פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 131
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום רביעי כ"ד באדר התשס"ז (14 במרץ 2007), שעה 09:30
סדר היום: גירושם המתוכנן של 86 פליטים ליבריים ששוהים בישראל.
נכחו:
חברי הוועדה:
אופיר פינס – היו"ר
גלעד ארגן
דב חנין
שרה מרום-שלו
שי חרמש
מוזמנים:
עו"ד שרה ליפשיץ-שאול - משרד הפנים
דניאל סלומון - משרד הפנים
רוית טופול - משרד הפנים
סנדרה סימוביץ - מחלקת זכויות אדם, משרד החוץ.
רפ"ק מיכל דואניאס - מנהלת ההגירה, המשרד לביטחון פנים
פקד שלמה ירון - המשרד לביטחון פנים
שרון הראל - נציבות האו"ם לפליטים
מיקי בבלי - נציבות האו"ם לפליטים
רן כהן - רכז פרויקט פליטים, עמותת רופאים לזכויות אדם
עו"ד ארי סירקין - מייצג את הפליטים הליבריים בישראל
נועה קאופמן - הוועד הישראלי נגד גירוש הפליטים הליבריים
אלי לוי-קרין - הוועד הישראלי נגד גירוש הפליטים הליבריים
חגי מטר - הוועד הישראלי נגד גירוש הפליטים הליבריים
איובה א. קנה - יו"ר איגוד הפליטים הליבריים בישראל
מוואטה קנדי - פליטה מליבריה.
מנהלת הוועדה: יפה שפירא
קצרנית: איה לינצ'בסקי
גירושם המתוכנן של 86 פליטים ליבריים השוהים בישראל
היו"ר אופיר פינס:
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה של ועדת הפנים והגנת הסביבה בנוגע לגירושם המתוכנן של 86 פליטים ליבריים השוהים בישראל. חבר הכנסת גלעד ארדן פנה אליי בקשה להעלות את הנושא והסכמתי, חשבתי שזה דבר שראוי לדיון בכנסת, חבר הכנסת ארדן בבקשה.
גלעד ארדן:
אני חושב שהם יציגו את המצב טוב ממני. צריך לדעת רק כמה נתונים בסיסיים, ב-1989 בעקבות מלחמת האזרחים שם, מדינת ישראל נעתרה לפניית האו"ם והסכימה לקבל פליטים ליבריים למדינת ישראל. באופן עקרוני אני חושב שהתפקיד של כולנו, ואין הבדל בין ימין לשמאל הוא להביא למצב שבו מדינת ישראל, גם בגלל ההיבט המוסרי, וגם בגלל התדמית הבינלאומית, שני דברים חשובים כשהמוסריות כמובן הרבה יותר חשובה פנימה, צריכה להראות שהעם היהודי, כמי שחווה על בשרו איך זה להיות פליט, נוהגת בצורה הכי מופתית שנותנת דוגמה כלפי פליטים שנאלצו להיות מגורשים מבתיהם וממקום מולדתם בעל כורחם.
היום נמצאים עמנו כ-86 בני אדם, בדיוק כמונו, שנאלצו לעזוב את בתיהם, חיים אתנו כבר למעלה מעשור, 15 שנה, ילדיהם נולדו כאן, גדלו כאן, קיבלו את החינוך והתרבות הישראלית. בימים אלה האו"ם הכריז על כך שהמצב בליבריה חזר להיות לכאורה יציב, גם על כך הדעות חלוקות, אמנם אין מלחמת אזרחים באופן רשמי אבל יש 16 שבטים שעדיין יש רציחות בניהם והמצב גם יכול להתדרדר במהרה.
לכן פניתי אליך, כי אני מכיר את רגישותך לנושאים האלו, אני חושב שצריכה להתקבל פה החלטה שקוראת לממשלת ישראל, גם להאריך את שהותם באופן כולל כקבוצה עד שהמצב בליבריה יהיה במלוא מאת האחוזים יציב, ובנוסף, אפילו אם המצב בליבריה יהיה יציב, צריך לבחון באופן פרטני כל מקרה ומקרה. לא דומה משפחה שהילדים שלה גדלו כאן, זה לא אותו מקרה של הפליטים מדארפור שגם עליהם יש לי הרבה מה לומר, אבל פה השב"כ לא יכול להגיד לנו שהוא לא יודע מי הם או שהם יכולים לבוא דרכם פעילי אל קאעידה וכל הדברים שאנחנו שומעים שחוששים בגללם לפתוח את השערים.
זו קבוצה מוגדרת, לא גדולה, יודעים את היקפה והצורך של מדינת ישראל להוות דוגמא בעניין הזה גובר על כל שיקול אחר.
היו"ר אופיר פינס:
תודה. נציבות האו"ם לפליטים מיקי בבלי בבקשה.
מיקי בבלי:
אין לנו מה לתרום לדיון, הנושא נמצא בין הליבריים שנמצאים בישראל לבין ממשלת ישראל. חלקו של האו"ם בעניין היה לבקש את מדינת ישראל ב- 2002 להעניק לליבריים שנמצאים בישראל את הזכות להמשיך ולהישאר בה עד שהאו"ם יכריז שהמלחמה הסתיימה. מדינת ישראל נאותה לכך, ויותר מזה, מדינת ישראל העניקה להם על פי בקשתנו, אשרות עבודה ב-1. כך שהם לא רק נשארו בישראל אלא נשארו בישראל באופן חוקי עם היכולת לעבוד.
היו"ר אופיר פינס:
כמה אנשים?
מיקי בבלי:
כ- 85. כל מי שזוהה כליברי והייתה בדיקה פרטנית שלנו לגבי אדם אדם, כל אדם כזה קיבל את הזכות הזו מהמדינה. כאשר המלחמה הסתיימה לפני שלוש שנים והאו"ם החליט שהמצב די טוב בעקבות סיום המלחמה, דהיינו אחרי שהיו בחירות בליבריה, ושהבחירות עברו ללא שאלימות תמנע את מימושן או את תוצאותיהן, כמו שקורה בארצות אפריקאיות אחרות, הודענו למדינת ישראל שמבחינת האו"ם אין יותר עילה להמשיך בהגנה זמנית.
היו"ר אופיר פינס:
מתי הודעתם את זה?
מיקי בבלי:
26 באפריל 2006. אז ביקשנו ממדינת ישראל, למרות ההודעה, לאפשר להם להישאר עוד כתשעה חודשים משלוש סיבות: א. לתת להם זמן להתארגן ליציאה. ב. יחד עם מסחר ותעשייה הג'ויינט וארגונים וולונטאריים אחרים, לארגן להם "צידה לדרך" בצורת קורסים במחשבים, במכונאות רכב, לחלק מהם בידיעת קרוא וכתוב.
היו"ר אופיר פינס:
המדינה הסכימה ועכשיו נגמרו התשעה חודשים
מיקי בבלי:
הסיבה השלישית והחשובה ביותר הייתה לאפשר לכל אחד מהם שרוצה להגיש בקשה אינדיווידואלית, לא- אני ליברי ולכן אני בסכנה, אלא אני מוסא טראורה ואני אישית בסכנה משום שעסקתי בפעילות פוליטית והמשטר רודף אחרי.
היו"ר אופיר פינס:
תודה איובה קנה, בבקשה, כמה זמן אתה בישראל? (מתורגם מאנגלית)
איובה א. קנה:
עשר שנים.
היו"ר אופיר פינס:
איפה אתה גר?
איובה א. קנה:
בתל אביב.
היו"ר אופיר פינס:
כל ה- 85 גרים בתל אביב?
איובה א. קנה:
כן.
היו"ר אופיר פינס:
למה אתם לא רוצים לחזור לליבריה?
איובה א. קנה:
אנחנו רוצים, אבל לא במצב הזה.
מואטה קנדי:
אנחנו מודים לכם בשם כל הפליטים, אנחנו מאד מעריכים את העזרה של ישראל ושל האו"ם במצבנו. הגענו לכאן תוך חשש לחיינו ומתוך פחד מהוצאות להורג והשפלות. הגענו כפליטים לישראל אחרי שהיינו קורבנות מלחמה וגורשנו מאדמותינו ורכושינו, אנחנו לא עוד אדונים לרכושינו.
היינו רוצים להבהיר שאחרי שהותנו בישראל ברצוננו לחזור הביתה. אין ברצוננו להישאר בישראל ואיננו רוצים להיות אזרחים של מדינה נהדרת זו. הסיבה שאנחנו פונים אליכם היא מהסיבות שראינו את בני משפחתנו נורים ונהרגים כנגד עיננו. ראינו את אמותינו ואחיותינו נאנסות. גם אנחנו היינו קורבנות לפשעים דומים.
האנשים האיומים שביצעו את הפשעים האלה נגדנו עדיין מחכים להרוג אותנו. רק לאחרונה שני פליטים שחיו בישראל במשך שנים רבות חזרו הביתה ונהרגו. כך שאיננו רוצים להיות בסיטואציה דומה.
דבר נוסף, כל הרכוש שלנו ואדמותינו והחוות שלנו נלקחו מאתנו ועוד הרבה דברי ערך אחרים. לפני שלושה שבועות יצאה הודעה מהאו"ם שהמצב הסתדר, אחרי שהייה בישראל יותר מעשר שנים אנחנו מבקשים ממדינת ישראל שלפחות תיתן לנו את האפשרות לחזרה טובה. אפילו נשיאת ליבריה פנתה לאו"ם לאפשר לליבריים להישאר בהגנה שלהם עד שיגיעו ימים טובים יותר לחזרתם.
במצב זה, הממשל הליברי ביקש רשמית ממדינת ישראל להמשיך בהגנתם על הפליטים. חווינו את זה קודם שהיו בחירות ואחרי כן ארצות הברית הצהירה שהמצב בטוח ו, הפליטים מיהרו לחזור ואחרי שנתיים ליבריה נכנסה למלחמת אזרחים שוב, אלפי פליטים נהרגו.
בקשתנו היא להציל את חיינו, איננו רוצים ליפול קורבן לאותם אנשים שביצעו את הפשעים האלה נגד משפחותינו.
לפני סיום הייתי מבקשת להודות ולמסור את הערכתנו לוועד למען הפליטים ולאזרחי ישראל על עזרתם לנו.
היו"ר אופיר פינס:
תודה רבה. במלים קצרות, יש להם עניין לחזור לליבריה , אין להם עניין להשתקע בישראל, אין להם עניין לקבל כאן אזרחות, הם חוששים לחייהם ולמרות מה שהאו"ם אמר, הם הביאו דוגמאות משנים קודמות שהאו"ם אמר שהמצב בסדר ואחרי שנתיים חזרה מלחמת האזרחים, נתנו דוגמה של מישהי שהגיעה חזרה ורצחו אותה.
גלעד ארדן:
היא קראה לישראל great country .
היו"ר אופיר פינס:
מה שכן, הם אומרים שהם פשוט חוששים לחייהם הטענה שלהם היא שאם הם יגיעו לשם הם יירצחו. הבעיה היא, כשהייתי שר הפנים, הטענה של הפליטים שהיו צריכים לחזור וזו הטענה של כל פליט מכל פליט בעולם, שאם הוא חוזר הוא יירצח. צריך לקחת את זה בחשבון. אני מאמין להם שהם דואגים לחיים שלהם אבל רק שתדעו שפליט, שנגמר לו מעמד של פליט לפי ההסכם הבינלאומי, והוא לא רוצה לחזור אומר את זה, יכול להיות שהוא צודק, שזה המצב. האם נציג משרד החוץ יכול להגיד לנו מה קורה בליבריה?
סנדרה סימוביץ:
אנחנו פועלים לפי עמדת הנציבות וברגע שהנציבות - - -
היו"ר אופיר פינס:
לא שאלתי לפי מה אתם פועלים, שאלתי מה המצב בליבריה.
סנדרה סימוביץ:
גם עמדת משרד החוץ היא שהם יכולים לחזור.
היו"ר אופיר פינס:
יש לנו שגריר בליבריה?
סנדרה סימוביץ:
יש שגריר בחוף השנהב שאמון גם על ליבריה. הערכה היא שהם כן יכולים לחזור, ברור שזה לא שווייץ ואין שקט ושלום אבל אין מצב של תוהו ובוהו וסכנת חיים כזו שאינה מאפשרת לחזור.
גלעד ארדן:
האם משרד החוץ יודע על מדינות אחרות שכן האריכו את השהות של הפליטים?
סנדרה סימוביץ:
אני אענה קודם על שאלת האיגרת, התקבלה במשרד החוץ בפקס איגרת לא חתומה שנשלחה מטעם משרד החוץ הליברי. באיגרת, ממשלת ישראל מתבקשת על ידי ממשלת ליבריה להאריך את שהותם של הפליטים היות שאמנם אין מצב של מלחמה אבל המצב אינו שקט עדין. זו איגרת של משרד החוץ שמבקשת להאריך את שהותם כאן. נסיבות הגעת האיגרת נראתה קצת חשודה, היא לא הייתה חתומה, הגיעה בפקס וביקשנו לבדוק את זה מול השגרירות שלנו, שבדקה את זה מול משרד החוץ הליברי. קיבלנו תשובה ממשרד החוץ הליברי שאומרת שהמסמך הזה לא מקורי, זה קצת פוגע באמינות הטענות.
היו"ר אופיר פינס:
זה אומר שזה מזויף.
מיקי בבלי:
כל המדינות קיבלו את המודעה על הסיום באותו יום. כל מדינה קבעה לעצמה את התאריך שקבעה לעצמה. ארצות הברית קבעה לעוד שישה חודשים, ישראל קבעה את זה לסוף מרץ, ארצות כמו שוויץ וצרפת קבעו את זה כבר לפני שמונה חודשים, כל ארץ קבעה את זה במועד אחר.
היו"ר אופיר פינס:
יש הרבה פליטים שחזרו לליבריה מארצות כמו שווייץ וצרפת?
מיקי בבלי:
השוויצרים חזרו, כל המדינות השכנות חזרו, חזרו כבר כ- 300 אלף פליטים. הראשונים שחזורים הם תמיד ממחנות הפליטים בארצות השכנות משום שמצבם כשהם חוזרים הביתה משתפר.
יעקב מרגי:
אני חושב שהמדינה עשתה מעשה טוב במאמץ לעזור לפליטים הליבריים. ישראל לא צריכה להיות יותר צדיקה מהאפיפיור. אנחנו צריכים לגלות רגישות מעצם היותנו, העם היהודי, פליטים, אהבת הגר, לא תאנה את הגר, לא תלחץ את הגר לא תתעב את האדומי כי גר היית בארצות... אני חושב שצריך להיות גמישים. אני רוצה להסתכל במקרה הזה מה העולם עושה, ובמיוחד לאור ההצהרה שהם באמת לא רוצים להשתקע כאן ורוצים בסוף לחזור לארצם, אני חושב שהמדינה צריכה להאריך את התקופה ולהגיע איתם להבנה מוסכמת שלא כל פעם שזה יעלה על סדר היום אז יהיה לחץ ציבורי.
אומרים שעל ספק פיקוח נפש מחללים שבת. אני חלוק עליך במדיניות השערים הפתוחים של מדינת ישראל אבל במקרה הזה אני מגלה הבנה כי אני מקבל את ההצהרה שלהם שהם לא רוצים להשתקע פה וכל אחד רוצה לחזור לביתו. לכן אם נגיע לפה לסיכום, זה צריך להיות מהלך הומני, בהסכמה ובהבנה עם תאריך גמיש. לא יקרה כלום למדינה שלנו מקבוצה של פליטים ויש להם נקודות זכות.
דב חנין:
תודה רבה אדוני היושב ראש, פניתי אליך בבקשה לקיים את הדיון ואני שמח שהוא מתקיים. אני מצטרף לגמרי לדבריהם של חבריי, אני רוצה לפנות שוב אל המדינה בבקשה לתת הארכה קולקטיבית לכל הקבוצה הליברלית.
אני רוצה לתרום לדיון הזה מעבר לדברים שנאמרו שני אלמנטים, האלמנט הראשון נוגע למצב בליבריה, צר לי קצת על ההתייחסות הפורמליסטית של משרד החוץ. למי שלא מכיר את מה שקרה בליבריה, בליבריה התנהלה מלחמה נוראה ואיומה. גם בארץ אנחנו מתנהלים במלחמה כבר מאה שנה אבל על המלחמה שהתנהלה בליבריה, אנחנו יכולים לומר לעצמנו שלפחות לרמות האלה של עוינות ושחיטות על בסיס אתני, שנעשו כנגד קבוצות אתניות בתוך האוכלוסייה במסגרת לא בדיוק מלחמת אזרחים אלא משהו שקשה לי למצוא את המונח למצב שבו קבוצות שלימות של אוכלוסיה כמו שגם קרה בכמה ממדינות אחרות באפריקה פשוט נשחטו.
אני חושב שזה דבר שאי אפשר להסתכל עליו בסטנדרטים פורמאליים. אנשים ברחו מליבריה וקבוצה קטנה הגיעה עד לארץ לא מכיוון שהם רצו למצוא לעצמם פתרונות יותר טובים לחיות אלא מכיוון שבאמת חייהם היו בסכנה מאוד קשה. אמנם האו"ם הכריז פורמאלית שהמצב בליבריה התייצב, אכן היו שם בחירות, אבל אומרת נשיאת ליבריה, ועל זה אין ויכוח, היא פנתה לכל המדינות המתועשות בבקשה שהפליטים בינתיים לא יחזרו לארץ, מתוך הערכה שהמצב בליבריה עדיין מאוד שביר. אני חושב שלא ייגרם שום נזק, אם הפליטים האלה יישארו בארץ עוד תקופה, לעומת זאת, חס וחלילה יכול בהחלט להיגרם נזק אם המדינה תיחפז לגרש אותם.
נקודה שנייה, איך אנחנו מתנהגים ביחס לעולם. אני אומר את זה בצורה לגמרי ברורה, מדינת ישראל נוסדה כמדינה של פליטים. קיומה של המדינה הזו שהיא הייתה בית להמוני אנשים, שבגלל הטרגדיה הנוראה והקשה ביותר שקרתה ב-120 הגיעו לפה וזה התוקף המוסרי של המדינה הזו. אני חושב שמדינת ישראל, בדיוק בגלל היותה מדינת פליטים, צריכה לאמץ לעצמה סטנדרטים הרבה יותר רגישים מאשר כל מדינה אחרת שמצבה טוב.
שרה מרום-שלו:
אני מצטרפת לדברי דב, אנחנו עדיין פליטים, צריכים מאד להתחשב בהם ולתת להם זמן וזהות יותר ארוכה מאשר כל מדינה. אנחנו זוכרים שהפליטים שיצאו בזמנו, בזמן מלחמת העולם השנייה באש הכי גדולה, שרצו למצוא מקלט באיזושהי מדינה, כולל ארצות הברית, לא נתנו לנו להיכנס, גם לשם. היו בעיות. לכן אנחנו המדינה שהכי צריכה להתחשב בפליטים ולתת להם שהות עד שיסתדרו. ייתכן מאד שדווקא אם הם יחזרו עכשיו יחשדו בהם יותר וירצו להתנקם בהם או שלא יתנו להם כל מה שמגיע להם. לכם צריכים לתת לה אפשרות של שהות עד שהממשל שם יהיה יותר בטוח ויציב. עד אז להשאיר אותם פה.
היו"ר אופיר פינס:
תודה. דניאל סלומון משרד הפנים.
דניאל סלומון:
צריך להבין את עמדת שר הפנים לקראת הדיון הזה, כפי שציינו כאן אנחנו בעצם נמצאים בשלב המעבר בין הטיפול בליבריה כמדינה במשבר לבין הטיפול בבעיות הפרטניות והאישיות של כל אחד. כפי שהזכיר מיקי קיבלנו הודעה על סיום הלחימה פלוס הודעה של שר הפנים על כך שהתקופה הוארכה עד למועד השיבה, עומדים לקראת סיום המועד הזה בסוף מרץ.
לגבי הפניות האישיות של כל אחד ואחד, כמעט כל 85 הליברים הללו הגישו ערעורים על הפניות שנדחו לקבלת מעמד באופן פרטני והטיפול הם נמצא רק בראשיתו. אנחנו מבהירים שעד שלא יסתיים הטיפול בבקשה של כל אחד ואחד אף אחד לא יצא מישראל כמה זמן שזה ייקח, זה הזמן שאנחנו נמצאים בו. אנחנו מסיימים את השלב הקולקטיבי ועברנו לבחינה הרגילה.
היו"ר אופיר פינס:
לשר הפנים יש סמכות אחרי שנגמר התוקף של מעמד הפליט לתת להם מעמד זמני להישאר?
דניאל סלומון:
זה בדיוק מה שהוא עשה, זה זמן להתארגנות לימודים וכו' ואנחנו לקראת סיום השלב הזה.
גלעד ארדן:
התארגנות זה מושג רחב. לי למשל לוקח שנים להתארגן על עצמי.
היו"ר אופיר פינס:
אני מודה שאני רואה הבדלים בין הקדנציה הראשונה שלך לשנייה, הבדלים לטובה.
דניאל סלומון:
עכשיו אנחנו עדיין בעיצומן של בדיקת הבקשות הפרטניות ועד שבדיקתן לא תסתיים, אף אחד לא יתבקש לצאת את הארץ.
גלעד ארדן:
אני רוצה לשאול אותך שאלה כללית, מופיע במסמך של ה- מ.מ.מ, וזה גם דבר ידוע, שברוב המדינות המערביות יש תהליך התאזרחות, שפליט שנמצא מעל איקס שנים יכול לקבל מעמד של אזרח. למדינת ישראל אין את ההסדר הזה. יכול להיות שדברים שלא היו נכונים בהיסטוריה בגלל ההיסטוריה המיוחדת שלנו, הם לא נכונים היום. האם העמדה שלכם בנושא הזה היא עדיין אותה עמדה או שיש מחשבות בנושא הזה.
דניאל סלומון:
אתה מדבר כרגע על פליטים ממש לא על אנשים שהם תוצאה של מדינת משבר אלא שהוכרו ממש כפליטים בישראל, שם המספרים כמובן קטנים בין 20 ל-30 בשנה, בשנים האחרונות.
גלעד ארדן:
אני מדבר במושג רחב של הפליטים.
דניאל סלומון:
לכל אותם פליטים ניתן מעמד של תושבות ארעית בישראל, זה מעמד שמעניק זכויות סוציאליות, מעמד שמוארך מידי שנה. אין כיום החלטה גורפת שאומרת שבתום איקס זמן מעמדם מתקדם לכיוון של תושבות קבע או משהו מהסוג הזה, אתה צודק. הנושא הזה הוא מהנושאים הנלמדים אצלנו בתקופה האחרונה.
היו"ר אופיר פינס:
אני מציע שקודם ניתן לטוטו תמוז אזרחות ואחרי זה נראה מה הלאה.
גלעד ארדן:
אני מציע שנגיש הצעת חוק בנושא הזה.
היו"ר אופיר פינס:
רן כהן מעמותת רופאים לזכויות אדם.
רן כהן:
לגבי הארכה קולקטיבית של השהייה של הקבוצה הליברית בישראל, אני מצטרף לדברי אחרים ולא ארחיב. מעבר לזה לגבי המקרים הפרטניים, ההליך כפי שהוא מתקיים היום מאפשר תמרון לפליטים רק מול האו"ם, הוא מעביר את זה למשרד החוץ וכל הטענות שלהם הן טענות סביב פליטות. לא נבחנת שום טענה שהיא טענה של תושבות.
כבוד היושב ראש מכיר היטב את ועדת רובינשטיין, אם אני זוכר נכון אתה גם מינית את הוועדה, ההמלצות של הוועדה התפרסמו בפברואר 2006 ונקברו במגירות איפה שהוא. לוועדה הזו היו המלצות קונקרטיות וספציפיות לפליטים ואתה מדבר על פליטי אמנה בזמן שאנחנו מדברים על פליטים מסוג אחר, אלה אנשים שמרכז חייהם בישראל. היום, מעבר לעניין ההומאניטארי יש גם עניין של זכות.
היו"ר אופיר פינס:
אני מציע שתייצג את עצמך ולא אותם. אני מבין אנגלית, והם אמרו, בלי שהם נשאלו, אמרו בהצהרה שאין להם עניין להיות אזרחים של מדינת ישראל, יש להם עניין לחזור לליבריה. אם נעשה דיון על מעמד הפליט, זה בסדר. במקרה הליברי, יש להם עניין לחזור הביתה, הבעיה היא שהם חוששים לביטחונם האישי.
רן כהן:
אני מדבר בשם הארגון שאותו אני מייצג, שכולל את הפליטים הליברים, ואני יודע שגם בתוך הקהילה הזאת יש אנשים שסבורים שמבחינתם לעבור שוב את חוויית העקירה אחרי שהם נמצאים 10 או 15 שנים בישראל ומרכז חייהם הוא כאן, זו בעיה. אני חושב שגם מדינת ישראל צריכה לתת את הדעת מיהו תושב. האנשים האלה הם תושבים ולא מקבלים שום זכות, הם חסרי זכויות סוציאליות כולם, פרט לאישור עבודה ואישור שהייה אין להם כלום, לא ביטוח בריאות ממלכתי ולא שום דבר, כך הם חיים שנים.
דפנה:
התבקשתי על ידי לשכת עורכי הדין לייצג אותה בדיון הזה ששמה לעצמה מטרה הגנה על זכויות האדם ואני מייצגת גם את הלשכה בעתירה לבג"ץ בעניין של פליטי דארפור. הלשכה מבקשת להביע את החשיבות של שמירת מדינת ישראל כמדינה שהיא מדינה של פליטים כפי שאמר חבר הכנסת חנין, להדגיש את העניין הזה בבואה להתייחס לנושא של פליטות וכל עוד קיימת סכנה לחייהם של אנשים, לא יקרה דבר, ובוודאי שמחובתה של מדינת ישראל מהתוקף המוסרי שלה, להגן עליהם ולאפשר להם להישאר פה.
ארי סירקין:
אני עורך דין של הפליטים, אני רוצה לחדד את העניין שכבוד היושב ראש הפנה אליו. נכון שגם שעל פליטים אחרים מידי פעם שומעים וגם במקרים הללו, האחרים, יש צדק או אין צדק, אני לא מכיר את גופם של המקרים האחרים. מקרה של הליברלים, רובם נמצאים מעל עשור שנים יש אדון שיושב פה שנמצא פה כבר 18 שנים. לכן כשהם מבקשים הארכה של שנה או שנתיים, היחס של מה שנתבקש לעומת הזמן שהם נמצאים הוא בהחלט נדיר ושונה.
היו"ר אופיר פינס:
אני לא מבין, הוא 18 שנה במעמד של פליט?
ארי סירקין:
כן, הוא נמצא פה 18 שנה ומבקש הארכה של שנה או שנתיים. כלומר, כששמים לב ליחס בין מה שמתבקש לזמן שהם נמצאים, זה בהחלט שונה ובהחלט מיוחד. דבר נוסף, אני מתפלא על גישת משרד החוץ כיום, פניתי למשרד החוץ, שלחתי להם את המכתב, מעולם לא קיבלתי תגובה. בניגוד למה שנאמר פה, יש לי העתק של המכתב שהוא כן חתום.
היו"ר אופיר פינס:
השאלה היא לא אם הוא חתום או לא, השאלה היא על ידי מי הוא חתום.
ארי סירקין:
על ידי שר החוץ.
סנדרה סימוביץ:
אתה מציע שנציג משרד החוץ משקר?
אבי סירקין:
לא. המכתב הזה קיבל תהודה בינלאומית לרבות בליבריה עצמה, לרבות בעיתון המקומי שם שנקרא "דמוקרט". אף אחד לא הכחיש את זה, הפליטים הליבריים קיבלו פניות רבות מכל העולם, אנשים מתייחסים למכתב הזה שם, לא שמענו הכחשה. היום אני מופתע כשאני שומע לראשונה שגישת משרד החוץ היא שהמכתב הזה מזויף. אני ממש תמה על כך.
לא יכולה להיות מחלוקת על כך שנשיאת המדינה פנתה לעולם וביקשה שישאירו אותם. מדובר בנשיאה שכל העולם מעריך מאד, זה אגב התקווה שלהם יום אחד לחזור לליבריה מאחר ומדובר באישה יוצאת דופן שארצות הברית והאום שמו את יהבם עליה, לכן בהחלט יש התחלה של מחויבות ולכן יש פה פתרון, הוא נראה באופק בניגוד למקרים אחרים רק שצריכים לתת לזה עוד זמן וגם משרד החוץ וכל העולם מודע לזה. בארצות הברית האריכו את תקופתם לחצי שנה עד ה-1 באוקטובר 2007 וכרגע יש חוק שרוצים להאריך יותר.
היו"ר אופיר פינס:
תודה. אני רוצה להציע לחברי הוועדה נוסח להחלטה. אנחנו קוראים לשר הפנים ואומרים שאנחנו מזדהים ובהחלט חשים את התחושה הקשה של להיות פליט במדינה אחרת. אתם אורחים רצויים בישראל, אני מקווה שגם השהייה שלכם בישראל, שהיא שהייה שאני לא יכול להגיד שנהנים ממנה, אבל שתמצאו את מקומכם, שזה דבר לא קל לכל אדם בכל מקום בעולם.
אנחנו קודם כל מאחלים לכם שתגיעו למנוחה ונחלה, שתגיעו לליבריה בריאים ושלימים ותוכלו לנהל שם את חייכם בצורה יפה וטובה ביותר.
יחד עם זאת, אנחנו פועלים במסגרות של כללים, שגם אתם מודעים להם, אתם בעצמכם אמרתם שאין לכם עניין לקבל תושבות קבע ולא אזרחות אלא רוצים לחזור לליבריה בזמן הנכון והמתאים ולדעתכם הזמן הוא לא נכון ולא מתאים.אין לנו את הכלים לשפוט מה המצב לאשורו בליבריה.
אנחנו קוראים לממשלה ולמשרד החוץ, כי למשרד הפנים אין את הכלים, אנחנו קוראים למשרד החוץ לבצע בדיקה נוספת, יותר עמוקה לגבי מצב הדברים בליבריה, פשוט לבקש מהשגריר בצורה מסודרת לעשות הערכת מצב באופן יסודי, כמה שהוא יכול, בכלים שעומדים לרשותו ולתת דו"ח למשרד החוץ, שיגיע גם למשרד הפנים ושר הפנים יטפל בזה.
הייתי שר פנים, ואני אומר לכם שדו"ח כזה משפיע על שיקול הדעת. אם אני מקבל מהשגריר שלי דו"ח שאומר שאפשר ללכת, לי יש שיקול דעת ואני מחליט שאפשר ללכת. אבל אם אני לא יודע מה המצב בליבריה, יש כל מיני תחושות כאלה ואחרות, יש החלטה פורמאלית של האו"ם.
לכן אני מציע שהשגריר שלנו יונחה לבדוק את העניין, לתת לו זמן, שיבוא עם דו"ח לשרת החוץ ולשר הפנים. בכל מקרה נציג משרד הפנים אמר שכרגע יש התנהלות ברמה הפרטנית שתימשך בין חודש לשלושה חודשים, יש את הזמן לקבל את הדו"ח הזה.
אני מציע ששר הפנים יקבל את החלטותיו על פי הדוח ובכל מקרה אני רוצה להבהיר בשם הוועדה שאנחנו נלך, לפחות נשווה את ההחלטה שלנו להחלטה של ארצות הברית ולהאריך את האשרה עד חודש אוקטובר.
גלעד ארדן:
למה לא עד סוף השנה?
היו"ר אופיר פינס:
אין לי בעיה, תרצו, נעשה את זה, אנחנו יכולים לשמש במה לכל קבוצה שנמצאת על שולחנו של משרד הפנים. אני רואה את הדברים אחרת, אני חושב שאנחנו צריכים לתת כמידת היכולת לתת גם את התחושה, בסופו של יום ישנם כללי עבודה בתחום הזה. אנחנו באמת מדינה של פליטים, ארצות הברית הלכה הכי רחוק, וגם ארצות הברית היא מדינה של פליטים.
ארי סירקין:
באוסטרליה למשל, אנשים שהם מעל 10 שנים נתנו להם תושבות קבע, הם אפילו לא ביקשו את זה.
סנדרה סימוביץ:
זה לא תושבות קבע
היו"ר אופיר פינס:
לאור הבקשה של חברי הוועדה, נמליץ להאריך עד סוף שנת 2007, אבל אם שר הפנים יעדיף במקום זה את אוקטובר בגלל העניין האמריקאי, נגיד על זה מלה טובה. אני רוצה להודות לכם שבאתם - - -
גלעד ארדן:
אפשר להוסיף קריאה לשר הפנים לבחון את נושא הענקת מעמד תושבות אזרחות לפליטים מעל מספר שנים מסוים בדומה מה שקיים במדינות המערב?
היו"ר אופיר פינס:
אני מוכן לעשות את זה גם על שוהים בלתי חוקיים. יש בעיה לגרש אנשים שהם בישראל למעלה מאיקס שנים, אני בעמדה שלך בעניין הזה.
גלעד ארדן:
הם חוקיים.
שי חרמש:
אל תכרוך את זה, זה שווה דיון נפרד.
היו"ר אופיר פינס:
תודה רבה לכם הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:20.