פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 555
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ה' בניסן התשפ"ו (23 במרץ 2026), שעה 9:33
סדר היום:
<< נושא >> 1. מתווה למידה בחירום - חינוך מיוחד << נושא >>
<< הלסי >> 2. הצעה לדיון מהיר בנושא: הצורך הדחוף בהסרת צופרי אזעקה מגגות מסגרות לחינוך מיוחד
של חה"כ גלעד קריב, חה"כ קארין אלהרר, חה"כ יצחק קרויזר, חה"כ קטי קטרין שטרית, חה"כ מיכאל מרדכי ביטון וחה"כ יבגני סובה << הלסי >>
נכחו:
חברי הוועדה:
אכרם חסון – מ"מ היו"ר
סמיר בן סעיד
משה טור פז
עדי עזוז
חברי הכנסת:
גלעד קריב
מוזמנים:
ד"ר איל בן זקן
–
המשנה למנכ"ל, משרד החינוך
תמי אומנסקי
–
מנהלת אגף א' חינוך מיוחד, המנהל הפדגוגי, משרד החינוך
שרית שריקי
–
סגנית מנהלת אגף א' חינוך מיוחד, משרד החינוך
צינה יואלי
–
מפקחת חינוך מיוחד, משרד החינוך
מנחם גולדין
–
מנהל תחום חינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים
אתי וייסבלאי
–
מרכז המחקר והמידע של הכנסת
משתתפים באמצעים מקוונים:
אל"מ במיל' לוי יטח
–
פרויקטור התרעה, פיקוד העורף, צה"ל
עמוס תמם
–
יועץ בתחום החינוך המיוחד, מרכז השלטון המקומי
אוראל גל-אור
–
נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית
גיל מושקוביץ
–
מנכ"ל, מנהיגים - ארגון מנהלי בתי הספר
רויטל לן כהן
–
חברה בצוות הניהול וממונה קשרי ממשל, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים
צופית גולן
–
סגנית יו"ר, הנהגת ההורים הארצית
ענת גל-היימברג
–
אימא ופסיכולוגית התפתחותית מומחית
נהר דולב פרידמן
–
תלמידה
ייעוץ משפטי:
שמרית גיטלין שקד
מנהלת הוועדה:
אתי דנן
סגנית מנהלת הוועדה:
מירב כהן
רכזות תחום פרלמנטרי:
ענת רגב
נוגה יוסף
רישום פרלמנטרי:
נועם כהן, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> מתווה למידה בחירום - חינוך מיוחד << נושא >>
<< נושא >> הצעה לדיון מהיר בנושא: הצורך הדחוף בהסרת צופרי אזעקה מגגות מסגרות לחינוך מיוחד (מס' 6825). << נושא >>
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
בוקר טוב, מכובדיי כולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. על סדר יומה של הוועדה עכשיו מתווה למידה בחירום - חינוך מיוחד, וגם הצעה לדיון מהיר בנושא הצורך הדחוף בהסרת צופרי אזעקה מגגות מסגרות לחינוך מיוחד של חבר הכנסת גלעד קריב ועוד מספר חברי כנסת.
אני ברשותכם אגיד כמה דברים. הבנתי מאנשי הוועדה כאן ומנהלת הוועדה שהיה דיון לפני שנה כאן, היו מסקנות, כנראה שלא יושמו, ואנחנו אחרי זה נשמח לשמוע את אנשי המשרד ונציגי משרד החינוך וגם נציגי משרד הביטחון. אבל מאחר שהייתה הצעה לדיון מהיר, וחבר הכנסת קריב נמצא כאן, אני מבקש שנתחיל איתך.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
תודה, אדוני. בוקר טוב, ברכות על הובלת הישיבה הזו. זו הפעם הראשונה שאני בוועדת החינוך.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
ברוך הבא.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
אתה משמש כממלא מקומו של יושב ראש הוועדה. תראו, אני אהיה מאוד קצר, בראש ובראשונה, מכיוון שלא מדובר בסוגיה חדשה. הוועדה המכובדת הזו קיימה דיון ארוך, משמעותי, שהתכנס אל עבר מסקנות לפני כשנה, כמדומני. מאז אנחנו חווינו בכל רחבי הארץ שני סבבים של מצב חירום, מבצע עם כלביא והאירוע הנוכחי, ועל פי האינדיקציות שיש בידינו, דבר לא נעשה, למרות שהדיון הקודם, הובהרה בו העמדה המקצועית שחייבים להסיר את צופרי האזעקה מבתי הספר לחינוך מיוחד. העמדה הזו התקבלה בוועדה, הוצגה על ידי משרדי הממשלה הרלוונטיים, ונראה שכמו בהרבה תחומים אחרים, לא נעשו כאן הצעדים הנדרשים.
אני העליתי את הבקשה לדיון מהיר בעקבות פנייה ספציפית שקיבלתי מגברת ענת גל, אימא לילד בבית ספר בבנימינה גבעת עדה שנמצאת בחשש אמיתי. היא לא יודעת אם להלין או לברך על העובדה שהבן שלה, שזקוק למסגרת החינוך כמו אוויר לנשימה, במיוחד בימי חירום, היא לא יודעת אם להלין או לברך על זה שבית הספר לא נפתח עדיין. כי מצד אחד היא רוצה שהנער יהיה במסגרת שהיא פשוט בעבורו כמו אוויר לנשימה, מן הצד השני, היא יודעת מה יקרה ברגע שתופעל האזעקה מעל בית הספר, והאזעקה מופעלת פעם, פעמיים ביום.
ולכן אני לא מצליח להבין איך הגענו למצב שב-24 מוסדות לחינוך ילדים עם מוגבלויות יש צופרי אזעקה. איך עד היום לא נפל האסימון שזה דבר שהוא פשוט בלתי מתקבל על הדעת, שבמוסדות חינוך לילדים עם מוגבלויות או עם צרכים מיוחדים יותקן צופר אזעקה, ואיך למרות שהוועדה הניפה דגל אדום לפני שנה, דבר לא טופל?
יש לנו סוגיות מאוד כבדות על המפגש הזה בין מערכת החינוך לבין סוגיית החירום. כולנו יודעים מה קורה כרגע, בוודאי ההורים לילדים שנמצאים פה, חווים על בשר ילדיהם את הבוקה והמבולקה. כולנו יודעים שיש סוגיה כבדה של מיגון מוסדות חינוך ובתי ספר, גני ילדים. אבל פה, לעזאזל, כולה 24 מוסדות חינוך שכבר סומנו ואותרו.
אי אפשר שבמשולש הזה בין פיקוד העורף, משרד החינוך והרשויות המקומיות ימצאו פתרון? אני שמעתי חלק מהתשובות במקרה הספציפי, כי זו פניית הציבור, של הרשות המקומית בנימינה גבעת עדה. מה אני אומר? תחושה של זלזול, חוסר קשב. לא מקל את הראש במורכבות של למצוא מקום אחר, אבל מישהו באמת רוצה לשכנע אותנו שאין מתקנים עירוניים, שאין מוסדות אחרים שאפשר לשים עליהם צופרים? דווקא בבית ספר של חינוך מיוחד?
תשובה אחרת ששמעתי זה בעצם שעדיף שזה יהיה על הגג של המוסד לחינוך מיוחד, כי אם זה יהיה בסביבה, התפשטות גלי הרעש. תענו לי, מה, אתם עושים ממני צחוק? כל אחד מאיתנו כבר הפך להיות מומחה בהפעלת צופרי אזעקה. באמת? אין הבדל בין שאתה נמצא מתחת לצופר האזעקה לבין שאתה נמצא מרוחק ממנו כמה מאות מטרים או קילומטר?
אדוני, אני קודם כול מקווה, ואני אומר את זה כאן, שהרשות המקומית בבנימינה גבעת עדה תתפוס את עצמה, כי אני מבין שמבחינה משפטית זה מופקד בידי הרשות המקומית בהכוונה מקצועית של פיקוד העורף.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
נכון.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
אני קודם כול מצפה מראש הרשות לתפוס את עצמו. התשובות שמקבלת אותה תושבת בנימינה גבעת עדה הן תשובות פשוט לא ראויות. אבל אני רוצה גם לומר למשרד החינוך. יש פה נציג פיקוד העורף?
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
הוא בזום.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
אני רוצה גם לומר לכם, תראו, ברור שבסוף הסמכות היא של הרשות המקומית, אבל פשיטא שלמשרד החינוך יש מספיק אמצעים לבוא לרשות מקומית ולומר לה: חברים יקרים, הדבר הזה מבחינתנו הוא "נו גו". לא יהיה מוסד לחינוך מיוחד, מוסד חינוכי, בית ספר לחינוך מיוחד, שעליו יותקן צופר אזעקה. ואם מנכ"ל משרד החינוך ומנהל או מנהלת המחוז הרלוונטיים היו אומרים לרשות: חברים יקרים, מבחינתנו, זה פשוט בלתי ייתכן, מערכת היחסים בין משרד החינוך והמחוז הרלוונטי של משרד החינוך לבין הרשות היא כזו שהדבר היה מטופל.
אני מבקש כאן ממשרד החינוך, עוד פעם, אני יודע שאתם עמוסי עבודה, ולא קל לשנות מיקום של צופר בזמן מלחמה, אבל בואו, אחרי הסבב הנוכחי יגיע עוד סבב. ולכן אני מבקש מכם לא לשבת על הגדר, למרות שזו לא הסמכות הפורמלית שלכם, ופשוט להודיע בצורה הכי ברורה לרשויות המקומיות הספציפיות שאתם דורשים פעולה, ואם הפעולה לא תבוצע, אתם תדעו לנקוט בצעדים, ויש לכם מספיק כלים למול הרשות.
מכיוון שדברים לא טופלו, אני רוצה לומר את הדבר הבא. א', אני מבקש, אדוני ממלא מקום יושב ראש הוועדה, שתקבעו דיון מעקב. אפשר לעשות חצי שעה, לא צריך שעה וחצי. אם ייקבע עוד חודש דיון מעקב, כך אני עושה בוועדת העלייה. אני יו"ר ועדת העלייה, אנחנו אף פעם לא עושים דיון אחד ולא מחכים שנה. בעוד חודש תקבע דיון מעקב, מייד אחרי פסח, אתה תראה שדברים יזוזו. והדבר השני, אני אומר כאן, אני מזמין גם אותך, אדוני, גם אותך, חברת הכנסת עזוז, אנחנו נגיש הצעת חוק שפשוט תאסור על רשויות מקומיות להציב צופרי אזעקה במקומות מסוימים, בראשם מוסדות חינוך.
אם פיקוד העורף רוצה שהבית הזה יתערב בכזאת רזולוציה בעניין, כנראה שזה מה שצריך לעשות. אני מודיע שבימים הקרובים תונח הצעת חוק, אני קורא מכאן גם לוועדה הנכבדה, גם לגורמים בציבור, אם אתם חושבים שברשימה של איפה אי אפשר להתקין צופרי אזעקה יש עוד מקומות, תאמרו לנו. אני מצטער שאנחנו מגיעים לזה, כי אני חושב שזה לא דבר שהבית הזה צריך להתעסק בו בחקיקה, זה עניין של עבודת הרשות המבצעת. אבל אם אין ברירה, זה מה שיקרה. ואני בטוח שבסופו של דבר, כל חברי הבית, קואליציה ואופוזיציה, יצביעו בעד העניין הזה.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
מאה אחוז. חבר הכנסת קריב, אני קודם כול מתחבר לדבריך. אני חושב שזה חמור מאוד שלא מכבדים את החלטות הוועדות. הנושא הזה נפל בין הכיסאות לבין שלושה משרדים. משרד החינוך גם אחראי, למרות שהוא לא נותן את ההיתר והאישור, אבל הוא גם אחראי, כי המילה שלו חשובה מאוד. מצד שני, הרשויות המקומיות לא צריכות להיות חותמת גומי, כל דבר צריך לבדוק לעומק. ומשרד הביטחון גם, שהוא הגורם השלישי.
אני רק רוצה לרענן את הזיכרון שלכם לפני שניתן לחברת הכנסת עדי להגיד את דבריה. הוועדה דרשה ממשרדי הממשלה, הביטחון והחינוך לקבוע גורם בין-משרדי שיבחן את השלכות הצבת צופר על מוסד חינוכי, תוצאות הבחינה תילקחנה בחשבון בהחלטה על בחירת מיקום הצופרים. שתיים, הוועדה מבקשת ממשרד הביטחון ופיקוד העורף להעביר לה חוות דעת מקצועית אודות השפעת הצופרים על התלמידים, כולל שינוי בעוצמת כל הצופרים בהתאם לאופן מיקום הצבתם. שלוש, הוועדה דרשה מהרשות המקומית גבעת עדה בנימינה להעביר לה תוך שבועיים את רשימת החלופות שנבחנו להצבת צופרי האזעקה באזור בית הספר הרים.
אני חושב שהדברים הם מאוד ברורים, עברה שנה מאז, לא צריך לזלזל בהחלטת מקבלי ההחלטות כאן בכנסת. זה חמור מאוד. ולכן, חבר הכנסת קריב, אנחנו נעמוד על המשמר ואנחנו נבדוק בדיון מעקב אם הדברים מיושמים בשטח או לא. חברת הכנסת עדי, בבקשה.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני ממלא מקום היושב ראש. שמעתי גם את מה שאמר חברי, אני גם מודה לו שיזם את הדיון הזה, אבל באותה נשימה אני גם רוצה להצטער על זה שהדיון הזה מתקיים. יש חוות דעת ויש חוות דעת גם משפטיות, ואפשר לדבר בצורה מקצועית לעילא ולעילא מפה ועד הודעה חדשה. באמת של החיים, בהכי פשוט, ילד עם צרכים מיוחדים, בוודאי שאם יש לו לקות חושית, הצופר הזה הוא מכה שהוא לא יכול לעמוד בה. הכי פשוט, לא צריך שום חוות דעת לדבר הזה, כל מי שיש לו ילד עם צרכים מיוחדים, בוודאי עם לקות שהיא בעניין של ויסות חושי, אין שאלה, זה ברור שזה לא יכול להתקיים.
אנחנו במדינה שהיא כבר שנתיים וחצי עם פוסט טראומה, כל המדינה, גם ילדים שאין להם מוגבלות היום. אני יכולה להגיד לכם, הילד שלי בכיתה ב', אין לו מגבלה, יש לנו צופר על בית הספר מתחת לבית, הוא גם נבהל מזה, ואין לו. לילדים קטנים זה מאוד מאוד קשה, הרעש הזה.
לא צריך להיות בדיון אחרי שנה כשלא נעשה כלום. ואני רוצה להתחבר גם לכותרת הרחבה של הדיון הזה, של ילדים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך. אני חושבת שרוב פניות הציבור שאני מקבלת בחודש האחרון הן מהורים לילדים עם צרכים מיוחדים. הם קורסים בכל היבט. ההורים הם גם חלק, שבעצמם צריכים לצאת לעבוד, לא יכולים לצאת לעבוד, המשק חזר לעבוד, אין מתווה, יש מתווה, הילד בבית, איך משאירים אותו, לוקחים אותו, בדרך. כאוס מוחלט. ויש מתווה, יש מתווה מ-2023 לחינוך המיוחד, לילדים שהם זכאי חינוך מיוחד, לקבל את המענים.
<< אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >>
הוא פועל.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
הוא פועל, אני שמחה שלפני שבוע הוא התחיל לפעול. אני אשמח שתפרטי יותר. אני שאלתי את שר החינוך לפני כשבוע וחצי במליאה, זה עדיין לא פעל לפני כשבוע וחצי. אני שלחתי לו בעצמי את המתווה הזה, כי הוא לא היה מודע אליו, כדי להבין למה זה תקוע.
ואני רוצה להגיד, אני באמת שמחה שהוא התחיל לעבוד. אבל אני מצרה על כך מאוד שהוא לא התחיל לעבוד ביום שנפתחה המערכה הנוכחית. אני גם אגיד למה. כי ההורים כל כך קורסים והם מתוסכלים, כי הרי אנחנו יצאנו למבצע, אנחנו נערכנו למבצע צבאי. אגב, נערכנו לעילא ולעילא. למה מבחינת החינוך, גם מבחינת הרווחה, מבחינת האוצר, מבחינת כל נדבך אחר שנסתכל עליו, לא נערכנו נכון? ואנחנו פה בחינוך, ואני רוצה להגיד, גם בחינוך הרגיל יש המון בעיות, אבל ילדי החינוך המיוחד לא יכולים להמשיך להישאר במתכונת הזו.
ואני רוצה להגיד עוד מילה על הנושא של ההסעות. הרבה מאוד הורים אכן חוששים מהסעות ולא רוצים לפתוח את החינוך המיוחד בזמן הזה, באמת בגלל האתגרים שבהסעות. אבל אני חושבת שהמענים שכן יש במתווה, כן להגיע למרכזים פרונטליים, כן לשלוח להם הביתה, אם זו מרפאה בעיסוק או קלינאית או סייעת, צריך לראות איך עושים את זה ושזה לא ייפול בין הכיסאות עם הרשויות. כי מה קורה? רשויות חזקות עכשיו כן מצליחות להיערך לעניין ולתת, ורשויות חלשות, איתרע מזלן של משפחות שגרות ברשות שהיא לא חזקה, והדבר הזה נופל.
וקצת כמו שחברי אמר על הצופר, נכון שזה אצל הרשות בהרבה מאוד מקרים, אבל בסוף משרד החינוך הוא האבא, הוא האבא והאימא של האירוע. ולכן אני כן מבקשת מכם לשתף איפה זה עומד וגם באילו רשויות זה לא עובד, כי אני מקבלת גם פניות ציבור שזה לא עובד בהרבה רשויות עדיין. תודה.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
תודה לך. כעת אנחנו נשמע את נציג השלטון המקומי, עמוס תמם. בבקשה, יש לך שלוש דקות.
<< אורח >> עמוס תמם: << אורח >>
בוקר טוב לכולם, אדוני היושב ראש. אני אתייחס קודם כול לעניין של הצופרים. באמת הצופרים נקבעים על ידי פיקוד העורף והרשויות המקומיות, הם מתאמים ביחד, מחליטים היכן להתקין את הצופרים. בעקבות הדיון הקודם יצא מכתב לכל הרשויות המקומיות מהמרכז לשלטון מקומי שמבקש לבדוק היכן מותקנים הצופרים ולראות אם אפשר להעביר אותם למקום אחר. כן הייתה התייחסות לדיון הקודם שהיה בעבר ויש מכתב כזה בתוך הרשויות.
אני רוצה רק להדגיש. תראו, לפעמים אין אפשרות אחרת. אני יודע להגיד בפתח תקווה, בבית ספר מסוים שנמצא באזור התעשייה, שכשהייתי בתפקיד הקודם חשבנו להעביר משם את הצופר, הסתבר ששכונה שלמה לא תוכל לשמוע את הצופר אם אנחנו נרחיק את הצופר הזה לעוד קילומטר בתוך אזור התעשייה. לפעמים אין ברירה. כמו שנאמר, גם ילדים רגילים, גם אנשים מבוגרים, הצופר מלחיץ, מטריד, אבל הרשויות המקומיות משתדלות, וכן חלק מהמקומות הזיזו ושינו את מקום הצופרים, אבל לא תמיד ניתן לעשות את זה. זה לגבי הצופרים. אני אתייחס אחרי שמשרד החינוך יתייחס, לתוכנית הלימודים, או שאני כבר אתייחס עכשיו?
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
סליחה, רק אני רציתי להעיר לך, בבקשה. אתה אומר שחלק מהדברים טופלו, אבל אנחנו רואים לפי ההצעה הדחופה שהגישו חברי הכנסת, מתוך 24 המוסדות שהיו מותקנים עליהם צופרים במסגרת החינוך המיוחד, זה נשאר 24. איפה טופל?
<< אורח >> עמוס תמם: << אורח >>
אני אשמח לקבל ולבדוק ולחזור אליכם עניינית לפי כל מקום שתכתבו.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
מאה אחוז.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
אתם הוצאתם צופרים מבתי ספר קיימים והזזתם?
<< אורח >> עמוס תמם: << אורח >>
אני כמרכז שלטון המקומי לא יכול לפרק עיר כזו או אחרת, אבל אני רק אומר שטיפלנו בזה, הוצאנו מכתב מסודר לכלל הרשויות המקומיות בעקבות ההמלצה.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
מכובדי, זה לא תפקידה של הוועדה לתת לכם את הרשימה של המקומות, זה תפקידה של הרשות המבצעת, זה תפקידן של הרשויות המקומיות, של מרכז השלטון המקומי. שיתכבד פיקוד העורף, שיש לו את כל הרשימה, ויגישו לוועדה דיווח על כמה צופרים עדיין מותקנים על מוסדות חינוך לילדים עם מוגבלויות. למיטב ידיעתנו, היו 24, נשארו 24, אנחנו לא מכירים הזזת צופרים. אם יש כזו, בבקשה, שפיקוד העורף יעדכן אותנו.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
אנחנו נקבל תשובה, ביקשנו תשובה. בבקשה, בוא תמשיך, יש לך עוד דקה.
<< אורח >> עמוס תמם: << אורח >>
אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, המרכז לשלטון המקומי מבקש להדגיש כי בראש סדר העדיפויות שלנו עומדים שלומם, ביטחונם והרווחה של התלמידים, ובמיוחד ילדי החינוך המיוחד והגיל הרך. לצד ההבנה של הקושי המשמעותי שחווים ההורים בתקופה זו, אנו רואים חשיבות רבה בשמירה על רצף חינוכי וטיפולי, אך מדגישים כי כל חזרה לפעילות חייבת להיעשות באחריות מלאה, בהתאם להנחיות פיקוד העורף, ותוך הבטחת סביבה בטוחה ומוגנת. במקביל, יש להבטיח את שלומם של צוותי ההוראה, החינוך והטיפול, הנושאים בימים אלה באחריות כבדה ומגוונת.
אנו סבורים כי יש לאפשר לרשויות המקומיות שיקול דעת וגמישות, בתיאום עם משרד החינוך וגורמי הביטחון, כדי לבנות מענים מתואמים לכלל הקהילה. אנחנו נמשיך לפעול ברגישות בשיתוף פעולה כדי לתת מענה מיטבי לילדים ולהוריהם, מבלי להתפשר על ביטחונם.
ונכון, בשבוע שעבר יצא המתווה עם אפשרויות כאלה ואחרות לפי המיקום של העיר, לפי המצב, איך מפעילים את החינוך המיוחד. ומניסיוני אני יודע שבחלק גדול מהמקומות - - -
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
רגע, עמוס, אתה אומר ששבוע שעבר רק יצא המתווה?
<< אורח >> עמוס תמם: << אורח >>
כן. אבל אל תשכחו שגם למשל היום, ההנחיות של פיקוד העורף, שלא יכולים לעשות, היום כולם לומדים למידה מרחוק מהבית. זאת אומרת, נכון להיום, אתמול בערב יצא מסמך של פיקוד העורף שאומר, ביום שלישי רשויות מקומיות יבחרו את הדגם, את האופן שהן יפעלו. אבל כל התקופה שאמרו שלומדים מרחוק, הכלילו גם את החינוך המיוחד. זה לא שאנחנו יכולים פתאום להגיד, אוקיי, בניגוד לעמדת פיקוד העורף, אנחנו עכשיו נפעיל. היו מקומות שאני יודע שפעלו בצורה הומנית, שגננות, סייעות, הגיעו לבתים של ילדים בלי שמישהו שלח אותן.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
מר עמוס, זמננו קצר. אני מבקש ממך, תשלח לנו בבקשה את נייר העמדה שהקראת כאן, תשלח את זה לוועדה. אנחנו מודים לך מאוד.
<< אורח >> עמוס תמם: << אורח >>
אני אשמח.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
כי אנחנו רוצים לתת גם הזדמנות לאחרים. חבר הכנסת משה, בבקשה.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
אדוני, תודה על הדיון הזה. תודה לכם, חברי הכנסת, שהעליתם את זה. אני מקריא לכם אימא מהחינוך המיוחד שכבר כמה חודשים, בעצם יותר משנה, אני בקשר איתה על הנושא הזה.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
היה לנו סיכום גם כאן.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
כן. "משה היקר, בוקר טוב. כותבת לך גם הבוקר כי אני מפחדת. צופר האזעקה על גג בית הספר מסוכן לבן שלי. פיקוד העורף והרשות המקומית לא מבינים את המחיר. אזעקה אחת תגרום לפוסט טראומה עם ההשלכות הבאות: סירוב להגיע לבית הספר, התקפי חרדה, וסכנת אלימות כלפי עצמו או כלפי אחרים בעת אזעקות עתידיות שלא יאפשרו לו כניסה לממ"ד ולמרחב מוגן ויסכנו אותו ואת מי שיישאר איתו בחוץ. סיכוי גבוה לחיים שלמים עם התפרצויות חרדה בעקבות טריגרים".
"מחקרים אחרונים שנעשו בארץ בעת מלחמה מוכיחים שאוטיסטים פגיעים פי שמונה מאוכלוסייה רגילה לטראומה בעת מלחמה. אין טיפול בפוסט טראומה באוטיזם, אני יודעת את זה כי אני פסיכולוגית. לא ייתכן שפיקוד העורף יחשוף את הבן שלי לסכנת פגיעה קשה בעת מלחמה עם פצצה מתקתקת שמטרתה לשמור על האוכלוסייה, אבל בפועל פוגעת בבן שלי באופן שיפגע בו ובכל משפחתו פגיעה קשה. לכן אני מבקשת בכל לשון של בקשה לפעול נקודתית דרך פיקוד העורף להעביר את צופר האזעקה או את בית הספר כל עוד יש סכנת אזעקות".
אדוני, אני אומר כאן, התקיים כאן דיון לפני שנה, וההתרשמות שלי הייתה שהייתה נכונות בפיקוד העורף, ויש פה ממשק של פיקוד העורף ורשויות מקומיות. אבל אני אומר כאן, אני חושב שיש חוסר הבנה של המצוקה, וכנסת ישראל צריכה לומר כאן שאם הבעיה הזו לא תיפתר, היא תיפתר בחקיקה, חד משמעית אני אומר.
אני מצפה ממשרד החינוך לעזור לנו פה ולהגדיר, כי בסוף החינוך המיוחד בישראל, לצערנו הרב, הולך ותופח, וכמעט 50% מילדי ישראל בחינוך מיוחד, ולא כל החינוך המיוחד משותף לבעיה הזו, זו בעיה שמשותפת לסוגים מסוימים. אני מצפה שיהיה מיפוי חינוכי, מיהם בתי הספר שהם חינוך מיוחד שנפגע מהדבר הזה ושיש עליו צופרים. ואני אומר כאן, ואני אומר כאן לפני הכול לפיקוד העורף, אבל לכולם, אם הבעיה הזו לא תיפתר בהקדם, ולצערנו, אנחנו לא בסיבוב אחרון, אנחנו נפתור אותה בחקיקה, יהיה קונצנזוס פה בבית הזה על פתרון הבעיה הזו.
לא צריך חקיקה בשביל זה, לא צריך. לא צריך חוק שאומר, על בית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים מסוג מסוים לא יעמוד צופר של אזעקה. לא צריך חוק כזה. זה חוק, סליחה שאני אומר, דבילי. צריך חוק כזה אם הרשויות לא עושות את העבודה שלהן. והרשויות צריכות להגדיר, ואני אומר לכם, משרד החינוך, תהיו אתם הגורם המקצועי, ופיקוד העורף צריך כאן לבצע עם הרשויות המקומיות. ואני שב ומאיים פעם שלישית כי אין לי ברירה. אי אפשר שהבעיה הזו לא תיפתר כבר.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
משה, אתה מתפרץ לדלת פתוחה.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
אני יודע.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
לפני שנכנסת חברנו גלעד ביקש קודם כול שתהיה ישיבת מעקב על יישום ההחלטות של הוועדה בעוד כחודש ימים, ואם לא, אנחנו נלך להצעת חוק.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
מצוין.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
כעת אנחנו נשמע את האימא, בבקשה.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
אני רק מבקש עוד בקשה שיוצאת לפיקוד העורף ומרכז השלטון המקומי.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
אנחנו נשמע אותו.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
אני רק רוצה לומר. אני מבקש גם לקבל מהפיקוד, מהמשרד ומהמרכז את תמונת המצב של מיגון מוסדות החינוך לילדים עם מוגבלויות. אותם בתי ספר שהם ייעודיים לחינוך מיוחד, אנחנו רוצים להבין כמה מהם ממוגנים וכמה ממתינים למיגון.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
מאה אחוז, תודה רבה. כעת נשמע את האימא ששלחה את המכתב.
<< אורח >> ענת גל-היימברג: << אורח >>
שלום, אני מבקשת לפתוח בדברים של שאול טשרניחובסקי. "חוסנה של חברה נמדד ביחסה לחלשים שבתוכה". תודה, אדוני ממלא מקום יושב ראש הוועדה, על כינוס הדיון. אני כאן בתקווה גדולה שתוביל לצעדים אופרטיביים ולוח זמנים שתואם למצב הבוער בשטח. תודה לכל מי שהתכנסו במטרה משותפת להסיר את צופרי האזעקה מגגות מסגרות החינוך המיוחד.
אני כאן בשלושה כובעים, לכן ביקשתי מראש עוד כמה דקות, אם אפשר שבע דקות. אני אימא לנער אוטיסט מקסים לא מילולי, פסיכולוגית התפתחותית, ומי שמובילה את המאבק הזה ביחד עם אייל שחל, שהוא הנציג והפה של הילדים שלנו, ואני מקווה שגם המילים שלו יוקראו כאן עוד מעט.
אני מבקשת להתחיל בנתון מטלטל. שליש מצופרי האזעקה בישראל מותקנים על גגות מוסדות חינוך, 24 צופרים מתוכם על מסגרות של חינוך מיוחד. איך ייתכן שהמרחב שאמור להגן על הילדים שלנו הפך לתשתית של הגנת העורף?
הבן שלי לומד בבית ספר של אוטיסטים, הרים בגבעת עדה, על גג בית הספר שלו מותקן צופר אזעקה יישובי, צופר ענק. אם אתי מזכירת הוועדה תצליח להקרין את הצופר בזמן שאני מדברת, את התמונה, זה ימחיש את הגודל שלו. בית הספר נפתח בשבוע שעבר, אבל נמנע ממנו להגיע לבית הספר בגלל הצופר.
24 יום לתוך המלחמה, אנחנו במצב קיצוני של חוסר מוצא ולא רואים את הסוף. 24 יום שהוא רחוק מהשגרה ומהפעילויות ומהסביבה החברתית שלו. הוא לא מדבר, אבל שירים שהוא שם באייפד מספרים לנו מה הוא מרגיש. הלב שלי נשבר כשאני רואה את המצוקה שלו. בית הספר עבורו הוא לא רק מסגרת חינוכית, הוא עוגן התפתחותי ורגשי בסיסי.
כפסיכולוגית התפתחותית, אני קובעת בצורה חד משמעית: צופר אזעקה על גג של מסגרת חינוך מיוחד הוא מחולל טראומה אקטיבי. עבור ילדים עם רגישות חושית וקשיי ויסות רציניים, עוצמת הרעש היא לא רק לא נעימה, היא עינוי של כאב פיזי. היא יכולה להביא להתקפי חרדה קשים, לפגיעה קשה בוויסות, לרגרסיה, לפגיעה עצמית או לאלימות מתוך מצוקה. בנוסף, היא עלולה לפגוע ביכולת של הילדים והמלווים שלהם להתמגן בזמן אמת בעת אזעקות עתידיות, כי האזעקה תהפוך לטריגר.
יש כאן גם השלכות ארוכות טווח של פגיעה בתהליכי למידה, פגיעה בתהליכי התפתחות ותגובות פוסט טראומטיות, ואין טיפול שהוכח כיעיל לפוסט טראומה באוטיזם. המשמעות היא פגיעה מתמשכת בילד, במשפחה ובמערכת כולה. מבחינה תקציבית, זה יעלה למדינה הרבה יותר מהסרת הצופרים.
אדוני ממלא מקום יושב ראש הוועדה, מאז הדיון הקודם שהתקיים לפני שנה וארבעה חודשים לא חל שינוי. מועצת בנימינה לא הציגה חלופות אחרי הדיון הקודם, למרות שנדרשה לכך. מועצת בנימינה סירבה לפניית פיקוד העורף לסיור משותף למציאת חלופות. בפועל המצב נשאר כמו שהיה והגענו לימים הקשים האלה. הנה תמונת הצופר המוקרנת.
(מוקרנת תמונה)
לפיקוד העורף, יושב כאן לוי יטח, שיצא לנו קצת להכיר, אדם יקר, מאוד מאוד אכפתי, ואנחנו יודעים עד כמה לפיקוד העורף יש תפקיד קריטי בהגנה על האזרחים. תודה מכל הלב על כל מה שאתם עושים כדי לשמור עלינו בימים האלה, אבל בעניין שהתכנסנו צריך לומר ביושר, נוחות לוגיסטית לא יכולה לבוא על חשבון פגיעה בילדים שלנו. יש חלופות שהוצגו בדיון הקודם, מבני ציבור, עמודים ייעודיים, והסדרה עם גורמים פרטיים להציב את הצופרים על הגגות שלהם. מוסד חינוכי צריך להיות מרחב סטרילי.
לפי פיקוד העורף אפשר להתקין צופרי אזעקה על גגות מסגרות חינוכיות בגלל שהתפשטות הרעש היא לא כלפי מטה אלא לצדדים. לצערי, זה לא פוגש את המציאות שבה בחצר של בית ספר הרים רעש הצופר מחריש אוזניים, ושם ילדים מסתובבים לאורך כל שעות היום כי קשה להם להישאר בכיתות. בחצר יש כיתה שנמצאת בתוך מבנה יביל דק קירות, בקומה העליונה יש כיתה עם מרפסת שהצופר מוצב מטרים ממנה בקו אופקי או אלכסוני, וזה פחד אלוהים. בימי שגרה, איך אפשר לקיים טקסי זיכרון בחצר בית הספר כאשר צריך להתמודד איתו?
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
גברת ענת, בבקשה תתחילי לסיים. אין לנו הרבה זמן, יש לנו הרבה אנשים שמחכים בזום.
<< אורח >> ענת גל-היימברג: << אורח >>
המסקנה מהטענה לגבי התפשטות הרעש לצדדים היא אחת ויחידה: צריך להרחיק את צופרי האזעקה. לגבי משרד החינוך, זו נקודה שלא עלתה כאן, המשרד לא יכול להשאיר את עצמו כצופה מהצד, כי משרד החינוך הוא בעל הבית של התלמידים. היום הוא הגוף שאחראי לשלומם, לביטחונם ולרווחתם של התלמידים בזמן שהותם במסגרת החינוכית.
אדוני ממלא מקום יושב הראש, המצב שבו משרד החינוך משאיר את הילדים שלנו לפינג פונג בין פיקוד העורף לרשויות המקומיות הוא כשל מערכתי שצריך לתקן. משרד החינוך צריך להוביל מהלך של שיתוף פעולה עם פיקוד העורף והרשויות המקומיות.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
מאה אחוז. ענת, אנחנו חייבים להפסיק כאן בבקשה.
<< אורח >> ענת גל-היימברג: << אורח >>
אני אשמח רק למילים האחרונות, אם אפשר.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
את מעלה דברים שאנחנו מעלים אותם וחוזרים על עצמם. אנחנו נייצג אותך נאמנה כאן. בבקשה, תסיימי, אני מבקש.
<< אורח >> ענת גל-היימברג: << אורח >>
אוקיי. בגלל המצב הקשה אני פונה לוועדה לצאת מכאן עם החלטות אופרטיביות ולוחות זמנים ברורים שתואמים את מידת הדחיפות.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
מאה אחוז, תודה רבה לך.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
ענת, אנחנו נמשיך להיות איתך בקשר וללוות את העניין.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
כעת נשמע את נציג משרד הביטחון, אל"מ לוי.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
כדרך אגב, יש כאן את נציג בנימינה גבעת עדה?
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
לא נרשם אצלי.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
אני רק רוצה לומר לך שאני נדהם מהטענה של האימא שהמועצה סירבה לסיור עם פיקוד העורף. ואני בטוח שמישהו במועצה, דובר המועצה, יושב עכשיו וצופה בדיון הזה, ואני קורא להם לפנות להנהלת הוועדה עכשיו ולעלות ולהבהיר האם אכן כך הם פני הדברים. האם במועצה מקומית בנימינה גבעת עדה סירבו לקיים סיור מקצועי עם פיקוד העורף כדי לבחון הצבה של הצופרים במקום אחר, לא על גג בית הספר? ומבחינתנו, כל עוד הם לא מכחישים את העניין ומספקים הסברים, זאת השורה התחתונה.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
מאה אחוז. אל"מ לוי, שמעת את כל הדיון.
<< אורח >> לוי יטח: << אורח >>
ודאי.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
בבקשה, אנחנו צריכים את התייחסותך.
<< אורח >> לוי יטח: << אורח >>
אני אשתדל להיות זריז, כי תכף תהיה פה אזעקה.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
זה כאן, זה בירושלים.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
בשעה זו נשמעת התרעה של פיקוד העורף, הוועדה יוצאת להפסקה.
<< הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 10:05 ונתחדשה בשעה 10:26.) << הפסקה >>
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
אנחנו ממשיכים את הדיון. אל"מ לוי, בבקשה.
<< אורח >> לוי יטח: << אורח >>
בוקר טוב ושלום לכולם. בהקשר של שינויים בכמויות הצופרים ביחס ל-24 מוסדות החינוך המיוחד, אני לא באמת יודע את הנתונים כרגע, אבל אני יכול לבדוק. אני רק אגיד שמ-7 באוקטובר ועד היום פיקוד העורף התקין סדר גודל של 500 צופרים והעתיק לא מעט צופרים. המספרים הם חסרי תקדים בהיקפים שלהם. ולכן זה לא באמת עניין של להזיז 24 או איקס צופרים, ככל שתהיה החלטה מסוג כזה. אני רק אסביר שעל פי חוק הג"א - - -
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
אתה לא מכיר את הסיכום שהיה לפני שנה?
<< אורח >> לוי יטח: << אורח >>
אני מכיר את הסיכום מלפני שנה, ואני תכף אתייחס למשימות של פיקוד העורף בתוך הסיכום. אני רק אגיד שעל פי הג"א ועל פי הוראות תקנות ההתגוננות, אחריות העמדת המקרקעין להתקנת הצופר היא של הרשות המקומית, ולכן פיקוד העורף לא קובע את המיקום, הוא רק בודק ברמת התנאים שהתנאים מתקיימים להתקנת הצופר בהיבט של משקלים, חיבור לחשמל, היבטי כיסוי והיבטי בטיחות. ולכן, ככל שהרשות מעמידה מקרקעין למקום שמוגדר כפער, אנחנו בוחנים אותו, ואם הוא מתאים, אנחנו מתקינים עליו.
אני התבקשתי בוועדה הקודמת, כשגם הייתי בה פיזית בכנסת, להתייחס לסוגיית התפשטות הגלים האקוסטיים ברמה המקצועית, וכמו שראיתם, אני מניח, יש התייחסות מסודרת לעניין הזה. זאת התייחסות מקצועית, כולל ניסוי אקוסטי שביצענו עם הקב"ט ב-2 באפריל 2025 בתוך בית הספר עצמו. וגם זה בתוך המסמך, העברנו התייחסות.
שוב, אני אגיד ככה. אין לי בעיה להעתיק צופרים ולהעביר אותם ככל שהמיקום החדש יוגדר בתנאים שמכסים את המרחב והוראות ההתקנה, אין שום בעיה להעתיק את הצופרים. אני לא זה שקובע את המיקום. היה ניסיון נקודתי בגבעת עדה שלי, ואמרה את זה ענת, להתערב ברמה הפרטנית, למרות שאני בדרך כלל לא עושה דברים כאלה, מול הרשות, לנסות לבחון מקום, אפילו לממן את ההעתקה עצמה, אבל לא כל כך הצלחתי להתקדם בהקשר.
נכון להיום, לדעתי, יש בערך 24 או 25 מוסדות חינוך מיוחד שעליהם יש צופרים, מתוך 4,062 צופרים שמותקנים במדינת ישראל. אלה המספרים המדויקים. אגב, 32% מהם מותקנים על בתי ספר וגני ילדים, סדר גודל של 32% מהם בתוך המתחם הזה. 24%-25% מתוכם הם מוסדות מיוחדים.
שוב, ראיתי את המסמכים של השלטון המקומי וראיתי את המסמכים שמשרד החינוך הפיץ. כתוב שם שהם ממליצים להתחשב בשיקולים של הצלת חיים מול התחשבות במוסדות האלה. זה בסדר, כי ככל שיהיו התקנות חדשות, אנחנו נתחשב ונפעיל שיקול דעת ונגלה רגישות. אבל אני מזכיר עוד פעם, אנחנו לא אלה שקובעים את המיקום, ולכן הפנייה לא צריכה להיות אליי, כל מה שתגידו, נעשה. זהו, נראה לי שהתייחסתי לכל הנקודות שהועלו כאן בשיח.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
אני רק רוצה להעיר. במסמך המסקנות של הוועדה מלפני יותר משנה הוועדה כמובן ציינה סעיף אחד שקשור בכם. הוועדה מבקשת ממשרד הביטחון, פיקוד העורף, להעביר לה חוות דעת מקצועית אודות השפעת הצופרים על התלמידים, כולל שינוי בעוצמת קול הצופרים בהתאם לאופן ומיקום הצבתם. אני אבקש מכבודך גם להתייחס לסעיף חמש במסקנות הוועדה מלפני שנה, כי לא שמעתי שנעשה משהו כאן, גם מבחינתכם, בנושא הזה.
<< אורח >> לוי יטח: << אורח >>
ב-26 בפברואר 2025 כתבנו מסמך התייחסות לכל מה שקשור לסיכום של הוועדה, בין היתר התייחסות נורא מקצועית לכל מה שקשור להתפשטות הגלים האקוסטית. הצופר לא יודע להנמיך את עצמו או להגביר את עצמו, הוא נמצא בעוצמה מקסימלית של 3,200 וואט. אלה הצופרים שמותקנים היום במדינת ישראל באופן גורף ואחיד. הצופר הזה הוא בדיוק כזה, אני לא יודע להנמיך אותו ולהגביר אותו. יש לו בערך עשרה או 20 מגברים, הוא מכוון לעוצמה המקסימלית, והתפקיד שלו הוא לכסות מרחב, באמת כיסוי אקוסטי.
בהתייחסות שהעברתי לכנסת, אליכם, לוועדה, ב-26 בפברואר 2025, נכתב במפורש איך עובד העולם המקצועי של התפשטות גלים אקוסטית. ואגב, הניסוי שעשינו יחד עם הקב"ט באפריל 2025 הוכיח בדיוק את אותו דבר – ככל שאתה מתרחק מהצופר, הוא מתפשט לצדדים, יש לו טווח כיסוי, הוא מתפשט לצדדים. אגב, אותה סיטואציה יכולה לקרות שאם אני אעתיק נניח, ברמה ההיפותטית, את הצופר הזה למקום סמוך, מחוץ לבית הספר, זה אומר שאותו מתחם של בית הספר יקבל עוצמה לא פחות חזקה מהצופר שנמצא בכלל מחוץ לבית הספר, ולכן התפשטות הגלים האקוסטית עובדת לצדדים.
זה אומר שכשאתה מתחת לצופר ברמה של 30 מטר, אתה כאילו פחות שומע טוב, אני רואה את זה כל יום אצלי, וככל שאתה מתרחק מהצופר, העוצמה הולכת ומתגברת עד השלב שבו אתה מגיע למקסימום טווח הכיסוי ברמת העוצמה שהוא משדר. זאת חוות הדעת שהעברתי ויש פה מסמך רשמי שהופץ אליכם.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
מאה אחוז. אל"מ לוי, אנחנו נשמח אם תישאר איתנו, אנחנו רוצים לשמוע את ד"ר איל בן זקן, המשנה למנכ"ל משרד החינוך.
<< אורח >> איל בן זקן: << אורח >>
צוהריים טובים. קודם כול, תודה עוד פעם על הדיון, אנחנו חושבים שזה חשוב, גם הנושא של הדיון המהיר וגם בהמשך על הדיון על החינוך המיוחד. אנחנו נערכנו לדיון, אנחנו נשמח גם להעביר את הדברים, כי כפי שנאמר, נתקלים במציאות. גם בשבוע שעבר באנו ורצינו להציג ולשקף את הדברים בצורה עניינית ומקצועית.
לגבי מה שנאמר לגבי הצופרים, אנחנו כמובן מסכימים, זה קונצנזוס שהצופרים לא צריכים להיות על בתי ספר של חינוך מיוחד, למרות מה ששמעתי עכשיו, את אל"מ יטח שמסביר שגם אם נוציא יכול להיות שזה דווקא יעשה יותר גרוע. אבל ככלל, אנחנו מסכימים. בהמשך לדיון שהיה לפני שנה, אנחנו, משרד החינוך, מילאנו את המשימות שלנו, אנחנו הראשונים שהוצאנו מכתב למרכז השלטון המקומי ביולי וביקשנו ואמרנו ועדכנו.
כמובן שאנחנו שומעים מה נאמר פה, אנחנו נשים את זה על סדר היום ונמשיך לטפל בזה, אבל כמובן ברמה המשפטית והאחריות, זה לא במשרד החינוך. משרד החינוך לא יכול לבוא ולפרק צופר מבית ספר ברשות מקומית. זה לא סביר, אין לזה שום תשתית. כמו שאמרתי, אנחנו מסכימים, מבינים, פעלנו ונפעל, וניקח את זה לתשומת ליבנו. איפה שאנחנו יכולים, נדחוף את זה קדימה.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
תודה. ד"ר איל, אנחנו מבקשים ממך לעדכן אותנו בדיוק איך תפעל בעתיד הקרוב, כי אנחנו נקיים כנראה ישיבה ודיון מעקב מיוחד, איך מיישמים ואיך פותרים את הבעיה הזאת. קודם כול, אנחנו מאוד מכבדים וסומכים על משרד החינוך שיעשה עבודת קודש ויעזור לנו, ואנחנו סומכים עליכם שאתם גם תלחצו על הרשויות המקומיות, כי משרד החינוך, אם יתנגד, אני לא חושב שרשות מקומית תוכל להמשיך באותו מצב.
אנחנו נשמע את נציג מועצת התלמידים. איתנו ממועצת התלמידים והנוער אוראל גל-אור. בבקשה, שלוש דקות.
<< אורח >> אוראל גל-אור: << אורח >>
שלום לכולם, אני אוראל גל-אור, בן 17, תלמיד כיתה י"א מבת ים, ואני נציג במועצת התלמידים והנוער הארצית. קודם כול אגיד שאני מברך מאוד על הדיון הזה, אני מברך על עצם היותו כמי שמתעסק במרבית ימיו במועצה הארצית בתלמידים זכאים לשירותי חינוך מיוחדים. אני חושב שבעיניי, במיוחד בעת חירום, הנושא הזה הוא יותר מחשוב שיעלה לסדר היום. אני אגיד במספר נקודות שאני כתבתי.
הלמידה מרחוק וגם הטיפול מרחוק, על אף הנתונים המדהימים והאפקטיביים, אני גם מברך את האגף לחינוך מיוחד על המודלים המדהימים, אבל גם אני חושב שבעיניי, עצם זה שהנושא של התלמידים הזכאים לשירותי חינוך מיוחדים, ואני יכול להגיד לכם שאנחנו שומעים מקרים על כך שלמידה מרחוק היא לא אפקטיבית, ועד כמה שתלמידים מנסים בשעות לא שעות, אחרי שהם התעוררו מירי של אזעקות, להיכנס לזום, וזה באמת מקשה עליהם, ובמיוחד, פי כמה וכמה תלמידים זכאים לשירותי חינוך מיוחדים.
על אף כל הטענות, אני חייב להגיד לכם שהנוער היום יוצא להתנדב, ויש לנו מיזם מדהים של הנוער שנקרא "שווה פגישה", שאנחנו עושים אותו בשותפות מדהימה עם האגף לחינוך מיוחד והחברה למתנ"סים. ואני קורא מכאן לכלל הרשויות המקומיות במדינת ישראל ליישם את היוזמה הזו, כי באמת הוא עונה על צורך כל כך חברתי בזמן הזה שתלמיד זכאי לשירותי חינוך מיוחדים נמצא לבד בבית בלי קבוצת השווים שלו.
ואני חושב שבעיניי, אם היוזמה הזו תיושם ברוב הרשויות המקומיות, אפילו חלק, אנחנו נציל ילדים שלמים מבדידות חברתית. אני חושב שבעיניי, בתקופה הזו, אם אנחנו נשים דגש לא רק על מענים לימודיים, אלא גם על מענים חברתיים חשובים שבאמת יקנו לתלמיד גם מיומנות חברתית וגם מקום בתקופה הזו עם קבוצת השווים, שיהיה לו איזה מישהו עם קבוצת שווים כל כך חשובה, באמת אנחנו עשינו את שלנו.
אני מודה ליו"ר הוועדה ולוועדת החינוך על הדיון הזה וגם מודה לאגף לחינוך מיוחד על השותפות המדהימה שהוא עושה עם מועצת התלמידים והנוער הארצית.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
תודה, אוראל. אנחנו נבקש מד"ר איל, מי מהצוות שלך יוכל בבקשה גם להתייחס לסעיף הראשון, מתווה הלמידה בחירום בחינוך מיוחד?
<< אורח >> איל בן זקן: << אורח >>
אנחנו תלמידים מצטיינים ובאים כל פעם ואנחנו שמחים לבוא לפה, ובאים עם גורמי המקצוע הכי מחוברים לאירוע ולשטח. הכי טוב זה שתמי תציג, היא מנהלת האגף הבכיר לחינוך מיוחד והיא תציג את זה.
<< אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >>
כמעט צוהריים טובים לכולם ותודה רבה על הדיון הזה, הוא חשוב מאוד מאוד. אני לפני הכול רוצה להגיד לאוראל ששומע אותי שם בזום המון המון תודה. רק שתדעו שהקמנו פעם ראשונה במדינת ישראל תא במועצת התלמידים הארצית של תלמידים זכאים לשירותי חינוך מיוחדים שהם הקול של התלמידים. אנחנו נפגשים איתם באופן קבוע כדי לשמוע את הצרכים שלהם ואנחנו בשותפות מלאה. ממש לפני כמה ימים נפגשנו עם אוראל והשדולה ושמענו את הדברים. המון המון תודה לך, אוראל, ובכלל.
אני רוצה קצת לשתף אתכם איך אנחנו פעלנו לאורך כל התקופה הזאת. קודם כול להגיד שאיך שפרצה המלחמה, לפי המתווה שאנחנו כבר מכירים אותו, הדבר הראשון שנפתח בחינוך המיוחד הוא מה שאנחנו קוראים לו משק לשעת חירום. זאת אומרת, כל אותן מסגרות שמוגדרות על ידי רח"ל משק לשעת חירום, כמו מרכזים חינוכיים בבתי חולים, כמו מרכזים טיפוליים, כמו בתים מאזנים שהם חלופות אשפוז או בתי ספר לחינוך מיוחד במרחבי פנימיות רווחה, אלה נפתחו מההתחלה. למה? כיוון שאליהם אפשרנו לצוותים להגיע, לא היה צריך לא להסיע ולא לקחת, ואלה ילדים ששוהים שם ונמצאים שם. זה ממש ממש מהרגע הראשון.
במקביל לזה, כמובן המתווה של הלמידה מרחוק והטיפול מרחוק בחינוך המיוחד. באופן ייחודי יש מתווה לטיפול מרחוק, מאוד מאוד מסודר, גם עבור מקצועות הבריאות והטיפול באמנויות. כן, זה לא הדבר המיטבי, אבל עדיין, במציאות הנוכחית, כשאי אפשר היה להפעיל משהו אחר, המתווה הזה פעל ופועל עד היום.
בנוסף אני אגיד, ואם תרצו אחר כך אני גם אתן נתונים, שעד שפיקוד העורף התחיל להחריג את האזורים הצהובים ואחר כך את הכתומים המוחרגים לחינוך המיוחד, התקיימו ביקורי בית של צוותי החינוך המיוחד ובכלל של הצוותים במדינת ישראל, של מערכת החינוך, התקיימו ביקורי בית. זה לא המודל, אלא אלה ביקורי בית.
ועכשיו אני אגיד, המודל והמתווה שאתם מדברים עליו וכולנו מדברים עליו הוא מתווה שאנחנו יצרנו אותו. האגף לחינוך מיוחד יצר אותו בחרבות ברזל, הוא הסתמך על הקורונה בחרבות ברזל ואחר כך בעם כלביא והוא הופעל באותו אופן בדיוק. יש שם שלושה מודלים עיקריים. מודל אחד הוא שנפתח בית הספר ותלמידים יכולים ללמוד בבית הספר, כמובן שלהם. במודל הזה יש אופציות שונות. נאמר שנפתח בית הספר במקום מסוים, אבל התלמיד גר במקום אחר, הוא לא יכול להגיע. ואז אנחנו מאפשרים לצוותי חינוך וטיפול להגיע לתלמיד, ולכן נבנה מודל שלוש של הגעה לבתים.
בנוסף, יש לנו את המודל השני, שהוא הקמה של מרכזים רשותיים ברשויות המקומיות. זה מאוד מאוד מסודר ואני אתן לכם כמה מספרים כדי להבין מה נפתח ואיך נפתח. כמובן שברגע שפיקוד העורף אפשר לנו באזורים הצהובים והכתומים המוחרגים בחינוך המיוחד, אנחנו הגענו ב-19 במרץ ל-279 בתי ספר לחינוך מיוחד שנפתחו, 1,184 גנים שנפתחו ו-920 כיתות חינוך מיוחד בחינוך הרגיל. אנחנו עוקבים יום-יום מה נפתח.
<< אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >>
כמה זה בערך מכלל המסגרות שהיו יכולות להיפתח?
<< אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >>
שהיו אני לא יכולה להגיד לך במדויק, כי ההחרגות כל הזמן משתנות, אבל בסך הכול אני אגיד שיש לנו 567 בתי ספר לחינוך מיוחד בארץ, יש לנו 3,500 גני חינוך מיוחד בארץ, ויש לנו 7,536 כיתות חינוך מיוחד בחינוך הרגיל בארץ. זה אחת.
<< אורח >> איל בן זקן: << אורח >>
זה לא מספר היחס, מספר היחס הוא ממה היה אפשר.
<< אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >>
ממה היה אפשר. זה מהסך הכול, בסדר?
<< אורח >> אתי וייסבלאי: << אורח >>
זאת השאלה שלי, כמה ממה שאפשר היה לפתוח נפתח?
<< אורח >> איל בן זקן: << אורח >>
צריך לעשות שם דריל דאון, באיזו רשות הייתה ההחרגה, אבל מה שתמי אמרה עכשיו זה המספר הכולל, לא ממנו נמדד מה אפשר היה לפתוח.
<< אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >>
בנוסף, אני אגיד שאם נסתכל על מודל ההגעה לבתים, ואנחנו בודקים יום-יום לכמה תלמידים מגיעים הביתה, ב-19 במרץ ל-2,443 תלמידים הגיעו צוותי חינוך, טיפול ותומכות חינוך לבתים של התלמידים. אנחנו עוקבים אחרי המודל הזה יום-יום. חשוב לי להגיד שהמודל הזה הוא בהסכמה, אי אפשר לכפות על אף מורה להגיע לבית של תלמיד, זה מודל בהסכמה.
ואני רוצה להגיד המון המון תודה לכל הצוותים החינוכיים והתומכות החינוכיות והמטפלים שבאמת מתגייסים כי הם מבינים את המשמעות של מה שהילד עם הצרכים המיוחדים זקוק לו. בנוסף אני אגיד שהוקמו בארבע רשויות ארבעה מרכזים רשותיים כאלה, וכמובן רשות שמעוניינת, מוכנה, אנחנו בשותפות מלאה כדי להקים את המרכזים האלה. זה בחלק הזה. לגבי הלמידה מרחוק, אני אגיד שבעבור שלושת - - -
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
אבל למה רק בארבע רשויות? כי הרשויות לא יכולות, לא מוכנות, אין להן את האמצעים?
<< אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >>
אני חושבת שזה לשיח משותף עם השלטון המקומי, כיוון שמבחינת משרד החינוך, אנחנו מאפשרים. זה מורכב מאוד במלחמה, אמיתי אני אומרת. רק אני אגיד שבמצב כמו שאנחנו נמצאים היום, בעם כלביא, כשהמדינה הייתה מיורטת, שום דבר לא פעל. קשה מאוד, זה מורכב מאוד, זה לא שזה לא אפשרי, עובדה שזה קורה, אבל זה דורש שותפות וזה דורש הסכמה. אנחנו נעשה ככל שביכולתנו כמשרד יחד עם השלטון המקומי לאפשר פתיחה של מרכזים כאלה. אנחנו מעוניינים בזה, וככל שיתאפשר, אנחנו על זה.
בנוסף, אני אגיד שלגבי הלמידה מרחוק, נכון, זה לא הדבר המיטבי, אבל עדיין זה קורה, וזה קורה יפה. זה קורה יפה. ואני רוצה להגיד שהנתונים מראים, גם בבתי ספר לחינוך מיוחד, גם כיתות חינוך מיוחד בחינוך הרגיל, וגם תלמידים משולבים, כ-60% מהתלמידים מדווחים נוכחות. נכון, יש 40% שזה לא מתאים, ולכן יש את כל המודלים. אני רוצה להגיד שבחינוך המיוחד התפיסה היא של גמישות, היא של הדרגתיות. המודלים האלה נבנו בדיוק כדי לאפשר גם וגם וגם וגם, ואנחנו בסיטואציה מאוד מאוד מאתגרת.
בנוסף אני אגיד שמשרד החינוך מקיים מדי יום כמעט פורום שותפים, בפורום השותפים נמצאת הנהגת ההורים הארצית, נמצאת נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, חמי שנמצא כאן איתנו, ארגונים נוספים, ויחד אנחנו מקבלים החלטות. ואני רוצה להגיד המון המון תודה גם להנהגת ההורים הארצית וגם לנציבות. כל החלטה מתקבלת פה במשותף ואנחנו מנהלים את זה ביחד.
עוד דבר שאני רוצה להגיד זה שאנחנו מוציאים מדי יום איגרת, עכשיו כבר קצת פחות. האיגרת הזאת שיוצאת מהמנהל הפדגוגי לכל הצוותים וההורים, יש בה את כל הנהלים, ולא רק, יש את החומרים ויש את המתווים, ואנחנו מקיימים גם וובינרים והכשרות וגם הרצאות להורים לתלמידים עם צרכים מיוחדים וגם וובינרים לצוותי חינוך וטיפול, כי גם הם זקוקים לחיזוק הזה בימים האלה. זה פחות או יותר מה שכרגע קורה.
אנחנו נערכים לחופשת הפסח. אני אגיד שהחינוך המיוחד יפעל בחופשת הפסח כמו שהוא פעל גם בשגרה בחופשת הפסח, וככל שאנחנו נוכל לפתוח פיזית באזורים הצהובים והכתומים המוחרגים במסגרות שזכאיות להפעלה בחופשת הפסח. אלה הדברים שרציתי לשתף אתכם. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
תמי, כל הכבוד. אנחנו מאוד מעריכים באמת את עבודת הקודש הזאת, אבל אני חושב שאין לכם מספיק פרסום והסברה, כי אנשים לא מרגישים את זה, אני שומע הרבה תלונות. והנה, יש דברים שבאמת מתקיימים בשטח הלכה למעשה. ולכן חשוב שתשקיעו בהסברה ובפרסום כדי שכל אזרח במדינת ישראל יגיע לחקר האמת והדברים האלה.
איתנו חבר הכנסת סמיר, אם אתה רוצה להוסיף משהו לפני שנשמע את אנשי משרד החינוך האחרים.
<< דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
לא, תודה. אני שמעתי גם, עניין ההסברה מאוד חשוב, שאנחנו לא שומעים שיש עבודה טובה מאוד. אני עמכם, כל ההחלטות.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
תבורך. עוד מישהו מהצוות שלך?
<< אורח >> איל בן זקן: << אורח >>
כמובן אנחנו מסכימים, אנחנו מבינים את הקושי התקשורתי. אגב, אתמול בערב שר החינוך קיים תדרוך כתבים, התייחס לכל הנקודות, לכל ההבהרות. אבל זה נושא שהוא מאתגר, ואנחנו ניקח אותו לתשומת ליבנו, זה ברור לנו.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
כל הכבוד. יש לנו עוד מישהו שרוצה לדבר כאן? רויטל?
<< אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >>
גם להגיד תודה לרויטל לן שאיתנו שותפה בקבלת ההחלטות.
<< אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >>
שלום, תודה. עו"ד רויטל לן כהן מקואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. תודה באמת על הדיון ותודה לתמי על הקשיבות הגבוהה אלינו. אני רוצה להגיד כמה נקודות לעניין הצופר, ואז לעניין הלמידה בחירום. לגבי הצופר, אני חושבת שהבעיה העיקרית היא שתלמידים שהם זכאי שירותי חינוך מיוחדים ולומדים במסגרות נפרדות של חינוך מיוחד מגיעים למסגרת הזאת לא רק מהרשות המקומית שבה נמצא בית הספר, אלא מרשויות נוספות, ולכן ההורים שלהם הם לא כוח אלקטורלי בתוך הרשות. כי אם זה היה בית ספר שבו כל התלמידים מהרשות, ההורים מן הסתם היו משביתים את הרשות המקומית ולא נותנים לה לעבוד, זה לא היה עובר. אבל כשלא כל התלמידים גרים ברשות המקומית, ככה זה נראה.
אני מבינה שמשרד החינוך הוא לא בעל הסמכות פה, אבל למשרד החינוך יש כל כך הרבה דברים עקיפים שהוא יכול לעשות כדי ללחוץ על רשות מקומית, והעובדה שגם משרד החינוך וגם מרכז השלטון המקומי מסתפקים בלשלוח מכתב ולגלגל עיניים לשמיים הוא בלתי נסבל בעיניי. וכמו שאמר גם יטח לוי מפיקוד העורף, לא מדובר בעניין תקציבי. לרשות הוצע תקציב, והתשובה הייתה שזה לא יזוז משם. גם לא מדובר מבחינת הרדיוס במקום רלוונטי באמצע, כי זה לא נכון. בית הספר הספציפי הזה ממוקם בקצה הרדיוס הרלוונטי של מזרח גבעת עדה. זה היה לעניין הצופר.
לגבי המודלים בחירום, אני רוצה רגע להגיד משהו באופן כללי. כבר בקורונה היה שולחן עגול בנושא מוגבלויות, ישבנו בשולחן העגול הזה, יצא מתווה, ובכל זאת, ב-7 באוקטובר, בתחילת המלחמה, זה היה כמו טבולה ראסה, התחילו לחשוב על הדברים מחדש. ושוב פעם בתחילת שאגת הארי, במקום לשלוף את זה כתוכנית מגירה, ישבו מחדש, לקח כמעט שלושה שבועות. אני לא מבינה למה, אנחנו בסופו של דבר מגיעים פחות או יותר לאותם מתווים. צריכה להיות תוכנית מגירה, צריך לצאת איתה ולעשות דיוקים תוך כדי, אבל לא יכול להיות שכבר ביום הראשון או השני למצב החירום לא מתחילים לפעול. זה בעניין הזה.
כל פעם מחדש אנחנו חוזרים לאותן נקודות תורפה וצריך להתחנן לטפל בהן. אנחנו יודעים מה נקודות התורפה, הן צריכות להיות מטופלות מראש. אני חושבת שהבעיה העיקרית היא ההתעלמות, וזה מופיע גם בשפה שלכם פה, אתם קוראים לזה חינוך מיוחד. זה לא חינוך מיוחד. במשרד החינוך יש זכאות לשירותי חינוך מיוחדים, ההורה בוחר את סוג המסגרת. אותו תלמיד יכול ללמוד בבית ספר לחינוך מיוחד, בכיתת חינוך מיוחד, או משולב בחינוך הרגיל. העובדה שמדברים פה על שירות מיוחד כמקום ולא כשירות מאפשרת להתנהל באופן לא שוויוני ומפלה באופן שהוא מנוגד לחוק.
ההחרגה רק של מסגרות נפרדות גורמת לזה שמשרד החינוך בעצמו והרשויות המקומיות מייצרים מצב של מוטיבציה שלילית של הורים לבחור בשילוב, ואז מתלוננים כל פעם מחדש שכמות התלמידים במסגרות הנפרדות גדלה כל שנה בקצב אקספוננציאלי וגורמת לסתימה של המערכות ולחוסר יכולת לתפקד. אתם בעצמכם גורמים לזה. לא יכול להיות שלתלמידים משולבים אין מענה, או שהמענים הם מענים של הרצון הטוב של המשלבת או הרשות המקומית. אתם צריכים למצוא את הדרך לגרום למוטיבציה חיובית לבחור בשילוב. אם אתם ממשיכים להתנהל בשיטה הזאת, זה לא יקרה.
אני בטוחה שכבר עכשיו בבחירות שהורים עושים בוועדות, העובדה שהילדים שלהם יושבים בבית כמשולבים, אני כבר לא מדברת על מבודדים חברתית, אבל לא מסוגלים ללמוד, גורמת לזה שכבר עכשיו הם בוחרים במסגרות נפרדות. איך אתם רוצים לגרום לשינוי? ועדת שפירא יכולה לדבר על מיליון דברים, אתם בפועל, אתם גורמים לזה שעוד ועוד הורים בוחרים במסגרות נפרדות.
זו לא רק בעיה מוסרית, זה לא רק בניגוד לאמנה, זה לא רק בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, וזה אפילו לא רק בניגוד לחוק החינוך המיוחד, זה בניגוד לכל היגיון תקציבי, זה בניגוד לכל היגיון מבני. אתם חייבים לפעול כדי שיהיה שילוב.
עוד דבר שאני רוצה להגיד. הלמידה מרחוק לא יכולה להתנהל כפי שהיא מתנהלת. הדרישה למצלמה פתוחה בעייתית לחלק מהתלמידים, בעיקר לתלמידים עם קשיים נפשיים ורגשיים. האפשרות ללמוד באופן מקוון בלתי אפשרית לחלק מהילדים, בין אם כי חלק מהילדים זקוקים למשלבת שתהיה איתם, ולא תמיד היא מגיעה, בין אם כי הם צריכים תיווך ולא תמיד יש אפשרות לתיווך, לא תמיד יש הורה בבית, לא כל הורה יודע לעשות את זה. ילד יושב בבדידות ולא תמיד יכול ללמוד, והשיטה המקוונת היא מצוינת לחלק ורעה מאוד לחלק אחר.
אתם יודעים שיש בעיה עם ה-Teams, אתם עושים פעם בכמה זמן את הבדיקה, ואנחנו יודעים מה קורה. הורה מדווח, הילד שלי לא מצליח ללמוד, והמורה אומרת, רק תגיד שאתה יכול לעלות כדי שאני אוכל לשלוח את הדיווח. אתם לא מקבלים את הדיווח האמיתי, אבל אתם כן יודעים, כי אנחנו מדווחים, שהשיטה הזאת לא עובדת ב-Teams, שיש בעיות התחברות, שיש המון בעיות טכניות. לא לכולם יש אמצעי קצה אפילו. אם יש חמישה ילדים בבית, לא לחמישה ילדים יש - - -
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
מאה אחוז. עוה"ד רויטל, אנחנו חייבים לסיים כאן.
<< אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >>
הדבר האחרון, יש גם אפשרויות, ביניהן למידה במשמרות, למידה בקבוצות בבית. שום דבר מהדברים האלה לא נבדק באפשרויות. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
רויטל, זה עלה כאן בוועדה, את לא שמת לב, זה בסדר. אנחנו מודים לך מאוד על כל העצות. אנחנו נקדם את הנושאים בצורה עניינית ואחראית, כמובן על פי הכללים. תודה לך. אנחנו גם נשמע את גיל מושקוביץ, שהוא מנכ"ל מנהיגים – ארגון מנהלי בתי הספר. לא לחרוג משלוש דקות בבקשה.
<< אורח >> גיל מושקוביץ: << אורח >>
שלום לכולם, אני באמת אעשה את זה קצר. גיל מושקוביץ, מנכ"ל מנהיגים – ארגון מנהלי בתי הספר, מייצג כאן כ-5,500 מנהלי בתי ספר בכל רחבי הארץ, מתוכם גם מנהלי החינוך המיוחד וגם כמובן המנהלים של החינוך הרגיל, שבתוכם, כמו שתמי אומנסקי גם ציינה, כ-7,500 פלוס כיתות חינוך מיוחד בתוך החינוך הרגיל.
אני רוצה קודם כול לברך את הוועדה על קיום הדיון הזה. זה דיון חשוב מאוד, ולומר שאנחנו, כבסיס, רוצים להגיד שאנחנו כמנהיגי מערכת החינוך בשטח מאוד מאוד רוצים לפתוח, לאפשר ולקיים כמה שיותר את שירותי החינוך ואת האפשרות והזכות של כל תלמיד ותלמידה ליהנות מחינוך ומיחס ומכל מה שהוא זכאי לו, גם בחינוך הרגיל, גם בחינוך המיוחד, כשהדגש העיקרי מבחינתנו זה להבין את החשיבות ואת המרכזיות של מנהלי בתי הספר בהחלטה על איך לעשות את זה. זה נכון גם לחינוך הרגיל, גם לחינוך המיוחד. זאת אומרת שרק מנהלי ומנהלות בתי הספר הם אלה שמכירים היטב את האילוצים בשטח, את הצרכים, את האילוצים של הצוות, את היכולת להבין את מי נכון ומתי להחזיר ראשון.
אני רוצה לומר לגבי החינוך המיוחד, אנחנו גם שלחנו בשבוע שעבר מכתב בהשתתפות של כ-1,300 מנהלים ומובילי צוותים בחינוך המיוחד, אל השר ואל המנכ"ל, בבקשה להימנע מהחרגה גורפת של החינוך המיוחד. לא כי אנחנו לא רוצים לתת שירותי חינוך מיוחד, אלא כי אנחנו מאוד מאוד מבקשים לזכור שחינוך מיוחד הוא מיוחד והוא עם עשרות אפיונים שונים. ברגע שמייצרים החרגות גורפות ואומרים, היום כל החינוך המיוחד חוזר, הדבר הזה, גם אם בסוף בשטח, זה נכון שבשטח היו הרבה יותר גמישויות, אבל צריך להבין שמכניסים כאן מערכת ללחץ היסטרי לפעמים כשהיא לא באמת ערוכה.
אגב, בעניין הזה אני רוצה לומר דווקא חיזוק חיובי גם לשר בנושא של הכלל שנטבע במערכת הזאת, של 24 שעות התראה. זה כלל מאוד מאוד חשוב, אנחנו מדברים עליו שנים, ואנחנו מאוד מעריכים את הנכונות של ההנהלה הבכירה של משרד החינוך להכיר בכלל הזה ולהבין שכדי לשמור גם על הקיימות ו-Wellbeing של הצוותים צריך לתת להם התראה כדי להכין כמו שצריך, אבל אגב, לא רק בשבילם, גם בשביל שהתלמידים לא יגיעו למקומות מלוכלכים, מוזנחים, לא בטיחותיים. זאת דרך מאוד מאוד נכונה. הרבה מאוד מהרשויות המקומיות גם הצטרפו לכלל הזה, אבל צריך גם לומר שיש רשויות מקומיות שחרגו ממנו והכניסו לחץ מיותר ולא נכון גם כשמשרד החינוך עצמו נתן 24 שעות. זה לנושאים האלה.
אני רוצה לומר שאנחנו, בסקר שהרצנו עם מעל 200 מנהלות ומנהלים מכל הארץ, מכל המגזרים, הזרמים, בחינוך היסודי והעל-יסודי, ראינו שיש לנו גם בעיה של פער דיגיטלי. זה נוגע לא רק לחינוך המיוחד, גם הרבה לחינוך הרגיל, יש פער דיגיטלי משמעותי. במעל 90% מבתי הספר בארץ יש תלמידים שאין להם אמצעי קצה. זה דבר שצריך להדיר שינה מכולנו, ולמשרד החינוך יש אחריות גם לזה.
זה לא אומר שצריך עכשיו לעשות חלוקה גורפת לכל תלמידי ישראל של מחשבים, אפשר למצוא דרכים כמו עם מלגות, תוכניות דיפרנציאליות שבודקות איפה באמת חסר ולהקצות. כי ברגע שהמערכת עוברת ללימוד מרחוק אבל לא מאפשרת אותו לכל התלמידים, יש כאן בעיה אמיתית של השוויוניות בפני החוק.
נושא נוסף שחשוב לי, ואיתו גם נסיים, זה הנושא של הבגרויות. הנושא הזה קודם ודובר לא מעט במהלך השבוע האחרון. אני רוצה להגיד בשם מנהלי ומנהלות החינוך העל-יסודי שהכיוון הוא בהחלט הכיוון הנכון של ההפחתות וההקלות ותוספת זמן ותוספת אחוזים של בחירה, מה שדה פקטו מוריד את כמויות החומר. אנחנו חושבים שזה צריך להגיע למעל 30%, אבל אולי הדגש המרכזי כאן הוא לתת אמון, דבר שכבר הוכח בעבר, לתת אמון בציונים הפנימיים ובלימודים המשמעותיים שנעשים בתוך בתי הספר. ההתעקשות לפעמים ללכת בכל מחיר למבחנים החיצוניים לפעמים פוגעת בעצם הלמידה. יש כאן מקום לתת אמון לצוותים שמכינים את התלמידים ולאפשר להם גם הכרה בציונים הפנימיים. תודה רבה, ושיהיה לכולנו יום מוצלח יותר.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
תודה, גיל. הדוברת האחרונה אצלנו היא צופית גולן, סגנית יושב ראש הנהגת ההורים הארצית. שלוש דקות, בבקשה.
<< אורח >> צופית גולן: << אורח >>
תודה רבה. בוקר טוב, תודה על הדיון המאוד מאוד חשוב הזה. אני רוצה גם להתייחס רגע לצופרים ואז לכל מתווה הלמידה. אנחנו שומעים את הנושא של הצופרים, כמו שאמרתם, כבר שנה, אפילו יותר משנה, כי לקח לו זמן להגיע לדיון בכנסת. אני באמת לא מצליחה להבין למה הנושא הזה לא מצליח להיפתר.
אנחנו חיים במדינת ישראל, רק השנתיים וחצי האחרונות הוכיחו שיש לנו עוד אירוע ועוד אירוע ועוד אירוע, וכבר היום בכירי המערכת אומרים: תקשיבו, זה לא יהיה האירוע האחרון. הילדים פה ואנחנו נמשיך לגדול לתוך מציאות של המזרח התיכון שאזעקות הן חלק מהחיים שלנו. האירוע לא הולך להסתיים, לא איראן, לא לבנון, גם לא עזה כנראה. לכן לדבר הזה חייב למצוא פתרון וצריך להיות פה פתרון, ואני ממש מקווה שלא נגיע למצב שצריך להגיע לחקיקה, אלא ששכל ישר ישרת פה את האירוע ונבין שצריך לפתור את זה אחת ולתמיד.
וכן, בעיניי כולם שותפים, גם פיקוד העורף, גם הרשויות, גם משרד החינוך. אי אפשר להתעלם, משרד החינוך הוא זה שיודע לבוא ולהגיד: תקשיבו, בבית הספר הזה יש מורכבות. לא בהכרח הרשות מבינה את זה, לא בהכרח פיקוד העורף מבין את זה. מי שאחראי לבוא ולהגיד, יש פה מורכבות, פה לא יכול להיות צופה, חייב להיות משרד החינוך. אין מה לעשות, הוא לא יכול להתחמק פה מאחריות. ואני מאוד מקווה שהנושא הזה כן ייפתר.
אני רוצה רגע להתייחס לכל הנושא של הלמידה בחירום. כמו שתמי אמרה, וזו ההזדמנות להודות על השותפות הזאת שקיימת בתוך הפורום, שותפים כמעט מדי יום. אנחנו מביאים את הקול של הילדים הזכאים לשירותי חינוך מיוחדים מהיום הראשון. אנחנו מבקשים מהיום הראשון שיפתחו את המודלים שיאפשרו גם הגעה לבתים וגם מודלים רשותיים. כי צריך להבין שההגעה לבתים, טובה ככל שתהיה, תלויה בהרבה מאוד גורמים.
היא תלויה בזה שהצוות בכלל רוצה, יש לו איך להגיע, היא תלויה בזה שלבית יש מרחב מוגן צמוד אליו, תקני, שעומד בהנחיות, והיא תלויה בזה שיש מבוגר בבית. לא אצל כל הילדים זה אפשרי. יש הרבה מאוד ילדים שאין להם מרחב מוגן תקני בבית, ולכן כל הנושא הזה קורס לתוך עצמו. כן, יש ילדים שמקבלים מענים, לא כל כך הרבה כמו שיש ילדים שזכאים למענים וצריכים את המענים. והרבה מאוד פעמים ילדים משולבים, ילדים של כיתות קטנות בתוך בתי ספר רגילים, נדחקים איכשהו, כמו תמיד, לסוף. כמו שאנחנו רואים, שכשפותחים מערכת, קודם כול פותחים את הכוללני, ואיכשהו כל האחרים לא מקבלים את המענה שלהם בדרך.
אנחנו מבקשים את זה מהיום הראשון, אני חוזרת ומבקשת שיפתחו גם מרכזים רשותיים. אז אפשר להבטיח מרחב מוגן, יש לצוות לאן להגיע, הוא מקבל כמה ילדים ביחד, הוא לא צריך לעבור מבית לבית, ואפשר לתת מענה. צריך לזכור שחודש שלם הילדים האלה בלי מענה.
אני רוצה להתייחס לעוד שני דברים מאוד מאוד חשובים שכן נעשה בהם איזשהו שינוי, אבל צריך לקחת אותו לשלב הבא. משרד החינוך הוציא הפעם דגשים להוראה מותאמת ולמידה מרחוק, וזו גם הזדמנות להגיד להם תודה על השותפות גם בזה. יש בכיתות היום ילדים משולבים שההוראה הרגילה לא עובדת עבורם, זה לא עובד. צריך לעשות כל מיני דברים קטנים, טכניים לפעמים, אבל אם הצוות לא מכיר אותם ולא מיישם אותם בפועל, עבור אותו ילד משולב זה לא עובד. בכלל, ילדים עם צרכים מיוחדים בתוך כל המערכת של למידה מרחוק זה אירוע שלא ממש עובד. ואיכשהו זה תמיד נופל בין הכיסאות, לא מקבלים מענים, המענים שהם מקבלים הם לא מדויקים.
וצריך לזכור עוד משהו שהוא סופר חשוב, לא לכולם יש ממ"ד בבית. ילד עם מוגבלות שצריך לעלות ולרדת מהמקלט של הבניין או מהמקלט הציבורי שמוצף ברעשים, שכל האירוע הזה הוא הרבה יותר קשה עבורו. תחשבו על עצמכם כשהייתה לכם התרעה, כולכם עצרתם את הכול, ירדתם למטה, בין אם תהיה אזעקה ובין אם לא. תחשבו על ילד מיוחד שצריך כל הזמן לחיות בתוך הדבר הזה ואז מצפים ממנו איכשהו לא לסגת, שלא תהיה רגרסיה. זה לא עובד, הוא צריך מענה הרבה יותר מדויק, כן, הרבה יותר כירורגי עבור הילדים האלה. לצערי, באמת, עם מלוא הערכתי לצוותים בשטח שעושים עבודה מאוד מאוד קשה, זה לא קורה עדיין, זה לא מיושם כמו שצריך. אנחנו כן מבקשים שתצא קריאה ל - - -
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
צופית, תודה רבה. אנחנו חייבים לתת לעוד תלמידה שביקשה גם לדבר, והיא האחרונה, דולב פרידמן. תציגי את עצמך בבקשה, ויש לך עד שלוש דקות, את האחרונה בדיון הזה.
<< אורח >> נהר דולב פרידמן: << אורח >>
קודם כול, תודה רבה על הזכות לדבר פה. שלום, אני נהר, אני תלמידת י"ב בכיתת תקשורת, ובשבע השנים האחרונות אני וכל אדם ותלמיד במדינה הזו חיים ונושמים מציאות שהיא לא נורמלית. עברנו שנתיים של מגפה, שנתיים של מלחמה, ועוד אין ספור מבצעים בין לבין שהפכו את המציאות של כל מדינת ישראל ושל התלמידים בפרט למציאות שכמעט בלתי אפשרי להחזיק בשגרה. במצב הזה בתי הספר לא מצליחים להחזיק בחינות, אין מתכונות, אף אחד לא יודע מתי יהיו הבגרויות, אין למורים על מה לתת לי ציון, אפילו שיעורים נורמליים אין.
בשיעור ממוצע עשר דקות מתבזבזות עד שכולם עולים, עוד חמש דקות מבקשים לפתוח מצלמות, ואז נשארות אולי עשרים דקות של כאילו למידה, אבל איזו למידה זו בדיוק? טילים שורקים לי מעל הראש, איך אני יכולה להתרכז עכשיו בנוסחאות האלה? זה לא שיעור רגיל, בטח שלא שיעור סטנדרטי, אבל מצפים ממני להתנהל כאילו הוא כזה ומצפים ממני להצליח באותו אופן כמו שהייתי לומדת בכיתה. מורה - - - זה לא אותו דבר כמו מורה בכיתה, לראות אנשים במסך זה לא להיפגש איתם. בית ספר הוא קודם כל מסגרת חברתית, בטח בחינוך המיוחד.
לי, בתור נערה על רצף אוטיסטי, בית הספר הוא המסגרת החברתית העיקרית, וכבר שלושה שבועות שאני מנותקת ממנה, שאני לא פוגשת חברים. תחשבו על הילד שלכם שצריך להתחבר לזום בין אזעקה לאזעקה, שאיבד עכשיו חודש לימודים יקר, שלא באמת רואה את החברים שלו. חשוב לי לפני הכול להדגיש, אני לא באה בטענות למורים, אני רואה כמה המורים עושים את כל המאמצים שהם יכולים כדי לעזור לנו. אבל כשאין תוכנית מסודרת, גם כל המאמצים שבעולם יביאו תוצאות מוגבלות.
אנחנו במדינת ישראל למודי מלחמות, 78 שנים של מצבי חירום, ועדיין אני לא מרגישה שיש ניסיון אמיתי להתאים את הלמידה בחירום לצרכים של התלמידים. בתחילת הקורונה, כשפניתי למשרד החינוך, אמרו לי שאין מה לעשות, זה חדש, יש בעיות, והבנתי. אבל אחרי 7 שנים כאלה אני כבר לא מבינה יותר. היו 7 שנים להתכונן לזה, מעל חצי מהשנים שלי במערכת החינוך לא התנהלו בצורה רציפה, ועדיין גם למבצע הזה הגענו לא מוכנים.
אצלי זו השנה האחרונה שלי בתיכון, כל שינוי שיבוצע כבר לא ישפיע עליי באופן ישיר, אבל הוא ישפיע על החיים של אח שלי, הוא ישפיע על חברות שלי, הוא ישפיע על איך ייראו החיים של הילדים שלכם. חייבים לשבת ולחשוב באמת איך עושים את השינויים האלה ולהבין שכל התנהלות חייבת להיעשות בשיח עם התלמידים וחייבים להיערך לזה מראש. אי אפשר להגיע שוב ושוב למצב חירום ולנסות לפתור את זה טלאי על טלאי. חייבים להיערך מראש, כי אחרת זה פשוט לא יקרה.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
מאה אחוז, תודה רבה.
סיכמנו את הדיון בהחלטות כדלקמן: אחת, הוועדה מבקשת מפיקוד העורף, משרד החינוך ומרכז השלטון המקומי להעביר אליה תמונת מצב של מיגון מוסדות החינוך לילדים עם מוגבלויות.
שתיים, הוועדה קוראת לתת משקל ראוי לצורכיהם הייחודיים של תלמידי החינוך המיוחד הנמנים עם האוכלוסיות הפגיעות ביותר בקבלת ההחלטות בדבר מיקום הצבת הצופרים.
שלוש, הוועדה דורשת לוודא כי ננקטים כלל הצעדים הנדרשים להסרת צופרי האזעקה מגגות מוסדות החינוך המיוחד ונבחנות חלופות מתאימות אשר יבטיחו את בטיחות התלמידים מבלי לפגוע ברווחתם ובריאותם הנפשית.
ארבע, הוועדה דורשת מהרשות המקומית גבעת עדה בנימינה להסביר האם ומדוע סירבו לקיים סיור מקצועי עם פיקוד העורף כדי לבחון חלופות להצבת צופרים.
חמש, הוועדה תקיים דיון מעקב כדי לוודא שהמלצות הוועדה יושמו.
שש, הוועדה מברכת את משרד החינוך על מתווה התלמידים והטיפול בילדי החינוך המיוחד שפועל ברגישות ובגמישות.
שבע, הוועדה קוראת למשרד החינוך לדאוג להסברה על המענים לילדי החינוך המיוחד.
אני רוצה להודות לאתי, מנהלת הוועדה, לסגנית, ליועצת המשפטית, לממ"מ, לכל עובדי הוועדה ולכל האורחים שהגיעו וגם היו איתנו בזום. אני נועל את הישיבה, תודה רבה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:48. << סיום >>