פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 36 מישיבת הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים יום שני, כ"ב בשבט התשפ"ו (09 בפברואר 2026), שעה 9:30 סדר היום: << נושא >> פערים בשירותי הבריאות בפריפריה לעומת מרכז הארץ ובחינת חסמים המונעים צמצום פערים אלה << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר עופר כסיף חברי הכנסת: אימאן ח'טיב יאסין מיקי לוי איימן עודה יסמין פרידמן מוזמנים: יפעת סגל רוזנבוים – מנהלת אגף יישום פרויקטים מערכתיים, משרד הבריאות דינה צ'רנו – מנהלת האגף לפיקוח על קופות החולים ושב"ן, משרד הבריאות נדא עליאן – מנהלת תחום צמצום פערים, משרד הבריאות גדעון צוריאלי – עו"ד, יועץ משפטי, נציבות קבילות הציבור למקצועות רפואיים, משרד הבריאות יאיר קנון – רפרנט בריאות, אגף תקציבים, משרד האוצר רוביק דנילוביץ – ראש עיריית באר שבע שלומי נומה – סגן ראש עיריית באר שבע ליאור דיעי – גזבר, עיריית באר שבע ד"ר יפה אשור – מנהלת בית החולים יוספטל ד"ר דרור דולפין – סגן מנהל המרכז הרפואי סורוקה תמר קליבנסקי – מנהלת מערך רכש ובקרת בתי חולים, מכבי שירותי בריאות רפאל סטרוגו – סמנכ"ל רפואה, מד"א יצחק שושן – סמ"ג, אגף הד"ס, מד"א יצחק ליבוביץ' – מג"מ, מנהל מחלקת מדיניות, מד"א ויקטור קיראל – מפקח ראשי מבצעים בטיסה מסוקים, רשות התעופה האזרחית דן מורג – מנהל תחום בכיר קשרי תעופה, רשות התעופה האזרחית אולג מולין – מנהל מחלקת תעופה כללית וספורטיבית, רשות התעופה האזרחית יפעת גליק – עיתונאית ותחקירנית, כאן חדשות רז ויגודסקי – יו"ר מועצת התלמידים והנוער, מחוז חיפה ורד גושן – אלמנתו של רון גושן ז"ל קרין רווה – תושבת אילת אסף נבון – מכיניסט, מכינת רעות שלוחת יחיעם אלעזר פויכטונגר – תושב הערבה משתתפים באמצעים מקוונים: אלי לנקרי – ראש עיריית אילת מנהלת הוועדה: אפרת מורלי רישום פרלמנטרי: ליאור ידידיה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות. << נושא >> פערים בשירותי הבריאות בפריפריה לעומת מרכז הארץ ובחינת חסמים המונעים צמצום פערים אלה << נושא >> << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו מתחילים את דיוני הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים ומעקב אחר החלטות ממשלה של השבוע הקרוב, בדיון כואב וכבד מנשוא. אבל בטרם נתחיל את הדיון אני מבקש גם כאן לציין את לכתו בטרם עת של חבר קרוב, של מנהיג חברתי דגול, חבר הכנסת אלי אללוף.  אלי אללוף ליווה אותנו, הצעירים, עשרות שנים, בכל תחנות חיינו כאנשים שרוצים לחולל שינוי בקהילה שלנו. אלי עלה ממרוקו, הוביל עלייה, כולל מהלכים סודיים, הצטרף ליגאל ידין כעוזר אישי ביישום שיקום שכונות, גם חברתי, גם פיזי. משם עבר לעבודה עם יהדות העולם בקרן היסוד ובסוכנות היהודית.  שם פגש את משפחת לבן, שהטביעה חותם במדינת ישראל ותרמה רבות גם לחברה וגם לביטחון של ישראל, ושכנע אותם למזג את הקרנות של סקטה ורש"י לקרן אחת גדולה, שהפכה להיות הקרן המשפיעה ביותר על העולם החברתי בישראל במשך עשרות שנים.  לאלי הייתה את התבונה לזהות את ההזנחה והכאב – גם בנגב, גם בגליל, גם של אוכלוסיות מוחלשות, של נערים וילדים בסיכון, של נשים בסיכון, של היעדר הזדמנות לאקדמיה לצעירים בני הפריפריה, של היעדר הזדמנות לשנת שירות שוויונית גם לילדים שבאו עם קשיים מהבית. את כל המעשים האלה הוא עשה בארגונים שעבדו תחתיו, תחת קרן רש"י, כחברות בת – יעדים לצפון, יחדיו, בנגב ובכל הארץ, מרכז מעשה, עמותות לחינוך ועוד הרבה מאוד דברים.  אלי היה כאן חבר כנסת, יושב-ראש ועדת רווחה וכלכלה, ומונה על ידי שר הרווחה מאיר כהן כיושב-ראש הוועדה למלחמה בעוני. הוא כתב דוח חשוב, שאליו כולנו צריכים להתייחס ולהפוך אותו לדוח שניישם. ביקרתי את אלי, על אף ההתעקשות שלו שלא יבקרו אותו בחודשים האחרונים. הצגתי לו ספר שכתבתי על ירוחם, ובו הוקרה ותודה לו ולפועלו, ולקרן רש"י, על המתנה שהוא העניק לנו, וההגעה דרכו של האחים סאם וג'ימי פינטו, וחיים כצמן ורבים אחרים. אלי הטביע חותם בירוחם, בנגב, במדינה, ידע ליזום, לבנות. אי-אפשר להסתכל על הנגב בלי לראות את כל המוסדות החברתיים והחינוכיים שאלי הקים. בסוף התפקיד שלו הקים את רשת התיכונים של דרכא, שהוכיחה שהיא יודעת לקחת מקומות ולהביא אותם לממוצע בגרות של 90%. אנחנו כואבים את לכתו בטרם עת של אלי. היום תהיה לווייתו באשדוד. אנחנו ניסע להיות איתו ועם ג'יזל, ושולחים לה נחמה וחיבוק ואהבה, וגם הערכה אדירה על השנים האלה שטיפלה באופן אישי בו, וראיתי את זה במו עיניי.  הדיון הזה, אפשר להגיד עליו את המשפט "כבר יבשו עינינו מדמעות". מי שוותיק פה בענייני נגב וגליל יודע שהפערים בבריאות בנגב ובגליל הם איומים, בלתי נתפסים, והם לא משתנים, שזאת הטרגדיה. וגם לא ראינו מנהיג, לא ראש ממשלה ולא שר בריאות שאומר "אני בתוך חמש שנים אצמצם את פערי הבריאות בנגב".  בפשטות, מתים בנגב שנתיים לפני שמתים בתל אביב. בפשטות, יש חצי מכמות הרופאים על כל 1,000 חולים בנגב ביחס לתל אביב. בפשטות, להמתין לתור רופא מומחה בנגב לוקח חצי שנה ולפעמים שנה, ובתל אביב זה ייקח כמה שבועות. ובטח בתל אביב יגידו שיש בעיות בבריאות, שזה גם נכון. ואגב, תושבי הנגב, אנחנו נעשה פה סדרת דיונים, ואני סיכמתי עם יושב-ראש ועדת בריאות, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, שאנחנו לא נרפה ונעשה סדרת דיונים על פערים בבריאות בישראל, בנגב, בגליל, בפריפריה. אנחנו לא נוותר. נעשה את חלקנו. מי אשם בפערי הבריאות בנגב? בפשטות, אפשר להגיד "משרד הבריאות", כי הוא הריבון, והוא אחראי, והוא מממן, והוא מוציא דוח אי-שוויון בבריאות. כל שנה דוח שלו, של כמעט 100% פערים בשירותי בריאות. אבל התשובה הזאת היא חלקית. לצערי, גם קופת חולים כללית צריכה לתת את הדין על פערי הבריאות בנגב, במובן הזה שהיא כמעט מונופול בנגב. 70% מהמרפאות בנגב – כללית, בית חולים אחד ויחיד, סורוקה – כללית, אז הכול תלוי בהם. בתל אביב לכללית יש תחרות. 50% מהמרפאות כללית, 50% לאומית, מאוחדת, מכבי. אז יש תחרות. האם השקל הפנוי הולך לתחרות בתל אביב, או השקל הפנוי הולך לסורוקה או ליוספטל.  הרבה שנים, אני כיוונתי את האש ואת הביקורת ואת הבג״ץ שלי נגד המדינה על היעדר בית חולים בנגב – כיוונתי את זה נגד משרד הבריאות. ואני מתחיל להבין שאני אצטרך לחשוב מה עושים עם קופת חולים כללית. בסוף היא אחראית.  או שהיא תניח את המפתחות ותגיד, "אני לא מנהלת את בית החולים סורוקה, אני לא מנהלת את בית החולים של אילת, כי אני לא יכולה לתת שירות" – כמו שעשתה מועצה אזורית בדואית, שביקשו ממנה לטפל בבדואים שהם לא במועצה. היא אמרה, "אם לא תשלמו לי כראוי, אני לא אעשה את זה". אבל בסוף, לכללית יש אחריות, וגם אנחנו יודעים שכללית יודעת להיות טובה יותר בתל אביב. והדבר הטרגי ביותר זה שתושבי הנגב משלמים מיסי בריאות כמו תושב בתל אביב. משלמים מס בריאות מלא ומקבלים חצי בריאות. אולי בינתיים תיתנו לתושבי הנגב לשלם חצי מהמיסים של הבריאות? אולי אם תהיה עתירה ייצוגית שבע שנים, של מאות אלפי תושבי הנגב, על תשלומי יתר בבריאות, אולי מישהו יתעורר? אני מנסה עכשיו, מה עוד אפשר לעשות כדי לגרום למערכת להבין שזה מצב חירום? ובתוך הדברים האלה, חברתי ורד גושן, שאנחנו שנים ביחד, ונתנה את ליבה ואת נשמתה לנגב, לצמצום פערים, גם במשרד נגב-גליל, גם ברשות לפיתוח הנגב, גם בחדשנות של בלומברג, נכון? בעיריית באר שבע. ולצערי צריכה לאבד את בן זוגה רון גושן המדהים, כי לא טופל רפואית כראוי.  אז הדיון הזה הוא גם לזכרו, אבל ורד לא רוצה לעשות דברים לזכרו. היא רוצה לשנות את המציאות, ואנחנו נלך איתה לשנות את המציאות. אנחנו נשמע ונצפה בדקות ספורות, אז אנחנו ניתן לוורד, ואחרי זה גם נצפה בכתבה משמעותית שעשתה העיתונאית יפעת גליק. כתבה על זה לעומק גם אילנה קוריאל.  אני בכלל רוצה להוקיר כתבים שעוד מוכנים להתעסק בפערי הבריאות בנגב, כאילו שזה נושא נדוש ומשעמם. רק אם הוא יעלה בחומרה ובעוצמה בציבוריות, ורק אם מנהיגים ואנשי מקצוע יבינו שאנחנו לא מוכנים להיות סלחניים יותר על הפערים האלה – אולי משהו יתחיל להשתנות. אנחנו נשמע כמה גופים, אחרי זה נשמע תשובות גם מאנשי משרד הבריאות, הכללית ובתי החולים, אבל ורד, בבקשה. << אורח >> ורד גושן: << אורח >>  קודם כול, יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת מיכאל ביטון, אני רוצה לפתוח בתודה עמוקה על כינוס הדיון הזה. זה דיון שנוגע בלב-ליבה של אחריות המדינה כלפי אזרחיה. אז כן, אני ורד, אני הופעתי בפני הוועדה הזאת בעיקר בנסיבות מקצועיות.  לצערי, הנסיבות הפעם פגשו את הסיפור האישי שלי. אני אלמנתו של רון גושן ואימא לארבעה ילדים מופלאים – שי, יובל, זיו וליאור, שמזכירים לי כל יום למה שווה לקום, להתאמץ ולהזיז הרים.  אני מבקשת מכם היום להקשיב לדברים שלי דרך שתי פרספקטיבות. הראשונה, אשתו של רון, אלמנתו. תסתכלו עליי ותראו את הסיוט של כל אחד, שהפכתי להיות הפרזנטורית לפחדים הכי גדולים שיש לאנשים – שיום בהיר אחד כל החיים שהכרתם מתפרקים לכם בלי שום אזהרה. אלמנה שצריכה להתמודד עם אובדן התמימות של ילדיה ועם שאלות של ילדה בת תשע, ששואלת לפני השינה: "אם את תמותי פתאום, מי יישאר איתנו?".  הפרספקטיבה השנייה: אני מבקשת שתקשיבו לי לא רק דרך משקפי החמלה לאלמנה. אני גם אשת מקצוע. שנים עסקתי בהובלת מדיניות ואסטרטגיה בנגב. אני מכירה את המערכות היטב, את האילוצים, את החלטות הממשלה ואת סדרי העדיפויות שמתמסמסים, אבל אני גם מכירה את הצד החזק של המערכת, את המקומות שבהם כשיש התגייסות, כשיש בעל בית וכשיש הכרעות – אפשר.  אני אתחיל בכמה מילים על רון. רון נולד וגדל בבאר שבע. לרון אח תאום זהה, אייל. שניהם היו ביחד אטרקציה באר שבעית, שכן היו נערים אהובים ומוכרים מאוד במרחב. רון היה מהנדס חשמל והשתלב בתפקידים שונים בתעשייה הכימית, והיה מומחה למערכות בקרה. בהמשך עשה מעבר להייטק לחברה ישראלית מצליחה.  אבל רון לא היה רק מהנדס מבריק. הוא היה קודם כול אדם ערכי, מעורב, איש משפחה, מעורב בקהילה. הוא האמין בנתינה. הוא התנדב שנים במג״ב, במתמי"ד, בימ״ר תנועה, בכיתת הכוננות של הקיבוץ. היה חבר הנהגת ההורים בשבט הצופים, אימץ ניצול שואה ערירי, ובעיקר היה אב אוהב לארבעת ילדינו. שותף לחיים, איש חכם, נעים וחברותי, חד מחשבה ונדיב. הוא היה שמש. בכל חדר אליו נכנס הוא היה הבחור הזה שזוכרים אותו. מותו הפתאומי של רון לא רק ריסק את עולמנו הפרטי, אלא הותיר חלל עצום בקהילה כולה. רון הגיע לאילת ל-48 שעות במסגרת אירוע של חברת ההייטק בה עבד. הסיפור של רון הוא סיפור של אורח בעיר, אבל אני מבקשת שנזכיר פה את תושבי אילת וחבל אילות, שהם-הם חיים יום-יום עם המחדל הזה. מאז פרסום הכתבות ב-Ynet ובכאן 11 קיבלתי תגובות רבות מתושבים, מאנשי רפואה, ממשפחות. כמות הסיפורים יכולה למלא כרכים שלמים.  מניסיוני בעבודה הציבורית, אני יודעת שלעיתים רק מקרה חיצוני מזיז מערכת. כך למשל היה בבאר שבע עם ריחות הזיהום מרמת חובב. זעקות התושבים לא הספיקו. רק כשהצבא, ערב הקמת עיר הבה״דים, הטיל וטו – הנושא טופל והוסדר.  המקרה של רון מציף כשלים מערכתיים עמוקים. כשלים שידועים למערכת, מוכרים לגורמי המקצוע, ובכל זאת נדחקים פעם אחר פעם לשולי סדרי עדיפויות, הרחק מהמקום בו מתקבלות הכרעות אמיתיות. אני אמנה שני כשלים מרכזיים.  הכשל הראשון: מלר"ד חלש, לא מקצועי, מבולגן, ובעיקר לא מאויש. זמנים ארוכים לא ראה את רון רופא, ומי שכבר כן, ניכר עליו שהוא מבולבל, לא מבין, לא ברור לו מה לעשות איתו ואין לו עם מי להתייעץ. על אף שניתנה לי אבחנה – "התייבשות קיצונית", אמר הרופא – בדיעבד ברור כי אף לאבחנה זו לא ניתן טיפול הולם, ולא המשיך תהליך הבירור והניטור לתסמינים שהלכו והתפתחו. לא יושמה מדיניות טיפול ראויה ובסיסית ביותר לחולה מיובש. לא הייתה מעורבות של הרופא הכונן במשך שעות ארוכות, למרות מצבו שהלך והחמיר. תדירות דלה של מעקב אחר סימנים חיוניים, דופק ולחץ דם. לא התבצע ניטור שתן. הייתה התעלמות מוחלטת מן הכאבים ברגליים למרות חריגותם. התעלמות ממדדים קיצוניים – ההמוגלובין שלו היה בשמיים.  לא נערכו התייעצויות עם רופאים בכירים או מומחים. לא נלקחו תרביות דם. לא הצליחו להתגבר על הבעיה הטכנית שהייתה במעבדה, בגינה לא היו בפני הרופאים תוצאות מלאות של בדיקות הדם. נתנו לו תרופה הרסנית, אשר קיימת הוראת נגד לשימוש בתרופה זו לחולים במצבו.  רון היה החולה הכי קשה במיון באותו הערב, ולא היה בנמצא מי שיבין זאת. אם לתמצת את המשמעות של פרקטיקת רפואה דחופה למשפט אחד, היא היכולת לזהות אדם חולה מולך. רון הופקד בידי רופא כללי, לא מומחה ולא מתמחה, שהוכשר במדינה שנפסלה על ידי משרד הבריאות, שנשלח לאילת כתחנת מעבר לגלות לפרק זמן קצוב, בתמורה לקבלת תקן התמחות לאחר שיחזור מגלות זו.  בהמשך הערב, לאחר שיחה שקיימתי עם ד"ר צחי סלוצקי מסורוקה, ניאות להגיע הרופא המומחה הכונן. הוא נתן לי אבחנה חדשה: התפרקות של השרירים אל הגוף. אולם במקום לתת טיפול לאבחנה זו, ככל שחשב שזו הבעיה, הוא החליט לייצב אותו ולשלוח אותו אל דרכו.  הכשל השני: ההחלטה ותהליך הפינוי. בשלב מסוים בערב מודיע לי המומחה הכונן שיפנו אותו לסורוקה. כששאלתי למה לא מפנים אותו במסוק, השיב לי שפינוי מוסק שמור לחולים קשים, ורון איננו כזה.  תמלולי השיחות של אחראית המשמרת במלר״ד למוקדן מד״א הם לא פחות ממדהימים. המוקדן שואל אותה לסיבת העברה לסורוקה. אחראית המשמרת משיבה, ואני מצטטת, "אם היינו יודעים, לא היינו שולחים אותו לסורוקה. אנחנו לא יודעים כלום. אנחנו פשוט יודעים שהבחור צריך לעבור בירור מקיף הרבה יותר ממה שאפשר פה".  מיוספטל לא מועברת שום תחושת דחיפות או אינדיקציה על חומרת מצבו, לא למד״א ולא לסורוקה שאמורים לקבל אותו. נייר השחרור מהמלר״ד, איתו אנחנו יוצאים לדרך, הוא לא פחות ממחפיר ולא משקף את מצבו הקשה באותה העת ואת מה שרואות עיניי. מי שקורא אותו לא מבין למה נדרש פינוי בכלל.  אני מצטטת מהנייר: "בבדיקתו, ללא ממצאים חריגים, המטופל ללא תלונות מסוימות. קלינית, המטופל בהכרה מלאה, משתף פעולה, לחצי דם שמורים". ההגדרה של הרופא ביוספטל למד״א למצבו הייתה "קל", ודחיפות העברה – "לא דחוף". הגדרות אלו מעידות על קלות הראש בנהג הצוות במיון, על חוסר ההערכה הנכונה של מצבו של רון והעל היעדר ההתייחסות הראויה.  בחניה ביוספטל אנחנו מתעכבים בשל מדדי לחץ דם נמוכים. הפרמדיק יוצר קשר, מקבל אישור, ואנחנו יוצאים. כ-25 דקות לאחר היציאה אנחנו כבר עוצרים עצירה ראשונה בצד הדרך. רון מתלונן על כאבים עזים ברגליים, חוסר נוחות, ומצבו מידרדר.  בנקודה הזאת סוף-סוף מתקבלת ההחלטה להזניק מסוק. אנחנו מקבלים נ״צ למנחת שרחוק מאיתנו מרחק נסיעה של 45 דקות, וחוזרים לנסוע. בשלב הזה אני מתחננת, מתחננת למי שאני רק יכולה שיביאו את המסוק אלינו, ולא ברור לי איך בכלל ממשיכים לטלטל את רון כך במצבו. אני מקבלת תשובות שזה אסור. אסור להנחית מסוק בלילה על הכביש, גם לא במקרה של הצלת חיים. לאחר כ-10 דקות נוספות של נסיעה, הפרמדיק קורא לרון: "רון, תהיה איתי". ואני צועקת לו, "רון, אני כאן, תילחם ותהיה איתי". בשלב הזה הנהג נעצר, יוצא לסייע לפרמדיק בפעולות החייאה. אנחנו באמצע שום מקום, בלב המדבר. אני ממשיכה להתחנן שינחיתו צוותים לסייע – ואין. לאחר זמן ארוך מגיעים צוותים רכובים ומסייעים, אולם בשלב הזה כבר היה די ברור שהמצב אבוד.  אני איבדתי את רון על מזבח היעדר אחריות מערכתית, חוסר מקצועיות וזלזול בסיכון. אדוני יושב-ראש הוועדה, מתוך הכאב הזה אני מבקשת אחריות. לא האשמה, אלא תיקון. צריך להפסיק עם פתרונות שהם פלסטרים ולעבור לאחריות מערכתית. אילת היא פריפריה גיאוגרפית קיצונית והשירותים הרפואיים צריכים להיות מאורגנים בהתאם במודל רפואה אחר. נדרש לייצר אחריות מרוכזת על יוספטל, גם ניהולית וגם קלינית, של מרכז רפואי אחר, גדול וחזק.  לא סיוע, לא שיתוף פעולה, אלא אחריות מלאה, ואחריות כזו לא מגיעה בחינם, היא צריכה להיות מוסדרת בהסכם ומתוקצבת. מרכז רפואי חזק, שלישוני, שקובע סטנדרטים על יוספטל, דואג לזמינות מומחים, מייצר רוטציות מוגדרות, מלווה את המלר״ד ומחבר בין אשפוז קהילה ורפואה מרחוק. אנחנו צריכים להפוך פרדיגמה של אילת מעיר גלות למרכז ידע. צריך לבנות מוקדי מצוינות ייחודיים לאילת, רפואת ספר, רפואה דחופה מתקדמת, הכשרה יוקרתית ורלוונטית לייחודיות ולאתגרים של המקום. התמחות ייעודית שכזו בחיבור לאקדמיה ולמרכז רפואי שלישוני. רק כך מביאים את הטובים באמת ומגדלים את הדור הבא. כאלו שיבחרו באילת לא מתוך אילוץ, לא כי שלחו אותם לגלות, אלא מתוך יוקרה ומשמעות. חיזוק המלר"ד הוא קריטי. זה קו ההגנה הראשון. מלר"ד חזק עם רופא בכיר 24/7. אי-אפשר להשאיר קבלת החלטות גורליות בידיים לא מנוסות.  פינוי מוסק הוא לא פתרון, אבל הוא רכיב בתוך מערכת. פינוי אווירי צריך להיות מתוכנן, מנוהל ומפוקח. וגם כאשר מתקצבים משאב – היה המסוק ביוספטל – צריך לייצר מנגנונים שמחייבים תיאום מול כל גופי הפינוי וההצלה במרחב, כך שבמקרה הצלת חיים השיקול היחידי הוא היכולת להגיע הכי מהר עם צוות רפואי ולא שום שיקול אחר. יש פתרונות ותוכניות. חלק ממה שסקרתי נמצא בתוך הדוחות והניירת המצוינת שיש במשרד הבריאות. חסרות הכרעות ומנהיגות. פתחתי ברון ואני אסיים בו. רון היה מהנדס במקצוע ובאופי. הוא פירק מערכות, חקר, למד והבין אותן, וגם הרכיב אותן מחדש. אנחנו התפרקנו ממותו של רון, ואנחנו מרכיבים את המשפחה שלנו מחדש. והמדינה חייבת לגלות אחריות כלפי תושביה ולהרכיב כאן מחדש מערכת שמתפקדת. במותו, כבוד היושב-ראש, הוא ציווה עלינו לתקן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה, ורד. אני רוצה שנראה קטע קצר מהכתבה שיפעת גליק עשתה וכמה מילים. אחרי זה ראש עיריית באר שבע ידבר. בבקשה. (הצגת סרטון) "באיזה שלב אמר לי המתמחה: "בעלך סובל מהתייבשות קיצונית". לבן-אדם במצב הזה יש אובדן של שישה, שמונה ליטר, שהוא צריך לקבל החזר. בדיעבד אני יודעת להגיד שכנראה הייתי צריכה לשאול מה עם העירוי ואם אתם ממשיכים לתת לו נוזלים. אני לא ידעתי לשאול את השאלות האלה. "ורד ומשפחתה נאלצים להפעיל קשרים כדי שרופא בכיר יגיע למיון. הרופא קובע שבעצם כדאי להעביר את החולה מיוספטל. "אנחנו לא יודעים לטפל בזה, אנחנו לא יודעים בדיוק למה יש לו את מה שיש לו, שיפנה לסורוקה, שם יוכלו לטפל בו". "השעה כבר בערך 20:00, כשעולה החשד שרון לא רק סובל מהתייבשות חמורה אלא גם מאי-ספיקת כליות. הצוות הרפואי מחליט להעבירו ללא מדידות חיוניות כמו תפוקת שתן או לחץ דם. נותנים לו משככי כאבים שככל הנראה אסור לתת במצבו, אבל הכי גרוע, עד השעה 21:30 מתווכחים האם להעביר את רון לסורוקה במסוק, כ-40 דקות, או בניידת של מד"א, נסיעה שתיקח יותר משעתיים. "אפשר? תציג את עצמך. "אני צחי, טייס מסוקים, ולמעשה אחראי על ההפעלה של המסוק שנמצא ביוספטל". המסוק של צחי נמצא בכוננות של 24 שעות". << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איפה יפעת? את רוצה לשבת ולדבר? בואי, תשבי שם. << אורח >> יפעת גליק: << אורח >> תודה רבה. רון היה אב מסור ארבעה, עובד הייטק מצטיין, איש שנתן לקהילה שלו בלי לבקש תמורה. הוא טס לאילת כדי לנוח, כדי לנשום, אבל חזר בארון. במדינת ישראל המתקדמת, רון מת מהתייבשות, סיבת מוות שנשמעת כמעט דמיונית בעידן המודרני. הוא לא היה אמור למות, הוא פשוט היה צריך רופא ביוספטל.  במהלך העבודה על התחקיר נחשפתי למציאות מבהילה. מסכת של חוסר אונים. ביוספטל אין סתם מחסור בצוות – יש שם ואקום. רופאים מומחים שבאים למילוי מקום מבתי חולים אחרים, ומחלקות טיפול נמרץ שמתהדרת בשם "טיפול מוגבר" רק כי היא לא מצליחה לעמוד בסטנדרטים הבסיסיים ביותר של משרד הבריאות.  לעשרות אלפי תושבי אילת ולמאות אלפי הנופשים שמחפשים קצת שמש, מגיע לדעת שהחיים שלהם לא מופקרים ברגע שהם עוברים את המחסום בכניסה לעיר. גם אני גדלתי בפריפריה, פערים לא זרים לי, אבל כשפגשתי את הפערים האלה כעיתונאית, הבנתי שהפעם זה לא רק פער בחינוך או בתקציבי תרבות – זה פער בין חיים לבין מוות.  הסיפור של ורד זועק לשמיים. הוא לא רק דוגמה לפער רפואי מדמם בין הפריפריה למרכז – הוא כתב אישום. אלא שוורד לא מחפשת נקמה. היא לא רוצה שראשים ייערפו. היא רוצה שמישהו יתעורר. והתחקיר שפרסמנו הוא לא רק תיעוד של טרגדיה – הוא קריאת השכמה למשרד הבריאות ולממשלת ישראל. הגיע הזמן שחופשה באילת לא תהיה הימור על החיים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה, יפעת, וגם תודה שלקחת את הנושא, וגם בקשה. פשוט אני מבקש ממך כל חודשיים כתבה על יוספטל וכל חודש כתבה על פערי בריאות בנגב ובגליל, ובכל פעם לשים זרקור על מקום ועל מקרה ולא להרפות. האירוע הזה, אנחנו חווים אותו כבר עשרות שנים, וקולנו ניחר פה, וכולל בג"צים שעשינו. אבל בלי תעודה ציבורית חמורה, בלי מחיר ציבורי ותקשורתי, שגופים ישלמו – הם לא יפעלו. והשליחות שלך זה לעשות את זה, ואנחנו נעשה את זה איתך. תודה רבה על הכתבה המעמיקה.  ראש העיר של באר שבע, חברי רוביק דנילוביץ', בבקשה. << אורח >> רוביק דנילוביץ: << אורח >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש; חברות וחברי הכנסת שטרחו להגיע. אני מנסה למדוד את מילותיי, כי הייתי בלא מעט ועדות כאן בכנסת, והיינו ביחד, מיכאל, כשאתה שירת כראש מועצת ירוחם.  יושבת פה בפניכם אישה כאובה וחזקה, חזקה מאוד. ורד היא חברה טובה מאוד, היא שותפה, ואני הגעתי לכאן גם מתוקף תפקידי הציבורי, אבל באתי גם כחבר, כי את רון, זיכרונו לברכה – ועד היום להגיד "זיכרונו לברכה" זה דבר שאנחנו לא מעכלים אותו – אני הכרתי באופן אישי. יצא פה שלומי נומה, ממלא מקום וסגן ראש העיר, שאשתו ליאת, שהיא חברה ושותפה, גם שלי לחיים, היא אחותו של רון. אני עד למקרה הזה מאותו יום אחר הצוהריים, כשרון לא מרגיש טוב וככל הנראה הוא התייבש. והפעם הבאה שאני מקבל עדכון, לדעתי זה ב-03:00, זה בהודעה שרון נפטר. שוק. הלם טוטאלי. עכשיו, כל מה שוורד אמרה על רון – תוסיפו עוד דברים. זו דמות מהאגדות. ממש. באמת. איש מוכשר, יצירתי, טוב לב, אבא לתפארת, בעל מופלא, עם ידיים, ידי זהב, הנדימן שיודע לעשות כל דבר, מכין קינוחים. איש שאתה, הוא אנטיתזה למוות. איש שבסך הכול הלך ממקום עבודתו לנופש, להשתלמות, לגיבוש, באילת. מה שכל אחת ואחד מאיתנו עושים.  עכשיו, מה ורד מנסה לומר לנו? ורד מנסה לומר לנו, "זה יכול לקרות לכל אחת ואחד מכם". לכולנו זה יכול לקרות. במקרה זה קרה לרון. ואני רוצה לומר לכם עכשיו בהיבט הציבורי. הסתכלתי על הפתקים של מי נמצא פה. ראיתי שמשרד האוצר גם נמצא. אנחנו לא שופטים פה אף אחד. אני רואה את מנהלת יוספטל. המטרה זה לא להרוג את כולם פה.  יש פה כשל מערכתי רב-שנים של המדינה שאנחנו כל כך אוהבים. המדינה הזו נכשלת פעם אחר פעם אחר פעם בהסתכלות שלה על הנגב ועל הגליל, על הצפון ועל הדרום. היא מקדשת את גוש דן, היא משקיעה הכול בגוש דן, והיא שוכחת שיש אנשים שחיים מתוך בחירה, מתוך אהבה, מתוך ציונות, במקומות אחרים.  אבל היא לא מבינה איזה מחיר יקר היא תשלם. כי אנשים לעיתים מוכנים לספוג כל מיני דברים, אבל כשמדובר בחיים שלהם, של ההורים שלהם, של הילדים שלהם, של בנות ובני הזוג שלהם – הם לא יסכימו לשתוק. והוועדה הזו, היא לא יכולה להישאר רק בגדר ועדה. "הנה, היינו, ראינו, שמענו". פה חייב להיות זעזוע עמוק, כי אם לא הורסים ובונים מחדש – לא עשינו כלום. אגב, לא הורסים את האנשים שנמצאים מתוך שליחות, כי לא הרבה אנשים יסכימו ללכת היום ולעבוד ביוספטל. אבל למה? בואו נשאל את עצמנו למה. עד כמה המדינה מתמרצת? עד כמה ה-Start-up Nation הזאת – ואנחנו זעקנו ונאבקנו ונלחמנו להקים את בית החולים השני בנגב, כאילו המדינה עושה לנו טובה, כי בצפון יש כמה בתי חולים, ובשרון יש כמה בתי חולים, ובגוש דן יש כמה בתי חולים, ובשפלה יש כמה בתי חולים, ובנגב – בית חולים אחד ויוספטל.  המדינה לא עושה לנו טובה. אנחנו משלמי מיסים, אנחנו מכים שורש באזורים שהמדינה חייבת דווקא לשם להביא את הדברים הכי טובים, הכי איכותיים. כי אם לא, יקרה התהליך שכולנו מכירים אותו לאורך שנים: הצעירים יברחו. במקרה הטוב הם בורחים לגוש דן, במקרה הלא טוב הם עוזבים את הארץ. ואנחנו יודעים את זה מקרוב, כי אנחנו, כראשי רשויות, הפכנו להיות מומחים בהכול.  זה, אנחנו אומרים, משרד הבריאות ומשרד האוצר. יש פה עוד הרבה דינוזאורים בעבר. המועצה להשכלה גבוהה. מי קבע את כמות הסטודנטיות והסטודנטים לרפואה? אנחנו מאמללים את הצעירות והצעירים שלנו, מבריחים אותם מהארץ בגלל איזה תנאי סף שערורייתיים או איזה רעיון קבלה הזוי, במקום לפתוח עוד ועוד פקולטות למדעי בריאות, להשאיר את הצעירות והצעירים שלנו.  זה רפואה, זה מדע. אנחנו מבריחים אותם למקומות שהם לומדים, הם חוזרים לארץ ואומרים להם: "למדתם במקומות שהם לא ראויים". אז למה עשיתם להם את זה? תשאירו אותם כאן. תביאו אותם דווקא להיות במקומות האלה כשליחות. תעבו מקומות כמו יוספטל. תנו תמריצים והטבות. תהפכו דווקא את המקומות האלה למגדלורים. תביאו התמחויות חדשות. תביאו את האנשים לשם שיבינו שזאת השליחות של כולנו.  אסור לנו, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אסור לנו בתכלית האיסור שהמקרה של ורד יישאר כאן בוועדה. וראינו באמת את הכתבת החרוצה יפעת גליק. אין אחד שראה את הכתבה הזו ולא זלגו לו דמעות מהעיניים. זה לא רק, זה כאב שאתה אומר: וואו, זה יכול לקרות לכל אחת ואחד מאיתנו. במה אנחנו שונים בעצם? אדם בריא, צעיר, אופטימי, הולך ולא חוזר, פשוט כך. ואם זה לא יזעזע את כולנו, אם זה לא יזעזע את כולנו – אז אנחנו כבר הפכנו להיות אדישים לכל דבר. אדישים. ואנחנו לא מוכנים לוותר. אנחנו כולנו כאן העוזרים של ורד. אני באתי, אני האסיסטנט של ורד עכשיו. ורד מחפשת, כפי שנאמר פה, לא רק צדק – היא מחפשת תיקון. מישהו צריך לרפא את מערכת הבריאות. מישהו צריך לרפא אותה ולחשוב אחרת, לתכלל אותה.  לא כל דבר זה כסף, כסף, כסף. כשאנחנו באנו לוועדה בכנסת בזמנו, שנינו ראשי רשויות, אז אמרו לנו שעוד בית חולים בנגב, תנחשו – זה לא כלכלי. לא כלכלי. להקים את קריית שמונה, את באר שבע, את אופקים, את ירוחם, את נתיבות, זה לא היה כלכלי למפעל הציוני. ובכל זאת, הקימו. בכל זאת הקימו.  יש דברים שהם הרבה יותר מעבר לכלכלה. זאת המדינה שלנו, והמדינה הזו שייכת לכולנו. היא לא מתכנסת רק באזור אחד שיש בו את הכול. והזעקה הזו לא תישאר בגדר זעקה. היא צריכה להרעיד את אמות הסיפים של כולם.  מפה צריכות להתקבל החלטות איך משנים מכאן הלאה, בתהליך – איך מביאים את הרופאות והרופאים הכי טובים, איך מגדילים את מספר הסטודנטיות והסטודנטים לרפואה, איך משקיעים השקעות גדולות דווקא במקומות האלה. אני לא רוצה להאשים את הרופאות והרופאים ביוספטל, זה הכי קל. הכי קל. הם לפחות נמצאים שם. אבל המדינה. איפה את, מדינת ישראל, שנת 2026? איפה את? תחשבו, אם זה היה קורה למישהו אחר, בכיר יותר, ולא לוורד, זה היה נשאר כך? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, תשתדלו להיות קצרים מאוד, מי שרוצה לדבר, ואז אנחנו נעבור לשמוע את הגופים. קצר ולעניין, חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני ראש העיר; אדוני היושב-ראש. המקרה הזה כמובן שלא היה צריך לקרות. זה מקרה מצער. אני לא רוצה להוסיף על מה שאמר ראש העיר. הוא הקיף את כל הבעיה.  בוודאי ראש העיר זוכר, ב-2013 כיהנתי כסגן שר האוצר. לא הגיעו רופאים מומחים לסורוקה. בסורוקה היה חוסר מהותי של רופאים מומחים. ומה שעשינו באוצר – הכנסנו את היד לכיס והענקנו מענקים לרופאים מומחים שהסכימו ללכת לחמש שנים לסורוקה, מתוך מחשבה שהם יגיעו כבר לנגב ולבאר שבע, וחלק מהם יישארו.  הענקנו להם לא עשרות אלפים – מאות אלפים. אני גם זוכר את הוויכוח שלי עם רשות המיסים, כי הייתי אחראי על רשות המיסים. כשרצו להוריד 50% מס, נלחמנו בשיניים והקטנו את המס למינימום.  אני מציע לך: תוכניות ארוכות הטווח כנראה לא יהיה בכוחנו, בגלל מה שאנחנו נמצאים בו, לעשות. כן טוב ללכת למה שאמר ראש העיר, והוא שם עוד למספר שנים, אבל אנחנו צריכים לחשוב על מחר בבוקר.  אני מציע לך לקחת את משרד הבריאות ומשרד האוצר, לשלוח אותם הביתה לעשות עבודה ולהביא אליך בתוך חודש-חודש וחצי איזושהי תוכנית מענקים כדי מיד, << דובר >> קריאה: << דובר >> זה לא יהיה השנה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>  אני אומר למחר בבוקר. אבל הם צריכים ללכת לחודש כדי לבוא - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה יודע, מיקי, המיזם הזה של מלגות ומענקים לעידוד רופאים לנגב, גם נגב-גליל, גם האוצר, כולם עשו, ואנחנו נגלה שהיו מלגות ביוספטל ומענקים להעביר רופאים, שזה הלך ודעך. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תכף תגלה שהכלי הזה, שהיה צריך לפעול בעדיפות עליונה ביוספטל, כמה ניתן ולמי ניתן. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> הוא פעל בסורוקה. ראש העיר יודע, הצלחנו להעביר 15 רופאים מומחים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >>  אבל אתה יודע, אתה מגרד את הראש עם היד לא נכונה, כי בן גוריון מייצר מספיק רופאים לסורוקה, אבל רובם לא נשארים. וניסו לתת עדיפות לבני הנגב שילמדו בבן גוריון, אז מל"ג היה נגד.  << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אני מדבר על רופא מומחה שהיה מטפל ברון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו בכלל צריכים לקחת תקנים בבן גוריון ולהגיד, "אם אתה נשאר לעבוד בנגב – שכר לימוד ציבורי. אם אתה לא נשאר לעבוד בנגב, תשלם את העלות של הכשרת רופא, שזה מיליון שקלים". << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> זה דבר רחב. מה שאתה יכול לעשות בבוקר – מחר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לעשות את זה בחוק. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> מה שאתה יכול לעשות, אוצר ובריאות, מחר בבוקר, זה להכניס את היד לכיס, ולהגיד, "מי שעובר מקבל בין 250,000 ל-400,000 שקלים". ב-2013 הצלחנו להעביר 15 רופאים מומחים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, אתה צודק. תודה רבה. עופר כסיף, חבר הכנסת, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה. אני מברך על הדיון החשוב הזה, ואני משתתף כמובן בצער הנורא ומנחם את ורד על האסון הנורא. לצערי, מה שהוזכר קודם במקרה של רון, עליו השלום, זה סימפטום. זה סימפטום של משהו הרבה יותר רחב.  יש הפקרה של מה שמכונה פריפריה. אני תמיד מדגיש, "מה שמכונה פריפריה", כי המושג "פריפריה" כשלעצמו, השימוש בו הוא בעייתי מאוד. כי השאלה אז נשאלת כבר מי מגדיר את זה כפריפריה, ואז נכנסים למן מעגל בלתי נגמר. אז אני אשתמש במונח הזה כי כך מקובל, אבל חשוב היה לי להציג את ההסתייגות. אני מסתכל על תקציר המנהלים, שפורסם אומנם ב-2024, אבל הדברים לא השתפרו, ועל דוח השוויוניות בבריאות. ואנחנו רואים שגם מבחינת תוחלת החיים, גם מבחינת שיעורי התמותה ל-1,000 נפש, שיעורי תמותת תינוקות ל-1,000 לידות חי, שיעור המיטות ל-1,000 נפש, מספר המועסקים במקצועות הרפואה ל-1,000 נפש, המצב של טיפות חלב, מרכזי שיקום ומכוני אונקולוגיה – כל הדברים האלה, באופן שיטתי וארוך שנים, במה שמכונה "פריפריה", גם בצפון וגם בדרום, ולפי הנתונים במיוחד בדרום, פשוט מופקרים. והאי-שוויון הולך וגדל, לפי הדוח, לפי הנתונים. ומה שאנחנו צריכים לעשות פה, כמחוקקים, זה בחקיקה ראשית. לא להסתמך על תקנות וצווים וכן הלאה, אלא בחקיקה ראשית להוביל לשינוי שהוא שינוי עמוק. העיר אילת היא עיר שהוזנחה במשך שנים, וזה לא רק בתחום של הבריאות. קחו למשל דוגמה, אני ניסיתי להעלות לדיון כמה פעמים את הנושא של כביש הדמים שם. רק כדוגמה. תסתכלו על מה שקורה מאז סגירת שדה התעופה, למשל. אני לא אכנס לכל זה כי זה לא הנושא, אבל יש פה משהו שהוא הרבה יותר עמוק רק מעניין הבריאות. אמר קודם ראש עיריית באר שבע, בצדק, שמתייחסים בין גדרה לחדרה. זאת ישראל, והשטחים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> משפטי סיום, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כן. ואנחנו צריכים להיכנס כדי לשנות את זה. זה בזכות, זה לא חסד. הציבור שחי באותם אזורים, מגיע לו בזכות. מגיעים לו בריאות, חינוך, רווחה, דיור. הגיע הזמן שנתעורר, כי הקטסטרופה תהיה אפילו יותר עמוקה. תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה לך. ראש העיר אלי לנקרי, ראש העיר אילת, בזום, בבקשה. אלי ידידי, שלום. מי המתוקים שאיתך? << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> אני כבר מספר לך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הם מחליפים אותך היום? << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> בדיוק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תגיד להם שזה רק בכאילו, לא באמת. << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> אתה בטח מכיר את זה, כמובן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, בבקשה. << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> קודם כול, תודה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, תודה על הישיבה החשובה הזאת, בהחלט. אני שמח מאוד שהנושא הזה עולה וצף, גם על רקע, כמובן, התאונה, מה שקרה באילת ופורסם, ואני מבין שוורד נמצאת איתכם שם.  ומי שנמצא כאן לידי, אני אספר לכם, זה מימיני ומשמאלי, נמצאים כאן לביא ושייאל. ולמה בחרתי שהם יהיו כאן איתי? קודם כול, כי אנחנו נמצאים היום ביום יוצא מן הכלל, כחלק מפברואר יוצא מן הכלל, שהוא כולו לטובת ילדים עם צרכים מיוחדים, אנשים עם מוגבלות, ולביא ושייאל המקסימים נמצאים איתי כאן מהבוקר. לביא מחליף אותי, ושייאל מחליף את יוסי חן כאן. ואני רוצה לספר לכם שאחת השאלות שנשאלתי בבוקר על ידי אחד הילדים האלה היא: "ראש העיר", אמרו לי, "אנחנו רוצים להישאר בעיר אילת, אנחנו רוצים להמשיך ולגור בעיר אילת, ואני לא יכול לקבל כאן טיפולים פרא-רפואיים, כי אין מספיק מטפלים, והמטפלים מגיעים מהמרכז, ולפעמים מגיעים ולפעמים לא מגיעים". והנה תמונת המצב, אני רוצה שתדעו, סתם בנושא אחד משירותי הרפואה, כן? מתוך 120 מטפלים, אני מתכוון למקצועות הפרא-רפואיים – קלינאי תקשורת, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיסטים וכהנא וכהנא – רק 20 מהם הם אילתים. כלומר, 100 מגיעים בכל יום מהמרכז.  אתם מתארים לכם? יש טיסה – הם מגיעים. אין טיסה או מתעכבת – הם לא מגיעים. קטסטרופה. ואתם מבינים, מה אני אומר לילדים האלה? מה אני אומר כאן ללביא, מה אני אומר לשייאל? מה אני אומר למשפחות? מה אני אומר לוורד? מה אני אומר לאנשים, בגלל שירותי רפואה מהנחותים ביותר במדינת ישראל – לא נעים לי להגיד את זה, אני מתבייש להגיד את זה.  והפערים הם פערים עצומים. נכון, נעשתה כברת דרך, יש ניסיונות, יש השקעות, מנסים, עושים – זה לא מספיק. עדיין, כשאני מדבר על שנה אחת שבה מתוך 70,000 תושבים, 35,000 מגיעים למרכזים רפואיים במרכז הארץ או לסורוקה, 35,000, לטובת ניתוח, לטובת אשפוז, לטובת בדיקות שלא נעשות כאן – זה דבר שאסור להסכים איתו.  הפערים האלה צריכים להצטמצם ולהסתיים כבר. אי-אפשר להמשיך לחיות כאן באופן הזה. ואומנם עכשיו, אני צריך להגיד לחיוב כמובן, מתקדמת החלטת ממשלה שעיקרה, או חלק גדול ממנה, הוא הנושא הזה של שירותים רפואיים. גם הייתה החלטת ממשלה קודמת, עשינו התקדמות.  יש מצוקת רופאים ענקית. זאת המצוקה הגדולה, מצוקת רופאים. ההתמודדות עם המצוקה הזאת היא כמעט בלתי אפשרית. אין כאן קרדיולוגיה, אין נוירולוגיה, אין אונקולוגיה, אין צנתורים, אין. תחשבו מה קורה כשקורה מקרה של אירוע מוחי או של התקף לב, והמסוק שמפנה אותם בדרך כלל לא נמצא, או שלוקח לו קצת זמן. אתם מבינים מה המשמעויות? אתם מבינים איך זה משפיע על תוחלת החיים של תושבי העיר אילת?  אי-אפשר להמשיך עם זה. את הפערים האלה צריך לסגור ולצמצם, ומהר ככל האפשר. אז יש החלטת ממשלה. זאת הזדמנות אדירה. הנה אני אומר, ואני מעביר מסר למשרד הבריאות, למנכ״ל, לשר, לכל משרד הבריאות: קחו עכשיו את ההזדמנות. אל תחמיצו אותה. אל תחמיצו אותה. בואו נעשה את כל הדברים שצריך לעשות כדי לשפר את שירותי הבריאות כאן בעיר אילת, ובכלל בפריפריה.  אני יודע, אנחנו רחוקים גם אפילו ממקומות פריפריאליים אחרים בכל מה שקשור לשירותי הבריאות. לשמחתי, אני אגיד גם כך, אחרי שלוש וחצי שנים של מאבק לא פשוט, הצלחנו להביא לכך שאישרו לעיר אילת – שר החינוך, אני אגיד את זה לזכותו, בהובלה שלו את המועצה להשכלה גבוהה – לקבל החלטה להקים פקולטה לרפואה באילת. והנה, אני אומר לכם, היא יוצאת לדרך באוקטובר.  הפקולטה הזאת, כשאנחנו מסתכלים על העתיד, אנחנו מדברים על העתיד של הילדים האלה. אנחנו מדברים על העתיד של הנכדים שלנו, של הילדים שלנו, של הדורות הבאים. להם אנחנו דואגים. ואני יודע שבזכות הפקולטה הזאת, כאשר תתחיל לעבוד, יסתובבו כאן הרבה מאוד רופאים, ונצמיח גם מתוך העיר ומתוך מי שילמד כאן את הרופאים הבאים של העיר אילת. מכאן חשיבותה של הפקולטה לרפואה, ומכאן, כמובן, המהלך הזה שהוביל שר החינוך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה, אליהו, אהוב לב. תודה רבה. << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> תודה רבה לכם על הדיון הזה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חברי הכנסת שנותרו, אנחנו עוד לא הצלחנו לשמוע אפילו את הגופים. להיות קצרים, ואני עושה סבב של הגופים הרלוונטיים לאירוע הזה. ותהיה סדרת דיונים על הנושא. יכול להיות שלא נשלים את הדיון, ויהיה לזה דיון המשך. ב-11:00 אנחנו כבר מחוץ לחדר הזה. חברת הכנסת יסמין פרידמן. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אני אהיה סופר קצרה. גילוי נאות, את אייל ורון וליאת, אחותם, אני מכירה מאז שהם היו בגן. זה השפיע על כל העיר, המוות הטרגי הזה. וכמו שיפעת אמרה, בסך הכול היה צריך רופא. וזו הטרגדיה הנוראית.  קיימנו אין-ספור דיונים על העיר אילת, על בית החולים באילת. כלום לא התקדם. אולי שלוש שנים אנחנו מנהלים דיונים. אבל אני באמת רוצה לשאול שאלות ספציפיות את הצוות כשהם התחילו להגיב, את אנשי המקצוע.  א', מי מממן כרגע את המסוק? כי אני מבינה שב-2024 הופסק המימון הממשלתי. אז אנחנו רוצים לדעת, בבקשה, מי מממן כרגע את המסוק? כי נכון לכרגע, מכיוון שלא ניתן לשנות את פני הדברים במהרה, המסוק הזה הוא ההבדל בין חיים ומוות, והאם הוא מוגבל במספר טיסות? לגבי המענקים, האם קיימים מענקים לרופאים באילת, וכמה? דבר שלישי, צוות בדיקה התכנס ב-08 בינואר, והיה אמור לתת איזשהו דוח על יוספטל וההמלצות. עד עכשיו, אני מבינה ששנה אחרי אין שום תוכנית. הייתי שמחה לשמוע מה קורה עם התוכנית הזאת. ורפורמת יציב נכנסת השנה לתוקף. היא תשפיע בעיקר על בתי החולים בפריפריה. אני אשמח לדעת איך אתם נערכים לרפורמת יציב. תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. גם קצר, גם שאלה טובה. יש לי פה נתונים שאנחנו נרצה להעמיק. רק תדעי שאחרי שאיבדנו אותו, פתאום אישרו את הנוהל של המסוק, ב-27 בינואר. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> מה הנוהל? ומי מטפל? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז לא, אבל למה אחרי? שתהיה טרגדיה כדי שמישהו יאשר את המסוק הזה? חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> ורד, משתתפים בצערך וליבנו עם ארבעת הילדים. וחשוב להגיד לך, היושב-ראש, איך שהישיבה הזו לא תהיה רק ישיבה של רגש, אומנם אמיתי, אומנם אמיתי, אבל אנחנו בני החיים, ואנחנו יודעים שאחרי זה אנחנו נלך לכל מיני עניינים, והכאב יישאר בעיקר בתוך המשפחה עצמה. איך אתה, אתה, תוביל את זה שעכשיו, לקראת תקציב המדינה, אני – זה לא סתם שאין נציג מהקואליציה פה, זה לא סתם. זו גם אמירה. מיכאל, אתה יכול להשפיע. אתה בא מהמקום הזה, מהדרום, ואנחנו יחד איתך, והמבחן של כולנו זה בעקביות בנושא הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה לך, איימן, גם על הדברים הקצרים והממוקדים. אני מבקש עכשיו לשמוע את מנהלת בית החולים יוספטל, ואחרי זה עו״ד גדעון צוריאל, שהוא בוועדת הבדיקה.  עכשיו אני אגיד לכם משהו. אנחנו מכירים אנשי רפואה. חברי נפש שלנו. אני ליוויתי את יוספטל לפני 20 שנה עם מגבית קנדה, והבאתי מענקים לרופאים, והבאנו מנהל טוב שיבוא לשם. אנחנו לא עכשיו עוסקים בפרסונה כזו או אחרת, אבל אנחנו שואלים שאלות קשות על המערכת ועל העדיפויות שלה.  אבל אנחנו כן יודעים להעריך אחיות ורופאים וסטאז'רים וצוותים רפואיים שעובדים גם בסורוקה וגם ביוספטל. המערכת לא העמידה לרשותם הון אנושי מספיק, לא העמידה לרשותם תנאים פיזיים נאותים, לא העמידה לרשותם ליווי ומומחים שיכשירו אותם. אז אנחנו יודעים להפריד בין הערכה לאיש שעובד בשטח ומנסה להחזיק. ומה שרוביק אמר, מי ירצה לעבוד ביוספטל? איזה רופא מצטיין ירצה? זה כמו ש-40% מהפסיכולוגים לא באים לנגב, ואין איוש של תקנים של פסיכולוגים בבתי ספר בנגב, 40%. אבל כשעושים יוקרתיות לתפקיד הזה, פתאום בדימונה, בתוכנית מיוחדת, או בשדרות, או בירוחם, או בבאר שבע, עם שירות כוללני פסיכולוגי – פתאום אפשר. מנהלת בית החולים ד"ר יפה, בבקשה. << אורח >> יפה אשור: << אורח >> שלום לכולם. ראשית, אני רוצה להשתתף בצערך, ורד, ובצער המשפחה. מצוקת כוח האדם ביוספטל זה לא סוד. יש קושי גדול מאוד להביא רופאים, בוודאי רופאים קבועים, מומחים, לאילת. אני תמיד מסבירה שזה קושי שהוא קשור גם בתקצוב, כי רופא שמגיע לאילת מצפה להרוויח הרבה יותר ממה שהוא מרוויח במקום אחר, ואם מציעים לו את אותם תנאים, הוא לא יגיע לאילת. יש פה גם העניין של האופק - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יפה, אני יכול לקרוא לך יפה? << אורח >> יפה אשור: << אורח >>  כן, בוודאי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שאלות של מידע, כי זה חשוב מאוד. בעבר היה גל השקעות ומענקים לעידוד רופאים להביא אותם ליוספטל, כולל השתתפות שלנו, מגבית קנדה, עם כללית ומשרד הבריאות. << אורח >> יפה אשור: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> האם הכלים האלה קיימים היום? ובאיזה היקף? << אורח >> יפה אשור: << אורח >> הכלים האלה כבר לא קיימים כמה שנים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא קיימים. בכלל. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> מאיזו שנה? << אורח >> יפה אשור: << אורח >> הם בהחלטה הקודמת של מחליטים אילת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כבר ממשלה שידעה לעשות משהו נורמלי, הפסיקה לעשות. << אורח >> יפה אשור: << אורח >> זה כבר לפחות שלוש שנים שאין מענקים. המענקים האלה חייבו את הרופאים - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יפה, כמה זמן את מנהלת שם? << אורח >> יפה אשור: << אורח >> אני התחלתי באוקטובר 2023, ביחד עם המלחמה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איזה תאריך. << אורח >> יפה אשור: << אורח >> כן, ביחד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> החלפת את רויטל? את מי החלפת? << אורח >> יפה אשור: << אורח >> החלפתי את רויטל, כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ומה היית לפני זה, יפה? << אורח >> יפה אשור: << אורח >> הייתי סגנית בסורוקה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> גם היא הייתה סגנית לפנייך. התחלפתן בתפקיד. יפה. ואיך את מסבירה את זה שגם כללית וגם המדינה לא הביאה מענקים מיוחדים לעידוד רופאים? << אורח >> יפה אשור: << אורח >> אני לא יודעת איך להסביר את זה. הכללית, אני תכף אספר לכם מה הכללית עשתה, אבל אני חושבת שבגדול, מה שצריך להבין, שאילת, יוספטל, זה נושא לאומי. אם יש חשיבות אסטרטגית שיהיה בית חולים באילת, כל המדינה צריכה להתגייס להביא לשם את מיטב - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מסכימים איתך. תגידי, מי אחראי על בית חולים יוספטל? << אורח >> יפה אשור: << אורח >> בית החולים יוספטל הוא בית חולים של כללית, ואני חייבת להגיד - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זאת אומרת שהמערך שמאפשר לו לפעול, המקצועי והניהולי, זה קופת החולים. << אורח >> יפה אשור: << אורח >> נכון. ובשנים האחרונות נוספו הרבה מאוד שירותים ביוספטל שלא היו קודם, ונעשים על ידי רופאים של כללית שבאים בטיסות ממקומות אחרים או בנסיעה במכונית. אם הם באים מסורוקה, הם באים במכונית, אם הם באים ממרכז הארץ, הם באים בטיסות. הבאנו רופאים - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל תגידי לי מיד על הלב, יפה. << אורח >> יפה אשור: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> העובדה שאת כמנהלת, אין לך שום אינסנטיב, שום תמריץ לעודד רופאים טובים לבוא, מה ההשלכות של זה על מצבך הניהולי ועל כוח אדם? וכמה תקנים לא מאוישים מתוך התקנים שעומדים לרשותך? << אורח >> יפה אשור: << אורח >> יש לי הרבה תקנים לא מאוישים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כמה? אנחנו רוצים נתונים. בערך, לא - - - << אורח >> יפה אשור: << אורח >> בערך 15. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> 15 תקני רופאים? רק רופאים או אחיות? << אורח >> יפה אשור: << אורח >> רק רופאים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> 15 רופאים ממומנים רשמית על ידי המדינה, לא באים לעבוד ביוספטל. אין איוש של התקן. כשתקן כזה - - - << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> 15 מתוך כמה? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע, לא להפריע לי. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> מה האחוזים? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תקן כזה הוא בערך שווה 400,000 שקלים, 500,000 שקלים, עלות מעביד של רופא. << אורח >> יפה אשור: << אורח >> כן, אם זה רופא מומחה, אז כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זאת אומרת שאנחנו באזור של 7-10 מיליון שקלים שלא מושקעים, כי אין איוש של התקנים. << אורח >> יפה אשור: << אורח >> אין איוש. זה לא שמישהו אומר לי לא להביא רופא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל הוא לא שם לך ביד 7 מיליון שקלים, "קחי, תעשי פעולות אחרות, תתמרצי, תתגמלי, תביאי רופאים מבתי חולים אחרים". הוא לא אומר לך, "הנה, לא מימשנו את התקנים, 15 תקנים, קחי את ה-7 מיליון שווי, תעשי פעולות".  << אורח >> יפה אשור: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הוא לא אומר לך את זה. תגידי, מה קרה שם עם המסוק, שרק ב-27 לינואר פתאום משרד הבריאות הסדיר את האפשרות להזניק מסוקים אזרחיים בינואר 2025, אחרי הטרגדיה? למה? למה זה קרה אחרי הטרגדיה? << אורח >> יפה אשור: << אורח >> זה לא נכון, זה פשוט לא נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז תגידי את העובדות. << אורח >> יפה אשור: << אורח >>  המסוק נמצא ביוספטל מאז ההחלטה של מחליטים אילת. בין שהיה תקצוב ובין אם לא היה תקצוב, הוא פעל כל הזמן. מעולם לא הגבילו אותי, לא במספר ההסקות ולא בהתוויות מתי מסיקים ומתי לא. ההחלטות להשתמש במסוק הן החלטות רפואיות של הצוות - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מי הסמכות להפעיל את המסוק? איזו אינסטנציה? מי יכול להגיד "עכשיו מסוק לסורוקה"? << אורח >> יפה אשור: << אורח >> הרופאים בבית החולים מחליטים שהחולה צריך פינוי, ואז מחליטים גם על דרך הפינוי – אם זה באמבולנס, במונית או במסוק, תלוי במה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז לגבי העובדות של האירוע הזה, היה מסוק זמין, התחילו לנסוע באוטו, המסוק שאסף אותם בסוף זה המסוק של יוספטל? << אורח >> ורד גושן: << אורח >> הוא לא אסף אותו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הוזעק. הוזעק. של מד״א? הוא הוזעק מאילת, אותו אחד? << אורח >> יפה אשור: << אורח >> חבר הכנסת ביטון, אני על הנושא הזה לא יכולה לדבר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כי יש תחקיר. << אורח >> יפה אשור: << אורח >> יש ועדת בדיקה, ואני לא - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בסדר, אני מכבד את זה. << אורח >> יפה אשור: << אורח >> אבל בנושא של המסוק, מעולם לא היו שיקולים כלכליים ומעולם לא היו לי הגבלות במספר - - -. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> שאלה אחרונה יפה. אני שומע את ההליכה לכיוון של רפואת מומחים ולהביא כמה שירותים שלא היו בעיר, אבל עם יד על הלב, בלי 15 רופאים את מסוגלת לתת את הבייסיק, שזה רפואה דחופה, או גב אל גב לבית חולים גדול? << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> גם חשוב לדעת, 15 מתוך כמה? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מתוך כמה רופאים בתקנים? << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> כן, מה האחוזים? << אורח >> יפה אשור: << אורח >> בערך חמישית מהרופאים חסרים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> 20%. << אורח >> יפה אשור: << אורח >> אבל גם מי שמאייש את בית החולים הוא לא בהכרח רופא מומחים, וגם זה משנה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זאת אומרת, יש לך תקן לרופא מומחה, אבל את לא מצליחה להביא אותו, ואת מאיישת ברופא שהוא ללא הכשרה. << אורח >> יפה אשור: << אורח >> נכון מאוד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עכשיו, השאלה שלי, אני חוזר: מעבר לשיפורים, שזה מבורך, של שירותים וגיוון שירותים – גם ראש העיר דיבר על להקטין את הנסיעות – לגבי הרפואה הדחופה, שזה הבייסיק, להציל חיים במקום מרוחק ולהיות גב אל גב לבית חולים אחר, האם היעדר 15 התקנים האלה לא מאפשר לך לתת רפואה דחופה כראוי? << אורח >> יפה אשור: << אורח >> יש לי היום בחדר מיון שני רופאים מומחים שעובדים במשרה מלאה, מומחים ברפואה דחופה, וכל השאר אינם מומחים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זאת אומרת שניים, ואם הם עושים שמונה שעות משמרת, אז יכול להיות שיש עוד 16 שעות שאין רופא מומחה. << אורח >> יפה אשור: << אורח >> אתה צודק, יש הרבה שעות בחדר המיון שאין רופא מומחה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה המצב שמדינת ישראל נמצאת בו. זה המצב שראש הממשלה, משרד הבריאות וקופת חולים כללית, ההנהלה, מבינים, ואף אחד – כולם ישנים טוב בלילה. << אורח >> יפה אשור: << אורח >> קופת חולים כללית עושה מאמצים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תגידי, כשהסכמת לבוא לאילת, ידעת מה מחכה לך? << אורח >> יפה אשור: << אורח >> חלקית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את יודעת מה הבעיה עם התפקיד הזה? שהוא זמני. באים לשנתיים-שלוש, נכון? << אורח >> יפה אשור: << אורח >> לא, קדנציה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ומנסים לעודד אותך להסכים, נכון? מאחורי הקלעים אומרים, "תעשי את זה, זה חשוב לנו". << אורח >> יפה אשור: << אורח >> אני באתי לאילת מתוך שליחות, והמטרה שלי הייתה להנגיש שירותים רפואיים לתושבי אילת. זאת הסיבה שהגעתי לאילת, והמאמצים שאני עושה בלהביא רופאים מכל הארץ לתת שירותים באילת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל האם יש לך גיבוי של משרד הבריאות לשליחות הזאת? << אורח >> יפה אשור: << אורח >> סליחה, רק רגע. הבאתי את רופאי דוידוף שנותנים שירותים אונקולוגיים, כך שתושבי אילת לא צריכים לקבל כימותרפיה במרכז הארץ ולנסוע אחר כך, כשהם מקיאים ומרגישים רע, חזרה לאילת. הבאתי את רופאי שניידר לפתוח מלר"ד ילדים. הבאתי את רופאי סורוקה לתת גם את כל הפענוחים בדימות, וגם מרדימים שנמצאים 24/7 בבית החולים. כשאני הגעתי לאילת לא היו מרדימים בבית החולים 24/7. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא היו מרדימים. מטורף. << אורח >> יפה אשור: << אורח >> את כל הדברים האלה עושה כללית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל האם את מקבלת גיבוי במימון ובסמכויות ובגמישות לכל השליחות הזאת? האם את עכשיו לוחמת כמו דון קישוט למען רפואה באילת? אם בפועל את לא מצליחה להביא 15 רופאים ואין לך, ואמרת שאין את המענקים האלה, כשאת מבקשת את המענקים – איזו תשובה את מקבלת? << אורח >> יפה אשור: << אורח >> מענקים אין לי, אני לא יכולה לתת. אני מנסה לבקש שכר יותר גבוה. לפעמים זה מספיק ולפעמים לא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל למה לקבל את האקסיומה שאין מענקים? עשרות שנים נתנו מענקים. אנחנו גם ממשיכים לתת מענקים. בתוכנית שלנו של נגב-גליל אנחנו מעודדים רופאים תמורת מענקים לבוא לעבוד בנגב. השיטה הזאת עוד עובדת. << אורח >> יפה אשור: << אורח >> למיטב ידיעתי כבר לא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש, אילנות, לא? זה פועל. אנחנו נותנים מענקים לרופאים. למה אנחנו לא נותנים ליוספטל? הוא בעדיפות עליונה. מי הרג את הרעיון הזה? או שתביא שירות שוויוני ותפסיק לתת מענקים, או שתמשיך לתת מענקים. ואת לא צריכה לקבל את העובדה שמישהו אומר לך "מענקים לא יהיו", כי היו, והם היו אפקטיביים, והם הביאו רופאים לאילת. זה אני יודע, בעיניים ראיתי. << אורח >> יפה אשור: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה על השליחות שלך. << אורח >> יפה אשור: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את סופגת את כל האש, אבל בלעדייך מי ירצה, כאילו? כל הכבוד שאת עשית את זה משליחות. גדעון צוריאל, עו"ד. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> היום יש קרדיולוג 24/7? << אורח >> יפה אשור: << אורח >> לא. יש לנו קרדיולוגים שמגיעים מקפלן לשלושה ימים - - - << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> זאת אומרת, אם מישהו חוטף התקף לב באילת הוא בבעיה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> המצב קטסטרופה. אבל לפני קרדיולוג, אין - - - << אורח >> יפה אשור: << אורח >> הוא מועבר במסוק. << דובר >> קריאה: << דובר >> הוא יכול בין שני לשלישי. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אם הוא שורד. לא, אני פשוט חושבת ששר הבריאות צריך לעמוד ולהוציא אזהרת מסע. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יסמין, 16 שעות ביום אין רופא מומחה לרפואה דחופה במיון. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אז שיוציאו אזהרת מסע לאילת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> 70,000 איש בסיכון, כי 16 שעות ביום אין רופאים מומחים במיון ביוספטל. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> שיעמוד שר הבריאות ויגיד, אם מישהו יודע מי זה שר הבריאות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתם יודעים איך רופאים קוראים ליוספטל, בבדיחות הדעת? << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> באמת, זה לא - - - << דובר >> קריאה: << דובר >> יוספ-ז"ל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יוספ-ז"ל. זה לא בושה? << דובר >> קריאה: << דובר >> גם התושבים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הבדיחה היא לא בדיחה. היא טרגדיה. זה כבר לא מצחיק. עו"ד גדעון צוריאל, בבקשה. << דובר >> קריאה: << דובר >> מיכאל, תמריצים למורים יש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מצוין, בעד. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> זה לא צריך להיות אחד על חשבון השני. זה בסדר שיש גם וגם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל לא הבאתם רפואה שוויונית. לא הצלחתם להביא את רמת הרפואה שם לשוויוניות. אז למה ביטלתם מענקים? למה ביטלתם מענקים? מילא הייתם מביאים את זה 10% פערים, 20% פערים, אבל 15 רופאים לא נמצאים, ואתם לא נותנים לה 7 מיליון שקלים לפעול בהם. תני את ה-7 מיליון למענקים אם את לא מצליחה להביא רופאים. גדעון. << אורח >> גדעון צוריאלי: << אורח >> טוב, תודה על ההזמנה. אני עו״ד גדעון צוריאל, היועץ המשפטי של הנציבות, נציבות הכבילות במשרד הבריאות. אני פה בעיקר בשביל לעדכן לגבי הסטטוס של העבודה של הוועדה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תן לנו רקע, מי הקים, מתוקף איזו סמכות, מה לוחות הזמנים ומה האחריות של הוועדה. << אורח >> גדעון צוריאלי: << אורח >> אוקיי. אני אגיד, הנציבות זה הגוף במשרד הבריאות שבודק את כל האירועים החריגים שקורים במערכת הבריאות בישראל, את מרבית האירועים. את חלקם אתם מכירים מהתקשורת, שפורסמו – החלפת העוברים באסותא, הסיפור של לידות בית, סיפור של ניתוח בצד הלא נכון, כל מיני דברים כאלה.  והסיפור העצוב של רון, אני חייב לומר, הוא באמת אחד המקרים העצובים והקשים שאנחנו מבררים, אבל אנחנו חושבים שהוא באמת אחד המקרים החשובים לברר אותם כדי ללמוד מהם, וזו הנקודה המרכזית שבשבילה הוקמה הוועדה.  המטרה העיקרית של בדיקה מהסוג הזה היא קודם כול להבין מה קרה, לתחקר את הנושא הזה לעומק, תכף אני אסביר בדיוק מה הוועדה כבר עשתה ומה עוד נשאר לעשות, לאסוף בעצם את כל הנתונים ולראיין את כל האנשים הרלוונטיים, קודם כול לערוך איזשהו דיון מקצועי, מה לדעתה קרה באירוע הזה ומה צריך היה לקרות, מה המסקנות מהאירוע, ולגבש שורה של המלצות, בסוף, שהן בעיקרן המלצות מערכתיות.  לנציבות גם יש תפקיד במקרים המתאימים גם לבחון היבטים פרסונליים, אבל אני אומר, המטרה העיקרית, כמו שנאמר כאן קודם, היא באמת לנסות להבין מה קרה כדי לתקן ולשפר את המערכת. מי שהקים את הוועדה זה המשנה למנכ״ל משרד הבריאות, ד"ר ספי מנדלוביץ', והוא מינה לוועדה הזאת חברים מכמה דיסציפלינות, גם מהדיסציפלינות של רפואה דחופה, אנשים שרפואת חירום היא באמת הלחם והחמאה שלהם, אנשים שזה העיסוק העיקרי שלהם. יש גם מרדימים, גם אנשי טיפול נמרץ. אנחנו הכנסנו לוועדות, דרך אגב, גם נציגי ציבור, אז יושבת בוועדה נציגת ציבור - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מתי יסתיים התחקיר? << אורח >> גדעון צוריאלי: << אורח >> אני מעריך שזה ייקח בערך חודשיים-שלושה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> למי הוא מוגש, התחקיר? והאם הוא שקוף לחלוטין לציבור? << אורח >> גדעון צוריאלי: << אורח >> התחקיר מוגש למי שמינה את הוועדה, שזה למשנה למנכ״ל משרד הבריאות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> צעירים, ביקשנו שתיכנסו, מכיניסטים. תהיו בשקט. מי שאין לו מקום, שיעמוד מסביב. היה חשוב לנו שתיכנסו. בבקשה. << אורח >> גדעון צוריאלי: << אורח >> אחרי זה הוא מועבר כמובן למשפחה, ולכל הצוותים הרפואיים וכל הגורמים הרפואיים המעורבים, המטפלים. שוב, המטרה העיקרית היא לשפר את המערכת וללמוד מהאירוע הזה, ולכן כל מי שהיה מעורב בבדיקה בתחקיר, מקבל בסופו של דבר את הדוח. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> האם הדוח שקוף ומלא לציבור? האם הוא מתפרסם? << אורח >> גדעון צוריאלי: << אורח >> תראה, האירוע הוא אירוע פרטי, ויש גם חובה של פרטיות לשמור על הפרטיות של המשפחה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בהנחה שהיא מוכנה לפרסם. << אורח >> גדעון צוריאלי: << אורח >> מה שהמשפחה תחליט. זה שלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נניח שהיא אומרת, אני מוכנה שזה יהיה שקוף לציבור. האם יש עוד מניעה שכל מה שנאמר בו יפורסם? << אורח >> גדעון צוריאלי: << אורח >> תראה, אנחנו לא יכולים לפרסם את הדוח מפאת פרטיות, אבל אם המשפחה תחליט לפרסם, אז כמובן אין לנו - - - << אורח >> ורד גושן: << אורח >> המסקנות כן מפורסמות. << אורח >> גדעון צוריאלי: << אורח >> אתם מקבלים דוח מלא. << אורח >> ורד גושן: << אורח >> אבל באתר שלכם כן מפורסמות מסקנות של ועדות בדיקה אחרות. זאת אומרת, ראיתי שהן מפורסמות. << אורח >> גדעון צוריאלי: << אורח >> לא, לא של ועדות בדיקה. כי ועדות בדיקה, על פי החוק כתוב, "ממצאיה ומסקנותיה יימסרו למי שמינה את הוועדה, למטופל או לבני המשפחה ולמי שעלול להיפגע ממסקנותיה". זה מה שכתוב בחוק.  עכשיו, אנחנו מפרשים את זה בצורה מרחיבה מאוד. למה? כי חשוב לנו מאוד שהמערכת הרפואית תלמד מזה. בסוף אנחנו רוצים שיפיקו לקחים. אנחנו רוצים שבסוף כולם יבינו מה קרה כאן ומה למדנו מהאירוע הזה. אז אנחנו מפרשים בהרחבה מאוד. כל המערכת הרפואית הרלוונטית, זאת אומרת, במקרה הזה מדע, ואם קהילה רלוונטית אז קהילה, ובתי חולים, וסורוקה, וכל מי שרלוונטי יקבל את התחקיר. כי זו המטרה העיקרית. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. גדעון, אנחנו נקרא לך פה בעוד חודשיים להציג לנו את התחקיר, בהנחה שוורד תסכים שהפרטים שלו ייחשפו לציבור, לישיבת מעקב, שיהיו עוד משימות, לא רק שלך. אתה תציג לנו את התחקיר. << אורח >> גדעון צוריאלי: << אורח >> אני רק אוסיף משפט אחד ברשותך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> משפט, כן. << אורח >> גדעון צוריאלי: << אורח >> הוועדה הזאת זו ועדה שבודקת יותר ממקרה אחד, בסדר? היא בודקת מספר מקרים שהחוט המקשר ביניהם, אחד מהם, זה סוגיית ההעברה. וזה אחד ממוקדי התחקיר, וזו הסיבה, דרך אגב - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> סוגיית ההעברה.  << אורח >> גדעון צוריאלי: << אורח >> כן, ההעברה והעברה בין מוסדות, הפינוי. לפעמים זה מוסק, לפעמים באמבולנס - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל התחקיר צריך להיות שלם, על כל היבטיו. << אורח >> גדעון צוריאלי: << אורח >> כן. עכשיו, כל תחקיר הוא בפני עצמו, אבל הצוות הזה שד"ר ספי מנדלוביץ' מינה הוא צוות שבודק את שלושת האירועים, ויש חוט מקשר גם ביניהם בסוגיית הפינוי וההעברה. ולכן, בין היתר, דרך אגב, היועץ המשפטי של הוועדה שרצינו שיהיה כאן, הוא לא נמצא כאן כרגע, בגלל שהוא יושב ברגע זה בתחקיר של האירוע השלישי. ואנחנו כן נרצה שיהיה איזשהו חיבור במסקנות של הוועדה, כי זה גם אותו צוות, שידבר על סוגיית הפינוי, ואנחנו מקווים גם שנוכל - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה, גדעון, ואתה תציג באופן מעמיק בעוד חודשיים כמה שתוכל, בהתאם להסכמה עם המשפחה.  אני כן רוצה לציין דוח של מבקר המדינה שעסק בעיר אילת ובאתגרים שלה. מתוכו יש פרק על העניין הרפואי. כמובן, הוא מדבר על כוח האדם. אין שום יישום, לפי מה שנאמר פה. אם אי-אפשר להביא 15 תקנים ממומנים, כל שכן מומחים, שלא מצליחים להביא מסוק קבוע. טוב, ההסכם נחתם ב-25 בינואר, וטוב שהוא פעל גם בלי הסכם. ההבהרה שלך התקבלה, יפה. קידום החלטת ממשלה לשיפור הבריאות באילת וצורך בניוד מטופלים, זה מה שדיברנו עכשיו, איך עושים העברה כזאת של חולים, ועבודת צוות משרד הבריאות בנושא כוח אדם רפואי באזור אילת. אז גם המבקר על הדברים. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אבל מה עם צוות הבדיקה, אדוני יושב-ראש הוועדה? אחד מהדברים שעולים גם מן הדוח זה שלפני שנה הוקם צוות בדיקה. ב-08 בינואר 2024 הוקם צוות בדיקה. המסקנות עדיין לא הגיעו. צוות הבדיקה הזה היה אמור להציף את הפערים ואיך מטפלים בפערים מול בית החולים יוספטל. אז מישהו יכול לתת - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו נבקש. אם היה צוות בדיקה כללי ליוספטל, פלוס הצוות בדיקה הזה שתואר פה, שניהם יציגו לנו בדיון הבא – לא יהיה לנו זמן היום – באופן מעמיק, ויהיו דוברים ראשונים בדיון הבא. בינתיים אנחנו מקדמים בברכה את מכינת רעות שלוחת יחיעם, עם תומר לנדסמן, שמובילה אותם.  האם נציגה שלכם מוכנה לבוא? אני אומר נציגה, כי זה יכול להיות גם נציג, אבל אנחנו רוצים נציגה, שתגיד כמה מילים על המכינה. מישהו אחד יכול לבוא? עד שתבואו, אני אגיד לכם, מכיניסטים, תשמעו אותי. המדינה משלמת למכיניסט 30,000 שקלים שיהיה במכינה. ההורים משלמים עוד 10,000-15,000 שקלים, והתורמים, על עשרה חודשי מכינה או חצי שנה של מכינה חצי-שנתית. זה אומר שצריך להיות רציניים. זה אומר שמישהו בונה עליכם שאתם תעשו טוב במדינה.  אתם בדיון על פערי בריאות, על אי-שוויון בבריאות. הדבר הזה הוא שנים, ולצערי אנחנו בדיון ספציפי על לכתו בנסיבות טרגיות, בטרם עת, של רון גושן, וורד, אשתו, פה. מתוך הכאב, היא כתבה לי על פתק פה, והיא אשת חברה ויזמות חברתית ופיתוח כלכלי. והיא אמרה לי, "זו הולכת להיות משימת חיי. אני הולכת להוביל את הנושא הזה בחיים שלי".  אבל אתם צריכים להיות מחויבים להיבטים של חברה ותיקון, ותדעו שזה מה שעושים בכנסת. אז יש מישהו מכם שידבר? קדימה. תציג את עצמך ותגיד כמה מילים על המכינה ומה המשמעות שלה עבורכם. בבקשה. << אורח >> אסף נבון: << אורח >> אני אסף נבון. אנחנו במכינת רעות שלוחת יחיעם. ממש אנחנו כבר לקראת סיום, עוד חודש כולנו מתגייסים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לאן אתה מתגייס? << אורח >> אסף נבון: << אורח >> אני מתגייס לחיל הגבולות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> טוב מאוד, חשוב מאוד. בלי דאווין, לשמור על הגבולות. << אורח >> אסף נבון: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מבסוט עליך. << אורח >> אסף נבון: << אורח >> תודה רבה. המכינה שלנו היא בעצם חצי שנתית, ואנחנו מתמקדים במנהיגות ושירות משמעותי בצבא. הרבה מאוד במכינה הולכים להיות המפקדים הבאים בצה״ל, בין אם זה בקרבי, בין אם זה במועדים ובין אם זה תומכי לחימה. אנחנו מבינים גם את השעה שבמדינה, ואת הצורך במפקדים טובים עם ערכים ומוסר טוב, ואנחנו באמת חותרים כולנו לשירות משמעותי, להשפיע - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה עשתה לך המכינה אישית? << אורח >> אסף נבון: << אורח >> אותי אישית היא הרבה יותר דחפה – לא חשבתי אם אני רוצה להיות מפקד או לא, וכרגע הבנתי שבא לי להשפיע על אנשים, בא לי לשנות אותם כמו שהמדריכים שלי שינו אותי. בא לי לשפר את האנשים, שהרמה של האנשים תעלה. באמת לשמור על המדינה מאהבת הארץ. מחנכים אותנו מאוד לאהוב את המדינה כמו שהיא, לאהוב את האדמה. אנחנו מטיילים, אנחנו רואים את הארץ היפה שלנו, לשמור על האחים שלנו, על המשפחה, על כולם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מקסים. השם ישמור אתכם, כל אחד במקום שבו תשרתו. אמרנו לא מעט פעמים פה בכנסת שהמדינה הזאת נישאת על כתפיהם של צעירים בני 18 ו-20, ו-30 ו-40 במילואים. מה שמנהיגות לא ידעה לעשות ברמה הגבוהה, מה שהציל את המדינה, זה צעירים בני 18 ו-19 ו-20. תודה רבה לך. אפשר כפיים, מגיע לו.  << אורח >> אסף נבון: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו רוצים לשמוע את משרד הבריאות, התייחסות לאירוע הספציפי ולדברים שנאמרו. מבחינתי הדיון הזה עוצר באמצע. אני גם אסכם אותו עם משימות להמשך. משרד הבריאות, בבקשה, אני אתן לך. כן, משרד הבריאות. << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> שלום, יפעת סגל רוזנבוים, מנהלת אגף פרויקטים מערכתיים בלשכת המשנה למנכ״ל במשרד. נתחיל מהדיון לגבי החלטת הממשלה. החלטת הממשלה הקודמת הייתה בין השנים 2019 עד 2023, ומאז סיומה בעצם לא התקבלו תקציבים ייעודיים לעיר אילת.  ידוע לכולנו שכשאנחנו צריכים לפתור בעיות שהן ארוכות טווח ודברים מאתגרים, מן הסתם אנחנו נשמח, נעדיף להסתמך על תקציבים ארוכי טווח ולתכנן איתם לאורך זמן. החלטת ממשלה חדשה מתכנסת בימים אלה, כשעדיין יש הרבה אי-בהירות לגביה, לדוגמה, היקף התקציב ומה אנחנו יכולים לעשות במסגרתו. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> למה צריך החלטת ממשלה? למה צריך החלטת ממשלה? מדובר בבית חולים שאמור להיות ככל בית חולים אחר בארץ. למה צריך החלטת ממשלה? למה זה לא יכול להיכנס לבסיס התקציב, כמו שיש תקציב עכשיו? אנחנו יושבים על התקציב עכשיו. איפה הדרישה? אני רוצה להבין מה הדרישה שלכם כמשרד הבריאות לתקציב של 2026, ולעקוב אחריו. << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> הפעולה שלנו, אני אציין עכשיו לגבי צוות הבדיקה שנערך, זה באמת היה צוות בדיקה שמטרתו הייתה לחזק את שירותי הרפואה בבית החולים יוספטל. מספר תוכניות - - - << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> הבדיקה הסתיימה? יש איזשהו דוח שאפשר לראות אותו? << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> הצוות הוא צוות מתמשך. זאת אומרת, הפעילות שלו היא בעצם בתוכניות שמיושמות בשטח. המטרה היא להביא באמת את כוח האדם המתאים - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש עוד דוחות ביניים? << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> אין כרגע דוח ביניים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מתי יהיה דוח ביניים? משהו? נוכל לקבל? אפשר להציג אותו בדיון הבא? << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> אנחנו נציג אותו ברגע שהוא יתכנס. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אוקיי. זה גם חלק ממה שכתב מבקר המדינה, שאתם נדרשים להציג תוכנית כזאת. לגבי השאלה של יסמין, למה החלטת ממשלה – אני לא יודע, מה אכפת לי איך. שיעשו, שיתקנו. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אבל עד שתהיה החלטת ממשלה, הם יאשרו את תקציב 2026 ולא יהיה בו תקציב ראוי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אבל אם אתה רוצה לתת לרופאים שם מענקים שונים ממה שנותנים לכל רופא אחר, אתה צריך סמכות, והסמכות נובעת מתוך החלטת הממשלה, כדי להחריג את המקום הזה, אבל שיעשו אותו, שיביאו החלטת ממשלה. מתי תהיה החלטת ממשלה? << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> מענקים זו לא הבעיה היחידה. << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> היא מתכנסת בימים אלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מתי? אנחנו אוהבים תשובות. << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> למיטב הבנתי, היא צריכה להיחתם עד סוף החודש. זאת אומרת, לוחות הזמנים - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מתי תהיה החלטת ממשלה על יוספטל? << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> האוצר יגיד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אין תשובה. << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> לי אין מידע על זה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כמה כסף יהיה בהחלטה הזאת על יוספטל? << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> אין לי מידע על זה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> כמה ביקשתם? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע. משרד הבריאות, בבקשה, ואחרי זה אוצר. כן. << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> אנחנו בתוך הגבולות של חוסר המידע שיש לנו. אנחנו הגשנו את התוכנית המיועדת, שנוגעת לכמה רבדים עיקריים – רובד כוח האדם, תשתיות ופיתוח שירותים והגברת נגישות רפואית אל העיר וממנה, ואנחנו עובדים על ההחלטה הזאת כדי לגבש את המענים הטובים ביותר שנוכל לתת. אני חייבת לציין שכמו שצוין פה, הבעיות בעיר מורכבות ומאתגרות, והתהליכים שנעשים, בכל פעם אנחנו מנסים לתת מענה לדבר אחד, אנחנו לומדים מתוך התהליכים האלה מה עובד, מה לא, איזה מענקים עבדו. לדוגמה, יש עכשיו תהליך של הפחתת מספר הרופאים התחומיים בבית החולים והגברת מספר הרופאים המומחים. אלה תהליכים מתמשכים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה מתמשך אם אין לה 15 תקנים? איזה תהליך? ולמה לא נותנים לה, ה-7 מיליון של התקנים שלא מבוצעים – למה לא הופכים את זה לכסף גמיש, שהיא תיקח תקנים ב-5 מיליון ו-2 מיליון מענקים? למה לא מגמישים לה את אותו כסף שנועד לבית החולים הזה והוא נגנב מבית החולים? כי אם אין איוש תקנים ועוברת שנה – הוא לא ביצע 7 מיליון.  מי מגמיש לה את הדבר הזה? מי מציג לה את האפשרות, "הנה, לא שמת תקנים? יש לך תקציב אצלנו, תבצעי"? גם כללית צריך להגיד לה את זה, גם משרד הבריאות צריך להגיד לה את זה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אולי אם היה שר בריאות זה היה עוזר לנו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> משרד האוצר, מתי תהיה החלטת ממשלה? << אורח >> יאיר קנון: << אורח >> אני לא מכיר את הפרטים על החלטת הממשלה, אני אוכל לתת פרטים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה התחום שלך באוצר? << אורח >> יאיר קנון: << אורח >> אני בצוות בריאות, אגף תקציבים, יאיר קנון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז איך אתה לא מכיר? אתה לא מכיר שרוקמים החלטת ממשלה? << אורח >> יאיר קנון: << אורח >> אני לא מכיר את התקציבים שמיועדים בהחלטת הממשלה. אני אוכל - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כי לא דנתם בזה עדיין? << אורח >> יאיר קנון: << אורח >> זה לא הגיע לפתחנו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם אתה לא, אז אף אחד לא. אתה בריאות באוצר. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> כשאין שר. נורא. פשוט נורא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זאת אומרת, קנון, אם אתה לא דנת, אף אחד לא דן. אז בריאות, איך את אומרת שדנים, אם הוא הרפרנט בריאות? << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> אנחנו קיבלנו פנייה ממשרד ראש הממשלה לגבי החלטת ממשלה מתגבשת. אנחנו בדין - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> והוא לא שמע על זה? ומאיפה יבוא לכם הכסף אם הרפרנט לא בעסק? << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> מדהים, מדהים איך זה עובד פה. << אורח >> יפעת סגל רוזנבוים: << אורח >> כפי שציינתי, אנחנו נמצאים במרחב אי-ודאות - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה אי-ודאות? זה לא אי-ודאות, זה אי-פעולה. זה מרחב של חדלות פירעון. << אורח >> רוביק דנילוביץ: << אורח >> אדוני היושב-ראש, אני לא אעשה כאן שיימינג - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> קדימה, ראש העיר. << אורח >> רוביק דנילוביץ: << אורח >> אני לא אעשה שיימינג, אבל אתה יודע, בדיונים הקדחתניים שהתחלנו אותם ביחד, הייתה רפרנטית מלאת ניסיון, בת 25, שאמרה לנו למה בית חולים שני הוא לא כלכלי. אתה יודע, עברתי אחד-אחד, אוצר, בריאות, ושאלתי אותם, "איפה את גרה?", "איפה אתה גר?". << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> בדיוק. << אורח >> רוביק דנילוביץ: << אורח >> ומסתבר שכולם היו סביב מקום שיש בו כמה אופציות לשירותי בריאות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חכם. << אורח >> רוביק דנילוביץ: << אורח >> וזאת בדיוק הבעיה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה חכם. רגע, אדוני. קרין, שאיבדה גם בן משפחה בנסיבות כואבות, קחי את המיקרופון. בבקשה, שתי דקות, קרין. << אורח >> קרין רווה: << אורח >> תודה ליושב-ראש הוועדה החשובה על האפשרות להשמיע את הדברים. שמי קרין רווה. אני תושבת אילת מזה 30 שנה. אני כאן כדי להמחיש כיצד פערי הבריאות בין הפריפריה למרכז הארץ אינם תיאוריה אלא מציאות שעולה בחיי אדם.  ב-03 באוקטובר 2024, יום ראש השנה, אבי, משה ויזמן, התמוטט בביתי באילת. כתוצאה מהנפילה נגרמה לו חבלת ראש קשה, עם דימום מסיבי במוח. הוא פונה לבית החולים יוספטל, בית חולים שאין בו יכולת טיפול נוירוכירורגית בסיסית.  כבר בשלב הראשון התברר שאין מלאי מספק של אנטידוט למדללי דם, והוא קיבל מינון חלקי בלבד. לאחר CT הוחלט על פינוי בהטסה דחופה, אך במקום פינוי מיידי לבית החולים המתאים, החל תהליך ביורוקרטי ארוך של חיפוש בית חולים שמוכן לקבל אותו, וזאת בזמן שהוא כבר מורדם ומונשם וצוות מוסק ממתין לידו.  בוצעו פניות לסורוקה, לבלינסון, לתל השומר, הדסה, כל אחת ארכה עשרות דקות. רק לאחר כחמש שעות התקבל אישור מאיכילוב להעברה. המסוק המריא ונחת מעל שבע שעות מרגע הקריסה. בזמן הזה אבי המשיך לדמם לתוך מוחו. שבע שעות קריטיות שלא היו קורות אם הוא היה מתמוטט במרכז הארץ.  אבי נפטר לאחר שבועיים של מאבק. המסר שלי פשוט: כאשר ברור שבית חולים בפריפריה אינו מסוגל לטפל במקרה חירום, הפינוי חייב להיות מיידי וללא סבב של אישורים. בית חולים כמו יוספטל חייב להיות מוחרג מפרוטוקול העברות רגיל. בפריפריה אין זמן לביורוקרטיה. כל דקה זה הצלת חיים.  כאשר זו תאונת דרכים בערבה, המסוק ממריא מיידית. אז, סליחה, מדוע כאשר מטופל מגיע למיון, הוא צריך להתחנן להצלת חיים בבית חולים אחר? אני שואלת אתכם, כמה אנשים עוד יאבדו חיים או יסבלו מנזק בלתי הפיך בגלל פרוטוקולים שלא מותאמים למציאות של הפריפריה? את אבי זה לא יחזיר, אבל שינוי כזה יכול להציל את האבא הבא. הפערים בפריפריה אינם סטטיסטיקה – הם שמות, משפחות וחיים שנגמרים מוקדם מדי. גם לנו מגיע טיפול מציל חיים בזמן. תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה, קרין, שפתחת לב ושבאת והתאמצת. יש לי רק ארבע דקות לסיים. אימאן ח'טיב, חברת הכנסת, בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כן, בוקר טוב לכולם. עבודה מבורכת בוועדה הזאת. פעם ראשונה אני כאן. אני מסתכלת על הסרת חסמים ואני יודעת שגם הדיון הזה הוא ספציפי למקום מסוים, אבל גם כצפונית מהפריפריה וכערבייה, אנחנו יודעים שיש גם בתחום הבריאות בצפון חסמים והרבה שירותים שלא נמצאים. והייתי רוצה לקיים דיונים במקום הזה גם על הצלת חיים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> קיבלתי פנייה על נצרת, וגם, כן, אנחנו נעשה. אמרנו, גליל, נגב, פריפריה – אנחנו עושים סדרת דיונים, ואני מקווה שזה יהיה בשותפות עם ועדת בריאות. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אינשאללה. ועוד בקשה אחת, ברשותך. בשבוע הבא יש לנו את היום המיוחד של החברה הערבית, ואני מקווה שיש שריון להסרת חסמים, לפחות בנושא של בנייה ותוכניות מתאר וכל הדברים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נתאם איתכם נושא ראוי ונשתדל לעשות אותו, וגם אם חבר ועדה מהחברה הערבית שירצה להוביל את הדיון, גם ניתן לו. תודה, חברת הכנסת ח'טיב. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> בבקשה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הסתדרות הרופאים, בבקשה. << אורח >> דרור דולפין: << אורח >> אני יו״ר ועד הרופאים בסורוקה. צר לי שנאלצנו לשמוע על מקרה כל כך טראגי ועל עוד מקרים טראגיים אחרים, כדי להעלות את הנושא הזה של האי-שוויוניות בפריפריה. אני רואה את הדוח הזה של משרד הבריאות, ואני שואל את עצמי איך מישהו יכול לכתוב כתב פלסטר עצמי, והאשמה העצמית כל כך חריפה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה יודע איך הוא יכול לכתוב? << אורח >> דרור דולפין: << אורח >> עובדה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כי זה לא מזיז לאף אחד. אני עשיתי כנס פה וקראתי לו "פערי בריאות בישראל". שר הבריאות אמר לי, "תשנה את השם של הכנס, תקרא לו 'אתגרי בריאות'". אמרתי לו, "המילה 'פערי בריאות' זה דוח שאתה מוציא כל שנה". << אורח >> דרור דולפין: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה לימדת אותי את הפערים. הכול כתוב. אבל כולם רגועים. לא ראיתי מישהו שלא ישן בלילה. הייתי רוצה שראש מערך הפסיכולוגים במשרד החינוך לא יישן טוב בלילה, כי אין 40% מהפסיכולוגים בנגב, בבתי ספר. הייתי רוצה שמנכ״ל כללית ומנכ״ל משרד הבריאות לא יישנו טוב בלילה, עד שהוא יגיד ליפה, "אני תוך חודשיים מביא לך 15 תקנים, ועוד ארבעה רופאים מומחים לרפואה דחופה, כדי שיהיה סבב שם".  זה מה שהייתי רוצה. כך, בעולם מתוקן, זה מה שהייתי רוצה.  << אורח >> דרור דולפין: << אורח >> ב-30 עמודים יפים כותבים שבנגב חולים יותר ומתים יותר. 30 עמודים יפים.  << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש לנו סלוגן בנגב, "בואו לחיות חיים קצרים ויפים בנגב". << אורח >> דרור דולפין: << אורח >> בדיוק. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> למה אנחנו צריכים למות לפני תל אביב? למה החיים שלנו קצרים יותר? << אורח >> דרור דולפין: << אורח >> אחרי זה יש עוד 55 עמודים יפים מאוד, עם עשרות גרפים, שמראים כמה פחות רופאים יש בנגב. בנגב חסרים 1,200 רופאים כדי להגיע לממוצע הארצי. 1,200. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אמרנו את זה. תודה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> יש לנו 3,000 רופאים מובטלים, שתבין, שעברו את הבחינה ויושבים בבית, מחפשים תורנויות בנר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מעניין. << אורח >> דרור דולפין: << אורח >> האם משרד הבריאות יכול להציב יעד? למשל, אולי הוועדה תציב יעד למשרד הבריאות בתוכנית רב-שנתית? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא הוועדה, מבקר המדינה ביקש מהם להציג תוכנית עבודה והחלטת ממשלה, אבל נציג האוצר לא שמע על ההחלטה. הוא גם לא פה, הוא כבר מיצה את הדיון. זו רמת - - - << אורח >> דרור דולפין: << אורח >> להביא 1,200 רופאים במספר זה פשוט יעד כל כך פשוט, במקום כל מיני גרפים וזה.  << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה לך. מכבי, אתם באתם. מילה אחת ואנחנו מסכמים. אנחנו בסיכום הדיון עכשיו, כי מחכים בחוץ, ראיתם, צובאים על דלתותינו. בבקשה. << אורח >> תמר קליבנסקי: << אורח >> תודה רבה. תמר קליבנסקי, מנהלת מערך רכש בתי חולים ומכונים במכבי. קודם כול, משתתפת בצער המשפחות. למכבי חשוב מאוד להעלות את רמת שירותי הרפואה בעיר אילת. רמת שירותי הרפואה בעיר אילת לא רק בבית החולים, אלא שירותי הרפואה באופן כללי. מכבי מנסה ועושה מאמצים להוסיף רפואה שניונית, איכותית, רופאים, מומחים, אבל אנחנו חושבים שהמדינה - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה אחוז המבוטחים שלכם במכבי ואילת? << אורח >> תמר קליבנסקי: << אורח >> 35% מתושבי אילת הם חברי מכבי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ומה הפריסה האחרת? 70% כללית? << אורח >> תמר קליבנסקי: << אורח >> לא, 70% לא יכול להיות, כנראה פחות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בנגב זה קרוב ל-70% כללית. << אורח >> תמר קליבנסקי: << אורח >> 57% כללית, 35% מכבי. פתחנו שירותי התפתחות הילד ובריאות הנפש, הבאנו רפואה שניונית, אבל זה לא מספיק. ואנחנו מבקשים, וזו בעצם המטרה, לעמדתי, של הדיון, שיביאו כסף חכם. שיהיה מבחן תמיכה, שישבו עם הקופות, שהקופות יציגו תוכניות על איך להעלות, להביא תפוקות איכותיות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חכם וגמיש, כי יש לה תקן לא מאויש והכסף הולך לפח. אם היו נותנים לה 7 מיליון והיו אומרים "בואי תעשי עם זה, תביא רק 10 תקנים אבל חכמים", היא הייתה יודעת לעשות את זה, אבל אין לה גמישות הפעלתית. << אורח >> תמר קליבנסקי: << אורח >> אז זה מה שאנחנו מבקשים, שיפותחו מבחני תמיכה יחד עם הקופות שיציגו תוכניות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. אני חייב לסיים ומתנצל בפנייך. << אורח >> תמר קליבנסקי: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ורד, משפט סיום ונסכם. << אורח >> ורד גושן: << אורח >> משפט סיום. אני רק אגיד, אדוני היושב-ראש, שאני נעה בין האופטימיות לפסימיות. יותר בצד של הפסימיות. כי כולם מסכימים שצריך לתקן. כולם. כאילו, אף אחד פה לא אמר שלא צריך לתקן, ואיכשהו אנחנו שנים עדיין בתוך אותה הסיטואציה הזאת. אני אגיד שאני מצהירה פה שאני לא יורדת מהנושא הזה. פנו אליי לא מעט גורמים שמוכנים לעזור ולסייע, ואנחנו כאן, וזה יקרה, זה יתוקן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. שוב להודות גם ליפעת גליק, שהעלתה את זה לסדר-היום הציבורי בכתבה מעמיקה; גם לאילנה קוריאל ב-Ynet ולרבים מהכתבים האחרים שהעלו את המקרה הכואב והעצוב של האובדן של רון, האבא הטוב ובן הזוג של ורד. ואני רוצה להודות לך, ורד, על כוחות הנפש לקחת את האובדן ואת הכאב למקום של מעשה ותיקון, ואני איתך באש ובמים בכל הדבר הזה. חייבים להיות נחושים, מתוחכמים ולא מוותרים, וגם הוועדה הזאת תתכנס ברצף דיונים על הנושא הזה בכל המדינה.  אנחנו מבקשים לראות שני תחקירים בעוד חודשיים: האחד, את סוף התחקיר שלך בהתאם להסכמות של חשיפה, והשני, את אותו תחקיר כללי של צוות מתמשך, דוח ביניים של הצוות המתמשך של משרד הבריאות, שיציג לנו מה המסקנות שלו.  הוועדה דורשת ממשרד הבריאות וכללית לאייש 15 תקנים של רופאים בבית החולים יוספטל באופן מיידי, ולהודיע לוועדה בכל שבועיים כמה תקנים אוישו. מנהלת הוועדה תוציא מכתב ותבקש דיווח כל שבועיים כמה תקנים אוישו מתוך 15 תקנים לא מאוישים בבית החולים יוספטל, שמהווים 20% מהצוות הרפואי של רופאים.  הוועדה דורשת ממשרד הבריאות וכללית להביא לשם ארבעה רופאים מומחים לרפואה דחופה, כך ש-24 שעות ביום במיון יהיה רופא מומחה לרפואה דחופה. ללא רפואה דחופה באילת – אסור לגור באילת. האופציה האחרת היא שכללית תגיד שהיא שמה את המפתחות, שהיא לא מוכנה לנהל בית חולים. שהיא לא לוקחת אחריות. שיהיה בית חולים ממשלתי, שיהיה שיבא. משרד הבריאות – תנו לו את המפתחות תוך שנה. "קח את הבית החולים הזה, לא רוצים יותר לנהל אותו".  זו בעיה של המדינה. היא צריכה לדאוג שיהיה שם בית חולים מצוין. או שייתנו לך גב וגמישות וכסף ומענקים – או שתחזירו את המפתחות. אבל אל תתפשרו. כללית, אל תתפשרו. אותה רמת בריאות שאתם יודעים לספק בתל אביב, במרפאות – תספקו באילת. אם אתם לא יודעים לעשות את זה – תחזירו את המפתחות. << אורח >> רוביק דנילוביץ: << אורח >> אדוני היושב-ראש, אני יודע שנגמר הזמן, אבל אתה יודע, כי הובלנו את זה ביחד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה, יש לך מעמד מיוחד. << אורח >> רוביק דנילוביץ: << אורח >> משפט. אתה יודע, המדינה, אחרי שהצלחנו במאבק שלנו לגרום לה להקים עוד בית חולים בנגב, מה התרגיל היה? טוב, בואו נתחיל - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מכיר. אני אעשה על זה דיון. << אורח >> רוביק דנילוביץ: << אורח >> רגע, ואז הם אמרו, "טוב, מי יאתגר את סורוקה? בית החולים לניאדו". אמרתי להם "על גופתי", ואז נסעתי, הם הקימו איזה RFI, ונסענו, ואמרתי, "אני מתמודד". אמרו לי, "אתה?". אמרתי, "בטח. כמו שאיכילוב ועיריית תל אביב, אני ושיבא חתמנו הסכם. אם המדינה לא תיקח אחריות וזה יהיה בית חולים ממשלתי - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> גם שם עשו שעטנז. בית חולים ממשלתי מתל אביב יהיה המקצועי, ושתי קופות חולים יפעילו. << אורח >> רוביק דנילוביץ: << אורח >> אבל זה רפואה בקהילה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> והקדוש ברוך הוא - - - << אורח >> רוביק דנילוביץ: << אורח >> אבל זה שיבא, וכשזה שיבא זה מאתגר את סורוקה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הלוואי, הלוואי. << אורח >> רוביק דנילוביץ: << אורח >> כי סורוקה היא איזה בית חולים נהדר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בוא נמשיך. הוועדה דורשת ממשרד הבריאות ומהכללית להעניק מענקים לרופאים, לעידוד ותמרוץ, כפי שהיה בעבר, מיידית להפעיל את הכלי הזה. וללא הכלי הזה לא יגיעו רופאים - - - << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> האוצר לא פה. הלך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> האוצר, תאמיני לי, אנחנו נתפוס אותו. חכו. אנחנו רק התחלנו. אנחנו מבקשים, בהתאם למה שנאמר כאן, לראות את אותה החלטת ממשלה ואת תכניה עבור בית החולים יוספטל. אנחנו דורשים מהאוצר לגבות בתקציב 2026 את המהלכים לשיפור מיידי בתשתיות ובכוח האדם של בית החולים יוספטל. הוועדה תקיים סדרת דיונים בנושאי פערים ואי-שוויון בבריאות בנגב ובגליל ובשאיפה כל הדיונים יהיו בשותפות עם ועדת הבריאות של הכנסת. אני מודה לכולכם. אני נועל את הישיבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:04. << סיום >>