פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 923 מישיבת ועדת הכספים יום שלישי, כ"ז בניסן התשפ"ו (14 באפריל 2026), שעה 10:00 סדר היום: << הצח >> הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (סיוע לעסקים ולמוסדות ציבור), התשפ"ו-2026 << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: חנוך דב מלביצקי – היו"ר ינון אזולאי אביחי אברהם בוארון מישל בוסקילה ולדימיר בליאק ששון ששי גואטה משה גפני אלי דלל אחמד טיבי נעמה לזימי אורי מקלב חמד עמאר עודד פורר יצחק פינדרוס אורית פרקש הכהן יצחק קרויזר נאור שירי ס חברי הכנסת: סמיר בן סעיד סימון דוידסון שרון ניר גלעד קריב קטי שטרית אושר שקלים מוזמנים: כפיר בטט – סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר עמית גולדמן – רפרנט כלכלה ותעשייה באג"ת, משרד האוצר נטע בר זיו – רכזת תעסוקה אג"ת, משרד האוצר אמיר דהן – מנהל מחלקת פיצויים, רשות המסים, משרד האוצר רמי יצקן – מנהל קרן הפיצויים, רשות המסים, משרד האוצר גיא ג'ורנו – סגן בכיר לממונה אזורי מע"מ, רשות המיסים, משרד האוצר רום בראב – משרד האוצר מיכאל יצחקוב – מנכ"ל, משרד התיירות דוד ספרזדה – יועץ מנכ"ל משרד התיירות ענת שחור אהרונסון – מנהלת אגף דוברות, משרד התיירות ירון גינדי – נשיא לשכת יועצי המס כרמל שאמה הכהן – ראש עיריית רמת גן יוסי נבעה – ראש עיריית טבריה אברהם נובוגרוצקי – נשיא התאחדות התעשיינים בישראל דובי אמיתי – יו"ר, נשיאות המגזר העסקי יוסי פתאל – מנכ"ל, לשכת מארגני התיירות הנכנסת רועי כהן – עו"ד ונשיא לה"ב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל אורן בוטא – יו"ר תנועת העצמאים רינה קמני – מנכ"ל, התאחדות משרדי הנסיעות הגר שרן – מנכל"ית, התאחדות המלונות בישראל מורן רוזנשטיין – ראש מטה, התאחדות המלונות בישראל שאולי אמירה – בעל אולם, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים אבירם אלון – מנכ״ל, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים אדם בלומנברג – סמנכ"ל כלכלה ומדיניות ומנכ"ל האגף לאיגוד מקצועי, ההסתדרות החדשה שחר תורג'מן – נשיא, איגוד לשכות המסחר ישראלה שטיר – סגנית נשיא, איגוד לשכות המסחר רותי קלנר-עקרון – מנהלת ״הבית לעסקים״, אשכול גליל מזרחי אלירן נומדר – בעלים ילדים ודרקונים נגה בריינס – מנכ״ל איגוד העורכים - איגוד מקצועות הפוסט בישראל (ע״ר) רמי בז'ה – יו"ר פורום העצמאים והפרילנסרים מבית ההסתדרות קרן אוחנה איוס – מנכ"לית חיב"ה, ארגון הגנים נעמה צידקיהו – בעלת מסעדות אורן פסטרנק – עו"ד, ענף האירועים, המופעים והתרבות לילה ססיליה מלקוס – ענף האירועים ויסאם סלימאן – מורשת דרך – התאחדות מורי הדרך בתיירות בישראל עידית שבתאי סידיס – שדלנית, התאחדות המלונות ייעוץ משפטי: אמיתי כהן שלומית ארליך מנהל הוועדה: טמיר כהן רישום פרלמנטרי: הילה לוי רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (סיוע לעסקים ולמוסדות ציבור), התשפ"ו-2026 << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בוקר טוב, היום כ"ז בניסן התשפ"ו, 14 באפריל 2026. היום יום הזיכרון לשואה ולגבורה. אנחנו בדיון על הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (סיוע לעסקים ולמוסדות ציבור). לפני שנתחיל, ברשותכם, אני רוצה לקרוא דברים שכתב הרב קוק, ואני חושב שהם מתאימים: "אם אי-אפשר לתקוע בשופר כשר לגאולה, באים אויבי ישראל ותוקעים באוזנינו לגאולה. הם מכריחים אותנו לשמוע קול שופר, הם מתריעים ומרעישים באוזנינו, ואינם נותנים לנו מנוח בגולה, עמלק, פטליורה, היטלר יימח שמו וכו'. מעוררים לגאולה. מי שלא שמע קול השופר הראשון, ואף לקול השופר השני הרגיל לא רצה לשמוע כי אוזניו נאטמו, הוא ישמע לקול השופר הטמא, הפסול. בעל כורחו ישמע." הלוואי שנשכיל לשמוע כמו שצריך. אנחנו בדיון ראשון, ויהיו עוד דיונים. המטרה שלי, כמובן, היא לתת לכמה שיותר אנשים להשמיע את עמדותיהם. אני מאוד מבקש להיות תמציתיים, ואין צורך לחזור על דברים שכבר נאמרו על ידי אחרים. חבר'ה, מאוד מאוד קשה לי עם הרעש תמיד, והיום במיוחד. אני מבקש לסגור את הדלת, אנא, לסגור את הדלת. ברור לי לחלוטין, מטבע הדברים, שזה הולך להיות דיון יצרי, וזה בסדר, אבל גם דיון יצרי אפשר לקיים עם איזשהו מינימום של התנסחות ראויה. אני לא אאפשר ויכוחים אחד עם השני, כניסה לדברים וכל הדברים הללו. המטרה היא לתת לכמה שיותר אנשים להשמיע את דעתם, ואחר כך ניתן למשרד האוצר להתייחס לדברים האלה. שוב, זה דיון אחד, ויהיו עוד דיונים. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> מתי יהיה הדיון הבא? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני אעדכן. כל מי שירצה להשמיע את דעתו, יוכל. נושא אחרון שאני אתייחס אליו לפני שנתחיל לדבר – קיבלתי אתמול כל מיני פניות מראשי יישובים בצפון, מראש עיריית קריית שמונה ואחרים, לא מעטים, שרצו להצטרף לדיון הזה בזום. חשוב לי להבהיר את הנקודה הבאה, קודם כול, המטרה והרצון, כך נאמר לי, הם כדי להצביע - - - מי אדוני? יש לך מקום לשבת? איפה החבר'ה של המשמר? מי שיכול לשבת – שיישב; מי שאין לו מקום לשבת ומוכן לעמוד בשקט – בסדר. אם אין מקום, תפנו את מי שאין לו מקום. בקשר לכל ראשי הרשויות ולראש עיריית קריית שמונה, שלא אישרתי להם לדבר בזום. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> גם ראש המועצה גליל עליון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אמרתי, הרבה ראשי מועצות. מעבר לעובדה שהנוהל פה הוא שלא מדברים בזום בדרך כלל, הסיבה היא שהדיון הזה לא נועד לעסוק במצב בצפון. העסקים בצפון הם חלק מהעסקים שאנחנו צריכים לפצות ויש להם מתווה מיוחד, מתווה רחב יותר מלאחרים. אותו מסלול מחזורים ליישובי קו העימות, וכן הלאה. המצב בצפון ידוע, ובעקבות הפניות דיברתי אתמול עם חבר הכנסת קרויזר, והגענו להבנה שבין אם בצורה פורמלית או לא פורמלית, נזמין את חברי הוועדות שלנו לסיור משותף בצפון, לעבור באמת בכל המקומות הללו כדי לחיות את זה ולראות איפה אנחנו יכולים לסייע, אולי בקיצור ביורוקרטיה או כל מיני דברים מהסוג הזה. הדיון הזה ספציפית והדיונים כאן יעסקו ב-ע-ס-ק-י-ם ובקשיים של ה-ע-ס-ק-י-ם. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> והעצמאים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עסקים זה גם עצמאים. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> לא, יש עצמאי שלא מעסיק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר, לזאת הכוונה. הכוונה היא לפיצוי לבעלי עסקים, לעצמאים, על שלל הגוונים. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> בזמן המלחמה, למרות הזה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תן לי לסיים. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> בסדר. בזמן המלחמה, הייתה הוראה שנתנו לעלות בזום. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, לא בסדר. תן לי לסיים, תן לי לסיים, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תסיים. אתה לא נותן לנו לדבר. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> גם קשה לכתת רגליים כל הזמן לכאן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הבנתי, תודה רבה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אל תעשה רגשי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אל תגידי לי מה לעשות ומה לא לעשות. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אל תעשה רגשי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כשאני מדבר, אתם תקשיבו. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אפשר לומר שראשי עיר בצפון, קשה להם לבוא בכל פעם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, חברת הכנסת לזימי. תודה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> גם לא נותן לדבר וגם - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני קורא לך לסדר פעם שנייה, חברת הכנסת לזימי. מכיוון שיהיו עוד דיונים, ככל שראשי מועצות ירצו לבוא בעצמם, הם יוכלו. הם יכולים לשלוח נציג מטעמם, הם יכולים לעשות כל מיני דברים אחרים. אם מי מהם יבוא לפה, כמובן שהוא יקבל את רשות הדיבור. אני לא יכול לפתוח 15 או 20 חלונות זום בשביל ראשי רשויות, ולתת לכל אחד חמש דקות כדי לדבר על המצב בצפון, כי אז לא נתקדם עם קידום המתווה לעסקים. לכן, הדיון הזה הוא לא הדיון המתאים לעשות את זה. אחרי שאנחנו נסיים עם המתווה הזה, נטפל בכל הדברים האחרים. אתם רוצים שנעשה אחד-אחד, או קודם נשמע אותם? << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אנחנו נשמח לדבר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז נעשה אחד-אחד? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נתחיל עם דובי אמיתי, בבקשה. << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> בוקר טוב לכולם, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, אני אשמח לשלוש דקות קשב. ברשותכם, ראשית, במעמד הזה אני רוצה לברך את ממשלת ישראל על מבצע שאגת הארי. אני חושב שאנחנו באירוע דרמטי, היסטורי, שהולך להשפיע הן על המצב הביטחוני והן על המצב המדיני. זה יכול לפתוח לנו ערוצים כלכליים חדשים גלובליים ולהעריך מאוד את כל מה שקורה מבחינת כוחות הביטחון גם בצפון ובכלל. יש פה הישגים מדהימים. מצד שני ועם זאת, חבר הכנסת ינון אזולאי, אני בתפקידי כבר חמש שנים, ואני נמצא באירועים ביטחוניים ובאירועים כמו הקורונה. אני מוביל את המגזר העסקי, את כל מי שנמצא פה. בשש השנים האחרונות בכל האירועים הייתי שותף מלא, שותף מלא לקבלת ההחלטות על מנת לחזק את החוסן הכלכלי לצד לחימה ולצד ההתמודדויות עם אתגרים לא פשוטים. האסטרטגיה שלנו הייתה, וגם הפעם בשיחה עם שר האוצר, ביום השני ללחימה בשאגת הארי, זה לעשות את המקסימום על מנת להחזיר את המשק למקסימום פעילות ככל האפשר, בהתאם להנחיות פיקוד העורף. נשיאות המגזר העסקי פנתה לכל הגופים שהיא מייצגת, וביקשה לחזור לפעילות מעבר לעסקים חיוניים, שעל פי חוק הם חייבים לעבוד. כבר ביום החמישי חזרנו לעבודה. זאת האסטרטגיה ואני לא אשנה אותה על אף שאם אני מסתכל במבט לאחור, לאורך כל חמש השנים האלה, מדינת ישראל פיצתה את המגזר העסקי בחלק קטן ושולי בהחזר ההוצאות. הנתונים מדברים בעד עצמם. השתתפות מאוד מינורית בהוצאות למעט חריגים, פעם אחת בצפון ופעם אחת בדרום, שם היו מתווים שונים. אבל אם אני מסתכל על כלל המגזר העסקי, וגם הפעם, מה שמונח בפניכם, חברי הכנסת, מדובר אך ורק בנגיעה במרכיב ההוצאות. אני חושב שהפעם, לאור הימשכות הלחימה הזאת ובכלל, אנחנו צריכים לחשוב קצת אחרת. לכן אני פונה אליכם לראות את הדברים קצת אחרת. מה שהתאים לעם כלביא, מה שהתאים לחיצי הצפון, לא מתאים לשאגת הארי. אנחנו באירוע אחר לחלוטין. שתי מילים שאני משתמש בהן, גם הממשלה וגם ראש הממשלה: הראשונה היא החוסן. אנחנו שומעים כולם כמה חשיבות יש לחוסן שלנו במדינת ישראל, בדגש על החוסן הכלכלי. אבל כרגע, מצד הממשלה המילה חוסן ריקה מתוכן; המילה חוסן ריקה מתוכן. חוסן לא קונים בסופר, הוא לא נמצא על המדף. החוסן הוא השתתפות הממשלה בעזרה למגזר העסקי, וכמה שיותר מהר. אנחנו נמצאים היום למעלה מחמישה שבועות מיום פתיחת המלחמה, ועוד לא קרה כלום. המילה השנייה היא ודאות – יושבים פה אנשי עסקים, יושבים פה נציגים מנשיאות המגזר העסקי, שמייצגים את כל העסקים, אבל אנחנו לא יודעים מה יקרה מחר. אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, על הקשר שלנו איתך ועם ועדת הכספים, אבל אנחנו חייבים לעשות פה כמה צעדים מהירים, על מנת לשמור על החוסן. חייבים לקבל שורת החלטות מהירות. אולי לא את הכול, אולי את חלקן. לצערי, לאחר דיון אחד או שניים במהלך השבועיים הראשונים – אולי אני טועה בתאריכים – מתברר לי שעובדי המדינה סגרו הסכם. אני חושב שזה הסכם מצוין, והם יקבלו את מלוא השכר ב-14 הימים הראשונים, ולאחר מכן יקבלו 90% מהשכר. אלה שנמצאים בחו"ל יקבלו 80% מהשכר. אני חושב שעובדי המדינה והשירות הציבורי באמת ראויים לזה. יש פה אנשים שעושים מעל ומעבר, וזה לזכותם, אבל מצד שני, פתאום אני מבין שאחרי שקיבלתי החלטה עבור כל מי שיושב פה – אני האשם – להחזיר את כולם לתעסוקה אחרי חמישה ימים, העובדים שחזרו לעבודה אחרי חמישה ימים, לא מקבלים שכר. למה? אני אזכיר יותר מזה, עובד בשירות המדינה בהסכם שנחתם מקבל 100% מהשכר שלו, אם הוא 15,000, 17,000, 20,000, 25,000, 30,000 – אינני יודע כמה. אבל אצלנו יש קאפ של 13,757, לא יותר מזה. וגם את זה אנחנו לא מקבלים על חמשת הימים הראשונים כי צריך תקופת הבשלה של עשרה ימים. משיחות שלי עם יושב-ראש הוועדה, לא נראה לי שאתם תסכימו שיהיה הפרד ומשול. אם השירות הציבורי ושירות המדינה מקבל מהיום הראשון, אנחנו דורשים את חמשת הימים האלו בלבד. מי שימשיך לחל"ת ותהיה לו תקופת הבשלה של עשרה ימים, יקבל; אבל מי שאני אמרתי לו לחזור לעבודה, לפתוח את העסק, כי אנחנו רוצים להיראות חזקים ואנחנו רוצים להראות לצד השני שאנחנו לא מובסים גם בצד הכלכלי והמדינה ממשיכה לנהל שגרה, אני לא מאמין שאתם תסכימו שתהיה ההפרדה הזאת. דיברתי על חוסן, והדבר הנוסף הוא מהירות קבלת ההחלטות. אני יודע שהדברים האלו כרגע מתקדמים אבל הם צריכים לצאת מייד אל הפועל, והכוונה היא שזה מייד מקדמות. מייד מקדמות, כי אם לא יהיו מקדמות, רק ב-15 ביוני, אולי, אם המתווה והצעת חוק הסיוע הכלכלי יעברו פה, אולי נראה כסף. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> חלק מהכסף. << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> חלק. לכן, אנחנו חייבים לצאת היום, פשוט היום. ניתן לעשות את זה היום לפני שמאשרים את כל המתווה, לקבל פה החלטה שישולמו המקדמות. הן יכולות להיות משולמות על בסיס מה שקיבלנו בעם כלביא או עוד כל מיני טכניקות. אני משוכנע שמנהל מס רכוש, מנהל רשות המיסים יודעים לעשות את זה, ואני אשמח מאוד לשמוע אותם. מבחינתי, אלה שני הדברים העיקריים. כמובן, העברתי לכם נייר שמדבר על כלל הענפים, מדבר על שאר המתווה. יש שם טעויות, יש שם סכומים שצריך לתקן, יש שם דברים שבאמת לא מתאימים למציאות שיש היום, פשוט לא מתאימים למציאות שיש היום. יש שם נושא שנקרא עובד מזכה, שגורע. אם הוא לקח יום אחד חופש, פתאום הוא לא בתוך המסלול. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> בסדר, זאת עז שהכניסו. אל תדאג, האוצר מכניס עיזים וזה חלק מהעיזים שהכניסו. << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> חייבים לטפל בכל העסקים הקטנים והבינוניים, ואנחנו עוד נשמע על זה, יש שם את ענף התיירות, על כל הנספחים שלו, שספג פגיעה משמעותית. כל הענף הזה – סוכני הנסיעות, מלונות, תיירות, הפקות, אירועים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> גם מעונות. תגידו מעונות. << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> אנחנו גם יודעים על המעונות. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> פתרון למעונות. << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> לפני המעונות, אני חושב - - - << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> לא, לא, מעונות. רוב הסיכויים שהם גם ייסגרו, אז קחו את זה בחשבון ותדברו עליהם. כן, תדברו עליהם. עם כל הכבוד, אני מייצגת את הוועדה שלי, והוועדה שלי היא זכויות הילד. אני פה בשביל המעונות. << אורח >> רינה קמני: << אורח >> גם עסקי התיירות ייסגרו. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני מייצגת את הוועדה שבראשה אני עומדת. << אורח >> רינה קמני: << אורח >> גם עסקי התיירות ייסגרו, וכבר נסגרים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי את, גברתי? << אורח >> רינה קמני: << אורח >> מנכ"לית התאחדות משרדי הנסיעות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בפעם הבאה שאת תדברי בלי רשות, את תהיי בחוץ. הבנו? תודה. << אורח >> דובי אמיתי: << אורח >> אני מאמין, אדוני היושב-ראש, בהובלה שלך. הוכחת את זה בעבר, הוכחתם פה חברי הכנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה שבעניין הזה אתם תמיד מאוחדים ויודעים לעזור לנו. כמו שאתם תמיד טוענים, תפקידכם לבקר את עבודת הממשלה. מה שהונח פה על ידי הממשלה, לא מתאים לצרכים האמיתיים, על מנת שאנחנו נמשיך להיות חזקים גם בהיבט העסקי, גם בהיבט האזרחי. אני לא יודע מה ילד יום, ולאיזה אורך מערכה אנחנו עדיין הולכים. אני מזכיר לכם, היום 14 באפריל, והחל"ת יסתיים. גם פה אנחנו בבעיה. היום, היום, על פי החוק אין יותר חל"ת. לכן, אני סומך על כבודו ואני מודה ליושב-ראש על כל שיתוף הפעולה, ובעזרת השם ביחד כולנו ננצח. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת בליאק, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לדעתי, אנחנו ביום ה-45 מאז פרוץ הלחימה, וזה הדיון הראשון במתווה הפיצויים. בעיניי זה הביזיון הכי גדול, הכי גדול. אני הייתי בעל עסק, אני יודע וכולנו פה יודעים מה המשמעות של ודאות. הממשלה השאירה את בעלי העסקים בחוסר ודאות מוחלט. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע מתי זה הגיע לוועדה? << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> לא. אני לא בא בטענות לוועדה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש פה מישהי בשם נועה מאצלכם, כפיר, שעלתה ברדיו בשבוע שעבר, וכששאלו אותה מה קורה עם המתווה, היא אמרה: תשאלו את מלביצקי למה זה יושב אצלו בוועדה. המתווה הגיע לכאן ב-25 לחודש. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> נטע, נטע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי זאת נטע? << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> זאת אני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שלום נטע. מתי המתווה הגיע לוועדה, את יודעת? ב-25 במרץ. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> מה זה משנה? זה לא הם, זורקים מעצמם. מה זה משנה? אנחנו אשמים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> חנוך בוועדה שלי כן ניהלנו דיון, עוד הרבה לפני, כי ידענו איזו קטסטרופה תהיה. בליאק, אנחנו אצלנו ניהלנו דיון. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אבל בסוף פה קובעים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> בגלל זה באנו לפה היום. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אני אשמח להמשיך, או יותר נכון, להתחיל. עצם העובדה שהיום הראשון במתווה, זה הביזיון הכי גדול. ביום הראשון למלחמה, ב-28 בפברואר, במוצאי שבת פניתי לשר האוצר וביקשתי ממנו להחיל באופן מיידי או באופן הכי מהיר שהוא יכול את המתווה של עם כלביא. אפשר היה להביא את המתווה בשבוע הראשון או בשבוע השני של המלחמה, אפשר היה לחוקק את זה עד אמצע חודש מרץ, ואפשר היה להזרים את המקדמות לבעלי העסקים עוד פני החג. זה מה שהיה צריך להיות. אבל הממשלה והקואליציה עסקו בדברים אחרים לגמרי, אחרים לגמרי לקראת סוף המושב. בימים האחרונים קיבלתי המון פניות מארגונים ומבעלי עסקים. אני חושב שזאת הכמות הכי גדולה של עמדות וניירות עמדה. יותר גדולה ממה שקיבלתי אחרי 7 באוקטובר. על מה זה מעיד? זה מעיד על מצוקה אמיתית, מצוקה אמיתית של בעלי עסקים, מצוקה מצטברת עוד מהימים של הקורונה, בוודאי אחרי 7 באוקטובר. יש פה מצוקה מצטברת והפסדים מצטברים. לכן, המתווה או החוק שנמצא כאן היום על השולחן צריך לתת מענה רחב ככל הניתן, ככל הניתן, בלי תירוצים ובלי המילים שהאוצר אוהב להשתמש בהן – השלכות רוחב. מתווה רחב ככל הניתן כדי לתת מענה הולם לכל הענפים. אני אדבר בנקודות, ואני מאוד מקווה שבהמשך נרחיב לגבי כל נקודה. אני אציין את הדברים שחשובים לי וגם אלה שחשובים לאנשים שפנו אליי בימים האחרונים. אני חושב שהמתווה כפי שהוא הגיע וכפי שהוא עבר בקריאה הראשונה, לא מספק. יכול להיות שהוא התאים למציאות אחרי 7 באוקטובר, שעבדנו עליו ביחד, קואליציה ואופוזיציה, והרחבנו אותו מאוד מ-4 מיליארד שקלים ל-17.5 מיליארד שקלים. היום אנחנו חייבים להגדיל את הסכומים של הפיצויים לעסקים עם מחזור של עד 300,000 שקל ב-20% לפחות, וגם להגדיל את המקדמים של ההוצאות הקבועות ב-15%-20% לפחות. אני חושב שיש מקום להגדיל את שיעור הפיצוי בגין שכר עבודה מ-75% ל-90% לפחות, כדי תמרץ את המעסיקים לשמר עובדים. זה מאוד משמעותי, וגם לבטל את האפליה בין המגזר הפרטי למגזר הציבורי, מה שגם דובי דיבר עליו. ניסינו להעביר הסתייגות בחוק, לצערי היה פה רוב נגד, ויכול להיות שזה המקום לבטל את האפליה. כמובן, צריך לשנות את בסיס ההשוואה לאור הפסקת האש. ונקודה חשובה לאלה שמדווחים ברמה החודשית וגם לאלה שמדווחים אולי ברמה דו-חודשית, אין לחבר את החודשים מרץ ואפריל, אלא לחשב את הירידה בנפרד גם לגבי חודש מרץ וגם לגבי חודש אפריל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שנייה, חבר הכנסת בליאק. כל אלה שמדברים פה בצד, גם פה מאחוריי, יש פה המון המון אנשים ואני לא רוצה להתחיל לפנות מפה אנשים. לא יכול להיות שחבר הכנסת בליאק צריך לצעוק כדי שישמעו אותו. מי שלא יכול לשבת בשקט ויש לו שיחה לעשות, אנא, יעשה אותה בחוץ. כל אחד אומר שתי מילים ובסוף זה נהיה לרעש ענק. אנא, התחשבותכם. תודה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> כל חודש בנפרד. אני חושב שיש להגדיל את תקרת הפיצוי. תקרת הפיצוי שנקבעה אחרי 7 באוקטובר פחות רלוונטית היום גם לאור האינפלציה, היא גם לא גבוהה, וגם לאור הנזק המצטבר לבעלי עסקים. אני חושב שיש מקום להגדיל את תקרת הפיצוי ב-15%-20%. יש יישובים בקו העימות – אני בכל זאת אדבר כמה מילים על הצפון – שהם מעבר ל-9 קילומטרים, אבל הם לגמרי בקו העימות. על היישובים האלה צריך להחיל את מסלול המחזורים. יש סוגיה לגבי היישובים שפונו או לא פונו. היישובים שפונו, בסיס ההשוואה שלהם, למיטב הבנתי, הוא 2023; ואלה שלא פונו, זה 2025. אבל אין באמת הבדל מהותי בין היישובים האלה, בין יישובים שלגמרי נמצאים בקו העימות ולא פונו, וחייבת להיות התייחסות פרטנית. החלטת הממשלה 919 שהתקבלה ב-10 בספטמבר 2023 יצרה אפליה כלפי שישה יישובים המוגדרים על פי צה"ל ומערכת הביטחון כקו העימות, אבל ההטבות לא חלות עליהם. מדובר על כפר ורדים, עברון, יחיעם, שבי ציון, גונן ולהבות הבשן. כל מה שנדרש פה הוא גם לתת התייחסות בהצעת החוק הזאת, וגם לתקן את החלטת הממשלה. אין ספק שהמתווה לא נותן מענה לענפים מיוחדים. אנחנו מכירים את המושג הזה גם מתקופת הקורונה וגם אחרי 7 באוקטובר – ענף המלונאות והתיירות על כל המרכיבים שלו. אני רואה שנמצא פה מנכ"ל משרד התיירות, ואתה בטח תתייחס לזה. משרדי הנסיעות, ענף האירועים והמופעים, בוודאי לאור ביטול המוני של אירועים גם בפורים, גם בפסח וגם ביום העצמאות. אני חושב שאתם לא עובדים פחות או יותר שש שנים וחייבת להיות התייחסות, כי אנשים את העסקים ויהיה לנו מאוד קשה להחיות את הענף הזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כבר סגרו. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> נכון. יש להזרים מקדמות באופן מיידי, ויכול להיות שיש מקום לחשוב גם על מנגנון דיפרנציאלי. עסקים שנפגעו ב-50%, 60% או 80%, צריך להגדיל לפחות עבורם את שיעור המקדמות מ-60% ל-70%-80% ואף יותר. אני חושב שזה קריטי, ואני שוב אומר, שהיה צריך להזרים את המקדמות עוד לפני החג. חבל מאוד שהממשלה לא הייתה פה, כלומר, היא הייתה פה, אבל היא פשוט עסקה בדברים אחרים. בהקשר לעסקים שאצלם הארנונה זה מרכיב משמעותי – אולמות אירועים וכו' – מכיוון שמי שמכיר את המושג ESNA, הארנונה לא מופיעה ב-ESNA, נכון? בדיווחי המע"מ. אלה שהארנונה היא מרכיב משמעותי בהוצאות, צריך להתחשב גם במרכיב הזה. כמובן, גנים פרטיים. המנגנון המוצע לגמרי לא מתאים לגנים, ואם אנחנו לא ניתן לזה התייחסות, כפי שגם נאמר פה, הגנים ייסגרו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> רק רגע, מצטער. חבריי וחברותיי הלוביסטים והלוביסטיות. לצערי, ואתם רואים את המצב, יש פה ראשי מועצות שעומדים, ואני מבקש מכם לפנות את מקומכם ולהמתין כרגע מחוץ לאולם עד שיתרוקן קצת, כדי לתת למי שבא לפה לדבר. לא יכול להיות שראש מועצה עומד כי אין לו מקום. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אפשר אולי לעבור אולם? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, אי אפשר לעבור אולם. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אני כבר מסיים. יש נייר עמדה מאוד מפורט של מנהיגות אזרחית לגבי עמותות. בנושא עמותות, המתווה הזה לא נותן מענה, ואני רק רוצה להזכיר שהמגזר השלישי, המגזר האזרחי מחליף את המדינה ואת הממשלה שבמקרים רבים פשוט לא מתפקדת, ועמותות ממלאות מקומה במקומות רבים, בוודאי בעת חירום. סעיף 38 לתזכיר החוק קובע כי עצמאי שחווה ירידה זמנית בפעילות בתקופת הבסיס בשל חופשת לידה או מילואים, יכול לבקש לחשב את הפיצוי על פי התקופה החלופית. אני חושב שהקביעה הזאת לגמרי רלוונטית לבנות ובני זוג של משרתי המילואים. לכן, יש לאפשר להם להשוות את מחזור הזכאות למספר חלופות, שאני יכול גם לפרט. בעיניי, זאת נקודה מאוד חשובה. יש להאריך ולטייב את הקלות החל"ת, בטח לאור הימשכות הלחימה, וכפי שאמרתי, להשוות את התנאים של המגזר הציבורי למגזר הפרטי. נקודה נוספת שאני רוצה לציין. יש לא מעט עסקים שעוד לא קיבלו פיצוי על עם כלביא. מכיוון שאנחנו ביום ה-45 לפרוץ הלחימה, וזה יעבור במליאה בעוד כשבועיים, מי שיגיש את התביעה ביום הראשון אחרי שהחוק יעבור או שהמערכת תעבוד, זה יהיה כמעט 10 חודשים מפרוץ הלחימה. זה פרק זמן לא סביר בעיניי, ולכן צריך לקצר את הטיפול. אני יודע שיש מגבלות ברשות המיסים, אבל אפשר לטפל בזה, ולקצר את משך הטיפול משמונה חודשים לארבעה-חמישה חודשים. דבר אחרון שאני רוצה לציין, אני כבר צופה שתכף יגידו לנו שאנחנו במצב פיסקלי מורכב ואין כסף. יש השלכות רוחב, צריך להתחשב בזה וכל הסיפורים שאנחנו מכירים. אני חושב שממשלה שחילקה רק לפני שבועיים-שלושה שבועות כספים קואליציוניים בסך 6-5 מיליארד שקל, וניסתה להעביר במחטף בליל התקציב עוד 800 מיליון שקל לשותפים הקואליציוניים, איבדה את הזכות לטעון מול המגזר העסקי שאין לה כסף. יש כסף, וזה עניין של סדרי עדיפויות. אני קורא גם לקואליציה וגם לאופוזיציה לעשות הכול כדי להרחיב את המתווה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. יוסי נבעה ראש עיריית טבריה, בבקשה, אדוני. << אורח >> יוסי נבעה: << אורח >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברים יקרים, קודם כול, כפי שנאמר פה, אנחנו נותנים גיבוי לממשלה במבצע החשוב, ועם זאת, אי-אפשר לצאת למבצע כזה ופשוט לשכוח את כל העסקים. פשוט לשכוח את כל העסקים. אנחנו כבר שנתיים וחצי אנחנו בסיפור ואני הגעתי לכאן כמה פעמים. אולי לא למדנו בפעם הראשונה, ואמרנו שנתקן בפעם השנייה. גם בפעם השנייה בעם כלביא חשבנו – אנחנו, אני מסתכל על אזור סובב כינרת, טבריה, כל עסקי התיירות שלנו שבעצם חיים חצי עונה. הרי בסוף, אנחנו לא רואים תיירות נכנסת בשנתיים וחצי האחרונות. אנחנו גם לא נראה, כנראה, בשנה וחצי הקרובות. גם כשחשבנו שזה יקרה, זה לא קורה. חיכינו, קיווינו וציפינו שזה יקרה עכשיו, ולמעשה זה לא קרה. הגיע המבצע הזה, ואני מסתכל על העסקים שלי בעיר, אף אחד לא נמצא מולם. מי שנמצא מולם זה רק אני. חבר'ה, אנשים סוגרים את העסקים שלהם. אנשים לא יכולים לחיות; בתי מלון, מנהלי בתי מלון, בעלי בתי מלון כבר גמורים. זה לא נעים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה אתה מבקש, אדוני? << אורח >> יוסי נבעה: << אורח >> כל מה שאני מבקש הוא שאזור הצפון, סובב כינרת וטבריה ייכללו בפיצוי המחזורי. נמצא פה גם מנכ"ל משרד התיירות שמכיר את זה טוב מאוד. אני מדבר איתו כמעט כל יום על המצב. הבקשה שלי והדרישה שלי היא שאזור סובב כינרת ייכלל כמו אזורים ב-0 עד 9 כמסלול מחזורי או כיישוב ספר,וזאת החלטה שלכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת שירי, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אני אדבר בקצרה, ואני לא אחזור על מרבית הפרטים הטכניים לטובת אלו שבאו ורוצים לדבר. אני כן אדבר על הפגם – אני לא יודע אם הוא פגם מוסרי, אבל יש טעם לפגם בקיום הדיון ביום השואה. יכולנו לעשות את זה אתמול, יכולנו לעשות את זה שלשום, יכולנו לעשות את זה במשך חודש וחצי אחרונים, כשממשלה מיאנה להגיע ולייצר את המתווה בכוונת מכוון. זה לא יד המקרה. שנית, בנוגע לדברים שלך לגבי שטרן ראש עיריית קריית שמונה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא רק לגבי שטרן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואסף. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא רק שטרן ואסף. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> בסדר, ראשי רשויות שונים. בפרוצדורה – מה שנקרא, אני לא אקח אותך לפרוצדורה, אבל בכל זאת אני אקח אותך לפרוצדורה – בזמן מלחמה ניתנה הבהרה גם לחבר'ה המקצועיים וגם לאלה שטענו בנוגע לחקיקה מסוימת שהעברנו, לכל החקיקה בחוק ההסדרים, ניתנה הנחיה לקבל אותם בזום על אף אי הנוחות. המלחמה לא הסתיימה. עלינו מוועדת המדע והטכנולוגיה לוועדת הכספים, וזה נראה כאילו המלחמה הסתיימה. לא, המלחמה לא הסתיימה. שם יש מלחמה ורק מטעם זה היה צריך לאפשר להם. מה זה שהדיון עצמו לא נוגע לעסקים בצפון? חד-משמעית יש הבדל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא נוגע לעסקים בצפון. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אם נוגע, מן הראוי, ובעיניי בלי בכלל שיקול. אלה הדברים שלי. רצית שאני לא אתפרץ וזה בסדר גמור. אני חושב מטעמי שיש פה פוליטיזציה לא ראויה. אני רוצה לראות אם זעפרני היה מבקש לעלות ולא היו נותנים לו, אבל זה אני הקטן, שלא מבין כלום מהחיים שלו, ורק רוצה דברים מאוד מאוד מוזרים. בסך הכול אתם עושים עבודה מדהימה, ואני המוזר פה בחדר. אני מקבל את זה לגמרי. למהות הדיון, אני אוסיף לדברים של ולדימיר. ראשית, צריך לתת להם לעלות בזום. הם לגמרי באזור מלחמה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא יקרה. תמשיך הלאה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> ברור לי שזה לא יקרה. אני לא מצפה, כשאני פונה אליך, שדברים יקרו. כמו שאמרתי לך, אל תקיים דיון כזה ביום השואה. הבן אדם המוזר, בסדר גמור. הבנתי שאתה המלך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כשאתה תהיה ראש ועדה, תוכל לנהל - - - << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> - - - << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> נא לא להפריע, קריאה רביעית. הדיון היה צריך להתקיים, גברתי יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד כאורחת בוועדת הכספים. היה צריך להתקיים לפני 40 יום. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני קיימתי דיון. לפני פסח קיימנו דיון על המעונות. על הבורות שלך - - - << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> מה זה בורות? תגידי, את אמיתית? אין לך מושג על מה את מדברת, אין לך מושג. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> קיימתי דיון, אדוני. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> מה אכפת לי שקיימת דיון? << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> שאלת. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תגידי, הם קיבלו פיצוי? << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> מישהו אמר שתעשי דיון? << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> באנו לכאן. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> מה את רוצה? אה, באנו לכאן. ברוך הבא. הדבר השני שיש לי להוסיף לגבי מה שאמר חבר הכנסת, המתווה הזה צריך להיות מתווה בהוראת שעה לחמש שנים. בכל פעם מחדש בשש השנים האחרונות אנחנו צריכים לחכות שתואיל הממשלה להגיש מתווה - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יהיה לשנתיים, בעזרת השם. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> - - מגיע האוצר ואז כמו אביונים על סף דלתה מגיעים כל הארגונים – תיירות, תרבות, כל אחד יודע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה צודק, נטפל בזה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אני חושב שאני צודק בעוד הרבה דברים. זה לא משנה, עדיין אני רוצה לומר כי אני לא מצליח לשכנע אתכם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בזה הצלחת. < דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> המתווה הזה – יוסכם או לא יוסכם – צריך להיות פה לחמש שנים. האירוע הזה שבכל פעם אנחנו נכנסים לחירום – בקורונה, עוד גל של קורונה, עוד גל של קורונה, מבצע כזה, שאגת הארי, מבצע הצווחות של הוועדה לזכויות הילד שעכשיו יושבת פה ואומרת: בה, בה, בה, אני לא יודע מהחיים שלי – זה צריך להיות קבוע. בעיניי זה הדבר הכי מהותי. הכי מהותי זאת הוודאות. הם לא צריכים להגיע לכאן, להגיש לנו ניירות עמדה. הם צריכים לדעת שבדיוק כמו שהמשק עובד בשעת חירום, כך גם העסקים צריכים לדעת את זה. הדבר האחרון הוא שלא יכול להיות שתהיה אפליה בין המגזר הציבורי לבין המגזר הפרטי. אף אחד פה לא מורם מעם, אף אחד פה לא חשש, גם מחברי הכנסת וגם משאר העובדים בסקטור הציבורי, כי ב-1 בחודש בכל חודש נכנסת משכורת בלי שום קשר למצב המשק או למצב אחר. לא יכול להיות שיש פה אנשים שהם סוג ב'. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. רועי, בבקשה. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> כמו שאמרו קודמיי, גם ידידי וחברי דובי אמיתי יו"ר נשיאות המגזר העסקי, אני מבקש לדבר בשם 72 ארגונים בלה"ב, למעלה מחצי מיליון עצמאים ובעלי עסקים שקמים בבוקר, לובשים שכפ"ץ והולכים להביא את הפרנסה שלהם. אנחנו נמצאים שבעה שבועות מיום תחילת המלחמה ועדיין שקל אחד של פיצוי לא הגיע לבעלי העסקים והעצמאים. אני חוזר על המילים: שקל אחד לא נכנס לחשבונות הבנק של בעלי העסקים. מנגד, הם צריכים לשאת בכל ההוצאות, כולל הוצאות של מיסים, ארנונה, שכירות, הלוואות. אגב, אני רוצה להגיד את זה גם לחברי האופוזיציה וגם לקואליציה. מדובר בכשל מערכתי של כל ממשלות ישראל מאז מלחמת לבנון השנייה. 20 שנה של מלחמות ומבצעים מבלי לקבוע נוהל פיצוי קבוע. כלומר, אי-אפשר להגיד שזאת רק הממשלה הזאת. כל ממשלות ישראל לדורותיהן לא ידעו לקבוע נוהל פיצוי קבוע לציבור העצמאים ולבעלי העסקים. זה בלתי מתקבל על הדעת שכרגע מאות אלפי בעלי עסקים חיים ברגעים אלה באי-ודאות של תשלום החיים המינימלי שלהם. הדרישה המרכזית שלי היום פה בוועדת הכספים תהיה לקבע את מתווה הפיצויים שנחקק כבסיס קבוע מכאן והלאה, שיאושר בזמן הכרזה על מצב חירום במשק. אדוני היושב-ראש חנוך מלביצקי, יש לך הזדמנות היסטורית כיו"ר הוועדה וכמי שהיה עצמאי, לקבוע את זה. באתי ואמרתי לך שגם לחמש שנים זאת תהיה אמירה של הכנסת הזאת. לקבוע מעכשיו לפחות לחמש שנים, כדי שלא נצטרך להגיע לפה כמו עניים בפתח. יש לך הזדמנות היסטורית, יש לך גיבוי מכל הארגונים הכלכליים, יש לך גיבוי מהאופוזיציה, ורק צד אחד אתה צריך לשכנע, את הצד של משרד האוצר, שלא מבין את האירוע מה זה להיות מבלי יכולת להתקיים. אנחנו נפסיק את הנוהג הנבזה הזה להגיע בכל פעם מחדש כדי לבקש את הדבר המובן מאליו – שיהיה לאנשים ממה לחיות. חברים, אני מחזיק בטלפון שלי מאות פניות והודעות, ומחלקן אני מונע באופן אישי מלפגוע יד בנפשם. אני אומר להם: חברים, יהיה מתווה; אני מתחייב לכם, יהיה מתווה, יהיה כסף. לא פעם אני מדבר עם מנהלי בנקים ואפשר לראות את ההתכתבויות שלי עם מנהלי בנקים, עם משה לארי. אני אומר לו: תן לבן אדם הזה חמצן. בסופו של דבר הוא רוצה רק להתקיים. אני נלחם פה בוועדה כדי למנוע את המצב שבו אנשים מגיעים אל הקצה. כן, שוב, אנחנו במצב שבו מציעים לפרילנסרים והעצמאים – יסכים עם זה חברי וידידי אמיר דהן, שלא הבין את המספרים האלה – על חודש ימים מציעים להם 3,000 שקל פיצויים, לאדם שאמור להשתכר 10,000 שקלים. 3,000 שקל. היה פה ויכוח מאוד קשה ביני לבין כפיר בפעם הקודמת. הוא עמד מול חברי הכנסת ואמר להם: חברים, זה רק 12 יום, יש לו עוד ימים להשלים את ההכנסה. כלומר, אם אותו עובד במה, אותו סאונדמן נפגע ב-12 ימים, נתתי לו 3,000 שקל, בשאר הימים הוא יוכל לעבוד ויגיע ל-10,000. מה תאמר עכשיו, כפיר? מה תגיד? הוא לא עבד חודש ימים. למה מציעים 3,000 שקל? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יותר מחודש. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> אני מדבר על פיצוי חודשי, עכשיו יהיה פיצוי חודשי. אנחנו לא ניתן להם להפריד את זה, וזה יהיה חודש בחודש. לא סתם האולם הזה מלא מפה לפה, כי נמצאים פה אנשים שפעם אחר פעם נופלים בין הכיסאות – ענף התיירות, ענף ההפקות, האירועים, התרבות. אסור להפקיר אותם פעם אחר פעם, והם פה בפעם הזאת. בפעם שעברה יחד עם אורן החתמנו 17 חברי כנסת כדי לקיים דיון. גם חנוך חתם וכל חברי הכנסת שנמצאים פה, כדי לתת מענה לאנשים שנשארים גם ביום שאחרי עם בעיה. לא הולכים להיות פה אירועי הפקה בעוד חודש; לא הולכים להיות פה אירועי תרבות בעוד חודש; לא תהיה פה תיירות נכנסת בעוד חודש. כדי להקים לייב-פארק ייקח לרמי בז'ה לפחות חצי שנה מהיום כדי להרים את זה. מי מפצה בינתיים? גם לגבי אלה מהצפון, חנוך, שמעת את זה, שנשמע להם כבר פתרון. למה? כי הייתה אפשרות להשתמש בחוק יישובי הספר. אמיר כבר הזרים להם למעלה מ-100 מיליון שקלים כמקדמות באמצעות חוק, שאמר שלא צריך להגיע לוועדת הכספים. כלומר, לא המצאנו את הגלגל, ומה שאתה הולך לעשות זה לא להמציא את הגלגל. יש חוק שכרגע לא הגיע אליך בכלל, לא עבר אף אחד והכניסו כסף לחשבונות הבנק של אותם בעלי עסקים. היה חוק יישובי ספר – ישב מישהו גאון בכנסת ואמר שברגע שיש מצב חירום, לא צריך להגיע לכנסת ואפשר לתת להם מקדמות. למה במקרה שלנו מביאים אותנו פעם אחר פעם כמו עניים בפתח? אנחנו מבקשים מכם, כל חברי הסיעות, הפעם הגיעו מים עד נפש. ב-28 כשטסו המטוסים, שר האוצר היה בקבינט, והוא ידע שיום למוחרת תהיה מועקה ויהיה בלגאן; הוא ידע שבעלי העסקים לא ידעו מה לעשות עם העובדים שלהם, עם הארנונה שלהם, ומצא זמן רק אחרי 12 יום להודיע שזה יהיה אותו מתווה כמו עם כלביא. הדמיון לעם כלביא בכלל לא דומה, כי שם היו 12 ימים פה מדובר כבר על 30 מים וחודש נוסף. היה לי מאוד קשה להגיד את המשפט הזה, אבל גם אחרים המשיכו להשתמש בו – כרגע במדינת ישראל, אומנם אנחנו מדינה אחת, אבל יש בה שני עמים. צר לי שאני אומר את זה. יש מדינה אחת של השכירים במגזר הציבורי שמוגנים, ואגב, בצדק. הם מוגנים בצדק ויש להם כנראה כוח פוליטי, ציבורי ושל ההסתדרות כדי לדאוג להם. מצד שני ציבור בעלי העסקים והעצמאים שבכל פעם מופקרים לגורלם. אנחנו הולכים לשבת פה ולדייק. ירון גינדי עשה עבודה מדהימה. אנחנו הולכים לדייק כל מילה וכל אות כדי לתת מענה גם לאלה עם למעלה מ-400 מיליון שקלים, גם לגבי התיירות, גם לגבי המעונות וגני הילדים. אנחנו הולכים לעבוד פה קשה, להפשיל שרוולים ולצאת מפה עם מתווה, חנוך, שאתה תוכל להתגאות בו כמו שקרה אחרי חרבות ברזל. הם הגיעו עם מתווה של 4 מיליארד שקלים, ובזכות העבודה המדהימה של כל האנשים האלה, הבאנו את זה ל-17.5 מיליארד שקלים. זאת ההזדמנות שלנו גם הפעם לעשות את זה בצורה מקצועית באמצעות דיון. אתה איש מקצוע, אתה בן אדם שהגיע מהעולם העסקי. תן לנו לדייק את הדברים, ודברי האוצר הם לא דברי אלוהים חיים. כפיר, מה שתראה מפה לא תראה בעולם הבא. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> הגיעו 17.5 מיליארד לא מהאוויר. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> נכון, אמרתי את זה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> בזכות רועי וכפיר. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> לא, לא. אמרתי את זה. בזכות העבודה של כל האנשים שנמצאים פה, ובזכות היושב-ראש גפני שהצטרף. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> הם באו עם 4 מיליארד ויצאו עם 17.5. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> הרב גפני, מה זה אומר, שזה אפשרי? << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אפשרי, אפשרי. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> אפשר היה שיהיה כסף בחשבונות הבנק עכשיו, נכון? אפשר היה. אם אפשר דרך יישובי ספר, למה אנשים כרגע אין להם איך לשלם משכורות? אל תיתנו להם שוב להגיד: פיסקלית, אנחנו צריכים להתאים את זה בכל פעם מחדש. לא, לא המצאתי את הגלגל. אם הייתה אפשרות, היה כסף, אנשים היו יכולים בשולחן החג לא לקחת הלוואות. תשמעו את הבכי של האנשים שלוקחים הלוואות בריבית דו-ספרתית, שמים עליהם משקולת. לא סתם קרסו 65,000 ב-2024 ו-61,000 עסקים ב-2025. זה קרה כי המדינה לא ידעה לתת מענה בזמן אמת. אני באמת דורש מכם, אל תצאו מכאן עם מתווה שלא יאפשר ודאות לפחות חמש שנים קדימה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> בוקר טוב לכולם, עצם העובדה שהאולם כזה מלא ואנשים לחוצים – אנחנו כמדינה נשלנו. 45 יום אחרי פרוץ המלחמה. אנחנו עם ניסיון אדיר, ובמשך שש שנים המדינה עוברת ממתווה למתווה. אנחנו שוב יושבים ודנים בעוד מתווה, ושוב אנחנו כחברי הכנסת מקבלים ניירות עמדה מכל מיני גופים. אנחנו לא היינו צריכים לשבת כאן עם הניסיון האדיר שיש לנו. לא היו צריכים לשלוח לנו ניירות עמדה. המדינה הייתה צריכה לדאוג לאותם אנשים, אבל המדינה לא דואגת לאנשים, והממשלה הזאת לא רוצה לדאוג לאנשים. הממשלה הזאת מביאה את המתווה הזה לדיון אחרי 45 יום. אני מבקש ממך כיושב-ראש הוועדה, אנשים רוצים ודאות. שמעתי את ולדימיר ששאל אותך מתי ואיך, ואיך מתקדם החוק. אני מבקש ממך שבסוף הדיון, אם אתה יכול לתת לנו תמונת מצב, איך החוק הזה יתקדם, כמה זמן זה ייקח, מתי לאנשים תהיה ודאות שהחוק הזה עובר, ומתי אנשים יתחילו לקבל את הכסף. אני מבקש ממך, אם אתה יכול לעשות את זה, בוא נעשה את זה היום וניתן ודאות לאותם אנשים. עברו 45 יום ואין מקדמות. איך אנשים ימשיכו לשרוד? יש אנשים שלא עובדים בכלל, יש אנשים שלא מקבלים כסף בכלל, יש אנשים בלחץ כי הם צריכים להחזיר הלוואות וזה יכול לגרום לאנשים להתאבד כי הם לא יכולים להחזיר הלוואות.. לא כל העסקים יכולים לשרוד את התקופה הזאת בלי לקחת הלוואות. יש אנשים שלקחו הלוואות, והם לא יכולים להחזיר אותן. גם את נושא המקדמות אנחנו צריכים לקבוע. בדיון הזה אנחנו לא יכולים להחליט לתת מקדמות? לא יכולים לחייב את האוצר לתת מקדמות? בדיון הבא נשב, נחייב את האוצר לתת מקדמות לכל העסקים, ומי שצריך להחזיר אחרי זה, שיחזיר. אבל קודם כול ניתן להם ודאות בנושא הזה, ויקבלו את המקדמות. לגבי קו העימות בצפון, אני זוכר כל מתווה, ונלחמתי על היישובים כפר ורדים, כיסרא סמיע, ינוח ג'ת ובית ג'אן. ושב הוציאו אותם, שוב הם לא נמצאים. אני לא מצליח להבין. בפעם שעברה החזרנו אותם, הכנסנו אותם אחרי מלחמה אדירה, ושוב הוצאתם אותם. אני רוצה להבין מהאוצר למה הוצאתם אותם הפעם, הרי הכנסנו אותם קודם. אתם חייבים להחזיר אותם, העסקים שם לא קיבלו מקדמות. ומי שלא גר בצפון – אני גר בצפון – יש יישובים שבכל 20 דקות נכנסים למקלטים ולממ"דים. בכל 20 דקות. אין יום בלי אזעקות שם. לא אזעקה אחת, לא שתיים, לא שלוש ולא ארבע. צריך להתייחס אליהם אחרת, ואם הם לא יכולים להגיע לכאן, להעלות אותם בזום כי הם באמת לא יכולים להגיע לכאן, חלק מהם. בנושא העובדים, אין אחד שלא תומך בסקטור הציבורי, ואנחנו רוצים שהסקטור הציבורי יקבל, אבל לא יכול להיות מצב שעובדי הסקטור הפרטי לא מקבלים כלום על חמשת הימים הראשונים, אם הם חזרו לעבודה. הרי מי החזיר אותם לעבודה? המדינה אמרה: אנחנו הפסקנו, יכולים להחזיר אותם לעבודה והם יכולים לחזור לעבודה. למה הם צריכים לשלם על חשבונם? למה על חשבון העסקים? גם בנושא העובדים המדינה צריכה להשוות לסקטור הציבורי. להשוות, ממש להשוות. אין הבדל בין הסקטור הציבורי לסקטור הפרטי. אני אומר לכם שאם העסקים האלה יקרסו, המדינה לא תקבל כסף; אם העסקים האלה ימשיכו להיות חזקים, המדינה תקבל כסף. אני זוכר שישבנו כאן והאוצר אמר לנו: אנחנו מופתעים מההכנסות; יש לנו הכנסות יותר טובות. למה יש לנו הכנסות יותר טובות? כי הסקטור העסקי עבד יותר טוב והכניס יותר כסף. בזכותם אנחנו מקבלים את הכסף, ולכן, צריך להמשיך לדאוג להם לחוסן, לחוזק, לוודאות. ולתת להם אפשרות להמשיך להתקיים ולהיות חזקים. זה תפקידנו. אני אומר לכם, המתווה שהגיע לכאן, גם המספרים – אתה לא יכול לחזור למספרים של 2023, ואתה לא יכול להשאיר עסקים עם למעלה מ-400 מיליון שקל בחוץ. אתה לא יכול להשאיר אותם בחוץ. כשאתה סוגר את התיירות לגמרי במדינת ישראל ואין טיסות במשך שבוע ימים, זאת קריסה. ושם המחזור הוא למעלה מ-400 מיליון שקל. גם אותם צריך להכניס לפיצוי. גם הסכומים ששמו – 800,000 שקל עד 100 מיליון; 1.2 מיליון עד 400 מיליון – כל המספרים צריכים להשתנות. כל המספרים של הפיצויים צריכים להשתנות, אנחנו לא יכולים להסכים עם המספרים האלה. אנחנו, קואליציה כאופוזיציה צריכים - - - << אורח >> רועי כהן: << אורח >> חמד, זה 600,000 ואמרת 800,000 << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> זה 800,000. קראתי את זה, ואל תתקן אותי. אם נחוקק את החוק הזה, הוא צריך להיות הוראת שעה לשנים רבות כי אנחנו יודעים מה המצב שלנו ומכירים את המזרח התיכון המשוגע הזה, שבכל יום יכול להשתנות משהו. לכן אנחנו לא יכולים לעשות את זה בהוראת שעה לשנה-שנתיים. אנחנו צריכים לעשות את זה בהוראת שעה לחמש שנים לפחות, ולהסתכל קדימה. אני חושב שבנושא הזה תהיה תמיכה גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה. דיבר כאן ראש העיר של טבריה, ואני לא יודע אם הוא עדיין נמצא, או הלך. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> הוא נמצא. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> דיברו איתי בעלי בתי מלון מטבריה. טבריה קורסת. מי שמבקר בעיר הזאת רואה שהעיר קורסת. אין תיירות. היא מסתמכת על תיירות פנים, ואנשים לא הולכים לטבריה; אנשים הולכים פחות לטבריה בתיירות נכנסת. תיירות חוץ אין בכלל כבר כמה שנים, ולכן הרבה בתי מלון קורסים שם. כבר אין תיירות בטבריה. אתה הולך לשם, עיר כמו טבריה צריך לתת לה את כל התמיכה ולתת לה את כל החוזק, כי אין לנו עוד אגם כמו זה שיש בטבריה, אין לנו עוד מקום כזה במדינת ישראל. יש לנו את המקום הזה שצריך להיות מקום שמושך תיירות בצורה בלתי רגילה, ואין. אני לא רוצה להיכנס לכל ענף, לכל יישוב ולכל מקום. היושב-ראש, המתווה שהגיע לכאן, לא ייצא כך. אנחנו לא נאפשר את זה כחברי כנסת. הוא ישנה, ואנחנו נשנה אותו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. מנכ"ל משרד התיירות, בבקשה. << אורח >> מיכאל יצחקוב: << אורח >> בוקר טוב, לצערי, אנחנו נמצאים פה שוב ואנחנו צריכים לדבר בשם ענף שהוא גאווה ישראלית. אני אגיד עוד מעט דברים טובים מה קרה במלחמה עם ענף התיירות יחד עם רשות המיסים וידידי אמיר דהן, אבל לא יכול להיות שאנחנו נבוא לכאן שוב כפושטי יד. מדינה שיודעת להיכנס 40 קילומטרים לתוך לבנון, צריכה לדאוג גם 40 קילומטרים פנימה. אני לא מדבר בצורה פופוליסטית. אני מסתכל על הצפון ואין תיירות כאקסיומה. זה לא משהו שהוא בחירה. אנחנו לא רוצים לקחת שום כסף ציבורי, לחלק אותו סתם, ולרוקן את הקופה הציבורית. תאמינו לי, אני האחרון שחושב כך, וצריכה להיות אחריות של המדינה ושל הממשלה, וזה בסדר. מאז מרץ 2020 ענף התיירות לא מתאושש באמת. ב-2023 הייתה איזושהי הפוגה ועדיין היינו בשני שלישים מהשיא ב-2019. מאז יש פה אנשים טובים מאוד, שאחראים על תדמיתה של מדינת ישראל, והם הולכים ודועכים. יש לנו במה להתגאות. כשהיה צריך את בתי המלון בפינויים בחרבות ברזל או במלחמה הזאת, המדינה ידעה לבקש. הינה, אני מעדכן אתכם ולא בטוח נכון שאני אגיד את זה, אבל מתוך 100% בתי מלון שהצטרפו בחרבות ברזל, שליש רק הצטרפו במלחמה האחרונה. למזלנו, המלחמה האחרונה הייתה לא רבת פינויים, ברוך השם, וכך שיימשך. אנחנו לא רוצים שמלונות בישראל יתפרנסו מאנשים צריכים להיות מפונים. זה לא ההיגיון. יש נתונים שאומרים ש-148 מלונות סגורים, על כל המשתמע מכך, עם כל העובדים. דיברתם על הפריפריה – 15% מהעובדים בפריפריה, עובדים בתיירות, והאוצר אמר לי שהפריון נמוך. אני מאוד מעריך את הניתוחים של האוצר, אבל אם יש לכם פריון חלופי ואפשר להחליף את התיירות, אז אפשר להחליף אותה. לא בכוח. האם מדינת ישראל רוצה תיירות? בוודאי שהיא רוצה תיירות. אני קיבלתי את המשכורת שלי בכל חודש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> Good for you. << אורח >> מיכאל יצחקוב: << אורח >> גם אתם, חברי הכנסת. אנחנו קיבלנו את המשכורת. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> גם הפקידים באוצר קיבלו. גם הם קיבלו. << אורח >> מיכאל יצחקוב: << אורח >> נכון. אבל יש אנשים שבמשך שנתיים וחצי קורסים. יש פיטורים בענף תיירות נכנסת של 1,800 עובדים מתוך 2,500 שהיו. 1,800 עובדים הלכו, והם לא יחזרו. להכשיר עובד כזה לוקח שלוש שנים, ואנחנו אוהבים לכעוס על המלונאים, אבל אין מדינה שאין בה מלונות ותיירות. זאת מדינה נחשלת. אנחנו רוצים להיות מדינה מפותחת. אין מדינה בלי מורי דרך, אין מדינה בלי תיירים כי המדינה חייבת להראות את עצמה בדרך היפה שלה. משרד התיירות והענף המקסים הזה עושה את הדברים בצורה בלתי רגילה. << קריאה >> ויסאם סלימאן: << קריאה >> הענף מת, אדוני. הענף מת. נחנקנו. איפה השר הנפקד? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אדוני, אדוני, בפעם הבאה שאתה מתפרץ בצורה הזאת, אתה תצא החוצה. זאת כבר פעם שנייה שאתה מדבר בלי רשות. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> קצת להכיל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה שמעת? הבנת אותי? פה מדברים ברשות דיבור. אם אתה לא יכול, תצא החוצה. כשיהיה תורך, תיכנס. << אורח >> מיכאל יצחקוב: << אורח >> אדוני, אני לא חבר כנסת. תרשה לי רק להשלים. כשאתם מדברים על חוסן, חוסן זה פרנסה. אדם שאין לו פרנסה, על איזה חוסן אנחנו מדברים בעצם? על איזה חוסן אנחנו מדברים כש-40% מהתושבים בטבריה מתפרנסים מתיירות? באילת זה 80%, ואני לא מדבר על אילת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה אתם מבקשים? << אורח >> מיכאל יצחקוב: << אורח >> קודם כול, השוואה לשנה שהייתה איכשהו נורמלית פה בתיירות ב-2023. האם הסתכלו על מחזורים? האם בתעשייה הזאת יש ענפים שהתפרנסו - - - << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> צריך להתאים את המספרים של 2023 לשנת 2026. אי-אפשר להתייחס למספרים המוחלטים ב-2023 בצורה כזאת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא מדבר כהשוואה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> גם בהשוואה, כשאתה מדבר על ירידת מחזורים, אתה צריך להתייחס לזה שאתה בשנה אחרת. אתה נמצא במצב שהארנונה בטבריה עלתה ב-30% למלונות. 30%. << אורח >> מיכאל יצחקוב: << אורח >> חבר הכנסת פורר, ידידי, אם ישוו ל-2023 כמו שהיא הייתה, זה בסדר ואנחנו מוכנים גם לזה. יש פה ענף של מארגני תיירות נכנסת שלא קיבלו שקל גם בעם כלביא. למה? כי 2025 הייתה שנת מלחמה וגם שם הם לא קיבלו. חבר'ה, בסוף אנחנו סופגים את זה. אני צריך לדבר איתם, מה אני אמור להגיד להם? מה אני אמור להגיד לענפים? שליש מהמלונות סגורים היום, ואנשים משלמים ארנונה בגובה 160,000 שקל בחודש. האם אני יכול לבקש להוריד ארנונה? בוודאי שלא. ניסינו ואי-אפשר, צריך לשפות את הרשויות. אם אתם רוצים, תייצגו אתם את ענף התיירות. תייצרו אתם, אתם חברי הכנסת שנבחרו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> השוואה ל-2023. מה עוד? << אורח >> מיכאל יצחקוב: << אורח >> הרחבה של קו העימות לכל האזור שמטווח. יש מלחמה בצפון – מישהו הולך למסעדה בצפון? מישהו מהתותחים שיגיד לי שלא צריך להרחיב את קו העימות, שילך עכשיו למלון בצפת. שילך למלון בצפת. אני לא אאריך ואני אסיים בטוב. מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבן אדם אחרי מקרה אסון מקבל חילוף לדיור. אמיר דהן ורחל ממשרד התיירות, מאנשים שאיבדו את הבית שלהם, מצאו להם מחסה. אין מדינה אחרת בעולם וזה בזכות ענף התיירות. אל תעשו לו חסד, תנו לו כי מגיע לו. כי מגיע לו. שוב אני אומר שלא עליי אני מדבר, אני את המשכורת שלי קיבלתי. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת טיבי. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה. גם אני חייב לומר שמדובר במספר הפניות הגבוה ביותר שאני כחבר ועדת הכספים קיבלתי מכל המגזרי, מכל בעלי העסקים. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> ואתה ותיק ותיק. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה. יש לי ד'זה וו – כבר היינו כמה וכמה פעמים במעמד הזה, ולדעתי צריך להיות מתווה קבוע, כדי שלא בכל פעם כל האנשים הטובים האלה יגיעו ויתחילו להתחנן לאוצר, שמדי פעם לא מקשיב. הוא לא מקשיב. אגב, המתווה, כמו שאמר היושב-ראש, הגיע לוועדה ב-25 במרץ, והיה צריך להגיע מהאוצר לפני כן. אלה האנשים שדיברו איתי ודיברתי איתם. יכול להיות שחלק לא יזכרו: בעלי אולמות, דיברתי איתם אתמול, הם דיברו איתי; מורי דרך, בתי מלון בצפון, מעונות יום וגנים, הפקות, תרבות, עמותות, מלכ"רים, מגזר ציבורי, מגזר פרטי. אני לא יודע למה האפליה הזאת בין מגזר ציבורי למגזר פרטי. במקרה זה מגזר פרטי יכול לקרוס מהר יותר, ולכן צריך להשוות בין שני הסקטורים האלה, וקצת יותר הקשבה למגזר הפרטי. בכל המגזרים והעסקים האלה, הדרישה של כמעט כל חברי הכנסת דומה: להגדיל את תקרת הפיצוי ואת מקדם הפיצוי. למה עדיין אין מקדמות, ולמה המקדמות הן בשיעור כזה ולא 80% או 90% בחלק מהמקרים? דובר על יישובים בקו העימות, 9-1 קילומטרים. ביקרתי בשפרעם בהזמנת ראש העיר, נאהד ח'אזם. הוא לא ב-9-1, אבל זאת עיר שהייתה במטווח. טילים שלא נפלו עליה, עברו מעליה. העיר שפרעם נפגעה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> שלושה אנשים נהרגו בשפרעם. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> בנס לא נהרגו עוד, כי היו נפילות, פגיעות ישירות בשפרעם עם שלושה הרוגים. הדרישה של ראש העיר וחברי מועצת העיר היא הטבות כאילו הם היו 9-1 קילומטרים, בגלל שהם נפגעו יותר מאשר יישובים אחרים בסביבתם. אני חושב שזה נושא. יש יישובים שהם לא במרחק של 9-1 קילומטרים כמו שפרעם, וגם להם צריך להקשיב. אני רואה כאן את אורי סירקיס. איפה אורי? הוא בכלל עומד ואין לו מקום ישיבה, למרות שמגיעה לו תודה רבה על כל מה שהוא עשה בתקופה הזאת, על טיסות החילוץ. << אורח >> אורי סירקיס: << אורח >> תזכור את זה בדיונים על חוק טיבי. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> ידעתי שככה תענה, ואני אתחשב בך. אגב, אפרופו חוק טיבי, יושב פה האיש שעזר הכי הרבה להעביר את חוק טיבי והיום הוא ראש עיריית רמת גן. << דובר >> כרמל שאמה הכהן: << דובר >> מודה באשמה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> הוא היה יושב-ראש ועדת הכלכלה. ישראייר הוציאה טיסות חילוץ מישראל החוצה לסטודנטים שהיו צריכים לחזור לספסל הלימודים. החברה הזאת נענתה מייד לקריאות. כל הכבוד, ומגיעה לך תודה, אורי סירקיס, וגם לצוות שלך. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> גם אני מצטרפת. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> הם חילצו חבר'ה שהיו תקועים באתיופיה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מגיעה לו תודה. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> אבל פיצוי לא מגיע לו הוא, הוא מעל 400 מיליון. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> לא, אנחנו חייבים להכניס גם אותם. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> בכל פעם שאני אומר לו תודה, הוא מזכיר לי את חוק טיבי. אדוני, רצוי להקשיב לכל מגזרי העסקים האלה, ואני שב ומבקש, ואני חושב שזאת דרישה של כולם, שיהיה מתווה קבוע ולא תמיד אנשים יגיעו לכאן בכל מלחמה. כנראה המלחמה הזאת היא לא אחרונה באזור הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. שמואלי, אתה עומד כבר שעה. תשב, בבקשה, ותגיד את מה שבאת להגיד. סליחה שאתה נאלץ לעמוד. << דובר >> איל שמואלי: << דובר >> אני ראש המועצה כפר ורדים. כבוד היושב-ראש, חברות וחברים, האמת, אני חייב להגיד שבאתי לכאן כדי להודות ולברך. בדרך לכאן מישהו התקשר אליי ואמר לי: אתם לא במתווה. אמרתי לו: מה זאת אומרת? אני נוסע כדי להגיד תודה. דיברתי עם אמיר דהן לפני חודש ולפני חודשיים, והבנתי שזה בתוך תהליך בדיוק כמו שהיה בחרבות ברזל, והלקונה הזאת ממשיכה וממשיכה וממשיכה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יהיה בסדר. << דובר >> איל שמואלי: << דובר >> עוד פעם אני צריך לבוא לכאן, ואני לא מצליח להבין מה קורה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> במקרה הספציפי הזה לא היית צריך לבוא בשביל זה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> הוא לא קיבל מקדמות. את כפר ורדים הוציאו. << דובר >> איל שמואלי: << דובר >> אתה יודע, אנחנו נמצאים במקלטים ואין שם קליטה. יש לנו נל"ן. פעם, כשהיינו בצבא, לפני 40 שנה, חוללנו בנל"ן וקיווינו שמישהו רק יענה. ידענו שסנדביץ' לא נקבל, אבל שיענה. כבר לא עונים לנו, כבוד היושב-ראש. פשוט לא עונים לנו, רק בנל"ן, לענות בלי לעזור. שנשמע שהצד השני קיים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> את הטלפון שלי יש לך, נכון? << דובר >> איל שמואלי: << דובר >> אנחנו עוד פעם עם לקונה שאנחנו יישוב קו עימות, אנחנו יישוב שמוכר בפצ"ן כמאוים בצפון, אבל עכשיו יש לקונה שאנחנו לא יישוב ספר אז אנחנו לא יכולים להיכלל במנגנון הזה של המתווה. בכל פעם לקונה אחרת. אני לא יודע, היישוב הזה מכל החזיתות הוא בלקונות, וצריך פעם אחת לתקן את זה כולל היישובים כיסרא סמיע, שכבר היו בתוך המתווה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כיסרא סמיע, בית ג'אן, כפר ורדים, יאנוח ג'ת. כל פעם עושים לנו אותו תרגיל. << דובר >> איל שמואלי: << דובר >> עברון, שבי ציון. ששת היישובים המפורסמים שבכל מתווה צריכים להגיע לפה כמו עני בפתח. זה מסודר אחרי זה, וזה ברור שזה מסודר כי ככה זה צריך להיות משפטית, אבל אנחנו צריכים לבוא בכל פעם. כבוד היושב-ראש, אני רוצה להודות ואני רוצה לשמוע מאמיר דהן בעיקר איפה נמצא התהליך הזה. אני יודע מהאוצר שזה במטופל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אמיר דהן יענה אחר כך במרוכז לכל נושא המקדמות וגם לנושא שלכם. תודה רבה. חבר הכנסת אזולאי, בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אם אתה פותר את הבעיה עם כפר ורדים, כיסרא סמיע וכל אלה, צריך לפתור את זה אחת ולתמיד, ואני מקווה שזה גם ייפתר. האוצר עוד לא הציג את המתווה שלו וכולנו מדברים, ויכול להיות שיש להם בשורות טובות מעבר למה שהיה. כמו שאנחנו מכירים אותם, עדיף שלא יציגו לנו ויציגו את מה שאנחנו רוצים. זה יהיה עדיף. הם הביאו את המתווה ב-25 במרץ, הניחו אותו פה, אבל לא נשכח שאת החל"ת הם עשו באמצע הלילה, לקחו ועשו שם מה שהם רוצים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא בוועדה הזאת, משום מה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> משום מה, בכל הפעמים זה היה בוועדה הזאת. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> ינון, נאמר על ידי הייעוץ המשפטי שאת כל האירוע הזה אפשר יהיה לתקן פה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אפשר יהיה לתקן את זה בוועדה הזאת, ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש שגם את החל"ת נפתח באירוע הזה. צריך לעשות תיקונים בחל"ת, וכולם דיברו על זה. גם אני לא מסכים לאפליה בין המגזר הפרטי למגזר הציבורי. במה הם שונים מאותו אחד שעובד תחת אש בצפון ויצא לחל"ת בגלל זה, למי שיכול לעבוד מהמשרד או אפילו מהבית או שהוא יוצא לחל"ת במגזר הציבורי? אין שום סיבה שתהיה אפליה. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> הוועדה יכולה לתקן את זה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הוועדה יכולה לתקן, ובראשות יושב-ראש הוועדה אני מאמין שאנחנו נעשה את זה, בעזרת השם. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אין שום בעיה דרך החוק הזה לתקן את חוק החל"ת. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני לא רוצה לחזור על הדברים, כי החברים שדיברו נגעו בהכול. בנוסחת הפיצויים במתווה תמיד מכניסים לנו את הארנונה. כשאתם מדברים על ארנונה, יבואו ויגידו שצריך לשפות את הרשויות. אני חושב שצריך לשפות את הרשויות בארנונה. למה? הייתי השבוע בקריית שמונה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> למרות שנאמר לי שהארנונה נכללת במסגרת ההוצאות הקבועות. זה חלק מההוצאות הקבועות. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הייתי בעסקים בקריית שמונה, והייתי גם אצל ראש העיר שאמר לי אותו דבר. אמרו לי שיכול להיות שאדם קיבל את הפיצוי שלו בתקופה יותר מאוחרת – זה מסלול אדום, לוקח זמן – אבל הוא לא משלם את זה בפועל לעירייה. יש כאלה לא מסודרים, יש כאלה שמרוויחים ולא רוצים להעביר. אבל יש כאלה שאומרים: אני לא מסתדר עדיין עם הכסף. ואני מאמין שרובם כאלה. בואו לא נשכח שהוציאו אותו, ועכשיו הוא אומנם נמצא בתוך העיר, אבל הוא לא חי. אין לו ממה לחיות. כשנתנו לו את הארנונה הוא היה צריך לרוץ ולשלם את זה לעירייה, אבל זה לא קרה. העירייה נמצאת בגירעון – לכו, תראו את עיריית קריית שמונה, היא נמצאת בגירעון. אגב, לך לצפת וגם שם אותו סיפור. מה קרה? אנשים לא שילמו להם את הארנונה העסקית שלהם, העירייה נמצאת עכשיו בגירעון וצריכה לכסות את זה. מאיפה היא תביא את הכסף הזה? היא נכנסת לבור יותר גדול. מי גורם לזה? מזה שפה אנחנו אומרים שארנונה היא בהוצאות הקבועות. אין שום סיבה שארנונה תהיה בהוצאות הקבועות, וצריך לשפות את הרשויות בעניין הזה. אנחנו נפתור הרבה בעיות בנושא הזה, וצריך לראות איך עושים את זה. צריך להיות שינוי בחקיקה. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> כמו בקורונה, אתה מתכוון? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> בדיוק, בקורונה זה מה שעשו. זה יפתור הרבה בעיות והרבה תלונות של ראשי רשויות ושל עסקים. זה יעזור הרבה. הייתי השבוע בצפת ועברתי גם דרך ראש פינה. אתה עובר במדרחוב של צפת, ומי שמכיר את צפת בתקופה הזאת, זה פשוט מראה מרנין לראות שכולם נמצאים, יש שם שירים והכל עמוס. אבל השבוע כשהייתי ביום ראשון – ריק, ריק. הם צריכים להיות במסלול אדום, הם לא פחות מקריית שמונה. הם צריכים להיות במסלול האדום כי קרובים לקו אותו דבר. הם חוטפים שם, ויש להם אזעקות. אגב, לא צריך שייפול טיל כי מספיק שיש אזעקה אחת, וזה משבית את כולם. לכן, גם אותם צריך להכניס. דיברו על התיירות הנכנסת, למשל. תיירות נכנסת זאת השגרירות הכי טובה למדינת ישראל. דיבר פה ראש העיר יוסי נאווה. לתיירות הנכנסת אנחנו חייבים לתת מענה כי עסקים נסגרים בגלל זה. דיברו על בתי מלון בצפון, בקו העימות, ואגב, אני לא חושב שאנשים הלכו לבית מלון בחיפה בתקופה הזאת. הייתי בחיפה בחג, ראיתי מה הולך שם, הרגשתי מה הולך שם. אנחנו כל הזמן עובדים עליהם, וסליחה שאני אומר את זה, אבל צריך להודות – הפקות אירועים. בכל פעם אומרים להם שיהיה בסדר. עושים דיון, יש החלטה והאוצר צוחק עלינו. אומרים לנו: כן, כן, כן, יש החלטה שלנו, וראינו עכשיו כמה אירועים התבטלו – בפסח, ביום העצמאות, בפורים. הם כבר כמה שנים רק בביטולים. הגיע הזמן שניתן להם מענה ואל תספרו לי סיפורים. צריך לתת מענה גם לאלה. מדברים על עסקים מעל 400 מיליון וכולם מדברים על הטייקונים. אני לא בא לעזור לטייקונים, אבל לא נשכח שהטייקונים האלה מחזיקים אלפי עובדים, ואלפי העובדים הם לא טייקונים; אלה אנשים שחיים בשכר מינימום. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי לא לפגוע באותם עובדים. לכן, צריך למצוא את הנוסחה המתאימה ולראות איך אנחנו לא פוגעים בהם. אגב, טייקון זאת לא מילה גסה ואני מאמין שהוא עבד על הכסף שלו. דיברו על מעונות היום. קודם כול, גילוי נאות – אשתי מנהלת מעונות יום וגנים, לא בפרטי. היא גם מדריכה חינוכית. צריך להגיד משהו גם על הגנים הפרטיים. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> תשאיר לי את זה, ינון. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני מאמין שיש לך הרבה מה להגיד על זה מהלב הכואב, אבל אני רק אגיד דבר אחד. מעונות היום, הגנים הפרטיים – בסופו של דבר הם מחזיקים לנו את המשק. כשהורים לא יכולים לשלוח את הילדים שלהם, הם יודעים שהם לא יכולים ללכת לעבודה. אגב, החזירו עכשיו חלק, אבל יש מקומות שלא היו מוגנים וההורים לא החזירו. מצד אחד, ההורים זועקים: תחזירו לנו את הכסף, והם צודקים. מצד שני, המעסיק אומר: אני לא מקבל מהמדינה. אחרי ששולחים מטפלת לחל"ת, כמה קשה להחזיר אותה אחר כך. גם כשהיא חוזרת, אתה נותן לה רק 75%. אתם יודעים כמה זה בשביל אותה מטפלת? בגנים הפרטיים חלק יצאו לחל"ת ולא קיבלו את מה שמגיע להם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 70%. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> סליחה, 70%. לא קיבלו גם 70%. אנחנו נמשיך ונדבר במהלך הדיונים, אבל את המקדמות צריך לתת. אדוני, אולמות אירועים, מה קורה איתם? בגלל המלחמה נדחו אירועים, וחבר'ה שנמצאים במילואים, דחו את האירועים שלהם. הסיפור שלהם הוא ככה עוד מהקורונה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> ינון, גם מספר המוזמנים שאפשר להכניס לאירועים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לא רק זה, אני מדבר על כך שעדיין לא חזרו לשם. הבעיה שלנו היא שאומרים לנו שזה פותח אותנו ליותר. אין בעיה, תוציאו יותר. אתם זוכרים מה קרה באוקטובר, כשיצאתם פי כמה? אנחנו לא נוותר, ותצטרכו לתת מענה עמוק יותר ממה שנתתם הפעם. על ימי חופשה אמרתם שזאת עז שאנחנו הכנסנו, בפעם שעברה זה היה 12 יום והבנו. מתוך 12 יום, בן אדם יצא לחופשה ליום אחד – בסדר. פה יש את חול המועד, והכנסתם את זה על אוטומט כאילו אנחנו אנשים שלא מבינים כלום. ומה עם חול המועד? הרי בשנה רגילה לא עובדים בחול המועד, אז למה הכנסתם את זה? מראש היית מוציא את זה כי זה ייצא, אתה יודע שזה ייצא. ואתה גם יודע שתיתנו מקדמות. אתם יודעים את זה. אבל תשחררו כבר, תיתנו, תתחילו לתת מקדמות. אנשים כבר נחנקו, מה עוד אתם רוצים מהאנשים האלה? אדוני, יש לי רק בקשה אחת ממך, צריך לעשות דיון מיוחד על קריית שמונה. כשהסתובבתי שם בא אליי בעל עסק ואמר לי: אני מוכן להפסיד את הכסף שלי. יש לי ילדה בכיתה ה', היא לא יודעת לקרוא ולכתוב. הסתכלתי ואמרתי, יש לנו ילדים בריאים ושלמים, ברוך השם, והילד שלי עדיין לא בכיתה א', יודע לקרוא. הילדה שלו בכיתה ה' והוא אומר לי: תסדר רק את זה. אנשים עוזבים שם, וצריך שם דיון מיוחד, מעמיק, טיפול שורש לקריית שמונה, לאזור הזה. לא יכול להיות שאנשים שם עוזבים. כשנתנו להם פיצויים, 40% לא חזרו. היינו צריכים להמשיך את המענקים שנותנים להם, את הפיצויים שנותנים להם גם בתקופה הזאת, אבל זה הופסק. האנשים האלה לא חזרו, הם לא חזרו לחיים שלהם. צריך גם בזה לטפל. להגיד מילה טובה לאמיר דהן. מכיוון שהוא לא נמצא כאן, אפשר לתת עוד שבח ושבח לאמיר דהן ולכל רשות המיסים. החבר'ה והצוות עושים עבודת קודש. אני נמצא בזירות, ותוך כדי האירוע הם כבר מגיעים. תוך שעה-שעתיים הם נמצאים שם, ועובדים סביב השעון. מגיע להם יישר כוח. הם נותנים מענה, עונים לטלפונים גם לאנשים שבאים ולאזרחים פשוטים שאמרו: פניתי, קיבלתי. בכל מקום מקימים מוקד. זה לא פשוט, אבל צריך להוסיף להם כוח אדם כדי שכולם וכמה שיותר אנשים יוכלו לקבל מענה. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, והאוצר, הולך להיות לכם קשה איתנו, קשה מאוד איתנו. כדאי שתבואו לכאן עם כיסים פתוחים. אם הראש פתוח או לא – תעזבו, אנחנו יודעים לפתוח את הראש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לב פתוח, לא כיסים פתוחים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> עזוב, אחי. אני מבקש משהו שאני יכול לעשות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> לא עם כיסים פתוחים, עם כיסים מלאים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לב אין שם. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לא, לא, לא. אני לא מסכים, אני לא מסכים להגיד שאין שם לב. יש שם לב. האנשים האלה גם עובדים קשה, גם אנשי האוצר עובדים קשה ואני לא אומר שאין שם לב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> דרך אגב, ראינו את זה בתקציב. היו הרבה מחלוקות, אבל אי-אפשר להגיד שאין להם לב. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני מעדיף שתפתחו את הכיסים, ואנחנו כבר ניקח לבד. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. ראש עיריית רמת גן, בבקשה, אדוני. << דובר >> כרמל שאמה הכהן: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב לחברות ולחברי הוועדה, האמת שכבר הספקנו לקיים דיון מסדרון עם האוצר, אבל בכל זאת אני רוצה להעלות את הנושא על סדר-היום. הנושא, אדוני היושב-ראש, הוא הספארי. הספארי הוא חברה עירונית, ואני יודע שהחברות העירוניות מוחרגות מהמתווה כמו חברות ממשלתיות וגופים מתוקצבים, למרות שהספארי לא מתוקצב. אני חושב שצריך לתת את הדעת על גופים שעוסקים בחסרי ישע, וזאת קטגוריה נפרדת. בעלי חיים, בני אדם, בין אם אלה תאגידים שעוסקים בקשישים סיעודיים, ואני מאמין שיש כאלה גם בחברות עירוניות. צריך להבין שהמלחמה הזאת נפלה על הספארי בחודש שהוא שיא ההכנסות שלו. אנשים נוטים לחשוב שיולי-אוגוסט זה שיא ההכנסות של הספארי, אבל זה ממש לא. שם דווקא התנועה דלילה כי חם מאוד. עם ישראל מגיע בעיד אל פיטר, בפסח ובפורים, וכל אלה היו בחודש הזה. על החודש הזה הספארי חי כל השנה, על זה ועל סוכות. עכשיו נוצר פער של 15 מיליון שקלים. בעם כלביא הפער היה 2 מיליון שקלים, כי זה היה חודש רגיל. עם המתווה המיוחד שיצרו והקאפ של 600,000 כפול חודשיים, הצלחנו להסתדר, פחות או יותר. אנחנו שמנו והאוצר שם. במתווה השנה, בשאגת הארי, אם לא תהיה חשיבה מחוץ לקופסה, אנחנו נגיע לתמונות שבהן אנחנו רואים בעלי חיים עם עצמות בולטות. וזה יהיה אות קלון למדינת ישראל, לעיר רמת גן ולכל אדם שיש בו טיפת חמלה לחסרי ישע. בעלי החיים לא יכולים לעלות לכאן, הם לא יכולים לדבר, אין להם זכות. אנחנו גם בתחילתו של הליך שכבר חתום, ובסוף זה כסף שיגיע לוועדת הכספים. עסקה של 20-15 מיליארד שקלים, שהפינוי של הספארי הולך לתת לקופה של מדינת ישראל, וחלק, כמובן, גם לעיר רמת גן. כולם ייהנו מכך, אבל בדרך צריך שבעלי החיים יחיו בכבוד ויהיה להם כל מה שמגיע להם. במלחמה, אדוני היושב-ראש, הם עדיין היו צריכים לאכול, היו חיות חולות והיה צריך להביא רופאים ולטפל בהם. את כל שאר הדברים אנחנו עושים – אנחנו מתייעלים, אנחנו הולכים להעלות את מחיר הכרטיס, עד כמה שזה לא נעים, ולהעלות את המחיר של הכרטיס לתושבי רמת גן כפול ממה שהוא יעלה לעם ישראל בתור דוגמה אישית. ועדיין יש פער דו-ספרתי במיליונים, ואנחנו נצטרך את האמירה שלכם מול האוצר. זיהינו קשב ורצון לעזור במסדרון, ואני מקווה שזה יהיה כך גם בהמשך. אני רוצה אתכם מגויסים פה ולא מדובר בקואליציה-אופוזיציה אלא כל חלקי הבית. זה יהיה לכבודה של הכנסת ולכבודו של עם ישראל. לכו לבקר שם, זה מקום מיוחד, מהמם. אין פה משחקים וזה לא מפעל של רווח. הוא מעולם לא הרוויח, הוא לעולם לא ירוויח. הוא מתנהל כמו עמותה ללא כוונת רווח והוא נותן מקום לילדים להגיע, גם לילדים עם צרכים מיוחדים, ולכל הילדים. זאת חוויה בסיסית של כל הילדים. מגיע לשם כל עם ישראל, גם ילדי עובדים זרים, גם ילדים בני כל הדתות מחילונים ועד חרדים. כל אחד בזמנו מגיע ועובר את החוויה הזאת. המקום הזה הוא באמת מקום קדוש. תודה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אגב, הם היו פה פעם בדיון. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> בפעם הקודמת זה היה בדיון, ואז הם הסתדרו. זה היה כאן בדיון. << דובר >> כרמל שאמה הכהן: << דובר >> נכון, נכון. עזרתם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת שטרית, בבקשה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בוועדות כספים קודמות דיברנו על המלונות, על עסקים קטנים, על האומנים. אני הגעתי היום כלוביסטית של ילדי ישראל. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אתה ביקשת שהלוביסטים ייצאו. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> נכון, צודק. אני לוביסטית, ובגאווה רבה אני אומרת שאני הלוביסטית של ילדי ישראל. בוצעו מספר ניסיונות מצידי להידברות מול האוצר ומול החינוך בנוגע למתווה הגנים הפרטיים. כשנוח, ילדי הגנים בחינוך, וכשנוח הם דוכן פלאפל, כי זה בדיוק על אותו מתווה. אנחנו משווים את גני הילדים לדוכן פלאפל, זה מה שהאוצר מציע. אני רוצה לתת לכם סקירה קצרה. ב-28 בפברואר 2026 פרץ מבצע שאגת הארי, המתקפה הישראלית על איראן. שר הביטחון הכריז על מצב מיוחד, מצב חירום בעורף בכל שטחי מדינת ישראל. פיקוד העורף הוציא צו איסור על פעילות גני ילדים, מעונות יום ומשפחתונים. הגנים לא בחרו לסגור, הם נסגרו בכפייה, על פי חוק. זאת לא שביתה, זאת לא רשלנות, זה צו של מדינת ישראל. ובכל זאת, שכר הלימוד ממשיך לרוץ – שכירות, ארנונה, חשמל, שכר העובדות, ואין פתרון מוסדר. בתוכניות הקודמות ההורים קיבלו פחות ממה שהם ציפו, והגנים שציפו לפיצוי מהיר, נכנסו לחובות. חלקם נאלצו לסגור. אני רוצה לקרוא לכם נתונים, בעיקר לפקידי משרד האוצר. צוק איתן – פיצוי שכר להורים ללא קשר לגנים; קורונה – גלים א' ו-ב', ב-2020, המדינה פטרה את ההורים לחלוטין מתשלום למסגרות לתינוקות עד גיל 3, ובכל זאת, שימו לב לנתון, 1,600 מסגרות נסגרו ב-2020. קורונה, גלים ג' ו-ד', 2021, סגר למעלה מחודש, שוב ההורים לא משלמים כלל, ו-1,100 מסגרות נסגרו ב-2021. חרבות ברזל ב-2023 – דמי אבטלה ליוצאי חל"ת, פיצוי המסגרות, כמו עסק של דוכן פלאפל. שעות פעילות הגן, תשלומי הורים השתנו בהתאם למיקום ולסוג. כמה מסגרות נסגרו? 700 מסגרות נסגרו. עם כלביא, 2025, מתווה מקביל לחרבות ברזל, למעט החזר של 60% להורים ששלחו את ילדיהם לרשתות עם סבסוד ממשלתי. כמה מסגרות נסגרו? 200 מסגרות נסגרו אחרי 2025. בסך הכול אנחנו מעריכים שבאותן שנים בעייתיות נסגרו למעלה מ-3,500 מסגרות של המעונות. נמצאים פה החבר'ה מהאוצר, ואני גם רואה את הגילאים שלהם, פחות או יותר. אין גנים – אין משק. אין גנים – אין משק. אין מסגרות אז אין משק. אין משק, ולא מבינים את זה. ישבנו הצוות שלי וניסינו לחשוב על פתרונות. הרי מעסיקים את הביטוח הלאומי, מעסיקים מסגרות כאלה ואחרות שמפצות. אז מה מתוכנן? שהביטוח הלאומי ישלם 75% שכר לגננות, ואני רוצה לציין בפניך עוד נקודה חשובה, אדוני היושב-ראש. משרד המשפטים נורא אוהב להשתמש במילה שוויון. הוא אוהב נורא את המילה הזאת, נכון? כן, שוויון. איך ייתכן שמעונות, אגב, מעונות עם סמל למי שלא מבין כמו ויצ"ו, נעמ"ת וכו', ואני מכבדת את כל המעונות, הם הרי לא משלמים ארנונה ולא על המבנה. הם מקבלים את המבנה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לא, זה לא תמיד. רובם משלמים גם על השכירות. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> ינון, אני באה להסביר משהו. משרד האוצר מצא מתווה מצוין וזה טוב, מעולה, אני בעד. הגנים הפרטיים נאלצים לפתוח גנים פרטיים, כי אם המדינה הייתה בונה גנים ומעונות, אולי היינו יכולים להשתמש במבנים האלה. אבל היא לא בונה, והגנים הפרטיים שמשווים אותם לדוכן פלאפל, ואני חוזרת ואומרת את זה, והם בעצם אחראים על החינוך של הילדים שלנו מגיל לידה שזה הדבר הכי חשוב לנו. הרי יש פקידי אוצר שנמצאים פה והילדים שלהם נמצאים במסגרות הללו. מה שקורה בפועל הוא שכתוצאה מכל הגזרות האלה – הרי אנחנו מדינה עם כל-כך הרבה אירועים, הוא שמעלים את המחיר. מעלים את זה כי אין ברירה. מישהו חייב לכסות את ההוצאות הללו. הם לא מקבלים הנחה בארנונה, הם לא מקבלים את המבנה, הם לא מקבלים השתתפות בשכר המטפלות. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כמה דיונים קיימתי בנושא המטפלות במעונות? אין את זה בנמצא, ואוטוטו אנחנו הולכים לבקש שיביאו עובדים זרים. אין ברירה, אין היום מטפלות. גנים נסגרים כי המטפלות עוזבות כי אין שכר הולם למטפלות הללו. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> בחל"ת הם קיבלו 3.5 אלף שקל. איך היא יכולה לחיות מ-3.500 שקל? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי אתה, אדוני? << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> אני מהתאחדות מעונות היום. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בפעם הבאה שתדבר ככה, ואני אומר את זה לא רק לך, בפעם הבאה לא יהיו אזהרות. מי שבפעם הבאה יקום ויצעק בצורה הזאת, יהיה בחוץ. ולא יורשה להיכנס לפה בכלל. << אורח >> יניב בר אור: << אורח >> סליחה, אדוני, הן קורסות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שמעת מה אמרתי? אל תענה לי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני מייצגת אתכם. אני רוצה לומר שמי שיש לה דופק, יכולה להתקבל. זה מה שקורה היום במעונות ולא רק בפרטיים. מה זה מעון פרטי? תבינו, הם קיבלו אישור ממשרד החינוך לפעול, ואני לא מדברת על הפיראטים. הם קיבלו אישור לפעול. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה את מבקשת, חברת הכנסת? << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> וזה 80% מגני הילדים במדינת ישראל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> סימון, תקבל את תורך. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> זה נתון מאוד חשוב. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 72%. נאור תיקן אותי. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> הרי הציעו הצעה שתהיה בכייה לדורות, כי הרי אנחנו לא נקבל 600 או 200 או 1,000. אני אומרת לך שרוב רובם של המעונות הפרטיים קורסים, יקרסו ולא יפתחו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה את מבקשת, גברתי? << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> הם לא יפתחו. הם יסיימו את שנת הלימודים כי אין מה לעשות, ההורים שילמו. אני חושבת על אותם הורים, מי ההורים ששולחים את הילדים למעונות? אלה חבר'ה צעירים שבונים את הבתים שלהם ואנחנו עוד פעם גורמים להם לקריסה כלכלית. יש פתרונות. ישבנו וחשבנו על פתרונות. הפתרון המוצע שאני חשבתי עליו יחד עם הצוות שלי, כמובן, הוא שהורה ששילם לחודשים מרץ ואפריל, לפחות חצי מאפריל, במקום להוציא את העובדים לחל"ת, הרי זה אבסורד. אתה מעביר את הכסף, וזה לא שאתה לא נותן. אתה מעביר אותו ככה. אם הגנים היו מקבלים את השכר עבור הילדים, מי שצריך לטפל בו זה השכר שצריך להחזיר להורים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא מבין מה את אומרת. מה את מבקשת? << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אני אסביר לך. במקום להוציא את הגנים האלה לחל"ת, במקום להעביר את הכסף מביטוח לאומי עבור החל"ת, אני אומרת, תפצו את ההורים. עשיתם את זה בצוק איתן. עשיתם את זה. זה משהו שהוא לא זר. הוא קיים. אתם פשוט גומרים את כל הפרוצדורה והביורוקרטיה המיותרת הזאת. הורה מגיע עם קבלה, נותן אותה לביטוח לאומי ומקבל את הכסף. פשוט מאוד, בלי שום בעיה. למי שאין, אפשר למצוא דרכים יצירתיות איך לקבל את הכסף בחזרה במקום כל הפרוצדורה העקומה הזאת, של להעביר את הכסף בצורה הזאת. הדבר החשוב ביותר, חברים יקרים, אם אתם חושבים שהגנים האלה יישארו, אתם טועים. אני בשיח עם הרבה מאוד ממנהלי הגנים הפרטיים שאומרים לנו: נסיים את השנה הזאת ואנחנו סוגרים. ואז משרד האוצר יצטרך לפתוח גנים ולשלם פי כמה וכמה. תנסו לחשוב במושגים של מניעה, למנוע משבר ולא כשיש משבר, ניתן לו לזרום, אולי יהיה איזה נס והמשבר הזה ייפתר לבד. זה לא נפתר לבד. אתם צריכים לפתוח את האוזניים, לפתוח את הלב ולהבין שהגנים האלו לפני קריסה. בלי גני ילדים אין משק, אין תיירות, אין עסקים קטנים. אין כלום. אנשים יצטרכו לטפל בילדים שלהם בבית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. נשיא התאחדות התעשיינים בישראל, בבקשה. << אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >> כבוד היושב-ראש, אני נשיא התאחדות התעשיינים. אני רוצה לספר לכם על אחד הניסים שקרו – התעשייה עובדת ומתפקדת. לאף אחד מכם לא חסר אוכל, לא חסרות תרופות, לצבא לא חסרים חלקים והתעשייה עובדת ומתפקדת. וזה נס גדול, כי שער הדולר גורם לזה שחברות ידירו את רגליהן מהמדינה הזאת, אבל זה לא בגלל המלחמה, זה לפני המלחמה. הריבית לא תומכת בתעשייה, חסרים עובדים טכנולוגיים והתעשייה מתמודדת עם הדברים האלה כל היום. עובדים זרים שנמצאים בדרך לא מגיעים, אישורים לא מגיעים, הרשויות לא מתפקדות. למרות ההחלטות לאשר, זה לא קורה ותעשיות נאנקות. אבל למרות זאת הן עובדות מהיום הראשון של המערכה, וזה בזכות משרד הכלכלה. צריך להגיד את זה לשבחם. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> איזה אישורים אתם מבקשים שאתם לא מקבלים? << אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >> קטעת אותי בדיוק בתודות. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אתה הולך להגיד תודות - - - << אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >> מהיום הראשון למלחמה התחלנו לעבוד תחת האישורים המתאימים שקיבלנו, והמדינה חסכה בזה מיליארדים רבים של שקלים. התעשיות עובדות מהיום הראשון של המלחמה, אבל לא כל האנשים. יש אימהות ואבות שנמצאים בבית, יש חיילים שנמצאים במילואים. המשאב הרציני ביותר של התעשייה זה העובדים שלה. הייתי כאן בוועדת העבודה והתחננו שמבנה החל"ת יהיה שונה. סיפרתי שהגעתי בדיוק מהצפון, תפסה אותי עובדת ביציאה מהמפעל. הגעתי לירושלים אחרי שהייתי בצפון בעכו ובקריית שמונה. הגעתי בלילה לוועדת העבודה ותפסה אותי עובדת ביציאה. היא אומרת לי: נובו, קראתם לי אחרי חמישה ימים, באתי לתקן את המכונה, חזרתי הביתה. אני מקבלת? אני לא מקבלת? אמרתי לה: אני לא יודע מה לענות לך, אני בדרך לוועדה. צר לי לבשר לה שהיא כנראה לא מקבלת. בסוף אותה ועדה – זה היה לפני ליל הסדר – הצעתי שאנשים ישימו עוד קערה אחת של מרור בצד לטובת אותם עובדים שמגיעים לליל הסדר בלי שכר, או עם אלפי שקלי מועטים בכל המגזר העסקי, ולא רק בתעשייה. הדבר החסר ביותר למדינת ישראל הוא תשתיות, ודובר על זה כאן כמה פעמים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אדוני, מה אתה מבקש? << אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >> אני אגיע לזה מהר. אני מבקש שתהיה תשתית, שבפעם הבאה לא נצטרך לשבת בישיבות האלה, שתהיה ודאות גם לעובד וגם למעסיק שלו. מצלצל אליי בעלים של מפעל שנמצא בצפון שהוא מעל 400 מיליון שקל. אמרו לו: יש לך אמוניה, אתה סוגר. יותר מחודש הוא סגור, והוא שואל אותי: נובו, אני אקבל משהו? אני אומר לו: בפעם הקודמת קיבלת? הוא אומר: לא קיבלתי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני פשוט רוצה להמליץ לך, כי אתה נושא פה נאום וזה בסדר. בסוף צריך להיות פרקטי. מה אתה מבקש בנקודות? מה אדוני מבקש בשם התאחדות התעשיינים? << אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >> בשם התאחדות התעשיינים אני מבקש שלא יעשו העתק-הדבק למה שהיה, לאותם סכומים שהיו. מפעלים של עד 100 מיליון שקל, מציעים להם X. צריך להעלות את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> להעלות למה? << אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >> נתנו את המספרים לוועדה בצורה מדויקת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תגיד בגדול, שנבין על מה מדובר. << אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >> צריך להעלות את זה מ-1.2 מיליון ל-2 מיליון שקלים כתקרה. צריך לטפל גם במפעלים שהם עם למעלה מ-400 מיליון שקל. זאת לא מילה גסה להיות מפעל שהוא עם מעל 400 מיליון שקל, וצריך לטפל בדברים האלה באופן מיידי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> איך אנחנו יודעים שאותו מפעל מעל 400 מיליון שקל לא יעשה לנו את מעשה ויזל, יקבל כסף ויוציא לעצמו דיבידנד חודשיים אחר כך? << אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >> אפשר לבדוק את זה. אדוני היושב-ראש, יש מערכות ממוחשבות מספיק טובות באוצר ובמדינת ישראל, ולא צריך להשתמש בעידן האקסל, שעושים העתק-הדבק. יש כבר AI, יש דברים חכמים יותר ואפשר לעשות מתווים שמתאימים יותר למערכה הזאת, ובסכומים מתאימים יותר. דבר אחרון, צריך לאפשר לעובדים לדווח ולקבל את הכסף. לא לרוץ מספר חודשים אחרי הכסף. אפשר יהיה לקחת את זה מהם בחזרה אם במקרה מישהו תחמן את המערכת. לא אלמן ישראל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עובדים? << אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >> אני מתחיל מהעובדים. בנושא החל"ת לא צריך לחכות שלושה-ארבעה חודשים. לא צריך לחכות. למה? מה, אין נתונים? אין מערכות מחשוב? הסתכלתי על תקציב משרד האוצר בשנים האחרונות, השקיעו במערכות מחשוב. תאמין לי, כבוד היושב-ראש, יש דרך לשלם ולעשות את זה באופן מיידי לעובדים. אם לא במערכה הזאת, אני מבקש שתורו למשרד האוצר להכין ולתכנן את עצמם כהלכה למערכה הבאה. כמו שאמר כאן חבר הכנסת טיבי, יש לנו הרגשה שאנחנו נמצאים כאן לא במערכה האחרונה של מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. נעמה לזימי, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני לא יכולה שלא לפתוח ולומר שזאת פשוט בושה שאנחנו מתחילים את הדיונים על מתווה פיצויים לעסקים היום, חודש וחצי אחרי הסבב הנוסף במלחמה עם איראן. יום אחרי האזעקה הראשונה שהושמעה לנו עם פתיחת המלחמה המחודשת עם איראן, שלחתי כבר מכתב למתווה פיצויים לעסקים. היה ברור שנעשה את זה הפעם כמו שצריך, היה כבר לפני פחות משנה, בואו נחיל מהר, נעשה התאמות, די להחזיק אנשים ככה. חוסר הוודאות גומר פה אנשים לא רק כי יש חוסר ודאות, אלא כי זה חוסר ודאות מתמשך. יש פה כמה שנים של חוסר ודאות. אני לא מחדשת פה לאף אחד שהכלכלה הישראלית מוחזקת על השדרה העסקית. העסקים הקטנים והעצמאים מחזיקים את הכלכלה הישראלית, והם הכי מופלים. אין רשת ביטחון סוציאלית, אן נוהל לחיצת חירום, אין מתווה עסקים. כלומר, אלה שמחזיקים את הכלכלה הם גם אלה שהכי רגישים, הכי חשופים, הכי מופלים. אני רק רוצה לציין שמאז שלחתי ארבעה מכתבים, חלקם יחד עם חבריי וחלקם עצמאית, בנושא הזה, פלוס מכתב ייעודי ספציפי על המעונות והמשפחתונים. אני מדברת על המעונות והמשפחתונים בגלל הייחודיות שהוא ענף חברתי, שהוא ענף חברתי בעיניי, שמוכלל כעסקי לסירוגין, כמו שקטי אמרה, לפי הנוחות. בפועל יש פה קריסת ענף הגיל הרך ואי-אפשר לא להבין את הקונטקסט הזה בתוך המשבר הזה. כן, יום השואה. יכולנו לקיים את הדיון הזה יום לפני או יום אחרי. אני רוצה להגיד שבעיניי זה חלק מהניתוק, ואני חייבת לומר. אני עומדת בצפירה לפני הכניסה לוועדה, וזה לא נתפס לי. תמיד הדיונים האלה קורים ומחייבים אותנו כשנרצחים שישה חטופים, כשמביאים לקבורה את הביבסים. הכול קורה תמיד בניתוק כזה מהחברה הישראלית, ואני חייבת לציין פה כמה בעיניי זה בזוי. הקריטריון הקשיח שנוגע לראשי רשויות בצפון, שלא יכולים לעלות בזום כי זה לא כל כך יעיל, לא נתפס בעיניי כשהם מופגזים שם. אני לא מצליחה להבין את זה. מה היה קורה אם היינו אומרים שהמורכבות שלכם ספציפית, ראשי הרשויות הללו, נבין אתכם. לא בכל פעם לכתת את רגליכם לכאן, אלא שתוכלו לעלות בזום. אתמול חזרתי מקיבוץ יד מרדכי בטקס ערב יום השואה, ואני מקבלת שיחה ממנכ"לית מועצת גליל עליון. היא אומרת לי: למה אני לא יכולה לעלות בזום? רואה דיווח של ראש עיריית קריית שמונה, שאוסרים עליו. למה? למה המקום הזה, בית העם, לא רגיש קצת יותר? ביום השואה, ראשי רשויות לא עולים. למה כל הדבר הזה? אני שמה את זה כאן כדי לומר: בוא נצא מהניתוק ובוא נעשה דברים כמו שצריך. מה שתיארתי זה סימפטום, ואלה לא הנקודות, אבל זה סימפטום להתנהלות שהיא באמת קלוקלת. אני רוצה לומר שאם היינו מתחילים את מתווה הפיצויים בשבוע הראשון למלחמה, פסח היה כבר עם החזרים, ואנשים היו מקבלים את הכסף. אני רוצה להגיד את זה, אני רוצה לומר את זה כי זה עצוב, זה כואב וזה יכול היה להתנהל אחרת. בבקשה, עם כל העיוותים, כל הניתוק, אולי עכשיו ננהל את זה אחרת. אני קודם כול חוזרת על ההשוואה בין הפיצויים לעובדים במגזר הפרטי למגזר הציבורי. לא נתפס הדבר הזה שבליל התקציב באים עם קומבינה, מצביעים על הסתייגות ל-800 מיליון שקלים לתקציב השתמטות, אבל יום למוחרת מצביעים בקריאה שלישית על מתווה הפיצויים לעובדים, ולא מוכנים להצביע על ההסתייגות שתשווה. הצענו את זה פה. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> זאת משכורת לגננות שאת נלחמת נגדן. נלחמת נגדן. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני נלחמת נגד הקומבינות שלכם והגזל שלכם מגננות וממורות. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> עזוב, היא לא יודעת לקרוא אפילו מה היה שם. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תעשו הכול שקוף, נראה מה אתם נותנים ומה אתם לוקחים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הרב גפני, הרי היא לא יודעת אפילו לקרוא מה היה שם. הרי היא שיקרה עכשיו. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אכפת מגננות? שימו את זה שקוף. נראה מה לקחתם להן ומה לא הבאתם. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> היא לא יודעת לקרוא את השורה הזאת. את מה שהיה כתוב שם. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הם מסתירים את המשכורות של הגננות. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> סיימנו להזדעק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת קריב, שלום לך. חבר הכנסת קריב, שלום לך, מה שלומך? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בסדר גמור. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו שמחים לארח אותך בוועדה. פה מדברים רק ברשות דיבור. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> באתי מהוועדה לזכויות שורדי השואה, ולא היה שם חבר קואליציה אחד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> פה מדברים ברשות דיבור. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> שמעתי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שמעת? תודה רבה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אלא אם אתה ראש עיריית קריית שמונה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> זה רק מחזק את הטענה שלי על הזילות הזאת, לא להצביע על ההסתייגות שהצענו שתשווה את - - - לחוק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. להתקדם, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> בסדר גמור. אני חוזרת למנגנון החל"ת מהיום הראשון, מ-28 בפברואר, עד 5 במרץ. אני מבקשת שנתקן את העיוות הזה. זאת הזדמנות. אנחנו מקבלים על זה עדיין פניות ציבור. זה שכר שלא פעם, עם יוקר המחיה שקיים, כשאנשים לא מסיימים את החודש, הוא שכר שמחזיק אנשים עם ראש מעט מעל המים. גם ככה חרדות, גם ככה הכול, וזה באמת עלינו. אם רוצים לעשות תיקון – אז מתקנים. אני רוצה לדבר על סיפור ההתאמות, ולבקש שייוחד פרק זמן בדיונים לענף התיירות, ענף האירועים, אולמות האירועים, כמובן, והמעונות הפרטיים והמשפחתונים. כמו שאמרתי, פנינו גם אליך, חנוך, ופנינו גם לוועדה משותפת עם ועדת החינוך. אפשר אולי גם עם קטי, עם הוועדה שלה. מה שתרצו לעשות, אבל בבקשה, לא לדיון ולהשמעת קול. אנשים לא מחפשים פילטר, אנשים מחפשים פתרון. הם לא מחפשים שייתנו להם במה, הם מחפשים שייתנו להם פתרון. המענה לעסקים עונתיים – אני מרגישה שלא התייחסנו לזה בצורה יותר עמוקה. רבים כבר התייחסו, אבל חשוב מאוד להבין שיש עסקים עונתיים, וההתייחסות למחזור חייבת להיות בהתאם לזה, ואם אפשר שנקבל על זה יותר. אני לא אציין מה שכבר נאמר. אני רוצה לבקש, חנוך, שפורום הפרילנסרים והעסקים של ההסתדרות ידברו – רמי בז'ה נמצא כאן. זה קול חשוב שגם מסנכרן בין הצרכים של עסקים, עצמאים, פרילנסרים בפני עצמם, וגם על הקשר עם העובדים. בסוף, כמו שיגיד גם שחר וכמו שיגידו גם אחרים, העובדים הם העסקים, העסקים הם העובדים. הדבר הזה בקורלציה ואי-אפשר להתעלם מזה. במתווה הזה אפשר לתקן לא מעט מהעיוותים שנוצרו במתווה הקודם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ירון גינדי, בבקשה. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> שלום לכולם, אני אתייחס למה שנאמר כאן קודם, במיוחד בנושא התיירות. כבוד היושב-ראש, זה שהתיירות ביקשה השוואת מחזורים ל-2023, גם אם תכתבו את זה בחוק זה לא ייתן כלום. נצטרך לשנות בחוק את כל המהות שלו, כי המהות של החוק היא קשר סיבתי למלחמה. אחרי שתכתבו 2023, תבוא רשות המיסים ותגיד: חבר'ה, אתם רשמתם 2023, אבל ב-2026 הם בכלל לא ציפו למחזור שהיה להם ב-2023, ואין לזה קשר סיבתי למלחמה. לכן, אתם יכולים לכתוב מה שתכתבו, אבל אם לא יהיה שינוי מהותי בסעיף קשר סיבתי למלחמה, כל מה שתכתבו יהיה על הנייר בלבד. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> בגלל זה אתה פה, לדייק אותנו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז טוב שאתה פה, ואתה מעיר לנו. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הבחור מבריק, תרתי משמע. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> בנושא הספארי, שדיבר עליו ראש עיריית רמת גן, אני מזכיר לכולנו שכל החברות הכלכליות, גם אם הן חברות בע"מ כחברה עסקית, אבל מי ששולט בה זה עירייה או רשות מקומית, למרות שהיא לא תומכת אותה, הן מחוץ לחוק. דרך אגב, בחרבות ברזל חשבנו שהן בתוך החוק ואמיר דהן ואני, בהרצאה הראשונה שלנו לציבור, אמרנו שהן בתוך החוק. כשאמיר ואני בדקנו את החקיקה לעומק ונכנסנו לעומק, ראינו שהן מחוץ לחוק. הן לא קיבלו, ולא רק הספארי אלא כל החברות הכלכליות לא קיבלו. אם אתם רוצים לשנות את זה, זה המקום. לדרישות הספציפיות של מה שצריך לעשות, אני חושב שאנחנו צריכים להדגיש דבר אחד, ואת זה כל עם ישראל צריך לדעת. מתקופת הקורונה ועד היום, חוץ מעסקים שב-0 עד 9 קילומטרים וב-0 עד 7 קילומטרים, אף עסק במדינת ישראל לא קיבל שקל אחד פיצוי על ההפסדים שלו, ולא קיבל שקל אחד פיצוי על אובדן הרווחים שלו. תמיד השתתפו בעסקים רק בחלק מההוצאות הקבועות שלהם, ורק בחלק מהוצאות השכר שלהם. המגזר העסקי מהקורונה ועד היום נושא על גבו את ההפסדים ואת אובדן רווחיו לאורך כל התקופה הזאת. הנזק המצטבר הזה, העול המצטבר הזה צריך לקבל ביטוי בשינויים שצריך להכניס בעם כלביא, ותכף אני אפרט אותם. זאת הסיבה המרכזית. עם מקדמות אין בעיה. היה לנו את עם כלביא, וכל העסקים יכולים בלחיצת כפתור – יגיד את זה גם אמיר דהן. מה שהוא קיבל בעם כלביא הוא יכול לקבל אפילו ב-1 במאי, 100 אחוזים ממה שהוא קיבל בעם כלביא, ברגע שתסתיים פה החקיקה. תהיה לנו קצת בעיה עם עסקים חדשים, ואני חושב שאמיר ואנחנו יכולים לפתור את זה. הלקונה המרכזית בחוק היא הגדרה של עובד מזכה. ברור לכולנו שאם בא אליי עובד ואומר לי: אימא שלי חולה, אני רוצה לבקר אותה וצריך ללכת לבית חולים, מספיק שהוא יצא ליום חופש אחד – בום, כל הפיצוי ששילמתי לו שכר על 30 יום ירד לטמיון. אני לא יכול חוקית למנוע מעובד שלי לבקש יום חופש, ואני גם מזכיר לכולנו שגם כשעובד חזר לעבודה ואני משלם לו מלא, כשאני בירידת מחזורים של 60% או של 70%, כשהוא חוזר, אין לי אותה תפוקה ממנו. אני נדפק פעמיים ולכן, והגדרת עובד מזכה צריכה להשתנות גם במרץ, כשלא היה חול המועד פסח, מהסיבות שאמרתי, וכמובן באפריל בגלל חול המועד. הנקודה הבאה היא החשובה ביותר, וזה הגדלת שיעור הפיצוי מ-75% ל-90% לפחות, ושוב מאותה סיבה שמעולם לא קיבלנו פיצוי על אובדן הרווחים שלנו ועל ההפסדים שלנו. ועוד מבקשים מאיתנו – שימו לב, מגזר עסקי – לא רק שלא קיבלתם פיצוי על אובדן רווחים, לא רק שלא קיבלתם פיצוי על הפסדים, תכניסו עוד יותר את היד לכיס ותישאו על גבכם 25% מהפיצוי. אני חושב שבמקרה הזה צריכים לקבל 90%. זה יעשה דבר נוסף, וזה יעשה איזושהי השוואה בלקונה שכולם דיברו עליה בין מגזר עסקי לבין המגזר הפרטי בנושא החל"ת. דבר נוסף שאנחנו מבקשים הוא שלא יחברו לנו ביחד את החודשים, כמו שהחקיקה עכשיו מרץ ואפריל ביחד, כי זה יכול לפגוע לנו מאוד בעסקים. מרץ בנפרד ואפריל בנפרד. באפריל חזרנו לעבוד, וזה יכול לפגוע לנו גם בתוצאות הממוצעות של חודש מרץ. לכן אנחנו מבקשים את זה. אנחנו גם מבקשים שהדו-חודשי – אם המלחמה לא תימשך, כמובן, והפסקת האש תמשיך – הדו-חודשי יהיה בדיוק כמו שהיה בחרבות ברזל. אתם זוכרים? ספטמבר-אוקטובר, הדו-חודשי מינימום ירידת מחזורים הייתה 12.5% ולא 25%. אותו דבר אנחנו מבקשם כאן לדו-חודשי מרץ אפריל. מכיוון שבאפריל יש רק שמונה ימים, בדיוק כמו שהיו שמונה ימים באוקטובר בתחילת המלחמה. עסקים קטנים – עסקים עם מחזורים של עד 120,000 שקל אנחנו מבקשים להעלות ריאלית ב-15% את הפיצוי שלהם. אני מדבר על פיצוי לעסקים של 3,300 או 1,800 שקל. ריאלית, חוץ מהמדד, צריך להעלות לעסקים עד 120,000 שקל ב-15%. לגבי עסקים רגילים, אני חושב שהפיצוי שם הולם. בין 120,000 ל-300,000 הפיצוי הולם, אבל צריך להצמיד אותו למדד, כמובן. תקרות הפיצוי – אנחנו מבקשים שעסקים עד 100 מיליון שקל מתקרה של 600,000 שקל, נעלה את התקרה למיליון שקלים ואני רוצה להסביר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, אל תסביר. אין לי זמן. תתקדם. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> אנחנו מבקשים שעסקים בין 100 מיליון ל-400 מיליון, התקרה תגדל מ-1.2 מיליון ל-2 מיליון. העסקים של 400 מיליון, אני רק רוצה להגיד, תזכרו שהם נושאים בנטל ומשלמים על העובדים שלנו, ודווקא לא החזקים ביותר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הרגע שמענו שהם לא משלמים על העובדים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הרגע שמענו מנשיא התאחדות התעשיינים שעובדים לא מקבלים כסף. זה מה שהוא אמר. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> הוא מקבל את הכסף על חשבון העסק. אין שום פיצוי על זה. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> העובדים לא מקבלים כסף. מה זה לא מקבלים כסף? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא אמר שאין כסף לעובדים. אני לא יודע, זה מה שהוא אמר. אני לא יודע. אלו מילותיו, לא מילותיי. זאת בדיוק הבעיה, אתה מבין? זה כמו ההוא שלקח את הכסף שלנו, שנתנו לו, וחילק דיבידנד לעצמו. זאת בדיוק הבעיה. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> חנוך, אני לא מדבר על דברים כאלה. חנוך, אני מכיר את גישתך הצודקת בעניין הזה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כל החברות האלה באות, ואחר כך לך תדע שזה באמת משולם לעובדים. לעובדים שהם רוצים לשלם וחשובים להם, הם משלמים; לאחרים מסתבר שלא. הינה, הבן אדם ישב פה והסביר לנו איך העובדים לא מקבלים כסף. דיבר עשר דקות והסביר איך העובדים לא מקבלים כסף. איך זאת שבאה אליו לעבוד ושאלה אותו אם היא תקבל או לא תקבל, הוא אומר לה: אני לא יודע. אז מה אני אמור לעשות עם זה? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הוא דיבר על החל"ת, על החל"ת. הוא דיבר על מי שיצאה לחל"ת. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> היא שאלה אם היא תקבל חל"ת או לא תקבל חל"ת. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> אני מדבר רק על העובדים שקיבלו בפועל כסף, וזה דווח לרשות המיסים ושולמו על זה מיסים וביטוח לאומי בטופס 102. אני גם מזכיר לכולנו שעסקים עד 400 מיליון, על שולחנם סמוכים מאות אלפי עסקים קטנים ובינוניים. אנחנו מבקשים שההחרגה של ענף החקלאות לא תקרה, כמובן. אין היגיון בכך שענף החקלאות מוחרג מהחוק הזה ולא נמצא בחוק. אין מה להכביר מילים בעניין הזה. נושא אחרון, החברים שלנו בצפון שהם לא יישובי קו עימות. גם מי שהוא לא יישוב קו עימות, כרגע לא זכאי למסלול המורחב. יבואו מרשות המיסים ומהאוצר ויגידו שאין שוני בהגבלות בין צפת לעיר אחרת עד יציאה להפסקת אש. אוקיי, כולנו יודעים מה קורה היום בצפת, אבל החקיקה מגבילה אותם למה שאומר להם פיקוד העורף, ואת זה אפשר לשנות בחוק הזה. אפשר שהכנסת תחליט שלמרות כל הטיעונים שלהם, עדיין הכנסת רואה את זה שעסקים גם בצפת, אין היגיון שהם לא יהיו במסלול מחזורים. במה שונה צפת מקריית שמונה וממקומות אחרים, ואפשר להגדיל. עשו את זה. אני מזכיר לכולנו שעשו את זה בחרבות ברזל, הגדילו בחרבות ברזל יישובים עד קריית אתא אני מזכיר לכולנו, בחודשים מסוימים גם קריית אתא קיבלה מסלול מחזורים. דרך אגב, עשו את זה בעבר גם בדרום וגם בצפון. דבר אחרון שאני רוצה להזכיר לכולנו הוא הנזק המתמשך. תזכרו טוב שמינואר 2024, למרות שיש ירידה משקית עצומה במחזורים ועסקים נפגעו, הם לא קיבלו פיצוי. קיבלנו רק את אוקטובר, נובמבר ודצמבר. כל המצטבר הזה ביחד חייב להביא אותנו לדברים שהבאנו, גם להגדלת המחזורים וגם לכל הנושאים שציינתי. תודה על הזמן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גפני, בבקשה. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ממש בקצרה כי נראה לי שאנחנו חוזרים על אותו דיון כבר הרבה מאוד פעמים כאן בוועדה. אני לא מבין למה משרד האוצר לא לקח את כל הדיונים שקיימנו – קיימנו דיונים על הכול. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה לא באמת לא מבין. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> גפני, אני גם לא מבין. תסביר לי. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> התקיימו דיונים גם לגבי החקלאות והתקיימו דיונים לגבי התיירות. הרי זה באמת עוול שאין כדוגמתו. דיברו איתי, כתבו לי גם מכתב ודיברנו על העניין הזה. הרי זה ברור שהיה צריך להגיע לפתרון שיכסה את כל אותן בעיות שהתעוררו במשך כל השנים. לצערי הרב, עברנו כמה אירועים קשים שהיו בעניין הזה. למה אי-אפשר לקחת את מה שסוכם בעניין הזה – לא להביא את זה יום חמישי; להביא את זה לפני כמה ימים לשולחן הוועדה. להביא את כל מה שהיה, להביא את כל הדיונים שהתקיימו בעניין הזה. להביא את התוכנית. למה אנחנו צריכים להתחיל לקיים דיון על היישובים הדרוזיים, על כפר ורדים? דיברנו על זה כבר. למה צריך לדבר עוד פעם על החל"ת? כשקטי שטרית התחילה לדבר, חשבתי שבאמת הולכים להעביר את הדיון לוועדה לזכויות הילד. הרי זה כמו שילד בא למעון, הוא אומר: מודה אני לפניך, והוא חוזר על עצמו. בכל שנה אותו הדבר. למה אי-אפשר לעשות את זה? אדוני היושב-ראש, הם מביאים את זה לכאן מאוחר; הם מביאים את זה ורק עכשיו מתחילים את הדיון כאילו מהתחלה, כאילו אנחנו מדברים עכשיו על 1948. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא רק שהם מביאים מאוחר, הם גם אומרים שאנחנו מעכבים את זה. אנחנו מעכבים את זה. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> על סעיף 46 מתקשר אליי מישהו כל הזמן, ואומר: תשמע, משרד האוצר אומר שאתם מעכבים את זה בוועדה. אתה מבין? זה נמצא שם שנה. אני מקבל את מה שאמר ינון. רשות המיסים עושה עבודה נאמנה. באמת. אני אומר את זה ברצינות ואני מכיר טובה. אני זוכר שפניתי אליהם כשהיו בעיות בעניין הזה. הם עושים את העבודה. הרי אצלי נפל טיל. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תגיד, פתחת פנייה במס רכוש על זה? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אגב, ראש הממשלה עשה על זה 1.7 מיליון בחלון בקיסריה. בטח אצלך זה - - - << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> לא למדתי שום דבר. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> יהיה דיון חסוי על זה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> חייבים דיון חסוי. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> רשות המיסים שלחה לשם שני אנשים, ואני, ברוך השם, מודה להשם על הניסים שהיו שם. אני לא מבין למה אנחנו חוזרים על הדיון הזה. למה אי-אפשר לבוא כמו בן אדם נורמלי ולהגיד: היו כך וכך ימי מלחמה עד עכשיו, היו כך וכך ימי מלחמה בפעם הקודמת? ללכת לפי אותו תעריף, לפי מספר הימים. אנחנו מתווכחים על החל"ת? יש לנו הסבר לעניין הזה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה, אדם בלומנברג, ההסתדרות. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> צוהריים טובים, שמענו פה הרבה בעלי עסקים וארגוני מעסיקים, אבל בסוף אנחנו מדברים פה על פתיחה של מתווה הפיצויים. אחרי ההיפופוטמים אנחנו צריכים לדבר על העובדים. יש לנו מאות אלפי עובדים שיצאו לאבטלה סמויה בשבוע הראשון. במקרה הטוב עוד יצאו לימי חופשה על בסיס הזכויות שלהם, ובמקרה הפחות טוב פשוט לא נקראו למשמרות. אנחנו מדברים על מאות אלפי עובדים, וכ-25% מהמשכורת שלהם בחודש מרץ נפגעה. הם יצאו לחופשת הפסח בלי יכולת לרכוש סל מוצרים בסיסי. יש לנו פתרונות לזה. יבוא משרד האוצר ויגיד: כן, יש מסלול הוצאות החזר הוצאות שכר, 75% מההוצאות השכר, מוכרות. אני מזכיר רק בשביל העובדות, שמדובר במסלול שהוא עד 400 מיליון שקל. עסקים מעל 400 מיליון שקל מעסיקים 60% מכוח העבודה במגזר הפרטי, כלומר 60% מכוח העבודה במגזר הפרטי, לא מכוסה דרך המתווה. כמו כן, מדובר בירידה מינימלית של 25% במחזור. אני מזכיר שיש עובדים שנעדרו, גם אם לא שלחו אותם הביתה. כלומר, יש מאות אלפי הורים לילדים, שמוסדות החינוך היו סגורים ולא יכלו להגיע למקומות העבודה; עובדים עם מוגבלות, שהמוגבלות שלהם מנעה מהם להגיע למקומות העבודה, או מקומות עבודה שהיו סגורים עקב הנחיות פיקוד העורף, ולא יכלו להגיע לעבודה גם אם הם רצו. כל אלה לא קיבלו מענה במתווה החל"ת בחמשת הימים הראשונים, הואיל והחל"ת המינימלי הוא עשרה ימים. אני מזכיר שאותם עובדים חזרו אחרי שבוע למקום העבודה, כדי לחזור ולהעיר את המשק, גם העסקים וגם העובדים חזרו להעיר את המשק. אותם עובדים שנעדרו חמישה ימים, היינו צריכים להגיד להם להישאר בבית עשרה ימים לפחות כדי שיקבלו את אותה תמורה. אבל בגלל שהם חזרו להפעיל את המשק, הם נפגעו פעמיים – או שירדו להם זכויות של החופשה, ועכשיו גינדי רוצה שהמעסיקים יקבלו על זה פיצוי, או שהם ירדו 25% בשכר שלהם לקראת פסח. יש לנו פתרונות לזה. בעבר היה מסלול שכר, וזה מסלול שקיים גם בשומר החומות וגם בחרבות ברזל, לפחות ליישובי הצפון והדרום. אלה מסלולים שמחייבים שיפוי של המעסיק על ידי המדינה, וחובת תשלום שכר לעובדים שנעדרו. יש לנו גם מסלול מחזורים, וגם במסלול המחזורים יש חובת תשלום שכר. אני מזכיר, אין חובת תשלום שכר במתווה הזה, כלומר הכסף הזה קודם כול ילך לממן שכירויות, ארנונה וכדומה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל איך? נאמר לי שהפיצוי הזה נקבע על בסיס שכר עבודה. שכר עבודה שאתה תובע זה שכר עבודה ששולם בפועל, לפי טופס 102. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> נכון, עד התקרה ועד 75% כפול שיעור הירידה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אולי נעלה את זה. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> 75% כפול 25%. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה מקבל 75% בתנאי ששילמת לעובד 100%. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה לא משלם לעובד 75%; אתה משלם לעובד 100%. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> אדוני היושב-ראש, אנחנו שמנו את המספרים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תהיה איתי, תקשיב לי. אני לא מבין מה אתה אומר, ואני אסביר לך למה אני לא מבין. אני לא מבין, מכיוון שבסיס הפיצוי הוא שכר עבודה ששולם בפועל. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> והוצאות קבועות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תסביר לי. הרי אני מקבל את הפיצוי שלי על בסיס עובדים ששילמתי להם שכר. עובד שלא שילמתי לו שכר, אני לא מקבל עליו פיצוי. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> כבוד היושב-ראש, בגלל התקרה הוא אומר את זה. הוא אומר את זה בגלל התקרה. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> ירון אלוף בלהסביר, ואני אשמח לנסות שלא יסבירו אותי. בסוף יש לזה תקרות, והתקרה היא עד השכר הממוצע במשק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> התקרה של הפיצוי. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> אני אסביר. מעסיק שיש לו מחזור של 399 מיליון שקלים, זה סדר גודל של 35 מיליון שקלים מחזור חודשי. 50% מהוצאות שלו הם שכר, פחות או יותר. בשירותים ובמסחר זה סדר גודל של בין 30% ל-50% הוצאות שכר. התקרה שלו היא 1.2 מיליון. האם הוא ישלם קודם ארנונה ושכירות, או שהוא ישלם לעובדים? התשובה היא שהוא יוציא את העובדים ולא יקרא להם למקום העבודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> רגע, אני לא מבין ואני אגיד לך למה אני לא מבין. בשביל לקבל 1.2 מיליון או בשביל לקבל כל דבר, הוא צריך להראות שהוא שילם בפועל שכר. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> לא, לא, לא. הוא צריך להראות שהוא הוציא או הוצאות קבועות או שכר. מכיוון שההוצאות הקבועות הן 22% לכל היותר, הוא קודם כול יצטרך לשלם את הארנונה ולשלם את השכר של המנכ"ל והסמנכ"ל לפני שהוא ישלם לעובדים. לכן, הוא יוציא או לא יקרא להם לעבודה. במקרה הטוב הוא יוציא אותם לעשרה ימים לפחות, ואז הם יקבלו דמי אבטלה, אבל במקרה הלא טוב הוא - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אם הוא מוציא אותם, הוא לא יוכל לקבל. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> לא, לא מדויק, אדוני. הוא מקבל על מי שהוא משאיר, אבל הוא לא חייב להשאיר את כולם. בניגוד למסלולים קודמים של מסלול שכר ומסלול מחזורים, שהוא יקבל את השיפוי ובתנאי שהעסיק את עובדיו ולא הוציא אותם לחל"ת, אין שום תנאי כזה בתזכיר. אין שום תנאי כזה. לכן, הוא יוציא לחל"ת את כל מי שלא מייצר לו פריון, ומי שיש לו עד תקרה של 600,000 או של 1.2 מיליון, שנשארו לו אחרי ההוצאות הקבועות - - - << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> לכן רצינו להגדיל את התקרה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, גינדי, לא, לא. ממש לא. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> ממש לא. זה בדיוק מה שהוא אמר. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> אני רוצה שכל שקל עודף שיינתן במתווה הפיצויים צריך לחלחל לעובדים. לכן צריך חובת תשלום שכר. הדבר השני הוא התחייבות מצד המעסיקים להרחיב את זה בצו הרחבה. תודה רבה. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> הבטחתי לך שאני אדבר בקצרה, ולכן לא הזכרתי את המעונות, לא הזכרתי את האירועים, לא הזכרתי את הצפון. אני מתכוון לכל הדברים שנאמרו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ברור. קרויזר, בבקשה. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, ראשית אני רוצה להודות לך אתמול על הזמן, הפניות והסבלנות שלך בהסבר לראשי הרשויות, בעיקר מהצפון, על הקושי והאתגר להעלות אותם כאן בזום. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה רואה את הדיון, ותחשוב מה היה קורה עכשיו עם 20 אנשים בזום. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> לכן אני מודה לך על הסבלנות ועל ההבנה. יש ראשי רשויות שקיבלו, ראשי רשויות אחרים שפחות קיבלו. יש ראשי רשויות, ולא מעטים, שהגיעו הנה. אלו שיש עבורם אתגר, אלו שנמצאים ממש בסמיכות ובצמידות לגבול, שלחו לכאן נציגים בכירים מאותן רשויות. אני אבקש לתת להם לדבר. יש העדפה וקדימות לראשי הרשויות, אבל מאחר והם לא הגיעו, אם אפשר יהיה לתת לנציגים שהם שלחו אפשרות לדבר. דבר שני, האמירה שלך הבוקר על ההגעה לצפון יחד איתי עם ועדת הפנים וועדת הכספים. אנחנו נגיע ביחד כהרכב ועדה עם החברים והצוותים שיוכלו לעלות. זה דבר חשוב להגיע לרשויות, לראשי הרשויות, אל העסקים, אל העצמאים, אל החקלאים ולראות מקרוב גם את הנזקים הגדולים שהתרחשו שם. לא פחות חשוב, גם את אופן הטיפול ואת מהירות הטיפול. לפני שאני אגע בנקודות, אני רוצה להתייחס לסיטואציה בצפון, ואחר כך לגעת בדברים שקשורים יותר אלינו, לתושבי הצפון, כי בשאר המתווים שנוגעים לעסקים בכל הארץ נגעו כאן החברים בצורה מאוד מדויקת. הצפון נמצא במלחמה, וצריך להבין את זה. כשמדינת ישראל חוזרת לשגרה והיא חזרה לשגרה, ברוך השם, תוך כדי המערכה ותוך כדי הלחימה וההכרעה של האויב גם האיראני הרחוק, בצפון זה לא חזר. בצפון יש מלחמה שמתרחשת מאוקטובר 2023, וצריך להיות שם. צריך לראות את זה, צריך להיות בלילה ובמהלך היום כדי להבין מה קורה שם. פעם אחת אתה מתעורר בלילה מפיצוצים של צה"ל, שמשגר עם סוללות תותחים שנמצאות בסמיכות ובצמידות לאותם יישובים. זה בסדר, זה רעש משמח. אתה גם שומע ומתעורר מהפיצוצים בתוך לבנון, וגם זה דבר טוב ומשמח. לצערנו, אתה ממשיך להתעורר מהנפילות ומהכטב"מים. דרך אגב, יש לא מעט נפילות שמגיעות ללא התרעות וללא אזעקות. זה קרה לא מעט אצלנו בגולן בשבועיים האחרונים. צריך להבין שההחרגה של יישובי הצפון והמתווה שמגיע להם, גם אם זה לרווחים, לא יכול להתייחס לשנים שגם ככה הייתה בהן פגיעה. לא ב-2024, לא ב-2025. ב-2023 אפשר איכשהו לתת כיוון, ושמעתי את ההערה של גינדי. זאת הערה נכונה, ולכן צריך לפתור את הפלונטר. זה דבר שעלה גם בנושאים הקודמים וצריך להבין שגם היום, כשמדינת ישראל חזרה לשגרה, אף אחד לא מגיע לצפון, גם לא לאזורים היותר מרוחקים מקו הגבול. כשתושב במרכז או בחיפה רוצה ללכת ולנפוש בגולן או בגליל, מלבד האנשים הטובים והתוצרת הטובה של האנשים שגרים שם, הוא מקבל את המקום. את זה אי-אפשר להביא לו, ואת זה גם אי-אפשר היה לשנע. בשונה מהרבה מאוד עסקים שהצליחו להמציא את עצמם מחדש במהלך המלחמה, עברו לשיטה של מכירה מקוונת והעתיקו עסקים, אולמות, צימרים וחקלאות אי-אפשר לשנע למרכז. אין מה לעשות. לכן, צריך להיות מסלול ייעודי חשוב לתושבי הצפון, בואכה נהריה, קריית שמונה, קצרין, כל היישובים, לא לפי הנחיות פיקוד העורף. זה חוזר על עצמו בכל דיון מחדש כאן, לא בגלל שמי שפינו אותו או לא פינו אותו, או לא בגלל שהוא מוגדר באיזשהו מרחק מסוים מקו הגבול או מקו כחול. בסוף, הצפון, הגליל והגולן הם מרחבים גדולים ויש הרבה יישובים. שמענו פה על צפת או על כרמיאל, או על יישובים פרטניים שבכל מקרה נופלים בין הכיסאות בהגדרה אם הם יישובי ספר או קו עימות או בכל הגדרה כזאת או אחרת. הם עדיין סובלים במשך כמעט שנתיים וחצי, ולכן המתווה צריך להיות ייעודי ומוגדר בצורה שונה משאר חלקי הארץ. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> התקיימו דיונים על הדברים האלה. זה לא דבר חדש. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> נכון, התקיימו דיונים. זה לא דבר חדש. אני מזכיר מה שאתה אמרת, הרב גפני, שאנחנו לא ממציאים את הגלגל. זה חוזר על עצמו בכל פעם, ובאמת היה אפשר להניח פה איזשהו מתווה קבוע. כשמדינת ישראל נכנסת ללחימה, ואנחנו יודעים שככל הנראה תהיה עוד לחימה, אם זה יהיה מול אויבים רחוקים יותר אפילו, אבל תהיה עוד לחימה בעתיד הקרוב או הרחוק, שיהיה משהו מוכן. זה דבר נכון, ובתוך זה אולי אפשר היה להגדיר ולבחון מחדש את ההגדרה של הטבות המס ליישובי הצפון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא פה. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> נכון, אבל אני חושב שזה צריך להיות מונח על השולחן. דבר אחרון, בנושא מס רכוש, במשך שנתיים וחצי כמעט, גם כאן בוועדה ובוודאי כל מי שמסתובב בשטח שומע רק דברים טובים. שמענו את זה גם עכשיו ממך, הרב גפני, שהבית שלך נפגע. אני חושב שגם הרכב של פינדרוס נפגע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גם הבית שלי נפגע. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> גם הבית שלך נפגע. מי שנמצא, מכיר ויודע שהם עושים עבודה שראויה לכל שבח, אבל אני כן רוצה לומר שבשבועות האחרונים אני שומע על שינוי גישה כלפי עסקים, כלפי תושבים, כלפי נפגעים. אני אומר שזה חריג, ולכן אני מעלה את זה כאן. בחריג לחלוטין ממה שהתרגלנו בשנתיים וחצי האחרונות, אבל זה כן מגיע מהשטח, מגיע מבעלי עסקים ורשויות. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> מה השינוי? << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> מקבלים קצת יחס אחר, קושי מאוד גדול לקבל את ההוכחה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש הרגשה שמישהו נתן ברקס. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> לא פניתי לאמיר, לא הסתכלתי עליו אפילו, כדי שחלילה לא ישתמע. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> יש הרבה פגיעות ויש הרבה תביעות. זה הגיוני. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> לא הסתכלתי לפה וגם לא אמרתי את השמות, כדי שחלילה לא ישתמע שזה מגיע מכם, שאתם יושבים פה, ולכולם יש הערכה רבה על העשייה שלכם. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> הם נמצאים בשטח, גם בקריית שמונה. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> לכן אני אומר שזה לא הם. יכול להיות שזה הגיע מגבוה יותר. יש אמירה בשטח, הרגשה שמישהו נתן ברקס. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> יש את אמיר דהן, והגבוה יותר זה טראמפ. למי אתה מתכוון? << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> ההוא שביניהם. אלה הנקודות, תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. שחר תורג'מן. << אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >> תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להשתמש במטאפורה. מה ההבדל בין בטרייה לגנרטור? אנחנו משתמשים הרבה בבטריות וזה משהו חשוב. בטרייה מעבירה זרם ממקום למקום, וגנרטור זה מחולל זרם. בטרייה זה דבר חשוב, והסקטור הציבורי הוא בטרייה. הוא מעביר זרם ממקום למקום, אי-אפשר בלעדיו ועיננו לא צרה בסקטור הציבורי. אבל מחולל זרם זה הסקטור הפרטי. בלי הסקטור הפרטי אין תוחלת לבטרייה; בלי הסקטור הפרטי, כשהסוללה הזאת נגמרת, הדבר הזה הוא אבן שלא ניתן לעשות בה שימוש. מה שקורה באירוע שאנחנו נמצאים בו כרגע, מתווה הסיוע לעסקים זה מילים לא נכונות. זה מתווה השקעה בעסקים. לא מסייעים לעסקים, העסקים הם מחוללי הזרם, הם מניבים מיסים כדי שאפשר יהיה לעשות חינוך, בריאות וביטחון, ואי-אפשר בלי הדברים האלה, אבל אלוהים אדירים, ההפכו היוצרות – כאילו אנחנו בעדיפות ב', והסקטור הציבורי בעדיפות א'. אלוהים אדירים, על מתווה החל"ת אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, להצהיר פה שזה לא עובר אותך, שאתה מתקן את מתווה החל"ת. כל המנגנונים בכלל לא מעניינים. עובדי הסקטור הפרטי צריכים לקבל ימי חל"ת מהיום הראשון ועד היום החמישי. גם ככה הם מקופחים, התקרה שלהם היא 13,700 והם יקבלו רק את הנתח היחסי. דרך אגב, גבולות החוצפה – חיפשתי מטאפורה אבל היא לא מתאימה לפורום הזה. אני לא יכול להשתמש בה. הכי עדין שאני יכול להגיד זה להשתין מהמקפצה. איך העזתם, איך העזתם לתפור מתווה שנותן לסקטור הציבורי מאה אחוזים מהשכר בשבועיים הראשונים, 90% מהשכר בשבועיים הבאים, ומי שחס וחלילה מהסקטור הציבורי נתקע בחו"ל – בקפריסין, ביוון, בארצות הברית, בתאילנד – ולא הצליח להגיע לארץ, יקבל 80% משכרו. עובדי הסקטור הפרטי יקבלו אפס נקודה אפס נקודה אפס משכרם עד תשעה ימים ברצף, כולל. איך העזתם בכלל? מאיפה גייסתם את הבושה? ואל תגידו לנו שאלה לא אותן אוכלוסיות. הרי אנחנו מופלים לרעה מלכתחילה בסקטור הפרטי ויש תקרה לגובה השכר. בסקטור הציבורי אתה יכול לקבל 20,000 שקל, 30,000 שקל, אם יש כאלה שיש להם שכר כזה או יותר, והם יקבלו 100% משכרם. הוועדה הזאת מתנהלת באופן מוזר. בקטעים מסוימים אין קואליציה ואופוזיציה. זה קרה גם בפטור ממע"מ, זה קרה גם בעם כלביא, וזה קורה גם פה. יש פה יושבי-ראש שהצליחו, גם גפני בתורו וגם אדוני היושב-ראש, להתעלות מעל אופוזיציה וקואליציה ולעשות את מה שהשכל הישר אומר. אז השכל הישר אומר שכדאי לך להשקיע בי. אני מחזיר תשואה עשרות מונים מכל גוף אחר במשק הישראלי, אלוהים אדירים. אז תשקיעו בנו, ולא צריך לריב כל הזמן. אני לא רוצה לדבר על נוהל לחיצת כפתור. בואו נדבר על דבר נוסף, המשכיות עסקית. ככה אתם קוראים לזה, נכון? המתווים האלה לא נועדו לפצות את העסקים על אובדן רווחים, ואין לנו ויכוח איתכם. הם גם לא נועדו לכסות על כל הנזק שנגרם לנו. הם נועדו לייצר המשכיות עסקית, אז בואו נבדוק את זה. המשכיות עסקית לפי BDI - 65,000 עסקים נסגרו או פשטו את הרגל ב-2025; 61,000 עסקים נסגרו ב-2024. דרך אגב, באותן שנים נפתחו 38,000 ו-38,000. אנחנו במאזן שלילי, שלילי של למעלה מ-20,000 עסקים ב-2024 ואנחנו נשבור שיא. שברנו שיא בשנה שעברה ונשבור שיא גם בשנה הזאת אם המתווה הזה לא יהיה מתווה ראוי. אנחנו סעיף השקעה, לא סעיף הוצאה. עם כלביא נמשך 12 יום, וברור שהמתווה של עם כלביא – אני מצטט את ה-BDI. כפיר, אתה מוזמן לבדוק ב-BDI. דיברנו על מתווה עם כלביא, 12 יום לא דומים לא ל-40, לא ל-45 ולא למשהו דומה לזה. לכן, צריך לעשות עדכונים גם של התקרות וגם של המקדמים. שני יושבי הראש – יושב הראש הנוכחי ויושב הראש הקודם – כבר סיכמו בעבר שתיירות היא הגוף הראשון שנפגע והאחרון להתאושש. תיירות, כנסים, אירועים, אטרקציות. צריך איזו התייחסות, איזה זום-אין פנימה כדי לייצר מתווה מיוחד. אני מציע לפורום לעשות סוף-סוף את מה שאמרתם גם בפעמים הקודמות – תתפרו לסגמנטים האלה מתווה מיוחד. תתפרו. עסקים למעלה מ-400 מיליון שקל – אדוני היושב-ראש, כמו שאמר נציג ההסתדרות, עסקים שהם למעלה מ-400 מיליון שקל, מעסיקים 60% מהעובדים במשק הישראלי. אני לא חושב שהם צריכים להיות מקופחים. אם ניקח דוגמאות לעסקים מעל 400 מיליון שקל שנפגעו אנושות, אף אחד פה בוועדה לא יתווכח עם זה שחברות תעופה ישראליות הן דבר חיוני שאי-אפשר בלעדיו. לפני שנתיים-שלוש הלינו, ואני מקווה שעכשיו כולם יודעים שבלי חברות תעופה ישראליות אי-אפשר לחלץ את האזרחים ואי-אפשר להטיס אותם. אלה חברות מעל 400 מיליון שקל. מישהו מדמיין לעצמו שאנחנו נוציא אותן מחוץ למתווה? מישהו מדמיין? דרך אגב, החברות שמדברים עליהן בדרך כלל, אופנה וכן הלאה, יש לי חדשות בשבילך, כפיר, הן כנראה לא יהיו במתווה. אתה יודע למה הן לא יהיו במתווה? גם אם תסכם עם חברות מעל 400 מיליון שקל הן לא יקבלו אגורה אחת, כי מרבית החברות שאני בדקתי לא נפגעו מעל 25% במחזור. אז מי שזה מפריע לו, שגורם כזה או אחר עשוי לקבל, תנוח דעתו. הם לא יקבלו אבל כדאי מאוד שהם לא יהיו בני ערובה של כעס, שנאה או החרגה של גורם כזה או אחר. כדאי מאוד. לגבי ארנונה, אני מציע לכולנו לנהוג בארנונה מנהג קורונה. אל תפצו אותנו, לא רוצים פיצוי. תפצו ישירות את הרשויות המקומיות. אנחנו לא נבקש שום פיצוי במתווה, כי זאת לא הוצאה שלנו, ואז אף אחד לא ילין עלינו. קחו, תוציאו את זה החוצה מהמשוואה ותפטרו אותנו. אני לא מבין למה לא עשו את זה עד עכשיו. לסיום, אני מבקש רק דבר אחד. אני מזכיר לכולנו, וזאת פעם שלישית שאני אומרת את זה, אנחנו סעיף השקעה, לא סעיף הוצאה. תשקיעו בנו, וזאת עסקה מדהימה להשקיע בנו. אנחנו מניבים תשואה מטורפת, דו-ספרתית, בכל שנה עבור האוצר. אני מוכן להשקיע בחיים שלי וגם אתם. הרי הנדל"ן מרוויח תשואה של 2.5%-3% תשואה. אנחנו תשואה מטריפה. הבורסה בעולם, ממוצע התשואה הוא 7%. העסקים בישראל מניבים לך תשואה דו-ספרתית. תשקיע בעסקים, תקבל החזר ראוי. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת פרקש, בבקשה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על הדיון, וגם על הסבלנות. אתה נותן לכל אחד לדבר ארוכות ומקשיב לאנשים. אין לי הרבה מה להוסיף על כל מה שנאמר כאן, ובהמשך לכל הסוגיות שעלו שכולנו מכירים. אני רוצה להתחבר למה שאמר הרב גפני. גם הרב גפני כיו"ר ועדת הכספים – אתה היית חלק ממתווה הפיצויים הראשון בתחילת המלחמה, לפני שלוש שנים, בסבב הראשון. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> יותר. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> נכון. בשלוש השנים האחרונות, בסיבוב הלחימה הראשון בממשלה הזאת, הוא היה יושב-ראש ועדת הכספים. ישבנו כאן לילות כימים ואני מצטרפת לכל מה שאמרת. אני חושבת שכולנו מדקלמים את הסוגיות, אנחנו מכירים את הסוגיות ואני שואלת למה. אני שואלת למה – עוד פעם ארנונה, עוד פעם חל"ת, עוד פעם יישובי קו עימות, עוד פעם כפר ורדים, עוד פעם תיירות, עוד פעם מורי הדרך. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> עוד פעם הצפון. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> עוד פעם קריית שמונה, עוד פעם הצפון, עוד פעם האולמות. הדבר היחיד שאולי אנחנו יכולים לדבר עליו כרגע, זה להעלות בצורה מאוד אגרסיבית את המקדמות בגלל העיכוב בטיפול. אי-אפשר לדבר על אחוז המקדמות כמו שהיה בסבבים הקודמים. אני לא רוצה לגזול זמן מאנשים שאומרים דברים מאוד חשובים, אבל אני כן רוצה לומר מילה על התהליך, לשתף ולהזכיר לנו את העובדות, היושב-ראש. גפני זוכר אותן היטב כי הן התרחשו אצלו כיו"ר ועדת הכספים. ב-23 ביוני 2025 אתה יו"ר ועדת הכספים, תראה מה אני כותבת: הבוקר היום העשירי למלחמה, הצעתי שבמקום שמאות אלפי עסקים ועובדיהם יהיו בחוסר ודאות, אין סיבה שלא נחוקק חוק מסגרת עם מנגנון קבוע לפיצוי עסקים עם אירוע שבו כלל המשק סגור. אני שמחה שיו"ר ועדת הכספים ושר האוצר תומכים בהצעה הזאת לחוק מסגרת קבוע. שבכל פעם יהיה חוק, מה שנקרא בלחיצת כפתור, ומראש הדיון יתחיל בכל ההתאמות שאנחנו מדברים עליהן כאן. פעם אחרי פעם הוא ילך וישתפר. אתה זוכר את הסיכום הזה? << קריאה >> משה גפני (יהדות התורה): << קריאה >> כן. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אתה ניהלת את הדיון ואמרנו שהפעם החוק יכלול גם מנגנון מאוד רזה בלחיצת כפתור. זה היה ביוני 2025 וזה לא קרה. גם אתה, אדוני היושב-ראש, ובאמת בצדק - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כאן זה יקרה, גברתי. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> חוק מסגרת? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> קודם כול, זאת בשורה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יקרה, יקרה, בעזרת השם. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> היה שווה להגיע לפה. אתה יודע, הגעתי לפנות בוקר. אני אומרת לך, חנוך, שאם זה יקרה, זאת בשורה. כבר שמענו על זה. שר האוצר הבטיח לרב גפני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יקרה בעזרת השם. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בוא נראה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא קשור להבטחות. יקרה, בעזרת השם. אנחנו נדאג שזה יקרה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני אעשה הכול כדי לסייע בעניין הזה, והרעיון הוא באמת משהו מאוד רזה. יכולנו להתחיל את הדיון הזה ממקום אחר. דבר שני שאני רוצה לומר, הערת כאן לנטע, הערת לכפיר על המועד שבו הם הגישו לוועדת הכספים את הבקשה. אני רוצה לומר משפט, שהביקורת היא לוועדת הכספים, לא לנטע ולא לכפיר ולא לאמיר ולא לאנשי האוצר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> במה נטע הרגיזה אותי? היא באה ואומרת לאנשים ברשת ב', בתאגיד השידור הציבורי. איפה אתם הייתם חודשיים? כמה פעמים דיברנו איתכם פה: איפה המתווה? איפה המתווה? באמת. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בכל זאת, אני רוצה לשים את הזרקור איפה שצריך לשים אותו. העיכוב במתווה הוא לא בגלל משרד האוצר; העיכוב במתווה הוא בגלל שר האוצר. זה כמו שהעיכוב בתקציב לא היה בגלל פקידי האוצר, העיכוב בהגשת התקציב היה בגלל שר האוצר והשיקולים הפוליטיים. החבר'ה יודעים לעשות את זה באמצע הלילה, הם היו מוציאים את החוק הזה, נכון? יש כאן שר אוצר שלקח את הזמן, שהיו לו דברים יותר חשובים לעשות – פטור ליהודה ושומרון, לטפל בכספים הקואליציוניים לסטרוק, עוד 800 מיליון שקל למשרד של סטרוק בימים של מלחמה, עוד כסף לבסיס התקציב. אתה יודע את העובדות. זה לא בשולחן שלך, חנוך, ואתה יודע שכשיש לי ביקורת, אני אומרת לך, היושב-ראש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ברוך השם. << דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> שר האוצר, שלא יתחבא מאחורי הפקידים שלו והם לא צריכים לקבל את הצעקות. את החומר הם היו מגישים בזמן, וגם התקציב היה מוכן עם רפורמות וקיצוץ בכספים הקואליציוניים. הערה שנייה על התהליך, וההערה שלי היא למנכ"ל משרד התיירות. אני חושבת שהוא הלך. אתה יודע שבעוונותיי הייתי שרת תיירות בקורונה. מאוד התרגשתי מדברי הקוננות והקינה של מנכ"ל משרד התיירות על התעשייה החשובה הזאת שאין לה פיצוי, איפה מורי הדרך, איפה כל הדברים. אתה יודע, כמעט שכחנו שהשר שלו הוא אחד האנשים הכי חזקים בממשלה. אתה בא לכאן כדי לבכות אחרי 46 ימים? אחרי שלוש שנים של מלחמה? כשרת תיירות בקורונה עשינו את חוק איים ירוקים – אתם זוכרים את זה. הצלנו את ים המלח ואת אילת בחוק. אני ויולי אדלשטיין העברנו את חוק איים ירוקים כדי להציל את אילת וים המלח לפני שהיו חיסונים. אני העברתי בממשלה פיצויים 400 מיליון שקלים לתיירות. עשינו מסלול מיוחד למורי דרך כדי לשמר אותם. אתם זוכרים את זה? הינה, אומרים לי כאן אכן. מסתבר שכשרוצים יש ממשלה, יש שרים שיכולים לעבוד. איך שר התיירות שולח את המנכ"ל שלו לקונן כאן? זה לא אישי, הוא מתכוון לטוב. השר חיים כץ לא יודע לטפל בתעשיית התיירות? אני באמת שואלת אותך. אלו שתי ההערות שלי והלוואי שבזכותך נעשה פה חוק מסגרת רזה, שייעל את התהליכים. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. רמי בז'ה, בבקשה. << אורח >> רמי בז'ה: << אורח >> תודה. אני יושב-ראש פורום העצמאים והפרילנסרים מבית ההסתדרות. כבוד היושב-ראש, הגעתי הנה ובדיוק מעבר לכיכר נמצא בניין משרד האוצר. שם הם מדברים הרבה מאוד על מקרו כלכלה, מטפלים במקרו כלכלה ומספרים כנראה לשר האוצר שבמקרו כלכלה אנחנו בצורה מדהימה והכלכלה הישראלית מאוד חזקה. ככה גם יועץ ראש הממשלה לענייני כלכלה טוען, פרופ' אבי שמחון, שהכלכלה איתנה וחזקה מאוד. אבל כאן, בבניין הזה, אדוני היושב-ראש, מעבר לכביש, נמצא הבית של העם. לא משרד האוצר, כאן משכן הכנסת. והינה, הציבור שזה הבית שלו, יושב כאן מסביב. בעיקר מסביב לשולחן הזה ומפרנס את השולחן שיושב מסביבו. אנחנו מייצגים את המיקרו כלכלה ואנחנו נמצאים במצב קשה מאוד. לכן, אני לא רוצה לחיות במדינה שהכלכלה בה חזקה, אבל האנשים בה חלשים מאוד, בעיקר העצמאים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מצבה הכלכלי הטוב של מדינת ישראל פוסח על מרבית אזרחיה. << אורח >> רמי בז'ה: << אורח >> יפה אמרת. אני לא מכיר את הסיסמאות האלה. אני יודע שאני פוגש כל היום עצמאים ופרילנסרים שנמצאים במצב קשה מאוד. חברות וחברים, אנחנו לא מבקשים התחשבות מצידכם, אנחנו לא מבקשים חסדים, לא גמ"ח, לא נדבה ולא צדקה. אנחנו מבקשים צדק, ואנחנו מבקשים את הצדק הזה, בדיוק כמו ששחר תורג'מן אמר, כי אנחנו היחידים שנחזיר לכם. אגב, מי שהחליט על מתווה הקורונה היה ממשלת הליכוד שלכם. ממשלת הליכוד – שלא ירביצו לי ידידיי משמאל, חברי האופוזיציה – נתנה מתווה קורונה שהיה סביר. הוא לא היה מדהים, אבל הוא היה סביר. ומה הוכח? שבמתווה סביר אנחנו ב-2022 וב-2023 החזרנו במיסים ושיקמנו את הכלכלה על פי הנתונים, מהטובים בעולם ומהמהירים בעולם. הצלחנו להתאושש. ומה קרה בשנתיים האלה? שילמנו המון מיסים. לכן הכלכלה חזקה, בדיוק כפי ששחר אמר. תנו לנו, אנחנו נחזיר. אנחנו היחידים שנחזיר לכם. המועקה היא מועקה מצטברת ומצוקה מצטברת, כמו שאמר חבר הכנסת נאור שירי. הכאב הוא גדול. מכיוון שאני לא רוצה לחזור על הרבה מאוד דברים שנאמרו, אני רק מקווה, כבוד היושב-ראש, שבאמת תקשיבו לירון גינדי כי הוא איש מקצוע, הוא לא פוליטיקאי. הוא אמר כאן דברי טעם, ואם תהיו קשובים לו כפי שאמרת, אני אחסוך הרבה מאוד מהדברים. איך אתה אומר? תגיד לי מה אתם דורשים. אנחנו דורשים שתקשיבו לאנשי מקצוע כי הם יודעים מה הם אומרים והם יודעים איך המשק עובד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> באתי ביום הראשון לשבת איתו במיוחד. << אורח >> רמי בז'ה: << אורח >> נפלא. אני ממש מכבד את זה, ואני מקווה שייצאו מזה דברים טובים. אני בטוח. אגב, פורום העצמאים בבית ההסתדרות הוקם ביוזמתו של יושב-ראש ההסתדרות בקורונה, בדיוק כדי להשיג, להקים מתווה של נוהל לחיצת כפתור – הסדר בשעת חירום. תראו מה קרה מאז, שש שנים. שש שנים של גלי צונאמי, אחד אחרי השני, מכים בנו שום ושוב, ועדיין מתווה אין. מתווה קבוע. הינה עוד הוכחה, אמיר דהן – אגב, אתה עושה עבודה נפלאה ומגיע לך צל"ש – הינה עוד דבר שהוכח, שאם תיתנו מתווה בהסדר קבוע, זה יעלה למדינה פחות. זה יעלה למדינה פחות, כי הרי בא שר האוצר אחרי זה ושאל: מה זה, זרקו עליכם כסף עם מסוקים וזה יותר מדי וכו'. אבל אם יהיה מתווה, הוא יהיה בשום שכל, מראש וביוזמה שלכם. הוא יעלה למדינה פחות ואנחנו נרוויח ודאות ושקט. אתם תרוויחו שקט תעשייתי, כבוד היושב-ראש, כדי לנהל את הדברים היותר חשובים כנראה לכם בזמן חירום. הואיל ויש לי רשות דיבור ואני בא מסקטור, מענף שנפגע במיוחד ממש ממש – אני מפיק, אני לא כלכלן – ענף ההפקות הפרטיות והאירועים הפרטיים בישראל נפגע אנושות ממש. שש שנים אנחנו לא מצליחים להרים את הראש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה אתם דורשים? << אורח >> רמי בז'ה: << אורח >> אנחנו דורשים מתווה מותאם עם אדפטציה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> איזה מתווה? << אורח >> רמי בז'ה: << אורח >> יש. אדון פסטרנק הכין מתווה ואם אתה תקרא אותו תמצא בו פתרונות. גם ירון גינדי שעושה איתנו זומים אין-סופיים בעניין הזה יודע לעשות אדפטציה שמותאמת באמת לאנשים עם נזק מתמשך. אנחנו לא נצליח לקום ביום אחד; אנחנו לא חנות פרחים. אני לא אקנה פרחים טריים, אפתח את החנות בבוקר בקניון, ויעמוד תור בקופה. אני צריך לחשוב שוב על יוזמה חדשה, להחתים מפיקים, מנהלים, תאורנים, מגבירים, מפיקים בפועל, נגנים, אומנים כדי להרים הפקה, אירוע או פסטיבל, וזה לוקח חודשים. הרבעון שלנו שהוא הפיק השנתי שלנו, כבודו – הפיק השנתי מפורים עד עצמאות – נעלם לנו. לצערי, אפשר להגיד קדיש על 2026 בענף האירועים ההפקות הפרטיות. סליחה שהשתמשתי במשהו כל כך דרמטי, אבל זה דרמטי, שלא נאמר טרגי בענף שלנו. אני מכיר את הקלישאה הידועה שאומרת: למה לא השארתם גרוש לבן ליום שחור? אבל רוב הימים שחורים כאן מ-2020. כמה גרושים לבנים אני יכול לשים בצד? אני צריך בנק של גרוש לבן. אין לי לא בנק ולא גרוש. אנחנו לא יכולים לעמוד בזה, אם לא יהיה משהו שיציל ויגשר לנו על התקופה. בענף הבידור והאירועים, מה שנקרא באנגלית show business, אין לנו לא שואו ולא ביזנס. מ-2020 לא מצליחים להרים את הראש. יושב כאן מפיק ותיק מאוד, אלי מנטבר, שלא מצליח להרים את הראש. מאחוריו עומדת הזמרת לילה מלקוס שאין לה עבודה כבר הרבה מאוד זמן. פגשתי אותה מופיעה הרבה מאוד לחיילים וללוחמים במלחמה הזאת שנתיים וחצי בהתנדבות. והינה, שוב, אף אחד לא דואג לא לה ולא למפיקים, לא לענף הזה ולא לאירועים. לא ייתכן שיהיה דבר כזה. חייבים להסדיר את זה, חברות וחברים. מלביצקי, זה הצ'אנס שלך להיכנס להיסטוריה, ואני אומר לך את זה באמת. זה לא קשור בכלל לפוליטיקה, וכמו שרועי אמר, זה עוול היסטורי. העצמאים כאן תמיד סבלו ופתאום נחשפנו בקורונה לזה שפשוט אין לנו זכויות נגד החשבונית שאנחנו מוציאים, נגד החובות והמחויבויות. זכות אחת לא מצאתי לעצמאי, זכות אחת. אני רוצה לסיים ולהגיד שראש הממשלה שלנו משתמש הרבה מאוד בדוגמאות של צ'רצ'יל. גם הוא ואפילו אשתו מצטטת את צ'רצ'יל. בזמן הבליץ הגדול בלונדון בשנת 1945, צ'רצ'יל הוציא מתווה תוך כדי המלחמה, תוך כדי הבליץ הגדול ישבו אנשים מתחת במרתפים בלונדון, מתחת לאדמה חודשים. זה לא היה 30 יום, 40 יום, 50 יום. אני לא זוכר איך קוראים לזה באנגלית, אבל אפשר להיכנס לגוגל ולראות את זה, אבל זה היה המשכיות הכלכלה, כפי שאמר שחר תורג'מן. הוא הבין שצריך להזרים כסף מייד לעסקים, ולא לחכות לאחרי המלחמה. פקידי האוצר, אני קורא לכם לפגוש – נעים מאוד, תזרים; נעים מאוד, אוצר. אולי מלביצקי מבין את זה כי הוא היה פעם איש עסקים, אבל משבר תזרימי מקריס עסקים, בעיקר עצמאים קטנים. אם אין להם תזרים מיידי, הם פשוט קורסים. כשבתים קורסים, בכל בית אב יש גם שכיר וגם עצמאי, וגם בסקטור הציבורי. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> מה זה פקידי האוצר? תן לנבחרים - - - מה זה הפקידים? << אורח >> רמי בז'ה: << אורח >> אני לא יודע. אתה התלוננת קודם שלא הצלחתם להעביר את זה, אז איזה מין יושב-ראש ועדת כספים שלא נתת להם? << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> נכון, הנבחרים. אנחנו. הפקידים יעשו את זה? ראש הממשלה שלך. << אורח >> רמי בז'ה: << אורח >> אמיר, אני יודע שכבר שש שנים אתה אומר לנו ואתה רוצה, זה לא שאתה לא רוצה, שאי-אפשר לעשות בידול של ענף מסוים. זה מאוד קשה לעשות הפרדה, דיפרנציאציה בפיצויים לסקטור מסוים. אבל אם היה לי עובד שהיה אומר לי כל הזמן רק מה אי-אפשר, הייתי מעביר אותו מתפקידו ומוצא מישהו שאומר שאפשר. בואו תגידו לנו איך אפשר. ציינתי, אמיר דהן, שלך מגיע צל"ש. זה לא קשור. אני פונה עכשיו ומחזיר לגפני, שהרים לי להנחתה. אתם תגידו להם להביא לכם פתרון איך כן אפשר לתת לסקטור נפגע בנזק מתמשך פיצוי בעת הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גואטה, בבקשה. << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >> רשמתי לי כמה נקודות ועל רוב הדברים דיברתם. באנו לדבר שתדע שאנחנו תומכים ואנחנו נבוא לכאן לכל הדיונים כדי לדאוג שהדברים האלה יקרו. הסיפור של רמת גן, נושא הספארי בתור חקלאי שמגדל חיות בבית. חבר'ה, לא משנה מה קורה, החיה אוכלת. מי שיש לו כלב בבית מבין שהם פוחדים מכל הפיצוצים ומה שקורה. גם טיפולים רפואיים שיש לכל החיות. חנוך, הרב גפני וינון, חייבים לתת להם סיוע. החודש הזה הוא חודש שהעלויות המשיכו לעלות. ההיפופוטם אכל, הגמל אכל, כולם אכלו, קיבלו טיפול רפואי. הספארי שגדלנו עליו והם באמת צריכים לקבל סיוע. אנחנו פה כדי לדאוג שהגלגל ימשיך להסתובב. אני מאוד רציני בנושא ואני אבוא לכל דיון. אני סומך על כפיר החמוד שהוא אחלה גבר, והוא באמת יעזור בנושא. הוא יצירתי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> את העמדה שלו בדבר ההתנגדות לפטור כפל מע"מ אני מקפיד לצטט. נתן פצצה של עמדה שם. << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני יושב פה, רושם לי נושאים ואז אני רואה חבר מאוד טוב שלי. לא האמנתי שהוא יגיע לכאן, כי זה היה סיוט. ב-06:00 יצאתי מהבית, הגעתי לכאן ב-10:00 ואפילו עוד לא הנחתי תפילין. הם בחדר. אני רואה פה ראש רשות בימים כאלה קשים, ואם שמעתם אותי, צעקתי: עמית, מה אתה עושה פה? אמרתי לו: למה אתה בא? ברור שזה יהיה. הינה, האוצר פה. אני לא מדבר על זה שצריך להרחיב את נושא הפיצויים של יישובים ב-9-0 קילומטרים. יש יישובים שהם ב-5-0 – ספסופה, בר יוחאי, אור גנוז. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> היית אומר שומרה. << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >> שומרה בתוך. חנוך, בואו נהיה רציניים. לא יכול להיות שהאוצר פולט יישובים מסוימים שהם באמת קורסים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא מנסה. << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >> הוא מנסה. אני יודע שאתה שם, ושמעתי מה אמרת לשועלי, שאתה לא תיתן לדברים לקרות. זה חוץ מיישובים כמו שבי ציון ועוד יישובים שהם בתוך ה9-0. איפה אמיר? פה יש יישובים שהם ב-5-0, יישובים שבאמת צריכים לקבל. יישובים מתים, מתים. כולכם באים לבקר ואני רואה את הפעילות שלכם, אבל אני גר שם. אני יודע מה האירוע. כשהאוצר אומר ש-9-0 לא יקבלו, זה חארטה. זה כמו שדיברו פה על כפר ורדים וכיסרא סומיע – היישובים האלה גם מתים לא פחות ממני. הכול בסדר איפה שאני גר ובמועצה שאני חי בה, אבל כל האזור הזה מת. יושב פה ראש המועצה האזורית, ואני מאמין שאתה תדאג לה. לטבריה חייבים לדאוג, והייתי שם כבר שלוש פעמים במלחמה. עזוב שטבריה חייבת לקבל סיוע בלי שום קשר. צריך לקבל שם החלטת ממשלה, לשפוך כסף ולראות איך אנחנו עוזרים לעיר ובאמת מרימים אותה. המלחמה הזאת גמרה אותה טוטלית. המלונות בטבריה סגורים. רציתי לעשות חג באיזה מלון, התקשרתי לידידה שעובדת שם, והיא אמרה לי שהמלון לא עובד. לא שווה לפתוח אותו. הנושא שינון העלה הוא השיפוי בארנונה, וצריך לפתור את זה. זה חשוב. תודה רבה לכולם, ואני אגיע לכאן לכל דיון להילחם. תודה. ראש המועצה פה ואני חושב שמגיע לו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תכף הוא ידבר. אורן בוטא, בבקשה. << אורח >> אורן בוטא: << אורח >> שלום, אני יושב-ראש תנועת העצמאים. קודם כול, אני מודה לכל חברי הכנסת שהיו מתחילת הדיון ונשארו. זה לא אומר שאלה שפרשו באמצע יש לי פחות כבוד אליהם, אבל זה מאוד חשוב. אנחנו היינו צריכים לקבוע דיונים היום, מחר ומוחרתיים. אני בטוח שכל מי שיושב סביב השולחן הזה מאוחד בדעה אחת לדאוג שמתווה הפיצויים הזה יהיה מתווה הפיצויים הטוב ביותר שהיה, קרוב ביותר לקורונה. ישראל כץ נתן ב-15 חודשים 41 מיליארד שקלים לעצמאים, 41 מיליארד שקלים לשכירים, 80 מיליארד שקל להלוואות, והכסף הזה חזר בסוף בגדול במיסים לקופת האוצר. כמו שאמרו ידידיי שחר תורג'מן ורמי בז'ה, ההשקעה של המגזר הציבורי בעצמאים היא השקעה לטווח ארוך, והכסף הזה חוזר. פקידי האוצר יושבים פה ויש להם משרות אמון. הם צריכים לדאוג לכך שהתקציב לא ייפרץ ושמשרד האוצר לא יבזבז יותר מדי כסף. אז אני מבקש ממך, חנוך, לפני הדברים המסודרים שלי, אם מסגרת התקציב לא תיפרץ, אנחנו נפרוץ פה בזעקות אחרי ההסכם, שהמתווה הזה היה גרוע. המתווה הגרוע ביותר ב-13 ביוני 2022 היה מתווה אומיקרון בממשלה הקודמת. הם שאלו פה – לא התפרצתי לדבריהם – מה קורה, למה 40 יום, למה נכנסתם מאוחר. זה לא מתי נכנסים אלא איזה מתווה יוצא. המתווה שייצא, אני בטוח שהוא יהיה המתווה הטוב ביותר מכל המתווים, כי בקורונה קיבלו 3 מיליארד שקלים מיולי 2021 עד יוני 2022. זה לא יקרה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה צריך, לשיטתך? איך משפרים? << אורח >> אורן בוטא: << אורח >> יש לנו מענה לעסקים עונתיים, וחייבים לפתור את זה בישיבות סגורות, ועדה אחת שתסגור את כל הדברים האלה. הם חייבים. אלה עשרות אלפי עצמאים בענף האירועים, בענף התיירות. חייבים לפתור את זה אחרת הם ילכו לוועדת חריגים שבאחריות ועדת הכספים, שתתמודד איתם עד הבחירות. שנית, יש לנו גמישות בבחירת שנת ההשוואה. אמר אמיר בוועדות הקודמות, בפיצויים, שאי-אפשר לבנות את זה, זה 8 מיליון שקלים. מה זה 8 מיליון שקלים? 20 מיליארד שקל אנחנו משלמים בכל חודש. תשקיעו את 8 מיליון השקלים האלה כדי שבמחשב תהיה אפשרות להשוות ל-2025 או ל-2024 או ל-2023, הטובה מביניהן, כדי שכמה שיותר עצמאים לא ייפלו בין הכיסאות. קביעת רצפת פיצוי על בסיס תרומה למשק, והגדלת סכומי הפיצוי לעסקים, 15% לאלה שהם עד 300,000 ו-10% מ-300,000 שקל ומעלה מחזור שנתי. מתווה הלוואות ומינוף – בסוף המתווה צריכות להיות הלוואות בערבות מדינה לאלה שהפיצוי לא הספיק להם, כדי שהם לא יקרסו. המטרה של המתווה היא לא לפצות אותם על ההפסדים; זה לדאוג שעסקים יישארו בני קיימא בפריים מינוס 1. הגשתי הצעה לניר ברקת ואני אקבל תשובות בהקדם. הוא אמר שאין לו תקציב במשרד הכלכלה, והוא צריך תקציב ממשרד האוצר. מיליארד שקלים ממונפים לעשרה מיליארד שקלים. דרישה לעדכון מקדם ההוצאות מ-22% ל-33% מקסימום. ועם ירון גינדי שינהל את הדברים שהוא יודע, כי הוא הכי מקצוען מכל מתווי הפיצויים האחרונים, אנחנו נסכים להכול. אין סיבה שאנחנו לא ניכנס למלחמה הקרובה שתהיה, כנראה, בשבוע-שבועיים הקרובים, עם הערכה שמתווה הפיצויים יהיה טוב, ולקבע אותו למתווים הבאים. זאת תהיה נקודת הפתיחה למתווה הבא. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת דלל, בבקשה, אדוני. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ראשית, אני רוצה לומר תודה לרשות המיסים. אני מקבל עשרות טלפונים מכל השמאים ומאנשי מס רכוש שמגיעים לשטח ממש שעות ספורות אחרי, אז יישר כוח. אני חושב שזה דבר חשוב במקרים האלה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתחיל מהסוף. מתווה קבוע זה אחד הדברים החשובים, ואם ציינת את זה, יש לך פה תמיכה מקיר לקיר כי זה משדר ודאות, הוא זול יותר, משדר יציבות וכל אחד יודע בדיוק איפה הוא נמצא. זה הדבר הנכון ביותר שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו צריכים להתייחס גם לנושא קווים מנחים. אנחנו צריכים להבין שעסק יצרני, תעשייתי, עסקי, הוא בעצם לא מטרד. אנחנו שומעים פה כמעט בכל רגע, ושמענו פה לא מעט אנשים, שדורשים, מבקשים וכאילו צריכים להתחנן על הדברים. הם לא צריכים להתחנן. אנחנו צריכים להבין שהפיצויים האלה הם לא פיצויים אלא השקעה כדי שהעסקים האלה יישארו על הגלגל. נאמר פה ש-65,000 נסגרו בממוצע ב-2024, ב-2025 וגם קצת ב-2023, ויש כ-38,000 עסקים חדשים. כלומר, יש עסקים שנסגרים וזה פוגע בצמיחה. אם האוצר מתכנן צמיחה, הוא צריך להבין שהוא צריך להשקיע. ההשקעה תביא לצמיחה והיא מחוללת את כל מה שדיברנו כאן, כדי שהמדינה תוכל להשקיע ולתת לציבור ביטחון, רווחה ובריאות. אני רוצה לרדת לפרטים. המצב של אפליה בין המגזר העסקי למגזר הציבורי היא דבר שלא עולה על הדעת. הוא לא טוב, הוא לא נכון, הוא לא בסדר, הוא מראה לנו שאנחנו לא חושבים נכון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בעיקר בפן הנראותי. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> כן, זה לא רק תדמיתי. זה תדמיתי ואנחנו בעצם משדרים שדווקא המגזר היצרני, שהוא בעצם המייצר, הוא המחולל, הוא הצומח והוא המצמיח מקבל פחות. לא הגיוני לחלוטין, והיו פה גם דוגמאות לאבסורד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> האיש השמן והאיש הרזה. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> כן, נכון. ואני הייתי גם במגזר הזה וגם במגזר הזה. ראינו את זה ברשויות וראינו את זה במפעלים שמייצרים, בתעשייה וכך הלאה. שמענו פה קודם את נובו אברהם בדיוק בנושא מפעלי ייצור. אני רוצה להזכיר לך את המפעל בשדרות בתחילת המלחמה, וראינו מה קורה עם סנרג'י ועם מפעלים אחרים שמייצרים כל מה שקשור גם לתעשיית המזון וגם לתעשייה הביטחונית. בנושא המלונאות – על כל עובד במלונאות יש עוד עשרה עובדים עקיפים, ולא תמיד רואים אותם. הם עובדים בהסעדה, בהסעות ובדברים אחרים. לגבי קריית שמונה, אני חושב שאנחנו צריכים לקיים דיון נפרד בנושא. בישיבת הממשלה שהייתה שם לפני כחודש וחצי הצעתי לתת לה אזור סחר חופשי. זה הדבר שיציל את קריית שמונה. שום פתרון אחר וכל הפלסטרים שמדברים עליהם, לא יצילו את קריית שמונה. כדי להציל את קריית שמונה צריך להחזיר לשם קודם כול את הבנים ואת הילדים של התושבים שנמצאים שם. אחרת, אף אחד חדש לא יגיע לשם. אם יש כאלה, הם בודדים. רק אזור סחר חופשי, זה מה שצריך להביא לקריית שמונה. על זה צריך לקיים דיון נפרד כדי לנסות לקדם את הנושא הזה, ואתה תדע לעשות את זה היטב. דבר נוסף, האוצר תמיד יודע להכניס עז ולהוציא עז. כפר ורדים, כיסר סמיעה וכך הלאה. זה באמת לא הגיוני. ישבנו פה לפני שנתיים ושלוש, וכל הזמן היישובים האלה נכנסים ויוצאים. לא הגיוני. בזמנו הוצאתי מכתב ללשכת ראש הממשלה שחתום על ידי כל חברי ועדת הכספים. צריך פעם אחת ולתמיד לדאוג לזה. אני מבקש מהחשבות הכללית של משרד האוצר, תזרימו כסף לעסקים. תזרימו כסף לחייבים – הם לא חייבים, אנשים נתנו שירות. לא משנה אם זה שוטף פלוס 90 או 60. תקדימו את הכספים האלה, כי הכספים האלה מגיעים לעסקים. אל תחכו, תזרימו כסף למשק כי מגיע להם. אני מאוד מבקש מהחשב הכללי, ממשרד האוצר, כל ספק שחייב היום כסף לעסקים, תנו להם אותו אם החשבונית ניתנה והיא מאושרת. תזרימו את הכספים האלה למשק וזה יעזור למשק. אני שומע לא מעט עסקים שכבר עשו את העבודה, אם זה בתשתיות ואם זה באספקת מוצרים למשרדי הממשלה, לרשויות מקומיות. תזרימו את זה, כי זה גם תזרים, וזה גם כסף שיצמיח את אותם עסקים. זה כסף שמגיע להם. יש גם עסקים לא מקומיים, כמו סוכני נסיעות, כמו מורי הדרך ועוד לא מעט עסקים כאלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מארגני תיירות נכנסת. כל הסיפור הזה. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> אלה דברים ידועים ואני רוצה לתת להם תשומת לב. אין ספק שיש פה לא מעט מומחים כמו ירון גינדי ונישא התאחדות התעשיינים שהעלה פה לא מעט דברים. גם נשיא לשכות המסחר, שחר. יש לא מעט דברים שהם צודקים בהם, ואני חושב שצריך להתייחס אליהם, אם זה פיצוי מ-75% ל-90%. אבל אני לא רוצה להיכנס לפרטים, הם רשמו את הדברים כמו שצריך. גם אורן בוטא ופסטרנק הזכירו פה את הדברים. אנחנו צריכים להתייחס לדברים האלה בכובד ראש, כי הם מכירים את הדברים, הם חיים אותם, וצריך להתייחס אליהם. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. עמית סופר, ראש מועצת מרום גליל, בבקשה, אדוני. << דובר >> עמית סופר: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. בהזדמנות הזאת אני רוצה להצטרף לדברים של חברי, להודות לרשות המיסים עם כל המורכבות והאינטנסיביות, הם קשובים ונותנים מענה. אמיר דהן וכל הצוותים. זה לא ברור מאליו. מה שמקומם בכל פעם מחדש ראש מועצת מרום הגליל אני מבין שזאת לא דירקטיבה של רשות המיסים, אבל אי אפשר להתנהל באותם יישובים, שרק עכשיו, אחרי שנתיים, לא הספיקו להרים את הראש ולהתאושש עם ירי בלתי פוסק, תיירות מושבתת, צימרים מושבתים. הם כבר חודשיים עם אפס הכנסה, והם לא יכולים להיכנס למסלול המחזורים של המקדמות כי יש איזושהי בעיה בין המשרדים. הרמטכ"ל אומנם כבר חתם על היישובים הללו, אבל זה עוד לא עבר. יושבים שם תושבים, ומעבר למצב הביטחוני הכל-כך מורכב, מעבר למצב הרגשי של הילדים עם ירי בלתי פוסק – בכל שעה אזעקות יחד עם בומים, וצריכים להתמודד בלי אפשרות להתפרנס. המצב הכלכלי מנותק. מנטרלים אותם מהחמצן האלמנטרי. חברים, בסוף, החזית האזרחית היא החזית המשמעותית כדי להמשיך ולייצר חוסן. אם אנחנו לא נאפשר להם לפחות מינימום בנושא הכלכלי, לאפשר ליישובים הללו את מתן המקדמות, מה הציפייה? גם ככה יש פערי מיגון כל-כך גדולים, וגם ככה הילדים מתמודדים עם רגרסיות ועם פוסט-טראומה ועם מה שהם סוחבים; גם ככה מתמודדים עם זה שאין לימודים, הכול מושבת והם נמצאים בבתים; גם ככה הם לא יוצאים בכלל החוצה, ואי-אפשר לקבל מקדמות? זורקים אותך ממשרד למשרד, ואני צריך להגיע לכאן עם כל המצב המורכב שיש אצלי כרגע ברשות, לבוא לפה כדי להסביר שוב על אותם יישובים. כמו שציינתי בפתח הדברים, וחבר הכנסת גפני מכיר אותם היטב. בכל פעם להעלות אותם מחדש. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אתה יודע להסביר למה זה? << דובר >> עמית סופר: << דובר >> אני לא יודע להסביר למה זה. יש איזה סיפור של אזור הנחיה. משום מה, אותם יישובים נמצאים באזור הנחיה של פיקוד העורף, למרות שהם יישובים בטווח של 5.5 קילומטרים. מהסיבה הזאת לא מכניסים אותם למסלול של המחזורים. כרגע, שני אלופים, גם אלוף פיקוד צפון וגם אלוף פיקוד העורף, נתנו הסכמה. הרמטכ"ל כבר חתם, אבל זה נמצא בין לבין. כרגע יושבות אלפי משפחות ללא אפשרות לקבל פיצויים. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, אחת ולתמיד לסיים את הסאגה הזאת. אני באתי לפה מבוקר עד ערב, ואני מקבל הודעות ווטסאפים מתושבים שמשוועים לאותן מקדמות כדי שיוכלו להתפרנס. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תגיד, בבקשה, לתושבים שלך שאנחנו נדאג לזה, בסדר? כל היישובים הללו יהיו בפנים, ואתם לא צריכים להמשיך לבוא לפה בשביל זה. זה הזוי. << דובר >> עמית סופר: << דובר >> תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה, אדוני. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אני לא אחזור על הדברים שנאמרו. אתה צריך להודיע, אדוני היושב-ראש, כמו שאמרת ואמר הרב גפני, שכל הדברים שכבר טחנו בחמש השנים האחרונות וכבר עשינו את זה, המשחק הזה שבאים ומתחילים את הדיון מחדש – זה כמו התקציב הקואליציוני. באים בכל שנה מחדש לעשות משחק על חברי הוועדה. צריך להודיע שהקו כמו שקבעו בחרבות ברזל הוא קריית אתא, ולא להיכנס לוויכוח אם צפת כן וספסופה לא. כל היישובים האלה נפגעו, הם ריקים, ומי שלא יודע את זה, שייכנס לאוטו, ייסע לשם ויראה. הרחובות ריקים. צריך להפסיק את המשחק הזה. שנית, בנושא עסקים קטנים וגדולים, מעל 400 מיליון, ובנושא השכר שדיברת עליו קודם, חייב להיכנס מתווה שכר ומתווה החל"ת חייב לבוא לפה לדיון. הנושא הזה חייב להיכנס, כי בסוף פוגעים בעובדים. אני אומר כוועדה שבנושא הטייקונים, עם כל הכבוד – כן מילה גסה, לא מילה גסה – לא מעניין אותי. בנושא העובדים צריך להיכנס למתווה שכר. כלומר, לא הוצאות כללי, שכולל הכול. נושא השכר צריך לבוא לבד כמתווה שכר. זה כבר קרה ובקורונה היו לזה פתרונות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כפיר, לי ברור לחלוטין, והעירו לי מההסתדרות נקודה שלא הייתי מודע לה. אני טחנתי את זה לא מעט גם אתמול בשיחות טלפון, ועכשיו אני מבין. לא יכול להיות שאנחנו נשלם פיצוי, והפיצוי הזה לא יגיע לעובדים. לא יכול להיות. חיה כזאת לא יכולה להיות, וצריך למצוא דרך, אני לא יודע איך. יש מחלקות משפטיות, ברוך השם, יש יועצת משפטית מעולה שנמצאת פה. ימצאו את הדרך איך לעשות את זה. העובדים צריך לקבל כסף. הדבר הזה לא יכול להיות בכלל. << אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >> יש לך את המודל של החל"ת. בחל"ת זה לא מגיע למעסיקים, זה מגיע לעובדים. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> בקורונה היה לזה פתרון. בקורונה עשו את זה וזה עבד. הנושא השלישי שרציתי להעלות הוא חברות התעופה. גם כשהיו בעיות עם חברות התעופה, היו העלאות מחירים, תקפנו והכול בסדר, אבל זאת המערכת היחידה שמדינת ישראל מנהלת. בכל בוקר היא הייתה מרימה את השאלטר – 50 נוסעים, 80 נוסעים, 20 נוסעים, 30 נוסעים. היום בכל שעה, היום בכל חצי שעה. יש במדינת ישראל חוק טיבי, שמחייב את החברות לשלם לנוסע על מלון שהוא נשאר בו. מצד אחד, אתה מנהל את זה וזה נכון, כי אתה נותן לסקטור הפרטי להתנהל. קניון שיומיים היה סגור אבל אחר כך נתת לו לפתוח, אתה אומר: ניתן לו מתווה, הורדה בהוצאות. הוא מעל 400 מיליון, ואני לא נכנס לשם. בעצם אתה מנהל את הכלכלה של חברת התעופה. אתה החלטת בכל בוקר, אם אתה זוכר – היום 50, 70, 80, 90. אחד לשעה, אחד לחצי שעה. ארבע טיסות ביום, שלוש טיסות ביום. אתה לא יכול מצד אחד לנהל את זה, ומצד שני, כשמגיע רגע האמת להגיד: אני לא בעסק, כי זה מעל 400 מיליון. חייב לבוא מתווה לא בגלל שהוא ענף מיוחד; הוא ענף שאתה מנהל אותו. או שתמצא פתרון לחוק טיבי שאתה חייבת אותו כמחוקק, ובצדק. אני לא נגד. אתה לא יכול לברוח משני הדברים האלה. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. פורום עסקים בגליל, בבקשה. << אורח >> רותי קלנר-עקרון: << אורח >> אני מנהלת את הבית לעסקים בקריית שמונה ובגליל המזרחי. בשנה האחרונה, כל עיסוקי 24/7, מבוקר עד ערב, הוא העסקים האלה. אנחנו הקמנו את הבית לעסקים על כנפי פילנתרופיה ומשרד הכלכלה נכנס. היום הוא בהחלט מכיר במשמעות הזאת, וכשאני הגעתי לשם זה היה כדי לטפל בשיקום וצמיחה של העסקים בעקבות חרבות ברזל. האמירה שלנו הייתה שכאשר המלחמה הסתיימה, העסקים בצפון רק התחילו את המלחמה שלהם. תחשבו, הם רק התחילו את המלחמה שלהם. בקריית שמונה חזרו 60% מהעסקים. גם בגליל המערבי קם בעקבותינו, ואני כאן כדי להיות קצת פה לאביחי, לאסף לבני ולרונן מרלי, כדי לבוא ולדבר בשם העסקים, ולספר לכם. במשך שנה שלמה אני בקשר עם העסקים האלה. שומעת אותם מבוקר עד ערב. במצב שהם נמצאים היום, לא שמעתי אותם. כמות של שיחות, שזה כבר אפילו לא במנדט שלי. איך אנחנו נותנים להם עזרה נפשית? אנחנו בקשר רצוף עם אמיר ועם רמי ועובדים ביחד כדי לנסות ולצמצם את הפערים שיש לנו. אנשים מחכים להשלמת פיצויים ממלחמת חרבות ברזל. אם אתם זוכרים, באוקטובר זה היה אמור להסתיים. זה נדחה לדצמבר, זה נדחה לאפריל, זה נדחה לסוף יוני. אני מנסה לומר שהמלחמה הזאת היא לא מערכות, היא לא עם כלביא, שאגת הארי, חרבות ברזל. מבחינת העסקים, בקו העימות בצפון זאת מלחמה שלא נגמרה; זאת מלחמה מתמשכת. רגע לפני שאגת הארי השקנו, אמרנו שהינה אנחנו מצליחים – ליווי עסקי, מיצוי זכויות, אנחנו רואים אותם מתחילים לנשום, ואז הם חטפו מכה על מכה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה את מבקשת, גברתי? << אורח >> רותי קלנר-עקרון: << אורח >> קודם כול, אני אומרת שההתייחסות צריכה להיות למלחמה ולא למערכות אחת-אחת. כל המדינה נמצאת בתוך מלחמה, אבל אין המצב דומה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש על זה הסכמה, בואי נתקדם. מה עוד? << אורח >> רותי קלנר-עקרון: << אורח >> הדבר השני, שבוע מתחילת המלחמה נפגשנו בקריית שמונה עם מנכ"ל משרד האוצר שכבר איננו, עם אמיר, עם שי וכן הלאה, ודיברנו על נושא הזמינות. אין לעסקים זמן. אמרנו מכה על מכה? הם הגיעו כשאין להם אוויר. ייאמר לזכותם שהם הצליחו לתת פוש של התשלום הראשוני שהוא קדם המתווה, אבל רק ל-20 יישובים. כשאנחנו מדברים עכשיו על זה שהחוק לא יסתיים היום ויהיו עוד ישיבות ועוד ועדות, צריך לראות מתי זה ייגמר, כי אנשים אומרים שנגמרו ההלוואות, נגמרו המאגרים. אז יש משמעות חשובה מאוד לזמן. דבר שני, נגישות. אנחנו עובדים עכשיו ביחד, וכבר התחלנו. אתם יודעים, יש פיצויים, אבל הרבה עסקים לא יודעים איך לעשות את זה נכון ונכלאים בכבלי הביורוקרטיה. גם להנגיש את זה ולעשות את זה פשוט זה מאוד מאוד חשוב, וזאת התייחסות של כולנו ובטח לעבודה מול רשות המיסים. דבר שלישי, והזכירו את זה כאן המון פעמים, אבל אני יכולה לתת לכם את התחושה של אותם עסקים שאתה מדבר איתם, ותוך כדי זה שני הילדים בכניסה לממ"ד. דרום רמת הגולן, הם בכלל לא ביישובים האלה, אבל תגיד לכם אורנה חן, שבטח כבר פגשתם אותה בעבר מחד-נס, דרום רמת הגולן, שאפס, אפס אנשים מגיעים. היא לא הייתה זכאית לתשלום המקדמה שהיה עכשיו. באמת כבר לא נשאר להם מאיפה להביא כסף. היא לקחה מהבת שלה בת ה-18 הלוואה. תבינו את המצב שאנשים נמצאים בו, והוא מטורף. כמובן, זה מזכיר את המתווה של התיירות ושל ההפקות. הזכירו את זה כאן הרבה מאוד פעמים. שנת ההשוואה – לא סתם יש משמעות ל-2023. נכון, בקריית שמונה וביישובים המפונים וכן הלאה זה יהיה 2023, אבל העסקים שאנחנו מדברים עליהם, שהם הרבה יותר רחוקים, ב-2025 הם עדיין היו בשלב ההתאוששות. לכן, ההתייחסות ל-2023 היא סופר-חשובה. רואת החשבון של הבית לעסקים באה איתי, אדווה שביט, וכל מה שהיא עושה זה לעזור לעסקים במיצוי זכויות. כבר אין לה מה להגיד. אני רוצה שתבינו שהמצב אפילו לא דומה למה שהיה כשיצאנו מחרבות ברזל. אני שמחה על ההזדמנות לדבר, כי אני חושבת שאני מייצגת את קו העימות, ואני שמחה שעמית הגיע. מרום גליל הם בהחלט חלק מהפעילות של הבית לעסקים והוא דיבר על מה שקורה אצלו. תתייחסו לסיפור של מלחמה אחת. לא מדובר במערכות. תחשבו איך מזרימים כסף כמה שיותר מהר, ואם התהליך הזה לוקח הרבה זמן, צריך לחשוב איך מזרימים. אם בסוף מלחמת חרבות ברזל חזרו 60% מהעסקים בקריית שמונה, תחשבו מה זה אומר עכשיו. הם הולכים וקורסים. קריית שמונה היא עיר עם 28,000 תושבים, והיום עם 10,000 – עיירה. האקו-סיסטם הכלכלי הוא סופר-סופר חשוב. אני מנסה להיות הקול שלהם. אחד, מלחמה שלמה ולא מערכה, בטח לא שאגת הארי בכל מה שקשור לקו העימות. שתיים, לנסות ולייצר תזרים כמה שיותר מהר. אם המתווה לא נסגר, לחשוב איך נותנים עוד תשלומים על חשבון המתווה. שלוש, עלה כאן נושא היישובים. איזה יישובים זכאים ולא זכאים, נכנסים ויוצאים. ויש גם יישובי ספר. בואו ניתן לכולם את האפשרות להגיש תביעה. רמי, אם הם לא יצליחו להוכיח שהיה להם נזק בעקבות המלחמה, אז לא. כל יישובי הספר, יישובים שכרגע מחוץ לסיפור, בואו ניתן להם את האופציה להגיש תביעה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כשאת אומרת: בואו ניתן להם את האופציה, את צריכה להבין מה המשמעות. אם אין הוראת חוק שמאפשרת לתת להם את האופציה, שהמשמעות היא שצריך לחוקק כזאת הוראת חוק. אפשר לעשות את זה, וזה בכל מקרה לא יקרה לפני שנסגור את המתווה הזה. יכול להיות שהיו צריכים לדאוג לזה קודם, בשנים שעברו כשזה קרה כל הזמן, אבל עכשיו אי-אפשר לחלק עכשיו כסף בלי שיש לך אסמכתה בחוק לעשות את זה. לכן, צריך לדאוג שתהיה אסמכתה. כרגע, לגבי מה שאת אומרת, מה שלא רשום ביישובי ספר, יש קושי משפטי לעשות את זה. << אורח >> רותי קלנר-עקרון: << אורח >> בוא נתחיל מיישובי הספר, אבל עכשיו אני אסכם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי שרשום ביישובי ספר, שם אין בעיה ושם עושים. << אורח >> רותי קלנר-עקרון: << אורח >> תכף אמיר יתייחס לזה, וגם זה משהו שמשתנה כל הזמן. אני אסכם במה שאמרת כרגע וחזר על עצמו הרבה מאוד פעמים. עם החזרה ממלחמת חרבות ברזל של המפונים, עשינו עבודה יחד עם פרופ' טלי חתוקה על אזור אסון. הלכנו ולמדנו מה קורה במדינות העולם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גברתי, מה צריך? לא אכפת לי ממדינות בעולם עכשיו. מה את מבקשת? << אורח >> רותי קלנר-עקרון: << אורח >> הינה, הינה, הינה. אמרתי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אין לי זמן למדינות בעולם. מה את מבקשת כרגע? << אורח >> רותי קלנר-עקרון: << אורח >> אמרתי, וזה חזר פה. אחת ולתמיד, בין אם יהיו כתרים לך או למישהו אחר, אחת ולתמיד לייצר את התוכנית שבלחיצת כפתור לא חוזרים לכאן. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בוארון, בבקשה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> שלום וברכה, אדוני היושב-ראש, חברים יקרים, כמה נקודות. קודם כול, לא נגענו בזה, אבל אני חושב שצריך להסתכל על הסוגיה בצורה רחבה. יש פה שלושה אינטרסים, שלושה צרכים: צורך אחד של עובדים, צורך שני של עסקים, והצורך הכללי הוא של השוק. אני חושב של האוצר, והיא לא כזאת, צריכה להיות איך אנחנו כמדינה יוצרים גשר ומאפשרים לכלל העסקים – גדולים, קטנים ובינוניים- לעבור את המכשול הזה. דיברנו על כך שלא נדבר על אובדן רווח, אבל כן מדברים וצריך לדבר על נזקים לעסקים האלה. אם אנחנו לא ניתן את הגשר בצורה מלאה, לא כדי להגיע עד מטר מהגדה השנייה, אלא בצורה מלאה לגדה השנייה, אז לא עשינו את התפקיד שלנו, וזה כבר מתכתב עם המספרים. אבל לפני המספרים יש נקודה יותר חשובה, והיא מיידית. אני לא יודע איך אפשר לעשות אותה מבחינה חוקית, אדוני היושב-ראש, בהמשך להערה שלך, אבל צריך לתת עליה את הדעת. עסקים נופלים על תזרים, עסקים נופלים על תזרים. בעיקר עסקים קטנים אולי גם בינוניים, אבל בעיקר קטנים, וזה רוב המשק. העסקים האלה כבר עכשיו במשבר. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> זה לא נוגע למה שאמר היושב-ראש. אפשר לתת מקדמות גדולות. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> על זה אני מדבר. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> זה לא נוגע לחקיקה, שתבוא. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> על זה אני מדבר, אדוני היושב-ראש לשעבר, הרב גפני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ולעתיד, ולעתיד. לא רק לשעבר. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> כבר בחודש מרץ דיברתי עם מי מאנשי האוצר למה במקביל לדיוני התקציב לא מדברים על מתן סיוע לעסקים. יש איזושהי מחשבה, אדוני היושב-ראש, שתשלומי חודש מרץ משולמים מפעילות פברואר, ותשלומי חשבונות חודש אפריל, משולמים מפעילות חודש מרץ. ורק עכשיו, כביכול, רק באפריל מתחילה הבעיה. אולי כך חושבים באוצר, אני לא יודע, אבל זה לא נכון. עסקים קטנים משלמים את התזרים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה אתה מציע, חבר הכנסת בוארון? << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אני מגיע להצעות. אני מבין, אני מגיע להצעות. דבר ראשון, מענק מיידי ביחס לתזרים. אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו יוצרים כלים או גורמים לאוצר לשלם כאן ועכשיו מיידית מענקים. שנית, התשלום לא צריך להיות דיפרנציאלי. זאת אומרת, מדברים במתווה על מי שנפגע ב-5% או ב-7%, ומי שנפגע ב-60% עד 80% יקבל 15% מההוצאות הקבועות. צריך להבין, הרווח נמצא בכסף שנכנס למעלה, זה שנכנס אחרון. ברגע שמתחילה ירידה בהכנסות, תוך זמן קצר אתה בהפסד. זאת אומרת, הפיצוי לא צריך להיות דיפרנציאלי על הנהלה וכלליות. צריך ליצור יותר גיוון בפיצוי על הנהלה וכלליות בטווח השני, וזה אחרי התזרים, אחרי המענקים על התזרים. לא נגעתי בזה, אבל אני הולך כבר לצורך, כמו שאתה אומר. יש תחומים שמצריכים פוקוס מיוחד – מסעדנות, תיירות, חקלאות, מעונות יום. אלו תחומים שצריך לטפל בהם באופן פרטני, ולא להכליל אותם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני רק אגיד לך על מה אני דואג. אתה דואג שכל מה שאנחנו נחריג פה, לא יהיה בכלל. מזה אני דואג. אני מכיר את המציאות שאנחנו חיים בה, ואתה יודע שכשאנחנו חוזרים במאי, איך שלא נהפוך את זה, המושב הוא עד סוף יולי ובזה זה נגמר. לכן, מה שנחריג עכשיו ונדאג לו אחר כך, לא יהיה. נורא נורא פשוט. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני לא יודע איך לעשות את זה ברמה התהליכית, אבל אני חושב שמלכתחילה לא צריכים להיות כלל וחריגים, כי המציאות בנויה מהרבה אפיונים שונים, וצריך לתת את הדעת על כל אפיון ואפיון. ככה אני חושב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה נכון, אבל לדחות ולהחריג זה לא טוב. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> נקודה נוספת, כמו שיש תחומים ספציפיים, יש מקומות ספציפיים שהם לא ב-9-0, ויש להם נזק ממוקד, כמו טבריה. עיקר השוק המקומי שם בנוי על תיירות, וזאת מכה מקומית מאוד חזקה. גם בצפת אותו הדין. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חצור אותו הדבר. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> נקודה נוספת, דיברו על השוואה ל-2024 או ל-2023. כמובן שבתיירות, כשאין לך שנת פעילות ב-2024, אתה צריך ללכת ל-2023. כמו שדיברנו על אפיונים שונים, גם כאן, לתת לכל עסק לאפיין את עצמו בצורה שמבחינת הגישה שלנו, אנחנו לא רוצים להוציא כמה שפחות כאוצר או כמדינה. המדינה היא לא להוציא כמה שפחות, אלא לסגור את הפער כדי שהעסק הזה יניב לנו הכנסה עתידית, כמו שאמר לנו תורג'מן. אם ב-2023, 57,000 עסקים נסגרו ו-60,000 נפתחו, ב-2024, 59,000 נסגרו ו-60,000 נפתחו. ב-2025, 61,000 עסקים נסגרו ו-37,000 נפתחו. זאת אומרת, ירידה של עשרות אחוזים בפתיחת עסקים. זאת אומרת, לא יצרנו מצב שבו המשק חוזר ומתאושש. יש פה משבר, ואלה הנתונים. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> למה מילה אחת אקטואלית לא אמרת? מקדמות. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אמרתי כל הזמן. פתחתי ואמרתי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הדברים האלה נאמרים כבר בין שמונה לעשר פעמים, שצריך להתייחס למקדמות, וצריך להתייחס לתיירות. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אני רוצה לחדד את הנקודה האחרונה – זה לא מענקים, אדוני היושב-ראש. יש עכשיו שטף דם, עסקים הולכים וקורסים ברגע זה ממש. אני מדבר עם אנשים – עסקים קורסים. צריך פתרון מיידי כאן ועכשיו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. קרן אוחנה איוס, בבקשה. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> תודה רבה. חיכיתי בסבלנות ועם הפרעת קשב, וזה היה לי ממש קשה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני מכיר אותך. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> אני מפורום הגנים הפרטיים ואני גם גננת. אני רוצה לספר לכבוד היושב-ראש, שאנחנו ציבור ממושמע, ציבור חזק. אם היינו עוסקים רק בעסקים שפשטו את הרגל, אני יכולה להגיד לכם ב-2023 אני פשטתי רגל. אם מדברים על רבות ברזל, בחרבות ברזל איבדתי את בני בכורי, ובשאגת הארי, הבן היחיד שנותר לי לוחם בעוקץ ונמצא בכניסה קרקעית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שיחזור בשלום. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> ציבור חזק זה ציבור שאומר שלא יגמרו אותנו בנקל. לכן, אני מבקשת מכל הנוכחים להניח את העניין הכספי בצד ולהבין, שנוהל בלחיצת כפתור או התנהלות בעיתות חירום חייבים להיות ביום שלפני. אנחנו מדברים פה על עסקים, ואם אתם יודעים או לא, הם כבר בחרו מתווה – או להוציא לחל"ת או לשלם לעובדים או לקחת הלוואות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> קרן, ברשותך, אני רוצה להיות יעיל. זה ברור וידוע שחייבת להיות המשכיות וזה לא משהו שנגמר באפריל. אני רוצה שתגידי לי בבקשה מה אתן מבקשות ודורשות לצורך הזה. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> חד וחלק. קודם כול, על ילדים יש קונצנזוס ואין פה קואליציה ואופוזיציה. ראשית, המדינה חולקת איתנו בזכויות אבל היא לא חולקת איתנו בחובות. יושבים פה מנכ"לים ממשרדים שונים, ולא ראיתי את מנכ"ל משרד החינוך, כאשר אני, מסגרת חינוכית, מוגדרת לצורך הוראת פיקוד העורף כאי-קיום פעילות חינוכית. אנחנו הראשונים שנסגרו והאחרונים שחזרו. אין כאן נציגות של משרד החינוך שסגר אותי בהוראת שר החינוך ופקע"ר, ומצד שני אני יושבת כאן כי אני עסק, אני עסק ככלל העסקים הפרטיים. אם הייתי עסק, יכולתי לפתוח כשאושרה התקהלות עד 50 אנשים, אבל עדיין סגרו אותי. אני חיית כלאיים ולזה אני מבקשת פתרון. אנחנו במלכוד של הפיצוי המדורג מסיבה אחת פשוטה, שהשיפוי המלא הוא אשליה. שכר העובדים משולם ביחס לירידה, והירידה היא 25%. מקבלים מתוכה 22% על ההוצאות המזכות. ההוצאות המזכות כוללות שכירות. גנים פרטיים יושבים בדירות מגורים – אין קבלה, ההוצאה לא מוצגת. אז מה זה, הלבנת הון? זאת המציאות, בואו נסתכל לה בעיניים. אין לנו יכולת להציג את רוב ההוצאות המזכות שלנו, ולכן לא נגיע לירידה המיוחלת. תרימו את הרף למעלה. הדבר השני הוא שיפוי שכר חלקי. אני רוצה לקרוא לכבוד היושב-ראש את החלטת הביטוח הלאומי: פיצויים וחל"ת – פחות מגיל 20, לא זכאית; מעל גיל 67, זכאית חלקית; פחות מגיל 28, זכאית רק ל-48%. אין לי עובדת אחת במגזר הפרטי שקיבלה 70% חל"ת. מי שקיבלה, והתחילו עכשיו להזרים את הכספים, קיבלה בין 3,000 שקלים ל-3,700 שקלים. אני רוצה לראות מי היה שורד את חודש מרץ. אם אני כעסק בחרתי לשלם לעובדים שלי מאה אחוזים שכר, ולכאורה אני אמורה לקבל מתוך זה 75%, שוב, זה תלוי בירידה שלי בהכנסה, ולכן אני ממש לא אקבל כלום ושום דבר. הדבר האחרון שלנו הוא שהפתיחה שלנו תלויה בקיומו של מרחב מוגן. לאור העובדה ש-75% ממוסדות החינוך סגורים בהיעדר מרחב מוגן, אני מבקשת ממשרד האוצר להגדיר אותנו כנזק ישיר ולא כנזק עקיף. אנחנו סגורים בהוראת המדינה ולכן המדינה תישא במאה אחוזים מההוצאות שלנו. אנחנו פגיעה ישירה בנזק ישיר. אנחנו סגורים בכפייה ובלית ברירה. אין לנו דרך, ואם בחנות פלאפל עסקינן, אין לי יכולת להגדיל את מספר הלקוחות, אין לי יכולת להגדיל את שעות הפעילות. אני מוגבלת, אני סגורה ברישיון שמגביל אותי – תפוסה, תקינה, מטר רבוע. ההכנסה שלי היא שנתית והיא מתחלקת ל-12. גזרו לי חודש וחצי ממהלך השנה, ואת הנזק הזה אני אספוג עוד בשנת הלימודים הבאה. אני אגלה לכם סוד, לא אני אספוג את זה, אלא הציבור שבחר בכם יספוג את זה. כי ההורים ישלמו את המחיר, אלה שהובטח להם חוק חינוך חינם. זה משהו שאני חייבת להגיד. עשינו בדיקה ולצערנו, המקרה הכי גרוע של הקורונה היה הכי טוב עבורנו. אנחנו בוודאי ובוודאי מבקשים שיפוי מלא, אם נרד לרמה הפרקטית, ענף מעונות היום קיבל בקורונה החרגה וקיבל מענק סקטוריאלי באמצעות המעו"ף, הרשות לעסקים קטנים ובינוניים. לא צריך להמציא פה שום גלגל. הוא הקצה סכום כסף, ואני, אני ישבתי עם קרן ועם שי באב"ד ועם שר האוצר כץ. עשינו חשבון דיפרנציאלי איך מסתכלים על משפחתון, על מעון, על צהרון, על גן של המוכר שאינו רשמי. תקצבו כל ילד, נתנו לו תג מחיר וקבעו איך אפשר לעזור לעסק באמצעות מענק. גם פה זה עבודה בעיניים, כי את המענקים האלה דרשו אחר כך בחזרה. אז תקראו לילד בשמו – אם נותנים מקדמה, זה משהו שחוזר; אם נותנים מענק, זאת כניסה של המדינה מתחת לאלונקה. אני אסכם במשפט אחד קצר, אנחנו מפעילים פרטיים לשירות ציבורי חיוני. אני אחזור על זה – אנחנו מפעילים פרטיים לשירות ציבורי חיוני. גילאי לידה עד שלוש – המדינה לא באירוע. זה לא חוק חינוך חובה, זה לא חוק חינוך חינם. 77% מהם נמצאים אצלנו, ומדובר ב-350,000 ילדים. ואם אתם תכפילו מענק פר ילד ב-X, תגיעו לסכום שהמדינה בהחלט יכולה לעמוד בו. אני מוכנה לשבת ואני אפילו דורשת הסתכלות פרסונלית, סקטוריאלית. תפרידו את החינוך משולחן העסקים. אנחנו לא כאן כדי לעשות אקזיט, כמו ששמו על הראש שלנו; אנחנו כאן כדי לאפשר גם לכם להיות כאן. יש כאן אנשים שאני מכירה, ובחלקם הילדים והנכדים שלהם נמצאים במעונות שבארגון שלי, ואני שומרת על כבודם. הם יכולים לשבת כאן כי אנחנו נותנים להם שירות, ועד שהמדינה לא תיכנס לאירוע, המדינה תיקח אחריות על האירוע. אנחנו ממש מבקשים שיפוי מלא, מענק סקטוריאלי והסתכלות על מעונות היום או כמוסד חינוכי, ויבוא שר החינוך ויטען לזכותנו; או כעסק, ובאירוע הבא, כשתיגמר הפסקת האש, תנו לנו לפתוח בהתקהלות של 50 אנשים. קמה לנו הזכות הזאת, אנחנו עובדים קשה מאוד בשביל זה. תודה וסליחה. היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת מקלב, בבקשה. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> אני מבין שהיתרון של מי שמדבר בסוף הוא שהיושב-ראש כבר חסר סבלנות, ובצדק. הוא רוצה להספיק לתת לכולם לדבר, וחצי מהדברים הורדתי ממה שעמדתי לדבר. ממש בקצרה. החוט השני שעובר בין כל הדוברים פה, גם חברי הכנסת, כל הגופים, כל מי שהשתתף בדיון וגם ממכתבים של אנשים ופניות של אנשים שלא דיברו, החוט השני הוא שלא שזה לא מספק. יש הבדל גדול בין משהו לא מספק למשהו לא מתאים. זה משהו אחר. כשמשהו לא מתאים, הפירוש הוא שלאנשים אין שום דבר ואין להם במה להיאחז בכלל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הרב מקלב, יש פער, ואני לא אומר את זה בגנות, כי זה פשוט האירוע. מי שבחייו ניהל עסק, מבין את המשמעות. מי שלא עשה זאת מעולם, קשה לו עד בלתי אפשרי להיכנס בנעליים האלה ולהבין מה זה אומר. להבין מה זה אומר לא לישון בלילה כדי לדאוג איך אתה משלם לעובדים שלך, או מה יקרה עם המע"מ, או מה יקרה עם הארנונה, או מה יקרה עם הספק שרוצה כסף, או מה יקרה עם הלקוח שלא משלם כבר חודש כי אין לו ואתה לא יודע מה לעשות עם זה. מי שלא חווה את זה על הבשר שלו, לא מבין את האירוע הזה. זה תמיד הפער, לצערי הרב, ואני לא אומר את זה לגנות אף אחד. זה פשוט המצב שאנחנו חיים בו בין אלו שבדרך כלל יושבים וקובעים את המתווים האלה - - - << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> אחד הוויכוחים הראשונים שהיה לי עם הגזבר של עיריית ירושלים כשהייתי סגן ראש עיריית ירושלים, אמרתי לו: אני מייצג את הצרכים. הוא אמר: אתם רק דואגים לאזרחים, אתם לא דואגים לקופת העירייה. אמרתי: בדיוק הפוך. אני חושב שאנחנו הכי אובייקטיביים והכי מקצועיים. מצד אחד, אנחנו חברי מועצה וסגני ראש העיר רוצים שהעירייה תתפקד, העירייה תמשיך, ואנחנו גם שומעים את האזרחים. אתם נמצאים רק בצד אחד וזה מאוד נכון. על זה מסבירים מה שכתוב, שאין ממנים פרנס על הציבור, אלא אם כן קופה של שרצים מאחוריו. הרי השאלה צועקת: אין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים מאחוריו? זאת הייתה צריכה להיות סיבה לא למנות את הפרנס על הציבור. קופה של שרצים פירושה שהוא מכיר עד הפרט האחרון את האנשים, יודע את כל הדברים האלה. אני לא רוצה לתת דוגמה מהגויים, אבל אומרים על ג'וליאני שהוא התמנה לתובע של עיריית ניו יורק, הוא שם את עצמו יותר מלילה במעצר. הוא אמר: לפני שאני מכניס אנשים למעצר, שאני אדע למה אני מכניס אותם. ממה שמשתקף, ולא משנה אם מדובר בגני ילדים, מעונות, תיירות, המגזר הציבורי, העמותות, חברות התעופה, העצמאים – רשימה ארוכה שדיברנו עליה, ברוב המקרים האלה אין התאמה למה שהיה. מה שהיה פעם, אינו דומה לדבר מתמשך. המשתנים אחרים, ואי-אפשר לתפור חליפה ליתום. אתה לא יודע מה הגודל שלו, מה הזמן שעבר, איך הוא נראה כיום. מה שצריך כאן זה הקשבה ולא באים להטיח. אני חושב שמקצועי זה מקצועי, עם הנתונים שיש לך. אנחנו שומעים שאנשי המקצוע האלה לא באים לבכות סתם ולא באים לזעוק זעקה מתוך הלב, רק בגלל שהם רוצים יותר. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אבל למה יש יישובים שהיו עליהם דיונים, הכניסו אותם לתוך המתווה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בוא, בוא נתקדם. את זה אנחנו הבנו. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> לפי דעתי עושים את זה בכוונה, כדי להתחיל את הדיון מהתחלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש סברה כזאת. יש הסוברים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הרב גפני, אתה מגזים הפעם. נראה לך שהם יעשו משהו בכוונה? << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> אני רוצה להראות שאני מקצר בזמן, כדי שתוכל לתת גם לאנשים אחרים לדבר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. התאחדות המלונות, בבקשה, הגברת שרן. << אורח >> הגר שרן: << אורח >> קודם כול, נאמרה פה קודם ביקורת ואני חייבת לתקן אותה. גם מנכ"ל משרד התיירות שהטריח את עצמו ובא לכאן, וגם שר התיירות עושים הכול על מנת לתקן את המתווה הזה ולעזור לתיירות. הביקורת שנאמרה פה לגבי השר ומנכ"לו, לא ראויה בעיניי. אני מנכ"לית התאחדות המלונות. אתה שואל כל אחד, אדוני היושב-ראש, מה הוא הוא רוצה, מה הוא מבקש. אני מבקשת שפקידי האוצר יבואו ויזמינו חופשה בטבריה או בחיפה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ומה הם יגלו? << אורח >> הגר שרן: << אורח >> הם יגלו שלא רק המלונות ריקים – אל תדאג, הם יפחדו לבוא לשם. כמו כל העם הזה, אף אחד לא נוסע ולא מזמין חופשות לא בטבריה ולא בחיפה. ותתפלאו כמה מלונות סגורים גם בתל אביב. אנחנו מבקשים קודם כול להגדיל את הטווח של יישובי קו העימות, כדי שהוא יהיה כמו במבצעים אחרים, ולהכניס אותם למחזוריות. גם אלון בחיפה, ושלא לדבר על טבריה, הם סגורים. אין להם פרנסה וזה לא קשור לשאלה כמה טילים יורים על טבריה. לא יכול להיות שצפת לא בפנים ועוד ועוד יישובים, שיש בהם מלונות שקורסים. עם כל הכבוד למתווה, המתווה גרוע לתיירות ואבוד. אדוני היושב-ראש, באין ספור מבצעים הגדיל האוצר ואיחד את התיירות, ועשה מתווה בתוך המתווה הנוכחי, תיקונים לתיירות בלבד. אני מסכימה איתך שאם תוציא את התיירות מהמתווה, לא יהיה מתווה לתיירות. הם ימשכו את הזמן ולא יהיה מתווה. אנחנו מבקשים השוואה ל-2023, 40 קילומטרים מהגבול מלונות ותיירות, ודבר נוסף, אדוני היושב-ראש, אצלך המתווה של החל"ת היה נזרק בדקה הראשונה שהביאו אותו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לכן הוא לא בא לפה. << אורח >> הגר שרן: << אורח >> לכן הוא לא בא לפה, אבל הוא סיבך אותנו. זה קשור אחד בשני ולא קשור אחד בשני. הם עשו תרגיל יפה וידעו שפה זה לא יעבור. אתה לא היית נותן יד לכך שיתעללו כך בעובדים. פיקוד העורף אמר לנו: תכשירו מלונות לפסח. גייסנו עובדים, ועכשיו אין להם המשך של עשרה ימים ואין להם כסף לקבל. זאת שערורייה שאי-אפשר לטפל בה. אתה חייב להחזיר את מתווה החל"ת כך שהוא יהיה חלק ממתווה הפיצויים, ושיהיה אחד מול אחד. שיפתרו את הבעיה הזאת של החל"ת הגמיש, שהאוצר כל-כך מפחד ממנו. וזה לא רק בתיירות, זה במיוחד עם המשפחתונים וכו'. אנחנו מבקשים לטפל גם בארנונה. דיבר איתי השבוע מלונאי מטבריה, שהמלון שלו סגור. הוא קיבל לשלם ארנונה 160,000 שקל. זה מטורף, כל ההוצאות של המלונות, כל ההוצאות שלהם על העובדים, שלא לדבר על ההוצאות שלהם על עובדים זרים. צריך לעשות סדר בהכול. הדבר שייתן לנו פתרון, לא מלא אבל משמעותי, זה 2023, הכרה בתיירות ו-40 קילומטרים מקו הגבול. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת קריב, אתה רוצה לדבר? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני מאזין. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אוקיי, תודה. נמצא פה אורי סירקיס? בבקשה, אתה מעוניין לדבר? בבקשה. << אורח >> אורי סירקיס: << אורח >> שלום, צוהריים טובים, אני מנכ"ל ישראייר. אדוני היושב-ראש, קודם כול, תודה רבה על האפשרות להגיד כמה מילים. דיברו פה על יום השואה וישראייר מטיסה את המשלחת המצומצמת של ישראל ליום השואה, והטייסים שלה יופיעו היום במדים של ישראייר באירועים הממלכתיים. כבר 45 יום אנחנו באירוע חריג. לא מדובר במבצע, לא מדובר במשהו מוגבל. מקפידים כל הזמן לומר שנתב"ג חזר לשגרה; הוא לא חזר לשגרה. המטוסים שלנו לא חונים בנתב"ג, וכל יום שהמטוסים שלנו חונים בחו"ל, עולה לנו רבע מיליון דולר. אני לא חושב שישראייר או ארקיע או כל חברת תעופה אחרת צריכה לשלם את זה. זאת החלטת מדיניות של משרד התחבורה, של משרד הביטחון, לא יודע של מי. לכן, העובדה שאנחנו מוחרגים כי אנחנו חברה שמחזור המכירות שלה הוא 700 מיליון דולר, זאת הזיה, מבחינתנו. עסקנו בהבאה של אנשים ובחילוצם מאדיס אבבה ומכל מיני מקומות. דיבר על זה גם חבר הכנסת אחמד טיבי. אין שום סיבה שאנחנו כחברה נישא בהוצאות הללו, ואני מדגיש שהסיטואציה הזאת לא קרובה לסיום. אומרים שהחברות הזרות מתחילות לחזור, והיום וויז אייר הודיעה שהיא דוחה את החזרה שלה וסמארט ווינג הודיעה שהיא דוחה את החזרה שלה. הניסיון להציג פה מצג כאילו יש פה חזרה לשגרה – אין פה חזרה לשגרה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ולכן, מה מבקש אדוני? << אורח >> אורי סירקיס: << אורח >> אנחנו מבקשים או שיחריגו את ענף התעופה, או שיאפשרו להגדיל את זה מעל 400 מיליון. ואם אדוני חושש שאנחנו נחלק דיבידנד, אנחנו יכולים להתחייב שאנחנו לא נחלק דיבידנד. אין לנו שום כוונה לחלק דיבידנד. אנחנו קונים עכשיו שני מטוסים רחבי גוף ב-80 מיליון דולר; הגדלנו את צי המטוסים שלנו אין סיבה שמי שמשקיע בעסקים ייענש בגלל כל מיני מקרים כאלה ואחרים שהזכרת כאן. תודה רבה. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> אולי זאת הזדמנות להגיד מילה טובה על חברת ישראייר, חברה ישראלית שעמדה בזמנים הכי קשים, עשו טיסות חילוץ ונתנו מענים. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> נכון, היא ראויה לציון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אפשר להמשיך גם בתעופה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא. יש פה נציגות של בעלי האולמות? בבקשה. << אורח >> שאולי אמירה: << אורח >> שלום, אני בעלים של שני אולמות אירועים במרכז הארץ. תודה על ההזדמנות לדבר. אני משלם שכירות בחודש, כבוד היושב-ראש, של 440,000 שקל; אני משלם 150,000 שקל ארנונה בחודש; אני משלם 60,000 שקל חשמל; יש לי 420 עובדים, אין לי שותפים ואני בן אדם יחיד. איך אני אמור לשלם את זה? הבנקים לא נותנים כסף לתחום שלנו, מבחינתם אנחנו שווי ערך למשמרות המהפכה. אנחנו עסקים מסוכנים ולא יציבים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, לא. אני לא חבר של הבנקים, ונראה שאחרי 3 מיליארד ו-175 מיליון לעסקים בצפון, אני אחד האנשים הכי לא אהובים על ידי הבנקים, אבל לא משמרות המהפכה. בוא לא נגיע למקומות האלה. << אורח >> שאולי אמירה: << אורח >> לא, אנחנו. לא הבנקים אלא אנחנו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני בטוח שלא. << אורח >> שאולי אמירה: << אורח >> אני אומר לך שכן. מבחינתם, אנחנו עסקים מסוכנים ולא יציבים. דיברו לא מעט מה שקרה פה בשש השנים האחרונות. בינתיים, כדי לשלם את כל ההוצאות המטורפות האלה, איבדתי את הקורת הגג של הילדים שלי והזרמתי את הכסף לעסק שלי. אם, חלילה, עצמאי קטן כמוני מרים דגל לבן, זה יעלה למדינה 20 מיליון שקל ואני אסביר למה. חצי שנה דמי אבטלה שהעובדים שלי יחתמו זה 18 מיליון שקל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שאולי, מה אתה מבקש? << אורח >> שאולי אמירה: << אורח >> אני מגיע לזה, תן לי. כולם דיברו פה. אני באתי מרחובות, אני באתי מרחוק. שלוש דקות ואני מסיים, בסדר? האבטלה וספקים שלא יקבלו כסף, זה נזק של 20 מיליון שקל. כל זה יכול להיפתר עם מתווה נורמלי שייתן לנו עכשיו חמצן לעבור את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה זה אומר מתווה נורמלי? << אורח >> שאולי אמירה: << אורח >> אני מגיע לזה. דקה אחת. את העובדים שלי לא שחררתי לחל"ת, כי אם אני משחרר לחל"ת, הם משוחררים לחלוטין. החל"ת הופך לחלוטין. הם לא חוזרים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש בעיה כזאת גם בגנים הפרטיים, נמסר לנו. << אורח >> שאולי אמירה: << אורח >> השפים שלי שמרוויחים משכורת של מנהל מרחב בבנק הפועלים, אומרים לי: מה זה חל"ת? לא מעניין אותי חל"ת. אני לא חל"ת. אם אנחנו יוצא, אני לא חוזר. יש אנשים שרוצים אותי. או שתשלם לי את כל המשכורת, ומבחינתי תמכור כליה. דרך אגב, שקלתי גם את זה. בסוף אני בורג קטן, בורג מאוד קטן במטוס הזה שאתם מטיסים. תדאגו לחזק אותי, את הבורג הקטן הזה, כדי שתוכלו להמשיך לטוס ולהוביל אותנו למקומות טובים, רק תשתדלו להביא אותנו בסוף לחוף מבטחים. אתם על ההגה ואנחנו סומכים עליכם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה מבקש אדוני? << אורח >> שאולי אמירה: << אורח >> אני אגיד. ראשית, להעלות את סכום המקדמה ל-90%. תבינו, המלחמה נמשכת כבר חודש וחצי, ובעלי הנכסים שלי לא מחכים, הם רוצים את השכירות עכשיו, ואני משלם אותה. העובדים שלי לא מחכים, הם רוצים את הכול עכשיו. ואני משלם את זה. תלחצו על הכפתור ותזרימו כסף. מי שבעייתי – אם זאת חברה בע"מ ואתם חוששים שלא יחזירו כסף, תחתימו אותו על ערבות אישית. אני מוכן לחתום. אני אחתום ערבות אישית, שאם, חלילה, הזרמתם בטעות יותר, אין בעיה, אני אחזיר, אבל תזרימו את הכסף עכשיו. תסמכו עלינו כמו שאנחנו סומכים עליכם. שנית, המקדם לעסקים צריך לעלות מ-22% לכיוון 30%, וזה לא מקיף כלום. אם ההוצאות שלי הן מיליון שקל בחודש באחד האולמות שלי בחודש, עם השכירות והכול, ואתה נותן לי 22% אם נפגעתי מעל 80%, זה כלום, זה לא מכסה לי אפילו את השכירות. אם אתה אומר לי שיש לי עד 600,000, זה לא מכסה לי. יש לי צבא של עובדים. ביום-יום אתה יושב במשרד ובכל רגע מישהו נכנס לקחת צ'ק – הגנן, החשמלאי, המזגנים שלי חייבים להישאר עובדים לפחות שעה ביום, אלה צ'ילרים. אני מחזיק למעלה מ-5,000 מטר בנוי. חבר'ה, זאת תחזוקה מטורפת. מטורפת. מכונות הקרח חייבות לעבוד. הגינון, המים, כל בעלי המקצוע. הכול עובד, חברים. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אבל זה בלי 22% הוצאות קבועות. << אורח >> שאולי אמירה: << אורח >> אני משלם את כל הדברים האלה מדי שעה, מדי יום. אני לא רוצה לקרוס ואתם חייבים להיות פה ולקיים את הישיבות האלה. החרב על הצוואר שלנו. תבינו, אנחנו חזקים, אנחנו סומכים עליכם, אנחנו סומכים על צה"ל. קורים פה דברים טובים. אני בן אדם מאמין שאנחנו הולכים ל-40-30 שנה הכי יפות שהיו במדינת ישראל. אני מאמין, אני מאוד מאוד מאמין שזאת הישורת האחרונה. תנו לנו את הפוש הזה, לא רוצים לקרוס. אני אישית לא מאמין שאני אקרוס. אני חזק, יש לי אופי חזק ואני אשרוד את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אמרת לא 22% אלא 30%. מה עוד אמרת? אמרת להעלות את המקדמות ל-90%. מה עוד? << אורח >> שאולי אמירה: << אורח >> דבר מאוד מאוד חשוב זה להעלות את 600,000 ל-800,000 כדי שיכסה פחות או יותר לעסק בסדר הגודל שלי. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> אנחנו ביקשנו מיליון. אתה עושה לנו הנחה? אנחנו ביקשנו מיליון. << אורח >> שאולי אמירה: << אורח >> הדבר הכי חשוב – יש לנו מרחבים מוגנים. המטבח שלי הוא 600 מטר מבטון מזוין. הוא הכנה לבית מלון שאנחנו יוזמים למעלה. תן לי לעבוד עם 300 איש. לעשות ישיבה עם פיקוד העורף. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> את זה אני לא יודע לעבוד. הדברים הללו לא אצלי. לתת לך לעבוד ככה או ככה, זה ממש ממש לא אצלי. << אורח >> שאולי אמירה: << אורח >> בסוף זה כלכלי כי זה זורם אליך. אם אני אעבוד עם 300 איש, אני לא אשב פה. עם 300 איש אני יודע לשלם את ההוצאות שלי, פחות או יותר, ואני לא אשב פה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני מבין, אבל זה לא פה. זה לא פה. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> תן לנו לעשות את העבודה בשבילך. עכשיו יש 33% ואנחנו ביקשנו שזה יהיה 50%. תן לנו לעשות את העבודה בשבילך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נמצא פה בעל עסק תיירות מטבריה, נכון? אלמקייס, בבקשה, אדוני. << אורח >> מאיר אלמקייס: << אורח >> שלום לכולם, שמעתי פה את כל החברים, שמעתי את חברי הכנסת, ואני רוצה להגיד לכם שאני הפנים האמיתות של בעלי העסקים שכבר התרסקו. התרסקתי. העסק שלי הוא אולם אירועים, העסק שלי הוא מסעדה בטבריה, ואנחנו הולכים לחדלות פירעון בגלל המצב, בגלל שלא הוזרמו מקדמות, בגלל שאין לנו במה לשלם לעובדים, בגלל שעובד מתקשר אליי בלילה ואומר לי: מאיר, אין לי במה להאכיל את הילדים. אני משלם יום-יום לעובדים, משלם יום-יום משכורות. זה נגמר. הבנקים לא מוכנים, כמו שאמר החבר היקר הזה. הבנקים רואים את אולמות האירועים ואת המסעדות כאיזשהו נטע זר, כאיזשהו בן חורג ולא מוכנים לתת לו שקל. אני אומר לכם, העסק שלי כבר התרסק ואנחנו הולכים לחדלות פירעון. קניתי את העסקים האלה בשביל הבן שלי, כדי שיישאר בטבריה. הבן שלי החליט להרים ידיים, אני יחד איתו החלטתי להרים ידיים ואנחנו הולכים לחדלות פירעון. לצערי הרב, הבן שלי החליט לעזוב את הארץ בגלל זה. אז תדעו שזה מהמצב אם לא ייתנו לאנשים מקדמות. אני את שלי כבר הפסדתי, אני כבר התרסקתי. אני מבקש את זה בשביל העובדים שלי שאין להם כרגע פרנסה, ואני מבקש את זה בשביל כל בעלי העסקים שנמצאים פה, כל נציגי העסקים שנמצאים פה, ובכלל, גם לשכירים שאיבדו את מטה לחמם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. כן, קפית. << אורח >> נעמה צידקיהו: << אורח >> שלום, חנוך. ראשית, אני רוצה להודות לך. אני מסעדנית, יש לי שתי מסעדות בעיר מודיעין. אני מעסיקה כ-70 עובדים. אני רוצה להודות לך ואנחנו באמת לא מכירים. אתמול הצקתי לך, שלחתי לך סמ"ס מכל הלב, עצרת, הקשבת, השבת לי וחיממת לי את הלב. אם אנחנו יוצאים מפה עם אמירה שייצא מפה נוהל לחיצת כפתור, נוהל חירום בלחיצת כפתור, אז אני בשם חבריי נודה לך מאוד כי זה באמת מתיש, מעייף וכואב להגיע פעם אחר פעם ופעם אחר פעם. די, עייפתי, תש כוחי. הפעם זאת הפעם הקשה ביותר שקיבלתי. אני כבר 13 שנים אני בתחום ואני עוברת כל מהמורה. אני יזמית בנשמה, אני פרודוקטיבית, אני רוצה רק לעשות טוב, אבל הפעם גזלו ממני את חדוות היצירה, גזלו ממני את כל הכיף לקום בבוקר ולעשות את מה שאני צריכה ואני טובה בו. המדינה שותפה ב-50% מההכנסות שלי, וברגע של משבר אני מצפה שהמדינה תהיה לי לעזר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה חסר לך? << אורח >> נעמה צידקיהו: << אורח >> חסרה לי עזרה בתזרים, חסרה לי עזרה עם החל"ת. בצער רב הוצאתי את כל עובדיי האהובים לחל"ת, כי לא הייתי מסוגלת לשלם להם. אני לקחתי הלוואה לפני חודשיים מגוף פרטי, מישראכרט, ב-1.7%, והיום לפני שנכנסתי לפה, מישהו שלח לי הודעה: דוברות משרד האוצר מודיעה שנותנים הלוואה ועזרה לעסקים הקטנים בפריים פלוס 1.7%. וואיי, ממש תודה שאתם נותנים לנו הלוואה בפריים פלוס 1.7%. זאת הלוואה רצח, זאת הלוואה של שוק אפור. אני צריכה שיעזרו לי, כמו שידידי אמר. אני לא רוצה להגיע למצב שלו. כדי שיעזרו לי אני צריכה הלוואה בפריים מינוס, ולא בפריים מינוס. שהמדינה תפתח את כפותיה ותיתן לי סוכך. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> סליחה שאני עוצר אותך, אבל אל תתלהבי. את לא תוכלי לקבל כי את עסק בסיכון. גם בזה הם יורידו אותך, אנחנו מכירים את זה עוד מתקופות קטנות, מהלוואות קודמות שהמדינה נתנה. << אורח >> נעמה צידקיהו: << אורח >> אני מקווה מאוד שלא, כי אם זה יהיה, זה יהיה המסמר האחרון. אני מקווה מאוד שאתה טועה. באמת. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני גם מקווה שאני טועה, אבל לצערי אני לא טועה. << אורח >> נעמה צידקיהו: << אורח >> יש לי עסק גדול עם 400 מקומות ישיבה. ברגע שהנחו אותנו להפעיל אותו ב-50 סועדים, זה כאילו אומרים: תפתחו ולכו תמותו. סליחה על הביטוי, אבל זה המצב. אני מבינה שאתה לחוץ בזמן ושאתה פרודוקטיבי ורוצה תכלית. כל מה שיש פה, אני רגועה מבחינת החבר'ה שידאגו פה – רועי, ירון ושחר. הם ידאגו לכל ההתאמות הכספיות. תעזור לנו בעניין הלוואות ותעזור לנו בנוהל חירום, כדי שלא נגיע לפה עוד פעם. תודה לך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. כן, בבקשה. << אורח >> יקיר ליסיצקי: << אורח >> אני יו"ר איגוד המסעדות. 400,000 מסעדות מחכות לא לתשובה, לפעולה. יש שנע דברים מרכזיים – להעביר היום כסף לחשבונות. היום. במשאל טלפוני, אם יש צורך. זה לא צריך לעבור קריאה ראשונה. הייתה קריאה שנייה ושלישית לאישור ועדת הכספים – לעשות את זה בטלפון. המסעדות לא קורסות ומדממות. אין. אין. אתם פשוט סוגרים את המסעדות לתזרים מזומנים. איך בעל עסק, לרבות מסעדה ולבטח מסעדה, יש לו חצי מיליון שקל בבנק? איך הוא משלם חודש, חודשיים? מאיזה כסף? מאיזה כסף? תשלמו פחות, תביאו את הכסף מהר. מדוע אנחנו חוטאים? אדוני היושב-ראש לשעבר היה פה, עבר את זה, הבין את זה מייד. אני מבקש מכם, אדוני היושב-ראש וחברי הוועדה – לא ספארי ולא כל הקשקושים שהיו פה. מה אני עושה פה בכלל? מדוע אני צריך לעשות לכנסת? למה נציגים צריכים לעלות לכנסת? מדוע? זאת פעם שלישית שזה קורה. מדוע משרד האוצר ממתין למעלה מחודשיים לקבל את הדיווחים, ואז להחליט איך הוא רוצה לפצות? מדוע זה קורה שוב? זאת פעולה מלאכותית בתזכיר החוק של המנהל. זאת פעולה מלאכותית. תפסיקו לעשות את זה, תצרו ודאות ואנחנו נדחוף את התוצר. תביאו את המקדמות על בסיס עם כלביא מאה אחוז לחשבון היום, עד סוף היום. זה בושה וחרפה מה שהתנהל פה היום. מגיעים 34 חברי כנסת לדבר עם עצמם. הדבר השני, זה דו-חודשי מול חד-חודשי, חד-חודשי לדו-חודשי כדי לא לשלם. זה לא יהיה. אנחנו נגיע לפה 14,000 עסקים לצומת של הכנסת ונישן פה; נישן בחדר ראש הממשלה. אף אחד לא יחבר את מי שמשלם מע"מ חד-חודשי לדו-חודשי. זה לא יקרה. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. יש פה מישהי מענף הכנסים? בבקשה, גברתי. << אורח >> ישראלה שטיר: << אורח >> שלום, אני מייצגת את ענף הכנסים והתערוכות שנמצא בין לבין. מאז הקורונה שש שנים אני מגיעה לכאן. הקמתי חברה ב-1973 ועברתי כמעט את כל המלחמות. עברנו גם את הקורונה. בחיים לא היינו במצב כזה כמו שאנחנו עכשיו. אנחנו הראשונים להיסגר והאחרונים - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה מבקשת גברתי? << אורח >> ישראלה שטיר: << אורח >> קודם כול, 2023 זה ממש לא השוואה לכלום, כי ב-2023 נכנסנו למשבר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו מדברים על מרץ-אפריל 2023. במרץ-אפריל 2023 לא היה משבר, אז על מה מדובר? << אורח >> ישראלה שטיר: << אורח >> ההשוואות בתחום שלנו לא יכולות להיות אלא על בסיס שנתי, ממוצע שנתי, מכיוון שתערוכות וכנסים בין-לאומיים מחוברים עם כל עונות השנה במקומות אחרים. זה חייב להיות על בסיס שנתי ולא יכול להיות על בסיס חודשים. מה אני מבקשת? נמצא כאן ירון גינדי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> את סומכת את ידך על ירון גינדי? << אורח >> ישראלה שטיר: << אורח >> כן, אני סומכת עליו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר גמור, מצוין. בבקשה, אתה מורה דרך, נכון? בבקשה, אדוני. << אורח >> ויסאם סלימאן: << אורח >> חבריא, שלום רב, אני מהתאחדות מורי הדרך בישראל מורשת. אנחנו התיירות, אנחנו אלו שנחנקנו. אנחנו, אנחנו. הגוף המת הוא לפניכם. הסוכנים, המדריכים, המסיעים, האופרטורים והכול. אנחנו הגופה המתה שעל האלונקה. אם לא תיתנו לנו עכשיו חמצן, אנחנו נמות, לא נתקיים יותר. חבריא, הגיעו מים מעבר לנפש, אנחנו מעבר לקץ. מה אנחנו מבקשים? אני לא אספר את כל הסיפורים. מה אנחנו מבקשים? שלושה דברים פשוטים: פיצויים מיידיים דרך מקדמה מקסימלית מביצועים מקסימליים. האוצר, רשות המיסים יודעים כמה השתכרנו. השתכרנו טוב ושילמנו מיסים. אז פיצויים מקסימליים לענף תוך כדי תשלום מקדמה במיידי באופן מקסימלי, אם זה 100% גם טוב. דבר שני, תקופת הבסיס תהיה מרץ-אפריל 2023, כי עבדנו בשנה נורמטיבית עד שהיא נהייתה שנת אבסורד שאנחנו עדיין חיים איתו. דבר שלישי, גם משרד התיירות שאטם את אוזניו ועצם את עיניו נוכח המשבר שאנחנו חיים בו, שיואיל בטובו ויכין מתווה עתידי לנו. אם תיפסק היום המלחמה, היום – עכשיו חותמים על הפסקת אש – לא תהיה לנו עבודה עוד שנה. אדוני, עוד שנה, מרץ-אפריל. מה אני אעשה? תגיד לי: תמצא עבודה אחרת. ניסיתי. אז תגיד לחקלאי שמגדל עגבניות ללכת לעשות משהו אחר. אין סיכוי בעולם שמדינה תפקיר את אזרחיה ואת העצמאים העוסקים בענף אחד או אחר, כי הם רשלנים, לא אכפתיים וכו'. כמו שאמרתי, דבר ראשון פיצויים, תשלום מענק מיידי או מקסימלי; דבר שני השוואה למרץ-אפריל, ודבר שלישי, שמשרד התיירות, משרד האוצר והממשלה יתוו מתווה עתידי שיפצה אותנו. אתה תשאל אותי: מה, אתה רוצה לחיות על חשבוני? לא, שייתנו לנו עבודה. היה כך בעבר, פניתם לרט"ג וברט"ג אמרו: נפתח את כל הגנים הלאומיים בשישי ושבת, ומורה דרך שיבוא לעבוד, יקבל כסף בזכות ולא בחסד. אנחנו לא מבקשים נדבות, לא מבקשים נדבות בכלל. מה שאנחנו רוצים זה זכותנו וזה הדבר הבסיסי ביותר. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, ולכל מי שנכח כאן ושמע את קולנו. המצב קשה, צריבה בלב, אדוני. אז חייבים לפעול במיידי, אם לא, יהיו תוצאות נוראיות ובלתי הפיכות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. אנחנו נצטרך לעצור פה. יהיה דיון נוסף ונודיע היום מתי היהיה הדיון הנוסף. בדיון הבא נשמע גם את ההתייחסות של משרד האוצר ורשות המיסים לכל הנושא הזה. אנחנו נשלח הודעה על מועד הדיון הבא. אמיר, אני רוצה לדבר על האירוע של המקדמות. תודה רבה, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:01. << סיום >>