פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 164
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, יז' באדר תשס"ז (7 במרץ 2007), שעה 10:00
סדר היום: הצעה לסדר היום (דיון מהיר): הצטיידות במחשבים וערכות מדע במסגרת התכנית "שמים את הלב בצפון", של חה"כ דוד אזולאי.
נכחו:
חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר
חיים אזולאי
משה גפני
יעקב כהן
מוזמנים: ד"ר הנרייטה אקרמן - מפקחת המינהל והטכנולוגיה משרד החינוך
שמואל קפלן - מנהל גף מחשבים, משרד החינוך
גדעון אריאלי - מנהל תחום מדעי המחשב וטכנולוגיות מתקדמות, משרד המדע, התרבות והספורט
יהודית אייזנר - הסתדרות המורים
גיל ברוך - יו"ר ועדה משפטית במחוז צפון
ד"ר גדעון בן-דרור - יועץ ועדת החינוך, הכנסת
מנהלת הוועדה: יהודית גידלי
עריכת פרוטוקול: חיה מרקביץ', חב' פרוטוקול
הצעה לסדר היום (דיון מהיר): הצטיידות במחשבים וערכות מדע במסגרת התכנית "שמים את הלב בצפון", של חה"כ דוד אזולאי
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה שהעלינו בעקבות בקשה של חה"כ דוד אזולאי. אעביר אליו את זכות הדיבור כדי שהוא יסביר את הדברים, נשמע את התגובות ונקבל את המסקנות כמובן בהתאם.
דוד אזולאי:
אדוני היו"ר, מכובדיי, אני מודה לך על הזריזות לקיום הדיון החשוב הזה שמבחינתי הוא באמת חשוב. אני אסביר במה דברים אמורים. ישנה החלטת ממשלה 572 הנקראת "שמים את הלב בצפון". זוהי תכנית לחיזוק מערכת החינוך בצפון שאמורה להיות מיושמת בשנת 2007, 2008. מרכיבי התכנית זה פיצול כיתות, שיפור הישגים לימודיים, קידום בתי-ספר שוחרי שינוי, העצמת החינוך הבלתי פורמלי, הענקת מלגות וכספי הצטיידות לתלמידים מול בתי-הספר.
סה"כ תקצוב התכנית הוא כ-700 מיליון ₪. עד כה הוזרם לתכנית הזאת סכום של כ-200 מיליון ₪. הגב' חנה ויניק שהיא מנהלת המנהל למדע וטכנולוגיה, הוציאה חוזה שבו היא מפרטת: "במסגרת תכנית זו מוקצים למוסדות החינוך משאבים לרכישת ציוד להוראת המדעים, ובמסגרת זאת תיבחן ועדת ההקצבות את עמידותם בקריטריונים רלוונטיים".
גם ידוע לנו שהם חשבו שאולי בתי-הספר החרדיים, הכוונה לבתי-ספר של החינוך העצמאי ורשת החינוך התורני, לא ייכללו בתכנית הזאת ואז רות דיין שהיא מנכ"לית העמותה לאיכות החינוך, כתבה שהמשרד התעשת והבין כי יש לשקם גם את התלמידים שנמצאים בחינוך החרדי בצפון. ועל כך אנחנו מודים לה, כנראה שהילדים של הצפון לא היו במלחמה והם לא יצאו לגלות, הם שונים כי הם לומדים בחינוך החרדי.
נדהמתי כשקיבלתי העתק של מכתב ממנהל בית-ספר בית יעקב לבנות בעכו על פנייה שהוא יזם, ולמען הגילוי הנאות אני חייב להגיד שבבית-הספר הזה עבדתי כ-20 שנים ובניי התחנכו בו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה בית-ספר לבנות?
דוד אזולאי:
כן, הייתה תקופה שזה היה בית-ספר לבנים ועכשיו פיצלו את זה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אז איך הבנים שלך למדו בבית-יעקב?
דוד אזולאי:
אבל יש לי גם בנות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אז בנותיך?
דוד אזולאי:
גם הן למדו שם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בסדר, אני רק רוצה שנדייק פה.
דוד אזולאי:
בכל אופן, היום זה בית-ספר לבנות בית יעקב בעכו. המנהל פנה לגב' חנה ויניק וביקש לקבל הסברים על אותו חוזר ששלחה הגב' ויניק. לא קיבל תשובה ואני שואל מה הקריטריון שהתלמידים הללו יזכו לאותן הטבות או אותן ערכות מדע, שאותם מקבלים ילדים אחרים. אם הקריטריון זה ילדים יתומים שהוריהם נהרגו במלחמה הזאת, אז יש.
אדוני היו"ר, אני צריך להזכיר לך שעכו היא אחת הערים שהיה לה את מספר הקורבנות הגדול ביותר, כ-8 הרוגים ומתוכם חלק מהבנות הן בנות יתומות שהוריהן נהרגו באירוע שהיה ביום תשעה באב בעכו. ואני שואל בעצם, מה החטא של הילדים הללו? מדוע שבחינוך העצמאי, וגם ילדי רשת החינוך, לא יקבלו את אותם תנאים ואת אותן הטבות שמקבלים ילדים מבתי-ספר ממלכתיים וממלכתיים דתיים בעכו ובכל האזור.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
קודם כל, אני מודה לחה"כ אזולאי. עכשיו אני באמת גם מבין במה מדובר כי זה לא היה מובן לי לגמרי מהכותרת שקיבלנו פה.
נשמע את תגובת משרד החינוך. נחלק את זה לשניים, קודם כל, הייתי רוצה גם לדעת איך זה הולך בתכנית הכללית שדיבר עליה חה"כ אזולאי, של הצפון וגם של הדרום. כי אני שומע מהרבה מקומות שבפועל בשטח הדברים והכוונות הטובות לא מתבצעים. אז אם אתם יכולים לתת לנו תמונה כללית.
דוד אזולאי:
דרך אגב, התכנית הזאת היא גם שייכת ליישובי עוטף עזה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני יודע ולכן אני אומר, גם בצפון וגם בדרום. זה אחד מהנושאים שאולי אנחנו נטפל בהם בשבועיים הקרובים כי דחינו את הדיון לפני חודשיים בנושא הזה. זה דבר אחד. ושנית, להתייחס לדברים של חה"כ דוד אזולאי, אני מקווה שיש לכם תשובות טובות לתת לו ונוכל לחסל את הספק שהתעורר לגבי החשש שילדים במגזרים החרדיים למיניהם לא יקבלו את אותו טיפול כמו כל ילדי ישראל.
דוד אזולאי:
אני רק רוצה ברשותך לציין שמנהל בית-הספר הוזמן, הוא בדרך והוא צריך להגיע כל רגע.
סמי קפלן:
ברשותך אדוני היו"ר אני אפתח וחברתי הנרייטה שאחראית על תחום המדעים שהוא היותר אקטואלי תמשיך ותפרט אחריי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
איפה חנה ויניק?
סמי קפלן:
חנה ויניק הוזעקה לישיבה עם המנכ"ל במשרד ולכן היא ביקשה שאנחנו נהיה פה. פשוט נבצר ממנה להגיע.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו לא מקבלים את ההתנצלות הזאת, המנכ"ל לא יכול להזעיק אותה לישיבה בשעה שהיא צריכה להופיע פה כי היא זאת שטיפלה בעניין.
סמי קפלן:
לפחות זה על דעתו שאנחנו נייצג אותה ואת המשרד, אחרת לא היינו באים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל היא טיפלה בזה, היא כתבה את הדברים. שוב, אי אפשר ככה.
הנרייטה אקרמן:
סמי כתב את זה וזה היה בשמה. ותאמין לי, שהייצוג פה הוא ייצוג מאוד ענייני.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתמול בוועדה שסמוכה לנו, לא הגיעו המנכ"לים לדיון והייתה נזיפה חמורה ביותר למשרדים עם השלכות מרחיקות לכת. פה זה קורה באופן קבוע. אתם לא אשמים, אבל אנחנו צריכים את מי שבסמכותו גם לקבל החלטות, זה לא רק לדווח מה שיש לנו. לפעמים מתוך דיון, עולים דברים שצריכים לקבל עליהם החלטות ואם מי שנמצא פה זה לא אדם שזה בסמכותו, והוא זה ששומע את הדברים, אז הדיון הוא עקר. המנכ"ל צריך גם לדעת שהוא יכול להזעיק אותה בכל מיני שעות של היום, אבל שעה אחת, פעם אחת מותר לה להיות פה. יש לנו פגישה השבוע עם המנכ"ל, נבהיר לו גם את זה.
סמי קפלן:
ברשותך בכל זאת, שוב, בגלל שאנחנו קשורים לתחומי הטכנולוגיה והמדעים, לא נוכל להעמיק ולפרט בתחומים האחרים כי אנחנו פחות מכירים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בסדר, אמרת את זה כבר.
סמי קפלן:
חה"כ אזולאי מנה וציין את כל התכנית. תקצוב התכנית החל בתחילת שנה שעברה, תקציב 2007. בקטע המדעי הנרייטה תפרט, התקצוב של טכנולוגיה ומחשבים הופעל למעשה רק בתחילת השנה, מחשבים בחודש הקרוב. התקציב היה מצומצם ומוגבל, הוא הותווה לפי התחומים ושכבות הגיל ששרת החינוך והמנכ"ל קבעו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כמה התקציב בתחום הזה?
סמי קפלן:
התקציבים שלנו היו למדעים כ-16 מיליון; לטכנולוגיה לבתי-ספר על-יסודיים כ-9.5 מיליון; ולמחשוב של גני ילדים כ-8 מיליון.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה באמת מאוד מצומצם. זה כולל גם את התרומות מחוץ-לארץ?
סמי קפלן:
לא, זה כולל תקציב ישיר של המשרד, כמו שאמרתי, הוא כבר החל ב-2006, הוא אמור להיות פרוס למספר שנים קדימה, לפחות עוד שנה אחת. אני יודע שקיים תקציב ב-2007, וכמו שאמרתי, לא כולל תרומות ומשרדים ומגזרים אחרים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש לכם אומדן בנושא התקציבי, כמה תרומות לתחום שלכם?
סמי קפלן:
לא ידעו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה זה "לא ידעו", זה לא חלק מהתכנון?
סמי קפלן:
לא, כי הם עבדו בנפרד בלוחות זמנים אחרים ולנו אין עדיין מידע שלם, לי לפחות אין לגבי ההיקפים שהם תקצבו והזרימו לשטח.
יהודית אייזנר:
בגלל שלא עובדים יחד, אין כפילויות?
סמי קפלן:
אני יכול לענות לך על מה שאני עושה והתשובה היא חד-משמעית לא, גם הנרייטה אותו דבר. כי אנחנו מתאמים מי ייתן באיזו רשות ולאיזה בית-ספר.
יהודית אייזנר:
אז יש תיאום?
סמי קפלן:
את מדברת על תיאום מסוג אחר והוא שאל על ההיקפים התקציביים ומי נותן כמה ובאיזה לוחות זמנים, זה דבר אחר לגמרי. בכל מקרה, הכוונה הייתה גם שהתקציבים יוזרמו למי שבאמת ישתמש וינצל אותם, מי שבאמת מתכוון.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בתכנית לכל עוטף עזה וצפון, במדעים, בטכנולוגיה ומחשוב, אנחנו מדברים סך הכל על סכום שהוא פחות מ-35 מיליון ₪.
סמי קפלן:
בשלב הראשון, כן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ומה השלב הבא?
סמי קפלן:
עדיין אין ההקצאה ל-2007.
יעקב כהן:
זה מתוך ה-700 מיליון?
סמי קפלן:
כן.
יעקב כהן:
שמתוכם הקצו כבר 280 מיליון, זה כל הסכום?
סמי קפלן:
שוב, זה רק טכנולוגיה, מדעים ומחשבים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ולא צריך שם מחשבים בבתי-ספר או שלכולם יש את כל מה שצריך?
דוד אזולאי:
אדוני היו"ר, עושים כותרות מכל העניין שנותנים לצפון ומזרימים לבתי-הספר. ואתמול שמענו דברים נוראיים בוועדת הפנים. אני מגיע למסקנה אחת שהכל כותרות ואין שום דבר מעבר לזה.
יעקב כהן:
המנכ"ל אמר לי שיתנו בשבועיים האחרונים.
סמי קפלן:
בגלל שאין סיכוי שהסכומים שהוקצו לתקציבים למחשוב יכסו אפילו רבע מהצרכים, הוחלט שהמחשוב יוקצה לגני-ילדים; ההצטיידות הטכנולוגית לעל-יסודיים, כאשר בנושא מחשבים - רק מי שמשתמש; מדעים - מי שיעשה שימוש בערכות, הנרייטה מיד תפרט, כי לשם אגב הוקצה רוב הכסף. בגלל שהתקציב כל-כך מצומצם ורחוק מלהשביע ולמלא את כל הצרכים, הוחלט להתמקד בחינוך הרשמי ובשני התאגידים עפ"י חוק, שאותם אנחנו נוהגים לתקצב מימים ימימה. קרי: רשת החינוך העצמאי והמוסדות של "המעיין".
דוד אזולאי:
כלומר, אלה לא היו במלחמה.
סמי קפלן:
אמרתי שכן, למה לא היו?
דוד אזולאי:
זה לא מה שאני שומע ממך.
סמי קפלן:
את מה?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
למה החלטתם לא לתקצב את כלל המוסדות. כמו שאמר חה"כ אזולאי, זו צרה, אנחנו כולנו מוכנים לתת קצת רווחה לאחר הצרה שהייתה ורוצים קצת לפצות על הסבל, אז פתאום לילדים האלו לא מגיע, למה זה?
סמי קפלן:
ראשית, בנושאים מסוימים תקצבנו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו לא מדברים על נושאים מסוימים, למה החלטתם כך?
סמי קפלן:
ההחלטה הייתה לתת למי שבאמת ישתמש. מי שלא מלמד מדעים, מי שלא מעוניין בטכנולוגיה, למרות שזה נלמד בעל-יסודי בכלל, או לא נלמד, או לא ישתמש במחשב, אין טעם לתקצב אותו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה מתכוון להגיד שאם גן הוא חרדי אז הוא לא צריך מחשב?
סמי קפלן:
לא, את זה אני לא אומר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מי שלא ישתמש, הוא לא ייקח?
סמי קפלן:
נכון.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
או-קי, אבל אתה שומע פה מבית-ספר בית יעקב בעכו, זו רק דוגמה כי זה נכון לגבי כל בתי-הספר, כנראה ששם כן לומדים, אחרת לא הייתה תלונה כזאת, הבנות שם לומדות מדעים וטכנולוגיה, אלה בנות על רמה גבוהה מאוד, למה שהן לא תקבלנה?
סמי קפלן:
אם הוא מלמד ועומד בקריטריונים – יקבל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הקריטריונים זה רק מי שרשמי?
סמי קפלן:
לא, אמרתי מלמד רשמי פלוס רשתות החינוך שאנחנו תומכים בהן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ואם זה לא הרשתות האלה?
סמי קפלן:
אם נמצא עוד תקציבים, אם ירחיבו את התכנית ב-2007, יתוקצבו גם כן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל למה לא נותנים תקציבים בצורה שוויונית כשם שאנשים נפגעים בצורה שוויונית, נפגעים אנשים – למה שלא יתנו את התקציבים בצורה שוויונית?
סמי קפלן:
שוב, התחלנו עם תקציב מאוד מצומצם שאת היקפו תיארתי לך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זו גם בעיה, אבל בזה נטפל בזמן אחר.
סמי קפלן:
בדיוק, לזה גם אני לא כל-כך הכתובת לענות לך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הבעיה שאתה גם לא הכתובת לענות לי על השאלה הראשונה, כי זאת החלטת מדיניות שהתקבלה במשרד ואתה מבצע.
סמי קפלן:
מה שאני לא יודע, אני אגיד לך שאני לא יודע.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מבין ששלחו אותך כי אתה מבצע את ההחלטה, אני לא יודע של מי, ומי שקיבל את ההחלטה, לא מגיע לישיבה, לכן אין בזה כל-כך טעם.
דוד אזולאי:
אדוני היו"ר, אני רוצה להמחיש, המרחק בין בית-הספר "עלייה שניה" לבית-הספר "בית יעקב" בעכו, הוא 200 מטר. חלק מהם הם אפילו שכנים שגרים באותו בנין. איך אפשר להסביר שלילד הזה כן ולילד לא, אני לא מצליח להבין. אולי מישהו יסביר לי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא, זה קל להסביר שעושים.
הנרייטה אקרמן:
אני רוצה להתייחס ברשותכם לנושא של המדעים. כמו שסמי אמר, הוקצו רק לנושא של המדעים 16 מיליון ₪, לחיפה, צפון ועוטף עזה. התקציב הזה ניתן לגני-ילדים ולבתי-ספר יסודיים. והתקציב, כמו שראינו כבר סביב השולחן, הוא מאוד מצומצם והוא לא מספיק גם לא לחטיבות ביניים וגם לא לחטיבות עליונות.
אנחנו מחויבים עפ"י חוק לתקצב את מוסדות החינוך הרשמיים ושאינם רשמיים עפ"י סעיף 3 (א) של שתי הרשתות: של מעיין החינוך התורני והחינוך העצמאי. מכיוון שמעיין החינוך התורני והחינוך העצמאי הם לא בפיקוח שלנו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה זה "שלנו"?
הנרייטה אקרמן:
של משרד החינוך, של המפקחים שלנו, של משרד החינוך, של המפקחים שלי.
דוד אזולאי:
יש מפקח של משרד החינוך.
יעקב כהן:
המפקחים מקבלים משכורת ממשרד החינוך.
הנרייטה אקרמן:
המפקחים למדעים הם לא משרד החינוך, הם של הרשת. ברשותכם, אני אומר עוד כמה דברים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בבקשה.
דוד אזולאי:
אולי את תוכלי גם לפרט לנו מתוך התקציב הדל הזה, כמה נתתם לרשת החינוך העצמאי או בכלל לחינוך החרדי.
יעקב כהן:
בכלל, חילקו כסף בארץ למדעים בכל מוסדות החינוך בצפון?
הנרייטה אקרמן:
אני אתייחס.
יעקב כהן:
אם חילקו, למה כאן לא חילקו? לי הובטח על-ידי המנכ"ל שמחלקים לפני שבועיים ולפני חודשיים, אני רוצה לדעת למי מחלקים קודם מחלקים, אני רוצה לדעת לאיזה מצב נגיע, יכול להיות שנגיע למצב שבבית-חולים גם יחליטו לתת טיפול שונה, אז אם ילד שנפגע בצפון, אם הוא לומד כאן – הוא יקבל טיפול כזה, אם הוא לומד במקום אחר – הוא יקבל טיפול כזה. במיון ימיינו לפי איפה התלמיד לומד ולפי זה הוא יקבל את העדיפות. לכן הייתי רוצה לדעת כמה חילקו ואם חילקו. תודה.
הנרייטה אקרמן:
אני אשתדל לענות על מה שאני יכולה לענות ועל מה שאני יודעת לענות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו לא מצפים מעבר לזה.
הנרייטה אקרמן:
מכיוון שלנו אין מפקחים למדעים של המשרד ברשתות, ברור שבשביל לקבל את התקצוב למדעים, הרשתות או אנחנו צריכים לדעת ולהיות משוכנעים שאכן מתקיימים במסגרת בתי-הספר לימודי המדעים עפ"י תכנית הליבה. בסוגריים אני רק אומר וזה חלק לתשובה של חה"כ כהן, למשל פסיכולוגים אמנם זה תחום שאנחנו לא אמונים עליו מתוך ה-700 מליון, אבל הפסיכולוגים כולם קיבלו, כל הילדים קיבלו. כאן התכנית היא בשלבים ולוקח זמן לבדוק את הדברים ולהתארגן.
אני רוצה לספר לוועדה שאתמול הייתה לנו פגישה בלשכה של ד"ר חנה ויניק, של אנשי "מעיין החינוך התורני", היה מר בני גמליאל ושתי מפקחות מטעמו, ואחת מהן היא מפקחת כוללת ברשת, ובפגישה גובשו עקרונות ודרכים כדי להיות בקשר ובמעקב, הן אמורות לתת רשימה של בתי-ספר שבהם מלמדים מדעים.
יעקב כהן:
החלוקה זה רק מחשבים?
הנרייטה אקרמן:
אני אחראית רק על מדעים.
יעקב כהן:
את יודעת מה מחלקים בסה"כ? אולי ספריות, אני הייתי רוצה לדעת.
הנרייטה אקרמן:
אני מתייחסת כרגע למה שאני אחראית עליו לתחום של המדעים וסמי הוא אחראי על התחום של המחשבים. הפנייה של מנהל בית-הספר בעכו היתה בגין המדעים, הוא דיבר אתי ואני יודעת בדיוק על מה מדובר. אנחנו נלך ונקבע את הדברים על סמך הישיבה שהייתה אתמול שבה הותוו העקרונות, הותוו הדברים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה העקרונות שהותוו?
הנרייטה אקרמן:
שייבדק באילו בתי-ספר מלמדים מדעים עפ"י תכנית הליבה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם בבית-יעקב בעכו לומדים מדעים וטכנולוגיה, הם יקבלו בשווה לביה"ס השכן?
הנרייטה אקרמן:
הם יקבלו בשלב שיתאפשר לנו עם התקציב, כן.
דוד אזולאי:
מה זה "בשלב שיתאפשר לנו עם התקציב", אני רוצה להבין, את מדברת על שוויוניות, אני רוצה לשמוע ממך, אין שוויוניות.
הנרייטה אקרמן:
המוסדות שיתברר שמלמדים בהם מדעים עפ"י תכנית הליבה, כן, יקבלו.
יעקב כהן:
למה בשלבים? את זורקת מילה "בשלבים", איזה שלבים יש כאן?
הנרייטה אקרמן:
אני בשלב הראשון לא נתתי להם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
למה?
הנרייטה אקרמן:
ב-16 המיליון ₪ האלה, לא נתתי.
דוד אזולאי:
והאחרים כן קיבלו.
הנרייטה אקרמן:
ה-16 מיליון ₪ חולקו.
יעקב כהן:
אבל למה הם לא קיבלו?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני רוצה להבין. את אומרת שיש פה גישה שוויונית, כל מי שילמד לפי תכנית הליבה במדעים ובטכנולוגיה, יקבל גם אם הוא חרדי?
הנרייטה אקרמן:
יש גישה שוויונית שמחייבת אותנו עפ"י החוק של תמיכה במוסדות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא, פה זה לא עפ"י החוק הזה, פה זה עפ"י החלטת ממשלה. הרי זו לא החלטה שוויונית, זו החלטה מיוחדת שקיבלו בגלל שהייתה מלחמה ואז קיבלו החלטה שבצפון ובדרום צריך לעשות משהו שהוא לא שוויוני, שהוא מיוחד לכל התלמידים שנפגעו. לכן השוויוניות היא פה זה לא מה שיש לפי החוק, פה זה מעבר לחוק. השאלה שלי אלייך, איך יכולים לחלק כסף לתחומים הללו ולהגיד, "טוב, זה ייעשה בשלבים, השלב הראשון...".
סמי קפלן:
שיענה המנכ"ל, אנחנו לא יכולים לענות על השאלה הזאת.
הנרייטה אקרמן:
אני לא יכולה לענות לך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זו הבעיה.
דוד אזולאי:
זה מה שהיו"ר אמר בתחילת הישיבה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני ידעתי שאתם לא תוכלו לענות, לכן אני אמרתי שמי שמקבל את ההחלטה זה ד"ר חנה ויניק והיא לא נמצאת פה.
דוד אזולאי:
וידענו שבסוף נגיע לאותה תשובה.
הנרייטה אקרמן:
אני התקשרתי - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל היא הייתה צריכה להיות.
הנרייטה אקרמן:
תגיד למנכ"ל, יש פגישה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה זלזול של הכנסת, אנחנו לא יכולים לעשות את זה ככה. היא ישבה אתמול עם האנשים וסיכמו דברים ואנחנו לא יודעים מה הם סיכמו.
יעקב כהן:
והם לא יודעים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
והם לא יודעים ואתם לא יכולים לענות על קביעת המדיניות. אני פה מאשים את המנכ"ל.
יעקב כהן:
חרם.
משה גפני:
משרד אנטישמי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא, לא, זה ביטוי לא - -
משה גפני:
אדוני, תרשה לי רגע.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
רק נכנסת , דיברנו פה בעומק ובעדינות בדברים ואמרנו את הדברים.
דוד אזולאי:
אדוני היו"ר, יש פה גם מסירת מידע לא כל-כך מדויק לוועדה. כאשר מדברים כאן על תכנית הליבה, אותו בית-ספר הנידון שאנחנו עוסקים בו היום, הוא כן נמצא בתכנית הליבה והוא כתב מכתב והוא ציין את זה ולמרות הכל, בית-הספר במרחק 200 מטר ממנו מקבל והוא לא מקבל. ואתם לא עונים כאן תשובות, אתם פשוט מתחמקים מהדבר הזה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הם לא מתחמקים כי אין להם את הסמכות.
דוד אזולאי:
אז תגידו שלא, למה לקיים דיון מלכתחילה?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו רק נשמע, כי הבטחתי לך שנשמע אותך.
משה גפני:
אין בעיה, תאפשר לי להגיד משפט, אני פשוט איחרתי בגלל דיון שהתמשך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני בטוח שהיה לך עיסוק חשוב.
משה גפני:
הכל פה חשוב, אני עובר ממקום למקום ואני רואה איך שאנחנו בגלות.
יעקב כהן:
שרק תחזיק מעמד.
משה גפני:
אני מחזיק מעמד ברוך השם.
גיל ברוך:
אני מעכו ונבחרתי לייצג את בני הנוער בצפון מול הכנסת, אז אם כבר הזכרתם את עכו, זה נושא שאני קצת מכיר מקרוב ואני מאוד פעיל בו, לכן אני יכול להגיד לכם את דעתי. זו אפליה בין המוסד הדתי למוסד הלא דתי. כי כמו שאתה אומר, זה נכון שב"עלייה השנייה" יש מחשבים אבל הם לומדים בצריפים. אני חייב להגיד ש"בית-יעקב" שאני ביקרתי בו לאחרונה, הוא בית-ספר שהוא צריך את התקצוב ואת הציוד הזה כי אין שם. ואני חושב שגם אם ביה"ס אינו עוסק במדעים או בטכנולוגיה - -
היו"ר מיכאל מלכיאור:
במקרה הזה, הוא כן עוסק.
גיל ברוך:
והוא גם עוסק.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה אומר, "גם הוא לא עוסק", הוא גם צריך לקבל.
גיל ברוך:
מחשב זה כלי לימוד שהוא מאוד חשוב ולא משנה אם אתה יהודי או חילוני או דתי או ערבי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
רק שתדע שיהודי או חילוני זה אותו דבר.
גיל ברוך:
סליחה, או דתי או חילוני, התבלבלתי. ואני מוכרח להגיד שב"קנדי" שזה גם בית-ספר שהוא דתי, הכיתות הן צבועות בצבעי גואש במקום בצבע רגיל, שלא נדבר על מחשבים וכדומה. והמחשבים שישנם במוסדות הממלכתיים כמו דרסקי, הוד ו"עלייה שנייה", לא רק שהם מעטים, אלא שהם גם ברמה מאוד ירודה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
גיל, אני מאוד מודה לך על הדברים החשובים שהוספת לנו, תודה רבה.
הרב גפני, בבקשה:
משה גפני:
אני רוצה להודות על קיום הדיון הזה, אני חושב שהוא חשוב, חה"כ אזולאי שהעלה את זה ואתה, אדוני היו"ר, שהבאת את זה לדיון.
יש פה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת, זה לא פלא שמשרד החינוך לא הגיע עם מי שהוא צריך להגיע, מי שצריך לקבל החלטות. גם אין לו תשובות לשאלות האלה, אבל זה בכלל לא רלוונטי, הוא לא צריך לתת תשובה.
הייתה מלחמה בצפון ובמלחמה סבלו כל הילדים, הם לא הבחינו בין יהודים וערבים, בין דתיים לחילונים, חרדיים, זה לא בכלל לא רלוונטי, מבחינת החיזבאללה זה היה אותו דבר וכולם סבלו את אותו הסבל. קודם כל, התקבלה החלטה שלא נותנים לחרדיים בכלל, זאת הייתה החלטה ראשונית, פשוט לא נותנים לחרדים, ונתנו לכל המוסדות שהם אינם חרדיים בצפון. הילדים החרדיים יכולים לסבול, זה לא רלוונטי מבחינת משרד החינוך, משרד החינוך איננו משרד של הילדים החרדיים במדינת ישראל.
לאחר מכן, בעקבות פניות שהיו פה גם בוועדה, וגם פניות של חברי-כנסת וגם איום בבג"צ, וגם עימות שלי אגב, עם שרת החינוך בתקשורת, משרד החינוך, בתשובה לבג"צ, אמר שהוא אמור לתת רק לרשתות, זאת אומרת, לחינוך העצמאי ולמעיין החינוך התורני, הוא אמור לתת למדעים, לכל מיני דברים מהסוג הזה. אגב, החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני הם נמצאים בתכנית הזאת, אחרת הם לא יכולים להיות מתוקצבים.
זאת אומרת, בכלל כל האמירה הזאת של שרת החינוך מעידה על כך שהיא פשוט לא מבינה מה שהיא מדברת. הרי החינוך העצמאי והחינוך התורני לא יכולים להיות מתוקצבים אם אין להם את המקצועות האלה. רק שתבינו על מה מדובר במדעים, אפשר לחשוב שאנחנו הולכים לייצר שם פרופסורים לכימיה.
דוד אזולאי:
אין להם מפקח של משרד החינוך.
משה גפני:
אז הבחור מעכו דיבר על הצריפים, אז בצריף לא שמים מחשב, זה גם מובן מאליו. עכשיו שלא תהיה טעות בעניין, גני הילדים החרדיים לא כלולים בעניין. זאת אומרת, ילד שלומד בגן חרדי בנהרייה לא יקבל כלום, לא לפני הדיון ולא אחרי הדיון וזו התשובה שלהם לבג"צ.
נניח שאני ילד חרדי ואני לומד במעלות ואני לא לומדים מדעים, לא מגיע לי הסיוע? אבל אלה שכן מגיע להם המדעים, אני שאלתי את ד"ר ויניק בשבוע שעבר, "מתי יקבלו את הכסף?", היא אומרת, "אנחנו הולכים שוויוני". שאלתי, "איך את אומרת שוויוני, ב-2006 נתתם כסף לחרדים? לא נתתם".
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא, שמענו שזה שוויוני בהדרגה.
משה גפני:
בהדרגה, כן.
יעקב כהן:
מושג חדש.
משה גפני:
והיא ענתה: "זה עכשיו תלוי בוועדת התמיכות". שאלתי אותה, מתי תתכנס ועדת התמיכות של המשרד? והיא לא ידעה לענות לי. הוצאתי ממנה בכוח חודש חודשיים. אדוני היו"ר, שני דברים לסיכום. דבר אחד, משרד החינוך פשוט עושה צחוק מהוועדה, אנשים מכובדים שאני לא מכיר אותם, אין להם שום סמכות להחליט בעניין והם גם לא אשמים בשום תהליך.
זאת אומרת, אתה יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, אין לך תשובות ממשרד החינוך על כל המדיניות הזאת ואין לי טענות אליהם. אני אומר לך בשם משרד החינוך שזאת אפליה אנטישמית ושיהיה רשום בפרוטוקול, מכיוון שהחיזבאללה אמר לילדים החרדיים שהם יהודים ומשרד החינוך אומר "לא". שיירשם בפרוטוקול, זה משרד אנטישמי ושייתנו אותי לוועדת האתיקה.
יעקב כהן:
אני בדעה שאנחנו צריכים פשוט להודיע שהיא לא שרת החינוך של הדתיים. כב' היו"ר, אני רוצה להסביר, היא כבר הייתה בביקור במוסדות בדואים, מוסלמים, נוצרים, יהודים.
משה גפני:
לא, היא אמרה שהיא רוצה לבוא לחרדי.
יעקב כהן:
אני יודע על מוסדות שרצו להיפגש איתה ועשר פעמיים קבעו איתה פגישה, היא עדיין לא נפגשה עם אף מנהל והיא עדיין לא הייתה בביקור באף מקום.
משה גפני:
היא נפגשת, תאמין לי, לא זאת הבעיה.
יעקב כהן:
לא, היא עדיין לא ביקרה באף מוסד דתי. אבל הפירוש הוא שזו ההתייחסות שלה. בישיבה חילונית היא כבר הייתה, בישיבה דתית היא עוד לא הייתה.
משה גפני:
לא יכניסו אותה.
יעקב כהן:
בסמינר, לא משנה. אני רוצה לומר שאנחנו התאכזבנו ממנה קשות ועמוקות. מאז שאני יודע על שרת החינוך, על הראשונה הצטערנו.
משה גפני:
לא, אל תרוץ, את זה אל תגיד, עדיין לא.
יעקב כהן:
היא עדיין לא הגיעה?
משה גפני:
עדיין לא הגיעה לדרגה של לימור לבנת, לאט לאט היא מתקרבת.
יעקב כהן:
היא מגיעה. לסיכום זה המשרד היחיד שעשה אפליה במלחמה בצפון! משרד הביטחון לא עשה אפליה, לא לממלכתי לא לדתי, לא לחילוניים, לא לדתיים, הוא לא יודע שהייתה מלחמה, הוא אפילו לא פתח מל"ח, הוא בסדר. משרד הבריאות לא עשה אפליה, וייאמר לזכותו, לא האמנתי, במיון הוא קיבל את כולם. בחינוך, פשוט יש אפליה במלחמה בצפון, הסלקציה הזאת זה נורא ומה שאני עוד מתפלא שקוראים לו שוויוניות.
אני רוצה לדעת איזה דברים מחלקים ומתי נראה לכם שיחלקו, נראה לי שאתם לא יודעים, אבל מה מחלקים?
הנרייטה אקרמן:
היא אצל המנכ"ל.
משה גפני:
לפעמים עדיף לא להתערב, וזה המקרה. תאמיני לי, המשרד עבר את כל הגבולות.
הנרייטה אקרמן:
לא, כאילו שאני אומרת דברים לא נכונים.
משה גפני:
מה לא נכון, שהמשרד אנטישמי?
הנרייטה אקרמן:
לא, לא, אני לא דיברתי על זה.
משה גפני:
אה, הוא כן אנטישמי?
הנרייטה אקרמן:
היא אצל המנכ"ל.
משה גפני:
המנכ"ל היה צריך להיות פה. אני רוצה לדעת מה להגיד כדי שיתבעו אותי בבית-משפט. מה להגיד? תגיד לי איזו מילה להגיד, אני לא יודע, אין לי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתה לא מסוגל, אין לך מספיק מלים.
משה גפני:
כן, באמת אני אגיד שיתבעו אותי בבית-משפט. אפשר שהיועצת המשפטית של משרד החינוך תתבע אותי בבית-משפט.
יהודית אייזנר:
משפט אחד, ילדי מדינת ישראל שווים, זה הבסיס. והשוויוניות לא צריכה להיות במאבק לצערי הרב ולא בוויכוח בכלל, מעצם היותם שווים. אלה דברים ברורים ולצערי אני רואה שזה בכלל נתון למאבק לצורך זה שהם יהיו שווים. וזה מה שמצער פה שאנחנו יושבים ואנחנו נאבקים על מה? על מה שכולם צריכים לקבל? אז גם אם יש תקציב שהוא מאוד זעום, אז צריך לקחת בחשבון שאת העוגה הקטנה הזאת מחלקים בצורה שכל אחד יקבל את מה שמגיע לו.
אז אומרים, או-קי, עכשיו עושים חתך רוחבי רק גני ילדים, אבל כל גני הילדים יקבלו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה רבה. בבקשה:
גדעון אריאלי:
התפקיד שלי במשרד המדע זה ראש תחום מדעי המחשב. אני התבקשתי ע"י מנכ"ל המשרד לייצג אותו כאן. מה שמשרד המדע מציע זה לחלוטין נייטרלי מבחינת הוויכוח שמתקיים פה. מר ברוש ביקש ממני להגיד שהכיוון שמשרד המדע מציע מבחינת תמיכה במדע בצפון, זה להקים שני מרכזי בלמונטה, אחד באצבע הגליל ואחד בגליל המערבי.
אני יכול להסביר בשתי מלים מה זה מרכזי בלמונטה?
משה גפני:
לא, לפני שאתה מסביר, רק אם אני יכול לשאול אותך ברשות היו"ר, אתם במשרד המדע מפקחים על התכנית ששמים את הלב בצפון עם המדעים? אתם יודעים על מה מדובר?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אין להם שום קשר.
משה גפני:
אני שואל, האם משרד המדע מודע?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
שאלת ואני נותן לך תשובה, לא.
גדעון אריאלי:
אני לא חושב שמשרד החינוך ישמח לקבל פיקוח של משרד אחר.
משה גפני:
לא פיקוח, ייעוץ מקצועי , זה מדעים בכל זאת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא, זה מדע אחר.
משה גפני:
זה מדע אחר, אין קשר? לא, אני כל הזמן בודק מה הפירוש המדעים שעליו אנחנו מדברים כל הזמן.
גדעון אריאלי:
המדע שלנו זה מדע של ילדים גדולים, של פרופסורים וכאלה. ופה מדובר על - -
משה גפני:
מדעים של ילדים קטנים.
הנרייטה אקרמן:
הרב גפני, זה לא של ילדים קטנים, זה של תלמידים.
גדעון אריאלי:
מרכזי בלמונטה זה הסמכה גדולה בירושלים, בלמונטה זה שם של תורם.
משה גפני:
כתם על החברה הישראלית, פשוט כתם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הרב גפני, תן לו לדבר.
משה גפני:
לא, אנחנו חברי-הכנסת לא מתורבתים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
והתורם בבלמונטה נתן מרכז?
גדעון אריאלי:
בירושלים.
משה גפני:
השאלה למה אתם בקואליציה?
דוד אזולאי:
זו עכשיו הבעיה שלך?
משה גפני:
כן, זאת הבעיה.
דוד אזולאי:
אז אני אענה לך אחר-כך בארבע עיניים, אתה גם יודע את התשובה שלי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
סליחה, אנחנו לא ננהל את הדברים כך. יש לנו פה דיונים ענייניים ואפילו מצליחים להעביר דברים. אבל אי אפשר לעשות את זה שכל דבר יהיה בזה, אם הייתם בקואליציה גם הדברים היו נראים אחרת.
משה גפני:
אנחנו?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כן.
משה גפני:
אנחנו לא בקואליציה בגלל שהדברים נראים כך. זה לא היה משנה כלום. אני אמרתי לקואליציה שאני מוכן לתמוך בהם שיסדרו את הדברים האלה. הם לא מסוגלים, אתה לא יכול לתאר לעצמך כמה. דבר הכי פשוט ולא העבירו שום דבר אפילו לא על שיפוצי בטיחות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הרב גפני, אני מסוגל לתאר לעצמי, כן.
משה גפני:
אפילו את ליצמן הם לא מסוגלים להעיף.
דוד אזולאי:
אני מציע לך, אל תעמיד את הקואליציה במבחן הזה.
גדעון אריאלי:
העלות של שני מרכזים כאלה היא 7 עד 8 מיליון ₪. מילה אחרונה, לפי דעתי, גם בירושלים אני חושב שזה ככה, שמרכזי הבלמונטה פתוחים לכולם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו מודים לך. חה"כ אזולאי, שאלה קצרה ואז נסכם.
דוד אזולאי:
אני הפניתי שאלה ולא קיבלתי תשובה. במסגרת אותו תקציב דל שגברתי דיברה עליו, לא שמעתי את הפירוט מי קיבל וכמה מוסדות החינוך החרדי קיבלו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
או-קי, עכשיו תקבל תשובה.
דוד אזולאי:
אדוני היו"ר, יושב פה מנהל בית-הספר שהגיע מעכו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הוא הגיע לאחר שכבר דנו בזה.
דוד אזולאי:
למרות שאנחנו בתכנית הליבה והוא בוודאי ידע לפרט יותר טוב ממני.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו נשמע אותו, אבל קודם נקבל תשובה מפורטת. בבקשה:
הנרייטה אקרמן:
למשרד יש רשימה של ציוד שמתאים להוראה של תכנית הלימודים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה כתוב ברשימה הזאת?
הנרייטה אקרמן:
הרשימה לבית-הספר היסודי מכילה כמה עשרות פריטים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
איפה הרשימה?
הנרייטה אקרמן:
הרשימה נמצאת באתר שלנו.
יעקב כהן:
מותר לך להגיד.
הנרייטה אקרמן:
אינני זוכרת את כל הרשימה, יש בה מבחנות, יש בה מיקרוסקופ, יש בה הרבה ערכות טכנולוגיה ועזרים שונים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ולמי חולק עד עכשיו?
הנרייטה אקרמן:
יש חומרים מתכלים, כימיקלים שונים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מתוך ה-35 מיליון בערך, שזה סה"כ הסיפור גם לגני-ילדים וגם לטכנולוגיה ולכל, מתוך זה, כמה חולק כבר?
הנרייטה אקרמן:
במדעים?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בטכנולוגיה, מדעים ומחשבים.
הנרייטה אקרמן:
כ-16 מיליון ₪.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זאת אומרת, חצי מהסכום יצא?
הנרייטה אקרמן:
כן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כמה החינוך החרדי קיבל מתוך זה?
הנרייטה אקרמן:
החינוך החרדי, קיבלו רק מוסדות החינוך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל כמה?
דוד אזולאי:
לא שאלו כמה מוסדות.
הנרייטה אקרמן:
קיבלו רק המוסדות של החינוך הרשמי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו הבנו את זה, כמה מתוך ה-16 מיליון הלך למוסדות החינוך העצמאי והמעיין התורני?
הנרייטה אקרמן:
האם הם שייכים לחינוך הרשמי?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כן. כמה הם קיבלו?
הנרייטה אקרמן:
במדעים הם עדיין לא קיבלו. אני מניחה שהם יקבלו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
את מניחה.
דוד אזולאי:
מתי? יוני, אוגוסט? בעזרת השם!
הנרייטה אקרמן:
אין לי תשובה לתת לך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה.
משה גפני:
אדוני היו"ר, רק שיהיה רשום.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הכל רשום.
משה גפני:
רק שיהיה רשום שמה שמשרד החינוך עושה פה, זו עבירה על החוק. מכיוון שהחוק קובע - -
דוד אזולאי:
לא, רק אם לערבים לא נתנו, זו עבירה על החוק.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם היית מקשיב, אז היית שומע שזה בצדק. למה להכניס את הערבים? מה עיניך תמיד צרות בערבים? איתם בכל דבר ועניין יש אפליה יותר קשה ממה שיש נגד החרדים וזו אפליה קשה. אז למה להעלות את הערבים עכשיו שהם קיבלו? בטח שהם קיבלו.
דוד אזולאי:
מה פסול? כשאני אומר שאם החרדים לא מקבלים, זה לא קיפוח. אבל אם ערבים לא מקבלים, זה קיפוח. ועכשיו אני קראתי בעיתון הארץ שמעבירים כתקציב מהאוכלוסייה של המתנחלים לערבים, אז זה צדק? כולם שווים בפני החוק, זה הכל.
משה גפני:
אדוני היו"ר, אני רק רוצה שזו תהיה הערה. אני מסכים איתך, במדינה שוויונית חייבים לתת לכל אוכלוסיית התלמידים שזה ערבים ויהודים ודתיים וחילוניים וחרדים ומתנחלים. זה לא משנה, אם אכן מתכוונים למדינת שוויון. אני רק מבקש להעיר לד"ר אקרמן שהפעולה שעשיתם עד היום היא עבירה על החוק. חוק יסודות התקציב קובע בסעיף 3 (א) שמשרד החינוך חייב לתקצב את החינוך העצמאי ואת מעיין החינוך התורני בשווה כמו בחינוך הרשמי, בדיוק אותו דבר.
אני לא מכיר אותך, אני מתנצל על ההתפרצויות שלי, אני ממש לא מתכוון אלייך, אני מתכוון לרה"מ. מה שאת עושה, יש דברים שאסור לך לעשות גם כעובדת של משרד החינוך. את צריכה לבדוק את הדבר. מה שעשית עד לרגע זה, עשית עבירה על החוק מכיוון שהחוק מחייב אותך, כמו שאת השרה וכמו שאת המנכ"ל, בכל הדרגים של המשרד. ברגע שאמרת שעד עכשיו הועבר 16 מיליון ₪ בערך עבור התכנית של "שמים את הלב לצפון" ורק לחינוך הרשמי, עברת על החוק. אני רוצה שתדעי שזו תמונת המצב. את חוזרת למשרד ואת צריכה לדעת שמכאן ואילך אסור לך להעביר שקל אחד אם את לא עושה קודם כל את אותו תקציב לאותו מספר תלמידים שנמצאים בצפון.
זה החוק, אני הייתי חלק מהמחוקקים שלו ב-1992, אבל זה החוק וברגע שאמרת כאן בוועדה מכובדת של הכנסת, שנתת רק לחינוך הרשמי, זהו משפט שלך שאסור להוציאו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
היא חייבת להגיד את המשפט הזה, היא מייצגת את המשרד.
מיכל צדוק:
היא לא הכתובת.
משה גפני:
נכון, לכן התנצלתי ואני מתנצל שוב.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו כולנו מתנצלים. בואו נסכם, חבל.
משה גפני:
המנכ"ל יושב עכשיו עם ד"ר ויניק.
יעקב כהן:
אנחנו צריכים להתייחס לזה שלא הגיעו אנשי המשרד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הרב כהן, תודה רבה, אנחנו נתייחס לזה, אני מבטיח לך. הרב נשמי, בבקשה:
מר נשמי:
אני הגעתי מלב צפוני.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כמה ילדים היו אצלכם במלחמה בקיץ?
מר נשמי:
אצלנו במלחמה הם סבלו. מעבר לכך, יש לנו גם ילדות יתומות מאב שנפגע פגיעה ישירה בתשעה באב. פגשת חלק בבני-ברק, ההורים הסתובבו כפליטי חרב, או שהיו כאילה שנשארו לישון כל הזמן במקלטים. אני לא צריך לספר לכם מה כל הסבל שעברו וקיבלו את זה בגדול. לכן התפלאתי כשהגיע פרסום גדול עם התכנית הזאת "שמים את הלב בצפון", אחר כך קראתי שמנכ"ל משרד החינוך הבטיח לרב גפני שהנה מוסדות החינוך החרדי מקבלים הכל וכן הלאה. שמחתי והמתנתי לקבלת ההודעה שאנחנו אכן מקבלים. הם לא סבלו פחות מאחרים.
דרך אגב, כשעושים גדולות לבתי-ספר, זה נקרא גדולות בטיחות, אנחנו תמיד מופיעים, אני שואל ברשות, "למה אנחנו לא מקבלים?". אז אומר לי ראש הרשות, "אתה היית ברשימה כמו כולם, אבל הכסף מגיע צבוע ואותך לא צבעו, לא קיבלו".
משה גפני:
אני אסביר על מה מדובר. האוצר העביר 130 מיליון לשיפוצי בטיחות למשרד החינוך, משרד החינוך שלח לרשויות המקומיות עם שמות בתי-הספר, אף בית-ספר חרדי לא נמצא. ביקשתי מעוזר רה"מ, עובד יחזקאל, 6 מיליון ₪, כדי לעשות את שיפוצי הבטיחות האלה, אז הוא הבטיח לי שהוא מעביר בתוך שבוע את ה-6 מליון ₪. השבוע היה בסביבות תשעה באב.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אז זה היה ברוח תשעה באב, עכשיו זה ברוח פורים.
מר נשמי:
יש דוגמה נוספת, אלה שקיבלו, שעובדים לפי תכנית דברת, אז שדרגו להם את חדרי המורים, שדרגו את השירותים. אנחנו למעשה לומדים בדיוק אותו דבר, יש לנו יום לימודים ארוך, אותה תכנית וכן הלאה, אבל מבחינה תקציבית אנחנו לא קיימים.
לענייננו, כשראיתי שאין קול ואין עונה, פניתי למשרד החינוך לד"ר ויניק, היא לא הייתה וראיתי שבין המכותבים הייתה גם ד"ר אקרמן שנמצאת אתנו פה, דיברנו בטלפון כמה פעמים.
הנרייטה אקרמן:
נכון.
מר נשמי:
ואני רוצה לציין שאף על פי שהיא לא הייתה אולי הכתובת המתאימה, היא ענתה לי בסבלנות והיא ענתה לי כמה שהיא יכלה לענות, אבל המילה האחרונה הייתה, "אני לא יכולה לעזור לך כיוון שאני לא הכתובת". למעשה מה שקורה הוא שאנחנו לא קיבלנו ואני חושב שזאת חרפה גדולה לקחת דבר בצורה כזאת, ואי אפשר להגיד סבלו פחות, סבלו יותר, אני חושב שאנחנו עונים על כל הקריטריונים האלה וכל החטא של הבנות האלה הוא שהן לומדות בדרך שבה בחרו ללמוד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה רבה. אני רוצה ברשות כל חברי-הכנסת פה לקבל החלטה כדלהלן ואני שמח שהייתה פה אחידות לא רק בין חברי-הכנסת אלא גם נציג התלמידים ושל המורים ושל כלל המערכת, אני חושב שהדבר הוא ברור.
קודם כל אנחנו מוחים ואנחנו נצטרך להעלות את זה בדרג המתאים, וזה כמובן לא נוגע בשליחים שנשלחו לפה ושספגו על לא עוול בכפם, אבל אנחנו מוחים על זה שמשרד החינוך לא מסוגל לשלוח את האנשים שלהם הסמכות לקבל החלטות, לא לתת תשובה על מצב שאנחנו יודעים מהו, אלא לקבל החלטות ולענות תשובות ענייניות לשאלות הרלוונטיות שנשאלו בישיבה הספציפית הזאת, אבל זה נכון גם לגבי ישיבות אחרות. ואנחנו נעלה את העניין, אם צריך אל נשיאות הכנסת ובוודאי עם המנכ"ל בתחילת השבוע. אי אפשר כך לנהל את הדברים.
דבר נוסף, אנחנו תמהים לאן נעלם הלב בתכנית ששמים את הלב כשזה נוגע לכלל הילדים שנפגעו במלחמה. הוועדה בשום אופן לא יכולה לקבל שעושים אפליה בין ילד לילד בתחום כזה. זה מין פיצוי בכל זאת על כל הסבל שסבלו הילדים, ואי אפשר לקבל שיש אפליה בחלוקה הזאת. חלק מהאפליה מנוגדת לחוק וחלק מהאפליה מנוגדת למוסר האנושי והיהודי.
ולכן אנחנו דורשים ממשרד החינוך מיידית לתקן את העוול שנעשה, לעשות את הדברים כפי שהציע המנכ"ל ובצורה שוויונית ומיידית, לא בשלבים כאלה וגם לא בשלבים אחרים, מיידית לתקן את העוול שכבר נעשה. ובחלוקה העתידית שהיא גם ככה באמת מצומצמת, כמו שאמר בצדק הנציג של משרד החינוך, אין סיכוי שזה יכסה אפילו רבע מהכספים, גם על זה אנחנו מוחים, אבל לפחות שהרבע הזה יחולק בצורה הוגנת לכלל המוסדות ולכלל הילדים שנפגעו במלחמה.
יעקב כהן:
להוסיף מילה, הייתה לי שיחה עם המנכ"ל והוא אמר שהוא ישקול לתת גם ספריות.
דוד אזולאי:
אדוני היו"ר, רק סעיף נוסף. אני מבקש שד"ר ויניק תיתן פירוט לוועדה, להגביל אותה בזמן, שבועיים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא, עוד שבועיים אנחנו יוצאים לפגרה.
דוד אזולאי:
זה לא משנה, המערכת עובדת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תוך עשרה ימים לקבל מסמך ולוודא שהדברים אכן מבוצעים ויש שוויוניות, אדרבא זה מה שאנחנו רוצים. ולא – אני מבקש לקיים דיון חוזר בעניין זה.
דוד אזולאי:
של החלוקה התקציבית. ואם לא נקבל - אני מבקש לקיים דיון חוזר בעניין הזה. מקובל עליך התוספת הזאת?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כבר קיבלנו את ההחלטה, אנחנו נפעל לפי ההחלטה הזאת. אנחנו יודעים שאין שוויוניות, אתה לא תקבל נתונים אחרים, אבל אנחנו נדרוש לקבל, תוך עשרה ימים אני אדאג שהפירוט מד"ר ויניק על החלוקה שהייתה עד עכשיו יגיע לכל חברי-הכנסת הנוכחים וגם לאלה שלא נוכחים.
תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:00