פרוטוקול ועדה

הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן מושב שני פרוטוקול מס' 171 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום רביעי, כ"ד באדר תשס"ז, 14 במרס 2007, שעה 10:00 סדר היום: הצלת בית הספר העברי הראשון בארץ ישראל נכחו: חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר יצחק גלנטי אורית נוקד מוזמנים: אהרון ברנזון – לשעבר ראש מועצת ראש פינה עמיחי ישראלי – הוועד להצלת בית הספר בראש פינה גאולה כהן קלמן כץ - אדריכל לואיס לבטון עופר מאירי – תושב ראש פינה אביהוד רסקי – ראש מועצת ראש פינה צבי רסקי – לשעבר ראש מועצת ראש פינה עמרי שלמון – משנה למנכ"ל העמותה לשימור אתרים אליעזר שמואלי – יושב ראש אגודת אכסניות הנוער אורי – מנכ"ל אנ"א – אגודת אכסניות הנוער חני - מנהלת הוועדה: יהודית גידלי רשמת פרלמנטרית: הילה לוי הצלת בית הספר העברי הראשון בארץ ישראל היו"ר מיכאל מלכיאור: שלום וברכה לכולם, אני פותח את ישיבת הוועדה. אני מברך את האורחים שלנו ואני מוכרח להגיד שאני מאד שמח לראות כאן את גאולה כהן, חוזרת לכנסת. כבוד לנו ולוועדת החינוך לארח אותה. את אחת מהדמויות ההירואיות פה בכנסת ואני באמת שמח שהגעת. אני מבין שאת וחברים אחרים הגיעו מתוך דאגה לשימור בית הספר העברי בראש פינה, אחד מבתי הספר הראשונים. יש ויכוח אם זה ממש בית הספר הראשון או השני, תלוי אם כוללים גם את הגן. אם כוללים את הגן זה הראשון ואם לא כוללים את הגן, הוא השני, אבל ודאי שזה אחד המקומות שראוי – אם אנחנו לא מתפרקים מכל הנכסים החינוכיים-תרבותיים של תחילת ימי הציונות, לשמר אותם. ניקח כיסוד כהסכמה של כולנו, אני מקווה, שאת זה אנחנו לא מוכנים, לא רוצים ולא נאפשר לפרק. אם ניקח את זה כיסוד אפשר אחר כך לדון על מה שנעשה היום ואני מבין שיש ויכוח עמוק בנושא. ניסיתי ללמוד לפני הישיבה מה נעשה וזה ויכוח גם עובדתי, כנראה, אבל עובדות אפשר לברר. מאד חשוב לי להגיד בתחילת הדיון, ואני מקווה שזה מקובל על כולם, שאי אפשר לאפשר מצב של התפרקות גם מהנכס התרבותי-לאומי הזה, בית הספר בראש פינה. כהנחת יסוד אני מבקש שנשמע את הצדדים ובעקבות זה אולי אפילו נגיע להסכמות, למרות שאני לא בטוח בכך. נמצאות כאן גם תלמידות מאולפנה בבית שמש, שהשתתפו גם בדיון הקודם שלנו. אנחנו שמחים שהן נמצאות איתנו גם בישיבה הזאת. אולי מתוך כבוד למי שהיתה חברת כנסת, גאולה כהן, תפתחי בבקשה את הדיון. גאולה כהן: אני יכולה לומר מה הריץ אותי לכאן, גם הריץ אותי במובן של הזמן, כי אני מאד מקווה שנוכל לשמר את המבנה הזה. היו"ר מיכאל מלכיאור: אני מבקש שנשמע את ראש המועצה. אבו הוד רסקו: נודע לי על הדיון רק ביום שני בצהריים. יהודית גידלי: ביום ראשון גם טענתם את זה ואני עומדת מאחורי דבריי. אביהוד רסקו: יש לי שלושה נכדים בראש פינה שהם דור שישי ויש לנו בראש פינה שבט רסקי שמונה למעלה מעשרים בתי אב. חשוב לי לומר את הדברים האלה כי בית הספר שבו מדובר למדה בו גם סבתי גם אבי זכרו לברכה וגם דודיי, שייבדלו לחיים ארוכים. שנית, למען הדיוק ההיסטורי, לא בטוח שזה בית הספר העברי הראשון ויש על זה ויכוח, כפי שאמרת. שלישית, הוזמנתי לכאן לדיון בנושא הצלת בית הספר. בדקתי בפרוטוקולים של ועדת החינוך מ-1999 עד שנת 2000 ומצאתי ארבעה פרוטוקולים שדנו בנושא שימור מבנים היסטוריים והמילה הצלה היא כאשר קיים איזשהו חשש להריסה של מבנה היסטורי. בנושא שבו מדובר, לא רק שלא קיים חשש להריסתו אלא מדובר על השימור שלו, להוריד את הטלאים ששמו עליו במשך השנים ולהביא אותו עד כמה שניתן קרוב יותר למצב שבו הוא נראה לפני 120 שנה. אני אומר את הדברים האלה ברישא כדי שהדברים יהיו ברורים ולא יהיה שום ספק. לכן המילה הצלה איננה רלוונטית לנושא הזה. יכול להיות שהדיון הוא על סגנון השימור, אבל המילה הצלה לא שייכת לנושא. היו"ר מיכאל מלכיאור: תסכים איתי שהמצב הנוכחי הוא לא מצב טוב. היתה הידרדרות. לכן המילה הצלה בהחלט מקומה, גם לשיטתך. אביהוד רסקי: אנחנו מתכוונים לשמר אותו ולהשקיע בו מאות אלפי שקלים כדי להביא אותו למצב שבו הוא היה לפני כ-120 שנה. כמה עובדות – ב-1968 הגיעה אגודת אכסניות הנוער ליישוב וראש המועצה דאז נתן להם את בית הספר בו מדובר ל-49 שנים וכך התחיל כל נושא מסורת האירוח בראש פינה. לימים, המקום היה מוזנח במשך עשר שנים וכאשר אנ"א (אגודת אכסניות הנוער) באה לפני כעשר שנים עם תכנית לפתח את המתחם, וברור לנו שכאשר הולכים להשקיע סכומי עתק ונותרו להם כ-17 שנה להשכיר את המקום, זה לעולם לא יחזיר את ההשקעה. לכן הם קיבלו מהמועצה בכל ההליכים החוקיים חכירה ל-99 שנה. היו"ר מיכאל מלכיאור: למה בית הספר הוזנח? אביהוד רסקי: זה לא בית ספר. המקום ניתן ב-1968 לאגודת אכסניות הנוער. בעשר השנים האחרונות, מאחר והמבנה כבר לא מתאים לאירוח ולא באים אליו, הוא הוזנח. המבנה עצמו לא יהיה אכסניית נוער אלא הולכים להחזיר אותו ולשמר אותו למצב הכי טוב. במשך כמעט 40 שנה אף אחד מאיתנו, הוותיקים או הצעירים, לא אמר שהמבנה הזה ייהרס או שצריך לעשות בו משהו. זאת נקודה חשובה. היו"ר מיכאל מלכיאור: לא הבנתי את הנקודה. אביהוד רסקי: כשאנ"א באו והציעו להקים במתחם אכסניית נוער מודרנית, שמתאימה למאה ועשרים, אחד התנאים שנדרשו על ידי המועצה היה שהם ישקיעו מאות אלפי שקלים בבית הספר שבו מדובר כדי להביא אותו למצב שבו הוא היה. כלומר, הוא לא ישמש בתוכו לאכסניה אלא ללימוד מורשת ישראל בנושא חינוך. בהתייחסות לכל התהליך יש שני מישורים – אחד הוא המישור הפרגמטי, המישור התכנוני, שבו נבדקו לפניי ולפנים כל התהליכים. גם מבקר המדינה בדק את כל ההליכים ולא היה רבב כהוא זה. ישנו הנושא השני, והוא הנושא הרגשי. בנושא הרגשי כל תושבי המושבה מעוניינים בשימור של כל המבנים ההיסטוריים וברור לי החשש הלגיטימי של אלה שיש להם צימרים והם חוששים להיפגע. אני לא מאמין בכך, כי לדעתי ככל שהיישוב יתפתח יהיו עוד ועוד חדרי אירוח. יש ועדה ארכיטקטונית, שהיא ועדה בלתי תלויה והיא מכוח התקנון של אתר השחזור. לאתר השחזור יש תקנון והוועדה הזאת היא חלק ממנו. היא כפופה לוועדה לתכנון ובנייה והיא ויש לה יושב ראש אדריכל, מומחה לשימור, שנבחר. יש בה נציג של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, יש בה נציג של המועצה לשימור מבנים ואתרים, בדרך כלל אדריכל, יש בה נציג העמותה לשחזור שהוא גם אדריכל ומהנדס המועצה. דנו בתכניות במשך שבע-שמונה שנים והביאו את אנ"א למצב שבו הכריחו אותם לעשות אבן על אבן, פינה על פינה לשימור. היו"ר מיכאל מלכיאור: התמונה ברורה. אתה אומר שלא רק עומדים להרוס אלא להיפך. התכנית עכשיו מבטיחה את זה שיהיו שחזור ושימור לעומת ההזנחה בשנים עברו. בתכנית הנוכחית, אנ"א, שקיבלו את האחריות על המקום, התחייבו להשקיע ולעשות כדי שהדבר יחזור ויהיה קרוב למה שהיה לפני כ-120 שנה. זה סיכום של הדברים? אביהוד רסקי: ברשותך, עוד משפט לסיום. בראש פינה יש עוד שני מבנים. אחד מהם נקרא מבנה בית היקב, ששימש בעבר לעשות יין והיום אין בו בקבוקי יין או בית יין. המבנה הזה שומר והפך להיות מועדון לצעירים בתזמורת. עוד מבנה אחד, שהיה מפעל לטוויית משי בעבר, גם הוא שומר והיום הוא משמש לבית העם, למופעים ולהקרנת סרטים. לכן, מבנים שהם לא חיים, אין בהם חיות, לא משמשים אותם, הם מבנים שיילכו לאבדון וייהרסו. היו"ר מיכאל מלכיאור: ראיתי שיש רעיון לעשות בתוך המבנה הזה מוזיאון למחתרות או דבר הדומה לכך. אביהוד רסקי: כל דבר שהוא חינוכי ויהיה בינינו בסיכום מול אנ"א, יבוצע. ניסו לתאר שזה יהיה מסעדה או אולם אירועים, אולם זה לא יהיה. נקודה. היו"ר מיכאל מלכיאור: גן הילדים הוא המבנה החינוכי הראשון, שהיה עשרים שנה עוד לפני בית הספר. אתה יכול להגיד כמה מילים על זה? אביהוד רסקי: הריסת גן הילדים לא עלתה בכלל בראשית הדרך, כאשר דובר על שימור בית הספר. מרגע שהבינו שהולכים לשמר את בית הספר, התחילו לדבר על גן הילדים. גן הילדים מעולם לא הוכרז כמבנה לשימור. לאחר שזה היה בוועדה לתכנון ובנייה, ועדת הערר בדקה את כל הדברים ובמסקנותיה לא חייבה לשמר את גן הילדים. אנ"א באו עם מספר הצעות ואפשר לשבת מול ההצעות האלה ולהחליט. היו"ר מיכאל מלכיאור: אם כך, אתה פותח אפשרות שכן אפשר יהיה לשמר את גן הילדים. אביהוד רסקי: יש הצעות. עמיחי ישראלי: אני רוצה להתייחס למספר נקודות שהעלה ראש המועצה הנכבד. ראש המועצה אומר שאין עניין של הצלה, אין חשש להריסה, מדובר על שימור מבנה בית הספר. אני מחזיק בידיי מסמך משפטי, שניתן לצורך עדות בבית משפט ועדות כעדות בשבועה. חתום עליו יוסי בן-ארצי, רקטור אוניברסיטת חיפה, פרופ' להיסטוריה בחוג ללימודי ארץ ישראל. אני מצטט מתוך המסמך שעליו חתום פרופ' בן-ארצי בסעיף 5: ברצוני להתייחס נקודתית לטענה שמשמיעים היזמים מעל כל במה ובכל הזדמנות, שגן הילדים אמנם יימחק, אבל בניין בית הספר ישומר ובפנים הוא יהיה אולם הרצאות מודרני. זה ציטוט של מר אהרון ברנזון, הפרוייקטור של הפרויקט, במוסף 'הארץ' ב-21 ביולי 2006. המאמר ישנו אצלכם בתיק שהכנו. עמיתי, פרופ' דרור ואנוכי, מדגישים את החובה "לשימור מבנה בית הספר כמו שהיה, בהדגשת המילים כמו שהיה, ואילו על פי התכנית, גגו המקורי של בית הספר יפורק ויוחלף ואף חלליו הפנימיים ומחיצותיו ייהרסו. על פי התכנון, גם כל השטח הירוק שמסביב לבניין ההיסטורי, הטרסות החקלאיות שמקומן בהיסטוריה שמור, העצים העתיקים, על כל זה ייבנו בדחיפות כ-60 חדרי מלון ומבני ציבור נאור. אנ"א הציגה עד לא מכבר את גן הילדים ההיסטורי, מבנה מיוחד משנת 1886, שהאיכרים בנו במו ידיהם, כמיועד לשימור. אפילו עמרי סיפר לי שהם הכינו תיק בן 300 עמודים להוכיח כמה גן הילדים חשוב. היום אנחנו יודעים שהבניין נועד להריסה. ועדת הערר המחוזית אישרה זאת ב-13 ביוני 2006. לסיכום, אומר פרופ' בן-ארצי ונתמך על ידי פרופ' דרור מבית הספר לחינוך בתל-אביב: את גן הילדים ההיסטורי אסור להרוס ואילו "שימור" בניין בית הספר יכול להיות רק השארתו כמו שהוא, ניצב לבדד ובגאון בראש הגבעה, מוקף בטרסות החקלאיות ההיסטוריות, נצפה מן הוואדי ומכל סביבותיו ומשמש למטרות חינוכיות וערכיות ולא לבית מלון. היזמים מספרים ללא שום בושה שההתנגדות נובעת מחששם של בעלי הצימרים בראש פינה. כששמענו את הסיפור הזה בפעם הראשונה ב-29 ביולי 2004, יום אחד אחרי שעופר חברי שלח את המכתב הראשון עם 70 חתימות של תושבי ראש פינה לשרת החינוך לימור לבנת, שנכנס מצד אחד ויצא מהצד השני במהירות הבזק, הם הודיעו לרשות המקומית שזה חששם של בעלי הצימרים. בינתיים עברו שלוש שנים ואני מחזיק מכתב, בו ישנו נוסח של מכתב שיצא הבוקר לשרת החינוך, פרופ' יולי תמיר. הנוסח של העצומה דומה למה שאמר פרופ' בן-ארצי וחתומים עליו: אהרון ידלין, שולמית אלוני, פרופ' אמנון רובינשטיין, השר יצחק לוי, מר יוסי שריד ורשימה של 80 מלומדים, אינטלקטואלים וסופרים מהשורה הראשונה, כולל שולמית לפיד ובעלה טומי לפיד, רונית מטלון ועוד רבים. אין להם צימרים בראש פינה וגם אין להם פאבים בראש פינה. גם לגב' גאולה כהן אין פאבים בראש פינה וזאת הפעם השנייה שהיא באה לייצג את העניין שלנו. בפעם הראשונה היא עשתה זאת בישיבה בפברואר אצל שר החינוך הקודם, מר שטרית, וגם שם, למרבה הצער, זה לא הצליח. היו"ר מיכאל מלכיאור: אני מודה לך ואני חושב שהבהרת את הדברים בצורה ברורה. אני מבקש שננסה למקד את הדיון ויכול להיות שאפשר לייצר עובדות טובות בשטח. דובר: העמותה הוקמה להכרת הארץ ולהכרת החברה. העמותה פועלת בחסות משרד החינוך והייעוד שלה, במסגרת החינוך המשלים, לעשות את הרוב המכריע של טיולי בתי הספר, מחנות הקיץ, סמינרים וכן הלאה. במסגרת הזאת היא מפתחת אכסניות נוער ברחבי הארץ. ב-1968 האגודה קיבלה להחזקתה את מבנה בית הספר של ראש פינה ויש לי את כל התכתובת בעניין הזה. היא נתבקשה על ידי המועצה המקומית ראש פינה לבנות בתוך מבנה בית הספר אכסניית נוער וזה מה שהיא עשתה. היא בנתה 12 חדרים עם שירותים צמודים, שגרו בהם אנשים. במהלך השנים, מטבע הדברים, הוקמו מסביב לבית הספר עוד כל מיני חלקים שהודבקו לבית הספר – מטבח, חדר אוכל, צריפונים, אזבסטונים, פחונים, מכולות וכל מה שאפשר להעלות על הדעת. זה המצב לאשורו. בנתה אותם אגודת אכסניות הנוער בטפשות, בכסילות ומתוך רצון להרחיב את הפעילות ולאפשר פעילות במתחם הזה כי 12 חדרים אינם מספר ראוי כדי לארח בית ספר. כל אחד יודע שצריך חדרים למורים, למלווים, לנהגים, לחובשים וכו' וגם לתלמידים. לכן הוסיפו את מה שהוסיפו כדי שתהיה פעילות בראש פינה. כשנכנסתי לתפקידי ביקשתי להפוך את המתחם הגרוטאתי הזה למשהו יפה, למשהו ייצוגי, למשהו שיכול לשמש כר לפעילות אמיתית בנושא התיישבות, בנושא אמנות ובעוד נושאים רבים שהכנו להם תכניות. פניתי למשרד החינוך, קיבלתי את ברכתם של משרד החינוך ומשרד התיירות, ישבו צוותי עבודה בשני המשרדים, אישרו את התכנית ואת המגמה, תקצבו חלק קטן מהעניין ויצאנו לדרך עם תכנית פיתוח. יושב ראש הוועדה שאל איך לא פיתחנו את המקום במשך עשר שנים ואני אענה לו. המתחם הזה ריק מפעילות משנת 2002, כאשר החברה להגנת הטבע יצאה מהמתחם. מצד אחד אני רוצה לפתח ומצד שני עושים כל תרגיל אפשרי כדי למנוע מאיתנו לפתח. זה דומה בדיוק לילד שרוצח את ההורים שלו ומתלונן על כך שהוא יתום. רוצים שאני אפתח? תנו לי לפתח. רוצים שנעשה? תנו לי לעשות. זאת תכנית הבנייה של האכסניה החדשה ואפשר לראות איך בית הספר מבודד לחלוטין על הגבעה. לקחנו את המבנה המקורי, אנחנו משחזרים אותו בפרטי פרטים גם בפנים וגם בחוץ, מפרקים את השירותים ואת האסלות ואת כל הקשקושים שקיימים כאן ובונים שם בית ספר חדש, שישמש את האכסניה כי לכל אכסניה יש כיתות לימוד. יש פה אדריכל שימור שזה היה תפקידו במשך למעלה משנה עם חוברות שימור של בית הספר. כותרות שצועקות בעיתונים אבל צר לי מאד על אישי הציבור שחתמו על הדברים ונפלו למלכודת הזאת. מדברים על כך שהורסים את בית הספר, אבל זה לא היה ולא נברא כי בית הספר ישוחזר. יש במקום הזה אפשרות לבנות 6,000 מטרים רבועים, אבל אנחנו לא בונים אפילו מחצית מזה. ההיתר הוא ל-6,000 מטרים רבועים. במהלך שמונה השנים האחרונות עברנו שתי ועדות ארכיטקטוניות לשימור ושחזור, עם מיטב אנשי המקצוע שאישרו את הפרויקט. עברנו שתי ועדות מקומיות, עברנו ועדה מחוזית, עברנו ועדת ערר, עברנו שני דיונים אצל שרים. לימור לבנת העיפה את זה, למה? כי היא למדה את העובדות והחליטה שהיא לא מתעסקת עם זה. שלחו מכתבים גם להורים שלה כשם ששלחו מכתבים לאבא של ביבי נתניהו. עמיחי ישראלי: אבא של ביבי נתניהו יופיע מחר בטלוויזיה בערוץ 2 נגד הפרויקט. דובר: כי הוא לא יודע על מה מדובר. מטעים אותו. אנחנו מדברים על פיתוח של 3,000 מטרים רבועים בלבד. כבר שמונה שנים אני מבקש לפתח אבל יש עוד עיכוב, עוד דיון, עוד בקשה וכן הלאה. התכנית הזאת מוכנה, היא אושרה, היא חוקית, היא עברה את כל הגופים הסטטוטוריים האפשריים ואני מבקש להתיר לנו להקים במקום אכסניית נוער כפי שמתחייב וכפי שמתבקש. היו"ר מיכאל מלכיאור: תודה. יצחק גלנטי: האם כתוצאה מכל הפיתוח הזה המקום לא יאבד את האותנטיות שלו? את החשיבות ההיסטורית שלו? ראינו פה תכנית יפה לפיתוח, אבל לדעתי, ברגע שהמקום יאבד את מצבו הטבעי ואת הסביבה הטבעית שבו הוא נמצא, הוא מאבד את המשמעות שלו. יהיה מבנה יפה, אבל לא אותנטי. דובר: לא רק שהוא לא מאבד, הוא מחזיר את האותנטיות. הוא מחזיר את הראשוניות, הוא מחזיר אותו לפעילות שהיתה פעם והיום לא מתקיימת. אתה מציע שבבית הספר יהיו חדרי שירותים ומגורים? אני חושב שצריכות להיות כיתות לימוד כפי שהיו. לשאלתך, אמרו שמחליפים את הגג. מה זאת אומרת? אפשר להשתמש ברעפים מ-1982? יצחק גלנטי: אולי אי אפשר להשתמש גם באבנים מאותה שנה. נשים טיח ונצבע את המבנה. דובר: זאת הערה לא לעניין כי מצויין פה בדיוק איך הולכים לשמר. זה גן הילדים המפורסם וזאת החזית שלו. מדובר על גן בשטח של כ-30 מטר, שנמצא מתחת לבית הספר, במדרגת גובה אדירה תחתיו. צריך לרדת כ-28 מדרגות כדי להגיע לגן הילדים כי הוא חפור בתוך הגבעה. לגן הילדים הזה יש שתי חזיתות בלבד ואפשר לראות אותן על השקף. אפשר לראות איך האבנים בנויות, אפשר לראות את הסדקים האדירים ובנוסף לכל נוצרה עליו תקרה בשנות הארבעים במשקל של 150 טון. לגן אין ביסוס ואין יסודות. היו"ר מיכאל מלכיאור: תודה. המועצה לשימור אתרים, בבקשה. עמרי שלמון: אנחנו מברכים על הדיון שהוא דיון ערכי, ולא על מצב סטטוטרי שאנחנו זולגים אליו. ועדת החינוך היא לא ועדה לתכנון ובנייה ומכאן אנחנו מקווים מאד שיהיו תובנות אחרות. אנחנו מצטערים על המצב שהגענו אליו. אין שום סיבה להרוס את הגן, אין שום קייס. כבר הזכיר ראש המועצה שראש פינה בארץ ובעולם יש רק אחת ועל ראש פינה אנחנו מצווים כולנו לשמור. רבים מן היושבים כאן עשו רבות בחייהם לשמור על ראש פינה בגלל שיש רק אחת כזאת. זה מעלה את האחריות של כל מי שעוסק בנושא השימור. לתכנית האכסניה – התכנית שהוצגה על ידי אורי היא תכנית שרצה כבר כמה שנים. אגב, ביוזמתנו היא הגיעה לדיון בוועדת התכנון הציבורי שלנו, שכוללת את טובי האדריכלים בארץ, בראשות פרופ' יוסי שווייד והיום פרופ' סעדיה מנדל. היו הרבה מאד דיונים בנושא התכנית של ראש פינה בגלל ייחודה של ראש פינה. הבנו יפה מאד את מה שאורי הציג כאן, שעל מנת להחיות את האתר הזה – זה דבר שנהוג בעולם – שמור הוא גם תרבות ותרבות היא גם פשרה. אנשי המקצוע שלנו המתנדבים, אותם אנשי ועדת חינוך, למדו את התכנית והגיעו במרבית הנקודות להסכמה עם התכנון שמציגה אנ"א. פה ושם ביקשנו שינויים מינוריים והם נעשו, אבל בסך הכל קיבלנו את התכנית גם אם לא היינו מאושרים איתה כי שימור זה גם סביבה וגם מרקם, וזאת היתה ההחלטה של הוועדה. הפשרה נבעה מתוך התפיסה שהחייאה של המתחם הזה היא חשובה ונצטרך פה ושם להתפשר. ההתפשרות היתה על הרבה מאד נקודות, על המרקם הכולל. היו לנו הערות על החומרים, על הגודל, על הגובה, על החתכים וכן הלאה. חלק מהדברים תוקנו, חלק מהדברים היו נתונים בדיון ולא תוקנו, אבל בסך הכל התקדמנו לאט לאט לגבי האופי של מתחם אנ"א בתוך אתר בית הספר. היו"ר מיכאל מלכיאור: אתם אישרתם את התכנית? עמרי שלמון: ועדת התכנון שלנו אישרה את התכנית. היתה פשרה, אבל אי אפשר להתפשר על עקרון והעקרונות שמנחים את השימור בארץ ובעולם הם אלה: ראשית, אין אישור להריסה סתם. לגן הזה יש חשיבות בכל היבט ועקרונות השימור בעולם מציעים לשמר. אין דבר כזה שנקרא שחזור ובעולם המדעי ארכיאולוגי בכלל לא עושים שחזור. בוודאי שאין פירוק והרכבה. היו"ר מיכאל מלכיאור: את גן הילדים לא אישרתם. עמרי שלמון: חד משמעית לא אישרנו. מה בבסיס טענת היזמים להבנתי? אגב, אדריכל השימור שנועד לתת את העבודה על הגן כתב: "לא היה ידוע למי מן הגורמים שעסקו בקידום התכנית סיפורו של גן הילדים". זאת אומרת, יש פה בעיה שלא ידעו אבל זה לא אומר שלא צריך להתקדם. לטעמנו, הגן חשוב ביותר ואין בעיה של יציבות ועמידות. למסקנה שאומרת שצריך להרוס ולשחזר אין שום אחיזה במציאות. בידינו שלוש חוות דעת של מהנדסי שימור, מהמובילים בארץ, שהגן הזה לא מסוכן וניתן בעלויות נמוכות הרבה יותר מן השחזור להציבו במקומו. היו"ר מיכאל מלכיאור: תודה. מר צבי רסקי, בבקשה. צבי רסקי: אני יליד המקום, דור רביעי לראשונים. אמי, אני וילדיי חווינו את החוויה ועברנו גם את בית הספר וגם את גן הילדים. זה היה סמינריון של 3-4 שנים בגן ושמונה שנים בבית הספר. בית הספר היה לפי תורתו של המורה הדגול בארץ, שלימד עברית. חונכנו לא רק בגן ובבית הספר אלא היו טרסות, היה מגרש ושם גידלנו ירקות. אני יושב ראש המועצה לשמירת אתרים בגליל ובגולן ואני יכול לומר עם יד על הלב שיש לנו רעיון לכל. בגן הילדים לא ניתן להזיז אבן. בגופנו נשמור עליו. יש פינה שצריך לחזק בבטון וכל חוות הדעת אומרות שהגן בנוי מאבנים ואת הגג רק בשנים האחרונות חיזקו, כדי שהתקרות לא תזוזנה. הצעתנו היא לא לגעת במבנים האלה. את תוכו של בית הספר אנחנו מוכנים שישנו, כדי שישמש אולם שמחות והרצאות על עברה של ראש פינה ועל עברו של בית הספר הזה. הצעתי הקונקרטית היא לרדת בכל הנושא מאנ"א. אנ"א רוצה להרוס לנו את מוסדות החינוך. את גן הילדים, בגלל שהיא חושבת שהוא יפריע, היא תזיז חמישים מטר. את בית הספר היא רוצה להפוך לאולם הרצאות ובמגרש רוצים לעשות בית מלון של כחמישים חדרים. אנחנו מציעים שאת כל התכנית הגרנדיוזית הרפורמית והמתקדמת יעשו בראש פינה, אבל לא באתר הזה. הצעתי מקום אחר, דווקא במקום מרכזי היום בראש פינה, צפונה מהמשטרה. זהו גם שטח פנוי ואם רוצים, שיעשו את הכל שם. אל תפגעו בדבר שיקר בכל הארץ. היו"ר מיכאל מלכיאור: אתם לא יכולים לסגור את הסיפור בתוך המשפחה? צבי רסקי: אני מאחל לאחייני שימשיך לנהל את המועצה בקדנציה הזאת ובקדנציה הבאה כפי שהוא חושב. תפקידי לשמור על הראשוניות ועל מה שירשתי מאמא. אני שוב מבקש שאם רוצים לעשות רפורמות, שלא יעשו אותן באתר בית הספר. היו"ר מיכאל מלכיאור: תודה. מר שמואלי, בבקשה. אליעזר שמואלי: אני יושב ראש מתנדב של הארגון ששמו אגודת אכסניות הנוער בישראל. אני שואל אותך, אדוני יושב ראש הוועדה, באופן מסודר ומאורגן, כאשר גוף רוצה לבנות משהו, פונים אל הגוף הממונה באופן רשמי בשם מדינת ישראל והוא המועצה המקומית. עם המועצה המקומית חתמנו על שכירות. אני מצטער שסבא-רבא שלך וסבא-רבא שלי הגיעו ולא טיפלו במשך כל התקופה הזאת על מנת לבנות מקום מכובד, כפי שאתה מבקש. ראינו שדה קוצים, מקום מוזנח, לא מטופל והתבקשנו לטפל בו. היו"ר מיכאל מלכיאור: אף אחד לא טוען שאנ"א עשה משהו לא בסדר. יכול להיות שבמשך שנים טעו, חטאו והזניחו. אליעזר שמואלי: הלכנו אל ראש המועצה באופן מסודר, מאורגן וחוקי. פנינו לכל הגופים באופן מסודר וסטטוטורי וטיפלנו בכל הנושאים עם האנשים המוסמכים על מנת להגיע להסכמה. רבותי, מאחורי כל המלחמה הזאת יש בלי ספק מישהו, שיש לו עניינים לא ראויים. אני חוזר ואומר שלפי כל מה שראיתי על לוחות המודעות, כדאי גם את זה לבחון. אם ועדת הכנסת תמליץ שנסתלק מהתכנית הזאת, אני אומר לכם: רבותי, תהיו בריאים, תמצאו מישהו אחר. אני לא זקוק למקום אחר כי המקום הזה הוא שלי כרגע. קיבלנו את כל האישורים, אנחנו מממנים את העניין מכספנו שלנו ורוצים להביא אלפי ילדים ליהנות מהגליל. עמיחי ישראלי: אלה כספי מדינה. על מה אתה מדבר? אליעזר שמואלי: מה אתה מדבר שטויות? אשר על כן, תגידו לנו שאינכם רוצים ואנחנו נבנה את זה במקום אחר. הקרקע בראש פינה רשומה והיא ניתנה לנו על ידי המועצה המקומית כחוק וכדין. היו"ר מיכאל מלכיאור: תודה. בבקשה אדוני. עופר מאירי: מדובר בדבר חינוכי. ראש המועצה הזכיר שני מבנים היסטוריים בראש פינה, שהפכו למטרות חינוכיות. זה מבנה היסטורי, יחיד בארץ ואי אפשר להפוך אותו למטרה מסחרית. בכסף מדינה הופכים דבר חינוכי לדבר עסקי וזה נזם זהב באף חזיר. היו"ר מיכאל מלכיאור: תודה. בבקשה אדוני. קלמן כץ: אני נציג העמותה. העמותה הוקמה על מנת לייצג את האינטרסים של אלה שהתחילו את הרעיון הציוני. אנחנו לא גוף אינטרסנטי, אבל ראש פינה היא כותל המערב של ההתיישבות בארץ ישראל ואני מתייחס לזה בהתאם. היו"ר מיכאל מלכיאור: תודה. אהרון ברנזון: הייתי יושב ראש המועצה משנת 1993 עד שנת 2000. אני אחראי לשימור כל מה 95% מכל מה שנעשה עד עכשיו בראש פינה – בית היקב, בית הכנסת, בית המרחץ, בית המנהל, גן הברון, בית בן אריה, מלון שוורץ וכן הלאה. אני אחראי לעריכת תכנית השימור, אבל המקום הזה הוא בכלל לא בתכנית השימור, הוא לא באתר הלאומי ואני הכנסתי אותו פנימה. היתה מועצת חכמים של המועצה לשימור אתרים שליוותה אותנו שמונה שנים בהליך הסטטוטורי ולא הועלה אפילו פעם אחת נושא גן הילדים. האדון הנכבד, צבי רסקי, שהיה 15 שנה, יכול היה לעשות כל מה שהוא רוצה בגן הילדים אבל הוא לא ידע בכלל איפה הוא נמצא ולא עשה שם שום דבר. אפשר לסתום את הגן בבטון והוא יחזיק מעמד, אבל אפשר להזיז אותו, כפי שהעתיקו דברים במתחמים מסוימים על מנת שהאתר הזה יתפקד, יביא ילדים שילמדו את סיפור האבנים ואת סיפור ההיסטוריה. מאז שהאכסניה סגורה, כבר 12 שנים, אי אפשר להביא לראש פינה אף אחד חוץ מאנשים שבאים לצימרים. זאת מלאכת קודש ובית הספר יהיה מוקד חינוכי. האנשים שמנסים לטרפד הם אלה שבנו 300% מעל מה שמותר. קלמן כץ: אני אדריכל והובלתי את תכנית השימור בראש פינה. משך ההכנה של התכנית נמשך כארבע שנים ובשנת 2000 היא אושרה. המגרש שעליו נמצאת אכסניית הנוער הוא מגרש של חמישה דונם. בניין בית הספר שטחו כ-250 מטר בתוך משבצת של חמישה דונם. גן הילדים, שהתגלה באמת לאחרונה לכולם, גם לפרנסי המקום וגם לנו בדיעבד, הוא כשלושים מטר. השטח הבנוי בתכסית הנוכחית היום הוא כשני שליש שמכוסה בג'אנק. הוא ושני המבנים האלה, שטחם יחד כ-280 מטר, אבל יש סביב הרבה זוהמה בניינית ארכיטקטונית שראויה לסילוק ולטיפול מחדש. יש שני ערכים שמגדירים מקום – הסיפור והמימד הפיזי. הסיפור קיים והוא מתועד בתיק תיעוד שהוכן כדבעי על ידי האדריכלית שתכננה את הפרויקט. נבדקו לפחות שלוש חלופות איך אפשר לשקם את הבניין במקומו. לפי כל הפתרונות אי אפשר לשמר את גן הילדים במקומו. אורית נוקד: נראה לי שגם אם היו טעויות, דברים נעשו ואתם קיבלתם הסכמות והתחייבויות, צריך לחשוב מה עושים על מנת שהגן הזה יישאר. אני רוצה להציע שאולי תחליטו על הקמת צוות מתוך היושבים כאן, כדי שהדברים ייעשו בהסכמה. אני מתנצלת על כך שאני צריכה לצאת מהישיבה. לואיס לבטון: אי אפשר לשמור על גן הילדים במדינה מתוקנת. הבניין מסוכן. יש בטון לא מקורי וקירות אבן שאמורים להחזיק את היציבות של הבניין. ראש פינה נמצאת במקום הכי מסוכן. הבטון שעמד קודם אמור להחזיק ביום הדין את האנשים שיהיו בתוך הבניין. חני: שימור הוא תרבות ואנחנו במדינת ישראל לא המצאנו את נושא השימור. המועצה לשימור אתרים עובדת כעשרים שנה לפי אמנות בינלאומיות. שתיים מהאמנות הבינלאומיות מדברות על שימור ואני חושבת שאם נאמץ חלק מהדברים נוכל לשמר גם את גן הילדים וגם את בית הספר בשם האותנטיות. גאולה כהן: שמעתי בקשב רב כל אחד ולמדתי היום דברים שלא ידעתי. יש דברים שבהם הרציו הולך איתכם, אבל יש דברים שבהם הרציו לא חשוב בכלל ולא עומד מול ערכים. לדעתי, אדוני היושב ראש, מסתמן פה הסכם. לדעתי אתם צריכים לבחור ועדה מצומצמת שתחליט וזה מה שיהיה. היו"ר מיכאל מלכיאור: תודה. אני מרגיש במצב לא טוב ואני אומר את זה כי יש פה באמת שתי עמדות די קוטביות. עם זאת, כל מה שנעשה באנ"א נעשה כדת וכדין וגם אם יש לאנ"א אינטרס מסחרי, זהו אינטרס מסחרי לגיטימי. זה דבר טוב ולגיטימי והכל נעשה כדת וכדין. חשוב להדגיש את זה. לא נעשה שום דבר מתחת לשולחן. אני אומר את זה גם לראש המועצה, שכך טיפל בדברים, אבל אני חושב שבמהלך הטיפול היתה גם רגישות לשימור מקום מאד ייחודי במדינת ישראל. בית הספר והגן הם מקומות ייחודיים ויש לנו מעט דברים כאלה מבחינה היסטורית. יש לנו מחויבות לשמור עליהם מכל משמר, בגלל הראשוניות שלהם וכדי שיוכלו לבוא אליהם אחר כך. לכן היתה רגישות בטיפול בעניין וכמו שנאמר, תמיד יש פשרות בין הרצוי למצוי. אני מקבל את זה. אנחנו יכולים להקים ועדת משנה מתוכנו, אבל אני לא יודע אם זה אפשרי כרגע. אני קורא לראש המועצה גם בגלל השורשים המשפחתיים והחיבור למקום. אתה שומע במועצה לשימור אתרים שיש החלטה שלהם לגבי שימור הגן. אני קורא לך לנסות להגיע לדבר, שישמור גם את בית הספר כמו שהוא, לא אולם שמחות ולא שום אולם אחר. אולם שמחות הוא לא שימור של אתר. אני מציע שבמקום הזה לשמר גם את בית הספר מבחינה חיצונית ומבחינה פנימית ואולי תחשוב על כך שזה יהיה גם מוזיאון למחתרות. זה יכול להביא עוד תיירות לראש פינה ועוד אנשים וזה יהיה יותר טוב. בנוסף לכך, לחשוב על שימור גן הילדים. אין לי דרך למדוד אם זה מקום מסוכן, שאנשים לא יכולים להיות בו, אבל זה דבר שאפשר לברר עובדתית. יש פה דיעות של מומחים שונים ואני לא אכניס את ראשי לעניין, אבל מאחר וזה באמת המבנה החינוכי הראשון בארץ של הציונות החדשה, ראוי שזה יישמר אם מבחינה עובדתית זה ניתן לשימור. חשוב להגיע להסכמה גם עם המועצה לשימור אתרים. זאת ההצעה שלי ואני חושבת שהיא יכולה להיות מקובלת על כל הצדדים. ראש המועצה, בבקשה. אביהוד רסקי: טובי המומחים עסקו בשימור והכל הובא לתכנית גמר, שעברה את כל ההיררכיות. ידידי עמרי היה שותף גם לישיבה שבה גם המועצה לשימור אתרים הסכימה בנושא גן הילדים, שאם אין ברירה... היו"ר מיכאל מלכיאור: אבל הוא אומר שלא. אביהוד רסקי: כבוד היושב ראש, אם לא ייכנסו לפרויקט הזה, יוכלו למכור את הקרקע ליזם אחר שיבנה 6,000 מטר במקום 3,000 מטר. זה בית הספר העברי הראשון ולצערי הוא עוד עלול להישאר בעוד עשרות שנים עזובה כפי שהוא כי לא יהיה מי שישמר אותו, כפי שהיה במשך ארבעים שנה. לכן, בראייה שלי, אחרי שישבנו במשך שמונה שנים עם כל הגורמים, צריך לתת לפרויקט לזוז קדימה אחרת לא יהיה שימור. היו"ר מיכאל מלכיאור: יש כנראה גם מחלוקת על העובדות. אני מבקש שתשבו יחד עם ראש המועצה. עמרי אחראי על שימור אתרים במדינת ישראל והוא אומר שלא צריך להרוס את הגן. אני קורא לכם לשבת יחד ותדווחו חזרה לוועדה תוך שבוע ימים למה הגעתם. בעקבות זה נפעל פה בוועדה. תודה רבה לכם, הישיבה נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 11:20