חומר רקע - גורמים חיצוניים

‏13 מאי 2026 ‏כ"ו אייר תשפ"ו לכבוד: ח"כ מירב כהן יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי הנדון:  אימהות עם מוגבלות, אימהות בדרך ונשים לקראת הורות - חסמים ופערים במערכת הציבורית א.ג.נ, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים (להלן: "הקואליציה"), הינה התארגנות אזרחית וולונטרית אשר הוקמה בשנת 2011 מתוך מטרה לאחד תחת גג אחד, למען מטרות משותפות ומאבקים משותפים, הורים ומשפחות לילדים ובוגרים מכלל המוגבלויות. הקואליציה שמה לה למטרה לפעול לקידום זכויותיהם והטבת מצבם של אנשים עם מוגבלויות, קיצור תהליכי הבירוקרטיה, הרחבת המענים והשירותים באופן נגיש, מתוקצב, שוויוני והוגן, המותאם לצרכים הייחודיים של האדם ומשפחתו ובהתאם לרצונם ואשר שם דגש על הכללה בקהילה, וכן לפעול להפסקת המלחמה של סקטור זה באחר, ולהפסקת המדיניות הבדלנית אשר מביאה לפגיעה של מגזר מוגבלויות אחד במשנהו. רקע אימהות עם מוגבלות, אימהות בדרך ונשים לקראת הורות מתמודדות עם חסמים ייחודיים במפגש עם המערכת הציבורית. חסמים אלו אינם נובעים מהמוגבלות עצמה בלבד, אלא גם מהאופן שבו החברה והמערכות הציבוריות תופסות מוגבלות והורות. בחברה קיימת עדיין תפיסה סמויה הרואה באם דמות מטפלת, עצמאית ואחראית, בעוד שמוגבלות נתפסת לעיתים דרך מושגים של חולשה, תלות או צורך בעזרה. כמובן, תפיסה זו אינה נכונה ואינה משקפת את המציאות. אימהות עם מוגבלות מנהלות חיי משפחה, מגדלות ילדים, עובדות, לומדות ותורמות לקהילה בדיוק כמו אימהות אחרות. עם זאת, המתח בין הדימויים הללו מייצר פעמים רבות יחס פטרוני, ספק במסוגלות, היעדר התאמות ולעיתים גם חשש של אימהות עצמן מפנייה למערכות ציבוריות. בפועל, במקום לשאול אילו התאמות ותמיכות יאפשרו הורות מיטיבה ושוויונית, אימהות עם מוגבלות נאלצות לעיתים להתמודד עם בחינה מתמדת של עצם יכולתן להיות אימהות. חסמים מרכזיים במערכת הציבורית מערכת הבריאות אימהות עם מוגבלות ונשים לקראת הורות מתמודדות עם חסמים כבר בשלבי ההיריון, הלידה והטיפול הראשוני בילדים. בין החסמים המרכזיים: עודף ביורוקרטיה ולעיתים חוסר רצון לסייע בהליכים של טיפולי פוריות. מחסור בנגישות פיזית במרפאות ובמכונים רפואיים. ציוד רפואי שאינו מותאם. היעדר מידע נגיש ומותאם. יחס פטרוני או הנחות מוקדמות בנוגע למסוגלות הורית. מחסור בהכשרה מקצועית לעבודה עם אימהות עם מוגבלות. קשיים בקבלת שירותים בטיפות חלב ובהדרכות הורים. לאחר לידת תינוק אין מענה מסוג הדרכה לטיפול פיזי בתינוק על ידי מרפאת בעיסוק, ואין זכאות לקבלת כיסא גלגלים מותאם לאימהות הכולל עגלה. אין הכרה מספקת בצורך בהתאמות, אביזרי עזר, ציוד מותאם וליווי טכני ומקצועי המאפשרים טיפול עצמאי בילד. במערך התמיכה והלווי עבור אימהות עם מוגבלות נפשית או שקופה מתווספת לעיתים גם סטיגמה, אשר משפיעה על תחושת הביטחון בקבלת שירותים ועל הנכונות לפנות לעזרה. מערכת החינוך הורות מחייבת קשר רציף עם מוסדות חינוך, אולם אימהות עם מוגבלות נתקלות פעמים רבות בחסמים: מוסדות שאינם נגישים פיזית, או נגישים חלקית. (לדוגמא המעלית נעולה והמפתח לא זמין להורה) מערכות דיגיטליות לא נגישות. קושי בהשתתפות באסיפות הורים ופעילויות. (לדוגמא, לא מכונים לקבל הורה עם מוגבלות כהורה מלווה לטיול) היעדר התאמות בתקשורת עם הצוות החינוכי. (לדוגמא, תמלול ומתרגם לשפת סימנים) יחס שונה ולעיתים מפחית מצד הסביבה. (לדוגמא: חוסר אמונה במסוגלות ההורה) חסמים אלו אינם פוגעים רק באם עצמה, אלא גם ביכולת להשתלב באופן מלא בחיי ילדיה. מערכת הרווחה מערכת הרווחה אמורה להוות מקור תמיכה משמעותי עבור משפחות, אך עבור אימהות עם מוגבלות היא נחווית לעיתים גם כמערכת בוחנת ושופטת. אימהות רבות חוששות כי: בקשת סיוע תתפרש כחוסר מסוגלות הורית קושי תפקודי יוביל לפיקוח יתר פנייה לעזרה תפגע באופן שבו המערכת רואה אותן כאימהות כתוצאה מכך, אימהות לעיתים נמנעות מפנייה לסיוע גם כאשר הן זקוקות לו בפועל. תעסוקה אימהות עם מוגבלות מתמודדות עם חסמים כפולים: גם כאימהות וגם כאנשים עם מוגבלות. בין הקשיים: מחסור בגמישות תעסוקתית, במיוחד במקומות עבודה של תעסוקה נתמכת. היעדר התאמות במקום העבודה. אפליה סמויה וגלויה. קושי בשילוב בין טיפול בילדים, עבודה וניהול המוגבלות. פגיעה בהזדמנויות קידום ותעסוקה יציבה. הפערים בתחום התעסוקה משפיעים באופן ישיר גם על עצמאות כלכלית ועל ביטחון משפחתי. מצבי חירום וביטחון במצבי חירום, הפערים הופכים לעיתים למסכני חיים. אימהות עם מוגבלות נדרשות להגן על ילדיהן בזמן אזעקות ואירועי חירום, אך בפועל מתמודדות עם: מרחבים מוגנים לא נגישים, כך שלא ניתן להתפנות עם הילדים. מערכת החינוך והמעונות המושבתים משאירים את האימהות ימים שלמים עם הילדים, כאשר העזרה מגיעה רק בשעות אחר הצהרים והערב. קושי בפינוי אימהות יחד עם ילדים בפינוי נגיש. היות והצעת הפנוי הם לאדם עם המוגבלות לבד. מענים שניתנים על ידי המנהלים הקהילתיים במקלטים לא נגישים ולא מותאמים למשפחות בהן האמא עם מוגבלות. קושי כפול ביציאה מהבית, בלי לדעת האם יש מרחב מוגן נגיש ויכולת להגיע בזמן עם הילדים כאשר אין נגישות במצבי חירום, לא נפגעת רק הבטיחות הפיזית, נפגעת גם תחושת המסוגלות ההורית והביטחון הבסיסי של האם ביכולתה להגן על ילדיה. סיכום מערכות התמיכה והמימון כמעט ואינן מתייחסות להורות כחלק מתחומי החיים הזכאים להתאמות עבור אנשים עם מוגבלות. בעוד שקיימים מנגנונים למימון צרכים הקשורים לניידות, רחצה, לבוש ותפקודי יום יום בסיסיים, הצורך לטפל בילדים, לשאת תינוק, להתנייד עם ילדים או לייצר סביבה הורית בטיחותית ועצמאית כמעט ואינו מוכר במסגרת סל הזכויות וההתאמות. המשמעות היא שהורות, על אף היותה זכות בסיסית וחלק מרכזי מהחיים, נשארת מחוץ לסל, גם כאשר מדובר בבטיחות, עצמאות ותפקוד יומיומי בסיסי של המשפחה. המערכת הציבורית נדרשת לעבור מתפיסה הרואה אימהות עם מוגבלות כמקבלות שירות בלבד, לתפיסה הרואה בהן אימהות שוות זכויות, בעלות מסוגלות, אחריות וזהות הורית מלאה. בנוסף, קיים מחסור משמעותי בנתונים, מחקר ומיפוי בתחום ההורות בקרב אנשים עם מוגבלות בישראל. היעדר נתונים מקשה על פיתוח מדיניות, התאמת שירותים ובחינת היקף החסמים בפועל. יש צורך בקידום מחקר ואיסוף נתונים שיטתי בתחום זה. אנו קוראות לוועדה לקדם: הכשרות ייעודיות לאנשי מקצוע בנושאי הורות ומוגבלות. פיתוח מענים מותאמי הורות במערכות הבריאות, הרווחה והחינוך. הנגשה פיזית ודיגיטלית של שירותים ציבוריים. יצירת מדיניות רגישה למוגבלות במצבי חירום. שילוב אימהות עם מוגבלות בתהליכי קבלת החלטות ועיצוב מדיניות. פיתוח מענים להפחתת פחד וחשש מפנייה למערכות תמיכה. קידום גמישות תעסוקתית והתאמות להורים עם מוגבלות. קידום מחקר מעמיק לצורך חיזוק זכויותיהן של אימהות עם מוגבלות. הדיון באימהות עם מוגבלות אינו דיון של רווחה בלבד. זהו דיון בזכות להורות, בשוויון, בכבוד וביכולת להשתתף באופן מלא בחברה. הדיון הציבורי והמערכתי עדיין מתמקד פעמים רבות בשאלת המסוגלות של הורים עם מוגבלות, במקום בשאלה אילו התאמות, מענים ותמיכות נדרשים כדי לאפשר הורות עצמאית, בטוחה ושוויונית. אף שאין כיום בישראל חקיקה ייעודית המעגנת באופן מפורש את הזכות להורות של אנשים עם מוגבלות ואת הזכות לקבלת התאמות לצורך מימוש הורות שוויונית, הזכות להורות מוכרת בפסיקה ובשיח זכויות האדם כחלק מהזכות לכבוד, לאוטונומיה, לחיי משפחה ולשוויון. דווקא בשל היעדר התייחסות מפורשת בחקיקה ובמדיניות הציבורית, נוצר כיום פער משמעותי בין ההכרה העקרונית בזכות להורות לבין המענים בפועל הניתנים להורים עם מוגבלות. השאלה איננה האם אימהות עם מוגבלות מסוגלות להיות אימהות. השאלה היא האם המדינה והמערכת הציבורית מוכנות לאפשר להן לעשות זאת בתנאים שוויוניים, בטוחים ומכבדים. בברכה, אסתר קרמר 0502574750 קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים העתקים: צוות הוועדה וחבריה.