פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 432
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, ג' באייר התשפ"ו (20 באפריל 2026), שעה 10:00
סדר-היום:
<< נושא >> מצוקה רגשית ונפשית של ילדי עולים חדשים ומענה המדינה לצרכיהם << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
גלעד קריב – היו"ר
מוזמנים:
ד"ר שרי פייר
–
סגנית מנהלת חטיבת רשויות וארגונים, משרד העלייה והקליטה
עדי וולס
–
מנהלת שירות רווחה, משרד העלייה והקליטה
טירה גלינויר
–
מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים ותושבים חוזרים, משרד החינוך
מיכל אנגלרט
–
מנהלת אגף פסיכולוגיה חינוכית, משרד החינוך
יונתן אמסטר
–
מנהל תחום רגולציה בבריאות הנפש, משרד הבריאות
אלכס גיזונטרמן
–
מ"מ מנהל מח' ילדים במנהל בריאות הנפש של משרד הבריאות, משרד הבריאות
ציקי שטרסברג-דיל
–
היחידה לתיאום המאבק בגזענות, משרד המשפטים
שרי אורים
–
מנהלת תחום (פיתוח מקצועי, תורה והדרכה), משרד הרווחה והביטחון החברתי
יובל וורגן
–
מרכז המחקר והמידע, כנסת
דב ליפמן
–
חכ"ל, מנכ״ל, יד לעולים
קונסטנטין שוויביש
–
מנכ"ל, איגוד מורים עולים - איגום
גסטון סיידמן
–
חבר ועד, התאחדות עולי אמריקה הלטינית
ידיד ברוך בר-אשר סיגל
–
דובר מחוז ירושלים, מועצת התלמידים הארצית
משתתפים באמצעים מקוונים:
וורקי קסאי
–
מנהל/ת תחום פ"א (קליטת עלייה), משרד הרווחה והביטחון החברתי
מנהלת הוועדה:
שלומית אבינח
רשמת פרלמנטרית:
שרון רפאלי
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> מצוקה רגשית ונפשית של ילדי עולים חדשים ומענה המדינה לצרכיהם << נושא >>
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
שלום לכולם, בוקר טוב, תודה לכל מי שטרחו ובאו. בעוד רגע קט אנחנו נפתח דיון נוסף בסדרת הדיונים הארוכה שאנחנו מקיימים בנושא מצוקה רגשית ונפשית של ילדי עולים חדשים ומענה המדינה לצרכים הייחודיים שלהם. אני מיד אחזור לנושא הדיון תוך כדי שאנחנו מזכירים לנו שקיימנו דיון בזמן המערכה האחרונה שאגת הארי סביב ההשלכות של המערכה על קבוצת הילדים והנערים שאנחנו מדברים עליהם, והדיון היום בעצם במידה מסוימת יחתום את ההתייחסות למערכה בתקווה שאנחנו אכן נמצאים באיזושהי תקופה יותר רגועה ונחזור לסוגיות השוטפות.
אבל כמנהגה כואב של הוועדה, הזו ובמיוחד היום בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונרצחי פעולות האיבה, אנחנו כמנהגנו נפתח את הישיבה בהזכרת שמות כואבת. אני מבקש להזכיר ראשית את שמם של האזרחים שנהרגו במתקפות הטילים בחודשיים האחרונים: את אורי פרץ, איש נהריה; את וצ'יסלב וידמנט מאשדוד ששמר על בניין שנפגע, ולצערנו נפגע בעצמו בהיעדר מרחב מוגן; וארבעה בני משפחה אחת, משפחת גרשוביץ – אנחנו זוכרים את ולדימיר ואת לנה שהייתה מורה נערצת בבתי ספר בניסן נתיב ובבתי ספר נוספים למשחק; את בנם דימה ואת רעייתו לוסיל ג'יין שהובאה לקבורה בפיליפינים, ארץ מוצאה, על-פי בקשת משפחתה. הייתי בלווייתם של ההורים והבן בחיפה, והכאב הוא גדול מאוד. ואנחנו שמים לב לעובדה שארבעה מתוך נרצחי מתקפות הטילים הם עולים חדשים שעלו לארץ, ונרצחת נוספת היא בת זוג של הבן העולה. אנחנו עומדים בוועדה הזו לא אחת שבסופו של דבר אוכלוסיית העולים מסיבות שונות ומגוונות שקשורות בדיור ובנגישות למרחבים מוגנים ובהתיישבות בערים מסוימות, שבסופו של דבר כשרואים את המספרים אז הפגיעה בציבור העולים בישראל היא פגיעה גדולה.
צריך לומר שכך גם תמונת המצב כשמדובר על הנופלים בצה"ל. אנחנו זוכרים היום הזה את סמל ראשון אורי גרינברג, לוחם בסיירת גולני; את סמ"ל אביעד אלחנן וולונסקי, לוחם בגדוד 77 של עוצבת סער הגולן, את סמל משה יצחק הכהן כץ, חייל בודד שעלה לארץ לבדו, לוחם חטיבת הצנחנים; את סמל לירן בן ציון, לוחם באוצו תקוות הברזל; את סרן נועם מדמוני, מפקד צוות בסיירת הנחל מן העיר שדרות; את סמל ראשון בן כהן מחטיבת הנחל, את סמל ראשון מקסים אנטיס, גם הוא בן למשפחת עולים מחטיבת הנחל; את סמל ראשון גלעד הראל מחטיבת הנחל; וביומיים האחרונים, לדאבון ליבנו, הצטרפו עוד משפחות למעגלי השכול. נזכיר את רב סמל גיא לודר מיחידת מגלן; את סמ"ר טובאל יוסף ליפשיץ מחטיבת גולני; את אייל אוריאל ביאנקו מעוצבת ברק מקצרין שנפל בשבוע שעבר. כפי שאמרתי ממש ביומיים האחרונים: רב סמל בכיר במילואים ברק כלפון בן 48, לוחם בגדוד חירם ורב סמל לידור פורת. שתי המשפחות עדיין יושבות שבעה. אנחנו שולחים מכאן את תנחומינו העמוקים, והלוואי ולא נתבשר בשנת העצמאות ה-79 בשורות מן הסוג הזה. אנחנו מנצלים את ההזדמנות הזו לאחל החלמה לכל פצועי צה"ל ונפגעי מתקפות הטילים.
והתזכורת האחרונה שאני מבקש להזכיר: ביום שבת האחרון, משפחת קסאו ציינה את יום ההולדת ה-11 של היימנוט. הוועדה שלנו מקדישה לא מעט זמן לליווי החקירה. לצערנו, אין פריצת דרך; והתפקיד שלנו, כמובן בראש ובראשונה של הממשלה אבל גם שלנו, לבטא שלרגע הרגל לא מוסרת מדוושת הגז של המאמצים לאתר את היימנוט. אני חייב לשוב ולומר שמבחינתנו נקודת המוצא, הלוואי וזו נקודת הסיום, היימנוט בחיים וצריך לעשות הכול על מנת להחזירה לחיק הוריה ולחיק משפחתה. אנחנו מיד עם חידוש המושב, נקבע דיון מעקב נוסף גם גלוי וגם חסוי כדי לעשות את תפקידנו בעניין. אני שולח מכאן חיבוק וחיזוק ידיים להוריה של היימנוט, לאחיות ולאחים, לכל בני המשפחה ולכל הפעילים שעובדים קשה כדי שאף אחד מאיתנו לא ישכח שילדה קטנה נעלמה מתוך מרכז קליטה במדינת ישראל; מרכז שמור, מוגן, מצולם, ופשוט כאילו האדמה פצתה את פיה. אז אנחנו לא עוצמים עין יחד עם המשפחה ונעשה הכול כדי לוודא שהחקירה באמת מתנהלת ומתקדמת.
מישהו רוצה להוסיף בעניינים שעסקנו איזושהי אמירה? טוב. אנחנו חוזרים לנושא שלנו, אין לנו הרבה זמן, כולנו גם ביום עמוס גם רגשית וגם רבים מאיתנו בדרך לטקסים ולמשפחות וכולי. אז אני אומר מראש: מטרת הדיון שלנו היא לעשות איזשהו יישור קו, להבין איפה אנחנו נמצאים ביחס למערכה שהסתיימה, האם יש צעדים מיוחדים של היערכות לחזרת התלמידים. אנחנו נעבור על הדברים שאנחנו ציינו בסיכום הדיון הקודם וכן גם נחזור לשגרה שלנו של הדיונים בנושא הכללי. אנחנו ביקשנו פה פרטי על תכניות החינוך המשלים שמופעלות. זה, בעיניי, דבר מאוד מרכזי – תוכנית פל"א ותוכנית יע"ל – בעינינו זה נדבך מאוד משמעותי באירוע. אנחנו נשמע עדכון ממשרד הבריאות לגבי חקירת המקרה הספציפי שהתניע את כל סדרת הדיונים הכואבת והחשובה שלנו בעקבות ההתאבדות של מילינה בובקובה בראשון לציון, ואנחנו קצת נחדד מה הציפייה של הוועדה מרשויות המדינה השונות מעבר לחקירה המקצועית והבדיקה המקצועית שמשרד הבריאות מקיים. נשמע גם את משרד הרווחה בזווית שנוגעת לתוכנית ית"ד. היא יותר מתמקדת כמובן בצעירים, אבל חשוב להבין איפה הממשק פה בין בני הנוער לצעירים, בסדר? אני כן אומר לפרוטוקול שהתפרסמו בימים האחרונים מספר כתבות שמתכתבות עם הדאגה שהוועדה משמיעה לגבי סדרי העדיפויות של משרד העלייה והקליטה בפעולות עידוד עלייה. כתבה אחרונה התפרסמה אתמול ב-ynet על-ידי איתמר אייכנר. הוועדה – אני לא אדבר בלשון רבים – אני לא מופתע מהכתבות הללו. הוועדה מתריעה על המגמה של משרד העלייה והקליטה כבר חודשים ארוכים בצד השבח שלנו לפעולות שכן נעשות. בהקדם בעניין הזה אנחנו אולי נתכנס בתוך הפגרה, אבל יהיה דיון ואנחנו נבקש ממשרד העלייה והקליטה לא רק תשובות, אלא בראש ובראשונה נתונים. יובל אמנם לא מחזיק את התיק הספציפי הזה בוועדה, אבל אנחנו גם נבקש דוח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת על הנתונים שהתגלו בוועדה. אבל זה בצד. אני פשוט מנצל את העובדה – אין כרגע מנכ"ל, רק תנו heads up שקראנו את הכתבה של איתמר אייכנר. אני בטוח שגם אתם.
<< אורח >> עדי וולס: << אורח >>
גם אנחנו קראנו.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בסדר גמור. אז בקרוב מאוד נמשיך את הדיון בנושא.
כדי שנהיה יעילים אני רגע עובר על המסקנות של הדיון הקודם, בסדר? ברשותכם, נתחיל עם משרד החינוך. טירה, בהקשר שלכם אנחנו דיברנו בדיון הקודם על הבקשה שיתקיים איזשהו מהלך פרסומי נוסף למול משפחות העולים; ביקשנו להבין האם יש הרחבה ספציפית של ההקלות בבגרויות במסגרת המתווה הכללי, האם יש גם התייחסות ספציפית לעולים. אני מדלג על כל הסיפור של השיעורים המקוונים וכולי כי עברנו את התקופה; אני כן רוצה לומר לחברים ולחברות במשרד העלייה והקליטה ובחינוך שאנחנו מקווים שלא יהיו עוד סבבים, אבל אנחנו כן מקווים שהזמן הזה גם מנוצל כדי ללמוד לקחים ממה שחווינו, וגם לגבי ציוד הקצה. ית"ד התייחסו לעניין הזה, אבל אני חושב שזה בהקשר של תלמידים שרלוונטי למשרד העלייה והקליטה ומשרד החינוך, לוודא שתלמידים לא מודרים משיעורים מקוונים כי יש מחשב אחד בבית ויש ארבעה ילדים שצריכים להיכנס לשיעורים. אז אני מבקש, עוד פעם, לא נבזבז זמן, אבל תוודאו שיש איזשהו יישור קו מול משרד החינוך אם יש מסקנות מהסבב הקודם. אני כן אבקש להבין גם מהחינוך וגם מהעלייה אם כל פעולות תגבור הלימודים גם בתוך בתי הספר וגם במסגרות שלכם חודשו מלא-מלא; האם יש איזושהי הערכות להשלמות בקיץ? זה יותר קשה עם מורים, אבל זה יותר קל עם הספקים המפעילים החיצוניים. מורים זה ארגוני מורים, ואנחנו מכירים את המורכבות, אבל דווקא פה משרד העלייה והקליטה – אני כבר מראש מכין אתכם להבין האם אתם תציעו איזשהן מסגרות תגבור בקיץ מיוחדות לילדי עולים, אולי באזורים מסוימים, בסדר? טוב.
אז טירה, נתחיל איתך, ונעבור אחרי זה למשרד העלייה והקליטה. משרד הרווחה ומשרד הבריאות, אנחנו נשתמש בכם כדי לחזור לשגרת הדיונים שלנו בנושא הכללי. אז טירה, בבקשה.
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
מה שיהיה צריך מיכל תשלים אותי.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בוודאי. אני רק אומר שנמצאות איתנו חברתנו טירה, מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים ותושבים חוזרים ומיכל שמנהלת את אגף הפסיכולוגיה החינוכית.
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
בהקשר של הפרסומים ההורים קיבלו הפצה נוספת בשפות לטלפון, על ידי מסרונים, וזה היה חלק משיווק נוסף לטובת החשיפה כמו שביקשתם.
בהקשר של בגרויות, מראש לתלמידים עולים יש לא מעט התאמות. מראש יש לתלמידים עולים התאמות לבחינות הבגרות, וכמובן, עכשיו יש התאמות נוספות לכלל תלמידי מדינת ישראל, אז הם היתוספו להתאמות שכבר קיימות מראש לתלמידים עולים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
רק לוודא – אתם מעורבים בעניין הזה? זאת אומרת, אנחנו שקטים שישבתם ובדקתם את ההצטלבות, שלא יהיה איזשהו מצב שדווקא נופלים בין הכיסאות כתוצאה מזה שלא ברור איזה מסלול של הקלות. הכול זה מעל ומעבר.
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
לגמרי.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בסדר, אנחנו בעניין הזה רגועים.
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
לגמרי.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
הדבר הזה מתווך למשפחות?
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
קודם כול, כמובן, הוא מטווח למוסדות החינוך, למגשרים שלנו, לכל המעגלים שאנחנו עובדים איתם. ההתאמה האחרונה, לדעתי, נסגרה רק לא מזמן בגלל הצפון שחזרו רק אתמול – כל קו העימות וקריית שמונה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יש לי פה בקשה למשרד העלייה והקליטה, ויכול להיות שזה בסוף יכול להתבצע דרך משרד החינוך: אני מציע שתחשבו האם נכון להוציא עדכון. כי הרי אצלכם גם יש פילוח של משפחות העולים שיש להם ילדים. תחשבו אם יש מקום לעדכון משותף של משרד החינוך ושלכם שיוצא למשפחות. בסדר?
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
בסדר. גם בגלל שאנחנו בימים לאומיים אז אני רק אגיד שגם לפני יום השואה וגם עכשיו לפני טקס יום הזיכרון, שלחנו קיטים בתשע שפות על התאריך, על היום ועל השעה שתישמע צפירה, ושיש להגיע בחולצה לבנה לבית הספר, שאף אחד לא יובך ושיידעו מה מצופה, גם להורים וכמובן גם לתלמידים. גם בזה, כמובן, משרד העלייה והקליטה סייע לנו בהפצה דרך כל פלטפורמה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני רוצה רגע לדבר על הנקודה הזאת. אני יודע כמה אני עסוק במתכונות ובבגרויות של הבת שלי שהיא בי"ב, וגם אני לא מצליח להבין מימיני ומשמאלי. אז אני רק חושב על הורים עולים שצריכים להבין מה קורה בטרפת שנכפתה על ילדינו. אז אני ממש מבקש שתנסו לראות אם יש דרך בשיתוף הפעולה בין שני המשרדים שייצא עדכון בשפות להורים לתלמידים עולים - -
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
ב-י', י"א, י"ב שנבחנים בבחינות בגרות. בסדר גמור.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בדיוק. לדעתי, זה גם מאוד ירגיע הורים.
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
רעיון מעולה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
כולל ההתייחסות למועדי ב'. בסדר? נושא מועדי ב', כל הדברים האלה. דרך אגב, נצטרך באחד הדיונים הקרובים לחבור גם מול הצבא, מול מיט"ב על כל הסיפור הזה של תיווך הגיוס. אני שם את זה רגע בצד, אבל כל שאלת תיווך הגיוס הצבאי להורים של עולים צעירים אני אשמח - -
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
המשרד גם עוסק בזה יחד עם זרוע מנהל חברה ונוער במשרד. יש ממונה שאנחנו בקשר איתה, אנחנו עובדים גם עם מנהלת עתידים של צה"ל על מנת לפתוח גם אופציות אחרות.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בואו נחליט שבמושב הבא נקיים דיון שיעסוק בשאלה הזו של הכניסה של עולים צעירים לתוך המסלול הצבאי. יש לעולם המכינות ושנות השירות הרבה עבודה. אולי עולם המכינות החצי שנתיות – נדבר, בקיצור. עוד סוגיה. זה גם נוגע, כמובן, לחבר'ה שלכם.
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
זאת גם ממש סוגיה חשובה כי זה כלי למוביליות חברתית בסוף במדינת ישראל.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני שייך לאלו שמצרים עדיין על העובדה שהכלי היחיד כמעט למוביליות חברתית במדינה שלנו זה הצבא, אבל כן.
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
בהקשר של הקיץ – בקיץ אנחנו נערכים לפעילות קיץ כמו שאנחנו עושים כל שנה. ככל הנראה, השנה היא תהיה קצת יותר מורחבת, אבל אני לא יודעת להגיד את זה באופן סופי; וכמובן, עם השותפים שלנו, משרד העלייה והקליטה, עם התוכניות שלהם. אז אנחנו מנסים שהשמיכה תהיה כמה שיותר רחבה. במקום שאנחנו מכסים אנחנו מכסים, ובמקום שאנחנו צריכים ונשארים לנו שוליים – משרד העלייה והקליטה נמצא שם.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
השר הכריז על הארכה של תוכנית בית הספר של הקיץ. עכשיו שילך לחפש 750 מיליון שקל אבל זה כבר לא הצרות של האופוזיציה. למרות שיש לי כמה רעיונות טובים מאיפה אפשר להביא 750 מיליון שקל. מה הפיצ'ר לילדי עולים בתוך התוכניות האלה? בשגרה, כן?
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
לפחות בהארכה שמתוכננת העולים משולבים כמו בכל הארכת מסגרת בין היא פורמלית או בלתי פורמלית; ואנחנו ביחד עם אגפי הגיל נדאג לתת שיעורי תגבור.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אנחנו כל הזמן מדלגים בין חירום לבין שגרה, אבל זה טבע חיינו. ברמה העקרונית בנושא הזה, למשל, של לימודי עברית תלמיד כיתה ד' זוכה לשעות תגבור עברית שלו, שש שעות אם הוא עולה ושעתיים אם הוא תושב חוזר. מגיע 30 ביוני או 1 ביולי, מה קורה בלימודי העברית בשנה רגילה?
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
בלי קשר למצב מלחמה ולחירום אנחנו מקיימים כל שנה אולפני קיץ לתלמידים עולים. אנחנו מתחילים מגני הילדים, ואנחנו עושים תוכנית שנקראת "עולים תחילה" לילדים שעתידים לעלות לכיתה א' כדי לתת להם מיומנויות בסיס, ובמסגרת התוכנית הזאת אנחנו גם מקיימים מפגשים להורים על מה שיידרש מהם, איך נראה יום לימודים במערכת החינוך הישראלית, על מה צריך לעבוד עם הילד. גם פסיכולוגית לגיל הרך נפגשת עם ההורים. זה בגני ילדים כשיש לנו לפחות 15 ילדים שעתידים לעלות לכיתה א' באותה רשות. ואחר כך בכלל הרשויות גם יש לנו מספרים שאמורים לעמוד בקול הקורא. בדרך כלל זה מתחיל מ-15. גם אם הם לומדים בבתי ספר נפרדים אז אנחנו עושים אולפן רשותי למשך 3 שבועות בקיץ עד כיתות ט' שמתחילים אחרי 20 ביוני, והצעירים יותר מתחילים החל מ-1 ביולי. והשנה נשתלב, כמובן, בפעילות.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אבל עקרונית יש איזשהו המשך של רצף.
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
בוודאי.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
טוב. עוד דברים של משרד החינוך? אתם כבר יודעים היום לנתח את הנתונים של הפניות לשפ"חים או שעוד לא נאספו הנתונים?
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
בימים אלו, כמו שאמרנו, הופצו סלי תגבור שהם תקציבים תוספתיים עם מוקד ייחודי, בטח בערים עתירות עולים, לעבודה ולמתן מענים נרחבים. וגם כחלק מהקריטריונים בכלל הארץ הנושא של העלייה מודגש. כך גם במפגשים שלנו עם מנהלי השפ"חים והפסיכולוגים. זה נושא במיקוד על סדר היום שלנו, כמו שאתה רואה כל הזמן בדיוקים שונים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בסדר גמור. זאת אומרת יש היום מבחינתכם, לפחות, הכוונה לשפ"חים הרשותיים.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
אני גם אגיד שהשפ"חים פועלים כל השנה, גם בחודשי הקיץ, אז יש גם אפשרות לעשות רצף של עבודה טיפולית.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
השפ"חים עובדים - -
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
ביולי אוגוסט.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
ברור. אבל עקרונית השפ"חים ממשיכים את התהליך.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
במקרה הצורך של הפניות יש רצף של עבודה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני חוזר לנושא שהתניע. העניין של היעדר מסגרת – ופה אני מדבר בעיקר על התיכוניסטים העולים – הוא צריך להיות לנגד עינינו.
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
לגמרי.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
הקיץ זאת עונת סיכון, לטעמי.
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
ברשותך אני אגיד שהשנה יש לנו למעלה מ-200 מורים במדים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
שעובדים איתכם על ילדי עולים?
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
אני אחלק, בסדר? איתנו יש לנו 60 מורות חיילות של אגף קל"ע, אבל השנה יחד עם הצבא ולאור המצב ויחד עם מנהל חברה ונוער, הצלחנו לגייס אותם לקיץ – גם את גרעיני המשימה, שזה חימ"ש, וגם את מורות קל"ע לטובת פעילות קיץ לתלמידים עולים ברשויות עתירות עולים. אנחנו כרגע בקשר עם הצבא, ואנחנו בונים תוכנית מותאמת, שבבוקר הם ישרתו במסגרות החינוכיות, ואחרי הצהריים הם יהיו חלק מהמערך הבלתי פורמלי שפועל ברשות. לתלמידים העולים זה ממש יהיה עוגן, כי אותה דמות שהוא רואה בבוקר גם תצליח בבניית היחסים גם למשוך אותו לפעילות של פחות שוטטות, פחות לבד, פחות בדידות, פחות זמן סיכון ויותר מבוגר שרואה אותו.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בסדר גמור. עוד משהו, משרד החינוך? בואו נעבור למשרד העלייה והקליטה. אנחנו ביקשנו מכם קצת יותר לרדת לעומק לגבי ההיקפים של פל"א ויע"ל, ומה קורה בעקבות המלחמה.
אחרי שנשמע אותך, שרי, גם ביקשנו לקבל איזושהי סקירה ממך, עדי, כדי להבין מה סדרי הגודל של הפניות לאגף הרווחה שלכם.
<< אורח >> שרי פייר: << אורח >>
חסכת לי את הפתיח שבנושא הרווחה עדי תטפל.
היום בתוכניות פל"א ויע"ל יש לנו כ-4,700 תלמידים עולים. תגיד לי עד כמה לרדת לפרטים, אבל ביע"ל יש לנו 1,600 ובפל"א יש לנו 3,100 תלמידים. כמה תרצה שאני אפרט? לפי מחוזות, לפי קבוצות? מה שתרצה, יש לנו.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
פיקוח על ההשתתפות. זה מה שחשוב.
<< אורח >> שרי פייר: << אורח >>
כן, בהחלט, זה מה שחשוב. קודם כול, בתקופת המלחמה כל ילד קיבל טלפון אישי מהמורה שמלמד אותו: מה שלומך? מה עם המשפחה? איך אתם? קודם כול, להגיד, יש פה מישהו שרואה אותך, שחושב עליך, ששומע אותך. בהמשך היו מפגשים בזום, והדגש היה גם על חוסן אישי ורגשי לצד היענות לפרמטרים לימודיים. כשאנחנו נכנסים לזומים האלה בימים שבשגרה אנחנו מבקרים בתוכניות באופן שוטף לחלוטין.
מעבר לכך, העברנו להורים בכלל, לעולים בכלל, יחד בשיתוף עם שירות הרווחה, באולפנים ממשלתיים, שחלק ניכר מהם הם גם הורים ועשינו בו-זמנית סדנאות חוסן בחמש שפות, והייתה לזה היענות מאוד גדולה.
במקביל יש לנו תוכנית "מחוברים" – מועדוני נוער לילדים עולים. אז במקום שאפשר היה להיפגש במקלטים או לפי הוראות פיקוד העורף, נפגשו; במקומות שאי אפשר היה המדריכים הלכו לבתים של הילדים כדי לראות איך הם בבית, להביא להם תשורות קטנות, לשיר איתם יחד, לתת הרגשה של חיבוק עוטף. כל המסגרות חזרו. בצפון – מן הסתם, הכול בהתאם להוראות פיקוד העורף. במקביל אנחנו גם קיימנו ישיבות עם תנועות הנוער. אנחנו בשיתוף פעולה הדוק גם בימי שגרה, ובוודאי בימי חירום, עם תנועות הנוער. גם שם, שימו לב לילדים מעבר לקשרים שלכם עם ילדים בכלל, כי כל הילדים היו במצוקה ובדידות, ילדים עולים חווים את זה פי כמה וכמה. הדגשנו את הדברים האלה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יש לנו נתונים מספריים? כמה משתתפים בתוכנית פל"א ויע"ל?
<< אורח >> שרי פייר: << אורח >>
פתחתי בזה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
לא, במלחמה.
<< אורח >> שרי פייר: << אורח >>
בתקופת המלחמה השתתפו בסביבות 85%. ואלה שלא השתתפו, דאגו לעשות איתם שיחות כי לא כולם היו בפניות. היום עם החזרה לשגרה אנחנו מדברים על בין 90% ל-100%.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
מה היקפי השעות של התוכניות האלה?
<< אורח >> שרי פייר: << אורח >>
בתוכנית יע"ל יש שש שעות שבועיות, ולפחות שתיים מהן הן שעות חוסן, ושוב, יש בזה גמישות לפי הצרכים; ובתוכנית פל"א יש שמונה שעות, ושתיים מהן הן רגשיות. בתוך שמונה השעות, כמובן, גם כלולים מרתונים לבגרויות, סיוע, וכולי.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
וזה על-פי הכיתות השונות.
<< אורח >> שרי פייר: << אורח >>
בהחלט.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
ומועדוני המחוברים, מה זה, קול קורא שאתם מפעילים לרשויות?
<< אורח >> שרי פייר: << אורח >>
כן, יש לנו קול קורא לרשויות זכאיות; מתוך 38 רשויות שהיו זכאיות 32 בחרו להגיש את התמיכה. כולן זכו בתמיכה הזאת. אני אגיד בנימה אישית שאני מחוברת גם לקבוצות וואטסאפ, ואני רואה את החיוך על פני הילדים ואת הפעילויות המגוונות ואת המחויבות של המדריכים ושל מנהלי המועדון.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
ומי מפעיל את זה? מפעילים את ספקים שהרשויות בוחרות, הרשויות עצמן?
<< אורח >> שרי פייר: << אורח >>
הרשויות עצמן בוחרות לפי קריטריונים מאוד ברורים שאנחנו נותנים, רכז ומדריך. התקנים של המשימות הם לפי ימי ההפעלה. אנחנו נתנו גמישות במספר ימי ההפעלה שכל רשות בוחרת להפעיל; ובהחלט מקבלים גם הכשרות.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
לפחות, מבחינתי, מועדוני נוער לעולים הוא דבר קריטי בתוך המערכת הזו שאנחנו מדברים עליה. מקום שאליו צעירים, בני נוער עולים שפחות קל להם במרחב הישראלי הרגיל, יכולים להתחבר וכולי. אני אשמח שאנחנו נעמיק בנושא הזה באחת הישיבות, בסדר?
<< אורח >> שרי פייר: << אורח >>
תוכלו גם לבוא לביקור.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בסדר, יכול להיות שאנחנו נעשה איזשהו סיור בתיאום איתכם
<< אורח >> שרי פייר: << אורח >>
המשרד מממן משרה של בחורה שמתכללת את כל נושא קליטת העלייה, ויחד איתה, שהיא גם זרוע שלנו וגם זרוע של מועצת תנועות הנוער אנחנו עושים הרבה מאוד פעילויות בתיאום עם השטח שלנו, ועושים פגישות גם עם הרכזים של התנועות השונות.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בסדר, אנחנו נעסוק בזה. אז זה לגבי התוכניות. אתם ערוכים לתגבר גם בקיץ?
<< אורח >> שרי פייר: << אורח >>
כן, בהחלט. גם בימים שבשגרה אנחנו מפעילים תכנית שאנחנו קוראים לה "חיבורים" שבאמצעותה אנחנו נותנים את כל נקודות התורפה במעבר לכיתה א', במעבר מכיתה ו' לכיתה ז', מכיתה ט' ל-י', וכמובן מרתונים אם צריך; ומשנה שעברה אנחנו גם עושים תוכניות לעולים שזה עתה נחתו מהמטוס. אז גם קצת עברית, אבל בעיקר – בואו תכירו את החברים שלכם. הייתי בקבוצות כאלה בקיץ האחרון, והילדים אמרו לי, כל כך פחדנו מהיום הראשון, אנחנו לא מכירים אף אחד, והנה, עכשיו אני מכירה אותו ואותה, זה הרבה יותר נעים וטוב. כמובן, הכול בפריסת סדין משותף יחד עם האגף של טירה, ואנחנו לא רוצים לתת למי שלא צריך, וכן רוצים לתת במקום שצריך.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יש תכניות של קייטנות, מחנות קיץ, שאתם מפעילים לילדי עולים?
<< אורח >> שרי פייר: << אורח >>
זה לא קייטנה, זה לימוד חווייתי.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
ברור. אבל עד היום אין מסלולים מיוחדים של קייטנות וכולי.
<< אורח >> שרי פייר: << אורח >>
היו לפעמים לאורך השנים. אולי טירה תאמר.
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
השנה אנחנו עושים פיילוט עם המפמ"רית לאומנות של מחנה קיץ שעוסק באומנות, ושלפחות 20% מהמשתתפים בו יהיו תלמידים עולים שזאת מגמת הבחירה שלהם, והם מצטיינים בתחומם – מגוון תחומי אמנות: מוזיקה, ציור, פלסטיקה. בהנחה שהכול יהיה בסדר אנחנו נקיים את זה בגבעת חביבה. יש שם יופי של מקום.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בסדר גמור. עדי, בבקשה.
<< אורח >> עדי וולס: << אורח >>
בוקר טוב. אני אתייחס קצת למספרים, בסדר? אגף הרווחה מלווה בשגרה במהלך השנה כ-5,000 משפחות. במלחמה הנוכחית ליווינו באופן מאוד צמוד 1,230 משפחות, שזה חלק מאותם 5,000. עשינו קודם כול מיפוי ראשוני, לאחר מכן איתרנו 1,230, ו-1,230 האלה קיבלו ליווי מאוד צמוד במהלך תקופת המלחמה.
הסוגיות שעלו מהן זה בעיקר צרכים קונקרטיים, צרכים סוציאליים למיניהם, תמיכות כלכליות – זה בעיקר הסוגיות שעלו סביב המשפחות האלה שהבינו אותן. במסגרת עוטף העולים שהמשרד עשה טלפונים לכלל העולים איתרו 420 משפחות שהיו זקוקות לסיוע הרווחה. המשפחות האלה, חלקן הופנו למוקד לסיוע נפשי וחלקן לטיפול של אגף הרווחה.
למוקד לסיוע נפשי הופנו אלה שביטאו, בעיקר, בדידות ומצוקה רגשית קשה; בנוסף למוקד לסיוע נפשי מתחילת המלחמה הגיעו 470 פניות, לא כולל אלה שאנחנו הפנינו אליהן, אלא 470 פניות יזומות, וכולם היו סביב מצוקות רגשיות ובדידות. היו גם כאלה כמו, אני לא יודע איך לסגור את הממ"ד, ואני תקוע עם כל מיני דברים שכאלה. אבל בגדול זה היה סביב בדידות ומצוקות רגשיות.
בתקופה הזאת חילקנו עשרות אלפי שקלים באמצעות כרטיסי מזון ותמיכות כלכליות ישירות לחשבון הבנק. במקומות שהעולים לא יכלו לצאת לעשות את הרכישה אנחנו עשינו להם את הרכישה באמצעות אונליין ושלחנו אליהם, בעיקר לצפון, חבילות מזון הביתה. ואני אוסיף על הסדנאות ששרי דיברה עליהן שמהשבוע הראשון הרמנו סדנאות בחמש שפות כל שבוע. השפה תלויה במספר המשתתפים. ברוסית אנחנו תמיד רואים מעל 100 משתתפים בכל סדנה; בצרפתית וספרדית אנחנו רואים כ-20%. אבל בגדול אנחנו מדברים על מאות משתתפים שהשתתפו בסדנאות האלה, שהיו סדנאות חוסן והתעסקו הרבה בהורות.
אני אחתום במה שאני אומרת פה כבר תקופה ארוכה, שמשרד העלייה והקליטה רואה חשיבות מאוד גדולה בתחום של בני נוער עולים בסיכון. הכנס שלנו שנדחה יתקיים עוד שבועיים, ב-6 במאי, והוא מפורסם. חשוב לנו שכל אנשי המקצוע שמטפלים בבני נוער עולים בסיכון יגיעו וישתתפו בכנס הזה. אז אני רק אומרת שזה מתקיים בעוד שבועיים למרות כל המצב ולמרות שאין מנכ"ל ולמרות הכול אנחנו מקיימים את זה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בסדר גמור. בנושא הזה, עדי, מעבר כמובן לשבחים על כל הנושא של עוטף העולים, אתם מזהים היום איזושהי לקונה במעטפת לבני הנוער? ברור תמיד שצריך יותר, אבל האם ישנם תחומים שאתם יודעים להצביע עליהם בניתוח שלכם שלא זוכים למענה מספק?
<< אורח >> עדי וולס: << אורח >>
אני אגיד מה אני רואה. אני חושבת שבני נוער עולים זקוקים לליווי הרבה יותר צמוד ממה שהם מקבלים. השנה האחרונה ושנה אחת לפני כן ראינו מקרים מאוד קשים. לא סתם שמנו את הפוקוס שלנו גם בתכניות העבודה על הנושא הזה. הם זקוקים לליווי צמוד – לא קבוצות ולא מועדונים ולא מסגרת של חינוך משלים – זה לא מה שהם צריכים. מרגע העלייה, מהרגע שהם נוחתים פה בארץ הם צריכים ליווי צמוד. עד שהם עוברים את גיל ההתבגרות, עד שהם עוברים את כל שלבי גיבוש הזהות, עד שהם מתמקמים טוב בחברה הישראלית ולא מתמודדים עם בדידות וחרדה והיעדר שפה, הם צריכים ליווי מאוד צמוד. אף אחד מהמשרדים שיושב פה לא נותן את הליווי הזה וצריך לתת אותו.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
טוב, את יודעת, יש משרד שמופקד על תחום העלייה והקליטה.
<< אורח >> עדי וולס: << אורח >>
בסדר, אנחנו צריכים לתת את זה - - - אבל כן, ליווי צריך להיות היום הרבה יותר הדוק ממה שהוא עכשיו.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יש היום איזשהו מאמץ לפתח רגע קונספטואלית? הרי הסיפור פה הוא בראש ובראשונה להבין איזה קונספט אנחנו בונים כאן.
<< אורח >> עדי וולס: << אורח >>
אני אגיד מה אנחנו עשינו. כשהתחילה מלחמת חרבות ברזל הרמנו תכנית במיידי, ממש הרמנו אותה מהרגע להרגע, היא הייתה נקראת תוכנית "במעלה" שהתעסקה עם בני נוער עולים מפונים. הליווי שם היה מאוד צמוד, הקבוצות היו קטנות. היו קבוצות של בין חמישה לעשרה עולים. היחס פר שעות של מדריך לקבוצה הזאת היה יחס הרבה יותר גבוה ממה שאנחנו נותנים בכל הקבוצות האחרות, וזו קבוצה שהוכיחה את עצמה. כלומר התכנית "במעלה" שעבדה אחרי שהתחילה מלחמת חרבות ברזל עבדה במשך שנתיים והוכיחה את עצמה באופן מובהק.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
ומה קרה? למה היא עבדה רק שנתיים?
<< אורח >> עדי וולס: << אורח >>
נגמר התקציב, נגמרה המלחמה – אתה יודע, אילוצים של משרדי ממשלה. אבל בגדול זה סוג של תכנית שמחזיקה בני נוער באופן הרבה יותר צמוד.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
והיא כרגע הפסיקה.
<< אורח >> עדי וולס: << אורח >>
כרגע היא הפסיקה, ואנחנו מקווים שהיא תתחדש.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
והאיתור עבד דרך המסגרות החינוכיות?
<< אורח >> עדי וולס: << אורח >>
האיתור היה גם שם. זה היה כשכל בני הנוער התפנו, שהם בכלל לא היו בבתים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
זה היה רק המפונים.
<< אורח >> עדי וולס: << אורח >>
רק בני נוער עולים מפונים, כן. שוב, זאת אוכלוסייה מאוד קטנה ביחס לבני נוער העולים, אבל בני הנוער העולים צריכים לקבל תוכנית בדיוק כזאת.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
לכמה שעות היא הייתה בנויה?
<< אורח >> עדי וולס: << אורח >>
אני חושבת שהיו להם 15 שעות שבועיות בקבוצות קטנות מאוד ועם מענים משלימים שהם לא מקבלים אותם בשום מקום אחר. הדגש בכלל לא היה לימודי, הדגש היה חווייתי מאוד; הרבה ספורט אתגרי, הרבה חינוך חברתי וגם מדריך וגם עובד סוציאלי צמודים אליהם שעבדו באופן מאוד הדוק.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
טירה, את זוכרת בעל-פה? על כמה תלמידים אנחנו מדברים בחינוך העל-יסודי?
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
כ-19,000 מכיתה ז'. ביסודי יש לנו 23,000, בגנים קצת יותר מ-5,000. זה המספר.
<< אורח >> עדי וולס: << אורח >>
אבל ברור שבתוך 19,000 צריך לעשות את המיפויים. העולים החדשים מאוד הם אלה שצריכים את הליווי, לא כל אחד.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
זה ברור שאנחנו לא מדברים על מי שהגיע לפה בגיל שלוש, והוא עכשיו בכיתה ט'. אנחנו מדברים על חבר'ה, בייחוד אלה שנעקרו מסביבתם באזור חטיבת הביניים.
<< אורח >> עדי וולס: << אורח >>
נכון. והם אלה שזקוקים לליווי הצמוד מאוד.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
פה יש גם לנו תפקיד להנכיח את הדברים. בפעם הבאה ננסה להתמקד במעטפת המשלימה, הלא פורמלית. אני מבקש לקבל מכם בעבודה המשותפת של טירה ושלכן, אני רוצה רגע שננסה לנתח דמוגרפית 19,000 תלמידים עולים בעל-יסודי מבחינת ותק עלייה, בסדר? זאת אומרת, לנסות להבין בסופו של דבר תכנית מהסוג הזה – על כמה אנחנו מדברים.
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
גם פיזור בארץ?
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
כן. תכף אנחנו נשמע את משרד הרווחה ומשרד הבריאות, ואני חושב שבחזרה שלנו לדיבור על קבוצת הסיכון אז השאלה הזאת, אם אנחנו יודעים מעבר למעטפת הכללית, הלימודית והמועדונים, לבוא ולומר בתוך קבוצת בני נוער, הנה קבוצה שדורשת מענה ייחודי וכן להתעקש עם המשרדים שתופעל קומה נוספת של תכנית לנוער עולה. אני לא רוצה לומר, נוער בסיכון, בסדר? כי הוא לא בסיכון רובו, זה נוער שזקוק לסיוע - -
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
שהוא במצב משבר. זאת ההגדרה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
נוער שזקוק לאיזושהי קומה נוספת שהיא מעבר לקומה של התמיכה הלימוד.
<< אורח >> עדי וולס: << אורח >>
אפשר לייצר הרבה רעיונות.
<< אורח >> שרי פייר: << אורח >>
וגם בלי תמיכה של חוסן, בלי תמיכה רגשית.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
זה ברור, כמו שעדי אמרה, שאנחנו לא מדברים פה על הקומה הלימודית פדגוגית. זה משרד החינוך ביחד איתכם צריך לעשות, יש את פל"א, יש יע"ל, יש שעות התגבור. אנחנו ממש מדברים על הסיפור החברתי, הזהותי, לייצר להם גם מקום בטוח שבו מדברים בשפה שהם רוצים לדבר ולועגים לצברים – גם זה לגיטימי.
אנחנו נמשיך אחרי 11:00, אני תכף חוזר למשרד הבריאות. הדיון יתחיל ב-11:15. שרי, תגידי לנו מה הרגל של משרד הרווחה. גם נתתם לנו נתונים מספריים.
<< אורח >> שרי אורים: << אורח >>
קודם כול, אני אגיד שגם וורקי נמצאת בזום. עשינו איזשהו מיפוי, ויש לנו 1,000 צעירים וצעירות במצבי סיכון שמוכרים היום בתוכנית יתד ומקבלים חלק מתוך המענה ההוליסטי שאנחנו נותנים בכלל ביתד. זאת אומרת אין לנו תכניות ייחודיות לצעירים וצעירות עולים, אבל יש לנו מגוון של שירותים לצעירים וצעירות במצבי סיכון: השכלה, תעסוקה, סיוע נפשי, סיוע כלכלי, תכנית חובות ועוד. זה לא המקום להאריך, אבל יש לנו הרבה מאוד תכניות, כולל ליווי של עובד סוציאלי ברווחה ברשות, ובעצם גם הסיוע החומרי הוא חלק מתוך התהליך.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
קיבלנו מכם את הפירוט של הסיוע החומרי.
<< אורח >> שרי אורים: << אורח >>
שלחנו את הטס. הסיוע החומרי בדרך כלל לא עומד בפני עצמו, יש מקרים שכן, אבל בדרך כלל הוא לא עומד בפני עצמו, אלא כחלק מתוך תהליך של ליווי שאנחנו בונים לצעירים וצעירות וחלק מזה זה גם הסיוע הכלכלי, שכמובן, כולל בתוכו גם אפשרות למחשב, מלגות ללימודים וכולי. אז ראינו שיש 1,000 צעירים וצעירות, וזה לא מעט; הסתכלנו גם על הפילוח של הארצות שמהן הם הגיעו כדי לראות מאיפה מגיעים הכי הרבה, מאיפה מעט. ראינו שם צעיר או שניים מאיראן. ושוב, הם מקבלים מענה בתוך המענה הכוללני שאנחנו נותנים, זה נכון להיום.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
1,471 ששלחתם, כתבתם ילדים וצעירים שנעזרים בשירותי הרווחה.
<< אורח >> שרי אורים: << אורח >>
כן, אך ורק צעירים וצעירות.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אז זה רק המשתתפים ביתד.
<< אורח >> שרי אורים: << אורח >>
כן, שמקבלים היום מענה ביתד.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
וכשכתבתם 218 שוהים במסגרות חוץ ביתיות זה כן מתייחס לקטינים.
<< אורח >> שרי אורים: << אורח >>
אני צריכה לבדוק, אני לא בטוחה. אבל יש לי הפילוח: 1,000 צעירים וצעירות שכולם מוכרים אצלנו בשירותים של יתד היום.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
ואז בעצם אנחנו כבר לא מדברים כאן על תיכוניסטים.
<< אורח >> שרי אורים: << אורח >>
נכון, 18 ומעלה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בסדר גמור. גם זאת, כמובן, אוכלוסייה מאוד מעניינת. וכרגע בתוך יתד אין איזושהי קומה ייחודית של מענים שעוסקת דווקא בקושי על רקע עלייה.
<< אורח >> שרי אורים: << אורח >>
נכון, אמרתי שוורקי פה כי אנחנו כרגע ממש בשלבי פיתוח של תכנית ייעודית לצעירים וצעירות במצבי סיכון מהחברה האתיופית. אז אנחנו מקווים שזה יצליח.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
זה ספציפית לצעירים יוצאי העדה האתיופית.
<< אורח >> שרי אורים: << אורח >>
נכון. זה כרגע משהו על הפרק שאנחנו מקוות שנוכל לצאת איתו לדרך.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
עד כמה יש קשר ביניכם לבין עדי? עד כמה משרד העלייה מודע - - -
<< אורח >> שרי אורים: << אורח >>
על זה עדי תענה. אנחנו בדיוק באיזשהו תיאום פגישה עם מנהל אגף הצעירים במשרד העלייה והקליטה.
<< אורח >> עדי וולס: << אורח >>
- - - משתתפת בוועדה הארצית של יתד, ואני שם וחלק מכל שיתופי הפעולה, ואנחנו לגמרי בשיתופי פעולה בזה.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
מי זה מנהל אגף הצעירים במשרד הקליטה?
<< אורח >> עדי וולס: << אורח >>
אייל כץ.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בסדר גמור. כל הנושא של תיכוניסטים שזה פחות תחום האחריות שלך - -
<< אורח >> שרי אורים: << אורח >>
על מלש"בים בהקשר הצבאי? זה באמת בתחום של אורית אז אני יכולה לבדוק נתונים. אבל, כמובן, אנחנו מלווים גם מלש"בים לקראת גיוס דרך תוכנית ניצוץ.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
תודה.
<< אורח >> שרי אורים: << אורח >>
וכמובן, בהקשר של חיבורים לצבא יש לנו עבודה ענפה איתם במקום שצריך את החיבורים שלנו בתוך זה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בסדר. ואנחנו גם נעשה משהו ספציפי לגבי המעבר אל הצבא, נעשה איזשהו דיון. נזמין גם את גורמי מיטב וצה"ל בכלל וננסה לראות מה קורה.
מההתנסות שלכם בשבועות האחרונים ראיתם איזושהי עלייה בכמות הפניות בכלל עם צעירי יתד? אנחנו עוד נחזור לדיון בקרוב על זה.
<< אורח >> שרי אורים: << אורח >>
אנחנו רואות שתי מגמות: מגמה אחת זה שבשלב העצים של המלחמה דווקא לא ראינו עלייה. אני מחלקת את זה לשניים – יש אוכלוסייה של צעירים וצעירות שלא ראינו שם עלייה ואנחנו נותנות לזה פרשנות של ניתוק, איזושהי תגובה לטראומה מתמשכת. זאת אומרת זה לא בגלל שהמצב לא משפיע עליהם, אלא איזשהו אופן של מנגנון להתמודד עם מצב של טראומה מתמשכת ומנגנונים שהולכים ונחלשים; מצד שני ראינו עלייה גם בצרכים לסיוע כלכלי שאנחנו תמיד רואות את זה. צעירים הם תמיד הראשונים להיפגע בהקשרים של עבודה וזכויות בתנאים וגם עלייה בצורך לתמיכה נפשית. אמרתי בדיון הקודם – לא קיבלנו תקציבי חירום, פעלנו בתוך התקציבים הקיימים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
זה מטריד ומצער.
<< אורח >> שרי אורים: << אורח >>
מאוד.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
חברינו ממשרד הבריאות.
וורקי רצתה? נעשה את זה מסודר, הארכנו ברבע שעה, זה בסדר. וורקי נמצאת איתנו בזום. שלום, וורקי.
<< אורח >> וורקי קסאי: << אורח >>
שלום, אני אשמח להוסיף על הדברים של שרי. יש לנו תכניות ייעודיות בתחומים גם של אלימות וגם של התמכרויות, שהן גם משותפות עם משרד העלייה והקליטה. אז אנחנו נותנים מענים לצעירים שזו תכנית ייעודית לנערים עולים. בדרך כלל זה ברשויות שבהן יש ריכוזים גבוהים של עולים חדשים, כך שיש התאמה ומענה גם בשפה אם צריך; גם המדריכים באים מאותה תרבות וגם דוברים את השפה, אז חשוב לי להתייחס בהקשר הזה לחבר'ה הצעירים יותר מהצעירים שמשתתפים בתוכניות של יתד.
יש בשירותי הרווחה כ-2,710 עולים שמשולבים בתכניות של בני נוער וצעירים במסגרות של קהילה; ובחוץ ביתי יש לנו 532. אני מדברת פה על צעירים מגיל לידה עד גיל 26.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
כמה בהשמה חוץ ביתית?
<< אורח >> וורקי קסאי: << אורח >>
532 במסגרות חוץ ביתיות. אז זה דברים שרציתי להוסיף. בהקשר של צעירים ממוצא אתיופי זה לא רק עולים חדשים. יכולים להיכלל בתוכם עולים חדשים, אבל זה במסגרת תכנית של הדרך החדשה. זיהינו שיש צעירים שנמצאים בסיכון, ואנחנו מנסים לבנות איזושהי תכנית לפי המודל של יתד – איתור והכוון – לאתר את אותם צעירים שהרבה פעמים הם מסתגרים בבתים או מעורבים ומסתבכים עם השוק האפור, והרבה פעמים הם גם מפרים את האיזון המשפחתי. אז אנחנו מנסים יחד עם יתד לבנות תכנית שתיתן מענה ייעודי לאוכלוסייה הספציפית הזאת במסגרת החלטת הממשלה של תכנית של הדרך החדשה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
שזה לצעירים ממשפחות יוצאות אתיופיה.
<< אורח >> וורקי קסאי: << אורח >>
כן. זה לאו דווקא עולים. יהיו בתוכם גם משפחות, כמובן, של עולים, אבל לאו דווקא עולים חדשים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
זה יקרה במסגרת יתד או פשוט לוקחים את הניסיון המקצועי של יתד?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה בשותפות.
<< אורח >> וורקי קסאי: << אורח >>
זה יהיה מענה ייעודי. זה יעבוד דרך יתד, וזה יהיה על-פי מודל העבודה של יתד של איתור והכוון. זאת אומרת מקצועית זה המומחיות שלהם, ואנחנו עושים את זה יחד איתם. אנחנו עושים את זה ברשויות במיקוד שבהן יש ריכוזים גבוהים של אוכלוסייה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בסדר גמור. תודה, וורקי.
חברנו ממשרד הבריאות, נשמח לקבל את העדכון איפה עומדת ההתקדמות עם ועדת הבדיקה במקרה של מילנה זכרה לברכה. אבל כמו שאמרתי לכם לפני כן נפתח איזשהו צוהר יותר רחב בנושא, בבקשה.
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
שמי אלכס גיזונטרמן, אני ממלא מקום מנהל מחלקת ילדים במינהל בריאות הנפש. בנוסף אני עולה חדש לשעבר, אז יש לי גם התנסות אישית וגם התנסות מקצועית כי אני עובד במרפאה ציבורית כפסיכיאטר ילדים ומקבל יום בשבוע. אני מקבל בעיקר ילדי עולים כי הם יודעים רק רוסית, ואין עוד מישהו דובר רוסית במרפאה. אני חייב לציין את זה כי אני פוגש הרבה נערים שמגיעים למרפאה, ואם יש מכנה משותף הוא שהם לא שולטים בשפה העברית אפילו כשהם כבר נמצאים מספר שנים במסגרת לימודית. לדעתי, הנושא של השפה הוא קריטי כי ברגע שהם לא משתלבים מבחינה שפתית זה מעלה סיכון לנשירה, זה פוגע בתפקוד שלהם, זה פוגע בתפקוד הלימודי והחברתי שלהם ואחר כך הם לא מקבלים מענה טיפולי כי גם אין מטפלים שהם דוברי השפה שלהם. אני יודע שבצבא עובדים בצורה מאוד מסודרת, נותנים ציון, עושים איזשהו מבחן, ולפי הציון של השליטה בשפה אחר כך יש תכנית המשך. אז רציתי לשאול אם יש משהו דומה לזה במסגרות החינוכיות; כי, שוב, אני אדגיש, אני פוגש נערים שנמצאים גם שלוש שנים בבית ספר ולא יודעים עברית. אז רציתי לשאול אם יש איזושהי התייחסות לתהליך ההתקדמות בשפה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
מכירים את המענים במשרד החינוך. השאלה שעולה פה היא האם יש לנו דרך לאתר פרטנית אנשים שלא צולחים את הלימודים הקבוצתיים של השפה.
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
אני אגיד. א', יש לנו דרך; אנחנו גם מקיימים ועדות חריגים כדי לסייע לאותם ילדים שלא הצליחו לרכוש את השפה. אני חייבת להגיד שבקרב בני נוער עולים אפילו בגילים מאוד צעירים, 12, 13 וגם גדולים יותר אנחנו הרבה פעמים מוצאים התנגדות מאוד גדולה בכלל לרכוש את השפה ובכלל לרצות להשתלב. אני יכולה אפילו לתת דוגמה מהעלייה הגדולה מאוד שהייתה בעקבות מלחמת אוקראינה-רוסיה שילדים וגם ההורים שלהם ביקשו להמשיך ללמוד בזום במדינת המקור. זאת סוגיה שאנחנו מנסים למצוא לה פתרונות. לא אחת זה לא פשוט, וגם יש על זה עוד הרבה מאוד משתנים; נניח, צורת המגורים בשכונות אתניות, ואז למסגרות החינוך מגיעים מאותו אזור, וכולם מדברים את שפת הבית וגם בתוך הבית הטלוויזיה היא בשפה וכל השירותים שהמשפחה רוכשת הם בשפת הבית. זה אחד האתגרים הכי גדולים היום של מערכת החינוך שההגעה לכאן הייתה ממניעי דחיפה, בגלל שהיו חייבים לעזוב, ולא מתוך מניעי משיכה. זה מעיד מאוד על המוטיבציה, שתורמת מאוד לרצון ללמוד את השפה ולהשתלב. אני מבינה לגמרי מה אתה אומר, דוקטור, ואני אשמח לפתרון.
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
יש לי מה להגיד אז אפשר להמשיך את השיח.
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
אפשר להמשיך אחר כך.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני אשמח מאוד שתמשיכו את השיח.
חברנו ממשרד הבריאות, איפה אנחנו עומדים בנושא ועדת הבדיקה?
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
ועדת הבדיקה התכנסה כבר פעמיים גם בשביל להתחיל את התהליך וגם שמעה עדויות מהצוות הרפואי. מפגש נוסף שלה צפוי בחודש מאי בשביל לשמוע עוד עדויות מכל הזוויות על מה שקרה. ככל הנראה, זה יהיה המפגש האחרון שבו היא תשמע דברים, ואחרי זה היא תוכל להתכנס ולחבר המלצות ומסקנות. זה לא מובטח אבל זה הצפי שמעריכים, וכמה חודשים אחרי זה אפשר יהיה, כנראה, לקיים פה דיון בשביל לשמוע ולקבל את המסקנות.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני מבין שיש גם ניסיון, כמובן, להיפגש עם האימא.
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני רוצה לחדד משהו לגבי הוועדה במשרד הבריאות. אמרנו את זה כבר בפעמים הקודמות, אבל נחדד את זה. עדי, זה לא שהכדור חונה אצלכם אבל יכול להיות שצריך שאתם תיקחו כאן את ההובלה.
אני רוצה לעשות פה הבחנה בין שני דברים: יש תהליך בדיקה מקצועי של משרד הבריאות. התהליך הזה לא קשור דווקא לסוגיית העלייה ומעטפת התמיכה. בוודאי, בכל מקרה שקורה בתוך בית חולים פסיכיאטרי או אחרי אשפוז משרד הבריאות צריך להקים צוות בדיקה. אנחנו מוטרדים מהעובדה שהאירוע אירע באוגוסט 2025, ואנחנו לקראת פגישה שלישית במאי. בינינו, זה קבועי זמן לא סבירים. לא נראה לי הגיוני שצעירה משתחררת, קופצת למותה למרות כל הדגלים וייקח שנה עד שיש מסקנות של ועדת בדיקה. אבל אני לא ועדת הבריאות כרגע. אני אומר עוד פעם, נשמע לי לא הגיוני. אני מכיר עוד מקרים גם בליווי אישי שאני חושב שלא נעשתה בדיקה על אירועים מאוד קשים בבתי חולים פסיכיאטריים ממשלתיים. אני מלווה משפחה אחת כזאת. אבל אני אומר עוד פעם, זה כרגע לא מוקד הדיון שלנו. אני אדבר עם ועדת הבריאות. בעיניי, לא נתפס שאין מסקנות של ועדת בדיקה שמונה חודשים אחרי זה. זה מטריד מאוד. בסך הכול התקיימו שתי ישיבות. ניחא, היה פה איזשהו אירוע שאתה אומר, היו עשר ישיבות. שתי ישיבות, עשרה חודשים – משהו פה לא הגיוני.
דרך אגב, הרעיון להקים צוותי בדיקה על-ידי זה שלוקחים אנשים שגם ככה עובדים וכורעים תחת הנטל, וככה לנהל ועדות בדיקה, זה כאילו התוצאה רשומה מראש. במקום שיהיו צוותי בדיקה, אנשים שזה התפקיד שלהם – מחלקת בדיקות וחקירה. אם הייתי היום שר הבריאות או יו"ר ועדת בריאות לא הייתי יורד מהנושא הזה. לוקחים רופא מפה ורופא משם – אנשים עובדים. תקימו צוות בדיקה וחקירה שיעסוק בעניין. אם אחרי זה צריך לעשות היבטים של אתיקה רפואית, של מקצועיות – צוות בדיקה, תקימו צוות חקירה. לא יודע, נראה לי מאוד מוזר.
אבל אני מדבר על משהו אחר. אני רוצה לשאול בצורה מאוד ברורה, האם יש נוהל כתוב, מפורט ומסודר במשרד הבריאות שאומר שבמקרה של שחרור קטין, מה פרוטוקול ההודעות למשרד החינוך, לרשות? יש או אין? שוחררה קטינה מבית חולים. אני גם רוצה להבין, אני כאילו קצת מתוסכל, וזה לא בהאשמה אליכם, שאנחנו שנה בתוך האירוע ועוד לא מצליחים להבין. אבל אני פונה פה גם למשרד הבריאות, גם למשרד הרווחה, גם למשרד החינוך – אני מדבר על סיטואציה פשוטה: קטין אושפז באשפוז פסיכיאטרי והוא תלמיד במערכת החינוך הישראלית – האם יש נוהל מסודר? הילד, הילדה נתלשו מתוך מערכת החינוך, וברגע מסוים יוצאים מהאשפוז הפסיכיאטרי וחוזרים לקהילה שבה, על-פי חוק, מי שאחראי על הרווחה ועל שלומם, זה בין השאר מערכת החינוך הפורמלית. יש חובת דיווח, יש קב"סים, יש חובת התייצבות. במקרה של עולים יש לנו משרד עלייה וקליטה עם אגף רווחה אם המקרה הוא גם מקרה רווחה. אז אני אומר, מה הנוהל? קטין השתחרר מאשפוז פסיכיאטרי, מה הנועל?
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
הנוהל קיים, אבל העניין הוא שהסיבות לאשפוז והמקרים שונים לחלוטין אחד מהשני וגם הצרכים שונים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יש נוהל?
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
כן, אבל היישום של הנוהל הוא בהתאם לצרכים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
מה הנוהל? הוא כתוב?
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אפשר לקבל אותו? כי אני מבקש את זה רק מהפעם הראשונה. חברים, אני מבקש את הנוהל. ביקשנו, ואני מבקש.
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
הנוהל קיים, יש אותו באתר משרד הבריאות.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
את נוהל השחרור?
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
שכל מה שכתוב בו זה להודיע לגורמים רלוונטיים בלי פירוט הגורמים הרלוונטיים? כן? זאת אומרת הציפייה שפסיכיאטר שהוא מומחה גדול בפסיכיאטריה, אבל הוא מומחה מאוד קטן בבירוקרטיה של משרד החינוך - -
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
זה לא בירוקרטיה. סלח לי, הסברנו את זה גם בדיונים קודמים. זה לא בירוקרטיה, זה חלק מטיפול במטופל. יודעים את זה כל אנשי המקצוע, ודוקטור אלכס יסבירו אולי יותר. חלק מטיפול במטופל זה להסתכל על המערכת שעוטפת אותו, לא משנה אם אתה פסיכיאטר, אם אתה עובד סוציאלי, אם אתה פסיכולוג וכולי. לא צריך להגיד תמיד לאנשים עם צ'ק ליסט הכי ברור - -
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
בוודאי שצריך. סליחה, אני לא מבין. שנייה, תראו, זה מדהים אותי – זה הפרוטוקולים שלכם?
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
אני יכול לתת דוגמה - -
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
לא, אני רוצה לשאול למה בעקבות ההתאבדות המזעזעת של ילדה ששוחררה מבית חולים פסיכיאטרי באחריות שלכם בתשעה באב לא טרחתם לשאול האם צריך להפוך את התיבה של גורמים רלוונטיים לרשימה מחייבת. התקיים דיון אצלכם על העניין? אני עכשיו שואל אותך, זו פעם ראשונה שמופיע לא עורך דין. אני רוצה לדעת האם התקיים דיון, על-פי בקשת הוועדה, לכתוב פרוטוקול מפורט למי צריך להודיע. היה לכם מקרה שנכשלתם בו, לא הודעתם לאף אחד; לא הודיעו למערכת החינוך, לא הודיעו לרשות המקומית – עלתה ילדה על גג היקב וקפצה.
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
שתי בנות.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
עכשיו אני שואל אתכם, אתם לא חושבים שכדאי להפוך את המילים "גורמים רלוונטיים" לרשימה מומלצת של גורמים לדבר איתם? באמת, אני חמש שנים חבר כנסת – באירוע כזה עוד לא נתקלתי – סירוב עיקש של מערכת לשאול את עצמה. לא יודע, מה זה גורמים רלוונטיים? מי כותב נוהל שכל מה שכתוב בו זה, תודיעו לגורמים רלוונטיים?
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
יש פירוט של גורמים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אפשר פעם אחת לקבל תשובה מסודרת ממשרד הבריאות? פעם אומרים לי, אין פירוט, פעם יש. אפשר לקבל את רשימת הגורמים שבית חולים פסיכיאטרי צריך להודיע ששוחרר קטין? למי מודיעים? לא מודיעים לשפ"ח של הרשות הקולטת? לא מודיעים לאגף הרווחה של הרשות הקולטת? אם ההורה מתנגד בגלל סודיות שיחתום שהוא מתנגד לסודיות. אבל הרופא צריך? יש פרוטוקול דיווח? אני שואל רגע שאלה: כשבמערכת החינוך מורה מגלה שתלמידה שלו נאנסה, נראה לכם הגיוני שחוזר מנכ"ל משרד החינוך יאמר, תדווחו לגורמים רלוונטיים? או אתם מצפים כהורים לילדים שיהיה כתוב בחוזר המנכ"ל: אתה מדווח למשטרה, אתה מדווח לעובד רווחה, אתה מדווח לשפ"ח. מה זה "גורמים רלוונטיים"? ועשרה חודשים אנחנו מדברים איתכם על זה. אני מבקש שלדיון הבא יוזמן מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימנטוב. אני מבקש מנכ"ל או סמנכ"ל בדיון הבא של משרד הבריאות. יש רשימה כתובה של גורמים רלוונטיים – אני רוצה לראות כתוב. קטין שוחרר מאשפוז פסיכיאטרי – לא נראה לכם שמישהו צריך לדעת על זה?
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
קטין שמשוחרר מאשפוז פסיכיאטרי, קודם כל מתאמים לו תור להמשך מעקב פסיכיאטרי.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אתה יודע מה אמרו למשפחה של מילנה? אתה מכיר את פרטי המקרה?
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
לא.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני מציע שתלמד את פרטי המקרה.
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
אני מחכה לתוצאות של הוועדה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אנחנו נחכה שנה אחרי התאבדות של ילדה בת 16 שמשרד הבריאות פישל; שחררו מבית חולים ממשלתי בתשעה באב, ביום שאין בו לא בתי ספר, לא פעילות של הרשות המקומית – שחררו ילדה, עלתה וקפצה. אז אתם מחכים? אנחנו באפריל. למה אתם מחכים? לא יכולתם לעשות ישיבה לחשוב אם צריך להוציא בינתיים הנחיה זמנית, מה מסקנות הביניים? ביקשנו שתשבו עם משרד הרווחה ומשרד החינוך ותגבשו אפילו נוהל זמני. יש בעיה של סודיות, שההורים יחתמו, אבל שמישהו יסביר להורים כמה זה חשוב.
עכשיו אני רוצה לשאול אותך שאלה, מרפאה קהילתית – לוקח שבועות לתאם תור במרפאה קהילתית. למה בצבא יצרו מרפאה בשיבא שתוך 24 שעות הלומי קרב מקבלים מענה ראשוני? אולי בשפ"ח של משרד החינוך לא לוקח שבועיים לקבוע תור, ואם הייתם מכניסים את משרד החינוך אז כבר יום למחרת היה נקבע ביקור בית של פסיכולוגית חינוכית לראות מה מצבה של הילדה? תעזבו, צר לי שזה יוצא עליכם כי אני לא חושב שזה אתם. אבל עזבו, אנחנו לא מתקדמים.
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
גם במערכת הבריאות יש מענה ראשוני. לכל קופת חולים יש מוקד שעונה עם אנשי מקצוע שמטפלים. תוך שעה בן אדם מקבל מטפל שנותן מענה ראשוני. הדברים האלה מקבלים מענה ואם צריך הם מופנים הלאה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יונתן, זה נראה לך הגיוני שקטינה שהיא חלק מקהילה של בית ספר, שיש לה מורה מחנכת, שיש יועצת חינוכית שמכירה אותה, שיש מחלקת רווחה שמטפלת, שיש שפ"ח עירוני – נראה לך הגיוני שכל האנשים האלה מחוץ לתמונה של אשפוז של קטינה עולה?
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
לא נראה לי הגיוני אבל כן נראה לי הגיוני, ואני יודע שזה גם קיים, ואני מדבר פה בתוך עובד סוציאלי, שכשאנשים שמטפלים בילדים האלה באשפוז, גם במהלך האשפוז יוצרים קשר עם הגורמים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
היה קשר?
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
אתה שואל אותי על מקרה ספציפי שכבר הסברתי עליו.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אבל, יונתן, אנחנו באירוע הזה כל פעם, זה מדהים. לא היה קשר.
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
במקרה הזה אנחנו מבינים שיש פה, כנראה, משהו לא בסדר, ואנחנו לא רוצים לפרוט את הדברים שלו בפורום הזה. אז אני לא מבין - -
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני אסביר לך, כי אם אני אחרי עשרה חודשים מהמקרה שומע עוד פעם שאתם לא מתקדמים לעבר קביעת נוהל שבו יש דיפולט עם מי מדברים ולמי מדווחים – אם יש שיקולים רפואיים, משפטיים, אתיים שמונעים דיווח לחלק מהגורמים אז בסדר, אז זאת החריגה מהדיפולט. אבל עד הרגע הזה אני לא מקבל מכם תשובה. יכול להיות שיש, אבל אתם לא אומרים לנו שיש. אז אני שואל, בפעם העשירית בדיונים שלנו.
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
אני יכול להסביר את הנקודה?
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
כן.
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
אם הילד מוכר לשירותי הרווחה, בוודאי שיוצרים קשר עם שירותי הרווחה. אם הילד לא מוכר ויש עילה לערב את שירותי הרווחה אז כן יוצרים קשר עם שירותי הרווחה. אבל הרבה ילדים שמאושפזים אין להם בעיה סוציאלית. במקרה כזה אין לנו קשר עם הרווחה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
הבנתי. ועם השפ"ח אמור להיות קשר? אני מבין שיש סודיות רפואית.
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
בבתי חולים פסיכיאטריים יש מסגרת לימודית. בדרך כלל יועץ או יועצת הם אלה שיוצרים קשר עם המסגרת הלימודית.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
זה בנוהל מחייב?
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
זה כן מוזכר בנוהל אבל זה לא מחייב, כי אנחנו צריכים בשביל זה את האישור של ההורים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אז הנוהל צריך לבוא ולומר, חובה על בית החולים באמצעות פלוני אלמוני: העובד הסוציאלי של בית החולים, היועץ החינוכי של בית החולים, לגשת אל ההורים, לומר להם, אנחנו צריכים לדווח לשפ"ח, ואם אתם מתנגדים תודיעו לנו שאתם מתנגדים. אין בעיה, שזה יהיה כתוב בנוהל. אני מבקש את זה עשרה חודשים – האם יש נוהל? אני לא מבין למה אתם מגלגלים אחריות כל כך כבדה לכתפי הרופאים המטפלים, העובדים הסוציאליים בבתי החולים, היועצים החינוכיים, ואתם לא נותנים להם את הכלי הבסיסי להגדיר את זה בנוהל? למה נוהל דיווח על פגיעה בבית ספר, בחוזר מנכ"ל יורד לרזולוציה עם איזה גורם במשטרה אתה מדבר, עם איזה גורם בשפ"ח אתה מדבר, הדיווח להנהלת המחוז? אני מניח שיש כאלה דברים בחובת דיווח במשרד הרווחה. איך יכול להיות שאין דבר כזה על קטינים שנמצאים בטיפול משרד הבריאות? אני לא מבין, אתם מצפים מהמנהלת של בית הספר לא לדעת? אם ההורים מסתירים זה באחריותם. דרך אגב, גם לאחריות הורים במדינה מתוקנת יש גבולות. זה שהורה מחליט לא לדווח על פגיעה מינית של הילד שלו, בואו, אנחנו מכירים את חובת הדיווח. יש דברים שהם מעבר, נכון? רופא שמזהה שעל גופו של קטין יש חבלות, וההורה לא רוצה לדווח, אז זהו או שהוא מחויב לקרוא למשטרה? אז אני שואל, באמת, אני לא מבין למה אנחנו מחכים.
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
אנחנו לא מחכים. אנחנו כל הזמן בקשר עם הרווחה וכל הזמן בקשר עם - - - זה מה שאנחנו עושים כל הזמן.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אז אני שואל איפה הנוהל. איפה הנוהל שנותן סדר פעולות? הרי אם היה סדר פעולות קבוע בנוהל לפני ששחררו את אותה נערה והיה צ'ק ליסט שאתה עושה בטופס טיולים, אז זה לא היה קורה.
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
שוב, נוהל קיים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
עם צ'ק ליסט למי פונים? כן או לא?
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
הגורמים מוזכרים שם אבל זה לא מחייב לפנות לגורמים האלה. מה שכן מחייב זה ליצור רצף על-ידי המשך מעקב פסיכיאטרי.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אנחנו קיבלנו את הנוהל?
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
אפשר להעביר אותו.
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
שלחנו אותו כמה פעמים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
שלחתם אותו כמה פעמים?
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
אני יכול לשלוח אותו שוב.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אוקיי, יישלח שוב. אני עומד שנזמין או מנכ"ל או סמנכ"ל בפעם הבאה. אני לא מקבל את התשובה, אני רוצה לראות צ'ק ליסט. אתם רוצים להחריג אותו, אתם רוצים לומר במקרים האלה והאלה חורגים מהצ'ק ליסט – בבקשה. אני רוצה לראות מהו הצ'ק ליסט כשמשחררים קטין אחרי טיפול נפשי למול משרד החינוך, למול השפ"חים. בסדר? במאי אתם אומרים, שלהערכתכם, תתקיים עוד ישיבה?
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
כן. ב-17 במאי.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
ואחריה ייכתבו המסקנות?
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
כן.
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
זה יכול לקחת גם כמה חודשים אחרי כן.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
כמה חודשים. אולי לקראת יום השנה תפרסמו את מסקנות האירוע מהתאבדות של ילדה. טוב, צר לי. כן, תודה. זה, כמובן, לא מכוון אליכם אישית, ואני מתנצל אם זה יוצא ככה. אבל אני חייב לומר, התשובות של משרד הבריאות, בעיניי, מאוד מאכזבות בכל סדרת הדיונים שאנחנו מקיימים פה, וזו הזווית הכי קטנה פה.
אני אומר עוד פעם, אני לא מצליח להבין את ההתעקשות לא להציג לנו נוהל שאומר עם אלו גורמים מדברים. כדי לצמצם את העניין אני מבקש לדעת מה חובת הדיווח או שקילת הדיווח למול השפ"ח במקרה של קטינים ולמול גורמי הרווחה.
<< אורח >> אלכס גיזונטרמן: << אורח >>
בסדר גמור.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
תודה. יש איתנו עוד שני דוברים, ואנחנו מסכמים. ידיד, נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית; וחברנו, קונסטנטין.
<< אורח >> ידיד ברוך בר-אשר סיגל: << אורח >>
שלום, תודה על ההזדמנות לדבר. שמי ידיד ואני נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית. אני רוצה לא לפתוח בנתונים, אלא בקולה של תלמידה. זה הקול של נועה, תלמידה כיתה י"א מקריית יובל שעלתה עם משפחתה מצרפת לפני שלוש שנים.
"היי, אני נועה ומאוד קשה לי עם הלמידה מרחוק, אני לא עולה לזומים וכשאני עולה אני לא מבינה כלום. קשה לי להבין איך שמסבירים לי, אני צריכה שיסבירו לי פנים מול פנים. השפה מאוד מאוד קשה לי. גם כשאני מנסה להבין וגם כשמסבירים לי אני לא מבינה, אני לא מצליחה להתרכז. לא שומעים טוב והכול מבלבל אותי. בגלל זה הפסקתי לעלות לזומים. כשמביאים עבודות קשה לי מאוד להסתדר לבד. אני צריכה שמישהו יישב איתי לא רק בזום. בבית אני לא מדברת עברית וגם ההורים שלי לא, לכן קשה לי מאוד להסתדר".
הסיפור של נועה אינו מקרה פרטי, הוא משקף מציאות רחבה של תלמידים עולים חדשים שמתמודדים לא רק עם פערי שפה, אלא גם עם בדידות, בלבול, תחושת חוסר שייכות ולעיתים גם עם עומס רגשי ונפשי. תקופת המלחמה האחרונה לא יצרה את הקושי הזה, היא בהחלט חשפה אותו והחריפה אותו. ברגעי חירום כל פער קטן הופך מהר מאוד לפער גדול. מי שלא שולט היטב בשפה מתקשה עוד יותר להבין הנחיות, לשתף בתחושות, לבקש עזרה ולהישאר חלק מהמסגרת.
אבל חשוב לומר שהאתגר הזה לא שייך רק לשעת חירום, הוא קיים גם ביום יום. תלמידים עולים רבים מתמודדים באופן קבוע עם מערכת שהם לא תמיד מבינים עד הסוף לא מבחינה לשונית, לא מבחינה רגשית ולא מבחינה חברתית. וכשההורים עצמם לא שולטים בעברית העומס עובר פעמים רבות לילדים. למשל, באספות הורים או בשיחות עם הצוות החינוכי הילד או הילדה מוצאים את עצמם פתאום בתפקיד שלא אמור להיות שלהם. הם לא רק תלמידים, הם גם מתרגמים, גם מתווכים ולפעמים ממש המבוגרים האחראים בחדר. במקום שהמערכת תישען על המבוגרים כדי לעזור לילד, הילד נדרש לשאת על הכתפיים שלו את הפער בין הבית לבין המערכת. זה לא רק קושי טכני, זה עומס רגשי עמוק.
לכן כשאנחנו מדברים על המענה של המדינה, צריך לדבר קודם כול על שגרה, ורק אחר כך על חירום. בשגרה צריך לחזק את התמיכה השפתית, הרגשית והחברתית בתלמידים העולים; צריך לדאוג שהורים יוכלו באמת להיות בקשר עם בית הספר, להבין, לשאול שאלות ולהיות שותפים; צריך לזהות ילדים שנופלים בין הכיסאות לא רק כשהמדינה במשבר, אלא הרבה קודם. ובמקביל אנחנו חייבים להיות מוכנים יותר למצבי חירום. אם שוב נגיע לתקופה של למידה מרחוק של שיבוש מסגרת או של מצוקה רחבה אסור שתלמידים עולים ייעלמו מהמערכת ולא יקבלו מענה.
לכן צריך לבנות כבר עכשיו מנגנונים מותאמים לחירום בשפה, בליווי, בתיווך להורים ובתמיכה רגשית. כי השאלה היא לא רק אם תלמיד עולה נמצא במערכת, השאלה היא אם הוא באמת מבין, באמת שייך, באמת מקבל במקום. היום עבור יותר מדי תלמידים התשובה עדיין אינה מספקת. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
ידיד, תודה. מאיפה אתה בארץ?
<< אורח >> ידיד ברוך בר-אשר סיגל: << אורח >>
מירושלים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
מאיזה בית ספר?
<< אורח >> ידיד ברוך בר-אשר סיגל: << אורח >>
ליד"ה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יישר כוח. אני אכניס לסיכום הדיון בקשה לעמדה שלכם בנושא הזה של שחרור מאשפוז פסיכיאטרי. אני ניסיתי להבקיע דרך משרד הבריאות, ואני לא מצליח. אני מבקש שהנושא יובא למנכ"ל משרד החינוך, אני גם אעביר לו את זה אישית. אני מבקש לדעת את עמדת משרד החינוך לגבי מה שצריך להיות בפרוטוקול כשקטין בכלל – אני אומר עוד פעם, אני לא ועדת חינוך - -
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
אנחנו נשמח לעבוד בשיתופי פעולה, כמובן. יש לנו קשר עם משרד הבריאות.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אז אני מבקש לדעת איך אתם מבינים את העברת המקל הזאת בין השפ"ח לבין הגורמים הפסיכולוגיים.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
אני כן חייבת להגיד שלעו"סית לחוק נוער יש תפקיד מאוד משמעותי כי מדובר פה בילד בסיכון. זאת אומרת גם אם הורה לא מעוניין שיפנו לרווחה, עדיין אם מוגדר ילד בסיכון שההורים שלו לא רוצים שהוא יקבל טיפול כזה או אחר, יש פה התפקיד של עו"סית חוק נוער של משרד הרווחה שצריך לתת - - -
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
- - -
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
צריך לעבוד על זה בשיתוף פעולה, אין שום טעם - -
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
- - - כאיש מקצוע.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
יונתן, אני מבין - -
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
- - - גם להגיד שהילדים האלה הם כמו 400 אלף איש שמקבלים טיפול נפשי בשנה במדינת ישראל רק בקהילה. זאת לא תווית. אנחנו שמים פה את כולם במגרה אחת.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
לא. אנחנו בכלל לא שמים אף אחד באותה מגירה.
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
להגיד שכל מי שמקבל טיפול במחלקה פסיכיאטרית הוא עכשיו בסיכון - - -
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
לא אמרנו את זה. אמרנו שזה נושא לשיתוף פעולה בין-משרדי.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
אני שמח על הוויכוחון הקטן הזה, כי הוא חושף את הצורך שהיה צריך לקרות חודש אחרי ההתאבדות המטלטלת של מילנה, שיוקם צוות במקביל לוועדת הבדיקה, שהיא מקצועית, היא פנים משרד. דרך אגב, אנחנו ביקשנו מכם להקים צוות של שלושה משרדים: חינוך, בריאות ורווחה שיבדוק את הנהלים בעניין הזה, יבדוק את הפרוטוקול. אף אחד לא מתייג את כולם. אבל כרגע משרד הבריאות מציג כאן עמדה שאומרת שזה סביר שילד יהיה באשפוז פסיכיאטרי, ומערכת החינוך שאחראית עליו, שמפעילה בהקשרים האלה שירותים פסיכולוגיים לא תדע מזה.
<< אורח >> יונתן אמסטר: << אורח >>
זה לא מה שנאמר.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
ברגע שאין נוהל שמחייב את היידוע, אלא במקרים חריגים, בהגדרה יקרו עוד מקרים כאלה של נפילת הכדור בין הכיסאות. והדבר שאני הכי לא מצליח להבין זה איך אתם מגלגלים את האחריות הזו לאנשי צוות. מכיוון שאני לא מצליח להוציא מים מן הסלע פניתי למשרד הבריאות ברוח הזו. אני לא שר הבריאות, אבל אני מעביר את הכדור גם אליכם. אני מבקש לדיון הבא את העמדה של משרד החינוך, מה הציפיות שלכם מהנוהל לגבי שחרור תלמיד מאשפוז פסיכיאטרי לגבי הקשר עם המערכת שאת מהמובילות שלה.
לדיון הבא אנחנו נזמין לכאן או את המנכ"ל או את הסמנכ"ל, כי מה לעשות, אנחנו לא מצליחים לקבל תשובה אפילו על בדיקה האם צריך לחדד את הנוהל. ועדת הבדיקה שהקמתם לא עוסקת בשאלה האם צריך לתקן את הנוהל; היא עוסקת בבחינת המקרה שקרה בבית חולים ספציפי עם מטופלת ספציפית. כל הבקשות של הוועדה להקים צוות שיבדוק את הנוהל נדחות על ידיכם.
אז אני פונה למשרד החינוך, ואני מבקש שאתם תקימו את זה; תקימו צוות ששואל את השאלה, מה ראוי שהשפ"ח ידע כשצעיר, כשקטין – זה מאוד נוגע לעולים. אבל זה אחריות משרד החינוך. אני מבקש שתביאו את ההתייחסות של המערכת החינוכית.
<< אורח >> מיכל אנגלרט: << אורח >>
אני חושבת שבאמת צריכה להיות ועדה בין-משרדית יחד עם משרד הרווחה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
חברים, אנחנו מבקשים את זה מהישיבה הראשונה שנעשתה בעניין הזה. אני ביקשתי שיוקם צוות בין-משרדי. דרך אגב, לא צריך להקים ועדה. בשתי ישיבות בהשתתפות של הגורמים המקצועיים, הגורמים החינוכיים והגורמים המשפטיים, אולי הנוהל מצוין. אז תבדקו את הנוהל ותאמרו שהנוהל מצוין. אבל יש לי תחושה שאם הנוהל רק אומר "גורמים רלוונטיים הוא לא מצוין. אולי לקראת יום השנה לאירוע הטרגי הזה נגיע למצב שבו המעגל נסגר וילדה לא משתחררת בתשעה באב מבית חולים פסיכיאטרי באמצע חופשת הקיץ – אין בית ספר, אין מסגרות, והיא מטפסת על הגג של היקב. טוב, בבקשה, אדוני.
<< אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>
אני קונסטנטין שוויביש, מנכ"ל איגוד מורים עולים איגום. לפי כל מה שאני שומע במשך כבר כמה ועדות, הילדים העולים הם מגיל 6 ומעלה. היום אמרתי שהחיינו מכיוון שהיום הוזכרו גם ילדים מתחת לגיל 6, וזה כבר הישג ענק לאנושות. אבל אני מפעיל גני ילדים במוכר שאינו רשמי במשך 25 שנה. בחיים לא שמעתי על התכנית שסיפרת שלפני כיתה א' יש איזשהו כינוס, איזושהי תמיכה – גורנישט מיט גורנישט, אומרים אצלנו באוקראינית היפה. אני לא שמעתי על אירועים כאלה.
לכן אני מבקש מאוד, אדוני, מכיוון שלא מדובר על ילדים מתחת לגיל שש, ולא מגיעים לעולים ארצה מעל גיל שש ולפני כן, להקדיש ישיבה מיוחדת לבעיות רגשיות של ילדים ומשפחות צעירות, כי זה הולך הוליסטי יחד, גם הורים וגם ילדים וזה חשוב מאוד – כל אלה שהם מתחת לגיל בית ספר. כי נדמה לי שלא משרד החינוך ולא משרד העלייה והקליטה ולא משרדים אחרים לא שמים לב שיש ילדים כאלה.
ועוד אני רוצה להתייחס לעובדה שהחזירה אותי לפני 35 שנה. הילדים עצמם לא רוצים ללמוד עברית מכיוון שהם מתעקשים לדבר בשפה שלהם. אני כבר שכחתי שעדיין מדברים ככה, אבל, גברתי - -
<< אורח >> טירה גלינויר: << אורח >>
- - -
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
לא, לא, לא.
<< אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>
סליחה, אני אסיים.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
משפט סיום.
<< אורח >> קונסטנטין שוויביש: << אורח >>
אני אסיים. זה לא נכון, וזה לא ככה. אני רוצה להזכיר את רונן לוברסקי, הילד שגדל אצלנו בגן ולא רצה לדבר עברית קודם, ואחר כך בגן - - - השני למד עברית, והיום אנחנו זוכרים אותו מכיוון שהוא נפל בקרב, ואנחנו זוכרים אותו כאחד הילדים שיצאו מהגן שלנו. 100% מאלה שלמדו בגן שלנו מתגייסים, ו-40% מתגייסים לקרבי. לכן אפשר ללמד עברית בשיטות שונות ולא צריך להשים את העולים עצמם שהם מתנגדים ללמוד עברית. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
תודה.
חברים, אנחנו מסיימים. הסיכום יצא בכתב, תקבע ישיבת המשך. אנחנו נוציא את הסיכום כתוב. אני רוצה לומר תודה לכל מי שטרח לבוא. אני לוקח מתוך השיחה שלנו מעבר לכל הדברים שיצאו כאן את הסיפור הזה של תוכנית ייעודית לנוער עולה שנמצא או במצב של נשירה או לקראת נשירה. אני חושב שזה אחד הדברים שמתחדדים כאן בדיון, שיש הרבה מאוד מעטפות מערכתיות והרבה מאוד תוכניות שמשתתפים בהם אלפי ילדים ובני נוער. גם יע"ל, גם פל"א, גם כל שעות התגבור שניתנות. אבל דווקא על רקע הדברים שאמרתם לגבי התוכנית המיוחדת שהפעלתם במרכזי הפינוי, לפחות ההתרשמות הראשונית היא שהלקונה הגדולה היא לאתר את אותה אוכלוסייה שהיא יותר לכיוון אי-השתלבות, אי-נשירה ושאלה מה אנחנו עושים עם האוכלוסייה הספציפית הזאת בשנים שהם עדיין נמצאים בחטיבות הביניים ובתיכונים; ולראות איך אנחנו מעצימים את המענים, בסדר? אז נחשוב גם אנחנו איך אנחנו רוצים להמשיך את הכיוון הזה. נהיה איתכם אולי בדין ובדברים מחוץ לישיבות הפורמליות, וכשיהיה מנכ"ל נכניס את המנכ"ל. אבל בינתיים את השר כי טוב למשרד החינוך ומשרד העלייה שפה יש איזושהי קומה שכדאי שנחשוב עליה בצורה יותר עמוקה. תודה לכולם.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:30. << סיום >>