פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 122 מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים יום רביעי, ח' באדר התשפ"ו (25 בפברואר 2026), שעה 09:00 סדר היום: << נושא >> תנאי העסקה במערך שירותי ליווי נפשי במוסדות האקדמיים << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר חברי הכנסת: איימן עודה מוזמנים: טל סויסה – אגף השכר והסכמי עבודה, הממונה על השכר, משרד האוצר רון בוכניק – עו"ד, מנהל חטיבה, הסתדרות העובדים משה בן נאים – הסתדרות העובדים דבורה מרגוליס – ראש מינהל ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) עידית שבתאי סידיס – לוביסטית, ועד ראשי האוניברסיטאות אלברטו מסציאני – מנהל השירות הפסיכולוגי, אוניברסיטת תל אביב סרגיי סזונוב – שירות פסיכולוגי, אוניברסיטת תל אביב יהל פייגין – שירות פסיכולוגי, אוניברסיטת תל אביב סאן בלייכר – מתמחה בפסיכולוגיה קלינית, אוניברסיטת תל אביב ד"ר איל אליש – מנהל השירות הפסיכולוגי, האוניברסיטה העברית בירושלים אמיר מלכה – מנכ"ל אגודת הסטודנטים והסטודנטיות, האוניברסיטה העברית בירושלים דורית נצר – פסיכולוגית מדריכה בשירותי הייעוץ, אוניברסיטת בר-אילן הדר זמירי – ראש מדור רווחה באגודה הסטודנטיאלית, אוניברסיטת בן גוריון מיכל אלטשולר – ראש תחום מדיניות חברתית, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית מנהלת הוועדה: דפנה סידס-כהן רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, יפית גולן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> תנאי העסקה במערך שירותי ליווי נפשי במוסדות האקדמיים << נושא >> << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שלום, חברים, ובוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח דיון מעקב נוסף על תנאי העסקה במערך שירותי ליווי נפשי במוסדות האקדמיים בוועדת הצעירים של הכנסת. יש לומר, דיון נוסף בגלל שלמרות הבטחות והצהרות כוונות, עדיין לא נחתם ההסכם הקיבוצי עם הפסיכולוגים במערך רפואת הנפש באוניברסיטאות. אני אומרת כאן בפתח הדיון כהצהרה ראשונית. אנחנו נקיים פה דיון שבועי או דו-שבועי עכשיו באופן קבוע. זה נכנס ללו"ז הוועדה, עד שהנושא הזה ייפתר, ובתקווה שלא נצטרך לקיים את הדיונים השבועיים האלה. אבל בגלל שאנחנו רואים פעם אחר פעם שיש הצהרה ומנגד יש גרירת רגליים, אז הדיונים הללו יהפכו להיות שבועיים בוועדה, ואנחנו נקפיד גם עליהם באופן מאוד מאוד נוקשה. זאת המשמעות של פיקוח פרלמנטרי, לא רק כדי לסמן וי על הדיון. אני ישר פותחת את הדיון, כי אנחנו כבר פה בדיוני מעקב רבים ואנחנו יודעים על חשיבות הנושא. אני כן רוצה לשמוע מעו"ד רון בוכניק ראשון, מנהל החטיבה של השירות הפסיכולוגי בהסתדרות. תודה רבה שאתה איתנו. תסביר לנו רגע איפה הכול עומד, מה קורה. << אורח >> רון בוכניק: << אורח >> תודה, גברתי היו"ר, ותודה על המסירות שלך בעניין. כמו שהצגתי ואמרנו בדיונים קודמים, עמדתנו ברורה, הייתה מלכתחילה עוד, שהמוסדות להשכלה גבוהה היו צריכים להיות בתוך הרפורמה המקיפה, עוד מלכתחילה כצד להסכם, כי החשיבות של השירות הזה לסטודנטים היא אדירה, וזה עניין אסטרטגי למדינת ישראל, לא פחות. בנוגע למצב הדברים כרגע, אנו בעצם פועלים בשני מישורים. אחד, בערוץ מול הטכניון, שם אנחנו רואים עין בעין ברוב המוחלט של הדברים, ולהערכתי נוכל לסגור את זה ממש בימים הקרובים. הערוץ השני הוא מול ור"ה, קיבלנו איזושהי טיוטה, החזרנו טיוטה משלנו לפני מספר ימים. אני רוצה להדגיש פה במעמד כל הנכבדים, כשחתמנו על הרפורמה בשכר הפסיכולוגים, בנינו אותה כמלאכת מחשבת. זו לא רק העלאת ערך השעה, זו מעטפת שלמה, מקצועית וכלכלית, שתיתן לפסיכולוג מראשית דרכו המקצועית מעטפת ותשמר אותו ותגייס פסיכולוגים למערכת. לא מדובר רק בהעלאת ערך שעה. אנחנו מדברים גם על חופשת בחינת התמחות, השתלמויות מקצועיות, תמריצים רבים שמעודדים הגדלת היקפי משרה ועוד דברים. אנחנו מאמינים וגם יודעים, היום אנחנו גם יודעים להגיד שרק המעטפת בכללותה היא זו שתצליח להביא למטרה שלשמה כולנו כאן, זה שימור וגיוס פסיכולוגים וחיזוק המערכת. לכן אני רוצה להדגיש לכולם פה, לכל הצדדים, אנחנו לא נקבל ישראבלוף, בסדר? לא נקבל רבע רפורמה, לא נקבל החלה חלקית ביותר, ולא נקבל שעל החלק שכן רוצים להחיל מתנים כל מיני התניות לא מקובלות. זה מבחינתנו רק לסמן וי או דקלרציה, זה לא יהיה. אנחנו פה בשביל לחזק את המערכת, אנחנו פה בשביל שהפסיכולוגים בהשכלה הגבוהה יקבלו את מה שהם ראויים לו. נכון, בכל החלת הסכם אנחנו צריכים לבצע התאמות, אבל רק היכן שזה נדרש, ולעשות זאת במשורה, ולא למחוק בהינף יד שלושת רבעי הסכם. לזה לא נסכים, זה לא יהיה. הפסיכולוגים בהשכלה הגבוהה יקבלו את ההסכם כפי שהוא, למעט התאמות נדרשות ומתחייבות בשל אופי העבודה, אבל לא פחות מכך. לא נסכים לפחות מכך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רגע, רון, אני רוצה לשמוע משהו. אני מבינה שהמצב מאוד מתקדם עם הטכניון. מבחינת מה ששמעתי פה פעם קודמת, הטיוטות עם הטכניון יכולות להיות אקוויוולנטיות לשאר האוניברסיטאות מבחינת הרוח, הדברים והתוכן. אז איפה הפער? << אורח >> רון בוכניק: << אורח >> מבחינתנו, בואו נעשה קופי-פייסט למה שסיכמנו עם הטכניון, לוור"ה, ונחתום. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זאת שאלה שהיא מאוד משמעותית. << אורח >> רון בוכניק: << אורח >> אבל יש צד שני. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני מבינה שגם מבחינת אנשי האיגוד והכול, זאת אומרת, זה הסכם שהוא עומד לפני חתימה, ושהוא לא רק לגיטימי, מבחינתכם הוא תשתית מאוד טובה. << דובר >> קריאה: << דובר >> בהחלט. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן. אני אשמח לשמוע מוור"ה לגבי העניין הזה מול הטכניון, ההסכם. לא היית פה בפתח הדברים, דבורה, אני רק אומרת שאני אקיים דיון שבועי. אנחנו נקבע כל שבוע את הדיון. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> שמעתי כל מה שאמרת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בסדר גמור. תוכלי רגע להגיד לי האם יש אפשרות לעשות את ההגבלה הזאת, אם הטיוטה שהיא כמעט כבר חתומה סופית של הטכניון לשאר האוניברסיטאות? << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> אני אשמח שטל סוויסה, הממונה על השכר, תדבר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אין בעיה, בסדר. תודה, טל. את רוצה גם כמה דקות? << אורח >> טל סויסה: << אורח >> לא, הכול בסדר. סליחה על האיחור, עשו לי בדיקה פיזית בכניסה. אני חייבת להעמיד דברים על דיוקם, עדכנו אותי קצת. הטיוטה בטכניון לא קרובה לחתימה. אנחנו אומנם העברנו את הטיוטה חזרה, אבל עם הרבה הערות לאוצר, כעמדה עקרונית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הערות דרמטיות? << אורח >> טל סויסה: << אורח >> זה לא הערות בסגנון 'אנחנו לא מסכימים', אבל כעמדה עקרונית, אנחנו לא חושבים, מה זה לא חושבים? זה לא מתאים להסכם הזה, כתב הצטרפות. וההסתדרות יודעת זאת היטב, גם בהקשר למשא ומתן הארצי. אפשר לשחזר פה את השתלשלות העניינים שהייתה במשא ומתן הארצי, שנזכיר להסתדרות למה מלכתחילה האוניברסיטאות לא היו בפנים, ואפשר גם להתמקד במהות. ור"ה העבירה טיוטה עם הערות על הסכם שעבר את ההתאמות, שמותאם לצרכים ולאופי ההעסקה של האוניברסיטאות והפסיכולוגים באוניברסיטאות. כמו שאמרתי בדיון הקודם, מרוב שרצינו לקדם את הדברים, העברנו את זה בלי הלשכה המשפטית שלנו, שזה חסר תקדים, וההסתדרות משיקוליהם החליטו להעביר כתב הצטרפות, as is, בהסכם שזה לא מתאים לו כתב הצטרפות. ועכשיו הם כאילו באים ואומרים, לא, הנה, אנחנו רוצים לחתום ככה. זו לא שיטת עבודה, בטח לא ביחסי עבודה תקינים, בטח לא עם ארגון שאנחנו עובדים איתו כל כך הרבה, על כל כך הרבה הסכמים. ושוב אני אחזור ואגיד, בטכניון יש כרגע הערות מהותיות שלנו על המסמך, שההסתדרות מודעת אליהן. לכן גם אני לא חושבת שזה נכון להציג פה לוועדה שמחר חותמים בטכניון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> טל, תוכלי לתת לי נגיד דוגמה למה הוא מהותי, למשל? << אורח >> טל סויסה: << אורח >> אני לא רוצה להגיד בפירוט לגמרי, כי בסוף זו דינמיקה של משא ומתן, אבל לדוגמה לא היו התאמות. בתוך ההסכם הארצי יש קביעה לדרגות ניהול ותוספות. לדוגמה, מה שניתן בטכניון, הוא לא מתאים לטכניון, מהסיבה הפשוטה שנתנו להם תוספות של מנהלים של 50 משרות. בטכניון יש אולי שש. סתם כדוגמה, בסדר? שוב, ברמה העקרונית, הטכניון כרגע מנוסח ככתב הצטרפות. זה לא הסכם שמתאים לו כתב הצטרפות, זה הסכם שצריך הסכם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הסכם, את אומרת, ספציפי. << אורח >> טל סויסה: << אורח >> הסכם קיבוצי, ממש. בכתב הצטרפות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני אומרת, אני משיתה את זה על ההסכם הקודם, אבל פה את אומרת שזה לא במאפיינים האלה, כמו שאמרת בדיון הקודם. << אורח >> טל סויסה: << אורח >> כן. זאת אומרת, בהסכם המסגרת, שהוא הרבה יותר מתאים לכתב הצטרפות, ההסתדרות יודעת שהאוניברסיטאות חותמות עליו כמעסיק, ויש להם נספח שלו עם דרישות ניהוליות שלו. וזה הסכם הרבה יותר פשוט ליישום ככתב הצטרפות. הסכם הפסיכולוגים הוא הרבה יותר מורכב, הוא דורס עולם ישן, מקים עולם חדש. יש לו מסכת היסטורית שלמה של תנאי השכר של כל אוניברסיטה ואוניברסיטה. זה פשוט לא מתאים לכתב הצטרפות. ההסתדרות יודעת את זה עוד מהמשא ומתן על ההסכם הארצי. ולכן, לשלוח יומיים לפני הדיון הזה כתב הצטרפות ולהגיד, הנה, אנחנו רוצים, זו פשוט התנהלות לא רצינית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> טל, אם אפשר גם שאלה, מבחינתכם, נוכח הפערים, מה סד הזמנים שלדעתך יהיה אפשר להביא את זה לכדי חתימה? לא רק הטכניון, כן? << אורח >> טל סויסה: << אורח >> ברור, ברור. קודם כל, אנחנו כמובן מוכנים לקדם, לאור דרישת ההסתדרות, את הטכניון כמה שיותר מהר. גם אם זה אומר, לדוגמה, שיהיה איזה שינוי מבחינת אופי התקצוב של הדבר הזה, בגלל שאנחנו רואים את החשיבות, אנחנו לא רוצים לעכב. וכפי שוור"ה כתבו במכתב שהם הוציאו אל ההסתדרות על טיוטת כתב ההצטרפות שהם שלחו, אנחנו כמובן גם מוכנים לפנות את הזמן שלנו ולהתייצב למשא ומתן כמה שיותר מהר. אבל זה יצטרך להיות משא ומתן לאור ההפתעה של ההסתדרות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אוקיי. אתה רוצה להגיב, רון? << אורח >> רון בוכניק: << אורח >> כן. ההתמקדות בפן הצורני אינה אלא נראית כגרירת רגליים של הממונה על השכר, לצערי, ולא בפעם הראשונה. אני אחזור ואגיד, כי הנציגה לא הייתה כאן, אנחנו לא נקבל ישראבלוף, לא נקבל החלה של רבע ההסכם, והרבע שכן מתנים אותו בכל מיני התניות לא מקובלות. פסיכולוגים יקבלו את מה שהם ראויים לו, וזה הדבר היחיד שיחזק את המערכת, ישמר אותם ויגייס פסיכולוגים. לגבי התקצוב, אנחנו גם, לגבי הטכניון, למרות שהטכניון הסכים לקחת עליו את העלות התקציבית, האוצר התעקש ואנחנו הסכמנו שזה ייצא מהקופסה, אז אנחנו נכונים להכול, רק בואו נתקדם, בואו ננהל משא ומתן אמיתי. לדעתי, ועברתי על ההערות של האוצר לגבי הטכניון, אפשר להגיע להסכמות. << אורח >> טל סויסה: << אורח >> אני שמחה מאוד לשמוע. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לגמרי. מבחינתנו אנחנו מבינים כאן עכשיו שיש רצון ביציאה למשא ומתן אינטנסיבי, לא משא ומתן גורר רגליים, אלא אינטנסיבי, שכל שבוע תדווחו לנו על ההתקדמות בו? << אורח >> רון בוכניק: << אורח >> כן, מבחינת ההסתדרות אנחנו לגמרי שם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אומרת כאן טל שגם היא. << אורח >> טל סויסה: << אורח >> כן, בטח. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> כמובן, גם מצידנו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> גם ור"ה. דבורה, תרצי גם להתייחס רגע? << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> קודם כל, אני שוב רוצה לחזור על הרצון האמיתי של מנכ״לי האוניברסיטאות. לצורך העניין, הם אלה שעומדים בראש האירוע הזה. חמישה מוסדות, טכניון, בגלל כמות מאוד קטנה, או מספר מאוד קטן של אנשים, כף יד, כן? כשמדובר בהם, היה יותר פשוט להם, קיבלו החלטה שהם מצטרפים למבנה הקיים. אני רוצה רק להגיד שוב, ההסכם המדובר נחתם ב-1 באפריל. בשום שלב ההסתדרות לא פנתה אלינו, לאוניברסיטאות, כמעסיקים, בשביל להצטרף, להיות חלק מהמשא ומתן כפי שמקובל הרבה פעמים בהסכמי במסגרת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זאת אומרת, גם עכשיו. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> לא, אני מדברת על מה שהיה עד ה-1 באפריל, על השאלה למה, איפה השיהוי ואיפה גרירת הרגליים. שיהיה מאוד מאוד ברור, אמרתי את זה בדיונים קודמים, כשלמדנו על ההסכם וראינו את הגרסה הסופית שלו אחרי שהיא נחתמה, לצערנו לא היינו שותפים בשום שלב בניסוח שלה, מיד פנינו להסתדרות וביקשנו לייצר משהו דומה, אך נפרד, שמתאים לצורת ההעסקה באוניברסיטאות. אני חייבת להגיד, יש בעלי תפקידים שונים באוניברסיטאות, שברירי משרות, שברירי הגדרות, שברירי תקנים. זה משהו שנגרר היסטורית. אנחנו רוצים כולנו לפתור את זה, לייצר גם שכר ראוי וגם תנאי עבודה ראויים. זה לא משהו שעושים בהינף יד, המושג עולם ישן, עולם חדש וכו'. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אין ספק שלא בהינף יד. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> אבל הרעיון הוא לעשות את זה להרבה שנים ובצורה איכותית וטובה. האוניברסיטאות רוצות יותר פסיכולוגים, זקוקות ליותר פסיכולוגים, הסטודנטים זקוקים ליותר פסיכולוגים. אין ויכוח על הדבר הזה בכלל. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן. << אורח >> רון בוכניק: << אורח >> אני רק אעיר שאיכותית וטובה זה גם הרצון שלנו, אבל איכותית וטובה לא אומר להוריד שלושת רבעי מהסעיפים הכלכליים של ההסכם. << אורח >> טל סויסה: << אורח >> אם כל כך חשוב לנציג ההסתדרות להזכיר, אז אני רק אזכיר לו שבמשא ומתן הארצי הנציגים שלנו אמרו לו בפירוש, לנציגים שלך, שאם אתם רוצים ליישם את ההסכם עכשיו על הפסיכולוגים באוניברסיטאות, צריך לייצר פרק מתאים, וההסתדרות משיקוליה בחרה שלא ולהתקדם עם ההסכם הארצי בלי האוניברסיטאות. אז אני מבקשת, כל הטיעון הזה, גרירת רגליים. << אורח >> רון בוכניק: << אורח >> מאחר ואני הייתי, והנציגה שיושבת פה לא הייתה, אז אני רק אגיד שזה לא נכון, ובזה אני אחתום. אני לא רוצה להביך אף אחד, בסדר? בואו נתקדם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אין ספק שהייתה פה טעות שלא הכלילו. אני אומרת את זה. אני אמרתי את זה מהרגע הראשון. היה צריך להכליל. אחת להרבה זמן יש אירוע לאומי כל כך קיצוני, שגורם לכולם לעשות הסכם קיבוצי חדש במערך בריאות הנפש. לא להכליל זו טעות היסטורית. אני חושבת שזאת הייתה טעות לא להגיד, כן, נאחד עכשיו פרק. בסופו של דבר יש מילואימניקים גם שחוזרים לקמפוס, ואנחנו רוצים למנוע מהם לנשור מעבר לחשיבות של ההסכם הזה, כי כל הסיפור של ההסכם הקיבוצי במערך בריאות הנפש היה גם כתולדה של הסיטואציה והטראומה הלאומית, שהם הבינו שחייב דחוף. בעיניי הוא גם לא הסכם מושלם, אני אומרת את זה כל הזמן, אני חושבת שהיה צריך לתת יותר. אני חושבת שזה עדיין לא תמריץ מספק כדי שאנשים יסגרו את הקליניקה הפרטית שלהם ויבחרו בשירות הציבורי, גם אם זה יותר טוב. אבל זו דעתי בהקשר הזה, זה שירות חיוני חברתי מהמעלה הראשונה, וכנראה הראשי שצריך לשקם היום בישראל. אז הייתה טעות כאן היסטורית. אבל מה שקורה מאז הוא מוגזם, וגם יש פה עניין של הסתמכות של דרג מקצועי. יש דרג מקצועי שמסתמך על מענק שמבטיחים לו אותו רטרואקטיבית כבר תקופה מאוד ארוכה. חלקו עושה את השינוי כי הוא לא ממשיך להמתין, וחלקו לא עושה את השינוי ולא עובר לעבודה אחרת, מתוך ידיעה שהכסף הזה אמור להגיע אליו, והוא לא מגיע. אז יש פה גם פער שהוא הרבה יותר גדול מפתיחה ראשונית של הסכם קיבוצי, אלא ההבטחה שהיא על ידי כל הגורמים, שהכסף משוריין וישולם רטרואקטיבי, שזה נאמר גם מהאוצר, גם מההסתדרות וגם מוור"ה, שאין התנגדות. ויש פה כבר משהו שהוא הלנה בעיניי, באיך שאני רואה את זה. כי יש פה הסתמכות של סכום שצריך להגיע, ויש כאן הלנת שכר כלשהי מול נוכח ההסתמכות הזאת. שגם משפטית אני חושבת שיש כאן משהו שהוא מאוד בעייתי, אבל אנחנו פה לא בדיון משפטי, אנחנו בדיון פרלמנטרי. אני עוברת לסרגיי סזונוב. שלום, מה שלומך? תודה שאתה פה. << אורח >> סרגיי סזונוב: << אורח >> אהלן. אמרתי את זה גם פעם קודמת, זו תחושה מאוד מתסכלת. אנחנו בעצם במשא ומתן מאז אוקטובר 2024. אני כל פעם שומע את דבורה מציגה דברים שהם פשוט, קשה לקרוא להם אפילו חצאי אמיתות, יכול להיות שהיא באמת לא ישבה בחדרים מולנו. וזה גם, אגב, מתועד בפגישה הראשונה של הוועדה, שהממונה על האוצר אמר שהרבה לפני חתימת ההסכם פנינו לאוניברסיטאות. הטיעון שהאוניברסיטאות לא ידעו, אנחנו ישבנו בחדר מול הנהלת אוניברסיטת תל אביב, התחננו שהם יצטרפו להסכם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> עוד טרם החתימה. << אורח >> סרגיי סזונוב: << אורח >> הרבה לפני. לא לקטוע אותי, בבקשה. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> לא, רק פשוט פרוצדורלית. זה שאוניברסיטת תל אביב שמעה שמתקיים משא ומתן, על זה אין ויכוח. היכולת להצטרף היא לא בגלל האוניברסיטה. << אורח >> סרגיי סזונוב: << אורח >> רגע, תני לי, דבורה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, אבל האוניברסיטאות בהחלט יכלו לעשות אקט אקטיבי. << אורח >> סרגיי סזונוב: << אורח >> לא, יתרה מזאת, נעמה, אנחנו התחננו, אנחנו השגנו את טיוטת ההסכם שהייתה מתגבשת, כי אנחנו עובדים עם יובל הירש. היא הוגשה לאוניברסיטה. כפי שאמרתי את זה בוועדה הראשונה, הוצאנו מכתבים לוור"ה לפני חתימה להסכם, כי גיבשנו בעצם ועדי עובדים, שוור"ה בכלל לא ענתה לנו ברוב חוצפתה. ומה שקורה בשטח, אפרופו העניין המשפטי שאת מעלה, האוניברסיטאות הרשו לעצמן בחצי הבטחה לקבל מתמחים חדשים השנה, בהבטחה שכנראה השכר שלהם לפי הסכם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אמור לעלות. << אורח >> רון בוכניק: << אורח >> עכשיו, המתמחים האלה לכודים, כי בעצם עד שנה תקופת ההתמחות שלהם לא נספרת, ולכן המתמחים האלה לא יכולים לעזוב את מקום ההתמחות, הם לכודים במשך שנה, מבלי שהם יכולים כמו עובד רגיל להגיד, אוקיי, אתם לא משלמים את תנאי השכר הנאותים במשק, אנחנו קמים ועוזבים. וזה מצב גם של מתמחים שהובטח להם רטרו עוד שנה שעברה. ובניגוד למה שדבורה מעלה, אנחנו כן מתכתבים עם גד פרנק, ומתחננים שבינתיים, מכיוון שהמשא ומתן מתמשך, וכך שזה גם בשאר האוניברסיטאות, יתנו איזשהו מענה, ייקחו אחריות. כלום. ההנהלות מסתתרות מאחורי האמירה שהמשא ומתן מתקדם, הוא נורא מתמשך, בעצם הוא דה פקטו כמעט מעל שנה וחצי, אנחנו התחלנו באוקטובר 2024. התנאים הם מחפירים, גם הרבה לפני ההסכם. הרי אני אמרתי, אנחנו עשינו כחלק מתהליך ההתאגדות בדיקה רוחבית בעצמנו, תלושים של כל המקומות הציבוריים, וכבר אז כל מתמחי האוניברסיטאות היו בפער 28%-40%. כלומר, תחשבי על פערים כרגע, זה שכר שאנחנו לא סוגרים בחודש. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הנקודה שלך היא ממש חשובה, אני רוצה רגע להעלות שאלה שהעליתי פעם קודמת והיא יותר רלוונטית ונכונה עכשיו, בגלל שאז נמסר לי שהכול טוב ותכף יש פה חתימה. גם בפעם שלפני הפעם הקודמת. אנחנו נשים פה גם בסיכום דיון, שכן יהיה הסכם ביניים, שאפילו יהיה ערוך חלקי, ושיהיה פה רגע חלק מהרטרואקטיבי, עד כאן של השכר. זה פשוט לא הגיוני. הרי שוריין הכסף, יש כוונה, יש דברים שיש עליהם מחלוקת, שהם קשורים גם בתקינה, בצורת המשרה ודברים אחרים, שזה יותר סוגיות שקשורות לתוכן ההסכם, לא לפיצוי ולא לשכר. אין שום סיבה לא להגיד, כרגע, בתיאום, אנחנו מקצים סכום ביניים רטרואקטיבי שיכול להיות שיהיו בו שינויים כאלה ואחרים עד החתימה. גם קחו ריזיקה של אפילו טיפה פחות, כדי שחלילה לא תיקחו מהם אחר כך כסף, בגלל ששערכתם לא נכון. אבל משהו, איזו כוונה, איזושהי נכונות. ואני מזכירה שכבר היינו במצב שכן עשו את זה עם מורות היל"ה. אפשר להגיד שזה היה שונה, הכול בסדר. אבל עשו את הדבר הזה, נתנו מענק ביניים. נתנו את הדבר הזה, ראיתי את זה קורה בוועדת החינוך. אז אני באמת מפצירה שפה, מהנכונות לתוך שבוע להחליט על פיצוי ביניים רטרואקטיבי, חלקי ממה שתוכנן, כדי שזה לא יפגע באיזה סכומים כאלה ואחרים. מתוך נאותות וכוונה טובה. << אורח >> סרגיי סזונוב: << אורח >> ויש פה עוד פתרון נוסף, כי אנחנו בדיון על זה ודובר על זה מלכתחילה, שההנהלות, בידיעה שהן יקבלו את הכספים האלה בסופו של דבר מהאוצר, בינתיים ייקחו אחריות על העובדים שלהן, וישלימו, כמו שזה קיים באחת האוניברסיטאות, לפחות ינסו להשוות לשכר ברוטו שקיים במשק, כשהוא מקובל כבר לפי ההסכם. וזה משהו שאחריות ההנהלות לעשות את זה כלפי העובדים שלהן. אני אפילו הייתי שמח אם היה אפשר לזמן לפה את המנכ״ל של האוניברסיטאות, לתת את הדין והחשבון על זה. עוד חודש זה יהיה, מקבלים מתמחים חדשים, ובינתיים הם מסתתרים מאחורי אמירות חצי אמיתות של דבורה, ולא משלמים שקל לעובדים שלא סוגרים את החודש. זו פשוט הפקרות, וזה גם תעתוע במשא ומתן. אנחנו בשיח מול מנכ״לים ונשיאים, מכתבים לנשיא האוניברסיטה, שבעצם כל הזמן אמירה שזה אוטוטו. לכן אנחנו לא צריכים לדון על לתת לכם כרגע פתרון קונקרטי, אבל אוטוטו זה לא אוטוטו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יש ועדת משנה בוועדת החינוך להשכלה גבוהה. אני אציע ועדה משותפת. מקווה שנצליח, תוך שבוע-שבועיים לקיים את זה ביחד עם אכרם, אנחנו נציע לו את זה, וגם על סיפור הסדר הביניים. אם יש פה באמת כוונה טובה, אין שום בעיה לייצר איזשהו משהו זמני עד שיהיה את ההסכם. אני מבינה שהסכמים כל כך קשים נחתמו תוך שנה, אבל ספציפית השירות הפסיכולוגי באוניברסיטה זה פשוט הסכם מורכב מאין כמותו, שלוקח באמת שנים על גבי שנים לגבש ולעשות אותו. אין בעיה, בסדר, אז בואו נעשה דברים בינתיים. אנחנו גם נוציא את זה כמסקנה, גם נפנה לוועדה משותפת, ואנחנו נראה מה נעשה. אני לא רוצה להשאיר את זה רק פה, לפחות לא בכל הדיונים, ולהוציא את זה. אם צריך שזאת תהיה, באמת אני אומרת, אובססיה עכשיו, עד סיום התקציב, שאני מקווה שלא יעבור, אבל עדיין, זה מה שאנחנו נעשה. כי ההיגררות הזאת של עוד שבועיים יש הסכם, יש רוח טובה והכול, זו פיקציה. זה לעשות בדיחה גם מהמתמחים, שבסוף הם עוזבים, וברגע שאתה עוזב, אתה לא מקבל את השכר שהובטח לך. זה קיים רק למי שנשאר בהעסקה, זה לא נשאר למי שעוזב. מי שעוזב כבר ויתר על הזכויות שלו. אנחנו נעבור לאלברטו מסציאני, תודה שאתה פה איתנו, מנהל השירות הפסיכולוגי באוניברסיטת תל אביב. << אורח >> אלברטו מסציאני: << אורח >> בוקר טוב. שוב תודה על הנכונות ועל המסירות שאת מקדישה לנושא, זה לא מובן מאליו. סרגיי, ויש לנו פה עוד כמה נציגים מהמתמחים שלנו, שאני רוצה לציין שאני מאוד גאה במחויבות ובהתגייסות ובהתאגדות שהם הובילו. עם כל הצער על זה שעדיין אין תוצאות, הם אלו שמרימים את הדגל ומובילים את המאבק, אני חושב, הצודק שאין כמותו. אני חושב שכבר בדיונים הקודמים דובר על החשיבות ועל מה שאנחנו עושים, אבל אחת הנקודות החשובות זה משהו שציינתי אולי במשפט האחרון, עוד מעט סרגיי וגם יהל וגם סאן, שנמצאים פה, מסיימים את ההתמחות, והמאבק שלהם יועיל לציבור הפסיכולוגי העתידי שיגיע, אבל יכול להיות שהידיים שלהם יצאו ריקות מכל מה שזה יוליד, אני מקווה. והדבר הזה הוא בלתי נסבל בעיניי, כי זה אנשים שמשקיעים יום ולילה בעבודה הזאת. ואני חושב שהיה ראוי שכן יוצגו פה, למרות שמדובר על נושאים של משא ומתן, חלק מהדברים שיש במחלוקת, כדי שאפשר יהיה להבין עד כמה זה בעיניי שולי בהשוואה לתקציבים העתידיים שמדוברים באוניברסיטה בכל מיני תחומים. אנחנו זקוקים וחייבים לקבל הכרה, למשל, על זה שמטופל מתקשר בשעות מחוץ לעבודה למתמחה, למטפל שלו. למי הוא יתקשר כשהוא במצוקה, הוא חושב להתאבד, או חושב שאין טעם לחיים בגלל שנכשל בבחינות? ואני לא רוצה לעשות דרמות פה ולהוציא דמעות מאף אחד, אבל זה דברים שקורים על בסיס יום-יומי, והמתמחה מתקשר למדריך שלו והמדריך מתקשר אליי ואנחנו צריכים להכיל את הסיטואציה, ומדובר בדיני נפשות. ומי שלא מבין את זה, אני חושב שמשחק בכמה סכומים של כסף שבעיניי חייבים היו לפתור את זה מזמן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו גם יודעים שמדובר לא בסכומים גבוהים. << אורח >> אלברטו מסציאני: << אורח >> ברור, אבל לא רק זה, אלא שבסוף גם חלק מהדברים שרוצים לעשות זה לגלגל את העלויות האלה על הסטודנטים. כלומר, בהעלאת התעריפים שהם משלמים. זה דבר בלתי נסבל. ואני אגיד עוד משפט אחרון. אנחנו לא יודעים מה יקרה בשבועות הקרובים, או אפילו בימים הקרובים, או אפילו מחר, בקשר למלחמה. וזה דבר שחשוב לציין אותו, כי זה לא מובן מאליו שהשירותים הפסיכולוגיים הם הראשונים שמתארגנים ומקימים מערכי חירום וטלפונים, ואני צריך לפנות לאותם העובדים ולהגיד להם, תשמעו, צריך לאייש כל מיני עמדות של טלפונים וזומים לכל הפונים, מישהו שנופל לו טיל. וזה יכול לקרות, אני מקווה שזה לא יקרה, שלא נצטרך לפתוח את הקו. הקו מוכן לפעולה. כרגע אין לי אנשים שמוכנים לאייש את העמדות האלה. ולא בגלל שהם לא ציוניים, או לא בגלל שהם לא מבינים את החשיבות של זה, אלא בגלל שכל הזמן הם מקבלים כתף קרה מההנהלות, וכל הזמן מקבלים תשובה שאוטוטו, ובא להם להגיד, ובצדק, בסדר, אוטוטו גם אנחנו ניתן תשובה בקשר לדרישות או לציפיות שלכם כאנשי מקצוע. זה קורע. בגלל שכולם מבינים את החשיבות המקצועית של להיות שם כשאנשים צריכים אותך, וזה בלתי נסבל שאנשים לא נותנים את הדעת על זה. והדבר האחרון הוא בקשר לגיוס אנשים חדשים. עוד מעט מסיימים אנשים טובים ויקרים את מסלול ההתמחות שלהם, ואין לי דרך לגייס אנשים על המשכורת הזאת. בלי קשר לאיכות של מה שאנחנו נותנים והכול, אין דרך לגייס אנשים חדשים. זה פוגע בסטודנטים, זה פוגע בפסיכולוגים עצמם, כך שכל דבר שתצליחי לעשות כדי לכפות את ההתכנסות להסכם בהקדם, זה רק יועיל. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. ד"ר איל אליש, מנהל השירות הפסיכולוגיה בעברית. תודה, איל, שאתה איתנו. << אורח >> איל אליש: << אורח >> תודה לך על קיום הוועדה והמעקב. הייתי פה לפני חודש, אני אתמקד בשני דברים מרכזיים. נאמר על הסכם היסטורי, אני חושב שזה היסטורי. ואני חושב שלאו דווקא כי הוא מורכב בסעיפים, לדעתי יש פה באמת משהו היסטורי, ואני חושב שיש אינטרס לאוניברסיטאות לחתום על הסכם שיהיה הכי דומה, אם יש פריטים מסוימים שלא מתאימים, להסכם שנחתם. ואני אגיד למה. כי מסתכלים קדימה היסטורית לשנים הקרובות, או ל-10-20 שנה הבאות, בסוף אנשים בגיל 34-35, אני לא מדבר על המתמחים, אני מדבר על מומחים שירצו לסלול את דרכם בשירות הציבורי, תהיה להם אפשרות. יש להם הסכם שהם יכולים לעבוד בקופת חולים, או לעבוד במשרד הבריאות, או בכל מקום אחר, לפי ההסכם הקיים, ויש הסכם באוניברסיטה שמקבלים X אחוז פה, ולא מקבלים 2% שם, או 4%. מה שהם יעשו, הם יבחרו. ואני חושב שהאינטרס, לא של העובדים הקיימים היום, ולא שלי, ולא של כל מי שיושב פה ליד השולחן, עד אז אני אהיה בפנסיה, זאת אומרת, זה משהו שצריך לחשוב עליו כי יש לו מחירים עצומים היסטוריים. והבדלים כספיים של, לא יודע, 100,000 שקל, 20,000 שקל, 200,000 שקל לשנה, אני לא יודע מה ההבדלים, אני לא מכיר את ההסכמים, אני לא מומחה להסכמים, אבל ההבדלים האלה, יגרמו בסוף להחלטות של אנשים, וההחלטות האלה יצטברו לאורך זמן. זו נקודה אחת שאני חושב שכולם באותו צד. וצריכים להבין שהמוטיבציה העיקרית שצריכה להיות לאוניברסיטאות היא לתת הסכם שדומה להסכם הזה, עם פריטים כאלה ואחרים, אם הם לא מתאימים, לא כל זה, זה בסדר, אבל יש פה משהו מהותי, וכמו שנציג ההסתדרות אמר, זה לא רק העניין של טבלת השכר המרכזית. ואנשים היום, להבדיל מלפני, אני כבר 14 שנה בתפקיד, היום הפסיכולוגים קוראים הסכמים. זה לא הפסיכולוגים מלפני 12 שנה, או 14 שנה. אני השנה בן 62, אוקיי? זה לא מהדורות שאני הייתי מתמחה. הפסיכולוגים קוראים הסכמים, והם קוראים את השורות הקטנות והם יודעים, אני יודע כמנהל. אז לדעתי זה באמת היסטורי, אבל הסעיפים גם מהותיים. הדבר השני זה הזמן. אם אני אפילו אספור מה-1 באפריל שההסכם נחתם, אנחנו עוד מעט שנה. ואני רואה אצלי, כמובן כמו שבטו אמר, אנחנו לא יכולים לפרסם תוכנית התמחות לשנה הבאה, אנחנו אמורים לעשות את זה אחרי פסח. מה נגיד? שעוד מעט, עוד מעט, עוד מעט? את זה אמרנו שנה שעברה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אגב, אם אני לא טועה, בשנת 2024 נתנו בהתחלה תוכנית מענקים לפסיכולוגים, ואז ההסכם נחתם שנה אחרי. זאת אומרת, הסדרי הביניים הם דבר שאפשר לעשות אותו. << אורח >> טל סויסה: << אורח >> גם כרגע במתווה הנוכחי יש תוכנית לשלם, כמו שאמרו בדיון נציגי האוצר דאז, רטרו מ-2025. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רטרו אין בעיה. אני דיברתי על זה שבשנת 2024, שהיה צריך ממש להזרים הרבה פסיכולוגים, הייתה תוכנית תמריצים ייעודית לפני החתימה על ההסכם. ההסכם נחתם ב-2025. << אורח >> טל סויסה: << אורח >> נכון. חלק מהכסף הזה הגיע מתקציב חיצוני לקופסה, שהביאו משרדי ממשלה אחרים. זו לא הסיבה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ברור, אבל זה גם סכומים גדולים יותר. פה אנחנו מדברים על מיליונים בודדים, כשהפיצוי הזה, זאת אומרת, אין פה גם לא פריצת הסדר רוחב. אין פה השלכות. << אורח >> טל סויסה: << אורח >> לא, ברור. אני פשוט מסבירה את הסיטואציה, למה זה שונה. ובנוסף, אני אזכיר שוב, שביחס לרטרו 2024, ההסתדרות, הארגון היציג של העובדים פה, החליטה שלא להכניס את העובדים האלה להסכם הארצי. ולכן, אין פה מקום לרטרו על 2024. על 2025 אנחנו מוכנים ושריינו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא דיברתי על רטרו. אני אסביר את עצמי. אמרתי שב-2024 עד שנחתם הסכם, נתנו קצת תמריצים, מענקים, אם אני זוכרת נכון, לפסיכולוגים שיחזרו לשירות הציבורי. << אורח >> טל סויסה: << אורח >> אני לא מכירה, אני אבדוק את זה עכשיו תוך כדי. << אורח >> רון בוכניק: << אורח >> היה מענק. מאחר וסגרנו הסכם עקרונות באוגוסט 2024, וההסכם הוחל רק מינואר 2025, אז היה מענק של כמה אלפי שקלים למשרה מלאה. << אורח >> טל סויסה: << אורח >> זה לא מה שהיא מכוונת אליו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, מה שאני התכוונתי זה שעד החתימה הסופית יהיה את אותו מענק. << אורח >> רון בוכניק: << אורח >> זה מה שהיה, הוא שולם בספטמבר-אוקטובר 2024, בשביל תקופת הגשר הזאת עד ינואר 2025. זה מה שהיה אז, אני לא יודע להגיד כרגע אם זה נכון לסיטואציה הזאת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אפילו כהצהרת כוונות. איך זה לא נכון? << אורח >> רון בוכניק: << אורח >> אני אבדוק את זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בסדר. הדיון הבא, המעקב, יהיה גם על זה. זאת אומרת, חלק מהדיון יהיה ממש על זה, על זמן הביניים עד החתימה. כי אני רואה שזה לא יקרה בשבועיים הקרובים. << אורח >> איל אליש: << אורח >> רק אני אסיים בנקודה השנייה, זה שהזמן פה, אני רוצה להגיד עוד פעם, הוא לא לרעת העובדים רק, הוא לרעת האוניברסיטאות. כי מה שיקרה אם ההסכם ימרח עוד חודשיים ועוד שלושה ועוד ארבעה, לא יהיו מתמחים, אני שומע עובדים מומחים אצלי, יש לי 26 עובדים מומחים. אנשים, משפחות, ילדים, פרנסה, הם יכולים להשיג עבודה עכשיו במקומות אחרים, יש מקומות. אני מדבר על הציבורי, לא על הפרטי. ומה שהם יעשו, הם פשוט יעזבו. והדברים האלה יקרו. אני שומע את הקולות של האנשים, די נמאס להם, כי מה אני אומר להם בכל ישיבה? כן, עוד מעט, עוד מעט. אז הם מקבלים החלטות, הם צריכים לפרנס, הם יכולים לעבור למסגרת ציבורית אחרת, אני מדבר על החלק הציבורי שלהם, ופשוט לעבוד שם לפי ההסכם שכבר נחתם. ואנשים צעירים, משפחות, הם בגילאי 30-40, זה מה שהם יעשו, וזה יקרה. זאת אומרת, זה לא איום או משהו כזה, פשוט זה יקרה באופן טבעי מההחלטות של אנשים, כך שהזמן הוא כן פקטור. זאת אומרת, המהות של ההסכם היא פקטור, והזמן הוא פקטור. ואם יש רצון טוב, אני חושב שאפשר יהיה למצוא פתרונות לסעיפים שם והדברים. אני לא מבין משפטית, אני לא משפטן, בהסכמי עבודה אין לי שום ידע, ולכן אני לא נכנס לזה, אבל אנחנו מה-1 באפריל, אם אני אקח את זה כתאריך, והזמן הולך ואוזל. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. בהחלט. דורית נצר, פסיכולוגית בשירות הייעוץ. תודה, דורית, שאת איתנו. << אורח >> דורית נצר: << אורח >> גם אני מצטרפת לתודות על הקיום של הוועדה הזאת, ועל הנחישות לפתור כמה שיותר מהר את ההתמהמהות כאן בהסכם. אני מצטרפת למה שאמרו מהאוניברסיטאות אחרות, המצב בבר-אילן הוא בערך אותו דבר. אני לא עד הסוף הבנתי גם למה יש חשיבה על זה שיש שוני מהותי בין העבודה באוניברסיטה לעבודה במקומות בריאות הנפש אחרים. אני הגעתי לאוניברסיטאות בר-אילן אחרי שעבדתי עשר שנים במרפאה לבריאות הנפש ברחוב הארבעה בתל אביב. אני עושה אותה עבודה, ממש אותה עבודה, בדיוק אותו דבר גם מקצועית בעבודה עם ההדרכות למתמחים, במענים גם מעבר לשעות העבודה עם פחות או יותר אותם אחוזי משרה. המבנה למרפאה של בריאות הנפש הוא אותו מבנה. אני לא מבינה איך כל כך הרבה זמן צריך לדון פה. אני לא יודעת איך האוניברסיטה מגדירה דברים, עניין משפטי ושפתי, אבל במהות אני עושה בדיוק אותו דבר. וכשיבואו עובדים וירצו להחליט באיזה מקום הם רוצים לעבוד, אז אחד השיקולים זה אם אני עושה את אותה עבודה, איפה אני יכולה לקבל את המעטפת. כמו שהזכרת, זה לא רק השכר, זו המעטפת. זה ההשתלמויות, זה האפשרות להתקדם. אני יודעת שהיום, גם עם הסכם הפסיכולוגים, יש הבנה שהרצון הוא להגדיל את אחוזי המשרה של הפסיכולוגים, כי זה מתן שירות יותר מקצועי, ועובדים על זה, לנסות לתגמל. זה חייב להיות גם באוניברסיטה, זה אותו דבר. זה פשוט אותו דבר. כי כמו שאמרת, הם יבואו להסתכל על ההסכם, זה אותו דבר. אז הראייה צריכה להיות צמודה להסכם הזה גם להמשך. זה לא רק כרגע נקודת זמן הנוכחית X סכום. זה חייב להיות מראייה כוללת של הפסיכולוגיה הציבורית. אנחנו עובדים בדיני נפשות. רק מחר יש לי לפגוש מטופל שהמרצה שלו ביקש שאני אראה אותו בגלל שהוא מאיים באובדנות. זה קורה אצלנו, אני לא יודעת אם אצלכם גם, אבל לאחרונה בתדירות הרבה יותר גבוהה. אין לי זמן להגיד לו, שנייה, כרגע אנחנו לא יודעים אם אנחנו נמשיך, אם יש לנו עובדים, אם אין לנו עובדים, גם אנחנו לא יודעים מה לעשות לגבי גיוס. אני לא מסוגלת לראיין היום פסיכולוגים ולהגיד להם, תשמעו, זה המצב, למה לכם לבוא לפה? זה בדיוק אותו דבר. אז אין שום סיבה להמשיך עם זה, ובינתיים רק האנשים עוד יותר מתרגזים. ואצלנו גם כן דיברנו, יש אצלנו מרכז חוסן, שאנחנו תומכים בעצם בחוסן של האוניברסיטה, גם מעבר לפניות הישירות אלינו. אנחנו מלווים מרצים ומייעצים גם במייל בשעות-לא-שעות. הייתה לנו ישיבה שבוע שעבר, העובדים אמרו, אנחנו לא מבינים מה אתם מצפים מאיתנו, איך אנחנו יכולים בכלל להתפנות לדבר הזה? וזה היה לא נעים. פשוט כולם השתתקו. וזה לא יוכל להמשיך להיות. אין שום סיבה, לדעתי, אנחנו צריכים גם לוח זמנים, מה להגיד לאנשים. עוד מעט, עוד מעט? חשבתי שגם הדיון הזה יגיע לאיזושהי פרקטיקה. בואו נשב ונדבר, תוך X זמן, מתי אנחנו יכולים להתחיל לראיין אנשים. ואם אנחנו לא יכולים, יהיו לזה השלכות. אני לא יודעת איך השירות יחזיק. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. תודה רבה. הדר זמירי, בבקשה. רק אני אשלים את הקמפוסים. << אורח >> הדר זמירי: << אורח >> טוב, באמת אני כאן עוד מהדיון הראשון שהיה. אני כאן בעיקר כדי להזכיר, אני עובדת בתור ראש מדור רווחה באגודה הסטודנטיאלית של בן-גוריון. מי שנפגע בשורה התחתונה מהאירוע הזה זה הסטודנטים. זו אני, זה החברים שלי, זה חבר'ה שפונים אליי. השבוע ישבתי עם חברה, אנחנו בתקופת מבחנים, רובנו סיימנו את מועדי הא', והיא ממש אמרה לי, וואלה, את יודעת, חשבתי בשבועיים האחרונים לחזור לטיפול. אבל טיפול זו פריבילגיה, אין לי כסף לטיפול עכשיו. התחלנו לדבר, הצעתי לה את השירות הפסיכולוגי באוניברסיטה. אבל במקביל לזה המוח שלי אומר, אני באה מחר לישיבה בכנסת בדיוק על הדבר הזה, ואני לא יודעת להבטיח לה, לא אופק של הדבר הזה, לא האם היא תיכנס לטיפול או לא, כי יש רשימות המתנה מפה ועד הודעה חדשה. אני לא יכולה להבטיח לה שום דבר, והיא אמרה לי במילים האלה, זו פריבילגיה. ובאותה נשימה, עוד שבוע וחצי אנחנו מתחילים סמסטר ב', חבר אחר עוד שבוע יוצא למילואים של חודשיים. הוא מפסיד עוד פעם את כל הסמסטר, יחזור, לא יהיה לו מענה. אני יכולה להבטיח לו שעוד חודשיים תהיה לי בשורה? בואו, אנחנו באירוע הזה כבר שלושה חודשים רק בדיונים, אני אפילו לא מדברת על מאפריל או מינואר. אנחנו בדיונים שלושה חודשים, שלושה חודשים זה סמסטר. בסמסטר, חייו של סטודנט זו תקופה מאוד ארוכה, וזו תקופה שהכול יכול לקרות בה. אפשר לצאת למילואים ולחזור, אפשר להיכשל במחנים, אפשר לפרוש מהתואר. << אורח >> איל אליש: << אורח >> לנשור. << אורח >> הדר זמירי: << אורח >> בדיוק, אפשר לפרוש מהתואר. היום אני נכנסתי לפה ברגל ימין, אמרתי יאללה, היום תהיה בשורה. בואו נהיה אנשי בשורה. בואו נביא את הבשורה לסטודנטים שכבר נואשים לזה, נואשים לחדשות טובות. אנחנו חיים בלופ שלא נגמר. אני התחלתי את התואר שלי במלחמה הזאת. אני רוצה לסיים אותו בתקווה לא במלחמה, לא בטוחה כמה זה יקרה, אבל זו התקווה שלי. אבל בואו לפחות שיהיה לנו אוויר לנשימה. בינתיים, אני לא יכולה להבטיח את זה לאף אחד מהחברים שלי, ולאף אחד מהחבר'ה שפונים אליי. סטודנטים פונים אליי ואומרים לי, מה אפשר, מה האופציות שלי, מה אני יכול לעשות? אני מפנה אותם למשהו שאני לא יודעת אם הוא יישאר לטווח ארוך. איזה פנים יש לי לעשות את זה בתפקיד שלי? אבל שוב תודה על הקיום של הדיון הזה, ואני באמת מקווה שבדיון הבא כבר נהיה פה כולנו אנשי בשורה, ואני אוכל להגיד לחברים שלי – תחזור מהמילואים, יהיה לך עתיד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה, הדר. מיכל אלטשולר. שלום מיכל, תודה שאת פה. << אורח >> מיכל אלטשולר: << אורח >> שלום. אני מיכל, ראש תחום מדיניות חברתית בהתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית. אני ממש רוצה לחזק את הדר היקרה, שאני מכירה ויודעת מה היא עושה, ואני רוצה להגיד שזו תמונה ארצית. זה לא דבר שקורה בבן-גוריון, זה סטודנטים וסטודנטיות מכל הארץ שזקוקים למענה הזה. ואני כזה רואה שאנחנו כבר נמצאים בשיח, מסתבר שנה, של פתרונות. עכשיו אנחנו בהסכמי ביניים, אולי נסגור פה איזה משהו, עוד תקופה של המתנה, בלי דד-ליינים. בפועל אין עדיין פתרון. כאילו, בפועל אנחנו לא נמצאים במקום שאנחנו יכולים להבטיח שסטודנטים יכולים לפנות לשירות פסיכולוגי, שלסטודנטים יש מענים ברורים. זו תקופת חיים סופר מורכבת, זו תקופת חיים קשה. אנחנו עוברים מהבית של ההורים, עוברים לגור לבד, כאילו אין-סוף קשיים. תוסיפו על זה מלחמה, תוסיפו על זה מילואים, תוסיפו על זה משפחות שכולות, תוסיפו על זה נפגעי פעולות איבה. לא חסר. זאת מצוקה אמיתית, זאת מצוקה שצריך לתת עליה מענה. מסקר שערכנו בשנת 2024, 18% מהסטודנטים פנו לשירות נפשי, לשירות פסיכולוגי. בשנת 2025 אנחנו עומדים על 25% מהסטודנטים. ב-2026 יהיה יותר. אנחנו במגמת עלייה, התחלואה גוברת, אנשים צריכים את הטיפול הנפשי הזה. אנשים פונים רק עכשיו. הרבה אנשים היו צריכים להתבשל עם זה. היה מילואים, היה דברים, אין זמן לטיפול נפשי. עכשיו אנחנו נמצאים במקום שרגע יש לזה פנאי, ואז אתה מבין מה העלויות של זה, כמה זמני המתנה צריך, אנשים פתאום כבר חוטפים רגליים קרות, רוצים ללכת אחורה. אז אנחנו מדברים פה באמת על משהו שהוא לא פריבילגיה. יש לזה דחיפות עצומה. הנתונים מדברים בעד עצמם, הם פונים עכשיו. אני מזכירה, אם המתמחים שלא נגייס, שבעצם האוניברסיטאות לא יגייסו עכשיו, שנה הבאה יגיעו לאוניברסיטה החיילים שהיו בסדיר, בעזה, שנתיים, לוחמים, זה בדיוק השלב. הם יצאו לטיול הגדול, הם חוזרים, עכשיו הם מגיעים לאקדמיה. יש פה חשיבות אדירה, ואם אין לנו את המתמחים שיהיו שם, אנחנו משאירים אותם לבד, אנחנו לא שם בשבילם, בשביל כל מי שאנחנו תמיד אומרים שאנחנו נהיה שם בשבילם, וצריך לדאוג לסטודנטים. כאילו, יש לנו פה ציבור שינשור, יש לנו ציבור שלא יקבל מענה, והמצב הזה רק הולך ומחמיר. צריך לתת פה מענה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חד משמעית. << אורח >> הדר זמירי: << אורח >> אני יכולה שנייה רק להוסיף משהו קטן? אני חושבת שאני יכולה באמת לדבר גם בשם מיכל בהקשר הזה. אנחנו לא מנפחים כאן סיפורים או מייצרים כאן איזו דרמה שהיא לוחמת. המציאות עצמה היא דרמטית. המציאות עצמה היא קשה. המציאות עצמה היא זאת. היא זאת שמיכל ואני תיארנו כרגע. אנחנו שם, אנחנו שומעות, אנחנו רואות. זו המציאות. היא דרמטית, היא קשה, היא מורכבת, ולכן הדחיפות הזאת לא נשארת רק כאן סביב שולחן הוועדה, היא חיה ונושמת את היום-יום שלנו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ממש. אתה רוצה עכשיו, איימן? << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא, אני רוצה להקשיב. ואני בא גם בגלל שאת יו״ר הוועדה. יש ועדות שאי אפשר להגיע אליהן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יהל פייגין. תודה, יהל, שאתה איתנו. << אורח >> יהל פייגין: << אורח >> תודה רבה על הקיום של הוועדה. אני מתמחה באוניברסיטת תל אביב בשנה השנייה, ואני כן רוצה גם להביא שוב פעם את הקולות של השטח, למרות שהם נאמרים. השירות די במצב של גסיסה, כי מתמחים לא יגיעו. חברים שלי מהתואר השני, מי שמסיים תואר שני עכשיו, פשוט מסתכלים עלינו כהזויים, כי אנחנו בגדר מתנדבים. לא מדברים פה על מספרים, אבל אני כן רוצה להגיד את השכר השעתי של מתמחה באוניברסיטה, שהוא 38 שקלים לשעה. הנפח גדל יותר ויותר, ואנחנו על 50%-60% משרה, וברור שאנחנו עובדים הרבה הרבה יותר מזה, כי פניות שמעבר לשעות העבודה הן בגדר התנדבות וממש בחינם. מדברים פה על העזרה של המילואימניקים וכמה זה חשוב, וגם כמה אנחנו עוזרים לעוד מגזרים ובעצם לכל הפסיפס הישראלי, שבאמת יכול לקבל אצלנו שירות פסיכולוגי, שלא תמיד הוא יכול לקבל במקומות אחרים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון, ממש. תודה, יהל. סאן בלייכר. תודה, סאן, שאתה איתנו. << אורח >> סאן בלייכר: << אורח >> בוקר טוב. תודה רבה, נעמה. אני אשמח אם הנציגים של ור"ה והארגונים האחרים יוכלו להיות בהאזנה רגע. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> בהאזנה כל הזמן. << אורח >> סאן בלייכר: << אורח >> אחלה. קודם כל אני מצטרף לאמירה, נראה לי, של סרגיי מקודם. אנחנו נשמח לראות פה את המנכ״לים, את הנשיאים, שקודם כל יוכלו לשקר לנו בפנים בעצמם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אולי באמת לדיון המשותף שאנחנו ניזום בנושא. בגלל שאנחנו רוצים ליזום דיון משותף עם ועדת החינוך, אז אולי גם לבקש ממש באופן מיוחד את נוכחותם. לא בטוח שזה יהיה תוך שבוע, אבל עוד שבועיים, משהו כזה, בסדר? זו דרישה נכונה. אנחנו עושים את זה כל דיון, אין להם חובת התייצבות. אני חושבת אבל שאם שתי ועדות בכנסת מבקשות, אני מאמינה שחלקם יגיעו. << אורח >> סאן בלייכר: << אורח >> יגיעו או לא יגיעו, בחירה שלהם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו כן מזמינים לכל דיון, שתדע. << אורח >> סאן בלייכר: << אורח >> תודה רבה. כי עושה רושם שלא משנה מה אנחנו נגיד כאן, בין אם אנחנו נספר על העובדה שעוד מעבר למלחמה, או למילואימניקים, או לסטודנטים שנפגעים, שזה בסוף בני אדם, אלה לא מספרים, אלה חבר'ה בני 19-30 ומשהו בדרך כלל, הם מתמודדים עם דברים. אני לא בטוח אם אתם מבינים מה קורה כאן. אנחנו אפילו לא באים ומדברים יותר על העובדה שאנחנו על גבול תנאי עבדות בשכר ובתנאים שלנו. כמו שאיל אמר, אנחנו מתנדבים לכל דבר ועניין. 4,000 שקל במדינת ישראל לא עושים כלום. שום דבר. ברוטו. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> סליחה, 4,000 כמה שעות? כמה ימים? << אורח >> סאן בלייכר: << אורח >> 60% משרה. בחלק מהמקומות 50% והשכר יורד בהתאם מה-4,000. זה לא נכון לגבי כל השירות הציבורי, אחרי התיקון שנעשה, שאנחנו מנסים להתיישר אליו עכשיו באוניברסיטאות. אני גדלתי בחיפה, עשיתי תואר ראשון בירושלים, אני עובד עכשיו בתל אביב, ותואר שני בבר-אילן ואת הדוקטורט. אני מכיר את האוניברסיטאות. זה אותו דבר בכל מקום. אתם יושבים פה ואתם מספרים לנו סיפורים על הכוונות הטובות והזמן שזה לוקח, וכל מיני תיקונים. הלאום והדת שאנחנו מגיעים ממנה זו יהדות, וזו דת של מעשים, לא של דיבורים. אנחנו הגענו לאיפה שאנחנו נמצאים היום, בתקווה שגם נישאר כמו שאנחנו נמצאים היום במדינה הזאת, בגלל שאנחנו אנשי מעשים. תפסיקו להאכיל אותנו סיפורים. זה לא מעניין אותנו. לא מעניין אותנו. תשבו ותעשו מה שצריך כדי שהדבר הזה ייסגר. לא יהיו שירותים פסיכולוגיים באוניברסיטאות. מה אתם לא מבינים? אנחנו לא מבקשים מכם, אנחנו אומרים לכם, לא יהיה. אנשים מתפטרים. אנשים לא רוצים לבוא. מה צריך לקרות כדי שתבינו את זה? אנחנו לא מבקשים מכם טובות. אנחנו כבר עברנו את הקו האדום של לבקש יחס הולם לעבודה שלנו. אנחנו אומרים לכם שלא יהיה. לא יהיו שירותים פסיכולוגיים בשיא מלחמה. לכו לישון עם זה בלילה ותקומו עם זה בבוקר. זה מה שאנחנו עושים, אנחנו הולכים לישון עם זה בלילה וקמים עם זה בבוקר. אתם עם היד על השלטר. אתם אחראים. קחו אחריות ותעשו את זה. זאת לא בקשה. זאת לא קריאה לעזרה. זאת המציאות, תפעלו בהתאם אליה. נמאס לנו להגיע לכאן ולהתאכזב. מאסנו בכם. אין לי מה להוסיף יותר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> סאן, דברים ממש חשובים. תודה. אתה יודע, בתחילת המלחמה, כשהיה את כל השיח על ההטבות למילואימניקים, שהיה הכול במפתיע, והאם דוחים להם שנה, איך נותנים עוד מועדים והכול, אני זוכרת שאחד הדברים שאמרתי מיידית, ומה עם הסיוע הנפשי? הם בסוף יחזרו, וגם זה למנוע נשירה. זה לא רק עוד מועד או עוד איזה פקטור. זה בסוף איך למנוע מאותו אדם שקרס כרגע כל עולמו בתוך הסיטואציה, לנשור מהמוסד האקדמי. ודווקא זאת הסוגייה שנשארה מאחור אל מול כל שאר הדברים. זה מטורף בעיניי. << אורח >> סאן בלייכר: << אורח >> בזמן שב-7 באוקטובר אנחנו התגייסנו ברמתנו לפתוח קווי חירום בלי שום הבטחה של שכר, בלי כלום, כי ככה זה כל הזמן עם העבודות האלה, בין אם זה פסיכולוגים, רופאים, עובדים סוציאליים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. << אורח >> סאן בלייכר: << אורח >> אנחנו עושים את מה שאנחנו צריכים לעשות ומעבר, ומתייחסים אלינו בהתאם. אז אנחנו מבינים שהדרך היחידה היא להפסיק לעשות מה שאנחנו עושים לטובת הסטודנטים, לטובת המטופלים, כי אתם פשוט לא מבינים אחרת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כל מילה, מה שאני אומרת, וזה לא נתפס בעיניי שאחרי מלחמה, אנחנו נמצאים בדיון אחר דיון מעקב בלי ההבנה שזה הדבר הראשי שצריך להיות לנגד עינינו. ואני גם רוצה להזכיר שהאקדמיה היא מנוע צמיחה, שטיפול במערך בריאות הנפש באקדמיה זה טיפול גם לא רק בסוגיה חברתית, מהותית, זה מנוע צמיחה. כי אם אנחנו לא משקיעים באוכלוסייה שבאקדמיה, אנחנו פוגעים במחקר שלנו, בפיתוח, פוגעים במקצועות הכי כלכליים והכי חשובים למשק. חד משמעית מסתכלת על הדיון שיש פה, לא רק על דיון ערכי, זה דיון שקשור לכלכלה שלנו. ותודה רבה. יואב ראובן. יואב, שלום. << אורח >> אמיר מלכה: << אורח >> אני לא יואב, אני אמיר, ואני מנכ״ל אגודת הסטודנטים והסטודנטיות בעברית. יואב תחתינו, אז אני מרשה לעצמי להתפרץ. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בטח. אבל הוא לא פה, אני מבינה. << אורח >> אמיר מלכה: << אורח >> נכון, הוא לא כאן. קודם כל אני רוצה להודות לך, זה נושא חשוב, ואת לוקחת אותו באמת בשתי ידיים. זה פשוט גנון. אני מרגיש שאני רואה את אותו סרט פעם שלישית או רביעית, שאנחנו כאן ברצף שלושה חודשים כבר, לפחות מטעמנו. יש כאן אנשים סביב השולחן שפשוט לא מבינים את גודל האחריות שלהם, לא מבינים את ההשפעה שלהם, או שהם מתכחשים לה. אין לנו אלא לשאת עיניים אליכם, אל נבחרי הציבור, ולבקש מכם לעשות סדר בדבר הזה, כי ניכר שאם ניתן לדבר הזה להתמשך כפי שהוא כרגע, זה פשוט לא ייגמר לעולם. ואין לי מה להוסיף, כי התוכן פה נאמר מגורמי המקצוע בצורה הטובה ביותר. ואני רק רוצה לפחות לאיל ולכל מי שכאן, אני רואה שבצד הזה האנשים הולכים ומתמעטים כמותית, אז אני מבקש שלא יתייאשו, ואני רוצה להבהיר שאנחנו כאן איתם ואנחנו תומכים בדבר הזה, אנחנו נמשיך להתמודד מול הדבר הזה גם במסגרת האוניברסיטה, אבל גם בפורומים האלה, ואנחנו פשוט אובדי עצות. אנחנו רוצים לוודא שהדבר הזה ייצא לפועל כמה שיותר מהר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מיכל, מה שאומר פה אמיר הוא חשוב. האם ההתאחדות הוציאה גם איזו פנייה רשמית בנושא? << אורח >> מיכל אלטשולר: << אורח >> לא, אבל אנחנו יכולים להוציא. כל מה שיעזור כדי שזה יקדם את זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני חושבת שזה ממש משמעותי. את יודעת, אפילו כאקט סמלי. ואני יודעת שאתם ממש מגויסים ומחויבים, אז אני אומרת את זה דווקא ממקום של שותפות בעניין הזה. אני חושבת שנכון גם ערכית לומר, תחתמו את ההסכם הזה. זה גם סטודנטיאלי, כי אלה הסטודנטים המתמחים. << אורח >> מיכל אלטשולר: << אורח >> נכון, מכל צד זה סטודנטים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אז אני חושבת שזה גם יהיה ממש טוב שזה ייצא עוד לפני כן, ואתם תמיד כאן, אז אני אומרת את זה גם כדי שזה יהיה ממש ממוסמך, מה שנקרא. אלברטו, רצית? << אורח >> אלברטו מסציאני: << אורח >> חבל שחבר הכנסת עודה הלך, פשוט אנחנו מדברים על המלחמה ותוצאות המלחמה, אבל אנחנו מבינים שיש גם מלחמה בתוך המדינה, בעיקר במגזר הערבי, עם כל הרציחות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> טראומה קשה מאוד. << אורח >> אלברטו מסציאני: << אורח >> זה נורא ואיום מה שקורה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אגב, עשינו על זה בדיוק דיון לפני שבועיים, על ההשלכות של הטראומה בהקשר של הרצח והפשיעה בחברה הערבית. << אורח >> אלברטו מסציאני: << אורח >> אנחנו מקבלים פניות של סטודנטים ערבים שיורים על הבתים שלהם, של ההורים שלהם, שדואגים, שמתקשים ללמוד בגלל זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אלברטו, יש גם תופעה מאוד לא פשוטה, שארגוני הפשיעה מאתרים את אותו גורם מוצלח בתוך המשפחה שפורץ לאקדמיה, לפעמים דור ראשון להשכלה גבוהה. ודווקא בו פוגעים, בין אם פורצים או רוצחים, וזו טראומה משפחתית כוללת. << אורח >> אלברטו מסציאני: << אורח >> נכון. ובמובן הזה אנחנו עושים כל מאמץ גם לתמוך בסטודנטים הערבים שלנו, ופתחנו עכשיו קו משותף עם ער"ן בשפה הערבית, כדי שהם יקבלו מענה במיידית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כל הכבוד. << אורח >> אלברטו מסציאני: << אורח >> אבל, שוב, המענה שאנחנו מצפים פה מהוועדה, כאילו, אוקיי, אתם עושים את מה שאתם חייבים לעשות, ושום דבר לא מקבל מענה כבר יותר משנה. המילה האחרונה היא שוב תודה, אבל אני לא יודע איך לבקש ממך, למתוח את כל היכולות שלך כדי שתזיזי את הדברים בשבילנו. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. איתך אני אסגור את הדיון עם המילים הללו, כי הן המילים החשובות והן המשמעותיות. קודם כל, לאורך כל דיוני המעקב, נאמר לנו, תכף זה קורה, גם פה, הנה זה דוחף, זה עושה. והיום באתי לפה די מאוכזבת, כי אתמול, כשמאיה ואני שוחחנו, אמרנו, אולי הדיון עוד יתבטל, בנסיבות טובות, שיגידו לנו, זה קורה. וזה לא קרה. אני הגעתי הבוקר ואמרתי, אוקיי, אנחנו עכשיו משנים את הפאזה, כי מרצון לדחוף משהו, אנחנו צריכים ממש להוביל את זה הרבה יותר אינטנסיבית. אז מה שאנחנו נעשה זה כמה דברים. קודם כל, סיכום הדיון יהיה בהתאם למה שאני אמרתי, אבל כן אני רוצה להדגיש כמה דברים. האחד הוא שנשתדל לעשות דיון שבועי או דו שבועי, כדי שנוכל באמת לראות מה קורה. אני ארתום את ועדת החינוך לנושא. אתמול גם הזכרתי את זה בדיון של ועדת המשנה להשכלה גבוהה, ודיברתי על זה גם בדיון. אני רוצה לעשות דיון משותף. אני מניחה שאם הוא יוכל תוך שבוע זה יהיה מצוין, אם לא, תוך שבועיים. אנחנו נבקש בעקבות זה, שיהיה דיון עם שתי ועדות, זה מספיק מכובד שיגיעו מנכ״לי האוניברסיטאות, או לפחות חלקם, שזה ממש חשוב. אני ממש אשמח שגם נקריא את המכתב שלכם, אתם זרוע חשובה בהקשר הזה. אני גם אגיד, עבדתי בהתאחדות הסטודנטים, אנחנו איתכם לגמרי. אז זה ממש משמעותי וחשוב. אם יש פה עוד רעיון או הצעה איך אנחנו יכולים לדחוף מתוך הכנסת, נעשה את זה. אני גם אבדוק מה שאני יכולה לעשות. אני כן רוצה להגיד רגע משהו גם להסתדרות. הייתה פה טעות היסטורית, שאני חושבת שהיא בכלל על זה שלא נכנסה הסוגייה הזאת להסכם. אין מה להגיד, זה לא היה דבר נכון שקרה. זו טעות. אני ממש ממש מבקשת, אם אני יכולה להיות יותר מעורבת, איך אפשר להביא את זה לכדי חתימה ולוודא שהדבר הזה קורה. ואם יש מקומות שהם נקודות המחלוקת, אני גם פה איתכם. אני גם לא הייתי רוצה לפגוע בזכויות היסטוריות מקובעות. אנחנו דווקא נגד לפגוע בהן. לפעמים נותנים טיפה יותר תגמול, אבל פוגעים בזכויות עובדים שהן עוגן, ולא היינו רוצים לפגוע בהן, במיוחד כי אנחנו רוצים שזה יהיה שירות שאנשים נשארים בו כמה שנים ולא רק שנה-שנתיים. ומי שנשאר בשירות מסוים X שנים, אנחנו לא רוצים לפגוע בתמורות שהושגו. אני גם אשמח להבין, קשה לי לבוא לכל דיון ושהדברים הם אמורפיים. אין לי בעיה בתוך משא ומתן שתכף נחתם, שלא רוצים להגיד, אני גם יודעת את המשמעות המשפטית. אבל בגלל שזה כבר ממש נגרר, אני רוצה להבין איפה המחלוקות. אני רוצה גם להתווכח עם נציגות האוצר, ולהתווכח עם מי שצריך, על הבנה על מה אני מתווכחת. אז אני אשמח להיות יותר מעורבת גם בהקשר הזה. אני הרי לשירותכם בעניין הזה לכל דבר ועניין, זה באמת חשוב. אנא, גם בהקשר הזה, אני רוצה להבין יותר, במיוחד כי עוד שבועיים זה קורה, עוד שבועיים זה קורה, וזה לא קרה. אז אני ממש רוצה שננסה לשתף יותר פעולה. << אורח >> רון בוכניק: << אורח >> קיבלתי. המסירות שלך לנושא היא אדירה, ואני מאוד מאוד שמח על כך, ואני אשמח שתהיי יותר מעורבת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בטח. ורון, אני אשמח כדי שנוכל גם בדיון להגיד, זה ברור שזה משהו שבל יעבור בתוך הסכם קיבוצי. הרי ברור לי שחלק ממה שאתם אומרים לא, זה לא לפגוע בזכויות היסטוריות. אין מה לעשות, יש דברים שהם נחתמו בדם, יזע ו-. אז אנחנו לא רוצים שיפגעו בזה, אבל אנחנו גם כן צריכים טיפה יותר להבין, כי לפעמים אני לא יודעת על מה אני מתווכחת פה, כי אין לי את הנתונים. זה ממש חשוב. ואם אפשר גם את ההערכה התקציבית. מה שאמרו לנו עד כה, זה שזה כ-5 מיליון. אני לא יכולה להסביר לכם כמה זה גרושים במונחים של תקציבי מדינה. גרושים אפילו יבזה את המילה גרושים. וגם, הרי ברור שאין כאן איזושהי פתיחת הסכם רוחב באיזה משהו שפורץ, אלא אם כן תסבירו לי ואני אבין שיש פה משהו. אבל כל מה שקורה כאן הוא מופרך בעיניי. מדובר פה בקבוצת עובדים מאוד מצומצמת יחסית, לא מאות רבות ולא אלפים, מדובר פה בסכום שתקציבי הוא מאוד מאוד קטן, מדובר פה בהצטרפות להסכם רוחב גדול יותר שקרה כבר בשירות הזה. כל הדבר הזה מפתיע אותי שהוא בכלל עדיין בדיאלוג. אני ממש רוצה שלדיון הבא אני אבוא גם יותר מגויסת מבחינת נתונים, ונקווה שזה גם יהיה לא רק ועדת צעירים, אלא ועדה משותפת. נדע לרתום לזה, ואנחנו לא נרפה. אז בין אם זה שבוע הבא, דיון מעקב קטן, ועוד שבוע-שבועיים יחד עם ועדת החינוך, אנחנו נעדכן את כולם. וממש תודה לכם, גם שאתם פה, ממש. אנחנו איתכם. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:03. << סיום >>