פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 160
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ט"ז אדר בתשס"ז (06.03.2007), בשעה 09:30
סדר היום: חטיבות צעירות בגני חובה
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור – היו"ר
מוזמנים:
לאה אחי-מרום – מנהלת המחלקה למעורבות חינוכית, אגף לחינוך יסודי
דליה רוט – הסתדרות המורים
כוכי ברק – הסתדרות המורים
לאה הלפרין
דפנה אקרמן
חגי בורנשטיין
רנית בודאי-היימן
מנהלת הוועדה: יהודית גידלי
רשמת פרלמנטרית: מיטל בר שלום
חטיבות צעירות בגני חובה
היו"ר מיכאל מלכיאור:
שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. רצינו לדבר על מה זה חטיבה צעירה, והאם זה דבר טוב או לא טוב. יכול להיות שאם עושים את זה נכון זה דבר טוב, ואם עושים את זה לא נכון זה לא טוב.
לאה אחי-מרום:
חטיבה צעירה היא מסגרת ייחודית. יגאל אלון מינה את רימלט בראש ועדה פרלמנטארית בשנת 1972, במקביל לשינוי של חטיבות הביניים. אז ביקשו לבדוק גם את הצירוף של ילדים בני 5 לבית הספר. הרעיון הוא שגילאי 5-8 הם גילאים שצריך לטפח אותם בצורה מאסיבית יותר. החליטו לקבץ ביחד את ילדי הגילים האלה ללמידה משותפת רב גילית.
אני רוצה לציין, שזה לא בא במקום גני ילדים. זו מסגרת אלטרנטיבית שבוחרים בה. היישובים, מנהלי מחוזות ואנחנו בוחרים, האם ליישוב יש אפשרות ורצון להתמודד עם הנושא.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו קיבלנו פניות מכמה מקומות, בהם לא נתנו להורים שום אפשרות לבחור בשום דבר.
לאה אחי-מרום:
בוא ניקח לדוגמא את מודיעין שזו עיר חדשה. כאשר היא נבנתה כל העיר חוטבה. היום הורים רוצים אפשרות בחירה. מבחינתי זה לגיטימי מאוד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
האם אפשרות בחירה היא חלק מתנאי יסוד?
לאה אחי-מרום:
כן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אז מה שעושים במודיעין זה לא בסדר.
קריאה:
גם ברעננה.
לאה אחי-מרום:
שם ירדו מזה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בדרך כלל משרד החינוך לא נותן לאנשים אפשרות בחירה.
לאה אחי-מרום:
לא בדיוק. אנחנו כן נותנים אפשרות בחירה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הכוונה שכול הילדים יהיו ביחד.
לאה אחי-מרום:
הם ביחד ולחוד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש מסגרת משותפת ומקום מיוחד.
לאה אחי-מרום:
יש מקום מיוחד ומרחב.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ומתוך המרחב הזה עובדים גם בנפרד, כמו שעושים בגן ילדים רב גילאי.
לאה אחי-מרום:
נכון.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בדרך כלל לא נותנים אפשרות של בחירה. האם יכול להיות מצב כזה?
לאה אחי-מרום:
לא. גם לנו יש מה להגיד. אני לא חותמת על מקום, שלא עומד בתנאים שלנו. גם העיר בוחרת. יש דו שיח ממושך. אני עובדת עם האדריכל ואנחנו מודדים מטר למטר. זה לא אומר שלא היו גנבות פה ושם ושאין מקומות צרים. אז אנחנו מחפשים דרך להתרחב, כך שהילדים יוכלו גם ללמוד, גם לשחק, גם ללמוד בשקט, גם לאכול. זאת לא כיתה א' רגילה, וזה גם לא גן רגיל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כאשר יש הפסקות, הילדים נזרקים.
לאה אחי-מרום:
לא. יש להם מרחב משלהם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
וזה גם חלק מהתנאים. כלומר, הם לא יהיו ביחד עם ילדים מכיתה ו'-ז.
לאה אחי-מרום:
אלא אם בצורה מבוקרת אנחנו רוצים להפגיש ביניהם. כך לדוגמא את טפן בצפון. הם נמצאים במרכז העניין, והם מבקשים שהקטנים יהיו חלק מהסיפור. הם אומרים שזה מוריד את רמת האלימות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הקטנים צריכים לסבול כדי להוריד את רמת האלימות של הגדולים.
לאה אחי-מרום:
הם לא סובלים. יש להם גם אלטרנטיבה לשחק במקום שלהם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מבין, שהיו גישות שונות במשרד החינוך. אני מבין שהדעה שלך חיובית, אבל דעת קודמך בתפקיד היתה שלילית.
לאה אחי-מרום:
מי שהתנגד מאוד לחטיבות הצעירות היתה מנהלת הקדם יסודי. היא ראתה בזה תחרות. זו שטות. אנחנו מדברים על 150 חטיבות. הם מרגישים שלקחנו מהם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה עכשיו נכנס למחלקה שלכם.
לאה אחי-מרום:
נכון.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אז אני יכול להבין למה יש התנגדות עזה לזה.
לאה אחי-מרום:
זה בטל בשישים מבחינת המספר שלהם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אתת אומרת, שיש לזה ערך מבחינה חינוכית ופדגוגית.
לאה אחי-מרום:
כן. בחוברת תראו את התוצאות. פעם ראשונה בהיסטוריה קרה שהיה קודם ניסוי ואחר כך התנסות בשטח. ההישגים הלימודיים של התלמידים שלמדו בחטיבה הצעירה הם הרבה יותר גבוהים בכיתה א ו-ב. אני מדברת גם על הילדים הרגילים, גם על העולים החדשים וגם על החינוך המיוחד. אנחנו מאוד מרוצים. יחד עם זאת, אנחנו לא שואפים להפוך את כל גני הילדים לחטיבות צעירות. אנחנו רוצים במערכת תהיה אלטרנטיבה.
דליה רוט:
אני הייתי רוצה להתייחס לפרמטר היותר חשוב, הבשלות הרגשית-הנפשית של הילד. בגילאי 4-5 הילד נמצא בחממה. יש הרבה מאוד גני ילדים, שמאגדים את שני הגילאים יחד ויוצרים חממה מאוד טובה. הלחץ לפתוח את החטיבות הצעירות נבע בזמנו גם משיקול עצוב, תהליך החיטוב שבו מסרו את כיתות ז-ח לחטיבת הביניים ואז היו צריכים לתת פיצוי כדי לקבל גמול הניהול על עוד כמה כיתות. הגננת בחטיבה הצעירה לא מקבלת את גמול הניהול. לא הגננת פה העיקר, לא המורות ולא ההורים, אלא הילדים. בעיני, הילדים מאבדים את תום הילדות, את האפשרות לבשלות רגשית, את האפשרות למשחק הסוציו-דרמטי, שהוא חלק מהחוויה הגנית ופחות מהחוויה של החטיבה הצעירה.
לאה אחי-מרום:
מתי היית לאחרונה בחטיבה צעירה.
דליה רוט:
אני כל שנה מבקרת. בהסתדרות המורים יש סיורים מדי חודש. יש לנו מחקר שאנחנו עשינו. פעם לא היתה הכשרה בסמינר למורה-גננת. היום ישנן מורות-גננות, ויש איזשהו שיתוף פעולה בין כיתות הגן לכיתות בית הספר. המורות יודעות מה הן מקבלות והגננות יודעות לאן הן שולחות. אלה לא יחידות נפרדות כמו שהיה בעבר. אורח לרגע רואה כל פגע. אני ראיתי כי חלק מאוד קטן של הילדים, העשירון העליון של הילדים המפותחים, יוצאים נשכרים מהחטיבות הצעירות. לצערי, הילדים שהם בתחום הביניים ומטה יוצאים נפסדים. אם פעם היתה הכנה לקראת כיתה א', היום אנחנו נצטרך לעשות הכנה לקראת גן חובה. כל מי שראה מערכת גנית עם החום והתמיכה של הגננות, של הצוות, עם הקשבה והיענות לצרכים של הילד בגיל הרך, יודע איך הם מתמודדים. יש לנו תלונות של הורים ממקומות רבים. בלוד ההורים התנגדו נחרצות, וביקשו להפסיק את ההפעלה של החטיבה הצעירה. כך גם במודיעין ובמקומות אחרים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
שמענו שיש תמיד בחירה בפני ההורים.
דליה רוט:
לא תמיד ניתנת בחירה. לעדות אני יכולה להביא את כל המכתבים של הורים ומורים, שביקשו להפסיק את מסגרת החטיבה הצעירה ולחזור למערכת גנית רגילה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם עושים חטיבה נפרדת לגמרי, לא ילמדו וישחקו עם ילדים יותר גדולים, עם שטח ראוי וגדול, עם כוח הוראה ראוי, מה רע בזה? בחו"ל הייתי עושה ניסויים בקרב ילדים בני 2-5, שם הפער גדול יותר, אבל בנו את זה נכון וכך עשו תוכנית מצוינת. אני גם חושש, שלא נותנים את חופש הבחירה, יש פשרה לגבי המקום וזה כן ביחד עם ילדים גדולים יותר. קיבלנו המון פניות מהורים מתוסכלים, שלא ניתנת להם הבחירה. את קובעת שצריכה להיות זכות בחירה, אבל בפועל זה לא כך. אם כל התנאים מתקיימים, האם את פוסלת את זה?
דליה רוט:
לא.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כלומר, אין פה ויכוח עקרוני. יש ויכוח האם לקיים את זה בתנאים הראויים. אם יש אפשרות בחירה, הורים שרוצים לשלוח ישלחו.
דליה רוט:
אני הייתי מחלקת את זה לשניים. לכיתות א-ב זה פחות מאיים וזה יותר חם ותומך. מה שלי חסר זה הפיתוח הרגשי, ההתייחסות.
לאה אחי-מרום:
על סמך מה את אומרת את זה?
דליה רוט:
הסתדרות המורים עשתה מחקר. אנחנו מקבלים עדות מהשטח מהגננות ומההורים. הגננות שלנו לא רוצות לעבוד בחטיבות הצעירות. בשבוע שעבר קיבלנו תלונות, ששולחים ילדים לעונש בחטיבת הגן. האם זה מקום מפלט?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל זה ברור שבמקום שעושים כזה דבר, זה לא מקום שפועל כמו שצריך. אני שואל מבחינה אידיאולוגית עקרונית, אם התנאים מתקיימים כמו שצריך להיות, האם אז את נגד? את אמרת שלא. אם זה נעשה בצורה נכונה, אין לך התנגדות.
דליה רוט:
נכון, תוך שימת דגש על הפיתוח הרגשי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ברור. אם אין פיתוח רגשי העיקר חסר מן הספר.
דליה רוט:
הפרמטר שהצגת לגבי הקריאה, הוא פחות חשוב בעיני. ההתפתחות הרגשית היא הבסיס בעיני.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ברור לגמרי, שאם המסגרת לא נותנת את מלוא האפשרות של התפתחות רגשית אז העיקר חסר.
כוכי ברק:
הדגל של החטיבות הצעירות הוא הרצף, על מנת שלא יהיה מעבר חד בין הגן לבית הספר. אני חושבת, שרצף במקומות שאין חטיבה מתקיים יפה מאוד. יש ביקורים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
השאלה היא האם זה טוב שיש גם אלטרנטיבה אחרת.
כוכי ברק:
אני טוענת שהרצף קיים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
את אומרת כאילו המשבר זו הסיבה היחידה.
כוכי ברק:
זו אחת הסיבות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אחת מהרבה סיבות.
כוכי ברק:
נכון, אבל מזכירים כל הזמן שבחטיבות פותרים את הבעיה של המעברים. אני חושבת שהמעברים קיימים בגיל 4, וחלק מבגרות של ילד בגיל 5 זה מעבר. נותנים לו את ההרגשה שהוא בוגר והוא עובר לבית הספר. לדעתי, החטיבה לא יכולה למלא את המקום הזה.
לאה אחי-מרום:
אני רוצה לדבר על חממה של גן וכיתה א ביחד. את מדברת על חממה אחת, ואנחנו מדברים על חממה של ילדים בכיתה א, שיש להם אפשרות לשחק, יש להם אפשרות לדבר עם ילדים קטנים יותר שעוזרים אחד לשני. כאשר לכיתה ד ראשונה יש בעיה ומשהו קורה שם, אנחנו לא אומרים שאת כל כיתות ד ראשונה צריך לסגור. צריך לבדוק את המעשה החינוכי בכיתה ד ראשונה. כך גם יש חטיבות צעירות ששם זה לא הולך כמו שצריך, כמו שיש הרבה גננות שלא עובדות כמו שצריך.
גננות לא רוצות לעבוד בחטיבה הצעירה, כי הן מלכות בגן שלהן. פתאום יש להן צוות גדול ורכזת, והיא גם לא מקבלת גמול. היא לא מנהלת את הגן, כי יש רכזת. לכן, הן מתנגדות. כל גננת שיש לה בעיה עם זה אומרת להורים: אוי, הילד שלכם הולך לחטיבה הצעירה. זה לא אוי. אני מציעה לעשות מחקר משותף. יש בחוברת הרבה מאוד מחקרים גם מהארץ וגם מהעולם. הילדים לא רק שלא עוברים משבר, טוב להם שם, הם משחקים, זה לא בית ספר. חטיבה צעירה זו מסגרת אחרת. משחקים שם.
דליה רוט:
אני מסכימה לגבי ילדי א'. הם יוצאים נשכרים.
לאה אחי-מרום:
אנחנו צריכים להסתכל על כל הרצף. אני הייתי רוצה שכך יהיה כל בית הספר. זה החלום שלי.
כוכי ברק:
בבתי ספר רגילים היום יש גם פינות משחק. היום גם בבית ספר רגיל כיתה א היא כמו גן.
דליה רוט:
יש לנו הרבה גננות שגוררות גמול ניהול, ולכן הן לא יוצאות ניזקות בשום פרמטר משכרן. אני לא מדברת על הגננות או המורות, אלא על הילדים. הילדים אצלי הם המרכז. בביקורים שעשיתי, והייתי ביהוד וגבעת שמואל, ראיתי דברים שאותי קוממו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני לא הבאתי איתי אנשים, אבל יש הרבה מאוד אנשים שמרוצים. ברעננה היתה בעיה בחטיבה. הזמנתי את ההורים המרוצים והלא מרוצים, ואת היית צריכה לשמוע את שיר ההלל של ההורים המרוצים.
דליה רוט:
מה קרה בגני יער?
דליה רוט:
אז היתה חטיבה אחת כזאת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש גם בתי ספר שלא מתפקדים טוב. אני רוצה להגיע לעומק הדברים. הרי כל הזמן הדגשת, שזאת אלטרנטיבה ולהורים יש אפשרות לבחור. אם זה כך, כל ההורים שהם לא שבעי רצון יכולים ללכת למקום אחר.
לאה אחי-מרום:
לא בכל המקומות. יש אפשרות בחירה, אבל יש הרבה פעמים שהורים לא רוצים לשלוח את הילד למקום מרוחק יותר. מצד אחד יש אפשרות להעביר, ומצד שני זה יותר רחוק.
יהודית גידלי:
אז אין בחירה אמיתית.
לאה אחי-מרום:
מהבחינה הזאת בחלק מן המקומות אין בחירה אמיתית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה זה רחוק יותר?
לאה אחי-מרום:
ילד לא יכול ללכת לגן לבד. במודיעין נתנו אפשרות בחירה, וההרשמה מלאה ומחכים בתור.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו הגענו להסכמה פה, שאם עושים את זה טוב ונכון זה דבר טוב. העובדה היא שאנחנו קיבלנו הרבה פניות, והסתדרות המורים קיבלה הרבה פניות. כנראה, שהדבר הזה לא עובד נכון. אני לא יודע כמה רחוק הם צריכים לנסוע, אבל אם הם צריכים לנסוע רחוק כל יום זה לא טוב.
לאה אחי-מרום:
אני לא יודע מה זה הרבה תלונות. השאלה מי עושה את הרעש הגדול. ברעננה היה רעש גדול, ובסופו של דבר הגיעו שני הורים נגד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ישנם הורים בדרך לכאן מרעננה. אני רוצה שנשמע מה המצב מאמא צעירה ממודיעין.
רנית בודאי-היימן:
החינוך הממלכתי דתי לא בבעיה. שם אין חטיבות צעירות. בחינוך הממלכתי הלא דתי כל הילדים נשלחים לחטיבות צעירות.
לאה אחי-מרום:
היום יש שלושה אשכולות גנים במקומות החדשים. זו היתה בחירה של העירייה.
רנית בודאי-היימן:
זו היתה בחירה של עירייה, של מפקחים, אבל לא בחירה של הורים. להורים אין בחירה. אני שומעת משכניי, שילדי הגנים פשוט נרמסים על ידי ילדים גדולים.
לאה אחי-מרום:
אני עוד לא שמעתי על ילד אחד שנרמס. יש להם מקום משלהם. אתמול בלילה דיברתי עם בית ספר אופק.
רנית בודאי-היימן:
יכול להיות שבתיאוריה, הדגם הוא טוב. בשטח יש בעיות. הורים לילדים בני 5 אומרים, שילדים בכיתה ו' שמחקים כדורסל פוגעים בילדים קטנים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הם לא אמורים להיות ביחד בחצר.
רנית בודאי-היימן:
זו העובדה.
כוכי ברק:
אנחנו רואים את זה בשטח.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
רנית לא באה בשביל הישיבה הזאת. היא נמצאת פה קבוע, והיא מספרת הרבה זמן על התופעה הזאת בבתי ספר. ההורים ממש מתוסכלים על כך שאין להם אפשרות בחירה אמיתית וגם מכך שהילדים לא מקבלים את מה שהם צריכים. במקום להגיד שהם לא יודעים על מה הם מדברים, כדאי שתבדקי את זה. יכול להיות שבחטיבה שאת מדברת עליה הכל שפיר ובחטיבות אחרות לא הכל שפיר.
לאה אחי-מרום:
יש חטיבות בהן לא הכל שפיר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם ילדים בני 5 הם בחצר ביחד עם ילדים גדולים, זה לא בסדר.
לאה אחי-מרום:
אין דבר כזה, אלא אם ילדים בוחרים ללכת לחצר של הגדולים. אין דבר כזה שאין חצר נפרדת. אין דבר כזה. אם המורים לא שמרו או שהילדים רצו, אז זה קורה.
כוכי ברק:
במקום שאני נמצאת וגרה, החליטו ברשות לפתוח חטיבות. איך מביאים את הילדים לשם? סוגרים את הגנים. לפתע פתאום אמרו להורים אין רישום והגנים סגורים.
רנית בודאי-היימן:
במודיעין יש תדמית כל כך שלילית לחטיבות הצעירות, שיש אנשים רושמים את ילדם לחינוך הממלכתי דתי רק כדי להימלט מהחטיבות הצעירות. אולי צריך לרואת למה התדמית כל כך שלילית. אולי משהו בשטח לא הולך לפי הדגם.
לאה אחי-מרום:
כיוון שיש לנו 70 יישובים, אני אלך לבדוק מה שקרה שם. יחד עם זאת, אני יודעת שראש העיר מאוד בעד חטיבות צעירות. מנהלת מחלקת החינוך נגד, בעיקר זאת שאחראית על גני הילדים. כאשר אומרים להורים לילדים קטנים שהגן הוא חממה, אז מעדיפים להשאיר שנה נוספת בגן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יכול להיות שיש ראש עיר שזה נוח לו שהוא לא צריך לבנות הרבה גנים. במודיעין אין מקום לכל הילדים, כי יש המון ילדים וזו עיר חדשה.
לאה אחי-מרום:
אני הולכת לבקר במודיעין, ושלוח לך דוח על הביקור במודיעין.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני רוצה לסכם את הישיבה. אני חושב, שיש מקום לחטיבות צעירות כאלטרנטיבה. יש הרבה יתרונות חינוכיים גם בשיטה הזאת וגם בשיטה הזאת. אלטרנטיבה יכולה להתקיים רק אם קיימים כל התנאים שאת אמרת: בחירה חופשית, כל התנאים הפיזיים, המקום, כוחות ההוראה, חצר נפרדת, כדי שהילדים ייהנו ממלוא ההתפתחות החינוכית, הרגשית, השכלית והמוטורית.
אני מאוד פתוח להבין, שיכולים להיות המון יתרונות בשיטה הזאת. יש צדדים לכאן ולכאן. בגלל פניות רבות שהגיעו אלינו ממודיעין ומרעננה קיבלנו התחייבות ממנהלת המחלקה, שתבקר במודיעין ורעננה ותיתן לנו דוח מפורט על כל מקום.
תלכו ביחד ותבדקו את הדברים עם ראש פתוח. אנחנו נקבל דוח אחרי הביקור המשותף של מנהלת המחלקה ונציגי הסתדרות המורים. נלמד את הדוח, ולפי זה נמשיך. כמה זמן תצטרכי בשביל לבקר שם ולהגיש את הדוח?
לאה אחי-מרום:
חודש אחרי פסח.
דליה רוט:
אני רוצה לומר, שאתמול שישבנו על תיק עב הקרס של החטיבות הצעירות, עקבתי בעיון וראיתי בהבדל של שנתיים תלונות חוזרות של משפחות באלעד. מתברר, שההורים הסיקו מסקנות מאוד נחרצות אחרי שהילדים היו בחטיבה צעירה באלעד ולא שבעו שם נחת. הם החזירו את הילד הבא בתור לגן רגיל. הם מספרים על מסכת של לחצים ממנהל בית ספר, שהילדים נמצאים אצלו במסגרת בית הספר, כדי ששאר הילדים כן יהיו בחטיבות ולא בגנים הרגילים. אם מדברים על בחירה חופשית של הורים, בואו באמת נכבד את הבחירה החופשית של ההורים. אני מבינה את ההורים, הם היו במצוקה. תחת לחצים כאלה אין להם ברירה אלא לשים אותו בחטיבה. יש פה דברים נסתרים, וכדאי לשמוע את ההורים. הלחצים הם בלתי הגיוניים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לכן, הדגשתי שזאת צריכה להיות בחירה חופשית אמיתית. עם זאת, אנחנו עוסקים פה 20 שעות ביום בתלונות על כל מיני דברים שלא עושים נכון. זה שמפעילים לחץ, זה ברור שזה לא דבר שמשרד החינוך מאשר.
דליה רוט:
אנחנו מוכנים ללכת לסיור הזה ולבדוק בצורה נקייה את הדברים מחדש. לאור כל הדברים, אנחנו בהסתדרות המורים בעד המשך של גן הילדים כפי שהיה. אני לא יודעת אם יש הרבה מורים לחיים, אבל גננות לחיים יש.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל את אמרת בעצמך שאת תומכת באלטרנטיבה אם היא נעשית לפי הכללים.
דליה רוט:
אני מוכנה לבדוק. אני לא נעולה, אבל זה על פי הניסיון שהיה לנו.
לאה אחי-מרום:
ההחלטה היא לא לפתוח את הגנים העצמאים אלא רק אשכול גנים. זו גם חלופה נהדרת.
כוכי ברק:
לא תמיד חידוש זה דבר טוב. אנחנו צריכים לשמור על דברים שהיו פעם, והתוצאה היא אנשים חכמים ונבונים שמנהלים את המדינה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
יש פה הרבה שלא יסכימו לזה.
כוכי ברק:
לא. כולם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אולי אלה שלא טובים היו בחטיבה.
כוכי ברק:
לא היתה אז חטיבה.
יהודית גידלי:
כמה שנים זה קיים.
דליה רוט:
בראשית שנות ה-70 הוקמה ועדה, ובשנת 1972 זה יצא לדרך. אני רוצה להקריא משהו שנאמר בוועדת רימלד בשנת 1968: "רצוי לבדוק את האפשרות לצרף גני ילדים של גילאי 5 למסגרת של בית הספר היסודי, לקבוע בו יחידה חינוכית לגיל הרך, המורכבת מכיתת הגן ומכיתה א', או מכיתת הגן ומכיתות א-ב. בהצעה יש משום שילוב של גילאי 5 במסגרת הכיתות הראשונות של בית הספר, מבלי לפגוע באופייה של כיתת הגן לגילאי 5". הדבר הזה לא מתקיים.
לאה אחי-מרום:
אני רוצה לקרוא משהו מתוך המחקר: "יש לאמץ בכל המסגרות דרכי עבודה, ארגון סביבה לימודית, עבודת צוות, על פי הפעילות הנהוגה בחטיבה הצעירה". מה את אומרת על זה?
כוכי ברק:
צריך לעשות מחקר מה מצליח יותר עד היום.
חגי בורנשטיין:
אני נציג ההורים בשכונת לב הפארק ברעננה. הנושא הפדגוגי לא הנושא המרכזי כרגע. בעיר אצלנו אין אלטרנטיבה להורים. להורים לא קיימת אלטרנטיבה לכיתות א וגני ילדים. כרגע סיימנו מאבק עיקש עם העירייה, והצלחנו להביא לכך שיהיו לנו גנים רגילים. על כיתות א' הם אמרו שיחשבו בשלב מאוחר יותר. זה בעקבות מאבק של הורים שנמשך קרוב ל-8 שנים.
באופן מעשי, צריכה להיות אלטרנטיבה להורים. אני לא נגד חטיבה צעירה. אצלנו הוא לא מנוהל בצורה האופטימאלית. החט"צ לא נוגעת בילדים עם קשיי קשב וריכוז, היא טובה לאוכלוסיות החזקות יותר. אני אבא לתאומות שעולות עכשיו לגן חובה. אני נלחמתי שיהיה להן גן חובה רגיל. יש לי ילד גדול יותר בכיתה ד' והוא אמנם לא היה בחט"צ, אבל זה הראה את ההבדלים בין חט"צ לבית ספר רגיל.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל ברעננה ניצחתם במאבק.
חגי בורנשטיין:
חלקית. עדיין אין כיתה א' רגילה. אני צריך להעביר אותן לבית ספר בשכונה אחרת. אני מנתק אותן חברתית מהילדים איתם הן גדלו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
האם אתה חושב שגם לילדים בכיתה א' זה לא טוב להיות ביחד עם ילדי גן?
חגי בורנשטיין:
כן. יש בעיה בכיתה א'. נניח שילד מפותח בגן שיודע להביע את עצמו מבחינת כתיבה וקריאה שיושב ליד ילד בכיתה א' שעוד לא הגיע לרמה הזאת. איך ירגיש אותו ילד?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל הם עושים את הדברים גם בנפרד.
חגי בורנשטיין:
הם עושים זאת בקבוצות מאוד קטנות, כאשר יתר הקבוצה יושבת ומשחקת. זה מצב של תחרות. הם לא מרגישים את ההבדל בין כיתה א' לגן. נניח שאני רוצה להשאיר את הילד עוד שנה בגן כי מבחינה התפתחותית הוא לא אמור לעלות לכיתה א', מה אני יוצר אצלו אז?
דליה רוט:
דימוי.
חגי בורנשטיין:
הוא רואה שאחרים עלו שלב והוא נשאר שלב. האווירה של גן היא יותר אינטימית. זה מקום יותר מבודד מיתר בית הספר. המבנה הזה נמצא בבית ספר של 700-800 ילדים עם כל ההמולה מסביב.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
האם יש חצר מופרדת שם?
חגי בורנשטיין:
החצר לא מופרדת. יש מעבר בין בית הספר לחט"צ.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
האם ילדים גדולים משחקים שם?
חגי בורנשטיין:
אני לא נמצא שם בכל שעות היום, אבל אני בטוח שזה משפיע מאוד.
דפנה אקרמן:
אני אמא של אפרת ורותם. רותם כרגע בגן אדמונית, גם חובה מצוין ברעננה, שנאבקנו להשיג אותו, הוא גן החובה היחידי שנמצא בשכונה הכי גדולה ברעננה. כל שנה אנחנו צריכים להיאבק מחדש שיהיו לנו גני חובה, מה שמאוד מכביד על החיים שלנו. אם מותר להכניס עד 40 ילד, יש לנו 80 ילד. בנקודת זמן מסוימת, במקרה אופטימאלי, יש 20 ילדים שמופרדים לצד אחד, 20 ילדים בקצה החלל השני ובאמצע יש לך 40 ילדים בני 5-6, שהם בפיקוח של שתי סייעות, שמנקות את השירותים, מנקות את השולחן, מטאטאות את הרצפה ועושות עוד כל מני דברים. למעשה, הדמוקרטיה שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים ולבחור איך לעבוד, זה מאוד טוב לילדים חזקים שהם יודעים מה הם רוצים, אבל זה מאוד לא טוב לילדים עם קשיי קשב וריכוז, ילדים ביישנים, ילדים שהם לא בשלים. הם נעלמים. חוסר המסגרת באותה נקודת זמן מוגדרת, לא טובה להם. לא מעט ילדים נפלטים.
גם כיתה א' היא לא כיתה א' אופיינית. לא מלמדים אותם שם לימודים מאורגנים של לשבת ליד שולחן, לדחות סיפוקים של פיפי, הם לא מקבלים הרגלי למידה ראשוניים. אין שם את העניין הזה. זה דבר לא כל כך מוגדר. ילד בן 6 שמתקשה עשוי למצוא את עצמו עם גאון בן 5, והוא ילמד את הילד בן ה-6 לקרוא.
דליה רוט:
צריך לבדוק את ההשלכות הנפשיות של אותו ילד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
האם זו דעה של כל ההורים?
דפנה אקרמן:
לא. אצלנו בשכונה המאבק הזה נמשך 12 שנה. המוניטין של החטיבה הצעירה הוא בין טוב לרע. אין מצב בו באים משאר שכונות רעננה ללמוד בחטיבה הצעירה. לא תמצא מצב בו הורים משכונה אחרת יתעקשו שילדם ילמד בחטיבה הצעירה. לעומת זאת, יש בריחה מהחטיבה הצעירה לבתי ספר אחרים. אנחנו שכונה צעירה מאוד מבודדת, שסמוכה לשכונה אחרת שהכניסה אליה מאוד מסורבלת. יש פקקים איומים שם. יש שם בית ספר מאוד מוצלח שיש לו מוניטין מאוד טוב, והוא קולט לתוכו ילדים מ-3 שכונות: פליטים מהחטיבה הצעירה, ילדי השכונה עצמה וילדים משכונה שהיא השנייה בגודלה ברעננה. כלומר, אף אחד לא מבטיח לנו ללכת לשם. אנחנו גם לא רוצים ללכת לשם ולהתנתק מהשכונה. הילדים שלנו גדלו באותם גנים, ואנחנו לא רוצים להתנתק מהשכונה.
דליה רוט:
הם חוזרים אחרי צהריים לאותה שכונה.
דפנה אקרמן:
הם לא מכירים אף אחד. הם לא ילכו ביחד לקנות פיצה. השכונה שלנו מורכבת כדי לשרת את האוכלוסייה המאוד הומוגנית. החלק חברתי בה הוא מאוד חזק. אי אפשר להעביר פתאום את הילדים לשכונה אחרת. למה הוא צריך להינזק מזה נפשית?
הרעיון של הקמת החט"צ קם כדי לאפשר כניסה הדרגתית לבתי הספר. אני לא חושבת שזו הבעיה של משרד החינוך, אבל בסדר. יש תוכנית מעברים, שקיימת בנווה עוז בפתח תקווה. שם נותנים לילדים לבוא מדי פעם לראות מה קורה בבתי הספר. יש מרחב גני בתוכנית בהרצלייה, שם בונים להם פינות ומדי פעם קבוצות הולכים לביקור בכיתה א'. שם יש תיווך וניהול של העניין. אין שום מחקר שבכיתה ב' הם נקלטים טוב יותר.
לאה אחי-מרום:
יש.
דפנה אקרמן:
צריך לארגן אותם עוד פעם ללימודים.
לאה הלפרין:
אני ביקשתי את הדיון לאור מצוקה של אנשים שיש להם ילדים במערכת החינוך. יש פה עניין של קיפוח של ילדים, שמכריחים אותם ללכת למסגרת שלא מתאימה להם. קודם כל מגיעה להם המסגרת הרגילה. אנחנו לא נגד רפורמות, אבל אם זה לא מתאים המדינה חייבת לתת את הכיתה הרגילה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
האם זאת דעה של 3 הורים או יותר?
חגי בורנשטיין:
אצלנו 70 הורים מתוך 100 חתמו נגד.
דליה רוט:
זה מאוד חשוב.
לאה אחי-מרום:
אני מבקשת, שיידעו אותנו בפעם הבאה על נושא הדיון. גם אני יכולתי להביא קבוצה הורים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זו לא הנקודה. אף אחד לא טוען שאין הרבה הורים שהם שבעי רצון.
לאה אחי-מרום:
אבל צריך גם לשמוע קולות אחרים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני לא מקבל את דברייך. היסוד זאת האלטרנטיבה, הזכות לבחור. גם אם יש הורים שחושבים שזה דבר מצוין וכל התנאים מתקיימים, צריכה להתקיים אלטרנטיבה. השאלה היא, האם הדבר הזה מתקיים. המערכת שלנו צריכה להגן גם החלשים יותר. לפעמים קשה להם לבטא את עמדתם. אם יש פה קבוצה כל כך גדולה של הורים שכך הם מרגישים, כנראה שיש פה תופעה של הרבה הורים שלא מרגישים שיש להם אלטרנטיבה. לכן, צריך לתקן את זה.
אתם חיזקתם את ההחלטה שלנו, שהתקבלה לפני שהגעתם. ההחלטה שלנו היתה, שאנחנו לא פוסלים את החטיבה הצעירה. זו אלטרנטיבה פדגוגית טובה, כל זמן שמתקיימים כל התנאים: חצר נפרדת וכל התנאים הפדגוגיים. שלא יהיה מצב שבו יש שתי סייעות, או שהם נמצאים בחצר ביחד עם ילדים גדולים. את אמרת את זה בצורה ברורה, שתהיה אלטרנטיבה. אלטרנטיבה זה לא אומר שהורים צריכים להיאבק 12 שנה כדי שתהיה להם אפשרות להכניס את הילד לגן רגיל. החלטנו שמנהלת המחלקה ביחד עם נציגי הסתדרות המורים שמכירים טוב את הנושא, יסיירו במודיעין וברעננה ויתנו לנו דיווח חזרה בכתב עד חודש אחרי פסח. בעקבות זה אנחנו נפעל. אנחנו עומדים על ההתחייבות של משרד החינוך, שזו אלטרנטיבה ושתהיה בחירה חופשית של הורים. תודה רבה, הישיבה נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 10:30 .