פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 563
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, כ"ז באדר התשפ"ו (16 במרץ 2026), שעה 13:06
סדר היום:
<< נושא >> פערי תשלומי ביטוח לנכי צה"ל שנפצעו בלחימה << נושא >>
ישיבת מעקב בעקבות דיון שקיימה הוועדה ביום 13 בינואר 2026
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכל מרים וולדיגר – היו"ר
שרון ניר
מוזמנים:
נדב וירש
–
יו"ר פורום יהלומי הקרב
אילת פלר מימון
–
ראש תחום קשרי ממשל וצבא, אימהות בחזית
משתתפים באמצעים מקוונים:
אבי וייס
–
ר' החטיבה לתגמולים והטבות, משרד הביטחון
עידו חי
–
רכז ביטחון אגף תקציבים, משרד האוצר
אמיתי אידלשטיין
–
רפרנט מח' ביטוח חיים, רשות שוק ההון, הביטוח והחיסכון, משרד האוצר
דור פישר
–
עו"ד, לשכה משפטית, רשות שוק ההון, הביטוח והחיסכון, משרד האוצר
שמיר קמינסקי
–
עו"ד, יועץ ביטוחים, ארגון נכי צה"ל
שפרה שחר
–
מנכ"לית עמותת בית חם לכל חייל
מנהלת הוועדה:
ענת כהן שמואל
רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, יפית גולן
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> פערי תשלומי ביטוח לנכי צה"ל שנפצעו בלחימה << נושא >>
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
צהריים טובים לכולכם. היום יום שני, כ"ז באדר התשפ"ו, 16 במרץ 2026. השעה 13:06. אנחנו בנושא חשוב מאוד, וזה לא דיון ראשון, לא שני, לא שלישי, לא עשירי בנושא הזה. אני מקווה שנשמע בשורות טובות. זה בעצם דיון מעקב – פערי תשלומי ביטוח לנכי צה"ל שנפצעו בלחימה.
אני כן אזכיר למי שלא יודע, לא מכיר, לא שמע, אנחנו כבר הרבה זמן מכירים את התופעה שחברות הביטוח או מסרבות לחלוטין, או לא מסרבות אבל כן דורשות מנכי צה"ל שנפגעו קשה, וביניהם פוסט טראומטיים והלומי קרב, סכום גדול יותר בפרמיה, כלומר דלתא.
גם אם הם כבר מסכימים סוף סוף לעשות להם ביטוחי חיים, אז הם דורשים את התשלומים החודשיים גבוהים הרבה יותר, מה שבעצם מקשה מאוד על הנכים, הפצועים שלנו, שנפצעו במלחמה או נפגעי פעולות איבה.
לדוגמה, לצורך העניין, לקנות דירות, כי אם אין ביטוחי חיים אין משכנתא. שלא נדבר על דברים נוספים, שזה לא ביטוחי חיים אלא ביטוחים לנסיעות לחו״ל, ביטוחי רכב ועוד דברים נוספים, אבל אנחנו כרגע מתמקדים בביטוחי חיים.
אני כן אעדכן שיחד עם משרד הביטחון, שאותו אנחנו נשמע ראשון, יחד עם ארגון נכי צה״ל ועם כסף שאני הבאתי ממשרד האוצר לצורך העניין, כן סגרנו גם על סוג של פיילוט שיימשך למשך שנתיים. היינו אמורים להתחיל אותו כבר בראשית 2026, והוא נדחה מפעם לפעם.
חלק מהדחיות הם דברים פרוצדורליים של הכנות כאלה ואחרות שחברות הביטוח אמורות לעשות. כך שבאמת מדינת ישראל היא זו שתשלם את הדלתא, והנכים יוכלו לקבל את ביטוחי החיים שלהם הם כל כך נזקקים.
אני כן ארצה לשמוע ממשרד הביטחון שני דברים. דבר ראשון, לעדכן אותנו מה קורה, כי הפיילוט עוד לא התחיל וחבל על כך. אני חושבת שהפיילוט יפתור, בואו נניח, אני מגזימה או לא מגזימה, 80% או 90% מהמקרים.
אבל יש לנו גם את אותם מקרים שהפיילוט לא יעזור, וזה אותם אלה שנדחים לחלוטין על ידי חברות הביטוח, שאת האירוע הזה עוד לא פתרנו כלל ועיקר. אני אשמח, משרד הביטחון, מי נמצא בזום? עד שאבי יעלה אני אבקש את שמיר, שהוא מטעם ארגון נכי צה״ל, שבעצם די ניהל ותיכלל את כל האירוע. שמיר, טוב לראות אותך, ותנחומיי על אביך.
<< אורח >> שמיר קמינסקי: << אורח >>
שלום לכם, צהריים טובים. נמצא גם היועץ המשפטי אייל בן שושן, אבל אם העבירו אליי את רשות הדיבור, אז אני אסביר. תראו, אנחנו יצאנו בעקבות החלטת הוועדה לתהליך RFI של איתור חברה. כאמור, לא הסכמנו שזאת תהיה חברה מסוימת, פנינו לשתי חברות, שאיתן היינו בקשר גם לפני כן, והוספנו גם חברה שלישית. התנאי היה ששלוש החברות הן מהגדולות בתחום ושהן בקשר עם משרד הביטחון, כך שנוכל לחסוך זמן מבחינת החיבורים למערכת. אבל בשלב הזה אין לנו בשורות טובות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
דיי, לא, לא, לא. תקשיב לי, שמיר, אני בשוק. באמת, זה לא יכול להיות. אתם, וכן, שמיר, יש לי גם אליך, בסדר? אני מאוד מעריכה, אתה יודע את זה, ואני יודעת שעשית עבודה מדהימה לאורך השנים, זה לא מעכשיו ולא מהיום. דיי. אתם הבטחתם לי, אתם, שזה אומר, גם אתם, ארגון נכי צה״ל, גם אתה, בשמם, גם משרד הביטחון.
שוב, הבאתי כסף, במקום שיכולתי להביא אותו למקום אחר, הבאתי אותו לאירוע הזה. ואני חייבת לומר לכם, הבטחתם לנו שזה ב-1 בינואר 2026 יצא לפועל. לא קרה. אמרתם לנו, יידחה, מיכל, תנו לנו עוד חודש, חברות הביטוח צריכות טכני. שאלנו אם זו מהות או טכני. "לא, זה טכני, הן רק צריכות לארגן את הטופסולוגיה, את המחשוב". אני לא מספיק מבינה בזה, לצערי הרב.
והנה אנחנו נמצאים היום כבר ב-16 במרץ, ואתה אומר לי שאתה לא איש בשורות. אז תגיד לי מה זה. מה, כאילו, מי בדיוק צוחק עליי? אני רוצה להבין את זה. לא יכול להיות. יש כאן אנשים, אתה יודע את זה. שמיר, אני יודעת עד כמה אתה לא רק גוף אלא גם נפש. מה זה הדבר הזה? לא מוכנה לקבל את זה. לא מוכנה. זאת לא תשובה שהיא מקובלת עליי פה בוועדה.
<< אורח >> שמיר קמינסקי: << אורח >>
אני אנסה לענות, ולא בשביל הפרוטוקול, ולהסביר. חברות הביטוח שקיבלו מאיתנו את כל החלטות הוועדה ואת כל הדרישות המקצועיות שלנו, לא מסוגלות לעשות את הביטוח הזה ללא מבטח משנה. במדינת ישראל, מבטחים, ברגע שהביטוח הוא מעל עשרות מיליונים עם סיכונים - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, אני שוב אפסיק אותך. אני לא מצליחה להבין. תקשיב, היו לנו כמה ורסיות לאיך לעשות את זה. חשבנו דרך המדינה, דרך חברת הביטוח של המדינה. וכן, התשובה הייתה, הכי מהר זה ייקח דרככם. עכשיו, אתה, כשדיברת איתנו גם אז על חברות הביטוח מחו״ל וכו', למה הדברים האלה לא נעשו כבר אז?
כלומר, אם היו כמה אופציות, והאופציה שנבחרה, בגלל המהירות שלה, ובגלל שכבר בדקת עם מבטחי המשנה, וכל זה כבר אמרו לי שזה נבדק. אגב, חלק מהדיונים היו בלי פרוטוקולים, הם היו עוד לפני שהייתי יו"ר הוועדה. להגיד לי את אותן תשובות, החזרת אותי עכשיו שנה וחצי אחורה. אז מה עשינו?
היינו הולכים לוועדה, היינו הולכים לפלטפורמה אחרת, שהייתה אולי לוקחת יותר זמן, אבל לפחות הייתה מהותית, והייתה קורית. העברנו לך את המוט, אתה היית אמור לטפל בכל הדברים האלה. שוב, גם אתה אישית, אבל אין לי טענות כלפיך ברמה האישית. אתם אמרתם שתמיד יודעים לטפל בזה, אמרתם שתעשו את זה הכי מהר. לחזור אליי, שחברות הביטוח לא מצאו חברת ביטוח משנה? נו באמת, אז איפה היית לפני כן? למה הלכנו בדרך הזו? לא מבינה את זה.
<< אורח >> שמיר קמינסקי: << אורח >>
אני אנסה להסביר, אם תרצי להבין. זה שחברות הביטוח אמרו לנו כן, אנחנו היינו בטוחים שיש לנו לא אחת, להזכירך יו"ר הוועדה, שתיים. אבל כשזה הגיע לרגע האמת, ואלה גופים מסחריים, קיבלנו תשובה שלילית. אולי הם משחקים איתנו, אולי הם רוצים שנקל בתנאים. אנחנו כרגע בדיונים עם חברת ביטוח גם שנייה וגם שלישית, בלנסות להקל את התנאים שאנחנו דורשים, ואולי גם לחזור למשרד הביטחון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
יכול להיות שאני אגיד לך להפסיק את הניסיונות האלה, תודה. אני אזמין דיון נוסף עם משרד הביטחון, עם משרד האוצר, ואגיד להם תודה רבה, אני מאוד מעריכה את הארגון, מאוד מאוד מעריכה, אבל תודה רבה. הבנו, אני לא רוצה משא ומתן על חשבון האנשים שיושבים פה או יושבים בבית ולא יכולים לעשות כלום, ושייקחו את זה.
שמדינת ישראל היא זו שתיכנס מתחת לאלונקה, היא זאת ששלחה את האנשים האלה לצבא, היא זאת ששלחה אותם להילחם, היא זו שאחראית עליהם, כולל לגבי הדבר הזה. זה פשוט לא יעלה על הדעת. לא יעלה. אתם עושים משאים ומתנים, עד מתי נחכה? עד 2028, שחלקם כבר ימותו ולא יהיו איתנו? אני באמת לא מצליחה להבין.
תכף נעלה את אבי לדיון, ונתחיל את הכול מההתחלה. צר לי, חברים שיושבים פה, צר לי מהחברים שיושבים בבית. צריך להתחיל את הכול מההתחלה. כשעושים כמה שנים טובות, ואני יודעת שהתעסקתם עם זה כמה שנים טובות, אם התשובה היא דרך חברת המשנה, אז מתחילים איתה, ובודקים איתה אם זה בסדר או לא בסדר. הרי לדעתי גם היית בחו״ל כדי לבדוק את זה, אם אני לא טועה. אולי אני מערבבת עניין בעניין.
<< אורח >> שמיר קמינסקי: << אורח >>
הייתי פעמיים בחו״ל, והייתי גם לפני שלושה שבועות בחו״ל בשביל לנסות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אוקיי, אז לפני שהתחלנו את האירוע הזה כבר זה נבדק ברמה העקרונית. עכשיו אומרים לנו, לא? כאילו מה, לנצל את מדינת ישראל? מה האירוע עכשיו? אני באמת לא מצליחה להבין מה האירוע. אם אתה יכול לסכם במשפט אחד מה האירוע, כי אני לא מצליחה להבין. כל הנושאים האלה שאתה מדבר איתי עליהם עכשיו, ניתחנו אותם לפני ולפנים, שעות על שעות, בדיונים אחרים, בדיונים הקודמים. מה השתנה? מה ילד יום? מה נולד פתאום שלא ידענו עליו?
<< אורח >> שמיר קמינסקי: << אורח >>
מה שהשתנה הוא שחברות הביטוח שאמרו לנו כן, אומרות לנו היום לא. לא מסיבה מסחרית לטענתן, אלא מהסיבה שמבטח המשנה, ואי אפשר לעשות עסקה כזאת בלי מבטח משנה, ופעילים כרגע בישראל רק שניים, שניהם מסרבים לעסקה כי היא נראית להם מסוכנת מדי. ויכול להיות שגברתי צודקת, והפתרון יהיה באמת ברמת המדינה, ברמת חקיקה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אוקיי, מאה אחוז. תודה, שמיר. אבי ממשרד הביטחון נמצא על הקו? עדיין לא? חבל. מישהו נמצא ממשרד האוצר איתנו? לא, זה נחמד שכולם נמצאים. לא צריך להתנפל, אחד-אחד. יש איזה משרד ממשלתי שאולי כן נמצא פה אולי? הו, יפה, משרד האוצר.
<< אורח >> עידו חי: << אורח >>
עידו חי, אגף תקציבים, משרד האוצר. החסם הוא לא בגזרת התקציב. אני מבין, מקור נמצא, העבודה המקצועית לא בשלב, ואני לא חושב שזה מטעמים תקציביים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, אבל אני אגיד לך מה, שוב, זה לא בהכרח אג"ת, בסדר? תכף נפנה לרשות שוק ההון, עוד אנשים שאולי רלוונטיים, כי אנחנו דיברנו על הנושא הזה לא מעט בדיונים שהיו פה, בין בוועדה הזו, בין בוועדת הכלכלה ובין בלשכות שלנו באופן עצמאי.
וכן, הייתה חשיבה שהמדינה תיקח את זה על עצמה. כלומר, לא תשרשר את זה לארגון נכי צה״ל ולחברות חיצוניות, אלא שהמדינה תיקח ותהיה שם מתחת לאלונקה על ידי חברת ביטוח של המדינה. אני לא זוכרת אפילו את השמות של איזה חברות ובאיזו קונסטלציה כזו או אחרת.
והרעיון ללכת דווקא בערוץ הזה היה בגלל המהירות, כן? נמצא פתרון ונעשה את זה פיילוט לשנתיים ונראה אם יהיה יילד יום. השנתיים הולכות ומתקצרות, וכל מה שהבטיחו לנו שקיים כתשתית, מסתבר שלא היה.
שוב, זה לא אתה, כי אתה מאג"ת ואתה יותר קשור לתקציבים, אבל כן הייתי שמחה לשמוע מהמשרד, ואנחנו נשמח שאתה תדייק לנו מיהו הגורם במשרד שאמור לתת לנו תשובות לגבי פלטפורמות אחרות שיכולות לתת מענה, כי מענה המדינה חייבת לתת.
לא יעלה על הדעת, תסכים איתי, עידו, שאנשים שהם אזרחי מדינת ישראל, ששלחנו אותם לחזית, נלחמו עבורנו, לא די שחזרו פצועים בנפשם או בגופם, או גם זה וגם זה, והיום חברות עצמאיות, חברות ביטוח, ואני יכולה אולי גם להבין אותן, בסדר? שוללות את האפשרות מהם לקבל ביטוח חיים כי לא כלכלי להן. ובאמת, אין לי טענות, חברות בשוק האזרחי צריכות להיות כלכליות.
מדינת ישראל לא מאפשרת להם בשום דרך שהיא לקבל ביטוחי חיים, שהמשמעות היא שהם לא יכולים לרכוש לעצמם דירות, אוקיי? כי אין משכנתא בלי ביטוח חיים. אני רגע אתן לך עוד תשובה, לא רק לך, אלא לכל מי ששומע בזום ובחדר פה. אמרו לנו תשובה, אתה יודע מה הפתרון של המדינה היה? אוקיי, אנחנו נדאג שייתנו להם משכנתא בלי ביטוח חיים.
זה נורא נחמד, אבל מה יקרה אם חס וחלילה יקרה מקרה מוות, בת הזוג או בן הזוג יצטרכו לשאת את כל הכסף ולשלם את כל הדבר הזה? כלומר, פתרונות שהם על חשבון הנכה, בסופו של דבר הם לא פתרונות בעיניי.
הפתרונות בעיניי זה שאנחנו צריכים, חייבים, חובה מוסרית שלנו להחזיר את הפצוע, את הנכה, לפחות לדרגה שבה הוא היה לפני הפציעה. ואת זה אנחנו צריכים לעשות, זו החובה המוסרית, הערכית, ולדעתי גם המשפטית שלנו, לעשות את זה. ולכן, אם תוכל לתת לי את התשובה, מי מהמשרד אצלכם חלק מהאירוע?
<< אורח >> עידו חי: << אורח >>
אני אוכל לעשות עוד בירור בעצמי בתוך הבית, אני מאמין שזה יהיה חשב כללי ורשות שוק ההון. אבל שוב, אני אוכל לברר מי היה גם בדיונים הקודמים.
<< דובר >> ענת כהן שמואל: << דובר >>
ממש ממסמסים החלטות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רשות שוק ההון הייתה פה.
<< דובר >> ענת כהן שמואל: << דובר >>
כן, הוא היה פה, אבל הוא אמר שאין להם עמדה בנושא כי הם לא חלק מההתנהלות מול חברות הביטוח.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
טוב. אני אשמח שתברר לנו את האירוע, בסדר?
<< אורח >> עידו חי: << אורח >>
אני אברר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. סומכת עליך, עידו. אבי ממשרד הביטחון? אחר כך אני אתן לנוכחים פה, מי שרוצה. אבי היקר, אני חייבת לומר שהחגיגות שלנו היו לשווא כנראה. חגגנו, שמחנו, הרמנו כוסית, אמרנו לחיים, ומסתבר שלא דובים ולא יער.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
ממש חגגנו לפני הזמן. טוב, סמכנו על זה שהתשתית כבר מוכנה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבי, תקשיב, אני מסכימה איתך. היינו מתחילת הדרך ועד הלום באירוע הזה. נכון, היינו בטוחים שהתשתית כבר מוכנה וזה רק עניין של החלטה, ורק עניין של להביא את הכסף. אתה זוכר את הדיונים של התקציב, אם יש או אין תקציב, ובסוף הבאנו גם אותו? מסתבר שלא כך. אוקיי. ועכשיו, האחריות היא עליכם, משרד הביטחון.
בסוף, כשאני אומרת אתם, הכוונה היא המדינה, אבל אתם כמשרד הביטחון אחראים על הפצועים שלנו, על הנכים שלנו, וזה אנחנו, וזה היה ברור לך לאורך כל הדרך. עכשיו כנראה הגיע הזמן שנמצא אלטרנטיבה. אולי היינו לא בסדר שלא מלכתחילה נתנו כמה אלטרנטיבות, אבל בסדר, היינו אולי תמימים, והנה למדנו. אני אשמח לשמוע ממך מה האלטרנטיבה.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
אנחנו הלכנו בכיוון הזה, אין לנו כרגע אלטרנטיבה אחרת. אם הייתה לנו, היינו עושים אותה, אבל זו לא רק הייתה האלטרנטיבה, זה היה הפתרון היחיד שיש לנו. כרגע, ממה שאני מבין מארגון נכי צה״ל, הדרך הזאת עדיין קיימת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבי, מבחינתי סיימנו את האירוע. כלומר, מה שהוא אומר לנו ככה, חברות הביטוח לא מוכנות. הן אמרו כן, ועכשיו הן אומרות לא. עכשיו, תכלס, לא מעניין אותי. אם הן אומרות את זה בגלל שהן רוצות יותר כסף ולסחוט או לא לסחוט את המדינה, ויאללה, תעלי לנו את הדלתא, או כי אין להן מבטח משנה. זה לא משנה.
עד כמה? איפה אתה שם את הדד-ליין ובו אתה אומר, אוקיי, אני שם את האלטרנטיבה הזו בצד ומתחיל לפעול אחרת? אני רוצה שנבין, כולנו פה, הנוכחים בחדר והנוכחים בזום, זו אחריות שלנו כמדינה. לא תוכל להתחמק מזה. זו אחריות שלנו.
ואני מזכירה לך שדיברנו על זה לא מעט, גם על אותם אלה, שגם אם הפלטפורמה הזאת הייתה מצליחה, אנחנו יודעים כמה נשארו בחוץ, אלה שאי אפשר לתת להם כרגע את הדלתא, כי חברות הביטוח בכל מקרה לא מוכנות לבטח אותם, ואמרנו, אוקיי, אז המדינה תיכנס פה.
עשינו חישובי תקציב, כמה זה יעלה. אנחנו לא רוצים, חס וחלילה, לעודד אובדנות, אבל כן בחשיבה מושכלת. בסוף, זה עלינו. אבי, זה עלינו. אני כן קוראת לכם, ואנחנו נקבע דיון, מבחינתי זה יהיה בפגרה, שאתם צריכים להביא לי, אתם בעצמכם, משרד הביטחון, להביא לי תוכנית איך לעשות את זה, שלא על ידי ארגון נכי צה״ל, אלא לעשות את זה באופן עצמאי. תביאו תוכנית.
יש לכם את ראשי המוחות, אתם עובדים כל כך טוב, אנחנו מצליחים לשגר טילים לאיראן. בואו, אנחנו עושים את הדברים הכי הזויים שיש בעולם הזה. מעצמה. מדינת ישראל היא מעצמה. לא יכול להיות שבדבר הזה נגיד אין מה לעשות. זה לא מקובל עליי.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
אנחנו צריכים לחשוב פה על תוכנית חלופית. בסדר, אנחנו נחשוב על משהו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבי תישאר על הקו, יש כאן כמה שאלות מהנוכחים. אני אתן קודם כל לחברת הכנסת, בבקשה.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
קודם כל, גברתי, עצבי הברזל שלך ראויים להערכה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מתה ללמוד להתפוצץ, אני לא יודעת.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אני רוצה להגיד לך שלא ייתכן שעוד פעם מגלגלים את הזקנה למסדרון. זה פשוט לא ייתכן. נכי צה"ל ראויים למעטפת הנדרשת בכל דבר שנגרם עקב שירותם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ברור, טריוויאלי.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
הסיפור הזה של הביטוח פשוט משאיר אותם במעגל שתוקע אותם באותה נקודה, הם לא יכולים להתקדם לשום דבר בחיים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא יכולים להשתקם.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
לא לדירה, לא לנסיעה, לא לשום דבר. זה ממש איזושהי משקולת שמורידה למטה. ואנחנו הבנו את זה במספר דיונים שנעשו פה, דיון על גבי דיון, פרסנו את כל העלויות הבלתי נתפסות בהקשר הזה. ולכן, אין מנוס. אנחנו צריכים לדרוש את זה.
ואני אומרת, הרגולטור של העניין הזה חייב להיות משרד הביטחון מול משרד האוצר, ולמצוא פתרונות. הפתרון חונה או בחברת הביטוח או בתקציב שהממשלה תקצה לעניין הזה. אבל אנחנו צריכים לתת לחבורה הזאת פתרונות. ולכן, גברתי, אני איתך במאבק הזה עד הסוף.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. את בדרך כלל איתי, אנחנו בדרך כלל במאבקים הכל כך צודקים האלה ביחד.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
נכון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
יש לנו את אמיתי אידלשטיין ועו"ד דור פישר, שניהם מרשות שוק ההון, הביטוח והחיסכון. למרות שכבר ישבנו איתם באמת עשרות פעמים, אבל שבו איתם, אתם, משרד הביטחון, יחד עם שוק ההון, ותמצאו פתרון. כל כך פשוט. שנייה אבי, אני נותנת את רשות הדיבור לנדב. בבקשה, נדב.
<< אורח >> נדב וירש: << אורח >>
אהלן, נעים מאוד, צהריים טובים. נדב וירש, יו"ר פורום יהלומי הקרב. יש לי שאלה לאבי. אנחנו יושבים בוועדת מור יוסף, שעוד מעט צריכות להגיע מסקנות, להציג אותן לציבור, ונשאלת שאלה, איך יכול להיות שעד היום לא נתנו לנו פתרון לעניין של הביטוחים, ואנחנו כבר התרענו על זה כל כך הרבה פעמים כבר, והבאנו לכם הוכחות לשטח, לאנשי הוועדה פה, שהדברים האלה לא מתנהלים כמו שצריך.
עכשיו באמת אני שואל שאלה, איך אתם רוצים לשקם אותנו? איך אתם רוצים שאנחנו נתקדם בחיים שלנו, אם אתם כל הזמן שמים עלינו את התווית של הדבר הזה שנקרא תגובת קרב, פוסט טראומה? ואני מבין גם את חברות הביטוח, אבל יחד עם זאת, המדינה צריכה להכניס את היד לכיס. ואני אומר המדינה, אני אומר משרד הביטחון.
משרד הביטחון, אם אתם יודעים ללכת לייצא נשק ולנסוע מהר עכשיו לארצות הברית, המנכ״ל היקר יודע לנסוע כדי להביא את הדברים האלה, אז בחייאת, אתם לא יודעים להביא ביטוח? להביא השלמה לאנשים האלה? אתם אלה שמשלמים לנו את התגמול בסוף החודש, אתם אלה שצריכים לדאוג לנו עד סוף ימי חיינו. באמת, אתם לא מבינים כמה כואב לי. לא כואב לי כבר על הוותיקים, כואב לי על הדור החדש.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני אגיד לך יותר מזה, שלא כל נכי צה״ל ולא כל הפוסט טראומה דורשים דירה. הם מבקשים משכנתא, שהם ישלמו לקנות דירה, וביטוחי חיים לא נותנים להם. זאת אומרת, זו לא איזה פריבילגיה, זה לא איזה משהו של אקסטרה שבאקסטרה שאתה רוצה עכשיו מכונית מרצדס לנסוע איתה, או לקנות עכשיו דירת פנטהאוז שעולה 15 מיליון שקל.
<< אורח >> נדב וירש: << אורח >>
את הזכות הבסיסית.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אלא הדבר הבסיסי. הוא רוצה לשלם משכנתא, הוא רוצה לקנות דירה, אבל הוא לא יכול לקבל אותה, כי חברות הביטוח או, שוב, מחריגות אותם לחלוטין, או אומרות, אוקיי, כולם משלמים 100, אתה תשלם 300. וזה לא הגיוני. דיי, אנחנו טוחנים מים, אנחנו דיברנו על זה כל כך הרבה פעמים. מי רוצה פה להגיב?
<< אורח >> אילת פלר מימון: << אורח >>
אילת פלר מימון, תנועת אימהות בחזית. אני שותפה פה לנדב וירש במאבק. זה לא יאומן שזה מאבק, באמת, ואנחנו יודעים כמה זמן אנחנו בתוך הדבר הזה. אנחנו יודעים כמה חודשים עברו מאז ישבנו פעם ראשונה בוועדת הכלכלה. דוד ביטן הסתכל לנו בעיניים ואמר, שמעתם אותם? עשרה ימים אני רוצה פתרון. עברה לפחות חצי שנה, אם לא יותר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
איזו חצי שנה? שנה וחצי.
<< אורח >> אילת פלר מימון: << אורח >>
סליחה, הרבה יותר. אני יודעת מתי זה היה באמת, ב-1 ביולי, יום הולדתו של בני, ובאתי לפה בגלל שזה היה כל כך חשוב. אנחנו חודשים על חודשים בתוך הדבר הזה, ואת יודעת איזו כותרת עכשיו אני מקבלת בפוש? 'לוחמים נכנסו עכשיו רגלית ללבנון'. זאת אומרת, לצערנו, לדאבון ליבנו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בעזרת השם, יחזרו בשלום, בריאות הגוף והנפש.
<< אורח >> אילת פלר מימון: << אורח >>
שיחזרו בשלום, אבל חברת הכנסת וולדיגר, אנחנו אנשים ריאליים, ואנחנו יודעים שכשישראל נלחמת, עלולים חלילה לחזור פצועים בגוף ובנפש. בקיצור, מדינת ישראל ממשיכה לשלוח את לוחמיה לקרב ולא יודעת לטפל בהם ביום שאחרי, ולא יודעת לתת להם את הזכות הבסיסית לביטוח חיים.
מעבר לעלבון הבסיסי, באמת אני אומרת, אנשי המקצוע, עלבון מטורף. איך זה יכול להיות? כמה פעמים עוד נגיד את זה? אנשים רוצים להיות זכאים, כמו כל אזרח במדינת ישראל, שומר חוק, לדירה. זאת לא פריבילגיה, זה מינימום.
איך זה יכול להיות? יש חברת ביטוח ממשלתית, קוראים לה ענבל. אני הייתי מושיבה אותה בחדר ואומרת, אתם תבטחו את האנשים האלה, נקודה. אין פה דיונים. אתם יודעים לעבוד מהר, עכשיו תעבדו מהר. לאנשים האלה מגיע ביטוח חיים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה רבה, אילת. אני רוצה, בבקשה, שיעלו לזום אמיתי אידלשטיין, רפרנט מחלקת ביטוח חיים בשוק ההון, ועו״ד דור פישר. אפשר אם את יכולה את שניהם גם יחד, בלשכה המשפטית.
<< אורח >> אמיתי אידלשטיין: << אורח >>
שלום. אמיתי אדלשטיין, מרשות שוק ההון. אני עובד עם דור ולידור, שחיברו את כל התהליך הזה. כמו שהצגנו בפעמים הקודמות, באמת קיים מתווה שהציג ארגון נכי צה״ל, וכולנו ציפינו שהמתווה הזה יצליח. אם חברת הכנסת תחליט שאנחנו נלך בדרך אחרת, אז כמובן שנצטרך לשבת כולם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל לא, אמיתי, תקשיב, מה זה אם חברת הכנסת מיכל וולדיגר מחליטה אחרת? בסוף, זה אצלכם. כלומר, אצלכם זו כאילו המדינה. אני גם חלק מהמדינה. אתם הרשות המבצעת, אני לא נמצאת שם עדיין. בכל אופן, אנחנו כבר באמת סוחבים את לידור, שבאמת ליווה אותנו לאורך. את דור אני פחות זוכרת. סליחה, דור. אבל את לידור אני בהחלט זוכרת, שליווה אותנו בכל הדיונים הרשמיים ושפחות רשמיים.
ודיי, באמת, הגיע הזמן. אני לא רוצה לומר שמדינת ישראל לא יודעת לטפל, היא יודעת לטפל, והיא עושה המון. ורק עכשיו, לפני רגע, נדב אמר לי, יש, הצלחנו עם הטיפולים האלטרנטיביים. מאה אחוז. אבל א', למה זה לוקח כל כך קשה? למה? למה הם צריכים להיאבק על משהו שכל כך ברור מאליו שמגיע להם? באמת, זה מייאש. חבל, זה פוגע בחוסן, זה פוגע בשיקום.
אל תגידו לי אם אני. אתה יודע מה? הנה, אמרתי לכם, כן, אני מחייבת אתכם. נו, אז מה עושים? שבו עם אבי, שבו עם משרד הביטחון, תמצאו פתרון. הציעה פה אילת את ענבל, חברת ביטוח. אני רוצה התייחסות לאירוע הזה. איך ייתכן לפתור את זה שלא בדרך שקיווינו שהיא תהיה מהירה, כי מסתבר שהיא כנראה האיטית ביותר?
<< אורח >> אמיתי אידלשטיין: << אורח >>
אנחנו באמת נצטרך לשבת עוד פעם עם משרד הביטחון, עם אגף התקציבים, עם כל הגורמים הרלוונטיים, לנסות למצוא פתרון במהירות האפשרית, ונעשה את זה. חלופה אחרת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אמיתי, אני מבקשת ממך ומדור התייחסות מכתב לפתרון אחר, דרך ענבל או כל חברה, שוב, אולי אתם מכירים יותר ממני את חברות הביטוח הממשלתיות האחרות שיש, למצוא פתרון יצירתי. תמיד לימדו אותי שנערי האוצר יש להם את מיטב הראשים והמוחות, אז תתחילו לטפל באירוע הזה.
אתם יודעים, לפעמים אנחנו הולכים על נעליים ויש קוץ קטנטן שם ברגל, שזה כלום להוציא אותו, אבל הוא כואב והוא מציק, אי אפשר לזוז. זה הקוץ. זה קוץ קטנטן מטופש ואידיוטי שאפשר להוציא אותו. תמצאו לזה פתרון, אני דורשת מכם, ואם יהיה צורך אני אבקש את כולכם אצלי בלשכה לטפל בזה.
די, אני גמרתי עם הסיפורים, אני באמת סיימתי עם האירוע. אני אשמח, דור, אם יש לך מה להוסיף. בטח שאני קוצבת זמן. אני דורשת התייחסות, א', לענבל, או לכל חברת ביטוח אחרת ממשלתית, ככל שקיימות כאלה, למצוא דרכה את הפתרון.
שוב, בקווים כלליים, לא ביקשתי שתרדו לרזולוציות כאלה ואחרות. אתם רוצים להעביר את זה יחד עם אבי ממשרד הביטחון, או בלעדיו, אתם יודעים את הטלפונים האחד של השני, אתם מכירים את זה טוב ממני. ואני אומרת, מבחינתי, עוד לפני פסח. כלומר, אנחנו מדברים על ה-31 במרץ, היום אנחנו ב-16 במרץ. אז יש לכם עד ה-31 במרץ להעביר לנו, כלומר ב-31 זה כבר יהיה אצלי בוועדה, ולו נייר עמדה ראשוני, שייתן פתרונות אחרים. דור, יש לך משהו להוסיף?
<< אורח >> דור פישר: << אורח >>
לא. כמו שאמרנו, היתרון בפתרון הקודם שניסינו לקדם היה פתרון שלא דורש תיקוני חקיקה ובעצם מתבסס על המצב הקיים. כמו שאתם יודעים, אנחנו מפקחים על חברות הביטוח, אנחנו נכנסים ומחייבים בהסתמכויות בחוק את חברות הביטוח עצמן להיכנס למכרז הזה.
נאמר שחברות הביטוח מסכימות להיכנס לזה, עכשיו אנחנו שומעים ממי שאחראי לחתום על ההסכם, שיש התנגדות מסוימת אצל חברות הביטוח. כמו שנאמר פה, חברת הכנסת וולדיגר, אם אתם מבקשים לבחון פתרונות נוספים, שכבר העלינו את חלקם בתחילת הדיונים, אנחנו נציג גם אותם כחלופות נוספות, כדי לראות איך אנחנו מביאים את הפתרון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מאה אחוז. ואני רוצה שלא יהיה כתוב שם פתרון, ואז יגידו, רגע, אבל יש תקציב, אבל אין את משרד הביטחון. כלומר, זה צריך להיות משהו שיכלול, אם צריך תיקוני חקיקה, נעשה תיקוני חקיקה, בסדר? הם בוודאי יכולים להיות הוראת שעה, למרות שגם להוראת שעה צריך את כל השלבים בחקיקה. או יכול להיות שמספיקות תקנות, יכול להיות שמספיק צו, אני לא יודעת. אצלכם הידע, אצלכם ואצל משרד הביטחון.
<< אורח >> דור פישר: << אורח >>
בסדר, אני אמרתי מה אנחנו יודעים, אנחנו נציג את מה שבאחריותנו ומה הפתרונות האפשריים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כל מה שנכרך כתוצאה מההצעה. ההצעה אומרת X,Y,Z וגם את דרכי הפעולה, אז צריך לעשות א', ב', ג', ד', ה', אנחנו נשמח לקבל. הלוואי וכבר נגיע לפתרון, כי באמת זה בלתי אפשרי. תודה לכם. ב-31 במרץ אני מקווה לראות את זה. אבי, יש לך משהו להוסיף?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
קודם כל, כולם מסכימים על הצורך, ואנחנו ניסינו למצוא פתרון כל הזמן הזה, והסתמכנו על דרך אחת. אז כן ניסינו. זה לדבריו של נדב. כן ניסינו, והיינו על זה, וכן מצאנו פתרון טוב.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל אבי, אני קוטעת אותך. תראה, כמה זמן אתה יודע שזה תקוע? למה צריך אותי? אבי, תקשיב, ואני אומרת עוד פעם, אתה היית איתי לאורך כל הדרך, והלב שלך היה במקום הנכון ומחובר במקום הנכון. למה צריך את מיכל, שהיא תקבע דיון המשך ודיון מעקב, כשאתה אמור להיות על זה?
זה שגלגלנו את זה לארגון נכי צה״ל, לא מסיר מכם את האחריות. זו אחריות שלכם, משרד הביטחון, בוודאי אגף השיקום. זה צריך להיות אצלכם, ואתה היית אמור לפנות אליי ולהגיד לי מיכל, תקשיבי, זה תקוע. למה אתה צריך את הדיון הזה כדי לדעת שזה תקוע?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
רגע, אני לא מכיר שזה תקוע. אני מכיר שזה לא הצליח בשלב הראשון, ודיברתי עם שמיר, והוא אמר שהוא יעשה מכרז חדש.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בוא תסביר לי, מה אתה יודע שאני לא יודעת? מה לא הצליח? תסביר לי מה לא הצליח.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
מבטחי המשנה לא הגישו הצעות, ממה שאני מכיר. שמיר אמר שבתחילת מרץ יצא מכרז חדש עם תנאים משופרים, והוא מקווה ששם יציעו הצעות. זה מה שאני הכרתי עד הדיון הזה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רגע, אבל מה זה מכרז חדש? הבאנו תקציב שהוא כן נמדד לפי ההערכות ששמיר הביא לנו. אז יצא מכרז חדש עם סכומים עדכניים, מאיפה התקציב? שאני אדע, בוא תסביר לי. אתם גיביתם את היתרה?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
מה? לא הבנתי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני הבאתי תקציב על סמך התחשיבים שהביא לנו שמיר, שעל סמך זה בעצם יצא המכרז הקודם. אתה אומר לי שאמר לך שמיר שבתחילת מרץ יצא מכרז מתוקן עם עדכון של סכומים. עדכון סכומים אומר שצריך עוד תקציב. אתם כיסיתם את זה?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
לא בסכומים, לא דובר על סכומים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא הבנתי, אז איזה מכרז משופר? שפחות אנשים יקבלו את המענים?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
הם רצו יותר מידע, הם רצו לקחת פחות סיכון, דברים כאלה, דברים טכניים. פחות דיברנו פה בעניין הכספי. ושמיר אמר שהוא ינסה שוב, וככה זה נשאר, זה מה שאני מכיר. לא מכיר שזה נתקע, אני מכיר שיכול להיות שזה עוד יצליח.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רגע, לא, לא. אני מזכירה לך, אין לי מילה במילה, אבל אפשר לדייק אותי כי הכול כתוב, שבדיון הקודם שעשינו על הפיילוט הזה, כן נאמר לנו, ואם זה לא נאמר בדיון, אז זה נאמר ביני לבין שמיר, ושמיר פה אז הוא יוכל לעדכן, שזה עניין טכני של איך אותה חברת ביטוח אמורה לקבל את החומר ולהעביר אותו. כלומר, זה בכלל לא היה בקטע של המכרזים ומהות ומול ביטוחי המשנה. זה היה דבר טכני, שאמרו לי עד ה-1 בפברואר, משהו כזה, אם אני זוכרת נכון, זה ייפתר ונוכל לרוץ עם זה. אז מתי היה הטוויסט?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
נכון, אבל אני מדבר על סיכון. הסיכון זה כמויות פצועים, כמויות של אנשים שייכנסו לתהליך הזה. אלה הדברים שהם מפחדים מהם. שפה הבעיה שלנו עם חברות הביטוח, לא איך זה יעבור בטכני. בטכני זה אחרי שתהיה הצעה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני לא רוצה אחרי, אבל סתם, אני רוצה להבין. בוא נניח ואני נותנת להם עוד צ'אנס של חודש, בלי לפטור אתכם בלשבת על אלטרנטיבה ובלי למחוק את מה שביקשתי, ואני דורשת גם ממך, אבי, לא רק את שוק ההון, אלא גם אותך, או בנפרד או יחד איתם, אני רוצה לראות את החתימה שלך או של מי מטעמך על המסמך הזה שמגיע אלינו כפתרון אלטרנטיבי לאירוע הזה.
אבל בוא נניח, אני אומרת, אוקיי, עד ה-31 במרץ ניתן גם להם את האופציה. לא סגרתי את הגולל. בוא נניח שהם הצליחו. שוב הם יגידו לי ב-31 במרץ – רגע, לא, אבל עכשיו צריך עוד חודשיים עד שחברות הביטוח יתכללו את האירוע ברמה המחשובית, פרוצדורלית, אנא-עארף, אני לא מכירה מספיק מחשבים, אז אני לא יודעת להגיד את זה. זה גם עלול לקרות, או שאפשר לעבוד על זה במקביל?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
עד עכשיו הלכנו על פתרון אחד, עכשיו אנחנו נלך על שני פתרונות. פתרון אחד זה כבר מה שיש לנו ואנחנו מקווים שיעבוד, ובואו נראה אם שמיר יצליח להביא את חברות הביטוח. במקביל, נבנה הצעה חדשה, שנראה איך אפשר להעביר אותה, אבל פה זה קצת יותר מסובך כי יש את העניין של החקיקה. כבר דיברנו הרבה על החקיקה, וסביר להניח שפתרון אחר ידרוש חקיקה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אתה יודע שאם היינו מתחילים את החקיקה אז, ואתם הייתם שמים את זה על הגריל ואומרים, זה דחוף לנו, היא כבר הייתה עוברת עד היום, בסדר? בואו, כשמשרד הביטחון רוצה להעביר חוקים, הוא עושה את זה נפלא. הוא מצליח להעביר, הוא מעביר, לוחצים עליי פה, כאן יושבים לי על העורף, ומצליחים להעביר. ואם היינו עושים את החקיקה אז, כשפחדנו מהחקיקה, וזה היה חשוב לכם מספיק, ככל הנראה זה כבר היה עובר.
כן, אני חוזרת על עצמי, אבל בכל זאת, אני כן מבקשת הצעה חדשה במקביל, שתכלול את הפתרונות שצריך, כולל מה נדרש כדי שההצעה הזאת תצא מהכוח אל הפועל, תוך זה שזה בעדיפות עליונה אצלכם. אמרה פה אילת, שאנחנו הכנסנו עכשיו חיילים שלנו, רגלית, ללבנון, לא יודעת אם זה נכון או לא נכון, אבל יש לנו אחריות כלפיהם. ובעזרת השם, יתברך שמו לעד, כולם יחזרו בריאים בנפשם ובגופם.
אבל אם חלילה, חלילה וחס, וזה לא יקרה, אנחנו מחויבים כלפיהם, ולא יכול להיות שאנחנו נתעלם מהם. אני יודעת שאתם לא מתעלמים מהם, אני יודעת את זה, אני מכירה את אגף השיקום ואת משרד הביטחון. אז אנא, את אותו קוץ ברגל, שזה נקרא ביטוחי חיים, ועוד לא התחלנו על ביטוחים בכלל לנכי צה״ל, אנא, תעזרו לנו לפתור את זה כמה שיותר מהר. אני מקווה שהדבר הזה הובן, אבל לא רק הובן, אלא גם יבוצע. שפרה נמצאת פה, כך נאמר לי. תודה, אבי.
<< אורח >> שפרה שחר: << אורח >>
קודם כל, תודה מיכל. שפרה שחר, מנהלת בית חם לכל חייל כבר יותר מ-16 וחצי שנים, ויותר מ-17 שנים מסתובבת בכנסת בלי סוף בכל הדיונים שקשורים לכל מה שקשור לחיילי צה"ל, נכי צה"ל, הלומי קרב. ואני פשוט משתוממת פעם אחר פעם לראות איך באמת פקידים כהי חושים וכהי לב מנהלים פה את המדינה.
באמת, אני לא חושבת שהישועה תבוא מחברות הביטוח. הייתי מצפה שלפחות יהיה צדיק אחד בסדום מאחת חברות הביטוח, שעושות הרבה מאוד כסף, ויבוא ויגיד נעשה ונשמע. קודם כול נעשה, ואחרי זה נראה איך אנחנו מקבלים שיפוי מהמדינה, כי אנחנו מבינים שיש פה פער שהם לא מוכנים לספוג אותו.
אבל בהנחה וזה לא קורה, מדוע מדינת ישראל, שהיא חזקה בכל כך הרבה דברים, ואנחנו רואים את הדברים הנפלאים שהיא מסוגלת לעשות, לא מסוגלת לבוא ולהגיד, אוקיי, חברות הביטוח הפרטיות לא עושות את זה? אז לנו יש חברת ביטוח ממשלתית שאנחנו כופים עליה לעשות את זה, נקודה.
וזה פעם אחר פעם, לא משנה באיזה נושא אנחנו מתעסקים, הכול תקוע, ותקוע שנים. אני רוצה לחדש לאלה שיושבים פה, ואני מאוד מעריכה את העבודה שלהם, בחצי שנה, שנה, שנה וחצי, התווכחתם מקודם, בואו, שנים כבר אנחנו עוסקים בנושאים האלה, גם בנושאי הביטוחים.
איך יכול להיות שאין פה כזאת סולידריות, שאנשים שאנחנו שולחים אל הקרב בימים אלה ובשנתיים וחצי האחרונות ובמשך כל שנות קיומה של המדינה, לא ברור מאליו שהם הראשונים שצריכים לקבל, לפני כל האחרים? כל פעם אנחנו נלחמים על כבשת הרש, אני באמת לא מצליחה להבין את זה.
ולכן אני פונה דווקא אל המחוקק, ואני פונה אלייך, מיכל, ואני אומרת, אין עם מי לדבר. יש כזאת ציניות. ראינו איך הבנקים הרוויחו מיליארדים במלחמה הזאת על הגב של האזרחים, גם אלה שיצאו למילואים 300 ו-400 ימים, וגם אלה שסיכנו את חייהם, והם לא מסכימים עכשיו אפילו לחלוק עם הציבור בקצת מיסים על ההון הזה שהם גרפו.
הישועה לא תבוא כאן מאף אחד שהכסף אצלו הוא הערך העליון. האמת, זה מביש, זה מבזה, זה משפיל, זו באמת התמוטטות של ערכים פה. כי אם היינו באמת בסולידריות, כולנו מתחת לאלונקה, אף פקיד ואף חברת ביטוח לא היו מעיזים לעשות את מה שהם עושים. אבל כנראה שכבר אין את הערכים האלה ואין את הבושה.
אז יבוא המחוקק ויגיד אוקיי, לא סומך עליהם, יש לנו חברת ביטוח ממשלתית שהיא מכסה את כל הלקונות והפערים האלה שחברות הביטוח לא מוכנות לכסות. כי זה כספי מדינה. הרי ראינו שברוך השם יודעים למצוא. אתם יודעים כמה עולה כל גיחה של טיסה עכשיו לאיראן? שהיא חשובה, אני לא מזלזלת. גיחה אחת כזאת, היא בערך הסכום שאנחנו דורשים לשיפוי הנכים בנושא הביטוח בשנה. משהו כזה. או אולי עשר גיחות, אולי מאה גיחות.
אבל בואו, אנחנו יודעים שיודעים למצוא את הכסף למה שרוצים. איך יכול להיות שלא רוצים? זה בעצם מה שאני מנסה לומר פה, פשוט לא רוצים. אני יושבת, ופעם אחר פעם אני פשוט מתבזה, אני פשוט מתביישת. אני מתביישת ששני הבנים שלי לוחמים ואף אחד לא ידאג להם ביום שהם יצטרכו. פשוט בושה. מספיק כבר להתחנן, אני רואה איך את מבקשת, עד ה-31.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה, שפרה. אני לא צריכה. בואו נתרכז, מי שיש לו משהו לחדש לנו, שיחדש לנו, כי לרטון רטנו. נדב, אתה רוצה לומר משהו?
<< אורח >> נדב וירש: << אורח >>
הכול בסדר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הכול בסדר?
<< אורח >> נדב וירש: << אורח >>
את יודעת, באופן יחסי, כשהאחים שלנו כרגע נמצאים בשדה הקרב, אז אני אומר, הכול בסדר. אבל השורה התחתונה היא שיש עכשיו כל כך הרבה נגזרות של הלומי קרב, שמתוכם לא כולם הם בסכנת אובדנות, אוקיי? ואם יש אדם שהוא אובדני, מיכל, אז לעשות חריג. בן אדם שהוא עוד שלוש שנים לא אובדני, אז שהוא יקבל את האישור. זו לא כזו בעיה, באמת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
חד וחלק. אני לגמרי איתך, נדב, וזה היה חלק מהשיח.
טוב, מאחר ולא הגיעו לנו עוד פניות לבקשות לדבר, אני אסגור פה את הדיון. אני כן אומר בצורה חד משמעית, אני לא מתלהמת ואני לא מקטרת, זה לא העניין. אני כן אומרת בצורה חד משמעית, עם 14 סימני קריאה, זו החובה שלנו. שלנו, קרי של מדינת ישראל, לטפל באירוע הזה.
הוא לא נולד היום, הוא לא נולד אתמול, הוא גם לא נולד לפני שנה וחצי, אילת. הוא נולד הרבה לפני כן, ועד היום זה טואטא מתחת לשטיח כי לא היו כמויות כנראה כל כך גדולות, וכנראה אנשים לא יכלו לעשות מספיק רעש ולהציף את הנושא הזה. אבל כן, מה לעשות? הגיעה שמחת תורה תשפ"ד והציפה לנו את כל הנושאים בכללם וגם את הנושא הזה, והגיע הזמן שאנחנו נעשה לזה סוף.
ולכן, אני לא רואה שום מקום לתת הנחות, לא למשרד הביטחון ולא לרשות שוק ההון ולא למדינת ישראל ולא למשרד האוצר ולאף אחד אחר. לא מדובר פה בסכומים ענקיים, מדובר באמת בסכומים נורמליים. אבל אתם יודעים מה? גם אם היה בסכומים עצומים, זו החובה שלנו.
ולכן, כמו שביקשתי, ואני אסכם ממש בקצרה, אני דורשת גם משוק ההון, משרד האוצר, וגם ממשרד הביטחון, אגף השיקום, להניח אצלנו בוועדה עד ה-31 במרץ 2026, מבחינתי בשעה 16:00, לא דקה אחת אחרי, תוכנית חלופית לתוכנית שצעדנו בה עד הלום.
היא לא צריכה להיות מפורטת עד כדי כך, אבל היא כן צריכה להכיל בתוכה פתרונות יצירתיים לאירוע הזה, וכל פתרון שמוצע בתוך התוכנית יצטרך להיות נלווה למהם הצעדים האפקטיביים? מהם הצעדים שאנחנו צריכים לעשות? בין אם זה לחוקק חוקים, בין אם זה להניח צווים, ובין אם זה חוזרים וכו'. וכמובן, כמובן, כמובן, ברמה התקציבית. אני חושבת שבזה אנחנו נסיים.
<< אורח >> אילת פלר מימון: << אורח >>
את אמרת שאני אומרת שהאירוע הזה קיים שנה וחצי. לא, ממש ממש לא. זה אירוע מקום המדינה, אף פעם זה לא טופל. אני אומרת שישבנו בוועדת הכלכלה לפני.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אוקיי, תודה על התיקון.
עוד משפט אחד אני רוצה לומר. לא יודעת מי מפה אמר, בין אם זה בזום ובין אם זה פה, "פקידים חסרי לב", אני מוחה על זה בתוקף. אני חושבת שכולם, כל מי שנמצא בזום או פה, או במשרדי הממשלה ולא נמצא פה, זה לא אנשים חסרי לב, זה אנשים שאכפת להם.
הרבה פעמים דברים נופלים בין הכיסאות בגלל העומס, בגלל השוטף המאוד מאוד קשה. קשה להחזיק את הכול. ולכן אני לא רוצה, חלילה וחס, לומר דבר רע כלפי פקידים גבוהים או נמוכים בדרגתם. אבל כן, אני דורשת תשובה, מענה, לא על הנייר, לא שנמחא כפיים ושום דבר לא ייעשה, אלא פתרונות בשטח.
תודה רבה, אני נועלת את הישיבה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:55. << סיום >>