פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 169
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, כ"ט באדר התשס"ז (19 במארס 2007), שעה 9:00
סדר היום: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגנה מן הצדק), התשס"ו-2006, של חבר הכנסת גדעון סער (פ/415)
נכחו:
חברי הוועדה: יצחק לוי-מ"מ היו"ר
גדעון סער
מוזמנים: יהושע למברגר,עו"ד המשנה לפרקליט המדינה, משרד המשפטים
דרורה נחמני-רוט,עו"ד משרד המשפטים
ד"ר גיא רוטקופף משרד המשפטים
ברק לייזר,עו"ד הנהלת בתי המשפט
ענבל רובינשטיין,עו"ד סנגורית הציבורית הארצית
ישי שרון מתמחה, סנגוריה ציבורית
ישגב נקדימון,עו"ד יועמ"ש, חברת החדשות
סנ"צ רחל אדלסברג רמ"ח תביעות, המשרד לביטחון פנים
רפ"ק אילן שלום סלומון קמ"צ תביעות, המשרד לביטחון פנים
עודד ברוק,עו"ד לשכה משפטית, המשרד לביטחון פנים
יועצת משפטית: אפרת רוזן
מנהלת הוועדה: דורית ואג
רשמת פרלמנטרית: יפעת שפרכר
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגנה מן הצדק), התשס"ו-2006
היו"ר יצחק לוי:
אנחנו דנים היום בהצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגנה מן הצדק), התשס"ו-2006. מדובר בהצעת חוק פרטית של חבר הכנסת גדעון סער. אנחנו נמצאים בשלב ההכנה לקריאה ראשונה. עברנו את הקריאה הטרומית במליאת הכנסת. בגלל איזו שהיא אי הבנה השב"כ לא הוזמן. אנחנו מודיעים כאן שלשב"כ יש עניין בחוק, הוא רוצה להביע עמדות. אם נגיע היום לסיכום ולאפשרות של הצבעה, השב"כ ישמיע את דעתו בין קריאה ראשונה לקריאה שנייה ושלישית. אם לא נסכם היום, הוא יוזמן לדיון הבא.
הצעת החוק היא הצעה שקיבלה תמיכה של הממשלה. אנחנו נמצאים פה בשטח או בשדה שפחות או יותר מוסכם. יש כמה גרסאות. אנחנו נרצה לברר את האפשרויות השונות של החקיקה, לא אם נחוקק או לא.
גדעון סער:
החוק הזה הוא חוק שנמצא כאן בדיון ראשון, אבל אני עובד עליו הרבה מאוד זמן. החוק הזה עבר בקריאה טרומית בתחילת 2005. אני אומר את זה כי היום אנחנו באמצע שנת 2007. מאחר והערכתי מראש שיהיו גורמים מסוימים שיתנגדו לחקיקה הזאת, אז היא עברה לפני כן לוועדה בראשות השופטת מרים נאור. היא המליצה לתמוך בהצעת החוק. הדבר הזה הקל עלי כשהגעתי לוועדת שרים לחקיקה כדי להעביר את ההצעה. אותה הצעה עברה בכנסת הזאת, אם כי התאמתי את זה להמלצות של ועדת נאור מבחינת הנוסח. הנושא קצת התעכב כי הוא עבר בתחילת נובמבר, דהיינו בתחילת כנס החורף. הייתי מבקש מהוועדה לסיים את הדיון בהצבעה היום.
נכון שיש כמה חלופות. אנחנו מדברים על אפשרות שניתנת לבית המשפט במסגרת סעיף 149, שמתייחס לטענות מקדמיות במהלך הליך פלילי, לבוא ולטעון טענה של הגנה מן הצדק כטענה מקדמית. טענה מן הצדק זה דבר שפותח במשפט שלנו, הוא קיים בפסקה. הוא קיים מפסק הדין בפרשת הבנקאים. לאחרונה ניתן פסק דין בורוביץ, שהוא יותר מעודכן לעניין זה. בסך הכל אנחנו מדברים על היקף שיקול הדעת של בית המשפט כאשר הוא בא לבטל כתב אישום. ההחלטה האם לבטל כתב אישום היא החלטה שנתונה בידי התובע. לתובע יש יכולת לעשות עיכוב הליכים לפי החוק, שזו פרוצדורה שמפסיקה את התהליך הפלילי. זאת מעין הקפאה.
פה המשפט היותר מתקדם בא ואומר שגם לבית המשפט יש יכולת לבוא ולבטל כתב אישום. אנחנו מדברים על היקף שיקול הדעת. כאן מדובר על סתירה מהותית או על סתירה קיצונית. ברור שכשאתה אומר סתירה קיצונית זאת פרשנות הרבה יותר מצומצמת מבחינת היכולת לבוא ולהתערב. אם מחוקקים לפי הגישה המצמצמת, אז או שלא עשינו כלום, או שאנחנו מסיגים את ההלכה הפסוקה לאחור ומצמצמים את היקף שיקול הדעת השיפוטי כפי שנקבע בפסק דין בורוביץ.
היו"ר יצחק לוי:
מה הייתה ההמלצה של ועדת נאור?
גדעון סער:
ועדת נאור נתנה את שתי האפשרויות. כאשר בא השר שטרית למליאה הוא ביקש שכתנאי לתמיכה יהיו שתי חלופות שיעמדו בפני ועדת החוקה. אמרתי שאני מסכים. עמדתי היא בעד העמדה הרחבה. אני אאבק בעד העמדה הרחבה. אינני מתנגד שיעמדו שתי אפשרויות בפני ועדת חוקה, אבל אם אנחנו רוצים לקדם את הנושא הזה אנחנו צריכים ללכת לפרשנות הרחבה.
במדינת ישראל יש המון הליכים פליליים. אני זוכר אין ספור מקרים. אני אתן דוגמה של אדם שהשפריץ בצינור על שכן שלו בסכסוך שכנים. הדבר הזה ענה להגדרת תקיפה לפי חוק העונשין. במקרה כזה מוגש כתב אישום. הרבה פעמים יש אישומים שיש לך איזה שהוא כלי. אני לא חושב שאנחנו בוועדה צריכים להגדיר מה הם אותם מקרים של הגנה מן הצדק. בשביל זה יש בתי משפט. יש מגוון מצבים בלתי סופי שיכול לעמוד בפני בית משפט. נגיד שיש קטטה שארעה לפני הרבה מאוד זמן שהשתתפו בה 7 אנשים, 6 מובאים לדין ואת ה7 מביאים אחרי שעברו שנים רבות. תובע טוב בא ואומר שלדבר הזה אין עניין לציבור, שזה לא נכון מבחינה ציבורית לבוא ולהפלות בין נאשמים. מגוון האפשרויות שהחיים מראים הוא פשוט בלתי סופי. אני מציע לתת את זה לבית המשפט. גם המילים "סתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית" אלו מילים מאוד רחבות. חייב להיות אלמנט שהוא לא צודק במשפט, או אלמנט שלא מאפשר מבחינת ההגינות המשפטית. כשאנחנו אומרים סתירה מהותית זו לא סתם סתירה, זה דבר שיורד לשורש העניין.
היו"ר יצחק לוי:
אתה אומר שגם בזה יש צמצום מסוים.
גדעון סער:
לא פתחנו פתח כרוחבו של אולם, פתחנו פתח מבחינת ההיגיון.
היו"ר יצחק לוי:
אזה נוסח יותר תואם את הפסיקה של בית המשפט?
גדעון סער:
משרד המשפטים בחר קטעים מפסק הדין שמסבירים שהדוקטרינה המצמצמת היא הנכונה. לפי דעתי זה לא נכון. אנחנו נמצאים כבר יותר מ10 שנים שבית המשפט מפעיל את הדוקטרינה. אם לא עשינו סתירה מהותית אנחנו בעצם לא עשינו כלום.
היו"ר יצחק לוי:
אתה התייעצת בעניין הזה עם כוחות הביטחון?
גדעון סער:
לא התייעצתי עם כוחות הביטחון. כוחות הביטחון לא דיברו איתי. כוחות הביטחון יודעים את הטלפון שלי. שב"כ פנה אלי בעבר כמה פעמים, כשתמיד הייתי יותר מתחשב בעמדת השב"כ מאחרים שהיו פחות מתחשבים. גם נושא הביטחון הוא נושא שלא צריך לשאת את שמו לשווא. לא צריך בכל דבר להלך עם הסוגייה של הביטחון.
אתמול היה כתוב ב"ידיעות אחרונות" שזאת הצעת חוק מהפכנית. לי לא איכפת שכותבים שהצעת החוק מהפכנית, אבל לפי דעתי זה אבולוציוני, זה עוד צעד לכיוון מסוים. הפרט הוא תמיד יותר חלש מול מערכות. אנחנו בסך הכל מקנים כלי לפרט במקרה שהצדק הוא לצידו.
אפרת רוזן:
אנחנו הצענו 3 גרסאות. גרסה א' וב' מבטאות את הגרסאות שהועלו לוועדת נאור. היא הציעה שהוועדה תדון בשתיהן. גרסה ג' מבטאת את המבחן שנקבע בפסיקה, לא את המבחן שנקבע בפסק דין בורוביץ. הייעוץ המשפטי סבור שהוא דומה במהות שלו למבחן של סתירה מהותית.
גדעון סער:
מה יותר נדיב?
אפרת רוזן:
המבחן שנקבע בבורוביץ מדבר על כך שהגשת כתב האישום או ניהול ההליך פוגעים באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אנחנו לא רואים פער גדול בין פגיעה באופן ממשי לסתירה מהותית, אנחנו פשוט חושבים שאם הוועדה תמצא לנכון לאמץ את מבחן הסתירה המהותית, נכון יהיה יותר להיצמד לנוסח שקיים היום בפסיקה. זה יימנע פרשנויות סותרות בהמשך. זה משהו שכבר מיושם היום מאז פסק דין בורוביץ.
גדעון סער:
אני לא שולל את זה על הסף. למה ועדה צריכה להיות מוגבלת למה שכבר נפסק? הנוסח הזה הוא נוסח של השופטת נאור. אני עשיתי נוסח אחר במקור. אני התאמתי אותו להצעת הוועדה שקיימה בזה דיונים. מה נותן "אופן ממשי" יותר מאשר "סתירה מהותית"?
אפרת רוזן:
לדעתנו אין הבדל מהותי בין שתי הגרסאות, אנחנו פשוט חשבנו שזה יכול למנוע פרשנויות סותרות בעתיד.
גדעון סער:
הנוסח של הממשי נראה לי יותר טוב מסתירה מהותית.
אפרת רוזן:
זה המבחן שקיים היום בפסיקה.
גדעון סער:
התקשר אלי אתמול שר המשפטים. הוא אמר לי שהוצגה עמדת משרד המשפטים בפני ועדת החוקה בנושא החוק להגנה מן הצדק ושהעמדה היא בעד הגישה המצמצמת. הוא אמר לי שעמדתו היא בעד העמדה המרחיבה. הוא סיפר על מאמר שהוא כתב לפני 20 שנה בסוגייה הזאת ממש. אמרתי לו שאני שמח לשמוע. ביקשתי שיעביר את עמדתו לוועדה.
דרורה נחמני-רוט:
לא מדובר כאן בעמדת שר מול עמדת משרד. יש כאן מחשבות ודיונים אמיתיים לגבי איך צריך להיות העיגון בחוק, מה נוסח העיגון בחוק, האם הלכת בורוביץ צריכה להיות א',ב' או ג'. יש כאן חשיבה מקצועית רחבה. יש דעות שונות בחשיבה המקצועית.
היו"ר יצחק לוי:
מה הייתה עמדתכם אם לא הייתה הלכת בורוביץ?
דרורה נחמני-רוט:
אין דבר כזה. עיקר ההצעה של חבר הכנסת סער הייתה לעגן את ההלכה של הגנה מן הצדק שהתפתחה בפסיקה. ההצעה המקורית שלו כפי שהייתה בכנסת ה16 הייתה הרבה יותר מצמצמת מאשר ההצעה שבסופו של דבר הצביעו עליה בוועדת נאור. אנחנו שוחחנו בזמנו עם חבר הכנסת סער. הוא הסכים שכל הנושא הזה ילך לדיון מקצועי בוועדת נאור. ועדת נאור קיימה מספר ישיבות. הייצוג שם היה מאוד רחב. היו שם אנשים מהאקדמיה, מהשטח, מפרקליטויות. היו דיונים מקצועיים, הובאה פסיקה, נעשה ניתוח מעמיק של הפסיקה. התביעה הכללית - פרקליטות המדינה, משטרת ישראל הפרקליטות הצבאית - טענה שיש לתת להגנה הזאת להמשיך ולהיות בתוך הפסיקה, לא לעגן אותה בחוק. הם חשבו שממילא זה דבר דינאמי והמחוקק לא צריך להתערב בהגנה הפסיקתית. החשש האמיתי היה מצמצום יתר או מהרחבת יתר. זה היה החשש האמיתי של הפרקליטות ושל התביעה הכללית. ההלכה שנקבעה מלכתחילה ביפת הייתה מאוד מאוד מחמירה.
היו"ר יצחק לוי:
למה את מכוונת אותנו? לזה שהממשלה הסכימה שזה יהיה בחקיקה? אנחנו פתחנו בדברים ואמרנו שאין חילוקי דעות שזה צריך להיות בחקיקה. השאלה מה הנוסח.
דרורה נחמני-רוט:
ועדת נאור המליצה על שתי החלופות. היו חילוקי דעות לגבי מה מתאים. כאשר הגענו לוועדה לענייני חקיקה הצגנו את שתי החלופות להצבעה. עשינו את זה מהטעם שנשקול את העניין ויהיה דיון מעמיק ומקצועי בוועדת חוקה.
לקראת הדיון נתבקשנו על ידי היועצת המשפטית של הוועדה, אפרת רוזן, להביע עמדה במה אנחנו מצדדים יותר . בפסק דין בורוביץ כתוב כך: "שאלת החלופה של ההגנה מן הצדק על מקרה נתון טעונה בחינה בת 3 שלבים. בשלב הראשון על בית המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שונים שננקטו בעניינו של הנאשם ולעמוד על עוצמתם, וזאת, במנותק משאלת אשמתו או חפותו. בשלב השני על בית המשפט לבחון אם בקיומו של ההליך הפלילי חרף הפגמים יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. בשלב זה, נדרש בית המשפט לאזן בין האינטרסים השונים, שהעיקריים שבהם פורט לעיל, תוך שהוא נותן דעתו לנסיבותיו הקונקרטיות של ההליך שבפניו. בתוך כך עשוי בית המשפט לייחס משקל, בין היתר, לחומרת העבירה המיוחסת לנאשם; לעוצמת הראיות (הלכאוריות או המוכחות) המבססות את אשמתו; לנסיבותיהם האישיות של הנאשם של קורבן העבריה; למידת הפגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן; לחומרת הפגיעה בזכויות הנאשם ולנסיבות שהגיעו לגרימתה; למידת האשם הרובץ על כתפי הרשות שפגעה בהליך או בנאשם, וכן לשאלה אם הרשות פעלה בזדון או בתום לב. ברי כי בגיבוש האיזון בין השיקולים הנגדיים ייחס בית המשפט לכל אחד מהשיקולים את המשקל היחסי הראוי ו בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנתון. כך, למשל, ככל שמעשה העבירה חמור יותר, יגבר משקלו של האינטרס הציבורי שבשמירת זכויותיו של הנאשם ובריסון כוחה של הרשות. בשלב השלישי, מששוכנע בית המשפט כי קיומו של ההליך אכן כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון האם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים יותר מתונים ומדתיים מאשר ביטולו של כתב האישום".
כאשר קראנו את פסק הדין סברנו שהמילה "קיצונית" מתאימה יותר. חשבנו שהמילה "מהותית" יכולה להטעות, או לפתוח פתח למקרים לא ראויים שייכנסו לתוך המקרים. יחד עם זאת, במחשבה שנייה, חשבנו שהמילה "קיצונית" היא מילה קיצונית מידי. יכול להיות שהיה מספיק במהותית חריפה או חמורה. היה צריך להיות משהו שיבטא את הלכת בורוביץ. כאשר עיינו בפסיקה מאוד רחבה של הגנה מן הצדק ראינו שפגיעה מהותית יכולה להיות חמורה, חריפה וכו'. היא יכולה במהות לכלול חריפות וסוגים שונים וסיטואציות שונות של פגיעה. אנחנו מביעים כאן את דעתו של שר המשפטים, שדי גם בפגיעה מהותית. העמדה הרשמית של משרד המשפטים היא שפגיעה מהותית מספיקה כי היא יכולה לכלול את כל המבחנים של בורוביץ.
שר המשפטים הקודם אמר כך: ".. שתינתן הזדמנות לנציגי משרד המשפטים, ביטחון הפנים וכן הפרקליטות הצבאית להציג את ההיבטים השונים הכרוכים בהצעה בדיון שיתקיים בוועדת חוקה". אני חושבת שצריך לתת במה די רצינית ודי חשובה, כיוון שהשטח שייך לתביעה ולסנגוריה.
מכיוון שהפרקליטות הצבאית לא זומנה אני רוצה להביע את עמדתה. הפרקליטות הצבאית תומכת באופציה של החלופה הקיצונית. כל רשויות התביעה תומכות בחלופה הקיצונית. אני חושבת שיש מקום לשמוע את הדיון בנושא הזה.
יצחק לוי:
אני רוצה שתתייחסו גם לנוסח ג' .
דרורה נחמני-רוט:
נוסח ג' מעלה את הנוסח של בורוביץ. בנוסח של ועדת החוקה הדגש הוא על הפגיעה, לא על הסתירה. יש את התנהגות הרשות שיכולה להיות בגוונים שונים. היא יכולה להיות התנהגות בוטה ושערורייתית, כמו בפסק דין יפת, והיא יכולה להיות תמת לב לחלוטין. כאן בא פסק דין בורוביץ ואמר שבהתאם להתנהגות של הרשות צריך לראות את הפגיעה. אם הרשות היא תמת לב לחלוטין כי אז הפגיעה צריכה להיות חריפה וקיצונית ביותר - צריך להיות איזון של התנהגות מנגד – אבל אם התנהגות הרשות היא שערורייתית הפגיעה לא חייבת להיות קיצונית וחריפה. הנוסח ששם את הדגש רק על הפגיעה הוא נוסח לא מאוזן. אנחנו תומכים בחלופה הראשונה של חבר הכנסת סער.
ענבל רובינשטיין:
כל הדברים שאמר חבר הכנסת סער נכונים בעינינו. זה מספיק רחב ומספיק חריף כדי לאפשר לפסיקה להתפתח וכדי להביע את רוח הפסיקה הנוכחית. לאחר צאת פסק הדין בעניין של בורוביץ אנחנו חושבים שעדיפה פסקה ג'. אני כבר רואה בבתי המשפט את הדיו שיישפך על השאלה מה התכוון המחוקק לומר. אני חושבת שגרסה ג' עדיפה. כולם מדברים על צדק והגינות. לא ברור לי מה זה הגינות משפטית. הגינות זאת הגינות. זה נכון שלכאורה פגיעה קצת יותר מצרה מאשר עומדים בסתירה, אבל צריך לשים לב שפגיעה זאת תחושה.
בנושא של הביטחון. אני לא נגד לתת לכולם לדבר, אבל אני לא מכירה עבירה שהשב"כ התעסק איתה ונפסק לגביה הגנה מן הצדק. אני לא מכירה תיק כזה. זה לא קורה משום שנושא של חומרת העבירה והנזק לציבור כתוצאה מאי העמדה לדין ואי מיצוי הדין הוא דבר שנשקל. זה לחלוטין לא רלוונטי לעבירות שהשב"כ מתעסק איתן. יש לי רתיעה עקבית מהנושא הזה.
יש לנו משפט פלילי מאוד רחב שאיתו מתעסקים תושבי ישראל. הניסיונות הנואשים האלה כל הזמן, שזה לא משהו שהוא רק פה, לבנות את המשפט הפלילי הכללי לפי הצרכים של הדוגמה הקיצונית של הפגיעה בביטחון המדינה.. אם רוצים לחוקק חוקים מיוחדים שמתאימים לביטחון המדינה, שיחוקקו חוקים מיוחדים שמתאימים לנושא של ביטחון המדינה. לא יעלה על הדעת שהצרכים האלה, שהם נעים מתקופה לתקופה, יכתיבו את המשפט הפלילי הכללי שלנו. זה משהו שחוזר על עצמו כל פעם. הוועדה הנכבדה הזאת דחתה את העמדה הזאת כשרצו לחוקק תיקונים לחוק המעצרים הכללי, שאלה תיקוני שב"כ שמתאימים למסגרת של השב"כ ולא למסגרת הכללית.
יכולים כל מיני משפטנים לקרוא את פסק דין בורוביץ, כשאחד יגיד שהתמצית שלו היא כזאת, האחר יגיד שהתמצית שלו היא אחרת. אם כוונת החוק לעגן את ההלכה הקיימת בחקיקה אי אפשר לקבל את העמדה של סתירה קיצונית או אפילו לא חריפה, משום שזה יהיה צמצום ההלכה הקיימת ולא עיגונה.
יהושע למברגר:
התכלית של ההליך הפלילי הוא בירור האמת, הגנה על שלום הציבור, כשהכל במסגרת של הליך הוגן ועקרונות הצדק. זה העיקרון של ההליך הפלילי. מבחינה זו עמדת המוצא שלנו כתביעה היא שאנחנו מקבלים את הדוקטרינה של הגנה מן הצדק, אנחנו מקבלים את האפשרות שהאישום של אדם יבוטל כאשר יש התנגשות עם עקרונות של הגינות וצדק. המבחן הוא מבחן של איזון, של איפה החברה רוצה לשים את נקודת האיזון. יש פה דילמה אמיתית של חברה שמחוקקת חוק או מקבלת עיקרון של הגנה מן הצדק. נקודת המוצא של הגנה מן הצדק היא שהנאשם שעומד לדין ביצע את העבירה. הגנה מן הצדק לא קשורה לשאלת האחריות הפלילית של כל אדם. נקודת המוצא היא שישנן די ראיות להביא להרשעתו.
היו"ר יצחק לוי:
היא נשקלת כמו חומרת העבירה.
יהושע למברגר:
בין היתר.
ענבל רובינשטיין:
זה לא נכון שנקודת המוצא היא שהוא אשם.
היו"ר יצחק לוי:
אנחנו מדברים שהגנה מן הצדק היא הגנה גם אם הוא אשם. הוא התכוון לומר שבהגנה מן הצדק יש כוח להוציא אשמים החוצה, אם כי הגנה מן הצדק היא הטענה המקדמית כשעוד לא התבררה האשמה.
ענבל רובינשטיין:
נקודת המוצא היא שהוא חף מפשע, לא שהוא אשם. בשלב של טענה מקדמית יש חזקת חפות.
יהושע למברגר:
זה ברור. בית המשפט צריך להניח שיכול להיות שיש בפניו אדם שביצע את העבירה. הגנה מן הצדק לא אומרת שנברר את האמת ואחר כך נאזן את זה עם עקרונות הצדק.
היו"ר יצחק לוי:
אדוני יודע שבהרבה פעמים לא מבררים את האמת. זה או שהתיק לא בשל מספיק, או שיש כל מיני דברים שמונעים מאיתנו לברר את האמת. כאן אנחנו מדברים על עילה שמקובלת בפסיקה.
יהושע למברגר:
אני לא מתווכח עליה, אני רק אומר איפה נקודת האיזון. הפסיקה היום התקדמה כמה צעדים קדימה בנקודה הזאת. חוץ משאלת ההתפתחות בנושא של הגנה מן הצדק בפסק דין יפת, בפסק דין של הבנקאים ובבורוביץ, שחלה התפתחות משמעותית לגבי ההגנה מן הצדק, יש עוד שני תחומים נוספים שחלה התפתחות לכיוון הזה. הכיוון הוא שבית המשפט דן במנותק משאלת האחריות הפלילית. יכול להיות שבית המשפט יקבע שחל עיוות דין למרות שלא הוכח בפניו שהתוצאה הייתה משתנה, כלומר שלא הוכח עיוות דין במשמעות הקלאסית. פסק דין יסחרוב קבע בהלכה פסוקה שניתן לבטל ראיה מפלילה במנותק מאמינותה, אם התברר שהוצאה בדרכים פסולות. גם פה זאת התקדמות נוספת של המשפט שנותן כלים נוספים שדואגים לאיכות ההליך, להגינות ההליך, הכל במנותק משאלת החפות. היום יש לבית המשפט מספר כלים נוספים להגנה מן הצדק.
היו"ר יצחק לוי:
הכלים האלה לא מוגדרים ככלים חריפים.
יהושע למברגר:
יסחרוב זה לא כלי שימושי. אלה כלי יום הדין.
ענבל רובינשטיין:
לא בעבירות חמורות, רק בעבירות קלות.
יהושע למברגר:
ביסחרוב זה נשאר בצריך עיון. שאלת חומרת העבירה נשארה כשיקול וצריך עיון. השאלה הזאת לא הוכרעה.
ענבל רובינשטיין:
זה לא חד משמעי.
יהושע למברגר:
זאת העמדה שלנו. יש על זה ויכוח. השאלה אם הדוקטרינה הזאת חלה דווקא בעבירות החמורות.
היו"ר יצחק לוי:
זה יישאר לשיקול בית המשפט. החקיקה כאן אינה מונעת מבית המשפט להמשיך ולפתח את ההלכה. אנחנו נותנים מסגרת חקיקתית להלכה הזאת.
יהושע למברגר:
העמדה שלנו היא שחומרת העבירה היא בוודאי פקטור משמעותי..
היו"ר יצחק לוי:
מר בורוביץ, שמענו הקראה של פסק הדין. השופטים מציינים את זה בכמה משפטים.
יהושע למברגר:
נקודת המוצא היא שזה יהיה נשק יום הדין מבחינת בית המשפט. יש לו הרבה כלים, כמו לפסול ראיה, להתחשב בעונש, לפסול חלק מהאישום. לגבי טענת הגנה מן הצדק מדובר במקרים חריגים ביותר. כשמדובר במקרים חריגים המבחן חייב להיות מבחן שיתאים למקרים חריגים. לא יכול להיות שהמבחן יהיה מבחן עם מרקם פתוח שיכלול הרבה מקרים אבל עדיין יישאר עם אותה עמדה שבית המשפט דבק בה עד היום הזה. השימוש בהגנה מן הצדק הוא רק במקרים חריגים ביותר. המבחן צריך להיות נקודת המוצא. אם בית המשפט יעשה מבחן קל, אז המבחן הזה לא יישמר. המבחן של סתירה קיצונית הוא המבחן שבאופן אמיתי משקף את העמדה שהשימוש בהגנה מן הצדק צריך להיות במקרים נדירים.
אני רוצה להתייחס לפסק דין בורוביץ. פסק דין יפת דיבר על התנהגות בלתי נסבלת של הרשות, על התנהגות שערורייתית שיש בה רדיפה. בא פסק דין בורוביץ וצמצם. בהגדרה הכללית שלו הוא מדבר על מבחן. אני חושב שהנוסח הזה הוא לא נוסח טוב. הנוסח הזה היה על שולחן ועדת נאור. בוועדת נאור הייתה הסכמה לא לאמץ את הנוסח הזה. להכניס בחקיקה תחושה של צדק זה לא דבר טוב. מה זה תחושת צדק של בית משפט? צריך לדבר במונחים אובייקטיביים.
היו"ר יצחק לוי:
ואם נמחק את המילה "תחושה" ונכתוב את המילים "פגיעה בצדק ובהגינות"?
יהושע למברגר:
כבר בשאלת המבחן אומר בית המשפט שיש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק. כשבית המשפט מיישם את זה הוא משתמש במונח של פגיעה חריפה בתחושת הצדק. אם הולכים לאמץ את הלכת בורוביץ, אז צריך לאמץ אותה עד הסוף, כלומר שלא די במשהו ממשי אלא במשהו חריף. כשמדברים במשהו חריף מתכוונים לדבר קיצוני. פסק דין בורוביץ מדבר על פגיעה חריפה בתחושת הצדק, הוא מדבר על מקרים נדירים.
היו"ר יצחק לוי:
אתה תסכים שאי אפשר להגיד בחוק מקרים נדירים.
יהושע למברגר:
המבחן צריך לשקף את העמדה הערכית.
גדעון סער:
מה זה מקרים נדירים?
יהושע למברגר:
לא בכדי בית המשפט מדגיש את זה לאורך כל הדרך. גם בהחלטה האחרונה הוא אומר שמדובר בנשק יום הדין. אנחנו חושבים שכאשר נפגעת זכות מהותית של נאשם או חשוד זאת פגיעה מהותית או סתירה מהותית. אנחנו רוצים להשתמש בדבר הזה. אנחנו רוצים שבית המשפט ישתמש במונח של פגיעה מהותית. אם הכנסת תשתמש במילים "פגיעה מהותית" הטרמינולוגיה תשתנה. לנו יש עניין להשתמש בטרמינולוגיה מהותית לפגיעות נראות לעין בזכויות מהותיות של אדם. לנו יש עניין לומר לציבור שהייתה פגיעה מהותית בזכות מסוימת. גם בית המשפט יוכל להשתמש בדבר הזה. השימוש במילה "מהותי", שהיא שפה שהיא חלק מהשיח הלגיטימי, יביא את בית המשפט להרים את הרף של הפגיעה המהותית. בית המשפט במקום להשתמש בפגיעה מהותית ייזהר ויגיד שלא הייתה פגיעה מהותית. בית המשפט לא מבטל כל כך מהר כתבי אישום. אנחנו רוצים שבית המשפט יגיד פגיעה מהותית.
היו"ר יצחק לוי:
אתה חושב שיש מונח שיכול לבטא משהו בין מהותית לקיצונית? פגיעה קיצונית מאוד מצמצמת.
יהושע למברגר:
סתירה חמורה או חריפה.
גדעון סער:
מהותי זה קיצוני. אני לא אומר סתירה לצדק, אני אומר סתירה מהותית לצדק. אומרים לי שזה רחב מידי.
ענבל רובינשטיין:
הכנסת חוקקה לפני הרבה מאוד שנים את סעיף 300(א) לחוק הענישה. מדובר בענישה מופחתת בעבירות רצח. בין היתר נקבע שתהיה ענישה מופחתת במקרים של הפרעה נפשית חמורה. ישבו פה אנשים שאמרו שלא יהיה עורך דין שלא יעלה את הטענה ושהמשפטים יתארכו ולא יהיה עונש מאסר עולם. כמובן שמעטים התיקים שהטענה עולה. בגלל המילה "חמורה" התקבלו עד היום במדינת ישראל - אלא באותם מקרים שהתביעה הסכימה - רק 3 מקרים. המילה "חמורה" תהפוך את ההגנה מן הצדק לפחות ממה שהיא היום.
יהושע למברגר:
אני לא מסכים לנתון הזה.
רחל אדלסברג:
אני הייתי חברה בוועדת נאור, אני השתתפתי בדיוניה. היו חילוקי דעות בוועדה. מתוך 15 חברים שנכחו 5 חברים הצביעו בעד הנוסח של סתירה מהותית, 6 הצביעו בעד הנוסח של סתירה קיצונית ו4 סברו שאין מקום לחקיקה בנושא. אם אנחנו מסתכלים אפשר לראות שעמדת הרוב היא שאין הצדקה לנוסח של סתירה מהותית.
היו"ר יצחק לוי:
ואף על פי כן השופטת נאור החליטה להעביר שני נוסחים לוועדה.
רחל אדלסברג:
בוודאי, כי אלה שני הנוסחים שעלו לדיון. כל הויכוח מתמקד בשאלה של הנוסח. עברנו את השלב של אם תהיה חקיקה או לא. הרוב תמך בנוסח של פגיעה קיצונית.
אני מצטרפת לכל דברי הפרשנות שנאמרו על ידי המשנה לפרקליט המדינה. גם אנחנו משוכנעים שהנוסח של פגיעה ממשית מדבר על חריפות ועל קיצוניות, שאלה ביטויים הרבה יותר חריפים מהמונח פגיעה ממשית או פגיעה מהותית. כשבית המשפט אומר פגיעה ממשית הוא מסביר למה הוא מתכוון. אנחנו רואים שהוא מתכוון להרבה מעבר לזה.
היו"ר יצחק לוי:
לא מצאנו את המילה "קיצונית" בפסקי הדין.
רחל אדלסברג:
עדיין בית המשפט משתמש במונח של מהלך קיצוני. כשאנחנו מדברים על סתירה מהותית אי אפשר לפרש את זה כמהלך קיצוני.
היו"ר יצחק לוי:
הכוונה בקיצוני היא שבית המשפט ישתמש בזה לעיתים נדירות.
רחל אדלסברג:
כשהניסוח הוא ניסוח של סתירה מהותית, שזה ניתן לפרשנות מאוד רחבה, אז זה כאילו המחוקק בא ומביע את דעתו.
היו"ר יצחק לוי:
למה שלא נאפשר לבית המשפט לקחת בחשבון את כל האיזונים? נניח שמדובר בכתב אישום קל שבקלים והפגיעה קלה. בשביל שכן שמשפריץ מים לא צריך את התערבות בית המשפט. בית המשפט אומר לנו לאפשר שיקול דעת רחב. הוא לא סוגר את שיקול הדעת. הוא לא אומר שהוא מדבר רק על דבר חריף, אלא הוא אומר לקחת את השיקולים שונים.
רחל אדלסברג:
הדוגמה שניתנה לאותו שכן שבא ומשפריץ מים לא מתאימה לטענה של הגנה מן הצדק.
גדעון סער:
נתתי אותה כדוגמה לריבוי ההליכים הפליליים במדינה, לא כדוגמה למקרה שצריך להחיל את הדוקטרינה של ההגנה מן הצדק. התכוונתי להליכים פליליים שמנוהלים על ידי התביעה המשפטית שבה לא כל התובעים הם עורכי דין. כמי שיצא לו לראות את כתבי האישום שהם מגישים יש לי הסתייגויות מהשימוש בהליך הפלילי ומהמשמעות של הליך פלילי בחברה.
רחל אדלסברג:
הגנה מן הצדק יותר רלוונטית במקרים של מחדלים חקירתיים, שאז אתה צריך לעשות את האיזון בן המחדל שנעשה בחקירה לאינטרס הציבורי והעמדה לדין, או כשיש שיהוי בהגשת כתב אישום ואתה צריך לדעת מה הגורם ולעשות את האיזון המתאים.
היו"ר יצחק לוי:
האם כל הדברים האלה שהזכרת חריפים בעינייך?
רחל אדלסברג:
כל השאלה היא שאלה של איזון. כולנו מסכימים על העיקרון. השאלה היא שאלת האיזון שצריכה למצוא את ביטוייה בחקיקה. אם מסתכלים ומנסים לראות מה המצב הקיים – אני מניחה שהדוגמאות של חבר הכנסת סער הן מהעבר הרחוק - אז אנחנו מגישים היום כ60 אלף כתבי אישום בשנה. ההלכה המרחיבה של בורוביץ קיימת כבר שנתיים. זה הרבה זמן. אם בודקים במשך השנתיים האלו בכמה מקרים באמת התקבלה הטענה, בכמה מקרים נמצא שהתביעה לא עשתה את האיזונים הנכונים..
היו"ר יצחק לוי:
בכמה מקרים היא נטענה?
דרורה נחמני-רוט:
היא נטענת הרבה מאוד.
רחל אדלסברג:
אין לי מספרים מדויקים, אבל נעשה שימוש בטענה הזאת על ידי סניגורים.
גדעון סער:
מה הבעיה אם אתם סומכים על בית המשפט שמקבל את הטענה?
רחל אדלסברג:
רק במקרים בודדים בית המשפט קיבל את הטענה. הטענה שעלתה כאן כאילו כתבי אישום מוגשים כלאחר יד ובלי שיקול דעת היא לא טענה נכונה.
גדעון סער:
היחס של כתבי אישום לנפש במדינת ישראל - אם יבדקו אותו בהשוואה לכל מדינה - הוא הכי גבוה שיש.
רחל אדלסברג:
אנחנו סוגרים באחוזים די גבוהים בתביעה המשטרתית מחוסר עניין לציבור תיקים שיש בהם ראיות.
היו"ר יצחק לוי:
זה לא רלוונטי. מה שרלוונטי זה מה שאמרת קודם. היום אין חקיקה, יש פסיקה. הפרשנות של הפסיקה של בורוביץ מרחיבה, היא לא מצמצמת. אם הוא היה רוצה לצמצם הוא היה אומר משפט אחד ולא מפרט כל כך הרבה שיקולים שלדעתו בית המשפט צריך להתחשב בהם. פירוט השיקולים והשלבים מאפשר לבית המשפט לשקול את העניין. את אומרת שזה נדיר מאוד. גם לאחר חקיקה אין חשש שהדבר הזה יהיה דבר תדיר. מה החשש אם יהיה כתוב סתירה מהותית?
רחל אדלסברג:
החשש הוא שהחקיקה תרחיב באופן משמעותי את הפסיקה הקיימת. זה במישור המהותי. ככל שהנוסח יהיה רחב יותר הטענה הזאת תיטען יותר ויותר על ידי סניגורים. אנחנו נמצאים היום במצב שבתי המשפט עמוסים. אנחנו יושבים בוועדת נאור ובודקים איך אפשר לייעל את התהליכים, איך אפשר לקצר את הדיונים, איך אפשר לשמוע משפטים מיום ליום.
גדעון סער:
אפשר גם לצמצם את האישומים הפליליים.
רחל אדלסברג:
אין הצדקה לצמצם את האישומים הפליליים מעבר למה שכבר צמצמנו. גם לנו אין עניין להגיש כתבי אישום. גם אנחנו נמצאים במצב של כוח אדם מצומצם.
היו"ר יצחק לוי:
לא צריך לתת לפושעים להסתובב.
רחל אדלסברג:
גם אנחנו עושים את השיקול של העניין הציבורי וסוגרים הרבה מאוד תיקים כדי לא להעמיס על בתי המשפט.
עודד ברוק:
הגנה מן הצדק נותנת כלי נוסף לבית המשפט. זה לא כלי שבו בית המשפט בוחן את הראיות ומכריע האם לזכות את הנאשם או להרשיע אותו, אלא זה כלי שבהליך מקדמי, מבלי שבית המשפט ראה את הראיות, מבלי שהוא יודע מי הנאשם ומה העבר שלו, הוא מכריע האם היה כנגד אותו נאשם הליך חיצוני לאישום שעליו הוא מועמד לדין, האם אותו הליך שהתנהל כנגד אותו נאשם הוא כל כך חריף שאין בכלל מקום לעורר את השאלה אם הוא אשם או לא. אין חולק שההליך הראוי הוא שהאדם עומד לדין ונפרסים כל הראיות שיש נגדו.
היו"ר יצחק לוי:
ההלכה אומרת שיש מקום לטענה מקדמית.
עודד ברוק:
השאלה באילו נסיבות.
נציגת לשכת עורכי הדין:
אני מברכת על עצם הרעיון שזה ייכלל כטענת הגנה מקדמית. כשהרעיון נולד ב2003 היינו יותר קרובים ליפת מאשר לבורוביץ מבחינת התחושה והתפישה המשפטית. ברור שהגישה היום צריכה להתאים את עצמה להתפתחויות שהיו בפסיקה. כל מה שהוא לא ממשי או מהותי והוגדר קיצוני זה פשוט נסיגה לאחור.
אני סומכת על בתי המשפט. אני חושבת שלמרות כל ההגנות שיש היום לא קורה שיש קריסת מערכות. בינתיים אחוז ההרשעות במדינת ישראל הוא 99.8%. הסיכון שבעקבות דבר חקיקה כזה או אחר תהיה מהפיכה ויתחילו לשחרר פושעים הביתה הוא חשש לא קיים. אני מציעה לחבריי לסמוך על בתי המשפט.
היו"ר יצחק לוי:
הנתון שאמרת בדוק?
גדעון סער:
אחוז ההרשעות בארץ גבוה מאוד.
נציגת לשכת עורכי הדין:
הערכים מאוד גבוהים, לא משנה מה מכלילים ומה לא. אם השופט ג'וברן שנתיים אחרי הלכת בורוביץ לא מיישם או מיישם בצורה כל כך מצמצמת, אז הנה הדוגמה הקלאסית לכך שבית המשפט פועל לא רק באיזון אלא באיזון קפדני ומחמיר.
היו"ר יצחק לוי:
הוא טוען שאם תרחיבי בחקיקה בית המשפט יראה את עצמו מחויב להרחיב את ההלכה.
נציגת לשכת עורכי הדין:
אנחנו חיים במדינה שיש שיקולים, שיש אלף ואחת הגנות אחרות. אני סומכת על בתי המשפט.
היו"ר יצחק לוי:
את באת להרחיב.
נציגת לשכת עורכי הדין:
יכול להיות שאנחנו חייבים לשב"כ זכויות רבות על הטיעון שלנו כאן, אבל עדין השב"כ לא יכול לעצור את ההלכה במדינת ישראל. ההלכה של הגנה מן הצדק כבר קיימת. השב"כ לא יכול לעצור אותה ולהעלים אותה.
היו"ר יצחק לוי:
השב"כ בעד הנוסח הקיצוני.
נציגת לשכת עורכי הדין:
ההלכה היום קובעת מבחן מהותי או ממשי. העניין הזה צריך להיות נקודת המוצא. כולנו צריכים לסמוך על בתי המשפט שידעו ליישם את זה בצורה המדויקת ביותר.
הערה לעניין ההבדל בין ממשי למהותי. אני כשלעצמי יכולה לומר שאני לא רואה הבדל מהותי או ממשי בין שתי ההצעות. הפסיקה היא לא מתמטיקה. נקבע פה מנעד, נקבע איזה קו כזה של מקרים קיצונים או קלים יותר כשהמונח של מהותי וממשי זה משהו שנמצא באמצע. אני חושבת שהשימוש בשתי המילים האלה הוא מאוזן. אני חושבת שהוא מאזן את המבחנים בעד ונגד יישום ההלכה. השימוש במילה "קיצונית" לא רק שיסיג אותנו לאחור, אלא הוא יהפוך את השימוש בהלכה היום לכמעט בלתי אפשרית. אגב, גם החשש שזה יכביד על ההליכים המשפטיים הוא חשש שנראה לי לא ממשי או לא מהותי, משום שבינתיים בתקופה האחרונה נכנס לתוקף סעיף 144. יש שם מה שנקרא קדם משפט פלילי, שהליכים פליליים רבים, במיוחד בתיקים קטנים, נסגרים בהליכים מקדמיים שנעשים בבתי משפט שלום. זה אמור לקצר משמעותית.
היו"ר יצחק לוי:
איזו גרסה היית מעדיפה? האם היית מעדיפה את א' או ג'?
נציגת לשכת עורכי הדין:
אין הבדל גדול בין א' לג'. ההבדל הוא במילים המקדימות. אם בא' כתוב "עומדים בסתירה מהותית" ובגרסה ג' כתוב "פוגעים באופן ממשי", אז ההבדל הזה מקזז את ההבדל בין המילים.
ההצעה הזאת היא לא הצעה מהפכנית, היא הצעה אבולוציונית שהולכת צעד בצעד עם הפסיקה. היא לא עושה שינויים דרמטיים. גם הפורום הפלילי הוא פורום שיש בו תביעה משטרתית, תביעה מהפרקליטות וסניגורים. זה גוף שהוא מאוזן. גרסה א' היא הגרסה המאוזנת ביותר, משום שאני חוששת שהפגיעה הממשית, למרות שהיא מושכת אותי יותר, עלולה להיות יותר מורכבת.
ישגב נקדימון:
אני כתבתי מחקר בנושא של ההגנה מן הצדק.
דרורה נחמני-רוט:
עמדתו גם הובאה בפני ועדת נאור.
ישגב נקדימון:
הגנה מן הצדק זה איזה שהוא ייצור מאוד מיוחד במשפט. למה קראו לה הגנה מן הצדק מלכתחילה? משום שהייתה תופעה שבתי משפט ראו לנגד עיניהם איזו שהיא סיטואציה שנראתה להם בעייתית. הובא בפניהם כתב אישום. הם ראו שיש פרשה ש4 מעורבים בה, כשרק נגד אחד או שניים מוגש כתב אישום. יש שאלה למה זה קרה, מה המניע שעומד מאחורי זה. יושב שופט בסיטואציה כזאת ומחפש איזו שהיא תרופה. הוא רואה שיש לו סיטואציה לא צודקת. במצב החוקי שהיה אז לא הייתה תרופה כזאת בספר החוקים, לכן מבחינה אבולוציונית בתי המשפט התחילו לפתח את הדבר הזה בכוחות עצמם במסגרת התפקיד שהם ראו לעצמם לשמור על הצדק בהליכים שמתנהלים בפניהם. ההגדרה המקורית של הגנה מן הצדק הייתה מניעת שימוש לרעה בהליכי משפט פליליים.
נציגת לשכת עורכי הדין:
אני ייצגתי בטענה של הגנה מן הצדק מקרה של מישהו - זאת הדוגמה הקלאסית - שעשו איתו הסדר טיעון שלא יגישו נגדו כתב אישום על עבירות מסוימות. הוא שימש עד נגד אחרים. שנתיים לאחר מכן הוגש נגדו כתב אישום. הסתבר שבהסדר הטיעון שעשו איתו סגרו לו 2 תיקים אבל שכחו 6 תיקים אחרים שהוא לא ידע עליהם.
ישגב נקדימון:
בית המשפט נתקל בסיטואציה שמקוממת את חוש הצדק שלו. הוא נדרש לתת תרופה לפרט. אחד מהתפקידים של בית המשפט בצד מיצוי הדין זה שמירה על כך שההליך שמתנהל בפניו יהיה ראוי, צודק והוגן. בתי המשפט פיתחו את הנושא הזה של הגנה מן הצדק תוך ייבוא של חלק מהעקרונות מאנגליה ומארצות הברית. אם הייתם שואלים את התביעה בתקופה ההיא אם יש מקום להגנה מן הצדק אני מניח שהתשובה הייתה שלילית, אבל בכל זאת בתי המשפט פיתחו את זה בעצמם עד כדי כך שבפסק דין יפת הוכרז שזאת ההלכה במדינת ישראל.
בשנת 1996, כשניתן פסק הדין בעניין של יפת, בית המשפט עושה צעד מאוד גדול קדימה כי הוא קובע שאין בכלל ספק שהגנה מן הצדק חלה במשפט אצלנו. בגלל הצעד המהפכני הזאת אומרים שנלך בזהירות וניתן מבחן לתחולה מאוד מצמצמת. אלו מילים מאוד קשות של שערורייתיות, של מקרים שבהם המצפון מזדעזע, תחושת הצדק האוניברסאלית נפגעת. רק במקרים כאלה נותנים את ההגנה. לאחר כמה שנים, כשההלכה הזאת הייתה בתוקף, נכתבה ביקורת בספרות המשפטית על כך שההלכה מצמצמת. גם אני כתבתי דברים ברוח הזאת. אז בא פסק דין בעניין בורוביץ והרחיב את ההלכה. שלא יהיה ספק, פסק הדין אומר במפורש שהוא בא להרחיב את יפת באופן משמעותי, בין היתר בעקבות הביקורת שהושמעה. בצד הדיבור שצוטט פה על פגיעה חריפה, בית המשפט מדבר על מקרים שבהם הרשות לא נקטה בזדון אלא התרשלה. רשלנות זה דבר הרבה יותר נמוך מזדון. אפילו במקרים כאלה אפשר לתת את ההגה מן הצדק. בית המשפט הוסיף שאפילו במקרים שלא תלויים ברשות אלא מסיבה אחרת אפשר לתת את ההגנה מן הצדק. זה ברור שהולכים על הרחבה מאוד משמעותית.
כמה דוגמאות לקטגוריה שבה הדברים האלה התעוררו. דובר כאן על חשש שהדבר הזה יהיה אינפלציוני. נכון למועד פרסום הספר שלי בשנת 2003 קיבלו את הטענה הזאת בעשרים ומשהו מקרים. אני כבר אומר שיש מגבלות למחקר הזה, כי אני בטוח שלא הגעתי לכל הדברים. זה נותן לנו איזו שהיא אמת מידה לגבי הדרך המאוזנת שבה בתי משפט הפעילו את השימוש בדוקטרינה במובן הזה שבית המשפט שדן בדבר הזה לוקח בחשבון שאם הוא מעניק הגנה מן הצדק לנאשם הוא פוטר אותו מאימת הדין. יכול להיות שהוא חף מפשע ואם זה ינוהל עד הסוף הוא יזוכה, אבל יכול להיות שגם לא. כל היופי בטענה הזאת זה שדנים במנותק משאלת אשמתו או חפותו של הפרט. זה לא נכון שלא מבררים את האמת, אבל מבררים את האמת ככל שהיא נוגעת להתנהגות הרשות. מעשיה של הרשות מבוררים במשפט הזה של ההגנה מן הצדק באופן מאוד פרטני. במובן הזה זה איזה סוג של ביקורת שיפוטית של בית המשפט על ההתנהלות של הרשות. כשזה מתבצע כמו שצריך זה מתנהל כמשפט עם עדויות, עם כתבי טענות, עם אפשרות לחקור, ועם החלטה של בית משפט שקובעת את הדין במקרה הזה.
בכל שינוי שאנחנו באים ועושים בהלכה של בורוביץ אנחנו חוזרים למצב הקודם שהיה. אם המטרה של הצעת החוק היא להעלות את ההגנה מן הצדק למדרגה נורמטיבית גבוהה יותר - זאת אומרת שאנחנו לא מדברים יותר על הגנה מן הצדק כי צדק תמיד נתפס כאיזה משהו מחוץ למשפט - הרי שלא יעלה על הדעת שאנחנו היום נלך 10 שנים אחורה ונלך על גרסה שמחזירה אותנו לימים שההגנה התחילה להתפתח בישראל. אם אנחנו הולכים על הגרסה של סתירה קיצונית, אז זאת התוצאה שאנחנו מגיעים אליה. אם זה המצב, אז יש שאלה למה לחוקק. אם כל הרעיון של החקיקה זה להכיר בחשיבות של ההגנה מן הצדק, לתת לה את המעמד ואת התוקף הראוי, הרי שלא ייתכן שנלך למשהו שהוא פחות ממה שנקבע בעניין של בורוביץ.
מה שיפה בהגנה מן הצדק זה שהיא יכולה להיות נדונה בקשת מאוד רחבה של נסיבות משפטיות. חלק מהדוגמאות הובאו כאן. קחו למשל מקרה של שינוי בהגשת כתב האישום. יש בחוק סדר הדין הפלילי הוראות של התיישנות שאומרות שאחרי כמה שנים אסור להגיש כתב אישום. מה קורה אם שוכב תיק חקירה במשטרה ומעלה אבק במשך שנים ארוכות, כשרק אחרי הרבה שנים כשהחשוד השמיד את כל הראיות מגישים כנגדו כתב אישום? עד שהייתה הגנה מן הצדק לא הייתה תרופה לדבר הזה, היו מגישים כתב אישום. זה אחד המקרים שבהם אפשר לתת הגנה מן הצדק. בית המשפט העליון עשה את זה. ציטטו פה פסקי דין שהולכים על דינמיקה מצמצמת. בפסק דין חרמון בית המשפט העליון נתן הגנה מן הצדק. אומנם בהליך משמעתי לפי חוק לשכת עורכי הדין, אבל זה הליך בעל סממנים מעין פליליים.
קטגוריה של אפליה ציינתי קודם. יש הרבה מאוד סיטואציות מאוד נפוצות. ההגנה הזאת נועדה לטפל באזרח הקטן, באנשים שנמצאים בהליכי רישוי, בכל מיני עבירות של תכנון ובנייה. הם נתקלים בחומות בירוקרטיות בכל מיני רשויות מקומיות שאומרות להם להתחיל לבנות ושרק לאחר מכן הם יקבלו את האישור. כשחסר להם טופס אחד מעמידים אותם לדין על כך שהם לא השלימו את כל מהלך הרישום, למרות שנציגים מוסמכים של הרשות המקומית נתנו להם הכשר להמשיך. עד שהייתה הגנה מן הצדק אי אפשר היה לעשות שום דבר. חלק גדול מהמקרים שבהם קיבלו את הטענה היה כשהנאשם הוכיח שהרשויות איפשרו לו להסתמך על מצב שהוא יכול לעשות את הדבר.
קחו סיטואציה שמביאים אדם כמה פעמים לדין בגין אותן עבירות. יש כמה הגנות בדין שהן רלוונטית לעניין, אבל יש מקרים שההגנות האלו לא עומדות לנאשם. בית המשפט אומר שהיה צריך להביא את הכל, לא לטרטר את האדם 3,4,5 פעמים בגין אותו דבר. ברגע שמכניסים למשוואה הזאת את חומרת העבירה אני חושב שכל החששות שהועלו סביב השולחן מפני השימוש בהגנה צריכים לבוא על פתרונם. ברור שכשאני שוקל עבירה של רצח זה לא אותו מקרה כמו שאני שוקל עבירה של תכנון ובנייה. לקחתי את שני המקרים הקיצוניים. כמובן שיש באמצע עוד הרבה אפשרויות.
הובע פה חשש מעבירות ביטחון. אני לא מכיר אף מקרה שבו ניתנה הגנה מן הצדק על עבירות ביטחון. אני מכיר מקרים שניסו לטעון את זה ובית המשפט שלל את זה. לא נראה לי שזה החשש שאנחנו צריכים להיות מוטרדים ממנו אם אנחנו שוקלים את חומרת העבירה כשיקול.
מהדברים שלי הבנתם שאני לא בעד הגרסה של סתירה קיצונית אלא הגרסה של הסתירה המהותית. אם אנחנו רוצים ללכת לפי השיטה של פסק דין בורוביץ שאכן מדבר על פגיעה באופן ממשי, אז אפשר לעשות איזה שהוא שילוב בין שתי החלופות האלה ולומר שהן עומדות בסתירה ממשית לצדק ולהגינות. כך אנחנו נוטלים את הטוב מכל אחת ואחת מהחלופות, ומגשימים את מה שנפסק בפסק הדין של בורוביץ.
ד"ר גיא רוטקופף:
לא כל פעם שטוענים טענות של הגנה מן הצדק ובית המשפט מקבל אותן מדובר בזיכוי. בשבוע שעבר בית המשפט ביטל כתב אישום במקרה שבו לא ניתנה הודעה לאותו אדם שיש לו זכות להשמיע את דבריו בפני התובע. בית המשפט ביטל את כתב האישום ואמר שאם הם רוצים שיערכו שימוע כדי לראות אם יש מקום להגשת כתב אישום. זה לא תמיד מעמיד את האדם כחף מפשע, למרות שהוא אשם בפועל.
בהרבה מאוד מקרים בתי המשפט מפעילים את הדוקטרינה באופן לא תדיר. שלא יובן ששר המשפטים מבקש לבחור בעמדה המקלה כי הוא חושב שצריך לשחרר אנשים שעברו עבירות חמורות. שר המשפטים בדעה שיש להילחם בפשיעה בכוח, שיש לחזק את רשויות התביעה ואת המשטרה, שיש להחמיר עם עבריינים שהורשעו בדין. במקביל, הוא חושב שבמקרים שבהם יש סתירה מהותית לעקרונות של הגינות וצדק, יש מקום לאפשר לבית המשפט סמכות ושיקול דעת לקבל את הטענה מן הצדק. זאת הנקודה הממשית.
היו"ר יצחק לוי:
אני רוצה להעביר היום את החוק לקריאה ראשונה. אני רוצה שהחוק יתקדם. אני חושב שהמסקנה תהיה להעביר לקריאה ראשונה שתי גרסאות. בגרסה של סתירה קיצונית אף אחד לא תמך. אתם אמרתם שזה נכון, אבל הצעתם גרסאות אחרות. בית המשפט לא ישתמש בגרסה הזאת. הוא ישתמש בחריפה, בחמורה, לא בקיצונית. הגרסה של סתירה קיצונית עברה מן העולם, היא לא קיימת. שתי האופציות זה בין מהותית למהותית חמורה, או בין ממשית לממשית חמורה. המילה "חריפה" זאת לא מילה משפטית. הייתי גם נמנע מלהשתמש במילה "תחושה" אלא בעקרונות הצדק. אני מדבר על לאחד את גרסאות א' וג' לגרסה אחת. הייתי אומר לבחור מה נכון יותר, האם א', ג' או גרסה משולבת. זאת תהיה הגרסה שהביעו כאן את תמיכתם שר המשפטים, המציע, לשכת עורכי הדין, חברים אחרים מהאקדמיה ויושב-ראש הישיבה. בגרסה שתהיה בה המילה "חמורה" או "ממשית חמורה" תמכו הפרקליטות, המשרד לביטחון פנים, הפרקליטות הצבאית וכנראה שגם השב"כ.
אפרת רוזן:
אני חושבת שעדיף בשלב הזה להעלות גרסה אחת למליאה.
גדעון סער:
אנחנו היינו בסיטואציה הזאת לפני הקריאה הטרומית. היינו בסיטואציה הזאת אחרי ועדת נאור. זה לא מונע שנדון אחרי הקריאה הראשונה לשינוי נוסח כזה או אחר. אני מתנגד להוסיף את המילה "חמורה", כי לפי דעתי מהותי זה מהותי. אני מעדיף שנבחר עכשיו. עו"ד קדמון הציע הצעה שנשמעה טוב, אפשר ללכת גם על זה. אני חושב שאנחנו צריכים לבחור נוסח אחד. אני מניח שזאת תהיה מגמת הוועדה, שזאת תהיה מגמת המליאה. המגמה היא ללכת לדבר שמאפשר שיקול דעת לבית המשפט. אני לא רוצה להגיד שיקול דעת רחב, כי לפי דעתי אם זה היה שיקול דעת רחב היינו אומרים בסתירה לצדק. עצם התוספת של המילה "מהותי" או "ממשי" זו איזו שהיא משוכה שבית המשפט אומר שלא רק שהוא מרגיש שזה לא צודק, אלא הפגיעה צריכה להיות פגיעה עם משקל כלשהו. להגיד חמור זה לחפש את הדרך להצר את שיקול הדעת של בית המשפט. לבית משפט יש סמכות לבטל אישום. אנחנו לא בשיטה כזאת. אנחנו נותנים לבית משפט כלי.
היו"ר יצחק לוי:
חבר הכנסת סער, אתה לא מתווכח איתי מהותית ולא ממשית. אני מדבר פרוצדורלית. אני לא יודע אם כדאי לנו לקבל הכרעה בשלב הזה. מבחינה מהותית זה לא משנה. הפרוצדורה לא משנה. מה שמשנה וחשוב זה שנעביר את זה בקריאה ראשונה.
גדעון סער:
חשוב לי שתהיה הכרעה, כי בגרסה שדוגלת בה המשטרה אין תמיכה בבניין.
ד"ר גיא רוטקופף:
אין פה ויכוח מהותי לגבי השאלה אם זה צריך להיות במקרים נדירים או במקרים לא נדירים. אולי חבר הכנסת גדעון סער מוכן להסכים לכתוב את דברי ההסבר להצעת החוק בצורה כזאת שתבהיר את העניין, כשאז החשש שבית המשפט העליון לא ידע לפרש את זה יקטן.
גדעון סער:
דברי ההסבר צריכים להיות אחרים.
היו"ר יצחק לוי:
אני עדיין חושב שצריך להשאיר את הדיון פתוח. אני הייתי כותב את הגרסה הראשונה כראשונה, ואת הגרסה השנייה בתוספת המילה "חמורה", כדי להשאיר את זה לדיון. אני לא חושב שתהיה בעיה עם זה.
גדעון סער:
אפשר להציג את זה במליאה, או לכתוב את זה בדברי ההסבר. אני הייתי מעדיף שזה יוצג במליאה. אני אגיד שאין בזה הכרעה סופית של הנוסח, שעמדו עוד אפשרויות שנידונו בוועדה לשנייה ושלישית, ושבשלב הזה מסתמנת הסכמה לכיוון מסוים.
היו"ר יצחק לוי:
מה שאומר חבר הכנסת גדעון סער זה שלוקחים את ההצעה כמו שהוגשה בטרומית ומעלים אותה לקריאה ראשונה. אנחנו אומרים שאנחנו ממשיכים את הדיון כשכל האפשרויות פתוחות. זה עניין פרוצדוראלי בלבד, אין פה עניין מהותי. אנחנו מעבירים את ההצעה הטרומית לקריאה ראשונה. מי בעד?
ה צ ב ע ה
בעד – 2
נגד – 0
אושר
הישיבה ננעלה בשעה 11:40.