פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 227
מישיבת ועדת הכלכלה
שהתקיימה ביום שני, כ"ט באדר התשס"ז – 19 במרס 2007 – בשעה 11:00
סדר היום: החלטת הממשלה על קיצוץ דרמטי במספר השכונות הנכללות בפרויקט שיקום שכונות, הצעה לדיון מהיר של חבר הכנסת גדעון סער
נכחו:
חברי הוועדה:
משה כחלון – היו"ר
אפי איתם
משה גפני
יצחק זיו
נאדיה חילו
דב חנין
יעקב כהן
גדעון סער
רונית תירוש
מוזמנים:
אריה בר, מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון
שבתאי שגב, מנהל אגף בכיר שיקום שכונות, משרד הבינוי והשיכון
פיני קבלו, מרכז השלטון המקומי
מיטל להבי, חברת מועצת עיריית תל-אביב-יפו (סיעת חדש)
דן בריר, מנהל אגף התיישבות ופיתוח במחלקה לישראל, הסוכנות היהודית
יוסי בנבנשתי, ראש מינהל ארגון וכספים, החברה למתנ"סים
אבנר לוי, יו"ר ועדה, התאחדות הקבלנים והבונים
אריה שוחט, סמנכ"ל התאחדות הקבלנים והבונים
עמי גאון, יו"ר ו. מיסוי מונציפלי, התאחדות הקבלנים והבונים
רן מלמד, משנה למנכ"ל, עמותת ידיד
עו"ד גלעד ברנע, עמותת ידיד
סופי מדני
רוני מדני, עמותת קול שכונות
דוד קשני, יו"ר פורום הדיור הציבורי
ברכה ארג'ואני, יו"ר ארגון לזכויות הדיור
מאיה להב-נוי, הארגון לזכויות הדיור
עליזה דנקר, הארגון לזכויות הדיור
יעקב הלפרין, עמותת סנגור קהילתי
שלמה מסלאווי, יו"ר ועד שכונת התקווה, תל-אביב
איילה סבג, נציגת שכונת קטמונים, ירושלים
מוסא עוואדי, נציג שכונות העיר העתיקה, נצרת
יחיאל בן-דוד, נציג שכונת כפיר, תל-אביב
שירה שפיר, שכונת אושיות, רחובות
אתי יעקב חי, נציגת שכונת אושיות, רחובות
יואב בר, סגן יו"ר ועדת שכונת חליסה, חיפה
סמי אלבו, יו"ר ועד שכונות לב יפו, תל-אביב-יפו
ווריה נחמוד
אורה בלום, התוכנית למשפט ורווחה, אוניברסיטת תל-אביב
גיל קריסה, התוכנית למשפט ורווחה, אוניברסיטת תל-אביב
אוהד דובדבני, התוכנית למשפט ורווחה, אוניברסיטת תל-אביב
רונה קברטץ, התוכנית למשפט ורווחה, אוניברסיטת תל-אביב
נואמי ליברמן, התוכנית למשפט ורווחה, אוניברסיטת תל-אביב
עו"ד עליזה קן, משרד המשפטים
עפרה אבן, ממונה בינוי, משרד העלייה והקליטה
ייעוץ משפטי: אתי בנדלר
מנהלת הוועדה: לאה ורון
רשמת פרלמנטרית: הדס דויטש
החלטת הממשלה על קיצוץ דרמטי במספר השכונות הנכללות בפרויקט שיקום שכונות, הצעה לדיון מהיר של חבר הכנסת גדעון סער
היו"ר משה כחלון:
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.
הדיון הזה מתקיים לבקשתו של חבר הכנסת סער, חבר הכנסת סער מטפל בנושא הזה כבר זמן רב וניסה יחד אתנו לשנות את רוע הגזרה, ניסה לחדור ללבותיהם של משרד האוצר כדי להגדיל או לא לבטל שכונות במסגרת שיקום שכונות. עד כה זה לא נענה ואני מעריך את נחישותך, ידידי חבר הכנסת סער, ואת העקביות שלך בנושא. היות שאתה בעיצומו של דיון חשוב בוועדת חוקה, לא פחות חברתי מזה, אאפשר לך להציג את הדברים ולאחר מכן נפתח את הדיון. בבקשה.
גדעון סער:
תודה. אדוני היושב ראש, כפי שאמרת, אני בדיון של הגנה מן הצדק שאמור לתת מפלט חוקי לסובלים מהתעמרות של התביעה במקרים צודקים ליהנות מהגנה מן הצדק, ולכן אציג את הנושא ואחזור לדיון.
הנושא מוכר לך, אדוני היושב ראש, ואנו כאן בנוכחות פעילים מהשכונות שמכירים את עוצמת הפגיעה שנובעת מהחלטת ממשלה מסוף חודש ינואר שנה זו להוציא עשרות שכונות מפרויקט שיקום שכונות. אני מדבר על מהלך שהיום, ומי כמוך, אדוני היו"ר, אתה היום תנמק בשם סיעת הליכוד הצעת אי אמון בממשלה על רקע הקיצוץ הזה, ואתה ודאי מכיר אותו לא פחות טוב ממני. אין שום סיבה, כשאתה קורא בנתונים שהכנסות המדינה ממסים בתקופה זו גדלו ויש עודף של מיליארדים בחודשים הראשונים לשנת 2007, איזו סיבה יש לממשלה להניף גרזן על שכונת התקווה או כפר שלם או כל שכונה אחרת שמוציאים מהפרויקט?
אנו בתקופה שהיה צריך לעשות הרחבה של הפרויקט הזה, ואנו יודעים שהיו בו קיצוצים, אנו יודעים מה היה המצב הכלכלי לפני מספר שנים, ואף אחד לא יכול לטעון שהמצב הזה הוא גם היום, הרי הממשלה עצמה מתברכת, ולפעמים אפילו זוקפת לעצמה, בגלל שהיא כמה חודשים בתפקיד, את ההישגים הכלכליים. תיתנו לנושאים שבשמם התחייבתם לבוחר. זו ממשלה שבה בשם האג'נדה החברתית באופן עקבי כל הזמן פוגעת בנושאים החברתיים.
בזכות הפעילות שציינת, והיינו פעמיים בשכונת התקווה בחודש האחרון, אנו יודעים שיש היום מגמה של שר השיכון, ואני מברך אותו על כך, להוציא את נושא ההיערכות לפגיעה גם בתחום החברתי אך אני רוצה לקרוא לנוכחים את סעיף 6 להחלטת הממשלה: "ועדה בין-מוסדית לשיקום שכונות תמליץ תוך 90 יום על פעולות לריכוז מאמץ" - ריכוז מאמץ זה שם הקוד להוציא שכונות מהפרויקט – "גם בתחום החברתי בשנת התקציב 2008" - כלומר שנת 2007 היא שנת הקיצוץ בתחום השיקום הפיזי ושנת 2008 תהיה שנת הקיצוץ בתחום החברתי, וחברתי זה מלגות לשכר לימוד, השתלמויות, הכשרה מקצועית.
האם החלטת הממשלה שונתה מאז חודש ינואר? שמעתי הצהרה של שר הבינוי שבירכתי עליה מייד, אני מברך על ההצהרה אך אנו דורשים שהחלטת הממשלה תתוקן, כי שר בא ושר הולך וכל עוד החלטת הממשלה בעינה, פקידי האוצר, שלהם האינטרס לקצץ בפרויקט, יסתמכו על החלטה זו כשיכינו תקציב 2008. אני לא רוצה בזה לומר שיש הצדקה לקיצוץ או להוצאת שכונות מהשיקום הפיזי. כפי שידוע, השכונות האלה זקוקות לסיוע, לכן על בסיס המצב הכלכלי והכנסות המדינה כפי שהממשלה הזו מתהדרת בהן, וגם חברת הכנסת תירוש שומעת, יכול להיות שאפילו היא מציינת כמה המצב הכלכלי מצוין, ואם יש עודף הכנסות של מיליארדים, אני מציע שמשהו קטן מהנושא הזה ילך לנושא שיקום השכונות.
אדוני היו"ר, אני מבקש שבסוף הדיון תהיה החלטה של הוועדה. יכול להיות שאנו צריכים לחזק את משרד הבינוי מול משרד אחר בממשלה. לנו כחברי כנסת אסור להניח מהנושא הזה, כל הזמן להעלות את הנושא הזה בכל פורום כדי לבטל את הוצאת השכונות. יש פה החלטת הממשלה, שכונות שמומלץ להשהות בהן את הפעילות בתחום הפיזי, חמישה עמודים צפופים של שכונות שאתה מכיר היטב בכל רחבי הארץ שייפגעו כתוצאה מהחלטת הממשלה. זאת חובתנו ואני משוכנע לנוכח פעילותך בנושא זה שוועדה זו תהיה המבצר שיגן על נושא שיקום השכונות, אני גם מודה לך על כינוס הוועדה בהתראה קצרה. אסיים את המלאכה בוועדה השנייה ואחזור לכאן.
היו"ר משה כחלון:
תודה רבה לחבר הכנסת סער שהציע. חברת הכנסת תירוש, בבקשה.
רונית תירוש:
תודה, גם אני מודה לחבר הכנסת סער שהעלה נושא חשוב זה. יזמתי פגישה של שר השיכון ומנכ"ל המשרד יחד עם נציגי שכונות תל-אביב-יפו ושם קיבלנו הסבר שעל פניו נשמע הגיוני, שאומר שמעט הכסף שהיה בעצם לא תרם רבות לשכונות, והשר רצה להעצים את הסכום שעומד לרשות כל שכונה ולכן בלית בררה במצב שהתקציב היה סגור הוא הקטין את מספר השכונות וכך הגדיל את התקציב לכל שכונה.
הרציונל הזה הוא נכון אך עלינו לעשות כל מאמץ כדי לאלץ את הממשלה להגדיל את התקציב העומד לרשות הנושא הזה כדי שאף שכונה לא תצא ויחד עם זאת כל שכונה תקבל יותר מכפי שקיבלה עד היום.
אני מבקשת לחדד אמירה של השר ולוודא שהיא מתקיימת; בתקציב שיקום שכונות יש בעיקר שני פרמטרים – אחד שנוגע לחזות הדירות ותחזוקתן והשני הוא נושאים חברתיים. הבטיח השר וציין שבזה שהוא קיצץ את מספר השכונות מהפרויקט הוא לא גרע מהתקציבים החברתיים של השכונות, דהיינו כל השכונות שהיו לכתחילה בפרויקט תישארנה בכל מה שקשור לתקציבים החברתיים – תגבור לימודי, סבסוד חוגים לתלמידים ועוד יוזמות כהנה ואחרות שעושות ועדות ההיגוי היישוביות, והמנכ"ל מהנהן בראשו, סימן שאכן התקציבים הללו נשארים, ואני יודעת, לפחות בתל-אביב, האחראים ברשות החליטו שסבסוד של גני ילדים, פעילות תגבור לימודי, כל זה ירד. הנושאים הללו חייבים להישאר כי שם לא פגעו בתקציבים, ואין להם זכות להעביר את זה למטרות אחרות.
היו"ר משה כחלון:
בדיון הקודם קראת גם להמשיך לחזק אזורים חזקים כמו תל-אביב והשכונות.
רונית תירוש:
שכונות חלשות ברשויות חזקות, נכון.
נאדיה חילו:
גם אני רוצה להודות על הדיון. זה אחד הנושאים הכי חשובים, אם אנו מתייחסים לנושאים החברתיים, המפעל של שיקום שכונות שאני בגאווה הייתי שותפה לו באזור עג'מי הרבה מאוד שנים, שהוחלט על השכונה הראשונה המעורבת ביפו לפני שנים רבות והשתתפתי כמעט בכל הוועדות כולל יו"ר ועדות מטעם התושבים. אני גם יודעת מה היתה התרומה מעשית, פיזית וחברתית.
גם השתתפתי בישיבה שחברתי יזמה ונפגשתי עם פעילים ומנהלי שכונות לפני הדיון וללשכתי הגיעו גם פניות בעניין. העיקרון שהשר הציג של ריכוז מאמץ ומשאבים בשכונות מסוימות, כעיקרון מקובל עליי, אך צמצום היריעה לא מקובל עליי. לומר שמרכזים ורוצים לפעול בצורה אינטנסיבית יותר בתקציבים חברתיים – זה לא על חשבון קיצוץ בשכונות.
לצערי, אזור תל-אביב-יפו, ולא רק בנושא שיקום שכונות, פעמים רבות השכונות החלשות, ואני מציינת ספציפית את יפו, נופלים בין הכיסאות בסטטיסטיקה, כי אומרים: רשות חזקה, אך רשות חזקה לא נמדדת רק בממוצע, כי יש אזורים שאני מכירה אישית ביפו של הסטטיסטיקות מבחינת סולם סוציו-אקונומי זה הכי נמוך.
התחלתי לטפל בנושא התיירות ביפו. יש חוק של עידוד תיירות שמאפשר בנייה של המשרד, של 75%, גם אמרו: לפי הפרמטרים שיש לנו, תל-אביב-יפו לא זכאית. אמרתי: אני לא מדברת על המלונות בתל-אביב, אלא על יפו, השכונות, והפרמטרים הסוציו-אקונומיים הם אחרים לגמרי, והם נבלעים בסטטיסטיקות הכלליות ומתאזנים כשהשכונות החזקות מאזנים אותם ולא מביאים את התמונה המלאה.
ביקשתי מהשר, הזמנתי אותו ליפו, איני רוצה לחזור על המספרים, פניתי אליו במכתב, הצגתי את הדברים הכלליים אך ספציפיים בשכונת עג'מי ביפו שם אני יותר מעורבת, וביקשתי שיעשה סיור. אם אחרי הסיור החלטתו תישאר בעינה לא לתגבר את השכונה הזו, המון תוכניות נכנסו, אם זה חיזוק אמהות, אם זה סיוע, אם זה גיל הרך, כתוצאה משיקום השכונות, וחלק מהתוכניות, העירייה המשיכה בממדים מסוימים וחלק נפלו. אני רואה את הנפילה מחוסר תקציבים. יתקיים מחר דיון גדול על הנושא הפיזי בוועדת הפנים. גם הנושא הזה חשוב, ואני מבקשת גם מהמנכ"ל ואני חוזרת על המסר שהעברתי לשר, לבודד את השכונות ולבדוק את הפרמטרים שכבר נבדקו ובסולם סוציו-אקונומי 1 עד 100 שכונת עג'מי היתה 4.
אריה בר:
לא השר קובע את המדרג. השר לא מתערב בזה.
נאדיה חילו:
אם אתם לוקחים רבתי, יפו-תל-אביב, אין סיכוי שהשכונות הקטנות ייכנסו במדרג. תבודדו את הנתונים, תיקחו כמו שלפני כמה שנים העירייה עשתה, תל-אביב-יפו היה מדרג של 98. על מדרג של 4, ששליש הם נתמכי רווחה, ואפשר לפנות לזאב פרידמן, יו"ר המינהל, לשאול אותו לגבי הנתונים - הם קיימים, רק תבודדו. חבל שתשפכו את התינוק עם המים בפרמטר הרבתי הזה.
רונית תירוש:
כשמגדירים על-פי הלמ"ס לא מבודדים שכונות?
אריה בר:
יש שקלול. אי-אפשר לא לקחת את העיר בשקלול הכולל, השאלה היא איזה משקל נותנים לעיר.
משה גפני:
אדוני היושב ראש, היתה עיר וירטואלית שקראו לה חלם. היה שם גשר לא תקין והמכוניות היו נופלות לנהר. מועצת חלם הקימה בית חולים מתחת לגשר כדי לפתור את הבעיה.
השר שטרית החליט להתייאש מהממשלה – אגב, החלטה נכונה, גם הייאוש מהממשלה וגם ההחלטה שקיבל, כי הממשלה החליטה לקצץ בפרויקט הדגל של מדינת ישראל, בשעתו הקים אותו מנחם בגין, והוא היה נושא שהמדינה התגאתה בו. השקיעו בזה כסף רב.
בשנים האחרונות החליטו לצמצם את שיקום השכונות, וזה מהווה סמל לכך שמדינת ישראל הפסיקה להיות מדינת רווחה. אנו רואים כיצד נראות השכונות החדשות, היפות והעשירות לעומת שכונת התקווה וכפר שלם, למשל. עכשיו שר השיכון אומר: במה שיש לי אני לוקח ומצמצם למספר נקודות.
השתתפנו בדיון לפני מספר שבועות בבית ברבורג בתל-אביב, יד אליהו. הייתי יו"ר ועדת הפנים והייתי בשכונת הארגזים עם הטרקטורים, ושם היה מדובר שיהיה פרויקט יוצא מן הכלל והכל נגוז בחלום. אנשים סובלים שם, זאת שערורייה. מעבר לכך, ושמעתי את ההערה של המנכ"ל, שאני מכבד את המקצועיות שלו, אבל בפועל בשכונות שיפסיקו לעשות את השיקום הפיזי, גם לא יהיה שיקום חברתי.
היו"ר משה כחלון:
המנכ"ל אמר שזה הולך להשתנות.
אריה בר:
אנו מתקנים את ההחלטה הזו. הנחיה בכתב יצאה.
משה גפני:
אדוני המנכ"ל, אני חבר כנסת באופוזיציה, ותפקידי לומר לך שבינתיים לא שונתה החלטת הממשלה, והחלטת הממשלה הנוכחית אומרת שאין שיקום חברתי בשכונות הדרום בתל-אביב, למשל.
אריה בר:
זה לא נכון.
משה גפני:
אני מאוד חרד לעניין הזה. הממשלה בהחלטה שקיבלה על-פי המלצת שר השיכון היא החלטה לא נכונה. ההחלטה שהיתה צריכה להתקבל היתה שמגדילים את התקציבים של שכונות השיקום, ונכון שעם תקציב כזה יש להתמקד במספר נקודות ספציפיות ושם לעשות את השיקום באופן אמיתי, כי פיזור של סכום כל-כך דל בין כל-כך הרבה נקודות יישוב, אין לזה תועלת.
אם לא תשתנה דעתי במהלך הדיון, אני מבקש שהוועדה תקבל החלטה שקוראים לממשלה להחזיר את התקציבים ולשנות את ההחלטה בכך שכל שכונות השיקום יישארו עם התקציבים שלהם מייעד שר השיכון את התקציבים הנקודתיים לשכונות שאותן הוא כן השאיר. הנקודות שמורידים הן שכונות שצריכות שיקום לכל הדעות – פיזי וחברתי. יש לי הצעה מאיפה להוריד כסף ולהעביר לשיקום. אם הממשלה תבקש את עצתי, אומר לה מאיפה.
פיני קבלו:
שיקום שכונות היה אחד הדברים היפים ביותר שהיו, היו צוותי היגוי משותפים שישבו עם אנשי חינוך, לאט-לאט עם השנים הפרויקט הזה התרחב בישובים רבים, יש ישובים שכל הישוב נכלל בפרויקט, ולאט-לאט התקציבים פחתו. בסופו של דבר היית מקבל לשנה, בשנת 2000 התקציב היה כ-470 אלף ש"ח לתקציב שיקום שכונות לעיר שנכללת כולה בפרויקט הגדול.
לאחר מכן היו גורמים נוספים, היה תקציב פיתוח לרשויות המקומיות, היינו מצרפים את זה לתקציבים, גם זה הלך וירד. היו גורמים כמו עמידר, עמיגור שהיו להם תקציבי פיתוח שהם בעצמם פיתחו מקורות שכונתיים, חלקם מכרו בתים, אולי עמידר מכרה בתים, היה להם יותר כסף כדי להשקיע, בסוף הם טוענים שבגלל שמכרו בתים ונשארו מעט דיירים, לכן עושים את החלוקה ואז הם יצאו ואז אתה מוצא, במקום שתהיה התפתחות מהפרויקט הגדול של שיקום שכונות, אתה רואה הידרדרות שהולכת ונעשית.
בהיותי ראש עיר, אמרתי למשרד השיכון: במקום פריסה לעשרים שנה אולי ניקח פרויקט, נתחום אותו לשלוש-ארבע שנים, נצמצם אותו בפרק זמן ואז אפשר להיכנס ממש לשכונה. זה מה שעשיתי בעיר, התקציב נע בסביבות 20 מיליון ₪, נכנסנו לשכונה וסיימנו בה הכל. אני מבין שמשרד השיכון מתחבט בבעיה הזו, מצד אחד הוא רוצה לעשות לכולם, מצד שני אין לו מספיק תקציבים לתת לכולם, ואם הוא ירצה ללכת לפרויקט הזה, הוא יצטרך לוותר במקומות אחרים.
המדינה צריכה לחשוב איך היא מוציאה את השכונות האלה כי טיפין-טיפין לעולם שכונה לא תצא. אם אתה לא משקם באופן כללי את כל השכונה ויוצר לה גם תשתית של מקומות ישיבה ותשתית של פרויקטים קהילתיים, מה שאתה עושה בחלקים זה יורד לטמיון ואתה חוזר לאותו מצב. לכן יש פה בעיה שיש לחשוב עליה, ואני מקווה שאנשי המקצוע שמבינים בזה ילכו על הצעד שהצעתי.
שלמה מסלאווי:
אני מנסה לשאול את עצמי, כשמגיעים להחלטה כזו, צריך לקרות משהו בדרך. אדבר על תל-אביב-יפו, שאני מכיר טוב יותר. אני מנסה להבין, מה קרה? בתל-אביב-יפו יש 16 שכונות שיקום. התושבים שם כנראה התעשרו, ואז יש החלטה כזו, אך בעצם השכונות הפכו להיות שכונות מעבר, שכונות מהגרים. כמובן, אני מדבר על ילדי עובדים זרים.
אם הזכרנו את האוכלוסיות החלשות, זה גם משת"פים, גם עובדים זרים, גם עולים חדשים שמצבם לא פעם יותר גרוע מהוותיקים שאנו מכירים, אוכלוסיות מאזורים של אופקים, דימונה וכו'.
משה גפני:
אופקים היא עיר טובה.
שלמה מסלאווי:
יש שם אוכלוסיות חלשות מאוד.
משה גפני:
את אופקים לא היית צריך להזכיר. זו עיר לתפארת.
דוד קשני:
אופקים נמצאת במקום ה-23, כלומר שלמה צודק.
שלמה מסלאווי:
אנו יצאנו בזכות תל-אביב שהיא עיר חזקה וגדולה. אני מנסה להבין, מדברים על ריכוז מאמץ, אז למה לא לנסות לרכז מאמץ בשכונות מסוימות, וגם אפשר לחשוב כמה כסף מעבירים לשכונות שהולכים לעשות שם ריכוז מאמץ, הרי גם שם זה כמה מאות-אלפי שקלים שלא בדיוק יסייעו לאותן שכונות. אני לא רואה את השכונות שעושים בהן ריכוז מאמץ יוצאות ממעגל העוני. בשכונות האחרות שיוצאות הפגיעה כפולה, כי הרי בזכות התקציב יש תקציבים נוספים שאנו מקבלים, וגם העיריות יוצאות. תל-אביב, למשל, יותר מתעסקת בנושא תשתיות, פחות הנושא החברתי, והיא מחולקת היום לדרום העיר ולצפון העיר. יש שתי ערים בתל-אביב. יפו – כל בית שני-שלישי היום זה מצוקה ביפו. שם הולכים להוציא שכונות, ואת זה אני לא מצליח להבין. הרי כל הזמן דיברו על כך ששיקום שכונות זה סמל. אין כבר שיקום שכונות.
לגבי התושבים שקיימים היום בשכונות, גם כשהחליטו על ועדות היגוי, גם אנו שותפים – היינו שותפים מהרגע הראשון. גם בדברים האלה שעושים היו צריכים לשתף אותנו ולא שיתפו אותנו בתהליכים.
דב חנין:
החלטת הממשלה על צמצום פרויקט השיקום היא מצערת מבחינות רבות. דיברו פה על הפנים החברתיות המדאיגות של ההחלטה הזו, אני מסכים עם מה שנאמר, ורוצה לדבר על הקשר אחר; בשנת 2003 ממשלת ישראל קיבלה החלטה היסטורית וחגיגית על מעברה של מדינת ישראל לפיתוח בר קיימא, הכוונה היא שמדינת ישראל תתחיל להתנהג כמדינה שנמצאת במאה ה-21 ומפתחת את עצמה בכל מישורי החיים באופנים מודרניים מבחינת ההסתכלות החברתית. זו החלטה חשובה וראויה.
כשאנו מדברים בזירת הבנייה על המשמעות של ההחלטה הזו, אחד הדברים המרכזיים שמאפיינים חשיבה מתקדמת זה התפתחות עירונית. אנו מבינים היום שעתיד רוב האנשים בעולם לא נמצא בכפר, בוודאי במדינת ישראל זה נכון, שלמעלה מ-90% של אזרחי ישראל הם אזרחי הערים, ולכן המטרה צריכה להיות להציע לתושבי הערים פתרונות טובים, איכות חיים נוחה בתוך הערים. זה החזון האמיתי של העתיד שלנו. אפשר היה לומר שממשלות ישראל בעבר התחילו בדרך הזו, למשל בפרויקט שיקום השכונות – זה היה מהלך שבפועל אפשר לאנשים בשכונות שהיו במצב קשה לשפר את המצב הפיזי, חברתי, תרבותי וכדומה מתוך הסתכלות כוללת. אבל בפועל, והדבר המדהים הוא שזה קרה במקביל להחלטת ממשלה, בעצם התחילו במהלך של ייבוש פרויקט לשיקום, ואדוני המנכ"ל, זה קרה גם לפניך.
אריה בר:
זה קרה גם בתקופה שחבר הכנסת סער היה מזכיר הממשלה.
דב חנין:
נכון, אם כי אני בטוח שאתה כמנכ"ל יודע שלא מזכיר הממשלה קובע את מדיניות הממשלה. שר האוצר התלהב מאוד מביטול הפרויקטים החברתיים למיניהם, לכן קרה משהו מדאיג – מצד אחד הממשלה קיבלה החלטה יפה על פיתוח בר קיימא וכולי, מצד שני פרויקט כזה מרכזי שבפועל הוא הפרויקט העיקרי שלנו במדינת ישראל של התחדשות עירונית מצטמצם ובעצם אתם במשרד השיכון התייאשתם סופית מהממשלה ומהחלטותיה, אמרתם: חבל שזה סתם ייכתב ואנו נרכז את מעט האגורות שנותרו לנו לקופת קרן קיימת אחת קטנה ובה נצליח לשקם לפחות בית אחד.
לכן אני פונה אליך, אדוני המנכ"ל, אני יודע שאתם באילוצי תקציב, ואתם לא פה לבד, כי אתם פועלים בשם החלטת ממשלה שכל ממשלת ישראל היתה מחויבת לה. אתם יכולים לדרוש בדיוק בכיוון ההפוך – אנו דורשים כספים אמיתיים לצורך כך ולהרחיב מחדש את הפרויקט על השכונות שדורשות אותו, יכול להיות שיש גם שכונות שלא צריכות אותו.
בסך הכל מהשכונות שאני מכיר בתל-אביב, אני עד לתמונה מדאיגה. העיר שבה אני גר הופכת לעיר שמצד אחד יש בה שכונות מוזנחות בצורה קיצונית ולא משוקמות, ומצד שני נבנים בה מגדלים לאנשים עשירים בלבד, זו עיר שלא נעים לחיות בה כי יש בה שתי קהילות כל-כך מנותקות אחת מהשנייה, שהמילה "עיר" לא מתאימה לה עוד.
נאדיה חילו:
גם החמור הוא ההשלכות, כי בשכונות כאלה סטודנטים זכאים לקבל גם מלגות. בזה שאתה לא נותן להם אתה גם מונע שירותים נוספים.
היו"ר משה כחלון:
אני רוצה לקרוא את המכתב של המנכ"ל, של אריה בר, שמופנה לגב' אריאלה רבדל: "הנני להודיעך כי הוחלט שלא לבצע שינויים כלשהם בשנים 2008-2007 במספר השכונות הנמצאות בשיקום חברתי, לידיעתך", כלומר אנו כרגע מורידים את העניין של החברתי.
גדעון סער:
יש החלטת ממשלה 1102 מסוף ינואר, הממשלה צריכה לשנות את זה כדי שזה יקבל תוקף.
שירה שפיר:
לי אתמול נודע שמקצצים 30% מתקציב החינוך וממקומות נוספים. זה פשוט עבודה בעיניים.
רן מלמד:
אני חושב שמאיר שטרית מהממשלה הקודמת וגם בממשלה הנוכחית מקדם את מדיניות הדיור שכוללת עקרונות של הרס הדיור הציבורי, שכוללת עיקרון של ייבוש פרויקטים, ואגב, הייתי מעדיף שהוא יעצור את הפרויקט, ויגיד: עד שלא מגדילים אותו חזרה לבסיס שהיה לפני שלוש-ארבע שנים של 250 מיליון ₪, לא עושים את הפרויקט, ונראה אז איך תהיה ההתעוררות מהשטח.
אני שומע פה הרבה על מה שנעשה בתל-אביב. תל-אביב אינה הדוגמה הטובה. לעיריית תל-אביב יש הרבה תקציבים, היא יכולה לתת הרבה יותר מעבר למה שהיא נותנת. קראתי את הדוחות שנעשו בשנים האחרונות על הפרויקט. בפרויקט יש בעיות, לא הכניסו בו שכונות חדשות, יש הרבה דברים שיש לתקן בו וצריך ולראות איך מתקנים.
מחפשים כסף לפרויקט. הכסף מצוי בהסכם השערורייתי שחתם ויזם מאיר שטרית לפני שלוש שנים עם הסוכנות היהודית של העברת כספי מכירת הדירות הציבוריות לזכות הסוכנות. כשאנו נמצאים היום אחרי מלחמת לבנון כשעשרות-מיליונים של דולרים הגיעו לישראל, אני חושב שאפשר לבקש מהסוכנות הקפאה של ההסכם הזה. אנו משלמים היום כ-200 מיליון ₪ לסוכנות לשנה עבור הדירות של עמיגור.
היו"ר משה כחלון:
נעשה דיון נוסף על הנושא הזה.
רן מלמד:
אפשר להקפיא את זה ולקחת את הכסף הזה לטובת פרויקט שיקום שכונות.
אתי יעקב חי:
השכונה שלנו, אושיות, אנו רק 10%, אז יש לנו דרך שהיא למעשה קצרה, כי ההידרדרות תהיה מיידית. השכונה שלנו היתה שכונה של מעמד בינוני. אנו שכונה הומוגנית, אחד עוזר לשני. בהחלטת הממשלה הביאו מסות של עולים חדשים מאתיופיה ומתימן והם גם אפשרו להם מאזן משכנתאות מוגדלות ומענקים לרכוש דירות בשכונה. בעקבות זאת תושבים חזקים עזבו את השכונה, אנו עוזרים להם להיטמע בחברה אך הם עדיין אוכלוסייה חדשה שקשה להם להתמזג עם החברה הישראלית והם הופכים להיות נטל מבחינת רווחה.
היו"ר משה כחלון:
השיקום החברתי שם נפגע, כפי שאמרה חברתך?
אתי יעקב חי:
הקיצוץ החברתי ממשיך, אז יש כותרת אך התוכן מתרוקן.
בעניין הפיזי, התושבים נפגעו, מחירי הדירות ירדו, אנו צריכים לעזור לעולים החדשים. תעזרו לנו להציל את השכונה הזו. היא לא צריכה להיות שכונת התקווה ולא הארגזים. יש לשכונה הזו סיכוי. אמנם נעשו דברים במסגרת פרויקט שיקום שכונות - לא מספיק, התקציבים מועטים, אנו צריכים יותר תקציבים כדי שבתחום הפיזי לפחות – הדימוי העצמי של האנשים מאוד חשוב, הרי אדם עני לא צריך להראות לכל העולם שהוא עני. התושבים לבד לא יוכלו לשקם בניין, אין להם הכוחות לכך, גם הממשלה צריכה לקחת אחריות על החלטותיה ולשקם את השכונה. לא ייתכן שממשלה תקבל החלטות ואז תתנער מאחריות. עכשיו מתנערים מהשכונה, אומרים שהיא איכשהו תוכל להסתדר.
סמי אלבו:
אני רוצה לדבר ברמה הכללית של כל הארץ; ההחלטה היא למעשה השהיה, שאחרי ארבע- חמש שנים אם בכלל נחזור לאותן שכונות לטפל בהן, אך בינתיים כל מה שהושקע בעבר יהיה באלפי מונים יותר גרוע. זה דומה לחולה שמרגיש לא טוב, אומרים לו: נשים אותך בצד, ובעוד מספר שנים נבוא לטפל בך. ברור שמצבו יידרדר או נמצא אותו באותו מצב שהיה קודם. עדיף להשאיר את הכסף, להשאיר על אש קטנה במקומות שהיה, את אותו שיקום פיזי וחברתי במקומות שזה היה, כמוהו לא כהשהיה, וזה יעזור לשר ולכל מי שיהיה שם להביא תקציבים נוספים, וזאת ההחלטה.
יעקב כהן:
ברור הוא שהנושא הזה של צמצום הנקודות בשיקום שכונות זה מכה קשה, ובדיעבד אם זה התקציב שנשאר, יכול להיות שיש בזה היגיון, שלמישהו יהיה משהו מזה, אך מכל הנושא של שיקום שכונות, זה נשאר זכר – לא זה השיקום שכונות, לא הפיזי, לא החברתי. אם דיברו על מיליארד ₪, מדברים היום על סך של מאה ומשהו מיליון ש"ח, הפיזי והחברתי יחד, זה אפילו לא סמל שנשאר מזה.
אבל איני יודע אם בזה אשם השר. זה המשך המדיניות האטומה של ממשלת ישראל. גם במשרד השיכון, אם סגרו את המענקים, אם לא בונים דיור ציבורי, אם שום דבר בנושא רווחה – אנשים אטומים, אין לזה פתרון, זה לאו דווקא בשיקום שכונות. אני במקום השר לא הייתי לוקח כזה משרד, עם כל הרצון הטוב שלו. אם יש אוצר, הוא המכוון. לדעתי, צריך לפטר את כל השרים. ראש הממשלה יכול לקחת הכל.
אם אנו רוצים לפתור את הבעיה של שיקום שכונות, זה מסגרת מדיניות, ואפשר לפתור את הבעיה הזו עם כל הבעיות של רווחה. אם נשקם את שכונת הלאום ושכונת ראש הממשלה, שהן במצב מצוקה קשה, קריית ראש הממשלה, הוא לא פופולרי, הוא מתבכיין, נחזיר אותו שיתעשת, אם נפתור את הבעיה של השכונה הזו נפתור את כל שיקום השכונות ואת כל בעיות החברה.
אריה שוחט:
שיקום השכונות עומד אמנם באופן עצמי, אך יש תמ"א 38, הקריטריונים של השכונות, ותמ"א 38 זה חלק נכון, שצריך לעשות חשיבה עמוקה לעניין הזה. צריך לקבוע קריטריונים.
היו"ר משה כחלון:
אני מודה שוב לחבר הכנסת סער על היוזמה לדיון, אני מודה גם לנציגי השכונות. אני מבקש מהמנכ"ל להשיב. משרד השיכון יכול להשתמש רק בכסף שעומד לרשותו. אם משרד האוצר יעביר יותר, יהיה לו יותר, וכפי שאמר ח"כ כהן, זה למדיניות, להכוונה, ובכל זאת, אדוני המנכ"ל, יש שר בכיר מאוד, והעיניים נשואות גם אליכם. ואני רוצה לומר לך, חששת שלא יהיו פה חברי כנסת – ועדת כלכלה ידועה כוועדה שיש בה השתתפות ערה בדיוניה, אך בדיון הזה יש השתתפות ערה של חברי כנסת, כפי שאתה רואה.
אריה בר:
תודה. אתם פורצים לדלת פתוחה. לא רק שיקום שכונות נמצא בבעיה. הבעיות קיימות בכל המגזרים ששייכים למשרד השיכון בתחום החברתי. הטענה ששר השיכון הוא שעשה – אני איש ותיק במערכת, ומה שנעשה בשנים האחרונות זה שינוי מהותי בתפיסה של איך משרד ממשלתי עובד ובין היתר פגיעה חמורה במשרד השיכון. זה שהאגודה לתרבות הדיור לא יכולה לפעול לשפץ בתים, זה שחברת עמידר צריכה להתחרות בשוק הפרטי מול קיקיונים להחזיק את הדיור הציבורי, זה שחברות ממשלתיות לא יכולות לעבוד - אני לא שמעתי קול זעקה מאף אחד. הבאנו את הנושא הזה לממשלה. מי שזעק שם וגרם לכך שיהיה שינוי בהחלטה הזו זה שר השיכון. אני הגעתי פעם שנייה למשרד, הייתי מנכ"ל ב-90'-93', חשכו עיניי, מה שקרה במשרד הזה. המנכ"ל לא יכול למסור הזמנת עבודה לאגודה לתרבות הדיור כדי לשפץ בית בשכונה שאינה בשיקום. למה האגודה צריכה להתחרות מול חברה פרטית לשפץ בית?
נאדיה חילו:
לא ידעת שהכל הופרט?
אריה בר:
לא עד כדי כך. זה עניין של החלטה של האוצר, של החשב הכללי, שהכל בר תחרות. איזה תחרות? על מה מדברים? הדבר הזה הביא לנזקים גדולים מאוד במדינת ישראל ובעיקר באזורי פריפריה, שסובלים הרבה יותר מאזורי המרכז.
ב-1977 כמות השכונות שהיו בשיקום היתה קטנה יותר מהכמות שקיימת היום ואז התקציב היה 460 מיליון ₪. ב-2006 התקציב היה 48 מיליון ₪, אני מדבר על הפיזי. שר השיכון לקח עוד 26 מיליון ₪ מהתקציבים האחרים, שזה תקציבי רווחה – פיתוח שכונות ותיקות, למשל, והעביר לשיקום שכונות פיזי והגדיל את זה ל-71 מיליון ₪. הוא עשה זאת מתקציבו.
זה שהתקציבים לשיקום שכונות הם לעג לרש זה בושה וחרפה, התהליך שחל במשך השנים, אך הוא חל משנת 2000. לפני זה היו 160 מיליון ₪, כל הזמן ירד, ולא שמעתי את הזעקות.
משה גפני:
אתה מסכים עם כל מה שאנו אומרים. אנו אומרים ששר השיכון מצוין, המנכ"ל מצוין והממשלה לא טובה.
אריה בר:
כאשר באנו לוועדת הכספים הצגנו את המשרד שלנו, זעקנו על התקציבים של פיתוח שכונות ותיקות, של שיקום שכונות, של כל הנושאים האלה. כלום לא היה, שום תוספת. הדבר הזה לא סביר ואסור שיימשך. מצד שני, אני לא יכול להביא תקציבים נוספים. הוחלט מה שהוחלט, מתקציבי המשרד הוספנו כ-50% נוספים. אני חושב שזה מעשה יפה.
בנוסף, העניין של לרכז מאמץ ב-37 שכונות, 37 שכונות, השר לא בחר אלא אנשי השיקום. האנשים רבדל ושבתאי שיושבים פה עשו על פי הקריטריונים, וזה מה שבוצע. איזה חוסר אחריות יהיה מצדנו להוציא את הכספים על מנגנון בלבד, עבור שכונה שמקבלת 100 אלף ש"ח או 200 אלף ש"ח לפיזי? זה חוסר אחריות.
גדעון סער:
כדי שהיא תישאר על המפה. להחזיר אותה זה יותר קשה, להוציא אותה זה מאוד קל.
אריה בר:
אל"ף, לא מוציאים אלא משהים. זה לא בא בחשבון, להשאיר 200 אלף לשכונה כדי שמישהו יגיד שיש לו מנהל פרויקט, מזכירה. זה לא הגיוני. לכן העניין של ריכוז מאמץ, יש לו שכל. השר לא אומר שהוא לא רוצה תקציב נוסף. לשר יש היום פגישה עם ראש הממשלה על העניין הזה, היתה לו, דיבר עם האוצר, בינתיים לא עזר.
גדעון סער:
אולי נעביר קריאה למשרד ראש הממשלה להיום, שאפילו תדבר עם מישהו שיעביר את המסר הזה לראש הממשלה, שלשר תהיה תמיכה.
אריה בר:
אני לא פוליטיקאי, ואני רוצה לומר לך - זה לא תולדה של הממשלה הזו.
גדעון סער:
ההחלטה הזו היא תולדה של הממשלה הזו.
אריה בר:
לא. כל הקיצוצים בתקציבי שיקום שכונות היו בממשלות הקודמות. ח"כ אפי איתם היה שר השיכון, גם בתקופתו קיצצו בתקציבי שיקום שכונות.
גדעון סער:
אני שואל על תקופתך.
אריה בר:
זה חוסר אחריות מקצועית של מישהו שנמצא בצד המקצועי של המשרד שימשיך 94 שכונות לתת לשכונת שיקום 200 אלף ₪ כשהמנגנון עולה 300. אם הייתי ממשיך והשר היה ממשיך, לא היה מתנהל הדיון הזה בכלל, כי כך זה התנהל בעבר – המשרד שתק, כולם שתקו. עובדה שאתם מקיימים דיון – תזעקו כדי שיהיה כסף, ואם יהיה כסף, לא נשהה.
אתם פורצים לדלת פתוחה, למרות שעובדי מדינה בדרך-כלל לא רוצים לומר את דעתם בוועדות כנסת, אני כן אומר כי אין לי בעיה עם זה. זה דבר חמור. פיתוח שכונות ותיקות - הגרושים שאנו מקבלים זה לא דבר חמור? והבריחה התקציבית של רשויות מקומיות זה לא שערורייה? איפה הרשויות המקומיות? כ-4 מיליארד ₪ הכנסה יש לעיריית תל-אביב. איפה? אז אפשר לבוא בטענות רק אלינו ולממשלה? איפה הכסף?
הבעיה היא קשה, אני זועק גם כתושב מדינת ישראל, אני מכיר את הבעיות בפריפריה, אני תושב באר שבע, המצב שם הרבה יותר קשה בחלק מהשכונות משאר מה שאתם מדברים. תלכו לד' צפון, תלכו לשכונה ג', לד' מרכז ותראו מה נעשה שם. המצב לא טוב, ואם יוסיפו לנו תקציב כתוצאה מזה – אני אישית אשלח מכספי פרחים לאנשים שעסקו בזה.
השיקום החברתי, נכון שהוא נשאר, אך הוא קוצץ על-ידי משרדי הממשלה שעוסקים בתחום בעשר השנים האחרונות ביותר מ-40%. גם השנה הזו משרד החינוך קיצץ. אז למה אתם לא מזמינים אותם לפה?
גדעון סער:
רעיון מעולה.
אריה בר:
בשיקום שכונות חברתי קוצץ. למה אתם לא מזמינים אותם? היחידים שהסכימו להוסיף כסף והוספנו אותם לוועדת ההיגוי הבין-משרדית זה משרד הקליטה. הם הסכימו להוסיף 2 מיליון ש"ח לתחום והכנסנו אותם בהחלטת הממשלה. נכון שהשיקום החברתי לא נפגע מבחינת מספר השכונות אך הוא נפגע מבחינת התקציבים, והשיקום החברתי יותר חשוב מהשיקום הפיזי, כי התהליך של השיקום הפיזי, חלק גדול של השכונות שנמצאות בשיקום כבר 30 שנה מאז 77', זה תהליך שכל הזמן אנו מתבשלים במיץ שלנו, אלה שקצת מתחזקים עוברים, נכנסים חלשים כתוצאה ממחירים נמוכים וזה תהליך שיש לטפל בו כל הזמן.
משה גפני:
אדוני היו"ר, הוא שכנע אותי.
אריה בר:
מה קרה עם האוכלוסייה האתיופית? באופן טבעי היא הולכת לאן שהמחירים נמוכים, וכשיש ריכוז של 10 משפחות ראשונות, יש ה-230 משפחות כי אוכלוסייה חדשה שמגיעה רוצה לחיות מבחינת הביטחון שלה כקבוצה.
גם כאן השר ואני ביקשנו לטפל בקבוצות של האוכלוסייה האתיופית בנפרד. לשמחתי, הסכימו, הקימו ועדת מנכ"לים כדי לטפל בקבוצות האלה טיפול במתכונת שיקום שכונות, אך טיפול מיוחד בקבוצות האלה. זה כולל רב בעייתיות מבחינה חברתית ואת הצד הפיזי. למשל, כשבאתי למשרד חומר של ועדת מנכ"לים בראשות המנכ"ל הקודם, שדיברה על רחובות. אמרתי: אני לא מבצע את ההמלצה הזו, אני נגדה, לא רק ברחובות יש קבוצת אתיופית, יש בערים אחרות, יש לטפל בכולם, להגדיר מהי קבוצה גדולה, ורענן דינור, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, קיבל את העמדה שלי. כך צריך להיות.
אני מברך על הדיון, אך הממשלות הקודמות, שהיו מכל הסיעות, קיצצו והיכו את שיקום שכונות, את פיתוח שכונות ותיקות, את מוסדות הציבור ההמשכיים, לכן נחלשו השכונות החלשות. למשל, ההנחיות המרכזיות אצלי במשרד השיכון, ששכונות חדשות, הבחינה שלנו תהיה לא התועלת ביצירת כמות יחידות הדיור אלא מה התועלת לשכונות הוותיקות – האם הן מחזקות את מערכת החינוך, האם הן מחזקות את מערכת הקהילה באותה עיר. הבנייה כשלעצמה יוצרת יחידת דיור, אבל באמצעות יחידות הדיור האלה אנו יכולים להביא לשינוי מהותי בתוך עיר. מיקום השכונה, סוג הדיור, הלא אנו יודעים שאם נבנה בנה ביתך או נבנה דירות של שני חדרים, מי יגור פה ומי פה. באמצעים האלה יש לנו כלים כדי לחזק את השכונות הוותיקות, את המבנה, את המרקם החברתי-קהילתי. אנו צריכים גם שיתוף פעולה של הרשויות המקומיות. בחלק גדול מהמקרים יש, בחלק אין.
גדעון סער:
בתל-אביב יש לך שיתוף פעולה?
אריה בר:
לא.
ההתחדשות – זה קלאסי לפעולה בתל-אביב, זה לא יכול לפעול באופקים. מי יזם את הפעולות האלה? דרום תל-אביב, אני לא אומר על חשבון הדיירים הקיימים, אני לא מדבר על להוציא את הדיירים כמו שעשו בירושלים והכניסו עשירים במקומם. אני מדבר על איך לחזק מבנה כלכלי, חברתי, פיזי על-ידי ביצוע פעולות כאלה בלי לפגוע. אני צריך לעשות את זה? איפה הרשות המקומית? אתה חבר מועצת עיר. תגיד לי, יש שתי עיריות בתל-אביב, לדרום ולצפון? אני מכיר את תל-אביב, הייתי מנכ"ל נתיבי אילון. יש כספים, יכולים להשקיע ולשתף פעולה. מאז שאני מנכ"ל לא זכיתי אפילו לבקשה אחת של פגישה של עיריית תל-אביב.
היו"ר משה כחלון:
אני רוצה לסכם. שמענו את חברי הכנסת, את נציגי השכונות, את המנכ"ל. ראשית, אני שמח, אדוני המנכ"ל, שאתה מסכים עם חברי הכנסת ועם נציגי השכונות שזה לעג לרש. אתה גם מסכים שזה מצב שחייב להשתנות. ניסית לערב עוד גורמים כמו ממשלות קודמות ועיריות וחברי מועצה ואנחנו, אני גם שמח שאתה רואה עצמך חלק מהמערכת הזו שגם צריכה לתת פתרונות. אני שמח שהעברתם 26 מיליון ממקורות אחרים לעניין הזה. אני חושב שזה מעט מדי אך גם זה משהו שלא ניתן לא לציין אותו לטובה.
אני חושב שזה לא מספיק. משרד האוצר – זה קטסטרופה, מה שקורה שם. לפני מספר שבועות היה פה השר מופז בדיון, והוא אמר פחות או יותר אותם דברים, כל שר וכל מנכ"ל שמגיע אומר שזה משרד האוצר. אנו צריכים להמליץ על ועדה מתאמת בין משרדי הממשלה לבין משרד האוצר כדי שנתאם ביניהם...
אני חושב, חבר הכנסת סער, שכדאי שנקרא לממשלה לשקול שנית את החלטתה- -
גדעון סער:
לבטל, ואני מציע הצעה נוספת, ברשותך, מאחר שהיום יש פגישה של ראש הממשלה ושר הבינוי, שאתה בשם הוועדה, אנו הרי מתכוונים להמשיך לעסוק בנושא הזה, איננו רוצים לעסוק בו על רקע פוליטי, אנו רוצים שיהיה תיקון ואז לא נעסוק עוד בנושא, ואתה תרוויח תקציב והנושא ירוויח. זה נושא שבאמצעות כסף לא גדול אפשר לבצע שינוי משמעותי.
אני מציע שנקרא לממשלה לתגבר נושא שיקום השכונות ולבטל את החלטת הממשלה 1102, שמדברת על ההיבטים פיזי וחברתי. המנכ"ל אומר שיש לו תפיסה מקצועית מסוימת. הוא אומר שהמפתח הוא תגבור תקציבי, בוא נעזור לו בכך.
אריה בר:
ביקשנו 100 מיליון.
גדעון סער:
100 מיליון לא יוסיפו לך, אך אולי יוסיפו סכום יותר קטן שיעזור לך לבטל את הגזרה הזו.
היו"ר משה כחלון:
אני חושב שאנו צריכים להצטרף לבקשת המנכ"ל לבקש 100 מיליון כי זה לא סכום ענק וזה סכום שיכול לעזור.
אם כך הוועדה מבקשת/תובעת מהממשלה לבטל את הגזרה של ביטול שיקום שכונות, שהקורבנות ידועים מראש. אנו יודעים מי יסבול מזה – לא שכונות חזקות ולא עשירים אלא תושבי השכונות שגם כך מספיק קשה להם. אנו קוראים לממשלה לעשות זאת.
תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 12:30.