פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת משנה של ועדת הכספים לעניין הקמת בית חולים באשדוד
יום רביעי, כ"ד באדר, התשס"ז (14 במרס 2007), שעה 14:00
סדר היום:
מעקב אחר ביצוע חוק הקמת בית חולים באשדוד
נכחו:
חברי הוועדה:
יעקב ליצמן – היו"ר
אמנון כהן
סופה לנדבר
ראובן ריבלין
מוזמנים:
שר השיכון מאיר שטרית
שר הבריאות יעקב בן-יזרי
פרופ' אבי ישראלי – מנכ"ל, משרד הבריאות
יהודה רון – סמנכ"ל תכנון ובינוי, משרד הבריאות
ראובן קוגן – רכז בריאות, אגף התקציבים, משרד האוצר
יאיר טל – נציג החשב הכללי, משרד האוצר
משה שלם – אגף החשכ"ל, משרד האוצר
רחל זכאי נוימן – יועצת משפטית, מינהל מקרקעי ישראל
עו"ד רביב מייזל – מדיניות ציבורית הר"י, ההסתדרות הרפואית
ייעוץ משפטי: שגית אפיק
מזכירת הוועדה: ליאת קרפטי
רשמה וערכה: סמדר לביא – חבר המתרגמים בע"מ
מעקב אחר ביצוע חוק הקמת בית החולים באשדוד
היו"ר יעקב ליצמן:
אני פותח את ישיבת ועדת המשנה לעניין בית חולים באשדוד. אני חייב להגיד לשר. בבוקר, בדרך כלל ברוב הישיבות, רק האופוזיציה משתתפת. היום היה חמש-אפס, אחר כך חמש-אחד, אז מה אתה מצפה?
ליאת קרפטי:
עוד מעט מישהו יחליף את שר הבריאות והוא ינסה להגיע.
היו"ר יעקב ליצמן:
אני מאוד מכבד את זה. לפי ההרכב אני רואה שמר אבי גבאי לא מגיע. טרוניה יש לי על זה, כי זה לא מה שירון זליכה הבטיח לי. אני רוצה לעדכן את השר, אדוני, בגלל זה מצאנו חשיבות ל---
ראובן ריבלין:
אני מבקש מאדוני לבטל את הרוויזיה.
היו"ר יעקב ליצמן:
ביטלתי. שתי רוויזיות - בוטל. אורית התקשרה אליי, נפגשה עם ציטרמן ואני ביטלתי גם את הנושא של שיכון. אושר וביטלתי את הרוויזיות. אמרתי לשר ועשיתי את זה מיד.
אני רוצה להגיד לשר כך: אתמול היתה לנו ישיבה ראשונה של ועדת המשנה. מר ראובן ריבלין, אני רוצה שתאשר את מה שאני הולך להגיד, כי אני הולך להיות קצת חריף.
זה היה פשוט מביש להיות חבר כנסת אתמול. ממש ככה. חבל שאין לנו פרוטוקול מאתמול להיום, אבל אם תקרא את הפרוטוקולים... גם נציגת המינהל אמרה אתמול אחרת ממה שאמרה לפני כמה חודשים, 8-7 חודשים, מיולי.
משרד הבריאות - שלחתי אותו לשאול שאלות, קיבלתי תשובות ש... אני לא רוצה להגיד דברים חריפים, אני מכבד פקידים. משכורות מילא, זה באדמה, אבל לפחות כבוד צריך לתת להם. אני לא רוצה להיכנס לזה, ולכן חברי ועדת הכספים החליטו לפני שבועיים, אדוני השר (אני אומר את זה כדי שתבין על מה הרוגז כאן), שלא יכול להיות שיש חוק ולא מקיימים אותו. אם היינו רואים שיש התקדמות ועושים את הצעדים הנכונים, ומתקדמים, גם אני מבין שאי אפשר להקים בית חולים מאתמול ל- 1.1.2007, כי זה החוק. גם אני מבין את זה. אבל כשעושים את כל הדברים כדי לטרפד,כשראש עיריית אשדוד אתמול אמר שאתמול זה היה התרגיל החדש של מינהל, תרגיל 77, אני תיקנתי אותו, זה בערך התרגיל ה-400, 500, כי כל יום יש תרגילים ואני לומד מהתרגילים, כי זה גם בא לשימוש בשבילי. אז צריך לדעת שאנחנו, ועדת הכספים, האלטרנטיבה שיש לנו להכריז בפני כולם שכפי שהממשלה לא מקיימת את החוק של בית החולים, אנחנו קוראים לציבור להפסיק לשלם מס הכנסה. זה אותו חוק. אין שום סיבה לשלם מס הכנסה, למה? כי החוק אומר, צריך לשלם? אותו חוק אומר שהיה צריך להיות בית חולים עד ה-1.1.2007. זה שהאוצר ניסה כל פעם לבטל את זה בכל מיני חוקי הסדרים. אדוני השר, אתה יודע שאם האוצר רוצה לתת לך כסף, אין לך מזה כלום. אם הוא נותן, אז יש, נכון?
עם רצון טוב, אין שום דבר. רציתם הרבה פעמים להעביר את זה, כל שנה, אני שמח להודיע לך, אדוני, שמאז שאני יושב ראש ועדה, נדמה לי מהפעם הראשונה, כל שנה ניסיתם, כל שנה נכשלתם. ואני יכול להבטיח לך שזה מעולם לא יהיה. הפוליטיקה יותר חזקה מכם. אני חייב להגיד את זה.
אמנון כהן:
אבל לטרפד הם יכולים .
היו"ר יעקב ליצמן:
היו פעם-פעמיים מכרזים, לא הצליחו. אז על פי החוק שעבר, אם היה מכרז, אין, אז יש גוף שרוצה לשלם, לא מבקש סיוע ממשלתי, לא מבקש כסף מהממשלה. הוא מוכן לשלם, להביא כסף. אני אומר לך, רפואה וישועה, אני טוב איתם, אני עוזר להם. אני מוכן להביא כסף אליהם. מדבר בשמם כרגע. אני לא חלק מהגוף, אבל אני מדבר בשמם. הם מוכנים (בוא נגיד את זה פשוט) להביא את כל הכסף לבית החולים.
עכשיו, היה שטח שם של בית חולים, היה שטח, מיועד, מיוחד. השטח הזה. לא בנו בית חולים, אז המינהל החזיר את השטח הזה. בא ראש העיר ואומר, 'כרגע תחזיר לי את השטח הזה ואני כן רוצה בית חולים'. כמה שטחים יש לכם שאנשים לא מחזירים לכם? היו פעמים שכן החזירו, היה בסדר, הוא החזיר. עכשיו הוא אומר 'תנו לי את זה חזרה, כי יש גופים שונים ורציניים שרוצים לבנות את בית החולים'. אתמול, אני אגיד לך את האמת, עד הרגע הזה לא הבנתי בדיוק מה שהיא רצתה.
ראובן ריבלין:
אולי אני אעזור לך להסביר. המגזר שבו אנחנו כרגע דנים זה המגזר שעליו אחראי השר הנכבד. מינהל מקרקעי ישראל.
אני רוצה כרקע לומר שההתנגדות של הממשלה לחוק, והוא עבר על אפה וחמתה של הממשלה, הוא ברמה של האסטרטגיה הרפואית בישראל, שלא צריך בית חולים באשדוד.
השר מאיר שטרית:
של משרד הבריאות.
ראובן ריבלין:
כן, לא רק של משרד הבריאות. משרד הבריאות לא מתנגד לאף בית חולים, אבל הוא, כשיש סדר עדיפויות והאוצר נותן סכום כזה או אחר, אז ברור שמשרד הבריאות---
השר מאיר שטרית:
משרד הבריאות רוצה להקים בית חולים באשדוד, אף אחד לא מפריע לו, הוא יכול להקים בית חולים באשדוד.
ראובן ריבלין:
הואיל ואדוני היה גם שר האוצר וגם השר המשפטים וגם עכשיו, ברגע זה, אתה נוגע לכול.
היו שלושה ניסיונות לבטלו בחוקי ההסדרים וכולם נפלו, אנחנו נמצאים כרגע במצב שבו אמצעי הטרפוד שהממשלה מציבה הם קשים ועכשיו איפה אתה נכנס לתמונה? כמובן שכל קרקע שהופקעה שייכת למינהל מקרקעי ישראל, אם אין לה בעלים פרטיים, ומינהל מקרקעי ישראל קיבל מהעירייה את הקרקע לאחר שנערכה עליה פרוגרמה. היתה פרוגרמה שבה ביקשו לבנות בית חולים, אמר האוצר בתחכום רב, ולא הבינה את זה הרשות המקומית, למה להקים בית חולים? בית חולים צריך את כל המבנים הנלווים, להקים למעשה עיר רפואה, (אתה תתחיל לצחוק, אז אני מזהיר אותך – אל תצחק) 15,000 מטרים מסחרי, מלונית, כל מיני אלמנטים שהפכו את הפרויקט---
השר מאיר שטרית:
האוצר ביקש?
ראובן ריבלין:
זו התוכנית המקורית שהעירייה התבקשה על ידי האוצר, כי אמרו שאחרת לא יצליחו להעביר מכרז.
השר מאיר שטרית:
רצו לעשות מרכז מסחרי עם חדר מיון מקדימה.
היו"ר יעקב ליצמן:
האוצר רצה מלונית שבתוכה יהיה מיון קדמי. זה נכון. זה בדיוק מה שהאוצר רצה.
ראובן ריבלין:
לימינך יושב לא רק חבר שלי לשעבר, אלא גם חבר שלי היום, ואחד שהיה כבר שר בכל המשרדים בממשלה, הוא כבר עשה סבב. הוא היה בכל המקומות שיושבים השרים. הוא ישב בממשלה, למעט מקום אחד שעדיין הוא לא ישב.
אני אומר לך, הממשלה הנחתה את עיריית אשדוד בצורה כזו שעיריית אשדוד עשתה את הפרוגרמה שהממשלה ביקשה. כי למה? הם אמרו, 'אחרת לא נוכל ליצור מכרז שיהיה אטרקטיבי'. התברר שהצורה של הפרוגרמה היא כזו שלא יכול להיות אדם שילך למכרז הזה. הוא יבוא ויאמר, מי שרוצה מסחרי, יאמר, 'אל תבלבל לי במוח עם בית חולים'. ומי שיאמר בית חולים, יאמר, 'אותי אל תבלבל עם מסחר'.
החוק הזה של חברת הכנסת סופה לנדבר הוא חוק שמתכוון לבית חולים ולא למרכז מסחרי. זאת אומרת, אנחנו רוצים למצוא בן אדם שירצה לבנות בית חולים, לא מרכז מסחרי.
בפני מינהל מקרקעי ישראל עומד מצב שבו הקרקע הזאת מיועדת לתוכנית שהיא יועדה. עכשיו צריך לעשות הפרדה בתוכנית. הפרדה. את המרכז המסחרי להשאיר למינהל, שימכור אותו למי שהוא רוצה, לכל המרבה במחיר, לפי איזה קריטריונים שאתה תקבע, אבל יפריד אותו מהמכרז של בית החולים. זה דבר שהשר צריך להיות ער כראש מועצת המינהל. זה הדבר הראשון, כי בלי זה לא יקימו לעולם בית חולים.
הדבר השני הוא איך אנחנו יוצרים מכרז ועל פי מה. אם יפרידו את התוכנית, דמי החכירה הם 3%, גרושים, לצורך בית חולים ולכן כל מי שיקבל במכרז את...
השר מאיר שטרית:
היועצת המשפטית של המינהל?
ראובן ריבלין:
כן. כמה אחוזים?
רחל זכאי נוימן:
תלוי למה. לבית חולים דמי חכירה סמליים.
ראובן ריבלין:
אני מתנצל, דמי חכירה סמליים. אמרתי 3%, יכול להיות שאצלי 3% זה סמלי. דמי חכירה סמליים. קודם כל, אנחנו רוצים שהמצב ייהפך לכזה שהוא יהיה זמין ואנחנו רוצים שאתם תאפשרו לנו---
השר מאיר שטרית:
אני רוצה להבין. כשמדובר על בית חולים ציבורי, מדובר על מחירים כאלה. כשמדובר על בית חולים פרטי, נגיד כמו אסותא בתל אביב, הוא משלם מחיר מלא.
היו"ר יעקב ליצמן:
אדוני השר, אני חייב להגיד לך, הוא לא שילם והוא לא ישלם. אסותא לא משלם, שלא יספרו סיפורים.
רחל זכאי נוימן:
אם זה לא ציבורי, אז סביר להניח שזה 2%, כי זה עדיין מוסד ציבורי, אבל זה לא סמלי, זה לא דמי חכירה סמליים. אם זה כלכלי, זה 2%.
היו"ר יעקב ליצמן:
אני אומר 2%.
השר מאיר שטרית:
לא הבנתי. אני מבין אותך הפוך. את אומרת שאם זה בית חולים פרטי---
רחל זכאי נוימן:
בית חולים זה מוסד ציבורי לפי סעיף 188 ו-190.
השר מאיר שטרית:
וכל אחד רשאי להקים בית חולים בארץ ומשלם 2% דמי חכירה?
רחל זכאי נוימן:
לא, ממש לא. לפני שמתחילים לדבר, צריך כמובן את אישור משרד הבריאות. אם זה מנוהל ציבורית ולא כלכלית---
השר מאיר שטרית:
על ידי מי? משרד הבריאות?
רחל זכאי נוימן:
בית חולים הוא ציבורי. המבחן הוא הרווחיות והכלכליות. הצורך הוא ציבורי, ללא ספק, אבל ברגע שזה מנוהל בצורה מסחרית, התמחור הוא שונה.
ראובן ריבלין:
כבוד השר, לא יתנו להקים בית חולים אלא לגוף שיצביע על כוונותיו ויאושר על ידי משרד הבריאות, קודם כל. עכשיו, ברגע שמוקם בית חולים, לא יתנו לכל אחד להקים בית חולים פרטי, אבל בין שהוא פרטי ובין שהוא ציבורי, בין שהוא ממומן על ידי הציבור ובין שהוא ממומן על ידי גורמים פרטיים, הוא מוסד ציבורי ולכן דמי החכירה הם 2% עד 3% (אני לא זוכר כמה).
רחל זכאי נוימן:
אלא אם הוא---
ראובן ריבלין:
אנחנו הורדנו את המסחרי מיד.
רחל זכאי נוימן:
לקופות חולים למשל היום זה תשלום מלא.
ראובן ריבלין:
אל תיכשלו ואל תכשילו אותו. אני רוצה לבודד אותו כרגע. תשמעו ממני, תאמינו לי. תנו לי לבודד אותו. הוא מבין אותי הכי טוב. אני מפריד את העניין של כל המבנים הנלווים שיהיו אשר יהיו ואשר בהחלט יכולים---
יהודה רון:
הם חלק מבית החולים, הם לא קיימים בכלל. לא צריך להפריד אותם.
ראובן ריבלין:
אני מודיע לך שהיה פה אתמול אינג'ניר צירקל, שהוא ראש העיר, והוא הודיע שהוא יכול להפריד את התוכנית.
יהודה רון:
למה להפריד?
ראובן ריבלין:
כי אם לא, את הקרקע תצטרך לשווק יחד---
יהודה רון:
רק לבית חולים. ככה ביקשנו, שהקרקע של ה-70 דונם יהיו רק לבית חולים.
ראובן ריבלין:
עזוב את משרד הבריאות. משרד הבריאות – תיכף נגיע אליך.
השר מאיר שטרית:
אתם רוצים שכל הקרקע תהיה בית חולים?
יהודה רון:
ככה אנחנו ביקשנו. בתוך בית החולים יכול להיות חלק שהוא מסחרי, כמו שיש חנויות---
ראובן ריבלין:
כבוד השר, אני אומר לך, כל מה שתתיר לנו אחרי זה, בבחינת ההפרדה בין השימושים הרפואיים לשימושים הנלווים, אנחנו נקבל. אם תבוא ותאמר, לשימושים הנלווים צריך לשלם, שייקחו, רק שזה לא יהיה באותו מכרז.
יהודה רון:
חבר הכנסת ריבלין, דיברנו על 3,000 מטר לחנויות, לא 15,000---
ראובן ריבלין:
עזוב, אני לא רוצה את משרד הבריאות עכשיו. כל מה שאני מבקש ממך, היום משרד הבריאות רוצה לראות את זה מקשה אחת, הוא ביקש 3,000, קיבל 15,000. כל הסיפורים האלה באו כדי להביא לידי אבסורד שבו אתה לא תוכל לשווק לי את הקרקע. לא תוכל לשווק את הקרקע לצורך קיום החוק. אז מה שאני מבקש זה הנחיות מפורשות ממינהל מקרקעי ישראל, מטעם השר, מה הוא צריך לעשות כדי שהוא יקבל את ה... כמובן הכול כפוף למשרד הבריאות ולאחר מכן הוא כפוף גם לחשב הכללי במשרד האוצר, על מנת שייתן לו את הפטור ממכרז, אם וכאשר אתה תדרוש---
היו"ר יעקב ליצמן:
אתה אומר לו שהוא יטפל בזה כבר.
ראובן ריבלין:
אנחנו דיברנו עם מר זליכה אתמול.
השר מאיר שטרית:
הוא ייתן לכם פטור ממכרז מחר.
ראובן ריבלין:
אמרתי לך שהוא ייתן לי? אנחנו הולכים בשלבים, זה הכול. ומה שאנחנו רוצים ממך היום זה שאתה תבהיר לנו מה אנחנו צריכים לעשות כדי לקבל.
אמנון כהן:
אדוני השר, הנושא הזה על שולחנה של הוועדה הרבה מאוד זמן ואני בקואליציה ואני מרגיש לא נוח שאנחנו היום מעכבים את כל התקציבים של משרדי הממשלה ויש חוזים שנחתמים, צריך לשלם משכורות ואני מרגיש לא נוח.
היו"ר יעקב ליצמן:
כולנו.
אמנון כהן:
יחד עם זאת, הגיעו מים עד נפש. אני חושב שכל אחד שמקבל את התפקיד שלו בעולם הזה, זה הקדוש ברוך הוא קובע. כלומר, אתה לא סתם הגעת למקום ההוא. לכן אולי זו אחת השליחויות האמיתיות ואני מכיר אותך בתפקידיך הקודמים ובאמת עברת, כמו שציין חברי, חבר הכנסת ראובן ריבלין, שעברת בהרבה מאוד משרדים ובכל מקום שהיית שמת חותם. ואתה מוכר כאחד שאם אתה לוקח משהו על עצמך, אתה הולך איתו עד הסוף. ודבר אחד אני מבקש ממך, בשיתוף פעולה מלא איתנו, בכל מקום שתרצה, בכל דיון שתחליט, קח את זה ואתה תמצא את הפתרון הנכון מבחינת משרד המשפטים, מבחינת משרד האוצר, כי היית בכל התפקידים האלה. אגב, החשב הכללי, כל אחד מנסה בדרך זו או אחרת לשים מקלות בגלגלים, כתוצאה מזה הרבה מאוד מכתבים אני מקבל, גם כמובן תושבת העיר חברת הכנסת סופה לנדבר, אנחנו רואים שבאמת בגלל המרחקים שלהגיע לבית חולים קפלן, לפעמים מדובר בהצלת נפשות. נאמר, המציל נפש אחת...
ראובן ריבלין:
אל תשכנע אותו עכשיו---
אמנון כהן:
לא משכנע, אני רוצה שהוא ייקח את זה בראש סדר העדיפות. הוא ימצא את הדרך המתאימה.
ראובן ריבלין:
אנחנו רוצים במגזר המקצועי שלו. אל תשכנע אותו אם החוק טוב או לא, יש חוק. אתה יודע מה, כן טוב, לא טוב, כשתהיה שר הבריאות אני בטוח שתאמר שהוא כן טוב. תהיה שר הבריאות, תאמר 'הוא רע מאוד', תבוא ותבקש ותביא קואליציה רצינית שתבטל אותו. אבל היום החוק קיים. אין חשיבות בכלל אם זה טוב או לא טוב, צריך לבצע את החוק, עד שלא יבוטל.
היו"ר יעקב ליצמן:
אני אגיד לך משהו אחר. אני בטוח שאם הוא היה באופוזיציה, הוא בטח היה דוחף.
ראובן ריבלין:
בסדר. אנחנו רוצים לדעת איפה המצב. דבר שני, אנחנו רוצים לדעת מה עמדתו של משרד הבריאות לגבי הקמת בית החולים באשדוד ולגבי ההמלצה שלכם על הפטור ממכרז. והדבר השלישי שאנחנו רוצים מהחשב הכללי זה להבין מה יהיה אם אנחנו נביא לידי מצב שבו משרד הבריאות ייתן לנו פטור ממכרז, מינהל מקרקעי ישראל יקצה את המגרש ואנחנו נבקש מכם, במקום להיכנס למכרז שלא יעלה ולא יביא אף משקיע, להביא בפניכם אדם שמוכן להקים את בית החולים.
סופה לנדבר:
שהמדינה תבנה, לא צריך לתת אפילו פטור.
ראובן ריבלין:
המדינה – 'כבר באים, כבר באים'.
סופה לנדבר:
בסדר, בלי שיבואו, אז שייתנו פטור.
ראובן ריבלין:
לכן אני אומר, מתוך הנחה---
היו"ר יעקב ליצמן:
חבר הכנסת ריבלין, תן לי לדייק. אתמול, כשנשאלה השאלה כאן, אם אנחנו נפריד את המלונית מהשטח השני, מבית החולים, ונגיש חוק רק לבניית בית חולים פרופר, האם משרד הבריאות ימליץ כאן על בית חולים? עד רגע זה אני לא יודע.
יהודה רון:
אני אגיד את זה בצורה הכי ברורה. אמרנו את זה בכל הזדמנות, בוודאי באותן ישיבות שאני השתתפתי וחברת הכנסת לנדבר יודעת את זה בצורה הברורה ביותר. אנחנו בעד הקמת בית חולים, הודענו את זה, הכנו את זה במסגרת תוכנית---
היו"ר יעקב ליצמן:
ותכתבו את זה גם לאוצר.
יהודה רון:
גם לאוצר.
היו"ר יעקב ליצמן:
לא, למינהל.
ראובן ריבלין:
ואם האוזן שלי מוסיקלית, אתם בעד הקמת בית חולים באשדוד?
יהודה רון:
באשדוד, עכשיו. בשטח שמוקצה לנושא הזה, חבר הכנסת רובי ריבלין. אין הפרדה אצלנו... אגב, זה היה במאה דונם, הוא צומצם ל-70. אנחנו מעולם לא עשינו הפרדה. משרד הבריאות לא ביקש הפרדה לשטח מסחרי נפרד ואותו יקצו בנפרד ולבית חולים.
היו"ר יעקב ליצמן:
אתה מניח ש-70 לא יישאר 70.
יהודה רון:
לא משנה. מה שאנחנו הדגשנו שבכל בית חולים, כך אנחנו גם נוהגים היום, כשמגיע קהל לשם, הוא צריך לקנות פרחים, צריך לקנות פה, זה 3,000 מטרים כחלק מבית החולים. אנחנו לא רואים בזה שטח מסחרי. זה שטח בדיוק כמו שאתה עושה חניה בבית חולים, שטחי שירות לאוכלוסייה שמגיעה לבית חולים, זה לא שטח מסחרי.
ראובן ריבלין:
אין בעיה, אבל זו לא התוכנית הקיימת.
יהודה רון:
יפה. זה 70 דונם, את זה ביקשנו. עכשיו, חבר הכנסת ליצמן, כתבנו מכתב לשר האוצר שאנחנו בעד הקמת בית החולים. אנחנו לא יכולים, אנחנו לא מוסמכים לתת פטור ממכרז.
ראובן ריבלין:
אתם בעד הקמת בית החולים במימון המדינה.
יהודה רון:
החוק אומר שאם לא יהיה יזם, המדינה תקים. אנחנו בעד הקמת---
ראובן ריבלין:
בית החולים בשתי הצורות.
יהודה רון:
כן, אנחנו לא מתנגדים. יש חוק, אנחנו תומכים בהקמת בית חולים באשדוד.
היו"ר יעקב ליצמן:
זה מספק אותָך, המכתב שהם שלחו לשר האוצר?
רחל זכאי נוימן:
אני לא ראיתי את המכתב שהם שלחו לשר האוצר, אז כמובן שאני לא יכולה לומר...
היו"ר יעקב ליצמן:
נביא לך העתק.
רחל זכאי נוימן:
לא יודעת, המכתב הקודם של השר הקודם לא בדיוק אמר את זה. השר אדרי, כשהיה שר, באפריל 2006, כתב מכתב שלא ניתן בשלב זה להמליץ על פטור ממכרז. זה מה שיש לי. כשר הבריאות. אני לא יכולה להמציא ניירות. זה כתוב.
אמנון כהן:
הוא לא ביקש פטור ממכרז, הוא אמר---
היו"ר יעקב ליצמן:
רחל, תני לי לשאול שאלה. אתמול אמרת לנו כאן שאין מכתב, את רוצה מכתב המלצה על בית חולים. היא לא דיברה איתנו על פטור, אני מוכן להוציא את הפרוטוקול, היא לא דיברה מלה אחת על פטור. שאלתי אותך כמה וכמה פעמים, אמרת לי, 'אני צריכה מכתב של משרד הבריאות, המלצה על בית חולים'. בא משרד הבריאות, סגן המנהל הכללי, מר יהודה רון, והוא אומר 'רבותיי, אנחנו שלחנו מכתב לשר האוצר'. זה שאין לך את המכתב, הוא אומר 'אני אמציא לך את המכתב, ואמרנו שאנחנו בעד זה וזה'. מה הבעיה עכשיו? לפני הפטור.
אבי ישראלי:
המכתב הוקרא פה בישיבה והוא הובא פה לישיבה.
היו"ר יעקב ליצמן:
טוב. מה הבעיה עכשיו?
רחל זכאי נוימן:
בהנחה שקיים מכתב כזה, או ייצא מכתב כזה---
היו"ר יעקב ליצמן:
יצא ויש. הוא אמר שיש.
רחל זכאי נוימן:
אז אני חוזרת על מה שאמרתי אתמול. אם הכוונה היא לא לתוכנית כפי שהיא היום, אלא ייעשה ההליך התכנוני הנדרש כדי לפצל את התוכנית לשני מגרשים ואנחנו נדבר אך ורק על המגרש שהוא בית חולים, את המגרש הזה שהוא בית חולים---
סופה לנדבר:
אבל משרד הבריאות אומר שזה חלק בלתי נפרד.
רחל זכאי נוימן:
גברתי, מה שאמר משרד הבריאות זה כמובן נכון, אבל זאת לא התוכנית. גם אנחנו מסכימים ואין מחלוקת שכדי שבית חולים יתפקד כדווי, הוא צריך חנות פרחים וקפיטריה ואולי אפילו מלונית. אבל זאת לא התוכנית.
היו"ר יעקב ליצמן:
גברת זכאי, אני שואל שאלה. השטח של בית החולים זה 70 דונם?
יהודה רון:
70 דונם.
היו"ר יעקב ליצמן:
כן. בתיאוריה 50 דונם בית חולים, (תיאורטית, אני לא יודע, לא מכיר את התוכניות), 20 דונם---
רחל זכאי נוימן:
כמה שזה ייקח. הוא יגיד כמה נדרש.
היו"ר יעקב ליצמן:
תנו לי רק לשאול. נניח 50 דונם בית חולים, 20 דונם מלונית, קפיטריה. מה הבעיה לעשות 20 דונם ככה ו-50 דונם ככה? מה הבעיה? יודעים את התוכניות, יודעים בדיוק מה זה, מה הבעיה? אני לא מבין. מה הבעיה לפנות למינהל שירשמו, 'זה לפי זה, זה לפי זה'.
ראובן ריבלין:
חבר הכנסת ליצמן, אל תנהל עם השר משא ומתן על דברים... אני רק רוצה להבהיר שעם כל הכבוד לך, היא צודקת במובן זה שכרגע לפני המינהל יש פרוגרמה שצריכים לשנות אותה. אין מה לעשות.
היו"ר יעקב ליצמן:
לא, לא. לא צריך לשנות. לא חייבים לשנות. אם חייבים לשלם בשביל זה...
יהודה רון:
על שטחי מסחר ישלמו.
היו"ר יעקב ליצמן:
זה בדיוק מה שאני אומר.
ראובן ריבלין:
אם לא חייבים, אין לי בעיה.
השר מאיר שטרית:
חברים, אתם נכנסים, עם כל הכבוד, לניסוחים. אני בכלל לא מבין, אגב, למה ועדת הכספים מתעסקת בבית חולים. זה לא עניין של ועדת כספים. זה צריך להיות ועדת העבודה והרווחה.
היו"ר יעקב ליצמן:
החוק עבר בוועדת הכספים.
השר מאיר שטרית:
אני גם לא מבין למה.
היו"ר יעקב ליצמן:
כי היושב ראש שהביא את החוק היה חבר הכנסת ליצמן.
השר מאיר שטרית:
אני שואל מבחינת תקנון הכנסת. הדבר השני, חברים, יש לכם בעיה איתי מסיבה פשוטה, כי אני מכיר את ההיסטוריה של העניין. ב-99' הייתי שר אוצר. הנושא עלה לראשונה ב-99'. בלי חוק. אז לא היה חוק בכלל. היתה בקשה מצד עיריית אשדוד להקים בית חולים באשדוד. ערב הבחירות, זה היה 99', אני גרמתי לכך שיצא מכרז של האוצר להקמת בית חולים באשדוד. נעשתה פרוגרמה, יצא מכרז ב-99', הייתי בקשר עם ראש עיריית אשדוד ועם עיריית אשדוד וכשר אוצר גרמתי לכך שאגף התקציבים והחשב הכללי הוציאו מכרז פומבי להקמת בית חולים באשדוד לכל החפץ בכך. אחרי שהמכרז יצא, הפסדנו את הבחירות. עזבתי את האוצר ומאז העסק לא זז. אחריי המכרז מת (אני לא יודע מה קרה מאז, לא עקבתי אחרי זה), עד שהגיע החוק של חברת הכנסת סופה לנדבר, שאני מודה שהתנגדתי לו, הממשלה התנגדה לו. הוא עבר, לחברת הכנסת סופה לנדבר היה כוח בכנסת להעביר אותו ברוב הגדול, הוא עבר בכנסת, על אפה ועל חמתה של הקואליציה.
היו"ר יעקב ליצמן:
בשנת 2000.
שגית אפיק:
ב-2002.
השר מאיר שטרית:
כן, וניסו לבטל את זה באמת כמה פעמים בחוק ההסדרים. לבטל ולא ביטלו, ולא ניצלו את התקופה שחברת הכנסת סופה לנדבר לא היתה פה בשביל לבטל אותו, ואז היא חזרה. אדוני היושב ראש, אני לא יודע אם אתה זוכר---
היו"ר יעקב ליצמן:
תיקח בחשבון, אדוני, שאחרי שאני עוזב את התפקיד, המפלגה של חברת הכנסת לנדבר הולכת להיות יושבת ראש הוועדה, אז בכלל תהיה לך בעיה עוד יותר קשה. אז תגמור איתי.
השר מאיר שטרית:
אני רוצה להזכיר לך ישיבה מלפני שנה כמעט שאני באתי לפה. הייתי בישיבה שדנה בעניין הזה ואני רוצה להזכיר לכם, זה בטח כתוב בפרוטוקול, אתם יכולים לראות. מה אמרתי אז בישיבה? אמרתי, חברים, יש דרך אחת להקים בית חולים באשדוד, אם באמת יש יזם פרטי שרוצה להקים. צריך להקצות את הקרקע, לצאת עם הקרקע למכרז פומבי. מי שיזכה, שיבנה. זו הדרך הכי פשוטה והכי טובה. מכרז פומבי.
אמנון כהן:
ציבורי? מה בית החולים הזה ייחשב?
השר מאיר שטרית:
אני לא יודע מה החוק קובע. אם זה ציבורי, יהיה ציבורי. הרי בשביל להקים בית חולים, לפי החוק, אף אחד לא יכול להקים בית חולים בלי אישור משרד הבריאות. זה לא עסק פרטי שאתה יכול להקים בית חולים ולהתחיל לרפא אנשים. צריך אישור משרד הבריאות. זאת אומרת, אם אדם זוכה במכרז ועומד לפרוגרמה נכונה שמשרד הבריאות יאשר אותה ומשרד הבריאות יגיד שזה בית חולים ציבורי, ייתן לו רישיון, סימן שזה בית חולים ציבורי, אז אני מניח שבמכרז כזה הוא ישלם דמי חכירה שנתיים לפי הסטנדרט שמקובל במינהל. הרי אף אחד פה לא ישנה את החוק לטובת בית החולים. החוק הוא חוק כללי לכל בתי החולים בארץ ואין הבדל בין בית חולים באשדוד, או באשקלון, או ברחובות, או בתל אביב. זו דרך המלך, היא הדרך הפשוטה ביותר.
אלא מה? באותה ישיבה ראש עיריית אשדוד חשב שמה שאני צריך לעשות זה פטור ממכרז. אמרתי 'אני מציע לכם לא ללכת בקו הזה', אם אתה זוכר. כתוב בפרוטוקול. אם תלכו לפטור ממכרז, גם בהנחה שמישהו רשאי לתת המלצה (שלדעתי הם לא רשאים, אבל נגיד שהם רשאים) ומועצת המינהל אכן תאשר את המכרז שגם זה לא בטוח, אבל נגיד שהכול עובר בסדר, עדיין בסוף הדרך צריך חתימה של שר אוצר על כל החלטה של מועצת המינהל לצאת למכרז. ואתם לא תקבלו את זה. אז למה ללכת בדרך עקומה? אם יש כאלה אנשים, תלכו למכרז, יהיה מכרז...
לכן, אדוני היושב ראש, עצתי, אם אתם רוצים לראות בית חולים כזה קם והיה, ולי אין שום דבר נגד בית חולים באשדוד, בעיקר אם משרד הבריאות תומך בזה, מי אני שאגיד לא? שכנים שלי ואני מכיר גם את ראש העיר היטב ואת חברת הכנסת לנדבר אני מכיר עוד יותר טוב. אז אני אומר, אתם רוצים להקים בית חולים באשדוד, הצעתי נורא פשוטה. יש קרקע שמיועדת להקמת בית חולים? אם משרד הבריאות אומר שהקרקע הדרושה להקמת בית חולים זה 70 דונם, זה מה שיהודה רון אומר, אני מוכן, עקרונית, לפעול להוצאת מכרז על הקרקע הזו, פומבי, של המינהל. יזכה מי שיזכה, הוא יצטרך לבוא אליכם עם פרוגרמה של בית החולים, אחרי שהפרוגרמה מאושרת מבחינה תכנונית, מה יקרה? כל השטחים הציבוריים ישלמו דמי חכירה ציבוריים, כמו הממשלתיים וכל השטחים המסחריים ישלמו מחיר מלא. זו הפרוצדורה.
היו"ר יעקב ליצמן:
זה בדיוק מה שביקשתי ואני שמח שהשר אומר---
השר מאיר שטרית:
לא צריך לחלק ולא צריך להפריד ולא צריך כלום. הרי לפי הפרוצדורה, כאשר מגישים תוכנית לקרקע הזו, מאחר וזו קרקע של המינהל, יצטרכו לקבל חתימה של המינהל ואישור של המינהל על זה. זאת אומרת, המינהל יידע איזה שטחים ציבוריים ואיזה שטחים לא ציבוריים והם ישלמו בהתאם.
ראובן ריבלין:
אמרת דברים מצוינים.
היו"ר יעקב ליצמן:
אני אשמע את גב' רחל זכאי נוימן עוד דקה. היא רוצה לטרפד את זה, מספר 78.
רחל זכאי נוימן:
אני לא יודעת אם זה עלבון או מחמאה.
ראובן ריבלין:
הכוונה לא אישית.
היו"ר יעקב ליצמן:
בטח לא, יש לי משהו אישי נגדך?
רחל זכאי נוימן:
לא, אבל אני לא חושבת שרציתי לטרפד את בית החולים הזה מימיי.
ראובן ריבלין:
אני חושב שחשוב לשמוע את ההערה שלה.
רחל זכאי נוימן:
רציתי לומר שבהחלט אנחנו חושבים כמובן כמו השר שהמכרז הוא דרך המלך והוא הדרך הטובה. אני רק רציתי לומר שכשאנחנו נוציא את המכרז הזה וזה יהיה מכרז שאנחנו נוציא, כמובן בתיאום עם משרד הבריאות, זה חייב יהיה להיות כבר לפי הנחיות. בתוך המכרז כבר יהיו הקווים המנחים כמה מחלקות, איזה דברים, איזה צרכים ואחד התנאים שיהיו שהמציעים יצטרכו להביא את אישור שר הבריאות להצעתם.
היו"ר יעקב ליצמן:
רגע אחד, גברתי. אני לא מבין 'יצטרכו להביא'. בא מר יהודה רון ואומר שעוד שעה הוא מעביר לך בפקס את האישור.
יהודה רון:
יש חוברת. עשרות עמודים. יש שמה פרוגרמה---
ראובן ריבלין:
מר יהודה רון, אתה שמעת את מה שהיא אמרה?
יהודה רון:
אני יודע, כל זה קיים.
ראובן ריבלין:
אתה מסכים למה שהיא אומרת?
יהודה רון:
אין בעיה. אני אומר יותר מזה. קיימת פרוגרמה בעשרות עמודים, מפורטת, בדיוק איזה מחלקות. יותר מזה, נתנו גם את הפירוט של כל מחלקה ומחלקה.
היו"ר יעקב ליצמן:
אם הייתי שומע את זה אתמול, אז הייתי---
יהודה רון:
לא, אתה יודע את זה. זה ידוע. זה חלק מהמכרז.
ראובן ריבלין:
הנה המכתב של משרד הבריאות מונח לפניה.
יהודה רון:
חבר הכנסת ליצמן, כל הדברים האלה נאמרו אתמול. עוד משפט אחד.
ראובן ריבלין:
אבל למה לך? הנה המכתב.
יהודה רון:
לא, אני רוצה להיכנס לפרוגרמה. אני רוצה להגיד שהכול קיים בתוך הפרוגרמה.
השר מאיר שטרית:
מר יהודה רון, כדי להרגיע אותך, אומר: כשמינהל מוציא מכרז לקרקע מסוימת, לקרקע הזו יש פרוגרמה מסוימת, קווים מנחים שאתם קובעים אותם וזה יהיה תנאי במכרז. מי שירצה להשתתף במכרז, יצטרך לקיים את התנאים הללו ולהביא אישור שלכם ואז הוא יכול להשתתף במכרז. מה לא בסדר בזה?
יהודה רון:
השר שטרית, בפרוגרמה כתבנו במפורש 3,000 מטר לחנויות, כמו שצריך להיות בכל בית חולים.
השר מאיר שטרית:
תכתוב מה שאתה רוצה, אני לא מתערב.
יהודה רון:
כתוב שם, הכול ישנו.
אמנון כהן:
למה לא הוציאו למכרז?
יהודה רון:
לא אנחנו קבענו 15,000.
היו"ר יעקב ליצמן:
חבר הכנסת ריבלין, זה היה הקודם.
יהודה רון:
אנחנו כתבנו פרוגרמה מאוד ברורה. מאוד ברורה.
השר מאיר שטרית:
אדוני היושב ראש, אם כדאי להציע עוד דבר אחד. אני בשום פנים ואופן לא מציע להפריד בין החלקים של הקרקע, צריך להוציא את כל הקרקע כיחידה אחת.
היו"ר יעקב ליצמן:
אני מסכים.
השר מאיר שטרית:
אני אגיד לך גם למה לא כדאי. כיוון שברגע שאתה מפריד ומחר זוכה יזם ב-50 דונם והוא ירצה את ה-20 דונם, יוציאו לו את הנשמה, הם יגידו לו 'אתה לא יכול לקבל, כן יכול לקבל'.
היו"ר יעקב ליצמן:
חבר הכנסת ריבלין, מה אתה רוצה לפני שאני מסכם?
ראובן ריבלין:
אני מבקש מהיועצת המשפטית הנכבדה, ברשות השר, לשאול אותה האם המכתב שמונח לפנייך ממשרד הבריאות מספק?
השר מאיר שטרית:
מספק למה, למכרז?
ראובן ריבלין:
מספק ומה אנחנו צריכים לעשות אחרי זה?
השר מאיר שטרית:
אני אענה לך. אמרתי לך, אני יכול להוציא מכרז על כל קרקע במדינה, לכל מטרה. אני לא צריך אישור מאף אחד. עכשיו, מרגע שזה בית חולים ואני יודע שזה אמור להיות בית חולים, אני רוצה לקבל ממשרד הבריאות פרוגרמה, מה הם רוצים בבית חולים.
היו"ר יעקב ליצמן:
יש לך.
השר מאיר שטרית:
יפה, ברגע שתעבירו לנו פרוגרמה כזאת, אנחנו אז נצטרך לעבד את זה במינהל, לקבוע, להכין מכרז, טופס מכרז, נוסח מכרז, עם הקווים המנחים, מה היזם צריך לעשות, מה החובות שלו, באישור ממשרד הבריאות, נוציא את זה למכרז פומבי. את זה אמרתי, אדוני היושב ראש, תקרא בפרוטוקול, לפני שנה פה בחדר הזה. תקרא בפרוטוקול.
ראובן ריבלין:
האם יכולים להקים את הפרויקט, כבוד השר, שני יזמים? זאת אומרת, אחד שיבוא ויאמר שהוא בונה את בית החולים, אין לי משאבים לקנות את ה---
השר מאיר שטרית:
לא. זו הבעיה שלו.
רחל זכאי נוימן:
שיתאגדו ביחד.
היו"ר יעקב ליצמן:
אני מציע שיישבו עם יהודה רון על התוכניות והדברים.
סופה לנדבר:
אבל כאשר היה מכרז, לא היו קופצים, מה השתנה עכשיו?
היו"ר יעקב ליצמן:
השתנתה הפרוגרמה.
השר מאיר שטרית:
אתם אומרים שיש קופצים.
סופה לנדבר:
אבל זה לא משנה שום דבר. יהיה מכרז, לא יהיו קופצים שוב.
השר מאיר שטרית:
לא יהיו קופצים, אז לא יהיו קופצים. מה לעשות? אני לא יכול להכריח מישהו להקים בית חולים בניגוד לרצונו.
סופה לנדבר:
זה תרגיל.
היו"ר יעקב ליצמן:
אני לא בטוח, גברתי.
השר מאיר שטרית:
למען האמת ההיסטורית, אני רוצה להוסיף משהו. כאשר יצא המכרז ב-99', אנחנו לא הכתבנו אז באוצר, הייתי אז שר אוצר, לא הכתבתי לעיריית אשדוד מה לעשות בפרוגרמה. אדוני היושב ראש, תקשיב, ב-99' אתה לא היית בתמונה.
היו"ר יעקב ליצמן:
אני כן הייתי בתמונה. כן, מהרגע הראשון. תשאל את צביקה חלמיש כמה התקוטטתי איתו על המכרז.
השר מאיר שטרית:
אני לא נתתי שום הנחיה איך לעשות פרוגרמה. אדוני היושב ראש, מי שהיה מעוניין אז להקים את בית החולים, היה מעוניין יותר בשטח המסחרי מאשר בבית החולים.
היו"ר יעקב ליצמן:
היום לא.
השר מאיר שטרית:
ואני אומר לך שהפרוגרמה שעשו אז היתה מרכז מסחרי עם חדר מיון קדמי. עכשיו מרכז מסחרי עם חדר מיון קדמי - העלות שלו היא ענקית, לכן זה לא הלך.
סופה לנדבר:
אבל מוציאים מכרז, אז העלות של קרקע במכרז, ואז מה עושים?
היו"ר יעקב ליצמן:
משלמים.
ראובן ריבלין:
היזם שמוכן לבנות לך את בית החולים יצטרך לשלם בעד כל השטח המסחרי. חבל על הזמן.
עכשיו אני שואל אותך, כי אתה בקי בזה. מדוע אנחנו נמצאים בדרישה של העיר, שנכשלה כבר בהשגת יזם על פי מכרז, לבטל את המכרז משום שיש לה אדם או גוף שמוכן להקים כרגע. אומר לך השר, הוא יכול להקים אפילו לפני רגע, ובלבד שיעבור את המכרז. הוא לא יקבל את זה בשום פנים ואופן בצורה ישירה ובפטור במכרז, אלא אם כן החשב הכללי יפטור אותנו ממכרז.
היו"ר יעקב ליצמן:
בדיוק.
ראובן ריבלין:
עכשיו אני רוצה לדעת, אתה אומר שאפשר מכרז? אני לא צריך אותך עוד. חבר הכנסת ליצמן, אתה אומר שאם נלך במכרז, יהיה מי שיקפוץ?
היו"ר יעקב ליצמן:
לא, נחתור בעוד תחנה לקראת פטור ממכרז.
ראובן ריבלין:
הבנתי.
היו"ר יעקב ליצמן:
ברור שנדבר על זה עם החשב הכללי---
ראובן ריבלין:
פה אומר לך שר בישראל שהוא לא רק שר השיכון כרגע ואחראי על מינהל מקרקעי ישראל, הוא בא אליך ואומר לך 'בחלום בלילה אני אתן לך...'. אני מכיר את השפה של השר שטרית, עברית של בריטי. הוא אומר לך 'אתה בחלום בלילה תקבל אצלי קרקע בלי מכרז'. האם אמרתי נכון?
היו"ר יעקב ליצמן:
לא שמעת אותי. כשהוא אמר את זה, אפילו בלי לראות אותו...
השר מאיר שטרית:
אני אספר לכם סיפור. הייתי ב-99' באוצר. צלצל אליי תעשיין בארץ, גדול. ואמר 'אדוני שר האוצר, אני ביקשתי'... זו היתה תקופה של אבטלה ענקית ונלחמנו בשיניים כדי להביא יזמים. הוא אמר 'אדוני השר, אני מחכה שנתיים לערר שהגשתי על החלטה של מרכז ההשקעות'. לפי החוק, אתה יודע, כשמרכז ההשקעות דוחה אישור של מעמד של מפעל מאושר, הוא רשאי לערער בפני שר המסחר והתעשייה ושר האוצר. שר המסחר והתעשייה קובע את עמדתו וזה עובר לשר האוצר. שר האוצר מחליט סופית. הוא מקבל את עמדת שר התעשייה, או הופך אותה, מה שהוא רוצה. הוא אומר לי 'אני מחכה שנתיים. אני רוצה להקים מפעל בנגב. אני מחכה שנתיים לקבל תשובה על הערר, כן או לא'. אמרתי 'זה לא יכול להיות'. הוא אמר לי 'כן יכול להיות. אני מחכה שנתיים'. אני קורא לרפרנט תעשייה, יואל נווה. אני אומר לו 'תשמע, פנה אליי פלוני אלמוני, זה אמת? הוא מחכה שנתיים?' הוא אומר לי 'אתה יודע, אדוני שר האוצר, יש לי ערימה ענקית של תיקים של תעשיינים שמחכים לתשובה. שיחכה. יש לפניו שלוש-ארבע שנים'. אמרתי לו 'תגיד לי, נפלתם על השכל? אנחנו מחכים פה לתעשיינים, רצים אחריהם וכל זה ואלה מחכים בתור ארבע שנים? תן תשובות'. הוא אומר לו 'לא, זה תור'. זה היה יום שני, אמרתי 'ביום רביעי, אצלי בארבע, אני רוצה את כל התיקים, כולם, עם חוות דעת, כן או לא'. אני אשב על התיקים באותו יום ואני אעבור תיק תיק ונחליט באותו יום וייצאו מכתבים לפני יום שישי. טוב. ביום רביעי, לא היתה לו ברירה, בא אליי עם כל התיקים ובאמת מאות תיקים. עברתי על כל התיקים, אחד אחד. היו מקומות שקיבלתי את ההמלצה שלהם, היו מקומות שלא קיבלתי את דעתם. ביום שישי יצאו מכתבים. ואז הבנתי מה עשיתי; כל אלה שאמרתי להם כן, שאישרתי את הערר שלהם, אף אחד, תאמין לי, אף אחד לא צלצל להגיד תודה. אבל כל אלה שקיבלו תשובה שלילית, התחילו לחצים דרך ראש הממשלה, שהיה בנימין נתניהו, והשרים. כל הלחצים לא עזרו. אף אחד לא שינה לו פסיק.
ראובן ריבלין:
מישה ארנס היה אומר, כשאני יש לי תפקיד אחד למאה מועמדים ואני בוחר אחד מתוך מאה. אני קונה 99 שונאים ואחד כפוי טובה.
היו"ר יעקב ליצמן:
אני רוצה להגיד לשר שטרית מלה אחת. אני בטוח שאתה לא מאלה שמחכה להדחה של ירון זליכה. אני מביך אותך כרגע.
השר מאיר שטרית:
לא, ממש לא.
היו"ר יעקב ליצמן:
דיברנו איתו אתמול, לאו דווקא על החלק של הפטור, בכלל על כל המורכבות של בית החולים. אנחנו נפנה אליו ואני חושב שזה חלק מהדברים שאנחנו רוצים להזיז.
השר מאיר שטרית:
אנחנו לא נתערב בעבודת הוועדה.
היו"ר יעקב ליצמן:
אני בטוח ואני בטוח שגם תקבל את ההמלצה שנביא לכאן.
השר מאיר שטרית:
חברים, תודה רבה.
היו"ר יעקב ליצמן:
תודה, אדוני השר.
הישיבה ננעלה בשעה 14:45