פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 553 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום חמישי, א' בניסן התשפ"ו (19 במרס 2026), שעה 09:30 סדר היום: << נושא >> מערך הקב"סים (קציני ביקור סדיר) בזמן חירום << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צבי ידידיה סוכות – היו"ר משה טור פז מוזמנים: חיים מויאל – האחראי על האגף למניעת נשירה, משרד החינוך אתי וייסמן – מרכז המחקר והמידע, כנסת דוד אטיאס – קב"ס, עיריית ירושלים מאור צמח – יו"ר ארגון הקב"סים הארצי מוזמנים באמצעים מקוונים: אלדד תם – מנהל יחידת ביקור סדיר, מינהל החינוך, עיריית ירושלים ליאור בר ניר – אחראית תחום חינוך, המועצה לשלום הילד לירון כרמלי –  מנהלת אגף חינוך, רווחה וקהילה, מרכז השלטון האזורי ייעוץ משפטי: תמי סלע מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: אתי רוקח, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מערך הקב"סים (קציני ביקור סדיר) בזמן חירום << נושא >> << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שלום, בוקר טוב, וחודש טוב לכולם. תודה רבה לכל מי שהגיע. אנחנו נמצאים היום בראש חודש ניסן, שזה אחד הימים בעיני הכי גדולים שקיימים אצלנו כיהודים. ניסן זה חודש הגאולה, "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל" בעזרת השם עוד השנה. אנחנו רואים הרבה ישועות שיש לעם ישראל, ואנחנו רוצים גם גאולה בקרוב בעזרת השם. בכלל על היום הזה כתוב, ראש חודש ניסן, הגמרה אומרת "אותו יום נטל עשר עטרות", זה היום שבו נבנה המשכן, זה היום שהוא ראשון למעשה בראשית, ראשון לירידת האש, ראשון לברך את ישראל. אבל הדבר שמייחד את ראש חודש ניסן מכול, זה שהוא ראש השנה. היום אף אחד לא מתייחס לניסן כראש השנה, אבל בתורה, בכל מקום שכתוב בחודש השני, החודש השישי החודש השביעי, סופרים מחודש ניסן. החודש השביעי זה חודש תשרי, החודש השני זה חודש אייר, וכן על זה הדרך. הגמרא אומרת, "ראש השנה לשנים ולמלכים". אני חושב שאחרי 2,000 שנה כמעט, שלא הייתה משמעות למושג הזה של ראש השנה למלכים, זכינו היום שיש סוג של מלכות ישראל היום פה בארץ ישראל, ואחד הדברים שלי חשוב לדבר עליו כיו"ר ועדת החינוך, התורה שמגדירה את התפקיד של המלך בישראל, מתמקדת מאוד בזה ש"לבלתי רום לבבו מאחיו". דווקא אצלנו ביהדות, התפקיד של המלך הוא שלא להיות אחד אי שם שמבין הכול ושכולם מעריצים אותו. להפך, לפי התורה לא יהיו לו הרבה סוסים, לא ירבה נשים, ילמד כל היום כדי שבסוף "לבלתי רום לבבו מאחיו". הנקודה הזו, באה להוציא אתנו מחטא היוהרה וזה בעיניי מתקשר לתפקיד שלנו פה. כי אימפריות גדולות קמו ונפלו כי המנהיגים שם היו יהירים. והיהירות בסוף הובילה אותם לזה שהיו בטוחים בעצמם, לא ראו את הסכנות, ולמרבה הצער הם נפלו ולמרבה הצער גם אנחנו. רק לפני שנתיים פגשנו מציאות שבה הכול היה על השולחן, חמאס דיבר, אמר דברים ברורים מאוד, התכונן בצורה ברורה מאוד, אבל אצלנו היו אנשים יהירים שחשבו שזה לא יקרה, ושהם בטוחים שהכול הם יודעים. ובסוף, זה בכלל לא קשור לדעות פוליטיות כאלה ואחרות, ברגע שאתה יהיר, אתה לא שומע ולא מתעניין בעובדות, ולא נכנס לבחון לעומק ולא יודע להקשיב לאחרים, גם אם הם במעמד אחר משלך, אתה חלילה יכול להגיע לאיום קיומי. לא לחינם אומרים, "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל", ויש לנו תפקיד גדול פה בוועדת החינוך, לייצר מציאות שבה מחנכים את ילדי ישראל לדעת להקשיב, להתמודד, בלי להיכנס לוויכוחים של "אני במעמד אחר, אני לא מקשיב לך". להפך, "איזהו חכם? הלומד מכל אדם", להתמקד בעובדות, ובעזרת השם זו הדרך להגיע לגאולה גם פה במדינת ישראל וגם להביא גאולה לעולם. במקום הזה אנחנו פותחים את הדיון היום על הקב"סים. אתם עושים עבודת קודש לאורך כל ימות השנה. הציבור לא מספיק מכיר את מה שאתם עושים מאחורי הקלעים, אבל הפער בין הרבה מאוד ילדים ונערים אם הם לא ילמדו, לבין אם כן ילמדו, בסוף חונה אצל האנשים האלה. ואתם ביקשתם, מאור, שנערוך דיון בהקשר למלחמה לכל התפקיד שלכם, אנחנו כמובן נענינו בשמחה. תודה למי שהגיע, מאור, במה שלך. << דובר >> מאור צמח: << דובר >> קודם כול אני רוצה להודות לך, צבי על הנכונות מהרגע להרגע. אני, מאור צמח, יושב-ראש ארגון הקב"סים הארצי, מייצג קרוב ל-700 קציני ביקור סדיר הפרוסים בכל מדינת ישראל, ממטולה עד אילת. קציני הביקור הסדיר ביום-יום שלהם, באופן פורמלי ומעשי, אחראים על חוק הביקור הסדיר. החוק אומנם נחקק בשנות החמישים, אנחנו מנסים כל הזמן להתאים אותו לימים הנוכחיים. החוק מסדיר את כל הנושא של הביקור הסדיר של תלמידים במערכת החינוך. חובת הלמידה במסגרת חינוכית היא מניעת הנשירה הגלויה. מי שעובד על החוק, בעיקר על הנושא של ילדים שנושרים במערכת החינוך, לא מגיעים, ושם אנחנו עובדים. בלא פורמלי ובאופן מעשי אני יכול להגיד ש-90% מהעבודה שלנו, אם לא יותר, מתרכזת על הנשירה הסמויה. זה תלמידים שכן מגיעים למערכת החינוך, אבל לא מפיקים ממנה את התועלת המצופה. ושם אנחנו באופן הדוק מנסים לתת פתרונות באופן מערכתי, פרטני וכללי. אנחנו משלבים לא מעט גורמים, אם זה רווחה, אם זה השירות הפסיכולוגי החינוכי, ואם זה החינוך המיוחד, קידום נוער, המון גורמים סביב הילד, ומנסים להיות כמו איזשהו "קייס מנג'ר" כזה סביב הטיפול בילד המאתגר, במטרה שהוא יצלח את מערכת החינוך בהצלחה. ופה אני מגיע לחירום. בחמש השנים האחרונות מדינת ישראל מתמודדת עם אתגרים גדולים של חירום. זה התחיל מהקורונה, המשיך ב-7 באוקטובר, ואנחנו כרגע בואכה מבצע שאגת הארי, ובכל אירוע חירומי כזה הקב"סים מזיזים את המתג ועוברים להפעלה חירומית של המערכת. צבי, אמרת לא להיות יהירים. אבל אני פה כן רוצה להיות יהיר ולהגיד שה-700 קב"סים האלו הם האנשים שעומדים בקטר של מערכת החינוך של מדינת ישראל בעת חירום, ועושים משהו שהוא פלא פלאים, גורמים למערכת בסופו של דבר, על כל הביקורת הציבורית, לתפקד בעת חירום ולמלא את תפקידה המהותי, ללמד את ילדי ישראל. והרצף החינוכי נשמר לאורך כל אתגרי החירום, הודות לקציני הביקור הסדיר, שבעבודה רגישה, סיזיפית ופרטנית דואגים לאותם ילדים, מגיעים אליהם הביתה ומנהלים את שיחת הטלפון ומכילים את האירוע, ורגישים לשינויי מצבי הרוח ולשינויים הרגשיים. כך עשינו בקורונה וכך עשינו ב-7 באוקטובר. אותם קב"סים נפרסו בכל מקומות הפינוי, פתחו בתי ספר, הובילו את התלמידים שהסתגרו בחדרים. אני יכול לספר פה סיפורים מרגשים מאוד. תלמידים שהגיעו למרכזי הפינוי ולא היו מוכנים לצאת מהחדר במלון, והקב"ס לאט-לאט, יום אחרי יום, הביא את התלמיד ללמידה אקטיבית בתוך בית המלון, בתוך בית הספר שפונה. וככה אנחנו עושים כיום בתוך שאגת הארי בנושא של הזום, בנושא של למידה מרחוק. אנחנו בסופו של דבר משמרים את הרצף החינוכי, וזה קריטי וחשוב. ובין משברי החירום אנחנו נתקלים באתגרים גדולים בשנים האחרונות, החל מנשירה הרבה יותר גדולה שאנחנו מזהים אותה מראש, אפילו לא באה לידי ביטוי בסטטיסטיקה, כי אנחנו מתנפלים עליה ונותנים פתרונות. החל מזה שיש עלייה בנושא הרגשי, הנפשי של הילדים, וגם שם אנחנו יודעים לכוון את עצמנו ולתת את המענים. אבל יש נקודה אחת שבגינה הזדעקתי והיה לי חשוב להגיע לכאן ולהגיד. בשבוע שעבר פורסם איזה פוסט בפייסבוק, על פניו עוד פוסט, עוד התלהמות ציבורית, אבל כשנכנסתי לשם, ואתה רואה את התגובות, 600 תגובות, עשרות אם לא מאות שיתופים, ותגובות לא על גבול ההסתה והאלימות אלא תגובות מסיתות, אלימות, חמורות בעיניי, מול אנשי ציבור שעושים את עבודתם קודש. בתחושה שלי הפער בין מה שהקב"סים עושים לבין מה שקורה, ואני מבין שבעת חירום אותו ציבור מתוסכל מזה, וקשה לו להתמודד עם הילדים ולהיכנס לזום ולא להיכנס לזום, כל הסיפור הזה מוצא לעצמו איזשהו קורבן מערכתי שנקרא הקב"ס, וגם את זה אנחנו מכילים. אבל אני אומר עד כאן, כי יש גבול לדבר. לא מעט תגובות שם כינו את הקב"סים קלגסים, נאצים, וזה מגיע לתקשורת והתקשורת לא מביאה לידי ביטוי את הסיפור הזה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ברשותך מאור, גם לטובתנו וגם לטובת הצופים, ולמי שרואה את הישיבה הזו ולא מבין על מה אתה מדבר, תסביר את הרקע. מה אתם עושים בזמן מלחמה, ומה הייתה הביקורת? << דובר >> מאור צמח: << דובר >> קב"סית מסוימת פנתה למספר תלמידות, קצת בהצבת גבול, שהצבת גבול זה דבר גם בריא חינוכית, ואמרה שהבנות צריכות להיכנס לשיעורי הזום, אם לא, היא תגיע ותנהל איתן שיחת בירור וכדומה. ואותו עורך דין העלה את האמירה שלה. דרך אגב, נכון או לא נכון, אני לא נכנס לזה. יכול להיות שאותה קב"סית יכלה להיות יותר רגישה, הכול טוב. אבל זה מקרה אחד מול אלפי מקרים שאנחנו מטפלים בחירום, מול המון הכלה. הקב"סים הם העיניים של מערכת החינוך, אבל הם גם הלב של מערכת החינוך. ומול זה, תגובות של הציבור שהיו קשות וכואבות. ואני מבין את הכאב של לא מעט קב"סים שקיבלו בפלאפונים, ואיך תסביר. מצד שני, היו גם כאלו שידעו להגיד תודה ולהגיד שבאמת אנחנו קרש הצלה בפני התלמידים האלו. << דובר >> אתי וייסמן: << דובר >> אבל מבחינת המדיניות של משרד החינוך, יש חובת נוכחות בלמידה מרחוק? << דובר >> מאור צמח: << דובר >> משרד החינוך מאוד ברור בנושא הזה, והוא אומר דבר כזה, אנחנו באים - - - << דובר >> אתי וייסמן: << דובר >> האם התלמידים חייבים להיות נוכחים בשיעורי זום, כמו שהם חייבים להיות נוכחים בבתי ספר? << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> יש בחינה מאד סדורה של הנוכחות. והנושא הזה, כמו שהיה בקורונה ובמלחמות אחרות, זה עניין של רגישות. בוודאי שיש חובה, אבל אם היה כל הלילה טילים, החובה משתנה. לכן ברמת החובה יש חובה, ועדיין יש פער בין החובה הזאת לבין החובה להגיע לבית ספר. יש פה ניואנס שבמלחמות לא מקפידים על החוק, אבל בודקים נוכחות יומיומית לגבי הכניסה של תלמידים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> חיים, אתם מבחינתכם מצפים שהקב"סים יבדקו את הנוכחות בזום? << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> לא. הרעיון זה שהקב"סים צריכים לטפל בסך הכול האוכלוסייה שיש להם, אבל באופן ממוקד באותם ילדים שהם מטפלים בהם בתדירות מאד גבוהה, באינטנסיביות, והם המטופלים שלהם. אני אתן נתונים על זה כדי לראות, ואת זה הם עושים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתה אומר, אם לצורך העניין קב"ס אומר שלפי שיקול הדעת שלו הוא חושב שהילד הזה, אם הוא לא ייכנס לזום, הוא גם לא יחזור לבית הספר, אתה כן רוצה שהוא יתערב. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> אותם ילדים, באזור 17,000 ילדים לצורך העניין, שהם מטופלים אינטנסיבית. אינטנסיבי זה שהוא כל יום איתו בקשר. הציפייה שלנו, והם עושים את זה, שהוא יתקשר אליו וידבר איתו ויהיה איתו בקשר כדי להכניס אותו לזום, ואם צריך אפילו להגיע אליו הביתה וכל מה שקשור בזה. לגבי כלל האוכלוסייה, יש ילדים שהם רשומים כמטופלי קב"סים אבל הם לומדים, נכנסים, יש להם מורים ויש להם מטפלים שעושים את העבודה הזאת, קידום נוער הילה למשל. אבל אם יש איזושהי בעיה, מייד מכניסים את הקב"ס לפעולה והוא מתארגן. אני חושב שהתפיסות והפרקטיקות שלמדנו גם בקורונה וגם בחרבות ברזל באות לידי ביטוי היום בצורה עמוקה מאוד בחלקים הללו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מדהים. << דובר >> מאור צמח: << דובר >> אני לגמרי מסכים. אני חושב שחלק מהמקצועיות של קב"ס זה לדעת את הרגישות הזאת. הרגישות הזאת באה לידי ביטוי באופן גורף בעת חירום. וקב"סים מעבר לכן יהיה בזום לא יהיה בזום הראו לי בדיוק לפני שבאתי לפה, איזה קב"סית, וואטסאפ עם נערה שהיא מפחדת ובחרדות, ואיך הקב"סית מכילה אותה ומובילה אותה לאט-לאט להרים את עצמה במצב הזה. צריך להבין, הקב"ס אומנם מתעסק ביום-יום בחינוך, וזה המנדט שלנו, אבל בחירום זה משתנה וזה הרבה מעבר לדבר הזה. לצערי היה כואב לשמוע את זה, ואני חושב שהבית הזה צריך להגיד את זה מול עובדי ציבור, בטח קציני הביקור הסדיר, שזו נישה קטנה במשרד החינוך, קטנה אבל כל כך גדולה וענקית, שבסוף קציני הביקור הסדיר החזיקו את המערכת ואת רצף הלמידה בשנים האחרונות. יתפלמסו, יגידו, כן, לא, איך למה וזה, בסוף זו עובדה. אני לא חושב שיש מדינה בעולם שהפליטים שלה ישבו ולמדו תוך כדי מלחמה. במדינת ישראל הפליטים שלנו ישבו ולמדו. היה קשה ומאתגר, פתחנו עשרות בתי ספר בארץ, אבל עשינו את זה, וזה יצר רצף למידה ומנע נשירה גדולה מהמערכת. מעבר לתופעות הנפשיות רגשיות שאנחנו היום מתמודדים איתם, אם זה לא היה קורה, היינו מתמודדים עם גלים וצונאמי הרבה יותר רחב וגדול. וכל זה בעבודה מאד סיזיפית של אותו קומץ. 700 זה לא הרבה. אנחנו בתת-תקינה. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> 750. << דובר >> מאור צמח: << דובר >> אנחנו צריכים להגיע ל-1,200 ו-1,500 קציני ביקור סדיר, וכמה שיותר להביא, כי באמת העבודה היא חשובה. בוועדה הזאת הגעתי כמה פעמים במסגרת המאבק שלנו על הכרה בתפקיד ועל הסכמי השכר שלנו, ובשנתיים האחרונות חתמנו על הסכמי שכר שהם לא מספיקים, הם לא באמת באים לידי ביטוי על העבודה הגדולה שהקב"סים עושים. מתחילת אוקטובר לקחתי על עצמי משימה קטנה לשקף למערכת נקודה מאד קטנה ביחס שלה לקציני הקורס סדיר. עשיתי את זה בהמון מעגלים. מול המעגל של מנכ"ל משרד החינוך ובכל וועדה שאני מגיע. אחרי שחזרו ב-7 באוקטובר תושבי העוטף ותושבי הצפון למערכת, משרד החינוך אמר שהוא נותן מענק למורים ולפסיכולוגים. מענק חזרה של 7,000 שקלים. אמרתי מצוין, מעולה. הכרה על כמה זה מגיע להם, זה להגיד תודה על תקופה מאד חריגה וקשה. במשולש הזה יש גם קב"ס, והקב"ס היה הראשון ב-7 באוקטובר בתושבי העוטף, בשדרות, באופקים, בקיבוצים, והקב"ס לא קיבל את המענק הזה. זה סכום של 120,000 שקלים סך הכול שאני מפרפר עליו כמעט שנתיים, ועד היום הקב"סים לא קיבלו את זה. והם היו הראשונים מול התלמיד. למורים מגיע ולפסיכולוגים מגיע לכולם מגיע, אבל הקב"ס הוא הראשון שהיה מגיע לו שם, ועד היום הוא לא קיבל את זה. זה אומר משהו על המערכת בהתייחסות שלה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מי החליט מי מקבל? שר החינוך? << דובר >> מאור צמח: << דובר >> אני הגעתי מהשר עד יו"ר הוועדה. סגרתי את כל המעגל, אין בן אדם שלא שמע את זה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתם לא עובדי משרד החינוך, נכון? << דובר >> מאור צמח: << דובר >> עובדי רשויות מקומיות, אולי זה חלק מהביורוקרטיות. אבל גם הבירוקרטיות האלה בעת חירום ידענו לדלג עליהן על המון נושאים אחרים. ההתייחסות לקציני הביקור הסדיר צריכה להיות לא רק באמירה, אלא גם במעשים. הגדלת תקנים היא חובה בטח בעקבות האתגרים הגדולים מאוד של השנים האחרונות. צריכים להגיע ל-1,100-1,000 קציני ביקור סדיר. צריך להילחם בישורת אחת איתנו על התנאים של קציני הביקור הסדיר. במענקים כאלו ואחרים שקורים, לזכור שגם הם קיימים במערכת, אולי הם רק 700 לעומת אלפי מורים או אלפי פסיכולוגים, אבל הם החלק הראשון שבחזית. היינו בשטח, היינו במלונות, היינו במרכזי הפינוי, היינו עם הילדים ושם אנחנו רוצים להיות ושם אנחנו נמצאים. תודה רבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. עוד מישהו מהחברים שהגיע? << דובר >> דוד אטיאס: << דובר >> שמי דוד, אני קב"ס בעיריית ירושלים. הקבוצה שלנו בוואטסאפ נקראת "סיירת ביקור סדיר". אנחנו באמת מרגישים כך, כי אנחנו הזרוע הכי פנימית שבין הרשות ומשרד החינוך לתוך בית הספר עם התלמיד. בחירום, אנחנו, עיריית ירושלים טיפלנו בכל המפונים. יום חמישי שקרה, קיבלנו מפונים מבית שמש, ישר נכנסנו לבית המלון, זאת אומרת לא עברו יום אחד, יומיים. אגב, יישר כוח, חיים, ראינו את בתי המלון ואיך שהם התארגנו לבית הספר היסודי, זה מטורף, שאפו ענק. אבל יש את הנערים שלא ירדו למטה ולא נכנסים לזום והם מבית שמש. זה קרה לפני שבועיים ואנחנו כבר היינו שם ויוצרים קשר עם הילדים, הם אורחים שלנו. ברגע שהוא ישן פה, הוא שלי. כך אנחנו רואים את זה. התפקיד שלנו בחירום הוא הרבה יותר רחב ומשמעותי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתם עומדים בעצם מול אותם ילדים, כמו שחיים תיאר, מול אותם 17,000, כדי לבדוק אם הם נכנסים או לא נכנסים לזום? << דובר >> דוד אטיאס: << דובר >> אני אתן דוגמה. יש ילדי פנימיות. חלק מהפנימיות סגרו, יוצאים לחופשה עכשיו. חלק מכפרי הנוער זה ילדים ממש בסיכון. אנחנו מרימים טלפון אחד-אחד לפי רשימות שיש לנו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הבת שלי באולפנה, כל החברות שלה נסעו לכינרת. היא אמרה לי "אבא אני רוצה לנסוע לכינרת", אמרתי לה שלפי ההנחיות אסור לנסוע לכינרת, כל החברות נוסעות, אף אחד שם לא בזום בכלל. << דובר >> דוד אטיאס: << דובר >> במלחמה מעל 1,500 תלמידים קיבלו, רק בירושלים, טלפון אחד-אחד. כל ילד של פנימייה שבסיכון קיבל טלפון. << דובר >> אתי וייסמן: << דובר >> המסגרות לנוער בסיכון לא פתוחות עכשיו? << דובר >> דוד אטיאס: << דובר >> יש כפרי נוער שבהגדרה הן לא טיפוליות, אבל הן סופר-טיפוליות. לדוגמה, קדמה, קריית יערים, בהגדרה הן לא טיפוליות, אבל יש שם ילדים שהם בסופר-סיכון. מישהו צריך לטפל בהם ומישהו צריך להתקשר אליהם. << דובר >> אתי וייסמן: << דובר >> איזה מסגרות פתוחות כרגע לנוער בסיכון? << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> מח"טים, מרכזי נוער, קידום נוער הילה, מועדוניות, מרכזי חירום וחסות הנוער והכלא. המסה הגדולה היא כיתות מב"ר אתגר, שאנחנו חושבים בהמשך להחריג אותם. הם יותר נכנסים מרחוק. אנחנו מקבלים נתונים יחסית טובים לעניין הזה, אבל הקבוצה הראשונה, הלחץ הגדול היה בעיקר בכל מה שקשור להזנה, זו קבוצה שהיא בקצה הרצף, לכן ביקשנו ונענו לנו להחריג אותם. והם הוחרגו כבר שבוע שהם נמצאים. זה לא פשוט להביא אותם, בלילה יש טילים, הם לא קמים ועוד הרבה דברים אחרים שנמצאים. ולקב"סים יש מקום נכבד בלהעיר, לעודד ולהביא את אותם ילדים, זה לא מעט ילדים, כמעט 16,000 ילדים באינטנסיבי, זה המון. וכל הזמן בתוך החלק הזה של להתקשר אליהם, להבין מה קורה איתם, ולדאוג שאם המסגרות פתוחות, להביא אותם. אנחנו מדברים על רצף גילאי. המועדוניות זה ילדים קטנים מכיתה א' ועד כיתה ו', יש שם קבוצות מאד גדולות של ילדים שהקב"סים יוצרים את התהליך של להביא אותם לתוך המסגרות בתוך החרדה הגדולה מאוד. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תודה רבה על זכות הדיבור. אני משמש קב"ס כבר כ-12 שנים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מאיפה אתה בארץ? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני כרגע מבאר שבע, עם הפנים לשדרות. קניתי דירה בשדרות, אבל אני עובד במועצה האזורית בני שמעון. אנחנו בחמש השנים האחרונות בתקופה סופר מאתגרת. הפכנו להיות עוד יותר מקצועיים ממה שיכולנו להיות. זה חמש שנים שאנחנו סוחבים אחרינו ילדים עם הקורונה, עם 7 באוקטובר, וכרגע עם המלחמה באיראן. התפקיד שלנו חשוב, משמעותי ורגיש מאוד. אנחנו הראשונים שמרימים טלפון לילדים האלה בבוקר, ולפעמים גם האחרונים שמרימים אליהם טלפון בלילה. אנחנו הרבה פעמים יודעים יותר טוב מההורים שלהם או מכל מי שנמצא מסביב מה מצבו של הילד. הילדים מאוד תלויים בנו וסומכים עלינו. הפחד הגדול שאיתו אני מגיע לוועדה זה הפחד מהצונאמי של הנשירה שתהיה אחרי הסיום של המלחמה עם איראן. אני צופה שברגע שיסתיים המקום הזה, אנחנו נחווה פה צונאמי של ילדים שיגיעו בנשירה מטורפת לתוך הבתים. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> זה לא קרה במלחמות הקודמות, בזכותכם, אני לא בטוח שזה יקרה עכשיו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן, בדרך כלל זה צונאמי שמגיע אחרי תקופה מסוימת, ובשביל זה אנחנו נמצאים פה. תודה רבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בוקר טוב, תודה רבה. אני עובד בעיריית ירושלים, קצין ביקור סדיר באגף החינוך החרדי. בעיקרון אני אחראי על האזורים, בין הקשים בירושלים: שמואל הנביא, גאולה, בוכרים, רמת אשכול. הסיטואציות שבהן אנחנו נמצאים גם בלמידה מרחוק, אולי אצלנו במגזר זה יותר טלפונים ופחות דרך הזום. אני רואה את זה אצלי בבית למשל שזה עובד בצורה אחרת, לא בצורה של למידה, יש להם טלפון שמתקשרים והם פחות רואים אחד את השני. אומנם יש מסגרות שיש להן יותר אתגרים, אבל בציבור החרדי יש יותר מענה כי הם יותר בקשר טלפוני ויש להם יותר מעקב. למשל, אם יש תלמיד שלא נמצא, אני בקשר עם כל מנהלי המסגרות, יש להם את היומנים מסודרים והם רואים ילד שלא נמצא. אבל האתגר היותר גדול זה ההתמודדויות שמגיעות אחרי, הטיפולים שצריך, נוצרים פערים לימודיים מבחינת ההתנהגות של הילדים, בעיות רגשיות, יש הרבה מקרים שאנחנו מטפלים שקורים בפערים הלימודיים, שזה בעצם מה שנוצר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אוקיי, תודה רבה. חיים. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> אני אעשה סדר גם בנתונים וגם בדברים האחרים. אני חייב להתחיל בצונאמי. בקורונה, כשהיינו באירועים, כמו מספר המתים מהמגיפה, כמעט 18,000. שם למדנו ופיתחנו את הפרקטיקה של החרגה של הילדים ונוער בסיכון, וההחרגה יצרה מומנטום שדרכו הצלחנו לגעת בראשים של הילדים. זה הסיסמה שלנו, אנחנו רוצים לגעת בראש של הילד. בלב שלו אנחנו נוגעים, אבל לגעת בראש זה פיזי, זאת אומרת לגעת ממש בראשים של הילדים, כלומר להגיע אליהם. ולמערך של הקב"סים יש מקום מאד חשוב. זה נראה כאילו 750 קב"סים זה מספר קטן, אבל המספר הזה חולש על כמעט 85,000 ילדים. ולכל ילד שנכנס לתוך המערך הזה יש ליווי שבוחן ובודק את המקום שלו, ויש באזור ה-20% ילדים שהם בליווי אינטנסיבי. ליווי אינטנסיבי זה בין יום בשבוע לבין חמישה ימים שהקב"סים רואים אותם. כל המערך הזה יצר דינמיקה מדהימה. אם נסתכל על הנתונים של השנה הקרובה. אנחנו בוחנים נשירה תמיד שנה לפני. כלומר הנתונים 2026 יהיו על 2025. ומכיוון שהמלחמה הייתה ב-2024-2023, הייתה הנחה שהנשירה תגדל, היא לא גדלה לשמחתנו הרבה. אני מדבר על נשירה שנתית שמשרד החינוך בודק. יש עוד כל מיני, הלמ"ס בודק נשירה וכולי, במרכיבים אחרים, ואנחנו בודקים את הנשירה כל שנה ולשמחתי הרבה, בעבודה קשה של כל המערכת, בסופו של דבר לא הייתה נשירה. ואני רוצה לקוות שאם נעשה עבודה טובה גם במלחמה הזאת לא יהיה צונאמי של זה. יש הרבה כותרות של הרבה גופים, אבל אם אנחנו נעשה עבודה טובה, כמו ההחרגה שעשינו עכשיו לאותם מסגרות, ואם היא תמשיך, אנחנו נחריג גם את כיתות מב"ר אתגר, זה אומר שהם יבואו לתוך בתי הספר, בדיוק כמו שעשינו בקורונה ובמלחמה הקודמת, המשמעות תהיה שאנחנו נוגעים להם בראשים וככה אנחנו מונעים את הנשירה. התפקיד של הקב"ס נמצא בחוק חינוך חובה, וחוק חינוך חובה אומר שחובתם של ילדים להגיע לבית הספר, ויש גוף שבוחן את הדבר הזה. זה דבר ראשון שמופיע בחוק וצריך לדעת את זה. יש לנו קב"סים ב-250 רשויות מתוך 258 בחלקיות משרה עד משרה מלאה והמשמעות היא שבסוף שמונה הרשויות האלה הן רשויות חזקות שמראש לא רוצות אפילו, לא מבקשות. עכשיו הייתה אליי פנייה מסביון פעם ראשונה, אני עוד מעט 9 שנים מנהל את האגף, סביון רוצים קב"ס. הייתי מופתע מהפניה ואמרתי שאני שמח מאד על האירוע. זה רשויות חזקות שלא פונות אלינו בעניין הזה. אני עושה הבחנה בין נשירה גלויה לנשירה סמויה. נשירה גלויה יש לנו מערכות ממוחשבות שבוחנות אותה בצורה מסודרת כל שנה ובפרמטרים, באופן יחסי מדויקים, והחלק הזה הוא חלק מסודר. נשירה סמויה זה סיפור אחר. פחות מ-1% נשירה גלויה, זה בין הנשירות, אם לא הנשירה הנמוכה ביותר בעולם, בוודאי ב-OECD. << דובר >> אתי וייסמן: << דובר >> 1.6%. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> לא, 1.6 זה הלמ״ס. הדגשתי, הלמ״ס בוחן מרכיבים נוספים שאנחנו לא בוחנים. אני הולך עם ה-1.6, את יודעת מה? זה יותר נוח לי. 1.6, זה הנתון של הנשירה הנמוך ביותר ב-OECD. תבדקי אותי בעניין הזה. עשינו על זה, ואנחנו עושים כל כמה שנים בחינה כדי לראות איפה אנחנו עומדים מול העולם. נושא של נשירה שמאליה זה סיפור אחר, אני לא נכנס אליו כי הוא הרבה-הרבה יותר מורכב, אבל פיתחנו מערכת חדשנית, אין אותה בעולם, אנחנו רק עובדים עליה עכשיו, רק להביא את הנתונים. לשמחתי הרבה זכינו במקום שני בתחרות חדשנות של המגזר הציבורי, והבאנו את המערכת הזאת, שבסוף תביא לנו נתונים גם על נשירה סמויה. אני מקווה שנצליח לעשות את זה. אמרתי 250 מתוך 258, ואנחנו מדברים על כ-750 קב"סים ב-728 תקנים, שוב פעם, חלקיות וכולי, ויש חלק מהתקנים שאנחנו לא מכילים אותם, קב"סים יוצאים לחופשות קב"סיות, חופשות לידה וחל"תים, ואנחנו שומרים מזה, לכן יש פה סוג של פער בחלק הזה. אנחנו מדברים על כ-85,000 תלמידים שבאחריות של הקב"סים, מתוכם כ-16,800 תלמידים בטיפול אינטנסיבי. אנחנו מתקצבים 75% מהעלות של הקב"ס, ובסופו של דבר החלק הזה, ועוד תקציב שהוא מאוד מאוד חשוב, תקציב מנע של 12 מיליון שקלים, והתקציב הזה הוא אחד התקציבים שאם היה לי אפשרות הייתי מכפיל אותו. כי אחד הדברים שאנחנו לפעמים - - - כמו שאמרתי, לגעת בראשים זה נקודה מאוד מאוד דרמטית. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כמה תקציב? << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> 12 מיליון. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שזה הגמיש שלך? זה כמו גפן שלך? << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> זה יותר מגפן. קב"ס יכול להחליט מחר שתלמיד מגיע בלי נעליים, לקנות לו נעליים. וקב"ס יכול להחליט, הוא בא למנהל שרוצה להנשיר ילד, והוא אומר, "הוא חייב לעשות שיעורים פרטיים, ואם הוא יעמוד במבחן, הוא לא נושר", הוא נותן לו שיעורים פרטיים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אני מתנצל אם פספסתי, אני יודע שבהילה, פעם אחרונה שזוכר, היו 8,000 תלמידים, אני צודק? << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> במצטבר. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> כן. ובטיפול מערך הקב"סים אותם 750, כמה ראשים הם נוגעים בהם? << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> כמעט 84,000. מתוכם יש אינטנסיבי כ-17,000 ילדים. << דובר >> מאור צמח: << דובר >> חיים, סליחה שאני קוטע אותך. התקציב של ה-12 מיליון שקלים, המנע, אני רוצה לחדד כמה זה תקציב שהוא קריטי במערכת וכמה הוא יכול למנוע, כשמו כן הוא, למנוע הוצאות תקציביות אחר כך חריגות. ואני אתן כמה דוגמאות. תלמיד שצריך אבחון כדי לעבור ועדת אפיון וזכאות, כדי שהוא יהיה בכיתה קטנה - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> הרי היה לנו תקציב תוספתי ברשות על מעבר לזה, נכון? << דובר >> מאור צמח: << דובר >> אני מעדכן אותם - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אני יודע. כמה? אתה זוכר? << דובר >> מאור צמח: << דובר >> 150,000 שקלים, עיר של מיליון תושבים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> כלומר, אנחנו הוספנו 150,000, וכמה קיבלנו מהמשרד? << דובר >> מאור צמח: << דובר >> עוד 150,000, 200,000. יש שנים שזה 203,000. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> לא, תקציב המנע של ירושלים הוא בערך 350,000 שקלים? << דובר >> מאור צמח: << דובר >> לסבר את האוזן, במחלקה שלי, זה 100,000 תלמידים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כמה תלמידים יש שאתם מטפלים בירושלים מול קב"סים? << דובר >> מאור צמח: << דובר >> ירושלים מחולקת לשלוש מחלקות, מגזר ערבי, מגזר חרדי ומגזר ממלכתי. שבממלכתי יש לנו את הממלכתי-דתי, ממלכתי וממלכתי-חרדי. אנחנו היום אמונים על 100,000 תלמידים, והטיפול שלנו ישירות קרוב ל-2,200-2,000 תלמידים. ותעשו את המכפלות, גם במגזר הערבי, שם אחוזי נשירה הרבה יותר גדולים, וגם בחרדי, לא ניכנס למשבר החברתי, אבל גם שם יש לא מעט. אני מעריך שכל ירושלים, אנחנו מדברים על כמעט 5,000 מטופלים בביקור הסדיר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שבשבילם יש לכם בסוף 300,000 שקל, שמתוכם 150,000 שקל - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> רגע, שנייה. גם למחלקות אחרות יש תקציב מנע, מצד שני המספר הכולל הוא גדול יותר. נכון, חיים? כשאתה סופר את ירושלים בתוך ה-84,000 וב-17,000, ירושלים היא 10% מישראל. אני מניח שהיא תופסת פה לפחות 10% אם לא יותר מהילדים הנושרים. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> לא עשיתי את - - - << דובר >> מאור צמח: << דובר >> בתקציב המנע אנחנו לא 10%, ובסדר, אני לא נכנס לשיקולים, כי זה לחלק פירורים לכל כך הרבה רשויות שזקוקות לדבר. ובסוף זה בקצה נותן פתרונות מהירים, ויכולים למנוע מילד שיוצא כרגע, אנחנו מדברים על מצבי חירום, זקוק לטיפול CBT מהיר, ולהורים שלו אין. אני מקצה 3,000 שקלים, נותן פתרון מיידי. אם אני לא נותן את הפתרון הזה, תחשבו שבעוד שלוש-ארבע שנים הוא כבר נסמך על הרווחה, וכמה הוא עולה למדינת ישראל. מצופה ממדינת ישראל, שהקצתה המון-המון כסף, מיליארדי שקלים, לטובת ההתייחסות לחירום, שהתקציב הזה, חיים אמר להכפיל, אני חושב שצריך לשלש ולרבע את התקציב הזה, כי הפתרונות שלו הם כל כך מהירים, זולים למדינה. אני לא יודע למה זה לא קורה. זה סימן שאלה מאוד גדול, וזה לא בעיה של כסף, כי הכסף קיים איפשהו, ולצערי, בתקציבי החירום הענקיים שחולקו ברשויות, הם לא תמיד הגיעו לקצה. והקב״ס מטפל בילדי הקצה של הקצה, נותן פתרון מהיר, מיידי וזול למדינת ישראל. כי בסוף אותו תלמיד, שלא יטופל כאן ועכשיו, יטופל אחרי זה במערכות הרווחה, במערכות הבריאות, במערכות הפסיכיאטריה וכדומה, וחבל, כי זה יעלה לנו הרבה יותר כסף. אני לא מדבר על הנושא של העבריינות, והנושא של האסירים, תבדקו כמה הם מתוקצבים לעומת כמה ילדי קב״ס מתוקצבים, שזה אבסורד, שלא ייאמן הדבר הזה. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> בואו רגע נשמר את ה-12 מיליון, כי בתקנה יש 3.7. מי שהוסיף שם מהכסף שלו זה - - - בואו לאט-לאט. יש פה לפעמים נקודות שאנחנו יכולים להיפגע מהן ולא להרוויח. אני לא יודע איפה יש כסף. אני אומר שאם היה אפשר להוסיף, להכפיל, זה היה בהחלט תורם, כי אנחנו רואים - - - ובאמת, ממש לגעת בראשים של הילדים. אנחנו גם עובדים על הפיתוח של הקב״סים. בעבר היו אמירות ותפיסות לגבי הקב״סים והיכולת שלהם ורמתם וכולי. אני יכול להגיד בגאווה שהקב״סים הם מקצועיים, הם עוברים השתלמות. עובד חינוך שנכנס להיות קב״ס, לא יכול להיות קב״ס אם הוא לא עובר השתלמות מסודרת. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> יש קב״סים שהיו מנהלי בתי ספר. רק גילוי נאות, גיסתי קב״סית, מנהלת בית ספר לשעבר, הן ארבע קב״סיות בגוש עציון, ארבעתן מנהלות בתי ספר מעולות לשעבר. פשוט ליגה של אנשים, ממש. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> ההכשרה של הקב"סים ממש השתפרה בצורה מאוד-מאוד דרמטית. ואחד הדברים היפים זה ההתלהבות שלהם מההכשרה. יש לנו תפיסה באגף של פדגוגיה טיפולית. אנחנו אומרים שהפדגוגיה היא הטיפול לילדים ונוער בסיכון, לא דברים אחרים. כמובן, תפיסה, הבנה טיפולית וכולי, והקב״סים עוברים את ההשתלמות הזאת בהתלהבות, והופכים להיות מנחים, ועוד הרבה דברים שקשורים לעניין. אני אדבר על התקינה. אני מסכים. בשנים האחרונות קיבלנו בצורה מאוד יפה, צריך להודות גם בזה, לא מעט תקנים, והיום אנחנו בכמעט 60% או בתקינה מלאה או מעל התקינה. 40% פחות מהתקינה, מהרבה מאוד סיבות "טובות". "טובות" הכוונה שכשהרשות לא רוצה, היא צריכה לממן 25%, היא לא מסוגלת לממן את כל התקן, ועוד הרבה דברים אחרים שבהחלט יוצרים. אבל בסך הכול קיבלנו, ואנחנו עובדים על זה מאוד קשה מול האוצר ומול המשרד, כדי שזה יהיה אחוזי עלייה, זאת אומרת שהגידול יהיה גידול קבוע, ולדעתי מהקורונה ועד היום זה עובד מאוד מסודר ויפה, ואנחנו מקבלים כל שנה גידול טבעי. גידול טבעי שהוא לא 10%, הייתי צריך לקבל כל שנה 70 תקנים, אבל אנחנו מקבלים בין 10 ל-15 תקנים שעוזרים לנו מאוד להיענות לצרכים המיוחדים מאוד. יש חוזר מנכ״ל סדור וברור, שאומר בצורה מאוד ברורה איך צריך לנהוג עם ילדים שלא מגיעים, עם נשירה כזאת או נשירה אחרת, ואיך לפעול ואיך להפעיל. ואני אומר שוב פעם, גם מידע אישי, כי אני בודק את החלקים האלה, וגם מהנתונים שאני מקבל, החלקים האלה עובדים בצורה טובה מאוד. << דובר >> אתי וייסמן: << דובר >> לחוזר מנכ״ל יש התייחסות ספציפית לנושא של תקופת חירום? << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> יש שם גם נושא של תקופת חירום. אנחנו צריכים לדעתי לחדש כל מיני דברים בעקבות הדברים שאנחנו לומדים, ובוודאי להכניס שם מרכיבים חדשים. כל פעם אנחנו לומדים עוד משהו וצריכים להכניס אותו. למשל, כל העניין הזה שדיברנו עליו, אם אני מחריג את הקב״סים לעבודה, האוטומט צריך להיות טלפונים. אני לא צריך להגיד שהקב״סים מוחרגים, וכל מיני דברים מהסוג הזה, אלא לכתוב את זה בצורה מאוד ברורה בחלק הזה. בתשע-עשר השנים האחרונות, ועדות התמדה נכנסו בצורה מאוד אינטנסיבית. אי אפשר להוציא היום תלמידים, אני אגיד שלפעמים זה קורה, תלמידים, להנשיר אותם, להעביר אותם וכולי, בלי שמתקיימת ועדת התמדה של מנהל אגף החינוך, שהוא מביא את כל הגורמים, ובהם את הקב״ס, שאומרים למה צריך להשאיר את הילד ואיך, לא להנשיר, להשאיר אותו. וכמו שאמרתי, מה הצרכים או מה הדברים שבית הספר צריך כדי להשאיר את הילד. לפעמים אין ברירה. אם אין ברירה, יש לנו רשת ביטחון שאומרת, התלמיד צריך להיות במסגרות הפורמליות, בתוך המסגרות הפורמליות יש את כיתות מב״ר אתגר, לקב״סים יש מקום להשפיע על הילדים שייכנסו לכיתות האלה. לא הצליחו בתוך כיתות מב״ר, אפשר להביא אותם למח״טים ולמפתנים, לא הצליחו שם, יש קידום נוער הילה, ואם לא עלינו הגיעו לכלא, יקבלו גם שם תוכנית הילה וילמדו גם שם, או במסגרות חסותנו. כלומר, וועדות ההתמדה, הנתונים המרשימים האלה, 1.6, אני הולך איתך, בסדר? אני מוכן לקחת את הנתון הזה גם, כמה שהוא לכאורה כפול מהנתון של משרד החינוך, החלק הזה שבסופו של דבר המערכת, בתי ספר, מנהלים, יודעים שאי אפשר להנשיר. אתה לא יכול להגיד "הוא לא מתאים לי", "הוא עשה פעולה", "הוא לא מספיק מגיע", "הוא מגיע בצורה לא מוסדרת לתוך בית הספר", "הוא מתנהג באלימות", אתה לא יכול להנשיר אותו. אתה תעשה ועדת התמדה עם מנהל אגף החינוך, ושם ינסו למצוא פתרונות, קודם כול במסגרת עצמה. זה נתון מאוד קריטי וחשוב, הוא עובד בצורה טובה מאוד. והנתונים שאנחנו מקבלים על הנשירה הם חלק מהיכולת שלי לבחון האם ועדות התמדה - - - אנחנו עושים סטטוסים פעמיים בשנה, לבדוק באיזה רשויות הוועדות התמדה לא פועלות כמו שצריך. היו לנו בעיות עם החברה הערבית, זה השתפר בצורה מאוד יפה, ואנחנו ממשיכים לדרוש, ממש לראות רשות-רשות, מחוז-מחוז, איפה לא עושים וכמה עושים, וזה משפר מאוד את היכולת שלנו למנוע נשירה, ובסופו של דבר לגעת בראשים של הילדים. לגבי הנושרים. בכל זאת יש לנו נושרים, 1.6, זה הרבה מאוד ילדים. אנחנו מדברים על אזור 20,000 ילדים. אין גוף שרואה את הילדים האלה. ברגע שאין לך סמל מוסד שום גוף במערכת - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כשאתה אומר נושרים, הכוונה היא שאפילו לא בפרויקט הילה? << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> לא, לא רשומים בשום דבר. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> וצריך לומר שהם מצטרפים לעוד 80,000 תלמידים, זה הנתון האחרון שהוצג פה ב-2016, ילדים שיש להם כרטיס ביטוח לאומי במדינת ישראל, אבל הם לא רשומים בשום מקום. 80,000 זה נתון שהוצג פה בפעם האחרונה לפני עשור. מאז אף אחד לא העז לדבר עליו. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> אני חושב שזה פחות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> זה מה שמיכל כהן אמרה בפעם האחרונה שמישהו העז לומר. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> אתה מכיר את הנתונים מצוין, אבל אתה יודע גם למה זה כך. << דובר >> אתי וייסמן: << דובר >> הכוונה לילדים שמעולם לא היו במערכת החינוך. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> נכון. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> הם רשומים ולעולם לא - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> וגרים בארץ. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> לא חובה. חלקם ברשות הפלסטינית - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> רובם באים מהחברה החרדית, אני ארחיב על זה עוד רגע. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> חרדים ופלסטינים, זה הרוב. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> וזה המספרים שיש לכם היום? << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> לא, אין להם מספרים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כמה זמן ייקח להביא לנו את המספר? << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> זה לא יושב אצלי, זה יושב במערכת, אני צריך לראות איך אני מקבל אותה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שבוע זה פרק זמן סביר? << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> לא במלחמה. אני אשתדל. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> עשר שנים לא דיברו על זה, ועכשיו אתה רוצה שידברו על זה? אני בעד. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> גם אני בעד. היה בג"ץ על זה, בואו נוביל לתת שיושב לידי, שיירשם ולא יהיה שם ב-40,000. זה אירוע מאוד מורכב. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אני אפרט על זה בעוד רגע. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> הקבוצה היחידה שמכירה את הנושרים זה קבוצת הקב"סים. אני עושה להם בחינות כל פעם מחדש. אנחנו עושים שבוע איתור נושרים פעם בשנה, הולכים לגעת בראשים של הנושרים, ואני מבקש לקבל נתונים על נושרים שקיימים. דוד תמיד מטייל איתי פה בירושלים, אנחנו מגיעים לנושרים, לבתים שלהם, ממש. והם מנסים להציע להם פתרונות וכולי. הקב"סים. מכירים איפה נמצאים 95% מהנושרים באיזה מקום, אם הוא עובד בחנות נעליים - - - לא משנה איפה, הם יודעים איפה הוא. באנו פעם אחת לאיזה בית, הוא לא היה, דוד לקח אותי לאיפה שהוא עובד, כדי שאנחנו נראה את הילד, ובאמת זה מרשים מאוד החלק הזה. וכל שנה אנחנו חוזרים אליהם ומציעים לא בהצלחה רבה, אני חייב להגיד, כי הם לא רוצים, הם כבר בתוך עבודה, בתוך העיסוקים שלהם - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כמה זה במספרים 1.6? << דובר >> אתי וייסמן: << דובר >> לפי נתון של הלמ״ס שמדבר על נשרו ואינם לומדים במסגרת לימודים חלופית, 14,399 תלמידים, בין תשפ״ד לתשפ״ה, שזה הנתון האחרון שיש. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> כמו תמיד, השאלה המספרית זה איך סופרים. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> כן, נכון. מה שהיא אומרת אני קונה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> נכון, המספרים שלנו קצת יותר גבוהים. היושב-ראש, אני יכול להתייחס? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נשמח. חבר הכנסת טור פז. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אתה יודע שאני לא מרבה להחמיא למשרד החינוך. יותר נכון, אני מבקר אותו בהרבה מאוד נקודות. האגף הזה, אגף א', אגף בכיר לילדים ונוער בנשירה הוא אחד מנקודות האור במשרד החינוך. אחת היחידות הטובות ביותר שאני מכיר, וזה לא מהיום. מ-2006 אני עובד מולו כמנהל בית ספר, ועד היום האגף הזה רק מתקדם ועולה, בניגוד לווקטור של מערכת החינוך שהולכת ושוקעת. עלו פה כמה נקודות. אני רוצה להתחיל דווקא מהכסף, כי זה חשוב, כי זה גם ענייננו, ובחדר סמוך מתבצע דיון בוועדת הכספים. אין כסף יותר טוב לשים היום במערכת מאשר הכסף הזה שדובר עליו. מנע זה הדבר הכי חכם. וה-12 מיליון זה הגרוסו מודו, בסוף זה פוגש את הקב"סים, שמעת כאן את הקב"סים של 10% מילדי ישראל, מעט מאוד כסף. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אם יש לך בארץ 100,000 בטיפול של הקב"סים - - - יש להם רק 5,000. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> לא, בסדר, כי המספרים פה הם קצת יותר מורכבים. הוא מדבר בשם המגזר הדתי-חילוני בירושלים, אבל החרדים והערבים - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שמאור אומר סך הכול 5,000 - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> לא, הוא של האגף הכללי, יש עוד שני אגפים, ושם הנשירה היא יותר גדולה וגם פחות ממוספרת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה כולל נושרים או לא כולל נושרים? << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> לא כולל נושרים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> בקיצור, המספרים הם הרבה יותר גדולים. אני יכול לומר לך, רק במזרח ירושלים, שהם לא לגמרי חלק מהסטטיסטיקות פה, דובר בזמני, ואני פרשתי לפני תשע שנים, על לפחות 20,000 ילדים שלא רשומים במערכות שלנו. המצב השתפר מאז, גם כי הכנסנו את הבגרות הישראלית. המצב שם הוא אחר, כפר עקב ושועפט הם תחת הריבונות של ישראל וירושלים, אירוע אחר לגמרי. אז רק התחלתי בתקציב, 12 מיליון. אם יש מקום שהייתי שם בו שקל ואומר "יש לו ערך מוסף", זה נקודה אחת. נקודה שנייה, מדובר על אחת המערכות הבודדות במערכת החינוך שהיא כל הזמן במגמת שיפור וצמיחה. תוכנית הילה היא תוכנית מדהימה, הצליחו לא להרוס אותה, ניסו הרבה פעמים, ניסו להפוך את זה לבתי ספר, זה היה הורס אותה, הרבה דברים ניסו לעשות ולשמחתי לא הצליחו. נקודה שלישית, העקב אכילס, המקום שאנחנו צריכים כל הזמן לעבוד ולשפר אותו, זה הסיפור של טיפול בתי הספר בנושרים שלהם. כי בסוף, כמו שחיים תיאר, יש פה מערך, בית הספר נקרא לו הרגיל, ושם הכול מתחיל ונגמר. אם מטפלים כמו שצריך, כל השאר כבר יהיה מיותר, אבל מכיוון שלא מטפלים כמו שצריך, זה מגיע. ויש בתי ספר לנושרים ומסגרות מיוחדות ומב"ר אתגר בתוך בתי הספר, ובסוף הילה, ולאחר מכן הילד ברחוב ובעוד כמה תחנות. משהו על המספרים, חשוב להזכיר אותם, כי אני מרגיש שהם חור שחור במדינת ישראל. ב-2016, לפני עשר שנים, מגיעה לפה מנכ״לית משרד החינוך דאז מיכל כהן, היום מנכ״לית קרן רש"י, ונוקבת בפעם הראשונה והאחרונה במספר הילדים שלא נמצאים במערכת החינוך בישראל. היא עשתה את זה כאישה אמיצה, והסיבה שזו פעם ראשונה ואחרונה, כי אף אחד לא מעז לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה. היא נקבה במספר 80,000, כאן בוועדה, היא ישבה פה, ואני הלכתי קצת לחפש אחרי המספר הזה וניסיתי לנתח מאיפה הוא בא. אין הרבה אנשים בישראל שמסוגלים להסביר איפה הילדים האלה נמצאים. אחד מהם היה לפני עשור יואליש קרויס. הוא היה אז קמב"ץ העדה החרדית. הלכתי אליו הביתה. בכניסה לביתו היה דגל פלסטין, אני מקווה שהיום אין, אבל אז היה דגל מצויר על הקיר, שתבין איפה הם היו. ושאלתי אותו, "יואליש, כמה אנשים יש לך? כמה ילדים?" הוא אמר, 65,000 ילדים חרדים ב-2016 שלא רשומים במערכות של משרד החינוך. לטענתו, רובם בירושלים, בית שמש והסביבה. עבר עשור, הרבה דברים יכולים לקרות מאז. יש לי תחושה שרובם לא הלכו לממלכתי-חרדי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הם במוסדות פרטיים של - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> כן, מוסדות פרטיים שאין להם סמל מוסד בשום משרד החינוך, ומעולם לא טיפלו, כי אחרת הם היו מסומנים אצלנו במערכות כנושרים. ה-15,000 האחרים היו רובם מהחברה הערבית, המוסלמית, ומיעוטם היו מערכות דווקא פרטיות, איכותיות. נגיד בירושלים יש בית ספר נוצרי מעולה שהילדים שלו מעולם לא היו רשומים במערכת החינוך, כי הם משלמים כסף. יש דוגמאות כאלה מעטות בארץ. אבל רוב ה-80,000 דאז, זה חור שחור במשרד החינוך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כעיריית ירושלים, לא היה לכם דרך לבדוק איפה המבנים האלה? בסוף העירייה יודעת פחות או יותר מה קורה בכל מבנה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> הינה, אתה רואה, עובדה, ידעתי להגיד לך. אני אפילו יודע להגיד לך ב-2016. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה מספר עצום. 65,000 רק בירושלים? << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> לא, אבל המערכות החרדיות האלה היו, וגם המוסלמיות, היו מחוץ לחוק. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> - - - ממאה שערים אתה יודע מה קורה בכל מבנה פחות או יותר. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> צבי, אף אחד במדינת ישראל, לא יודע לומר 2026. לפני עשור אף אחד לא נגע, אף אחד לא טיפל, אף אחד לא ידע, הם מעולם לא עברו, דרך אגב, לחלקם אין אפילו ביטוח לאומי. כי רמת הניתוק מהמדינה היא כה גדולה שאפילו מספר ביטוח לאומי לא היה להם, לדבריהם. עברתי פעם ליד מוסד כזה, לא נתנו לי להיכנס, אבל עמדתי בשער, וואלה אתה רואה בפנים 200-100 ילדים הם מחוץ לכל דבר. זה תפוח אדמה לוהט מאוד והפעם צריך לטפל בו. בעיניי מערך הטיפול בילדים הנושרים בישראל, כמו שנאמר פה, במספרים עולמיים הוא באמת מהטובים ביותר. מדינת ישראל הצטיינה, ואני חושב שהיא עדיין מצטיינת בלטפל בילדי הקצה שלה. יש ים של עבודה. לא מעט בשנים האחרונות מגיע לכל מיני מקומות חדשים, גם ליהודה ושומרון, איפה שאתה ואני גרים, וגם למקומות נוספים. וזה אתגר בפני עצמו. אם הדבר הזה לא קיים, הוא מתפוצץ על מדינת ישראל בפנים. בכל מקום שמזניחים, בסוף אתה פוגש את זה. החורים השחורים לא נשארו לבד. ולכן העבודה פה היא כל כך חשובה. בנוסף, פתחו מסגרות הילה במקומות שלא היו בעבר, כולל ביהודה ושומרון, והן עושות עבודה מעולה, וצריך עוד. ואם יש מקום שהייתי משקיע בו, היום במדינת ישראל, זה בשני הקצבות: זה המחוננים שלא יצא לנו לדבר כאן מאז שאתה כאן, זה בצד ההוא, שם צריך לשים עוד כסף. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> איפה? << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> מחוננים. כי בסוף במדינת ישראל להיות מחונן זה רק אם אתה שייך לקהילות המיינסטרים. אבל בכל הפריפריות של ישראל יש תת-ביצוע מחונני, למרות שהסטטיסטיקה אומרת 1.5% מהילדים הם מחוננים, גם אם הם חרדים, גם אם הם ערבים, גם הם גרים מחוץ לזה. ופה הילה וכל הרצף של הנושרים, שבעיניי יש טיפול יוצא מהכלל ורק צריך להשקיע בו יותר. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> רק הערה אחת, אני מדבר על החרדים, לגבי הפלסטינים וכולי יש לנו שם בעיה מאוד קשה. אבל כשאתה הולך בשבוע איתור ובודק את אותם נושרים מהחרדים, הם לומדים. הרבה מאוד נמצאים בתוך מסגרות למידה מסודרות ללא סמל מוסד. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> נכון. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> אחד הדברים שהצעתי בזמנו למנכ״ל משרד החינוך, לתת סמל אחר, ואתה לא מגדיר אותם כמו - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אבל זה דורש תיקון חקיקה. הרי היום חובת הביקור הסדיר היא על ההורים. פה אתה צריך לרדוף אחרי 80,000 הורים, זה בלתי אפשרי. מה שצריך להיות זה שהחוק יקבע שאין ילד שלא נמצא בסמל מוסד של משרד החינוך, ולייצר סמל מוסד נפרד שלא קיים היום, שהוא סמי-פרטי. המימון שלו הוא 5% נגיד, אבל החובות בו הן חובות בטיחות ובריאות. אף אחד לא רצה את תפוח האדמה הזה, כי אף אחד לא רוצה לומר "אה, יש לי ילדים". אבל אני חושב שאין ברירה. כלומר, אם היו לך 80,000 ילדים ב-2016, היום הם בטח יותר מ-100,000 במדינת ישראל שהם ילדים שלא נמצאים בשום מערכת שלנו, ואנחנו לא יודעים עליה כלום, לפחות בוא נדאג לבטיחות ולבריאות שלהם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יובל מהממ״מ צופה בנו בשידור, שלח שהוא קיבל ממנח״י ב-2017, אולי זה היה אתה שמסרת את הנתונים לממ״ם, שבירושלים יש 43,000 ילדים שהם לא היו רשומים בשום מושג. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> אני חושב שאפשר להוציא את הנתון הזה מהלמ״ס. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אוקיי. << דובר >> ליאור בר-ניר: << דובר >> שמעתי את דברים של מר מאור צמח, ואני רוצה להביע את הערכתי הרבה לפועלם של כל קציני הביקור הסדיר. הם עושים עבודה מדהימה ומוערכת, ואני מודה גם לקיום הדיון הזה, שרק מדגיש את הצורך בתקינה נוספת ובשיפור התנאים שלהם. אני מבקשת להפנות לדוח מדיניות שאנחנו פרסמנו במועצה על זכויות ילדים ונוער בזמן מלחמת חרבות ברזל. אנחנו הקדשנו חלק נכבד לדרכי אבטחת ביקור בבית הספר ומניעת נשירה. ומעשרות ראיונות שאנחנו קיימנו עם גורמים מהשטח, עם קציני ביקור סדיר ועם אנשי חינוך מהצפון ומהדרום, עולה תמונה מאוד קשה, שבזמן אמת ובחירום בעיקר, יש קושי ממשי למערכת החינוך להבטיח שבני הנוער יודעים את השיעורים - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שלחת את דף העמדה לוועדה? << דובר >> ליאור בר-ניר: << דובר >> לא, אבל אני אעביר. אנחנו העברנו את זה בפרק שלם של חינוך שהעברתי בעבר לוועדה, וגם לאדוני היושב-ראש, אבל אני אעביר שוב. אני רוצה לקשר את זה לדברים ששמעתי מנציג משרד החינוך קודם לכן, שבזמן מלחמה לא מקפידים באופן הרמטי על החוק. הוא אמר את זה בהקשר של חובת נוכחות. אנחנו נמצאים כבר כמה שנים במלחמה, אני באמת רוצה להבין, איך מבטיחים שלא מאבדים פה ילדים? אני לא מדברת רק על סימון וי שהם יתחברו לזום, אלא זה יותר בעניין של מתן מענים רגשיים, חברתיים וקהילתיים לתופעה הזאת. לפי הנתונים שהוצגו פה קודם, יש 750 קב"סים שאחראים על 85,000 ילדים. יש דרגות של אינטנסיבי, לא אינטנסיבי. בחישוב גס, כל קב"ס אחראי על מעל 100 ילדים. וזה מספר עצום. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה יותר. המספרים הרבה יותר גבוהים, כי זה משפך. הסיבה שהם אחראים על כמות כזאת, זה כי יכולים להפנות אליהם כמות כזאת. << דובר >> ליאור בר-ניר: << דובר >> נכון, אני באמת רואה איך אנחנו מבטיחים שאנחנו לא מאבדים פה ילדים במערכת. אני חוזרת לדוח המזכר שכתבנו. מהראיונות שערכנו בשטח, הם אמרו לנו שהמעברים בין הערים והפיזור של האוכלוסייה יצר קושי ממשי לקב"סים לעקוב אחרי הילדים. חלק מהם עברו לרשויות מסוימות, הם לא שובצו שם, ורק בדיעבד הסתבר שהם נפלו בין הכיסאות. חלק כן שובצו והוכרו כרשומים במערכת במוסד חינוך מסוים, אבל הם לא הגיעו, ואף אחד לא ידע שהם שם, אף אחד לא עקב אחריהם. ברור שבחירום הכול כאוטי, אבל אנחנו כבר כמה שנים בחירום, ובסוף אנחנו נשלם על זה את המחיר, אנחנו, הילדים, כולנו. שלוש המלצות מרכזיות שאנחנו כתבנו בדוח הזה. אחת היא הקמת מערכת טכנולוגית - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני רוצה לדייק אותך לגבי מה שאמר חיים מקודם. הוא לא אמר שלא מקפידים על זה שאנשים יהיו בזום, הוא אומר שזה לא תפקיד של הקב"סים בזמן מלחמה. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> באותם ילדים שהם אינטנסיביים. אני לא רוצה להיכנס לדברים שלך, אבל זה לא מה שאמרתי, ממש לא. אבל בסדר. << דובר >> ליאור בר-ניר: << דובר >> בוא תתקן אותי. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> אני מדבר בנתונים על כל המלחמות. הצפי שיהיו נושרים ותהיה נשירה בסופו של דבר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, על השאלה הזו, אם יש הקפדה או לא. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> רגע, אבל זה בדיוק העניין. אם אתה לא מטפל בכניסה של ילדים לזום, ואם אתה לא מטפל במקומות שבהם הם נמצאים, באותם ילדים בסיכון, בסוף התוצר של זה הוא נשירה מוגברת. אם היא נשירה גלויה ואם היא נשירה סמויה. עובדתית זה לא קורה, כי יש פה מערך שלם, כמו שחבר הכנסת קינלי אמר. הקב"סים, אנחנו מדברים עליהם, אבל יש מערך עצום של מורי מב"ר אתגר ועובדי חינוך טיפול ועוד גורמים רבים מאוד, שבסופו של דבר יוצרים את המארג הזה של לגעת בראשים. אנחנו נוגעים בראשים של הילדים, לגעת, זו האמירה. ואם אני לא יכול לגעת לו בראש, אני צריך לדבר איתו פיזית ולראות שהוא נכנס לזום. זה לא שאני מוותר על החלקים האלה. אני רק אומר שגם מערכת החינוך, הרי יש חוק חינוך חובה המחייב להגיע לבית ספר, הילדים לא מגיעים כי יש מלחמה. הכניסה לזום היא לכאורה בניגוד לחוק. אותם מורים, אותם גופים פועלים כדי שהילדים ייכנסו לזום בהתאם למצב שקיים במדינה. אם על תל אביב ירו עכשיו כל הלילה טילים, מצופה שהם לא ייכנסו בבוקר. אבל אני רוצה, למשל, שאותם ילדים שנמצאים במרכז חינוך בתל-אביב, כשהוא פועל אחר הצוהריים, שהם יגיעו אחר הצוהריים. והקב"סים והגופים האחרים דואגים שהם יגיעו. תסתכלו מסביב, תראו כמה ילדים היום מגיעים למרכזי חינוך בתוך הרשויות שפועלים, חלקם מ-14:00 ועד 18:00 וחלקם מ-16:00 ועד 20:00 ו-22:00, והם דואגים להכניס אותם לשם כדי לקבל את אותו שירות שאנחנו רוצים לתת. זה לא להימנע, אלא צריך להיות גמיש מספיק עם הילדים האלה כדי שבסופו של דבר הם יגיעו למסגרות. זה לא לכפות עליהם. << דובר >> ליאור בר-ניר: << דובר >> ברור. זה ברור שחייבים להיות גמישים, והכול נשמע טוב ויפה, ונשמע שהמערך באמת עובד כמו שצריך, ואני מעריכה את כל העבודה, אבל פשוט צריך לתת עוד מענים ולהקצות עוד משאבים מבחינת כספים וכל מה שצריך, בשביל לתת לילדים האלה את המעטפת המקסימלית שאפשר, כי בסופו של דבר הילדים האלה עוברים מקורונה למלחמה ועוד מלחמה, והצורך פה חייב להיות מניעתי ולא תגובתי. אני רוצה למנות רק בקצרה שלוש המלצות מרכזיות מהדוח הזה, ואני כמובן אעביר אותו לוועדה. אחת, הקמת מערכת טכנולוגית ארצית שמאפשרת מעקב בזמן אמת אחר נתוני היעדרות ונשירה של תלמידים. השנייה היא פיתוח והגברה של מענים זמינים ונגישים לנוער בסיכון הממוקם ברשויות המקומיות. השלישית היא יצירת נוהל לעדכון שוטף ולשיתוף של כלל הגורמים הרלוונטיים ברמה הרשתית, מבחינת חינוך, רווחה, קהילה וכל מה שצריך. בפועל הדברים האלה, יכול להיות שהם קיימים, אבל מהדברים שאנחנו שומעים בשטח זה לא עובד טוב, ומה שלא עובד טוב בשגרה גם לא יעבוד טוב בחירום. תודה רבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. מאור, חיים תסבירו לי איך המשפך עובד? זאת אומרת, איך בסוף ילד נער מגיע לטיפול שלכם? לירון, שנייה ברשותך. << דובר >> לירון כרמלי: << דובר >> אין בעיה, רק תדעו שעוד דקה יש לי אזעקה, אם תיתנו לי דקה אני אכנס למרחב מוגן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כן. דברי. << דובר >> לירון כרמלי: << דובר >> אני מתנצלת, אנחנו פשוט עם התרעה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אלו חיינו. << דובר >> לירון כרמלי: << דובר >> לירון כרמלי, מנהלת אגף חינוך, רווחה וצעירים, מרכז השלטון האזורי, אני מדברת פה גם בשם השלטון המקומי. וכמעסיקים של הקב"סים, אני מבקשת לפתוח בהכרה עמוקה לכל העבודה המצוינת של קציני הביקור הסדיר ברשויות. זו רשת ביטחון אחרונה, צריך להבין, הם מגיעים לילדים שאף אחד לא רואה, דופקים על הדלתות שנסגרות. הם גשר קריטי בין מערכת החינוך גם למערכות הרווחה והטיפול. זו הצלת נפשות, וצריך לדעת את זה ולומר את זה. וזו גם הזדמנות לומר לחיים מויאל ולאגף המצוין שלו מילה טובה והערכה רבה לעבודה המקצועית. אני קצת מחזירה אותנו אחורה. כי הדיון היה על תפקיד הקב"ס בחירום, חשוב לי לומר משהו. התפקיד של קצין ביקור סדיר מעוגן בחוק כמובן. וזו הגדרה מאוד ייחודית שמשלבת גם סמכויות אכיפה וגם היבטים טיפוליים. יש להם אחריות על רישום וביקור סדיר ומניעת נשירה וסמכות אכיפה, וזה מתוקף חוק. אבל ברגע שהוחלט שאין חובת נוכחות, ואני נזהרת - - - בהגעה לבית הספר אין חובת נוכחות עכשיו די רשמית, וגם בזום זה לא באמת חובת נוכחות. אין לנו עילה משפטית לאכיפת הקב"ס. הוא לא יכול לאכוף את זה מבחינה משפטית. זאת אומרת אם אתם כמדינה מגדירים שאנחנו לא אוכפים באמת את הנוכחות, שהנוכחות היא לא לרישום מנע אלא יותר למעקב, אין פה עבירה ולכן אין חריגה מהחוק ולכן לקב"ס אין זכות חוקית לדרוש מההורה לשלוח את הילד או ללמוד, זה קצת הופך להיות לא רלוונטי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני רוצה לדייק את מה שאת אומרת, כי זו הייתה הביקורת. מה זה לדרוש? אין לו זכות להתקשר ולהגיד "בבקשה, תיכנס לזום"? הקב"ס מבין שאם הילד שהוא מטפל בו לא ייכנס לזום במשך חודש, אחרי זה לך תחפש אותו. << דובר >> לירון כרמלי: << דובר >> אנחנו לא יכולים לדרוש מהקב"סים לאכוף נוכחות כשהמדינה עצמה אומרת שזה לא מחייב. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> את זה הבנו, אבל השאלה היא מה מותר להם לעשות? << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> לכן עבודה רבה חוזרת לבית הספר, ליועצת, לעבודה על המעטפת - - - << דובר >> לירון כרמלי: << דובר >> אנחנו לא יכולים להפוך אותם לסדרני זום. אנחנו מעוותים גם את הגדרת התפקיד שלהם בחוק וגם מחלישים את האחריות - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ברור. השאלה היא אם מותר להם, לא אם הם צריכים. הבנו כבר שהם לא צריכים. השאלה אם הם מוצאים לנכון, אם מותר להם. << דובר >> לירון כרמלי: << דובר >> מותר ברמה של "אני קב"ס ואכפת לי ורוצה כי יש לי עוד תפקידים ויש לי זמן פנוי", כן, אבל הרי מכיוון שהם סטטוטוריים והתפקיד שלהם מוגדר בחוק, המנדט שלהם לאכוף מוגדר בחוק - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא "ויש לי זמן פנוי". אני אתן לך את הדוגמה, כי לדעתי זה מה שעלה. לצורך העניין, קב"ס עכשיו רואה שיש נער שהוא מבין מההיכרות שלו איתו, שהוא מלווה אותו כבר שנתיים, שאם עכשיו אנחנו ניתן לו חודש לא להיות בזום ולא לתקשר עם הכיתה, בזמן הזה הוא ילך למקומות אחרים, יפגוש חברים חדשים, והסיכוי שהוא יחזור למערכת הלימוד הוא אפסי. האם במקרה כזה מותר להשתמש בכוח שלו ולהגיד "אני דורש ממך להיכנס לזום"? זו השאלה. << דובר >> לירון כרמלי: << דובר >> אתה עכשיו תיארת מצב שונה של ילד שמוגדר בנשירה, לא משהו שהתחיל אתמול בזום כשהוא נכנס או לא נכנס. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה אירוע של מישהו שבטיפול אינטנסיבי של הקב"ס. << דובר >> לירון כרמלי: << דובר >> זה משהו אחר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> על זה מדובר. << דובר >> לירון כרמלי: << דובר >> זה טיפול אינטנסיבי שהקב"ס איתם ומכיר את המשפחה ועובד עם המשפחה ועובד עם הרווחה אם צריך. זה שזה זום או לא זום, זה לא משנה. זה ילד שמוגדר בטיפול של הקב"סים. מה שקורה עכשיו בזמן החירום עם ילדים "חדשים", שפתאום לא עולים ופתאום לא באים, זה עולם אחר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא על זה דובר. אנחנו מדברים על מישהו שהוא כן בטיפול אינטנסיבי של הקב"ס, והשאלה האם חוקית מותר לו לדרוש ממנו להיכנס לזום. << דובר >> לירון כרמלי: << דובר >> הנושא של הזום הוא נושא מורכב. מה שחשוב שהוא ידרוש ממנו להיות בקשר, לשמוע לשלומו, להיות בקשר עם ההורים. הדרישה לזום היא לא פשוטה. זה פרוץ, ואנחנו גם לא באמת דורשים את זה. אם הזום הוא לא חוק - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יכול להיות שזה חונה פה. אני לא מתיימר להחליף אף אחד בעבודה שלו, אבל לי ברור שזה מצב הגיוני שמישהו יגיד "אני מבקש ממך לפחות פעמיים-שלוש בשבוע, אני רוצה לראות אותך בזום, אחרת אתה מסתבך". << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> אתה חושב שצריך להפעיל את החוק? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, אני אומר הפוך. מה הסמכות שלו? << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> גם בשגרה זו שאלה מאוד מורכבת מתי אני מפעיל את החוק ומתי לא. לכן העבודה היא יותר איכותנית. להביא את זה, האם חובה, האם הוא יכול, לפי חוק, לכאורה, אם מישהו לא נכנס, אבל לא הגדירו – היא כל כך צודקת – לא הגדירו את הזום כחובת נוכחות כמו בהגעה לבית ספר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אנחנו רוצים להגדיר את זה כך, אני רוצה לאפשר כלים לקב"ס. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> היה מקרה שקב"סית כמעט איימה. אותם מטופלים אינטנסיבית, בקשר האישי שיש לקב"ס עם התלמיד, תאמין לי שהוא מכניס אותו. הוא לא צריך לכפות עליו. יש שם עבודה חינוכית-טיפולית שמייצרת את הדינמיקה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כל מחנך משתמש לפעמים גם בסמכות. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> אבל זה חלק מהסמכות. העבודה החינוכית היא הסמכות. << דובר >> לירון כרמלי: << דובר >> יש פה מערכת מאוד גדולה שעובדת סביב הילדים. כשאנחנו מדברים על הזום והמחנך שיש לו את הילדים ומכיר אותם ונמצא איתם, אני מדברת על כאלה שהם לא הוגדרו לפני כן בסיכון והקב"סים לא טיפלו בהם. אנחנו מדברים עכשיו על הזומים, על הצד הרגשי. אף אחד לא מצפה שמורה יטפל, אבל לאתר, לדעת מה קורה, לזהות. יש כל כך הרבה שלבים בדרך עד שצריך להגיע לקצין ביקור סדיר. כמובן אחר כך יש את היועצות בבית הספר ויש לנו פסיכולוגים של השפ"ח, יש פה מערך שלם. השימוש בקצין ביקור סדיר צריך להיות בחשיבה, לא לערער את המקום הזה. יש פה חוק, יש פה אכיפה, יש פה סמכויות מורכבות מול הורים ומול בתי משפט, ולכן צריך לשמור עליהם, לאפשר למערכת לעבוד מול הילדים, לתת את כל המענים, ובמקרה קצה, כמו שהיה עד היום, יש לנו את מערך הקב"סים הנפלא. זה מה שהיה לי חשוב לומר. תודה רבה. << דובר >> מאור צמח: << דובר >> אחרי המלחמה יצטרכו לחדד את כל נושא הטיפול במערכת החינוך בעת חירום. הקב"סים היו בקצה כדי שהמערכת תתפקד. האם אנחנו צריכים לטפל באותו ילד משדרות שמגיע אחרי 7 באוקטובר לירושלים, ומה תהליך הטיפול איתו, ומה אני צריך לעשות, זה לא מוגדר בשום מקום. זה מוגדר בלבבות ובמחשבה, ושם פעלנו בצורה יוצאת מן הכלל לייצר רצף חינוכי בתוך המערכת הכאוטית הזאת שהיינו בה ב-7 באוקטובר. צריך לקחת את זה ולעגן את זה בהוראות מנכ"ל, בחוק, באלף ואחד דברים, אבל צריך לעשות את זה אחרי המלחמה. << דובר >> חיים מויאל: << דובר >> אבל הוצאנו הנחיות מאוד ברורות. << דובר >> מאור צמח: << דובר >> הנחיות היו ברורות, אבל עלתה פה הנקודה מהשלטון המקומי, האם זה מוגדר בחוק, לא מוגדר בחוק, הסמכות שלנו, לא הסמכות שלנו. גם אתה חיים אמרת את זה, שצריך לעשות את זה, ואני חושב שבהחלט כמערכת שמפיקה לקחים, היא תצטרך לעשות את זה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. בזום איתנו, אלדד מעיריית ירושלים. << דובר >> אלדד תם: << דובר >> רציתי להתייחס לעניין הילדים שנמצאים במוסדות שלא מוכרים. הנגיעה של הקב"סים בילדים האלה היא בעיקר כשהם רוצים לעבור למוסדות מוכרים, בעיקר כשמתגלים קשיים כמו חינוך מיוחד. לפעמים הקב"סים שלנו נוגעים גם בילדים האלה שהם לא מוכרים כשהם רוצים לעבור למוסדות המוכרים. אני חייב להגיב לגבי הנתונים שחבר הכנסת קינלי הביא מיואליש. אני קצת מטיל ספק בנתונים האלה. לפני מספר שנים עשינו סיור קצר באזור מאה שערים עם חיים מויאל, מנהל האגף, ואחר כך עשיתי עבודה של פילוח מספרי תלמידים במוסדות הלא מוכרים, וזה יצא פחות מ-30,000 בירושלים. זאת אומרת שהנתונים שהוא מסר, לפחות בירושלים- - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הוא אמר ירושלים, בני ברק, בית שמש - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> ירושלים היא 10% מישראל. גם אם זה רק 30,000, זה המון. << דובר >> אלדד תם: << דובר >> נכון, זה המון. אני חושב שהפתרון יושב במנהיגי הציבור, הפתרון לא יושב במשרד החינוך. אפשר להגיע עם העדה החרדית להסכמים, כמו למשל שהמדינה יודעת לתת לעדה החרדית לרשום לנישואים ומכירה ברשימות שלה. צריך למצוא פלטפורמה שהם כן משתפים פעולה, כמו הביטוח הלאומי. למצוא פלטפורמה שדרכה הם יעשו את הרישום ואנחנו נקבל סוג של רשימות כדי שהמדינה תדע מה קורה עם הילדים ולא יותר מזה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. << דובר >> אתי וייסמן: << דובר >> לגבי הלמ"ס, אנחנו נעבוד מולם וננסה לקבל את מה שביקשתם על תלמידים שלא היו רשומים בבתי ספר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בסדר גמור. התכנסנו כאן היום להביע הערכה ענקית ועצומה לקב"סים בישראל ולקב"סיות שעושים עבודת קודש. אני חייב לומר שכיו"ר ועדת חינוך, אני שומע את הדברים וגאה להיות יו"ר ועדה במדינה שבה יש מערכת חינוך שמתפקדת בצורה כזו, מהטובות בעולם בעניין הזה. לא מוותרים על אף ילד, נלחמים על כל ילד. כפי שהצגתם את זה, אם יש מישהו שאין לו נעליים, המדינה תקנה לו נעליים כדי שהוא ימשיך ללמוד בבית ספר. אם יש מישהו שיצטרך שיעור פרטי, יביאו לו שיעור פרטי כדי שאנשים ימשיכו ללמוד, לצמוח ולהתפתח. בעיניי כך נראית מדינה יהודית. בסוף אנחנו נלחמים על כל אחד, אנחנו עם הספר, עם שלומד, ואתם אלו שעומדים בחזית. אנחנו כאן כדי להגיד לכם תודה רבה, גם אל מול אנשים שלפעמים מדברים אחרת. בנוסף, אנחנו פונים כאן בשם כל הוועדה, אני אפנה לשר האוצר ולשר החינוך לראות איך אנחנו מגדילים את תקציב המנע. כמו שאמר חבר הכנסת טור פז, זה אחד מהדברים הכי ראויים והכי חשובים שאנחנו יכולים לעשות, בטח בזמן חירום, כי תלמיד שנמצא במערכת, אם נשים את הכסף שצריך היום כדי לשמור אותו במערכת בזמן חירום, נחסוך הרבה יותר כסף בהמשך אם חלילה הוא ייפלט מהמערכת. הוועדה קוראת לבחון דרכים לחיזוק מעמד הקב"סים ולהעמקת ההכרה בתרומתם. אנחנו קוראים גם למשרד החינוך לפעול להגדלת התקינה של הקב"סים. אולי נעשה בהמשך דיון מיוחד רק בנושא הזה אחרי המלחמה, כדי להבין איך עובד המשפך ועל בסיס מה הכמות הזאת. כי בסוף, אם יש לנו כשני מיליון תלמידים במדינת ישראל, 700 קב"סים זה מספר שצריך להבין איך הוא נבנה ומי מייצר את המשפכים. אין לכם הרי סיכוי לגעת בכל ילדי ישראל בצורה הזו ולבחון את המדרגות. אני בטוח שהשיקול האם להפנות לקב"ס הוא גם שיקול מהעומסים שיש על הקב"סים. אנחנו מברכים את משרד החינוך, את חיים ואת כל הקב"סים על הפעילות למען בני הנוער המצויים בסיכון נשירה ועל המאמצים הנעשים לצמצום התופעה. ברשותכם עוד מילה על חודש ניסן. ראש חודש ניסן הוא גם יום ההולדת של רבי נחמן מברסלב. נזכרתי באחד הסיפורים שלו, על אנשים שנסעו בים ונשברה להם הספינה והגיעו למגדל והיה להם שם הכול, היה להם טוב, היה את כל האורך שצריך, בגדים ולא היה חסר שם כלום. ופתאום מגיע נשר ודופק על המגדל ואומר להם "חדלו מלהיות עניים, תשובו לאוצרות שלכם". זה בא להגיד שזה לא המקום שלכם, אתם אולי במקום שכביכול לא חסר לכם כלום, אבל אתם צריכים לבטא את עצמכם, למצוא את עצמכם ומהמקום הזה לצמוח ולהתפתח, תפסיקו להיות עניים, לכו לגלות את האוצרות שנמצאים אצלכם, במקום שלכם ותשקיעו בו. אני חושב שכמערכת חינוך שנלחמת על כל ילד, למצוא את המקום שלו ואת האתגר שמתאים לו זו הגאווה שלנו כמערכת חינוך. אנחנו לא אומרים שכולם ייכנסו לאותה תבנית ומי שלא מתאים שילך לחפש. בסוף להילחם ולחפש לכל ילד איך לייצר לו את התבנית, ודיברתם על המדרגות, ומי שלא מתאים לו בית ספר רגיל, ילך לנושרים, או לכיתות מיוחדות ואחר כך לעוד ועוד, ועד שבסוף אפילו אם הוא חלילה יגיע לכלא, גם שם נדאג לו כדי שיצליח למצוא את עצמו ולפתח את היכולות שלו. זו גאווה גדולה לנו כמדינה שאתם פועלים בצורה הזו, ואני אומר בשם עצמי ולדעתי גם בשם כל חברי הוועדה שנעשה הכול כדי להגדיל את התקינה ואת תקציבי המנע, כי זה הצלת נפשות. אתם עומדים בחזירת של הדבר הזה. תודה רבה לכולם. << דובר >> מאור צמח: << דובר >> תודה לך על ההזדמנות לשים את זה על השולחן. זה כשלעצמו ערך חשוב. תודה רבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה לכולם. חודש טוב. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:55. << סיום >>