פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 188
מישיבת הוועדה המיוחדת לפיתוח הנגב והגליל
ופרוטוקול מס' 34
מישיבת הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים
ופרוטוקול מס' 467
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
ופרוטוקול מס' 91
מישיבת הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה
יום ראשון, י"ד בשבט התשפ"ו (01 בפברואר 2026), שעה 11:00
סדר היום:
<< נושא >> סיור במוזיאון בית לוחמי הגטאות << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
עודד פורר – יו"ר הוועדה המיוחדת לפיתוח הנגב והגליל
מיכאל מרדכי ביטון – יו"ר הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים
יצחק קרויזר – יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה
יסמין פרידמן – יו"ר הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה
חברי הכנסת:
יעל רון בן משה
טטיאנה מזרסקי
מוזמנים:
זוהר זפרני
–
מנהל מחלקת מוזיאונים, משרד התרבות והספורט
חגי גרינפלד
–
מנהל פרויקטים תחום ההנחלה, משרד המורשת
אדם טסמה
–
מנהל תחום מורשת ישראל, משרד העלייה והקליטה
משה דוידוביץ
–
ראש המועצה, מועצה אזורית מטה אשר
איל רייז
–
סגן ראש המועצה, מועצה אזורית מטה אשר
קרן אנדרסן זאבי
–
עוזרת ראש המועצה, מועצה אזורית מטה אשר
יכין זיק
–
מנכ"ל הרשות לפיתוח הגליל
יגאל כהן
–
מנכ"ל, בית לוחמי הגטאות
נגה בוטנסקי
–
יו"ר הוועד המנהל, בית לוחמי הגטאות
שרון רופא-אופיר
–
חברת הוועד המנהל, בית לוחמי הגטאות
אירנה
–
שורדת שואה
הדר בכיר
–
מועצת התלמידים, בית ספר סולם צור
ניצן מאיר
–
נציג, בית לוחמי הגטאות
מנהלי הוועדות:
אמל ביבאר – מנהל הוועדה המיוחדת לפיתוח הנגב והגליל
לאה קריכלי – מנהלת ועדת הפנים והגנת הסביבה
אריאלה אהרון – מנהלת הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה
רישום פרלמנטרי:
אתי רוקח, איטייפ
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> סיור ועדה במוזיאון בית "לוחמי הגטאות" << נושא >>
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אני מתכבד לפתוח רשמית את ישיבת הוועדה. זו ישיבה של ארבע ועדות משותפות – הוועדה לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה, הוועדה לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים וועדת הפנים והגנת הסביבה. הדיון הזה נולד כדיון המשך לדיון שקיימנו בוועדה בנושא מצבו של המוזיאון בלוחמי הגטאות והעובדה שאתם נמצאים במשבר כלכלי נוכח אירועי המלחמה האחרונה, והצורך לשמר כאן את הדברים.
אני חייב לפתוח במספר מילים על החוויה שעברנו. זו לא הפעם הראשונה שלי שאני עושה פה את הסיור, אבל כל פעם אתה חווה את הדבר הזה מחדש, עד כמה חשובה גם היכולת לזכור ולא לשכוח את מה שהיה ועד כמה אנחנו מסתכלים על העבר שלנו ועל העתיד שלנו בצורה שונה, כשאנחנו מבינים את כל התמונה כולה.
אני אפתח אולי באיזושהי מילה קטנה על פרשת השבוע שקראנו. אנחנו קראנו בשבת פרשת בשלח, שירת הים, ושואלים מה המשמעות של שירה. אני לא יודע אם מישהו מהילדים פה, מהנוער, ידע להגיד ממה לשון "שירה", אבל "שירה" מגיעה מלשון שרשרת.
גם כשמפרשים את זה בגמרא, "מטבעות מונחות כשיר", זאת אומרת זה הכול מונח כשרשרת. אנחנו שומעים את שירת הים, ושירת הים מתחילה במילים "אז ישיר משה". ויש לנו כאן איזשהו פרדוקס, כי "אז" זה בעבר. אם זה "אז ישיר", אז זה "אז שר משה", זה לא "אז ישיר משה".
"אז ישיר משה", וכאן מגיעה השירה שבה הוא מונה את כל הנסים והנפלאות שנעשו לנו, אבל אנחנו חוזרים כאן לעניין השרשרת. להבדיל מהליכה בקו ישר, בקו ישר אני יכול לראות או קדימה או להסתכל אחורה, אני לא יכול להסתכל בשני הכיוונים, אבל בשרשרת אני תמיד רואה את המטרה שמולי, אני רואה מעבר. כל חרוז, כל לולאה בשרשרת רואה את הלולאה שמולה בצד השני של השרשרת. אנחנו רואים את כל מהלך הדורות.
והשירה הזו מסתיימת גם בקריאה של בני ישראל, "אז ימלוך לעולם ועד". רואים גם את העתיד לעולם ועד. ואי אפשר היה להסתובב פה במוזיאון כשאתה מנותק מהשרשרת הזו. מהשרשרת של מה שעבר העם היהודי, ולאן שהוא הגיע. בשבילי הרגע הזה, כשהיינו בתוך היער שם, המעבר מהיריות והשאול לשירת התקווה, המעבר הזה גם של המוזיקה, אי אפשר לנתק את זה מאותה שרשרת.
ולכן החשיבות של הביקור שלנו כאן, לציון יום השואה הבינלאומי, היא עצומה. היא עצומה כי לצערי, כנראה שממשלת ישראל זקוקה לוועדות הכנסת כדי שיכריחו אותה לדאוג לתקציב ראוי לבית לוחמי הגטאות.
אני אומר את זה לחבריי, זאת המשימה ואני פשוט מודה לכם. אפילו לא הייתי צריך להזמין את יושבי ראש הוועדות, הם הזמינו את עצמם מייד, איך שנקבעה הישיבה הזו, וזה היה אירוע שמראה לנו עד כמה הנושא הזה חשוב, חוצה מפלגות, פוליטיקה, וזה פשוט בלב-ליבו של העם היהודי.
אני אעביר את רשות הדיבור. נתחיל עם חברי הכנסת, ואחר כך נפתח את הדיון גם למשרדי הממשלה הנוספים. חבר הכנסת ביטון, בבקשה.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >>
שלום לכולם, הכי מרגש לראות את בני הנוער איתנו. מאיפה אתם, חבר'ה? מי מדבר?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אנחנו ממועצת תלמידים של סולם צהוב אבל יש פה עוד קבוצה שהם באו איתנו.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
חבר הכנסת ביטון, בית הספר סולם צהוב היה בית ספר מפונה במהלך המלחמה. הם שנה וחצי לא למדו בגשר הזיו, והם יתארחו בבית לוחמי הגיטאות.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >>
מדהים. והקבוצה השנייה, לא להתבייש, מי עומד ומדבר?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אנחנו מכינת יפתח. שממוקמת פה בקיבוץ.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (היו"ר הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >>
יפה. יש עוד אורחים, שבישנים? קצת שותקים שם. אותה קבוצה. בשבילנו הפגישה הזאת והדיון הזה הוא בשבילכם. אנחנו רוצים שבעוד 50 ו-100 שנה המקום הזה ישגשג, לא רק במובן שהוא קיים, אלא שהוא תקווה והנחלת מוסר וערכים לדורות הבאים, ושואב השראה מקדמוננו.
אני רוצה להגיד משהו על ההגדה. אומרים, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו הוא יצא ממצרים. בכל דור ודור חייב כל ישראלי לראות את עצמו כאילו הוא שורד שואה, או ניצל בזכות הוותיקים, בזכות מי שעלה לארץ, בזכות זה שאנחנו נולדנו, רובנו.
טטיאנה הכירה את הווטרנים, הוריה הם אנשים שחוו את השואה בעצמם, וכל אחד מאיתנו יש לו חובה. זה גם לא קשור ליהדות פולין או גרמניה. השואה הגיעה לתוניס ולאלג'יריה והתדפקה על דלתות מרוקו, כולל ציווי של מלך מרוקו להסגיר את היהודים.
האיום על הקיום היהודי היה של כל העדות, של כל הזהויות. והמקום הזה דואג לעשות את זה באופן המדהים ביותר. יגאל והחבורה שלו, אתה תמיד יודע לעשות את זה ברמה המקצועית הכי גבוהה, ואנחנו לא יכולים שתישאר לבד.
חברי הכנסת המדהימים, עודד, שאנחנו משתפים פעולה על הרבה דברים, יושבי-ראש הוועדות, יסמין פרידמן יצחק קרויזר וחברי כנסת שהם לוחמים של הצפון – יעל רון בן משה וטטיאנה מזרסקי וחברת הכנסת לשעבר שרון רופא אופיר, ברוכה הבאה. יש פה נציגי משרדי ממשלה וגופים, וגם נציגים מהעולם שהיו איתנו.
יש לנו משימה. אנחנו צריכים לטפל פה בבעיות יסוד שיבטיחו את העתיד לדורות הבאים של המקום הזה. יש פה נציגי אוצר, אני מקווה, נציגי - - - כבר הנחנו בפניכם דרישה על השולחן, לשים לכמה שנים בצד את החוב שיש למקום הזה כלפי המדינה, לא לגבות אותו לאחר מלחמה, לאחר הפסד הכנסות, לאחר היעדרות של עשרות אלפי אנשים.
גם בזמן הזה שאנחנו מקפיאים אותו, לחפש דרכים למחוק את החוב הזה, ואנחנו פונים למשרדי הממשלה בנימוק פשוט, שימו פה יותר מהרגיל. זה לא מוזיאון במרכז הארץ, זאת לא הבחירה של התיירים להגיע לפה ראשונים. האיכויות והעוצמות ומה שמקבלים פה לא פחותה ממוזיאונים אחרים ששומרים על מורשת השואה.
יש לנו משימה מעשית, הכנסת יש לה אולי שמונה חודשים, עשרה חודשים להתקיים, וכך גם הממשלה, זה מה שנשאר לנו. עודד, אני רוצה שנהיה נחושים כל חודש דיון עד שנביא תוצאה. עד שנכריע להוריד את האיום הזה של החוב ולסדר אותו, וגם לתמרץ משרדים שונים. אני יודע שנגב גליל פה, אני יודע שהם שמו, אתה דאגת, והרוב קשוב לנו, קיצצו אותו, לא נוותר. אנחנו רוצים יותר למקום שפועל קרוב לגבול, יותר למקום שהוא כל הזהויות של החברה הישראלית. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
תודה. חברת הכנסת פרידמן.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יו"ר הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה): << דובר >>
תודה רבה על האירוח. אני פעם ראשונה כאן מהדרום ולא הגעתי לכאן הרבה. לפני שבועיים היינו ביד ושם, וקניתי שם כמה ספרים, ואחד מהם התחלתי לקרוא אתמול. זה ספר מחקרי על נושא שלא הכרתי ואני אובססיבית על הנושאים האלה מגיל מאוד-מאוד צעיר. לא הכרתי. מה שמראה, שכל הזמן, בלי הפסקה, יש מה ללמוד בנושא מלחמת העולם השנייה, מהשואה, מהיהודים בשואה והיהודים במחנות.
מקום כמו זה, לא ראוי שיילחם בכלל על ההישרדות שלו. זה מקום שמדינת ישראל, יש לה אינטרס ברור לשמר אותו, לא רק כדי לשמר את העבר, אלא באמת למען העתיד, לימים שכבר לא יהיו שורדי שואה לספר, וגם הדור השני כבר יהיה מאוד-מאוד מבוגר.
אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לשמר את המקומות האלה. אני מאוד מקווה שאולי כבר היום נצא עם איזושהי בשורה, אבל אם לא, אז אין ספק שזה צריך להיות אחת המשימות הראשונות שלנו, לטפל בזה ולדאוג שלפחות בשנים הבאות אתם לא תצטרכו להילחם על ההישרדות שלכם. תודה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
תודה. חבר הכנסת קרויזר.
<< דובר >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >>
אני רוצה לפתוח קודם כול בתודות, אבל לפני שאגיד תודה ליגאל ולחבורה המקסימה שנמצאת כאן, עודד, אני רוצה להגיד לך תודה רבה מעומק הלב, כי ראיתי שאתה מארגן סיור לפה. ועדות מוציאות סיורים למקומות שצריך לטפל בהם וחברי הכנסת מצטרפים.
ביקשתי גם שוועדת הפנים והגנת הסביבה תצטרף, כמובן שמיד השבת בחיוב, אבל תוך כדי הסיור בין התחנות השונות הבנתי את המשמעות של להגיע לפה. הבת הבכורה שלי טליה נמצאת כאן, ופחות או יותר בגיל שלה, סבא של אשתי – יוסי, ברח מהמחנות בפולין ושרד את השואה, וזה התחבר בצורה מאוד-מאוד חזקה, מאוד-מאוד משמעותית, ואני תכף אחזור לזה. תודה רבה על הזכות הזאת, הזכות הגדולה.
אני חושב שהשיעור שטליה למדה פה בשעתיים האחרונות הוא משהו שגם 20 שנות נוכחות במערכת החינוך הישראלית לא יעזרו לה לקלוט. ואני חושב שזה אולי הלב של הסיור. אני אגע בזה תיכף, אבל אני אחזור רגע לתודות, כי הסיור הוא מאוד-מאוד משמעותי, ולא לחינם יצטרפו כל כך הרבה ועדות, שזה גם דבר מאוד מאוד חריג, אז זה גם ההובלה שלך בנושא הזה, ואיתך גם השר שתמך במקום כאן, במוזיאון.
תודה לך, ליסמין, ומיכאל, ליעל, לטטיאנה, לשרון, וליגאל כמובן, לוועד המנהל, לנוגה, לניצן מאיר שמוביל בתוך הכנסת ודוחק גם את המקום הזה, וזה דבר שהוא מאוד חשוב לכבד את המוסד הזה, את נציגי המשרדים השונים ואת יכין מהרשות שגם מסייע פה בתוך המוזיאון המאוד-מאוד מיוחד הזה.
זה מוזיאון שאתה מגיע אליו, ולא משנה כמה פעמים אתה נמצא פה, ואתה מזמין את כל מי שעוד לא היה כאן גם בטקס השנתי שמתרחש כאן, זה משהו עוצמתי שמלווה אחר כך שבועות רבים, ואחר כך אנחנו כל הזמן מהדהדים לעצמנו בתרבות הישראלית את "לעולם לא עוד".
מאוד קשה להסתכל לדור הצעיר הזה בעיניים, ולהגיד לו לעולם לא עוד שנתיים וקצת אחרי 7 באוקטובר. והמחויבות שלנו, בטח עכשיו כחברי כנסת, זה לא משנה קואליציה, אופוזיציה, האירוע הזה הוא - - - כי גם בשואה וגם ב-7 באוקטובר, אזרחי מדינת ישראל יטבחו ונהרגו, כשיש הבטחה כאן בבית שלנו שהדבר הזה לא יקרה יותר, שהוא לא יכול לקרות יותר. והתמימות הזאת, אתה רואה בדרך באירופה שהיהודים ידעו, כבר הבינו כבר מה קורה.
הסיפור של אשתי כל פעם מכה בי, כי סבתא שלה יצאו מחיפה לחתונה בגטו ורשה, לחתונה של קרובת משפחה. הפליגו מישראל, ואתה אומר, עד כמה היה אפשר לא להבין? כנראה שאי אפשר היה לא להבין, וכשאתה מנסה להסתכל 80 שנה אחורה ולהבין איך לא יצאו לראות מה קרה באירופה ולצאת מפה בכזאת תמימות לחתונה בגטו, אתה אומר, זה קרה פה לפני שנתיים, לא רחוק מכאן.
והיכולת שלנו, או היכולת שלי כאבא להסתכל לטליה בעיניים, ולהגיד לה, הדבר הזה לא יכול לקרות יותר ולהסתכל על החבר'ה הצעירים כאן, הוא תמיד בזיכרון שלנו. המשפט האלמותי "שהעם שאינו זוכר את עברו", הוא משהו שאנחנו חייבים לחיות אותו. וזה בדיוק מה שעושה המקום הזה.
כפי שאתה מדייק, וכל סיור זה מרגש כל פעם מחדש. מהמקום הנמוך ביותר שהעם הזה יכול היה להיות בו – מהשואה, מההשמדה ופרטים, איך שכל אחד בחר איך לעבור, איך לנסות לשרוד את האירוע, אם זה בלהבריח מצלמה, אם זה מלחלוק אוכל, או לנסות לספר את הסיפור, או להיאחז באנשים טובים שנקראו בדרך. כמו שקרה לסבא יוסי, שהוא היה ילד בן שמונה כשהתחילה המלחמה, ובכוחות נפש אדירים הוא הצליח לשרוד ולברוח ליערות, ופולנים טובים שהצליחו לסייע לו.
אבל כדי שאנחנו נוכל להסתכל על הדור הבא ולהגיד לו, "אנחנו עושים את הכול כדי שזה לא יקרה", קודם כול צריכים לו לשכוח ולזכור, וכדי שזה יקרה, יש את המקום הזה. וזה מה שעושה המקום הזה, הוא גורם לנו לא לשכוח, גורם לנו לזכור, גורם לנו לראות את זה בעיניים, והוא עושה את זה בצורה כל-כך ייחודית לו, בצורה שמשלבת גם את המקום הקשה של ההשמדה וגם את הגבורה. והגבורה היא לא רק הפרטיזנים והנשק, אלא זה האדם שהיה בבית מלאכה ועזר לעוד אדם, וזה שצייר, וזה שזכר, וזה שהוא עדות מהלכת.
אנחנו נמצאים בנקודה הזאת פעם אחר פעם, שהמקום הזה צריך לבקש סיוע, ויש משרדים שמסייעים, אבל זה לא משהו שצריך לבקש אותו, אלא זה משהו שהמדינה צריכה להעלות אותו על נס ולדחוף אותו.
אני מתחבר לחלוטין למה שאמר מיכאל שהחובה שלנו, זאת לא הזכות שלנו, החובה שלנו לוודא שהמקום הזה לא יורד מסדר היום, לא רק ביום השואה הבינלאומי, לא רק ביום השואה והגבורה שמציינים כאן במוזיאון ובכל רחבי מדינת ישראל, בטקס שסוגר את אותו היום, אלא שזה נמצא בתקציבים שוטפים ובמנותק ממה שקרה פה בשנתיים ושלושה חודשים האחרונים של האירועים המורכבים.
ומי שבא לפה בזמן המלחמה יכול היה לראות איך הרוח של המקום הזה מחייה את עצמה מחדש. הרבה מאוד חיילים שהיו פה, שנפגשו תוך כדאי המלחמה עם שורדים ושורדות. לי יצא להגיע לפה יום אחד ולפגוש בקבוצה ענקית של חיילים שמדברים עם שורדת, שזה באמת אחד הדברים העוצמתיים מאוד פה. בתי ספר שהיו כאן והתארחו פה וחיו פה בכל התקופה הזו.
אז אני חושב שיש לנו משימה, זו לא זכות, זו חובה שלנו לוודא שאנחנו מובילים גם בכנסת את התקציב. אנחנו מברכים שהמקום הזה נכנס בתקצוב שוטף, סביר ומספק, כדי שהילדים והנכדים שלנו יוכלו לבוא לפה ולזכור ולא לשכוח. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת יעל רון בן משה, בבקשה.
<< דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
תודה רבה. עודד, ראשית אני רוצה להודות לך וליושבי הראש שהצטרפו ושבעיקר שאתם חברים של הבית הזה ביום-יום. אני מרגישה שזה טבעי לי לשבת פה בצד הזה. תודה למנהלי הוועדות, לצוותים מהכנסת, משרדי הממשלה, התנועה הקיבוצית, המועצה האזורית, כל מי שגרם לזה שהישיבה הזו תתקיים ותהיה עוצמתית כזו.
אני גדלתי פה מילדות ועד חברות בוועד המנהל פה. סבא וסבתא שלי קבורים פה בחוץ, הקברים הכי קרובים לבית, לפי בקשתם. הלב שלי פה, ההיסטוריה המשפחתית, האישית, אנחנו מפה. הכי מרגש אותי שטליה פה והצעירים כאן, ולדעת שיש עוד מי שהסיפור הזה מעניין אותו, כי זה לא תמיד ברור.
המקום שלנו כחברי כנסת, כמשרדי ממשלה, לוודא שזה ברור שהנושא הזה הוא חשוב, וחייבים להעביר אותו מדור לדור. אני רוצה להזכיר שבכנסת ה-24, בטקס הפתיחה, בחר יושב-ראש הכנסת דאז יריב לוין להביא את ספר התנ״ך של כצנלסון, שנמצא פה בארכיון ומצא את המקום שלו להביא את הסיפור של השואה, של הספר, של הבית.
אני חושבת שכל אחד מאיתנו יכול במקומות הקטנים שלו, להזכיר ששם, בלוחמי הגיטאות, יש בית שעוסק בשימור ובהנצחה גם של השואה, אבל גם של הגבורה והתקומה. אני לוקחת את זה על עצמי בכל מקום שאני נמצאת, ואני מקווה שגם אתם, ואני מקווה שיהיו פה תוצאות. תודה רבה. תודה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
חברת הכנסת מזרסקי.
<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>
תודה על הסיור. גם אני מרגישה פה בבית, אני גם תושבת הגליל, וחברה בשלוש מתוך ארבע ועדות שהגיעו לכאן. עם יסמין דיברנו עוד לפני כמה חודשים, אמרתי לה שהיא חייבת לקיים כאן או סיור או דיון, כי זה מקום מדהים. זה המוזיאון הראשון לשואה שהוקם בעולם ב-1949. כשאני מייצגת את מדינת ישראל בכנסים בינלאומיים, אני תמיד מזכירה אתכם.
היום אנחנו חוגגים ט"ו בשבט. חג שמח. אולי פעם ראשונה אחרי שנתיים קשות אנחנו יכולים להגיד חג שמח, ביום שאנחנו חוגגים ומציינים ראש השנה לאילנות. תמיד, אנחנו חושבים על ציפיות, על תקוות, על התחדשות, וישר עם החיוך. חלק מהלב שלנו, והלב שלנו לא קבור בעזה, כל האזרחים הישראלים חזרו הביתה, ובאמת מרגישים שמחה והקלה, למרות שאיבדנו הרבה לוחמים ונהרגו אזרחים, ותמיד עושים הקבלה כזאת והשוואה בין מה שקרה לנו ב-7 באוקטובר למה שקרה בשואה. אין השוואה.
סבל הוא תמיד סבל, וסבל הוא ייחודי, אבל השואה זה פרק בהיסטוריה של העם היהודי שלא היה לפניו ולא יהיה כמוהו. אני מקווה ואנחנו כולנו מקווים שזה לא יחזור. חיסול שיטתי של העם, של האומה, ההיסטוריה המודרנית לא ידעה, ואנחנו עושים מקסימום כדי שזה לא יקרה. אנחנו יודעים שהשנאה עדיין בוערת בעולם והאנטישמיות בוערת, ואנחנו צריכים להשקיע את כל המאמצים, גם דיפלומטים, פוליטיים, נבחרים, תרבותיים, חינוכיים, כדי שלא לאפשר שהדבר הזה יחזור.
יגאל, אתם עושים עבודה מצוינת במוזיאון הזה, גם ברמה הבינלאומית, לא רק בארץ. אתם משקיעים בחינוך, מגיעים לכאן הדורות הבאים. אתם מייצרים פעילות, אתם לא מחכים עד שמישהו יזמין ביקור. אתם מייצרים, אתם פונים, ולא כדי לשרוד, לא כדי להרוויח, אתם פועלים ללא כוונת רווח, כדי להנציח את השואה, כדי שהטרגדיה הזאת לא תחזור שוב.
אנחנו קיימנו לא מעט דיונים על ההכנסות שלכם, על הישרדות כלכלית של בית לוחומי גטאות, על המעמד שלכם כעמותה, עם ההכנסות העצמיות שיש לכם, האם זה סותר לקבל סובסידיה ותמיכה של הממשלה, האם הגובה של הסובסידיות זה צריך להיות כזה או אחר.
אני חושבת שכמו שלבית התפוצות יש תקציב קבוע, לא משנה אם יש הכנסות עצמיות נוספות או שלא, יש תקציב מסוים שהם מקבלים, כמו שיד ושם שמקבל תקציב מסוים מהמדינה בלי שום קשר להכנסות שהם מייצרים לבד. אני חושבת שאתם ראויים לקבל תקציב קבוע, תמיכה קבועה מהמדינה, וצריך לחוקק את זה.
אני עבדתי על הצעת החוק וביקשתם ממני בינתיים לעצור, עוד לפני 7 באוקטובר, ואנחנו נמשיך, אני חושבת שאנחנו כולנו ביחד יכולים להתאחד כאן ולקדם כדי לקבוע את המעמד של בית לוחמי הגיטאות. בהצלחה בפעילות שלכם.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
יגאל, אני רוצה שתפתח את הדיון. זה דיון המשך, גם ברמה של התקציב ומעבר לחגיגיות ולטקסיות שכולנו נמצאים כאן, אנחנו רוצים לצאת גם עם תוצאות. אני אשמח אם תעלה את שתי הסוגיות – לגבי משרד התרבות והספורט, השנייה לגבי החשב הכללי שנמצא בזום. לאחר מכן ניתן לנציג משרד התרבות, ואחרי זה לנציגת החשב הכללי שבזום לדבר.
<< דובר >> יגאל כהן: << דובר >>
תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר על הכינוס של הוועדה המיוחדת הזאת, תודה מיכאל, תודה קרויזר, תודה יסמין, תודה אפרת, ותודה לכל חברי הכנסת ולצעירים ולצעירות שנמצאים איתנו, וכמובן לחבריי וחברותיי לצוות.
הבית הזה הוא מוזיאון השואה הראשון בעולם. הבית הזה הוקם על ידי צעירים וצעירות, שדרך אגב, היו מאוד קרובים לגילכם, שמרדו במרד בגטו וורשה. הם אותם מנהיגים שהובילו ולקחו את רוח האדם למקומות נשגבים וגדולים. לנו חשוב בבית הזה להמשיך את מורשתם, בעיקר בדור שבו שורדי השואה הולכים ונגמרים, שורדי השואה מדור ראשון שיכולים להעביר לנו עדות.
לבית הזה אין אינטרס רק לשרוד. צריך להגיד את זה בצורה ברורה. לשרוד זה תעודת עניות למדינה. לנו יש עניין לקום ולעמוד בזכות עצמנו ולהשפיע בעיקר. בעולם שבו אנחנו רואים את זכרון השואה הולך ומתעוות. עד סוף שבוע זה קראנו כתבות על BBC ועל הדרך שבה הוצגו 6 מיליון אנשים, אין קשר למילה "יהודים", שנרצחו ונהרגו בשואה. לנו יש משמעות עצומה בלהיות ולנכוח גם פה בגליל, גם בארץ וגם בעולם.
יש שני נושאים על הפרק, יש נושאים נוספים, אבל יש שני נושאים משמעותיים. אחד, מול החשכ"ל בנושא ההלוואה שנלקחה לפני עשרות שנים ושביקשנו מתוך המלחמה, מתוך מה שהבית הזה עבר ועובר והצליח לשרוד והצליח לעמוד בזכות עצמו, פשוט למחול עליה.
להבין שלמדינה יש רגעים בחייה שבהם היא צריכה לעצור ולהגיד רגע, באזור כזה, שאומנם הוא לא 0 עד 9 מהגבול אלא 14 קילומטרים מהגבול, שעבר את מה שעבר, שהיה ריק בתקופת המלחמה, יש משמעות בזה שהמדינה באה ואומרת, לפחות בחלק הזה אנחנו מוחלים על ההלוואה ומוותרים עליה. זה נושא אחד מול החשכ"ל.
מול משרד התרבות, וצריך לציין פה את זוהר זעפרני, נציג המשרד, שנמצא איתנו ותומך בנו ככל יכולתו ובכוחות מאוד גדולים, יש כמה וכמה אפיקים, אחד מהם זה אמירה של שר התרבות על הצורך ועל הרצון שלו לתמוך ולעזור. הוא לא מצא את איך לעשות את זה, ואנחנו כבר יודעים להציע את ה"איך", ועל זה נדבר, ב"איך" להעביר כספים מבית לוחמי הגיטאות.
ודבר נוסף שאני רוצה לציין, ויצחק אמר את זה יפה מאוד, אנחנו לא עוסקים פה בצעד פוליטי כזה או אחר, הבית הזה הוא חוצה גבולות. בעבר, על ידי משרד התרבות נקבע סוף שבוע ישראלי. סוף שבוע שבו המוני ישראלים יכולים להגיע למוזיאונים ולמרכזי תרבות במהלך סוף השבוע. לצערי הרב, הדבר הזה הופסק לפני כשנתיים וחצי על ידי המדינה.
כאן, במקרה הזה, צריך להגיד שוב, יש משמעות לכך שהמדינה מעודדת, מתמרצת ודוחפת אוכלוסייה להגיע למרכזי תרבות בסוף שבוע. אפשר לדבר על ה"איך", אפשר לדבר על הצורה שבה זה יקרה, אבל צריך לדבר קודם כול על המקום של המדינה ולשמור על מחוזות התרבות והזיכרון שלה. וכאן יש למשרד תרבות, תפקיד גדול מאוד בסוגיה הזאת.
<< דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
נציין ששבת ישראלית עברה בכנסת מקודמת בתמיכת החרדים. גפני תמך, הוא היה אז חבר בוועדת הכספים, לא שם הייתה הבעיה.
<< דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים): << דובר >>
תודה רבה. אנחנו רוצים קודם כול לקדם בברכה, יש פה גם נציגים מהעולם.
(נושא דברים בשפה האנגלית ולהלן תרגומם החופשי)
אנו רוצים לכבד ולברך את נציגי המדינות השונות אשר מבינים את חשיבות המקום הזה, המספר את סיפורה של האומה הישראלית ואת ההיסטוריה של עמנו. אנו יודעים שאתם תומכים בשותפויות שונות בתחומי התרבות, הפיתוח הכלכלי והקהילתי, וזהו כבוד גדול לארח אתכם כאן איתנו כדי לקבל את פני כל הנציגים.
אני נוסע לחניתה, שם עשיתי מילואים במלחמה. אני מתנצל בפני היושב-ראש, אבל אני חייל במאבק להבטיח את השגשוג של מוזיאון לוחמי הגטאות. אני מבחינתי כל חודש דיון משותף, בקרה, עד שנביא תוצאה. קבלו את התנצלותי.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
תודה רבה. משרד התרבות.
<< דובר >> זוהר זפרני: << דובר >>
זוהר זפרני, משרד התרבות והספורט, מנהל מחלקת מוזיאונים. אני ויגאל כבר הולכים יד ביד וכתף אל כתף כבר שנים ארוכות, ובאמת אנחנו עושים את המקסימום שאנחנו יכולים כדי לסייע למוזיאון החשוב הזה. אני אגיד מספר דברים שציינתי אולי כבר בעבר בישיבות אחרות, אבל הן חשובות גם לרגע הזה.
יש התאמות במבחן התמיכה עצמה למוזיאונים שעוסקים בשואה, יש להם מכפיל של 2.5, שזה כבר נותן מכפיל כוח מאוד-מאוד גדול למוזיאונים שעוסקים בשואה. אני אציין שאנחנו עוברים תהליך שהוא כבר קרוב לשנה, כדי להכיר בארכיון המאוד-מפואר שיש למוזיאון הזה. כשזה יקרה וכשנצליח לפרוץ את המחסומים המשפטיים, החשבותיים, זה יהיה מהלך שהוא פורץ דרך בתמיכה בארכיונים, אבל אנחנו נמצאים כבר בשלבים מאוד-מאוד מתקדמים - - -
אני אחזור על מה שאמרתי קודם. אנחנו בתהליך שהוא כבר למעלה משנה, יחד עם המוזיאון, אנחנו עושים את זה ביחד, להכיר בארכיון שלהם. יש מבחני תמיכה למוזיאונים ויש מבחני תמיכה לארכיונים במשרד התרבות.
ארכיונים בעלי מעמד חשוב שקיימים במדינת ישראל – משרד התרבות תומך בהם. אנחנו בתהליך מאוד-מאוד מתקדם כבר להכיר בארכיון המאוד-מפואר שיש למוזיאון לוחמי הגטאות. כשזה יקרה, כספי התמיכה שמדינה מעבירה אפילו יכולים כמעט להכפיל את עצמם, לעומת מה שאנחנו נותנים היום למוזיאון.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
מה החסם?
<< דובר >> זוהר זפרני: << דובר >>
יש סוגיות משפטיות שאנחנו פותרים אותן.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
מתי?
<< דובר >> זוהר זפרני: << דובר >>
אנחנו בשלבים מאוד-מאוד מתקדמים. אני מניח שתוך כחודש יתקיים פה כבר סיור של המדור המקצועי של המועצה לתרבות ואומנות. תינתן חוות דעת מקצועית שלנו.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אבל המועצה לתרבות ואומנות היא בסך הכול אחראית על כתיבת הקריטריונים.
<< דובר >> זוהר זפרני: << דובר >>
לא, היא גם נותנת חוות דעת מקצועיות לייעוץ המשפטי, ואני מניח שזה יהיה החלק האחרון בפאזל הזה שאנחנו מנסים להרכיב כדי לתמוך בארכיון שנמצא פה, שזה תהליך מאוד לא פשוט.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אנחנו בעוד חודש נקיים ישיבת ועדה נוספת, אז תנסו לדאוג שדברים יקרו עד אז. אתה יכול להתייחס לשבת ישראלית?
<< דובר >> זוהר זפרני: << דובר >>
שבת ישראלית זה עניין של מדיניות של השר. השר הנוכחי החליט לבטל את המיזם הזה. אני מכיר את המיזם, מאוד-מאוד חשוב. לפני שבאתי לעבוד במשרד התרבות, גם ניהלתי מוזיאון. אני יודע עד כמה המיזם הזה חשוב.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
לאן הלך הכסף שהיה במיזם?
<< דובר >> זוהר זפרני: << דובר >>
רובו נכנס לתוך התקנה. גג תקנת המוזיאונים לא צומצמה כמו התקנות האחרות בשנים האחרונות. תקנות אחרות צומצמו ב-8%, 12%. תקנת המוזיאונים היא התקנה היחידה שלא צומצמה. ההפך, גדלה ב-4 מיליון שקלים בשנה שעברה, וכנראה גם השנה התוספת הזאת נשמרת והיא עומדת על 4 מיליון שקלים לתקנה.
הרעיון היה להעביר את הכסף של שבת ישראלית לתוך גג התקנה, כדי שהוא יתחלק בצורה שווה בין כל המוזיאונים. והיו מספר פגישות עם איגוד המוזיאונים והשר, במטרה לעשות איזשהו פרויקט מיזם חלופי לשבת ישראלית, מיזם שהוא באופיו יותר קהילתי מאשר לפתוח בסוף השבוע.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אבל אתה מדבר איתנו על כל מיני - - - בסוף המוזיאון הזה צריך לשלם משכורות.
<< דובר >> זוהר זפרני: << דובר >>
אני מסכים. אני יודע שכספי תקומה מועברים לגופי תקומה בצורה מאוד נהדרת בשנים האחרונות, וכמובן, אנחנו מאוד רוצים גם את כספי תנופה להעביר לגופים שנמצאים בחבל הארץ הצפוני, אבל זה כבר עניינים - - -
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
הם לא משויכים פה לתנופה, התנופה זה עד תשעה קילומטר. אולי נעתיק את המוזיאון. אפשר גם לעשות את זה. טוב. תודה. אירנה, בבקשה. את הגעת מפולין?
<< דובר >> אירנה: << דובר >>
כן, אני הגעתי מפולין. וכל הכיבוש של הגרמנים, חייתי בפולין. חייתי גם בגטו, חייתי גם בגסטאפו, חייתי אחר כך בכל מיני כפרים ומקומות. בפולניה היה ככה ששכן אמר לך שאולי שם יש יהודי או יהודייה, לא משנה – הבן אדם שהחזיק את היהודייה, נניח אותי, הלך לכומר, כומר היה מביא אותי למקום אחר. זה היה ככה.
ממה הפולנים פחדו? לא פחדו מגרמנים. גרמנים, איפה שאני חייתי בכפרים האלה נידחים לא היו. היו שכנים. למה הלכתי לגסטאפו? זה סיפור, אם תרצו לשמוע בבקשה. הצילה אותי ורוניקה פרפואה. אימי, בזמנו, כשהייתי בגטו בשמיש, יצאה בשביל קניות לקנות דברים. היה לה מראה טוב. אתם יודעים מה זה מראה טוב? לא דומים ליהודייה. הייתה לא בלונדינית, שטנית קצת, היו לה עיניים בהירות, בכלל לא דומה ליהודייה.
המשפחה הייתה שולחת אותה בשביל לקנות דברים, למכור דברים. בגטו והיה מחסור בכל דבר. אני הייתי ילדה קטנה. תמיד לא היה לי. אימא הלכה ולא חזרה. אבא שלי נסע לרומניה. אז אני זוכרת את עצמי באותו הגטו יושבת על אדן החלון, ומסתכלת על הכביש. כל הזמן מסתכלת על הכביש. אחר כך סיפרו לי, שכנראה חיכיתי לאבא ולאימא.
באותו רגע, כשאני הסתכלתי על הכביש, אני רואה הולכים נשים עם ילדים. כמה שהיה לאישה ילדים, היו מחזיקים אותם בשתי ידיים. אני זוכרת את זה, ילד היה מחזיק ילד. ילד היה מחזיק ילד. ככה הלכו. על ידם היו גרמנים עם הרובים. היו ככה הולכים כולם. עברו, היו עוברים את זה.
אני ישבתי באדן החלון שכל החדר היה אחריי. ושמעתי קולות מאוד, עם הפחד כזה. מה זה קולות? משהו כזה לא הבנתי כל כך טוב. ואני קוראת לאחד מהדודים ודודות, "בואו, בואו תסתכלו, מה אני ראיתי שם למטה". ראיתי בשורה האחרונה ילדה שהולכת עם שיער פזור לגמרי בלונדיני. באותו רגע חשבתי שיש לה איזה מעיל מזהב. פתאום באה איזושהי קרן אור, ובדיוק היה מין ברק כזה של זהב.
קראתי, ואז אני מרגישה שתי ידיים חזקות מרימות אותי ככה מאדן החלון, ונתנו לי זבנג בטוסיק. אבל ככה, זבנג. עד היום קצת אני מרגישה. ולקחו אותי, לא יודעת, לסבתא כנראה. ואחר כך, אחרי המלחמה, זכרתי את זה. ושאלתי את ורוניקה, "מה זה היה יכול להיות?" ורוניקה לא ידעה, אז התחלתי לקרוא מה היה. לקחו ילדים ונשים, בלי גברים, גברים הלכו לעבודה, לבית קברות. שם היה, בית קברות יהודי לא רחוק, עדיין נדמה לי ישנו, ופשוט רצחו את כולם.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
איך את התחברת למוזיאון פה?
<< דובר >> אירנה: << דובר >>
הכרתי את המוזיאון מזמן, אתה עוד היית ילד.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
את עלית לארץ מיד אחרי המלחמה?
<< דובר >> אירנה: << דובר >>
אתה צריך להגיד לי מזל טוב.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
מזל טוב.
<< דובר >> אירנה: << דובר >>
לפני שלושה ימים, מלאו לי 90. אני מאחלת לכולם, אבל עם הראש שלי.
<< דובר >> נוגה בוטנסקי: << דובר >>
אירנה, גילית, מה קרה לאמא שלך?
<< דובר >> אירנה: << דובר >>
הנשים שהיו שם אמרו שכנראה, או שתפסו אותה והיא נספתה באיזה מחנה, או שפשוט רצתה לברוח והרגו אותה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
מתי עלית ארצה?
<< דובר >> אירנה: << דובר >>
31 בדצמבר 1957. ישר עליתי מורוצלב.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
ואיך החיבור למוזיאון, אירנה?
<< דובר >> אירנה: << דובר >>
אני הכרתי את המוזיאון עוד לפני, לבעלי זיכרונו לברכה היו חברים פה, הייתה החברה הכי טובה מהעיר שלו, ממייסדי הקיבוץ, והייתי באה לפה. הייתי באה פעם, ויש עוד דבר אחד פה במוזיאון בארכיון, יומן של אח של בעלי, של קובה.
קובה זה בפולנית ויעקב, זה בעברית. היומן שלו ישנו פה. אצלי זה רק העתק. אז ככה שזה היה ידוע, ובאיזשהו שלב, המוזיאון היה באריאל, היה לי שם בית שהייתי מקבלת עשרות חיילים, וגם ילדים, גם מכל הסביבה. והיינו מספרים אני ובעלי, אחרי שבעלי נפטר לפני 13 שנה, אני הייתי מנהלת את כל הדברים האלה.
אני רוצה להגיד לכם, הכול הלך על חשבוננו. היינו מקבלים 15,000 בשנה, אז תמיד היה כיבוד, תמיד היה חינוך טוב. אני הייתי מספרת, בעלי זיכרונו לברכה מספר את כל הדברים האלה. היינו מחלקים ספרים בחינם, יש גם ספרים פה.
ידעתי באיזשהו שלב שאני כבר כמעט בת 90 אין מה לעשות, אין לי אותו כוח. הברך שלי פייפן. ואמרתי שאני אתרום את הכל לאוסף. התחלתי לחשוב. פה יש יומן, ופה היה לו את הזה, תרמתי פה. ותרמתי, היה לי אוסף גדול בעיקר של מכתבים וגלויות של יהודים, מליצמנשטאט, מקרקוב, הכל אותנטי. יש לי עוד גלויה שקניתי בזמן האחרון. הם יקבלו את זה, אבל אחרי שאני כבר לא אהיה פה. כן, בבקשה, אולי למישהו יש שאלות?
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אולי למישהו מבני הנוער?
<< דובר >> אירנה: << דובר >>
כדאי שתקראו את הספר. זה מיועד לנוער.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
מהמכינה? מבית הספר? יש מישהו שרוצה לשאול שאלה את אירנה?
<< דובר >> נוגה בוטנסקי: << דובר >>
אירנה, אני רוצה לשאול אותך שאלה. דווקא כשורדת שואה, מה זה בשבילך בית לוחמי הגטאות?
<< דובר >> אירנה: << דובר >>
עניתי כבר.
<< דובר >> יצחק קרויזר (ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >>
הבת שלי רוצה לשאול אותך בת כמה היית כשהיית בשואה.
<< דובר >> אירנה: << דובר >>
היית בת שלוש כשפרצה המלחמה. בגיל תשע השתחררתי. אבא שלי מצא אותי, הייתי באיזשהו מקום בכפר, אצל איזה משפחה, והוא הגיע, ותמיד כשהעבירו אותי ממשפחה למשפחה, ממשפחה למשפחה, תמיד היו אומרים, זה אבא ואימא, והאחים ואחיות זה ככה, ופתאום אחרי המלחמה, אחרי כמה חודשים, אבא שלי הופיע, היו ספסלים, לא היו כיסאות, והוא ישב על הספסל ואומרים, זה אבא שלי. אז אני חשבתי, עוד אבא אחד, מה קורה פה? הוא הביא שוקולדים, הוא הביא סוכריות, הוא קנה אותי, זה בסדר.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אני אגיד לך תודה רבה.
<< דובר >> הדר בכיר: << דובר >>
אני גם אשמח לשאול.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
שאלת הנוער.
<< דובר >> אירנה: << דובר >>
אבל בקול הרם.
<< דובר >> הדר בכיר: << דובר >>
רציתי לשאול אם כשאת רואה את הנוער, את הילדים של היום, מדברים על השואה ומציינים את זה בבתי ספר, יש פעילויות. זה גורם לך לתחושות כלשהן?
<< דובר >> אירנה: << דובר >>
אם יש לי תחושות?
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
מה את מרגישה כשאת רואה שבני הנוער באים ולומדים על השואה?
<< דובר >> אירנה: << דובר >>
אני מצטערת, אני לא ראיתי שלומדים משהו כזה רציני. אני יודעת שכולם עם הטלפון.
<< אורח >> חגי גרינפלד: << אורח >>
אני רק אספר שהוזכרה עצרת ביום השואה, ביום השואה הקרוב, יום זיכרון לשואה ולגבורה, אירנה, אנחנו נתכבד בזה שתדליקי משואה בבית לוחמי הגיטאות. אחת מששת המשואות. אתם מוזמנים, גם כל החבורה היקרה שסביב לשולחן, גם בעיקר הצעירים והצעירות שהגיעו להיות איתנו.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
תודה רבה. זה היה לי מרגש מאוד, כי סבתא שלי זיכרונה לברכה הייתה ניצולת שואה מבנדין. היא הייתה פעילה בנוער הציוני. אז אני שומע אותך ואני מתרגש, וכל הכבוד לך.
<< דובר >> אירנה: << דובר >>
תודה רבה. טוב שאתה אמרת שאני אהיה אדליק את המשואה. אני צריכה לקנות איזה שמלה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
צריך להעלות את שני אבידן. היא מנהלת תחום תמיכות, משרד האוצר. אני לא רואה טעם לדבר עם שני, התייחסות בעניין הזה של החשב הכללי, פעם אחת שלא מגיעים לדיון, אחר כך שעולה דרג שהוא לא דרג, אנחנו נשמע עוד פעם את הסיפור, היא תספר לי מה הם כתבו להם ומה הם זה. היא לא דרג מחליט. בסוף צריך דרג מחליט.
אנחנו כבר לא בישיבת ועדה ראשונה, על אותו עניין, עם אותו סיפור. שולחים עוד פעם, בכל הכבוד, שני, אין לי שום דבר נגדה, אבל שולחים מישהו שיבוא לפה ויגיד שאין שום דבר. אני לא צריך את זה. בעיניי זה זלזול.
מה שיחליטו יושבי ראש הוועדה האחרים. אני ביקשתי שאם זה לא מספיק חשוב לנציג לבוא לדיון, שיעלה או החשב הכללי או הסגן. זה הכול. זה זום. הם יכולים לעלות מהמשרד, זה לא כל-כך קשה להם. ארבע ועדות של הכנסת התכנסו פה היום. אמל, אם ירצה סגן החשב הכללי לעלות לדיון במהלך הדיון – אני אאפשר לו. כן, משרד המורשת.
<< אורח >> חגי גרינפלד: << אורח >>
אני חגי, נעים מאוד. מנהל פרויקטים בתחום ההנחלה במשרד המורשת. קבעתי עם יגאל, אחרי הוועדה, שנחשוב איך אנחנו יכולים להגיע ולתכנן תוכניות עבודה דרך הרשות לפיתוח הגליל, בהנחיה של השר ובהוראות החשכ"ל, ומה שנוכל אנחנו עוזרים. בנוסף לזה, יש לנו תמיכה של רשויות מקומיות ושנה שעברה מטה אשר קיבלו תמיכה שחצי ממנה עברה למוזיאון, אבל זה היה דרך הרשות. אנחנו לא תומכים ישירות במוזיאון.
<< דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אבל ב-2026 זה מתוקצב? הם יכולים להגשת לקולות קוראים?
<< אורח >> חגי גרינפלד: << אורח >>
ב-2026 יש לנו תמיכה שעכשיו היא אצל היועמ"ש שהיא לקראת סגירה, לא למוזיאונים, אלא לרשויות מקומיות ויש שם כמה קריטריונים שהמוזיאון יכול להציע לרשות המקומית, כמו שהיה שנה שעברה, ולקבל התמיכה עוד פעם.
<< דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
הסעיף הזה קוצץ?
<< אורח >> חגי גרינפלד: << אורח >>
לא.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
מה יקרה בתקציב המשכי, בהנחה שהתקציב הוא תקציב המשכי, האם עדיין - - -
<< אורח >> חגי גרינפלד: << אורח >>
זה תמיכה, זה לא קשור.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
היא בבסיס? האם הכסף של התמיכות נמצא בבסיס התקציב אצלכם, ואז הוא ייכנס ל-1 חלקי 12 או שהוא בתוספות שמגיעות אחר כך, ואז הוא לא יהיה ב-1 חלקי 12? האם הוא בתקציב על שינוייו?
<< אורח >> חגי גרינפלד: << אורח >>
לא, הוא ב-1 חלקי 12.
<< דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אבל אז זה עובר דרך המועצה האזורית שצריכה להחליט.
<< אורח >> חגי גרינפלד: << אורח >>
המועצה צריכה להגיש את הפעילות.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
מי נציג המועצה פה? יורם?
<< אורח >> חגי גרינפלד: << אורח >>
אייל.
<< דובר >> ניצן מאיר: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, אני ניצן מאיר, אני מייצג את בית לוחמי הגטאות. משרד מורשת, מייד אחרי הדיון הקודם, נתנאל, הנציג שלהם, פנה אליי, עשה את החיבור, הם עושים את העבודה. יש רק עניין של התמיכה דרך המועצה האזורית מטה אשר, שאת זה צריך לסדר. המועצה האזורית מטה אשר הגישה על 380,000 שקלים, אישרו 41,000. ברור שפרויקט אי-אפשר לעשות עם זה, וזה מכניס אותנו למעשה לבעיה, כי אתה לא רוצה לוותר על התקציב אבל זה לא נותן לך שום דבר ביישום.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
את הכסף העביר משרד המורשת למועצה?
<< דובר >> ניצן מאיר: << דובר >>
הוא צריך להעביר 46, מתישהו. אבל לפחות הם כן כאן והם עושים. וחגי, הנציג שלהם, אחרי זה מתלווה למנכ״ל בית לוחמי הגטאות, יגאל כהן, לראות באמת איך אפשר להתחבר, ולפחות זה.
<< דובר >> יסמין פרידמן (הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה): << דובר >>
לא לפחות. אף אחד לא עושה טובה. זה התפקיד שלהם, זה התפקיד של המשרדים. בטח ובטח משרד מורשת שנהיה משרד ממחלקה, ושהרבה מאוד כסף הולך למשכורות. אני רוצה להגיד עוד משהו למשרד המורשת. שדווקא הגעתי והצגתם את התוכניות, והכול בסדר. אתם ביקשתם עוד 25 מיליון דרך קרן העושר, זה הקרן לאזרחי מדינת ישראל, אבל כלום, אין שם פירוט.
ביקשתם 25 מיליון, אין שם פירוט. והנה, אני אומרת לך, אני יושבת גם בוועדה הזאת, ואני הולכת להילחם, כי זה לא התפקיד של קרן העושר לתקצב מורשת. תגידו שחלק מהכסף יגיע לכאן, כי זה משהו שהוא באמת יוצא דופן וחריג, אז בואו, תציגו את זה. יש שבוע הבא ישיבה, תציגו שחלק מהכסף שאתם מבקשים, של 25 מיליון, יעבור לכאן ואז יהיה אפשר לשקול את זה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
בואו נשמע את הרשות המקומית.
<< דובר >> אייל רייז: << דובר >>
אייל רייז, סגן ראש מועצה. אני קודם כול מתנצל בשם משה ראש המועצה, הוא היה איתכם בפתיחת היום בסיור. זה בהחלט יום שהוא מרגש וחשוב גם למועצה. ברשותך, יושב-ראש הוועדה ויושבי ראש הוועדות, במהלך המלחמה, אני מניח שאתם יודעים את זה, עם פרוץ 7 באוקטובר, הבית פתח את דלתו והגיעו לכאן גנים של קיבוץ גשר הזיו. ולאחר מכן, בית ספר שנעקר, בית ספר מנור אילון, היה פה במשך שנתיים.
אני אומר את הדברים האלה כי הבית יודע מה המשמעות של תקומה. השורדות והשורדים שעלו פה הם היחידים שיודעים לספר את סיפור התקומה, לא רק את השואה. ויש פה לבית אחריות גדולה מאוד, עכשיו כשאנחנו מתמודדים עם מה שאתם שואלים – מאיפה נביא עוד תקציבים כדי שתהיה יכולת לעשות פה ההדרכות, את ההכשרות, את הפעילויות למען הצמיחה של הדוח הצעיר שיושב פה?
לגבי התפיסה של הרשות. הרשות לאורך כל הדרך רוצה לראות את טובת הבית, נקודה. והמשמעות היא שברגע שהתחלנו את התהליך של הארכיון שהצגת, המועצה נתנה מסמך תמיכה כדי שזה יוכל להתקדם ומהר. גם לגבי משרד מורשת, אנחנו בדין ודברים כי מידת התקציבים על מגוון המוזיאונים, כולל פה, היא פשוט, אין לי מילים טובות להגיד עליה. אתם חייבים לשנות את זה ב-180 מעלות.
חבר הכנסת מיכאל ביטון עכשיו עלה לחניתה. שם הורידו תמיכה ב-2025, מ-250 ל-70. אותו סיפור מספרים לכם פה במוזיאון. הם אלופים ב"איך", במקום להקציב מקרן העושר ומכל דבר אחר, דווקא למקומות האלה את התמיכה, במקום להגדיל ולהכפיל – מורידים.
תסלחו לי שאני אומר את הדברים בצורה ישירה. אני חושב שזו העת, אין עת אחרת, להתכנס חזרה לתקציב ולראות איך מעבירים את התמיכה, במידה וייצא קול קורא, נשמח להעביר ולסייע בכל מה שנדרש.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יו"ר הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה): << דובר >>
למה תקצבתם אותם ב-46,000 שקלים? מאיפה הסכום הזה?
<< אורח >> חגי גרינפלד: << אורח >>
כל רשות הגישה בקשות תמיכה לפי קריטריונים.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
כמה כסף יש בסעיף סך הכול?
<< אורח >> חגי גרינפלד: << אורח >>
בשנה שעברה היה 4 מיליון. הגישו 91 רשויות מקומיות מכל הארץ.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יו"ר הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה): << דובר >>
זה רק למוזיאונים?
<< אורח >> חגי גרינפלד: << אורח >>
לא, זה בכלל לא למוזיאונים, זה רק לרשויות מקומיות. להנחלת מורשת ברשויות מקומיות, להגיע לאתרי מורשת, פעילויות מורשת.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אתה יכול בבקשה עכשיו לבקש בוואטסאפ שישלחו לך את הטבלה של פירוט כל הסעיף הזה, איזה רשויות קיבלו וכמה קיבלה כל רשות?
<< אורח >> חגי גרינפלד: << אורח >>
91 רשויות? אין בעיה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
שיוציאו לך את זה ובינתיים אנחנו נמשיך את הדיון. אני רוצה לעבור על הרשימה הזאת. הרשות לפיתוח הגליל.
<< אורח >> יכין זיק: << אורח >>
הרשות לפיתוח הגליל גם במהלך השנים וגם במהלך המלחמה תמכה במוזיאון בדרכים שונות. אנחנו רואים בו אחד האתרים החשובים בגליל, וגם אתר ייחודי. אנחנו נבחן את המשך הסיוע, כמו שעשינו בשנים הקודמות, ויותר מזה נשמח להיות הגורם המבצע של הממשלה באירוע, הזה אנחנו יכולים להקל עליו במיוחד.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
הממשלה לא חייבת לעבור דרך הרשות המקומית. היא יכולה לעבור דרככם.
<< דובר >> יגאל כהן: << דובר >>
בשנה האחרונה קיבלנו תמיכה של 300,000 שקלים, וכאן זו הזדמנות להודות גם לשר וסרלאוף, דרך בית לוחמי הגטאות, על אלפי הצעירים והצעירות שהגיעו בזכות התמיכה הזאת. ואני יודע שגם הוקצב סכום גדול יותר להמשך, שחבר הכנסת יצחק קרויזר וינון אזולאי דוחפים, של כ-485,000 שקלים כדי להמשיך ולהביא לפה צעירים וצעירות, זה קריטי, זה צינור הנשמה, שעל פיו אנחנו עובדים. תודה רבה על מה שהיה, ותודה עוד יותר גדולה על מה שאנחנו צריכים שתדחפו, כדי להמשיך באותה מגמה גם לשנה הזאת שהתחלנו לרגע.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
יגאל אתה יכול לפרט לנו מה הקשיים שלך, מתוך תקציב של בין 15 ל-17 מיליון שקל של המוזיאון, איפה הפער?
<< דובר >> יגאל כהן: << דובר >>
אני אגיד את בצורה הכי ברורה, וחשוב שכל משרדי הממשלה ישמעו את זה אחת ותמיד. בתקציב של כ-17 מיליון שקלים, תמיכת הממשלה היום היא פחות מ-20%, 22%. זה דבר שהוא לא הגיוני בשום קנה מידה, בוודאי למוזיאון שעבר ועובר - - בוודאי למוזיאון שצריך להתקיים, כמו שאמרתי, לא לשרוד, להתקיים בזכות במקום שבו הכול יקר יותר. התחבורה לפה יקרה יותר, אנחנו לא בדרך לאן שהוא, צריך להגיע אלינו במיוחד כדי להגיע לפה.
אנחנו מנסים בעידן הזה להמשיך ולנסות ולהיות משמעותיים בוודאי עבור המדינה שבתוכה אנחנו פועלים, עבור חברה שבטוחה אנחנו עובדים. חבר הכנסת פורר, שאר הכסף מגיע מתרומות, תמיכות, הכנסות, זה ממש לחזר על הפתחים כדי לגרום לבית הזה להמשיך ולהתקיים, להמשיך ולפעול בצורה הטובה ביותר.
מצב, שכמו שאתם מבינים, הוא לא בטוח בשום צורה. אני כל בוקר קם והולך לישון עם מציאות אחרת ועם מלחמה שבה אנחנו נמצאים כדי לקיים את המקום הזה. ולכן, לכם, הנציגים השונים של משרדי הממשלה, יש משמעות עצומה בלקבוע דברים שאיתם אנחנו יכולים גם להמשיך הלאה. לא אד-הוק ולא עכשיו קם ונגמר, אלא משהו שהבית הזה, ובזכות, מול המשרדים השונים שנמצאים פה, ימשיך ויעבור איתם.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יו"ר הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה): << דובר >>
היום התפרסם קול קורא של המשרד לשוויון חברתי, יש לנו שם את התקציב של 6 מיליון לטובת ההנצחה, וארגונים. אתם זכאים להרגיש קול קורא?
<< דובר >> יגאל כהן: << דובר >>
עד היום, לצערי הרב, המשרד לשוויון חברתי עם תקציב מאוד ראוי ומאוד נכון לבית וחמי הגדולות, סייג את זה בכמה וכמה כללים או התניות, כמו לדוגמה כפל תמיכות, כמו לדוגמה חוסר היכולת לתת למוסד שיש לו סמל מוסד, כמו לבית לוחמי הגיטאות. חלק מהפעילות של הבית היא הסמל מוסד של משרד החינוך, ולכן, לצערנו הרב, אנחנו לא יכולים לגשת לקול קורא כל כך מוצדק ונכון, שאיתו אנחנו יכולים לעשות בדיוק את הפעילות של לשמוע אתכם, קול קורא כזה.
<< דובר >> ניצן מאיר: << דובר >>
אנחנו יכולים להפריד את הפעילות ולגשת לקול הקורא, ובגלל שיש לנו סמל מוסד חינוכי, רק בגלל זה אנחנו לא יכולים לגשת לקול קורא הזה. אנחנו לא עומדים בתנאי סף, כי יש לנו סמל מוסד חינוכי.
<< דובר >> יגאל כהן: << דובר >>
צריך להסביר את זה במשפט אחד מאוד משמעותי, אנחנו לא מבקשים פה טובות מאף אחד או תחינה כזו או אחרת שיעשו לנו צדקה או טובה. אנחנו מוכנים ואנחנו נותנים עבודה מאוד איכותית, שאת חלקה הקטן טעמתם היום, עבודה מאוד איכותית בתמורה לתמיכות המשמעותיות האלה, בתמורה לקולות הקוראים האלה, בתמורה לפעילות הזאת שאנחנו מבקשים לעשות.
<< דובר >> ניצן מאיר: << דובר >>
רק נגיד שסמל המוסד אפשר לנו להביא את בית ספר סולם צור לפה כשהם היו מפונים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
מה התקציב השנתי?
<< דובר >> יגאל כהן: << דובר >>
17 מיליון שקלים בשנה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
כן, אבל כמה אתה צריך מהממשלה כדי שאתה תישן בשקט? היום אתה מקבל שלושה וחצי מיליון שקלים מהממשלה, כמה אתם צריכים בשביל שאתם תוכלו, שאתה תגיד, "שמע, עכשיו קיבלנו, לא יודע, שבעה, קיבלנו שישה, קיבלנו שמונה, עם זה אני יודע - - -"-
<< דובר >> יגאל כהן: << דובר >>
לפחות שמדינת ישראל, תיקח עליה אחריות של 50%, 60% מתקציב הבית, זה משהו שאנחנו נוכל להסתדר ולהתמודד עם השאר, בעבודה מאוד קשה ומאומצת.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
זאת אומרת חסר לך שלושה וחצי מיליון שקלים.
<< דובר >> יגאל כהן: << דובר >>
נכון.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יו"ר הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה): << דובר >>
חבר הכנסת פורר, המחזור הזה הוא לא השקעה לתערוכות חדשות והכול, ראיתם את התערוכה הנפלאה של יער-אל?
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
בסדר, הוא לקיום המצב הקיים.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יו"ר הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה): << דובר >>
הוא לקיום המצב, מוזיאון כזה חייב גם להתפתח בזה, כדי שיבואו, אז צריך לקחת בחשבון.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
נציגים נוספים שרוצים להתייחס ולא נתתי להם?
<< דובר >> שרון רופא-אופיר: << דובר >>
כן, אני אשמח לדבר.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
כן, בבקשה, שרון רופא אופיר, חברת הכנסת לשעבר.
<< דובר >> שרון רופא-אופיר: << דובר >>
אני אדבר כאן בכובע שלי כחברת הוועד המנהל של הבית. קודם כל, תודה על הזכות ותודה לעודד שתמיד רואה את הבית, ולניצן שמצליח לעשות כזה דבר ולהביא לפה ארבע ועדות של הכנסת, זה באמת לא יאומן.
אני רוצה רגע לדבר מדם ליבי, כי לדעתי זר לא יבין זאת. אגב, גם אתם, חבר'ה צעירים, אם היו שואלים אתכם ועושים פה משאל מי מממן בית כזה, אני בטוחה שהייתם אומרים מה זאת אומרת מדינת ישראל. ואז אנחנו מגלים שזה לא מדינת ישראל, כי מדינת ישראל לא מממנת את הבית הזה וצריך לשבת כאן, המנכ״ל שעושה עבודה מדהימה, ולשבת ולהתחנן. אני מסתכלת עליהם ופחות עליכם, כי אני רוצה שהם יבינו, אני רוצה שתבינו איך זה נראה.
לבית הזה יש שני כובעים. יש לבית הזה כובע אחד של זיכרון אל העבר, אבל יש לבית הזה גם הנעה לפעולה אל עבר ההווה והעתיד, לא רק ברמת הזיכרון, גם ברמת התקומה. אנחנו נמצאים אחרי השבר הכי גדול שידענו, של 7 באוקטובר, וישנם כל כך הרבה אנשים ששואלים היום איך אפשר לקום מתוך העצב הנורא והאיום הזה.
עכשיו דווקא בגלל שחזר החטוף האחרון, שהשעון, בערב יום השואה הבינלאומי, תחשבו איזה מקריות, או שאין מקריות בחיים, נעצר השעון בכיכר החטופים ממש ביום השואה הבינלאומי, אז זה נעצר, אז ההווה והעבר שלנו שזורים יחד.
עכשיו יש לנו רגע זמן לעצור ולשאול את עצמנו, איך קמים הלאה? וכשרואים את המשפט שאתה, יגאל, הראית לנו בתחילת הסיור הזה, שמקירות הרוסים באנו הנה ובחרנו להקים בתים חיים, יודעים שאפשר. הבית הזה הוא מראה שאפשר.
ולכן, כשאנחנו באים ומדברים על תקציבים, מקיימים כזו ישיבה שבאמת, תודה לכם, אבל זה לא יאומן שאוזני הממשלה לא קשובות לזה, הרי גם אם היינו מורידים את הממשלה שטרחה היום להגיע לקריית שמונה, לכאן, לבית הזה, אני בטוחה שהם היו מעניינים ואומרים, "כן, כן, בטח, בטח צריך לתת", אבל כל שנה מחדש מתנהלים הדיונים האלה והתקציב לא עובר.
אז עד שהממשלה תעביר את התקציבים, אני רוצה להציע לכם, חברי כנסת, שיש לכם קשרים עם המוסדות הלאומיים, אם זה נציגים בקק״ל, ואם זה הג'וינט, ואם זו ההסתדרות הציונית, ועוד-ועוד מוסדות, אני בטוחה שכבר פניתם, אבל בואו ננסה שוב, כי לנו בסוף כבית, עד שהרכבת תצא מהתחנה למעלה בירושלים ותביא לנו לכאן את התקציב, אנחנו רוצים לקבל תקציב כדי שנוכל להמשיך הלאה. גם לזכור, גם להזכיר, וגם להראות שאפשר מתוך האפר, מתוך השברים, לקום.
יש פה היום פרויקט מדהים של תקומה. אנחנו יכולים ורוצים להפוך למרכז בין-לאומי, כדי שאנשים יראו שאנחנו לא רק מחיים זיכרון, אפשר לקום מתוך שבר כזה, העם היהודי עושה את זה, אנחנו לא סתם לא מפחדים מדרך ארוכה והבית הזה הוא המקום כדי להראות שזה אפשרי.
אז אנחנו סומכים עליכם שגם תמשיכו לקיים ישיבות ולבדוק לאן עבר התקציב, ומה קורה עם המשרד למורשת, ועם משרד האוצר, ועם משרד התרבות, אבל גם אל מול הנציגים במוסדות הלאומיים, גם משם אפשר להביא כסף, ונשמח לקבל את זה גם משם. תודה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
תודה. קיבלת את הרשימה?
<< אורח >> חגי גרינפלד: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אתה יכול להקריא אותה?
<< אורח >> חגי גרינפלד: << אורח >>
91 רשויות?
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
כן, תקריא אותם. תתחיל ממה הגבוה יותר.
<< אורח >> חגי גרינפלד: << אורח >>
אני רק רוצה להגיד שמטה אשר בין העשיריה הגבוהה, שקיבלו את התמיכה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
זאת אומרת 41 אלף זה בין העשירייה הגבוהה?
<< אורח >> חגי גרינפלד: << אורח >>
לא, הם קיבלו על שני מוזיאונים שלהם שהם הגישו, על חניתה ועל בית לוחמי הגיטאות.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
כמה הם קיבלו?
<< אורח >> חגי גרינפלד: << אורח >>
ביחד זה יוצא 110,000 שקל. על חניתה 74,000 ופה 46,900. אבל אני חייב להגיד שהקריטריונים של התמיכה הם שאנחנו לא תומכים בפעילות - - -
<< דובר >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >>
לא, אבל התמיכה היא לרשות. התמיכה היא לרשות החלוקה שאתם עושים את זה. זה לא שהשר אומר לך לפה זה 10 ולשם 30.
<< אורח >> חגי גרינפלד: << אורח >>
התמיכה היא לרשות. אבל זה הרשות הגישה את התמיכה. והרשות החליטה כמה לעשות.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
חגי, בקריטריונים יש איזשהו קריטריון עודף למוזיאונים שעוסקים במורשת השואה?
<< אורח >> חגי גרינפלד: << אורח >>
לא. אין.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אין קריטריון עודף למורשת השואה. יש איזשהו קריטריון עודף לנגב וגליל?
<< אורח >> חגי גרינפלד: << אורח >>
לא. יש ניקוד עודף לפריפריה. נקבל ניקוד ולפי זה - - -
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
הבקשה אליכם. קודם כל, אנחנו עכשיו כבר כולנו התלבשנו על משרד המורשת, שבסוף הוא זה שנותן, והוא המשרד הקטן באירוע הזה. האחריות של האירוע הזה נמצאת במשרד התרבות, ובחשב הכללי. אלה שני האירועים הדרמתיים בעיניי.
אני כן אומר שבתוך הקריטריונים שלכם לשנה הבאה, בהחלט ראוי לתת ניקוד עודף לרשויות של נגב גליל, ובאופן כללי, אני אומר למשרדי הממשלה, בעיניי, הנכון ביותר הוא לעבוד דרך הרשות לפיתוח הנגב והגליל לאירוע הזה, שאגב, היא גם גוף, אני לא יודע אם אתם עושים את זה היום, אבל אתם יכולים גם לגייס כסף. זה גם חלק מהעניין.
אנחנו רוצים לסכם, אז ניתן לחבר הכנסת קרויזר.
<< דובר >> יצחק קרויזר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >>
את התודות אמרנו, והן תודות אמיתיות וכנות. הסיור הזה הוא סיור משמעותי. כמו שאמרתי, יוצאים לסיורים כדי להכיר איזושהי בעיה, ואז מנסים לטפל בה ברמה הטכנית בכנסת. אנחנו מגיעים פה כל פעם למקום הזה, שהוא ברמה הרגשית, אתה נקשר אליו, וניצן הכיר לי אותו ממש איך שנכנסתי לכנסת, זה היה אחד המקומות הראשונים שהגעתי לבקר כאן במועצה ובמוזיאון.
ומאז אני מקפיד להגיע לעיתים תכופות, וגם לטקס המאוד מרשים, המאוד עוצמתי שיש כאן מדי שנה, שסוגר את יום השואה כאן במדינת ישראל. חבר הכנסת פורר, כמו שאתה אמרת, המורשת, נגב גליל, התרבות, בסוף המקום הזה - - - איך יד ושם מתקיים? יד ושם יש לו חוק שמחזיק אותו בפני עצמו והמוזיאון הזה הוא כמעט בגיל של מדינת ישראל, וכל ממשלה צריכה פה - - -
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
שנה אחרי.
<< דובר >> יצחק קרויזר (ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >>
בשנה הראשונה, תוך שנה המוזיאון כבר פתח את שעריו, ומאז מנכ״ל אחרי מנכ״ל מכתת רגליו במשרדי ממשלה כדי לקושש עוד מיליון, עוד שניים, עוד שלושה, ותרומות, ואירועים, ועושה פה באמת עבודת חינוך מדהימה ומרשימה, כמו שכבר נאמר כאן.
לכן אני חושב שאין פה אפשרות אחרת למעט חוק ייעודי, מאשר כל פעם לנסות לדבר אל ליבו של שר כזה או שר אחר שישיג תקציב עבור מוזיאונים להנצחת השואה, אלא פשוט חוק, שאני חושב שיש רק עוד מוזיאון אחד, שהוא קצת די קטן, אבל שיכסה את המקומות האלו, שנותנים בעצם מקום לזיכרון ביד מרדכי.
יש עוד כמה מכונים קטנים, אבל בסוף חוק שיודע להחזיק, ברור שכאן זה המקום המרכזי, ראש החץ של המוזיאונים, אבל בסוף זה מקום שצריך להחזיק את עצמו מעצמו, בתמיכה ממשלתית מלאה, בצורה קבועה, מוסדרת, שתדע לא רק לתת פה את החוב של העבר, אלא הרבה תקווה לעתיד. ולסיכום, רק לא שמענו רק את הנושא של החוב.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
החשב הכללי החליט לא להגיע לישיבה. הם רצו לא לבוא. אמרתי, אין דבר כזה לא לבוא. בסוף אמרתי, בגלל שזה נושא כל כך חשוב, שיעלה בבקשה בזום, או החשב הכללי או הסגן. אם הם לא מתכבדים להגיע עד לכאן, אז גם הדרג שאמור להתייחס לעניין, בהתאם. אני לא ציפיתי שיגיע לכאן סגן. שוב, תרצו – אני אעלה אותם. אני מרגיש שאין לי מה לשמוע עוד פעם את אותם הסיפורים ששמעתי בדיון הקודם.
<< דובר >> יצחק קרויזר (ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >>
לא, גם בזום, אני חושב שזה לא מכבד.
<< דובר >> ניצן מאיר: << דובר >>
העיקר שהם אמרו שלא שלחנו להם את החומר. שלחנו להם את החומר, רק לפרוטוקול. אנחנו את החומר שלחנו, אין לי יותר מה לשלוח.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
אני מקבל את מה שאמר חבר הכנסת קרויזר, הפתרון יהיה רק בחקיקה, לא משהו אחר. חברת הכנסת פרידמן.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יו"ר הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי השואה): << דובר >>
אין לי מה להוסיף. זה התפקיד שלנו, ללכת וללחוץ על המשרדים, גם להעביר תקציבים ואולי באמת לחשוב על איזו חקיקה משותפת, קואליציה, אופוזיציה ביחד, כדי להעביר את זה כמה שיותר מהר.
<< דובר >> יגאל כהן: << דובר >>
מעבר לתודות הגדולות שנאמרו פה, ואני שלם ומלא איתן לחלוטין. אני אגיד משהו לגבי החשב הכללי. חבר הכנסת פורר, הבקשה שהייתה לנו זה באמת לראות אותו, שיקרא לנו לרגע, בלי ועדות חריגים, או הוא או סגנו, פשוט שנדבר איתו ונסביר אולי מורכבות קצת יותר גדולה, שהמרחק בין ירושלים לבין בית לוחמי הגטאות מאוד מקהה אותה כנראה, אז צריך איכשהו לקרב את זה. זה לגבי החשב הכללי.
הדבר השני, היוזמה - - אני רוצה לחזק ולקרוא למשרדי הממשלה, גם משרד הרווחה, גם משרד העלייה והקליטה שנמצא פה, ומשרדים אחרים, למצוא את התקציבים, להעביר אותם דרך הרשות לפיתוח הגליל, זה לא למשכורות וזה לא לבנייה של בית חדש פה, זה להביא עוד ועוד תלמידים צעירים, צעירות, כמו הצעירים והצעירות המדהימים שיש פה. זאת המטרה.
כלומר, בסוף זה הקיום של המקום הזה. המקום הזה הוא לא עסק מסחרי שעסוק בלעשות כסף ורווחים, הוא עסוק בלעשות רוח וחינוך, ולכן לכל אחד ואחד מכם יש משמעות ואחריות לחזור אל השר שלו, אל השרה שלו, אל מי שזה לא יהיה, ולמצוא את אותם כספים שיכולים לעבור לרשות לפיתוח הגליל, שנכונה לעזור לנו, ולגרום לכך שיבואו לפה עוד ועוד, כי זה תכלית הבית הזה, וזו מטרתו. אז תודה ענקית.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
תודה. ראשית, אני מודה לך יגאל, על האירוח, ולכל מי שלקח חלק, ניצן. ואני אומר עוד פעם, להביא לכאן ארבע ועדות, זה לא עניין של מה בכך. אני לא זוכר ישיבה משותפת של ארבע ועדות בכנסת בעשור שאני נמצא בכנסת, בכל נושא.
אני אומר את זה למשרדי הממשלה, אני חושב שיש פה אמירה מאוד-מאוד ברורה של הכנסת לעניין הזה. לצערי, הממשלה מתעלמת מהנושא הזה לאורך זמן והכלי היחיד שנותר בידינו, אני אומר את זה לחבריי חברי הכנסת, הוא חקיקה. אין כלי אחר.
אני אומר את זה כי אני מכיר את מוזיאון הלוחם היהודי, שאגב, מי שלא היה שם, כדאי לכם גם שם לבקר, שמצא בלטרון. אני בהליך החקיקה נמצא כרגע, ובעצם הוא סיים הכנה לקריאה ראשונה, הוא צריך לעלות להצבעה בקריאה ראשונה כבר. זה חוק שנדחפתי בסוף לחוקק אותו, כי הממשלה, למרות שהיא תקצבה את הקמת מוזיאון הלוחם היהודי, לא נותנת לו את הדרך לחיות היום, ולכן נדרש חוק.
לכן, אני אבקש להחתים אתכם על חקיקה, אנחנו כבר השבוע נניע חקיקה. אם הממשלה תדע לפתור את העניין בלי חקיקה – יחסכו לכולנו כאבי ראש, אבל אם לא – נקדם את זה בחקיקה, מה לעשות, אין דרך אחרת.
במקביל, אנחנו נקבע דיון מעקב, בעוד כחודש, אמל. נזמין את יושבי-הראש שירצו להצטרף, אני חושב שזה דווקא כוח גדול, ששם אני אבקש שיגיע לפחות סגן חשב כללי. זה יהיה נושא הדיון, והנושא השני של הדיון יהיה הנושא של הארכיונים, ואתם תספר לנו איך אתם עוזרים בעניין הזה.
שרון, אני מקבל את הערתך לגבי המוסדות הלאומיים. תוציאו בבקשה מכתב הזמנה ליו״ר קק״ל.
<< דובר >> שרון אופיר: << דובר >>
ישנו, אנחנו פועלים בנושא הזה.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
תוציאו מכתב הזמנה, תעבירו לי אותו גם. גם אנחנו נדבר איתו כולנו. גם יו״ר ההסתדרות הציונית העולמית, בתוך העניין הזה. זה לא משנה, כמו שאומרים, "באין ציפור שיר, גם העורב יהיה".
<< דובר >> שרון אופיר: << דובר >>
מי שעזר לתקומת המבנים בניר עוז זה קק״ל ולא המדינה. אז אנחנו יודעים לעבוד מול קק״ל.
<< יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >>
החשיבות של המוסדות הלאומיים לא תסולא בפז. ואני אומר את זה כמי שמכיר את הפעילות שלהם בהרבה מאוד תחומים, אוהבים לתקוף אותם, אבל הפעילות של המוסדות הלאומיים קריטית, גם לעניין העלייה והקליטה וגם לעניין המורשת והחינוך.
תעבירו שוב את עמדתנו, של כולנו, לאירנה שכיבדה אותנו כאן וזו אכן זכות. אנחנו לא יודעים כמה שנים עוד נצליח לשמוע ממקור ראשון עדות לדבר הזה שכתב מי שכתב ,שזה היה בפלנטה אחרת, אבל זה קרה בפלנטה הזאת.
גם בניר עוז ובארי זה היה נראה כאילו זה עולם אחר וזה קרה כאן. וזה יכול לקרות שוב, ואנו רואים את גלי האנטישמיות ואת הרציחות ואת הניסיונות לעשות את זה. החשיבות של הזיכרון הזה היא קריטית, כדי שה-"לעולם לא עוד", לא יישאר סתם סיסמה על הקיר. תודה רבה. הישיבה נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:30. << סיום >>