פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 123 מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים יום רביעי, כ"ט באדר התשפ"ו (18 במרץ 2026), שעה 9:19 סדר היום: << נושא >> תנאי העסקה במערך שירותי ליווי נפשי במוסדות האקדמיים << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר מוזמנים: טל סויסה – אגף השכר והסכמי עבודה, הממונה על השכר, משרד האוצר אריק בידר – יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות באוניברסיטה העברית מוזמנים באמצעים מקוונים: רון בוכניק – עו"ד, מנהל חטיבה, הסתדרות העובדים אסף ברנזון – עו"ד, יועץ משפטי, ועד ראשי האוניברסיטאות מאור פינקו – סמנכ"ל משאבי אנוש, אוניברסיטת בר-אילן לינור קגן – פסיכולוגית בהתמחות קלינית, אוניברסיטת בר-אילן מיכל אלטשולר – ראש תחום מדיניות חברתית, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית יפעת שדה – יו"ר התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית, פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית מנהלת הוועדה: דפנה סידס-כהן רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, יפית גולן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> תנאי העסקה במערך שירותי ליווי נפשי במוסדות האקדמיים << נושא >> << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בוקר טוב. אני פותחת דיון מעקב רביעי, על תנאי העסקה במערך שירותי ליווי נפשי במוסדות אקדמאיים. דיון שבא לדון בהסכם הקיבוצי שלא נחתם עם השירות הפסיכולוגי באוניברסיטאות, למרות ההסכם הקיבוצי שנחתם במערך בריאות הנפש לשירות הפסיכולוגי. דבר שמעיב כרגע על השירות עצמו, בטח בתקופה שבה הרבה מהסטודנטים זקוקים לליווי. אני מקווה מאוד שיהיו קצת בשורות היום. בגלל המלחמה, הדיון הקודם נדחה בשבועיים בערך, ואנחנו מקיימים אותו עכשיו. אני אפתח עם אגודת הסטודנטים והסטודנטיות באוניברסיטה העברית. אריק בידר, יו״ר, שלום, תודה שאתה איתנו היום. לפחות הצלחת לבוא, כי אתה קרוב יחסית. << אורח >> אריק בידר: << אורח >> בוקר טוב. קודם כל, תודה רבה על זה שמקיימים דיון מעקב. זה לא מובן מאליו שבנושא כזה חשוב אנחנו מקיימים דיון שוב ושוב, בתקווה שנגיע גם לפתרון בקצה. אנחנו פוגשים את זה גם היום, במיוחד עכשיו, שבאמת עם פתיחת המלחמה ופתיחת המערכה הנוכחית, אנחנו רואים שוב פעם את הפניות לשירות הפסיכולוגי, שזה עולה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זאת אומרת, עכשיו, בזמן הזה, אתה כבר רואה את העלייה. << אורח >> אריק בידר: << אורח >> ברור, אנחנו רואים את העלייה. לא סתם גם בסקר האחרון של ההתאחדות, שהיה סקר ארצי, 82% מהסטודנטים דיווחו על קשיים נפשיים, אם זה חרדות, דברים כאלה, שמעיבים על התפקוד היומי שלהם. בסופו של דבר, הציבור הסטודנטיאלי הוא ציבור שיש לו שני קשיים מרכזיים. אחד, זה שהוא באמת לרוב חסר משאבים. אין לו עכשיו כסף ללכת לפסיכולוג פרטי וכו'. והשני הוא שבאמת הוא נתון תחת לחצים מאוד גדולים, אם זה לחצים כלכליים, אם זה לחצים לימודיים, חברתיים וכו'. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני אוסיף לך גם, הוא חסר פניות, הוא בין מלגות, עבודה ולימודים. זה ששירות יושב בקמפוס, זה גם דבר שמאפשר לגשת. לג'נגל גם את זה בחיים סטודנטיאליים זה כמעט בלתי אפשרי. << אורח >> אריק בידר: << אורח >> נכון. עכשיו, בעברית אנחנו גם מרגישים את העלייה הזאת, אנחנו גם מרגישים את הצורך, שהוא לא חדש, הוא לא מהיום. אני חייב להגיד שעל אף שהמלחמה התחילה, אני חושב שהייתי מצפה עדיין לראות שדברים מתקדמים, ואני מקווה שאולי גם נקבל בהמשך מאנשים שיגיעו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מבחינתי זה צורך מלחמתי הדבר הזה. זה חלק מהמענים, לכן זה גם דיון שאנחנו הגדרנו אותו כדיון שהוא מעקב, אבל מתכתב לגמרי עם הצרכים. << אורח >> אריק בידר: << אורח >> חד משמעית. ואני אגיד עוד משהו, שזה לדעתי גם מתקשר לאיזו תפיסה כללית. זו לא פעם ראשונה שאנחנו רואים שמשרדי האוצר, משרדי הממשלה באופן כללי מעכבים דברים שקשורים להשכלה הגבוהה. ראינו את זה רק לפני חצי שנה עם הסכמים עם ארגוני הסגל הזוטר, אנחנו רואים את זה שוב פעם עם השירות הפסיכולוגי. זה מתחבר פה לגישה כללית שקשורה למתן המענים להשכלה הגבוהה, שבסופו של דבר היא מייצרת פה את דור העתיד, את הדור היצרני של מדינת ישראל, שהוא יוצא לשוק העבודה ובסופו של דבר מייצר פה את האומה עצמה. ולכן זה מאכזב לראות שעל דברים כאלה ועל כל מיני דברים שקשורים להסכמי שכר, על כל מיני פיצ'פקעס קטנים של אם הוא יקבל את התנאים האלה או לא, על דברים כאלה מתעכבים כבר, לדעתי, הוועדה הזאת מתכנסת לפחות ארבעה חודשים על הנושא הזה, אם לא יותר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, הרבה יותר, אבל כן יותר אינטנסיבי לאחרונה. << אורח >> אריק בידר: << אורח >> נכון. וזה פשוט קצת מאכזב לראות שכל פעם אנחנו נתקעים על הדברים האלה, ואני מקווה שלפחות בטווח הזמן של השנה הקרובה ולקראת התקציב שיהיה שנה הבאה, אנחנו נתחיל לראות כבר באמת את המענה הזה. האוניברסיטאות בעצמן גם אומרות, אנחנו כבר משוועות שיינתן לנו הכסף, אנחנו מבחינתנו רק לפתוח את האופציה, ואני מקווה שבאמת נוכל לפתור את זה כמה שיותר מהר. הצורך הזה הוא מאוד מאוד ברור, במיוחד לאור העובדה שאנחנו כל חצי שנה פה נמצאים במצב חירום. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון, וגם בדיונים האחרונים הצוות ממש על סף עזיבה, הצוותים, יותר נכון, וזה חשוב. תודה, אריק. פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, יו״ר התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית. יפעת, תודה שאת איתנו. << אורח >> יפעת שדה: << אורח >> תודה. קודם כל, אני רוצה להודות על קיום הוועדה ועל המעקב הצמוד של התהליך הזה. הפסיכולוגים ידברו תכף, אנחנו ככה מלווים את המאבק המתמשך שלהם. אנחנו כאן פעם רביעית כבר בוועדה שמתכנסת ועוקבת אחרי התהליך והזמן דוחק, אנשים תכף ישתפו מתוך המקום שלהם, אבל בעיקר קוראים לזירוז של התהליך הזה, להתכנסות של כל הגורמים, כדי שיהיה אפשר סוף סוף להסדיר את הנושא ובאמת לאפשר לפסיכולוגים שעובדים בשירותי הייעוץ להשתכר כמו המקבילים שלהם בשירות הציבורי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. תודה, ותהיי איתנו למקרה שיהיו לנו פה עוד שאלות. לינור קגן, פסיכולוגית בהתמחות קלינית, בר אילן. לינור, תודה שאת איתנו. << אורח >> לינור קגן: << אורח >> היי, אני לינור, פסיכולוגית בהתמחות בבר-אילן בשנה השלישית. אני למעשה נמצאת שם כבר שנתיים וחצי. הגעתי לכאן היום בין השאר גם קצת כדי לספר על העבודה ולספר על כמה היא באמת עבודה מאוד מאוד מורכבת, מאוד משמעותית, וגם על כמה קשה בעצם לחיות משכר שהוא באמת מאוד נמוך. בבר-אילן יש לנו 13 מגעים. מבחינת שעות העבודה זה הרבה מאוד שעות למטופלים שאני מלווה לפחות, אני יכולה להגיד שיש לי מטופלים מכל מיני סוגים של פתולוגיות ועם כל מיני סוגים של מצוקות, הרבה פעמים מצוקות מאוד מאוד קשות, הרבה פעמים זה דורש גם שיחות מעבר לשעות העבודה, אחזקה לאורך השבוע. יש מטופלים עם סכנה אובדנית. אני יכולה להגיד שאני באופן אישי גם ליוויתי בשנתיים האחרונות קבוצות מילואים, מטופלים שהגיעו ממש משדה הקרב ונאלצו להתמודד עם הכובע הבלתי אפשרי של להיות סטודנט ולהיות לוחם, וזו אוכלוסייה שלמעשה מאוד פוגעת באזורים האלה. אני לא ארחיב הרבה יותר במילים, אבל אנחנו מאוד מרגישים את המשמעות של העבודה, ואנחנו מאוד מרגישים שלא תמיד רואים את המקום שלנו, לא תמיד רואים אותנו, לא תמיד רואים את הקושי שיש בלהיות בשנות ה-30 לחיינו אחרי שנים מאוד רבות של לימודים, ולהשתכר בשכר שבייביסיטר ממוצעת מרוויחה יותר מאיתנו. אני יכולה להגיד באופן אישי שאני עובדת בארבע עבודות כדי לכלכל את עצמי, בגלל שהיקף העבודה בבר-אילן הוא מאוד גבוה, ולמעשה הוא עולה על כמעט 70% משרה, אני לא יכולה באמת להחזיק רק במשרה אחת, אני צריכה לעבוד בכל מיני משרות שהן יחסית קטנות, שבסופו של דבר גם כל אחת מהן דורשת, כי הן ברובן משרות טיפוליות. והדבר הזה באמת יכול להביא לפעמים גם לזה שהחיים הפרטיים שלי נפגעים, היכולת שלי להחזיק את עצמי, אפילו לשלם שכר דירה, יכולה להיות לפעמים מאוד מורכבת. ואני באמת חושבת שהעבודה שאנחנו עושים היא עבודה שיש בה, בטח בשנתיים וחצי האחרונות של המלחמה המתמשכת שאנחנו נמצאים בה, ושל הרגישות של האוכלוסייה הספציפית שאנחנו מטפלים בה בהקשר הזה גם, שהרבה מהם חיילים, הרבה מהם אנשים שהתחילו את חייהם כרגע, ואני באמת מרגישה שאנחנו צריכים ושמגיע לנו להשתכר בשכר הולם, שמכבד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בהחלט. תודה, לינור. אני רוצה לעבור להסתדרות העובדים, עו"ד רון בוכניק, בזום. היי רון, תודה שאתה איתנו. << אורח >> רון בוכניק: << אורח >> ראשית, אני רוצה להגיד תודה ליו"ר על המעקב. רואים שהנושא הזה בדמך, אנחנו גם בקשר מאחורי הקלעים, וזה לא מובן מאליו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. << אורח >> רון בוכניק: << אורח >> קודם כל, אני אתחיל רגע בבשורה טובה. אני רוצה להגיד שהגענו לסיכום סופי מול הטכניון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יופי. << אורח >> רון בוכניק: << אורח >> יש מסמך סופי שעובר עכשיו לחתימות, ואני רוצה להגיד על זה תודה גם לנציגי הטכניון וגם לנציגי האוצר. הם באו עם הרבה רצון טוב למשא ומתן, והצלחנו לסגור את זה. הפסיכולוגים בטכניון יקבלו את מלוא הרפורמה, עם שינויים מתחייבים בלבד, טכניים, מינוריים, וזו המטרה שאנחנו רוצים להגיע אליה גם בוור"ה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רון, זאת בשורה של ממש, כי מה שאני זוכרת מהדיון הקודם, שההסכם עם הטכניון יכול להיות אקוויוולנטי לאוניברסיטאות האחרות בגלל שהוא יושב על אותם עקרונות. << אורח >> רון בוכניק: << אורח >> נכון, העקרונות במאקרו דומים. כמובן שכשיורדים למיקרו, צריך לעשות התאמות ככל שנדרשות, ווור"ה זה כמה גופים שונים, אז יכול להיות שכל גוף יש לו התאמות שנדרשות. אבל כן, את צודקת ברמה העקרונית. מה שחל בטכניון, ברמת המאקרו, אין שום סיבה שלא יחול גם בוור"ה, לתפיסתנו ולדעתנו כהסתדרות. לגבי וור"ה, אני קודם כל אזכיר שההסתדרות היא זו שפנתה לוור"ה כבר לפני זמן רב וביקשה להחיל את ההסכם. מתוך הבנה של המצוקה ושל המצב הקריטי של הפסיכולוגים בהשכלה הגבוהה, הסכמנו והודענו מראש גם שאנחנו מסכימים שהתקציב יהיה מהקופסה. כלומר, ההסתדרות, למרות שמייצגת מן הסתם המון סקטורים, הבינה את המצוקה של הסקטור הספציפי הזה ונתנה לו להיות בראש סדר העדיפויות, גם מבחינת התקצוב. לגבי מצב המשא ומתן כרגע, במגבלות שאני יכול לספר, תוך כבוד לשותפים שלי ולצד השני במשא ומתן, לא להכול אני יכול לתת פומבי פה. אנחנו קיבלנו התייחסות מהותית ראשונה מוור"ה בדמות טיוטה לפני חודש וקצת. הטיוטה, אני אומר בזהירות, הייתה רחוקה מאוד ממה שצריך לקרות. היא ביטלה את רוב המתנים הכלכליים, היא שינתה עקרונות יסוד של סעיפים כלכליים יסודיים ברפורמה, היא התנתה על חלק מהסעיפים העקרוניים כל מיני התניות לא מקובלות, ולכן מבחינתנו הטיוטה הזאת הייתה no start-up. ולכן מה שאנחנו עשינו כתגובה, שלחנו טיוטה משלנו, ור"ה התעקשה לגבי הפן של הנראות, של הצורה, האם זה כתב התחייבות או צורה של הסכם קיבוצי. אנחנו זרמנו עם מה שהם ביקשו ושינינו לצורה שהם ביקשו. ניהלנו מאז כמה וכמה ישיבות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הפער בין כתב התחייבות להסכם קיבוצי זה האופן בו זה מעוגן או שזה לא? לא, זה עניין אחר. << אורח >> רון בוכניק: << אורח >> לא, זה עניין טכני, משפטי, צורני. אנחנו זרמנו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל זה מקבע את זה כהסכם קיבוצי לכל דבר ועניין. << אורח >> רון בוכניק: << אורח >> כן. אבל בכל מקרה ביקשו, הסכמנו. זה לא העקרון. זה לא מה שמבחינתנו מעכב, אנחנו ציפינו לשמוע תגובה שמדברת על המהות של מה שהערנו, ולא קיבלנו, קיבלנו רק תגובה לגבי הצורניות, בסדר. עברנו את השלב הזה והסכמנו, ניהלנו כמה וכמה ישיבות, האחרונה שבהן הייתה לפני פחות משבוע מול נציגי ור"ה. אני שמח שהפעם הם כאן איתנו, אני רואה את רוב הנציגים שיושבים איתנו במשא ומתן, אני שמח שהם פה, גם כדי להקשיב לפסיכולוגים שלהם, כי אולי הם לא מאמינים לי כשאני אומר במשא ומתן שהמצב קריטי ועל סף עזיבה המונית, אז אולי עכשיו כשישמעו את זה מכלי ראשון, יאמינו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כל דיון שומעים את זה פה, חד משמעית. << אורח >> רון בוכניק: << אורח >> אז הנה הם פה איתנו, שישמעו את זה מכלי ראשון, למרות שהם יכולים בארכיון אתר הכנסת לראות גם את ההקלטות. אני רוצה להגיד עמדה עקרונית. קודם כל, עברנו סעיף-סעיף עם נציגי ור"ה, הסברנו בעינינו מה הרציונל, למה הוא צריך לחול בוור"ה ולמה הוא נכתב כפי שנכתב בהסכם הכללי ומה מטרתו. אני אגיד באופן כללי, אנחנו, כמו שאמרתי בדיון הקודם, לא נסכים לרבע רפורמה, לא נסכים לחצי רפורמה, מהסיבה הפשוטה, כי אם לא נביא בשורה שהיא כוללת ואטרקטיבית, לא רק שלא נגרום לשיפור, אנחנו נגרום לקריסה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ומה התשובה מוור"ה על הטיוטה? << אורח >> רון בוכניק: << אורח >> כרגע אנחנו לא קיבלנו עדיין תשובה מהותית. הבטיחו לנו שיחשבו על זה, הלכו לעשות שיעורי בית, ואנחנו מחכים לשיעורי הבית שלהם. ביקשו ודאות כלכלית, קיבלו אותה, לדעתי, מהגורם הכי בכיר שיכול לתת אותה בהסתדרות. ביקשו בכתב, קיבלו בכתב. מבחינתנו, מה שהם ביקשו קיבלו. אנחנו מצפים לתהליך הרבה יותר מהיר ולרצון טוב. אם יגיעו עם רצון טוב, והנה יש לנו לדוגמה את הטכניון, אין סיבה לא לסגור את ההסכם הזה מהר, וצריך לסגור את ההסכם הזה מהר. אנחנו צריכים להביא בשורה אטרקטיבית, אנחנו צריכים להחיל את מלוא הרפורמה שנבנתה כמעטפת שלמה לפסיכולוג, על הפסיכולוגים בוור"ה. ואני קורא מפה לנציגים, שהנה הם כאן איתנו, בואו נעשה מרתון, נשב יום-יום, כל היום, על הטיוטה, נעבור סעיף-סעיף. צריך לעשות התאמות משפטיות, נעשה אותן. זה לא מסובך וזה לא צריך לקחת הרבה זמן, וזה SOS. בואו תשמעו את הפסיכולוגים שלכם עכשיו מכלי ראשון, מה הם מספרים לכם ומה המצב שלהם, איפה הם עומדים כרגע וכמה הם מצפים להסכם. אני בטוח שעם רצון טוב נוכל להגיע להסכם מהר מאוד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה, רון. אנחנו מיד נעבור גם לוור"ה, אבל לפני כן אני רוצה את מאור פינקו, סמנכ״ל משאבי אנוש של אוניברסיטת בר-אילן. תודה שאתה גם איתנו, חשוב מאוד שאתה פה. << אורח >> מאור פינקו: << אורח >> בוקר טוב. אני רוצה קודם להגיד ללינור, סליחה שאני פונה באופן אישי, שא' אנחנו יודעים מה אתם עושים, ואתם מאוד חשובים ומאוד משמעותיים באוניברסיטה, ובגלל זה אנחנו גם כאן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חשוב. << אורח >> מאור פינקו: << אורח >> אני רוצה גם להגיד עוד משהו כללי על המצב באוניברסיטאות, כי אני חושב שמתארים פה תמונה שהיא לא לגמרי מדויקת. אם תבדקו את אורך התור במרפאה בשירות הציבורי, שהיא לא שירות פרטי, אתם תגלו שאורך התור לפסיכולוג הוא סביב השמונה-תשעה חודשים. אם תבדקו מה אורך התור לפסיכולוג פרטי, אתם תגלו שזה בין ארבעה לחמישה חודשים. אורך התור לסטודנט לפגישה ראשונה באוניברסיטת בר-אילן נע בין שלושה שבועות לחודש. כלומר, בסך הכול השירות הניתן כאן, אצלנו לפחות, וגם בכל האוניברסיטאות האלה, הממוצעים די דומים, הוא שירות מצוין. יותר מזה, כשיש בשירות הציבורי מינוי קצר ומינוי ארוך למטופל שנע עד 12 טיפולים בשנה, אצלנו זה בערך פי שניים. כלומר, סטודנטים מקבלים פה באמת טיפול הרבה יותר מקיף. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, אבל מאור, חד משמעית, אנחנו מסכימים עם זה. זאת אומרת, פה אין לך מחלוקת. להפך, בגלל איכות הטיפול, בגלל הזמינות, בטח בסיפור של שנה אקדמית והנשירה והצורך בזמינות, אז ברור שזה שירות חיוני וחשוב, דווקא בגלל יעילותו. אנחנו איתך. << אורח >> מאור פינקו: << אורח >> אני מבטיח שאני אתייחס לכל הנתונים. גם לגבי ההתמחות, אנחנו חושבים שהתמחות אצלנו היא יותר איכותית, גם בגלל העובדה שתפוקות המומחים שלנו הן מאוד נמוכות. ההסכם הזה לא מדבר רק על מתמחים, כל הדיון עד עכשיו דיבר רק על מתמחים, ההסכם מדבר גם על מומחים. מומחה בסוף באוניברסיטאות רואה הרבה פחות מטופלים, מאשר רואה מומחה במרפאות. רון, תן לי לסיים רק. אני הייתי מנהל משאבי אנוש במחוז, אני יודע את הנתונים, אתה יכול להתווכח איתם. המומחים אצלנו משקיעים הרבה מאוד בהדרכה, הרבה יותר מאשר מקובל במקומות אחרים. לגבי ההסכם, המשא ומתן של ההסתדרות והפסיכולוגים נוהל במשך שנה. בכל התקופה הזאת אנחנו לא היינו מעורבים, לא פנו אלינו, לא חשבו שאנחנו רלוונטיים משום מה לאורך כל התקופה, וחתמו על הסכם בלי שאנחנו נהיה חלק מהמשא ומתן, בצורה מאוד לא הגיונית בעיניי. אולי הדבר העיקרי, אני אשתדל שלא להיכנס יותר מדי לנושא המשא ומתן, ואסף כאן עו"ד שלנו יתייחס אולי קצת לנושאים יותר משפטיים, אבל כמו שרון אמר, אנחנו מחפשים בסוף ודאות כלכלית להסכם, יש לנו גם איזושהי אחריות כלכלית. אנחנו העברנו לפני קרוב לחצי שנה, או פלוס-מינוס חצי שנה, את הנתונים הפרטניים של כל אחת מהאוניברסיטאות להסתדרות, וביקשנו בעצם שני דברים פשוטים, כמו שאנחנו עושים בכל הסכם: תגידו לנו מה עלות ההסכם ומה השיפוי. עד עכשיו קיבלנו אמירה מאוד כללית, השיפוי יהיה 75% מכלל ההסכם, אבל כשאנחנו יושבים מול ההסתדרות על ההסכם בסעיפים כאלה או אחרים, ושוב, אני לא רוצה להיכנס לסעיפים ספציפיים, אומרים, על זה לא יהיה שיפוי. אנחנו מרגישים גם שיש התאמות שאנחנו חייבים לעשות. שוב, אני לא רוצה להיכנס, אבל בעינינו חלק מההסכם יפגע בשירות שניתן לסטודנטים, ייתן פחות שעות לסטודנטים כשירות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל מאור, נגיד ההסכם בטכניון, עד כמה אפשר למקבל אותו? << אורח >> טל סויסה: << אורח >> הוא לא יודע. << אורח >> מאור פינקו: << אורח >> אני חייב להגיד שאני לא מכיר את ההסכם בטכניון. ישבנו אתמול עם המקבילה שלנו בטכניון, והרבה מאוד סעיפים שבמשא ומתן הוצגו לנו כסעיפים שההסתדרות מתעקשת עליהם שלא ישתנו לכאן או לכאן, אמרה לנו המקבילה שלנו בטכניון, זה לא יקרה אצלנו וזה לא יקרה אצלנו. ולכן אני חייב להגיד שהיינו שמחים לראות אם ישלחו אלינו את הסכם הטכניון, ויכול להיות שזה יעזור. אני שוב אגיד, הדבר הראשי שאנחנו מחפשים היא ודאות כלכלית. עוד דבר לגבי תאריכים. אנחנו קיבלנו בסוף תשובה לנוסח ששלחנו ב-21 בינואר, אנחנו קיבלנו אותה ב-15 במרץ. אם אני לא טועה, זה לפני יומיים-שלושה. אנחנו נשב עליו, זה שירות שמאוד חשוב לנו. אני שוב חוזר על לינור, זה שירות משמעותי. אנחנו גאים בשירות שאנחנו נותנים פה לסטודנטים. אנחנו חושבים שהוא יכול להיות יותר טוב. לצערי, אני לא רואה שההסכם הנוכחי שיפר משהו במערכת הבריאות. בסוף, השירות שלנו ניתן כתחליף למערכת בריאות שלא עושה את עבודתה כמו שצריך, כי אנחנו היינו אמורים להיות איזשהו טיפול ראשוני, לא בטוח שהיינו אמורים להיות מקום להתמחות, טיפול ראשוני בפני מערכת הבריאות, ובעצם אנחנו מהווים כרגע תחליף למשהו שלא עובד כמו שצריך. תודה רבה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה, מאור. אנחנו מיד נשמע גם את טל. לפני שנשמע אותך, נשמע את ור"ה. ועד ראשי האוניברסיטאות, עו"ד אסף ברנזון, יועץ משפטי. שלום, אסף, תודה שאתה איתנו. << אורח >> אסף ברנזון: << אורח >> בוקר טוב. בסך הכול מאור דייק, אני אוסיף רק עוד פרטים. בואו נגיד את זה אחרת, הסכם הפסיכולוגים הארצי נחתם ב-1 באפריל 2025. האוניברסיטאות לא השתתפו בו. לפי מה שאנחנו הבנו, אני לא מנסה להגיד שזה משהו לא בסדר, אבל ידעו שבאוניברסיטאות יש פסיכולוגים, אבל בכל זאת החליטו לנהל את המשא ומתן בלי האוניברסיטאות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זאת הייתה תקלה, חד משמעית. קודם כל, אני אומרת את זה כל דיון, זו הייתה טעות. << אורח >> אסף ברנזון: << אורח >> כן, אבל זאת המציאות שהיינו צריכים להתמודד איתה. אכן יצאנו לדרך בעצם עם הבטחה שיהיה תקצוב לאוניברסיטאות, להסכם הזה, מתוך מה שנקרא הקופסה או ההסכם לפתרון בעיות. והעברנו טיוטה ב-21 בינואר 2026, טיוטה שהשקענו בה המון זמן והרבה מאוד ישיבות כדי לעשות לה התאמות. ב-22 בפברואר 2026, קיבלנו מכתב הצטרפות מההסתדרות. בעצם לא קיבלנו תשובה על הטיוטה שלנו, קיבלנו מסמך אחר. בסופו של דבר היו עוד שתי פגישות, ואז ההסתדרות הסכימה להעביר תיקונים על בסיס הטיוטה שלנו, ובאמת, כמו שמאור ציין, קיבלנו אותה לפני שלושה ימים. אנחנו צריכים ללמוד אותה כי יש שם המון, כאילו, רואים את כל הצבע האדום על הטיוטה, הם עשו המון תיקונים, וזה ייקח לנו קצת זמן לעבור על זה ולנסות לתת מענה. מבחינת הטכניון, אנחנו באמת לא מכירים את ההסכם שנחתם שם, נשמח לראות אותו. אני רק אגיד שבטכניון מועסקים שישה פסיכולוגים, לפי מה שאנחנו יודעים, ולכן יכול להיות שהיה הרבה יותר קל להתאים אותו. באוניברסיטאות האחרות יש כמויות יותר גדולות של פסיכולוגים, וגם האוניברסיטאות הן לא מקשה אחת. כל מוסד, יכול להיות שהוא שונה מהשני, ויש לנו לא מעט התאמות לעשות ולראות שבאמת הכול מתאים. אנחנו חייבים ודאות לגבי התקצוב. זה היה התנאי היסודי שעליו יצאנו למשא ומתן. ופה לצערי הוודאות הזאת נסדקה. יצאנו לדרך עם משהו אחד, קיבלנו באמת מכתב מגורם מאוד בכיר בהסתדרות, שגם מטפל בכל הסכם הקופסה, אבל המכתב שלו יצר לנו אי ודאות. לא ודאות, אלא אי ודאות. אם היו בו התניות ודברים לא ברורים, צריך לברר עם ההסתדרות שאכן הם מחויבים לממן את כל ההסכם הזה מהקצה אל הקצה, כמו שנאמר לנו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני בכל הדיונים, אסף, לא נאמר מהקצה אל הקצה. נאמר שההסתדרות צריכה לשים מהקופסה, אבל לא נאמר מהקצה אל הקצה, אז רגע, אני רוצה לשים את זה. אבל שנייה, יש לי כמה שאלות. << אורח >> אסף ברנזון: << אורח >> אני אסביר למה, בסדר? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, אבל רגע, אני בכוונה אומרת. << אורח >> אסף ברנזון: << אורח >> נאמר לנו מהקצה אל הקצה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אולי ביחס לוור"ה. << אורח >> אסף ברנזון: << אורח >> לא, לא, אותו גורם שכתב את המכתב, נאמר לנו מהקצה אל הקצה. אולי אני יכול להסביר בדקה אחת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אוקיי, אני רק רוצה לומר שבדיונים שהיו כאן נאמר שצריך להיות שימוש בקופסה התקציבית של ההסתדרות, כי זה נמסר, אבל לא נאמר אף פעם מהקצה אל הקצה באופן מלא. << אורח >> אסף ברנזון: << אורח >> יכול להיות שבוועדה לא נאמר, אבל לנו כן נאמר, מכיוון שהפסיכולוגים באוניברסיטאות לא מועסקים בדירוג הפסיכולוגים, והם מועסקים בשיטות אחרות. מה שההסתדרות ביקשה, שכמה שיותר פסיכולוגים, כולל מתמחים, ייכנסו לתחולת ההסכם. הטיוטה שאנחנו העברנו לא חלה על כולם, והם ביקשו שכולם ייכנסו. ואז, בתמורה לזה, הייתה שיחה שאני אפילו השתתפתי בה, נאמר לנו שהמימון יהיה מהקצה אל הקצה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני רק מתעקשת רגע כאן, כי זה דיון רביעי שלנו, ופה, בדיון הזה, למרות שגם ור"ה היו בדיון ואחרים, הסיפור של קצה אל קצה לא עלה, אני שמה את זה, אני רגע לא אומרת מה נאמר לך. פה זה לא עמד כאיזו אבן מחלוקת, אלא עמד השימוש בקופסה. ואני גם אמרתי והמלצתי, תצטרכו להשתמש בקופסה, זה נאמר גם לאוצר בשלבים הראשוניים של ההסכם בכלל עם הפסיכולוגים. תכף טל גם תגיב. אבל אני רגע רוצה לשאול, אתם קיבלתם מההסתדרות הסבר על הסעיפים הכלכליים של ההסכם הארצי שנכלל בטיוטה, והאם הם ייכללו בהסכם מבחינתכם? אני כן חושבת שאתם צריכים לראות את ההסכם של הטכניון כדי לתת מענה. אגב, העובדה שבטכניון מועסקים פחות זה לא אישיו, כי הסיפור הוא המבנה התעסוקתי, כמו שגם, טל, את הסברת לנו בפעם הקודמת שהמבנה הוא שונה אל מול קופות החולים, ואת זה אני יכולה להבין, את הרציונל של מה שאת אומרת. אז בין אם זה שישה או 20, המבנה הוא לדעתי הסיפור פה. אני לא טועה, נכון? << אורח >> טל סויסה: << אורח >> כן, אני אתייחס לזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בסדר. אני רוצה רק לשאול לגבי הסעיפים הכלכליים. אני כן רוצה שיעבור אליך ההסכם של הטכניון כדי לעשות הקבלה. אם תוכל רק להשיב על זה, ואני אעבור לטל. << אורח >> אסף ברנזון: << אורח >> מבחינת הסעיפים הכלכליים, הייתה הסכמה לסעיפים הכלכליים, אבל אני צריך להסביר שהסכם הפסיכולוגים הארצי, יש בו סעיפים כלכליים שהם לא רלוונטיים לאוניברסיטאות, או שצריך להתאים אותם. למשל, אני יכול לתת דוגמה אחת, אם יש תוספת שהיא רלוונטית למערכת הבריאות והיא לא רלוונטית לאוניברסיטאות, אז היה צריך להוריד אותה כי היא לא רלוונטית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון, אין פה ספק. << אורח >> אסף ברנזון: << אורח >> אני מנסה לא להיכנס לפרטי המשא ומתן, אני יכול להגיד שהיה סעיף כלכלי שלמרות שהוא על מערכת הבריאות, ההסתדרות ביקשה מאיתנו שהוא כן ייכלל. אני בכוונה לא נכנס בדיוק לכל הפרטים. יש פה לא מעט דברים שצריך אכן להתאים אותם, כי ההסכם הארצי לא מותאם לאוניברסיטאות. אז יש לכאן ולכאן ויש התאמות שצריך לעשות, כי האוניברסיטאות הן לא אותם מעסיקים שחתמו על ההסכם הארצי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אוקיי. אני רגע רוצה לעבור לטל. תודה אסף, מקסימום נחזור אליך לגבי עוד שאלה. << אורח >> טל סויסה: << אורח >> קודם כל אני אסביר לגבי הטכניון, בלי להיכנס יותר מדי לפרטים של מבנה השכר לפני, כדי לא לפגוע בפרטיות של הפסיכולוגים שם. מבנה ההעסקה של הפסיכולוגים בטכניון לפני ההסכם הנוכחי הוא באופן גס מאוד פשוט, סוג של חוזה אישי שיישמו בו תנאים של דירוג המחר. זו לא הסיטואציה באוניברסיטאות. באוניברסיטאות, כמו שברנזון אמר פה, יש מגוון צורות העסקה. אחת המורכבויות של הפסיכולוגים באוניברסיטאות לעומת ההסכם הארצי, זה שהם לא בדירוג המחר. ההסכם הארצי, כל הפסיכולוגים שם פחות או יותר היו תחת דירוג המחר, אז במונחים של הסכם קל מאוד "לדרוס" ולייצר מעל. אצל הפסיכולוגים באוניברסיטאות יש את המורכבות שאין את הקומה הראשונה. המכתב של אותו גורם בהסתדרות לא הועבר אלינו. אני לא מכירה את זה, זו פעם ראשונה שאני שומעת על זה. חשוב להבהיר, אני קצת מופתעת, באמת הייתה לנו עבודה טובה וחיובית עם ההסתדרות על הסכם הטכניון, שקודם כל הסכם הפסיכולוגים, גם הארצי, בניגוד לרושם שנוצר פה, הוא מהקופסה. חוץ מהתוספות הייחודיות של הבריאות, שמשרד הבריאות שם את הכסף התוספתי. זאת אומרת, האוניברסיטאות לא מקבלות פה איזשהו אקסטרה, הן מקבלות מה שאפשר להגיד מגיע להן בדין, בסדר? אני לא יודעת על המכתב הזה, וצריך להזכיר, על התקצוב מהקופסה, צריכה להיות הסכמה בין האוצר להסתדרות. ממש אנחנו צריכים להסכים ביחד, אז לא ברור לי מה נכתב במכתב הזה. ברנזון צדק, יש איזו שיחה מגורם שם בהסתדרות, שהוא הבטיח שהם יסכימו לתקצוב רחב יותר לפסיכולוגים. זה משהו שהוא גם באמת עד הסוף לא נסגר, כולל בפגישה האחרונה, כי זה מוסיף עוד איזושהי מורכבות ו/או נדבך לתקצוב של ההסכם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תסבירי לי רגע את זה רק. << אורח >> טל סויסה: << אורח >> אני אנסה להסביר את זה. ההסתדרות הביעה הסכמה, אם נציגי ההסתדרות רוצים לתקן אותי הם מוזמנים, לתקצב תנאים נוספים שאין היום לפסיכולוגים האלה, והם לא קשורים להסכם. חלק מהתנאים האלה, יש שוני בין שירות המדינה לאוניברסיטאות, אז זה גם מייצר איזושהי מורכבות. וזה משהו שעלה רק בפגישה האחרונה בפורום של ההסתדרות והאוניברסיטאות, ולכן זה עוד לא נסגר, אפילו אני עדיין לא תמחרתי את זה בעלויות הסכם מהצד שלי. הדבר העיקרי הוא שבאמת המשא ומתן עדיין בעיצומו. הוא קורה, אנחנו יושבים שם, נציגי האוניברסיטאות יושבים שם. יש מורכבות, זה באמת לא יעזור, צריך את ההתאמות שלהם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן, טל, אני ממש מבינה, פשוט זה כבר ממש המון זמן להסכם שעל פניו, אני אומרת, אמור להיות יותר, לא מדובר במאות עובדים. זה כבר היה אמור להיות פתור. אנחנו פה בשנתיים, וההסכם הזה נגרר. מרגיש לי שיש אי רצון לפתרון, אני לא רוצה להפיל את זה עליכם ככה, אבל בסוף, זה ממש נגרר. << אורח >> טל סויסה: << אורח >> תראי, שוב, כמו שנאמר, הפסיכולוגים באוניברסיטאות לא נכנסו להסכם הארצי, לכן אני לא חושבת שזה נכון להגיד כאילו ההסכם הזה נגרר שנתיים, כי הוא בעצם רק לאחר שנחתם ההסכם הארצי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> היה פה חטא קדמון. << אורח >> טל סויסה: << אורח >> לא. זה לא אומר שזה שנתיים, כי אם ההסכם הארצי נחתם באפריל 2025, וחלק מהדברים בו עדיין לא הוסדרו עד הסוף, כמו יישומים של כל מיני תפוקות, אז זה פחות זמן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל מה סדר הגודל שאת רואה לזה? << אורח >> טל סויסה: << אורח >> מה זאת אומרת? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני אגיד את זה ככה, אני ממש שמחה על הבשורה לטכניון עכשיו, כי זה נותן לנו רגע איזה קורפוס יותר ברור, שאני חושבת שאפשר איתו להביא יותר במהרה ליישור הקו הכולל. תתקני אותי גם אם אני טועה, מה שאמרתי לאסף לפני כן, בסוף המודל הוא בערך אותו מודל. הרי טכניון-עברית זה אותו מודל, אוקיי? אז אמורה להיות לנו איזושהי הגבלה יותר נוחה. << אורח >> טל סויסה: << אורח >> תראי, כמו שאמרתי, שיטת ההעסקה של הפסיכולוגים בטכניון היא הייתה משמעותית פשוטה יותר משיטות ההעסקה השונות באוניברסיטאות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> היסטורית? << אורח >> טל סויסה: << אורח >> כן. כאילו, יש אוניברסיטאות שבתוך האוניברסיטאות יש כמה שיטות העסקה לפסיכולוגים. בטכניון זה לא קיים, אז כבר זה הקל על המורכבות. בנוסף, היה שינוי, ההסתדרות הבינו שבאמת כתב הצטרפות זה לא מתאים, והם יישמו את זה גם פה. זאת אומרת, בסוף הטכניון היה הסכם פשוט יותר. באוניברסיטאות הוא יותר מורכב, בגלל המבנה וצורת ההעסקה, וגם יש צרכים אחרים שם. זאת אומרת, גם לנו, בניגוד להסכם בטכניון, יש איזשהן דרישות להסכם הארצי של האוניברסיטאות, שלא היו רלוונטיות לטכניון והן רלוונטיות בהסכם הארצי, וגם לאוניברסיטאות. בסוף האוניברסיטאות הן המעסיקים, וחשוב להבין שבגלל שהן לא היו שותפות להסכם הגדול, אז הדרישות שלהן כמעסיקים לא עלו שם. הדרישות של המעסיקים שהיו בהסכם הגדול עלו, וזה בסדר והכול בסדר, אבל אי אפשר להגיד, טוב, יאללה, תיישמו את ההסכם הגדול as is. מותר להם גם להעלות דרישות, יכול להיות שזה לא יתקבל, כן יתקבל, אבל אי אפשר לבטל את זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, אין בעיה, אני גם את זה מכבדת. אבל סד הזמנים המתארך הוא זה שכבר הופך להיות לא לגיטימי יותר ויותר. תראו, אני רוצה שנצא מזה, בסוף יש כאן איזה עניין, אני תוהה גם, דפנה. קודם כל, אם התאחדות הסטודנטים תרצה לומר משהו, ניתן לה גם לומר משהו רגע לפני. אני מציעה משהו כזה. ההסכם עם הטכניון נחתם, אנחנו רוצים שהוא יעבור לוור"ה, לכולם, כדי להסתכל על זה ביחס לפערים שישנם, ואני רוצה שאחרי חג הפסח נקיים פה דיון נוסף, לאחר שההסכם עם הטכניון הונח והיה שיח מול הפערים של הדבר הזה, שנראה. בסוף זה פותח לנו רגע, טל תגידי גם את איזשהן אופציות, זה נותן לנו איזה משהו שהוא הרבה יותר בטוח לעבוד איתו, ואני חושבת שאם יש הסכם עם הטכניון ויש פערים שצריך לעשות עליהם התאמות, גם את זה אני מקבלת. זה יכול להיפתר בכמה שבועות, ואני מקווה שבדיון הבא כבר נהיה בכברת דרך ממש משמעותית. << אורח >> טל סויסה: << אורח >> שנייה, אני רוצה להוסיף עוד סיבה למורכבות ולמה האוניברסיטאות מתעקשות על שיפוי. אני לא הגורם המתקצב, זה ות"ת, אולי את צריכה לזמן אותם לפגישה הבאה, מה שאת חושבת. << דובר >> דפנה סידס-כהן: << דובר >> הזמנו אותם, הם אמרו שזה לא רלוונטי להם. בכלל הישיבות זימנו אותם. << אורח >> טל סויסה: << אורח >> אוקיי, אז אני רק אסביר בקווים כלליים, בסדר? אני מן הסתם מכירה את זה פחות טוב מהם. לאוניברסיטאות השיפוי והתקצוב שהן מקבלות מהמדינה הוא לא פר אוניברסיטה, הן מקבלות בעצם על מדדים של חברי סגל, של תפוקות מחקר וכיוצא בזה. ההסכם הזה הוא ייחודי, הוא חדשני לאוניברסיטאות, הוא גם חדשני אצלנו, במובן הזה שיש איזה כסף נוסף שהוא אמור להיות ממש פר אוניברסיטה. יש מורכבות גם בהיבט הזה. זאת אומרת, כיום לא ברור איך בכלל הכסף יועבר. אנחנו כמובן בשיח מעמיק עם ות"ת, שמשתפים איתנו פעולה לכל אורך הדרך. אבל זה לא סתם שהאוניברסיטאות אומרות השיפוי קריטי, השיפוי קריטי, כי כל הצדדים שמכירים את זה מבינים שיש כרגע מורכבות משפטית ומהותית עם איך בכלל מתקצבים את ההסכם הזה לאוניברסיטאות. אז זה מוסיף עוד מורכבות לסיטואציה. << אורח >> אריק בידר: << אורח >> רגע, אני רוצה באמת לשאול. קודם כל, כל התפקיד של ות"ת זה לחלק כספים בין אוניברסיטאות. להגיד שיש להם מורכבות להעביר כספים זה נשמע לי קצת... << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לדעתי זה יושב על הקצה לקצה. << אורח >> טל סויסה: << אורח >> לא, אני חושבת שממש הסברתי, אני לא יודעת למה הזלזול. << אורח >> אריק בידר: << אורח >> רגע, אני לא מזלזל בזה. מה שאני אומר, בסוף זה התפקיד שלהם, לחלק את הכספים בין האוניברסיטאות. להגיד שיש פה מורכבות להעביר את הכסף לאוניברסיטאות זה נשמע לי כאילו קצת, אז מה התפקיד שלהם בכל הדבר הזה? << אורח >> טל סויסה: << אורח >> הסכם קופסה הוא הסכמים ייחודיים, זה לא הסכם רגיל, בסדר? בהסכם רגיל, נניח כמו הזוטר שהעלית, האוניברסיטאות, מה שנקרא, מתקצבות מכיסן אחרי שהן קיבלו את התקצוב הזה מהוות"ת. יש פה הסכם שבו ממש מתקצבים פר עובד. הוות"ת מתקצבים את האוניברסיטאות בדרך המלך, על ממש בסיס חברי הסגל שלהן ועל בסיס תפוקות מחקריות, הוראה, כל מיני דברים שחשוב לוות"ת לקבל. זה נוסחאות מאוד מורכבות עם עשרות משתנים כדי לתת כסף לכל אוניברסיטה. אין כיום לוות"ת דרך הנוסחאות הרגילות אמצעי לתקצב את זה. זו פעם ראשונה שנתקלים בזה. אז עובדים על זה, אנחנו בשיח עם ות"ת, משתפים איתנו פעולה, הם מבינים את הסיטואציה, הם עובדים על זה, אבל זה מוסיף כרגע למורכבות. << אורח >> אריק בידר: << אורח >> טוב, אני רגע רוצה להוסיף. קודם כל, גם דיון קודם דיברנו כבר על העניין של ההסכם של הטכניון, זה לא חדש שהם היו קרובים לאישור של הסכם כבר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן, אבל לא הייתה טיוטה להעביר. << אורח >> אריק בידר: << אורח >> נכון, מסכים שיש פה התקדמות, אבל הטכניון לא שווה לשאר האוניברסיטאות. פה אני אומנם מייצג את האוניברסיטה העברית, אבל בסוף הבעיה שלנו קיימת גם בכל שאר האוניברסיטאות הציבוריות. ומה זה החשש? המציאות מוכיחה לנו שיגידו הטכניון, פעם הבאה יגידו חתמנו על הסכם, ואז מה יקרה בשאר האוניברסיטאות? זאת אומרת, זה משהו שהוא מתמשך פה לאורך זמן, ואני לא רואה איך בחודשיים הקרובים זה ייכנס. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני באמת מציעה, כי רצינו את זה בפעם הקודמת, אבל דווקא עכשיו בגלל שיש את ההסכם עם הטכניון, ואני רוצה גם שזה יהיה ביחס אליו, אני מציעה, דפנה, את הדיון הבא שוב נציע לוועדת משנה בוועדת החינוך להשכלה הגבוהה שנעשה במשותף, ונבקש שיזמינו גם את ות"ת, בהנחה וטל אכן אומרת שאולי שיש להם מקום גם לדיון הזה, שזה יקל עלינו מאוד, לעשות דיון יותר רחב. שוב, רצינו את זה עוד לפני. המלחמה שיבשה את הכול, ובכל זאת רציתי לשמור על דיון המעקב הזה. אבל עכשיו זה נותן לנו עוד איזושהי התכנסות, ננסה אחרי פסח לעשות את זה במשותף. נפנה לאכרם, יו"ר ועדת המשנה, נבקש ממנו שנעשה את זה במשותף, וזה גם דיון חמישי. אז נעשה את זה כמו שצריך, בתקווה גם שנוכל לבוא פיזית. אני רק רוצה לשאול אם התאחדות הסטודנטים רוצים לדבר? מיכל אלטשולר, בסדר גמור. אני לא רוצה למשוך את הדיון הזה ככה, כי טל הבהירה כמה דברים. אני כן רוצה שניתן לגורמים להתכנס על זה עוד, ונעשה את הדיון הגדול יותר. תודה, מיכל, שאת איתנו. << אורח >> מיכל אלטשולר: << אורח >> באמת תודה על ההתכנסות הזו. אני לא רוצה להוסיף הרבה, באמת, הכול נאמר גם בוועדה הזאת וגם בוועדות לפני. יש עלייה בפניות לסיוע נפשי לפי הסקרים שלנו. אני באמת מזועזעת שההתקדמות כל כך איטית. זה ממש מרגיש שהצדדים לא רואים את הדחיפות כמו שאנחנו רואים אותה, כמו שחברת הכנסת נעמה רואה אותה. כל ההתכנסויות האלה, כל ההתעכבות, כל המילים המשפטיות שאני מבינה שצריך להסדיר, אבל בסופו של דבר יש פה סטודנטים שנפגעים. בכל יום שעובר ולא מסדירים את הדבר הזה, יש סטודנטים שנפגעים, ומי שנפגעים זה גם סטודנטים שהם מאוכלוסיות מוחלשות יותר, מהפריפריה החברתית-כלכלית, זה מי שלא יכולים להרשות לעצמם טיפול לא מסובסד, טיפול שהוא ראוי ומקצועי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. זאת נקודה מאוד חשובה. מאוד חשובה. << אורח >> מיכל אלטשולר: << אורח >> פנייה לדפוסים לא אדפטיביים, פנייה לשימוש בחומרים ממכרים, בפתרונות אחרים שאנשים מוצאים לעצמם, בחורים ובחורות צעירות. אז כשאנחנו לא מתקדמים עם זה, באמת אני רוצה שלכל אחד מאיתנו תהיה בראש את התמונה שאנחנו פוגעים באוכלוסיות מוחלשות יותר, ושאנחנו פוגעים בסטודנטים. אז הדחיפות של הנושא הזה היא דחיפות אדירה, וצריך להגיד את זה שוב ושוב, כי ההתקדמות היא באמת נורא איטית. והתאחדות הסטודנטית והסטודנטיות הארצית קוראת לכל הגורמים, לוור"ה, לאוצר, להסתדרות, לפעול בהקדם. אנחנו מאוד מאוד מצפים שבוועדה שאחרי פסח אנחנו נראה הסכמים חתומים, ושזו תהיה ועדה של שתי דקות, שנבין שזה נחתם וזה מאחורינו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בדיוק. << אורח >> מיכל אלטשולר: << אורח >> זו דחיפות עצומה, במיוחד עכשיו, בתקופה כזאת, בזמנים האלה. אנחנו מקווים לזה מאוד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ממש ככה. ומיכל, אני שמחה שאת ככה תחתמי את הדיון, כי אני עכשיו בדיוני תקציב. אני חברת ועדת הכספים, ואני צריכה לרוץ עכשיו לדיוני התקציב, והיה לי חשוב לקיים את הדיון הזה בדיוק בגלל הדחיפות הזאת. אמרנו שנעשה דיון, גם אם הוא יהיה קצר וברובו בזום, אבל כדי להגיד אנחנו לא שכחנו את הנושא הזה. בכל מקרה, לאחר פסח, מקווה שנעשה ועדה משותפת. אם לא, ועדה שלנו תהיה כאן עם הכול. אנחנו גם נתכונן בזמן הזה עם הסעיפים במחלוקת מול הטכניון לשאר. נעבוד גם עם ההסתדרות וגם עם איגוד הפסיכולוגים, גם איתכם, אם תרצו. אני חד משמעית אומרת שאנחנו מפה נמשיך לדיון נוסף בקרוב. הנקודה האחרונה שסגרת איתה, שאוכלוסיות בסיכון, או אוכלוסיות מוחלשות, או אוכלוסיות שידן אינה משגת לטיפול, הן אלו שעוד יותר מוחלשות בעת הזאת, וזה נכון מאוד. ושירות פסיכולוגי זה לא מותרות, זה צורך. מי שלא צריך את זה, לא לוקח. תודה לכם גם שאתם מלווים את זה מטעם ההתאחדות איתנו. אני ממש מעריכה את זה, ואנחנו נהיה בקשר. תודה טל, תודה אריק, תודה מי שכאן. תודה מי שאיתנו בזום ולא דיברו. אני חייבת לחזור לוועדת הכספים. היה לי ממש חשוב לקיים את הדיון הזה, ואנחנו נהיה בקשר. תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:05. << סיום >>