פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 551 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שלישי, כ"ח באדר התשפ"ו (17 במרץ 2026), שעה 10:00 סדר-היום: << נושא >> השלכות המצב הביטחוני על האקדמיה. << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אכרם חסון – היו"ר סמיר בן סעיד סימון דוידסון משה טור פז יבגני סובה משתתפים: יובל וורגן – ראש צוות, מרכז המחקר והמידע של הכנסת – ממ"מ פרופ' עמי מויאל – יו"ר ות"ת, המועצה להשכלה גבוהה מיכל גשרי – לשכת יו"ר ות"ת, המועצה להשכלה גבוהה יאיר הראל – ממונה תחום בקרה, אכיפה ורישוי, המועצה להשכלה גבוהה דבורה מרגוליס – ראש מינהל ועד ראשי האוניברסיטאות סיון קורן – יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית איציק משה – יו"ר ארגון בית ישראל משתתפים באמצעים מקוונים: תא"ל בני בן ארי – הקמל"ר, צה"ל, משרד הביטחון פרופ' חגי פרץ – יו"ר המועצה המתאמת של ארגוני הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות פרופ' נגה קרונפלד שור – רקטורית אוניברסיטת תל אביב מיכל צנטר – דיקנית הסטודנטים, האוניברסיטה הפתוחה נועה דקל – יו"ר האגודה הסטודנטיאלית, אוניברסיטת בן-גוריון שקד מרים כהן – סטודנטית מילואימניקית להנדסת תוכנה, אוניברסיטת בן-גוריון נמרוד כרמל – יו"ר אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת רייכמן מתנאל חגואל – יו"ר האגודה, מכללת הרצוג סוף קרטיס – יו"ר אגודת הסטודנטים נתניה אסתר קרמר – חברת ועד מנהל, עמותת לשמ"ה יגל רון – סטודנט לסיעוד וחבר ועד מנהל באגודת הסטודנטים למקצועות הרפואה, האוניברסיטה העברית מאיה בר און – סטודנטית, הפקולטה לחקלאות ברחובות, האוניברסיטה העברית ייעוץ משפטי: תמי סלע מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: בת-אל צורף רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת.ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> השלכות המצב הביטחוני על האקדמיה << נושא >> << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> בוקר טוב, מכובדיי כולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא החשוב: השלכות המצב הביטחוני על מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. אני מקווה שזו תהיה הפעם האחרונה שנשב כדי שתהיה לנו תוכנית סדורה. אני סומך על המל"ג – ראיתי גם את המצגת שלכם – שלא נחזור עוד פעם בכל מלחמה ובכל שעת חירום לחפש פתרונות גם לסטודנטים, גם לאנשי המילואים, גם למוסדות להשכלה גבוהה וגם לרשויות המקומיות. כפי שאמרתי, אני סומך על יושב-ראש הוות"ת, שעושה עבודת קודש ביחד עם המנכ"לית. אני שומע את זה גם מהשטח ואני מברך אתכם. יש לך את הזמן להציג את המצגת ולהשכיל אותנו בדברים החדשים שכבר קיימים אצלכם. בבקשה. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> תודה רבה. קודם כול, אדוני היושב-ראש, תודה רבה על זימון הישיבה החשובה. אני רוצה להציג בעשר דקות תמונת מצב בהתייחס לכל הנושאים ששמת על סדר-היום כמצע לדיון, ואשמח לענות על שאלות. כעקרונות מנחים, אני כבר שנתיים וחצי עוסק גם בתפקידי וגם בתפקידי הקודם בנושא התמיכה במשרתים, זה ערך. יושבת-ראש התאחדות הסטודנטים יושבת פה, היא יודעת שזה ערך. אנחנו מעריכים את כל המשרתים שנקראו עכשיו לשירות להגן על המדינה, ואנחנו מבטיחים להם שנתמוך בהם ככל יכולתנו על מנת שהם ישלימו את לימודיהם בזמן. הנסיבות מאתגרות, מלחמה נמשכת, ובמקרה הזה מאתגרות עוד יותר כי קהילות נוספות נקראו, כמו שוטרים, כוחות ביטחון, בריאות. יש לנו פילוג רחב מאוד של מוסדות אקדמיים בכל רחבי הארץ, אחוז שונה של משרתים בכל אחד מהמוסדות, ככה שאני רואה בתפקידנו המרכזי להסיר חסמים ולתת כלים למוסדות שמאוד מנוסים בטיפול במשרתים, על מנת לתת טיפול מיטבי. אנחנו בקשר שוטף עם כולם – קמל"ר, צבא, סגל, התאחדות סטודנטים, מוסדות – ויש לנו פורום חירום שתכף אתאר, שמתכנס באופן תדיר. ישנו מתווה תמיכה קיים שכבר החלטנו עליו בתחילת השנה. ונקודה אחרונה, אנחנו לא רק מגיבים, אנחנו מנסים ליזום ולתת פתרונות לדברים בשטח. אתחיל, שוב, במצגת קצרה, אני נוגע בנקודות. כל שאלה שתרצו, בבקשה. קודם כול, יש פורום חירום במל"ג, אני עומד בראשו. אומנם אני רק חצי שנה בתפקיד אבל כבר נכנסתי אליו. מה שעשינו מתחילת המלחמה זה מייד ביום פרוץ המלחמה, במוצאי שבת, זימנו ישיבת הנהלה דחופה, ופורום החירום נפגש ביום ראשון. ומאז הוא נפגש כל יום ראשון, כשבין המפגשים אנחנו מטפלים בסוגיות שעולות מהשטח ונותנים מענה. למשל, היום אחרי הצוהריים יש התכנסות רחבה. סברתי שזה נכון לזמן את ראשי האוניברסיטאות, המכללות, המכללות הלא מתוקצבות, המכללות לחינוך, אוניברסיטת רייכמן, קמל"ר, צבא, חטיבת סגל, התאחדות הסטודנטים, מל"ג, ות"ת. יש לנו זום שייקח כמה שעות שייקח, בניסיון להגיע להסכמה על הצעות שאנחנו שמים על השולחן לשדרג את מתווה התמיכה בסטודנטים. זה לגבי פורום החירום. אנחנו מקיימים שיח עם כולם כל הזמן, כי יש למעלה מ-300,000 סטודנטים ועשרות אלפי אנשי סגל. הצרכים שונים, עם הנהלת המוסדות, עם ראשי הארגונים ור"ה, ור"מ, ול"מ, רמ"א, התאחדות הסטודנטים, שיושבת פה, כל הגורמים בצה"ל, בעיקר קמל"ר ורח"ט הסגל, וכמובן גורמים מטעם כוחות הביטחון ופיקוד העורף, גם הנחיות וגם בחינה של החרגות. על קצה המזלג, נושאים שטיפלנו בהם בשבועיים-שלושה האחרונים: קודם כול, גיבשנו מתווה עמוק ורחב בתחילת השנה, שהוא שדרוג של מתווה התמיכה במשרתים משנה שעברה עם תוספות, אתאר אותו בקצרה; שמנו דגש על מענים עבור סטודנטים שנפגעו כתוצאה מהמבצע בהשלכות הרחבות שלו; התאחדות הסטודנטים ביקשה, וסברנו שזה נכון, שלסטודנטים תהיה ודאות. באי-הוודאות הנוכחית צריך לספק להם ודאות, וסיכמנו כולנו שכל מוסד צריך לספק ודאות בכתב לפחות שבוע מראש על כל שינוי שהולך להיות; כל הזמן נתנו עדכונים למוסדות ודאגנו שהמוסדות ייתנו עדכונים לסטודנטים; היינו בקשר ודאגנו שיהיה קשר רציף בין אגודות הסטודנטים המקומיות לבין הנהלת המוסדות. והיום, כאמור, אנחנו מכנסים פורום רחב כדי לדון בכל הנקודות שעולות אצל כולם. האמת שמהרגע שהבנו ביום ראשון שזה לא יהיה אירוע של יום, יומיים או שבוע, יש חשש שהאירוע הזה יתמשך, אז אתה צודק, אדוני היושב-ראש, אנחנו רוצים להיערך בהסתכלות של לפחות חודש קדימה. יש לנו מוקד מל"ג לטיפול בפניות של סטודנטים, אבל גם סגל וגם כל חברי הקהילה פונים אליו. הוא עובד, הוא נותן מענה. קרוב ל-100 סטודנטים פנו בשלושת השבועות האחרונים וקיבלו טיפול אישי. אלה לא מספרים גדולים. בסבב הקודם מול איראן פנו כ-600 סטודנטים. אז מוקד המל"ג פועל ונותן שירות. כדי לסבר את האוזן באילו סוגיות טיפלנו: יש בעיות של הכשרות מעשיות לסטודנטים שמאוד לחוצים שאם הם לא יעשו את ההתנסות המעשית שלהם, התואר שלהם יתעכב. פנינו לפיקוד העורף וקיבלנו החרגה לקיום התנסויות בבתי חולים או בקליניקות. אותו דבר במקצועות הטיפול, החינוך והרווחה, כדי שתהליך ההכשרה של הסטודנטים לא ייפגע. זה בא כבקשה שלהם ובקשה של המוסדות. לקחנו על עצמנו, טיפלנו מול פיקוד העורף. היום יש דיון נוסף מול פיקוד העורף, בהסתכלות קדימה, חודש, אילו סוגים של החרגות אפשר לקבל ובאילו אזורים בארץ. אנחנו נותנים מידע למוסדות על סטודנטים במילואים. הייתה קצת בעיה לקבל את הנתונים מהצבא, זה גם הסתדר, כדי שהמוסדות ידעו כמה סטודנטים יש להם בכל נקודה בזמן ויתאימו את הפתרונות. הדבר המרכזי היה – יושבת-ראש התאחדות הסטודנטים העלתה אותו כל הזמן – הנושא של ודאות בתנאי אי-ודאות. כמה שאפשר לתת ודאות לסטודנטים עם סוגיה מאוד מרכזית שקשורה – זה התחיל בתקופת הבחינות, הסטודנטים מאוד מוטרדים מה יהיה עם הבחינות – יידחו, במהלך הסמסטר, סמסטר ב'. זו סוגיה מרכזית שתידון היום. אני מקווה שנגיע לפתרון גמיש שמאפשר לכל סטודנט לגשת בהתאם לנוחות שלו, כי כל אחד משתחרר בזמן אחר, חלק לא יכולים לעשות עכשיו בחינות, חלק לא מוכנים לעשות בחינות בסמסטר ב'. אין פה איזשהו פתרון קסם שמתאים לכולם. לכן בסיטואציה כזאת צריך לתת גמישות. אז זו דוגמה לסוגיות מהשבוע האחרון שטיפלנו בהן. אני רק מזכיר, זה מתווה תמיכה, והאמת שמייד עם כניסתי לתפקיד, כבר באוקטובר, טיפלתי בו. הגענו להסכמה על מתווה אחיד של כל 57 המוסדות האקדמיים לתמיכה במשרתים. סברתי שזה נכון שיהיה מתווה אחיד. לא יכול להיות שיהיו שני משרתים באותו נגמ"ש או באותו טנק שכל אחד מהם מקבל מתווה אחר, זה גורם לעוגמת נפש. אני שמח שהגענו לזה, כל המוסדות האקדמיים. אימצנו את המתווה של שנה שעברה והוספנו השנה תמיכה בייעודי קדמי כבקשת קמל"ר – אנשי מילואים וקבע, לומדי STEM, שקשה להם להשלים את החומר, קיבלו תמיכה ייעודית עם סל תקצוב ייעודי. וראינו שיש סטודנטים שמשרתים למעלה מ-300 יום, הגדרנו אותם כאוכלוסייה אחרת שצריכה טיפול פרטני נוסף. בנוסף, יש לא רק משרתים במילואים, יש לא מעט אוכלוסיות – פצועים, מפונים, כוחות ביטחון. הייתה הסכמה שצריכים לתת מענה לכולם. יש את המוקד שתיארתי, ובוות"ת אישרנו תוכנית כלכלית. הגדלנו את קרן הסיוע למשרתים במילואים, הפעלנו שתי תוכניות תמיכה: אחת – הרגילה, כמו בשנים הקודמות, והשנייה, בכסף תוספתי לשיעורים פרטיים וקבוצות קטנות לאנשי STEM. ומאז ועד היום זה לא במתווה אבל המשכנו לפעול, אפשרנו לקבל כפל מלגות "ממדים ללימודים" ו"מיל–GO", שסטודנטים משרתים יוכלו לקבל כפל מלגות. היה כשל שהם לא יכלו לקבל. ואפשרנו גם למשתחררים לקבל ייעוץ ללימודים אקדמיים בתוכנית "הישגים" למשרתים קרביים. זאת אומרת, אלה דברים שאנחנו עושים באופן שוטף גם מעבר למתווה. אז יש פה מתווה טוב. ראיתי ששמתם על סדר-היום גם את המצב הבין-לאומי, אני מתייחס אליו בקצרה. בשנתיים וחצי האחרונות יש חרם סמוי וגלוי. אנחנו כל הזמן מנטרים ביחד עם מטה שהוקם בוור"ה את הסיטואציה של החרם הבין-לאומי. בדיוק השבוע היה דיון בנושא הזה וגילינו שבשלושת השבועות האחרונים מאז פרוץ המלחמה יש עלייה בהתבטאויות בעד החרם. והיה גם נושא נוסף על סדר-היום שנקרא "הגירה אקדמית שלילית". מה שעשינו בנושא הזה, בלי קשר למלחמה, לפני ארבעה חודשים פניתי לוור"ה ולוור"מ, והקמנו מטה חירום לאומי להתמודדות עם החרם, 33 מוסדות אקדמיים. ור"מ שמו תקצוב, ור"ה שמו תקצוב ואנחנו בוות"ת, כדי לעודד את זה, מימנו כחצי מהפעילות. היעדים של המטה הזה: תגובתיות למקרה של חרם, יוזמה בנקודות מסוימות והגנה על ההשתתפות שלנו בהורייזן בסבב הבא, למרות שזה רק עוד שנתיים אבל צריך להתחיל לטפל בזה. הנושא של הגירה שלילית: עוד טרום כניסתי לתפקיד הושקו שתי תוכניות רב-שנתיות, "אור" ו"בראשית", בתקצוב שנושק ל-600 מיליון שקלים. ופה, תודה לאגף התקציבים, שבכאלה ימים נותן כזה סדר גודל של תקציב. לפני שבועיים פגשתי 22 חוקרים צעירים שסיימו פוסט-דוק' בארצות הברית ובאירופה וחזרו לארץ להיות אנשי סגל. היה מרגש בצורה בלתי רגילה. התוכנית הזאת החזירה אותם. כתפיסת עולם ולסיים, המוסדות להשכלה גבוהה הפגינו בשנים האחרונות – כבר שנתיים וחצי – חוסן ארגוני, מערכתי ויכולת הסתגלות גבוהה, כשהתמיכה בסטודנטים המשרתים הייתה ערך עליון. אני באופן אישי עוסק בזה כבר למעלה משנתיים וחצי, הן כנשיא אפקה והן בתפקידי הזה. אם נסכם, ברמה של תפיסת עולם שמשדרת DNA: למערכת ההשכלה הגבוהה יש חובה ואחריות לתמוך בסטודנטים ובסטודנטיות שנקראו לשרת את המדינה; להבטיח רציפות אקדמית של המערכת גם בתקופת המלחמה; להמשיך להכשיר הון אנושי איכותי עבור המשק, כי עצירת לימודים, אי-סיום לימודים זה הון אנושי שלא נכנס למשק – רופאים, מהנדסים – זה עלול לפגוע במשק בשלבים הבאים; ולהמשיך לשמור על הובלה בין-לאומית במחקר וחדשנות. העולם ממשיך. זה שיש לנו מלחמה וזה עוצר אותנו, אסור שזה יקרה. אנחנו צריכים להמשיך ולשמור על ההובלה שלנו. ואם אני מטיל חובה ואחריות עלינו כמל"ג- ות"ת, אנחנו צריכים לאפשר – הגישה שלי היא אחרת, היא לא כופה על המוסדות. היא אומרת: בוא נשחרר את החסמים הרגולטוריים שיש על המוסדות כדי שהם יוכלו להפעיל גמישות. הם יודעים מה הם צריכים לעשות, הם כבר שנתיים וחצי עושים את זה, וזה מה שאנחנו עושים בשלושת השבועות האחרונים, לתת להם כלים להתמודד תוך תיאום ושיתוף. וליזום מהלכים מערכתיים, ולא רק להסתפק בתגובות נקודתיות. אני פה כחלק מזה שאנחנו צריכים לפעול בשקיפות מול המוסדות, מול הסטודנטים ומול הציבור בכלל. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, על הזמן לדבר. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> תודה לך, פרופ' עמי. אני חייב להגיד לך שיש עדיין פערים בין השטח לבין המדיניות של המל"ג ושל האוניברסיטאות. אני מקווה שהמתווה שאתה מוביל יחייב את כל האוניברסיטאות, ונתחיל להרגיש את השינוי בשטח, זה חשוב מאוד. כפי שאמרתי, יש סטודנטים שנותנים את הנשמה למדינת ישראל בשירות הצבאי, ובסופו של דבר חלק מהם נתקלים בבעיות שגורמות הרבה אכזבה והרבה תסכול, ואני סומך עליך שאתה הולך בדרך הנכונה. גם רציתי לשמוע מהם החסמים שמגבילים אותך, ואם אנחנו יכולים כפוליטיקאים, כריבון כאן, לעזור לך. דבר שני, רציתי להגיד לך שמתווה אחיד, בלי ביורוקרטיה, הוא המתכון להצלחה. אני מקווה שימנעו – אנחנו סובלים מביורוקרטיה מיותרת ברוב המוסדות במדינת ישראל, לא רק בהשכלה הגבוהה, גם במשרדי הממשלה, גם בשירות לציבור, וזה לא מתאים לנו כמדינה מתפתחת, מדינה מתקדמת, מדינה שהיא מעצמת-על. בדברים האלה מחזירים אותנו לעולם שלישי. רציתי גם להתייחס לעוד דבר שדיברת עליו והוא חשוב מאוד, החרם והמצב הבין-לאומי. לא במקרה יושב מולך מר איציק משה, מייסד "בית ישראל" ב-32 מדינות בעולם. הוא גם מוביל את זה בגאורגיה. האיראנים ניסו לחסל אותו לפני שנתיים, היה סיפור ידוע וכולם מכירים אותו, והוא גם נלחם לבדו בעולם נגד האנטישמיות, גם האקדמית נגד סטודנטים ומרצים ישראלים ברחבי העולם. נשמע גם אותו ברגע שנסיים את הסבב הראשון. לכן חשוב גם ליישם. רציתי גם להציע הצעה קטנה; יש לנו מאות אלפי סטודנטים. אם המוסדות להשכלה גבוהה ייתנו שתי נקודות זיכוי או חמש נקודות זיכוי בתואר לסטודנט ברגע שיהיה פעיל נגד האנטישמיות ויעשה הסברה לטובת מדינת ישראל – תתאר לעצמך ש-300,000–400,000 סטודנטים כל יום יוציאו פוסט או ידברו לטובת מדינת ישראל, כי אנחנו מאוד חלשים בזירה הבין-לאומית בנושא הזה. בינתיים תודה רבה, וכמובן, הבמה שלך, נשמע אותך עוד. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> רק לשאול לגבי המתווה, האם הוא כבר סוכם לתשפ"ז? או מתי הוא אמור להתפרסם? אני מבינה שעובדים עליו. << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> אני מהמל"ג. על תשפ"ז לא עובדים. את שואלת על תשפ"ו? << דובר >> תמי סלע: << דובר >> עכשיו אנחנו בתשפ"ו. << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> נכון. עבדנו על מתווה תשפ"ו, והיום בערב נדבר עם כלל הארגונים על כל מה שקורה במבצע הנוכחי. לא התחלנו לדבר על תשפ"ז. אני מזכיר שיש את הכללים שמהווים בסיס. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> כן, אבל הם בסיס הרבה – הרף של הכללים הוא הרבה יותר - - - << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> יש את כללי זכויות הסטודנט הבסיסיים. בתחילת השנה הצגתי בשקף קצר את ההסכמות הרחבות בתשפ"ו. היום אנחנו הולכים לעשות שדרוג שמותאם לאירוע שאנחנו עוברים עכשיו. ובכלל, אם מעניין אותך, אני עובד עם יאיר על הגדרה של נוהל טיפול בחירום שיהיה לאורך זמן, כי אני מסתכל על חמש השנים האחרונות ואנחנו רק במשברים. חייב שיהיה לנו נוהל מסודר לטיפול בחירום, שהוא תוכנית מגירה, קורה משהו – מוציאים אותו מהמגירה. הוא בשלבים סופיים. << אורח >> יובל וורגן: << אורח >> אני גם רוצה לשאול שאלה. אני ראש צוות בממ"מ של הכנסת. דבר נוסף שקורה פה במקביל למצב הביטחוני זה דיוני הכנסת על התקציב. במצגת שלך, פרופ' מויאל, לישיבה הקודמת בוועדת המשנה הייתה שקופית על התקציב שבסוף לא הגענו אליה, אבל אני לא יודע אם חברי הכנסת יודעים, בתקציב ההשכלה הגבוהה יש שחיקה ריאלית. יש אומנם גידול נומינלי, אבל הוא הרבה יותר קטן מהגידול בתקציב המדינה. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> זה הזמן לדבר כי אנחנו בהכנת תקציב. << אורח >> יובל וורגן: << אורח >> בדיוק בגלל זה אני מעלה את זה עכשיו. אז א', השאלה היא: האם בימים האחרונים, בעקבות שינויים בתקציב סביב הוצאות המלחמה, יש קיצוץ נוסף בתקציב ההשכלה הגבוהה? ו-ב', האם השחיקה באופן כללי, וככל שיש קיצוצים נוספים, לא פוגעת גם ביכולת שלכם לתת מענים למצב הביטחוני? << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> קודם כול, תודה רבה על השאלה. יש לי שקף מסודר שהראיתי במצגת הקודמת. המסרים המרכזיים מהשקף הם כאלה: בעשר השנים האחרונות תקציב מערכת ההשכלה הגבוהה כתוצאה מתקציב המדינה ירד מ-3.1% ל-2.3%. המספרים גדלו באופן אבסולוטי, אבל בעוד תקציב המדינה גדל בערך פי שניים בעשור מ-300 מיליון ל-660, תקציב מערכת ההשכלה הגבוהה גדל רק ב-50%. כשאתה לוקח את כל עלויות השכר והעלויות התפעוליות בלי האתגרים, התקציב שלנו היה צריך לגדול ב-98%. אני די מדקלם את השקף, זה מצבנו. נכון להיום, התקציב שלנו השנה נשמר על פי התוכנית הרב-שנתית. הבנתי בימים האחרונים שכנראה יהיה קיצוץ רוחבי של 3% כמו כולם. אבל אני חייב להודות בכנות שקיבלנו תקציב תוספתי של 1.3 מיליארד ש"ח למחשב-על, שחשבתי שהוא חשוב מאוד בשביל בינה מלאכותית, ותקציב תוספתי של 600 מיליון ש"ח להקמת אוניברסיטת קריית שמונה, כדי שזה לא יהיה על המערכת. אבל כן, אם בדיון היום ידובר על סיוע נוסף לקבוצות של משרתים, נזדקק לכסף כדי לתמוך בדבר הזה, כי הסעיף התקציבי הזה אצלי כנראה יחרוג. לא הגבלתי את מספר המשרתים, נתנו סכום למוסדות פר משרתים. עכשיו מספר המשרתים כנראה יגדל באופן משמעותי ונזדקק לכסף לסייע בנושא הספציפי הזה. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> מאה אחוז. תודה. איתנו תת-אלוף בני בן ארי, הקמל"ר. נשמח לשמוע אותו בזום, בבקשה. << אורח >> בני בן ארי: << אורח >> שלום, קודם כול, אני מתנצל שאני לא שם פיזית איתכם, הדיון הזה מאוד חשוב לנו אבל הנסיבות והתפקיד המבצעי מחייבים ולכן אני בזום. ראשית, אפתח ואגיד שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה יוצא דופן בשנתיים האחרונות, והוא רק מתהדק, עם כלל הגורמים, גם עם המל"ג וגם עם המוסדות – עם ור"ה, ור"מ והתאחדות הסטודנטים. יש פתיחות וקשב ויש גם רצון גדול מאוד לסייע, ואנחנו הולכים ומתפתחים ומדייקים את המתווים בהתאם למצב. חשוב להבין שכשיצאנו לדרך עם מתווה תשפ"ו, שדיברו עליו עמי ויאיר, הוא יצא עם הנחות יסוד לתכנון שדיברו על תקופה מסוימת שמשרתי המילואים יעשו בשנת 2026. הגרף דיבר על זה שהם יעשו פעם אחת בשנה את אותה תקופה. לצערי, אנחנו נמצאים במציאות שהשתנתה, והתעצמות המלחמה חייבה אותנו לגייס מילואים בהיקפים רחבים, גם במערכים שפחות השתמשנו בהם בזמן האחרון, והדבר הזה באמת מחייב, כמו שאמר עמי, התאמות של המתווה בדיוק למצב הקיים, וזה בדיוק מה שאנחנו מתכוונים לעשות. יש שיח על הכול, הכול על השולחן, מדחיית הסמסטר ועד מענה נוסף בשיעורי עזר וכו'. אנחנו מתכוונים לטפל במשרתים גם להעלות את התקציב מצידנו, מצד צה"ל ומשרד הביטחון בהקשר התמיכה ושיעורי העזר כשאותו משרת חוזר ללימודים, שזה, להבנתנו, אחד האתגרים הגדולים ביותר – איך אני מצליח לחזור ללימודים? איך אני מצליח להשלים את הפערים וליישר קו עם חבריי ללימודים שלא עשו מילואים? ואת הדבר הזה אנחנו מתכוונים להעצים ולהגביר. אנחנו מתכוונים לטפל גם בבנות הזוג או בני הזוג של המשרתים, ואפילו הייתי אומר לשדרג במידה מסוימת את המענה לאנשי הקבע שעד עכשיו קיבלו מענה חלקי. ואם נמצאת פה גם רח"ט הסגל אז היא תרחיב על זה בהמשך. אנחנו מבינים שצריך לתת כרגע מעטפת מוגברת וטובה יותר למשרתים, כשמה שעומד לנגד עינינו זה קודם כול לראות שהאנשים האלה, שמקריבים את חייהם ומשלמים מחירים ברמה האישית ובמעטפת שלהם הרבה יותר מכולם, יקבלו את המעטפת הטובה ביותר ויצליחו עד כמה שניתן לשמר את המעטפת האזרחית, כולל הלימודים וכולל לסיים תואר במדינת ישראל. ואת זה אנחנו מנסים לדחוף ולעשות בכל הדרכים. נצא עם הדבר הזה ברגע שהוא יהיה מוסכם, מושלם ומתוקצב במהירות האפשרית. שוב, אני חייב לציין פה לטובה את המל"ג, את עמי ואת מאיה, שבאמת דוחפים לעניין הזה לא פחות מאיתנו, ואני בטוח שנביא למתווה או להתאמות למתווה – ככה הייתי מדייק את זה, כי המתווה בסך הכול נותן מענה בסדר רק שהמציאות השתנתה, ולכן צריך להתאים אותו ולדייק אותו. אני בטוח שנדע להביא בזמן קצר מאוד בשורות משמעותיות לסטודנטים. יש ציפייה גדולה מאוד מאיתנו, מהשטח. הסטודנטים בשטח מוטרדים, מודאגים, זה נפל בדיוק באמצע בין תקופת סמסטרים ושם אתגרים גדולים מאוד, גם בהקשרי הבחינות וגם בהקשרי הכניסה לסמסטר ב', ונתאים את הדברים. ואם צריך בהמשך כי העסק יתארך, חלילה, אז נתכנס שוב ונעשה עוד פעם את ההתאמות. עוד פעם, יש פה גופים שרתומים לעניין וחשוב להם לעזור, ואני בטוח שביחד נדע לעשות את זה. לצערי, לא אוכל להישאר לכל אורך הישיבה. בגלל זה גם ביקשתי להתייחס מוקדם. אז אם יש שאלות אליי, בשמחה, ואם לא, זה גם בסדר. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> תודה רבה. חברים, יש הערות או שאלות? פרופ' עמי, יש לכם הערות למה שאמר הקמל"ר? << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> לא, אנחנו בקשר שוטף איתו, הייתה לי שיחת בוקר איתו, דיברנו גם על כסף וגם על כל הסוגיות שהוא אמר. ואנחנו נפגשים עוד פעם, ב-16:30 אחרי הצוהריים. אנחנו בסדר גמור, עובדים באופן מתואם. נכון, בני? << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> אוקיי, בני, תודה רבה. נשמע את יושבת-ראש התאחדות הסטודנטים הארצית, סיון, בבקשה. << אורח >> סיון קורן: << אורח >> בוקר טוב. תודה, חבר הכנסת, גם על הדיון החשוב הזה, גם על הבמה שאנחנו מקבלים פעם אחר פעם להשמיע את הקול הזה. תודה מיוחדת בהחלט, ואני חייבת להתחיל בזה, לפרופ' עמי מויאל ולד"ר מאיה, מנכ"לית המל"ג, וליאיר הראל מהמל"ג. אנחנו בתקופה של שיתוף פעולה יוצא דופן בין הגורמים ומרגישים שיש לכם ממש אוזן קשבת ומציאת פתרונות. אז הסטודנטים בידיים הנכונות. עם זאת, כפי שחבר הכנסת אמר קודם – אולי אתחיל ברמה האישית, אתמול בלילה גיליתי שבעלי כנראה שוב הולך למילואים, אחרי 400 פלוס ימים; אחותי גרה בתל אביב, תל אביב מטווחת, כל הלילה היא לא ישנה, ואני דואגת גם לאחותי; אני דואגת גם לעצמי, שאנחנו קמים לאזעקות באמצע הלילה. המציאות הזאת היא סופר מורכבת, ואני רוצה להגיד שמערכת ההשכלה הגבוהה, שהיא באמת מנוע לצמיחה ולחופש מחשבתי, צריכה לצאת מהקופסה, במיוחד בזמן משבר. ואנחנו רואים את זה – משבר אחרי משבר, כשכרגע רבע מיליון סטודנטים מחכים לאיזושהי ודאות, בעיקר בנושא הבחינות שלהם. לא רק, כי הצלחנו לייצר איזושהי ודאות לגבי פתיחת סמסטר, אנחנו מצליחים לפתור בעיות נקודתיות שאנחנו מציפים מול המל"ג, וגם אגודות הסטודנטים נמצאות בתוך הלופ הזה, שזה מאוד חשוב ואנחנו מודים לכם על זה. אבל השורה התחתונה – וקיבלנו כמה פניות שתכף אתן טעימה מהן, שאלתי את הסטודנטים על מה הם רוצים שאדבר היום – התחושה המרכזית היא שלא יודעים מה קורה מחר בבוקר, כשיש מוסדות שהודיעו שתקופת הבחינות של סמסטר א' נדחית לתקופת הבחינות של סמסטר ב'. זה לא פתרון. זה לא פתרון בשום צורה. זה אפילו די יוצר עוד עומס, עוד לחץ ועוד בהלה בקרב הסטודנטים שהיו אמורים להיבחן וכבר מרגישים שהם צברו פערים. ואנחנו אפילו לא מדברים כאן על אוכלוסיות מיוחדות שלגביהן בכלל צריך לחשוב פה מחוץ לקופסה, מחוץ לכל הקרטונים. אנחנו מבינים שאין פתרון אחד שמתאים לכולם ויש שונות בין המוסדות, יש כאלה שכבר התחילו ללמד. אנחנו כן מבינים עוד משהו – והדבר הזה צריך לחלחל כהנחת יסוד – סטודנט היום זה כבר לא ילד בן 23 שרק השתחרר מהצבא. סטודנט היום יכול להיות גם הורים לילדים. מערכת ההשכלה הגבוהה מנגישה את עצמה משנה לשנה ואנחנו מברכים על זה, ועם זאת היא קולטת אוכלוסיות חדשות שיש להן אתגרים חדשים. ובדרך כלל במצבי משבר הסטודנטים הראשונים שנפגעים אלה אוכלוסיות הקצה, אוכלוסיות הקצה שאין להן מרחבים מוגנים, אוכלוסיות הקצה שגרות בפזורה הבדואית, שבאות ממשפחות חרדיות, שיש להן שבעה ילדים בבית ואין להן איפה ללמוד. הן לא מצליחות לעלות לזומים, כי גם לילדים שלהן יש זומים, הורים לילדים. אנחנו נמצאים במצב שהוא סיר לחץ שהולך וממש סוגר גם על הסטודנטים, כשלא ידוע מתי הדבר הזה מסתיים. כמו שפרופ' עמי אמר, יש אוכלוסיות מיוחדות שגויסו במלחמה הזו שלא ראינו בסבבים קודמים, והמעגל הזה גם צריך להתרחב מעבר למשרתי המילואים, גם כוחות הצלה וביטחון, גם אנשי רפואה שעובדים מסביב לשעון וגם צריכים לסיים את התואר בתקופה הזו. ומעבר לוודאות של שבוע קדימה, אנחנו חייבים לפתור את סוגיית הבחינות, וזה משהו שאני מתפללת שנצליח להגיע אליו בפגישה היום, כי סוגיית הבחינות דרמטית, היא דרמטית, וסטודנטים צריכים להיבחן כשהמוסדות מסרבים לבחון באופן מקוון – ואנחנו יכולים להבין את זה, אפשר להבין את זה. ומהצד השני, חייבים לייצר פתרונות לבחינות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> סיון, את יכולה לפרט את הנושא הזה? מה הדרישה שלכם? איפה - - - << אורח >> סיון קורן: << אורח >> כן, יש הרבה דברים שאפשר לעשות. קודם כול, רוב המוסדות כבר סיימו עם מועדי א', וזה גם מקשה עלינו, כי מועד א' צריך להיות זהה במתכונת שלו, באופן ההיבחנות, למועד ב'. וזה יוצר איזשהו פער שלא מצליחים למצוא פתרונות יצירתיים למועד ב', לרבות הערכות חלופיות, ואני לא אוהבת להשתמש במילה הזאת לכשעצמה כי אני לא אוהבת להגיד למרצה בדיוק מה לעשות. אני אוהבת לתת לו איזה סל, ומהסל הזה הוא יחליט מה הוא רוצה לעשות. אז למעט הערכות חלופיות אפשר לתת גם בחינות מותאמות, אפשר להוריד קצת מכמות החומר הנלמד, אפשר לתת הארכת זמן גורפת. היום אנחנו יודעים להגיד גם על סטודנטים עתידיים. נגיד, פנו אליי סטודנטים עתידיים שאמורים לעשות את הפסיכומטרי בסוף החודש. מה הם אמורים לעשות כששנת הלימודים נפתחת, יש להם פתח מסוים של קבלה ללימודים וכרגע לא צפוי להיות להם ציון בפסיכומטרי הנוכחי, כשהאופציה היחידה שמאל"ו נתנו להם היא לדחות למועד הבא? המועד הבא כבר לא מכניס אותם לשנת הלימודים הנוכחית. אנחנו בבעיה שמוקפת 360 מעלות, וזה נופל על הרבה מאוד אנשים ונוגע בהם. עוד משהו מאוד מאוד חשוב זה לספור ספירה כפולה של ימי המילואים. יש תקדים, יש מוסדות שכבר עשו את זה. אין שום סיבה שסטודנט ייפגע מדחיית הסמסטר והוא בכלל גויס ב-28 בפברואר, כשהתחילה המערכה. כל הימים הללו, מ-28 בפברואר עד היום, צריכים להיספר לו לסמסטר ב', שיוכל להיכלל בקבוצות התאמות למשרתים. חייבים לעזור להם עם זה. אנחנו במצב בלתי סביר. זה שתיים. כמובן לשתף את אגודות הסטודנטים בקבלת ההחלטות. אני יכולה להגיד שזה קורה ואנחנו מברכים על כך. והכי חשוב, שכל עוד מצב הלחימה נמשך לא יאכפו חובת נוכחות בשיעורים. ואני יודעת שההנחיות ירדו, גם המועצה להשכלה גבוהה – שלא תיאכף חובת נוכחות, וגם המוסדות כבר מכירים בזה, ועדיין יש מרצים סוררים שהחליטו שכרגע הם אוכפים חובת נוכחות, ואם נתחיל עכשיו להילחם על כל מקרה פרטני כזה, ייפלו פה סטודנטים בין הכיסאות ואנחנו לא רוצים להגיע למצב הזה. אסיים בקצת מהתגובות שהתקבלו מהסטודנטים: ביטול חובת נוכחות, שיעורים מוקלטים – איך בשנת 2026 אין שיעורים מוקלטים? אני חייבת להבין את הסוגיה הזו אחת ולתמיד. אני לא מצליחה להבין למה עדיין יש מרצים שמסרבים להקליט את השיעורים שלהם, וזה כבר לא קשור לתשתיות שקיימות במוסד. אתה יכול להקליט שיעור בזום, אפשר ללחוץ רקורד. זה אחד. שתיים, כפי שאמרתי בהתחלה, חוסר ודאות סביב בחינות זו באמת סוגיה שאנחנו מקבלים ללא הרף, השפעת המצב הביטחוני, גם על היכולת ללמוד. עשינו סקר, פרסמנו את התוצאות שלו בשבוע שעבר, 82% מהסטודנטים טוענים שהם פשוט לא מצליחים ללמוד בתקופה הזאת, וזה בעיניי נתון שמתיישב עם המציאות. למידה מרחוק לא בהכרח מותאמת, יש מרצים שבזמן אזעקה ממשיכים ללמד, אם האזעקה לא אצלם. יש כל מיני בעיות קטנות שצריך פשוט להחליף תקליט. אנחנו כבר לא במצב רגיל, והתקליט הזה חייב להיכנס למוד אחר ולהבין שצריך פה התחשבות יתרה, לא רק במשרתי המילואים, גם באוכלוסיית הסטודנטים כולה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> תודה, סיון. איתנו בזום רקטורית אוניברסיטת תל אביב, פרופ' נגה. << אורח >> נגה קרונפלד שור: << אורח >> שלום לכולם, תודה על ההזדמנות לדבר. שמי נגה קרונפלד שור, אני פרופ' לזואולוגיה ורקטורית אוניברסיטת תל אביב. נכנסתי לתפקיד הזה רק באוקטובר האחרון, אז יחסית ליושבים פה אני עם פחות ניסיון, אבל בדיון הזה אני מייצגת את הרקטורים של כלל האוניברסיטאות. קודם כול, אני רוצה להודות לפרופ' עמי מויאל על ההובלה בנושא הזה וגם על ההצגה המצוינת. אני חושבת שהתיאום שמל"ג-ות"ת מובילים הוא מצוין וגם העבודה עם הקמל"ר מאוד מקלה עלינו בקבלת החלטות. השאלה שאנחנו מתמודדים איתה – של איך להבטיח רציפות אקדמית בתקופת מלחמה, תוך כדי שאנחנו גם מוודאים שלא נפתח פער בין סטודנטים שממשיכים ללמוד, לא כרגיל אבל יכולים להמשיך, לבין סטודנטים שנפגעו מהמצב הביטחוני, או בגלל שהם נפגעו מטילים, המגורים, או בגלל שהם במילואים או בכוחות הביטחון – היא מאוד לא פשוטה. זה סוג ההחלטות שאנחנו צריכים לקבל בזמן אמת וזה בתנאים של אי-ודאות מתמשכת, כי המצב משתנה מיום ליום וכולנו כל הזמן קשובים להוראות שמגיעות מפיקוד העורף, ממל"ג-ות"ת ומהקמל"ר, ומנסים להתמודד איתן ולהוריד אותן לשטח כמה שיותר מהר. אם מסתכלים על ההחלטות של המוסדות, אנחנו רואים בצורה מאוד ברורה שאין פתרון אחד שמתאים לכולם, אבל יש עקרונות משותפים. כולנו מנסים לשמור בו-זמנית גם על הביטחון של הסטודנטים ושל הסגל, גם על הוגנות ועל הפעילות האקדמית. וכל אחת מהאוניברסיטאות בחרה תמהיל קצת שונה של דחייה של הלימודים, למידה מרחוק, התאמות הבחינות, קיצור סמסטר. השונות הזאת לא מלמדת על בלבול או על חוסר אחידות, אלא על ניסיון מאוד רציני של האוניברסיטאות להתאים את הפתרון למציאות המשתנה ולהנחיות של פיקוד העורף, תוך שיח עם כל הקהילות שמרכיבות את המערכת האקדמית, כולל שיח עם אגודות הסטודנטים. אני חושבת שברור לכל מי שיושב בדיון הזה שהאוניברסיטה הפתוחה שונה מאוניברסיטת תל אביב, וששתיהן שונות מהטכניון או מוויצמן, ואין טעם לכפות אחידות. האחידות צריכה להיות במטרה אבל לא בפתרונות. למשל, היכולת להשתמש בהוראה היברידית או בהקלטות, שהיא פתרון זמני חשוב, לא תמיד מתאימה, ויש תחומים שבהם גם הוראה מרחוק לא מתאפשרת, בעיקר כשמדובר במעבדות, בדיונים, בהכשרות קליניות, בקורסים מעשיים, במחקר. בנוסף, השאלה המרכזית היא לא רק מתי פותחים את הסמסטר אלא, כמו שהעלתה כאן נציגת התאחדות הסטודנטים, הנושא של הבחינות ואיך עושים את זה באופן הוגן כלפי כל הסטודנטים. אבל בתוך כל הסטודנטים אלה גם כל מי שנפגעו מהמצב הביטחוני, וגם במקרה הזה ההרכב של הסטודנטים באוניברסיטאות לא שווה, אפילו לא מבחינת פיזור גילים. ויש סט שלם של כלים שנוכל להשתמש בהם בנושאים של הבחינות, כמו מתן עוד מועדים בבחירה, שחלק מהם למשל יכולים להיות במהלך הסמסטר וחלק לאחר סיום שלו, וכל סטודנט יוכל לבחור איזה מועד; להעביר חלק מהבחינות להערכות חלופיות, או הפסקה של הלימודים, למשל בשבוע או שבועיים באמצע הסמסטר, כדי לערוך בחינות. ספציפית לגבי ההקלטות, אני חוזרת שוב על זה שאי-אפשר להקליט את כל הקורסים. אני מאוד מסכימה שכל הקורסים הפרונטליים צריכים להיות מוקלטים ומונגשים לכלל הסטודנטים כרגע, אבל יש קורסים שזה מאוד קשה לעשות את זה איתם והם מבוססים למשל על דיונים, גם אם זה לא קורס מעשי. וקורסים כאלה קשה מאוד להשלים מהקלטה. הדבר האחרון זה הנושא של משרתי המילואים, קבע, כוחות הביטחון, נפגעי מלחמה, אם זה פיזית או נפשית. הם זקוקים לא רק להצהרות תמיכה, אלא באמת למעשים, כמו מועדי בחינה חלופיים, הפסקות יזומות לצורך השלמות, הקלטות, להתראה מוקדמת, מעטפת לימודית ורגשית, ואני חושבת שכל האוניברסיטאות עושות מאמץ גדול לתת את כל השירותים האלה בצורה מיטבית. בסך הכול ההחלטות של כל האוניברסיטאות משקפות את הניסיון להשיג את כל המטרות האלו של שמירת הרף האקדמי בלי להשאיר מאחור את מי שנשאו בנטל הביטחוני, או נפגעו תפקודית, או מי שלא יכול ללמוד ברצף, גם בגלל המצב האישי שלו בבית. כאמור, המציאות מאוד דינמית, אנחנו עובדים בתנאי אי-ודאות, והבחירות השונות של כל אוניברסיטה מראות שהמערכת פועלת, מסתגלת ומגלה אחריות. אנחנו שמחים לשמוע ביקורת ומנסים לענות עליה ולשפר את הפתרונות שלנו, אבל בגדול כולנו מנסים למצוא פתרונות מיטביים למצב ומקווים שהוא יתייצב. תודה. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> תודה לך. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני יושב-הראש. בוקר טוב לכולם. קודם כול, תודה לאנשי ההשכלה הגבוהה ולהתאחדות הסטודנטים שנמצאים כאן. אנחנו נמצאים במתח כבר מתחילת המלחמה בין שני וקטורים, האחד זה הרצון לתת פתרון לכולם, לכל האקדמיה בישראל, אל מול הייחוד של כל מוסד כמו שנאמר פה, וההבחנה בתוך הסטודנטים זה ציר נוסף בין אלה שלכולם יש קושי לבין אלה שיש להם קושי נוסף. אני רוצה להציע כאן כמה כיוונים. קודם כול, בוא נתחיל עם המילואים כי זה הכי קל. צריך להיות פה ברור לכולם, אנחנו לא בסבב ארבע או חמש, חזרנו לתחילת המלחמה. כלומר, סטודנט במילואים כרגע נמצא והולך להיות באותו עומס, לחץ, לפחות כמו בחודשים שאחרי 7 באוקטובר, בעיקר למי ששותף לתמרון בלבנון, אבל אי-אפשר להבדיל ביניהם. זה 120,000 חיילי מילואים נכון לעכשיו, וזה עוד יגדל, שהעומס עליהם כרגע מונע מהם להיות סטודנטים. זה גם לא אלה שעשו לנו מבחנים ברפיח, מבחנים לרפואה ומבחנים לזה, ואני רוצה שנהיה על זה. והצפי הוא – זה לא איראן, זה לבנון. לכן אני אומר כאן, מי שנמצא במילואים והוא סטודנט כרגע, מאוד יכול להיות שאת סמסטר ב' הוא לא ילמד. עכשיו צריך לחשוב מה עושים עם זה, אנחנו בבעיה עם זה. וזה הרבה יותר גרוע, כי הוא גם אחרי שנתיים וחצי, כמעט כל מי שעושה עכשיו מילואים. ולכן אני מבקש בהשכלה הגבוהה בכלל, בוות"ת ובכל המוסדות האקדמיים, שנהיה על האירוע הזה, כי אני חושש – אני אומר שוב, וגם אספר - - - << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> לא היית בהתחלה אז - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אני יודע, אבל קיבלתי את התקציר של מה שעמי אמר. << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> הגישה של היום - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אני מבין, אני רק אומר שוב, אני מדגיש את זה, כי ביום ראשון ביקרתי כאן כמה גדודי מילואים. הסטודנטים שם לא לומדים, הם לא מצליחים ללמוד. << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> הם לא אמורים ללמוד במילואים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> בסדר, ועדיין, אתם יודעים איך זה. אתמול עשיתי קבוצת מיקוד לקראת הדיון הזה עם 70 סטודנטים מכל רחבי הארץ עם אפיונים הכי שונים בעולם. אז קודם כול, בוא נשים את המילואימניקים בצד. ועמי, לא היית איתנו בתחילת המלחמה בתפקיד הזה, הוועדה הזו – ודבורה תעיד – יודעת להיות מאוד נוקשה בנושא המילואים. כלומר, אם תהיה תחושה שעם כל הרצון הטוב – לא אתם, אלא בסוף מוסד קצה כלשהו. סימון ואני הגענו למוסד מסוים בינואר 2024, לא ננקוב בשמו, ואמרנו להם: חבר'ה אם לא תתיישרו, נעשה כל מה שהכנסת יודעת לעשות. הם היו החריגים, הם היו היוצאים מן הכלל. אני אומר את זה כאן מאנשים שמכבדים השכלה גבוהה, מכבדים עובדי ציבור ורוצים בהצלחתם. זה אחד. לכן אני רק מבקש שנושא המילואים יהיה קונצנזוס בכל ההשכלה הגבוהה, וטיפלנו בהמון בעיות במלחמה הזו. בכנות, אנחנו פחות שומעים את זה עכשיו, אבל מצד שני, הבעיות יצטברו. אז בבקשה מכם, תנסו בכל השפעתכם, על אחרון המוסדות האקדמיים, בנושא המילואים – מקסימום התחשבות. אחרי שאמרתי את זה, אני רוצה לגעת בשאר הסטודנטים. מצד אחד, אנחנו רוצים לעזור להקל. מצד שני, יש הקלות שהורגות את התארים שלנו, וגם הסטודנטים צריכים להבין את זה. ואני יודע שזה מסר לא פופולרי אבל, סיון, אנחנו צריכים להגיד אותו. קשה להיות סטודנט במדינת ישראל, אבל אם נוריד את הסטנדרט – תראו, אמרתי את זה לשר החינוך בזום שהיה לנו בשבוע שעבר, הבגרויות פה במדינת ישראל הן פח אשפה, הן לא מוכרות בשום מקום בעולם. אתם, בצדק, כבר לא מתייחסים ברצינות לבגרויות שלנו, כי כל שנה מורידים את הסטנדרט, או עושים התאמות, או עושים הקלות, כי אין לנו סטנדרט בבגרויות. אי-אפשר להשוות את הבגרות של תשפ"ו לבגרות של תשפ"ה, כי היא לא מנורמלת לכלום. ולמרות זאת, לא תהיה ברירה וניתן הקלות לתלמידים – אם ראיתם את הסרטון המגוחך של השר מהבוקר. אין ברירה כי זו המערכת. בהשכלה הגבוהה צריך לעבור מסר: נלך לקראת הסטודנטים בכל מה שלא פוגע ברמה האקדמית. מילת המפתח ששמעתי גם קודם בשמך: גמישות. ודרך אגב, בתוך הסטודנטים – אזכיר דווקא מבן-גוריון, אבל זה קיים בעוד מקומות; ראש חוג שלא מרים טלפון, או הוא או העוזרים שלו, או הצוות שלו, ובודק מה שלום הסטודנטים שלו לא עושה את העבודה שלו, גם כשיש לו 300 תלמידים. כלומר, חלק מהאירוע זה יחס, זה קשר, זו גישה. זה הרוב. הקלות – במשורה, בזהירות, כי אנחנו לא רוצים להוזיל את האקדמיה הישראלית, מעבר לכל מה שהיא מתמודדת איתו. ולכן צריך להיות פה ברור – גמישות בהיבטים שלא פוגעים ברמה האקדמית. גמישות – כן, לא להוריד רמה. תודה. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> משה, אני רוצה להתחבר לחלק מהדברים שלך. אני מאמין בבגרות איכותית ולא כמותית. אנחנו סובלים מזה במגזר שלנו. אנחנו מובילים בבגרות מה שנקרא כמותית - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> לא רק זה, גם באים תלמידים עם 40 יחידות, ואז אתם אומרים להם: חבר'ה, אבל אנחנו סופרים רק ארבעה מקצועות, מה אתם רוצים? – אה, לא אמרו לי בתיכון. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> והם לא מצליחים להיכנס לא לטכניון ולא למוסדות להשכלה גבוהה בארץ. הבגרות האיכותית היא החשובה ביותר, ולכן גם משרד החינוך צריך לעשות שינוי אדיר. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אמרה כאן סיון כשבדיוק נכנסתי – ודאות. למרות תנאי חוסר ודאות, בוא ניתן לסטודנטים ודאות לסמסטר השני. במובן הזה ההחלטה לדחות פתיחה, לדחות לאחרי פסח, לקצר כבר את סמסטר ב' בחלק מהמוסדות – זו ודאות. לומר: חבר'ה, זה מה שהולך להיות. וכמו שאמרתי, זה יהיה בתנאי מלחמה. בוא ניתן את זה. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> איתנו בזום סטודנטית בשם שקד, שיש לה מה להגיד בנושא הזה. << אורח >> שקד מרים כהן: << אורח >> שלום, אני סטודנטית להנדסת תוכנה בבן-גוריון, מילואימניקית. יצאתי מחוץ לבסיס, אני במשמרת. בן הזוג שלי כרגע לוחם בצפון, בלבנון, אחרי עזה והכול. הוא גם סטודנט להנדסה בבן-גוריון. בהמשך לדברי חבר הכנסת, לא באתי לבקש הקלות, באתי להודיע שמפלים אותנו לרעה, פשוט ככה. דורשים מהסטודנטים בבן-גוריון משהו שלא דרשו אף פעם מאף סטודנט לאורך ההיסטוריה, וזה להיבחן על שני סמסטרים במקביל, ואסביר. היה חוזה כתוב עם האוניברסיטה, ובו סטודנט מילואימניק שלא יכול להתכונן ולגשת למועד א' יוכל להיבחן במועד ב' ו-ג' בתאריכים שהם לפני שמתחיל העומס של המועד הבא, שזה סמסטר ב'. בעקבות מבצע שאגת הארי החוזה הזה הופר, לא באשמת האוניברסיטה. מה שקרה זה שהסטודנטים הרגילים, שלא עושים מילואים, כבר סיימו להיבחן על כל הבחינות של הסמסטר – מועדי א', חלק ממועדי ב'. הם סיימו את החובות של סמסטר א', והם מתחילים עכשיו את סמסטר ב', כשהאוניברסיטה התחילה ביום ראשון בזום, מי שלא יודע. הם עכשיו מתחילים בראש שקט. והמילואימניקים, ביניהם אני, בן הזוג שלי ועוד, לא סיימנו להיבחן על סמסטר א'. ועכשיו האוניברסיטה דורשת מאיתנו להתחיל את סמסטר ב' – קורסים חדשים, חומר חדש – כשהיא שמה לנו אחרי פסח את מועדי ב' שנשארו, של סמסטר א' הקודם – יש פה הרבה א', ב', ג', אבל תעקבו – ואת מועדי ג' היא עדיין לא פרסמה, אפרופו ודאות. אין מועדים למועדי ג', אבל הצפי הוא שהם יהיו בסוף סמסטר ב'. זאת אומרת, היא דורשת מאיתנו להיבחן על שני סמסטרים במקביל. זה לא אפשרי. יש לזה פתרונות. אם יהיה לי עכשיו זמן, אציע אותם. הפתרונות הם שיהיה מתווה שהמל"ג יחייב גם את האוניברסיטה. האמת שמי שצריך להתערב – אני מבינה את העצמאות לכל אוניברסיטה, וקשה לומר את זה, אבל מרגיש שהשיקול של האוניברסיטה לפתוח את הסמסטר הוא בעיקר כלכלי. זו לא צריכה להיות החלטה של האוניברסיטה בין כסף – זאת אומרת, יכול להיות שלטכניון יש יותר תקציב ובגלל זה הם פותחים אחרי פסח, ולבן-גוריון יש פחות תקציב ובגלל זה הם פתחו עכשיו. זה לא אמור להיות שיקול האוניברסיטה, זה אמור להיות שיקול המל"ג. הפתרון הוא שיפרסמו עכשיו מתווה שאומר שמילואימניק שלא סיים להיבחן על סמסטר א', את כל המבחנים של סמסטר א', יקבל פטור גורף או דחייה גורפת של כל העבודות, המטלות והבחנים של סמסטר ב' עד אחרי שהוא יסיים את המבחנים של סמסטר א'. וגם שיאפשרו לנו לוח בחינות שכבר יפרסמו לנו וגם - - - << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> הבחינה למילואימניק שחוזר לקמפוס – יש לו כמה אפשרויות, ועם כל הכבוד, לפי הכללים זה אמור להיות גם בהסכמת הסטודנט. לא כל כך הבנתי אם - - - << אורח >> שקד מרים כהן: << אורח >> לא, לא, זה שקר, זה שקר. << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> שנייה, לא כל כך הבנתי, אני לא מכיר את המקרה, ולכן צריכים לבדוק אותו לפני שמתלוננים. אשמח שתעבירו את הפנייה הזאת למוקד המל"ג ונבדוק את זה. << אורח >> שקד מרים כהן: << אורח >> אין לנו שום אופציות. יש לנו שני מועדי ב' שקבעו לנו אותם אחרי פסח. זאת אומרת, אנחנו עכשיו ממשיכים את סמסטר ב', חומר – הכול נושא חדש. לי אישית יש שני מועדי ב' של סמסטר א' שקבעו לי לאחרי פסח. מועדי ג' – אפילו לא פרסמו אותם ואמרו שהם יהיו אחרי מועדי ב'. זה אומר שהם יהיו בסוף סמסטר ב'. אלה האופציות. אני לא יודעת על מה אתם מדברים, אלה האופציות. אני לומדת הנדסת תוכנה, שנה ב', מבקשים ממני עכשיו להיבחן על שנה שלמה, שנה אקדמית. לא מבקשים את זה מאף אחד. ויש פתרונות. אם רק תסתכלו לנו בעיניים ותרצו לראות אותנו, יש פתרונות. הפתרונות הם: להרגיע אותנו, להגיד לנו: אין בעיה, תסיימו קודם כול עם מועדי ג' ורק אז תגישו את העבודות והבחנים של סמסטר ב'. תסיימו קודם כול את המבחנים של סמסטר א', ניתן לכם חודש להתכונן, מה שהיה אמור להיות לפני איראן, שיש זמן להתכונן, להשלים את החומר של סמסטר ב', ורק אז ניתן לכם להיבחן במועדי א', ב' ו-ג'. זאת אומרת, לוח בחנים נורמלי, רחב, אחרי שסיימתם את סמסטר א' והיה לכם זמן להתכונן, עכשיו ניתן לכם שני מועדי בחינה שתבחרו בזמן הגיוני. אלה לא דרישות בשמיים, אני לא מבינה למה עדיין לא פורסם מתווה כזה. למה אני צריכה עכשיו, תוך כדי שאני במילואים ובן הזוג שלי במילואים, להילחם עם מרצים בסמסטר ב' על זה שאין לי זמן להגיש עבודות. הם רוצים שאגיש עבודות, הם רוצים שאעשה בחנים, ואפילו לא סיימתי את סמסטר א'. אני באמת מפחדת כי עכשיו אלמד את סמסטר ב' ואשכח את החומר של סמסטר א'. בפסח יבקשו ממני להיבחן. מה? עכשיו איזכר – בסוף סמסטר ב' אצטרך להיבחן על שני סמסטרים במקביל. והפתרונות ממש פשוטים, לתת לנו עוד לוח בחינות בקיץ, שזה אומר – אוקיי, סיימתם את מועדי ג' – כשהאוניברסיטה תקבע את מועדי ג' – ברגע שסיימתם אותם ניתן לכם חודש להתאפס על סמסטר ב' ורק אז נתחיל לוח בחינות מיוחד לכם, לכל המילואימניקים, גם אם זה אומר מועדי ד' ו-ה', וגם אם זה אומר בקיץ. ניתן לכם לוח בחינות אפשרי אחרי שסיימתם את מועדי ג'. כרגע זו פשוט לא התשובה. האוניברסיטה מתעלמת מאיתנו. שלחתי מיילים, דיברתי עם אנשים - - - << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> שקד, המסר הגיע. ברשותך, נשמע מה דעתו של יושב-ראש הוות"ת בנדון, ונמשיך. בבקשה. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> קודם כול, הייתי קשוב לכל מה שאמרת, לכל הניואנסים. הערכתי העמוקה על השירות שאת משרתת עכשיו. אנחנו חושבים במל"ג-ות"ת שאנחנו צריכים לכנס את כולם ביחד כדי לקבוע קווי מדיניות מוסכמים, כדי שלא תהיה אפליה בין הסטודנטים במה שהם מקבלים, ברמת הקווים, אבל עדיין כל מוסד יפעל על פי הקווים האלה. לגבי סוגיית הבחינות, היא תהיה סוגיה מרכזית בדיון היום בערב. רק לידיעה, כל ראשי האוניברסיטאות, המכללות, קצין המילואים הראשי, התאחדות הסטודנטים ואני מקיימים דיון בהובלתי היום, יימשך כמה שיימשך, שעות. הנקודות המרכזיות, וגם אתייחס למה שנאמר קודם, קודם כול ודאות ושקט בתנאי האי-ודאות, עם איזושהי הסתכלות של כמה שבועות קדימה. בחינות – בוטלו. תעשו את השירות, אנחנו רוצים שתשרתו. כשתחזרו, ניתן לכם פתרון. אני חייב להגיד לך שחלק מהסטודנטים רוצים לעשות בחינות מייד, חלק רוצים לדחות את זה לסוף הסמסטר וחלק בקיץ. אני חותר למה שנקרא גמישות. הייתי נשיא אפקה עשר שנים, נתתי גמישות. אתם רוצים לעשות במהלך הסמסטר? תהיה בחינה, אתם רוצים לעשות בסוף הסמסטר? גם תהיה בחינה, ויהיו גם בחינות בקיץ. אחתור לזה. ואני מוסיף את ההערה של הקולגה שלי, חוק זכויות הסטודנט. סטודנט שחוזר ממילואים זכאי למועד מיוחד תוך תקופה קצובה בהסכמתו. זאת אומרת, יש פה שתי פלטפורמות: אחת, הכרזה מוסדית, והשנייה זו הזכות שמוקנית לסטודנט שחוזר משירות מילואים. אז היום בערב נדבר על זה כולם ביחד. אני מאוד מקווה שתוך יום-יומיים יהיה נייר הסכמה של כל המוסדות על העקרונות, וגם נודיע עליו לכל הסטודנטים. תשמרי על עצמך. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> תודה רבה. << אורח >> נגה קרונפלד שור: << אורח >> אני יכולה רק להוסיף, אני לא חושבת שיש פה איזשהם שיקולים כלכליים. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> שקד, תודה רבה, הנושא יטופל, מבטיחים לך. גם סיון מהתאחדות הסטודנטים וגם פרופ' עמי ייתנו לך את התשובות הנכונות, וניתן לך פתרון. כעת חבר הכנסת יבגני, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ב-11:00 אני הולך לנהל את ועדת הקליטה בנושא של מיגון מקבצי הדיור, לכן היה חשוב לי לבוא ולשמוע, גם שמעתי לפני שבאתי. קודם כול, זו לא פעם ראשונה שאנחנו דנים בנושא הזה. לצערי, אנחנו במלחמה כבר שנתיים, כמעט שנתיים וחצי. אגיד את זה בבירור, אני סומך לגמרי על שיקול הדעת המקצועי שלכם, אני חושב שאתם צריכים לקבל החלטות בהתאם לרמת העצמאות שאנחנו, לפחות אני, משתדל להעניק לכם. ואני מאלה שדוחים את כל הניסיונות להתערב בהחלטות של האקדמיה. אם יש מקרים פרטניים, אנחנו, כחברי כנסת, הכתובת. אני קורא לכל הסטודנטים שאם לא מקבלים מענה משום מה, למרות שאני כן שומע מהאוניברסיטאות דווקא גישה חיובית מאוד מאז תחילת המלחמה. אז בוודאי שהם יכולים לפנות אלינו, ונפנה לכם את העניין הזה. אבל אני רוצה להגיד בשתי דקות דבר מאוד חשוב, אני מאוד מודאג מעתידה של האקדמיה בעקבות המלחמה בלי קשר לתנאים; אני מודאג מהמצב בעולם; אני מודאג מהחרם שכרגע כבר הופעל על מדינת ישראל; אני מודאג מההסכמים שעלולים לפגוע קשות בקידומו של המדע הישראלי; אני מאוד מודאג מהיעדר הדאגה בקרב גורמים בקואליציה. אני אומר את זה למרות שהבטחתי שלא אתעסק בפוליטיקה מאז תחילת המלחמה. אתמול היו לנו ויכוחים כאן בכנסת סביב סדרי דיון בכנסת וכל מה שמתנהל בכנסת. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> זה לא אתמול, זה היום לפנות בוקר. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> היום לפנות בוקר, נכון, סיימנו ב-03:00 בלילה. אני מאוד מודאג. אני חושב שגם שר החינוך, גם שר התפוצות, גם שר החוץ, כל הגורמים שקשורים לזה חייבים לתת גיבוי לאקדמיה ולהסתכל קדימה, כי אנחנו בבעיה קשה מאוד. ובאקדמיה זה כמו בפיתוח מדעי, אתה לא רואה מייד את התוצאות, התוצאות יבואו בעוד שנתיים-שלוש כשנגלה שאנחנו בברוך מאוד גדול. אני כבר לא מדבר על הלימודים בתוך בתי ספר, זה נושא אחר, זה לא קשור לנושא. אין ספק שאני מציע שגם אנחנו כוועדת החינוך נקיים דיון בנושא הזה, היו לנו כבר דיונים מאז 7 באוקטובר. כרגע המצב מאוד חמור, לא נספיק לעשות את זה לפני שנצא לפגרה, אבל אני מציע שגם אתם, ראשי האוניברסיטאות וכל מי שאחראי לזה, אל תחכו, תבואו לוועדת החינוך, תציגו את הבעיה ותציגו גם בעיה לקברניטים. כי את המלחמות היום לא מנהלים רק עם המטוסים והטנקים, אלא גם עם תודעה עולמית, והאקדמיה הישראלית נפגעה, היא נפגעה קשה בעקבות המלחמה. אנחנו צריכים כבר לנקוט צעדים ולא לשמוע שאוניברסיטה כזו או אחרת בעולם פתאום כבר מנתקת לגמרי את היחסים איתנו. זה פשוט בלתי נתפס. גם אמרתי – אשתי היא ד"ר לביולוגיה, היא מנהלת מעבדה באוניברסיטת תל אביב. מאז 7 באוקטובר הם חשים – פעם היו עושים הזמנה תוך שבוע- שבועיים, היום זה שלושה חודשים בשביל לקבל חומרים בסיסיים כי ככה, זו שביתה איטלקית מה שנקרא, בשקט בשקט מחרימים אותנו בעולם. הנושא הזה מדאיג אותי ברמה האישית, גם כחבר כנסת וגם כאחד שחושב שהמדע הישראלי צריך להתקדם. אז אני מציע לכם שתחשבו, ואחרי פסח תביאו לוועדה דברים, ונשתדל לסייע לכם, גם בדיונים, אולי לדבר לממשלה, כי זה נושא מאוד מאוד בוער. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> חבר הכנסת יבגני, קודם כול, תודה רבה. דבר שני, אני רוצה להגיד לך שעו"ד תמי עדכנה אותי בהתחלת הישיבה שיש הצעת חוק שכנראה תפתור לנו הרבה מהמחלוקת ומהבעיה הזאת שאנחנו דנים בה כרגע, והיא מונחת על שולחנה של הכנסת. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> ממשלתית? הצעת חוק של? << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> כן, של הוועדה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> ממשלתית ופרטיות - - - << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> אנחנו חייבים לקדם את ההצעה, ואני גם מאמין שחינוך ופוליטיקה לא הולכים ביחד. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> ממש לא. נתמוך. במה שקשור לטובת האקדמיה בוודאי שנתמוך. לא נעשה שום בעיות לחקיקה הזאת. תודה. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> איתנו פרופ' נסים בן דוד, יושב-ראש ועד ראשי המכללות, בבקשה. << אורח >> נסים בן דוד: << אורח >> תודה רבה על הזכות לדבר. אני פרופ' לכלכלה ויושב-ראש ועד ראשי המכללות הציבוריות שלומדים בהן בערך 80,000 סטודנטים. אנחנו בקשר שוטף גם עם התאחדות הסטודנטים, גם עם פרופ' עמי מויאל והמל"ג, ואנחנו רתומים לחלוטין למתווים. גם היום בערב יש פגישה עם קצין המילואים הראשי, ואנחנו בהחלט פתוחים להצעות כדי לסייע. יש פה שתי אוכלוסיות נפרדות, אחת אלה חיילי המילואים, והקבוצה השנייה אלה יתר הסטודנטים. ברור שזו תקופה של אי-ודאות, של קושי גדול, וכבר היינו בתקופות האלו. היו מתווים שנתנו מענה, בין היתר מתווים שבהם מילואימניקים קיבלו מסלולי לימוד נפרדים, מואצים, ליווי אפילו ברמה של פרט אחד, של סטודנט אחד שהשתחרר ממילואים וקיבל ליווי בקורס נפרד, והיו היקפים גדולים כאלה. זה כמובן כרוך בהוצאות תקציביות לא מבוטלות. אני רוצה להתחבר למה שפרופ' עמי מויאל אמר קודם לגבי ירידה בהיקף התקצוב של ההשכלה הגבוהה בישראל. אנחנו מרגישים את זה. יש כל הזמן החלטות וקיצוצים – ברור, יש הרבה מאוד הוצאות למלחמה, אבל אפשר לומר שלאורך השנים – זה לא דבר שהתחיל עכשיו, כבר כמה שנים יש התנהלות שהחלק במונחי תקציב שמוקצה להשכלה גבוהה הולך ויורד. אזכיר עוד דבר אחד שקשור לעניין החרם. פנו אלינו, פנו אוניברסיטאות ופנה המל"ג כדי לבנות תקציב להילחם בחרם, ובאמת ור"מ, המכללות, הסכימו להשתתף בתקציב הזה. התקציבים שיש לנו והיכולת שלנו להקצות היא קטנה מאוד. כל התקציב שהוקצה שם – מספר מיליונים, כ-6 מיליון שקלים ביחד לכל הגופים, אבל צריך כאן הרבה יותר כסף כדי להילחם בחרם. יש פה באמת תהליך שבו בוערת אש גדולה מלמטה ואנחנו מנסים לכבות אותה עם כמה טיפות מים, ככה זה נראה. וצריך פה יותר כסף לדבר הזה להילחם בחרם. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אתם עובדים יחד עם משרד החוץ בנושא הזה? << אורח >> נסים בן דוד: << אורח >> יש תיאום. פרופ' מויאל יכול לתת יותר פרטים לגבי הנושא הזה. יש אנשים שהיו במשרד החוץ, שכרגע אנחנו מפעילים אותם במקומות שונים בבריסל ומקומות אחרים באירופה, כדי להשפיע על כל מיני קבוצות וגורמים שיכולים להשפיע בהקשרים של ארסמוס - - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אבל כשאתה אומר שצריך יותר כסף, מה המטרה של הכסף? לאן זה הולך? << אורח >> נסים בן דוד: << אורח >> הכסף מאפשר לנו להפעיל מערכות וגורמים שיאפשרו להילחם בנושא הזה. זאת אומרת, לבחון במדינות שונות, בארצות שונות, איך להגיב. כל זה עולה כסף. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> בגלל זה אני שואל אם משרד החוץ הוא חלק מזה, זה התפקיד שלו. זה תפקיד של משרד החוץ. << אורח >> נסים בן דוד: << אורח >> בפעילות הזאת אנחנו לא מחוברים. זו פעילות נפרדת של - - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אולי צריך להוציא שאילתה פה מהוועדה למשרד החוץ, מה הם עושים בנושא הזה. מה הם עושים? איך הם עוזרים להשכלה הגבוהה בכל הנושא של החרמות? זה נושא מאוד חשוב. בשביל זה יש את המשרד. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> אולי נעשה דיון מיוחד בשיתוף גם האוניברסיטאות וגם משרד החוץ. בבקשה. << אורח >> נסים בן דוד: << אורח >> בכל מקרה, היום יש לנו פגישה עם הקמל"ר וגם אני אשתתף בה, אנחנו לגמרי רתומים לנושא הזה. גם סיון, ראשת התאחדות הסטודנטים, שוחחה איתי, ואנחנו רתומים לנושא הזה. יש פה אירועים שהאי-ודאות בהם משתנה מיום ליום, גם לעניין פתיחת סמסטר, חלק מהמוסדות פתחו, אחרים פותחים אחרי פסח. זה גם תלוי במיקומים. למשל, מכללות בצפון שסופגות כרגע יותר, היה קשה לפתוח, אז חלקן דוחות לאחרי פסח. אבל בכל הארץ יש פה סיטואציה מורכבת. זה לא פשוט, התגובות האלו – אנחנו עושים את המיטב. אני חושב שעובדים נכון בתיאום עם המל"ג וגם עם הקמל"ר, בבקשות שלו, ואנחנו לחלוטין שם כדי לתמוך ככל שניתן במסגרת היכולת שלנו. זאת אומרת, יש פה גם – לפעמים צריכים תוצאות ומבחנים של מועדי א' או ב', צריך לעשות את המבחנים או לקבל ציון, ועכשיו יש פה סיטואציה של מלחמה מתמשכת ולא יכולים לעשות את הבחינות עכשיו, אז צריך לדחות אותן, ואז מתי לעשות אותן? אני מבין, באמת נוגעת ללב אותה סטודנטית מילואימניקית שדיברה קודם, ואני מבין את הלחץ הגדול, אבל לפעמים יש נסיבות ומגבלות שמוטלות עלינו ואנחנו צריכים לחשוב על פתרונות, ועושים את כל המאמצים כדי לתת פתרונות. הגמישות הזו שהזכיר עמי היא בדיוק הדבר הנכון. צריך פה גמישות מלאה והרבה מסלולים אפשריים, ככל הניתן, ובתוך המסגרת הזאת, שתשמור על איזושהי יכולת שלנו לנהל בצורה נכונה את המערכת. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> יש מישהו מהאוניברסיטה הפתוחה בזום? << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> יש מהאוניברסיטה הפתוחה בזום. אני רוצה להתייחס לבן-גוריון. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> בבקשה. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> אני ראש מינהל ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות. יש פה חברי כנסת שאנחנו הרבה זמן ביחד בשוחות, השוחות הווירטואליות כאן. כמה הערות: אני מדברת כרגע בשם האוניברסיטאות, אבל להבנתי, אפשר גם להגיד שזה גם בשם המכללות. ברגע שהובהר שאנחנו נכנסים למצב מלחמה – זה כבר השלישי הגדול, זאת אומרת, היה חרבות ברזל, עם כלביא ועכשיו שאגת הארי. המיומנות לתת פתרונות כבר נמצאת וקיימת לאורך ולרוחב. אני כבר לא מדברת על הקורונה עוד מקודם. תחילת הסמסטר קרתה באופן מיידי, לפחות כל האוניברסיטאות דחו את הסמסטר, כל אחת דחתה לפי הלוח שלה. חשוב – כמו שאמרה פרופ' קרונפלד שור, הרקטורית של תל אביב, אין אחידות, לא בתחילת הלימודים ולא בסיומם ולא באורכי הסמסטר. יש הבדלים של שבוע לכאן, שבוע לשם. יש מוסדות שחייבים סמסטר קיץ. למשל, האוניברסיטה הפתוחה. סמסטר הקיץ משרת את המשרתים, זה נעשה עבורם. יש אנשים שמעדיפים את הקיץ לעבוד, סטודנטים שמעדיפים לעבוד, צריכים לעבוד, צריך להשאיר להם את הקיץ פנוי. יש פה שיקולים משיקולים שונים. אי-אפשר שהמערכת תתאים ב-100% לכל אחד. עושים את המיטב בנסיבות של אי-הוודאות, שכולנו נמצאים בהן. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> דבורה, יש לך נתונים על סטודנטים שנשרו במהלך המלחמה? << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> לא. אין לנו כרגע נתונים כאלה, וגם לא יכולים להיות בנקודת הזמן הזו, אבל אולי - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> ביחס ל - - - << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> יש לנו כרגע נתוני נשירה מהלמ"ס על שנת תשפ"ד. עדיין לא קיבלנו את של שנת תשפ"ה, זה תמיד אחורה. בשנת תשפ"ד, שנת המלחמה העצימה, נתוני הנשירה היו מאוד נמוכים, בעיקר של משרתי המילואים בשנה שקודמת למלחמה. זאת אומרת, הנתונים היו מאוד נמוכים. זה גם פורסם גם על ידי הלמ"ס וגם בדוח מבקר המדינה, שדיבר על המענה למילואימניקים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> טוב לשמוע. << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> אלה ממש נתוני אמת. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני חושב שהם הציגו את זה פה, ראינו את זה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> כן. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> ולא רק זה, אנחנו יודעים להגיד שמשרתים נשרו פחות וסיימו בציונים גבוהים יותר. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> ביבי יותר מדיי זמן בוועדת החוץ והביטחון, הוא מזניח את החינוך. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> ואנחנו יודעים להגיד את זה על שנת תשפ"ד–תשפ"ה. עוד כמה הערות: מאל"ו, בחינה פסיכומטרית, ברור לכם – מאל"ו זה סוג של קבלן ביצוע של האוניברסיטאות, לכן אנחנו מכירים ועובדים איתם בשיתוף פעולה מלא. ברגע שהובהר שהמלחמה מתארכת, במאל"ו נערכים. המועדים כנראה יידחו, בהתאם, כמובן, שגם תנאי הקבלה יידחו. אגב, לשאלה שעלתה כאן קודם, שלך, תמי, לגבי שנת תשפ"ז, יש מתווי קבלה עם הקלות דרמטיות למשרתים ולכל הקבוצות שדובר עליהן כאן לשנת תשפ"ז. כל האוניברסיטאות כבר פרסמו אותם, הם נמצאים באתרים, גם הקלה לרפואה, גם שש שנתי, גם ארבע שנתי. עכשיו אנחנו בדיוק בהיערכות של מה עושים עם לימודי הרפואה, וכרגע נדחתה בחינת גמר שהייתה צריכה להתקיים בשבוע שעבר; הנושא של מבחני הידע – כבר בימים הקרובים תצא הודעה לגבי הנושא, מסלול ארבע שנתי, בחינות שלומדים אליהן חודשים ארוכים. אנחנו כל כך ערוכים ומכירים את כל השאלות והאספקטים. שוב, אי-אפשר לתת 100% תשובות ל-100% מהסטודנטים, יש את כל הכוונות לתת את המקסימום שאפשר, ואנחנו בהחלט משתדלים. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> תודה רבה. כעת נשמע את ידידנו היקר שעושה עבודת קודש נגד האנטישמיות, נגד החרם. איציק משה, בבקשה. << אורח >> איציק משה: << אורח >> שלום לכולם, אני יו"ר ארגון בית ישראל. אני רוצה לקחת אתכם קצת החוצה, מחוץ למדינת ישראל, כי אנחנו בארץ עסוקים במלחמה, עסוקים בכל הדברים. אני רוצה לחזק את הדברים האלה. האנטישמיות עולה, לדעתי, מעל 100% בכל המדינות. הבסיס שלנו בגאורגיה אבל אנחנו עובדים במעל 30 מדינות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 280%. << אורח >> איציק משה: << אורח >> כן. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> וזה הבסיס שלנו, איציק? << אורח >> איציק משה: << אורח >> לא, בית ישראל עובד היום ב-30 מדינות, אנחנו יושבים בגאורגיה כי את הפעילות התחלנו בגאורגיה. ואני רוצה לומר לכם שכל הפוסטים שיש וכל האנטישמיות שיש – זאת אומרת, כל אדם שמכיר את השטח בכל המדינות של מזרח אירופה והעולם, אנחנו יכולים להגיד שזו תחנה לשואה מספר שתיים. יש לנו 8 מיליון יהודים בעולם ויש פחד בכל הרמות. הנציגים שלנו מדווחים שיש פחד לסטודנטים, יש פחד לאנשי עסקים שנמצאים בשטח, והם עושים את הקשרים בין מדינת ישראל למדינות האלה. יש חשש, ולדעתי, הפתרון היחידי מעבר לכל הפעילות, הפתרון היחידי זה לשנות, להכניס חומרים למערכת החינוך במדינות, וכן יש להם נכונות לעשות שינויים. הנושא השני זה לקבל חוקה נגד אנטישמיות. אני לא רואה שאפשר לפעול אחרת. אנחנו מנסים עכשיו לפנות לאוניברסיטאות, להסתכל על כל מיני סטודנטים, אבל כל מה שדיברתם עליו כאן, שיש איזושהי ירידה, דגרדציה, שיש את כל הפעילות – פחות רצון לשיתוף פעולה, הדבר הזה קיים. זה קיים אפילו בגאורגיה, שהיא מדינה מאוד ידידותית לישראל, ובגדול הדיווח מהשטח – אני יודע שאנחנו פה עסוקים כרגע במלחמה – הדיווח מהשטח הוא שאנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים מבחינת המסרים בערב שואה מספר שתיים. יש פחד, יש חשש, ולדעתי אנחנו צריכים להפעיל גם את ההסברה, גם שינוי תודעה. אני כן מצפה לראשי אגודות הידידות בכנסת – יחד איתם הדבר קל יותר, כי יש להם קולגות במדינות האלה. ואני מאמין שאם נצליח להכניס משהו במערכת החינוך, לימודים נגד אנטישמיות – וכן עשינו את זה בכמה מדינות, והן כן מוכנות לשמוע. והייתי מציע עוד דבר מסוים. עכשיו ארגנו בכמה מדינות – בטג'יקיסטן, בגאורגיה, באזרבייג'ן – ארגוני סטודנטים שרוצים לשתף פעולה עם מדינת ישראל. והייתי מבקש ממך, אם אפשר, לקלוט אותם כאן ולהתחיל שיתופי פעולה, כי חשוב מאוד שאגודות הסטודנטים יהיו מאוד לויאליות לגבי הסטודנטים מישראל. ייתכן שקשה מאוד לפעול היום אבל אני מקווה שנצליח במלחמה ונוכל להתחיל לפעול בשטח, כי בשטח המצב קטסטרופלי. ונקווה שבפעילות משותפת נוכל לעשות הרבה מאוד דברים. אנחנו עובדים ב-30 מדינות על חשבוננו, יש לנו נציגים או מקומיים או ישראלים שפעילים בשטח, עושים המון פעילות. אבל אני רוצה לומר לכם, לפוסט שאנחנו מוציאים לרשת יש אולי 1000 לייקים או תגובות, לכל פוסט אנטי-ישראלי יש מיליון תגובות. לכן צריכים למצוא שיטות איך אפשר לעבוד דרך מערכת החינוך ודרך החוקה כדי שנוכל לנצח. אחרת, מיליארד האנטישמים נגד 8 מיליון יהודים – זו מלחמת עולם, מלחמת עולם, מיליארד אנטישמים בעולם. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, אתמול ביקשתי מאיציק משה שיתערב באוניברסיטה של ג'ורג'יה. יש לנו מאות סטודנטים ישראלים שתקועים כאן, וביקשתי שהרקטור והנהלת האוניברסיטה תתחשב בהם, כמו שאנחנו מבקשים כאן לעזור לסטודנטים שלנו. ואנחנו מקווים שנקבל תשובה חיובית. הוא התנדב ושלח את המכתב ישר לרקטורית של האוניברסיטה, ואנחנו מקווים שכך נעשה בכל האוניברסיטאות הזרות שיש בהן סטודנטים ישראלים שתקועים כאן. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אספר לך בנושא הזה – יבגני יצא – נסענו בשנה שעברה לליטא, ללטביה ואסטוניה לנסיעה פרלמנטרית ונפגשנו עם סטודנטים, ובעקבות זה הקמנו שדולה של הסטודנטים שלומדים בחו"ל. לפני שלושה שבועות הקמנו את השדולה בארץ, הגיעו סטודנטים רבים, שמענו אותם, לקחנו מהם את כל המידע – מה הם צריכים, עזרה. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> גם נכחתי איתכם. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אה, היית איתנו, נכון. עכשיו צריכים לקדם את הדבר הזה, לעשות לו המשכיות. אבל זו פעם ראשונה שהתחילו בכלל לדבר על הסטודנטים שלומדים בחו"ל. אחד מהם זה הנכד שלך. אז אנחנו צריכים לדאוג ולעזור, וקודם כול שהסטודנטים שלומדים בחו"ל ישמעו אותנו. אני יכול עכשיו לקבל - - - << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> קודם כול, אתחיל עם זה שאנחנו נקראים ועדת החינוך, התרבות והספורט. לגבי החינוך, לפני שאדבר על האקדמיה, אני רוצה לחזק את המורים והמורות של מדינת ישראל. אנחנו מדברים כל הזמן על הקשיים של הזום וכמה זה לא עובד וכמה, וכמה – אני יודע שקינלי חושב הפוך ממני, אבל אני חי עם מורה בבית, ואני רואה כמה זה לא פשוט וכמה היא משתדלת, מנסה, וחשוב למורים לשמור על קשר וללמד דרך הזום. אז קודם כול, חלק מהפעילות של הזום כן עובדת, אז אני רוצה לחזק את אותם מורים שימשיכו וישמרו על קשר, ילמדו ויפעלו כמה שיותר מול תלמידי מדינת ישראל, כי זו הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה, אין משהו יותר טוב היום. לגבי התרבות, אני חושב שאנחנו צריכים, אתי, לכנס פה דיון גם בנושא התרבות. אנחנו לא שמים מספיק דגש על הנושא הזה. צריכים שתהיה שקיפות וצריכים שיהיה עתיד כלשהו לעולם התרבות, כי הוא סגור לגמרי והוא נפגע כלכלית בצורה אנושה. וכנ"ל לגבי הספורט. קשה לי מאוד לקיים פה דיונים בוועדה שלי, אבל גם עולם הספורט מקבל מכה מאוד מאוד קשה שאני לא יודע כמה קל יהיה להתרומם מהמקום שהוא נמצא בו היום. ולא אפרט, אבל כל העולמות היום במקום קשה מאוד. לגבי האקדמיה, כולם יודעים שאני אחד האוהדים הכי גדולים לכל העולם האקדמי. גילוי נאות, כאבא לשתי בנות סטודנטיות, וכבן לשני הורים רופאים, שאומנם לא למדו בארץ, עלינו לארץ מליטא – אבל העולם של האקדמיה הוא בנשמתי והוא לא רק כדי ללמוד ולקבל תעודה. העולם של האקדמיה זה החוסן החברתי הגדול ביותר של מדינת ישראל, זה המקום שבו אפשר לפגוש את כל הפאזל של מדינת ישראל, לשמוע דעות, להתנתק מסטיגמות ולשנות מחשבות שתקועות לאנשים בראש, גם עם החברה הערבית וגם עם החברה הדרוזית ועוד ועוד. לכן אנחנו צריכים לשבת ולשמור על המשמר, על האקדמיה. כפי שאמר יבגני, כפי שאמר קינלי, כפי שאמר אכרם, אין פה פוליטיקה, אין פה ימין, אין פה שמאל, יש פה מקום שאנחנו צריכים לשמור על חופש אקדמי מצד אחד, ומצד שני, אנחנו צריכים לעבוד יד ביד עם האקדמיה, כמו שעשינו – יאיר, דבורה, עמי נכנס יותר מאוחר, אבל עשינו פה עשרות דיונים, פתרנו המון משברים, הגענו להרבה מאוד תובנות, עשינו חקיקה, בעיקר למען המילואימניקים והמילואימניקיות, מאז 7 באוקטובר. עשינו צעדים ודרך מאוד טובה למען הסטודנטים. זה הזמן גם לחזק את התאחדות הסטודנטים. סיון הגיעה עם רוח חדשה. היה לי פה את יושב-ראש אגודת הסטודנטים הקודם שהרגשתי שאנחנו במלחמות כל הזמן, ופה אני מרגיש שבאמת הולכים למען הסטודנטים בשקיפות, בהבנה. ואני חושב שמקשיבים לך, שומעים אותך, וזה חשוב מאוד שאת באה ושמה את הדברים בנעימות, בנועם ובמקצועיות. בסוף אנחנו לא עושים פה פופוליזם, אנחנו דואגים לסטודנטים. אסכם שלמרות כל מה שאמרתי, יש עדיין מקומות – ואני לא רוצה לציין אותם – באקדמיה הישראלית שלא מתנהלים בצורה שקופה ולא תומכים בסטודנטים המילואימניקים והמילואימניקיות שעוברים עכשיו – בעיקר מ-28 בפברואר, ולא מחבקים אותם בצורה שאנחנו מצפים שיחבקו אותם כחברה ישראלית וכאקדמיה. אני בכוונה לא אומר את השמות האלו, כי אנחנו עדיין יכולים לעשות עבודה איתם, לקדם ולשפר. כולם צריכים להיות מאוד קשובים ולהבין – לי יש אחת כזאת בבית – שסטודנט שלומד תואר, וזה לא משנה איזה תואר, ומושכים אותו למלחמה – זו מלחמה – והוא צריך להתנתק מהעולם שלו ולהיות כל כולו במצב של מלחמה, אנחנו צריכים כמדינה לעשות הכול, הכול, הכול כדי שאותו סטודנט יוכל בסופו של דבר גם להשלים את התואר שלו. אבל להשלים אותו בצורה מקצועית, לא לחפף, לא להגיד: בגלל שעשית מילואים, נוותר לך על מיליון ואחד דברים וייצא לנו איזה, לא יודע, תואר שהוא לא תואר אמיתי. צריכים לעשות הכול, אבל בתבונה וביד ביד עם האקדמיה. אני רוצה להודות לכם שאתם מגיעים לפה פעם אחרי פעם ושמים את הדברים על השולחן. נשפר, נכוונן את המערכת ונעשה הכול כוועדה כדי ללחוץ בסוף על המשרדים – אם זה האוצר, אם זה משרד החינוך – לעשות מה שצריכים לעשות למען האקדמיה הישראלית. ואנחנו פה כדי לעשות את זה. תודה, אכרם. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> תודה, חבר הכנסת סימון. ללא כל ספק אתה מייצג נאמנה את העמדה שלנו בוועדה. כל הכבוד. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני יכול להוציא לך חשבונית? << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> כן. אשלם איתך יחד בעשייה ובהקרבה כאן. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> איתנו שתי סטודנטיות שנשמע אותן לפני שנשמע את חבר הכנסת בן סעיד. כשלא היית כאן, סיון ייצגה נאמנה את המגזר הבדואי בדבריה. נועה דקל, בבקשה. << אורח >> נועה דקל: << אורח >> שלום לכולם, תודה על הזכות לדבר. אני יו"ר האגודה בבן-גוריון. שמעתם מקודם את שקד, שהיא סטודנטית בפקולטה להנדסה אצלנו, מילואימניקית. אני רוצה לגעת בכמה נקודות. אגע גם בנקודות של המשרתים, גם בנקודות של כלל הסטודנטים, לפחות מהזווית שבה אני חווה את זה בשבועיים האחרונים, ואני רוצה גם להגיד משהו על מה ששקד אמרה. חלק מהתגובות פה גם אמרו שהמקרה של שקד פרטני ושיש פה סוגיות שצריך לפתור, ואולי היא לא מבינה עד הסוף את המתווה של המילואימניקים או כל מיני דברים כאלה. אבל אני רוצה לגעת בעיקרון של מה ששקד אמרה, וזה אולי הקול הכי חשוב שצריך לצאת מפה מהוועדה, הסיפור שבקצה, המילואימניקים – אחרי שלוש שנים של לחימה, זה לא שמצב החירום הפסיק, הפך לנורמטיבי קצת יותר, קצת פחות, בסוף, אחרי שלוש שנים, המילואימניקים עדיין לא סומכים על המוסדות. הם לא סומכים, הם לא מאמינים שיעזרו להם, זה מה ששמעתם פה משקד. כי כשהסטודנטים המילואימניקים של בן-גוריון רוקעים ברגליים ואומרים: למה פתחו סמסטר? למה לא מחכים לנו? ויש פה תחושת תסכול והם באמת מאמינים שהדבר היחידי שיעזור להם זה דחיית סמסטר, זו הוכחה חיה שאתם רואים שבקצה, למרות שסוף סוף – ואני מברכת על כך – נקבע מתווה ארצי בתחילת השנה הזאת, בפועל, בקצה, היישום שלו ואיך שהוא פוגש את הסטודנטים עדיין לא מספיק טוב. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני חייב לעצור אותך שנייה, בגלל שאנחנו שוחים בחומר, כמו שאומרים. יש פה גם חקיקה, יצא מתווה ארצי לכל הסטודנטים. אני רוצה שתצייני שלוש נקודות – מה לא בסדר אצלך באוניברסיטה? מה צריך לשפר? איפה הבעיה? אני לא רוצה עכשיו שנעשה את זה באופן גורף. את אומרת: לא עושים ולא עושים. אני בטוח שעושים הרבה מאוד דברים טובים, גם באוניברסיטת בן-גוריון. מה שלוש הנקודות שצריכים לשפר? << אורח >> נועה דקל: << אורח >> אגיד בהחלט. דרך אגב, אני שותפה של המוסד, עמי פגש אותי גם לפני חודש בבן-גוריון, אני בהחלט איתם בתוך הדברים האלה ובחשיבה מאחורי הדברים, אבל בפועל האופן שבו זה מדוברר לסטודנטים לא מספיק טוב. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אז את אומרת שההסברה לא מספיק טובה? יאיר, אתה איתי? אתה רושם? << אורח >> נועה דקל: << אורח >> כן, העקרונות – דיברתם פה על עקרונות חירום שיושרו בכל המוסדות - - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אלה דברים שקל לשפר אותם, דיברנו על זה עשרות פעמים. הנושא של ההסברה והשקיפות מול הסטודנטים מאוד חשוב. << אורח >> נועה דקל: << אורח >> אני מדברת פה על השקיפות, וגם ברמת עקרונות החירום. דיברתם על זה שהיו עקרונות חירום כוללים לכל האוניברסיטאות ולכל המכללות שעל בסיסם כל אחד בחר את המתווה שלו, שקפו את זה החוצה, דבררו את זה לסטודנטים. יש פה סיפור – הינה, גם שקד רשמה את זה, אבל אגיד את זה באופן כולל, יש פה את גם את הסיפור של המבחנים, שכל אגודה לעצמה מתחילה לנהל משא ומתן פנימי מול המוסד שלה על הסיפור של ההתאמות. אני עכשיו מנהלת ממש משא ומתן על אילו התאמות יינתנו, איך הן יינתנו, גם ברמת המילואימניקים, אילו עוד התאמות אפשר לתת להם. אנחנו מנהלים את זה ברמה היומיומית, כל אחד בתוך הבית שלו, ואנחנו צריכים עקרונות רוחביים – ואני מאוד מקווה שזה יעלה היום בישיבה שלכם במל"ג ב-16:30. לא הגיוני – יש דברים שאני מכבדת בהם את ההבדלים בין המוסדות ואני מכירה בהם, ואין שום בעיה, וגם, דרך אגב, הבנתי את הרציונל של האוניברסיטה שלי לפתוח את הסמסטר ב-15. אני מבינה בהחלט את הרציונל, אבל לא הגיוני שבניואנסים הקטנים יש הבדלים בין סטודנט וסטודנטית בכל מוסד בהקשר של המבחנים. יש הבדלים בין כל סטודנט וסטודנטית בהקשר של המעטפת של התחושה שלו כמילואימניק בקצה. לא צריך לאכוף על המרצה לתת הערכה חלופית או פקטור, אבל צריך לאכוף על הפקולטות ברמה הרוחבית בכל המוסדות ליצור קשר ישיר עם המילואימניקים בקצה, בטח במצב חירום. אולי שגרה אלה עולמות אחרים, אבל אנחנו במצב חירום, אנחנו לא במצב נורמטיבי. אנחנו מבינים שכנראה לקראת פסח או בסוף פסח יגויסו פה עוד מאות אלפי מילואימניקים לתוך השורות, והרבה מהם יהיו סטודנטים. אז הליווי הזה והדברים ששקד העלתה קריטיים, הם לא מקרה פרטני. אז נכון, יש פה דיוקים של המתווה ומה מתקבל והכול, אבל ברמה הרוחבית. אגיד עוד משהו, וההתאחדות יעלו את זה גם היום בישיבה, יש פה גם צורך לייצר איזשהם פתרונות יצירתיים. אני כל הזמן שומעת – הייתי פה גם ביוני בוועדה, בעם כלביא, אתם יכולים לראות בהקלטות – כל הזמן אומרים לנו: יש איזושהי תקרה, תקרה אקדמית, תקרה אקדמית, וגם את זה אני מכבדת ואני לא חושבת שהתואר האקדמי שאנחנו צריכים לצאת איתו בסוף צריך להיות פחות טוב ממה שקורה בכל העולם. אבל די, הגיע הזמן לפתרונות יצירתיים, בין אם זה לייצר פה סמסטר צללים שיקרה בקיץ בצורה רוחבית, ולא רק קורסים נבחרים שאנחנו יכולים לקחת בפתוחה בסוגיות כאלה ואחרות; בין אם זה איזשהו מודל בחינות ייחודי שייכתב פה; בין אם זה, דרך אגב – שימו דדליין למתי המוסדות מוציאים לנו הסבר על איך הולכות להיראות הבחינות של סמסטר א' שנדחו לסמסטר ב'. עכשיו לכל מוסד יש את הבסיס שלו, אבל גם אומרים לנו שהכול תלוי בהנחיות פיקוד העורף, אז תכינו כבר עכשיו תוכנית ב'. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> נועה, תודה רבה, המסר הגיע. פרופ' עמי הבטיח שהיום תהיה ישיבה, ונבקש ממנו אחרי הישיבה שיעדכן אותנו מה סיכמו, לאן הגיעו. ואנחנו גם נעדכן אתכם באמצעות סיון. תודה רבה. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> אני רק רוצה לציין שרוב הדברים שהיא העלתה הם על סדר-היום של הישיבה. כדי שהישיבה תהיה מסודרת, נושא של ודאות, בחינות, גמישות – ורשמתי את החיזוק של ההסברה. זו צריכה להיות גם הסברה מטעמנו וגם הסברה מטעם המוסדות. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> יפה מאוד. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> וגם התאחדות הסטודנטים צריכה להיות חלק חשוב. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> אבל זה צריך להיות מסר משותף שכולנו מזרימים - - - << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> אוקיי. איתנו עוד סטודנטית, מאיה בר און, מהאוניברסיטה העברית. בבקשה. << אורח >> מאיה בר און: << אורח >> שלום לכולם, אני סטודנטית שנה ב' למדעי בעלי חיים בפקולטה לחקלאות ברחובות. קצת אסביר את הרקע לפני שאגע במה שאני רוצה להציג פה. מדעי בעלי חיים, לפחות רוב התואר אצלנו, זו דרך לקבלה לווטרינריה. תנאי הקבלה מאוד קשים מבחינת ציונים וממוצע. הממוצע צריך להיות 90, וברוב המקצועות הציון הסופי צריך להיות 80 ומעלה. לכל הסטודנטים הציונים חשובים, אבל היה חשוב לי להדגיש את זה. אני רוצה להציג את הסטודנטים שלא במילואים ושנקלעו לאיזשהו משבר כללי שדי אין לנו מה לעשות איתו. רק אתמול באוניברסיטה העברית פורסם המתווה של מה עושים. הוחלט שביום ראשון נתחיל לימודים בזום והמבחנים יתקיימו אחרי חופשת הפסח. יש לרוב הקורסים אצלנו הרבה מועדי ב' שלא היו, וכנראה יקיימו את הכול בשבוע אחד. לי אישית יש ארבעה מועדי ב'. אני לא רואה איך זה הגיוני לגשת לארבעה מועדי ב' בשבוע אחד, כשכרגע אני אפילו לא יכולה להתכונן אליהם כמו שצריך, אם אני לא ישנה בלילה עם האזעקות, או שביום פתאום יש לי אזעקה ואני יוצאת מאיזושהי שליטה או בקרה על הלמידה. לפני יומיים נפל פה טיל ברמת גן, ליד הבית שלי, וזה בכלל מכניס עוד מתח וחרדה. לכולם יש תחושה של חוסר ודאות, מתח וחרדה, ובאמת אי-אפשר ללמוד. גם זה שדחו את הבחינות לאחרי פסח, זה חומר שלמדתי אותו בינואר, כבר סיימתי אותו. כרגע אני לא יכולה ללמוד אותו כמו שצריך, והסמסטר שלי מתחיל. עוד פעם, כמו שכבר העלו, גם מהמילואימניקים וגם מבן-גוריון, יש חפיפת מבחנים לסמסטר ויהיה מאוד קשה ליצור פער. את זה היה לי חשוב להדגיש. אני חושבת שרוב הסטודנטים לא רוצים לוותר על האחריות האקדמית שלהם או על התואר, או להסתפק רק בציון עובר. צריך לחשוב קצת מחוץ לקופסה, אם זו איזושהי הערכה חלופית, או להשתמש בשיעורי בית או מטלות שהיו תוך כדי הסמסטר כדי שלא ניגש למועד ב', או לחשוב על כל מיני פתרונות יצירתיים אחרים. צריך לחשוב על כלל הסטודנטים, כי אנחנו די נופלים בין הכיסאות. תודה. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> תודה לך. איתנו חבר הכנסת סמיר בן סעיד מהמגזר הבדואי. גם המגזר הזה סובל קשות, וטוב שאתה תמיד נמצא כאן על המשמר. בבקשה. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> בוקר טוב לכולם. מה שנתקלנו בו בתקופה האחרונה, אני וד"ר אחמד טיבי, הוא הסטודנטים שרוצים לחזור לכמה אוניברסיטאות בג'ורג'יה ובטביליסי. הבקשה הראשונה שלהם הייתה לעבור לזום אבל האוניברסיטה לא קיבלה את זה. עבדנו בהתאם ובצורה אחרת, מייד התקשרנו למנכ"ל חברת ישראייר, ויש כמה טיסות. הטיסה הבאה היא ביום שבת הקרוב. אז כמעט רוב הסטודנטים חזרו לטביליסי, לג'ורג'יה. ומה שגם מעניין אותי זה – נכון שגם באקדמיה אצלנו במדינה מודל הזום מאוד מוצלח. מה שאני רוצה ממנהל הוועדה זה להתייחס בישיבה הבאה גם לעניין התלמידים בבתי הספר היסודיים ובבתי הספר בכלל, איך נבחן עוד שיטות חדשות, חוץ מהזום – באקדמיה אין בעיה בזום, אבל בשאר יש בעיה. הנקודה השנייה שאני רוצה להעלות פה היא שאנחנו צריכים עוד דיון לגבי עניין ההכרה במוסדות החינוך בחו"ל. התחילו הסטודנטים אצלנו בג'ורג'יה בשנה הזו – היו שתי אוניברסיטאות מוכרות, עכשיו פתאום, בתחילת הסמסטר השני, שללו את ההכרה מאחת מהאוניברסיטאות, אז אני רוצה גם שנקיים דיון לגבי עניין ההכרה באוניברסיטאות. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> מדובר באוניברסיטאות של לימודי רפואה? << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כן. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> אז צריך את משרד הבריאות כאן. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> זה במסגרת רפורמת יציב? << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> כן, זה משרד הבריאות. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא המל"ג? חשבתי שהמל"ג. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> רק להסביר במילה, רפורמת יציב – פרופ' שאול יציב, איש מאוד ותיק ומוערך במערכת משרד הבריאות. בשנת 2021 או 2022 נעשתה בדיקה של כל בתי הספר הזרים שמגיעים מהם סטודנטים לרפואה לארץ להיבחן בבחינות הרישוי בארץ. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> הוא גם ביקר שם. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> הוא בדק את כל המוסדות שמלמדים רפואה והוציא רשימה שקרויה רשימת רפורמת יציב, כלומר מוסדות שעברו את הרף המתאים ללימודי רפואה ואפשר לקבל את הידע שלהם כאן בארץ. שום דבר לא בהפתעה, כבר שלוש שנים הרשימה הזאת התפרסמה באתרי משרד הבריאות. בשנת 2026, השנה, הרפורמה נכנסה לתוקף. סטודנטים יודעים מצוין שמשנת 2026 הם לא יכולים להתחיל לימודים במקום שלא יוכר בארץ. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני מקבל מה שאמרת, אבל אני - - - << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> אבל מי שהתחיל יכול לסיים לפני? << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> הם נתנו שם תקופת מעבר של שלוש שנים, משנת 2022, לדעתי, זה הכי מאוחר. מי שהתחילו בשנת 2022 יוכלו לסיים, אבל לא יוכלו להתקבל משם סטודנטים חדשים. אבל זה חונה אצל משרד הבריאות. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> מאה אחוז. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה לך, אבל אני מעדיף שנרשום בפרוטוקול שאנחנו צריכים עוד ישיבה לגבי הנושא הזה עם משרד הבריאות וגם עם המל"ג. הכי טוב. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> מאה אחוז. עוד משהו, סמיר? << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה. << אורח >> איציק משה: << אורח >> לגבי הסטודנטים, לדעתי בית ישראל מוכנה לטפל בכל הסטודנטים שלומדים בגאורגיה, אם יש להם אזרחות ישראלית. בכל אוניברסיטה, שיגיעו אלינו, נטפל בכולם ללא שום בעיה. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אין בעיה, תודה. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> תודה רבה. איתנו מיכל, דיקנית הסטודנטים, האוניברסיטה הפתוחה. בבקשה. << אורח >> מיכל צנטר: << אורח >> לא ביקשתי את רשות הדיבור, אבל אשמח לדבר, אתם יכולים להמשיך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אולי התייחסות לעניין של סמסטר קיץ? << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> נמרוד כרמל, מרייכמן. בבקשה, יש לך שלוש דקות. << אורח >> נמרוד כרמל: << אורח >> אני יו"ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת רייכמן. קודם כול, אני רוצה לפתוח בתודה, גם לכם, אבל בעיקר ליושב-ראש וסיו"ר ההתאחדות, גם סיון, גם לירן, שמייצגים ומלווים למעשה 380,000 סטודנטים ואזרחים במדינת ישראל בתקופה הזאת, ועושים את זה בצורה יפה, יום ולילה, זה לא מובן מאליו. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים בפורום הזה, גם במערכה הקודמת, כמו שנועה אמרה, קיימנו שיחות דומות בזום. מצד אחד אנחנו מתורגלים, ומצד שני, עדיין קיימים הרבה חסמים, פערים וסימני שאלה. דבורה מוור"ה אמרה מקודם שכבר יש פתרונות, אין לגמרי פתרונות, זה לא נכון, ובסוף הדברים מתנקזים שוב ושוב למשא ומתן מול המוסדות. יש מוסדות שמשתפים פעולה יותר ויש כאלה שפחות. ואני שואל פה שאלה עקרונית את כולם: תחשבו מה חושבים, האם זה סביר שהזכויות של סטודנטים, בתוכם גם אנשי המילואים, יהיו תלויות באיכות משא ומתן, בין אם של הנהלת המוסדות והשותפות שלהם ובין אם של האגודות שנמצאות במוסדות? בעיניי, לא. זכויות בסיס לא אמורות להיות נתונות למשא ומתן. 70%–80% צריכות להיות מוגדרות כהנחות מחייבות ברמה הארצית, שזה התאחדות סטודנטים, מל"ג, ולהגדיר, ו-20%–30% להשאיר להתאמות מוסדיות וגמישות שבאמת נדרשת לפעמים. ברור לכולנו, גם לי כסטודנט, אין כאן מצב אידיאלי, לא למוסדות, לא לסטודנטים, לא לאיכות ההוראה ולא לאיכות הלמידה, אבל בתוך המציאות הלא אידיאלית הזאת, האחריות שלנו כמערכת, של ההנהלות של אגודות הסטודנטים ושל הנהלות האוניברסיטאות או הקמפוסים – התפקיד שלנו הוא לייצר את המענה הכי נכון שאפשר. ואני אומר פה בצורה ברורה, הפתרון לזה הוא קביעת הנחיות רוחביות, בסיסיות, מחייבות, שעליהן המוסדות יוכלו להוסיף. כמו שבמתווה המילואים אפשר להוסיף יותר, כך צריך לקרות, וזה צריך לקרות בשיתוף פעולה מלא עם התאחדות הסטודנטים הארצית כגוף ייצוגי של הציבור, של הסטודנטים. וכך גם אנחנו נוכל לייצר פתרונות, אבל גם אנחנו, כאגודות, נוכל לתקשר את הדברים האלה בצורה טובה והסברתית. התפקיד שלנו הוא לא רק לייצג את מה שהסטודנטים צריכים, התפקיד שלנו בתקופה הזאת, של כולם, הוא לייצר יציבות ותחושת ביטחון, וחלק מזה הוא השותפות הזאת כדי שנוכל לדברר את זה. אני לא יכול לדברר שום דבר ולהסביר את המוסד ואת ההחלטות – והמוסד שלי מדהים ואני עושה את זה, אבל במקומות אחרים לא בטוח שאפשר לעשות את זה כשלא נותנים את המקום הזה. זה נכון בכל הקמפוסים. לקמפוס שלי יש המון מילואימניקים ובהמשך יהיו עוד הרבה בגלל הגיוס לצפון. הסטודנטים האלה הולכים להיות במציאות בלתי-אפשרית, חלקם לא ניגשו גם למועדי א', חלקם לא ניגשו למועדי ב', חלקם לא יודעים איך הם יחזרו, אם הם יחזרו – סליחה שאני אומר את זה בצורה הכי בוטה, אם הם יחזרו ובאיזה מצב, בין אם פיזית ובין אם נפשית. זו נקודת המוצא. אם לא ניתן להם כלים אמיתיים לצלוח את התקופה הזאת, ולא רק בדיבורים, הם לא יצליחו אקדמית. ואנחנו לא עומדים באחריות שלנו, צריכה להיות גמישות, אמר את זה יו"ר הוות"ת ואני מסכים עם כל מילה, נדרשת גמישות אמיתית. אם סטודנט צריך להיעדר משיעורים כדי להתכונן לבחינה שנדחתה לאמצע הסמסטר, בשיא הסמסטר, צריך לאפשר את זה. אם יש צורך בדחייה של מטלות שסמוכות למבחנים, שנדחו לתוך הסמסטר, צריך לאפשר את זה. זה לא אידיאלי, אבל זו מציאות לא אידיאלית, וזו האחריות שלנו. במקביל, חשוב לזכור, אנחנו לא פלסטלינה. הסטודנטים, כמו שסיוון אמרה, אלה אנשים בוגרים, אחראים, ואנחנו סומכים עליהם בהמון מקומות, אבל בגלל שלוחות הזמנים השתנו, העומסים השתנו, גם הכלים שלנו צריכים להשתנות. צריך גמישות אמיתית. גם אם אפשר, איפה שניתן, לתת הערכות חלופיות, מועדים מיוחדים, אמר את זה גם יו"ר הוות"ת, זה סופר נכון. אם יש מועדים מיוחדים, בין אם אנחנו מגדירים שתי תקופות, בזמן הסמסטר ובקיץ, אחרי תקופות המבחנים של סמסטר ב', אנחנו צריכים לאפשר בהנחיה רוחבית לתת לסטודנט את הבחירה לגשת לאחת משתי התקופות ולאפשר גמישות. זה מדהים וזה נכון, ולאפשר את זה. עוד מענים כמובן למורכבות פה – אנחנו יכולים לקבל החלטות רק בשיח משותף. אנחנו לא מחפשים פתרונות קסם, אנחנו מבינים שזה קשה, גם המילואימניקים מבינים שזה קשה. התפקיד שלנו הוא לצמצם את הפער הזה, ותפקידנו כהנהלות אגודות הוא לדברר גם את המוסדות ולייצג אותם. חייב שיתוף עם ציבור הסטודנטים ונציגיו. זו הדרך שלנו יחד לצלוח את התקופה הזאת. תודה. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> המסר הגיע, תודה רבה. תמי, בבקשה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> רציתי להתייחס לנקודה הזו, והיא כבר עלתה פה גם בדיונים קודמים, אחד התיקונים הראשונים שנעשו פה בוועדה, לדעתי עוד במרץ 2024, היה תיקון לסעיף שמדבר על חובת המוסדות והמל"ג לקבוע כללים והתאמות לסטודנטים במילואים ולבני זוג. ונוספה שם הוראה שמעבר להתאמות שקיימות בשגרה, צריך לקבוע התאמות נוספות שיחולו על סטודנטים שגויסו בנסיבות חירום, ויש שם הגדרה של מה זה "גויסו בנסיבות חירום". << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תמי, כבר דיברנו על הנושא הזה. << דובר >> תמי סלע: << דובר >> בסדר, ואני רוצה שוב להגיד כי זה לא השתנה. זאת אומרת, נעשו שינויים מסוימים בכללים, שחלקם או רובם בהוראת שעה וחלק קטן מהם בהוראת קבע, אבל רוב התיקונים, רוב המתווים הם מתווים וולונטריים שמשנה לשנה מעדכנים אותם. זה משפיע גם על הפרסום שלהם וגם על האכיפה שלהם. יש דברים שהם ברמת החקיקה והקביעה, ויש דברים שהם ברמת הפרסום ואחר כך היישום והאכיפה. ברמת החקיקה של זה, יש הוראת חוק מסמיכה בחוק, אבל בכללים עצמם נקבעו בסופו של דבר – הרובד של ההתאמות למצבי חירום הוא רובד יחסית דל, הרוב זה במתווים שהם וולונטריים ואפשר היה לעבות את הרובד שהוא קבוע אבל הוא נכנס לתוקף בנסיבות חירום. זאת אומרת, הוא אמור להיות משהו שיאפשר לא להמציא את הגלגל כל פעם מחדש. נכון שהוא איזשהו רף מינימלי, שהיום הוא נמצא במתווים מיוחדים, אבל הוא היה מקל על האכיפה, על הפרסום ועל היישום של זה, ואני לא יודעת למה זה לא קורה. זה גם היה מייצר דיון בוועדה – חלק מהכללים לא באים לאישור. אגב, הכללים של המכללות שהן תחת פיקוח משרד העבודה – וזה באמת לא המל"ג – בכלל לא הגיעו. זה אמור כן להגיע לוועדה וזה בכלל לא קרה. אז יש פה חלקים בחוק שלא יושמו בצורה מספיק טובה והם גם מפריעים בסוף לסטודנט בקצה, משרת המילואים. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> תודה רבה. יש לנו כמה סטודנטים שמחכים הרבה זמן. בואו נשחרר אותם ונמשיך ביחד. איתנו יגל רון, בבקשה, יש לך עד שלוש דקות. << אורח >> יגל רון: << אורח >> שלום לכולם, תודה רבה לחברי הכנסת על קיום הדיון. אני סטודנט לסיעוד באוניברסיטה העברית, בין היתר נציג באגודת הסטודנטים. אני רוצה לדבר ולהעלות את נושא הלימודים הקליניים לסטודנטים בפקולטות לרפואה. אנחנו בבתי החולים קיבלנו היתר לחזור, גם על פי הנחיות פיקוד העורף, גם על פי הנחיות המל"ג, ובפועל, החזרה הזאת לוותה בהמון קשיים. אני מציף כאן את הקשיים בצורה נקודתית ועם פתרונות. הדבר הראשון שמאוד מפריע לנו, לי, לכל חבריי, אלה מטלות עיוניות שנלוות ללימודים קליניים. מה זאת אומרת? אנחנו במחלקה מטפלים במטופלים, מסתובבים יחד עם מנחה קליני, ובמהלך הסבב הקליני באותה מחלקה ניתנות כל מיני מטלות. לפעמים זה בנושא תרופות, לפעמים זה בנושא מטופל מסוים, אבל אלה מטלות שלפעמים טומנות בחובן שעות של עבודה על המחשב, בבית, אתה צריך להקליד דברים, לתכלל הרבה חומר שספגת במהלך היום, לחקור באינטרנט, לחפש מחקרים וכו'. המטלות האלה כמעט זהות, אין שום הבדל בין מטלה שנלווית ללימודים קליניים לבין מטלה שניתנת באופן רגיל בכל חוג אחר לסטודנט, והיא בוטלה. זאת אומרת, לימודים עיוניים בוטלו לסטודנטים, כמו שכולנו יודעים, כולנו בבית, וכרגע יש רק שיעורים בזום. מבחנים נדחו. מאותן סיבות שסטודנט עיוני לא יכול ללמוד למטלה, למבחן, כי הוא לא קם בלילה, כי הוא לא מסוגל להתרכז בשעות כאלה, גם אנחנו לא מסוגלים לעשות את המטלות העיוניות האלה. ההצעה שלי פשוטה, אם המלחמה ומצב החירום ייגמרו עוד בעיצומו של סבב קליני מסוים, לדוגמה, אותו סטודנט נמצא במחלקת מיון או במחלקת נשים, אם הסבב עדיין מתקיים בזמן שהותרו כל ההגבלות, הסטודנט יעשה את המטלות. אם לא, פשוט לא יהיו מטלות. המטלות האלה הן לא דרישות של משרד הבריאות, אין להן שום חובה, בסוף אלה דרישות פנימיות. אני מעלה את זה כאן לאחר שכבר פניתי לדיקן והנושא הוצף לרקטור העברית. אני ממש מסיים. הנושא האחרון זה חוסר יישור הקו ביישום המתווה של המל"ג בכל הפקולטות לרפואה. חלק מהאוניברסיטאות קיבלו את המתווה כאילו הוא מחייב, והן מחייבות סטודנטים להגיע למשמרות בבתי החולים, על אף שסטודנטים נוסעים נסיעה מרוחקת ומפחדים לנסוע בדרך, ומסיבות כאלה לא מעוניינים להגיע, או שהם משאירים את הילדים בבית, כי הילדים בזומים. יש המון סיבות שבגללן סטודנט לא יכול להגיע למשמרת. ובסוף המוסדות תפסו את זה כמודל מחייב, ועכשיו הם פשוט מושכים אותך מהאוזן להגיע למשמרת. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> תודה רבה. איתנו פרופ' חגי פרץ, מארגון הסגל הבכיר. בבקשה, יש לך שתי דקות, ברשותך, יש לנו עוד כמה דוברים ואנחנו חייבים לעמוד בלוח הזמנים. << אורח >> חגי פרץ: << אורח >> שלום לכולם, אני ראש המועצה המתאמת של ארגוני הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות. הנקודה המרכזית שרציתי להגיע אליה היא כמובן שהסטודנטים, בפרט משרתי המילואים, הם הנפגעים העיקריים מהמלחמה באקדמיה, ובאמת ראוי ונכון להקדיש את רוב הדיון להם. אבל חשוב להזכיר את כל האוכלוסייה של חברי הסגל עצמם. הם אלה שצריכים ללמד, הם גם כן נמצאים באותם קשיים כמו כל עם ישראל. חלקם משרתי מילואים, או בנות זוגם, גם להם יש ילדים בצבא, גם הם כמובן עם ילדים קטנים שהם צריכים להישאר איתם בבית וגם הם בחוסר פוקוס ויכולת לעבוד בצורה רגילה. בנוסף, כמובן, יש את הפגיעה הקשה בכל המחקר. הסטודנטים לתארים מתקדמים גם כן לא יכולים להגיע, לא נמצאים, חלקם במילואים. כבר קרה לנו, מאז 7 באוקטובר כל המחקר נפגע באופן קשה, וכפי שהוזכר פה גם קודם, יש לנו בעיה קשה של חרמות בכל רחבי העולם לגבי האקדמיה. אני מאוד מבקש להתייחס גם לקשיים של חברי הסגל, לקחת אותם כאוכלוסייה משמעותית, ולא פוקוס – שהוא ראוי, אך לא רק בסטודנטים, בקשיים של חברי הסגל גם כן. מאז 7 באוקטובר וגם הקורונה תמיד התארגנו ותמיד עשו כל מה שביכולתם בשביל לעזור לסטודנטים, אבל צריך להתייחס גם לקשיים שלהם, גם לתת להם את הפיצויים הראויים והעזרה הדרושה. גם בשיקום של המחקר שלהם על ידי – אם זה מענקי מחקר, תשתיות וכל דבר אחר, וגם התייחסות לקשיים שלהם ביצירה של מהיום למחר – מבחנים נוספים, לימודים נוספים, סיוע וכו' למילואימניקים, שכמובן כולם חשובים, אבל צריך להתייחס לקשיים האלה. ומאוד חשוב שגם הם יהיו במרכז ההחלטות ומרכז הדיונים לגבי המתווים השונים שמוצעים וחושבים עליהם. ההנהלות לא מייצגות בסופו של דבר את כלל חברי הסגל. ארגוני הסגל מייצגים גם את הצדדים, האלמנטים של התעסוקה, של החיים שלהם. ההנהלות מייצגות דבר שונה. חשוב שגם המועצה המתאמת, ארגוני הסגל, יהיו חלק ממתווה ההחלטות הזה ויתייחסו לקשיים ויעלו אותם בכל מקום. תודה רבה. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> תודה לך. איתנו נציג מכללת נתניה. יש לך שתי דקות, בבקשה. << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >> אהלן, אני יו"ר אגודת הסטודנטים בנתניה. אתחיל בזה שסבלנות הייתה בעם כלביא, עכשיו כבר אין סבלנות. אני שואל: מה התוכנית? להמשיך לדחות מבחנים? כל שבוע נדחה מבחנים? ומה אז? יש - - - לפחות כמה פעמים ביום, לא ישנים, דואגים לקרובים שלנו, מטפלים בילדים, משרתים, עובדים במתכונת חירום, עושים משמרות של 12 שעות פעילות ואז נשארות 12 שעות לשרוד בהם את הלימודים והחיים האישיים. מי יכול לעלות לזום ככה? לכמה שעות של למידה במקרה הטוב או יום לימודים שלם - - - באמת, תגידו לי, באיזה מדינה אתם חיים? כי אנחנו חיים במציאות שונה, במציאות אחרת. אני צריך לשרוף את עצמי מול המל"ג בשביל שתכינו רגע מתווה לסטודנטים בכוחות החזית והעורף? מה הבעיה לכתוב מתווה לחירום? מה הבעיה? אנחנו כל חצי שנה במלחמה, איך אנחנו שוב באותו מצב בדיוק? מה יהיה עם הפלסטרים? מתי אנחנו מפיקים לקחים? מתי השלב הזה שמפיקים לקחים? זו כבר פעם שנייה שהעורף הופך להיות חזית. היינו באותה סיטואציה בדיוק לפני כמה חודשים. מה עם מי שמשרת בארגון שהוא לא צה"ל? מה עם עובדים חיוניים? עם הורים לילדים? מה עם מד"א? עם כבאות? עם הצלה? מה עם רופאים? עם שוטרים? מה איתם? מה עם השב"ס? מה עם השב"כ? מה עם המוסד? עם אנשים שמשרתים בארגונים האלה? עם כל הכבוד לצה"ל, אני מילואימניק בעצמי, ועדיין אני שואל: מה עם הארגונים האלה? ומה עם בני הזוג של כולם? למה כל אלה סוג ב'? למה יש לנו מתווה רק למישהו שמשרת בצה"ל, שהוא מילואים או קבע? העסק פשוט. צריך, א', לעשות מתווה לכל מי שמשרת את המדינה; ב', צריך לצמצם חומר משמעותי; ו-ג', להמיר מבחנים בהערכות חלופיות, כי אחרת תהיה פה תקופת מבחנים כפולה בסוף סמסטר ב', כולנו נעשה קורסים חוזרים בהכול, ומי שישלם את המחיר זה מי ששירת את המדינה. אז, בבקשה, תשתפו פעולה עם סיון ולירן, עם התאחדות הסטודנטים ועם אגודות הסטודנטים ופאקינג תדאגו לסטודנטים למתווה כבר. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> מאה אחוז. תודה רבה. מתנאל, נציג מכללת הרצוג. אני מבקש, אל תחזרו על אותן טענות כי אנחנו כבר שעה וחצי שומעים אותם דברים. הם נרשמו, ונטפל בהם. שתי דקות, בבקשה. << אורח >> מתנאל חגואל: << אורח >> שלום, יו"ר הוועדה. אהיה זריז. קודם כול, תודה רבה למל"ג ולוור"ה, שלשם שינוי, בשונה מוועדות קודמות, אנחנו רואים פה את שיתוף הפעולה הזה. שיתוף הפעולה הזה חשוב, אנחנו רואים אותו בשטח, הוא דבר שנצרך וצריך להיות אפילו יותר. אגיד עוד נקודות שלא אמרו פה והן חשובות מאוד. העומס הנפשי שסטודנטים נמצאים בו בתקופה הזאת של המלחמה הוא עומס שהוא הרבה יותר ממה שאנחנו מכירים מכל התקופות האחרות. בסקר שעשינו אצלנו באגודה ראינו מעל 80% סטודנטים שמעידים על עומס נפשי וקושי שמתלווה לזה. בנוסף, בשונה ממשרתי המילואים – וגילוי נאות, גם אני כזה – מי שנמצא בבית וצריך עכשיו לעשות את הלימודים, איך הוא יכול לעשות את זה בזמן שיש אזעקות? איך הוא יכול לרוץ עכשיו למקלט? איך הם יכולים אפילו בזמן שאין אזעקות לשבת עכשיו בבית ולעשות צורת למידה נכונה, בזמן שרוב הסטודנטים מעידים שאין להם מקום שקט לבצע למידה? זה משהו שאנחנו צריכים להבין אותו. דבר נוסף, העומס האקדמי שמצטבר כאן הוא עומס עצום. זאת אומרת, גם מהסמסטר הקודם, גם מה שמצטבר עכשיו, בסמסטר הנוכחי, וגם המילואימניקים, שמצטבר להם מתחילת המלחמה ועד היום. זה משהו שאנחנו צריכים לשים לב אליו פה ולדעת איך לפתור אותו. והפתרון הכי גדול שיכול להיות כאן מבחינת המבחנים – אני מדבר בעיקר על מועדי א' – זה לתת פה את ההערכות החלופיות. אנחנו מבינים את זה שהאקדמיה מפחדת מהערכות חלופיות, מפחדת מ-AI, אבל לשם העולם הולך, ואנחנו צריכים לדעת להכין את העולם לדבר הזה ולהתכונן לזה. דבר נוסף, אנחנו מבינים את העניין שהמל"ג נותן פה חופש לכולם להחליט מה הם רוצים לעשות, אבל צריך לעשות פה גם אכיפה, לראות שהמוסדות באמת מבצעים את ההנחיות הבסיסיות של המל"ג. והדבר האחרון, יו"ר הוועדה, אנחנו מדברים פה ועדה אחרי ועדה על זה שיש את החירום המתמשך הזה, וחאלס, צריך לייצר פה בחוק האקדמיה, בחוק המועצה להשכלה גבוהה, הנחיות ברורות לחירום. אי-אפשר להתכנס פה כל פעם מחדש ולחשוב על זה כשהסטודנטים הם אלה שנמצאים פה בין הפטיש לסדן. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> תודה רבה. הדוברת האחרונה מבחינת הנציגים היא אסתר קרמר, בקשר לסטודנטים עם מוגבלות. בבקשה, אסתר, יש לך שתי דקות. << אורח >> אסתר קרמר: << אורח >> תודה רבה על רשות הדיבור. אני סטודנטית על כיסא גלגלים באוניברסיטה העברית. כבר כשחזרנו אחרי הלוחמה באיראן, חזרנו לאוניברסיטה, ולא מסומנים מרחבים מוגנים לאנשים, מה נגיש ומה לא. היו אזעקות ונשארתי בכיתה בעוד כולם יכלו ללכת למרחבים מוגנים. אני יודעת שיחזרו, אני מברכת על זה שיחזרו. יחזרו ללימודים בזום, צריך התאמות לסטודנטים עיוורים, סטודנטים עם מוגבלות בראייה, לסטודנטים עם קושי לשבת הרבה זמן. אי-אפשר לחייב אותנו, למשל, למצלמות פתוחות, אם אנחנו לא יכולים לשבת זמן ארוך. אני גם סטודנטית לעבודה סוציאלית, יש הכשרה מקצועית. לא יכול להיות שיש חובת הגעה פיזית להתערבות שיכולה להיעשות בזום, כי הנסיעה – אתמול נסעתי ותפסה אותי אזעקה בדרך. כשיש אזעקה בדרך אין לי מה לעשות, אני נוסעת בכביש וסביבי מתעופפים שברי טילים, אני לא יכולה לרדת מהרכב שלי לצד הכביש כי אני על כיסא גלגלים, זה לא אפשרי. אז מה שקרה – שאני מוצאת את עצמי במצב סיכון. אם ההתערבות שלי עכשיו צריכה להיות פנים אל פנים, אני מבינה, אבל כל ההתערבויות שלי היו בזום. לא הייתה שום סיבה שאגיע להכשרה, ולעשות משם את הזום. צריך להיות בתוך אגודת הסטודנטים – לצערי, אין פונקציה רשמית לסטודנטים עם מוגבלות, למרות שאני נבחרת, אבל אין בתוך האגודה משהו רשמי, וצריך שיהיה הרבה יותר ייצוג לסטודנטים עם מוגבלות בכל השיח, בכל המצבים, שיהיה שיח אישי עם סטודנטים עם מוגבלות, שיבררו את הצרכים שלהם. אף אחד מתחילת המלחמה לא בירר מה הצרכים שלי, גם לא יחידת הנגישות של האוניברסיטה. זה דבר מאוד חשוב שצריך לשים עליו את הדגש. תודה רבה. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> ניתן, פרופ' עמי, שתסכם בדקה את כל מה ששמעת, לפני שניתן את הסיכום של הוועדה. בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> עמי, מישהו רושם את כל ההערות? << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> גם אנחנו. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> הכול רשום. האמת היא שרציתי להוציא לפורום שמתכנס היום נייר עמדה עם נקודות, השהיתי את זה עד הישיבה עכשיו כדי להוסיף נקודות. ותוך שעה יצא סדר-יום מסודר לדיון היום עם כל הנקודות. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> מצוין. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> קודם כול, תודה רבה על המילים החמות, באמת, מקרב לב, כי שמעתי פה מילים חמות של תמיכה במערכת ההשכלה הגבוהה. אני מאוד מעריך את זה. נכון שאני בתפקיד רק מספר חודשים, אבל הייתי נשיא אפקה עשר שנים, ובשנים האחרונות אני עסוק בנושא המשרתים. נכון שצריך לטפל במשרתים ולהמשיך את הטיפול, יש מתווה מגובש. מה שאנחנו הולכים לעשות היום זה בעיקר להוסיף התאמות אדמיניסטרטיביות בגין התקופה, ואני מקווה שנשלים את זה היום. יש לנו רשימה, שמענו פה עוד דברים, זה בקורלציה מאוד גבוהה למה שנאמר. ואני מקווה שהיום – סיון, תתכונני, בטח זה יהיה כמה שעות טובות. אני מקווה שנסיים ונגיע להסכמה. אבל האירוע הזה קצת שונה כי אלה לא רק משרתים. יש פה אוכלוסיות נוספות שנפגעו כתוצאה מהאירוע, ולמעשה, אנחנו במצב שבו גם לסטודנטים שלא נפגעו באופן ישיר או לא משרתים יש בעיית קשב, בעיית יכולת לעלות לזום, ובהרבה מאוד מקומות – שכנעה אותי סיון – אפילו יש להם בעיה טכנולוגית. אני מבטיח שנסתכל על כל הפרספקטיבה, ננסה לקבוע עקרונות ונצליח. הצלחנו בתחילת השנה במשימה הרבה יותר מורכבת, גיבשנו מתווה מלא לכל המוסדות. פה מדובר בשדרוג נקודתי שלו, ואני מקווה שנצליח לגבש עקרונות שיהיו משותפים לכולם, יוסברו לכולם. אבל עדיין יש שיקול דעת מקומי לכל מוסד, כי בסופו של דבר, ראיתם, לכל סטודנט יש צרכים אישיים משלו, חלק רוצים בחינות עכשיו, חלק רוצים בחינות בסוף הסמסטר. המילה "גמישות", שניתן למוסדות, והמוסדות ייתנו לסטודנטים, תהיה נקודת מפתח בדיון. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> והסברה, הסברה. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> - - - רשמתי. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> סופר חשוב. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> תודה רבה. << אורח >> עמי מויאל: << אורח >> שוב, תודה רבה לכם על הדיון ועל התמיכה. << יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >> חברים, לפני שנסגור את הישיבה, כמובן, להלן סיכום הדיון והחלטות הוועדה: 1. הוועדה קובעת כי תמיכה בסטודנטים המשרתים במילואים היא ערך עליון. 2. הוועדה מברכת את המועצה להשכלה גבוהה על התמודדותה עם אתגרי המלחמה ועל שיתוף הפעולה עם הסטודנטים והמוסדות האקדמיים בתהליך קבלת ההחלטות. 3. הוועדה מדגישה כי מתווה אחיד פשוט ולא ביורוקרטיה מיותרת הוא המפתח להצלחה, וקוראת למועצה להשכלה גבוהה להבטיח כי מתווה ההקלות יחול באופן מחייב על כלל המוסדות. 4. הוועדה דורשת לגלות גמישות לצד מתן ודאות לסטודנטים ורושמת לפניה את התחייבות הוות"ת לנהוג בגמישות בסוגיית מועדי הבחינות. 5. הוועדה מבקשת ממשרד החוץ להציג את עמדתו בנוגע לחרמות על האקדמיה הישראלית בעולם, וכן לפרט את הצעדים והפעולות שננקטו מטעמו להתמודדות עם תופעה זו. 6. הוועדה תקיים ישיבה ייעודית בנושא מצבה הבין-לאומי של האקדמיה, ומבקשת מהמל"ג להגיש הצעות להתמודדות עם האתגרים בתחום זה. 7. הוועדה שמעה על כינוסו של פורום חירום רחב במל"ג היום, ומבקשת מהמועצה להשכלה גבוהה לעדכן אותה בנוגע לסיכומים ולהחלטות שהתקבלו. הוועדה תקיים ישיבה ייעודית לדיון ברפורמת יציב ובהשלכותיה. ברשותכם, אני רוצה קודם כול להודות לאתי, להודות לתמי, למרכז המחקר, לנגה, לכל עובדי הוועדה הנאמנים והמסורים שעושים עבודה נאמנה, ובראשם, כמובן, להודות ליושב-ראש הוועדה צבי סוכות הקשוב לרחשי הלב של הסטודנטים ושל עם ישראל, ותמיד לא מהסס לקיים דיונים מהירים, ומאפשר לחברי הכנסת גם לנהל את זה באחריות ובמסירות. תודה לכם. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:54. << סיום >>