פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 554 מישיבת ועדת העבודה והרווחה יום רביעי, ח' באדר התשפ"ו (25 בפברואר 2026), שעה 9:10 סדר היום: << נושא >> היעדר מענים לשיקום בבריאות הנפש ביהודה ושומרון << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מיכל מרים וולדיגר – היו"ר מוזמנים: פרסיאדה אדירי – מנהלת תחום בכירה שירותי תמך בקהילה, משרד הבריאות יאיר קנון – אגף תקציבים, משרד האוצר אוסנת ששון – מנהלת תחום בכיר שיקום, ירושלים, המוסד לביטוח לאומי שולמית ג'ורג' – עו"ס, מנהלת תחום בריאות הנפש רמות, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים אורית לוי למלמן – מטפלת באמצעות מוזיקה, נציגת יה"ת, האגודה לטיפול באמצעות אומנויות בישראל פרופ' פסח ליכטנברג – מנהל מחלקה, המרכז הירושלמי לבריאות הנפש כפר שאול ד"ר אברהם פרידלנדר – יזם וחוקר של מסגרות טיפול ושיקום, המרכז הירושלמי לבריאות הנפש כפר שאול רותם טל – עו"ס, סגנית מנהל האגף לשירותים חברתיים, המועצה האזורית מטה בנימין פנינה טי – ביטחון קהילתי, המועצה האזורית מטה בניימין ורד מזומן אביעד – אמא למתמודדת נפש, מנכ"לית ומייסדת עמותת הומיה, קואליציית הארגונים הדתיים אביטל קדמון – מנהלת אדמיניסטרטיבית, מועצה אזורית שומרון בתיה פרלמן – מנהלת מרכז לבריאות הנפש והתפתחות הילד, מועצה אזורית שומרון מוריה צנרו – קידום בריאות, מועצה אזורית שומרון יפעת גנון – מנהלת אגף רווחה, מועצה אזורית הר חברון שלומית קופלנד – מנהלת קלינית יחידה לבריאות הנפש, מועצה אזורית הר חברון יהודה לוינגר – פורום הלומי קרב ביהודה ושומרון שמואל הראל – נפש אחת שתיים, הלומי הקרב, נכי צה"ל והמשפחות עודד אריכא – יזם ד"ר אסנת ורטמן – נציגת מטפלים ותיקים בשם מטופלים רבים ללא מענה מותאם מהשטח אלישבע רז – פסיכולוגית גולן נוטמן – ראש צוות שפ"ח שומרון ניצנית רקלין – רכזת צוות איתי אונגר – נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית שירה וייזל – נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית מנהלת הוועדה: ענת כהן שמואל רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> היעדר מענים לשיקום בבריאות הנפש ביהודה ושומרון << נושא >> << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בוקר טוב לכולכם, תודה לכל מי שהגיע מרחוק ומקרוב. את רוב הפנים פה אני מכירה, את מי שלא אז נעים להכיר. היום יום רביעי ח' באדר התשפ"ו, 25 בפברואר 2026. השעה 9:09. באמת אחד הנושאים שבאמת חשובים וכואבים וקריטיים בנוגע לבריאות הנפש, השיקום. על פי נתון סטטיסטי בריאות הנפש בישראל 2022 של משרד הבריאות, רק 27% מבעלי הזכאות הפוטנציאלית מקבלי קצבאות נכות נפשית מממשים בפועל את זכאותם לשירותי סל שיקום. נתון קשה ומאכזב עד מאוד. אם כי אני יודעת שהמצב השתפר במקצת בשנים האחרונות ועלה לכדי 30 ומשהו אחוז, שוב, תלוי את מי שואלים. כל אחד נותן נתונים אחרים, שזו בעיה בפני עצמה אבל לא ניכנס לזה. עדיין, אחוזים נמוכים ביותר. ביהודה ושומרון המצב רע בהרבה, בשל המרחק הגיאוגרפי, היעדר השירותים. אחוזי הזכאות נמוכים עוד יותר ועל פי אותו נתון סטטיסטי שיעור המשתקמים בקהילה ביהודה ושומרון נמוך ב-19% מהממוצע הארצי. אז אתם יכולים לשער לכם מה אחוזי המימוש שם. על פי נתונים שאנחנו גם יודעים, למעלה מ-500,000 יהודים ביהודה ושומרון. אבל זה לא רק יהודי. כשאנחנו מדברים על שיקום, כמובן על פי חוק שיקום מתמודדי נפש בקהילה, זה חל על יהודים, שאינם יהודים, ערבים וכדומה. האוכלוסייה שם גדולה ביותר ופשוט אין, אין שירותים. כל החסמים שדיברנו עליהם בדיונים הקודמים פה בוועדה שלי ובוועדות אחרות שקיימים בסל שיקום, חסמים של מודעות, שבכלל אנשים לא יודעים שבכלל מגיע להם, שהם זכאים לסל שיקום. חסמים במילוי הטפסים. הם כבר יודעים שהם זכאים, אז החסמים במילוי של הטפסים האלה והבירוקרטיה הקשה. ואנשי מקצוע שצריכים להיות נלווים לטפסים הללו, אנחנו מכירים. ואני המקצוע שצריכים לסייע אנחנו מכירים. במינהלה ובוועדות סל שיקום חוסר כוח אדם גם שם. ועדות עד שמתכנסות, וכשהן מתכנסות עד שהן מוציאות החלטה. וכמובן במציאות כבר יש החלטה, כבר יש אישור, עד שאנשים מוצאים את השירות שלו הם זכאים גם שם יש חסמים לא קטנים. וכל זה קורה ביתר שאת ביהודה ושומרון. אני יודעת את זה בכלל מדינת ישראל, אבל באמת ביתר שאת שם ביהודה ושומרון. אני רוצה להאמין שהמדינה לא בונה בעניין הזה במצב הקריטי הזה המחויב על פי חוק רק על החברה האזרחית. יש לנו כל כך הרבה בחברה האזרחית שעושים. וזה הזמן להודות ליוזמות המקומיות והנקודתיות שצמחו בכלל כל הארץ, אבל אנחנו שוב, עסקינן כרגע ביהודה ושומרון ולכן אני אתן כמה דוגמאות על יהודה ושומרון שצמח למטה, מהשטח, שזה מרקם בדרום הר חברון. אם שכחתי מישהו, אתכם הסליחה, אפשר להזכיר את זה כאן. מקום בגוש עציון, מרכז נתיבים בבית אל, מרכז מודליק באפרת, מרכז גוונים בבנימין, מרכז מפגש בשילה. ושוב, אם שכחתי מישהו זה הזמן לציין. ברור לי שיש עוד יוזמות, קטנות כגדולות שעושות באמת נפשות למען שיקום נפשי. המחסור הקיצוני בשירותי שיקום בסיסיים בקהילה. בסדר? עוד לא דיברתי על דברים מורכבים יותר או בתוך הרשויות המקומיות, הוא בלתי נסבל. אבקש לשמוע היום בעיקר פתרונות, דרכי פעולה. איך אנחנו משפרים את מצב, גם ביהודה שומרון בוודאי ובוודאי. אבל אם יש גם תשובות לכלל הארץ אנחנו נשמח לשמוע. אנחנו נתחיל היום, אני בדרך כלל, אתם יודעים, אני מתחילה בדרך כלל מהמדינה, מהמשרדים הרלוונטיים. הפעם אני אתחיל ברשויות המקומיות. אחר כך נעבור ליוזמות שבאות מהקהילה ולאנשים, אנשי מקצוע שמשתתפים פה בדיון. אחר כך נעבור למשרדים לשמוע תשובות והתייחסות. אז בבקשה, אנחנו נתחיל עם יפעת. בבקשה כל מי שמדבר אנא שיציג את עצמו. ואם מי מכם רוצה להגיב, אם הוא יבקש לא תוך כדי הדיבור של אדם שמדבר. אפשר לרשום בדף הערות ואז לשאול. אם בכל זאת יצרכם לא עומד בכם ואתם רוצים בכל זאת, אז לפחות להציג את עצמכם, שיירשם בפרוטוקול. אני מקווה שזה לא יקרה, אבל אם זה קורה אז כבר בואו נעשה את זה בסדר הנכון. יפעת, בבקשה. << אורח >> יפעת גנון: << אורח >> בוקר טוב. אני ביקשתי להעלות פה איזה שהיא מצגת, אם אפשר, רק כדי שזה יעזור לנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן, בבקשה. << אורח >> יפעת גנון: << אורח >> אני יפעת גנון, אני מנהלת את אגף הרווחה בדרום הר חברון, מועצה אזורית דרום הר חברון. האמת שאני מדברת פה לא רק בשמי, אני מדברת בשם מועצות נוספות ביהודה ושומרון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שיושבות לידך. << אורח >> יפעת גנון: << אורח >> יושבות לידי. יש פה נציגות של בנימין ויש פה נציגות של שומרון. אבל באמת לפני הוועדה גם התכנסנו אנחנו כדי לדבר על האתגרים המשותפים של כולנו. לכל אחד יש את הפרופיל שלו ובכל זאת יש אתגרים משותפים. אבל לפני שאני מדברת אני אגיד שכולנו מכירים ומודעים לעבודה המאומצת של כלל המשרדים, של כלל השותפים כדי לייצר מענים לאנשים שמתמודדים עם בריאות הנפש וזכאים לסל שיקום וזכאים למענים שהם אמורים לקבל. בכל זאת, יהודה ושומרון, אנחנו גם אזור פריפריאלי, הר חברון בטח עוד יותר. אנחנו בכלל יושבים אי שם בדרום, רחוק רחוק. בקצה של יהודה ושומרון מה שנקרא. ואנחנו מבינים שאחוז המשתקמים בקהילה הוא נמוך ב-19% מהממוצע הארצי. בעיניי זה נתון שהוא מספר את הסיפר שלנו. אם אתם תסתכלו רגע אתם תראו, ועוד מעט אנחנו נראה את זה גם בגרף, שבעצם ביהודה ושומרון התושבים שמצליחים לממש את הזכאות שלהם לשירותי השיקום הוא הכי נמוך לאורך השנים. אפשר גם לעבור עוד שקופית ותראו את זה בגרף. זה גם יותר ברור בגרף. בעצם אנחנו הקו הכי תחתון של צריכת השיקום. אני חושבת שיש לזה כל מיני הסברים. אולי אני אתן כמה הסברים לדבר הזה, אף על פי שאני מניחה שמי שיושב פה מסביב לשולחן מכיר. אני רגע שנייה רוצה להרחיב ולהגיד משהו אחד ככה כתמונת עתיד ואחר כך נצלול באמת לשירותי השיקום, אבל חשוב לי להגיד שבסוף אנחנו פוגשים את האנשים. הם מגיעים אלינו גם לאגפי הרווחה, אבל לא רק לאגפי הרווחה. אצלנו בהר חברון יש לנו את מרקם, שמרקם זה תחנה לבריאות הנפש. שלומית שיושבת לידי היא מנהלת את מרקם. אז מגיעים גם אליהם הרבה תושבים. בעצם כולנו היינו רוצים שגם ביהודה ושומרון יהיו תחנות לבריאות הנפש, עם מלוא השירותים שאפשר לקבל בתוכם לצד שירותי השיקום. אנחנו מבינים שטיפול ושיקום הולך יחד. אין אפשרות לתת לאדם רק שיקום או רק טיפול ולצפות שבעצם משם הוא יצליח באמת להתמודד עם מצבי החיים ולהשתקם ולהמשיך הלאה. אנחנו צריכים גם וגם. אבל עם זאת, המנדט של הוועדה הוא לעסוק בשיקום ולכן אני אתמקד בשיקום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אפשר גם וגם, הכול בסדר. כמו שאמרת, זה הולך ביחד. אי אפשר להיפרד מיד אחת. יש שתי ידיים. << אורח >> יפעת גנון: << אורח >> אנחנו חייבים תמיד להשתמש בשתי הזרועות. אבל את החלק הטיפולי אני אשאיר כן לאסנת שהיא תכף תדבר והיא בעצם תביא את הקול הזועק מהשטח עבור שירותי הטיפול ותחנות לבריאות הנפש במלוא ההיקפים שלהם. גם אנחנו בהר חברון שיש לנו תחנה לבריאות הנפש אז יש המון טיפולים ויש פסיכיאטר שמגיע, אבל זה בעצם לא נותן את מלוא ההיקף של הטיפול. בגלל שביהודה ושומרון יש מיעוט שירותים אז מה שקורה הרשויות לקחו על עצמם, ומיכל, את בעצם מקודם נתת כמה דוגמאות של כל מיני מרכזי טיפול שהמועצות הקימו, חלקם גם במימון קופות החולים. אבל בסוף בסוף המועצה צריכה להכניס את היד לכיס ולממן את המרכזים האלה. מועצות שיש להן כסף יכולות להרשות לעצמם ולממן מרכזים באופן יותר משמעותי. ומועצות שאין להן כסף אז יותר מתקשות לעמוד בדבר הזה. לכן בעצם כבר פה בנקודה הזאת כבר יש פער בין היכולת של תושבים ביהודה ושומרון לצרוך את השירותים ולקבל את מה שמגיע להם. אחד האתגרים המרכזיים זו סוגייה של תחבורה ונגישות. אבל בעצם אולי שנייה לפני כן אני אגיד משהו על שירותי השיקום. תראו, אני יכולה לדבר על הר חברון, אבל אני יודעת שזה לא רק הר חברון, כי עשיתי בדיקה עם עוד רשויות. בסוף אצלנו בהר חברון פועלת חברת שיקום אחת. היא אמורה לתת את שירותי סל השיקום וזה כבר אחרי שהאדם הצליח להגיע לסל שיקום ולקבל את הזכאות ולעשות כל מה שהוא יכול כדי לעשות את זה. שהחלק המקדים של זה, כדי להגיע לסל שיקום, וזה כולנו מכירים, הרבה פעמים הוא יישב בתחנות לבריאות הנפש. זאת אומרת, אתה צריך להתאמץ מאוד ולהגיע ולעבוד כדי למצות את הזכויות שלך ולקבל את מה שאתה זקוק לו בשירותי השיקום. את זה רגע אני מניחה בצד, כי באמת אצלנו אין את הדבר הזה. ביהודה ושומרון אין תחנות לבריאות הנפש המלוא ההיקף שלהם. לכן היכולת של התושבים שלנו לממש את הזכויות ולצרוך ולהגיע כלל לסל שיקום וביטוח לאומי וכל מה שזה אומר, אז כבר היא נמוכה לכתחילה. אבל נגיד שהאדם הצליח לעשות את זה והיו לו מספיק כוחות והוא מצא את האנשים שיעזרו לו, אם זה באגף הרווחה, ותכף אני אדבר על העומסים שזה יוצר באגף הרווחה. אבל אם זה דרך אגף הרווחה ואם זה דרך המרכזים שהרשויות הקימו ואם זה דרך שכנים או חברים או שהוא הצליח לעשות את זה בעצמו. אז הוא כבר הצליח לקבל את סל השיקום והוא הצליח לקבל את שירותי השיקום שהוא זקוק להם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא לקבל את השירותים, לקבל את זכאות. << אורח >> יפעת גנון: << אורח >> לקבל את הזכאות, נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קיבל את הוואוצ'ר בואי נקרא לזה. << אורח >> יפעת גנון: << אורח >> בדיוק, תודה על הדיוק. לקבל את הזכאות. אז עכשיו השלב הבא הוא צריך לצרוך אותם. ואם אנחנו רגע נסתכל על הר חברון כדוגמה, אבל אפשר לראות את זה בטח בשומרון ובטח בבנימין, שאלה רשויות מאוד גדולות, הר חברון השטח שלה מתפרש על פני מיליון דונם. המרחק מיישוב ליישוב הוא מרחק מאוד גדול. התחבורה נמוכה, אין הרבה. יש יישובים שבכלל אין שם תחבורה ציבורית. אבל גם ביישובים שבהם יש תחבורה ציבורית היא לעיתים מה שנקרא. אנחנו אזור שביטחונית מאוים ולכן פחות תושבים אוהבים להסתובב על הצירים, בטח בתקופות מורכבות כמו מלחמה, עם כלביא וכו'. וגם להיפך, דרך אגב. גם מדריכים, מדריכי שיקום שאמורים להגיע לבתים גם הם מפחדים להגיע הרבה פעמים ליישובים שלנו. כי גם עבורם הנסיעה מפחידה. אז זה בא משני הצדדים. זאת אומרת, גם האדם עצמו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גם הצרכן וגם אנשי המקצוע. << אורח >> יפעת גנון: << אורח >> ומה שקורה בעצם השירותים ניתנים מחוץ להר חברון, במיתר, בבאר שבע. אני אומרת את זה כדוגמה על עצמנו, אבל אני אומרת לכם, זה קורה גם בבנימין, גם בשומרון. זה קורה בכל מקום. הם נדרשים לצאת מהרשות כדי לקבל את השירות. אז אדם שמתמודד עם בריאות הנפש גם ככה קשה לו לקום ולצאת מהבית ולהתארגן וכל מה שזה אומר ועוד למצוא את התחבורה הנגישה או את היכולת שנייה לנסוע – מה שמצמצם מאוד את היכולת לצרוך את שירותי סל השיקום. ואז אנשים נמנעים מלקבל ומוותרים על השירות שגם כך הם הצליחו כבר לצרוך אותו. דבר נוסף, מה שאמרתי מקודם ואני אומרת לכם, כי אני ישבתי עם החברה שנותנת אצלנו את השירותים. ישבתי איתה כמה פעמים. באתי, ישבנו במשרדים שלה. ואמרו לנו קשה לנו לגייס כוח אדם שיגיע לכאן. אנשים מפחדים לבוא אליכם. וגם כשאנחנו אמרנו אנחנו נאתר, בואו, אנחנו נאתר. יצאנו לאיתור, מצאנו מדריכים שיקום. זה לא היה משתלם למדריכי השיקום לעבוד. כי גם הנסיעות מאוד ארוכות, זה לא תמיד משתלם. אפשר לדבר על זה עוד הרבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זהו, פשוט יפעת, יש לנו לא מעט דוברים. בואי תתרכזי. הבנו. כלומר, בכל מקרה אני הבנתי. אמרתי את התחבורה ונגישות והתחלת להגיד שיש בהר חברון פועלת חברת שיקום אחת. הוא קיבל כבר את הוואוצ'ר, הבנתי שחסר כוח אדם מכל הסיבות שאמרת. עכשיו אנחנו בשלב שאת מדברת כרגע, אני פשוט הולכת לפי מה שאני כותבת. פועלת חברת שיקום אחת. נכון? << אורח >> יפעת גנון: << אורח >> פועלת חברת שיקום אחת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חברה או עמותה, שוב, גוף אחד. כן. << אורח >> יפעת גנון: << אורח >> גוף אחד שמצליח לתת שירות ובאמת הוא לא מצליח לתת שירות. הוא לא מצליח, מכל הסיבות שמניתי ואני יכולה למנות עוד סיבות. אבל בסוף, שורה תחתונה, התושבים שלנו לא מקבלים את שירותי סל השיקום כפי שמגיע להם. זה מייצג עומס על אגפי הרווחה. אנחנו נדרשים לתת שירות לתושבים ולעזור להם בכל מה שנדרש. אם זה בתחומי תעסוקה, אם זה תחומי חברה. אם זה בתוך הבית. אנחנו נותנים מדריכים שאנחנו לא אמורים לתת וגם אין לנו את הידע המקצועי האמיתי. גם אין לנו כוח אדם, גם אין לנו תקציב וגם אין לנו ידע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> והצעות לפתרון? << אורח >> יפעת גנון: << אורח >> תראו, מה שאני מציעה, אני אומרת כזה דבר: יש, אני חושבת שאנחנו באנו עם שתי הצעות קונקרטיות שהן יכולות להיות ישימות. אחת זה, אני פונה למשרד הבריאות, אבל אני אומרת בואו נפתח שנייה רגע את המכרזים לחברות סל השיקום. אם אנחנו נוכל להכניס עוד חברת סל שיקום שתוכל לתת שירות בתוך היישובים שלנו זה ייצר תחרות, זה ייצר אולי איזה שהיא אפשרות רגע להגיע ליותר מדריכים, ליותר תושבים. אני חושבת שזה כבר משהו שיכול לסייע. זה אחד, פתיחת המכרזים ולאפשר לעוד חברות להיכנס פנימה. שתיים, אנחנו היינו שמחים לדבר על היום שאחרי ולייצר איזה שהוא שולחן עגול שהוא מחובר אלינו, לרשויות. אני יודעת שיש שולחנות עגולים נוספים שכבר מדברים ועוסקים בנושאים האלה. אבל אני אומרת, בואו שבו איתנו הרשויות. אנחנו בשטח. אנחנו יכולים לסייע וגם להציע פתרונות שהם ישימים. אנחנו נשמח לשבת ביחד ורגע לראות איך אנחנו יכולים לקדם, בכלל גם את שירותי השיקום וגם את שירותי הטיפול לאורך זמן. אלה דברים שייקחו זמן, אבל אנחנו נשמח לשבת יחד אתכם ורגע לעבוד על הדבר הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה יפעת. אנחנו נעבור לאסנת. שוב, אני יודעת שכולכן, אני מכירה את התחום, אני מכירה את האנשים. שאתם יסודיים ובאתם מוכנים ועבדתם שעות. ועדיין אני אבקש לקצר ולהיות תמציתי. << אורח >> אסנת ורטמן: << אורח >> אני אשמח להעלות את המצגת. שמי אסנת ורטמן, דוקטור לעבודה סוציאלית. פסיכותרפיסטית, מדריכה. עם ותק של מעל עשור בתחנה לבריאות הנפש בפתח תקווה, אחד העם. אנחנו מגיעים כאן נציגות. עוד מעט חבריי יציגו את עצמם. בעצם מטפלים ותיקים בתוך הקהילה, מקליניקות פרטיות שמאז טרום המלחמה מקבלים עוד ועוד פניות יותר ויותר קשות וחריפות לקליניקה. אין לנו מקום. ובאמת מה שבעיקר הבעיה שאין לנו לאן להפנות אותם. אנשים מתמודדים שהמקרים שלהם מחריפים והם צריכים מענה מקיף עם מעטפת שיכול לתת להם את מה שהם זקוקים לו. פגישות יותר אינטנסיביות, פסיכיאטריה רציפה. דברים שאנחנו בקליניקה שלנו מלבד פעם או פעמיים בשבוע לא יכולים לספק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאחר ויש לך מצגת מאוד ארוכה וראינו אותה והיא יסודית, כמו שאמרתי, את תצטרכי לקצר. << אורח >> אסנת ורטמן: << אורח >> ברצון. אנחנו לא באים לדבר על התביעה ואנחנו לא נדבר עכשיו על 30 שנה שהיינו יבשים ממש במדבר צחיח. אנחנו נדבר על 30 שנה הבאות איך זה הולך להיראות. איך אנחנו מבססים מענה מהשורש שהוא כמו גנרטור, הוא גם לטיפול וגם להכשרה, כדי שנוכל לתת מענה איכותי ומקצועי לא פחות מכל עיר בארץ. אפשר להסתכל כאן על המפות. << אורח >> גולן נוטמן: << אורח >> תודה רבה. שמי גולן נוטמן, אני פסיכולוג חינוכי מומחה ומדריך. אני מגיע לכאן בשני כובעים: כובע אחד זה הכובע של הקליניקה הפרטית, שמגיעים אלינו מקרים כמו שד"ר אסנת הציגה. והכובע השני שלי אני גם ראש צוות בשירות פסיכולוגי חינוכי במועצה אזורית שומרון. וגם החל מחודש בערך אחרי ה-7 באוקטובר אני מלווה גם את בית הספר במועצה אזורית אשכול. כך שאני מגיע משני מקומות שהם אזורי לחימה. אני רוצה להתמקד באמת, לנסות רגע להתמקד בשלושה פרמטרים שהם מאוד משמעותיים בהקשר של הצורך במרכז לבריאות נפש דווקא באזור שלנו. הפרמטר הראשון זה באמת כמו שאמרתי, אנחנו אזור לחימה. יש לצערנו פיגועים, חלקם קטלניים. ובהקשר הזה אני רוצה להביא מחקר שנחשפתי אליו ממש אתמול של פרופ' יוסי בלז, שמדבר על כך שבזמן הזה אנחנו רואים איזה ירידה בתחלואה הנפשית באוכלוסייה הכללית בארץ. אבל באזורים בהם יש, מוגדרים אזורי לחימה, בהם החשיפה ללחימה הייתה גבוהה יותר, אז התחלואה הנפשית לא רק שהיא לא יורדת, היא אף עולה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא הבנתי. אתה מדבר איתי על ירידה בארץ היום? << אורח >> גולן נוטמן: << אורח >> היום. הוא עשה מחקר אורך ביחס ל- - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו נשמח לראות את המחקר. << אורח >> גולן נוטמן: << אורח >> אני אעביר אותו אחר כך. יש לי את עיקרי המחקר. פורסם גם ב-ynet אם אני לא טועה. יש ירידה באוכלוסייה הכללית ביחס לזמן הסמוך למלחמה. אבל שוב, זה רק במקומות - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, השאלה היא מה קורה אחרי שהמלחמה נרגעת. << אורח >> גולן נוטמן: << אורח >> בדיוק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר. << אורח >> גולן נוטמן: << אורח >> אני מדבר על אזור שהוא באמת אזור עם פיגועים ואנחנו חווינו כאלה לצערנו יותר מידי. זה גם אזור, לא רק אזור לחימה, זה אזור לוחמים. יש גיוס די משמעותי. אפשר להעביר את השקופית ולראות את הנתונים. מתוך 50 היישובים והערים שבהם הגיוס הכי גבוה, 78% נמצאים באזור שלנו. ויש לכך הרבה השפעות. זה לא רק ה-PTSD והדיכאון שאנחנו מכירים מהחיילים, אלא זה יכול להוות טריגר עבור התפרצות של תחלואה נפשית גם אצל משפחות. לא רק אצל הלוחם עצמו, אצל המשפחות שסובבות אותו. הדבר השלישי שהיה חשוב לי להגיד זה העניין של משפחות ברוכות ילדים. אנחנו יכולים לראות גם פה את הנתונים. צריך להבין שני היבטים משמעותיים שיש לדבר הזה. אחד זה מעגל הפגיעות הוא הרבה יותר גדול. כשיש מקרה אחד של בריאות נפש שלא מקבל טיפול הולם אז בעצם מי שנפגע זה האישה והילדים. אני פוגש את זה במסגרות החינוכיות שאני עובר בהם. המצב של הילדים של המגויסים, של הפגועים, של נפגעי הטרור ובכלל של הפגיעות שהוצפו בעקבות הדבר הזה. בתי הספר קורסים מהטיפול בילדים האלה. אין להם מענים. וזה הכול מספיק להתחיל מאחד, ראש משפחה כזה או אחר, שלא מקבל מענה. ההיבט השני של הדבר הזה זה שכמו שגם הציגו פה, יש ברגע שמשפחה כזאת, מישהו מהמשפחה צריך להתגייס, לצאת לטיפול מחוץ לאזור היישוב שלו, זה מבצע שלם. זה למצוא סידור לילדים, זה למצוא טרמפ. לא תמיד הם נמצאים עם שני רכבים או יותר. באמת, עם המרחקים והפקקים שמתחילים להיווצר זה כבר לא מה שהיינו פעם. אז כל מבצע כזה לצאת לטיפול יותר מפעם אחת בשבוע הוא כבר ממש נהיה דמיוני. תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. << אורח >> אסנת ורטמן: << אורח >> אנחנו נשמח רגע להבהיר ובואו נסתכל במפות. אנחנו נתרכז כרגע באזור שלנו, מכאבנו נדבר, זה מקרה בוחן. אנחנו מדברים על שומרון ועל בנימין ומערב בקעת הירדן. אנחנו לא נתייחס עכשיו ל-17 מתוך 22 היישובים החדשים שעדיין לא התבססו באוכלוסייה, אלא דווקא רק במה שקיים. אנחנו יודעים שמועצת שומרון מונה כ-50,000 תושבים, 35 יישובים. מה שעשינו זה פשוט עבודה מאוד סיזיפית, אבל קריטית, שלמעשה לא נעשתה עד היום ככל הנראה. לקחנו מיפוי של כל היישובים, לקחנו את המרכזים, את התחנות לבריאות הנפש שיודעות את העבודה, שעובדות כמו שצריך מטעם משרד הבריאות, מטעם קופת חולים ובדקנו מרחקים. בואו נניח שכולנו עכשיו מתגוררים בחוות יאיר ובואו נניח שהשעה 8:00 ואין בידוק ביטחוני בקסם, אז תוך 58 דקות נגיע לתחנה לבריאות הנפש בפתח תקווה. לעומת זאת, אם הייתה לי תחנה איכותית מקיפה, ראויה, באריאל, אז היה לוקח לי 22 דקות. ושימו לב, זה בהנחה שיש לי יכולת לנסוע. כלומר, בואו נניח את זה על השולחן. זה מדומיין שמישהו שהוא עם אפיזודה דיכאונית חריפה יכול לנסוע בכלל. גם מצד החולי וגם מצד המרחקים וכאמור מה שגולן אמר, יש כאן המון סידורים: ילדים, תיאומים, חוגים. כל הדברים האלה הם פשוט דמיון אחד גדול. אלה נסיעות שהן לא אפשריות. מכאן בעצם ממש מיפינו את כל היישובים שהם בתוך מרחקים לא אפשריים אל מול מרחק סביר, לדוגמה באריאל. ואנחנו מדברים על 45,000 תושבים שבאופן משמעותי וגס הם נגישים יותר למענה במקום כזה מאשר ללכת ולהתחיל לנסוע למרכז, לירושלים וכדומה. אותה בדיקה עשינו גם בבנימין. אנחנו מדברים, שוב פעם, על 82,000 תושבים, 47 יישובים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, אין צורך לחזור. מאה אחוז. קודם כל, המצגת נמצאת אצלנו וגם משרד הבריאות רואה את המצגת. הוא קיבל אותה, אני מקווה שהוא גם קרא אותה. אנחנו מבינים שיש בעיה. אנחנו מבינים שיש את העניין של המרחקים וצריך מרפאות שמיפיתם ועשיתם את החישוב. בואי תתקדמי, כי כמו שאת רואה יש לנו את יהודה, אבל לא רק יהודה, כי יש לנו עוד הרבה. << אורח >> אסנת ורטמן: << אורח >> אז נמשיך הלאה, אפשר ממש לדלג הלאה ולראות את המיפוי ואנחנו מדברים כרגע על 670,000 תושבים שאין להם מענה. יאיר פנה ב-2024, הוריו פונים בבקשה לטיפול בו לאחר שהשתחרר מאשפוז בן יומיים כשהחל לחתוך את עצמו. הוא לא נמצא מסוכן לעצמו ולסביבה בהערכה פסיכיאטרי, על אף תכני הייאוש והבדידות. ההורים האבודים חרדים בשיחה. אני מבהירה שעליו לפנות עצמית כבגיר וכך הוא עושה. הוא בתחילת שנות ה-20 לחייו, הוא דתי, אינטליגנטי, בהיר עיניים, שיער. ארשת פניו שברירית ומבטו אניגמטי. הוא נרשם למכינה קדם צבאית ודחה את הגיוס. הוא הופנה למרכז טיפולי של הרווחה אבל הפסיק. הוא איבד את שני החברים הקרובים שלו תוך חודשיים מהמלחמה. הוא עבד ועובד עדיין ארבע-חמש שעות ביום אצל המכולת היישובית. אביו עובד בחו"ל כסוכן, הוא נעדר רבות מהבית, ואימו סובלת ממאניה דפרסיה. בעברה התאשפזה לתקופות ארוכות. הוא זוכר היטב את הפגיעה העצמית שהיו לה אז, שריטות בפניה והטחת ראשה בקיר, אל מול גלי בזבזנות ובגידות באביו. כצעיר הוא נפגע מינית ממושכות מאחיו הגדול. בכיתה ה' הוא החל לעבוד בעבודת ניקיון כדי לחסוך כסף. הוא הבין כבר אז שצריך לדאוג לעתידו. לצד זאת, ישנם זיכרונות עוני ועליבות, בושה, סנדוויצ'ים דלים, הצטרפות לבוז של חברים שלו כלפיו. הוא חש זר ומנוכר. בדרך כלל הוא נכנס לפגישות שותק, ממולל את את פאותיו במתח, עיניו לרוב כבויות, מבטו ישיר והחודר כרואה לי מתפלח לרגעים. אני רואה את הפצעים ואת הצלקות שעל ידיו, ביטוי להפרעות חיטוט העור ממנו סובל בקומפולסיביות. כבר בהתחלה אני מבינה שאין כתובת עבורו כפי שהוא זקוק לה באזור. הוריו משווים כסף מחברים ומשלמים. לאחר תקופת חשדנות רועמת הוא שותק. הוא כובש את זעמו ועוברת בי תחושת איום ופחד. אני עסוקה כמטפלת במה משתחזר כאן, של מי האיום ומפני מי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אסנת, לא. אני באמת מבקשת. זה נורא מרגש וזה נורא חשוב. אין לי זמן לזה. אני אסביר גם למה. כי אנחנו רוצים לשמוע על פתרונות, אנחנו מבינים את הבעיה. אז תמקדו את הבעיה. אני אומרת לכולכם, יהודה, אל תתקרב. אני אצטרך להוציא אותך. אני מאוד אוהבת ומאוד מעריכה, אי אפשר ככה. << אורח >> אסנת ורטמן: << אורח >> אני מבינה, מבינה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את מסיימת בדקה. יש לך דקה לסיים. תחליטי מה הכי חשוב. רגע, את לא יכולה. אני מנהלת את הדיון יקירי, בסדר? את לא יכולה, זה לא האירוע להעביר. אני צריכה לדעת אם היא נרשמה, שתירשם ואני אבדוק מה. סיימת? לא זה נחמד אבל יש לי סדר שלי. אז צריך שתסיימי בשתי דקות. << אורח >> אסנת ורטמן: << אורח >> בשתי דקות. מה שאני אומרת שבחור כמו יאיר והסצנה שרציתי להציג, שהיא מלאה באיום וחרדה גם שמטפלת מחזיקה אותה, גם המשמעויות שלה וגם האובדן והאובדנות, הוא מקרה מייצג למצב שצורך הדרכה רציפה, שצורך הכשרה מיומנת בבריאות הנפש. שצורך פסיכיאטריה רציפה, שצורך קבוצה טיפולית דינמית ייעודית. שצורך דברים שיש בתחנה, כמו שיש בכל עיר. מה שאנחנו מבקשים ומה שאנחנו מציעים זה בעצם שמי שצריך לקחת אחריות ולא לקח אותה 30 שנה יעשה את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. הצבעת על מישהי, אז אני לא יודעת מי, שפשוט תירשם פה וניתן לה. << אורח >> אסנת ורטמן: << אורח >> היא ממש רשומה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, אני הולכת לפי הסדר. בסדר גמור, תקבלי, אם נרשמת תקבלי. ד"ר אברהם פרידלנדר, מהמרכז הירושלמי לבריאות הנפש כפר שאול. בבקשה. אני לא צריכה לחזור, אני מכירה את אברהם. נהייה ענייניים לגוף העניין, תודה. << אורח >> אברהם פרידלנדר: << אורח >> קודם כל שלום לכולם. אני כן בכל זאת אגיד משהו קטן. הגעתי עכשיו מסוריה, אנחנו באימונים בגולן. ממש באמצע שבוע מלחמה. היה מאוד חשוב לצאת ב-4:00 בלי שינה לכאן, כי הוועדה הזאת מאוד חשובה. אני מייצג בחטיבה שלי, רוב החבר'ה שלי בחטיבה הם מתושבי יהודה ושומרון. גם מפקד הגדס"ר שלנו וגם מפקד הפלס"ר. גם מי שנהרג מהצוות הוא מהשומרון. זאת אומרת, אני לא צריך להמשיך ולהוסיף על כל, על הצורך, כמו שאמרו לפני כן, על כל מה שיש בשומרון. אני גם בעצמי נפצעתי בפיגוע קשה חודשיים לפני המלחמה. יש לי בן נכה על כיסא גלגלים שגר בשומרון. אני גר ביצהר. אני רוצה גם לדבר מה שנקרא בנימה אישית ולא רק להגיד מספרים וסטטיסטיקה. כמוני רבים ורבים שסובלים ומתמודדים ואין שום מענה. אני רוצה כן לעבור הלאה. בהמשך יצחק יציג את המצגת, סליחה, פרופ' פסח ליכטנברג יציג את המצגת על הפתרון שלנו, שאנחנו חושבים שהפתרון הזה יכול בהחלט להביא מזור לשומרון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רוצה לומר למי שלא מגיע לוועדה. אז א', תגיעו. אבל שנית, פשוט תירשמו. כי לדוגמה פסח רשום לי אצלכם רק את אברהם שהוא רוצה. יכול להיות זו תקלה אצלנו, אבל מי שרוצה לדבר לא מספיק שהוא נרשם בקישור כמה ימים קודם, כי הרבה פעמים נרשמים ולא מגיעים לדיון. אז כשאתם מגיעים ונכנסים לדיון פשוט תבואו, יש לכם פתקים, תרשמו ואז אנחנו מסמנים. בסדר? הייתי נותנת גם לפסח כמובן, אנחנו ניתן, אני מסמנת עכשיו. אבל עכשיו אני אומרת למי מכם רוצה לדבר ולא נרשם אצלנו עכשיו לדבר, פשוט שיעביר את השם שלו. סליחה, בבקשה אברהם. << אורח >> אברהם פרידלנדר: << אורח >> פסח כמובן ירחיב בהרחבה, אבל אני אגיד את זה בצורה כללית. אנחנו רוצים להפוך את הלימון ללימונדה. זאת אומרת להפוך את המצב הזה ששומרון לא רק היא המקום אחרון לקבל לפחות מענים כמו כל הארץ, שתקבל את המענה הכי טוב שיש בארץ ואולי גם בעולם. אני אסביר למה אנחנו מתכוונים. אנחנו התחלנו להקים מיזם יחד עם אוניברסיטת אריאל ואנחנו מאוד מקווים שזה יצליח. זה מאוד תלוי גם אם הוועדה והכנסת יוכלו לעזור לנו במימון. זה משהו שנקרא כפר נפש. המטרה של כפר נפש היא לאגד כפר אחד בתוך הקמפוס של האוניברסיטה יחד עם הסטודנטים, שיאגד גם בתים מאזנים ברמה של מחלקה פתוחה, גם בתים מאזנים ברמה של מחלקה סגורה. שבשומרון אין שום מענה אשפוזי, לא רמה פתוחה ולא רמה סגורה. גם מרפאה גדולה וגם הוסטלים וגם מועדונים תעסוקתיים, הכול בקמפוס אחד עם צוות אחד שמייצר רצף טיפולי שלא קיים בעולם. זאת אומרת בעצם מה שהולך להיות שם זה מרפאה גדולה. הבאנו פסיכיאטר דגול שיעזור לנו בשומרון, אין לו ברירה. והמרפאה הזאת בעצם תיתן שירות רציף לכל הרצף הטיפולי. זאת אומרת, בן אדם עכשיו מגיע למרפאה מקבל טיפול פסיכולוגי. לא עלינו הוא צריך אשפוז, מה קורה בכל הארץ, בכל העולם? הוא עובר לבית חולים לפסיכיאטר אחר. עד שהוא יצר אמון עם איש טיפול הוא עכשיו צריך לעבור לאיש טיפול אחר. מה שאנחנו רוצים לבנות זה יהיה אותו פסיכיאטר ואותו פסיכולוג ואותו עובד סוציאלי ואותו חונך, מלווה אותו לא משנה איפה הוא נמצא. אם הוא צריך אשפוז הוא פשוט עובר דלת ליד. דלת ליד הבית המאזן יהיה שם סך הכול מנהל בית ומדריכים, אבל הפסיכולוג שלו, הפסיכיאטר שלו יישאר אותו פסיכולוג ואותו פסיכיאטר. זה יפתור גם את המענה מהמרפאה לאשפוז וגם יפתור את המענה מהאשפוז החוצה. שכולנו יודעים שכאשר בן אדם היה באשפוז ואז אין שום רצף טיפולי, אין שום דבר. הוא יוצא חזרה לקהילה, בכל הארץ, בכל העולם. ושוב פעם, אין לו מענה טיפולי ושוב פעם חוזר חלילה והוא נופל. לא הספיקו לעשות לו סל שיקום בבית החולים, הוא יוצא לקהילה ואין לו עובד סוציאלי שלא מצליח לעשות לו סל שיקום. אנחנו באמת חושבים שהפתרון הזה יכול להיות פתרון גם כלכלי הרבה יותר זול ממה שקורה היום. זה חוסך המון בכוח אדם. וגם יעיל. רק צריכים שהמדינה כמובן תעזור לנו, כי גם לאוניברסיטה אין תקציב לזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. << אורח >> אסנת ורטמן: << אורח >> לאיזה גילאים? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בלי שאלות. תודה. בבקשה ד"ר פסח ליכטנברג. << אורח >> פסח ליכטנברג: << אורח >> שלום. אני פרופ' פסח ליכטנברג. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אגב, אני לא אומרת לפני כל מי שמדבר את השבחים וההילולים וההצדעה שאני צריכה לקום ולהצדיע לכל אחד שדיבר עד עכשיו, אבל אני אתחיל בך. גם לאברהם. אנחנו עוד מכירים לפני שהיית דוקטור. פסח הביא לארץ לא מעט דברים חדשניים ונפלאים, כולל סוטריה שבאמת נותנת לא רק טיפול אלא גם כבוד לאדם שצריך את הטיפול. אז לכולכם, אלה שדיברו לפני, אבל בוודאי לך פסח, מגיע המון תודה. ואתה לא רק על העבר, אלא אין לי ספק שגם על העתיד. אנחנו מקווים שנצליח גם לשכפל אנשים כמוך. לא יודע, אני עוד לא מכירה הליך בריאותי שכזה, קליני שכזה, אבל המדעים פה אולי יצליחו. אז באמת, תודה ענקית. והנה עכשיו אתה עם המצגת, בבקשה. << אורח >> פסח ליכטנברג: << אורח >> (הצגת מצגת) תודה מיכל. אברמי כבר הציג את הרוב, אז אני אעשה את זה מהר. זה שאין מענים בשומרון וביהודה, בשבילנו זאת הזדמנות. כי הרבה יותר קל להקים יש מאין ולעשות את זה בצורה נכונה מאשר לנסות לתקן את המערכת. יש הזדמנות פז בשומרון, ביהודה ושומרון, בגלל המחסור בפתרונות. אני בהחלט חושב שמה שאנחנו מציעים זה ישים בכל מדינת ישראל ואנחנו בקשר כבר עם מקומות אחרים כגון קריית שמונה ועוד. כפר נפש זה שם טנטטיבי, תלוי בתגובות של אנשים. לא צריך לעבור על הצורך במענים. מה שאנחנו רוצים לעשות, כמו ששמעתם, שבמתחם אחד, באזור אחד קרוב אחד לשני יהיו כל מנעד השירותים שהם צריכים: מאשפוז אקוטי ברמה סגורה, פתוחה, דרך טיפול יום ומרפאות. כשכל הדברים האלה יהיו מתואמים באזור אחד. בצורה כזאת יהיה גם, כפי שאמרנו, זה באזור אחד, לא צריכים להתרוצץ ממקום למקום. הצוות לא יהיה שייך למסגרת אחת אלא לכל המערכת הזאת. מה זה אומר? אנשי מקצוע. אני למשל, אני פסיכיאטר. אני לא פסיכיאטר של הבית המאזן, של המרפאה, אני של המטופלים המשתקמים. זאת אומרת אני יודע שאני אחראי עכשיו על שלושה אנשים מאושפזים בבתים מאזנים, על אחד בטיפול יום ויש לי 50 אנשים במעקב מרפאתי. אני הולך איתם ממקום למקום. אני, בא עובד סוציאלי, בא פסיכולוג, שזה רצף הטיפולי האמיתי שלא קיים בארץ ברמה כזאת ובקושי בעולם. הדברים האלה אנחנו יודעים שזה יוביל לפחות אשפוזים. ראינו שכבר בתי סוטריה מביאים לפחות אשפוזים ואנחנו נפרסם את זה. הרבה פחות כפייה, כי עושים את העבודה פזורה כזאת ושביעות רצון הרבה יותר טובה. זה חלק שזור בתוך הקהילה. זה לא הולך להיות משהו נפרד, כאן המשוגעים וכאן הבריאים. חס וחלילה. זה הולך להיות דבר משולב בתוך הקהילה. כשזה בשומרון זה יכול במקום שצריכים לכתת רגליים בכל מיני מקומות זה יהיה באותו אזור, כמו מחוזות אחרים בישראל. אנחנו כבר פתחנו במגעים עם אוניברסיטת אריאל, מקום מאוד דינמי, מקום שמחפש להתפתח. והם ממש מתלהבים מהרעיון הזה ואנחנו, זה גם מצוין בשביל מרכז אקדמי שמחפשים שדות קליניים. יש להם בית ספר לרפואה, כאן הסטודנטים לרפואה, לפסיכולוגיה ועבודה סוציאלית יוכלו לעשות את העבודה ושדות קליניים. יתרון מאוד גדול. אנחנו רואים כמה שאוניברסיטת אריאל יכולה להיות המרכז להקמת הדבר הזה בשותפות איתנו. מבחינה מקצועית, בתים, אנחנו על זה. יש לנו צוות הקמה, ארבעת השמות בארבעת הכיסאות כאן. אנחנו נעשה את זה, בישראל יש את החלוקה השירותית הזאת בין טיפול לשיקום. אנחנו חושבים שצריכים להמיס את המחיצה בין שני התחומים האלה ולעשות את זה בצורה הרבה יותר משולבת. זה גם יהיה חידוש. כשהפרויקט הזה יגיע לידי הבשלה אנחנו נהיה מאוד פעילים, עם הרבה אנשים שמקבלים עזרה וצוות משמעותי. אנחנו גם נביא את הצוות, מאמין שנביא. יש גם פתרונות AI, שזה גם משהו חדשני כאן. נספר על זה עוד. העלות של פרויקט כזה גדול פחות ממה שרואים כאן, כי אנחנו כבר מצאנו באוניברסיטת אריאל יש מבנים ויש אפשרויות. אני מבין שהעלות כאן של הקמה פחות מ-133 מיליון שקלים שכתוב כאן. אנחנו כבר השנה מתכוונים להקים את שני הבתים המאזנים הראשונים מתוך ארבעה שאנחנו רוצים. בשנה הבאה כבר דיור שיקומי ומרכז שיקום. אחר כך נגיע לכל ארבעת הבתים המאזנים והצפי שב-2030 הכפר, המערכת הזאת כבר תקום ותפעל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. אני חושבת שזה חזון. אגב, אני ביקשתי ונמשיך את השיח, כי חזון דומה נמצא כבר אצלי בתוך הכיס. אמנם, שוב, לתחלואה כפולה, אבל זה לגמרי מתיישב על הדבר הזה ושיתופי פעולה. אין לי ספק שזה יקרה. היום, מחר, מוחרתיים, עוד שנה, אבל הדבר הזה יקרה. כי זה באמת רוח חדשה וכל כך נכון שרואה הסתכלות הוליסטית על האירוע ולא כל אחד מטפל בספקטרום הקטן שלו ואחר כך, לא שכך מתייחס המשרד, אבל בפועל זה "ואחריי המבול". ולכן אנחנו לא מצליחים להוציא החוצה. << אורח >> פסח ליכטנברג: << אורח >> הכוונה לתת מענה לכל הצרכים, בכל הגילאים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן, כן. << אורח >> פסח ליכטנברג: << אורח >> בוודאי גם תחלואה כפולה, זה מובן מאליו, זה חלק מזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ברור, מבורך. מה שנקרא לו יהי, ויהיה בעזרת השם. << אורח >> פסח ליכטנברג: << אורח >> הפרויקט הבא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בדיוק. תודה לך, פרופ' פסח. אני עוברת לאלישבע רז, בבקשה. אני רק מזכירה לכולכם, אנחנו ב-11:00 חייבים לסיים ואני רוצה גם לשמוע את המשרדים ויש עוד אנשים. אז מעולה ואנחנו נקבע עוד דיון, זה ברור לי מאליו ואפילו בזמן הקרוב. זה לא אומר שאחרים לא ידברו בכלל, אני כן רוצה שכל אחד ינסה לצמצם ולדבר. אז בבקשה, אלישבע, נשמח לשמוע אותך. << אורח >> אלישבע רז: << אורח >> תודה. אני אעשה את זה קצר, כי אני לא חושבת שיש לי המון מה להוסיף. אני רק רוצה לתת תמונה של איך זה אמור להיראות. נוסחה שעובדת ואנחנו רואים אותה. שמי אלישבע, אני תושבת השומרון, אני פסיכולוגית. אני מטפלת במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי, יש לי קליניקה פרטית. אני גם מלמדת, נותנת הרצאות. אני עומדת פה יחד עם עמיתיי המטפלים ויחד עם מתמודדי הנפש, כי אני עצמי גם אושפזתי בעבר ונעזרתי בזה מאוד ונתרמתי. אני רוצה להגיד איך זה אמור להיראות, בתור מי שעבדה גם באשפוזי יום, גם במרפאות פסיכיאטריות וגם כיום פוגשת המון אוכלוסייה פסיכיאטרית ואוכלוסיות קשות. בעצם אנחנו מדברים על אנשים שנופלים בין הכיסאות, שהם לא יכולים להיכנס לאשפוז סגור והם גם לא יכולים לקבל את המענים שהם טובים בשומרון אבל הם לא מתאימים לתחלואה קשה ומורכבת ומיידית וחירומית וחריפה ומורכבת. בעצם הנוסחה שבעיניי עובדת זה נוסחה היא קיימת בכל תחנת בריאות הנפש בארץ. שזה בעצם פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים, פסיכולוגים שיקומיים, עובדים סוציאליים, מרפאים בעיסוק, דיאטנית. כל אלה ביחד מולטי דיסציפלינה, מדברים ביניהם כל הזמן על כל המקרים. וגם לומדים. יש קבוצות הכשרה וקבוצות השתלמות וקבוצות דינמיות וקבוצות קריאה והדרכות שהן ייעודיות לבריאות הנפש. זו הבנה ספציפית בעולם של בריאות הנפש. במיוחד בתחלואה מורכבת. אם היינו יכולים לזכות למשהו כזה, בעיניי זה מעשה ציוני להקים דבר כזה בתוך השומרון, בבנימין. תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. תודה גם על התקציר וגם על המהות, אין ספק. אורית לוי למלמן. << אורח >> אורית לוי למלמן: << אורח >> אורית לוי למלמן, מטפלת באמצעות מוזיקה, נציגת יה"ת, האגודה לטיפול באמצעות אומנויות בישראל. קודם כל, תודה רבה על הדיונים החשובים שאת עושה ואת מביאה אותנו כחלק מהמערך הטיפולי. אנחנו רוצים גם להיות חלק מהמערך הטיפולי בפועל. זה אומר חוק ההסדרה. אני רק רוצה להגיד ככה כמה מילים, ממש קצר, על טיפול באמצעות אומנויות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל הכניסו אתכם, כלומר היום לקופת חולים אתם בפנים, בתוך קופות חולים. אתם בתוך החוזרים של קופת חולים. תכף נשמע מהמשרד. << אורח >> אורית לוי למלמן: << אורח >> זהו, שעוד אין את ההסדרה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, הסדרה זה משהו אחר. דווקא הבנתי שאתם במצב הרבה יותר טוב לצורך העניין ממטפלים באמצעות בעלי חיים וכדומה. אתם כן נכנסתם, אבל בואו נשמע את המשרד. אני אשמח. פשוט הם עושים עבודה חשובה, אז נשמע אתכם, כן. << אורח >> אורית לוי למלמן: << אורח >> רק להגיד ככה שטיפול באמצעות אומנויות, נניח אם מישהו מגיע לטיפול לפעמים הוא לא יודע ככה בדיוק מה להגיד ואיך להראות את הקשיים שלו. ואז אפשר לבוא נניח ולהגיד לו אולי אתה רוצה לשמוע איזה שהוא שיר שמדבר אליך? ומתוך מה שהוא מביא אפשר להגיע לכל מיני דברים שקשורים להיבט הנפשי שלו וככה הרבה יותר קל להגיע גם לאלו שלא בדיוק יודעים איך להביע את עצמם, וזה חשוב וזאת המטרה שלנו. ככל שתהיה יותר הסדרה ויותר תקנים, יותר נוכל להיות בשביל ועבור כל המטופלים שזועקים לעוד טיפולים ולעוד מטפלים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. ניצנית רקלין. << אורח >> ניצנית רקלין: << אורח >> קודם כל, באמת מעורר השתאות מה שאתם עושים. אנחנו גם באנו לאיזה שהיא הצעה. אני חייבת להגיד שכל מי שפגשנו התרגש. אנחנו צוות בעצם שיוזם הקמת קלאב האוס. אני חושבת שכולם מכירים את המודל, אני אגיד בקצרה את המודל. אנחנו בודקים אפשרות אם זה יהיה בבנימין או בשומרון, באריאל. מקום שבאמת יהיה מקסימום אנשים שיכולים לקבל את המענה. עודד ואני נמצאים כאן כנציגים של המודל ואנחנו קבוצה של אנשי מקצוע ומתמודדי נפש שקמנו בבוקר וראינו שקר שם בחוץ, שאין מענים. אנחנו באמת חושבים שהמענה הנכון לפרופיל של המתיישבים ביהודה ושומרון, שזה יישובים קהילתיים, אנשים ששותפים, שלוקחים אחריות, זה באמת המודל של קלאב האוס, שהוא מודל בעצם תעסוקתי, חברתי, שיקומי. שבעצם החברים בקלאב, במועדון, הם מנהלים אותו. הם שותפים בניהול היום יומי שלו ממקום שוויוני, ממקום שהם שותפים בקבלת ההחלטות לגמרי. אנחנו פנינו, יצרנו קשרים באמת בכל מקום אפשרי במועצות המקומיות, האזוריות. באמת התגובות היו מאוד טובות. אנחנו תקועים. יש לנו פגישה גם במשרד הבריאות בשבוע הבא. אבל אנחנו מראש יודעים שיש פקק שגם משרד הבריאות, אני מבינה שהנציג - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קלאב האוס יש היום חמישה לדעתי אם אני לא טועה. אבל כן, גם הם כל שנה מחדש, זה לא הוסדר, זה לא בבסיס תקציב. זה נמצא גם לא לטווח ארוך. כל שנה מחדש צריך לחפש לזה כסף. כן, זה חלק מהפתרונות אני מסכימה. << אורח >> ניצנית רקלין: << אורח >> לא חשוב לנו הכותרת. אבל הקטע הוא שביהודה ושומרון, גם אם לקרוא לזה קלאס האוס או אחרת, מה שחשוב זה שייפתח המכרז. בי בסוף ביהודה ושומרון זה סרט אחר, זה משהו חדש. אנחנו באים פה עם כמות, אלה דברים שהתעצמו בשנים האחרונות. וגם להתייחס לזה שכאשר יש תעריף הוא צריך להיות יותר גבוה. כי בסוף התעריף הוא לא רק של קלאב האוס שהוא 154 שקלים לנוכחות יומית, אלא גם יש נסיעות. כמו שדיברו כאן, אנשים לא יקומו בבוקר ויצאו מהמיטה ויצליחו להגיע לאריאל או לתחנת הדלק במעבר מכמס. זה לא יקרה אם לא יהיה הסעות. זה תעריף הרבה יותר גבוה, הרבה יותר יקר. משיחות שהיו איתנו יש מועצות שיותר מוכנות להכניס את היד לכיס. אבל בסוף זה סיפור מאוד גדול. אני חייבת להגיד שגם מבחינת גיוס כספים אנחנו גם התחלנו לגייס כספים מתורמים. יש היום הרבה מאוד רצון. אנחנו התכנסנו לפה כי כל אדם שפגשנו וכל אדם שפנינו אליו, ומיכל, כולם מרגישים את החיסרון. יש פה איזה התלכדות מטרות שעכשיו זה הזמן הנכון לעשות את המעשה. אז אנחנו פה מול משרד הבריאות שעוד לא שמענו, אבל צריך את הגמישות שאולי קשה לכם לתת. אבל באיזה שהוא מקום צריך לפתוח את הדברים ביהודה ושומרון, לחשוב אחרת, לחשוב יצירתית. וזו הזדמנות לצאת קצת, כמה שאתם יכולים משפטית, ולתת לנו את המענים כדי שבאמת נצליח לרוץ עם היוזמה הזאת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. חשוב חשוב, אין ספק. ממועצת התלמידים והנוער, איתי או שירה, כן. אם אתם רוצים שניכם, אז קצר. שנספיק, יש לנו פה עוד לא מעט. תודה שבאתם כמובן. << אורח >> שירה וייזל: << אורח >> אני שירה וייזל, אני נציגה מטעם מועצת התלמידים והנוער הארצית. שמנו לב שלנוער, הוא עדיין לא מגיע לנקודות קיצון, אז פשוט יש לו גם פחות מענים. אמנם בנקודות עצמן יש מענים, כשיש פיגוע או כשיש משהו גדול יש מענה. בתכלס בחיי היום יום יש פחות. אני אתן שתי דוגמאות: אחת, לפני חודש פלוס מינוס המורה שלי בכיתה לתנ"ך, היא לא המחנכת שלי, היא שמה לב שאנחנו לא מרוכזות בשיעור. שיעור אחרי היא פשוט עשתה לנו שני סבבים, שיעור חינוך כזה. הסבב הראשון על האם אנחנו מרגישות שיש משהו גדול שיושב עלינו, גם אם אנחנו לא בהכרח יודעות להגיד מהו. והסבב השני, האם יש מקום שזה לא נמצא. כולנו ידענו להגיד שיש משהו גדול. לכולנו היה גג שני מקומות שבהם אותו דבר לא נמצא. זה אומר שרוב הזמן יושב על הנוער משהו. עכשיו ממש לפני שבוע, - - - שאני אשב עם חברות שלי על הנושא הזה כדי לראות האם יכול להיות שזה יכול לעזור לנו פה. לא אחת ולא שתיים אמרו שעצם זה שאנחנו עוברות בצמתים שהיו בהם פיגועים, שבתכלס כל פעם כשאני יוצאת מהבית, כשאני הולכת לאולפנה, כשאני הולכת לחברה, זה מלחיץ וזה מעלה שאלה של האם אני אחזור היום הביתה? וזה יושב ממש על הנוער בחיי היום יום שלנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אמרת איפה את גרה? << אורח >> שירה וייזל: << אורח >> אני גרה באפרת. אני אתן עוד דוגמה. אני בתור ילדה בכיתה ג' שצוחקת עם חברות שלה שהמורה תמות רק כדי שהיא לא תגיע לשיעור. או בדיוק כמו שהיא צוחקת על זה שבית הספר יישרף ולא יהיה היום יום לימודים. כמה שנים אחר כך קמה בבוקר ומגלה שהמורה שלה נרצחה. וזה באמת גם בטיפול, טיפול יום יומי. וגם כשזה מעגל קצת יותר רחוק, כשזה לא בדיוק המעגל הצמוד לאותו נפגע לא בהכרח יש מענה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה, תודה על השיתוף שירה. כן? << אורח >> איתי אונגר: << אורח >> אני איתי אונגר, אני גם נציג של מועצת התלמידים והנוער הארצית. אני גר בהר חברון, בעצם גם מהאזור. בעצם אני אתחבר לשירה. אנחנו חיים, הנוער חי בשגרה שאמנם לצערנו מנורמלת, שגרה של לקום בבוקר ודוגמה מאתמול בצוהריים, ירי מעל מחסום המנהרות וגם מעבר. שבפועל אנחנו חיים את זה, אנחנו גרים שם, ביום יום שלנו. לגיטימי לנו לקום בבוקר ולהגיד יא, הייתה זריקת אבנים על הצומת. וכאילו, זה קיים וזה קורה. גם באמת מהשבוע האחרון, שהיה פעילות בחברון, אז ישבנו חבר'ה בישיבה, אנחנו יושבים, ישבנו סתם, עשינו איזה משהו בטלפונים, מסתכלים אחד על השני, 'אה, זה ירי. איזה קטע', וממשיכים בחיים. אז אנחנו למדנו לחיות עם זה, לצערנו. אבל כמו שאנחנו למדנו ואנחנו מכירים, אז יש הרבה נוער הוא באמת לא מכיר ולא יודע לדבר את הנושא הזה וזה יושב אצלו. בני נוער שמגיעים לאירועי קיצון, בני נוער שחווים אירועי קיצון. לצערנו גם בני נוער שנכנסים למעגל הזה, גם של השכול, גם של אח פצוע, אח נפצע, אח עבר. בעצם באנו להגיד שהבעיה מוכרת. איך אנחנו פותרים את זה? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> איך פותרים את זה, איך מסייעים. << אורח >> איתי אונגר: << אורח >> ממה שאנחנו מכירים, יצא לי להכיר וגם בהר חברון יש את זה, יש את מוקד חוסן יהודה. קיים, הוא נפוץ. הוא לא כל כך נגיש לנוער, לא בגלל שהוא לא נגיש פיזית, אלא בגלל שהנוער לא מרגיש בנוח לפנות אליו. כי מבחינת הנוער הוא לא קיים. אני לא אפנה כבן נוער, אם זה משיקול שאני מרגיש חלש שאני פונה או אני מרגיש בעייתי שפניתי עכשיו לייעוץ או משהו כזה. הוא לא כל כך פרקטי. נחשפתי אליו אישית, הכרתי אותו לפני שלוש שנים. נחשפתי אליו כי אני מתנדב במד"א ובהר חברון טורחים כל הזמן לנטר את זה, כדי שאני לא אגיע למצבי קיצון. לפני זה לא הכרתי את זה. אני מכיר גם מגוש עציון, באירועי קיצון צוותי צח"י וצוותי חוסן באמת מגיעים, באמת נותנים. אני מכיר את זה מאבא שלי שעובד עם זה. אבל לאירוע שהוא לא קיצון או למעגל שהוא לכאורה רחוק. אם אני בכיתה י"ב עכשיו וחס וחלילה בשנה שעברה או משהו כזה, אז חבר'ה שחוו אח של חבר שנהרג. אז על השכבה זה משפיע. עליי, על הגיל שלי זה משפיע. ואני גם אכלל במעגלים של החוסן, כי אליי יגיעו וידברו איתי. אבל אני מסתכל על עצמי בכיתה ז' או על ילד בכיתה ז' שיושב שם, אמנם הוא לא במעגל, הוא לא חווה את זה, הוא לא רואה את זה. אבל הוא כן חי את זה. הוא כן ייסע על הציר הזה, הוא כן ייסע בנקודות האלה. הוא כן יגיד היה כאן פיגוע אתמול או איזה הזוי זה שאשכרה אח של חבר שלי נהרג אתמול, נפצע אתמול, חס וחלילה. זה קיים, זה נפוץ. חשבנו על כמה פתרונות גם במועצה הארצית. א', מוקד החוסן פעיל, איך אנחנו מנגישים אותו לנוער. יוזמה שעלתה ומיזם שעלה והמועצה מקדמת אותו הוא בעצם אותם כלים לנוער. נחשפתי לפני כמה שנים למודל מעשה. מבחינתי הולך איתי תמיד, יש לי את זה בתיק תמיד, כי מבחינתי זה משהו שאם חס וחלילה אני אגיע לאירוע קיצון הזה יש לי את המענה, אני יכול לתת את המענה הזה לילד, למבוגר, לנער שחווה את זה והוא לא לבד. גם לזה נחשפתי, באמת בפן האישי, לא נחשפתי אליו דרך משהו מסודר. וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים לשנות. בכיתה י"א-י"ב אנחנו כבר 17-18, אנחנו כבר גדולים. אנחנו כבר מוגדרים גדולים, אנחנו כבר נהיים גדולים. אנחנו יכולים לקבל את הכלים האלה. בדיוק כמו שבכיתה י' יש 10 שעות של מד"א, בכיתה י"א ו-י"ב אנחנו יכולים לקבל מענה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יש לך עוד? << אורח >> איתי אונגר: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אז פשוט תתכנס לסיום. יש לי גם מה להגיד. אני חייבת לומר שאני נורא מודה לכם שבאתם. זה לא בדיוק נושא הדיון, אולי צריך לעשות נושא נוסף כי מרכזי החוסן זה לא שיקום, זה לגמרי חלק מהספקטרום הגדול. אבל זה לא ממש נושא הדיון. אני אשמח גם לדבר איתך אחר כך בחוץ. לחלק מהדברים כבר יש פתרונות וכבר כן יש הכשרות וכדומה. אבל בוא, תתכנס. בסדר? כדי שנוכל לאפשר גם לאחרים. חשוב מה שאתה אומר, אז תתכנס. << אורח >> איתי אונגר: << אורח >> אוקיי. זהו, גם כלים לנוער. ובדיוק כמו ששירה אמרה. גם כן למורים שלנו. מורה להיסטוריה שנכנס ללמד היסטוריה עכשיו ורואה שהוא אמר משהו שעשה משהו לתלמידים, שיהיה לו את הכלים להתמודד עם זה מעכבר ל-"יהיה בסדר" או "נדבר אחרי זה". כאילו, משהו באמת פרקטי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. כל כך חשוב שאתם חלק מהשיח בעיניי. זה לראות עוד תמונה ולראות עוד מבט ומה צריך. וכן, אני קוראת למשרדים תמיד להכניס לכל הדיונים שאתם עושים גם את בני הנוער שחווים. כי לא לדבר עליהם ומעליהם, אלא לדבר איתם. הם יכולים לתת פתרונות שלפעמים לא חשבנו עליהם. אגב, חלק מהדברים שיש, יש פתרונות. אם נספיק להגיע, יופי. אם לא, אז נקיים דיון נפרד על האירוע. תודה. שוב אני חוזרת על הבקשה באמת להזדרז, כי אני רוצה עוד לתת למשרדים וב-11:00 אנחנו צריכים לסיים. אני אתן לך, יהודה לוינגר. בבקשה קצר. בסדר? לא ארוך, אנחנו חייבים להתקדם. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> יהודה לוינגר, פורום נכי צה"ל ביו"ש. לוחם ומפקד ביהלום. נפצעתי פיזית בעזה, בלבנון, ובעיקר נפשית. ב-7 באוקטובר יצאתי מהבית ב-7:00 בבוקר, הייתי בבארי ובמסיבה וראיתי את המראות הכי קשים שהיו כאן במערכה הזאת. אני ארבעה חודשים, אחרי שנתיים במילואים, כשאשתי מתפרקת והילדים מתפרקים, אני כבר ארבעה חודשים זרוק, סליחה על המילה, כמו כלב מחוץ לבית. וזה אחריות של כולכם. אחריות של כולכם. אני לא מבין איך יש מועצות שלא שלחו לפה נציג. אני לא מבין לאיפה הדבר הזה הולך. אני שומר שבת, אני באחת השבתות במקום לשים לעצמי כדור בראש פתחתי קבוצה, פתחנו קבוצה, צירפנו כל בן אדם עם קצת כוח שאני מכיר. אמרתי להם חבר'ה, זה המצב. זה המצב. ויש לנו פתרונות. כל מה שהאנשים המכובדים כאן הציעו כלולים בתוך הפתרונות האלה. אני אשמח מכל מי שדם יהודי בקרבו, שיישאר אחרי הוועדה ונחלק תפקידים וניצור ביחד את מה שצריך. אני רוצה להגיד לכם שאני ישבתי עם עידן קליימן יושב-ראש ארגון נכי צה"ל. הגוף שמייצג את המדינה וזה לא הגיוני ששקל מתוך כל מאות המיליונים שמועברים לא מגיעים ליהודה ושומרון. ואתם, אל תגידו לחברי הכנסת אתם תבואו לשולחן עגול, אתם תעשו שולחן עגול היום. אני רוצה מכאן היום כל ראש מועצה וכל מי שפועל בתחום שייצור איתנו קשר. כי אתם מפספסים משהו. אתם מפספסים את זה שאין אמון במערכת. ורק הלום קרב יכול לעזור באמת להלום קרב. אז יש לנו בתכנונים כפרים ויש הכול. בבקשה לפעול היום. עד כאן, אלה דבריי. יש פה גם את דבר הפורום. בסדר? אני לא קפלניסט, אז קל לכם מולי. אני כנראה לא מהמחנה הנכון, אז גם אותנו משתיקים. אתם כולכם מתביישים בנו. אתם מנסים לטאטא אותנו מתחת לשטיח. אותנו הפקרתם, אותנו שבגללנו אין 7 באוקטובר, אותנו שבגופנו עצרנו את ה-7 באוקטובר. אלו שתמיד היו שם. אלו שמנעו בגופם ואנחנו שיצאנו מהבתים בבוקר ה-7. אנחנו שקברנו חברים מגיל אפס, כל פעם קצת ובסיטונאות מה-7 באוקטובר. אנחנו, שאתם שמתם אותנו ליישב את החזית ואז זרקתם אותנו. ואז שוב שלחתם ליישב, להיות השכפ"צ של המדינה שוב ושוב ושוב. ואז שלחתם אותנו למכינות, לישיבות הסדר, לסיירות, כי אין לנו ארץ אחרת. אתם שסיפרתם לנו על עם שצמח מתוך אפר ובנה מדינה. אתם שסיפרתם לנו על הפלמ"ח והאצ"ל, אתם ששלחתם אותנו לבני עקיבא וסיפרתם לנו על רועי קליין ודרור ויינברג שוב ושוב ושוב. אתם של ישראל, אתם? אתם יהודים. איפה הלב היהודי שלכם? איפה הגבוהה גבוהה, היהדות שחינכתם אותה עלינו? אתם בונים כבישים, מקימים חוות, בונים ביישובים חדשים. כולכם הולכים קדימה ומשאירים את הפצועים מאחור. מה, אנחנו מספרים? מה, אנחנו מספר אישי? "הקם להורגך השכם להורגו" ידעתם לחנך אותנו. איפה "ואהבת לרעך כמוך"? יש ארבעה מתאבדים רק מהשבוע האחרון. אנחנו שמונה מתאבדים מתחילת הלחימה. מה צריך, להגיע ל-800? תעשו היום כנס חירום. כל המועצות. אל תאשימו אותם, אתם קודם כל תפעלו. אנחנו טובים לכם להילחם, אבל אנחנו, ששלחתם אותנו להתרים ליישובים חדשים ולהקים יישובים חדשים, אתם חינכתם אותנו להיות ראשון ונשארתם אחרונים בשיקום הפצועים. וזו תעודת עניות לכולנו. לא זכור לי שיישוב הארץ נעצר בזמן המלחמה. לא זכור לי שהפסקתם ללכת לבתי הכנסת. ורק אנחנו היינו שם בשביל שהחיים שלכם יימשכו. ולנו הלכנו החיים. אתם שמכינים לנו עוגות, ואנחנו מאוד מעריכים ומודים על זה, אבל זה לא עוזר, התפרקו לנו המשפחות. לילדים שלנו יש פוסט טראומה. הנשים שלנו כמעט מתאשפזות בעצמן. הילדים שלנו גמורים. ולא אכפת לי שזה ירי בתוך הנגמ"ש ולא אכפת לי שזה יפגע לכם בקולות ובקלפי. אולי השמאל יעשה לנו בתי לוחם כמו בתל אביב. אולי הם יראו אותנו. אני מבקש מכל מי שכאן ודורש עם אקדח לרכה, לא צריך להגיע ל-800. בואו נפתח כאן בסוף הוועדה שולחן עגול ונתחיל לעבוד. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. תודה רבה יהודה. מילים כואבות שבהחלט יוצאות מהלב וחודרות לכל לב. בבקשה שמואל. << אורח >> שמואל הכט: << אורח >> יהודה הכין מצגת עם תוכנית פעולה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו לא נצליח, אין לנו זמן. שמואל, בוא תגיד את דבריך. << אורח >> שמואל הראל: << אורח >> אני שמואל הראל מנפש אחת שתיים, הלומי הקרב, נכי צה"ל והמשפחות. אני חושב שאחרי המילים של יהודה ואחרי המילים שנאמרו פה גם על ידי הנוער וגם על ידי אנשים מומחים, הדברים מדברים בעד עצמם. אני רוצה לדבר על שלוש נקודות קריטיות בקצרה ואז על ארבע דרישות לביצוע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בקצרה, כי אני רוצה לעבור למשרדים. << אורח >> שמואל הראל: << אורח >> שתי דקות גג. מילואימניקים ביו"ש, כמו שנאמר פה וגם מי שגר ביו"ש, הם חזית שנייה. במיוחד המילואימניקים הם חוזרים לאזור קרב, אזור לחימה, זה לא נעצר. זה מגביר את הסיכון ל-PTSD ואין הכרה בדבר הזה וגם אין משהו נגיש. כמי שגר גם בעפרה ובגלל זה חלק מהסיבה המרכזית שעברתי לירושלים. יש כשל מערכתי מוחלט. גם מדוח מבקר המדינה, גם מסקר שאנחנו עשינו. גם אין הנגשה של הזכויות וגם אין מי שייתן זכויות. דובר פה רבות על זה שהמענה לא קיים והצעתם כל מיני הצעות להקים מרכזים, להקים כפרים. אני אומר לכם כמי שנמצא פה בוועדות כבר תקופה, אין אנשי מקצוע שיגיעו לשם. אז למי בדיוק תפתחו? למי בדיוק זה ייפתח? זאת אומרת, צריך למצוא את אנשי המקצוע, או להכשיר אותם או לייבא אותם לאזור. כי עובדתית, מהנתונים שמוצגים פה פעם אחר פעם, הוצג פער עצום באנשי מקצוע. מה שאנחנו מציעים זה קודם כל לייצר נוהל חירום של משרד הביטחון יחד עם אגף השיקום להקמת מרכז שיקום ראשוני ופתיחת שוק סל השיקום לתחרות, כולל אפליקציית שיקום שאגף השיקום השיק, אבל אין בה מטפלים ביהודה ושומרון. לא לחכות לתקציבים וזה. יש תקציבי חירום שמשתמשים בהם, הגיע הזמן להשתמש בהם ליהודה ושומרון. מהמועצות האזוריות, היישובים, יחד עם משרד הביטחון ואגף השיקום אנחנו מבקשים לא להפיל הכול, אם אנחנו מדברים על העומס, אז לא להפיל הכול על אגף השיקום. צריך לייצר פה איזה שהוא מנגנון של העברת נתוני זכאים גם לפני ועדה לרווחה, לחינוך ולבריאות, ולחלוק את העומס הזה. כי אפשר למנוע את פוסט הטראומה גם אצל הילדים אם יש טיפול מקדים נכון ורואים את זה. יש פה גם פרופסור שאני מניח שיכול לתמוך בזה. אני קראתי את זה בכמה מחקרים. זה יאפשר מענים מקומיים ומענה הולם גם במסגרות הרווחה והבריאות וגם בבית הספר באמצעות המועצות האזוריות, יחד עם המשרדים השונים. מהוועדה עצמה, קודם כל להגיד תודה שוב לבית שאתם נותנים לכולנו. אנחנו נודה לדיון קבוע אחרי ההתקדמות ופיתוח המענים דווקא ביהודה ושומרון, עם העלאת קריאה ובקשה לסנכרון הנתונים בין המשרדים, שזה עולה כבר בכל הדיונים האחרונים שלנו הצורך הזה. הסנכרון הזה יכול למנוע את המשפחה המתפרקת הבאה. ואנחנו יודעים מהסקרים שעשינו שבתוך המשפחות, מעבר להלומים עצמם, יש לנו 11% מתוך כמעט 600 משיבים שמעידים על מחשבות אובדניות בעקבות המלחמה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> משפט אחד, שזה לא הכול או כלום. בסדר? לכל אחד כאן, לכל אחד בכל מועצה פה יש אנשים שזה יהיה נס אם הם יסיימו את החודש. ואני כל יום במקום לשקם את עצמי מקבל תמונות של ורידים חתוכים והודעות של מילות פרידה. זה לא הכול או כלום. אנחנו צריכים היום להתחיל עם פתרונות ביניים. יש את הקאנטרי באריאל, יש במיתר, ארגון נכי צה"ל או אתם תוציאו מהכיס ולא מעניין אותי מאיפה. אתם מסתכלים עלינו ככסף. פתרונות ביניים היום, בבקשה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. בהחלט, זה חשוב גם פתרונות ביניים. האויב של הטוב מאוד הוא מצוין. אין ספק. תודה. אני רוצה לראות שלא פספסתי, כי אני רוצה לעבור למשרדים וחצי שעה זה לא מספיק. רק תגידו לי את השמות. אני ממש חייבת קצר. << אורח >> מוריה צנרו: << אורח >> אני מוריה צנרו ממועצה אזורית שומרון. אני מצטרפת לכל הדוברים ואני מבקשת להודות על המרחב הזה של לדבר על הדברים האלה שאנחנו חיים אותם ביום יום. וזה מרגש אותנו שהשלטון המרכזי שם את זה גם במרכז סדר היום שלו. הייתי רוצה לדבר על הסוגיות שאנחנו פוגשים במועצה אזורית שומרון. דבר ראשון, העברת סל שיקום לאנשים זה הר שהם לא מצליחים לעבור אותו. קופות החולים מתנערות מלהעביר את האנשים, את הסל השיקום. הם שולחים אותם למרפאות מרוחקות במרכז, שולחים אותם לאוניברסיטה. אף אחד לא מרגיש שזה חונה אצלו. אז אם יש כאן נציגים של משרד הבריאות שאפשר להסדיר את זה, שיהיה מישהו שמעביר סל שיקום בכל קופת חולים, יישוב קטן. כמו שיש אחות, יהיה מישהו שמחזיק את זה. שלא יזרקו את האנשים ממקום למקום, זו תופעה שחוזרת על עצמה בכל ארבעת הקופות. אנשים נתקעים בשלב הזה. הנתון בשומרון הוא 2.5% של מקבלי סל שיקום, שזה אחוז מאוד נמוך. מצאנו בעיה נוספת של נוער מתמודד נפש. סוגייה שהולכת ועולה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שהחוק בכלל לא חל עליו. << אורח >> מוריה צנרו: << אורח >> השפ"ח לא מסוגל להתמודד עם התופעה הזאת, למרות שזה באחריותו. הצעת ייעול שלנו זה שמרכזי מילם שמפוזרים באופן מאוד טוב בפריסה ארצית תהיה להם מחלקת נוער, כי הם כבר שער הכניסה הראשון של משפחה שמתמודדת עם סוגייה. יש להם את הכלים ואת היכולות, אבל מגבילים אותם. אנחנו בקשר איתם גם ברמה הארצית וגם בסניף המקומי באריאל. זה פתרון טוב שקיים בשטח. צריך להרחיב את הסמכויות שלו שתהיה מחלקת נוער. כי שפ"ח לא עומדים בזה, לא עומדים בעומס ובסערה של מתמודדי הנפש מתחת לגיל 18. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> במילם, מילם זה למשפחות. מילם זה בכלל לא למתמודדי נפש, זה למשפחות של המתמודדים. << אורח >> מוריה צנרו: << אורח >> אני מדברת על המשפחות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, את דיברת על בני נוער שמתמודדים עם קושי. את אומרת השפ"ח לא מצליח להכיל. אז מאה אחוז, צריך לתת הכשרות בשפ"ח ולפתוח בשפ"ח מחלקות שהן ראויות, נכונות, ייעודיות לאירוע. ולא למילם. שוב, כי מילם הם לא שם. << אורח >> מוריה צנרו: << אורח >> הם גורם מתווך ראשוני. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> להורים. להורים או לאחים של. לא לנוער עצמו. << אורח >> מוריה צנרו: << אורח >> - - - בנוער ההורים הראשונים שמחזיקים. זה ממשיך הלאה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר. יש במילם, מילם זה רק דוגמה, זה בכל מרכזי הכוונה וזה. יש תוכניות שהם עושים. ההורה עם המתמודד, האח עם המתמודד. אז אני מסכימה שצריך לאפשר גם. אבל זה לא של המתמודדים. מאה אחוז, עזבי, לא ניכנס. אני לא רוצה לרדת לכאלה רזולוציות. אני איתך. אני חושבת שאין מענה חוק שיקום מתמודדי נפש בקהילה חל על בני 18 ומעלה ואין שיקום לבני נוער, אין מישהו שיחזיק את זה. מאה אחוז, אני איתך. בואי תתקדמי. << אורח >> מוריה צנרו: << אורח >> דבר שלישי ומהיר. היינו רוצים לבקש שהריכוזיות של טיפול בבריאות הנפש יפתחו את זה ליוזמות פרטיות שיוזמות פרטיות והגוף הפרטי יכול ויודע לעשות את זה את זה טוב. אם זה באמצעות קרנות הביטוח הלאומי שמוציאים קולות קוראים, להגמיש את התנאים ולתת יותר מרחב למגזר הפרטי להרים את כל המקרים שקופות החולים לא מצליחות להחזיק, כמו היוזמות שנאמרו פה. אז אם יש פה נציגים של הביטוח הלאומי זה ממש משהו שיכול להועיל כדי להנגיש את השירותים. דבר אחרון, חיבור בין המענה האזרחי ובריאות הנפש למשרד הביטחון ואגף השיקום. יהודה ושומרון, מה שאמרנו. החיילים המשוחררים והחיילים הסדירים שהסוגייה הזאת בוערת, צריך לחבר את שלושת הגופים האלה. כי בסוף בשטח אין חלוקה. הם כולם חיים ביחד וצריך לעשות שולחן עגול של שלושת הגורמים האלה, של אגף השיקום, משרד הביטחון - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ביטוח לאומי, כן. << אורח >> מוריה צנרו: << אורח >> שיעבדו ביחד. כי החלוקה הזאת ממש מלאכותית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. מאה אחוז, תודה רבה. כן, משפט. << אורח >> בתיה פרלמן: << אורח >> בתיה פרלמן, מועצה אזורית שומרון. אני הקמתי את מרכז לבריאות הנפש לילדים ונוער, לכן אני קצת המומה ממה שאת אמרת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתן לא מאותה מועצה אזורית שומרון? << אורח >> בתיה פרלמן: << אורח >> אנחנו מאותה מועצה אזורית, בדיוק דיברנו על זה קודם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ואת קידום בריאות בתוך המועצה ובתיה מנהלת מרכז לבריאות הנפש והתפתחות הילד בתוך הזה? << אורח >> בתיה פרלמן: << אורח >> נכון, בתוך המועצה האזורית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. אתן מקסימות ונהדרות, אבל דברו ביניכן. << אורח >> בתיה פרלמן: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אם אנחנו פה בשולחן, אוקיי, אז משהו שם, יש פה איזה כשל, אבל תפתרו אותו שם. << אורח >> בתיה פרלמן: << אורח >> נכון. בגדול, ברגע שהחוק עבר והאחריות על בריאות הנפש עברה לקופות החולים, אז בפריפריה, כשיש מעט מתמודדים לקופת חולים, אז היא בעצם לא יכולה להקים מרכז לבריאות הנפש. ואז אני פניתי לקופות החולים ואמרתי להם בואו נעבוד במודל אילת. מודל אילת זה אומר שקופת חולים אחת נותנת מענה ושאר הקופות שולחות למענה שלה. אף קופת חולים לא הרימה את הכפפה, כי לא יודעת למה. אולי זה המקום לשמוע מקופות החולים. בכל אופן, מה שקרה שהמועצה האזורית שומרון היום נותנת מענה. היא מכניסה יד לכיס שלה ובמקום לתת מענה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אגב, אני יודעת שבדימונה יש גם מרכז כזה. << אורח >> בתיה פרלמן: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שתדעי, תהיו איתם בקשר, הם עובדים. אה, אתם בקשר איתם. << אורח >> בתיה פרלמן: << אורח >> נכון, אנחנו איתם בקשר. בדיוק באותו אופן. אבל זה אומר שמועצה אזורית שומרון משלמת 300,000 שקלים בשנה במקום לתת לחינוך, במקום לאסוף את הזבל עוד פעם בשבוע, במקום אני לא יודעת מה, אז היא שמה את זה על מענים שבעצם זה לא מתפקידה ולא מאחריותה. זה בעצם מענה טיפולי, וכמו שאמרת, זה לא מענה שיקומי. כלומר, צריך גם מענה שיקומי לנוער, לא רק מענה טיפולי. ההמלצה שלי שמשרד הבריאות או קופות החולים יתנו את כל המענה. כלומר, כאשר קופת חולים נותנת לנו טופס 17 ספציפי מאוד נמוך. שאם היא הייתה נותנת טופס 17 כוללני, כלומר יותר גבוה, שיחזיק את כל התחזוקה, אז עוד מועצות אזוריות, עוד מועצות מקומיות היו מקימים כאלה מרכזים טיפוליים. תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. מצוין. תודה רבה. ורד, בבקשה, תסיימי. אלא אם כן יש עוד, כי אני רוצה לעבור. יש עוד אנשים שרוצים חוץ מוורד? אוקיי, אז נעבור למשרדים. << אורח >> ורד מזומן אביעד: << אורח >> אני ורד מזומן אביעד, אמא למתמודדת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, אני חייבת, אין פה עוד חברי כנסת לצערי. אני חייבת רגע להצביע בוועדה אחרת, אין מישהו שיחליף אותי. חצי דקה. אני רגע עושה הפסקה. דברו ביניכם, לא לפרוטוקול. אין מה לעשות, אין מישהו שיחזיק את זה. אני חוזרת שתי דקות. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 10:22 ונתחדשה בשעה 10:28.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה שחיכיתם ואני בטוחה שמיציתם את הזמן ותמשיכו למצות, כי יש ליהודה ולכל החברים פה רעיונות מצוינים שהם גם ישימים. הפסקנו באמצע אצל ורד. אז ורד, בבקשה. << אורח >> ורד מזומן אביעד: << אורח >> כמו שאמרתי, ורד מזומן אביעד, אני אמא למתמודדת. אני רוצה להשמיע פה בוועדה את הקול של המשפחות. אני הקמתי לפני ארבע שנים יחד עם הרב יובל שרלו את קואליציית הארגונים הדתיים לבריאות הנפש. אנחנו הרגשנו שאין מענים לנו, כמשפחה דתית. שאין מענים לנו. אני גרה בפדואל, בשומרון, ובכל האזור שלי לא היה מענים. אף פעם לא הייתה לי קבוצת תמיכה לבני משפחה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אגב, אני מפסיקה אותך באמצע, כי היא לא בסדר. זה לא השם של העמותה. את מוכנה להגיד את השם של העמותה, שאנשים יכירו? << אורח >> ורד מזומן אביעד: << אורח >> הומיה, נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. הומיה, בסדר? אחלה של עמותה שעושה דברים מופלאים. והמילה קואליציה מפחידה חלק. למרות שאני בעד הקואליציה, שלא תתבלבלו. << אורח >> ורד מזומן אביעד: << אורח >> אני רציתי לדבר על כמה דברים. אנחנו פנינו כבר למשרד הבריאות בשנת 2022 ו-2023 וביקשנו להקים משהו מאוד פשוט שיש לכל תושב בארץ, וזה מרכזי מילם. מרכזי ייעוץ למשפחות. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה לא מרכזי מילם, מילם זה ספק - - - << אורח >> ורד מזומן אביעד: << אורח >> סליחה, מרכזי תמיכה למשפחות. מאחר וכל אדם בכל הארץ יש לו את הדבר הזה וזה לא כל כך הוגן שיש אוכלוסייה כל כך גדולה שראינו בשנתיים וחצי האחרונות מי הלך לפני המחנה. ואני באמת חושבת שהיום בתעדוף האוכלוסייה הדתית, האוכלוסייה שגרה ביהודה, שומרון, בנימין, גוש עציון, היא צריכה להיות בתעדוף הראשונים. אני לבתיה לייטנר כבר שלוש-ארבע שנים מבקשת ממנה פתרונות בנושא שיקום. וזה מאוד כואב ומאוד מאכזב שעד היום אין. אז אני רוצה כן לדבר גם לנוער, גם לפוסט טראומתיים. אנחנו הקמנו גם מוקד תמיכה טלפוני, מוקד קול הנפש שנותן תמיכה למשפחות. כל יום מ-12:00 עד 24:00, כוכבית 8246. זה דבר ראשון, שתכירו. דבר שני, יש לנו מועדונים חברתיים לצעירים מתמודדים בני 18 עד 30. הקבוצה פועלת במודיעין, כדי שהיא תיתן מענה גם לאנשים מבנימין, כולנו נוסעים חצי שעה. דבר נוסף, הקמנו עכשיו קבוצה לנוער מתמודד. גם בגוש עציון, באפרת, הולך להיפתח בשבועות הקרובים עם שני חבר'ה, הילה ושובאל מעותניאל, שהם הולכים להוביל את הדבר הזה. אנחנו בעצם מדברים עכשיו על רצון שלנו גם שיהיה מענה לילדים ונוער עם פנימייה פוסט אשפוזית, באמת יכולתי לישון פה אתמול בלילה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היה דיון אתמול, כן. << אורח >> ורד מזומן אביעד: << אורח >> היה דיון אתמול. אנחנו מאוד רוצים להקים. כי לא יכול להיות שילד יצטרך לנסוע, אני מסונג'רת - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה היה הדיון אתמול. ורד, תסיימי בבקשה. << אורח >> ורד מזומן אביעד: << אורח >> אנחנו רוצים שיהיה רצף בעצם, מיכל, מה שדיברנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. לגמרי, לגמרי. << אורח >> ורד מזומן אביעד: << אורח >> מטיפול ועד שיקום. ואנחנו נשמח גם לשיתופי פעולה, אנחנו יודעים לעזור גם לגייס משאבים. אני חושבת שהיוזמות שפסח דיבר והדס הן מדהימות ואנחנו נשמח לסייע לכולם. ומודה, באמת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כמו שאתם רואים זה מערכת של בן אדם אחד, אין ספק. אני חושבת שמחיאות כפיים מגיעות גם לוורד, אין ספק. מגיע לה. היא באמת פועלת עם כל הלב והנשמה ובכל מקום שהיא רואה חסר היא לא מחכה. היא מתגייסת, היא וכמובן כל יתר חברי העמותה והמתנדבים בעמותה. שאפו. אין לנו זמן יותר. אנחנו נעשה אחר כך עוד promotion לעמותה, אבל בהחלט מה שמגיע מגיע. עכשיו אנחנו עוברים למשרדים. שמעתם, אני לא צריכה לעשות לכם תקציר, אתם מכירים. אני רגע אדלג על בני הנוער שנייה, שזה נורא חשוב וקריטי, אבל כן אני רוצה שנתעסק רגע בשיקום, שזה 18 ומעלה, לצורך העניין לפי חוק שיקום מתמודדי נפש בקהילה. וכן אחר כך אם וככל שייוותר הזמן, בוודאי גם לטיפול ולא רק לשיקום. ואז אם אנחנו מדברים על טיפול זה בוודאי כולל גם את בני הנוער והילדים, כי הם לגמרי חוסים, אני פונה למשרד הבריאות רגע, אחר כך נדבר על משרד הרווחה, שאני מקווה שהוא פה ואני יודעת שגם נמצא פה נציג משרד האוצר. אני לא טועה, נכון? בבקשה. אחר כך גם נפנה לאוצר. בבקשה, משרד הבריאות. אני אומר עוד משפט. מגיע לכם המון תודה, אתם עושים המון, באמת. יש כאן הזנחה. חלק אמרו 30 שנה, אני אומרת 75 שנה של הנושא הזה, שנדחק לקרן זווית לא בסוף שרשרת המזון, אלא בסוף של הסוף של שרשרת המזון, ככל שיש לזה סוף. אתם מנסים להתגבר על המחסור הענק ועל הייבוש של התקציב שניתן לתחום. ובוודאי שאז הגיעה הקורונה ואחר כך הגיע שמחת תורה תשפ"ד ואחר כך הגיעה מלחמה ואתם כל היום במרוץ אחרי עצמכם. אבל בסדר, אלו היו הנסיבות המקלות. עכשיו אתם לא עושים מספיק ואתם רק שמים פלסטרים ואני לא רואה דבר מתכלל. לקרוא למשהו תוכנית לאומית, שזה נורא נחמד ככותרת, אבל בסוף לשים בתוך התוכנית כל מיני פלסטרים בעיניי זה לא מספיק. אבל אני לא אתרכז בכל הנושאים, אלא רק בשני הנושאים שדיברנו: א', שיקום. ב', כשאנחנו מדברים על טיפול, כי אי אפשר בלי זה, זה חייב להיות. זה ביחד. פשוט אי אפשר בלי. אז גם על הטיפול בקצרה. לכל הרצף, גם הרצף של הקושי של המחלה, שהיא יכולה להיות קשה ויכולה להיות מאוד אקוטית וגם רצף הגילאים. בבקשה. << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> תודה. שמי פרסי אדירי, אני נציגת מטה אגף השיקום בריאות הנפש במשרד הבריאות. אני חייבת להגיד שלא קיבלנו שאלות טרם הדיון ולכן לא ידענו כל כך למה להתכונן. אבל אני חושבת שהדיון פה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה, אני אגיד שוב. אני עוצרת, סליחה, אני מקווה לא לעצור יותר. כל מה שנאמר פה ידעתם. בסדר? שום דבר פה לא חדש. אני לא צריכה כל פעם מחדש לשים זרקורים, כי זה כל כך, קודם כל הכותרת הייתה מאוד ברורה. בסדר? שיקום. אני מסכימה שחומרי רקע יכולים לבלבל או לעזור. אבל עדיין יש כותרת שמדברת על שיקום בריאות הנפש ביהודה ושומרון. אז לא צריך חומר רקע. אני אתן חומר רקע, אבל אפשר גם בלי חומר רקע לדעת יפה מאוד על מה להתכונן ועם מה להגיע. לדוגמה כמה משתקמים יש בבריאות הנפש. כמה מתמודדי נפש פנו לסל שיקום שגרים ביהודה ושומרון. כמה מהם נמצאים בבית החולים ולא משחררים אותם כי אין להם לאן ללכת, כי אין להם מענים? יש אין סוף, אמורים להיות אין סוף נתונים שנמצאים אצלכם בנושא הזה. אז נשמח לשמוע גם בלי שאלות רקע. << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> אני אשמח להעביר נתונים על פי דרישה. יהודה ושומרון במשרד הבריאות לפחות בסל שיקום לא מוגדר כמחוז בפני עצמו, אלא מחולק בין שני מחוזות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> למה? למה הוא לא מוגדר בפני עצמו? << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> כי הארץ חולקה לשישה מחוזות. לשכות בריאות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מתי היא חולקה? לפני כמה שנים? << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> אני לא יודעת לענות על השאלה הזאת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לכן אני אומרת, אני לא באה אלייך אישית. אני באמת מנסה לכבד כל אחד ואחד, לא משנה מאיפה הגיע. יש כאן משרד שחילק אולי לפני 30 שנה, אני לא יודעת מתי הוא חילק לאזורים. האוכלוסייה ביהודה ושומרון גדלה בעשור האחרון כמעט ב-40% מבחינת האוכלוסייה. זה היהודית, אני לא מדברת כרגע על ערבית, שגם לה מגיע. בסוף כל מי שאזרח מדינת ישראל. אני לא מדברת מי שלא אזרח. מי שאזרח במדינת ישראל מגיע לו על פי החוק את הדבר הזה. יש חוק שיקום מתמודדי נפש בקהילה. חוק שמחייב אתכם לתת את השירותים האלה. אז אם האזורים חולקו לפני וזה לא מתאים, זה התפקיד שלכם. << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> לא, לא, אז אני מתקנת את עצמי. יהודה ושומרון כלולים באזורים שמקבלים שירות, אבל הם לא נמצאים כמחוז בפני עצמו ולכן ליקוט הנתונים הוא קצת יותר מורכב. הוא פר ערים ולא פר מחוז. זה לא שהם לא כלולים בשאר חלקי הארץ, הם בהחלט כלולים. לכן הוצאתי נתונים ספציפיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> התחלת להגיד באיזה אזורים. יהודה ושומרון נמצאים ב-? << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> מחוז ירושלים שזה החלק המזרחי יותר, בקעת הירדן, דרום הר חברון. ומחוז שומרון, משויך יותר, יישובי שומרון משויכים למחוז מרכז. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, לא הבנתי. במחוז שומרון הוא כן מחוז בפני עצמו או שגם לא? << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> לא, לא, הוא משויך למחוז מרכז של משרד הבריאות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, טוב. לא נתחיל בשאלות. אני אומרת לכם שחלק מהמסקנות שלי פה זה אנא שבו ובדקו את זה. כי ברור לך לאין ערוך שיהודה ושומרון צריכים, יש להם מאפיינים של עצמם. אם צריכים נתונים, איך בונים תוכנית לאומית לבריאות הנפש כשאין לכם נתונים באיזה אזורים צריך ולא צריך? הרי זה לא יעלה על הדעת, יש להם מאפיינים ייחודיים ליהודה ושומרון שחלקם נאמרו פה. אי אפשר לשים את יהודה ושומרון בתוך מחוז מרכז, כשלמרכז יש את האפיונים שלו ואת האתגרים שלו ולשומרון יש את האתגרים שלו. אי אפשר לחבר אותם, כי אחרת אין שום נתונים. כמו שאת אומרת, לא מפליא אותי שאת לא יכולה לתת לי נתונים. << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> נכון. אין לי נתונים מרוכזים, אבל כן יש שירותים ייעודיים לאוכלוסייה ביהודה ושומרון. אם ניקח לדוגמה את מודיעין עילית שזו אחת הערים, יש שם מספר לא מועט של שירותים ומתמודדים מקבלי שירות. << אורח >> ורד מזומן אביעד: << אורח >> אבל זה תמיד חרדים וערבים ואף פעם לא הציבור הדתי לאומי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בדיוק. רגע, רגע, אגב, לא, יהודה ושומרון יש גם לא דתיים, בסדר? בואו. אני מסכימה. אני לא מתקנאה כהוא זה באף מגזר אחר. לכל מגזר מגיע. אבל אנחנו עסוקים כאן בתושבי יהודה ושומרון. אז את מביאה לי לדוגמה ממודיעין עילית. אז אם את יכולה, רגע פרסי, את יכולה להגיד רק תורידי את המילה לדוגמה ותגידי לי באיזה מקומות כן שירותים ייעודיים ביהודה ושומרון ומה יש. בסדר? כדי שנדע. ביהודה ושומרון יש שירותים ייעודיים במודיעין עלית, מה השירותים במודיעין עלית, הם גם חלק מיו"ש, מה יש להם שם? << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> יש שם שירותי תעסוקה, יש שירותים של דיור מוגן. תעסוקה נתמכת, מועדון תעסוקתי, מועדן חברתי. אז קיימים לא מעט שירותים במודיעין עילית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> טוב לשמוע, אוקיי. באיזה עוד מקומות יש ביהודה ושומרון שירותים ייעודיים ומהם? << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> הוצאתי את היישובים הגדולים יותר. ביתר עילית - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שוב, חרדית, כן? << אורח >> ורד מזומן אביעד: << אורח >> באריאל למשל, שזה יישוב גדול? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, תכף נשמע. בואו נשמע, מאה אחוז, בואו, לא לתקוף, בואו נשמע. ביתר עילית, כן? גם שם יש את אותם. << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> את אותם שירותים. יש שם דיור מוגן למתמודדים. שירותי סמך, תוכנית עמיתים, תמיכה בלימודים אקדמאים. אמנם הכמויות של מקבלי השירות הם לא גבוהות מאוד, אבל קיימים השירותים האלה באזור הזה. אני אתייחס רגע, במבוא חורון, שזה גם חלק אמנם חרדי, יש הוסטל וגם שירותי תעסוקה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. באריאל יש? << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> כן, כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> באלקנה? באפרת? אם את מדברת על מקומות גדולים. אז בואי תגידי לי, אני מדברת, שוב, על שיקום. << אורח >> אברהם פרידלנדר: << אורח >> עד כה נשמע שאין כלום. אפס. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בואו נשמע. << אורח >> אברהם פרידלנדר: << אורח >> גם מבוא חורון זה לא ביהודה ושומרון וזה הוסטל אחד לאוכלוסייה של חצי מיליון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. לא, לא, היא דיברה רגע על מקומות, אז בואו נשמע. << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> באריאל יש שירותים של דיור מוגן. יש שירותים של חונכות, 11 אנשים מקבלים שירות של מפעל מוגן, תיאום טיפול ותעסוקה נתמכת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מפעל מוגן, כן. << אורח >> קריאה: << אורח >> ארבעה אנשים תעסוקה נתמכת, אני יודעת את זה. << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> 13. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. כשאת אומרת לי דיור מוגן, שירותים של דיור מוגן, כמה? מה, דיור מוגן זה דירות או בודדים או מה? << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> דיור מוגן זה שירות שאנשים מקבלים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, לא, אני יודעת מה זה. לאיזה דיור מוגן את מתכוונת? << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> דיור מוגן לבודדים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לבודדים בעיקר, הרוב זה לבודדים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מה זה לרוב? כמה זה הרוב? כמה יש דיור מוגן באריאל, שהיא עיר גדולה ומשרתת גם את כל הפריפריה סביבה? כמה דיור מוגן לבודדים יש? בודדים אני מקווה שכולכם יודעים, מחזיקים ראש מה זה. שמגיעים אליו הביתה, זה אצלו בבית. << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> בין 50 ל-60. << אורח >> ניצנית רקלין: << אורח >> הוא הכי מפותח, כי זה פרטני. הדברים האלה זה שירותים של תעסוקה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן, 50-60 כאלה. אוקיי. << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> וגם באריאל יש שלוחה של מרכז משפחות שפועלת כמו שציינתם קודם, של מילם, שנותנת מענה לבני משפחה. כמו כן, בביתר עילית גם יש שלוחה של מרכז משפחות שנותנת מענה. וגם במודיעין עילית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מרכז משפחות באריאל, כמה משפחות יש, כמה רשומות? ואגב, מה עושים אלה שגרים במרחק שהוא קצת יותר משלושת רבעי שעה – שעה מאריאל? יש עוד מרכזי משפחות ביהודה ושומרון? << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ואתם לא חושבים שצריך עוד מרכזי משפחות ביהודה ושומרון? << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> יכול להיות שצריך. אני לא - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יכול להיות שצריך? פרסי. << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> אני בטוחה שצריך. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> סליחה שאני קוטע אותך, אני פשוט הייתי מטופל שם. והיה אפשר - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתה לא מטופל במרכז משפחות. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> הייתי מטופל באחד הדברים שקיימים באריאל. ואם הייתי מקבל טיפול ראוי ומענה אז הייתי עולה למדינה הרבה מיליונים פחות ולא הייתי מגיע לתחתית שהגעתי. פשוט תגידו אנחנו מתנצלים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע יהודה, שנייה. אני רוצה שנייה לעשות כאן רגע סדר. נכון שמבחינת יהודה זה לא מעניין אותו והוא צודק. אני כן אגיד רגע לכולנו פה שהלומי קרב הם שייכים למשרד, "שייכים", שייכים לעצמם ושלהם, וכבודם במקומם מונח. אבל לא פרסיאדה, כי זה יותר, זה יותר, כן טיפול בעצם של משרד הביטחון ואגף השיקום. הטענות שלו צודקות מבחינת המדינה, אבל זה לא את. אז שפשוט נבין. אבל תסכימי איתי, זה להגיד לי אנחנו חושבים שאולי צריך מרכז משפחות ביהודה ושומרון זה באמת לעג לרש. זה ברור שצריך. ואיפה אתם ולמה אתם לא עושים את זה? אני לא מדברת על שאר השירותים. בכל מקרה, אני אשתדל לא להפריע לך. זה קשה לי, אבל בואי תמשיכי להגיד לי עוד מה יש ואיפה יש. כי שמעתי על הערים החרדיות ביהודה ושומרון שמעתי. שוב, הן לא פה אז אני לא יודעת אם חסר, יש או אין. גם אין נציגות של הרשות אז אני לא יודעת אם חסר שם. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. אבל כן הרשויות שנמצאות פה והאזרחים שנמצאים וגרים, התושבים שגרים במקומות האחרים בינתיים לא שמעו שום מענה. בסדר? << אורח >> אברהם פרידלנדר: << אורח >> היום שולחים אותם למרכז. מעפרה שולחים אותם לטיפול במרכז. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היא אמרה שהם שייכים למחוז מרכז ומחוז ירושלים, בסדר? אז בדקתם, יש לכם מפות להגיד לי כמה זמן נסיעה? אתם בודקים את זה כמה יש למשפחה שגרה אי שם והיא צריכה להגיע או למרכז או לירושלים? << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> - - - פתיחה של מרכזים חדשים, אז בוודאי אנחנו בוחנים את היקף האוכלוסייה, את המרחק הגיאוגרפי. המכרז הבא בתחום המשפחות אמור לצאת בשנת 2027 ואלה דברים שיילקחו בחשבון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי. אני רוצה לשאול עוד שאלה. האם ישבתם פעם במשרד אצלכם וקיימתם שולחן עגול, אצלכם, עוד לפני ששיתפתם, לגבי מענים בשיקום? עוד לא טיפול. בשיקום ביהודה ושומרון? הייתה ישיבה כזאת? ישבתם ועשיתם שולחן עגול ודנתם? כי להגיד להם תחכו עד 2027 זה כמו להגיד למישהו שיש לו, הוא צריך ניתוח לב פתוח עכשיו ולהגיד לו חכה, אנחנו אולי ב-2027 נצא למכרז. מי יכול לטפל בך? אולי יהיה מרכז כזה ב-2029 או 2028. חכה, יש לך סבלנות. << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> אני חושבת שאחד הרעיונות שאני כן לוקחת מהדיון הזה זה באמת לקיים שולחן עגול עם כל השותפים הפוטנציאליים, לחשיבה משותפת. אני חושבת שבכוחות משותפים אפשר לייצר מענים הרבה יותר מתאימים והולמים גם לצרכים של האוכלוסייה הספציפית. אז אם אני לוקחת לעצמי משהו מהדיון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לשבת קודם כל עם הרשויות המקומיות שנמצאות ביהודה ושומרון. שבו איתם. אחר כך תרחיבו את זה גם לגופים פרטיים שעושים כל כך הרבה, כי הם נכנסים מתחת לאלונקה במקום המדינה. אבל שבו קודם כל. אני בהלם שלא ישבתם. << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> גם הרשויות וגם הארגונים שלפחות חלקם הציגו כאן, החשיבה היא, יותר חשוב שנשב במשותף מאשר בנפרד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תחליטו אתם, תעשו מה שאתם מבינים. אבל בסוף זה אתם. אני אומרת, לא יעלה על הדעת ואני שמחה שאת לוקחת את זה ואומרת אנחנו נעשה ישיבה כזאת. היא קריטית, היא חשובה. אין לי מה לומר. בסוף מי שמכיר הכי טוב את הצרכים של התושבים שלו זה הרשויות המקומיות, לא יעזור בית דין. כך זה צריך להתנהל. הם מכירים, הם באים, הם מציפים וצריך לשבת איתם. << אורח >> שמואל הראל: << אורח >> זה עד 2027, 2030 אולי ביצוע. מתאבדים יעלו למדינה הרבה יותר מתאבדים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בהחלט, לא. ודיברנו רק על מרכז למשפחות. << אורח >> שמואל הראל: << אורח >> זה מצב חירום למשפחות. יש ילדים שמתאבדים, יש ילדים שהם עם חשש לאובדנות, יש ילדים שמתאשפזים. אנחנו מדברים על משפחות, אי אפשר עד 2027. זה מצב חירום, אתם חייבים להבין את זה. זה מצב חירום, חירום. לא 2027. << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> אני מבינה. קיימים מענים נוספים כמו מרכזי החוסן שקיימים ארבעה מרכזי חוסן ביהודה ושומרון והזכרתם את חלקם. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> אני רוצה להגיד שזה שאני מוביל ואני לא יודע ממה שקיים זה כשלעצמה תעודת עניות. ואנחנו רוצים פגישה בהקדם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בבקשה. ארבעה מרכזי חוסן? << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> צריך לסמן כוכבית - - - << אורח >> שלומית קופלנד: << אורח >> שלומית קופלנד, מנהלת קלינית של מרקם. שאנחנו נחשבים יחידה לבריאות הנפש. אמנם במסגרת התמיכה של המועצה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אגב, זה הזמן להגיד תודה ליעל שהקימה, ד"ר יעל. << אורח >> שלומית קופלנד: << אורח >> דמרי, ד"ר יעל דמרי. ויש לנו פסיכיאטר שהוא מנהל את המרפאה. ובעצם אנחנו היינו בעבר כשהוקם חוסן לב יהודה היינו היחידה הקלינית. אנחנו לקחנו את היחידה הקלינית. היום יש כבר הפרדה. אבל אנחנו מכירים טוב ומשתפים פעולה עם מרכזי חוסן. זה בדיוק לא הטיפול שמרכזי חוסן מסוגלים או אמורים לתת. המטופלים האלו נשלחים ממרכזי חוסן בחזרה אלינו, בצדק. כי זה לא אחראי לתת להם - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, כשאת אומרת הם, את מדברת על המשפחות? מי זה הם? כי עלו פה כמה וכמה צרכים. דיברו פה על משפחות שבתוך ביתן יש. דיברו על ילדים ונוער. דיברו על חיילים ועל הלומי קרב. אז למי את מתכוונת? << אורח >> שלומית קופלנד: << אורח >> הטיפול בחוסן הוא קצר מועד. כל העבודה המערכתית שם, אפרופו תחנות לבריאות הנפש, שונה לגמרי. היום יש אוריינטציה בכל המרכזים בעקבות המלחמה, הרבה יותר אמנם מערכתית ומשפחתית, אבל הטיפולים הם קצרים. עבודת הצוות שם היא שונה לגמרי. החזקה של מקרים שונה לגמרי. וגם אין התמחות בבריאות הנפש, זה ממש לא ההתמקצעות שלהם. אז צריך להגיד שזה יופי של דבר נהדר, זה נותן המון מענים. אבל לא מה שאנחנו מדברים כאן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן ולא. אני מסכימה, אני לגמרי, את המקצוע אני כן אומרת שכאשר דיברו על, דיבר איתי לדעתי על חוויה של נוער שיש פיגוע ויריות, אז שם זה לגמרי חוסן. ובמרכזי החוסן יש להם שלוש זרועות. זרוע אחת היא כן לטפל ולתת לאנשי המועצה כן כלים של איך להתמודד עם כל מיני דברים. זו כן תשובה. זה לגמרי חלק מאוד זעיר ממה שעלה פה. << אורח >> שלומית קופלנד: << אורח >> אני אגיד שבעקבות המלחמה הערכה שלנו, אנחנו כבר רואים את זה קורה, אנשים שאולי קיבלו את המענה הראשונה, אבל פיתחו מצבים כרוניים, חוזרים אלינו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון מאוד, לגמרי. כן? << אורח >> אברהם פרידלנדר: << אורח >> יש עוד מענה אחד מאוד חשוב, שלא קיים בשומרון, שזה אשפוז בית. בכל הארץ היום לאט לאט מתפתחים, משרד הבריאות נותן את זה, הקופות נותנות את זה, אשפוז בית. שפסיכיאטר מגיע הביתה, פסיכולוג מגיע הביתה. בשומרון בגלל האזור זה רק מקוון. זאת אומרת, אף אחד לא מוכן להגיע לשומרון לעשות את הטיפולים האלה, וגם זה לגמרי חסר. אין לא בתים מאזנים. כל דבר ברמה האשפוזית, ברמת ההוסטל, כל מי שעם תחלואה כבדה יש לו אפס, אפס מענה בשומרון. להזכיר שיש הוסטל אחד במבוא חורון, שהוא מחוץ לשומרון זה אפילו בדיחה. << אורח >> שלומית קופלנד: << אורח >> כמה גמישות יכול להיות עכשיו עם כל הסיפור של המכרזים, שהכול נורא, כמה אפשר לפשט את הדברים ולהבין שיש פה אוכלוסייה מיוחדת תקופה מיוחדת, שתהיה הזדמנות באמת לפתח מענים. או ששוב נהיה תקועים באותו לופ? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן? << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> אנחנו נצטרך לשבת על זה ולחשוב על זה יחד. אני לא יודעת לתת לך תשובה כרגע על כמה גמישות תתאפשר. אבל אני בהחלט חושבת שצריך למצוא פתרונות אקוטיים, מהירים, ייעודיים וייחודיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> אני רוצה להגיד על הגמישות הזאת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע יהודה. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> אנחנו לא יכולים להגיע למצב שכל יהודה ושומרון זה בית מאזן אחד. צריך לשבור פה את גלגלי הבירוקרטיה ותהיה כמה גמישות שנצטרך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה יהודה. אני רוצה רגע לעבור לאוצר ואנחנו נחזור אלייך, פרסיאדה, כי אני חושבת שהפתרון או לפחות הדרך לפתרון זה לגמרי השולחן העגול. לשבת איתם ולעבוד גם על הנושא של הטיפול והמרפאות גם למרפאות, במירכאות כפולות ומכופלות, קלה וגם לתחלואה כבדה, במירכאות כפולות ומכופלות. בסדר? רק שנבין כולנו את השפה. גם לאלה שזקוקים לאשפוז ולבית מאזן מה הפתרונות. כי כן בשבת המשפחה צריכה להגיע. יש עניין של, העלו פה גם את העניין של המרחק, תחבורה וכדומה. גם העניין של חשיפה לפעולות איבה ומלחמה. העלו פה את כל הסיבות ואת כל, איך אני אקרא לזה? כל הדברים הייעודיים שקשורים ליהודה ושומרון שאין להם שום מענה ואנחנו צריכים שהם יעלו את זה בפניכם, אתם תשמעו ותחשבו איך עושים. נפנה רגע לאוצר ואז נחזור אלייך לסיכום. שמעת, נכון? אז בוא רגע תגיד לנו איך אתה רואה את העניין הזה. אין לי ספק, אני חייבת לומר לך, אני אספר רגע איזה סיפור קטנטן לגבי כן תחלואה כפולה, שאני מתמצאת בזה לפני ולפנים, של להעביר מיטות. שצריכים להעביר כשיש תחלואה כפולה באיזה מקרה מסוים, למקום אחר. בוא נקרא לזה יהודה ושומרון, אבל לאו דווקא. שזה לא כסף, כי הן ריקות במקום אחד במקום במקום שני. כבר שנה אנחנו מנסים לעשות אותו וזה בלתי אפשרי. בסדר? זה החשב וזה המשרד והמשרד אומר אוקיי, ואז עובר לאוצר ואז האוצר אומר לו אי אפשר. נורא. עוד לפני שצריך להוסיף משהו. אני מרגישה, שוב, שהביטוי מינהל תקין הוא חשוב, אבל הוא תופס גובה הרבה יותר ממה שהזכויות שקיימות בסל שיקום. חוק שקיים, שמחייב לתת שירותים וסל שיקום, פשוט מתגמד לעומת דברים שהם לדעתי חשובים, אבל לא ביחס הנכון. אני אשמח לשמוע איך האוצר מתייחס לזה ומה הוא רואה. << אורח >> יאיר קנון: << אורח >> שלום, תודה על ההזמנה. יאיר קנון, אגף תקציבים. אני אתחיל ואומר, כבוד יושבת-הראש, כל נושא של רכש ומרכזים זה נושא של חשב כללי. אני אשמח שתזמינו אותם להבא, לא נושא שלנו. אני אתייחס לתקצוב וגם אני אהיה מאוד קצר. כמו שאמרת, חוק שיקום מתמודדי נפש בקהילה זה חוק שאנחנו מחויבים לתקצב. הוא תוצאתי. הוא על בסיס ביצועים. ולכן אנחנו מתקצבים ככל ויש צורך מתקצבים. תקציב ב-2025 נמצא מולי של שיקום נכי נפש בקהילה עומד על שני מיליארד שקלים, גידול בשמונה שנים של פי שתיים. ב-2018 היינו על מיליארד. אין פה אירוע תקציבי שאני אומר אין לזה כסף. אם יש קושי ביהודה ושומרון זה קושי מכרזי של מיקור חוץ שדרכו משרד הבריאות עובד. אבל זה לא קושי תקציבי. אנחנו מחויבים לפי חוק. אנחנו גם מתקצבים את זה לפי חוק. לכן מעבר לזה אין לי משהו חכם להוסיף. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> להדיוטות בינינו, אני יודעת שהחוק הזה נחקק בלי תקרה. אין תקרה לחוק הזה. כלומר, מחר יש צורך בעוד חצי מיליארד שקלים כדי להקים, לעשות ולגייס בתוך יהודה ושומרון. אתה אומר לי קבל עם ועדה שזה לא האירוע. אפשר. << אורח >> יאיר קנון: << אורח >> אני אומר, זה חוק. ואני מול נתונים. ב-2018 תקצבנו את זה במיליארד שקלים. אנחנו היום ב-2025 התקצבי הזה בבסיס מתוקצב בשני מיליארד שקלים. זה נראה לי מעיד בפני עצמו על זה שזה תקציב שהוא מבוסס תוצאות וזכאויות של משרד הבריאות בהתאם לסל השיקום שניתן מביטוח לאומי. וככל ויש גידול במענים אנחנו מתקצבים את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> התקציב הזה יעלה ויעלה עד שלא יפתרו - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, אבל יהודה, שוב. << אורח >> יהודה לוינגר: << אורח >> - - - שיפתרו את הבעיה מהשורש - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> יהודה, אני אצטרך להוציא אותך. יהודה, די. נתנו לך זמן. יהודה, אבל אתה שוב מתבלבל. אתה לא שייך לסל שיקום. שוב, אני מבינה אותך. אני מבינה אותך לגמרי, זה כואב לי בנשמה והלב נשרף לי בפנים. אבל אתה חייב רגע לנשום. אתה עושה דברים נפלאים, אתה חושב על דברים נהדרים. קבל עצה, זה לא רלוונטי. אתה יכול לצעוק עליו עד מחר. אתה, אני לא יודעת, יש פה משרד הביטחון? נמצאים פה? לא. כן, כי דיברנו על שיקום, אבל יש שיקום. אבל שיקום זה גם משרד הביטחון. לא הזמנו. אני צריכה לשבת איתך לפני כן כדי להגיד לך איזה משרדים חובה להזמין. << אורח >> שמואל הראל: << אורח >> ראינו שהם לא ברשימת המוזמנים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן. אז חבל, כשאתם רואים תעירו לי. יש לכם דרך להגיע אליי ישירות. אתם יודעים, הטלפון שלי מפורסם באתרי האינטרנט, איפה שאתם רוצים. אז אם אתם רואים משהו שלא. אבל בסדר? בכל אופן, אין לנו פה את משרד הביטחון ולכן אין לך מה לצעוק עליו, זה לא רלוונטי. לא שעל משרד הביטחון צריך לצעוק, אבל כן, בקשה. << אורח >> שולמית ג'ורג': << אורח >> אני אשמח להגיד מילה. אני שולי, אני מנהלת תחום בריאות הנפש בקבוצת רמות. מה שאני רוצה להגיד שבשם היזם שלי ובשם הרבה יזמים אחרים אנחנו מאוד נשמח - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> קבוצת רמות עושה מה? << אורח >> שולמית ג'ורג': << אורח >> קבוצת רמות מספקת שירותים של דיור, תעסוקה, השכלה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסל שיקום? << אורח >> שולמית ג'ורג': << אורח >> כן, כן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מספקת שירותי שיקום. << אורח >> שולמית ג'ורג': << אורח >> כן, כן. החל מבית מאזן להוסטלים, קהילות תומכות, דיור מוגן, הכול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ואת פועלת ביהודה ושומרון או לא? << אורח >> שולמית ג'ורג': << אורח >> לא, אנחנו לא פועלים ואנחנו נשמח מאוד להיכנס לאזור יהודה ושומרון. << אורח >> קריאה: << אורח >> כל היזמים ישמחו, רק צריך מכרזים. << אורח >> שולמית ג'ורג': << אורח >> בדיוק, זו המילה. אנחנו נשמח מאוד, אנחנו מחכים למכרזים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מעולה, טוב שאתם אומרים. אנחנו חוזרים אלייך, משרד הבריאות. יש לנו שתי דקות, אולי טיפה יותר. בואי תגידי לנו עם מה אנחנו יוצאים מפה, עם איזה בשורה שאנחנו יוצאים מפה. אנחנו נקבע כמובן דיון המשך. << אורח >> ניצנית רקלין: << אורח >> אולי משהו בתחום המכרזים, איפה זה עומד. << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> אני אגיד, להיכנס לאזור הזה גם בתור ספק שירות כמו רמות, לא צריך מכרז כי השירות של הדיור המוגן הוא מורשה, הוא מוכר. הוא יכול להתקיים גם באזור הזה. << אורח >> שולמית ג'ורג': << אורח >> על הוסטלים, על בתים מאזנים. << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> בתים מאזנים והוסטלים זה דברים שונים. להנגיש את השירותים לאזרחים שמתגוררים כן יש אפשרות שכזאת במסגרת ההסכמים הקיימים. זה דבר אחד. אני חושבת ששותף נוסף מרכזי שחסר לי בשולחן הזה זה גם ביטוח לאומי שכאמור, את ביטוח לאומי? אוקיי. אז גם לכם יש צד בשיקום, נפגעי פעולות איבה. וזה נתח מאוד משמעותי מהאוכלוסייה שמתגוררת גם ביהודה ושומרון וצריכה להיות שותפה בשולחן העגול הזה שנקים כדי לחשוב על המענים המשותפים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. ברשותכם אני אסכם את הדיון החשוב הזה. << אורח >> אברהם פרידלנדר: << אורח >> וגם לא קיבלנו מענה על המכרזים להוסטלים, לא הבנתי למה אין. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> שנייה, אוקיי, תודה. גם אני שאלתי מה ואז היא אמרה לי. אני רוצה להבין מה קורה עם המכרזים. יש מכרזים של דיור, יש מכרזים של תעסוקה, יש מכרזים של פנאי. אנחנו רוצים לדעת איפה זה עומד. אם אתה מתכוון, אברהם, לגבי דיור דווקא אז נשמע דיור. אבל מבחינתי תנו לנו רגע סקירה לגבי המכרזים. << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> יש מכרז עכשיו שהוא ממש קורם עור וגידים בתחום הדיור, אבל מדובר על הדיור המוגן על כל סוגיו. לאחריו אני מניחה שיהיה גם מכרז להוסטלים. אי אפשר לעבוד על כל המכרזים במקביל. גם משאבי כוח האדם וגם התשומות שזה דורש. וכמובן גם מתעתד לצד מכרז תעסוקה שבמסגרתו תינתן גם התייחסות למסגרת הקלאב האוס ואני מקווה שהדברים יקרו בהקדם כמה שיותר מהר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. ביטוח לאומי, בבקשה. << אורח >> אוסנת ששון: << אורח >> אני אוסנת, מנהלת שיקום בסניף ירושלים, אז ככה שאנחנו בתחום. אני אגיד שאנחנו, אני חושבת שכולם יודעים ששיקום מתחלק בעצם לרצפים של תפקוד. וסל שיקום הוא תפקוד יותר מוגן, נתמך. ואחר כך, אחרי שאנשים עוברים איזה שהוא תהליך של שיקום בשוק המוגן יכולים לעבור - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את מדברת על תעסוקתי. << אורח >> אוסנת ששון: << אורח >> שיקום ביטוח לאומי במובן של נכות כללית, נכות עבודה, זה תעסוקה. זה שיקום תעסוקתי. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל מהקצבאות. יש הרבה אנשים שלא מודעים בכלל - - - << אורח >> אוסנת ששון: << אורח >> דווקא קצבאות אני מצפה מאנשים בשטח שיפנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את יכולה לדבר אלינו ולמיקרופון? כי אנחנו לא שומעים. << אורח >> אוסנת ששון: << אורח >> אני אומרת, אנשים שהם בשטח, תפנו. אני לא יכולה להגיד שכולם מקבלים 40% כי השירות - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> האם אתם שמים פלאיירים בבתי החולים הפסיכיאטרים "דעו לכם שאתם זכאים לקצבה, גמלה של ביטוח לאומי, הכרת נכות, תפנו אלינו". האם אתם שמים פלאיירים שלכם במרכזי המשפחות, מילם, יהל וכדומה? אני שואלת אתכם. << אורח >> אוסנת ששון: << אורח >> לא, אני לא יודעת. יכול להיות שכן, אבל אני לא יודעת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> היא לא הגיעה מהמשרד, היא הגיעה מסניף ספציפי. << אורח >> אוסנת ששון: << אורח >> לא, לא, זה בסדר, אני מייצגת את משי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. אז להגיד לי לא יודעת זה בעיה. בסדר? אז תחזרי אלינו איך אנחנו מנגישים. << אורח >> אוסנת ששון: << אורח >> העובדים הסוציאליים של המחלקות הם בקשר ישיר איתנו אם נראה להם שזה מישהו שהוא מתאים ישר לעבור לשוק החופשי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני לא רוצה להסתמך על עובדת סוציאלית. אני אסתמך גם עליה. אבל אם הורה בא לבקר את הילד שלו בבית חולים ויש לו, הוא קורא, אנחנו ממתינים הרבה זמן. אומר אוקיי, מצוין, עכשיו אני יודעת. יש עוד דרכים. לא צריך להתקבע על. << אורח >> אוסנת ששון: << אורח >> יכול להיות שיש ויכול להיות שלא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז, תבדקי. << אורח >> אוסנת ששון: << אורח >> אנחנו נבדוק את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סתם רעיון שלי. אפשר עוד 20 רעיונות לעשות, סתם זרקתי רעיון. ולגבי שיקום תעסוקתי? כן? << אורח >> אוסנת ששון: << אורח >> אנחנו בשיקום תעסוקתי עובדים עם אנשים שיכולים להתמודד עם השוק החופשי ולא עם השוק המוגן והנתמך. זאת אומרת, הרבה אנשים מגיעים אלינו אחרי תהליך מסוים שהם עושים בסל שיקום. ואז בעצם הבדיקה שלנו אם זה אנחנו או לא. ויש לנו מענים. המענים שלנו שאנחנו בדרך כלל קונים שירותים. אז שיקום יכול להיות לימודים ואז כמובן אנשים יכולים ללמוד בכל הארץ, אפשר באריאל, בהרצוג שנמצאים אולי באזור. אבל אנשים גם, מי שכבר יכול להתמודד עם השוק החופשי יוצא לכלל ההשכלות והמקצועות שאפשר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתם נותנים שירותים בתוך יהודה ושומרון? << אורח >> אוסנת ששון: << אורח >> אדם לומד בתוך מסגרת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בסדר, יש את אריאל. << אורח >> אוסנת ששון: << אורח >> ברור. בגלל זה אני אומרת. לומדים בכל מסגרת שהיא מוכרת. ברור, גם במסגרות שם. זה מבחינת השיקום התעסוקתי. אנחנו בעצם השלב, הנדבך אחרי, הרי מבחן כניסה אלינו זה יכולת להשתלב בשוק החופשי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, רק מהר. << אורח >> פרסיאדה אדירי: << אורח >> רק הבחנה או דיוק קל לגבי נפגעי פעולות איבה. << אורח >> אוסנת ששון: << אורח >> שנייה, יש לנו שני כובעים. זה כובע של שיקום תעסוקתי. הכובע של שיקום נפגעי איבה אנחנו בעצם קונים שירות. אני חייבת להגיד שברוך השם מבחינת שירות שאנחנו יכולים לקנות בטיפול יש לנו ביהודה ושומרון. מרכזי החוסן מאוד עוזרים לנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גם הובלתם מאוד יפה במלחמה, אין ספק. << אורח >> אוסנת ששון: << אורח >> יש לנו קליניקות פרטיות שאנחנו עובדים איתם. אני מצרה גם על בתים מאזנים. אם זה בתוך יהודה ושומרון ואם זה בחוץ. מאוד קשה עם בית מאזן שאין לנו אחר כך שירות בתוך הקהילה. אנחנו קונים שירותים. יש לנו כמה תוכניות שבנינו לפוסט טראומתיים, אבל הם במעט. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז נשמח. אני מבקשת בכתב תעבירי לנו את התוכניות שבניתם בתוך הקהילה שיש לכם בכלל ויהודה ושומרון בפרט. כמו שאתם שמים לב, זה רק טיפה. נגענו בקצה המזלג, באמת בקצה של הקצה, טעימות מה שנקרא. אני לא יודעת למי זה היה טעים בחך, אבל בסדר, זה טעימות מהאירוע. אנחנו כמובן נצטרך לקיים דיון נוסף. אני חושבת שכן נעשה דיונים עוקבים. זה לא אחד, אלא זה יהיה רצף של דיונים. אני כן מבקשת ממשרד הבריאות חשיבה מחודשת על אזור של מחוזות. באמת לחשוב רגע איך מחלקים. << אורח >> ורד מזומן אביעד: << אורח >> ולחשוב על הציבור הדתי לאומי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה ורד. אני מבקשת, בסיכום לא מתפרצים. גם חברי כנסת, שמותר להם בכל רגע ורגע. אבל בסיכום כבר לא עושים את זה. באמת לחשוב מחדש על הנושא של מחוזות ביהודה ושומרון כמחוז שעומד בפני עצמו על מנת שכן יהיה לנו נתונים כמה יש, מי יש. באיזה מגזר הם. צריך לייחס למגזרים מסוימים שיקומים. שיקום מסוג מסוים עם תרבות ושפה. אם לא יהיה לכם את הנתונים אז למי יהיה? הם באחריותכם. כמו שגר מישהו בגבעת שמואל, כך גם מי שגר ביהודה ושומרון. אז אני מבקשת את זה שתעשו בדיקה מחודשת לגבי הקביעה הזאת. לא צריך את כל הארץ, זה מסובך מידי. אפשר פשוט להוציא אותם החוצה. יש להם מאפיינים ייחודיים, כמו שאמרנו. צריך לתת את הדעת. אבקש גם הרחבת שירותי שיקום בפריסה גיאוגרפית וכמותית לאורך יהודה ושומרון על פי צרכים. כרגע קשה לכם לראות את הצרכים, אבל אני אומרת שיש. לקדם את המכרזים. כן חשוב מאוד ואמרת שתיקחי את זה לתשומת ליבך ותבצעו, זה הקמת מה שנקרא שולחן עגול לבדיקת הצרכים של שיקום וטיפול בריאות הנפש ביהודה ושומרון. חשיבה משותפת וזיקוק הצרכים עם הרשויות ועם הגופים הפרטיים בתוך יהודה ושומרון. וכמו שאמרנו, הארגונים והחברה האזרחית. כן עלתה פה בקשה שהיא אחת מיני רבות, כן לבדוק את כל הנושא של אשפוזי בית ביהודה ושומרון. אני חושבת בואו נקים קודם כל בית חולים ביהודה ושומרון, לצד אריאל, שיכלול לא מעט, אגב, לא רק בריאות הנפש, אבל באמת זה ועדה אחרת ותחום אחר. אבל מאחר וזה משהו שהוא הרבה יותר גדול כרגע, אשפוזי בית הם הרבה יותר יעילים מהבחינה שאפשר להקים אותם מהיום להיום ולא לחכות עד ש-. לכן זה יכול להיות קריטי וחשוב. ושוב, זה חשוב לדיון שלנו כאן כי אין שיקום בלי טיפול ואין טיפול בלי שיקום. לכן חייבים לחבר את זה ביחד. תודה רבה לכולכם, באמת מכל הלב, על מה שעשיתם, על מה שאתם עושים ובוודאי על מה שתעשו. תודה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:05. << סיום >>