חומר רקע

2 השתתפו בהכנת הדוח: תודות: האגף ,לגריאטריה משרד הבריאות שירותי בריאות כללית מכבי שירותי בריאות קופת חולים מאוחדת לאומית שירותי בריאות 3 תקציר רקע מחלת הדמנציה , אשר מתאפיינת בפגיעה בתפקודי המוח הגבוהים, שינויים התנהגותיים וירידה תפקודית, היא אחד הגורמים העיקריים למוגבלות בגיל הקשיש ונחשבת לאחת המחלות הקשות לפרט, לבני משפחתו .ולחברה באירופה שכיחות הדמנציה המתוקננת לגיל מוערכת ב- 6.4% בבני65 ומעלה ושיעורי ההיארעות השנתיים כרבע מזה. המספר האבסולוטי של אנשים הלוקים בדמנציה עולה בכול רחבי העולם, אך מספר .מחקרים מצביעים על מגמת ירידה בסיכון לדמנציה ויתכן אף בשיעורי ההימצאות לצורך שיפור ההתמודדות ברמה הלאומית עם נטל התחלואה של מחלת הדמנציה, משרד הבריאות מוביל א ת התכנית הלאומית להתמודדות עם מחלת הדמנציה בשיתוף פעולה עם משרד ,הרווחה, המוסד לביטוח לאומי קופות החולים, המועצות הלאומיות לגריאטריה ו ל בריאות הקהילה וג'וינט ישראל- ,אשל. במסגרת התכנית המשרד יזם ביצוע סקר םי להערכת שי י עור הלוקים בדמנציה במדינת ישראל. הסקר הראשון פורסם בשנת 2019 ולפיו בסוף שנת2016 הימצאות דמנציה בבני45 ומעלה הייתה2.5% , בבני65 ומעלה- 6.4% , ובבני85 ומעלה- 22% . דוח זה מציג נתונים עדכניים לשנת2019, כולל מגמות בשיעור י הדמנציה בין השנים2011 – 2019 . שיטות אוכלוסיית הסקר כללה את כל אזרחי ישראל בני45 ומעלה בין השנים2011 - 2019 , שענו על לפחות אחד מהקריטריונים הבאים על בסיס המידע בקופה המבטחת : תיעוד קוד אבחנה קבועה של דמנציה או לפחות שתי אבחנ ו ת ביקור נפרדות של דמנציה שנרשמו ע"י רופא מומחה (ללא הגבלת זמן ביניהם , בשונה מהסקר הקודם ) או רכישת תרופות לדמנציה (ראו פרוט בנספח 1 ו- 2 .) המידע נאסף בצורה בלתי מזוהה וכלל נתונים סוציו- .דמוגרפיים וקליניים עיקרי הממצאים התפלגות חולי ה דמנציה לפי קריטריוני ה הכללה בסקר  בשנת2019 ענו ע ל קריטריוני ההכללה של חולי דמנציה93,735 איש בני45 .ומעלה  ,מתוכם כ- 44% זוהו על בסיס הקריטריון של אבחנה קבועה ו/או אבחנות ביקור בלבד וכ- 13% זוהו על בסיס הקריטריון של רכישת תרופות בלבד. 4 שיעורי ה י מצאות  הימצאות דמנציה בשנת2019 הייתה4.0% בנשים ו- 2.6% בגברים בני45 ומעלה, 0.2% בבני 45 - 64 , 8.4% בבני65 ומעלה ו- 32.5% בבני85 ומעלה.  החל מגיל75 שיעורי דמנציה בנשים היו גבוהים מ ה שיעורי ם .בגברים מאפייני מקרי הימצאות בני65 ומעלה  הגיל הממוצע של חולי הדמנציה בני65 ומעלה בשנת2019 היה7.2 81.3± ,שנים כאשר מתוכם 46.7% היו בני85 ומעלה וכ- 64% .היו נשים  בהשוואה לאוכלוסיית ישראל הקשישה, אוכלוסיית הסקר מבוגרת יותר, בעלת פרופורציה גבוהה יותר של נשים ויש בה תת-ייצוג של מצב סוציו- .אקונומי נמוך  לכמחצית מחולי הדמנציה ישנה אבחנה של יתר לחץ דם, כ רבע ( 27.1% ) סוכרתיים וכרבע ( 23.9% .) לקו בשבץ שיעורי היארעות  בשנת2019 אובחנו עם דמנציה13,272 איש בני45 .ומעלה  היארעות דמנציה בשנת2019 הייתה 0.56% בנשים ו- 0.42% ,בגברים 0.04% ב בני45 - 64 , 1.3% בבני65 ומעלה ו- 4.7% בבני85 .ומעלה  החל מגיל75 שיעורי.דמנציה בנשים היו גבוהים מהשיעורים בגברים  בין השנים2019 - 2011 נצפתה מגמת ירידה מובהקת בשיעורי ההיארעות ,בכל קבוצות הגיל עם אחוז שינוי שנתי של2.0% , 3.1% , 1.9% ו- 2.5% , בקבוצות הגיל45 - 64 , 65 - 74 , 75 – 84 ו- 85 + , .בהתאמה מאפייני מקרי היארעות בני65 ומעלה  בשנת2019 , הגיל הממוצע בעת האבחון הראשון של מחלת הדמנציה בבני65 ומעלה היה 7. 7 79.5± שנים, כאשר מתוכם כ- 34% היו בני85 ומעלה ו- 60% .היו נשים  11.6% הוגדרו כבעלי מצב סוציו-אקונומי נמוך, כ- 70% כבעלי מצב סוציו- אקונומי בינוני ו- 18.5% כבעלי מצב סוציו- .אקונומי גבוה  לכ- 44% הייתה אבחנה של יתר לחץ דם, כ- 25% אובחנו כ סוכרתיים וכ- 20% .לקו בשבץ טיפול תרופתי לדמנציה 5  52,897 ( 56.4% )מהחולים רכשו אי פעם תרופה לדמנציה (מעכבי אצטילכולין אסטראז או/ו ממנטין), ו- 45,454 ( 85.9%) מתוכם רכשו יותר מ מרשם אחד .  ,מכלל המטופלים תרופתית85.8% טופלו אי פעם במעכבי אצטילכולין אסטרז ו- 36.2% טופלו אי .פעם בממנטין  מבין ארבעת התרופות לטיפול בדמנציה, דונפזיל ניתן בשכיחות הגבוהה ביותר.  חולי הדמנציה שרכשו אי פעם טיפול תרופתי למחלה, היו בשכיחות גבוהה יותר בני65 - 84 בעת האבחנה, גברים, במצב סוציו אקונומי בינוני- ,גבוה או גבוה ותושבי שכונות יהודיות ומעורבות .בהשוואה לחולים שמעולם לא רכשו טיפול תרופתי טיפול תרופתי בתסמינים נפשיים והתנהגותיים הנלווים לדמנציה  75,762 ( 80.8% ) מהחולים רכשו אי פעם תרופות לתסמינים נפשיים והתנהגותיים (כולל תרופות ,משרות שינה נוגדות דיכאון , נוגדות חרדה ואנטי-פסיכוטיות טיפוסיות ולא טיפוסיות), ו- 56,279 ( 74.3%) מתוכם רכשו יותר מקבוצת תרופות אחת .  ( התרופות השכיחות ביותר היו תרופות נוגדות דיכאון59.6% ( ) ותרופות משרות שינה56.0% .)  אחוז הרכישות אי פעם של תרופות לטיפול בתסמינים נפשיים והתנהגותיים היה גבוה יותר בנשים בהשוואה לגברים בכל קבוצת תרופות.  אחוז הרכישות בשנת2019 היה גבוה יותר בנשים לעומת גברים בכל קבוצות הגיל, ועלה עם העלייה בגיל הן בנשים והן בגברים. העלייה באחוזי הרכישות של התרופות עם העלייה בגיל נצפתה בכל קבוצות התרופות, למעט תרופות אנטי- .פסיכוטיות טיפוסיות ולא טיפוסיות  אחוז חולי הדמנציה שרכשו בשנת2019 תרופות לטיפול בתסמינים נפשיים והתנהגותיים היה נמוך יותר בחולים במצב סוציו-אקונומי נמוך בהשוואה לבינוני וגבוה בכל קבוצות הגיל, למעט בגי ל45 - 64 . צריכת שירותי בריאות  בשנים2011 - 2019 , הן במקרי היארעות והן במקרי הימצאות, נצפתה מגמת ירידה מובהקת ב מספר ביקורים לאדם בשנה בממוצע לרופא/ת גריאטר, נוירולוג .ופסיכיאטר בנוגע ל ביקורים לרופא/ת משפחה, בעוד ש ב קרב מקרי היארעות, נצפתה מגמת ירידה מובהקת במספר ביקורים לאדם בשנה בממוצע ,בקרב מקרי הימצאות, נצפתה מגמת עליה.  ביקורים לרופא גריאטר- ,בקרב מקרי היארעות מספר ביקורים לאדם בממוצע ירד משיא של3.4 בשנת2013 ל- 1.1 בשנת2019. בקרב מקרי הימצאות, במשך כל התקופה 2011 - 2019 , הממוצע היה פחות מביקור אחד בשנה. ל מעט בבני45 - 64 , לרוב, מספר ביקורים לאדם בשנה 6 .בממוצע לרופא נוירולוג נמוך מזה לרופא גריאטר מספר ביקורים לאדם בשנה בממוצע לרופא פסיכיאטר נמוך אף יותר.  בשנים2011 - 2019 ,חולה דמנציה פנה בממוצע כ- 15 - 14 .פעמים בשנה לרופא משפחה  בשנת2019 , בדומה לשנת2011 , מ כלל חולי הדמנציה החדשים, 60.4% , 61.2% ו- 87.5% לא .ביקרו אצל גריאטר, נוירולוג ופסיכיאטר, בהתאמה37.1% לא ביקרו כלל אצל רופא מ מומח יות אלו.  בשנת2019 , בשיפור משנת2011 ,מכלל חולי הדמנציה הקיימים, 51.8% , 52.2% ו- 82.0% לא ביקרו אצל גריאטר, נ.וירולוג ופסיכיאטר, בהתאמה 28.3% לא ביקרו כלל אצל רופא מ מומח יות אלו.  הן במקרי ההיארעות והן במקרי ההימצאות, בעוד שבקרב בני85 ומעלה היה שכיח יותר ביקורים אצל רופא גריאטר, בקרב בני64-45 היה שכיח יותר ביקורים אצל נוירולוג ופסיכיאטר. בקרב אלו שפנו, לרוב, בוצ.עה יותר מפניה אחת בשנה לרופא מאותה מומחיות אשפוזים של חולי הדמנציה בבית החולים הכלליים  36,325 ( 38.8% )מחולי הדמנציה אושפזו לפחות פעם אחת בשנת2019 בבתי החולים הכלליים. ( מתוכם, כמחצית54.2% ( ) אושפזו רק פעם אחת וכרבע24.2% .) פעמיים  אחוז חולי הדמנציה שאושפזו לפחות פעם אחת בשנת2019 עלה עם הגיל והיה גבוה יותר ב גברים לעומת נשים.בכל קבוצות הגיל  בשנת2019 , אחוזי המאושפזים בבתי החולים הכלליים היו גבוהים יותר בקרב חולי הדמנציה בהשוואה לאוכלוסיית ישראל ללא חולי הדמנציה בכל קבוצות הגיל, למעט85 + . תמותה והישרדות  מתוך82,623 חולי הדמנציה אשר שרדו את שנת2019 , 11,694 ( 12.4% ) נפטרו במהלך שנת 2020 ,. שיעורי התמותה עלו עם הגיל והיו גבוהים יותר בגברים מאשר בנשים בכל קבוצות הגיל למעט גיל45 - 54 .  התמותה של חולי ה דמנציה הייתה גבוהה יותר מזו של ה אוכלוסייה הכללית ללא חולי ה דמנציה בכל קבוצות הגיל ו.במיוחד בקבוצות הגיל הצעירות  כמחצית מחולי הדמנציה שאובחנו לראשונה בשנת2011 נפטרו לאחר5 שנים (הישרדות ממוצעת של5.8 .)שנים הישרדות הנשים גבוהה משמעותית מזו של הגברים . 7 סיכום ,לסיכום דמנציה מהווה נטל משמעותי על האוכלוסייה הקשישה בישראל עם הימצאות גבוהה ו סיכון מוגבר לאשפוז ולתמותה . ,מנגד ישנה ירידה בשיעורי ההיארעות של דמנציה לאורך השנים ש עשויה לשקף את המאמצים במניעת המחלה באמצעות מניעה וטיפול יעילים יותר בגורמי סיכון קרדיו-וסקולארים, הקשורים ל הידרדרות מ ואצת בתפקוד הקוגניטיבי . אומנם קיימת בעיית תת- אבחון של מחלת הדמנציה, אם כי לא סביר ש לאורך השנים חלה ירידה באבחון . המלצות  מומלץ לבצע הערכות קוגניטיביות שגרתיות לכל אדם מגיל60 ,ומעלה, מדי שישה חודשים עד שנה בהתאם להנחיות הקליניות ולתעד את תוצאות ההערכות.בתיק הרפואי הממוחשב  יש להקפיד לכלול בהערכות גם אוכלוסיות בסיכון לתת-אבחון, כגון בני מעמד סוציו- אקונומי נמוך והאוכלוסייה הערבית.  יש להדגיש את תפקידם המרכזי של רופאי המשפחה במניעה, אבחון מוקדם וטיפול ובהפניה לרופאים מומחים בגריאטריה, נוירולוגיה ו/או פסיכיא טריה, בהתאם לצורך.  ,יש להנחות את המטפלים לעקוב אחר גורמי סיכון העלולים לגרום לפגיעה קוגניטיבית, כמו יתר לחץ דם סוכרת, חוסר פעילות גופנית והשמנת יתר, הן כמניעה ראשונית והן כמניעת הדרדרות המחלה.  יש לבצע הערכות תפקודיות וסיקור לתסמיני דיכאון עיתיות כחלק בלתי נפרד מתהליך ,האבחון המעקב והטיפול בדמנציה .ולתעד את תוצאות ההערכות והמבחנים בתיק הרפואי הממוחשב  יש להבטיח נגישות לטיפול תרופתי כנגד דמנציה ולתסמינים הנפשיים וההתנהגותיים הנלווים למחלה.  ,חשוב להמשיך ולעקוב אחר מגמות היארעות הדמנציה וכן להמשיך ל אפיין את פרופיל החולים, הטיפולים שהם מקבלים והשלכות המחלה, זאת באמצעות איסוף נתונים תקופתי מתמשך ושיטתי. 8 תוכן עניינים 1 רקע ................................ ................................ ................................ ......................... 9 2 שיטות ................................ ................................ ................................ .................... 11 3 התפלגות חולי הדמנציה לפי קריטריוני ההכללה בסקר ................................ ................. 14 4 הימצאות דמנציה ................................ ................................ ................................ ..... 16 4.1 שיעורי הימצאות ................................ ................................ ................................ ...... 16 4.2 מאפייני מקרי הימצאות בני65 ומעלה ................................ ................................ ........ 20 5 היארעות דמנציה ................................ ................................ ................................ ..... 21 5.1 שיעורי היארעות ................................ ................................ ................................ ...... 21 5.2 מאפייני מקרי היארעות בני65 ומעלה ................................ ................................ ........ 27 5.3 שיעורי הימצאות של תת- משקל בקרב חולי הדמנציה בני75 ומעלה ............................... 29 6 טיפול תרופתי לדמנציה ................................ ................................ ............................ 30 7 טיפול תרופתי בתסמינים נפשיים והתנהגותיים הנלווים לדמנציה................................ ... 32 8 צריכת שירותי בריאות ................................ ................................ .............................. 36 9 אשפוזים של חולי הדמנציה בבתי החולים הכלליים ................................ ...................... 46 10 תמותה בקרב חולי דמנציה ................................ ................................ ........................ 48 11 הישרדות חולי הדמנציה ................................ ................................ ............................ 49 12 דיון והמלצות ................................ ................................ ................................ ........... 51 13 ביבליוגרפיה ................................ ................................ ................................ ............ 53 14 נספחים ................................ ................................ ................................ .................. 56 נספח מספר1 - קודיICD-9 ו- ICD-10 לאבחנה של דמנציה ................................ .................... 56 'נספח מס2 – קודיATC לטיפול תרופתי לדמנציה ................................ ................................ 57 'נספח מס3 - קודיATC לטיפול בתסמינים נפשיים והתנהגותיים ................................ ........... 57 'נספח מס4 – רשימת משתנים נבחרים ושלמות הדיווח באחוזים לפי קופה ............................ 59 9 1. רקע מחלת הדמנציה- "או בעברית "קיהיון- היא אחד הגורמים העיקריים למוגבלות בגיל המבוגר ונחשבת לאחת המחלות הקשות לפרט, לבני משפחתו ולחברה. מחלת הדמנציה מהווה אחד מן האתגרים המרכזיים בבריאות הציבור ברמה הלאומית. ביטויי המחלה שונים מאדם לאדם, אך מאפיין מרכזי הוא הפרעה מתקדמת בתפקוד שמחמירה עם הזמן. עם התקדמות המחלה, החולה יתקשה יותר ויותר בביצוע פעילויות יומיומיות, ועם הזמן ייעשה תלוי לחלוטין באחרים. דמנציה הינה מחלה של הגיל המבוגר, עם עלייה משמעותית בשכיחות בגיל75 ומעלה, אך היא עלולה להתפתח גם בקרב אנשים צעירים יותר( 1 .) לפי הדו"ח העולמי על נטל התחלואה הגלובלי של דמנציה שפורסם בשנת2015 על ידי ארגון האלצהיימר ,הבינלאומי הוערך כי מספר הלוקים בדמנציה ברחבי העולם גבוה מ- 46 מיליון, ומספרים אלו עתידים להכפיל את עצמם בעוד20 ש( נה2). לפי ה דו"ח, ההימצאות של דמנציה בגיל 60 ומעלה הוערכה כ- 4.6% ו- 6.7% ,במרכז ומערב אירופה5.7% בארצות הברית ו- 8.7% .באפריקה הצפונית והמזרח התיכון בניתוח-על ה של- European Studies of Dementia EURODEM) ), המבוסס על מחקרים שנערכו באירופה, נמצא כי שכיחות ה דמנציה המתוקננת לגיל הייתה6.4% בבני65 ומעלה ושיעורי ההיארעות ( השנתיים היו כרבע מזה2 .) ה מספר האבסולוטי של אנשים הלוקים בדמנציה עולה בכול רחבי העולם , אך מספר מחקרים מצביעים על מגמת ירידה בסיכון לדמנציה ויתכן אף בשיעורי ההימצאות .בניתוח- על אשר התבסס על7 מחקרי עוקבה נמצאה ירידה יחסית של כ- 13% בממוצע בשיעורי היארעות מחלת הדמנציה בין השנים1988 - 2015 ( 3). כמו כן, נמצאה יריד ה בשיעורי ה י מצאות של דמנציה לאורך השנים האחרונות במדינות בעלות מצב סוציו- אקונומי( גבוה כמו ארה"ב, ספרד, אנגליה, הולנד, שבדיה ודנמרק4 - 6 .)מאידך, בניתוח על אשר התבסס על9 מחקרי עוקבה לא נמצאה ירידה מובהקת בשיעורי הה י( מצאות דמנציה לאורך השנים7 .) בעיה מרכזית בהערכת שיעור הדמנציה בכול העולם נובעת מאחוז גבוה של תת- אבחון המוערך לפי מחקרים בטווח של30% עד70%, כתלות בחומרת הירידה הקוגניטיבי ת ( 13 - 15 .) בישראל עד כה נער כו מספר מועט של מחקרים שניסו לאמוד את השכיחות של דמנציה באוכלוסייה והתמקדו ,בתתי אוכלוסיות מאזורים מסוימים אך אין תשתית של מידע על המחלה ברמה הלאומית הנחוצה לתכנון שירותים ו ל התערבויות באוכלוסיית החולים ( 8 - 12 .) לצורך שיפור ההתמודדות ברמה הלאומית עם נטל התחלואה ההולך וגדל של מחלת הדמנציה, משרד ,הבריאות מוביל את התכנית הלאומית להתמודדות עם מחלת הדמנציה בשיתוף פעולה עם משרד הרווחה 10 המוסד לביטוח לאומי, קופות החולים, המועצות הלאומיות לגריאטריה ולבריאות הקהילה וג'וינט י שראל- .אשל מטרות התכנית הן לשפר את מערך השירותים לחולי דמנציה ובני משפחותיהם ולשפר את הטיפול בכל שלבי המחלה, כולל טיפול בגורמי הסיכון ומניעה. במסגרת התכנית יזם משרד הבריאות סקר י יה מצאות להערכת שיעור י הלוקים בדמנציה במדינת ישראל. לביצוע הסקר ים כונסה ועדת היג וי שכללה מומחים מכל .ארבעת הקופות וכן נציגים של משרד הבריאות ועדת ההיגוי ניסחה "הגדרת מקרה" לפיה נשלף מידע על חולים מתאימים ממאגרי המידע הממוחשבים של ארבע ת .הקופות סקר ראשון אסף מידע הודות שיעורי ה י מצאות של מחלת הדמנציה בישראל בסוף שנת2016 וממצאיו התפרסמו בשנת2019 ( 16 ) . מהסקר עלה כי הימצאות דמנציה בבני45 ומעלה בשנת2016 הייתה2.5% בכלל האוכלוסייה. בבני65 ומעלה ההימצאות הייתה6.4% ובבני85 ומעלה- 22% ( 16 .) המידע בדו"ח זה מתייחס לחולי הדמנציה שדווחו לסקר המשך והינם עדכניים ל שנת2019 ,כולל מגמות בשיעורי היארעות הדמנציה בין השנים2011 - 2019 . 11 2. שיטות אוכלוסיית ה סקר אוכלוסיית הסקר כללה את כל אזרחי ישראל שהיו מבוטחים ב לפחות אחת מ ארבע ת הקופות, שמלאו להם לפחות45 שנים ושאובחנו כלוקים בדמנציה בתקופה שבין תחילת שנת2011 ו עד סוף שנת2019 . ,לצורך הכללה בסקר חולה הלוקה בדמנציה הוגדר כמבוטח בקופה אשר ענה על לפחות אחד מהקריטריונים הבאים (אי פעם מגיל45 :) א. תיעוד של קוד אב חנה של דמנציה לפי קודיםICD-10 אוICD-9 /ברשימת האבחנות הקבועות פעילות/ כרוניות, כמפורט 'בנספח מס1 . ב. תיעוד של קוד אבחנ ת ביקור של דמנציה לפי קודיםICD-10 אוICD-9 , כמפורט 'בנספח מס1 , שנרשם ע"י רופא מומחה (משפחה/פנימאי/ גריאטר/ פסיכיאטר/נוירולוג) בלפחות2 אבחנות ביקור נפרדות . לצורך הכללה בסקר שני הביקורים יכולים להיות אצל רופאים שונים, כאשר בשונה .מהסקר הקודם, הוסרה המגבלה על מרווח הזמן (שהיה שנה) בין הביקור הראשון לשני ג. רכישה אי פעם של תרופות כלשהן כנגד דמנציה. רשימת התרופות לפי קודיATC5 מפורטת ב נספח 'מס2 . .הנתונים הועברו בצורה מקודדת ובלתי מזוהה תוך שימוש בנוסחת ההצפנה הנהוגה בכלל מערכת הבריאות משתני ה דיווח משתנים סוציו- :דמוגרפיים שנת לידה, מין, מסגרת מגורים )(קהילה או מוסד , קוד ישוב, קוד אזור גיאוגרפי סטטיסטי )(אג"ס של שכונת המגורים וציון סוציו- אקונומי של אג"ס המגורים .לפי מיפוי שפותח ע"י חברת פוינטס חברת פוינטס מעדכנת את חלוקת האג"סים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), ומסווגת את האג"סים לקבוצות האוכלוסייה יהודית, ערבית,ומעורבת וכן נותנת לכל אג"ס ציון סוציו- אקונומי בטווח של1 - 10 ,על סמך מידע ממקורות שונים, הכוללים, בין השאר, מידע צרכני המתקבל מחברות מסחריות נתונים של מחירי נדל"ן וממצאים מפרסומים עדכנים על האוכלוסייה. בדוח הנוכחי הציון הסוציו- אקונומי :כווץ לארבע רמות( נמוך1 - 3 ( ), בינוני נמוך4 - 5 ( ), בינוני גבוה6 - 7 ( וגבוה( 8 – 10 .) 12 רישום אבחנ ו ת:דמנציה ת אריכי רישום אבחנה קבועה/פעילה/כרונית ו אבחנות ביקור '(נספח מס1 )ו התמחות הרופא שרשם את אבחנת הביקור( .)משפחה/פנימאי/ גריאטר/פסיכיאטר/נוירולוג תיעוד ביצוע מ בחני סקר :מבחן קוגניטיבי ,מבחן תפקודי ,ו מבחן לת סמיני דיכאון . כולל סוג המבחן, תאריך .ביצועו ותוצאותיו ביקורים : מספר ביקורים בשנה אצל רופא ה משפחה עבור השנים 2010 ועד2019 , ת אריך ביקור ראשון ומספר ביקורים ב שנה ,אצל גריאטר נוירולוג ופסיכיאטר )(כל אחד לחוד ממועד כניסה לסקר כחולה דמנציה. רכישת :תרופות תרופות כנגד דמנציה( קבוצתATC5 , ועבור כל קבוצה תאריך רכישה ראשו נ ה ואחרונה , ו מספר רכישות שנתי) '(נספח מס2 ) ו תרופות ל הפרעות התנהגות( קבוצתATC5 , ועבור כל קבוצה תאריך רכישה ראשונה ו ,אחרונה ו מספר רכישות שנתי) ( 'נספח מס3 .) קיום מחלות כרוניות בהתאם לקודיICD-9 )(כן/לא: יתר לחץ דם ,, סוכרת, שבץTIA ,, מחלת לב איסכמית ,אי ספיקת לבCOPD / ,אסתמה היפותירואידיזם, ממאירות (לרבות לוקמיה/לימפומה, לא כוללBCC וSCC- .), אי ספיקת כליות, פרקינסון, היפרליפידמיה משתנים קליניים :ובדיקות מעבדה סטטוס עישון )(כן/לא , ,גובה, משקל וממוצע שנתי של ערך המוגלובין מסוכרר ו של קראטינין עבור השנים2010 ועד2019 . בנספח4 מוצגים אחוזי הדיווח למשתנים נבחרים .לפי קופה במועד ביצוע הסקר, השדות לתיעוד ביצוע מבחן קוגניטיבי, מבחן תפקודי ומבחן לתסמיני דיכאון טרם הוכנסו לתיק הרפואי הממוחשב כשדות מקודד ים בחלק מהקופות ואילו באחרות כן הוכנסו סמוך למועד השליפה, אך עדיין לא הוטמע ה שימוש ,בהן ועל כן קיימים חסרים רבים בתיעוד ביצוע מב חנים אלו בכל הקופות .. לאור זאת, נתונים אלו אינם מוצגים בדו"ח .כמו כן, קיים חוסר בתיעוד מסגרת מגורים של החולה ברוב הקופות שיטות סטטיסטיות חושבו שיעורי הימצאות ו היארעות שנתיים ורווח י בר סמך (רב"ס) של95% בסך האוכלוסייה ו בחלוקה לפי מאפיינים סוציו-דמוגרפיים עבור ה שנים2011 - 2019 . האוכלוסייה נלקחה מקבצי אוכלוסייה של ה.למ"ס מבחני חי- בריבוע למשתנים קטגוריאליים שימשו להשוואת התפלגויות של מאפיינים אישיים ורפואיים לפי .משתנים נבחרים, כגון רכישת טיפול תרופתי לדמנציה (כן/לא), מין ועוד 13 מגמות עתיות של מחלת הדמנציה בין השנים2011 ל- 2019 נבחנו באמצעות תוכנתJoinPoint , המאפשרת ( לזהות שינויים מובהקים במגמה ולחשב את אחוז השינוי השנתי הממוצעAnnual Percent Change, APC .) הוצגו ממוצעי ביקורים .לאדם בשנה, ונבחנו מגמות ליניאריות באמצעות רגרסיה ליניארית סקר דמנציה הוצלב עם מאגר האשפוזים של משרד הבריאות . חושבו שיעורי אשפוז )(אשפוז אחד לפחות בבתי חולים כלליים לפי גיל עבור אנשים עם דמנציה בהשוואה ל אוכלוסייה ה כללית ל לא חולי ה דמנציה. סקר דמנציה הוצלב עם קובץ פטירות ממרשם האוכלוסין . חושבו שיעורי תמותה לגיל ומין ויחסי תמותה ( מתוקננים לגילStandardized mortality ratio, SMR ) עבור חולי הדמנציה בהשוואה לאוכלוסיי ה ה כללית .ללא חולי הדמנציה עקומות הישרדות חושבו באמצעות עקומות קפלן-מאייר . 14 3. התפלגות חולי ה דמנציה לפי קריטריוני ה הכללה בסקר בשנת2019 ענו על קריטריוני ה הכללה של חולי דמנציה 93,735 איש בני45 ומעלה . ,מתוכם כ- 44% ( 40,838 ) זוהו על בסיס הקריטריון של אבחנה קבועה ו/או אבחנות ביקור בלבד כו- 13% ( 12,143 ) זוהו על בסיס הקריטריון של רכישת תרופות בלבד( טבלה3.1 ו תרשים3.1 .) טבלה.1 3 : התפלגות חולי ה דמנציה לפי קריטריוני ה הכללה בסקר , 2019 (אחוזים חושבו מתוך 93,735 ) 15 .1 3 : התפלגות חולי ה דמנציה לפי קריטריוני ה הכללה בסקר , 2019 16 4. הימצאות דמנציה 4.1 שיעורי הימצאות מתוך93,735 אנשים בני45 ומעלה אשר ענו על קריטריוני ה הכללה של חולי דמנציה בשנת2019 ,כ- 63% היו נשים ו כ- 96% היו בני65 .ומעלה הימצאות דמנציה בבני45 ומעלה בשנת2019 הייתה 4.0% בנשים ו- 2.6% ,בגברים 0.2% בבני45 - 64 ו- 8.4% בבני65 ( ומעלה טבלה4.1.1 .) שיעורי ה הימצאות הלכו ועלו עם הגיל, אך היו נמוכ ים (פחות מ- 2% ) עד גיל75 ומעלה ( טבלה4.1.2 ותרשים4.1.1 ) . עד גיל74 שיעורי ה י מצאות דמנציה היו דומים בין המינים ו מגיל75 ואילך ה שיעו רים היו גבוהים בנשים בהשוואה לגברים ( טבלה4.1.2 ותרשים4.1.1 .)יש לציין שיתכן וחלק מה הבדל בשיעורי הה י מצאות לפי מין נובע מתוחלת חיים גבוהה יותר בקרב הנשים. טבלה.1 .1 4 : שיעורי הימצאות דמנציה לפי מין ו שתי קבוצות גיל, 2019 (שיעור ל- 100 ) 17 טבלה.2 .1 4 : שיעורי הימצאות דמנציה לפי מין וחמש קבוצות גיל, 2019 (שיעור ל- 100 ) תרשים.1 .1 4 : שיעורי הימצאות דמנציה לפי גיל ומין , 2019 (שיעור ל- 100 ) 18 הבדלים בשיעורי ההימצאות היו קיימים גם בחלוקה לפי מצב סוציו-אקונומי, כאשר ב ק בוצות הגיל 65 - 84 השיעורים היו נמוכים יותר בקרב אלו מ מצב סוציו-אקונומי גבוה . בקבוצת הגיל85 ומעלה השיעורים ה גבוהים ב יותר נצפו בקרב ה קבוצות מ מצב סוציו-אקונומי בינוני-נמוך ובינוני-גבוה ( תרשים4.1.2 .) שיעורי הימצאות ד מנציה גבוהים יותר נצפו גם בתושבי שכונות יהודיות בהשוואה לשכונות ערביות ב בני85 ומעלה ( תרשים4.1.3 .) תרשים.2 .1 4 : שיעורי הימצאות דמנציה לפי גיל ומצב סוציו-אקונומי, גיל65 + , 2019 (שיעור ל- 100 ) 19 תרשים3 1. .4 : שיעורי הימצאות דמנציה לפי גיל ולאום שכונת ה מגורים, גיל65 + , 2019 (שיעור ל- 100 ) 20 4.2 מאפייני מקרי הימצאות בני65 ומעלה הגיל הממוצע של חולי הדמנציה בני65 ומעלה בשנת2019 היה7.2 81.3± שנים, כאשר מתוכם46.7% היו בני85 ומעלה וכ- 64% היו נשים. אוכלוסיית הסקר מבוגרת משמעותית מאוכלוסיית ישראל הקשישה ( 46.7% לעומת12.2% בגיל85 ומעלה), בהתאמה ו יש בה ייצוג יתר של נשים . בנוסף, בהשוואה להתפלגות אוכלוסיית ישראל הקשישה ,בקרב חולי ה דמנציה בסקר קיים תת-ייצוג של מצב סוציו- אקונומי נמוך .ה רוב המכריע( 91.9%) ממקרי ההימצאות התגוררו( בשכונות יהודיות ומיעוט6.6% ) בשכונות .ערביות על אף כשליש מידע חסר, מרבית מקרי ההימצאות( 56.4% )התגוררו בקהילה . לפי רישומי קופ ה ות, כל מחצית מחולי הדמנציה ישנה אבחנה של יתר לחץ דם, כ רבע ( 27.1% ) סוכרתיים וכ רבע ( 23.9% ) לקו בשבץ ( טבלה4.2 .) טבלה.2 4 : מאפיינים דמוגרפיים וקליניים של חולי הדמנציה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, גיל 65 + , 2019 מאפיינים חולי הדמנציה )%( מספר N=89,936 האוכלוסייה הכללית בישראל( )% קבוצת גיל65-74 12,462 (13.8) 59.6 75-84 35,466 (39.4) 28.4 + 85 42,008 (46.7) 12.2 מין גברים32,619 (36.3) 44.4 נשים57,317 (63.7) 55.5 מצב אקונומי-סוציו1 נמוך9,658 (11.0) 23.3 נמוך-בינוני29,411 (33.7) 28.7 גבוה-בינוני31,891 (36.5) 30.7 גבוה16,391 (18.8) 17.3 ס"לאום לפי אג2 שכונות יהודיות 80,434 (91.9) 90.1 21 :ערכים חסרים1 - 2,585 ; 2 - 2,391 ; 3 - 24,671 . 5. היארעות דמנציה 5.1 שיעורי היארעות בשנת2019 אובחנו עם דמנציה13,272 איש בני45 ומעלה, מתוכם כ- 59% היו נשים ו כ- 95% היו בני 65 ומעלה. היארעות דמנציה בבני45 ומעלה בשנת2019 הייתה 0.56% בנשים ו- 0.42% ,בגברים 0.04% בבני45 – 64 ו- 1.26% בבני65 ( ומעלה טבלה5.1.1 .)שיעורי ה היארעות הלכו ועלו ,עם הגיל אך היו נמוכ ים (פחות מ- 0.5% ) עד גיל75 ומעלה. עד גיל74 שיעורי ההיארעות היו דומים בין המינים ומגיל75 ואילך ה שיעורים היו( גבוהים בנשים בהשוואה לגברים טבלה5.1.2 ותרשים5.1.1 .) שכונות ערביות 5,804 (6.6) 8.7 שכונות מעורבות 1,307 (1.5) 1.2 מסגרת מגורים קהילה 50,963 (56.4) אין מוסד 12,184 (13.5) אין לא ידוע 27,059 (30.1) אין , מדד מסת גו BMI 3מ/ג"ק( 2) משקל-תת ( 23 > BMI ) בקרב בני75 + 9,305 (16.2) 14.3 22 טבלה1 1. .5 : שיעורי היארעות דמנציה לפי מין ושתי קבוצות גיל , 2019 (שיעור ל- 100 ) טבלה2 1. .5 : שיעורי היארעות דמנציה לפי מין וחמש קבוצות גי ל , 2019 (שיעור ל- 100 ) כ"סה גברים נשים מספר שיעור ,ס"רב( 95% ) מספר שיעור ,ס"רב( 95% ) מספר שיעור ,ס"רב( 95% ) 158 0.01 (0.01 , 0.01) 90 0.02 (0.01 , 0.02) 68 0.01 (0.01 , 0.01) 514 0.06 (0.06 , 0.07) 265 0.07 (0.06 , 0.08) 249 0.06 (0.05 , 0.07) 2,427 0.38 (0.36 , 0.40) 1,124 0.38 (0.36 , 0.40) 1,303 0.38 (0.36 , 0.40) 5,912 2.15 (2.09 , 2.20) 2,337 1.93 (1.85 , 2.01) 3,575 2.31 (2.23 , 2.38) 4,261 4.66 (4.52 , 4.80) 1,574 4.25 (4.04 , 4.46) 2,687 4.94 (4.76 , 5.12) 23 תרשים1 1. .5 : שיעורי היארעות דמנציה לפי גיל ומין , 2019 (שיעור ל- 100 ) הבדלים בשיעורי ההי ארעות היו קיימים גם בחלוקה לפי מצב סוציו-אקונומי, כאשר ב ק בוצות הגיל 65 - 84 השיעורים היו נמוכים יותר בקרב אלו מ מצב סוציו-אקונומי גבוה. בקבוצת הגיל85 ומעלה השיעורים ה גבוהים ב יותר נצפו בקרב ה קבוצות מ מצב סוציו-אקונומי בינוני-נמוך ובינוני-גבוה ( תרשים5.1.2 .) בבני85 ומעלה שיעורי ההיארעות היו גבוהים יותר ב תושבי שכונות יהודיות בהשוואה לשכונות ערביות ( תרשים5.1.3 .) בין השנים2011 - 2019 ב כול( קבוצות הגיל45 - 64 , 65 - 74 , 75 - 84 ו- 85 )+ נצפתה מגמת ירידה מובהקת בשיעורי ההיארעות עם אחוז שינוי שנתי של2.0% , 3.1% , 1.9% ו- 2.5% , בהתאמה ( תרשים 5.1.4 ) . בקבוצת ה גיל45 - 64 בשנת2011 השיעור היה0.05 ל- 100 ואילו בשנת2019 השיעור היה 0.04 ל- 100 . בקבוצת הגיל65 - 74 בשנת2011 השיעור היה0.5 ל- 100 ואילו בשנת2019 השיעור היה 0.4 ל- 100 . בקבוצת הגיל75 - 84 השיעורים ירדו מ- 3.0 ל- 100 בשנת2011 ל- 2.1 ל- 100 בשנת 2019 . בקבוצת הגיל85, השיעורים ירדו מ+ - 6.1 ל- 100 בשנת2011 ל- 4.7 ל- 100 בשנת2019 . בגברים וב נשים לחוד נצפו מגמות דומות ( תרשים5.1.5 ו- 5.1.6 ). 24 תרשים2 1. .5 : שיעורי היארעות דמנציה לפי גיל ומצב סוציו-אקונומי, גיל65 + , 2019 (שיעור ל- 100 ) תרשים3 1. .5 : שיעורי היארעות דמנציה לפי גיל ולאום שכונת ה מגורים, גיל65 + , 2019 (שיעור ל- 100 ) 25 תרשים.4 .1 5 : שיעורי היארעות דמנציה לפי גיל ,ושנה2011 - 2019 (שיעור ל- 100 ) תרשים.5 .1 5 : שיעורי היארעות דמנציה לפי גיל,ושנה 2011 - 2019 - גברים (שיעור ל- 100 ) 26 תרשים6 1. .5 : שיעורי היארעות דמנציה לפי גיל ,ושנה2011 - 2019 - נשים (שיעור ל- 100 ) 27 5.2 מאפייני מקרי היארעות בני 65 ומעלה בשנת2019 , הגיל הממוצע בעת האבחון הראשון של מחלת ה דמנציה בבני65 ומעלה היה7.7 79.5± שנים, כאשר מתוכם כ- 34% היו בני85 ומעלה ו- 60% .היו נשים11.6% הוגדרו כבעלי מצב סוציו- אקונומי נמוך, כ- 70% כבעלי מצב סוציו-אקונומי בינוני ו- 18.5% כבעלי מצב סוציו- אקונומי גבוה. הרוב ( המכריע88.5% ( ) מהמקרים החדשים התגוררו בשכונות יהודיות ומיעוט7.3%) בשכונות ערביות. על אף ( כשליש מידע חסר, מרבית מקרי ההיארעות56.7%) התגוררו בקהילה. לפי רישומי הקופות, לכ- 44% הייתה אבחנה של יתר לחץ דם, כ- 25% אובחנו כ סוכרתיים וכ- 20% לקו בשבץ( טבלה5.2 ). טבלה.2 5: מאפיינים דמוגרפיים וקליניים של חולי הדמנציה החדשים , גיל65 ,+ 2019 מאפיינים )%( מספר ( N=12,600 ) קבוצת גיל65-74 2,427 (19.3) 75-84 5,912 (46.9) + 85 4,261 (33.8) מין גברים5,035 (40.0) 28 נשים7,565 (60.0) מצב אקונומי-סוציו1 נמוך1,420 (11.6) נמוך-בינוני4,268 (33.1) גבוה-בינוני4,674 (36.2) גבוה2,390 (18.5) ס"לאום לפי אג 2 שכונות יהודי ות 11,162 (88.5) שכונות ערבי ות 919 (7.3) מעורב182 (1.4) מסגרת מגורים קהילה 7,149 (56.7) מוסד 960 (7.6) לא ידוע 4,491 (35.6) מדד מסת גו3, BMI מ/ג"ק( 2) ( משקל-תת23 )> 1,235 (14.2) ( משקל תקין23-29.9 ) 4,754 (55.1) ( השמנה30 )≤ 2,669 (30.7) תחלואה כרונית נלווית יתר לחץ דם 5,554 (44.1) סוכרת 3,093 (24.6) שבץ 2,541 (20.2) היפותירואידיזם1,063 (8.4) אי ספיקת כליות 2,453 (19.5) 29 5.3 שיעור י הימצאות של תת- משקל בקרב חולי ה דמנציה בני75 ומעלה בבני75 - 79 נצפ ו שיעור ים מעט גבוה ים ( של תת משקלBMI הנמוך מ- 23 ק"ג/מ"ר) בקרב מקרי ההיארעות וההימצאות של חולי הדמנציה לעומת ה אוכלוסייה ה כללית. בגיל80 - 84 שיעורי ההימצאות של תת משקל היו נמוכים יותר בקרב מקרי היארעות ודומים בקרב,מקרי ההימצאות בהשוואה לאוכלוסייה .הכללית ,לעומת זאת בגיל85 ומעלה שיעור התת משקל היה הכי( גבוה בקרב האוכלוסייה הכללית תרשים 5.3 .) תרשים.3 5 : שיעורי הימצאות של תת- משקל בקרב חולי ה דמנציה בהשוואה ל אוכלוסייה ה*כללית, גיל 75 + , 2019 פרקינסון 600 (4.8) :ערכים חסרים1 - 364 ; 2 - 337 ; 3 - 3,913 30 6. טיפול תרופתי לדמנציה מעכבי אצטילכולין אסטראז (ריבסטיגמין, דונפזיל וגלנטמין) ניתנים כטיפול לתסמינים קוגניטיביים ומיועדים לחולים בשלבים קלים עד בינוניים של המחלה. ממנטין פועל על ידי חסימה של קולטןNMDA ,במוח .המופעל על ידי נוירוטרנסמיטור שנקרא גלוטמט, ומיועד לחולים בשלבים בינוניים ומתקדמים של המחלה מתוך93,735 חולי הדמנציה בני45 ומעלה שזוהו בסקר בשנת2019 , 52,897 ( 56.4% ) רכשו אי פעם תרופות לדמנציה (מעכבי אצטילכולין אסטראז או/ו ממנטין), ו- 45,454 ( 85.9% ) מתוכם רכשו יותר .ממרשם אחד טיפול אי פעם במעכבי אצטילכולין אסטרז ניתן ל- 45,381 ( 85.8% ) מכלל המטופלים תרופתית, מתוכם 9,601 ( 21.2% ) טופלו אי פעם.גם בממנטין סה"כ ממנטין ניתן אי פעם ל- 19,155 ( 36.2%) מחולי הדמנציה המטופלים תרופתית, מתוכם11,850 ( 61.9% ) אשר טופלו אי פעם גם במעכבי אצטילכולין אסטרז .מ בין ארבעת התרופות לדמנציה- דונפזיל ניתן בשכיחות הגבוהה ביותר, כאשר כ- 60.0% מהמטופלים קבלו אי פעם ( תרופה זו טבלה6.1 ). חולי הדמנציה שרכשו אי פעם טיפול תרופתי ל מחלה , היו בשכיחות גבוהה יותר בני65 - 84 בעת האבחנה , ,גברים במצב סוציו אקונומי בינוני-גבוה או גבוה ו תושבי שכונות יהודי ות ומעורבות , בהשוואה לחולים שמעולם לא רכשו טיפול תרופתי( טבלה6.2 .) טבלה.1 6 : טיפול תרופתי לדמנציה אי פעם ל ,פי סוג התרופה גיל 45 + , 2019 31 טבלה2.6 : מאפייני חולי הדמנציה ל פי רכישה אי פעם של טיפול תרופתי לדמנציה* , גיל45 + , 2019 מאפיינים רכשו אי פעם טיפול תרופתי לדמנציה N (%) לא רכשו אי פעם טיפול תרופתי לדמנציה N (%) כ"סה 52,897 (56.4) 40,838 (43.5) גיל באבחנת הדמנציה 45-64 3,252 (6.2) 3,695 (9.1) 65-74 12,129 (22.9) 6,801 (16.7) 75-84 27,021 (51.1) 16,960 (41.5) 85 + 10,495 (19.8) 13,382 (32.8) מין גברים 19,780 (37.4) 14,829 (36.3) נשים 33,117 (62.6) 26,009 (63.7) אקונומי-מצב סוציו1 נמוך4,533 (8.8) 5,804 (14.7) נמוך-בינוני15,488 (30.1) 15,264 (38.7) גבוה-בינוני19,917 (38.7) 13,089 (33.2) גבוה (22.5) 11,567 5,327 (13.5) לאום לפי ס"אג2 יהודי3 48,813 (94.5) 35,979 (91.0) ערבי2,811 (5.5) 3,587 (9.0) 32 7. טיפול תרופתי ב תסמינים נפשיים והתנהגותיים הנלווים לדמנציה טיפול תרופתי בתסמינים נפשיים והתנהגותיים הנלווים לדמנציה מיועד לחולים המציגים הפרעות כגון דיכאון, אי שקט, חרדה, אלימות, נגטיביזם, הפרעות שינה ועוד. בנוסף, יכולים להופיע תסמינים פסיכוטיים, "כמו מחשבות שווא ובלבול קיצוני המכונה "דליריום, אשר מצדיקים שימוש בתרופות אנטי- .פסיכוטיות מתוך93,735 חולי הדמנציה בני45 ומעלה שזוהו בסקר בשנת2019 , 75,762 ( 80.8% ) רכשו אי פעם תרופות כנגד תסמינים נפשיים והתנהגותיים . מתוך סך כל ה רוכשים, 56,279 ( 74.3% )רכשו יותר מקבוצת תרופ ות ת אח .התרופות השכיחות ביותר היו תרופות נוגדות דיכאון ( 59.6% ) ו תרופות משרות שינה ( 56.0% .) שכיחות רכישת תרופות אי פעם לטיפול בתסמינים נפשיים והתנהגותיים הייתה גבוהה יותר בנשים בהשוואה לגברים בכל קבוצת תרופות (טבלה 7.1 .) טבלה1.7 : טיפול תרופתי אי פעם בתסמינים נפשיים והתנהגותיים לפי קבוצת תרופות *ומין , גיל 45 + , 2019 בשנת2019 , אחוז הרכישות היה גבוה יותר בנשים לעומת גברים בכל קבוצות הגיל , ועלה עם העלייה בגיל הן בנשים (מ- 54.3% בגיל45 - 64 עד ל- 71.9% בגיל85 ) והן בגברים+(מ- 49.3% בקרב בני45- 64 ועד ל- 65.0% בקרב בני85 ( )ומעלה תרשים 7.2 א.) אחוז י הרכישות של תרופות נוגדות דיכאון ( 59.7% )ו( משרות שינה55.9% )ו הי הגבוה ים ביותר בהשוואה לרכישת תרופות מקבוצות טיפול האחרות 33 (נוגדות חרדה43.9% ,אנטי- פסיכוטיות לא טיפוסיות 21.9% ו אנטי- פסיכוטיות טיפוסיות14.0% ). העלייה ב אחוז י הרכישות של ה תרופות עם ה עלייה ב גיל נצפתה בכל קבוצות התרופות, למעט תרופות אנטי- פסיכוטיות טיפוסיות ולא טיפוסיות ( תרשים7.2 ב.) אחוז חולי הדמנציה שרכשו בשנת2019 תרופ ו ת לטיפול בתסמינים נפשיים והתנהגותיים היה נמוך יותר בחולים במצב סוציו- אקונומי נמוך בהשוואה לבינוני וגבוה ,בכל קבוצות הגיל למעט בגיל45 - 64 ( תרשים7.2 ג.) תרשים.2 7 : רכישות של תרופ ו ת ל תסמינים נפשיים והתנהגותיים בשנת2019 לפי משתנים נבחרים א. אחוז מטופלים לפי גיל ומין ב. אחוז מטופלים ל פי גיל וקבוצת תרופות 34 ג. אחוז מטופלים ל פי גיל ו מצב סוציו-אקונומי תרשי מים 7.3 א ו- 7.3 ב מתמקדים באחוז חולי הדמנציה שרכשו בשנת2019 תרופות אנטי- פסיכוטיות טיפוסיות ,המוכרות גם כתרופ ות "הדור הישן " (כיוון שהתרופות האלה הן הזולות יותר ו בעלות תופעות לוואי רב ות יותר) ו תרופות אנטי-פסיכוטיות לא טיפוסיות ,המוכרות גם כתרופות "הדור החדש" . אחוז הרכישות של תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות ירד עם העלייה בדירוג הסוציו- אקונומי בכל קבוצות הגיל ( תרשים7.3 א) ,בעוד שאחוז הרכישות של תרופות אנטי- פסיכוטיות לא טיפוסיות היה נמוך יותר בקרב חולים בעלי מצב סוציו- אקונומי נמוך בהשוואה לשאר הקבוצות( תרשים7.3 ב). 35 תרשים3.7 : אחוז חולי דמנציה שרכשו תרופ ו ת אנטי- פסיכוטיות בשנת2019 לפי גיל ו מצב סוציו- אקונומי א. אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות ב. לא טיפוסיות 36 8. צריכת שירותי בריאות ביקורים אצל רופאים מומחים משנת2014 , בקרב מקרי)דמנציה חדשים (מקרי היארעות, נצפתה מגמת ירידה מובהקת ב מספר ביקורים לאדם בשנה בממוצע לרופא/ת גריאטר, משיא של3.4 ביקורים בממוצע לאדם בשנת2013 ועד ל- 1.1 ביקורים בממוצע לאדם בשנת2019 . המגמה הייתה מובהקת בכל קבוצות הגיל, פרט לקבוצת הגיל85 .+ משנת2016 , בקרב מקרי הימצאות, נצפתה מגמת יריד ה קלה במספר ביקורים לאדם בשנה בממוצע, כאשר בקבוצת הגיל85 +נצפתה ירידה מובהקת יותר . במשך כל התקופה2011 - 2019 ובכל קבוצות הגיל הממוצע היה פחות מביקור אחד בשנה למקרה הימצאות ( טבלה8.1 .) טבלה8.1 : מספר ביקורים לאדם בשנה בממוצע לרופא/ת גריאטר לפי שנה ו גיל, 2011 - 2019 מקרי היארעות מקרי הימצאות כ"סה גיל כ"סה גיל 45 + 45-64 65-84 85 + 45 + 45-64 65-84 85 + 2011 2.1 0.6 2.2 2.2 0.5 0.06 0.5 0.6 2012 3.1 0.7 3.4 3.1 0.7 0.09 0.7 0.9 2013 3.4 0.8 3.7 3.3 0.7 0.1 0.7 0.7 2014 3.3 0.7 3.4 3.4 0.7 0.1 0.7 0.7 2015 3.0 0.2 3.0 3.6 0.7 0.06 0.7 0.7 2016 2.6 0.3 2.7 2.8 0.6 0.1 0.6 0.5 2017 1.9 0.1 1.9 2.2 0.5 0.1 0.5 0.5 2018 1.6 0.3 1.6 1.8 0.4 0.1 0.4 0.3 2019 1.1 0.2 1.1 1.2 0.3 0.04 0.3 0.2 מובהקות למגמה ליניארית 0.043 0.012 0.032 0.089 0.050 0.803 0.050 0.005 37 בכל קבוצות הגיל, הן במקרי היארעות והן במקרי הי מצאות, נצפתה מגמת ירידה מובהקת ב מספר ביקורים לאדם בשנה בממוצע לרופא/ת נוירולוג ( טבלה8.2 .) למעט בבני45 - 64, לרוב, מספר ביקורים לאדם .בשנה בממוצע לרופא נוירולוג נמוך מזה לרופא גריאטר טבלה8.2 : מספר ביקורים לאדם בשנה בממוצע לרופא/ת נוירולוג לפי שנה ו גיל , 2011 - 2019 בקרב מקרי היארעות נ צפתה מגמת ירידה מובהקת ב מספר ביקורים לאדם בשנה בממוצע לרופא/ת פסיכיאטר . המגמה המובהקת נצפתה בכל קבוצות הגיל, פרט לקבוצת הגיל85 .+ בקרב מקרי הימצאות נצפתה מגמת ירידה קלה במספר ביקורים לאדם ,בשנה בממוצע שהייתה מובהקת רק בקבוצת הגיל85 + ( טבלה8.3 .)לרוב, מספר ביקורים לאדם בשנה בממוצע לרופא פסיכיאטר נמוך מזה לרופא נוירולוג לו.גריאטר מקרי היארעות מקרי הימצאות כ"סה גיל כ"סה גיל 45 + 45-64 65-84 85 + 45 + 45-64 65-84 85 + 2011 1.6 3.6 2.0 0.6 0.6 0.9 0.7 0.3 2012 1.3 3.8 1.5 0.4 0.4 0.7 0.5 0.2 2013 1.1 2.7 1.4 0.4 0.3 0.6 0.4 0.1 2014 1.0 2.4 1.2 0.4 0.3 0.5 0.3 0.1 2015 1.0 0.4 1.3 0.7 0.3 0.1 0.4 0.2 2016 0.8 1.9 0.9 0.3 0.2 0.4 0.2 0.1 2017 0.6 1.5 0.8 0.2 0.2 0.3 0.2 0.05 2018 0.5 1.1 0.6 0.2 0.1 0.3 0.2 0.04 2019 0.3 1.1 0.4 0.1 0.07 0.2 0.1 0.03 מובהקות למגמה ליניארית 0.0001 > 0.006 0.0001 > 0.025 0.0001 0.005 0.0003 0.005 38 טבלה8.3 : מספר ביקורים לאדם בשנה בממוצע לרופא/ת פסיכיאטר לפי שנה ו גיל, 2011 - 2019 חולה דמנציה פונה בממוצע כ- 15-14 .פעמים בשנה לרופא משפחה משנת2014 , ב קרב מקרי היארעות, נצפתה מגמת ירידה מובהקת במספר ביקורים לאדם בשנה בממוצע לרופא/ת משפחה בכל קבוצות הגיל. ,לעומת זאת בקרב מקרי הימצאות, נצפתה מגמת עליה במספר ביקורים לאדם בשנה בממוצע ,למעט בקבוצת הגיל85 + , בה נצפתה ירידה מובהקת ( טבלה4 8. .) מקרי היארעות מקרי הימצאות כ"סה גיל כ"סה גיל 45 + 45-64 65-84 85 + 45 + 45-64 65-84 85 + 2011 0.4 1.5 0.5 0.1 0.08 0.3 0.08 0.03 2012 0.3 0.9 0.4 0.2 0.05 0.1 0.05 0.03 2013 0.3 0.8 0.3 0.2 0.05 0.1 0.05 0.03 2014 0.3 0.8 0.4 0.2 0.06 0.2 0.07 0.03 2015 0.3 0.7 0.4 0.1 0.06 0.2 0.07 0.03 2016 0.3 0.8 0.3 0.1 0.06 0.2 0.07 0.03 2017 0.3 0.7 0.3 0.1 0.05 0.2 0.06 0.02 2018 0.2 0.4 0.2 0.09 0.05 0.1 0.06 0.02 2019 0.1 0.4 0.1 0.06 0.03 0.1 0.04 0.01 מובהקות למגמה ליניארית 0.007 0.003 0.002 0.06 0.042 0.303 0.292 0.007 39 טבלה8.4 : מספר ביקורים לאדם בשנה בממוצע לרופא/ת משפחה לפי שנה ו גיל, 2011 - 2019 (ללא )שירותי בריאות כללית בשנת2019 , מכלל חולי הדמנציה החדשים )(מקרי היארעות, 60.4% , 61.2% ו- 87.5% לא ביקרו כלל אצל.גריאטר, נוירולוג ופסיכיאטר, בהתאמה 37.1% לא ביקרו כלל אצל רופא מה מומח יות האלו . אחוזים אלו אינם שונים מאוד מאלו שנצפו בשנת2011 , בה דווח כי 58.6% , 59.7% ו- 85.3% מ כלל חולי הדמנציה החדשים לא ביקרו אצל גריאטר, נוירולוג ופסיכיאטר, בהתאמה וכי 36.7% לא ביקרו כלל אצל רופא מאחת מה מומח יות האלו )(המידע לא הוצג . בעוד שבקרב בני85 ומעלה היה שכיח יותר ביקורים אצל רופא גריאטר ,בקרב בני45 - 64 היה שכיח יותר ביקורים אצל .נוירולוג ופסיכיאטר בקרב אלו שפנו, לרוב, בוצעה יותר מפניה אחת בשנה לרופא מאותה מומחיות( טבלה8.5 ). מקרי היארעות מקרי הימצאות כ"סה גיל כ"סה גיל 45 + 45-64 65-84 85 + 45 + 45-64 65-84 85 + 2011 16.8 15.8 17.8 15.1 14.3 12.1 14.7 14.8 2012 17.2 16.8 18.0 15.7 14.2 12.0 14.6 14.3 2013 17.4 16.7 18.0 16.2 14.5 12.6 14.8 14.4 2014 15.6 15.0 15.9 15.0 14.5 12.6 14.9 14.2 2015 15.2 13.4 15.7 14.5 14.6 12.6 15.0 14.3 2016 15.1 13.6 15.4 14.8 14.6 12.9 15.0 14.1 2017 15.0 14.2 15.4 14.4 14.8 13.3 15.3 14.2 2018 15.0 14.2 15.4 14.3 14.8 13.7 15.4 14.1 2019 15.0 14.2 15.0 13.7 14.7 14.1 15.3 13.8 מובהקות למגמה ליניארית 0.003 0.024 0.001 0.007 0.0008 0.0001 > 0.0001 > 0.003 40 טבלה8.5 : התפלגות מספר ביקורים בשנה של חול ה דמנציה חדש )(מקרה היארעות אצל רופא מומח ה לפי מומחיות הרופא וגיל החולה , 2019 בשנת2019, מכלל חולי הדמנציה הקיימים ,)(מקרי הימצאות 51.8% , 52.2% ו- 82.0% לא ביקרו כלל אצל.גריאטר, נוירולוג ופסיכיאטר, בהתאמה 28.3% לא ביקרו כלל אצל רופא מה מומח יות האלו . זה שיפור בהשוואה לשנת2011 , בה דווח כי 57.5% , 60.6% ו- 86.1% מכלל חולי הדמנציה ה קיימים לא ביקרו אצל גריאטר, נוירולוג ופסיכיאטר, בהתאמה וכי 37.0% לא ביקרו כלל אצל רופא מאחת מה מומח יות האלו .)(המידע לא הוצג מומחיות הרופא מספר ביקורים גיל 45-64 )%( מספר 65-84 )%( מספר 85 + )%( מספר כ"סה 672 (5.1) 8,339 (62.8) 4,261 (32.1) 13,272 גריאטר ללא 620 (92.3) 5,077 (60.9) 2,316 (54.4) 8,013 (60.4) 1 28 (4.2) 1,110 (13.3) 579 (13.6) 1,717 (12.9) 2 8 (1.2) 584 (7.0) 292 (6.9) 884 (6.7) 3 + 16 (2.4) 1,568 (18.8) 1,074 (25.2) 2,658 (20.0) נוירולוג ללא 325 (48.4) 4,841 (58.1) 2,958 (69.4) 8,124 (61.2) 1 98 (14.6) 802 (9.6) 308 (7.2) 1,208 (9.1) 2 47 (7.0) 586 (7.0) 233 (5.5) 866 (6.5) 3 + 202 (30.1) 2,110 (25.3) 762 (17.9) 3,074 (23.2) פסיכיאטר ללא 488 (72.6) 7,167 (86.0) 3,954 (92.8) 11,509 (87.5) 1 54 (8.0) 514 (6.2) 152 (3.6) 720 (5.4) 2 46 (6.9) 224 (2.7) 68 (1.6) 338 (2.6) 3 + 84 (12.5) 434 (5.2) 87 (2.0) 605 (5.6) ל"אחד מהנ ללא 263 (39.1) 2,968 (35.6) 1,688 (39.6) 4,919 (37.1) 1 + 409 (60.9) 5,371 (64.4) 2,573 (60.4) 8,353 (62.9) 41 בעוד שבקרב בני85 ומעלה היה שכיח יותר ביקורים אצל רופא גריאטר ,בקרב בני45 - 64 היה שכיח יותר ביקורים אצל .נוירולוג ופסיכיאטר בקרב אלו ש פנו , לרוב, בוצעה יותר מפניה אחת ב שנה לרופא מאותה מומחיות( טבלה6 8. ). טבלה8.6 : התפלגות מספר ביקורים בשנה של חולה דמנציה )קיים (מקרה הימצאות אצל רופא מומח ה לפי מומחיות הרופא ו גיל החולה , 2019 מומחיות הרופא מספר ביקורים גיל 45-64 )%( מספר 65-84 )%( מספר 85 + )%( מספר כ"סה 3,799 (4.1) 47,928 (51.1) 42,008 (44.8) 93,735 גריאטר ללא 3,480 (91.6) 25,354 (52.9) 19,682 (46.9) ( 51.8 ) 48,516 1 150 (4.0) 5,060 (11.0) 4,123 (9.8) 9,333 (10.0) 2 51 (1.3) 3,199 (6.7) 2,843 (44.9) 5,893 (6.3) 3 + 118 (3.1) 14,315 (29.9) 15,560 (37.0) 29,993 (32.0) נוירולוג ללא 1,537 (40.5) 21,993 (45.9) 25,406 (60.5) 48,936 (52.2) 1 400 (10.5) 4,371 (9.1) 3,207 (7.6) 7,978 (8.5) 2 308 (8.1) 3,636 (7.6) 2,677 (6.4) 6,621 (7.1) 3 + 1,554 (40.9) 17,928 (37.4) 10,718 (25.5) 30,200 (32.2) פסיכיאטר ללא 2,436 (64.1) 37,917 (79.1) 36,545 (87.0) 76,898 (82.0) 1 359 (9.5) 3,332 (7.0) 2,088 (5.0) 5,779 (6.2) 2 251 (6.6) 1,807 (3.8) 1,058 (2.5) 3,116 (3.3) 3 + 753 (19.8) 4,872 (10.2) 3 2,317 (5.5) 7,942 (8.5) ל"אחד מהנ ללא 1,214 (32.0) 12,468 (26.0) 12,828 (30.5) 26,510 (28.3) 1 + 2,585 (68.0) 35,460 (74.0) 29,180 (69.5) 67,225 (71.7) 42 מאפייני החולים לפי פניות לרופא מומחה בשנת2019 חולי הדמנציה החדשים ש ביקרו לפחות פעם אחד אצל רופא/ת גריאטר, נוירולוג או פסיכיאטר , היו בשכיחות גבוהה יותר בני75 - 84 ב רישום האבחנה, במצב סוציו אקונומי נמוך עד בינוני-גבוה , תושבי ,שכונות יהודיות ומעורבות עם תחלואה כרונית נלווית)(למעט יתר לחץ דם ,ו בשכיחות גבוהה יותר אי פעם רכשו תרופות משרות שינה, נוגדות חרדה ואנטי- ,פסיכוטיות לא טיפוסיות בהשוואה לחולים ללא ביקורים אצל רופאים ממומחיות אלו . ,לעומת זאת חולי הדמנציה החדשים ש לא ביקרו לפחות פעם אחד אצל רופא/ת גריאטר, נוירולוג או פסיכיאטר, בשכיחות גבוהה יותר אי פעם רכשו טיפול תרופתי לדמנציה בהשוואה לחולים שביקרו אצל רופאים ממומחיות אלו ( טבלה8.7 ). טבלה7.8 : מאפייני חולי הדמנציה חדשים )(מקרי היארעות ל פי ביקורים אצל גריאטר/ נוירולוג/ פסיכיאטר , גיל65 ,+ 2019 מאפיינים ללא ביקורים )%( מספר לפחות ביקור אחד )%( מספר מובהקות 4,656 (37.0) 7,944 (63.0) גיל ברישום אבחנת הדמנציה 65-74 899 (19.3) 1,528 (19.2) <0.001 75-84 2,069 (44.4) 3,843 (48.4) 85 + 1,688 (36.3) 1,688 (32.4) מין גברים 1,859 (39.9) 3,176 (40.0) 0.953 נשים 2,797 (60.1) 4,768 (60.0) אקונומי-מצב סוציו1 נמוך488 (10.8) 932 (12.1) <0.001 נמוך-בינוני1,380 (30.6) 2,649 (34.3) גבוה-בינוני1,594 (35.3) 2,881 (37.3) גבוה1,051 (23.3) 1,261 (16.3) ס"לאום לפי אג2 שכונות יהודי*ות 4,129 (91.2) 7,215 (93.3) <0.001 43 :ערכים חסרים1 - 364 ; 2 - 337 ; 3 - 3,913 ; * שכונות יהודי ות מעורב+ות מסגרת מגורים שכונות ערביות קהילה 398 (8.8) 2,719 (58.4) 521 (6.7) 4,430 (55.8) מוסד 432 (9.3) 528 (6.7) <0.001 לא ידוע 1,505 (32.3) 2,986 (37.6) מדד מסת גו3, BMIמ/ג"ק( 2) ( משקל-תת23 )> 496 (14.4) 739 (14.1) 0.869 ( משקל תקין23- 29.9 ) 1,913 (55.3) 2,870 (54.8) ( השמנה30 )≤ 1,048 (30.3) 1,621 (31.0) תחלואה כרונית נלווית יתר לחץ דם 1,643 (49.2) 3,911 (35.3) <0.001 סוכרת 892 (19.2) 2,201 (27.7) <0.001 שבץ 774 (16.6) 1,767 (22.2) <0.001 היפותירואידיזם 354 (7.6) 709 (8.9) 0.01 אי ספיקת כליות 849 (18.2) 1,604 (20.2) 0.007 פרקינסון 159 (3.4) 441 (5.6) <0.001 אי פעם טיפול תרופתי לדמנציה מעכבי אצטילכולין אסטראז 1,969 (42.3) 2,794 (35.2) <0.001 ממנטין 816 (17.5) 777 (9.8) <0.001 אי פעם טיפול תרופתי בתסמינים נפשיים והתנהגותיים משרות שינה 1,695 (36.4) 3,123 (39.3) 0.001 נוגדות דיכאון 2,003 (43.0) 3,398 (42.8) 0.788 נוגדות חרדה 1,206 (25.9) 2,384 (30.0) <0.001 פסיכוטיות-אנטי טיפוסיות 217 (4.7) 386 (4.9) 0.615 פסיכוטיות-אנטי לא טיפוסיות 492 (10.6) 1,089 (12.6) <0.001 44 בשנת2019 חולי הדמנציה ה קיימים ש ביקרו לפחות פעם אחד אצל רופא/ת גריאטר, נוירולוג או פסיכיאטר , היו בשכיחות גבוהה יות ר בני75 - 84 בשנה זו , ,גברים במצב סוציו אקונומי בינוני-נמוך, תושבי שכונות ,יהודיות ומעורבות בעלי ,BMI≥30 עם ,תחלואה כרונית נלווית ו בשכיחות גבוהה יותר אי פעם רכשו תרופות לטיפול בדמנציה ו לטיפול בתסמינים נפשיים והתנהגותיים, בהשוואה לחולים ללא ביקורים אצל רופאים ממומחיות אלו( טבלה8.7 ). טבלה8.8 : מאפייני חולי הדמנציה ה קיימים )(מקרי הימצאות ל פי ביקורים אצל גריאטר /נוירולוג / פסיכיאטר , גיל65 ,+ 2019 מאפיינים ללא ביקורים )%( מספר לפחות ביקור אחד )%( מספר מובהקות 25,296 (28.1) 64,640 (71.9) גיל בשנת2019 65-74 3,502 (13.8) 8,960 (13.9) <0.001 75-84 8,966 (35.4) 26,500 (41.0) 85 + 12,828 (50.7) 29,180 (45.1) מין גברים 8,802 (34.8) 23,817 (36.9) <0.001 נשים 16,494 (65.2) 40,823 (63.2) אקונומי-מצב סוציו1 נמוך2,565 (10.5) 7,093 (11.3) <0.001 נמוך-בינוני7,428 (30.3) 21,983 (35.0) גבוה-בינוני8,816 (36.0) 23,075 (36.7) גבוה5,674 (23.2) 10,717 (17.1) ס"לאום לפי אג2 שכונות *יהודיות 22,600 (92.1) 59,141 (93.9) <0.001 שכונות ערבי ות 1,950 (7.9) 3,854 (6.1) 45 מסגרת מגורים קהילה 14,336 (56.7) 36,357 (56.3) <0.001 מוסד 4,089 (16.2) 8,095 (12.5) לא ידוע 6,871 (27.2) 20,188 (31.2) מדד מסת גו3, BMI מ/ג"ק( 2) משקל-תת ( 23 )> 3,387 (16.7) 7,081 (15.8) 0.006 משקל תקין ( 23-29.9 ) 11,021 (54.3) 24,216 (53.9) ( השמנה30 )≤ 5,903 (29.1) 13,657 (30.4) תחלואה כרונית נלווית יתר לחץ דם 10,053 (39.7) 34,442 (53.3) <0.001 סוכרת 5,462 (21.6) 18,906 (29.3) <0.001 שבץ 4,866 (19.2) 16,610 (25.7) <0.001 היפותירואידיז ם 2,524 (10.0) 7,043 (10.9) <0.001 אי ספיקת כליות 4,419 (17.5) 15,345 (23.7) <0.001 פרקינסון 1,183 (4.7) 5,155 (8.0) <0.001 אי פעם טיפול תרופתי לדמנציה מעכבי אצטילכולין אסטראז 11,552 (45.7) 32,731 (50.6) <0.001 ממנטין 4,934 (19.5) 13,491 (20.9) <0.001 אי פעם טיפול תרופתי בתסמינים נפשיים והתנהגותיים משרות שינה 13,610 (53.8) 37,505 (58.0) <0.001 נוגדות דיכאון 14,652 (57.9) 39,500 (61.1) <0.001 46 :ערכים חסרים1 - 2,585 ; 2 - 2,391 ; 3 - 24,671 ; * שכונות יהודי ות מעורב+ות 9. אשפוזים של חולי ה דמנציה בבתי החולים הכלליים לבדיקת האשפוזים בבתי החולים הכלליים של חולי הדמנציה ב שנת2019 , אוכלוסיית ה סקר הוצלבה עם מאגר האשפוזים של אוכלוסיית ישראל. מתוך כלל חולי הדמנציה שזוהו בסקר בשנת2019 , 36,325 איש ( 38.8% ) אושפזו לפחות פעם אחת בשנ ה זו ית בב ה חולים ה כללי ים . מתוך כלל חולי הדמנציה שאושפזו בשנת2019 , 19,805 ( 54.2% ) אושפזו רק פעם אחת , 8,825 ( 24.2%) אושפזו פעמיים , 3,872 ( 11.0% ) אושפזו שלושה פעמים ו- 3,823 ( 10.6%) אושפזו ארבעה פעמים ויותר .אחוז חולי הדמנציה שאושפזו עלה עם הגיל והיה גבוה יותר בגברים בכל קבוצ ו ה ת( גיל תרשים9.1 .) אחוז י המאושפזים בבתי ה חולים ה כלליים בשנת2019 ו הי גבוה ים יותר בקרב חולי הדמנציה בהשוואה ל אוכלוסיית ישראל ללא חולי הדמנציה בכל קבוצות הגיל, למעט85 + ( תרשים.2 9 .) נוגדות חרדה 10,150 (40.1) 29,570 (45.8) <0.001 -אנטי פסיכוטיות טיפוסיות 3,342 (13.2) 9,247 (14.3) <0.001 -אנטי פסיכוטיות לא טיפוסיות 4,096 (16.2) 15,607 (24.1) <0.001 47 תרשים1.9 : אחוז חולי הדמנציה שאושפזו בשנת2019* לפי גיל ומין, גיל 45 + תרשים 2.9 : אחוז חולי הדמנציה שאושפזו בשנת2019 * לפי גיל בהשוואה לאוכלוסייה הכללית בישראל ללא חולי הדמנציה , גיל45 + 48 10 . תמותה בקרב חולי דמנציה לבדיקת ,התמותה בקרב חולי הדמנציה הוצלבה אוכלוסיית הסקר מעודכנת לסוף שנת2019 עם קובץ הפטירות ממרשם האוכלוסין עבור שנת2020. מתוך 82,623 חולי הדמנציה אשר שר דו את שנת2019 , 11,694 ( 12.4% ) נפטרו במהלך שנת2020. שיעור י ה תמותה ע לו עם הגיל ו היו גבוהים יותר בגברים מאשר בנשים בכל קבוצות הגיל, למעט גיל45 - 54 ( תרשים10.1 .) תרשים10.1 : שיעורי תמותה בקרב חולי דמנציה לפי גיל ומין , גיל 45 + (שיעור ל- 100 ) בכדי לבחון האם התמותה בקרב חולי הדמנציה גבוהה מהצפוי על בסיס התמותה באוכלוסייה הכללית ללא ,חולי דמנציה( חושבו יחסי תמותהStandardized mortality ratio, SMR ) בין שיעורי התמותה בשנת 2020 של אוכלוסיית הסקר ששרדה את שנת2019 לבין שיעורי התמותה בשנת2020 של אוכל וסיית ( ישראל ללא חולי הדמנציה תרשים10.2 ). יחס מעל1 .מייצג תמותה עודפת בקרב חולי הדמנציה בכל קבוצות הגיל, ה תמותה בקרב חולי ה דמנציה תה הי גבוה ה יותר מ זו של ה אוכלוסייה הכללית ללא חולי ה דמנציה ( SMR>1 ). ההבדל בלט במיוחד בקבוצות הגיל הצעירות , כאשר נשים חולות דמנציה בנות 45 - 64 שנים נפטרו פי12.3 יותר מאשר נשים באותם גילאים ב אוכלוסייה הכללית ללא חולי דמ נציה . עם העלייה בגיל קטן יחס התמותה, כך שבגיל85 ומעלה שיעור התמותה של חולי דמנציה היה גדול פי1.4 משיעור התמותה של בני אותה קבוצת גיל שאינם נכללים ב אוכלוסיית סקר ה דמנציה( תרשים10.3 ). 49 תרשים2. 10 : יחס( SMR ) בין התמותה בשנת2020 של חולי הדמנציה ששרדו את שנת2019 לבין התמותה בשנת2020 של האוכלוסייה הכללית בישראל ללא חולי הדמנציה לפי גיל ומין 11 . הישרדות חולי הדמנציה תרשימים11 (א ב+ ) מתארים את עקומות ה הישרדות של 13,041 איש ש נרשמו לראשונה בקופות כחולים בדמנציה במהלך שנת 2011. סוף תקופת המעקב נקבע ל- 31.12.2021 .מ תרשים11א עולה כי כמחצית מהחולים נפטרו לאחר5 שנים (הישרדות ממוצעת של 5.8 )שנים .ה הישרדות הממוצעת בקרב ה נשים יה יתה גבוהה מ זו של ה גברים :(הישרדות ממוצעת וחציונית בנשים6.1 ו- 6 ,, בהתאמה :בגברים5.4 ו- 5 ), בהתאמה( תרשים11ב) . 50 תרשים1 1 : הישרדות חולי ה דמנציה לאורך10 שנים מרישום אבחנת דמנציה בשנת2011 )%( א. הישרדות ל- 10 שנים בכלל אוכלוסיית חולי הדמנציה בשנת2011 51 ב. ה ישרדות ל- 10 שנים באוכלוסיית חולי הדמנציה בשנת2011 לפי מין 12 . דיון ו המלצות בסקר זה, המעודכן לשנת2019 ואשר מבוסס על מידע מהקופות על מבוטחים בני45 ומעלה אשר אובחנו עם דמנציה ו/או טופלו תרופתי ת כנגדה , נמצא כי דמנציה הי נה מחלה שכיחה בקרב האוכלוסייה הקשישה בישראל ,עם שיעור י ההימצאות של 8.4% ב קרב בני65 ומעלה ו- 32.5% בבני85 ומעלה. שכיחות המחלה עולה עם הגיל וגבוהה יותר בקרב נשים בהשוואה ל.גברים כמו כן, המחלה פחות מאובחנת במצב סוציו- .אקונומי נמוך ובאוכלוסייה הערבית רק כ- 60% אי פעם רכשו תרופות ייעודיו ת לטיפול במחלה, כו- 37% מכלל החולים החדשים בשנת2019 .לא ביקרו אצל רופא גריאטר, נוירולוג או פסיכיאטר בשנה זו המצאות הדמנציה נמצאה גם כ .כרוכה בסיכון מוגבר לאשפוז ולתמותה ,מנגד נצפתה מגמת ירידה מובהקת בשיעורי ההיארעות ה של .מחלה האתג ר המרכזי בהערכ ת שיעור י הדמנציה בכל העולם הוא ה אחוז ה גבוה של תת-אבחון (בין30% ל- 70% כתלות בחומרת הירידה הקוגניטיבית) ( 13 - 15 .) ,גם בישראל במערכת ה ציבורית קיימים חסמים רבים אשר תורמים רבות לתת-אבחון של המחלה, ,כגון ,העדר מודעות של אנשי מקצוע והציבור הרחב מחסור בשירותי גריאטריה בקופות ופנייה לתהליך אבחון במערכת הבריאות הפרטית ללא העברת נתונים למערכת .הציבורית 52 הצורך ב העלאת המודעות ל דמנציה חשוב במיוחד, כי כשהאבחנה נעשית בזמן יש אפשרות לבצע התערבויות תרופתי תו ., פסיכולוגיות וחברתיות אבחון מוקדם מאפשר לשמר תפקוד בצורה מיטבית יותר ומאפשר להסתגל ולהתמודד באופן טוב יותר .עם ליקויים קוגניטיביים ותפקודיים בפועל, ח ולים ה נדרשים לעבור הערכה רפואית קוגניטיבית מקיפה מופנים לרופאים שאינם מתחום רפואת המוח, וזאת בשל חוסר בנוירולוגים מומחים ותורים.ממושכים לבדיקות בלית ברירה, אוכלוסייה מבוססת יותר כלכלית כנראה נוטה להשתמש ברפואה פרטית( 16 ). מהדו"ח עולה חשש ש קיימים פערים ב אבחון וב טיפול בדמנציה על רקע סוציו-אקונומי. ,לדוגמה אחוזי רכישות של טיפול תרופתי בתסמינים נפשיים והתנהגותיים עולים עם העלייה במצב הסוציו- אקונומי בכל קבוצות גיל ה ,. יתרה מזאת חולי דמנציה בעלי מצב סוציו- אקונומי נמוך מטופלים בשכיחות גבוהה יותר ב תרופות אנטי- פסיכוטיות טיפוסיות בהשוואה לחולי דמנציה בעלי מצב סוציו- .אקונומי בינוני וגבוה הירידה בשיעורי ההיארעות של דמנציה לאורך השנים עשויה לשקף את המאמצים במניעת המחלה באמצעות מניעה וטיפול יעילים יותר בגורמי סיכון קרדיו-וסקולארים, הקשורים בהידרדרות מואצת בתפקוד הקוגניטיבי . אומנם קיימת בעיית תת-אבחון של מחלת הדמנציה, אם כי לא סביר שלאורך השנים חלה ירידה באבחון . ע"פ פירסום ד ו"ח מומחים ב- LANCET ניתן למנוע למעלה משליש ממקרי הדמנציה, באמצעות מעבר לאורח חיים בריא ( 17 ). המומחים זיהו9 גורמים של סגנ ו ן חיים, אשר אחראים לכ- 35% .מנטל הדמנציה אלו כוללים בגיל הצעיר- ,אי טיפול מתאים ביתר לחץ דם ו השמנת יתר, בגיל הביניים- ,איבוד שמיעה עי ,שון, דיכאון ו חוסר פעילות גופנית , ובגיל המבוגר- .בידוד חברתי וסוכרת מחקר שעקב אחר ב ריאות תושבי עיר במדינת מסצ'וסטס בארצות הברית מהווה דוגמה מצוינת ל השפעת שינוי אורח ה חיים על ה סיכון לפתח דמנציה ( 18 ) . מחקר זה הדגים הפחתה של למעלה מ- 40% בשיעורי היארעות דמנציה לאורך30 שנה במקביל ל שיפור בתנאי החיים והגברת המודעות לשמירה על אורח חיים בריא, הכולל פעילות גופנית סדירה, דיאטה ים תיכונית, שמירה על משקל גוף תקין והימנעות מעישון ( 19 ). במחקר ים אחר ים שנעש ו בישראל נמצא שאיזון ערכי הסוכר, לחץ הדם והכולסטרול ואימוץ א ורח חיים בריא קשורים ל דעיכה מתונה יותר בתפקוד ה( קוגניטיבי20 ) . ,בנוסף תנגודת להורמון האינסולין, שמקדימה התפתחות סוכרת ונגרמת, בין השאר, בשל אורח חיים לא בריא, קשו רה בהידרדרות מואצת בתפקוד ה( קוגניטיבי21 .) ,לסיכום בשל השכיחות הגבוהה של מחלת הדמנציה והשלכותיה על החולה ובני משפחתו ,קיימ ת חשיבות רבה ל מניעה ו ל אבחון מוקדם של המחלה . האבחון דורש ידע מקצועי, ומ וטל בראש ובראשונה על רופא המשפ חה, המהווה ציר מ רכזי בהערכת החולה ,בטיפול בו ו במידת הצורך ב הפנייתו לרופא ים מומחים בתחום ה ,גריאטריה ה ,נוירולוגיה/ו ה או פסיכיאטריה. 53 בהתאם להנחיות ה קליניות לטיפול בדמנציה ו ל מניעתה של ההסתדרות הרפואית בישראל אשר פורסמו בשנת 2023 ,מומלץ להעריך את המצב הקוגניטיבי בכל אדם החל מגיל60 ולאחר מכן מדי6 חדשים עד שנה ( 22 ). יש לשים דגש על האוכלוסיות בהן,, לפי דו"ח זה קיים תת- אבחון של המחלה כולל בני מעמד סוציו- אקונומי נמוך ו ה אוכלוסייה הערבית. את הערכה הקוגניטיבית יש לבצע באמצעות מבחן סקר מקובל ולתעד את תוצאתו בתיק הרפואי . בנוסף, יש לבצע הערכה תפקודית וסיקור לתסמיני דיכאון בעת אבחון מחלת ה דמנציה ולתעד את תוצאות מבחנים אלו בתיק הרפואי .הממוחשב נכון להיום, אין טיפול המרפא את המחלה, אך קיימים טיפולים תרופתיים שיכולים להאט את התקדמות תסמיני הדמנציה. בנוסף, קיימים טיפולים תרופתיים המיועדים לטיפול בתסמינים הנפשיים וההתנהגותיים הנלווים למחלה. מעבר לכך, חשוב לטפל בגורמי סיכון שעשויים לתרום להידרדרות קוגניטיבית ולפגיעה בתפקוד המוחי. איסוף נתונים לשנים2020 - 2024 מתוכנן לצאת לדרך בשנת2025 . :לאור העיל להלן המלצותינו  מומלץ לבצע הערכות קוגניטיביות שגרתיות לכל אדם מגיל60 ,ומעלה, מדי שישה חודשים עד שנה בהתאם להנחיות הקליניות ולתעד את תוצאות.ההערכות בתיק הרפואי הממוחשב  יש להקפיד לכלול בהערכות גם אוכלוסיות בסיכון לתת-אבחון, כגון בני מעמד סוציו- אקונומי נמוך והאוכלוסייה הערבית.  יש להדגיש את תפקידם המרכזי של רופאי המשפחה במניעה, אבחון מוקדם וטיפול ובהפניה לרופאים מומחים בגריאטריה, נוירולוגיה ו/א ו פסיכיאטריה, בהתאם לצורך.  ,יש להנחות את המטפלים לעקוב אחר גורמי סיכון העלולים לגרום לפגיעה קוגניטיבית, כמו יתר לחץ דם סוכרת, חוסר פעילות גופנית והשמנת יתר, הן כמניעה ראשונית והן כמניעת הדרדרות המחלה.  יש לבצע הערכות תפקודיות וסיקור לתסמיני דיכאון עיתיות כח לק בלתי נפרד מתהליך ,האבחון המעקב .והטיפול בדמנציה ולתעד את תוצאות ההערכות והמבחנים בתיק הרפואי הממוחשב  יש להבטיח נגישות לטיפול תרופתי כנגד דמנציה ולתסמינים הנפשיים וההתנהגותיים הנלווים למחלה.  ,חשוב להמשיך ולעקוב אחר מגמות היארעות הדמנציה וכן להמשיך לאפיין את פרופיל החולים, הטיפולים שהם מקבלים והשלכות המחלה, זאת באמצעות איסוף נתונים תקופתי מתמשך ושיטתי. 54 13 . ביבליוגרפיה ( 1 ) Central Bureau of Statistics (CBS). Statistical Abstract of Israel, 2018. Publication 69, Jerusalem 2018. ( 2 ) Alzheimer's Disease International. World Alzheimer Report 2015. London: Alzheimer's Disease International; 2015. ( 3 ) Twenty-seven-year time trends in dementia incidence in Europe and the United States The Alzheimer Cohorts Consortium. Frank J. Wolters. Neurology. 2020;95:e519-e531. doi:10.1212/WNL.0000000000010022 ( 4 ) Wu, YT., Beiser, A., Breteler, M. et al. The changing prevalence and incidence of dementia over time — current evidence. Nat Rev Neurol 13, 327–339 (2017). DOI: 10.1038/nrneurol.2017.63 ( 5 ) Satizabal, C. L., Beiser, A. S., Chouraki, V., Chêne, G., Dufouil, C., & Seshadri, S. (2016). Incidence of dementia over three decades in the Framingham Heart Study. New England Journal of Medicine, 374(6), 523-532 . DOI: 10.1056/NEJMoa1504327 ( 6 ) Ahmadi-Abhari, S., Guzman-Castillo, M., Bandosz, P., Shipley, M. J., Muniz-Terrera, G., Singh-Manoux, A., ... & Brunner, E. J. (2017). Temporal trend in dementia incidence since 2002 and projections for prevalence in England and Wales to 2040: modelling study. bmj, 358 . DOI: 10.1136/bmj.j2856 ( 7 ) Prince M, Ali G-C, Guerchet M, Prina M, Albanese E and Wu Y-T. Recent global trends in the prevalence and incidence of dementia, and survival with dementia. Alzheimer's Research & Therapy. 2016. 8:23. DOI: 10.1186/s13195-016-0188-8 . ( 8 ) Wertman, E., Brodsky, J., King, Y., Bentur, N., & Chekhmir, S. (2007). An estimate of the prevalence of dementia among community-dwelling elderly in Israel. Dementia and geriatric cognitive disorders, 24(4), 294-299 . DOI: 10.1159/000107593 ( 9 ) Bowirrat, A., Treves, T. A., Friedland, R. P., & Korczyn, A. D. (2001). Prevalence of Alzheimer's type dementia in an elderly Arab population. European Journal of Neurology, 8(2), 119-123 . DOI: 10.1046/j.1468-1331.2001.00183.x ( 10 ) Kahana, E., Galper, Y., Zilber, N., & Korczyn, A. D. (2003). Epidemiology of dementia in Ashkelon: the influence of education. Journal of neurology, 250, 424-428 . DOI: 10.1007/s00415-003-0999-y ( 11 ) Feldman, H., Clarfield, A. M., Brodsky, J., King, Y., & Dwolatzky, T. (2006). An estimate of the prevalence of dementia among residents of long-term care geriatric institutions in the Jerusalem area. International psychogeriatrics, 18(4), 643-652 . doi:10.1017/S1041610205003091 55 ( 12 ) Kodesh, A. (2019). Prevalence and comorbidities of dementia in Israel: A nationally representative cohort study. International Psychogeriatrics, 31(7), 1059-1063 . doi:10.1017/S1041610218001461 ( 13 ) van den Dungen, P., Moll van Charante, E. P., van Marwijk, H. W., van der Horst, H. E., van de Ven, P. M., & van Hout, H. P. (2012). Case-finding of dementia in general practice and effects of subsequent collaborative care; design of a cluster RCT. BMC Public Health, 12, 1-9 . doi: 10.1186/1471-2458-12-609 ( 14 ) Bradford, A., Kunik, M. E., Schulz, P., Williams, S. P., & Singh, H. (2009). Missed and delayed diagnosis of dementia in primary care: prevalence and contributing factors. Alzheimer Disease & Associated Disorders, 23(4), 306-314. . DOI: 10.1097/WAD.0b013e3181a6bebc ( 15 ) Boustani, M, Peterson B, Hanson L, Harris R and Lohr KN. Screening for dementia in primary care: a summary of the evidence for the US Preventive Services Task Force. Annals of internal medicine. 2003; 138(11), 927-937. (16) נתונים מדוח סקר דמנציה לשנת2016. המרכז הלאומי לבקרת מחלות . . 2019.pdf - report_2008 - https://www.health.gov.il/PublicationsFiles/dementia (17) .האתר הרשמי של איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל / https://publichealth.doctorsonly.co.il/2019/09/174212 (18) Livingston G, Huntley J, Sommerlad A, et al. Dementia prevention, intervention, and care: 2020 report of the Lancet Commission. The Lancet. 2020;396(10248):413-446. (19) Satizabal CL, Beiser AS, Chouraki V, Chêne G, Dufouil C and Seshadri S. Incidence of Dementia over Three Decades in the Framingham Heart Study. N Engl J Med. 2016; 374(6): 523–532. (20) Lutski M, Weinstein G, Tanne D, Goldbourt U. Cardiovascular health and cognitive decline 2 decades later in men with preexisting coronary artery disease. American Journal of Cardiology. 2018; 121(4):410-415. (21) Lutski M, Weinstein G, Goldbourt U, Tanne D. Insulin resistance and future cognitive performance and cognitive decline in elderly patients with cardiovascular disease. Journal of Alzheimer's Disease. 2017; 57(2):633-643. (22) הנחיות קליניות לטיפול בדמנצי ה ומניעתה. ההסתדרות הרפואית בישראל המכון לאיכות ברפואה . ינואר2023 . https://cdn.doctorsonly.co.il/2022/12/%D7%94%D7%A0%D7%97%D7%99%D7%95%D7%A - %D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA - A - D7%9C%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C % - D7%91%D7%93%D7%9E%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%94 % D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%A2%D7%AA%D7%94.pdf % 56 14 . נספחים נספח מספר1 - קודי ICD-9 ו- ICD-10 ל אבחנה של דמנציה 57 'נספח מס2 – קודיATC ל טיפול תרופתי לדמנציה 'נספח מס3 - קודיATC ל טיפול ב תסמינים נפשיים ו התנהגות יים 58 59 נספח 'מס 4 – רשימת משתנים נבחרים ושלמות הדיווח באחוזים לפי קופה