פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 534 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שלישי, כ"ג בשבט התשפ"ו (10 בפברואר 2026), שעה 12:40 סדר היום: << נושא >> מענים חינוכיים לילדי הלומי הקרב << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צבי ידידיה סוכות – היו"ר סימון דוידסון משה טור פז יוסף טייב נעמה לזימי לימור סון הר מלך עדי עזוז חברי הכנסת: מיכאל מרדכי ביטון מירב בן ארי משה סעדה יסמין פרידמן מוזמנים: ליאת הוד – ממונה נפגעים, הרוגים וחטופים, שפ"י, משרד החינוך יפית חסן – סגנית מנהלת אגף פסיכולוגיה, שפ"י, משרד החינוך, משרד החינוך עדי אטיה – רע"ן נכים, צה"ל, משרד הביטחון תמר שמעוני – סגנית מנהל מחוז ירושלים, משרד הביטחון צופית גולן – ס' יו"ר הנהגת ההורים הארצית קרן ממו – תחום מדיניות רגשית ומשפחות הפצועים, פורום נשות המילואים מיכה כץ – הורה לילד במערכת החינוך, הלומי קרב עומר אמסלם – הורה לילד במערכת החינוך, הלומי קרב יהודה לוינגר – הורה לילד במערכת החינוך, הלומי קרב חגי עזרן – הורה לילד במערכת החינוך, נכה צה"ל קובי סער – נכה צה"ל דניאל סער – משפחת נכה צה"ל יהושע פריש – חייל בודד מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: סמדר לביא, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מענים חינוכיים לילדי הלומי הקרב << נושא >> << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שלום לכולם, צוהריים טובים. ראשית כל מתנצל מעומק הלב בפני אחינו הלומי הקרב שחיכו פה בצד. << אורח >> קובי סער: << אורח >> ההתנצלות עצמה היא הטעות, בהגדרה שלנו כהלומי קרב. אתם השרשתם פה משהו שהוא כישלון אל מול גיבורים. אנחנו לא הלומי קרב. הלום קרב זה מי שלא הצליח לתפקד, אנחנו פוסט טראומטיים. זה מוזיל אותנו כשאומרים את זה. יש הגדרה רפואית. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> ההגדרה הרפואית היא Combat PTSD. << אורח >> קובי סער: << אורח >> זה לא הלום קרב. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> פצועי תגובות קרב. הלם הקרב זה השם שכל אחד במדינה מכיר, הוא לא מכיר Combat PTSD. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בסוף במאהל בכניסה לכנסת כתוב בגדול – << אורח >> קובי סער: << אורח >> מאהל של גיבורים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כן. וחלילה אם יש מישהו שחושב שזה לגנאי, להיפך, אני מלא הערכה. << אורח >> קובי סער: << אורח >> חלילה, אני לא חושב שאתם חושבים שזה לגנאי, אני חושב שזה הושרש בטעות, כי לאנשים יותר קל להבין את זה. בתכלס במדינות אחרות בעולם על הלם קרב הולכים לבית סוהר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> היות שאנחנו רוצים להגיע לכאן ובאמת להביא תוצאות בנושא שהוא בעיניי מאוד אקוטי וחשוב, ישבתי פה עם החבר'ה שישבו אצלי והם העלו פה נושא שהוא קריטי בעיניי, אפילו הצלת נפשות, ואנחנו באמת רוצים להיכנס אליו ולראות איך אנחנו פותרים אותו, אז ננסה לא לפתוח דיוני צד, עד כמה שנוכל. חברי הכנסת, אתם רוצים להגיד משהו או שנתחיל עם מיכה? << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> הדיון הזה הוא חשוב מאוד. באמת צר לי שאנחנו יושבים פה שלושה חברי כנסת, דיון כזה היה צריך להיות מלא בחברי כנסת, קואליציה ואופוזיציה. קודם כל לבוא ולהביע תמיכה באנשים - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בדיון הקודם לא היו בכלל חברי כנסת. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> אם היה 800 הרוגים אז היה ממשלת חירום, נכון? בשבוע שעבר היינו ב-76, אנחנו ב-80. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אז אתה תומך בי או נגדי? לא הבנתי. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> תומך. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אז קודם כל אני באמת קורא לכל חבר כנסת במשכן הזה, מי שנמצא בלשכות ורואה את הדיון הזה עכשיו, להגיע לפה ולשבת סביב השולחן וקודם כל לתת גיבוי לאנשים שנמצאים פה יום יום מחוץ לכנסת באוהלים, מגיעים ובאמת צורחים את נשמתם לעזרה. תצאו מהלשכות ותגיעו לפה. קודם כל אני קורא להם. דבר שני, אני חושב שיש לצאת מהקופסה. כמו שאמרתי למיכה בפגישה האחרונה שהייתה לנו, הוא ישב פה וצרח לגבי הנושא של ספורט, נפגשנו באותו יום ויש מענים ויש עמותות ויש אפשרות לעזור ויש אפשרות לטפל. צריך לצאת מהקופסה ולמצוא את המקומות האלו ולטפל בהם. קודם כל קינלי ואני יושבים פה, יוסי טייב הגיע לפה, כל מי שיושב פה, אנחנו נהפוך שולחנות ונעשה הכול כדי באמת לתמוך ולעזור בכל מענה שאתם צריכים והילדים שלכם צריכים, כי אנחנו מבינים שזה צו השעה. צו השעה לפעול ולעשות. אני רואה אתכם פה מסתובבים, מיכה, אותך ואת החברים שלך, נקרע לי הלב. נקרע לי הלב לראות אתכם מסתובבים פה בכנסת. אתם לא צריכים להיות פה, זה לא מקום להסתובב בו, זה לא גן משחקים ולא גן ילדים, אתם צריכים לקבל מענה מהמדינה ולטפל בעצמכם, אם זה בספורט, אם זה בטיפולים פסיכולוגיים, אם זה בטיפולים אחרים, לקבל כל מענה ואפשר לעשות את זה. כמו שישבנו חצי שעה, אפשר לעשות את זה. בואו נעשה תוכנית עבודה בוועדה מה צריך ונעבור משרד משרד כדי לפתור את הנושא הזה, אם זה משרד החינוך ואם זה חינוך בלתי פורמלי ואם זה ספורט ואם זה בריאות. כל דבר אפשר לפתור, אבל צריכים להיות על זה ואם אנחנו לא נעשה את זה, זה לא יהיה. לצערי הרב אני אומר את זה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אני מצטרף לחברי, חבר הכנסת דוידסון, ואני אומר רק משפט אחד, כמי שמגיע מהמערכת הפורמלית. נכון, צודק סימון שיש הרבה מאוד אנשים טובים במדינה הזו שעוזרים, אבל אני מצפה מאיתנו, המדינה, להיות הרבה יותר בפנים. אני אגיד את זה בצורה הכי פשוטה, בכל בית ספר צריך להיות בן אדם שהעיניים שלו על התלמידים וכשהוא יודע שמדובר בילד שאבא שלו חזר מהקרב או אמא שלו הוא צריך להיות שם בשבילו. << דובר >> קריאה: << דובר >> יועצת. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> כן, אבל ליועצת יש מאה תפקידים ויש לה גם את כל התלמידים של בית הספר. המחויבות שלנו זה סדרי עדיפויות, זה בראש סדרי העדיפויות. אמרתי למיכה, זו הסיבה שאני לא בחוץ וביטחון, למרות שאני פוגש אתכם שם, באתי לפה, כי חינוך זה היסוד והילדים זה היסוד של היסוד. כאן צריך להיות הטיפול הכי טוב שיש. תודה. << אורח >> חגי עזרן: << אורח >> בוקר טוב. הכותרת הייתה צריכה להיות דיון חירום במערך החינוך, כי זה באמת, כמו שחברי הכנסת אמרו, עניין ש – אתם צריכים להבין, הבתים שלנו זה החוסן שלנו, זה חוות החוסן. אנחנו לא מצליחים לצאת מהבית במשך כל כך הרבה שנים, במשך כל כך הרבה ימים, והילדים שלנו המרכז שלנו היום, הם נותנים לנו את הכוח. יש לנו המון בעיות מול מערכת החינוך שלא רואה אותנו. אנחנו לא מעורבים בחינוך של הילדים שלנו וזה הכי עצוב. אני אישית לא מעורב בחינוך של הילדים שלי, אני לא מצליח להיות מעורב, לא בבית ובטח שלא בבית הספר, אסיפות הורים, הצגות, כל הדברים, אפילו לא האקדמאיים ולא הדברים הגבוהים, אני מדבר איתכם על כיתות נמוכות שאנחנו אמורים להיות שם בשביל הילדים שלנו, שאנחנו אמורים להיות שם בבקרים כדי לאסוף אותם או במסיבות הסיום. יש פתרונות. כמו שאמרת, יש בן אדם שזה התפקיד המוגדר שלו בבית הספר, לנטר את הילדים האלה ולהבין שיש הורים נהדרים. אני לא נמצא בבית הספר של הילדים שלי שנים, מישהו פנה לילד הזה ושאל אותו איפה האבא הנעדר שלך? למה לא לקחת את אסיפות ההורים ולהביא אותן לבית? זאת אומרת יועצת עם המחנכת מגיעה, וככה גם מגשרים בין המשפחה לילדים, האבא או האמא יכולים להיות כן מעורבים. יש מיליון פתרונות, אבל שוב פעם, אם אנחנו יושבים פה לבד עם עצמנו, בלי אנשים, בלי משרדים, בלי חברי כנסת, בלי שכל העם יהיה מגויס, אנחנו לא נצליח למצוא פתרונות. יש פתרונות אולי נקודתיים שהאבא הפך את בית הספר והצליח לעשות שם שינוי. אני בטוח שיש מקום כזה במדינה, אבל זה אמור להיות גורף, זה אמור לבוא מתוך המערכת כמשהו מובנה ובלעדי זה אנחנו מאבדים את הגיל הכי חשוב. אנחנו לא מעורבים בזה וזה מקשה עלינו להשתקם וזה מקשה עלינו לחיות, לקום בבוקר, אין לנו סיבה לעשות את זה, אין לנו דרך לעשות את זה עם הילדים. הסביבה שלנו מאוד עוינת בבית מול הילדים וזה לא נעשה בכוונה. אני מאוד אוהב את הילדים שלי, זה לא נעשה בכוונה, והסביבה העוינת הזו אמורה להיות רגועה. אני חושב שאם מערכת החינוך כן תיכנס לבית ויתחילו לעשות את זה, אז גם ההורים, האימהות והאבות, יהיו מעורבים וגם הילדים יקבלו את זה. אני חושב שזה משהו שאמור להיות חירום לאומי לכולנו, כי יש גם הרבה מילואימניקים שחזרו בעשרות אלפים ויש עשרות אלפי נכי צה"ל, גם פצועים פיזית וגם נפשית, וביחד זה חירום לאומי. אני מתחנן אליכם בבקשה, שהדיונים האלה יהיו עם יותר חברי כנסת, כמו שאתם אומרים, ובעזרת ה' אנחנו נצליח, כי הגל עדיין לא הגיע. אתם צריכים להבין, הגל עדיין לא הגיע וכשהוא יגיע יכול להיות שזה יהיה מאוחר. הפחד שלי אישית, יש משהו שכנראה המערכת לא מדברת עליו, אבל אנחנו מדברים על 77 לוחמים שהתאבדו, אבל אנחנו לא מדברים על הילדים שמתחילים לפתח את זה במכתבים, הילדים שמתחילים לפתח את זה במצבים מאוד קיצוניים, וכשזה יגיע אני לא יודע אם המערכת תוכל להכיל את זה. זאת אומרת ילדים שיתאבדו או ילדים שיפגעו בעצמם, בגלל חיקוי הורים, בגלל שהמחלה הזו מדבקת, הילדים מחקים אותנו, הילדים מחקים אותנו בהתנתקות, בהסתגרות, בכל הדברים האלה, וזה מאוד חשוב. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> דברים כואבים מאוד. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אני אגע בערכי צה"ל. אני מצוק איתן, הייתי גולנצ'יק. אני יכול להגיד לך שכשנכנסתי לעזה היה לי את כל ערכי צה"ל, את רוח צה"ל. מסרתי את הנפש שלי וכשחזרתי, כשיצאתי מהקרב, הצטערתי בכלל שיצאתי ולא יצאתי בארון קבורה, כי מאז אני מרגיש שמזלזלים בי, ואני מרגיש שאני נטל על האחרים, על הילדים שלי, על האישה שלי, על אמא שלי ז"ל, על אבא שלי ועל האחים שלי. לא הגיוני שאני מסרתי את הנפש למען המדינה הזאת, למען האדמה הזאת שאתם דורכים עליה ואני דורך עליה, ובסופו של יום מי שבולע אותי ורוצה להרוג אותי זה המדינה עצמה והאדמה הזאת שאני דורך עליה. אני מתחנן אליכם, תעזרו לנו. נמאס לנו, כמו שאמרת, כל יום להגיע לפה. אנחנו לא גננות, אנחנו לא צריכים להסביר לכם מה לעשות, אתם צריכים להיות עבורנו. אנחנו היינו עבורכם באמת, המקסימום שלכם. אנחנו לא מבקשים כספים, לא מבקשים שום דבר, מבקשים קודם כל שתגדירו אותנו בחוק, נתחיל מזה, צעד ראשון, הגדרה בחוק להלומי קרב, לתגובות קרב. אין הגדרה. לחטופים יש, לכולם יש, להלומי קרב אין. תעשו הגדרה פשוטה, תגובות קרב. לא הגיוני שאני מתהלך בבית שלי ואני מצטער על זה שבכלל אני חי, כי הילדים שלי סובלים. הילדים שלי רואים אבא שכל היום צועק בבית, כל היום שובר דברים בבית, למה הילד שלי צריך לגדול למציאות מחורבנת כזאת? בגלל זה הלומי קרב לוקחים לעצמם את החיים, כי הם מרגישים נטל, הם מרגישים שלאף אחד לא אכפת מהם. היינו לוחמים, היינו טובים בלפתוח זיגים ולהרוג מחבלים ואז זהו, השתמשתם זרקתם? תתחילו לטפל בלוחמים שלכם. אין חטופים יותר, נגמרה הסאגה של החטופים, עכשיו יש לוחמים ועכשיו זו עבודה שלכם. באמת לא לדפדף את הוועדה הזאת, ללכת ומאחורי הדלת הזאת להתחיל לעבוד למעננו. אנחנו מתחננים אליכם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. מיכה, אתה רוצה להציג את המצגת? << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> כן. כמו שחברי הכנסת אמרו, אנחנו לא רוצים להיות פה. זה לא שאנחנו לא צריכים להיות פה, אנחנו לא רוצים להיות פה. אנחנו רוצים לחיות, בחרנו בחיים וקשה לנו מאוד אל מול המציאות שאין מעטפת, עזבו בשבילנו, אבל אין מעטפת למשפחות שלנו ולילדים שלנו. כשרואים ילד שהניצוץ שלו בעין נכבה והאור בעיניים נכבה, זה משהו שמאוד מאוד קשה לראות. אנחנו פה כי אנחנו לא רוצים משהו לעצמנו, אנחנו רוצים למען האחרים, וכל אחד שיושב פה מהפצועים, אנחנו כאן כדי שלפצועים האחרים, עוד 10,000, 20,000, 30,000 פצועים, שהם לא פה, שהם לא יכולים להגיע, שיהיה גם למשפחות שלהם יותר טוב. אנחנו גם לא רוצים להיות אלה שצריכים למצוא את הפתרונות, אבל אין מה לעשות, אנחנו מבינים שהמערכת לא מסוגלת להביא את הנתונים האמיתיים מהשטח כי עד היום בכל ועדה שהיינו מול צה"ל או מול אגף השיקום, בדרך כלל התשובה היא: אין לנו מספיק כוח אדם, אין לנו אנשים, אין לנו משאבים, והם אף פעם לא באים עם נתון או תוצאה. בדיוק כמו שאתם תראו פה עכשיו, אנחנו מציגים, זו פעם שנייה או שלישית שאנחנו מציגים פה סקר, אנחנו התחלנו להביא לכם את הנתונים כי אף אחד לא עושה את זה בשבילנו, אנחנו לא יודעים למה. זה כלי שאנחנו מביאים אותו כדי להביא לכם דברים מהשטח. (מצגת). כמו בסקר שעשינו אתמול והעלינו את כל הנתונים על המצב הבריאותי של הילדים שלנו והנשים שלנו והבעלים של הלומות קרב, הסקר הזה נענה רוב רובו בשעה 1:00 לשעה 5:00 בבוקר. מה זה אומר? אם רוב המשיבים לסקרים שלנו עונים בשעות בין 1:00 או 2:00 ל-5:00 בבוקר, אף אחד לא יכול לתפקד. אנחנו לא מתפקדים. הסקר הזה הוא מתוך 152 משיבים, ההתפלגות של מי שענה, 63% זה הפצוע עצמו, 32% זה בן הזוג, השאר מתפצל לילדים, הורים ואחיות ואחים. אנחנו יכולים לראות מי מנסה להשתלב בהשכלה הגבוהה. אנחנו רואים 54% רוצים ללמוד בעתיד, 17% לומדים כיום, ו-20% רוצה, אבל לא יכול. קצת אחרים ענו לא. זה רק מראה לכם שאנחנו רוצים להשתקם, אנחנו רוצים ללכת ללימודים, 54% אומרים שהם רוצים ו-20% לא יכולים. השאלה הבאה, האם יש לך ילדים? כן, 35% מעל גיל שבע, רואים פה את ההתפלגות. בשלב הבא, מה חסר או מה יכול לעזור לך במוסד הלימודים? כמו שאתם רואים, ממי שלומד או מי שרוצה ללמוד, מה שהיה עוזר לו זה מרחב בטוח בתוך מוסד הלימודים האקדמאי, המכללות ואוניברסיטאות, חדר שקט או מרחב בטוח. הרבה פעמים קורה לנו שאנחנו בהתקפי חרדה או דברים כאלה ואנחנו צריכים מקום פשוט להירגע בשביל לחזור לכיתה. הארכות זמן למבחנים. קורה הרבה פעמים, התקשרו אליי המון ממכללות ואוניברסיטאות: היה לי התקף באמצע המבחן, יצאתי, חיפשתי מקום. בין אם הבן אדם הלך לשירותים או למקום אחר, הצליח להירגע, חזר למבחן ואמרו לו: המבחן נגמר. צריך הארכות זמן כדי שנוכל באמת להצליח. עובד סוציאלי או איש מקצוע שיהיה בתוך המסגרת. 58%, זה מאוד גבוה. זה מה שהיה עוזר, אם היה מישהו, כי בסוף בן אדם שהולך לחדר השקט הזה ואחר כך מפחד לחזור לכיתה, הוא צריך מישהו שייתן לו קצת אומץ ותמיכה שיוכל לחזור ללמוד. התאמה לכלב שירות. יכול להיות ש-38% האלה זה כל האנשים עם כלב שירות, אבל אין מענה לכלב שירות. אם אנחנו מסתכלים פה בכנסת, אנחנו כבר שבעה חודשים מתחננים שפה בחדר הזה, כמו שיש שם שלט של כיסא גלגלים, שיהיה מקום עם שלט לכלב שירות, להחנות אותו שם. אני יושב פה עם הכלב מתחת לרגליים, הוא מפריע פה, הוא מפריע פה, פה באמצע יכול להיות מתאים, אבל לא שמים שילוט, אין פה בכנסת מקום שעובד פה. פנו אלינו הרבה עובדים שאומרים: אני עובד פה, יש לי כלב שירות, אני לא מביא אותו לכנסת ואני לא מצליח לעשות את התפוקה שאני יכול אם היה לי את הכלב שלי, למה? כי המקום לא מונגש. אין חצר לשחרר את הכלב שהוא יוכל להתפנות וכו'. אחר, יש כל מיני דברים. שירותים נגישים עם סימון לכלבי שירות, לא רק כיסא גלגלים, עוד פעם 26%. דרג את התמיכה של מוסד הלימודים שלך, במה אתה מרגיש שהוא תומך בך. אנחנו רואים שזה באמצע. הרבה מרגישים שאין מספיק תמיכה, מעט מאוד מרגישים שיש הרבה תמיכה. שמות מוסדות הלימודים שאנשים שענו על הסקר, מאיפה זה הגיע. יש פה אנשים שרשמו מעצמם: מבחינת הקבלה וההכלה אליי, יש סופר הבנה והכלה, גמישות באורך סמסטר, קשה לנו ללמוד וזה דורש סמסטרים ארוכים יותר, או הארכת זמן או דברים כאלה. בלימודים חשוב שיהיו הקלות והתחשבות במצב, גם להלומים וגם לבני משפחה וגם לילדים הלומי קרב. בבית הספר, הארכת זמן, גמישות במועדים. הקושי הבירוקרטי, כל הזמן להסביר את הקשיים. הגבלות בירוקרטיות זה גומר, אני מעדיף כבר לסבול ולא להתעסק בזה כי הסבל יותר גרוע. יכול להיות שמה שהם אמרו, אם היה עובד סוציאלי של נגישות במכללות ובאוניברסיטאות היה להם למי לפנות והם היו יכולים לעזור להם בזה. מה הילדים של הלומי קרב חווים בבית? הסקר הזה נוגע בשני דברים, הוא נוגע בפצוע עצמו, המענים שאנחנו צריכים, וזה מדבר גם על החינוך של הילדים שלנו. אנחנו רואים פה ש-47% מהילדים מפתחים התנהגויות של ההורה, סריקות בבית, חרדות, שמירה על המשפחה וכו'. ילדים שמאחרים 34% מאחרים או נעדרים מהלימודים. זה אחוז מאוד מאוד גבוה. לא ישן בלילה בגלל סיוטים והתקפים של ההורה, 22% לא ישנים בכלל בלילות. נועל את עצמו בחדר, מגן על האחים, 21%. חווה משבר נפשי או ניסיון אובדני, 13% מילדי הלומי הקרב חווים ניסיונות אובדניים. מגיע לבית ספר רעב כי לא הכינו ארוחה, 13% מגיעים ללא אוכל, כי או שההורה הדביק את הארוחה כבר לתקרה בבית או שהוא פשוט לא הכין. << דובר >> קריאה: << דובר >> או שהוא לא הצליח להכין. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> מה הילד צריך ולא מקבל? יש לנו פה 49% מהילדים צריכים טיפולים אלטרנטיביים. כיום לילדים של הלומי קרב מגיע אך ורק טיפול רגשי, לא מגיע להם משהו אחר, שזה אומר או עובד סוציאלי או פסיכולוג. הרבה ילדים לא מדברים עם מבוגרים. דרך עשייה כמו גינון טיפולי או כל מיני דברים אחרים, אתם מכירים את זה, אני לא צריך לספר לכם, רק שתדעו ש-50% אמרו שהיה עוזר לילדים שלהם טיפולים אלטרנטיביים שהם לא מקבלים דרך האגף. שיעורי תגבור, 37%. ילדים לא מגיעים ללימודים כל כך הרבה זמן. שכחתי, רציתי להביא לכם את התעודה של הבת שלי שקיבלה אתמול, שתראו את זה, זו ילדה שמקבלת מאות, היא קיבלה 100 במתמטיקה, 100 בעוד איזה נושא, בשאר הנושאים רשום לה, אם תתאמצי להגיע ואם תנסי להקשיב ואם תנסי להיות ואם תנסי ואם תנסי ואם תנסי. נכון, מה זה אם תנסי? אם היו נותנים לה כלים. הילדים שלנו היו יכולים להצליח, כמו שאנחנו רוצים להצליח, ראיתם כמה מאיתנו רוצים ללמוד ולא יכולים. איש מקצוע בבית ספר שמבין את זה, מבין את העניין של הלם קרב ופציעת תגובות קרב ויכול להסביר ולהיות שם לילד. 34% אומרים שאם היה מישהו בבית הספר שיכול להיות איתם זה היה מדהים. מענה כלשהו לילדים מתחת לגיל שבע. 32% אומרים שהם צריכים עזרה, יש להם ילדים מתחת לגיל שבע והם לא מקבלים שום סיוע. כאילו ההורה לא פצוע עד גיל שבע, פתאום הילד נהיה בן שבע והוא שם לב שההורה נפצע, עד אז הילד לא שם לב. הקלות בלימודים. 28% מבקשים הקלות. אני לבת שלי אישית רשמתי שאני לא רוצה הקלות, סך הכול רוצה שיהיה לה סיוע, שיהיה לה את היכולת בזמן שכולם מקבלים רגיל ובלי הקלות שהיא תצליח, אבל אין לה את המענה. סיוע בארוחת בבתי ספר 17%. משהו שלא דיברנו פה זה הגעה לבתי ספר, הרבה פצועי תגובות קרב לא גרים במקומות קונבנציונליים ואין שם לא תחבורה ציבורית ולא מגיע מענה מאת המועצה המקומית או האזורית, כי הם לא גרים כביכול בתוך המקום הזה, כי הם גרים בחוץ, בטבע. איך הגיב בית הספר? 30% יודעים, אבל לא יודעים איך לעזור. הם יודעים על המצב בבית, לא יודעים איך לעזור, אין להם מענה. 19% לא יודעים על המצב בכלל. 14% מבתי הספר צועקים על הילד או מענישים אותו בגלל האיחורים שלו או בגלל אי היכולת שלו לתפקד בכיתה. 5% תומכים ומבינים. 4% הציעו לילד עצמו להוציא את הילד לפנימייה או למשפחת אומנה. זה דברים קשים מאוד. אני מקווה שתתמקדו בדברים האלה. אנשים רשמו שחשוב מאוד שהזכאות לעזרה תמשיך עם הילדים גם אחרי גיל 30. היום הזכאות מגיעה רק עד גיל 30. אצלנו רק בגיל 30 הבן הבין שהוא צריך עזרה ואז כבר לא ניתן מענה. אין מה לעשות, הדבר הזה נמשך איתך לעד וצריך מענה לזה. מישהו אחר, אני גרוש ולבד ולא תמיד מצליח להיות איתם במשך היום כי אני נרדם באמצע היום ואז לא מצליח להכין איתם שיעורי בית. היה לי חונך לילד הקטן, יש לי ארבעה ילדים אבל כרגע אני לבד ללא כל סיוע. חייבים לתת סיוע והתחשבות מוסדית ולא פרטנית לפי מצב רוח ורמת האמפתיה של הצוות הלימודי. לילדים שההורה שלהם הלום זה חובה לאומית. הילדים שלי חוו בושה, לא היו מזמינים חברים הביתה, היו ערים כל הלילה בגלל צעקות של הלם קרב, לא היו מצליחים לקום ולהגיע בזמן. המתח התמידי בבית יוצר אצלם קושי רגשי שהלך והתפתח להפרעה פסיכיאטרית, אבל חלק מהילדים, לגור עם הורה לא מתפקד שרוצה – << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> מיכה, זה סקר מדהים, אבל אם אנחנו לא נצא מפה עם תשובות אז כאילו לא עשינו דיון. << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> דבר אחרון. הדבר הזה מייצג מעל 150 משפחות שתאמין לי עוד הרבה היו רוצים. ילדים עם צרכים מיוחדים, קשיי למידה, קשיים התפתחותיים, הפרעת ADHD, אוטיזם, 40%, מוגבלות פיזית. ילד רגיל, לפחות אם הוא בורח מהמשפחה יש לו משהו, ילד עם צרכים מיוחדים הוא פשוט לבד, לבד לבד, וחייבים לזה מענים מאוד גדולים. ילדים עם צרכים מיוחדים, ככל שהם גדלים הצרכים שלהם נהיים יותר, לא שהם נהיים יותר עצמאיים. הכרה בעומס הכפול, הורה פלוס ילד, טיפולים פרא רפואיים, סיוע כספי להוצאות נוספות, שעות סיוע. מאוד קשה לנו, אין חונכות, אין מלווים לילדים. << אורח >> קרן ממו: << אורח >> מיכה, אני מתנצלת שאני קוטעת אותך, הדברים הם סופר חשובים, אבל הדיון הזה הוא כל כך קצר ואני אשמח לעזור לכולנו למקד אותו לילדי הפצועים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מיכה יסיים ואחרי זה תהיה רשות דיבור. << דובר >> קריאה: << דובר >> מה יש לכם, הלום קרב, הוא נתן את החיים שלו, הוא רוצה להסביר לכם משהו. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> מיכה, תדבר, בשביל זה ענינו לסקר. הילדים שלנו במצב גרוע, מוחרמים, שנואים, המערכת לא יודעת לטפל. אז כן, מיכה, תספר על זה, בבקשה. << אורח >> חגי עזרן: << אורח >> אז עכשיו אחרי שמיכה הקריא לנו את כל הנתונים - - - << אורח >> מיכה כץ: << אורח >> אולי תנסה אתה, אני לא מצליח. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> אני רוצה להגיד שכל מה שקורה פה עכשיו זה דוגמה חיה לחרפה, השתיקה הזאת צורחת יותר מכל מילה, יותר ממה שאפשר לדבר פה. זה שלא כל חברי הכנסת ולא כל הממשלה פה זה ביזיון, זו תעודת עניות למדינת ישראל וזה יתנקם בנו, זה לירות לעצמנו בשתי הרגליים כי זה הולך לעלות מאות מיליונים ומיליארדים. אם לא תתעוררו על החיים שלכם, בכל מועצה של כל אחד פה, במועצה שלך, אני שכן שלך, אני יכול לתת לך שמות של אנשים שהם על המנגל, שזה נס אם הם יסיימו את השבוע הזה ואת החודש הזה. זה נס אם הם לא יסיימו עם כדור בראש. אתם עכשיו מסתכלים על 80 כשהיינו 76 לפני שבוע, ארבעה רק מהשבוע האחרון, אבל זה אירוע שיכול להיות 800 מתאבדים ו-8,000. אז תעשו הכול, פשוט אל תישנו, תבואו לישון בבתים מאזנים, תבואו בכל מכללה, תדאגו שיהיו מסלולים שמשקמים פצועים, לא משנה מה, תביאו להם את כל התקציב לזה. תתאפסו על החיים שלכם. << אורח >> חגי עזרן: << אורח >> אנחנו עכשיו רוצים לשמוע את ה - - - << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> אם צריך תישארו פה כולם 24 שעות, כל הלילה, עד שנפתור דבר דבר. << אורח >> חגי עזרן: << אורח >> יהודה, הזמן חשוב. הרעיון הוא בגדול במוסדות האקדמאיים, ובזה נסיים, השאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו זה למה לעזאזל אחרי כל כך הרבה שנים ואחרי כל מה שעברנו בזמן האחרון אין אפליה מתקנת למילואימניקים, אין אפליה מתקנת לאנשים כמונו שרוצים ללמוד. זה אומר שלאוכלוסייה אחת יש אפליה מטורפת, גם מקדימים אותנו בשנים, אנחנו עוצרים את החיים שלנו, מנסים להציל את המדינה ומצילים את המדינה ויש אנשים שמקבלים אפליות מתקנות. בבקשה, הדבר הזה אמור אולי לעזור, שאם כן יפלו אותנו לטובה, אז כל המענים שנתנו פה יתקבלו בברכה, כי זה אפליה מתקנת. לפחות את זה. וזהו, ועכשיו תיתנו לנו תשובות ועזרה, ואם צריך אנחנו נחזור לפה, אנחנו כאן כל יום כדי לעשות את זה שוב וכדי שנצליח. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> אני שואלת איפה אגף שיקום ואיפה כולם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> גברתי, את תשאלי כשתקבלי רשות דיבור. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> אנחנו דנים בינינו לבין עצמנו, באנו להציע פתרונות. למי אני אציע אותם? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אנחנו נשמע אותם. את רוצה שאני אוציא אותך? << אורח >> דניאל סער: << אורח >> אני רוצה להציע פתרונות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בבקשה, לא להתפרץ באמצע. חבר הכנסת טייב. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב ראש, אני קודם כל מתנצל שאני עוד מעט צריך ללכת לוועדת כספים, אבל אני מתכוון לחזור מיד. קודם כל אני רוצה להתחיל, עומר, ישי, מיכה, אף אחד לא מזלזל בכם. לא רק שלא מזלזלים, אנחנו אוהבים אתכם, מחבקים אתכם, מלאים בהערכה על כל מה שעשיתם. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> עשייה, עשייה, מה העשייה? << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> עומר, אני לא מתחמק. << דובר >> קריאה: << דובר >> אני לא מבין מה הבעיה לעשות חוק תגובות קרב. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> אני לוקח את כלל האחריות על זה שלא קרה כלום עד לרגע זה, על הכתפיים שלי. << דובר >> קריאה: << דובר >> אני מתחנן ארבעה חודשים שיבואו לחבר אותי לחשמל באוהל. אתה שומע מה אני מדבר איתך? אתה אומר שאכפת לך, אני אומר לך, ארבעה חודשים אני מתחנן לחברת חשמל. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> קודם כל כן, כחברי כנסת יש לנו אחריות, ואם יש לכם ביקורת אנחנו מקבלים אותה ומקבלים אותה באהבה. אל תרגישו לא בנוח שאתם יוצאים עלינו, זה בסדר גמור, ולקחנו על עצמנו את ההחלטה להיות פה. << דובר >> קריאה: << דובר >> אנחנו לא מחכים לליטוף או טפיחה על השכם. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> קודם כל זה שהלומי הקרב עצמם צריכים לבוא לפה עם סקר, אני חושב שזו תופעה הזויה. היה ראוי שהממ"מ יגיע לפה עם הנתונים. אני לא בא בביקורת על הממ"מ, ביקשנו בזמנו, לפני כחצי שנה, מהממ"מ לקבל נתונים על אנשי המילואים. אם אני מבין נכון, יובל, עד היום לא קיבלתם? << דובר >> קריאה: << דובר >> הם לא קיבלו אותם מהמשרד. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> ואני גם לא בא בביקורת על משרד החינוך, כי הייתה דרישה בוועדה האחרונה, ב-22 בינואר, בוועדה לזכויות הילד, שמשרד הביטחון יעביר את הנתונים למשרד החינוך. אממה, משרד הביטחון לא העביר את הנתונים למשרד החינוך. אדוני היושב ראש, אני במקומך דורש ממשרד הביטחון להעביר עוד היום את הנתונים למשרד החינוך, כי כל מה שאנחנו נדבר, הצרכים מוכרים, אנחנו יודעים מה הלומי קרב צריכים, משרד החינוך מודע. אנחנו צריכים לדעת את ההיקפים. אחרי שנדע את ההיקפים משרד החינוך יידע, כמו שהוא ידע בזמן המלחמה, כמו שהוא ידע לתת מענים לעולים, כמו שהוא ידע לתת מענה לאנשים אחרים הוא יידע והוא יהיה מחויב לתת מענים גם להלומי קרב. אבל כל עוד אין נתונים ואנחנו לא יודעים מה ההיקפים ואיפה הם נמצאים ומה המיפוי ואיפה הרשות המקומית בסיפור הזה, אנחנו לא נתקדם לשום מקום. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> חבר הכנסת טייב, חברת הכנסת קטי שטרית ביקשה מהם לברר את כל הנושא הזה של אחוז היעדרויות, אחוז התפרצויות, השוואה בין הנתונים של משפחות מגויסות ומשפחות פצועים כאלה ואחרים. עד היום לא קיבלנו את הנתונים, אנחנו כבר חודשים רודפים אחרי זה ויש להם את הנתונים. יש להם, הם מסרבים לתת. << דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >> ברשותכם, אני עולה לוועדת כספים וחוזר. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני רוצה להגיד לכם שאני יזמתי את הדיון על הילדים במערכת החינוך בהצעה דחופה לסדר וזו חרפה וביזיון שאין שיטת עבודה בין משרד הביטחון וצה"ל לבין משרד החינוך, לעיריות ולמועצות אל בתי הספר והגנים. לא עלינו, אם חייל נופל, ואח שלי נהרג, העירייה באה אליי הביתה, צה"ל בא אליי הביתה, מישהו דיבר עם העירייה כשאח שלי נהרג, מישהו רתם עובדים סוציאליים מהעירייה ללוות את המשפחה. מי רותם למען הילדים של הלום קרב שהוא במשבר נפשי? כשהמשפחה מתפרקת? צריך להיות נוהל פשוט, שמשרד הביטחון וצה"ל מודיע לעירייה ולמשרד החינוך על פצוע צה"ל שיש לו ילדים, העירייה ואגף הרווחה צריכים להפעיל את בתי הספר ואת מנהל אגף החינוך לראות שהיועצת החינוכית, הפסיכולוג, המנהלת, כולם נרתמים, ולתת מעטפת לילד הזה שאבא שלו נפצע פיזית או נפשית. המידע הזה צריך להיות שוטף. אל תשתמשו בתירוצים של סודיות, אל תספרו לנו את השקרים האלה של מידע וחסיון מידע. עובדים סוציאליים בעיריות יודעים לקבל מידע סודי, מטפלים בדברים הרבה יותר סודיים מהדבר הזה. זה לא סוד מי פצוע צה"ל בשכונה ובעירייה, זה לא סוד מי הלום קרב, כל אחד יודע. << אורח >> קובי סער: << אורח >> אנחנו גם לא מסתירים את זה בבתי הספר, אנחנו מודיעים להם מראש. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אני רוצה נוהל. אדוני היושב ראש, כל מה שאני מבקש ממך, שייצא חוזר מנכ"ל משר החינוך עם החלטה שהצוותים שלו יידעו על כל פצוע צה"ל והלום קרב שיש לו ילדים במערכות שלנו. הנוהל הזה יחייב גם את מנהל אגף החינוך להעביר את המידע למנהלים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יש חוזר מנכ"ל. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז אולי הוא לא מופעל. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, הם לא מקבלים את הנתונים, זו הנקודה. נעבור לשמוע אותם. << אורח >> ליאת הוד: << אורח >> קודם כל אני מעריכה ומכירה את האנשים מוועדה לוועדה ואני לומדת מכם המון, כל פעם על צורך אחר. משרד החינוך הקים מִנהלת נפגעים מאז פרוץ המלחמה שמטפלים בכל הילדים, פצועים בגוף ובנפש, חטופים, הרוגים, כולם. בעניין המידע, אם אנחנו מודעים ויודעים אנחנו ניתן את המענים, אבל כל עוד אנחנו לא יודעים זה בעייתי, אתם מבינים את זה, אמרתם את זה גם. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> זה כמו הבתים המאזנים, צריך לפתור את הבעיה מהשורש. זה פלסטר, מה שחבר הכנסת דיבר עליו זה הכול פלסטר. << אורח >> קובי סער: << אורח >> באיזה ילדים בדיוק מטפלים? << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> סליחה, מחילה ממך, מה שקרה עכשיו למיכה כץ זה התקף. תדמיינו לכם עכשיו שהוא רוצה לעשות תואר, לא משנה מה, והוא נמצא בסביבה שלא מבינים. אתם אולי מבינים, אבל יש סביבה שלא יכולים להבין אותו. אתם לא יכולים גם לצפות מאיתנו לא להרים את הקול בוועדות או לא לצעוק בוועדות. זה כמו שתצפו מנכה פיזי על כיסא גלגלים לרקוד לכם סמבה. אני מבקש מכם, נמאס לנו להגיע, אנחנו כבר מתמוטטים נפשית, עזבנו את המשפחות שלנו, את הילדים שלנו, אנחנו ישנים אשכרה במאהל, גשם, קיץ, הכול יש פה. הפכנו להיות הומלסים כי סך הכול מסרנו את הנפש למדינה. הלומי קרב זה לוחמים שקיבלו כדורים שקופים. אין הבדל בין הלומי קרב לנכים פיזית, כי את אותו פיזי הלום הקרב אסף אותו. אני מבקש ממכם - - - << אורח >> קובי סער: << אורח >> אבל אנחנו באנו לדבר על הילדים. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אח שלי, הילדים, ברגע שאנחנו לא מטופלים הילדים שלך לא יהיו מטופלים, אתה חי בסרט. << אורח >> קובי סער: << אורח >> אתה לא רוצה טיפול? << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> אל תגיד לו אתה לא רוצה טיפול, חוצפן. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אם אתה לא תהיה מטופל הילדים שלך יילכו להתאבד. לך תעשה שיעורי בית. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> מי אתה בכלל? מי אתה שתגיד לו שהוא לא רוצה טיפול? << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> בוא לישון איתנו במאהל. << אורח >> קובי סער: << אורח >> אתם רוצים פתרונות בואו נשב, אני אפתור לכם - - - << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> תבוא, תבוא, יאללה דיבורים. שמענו אותך, תבוא לשבת. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אנחנו ישנים ברחוב, בא לנו עכשיו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אנחנו רוצים לשמוע מענים והדבר האחרון שאנחנו רוצים לראות כאן, וגם אתם הדבר האחרון שאתם רוצים לראות כאן - - - << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> יש דברים שאי אפשר להגיד, להגיד לבן אדם: אתה לא רוצה טיפול זה - - - << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> הנה, אתה עד לזה כמה פתרונות אנחנו מביאים מאחורי השולחן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני יודע, ברור. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> אנחנו לא רק פה מול המצלמות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אתם הבאתם את הבעיה הזאת, בזכותכם עלה העניין של ילדים בבתי ספר, בזכותכם הוא מתקדם. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> מיכאל, תגיד לו כמה פתרונות מאחורי השולחן ומאחורי המצלמות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בוודאי. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> לא מעניין אותנו מצלמות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> נשמה, אנחנו מספיק אינטליגנטים כחברי כנסת לקבל את הכאב ואת הצעקות ובין הצעקות אנחנו מתקדמים. << אורח >> עומר אמסלם: << אורח >> רק שהילד שלי יחבק אותי בלי שאני אצעק עליו. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הם הביאו את זה, בזכות הלומי הקרב הנושא של הילדים בבתי ספר ובגנים עלה. << אורח >> חגי עזרן: << אורח >> אתם יודעים מה הבעיה? אתמול באותה שעה היינו בוועדה על הילדים, על הטיפול, למה לא לאחד? למה הוועדות לא מאוחדות? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני לא הכרתי את הוועדה של אתמול, את הוועדה הזו קבענו לפני שבועיים. << אורח >> חגי עזרן: << אורח >> יום אחרי יום, על אותם דברים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ביחד איתכם קבענו את זה, אם הייתם אומרים היינו יכולים לנסות לאחד. << דובר >> קריאה: << דובר >> אתם חושבים שרק לכם אכפת? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא רק לנו אכפת, להרבה אכפת, אבל בוא נשמע את משרד החינוך. תנו להם להשלים, בשביל זה התכנסנו. << אורח >> ליאת הוד: << אורח >> אני אגיד שיש מענים והמענים הם פרטניים, כל ילד יש לו צורך אחר, לכל ילד מתאים משהו אחר והוא מקבל בהתאם. כמובן כשבית הספר יודע. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יש לך מידע על כל ילד של פצוע צה"ל? << אורח >> ליאת הוד: << אורח >> לא של כולם, כי אין לנו את כל המידע, כמו שאמרת. אין לי מידע על כל ילד, אני יודעת ברמה הפרטנית, מי שפנה אלינו למשרד החינוך, לבתי הספר, הוא מקבל מענה. מי שפנה ואנחנו יודעים. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> לא מקבלים מענה. << אורח >> קובי סער: << אורח >> נכון. בית הספר של הילדים שלי מודע לזה שאבא שלהם פוסט טראומטי 50%, ברוסית קוראים לזה מקבלים פיגו, אפילו לא הבנה. אין מענה. במל"ג יש לנו אחראי פוסט טראומה, רכז פוסט טראומה, שדואג לנו הנכים, נותן לנו את החדרים השקטים, את כל מה שהם אמרו פה שלא מקבלים. אבל בבתי הספר הילדים שלנו נזרקים כמו גלגל שאין בו צורך יותר. בלי הבנה, בלי הכלה. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> כשבבית הספר גילו שלילדים שלי יש אבא שזכאי, אז ביקשו חונך או סייעת לכל הכיתה. הם רצו להשתמש בזכויות שלו, אבל לא באו לילד שלי לשאול אותו מה שלומו ואיך הוא הגיע הבוקר והאם יש לו חברים ולמה הוא מתנהג באלימות. רבותיי, אתם מדברים פה על ילדים והילדים האלה במצוקה. אנחנו כאן בשביל להפוך אותם מילדים בסיכון, וכן, רבותיי, הם ילדים בסיכון, לילדים בסיכוי. אנחנו הגענו לכאן עם סל של מענים ופתרונות, אבל למי נביא אותם? אגף השיקום לא פה. מי כאן? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> את חייבת להבין משהו וניסיתי להגיד לך את זה קודם, בסוף אנחנו כאן - - - << אורח >> דניאל סער: << אורח >> אני רוצה לבנות מרכז מצוינות לילדים שלי ולתת להם את אותו סיכוי כמו ילדי קצינים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הוועדה הזאת התכנסה לבקשתם, נפגשנו לפני שבועיים, ישבנו וניסינו לדייק מה חסר ואמרנו שנביא לכאן את הוועדה את משרד החינוך ומשרד הביטחון, כי הבנו את הפער. הפער הוא בעיקר בהעברת המידע, אנחנו צריכים לראות איך בסוף כל מורה, כל מנהל בית ספר, יודע מראש, בלי שפנו אליו ההורים, איך בסוף הילדים האלה שצריכים את הליווי הזה, איך הילדים האלה שיש להם בבית אבא שהוא הלום קרב או פוסט טראומטי, ובסוף בקצה, חוץ מהדבר הזה יש עוד נושא, איך הם מטפלים. אלה שני נושאים שבשבילם התכנסנו. אני בטוח שיש הרבה מאוד רעיונות והרבה מאוד דברים נוספים, אבל אם נגיע לסוף הדיון, וכבר הארכנו אותו ברבע שעה ואם נצטרך נאריך אותו עוד, אבל עדיין בסוף יש לנו תקרה, כי אנשים כבר הגיעו לדיון הבא. אבל בסדר, אנחנו רוצים לשמוע, אנחנו לא הולכים לחתוך את זה, אבל ככל שיישמעו דברים שלא קשורים לדבר הזה אנחנו פחות נוכל להתעסק בדבר שלשמו התכנסנו. לכן אני מבקש תנו רגע למשרד החינוך להסביר איפה הדברים עומדים מבחינתו, אחר כך נשמע את משרד הביטחון, את צה"ל. אנחנו פה כדי לפתור את זה, לא כדי להשמיע כמה צריך. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> היינו כבר בדיון שבו ניסו להעביר את המידע וזה היה לפני חודשים וזה עדיין לא קרה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נכון, לכן בדיוק אנחנו כאן עכשיו, כדי להבין. << אורח >> ליאת הוד: << אורח >> אני רוצה להגיד לוועדה, חוזר מנכ"ל קיים לבתי ספר מאפריל 2024 ונוסף גם תדריך שיצא בתחילת השנה בנושא של ליווי ילדים לפצועים בגוף ובנפש שיצא גם לבתי הספר. אני שמעתי שלא כולם מכירים, אנחנו מטמיעים ועובדים על זה שיכירו בבתי הספר גם את חוזר מנכ"ל כמו שצריך, גם את התדריך שיצא בתחילת השנה בספטמבר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה גם גני ילדים, נכון? << אורח >> ליאת הוד: << אורח >> כן, לכולם, לכל מערכת החינוך. אני רוצה להגיד, וזה קריטי, ואני אתן גם ליפית מאגף פסיכולוגיה גם לדבר, שכל ילד ברמה האישית שונה מילד אחר, לכל ילד קורה משהו אחר בבית, ההתאמות הן מאוד רלוונטיות לכל ילד. כל ילד צריך לקבל מה שנכון לו. אז המענים הם מענים רבים, אבל צריך להתאים אותם לכל ילד. וכמובן ברמה הפרטנית, אנחנו תמיד נשמח לשמוע, לדייק, להבין איפה לא קורה ובאמת לטפל בזה. << אורח >> קובי סער: << אורח >> אני יכול להגיד לך שבעיריית תל אביב לא קורה. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> ואם בתל אביב לא קורה אז מה קורה בפריפריה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני מניח שאתם בקשר, בכל אופן, עומר, תיגשו אליי בסוף הדיון. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> אנחנו מכירים, אבל אנחנו לא כאן לעניין נקודתי, אנחנו באים לזכות את הרבים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני יושב הראש, בוועדת הבריאות עכשיו פורסם שלכל 850 הלומי קרב יש מלווה אחד. אז אנחנו מדברים על מערכת שבעליל לא מלווה כמו שצריך את האנשים שאנחנו חייבים להם כל כך הרבה. אני חושב שאם זה המצב שלנו, אנחנו מחויבים כאן בחינוך לתת משהו אחר לגמרי. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> כן, אבל חוזר המנכ"ל שלכם לא בא יחד עם תקציבים ולא עם כוח אדם, אז הוא חסר תועלת. << אורח >> יפית חסן: << אורח >> אני אשלים את מה שליאת אמרה. משרד החינוך הקצה תקציב של למעלה מ-16 מיליון שקלים לטובת הטיפולים הפסיכולוגיים לילדים במעגלי הפגיעות, כולל גם ילדים להורים עם פוסט טראומה ואנחנו נותנים את זה כשאנחנו יודעים כמובן על הילדים האלה, מטעם בתי הספר, אחרי מיפוי שנעשה בבית הספר, והמענים ניתנים גם על ידי ייעוץ, גם תוספת שעות ייעוץ, וגם על ידי הפסיכולוגים החינוכיים בבתי הספר. ככל שיש פער, כמו שליאת ציינה, אנחנו נשמע אותו ואנחנו נטפל בו, אנחנו פה בשביל זה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. משרד הביטחון. << אורח >> תמר שמעוני: << אורח >> אני רוצה להגיד שעל הבקשה לקבל נתונים אני שומעת פעם ראשונה ואני אשמח לברר את זה מול הגורמים אצלנו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה זאת אומרת פעם ראשונה? בוועדה לזכויות הילד לפני חודשיים - - - << דובר >> קריאה: << דובר >> אתם שומרים את הנתונים שלכם קרוב קרוב לחזה. << אורח >> תמר שמעוני: << אורח >> אני לא אמרתי שזה לא היה, אני ממחוז ירושלים, אני הגעתי היום פעם ראשונה לדיון הזה, לא מכירה את זה, אבל אני מניחה שמי שהיה בדיונים הקודמים מכיר את זה, אני אבדוק. אני בטוחה שהתשובות הן במסגרת החוק. << אורח >> ליאת הוד: << אורח >> אני אוכל להגיד לך אחר כך בנפרד למי הגשנו את זה. << אורח >> תמר שמעוני: << אורח >> אין שום בעיה. אני מכירה דרמה של נתונים, והנתונים זה באמת, וצה"ל פה יעיד, שגם הם מתקשים מאוד לקבל מאיתנו נתונים. << דובר >> קריאה: << דובר >> אנחנו רוצים לשלוח את הסקר הזה בצורה מסודרת לכל הפצועים. אפשר לעשות את זה? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני חייב להבין את הדבר הזה, פעם ראשונה שאת שומעת? מה זה פעם ראשונה? אני חייב להבין את נוהלי העבודה במשרד הביטחון. אם הייתה ועדה לפני חודשיים כשמסקנות הוועדה יצאו שיש פער, זה בסוף הצלת נפשות, בסוף זה ילדים שמתמודדים - - - << אורח >> תמר שמעוני: << אורח >> ברור, אין פה ויכוח. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ואם זה יצא לפני חודשיים, מה זה אומר? << אורח >> תמר שמעוני: << אורח >> המסקנות של ועדות הכנסת לא מועברות לכל אלפי עובדי אגף השיקום. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, אני לא מדבר עלייך באופן ספציפי. קיבלתם כמשרד את המסקנות אז, קיבלתם זימון לדיון הזה, אני מניח שהתכוננת לדיון הזה, לא הגעת אליו על הדרך, אני מניח. איך יכול להיות שדבר כזה נפל? << אורח >> תמר שמעוני: << אורח >> אני אומרת עוד פעם, את זה אני לא מכירה, אני כבר פניתי למי שצריך ואני אבדוק את זה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כמה זמן ייקח לכם להעביר את הנתונים? << אורח >> תמר שמעוני: << אורח >> הנתונים קיימים אצלנו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, אצלם. אנחנו צריכים שמשרד החינוך יקבלו את הנתונים. << אורח >> תמר שמעוני: << אורח >> חבר'ה, אני לא מייצגת את הייעוץ המשפטי של המשרד ואני לא רוצה לענות בשמם, אני כן יכולה להתחייב לבדוק את זה ולהעביר תשובה מסודרת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תוך כמה זמן נקבל תשובה מסודרת? << אורח >> תמר שמעוני: << אורח >> אני רוצה שכבר היום אני אקבל תשובה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ואז אנחנו בעזרת ה' היום נקבל תשובה לוועדה תוך כמה זמן הנתונים עוברים למשרד החינוך? << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> אנחנו רוצים שהציבור יראה את הנתונים ולא דרך ארגון נכי צה"ל. אנחנו שולחים הודעה רשמית מטעם האגף על הסקר הזה? << אורח >> תמר שמעוני: << אורח >> הלוואי שיכולתי לקבל כאלה החלטות בעצמי, גם את זה אפשר לבדוק. << אורח >> קרן ממו: << אורח >> יש לי כמה דברים קונקרטיים לתרום לדיון הזה. אני אשת פצוע, הבעל שלי נפצע לפני כמעט שנה וחצי בלבנון, באופן אנוש, הוא גם פצוע פיזית וגם הלום קרב, כך שאני מכירה מקרוב את כל מה שאתם מדברים עליו ואת כל מה שאתם עוברים, אני חווה את זה באופן יום יומי. אני לא ארחיב, אבל כן חשבנו כפורום איך אנחנו מקבלים מענים קונקרטיים. אני לא חולקת על כל מה שנאמר פה, הילדים שלנו צריכים לקבל את המענים במסגרות החינוך, זה המקום שהם מבלים את מרבית שעות היום שלהם והם יכולים לקבל שם מעטפת נהדרת של טיפולים רגשיים, של מענים לימודיים וליווי אישי. אנחנו כפורום מקדמות מול משרד החינוך מודל רמזור, מודל שמסווג כל אחד מהילדים בצבע אחר, אם זה קשור לילדי המילואים, לפי ימי המילואים, אופי השירות, ואם זה כמובן קשור לילדי הפצועים, הם אוטומטית יסווגו בצבע אדום כך שהם יקבלו את מלוא המענים הנדרשים בלי שהורה יידרש לפנות למחנך או לדמות המלווה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> על זה מדובר. זה מה שביקשנו, זה מה שדרשנו, לא קרה. הם אמרו שעד סוף היום הם ייתנו לנו תשובה. << אורח >> קרן ממו: << אורח >> אבל אני רוצה להציע למשרד הביטחון כלי מאוד פשוט. יש באגף השיקום את האזור האישי, כל פצוע יכול להיכנס, לעשות קליק ולאשר ויתור סודיות ושהוא מאשר להעביר את המידע שהוא פצוע, בין אם נפשית ובין אם פיזית, למשרד החינוך והרשות המקומית. כך חסכנו הרבה דיונים. << אורח >> קובי סער: << אורח >> מידע גלוי לציבור הם לא נותנים, הם אומרים לך להשיג אותו לבד. את רוצה שהם ייתנו לך את זה? << אורח >> קרן ממו: << אורח >> מוסיפים פיצ'ר באזור האישי, כל פצוע יכול לאשר בלחיצת כפתור את העובדה שהוא מאשר להעביר את הנתונים על הילדים שלו, על העובדה שהוא פצוע, למסגרות החינוך ולרשות המקומית. אני חושבת שזה הכלי הכי פשוט והכי יעיל כדי לקדם. אם נחכה עכשיו לייעוץ המשפטי כן חיסיון, לא חיסיון, אני חושבת שזו הדרך המהירה להעביר את זה. << אורח >> קובי סער: << אורח >> יש להם טופס סטנדרטי, אני חתמתי עליו באגף השיקום, אצל עובדת השיקום שלי, לפחות שש פעמים וכל פעם שהילד שלי עבר בית ספר, הוא בכיתה ה', הוא עבר מבית ספר לבית ספר, בגלל הקשיים שהוא מתמודד עם אבא פוסט טראומטי, אגף השיקום לא באמת משתף פעולה, לא כי הוא לא רוצה, אלא כי הוא לא יכול, אין לו את התקציבים, אין לו את הזמן. אם יש מטפלת אחת על כל 850 פצועים, במקרה הטוב, אם לא 1,200, אני לא מצפה מאגף השיקום שייתן את הדברים האלה. אני מצפה שאני אחתום בבית הספר ובית הספר יפנה לאגף שיקום לקבל את הפרטים האלה. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> סליחה שאני קוטע ואני אשמח שחברי הכנסת הנכבדים יקשיבו, צבי ולימור. נניח שאגף החינוך עושה עבודה מושלמת ויש לנו מענה של 100%, הכול במציאות אוטופית, מה זה יעזור כשההלום לא נרדם? יש לנו מערכת חינוך אוטופית, אין לו איפה להיות בלילה, אין לו איפה לברוח, זה מעלה לו את החרדות, למחרת הבן שלו שנמצא במערכת חינוך מושלמת מקבל אבא מטורף, ולכן הדבר הראשון שצריך לעשות זה שיהיה מענה 24/7. אנחנו לא מבקשים לפתוח את בתי הלוחם, חברי הכנסת שבמחוזותיהם אין שום בית לוחם - - - << אורח >> קובי סער: << אורח >> אבל בוא נסיים על הילדים. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> צבי, אנחנו צריכים לעשות מִנהלת, קודם כל ביהודה ושומרון, שיהיה לנו משהו לחיות. גם אם החינוך יהיה מושלם זה לא יעזור. אני כבר שבועיים גר בים, בשבוע שעבר הוטרדתי מינית כי אני נמצא מחוץ לבית שלי, אז שנייה לפני שמטפלים בפלסטרים תהפכו שולחנות, תקימו מִנהלת שמורכבת מחברי כנסת, אנשים שיודעים איך מעבירים דברים במשרדי ממשלה עד חבר'ה משלנו, כי רק אנחנו יודעים איך באמת אפשר לטפל בהלומי קרב, כל מה שתעשו זה פלסטרים. << אורח >> קובי סער: << אורח >> אבל בוא נסיים על הילדים, אנחנו מדלגים מנושא לנושא. << אורח >> קרן ממו: << אורח >> אני אשמח לסיים. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> אנחנו פותחים פורום כזה ואת מוזמנת להצטרף אלינו. << אורח >> קרן ממו: << אורח >> משפט אחרון. כדי לקבל ליווי בבית הספר, כדי לקבל את כל המענים שדיברנו עליהם, חסר תקציב. משרד האוצר לא העביר תקציבים מתאימים כדי להוביל את כל התוכניות המופלאות האלה. << אורח >> צופית גולן: << אורח >> אני מטפלת בכל הנושא של משפחות מגויסות ופצועים כבר הרבה מאוד זמן. אני לא יכולה להגיד לכם בכמה דיונים היינו. חברת הכנסת סון הר מלך הייתה איתי בדיונים האין סופיים על היועצות. אתם מדברים על מענים ואתם מדברים על חוזר המנכ"ל המהולל שיש לכם שמדבר על רצוי וכדאי ואולי, אבל בבתי הספר היסודיים, מישהו התבלבל, אין יועצת. יש רבע תקן, היא לא יכולה לתת מענה לאף אחד, גם לא למשפחות המילואים ובטח לא למשפחות שצריכות יותר מזה. לא יכול להיות שתלמידים של משפחות פצועים ומשפחות מגויסים לא יוכלו להיכנס למגמות, לא יוכלו להמשיך בתיכון, יפגעו להם בציונים כי נרשמות להם היעדרויות. ואני אגיד יותר מזה, אף אחד לא שואל למה לילד הזה יש 50% חיסורים, 70% חיסורים. יש לכם חוזר מנכ"ל, אתם לא עושים איתו כלום. ליאת עושה עבודה מהממת בשביל להטמיע אותו, אבל בתכלס, בשורה התחתונה, אם אני לא אביא מקרה מקרה למשרד החינוך שיטפל בו אתם לא באירוע. המנהלים לא מודעים. אף אחד לא חשב על זה, להציע אסיפות הורים אולי בזום לאותן משפחות. כלבי שירות שצריכים להיכנס לבתי הספר, למנהלים אין מושג, לא יודעים בכלל שזה קיים. כל הדברים האלה לא קיימים, חוזר המנכ"ל הזה מתבסס על אולי יש ברשות פסיכולוגים, אולי יש ברשות מי שייתן מענה, וכל פעם אנחנו שומעים שיש מלא מלא מלא יוזמות, יוזמות מהממות. לא רוצה יוזמות, רוצה מענה מסודר, רוצה את מה שביקשתי בפעמים הקודמות, רכז בית ספרי שזה תפקידו, לראות את המשפחות, לראות את הילדים, שיש תקציב מאחורנית ואנשי מקצוע, לא שהמנהלת תגיד לי: תקשיבי, אני רוצה, אבל אין לי מאיפה להביא לך את זה. זה לא פתרון. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. תודה רבה שהגעתם והצפתם, זה דיון ראשון ואנחנו היום נקבל את התשובה ונראה איך אנחנו ממשיכים עם זה מול משרד החינוך. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להכין תוכנית עבודה מול המשרדים ל - - - << אורח >> דניאל סער: << אורח >> צבי, לפני שאתה מסיים את הוועדה, אנחנו חייבים להריץ שולחן עגול, פצועים עם בכירים של כל האגפים, לעשות קבוצת חשיבה ביחד. אנחנו לא צריכים להיפגש רק כאן. היוזמות הטובות ביותר שתפסו מים הגיעו מהשטח. אנחנו רוצים לקדם יוזמות, אף אחד לא מוכן לבוא ולעזור לנו. לימור לא יכולה שלושה חודשים להיפגש איתי בשביל לקדם פרויקטים שקיבלתי עליהם המלצה גם מהמועצה הלאומית לפוסט טראומה וגם מארגון נכי צה"ל. אי אפשר להריץ יוזמה. באנו לרפא, באנו לא רק לצעוק ולומר כמה כואב לנו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תבהירי שזו לא חברת הכנסת לימור. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> באנו לספר לכם מה עובד למעננו. אבל בבקשה, מישהו כאן יכול לומר לי איפה כל הנתונים - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> יקרה, רק שכולם חושבים שכשאת אומרת לימור את מתכוונת אליי. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> לא, לימור לוריא, יושבת ראש אגף שיקום. הפיילוט של הבתים החמים, אתם חושבים שזה אגף שיקום המציא או שזה אנחנו המצאנו? זה דניאל סער כינסה את זה והיה פה הפיילוט של הבתים החמים, כי אנחנו יודעים מה כואב ומה עובד. בבקשה תשבו איתנו, אנחנו מחכים לשבת עם מי שיודע לקיים את הפרויקטים האלה, לא רק בהתנדבות מאיתנו מהשטח, אלא לתת לדברים האלה לעבוד ברמה הלאומית. אנחנו יודעים מה צריך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. ואגב חברות האופוזיציה, אני מבין שהדיון על הפרדה מגדרית חשוב לכם מאוד, אבל היה נחמד אם הייתן מגיעות גם לדיון הזה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אין צורך לה - - - << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אם היית מכין שיעורי בית - - - << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אתה יודע איפה היינו? מה, לא עבדנו פה? לא היינו בדיונים אחרים? לא הבנתי. למה לא באת לדיון שלי? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני פה מנהל דיונים, עניין של סדרי עדיפויות. לדיון של הלומי הקרב לא הגעתם - - - << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אבל רגע, אני רוצה לדבר איתך על עובדות. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> אל תזהמו את הקודש. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> את באת לדיון שאני יזמתי בחוץ וביטחון. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> לא, זה מיכה יזם את זה כי הילדים שלו כבר לא יכולים להיות בבית – כי הילדים שלנו מוחרמים ושנואים. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> משרד החינוך, מדברים אליכם. יושב הראש מסכם. << אורח >> דניאל סער: << אורח >> זה הילדים שלנו יזמו את הדבר הזה, זה לא את. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אפשר לעבור, כי יש דיון ועשינו דיון בוועדת חוץ וביטחון, בועז ואני, קואליציה ואופוזיציה, ואין טעם, עם כל הכבוד - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בשורה התחתונה - - - << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> בשורה התחתונה אתה מכליל, מה זה ההכללה הזאת? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אין טעם, עם כל הכבוד - - - << אורח >> דניאל סער: << אורח >> כשבאים ונכנסים לדיון על ילדים ומכניסים פוליטיקה, פה כבר כשלנו בכול. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ביטחון וחינוך, תקשיבו לסיכום. הוא לא אמר את הסיכום. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אמר כבר סיכום. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הוא לא אמר את הסיכום. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, עד כמה שזכור לי את לא יו"ר הוועדה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הוא לא אמר. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> הוא אמר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הסיכום הוא כזה, הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לוודא כי בכל בתי הספר יש איש מקצוע שיוכל לסייע לילדי הלומי הקרב ולהעניק להם את הטיפול הטוב ביותר. הוועדה מבקשת ממערכת החינוך למפות את ילדי הלומי הקרב ואת צורכיהם ולתת מענים בהתאם ולהעביר לנו תשובה שמיפיתם את הדבר הזה ואם יש לכם נתונים, כי אנחנו רוצים לשמוע את הנתונים, כמה כאלה יש, כמה אתם מכירים. הוועדה מבקשת לדאוג להקלות, התאמות והנגשה במוסדות החינוך ומוסדות להשכלה גבוהה עבור הלומי הקרב וילדיהם, גם כן לקראת הדיון הבא, מה אתם יכולים, אנחנו נשמע. הוועדה מבקשת ממשרד הביטחון להעביר מיידית לידי משרד החינוך את הנתונים של הלומי הקרב, לא של הילדים, את של הלומי הקרב, ואנחנו רוצים נוהל עבודה מסודר שלכם מול משרד החינוך בסוגיית הליווי והשילוב של ילדים, גם של נכי צה"ל וגם של הלומי הקרב. צריך פה נוהל עבודה מסודר. אנחנו נקבע דיון מעקב בהתאם בשביל הדברים האלה. משרד הביטחון, אני רוצה תשובה כבר היום על מה קורה עם העברת הנתונים ולפי זה אנחנו נקבע את הדיון הבא, זה אירוע שכל יום שעובר זה עוד יום שאנחנו מפספסים את הילדים האלה. שוב, תודה רבה לכל מי שהגיע, הישיבה נעולה, תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:57. << סיום >>