חומר רקע - גורמים חיצוניים
נייר עמדה- משבר כוח אדם בשירותי בריאות הנפש בישראל
אנחנו עו״סים שינוי -
עמותה של סטודנטים וסטודנטיות לעבודה סוציאלית מכל רחבי הארץ, שפועלת למען
שיפור מדיניות הרווחה ולקידום מעמד מקצוע העבודה הסוציאלית בישראל. את נייר העמדה הזה אנו כותבים
וכותבות בעיניים
מבועתות. איננו חוששות מהמפגש עם ריבוי הנפגעים, ולא מהצונאמי שמתחיל לשטוף את
המערכות; הרי באנו למקצוע מתוך מחויבות לנתינה, לשינוי חברתי ולהבטחת רווחה לכל אדם. אנו מבועתים
מחוסר האונים המובנה: מהכניסה למערכת שלא תאפשר לנו לסייע לראויים לעזרה, מהרגע שבו ניאל ץ לומר
."לא" כי הסיוע אינו מעוגן בחוק, ובעיקר מהסכנה שבני אדם יהפכו לעוד תיק בערימה אינסופית
חוסר האונים מהווה גורם מרכזי להתרחקות עובדות ועובדים סוציאליים משירותי הרווחה והמש"חים. עומס
תיקים כבד, הפרטה והזנחה מתמשכות והיעדר אסטרטגיה וחזון לשינוי עומק יוצ רים חסמים מבניים הפוגעים
ביכולת להעניק טיפול מיטבי-
אותו טיפול שאנו, כנשות ואנשי מקצוע לעתיד, מבקשים להוביל. החסמים
מייצרים תסכול מוצדק בקרב פונים ופונות, פוגעים באמון, מגבירים מתח ולעיתים אף לאלימות. במקביל, הם
מובילים לייאוש ושחיקה בקרב העו"סיות ומרחיקי ם אותנו, הסטודנטים והסטודנטיות, מהבחירה בשירות
.הציבורי. כך ההשקעה בהגדלת מספר התקנים אינה נושאת פרי, וחוסר האונים מעמיק
מאותן הסיבות, אגפי השיקום שעד כה זכו להילה יחסית לעומת המש"חים, מתחילים להיראות מאיימים לא
פחות. המלחמה הארוכה גבתה מחירים כבדים מהצי בור והובילה לעלייה חריפה במספר הפונות והפונים וזוהי
,רק ההתחלה. כל אדם ומשפחה שנפגעו זקוקים מערך פסיכוסוציאלי רחב שיאפשר שיקום והחלמה מיטביים
אך תחת עומס תיקים חסר אופק היכולת לראות את האדם ומשפחתו נשחקת כמעט לחלוטין. התסכול, חוסר
האמון והייאוש, הן של הפונ ים והפונות והן של אנשי ונשות המקצוע, המטפלות באופן מסור כבר למעלה
משנתיים וחצי בנפגעי ונפגעות המלחמה על כל מעגליהם, רק מתעצמים. כל זאת מתרחש בחברה ישראלית
לא יציבה, מקוטבת ואלימה, שבה מושגים כמו אחריות, הכרה, סולידריות וחמלה הפכו לזירת מחלוקת
פוליטית יומיו ,מית. מציאות זו מחריפה את הטראומה, הדיכאון והחרדה, ואינה מאפשרת שיקום והחלמה
.ובוודאי שלא צמיחה אם אנו כסטודנטים וסטודנטיות מבועתים מהכניסה למערכות, כיצד יישבר המעגל
?המסתחרר
.בחודש מרץ ואפריל האחרונים הרצנו סקר נרחב בקרב סטודנטים וסטודנטיות לע"ס בכל הארץ
על הסקר ענו
כ-
224
סטודנטיות וסטודנטים מכל שנות הלימוד והמסלולים ומכל המוסדות בארץ. הסקר הוא מוגבל ואינו יכול
לייצג את כולן אך המגמות שמופיעות בו תואמות את המציאות בשטח ובאקדמיה כפי שאנו חוות אותה. הסקר
בחן בין היתר את מוכנות הסטודנטים והמוטיבציה שלהם להשת לב בשירות הציבורי בכלל ובמחלקות
לשירותים חברתיים בפרט, וכמו כן גם את החסמים המרכזיים מעיסוק. הסקר עוד בשלבי ניתוח מתקדמים אך
:נוכל כבר להציג נתונים ראשוניים שעולים ממנו
כ-
55.8%
מהסטודנטיות עברו או עוברות כעת הכשרה מעשית במחלקה לשירותים חברתיים. היינו אולי
רוצות
להאמין שזה יגדיל את הנטייה להשתלבות במגזר הציבורי אך זה מקטין אותה בכ-
10%
. הנתונים מראים כי
היא כן גם מקטינה את המוטיבציה להשתלבות במגזר העסקי ולא משפיעה על המוטיבציה להשתלבות במגזר
הפרטי והשלישי, אלא בעיקר מבלבלת את הסטודנטיות ומובילה ליותר תהיות ב יחס לעתידן המקצועי. באופן
כללי נוכל כבר לספר כי42.9%
מהסטודנטיות רוצות להשתלב במגזר הציבורי לעומת46%
ששוקלים בחיוב
את המגזר הפרטי ו-
52.2%
שרוצים להשתלב במגזר השלישי. כאן חשוב להגיד ש-
32.6%
מהסטודנטים
כלל לא שוקלים את המש"חים. סטודנטים נוטים לשקול בחיו ב עבודה במש"חים בגלל היציבות התעסוקתית
והחשיפה לאוכלוסיות השונות, מגמות שמתחזקות בעקבות הכשרה מעשית ברווחה, אך מנגד החששות
,המרכזיים שמלווים את הסטודנטיות הן תנאי השכר, תחושת חוסר בהכשרה מספקת וקשיים מול המערכת
כאשר סטודנטיות שעברו הכשרה מעשית ברווחה מעידו( ת גם על חשש גדול מהעומס10.4%
מהסטודנטיות
שעברו הכשרה מעשית לעומת4.8%
.)שלא עברו
הנתונים מעידים מחד על מוטיבציה ורצון של הסטודנטיות להתערב, לטפל ולקדם שינוי במציאות, ומנגד
גם חששות אמיתיים מתנאי עבודה לא מותאמים, חוסר אמיתי בכלים להתמודדות עם המציאות הכ ה
קשוחה של החברה הישראלית וגם עומס הולך ומתגבר. נתונים ראשוניים אלו מתחברים לתופעות
הנרחבות שתיארנו בתחילת נייר העמדה ובעיקר מעידות על קושי אמיתי מצד אלו שאמורים להוות את
המענה למצוקת כוח האדם בשירותי הרווחה ובריאות הנפש, שמעצימה את משבר בריאות הנפש בחברה
.כולה
המצוקה היא מבנית ומערכתית. הפתרונות אינם פשוטים אלא עמוקים ומקיפים. ניתן להמשיך להעלות
מצוקות שונות לועדה בנושאים מגוונים הקשורים לנפגעי המלחמה או לאוכלוסיות מודרות, או לחלופין להעז
לשרטט את הקו המחבר בין כל המצוקות ולהתחיל לצעוד בדרך הארוכה לפתרון כולל, שיאפשר לכל אזרח
.ואזרחית לחיות ברווחה ובביטחון רגשי ונפשי
:אנו בעו"סים שינוי קוראים וקוראות לפעולה אקוטית אך במקביל רחבה ועמוקה שתכלול
1
.
כינוס ועדה מיוחדת משותפת של ביקורת המדינה, עבודה ורווחה וועדת בריאות שתדון שוב
במשבר בריאות הנפש תוך התייחסות לנק ודת מבטן של הסטודנטיות והסטודנטים-
אנו
כסטודנטים וסטודנטיות לעבודה סוציאלית אמורים "לעוט" על השירות הציבורי שאמור להיות כה
משמעותי וקריטי ויש סיבות אמיתיות שאין לנו את המוטיבציה לעשות זאת. הפתרון למשבר
המתמשך עובר דרכנו וכל שיח בנושא חייב לראות אותנו לטוב.ת החברה הישראלית כולה
2
.
קביעת מפתחות תקינה
מותאמים שיאפשרו לנו לראות כל אדם ומשפחה כעולם ומלואו ובכך להעניק
.את היחס והמענה המקסימלי שכה מגיעים להם
3
.
שיפור תנאי העבודה . הסכמי השכר היו צעד משמעותי בכיוון הנכון אך נדרשים צעדים נוספים
בתחומי בריאות הנפש והרווחה.בכל המקצועות שיאפשרו לעובדים תפקוד מיטבי למען החברה כולה
4
.
הכרזה על מצב חירום לאומי בתחום בריאות הנפש והרווחה
,שתוביל להקצאת משאבים עצומים
הגברת התיאום בין גורמי המקצוע, שינוי סדרי העדיפויות ובעיקר בניית אסטרטגיה ארוכת טווח
להחלמה ולצמיחה במקום פתרונות מידי
ים וכיבוי שריפות…
השנתיים וחצי האחרונות הוכיחו כי ביטחון אינו נובע רק מהטנק והמטוס, אלא בראש ובראשונה נובע
מבריאות נפשית, מרווחה ומחוסן אישי, משפחתי, קהילתי וחברתי. החוסן והביטחון שלנו כיחידים
וכחברה טמונים בבניית חברה חומלת, אכפתית וסולידרית יותר. אנו, ס ,טודנטים וסטודנטיות לע"ס
מוכנים ונחושות לקחת חלק במאמץ ההכרחי, אך לא נצליח ללא מדינה שלוקחת אחריות מלאה על
.אזרחיה; ללא תיקון מערכתי עמוק ורחב, כל הרצון הטוב והאכפתיות שלנו לא יביאו לשינוי המיוחל