חומר רקע - גורמים חיצוניים

1 12.5.2026 לכבוד חה"כ מירב כהן הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי :הנדון פערים וחסמים לנשים עם מוגבלויות בקבלת מענים מהמערכת הציבורית ,אנו, נציגות של הארגונים הרשומים להלן מתמקדות במסמך זה ב פערים ו ב חסמים ש נשים עם מוגבלויות מתמודדות עימם בקבלת מענים מהמערכת הציבורית . נשים עם מוגבלויות אינן קבוצה הומוגנית, אולם הן חולקות מאפיינים ייחודיים הנובעים מהצטלבות בין מגדר למוגבלות. שילוב זה יוצר דפוסי פגיעה ייחודיים שאינם מקבלים כיום מענה מספק במדיניות הציבורית. מצב זה גורם לפערים משמעותיים במיצוי זכויות, בתעסוקה, בנגישות לשירותי ם של המערכת הציבורית ובביטחון איש י, בהשוואה לנשים ללא מוגבלות ולגברים ללא מוגבלות. חסמים מערכתיים בתחומי הבריאות, התחבורה, הדיור, התעסוקה והרווחה יוצרים פגיעה מתמשכת באיכות החיים של נשים עם מוגבלות ומקבעים תלות ועוני. פגיעה זו מחמירה במיוחד בקרב נשים עם מוגבלות שהן נפגעות אלימות ו כן בתקופות חירום. חרף זאת, נשים ע ,ם מוגבלויות אינן מוכרות כיום באופן שיטתי כקבוצת אוכלוסייה בעלת מאפיינים ייחודיים ועל כן הן אינן זוכות למענים מותאמים. הצטברות החסמים מובילה להדרה חברתית, עוני מתמשך, פגיעה בבריאות ובאיכות החיים והיעדר שוויון הזדמנויות. נייר עמדה זה מציג את החסמים המרכזיים ומציע כיווני פעולה אופרטיביים. חסמים מרכזיים לפי תחומים 1. מערכת הבריאות • היעדר נגישות של שירותים רפואיים .בכלל ושל שירותים רפואיים המיועדים לנשים בפרט :למשל בדיקות ממוגרפיה שאינן נגישות לנשים בכיסאות גלגלים או לנשים עם פוסט ־ טראומה , בדיקות גינקולוגיו ת שאינן מותאמות לנשים בכיסא גלגלים או מוגבלות קוגניטיבית, מסגרות אשפוז ושיקום .שאינן נגישות ועוד • מחסור ב אנשי מקצוע (פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים) עם הכשרה ייעודית לעבודה עם נשים עם מוגבלויות ועם האתגרים הייחודיים שהן מתמודד ות עימם. ,למשל מחסור באנשי מקצוע המתמחים בפוסט ־ טראומה מורכבת ., שיותר נשים מתמודדות עימה מאשר גברים • שירותי בריאות הנפש שאינם נגישים לנשים עם מוגבלויות , למשל אישה עם הפרעות אכילה אינה יכולה להתאשפז במחלקה המיועדת לכך, אם יש לה מוגבלות פיזית או בראייה. • מחסור בתרגום לשפת סימנים ובשירותי תמלול , המקשה על נשים עם מוגבלות בשל ה חסם הכלכלי. • גישה פטרונית במערכת הבריאות . למשל פנייה למלווה במקום לאישה עצמה, לעיתים ללא הסכמתה , או התעלמות מתלונות רפואיות של נשים עם מוגבלות. • פגיעה בפרטיות עקב הצגת מידע רגיש במסמכים רפואיים ,שאינו רלוונטי ל בעיה הרפואית. למשל .נשים עם מוגבלות נפגעות אלימות הנדרשות לתת את כתובתן לשם הטיפול הרפואי • אפליה בקבלת החלטות רפואיות, למשל דרישה מאישה עם פוסט־טראומה להביא אישור מפסיכיאטר כדי לעבור ניתוח לכריתת רחם. • פגיעה בזכות להורּו ת עקב סטיגמות ודרישות חריגות להוכחת מסוגלות הורית , לדוגמה דרישה מנשים עם מוגבלות להביא אישורים על מסוגלות הורית כדי לעבור טיפולי פוריות. 2. תחבורה מאחר שנשים עם מוגבלות מ צויות תדיר מתחת לקו העוני, יותר מאשר נשים ללא מוגבלות וגברים עם ,מוגבלות.הרי שהן מתקשות לממן את העלויות של תחבורה ציבורית כמו כן יש נשים עם מוגבלות 2 שמפאת תרבותן , מעמדן המשפחתי ,(למשל נשים שהן נפגעות אלימות במשפחה) ועוד נאסר עליהן לנסוע עם גברים או לעשות רישיון.נהיגה :בשל כך הן מתמודדות עם אתגרים רבים, בהם • תלות גבוהה במוניות והוצאה כלכלית משמעותית (במיוחד לנשים עם עיוורון.) • מחסור במוניות נגישות ועלות גבוהה יותר לנסיעה נגישה י לכ סאות גלגלים. • מחסור בתחבורה ציבורית נגישה בנסיעות בין ־ עירוניות. • חשש מנסיעה במונית או בהסעות מאורגנות.בשל החשש מפגיעה מינית • .סירוב להכניס נשים עיוורות למוניות בשל כלב הנחייה 3. דיור • אפליה מצד בעלי דירות בהשכרת דירות ודרישת ערבויות גבוהות, סירוב להשכיר דירות או שניהם. • מחסור בדירות נגישות. התאמה לקויה של דירות לצרכי הנגישות המותאמת למוגבלות. למשל דירה ללא מעלית לאישה עם עיוורון. • חוסר יכולת כלכלית לרכישת דירה. • זכאות מצומצמת לדיור ציבורי והמתנה של שנים רבות. למשל, רק נשים עם עיוורון או המתניידות בכיסא גלגלים מקבלות .זכאות, וכל השאר מופנות לוועדת חריגים • היעדר קדימות לדיור ציבורי לנשים נפגעות אלימות. מצבן של נשים עם מוגבלות שהן גם נפגעות .אלימות קשה אף יותר, בשל האתגרים האחרים המפורטים כאן • עלויות גבוהות של מעברי דירה, כולל צורך בשירותי אריזה מקצועיים בשל המוגבלות . 4. מצב כלכלי ותלות בסיוע כלכלי • )קצבאות שאינן מספקות למימון צרכים בסיסיים (סיוע אישי, מזון, ניקיון. • נשים החיות לבד, עם בן זוג או שהן אימהות ל ילד עם נכות נמצאות בסיכון למחסור תזונתי ולפגיעה בריאותית בשל קשיים כלכליים. • תלות בבן זוג או במשפחה מבחינה כלכלית מגבירה סיכון להישארות במעגל אלימות. • ,נשים עם מוגבלות מתקשות לממש את זכאותן לשירותי רווחה. זאת בשל היעדר נגישות פיזית תלות באנשים אחרים ,חשש מאיבוד משמורת על ילדיהן ועוד. 5. תעסוקה • )הדרה כפולה בשוק העבודה (מגדר ומוגבלות. • פערי שכר .לעומת נשים ללא מוגבלות וגברים עם מוגבלות • העסקה בתנאים ירודים ., למשל במפעלים המוגנים • קושי להשתלב ב עבודה ולהתמיד בה . • קשיים אלה חמורים אף יותר עבור .נשים עם מוגבלות שהן אימהות לילדים 6. פנאי וקהילה • מחסור בחוגים נגישים ומותאמים , במיוחד אם לאישה יש ריבוי מוגבלויות. • עלויות גבוהות ,של חוגים ואירועי תרבות ופנאי שאינן בהישג יד. • קושי בהגעה לאירועי תרבות. • מקומות בילוי שאינם נגישים בפועל, גם כאשר מוצגים כ״נגישים״. 7. תקופות חירום • החרפת האתגרים שנשים עם מוגבלות מתמודדות עימן בעת שגרה , בשל מלחמה או ב מצבי חירום אחרים. • פגיע ּות מ וגברת בעתות חירום כאשר שני בני או בנות הזוג עם מוגבלות או כאשר בן או בת הזוג מסייע ים .לאישה עם המוגבלות.למשל, קושי בהשגת מזון, תרופות, סיוע רפואי או הגעה למיגון • דחייה או ביטול של טיפולים רפואיים מפאת השילוב בין .מצב החירום ומחסור בנגישות 3 8. נשים עם מוגבלות נפגעות אלימות • קושי משמעותי ביציאה ממעגל האלימות , למשל בשל התלות בעזרה של בן או בת הזוג או של ההורים . • הישארות במעגל האלימות מ חשש לאובדן משמורת על ילדים בשל פנייה ל.שירותי הרווחה • חוסר הכרה באלימ ות כלפי נשים עם מוגבלות, למשל מפאת היעדר אמון בעדותיהן של אימהות עם מוגבלות או בטענה שהעדויות הפיזיות לאלימות נובעות מהמוגבלות. • היעדר מענים מותאמים לשיקום נשים עם מוגבלות נפגעות אלימות. • חסר בחוקרי משטרה בתחום אלימות במשפחה שקיבלו הכשרה לגביית עדות מאישה עם מוגבלות .שהיא נפגעת אלימות, כולל במרכזי אלומה • אתגרי נגישות במרכזי אלומה וב.מקלטים לנשים נפגעות אלימות • היעדר נוכחות מספקת של הנושא בשיח הציבורי והמקצועי. המלצות מדיניּו ת • הכרה רשמית בנשים עם מוגבלויות כקבוצת אוכלוסייה בעלת מאפיינים ייחודיים, לרבות נשים עם מוגבלות שהן נפגעות אלימות, וגיבוש מדיניות בין ־ משרדית ייעודית עבורן. • הנגשת מערכת הבריאות תוך רגישות מגדרית. • הגדלת קצבת שירותים מיוחדים לנשים עם מוגבלות החיות לבד .ן או חסרות עורף משפחתי • הרחבת שירותי רווחה יזומים, כולל ביקורי בית או פגישות ה מותאמות .לצורכי הנגישות של האישה • הרחבת היצע הדיור הציבורי הנגיש ומתן קדימות לנשים עם מוגבלות שהן נפגעות אלימות בוועדת חריגים. • שיפור הנגישות בתחבורה הציבורית לאור העובדה שנשים עם מוגבלות משתמשות יותר בתחבורה ציבורית. • קידום תעסוקה והכשרות מקצועיות מותאמות לנשים עם מוגבלות ועידוד מעסיקים להעסיק אותן ב תנאים זהים לעובדים ועֹובדות ללא מוגבלות . • פיתוח מענים ייעודיים לנשים עם מוגבלות שהן נפגעות אלימות. • בניית תוכניות ייעודיות ל נשים עם מוגבלות ב מצבי חירום .לאומיים או פרטניים סיכום הפערים המתוארים במסמך זה מצביעים על כשל מערכתי מתמשך, הנובע בין היתר מהיעדר הכרה בנשים עם מוגבלויות כקבוצה בעלת מאפיינים ייחודיים. הכרה זו היא תנאי הכרחי לפיתוח מענים מותאמים עבורן , לצמצום פערים ולהבטחת שוויון זכויות. לשם כך נדרשת פעולה ממשלתית מתואמת, מבוססת נתונים ורגישה ,מגדרית כדי להבטיח את זכויותיהן, ביטחונן ורווחתן של נשים עם מוגבלויות בישראל. ,בכבוד רב אסנת יחזקאל־להט אתי אברהם רוחמה גמרמן 052-8772711 050-7953633 052-3348794 [email protected] [email protected] [email protected] רכזת פורום לבריאות- صحة רכזת קהילה נגישה ארצי ת רכזת פורום של תקווה