פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 408 מישיבת ועדת הבריאות יום שני, כ"ב בשבט התשפ"ו (09 בפברואר 2026), שעה 9:00 סדר היום: << נושא >> מענים טיפוליים להלומי קרב << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: לימור סון הר מלך – היו"ר ירון לוי חברי הכנסת: ששון ששי גואטה מוזמנים: בלה בן-גרשון – ממונה ארצית חירום טראומה וחוסן נפשי, משרד הבריאות רונית סנדרוביץ – ר' החט' למענים סוציאליים לתחום הקליני, משרד הביטחון אור אברג'יל – רמ"ד מיצוי זכויות נכי צה"ל, צה"ל, משרד הביטחון טלי אלוני – קצין בריאות הנפש, מ"י, המשרד לביטחון לאומי ניצן רביב פרסקו – קב"נית יח' הנציבות שב"ס, המשרד לביטחון לאומי אביבית טובול – קצינת מש"א, נציבות שב"ס, המשרד לביטחון לאומי קרן זרביאן לוי – עו"ס שיקום, המוסד לביטוח לאומי ענבר דוד – מנהלת אגף נפגעי פעולות איבה, המוסד לביטוח לאומי שירי בר לב-אשכנזי – אגף נפגעי פעולות איבה, המוסד לביטוח לאומי סיני אורן – פסיכיאטר, מנהל מרפאת "שערי נפש", המרכז הרפואי שערי צדק אסף כספי – מ"מ מנהל אגף לרפואת הנפש, המרכז הרפואי שיבא, תל השומר רעות לב – מנהלת את מרכז החוסן הארצי, הקואליציה הישראלית לטראומה חיים וינגרטן – סמנכ"ל מבצעים, זק"א ורד עצמון משולם – ראש אגף חוסן, זק"א אליקו שליין – יו״ר ומייסד, התארגנות נפגעי תאונות עבודה למיצוי זכויות סתיו סילבי סויסה – מובילת הלומות הקרב, הלומי קרב אושר אואקנין – הלום קרב, הלומי קרב שלומי סנדק – בעלים, המרכז הישראלי לקנאביס רפואי חיים מזרחי – פעיל, המרכז הישראלי לקנאביס רפואי שירה לורנץ ריינר – מקדמת מדיניות וחקיקה, 121 - מנוע לשינוי חברתי מיכאל סגל – פסיכיאטר, אגוד הפסיכיאטריים איל פרוכטר – שותף מייסד וראש תחום רפואה ומדע, קולקטיב עיקר רותי פרמינגר – נציגת ארגון נפגעי פעולות איבה בכנסת הילה איטח – פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית הילה יבנאי-טל – מנהלת שירות סוציאלי, צבר רפואה שמיר בניטה – הלומי קרב תמיר ניסנבוים – פוסט טראומה שמואל הראל – הלום קרב תומר בדני – הלום קרב עומר אמסלם – הלום קרב חגי עזרא – הלום קרב מיכה כץ – הלום קרב שיר כץ – בתו של הלום הקרב מיכה כץ אביחי לוי – הלום קרב יוסי סרדי – אזרח ארז דוד גבאי – הלום קרב שי לי תבל – פוסט טראומה זהבה כהן – אשת הלום קרב יהודה לוינגר – הלום קרב אליה שוהם – הלום קרב מנהלת הוועדה: מיכל דיבנר כרמל רישום פרלמנטרי: סמדר לביא, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מענים טיפוליים להלומי קרב << נושא >> << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בוקר טוב לכולם. היום יום שני, כ"ט בשבט. אני פותחת בסיעתא דשמיא את ישיבת ועדת הבריאות בנושא בריאות, מענים טיפוליים לנפגעי פוסט טראומה, להלומי קרב בעקבות המלחמה. לפני שניגש לנושא הכאוב שעל סדר היום אני מבקשת להקדיש כמה מילים לזכרו של אדם שרוח העשייה החברתית והדאגה לחלש היו נר לרגליו, אלי אלאלוף זכרונו לברכה שהלך לעולמו. אלי היה דמות מופת של ציונות ומנהיגות חברתית, הוא נולד בפס שבמרוקו למשפחה ברוכת ילדים ואיבד את אביו כשהיה בן ארבע בלבד. למרות נקודת הפתיחה המורכבת הוא בחר כל חייו בנתינה, החל מפעילותו בתנועת הצופים ואיחוד הבונים, דרך עבודתו בבית יתומים יהודי בקזבלנקה ועד עלייתו ארצה. כולנו זוכרים אותו כמי שעמד בראש הוועדה למאבק בעוני. אלי לא ראה בעוני גזירת גורל אלא אתגר שהמדינה חייבת להתגייס למענו. הוא חתר לשוויון הזדמנויות לכל אזרח מתוך אמונה יוקדת שחובתה של הממשלה להעניק סעד ושיקום ולכל מי שזקוק לכך. המורשת שלו, כמי שכיהן כיושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, מהדהדת כאן בחדר הזה גם היום. יהי זכרו ברוך. ולדיון עצמו. אנחנו מתכנסים כאן כדי לדון במענים עבור פצועי הנפש שלנו, נפגעי הפוסט טראומה. אני רוצה לומר בצורה ברורה ביותר, אנחנו חייבים להם. בשנתיים האחרונות בעקבות המלחמה והאירועים הקשים שעברו על עם ישראל נוספו למעגל הזה עוד רבים מאוד, לוחמים, אנשי כוחות הביטחון ואזרחים. הנפש שלהם פצועה והפציעה הזו שקופה אך כואבת ומגבילה לא פחות מכל פציעה פיזית. מדינת ישראל שלחה אותם למערכה והייתה אחראית להם ברגעי התופת ועכשיו חובתנו להתייצב לצידם בתהליך השיקום. הוועדה הזאת בראשותי לא תרפה. אנחנו נעקוב מקרוב בשטח ובוועדה אחרי כל שלב בשיקומם, לא נקבל בירוקרטיה שמעכבת טיפול, לא נקבל חוסר במענים בפריפריה או במרכז. לא נשלים עם מצב שבו מי שנטל את נפשו למען המדינה מוצא את עצמו נלחם על זכותו הבסיסית לחיות בכבוד. זהו חוב מוסרי, לאומי וערכי ואנחנו כאן היום כדי לוודא שהשיקום שלהם הוא בראש ובראשונה בתוך סדרי העדיפויות של מערכת הבריאות. אנחנו נתחיל בדיון. סתיו סילבי סויסה. << אורח >> סתיו סילבי סויסה: << אורח >> בוקר טוב, תודה רבה לכם על המקום, על האהבה, על העזרה, על התמיכה. אני אתחיל בבראשית, ה' שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך. קודם כל אני פה בזכות ולא בחסד. אני אחזור על זה, בזכות משטרת ישראל הגיבורה, בזכות בורא עולם, בזכות רני גואילי הי"ד שחזר. לא הזכרת אותו, הוא חזר, עכשיו אפשר להתחיל להשתקם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אנחנו הזכרנו אותו. << אורח >> סתיו סילבי סויסה: << אורח >> לא חדלנו מלהזכיר אותו, המשימה שלי לא פסקה עד שהוא חזר והיא עדיין נמשכת, מסתבר, כי הראש של ניראל זיני הי"ד עדיין בעזה. זה משהו שמסעיר אותי. כשכתבתי את המסמך לוועדה הזאת לא חשבתי בעצמי שאיזה שהוא חלק קטן, קטן כגדול, הראש של הבן אדם, לא היה בהישג ידיי והוא לא בארץ והלב שלי מתפוצץ מלראות כל זעקה של האבא, של האמא, של המשפחה. לא סיימנו שם. אי אפשר לסיים שם, המפלצות האלה מחזיקים בחלקים של מי יודע כמה יהודים יקרים שיושבים באדמה. בשביל שאני אשתקם, בשביל שאני אתחיל את הדרך שלי, הבאתי היום פה את אמא שלי, זה מסע לא פשוט שהיא עוברת מאחורי הקלעים, אתן כבר בטח יודעות. כתבנו מסמך ששלחתי לחברות הוועדה, איזה מענים אנחנו צריכים, כי למעשה אני כהלומת קרב אולי שברתי איזה תקרת זכוכית של 78 שנה של מדינת ישראל, וזה משהו שלא דובר, הלומות הקרב. מה קורה כשאנחנו יושבות לצד גיבור ישראל, אבל אנחנו הלומות הקרב. גם הוא היה בקרב, גם אני הייתי בקרב, מה קורה כשזה מתנגש באותו הבית. מה שקורה זה שזה בית נפיץ. זה בית נפיץ לילדים, למסגרות, לסביבה, למשרד הרווחה, לעובדות הסוציאליות, למורות בבתי הספר, לתלמידים, לדור היום שנקרא דור ה-Z, דור ה-Y, לא יודעת איזה דור החרא הזה, זה דור שמחרים ילדים על זה שהם שונים, שהם מוחרגים, שהם חווים בבית קשיים. זה דור שלא יודע להכיל את האחר ואת השונה וזה מתחיל כבר אצלנו. כשאני חזרתי מהקרב ציפיתי לראות אנשים שמסתכלים עליי ולא קוראים לי גיבורה, אלא יודעים למה נלחמתי ולא מפיצים שנאת חינם ולא אומרים לי בשם הימין או בשם השמאל, או בשם האמצע או בשם שום דבר, יודעים שאני חזרתי מהקרב ואני צריכה טיפול. אני לא צריכה להתווכח עכשיו על הטיפול שלי ואני לא צריכה לשלוח מסמכים למשרד הביטחון יום אחרי יום, פיטרתי את העורך דין, תעזבו אותו, אל תשלחו לו, או הפציעה שלי קרתה בין 7 באוקטובר לחודש פברואר 2024, כי שם הפסקתי לאסוף גופות, כי שם נגמרה המשימה, אבל חודש אחרי חזרתי למילואים וזה לא מנע ממני להמשיך להילחם על המדינה. גם היום אני שמה מדים כל יום בגאווה ואני אמשיך לשים אותם. כל עוד המדינה הזאת תיתן לי גב, כי אם אני הולכת ושומעת מהמפקד הבכיר שלי שצה"ל הוא לא חווה שיקומית, אז כל מה שאני יכולה להגיד לכם שכל מה שעבדתי עליו, כל הצעקות שלי, כל הזעקות שלי, לא שוות כלום כשבדרג הבכיר בצבא שמאוד רוצה לשקם אותי, כי יש את החדשים שרוצים ויש את הדור הוותיק שלא יודע איך לשקם, הוא מעדיף אותי בארון. זה לא טוב למות, ארצנו בעד, זה לא זה, זה טוב למות בעד ארצנו ואם לא מתתי בקרב ואם אני כאן יש סיבה והסיבה היא שאני הקול של הרבה הלומות והלומי קרב ואני מלווה אותם וחלק מהם יושבים מאחוריי היום ואלה אנשים שגררתי בשיניים לכאן כי מה שהם חווים אתם לא רואים, אתם לא יודעים. כשמגיעה אליי אחות של משרד הביטחון לבדוק למה אמא מקלחת אותי או איזה שהיא סיטואציה שכבר חשפתי בכנסת, מה את באה? את רוצה לראות אותי בשפל? למה את באה? באת, ראית אותי בשפל, מה עשית? לא החזרת תשובה חודש אחרי. אבל לא מעניין אותך, את הולכת, ראית אותי 15-10 דקות בשבר, ראית אותי מתכנסת בתוך עצמי אחרי שלא יודעת מה עשיתי. ככה אתם רוצים אותנו? לראות אותנו חמש, עשר דקות מכונסים בעצמנו כדי להחליט על החיים שלנו? אתם צריכים לשקם אותנו, כי אתם יושבים פה בזכותנו, בזכות כל אחד ואחת, בזכות הנופלים שנפלו על הארץ בכל הקרבות, בזכות משפחות השכול שאתם עזבתם, בזכות כל משפחה שאחרי חודש האבל שלה לא נגמר, הילד שלה איננו, הילדה שלה אינה, אבל הן עדיין בתוך השכול. בתוך משטרת ישראל, בתוך שירות בתי הסוהר, בתוך כל תפקיד שיש בו סיכון וסכנה, בתוך כל המדינה, כל גורמי הביטחון, אנחנו חיים טראומה יום יומית. כשעכשיו המדינה גועשת על החברה הערבית, על הרציחות, על הדברים האלה, לי זה כואב בתור בן אדם, כואב לי שיש רצח, כואב לי שנאת החינם, לא משנה מה המגזר, אבל כשהמגזר הזה שעושה רציחות לא נכלא, לא נאסר, לא מת, לא יודעת מה קורה איתם ואנשים נשפטים לכלא על אולי סרטוני AI, על אולי משהו כזה, המדינה הזו חייבת להתעורר. אנחנו צבא ההגנה לישראל, לא צבא ההגנה לחמאס, לא צבא ההגנה לנוח'בות, לא צבא הגנה לרופא מהמגזר שאונס מטופלת קשישה בתוך בית חולים. אנחנו לא צבא ההגנה שלהם, לא מדינת ההגנה שלהם. חוק אפליה מתקנת לטובתם חייב להיפסק. מדינת היהודים מפלה את היהודים. האפליה המתקנת היא עלינו, היא עליי, שלבשתי מדים מחובה, לא מבחירה. לא התגאיתם בי, למה? כי לי הייתה חובה, לא הייתה לי זכות. אני בזכות עצמי, משטרת ישראל, מדינת ישראל, צבא ההגנה לישראל, כולכם, בזכות עצמי. אני אתגייס לכל מקום שיגידו לי. אתם רוצים אותי בשב"ס? אני אלך. אתם רוצים במשטרה? אני אלך. איפה שתרצו אותנו אנחנו נהיה, אנחנו נגן על המדינה, עם או בלי הצו, עם או בלי המדים, בשביל זה אנחנו כאן, אבל אנחנו צריכים את המעטפת הטיפולית. כתבתי ואני אתן לכם את הנקודות כי אני לא רוצה לגזול מחבריי שהגיעו לדבר. נקודה ראשונה, בית מאזן להלומות הקרב, בית בטוח שהמטופלות בו זוכות למרחב, לחופש טיפולי, לשיקום תעסוקתי. בשיקום תעסוקתי אני מדברת על מטפלות ממגדר נקבי בלבד, בו אם הבית אפילו יכולה להיות מישהי מתוך המשפחה, אמא של הלום או הלומת קרב, ולמה? כי כשמזהים את הסיטואציה בזמן עוד אפשר להציל. כשמזהים בזמן הנכון זה רגע לפני שאיבדנו את הנפש של הבן אדם. אנחנו רוצים להעניק טיפול, יחד עם אחיות וצוות רפואי, שאינו כולל כדורים וסימום מסוג משנה תודעה, אלא בשימוש בהתאם לכל מטופלת בפרט לאחר פגישה עם פסיכיאטר. הרי כל הלום, הלומת קרב, פוסט טראומטי, פוסט טראומטית, כולנו עוברים פסיכיאטר/פסיכולוג ומקבלים טיפול תרופתי. זה וזה בלבד יהיה הטיפול בכל בית מאזן, בכל מקום שניכנס אליו. לא יסממו בכדורים אחרים, לא יעשו הערכה מחודשת. אם לי יש קנאביס רפואי, זאת תהיה התרופה הבלעדית שאני אקבל, לא סם משנה תודעה, לא קלונקס, לא מורפיום, לא לא יודעת מה, אני לא הולכת לחזור לאמא שלי זומבי, מספיק מה שעברתי. ואם אני אבחר ללכת לבית מאזן כי נמאס לי לשבור לה את הבית או לשבור לעצמי את הבית ואין מי שיתקן אחריי, אז אני לא אחזור משם זומבי והמדינה תגבה אותי והמדינה תיתן לי גב, גם כלכלי, למשפחה שאני מפרקת כי הם חיים בזכות הכסף שלכאורה אני הייתי מביאה כעצמאית. בזכות הכסף, בזכות בורא עולם, בזכות מי שלא היה, אתם צריכים לתת את הגב הכלכלי, את המענה הטיפולי. תתחילו לשקם הלומי קרב, קחו אותנו להרצאות, קחו אותנו לחוגי בית, תתחילו לשקם אותנו, לא קמפיינים מפונפנים של מיליונים של משרד הביטחון, לא סרטונים בטיקטוק, לא AI, קחו אותנו שנסביר, קחו אותנו שנהיה לצד קציני התל"מ שנלווה, שנזהה, שנראה, שנגיד לכם בזמן: הוא, יש לו תסמינים שלי היו כשאני שתקתי והסתרתי. כשבתוך משטרת ישראל בן אדם שנלחם ב-7 באוקטובר סוחב סוחב סוחב, שיהיה קצין יקר ערך שיסתכל ויגיד: השוטר שלי לא בסדר, החייל שלי בקבע לא בסדר, אני לא מוציא אותו פרופיל 21, אני משקם אותו. צה"ל הוא לא חווה שיקומית, הוא מי ששלח אותי לקרב והוא מי שחזרתי לקרב לא בזכותו, בזכות בורא עולם, כי שלוחי מצווה אינם ניזוקים, ואם אני חזרתי מהקרב אז המפקד ששלח אותי, אם הוא חזר או לא חזר, הוא ידאג לבריאות הנפשית שלי, הוא לא יגיד לי שאם אני מוכרת 50% בנפש אז אני לא צריכה לשרת את המדינה. סליחה, מה? בגלל מה אני לא טובה לשרת את המדינה הזאת? בגלל הפציעה בנפש? למה היא קרתה לי? כי לבשתי את המדים שלכם, כי הלכתי להגן עליכם, כי שמרתי על בית בית במדינת ישראל וילד ילד שאספתי כדי להחזיר להורים שלו, יושב עליי בלב שלי, לא אצלכם. אז אני לא פחות טובה מאף אחד. הדבר השני, הכניסה למשפחות של הלומי והלומות הקרב לבתים המאזנים. אין דבר כזה אשפוז בכפייה, אין דבר כזה בית פתוח, בית בטוח, בלי שאמא שלי תגיע לחבק אותי. לא רוצה מטפלת זרה, רוצה את אמא שלי, רוצה את אח שלי, רוצה את האחים שלי, רוצה את כל מה שאני נמנעת ממנו ביום יום. את המשפחה שלי, את הגרעין שלי, את האחיינים שלי, אותם אני צריכה בשיקום, לא איזה בן אדם שמסתכל עליי: בסדר, היא פסיכית, אני אתן לה כדור. אני לא אקלל, לא משנה, סליחה. שלוש, מתן מענה בקו חם ייעודי בו משפחות הנפגעות והנפגעים יוכלו לקבל סיוע כלכלי נפשי ואף פיזי בביתם עד 24 שעות מרגע ביצוע השיחה. כמה פעמים משטרת ישראל הגיעה דקה אחרי והם נושאים את זה על הלב שלהם? לא רוצה שהם יגיעו דקה אחרי, רוצה בזמן, רוצה שוטר שיודע להכיל את הסיטואציה, רוצה מתנדב מד"א או בכיר במד"א שיודע להבין, ורוצה את גורמי משרד הביטחון בזמן. עד 24 שעות, לא להתקשר להגיד: אם הלום הקרב לא חזר תעדכנו אותנו. תגיעו, תזיזו את התחת שלכם. לא רוצה עוד הלומים. הייתי פה ב-54, אנחנו על 80-70 מתאבדים, מה, אתם דפוקים? מה זה המדינה הזאת? כמה צריכים להתאבד כדי שתפתחו את העיניים שלכם? לא תהנהנו לי בראש, כמה, תקומו, תעיפו שולחנות באגף. כמה? אני צריכה למות? היא צריכה למות? מי צריך למות? אף אחד לא צריך למות, מתנו מספיק. נשפך מספיק דם יהודי במדינה הזאת. מספיק דם נשפך, חאלס. לא ועדות מזיינות שכל, להתחיל לעשות, להתחיל לפעול ממחר. מטה משפחות להלומי קרב, מטה משפחות לאמא שלי, לאביחי, לאשתו, לאושר, לכולם פה. חאלס עם לרשום מסמכים על מסמכים. יש לי תחת לרשום מסמכים? אני אעבוד בהייטק, אין לי תחת לרשום. ואני יושבת וכותבת כי 300 הלומות הקרב שמאחוריי מתחננות לעזרה והן לא מקבלות אותה ולי לא בא עוד מתאבדת על הראש שלי, זה שמן רותח לפנים. מישהי פה פעם קיבלה כוויה משמן רותח? אני לא חושבת. או כדור באוזן ממחבל? אף אחת לא קיבלה פה ואף אחת לא רוצה לקבל. אז חאלס, אתן אימהות, תרימו את הכפפה, תגידו חאלס, יש לי ילדים, מחר זה הילד שלכם. למה אתן צריכות את הדפיקה הזאת בדלת? אף אחת לא רוצה אותה, אף אחת לא צריכה אותה. בטח לא אמא שלי, בטח לא אמא של אף אחד כאן. גם אלה שבקבר לא רוצות את הילד שלהן לידן, תאמינו לי. הדבר הבא, הכרה מלאה בעובדה כי גם נשים וגברים שהם לא במערך הלוחם, קבוצות הפלס"מ, קבוצות הנהגים, קבוצות הלוגיסטיקה. שיירות לוגיסטיות נפגעו בעזה, בלבנון, איפה שלא תיקחו, כולם, לא רק הלוחמים. די לקונספציה של הלוחמים, די ל-6 באוקטובר. גם הבן אדם שישב במוקד של משטרת ישראל ושמע צרחות ולא יכול היה לעשות כלום, גם הוא בכוויות, גם הוא שרוף, גם לו כואב. אתם לא יכולים להתעלם, זה לא רק ללוחם ולא רק נדאג ללוחם. אתם תדאגו לכולנו. ואתם עושים מעקב ואתם יודעים בדיוק מי מזהה ומי לא, ואתם רואים את השבר. אי אפשר לזייף את מה שקורה לנו, מסתכלים בעיניים ורואים. היא יכולה להסתכל ולראות אותי בוכה עוד לפני שירדו לי הדמעות. הדבר הבא, מתן מענה מיידי בבתי חוסן וטיפולים נפשיים בכלל מערכות הביטחון, מד"א, זק"א, כבאות והצלה, שב"ס, צה"ל ומשטרת ישראל היקרה. הקמת תת אגף באגף השיקום למען יהלומי ויהלומות הקרב. הגדלת עובדות השיקום. הם קורסים, תעזרו להם. תקציבים של מיליונים למגזר הערבי, מה עם אגף השיקום? לא בית צה"ל, לא בית הלוחם, לא חרא, תעזרו למשרד הביטחון, שיהיו להם 10,000 עובדות. גייסו שיקומיסטים לשם, תגייסו את כל המשתקמים לשם, שכולם אחד אחד יעבדו באגף השיקום. שיישב הלום קרב בתוך תת האגף שלהם שיעזור לעשר העובדות שיש להם, שיישב וייתן מענה. תאמיני לי שגם אם אין לו סבלנות למחשב, הוא לפחות יתקשר ויעביר עם הלום הקרב, כי זה מה שהם עושים. החמ"ל של עומר אמסלם עושה את זה 24/7 כבר כמה וכמה שנים. הוא דואג להלום הלום, הוא רושם צו 8 בקבוצה, פקינג קבוצה של 1,000 אנשים, והוא רושם צו 8 ומכל הארץ מתייצבים. הוא צריך להוציא צו 8? מישהו מממן אותו? מישהו עוזר לנפש שלו אחר כך? אתם לא שם, אתם רק רואים אותו בוועדה, חושבים שהוא גיבור. הבן אדם הזה מציל אנשים יום יום, הוא והחמ"ל שלו, שזה אני, זה הם, זה כל אחד ואחת שיושבת כאן ועוד כאלה שלא נחשפים. ובלי קשר אליהם, אתם חייבים לתת גב לאגף השיקום, לתת את המקום הזה שיהיה להם נתינה רגשית, נגיש, טלפון זמין, לא מוקד חמש שעות ואז היא מנתקת לי, או יחזרו אלייך תוך יומיים. זה לא יכול להיות. בוט בווטסאפ, אנחנו ב-2026, המדינה מתקדמת ב-AI. בוט בווטסאפ שינווט את שליחת המסמכים, הבירוקרטיה, אני לא בא לי להתחבר לטלפון שלכם, לאתר, בא לי ווטסאפ, אני אשלח שהוא ינווט. זה ממש פשוט, זה בדיוק עשר דקות של איש הייטק. קישור ייעודי למטפלי נפש. מערכת ניטור אחר הגשת המסמכים שתדע לאתר מסוגלות לאובדנות ותשלח התראת חירום לכוחות הביטחון. ההתראה הזאת היא כל כך פשוטה, יש את זה בכל מקום היום. אם בקופת חולים קורה משהו, מישהו לוחץ ומגיע מי שצריך. את המערכת הפשוטה הזאת, לזהות אובדנות, כי אנחנו לא יכולים להציל אחד את השני לבד. אנחנו צריכים עזרה, גם משטרת ישראל צריכה עזרה, כולם צריכים את העזרה הזאת. בהינתן התראת חירום לגבי נפגעי נפש, יהלומי קרב, פוסט טראומטיים ותגובות מלחמה, יישלח צוות ייעודי שרגיש ונגיש למצב, שיכול ויודע להכיל סיטואציה מורכבת ויידע להתנהל ללא אלימות פיזית או מילולית ולהעניק מרחב בטוח לפצוע. כי אם הפצוע משתולל על משטרת ישראל, הוא לא רוצה לפגוע בכם, הוא צריך חיבוק, הוא צריך עזרה. ברגע שהוא משתולל וזה הופך לאלים האירוע הוא אחר, גם לשוטר שכואב וגם לפצוע. לא להתייחס אליו, הוא יכול לצעוק, הוא יכול לקלל, הוא לא יפגע בכם, לרוב זה ייגמר בחיבוק ובבכי של הלום הקרב. אפשר להכיל את זה. נתינת אות הארגמן לנפגעי הנפש. אנחנו סבורים ובטוחים כי מתן אות ארגמן בטקס ייעודי לנפגעי ונפגעות הנפש תחת אגף השיקום מכלל כוחות הביטחון יספק תחושת אחידות ותחושה שאנחנו לא שקופים יותר. אותה תחושת שליחות וגאווה בה יצאנו לקרבות חיינו בכל מלחמה שהייתה. 11, הגדלת תקציבים באופן מיידי לפתיחת בתים פרטיים של הלומי והלומות הקרב, בתי קרקע בהם הם יתגוררו במימון מלא הלום או הלומת קרב, וביתם יהיה נגיש להלומי והלומות קרב אחרים. בית פתוח ובטוח בו יוכלו לשהות בשעות הלילות הקשים, בו יוכלו להשתקם ביחד ולקבל קורסים שיקומיים מתוך הבית הפרטי הזה שייקרא 'מרחב עירוני בטוח'. לרתום ראשי רשויות ולקדם הכרה בפצועים, לתת תקציבים לבתים פרטיים ופצועי ופצועות הנפש בהם יוכלו בכל עיר לשהות, לישון להתגורר, נשים וגברים בנפרד, גם צנעת הפרט חשובה כאן. אי אפשר לערבב את זה, על מנת למנוע התפרצויות ומחוסר ביטחון של תגובות גברים מול גברים ונשים מול נשים. זה יכול להיות מאוד קשוח. 13, לארגן מערכות שיקומיות וחזרה לשגרה ללא לקיחת תגמולי אגף הביטחון. לאפשר לפצועי הנפש להשתלב בתפקידי מטה בעיריות, בתפקידי מרחב בטוח בבתים פרטיים, תפקידים טיפוליים ואף מימון לימודים פרא רפואיים כגון ED, NLP, פסיכולוגיה, פסיכיאטריה. אנחנו יכולים, אנחנו לא פחות טובים מאף אחד אחר, אבל אתם צריכים להנגיש לנו. הקמת מסלול לימודים ייעודי בזום או בכיתה קטנה בכל עיר, שלוחות קטנות של אוניברסיטאות או מכללות בהן מלווה אגף השיקום ומרצים בעלי נגישות ורגישות להלם קרב ותגובות קרב. מתן שעות נוחות ומבחנים בפריסת זמן נרחב על מנת לקדם שיקום לימודי תואם. להגיד לי יש לך לימודים, זה בסדר, אבל לשים אותי בכיתה עם 71 פלסטינים ממרחב יהודה ושומרון או 91 אנשים שלא יכולים לשבת על הישבן שלהם בשקט, זה לא לשקם אותי, אני לא אצליח ככה ללמוד בחיים, אני גם לא יכולה להגיע לשם, קשה לי. קשה לי הומה אדם, קשה לי. אז אם יהיה מרחב ייעודי בטוח אני אגיע לזה. 15, רתימת הרשות לבטיחות בדרכים למען העלאת מודעות והנגשה לציבור, לקיים פרויקט נרחב לציבור הישראלי עם הסבר על הלומי קרב, איך ניגשים ואיך מגישים עזרה בעת עצירת חירום לצדי הכביש. כמו שאתם יודעים, יש מדבקה שהלומי הקרב הוציאו: 'עצרתי בצד, זקוק לעזרה'. הרבה מצפצפים על המדבקה תרתי משמע והרבה גם עוצרים להציל חיים. עידוד הרצאות וחוגי בית בכל הגזרות, בתי ספר, מקומות עבודה, חברות גדולות, גני ילדים, שלל מקומות בהם קיימת אינטראקציה במרחב ציבורי ובהם הלומי קרב, למען הנגשה, נגישות ומענה מיידי בהתקפים. מספיק שאזרח יידע, כמו לעשות קורס מע"רים, עזרה ראשונה, אזרח אחד יידע איך מתנהגים עם הלום קרב והמרחב הציבורי של כולנו משתנה. המודעות משנה ומצילת חיים. עידוד שיקום בתוך מסגרת צה"ל. מרבית הפצועים ישמחו ללבוש את המדים שוב מתוך תחושת שליחות והגנה. בצה"ל קיים מחסור של כוח אדם שפצועי צה"ל השקופים יכולים למלא תוך הנגשה ייעודית למפקדי הפצועים ואף הוצאת הפצועים המשתקמים לקורס קצינים ופיקוד לצד קב"נים ופסיכולוגים, לפתיחת תפקידים עורפיים, לוגיסטיים, נהגים, מדריכים ומפקדים כלליים ואף במערך הסייבר. 18, לקיים הצעת חוק בה יוגדר באופן מובהק כי אין להרע תנאים עד כדי פיטורים לנפגעי ונפגעות הנפש. החלת מסגרות תעסוקה וליווי של עובדי השיקום עד ללמידה מלאה של השתלבות בתעסוקה מחדש. לא לעזוב אותנו יום אחרי שהתקבלנו לעבודה, זה לא עובד שם, צריכים להנגיש את זה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> ליווי. << אורח >> סתיו סילבי סויסה: << אורח >> 19, בתוך מסגרת החוק שיוקם יוגדר כי כלל הפצועים והפצועות בנפשם יזכו להכרה מלאה. ליווי עורכי דין במימון מלא של המדינה, מיצוי זכויות והנגשת הזכויות עד לאחרון הפצועים, השוואה בין פצועי גוף לנפש, עשייה למען רווחתם, הן הכלכלית והן הנפשית. להכניס לכל סדר יום באופן חוקתי אזכור ובדיקה לגבי פצועי ופצועות הנפש שחירפו את נפשם וגופם בהגנה על המולדת. אנחנו דורשים את כלל משרדי הממשלה, הביטחון, התעסוקה, הבריאות, ביטחון הפנים והחוץ, המדינה, אגף השיקום, משרדי הממשלה, משרדי החוץ והפנים, משרדי ביטוח לאומי, האוצר וכל מי שנוגע בכספי המדינה, שיקימו משרד הלומי והלומות הקרב בכנסת על כל המשתמע מכך, שלכל הלומה והלום יהיה מענה מיידי מתוך הכנסת וגישה לכלל הוועדות, שנציגינו ידברו ויקדמו ללא שום קשר לארגון נכי צה"ל המבורך, שיקבלו תקציבים על מנת להוריד מהשטח את הקשיים והפערים ולהעלות אותם לסדר היום. תקציבים ייעודיים לטיפולים נרחבים בנפש, חוות שיקומיות ייעודיות שייפתחו 24/7, גם בשעות הלילה עם אפשרות לינה. פסיכולוגים, פסיכיאטרים מהיום למחר וצמצום פערי ההמתנה ההזויים, שימת לב בכל ארגון קיים לכל פצועי הנפש, מעקב שבועי על התקדמותם בטיפול תחת השגחת הארגון. העבודה מול משרד הביטחון ואגף השיקום. הקמת מטה משפחות יהלומי ויהלומות הקרב בו ידאגו נציגי המשפחות לתת מענה שבועי לכל משפחה, סיוע בכלכלת הבית, סיוע בהגעה לטיפולים, סיוע בתקציבים לרכישת מזון. זה עצוב שתשמעו את זה, גם מזון אין להלומי הקרב ולפעמים הם לא אומרים את זה, כי אין להם קשר או חשק לאכול. סיוע לבני ובנות הזוג, סיוע למשפחות, סיוע לילדים, סיוע לתא המשפחתי הגרעיני ולקרבה ראשונה ושנייה. גם אחיינים ואחייניות, תתפלאו לשמוע. אם אחותי פוסט טראומה משנית, כנראה שגם הילדים שלה ייפגעו מזה. כל התא הגרעיני שלי נפגע. לא אמרתי לכו לסבתא שלי או דודה שלי, לאחים שלי, לאחיינים, להם. הקמת מענה מיידי באגף השיקום ללא בירוקרטיה בו יינתן סיוע של הלומבולנסים תחת פיקוח משרד הבריאות וגופי הממשלה בסבסוד מלא. יוקמו ויוקצו אמבולנסים חדשים פרטיים ליהלומי ויהלומות הקרב אשר יסיימו קורסי עזרה ראשונה וקורסי חובשים ויוקצה אמבולנס לכל עיר ועד חמישה לכל מרחב בארץ, צפון, דרום, מרכז, יהודה ושומרון, שפלה ועוטף עזה באופן מיידי. להלומבולנסים האלה יהיה מוקד ייעודי בו יישלחו צוות רפואי SOS במקרה של קבלת טלפון חירום לצד כוחות הביטחון הרלוונטיים. הלומבולנס או אמבולנס בו יימצאו אנשים מהתחום של בריאות הנפש הלומי קרב למיניהם שייתנו מענה מיידי. וכפי שמתבצע היום באופן פרטני ללא פיקוח, גוף מפקח, משרד הבריאות, אתם צריכים לפקח על זה. אנחנו כבר נותנים את המענה, אבל אנחנו לא רופאים ואנחנו עלולים גם לגרום לתוצאה הפוכה, אז אם תפקחו עלינו זה יציל חיים. הגנה על יהלומי ויהלומות הקרב אשר לא נשקפת סכנה לחייהם ואין מסוכנות פעילה, אינם מסוכנים לא לעצמם ולא לציבור. הגנה על רישיונות הנשק, הנהיגה, רישוי עסקים וכיוצא בזה. זה שנפצענו בנפש לא הופך אותנו לפסיכיאטריים, אנחנו מגנים עליכם ונמשיך להגן עליכם, עם האקדח או בלעדיו, אנחנו לא שרוטים, סך הכול עשינו מה שאף אחד פה לא עשה. האחרון, בדיקת כל פרט ופרט לעומק, הגנה בחוק למי שאינו מוגדר כמסוכן שישתלב גם בכוחות הביטחון. משטרת ישראל, קבלי אותנו. קנאביס רפואי זה לא סם, אתם נותנים לנו אותו כשיקום, הנה, משרד הביטחון לידך, אם הם נתנו לי אותו תלחצי לה יד, תגידי לה: את אשמה, אל תפגעי בי. אני רוצה להתפרנס, אני רוצה להמשיך להגן על המדינה, בין בכחול, בין בירוק, אני רוצה לעשות את זה. תנו לנו את זה. תודה רבה לכם על ההקשבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. סתיו, אני רוצה להגיד לך תודה בשם כל ההלומים וההלומות. אני חושבת שמה שסקרת פה במענים זו הסקירה, אף אחד לא יכול היה לעשות את זה יותר טוב. לכן הזמן, את אומרת דברים שהם סופר משמעותיים והלוואי שבעזרת ה' נצליח אפילו חלק מהדברים וחלק מהמענים לתקן. אבל הנקודה החשובה היא לא להעמיק את הקורבנוּת, אלא לתת להם את המענים שיאפשרו להם להשתקם, לחזור לחברה, לחזור לפעילות, לחזור להשפעה ולעשייה. זה היה ניכר מהדברים שלך ואני רוצה להגיד לך תודה רבה. << אורח >> שלומי סנדק: << אורח >> אפשר שאלה לגיבורת ישראל? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אתה רשום לרשות דיבור. עכשיו חברי הכנסת. << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >> תודה, גברתי יושבת הראש. כל מה שלימור אמרה, אני באתי גם להגיד לך את זה, דיברת מהמם, נגעת בנקודות מטורפות. אני נחשפתי, ועם החבר'ה שפה בכנסת, שיוצא לי לפגוש אותם, נחשפתי ורציתי לשאול, מתוך מה שהיא דיברה לקחת נקודה שנראה לי שזה יכול לעזור להלומי הקרב. יש מקום כמו כפר הנופש, מקום טיפולי - - - << אורח >> סתיו סילבי סויסה: << אורח >> אל תקרא לזה כפר, לי זה עושה טריגרים. תמצאו מקום נופש, תגידו מקום בטוח, כפר זה לא בשבילנו, חברים. << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >> תני לי לסיים. אני רואה פה את החבר'ה ואני מבין ושומע שיש תופעה. יש חווה שיש הלום שבערב נקלע לאיזה מצב והוא מרגיש שהוא יכול לבוא ולדפוק בדלת ויכניסו אותו ופתאום הוא פוגש עוד חברים ויש שם עוד מטפלים וזה מחזק אותו ונותן לו את האנרגיות ואת הטיפול ליומיים הקרובים בלי שהוא צריך להגיש בקשה ועד שהוא יענה לו ועד שהוא יחזור ובוא נמצא את המקום. בואו נחשוב. דווקא בבתים המאזנים, גברתי היושבת ראש, אני הייתי חבר איתך, השקעת בזה הרבה מאוד כסף ועבדנו על זה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אנחנו היינו שם לפני ה-7 באוקטובר, בבתים המאזנים. << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >> אני חושב שזה ייתן פתרון נחמד. אני גדלתי במושב, איפה שגדלנו היה לנו במושב בגליל, לא היה קרוב לעיר, אבל היה לנו במקלט פינג פונג, עניינים, כל החבר'ה היו באים. כל אחד, היה לו איזה משהו, הוא היה יורד, פוגש את האנשים, פוגש את כל החבר'ה של המושב וזה היה נגמר. אני לא יודע אם יש, אני שואל אתכם, יש חווה כזאת שאנשים יכולים להגיע אליה? << אורח >> סתיו סילבי סויסה: << אורח >> חוץ מהחווה של מיכה, הפרטית שלו, זה לא קיים. אבל יש הרבה מקומות בנגב, הרבה מקומות שמשתלטים עליהם לא חוקי, יש את - - - << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >> לא, לא, לא. << אורח >> סתיו סילבי סויסה: << אורח >> תן לנו, אנחנו נבנה, למה אתה אומר לי לא? << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >> תני לי רגע, אני לא אומר לך לא. תקשיבי, אני יותר מאיתך, אם את חושבת שאת ככה, אני יותר הולך לכיוון, אני רק רוצה להבין אם יש באמת מקום כזה, ואם אין מקום כזה אז אולי ניקח על עצמנו לקדם ולייצר מקום כזה. יש פה שותפים טובים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> דרך אגב אני חושבת שהמקום הזה חייב לכלול גם את האפשרות שהחלק מהזמן יהיה עם המשפחה. << אורח >> סתיו סילבי סויסה: << אורח >> זה בדיוק מה שאמרתי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שהמשפחה מגיעה לשם. לא להגיד, טוב, אתה הולך והמשפחה נשארת. דיברת על שיאפשרו למשפחות להיכנס לבתים המאזנים, אני חושבת שחלק מתהליך השיקום שם והטיפול שם צריך להיות גם עם המשפחה, עם המעטפת, לראות איך נותנים להם את המענים ובאמת אני חושבת להפוך את מה שקורה, אנחנו רואים שאדם שיצא להילחם בשביל מדינת ישראל והיה מוכן למסור את הנפש בשביל כולנו, בסוף הופך להיות אדם חסר משמעות והמשפחה שלו צריכה לראות אותו במקום של הגבורה שלו. זה צריך לקרות שם, במפגשים האלה, בלהבין, בלראות, בלהתחבר לעולמות האלה, למה שהוא עבר ולמה שהוא היה. אי אפשר להגיד, טוב, אנחנו שולחים את ההלום או ההלומה לטיפול או לחווה כזאת או לשיקום כזה והמשפחה מחוץ לתחום. זה לא עובד בנפרד ופה צריך מחשבה יצירתית וחדשנית. בגלל זה הדיונים הם דיון אחרי דיון, כשהדיון הראשון הוא על הלומי קרב ופוסט טראומה והדיון השני יהיה על ההיבטים של המעטפת. << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >> הנושא של המשפחה זה נושא חשוב. גם אני שאני גר כל כך רחוק, אני ישן פה שלושה-ארבעה ימים בשבוע, אני לא עובר מה שאתם עוברים, אבל גם לי כיף שאח שלי לפעמים מגיע אליי, מתקשר, איפה אתה? הוא בא אליי ברכבת. אז באמת זה כיף, משפחה זה כוח וגם חברים טובים שיכולים לבוא לבקר, שהם כמו משפחה. אם זה תלוי בי, אני איתך במה שאת עושה, את יודעת שאני אוהב את הפעילות שלך ואני חושב שהדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות זה לשתף את החבר'ה מהממשלה, אולי דרך קרן הגז, ששנינו שם, אפשר להביא משם אולי תקציבים. בנגב, זו קודם כל התיישבות בנגב, זה תפיסת שטח, זה אדמה ש - - - << אורח >> סתיו סילבי סויסה: << אורח >> עלית על הרעיון, בנגב, בשומרון, איפה שצריך אנחנו שם. << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >> אנחנו באותה דעה בנושא הזה. << אורח >> תומר בדני: << אורח >> אני לא אגור בשומרון, אני ברחתי מהשומרון, יש לי פוסט טראומה, אני לא גר ליד ערבים. << אורח >> סתיו סילבי סויסה: << אורח >> אח שלי, אתה אל תהיה, אני אהיה, אני אמשיך לשמור על המדינה. זה שלך הבעיה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תומר, נשמה, אני אתן לך. << אורח >> תומר בדני: << אורח >> אנחנו גרים באוטו, למה שנלך לחווה? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תומר, אני אתן לך ואתה תגיד בדיוק איפה יהיה מתאים לך ואנחנו נייצר מקומות שבאמת ייתנו מענים לשלל הצרכים של ההלומים. << אורח >> תומר בדני: << אורח >> לגור בבית עם המשפחה, כמו בן אדם נורמלי. << אורח >> סתיו סילבי סויסה: << אורח >> אבל אתה לא יכול להרוס להלומים כי אתה לא רוצה. אני אגור. שלא ישרוף לך, אתה רוצה לגור בבית? לך תגור בבית, מה אתה פוסל לכולם? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חבר'ה, חבל. << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >> לא לשם כיוונו. אני רוצה לדבר לאנשי מקצוע שאולי יחשבו על זה. אנחנו יכולים לדחוף אם אנשי מקצוע יבואו ובאמת נפתח שם משהו שייתן את הטיפול. שניהם אומרים אותו דבר, שגם יקבלו את הטיפול שבסוף בעזרת ה' הוא יכול לחזור לבית שלו ולמשפחה שלו ולגור שם. << אורח >> תומר בדני: << אורח >> אין לנו בית, לא נותנים לנו שכירות, אתם מדברים על להקים חווה? להקים חמש חוות כשלא נותנים לנו שכר דירה? << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >> זו הכוונה שלי. את מבינה מה אני אומר, כמו חוות הבודדים, משהו באירוע עם אנשים, עם מתנדבים והכול. << אורח >> תומר בדני: << אורח >> איפה ההיגיון? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מיכה, בבקשה. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> תודה רבה לכולם. זה קשה. דבר ראשון, אנחנו רוצים להזכיר שאנחנו פה במחאה של הלומי קרב כבר שבעה וחצי חודשים מחוץ לכנסת. מתחילת המלחמה יש כבר 80 הלומי קרב שלא צלחו בשיקום שלהם ונראה לי שהמטרה פה היא לדאוג שזה לא יקרה שוב פעם. אני לא רוצה לקחת הרבה זמן, אני אשמח להגיד משהו בסוף אחרי ששמענו את כל הדברים. דבר ראשון, סתיו עשתה עבודה מאוד טובה ומקיפה וכולם פה בחדר צודקים, יש הרבה מענים שאנחנו צריכים ואף מענה הוא האחד שיגאל את כולם. יש הרבה חוות חוסן שכן אפשר ללטף סוסים או ללמוד איך לרכוב על סוסים ולעשות הרבה דברים מדהימים, אבל זה הדברים של הרגע הראשון, כשאתה יוצא ואתה צריך איזה שהיא כרית נחיתה, ובסוף אתה יוצא מהחוות הכלה ללא נודע. את צודקת מאוד שחייב שיהיה מרחב שיקום משפחתי, ואתה גם צודק שלא כולם מקבלים שכר דירה ואם כן מקבלים אז מקבלים את זה רק לשש שנים, וסתיו כן צודקת שצריך להקים חוות, אבל כמו שהוא אומר, עם מקום למגורים. זה חייב להיות מקום שהוא מרחב שיקומי משפחתי עם אופק. לא משהו שאתה נכנס בדלת ואתה ישר יוצא ללא נודע. הם שניהם צודקים וגם אתה צודק, וגם את צודקת, ואנחנו רק צריכים ליישם את זה. זהו, אני מעדיף להקשיב ובסוף לדבר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מיכה, החוות האלה, אני שמעתי הלומי קרב שאמרו לי שהם רוצים להיות מדריך בחווה טיפולית. זה חלק בעיניי מהיכולת, איך אמרת? שהוא חוזר להפוך להיות אדם משפיע ומשמעותי. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> זה הרעיון שאנחנו רוצים לכולם. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> שבוע טוב לכולם. אני אשלים את מיכה, אני לא אגיד לכם מה יש לנו בראש ומה התכנונים שלנו, אבל הצעד הבא, כן, זה לפתוח כפרים, חוות, איך שתקראו לזה, שיקומיות שרק הלומי הקרב והמשפחות של הלומי הקרב יהיו המנהלים, לא משרד הביטחון, לא אגף השיקום ולא אף אחד אחר. במקום הזה יהיו סוסים, יהיו כלבים, יהיו קרוונים, מגורים, רתכות, נגרות, כי אנחנו רוצים לבחור בחיים. אנחנו בחרנו בחיים ואנחנו לא רוצים למות, לא היום ולא מוחרתיים ולא בעוד חודש וחודשיים. אנחנו באמת רוצים לחיות והדרך לחיות זה לעזור אחד לשני. בתוך הכפר הזה יהיה לנו מקום 24/7 שכל הלום קרב שנמצא במצוקה פשוט יכול להגיע והכפרים האלה יהיו בדרום, בצפון ובמרכז. אנחנו עושים את זה בלי מימון של אף אחד. ברגע האמת אנחנו נשמח מאוד שתהיו איתנו בזה. סתיו, תודה רבה על הנקודות שלך. כל הנקודות שלה היו הכי חשובות שיש והגיע הזמן שתיישמו את זה ולא רק תקשיבו ולא תשחקו בטלפונים ובדפים, כי הלומי והלומות קרב זה הגיבורים שלכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. אביחי. << אורח >> אביחי לוי: << אורח >> אני רס"מ אביחי לוי, איש מילואים פעיל, נכה צה"ל פוסט טראומה ואני גאה להמשיך לעשות מילואים. תמיד שואלים אותי, מעבר לזה שאני מרגיש שליחות וזכות לעשות מילואים, אתה נכה צה"ל, למה אתה חוזר? תמיד אני אומר ששם אני ישן הרבה יותר טוב, שם אני יכול לישון באמת, בשדה קרב. זה נשמע דפוק, אבל כן, שם זה סוג של בית. כשאני חוזר הביתה, אני אגיד משהו קשה, אבל רוב רובו של הציבור פשוט שכח אותנו. סיימנו את התפקיד שלנו ושכחו אותנו, שזה כולל אגף השיקום וזה כולל משרד הביטחון, זה אומר שאם אני היום מכריז על בת הזוג שלי כבת זוג, אז הורידו לי כבר כמעט 4,000 שקל מהמשכורת, למה? כי היא בת הזוג שלי. וזה אומר שאם אני מבקש מהמשטרה חנינה על עבר פלילי, בגלל התקפים כאלה ואחרים, אז מריצים אותי, דיברתי עם דובר המשטרה בכבודו ובעצמו, מטרטרים אותי לנשיא והנשיא אומר שזה לא קשור אליו. אני רוצה להתחיל חיים חדשים כאזרח, אז המשטרה צריכה לעשות עבודה עם עצמה, להגיד לי: אביחי, בוא, ניתן לך חנינה. אני בחיים שלי לא ביקשתי טובות, לא מהמשטרה ולא מאף אחד, אני תמיד נלחמתי, רצתי לאש ראשון, וזה אומר שאם אני מבקש עזרה ואני אמור לפתוח מימון המונים כי אין לי אוכל בבית, אז אגף השיקום תעשו עבודה עם עצמכם. מימון המונים אני צריך לעשות. אני אראה לך. זו ההוכחה הכי טובה שכל הציבור שכח אותנו, את הלומי הקרב. אני חודש וחצי עם מימון ההמונים הזה, גייסתי 540 שקל, חודש וקצת. כי אני צריך אוכל לגדל את הילדים שלי. אתם חייבים לעשות, כל מי שיושב פה, וכל העם, לעשות חשבון נפש. אנחנו הלכנו למות. אנחנו חזרנו מתים, באמת שחזרנו מתים. היא שאלה אותי אם אני לא מפחד בשדה הקרב, אמרתי לה שאני כבר ב-2006 נהרגתי, גופה לא יכולה לפחד. תעשו חשבון נפש. אל תענו לי, אני אפילו לא צריך תשובות. תשאלו את עומר למה הוא חי באוהל פה. למה כשאני מקבל התקפים באה אליי משטרה וחברים שלי מקבלים מכות בטייזרים? למה בפעם האחרונה שכמעט אושפזתי בגהה לא קיבלו אותי לאשפוז כי לא הייתה עליי תעודת זהות? משרד הבריאות, תעשו גם עבודה עם עצמכם. אותך אני מכיר כבר הרבה מאוד זמן, אני יודע את נבכי נפשך, אבל אני רואה פה אנשים שברגע שהם ייצאו מהדלת הם ישכחו אותי, ישכחו את עומר, ישכחו את סתיו, ישכחו את כולנו. אני יודע את זה כי אני מגיע לכנסת כבר חמש שנים. קצת יותר, אני עוד מעט עובר חמש שנים. וכל פעם שאני נכנס ויוצא אני מרגיש שירקו עליי, שזלזלו בי עוד פעם, שהאינטליגנציה שלי לא מספיק טובה. אז די, זה נמאס לי. אני רוצה ללכת הביתה היום ולדעת שאני מחר יכול להביא אוכל לילדים שלי ואני אתחנן לבטל את מימון ההמונים המחורבן הזה, סליחה על הביטוי. 540 שקל בחודש, נראה לכם הגיוני? שכחתם אותנו. קומו עכשיו, לא צריך את הוועדה הזאת, כל אחד צריך ללכת למשרד שלו ולהפוך שולחנות שהלומי הקרב יחיו בכבוד ולא שיהיו לנו 80 מתאבדים. ואני אגלה לכם עוד משהו קטן, אני בא מהשטח, אני רואה את הלוחמים, אין לכם מושג קלוש, אתם אומרים שאגף השיקום בקריסה, אין לכם מושג מה אתם הולכים לקבל, אין לכם מושג כמה גופות אתם הולכים לקבל. אני בא משדה הקרב, אני יודע מה הולך שם. זה או שתביאו תקציבי עתק, עכשיו, דחוף, כי אתם הולכים לסגור את משרד השיקום. אם אתם עכשיו לא תיתנו תקציבים וטיפול הולם ונכון אתם הולכים לקרוס וזה הולך להיות כל כך מהר שאתם לא תוכלו לעמוד על הרגליים. אתם היום עומדים על כמה? 24,000, 30,000 הלומי קרב? אני אומר לך שתעלי, זה המון. כי יש את אלה שעדיין לא מוכרים, יש את אלה שעדיין רק בתהליך הכרה. אמרתם עד 2030 יהיו 40-50,000 הלומי קרב, אני אומר לך תעלי המון, הנתון הזה הוא שטויות. אם את, משרד הביטחון, אגף השיקום, לא תדפקי על השולחן ותבקשי את התקציבים האלה, אני מצטער שאני אומר לך, אני לא כועס עלייך ועל לימור, אני חולה על לימור, אבל אני אומר לכם שאתם הולכים לקרוס כי הנתון הזה הוא שטויות. להערכתי אתם תקבלו גם 70-80,000 הלומי קרב, לפני המתאבדים. << דובר >> קריאה: << דובר >> יותר. << אורח >> אביחי לוי: << אורח >> אמרתי להערכתי. אלה נתונים שאתם לא יכולים לעשות במחשב, אתם צריכים להיות בשטח בשביל לראות את המצב, את המצוקה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אביחי, זו הסיבה שאנחנו פה כי אנחנו רוצים לראות - - - << אורח >> אביחי לוי: << אורח >> אני שמעתי את החברים שלי בוכים מתוך שינה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תקשיב, אני לא מבינה, אני לא מתיימרת להבין, אני כואבת, אני שומעת כאב, זה מה שאני שומעת, אבל אני אומרת לך, אני פה וכל חברי הכנסת שנמצאים פה, אני יכולה להבטיח לך, וגם אנשים שמבקשים לראות שיש מענים, לייצר מענים. איך מיכה אמר? אנחנו לא רוצים אפילו אחד, חס וחלילה, נשמה אחת שלא תעמוד בזה, אנחנו רוצים לתת מענים, וזו הסיבה שאנחנו פה. אני שומעת מעבר למילים שאתה אומר. אני מכירה ויודעת, אבל איך אמרת? אתה פה חמש שנים, להסתובב פעם אחרי פעם, פעם אחרי פעם, אנחנו לא רוצים עוד חמש שנים כאלה. << אורח >> אביחי לוי: << אורח >> אני לא רוצה להגיע לפה, אני שונא להגיע למשכן הזה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מאמינה לך לחלוטין. אנחנו רוצים לייצר מענים אמיתיים, תוכנית רצינית, משמעותית, לשם כך נתכנסנו. יש לי ארבע שעות לדיון הזה - - - << אורח >> אביחי לוי: << אורח >> אמרתי לך משפט, ברגע שאנחנו נצא מ הדלת הזאת, ההרגשה שלנו שישכחו אותנו. אנחנו יודעים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, זהו שלא. << אורח >> אביחי לוי: << אורח >> תמצאי לי הלום קרב אחד פה שלא יגיד את המשפט הזה. זו הרגשה של כולנו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא. כי בסוף אתם מגיעים פעם אחר פעם, חלק מהדברים אי אפשר לומר, אתה אמרת, חלק מהדברים, כן, יש ניסיון, עוד פעם, בתוך המוגבלות התקציבית. אני בטוחה שאנשים שיושבים פה, כשאתם יוצאים מפה, אני לפחות מכירה פה כמה אנשים כאלה שזה הולך איתם הביתה ונמצא איתם ובמחשבות שלהם ובשינה שלהם וכשהם קמים. ולצד זה כנראה שיש שם משהו שאם עדיין אנחנו רואים את המספרים רק הולכים וגדלים ואנחנו רואים את האובדנות במספרים שאנחנו לא יכולים להכיל אותם, זה אומר שיש משהו שצריך חשיבה מחודשת, אחרת, יצירתית יותר, לראות איך באמת נותנים מענים. זו המטרה של הדיון הזה. אביחי, לפחות מי שיושב פה, חברי הכנסת שנמצאים פה יכלו להיות – אני פה, אני קבעתי את הדיון הזה, אבל יש פה חברי כנסת שיכלו להיות בעשר ועדות אחרות במקביל והם בוחרים להיות פה, זה אומר שאכפת להם באמת. << אורח >> תמיר ניסנבוים: << אורח >> קודם כל בעקבות הכותרת, בעקבות המלחמות ולא רק המלחמה, מה שאני אומר לזכר נדב ריימונד שנהרג בצוק איתן בנחל עוז. אני לא באתי לדבר על הכשלים של משרד הביטחון, כי מבחינתי כל הגוף הזה זה כשל אחד גדול מאוד. אני שמח בשביל הבחורה שדיברה והאנשים פה שהם קודם כל מוכרים, כי אני כבר עשר שנים במלחמות מולם, אז אני רציתי לדבר על משהו אחר שהציל לי את החיים. אני התגייסתי בפרופיל 97 והקב"א והדפ"ר הכי גבוהים, האחים שלי, אחד ברפאל, היה במקום מאוד רגיש, הוא מהנדס טילים, עוד אחד עד היום בשייטת, כל המשפחה, והאח הקטן ביחידה שהיא מסווגת. אז באתי ממשפחה טובה, אפשר לומר. איציק, שסבל אחרי שמשרד הביטחון אמר לו 50%, 50% עלינו 50% עליך, עוד ממשיכים לעשות את זה לעוד אנשים. הם לא אומרים את זה כי הם שונאים יח"צ רע. אני באתי לדבר על הקנאביס. אני הייתי מטופל במשככי כאבים בתקופת הצבא וכדורים פסיכיאטריים, הייתי אפאתי לחלוטין, לא יכולתי לתפקד, אפילו לא להיות עם בת הזוג שלי שהייתה אז. דרך אגב אמא שלה ראתה את כל ההידרדרות. הציל אותי הקנאביס הרפואי לאחר שהשתחררתי ומאז אני מטופל והלכתי לפי כל השלבים, טבלאות המינון, לקח לי להגיע לרישיון של 100 גרם שמונה שנים לפי ההגדרות שלכם. אני סובל, הורידו לי ל-70 גרם וגם רצו להוריד לי ל-60, כי לכל הרופאים רעדו הידיים. אבא התקשר לרופא מנהל בכללית והוא טרק לו את הטלפון, הוא אמר לו: מה אתה מתקשר אליי בכלל? והוא היחידי שיכול לאשר מעל 100 גרם. אני לא מתפקד, כבר שנתיים וחצי אני לא יוצא מהבית, חוץ מללכת לים, שזה מציל אותי כל יום, להניח תפילין בבוקר, לעשות אימון כי צד שמאל שלי חלש מצד ימין. הקנאביס הציל לי את החיים. זה לא דבר רע. הכדורים, מעלים מינונים כל הזמן, זה לא נגמר, אני מעשן את אותה כמות כבר המון שנים ואין לי היי ולהיפך. אם תראו סרטון שלי שאני בלי קנאביס בכלל אז תבינו. יש פה רופא שאני מאוד מאוד מכבד אותו והוא יקר לליבי והדעות שלנו על קנאביס שונות, אבל לא הגיוני שרופאים מפחדים לחתום על רישיונות קבועים ולא הגיוני שחייל שאיבד את הראייה שלו, ראיתי בתל השומר, וכולו מצולק בפנים, והוא מקבל קנאביס מחברים והוא אומר שזה עוזר לו ולא נותנים לו. איך זה הגיוני? איך זה הגיוני שמשרד הבריאות מוריד פתאום ברישיונות קנאביס? אין לי מושג אף אחד מי אתם ומה אתם, אין לי מושג, אני לא חי איתכם, אני מנותק מטלוויזיה, רק ים, אלוהים וקצת להחזיק את הגוף, הקנאביס הציל אותי. ועברתי את כל הרפורמות, אני עשר שנים עם קנאביס רפואי, אני לא יכול לשבת בחדרים סגורים ככה אם לא הקנאביס. קשה לי, כן, אבל אני לא מסוגל במקומות. אני הייתי במקום מסווג בתת קרקע, לא נכנסתי למקלטים מהאיראנים, שמעתי את הפיצוצים וצרחתי את חיי, אבל הקנאביס הציל אותי. המשפחה שלי, שכולם מוצלחים, מקבלים את זה ומבינים ואפילו ההורים שלי מתחננים למשרד הבריאות וכולם כותבים תחליף לשמן, נותנים לבן אדם T5/C5 שהוא בכלל לא עוזר לו, להיפך, הוא גורם לו למחשבות יותר – סליחה שאני צועק, אני לא מתכוון לזה. לא עשיתי משהו שלא כתבתם במשרד הבריאות, הלכתי עם זה כל שלב ושלב, אפילו כשביקשתם למלא דוח צריכה של חודש, כל שלוש שעות שאני מעשן לכתוב, בירוקרטיה אתם מבקשים מהלומים. אני נר לרגליהם, כל מי שנפצע במלחמה האחרונה, וגם נר לרגלי אח שלי, אני באתי לדבר כי זה לא הגיוני שאנשים שאיבדו ראייה, הם לא רואים, אתם רואים אותי, הם לא רואים, איך אתם אומרים להם לא? איך אתם רוצים לתת לי רופא כאב שכותב לי כדור לאלחוש העצבים בגוף, אבל קנאביס לקחת? רובנו מעשנים בלילה, כי בלילה אנחנו סובלים. שוב, אני לא נתקלתי מול מחבלים ולא מתיימר לזה, אבל מספיק עבודת קרקע שעות שלמות בעבודות רגישות ופיצוצים, אז זה מספיק. הקנאביס הציל לי את החיים, אבל אתם מחליטים להמשיך ולהקשות את הבירוקרטיה להלומים שהם לא מצליחים לכלכל את עצמם בקושי. אני חי על ההורים שלי, ההורים שלי אמרו לי לפני חודש שקשה להם כי הם לא חיים. אח שלי משרת פה את המדינה ועד היום, יש לו שלושה ילדים בבית קטנטנים, אני לא מסוגל לדבר איתו בכלל. אתם משנים חוקים ופוגעים ברפורמות, אתם עושים רפורמה רעה מהקודמת, אתם עושים רפורמה חלקית. למה רופא לא יכול להחליט אם אותו מטופל צריך T22, הוא לא צריך T10, הוא לא צריך גם שמן, מי אתם? אני צורך CBD, רק CBD ו-THC בכמויות, לא אפרט פה כמה, אחרי שרצו לשחרר אותי ניסיתי להתאבד, אבל מאז הקנאביס אני רוצה את החיים ואני הולך לים ואני רוצה את החיים. ואין לי בת זוג עשר שנים ואין לי חברים עשר שנים, ואני נמנע מללכת לאירועים של המשפחה ולא יכול לראות ילדים נולדים לעולם. ואני מכבד כל דעה ודעה של כל אחד מכם, כן בעד, לא בעד, אבל יש אנשים, תנו להם לבחור את הטיפול שלהם, לא כולם יכולים להיכלא בהרצליה, כשאומרים לך: תפסיק עם טיפול הקנאביס שלך. אני יכול להראות לכם סרטון מה קרה כשהפסקתי את טיפול הקנאביס שלי. << דובר >> קריאה: << דובר >> כמה אתה מעשן בחודש, תמיר? << אורח >> תמיר ניסנבוים: << אורח >> אני מעשן בערך חמש-שש ביום, אני מעשן בסביבות ה-180-160, תלוי. הצלחתי לרדת, מאז המלחמה זה עלה. << דובר >> קריאה: << דובר >> וכמה הם מאשרים לך? << אורח >> תמיר ניסנבוים: << אורח >> ואתם מאשרים לי, מה שמשרד הביטחון אומר זה שאין לו בכלל רופאים לכמויות כאלה. בסדר, אז ההורים שלי נושאים את הנטל. << דובר >> קריאה: << דובר >> אבל הוא קונה בשוק השחור, כמו רובם, לצערנו. << אורח >> תמיר ניסנבוים: << אורח >> אני לא רוצה אפילו להגיד מה אני עושה. אבל יש משהו שחשוב לי לומר. הרפורמה צריכה להיות מול רופא מטפל, יש ביקורת שאפשר לעשות, לא צריך כל הזמן, תוך יומיים מגיע רישיון, רק הלחץ מהחידושים, אם יורידו לי, לא יורידו לי, אני כבר נכנס ללחץ, אני כבר לא רוצה לצאת מהבית. אני מתאמן ומחזק את הגוף שלי, כי אם יום אחד אני אפספס יהיה לי קשה לאזן עוד פעם. המצב החמיר לפני הוועדה כשביקשו ממני להפסיק את הטיפול בקנאביס רפואי ארבעה חודשים והגעתי לחוסר תפקוד. אז קנאביס זה לא רע, יש אנשים שזה עוזר להם. מי שזה לא עוזר לו, שלא ייקח, שיילך לטיפול הפסיכיאטרי. בטיפול פסיכיאטרי אתה לא יכול לקיים יחסים בין בני זוג, אתה לא מתפקד, אתה לא מתקשר, הכול ממשיך לקרות. בקנאביס אתה לא חולם, הזיעה פחותה, אבל כשחסר לך כל הזמן ואתה דואג אם יחדשו לך או כמה זמן או אם יקבעו לך תור – ברפורמה הקודמת המחירים של חידוש רישיון היו הרבה יותר נמוכים. אני מהתקופה שזה היה עולה 370 שקל ואם היה רוצה מאבטח עד הבית, 470. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תמיר, אתה יודע שלפני שבוע היה לנו דיון על זה? אתה מכיר? << דובר >> קריאה: << דובר >> אני מניח שמשרד הבריאות לא הגיב מאז. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> עוד לא, אבל מה שהצפת פה עכשיו אלה דברים שאנחנו - - - << אורח >> תמיר ניסנבוים: << אורח >> יש לי שני דברים חשובים לומר למשרד הביטחון ולכם, כבוד השרים. סליחה, אני לא מחובר לטלוויזיה, אני מנותק. משרד הביטחון, יש לי פה מקל, מקל כזה עולה 300 יורו, בתפן בצפון הם נתנו לי את זה בתרומה, זה ועוד מקל, כי התחיל לכאוב לי כי אני לא הולך נכון עם הרגל, אני גורר אותה. הם סיפרו לי שבתקופת המלחמה הם נתנו להרבה קטועי רגליים מקלות הליכה מיוחדים, שלא יהיה להם דלקות עם קפיצים, אבל הם יקרים, ומשרד הביטחון התקשר אליהם ואמר להם להפסיק את התרומות האלה. משרד הביטחון, אני הגשתי תביעה עם עורך דין ארז יער על חבלת ראש והם שינו אותה בוועדה על דעת עצמם, לכאבי ראש. זה משרד הביטחון, וכל התהליך מחדש. אז זה משרד הביטחון שדואג לכם למשכורות, כי הוא לא ידאג לכם. מי שהציל לי את החיים זה ההורים שלי ואני מתנצל על זה כי לקחתי אותם איתי ביחד. אבל הקנאביס מציל אותי, שתדעו, לפחות משהו קטן שייצא מהוועדה הזאת. משרד הביטחון זה קרטל הביטחון, זה לא משרד הביטחון, סליחה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. ד"ר מיכאל סגל. << אורח >> מיכאל סגל: << אורח >> תודה. אנחנו נפגשנו ב-27 בינואר, זו הייתה ישיבה בעיניי מאוד מוצלחת, למרות שעדיין לא רואים תוצאות, אבל רציתי לספר לכם בהקשר הדוק לכל מה שמדובר עכשיו על שני מטופלים שלי, אחד שהיה בכוחות ההצלה בפיגוע קשה מאוד בשנות האלפיים, השני שוטר, שהחליטו להתאבד, כמובן בנפרד, הם לא הכירו אחד את השני. הם כתבו מכתב פרידה, לקחו את האקדח מהכספת, התבודדו ביער ואמרו, כל אחד: לפני שאני לוחץ אני אעשן ג'וינט, זה סיפור אמיתי שכתבתי אותו, פתאום כל אחד מהם אמר: מה אני עושה כאן? מה עשיתי? זה סיפור אמיתי. שניהם ברוך ה' בחיים ומתפקדים ופורחים. זה אומר מה כוחו של הקנאביס. אגב חבר הכנסת אלמוג כהן סיפר משהו דומה למה שקרה עם חבר שלו, שפירק את הבית והג'וינט הוריד את הכול. מאז שנפגשנו אני ממשיך לקבל מכתבים הזויים אחד אחד וכדי לא לבזבז את הזמן היקר של כולנו אני רוצה להקריא לכם מכתב שקיבלתי ממכבי: נוהל 106 דורש PTSD בדרגת חומרה בינונית ומעלה ל-30% נכות ומיצוי שתי תרופות לפחות ופסיכותרפיה. זה אומר עוד שנתיים אם לא תתאבד אז אולי תקבל. על הפסיכיאטר הממליץ להכיר ולעקוב אחר המטופל למשך כשנה לפחות על פי החומר שהוגש טרם מגישים את זה. זה אומר שאני כרופא פרטי, כמו שאמרתי בפעם הקודמת, אני צריך לקבל הוראות או אישורים מפסיכיאטר שכשל, או שלא מבין בקנאביס, או כמו שאומרים לא מאמין בקנאביס, והוא זה שצריך לתת לי הנחיות אחרי 18 שנים של טיפול בקנאביס ומעל 3,000 מטופלים. אבל עכשיו אני מגיע למשהו שהוא קריטי בעיניי. לפי בירורים ובדיקות שלי, ביחידת הקנאביס הרפואי אין אף רופא, לא פסיכיאטר ולא לא פסיכיאטר. אני מקבל תשובות מתחום מטופלים, שזה פקידה, כמו שאמרתי קודם, וזה מאוד חמור, כי היא מבטלת או משנה לי המלצות. מה שהזכיר תמיר, אם אני רציתי להעלות את המינון ל-50 גרם למישהו אז תשלח אותו להדרכה או שהיא כותבת: מה, היא קיבלה קנאביס לפני שלושה חודשים, כבר אתה רוצה להעלות מינון? זו פנייה אישית בעילום שם על דברים הזויים לחלוטין. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> את הדברים החשובים האלה אמרת גם בוועדה הקודמת. אנחנו מבינים את החסמים ואת האתגרים. << אורח >> תמיר ניסנבוים: << אורח >> כן, אבל זה חיים ומוות פה של אנשים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני חושבת שאנחנו נותנים לזה הרבה מקום. << אורח >> מיכאל סגל: << אורח >> אני כותב על כל מטופל שאני בודק דוח, זה נקרא טופס PTSD, נספח לבקשה. אני אומר לכם באחריות מלאה, אף אחד לא רואה את זה, אף פעם לא הייתה שום התייחסות למה שכתבתי וזה דבר חמור ביותר. למי אני פונה? מי מטפל בפניות שלי? מי מחליט כמה אם לא אני? זה צריך להיפסק ויפה שעה אחת קודם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה. ארז דוד, בבקשה. << אורח >> ארז דוד גבאי: << אורח >> שלום. אני הלום קרב בערך משנת 2021 מכמה מקרים וממש כיף לי לראות פה את כל אחיי ואחיותיי שנכנסים מתחת לאלונקה. סתיו, אני מצדיע לך, לא מכיר אותך, אבל אהבתי כל מה שאמרת, זה היה מקיף. לשמאלי יושב הפסיכיאטר הראשון שאישר לי את הקנאביס, לפני מעל 10 או 15 שנים, אני כבר לא זוכר. רציתי להגיד כמה דברים על איך מסתכלים עלינו והטיפול כביכול שנותנים לנו ומה לי עזר ומה אני חושב שגם יעזור לאחרים. אמרו הרבה דברים, כולם צודקים, אני רק רוצה לדייק טיפה את מה שאני חושב שיכול לעזור. דבר ראשון, לעניות דעתי, הבתים המאזנים הם לא דבר טוב בכלל, זה רק מקום שמפוצצים אותך בכדורים ועושים אותך זומבי. ברובם, אם לא בכולם, אסור קנאביס, אולי אחד או שניים שאפשר. אם נלך לסוף, אני חושב שקנאביס זה הטיפול הכי טוב שיש לנו. אני אישית לא מעשן, אני מאדה ואני צורך גם הרבה שמן, כי שמן זה מה שעוזר לנו בלילות, לי לפחות, וכל מטופל שאני משתף איתו את המידע, כי אין שום הדרכה בנושא הקנאביס, קח מה שיש, T10, T5, T20. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה אזור מופקר. בגלל שזה לא מוסדר אז זה מופקר. << אורח >> ארז דוד גבאי: << אורח >> זה אמור להיות מוסדר. עושים רפורמות על רפורמות על רפורמות ושום דבר לא קורה. דרך אגב, כלב סיוע, כשרציתי להיכנס לבית מאזן, אז יש בעיה, לא יודעים איך להכיל את כלבי הסיוע. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> כן, זו סוגיה ששמענו עליה. << דובר >> קריאה: << דובר >> לא זה ולא הקנאביס, אם יש לך קנאביס אתה לא נכנס לבתים המאזנים. << אורח >> ארז דוד גבאי: << אורח >> אני מוכר לא בר שיקום, נצרך של אגף השיקום, עקב התנהלות שלהם שלדעתי הם לא מבינים מה הם עושים. אין שום מענה, יש רק בירוקרטיה על בירוקרטיה וכל פעם מתעסקים עם פקידות אחרות, עד שאני מגיע ומתקשר ועד שעונים לי, אם אני טיפה מרים את הקול אז מנתקים. במקום, יש להם טלפון חכם, אפשר ללחוץ על המינוס, להוריד קצת ווליום והכול בסדר. ההתעסקות שלנו באמת מאוד בירוקרטית, זה הרבה להוציא הפניות ואנחנו מאבדים את זה. אין שום טיפול, כל עובדת סוציאלית עם אלפי הלומי קרב, אין שום יחס, לא אישי ולא כללי ולא קבוצתי וזה מה שגורם לנו להחמיר. יש משבר, אנחנו נופלים, צריכים לבלום את הנפילה, לייצב אותה ולהרים אותנו חזרה, לא עושים כלום. ברגע שאנחנו בנפילה, כל ההתנהלות מול המערכת רק מחמירה לנו את הפציעה. אתם צריכים, אני קורא לזה השיטה האמריקאית, דבר ראשון קחו, תקבלו. תבינו מה אתם צריכים, אנחנו נעזור לכם, אבל קחו. אתם דבר ראשון אומרים לא, במקום להיכנס מתחת לאלונקה אתם עושים נזקים ואז אנחנו צריכים להילחם. אנחנו בקרב, עכשיו עוד פעם להיכנס לקרב אל מול המערכת? זה לא טוב לשני הצדדים, אנחנו בסך הכול צריכים להרים אחד את השני. ואנחנו לפני מגפה איומה. אם לי לקח עשר שנים להתפוצץ עם הפוסט טראומה, אני לא יודע מה יקרה בעשר השנים הקרובות, ואם אנחנו לא נשנה גישה ובאמת נעשה פה, כולנו ניכנס מתחת לאלונקה, ונבין שאנחנו שקופים. כי בן אדם שאין לו רגל והוא מסתובב על כיסא גלגלים, אז רואים את זה וגם בעוד חמש ועוד עשר שנים יש אמפתיה, לנו לא הייתה אמפתיה מהרגע הראשון וגם לא תהיה אם לא נבין את גודל האירוע. אנחנו בחיים לא היינו במצב כזה וזה רק יילך ויחמיר. אז כמו שאמרו, אני חושב שהם מאוד צודקים, שאנחנו חייבים מקומות 24/7, מי שמתאים לו בכפר, מי שמתאים לו בעיר, צריכות להיות אלטרנטיבות. לי קרה מקרה בשנת 2021, התפוצץ לנו המ"פ, לקחו אותנו, הכניסו אותנו בתוך חדר אוכל, ארבעה שולחנות, קב"נים, מה ראית? הכול בסדר, הכול טוב, תודה רבה, תתקדם, אתה בסדר, תחזור ללחימה. וזה בערך המצב כיום גם, זאת אומרת אין שום עיבוד אחרי לחימה. אני מאוד הייתי שמח אם היה לי מקום שאני יכול ללכת אליו בלילה שיש שם מדורה וקנקן תה ומישהו כמוני שאני יכול פשוט לדבר איתו. לפעמים אנחנו אנשי המקצוע הכי טובים שאנחנו צריכים כי אני מתמודד עם הדבר הזה כבר 25 שנים ועל סמך הבשר שלי אני - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> ארז, זה בדיוק מה שאני הולכת לשאול גם את אגף השיקום, האם בצוותים של המענים יושבים גם הלומי קרב שלא מדברים מעל הראש שלהם אלא באמת שומעים את האתגרים שלהם? לא רק פה, אלא בתוך צוותי החשיבה יושבים אותם אלו כמוך וכמו ספיר וכמו אביחי וכמו כל מי שישב פה? אני ממש אשמח לקבל תשובה, האם אתם שומעים את הקול שלהם? כי באמת אני חושבת, כמו שאמרת, ארז, אתם יודעים הכי טוב לומר מה ייתן לכם מענה. << אורח >> ארז דוד גבאי: << אורח >> אני חושב שהם לא שומעים, ולהיפך, אני רוצה לקחת צעד קדימה, אני חושב שצריך להקים צוותים של הלומי קרב ותיקים וחדשים ואנשי מקצוע שיטפלו בנושא הזה, כי מה שעשיתם עד עכשיו לא עובד. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> חלק מהדברים עובדים, חלק מהדברים לא עובדים. << אורח >> אביחי לוי: << אורח >> אני רוצה לומר עוד משהו חשוב, ממש בקצרה. לפני שהוכרתי כנצרך רציתי לקנות את רכב הסיוע שלי ושלחו אותי לרחוב הארבעה, מכון הארבעה, ושללו לי את הרישיון למשאית. זו העבודה היחידה שאני יכול לעבוד, כי יש לי שקט במשאית. לקחו לי את הרישיון. כאילו השיקום, העבודה השיקומית היחידה שאני יכול לעבוד בה, לקחו לי, ועכשיו אני גם לא יכול להחזיר את הרישיון הזה, לא נותנים לי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אנחנו ננסה לברר את הסוגיה הזאת. << אורח >> אביחי לוי: << אורח >> זה לא רק אני, אגב, זה כל הלום קרב שיש לו משאית. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אז אוטומטית נשלל לו הרישיון למשאית? << אורח >> אביחי לוי: << אורח >> אוטומטית. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אנחנו נבדוק את האירוע הזה. << אורח >> איל פרוכטר: << אורח >> אני רוצה לקחת את הדיון, שמענו פה את הכאב והמדינה שלנו היא באמת מדינה בכאב כרגע וזה כמו שנאמר, אנחנו בקצה הקרחון ואנחנו בהתחלת הדרך. אם מסתכלים על עבודות שונות מהעולם אז אנחנו יודעים שתשע שנים אחרי שם יהיה שיא הפניות ושיא התסמינים, זה מהעבודות על Nine Eleven, שיא הפניות ושיא התסמינים היה אחרי Nine Eleven. אז גם אם במדינת ישראל האינטנסיביות היא יותר גבוהה, אז ייקח ארבע-חמש שנים לפני שנגיע לשיא. אני אומר את זה גם בהקשרים של תפיסה תקצובית קודם כל כי התפיסה התקציבית היא שהנה המלחמה נגמרה, אפשר להפסיק ולקצץ גם בתקציבים הנכונים האלה של משרד הביטחון, גם של הבריאות וגם של אחרים, והקריאה צריכה להיות הפוכה, זה הזמן לתת הרבה יותר ולא הרבה פחות. הדבר השני הוא לנסות ולעלות מדרגה מעל הכאב הנוראי שנשקף פה ולהגיד, בהתאם לנושא הוועדה שהעלית, מאוד בצדק, את התפיסה שצריך להחיל כדי להגיע לטיפול ואני בכוונה לא מתייחס פה קונקרטית, לא לנושא הקנאביס, יש לי הרבה להגיד על הקנאביס, תמיר התייחס אליי בתור הרופא שחושב אחרת ממנו ואני מאוד מעריך אותו ואוהב אותו ומקווה שיהיה לו טוב, אבל זה לא משנה בכלל, כי זה יהיה בגובה נמוך מדי והצורך שלנו הוא הרבה יותר גבוה, אנחנו צריכים להסתכל על מה אין לנו היום. אין לנו היום מפה מסודרת של כל הטיפולים שיש, אין לנו מפה מסודרת של כל המטפלים שיש, אין לנו יכולת מספקת להחזיק רציפות טיפולית, כי כל גוף מנסה להציל את העולם ולבנות, ויש המון יוזמות במדינת ישראל, אבל אין את ההסתכלות הרציפה ואין את היכולת להסתכל על זה בצורה כזאת. אם זה יישאר בצורה הזאת אנחנו נמשיך לתת טיפולים שהם מקוטעים וטיפולים שלא מסתכלים נכון. צריך שיהיה לכל אחד מהנפגעים האלה CM אחד, כתובת אחת שמלווה אותו בכל התחנות והכתובת הזאת צריכה לדעת לא רק עליו הכול אלא גם על בני המשפחה שלו הכול, כי הבן אדם לא מחלים לבד מהמהלך הזה ומהמצב הבאמת קשה הזה של ה-Combat PTSD וזה לא משנה אם הוא לוחם, אני מסכים איתך לחלוטין, אם הוא היה בסיירת אספקה או אם הוא היה בזק"א שפינה את הגופות או אם הוא היה בזיהוי כזה או אחר או היה בכל גוף אחר, כל מי שהיה מעורב באירועים האלה נפגע, וכמובן נפגעי פעולות האיבה. אנחנו צריכים את הקו הזה ואנחנו צריכים מישהו רציף שמסתכל על כל הפרטים, גם על המשפחה ולא רק דרך עיניים של רפואה. אני רופא, אני פסיכיאטר, הרבה יותר קל לי להתייחס ולטפל בסימפטומים. פה אנחנו לא צריכים לטפל בסימפטומים, אם נתעקש על הסימפטומים אנחנו ממוטטים את האנשים שנפגעו, אנחנו צריכים להתייחס לתפקוד ותפקוד זה בבית, תפקוד זה בעבודה, תפקוד זה בחברה, תפקוד זה בפנאי, אלה רכיבי התפקוד. ההסתכלות של ה-CM חייבת להיות על הפרט, על המשפחה, על הקהילה שלו, על הרווחה שלו, על החינוך, על הביטחון, על התעסוקה ולא רק על הסימפטומים והרפואה, כי אחרת אנחנו במעגל סגור ומצומצם מאוד. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> על זה אני רוצה להגיד לך תודה ענקית, הדברים האחרונים בעיניי הם אחת האמירות החשובות שנאמרו פה. << אורח >> מיכאל סגל: << אורח >> לפני הקנאביס עבדו או למדו 29% - - - << אורח >> איל פרוכטר: << אורח >> ד"ר סגל, די, אני בכוונה לא נכנס לקנאביס, עזוב את זה. אנחנו צריכים להקפיד היום לא לפצל את הכוחות, אנחנו שומעים פה את הלומי הקרב ויהלומי הקרב ואנחנו יודעים שגם ביניהם יש דעות שונות, גם אנחנו בצד המטפל יש לנו כיוונים שונים ודעות שונות, אנחנו חייבים ללכת פה ביחד כולנו כי אחרת אנחנו בדרך למקום לא טוב. << דובר >> קריאה: << דובר >> אבל הבחירה צריכה להיות של המטופלים. << אורח >> איל פרוכטר: << אורח >> הבחירה צריכה להיות משותפת. << דובר >> קריאה: << דובר >> לא, של המטופלים. << אורח >> איל פרוכטר: << אורח >> הדבר הזה צריך להיות לא רק בארץ כיוון שיש לנו הרבה מאוד הלומי קרב שברחו ועזבו את הארץ והיום הם נמצאים בלי מסגרת טיפולית או בלי אחריות טיפולית בתאילנד, בסרילנקה, בדרום אמריקה, ומה שהם עושים זה סמים. << דובר >> קריאה: << דובר >> הם לא מקבלים טיפול. יש כל כך הרבה חיילים בודדים. אף אחד לא מוכן לדבר על העניין הזה שיש חיילים בודדים באמריקה שברחו מהארץ ואין להם טיפול. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני אתן לך להתייחס לזה. << אורח >> איל פרוכטר: << אורח >> הם לא מצליחים להירגע במקום אחר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני חושבת שאם אנחנו נקשיב טוב, הוא אומר דברים שאתם רציתם. << דובר >> קריאה: << דובר >> כל עוד הוא לא מדבר על קנאביס הוא מדבר בסדר. כשנגיע לקנאביס, פרופ' פרוכטר, אני הולך לקטול אותך. אני מתאפק. << אורח >> איל פרוכטר: << אורח >> אני בכוונה לא מתייחס לזה, זה לא לגובה הנכון של הדיון. << דובר >> קריאה: << דובר >> בטח שהוא לא יתייחס, מהמכתב שהוא כתב. << אורח >> איל פרוכטר: << אורח >> אני יכול להתייחס לזה ארוכות, אני באמת מכיר את הנושא הרבה יותר - - - << דובר >> קריאה: << דובר >> אז למה אתה מזייף - - - << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אבל אי אפשר להפריע בזמן דיבור. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> עכשיו הוא מדבר, מי שמפריע לו יוצא החוצה. אם צריך להירגע כמה דקות בחוץ, בבקשה, אפשר לצאת, להיכנס, אני לא רוצה להוציא אנשים החוצה. << אורח >> איל פרוכטר: << אורח >> אנחנו חייבים בין היתר להפסיק עם הפיצולים והדרך הכי פשוטה להתחיל את זה היא דרך קו אחד לחירום ולא 800 מספרי טלפון. היום אם הלום הקרב צריך לצלצל או משפחתו צריכה לצלצל, אפילו משרד הביטחון נותן שמונה טלפונים שונים. זה לא הגיוני. בכל ארה"ב לקו חירום יש טלפון אחד, מספר אחד שיוביל לאן שצריך, אין שום סיבה לשמונה מספרי חירום. זאת רק דוגמה אחת לפיצולים שלנו. אנחנו חייבים הסדרה. הרגולטור צריך להקפיד הרבה יותר על הסדרה ועל שיח משותף. שוב אני אומר, בריאות, רווחה, חינוך, ביטחון, אחרת אנחנו כולנו מדברים בהמון קולות ואף אחד לא מוביל את זה בצורה אחידה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה, דברים חשובים מאוד. << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> אני מתחברת לדברים בעיקר שלך, הכאב הוא כאב משותף, אנחנו כולנו, גם באגף השיקום, כל העובדים באגף השיקום הם חלק מעם ישראל, חלק מהלוחמים, כולנו, המשפחות שלנו, הילדים, החתנים, האחים, כולם נמצאים באותו מקום. יש לנו הרבה מאוד עובדים שעובדים באגף השיקום, שבני המשפחה שלהם פצועים, הלומי קרב, נכים, פצועים בפציעות שונות. אני אומרת את זה כדי שיהיה מובן שהחיבור בסופו של דבר הוא של כולנו כאן במטרה טובה, במטרה לעשות טוב וצריך לצאת מנקודת הנחה שכאן אנחנו עושים עבודה משותפת, גם הוועדה הזו וגם ועדות אחרות שאנחנו משתתפים, יחד עם כל משרדי הממשלה, המטרה שלנו היא לעשות טוב. אני מתחברת לעוד דבר שנאמר פה, בין השורות. את שאלת לגבי השיתוף של הפצועים, כל העבודות שאנחנו עושים, גם ברפורמות וגם בשינויים, אנחנו יושבים בשולחנות עגולים, חלק מהאנשים פה יכירו, חלק אולי לא, אבל מאחר שמדובר באלפים אנחנו מזמינים שולחנות עגולים ועושים עבודה משותפת כשאנחנו בונים מענים חדשים ובונים פתרונות לשטח. כן צריך לומר, וזה מאוד חשוב להדגיש את זה, שזה גם נאמר כאן, שבסופו של דבר אין אדם אחד שהצרכים שלו הם בדיוק אותו דבר כמו הצרכים של אדם שני, ופה אני מתחברת לדברים שלך, סתיו, שצריך מישהו אחד שמלווה את האדם הזה, צריך שהוא יכיר אותו ואת המשפחה שלו ואת הצרכים שלו ואז עם המענים שישנם. ויש הרבה מענים, אם תרצו אני אשמח לשתף במענים שישנם, תמיד צריך עוד ולשפר, אבל האדם הזה שמכיר את הפצוע יודע להתאים מה נכון לו כרגע. מה שנכון לו בחודשים הקרובים, זה לא אומר שבעוד חצי שנה זה מה שנכון לו, ואז צריך לעצור ולהגיד רגע, חישוב מסלול מחדש, מה נכון כרגע, לאן אנחנו צועדים מהמקום הזה. זאת אומרת לבנות חליפה אישית לכל פצוע לצרכים שלו כדי שבסופו של דבר אנחנו נגיע למצב שמבחינה אישית תעסוקתית, משפחתית, קהילתית, האדם יהיה עצמאי, הוא יוכל להמשיך בחייו בלי להזדקק לאף אחד מסביב. וגם אם הוא מגיע למצב כזה ויש לו נפילה והוא צריך את הסיוע, אנחנו שם איתו, עד 120. זאת אומרת בכל השלבים בחיים יש מעברים, יש תקופות שצריך עזרה מאוד אינטנסיבית ויש שלבים שצריך פחות. יש תקופות שהילדים הקטנים בבית, הוא צריך את העזרה סביב זה ואז יש חונכות ילדים וכל אלה, אבל יש שלב שפתאום הילד שלך מתגייס וזה טריגר וזה מחזיר אותך לקושי הקודם שלך, ואנחנו שם מלווים אותו. אם יש לי אפשרות וזמן אני אדבר על המענים שיש, אבל אני רק אומר שכדי שנוכל לטפל באדם כזה וללוות אותו צריך כוח אדם לעשות את זה. אם אנחנו היום עם עובד סוציאלי אחד ל-850-800 פצועים, כולם, לא רק הלומי קרב - - - << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> קצת יותר. << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> הרבה פעמים לא מבינים מה זה אומר להכיר וללוות אדם כזה. כמו שתיקחי עכשיו מורה שיושבת עם 30 תלמידים, שאני חושבת שאם יכלה לשבת עם 20 היה יותר טוב, ותיתני לה 150 או 200 ילדים בכיתה ותגידו לה, תכירי את כל הילדים, שכל הילדים ילמדו, שכולם יצליחו, שכולם יתפתחו, שבכל זמן נתון תדעי מה קורה עם כל ילד. זה הרי לא אפשרי. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> את מציבה פה חסם, אנחנו יודעים את המצוקה בכוח אדם בסוגיות של עובדים סוציאליים ופסיכולוגים ופסיכיאטרים, את המצוקה אנחנו מכירים, אני חושבת שצריך לחשוב מחוץ לקופסה. אם את הלומי הקרב האלה שמגיעים בהיקפים כל כך גדולים, אם נדע לקחת אותם, להפוך אותם להיות האנשים, הם אומרים את זה, להחזיר אותם להיות בעמדת משמעות וחשיבות ואין כמוהם שיידעו לתת מענה. << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> אני אספר לכם מה אנחנו עושים כרגע. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אם יש מהלך כזה בעיניי זה נהדר. << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> אני רק רוצה לומר שבכל משרד ממשלתי מתי שתפנה תמיד יגידו לך שחסר כוח אדם, צריך עוד אנשים, בכל משרד ממשלתי או בכל משרד בכלל. אני מתחברת מאוד לאנשים שאומרים: אני צריך מישהו שילווה אותי, ואני חושבת שהם צודקים, ואני רק אתייחס בגדול למענים הספציפיים כרגע שיש לנו ובוודאי שאנחנו רוצים להקים עוד ועוד מענים, אבל אני אספר לכם מה עשינו עכשיו עם המחסור הגדול הזה של כוח אדם. קודם כל יש מענה של טיפול נפשי לכל פצוע ולכל בני המשפחה שלו, יש קבוצות טיפוליות שאנחנו עשינו השנה, 150 קבוצות טיפוליות גם לנכים עצמם וגם לבני המשפחה שלהם, גם קבוצות של ODT שזה כל מה שקשור בריצה, גלישה, טיפוס, נגרות, אופניים, ספורט, שיט, קבוצות טיפוליות. שוב, זה צריך להתאים לכל אחד. זה שמישהו אחד הולך לקבוצה כזאת זה לא אומר שלבן אדם השני מתאים לו אותה קבוצה. זה המון עבודה להכיר מה להתאים ואת מה לחבר לכל אחד מהם. יש לנו כלבי שירות שנתנו, שאנחנו ממשיכים לעשות עבודה מאוד מאוד גדולה, ואני חושבת שאנחנו ראשונים בישראל שעושים עבודה כל כך משמעותית עם כלבי השירות. ראינו פה את הדוגמה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה נכון. << אורח >> סתיו סילבי סויסה: << אורח >> אני אגיד משהו על כלבי השירות. כשהיא ת << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אבל אנחנו רוצים שהיא תסיים ואנחנו רושמים את הדברים. << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> יש לנו חונכות, חונכות לנכים, חונכות לילדי הנכים, שזה דבר שהוא לפוסט טראומטיים. << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> אבל, ירון, היא לא יכולה להגיד ואז מצלמים את זה בטלוויזיה ואנשים חושבים שהם מקבלים ואז - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני אתן לכם להתייחס לכל דבר ואתם תציפו, גם בתוך המענים האלה אני משערת ש - - - << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> אני מדברת על המענים החדשים שפותחו בשנתיים-שלוש האחרונות. הטיפולים האלטרנטיביים, זה עבר לאפליקציה כדי שיהיה נוח לאנשים. יש את האפליקציה ש - - - << דובר >> קריאה: << דובר >> האפליקציה נגישה בשפות אחרות לחיילים בודדים? לאנשים שהגיעו מחו"ל? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני אומרת עכשיו, מי שיפריע לה, אני יודעת שקשה כי אתם שומעים מענה ואתם אומרים שבמענה הזה יש הרבה חסמים וחוסרים. אני לא חושבת שיגידו מענה שלא קיים. אתם תיתנו לה לסיים את הדברים, אני אתן לכם להציף את הדברים מולם, את השאלות וכל מה שצריך, בסוף לשמוע צעקות, מזה אף אחד לא ייצא נשכר ואנחנו רוצים לטפל בסוגיות האלה. << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> כל מה שאני אומרת זה חלק מהדברים ואנחנו נמצאים במצב שכל הזמן רוצים לשפר. אנחנו לא אומרים תראו, הכול פה מופלא, ממש לא. אנחנו יודעים ואני יכולה אפילו להגיד מה עוד צריך לעשות ומה צריך לשפר. דיברתי על האפליקציה שנקראת 'המדריך ל-PTSD' שזאת אפליקציה שהוצאנו בתחילת המלחמה. אגב פתחנו אותה לא רק לנכי צה"ל, לכל מדינת ישראל, מומלץ מאוד למי שאין לו את האפליקציה הזאת, זה משהו שאתה יכול להשתמש בו גם כשאתה נמצא לבד בחוף הים או בכל מקום אחר, יש בו כלים להתמודד, גם לפצוע עצמו וגם לבני המשפחה. יש גם מטפלים שמשתמשים באפליקציה הזאת יחד עם המטופל. אנחנו קיבלנו את הקוד לאפליקציה מה-VA בארה"ב, שהיא מאוד מומלצת שם. לא דיברנו על הנושא הזה, היא מבוססת מחקר ואגף השיקום עשה את כל העבודה סביב האפשרות לתת את האפליקציה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> איך אתם מנגישים למשל את האפליקציה הזאת? << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> היה בעיתונות, זה נמצא באתר, והנה, פה בכנסת. << דובר >> קריאה: << דובר >> בן אדם שיצא מהקרב לא יראה את זה, הוא כל כך בהלם, הוא יצא מ-600-500 יום מעזה עכשיו והוא לא יראה את זה ואז הוא גם ייגש אליכם ואז לא יקבל טיפול למשך שנתיים כי אגף השיקום כל כך מוצף. << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> אני ממליצה, תסתכלו 'המדריך ל-PTSD', זה מומלץ לכולם. שוב אני אומרת, זה לא רק לנכי צה"ל, זה פתוח לכולם. עוד דבר, האפליקציה הזאת לא עוקבת ולא בודקת בשום צורה על ההתקדמות או העשייה שאדם מטפל בעצמו, אתה פותח את זה וזה שלך, אף אחד לא יודע נתונים. הדבר היחיד שאנחנו יודעים זה כמה אנשים הורידו את האפליקציה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מה יש באפליקציה הזאת? << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> יש בה ידע פסיכו חינוכי וכלים לעזרה עצמית למי שחווה או מתלבט אם יש לו פוסט טראומה או לא, הוא לא יודע, הוא מתלבט מה עובר עליו. הוא יכול להסתכל ולקרוא וללמוד ולדעת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> איך מתחברים לאפליקציה הזאת? << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> פשוט מורידים. << דובר >> קריאה: << דובר >> אבחנה עצמאית יענו? האפליקציה צריכה להגיד לי שאני דפוק בשכל? אני באמת שואל. האפליקציה אמורה להגיד שאני פוסט טראומטי? << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> האפליקציה נותנת ידע, מידע, היא לא אומרת עליך כלום, היא נותנת מידע. אתה לא חייב להוריד את זה. מי שרוצה יכול להסתכל. לפעמים גם בני משפחה רוצים להבין. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הרבה פעמים זה שאין לך מושג מה עובר עליך, מה קורה לך – << אורח >> שמואל הראל: << אורח >> אני הורדתי את האפליקציה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תציג את עצמך. << אורח >> שמואל הראל: << אורח >> אני שמואל הראל, אב לשנתיים, בת חמש ובן שנתיים, פה מירושלים, הלום קרב 78%. אין לכם הנגשה לאף שפה. אני חודש וחצי יושב עד לשעות המאוחרות של הלילה ומנגיש את הנתונים של אגף השיקום בשבע שפות שונות, זה ערבית ואתיופית, הראשונים שפגשתי שאמרו לי שהם לא יודעים איך לעזור לבן משפחה שלהם ואיך לעזור לעצמם. וגם לקרוא כל כך הרבה נתונים. הורדתי את האפליקציה שאת מדברת עליה, אני חפרתי והחלטתי לגשת לבד, בלי עורך דין, זה דרש ממני הרבה כוחות נפש אז עשיתי את זה, אבל האפליקציה הזאת כל כך – אז היום אני ב-78 נקודות, אתמול ב-60. הנתונים, אין לנו כוח לקרוא, אתם מנגישים מידע ממקום של סמכות, לא ממקום של הבנה מה אנחנו חווים וההנגשה היא דבר קריטי. גם השפות. זה קריטי, אנשים לא יודעים מה הזכויות שלהם. למה אני צריך לשבת חודש וחצי ולתרגם את זה לשבע שפות כדי לעזור לחברים שלי? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מלבד התרגום? << אורח >> שמואל הראל: << אורח >> הצפה בנתונים. אנחנו התחלנו לעשות סקרים לאחרונה, עם מיכה וחבר'ה פה, כדי להבין מה קורה בשטח ולהביא נתונים שנציג אותם בוועדה הבאה וראינו שבשביל לקבל נתונים ולדבר עם חברים שלנו, אי אפשר לתת להם מלל, זה צריך להיות הרבה יותר מסודר, הרבה יותר ברור, פחות מציף, יותר מונגש. חקרתי המון על הנגשה. בארה"ב יש תקנות הנגשה שברגע שמבינים אותן זה פתאום מונגש, השתמשתי בהן ופתאום קיבלנו, אתם תראו עוד מעט, 360 מענים במקום 100 או 112 מענים בסקרים שלפני זה. כי אנשים, אנחנו, כולנו, המשפחות שלנו, צריכים הנגשה, גם באיך שהדברים מוצגים לנו וגם בשפות. זה קריטי. יש המון מטופלים שהם לא דוברי עברית שלא מקבלים מענה. אני דיברתי איתכם בטלפון, אין מענה לא בשפה העברית. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני אשמח להתייחסות. << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> אתה צודק ואני אגיד שהאתר שלנו, אנחנו עוסקים כל הזמן בלשפר אותו עוד ועוד ועוד ובוודאי הנושא של תרגום לשפות הוא נושא מאוד משמעותי ואני יודעת שהוא על השולחן. << אורח >> שמואל הראל: << אורח >> אתם שמים את הדגש על פיתוח פיצ'רים נוספים במקום הנגשה באמת כמו שצריכה להיות בשפות. אני רואה את ההתקדמות של האתר. << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> אתה צודק ואחד הדברים בטופ חמש של אגף השיקום זה הדיגיטציה. << אורח >> שמואל הראל: << אורח >> זה לא דיגיטציה, זה הנגשה. ואני רוצה להגיד גם בקשר לקו החירום, אין מענה. אני התקשרתי אתמול בלילה לקו החירום כמה פעמים, אין מענה בקו החירום. זה לא פעם ראשונה שזה קורה. אין מענה ואני נמצא במצבים קשים ולשמחתי אני בסוף מוצא איזה דרך לעזור לעצמי, אבל אני מתקשר, הקו מצלצל מצלצל מצלצל, אני מנתק. וכל התהליך להגיע להתקשר, נאמר פה שיש הרבה קווים, הוא דורש הרבה מאוד אומץ, ואז אני מחכה, אז כל זמן ההמתנה הזה – כאילו זה לא הגיוני שקו החירום לא זמין כל כך הרבה. זה גם הנגשה. << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> אתה צודק, אבל אולי אני אסיים ואז תתייחס ספציפית על הכול. << אורח >> שיר כץ: << אורח >> אפשר עוד התייחסות? << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> חבר'ה, יש כאן הרבה אנשים, אני חושב, בשבילכם ובשבילנו, אנשי מקצוע שממש חשוב שהם ידברו. << אורח >> שיר כץ: << אורח >> אני הבת של מיכה, אבא שלי הלום קרב, אני עוד לא מוכרת, אבל גם אני בעצמי, ואני עושה חונכות לשלוש בנות של הלום קרב והן מקבלות כל אחת ארבע שעות שבועיות, בגלל שכל אחת מקבלת ארבע שעות אני מוציאה את שלושתן ביחד. לפני כן הן היו מקבלות חונכות שלא מבינות מה זה פוסט טראומה, לא מה זה אבא שצורך קנאביס, הן היו בורחות מהן תוך יום והבנות חוות רגשות מאוד קשים ודברים מאוד קשים ומציאות מאוד קשה. הן מקבלות ארבע שעות שבועיות כל אחת ו-100 שקלים בחודש לבזבז. הן רוצות ללכת לאקווריום ישראל, איך אני אמורה לממן את זה עם ה-100 שקלים שהן מקבלות כל חודש? ו-12 שעות שבועיות זה גם משהו שצריך לטפל בו. הרבה מהילדים האלה לא הולכים לבית הספר, אין להם שום מסגרת, החונכות זה הדבר היחיד שהם מקבלים כל שבוע ויש ילדים שמקבלים רק ארבע שעות ולהורים אין כסף להוציא, ו-100 שקלים בחודש זה כלום, זה לא מספיק. << אורח >> סתיו סילבי סויסה: << אורח >> וראיה, השילוב של המשפחה בשיקום של הפצוע. בת של הלום קרב מלווה ילדות יותר קטנות ממנה. זה אפשרי, לא צריך רק אתכם, הנה, זה כבר קורה, רק תיתנו יד. << אורח >> שמואל הראל: << אורח >> אגף השיקום לא מאפשר לבוגרים של חוות פוסט להתנדב ולעבוד בחווה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> רונית, תסיימי, אנחנו רוצים לשמוע את כל המענים, אחר כך ניתן זמן. << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> לא כל המענים, חלק מהמענים. כל המענים נשב פה שעות. דיברתי על האפליקציה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני אשמח גם אם תוכלי להתייחס לבתים המאזנים ולדברים שהציפו פה ביחס לבתים המאזנים, אם זה תרופות, אם זה איסור שימוש בקנאביס, איסור כניסה לבני משפחה. << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> אני לא יודעת על דבר כזה, אני אבדוק את זה. איסור כניסה לבני משפחה, אני לא מכירה, אבל אנחנו נבדוק את זה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> רונית, זה משהו שאנחנו נרצה שבפעם הבאה תגיעי לפה ותאמרו לנו שאין איסור כניסה לבני המשפחה, וגם הסוגיות של שימוש בקנאביס וגם התרופות שניתנות. אני מכירה את הבתים המאזנים, אני חושבת שברוב הבתים המאזנים, בניגוד למה שהוצג פה, אני מכירה, כי ביקרתי, כי הייתי, לא סיפרו לי סיפורים - - - << דובר >> קריאה: << דובר >> אז אני אומר לך שלא התקבלתי ואתם מכירים אותי לא יום ולא יומיים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יכול להיות שהיית בבתים מאזנים מסוימים. << דובר >> קריאה: << דובר >> לא התקבלתי אפילו לדלת שלהם. חושבים אני אמכור את הקנאביס. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה אירוע אחר, זה לצערנו הרב כי יש מעט ממה שצריך להיות. זה אני מסכימה איתך, צריך להיות יותר מזה ולצערי הרב המיטות שם מאוד מוגבלות. אבל לצד זה אני חושבת שבאמת הסוגיות האלה שהוצפו פה, וזו לא פעם ראשונה שמציפים אותן ביחס לזה שמסממים שם את המטופלים. והדבר הנוסף זה הסוגיה גם של המשפחות וגם השימוש בקנאביס רפואי, אני חושבת שאם תיתנו לזה מענה אנחנו נשמע הרבה פחות זעקות על הבתים המאזנים, כי בעיניי הבתים המאזנים עושים עבודה מדהימה. << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> אז אמרנו, יש לנו את הנושא של ליווי וחונכות. יש לנו תשעה מרכזים בארץ של מסגרות יצירה שיקומיים שנשמח להביא אתכם להכיר ולראות. יש לנו את 'קו נפש אחת', שאמרתם שלא היה מענה. אני אבדוק את זה, זה משהו ספציפי, זה אמור להיות פתוח 24/7. << אורח >> שמואל הראל: << אורח >> אמורים גם לחזור, יש שם מנגנון שמי שמתקשר יחזרו אליו, כמו שהמשטרה עושה. << דובר >> קריאה: << דובר >> את אומרת שאת לא מכירה כלום, אנחנו באים לפה שלושה חודשים ואת אומרת שאת לא מכירה. << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> זה שלא ענו לו לטלפון, אני לא יכולה להכיר את זה. << דובר >> קריאה: << דובר >> את לא חושבת שזה לצחוק לנו בפנים? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני לא חושבת שהיא רוצה לצחוק על אף אחד. << דובר >> קריאה: << דובר >> שלושה חודשים אנחנו באים לפה, יש פה נציגים, היא אומרת שהיא לא מכירה. איך היא לא מכירה? אנחנו פה שלושה חודשים, אז למה אנחנו באים? זאת שיושבת לידה באה לכל דיון, מה, היא לא מעבירה לה את האינפורמציה? היא יכולה לעבוד עלייך אולי - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לא, אתה לא מכיר אותי, אתה תראה שאת התשובות למה שאנחנו שאלנו אנחנו נדרוש. << דובר >> קריאה: << דובר >> הם היו צריכים לבוא עם התשובות מראש. << דובר >> קריאה: << דובר >> תעשי שבוע בתוך בית מאזן ואז כולם יבינו שזה - - - אני עברתי מבית מאזן לבית מאזן לבית מאזן ויש פתרונות. כל מה שמדברים פה זה פלסטרים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני רוצה לומר לכם, אני לא הייתי בבתים מאזנים של משרד הביטחון. כמה בתים מאזנים יש? << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> אני יודעת שיש שלושה ושיש לנו עוד התקשרות עם 28 בתים מאזנים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שבעצם זה לא ייעודי? << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> לא, ייעודי שלנו, ל-PTSD יש שלושה, ויש עוד התקשרות עם עוד 28 בתים של משרד הבריאות. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אבל תספרי להם שהבתים המאזנים זה לא להלומי קרב. יש שני בתים מאזנים רק להלומי קרב. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> היא אומרת שלושה. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אין שלושה. יש שניים, שני בתים מאזנים, שרק נמצאים הלומי קרב. כל השאר מעורבב, תאונת דרכים, נרקומן, מהמר, אלימות במשפחה, הכול. לא הגיוני שאתה שם הלום קרב עם טריגרים כאלה באותו חדר. אני מצטער להגיד לך, זה לא אישית אלייך, שאלוהים ישמור אותך, אבל כל מה שאמרת עכשיו, התעוררת מהחלום, זה לא המציאות. תתעוררי, כל מה שאמרת עכשיו, לא מציאות. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אני מצטער שאני קוטע אותך, אני רוצה להספיק לומר את הדברים. << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> אני רוצה רק עוד דבר אחד אם אפשר, שהוא חשוב ומשמעותי לדעתי. דיברו פה על הנושא של הצעות לטיפולים ושיש כל כך הרבה אנשים ועל אחידות ועל עבודה משותפת במדינת ישראל. פרופ' פרוכטר, יש את המועצה הלאומית לפוסט טראומה ואני חושבת שהיה נכון שכשיש כל כך הרבה הצעות לטיפולים, שלא כולם מבוססי מחקר או שלא כולם אנחנו יודעים מה נכון ומה לא נכון ואיך לטפל באנשים, יהיה איזה שהוא גוף שבאמת בודק את הנושאים האלה ואומר מה מתאים לכולם במדינת ישראל, לא רק באגף השיקום במשרד הביטחון, גם בביטוח לאומי וגם נפגעי איבה וגם בכלל אנשים שמקבלים טיפולים, כדי שיהיה משהו אחיד ונכון. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני חושבת שבסוגיות האלה אתם צריכים לייצר גמישות. זה לא יהיה דומה לעולם כי בסוף, איך אמרת? החליפה של כל אחד נראית אחרת, המענים הם שונים, הצרכים הם שונים. אם בסוף אני שומעת הלום קרב שאומר לי: עברתי שבעה מטפלים, שאתם הצעתם לו, ואף אחד מהם לא עזר לי, אבל הגעתי למטפל מסוים שהוא כן עזר לי אבל הוא לא היה אצלכם ברשימה. פה צריך לייצר את הגמישות. אנחנו רוצים שזה יהיה מקצועי, אבל לצד זה אתם צריכים לפתוח את המאטריה הזאת ולאפשר - - - << אורח >> רונית סנדרוביץ: << אורח >> אם יהיה זמן בסוף, אתם תראו את הפתיחות שאנחנו עושים בשנים האחרונות. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> רונית, קודם כל אני רוצה להגיד לך, אנחנו בוועדות לפעמים שומעים את אגף השיקום ואנחנו עדים לזה שלמעלה משנתיים אתם נמתחים עד קצה גבול היכולת שלכם. בשבוע שעבר אני הגשתי הצעה לסדר בנושא סכסוך העבודה של אגף השיקום, גם לקבל מענים משר הביטחון, אני חושב שאם נדבר תכלס על הדברים, ותסלחו לי אם זה לא יישמע טוב לכל הצדדים, בסוף צריך להכניס את היד לכיס. << דובר >> קריאה: << דובר >> זה לא בסוף, זה בהתחלה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> תן לי לדבר, אני רוצה טוב, אני מכיר את כולכם ברמה האישית. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אפשר באמת, אני לא אומרת את זה סתם, לצאת כמה דקות, להירגע ולחזור, אין לי בעיה שתהיה כניסה ויציאה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אני אוהב לעשות סדר ויזואלי בראש שלי, לראות את הדברים ולפרק אותם ורגע להרכיב איתכם ביחד. זה לא ייקח הרבה זמן, אני מבקש מכם טיפה איפוק, זה בשבילכם ויותר בשבילנו, כי זה התפקיד שלנו. פניתי לשר הביטחון והנתונים שקיבלתי, רונית, שיש למעלה מ-1,500 פניות כל חודש של חיילים וחיילות לאגף השיקום. 1,400,000 פניות הגיעו בשנת 2025. תקני אותי אם אני טועה, זה מה שקיבלתי משר הביטחון. יש קרוב ל-1,000 פצועים ופצועות שמטפל אחד בממוצע מטפל בהם. אמרת 850, 1,400 בפריפריה, ממוצע 1,000. אני רוצה לשאול כל אחד כאן בחדר, 1,000 סיפורים בן אדם אחד צריך להכיל, 1,000 סיפורים, 1,000 מראות, 1,000 משפחות, איך אפשר להפנות לאגף השיקום את האצבע המאשימה? אני אומר לכם, צריך לסובב את האצבע הזאת לשר הביטחון, ואני אמרתי את זה ונזהרתי כל הזמן כדי לא להפוך את זה לדיון פוליטי וזה לא פוליטי, קואליציה ואופוזיציה. בשנתיים האלה לא היה צריך לחכות – פרופ' איל פרוכטר אמר את זה, צריך גורם מתכלל. שנתיים אנחנו אומרים שצריך גורם מתכלל כדי ליצור רצף טיפולי, כדי לדאוג שהמשפחה בקהילה תקבל את המענה. אז צריך את משרד הרווחה וצריך את משרד הבריאות וצריך את משרד הביטחון ולמעלה צריך את משרד האוצר שיבין את גודל השעה ואת החשיבות. בסוף זה כסף. וכשמגיע הכסף יש יותר תקנים ויש להם יותר אפשרות - - - << דובר >> קריאה: << דובר >> יש 80 מתאבדים וזה לא דפק בדלת של שר הביטחון. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אני מסכים איתך. כל מה שאתם אמרתם אני מסכים איתכם. חבר'ה, זה לא פוליטי, אני לא לוקח את זה למקום – אני רוצה להיות ממוקד. שר הביטחון הקים ועדה ביחד עם משרד האוצר בראשות שלמה מור יוסף, הקצו שלושה חודשים, אנחנו אמורים לקבל את הנתונים. לפני שהנתונים יגיעו אנחנו יודעים, מחסור בכוח אדם, שחיקה, מחסור בתקציב וחוסר יישום של רפורמת 'נפש אחת'. לא ייתכן שלוחם או לוחמת שהולכים לאגף השיקום יצטרכו סיוע משפטי על חשבונם. אנחנו יודעים את הדברים. אנחנו מדברים כאן על בתים מאזנים. שני בתים מאזנים, יש לנו למעלה מ-50,000 פוסט טראומטיים, אלה שדווחו, יש לנו קרוב ל-100,000 לפי הנתונים של משרד הביטחון, אתם יודעים כמה תקנים בשנתיים האלה התווספו לאגף השיקום, כשאנחנו רוצים שייתנו יחס טוב, זמינות, קיצור תורי המתנה? כמה? 130 תקנים. כל הדיון הזה בסופו של דבר יכול להתחיל מלמעלה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה 130 תקנים כלליים, זה לא ייעודי רק לזה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> חברים, אנחנו במלחמה יום יומית ויש לכם את האוהל בחוץ, חברים, וברמה האישית אני עם חלקכם מדבר פעמיים ביום, אבל זה לא האירוע, האירוע כאן צריך להיות שינוי סדרי עדיפויות. מדינה והנהגה ששלחה אתכם לקרב צריכה לטפל, ואיך היא מטפלת? היא מנהלת את זה יום יום והיא לא מחכה שנתיים אחרי המלחמה להקים ועדה, שאני אומר לכם, כל אחד שיושב כאן יודע את התוצאות של הוועדה הזאת ויודע את הכשלים של המערכת. אז אני רוצה למסור לך עוד פעם, להעביר מסר לעובדי אגף השיקום, תודה שהם נמצאים, תודה שהם לא שובתים, תודה שהם הניפו דגל, אבל הם הורידו אותו בחזרה כי הם דואגים למי שהם יכולים לטפל בהם. אני אסיים במשפט אחרון. אני ביקרתי בשיבא תל השומר, מאחר שראיתי את ד"ר אסף כספי, זה קפץ לי לראש, במחלקה שלהם ובמוקד החדש 'חוזרים לחיים', הם הקימו במקום חדר הישיבות שלהם מוקד, בגלל הפניות המרובות, והם מטפלים בלמעלה מ-400 פניות. הם מוקד חדש שמטפל בפצועי ופצועות צה"ל ובנכי צה"ל. אני חושב ששווה להקשיב לאנשים שנמצאים כאן, גם לד"ר כספי וגם לעוד אנשים. יש מחסור בבתים מאזנים. הבתים המאזנים, אם תיקחו 50,000 הלומי קרב, פוסט טראומה, שני בתים מאזנים, 20 בתים מאזנים, זה לא הפתרון. יש פתרונות ויש כאן אנשים שיושבים עם הפתרונות, עם אשפוז ביתי בפיקוח, עם צוות שמגיע. יש מה לעשות. מאחר שאני חבר כנסת, בימים הראשונים שלי כאן אני הבנתי שחבר כנסת צריך להבדיל בין דעה לעובדה. אני משמיע את דעתי, אני יכול להגיד בית מאזן מסממים, אני חושב שלא מסממים, שזה טיפול. אני יכול להגיד הרבה מאוד דברים וכדי להידבק לעובדות אני חייב לבדוק עם אנשים שמתעסקים בדבר. הזכרתי את ד"ר כספי, נפגשתי עם פרופ' יאיר בר חיים מאוניברסיטת תל אביב שהקים את הקליניקה הגדולה ביותר מאז ה-7 באוקטובר שמטפל בפוסט טראומה, בהתחלה זה היה בהתנדבות, היום זה בסכום סמלי. אני חושב שאם משרד הביטחון ייקח את המוחות הישראליים הקיימים שעכשיו סיימו מחקר גם עם צה"ל וגם עם צבא ארה"ב והגיעו לממצאים, אלה דברים שאנחנו יכולים למצוא בהם מענה. יש לנו את הדברים כאן. הדבר המתסכל בדיונים, ותסלחו לי, חבריי, שאנחנו שופכים את ליבנו, ואני יודע שזה מאוד קשה, אבל בסוף אם האנשים שנמצאים כאן ייתנו את הפתרונות שקיימים – התפרסם מחקר חדש עם צבא ארה"ב, מחקר שמפחית את הפוסט טראומה לחיילים שמשתחררים באמצעות עבודה על מחשב, פיתוח ישראלי, כחול לבן, שלנו. יש לנו כאן את הכלים לעזור ובואו נשתמש בהם ובואו נקשיב אחד לשני. זה מתסכל. תאמינו לי, הדיון הראשון שהייתי בכנסת, אני תמיד מזכיר את זה, באוגוסט 2023, זה היה בנושא פוסט טראומה. במקרה נכנסתי, כי אמרו מי יכול להגיע, ישבתי בקניון בת ים, חבר כנסת, שנתיים-שלוש הייתי בתפקיד, נסעתי, לקח לי ארבעה חודשים להשתחרר מהדיון הזה. לי לקח ארבעה חודשים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> ועוד לא השתחררת. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> ועוד לא השתחררתי. ואז מישהו אמר לי, אתה תתרגל, אמרתי לו: ביום שאני אתרגל אני לא אהיה כאן. אי אפשר להתרגל. אבל אי אפשר להפנות לאגף השיקום את כל החיצים, אנחנו צריכים לשמור על העובדים שיש שם וצריך לתת להם את הרוח הגבית ותקנים, וכספים ומשאבים ויחס. אתם הפתרון, אתם לא הבעיה. בתים מאזנים יש לנו מעט. אתם מדברים על בתים מאזנים, אין לנו מספיק בתים מאזנים ולבית מאזן יש כללים מסוימים ויש שיטות טיפול. אני לא מומחה, אני ביקרתי, ויש את פרופ' פסח ליכטנברג, שהוא חבר קבוע בוועדות הבריאות שהקים בתים מאזנים וגם איתו נפגשתי. אני חושב שאם משרד הביטחון, משרד הבריאות ומשרד האוצר, יישבו רק עם השמות שהזכרתי, ויש עוד הרבה אנשים מאוד חשובים, בשולחן עגול להציל את המצב שאנחנו נמצאים בו, יהיה לנו את כל הפתרונות, הם נמצאים כאן, אבל צריך לשנות את סדרי העדיפויות. וזו קריאה מכאן לשר הביטחון, שינוי סדרי העדיפויות. לא להקים עוד ועדה ועוד ועדה, אנחנו צריכים לדאוג למי ששלחנו לקרב אתמול, לא מחר. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << אורח >> שירה לורנץ ריינר: << אורח >> נפגעי פעולות איבה חייבים להיות בדיון. לא רק לשר הביטחון. זה חשוב. הנציגה של הביטוח הלאומי שעושה עבודה חשובה מאוד יצאה מפה, גם נפגעי פעולות האיבה חייבים להיות בדיון בשיח הזה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תציגי את עצמך. << אורח >> שירה לורנץ ריינר: << אורח >> אני מקדמת מדיניות בעמותת 121, אנחנו עמותה שמאגדת שותפות של למעלה מ-20 ארגונים שנקראת 'אור באופק' של נפגעי פעולות האיבה. מאז ה-7 באוקטובר ממי שכבר קיבל נכות מהביטוח הלאומי זה על סעיף נכות נפשית וכל השיח פה חייב להכיל גם אותם. אנחנו כתבנו הצעת מדיניות מאוד מאוד איכותית אחרי מחקר של שנה כשההצעה הזאת אומרת איך אפשר לתת מענה לאותם האנשים. אנחנו מציעים מסלול חדש עבור נפגעי פעולות האיבה שהוא לא מסלול שרץ להוכיח כמה אנחנו נכים וכמה אנחנו קצבה קבועה מהמדינה, אלא מסלול שאומר שיקום תחילה, מסלול שאומר שמי שנפגע פעולות איבה יכול לבחור לא לקבל קצבה קבועה מדינה אלא לקבל את מעני השיקום שהוא צריך. זה דבר שצריך לקרוא אליו ממש עכשיו. יש לנו עוד הרבה דברים להגיד, אני מקווה שבדיון הבא תהיה אפשרות לדבר עליהם, כי נפגעי פעולות האיבה לא בשיח פה. בפרוטוקול של הוועדה, בבקשה שיהיה כתוב, לא רק לשר הביטחון לבוא ולעבוד, צריך שגם הביטוח הלאומי יהיה מעורב וידאג לתוכנית שלמה וסדורה עבור הנפגעים. << אורח >> קרן זרביאן לוי: << אורח >> אני מהביטוח הלאומי ואני אשמח להגיב. אני הקשבתי פה לכל הדיון ואנחנו בביטוח הלאומי מסתכלים על התמודדות עם פוסט טראומה כתהליך שיקומי שלם שהמטרה שלו חזרה לתפקוד, למשמעות ולחיים פעילים בקהילה מתוך תפיסה שבוחרים בחיים, בוחרים שיקום. אנחנו לומדים עוד ועוד את השטח, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם הקהילות, עם כל הקהילות. << אורח >> שירה לורנץ ריינר: << אורח >> אתם עושים עבודה נהדרת, אבל המחוקק צריך להתערב פה, כי לא הכול אתם יכולים לעשות, החוק לא מאפשר הכול. << אורח >> קרן זרביאן לוי: << אורח >> תני לי לסיים, בבקשה. אני הגעתי הבוקר מאשקלון אז אני חווה היטב את השטח, גם אני הייתי ב-7 באוקטובר באשקלון, כל המשפחה שלי גרה בעוטף, אז אני מבינה היטב את הצרכים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם הקהילות בדרום. השפה השיקומית משתנה, אנחנו בתהליך למידה מתמיד של השטח, אנחנו לומדים תמיד ומדייקים את עצמנו לגבי הטראומה של ה-7 באוקטובר, כי היו פיגועים בעבר ואנחנו באמת למודי ניסיון, אבל הפעם זה אחרת. הביטוח הלאומי מפנה לטיפולים, יש לנו מאגר של מטפלים לטיפולים פרטניים שהם מומחים שמטפלים בפוסט טראומה. << דובר >> קריאה: << דובר >> נסיעות אתם לא נותנים לחדרי לחץ, מה את מבלבלת לנו פה את השכל? << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> תנו לה לסיים, דבר אליה יפה. צריך לדעת לכבד. << אורח >> קרן זרביאן לוי: << אורח >> יש מענים פרטניים, קבוצתיים, חוות טיפוליות בכל רחבי הארץ, קבוצות תמיכה, טיפולים אלטרנטיביים, כלבי שירות, החזר על תרופות, 'נפש אחת', תמיכה משפחתית, אנחנו נותנים תמיכה נפשית למשפחות הנפגעים. האוכלוסייה שלנו בביטוח הלאומי היא אוכלוסייה ייחודית, הם ילדים ומבוגרים שאין במשרד הביטחון וגם להם יש מענים, חוגים, שיעורי עזר, אבחונים, טיפולים דיאדיים, טיפולים משפחתיים, חונכות לילדי נכים. אנחנו פועלים לקדם תוכניות טיפול תעסוקתי מודעות טראומה, אנחנו מתחילים בתוכניות טרום תעסוקה שמאפשרות לנפגעים להתחיל, בשלב ראשון לצאת מהבית, להתחבר לאיזה שהוא תחביב שהם היו רוצים, ואגף השיקום בביטוח הלאומי עסוק כל הזמן בקידום תוכניות לאנשים עם פוסט טראומה מקצה לקצה, החל מלהוציא אותם מהבית, תוכניות בתחום אמנות, מוזיקה, טעימות בתחום של רפואה משלימה, תוכנית מנהיגות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> רפורמת 'נפש אחת' זה גם דרככם, נכון? << אורח >> קרן זרביאן לוי: << אורח >> זה גם דרכנו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני רוצה להגיד, מניסיון, שאתם צריכים לעשות בדיקה מאוד מאוד משמעותית, אנשים משתמשים בשירותים על דעת זה שהם יקבלו את הכסף ולצערי הרב הם לא מקבלים. יש לכם בעיה שם בסוגיה הזאת. << אורח >> קרן זרביאן לוי: << אורח >> אנחנו נבדוק את עצמנו ואם צריך לדייק גם שם - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בסוף הרבה מאוד מהנכים שהוגדרה להם נכות נפשית לא מקבלים היום את המענים של 'נפש אחת'. צריך לומר את זה. << אורח >> קרן זרביאן לוי: << אורח >> אנחנו משתדלים מאוד, אנחנו נדייק את עצמנו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני יודעת שאתם משתדלים, אבל לצד זה אנשים לא יכולים להחזיק את הטיפולים האלה לאורך זמן. << אורח >> קרן זרביאן לוי: << אורח >> אני רוצה להתייחס, לימור, למשהו שאת דיברת עליו, לקחת את האנשים ולהפוך אותם לסוכני שינוי. אני אספר על תוכנית מנהיגות של הסניף שלנו ושל סניף באר שבע שהיא בשיתוף עם מכללת ספיר. ברגע שאני יושבת כאן מתקיימים ריאיונות לתוכנית, תוכנית מנהיגות שמיועדת לפוסט טראומטיים, נפגעי איבה כשהמטרה היא להפוך אותם לסוכני שינוי בקהילה, להשתמש בידע ובניסיון שלהם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> מהמם, זה בעיניי בשורה. << אורח >> קרן זרביאן לוי: << אורח >> הם יקבלו תוכנית טרום שיקום, היא מיועדת לסטודנטים מספיר, היא מיועדת לפוסט טראומטיים מכל הארץ, מכל העוטף, במטרה באמת שהם יהפכו לסוכני חוסן בקהילות שבהן הם נמצאים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אתם שומעים, אגף השיקום? ואז גם זה נותן לך מענים לסוגיות של כוח אדם. << אורח >> ורד עצמון משולם: << אורח >> אני ממש אשמח להשמיע את קולם של מתנדבי זק"א, ממש חשוב לי להספיק. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> את הבאה בתור. הילה יבנאי טל. << אורח >> הילה יבנאי-טל: << אורח >> דיברו כאן על הצורך במענים נוספים בין בית מאזן לבית וגם אתה הזכרת את אשפוז הבית שהוא מאפשר בזכות אגף השיקום, שפתח גם את המענה הזה. למי שלא מתאים בית מאזן, למי שלא מתאים להיות במחלקה הבית הוא מקום לקבל טיפול. נכנסת מחלקה הביתה, אנשי מקצוע, פסיכיאטר, אחות מומחית, עובד סוציאלי, פסיכותרפיסט, תזונאי, כל אנשי המקצוע, כל אנשי מקצועות הבריאות שצריך והבית הופך להיות חלק מתהליך ההחלמה. יש פה מענה גם למשפחות. דיברתם המון על המשפחות, המשפחות חוות שייכות והכרה. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> הבת שלי הייתה באשפוז ביתי, לא הגיע אף אחד, לא הגיע שום גורם. כל האנשים המהממים שדיברת עליהם לא הגיעו פעם אחת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אנחנו לא יוצאים מפה לפני שאנחנו בודקים את הסיפור הזה. << אורח >> אושר אואקנין: << אורח >> בשביל שיהיה לי אשפוז ביתי מישהו צריך לקחת ו - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יכול להיות שלך מתאים משהו אחר. << אורח >> אושר אואקנין: << אורח >> אין בעיה, אבל מה עושים עם אלה ש - - - כי התא המשפחתי שלהם נהרס - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אתה צודק. אושר, צריך למצוא להם פתרון. דיברנו על חוות כאלה. << אורח >> הילה יבנאי-טל: << אורח >> אני יכולה להגיד שהבחינה היא בעיניים טובות והרבה מאוד גמישות, מתאפשרת התוויה רפואית. אם אין חלילה מסוכנות פעילה או אובדנות אנחנו רוצים לתת את המענה הזה, אנחנו יודעים שהוא נכון והוא טוב והוא מאפשר הרבה מאוד דברים גם למשפחה וגם למטופל. יש פה תהליך יפהפה שעובד כבר כמה חודשים וניסיון, בטח של צבר, למעלה מעשר שנים, באשפוז פסיכיאטרי בבית וניתנים מענים. << אורח >> שיר כץ: << אורח >> אני הייתי באשפוז ביתי, לא בא מישהו פעם אחת. בשבוע שעבר הייתי אצל הפסיכיאטרית, אמרתי לה: הנה ההפניה שלי לאשפוז ביתי, הייתי באשפוז ביתי שנה, היא צחקה לי בפנים, היא אמרה לי: אין לך פה שום סיכום, אין לך פה כלום. את יודעת איזה משפיל זה שבאים צוחקים לך בפרצוף? את מדמיינת דברים? << אורח >> הילה יבנאי-טל: << אורח >> שוב, אני יכולה להגיד על מענה שעובד, על מענה טוב כבר עשרות שנים, כמה חודשים בטח במענה הזה, ואנחנו נותנים פתרונות נפלאים למי שזה מתאים, עושים התאמה של שירותים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. << אורח >> ורד עצמון משולם: << אורח >> שלום לכולם. אני הייתי רוצה להתייחס לכל הקולות של סתיו וכל האנשים הבאמת מרגשים האלה ועל הכוח שלכם לעמוד פה ולשתף בכאב ובאופן כל כך חשוף. זה כל כך לא פשוט לעבור את הדבר הזה. תמיד יש ברירה ואתם פה ואתם בוחרים בעבור עצמכם, אבל גם בעבור אחרים, ואתם המגדלור לאחרים שלא מצליחים להגיע לפה. אני רוצה לחזק אתכם כי בסופו של דבר אם לא נתאחד באמת יחד, גם מתוך הכעסים, כי ברור שיהיו כעסים, כי זה חלק מתסמינים של פוסט טראומה, זה תוקפנות וזה פיצול וזה כעס, והכול מובן – ואני רוצה להתחיל ולתת דגש, כי דיברנו הרבה על מענים ויש את מתנדבי זק"א שלא מקבלים שום הכרה מתחילת המלחמה. אנחנו בזק"א לא חיכינו, אנחנו פעלנו וזמן קצר אחרי תחילת המלחמה לקחתי על עצמי את המשימה להקים את אגף החוסן הראשון מסוגו בארגון כשזה מענה ל-3,000 מתנדבים ברמה הארצית. אני רוצה להגיד מילה ברמה האישית, אני ב-7 באוקטובר בעצמי התנדבתי ללוות משפחות בבסיס 'שורה' בליווי המשפחות בזיהוי החללים. כמגיבה ראשונה אני רוצה להביא פה גם את קולם של המטפלים, של ה-caregivers. אנחנו נמצאים פה בעידן חדש, אנחנו כולנו בעצם סוג של מגיבים ראשונים, אבל אני רוצה לשים פה את המגיבים הראשונים של צוותי הטיפול ואת המתנדבים היקרים שלנו בזק"א. אני רוצה לשתף שאנחנו בנינו מודל שממש לאחרונה סיימנו מחקר עם פרופ' פנינית רוסו ממכון קמ"ה ממכללת אחווה ומצאנו ממצאים מרגשים ומשמעותיים מאוד שמי שעבר התערבות במסגרת אגף החוסן שלנו בשנתיים האלה חווה שיפור משמעותי והראה ממש סימנים של צמיחה מתוך משבר. זאת אומרת אנחנו ממש ברגע מאוד רגיש ועדין שבו ההתערבות היא – שאלו אותי כשנגמרה המלחמה, הייתה הקלה מאוד גדולה ואני באותו רגע היה לי הרבה יותר קשה לישון בלילה, כי הדאגה שלי לשלום המתנדבים ביום שאחרי, זה היום שכולנו דיברנו עליו, הוא הגיע ואנחנו פה, והדבר הזה חייב להיות נר לרגלינו. המתנדבים שלנו, אם לא היינו לוקחים אחריות על המצב שלהם ועל הליווי - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון, ועשיתם עבודה מדהימה. ביקרתי אצלכם, זה היה בתחילת המלחמה, זו הייתה סוגיה שאני התעסקתי בה עם יושב ראש הוועדה הקודם, ממש ביקשתי פה דיון על מענים שהם פרונטליים ולא - - - << אורח >> ורד עצמון משולם: << אורח >> אנחנו לא קיבלנו תקציב ל-2025. אנחנו בפעילות ענפה מאוד, ראינו במהלך השנה הזאת למעלה מ-600 מתנדבים שעברו באיזה שהוא אופן תחת ידינו, זה המון יחסית לזמן והתוכנית שבנינו, שהיא מבוססת על צמיחה מהשטח והיא הותאמה תרבותית לארגון שעד לא מזמן לא ידע לדבר בכלל את השפה הזו, ואני ממש מתרגשת להגיד ובהודיה איזה זכות גדולה לראות אותם. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון, עשיתם עבודה מדהימה. << אורח >> ורד עצמון משולם: << אורח >> אבל זה שהם כל כך חזקים, שלא תיטעו, יש לנו מתנדבים מאושפזים, יש לנו מתנדבים שמנסים לקבל הכרה בביטוח לאומי ואין להם דרך קלה כמו לשאר הארגונים, אנחנו עוזרים להם, מנסים להפעיל ולהילחם, אבל זה לא פשוט. אני ממש רוצה לבקש ממי שיודע לקבל החלטות בדבר הזה, להכיר במתנדבי זק"א כחלק מכוחות הביטחון. אין מחליף לזק"א, אין מישהו אחר שיעשה את העבודה ואנחנו צריכים לדאוג להם. ואני רוצה להוסיף עוד דבר אחרון, סיפור שייתן לכם רגע להבין כמה זה אקוטי. אנחנו אחת ליום מגיעים לזירות של התאבדות, ומי כמוכם יודעים שהאובדנות עלתה, ומי פוגש את המתאבדים? מתנדבי זק"א. הם מגיעים לזירה, הם מוציאים את החבל, הם מנקים את ה - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לפעמים זה את החברים שלהם. אני מכירה, לצערי הרב. << אורח >> ורד עצמון משולם: << אורח >> נכון, ואני אומרת את זה בכאב, כי אני רוצה לשתף באירוע, אחד מני רבים, קצר. מתנדב שב-7 באוקטובר הוא היה פעיל בכל הקיבוצים, הוא הגיע לזירה של בחורה שהתאבדה, שהייתה קשורה לפעילות של הטיפול בנפגעים של ה-7 באוקטובר ונובה והיא פשוט התאבדה. הוא הגיע לזירה לפנות אותה והבין שהיא מישהי שפשוט נפגעה בעצמה, כמו שהוא נפגע, ומאותו רגע הוא נכנס למצב נפשי מאוד מאוד קשה. אנחנו היינו שם לתפוס את זה, כי הצוות כבר ידע לזהות, אפרופו psychoeducation, כי הם עברו אצלנו הכשרה, ממש העברנו להם ידע. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה קריטי. << אורח >> ורד עצמון משולם: << אורח >> אני מקווה שזה יגיע לאוזניים קשובות ושאנחנו נקבל את ההכרה הזו, זה מגיע למתנדבים שלנו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה, ורד, דברים חשובים. << אורח >> אסף כספי: << אורח >> אני רוצה לברך את הוועדה, את חבר הכנסת לוי, את חברת הכנסת סון הר מלך על הבחירה הראויה לשים את הנושא הזה, ואני מבין שזה לאורך הרבה מאוד זמן, בחזית הערכית, בחזית החברתית, בחזית העשייה. אני חושב שזה מיתרגם בסופו של דבר להרבה מאוד עשייה שקורית בשטח. תמיד יש חסר, דברים לפעמים משתבשים, אבל בסך הכול אני חושב שאנחנו בהתקדמות ברמה הלאומית מאוד מרשימה. אם למצות את מה שדובר עליו כאן אני חושב שאפשר לדבר על שלושה דברים, ואני חושב שאת הזכרת אותם, חברת הכנסת סון הר מלך, אנחנו מדברים בסופו של דבר על התאמה אישית, על הנגשה ועל רצף טיפול. אלה שלושת העקרונות שאני חושב שצריכים להנחות את הטיפול בנפגעי הטראומה נכי צה"ל. אני רוצה להגיד כמה מילים על מה שנעשה בשיבא, בעצם ב-30 השנים האחרונות אנחנו מחזיקים את המרפאה הגדולה ביותר לטיפול בפוסט טראומה, בנכי צה"ל, שטיפלה עד רפורמת 'נפש אחת' בסביבות 1,000 אנשים בשנים, אחרי הרפורמה ועד ה-7 באוקטובר עלינו במספרים בצורה מאוד משמעותית לאזור 3,000-2,500 מטופלים. החל מה-8 באוקטובר שיבא התגייס ועשה סדרה של מהלכים הם לאור שלושת העקרונות שדיברתי עליהם, היום אנחנו מטפלים ברחבי הארץ בקרוב ל-6,000 איש. זו הקבוצה הגדולה ביותר של נכי צה"ל שמטופלת. אנחנו מנגישים מגוון מאוד רחב של פתרונות, אני לא אפרוס את כולם, בפריסה ארצית, בתשע מרפאות שנמצאות בכל רחבי הארץ, חלקן בתוך בתי הלוחם, עם רציונל שעומד מאחורי זה, לא ניכנס אליו כאן, ואנחנו עמלים כדי ליצור, אני חושב שהדבר החשוב ביותר, רצף טיפול, מכלול של מענים שקורים או מתרחשים או מתנהלים על ידי אותו גוף וזו הרשת הארצית לטיפול בטראומה. אנחנו די קרובים להשלמת המכלול הזה. העיקרון שמנחה אותו, הייתי מגדיר אותו כמעבר מיד ליד ליד ביד. מה שתיארו כאן הרבה אנשים היום בהרבה כאב זה את המעבר מיד ליד, עוברים ממטפל כזה למטפל אחר, האשפוז קורה במקום אחד, הבית המאזן קורה במקום אחר, אין שילוב כוחות, אין רצף טיפול ואת זה אנחנו מנסים לייצר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> איך אתם עושים את זה? << אורח >> אסף כספי: << אורח >> אנחנו נותנים את כל המענה, החל ממרפאה בקהילה ועד אשפוז ולפעמים גם אשפוז מוגן. אנחנו מאוד משתדלים למנוע את זה, אני חושב שרצף הטיפול מאפשר למנוע את הדבר הזה, אבל בכל נקודת זמן לצערנו עדיין שוהים אצלנו במחלקות הפסיכיאטריות בערך עשרה אנשים שהם נכי צה"ל, נפגעי טראומה נפשית. גם את זה אנחנו מנסים למנוע. ואם כבר מגיעים לסיטואציה הזו, אחרי שמיצינו את כל האפשרויות, לנסות לקצר אותה כמה שיותר. ברגע שיש לנו את הרצף לפני האשפוז אנחנו בקלות יכולים לקצר את האשפוז, להחזיר את האדם באותה המערכת לטיפול. אנחנו עכשיו מנסים לפתח שירות חדש של אשפוז בית מקוון, זה להביא את המטפלים לביתו של המטופל. הזכירו כאן איך מתנהלים אשפוזי בית, הם לא מאוד אינטנסיביים, נגיד כך, מבחינת הנגישות של המטפלים, כאן אנחנו מדברים על הנגשה 24/7. << אורח >> הילה יבנאי-טל: << אורח >> אבל זה לא מדויק, השירות הוא בבית, נגיש, מותאם. גם מקוון, כבודו במקומו מונח, אני חושבת שהגמישות נורא חשובה, אבל אשפוז הבית הוא בבית. << אורח >> אסף כספי: << אורח >> אנחנו עכשיו עמלים על פיתוח פתרון שאנחנו קוראים לו היברידי, אשפוז שמתנהל בצורה מקוונת, אבל במידת הצורך מטפלים גם מגיעים הביתה, במידת הצורך אדם יכול להגיע אלינו לעוד יחידה שאנחנו מחזיקים בתוך שיבא של בית בטוח. הוא יכול גם להגיע לאשפוז ולקבל ליווי על ידי אותו צוות בתוך מסגרת אשפוזית שאנחנו יודעים שהיא מאוד מאתגרת עבור נכי צה"ל, לבודד אותו שם בתוך המסגרת הזו ולהעניק לו את הטיפול הייחודי המותאם אישית שהוא זקוק לו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> סוגיית הרצף הטיפולי בעיניי היא בשורה. << אורח >> רעות לב: << אורח >> רק לומר משהו לסוגיית הרצף הטיפולי. נושא הרצף הטיפולי הוא נושא סופר חשוב. כמו שנאמר כאן, לא הגענו לעסוק המון בנפגעי איבה, כבודם של הלומי הקרב נמצא כאן וראוי ונכון שיינתן להם כל הבמה לזה, אבל גם לנפגעי איבה, אני מקווה שעוד תהיה לנו הזדמנות. נושא הרצף הטיפול, כמו שאמרתי, הוא סופר חשוב. מה שהזכיר כאן ד"ר כספי לא בא לידי ביטוי לחלוטין בנושא נפגעי טראומה. מה שאתה תיארת כרגע, חשוב לדייק, הוא אך ורק לנכי צה"ל, אם אני לא טועה, או נכים של אגף השיקום של משרד הביטחון, וכן חשוב וראוי להגיד שהיום הסוגיה הזאת היא סופר מורכבת. יש היעדר של מענים שאמורים לשרת או לייצר רצף טיפולי נכון וראוי לנפגעי טראומה, בין אם זה שורדי המסיבות, בין אם זה כלל נפגעי הטראומה מאז ה-7 באוקטובר. היריעה היא רחבה, אז אני לא יודעת אם זה המקום כרגע להתחיל, כי אנחנו לקראת הסוף, אבל אני אשמח לשוחח איתך גם לקראת הוועדה הבאה. תודה. << אורח >> אסף כספי: << אורח >> אם אני יכול לענות במילה לזה, זה לפרוס את היריעה קצת רחב מדי, אבל העקרונות האלה מנחים אותנו בטיפול באוכלוסיות נוספות, זה לא המקום לדבר על זה כאן, אבל נשים עם דיכאון אחרי לידה ופסיכוזה אחרי לידה, הפרעות אכילה ועוד תחומים רבים אחרים ואנחנו נותנים מענה גם לנפגעי איבה. << אורח >> רעות לב: << אורח >> מענה של רצף טיפולי לנפגעי איבה לטראומה, שיבא הוא חלק מתוך המערך של מרכז חוסן ארצי והיא נותנים טיפול דחק במסגרת של נוהל חרדה, ולצערי אי אפשר להגיד שהרצף הטיפולי הוא מושלם או כזה שנותן מענה או ביטוי לכל מה שנדרש עבור נפגעי טראומה. << אורח >> אסף כספי: << אורח >> מושלם, אני חושב שזו מילה שבכל מקרה זרה לדיון. << אורח >> רעות לב: << אורח >> צודק, אולי זו לא המילה המתאימה לקונטקסט, אבל הוא רחוק מלהיות כזה שהוא מלא, הוא די חסר, אבל כמו שאמרתי, היריעה היא רחבה לפתוח אותה בשלב הזה של הוועדה. << אורח >> אסף כספי: << אורח >> אנחנו רואים את החסר, אנחנו מסמנים אותו, אנחנו ניגשים אליו בצניעות. אני חושב שאף פעם לא יהיו פתרונות מושלמים, אבל השאיפה צריכה להיות ואני חושב שלאור זה מתנהל גם הדיון הזה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הזמן שלנו הולך וקצר. אור אברג'יל, רמ"ד מיצוי זכויות נכי צה"ל, בבקשה. << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> אני אתייחס לנקודות שעלו. קודם כל, כמו שציין פה חבר הכנסת - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אור, אני מכירה אותך ואני יודעת שאתה אחד מהאנשים שהסוגיות האלה מעסיקות אותו, אין רגע שאתה לא שם. << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> תודה, זה באמת חשוב לנו. אני רק אגיד שמתכנסת בימים אלה ועדת מור יוסף, אני לא יכול להתייחס למה קורה בוועדה, אני שותף בכל הדיונים, אבל למשהו חשוב אני כן רוצה להתייחס, למה שהעלית פה, זה שהלומי הקרב שותפים, הם גם משמיעים את קולם, הם מגיעים בתת ועדת נפש, יש להם נייר עמדה שהם צריכים להגיש. איציק סעידיאן נמצא בכל הדיונים, אז ככה שהקול נשמע וזה מאוד חשוב, החיבורים שאמרת, ואנחנו מזמינים אותם תמיד לכל דבר שהם רוצים להעלות לנו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה דרמטי, העניין הזה, שהם יהיו נוכחים. << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> עלה פה נושא החיילים הבודדים. אני אישית נתקלתי במקרה, דאגנו שראש אכ"א יבוא ויפגוש את אותו חייל הבודד בשביל שנלמד בזה. בימים אלה אנחנו מקדמים עם אגף השיקום מדיניות לחיילים בודדים, לייצר להם מעטפת שתהיה הרבה יותר רחבה עם תנאים ייעודיים, עם יכולת ניטור, שאנחנו נוכל לדעת מי חייל בודד והוא צריך דברים מותאמים ואחרים. אז אנחנו ממתייעצים עם חיילים בודדים. אם תרצה, אחרי זה גם נשב איתך ונתייעץ איתך. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני אומרת לכם, זה איש של מעשים. מניסיון. זה אחד האנשים הכי מעשיים, עובר לעשייתם, הוא יוצא מפה וכל מה שאתה תגיד לו, אני ממש ממליצה, לא תמיד אני ממליצה כי אני יודעת שלפעמים זה נכנס מפה ויוצא מפה, אבל על אור אני ממליצה. << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> אנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה שבסוף הפצועים יודעים הכי טוב ואנחנו באמת לוקחים אותם כשותפים. לגבי המענים הרפואיים. צה"ל מטפל בכל מי שהוא בשירות, יש לנו גם מוקד שאנחנו מפעילים 24/7, גם יש את ענף תעצומות שמטפל בכל חיי החובה ומכון הקבע לאנשי הקבע, ובעצם הדבר הכי חשוב זה הממשק והחיבור לאגף השיקום. אנחנו מבינים שזאת הנקודה הכי הכי חשובה ואנחנו משקיעים בזה יום יום באמצעות אנשי מילואים, באמצעות החיבור לאגף השיקום. יש גם תוכנית 'עמית' לאנשי המילואים ולחיילים משוחררים. יש לנו ענף בצה"ל שמתעסק רב במניעה ואנחנו הולכים - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני אשמח אם תוכל בכמה מילים להתייחס לסוגיית השילוב, איך אתם מחזירים אותם? << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> אני אתייחס לזה עוד דקה. לגבי הפרדה בין לוחמים לבין תומכ"ל, בצה"ל אין הבדל, מבחינתנו כל מי שהוא מוכר עם קשר סיבתי לשירות מקבל את אותו הטיפול, את אותו מעמד, את אותו הכול, כי עלתה פה הערה כזאת. לגבי אות הארגמן, כתבתי את הנקודה הזאת, היא מוכרת, אנחנו גם נתייחס אליה במעמד אחר ואנחנו מכירים את זה. נושא ההחזרה לשירות, מתחילת המלחמה הצלחנו להחזיר 200 פצועים לשירות בשירות קבע, ושמנו את זה כיעד מרכזי. אני מזמין את כל מי שיושב פה, סתיו חזרה כפרויקט שלנו לשירות בקבע, כל מי שירצה, אני אישית אעזור לו ואחבר אותו בחיבורים. אני אגיד שגם התפקידים שאנחנו נותנים הם מאוד מותאמים - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> בדיוק, זה סופר חשוב. << דובר >> קריאה: << דובר >> אני רוצה להגיד על הנקודה הזאת, כשמוציאים אדם ממערך המילואים, אדם שמתפקד, זה פוגע במצב שלו. << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> אני אתייחס לנקודה הזאת בסוף. לגבי חוות החוסן שעלה פה, יש היום תשע חוות חוסן ואני יודע שאגף השיקום פועל להרחיב, הולכים לצאת למכרז להרחיב את חוות החוסן כי קיבלו רשמים מאוד מאוד טובים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תגיד כמה מילים על החוות האלה. << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> יש חוות חוסן בכל הארץ, יש בתל מונד, יש בסתריה, יש את החוות שהן גדולות ובאמת נותנות את המענה, חלק מפה גם משתמשים. אנחנו מבינים שזה לא מספיק ואנחנו רוצים להרחיב את זה. אגף השיקום מוביל את זה, אנחנו בקשר יחד איתם ואנחנו שולחים גם את קציני הנפגעים שלנו שיהיו נוכחים שם, לזהות, ללוות ולסייע ולהנגיש את הזכויות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני התייחסתי לזה פה, ביחס לשלב הבא, בסוף אנחנו רואים שיש את החסם של כוח אדם. איך אנחנו יכולים להחזיר אותם להיות הדמויות הטיפוליות? << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> יש לנו תוכנית שנקראת 'עמיתי שיקום', שזה פוסט טראומטיים שהשתקמו שמלווים פוסט טראומטיים חדשים. התוכנית היא של אגף השיקום ביחד גם עם צה"ל ואנחנו הולכים להרחיב אותה בשנה הזאת ביחד עם ארגון נכי צה"ל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זו תוכנית שאני חושבת שמי שיפעל עבורה וייקח אותה בשתי ידיים יביא בשורה גדולה. << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> מה שאת אומרת פה זה הדבר הכי חשוב כי בסוף גם בוועדת מור יוסף כל הזמן עולה, שמענו את כל הפצועים, שהשיקום הכי טוב זה בסוף תעסוקה, להחזיר אותם לתעסוקה. << אורח >> סתיו סילבי סויסה: << אורח >> ולהחזיר לבסיסים שאין עובדים מהמגזר. << אורח >> תומר בדני: << אורח >> זה כמו להגיד שאם נכרתו לו שתי הרגליים, להחזיר אותו לרוץ על הרגליים זה תעסוקה בשבילו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני לא חושבת שזה מה שהוא אמר, אני חושבת שיש פה אנשים אחרים שמקשיבים והם מבינים והם רוצים לחזור והם רוצים להיות חלק והם רוצים להיות משמעותיים. << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> הוא עונה תשובות, סבלנות. << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> אני חייב לענות עניינית לתומר. מיכה אמר את זה, כל פתרון הוא בהתאמה אישית, יש אנשים ששיקום זה נכון עבורם ויש אנשים שזה לא עבורם וגם בשבילם יש מענה. אנחנו מכירים את זה ולשם אנחנו הולכים. יש את תוכנית תל"מ, שזה תמיכה, ליווי ומיצוי זכויות, שאנחנו הולכים ל - - - << אורח >> סתיו סילבי סויסה: << אורח >> זה אדיר, זה הדבר הכי טוב שצה"ל עשה בשנה הזאת. << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> אנחנו הולכים להגדיל את זה וזו תוכנית משותפת עם אגף השיקום. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> אני רוצה להתעכב על החוות ולהגיד שזה לא פתרון. עכשיו אמרת שזה הפתרון, אז אנשים למעלה יכולים לשמוע - - - << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> לא אמרתי שזה הפתרון, זה אחד המענים. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> חוות חוסן זה פתרון? עכשיו את כל המשאבים נשים בחוות חוסן. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יהודה, הוא אמר שזה אחד מיני מענים. יהודה, יכול להיות שיש כאלה שזה יהיה פתרון בשבילם, יכול להיות שיהיה מישהו שזה כן ייתן לו מענה? << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> יש הרבה פלסטרים, אבל יש דבר אחד שאם יעשו אותו זה יפתור את כל הבעיות. אני יהודה לוינגר, לוחם ומפקד ביהלום, נפצעתי בעזה ובלבנון פיזית ובעיקר נפשית. קפצתי מהבית בבנימין לעוטף בשבע בבוקר, הייתי בבארי ובמסיבה וראיתי את כל המראות הכי קשים שהיו במלחמה הזאת, מאז הייתי שנתיים ברצף במילואים, עד שעשינו חופשת סוף מילואים שהסתיימה במחלקה פסיכיאטרית. אני הוטרדתי מינית בשבוע שעבר, אחרי שישבתי עם יושב ראש ארגון נכי צה"ל ואחרי שאמרתי לו שאין לי פתרון, אני גר בבנימין, כל מה שכולכם אמרתם כאן זה פלסטרים, זה עוד קצת, עוד קצת, עוד קצת, במקום לפתור את הבעיה מהשורש. נכון, אם הייתה עכשיו מלחמה עם איראן על הפרק עם 800 הרוגים, אז היו פותחים מִנהלת חירום שמתעסקת בדבר הזה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נכון. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> אז אנחנו לא ב-800, אנחנו ב-8,000. אנחנו אתמול כבר נפגשנו והתחלתי לאסוף את כל האנשים שפועלים, שהצילו חיים בעשרות ובמאות, כל מה שיש זה נחמד, זה פלסטר קטן, אבל כל מה שהלום קרב צריך זה מישהו שיהיה איתו עד הסוף ופה אני אספר לכם את הסיפור שמסביר את זה. היה איתי בחור מפק"צ בימ"מ שמונה שנים, הוא היה מפק"צ בתקופה של המחבלים המתאבדים, כשנשארו לו שני חיילים הוא אמר להם: חבר'ה, לכו תמצאו לכם צוות אחר, אני פתחתי, אני פה על האדים האחרונים של הדלק. הוא העביר את הבית על שם אשתו, את חשבון הבנק על שם אשתו, שם את התעודה שלו, הוא טס לשבדיה. חמש שנים ניסה לשקם את עצמו, עבד במפעל לריתוך פחי זבל, אחר כך היה פיצוץ, הוא החריב להם את כל המפעל, אמר להם: חבר'ה, אני מצטער, קחו את כל החסכונות שלי, הייתי ביחידה ש – ומאז הוא הומלס 12 שנה. הבת שלומדת באוסטרליה עשתה קורס פוסט טראומה, אמרה לו: אבא, אתה פוסט טראומטי, בוא נעלה אותך לארץ, אחרי 20 שנה, היא לא דיברה איתו, נעשה לך שיקום. הגיע לארץ, במקום שהימ"מ ירדפו אחריו עוד עושים לו בעיות עם הקליטה, הפורום הזה שפתחנו עזר לו, הגיעו נציגים לבית המאזן ועזרו לו. אני עברתי מאשפוז לבית מאזן לבית מאזן, ניסיתי הכול, עם רק הלומי קרב, לא רק הלומי קרב, נתקלתי באבסורדים שלא מהעולם הזה, ולימור, אני רוצה להגיד לך, להכיר בתים מאזנים, לכי תהיי כמה ימים בתוך בית מאזן, תשני שם. תבינו את הדבר הזה, זה לא 800, זה יכול להיות 8,000. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> נראה לי שפשוט לא הייתי בבתים המאזנים שאתה מדבר עליהם. הבתים המאזנים שהייתי שם, הייתי כמה שעות, ישבתי שם, לא באתי ל - - - << דובר >> קריאה: << דובר >> לימור, תסכימי איתי שיש בתים מאזנים שמתאימים לאנשים ויש בתים מאזנים שהם סוגרים על אנשים. יש אנשים שצריכים מקום בטבע, יש אנשים שצריכים קרבה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני מסכימה איתך. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> אני מגיע לפואנטה. אני רוצה לספר על בית מדהים שהייתי בו בחופית, שם קרה לי הסיפור הזה, איתו. אנחנו יושבים בטיפול קבוצתי עם הפסיכיאטר, עם הפסיכולוג ועם העו"ס, הם שואלים איך אתם? ואז כל אחד אומר קודר, ההוא בא לי למות, ההוא זה, והוא אומר: מה זה משנה? אין לי אמון בכם. אני הייתי מוכן למות כל כך הרבה פעמים וכמעט מתי כל כך הרבה פעמים וקברתי כל כך הרבה חברים ואיך זה הגיוני שאתם בסוף בשמונה עד ארבע שלכם ואתם הולכים, וסליחה על המילה כאן בכנסת, אבל על הזין שלכם הטירוף שלנו? אז נקודת המוצא של כולנו זה שאין אמון, נקודה, סוף. גם ארגון נכי צה"ל, שהוא הברז המרכזי שלכם, ישבתי עם עידן, אמרתי לו: עידן, תסתכל לי בעיניים, תגיד לי שאתה לא מפריד בין דם לדם. הדברים האלה לא ייתכנו. אני גר ביהודה ושומרון, איך אין שם לא בית מאזן אחד ולא בית פקינג בית לוחם ואני צריך לישון בחופים של תל אביב ומטרידים אותי מינית ועכשיו יש לי טראומה חדשה מהדבר הזה. אני הייתי במצב גמור, שלא מצליח לישון, לא מצליח להיות בבית כי אני מדמיין את אשתי כמו האישה המבותרת שראיתי ואת הילדים שלי כמו הילדים השרופים שראיתי. אני עם כל החברים הלוחמים כאן, שאיך שהוא לא מרוצים ממה שקיים, אנחנו נדליק את המדורה לשמים וצריך להפוך קערה עכשיו. זה מה שצריך לעשות, צריך לעשות מִנהלת של כל האנשים שכבר פועלים, זה אנשים פרטיים שהכירו אותי ואת המשפחה של מיכה בבית מלון, הוציאו מהכיס שלהם חצי מיליון שקל כדי שנצליח לנשום קצת באמצע החיים. כל דבר שהוא עסק זה לא פתרון, כי זה עסק. עכשיו יש הרבה צורך בחוות, ואז עוד כמה שנים, מה יהיה? המדינה בנתה לבן אדם עסק מהכיס של המדינה, לכן מה שאנחנו צריכים זה מִנהלת שתהיה מורכבת – ברור לנו שאנחנו לא במצב לנהל את הדבר הזה, אבל יהיו אנשים, יהיה שם את מלאכי לוינגר, אנשים שאני הכרתי, ולאט לאט אנחנו נצטרף ויצטרפו אלינו כל מיני ח"כים ואנשים שבאמת אכפת להם, כי כאן בתוך הישיבה הזאת יושבים אנשים שמעדיפים לקדם את האינטרסים שלהם על חשבון חיי אדם. אנחנו צריכים להקים מקומות מקלט שמנוהלים בכל מחוז. אין פתרונות בלילה. אמרתי לעידן: למה שלא תפתח את בית הלוחם? אל תפתח את הבריכה ואת הכול. כל מה שהלום קרב צריך שהוא ירגיש שמישהו איתו עד הסוף. אני ומיכה וכל החברים כאן, אנחנו כל יום מקבלים תמונות של אנשים עם ורידים חתוכים ואנחנו צריכים לנסוע אליהם במקום להתעסק עם השיקום שלנו. המִנהלת הזאת תקים הלומבולנסים שיש שם פק"ל קפה ויש שם חכה ולב חם ומנה חמה והיא תיקח אותם למקומות שפתוחים 24 שעות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> שמעת את החברים שלך שדיברו על זה? << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> אני שמעתי ואני אגיד לך משפט שאמרתי לעידן. הוא אמר לי שהוא עובד על הקמה של שני בתי לוחם ביהודה ושומרון, אמרתי לו: מה שלא קרה אתמול גם לא קרה עד היום וזה החרפה שלך. אם גם הוא לא יתעורר ואם כולם לא יתעוררו אנחנו נפתח ארגון חדש, ארגון אריות צה"ל, ותיכף אתם תתחילו את כל המדינה נצבעת, כל המחאות של החטופים, הכול נגמר, תיכף הכול יהיה מרוסס בשלטים של הלומי קרב. << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> לימור, משפט באמת חשוב, ההערה שהוא אמר על הנקודה הגיאוגרפית, אני לוקח אותה ואנחנו מכירים אותה ונטפל בה, לא רק בטיפול רפואי, בכל מה שאנחנו נותנים, שגם מישהו מרמת הגולן וגם מהשומרון יידע לקבל את המענים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לפני 7 באוקטובר אני עבדתי וניסיתי להתאמץ מאוד שיהיה בית מאזן אחד ביהודה ושומרון. << אורח >> ורד עצמון משולם: << אורח >> ובית מאזן לחרדים בכלל. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לחרדים יש. << אורח >> ורד עצמון משולם: << אורח >> יש אחד באחיסמך, אבל זה לא מספיק. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> לימור, זה לא פתרון, אנחנו צריכים חוות מקלט. בית מאזן זה לא פתרון, אנחנו צריכים חוות מקלט לגור ביחד ביהודה ושומרון. אנחנו מקדמים מהלכים של חוות גדולות המוניות. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה החזון שלי. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> אני בקשר גם עם הקריה האקדמית אונו. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יש כבר כמה ארגונים שמעוניינים לעשות את זה ומגיעים מתוך השטח. << אורח >> אליה שוהם: << אורח >> יש בית ביהודה ושומרון, אנחנו כבר בנינו אותו, לא חיכינו לכם. אני באתי מהחווה של רותי, אנחנו עכשיו בונים שם מרכז וזה קורה. תבואו אלינו. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> בית מאזן זה לא פתרון. אני יכול לבוא לגור שנה קדימה? << אורח >> אליה שוהם: << אורח >> לא בנינו בית מאזן, בנינו מקום - - - << אורח >> אור אברג'יל: << אורח >> רק להגיד שהטיפול הרפואי זה הדבר הכי חשוב, הוא גם קורה היום, הוא בדחיפה. זה אומר שזה לא משנה, קודם כל שמישהו יוצא מהקרב, פונה, משרד הביטחון וצה"ל נותנים לו את הטיפול, את הזכאות לטיפול. אגב זה לא משרד הביטחון, זה כל מדינת ישראל, אנחנו צריכים להיות שם. אז שתדעו, קודם כל הטיפול מגיע בדחיפה ואחרי זה ממשיכים הלאה. << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> אני אשמח אם כולם שנייה יעזבו את כל מה שהם מתעסקים איתם, תעצרו שנייה הכול, אני מבין פה את כולם, כולם פה באמוציות, כולם צודקים, אבל אני לא הוצאתי מילה מקודם ואני מסתכל על זה מהצד. אני מהקרבות האחרונים, אני מסתכל ואומר, שום דבר לא יכול להתקדם. אתם יודעים למה שום דבר לא יכול להתקדם? כי כל אחד עסוק בלהטיח אחד בשני ולהראות שהוא הצודק ולא לחפש פתרון. תעצרו, יש פה הרבה גופים, הרבה כאב. חבר'ה, הרבה כאב, תכבדו אחד את השני בתור בני אדם. כשאתם דיברתם כולם הסתכלו עליכם, אבל פתאום כשמישהו מדבר כולם מורידים את העיניים לטלפון, יש דברים הרבה יותר חשובים. אז אני אומר פה, אם אתם לא מבינים טיפה בערכיות של לתת לבן אדם לדבר, בוא נסכים שלא להסכים, לא קרה כלום, יש דעות שונות מאיתנו, אנחנו פה לא שמאל ולא ימין. עמדה פה מישהי וצעקה החרדים, החרדים. אני אגיד לכם, כשהגעתי עם הכלב שלי לקיבוץ בארי, בין הראשונים שראיתי זה חרדים. אז שנאת החינם הזאת לא תביא אותנו לשום מקום, ולדאוג לעצמכם לא יביא לשום מקום. תפסיקו לדבר 'אני', זה לא אני, אני אומר על עצמי, השיקום שלי זה של החברים שלי. אני יכול לשבת בבית עם האישה ועם הילד שלי ולהמשיך בחיים שלי, לא חסר לי כסף ולא חסר לי שום דבר, אני יכול לשבת בבית ולהמשיך את החיים, אבל אם כל שני וחמישי אנחנו נקבל טלפון שיש פה דם של הלומי קרב שנופלים וזה לא בסדר עדיפות הראשון, אז אנשים בבעיה. תפסיקו להטיח אחד בשני, תנשמו לפני שאתם זורקים משפט, תנו לבן אדם לסיים לדבר. יש לנו הרבה טענות, להלומי קרב, אפשר לפתור את זה בשניות. המטורף בהלומי קרב זה שהם גם יודעים לתת פתרונות, המון פתרונות. דיברנו על כל מיני תוכנות שאומרים שחסר כוח אדם, חסר כוח אדם לזהות מתי חייל יוצא מהקרב עד שהוא עובר למשרד הביטחון, שם נופלים אנשים. אז אין בעיה, אני לא מבין ב-AI, תקדמו שאלון בארנק הדיגיטלי הצה"לי ששואל שאלות, שיודע לזהות אנשים, לאבחונים. כל אחד ישתמש בסל הערכים שלו לטובת הדבר הזה. אין אני, אין אתה, אין ימין ואין שמאל, זה אנחנו ביחד על אותה סירה בלב ים. יש פה סערה, ואם מישהו לא רואה שיש פה סערה שיפתח את העיניים. אנשים יכולים פה לטבוע אחד אחד. זה אין אני מקדם את הפרויקט שלי ושל השני לא, כולנו באותה סירה. תנשמו, תנו לדבר. אנחנו באנו כהלומי קרב לקבל תשובות ושום ועדה לא מתקדמת לתשובות, למה? כי לא נותנים לדבר. מגיע בחור בצה"ל שאומרים עליו שהוא בן אדם שבא לתת תשובות, תנו לו לדבר, תנו לו להגיד. יש לכם משהו להגיד אחר כך? תרשמו בפנקס. הנה, זה המשרד שלנו, פנקס קטן שאפשר לרשום שם את הדברים ולבוא אליו אחר כך ולהגיד לו א' ב' ג' ד'. יש הרבה כעס והרבה כאב במדינה הזאת, כולנו חווינו וכולנו עברנו ומי שחושב שגם במשרד הביטחון – אני מכיר אישית אנשים בתוך משרד הביטחון שאיבדו ועברו וממשיכים לעבור. להפסיק להסתכל כל אחד על מה הוא יבוא לרעתי והוא יבוא לרעתי, אנחנו באותה סירה, יש לנו אויב אחד והוא לא פה. הוא בחוץ. בזמן שאנחנו מתווכחים ומתעסקים בשנאת חינם הוא מתכנן לנו עוד מסיבה, והוא לא סיים שם. סדר עדיפות ראשון זה טיפול בפצועים, לא לחפש אשמים. ראיתם בכביש מישהו שפגע בבן אדם, אתם לא הולכים לנהג הפוגע לשאול אותו למה הוא נסע במהירות, אתם הולכים, מגישים עזרה ראשונה לאותה בחורה ואחרי זה הולכים לדבר עם הנהג. סדר עדיפות, לכבד אחד את השני. אנחנו לא נתקדם בשום ועדה להלומי קרב, צרחות ותיאורים. תכבדו אותנו. אנחנו לא פוליטיים והמקום פה בכנסת הוא לא להלומי קרב, לא אמור להיות פה הלום קרב, ואני שומע מספרים, חמש, שש שנים, אני אומר: יוסי, לאיפה נכנסת? לא אמור להיות פה הלומי קרב, אם תהיה פה עוד חזית אז הם יילכו לשם עוד פעם ועוד פעם. סדר עדיפות, לנשום, לקחת אוויר, עם כל מה שאנחנו עוברים. לכולם קשה, כל אחד רוצה להגיד את הדעה שלו שהיא תהיה הקובעת, זו לא המטרה, המטרה פה של כולם להיות מתחת לאלונקה, ואת זה אתם לא תראו בלחימה, אין מי אתה, מה אתה, אתה איתי, אתה לא איתי, אין את זה, כולם מתחת לאלונקה, מי שיוריד טיפה בגובה הפצוע נופל, אנחנו מאבדים חייל. וזה מה שקורה פה עכשיו, אנחנו כל פעם עולים עם המספרים של המתאבדים, של הלומי הקרב שלא צלחו בשיקום שלהם בגלל הסיבה הזאת, בגלל שאנחנו לא מצליחים לדבר תכלס. כי אם הייתי נותן פה להלומי קרב, כולל משרד הביטחון, כולל משרד הבריאות, כל הגופים פה, לשבת בלי אגו, בלי כלום, בעיה פתרון, בעיה מענה, בעיה פתרון, זה מה שצריך. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> זה מה שצריך, לכנס ועדה של 12 שעות, שאנשים יישנו בתוך הכנסת עד שיהיו פתרונות. << אורח >> יוסי סרדי: << אורח >> לפני שאתם יוצרים אפליקציות וכאלה, קחו הלומי קרב, תשלבו אותם בדבר הזה, מה יכול לעזור לכם? ולגבי המשפחות אותו דבר. כל הנושא של המשפחות הוא מאוד חשוב. יגיע עכשיו הנושא של המשפחות, תנו לאנשים לדבר, כבדו אחד את השני, רק ככה אנחנו נצליח. תודה. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה על הדברים המאוד חשובים, האמיתיים, שהיה ניכר שיצאו מהלב ובתקווה שהם ייכנסו גם ללבבות בעזרת ה'. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> לימור, אני רק רוצה לוודא שהבנתם, אנחנו יכולים לעזור אחד לשני. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> הדברים שאמרת נמצאים אצלי בסיכום. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> משפט אחרון, כל חודש נזרקות במיליוני שקלים תרופות לזבל, למה? בגלל שאנשים במקום לבוא לחווה ולגעת באדמה ולעשות דברים באמת שיקומיים, עם עין ומדורות וטבע, נזרק במיליונים של שקלים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> יהודה, יש פה בני משפחה שהגיעו במיוחד ואנחנו לא נגיע אליהם. << אורח >> הילה איטח: << אורח >> היה לי ממש חשוב להיות פה היום, אני מטעם פורום של ארגונים למען פסיכולוגיה ציבורית. אני פסיכולוגית חינוכית, אני עובדת בשער הנגב. התגייסתי לצה"ל לפני שנה וחצי, אז אני טרייה ואני יחסית רואה את הדברים קצת אחרת, במבט רענן קצת. אני אגיד בסוגריים שאני גויסתי לצה"ל כפסיכולוגית במסגרת שלב ב', אבל אני לא יכולה להיות פסיכולוגית, לא אני ולא חברותיי השיקומיות והרפואיות. ובסוגריים עוד אני אגיד שתחום המומחיות שלי זה אובדנות, אבל אני לא אפתח את זה עכשיו, בעיניי זה חבל מאוד כי יש כוח אדם מיומן שיכול ורוצה ועם הרבה מוטיבציה ולא מגיע לשם, אבל זה לא הדיון. אני רוצה להעלות את הפער המשמעותי שיש במענים הציבוריים שניתנים, וזה כבר דובר, דובר פה על הרציפות ועל המשמעות של הרציפות, דובר פה על התכלול, הנקודה המשמעותית שאני רוצה להעלות פה, כי אני מרגישה שהיא מאוד משמעותית והיא לא עלתה פה מספיק, זה שיש המון אוכלוסיות שקופות שאנחנו לא רואים אותם. אני אישית מתעסקת באנשים שחוזרים הביתה לבית ריק. אחד הדברים הכי משמעותיים במניעה ואבחנה - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> זה מה שאושר אמר פה קודם. << אורח >> הילה איטח: << אורח >> נכון. זה משהו שאני ממש מתעסקת בו. אנחנו כמעט לא רואים אותם, זה אנשים שאף אחד לא רואה אותם, דובר פה על אולי עוד ארבע, חמש שנים או תשע שנים שאנחנו נראה את הגל המשמעותי, אם אנחנו לא נעצור עכשיו לבנות תוכנית שיקום לאומית קדימה ואנחנו נעשה כבר עכשיו מיפוי של כל האוכלוסיות השקופות, הרווקים והרווקות, הגרושים שחוזרים הביתה וצריכים להחזיק את הכובע של החזרה הביתה וגם את הילדים שהם צריכים לפצות אותם, אנחנו ניצור פה פערים משמעותיים. אז לי היה חשוב להגיד שמעבר לרציפות, שהיא קריטית ומשמעותית, אם לא יהיה פה גוף מתכלל אנחנו נאבד הרבה מאוד אנשים ואנחנו באיחור משמעותי לתת מענים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> לגמרי. << אורח >> הילה איטח: << אורח >> ותודה רבה על הוועדה הזאת. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה על הדברים הבאמת מאוד חשובים בעיניי. << אורח >> טלי אלוני: << אורח >> אני אגיד כמה דברים שאנחנו עושים. קודם כל אני אדבר קצת על השינוי שאנחנו עברנו בין ה-6 באוקטובר להיום. אני ראש צוות בריאות הנפש אזור ירושלים, אני אחראית על כל הקב"נים של אזור ירושלים וש"י ואנחנו נותנים מענה לאוכלוסייה לפי מרפאות. אני אסביר גם איך אנחנו עובדים ואת הדרך שלנו להנגיש את בריאות הנפש. נכון ל-6.10.2023 היינו 27 קב"נים שנותנים מענה גם לכחולה וגם למג"ב, אנחנו נותנים מעטפת, עברנו רה-ארגון לפני המלחמה ועברנו להיות תחת האחריות המקצועית לטריטוריאלית לפי אזורים מתוך מטרה להנגיש את המענה הטיפולי לשוטרים עד אחרון השוטרים בקצה. אנחנו חמישה צוותים בפריסה ארצית. היום אנחנו עומדים על 46 קב"נים, גידול מאוד משמעותי, ואנחנו לקראת 14 תקנים נוספים שהמפכ"ל אישר כדי להגדיל את מערך כוח האדם שלנו כבריאות הנפש. המפכ"ל אישר הקמה של שבעה מרכזי חוסן שיהיו בפריסה ארצית בהם נוכל לתת מענה פרטני פרואקטיבי לשוטרים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> גם למשפחות? << אורח >> טלי אלוני: << אורח >> גם היום אנחנו נותנים מענה למשפחות, אנחנו נותנים מענה שהוא גם פרטני, זוגי ומשפחתי. אנחנו מפנים לטיפולים בחוץ ובמרכז החוסן ייתנו מענה גם למשפחות מתוך תפיסה ששם יתנהלו טיפולים, סדנאות, קבוצות, כל מה שקשור בזה. אנחנו עובדים כמובן בשיתוף פעולה עם משרד הביטחון, אנחנו גם מפנים לטיפול למשרד הביטחון וגם מקבלים שם את ההכרה במיצוי זכויות בשיתוף פעולה לשוטרים שלנו כשכמובן אנחנו ממשיכים ללוות כקייס-מנג'ר, זאת אומרת לשוטר בקצה יש תמיד קב"ן שיושב מאחוריו. דוגמה מסוף שבוע לפני שבועיים, מישהו שהיה במצב אובדני, קב"נית שלי יצאה והייתה איתו שם עד שהגענו ומצאנו לו מסגרת אשפוזית מתאימה. אנחנו נותנים את המעטפת הזאת באופן מלא. אנחנו עובדים על השמה תוך ארגונית שזה מותאם פציעה ותפקוד, זה לפי הפציעה והתפקוד של השוטר, יש לנו אחריות של מחלקת ת"ש על זה, הם עושים את הדבר. כמובן שיש לנו ליווי בהתאם. אם שוטר לא מצליח לתפקד אנחנו מלווים את האנשים לפרישה מהארגון. בשגרה אנחנו נותנים הרצאות ביחידות, אנחנו עושים סדנאות לכל - - - << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אני אשמח אם תוכלי להתייחס לשילוב שוטרים בחזרה לשירות. << אורח >> טלי אלוני: << אורח >> זה נורא משתנה. << אורח >> אושר אואקנין: << אורח >> אני אומר את זה כי אני יודע, לא כי אני סתם אומר, מעיפים אותם מהארגון, לוקחים להם את הנשק, רושמים להם הודעה שהם מסוכנים לציבור, זה מה שעושים להם. ואחר כך גם אומרים להם למה הם עולים לכנסת לדבר. << אורח >> טלי אלוני: << אורח >> אני יכולה לדבר על מה שאני מכירה ואני יכולה לדבר מתוך הניסיון שלי בעבודה בשטח, אני קב"נית פעילה, אני עובדת עם שוטרים לוחמים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> טלי, בתחילת הדרך מה שאושר אמר פה עכשיו זה נכון, זה נעשה ככה. אנחנו ישבנו פה בוועדות וביקשנו באמת לשנות את הסיפור הזה ואני רוצה לשמוע האם באמת הדבר הזה השתנה. << אורח >> טלי אלוני: << אורח >> קודם כל אנחנו עובדים, המפכ"ל נתן עכשיו הקצאה של תקנים להרחיב את המענים שלנו בשני אפיקים, גם באפיק הטיפולי שלנו וגם באפיק של מחלקת פרט, של מיצוי זכויות וליווי השוטרים, גם מול משרד הביטחון וגם בהשמה. זה שתי מחלקות שונות, אבל אנחנו עובדים בשיתוף פעולה ועובדים ביחד. אני יכולה להגיד שאני אישית מלווה שוטרים עם פוסט טראומה מוכרים במשרד הביטחון, גם 40% ומעלה, וממשיכים בתפקוד עם נשיאת נשק ועם עבודה בשטח כשאנחנו ממשיכים, מלווים ונותנים את המענה הטיפולי תוך כדי בתוך המסגרת המשטרתית. אנחנו כן עושים ניסיונות השמה בתוך הארגון לכל שוטר שבמצבו הנפשי לא מסוגל להמשיך לתפקד או בקשיים תפקודיים ונמצא בבית מאזן או נמצא בחוות טיפוליות. אנחנו עושים את המקסימום כדי לנסות לשקם. יש לי עכשיו דיון, ואני מפספסת אותו, על שוטר כזה שנמצא כרגע בבית מאזן, אנחנו מנסים לראות אם אפשר ומתי אפשר להחזיר אותו לארגון. בסוף זה כל מקרה פרטני ולגופו, אנחנו עושים את כל המאמצים שאנחנו יכולים בתוך העובדה שאנחנו גם גוף ביטחוני שאמון לתת מענה ביטחוני לאזרחים וזה מנעד מאוד עדין בין שיקום ותפקוד. אנחנו עושים את כל המאמצים שאנחנו יכולים בתוך העולמות האלה שלנו. אנחנו עושים הרצאות, אנחנו עושים קבוצות פוסט טראומטיות שכרגע יש לנו פעילה במרכז. ניסינו להקים פה בירושלים, וזה מאוד קשה לגייס שוטרים לטיפול קבוצתי כזה בגלל חשיפה ובגלל מורכבויות נוספות. אנחנו עושים קבוצות ייעודיות. אצלנו הפעלנו קבוצה בחטיבת החקירות לאנשים שפעלו בתהליך של זיהוי חללים ב'שורה'. אנחנו מלווים אותם וגם לשם לצורך העניין נוצר תקן ייעודי לתת מענה מלווה שלא היה קודם, לאור העובדה ולתוך התהליך. מעטפת ייחודית ליחידות מיוחדות, מז"פ, חבלה, ימ"מ, יחידות מסוערבות שלנו שאנחנו נותנים להם מענה. הרצאות לנשות השוטרים שסובלים מ-PTSD. יש לנו מרחבים מרפאים, זה התחיל ברשפון מהמלחמה, יש לנו בבית יצחק, יש לנו בדרום, יש לנו מענים שאנחנו נותנים ומשלבים בתוך הדבר. יש פרויקט שהמשטרה הקימה בהובלת ראש אמ"ש, שנקרא 'עוגן בשטח', עשינו מיפוי לכל אוכלוסיות הארגון ועשינו מיפוי לפי אוכלוסיות אדומות, כתומות וירוקות, לפי רמות חשיפה ורמות התמודדות וקושי. בנינו להם תוכנית ייעודית עד רמת מה עושים בכל יום של סדנאות וקבוצות ומסעות ליומיים ושלושה, כמה שצריך. זה הכול תוכניות תלוי תקציב, אבל אנחנו עושים את זה גם בתוך עלויות שלנו. << דובר >> קריאה: << דובר >> זה קורה עכשיו? << אורח >> טלי אלוני: << אורח >> זה יוצא השנה. << דובר >> קריאה: << דובר >> רק לקצינים? << אורח >> טלי אלוני: << אורח >> לא, ממש לא. << דובר >> קריאה: << דובר >> למי זה מגיע? << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> טלי, אני אשמח לדעת איך אתם מנגישים ומפרסמים את זה. << דובר >> קריאה: << דובר >> דיברו כאן על מגיבים ראשונים, איך זה מגיע לידי ביטוי בשוטר? את מדברת איתי על נשות השוטרים ועל כל הדברים האלה, נעים מאוד, אהלן, הבית שלי לא בית, האישה שלי כבר לא איתי. אז שאף אחד לא יבוא ויבלבל לי את המוח מהמשטרה, אני גם ככה על הקצה. אני מרשה לעצמי לפתוח את הפה והנה אני אפתח את הפה, כי אני לא אחזור לארגון הזה, ארגון רקוב, רקוב, נקודה, שלא יודע להעריך את השוטרים שלו. אם אתם במרחב או מחוז ירושלים יודעים לחבק את השוטרים שלכם, אז אני מצדיע לך בשתי ידיים, לא ביד אחת, ביחס למחוזות אחרים. אני ממחוז מרכז ואותי העיפו ולי רשמו שאני מסוכן לשלום הציבור. אני עכשיו אשמיע פה ברמקול שני הלומי קרב שכל יום שולחים לי הודעה בלילה: תודה שהצלת לי את החיים, ואני בעצמי הלום קרב. אני יושב פה שלוש ועדות ואני סותם את הפה שלנו, הגיע הזמן שאני אדבר. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> אושר, אתה לא סותם את הפה, אני נתתי לך לדבר. << דובר >> קריאה: << דובר >> יש לי בחור שהוא חבר טוב שהוא היה צריך לקבל סנ"צ במרחב ירושלים, אני לא אזכיר את שמו, אבל כנראה שאת יודעת על מי אני מדבר, מפקד במז"פ, בזיהוי הפלילי של ירושלים, שבועיים או חודש לפני שהוא מקבל את הסנ"צ, בגלל שהתפתחה לו פוסט טראומה עקב הלם קרב כי הוא הלך לזהות גופות, מה עשו לו? הארגון בעט אותו, העיף אותו. << אורח >> טלי אלוני: << אורח >> אני לא יכולה להתייחס לדברים אישיים. << יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון הבא ולפני כן אנחנו נסכם את הוועדה. סיכום ישיבה בנושא מענים טיפוליים לנפגעי פוסט טראומה. הוועדה מודה לכל המשתתפים בדיון. הוועדה מבקשת ממשרד הביטחון להקים צוות בין-משרדי, משרדי הבריאות, החינוך, הרווחה, המשרד לביטחון לאומי, משרד העבודה, המוסד לביטוח לאומי ומשרד האוצר שיפעל לתכלל את כלל המענים הטיפוליים והשיקומיים להלומי הקרב ובכלל זאת, להקים מוקד ייעודי עבור הלומי קרב ובני משפחותיהם שיפעל באופן פרואקטיבי לבדוק את מצבם של הלומי הקרב ובני משפחותיהם באופן שוטף וישמש כתובת אחת ברורה והלומי הקרב יוכלו לקבל מענים לפניותיהם בצורה בהירה ומונגשת, שפתית ותרבותית. הוועדה מבקשת להרחיב את מגוון המענים הטיפוליים עבור נפגעי פוסט טראומה, ובכלל זאת הוספת בתים מאזנים ייעודיים להלומי קרב ולהלומות קרב ולאפשר שיתוף של בני המשפחה כחלק מהליך הטיפול. כשאני אומרת בתים מאזנים, אני גם מדברת על חוות, שיהיה ברור. אשפוזי בית, חוות טיפוליות. טיפול תרופתי מותאם, הנגשה לרפואה משלימה ולדאוג לשמירה על רצף טיפולי, לרענן את ההכשרות המותאמות טראומה עבור צוותים רפואיים בבתי החולים ובקופות החולים ולהעלות מודעות לגבי המאפיינים הייחודיים בטיפול בנפגעי טראומה. יצירת מגוון אפשרויות עבור הלומות והלומי הקרב להשתלב בשוק התעסוקה, בצבא, במשטרה וכו' ולתמרץ מקומות עבודה להעסיק הלומי קרב ונפגעי פוסט טראומה. לפעול לפריסה מיטבית של בתים פתוחים ומרכזיים בהם ניתן יהיה לקיים מפגשי תמיכה. באופן אישי אני אומר כי בכוונתי ליזום תיקון חקיקה שיאפשר הכרה מבחינת המוסד לביטוח לאומי בנפגעי פוסט טראומה של ארגון זק"א. הוועדה תמשיך לעקוב אחר מתן המענים להלומי הקרב ולנפגעי פוסט טראומה. אנחנו יוצאים לדקה הפסקה ונפתח את הישיבה מחדש. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:00. << סיום >>