פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 934 מישיבת ועדת הכספים יום שלישי, כ"ה באייר התשפ"ו (12 במאי 2026), שעה 10:00 סדר היום: << הצח >> הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון - תקציב תאגיד השידור הישראלי), התשפ"ד-2024, של ח"כ אביחי אברהם בוארון << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: חנוך דב מלביצקי – היו"ר ינון אזולאי אביחי אברהם בוארון ולדימיר בליאק אימאן ח'טיב יאסין אורית פרקש הכהן נאור שירי חברי הכנסת: קארין אלהרר שלי טל מירון יבגני סובה מוזמנים: שר התקשורת שלמה קרעי אביגיל ונקרט – רכזת השכלה גבוהה ותקשורת באג"ת, משרד האוצר עמיהוד שמלצר – סגן יועמ"ש, משרד האוצר עדי ליברוס – ממונה, משרד המשפטים ניב מאירסון – מתמחה ייעוץ וחקיקה כלכלי, משרד המשפטים אדוה גלנטי – מ"מ דוברת, רשות השידור אלון גלרט – שדלן, יועץ, רשות השידור גולן יוכפז – מנכ"ל רשות השידור כרמלה מנשה – כתבת צבאית רשת ב', רשות השידור יעקב אברהם פפר – שדלן, יועץ, רשות השידור מרסיה צוגמן – היועצת המשפטית, רשות השידור גילי תמיר – מגישת התכנית זה מגיע לכם, רשות השידור אודליה וסרמן – סמנכ"לית כספים ותפעול, רשות השידור אבי בן הלל – מנכ"ל, שח"ם - ארגון השחקנים והשחקניות מירב אתרוג בר – מנכ"לית איגוד הבמאיות והבמאים לינור דויטש – מנכ"לית לובי 99 יניב גולדברג – ראש האגף הכלכלי, התנועה למען איכות השלטון בישראל ערן אוחנה – סמנכ"ל אקו"ם רונן ריינגולד – שדלן, מכון זולת עינת עובדיה – מנכ"לית מכון זולת לשוויון וזכויות אדם ארנון נאור – מנכ"ל צלילים, איגוד המוזיקאים והמוזיקאיות נגה בריינס – מנכ"ל איגוד העורכים - איגוד מקצועות הפוסט בישראל נדיה רז – יו"ר צלילים, איגוד המוזיקאים והמוזיקאיות חנן מלצר – נשיא מועצת העיתונות והתקשורת בישראל שי גליק – מנכ"ל בצלמו ישעיהו קומורניק – חבר הנהלה, אגודת העיתונאים אלעד מן – הצלחה לקידום חברה הוגנת ייעוץ משפטי: איתי עצמון נעמה דניאל מנהל הוועדה: טמיר כהן רישום פרלמנטרי: יפעת קדם רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון - תקציב תאגיד השידור הישראלי), התשפ"ד-2024, פ/4736/25 << נושא >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בוקר טוב, כ"ה באייר תשפ"ו – 12 למאי 2026, הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – תקציב תאגיד השידור הישראלי), הצעת חוק של חבר הכנסת אביחי בוארון. חבר הכנסת בוארון, בבקשה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב ראש. הצעת החוק שלפנינו, אדוני היושב ראש, חברים יקרים, להכנסת תקציב התאגיד לתוך תקציב המדינה, עומדת על שתי רגליים. הרגל האחת, ניהול נורמאלי, והרגל השנייה, חופש הביטוי. באשר לרגל של הניהול, לדידי, לדעתי, מבחינתי לא סביר, לא נורמלי שאיזה שהוא תקציב ינוהל מחוץ לתקציב המדינה. אין חיה כזו. תקציב אקס טריטוריאלי לא קיים. אין פירמה, אין עמותה, אין פיצוציה בפינת רחוב שמנהלת תקציב שחלק ממנו, ולו הקטן ביותר, מתנהל ומתגלגל בנפרד מהתקציב הכללי. אין חיה כזאת. אני מנהל כבר 25 שנה ומעולם לא נתקלתי בדבר כזה. זה לא נורמלי, זה לא בריא, זה לא מקצועי ולא נכון. נכון בהקשר הזה להביא את הדברים מתוך חוות הדעת המצוינת של עו"ד איתי עצמון של עופר מרגלית כפי שנאמרו על ידו בדיונים להכנת חוק השידור הציבורי ב-2014, והוא אומר כך: "אין תקדים לזה שאנחנו תומכים בחוק שקובע סכום מחוץ לתקציב המדינה". איפה האנומליה הזאת באה לידי ביטוי? במצבי קצה. מדינת ישראל נמצאת היום במצב קצה, במצב מלחמתי של שלוש שנים, במאמץ לאומי מלחמתי, והממשלה קיצצה בבריאות, בחינוך, ברווחה, בשירותים שניתנים לאוכלוסיות מוחלשות, לבעלי מוגבלויות. אין ספור צרכים קוצצו קיצוץ רוחבי וחריף, אבל רק גוף אחד לא נכנס מתחת לאלונקת התקציב - תאגיד השידור. זה לא נורמאלי ולא נכון. התקציב של התאגיד הוא לא תקציב קטן. בשנת 2025 – 899,396,000 שקלים. התקציב לא קוצץ ולו בשקל אחד. מעבר לזה שזה לא נכון ופוגע בעובדי התאגיד ובתדמית שלהם, התאגיד נתפס פה כאיזה שהוא גוף פריבילגי, מורם מהעם. אין לי ספק שהתפיסה הזאת לא נכונה, אבל התוצאה יוצרת רושם אחר. נכון היה שהנהלת התאגיד הייתה פונה ומציעה לקצץ בתקציב הארגון בהתאם לקיצוץ הרוחבי שנערך בכל משרדי הממשלה, אבל זה לא קורה, התאגיד פורש מהציבור, לצערי הרב. אחרי שנגעתי ברגל הניהולית, אני רוצה לעבור לרגל של חופש הביטוי. היה ניסיון, שמתואר יפה מאוד בחוות הדעת של עורך דין עצמון, לבנות מנגנון שאינו בשליטת הפוליטיקאים. נבחרי ציבור, וזה הבסיס לחוק שחוקק ב-2014 ולחוות הדעת של עו"ד עצמון, לא ראויים לנהל את תקציב התאגיד - לא הכנסת בפיקוח, לא ממשלה בניהול. זאת הנחת המוצא של דוח ועדת לנדס. אני אזכיר פרט ביוגרפי לא בשביל הצהוב, בשביל תפיסת העולם, והוא שחתנו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק - - << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אתה הולך לצהוב. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> לא. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> ממש כן. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> בואו לא נלך לצהוב. תתייחסו לטענה הזאת ברצינות. מדובר באסכולה, מדובר בבית מדרש שטוען בכל הקשר, לא רק בהקשר של רשות השידור, שיש להדיר את נבחרי הציבור ממוקדי קבלת ההחלטות, שזה מה שקורה כאן, שזה הדיון שנערך ומושם פה על השולחן. האם יש להרחיק את ניהול התאגיד וניהול תקציב התאגיד מהפוליטיקאים כדי להביא לאיזון, כדי להביא לגיוון, כדי לשמור על חופש הביטוי, או, וזה לשיטתי ואני מקווה גם לשיטת רוב חברי הוועדה, שדווקא הפוליטיקאים, שדווקא הציבור על ידי שליחו הוא זה שנאמן להוביל לחופש הביטוי, לגיוון, לריבוי דעות? זה, לשיטתי, תפקידו של נבחר הציבור, אם מימין ואם משמאל. אי אפשר לעשות outsourcing לסמכות הזאת, אי אפשר לשכור קבלני משנה ולהפקיע מידי הפוליטיקאים את החובה הזאת. זה מה שעומד בבסיס המחלוקת ביני לבין חוות הדעת של עורך דין עצמון. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אתה יודע שחוות הדעת התנגדה? << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יש כאן בעיה חוקתית. כדאי לדבר עובדות. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> היה ניסיון, שתואר יפה בחוות הדעת, לבנות מנגנון שאינו בשליטת הפוליטיקאים. "נבחרי הציבור", כך על פי חוות הדעת של ועדת לנדס שעמדה בבסיס החוק הקיים, "היא חבורה של אינטרסנטים חלילה מושחתים, חסרי מעצורים במקרה הגרוע או סתם חתול ששומר על החלב במקרה הטוב. אסור בתכלית האיסור להפקיד בידיהם את המשדר הציבורי, וצריך לעשות הכל כדי למנוע מהם כל מגע, ולו גם מקל, מתאגיד השידור הציבורי". ובכן, הנחת היסוד בהסדר הקיים הינה שפוליטיקאי הוא שור מועד, הוא ודאי לא ישמור על חופש הביטוי, ואולי הוא באמת גס לב לשמור על המשאב הציבורי בכל מחיר. ואני אומר בהצעת החוק שלפניכם, לא, לא ולא. הקמפיין ארוך השנים שנועד להשחיר את פניהם של שליחי הציבור בישראל, פוליטיקאים מימין ומשמאל, להוזיל את ערכם ולהעלות את קרנה של הפקידות המקצועית בישראל, הינו קמפיין ציני שנועד להוות קרקע והכנה להסדרים מהסוג שנוצר בהסדר הקיים שכל תכליתו היא שפוליטיקאים ושליחי הציבור אאוט, מימין ומשמאל, הדרג המקצועי אין. התפיסה הזאת הכתה שורש וכנפי אחיזה במציאות בדמות ההסדר הקיים. תראו, רבותיי, המטרה המשותפת, גם לי וגם להצעת החוק הזאת, היא לשמור על חופש הביטוי, היא לשמור על גיוון הדעות, היא לשמור על אותן דעות שבערוצים מסחריים אולי לא היו באים לידי ביטוי, ממש כפי שכותבת השופטת ברק וכפי שאתה מציין בחוות הדעת שלך, איתי, בסעיף ג. בסעיף ג קבעת: ביטוי הוגן ומאוזן למגוון ההשקפות. בהקשר הזה אני רוצה להקריא לכם את הציוץ מלפני ארבעה ימים של עיתונאית בכירה בתאגיד, שכותבת את המילים המצמררות הבאות: "הלילה שנתי נדדה, ואתם יודעים במה מדובר, נוכח הסערה סביב מקום העבודה שלי בתאגיד השידור הציבורי. אני נקרעת בין הרצון להיות נאמנה לאמת, לציבור ולמה שמתרחש תקופה ארוכה מידי, לבין החשש שיאונה לי רע. איך זה שבמדינה חופשית ודמוקרטית אני כעיתונאית, כאימא, כאישה, חוששת לומר את דעתי וכבר יודעת שגם לשתיקה יש מחיר". האם זה גיוון? האם זה ריבוי דעות? האם זה מעיד על חופש הביטוי? התשובה היא לא, התשובה היא שיש כאן בעיה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> מישהו השתיק אותה? << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> המטרה היא אותה מטרה, רק השאלה איך מגיעים לאותה מטרה. בהסדר הקיים אין ריבוי דעות, אין גיוון, אין חופש ביטוי. מוצע בהצעה שלפניכם שאנחנו, נבחרי הציבור, ניקח את המושכות לידנו כי הניסוי לא הצליח. ניקח את המושכות לידנו, ניקח את הניהול בצורתו ולא במהותו התכנית. אני לא מדבר על לגעת בתכנים, אני מדבר על לגעת בניהול, לקחת אחריות. אנחנו האצלנו את סמכותנו למועצה הציבורית, לדרג המקצועי, אבל הניסוי לא עלה יפה. מתוך אחריות אנחנו צריכים לקחת את הדברים אלינו ולנהל אותם בשום שכל, כדי להגיע לתכליות שלשמן חוקק החוק הקודם. דווקא במקרה שלנו כשהדרג הנבחר עשה סוג של outsourcing והעביר, שלא לומר הפריט, את המשדר הציבורי לדרג המקצועי, דווקא אז השידור הציבורי הפך להיות מוטה, לא מאוזן ולא משקף ציבור עצום בישראל המזוהה עם הימין הלאומי, מסורתי, דתי. צריך לשים את הדברים על השולחן. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז אתה כן רוצה להתערב בתוכן. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> זו לא הצעת החוק. ציבור גדול מאוד חש יותר ויותר מודר ולא מיוצג בשידורי התאגיד. חופש הביטוי התכנס לצד אחד בשידור הציבורי. ההסדר הקיים כשל ניהולית, כשל בשמירה על ערכי השידור הציבורי, שזה חופש ביטוי, שזה שידור ציבורי מאוזן המשקף את הציבור הרחב ומשמיע כדבריה של השופטת ברק ארז קולות מגוונים וייחודיים שעשויים לא לשרוד את השיקולים של כלי התקשורת המסחריים. אין מנוס אלא להחזיר את המושכות לידי הציבור ושליחיו הן ברמה הניהולית תקציבית והן ברמת הפיקוח על ידי הכנסת והניהול על ידי הממשלה, זאת על מנת לשמור על שידור מאוזן ועל מתן ביטוי לכלל המגזרים, תוך שמירה על מסגרת תקציב שמהווה חלק בלתי נפרד מספר התקציב של מדינת ישראל. אנחנו באנו לכאן לעשות שליחות, לא באנו לכאן להפריט את שליחותינו, ופוליטיקאים בישראל, לצערי הרב, שמם יצא לשמצה. כשאני מסתכל על חבריי מימן ומשמאל, מדובר באנשים רציניים, באנשים איכותיים, באנשים שעושים לילות כימים למען הציבור בישראל, והקמפיין המכוער של הוזלת שליחי הציבור לא יצלח. הוא לא יצלח בתאגיד, הוא לא יצלח באקדמיה, הוא לא יצלח בכל מקום אחר. בכל מקום שהוצא מוקד קבלת ההחלטות מהדרג הנבחר והוא עבר לדרג המקצועי, שם אנחנו נעמוד בפרץ כדי להחזיר אותו אל נבחרי הציבור, להחזיר את המנדט ואת המדינה אל העם. התאגיד זה מוקד מאוד מאוד חשוב שאחריותנו וסמכותנו, כמו במערכת הביטחון ובמערכות אחרות, להחזיר את המושכות לידנו. זה אומר שאנחנו נהיה מחויבים לא פחות מאף אחד אחר לחופש ביטוי, לא פחות מאף אחד למגוון דעות, לא פחות מאף אחד אחר לכל ערך דמוקרטי. הנחת היסוד בהסדר הקודם בטלה מעיקרה. אני מקווה מאוד שביחד נצליח ליצור פה הסדר מאוזן שיחזיר את האיזון לתאגיד, בעזרת השם. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> אדוני יושב הראש, יוזם הצעת החוק חבר הכנסת בוארון, חבריי חברי הכנסת, מרגע שנבחרתי לכהן כשר התקשורת ביקשתי לשנות, אמרתי, האמנתי ומאמין שאין שום סיבה בעולם שהמדינה תממן בכמעט מיליארד שקל בשנה חדשות ואקטואליה בעברית, לא משנה מה אופיים, כי הם קיימים למכביר בשוק הפרטי ואף יתגברו אחרי הרפורמה בתקשורת שנמצאת ממש עכשיו במרתון דיונים, בישורת האחרונה של הליך החקיקה שלה בעודנו מדברים. אי אפשר לעשות דבר ללא שינוי חקיקה. לצערי, עקב המצב הבלתי נסבל בממשלה, לא הייתה שום יכולת מבחינת הדרך לקדם איזו שהיא הצעת חוק ממשלתית בנושא, אפילו לא המצומצמת ביותר, אפילו לא לתת חומרי ארכיון לציבור ללא עלות. הגדיל לעשות באופן מזעזע בעיני שופט בדימוס שאף איים במרומז על חברי כנסת שאם מישהו ישנה משהו בחוק התאגיד הוא עוד עלול להיפסל מלהתמודד בבחירות בגלל הפגיעה בדמוקרטיה. ביקשתי מחבריי חברי הכנסת לסייע, להגיש הצעות חוק שנוגעות לתאגיד, להפרטת התאגיד, לכל שינוי שיראו לנכון בנושא הזה, כדי לשפר את המצב. אני שמח על כך שהחוק הזה מגיע לכאן, לידיך, אדוני יושב הראש, ובעזרת השם יקודם אפילו בכנס הזה עד תומו. להבדיל ממה שקורה ברפורמת השידורים ששם מדובר בשוק תקשורת פרטי שחייבים להוציא את המדינה ממנו, כשהמדינה זה לא רק הפוליטיקאים, זה בעיקר את הפקידים והיועמ"שים, כדי שלא תהיה שום מעורבות בתוכן, שתהיה מינימום רגולציה, בשידור הציבורי המצב שונה, כספי הציבור לא יכולים להתבזבז בלי פיקוח ציבורי. התאגיד הוא ייצור שנבנה בחטא, באובדן עשתונות, בעצימת עיניים של הכנסת. מרוב שרצו להיפטר מרשות השידור הקימו מפלצת נגד הציבור. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אתה יודע מי היה השר? << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> אני יודע. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אתה יודע מי הייתה מפלגת השלטון? << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> מרגע שהוקם התאגיד, וביתר שאת בשנים האחרונות, הוא הפך לזרוע תעמולה של צד אחד בלבד שלא מתחשב בציבור רחב מאוד שמממן אותו. תמיד נגד ממשלת הימין ובעד השמאל, תמיד נגד הקדוש והיקר לעם ישראל ובעד עמדות מנותקות מהמורשת המפוארת שלנו, תמיד נגד העם וההכרעה הדמוקרטית שלו ובעד מדינת כל משפטניה ואזרחיה. הגדילו לעשות בערוץ הערבי של התאגיד, שהפך לא רק לזרוע תעמולה של צד בתוך מדינת ישראל, אלא לעיתים של האויב. פניתי ופניתי במכתבים, התעקשתי, הפצרתי וביקשתי שישימו מבקר על השידור בערבית, אבל התשובה שתמיד קיבלתי מהמועצה ומעורכי הדין הייתה שלא אתערב. למרות שאני השר הממונה על חוק ביצוע התאגיד, הייעוץ המשפטי לממשלה תמיד אמר להם, "תמשיכו לצפצף על השר, הוא לא יכול לעשות לכם כלום". התקשורת שמרה, היועמ"שים דיברו, המועצה התעלמה עד שנעלמה, בג"ץ התערב ומנע כל מינוי למועצה, והמנכ"ל עשה כל מה שבא לו בלי שום פיקוח כבר שנה וחצי, והכל על חשבונכם. אם זה היה תלוי בי ולא ב-61 אצבעות בכנסת הזאת, תכני החדשות והאקטואליה של התאגיד היו נסגרים מזמן והוא כולו היה מוקדש ליצירה ישראלית מאוזנת ומכבדת, לתרבות, למורשת וספורט בחינם לאזרחים. הצעת החוק שמביא לפה חברי חבר הכנסת בוארון היא דרך טובה ומאוזנת בסד הזמנים שנותר כדי להתמודד עם הבזבוז הכספי, עם החד צדדיות וההפרה השיטתית של החוק שקובע במפורש שעל התאגיד לייצג את מגוון הדעות של הציבור בישראל. זה חייב להיפסק. מדינת ישראל נמצאת כבר כמעט שלוש שנים במלחמת התקומה שעלתה ועוד תעלה הון תועפות. כמו שהזכיר חבר הכנסת בוארון, התבצעו אין סוף קיצוצים כואבים בכל משרדי הממשלה, כשהיחיד שלא תרם אפילו שקל הוא התאגיד, אקס טריטוריה של ממש. התאגיד ממשיך להוציא כסף נגד העם, נגד המדינה, נגד המלחמה, נגד ישראל. רק שתבינו שתקציב התאגיד הוא גם צמוד למדד. בזמן שאנחנו מקצצים בבשר החי, התאגיד בתוך שלוש שנים עבר מתקציב של 780 מיליון ב-2022 ל-900 מיליון ב-2025. 120 מיליון נוספו כשבכל משרדי הממשלה הכל מקוצץ, והיד עוד נטויה ב-2026. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תגיד, בכמה עלו הכספים הקואליציוניים בתקופה הזאת? << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> זה בלתי נתפס ואפילו בלתי נסלח. הצעת החוק הזאת תביא, בעזרת השם, לפיקוח משמעותי יותר על הוצאת הכספים הזאת, על סדרי העדיפויות, וגם על היכולת לפקח על ביצוע החוק. אני קורא לכם לא לחשוש, חבריי חברי הכנסת, שהביקורת הצבועה על קץ הדמוקרטיה, על שינוי משטרי, על קשיים חוקתיים השכם וערב בערוצי התעמולה וגם כאן סביב השולחן, לא תרגש אתכם. חייבים להזיז את הגבינה הזאת, כי היא מרעילה את אזרחי ישראל. זו משימה חשובה ביותר שלנו. אל תתרגשו מדמעות התנין שיישמעו כאן מאלה שאוכלים מהפירות המורעלים האלה, מאלה שנחושים להשאיר את מיליארד השקלים האלה בצד שלהם ולהמשיך להשתמש בהם נגד הצד השני, נגד הציבור הרחב שמממן אותם. ועדת השרים לחקיקה, ראש הממשלה, שר האוצר ועבדכם הנאמן קבעו כי קיצוץ בתקציבי התאגיד בשנת 2026 צריך להיות משמעותי וראוי שיוקצה לחלק משיקום הצפון. אני קורא לכם להכניס את 2026 כהוראת שעה בתוך החוק. שימו לב שעל מנת להשיג את מטרות הצעת החוק לגבי קביעת התקציב ומטרותיו, צריך לבטל את סעיף 64 לחוק. חשוב לקבוע את הליך אישור התקציב. המועצה או המנכ"ל מגישים הצעת תקציב לשר, והוא מאשר את כולה או חלקה ומעביר לממשלה ולפיקוח של הכנסת. יש להתייחס למצב הנוכחי שבו אין מועצה, כשלפי השמועה גם המנכ"ל תכף מסיים את תפקידו. מה עושים כשאין מועצה שתמנה וכשוועדת האיתור נמצאת על שולחנו של בג"ץ עדיין? אם אין מועצה או מנכ"ל, אולי שהשר והממשלה ימנו מנכ"ל זמני עד שזה יקרה. אפשר להתייחס לנושאים תקציביים נוספים, כמו הכנסות מחומרי ארכיון שהציבור כבר שילם עליהם עשרות אלפי שקלים. המדינה מימנה ב-90 מיליון שקל ארכיון דיגיטלי והציבור לא נגיש לחומרים האלה. יש את עניין הפרסומות. מיליארד שקל מכספי הציבור מועברים לתאגיד והוא גוזל את כבשת הרש מהשוק הפרטי ומפריע לשוק הפרטי לצמוח ולפרוח. גם זה נושא שחשוב להידרש אליו. אני רוצה להקריא לכם את החלטת ועדת שרים לחקיקה, כשכמובן מעכשיו זה בידיים של הכנסת. "הצעת החוק תוחזר לדיון בוועדת שרים לענייני חקיקה לפני הקריאה הראשונה, כשעד אז ייבחן מנגנון לעניין קביעת תקציב מינימאלי הכרחי לשידורי חדשות ותכניות אקטואליה ותקציב הולם להפקות של תכניות מקור ישראליות. כמו כן, ייבחן האופן שבו ניתן יהיה להבטיח כי התאגיד יעמוד בכלל הוראות החוק". זה הניהול של הממשלה והפיקוח של הכנסת. אני מאחל הצלחה ליושב ראש הוועדה מלביצקי, ליוזם החוק חבר הכנסת בוארון, ולכל חברי הוועדה. הציבור נושא אליכם עיניים בציפייה דרוכה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת אלהרר, בבקשה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני יושב הראש. וואו, כמה פופוליזם בכמה דקות. אחד הדברים שאני מאוד גאה בהם זה חקיקת חוק השידור הציבורי, חוק התאגיד. אגב, סתם בשביל הזיכרון ההיסטורי, שר התקשורת דאז היה גלעד ארדן ומפלגת השלטון הייתה מפלגת הליכוד שהוא היה שר מטעמה. אחד העקרונות שהיו הכי חשובים בשעתו, כשאני מבינה שזמנים משתנים, הוא חומה סינית בין פוליטיקאי לבין השידור הציבורי. שאל חבר הכנסת בוארון, שאגב מפתיע איך בכל הצעה אנטי דמוקרטית יש לו יד, למה לא סומכים על פוליטיקאים, למה שלא יהיו חלק, למה שלא יקבעו. זו בדיוק הסיבה שהביאה לסגירת השידור הציבורי במתכונת הקודמת שלו, כי היא הייתה עם מעורבות פוליטית. החוק שלפנינו הוא פשוט מהלך מכוון לחיסול עצמאות התאגיד. המנגנון הקיים שבעצם קבע סוג של משפך מאגרת הרדיו לתקציב התאגיד, היה אמור לנתק את התאגיד מתקציב המדינה. זה הוקם מלכתחילה ככה, כשלא היה אחד בחדר שהתנגד למנגנון הזה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש הרבה מנגנונים שחשבו שהם טובים והתברר בדיעבד שהם לא. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> היה ברור כבר אז שהממשלה היא זו שמבקרים אותה. זה לא נעים ביקורת. מה יהיה המהלך הבא? האם יגידו, לא צריך את החדשות, לא צריך תכנית תחקירים? מי אוהב ביקורת? אף אחד. אתה נותן את השאלטר הזה עכשיו לפוליטיקאים. למה? מה קרה? מה העניין? יושב כאן שר התקשורת ואומר בריש גלי שלא צריך חדשות. הוא פשוט לא הבין את המנגנון של עצמאות התקשורת. הוא אוהב את זה רק כשהעצמאות באה מטייקונים שמחבבים אותו, רק אז הוא אומר, תנו להם לשדר מה שהם רוצים. כשאומר חבר הכנסת בוארון שאפילו בפיצוציה לא מתנהגים ככה, זה מעיד על חוסר ההבנה שלו תקשורת עצמאית מה היא. ההשוואה בין פיצוציה לבין תאגיד שידור ציבור היא באמת ליקוי מאורות, ועוד נותנים לו לחוקק את זה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> ההשוואה היא לעסק ולא הקטן שבקטנים והפשוט שבפשוטים שלא מתנהל בשתי קופות נפרדות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> זה דומה להשוואה של שר האוצר בין גן ילדים לדוכן פלאפל. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> כמוציא לאור של כלי תקשורת אני מבין משהו בתקשורת. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> רואים. מה יקרה כשעיתונאי יודע שתקציב מערכת החדשות שלו תלוי ברצון טוב של פוליטיקאים שהוא אמור לבקר? הוא לא יבקר. זאת המדינה שאתם רוצים לחיות בה? אתם רוצים לחיות במדינה שבמערכות התקשורת יגידו כן לכל מה שאתם עושים, שלא יבקרו אתכם? יש אופציה, ואני יודעת שאתם לא רואים אותה בעיני רוחכם, שאתם לא תהיו בשלטון. באת לכנסת להיות שליח ציבור. כשליח ציבור אתה לא יכול לעשות רק מה שמתאים לך, אתה צריך לעשות מה שמתאים לאזרחים, והאזרחים צריכים לדעת. אם זה יהיה תלוי בפוליטיקאים, האזרחים לא ידעו. גם לי לא תמיד נעים שהתקשורת מבקרת אותי, אבל זה התפקיד שלה. חוסר ההבנה הזה יוביל אותנו להידמות למדינות שאני ממש לא בטוחה שאתה רוצה להידמות אליהן. גם ההצהרות של שר התקשורת וגם הכתוב בהצעת החוק מלמדים שהמטרה האמיתית היא פשוט לייצר תקשורת אוהדת, המטרה האמיתית היא לייצר תקשורת שתהיה יס מנית לממשלה, ואני אפילו לא מדברת על איזה ממשלה. כל ממשלה שתהיה, תפקיד התקשורת הוא לבקר אותה, תפקיד החדשות הוא להביא בפני הציבור את העובדות. ככל שהצעת החוק הזאת תעבור ושליטת הפוליטיקאים בתקציב התאגיד תהיה כל כך הדוקה, והיא תהיה, לא יהיו חדשות, יהיה הרבה האח הגדול. זה לא מצב תקין, זו לא מדינה דמוקרטית. הצעת החוק הזאת לא מגיעה במנותק מכל מה שקורה פה בבניין. אני מכאן חוזרת לוועדת חוקה כדי לטפל בעוד הצעות חוק הזויות. אני אומרת לכם שזו בכייה לדורות, כי בסוף זה כדור שלג. כשאין תקשורת, כשאין יועצים משפטיים שאתם אוהבים, כשאין אנשי מקצוע, מה יישאר פה? שמעתי את הטיעון של למה הם לא נכנסים מתחת לאלונקה. לא חסר כסף, חסר סדר עדיפויות. ביום שתקצצו במקומות של הסקטורים שאתם אוהבים רק אז תתחילו לדבר, לא דקה אחת לפני כן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הדברים שלך ואופן הצגתם מהווים את לב ליבה של הבעיה. מה שאתם מסכימים איתו הוא דמוקרטי, נכון ותקין, מה שאתם לא מסכימים איתו, שזה דעות אחרות או עמדות הפוכות, זה קץ הדמוקרטיה. גם אם הנתונים דה פקטו מראים שהרייטינג של החדשות שאת מדברת עליהן מגרד את תחתית השטיח - - << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> שידור ציבורי לא תלוי ברייטינג. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> דווקא אותם ערוצים פרטיים שמשדרים חדשות, בין אם אני אוהב את מה שנאמר שם ובין אם לא, גורפים הרבה יותר רייטינג. את רואה שיש אחידות דעות מוחלטת בתאגיד השידור שלא הייתה מביישת את פראבדה או את כלי התקשורת הסובייטים באותה תקופה מפוארת שסטלין היה שמש העמים. את רואה שיש שם אנשים עם עמדות ששוללות בכלל את הקיום של מדינת ישראל כמדינה יהודית, עמדות שבאות ומשתפות פעולה באופן אקטיבי עם אויב בזמן מלחמה. כאשר את רואה שתכניות התחקירים, המחקר וכל חשיפת האמת תמיד מופנות על דבר אחד ולא מדברות לחלוטין על דברים אחרים, כאשר את רואה סיקור מוטה ומטעה פעם אחר פעם בכסף ציבורי, אחוז גדול מאוד מהציבור הישראלי לא מוצא את מקומו במקום הזה, לא חושב שזה מתחיל לשקף את עמדותיו, לא חושב שיש שם קולות שווים, לא חושב שיש שם איזה שהוא מגוון. יש שם הסתה פרועה ומטורפת נגד מגזרים שלמים ונגד ציבורים שלמים פעם אחר פעם, הכל מכספי המסים. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> ערוץ 12, מבחינתכם, הוא אל-ג'זירה, ערוץ 13 הוא קפלניסטים, ו-11 הוא נגד ציונים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אם אתם רוצים לממן את האידיאולוגיה הלא נורמאלית הזאת, האנטי ציונית הזאת, אידיאולוגיה שמתווה כיוון אחד ברור, תעשו את זה מכספכם. ברוך השם ראינו שלמחאות שלכם ולארגונים שלכם יש די והותר כסף. אתם מעמידים הפקות מטורפות במאות מיליונים, במיליארדים של כספים שמגיעים מכל מקום בעולם. תממנו את זה בזה, לא בכספי המסים, לא בכסף ציבורי. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אתה לא רואה בעיה אצלכם? כל הערוצים נגדכם? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא כל הערוצים. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> ערוץ 14 לא, ברוך השם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כסף ציבורי הוא כסף שבהגדרתו מנוהל על ידי ממשלת ישראל. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> לא ביחס לשידור. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> את חושבת שיש דברים שלא צריך לתת לעם להחליט. זה בדיוק אותו מחנה שבא ואומר: אתם יכולים לשרת בצבא, אתם יכולים לשלם מסים, אבל לנהל מדינה זה לא בשבילכם באמת, אתם לא מהאנשים הנכונים, אנחנו הבאנו את ההורים שלכם מכל מיני מקומות. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> זה המחנה של אייכלר, של גולדקנופף? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זו אותה אידיאולוגיה מתנשאת ואליטיסטית שבאה ומדברת על זה שיש פה את האנשים שהארץ היא שלהם, ויש אנשים אחרים שלקחו מהם את הארץ, לקחו להם את השידור הציבורי, לקחו להם את הכסף הציבורי, לקחו להם את המדינה. המדינה היא שלנו לא פחות משלכם. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> מי אומר את זה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הציבור בישראל אומר את דברו פעם אחר פעם במסגרת בחירות דמוקרטיות. הכרעת העם הדמוקרטית מתנקזת לנציגיו בכנסת, ונציגיו בכנסת הם אלה שאמונים על חלוקת הכסף. זכותם וחובתם לבוא ולחלק אותו כפי שהם מוצאים לנכון, לקבוע סדרי עדיפויות כפי שהם מוצאים לנכון. קראתי את חוות הדעת שלך, אדוני היועץ המשפטי, שבה אתה אומר שזאת הייתה המטרה בבסיס החוק. זאת הייתה המטרה בבסיס החוק אז, היום יש מחוקקים אחרים שחושבים אחרים, שרוצים לשנות את המטרה הזאת. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אין בעיה, אם אתה לא רוצה תקשורת חופשית, תגיד את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו לא רוצים להישאר כבולים למה שהייתה פעם המטרה. היום יש מטרה חדשה שאנחנו חושבים אותה, שאנחנו מתבססים עליה. אנחנו רואים את הקלקול שקורה עם הכסף הציבורי, את השימוש לרעה שנעשה בכסף הציבורי, את הפוליטיזציה שנעשית בכספי הציבור, במיוחד במקום של השידור הציבורי, ואנחנו באים ואומרים, די, ניסינו, ראינו שזה לא עובד. אם אתה מראה את לוח השידורים, את העמדות, הכל אותו דבר. יש לך איזה אי אחד בחדשות שהוא לא, אבל אז אתה רואה שאנשים מפחדים על מקום העבודה שלהם, שהם שקטים כדי שחלילה לא יזהו את העמדות הפוליטיות שלהם. זה בדיוק ימי מפא"י המפוארים של פעם, ואנחנו לא ניתן לקחת את המדינה לתקופת מפא"י ההיא. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> זה מה שאתם עושים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה היה פעם, זה לא יהיה יותר. פנקס אדום נגמר. כל הסיפור הזה לא יהיה יותר. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אתם עושים מפא"י על סטרואידים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> החוק הזה חשוב ונכון. עוד מעט גם תגידי לי שהמערכת המשפטית נטולת פניות, שגם שם יש מגוון דעות, שבבג"ץ יש שפע בלתי פוסק של מגוון דעות. לא, זה אנשים שהולכים לכיוון אחד, למקום אחד. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> כאילו בליכודיאדה יש מגוון דעות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה בדיוק מה שהתאגיד עושה. בכל מקום שנוכל להתערב ולתקן את הקלקול, את העיוות הזה ואת החמיסה של כספי ציבור שמקדמים אג'נדות פוליטיות, את זה אנחנו נעשה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> איזו אג'נדה פוליטית? של הליכוד? מה עובר עליכם? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת פרקש, בבקשה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב ראש, זה היום השני של המושב האחרון של הכנסת הזאת ובזה אנחנו מתעסקים. שמעתי את חבר הכנסת בוארון מדבר דברים והיפוכם, דברים וקשקושם, ורציתי רק להזכיר לחבר הכנסת בוארון שהוא נמצא בוועדת כספים. להגיש הצעת חוק שכל כולה וכל מטרתה זה לפגוע בחופש הביטוי במדינת ישראל אבל לכתוב בדברי ההסבר כאילו הסיבה לכך היא תקציבית - - << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אמרתי שהמטרה היא הפוכה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה עבר מוועדת כלכלה לפה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יושבים פה חברי ועדת כספים שחוו ארבעה תקציבים בתקופת המלחמה הזאת וראו שהדאגה לחיסכון בכספי המסים שלנו לא עמדה לנגד עיניה של הממשלה הזאת. אנחנו העברנו ארבע פעמים שיא של כספים קואליציוניים למגזרים שלא קשורים למאמץ המלחמתי. לבוא ולכתוב בדברי ההסבר ולספר לנו סיפורי סבתא כאילו המטרה של הצעת החוק הזאת היא לחסוך כספים בימים של מלחמה - באמת בדיחה רעה. כולנו מבינים, וגם היושב ראש, כשאנחנו אומרים שאין לזה ידיים ורגליים. אם רוצים קיצוץ בימים של מלחמה, תעשו קיצוץ נקודתי. החוק הזה קובע שהממשלה תאשר את התקציב מעכשיו ואילך, גם אחרי שתסתיים המלחמה. האמת יצאה ליושב ראש, יצאה לכבוד השר, ובאמת הודיתם בהמשך הנאומים שלכם. כמו שאמרה השרה מירי רגב לפני כמה שנים – אם אתם לא יכולים לשלוט בתאגיד מה שווה התאגיד. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> זה מה שאמרתי? << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אמר כאן השר שכנבחר ציבור הוא רוצה להחזיר את מוקד קבלת ההחלטות גם בנושא התקשורת. באיזה עולם אתם חיים? << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> לאן להחזיר? << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני רוצה לדבר על האמת, כי המרצע יצא מהשק והמסכה פה נקרעת. אתם אומרים בעצמכם שהמטרה היא להחזיר את מוקד קבלת ההחלטות לנבחרי הציבור בעניין התקשורת. תגידו, התבלבלתם? באיזה עולם אתם חיים שאתם צריכים לשלוט במה שאנחנו חושבים? אחרי שתאשרו את תקציב התאגיד, ואחרי שתגמרו את הרפורמה בתקשורת, ואחרי שהעברתם את חוק העמותות שפוגע בהעלאת דברים ביקורתיים על ידי החברה האזרחית, ואחרי שהשר קרעי שולל רצועות שידור שלא נראות לו, ואחרי שתסגרו את גל"צ, ואחרי שאתה מחרימים את "הארץ", ואחרי שאתם מרביצים למפגינים, לאן זה עוד יגיע? אתם תשימו אותי בכלא על הדעות שלי? אתם תיקחו אזרחים שיגידו דברים ביקורתיים על הממשלה, שיגידו דברים של שמאלנים? << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> איזה שטויות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בינתיים מי שמדבר על לשים בכלא זה לא אנחנו, זה השותפים הקואליציוניים העתידיים שלך, אם חלילה תקימו ממשלה, מה שלא יקרה, שמדברים על מסע טיהורים, שמדברים על זה שיעמידו לדין. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> האמת היא על השולחן, אתם רוצים לשלוט בחופש הביטוי בישראל. זה גם לא איזה סוד גדול. אם מסתכלים על הונגריה, רואים מה קרה שם. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אתם רוצים לגנוב את המדינה, זה מה שאתם רוצים לעשות. אנחנו רואים שאין פה חופש ביטוי, שאין פה מגוון דעות. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> מה שאתם עושים זה חלק ממכלול שלם של השתלטות על חופש הביטוי במדינת ישראל, זכות יסוד בכל מדינה. זה לא תפקידך להגיד לי מה אני חושבת ולהגיד לתאגיד השידור איזה תחקיר לשדר ואיזה לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה בדיוק זה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> עוד מניפולציה, עוד מניפולציה ועוד מניפולציה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כשאתה אומר "הממשלה תאשר את התקציב בממשלה הזאת", אנחנו יודעים למה הכוונה. הסעיף בהצעת החוק לא רק אומר שהממשלה תאשר או לא תאשר את התקציב, הוא גם אומר שהיא תאשר פרטים מסוימים בתקציב. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> לא הבנתי, זה כסף ציבורי. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ציבורי זה לא שלך, זה של הציבור. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> הציבור פה. אני שליח ציבור פה. אם את לא רוצה להיות שליחת ציבור, אל תהיי. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תאגיד השידור בהונגריה הפך לשופר של הממשלה. לא רק שהוא הפך לשופר של הממשלה, אלא נציגי האופוזיציה גם לא הורשו להפריע ולדבר שם. פיטר מגיאר, שנבחר כשאורבן הפסיד בבחירות האלה אחרי 16 שנה, אמר: סירבתם לשמוע אותי, סירבתם לתת לי במה, הפצתם שקרים פוליטיים, לא נתתם לי זכות תגובה. הפגיעה בתקשורת שם התרחבה לזה שחברות מפרסמות הזיזו את כל המשאבים שלהן רק לערוצי תקשורת שתמכו בממשל. ראיתי עמותות שנסגרו, ראיתי אוניברסיטאות ומכוני מחקר שהוציאו ניירות שלא נשאו חן בעיני המשטר ולכן עזבו את הונגריה למדינות אחרות שבהן לא התנכלו להם. בתקופת הבחירות ראית בכל הונגריה רק שלטים של אורבן, רק שלטים של ראש הממשלה, כי החברות המסחריות הבינו לאן נושבת הרוח והן מימנו רק את המודעות האלו פן יבולע להם. התנכלו למבקרים של השלטון, עשו להם דמוניזציה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בדיוק מה שקורה פה, רק הפוך. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> חברות ממשלתיות ומשאבי ציבור התחילו לפרסם שם מודעות לטובת הממשלה. ככה נראה מדרון חלקלק. אחד הדברים שעשה ראש הממשלה אתמול או שלשום בנאום ההשבעה שלו זה להתנצל בפני העם ההונגרי, בפני אנשים שהביעו דעות והתנגדו למשטר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא גם סגר את תאגיד השידור, פיטר שם את כולם. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הוא לא סגר. ראינו לפני יומיים את ראש הממשלה החדש מתנצל על כך שהתנכלו לרופאים, לעובדי ציבור, לעיתונאים, לאנשי תקשורת ולפוליטיקאים והפכו אותם לדמונים בגלל שהביעו ביקורת על הממשלה. הוא גם אמר שהוא ישעה את התאגיד עד שיתקנו את הרגולציה כדי שיוכל להשמיע ביקורת ודיווח שוויוני. מה בדיוק מבטא את טובת הציבור בזה שלוקחים את תאגיד השידור הציבורי ומעבירים את התקציב שלו לאישור ממשלה? אם הוא יהיה צייתני, אוהד ושופר, יאשרו לו תקציב בכייף, אבל אם במקרה הוא יעשה תחקיר מודיעין, כמו שהיה על כך שמאשימים את שופטי בג"ץ... האם בגלל שופטי בג"ץ הגיעו מחבלים לגדר? האם בגלל שופטי בג"ץ נעצרו סיכולים ממוקדים? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> האמת, לצערי, לא החמיאה לממשלה הזאת ולמחדלים שלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי שלקח כסף והשתלט על כסף ציבורי עשה תחקיר לפי התוצאות שמתאימות לו, העמיד את העובדות בצורה מסוימת תוך שהוא מתעלם מעובדות אחרות. זה נעשה בכל השידורים. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני מציעה לך לצפות בתחקיר הזה, כי הוא מפתיע ומטלטל. אלו עובדות, זה שחור ולבן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא צופה בדברים האלה, כמו שאני לא צופה בערוץ 12 ובערוץ 13. אני במכונות התעמולה הבולשביקיות האלו לא צופה, לא מסתכל, לא משתתף. הן יכולות להמשיך לפעול לא על כספי ציבור. ימשיכו לעשות את המניפולציות שעושים כל ערוצי התקשורת עם העובדות. היום הרי אין באמת אמת, אנחנו בעידן הפוסט אמת עם מה שקורה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אתה טועה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הם ימשיכו לעשות את זה לא עם כסף ציבורי, זה כל האירוע. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני מציעה לך לצפות בתחקיר הזה, אני למדתי ממנו המון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה למדת מאריה גולן בשבוע שעבר עם עלילת הדם המטורפת שלו נגד סמוטריץ'? מה למדת מבן אדם שהשתלט על משאב ציבור, שנמצא שם 50,60 שנה, חי על הכסף שלנו, יונק את הכסף שלנו, ומדבר איך שבא לו? הוא יודע שאף אחד לא יזיז אותו משם, הוא יודע שהוא יכול להגיד מה שהוא רוצה. את העמדות החשוכות, הרעות והשחורות שלו הוא מזריק באופן ישיר לאזרחי ישראל ששומעים את הרדיו כל בוקר. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> התגובות שלכם בדיוק חושפות את המסכה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אין מסכה. את התאגיד צריך לסגור. כל עוד לא סוגרים אותו, צריך לשמור על התקציב שלו. אין מסכה. מאוד ברור הכל, מאוד ידוע, מאוד גלוי. אתם תלכו אחר כך לבג"ץ שלכם ותעשו שם מה שתעשו. אנחנו פה נעשה את מה שאנחנו צריכים לעשות. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שים לב על מה אתם מתפוצצים. כל מילה של ביקורת על הממשלה היא סיבה לבוא ולרסק את הגוף הזה. אתם לא דואגים לתקציב של המלחמה, לפיצוצייה, לקשקושים שנאמרים כאן, אתם רוצים לשלוט במידע שמגיע לציבור, שלא תהיה אף מילה של ביקורת על הממשלה. זו לא דמוקרטיה, זה לא חופש ביטוי, זו פשוט שחיתות מלא מלא. בוא נדבר על הצעת החוק הזאת. חלק מחופש הביטוי הוא להביא מידע לאזרח, הוא להביא לו גישה לתקשורת חופשית, גם כזו שמציגה מראה לא מחמיאה לממשלה. מה לעשות, זה לא בוקסה של מידע שאסור לשקף כדי לא לפגוע בכבודכם. איך הציבור ישפוט ויחליט איזו הנהגה הוא רוצה אם מכל מי שיביע מילה של ביקורת ישללו את התקציב ויסגרו אותו? מה שעמד בבסיס הקמת תאגיד השידור, ואני מצטטת מהוועדה שקבעה את המנגנון הזה, הוא: "השידור הציבורי במהותו ועצם קיומו חשוב לקיום הדמוקרטיה. חופש הביטוי נתן במה לדעות שונות ומגוונות". << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שונות ומגוונות. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> גם כאלו שמבקרות את הממשלה הטהורה והקדושה הזאת שלא עושה טעויות, שלא קרה במשמרת שלה שום דבר רע. "שידור ציבורי ועצמאותו הכלכלי חשובים לכלל הציבור באופן שונה וייחודי משאר הפעילויות אותן מממנת הממשלה, לכן לראיית הוועדה, במצב בו תקציב הממשלה, תקציב הגוף הזה ייקבע במסגרת תקציב המדינה, הוא יהיה חשוף להפחתות, לתוספות תקציביות ובכך תגדל משמעותית תלותו בממשלה". התיקון הזה איננו חוקתי, הוא פוגע בנשמת אפה של הזכות הכי בסיסית של כל אזרח במדינה הזאת להביע את דעתו. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> הפוך, הוא מחזק אותה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> התיקון הזה איננו חוקתי, כפי שקבע היועץ המשפטי של הוועדה, פוגע פגיעה בלתי מידתית בחופש הביטוי ובזכות של האזרחים לתקשורת חופשית, והוא חלק ממכלול שלם של חקיקה שבא לפגוע בחופש הביטוי במדינת ישראל. אדוני היושב ראש, בוא נקיים דיון אמיתי על הנושא הזה, לא דיון שכל המטרה שלו היא איך לשלוט בתאגיד. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> את חצי שעה עושה פה מניפולציה ואת רוצה דיון אמיתי. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני מציעה שנעשה את הדיון הזה כראוי. מדוע הדיון הזה נעשה בוועדת הכספים? הרי אנחנו יודעים שהוא עבר מוועדת הכלכלה כי יו"ר הוועדה לא הסכים עם החוק הזה. זו עוד מניפולציה, העיקר שבשם חופש הביטוי. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> זה ממש לא נכון, זה שקר וכזב. יו"ר ועדת הכלכלה נענה לבקשתי להעביר אותו לוועדת הכספים. אל תוסיפי שקר על גבב השטויות שאמרת עד עכשיו. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אני אתחיל ואומר שהקשבתי קשב רב לנאום שלך, אדוני היושב ראש, ומאוד התרגשתי, אבל לפני שהגעתי לשיא ההתרגשות, נזכרתי שאתה יו"ר ועדת הכספים של הקואליציה הזאת. אני יושב פה שלוש וחצי שנים ורואה כיצד אתם בוזזים את כספי הציבור העובד, המשרת, משלם המסים, לטובת המשתמטים, לטובת הסקטורים המקורבים לקואליציה, ולכן קצת מוזר לי לשמוע את הבכיינות הזאת, אני חושב שהיא פשוט מנותקת מהמציאות. אני אתחיל ממשהו פרוצדוראלי, ולא במקרה עורך דין עצמון, שהוא היועץ המשפטי של ועדת הכלכלה, נמצא פה. דרך המלך לדיון בחוק הזה היא בוועדת הכלכלה, זו הועדה הרלוונטית לדיון בחוק. לוועדת הכלכלה יש את המומחיות הנדרשת לדיון בחוקים מהסוג הזה. מכיוון שיש כאן בעיה, אני משער, עם יושב ראש ועדת הכלכלה, אז החוק הזה מגיע לוועדת הכספים. לפני שאנחנו מתחילים לדון על החוק הזה, אנחנו צריכים להעלות לדיון את הסוגיה הזאת. חברתי חברת הכנסת אלהרר הייתה גם בכנסת ה-19 וגם בכנסת ה-20 בדיונים על החוק הקודם. העצמאות התקציבית של תאגיד השידור הציבורי מהווה אבן יסוד של החוק הזה. אם אנחנו מבטלים את העצמאות התקציבית, אם אנחנו מרוקנים את הסוגיה הזאת מתוכן, אנחנו מבטלים את החוק, הלכה למעשה אנחנו מדברים על ביטול חוק שהתקבל בשנת 2014. אני אפתיע אתכם ואומר שאם אתם תשתלטו על התאגיד בהקשר להיבט התקציבי, מה שיקרה זה שהתקציב יעלה, יהיו פה ג'ובים פוליטיים, מינויים פוליטיים, ניפוח תקציבי, תקציבים מיותרים. זה מה שיקרה בסוף, עם כל הדאגה שלכם לפן התקציבי. פעם הליכוד הייתה מפלגה לאומית ליבראלית - אני באופן אישי מאוד קרוב לאידיאולוגיה לאומית ליבראלית - אבל היא מזמן לא. במקום להגן על חופש הביטוי, במקום להבטיח את חופש הביטוי במדינת ישראל, אתם מנסים לחסל את חופש הביטוי. אתה דיברת על תעמולה סובייטית, על הימים של סטלין. אני נחשב בכנסת הזאת למומחה בנושא הזה, כיוון שגם נולדתי, גם גדלתי וגם התחנכתי במקום הזה, אני מכיר את זה היטב. אני היית מנוי לפראבדה, אתה לא. אתם פה מדברים על מגוון דעות, אבל אנחנו יודעים כיצד אתם רוצים לראות את מגוון הדעות, בדיוק איך שהוא נראה בערוץ 14. זה המודל שלכם, כך אתם רואים את התמונה, ככה אתם רוצים לראות את מדינת ישראל 2026. חברים, זה מגוחך. אתם באמת חושבים שכולנו פה מטומטמים? אנחנו לא, אנחנו יודעים בדיוק לאן אתם מכוונים. אני רוצה להתייחס, חבר הכנסת בוארון, לדברי ההסבר בחוק שלך. גם זה מאוד מאוד מרגש. אתה כותב פה על הוצאות כבדות של המלחמה. אני נחשב לאורח די קבוע בוועדת הכספים. עברתי פה תשעה תקציבים בשלוש וחצי השנים האחרונות. אתה כותב פה בצדק שהממשלה אישרה קיצוצים רוחביים בתקציבים של כל משרדי הממשלה על מנת לעמוד בהתחייבות הנדרשת עקב המלחמה. בין משרדי הממשלה שמהם קוצץ התקציב ניתן למצוא את משרד הרווחה, את משרד הבריאות, את משרד החינוך. מה לא ניתן למצוא? את משרד ההתיישבות. את משרד ההתיישבות לא ניתן למצוא בין המשרדים האלה. יתירה מזאת, אתה כותב פה שהקיצוץ לא פסח גם על תקציבים אחרים הקבועים בחוק, כמו תקציב הספריות הציבוריות. היכן הקיצוץ כן פסח? על הכספים הקואליציוניים. בארבע שנים יש שיא של כל הזמנים בכספים קואליציוניים, כאשר השנה זה מגיע לכמעט שבעה מיליארד שקלים. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בימים של מלחמה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> בשנה שעברה זה היה חמישה וחצי מיליארד שקלים. כל שנה שיא חדש בכספים קואליציוניים. היכן הדאגה שלך? איפה הייתם אז, בתשעה תקציבים שבזזתם את הכסף הציבורי פעם אחר פעם למען שמירת הקואליציה? איפה היית? איפה הדאגה שלך? לא בכדי אתם שמים דגש על תקציב התאגיד ב-2026. דרך פגיעה בתקציב התאגיד, דרך המתקפה על התקשורת החופשית, דרך הניסיון שלכם לסתום את הפה לתקשורת החופשית אתם רוצים לפגוע בטוהר הבחירות, וצריך לשים את זה על השולחן. אתם רוצים לגנוב את הבחירות. החוק הזה הוא חלק בלתי נפרד מהמסע הזה, מהניסיון לגנוב את הבחירות. יש לי חדשות בשבילך – הכנסת הזאת נמצאת בסוף דרכה. אולי יש עוד שלושה חודשים, עוד ארבעה חודשים, עוד חודשיים, או אולי אפילו עוד שבועיים. עוד מעט תלכו הביתה ואנחנו נחזיר את המדינה למסלול הנכון ונגן על חופש הביטוי לכולם. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אני מודה שאני בדיסוננס קוגניטיבי. יש את מגיש הצעת החוק, שזה לא שלמה קרעי – הוא כמובן לא כתב לך את החוק, אתם לא קשורים. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הוא לא מכיר אותו. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> בהתחלה דיברת על הפן התקציבי. העברנו פה תשעה תקציבים, כשמלבד יו"ר הוועדה וחבר הכנסת ינון אזולאי אף לא חבר קואליציה אחד היה פה במשך כל הדיונים. הדאגה לתקציב המדינה ולכסף של משלמי המסים, בטח החדשים, לא מזיז לכם כהוא זה. הטעם התקציבי לא מזיז לכם כהוא זה. יו"ר הוועדה אמר בדיוק את הדברים. אנשי התקשורת שאתם רוצים לראות פה זה ברדוגו, זה ינון מגל, זה שמעון ריקלין, זה מהדורת חדשות שאתה פותח ורואה בבית משפט את הכתבים הבכירים רוקדים לג'ינגל הליכוד. אנשי התאגיד, אל תדווחו שום דבר. אם תלכו עכשיו למשפט נתניהו עם גיטרה וכוס קפה ותשירו את ג'ינגל הליכוד, אף אחד לא ייגע בכם. ככה זה עובד פה. זה אפילו לא כוח, כסף וכבוד, זה רק כבוד. יושב ראש ממשלה עכשיו בבית משפט כי מה שעניין אותו בתור ראש ממשלה זה לשבת עם עורך עיתון ולסכם איתו על כמות העיתונים שיחלקו בסופ"שים. הוא דאג לפרנסה של מחלקי העיתונים, הוא רצה לראות שזה שווה. לא התאים לו שרק "ידיעות", הוא רצה את "ישראל היום". הוא הסתובב בעולם וחיפש אנשי תקשורת מיליארדרים שיבואו ויקנו פה פלטפורמות רק כי הוא דאג לעתיד כספי המסים. מכיוון שהאנשים החלשים בקריית שמונה שיוועו ל"ישראל היום", הם שלחו את ראש הממשלה, נציג העם היהודי שלא היה גדול כמוהו מאז משה רבנו, שילך ויחפש להם עוד אנשי תקשורת. זה מה שאתם רוצים. מירי רגב, שאני רוצה לציין אותה לטובה, היא הראשונה ששמה את הדברים, היא זאת שאמרה מה שווה התאגיד אם לא שולטים בו. מה שווה ראש השב"כ אם לא שולטים בו? מה שווה ראש המוסד אם לא שולטים בו? מה שווה מבקר המדינה אם לא שולטים בו? מה שווים שופטי הבג"ץ אם לא שולטים בהם? מה שווה אריה גולן ועקיבא נוביק אם לא שולטים בהם? אתם רוצים לשלוט, והדרך לשלוט זה דרך כסף . איזה יופי של חגיגה דמוקרטית שמתכנסת ועדת הכספים, שכל מה שמעניין אותה זה הציבור החלש במדינת ישראל, לראות איך מביאים עוד כסף לאנשים החלשים, והיא מוצאת את הכסף במי שמעביר על הממשלה ביקורת. מדינה נהדרת. תחי מדינת חנמאל או ביביסטן. אני רוצה להודות לכם, אתם עושים פשוט עבדה מדהימה, באמת כל הכבוד לכם. אנשי התאגיד, הזמן שלכם פה מבוזבז, לכו למשפט, שם מביאים את הג'ובות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה יפה איך שאתה כל פעם מדבר בדיוק על מה שאתם עושים. אתם אלה שלא מוכנים לקבל ראש שב"כ שיש לו כיפה גדולה מידי, אתם אלה שמדברים ומנסים לפסול. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> פשוט רוצים הליך תקין במדינה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> הבעיה שלך, היושב ראש, היא שבזמן מהדורת החדשות בתאגיד אין את הליכוד ואת התמונה של נתניהו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ממש לא. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> כן, זה החדשות שאתם רוצים. ישיבת הסיעה היחידה של הליכוד בשנתיים האחרונות הייתה על הדחה של מישהו שלא הסכימו איתו. זה השלטון. זה שלטון נהדר. רוקדים אגאדו בבריכה בקלאב הוטל לוטרקי בזמן שנופלים חיילים. זה השלטון, זו המדינה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת אזולאי, בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני שומע את כולם וכל אחד עם ההומור שלו, עם הסגנון. ראיתי את הצעת החוק של ידידי אביחי בוארון, אבל עוד לא שמעתי את הצד השני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> היה לך פה עכשיו טורבו של הצד השני. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> כשאני מסתכל על ההצעה אני לא רואה בעיה. מה הבעיה שהכסף יפוקח ויאושר על ידי הממשלה? אני לא רואה בזה בעיה, אבל אני עדיין לא רוצה להביע דעה על זה עד שאשמע את רשות השידור עצמה. לחלק מהתכניות אני כן מאזין. יושבת פה גילי תמיר, ואמרתי לא פעם שמהתכניות שלה אני לומד. לא פעם אנחנו גם בקשר, אני מפנה, היא מפנה. בנסיעות שאני נוסע אני שומע את התכנית. זו תכנית מעניינת שעוזרת גם ללמידה, תכנית אמיתית עבור הציבור. אף פעם לא שמעתי איזו שהיא דעה לגבי צד כזה או אחר במפה הפוליטית. אני חושב שזו הייחודיות של התכנית הזאת. יש עוד תכניות שאני שומע מידי פעם שאני בדרך. אני יכול לשמוע את החברים הציניקנים קלמן-ליברמן, את החדות שלהם, ולפעמים אני עובר לגלי צה"ל. אני שומע רדיו קול חי, קול ברמה, שזה המגזר שלי וחשוב לי לשמוע אותם. אין לי בעיה ששדרן יביע דעה, אבל זה שהוא ינסה להחדיר את האג'דנה שלו זה לא נכון ולא ראוי. יכול להיות שיש את זה בכל התחנות, אני לא אומר שלא. האם זה תקין? זה לא תקין. אמרת מקודם על אריה גולן שאמר על סמוטריץ'. סמוטריץ' בסופו של דבר נבחר. שהציבור ישפוט אותו בקלפי אם האמירות שלו והמעשים שלו היו נכונים או לא נכונים. אריה גולן קרא לו פרחח. אין זכות לשדרן להגיד דבר כזה, או לקרוא לכל אחד שהוא חושב עבריין. שדרן צריך להישאר ממלכתי, ואני לא מדבר רק על אריה גולן. אנחנו מרגישים שאין רסן. כאחד ששייך לציבור החרדי אני לא מרגיש שמישהו מגבה אותי, אני לא מרגיש שיש לי איזה שהוא פה בתקשורת הכללית. אני מתראיין, אבל לא הרבה. התקשורת פונה כשיש איזו שהיא בעיה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> לפחות אליך פונים, אתה שם דבר. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לא שם דבר. בשנה או שנתיים בפוליטיקה צריך מידי פעם לתת את הקול. כשיש בחוק הגיוס איזה משהו פתאום רצים לשמוע. לאף אחד מחברי הכנסת שיושבים פה לא קראו על דברים טובים שהם עשו, רק כשיש דבר רע זה פתאום מעניין ואז צובעים אותו והופכים אותו לעוד יותר רע. זו בעיה של התקשורת הכללית. האם פעם מישהו קרא את חוק הגיוס? אני מכיר את חוק הגיוס על בוריו. אף אחד לא באמת ירד לפרטים. למה? כי זה לא מעניין אף אחד מהכתבים. כשלאחת מהכתבות שלכם התייחסתי, הכותבים אמרו לי שהם לא ידעו שזה ככה. הם אף פעם לא ניסו לשאול. למה? כי זה לא מעניין. גם אני יכול לבוא ולהיות ציני, לשלוח הומור, או להתסיס את החברים שלי מהאופוזיציה, מה שלפעמים אני עושה אבל משתדל שלא. אם השינוי פה הוא שהכסף יפוקח, יכול להיות שזה צריך להיות. אני רואה את כל הסוללה של האנשים המכובדים שנמצאים פה סביב השולחן. האם פעם חשבתם על הדברים שאני אומר? אני חושב שאני לאו דווקא הנציג של הציבור החרדי, אני חושב שאני נציג של ציבור מהפריפריה, של ציבור דתי, של ציבור מסורתי. התכניות בימי שישי כשאני גדלתי היו יותר ערכיות, היו יותר תכנים. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> ינון, הפתרון הוא לא להשתלט על התקציב. איפה הבעיה ואיפה הפתרון? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הכל תלוי בהכל. כשאין פיקוח, גם אין פיקוח על התכנים, על השידורים ועל כל דבר אחד. אני כרגע לא הבעתי דעה, רק אמרתי את העובדות, אמרתי את מה שאני מרגיש כאחד שמייצג ציבור חרדי, ציבור שאינו חרדי ו את כלל עם ישראל. חשוב לי לשמוע למה אתם חושבים שהכסף צריך להמשיך להיות לא מפוקח, למה לא נכון החוק של בוארון. מכירים אותי פה שכשיש לי ביקורת, אפילו כשמדובר על הקואליציה, אני אומר את הדברים כהווייתם ואת מה שאני חושב, ולפעמים אני מנווט לכיוון הזה כשאני חושב שזה נכון. אני פה בשביל לשמוע גם את הצד שני, לראות עד כמה הצעת החוק נכונה או לא נכונה. הזכרתי כמה תכניות, אבל יש עוד תכנית אחת שאני חייב להגיד אותה, וזו התכנית של יגאל גואטה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מנכ"ל התאגיד, בבקשה. << אורח >> גולן יוכפז: << אורח >> הדיון פה על לבוא ולשלוט בתקציב התאגיד תוך ניתוק מהשאלה העקרונית והחוקתית שקשורה לחופש הביטוי ולחופש העיתונות בישראל - ניתוק מעוות. גם לבוא ולהגיד שזו הגישה הדמוקרטית זה ניתוק מעוות. התקשורת החופשית, וזה גם חלק ממה שישב בבסיס החקיקה של חוק התאגיד החדש, חייבת להיות מנותקת מהשפעות חיצוניות, אם זה החלטות של פוליטיקאים או השפעה כלכלית. ברגע שהתאגיד פועל כשהוא נטול השפעות ולא תלוי במי שמממן אותו, הוא יוצר בסיס של תקשורת חופשית. כל מה שקרה פה בדיון זו ההוכחה לכך שמה שרוצים זה לא לשלוט בכסף, זה לשלוט בדעה. הרי מה אמרו פה חברי הקואליציה? הם דיברו על התבטאויות שבעיניהם שנויות במחלוקת, כשחלק מתחו ביקורת על שדרן כזה או אחר. הם בעצם קשרו בין הרצון שלהם למנוע את הביקורת הזאת לבין הרצון שלהם לשלוט על השיבר, לשלוט על התקציב, וזה בדיוק מה שצריך למנוע. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אתה חושב שעל התבטאויות כאלו לא צריכה להיות שום ביקורת? << אורח >> גולן יוכפז: << אורח >> חד משמעית צריכה להיות ביקורת עליהן. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> שמענו את הביקורת שלך? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי קובע מה זו תקשורת חופשית? אתה קובע? עמדותיך ודעותיך קובעות מה חופשי ומה לא? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לא ביקשתי לסתום את הפה לאף אחד. ההיפך, אמרתי שידברו, רק שתהיה עליהם ביקורת. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> אבל השיטה, המנגנון להזרמת הכסף... מה המסקנה של זה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> המסקנה היא שהדבר הזה לא צריך להיעשות מכסף ציבורי. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> גולן, הנחת היסוד שלך היא שלפוליטיקאים אסור שיהיה שום קשר. אנחנו רוצים לקשור את הציבור לתאגיד. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אתה לא קושר את הציבור, אתה קושר את האינטרס של הצד שלך, זה מה שאתה עושה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> לא, כי מחר אתה בממשלה ואתה יושב שם. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אתה רוצה למנוע מעיתונאים את הזכות להתבטא. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אתה יוצא מנקודת הנחה שהפוליטיקאי מושחת. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> המטרה שלך היא לסתום להם את הפה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> הנחת המוצא שלכם היא שהפוליטיקאי לא מאוזן. מאיפה הבאתם את זה? בגלל שלנדס אמר? אני שליח ציבור, מדבר בשם הציבור. << אורח >> גולן יוכפז: << אורח >> חבר הכנסת בוארון, אתה מנסה לבקר אותי על חבר כנסת כזה או על אמירה כזו או אחרת. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אני מדבר איתך על שליח הציבור בישראל. אני פה בשם הציבור. << אורח >> גולן יוכפז: << אורח >> הבסיס של חופש יצירה, של חופש עיתונות, של חופש ביטוי הוא התנתקות ממי שיכול להשפיע עליך. זה דבר בסיסי שלא קשור לתקשורת. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אתה רואה שהניסוי הזה לא צלח. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> למה לכל האנשים שעובדים אצלך יש רק עמדה מסוימת אחת? איפה הדאגה שלך לריבוי הדעות? << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> יש גם אחרים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בפועל אנחנו רואים מה יוצא מתוך כל המערכת הזאת של החופש, של הריבוי, של הפלורליזם. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> יש מגוון דעות שם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אין שם ריבוי דעות. << אורח >> גולן יוכפז: << אורח >> אני אומר את הדבר הבסיסי ביותר שהוא ראשית ראשיתו של הקורס הראשון בתקשורת. תקשורת חופשית, ביטוי חופשי ויצירה חופשית חייבים להיות מנותקים מכל השפעה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אף אחד לא חולק עליך, אבל למה - -? << אורח >> גולן יוכפז: << אורח >> הם חייבים להיות מנותקים מהשפעה כלכלית ומהשפעה פוליטית. מה שאתה בעצם אומר פה זה שהציבור יהיה העורך הראשי של התאגיד. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> זה מה שאמרתי? זה מה שכתוב בהצעת החוק? << אורח >> גולן יוכפז: << אורח >> זה בדיוק מה שאמרת. אתה לא מדבר על המחוקקים, אתה מדבר על הממשלה שתשלוט. אני נמצא בתפקיד סופר מורכב. אני שומע התבטאויות שכמאזין אני לא אוהב לשמוע, אם מימין ואם משמאל, אבל זאת ההתמודדות שלי כעורך ראשי. התפקיד האמיתי זה לבדוק מה נמצא בתוך סט הערכים של תאגיד השידור הציבורי, הסט האתי שלו, האם דברים שנאמרים, גם אם הם קשים, ונאמרים דברים מאוד קשים לא רק מהצד של אריה גולן, גם מהצדדים האחרים, עומדים בתוך חופש הביטוי כפי שהוא מוגדר בתוך השידור הציבורי. יש שדרנים, כתבים ועיתונאים שמגרדים את חופש הביטוי הזה אבל הם עדיין נמצאים בתוכו. התפקיד שלי זה להמשיך לאפשר להם להגיד את הדברים האלה גם כשזה קשה, גם כשזה מרתיח, גם כשאני באופן אישי כאזרח לא רוצה לשמוע. נשמעה הטענה כאילו התאגיד איננו מאוזן, כאילו שהוא משמיע רק צד אחד. אני רוצה להפנות אתכם לשורה ארוכה של סקרים ובדיקות שנערכו על ידי אוניברסיטאות וגופי מחקר של כל כלי התקשורת בישראל. הם מצאו פעם אחר פעם, אם לפני המלחמה, אם לפני הרפורמה המשפטית, אם אחרי המלחמה ואם תוך כדי המלחמה, שתאגיד השידור הישראלי הוא הגוף האמין ביותר על אזרחי ישראל. הניסוי הזה נכשל? אין רפורמה בעשור האחרון שעשתה ממשלת ישראל שיותר הצליחה מהרפורמה הזאת. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אז איך זה שציבורים שלמים לא מרגישים? << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אם אתה דואג לתקציב, להוצאות המלחמה, למה אתה שואל אותו על התכנים? << אורח >> גולן יוכפז: << אורח >> תאגיד השידור הישראלי מייצג בעוד כמה שעות אותך, חבר הכנסת בוארון, על הבמה הכי חשובה בעולם, מנסה לייצג את הישראליות האמיתית. אנחנו מתמודדים עם הדברים שאתה משמיע כלפינו ועם הביקורת של ה-BDS והגורמים האנטישמיים שמנסים לחנוק את התרבות הישראלית. אתם בעצם עושים את אותו דבר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה, אדוני, לא צריך יותר כלום אם אתה משווה אותנו ל-BDS. אם היה לי איזה שהוא צל צילו של ספק מה שולט פה, עכשיו נחה דעתי. שמעת, בוארון, אנחנו וה-BDS זה אותו דבר. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> זה היחס שלכם לחצי מהציבור בישראל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ה-BDS משתמש בתחקירים ובשידורים שלכם שאתם מוציאים מהכסף שלנו, משתמש באמירות של כתבים שמקבלים מהכסף שלנו. נאור, איך אמרת את זה? עשינו לבג"ץ את העבודה? אתה עשית לנו את העבודה. אם אנחנו וה-BDS זה אותו דבר, הבנתי אותך מצוין, הבנתי את רוח המפקד, הבנתי מי שולט בכיפה, הבנתי מעולה מה הולך שם. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אין פה גיוון, אין פה הוגנות, זאת עיתונות חד ממדית. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז תעסקו בזה, אל תשתלטו על התקציב. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אביחי, אתה מקבל יותר זמן שידור ממני. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אף אחד לא מדבר על במה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> הלוואי והייתי מקבל חצי ממה שאתה מקבל. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> מי מדבר על זה בכלל? << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אתה מדבר. אתם רוצים לסתום לנו את הפה. << אורח >> גולן יוכפז: << אורח >> אני לא משווה אותך ל-BDS. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה בדיוק מה שעשית. << אורח >> גולן יוכפז: << אורח >> אני אומר שאנחנו סופגים ביקורת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש אצלך אנשים שאומרים שלא חמינאי זה האיום הגדול, שלא נסראללה הוא האיום הגדול, שמי שהוא האיום הגדול זה נתניהו, זה ממשלת ישראל. זה בסדר, זה משתלב טוב מאוד עם הקו הזה. עכשיו ברור מה זה אומר תקשורת חופשית אצלך, הכל מאוד ברור. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> ביום חמישי ראיתי אצלכם תכנית והזדעזעתי. מה זה הסטריאוטיפים האלה? << אורח >> גולן יוכפז: << אורח >> איזו תכנית הייתה ביום חמישי? ספר לי איזו תכנית ראית ביום חמישי. עכשיו אני רוצה לענות לך על הרייטינג, חבר הכנסת בוארון, ועל אי הצלחת הניסוי הזה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> נכשל. << אורח >> גולן יוכפז: << אורח >> על כישלון הניסוי הזה. הניסוי הזה שנכשל הביא בשנה האחרונה חמישה מיליארד צפיות של התכנים של כאן בדיגיטל, חדשות ולא חדשות. רשת ב', רשת החדשות של כאן, היא רשת החדשות המאוזנת ביותר בישראל. על איזו אי הצלחה אתה מדבר? הסדרות הדוקומנטריות וסדרות הדרמה של כאן הן הסדרות המצליחות ביותר שיוצאות מהתקשורת הישראלית החוצה ונמכרות במיליונים - מטהראן עד סדרות הילדים. הן פס הקול, הן החינוך האמיתי בשנים האלו ממש. על איזה כישלון אתה מדבר? << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יש כישלון כי הוא רוצה לשלוט בתכנים. לא מעניינת אותו המהות, הוא רוצה להשתיק. << אורח >> גולן יוכפז: << אורח >> אני רוצה להשיב פה לטענה שהשמיע שר התקשורת חבר הכנסת קרעי. חבר כנסת קרעי אמר שהתאגיד לא היה מוכן להיכנס תחת האלונקה של הקיצוץ שעברה המדינה בעקבות המלחמה, ושלא נענינו לשום בקשה שהונחה על שולחננו. זה פשוט לא נכון. אני ישבתי בחדר ועדת הכלכלה במהלך המלחמה ואמרתי שתאגיד השידור הישראלי מוכן להיכנס תחת האלונקה הכלכלית הזאת. יש לתאגיד מאות עובדים ועובדות שהשכר שלהם קוצץ במיליוני שקלים כמו כל המגזר הציבורי במשק. אתמול כתב עורך דין עצמון חוות דעת באשר להצעת החוק הזאת, ושם הוא פרס את המתווה שניסו לקיים באוצר כדי לפתור את הבעיה הזאת. מה בעצם האוצר אמר? שכאשר יש גירעון למדינה, יבוא התאגיד ובשנה העוקבת יקוצץ חלק מתקציבו כתוצאה מהגירעון שנוצר, אם בגלל מלחמה או בגלל מצבים אחרים. אנחנו הסכמנו גם לדבר הזה. הטענה כאילו התאגיד הוא היחידי שלא מוכן להיכנס תחת האלונקה היא פשוט לא נכונה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> בוקר טוב ותודה רבה אדוני היושב ראש. אני בוגרת תואר ראשון בתקשורת באוניברסיטה. הייתי דוברת של חיל האוויר מספר שנים, בטח במילואים שנים רבות, ועכשיו אני בוועדת התקשורת נלחמת עבור תקשורת חופשית. גם הייתי בוועדת הכלכלה בכל הדיונים שהיו קשורים לחוקי התקשורת. אפשר להגיד שצברתי קצת ניסיון ולכן אני מרשה לעצמי להשתמש בניסיון שצברתי. יושבת פה כרמלה מנשה, עיתונאית מנוסה, ידועה, שם דבר במדינת ישראל. היא אולי לא יודעת, אבל כשאני הייתי דוברת חיל האוויר קיבלתי ממנה לא מעט שאילתות, אם זה לגבי חשיפה, אם זה לגבי תקרית שקרתה עם חיילים, ובכל פעם שהייתה שאילתה כזאת, בטח בדוברות צבאית שזה אירוע מורכב בפני עצמו, שמחתי. שמחתי, כי חשוב שבמדינה דמוקרטית ייחשפו דברים שלא צריכים לקרות. חשוב שעוולות ייחשפו וחשוב לתקן אותן. אם יש דבר שחיל האוויר עושה טוב, זה לתחקר את האירועים ולשפר אותם, וראינו את זה במלחמה האחרונה. המתקפה הכוללת על התקשורת במדינת ישראל לא רק באה לידי ביטוי בהצעת החוק הפרטית הזאת שבאה לאיים ולחנוק את התקשורת באמצעים כלכליים, שזה סוג של איום על חופש הביטוי, אלא בכל החקיקות הפרטיות שהיו בוועדת הכלכלה - אם זה חוק השידורים שמנסה לחלוטין להשתלט על התקשורת החופשית בישראל בוועדה של דיסטל וקרעי, אם זה סגירת גל"צ, אם זה כל כך הרבה אלמנטים שמצטרפים ביחד למתקפה כוללת. בואו לא ננסה להסתיר את האמת כמו שהיא ונגיד שאנחנו בשנת בחירות, שהממשלה הזאת מפוחדת והיסטרית מההפסד בבחירות, ששליטה באמצעי התקשורת זה כלי נהדר לשלוט בדעת הקהל בישראל. ראינו את הדוגמאות בהונגריה. אני נסעתי לפולין כדי ללמוד את זה שם. שם השתלטו על השידור הציבורי. שידור ציבורי במדינה דמוקרטית זה אבן יסוד, חופש הביטוי זה אבן יסוד. ראיתי את הציוץ של השר קרעי שהגיע לפה לטנף על התאגיד וחזר לוועדת התקשורת כדי להמשיך לטנף שם, אבל אני אשים את זה בצד. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> שם זה לשלוט. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> האמירות של השר פה ושם הן חלק מהמתקפה הכוללת. שמעתי את הציוץ החדש ואת הרעיון החדש של השר להקים ועדה שתאיים על עיתונאים ועל ההדלפות לעיתונאים כאילו זה לא שליטה בעיתונות ובחופש הביטוי. איפה שמעתם על כזה דבר בדמוקרטיה? הכל פה זה ניסיונות הפחדה, כולל הצעת החוק הזאת שמתיימרת לדבר על התקציב, אבל הנה, עובדה, מדברים פה רק על תכנים. או שאתם מדברים על תכנים או שאתם מדברים על תקציב. ברגעים אלה ממש עומדת משלחת ישראלית מטעם התאגיד ומגינה על ישראל בעולם, נלחמת באנטישמיות. זה אחד הכלים היחידים שנשארו פה כדי להילחם בדעת הקהל העולמית, להציג את ישראל היפה, להציג את התרבות שלנו, את האומנות שלנו. הפגיעה בתאגיד שוב פעם פוגעת ביוצרים ובתרבות הישראלית. לא מספיק בחוק השידורים החזיקו אותם בני ערובה, אמרו להם "נכניס את הפרק אם תתמכו בחוק", סחטו אותם פוליטית, לא נתנו להם שום דבר? ענקיות התקשורת לא ישלמו בחוק של קרעי. כל פעם פוגעים בעולם התרבות, עכשיו גם בחוק הזה. התאגיד הוא כמעט המקום היחיד שנותן מקום ליצירה, שמפרנס אותם, ועכשיו גם בזה תפגעו. מה עוד תעוללו לעולם התרבות? אני פניתי בנושא הזה גם לשר האוצר ולשר התרבות, כי במלחמה הם הראשונים להיסגר והאחרונים להיפתח, להם אין פרנסה. הפגיעה פה ביוצרים ובתרבות היא בושה. זו הרוח הלאומית שלנו. כולנו בבוקר כשאנחנו נוסעים, חוץ מזה שאני מקשיבה לרדיו, מקשיבים למוסיקה, זה מחיה את הנפש ואת הנשמה. כל עולם התרבות זה הנפש שלנו, זה הרוח שלנו. אני רוצה שמי שסרח מהפוליטיקאים יפחד, זה מה שאני רוצה. אני רוצה שהוא ידע שיש עיתונות חוקרת שחושפת שחיתויות בשלטון, שלא מפחדת להגיד את מה שיש לה. אני לא רוצה שהיא תהיה הפודל של השלטון, אני רוצה שהיא תהיה כלב השמירה של הדמוקרטיה, והתאגיד יודע לעשות את זה ועשה את זה במשך שנים. התאגיד, מבחינתי, זה פלא ישראלי, לא פחות מזה. אתם בממשלת הליכוד הקמתם את המועצה שטיפלה בזה. למי אתם באים בטענות? זה היה בממשלה שלכם. עצם הדיון בוועדת הכספים – מה הקשר? זו מתקפה כוללת על התקשורת החופשית במדינת ישראל שהיא בלב ליבה של הדמוקרטיה הישראלית. אנחנו מודעים היטב למה שאתם עושים פה, אבל אנחנו נמשיך להגן על חופש הביטוי, על עיתונות חופשית ועל הזכות של העם הזה לחיות במדינה דמוקרטית ולא דיקטטורית. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> פוליטיקאים, בעיני, לא צריכים להתעסק בחופש הביטוי ולא בלנסות לשכתב את ההיסטוריה. מנכ"ל התאגיד לא צריך להיות פה. אני חושב שהוויכוח הזה לא הוגן. גולן יוכפז לא צריך לשבת פה, כי גולן יוכפז מגן על העובדים שלו. זה לא הוגן, כי מה שהוא לא יגיד אתם תתקפו אותו. זה פשוט לא הוגן. יש חוק התאגיד שמסדיר את העניין. תלכו, תקראו את החוק הזה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו משנים אותו. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אם אתה רוצה לשנות, תגיש חוק לביטול התאגיד ותבנה משהו חדש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה אולי יהיה השלב הבא. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> הממשלה כשנבחרה הייתה צריכה להגיד שהיא רוצה לבטל. למה לא עשיתם את זה ב-2023 מיד כשנבחרתם? << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> יש הרבה דברים של עשינו. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> יש תשובה לזה. כשהיה את החוק של חברת הכנסת טלי גוטליב לביטול התאגיד, ראינו את הדיון בוועדת הכלכלה, שמענו את הדברים שהיו בוועדת הכלכלה. היו חברי כנסת מהקואליציה שהתנגדו לזה בגלל העובדים שיאבדו את הפרנסה. ברור שהחוק שלך, אביחי, לא קשור לשליטה בתקציב. אתה יודע מה זה מזכיר לי? זה מזכיר לי את הוויכוח סביב חוק הגיוס שהיה צריך להתקבל בכנסת ב-2018. כשראש המפלגה שלי, שר הביטחון לשעבר ליברמן, הציע ועדה, מה אמרו לו? אמרו לו, אין בעיה, אנחנו נחוקק את החוק, רק תעשו תיקון קטן - את המכסות ואת היעדים תשאירו להחלטת הממשלה, שהממשלה בכל רגע נתון תוכל לשנות את מהות החוק. מה אמר ליברמן? הוא אמר שזה ריקון החוק מתוכן. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> מה הבעיה? << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> ברגע שיש לך חוק שבו יש את תקציב התאגיד, הממשלה לא יכולה לשלוט בו. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> זה בדיוק מה שאני רוצה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> זה בדיוק מה שאומר לך המנכ"ל. אתה יכול ליזום דברים, אתה יכול ליזום דיונים בכנסת. אם אתה חושב שיש פה עיוות, תיזום דברים, אין בעיה, אבל אתה לא יכול לחנוק את השידור הציבורי בכסף, כי זה לא רק שידור שלך, זה לא רק שידור של הקואליציה ושל הממשלה, זה שידור ציבורי. כל אזרח, גם אם הוא מייצג את האופוזיציה, גם אם הוא לא הצביע בבחירות, זכאי לשידור ציבורי, בדיוק כמו מה שקורה ב-BBC. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גם החינוך הוא ציבורי והממשלה קובעת את תקציבו. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> הלוואי והממשלה הייתה קובעת. הלוואי והממשלה הייתה מקצצת ממי שלא מלמד ליבה, אבל היא לא עושה את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> רק באקס טריטוריה פה שאתם שומרים עליה כמו על אנשי שלומכם, שאתם שומרים עליה שהיא תשדר רק דבר אחד כל היום, אסור לגעת. בתקציב הביטחון, בתקציב החינוך, בשמונה מיליארד שקל פלוס, בזה הכל בסדר, אפשר לגעת, אבל פה, בדבר הזה, זה צריך להיות בחוץ. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> הבאת דוגמה מצוינת, רק שהיא הפוכה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> כמו שכממשלה אנחנו מנהלים את בתי החולים, כמו שאנחנו מנהלים את החינוך הציבורי - - << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> פנצ'רייה לא הייתי נותן לכם לנהל. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אל תיגע בחופש הביטוי ובהיסטוריה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> לא אמרתי שאני נוגע בחופש הביטוי. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> זה בדיוק מה שאתה עושה. אתה מדבר איתו שעה על התכנים ומאיים עליו בתקציב. אתה רוצה לבטל את התאגיד? תגיש חוק לביטול התאגיד. אם תבטל, תבוא הממשלה הבאה ותבנה מה שהיא רוצה. הוויכוח הוא לא סביב שליטה בתקציב, הוויכוח הוא בנושא של חופש הביטוי, במיוחד כשמדובר בחודשים האחרונים של הכנסת הזאת, בחודשים האחרונים של הממשלה. תבוא לציבור, תציג את זה במערכת הקמפיין, תגיד, המטרה שלי היא לקדם חוק לביטול התאגיד. אגב, בנושא של הרפורמה המשפטית זה לא נעשה. היו חברי כנסת ושרים שהסתירו את דעותיהם לגבי הרפורמה. אם תשקיע שעה מזמנך, אדוני היושב ראש, ותעקוב אחרי הדיון בחוק התקשורת, אתה תבין למה שהתכוונתי ולמה אני כן ירדתי לסוף דעתו של חבר הכנסת בוארון. אני חושב שזה לא חוק לשליטה על התקציב, זה חוק של איום על התאגיד, במיוחד בחודשים האחרונים של הכנסת הזאת. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> לא ירדת לסוף דעתי. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> כאיש אופוזיציה, ואתם יכולים לבדוק, הופעתי בתאגיד לפני חצי שנה. להגיע לכאן 11 ולרשת ב' זה סיפור, זה רק אם אתה מהקואליציה. אתם רק מרימים טלפון וכבר מגיעים לתקשורת. למרות שרק 12% מאשי האופוזיציה מגיעים לתקשורת, אנחנו עדיין מגינים על התקשורת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ברור, אתם בתת ייצוג. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> בוודאי שאנחנו בתת ייצוג. תבדוק מתי בפעם האחרונה הופעתי ברשת ב' או בכאן 11. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> יש לנו תת ייצוג מחפיר בתאגיד. המבחן שלכם יהיה תקופת הבחירות, אם בנימין נתניהו יבוא להתראיין אצלכם. נראה אם תראיינו אותו. שבע שנים הוא לא מתראיין, אבל בתקופת הבחירות הוא יהיה ארבע פעמים ביום אצל אריה גולן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> פרופ' מלצר, בבקשה. << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> אני אשתדל לא להיכנס לצדדים הפוליטיים שנשמעו כאן, רק לדברים ענייניים. קראתי את חוות הדעת של עורך דין איתי עצמון שאני מסכים איתה. אני רוצה להסב את תשומת לב למשהו מחוץ לאמור בחוות הדעת. אני הופעתי בפני ועדת הכלכלה בראשותו של חבר הכנסת ביטן שדנה בהצעה הפרטית של חבר הכנסת באורון. שם, אחרי שהופענו בנושא הקונקרטי הזה, חבר הכנסת בוארון הביע נכונות לשנות ממבנה הצעת החוק שלו. אני חושב שהעברה של הדיון הזה מוועדת הכלכלה לכאן היא העברה לקויה, ואני אסביר מדוע. נכון שיש סעיף בתקנון שמאפשר את זה, אבל חבר הכנסת באורון הסכים להליך הזה. זה נכון שיש סעיף פורמאלי שאחרי שישה חודשים הוא יכול לבקש להעביר את זה, אבל הוא הסכים להליך ההוא, ומי שמסכים להליך לא יכול אחר כך לחזור בו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> על בסיס מה אתה קובע את זה? מה זה סעיף פורמאלי? יש פה תקנון, יש פה ייעוץ משפטי לכנסת, יש פה ייעוץ משפטי שמלווה כל פסיק. פה יש התייחסות לחוק. הייעוץ המשפטי של הכנסת שאני מכיר היטב לא היה מאפשר לנו לזוז מילימטר וחצי מהתקנון או מהחוק. זה בסדר שאולי לא נראית לך ההחלטה, אבל להתייחס לסעיפי החוק כפורמאליים זה בדיוק הבעיה שחורגת בהרבה מהדיון פה. << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> אם אתם מקשיבים לחוות דעת משפטית שהוצגה בפניכם, אדרבה. חוות הדעת שהוגשה בפני הוועדה הזאת אומרת שהתיקון המבוקש איננו חוקתי. אחת מהשתיים: או שאתם שומעים להצעה ולחוות הדעת או שאינכם שומעים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש לנו שיקול דעת. בניגוד לאנשים אחרים שלא נבחרו מעולם לשום דבר, מי שיושב פה סביב השולחן זה אנשים שהעם בחר בהם. יכול להיות שיש השגות לכל מיני אנשים אם ראוי שכל העם יבחר, מי זה בכלל האנשים האלה, הם לא כמונו. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אתם מנסים לבטל את בחירת העם. כשאתה רוצה להדיח חבר כנסת, אתה רוצה לבטל את בחירת העם. למה הטיעון הזה לא עומד שם? אתה לא יכול לשחק פינג פונג עם זה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> רק אחרי שהייתה הסכמה עם היועץ המשפטי להעביר את זה לפה, התהליך פה מתקיים, החוק נמצא. אי אפשר להגיד שאנחנו לא שומעים בכלל לייעוץ המשפטי. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> למרות שהייעוץ המשפטי התנגד להעביר את חוק התקשורת לוועדה מיוחדת עדיין הקימו ועדה. << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> לא אמרתי שיש סעיף פורמאלי, אלא שיש סעיף בתקנון הכנסת שהחוק של הכנסת מתגבר עליו. החוק של הכנסת שמתגבר עליו זה חוק החוזים (חלק כללי), שאומר שאם מישהו יוזם משהו ואחר כך מתכחש למה שהוא יוזם, הוא לא יכול להסתמך על זה. במלים אחרות, חבר הכנסת בוארון, שהלך בנתיב הזה, לא יכול לומר, עברו שישה חודשים ואני רוצה להעביר את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אקרובטיקה משפטית במיטבה. << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> אין הלימה בין הצעת החוק ודברי ההסבר לבין מה שקורה כאן. אומרים שצריכים בזמן מלחמה לקצץ גם בתקציב של התאגיד, שזו ההנמקה שנמצאת בדברי ההסבר, אבל כשקוראים את סעיפי החוק לא מדובר בתקופת המלחמה. זאת לא הוראה שעה, זאת הוראה כללית שרוצה להכפיף את תאגיד השידור כאן בנושא התקציב להחלטת הממשלה. בתקופה של רשות השידור, כשהיה מפא"י, מי שהתנגד למה שקרה שם, לכך שהתקציב נקבע על ידי הממשלה, היה מנחם בגין, זכרונו לברכה, שמאוד הוקרתי את הגישה שלו לחוקתיות ולחוקיות. כל הצעת החוק הזאת יוזמה על ידי חבר הכנסת ארדן שהיה שר התקשורת. מה אמר מנחם בגין? הוא אמר שרשות השידור חייבת להיות עצמאית וחופשית מתרבות השלטון. ברגע שרשות השידור וחופש הביטוי הם פונקציה של השלטון, ברור שאין חופש ביטוי. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> זה לא ברור. אני כופר בהנחת היסוד הזאת. << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> אני נתלה באילן גדול, בראש הממשלה מנחם בגין, זכרונו לברכה, שהבין את זה. זה היה ברור לו, לי ולכל מי שמבין קצת במשפט חוקתי. אתם רוצים לחזור למה שהיה בתקופת מפא"י. כשבודקים נושא של חוקתיות, צריכים לבדוק אם יש אלטרנטיבה, והאלטרנטיבה צריכה להיות כפולה. אחת, שבזמן חירום אפשר לקצץ בדיוק כמו שמקצצים לגופים אחרים, באותה פרופורציה, ורק מנימוקים של שעת חירום. בשעת חירום או בשעת מלחמה גדלות גם ההוצאות על המלחמה וגם ההוצאות על השידור, כי ברור שיש התעניינות ציבורית וצריך לכסות את המאורעות. זה בא לידי ביטוי ברייטינג, זה בא ולידי ביטוי בהוצאות כי הכתבים נמצאים בשטח. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> ההכנסות מהפרסומות דווקא קטנות בזמן מלחמה, שזה האבסורד הגדול. << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> חלק מההכנסות מהפרסומות קטנות וחלק מההכנסות מהפרסום גדלות בגלל הרייטינג שעולה. נאמר פה שאין איזון. אני לא רוצה להיכנס להערכה הערכית, אבל נזכרו פה כמה דוגמאות, כמו הדוגמה של חברך בתכנית - גם אני מקשיב לה. אני יכול להגיד לכם שבתאגיד השידור כאן יש איזון. יכול להיות שהאיזון לא מספק, יכול להיות שצריכים יותר איזון לפי תפיסה מסוימת, אבל ברור שבאמצעות התקציב אי אפשר לדרוש את האיזון כי זו התערבות בחופש הדיבור. אני מבקש שההצעה הזאת לא תקודם. אם בכל אופן תחליטו לקדם אותה, אז רק כהוראת שעה, רק בצמוד לדברי ההסבר, רק בתקופה של חירום שיעשו את הקיצוץ. בזה סיימתי את דבריי. אני מאוד מודה לכם. מנחם בגין, זכרונו לברכה, ידע מה שהוא אומר. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אדוני השופט, הזכרת שיח שנערך בינינו לבין האוצר בדיונים הקודמים. הדיון עבר מוועדת הכלכלה לוועדת הכספים על דעת שני יושבי הראש, לאחר שהפצרתי שוב ושוב בחבר הכנסת דוד ביטן וביקשתי ממנו. כל רמז אחר לא מקובל. לא הייתה גמירות דעת מול האוצר, לא הייתה הסכמה, לא הייתה מסוימות, היה שיח, והשיח הזה לא מחייב ולא הבשיל בכלל לכדי פרטים ולידי איזה שהן הבנות משותפות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גם פרקטיקה מוזרה לדבר על מגעים כאלה ולהוציא אותם החוצה. כל העניין במגעים זה שאפשר לדבר באופן חופשי בלי שזה אחר כך יכבול אותך באיזו שהיא צורה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> נכון. לא הייתה התגבשות למשהו. אדוני מדבר על חוקתיות. הערך של חופש הביטוי, הערך של גיוון בתקשורת והערך של עיתונות חופשית אינם זרים לי ולא לאף אחד מחברי הוועדה פה, אבל הדרך להשיג אותם לא צלחה. המציאות היא שציבור גדול מאוד אינו חש בן בית בשידורי התאגיד. בתוך עמי אנוכי יושבת, אני יודע מה אני מדבר, ולכן הרעיון בהצעת החוק הזאת היא להציע דרך אחרת כדי להשיג את אותן תכליות חוקתיות. זה לא נכון לומר שיש פגיעה חוקתית בכך שמחזירים את הכוח לציבור. << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> כאשר נאמר לי שאני אמשיך להופיע בפני ועדת הכלכלה בעקבות הדברים שהיו והמגעים שהיו, חיכיתי לזה, ועובדה שבאתי לכאן. מי קובע שהניסיון לא צלח? << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> המחוקקים. << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה בדיוק העניין, אתה מבין? זו בדיוק הגישה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> זה עריצות הרוב. על בסיס מה אתה קובע? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי אנחנו בכלל? יש את האנשים בגלימות השחורות שיושבים פה בבניין והם קובעים. ה-1.3% רייטינג בקושי שמגרדים שם הם קובעים. אנחנו? מי אנחנו בכלל? << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> לקחת את הדמוקרטיה והפכת להיות עריצות הרוב. אתה חושב שיש לך רוב פה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אני מתחשב במיעוט. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> איפה אתה מתחשב במיעוט? איזה מיעוט? אתה חושב שאתה מלך העולם. אתם חושבים שאתם משה רבינו שירד מהר סיני עם לוחות הברית. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> נאור שירי, בסופו של דבר המנדט הוא של העם, העם קובע. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אתם עריצים, אתם מתנהלים בעריצות. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> לא חנוך מלביצקי, לא ינון אזולאי ולא אביחי בוארון יושבים פה בשם עצמם. אנחנו נציגי ציבור ושליחי ציבור. ככאלה אנחנו יושבים פה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אני לא פוסל את זה. הציבור בחר בך, כשלטעמי הוא עשה שגיאה גדולה שאני מקווה מאוד שיתקן את זה, אבל אתה עדיין עריץ. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו עושים פה את התיקון. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> איזה תיקון? מה תיקנתם במדינה? << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> הרבה מאוד דברים. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> למה אתם תמיד הכי מוזרים? אנשים בקרית שמונה לא יודעים קרוא וכתוב ואתה תיקנת? מה תיקנת? << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> הרבה מאוד דברים. אנחנו נמשיך לתקן, נמשיך להחזיר את הכוח לעם, את הכוח שאתם גנבתם, את המדינה שאתם גנבתם. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 40 שנה אתה בשלטון, 40 שנה אתה מתבכיין. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> הכל יחזור לעם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תכף נראה, יהיו בחירות עוד מעט. << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> אף אחד מאיתנו לא יודע מה יהיה בבחירות. אם חס וחלילה ישתנה השלטון מבחינת הקואליציה, אני אהיה בדיוק באותה עמדה כי הממשלה החדשה, לפי השיטה שלכם, תקבע את תקציב התאגיד. יש לזה פתרון, והפתרון הוא שגם אם תכניסו איזה שהוא שינוי, השינוי ייכנס לתוקף רק אחרי הבחירות לכנסת, ואז כל אחד שיצביע כאן ידע שיכול להיות שזה יסתובב עליו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה רעיון טוב. יושבת הממשלה ומחליטה על תקציב הביטחון, מחליטה על תקציב הבריאות, מחליטה על תקציב החינוך, מחליטה על תקציב הרווחה. לא נראה לי שהזכות לביטחון, שהזכות לקבל שירות בריאות בסיסי או לקבל חינוך פחותות מהזכות לחופש ביטוי. הממשלה דרך קבע מחליטה בכל הנושאים האלה מקום המדינה. למה בנקודה הקטנה הזאת צריך שיהיה אחרת? << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> זו הייחודיות של חופש הביטוי וחופש התקשורת. בכל דבר אחר הממשלה קובעת את סדרי העדיפויות. בכל מקום דמוקרטי בעולם – לא בברית המועצות, ברוסיה, בסין, או במקומות אחרים שאנחנו לא רוצים להידמות אליהם - לחופש הביטוי יש אפיונים מיוחדים ולא רוצים שהממשלה תתערב בזה. יש כאלה שאומרים שגם בבריאות יש ייחודיות, אבל זה לא מוסכם על כל העולם. התקציב של ה-BBC נקבע בחוק ולממשלה אין זכות להתערב. הופעתי בוועדת הכנסת כדי להגן על עיתונאים ועל חופש הביטוי של ערוץ 14. מעניין אותי חופש הביטוי, זה התפקיד שלי כנשיא מועצת העיתונות. אם אתם כבר עושים משהו, תחילו את זה מהכנסת הבאה, ואז כל אחד שיצביע פה ידע שזה יכול ליפול עליו. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> גם אם אתה מחיל את זה בכנסת הזאת, זה יכול ליפול עליו. << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא בא ואומר שאתה פה מייצר לעצמך כאילו מערכת בחירות נוחה יותר. << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> אם תהיה סיטואציה אחרי הבחירות שתטען בשם האופוזיציה, אני עדיין אגן עליך כמו שאני מגן עכשיו. החלופה שהיא רלוונטית, אם בכלל אתם מתכוונים, היא קודם כל להתאים את המטרה, את מה שכתוב בדברי ההסבר למה שכתוב בהצעת החוק, אבל אם לא תקבלו את דעתי, תחילו את זה רק מהכנסת הבאה. ככה עושים שינויים חוקתיים. זה מה שנקרא מסך הבערות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תקציב התאגיד היום עומד על תשע מאות ומשהו מיליון, נכון? << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אם הממשלה באה ואומרת: אני מחליטה מכיוון שעשיתי קיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה של 3%, כשיש מצב שהוא יהיה אפילו יותר גדול - - << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> היא לא עשתה בכל המשרדים. איפה ברמ"י היא קיצצה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נניח שהיא מחליטה לעשות קיצוץ רוחבי של כך וכך, או אפילו להגיד: אנחנו חושבים שבעת הזאת אנחנו משקיעים יותר מידי ומ-900 נוריד ל-600. << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> צריך להתחשב בזה שבזמן מלחמה יש הוצאות לשידור הציבורי. אי אפשר להגיד: אנחנו רוצים להוריד את זה מ-900 ל-600. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע איך עובד תקציב מדינה – מגיעים לפה, התקציב מוגש, ואנחנו פה עושים קצת - - << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> קבעו בחוק של הכנסת כמה יהיה התקציב של תאגיד השידור כאן עם הצמדה למדד. אם מורידים במקומות אחרים 3% - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> זה הוטל על כל המשרדים. << יור >> מהיו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה הבעיה? << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> את זה אפשר לעשות, אבל זו החלטה של הכנסת, זו לא החלטה של הממשלה. מאחר ועשו קיצוץ בכל משרדי הממשלה של 3%, אפשר גם לקצץ 3% בתקציב תאגיד השידור. כאן מה שמבקשים זה לבטל את הסעיף של הסכום הבסיסי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הממשלה יכולה לבוא ולהחליט בתוך המשרדים עצמם שהיא עכשיו רוצה לקדם משהו אחד ופחות משהו אחר. היא אומרת: למרות שקבעתם איזה שהוא סכום, אני עכשיו מחליטה שאני לא רוצה להשקיע את הסכום הזה, אני רוצה להשקיע 200 מיליון שקל פחות. << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> את זה היא לא יכולה לעשות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> למה? הכנסת הרי קבעה את זה אז. עכשיו יש אנשים חדשים שחושבים אחרת. << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> מה היה הרעיון? הרעיון היה לעשות קופסה ולהכניס אותה בחוק. גם אצל חבר הכנסת ביטן אמרתי שאפשר לעשות קיצוץ, אבל בשני תנאים. אחד, אם זה בשעת חירום, ושניים, שזה דומה לקיצוצים אחרים. רוצים להוציא כאן את הקופסה, רוצים להוציא אותה בכלל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל אין קופסה בשום דבר אחר. << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> זו הייחודיות. נתתי דוגמה השוואתית ל-BBC. גם בתקציב מבקר המדינה, שמתחיל להיות עכשיו אצלכם אקטואלי, יש קופסה שנקבעת על ידי מבקר המדינה. אם הייתי צריך להעלות את כל האי דיוקים שנאמרו כאן, הייתי מדבר, אבל רציתי להיות ישר ולעניין. היו כאן אי דיוקים, אבל אני לא בא להתפלמס ולתת ייעוץ משפטי, אני אומר את העמדה שלנו, שזאת עמדה שהייתה, שהיא בהווה והיא תהיה בלי קשר למי תהיה הקואליציה ומי תהיה האופוזיציה. העמדה הזאת מגנה על כולם ועל חופש הביטוי. תשמרו את הקופסה הזאת, הקופסה הזאת היא יקרת ערך. כדי להגן גם על הקואליציה הנוכחית וגם על האופוזיציה הנוכחית מפני מה שיהיה אחרי הבחירות, תחילו את זה רק אחרי הבחירות. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> דיברת על איזון בתוך התאגיד. כשאני מסתכל על מועצת תאגיד השידור, אני רואה שבמפורש כתוב שצריך יהיה ייצוג לחברה הערבית. לא חשוב שיהיה ייצוג גם לציבור החרדי? << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> יש נציג מורשת. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני לא חושב שנציג מורשת הוא רק של החרדים, הוא יכול להיות לכולם. << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> אם אתה שואל אותי, אז התשובה היא כן. במועצת העיתונות יש גם נציגות לציבור החרדי. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> יכול להיות שיש, זה בסדר, כי השר ממנה, אבל יכול להיות שמחר זה לא יהיה השר קרעי. << אורח >> גולן יוכפז: << אורח >> יש נציג למורשת. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אם אתה רוצה איזון, צריך להיות ערבי, צ'רקסי, דרוזי וחרדי. << אורח >> גולן יוכפז: << אורח >> יש ייצוג למגזר הדתי. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> יש הבדל בין ייצוג למגזר הדתי לבין ייצוג למגזר החרדי. גם אם יש ייצוג, זה צריך להיות כתוב כמו שכתבת את הייצוג הערבי. << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> תיזום הצעת חוק כך שזה יהיה כתוב ברחל בתך הקטנה ואני לא אתנגד לזה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הערה של ינון היא בדיוק הנקודה. אם רוצים לתקן כי יש בעיות באיזון, כי יש בעיות בפלורליזם של הדעות, מטפלים בזה בצורה הזאת, לא בהשתלטות על תקציב התאגיד. אני חושבת שלדחות את תחולת החוק לממשלה הבאה לא מרפאת את הפגם החוקתי של החקיקה הזאת שיורד לשורשו של עניין. אם התיקון איננו מידתי, גם בממשלה הבאה זה לא ירפא את הפגם הזה. << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> כאן תרשי לי לחלוק. כל הרעיון היפה במסך הבערות של הפילוסוף ג'ון רולס זה שכשאת תצביעי את לא תדעי אם את תהיי בקואליציה או באופוזיציה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> הפגיעה בחופש הביטוי לא קשורה למסך הבערות, זו קטגוריה משפטית אחרת. << אורח >> גולן יוכפז: << אורח >> מדברים פה על העניין של הגיוון בתוך התאגיד. אני באמת מאמין שהגיוון צריך להגיע מלמטה. למה הכוונה? אנחנו מפעילים בתאגיד קורסים במחיר אפסי למגזרים, לחלקים בחברה הישראלית שהם בתת ייצוג, בין היתר חרדים, עולים חדשים, אנשים מהחברה הערבית. אנחנו מאמינים שלכניסה שלהם לתאגיד תהיה השפעה מלמטה עד למעלה. אני מאמין שהשיטה היא להביא אנשים ממגזרים שהם בתת ייצוג, להכשיר אותם, ללמד אותם, להכניס להם את ההבנה בתחומים הבסיסיים של התקשורת, וקדימה למיקרופון ולמצלמה. שם מתחיל השינוי גם בחברה החרדית. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אדוני השופט, מסך הבערות יהיה גם אם אתה מחיל את זה בכנסת הזאת וגם אם אתה מחיל את זה בכנסת הבאה. << אורח >> חנן מלצר: << אורח >> אדוני לא מבין עד הסוף מה זה מסך בערות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תיאוריה לא פה. שח"ם – ארגון השחקנים, בבקשה. << אורח >> אבי בן הלל: << אורח >> אני חייב רגע לציין, אולי בניגוד לרוב חבריי פה, שיש לי חילוקי דעות מאוד מאוד גדולים עם התאגיד, ולא התאגיד כמסגרת, אלא עם הנהלת התאגיד. ספציפית עם גולן יש לנו לא מעט שיחות ולא מעט עניינים שלא מסודרים. אני חושב שהם עושים נזק לתרבות בישראל, אבל עדיין, וזה הדבר שחשוב פה, אנחנו לא חושבים שצריך לזרוק את התינוק עם המים, רחוק מזה. יכולים להיות לי חילוקי דעות מאוד מאוד גדולים עם הנהלת התאגיד על האופן שבו מוציאים לפועל את הוראות החוק ואת הדאגה לזכויות האמנים והשחקנים במסגרת הפעילות של התאגיד, אבל עדיין אני חושב שהתרומה של התאגיד כמסגרת, כמו שהיא כתובה בחוק בצורה מסודרת, לתרבות הישראלית, היא אדירה. היא אדירה, במיוחד לאור הדיונים שקורים בוועדת התקשורת על חוק התקשורת החדש. העוגן של התאגיד בשמירה על התרבות הישראלית הוא קריטי. השיח על להעביר כסף מהשידור הציבורי להפקות מקור, כל הדברים האלה, זה מה שיגדע את העץ שעליו כולנו יושבים מבחינה תרבותית, לכן אנחנו מתנגדים לזה בצורה נחרצת. נשמח מאוד שיחשבו גם על הסיפור של התרבות הישראלית, לא רק על ניסיון פוליטי כזה או אחר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> למה זה פוגע בתרבות הישראלית? << אורח >> אבי בן הלל: << אורח >> כי זה ברור - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה זה ברור? אתה אמור לייצג שחקנים ושחקניות, נכון? אתה לא מייצג פה עמדה פוליטית. << אורח >> אבי בן הלל: << אורח >> חד משמעית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שחקנים ושחקניות חיים מלשחק ולהופיע. התקציב של משרד התרבות הרבה יותר גדול מתקציב התאגיד. פרופ' מלצר דיבר איתי על הנושא של חופש הביטוי, שהוא מסתכל על זה מבחינה משפטית, על כך שאת מי שהוא מייצג זה את העיתונאים. אתם באים לשחק. << אורח >> אבי בן הלל: << אורח >> מה זו בסוף הכותרת הזאת "הפקת מקור"? מה זו סדרה שמשודרת בטלוויזיה? יש לך כל מיני דרכים להעביר עמדות, תפיסות, רגשות ותחושות באולפן חדשות שבו אתה מראיין אנשים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא מסתכל על כל הפקות המקור ככאלה שבאות להביע איזו עמדה פוליטית. << אורח >> אבי בן הלל: << אורח >> זו לא עמדה פוליטית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כשאתה עושה סדרה מאוד מצליחה כמו טהראן, אתה לא בא כדי להעביר איזה מסר של מחאה. << אורח >> אבי בן הלל: << אורח >> אתה יכול לקחת את המנעד של התכנית על ההתנתקות, שלי היא פתחה את הראש, שזו דרך אחרת שהיא יותר יצירתית להעביר עמדות ותפיסות. זה בסוף הסיפור. אם אתה בא ואומר "יש לי בעיה עם הסיקור ועם האיזון בחדשות ולכן אני משתלט על התקציב כדי לצמצם", או כמו שהשר קרעי אמר השבוע, "בוא נעביר כסף מחטיבת החדשות להפקת המקור", ברור לאן רוצים להגיע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תסביר לי למה אני כמדינה - - << אורח >> אבי בן הלל: << אורח >> כי בסוף תבוא ממשלת שמאל קיצונית ותגיד לי: אתה לא יכול לעשות תכנית על ההתנתקות, ותבוא ממשלת ימין קיצונית ותגיד לי: אתה לא יכול לעשות תכנית על שומרי הסף. אנחנו לא רוצים התערבות בתכנים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ברור שאתם לא רוצים, אבל בסופו של דבר יש מדינה. רב אלוף זמיר היה מעדיף שלא נתערב לו בתקציב - הוא בטח לא אהב את ההתערבות שעשינו בנושא הפנסיות התקציביות החזיריות שהוא לקח שם – וכל מיני אנשים ברשות החשמל פחות אוהבים שאנחנו מתערבים להם. גם מנהלי בתי החולים ומנהלי קופות החולים פחות אוהבים שמתערבים להם, וגם אנשי משרד החינוך, בין אם מנהלי בתי ספר ובין אם מנהלי מחוז, לא מוכנים בשום צורה ואופן שיתערבו להם, אבל בכל זאת הממשלה באה וקובעת את התקציבים של כל הדבר הזה. בתאגיד יושב מנכ"ל וקובע על פי שיקול דעתו. המנכ"ל הזה לא נבחר על ידי הציבור, הוא לא נותן דין וחשבון לציבור. הדין וחשבון שהציבור נותן הוא דרך הרייטינג. יש לך רייטינג על כל מיני הפקות מקור ודברים כאלה, שזה בסדר גמור, אבל כשאתה מסתכל על הרייטינג שיש לחדשות ברור לך שאין לזה קהל. למה אין לזה קהל? << אורח >> גולן יוכפז: << אורח >> זה לא נכון מה שאתה אומר. אין קהל לרשת ב'? אין קהל לחדשות של התאגיד בדיגיטל? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ההסתכלות הזאת, בעיני, היא מאוד מאוד בעייתית, היא בדיוק עשייה של מה שאתם כל כך מפחדים ונרעשים ממנו. אנחנו חייבים דין וחשבון לציבור. אם לא נעשה את עבודתנו נאמנה, אם נפגע במקומות שאנחנו לא צריכים לפגוע, אם נעשה דברים שהציבור לא יעריך, אנחנו ניתן דין וחשבון לבוחרים שלנו ולציבור הבוחרים הכללי. אנחנו בבית הזה היחידים שיכולים לשלם באופן קבוע ושוטף במשרתנו בפועל אם אנחנו נעשה דברים לא נכונים. הבקרה והמדד שלנו זה הציבור ועמדת הציבור. אם לא יאהבו אותנו, ידאגו שלא נהיה פה בפעם הבאה. << אורח >> אבי בן הלל: << אורח >> אני חושב שעמדת הציבור בקשר לתאגיד מאוד מאוד ברורה, היא חד משמעית הכי ברורה שיש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז אתה חושב. << אורח >> אבי בן הלל: << אורח >> זה לא עניין של לחשוב, אלו עובדות. הסקרים ברורים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אולי הסקרים ברורים, אבל הרייטינג מדבר בעד עצמו. המלחמה הבלתי מתפשרת, הגעוואלד האיום והנורא איך הפוליטיקאים מעזים לגעת בתקציב... כמו שאנחנו מעזים לגעת בקודשי הקודשים של המדינה בתקציב ובכל מיני דברים אחרים, כך אנחנו מעזים לגעת גם בתקציב הזה. אנחנו עושים את מה שנכון בעינינו עבור הציבור במדינת ישראל, והציבור במדינת ישראל, כשעכשיו עושה רושם שזה יהיה אחרי ארבע שנים, אחרי תקופה מאוד ארוכה, בא ושופט אותנו על פי מעשינו. זה מנגנון הפיקוח והבקרה הכי יעיל שקיים, לא איזה אקס טריטוריה של כמעט מיליארד שקל שעושים איתו מה שרוצים. כשאתה מסתכל על מה שקורה בכל האקס טריטוריות האלו שיכולים לעשות בכסף מה שהם רוצים בלי כמעט שום התערבות של שום דבר... אותו דבר קורה לנו עם לשכת עורך הדין. שם זה לא 800 או 900 מיליון, שם זה בסך הכל קצת מעל 80 מיליון שקל שהיא גובה מעורכי הדין כל שנה. גם שם עושים מה שרוצים ואיך שרוצים. הם נלחמים נגד האפשרות להפוך אותם לוולונטריים כדי שחלילה לציבור תהיה בחירה אם להשתייך אליהם או לא להשתייך אליהם. מי שבטוח בעצמו, מי שבטוח במוצר לו, מי שטוח בתוכן שלו, מי שיודע שהוא עושה את העבודה שלו נאמנה עבור הציבור, כמו שאני בטוח שהאנשים שאתה מייצג חושבים שהם עושים את עבודתם קודם כל כדי להתפרנס ואחר כך כדי להעביר את המסרים שהם רוצים לציבור, לא צריך לפחד מזה שהציבור יחליט, יקבע וישפוט. הציבור במדינת ישראל, על פי השלטון שקיים פה, מחליט וקובע על פי נציגיו בכנסת. זו השיטה שלנו. הבנתי את עמדתו של פרופסור מלצר, שופט בית משפט עליון לשעבר, שבא ומדבר איתי על המעמד המיוחד שהוא תופס לזכות של חופש הביטוי בתוך מדינה דמוקרטית לעומת זכויות יסוד ובסיס אחריות. זה איזה שהוא שיח משפטי שאני מבין שאפשר לבסס עליו איזו שהיא הבחנה בתקציב, אבל לפי מה שאתה אומר, צר לי, אני לא רואה ולו בסיס לחשש שאתה מעלה. אנחנו חייבים לסיים עכשיו. אנחנו נתכנס שוב בשבוע הבא. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:40. << סיום >>