פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 409
מישיבת ועדת הבריאות
יום שני, כ"ב בשבט התשפ"ו (09 בפברואר 2026), שעה 12:00
סדר היום:
<< נושא >> מעטפת טיפולית לבני משפחות של הלומי קרב << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
לימור סון הר מלך – היו"ר
חברי הכנסת:
פנינה תמנו שטה
מוזמנים:
בלה בן-גרשון
–
ממונה ארצית חירום טראומה וחוסן נפשי, משרד הבריאות
רונית סנדרוביץ
–
ר' החט' למענים סוציאליים לתחום הקליני, משרד הביטחון
אור אברג'יל
–
רמ"ד מיצוי זכויות נכי צה"ל, צה"ל, משרד הביטחון
טלי אלוני
–
קצין בריאות הנפש, מ"י, המשרד לביטחון לאומי
ניצן רביב פרסקו
–
קב"נית יח' הנציבות שב"ס, המשרד לביטחון לאומי
אביבית טובול
–
קצינת מש"א, נציבות שב"ס, המשרד לביטחון לאומי
קרן זרביאן לוי
–
עו"ס שיקום, המוסד לביטוח לאומי
ענבר דוד
–
מנהלת אגף נפגעי פעולות איבה, המוסד לביטוח לאומי
שירי בר לב-אשכנזי
–
אגף נפגעי פעולות איבה, המוסד לביטוח לאומי
סיני אורן
–
פסיכיאטר, מנהל מרפאת "שערי נפש", המרכז הרפואי שערי צדק
אסף כספי
–
מ"מ מנהל אגף לרפואת הנפש, המרכז הרפואי שיבא, תל השומר
רעות לב
–
מנהלת את מרכז החוסן הארצי, הקואליציה הישראלית לטראומה
חיים וינגרטן
–
סמנכ"ל מבצעים, זק"א
ורד עצמון משולם
–
ראש אגף חוסן, זק"א
אליקו שליין
–
יו״ר ומייסד, התארגנות נפגעי תאונות עבודה למיצוי זכויות
סתיו סילבי סויסה
–
מובילת הלומות הקרב, הלומי קרב
אושר אואקנין
–
הלום קרב, הלומי קרב
שלומי סנדק
–
בעלים, המרכז הישראלי לקנאביס רפואי
חיים מזרחי
–
פעיל, המרכז הישראלי לקנאביס רפואי
שירה לורנץ ריינר
–
מקדמת מדיניות וחקיקה, 121 - מנוע לשינוי חברתי
מיכאל סגל
–
פסיכיאטר, אגוד הפסיכיאטריים
איל פרוכטר
–
שותף מייסד וראש תחום רפואה ומדע, קולקטיב עיקר
רותי פרמינגר
–
נציגת ארגון נפגעי פעולות איבה בכנסת
הילה איטח
–
פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית
הילה יבנאי-טל
–
מנהלת שירות סוציאלי, צבר רפואה
שמיר בניטה
–
הלומי קרב
תמיר ניסנבוים
–
פוסט טראומה
שמואל הראל
–
הלום קרב
תומר בדני
–
הלום קרב
עומר אמסלם
–
הלום קרב
חגי עזרא
–
הלום קרב
מיכה כץ
–
הלום קרב
שיר כץ
–
בתו של הלום הקרב מיכה כץ
אביחי לוי
–
הלום קרב
יוסי סרדי
–
אזרח
ארז דוד גבאי
–
הלום קרב
שי לי תבל
–
פוסט טראומה
זהבה כהן
–
אשת הלום קרב
יהודה לוינגר
–
הלום קרב
אליה שוהם
–
הלום קרב
חגי עזרן
–
הלום קרב
יהושע פריש
–
הלום קרב
דוד נוזיידה
–
הלום קרב
יהודית רחמים
–
אימא של הלום קרב, הלומי קרב
זהבה כהן
–
בת זוג של נכה צה"ל
רחלי ווקנין
–
אמא מלווה יהלומת קרב
יעל עזרן
–
אשת הלום קרב
מנהלת הוועדה:
מיכל דיבנר כרמל
רישום פרלמנטרי:
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> מעטפת טיפולית לבני משפחות של הלומי קרב << נושא >>
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
שלום לכולם. בחלקו הראשון של היום עסקנו במענים הישירים לנפגעי פוסט טראומה והלומי קרב, אבל אי אפשר לדבר על פציעת הנפש מבלי לדבר על המענים שסובבים אותה. פציעת הנפש משפיעה על הילדים, בני הזוג, על ההורים, על האחים והמשפחות. יש כמה מעגלים, גם המעגלים היותר רחבים, ואנחנו יודעים שהרבה פעמים גם חברים טובים, אבל פה היום אנחנו נשמע את המשפחות.
המשפחות הללו הן לוחמות והם הלוחמים האמיתיים שבעורף, הם אלו שנמצאים שם ברגעי השבר הקשים, בלילות בלי שינה או עם השינה הטרופה מאוד, ובתהליכי השיקום הסיזיפיים והארוכים והם הרבה פעמים הופכים להיות המטפלים והמשענת ולפעמים הם גם המגן האחרון של האיש היקר להם או האישה היקרה שלהם. אבל אנחנו רוצים לשאול כאן, מי שומר על השומרים?
בגלל שהדיון הקודם התארך הדיון הזה יתקצר לצערי הרב. חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
תודה, גברתי היושבת ראש. אני רוצה קודם כל לברך אותך על כך שאת נכנסת לעובי הקורה. אני יודעת כמה הנושא הזה חשוב לך והיו לנו גם שיחות סביב נושא המשפחות, גם בוועדה היית שותפה כשהייתי יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, שם עשינו לפחות שבעה דיונים על המעטפת לאימהות ולנשות הפצועים, שזה גם כמובן להורים ולילדים.
אני רוצה להזכיר שיש הרבה מאוד ילדים של פצועים שצריך לא לשכוח אותם. משרד החינוך התחיל, אני בטוחה שתבקשי מהם תשובות, ובאמת הייתה איזה התקדמות ראשונית. בהתחלה, אני אזכיר, גברתי היושבת ראש, ההתייחסות אליהם הייתה תחת חוזר מנכ"ל של ילדי מילואים שזה שונה בתכלית השוני ואנחנו דרשנו אז ואני רוצה לומר גם היום, חשוב לתת מעטפת לילדים של פצועים. העולם שלהם השתנה מקצה לקצה.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
חברת הכנסת, צריך לציין שאת באמת הובלת את המענים בסוגיות האלה.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
נכון, זה היה מאוד מאוד חשוב לי ויש לנו עוד הרבה מה לעשות בעניין הזה.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
והיו לך הישגים טובים.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
תודה רבה לך. בנוסף לכך שנשות הפצועים ואימהות הפצועים והמשפחות שלהם, צריך לזכור שהם עוברים באמת שינוי מקצה לקצה, גם ביכולת שלהם לצאת להתפרנס, לשמור על אורח חיים ושגרה שהייתה מוכרת להם והדבר הזה גם צריך להיפתר. נמצאים פה נציגים גם של צה"ל, ראיתי קודם את אור. אז השגנו שבמהלך האשפוז היום נתתם את אובדן הכנסה לשלושה חודשים, אני חושבת שצריך לראות עוד מענים ועוד דברים שצריך לסייע להם.
בזמנו הזכרתי דברים מאוד מאוד פשוטים, לדעתי את גם ניהלת את הדיון כשהעליתי את הנקודה הזאת במליאה, כסגנית יושב הראש. לדוגמה אני פגשתי אישה שבעלה מאושפז בשיבא והיא גרה בעפולה גם עם ילד על הרצף, אין לה רכב ועד שהיא מגיעה לבקר את בעלה היא כבר צריכה לחזור לאסוף את הילדים הקטנים. הדברים האלה, שכביכול נראים לנו קטנים - - -
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
והיא מוותרת על הביקור של בעלה.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
בדיוק, בסוף היא לא יכולה להגיע ואז הוא מוצא את עצמו לבד, בלי המעטפת של הרוח והחוזק ששואבים מהמשפחה. הדברים האלה הם כביכול קטנים, אבל הם עולם ומלואו.
בנוסף לכך אני חייבת לומר, אני מאוד מוטרדת לאחרונה מהיחס המחפיר שיש לעולים חדשים ולחיילים בודדים ובתוכם גם בני קהילתי. בשבוע שעבר התפרסם אירוע של חייל, שאמנם לא נפצע בקרב, אבל כל השירות שלו הוא היה בעזה, לוחם, חייל בודד, שהוא לא היה חייב להתגייס, הוא התגייס, עבר תאונת דרכים ופשוט הפקירו אותו עם פציעות ראש ופציעות רב מערכתיות קשות. ביום אחד אמרו לו: אתה משוחרר, קיצרו לו את השירות ואמרו לאמא, כשהאמא גם עברה אורח חיים קשה, עברו דברים לא פשוטים, אמרו להם: אתם יוצאים ומפנים את המלונית.
אין דבר כזה, היא גרה בטבריה, קומה רביעית, בית לא מונגש, בלי מעלית, לאן רצו לזרוק אותה, לרחוב? כשאין לה שקל. יצאנו בגיוס כספים ותרומות מהציבור הרחב, שזה ביזיון להגיע למצב הזה. אבל מעבר לכך, אני שמחה שגם הצבא, אור, נכנסת לתמונה יותר חזק ממה שהיה צריך, על אף הטעויות של צה"ל ומשרד הביטחון. אתם לא תפקירו חיילים, לא עולים חדשים, לא חיילים בודדים, לא כאלה שההורים שלהם לא יודעים עברית.
אני מקווה שאת תיקחי את הדבר הזה ותיתני לזה גם זרקור, בתוך המקרו לא שוכחים את מי שסובלים כפל כפליים. אני רואה פה את יוסי, יהלום קרב, בפעם האחרונה שאנחנו דיברנו ויצאנו, הוא אמר: אנחנו יודעים את זה, הם חברים שלנו, אנחנו רוצים להילחם עליהם. בוודאי מיכה, שמעלה את הקול הזה, שהוא עלה לארץ בעצמו, אז סיפרת את הסיפור שלך, אסור לנו להפקיר אף חייל או חיילת שתרמו את נפשם ואת גופם בשבילנו.
אני סמוכה ובטוחה שאת תעשי עבודה מצוינת עם הדבר הזה ובדיון הבא, אם יהיה בקרוב, צר לי שלא הבאתי אימהות שנפגשו איתי, אני אביא אימהות שממש הולכות לאיבוד בתוך הסבך הבירוקרטי, ומה שלוקח להורים לפעמים שבוע-שבועיים, אפילו טפסים, האנשים האלה מתברברים שנה ושנתיים ובסוף מפסידים את הזכויות שלהם.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
תודה רבה, דברים ממש חשובים. יהודית רחמים, אמא להלום קרב, בבקשה.
<< אורח >> יהודית רחמים: << אורח >>
כל הדברים היפים שאמרו פה עד לרגע הזה, זה הכול יפה, אבל אני אמא שחיה את הבן שלי. הבן שלי ברגע זה מאושפז בכפר שאול, כבר שנה הוא מאושפז. הוא היה בהדסה, היה לו ניסיון התאבדות קשה, ואז שחררו אותו וזרקו אותנו והגענו לבית מאזן וזרקו אותנו והגענו לעוד בית מאזן וזרקו אותנו, וברגע זה, אחרי ארבעה חודשים שהכניסו אותו למעצר, כי המשטרה לא הבינה אותו, ביקשנו שהוא יהיה בכפר שאול.
הוא נמצא במחלקה פסיכו-גריאטרית כי אין לו מקום אחר. כל מי שיושב פה מוזמן לצאת איתי מפה ולבוא לראות איפה הבן שלי, עם אנשים זקנים. אני כל יום כותבת מכתב לנעמה לזימי ומיכל וולדיגר, אין חבר כנסת פה שלא מכיר אותי, ואין אפילו חדר למשפחות, חדר למשפחה לשבת איתו. למה? כי שלחתי אותו לצבא? למה אני שנתיים כמעט לא עובדת? הייתה לי חברת סיעוד הכי משגשגת בארץ, כי אני כל היום איתו ואני כל היום עליו.
ברגע זה אני מוציאה אותו לטיפולים ואני משלמת את זה. כמו שאמרת, אני מוציאה אותו במונית, אנחנו גרים רחוק והמונית עולה לי 200 שקל הלוך ו-200 שקל חזור, והטיפול עולה לי עוד 400. אז בכל יום ראשון אני שמה 1,000 שקל וכל יום שלישי עוד 1,000 שקל, ועוד מעט גם אני אעשה גיוס המונים של אוכל. למה? הקטן שלי צריך להתגייס, אני לא רוצה שהוא יתגייס.
אף אחד מהמשפחה לא רוצה לבקר אותו, זה קשה להיכנס למקומות האלה. וכשהוא במחלקה הסגורה זה הרבה יותר קשה ואין דקה להורים לשבת עם הילד שלהם במקומות האלה. אני מזמינה את כולכם איתי, בואו תראו איפה הילד שלי צריך להיות. ילד שסיים בית ספר, מחונן, למה? כי הוא הלך לצבא? תנו לי תשובה.
אני פה עם דף, עם ארבעה דפים אני משתמשת, לקחת אותו להידרותרפיה. אני הולכת לשיקום, הייתי ביום חמישי, היא לא יכולה לאשר לי, ביום רביעי הזה אני מוזמנת לעובדת רווחה וביום חמישי לעוד עובדת רווחה. ארבע-חמש פעמים בשבוע אני נמצאת במשרד הביטחון, כל אחת לא מאשרת לו את השני. אני רוצה תשובה פה ממישהו.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
תודה. אני חושבת שהצגת את הדברים בצורה מכאיבה וכל כך קשה.
<< אורח >> זהבה כהן: << אורח >>
שלום לכולם, אני זהבה כהן, בת הזוג של אביחי לוי. אני יכולה לספר, אני מאמינה שזה לא נוגע רק אליי, זה נוגע להרבה בנות זוג של הלומי קרב. אני סיפרתי פעם את סדר היום שלנו, שהוא אף פעם לא יציב, שאנחנו אף פעם לא יודעים מה יקרה, הכול בסימני שאלה.
זה לקום, לא בדיוק לקום, אנחנו ערות רוב הלילה, יחד איתם הרבה פעמים. גם אם אני נרדמת שעה-שעתיים אני מתעוררת. הבוקר שלי מתחיל באזור ארבע-חמש ואז זה להתחיל לטפל בבית. הוא רוב הלילה מן הסתם לא ישן, לא בדיוק מתפקד כמו שצריך, יש את הילדים, יש לטפל במשק היום יומי. אני במקרה הזה כרגע לא יכולה לאפשר לעצמי לעבוד במשרה מלאה, מה שאני אצטרך בעתיד, כי לא תהיה לנו ברירה לעשות את זה, שזה כמובן אין ברירה גם אם זה יבוא על חשבון הבית שאני לא יודעת מה יקרה לו בזמן הזה.
היום אני עובדת ארבע שעות, אני אצטרך לעבוד שמונה שעות כי כלכלית אנחנו לא עומדים בזה, אי אפשר לחיות עם זה, זה כל חודש לקוות שכל החיובים יירדו. מעבר לזה אנחנו כבר לא שואפים ליותר, שהחיובים יירדו קודם כל, שנעבור גם את החודש הזה.
אני יוצאת לעבוד, אני יוצאת לעבודה כי אני צריכה את הניתוק בין הבית לשם. אני עובדת ארבע שעות ואני חוזרת אחרי ארבע שעות, הדברים שביקשתי שייקרו, 90% לא ייקרו, אני מודעת לזה, אין הרבה סיכוי שהדברים יזוזו, אני אחזור ואבדוק אם הם נעשים או שאני אעשה אותם. לרוב אם הוא בבית, במידה שהוא לא במילואים, אני אמצא אותו או שהוא סוף סוף הצליח לישון איזה שעה או שפוך על המיטה או בהתקף ולזה אנחנו חוזרות.
משם זה כבר בערב להתחיל שוב, לתפעל את הבית, את הילדים, את הכול, חוזרים לערב, גלגל שמסתובב. יותר מדי אין שם, כשכל הדברים הם בעצם עלייך. תוסיפי לזה את הלחץ על הבית, עליו, על הילדים, ולהגיד לך שיש לי פתרון או מענה ממשרד הביטחון, מישהו שאני יכול לפנות אליו? אין לי. אין לי אף אחד.
אני עוד מעט צריכה ללדת, אמרתי לו: תבדוק, אולי יהיה לנו עזרה לקנייה של הדברים, הולכת להצטרף עוד ילדה למשפחה, התשובה שהם קיבלו: אתה בזוגיות, אז אנחנו מורידים לך סיוע, הורידו לנו 4,000 שקל, שזה יותר מהמשכורת שלי, למה? כי יש לו בת זוג, זה עוד הכנסה לבית. בת הזוג הזאת שמכניסה את ה-3,000 ומשהו.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
סליחה, מתי הוא נפצע?
<< דובר >> אביחי לוי: << דובר >>
אני התגייסתי ב-2003, הייתי בעזה ב-2003, 2004 ו-2005, צוק איתן, עופרת יצוקה, לבנון ויותר מ-320 יום בחרבות ברזל, אני מהכוח הראשון שפרץ לעזה, ואני ממשיך בגאווה.
<< דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >>
וזאת לבושתנו ההוקרה לאיש הזה.
<< אורח >> זהבה כהן: << אורח >>
התשובה של משרד הביטחון הייתה להוריד לנו עוד 4,000 שקלים מהקצבה שלו, כי יש לנו הכנסה נוספת הביתה, אני מכניסה כמה שקלים כשאני הולכת לעבוד ארבע שעות. שנים הוא ביקש ליווי, אחרי כמה שנים נתנו לך? ארבע שנים הוא מבקש ליווי, אישרו לו שעתיים ליווי. מה זה יעזור שעתיים? למי זה יעזור?
<< דובר >> אביחי לוי: << דובר >>
השעתיים האלה זה 32 שקל לשעה.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
קיזזו לו מהשכר?
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
בגלל שיש לו –
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
בת זוג? זה קיזוז שחייב להיות מבוטל, לא ברור.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
נכון.
<< דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >>
ובמקביל היא המסייעת, היא עושה גם את זה וגם את זה וגם את זה, אז מקבלים עונש.
<< אורח >> זהבה כהן: << אורח >>
בסופו של דבר במקום לעזור לי הם עוד החמירו לנו את המצב. אם לפני חודשיים היינו צריכים לבטל חלק מהטיפול של הילדים בגלל בעיות כלכליות, מה אני אמורה עוד לבטל עכשיו כשהורידו לי את ה-4,000? איך אנחנו אמורים להתחיל לחיות?
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
זהבה, מה המענים שהילדים מקבלים? הם מקבלים?
<< דובר >> אביחי לוי: << דובר >>
אנחנו מקבלים ארבע שעות בחודש לטיפול נפשי בילדים.
<< דובר >> קריאה: << דובר >>
טיפול רגשי, לא נפשי, זה קצת שונה.
<< דובר >> אביחי לוי: << דובר >>
רגשי, כן, פסיכולוגית.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
ארבע שעות לשני ילדים בחודש?
<< דובר >> אביחי לוי: << דובר >>
לשני ילדים בחודש. זה אומר שאני צריך לבחור מי הולך לטיפול פעם בשבוע. ושניהם צריכים כל שבוע טיפול.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אתם מממנים?
<< דובר >> אביחי לוי: << דובר >>
מקבלים את ההחזר עד 350 שקל לשעה.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
בני כמה הם?
<< דובר >> אביחי לוי: << דובר >>
13 ו-12. והילדים שלי זקוקים לטיפול דחוף.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
בטח בגיל הזה.
<< דובר >> אביחי לוי: << דובר >>
בטח בגיל הזה, הם עברו דברים לא קלים. זה לא נושא הוועדה. אני התחממתי, עשיתי קומבינות מהשמים שבסוף אני אקבל את הטיפול הזה מהרווחה וזה אחרי מלחמות חורמה. בסדר, אז הרווחה נתנה לי את זה עכשיו, אבל לפני זה אני קיבלתי ממשרד הביטחון לילד אחד, זה ארבע שעות לשניהם ביחד, אבל זה לא מספיק. אני אדבר איתך אחר כך לא למצלמות, אבל אני אספר לך דברים מזעזעים. משרד הביטחון חייב לקחת על זה אחריות.
בת הזוג שלי, אני אומר את זה בשיא ההערצה לאישה הזאת, אני אמרתי לה מזמן: אני לא יודע מה את עושה פה, אני במקומך בורח, לא נשאר איתי דקה אחת.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
גברתי היושבת ראש, הקיזוז הזה מעודד אותם להישאר לבד. הם ממש דוחפים אותם להישאר לבד במקום לעזור להם להיות ביחד.
<< אורח >> זהבה כהן: << אורח >>
במקום לקחת משפחה שמנסה ונשארת שם.
<< דובר >> אביחי לוי: << דובר >>
גרוע מזה, הקיזוזים האלה והקשיים האלה גורמים לאנשים להתאבד.
<< אורח >> זהבה כהן: << אורח >>
את יודעת כמה התקפים יש לו בגלל הלחץ הזה? עזבי את זה שהוא עייף כי הוא לא ישן, נוסף לו גם הלחץ על המשפחה, על הילדים, אתם מוסיפים לו גם את הלחץ הכלכלי ואז את צריכה להרים אותו בזמן שאת - - -
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אבל אני רוצה להגיד לכם, למרות כל זה אתם זוג מהמם, באמת.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
נכון.
<< אורח >> זהבה כהן: << אורח >>
וזה לא רק אני, זה כולן. אנחנו צריכות לוותר על פרנסה כדי להקים את הבית, כי משהו יבוא על חשבון משהו.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אנחנו ננסה לראות איך אנחנו מבטלים את זה בעזרת ה'.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אנחנו נתלבש על זה. לימור, אנחנו איתך, לא נוותר על הקיזוז הזה. אנחנו ניכנס לעובי הקורה עם הדבר הזה, מה זה לקזז את זה? כל הזמן יש כל מיני קיזוזים.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אנחנו גם נברר עוד מעט מה הסיבה.
<< אורח >> רחלי ווקנין: << אורח >>
צוהריים טובים לכולם, אני אמא של סתיו סילבי סויסה. כמו שרובכם בטח יודעים, אני נמצאת כאן לא מתוך רצון אלא מתוך חובה להעביר את המסר. שמעתי כמובן את הסיפור של הזוג הכואב הזה ואלה זוג, אני אמא של שימים ולילות לאורך כל המלחמה, זה לראות בזמן איפה היא נמצאת ולדאוג. יש לה עוד אחות, שגם היא פוסט טראומטית, ולכן אין אלא לקחת את הילדים שלה ולגדל אותם באומנה.
הטריגרים, הרדיפות, החזרות. שמעתי פעם אחת טלפון, הציגו את עצמם כמשרד הביטחון, שאלו לשלומי, כמובן שביקשתי מעטפת לילדים ולי וכמובן לסתיו שידאגו, זה לא קרה, מאז לא שמעתי מהם יותר. אף אחד בעצם לא שואל אותנו מה איתנו, איך אנחנו מתנהלים ביום יום.
כל אחד ואחד מהנסיכים שיושבים כאן, הפוסט טראומטיים, ממיכה ומאושר ומעוד רבים אחרים, שהם חברים של סתיו, הם הופכים להיות הילדים שלי וכואב לי לראות אותם שקופים. הם שקופים. אני רואה אותם רצים וחוסמים חברי כנסת ומתחננים, ועל מה? על זה שהם באו ומסרו את הנפש למדינה ומאחוריהם עומדת משפחה אחת שלמה, כשגם אני לפעמים קורסת לתוך עצמי בלי שהיא תראה, כשאני רואה אותה נשברת ואז אני רואה את הנכדים נשברים, ואז עוד ילדה, וזה מעגל שלא נגמר.
כולם, במיוחד המשפחות, הרווקים מביניהם שחוזרים הביתה, או הרווקים שנהיו רווקים, הם לא יכולים להתקרב למשפחה או שאין להם בני זוג והאמא צריכה לשאת את הנטל הזה, זה הדבר הכי קשה בעולם. אני יושבת כאן מתשע בבוקר, אחרי שיצאנו בחמש בבוקר מחדרה ושמעתי את נציגי המשטרה ואת משרד הביטחון והכול, אבל אני רואה שהם נופלים על אוזניים ערלות וזה קשה, כי אם הם לא מקבלים את מה שמגיע להם, אז מי אני שאני אבקש שיעזרו לי בעצם?
קודם כל שיעזרו להם, שיעזרו למקסים הזה ששמונה חודשים לא יכול היה להוציא את האחיין שלו מהגן, והוא יושב אצלי בבית עם הבת שלי, הם מדברים ואני שומעת אותם ככה, שמונה חודשים לקח לו לגשת לגן להוציא את האחיין שלו. זה עצוב. ואני שומעת אותו ונקרע לי הלב עליו ואני שומעת אותה ונקרע לי הלב עליה ואני שומעת אותו ואותה, כל אלה פוסט טראומטיים, הלומי קרב, שהם שלי ואני נושאת את הסיפורים שלהם.
הדבר היחיד שאני מציעה, אני מוכנה לקחת את כל הלומי הקרב, תביאו לי רק שטח, שימו בו רק אוהלים, טיפה אוכל וכל היתר אני אסדר. אני מוכנה לקחת את כולם. חום, אהבה, הכלה והבנה זה א'-ב', אחר כך עוד קצת עזרה בסבסוד בתקומה, לדחוף אותם קדימה, להראות להם שהם שווים. כואב לי לשמוע את הילדה פונה לשוטרת ואומרת לה: שלום, משטרת ישראל, קבלו אותי. למה, בגלל שאני עם קנאביס? אותו דבר הילדה פה, על גבול העבודה, הכול מקובל, עם נשק, אין מסוכנות, אה, את לא יכולה להתקבל להיות שומרת כי את צורכת קנאביס. באישור כמובן, המדינה שרטה אותה והמדינה גם נתנה לה את האישור.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אבל האישורים האלה, צריך לזכור, הם במשרד הבריאות. בואו נעשה סדר, אחד מהקריטריונים לקבל נשק זה אישור של משרד הבריאות. מרגע שאין את האישור – יהיה גם על זה דיון, הסוגיות האלה, שגם לא מודיעים מראש למי שהולך לטיפול, פתאום יום אחד לוקחים לו, הוא לא מבין שכל שנה הוא צריך לחדש. בקיצור יש פה גם בעיות של הנגשה, אבל צריך להבין, הסוגיות שקשורות לשימוש בקנאביס וטיפול נפשי, חונות במשרד הבריאות.
<< דובר >> סתיו סילבי סויסה: << דובר >>
סליחה שאני מתפרצת, בנושא הנשק, אני עוברת הערכת מסוכנות, יש לי תעודת מאבטח, ספורט, בידוק, כל התעודות מלפני המלחמה, אני משמרת אותן, יש לומר בזהירות רבה, אני הולכת, עושה הארכה, הכול, לא ייתכן שיום אחד מישהו יבוא ויגיד לי: יש לך אחוזי נפש אז לא מתאים לך, כי צה"ל אמר לי שהוא לא חווה שיקומית.
כשהתגייסתי, אני בבית ספר סיוע מנהלתי קרבי, אבל אני לא יכולה להחזיק אם-16 כי יש לי קנאביס רפואי, כשיש עליי אקדח. אני אומרת, זה רישיון, זה תעודת חייל בצה"ל, עכשיו יבוא מחבל, אני לא יכולה להשתמש באקדח? לא. אז איך אני מגנה על עצמי?
או אם עובד התחזוקה, לצורך העניין, ששכחתם שה-7 באוקטובר קרה ואנשים מתוך הבסיסים ירו ועשו ועשו ועשו, ואנשים שהיה להם גישה, הם עדיין נמצאים בתוך צה"ל, אז הבסיס אישית לי לא מתאים, מתאים לי תפקיד אחר, רמה אחרת, מקום אחר, אבל הנישה של הנשק היא חשובה. כמו שאני אומרת, תגנו עלינו.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
סתיו, יהיה דיון ייעודי רק על הסוגיה הזאת.
<< דובר >> סתיו סילבי סויסה: << דובר >>
שיגן עלינו.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
נכון, אני מסכימה.
<< דובר >> סתיו סילבי סויסה: << דובר >>
ואחרי שהם ידברו, בסוף אני רוצה לדבר אחרונה עם המסמך ששלחתי לך לוועדה הזאת, רק הנקודות שכל המשפחות האלה ישבו וכתבו.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אני רוצה להגיד משהו לאמא שלך, לרחל. רחל זו אחת מהאימהות שלנו. אני חושבת שכל מי שישב פה והקשיב לדברים שלך, ממש התחושה של האמא.
<< אורח >> רחלי ווקנין: << אורח >>
הייתי רוצה להישאר סתם אמא.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אני יודעת, אבל אין מה לעשות. אני אגלה לך משהו, הרחליות בכלל, שיידעו שיש להן שליחות שקשורה לאימהות, אימהות כללית.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
עכשיו אני מבינה מאיפה סתיו מביאה את כל התעצומות בכל הוועדות.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אני רוצה לברך אותך, שהדברים שאמרת פה עכשיו ייכנסו גם לתוך הלבבות וגם יהפכו להיות למעשים. יש את התפילה על רחל, מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, אז אני מאחלת לך שבעזרת ה' באמת תראי איך הבנים והבנות שבים לעצמם.
<< דובר >> סתיו סילבי סויסה: << דובר >>
מילה אחת טובה, משרד החינוך, לפני שלוש ועדות ביקשתי ממנה עזרה, ובאמת מילה ענקית אדירה, תודה לכם באופן אישי, הם טיפלו בכל הנושא של האחיינים שלי.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אנחנו שמחות לשמוע.
<< אורח >> רחלי ווקנין: << אורח >>
לפחות במערכת הזו יש משרד אחד. הייתי נורא נסערת על הילדים שתפסו אותם בבית הספר, החלשים, המוחלשים, בגלל שהם באומנה, פנינו עם הסיפור למשרד החינוך, לא איחרה להגיע תשובה, הגיעו שתי מפקחות שנכנסו לבית הספר בבית הספר וסידרו את העניין הזה. אני מאחלת למשרד הבריאות ומשרד הביטחון ללמוד מהם, בהחלט.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
תודה רבה. יעל עזרן, נשואה להלום קרב.
<< אורח >> יעל עזרן: << אורח >>
צוהריים טובים לכולם. אני נשואה לחגי שהוא הלום קרוב ואמא לשלושה ילדים מהממים. אני רוצה להתחיל משבת אחת שמסבירה את הכול. חגי באותה תקופה לא היה יוצא כמעט מהבית בערך שלוש שנים, ובאותה שבת, אחרי שמשרד הביטחון לא דיבר איתו ולא ראה אותו, משהו בחגי נשבר וחגי לקח את הרגליים ונסע לבקעה לראות אם מה שיש לו בראש זה באמת מה שקורה.
אחרי שעות מטורפות של חוסר ודאות ואני עם שלושה ילדים קטנים ששואלים איפה אבא ואני נעזרת בחברה שהיא מדברת עם המשטרה, ובאמת מוצאים את חגי בבקעה ומחזירים אותו. אחרי אותו יום שבת משהו נשבר ואז אחרי שצעקנו דברים התחילו לזוז ופתאום כן היה אפשר לדבר ולעזור לחגי. כמובן שזה רק לפצוע ולא לשאר המשפחה, וגם אז התחילה איזה מסכת ארוכה של חיפושים אחרי טיפולים ודברים לחגי.
באותו יום שבת, כשאני עם שלושה ילדים שלא מבינים לאן אבא הלך ולמה הוא לא חוזר ואני מנסה להחזיק אותם רגועים ומתכתבת עם חברה שהיא מדברת עם המשטרה כדי שהילדים לא ישמעו את העניין של השוטרים בהקשר של אבא. אחרי שעות ארוכות שנשברתי נפשית החזירו את חגי הביתה וכל זה אחרי שאני מתחננת לעובדת שיקום של משרד הביטחון שנים, חודשים, מתחננת לעזרה לחגי. אף אחד לא דיבר איתי, ברמה שהיא אפילו לא ידעה מי זה חגי, לא את שם המשפחה שלו, היא אמרה שהוא נמצא בבית מאזן למרות ששלוש שנים הוא ישב בסלון בבית בלי לזוז. אף אחד לא דיבר איתנו. הם טעו בחגי, היה חגי אחר, והוא יושב בסלון והם טענו בפה מלא שחגי מטופל בבית מאזן. היא לא פגשה אותו בכלל ולא דיברה איתו.
חגי בכלל לא היה יוצא מהבית, ברמה שהייתי שולחת את אבא שלי לעשות איתו קניות בסופר כדי שחגי יתאוורר טיפה וייצא. הדבר הכי חשוב זה לזכור, כשהם מגיעים הביתה הטראומה לא נעצרת בדלת, היא נכנסת בכל הכוח שלה לבית וזה ילדים שמתעוררים מתוך שינה כי אבא צועק.
<< אורח >> חגי עזרן: << אורח >>
היינו בוועדה בשבוע שעבר, הגיעה לימור, הגיעו כולם, וכמו היום, אפס תשובות, באמת. יש לי פה חברים שבאו עם כל כך הרבה נתונים, עבדנו הסופ"ש הזה. אני לא יצאתי מהמיטה, אבל הייתי מחובר לטלפון כי ניסינו באמת לעזור לילדים האלה. אני את הילדים שלי כבר לא מחבק כמעט, יש לי ילד שלא יוצא מהחדר, אף אחד לא מטפל בהם. מה שאני אגיד פה יגידו עוד עשרות אנשים ויש לנו אלפי כאלה.
<< אורח >> יעל עזרן: << אורח >>
תחשבו שאלה ילדים שמתעוררים בלילה ורק מתפללים שההתקף יעבור. הילדים שלי לא עושים רעש בבית, הילדים שלי לא מביאים חברים, אף אחד לא רואה את הילדים שלנו בשום מקום ואז הילד שלי מגיע לבית הספר והוא אלים והוא כועס, אבל זה כי הוא לא ישן, זה כי אף אחד לא רואה אותו, אף אחד לא מטפל בו, אז בטח שלא בילדים שלי.
יש לי ילדה בת שש שיום אחד הם יושבים עם חברות, היא אומרת: כן, לאבא שלי יש מקל כי הוא הלום קרב, ויש לו גם כלב כי הוא הלום קרב. כאילו הכול כזה עובר לידם והם לא באמת – ושני הילדים הגדולים שלי לא נולדו לאבא הלום קרב, היה להם אבא שמשחק איתם, שמטפל בהם, ואני הפכתי להיות אבא, אמא, עובדת סוציאלית, עובדת משק בית.
אני סגרתי גן ילדים שהייתי עושה משכורת יפה ולא הייתי צריכה את משרד הביטחון אף פעם, בשום דבר, ולא דיברנו איתם שנים, וברגע שהייתי צריכה אותם, כשסגרתי את הגן, כי איך שהייתי יוצאת בבוקר ככה הייתי רואה את חגי בצוהריים. הייתי באה ואיך היא אמרה? כלי לא זז, הוא לא היה זז. היו שבועות ששבוע היה לוקח לי להקים אותו למקלחת, להתקלח, דברים כאילו הזויים.
הייתי מתחננת לעובדת סוציאלית בטלפון, מתחננת אליה, ובפגישה האחרונה, אחרי שסגרתי את הגן נכנסנו לחובות מטורפים, הכול נהיה לנו כמו כדור שלג נורא נורא גדול ואז משרד הביטחון אמר לי: בואי, אני אעזור לך, אבל הם לא נתנו שום דבר במענק, הם נתנו את הכול בהלוואה. במקום להיות חייבת לבנק אני חייבת למשרד הביטחון, ואז כשרציתי להגיד משהו היא אמרה לי: את בכלל לא קשורה לפה, את יכולה לקום וללכת. אני מחזיקה אותו.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
יעל, נותנים לכם מענים של אוורור? לצאת להתאוורר, משהו?
<< אורח >> חגי עזרן: << אורח >>
משרד הביטחון נותן הבראה שנתית.
<< אורח >> יעל עזרן: << אורח >>
יש לי הבראה, אבל אין לי מי שישמור על הילדים.
<< דובר >> קריאה: << דובר >>
משרד הביטחון מעודד את הנשים לקום וללכת.
<< אורח >> יעל עזרן: << אורח >>
גם אם את רוצה לקחת טיפול, עד שאת תמצאי מטפל שעומד בתנאים שלהם, והתעודות של המטפל שוות בעיניהם, זה בכלל רמה אחרת. ואם אחרי ה-7 באוקטובר הצלחת להשיג מטפל, אני נעזרת בעמותה שנקראת 'אחותי' שנותנת לי קצת אוויר לנשימה ושתי קבוצות שנמצאות בבית הלוחם ואחת של הרווחה שזה ליאת ותושייה, אבל לילדים שלי אין כלום, אין שום דבר לילדים, הילדים שלי לא מטופלים. נועם שלי כל היום בחדר עם התריס מוגף ולא הולך איתנו לשום מקום, לא מוכן לצאת לשום מקום.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
בן כמה הוא?
<< אורח >> יעל עזרן: << אורח >>
בן 11 וחצי. והוא כל היום בבית.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
הוא הולך לבית הספר?
<< אורח >> יעל עזרן: << אורח >>
בית ספר ולבית, וגם זה כל יום לפני זה - - -
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
למה, כי הוא רוצה לשמור על אבא?
<< דובר >> קריאה: << דובר >>
כי גם אם הוא ירצה לצאת אין כסף להביא לו לצאת.
<< אורח >> יעל עזרן: << אורח >>
אצל חגי ה-7 באוקטובר התפרץ בצורה נורא מטורפת, כי כל הטיפולים שלפני, חגי טען שה-7 באוקטובר זה מה שיקרה, וברגע שזה קרה המציאות והדמיון שלו התפרצו, ואז גם הילדים שלי חווים את זה קשה.
<< דובר >> שמיר בניטה: << דובר >>
לימור, קשה לי לשבת עם המשפחות, אבל אני רוצה לעזור במשפט אחד. אני שואל שאלה, יש כל כך הרבה משפחות שצריכות עזרה, יש 75 מתאבדים, מי אחראי עליהם?
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
זה מה שאנחנו גם שואלים. מי בעל הבית? מי האבא?
<< דובר >> שמיר בניטה: << דובר >>
והשאלה השנייה שלי לבעלי המקצוע שעומדים פה ולאנשי המערכת, קשה להגיד שלוש מילים: סליחה, טעיתי, נתקן? קורה, אף אחד לא עשה בכוונה, אנחנו אוהבים אותם, אבל סליחה זה חמלה, טעיתי זה הכרה במציאות, נתקן זה הפעולה. אני לא שומע את זה מהצד השני.
<< דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >>
אנחנו צריכים לשמוע את זה מהמחוקקים, זה בדיוק המקום שהמחוקק יקבל על עצמו את המטלה הזאת שהיא הכי הכי חשובה, כי המשרדים יגידו שאין להם סמכות ובהיעדר סמכות הם לא יכולים לעשות כלום. זה התירוץ. זה מה שצריך לעשות, תיקון חקיקה.
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
אני רוצה להעלות דבר אחד. אתם כל הזמן מדברים על משפחות ואין לי משפחה פה, אני חייל בודד. אין לי משפחה, אף אחד לא עוזר לי, אף אחד לא ילווה אותי, הבן אדם היחידי שהוא משפחה שלי הוא הלום קרב בעצמו.
אני חייל בודד, מילואימניק כבר שנתיים והלום קרב בעצמי, גם נכה צה"ל פיזית, נפצעתי בהתהפכות של האמר. היום אני לא מקבל שום מענה מאגף השיקום, גם לא רוצה לפנות אליהם כבר בשלב הזה. עזוב שאני לא רוצה לפנות אליהם, כי אני חושב שהבניין הזה והמקום הזה פשוט הזיה, כל פעם שאני מסתכל על הבניין אני רק רואה בעיניי אנשים ששורפים את עצמם, שזה הזיה שהם צריכים להגיע למצב הזה ואני אומר למה שאני אפנה, למה שאני אסתכן, למה שאני אעשה משהו שם?
כולם פה יש להם את המעטפת, לחגי יש את יעל, למיכה יש את נאוה, לכולם יש את בנות הזוג שלהם ואת המשפחות ולי אישית ולקהילה של החיילים הבודדים, אין לנו אף אחד ואף אחד לא ירים טלפון. אז בסדר, אני זכיתי למשפחה מאמצת מדהימה, שזה מיכה ונאוה שיר וכולם, אבל גם זה, זה לא תמיד זה. אין לי אף אחד ואף אחד לא מטפל בזה. אף אחד לא מטפל בזה. לא התקשרה אליי העובדת סוציאלית, לא יתקשרו אליי אף אחד, לא ידברו איתי ולא יטפלו בי.
<< דובר >> קריאה: << דובר >>
גם אם תתקשר הם לא יענו.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אני רוצה לומר משפט בעניין הזה. לי מאוד חסר משרד העלייה והקליטה.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אבל יש עשר דקות, אני צריכה לשמוע את משרד הביטחון, החינוך והמוסד לביטוח לאומי.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
רק הצעה לסדר, לא הולכת לדבר על זה. אני נפגשתי עם שר העלייה והקליטה, לא הגיוני, משרד הקליטה צריך להיות פה, שיתכללו את הסיפור של הפצועים.
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
אבל משרד הקליטה לא יעשו כלום. ג'וש בון שמת לפני ארבעה שבועות - - -
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אז הם צריכים לעשות. היא הייתה שרת הקליטה והיא אומרת לך שזה חלק מהמחויבות שלהם.
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
אבל הם לא יעשו כלום.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
תזמיני אותם בפעם הבאה, שייתנו תשובות איפה התוכנית שלהם.
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
בינתיים אני הולך לוועדות של עלייה וקליטה וכל מה שגלעד קריב אומר לי זה מה שאתה עושה, אתה צועק, אתה לא מדבר, אתה לא עושה כלום, למה? כי הגעתי למצב הזה שאין מה לעשות - - -
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
לא, היא תביא אותם. אנחנו פרקטיות, היא תביא אותם ושיביאו תוכנית איך הם מייצגים אתכם מול משרד הביטחון.
<< אורח >> יהושע פריש: << אורח >>
תקשיבי, אין מה לעשות כבר חוץ מלצעוק, כי אין מענה.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אני מבינה, אני חושבת שמה שאתה אמרת היה מאוד מאוד ברור.
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
אני באתי לבכות פה את הזעקה של תושבי העוטף. אנחנו נפגעי האיבה, האזרחים, לא לוחמים, אנחנו לוחמים בזה שאנחנו ישבנו בשדרות ובעוטף. מה שקורה עם הוועדות הרפואיות, אני מבקש שיהיה איזה שהוא יישום כי בחודש מאי אני עוזב את הארץ. אני נכנעתי לבירוקרטיה.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אליקו, אתה לא נכה צה"ל.
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
אני נכה איבה זמני ואני נפגע תקיפה מינית לפני, ב-7 באוקטובר, ואני נפגע ביטוח לאומי. אנחנו נפגעים - - -
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אליקו, תגיד מה אתה חושב שצריך לעשות.
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
מה שצריך לעשות זה לבטל את כל הכפל. דיברתם מקודם על כפל, אני חושב שהנושא הזה של הכפל מה-7 באוקטובר צריך לצאת מ, מה-7 לאוקטובר הוא צריך לצאת מ – הקיזוז הזה זה דבר נוסף. לא יכול להיות מה שאנחנו עוברים, ההתעלות הזאת. אני צריך להגיע לבית משפט בתל אביב כשיש בית משפט בחיפה לעניינים מנהליים. זה גורם לאנשים לאי מיצוי זכויות. אני היום לא מטופל, לא מקבל שום מענה חוץ מהקצבה שלי, ואני אומר את זה בכאב לב.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
וטיפול?
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
שום דבר, כלום, אני לא מקבל שום טיפול. הטיפול היחידי זה שאני הולך קצת לים, אני קצת עם עצמי. יש לי כלב שאני מעביר אותו איתו לחו"ל. אני לא מקבל כלב נחייה כי זה רוטוויילר, אבל הרוטוויילר הזה חמש פעמים הציל אותי.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אני שאלתי אותך שאלה, אתה מקבל טיפול?
<< אורח >> אליקו שליין: << אורח >>
לא.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
מבחינתי זה האירוע. שמואל, בבקשה.
<< דובר >> שמואל הראל: << דובר >>
שמואל הראל, אב לנעמי בת חמש ואורי בן שנתיים. חגי דיבר קודם על איסוף הנתונים שהוא עבד עליו כל סוף השבוע, אז באמת הרמנו יוזמה מהשטח, גם לתרגם את כל האתר של אגף השיקום, ביטוח לאומי, לכל מי שצריך, ולהנגיש זכויות, וגם לאסוף מידע מהשטח כדי לדבר אותם.
(מצגת). על המסך אתם רואים סקר. כתוב 379, אנחנו כבר ב-381, ונקודה מעניינת שקשורה לערות בלילה, רוב המשיבים הם בין ארבע לשש בבוקר. מבחינת האנשים שהשיבו על הסקר, 381 אנשים, 54% בני זוג, 124 אנשים שהם הורים, 32 אחים ואחיות ו-18 ילדים. אחוזי הנכות המוכרים שלהם נעים מ-46 בתהליך, כל השאר הם מוכרים כשיש 140 שהם מ-50% ומעלה.
הטיפולים שהמשפחה מקבלת היום מאגף השיקום, 211, שזה 55%, אמרו שהמשפחה לא מקבלת שום טיפול, 139 אנשים אמרו שהם מקבלים פסיכולוגים, 49 אנשים, שזה 13%, מקבלים טיפולים אלטרנטיביים, מעט מאוד אמרו שהם מקבלים פסיכיאטר ועובד סוציאלי.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
כמה לא מקבלים?
<< דובר >> שמואל הראל: << דובר >>
המשפחה לא מקבלת שום טיפול, 55%, שזה 211 איש.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
היית לארג' איתם, לדעתי לא הגיוני ש-50% מקבלים –
<< דובר >> שמואל הראל: << דובר >>
יש כאלה שמקבלים פסיכולוג, כמו שנאמר שזה ממש חלקי. אנחנו מדברים על סקר של 381 משיבים שלדעתי זה מדגם יפה מאוד. יש גם המון פירוט, אנשים כתבו טקסטים. ניתן לכם את האקסל המלא, זה אנונימי, אבל יש פרטים מלאים שאנשים השקיעו וכתבו את מה שיושב עליהם.
אפרופו נגישות שקיבלנו קודם, 51% לא ידעו שמגיע, וגם אני אישית אתמול דיברתי עם אגף השיקום על משהו שעברה לי הזכאות אליו כי לא אמרו לי לפני שנה שמגיע לי ועברה שנה, אז אי אפשר לקבל את זה.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
זו נקודה חשובה, שאם זה שנה ואם בשנה הזאת לא ביקשת?
<< דובר >> שמואל הראל: << דובר >>
כי גם לא אמרו לי, עברה לי הזכאות.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אם לא ביקשת מה?
<< דובר >> שמואל הראל: << דובר >>
יש זכאויות שהן מדידות בזמן. מרגע ההכרה ועד סוף השנה.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
זו עוד נקודה בעיניי. אחת זה הקיזוזים, שתיים זה הסיפור של השנה, שבעיניי צריך לפרק את הדבר הזה של הגבלת הזמן. שנה אנשים עוד בהלם.
<< אורח >> דוד נוזיידה: << אורח >>
זה סקר שעשו אותו אנשים שלא אמורים לעשות אותו בכלל, תסתכלו איזה אינפורמציה. אני אומר את זה לזכותך, אתה לא אמור לעשות את זה.
<< דובר >> שמואל הראל: << דובר >>
ברור שלא, ראיתי את הכאב שלי ואת הכאב של חברים שלי.
<< דובר >> מיכה כץ: << דובר >>
דוד, אף אחד מאיתנו לא אמור להיות פה בכלל.
<< אורח >> דוד נוזיידה: << אורח >>
זה האבסורד, זה הטמטום, ומי שאמור להקשיב לא מקשיב בכלל.
<< דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >>
הזכות מסתיימת אם לא מימשת אותה שנה, אבל אם יש לך חוב הם לוקחים את זה אחורה המון שנים. שימו לב, לא הגשת בקשה לזכאות, הפסדת, אבל חובות, את כולם וכמעט שבע שנים.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
זה אני מכירה כנפגעת טרור.
<< דובר >> שמואל הראל: << דובר >>
חשוב לי מאוד שנגיע לנקודות הנוספות ואני מזמין שוב, גם את אגף השיקום ואת כל מי שרלוונטי, אנחנו נשמח לשבת איתכם, לדבר איתכם, אנחנו הקולות מהשטח ואנחנו נביא קולות מהשטח, כי הפתרונות מלמעלה היו אולי רלוונטיים לפעם, היום אנחנו יכולים להביא את הפתרונות וגם את הבעיות, זה נאמר פה הרבה.
בני המשפחה חווים בגלל מצב הלום הקרב, שימו לב, זה גם אצלי בבית, לא רואים את זה לצערי, אבל נפרסם את זה אחר כך, 89%, שזה 340 איש, אמרו שזה חרדות ומתח מתמשך. הפרעות שינה 259 אנשים, שזה 68%. סיוטים של הזכאי, לילות ערים, תחושת בדידות וחוסר אונים 249 משיבים, 65%. תסמיני פוסט טראומה משניים 245 אנשים, שזה 64%. פגיעה בבריאות הגופנית, מיגרנות, כאבי גב, לחץ דם ועוד, זה 203 אנשים, דיכאון 174 אנשים. מחשבות אובדניות 41 משיבים, שזה 11% מבני המשפחה.
יש 42% שיש להם ילדים מעל גיל שבע, האם הילדים מקבלים טיפול? חלק ענו על זה וחלק לא, כי הם הסתפקו בתשובה הקודמת ובתשובה הבאה. לא ידעו שמגיע או לא כי זה מתחת לגיל שבע ולא זכאים, 4 משיבים ענו שהם מקבלים טיפול רגשי או פסיכולוגי.
מה הילדים חווים? אנחנו מתמקדים בילדים. קשיי התנהגות ותוקפנות 94%, חרדות ופחדים חדשים 83%, נסיגה והסתגרות 67%, ירושה של התנהגות של ההורה 44%, שומרים על המשפחה, מתנהגים כחיילים קטנים 44%, הרטבת לילה, תסמינים גופניים 44%, סיוטים והפרעות שינה 44%, מחשבות אובדניות ואשפוז 17%.
מה הילדים צריכים ולא מקבלים? טיפול אלטרנטיבי, קבוצת ילדים של הלומי קרב, מענה לילדים מתחת לגיל שבע שאין להם כלום. אני אישית הגשתי בקשה חריגה ולקח לי הרבה זמן לקבל איזה שהוא מענה לבת שלי, אבל זה היה אחרי הרבה עבודה ובזכות אשת קשר מדהימה מאגף השיקום, אסנת, שעבדה קשה. חונכות, פסיכיאטר ולא רק פסיכולוג, כי לפעמים הבעיות כבר נהיות פסיכיאטריות.
מה המשפחה הייתה רוצה שייפתח? שיקום משפחתי אינטנסיבי, לא רק לזכאי אלא גם למשפחה, מעטפת בריאותית שווה לזו שמקבלות משפחות חטופים ושבים. נכות מוסבת לבני משפחה, כמו שמשפחות חטופים יכולות לקבל או נפגעי פעולות איבה. קבוצות תמיכה לבני זוג, להורים, לאחים. יש קצת של בית הלוחם, אבל זה מאוד – אין כמעט כלום. ימי מנוחה והפסקה מהזכאי, 212 משיבים ומשיבות ביקשו הפסקה מהזכאי כדי קצת לנשום אוויר.
ציון כללי למענה הבריאותי שהמשפחה מקבלת מאגף השיקום, 381 משיבים אמרו שזה 40%, 65 איש השיבו שזה סביר.
מבחינת ציטוטים של המשפחות, אני אצטט כמה. מה הדבר הכי דחוף שוועדת הכנסת צריכה לשמוע? יש לי 381 רשימות לתת, גם לכם אני אשמח לתת, זה אנונימי, אנחנו נשמח שתעבדו את זה ותראו איך אפשר לקדם עם זה משהו. משפחה אחרי 400 ימי מילואים מגיעה שבורה לטפל בבעל כשהמשפחה צריכה את המעטפת הדוקה יותר. הפצוע סובל, הבית הולך על ביצים, רק לא לעצבן או לפגוע, חוששים שיתפרץ. נפגעים עד עמקי נשמתנו, מפחדים שהאחיינים יעשו לו רעש. המצב הוא חרדה סטטית של כולנו. שלא ייקחו את הזמן, כל יום יהיה כאן עוד מקרה התאבדות. אי אפשר להמשיך בהזנחה של הלומי הקרב והמשפחות. אני כבר לא יכולתי לחיות לצידו, הוא חזר להורים שלו, אני כבר חטפתי התקפי חרדה והתפקוד שלי השתבש. חייב מענה לילדים בתוך מסגרות החינוך, מספיק קשוח ההתמודדות והילדים לא מקבלים מענה כי אמא, שגם ככה נושאת לבד בנטל, לא יכולה להחזיק גם את זה. כשיש בן משפחה פצוע חיי כל בני המשפחה משתנים. הטיפול הוא לא רק בשלב האקוטי, צריך תמיכה מתמשכת בהתאם לגיל, צריכים כלים להתמודדות עם הלום קרב ואיך שזה משפיע על בני המשפחה.
והציטוט האחרון, של גרושות. לצערנו אני היום מכיר כבר שלושה-ארבעה חברים שהתגרשו ועוד כמה שבתהליכי גירושין. גרושות הלומי קרב: הבית התפרק, אין זוגיות, אבל יש המשך טיפול בילדים משותפים והתמודדות עם השלכות הפציעה ואגף השיקום לא מכיר בזה. ואני גם אגיד לצה"ל שצה"ל לא ממש נותן מענה לגרושות שהתגרשו תוך כדי המלחמה, הכסף הולך לבן הזוג והיא לא מקבלת שום דבר מהמענקים והדברים שמיועדים למשפחה.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
שמואל, תודה. אני חושבת שהדברים שעולים מתוך הסקר הזה, גם אגף השיקום וגם - - -
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
כל הכבוד.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
כן, ממש כל הכבוד. כמו שאמרתם, לא אתם צריכים לעשות את העבודה הזאת, לצערנו הרב אתם עשיתם אותה.
<< דובר >> שמואל הראל: << דובר >>
הסקר הזה מונגש בשמונה שפות, יש תשובות ברוסית, באנגלית ובעוד כמה שפות.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
יישר כוח. אני אשמח אם משרד הביטחון, אגף השיקום, יתייחס לסוגיה של הקיזוז של ה-4,000 שקל בקצבה כשיש בת זוג.
<< דובר >> רונית סנדרוביץ: << דובר >>
אני לא מכירה את זה. אני בדקתי את זה גם עכשיו, אנחנו לא מכירים דבר כזה, אני אשמח ספציפית אם תיתנו לי את הפרטים ונבדוק מה זה אומר. אנחנו לא מכירים דבר כזה שמקזזים בגלל בת זוג.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אנחנו נבדוק את הסוגיה הזאת. רונית, זאת סוגיה שאנחנו, חברות הכנסת, על זה ולא נוותר.
<< דובר >> אביחי לוי: << דובר >>
זה לא רק אני, זה כולם. כל מי שמוגדר בזוגיות, אם לפני הוא קיבל X כסף מאגף השיקום - - -
<< דובר >> רונית סנדרוביץ: << דובר >>
אנחנו לא מכירים דבר כזה.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אז כנראה שאתם צריכים להעמיק. אם הם אומרים, תבדקו.
<< דובר >> סתיו סילבי סויסה: << דובר >>
תבדקי אם יד שמאל מחוברת ליד ימין.
<< דובר >> אביחי לוי: << דובר >>
ברגע שהוא נכנס לזוגיות, אוטומטית נגמר.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אם אין אירוע כזה, אנחנו נטפל בזה.
<< דובר >> מיכה כץ: << דובר >>
לי אישית אמרו לי שאם אני רוצה סיוע בדיור אני צריך להתגרש מנאוה ולהיות מחוסר בית עשר שנים. זה מה שנאמר לי על ידי אגף השיקום. ככה נאמר לי, תתגרש מאשתך ותהיה עשר שנים מחוסר דיור וניתן לך שש שנים של שכירות של בין 2,600 ל-4,000 שקל. זה המענה שיש.
<< דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >>
זה בדיוק החוק שצריך לתקן.
<< דובר >> מיכה כץ: << דובר >>
רוצים לעודד אותנו לא להיות עם משפחות.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אז יש את הקיצוץ בקצבה, יש את מה שדיברתם על שכירות.
<< דובר >> קריאה: << דובר >>
לימור, כל הנתק הזה שכל פעם צריך לבוא לוועדה בשביל לטפל בכשלים שהם אמורים לתת - - -
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אדוני, באמת חבל לי על הזמן. ברור שזה כשל, זה כשל מערכתי רוחבי, אבל אנחנו פה בשביל לנסות לתת מענים ולנסות לפתור את הבעיות, לא להגיד מה הכשל.
<< דובר >> עומר אמסלם: << דובר >>
אתם צריכים להבין, יש לנו פטור מתור. קשה לי מאוד להמתין, אני כבר מזיע בידיים. אפשר לדבר?
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אבל דיברת.
<< דובר >> עומר אמסלם: << דובר >>
לא דיברתי, נרשמתי.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
דיברת בדיון הקודם.
<< דובר >> עומר אמסלם: << דובר >>
הקודם זה קודם, זה לא עכשיו.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אז אין בעיה, תדבר ואל תיתן לחברים שלך לדבר, לאלה שלא דיברו.
<< דובר >> עומר אמסלם: << דובר >>
כולם דיברו.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אנחנו רוצים פתרונות או אנחנו רוצים לדבר?
<< דובר >> עומר אמסלם: << דובר >>
אבל אתם צריכים להבין איך הילדים שלנו חיים.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אני לא נתתי לדבר? אני אפילו לא קוטעת כשמישהו מדבר.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
המטרה היא שתגידו לנו ספציפית, אנחנו רוצים ללכת עם שיעורי בית. הם עשו משהו מאוד חכם, הקיזוזים. תגידו לנו בדיוק את הפער, קיזוזים, הפגיעה בשכר של האישה.
<< דובר >> יהודה לוינגר: << דובר >>
בנושא תקציבים לארגון נכי צה"ל וביטוח לאומי.
<< דובר >> עומר אמסלם: << דובר >>
אני אכלתי ארוחת ערב, הילד שלי בא אליי מאחורה, הביא לי חיבוק. באותו רגע שהוא עשה את זה צרחות של החיים, הילד הזה קיבל צרחות כאילו שאני עכשיו בתוך הקרב והוא האויב הכי גדול שלי. כשהילד התחיל לבכות זה החזיר אותי עוד יותר לקרב, לאלה שצרחו. אתם צריכים להבין, הנשים, הילדים, ההורים שלנו, הם צריכים וצריכות להיות מוכרים בדיוק כמונו, עם כל התנאים, אם זה קצבה, אם זה פסיכולוגים, אם זה הבראה, הכול הם צריכים לקבל, כי יש מילה אחת שתגדיר את המשפחות שלנו, הדף קרב.
<< אורח >> דוד נוזיידה: << אורח >>
אמר קודם חבר הכנסת שישב לידך, ירון לוי, הוא אמר, אנחנו כולנו פה משלבים ידיים, אבל בסופו של דבר הכול תלוי במי מכניס את היד לכיס. זה נורא עצוב ולצערי אנחנו לא נגיע לשום פתרון אם נמשיך לחשוב ככה, כי פה לא צריך להיות שום מעצור.
<< אורח >> יעל עזרן: << אורח >>
הבעיה העיקרית גם בטיפולים לנשים ולילדים זה שבאמת אנחנו צריכות להוציא ולקבל את ההחזר ולא באמת כולם יכולים לעמוד בזה.
<< דובר >> קריאה: << דובר >>
זה מחליש את האוכלוסיות החלשות.
<< דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >>
המשפחות מבצעות מימון ביניים.
<< דובר >> קריאה: << דובר >>
משפחות פדויי השבי מקבלות סל שיקום משפחתי, חשוב שגם משפחות של הלומי הקרב ונכי צה"ל - - -
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
אני חושבת שהתייחסו לזה.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
תנו ליו"רית לסכם.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
צר לי ממי שלא יכול היה לדבר בדיון הזה, אני נתתי ארבע שעות היום לדיון הזה כי באמת מבחינתי הסוגיה הזאת היא סוגיה שהיא בלב ליבה של מדינת ישראל, היא נוגעת ממש לעצבים הכי חשופים של המדינה שלנו ולאחריות של המדינה שלנו.
אני מתנצלת מראש לכל מי שהגיע ולא יכול היה לדבר. אני אעשה ואני מתחייבת לקיים דיון המשך, בדיון הזה מי שלא דיבר עכשיו הם יהיו ראשוני הדוברים. ואני אומרת, בבקשה, מי שנמצא פה, אלה שרצו להציג את האתגרים הם יהיו ראשוני הדוברים. ואנחנו נדרוש, גם הדברים שעלו פה היום, תשובות ביחס לדבר הזה וגם המשרדים יגיעו כדי לתת את התשובות.
<< דובר >> פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
חברים, משפט שחשוב לי לומר. אם רוצים לצאת עם משהו, אנחנו ניקח דברים קונקרטיים, כי יש פערים. ניקח את הסיפור של הקיזוזים, ניקח את הסיפור של הטיפול של הילדים. גברתי היושבת ראש, אני מבינה שדברים תקועים במשרד החינוך על העברת מידע. משרד החינוך לא מקבל מי הילדים של הפצועים. לדבר הזה אנחנו גם ניכנס, עד אז נעשה שיעורי בית. אני חושבת שהשלטון המקומי יכול לעשות מרכזים לסיוע, גם לילדים, גם למשפחות, בתוך הרשויות. אני ואת, אני אשמח שנעשה פגישה ונקדם ושכולם יחזרו עם תשובות.
<< דובר >> רותי פרמינגר: << דובר >>
לימור, גם את נפגעי פעולות האיבה, בבקשה.
<< דובר >> תומר בדני: << דובר >>
נציגת אגף השיקום, תפסיקו לבדוק הלומי קרב כל שנה אם הם עדיין הלומי קרב. אנחנו עדיין הלומי קרב כל שנה וכל שנה האישה שלנו עדיין צריכה עזרה כי היא הפיליפינית שלנו. כמו שהיה לניצולי שואה, תחדשו את זה אוטומטית, יירדו לכם איזה שישה מיליון פעולות. אנחנו עדיין הלומי קרב, עד הקבר.
<< יור >> היו"ר לימור סון הר מלך: << יור >>
הדיון מבחינתי, כל מה שנאמר פה על הלומי קרב שייך גם לנפגעי פעולות איבה.
תודה רבה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:00. << סיום >>