פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, כ"ט באדר התשס"ז (19 במרץ 2007), בשעה 10:00
ס ד ר ה י ו ם
שיקום שווקים – ביצוע הבטחות שלטוניות לעיריות רמלה, קריית-מלאכי, חדרה
נכחו:
חברי הוועדה:
יעקב ליצמן – היו"ר
חיים אורון
זאב אלקין
אלי אפללו
אבישי ברוורמן
אלחנן גלזר
שי חרמש
אחמד טיבי
שלי יחימוביץ
אביגדור יצחקי
אמנון כהן
סופה לנדבר
אורית נוקד
ראובן ריבלין
סילבן שלום
מוזמנים:
ירון זליכה - החשב הכללי, משרד האוצר
אודי בן דרור - רכז פנים ואיכות הסביבה, משרד האוצר
חיים אביטן - ראש עיריית חדרה
רומן גישר - סגן ראש עיריית חדרה
יואל לביא - ראש עיריית רמלה
אהוד זקסנברג - מהנדס עיריית רמלה
יהודה משה - סמנכ"ל שפ"ע, עיריית רמלה
יצחק חנניה - סגן מנהל מינהל אזורי פיתוח, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
גבריאל רובז - עוזר מנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
עו"ד שושנה שחם - לשכת עורכי-הדין
שרגא ברוש - התאחדות התעשיינים
חזקיה ישראל - התאחדות התעשיינים
ייעוץ משפטי:
שגית אפיק
אפרת קוצ'ינסקי
מירב תורג'מן
יועצת כלכלית:
סמדר אלחנני
מנהל הוועדה:
טמיר כהן
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
שיקום שווקים – ביצוע הבטחות שלטוניות לעיריות רמלה, קריית-מלאכי, חדרה
היו"ר יעקב ליצמן:
אני פותח את ישיבת ועדת הכספים.
אתמול הממשלה החליטה לדרוש מיושב-ראש ועדת הכספים להביא להדחתי. יושבת ממשלה, הפורום המכובד ביותר במדינה, כנראה הם מובטלים שם אלא לחשוב שליצמן צריך להביא את נושא הדחתו ביום רביעי, כאשר אמרתי בשבוע שעבר שממילא אני מביא את זה ביום רביעי. כל השרים בישיבת ממשלה החליטו שליצמן חייב להביא את נושא הדחתו עד יום רביעי.
מבחינת הנוהל, וגם החוק, אני צריך להוכיח למה זה חשוב ואני לא רואה סיבה לדחיפות. מעבר לכך שאני לא רואה סיבה לדחיפות, בדקתי משפטית ונאמר לי שאני רק חייב להביא את זה אבל לא להצביע על זה.
אם כן, אני עומד להביא את זה ביום רביעי וגם להצביע, אבל לא בגלל החלטת הממשלה.
קריאה:
לא כתבת את זה בסדר היום.
היו"ר יעקב ליצמן:
חיכיתי להחלטת הבג"ץ.
חיים אורון:
יש עדים שכך אמרת בשבוע שעבר.
היו"ר יעקב ליצמן:
אמרתי ואני לא חוזר בי. אם בג"ץ היה מוציא צו מניעה, הייתי מקיים. אמרתי ואני חוזר ואומר שבעזרת השם ביום רביעי בשעה 9:00 בבוקר אני עומד להביא את הנושא לישיבה. למה הממשלה צריכה להחליט כך ברעש כזה גדול? אם הממשלה מתעסקת בשטויות, אני צריך לעסוק בדברים חיוניים. כבר לפני שבועיים הודעתי שאני מביא את זה ביום רביעי וכך אעשה. בנוסף לכך אנחנו נצביע על כך. אתם מכירים אותי ואתם יודעים שאני מקיים את דבריי. אמרתי ואני חוזר ואומר שביום רביעי בבוקר הנושא יעמוד על סדר היום. עדיין לא פרסמתי את סדר היום ליום רביעי, וגם לא פרסמתי אותו ליום שלישי, אבל יש לנו עבודה מרובה. שמעתי שיש נושאים שרוצים להעביר מהמליאה לוועדת כספים.
ההחלטה שהתקבלה בממשלה הרגיזה אותי. ההחלטה אמרה שדורשים מליצמן להביא את נושא הדחתו עם יום רביעי. לזה אני אומר שהצהרתי בעבר ואני מצהיר גם היום שאני עומד להעלות את הנושא ביום רביעי כולל הצבעה. שנית, מבחינת הנוהל, הממשלה צריכה להוכיח חיונית והיא לא הוכיחה. אני חייב להביא את זה אבל לפי הנוהל אני לא חייב להצביע על כך. אם רוצים ללכת אתי סחור סחור, אין לי בעיה, אבל היות שאני רוצה לעמוד במילה שלי, ואני עומד לקיים אותה על אף החלטת הממשלה ועל אף הממשלה, זה יבוא לדיון ביום רביעי. כאמור, הישיבה בנושא תתקיים ביום רביעי בשעה 9:00 בבוקר.
אביגדור יצחקי:
ניסיתי להשיג אותך אתמול וגם הבוקר. למען הסדר הטוב אני רוצה לומר שאתמול היה כתוב בעיתונות אותה אתה קורא שעקב העתירה לבג"ץ אתה מתכוון שלא לקיים את זה ביום רביעי.
היו"ר יעקב ליצמן:
אמרתי שאם יהיה צו על תנאי שאני לא יכול להביא את זה, אני לא אביא את זה.
אביגדור יצחקי:
ולכן, לאור מה שהיה כתוב, ולא ענית לטלפון של ישראל מימון, הממשלה פתחה את הספר וראתה מה עושים.
אני רוצה לומר לך עוד דבר. נתבקשתי להגיש בג"ץ נגדך אבל סירבתי. אני חושב שעכשיו הכול ברור וידוע.
היו"ר יעקב ליצמן:
מאחר שהממשלה מובטלת ואין לה במה לעסוק, היא עוסקת בזה. אין בעיות עם הפלשתינאים, אין בעיות עוני, אלא כל הבעיה של הממשלה הוא ליצמן. לכן אתם נראים כך. לכן יש שני אחוזים פופולאריות לראש-הממשלה.
אביגדור יצחקי:
אני מודה לך אדוני היושב-ראש על עמדתך.
היו"ר יעקב ליצמן:
את זה יכולת לעשות בטלפון.
אביגדור יצחקי:
ניסיתי להשיג אותך אבל אתה לא עונה.
חיים אורון:
ביום שלישי בשבוע שעבר התגבשו שישה חברי כנסת וחתמו על הצעת חוק שהייתה צריכה להיות התגלגלות של תיקון 31. זה עורר סערה גדולה בשתי מערכות. בכנסת זה לא קיבל פטור מחובת הנחה וזה אפילו לא קיבל שום קיצור בהליכים אלא היום זה יגיע לנשיאות כאשר כולם יודעים שהשבוע אין דיון בהצעות טרומיות. מאידך, בעקבות מה שקרה, זה התחיל עם הבנקים, הבנקים הודיעו, אחרי כל מיני משאים ומתנים – ואני לא רוצה לפרט יותר מדיי לא כי זה סודי אלא כי אני לא חושב שזה מעניין עכשיו – שהם מוכנים ארבעה חודשים לא להטיל עיקולים על כספים שיהיו למשכורות על-פי רשימה שקיבלנו ממשרד הפנים. אחרי הבנקים גם הביטוח הלאומי ומס הכנסה הודיעו כך.
על פי התוכנית המקורית היינו צריכים היום לקבל החלטה וחבל שאחמד טיבי יצא.
היו"ר יעקב ליצמן:
אנחנו נקבל עוד מעט החלטה.
חיים אורון:
היינו צריכים לקבל החלטה שאנחנו קודם כל מברכים את אלה שזזים הצידה שלושה-ארבעה חודשים, כי זה חשוב, ושנית, שאנחנו פונים לכל האנשים הפרטיים – שאין לנו שום יכולת עליהם – לזוז הצידה. עם הלא מועדפים, אין בעיה בכלל, אבל המועדפים, ויש כאלה, מבקשים אותם לזוז הצידה כאשר מדובר במשכורות של העובדים. היה מדובר רק במשכורות ואפילו לא בתנאים הסוציאליים.
להערכת מי שעסק בזה גם בעבר, בסיבובים קודמים, שלא כל הנושים הפרטיים יזוזו הצידה. אני לא מדבר על הבנקים ועל המשרדים אלא על הפרטיים.
שלי יחימוביץ:
יש לנו איזושהי רשימה של הפרטיים? אנחנו יודעים מי הם?
חיים אורון:
אני מודה שדיברתי ביום רביעי עם כמה מחברי הכנסת מהסיעות הערביות, כי מתוך 16 הרשויות, 15 הן רשויות ערביות. אני חושב שצריך להפעיל לחץ ציבורי, פוליטי ואחר על הגורמים הללו כדי שלא יגעו בכסף הזה, אם הוא אמנם יועבר. אמר לי הבוקר רני פינצ'י שהם מאמינים שהם יעבירו את המשכורות היום לכל המועצות הדתיות.
היו"ר יעקב ליצמן:
את זה אני יודע. יש העברה תקציבית.
חיים אורון:
אני מציע שהוועדה לא תרפה מהעניין וזו הסיבה שאני מעלה את הנושא.
היו"ר יעקב ליצמן:
נאמר לי שיש הצעת חוק לתיקון פקודות העיריות, תשלום ארנונה, כתנאי לבחינת מצב. אנחנו יכולים להודיע לממשלה שנכניס הסתייגות.
שגית אפיק:
זאת לא הסתייגות אלא האחדה לקריאה ראשונה.
היו"ר יעקב ליצמן:
אנחנו יכולים להכניס את זה כהסתייגות אצלנו. זו אחת הסיבות לכך שלא פרסמתי את סדר יום הישיבה מחר. אני יכול לשים את הנושא על סדר היום מחר, ואגב, זה בהסכמת הממשלה. אני רוצה התייחסות שלכם אם זו הדרך להודיע עד הלילה לנושים למיניהם כי אם הם לא יסכימו, יש לנו דרך לטפל. אני מציע שנזמין את הבנקים הגדולים.
חיים אורון:
הבנקים הסכימו. אני הפעם הלכתי בדרך שלך. אחרי שהראשון טלפן אליי על בסיס חברי, גיבשנו את ההצעה הזאת. אין מה להזמין את הבנקים, וגם את מס הכנסה שיושב כאן, את רשות המיסים ואת הביטוח הלאומי. נשארנו היום עם הסקטור הפרטי. הסקטור הפרטי מאוד מסובך ואתה ואני שומעים את הסיפורים, ואני לא רוצה להיכנס אליהם עכשיו. שלא תהיה טעות, בסקטור הפרטי יש הרבה קבלנים שמדובר במשכורות של העובדים שלהם. אם זה קבלן ניקיון בעירייה מסוימת, מדובר במשכורת של העובדים שלו.
אמר לי לפני שעה רני פינצ'י שהם חושבים שהם גומרים עם ההסתדרות והם פותרים את הנושא בשלוש צורות: הסכמי הבראה, העלאה תקציבית במועצות הדתיות וכיבוי אש, ואם שני אלה לא יצליחו, המסלול השלישי יהיה הלוואות של ההסתדרות לתשלום שכר עבודה, ויש להם הסדר עם ההסתדרות איך הם מחזירים לה את הכסף. האיום של עופר עיני הוא מאוד חזק ואני לא מציע שנקטין אותו.
להרגשתי הדבר הזה מזעזע את כל תוכניות ההבראה.
היו"ר יעקב ליצמן:
אני מביא את הנושא הזה מחר לסדר היום. אני גם מודיע את זה לכלי התקשורת, שיכול להיות שבסופו של יום נכניס הסתייגות. זו הצעת חוק שעברה קריאה טרומית וצריך לדון בה לקראת קריאה ראשונה.
ראובן ריבלין:
אפשר להגיש בקשה לנשיאות הכנסת ובלבד שכל חברי הסיעה עומדים מאחורי זה ומפלגותיהם עומדות מאחורי הבקשה.
היו"ר יעקב ליצמן:
חברת הכנסת שלי יחימוביץ הודיעה לי שהיא לא יכולה לעמוד בראש הוועדה הבודקת את הפנסיה ולכן חבר הכנסת ריבלין יעמוד בראשה.
ראובן ריבלין:
פתרנו את הבעיה של עובדי אינטל כך שאם תעשייה ושר האוצר יאשרו הקלות במס מאוד שגרתיות, אינטל תקיים מפעל בירושלים.
שלי יחימוביץ:
אדוני, אני אהיה סגניתו של חבר הכנסת ריבלין.
היו"ר יעקב ליצמן:
הסעיף הראשון על סדר היום הוא שיקום שווקים – ביצוע הבטחות שלטוניות לעיריות רמלה, קריית מלאכי וחדרה.
שלי יחימוביץ:
מי יזם את הדיון הזה?
ראובן ריבלין:
אמנון כהן ואני.
היו"ר יעקב ליצמן:
לפני שניכנס לדיון, אני רוצה להודיע עוד דבר אחד. אני מקים ועדת משנה לענייני שמיטה בראשות חבר הכנסת דוד טל ומי שירצה יוכל להיות חבר בוועדה.
חיים אורון:
אני מוותר לדוד טל, אבל כאשר הייתי שר החקלאות בשנת 2000 והתפטרתי, כל הסיעות החרדיות ביקשו שאני אמשיך לטפל בשמיטה עד סוף השנה וברק ביקש ממני לעשות זאת לפנים משורת הדין.
היו"ר יעקב ליצמן:
אם הייתי יודע זאת, לא הייתי מבטיח לדוד טל.
אנחנו מתחילים בדיון. דוקטור זליכה, מה קורה עם השווקים?
ראובן ריבלין:
דיברנו טלפונית עם ירון זליכה והסברנו לו את מהות העניין. נמצאים כאן גם מספר ראשי ערים.
בזמנו ניתנה הבטחה שלטונית ל-11 ראשי מועצות בעניין מה שנקרא שיקום נקודתי של שווקים. הדבר נעשה על ידי הממשלה, על ידי מנכ"ל משרד ראש-הממשלה, על ידי כל מי שהיה לו יד ורגל בפיזור הבטחות, אבל ההבטחות היו נקודתיות ואפילו התחילו לצאת אל הפועל בכך שהעיריות עשו את כל התכנונים המתבקשים והוציאו את כל הכספים, וגם פרסמו את כל הפרסומים, כאשר הציבור כולו הבין שממשלת ישראל הולכת לשקם 11 שווקים.
מהטעם שממשלת ישראל לא מצאה את הדרך לתקצב את שיקום השווקים, הם בחרו בדרך כזו או אחרת ללכת דרך משרד התיירות במקומות שהם לא תיירותיים נקודתיים, זאת אומרת, מקומות שהם לא על מפת התיירות, וביקשו ממשרד התיירות לשמש צינור יבוא. לאחר מכן ניסו במשרד הפנים, ולאחר מכן ניסו במשרד המסחר והתעשייה, שם כרגע עומד העניין.
4 עיריות ידועות לי והן קריית מלאכי, חדרה, רמלה ונתיבות. נדמה לי שגם עפולה ונתניה. יש 11 נקודות אשר ממתינות כל העת מתוך מחשבה שההבטחה השלטונית כבר הוכרעה, יצאה אל הפועל ורק עניין של העברת התקציב עומד על סדר היום ואין מושיע. המצב הוא כזה שגם החשב הכללי יודע שהעניין תוקצב. זאת אומרת, הממשלה העבירה תקציבים. לגבי קריית מלאכי וחדרה אפילו עשינו העברה תקציבית כאן בוועדת הכספים. כמובן שאנחנו נמצאים בפני מצב שבו כאשר מועבר כסף לאחד מהמשרדים שאמורים לתקצב ולממן את הפעולות האלה, נוצר מצב בו זה נחסם על ידי החשבים של המשרדים מהטעם הפשוט שהם טוענים שאין כאן איזשהו מצב שיכול לשמש כקריטריונים המאפשרים את התקצוב.
לכן, ולפני חג הפסח, ובגלל אי הוודאות, ביקשנו מהחשב הכללי להתייצב בפנינו ואכן אני חושב שיש להעריך מאוד את הופעתו כאן, למרות המטלות הכבדות שרובצות על כתפיו.
אני מעלה את הנושא לסדר היום בשם אמנון כהן ובשמי.
היו"ר יעקב ליצמן:
אני רוצה לומר לפרוטוקול שאני עומד על כך שיקריאו לנו את רשימת 11 הישובים.
גבריאל רובז:
הרשימה כוללת יותר מ-11 ישובים. יש לנו ישובים שמופיעים פעמיים-שלוש בקשר לפרויקטים.
ראובן ריבלין:
אני אומר לך מי הם 11 הישובים. אני יכול לציין בוודאות חמישה ישובים מתוך ה-11: קריית מלאכי, חדרה, רמלה, לוד, נתיבות. נדמה לי שגם נתניה.
גבריאל רובז:
בשלב מסוים התאחדו והכול התערבב.
היו"ר יעקב ליצמן:
האם הרשימה שחברי הכנסת ריבלין וכהן התייחסו אליה, אדוני רוצה לומר לנו שלא מדובר ב-11 אלא ב-111?
גבריאל רובז:
מדובר ביותר מ-11 רשויות כאשר אחד מהפרויקטים היו שוק עירוני, אבל היו כמה פרויקטים במסגרת טיפול נקודתי.
היו"ר יעקב ליצמן:
אתה יכול לתת לנו מספרים? תאמר לי על מה מדובר. אני לא יודע אם אנחנו מדברים על אותו הדבר.
חיים אורון:
אני כבר יודע שאנחנו לא מדברים על אותו הדבר.
היו"ר יעקב ליצמן:
יש לי רושם שאנחנו מדברים על שני דברים שונים. לצערי זה לא מתיישב עם הדברים עליהם דיברו בשבוע שעבר ולכן אני מבקש שתאמר לנו על מה אתה מדבר.
אמנון כהן:
אני אסביר לך. אדוני היושב-ראש, תודה על ששמת את הנושא על סדר היום. אני גם ליוויתי את הנושא של רמלה במשך תקופה ארוכה ואני שמח שידידי חבר הכנסת ריבלין היה בסיור ואנחנו דנים עכשיו בנושא הזה.
מדובר בהחלטת ממשלה שהתקבלה נדמה לי בשנת 2001 לגבי 11 ישובים שייכנסו לטיפול נקודתי. ממשלת ישראל החליטה להחריג 11 ישובים ולתת להם טיפול יותר טוב בהרבה מאוד תחומים ולא רק בשיקום השווקים.
היו"ר יעקב ליצמן:
מר רובז, על זה אנחנו מדברים?
אמנון כהן:
מנכ"ל המשרד היה צריך להיות כאן כי הוא בקי וליווה את הנושא.
דובר על רשת תחבורה, על פרויקטים של ביוב, פרויקטים של עיר עתיקה, פרויקטים של שיקום שכונות, תעסוקה, רווחה, ומכלול של דברים שממשלת ישראל החליטה לטפל בהם בערים הללו. לכן ממשלת ישראל כבר החריגה את הערים הללו ואי אפשר לומר שאי-אפשר לתת לשווקים כאן ולא לשווקים אחרים. התקיימו אין ספור דיונים בכל הדרגים המקצועיים וההחלטה על כך התקבלה.
דומה הדבר למצב בו שר הקליטה אמר שהוא מכיר באוכלוסייה אתיופית כאוכלוסייה מיוחדת ולצורך זה הוא מוציא הוראת שעה ונותן להם תגבור ברווחה, בחינוך וכולי. בא משרד החינוך ואומר שהוא מצטרף להוראת השעה של שר הקליטה וגם הוא יחזק את האוכלוסייה האתיופית. כאן אין אפשרות לשאול מדוע יקבלו האתיופים ולא יקבלו הצרפתים, הבוכרים או אחרים. זה קורה כי ממשלת ישראל החליטה להחריג אותם כי היא ראתה בכך צורך. נעשתה עבודה מקצועית, נעשה מחקר ולכן הממשלה החליטה לתת את הטיפול הנקודתי. ממשלת ישראל אמרה שהיא החריגה 11 ישובים מתוך 250 והיא רוצה לתת להם טיפול נקודתי במכלול נושאים. רוב הנושאים יצאו לפועל ובוצעו, התקבלו תקציבים והכול בסדר גמור, אבל יש נושא שלא בא לידי ביצוע והוא השווקים. אנחנו מקיימים את הדיון היום על שווקים בקריית מלאכי, בחדרה, ברמלה ובנתיבות, שם הייתה הבטחה שלטונית ולא מדובר בהבטחה של הפוליטיקאים אלא של העובדים המקצועיים. ישב צוות מקצועי, עשה עבודה, עשה מחקרים, אמרו מאיזה תקציב זה יהיה והתקציבים במשרדי הממשלה שוריינו. הכסף נמצא באגף התקציבים כי זה כסף ייעודי שלא יכול להיות מוצא על משהו אחר.
היו"ר יעקב ליצמן:
באגף התקציבים אין כסף.
אמנון כהן:
אני מצפה מה פקידות הבכירה לקיים החלטות ממשלה. הכי קל לשים מקלות בגלגלים. אני מבקש בהמשך לתת את רשות הדיבור לראשי הערים שיוכלו לחדד את הנקודות. אחרי שקבעו את הקריטריונים, מתחלפים פקידים ואומרים שמה שקבעו הפקידים הקודמים לא מקובל עליהם. זה דבר שלא מקובל עלינו ואני אומר שהם צריכים למצוא פתרון לבעיה.
על הנושא הזה אנחנו מקיימים היום את הדיון. יש כאן אין ספור התכתבויות. מספר שרים היו מעורבים בנושא ויש תיק שלם של התחייבויות. בהתחלה חשבתי ששר הבטיח משהו והלך, אבל לא, הפקידים הבטיחו, הצוות המקצועי עשה כאן עבודה מצוינת והוא שהחליט.
היו"ר יעקב ליצמן:
האם אנחנו מדברים על אותו נושא?
גבריאל רובז:
אנחנו מדברים על אותו דבר בדיוק.
היו"ר יעקב ליצמן:
הרשימה שנתת לי גדלה מ-11 רשויות ל-111.
גבריאל רובז:
המספר גדל מ-11 רשויות ל-21 בשלב מסוים.
היו"ר יעקב ליצמן:
יש ברשימה יותר מ-21 רשויות.
ראובן ריבלין:
לגבי חדרה, עשיתי ניסיון להביא לזירוז לאחר הפיגוע שם, ונעשה בירור שכל כוונתו הייתה לתת עזרה כי האזרחים לא מבינים את כל הדקויות. לגבי קריית מלאכי, רמלה וחדרה, אני יודע אישית שהייתה העברה כספית למשרד ייעודי שהיה משרד התיירות.
ירון זליכה:
רמלה לא מופיעה בשום מקום.
ראובן ריבלין:
יכול להיות שרמלה מופיעה במשרד התעשייה. כבוד החשב הכללי, זה מתנגש עם הבטחה שלטונית. באותו רגע שבו עמדו להעביר את הכספים לערים אותן הזכרתי, עצר החשב של המשרד, בפקודת החשב הכללי, בטענה שכאן נעשה דבר שלא עולה בקנה אחד עם המינהל התקין. היום מנסים לראות, כבר שנים רבות, כיצד פותרים את הבעיה הזאת ואם בכלל היא ניתנת לפתרון. חבר הכנסת אמנון כהן ואני הצענו שבמקום שנשחק בטלפון שבור, נבקש את החשב הכללי לבוא לכאן לישיבה ונפתור את הנושא.
היו"ר יעקב ליצמן:
ברשימה יש 45 ולא 11.
ירון זליכה:
התיאור שנתן חבר הכנסת ריבלין הוא מדויק. יש פה עירוב של שתי בעיות שנוצרו או שני סעיפים שונים שנוצרו אבל מאחוריהם מתחבאת אותה בעיה. הרשויות, חדרה וקריית מלאכי, תוקצבו במשרד התיירות, כל היתר תוקצבו במשרד המסחר והתעשייה, לרבות רמלה וקודם טעיתי כאשר אמרתי שהיא לא מופיעה שם.
לגבי חדרה וקריית מלאכי היו שתי בעיות. בעיה ראשונה, עם כל הכבוד, אלה לא פרויקטים תיירותיים. טיפול נקודתי לא יכול להתחבא בתחפושת של פרויקט תיירותי. אם רוצים לתת טיפול נקודתי, על-פי החוק אפשר לעשות את זה אבל לא להחביא את זה מאחורי פרויקט תיירותי. אי אפשר לפעול בצורה הזאת.
אמנון כהן:
השאלה איך אפשר.
ירון זליכה:
הבעיה השנייה הייתה שהפרויקטים האלה לא עמדו באמות מידה שוויוניות, לא הכינו קריטריונים שוויוניים ובלתי מפלים כמחויב בחוק. כאמור, אני מתייחס לחדרה וקריית מלאכי.
אמנון כהן:
אבל מדובר בטיפול נקודתי כאשר החריגו אותו.
ירון זליכה:
גם טיפול נקו דתי, כאשר מחליטים במי לטפל נקודתית, קודם כל עושים קריטריונים שוויוניים ובלתי מפלים. לא יורים את החץ ואחר כך מחפשים את המטרה כדי שהחץ יפגע. אפרופו מה שאמרת קודם, אנחנו כעובדי ציבור, משרתי ציבור, כמובן כפופים לכל החלטות הממשלה והשרים הממונים, אבל בכפוף לחוק ולכללי המינהל התקינים. לפעמים אנשים שוכחים את הסדר, מה כפוף למה.
אמנון כהן:
הממשלה קיבלה החלטה לא חקיקתית.
ירון זליכה:
אני אומר בצורה חד-משמעית שההחלטה לתקצב את קריית מלאכי וחדרה, יש לה פרוטוקול מסודר של ראש-הממשלה דהיום ושר האוצר לשעבר אהוד אולמרט, ושר האוצר דהיום ושר התיירות לשעבר אברהם הירשזון, הפרוטוקול הזה לא קיבל אישור משפטי, וכל עוד הוא לא מקבל אישור משפטי, ואינני רואה איך הוא יקבל אישור משפטי, אנחנו לא רשאים לבצע אותו. אם נבצע אותו, אנחנו נעבור על החוק. זה לגבי קריית מלאכי וחדרה.
היו"ר יעקב ליצמן:
שאל אותך חבר הכנסת כהן מה בכל-זאת עושים.
ירון זליכה:
אני אגיע לזה. אני רוצה לתאר את הבעיה ואחר כך אני אתן את הפתרון.
חיים אביטן:
מה זה פרוטוקול ששר אוצר כותב וצריך אחר כך לחייב?
ירון זליכה:
יש נייר שמתאר סיכום של החלטה שהתקבלה ב-6 עיניים, בין ראש עיריית חדרה, למיטב ידיעתי לפחות, שר התיירות דאז אברהם הירשזון, ושר האוצר דאז אהוד אולמרט.
חיים אביטן:
יש לי פרוטוקול מהישיבה הזאת. השתתף גם נציג האוצר.
ירון זליכה:
אולי היה שם נציג אגף התקציבים.
חיים אביטן:
גם נציג משרד התיירות השתתף.
ירון זליכה:
רבותיי, ההחלטה הזאת לא קיבלה אישור משפטי ואינני רואה כיצד היא יכולה לקבל אישור משפטי. ללא אישור משפטי, היא לא תבוצע.
לסיכום קריית מלאכי וחדרה, אני חוזר ואומר שהתקצוב נעשה שלא על בסיס קריטריונים שוויוניים ובלתי מפלים, כפי שמחויב בחוק ולכן אנחנו לא יכולים לבצע אותו ללא אישור משפטי. כל עוד אין אישור משפטי – ואני לא רואה דרך שבה יהיה אישור משפטי – אנחנו לא נבצע אותו. זה לגבי קריית מלאכי וחדרה.
לגבי יתר הישובים. שם הייתה החלטת ממשלה שמכוחה תוקצב תיקון נקודתי בהיקף מסוים. ישב צוות בין-משרדי שהכין קריטריונים בצורה מסודרת ויש קריטריונים. הפלא ופלא, משום מה לא ניסו ליישם את העבודה. מצד אחד הכינו קריטריונים, אבל מצד שני רצו להעביר כספים שלא על פי הקריטריונים. כאן, כספים החלו לעבור בשנים 2001-2002, אם אינני טועה, אבל כאשר אני נכנסתי לתפקידי, אני עצרתי זאת כיוון שהפעולה אינה חוקית. אי-אפשר לשלם כספים שלא על בסיס קריטריונים שוויוניים ובלתי מפלים.
שלי יחימוביץ:
מדובר רק בחדרה ובקריית מלאכי?
ירון זליכה:
לא, חדרה וקריית מלאכי היו בתיירות וכלל ללא קריטריונים. כל היתר היו במשרד התעשייה, 11, 20, 15, כאשר כל פעם הוסיפו. הייתה ועדה בין-משרדית שהכינה קריטריונים במשרד המסחר והתעשייה. נדמה לי שהקריטריונים גם אושרו משפטית אבל לא עבדו לפיהם.
שלי יחימוביץ:
לפי מה עבדו?
ירון זליכה:
לפי ההנחיות של השר הממונה והמבין יבין.
שלי יחימוביץ:
היו קריטריונים ולא השתמשו בהם?
ירון זליכה:
נכון. למרבה הצער בשנים 2001-2002 גם יצאו כספים שלא על בסיס הקריטריונים השוויוניים והבלתי מפלים. כאשר נכנסתי לתפקידי, עצרתי את זה בהוראה אישית שלי.
עד כאן תיארתי את הבעיה.
כל עוד אין שינוי במצב כפי שתיארתי אותו עתה, מה שעשינו זה פרויקטים שנמצאים על סף השלמה או בעבודה מתקדמת. אנחנו בוחנים אחד אחד יחד עם משרד התעשייה לפנים משורת הדין אבל בגבולות החוק. אנחנו בוחנים האם יש כדאיות כלכלית בהשלמת הפרויקט.
אמנון כהן:
אלה עיריות חלשות שצריך לעזור להן. מה זה כדאיות כלכלית?
ירון זליכה:
מכיוון שאין קריטריונים, אי אפשר. לא עבדו לפי הקריטריונים.
אמנון כהן:
עכשיו כבר יש קריטריונים.
ירון זליכה:
אבל לא עבדו על בסיס קריטריונים, ולכן על בסיס של תמיכה, אני לא רשאי להעביר אגורה. אמרתי שלא העבירו את הכספים על בסיס קריטריונים והחלו בפרויקטים שלא אושרו מבחינה משפטית.
אנחנו עומדים בפני מצב שיש פרויקטים שהחלו והם נמצאים באמצע או אפילו בשלב יותר מתקדם מהאמצע. נשאלת השאלה אם אנחנו ניקח את החצי פיל לבן הזה ונזרוק אותו לפח. כאן מצאנו - כל עוד אין קריטריונים מסודרים לפרויקטים שהחלו ללא קריטריונים – את המתווה שאני מודה ומתוודה שזו הגמשה של המקסימום שאנחנו רשאים לעשות על פי חוק.
אמרנו שפרויקט שמשרד התעשייה והאוצר ביחד ימצאו שיש לו כדאיות כלכלית, לא במסלול של תמיכות, אנחנו נשלים את העברת הכסף כל עוד הנכס יירשם על שם המדינה. פרויקט שיימצא שאין לו כדאיות כלכלית, אנחנו נסכים שהרשות המקומית תשלים אותו ואנחנו נתחלק בבעלות עליו פרי-פאסו ביחס למה שאנחנו נתנו וביחס למה שהרשות נתנה. פרויקטים שלא החלו, אנחנו לא נתחיל בהם. זה לגבי המצב בו אין קריטריונים.
ראובן ריבלין:
האם גמר תכנון לא נחשב לעיצומה של עבודה?
ירון זליכה:
לא.
ראובן ריבלין:
אתה יודע כמה עולה תכנן? התכנון מהווה שליש מההוצאה.
ירון זליכה:
התשובה היא לא. אפשר להמשיך לבכות חמש שנים על החלב שנשפך שלא אנחנו שפכנו אותו, אבל אפשר לעבוד בצורה מסודרת ופירוש הדבר ללכת לאגף התקציבים במשרד האוצר, ואני לא מתערב בעבודתם, ואל שר האוצר ולבקש תקצוב מחדש. מה שתוקצב ב-2005 לא מתאים, זה נגמר, זה תוקצב והיה.
קריאה:
זה בבסיס התקציב?
ירון זליכה:
לא, זה לא בבסיס התקציב. זה עבר אמנם כעודפים, אבל העודפים לא מחויבים ולכן אני לא יכול לשלם אותם, אלא רק בחריג שציינתי קודם. אפשר לפנות אל אגף התקציבים ואל שר האוצר, לבקש את אישור שר האוצר לתקצוב מחדש, כמובן באישור ועדת הכספים. ברגע שיהיה תקציב, אני לוקח על עצמי, ואני מוכן להתחייב על כך.
ראובן ריבלין:
אם התקציב נמצא במשרד, אתה לוקח את זה עליך?
ירון זליכה:
כן, אבל הוא לא נמצא.
ראובן ריבלין:
הוא נמצא במשרד התיירות.
ירון זליכה:
לא. אני דיברתי עכשיו על משרד התעשייה. בחדרה ובקריית מלאכי אי אפשר משני טעמים, כיוון שלא רק שאין קריטריונים אלא זה גם לא פרויקטים תיירותיים.
ראובן ריבלין:
צריך להעביר את זה למשרד התעשייה.
ירון זליכה:
בדיוק.
חיים אורון:
בעוד חודשיים נשריין שני מיליארד שקלים נוספים לתחום הזה.
ירון זליכה:
בכל מקרה, למיטב הבנתי, זה מחייב תקצוב מחדש. זאת אומרת, אישור שר האוצר, אישור אגף התקציבים ואישור ועדת הכספים. אני מוכן להתחייב בפני הוועדה הנכבדה, ברשותך אדוני היושב-ראש, שמרגע שיש אישור ועדת כספים לתקציב חדש, אני מוכן לוודא באופן אישי שצוות משותף של משרד התעשייה ומשרד האוצר, באישור משפטי, יכין תוך פרק זמן סביר.
ראובן ריבלין:
תפרט מה זה אישור משפטי. אישור משפטי, של מי?
ירון זליכה:
אמרתי התחייבות אישית שלי ולא סייגתי אותה.
ראובן ריבלין:
זאת אומרת, העניין המשפטי הוא בידיך.
ירון זליכה:
לא בידיי, אבל אני לוקח אחריות להשלמת העבודה.
חיים אורון:
אדוני החשב הכללי, אין קריטריונים לטיפול נקודתי. אני נתתי לטיפול נקודתי במושב נבטים. אמרו לי באוצר שיש 25 ישובים, מתוכם יהיו שני מושבים, קיבוץ אחד ומספר ערים. מי שימציא קריטריונים, מתוך 300 מושבים למה נבטים ולא תאשור, שיהיה בריא. אני מודה ומתוודה, יכול להיות שהייתי כמו שר התעשייה, שהמנכ"ל אמר לי שהוא חושב שנבטים זה המקום, ונבטים פורחת היום. אני לא יודע מה בקשר לבדיקה כלכלית, אבל אני מדבר על שנת 1997 או 2000. מי שרוצה קריטריונים לטיפול נקודתי, בעצם אומר שלא יהיה טיפול נקודתי כי בהגדרה יש עוד מקומות.
ירון זליכה:
צוות משרד התעשייה כבר הכין קריטריונים.
חיים אורון:
בטח, כי הכול עכשיו הולך עקום. טיפול נקודתי הוא קבלת אחריות של שני שרים. מי שרוצה, שילך לבית המשפט. כשאני אמרתי נבטים, קיבלתי כסף ולכן המושב פורח. אין טיפול נקודתי בקריטריונים כי הצרכים הם פי מיליון יותר גדולים מאשר האפשרויות.
שלי יחימוביץ:
יש ועדת חריגים לקריטריונים?
חיים אורון:
לא.
ירון זליכה:
אני לא אומר הפוך ממה שאומר חבר הכנסת אורון. יושב כאן היועץ הכלכלי של שר האוצר ואני חוזר ואומר, אני מקווה גם בשם שר האוצר, שהיה ושר האוצר ואגף התקציבים יאשרו תקציב מחדש, אני מוכן להתחייב באופן אישי בפני הוועדה הזאת שבפרק זמן סביר אנחנו נוכיח שאפשר להכין ביחד עם משרד התעשייה, מבלי לסייג את התחייבותי, קריטריונים מסודרים, שקופים ומאושרים משפטית. כל זה אפשר לעשות בפרק זמן סביר וגם לבצע את הכול. אני מוכן להתחייב על זה.
היו"ר יעקב ליצמן:
זו תהיה ההחלטה.
אמנון כהן:
צריך לשבת עם שר האוצר.
ירון זליכה:
שר האוצר צריך לאשר תקציבים.
אבישי ברוורמן:
מילה אחת תיאורטית ומילה אחת פרקטית לפתרון. אולי כאשר יבוא המשיח – וזה תלוי בעבודה משותפת בוועדת הכספים – יהיו קריטריונים נאורים. ממשלה תמיד מקבלת החלטות במגבלת תקציבית. כל הסיפור של קריטריונים כלכליים כאלה ואחרים, בסופו של דבר זו החלטה והחלטה שעובדת לפי הקריטריון הסביר.
אמר כאן החשב הכללי שהוא מוכן להעביר את הכספים האלה במידה ויהיה להם תקצוב.
היו"ר יעקב ליצמן:
הוא אמר עוד דבר, שצריכה להיות פנייה של שר האוצר. הוא אמר כמה דברים ואחרי שהוא אמר את כל הדברים, טוען אמנון כהן שזה יהיה לקראת הבחירות הבאות.
אבישי ברוורמן:
הכול בישראל הפך להיות יותר ויותר פרסונאלי. האזרח מרגיש רכוש נטוש. לא היה בתולדות מדינת ישראל שיושבים כאן ראשי עיר, יושב כאן שר אוצר לשעבר, יושבים חברי כנסת ויש כשלון של כל השלטון בישראל וזו בושה.
לכן הבקשה כאן שהחשב הכללי ישב עם שר האוצר, שר האוצר ייתן את האישורים האלה והדבר יתבצע.
היו"ר יעקב ליצמן:
גם אתה יודע שזה לא יהיה. אני לא אוהב להשלות ראשי ערים, ובוודאי לא רוצה להשלות אזרחים תמימים, אבל כסף לצערי לא יהיה.
אלי אפללו:
נאמר שיש תקציב ומה שמעכב את התשלום אלה הם הקריטריונים. נאמר לי שנעשו קריטריונים.
ירון זליכה:
לא עבדו לפי הקריטריונים.
אלי אפללו:
הכסף תקוע.
היו"ר יעקב ליצמן:
אין תקציב.
אלי אפללו:
בינתיים ראשי הרשויות להם הובטח התקציב, רובם הגדול התחיל בבניית הפרויקטים האלו ובגלל דבר חדש, קריטריונים שצריכים להיקבע לאחר שהתקציבים האלו הובטחו, הם צריכים להפסיק. נראה לי שיש פה אי-רצון לפתור את הבעיה ואי-הרצון הוא משני הצדדים. אני לא מאשים את החשב ובוודאי לא את משרד התעשייה.
חיים אורון:
אולי אתה יכול להאשים את הממשלה.
אלי אפללו:
אני מבקש שנקבע פרק זמן מסוים ואם בפרק הזמן הזה לא יהיה פתרון, אנחנו נקבע את הקריטריונים כאן כי יש לנו את הסמכות לעשות זאת בעצמנו. חלקם של ראשי הרשויות האלו החליט להתחיל את העבודה וחלקם לא עושה כלום כי כל התוכניות שונו, וזה מבחינתנו לא מכובד. אולי אנחנו נהיה אלו שנשפוט ונראה היכן הבעיה. אם הם עצמם לא מסתדרים, לנו יש את הסמכות להחליט. יושבים כאן ראשי רשויות שעושים את עבודתם והם אלו שבאמת בסופו של דבר נפגעים ויחד אתם נפגעים התושבים בערים שלהם.
אני חושב שאם ירון זליכה היה מכהן בתפקידו בתקופה של ספיר ובן-גוריון, המדינה לא הייתה קמה בכלל.
שלי יחימוביץ:
בוא לא נאשים אותו.
אלי אפללו:
אני לא מאשים אותו. אני חוזר ואומר, שאם זה היה כך, המדינה לא הייתה קמה. לגופו של עניין, אני רוצה לפתור את הבעיות ולא לגלגל את הכדור ולגרום לפופוליזם על גבם של ראשי הרשויות. מה שאתם עושים, אתם רבים ביניכם אבל מי שנפגע, אלה הם. זו עובדה. פרויקט 99 תקוע במשך שנים רבות בגלל אי-פתרון הבעיה כאשר זה מאשים את זה וזה מאשים את השני. כל אחד מאשים את השני, וזה הכי קל. לא לעשות, זה הכי קל. לומר שזה לא בסדר, זה הכי קל. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, שנקבע תאריך יעד כאשר אם עד תאריך זה הם לא יפתרו את הבעיות בינם לבין עצמם, אנחנו נביא את זה לדיון דחוף אצלנו. אני מתכוון להוציא היום בקשה לדיון דחוף כדי שבסופו של דבר ראשי הרשויות האלו לא יישארו פגועים, הם והתושבים שלהם, בגלל סיבות שונות ומשונות.
אמנון כהן:
אני מבקש שתהיה פנייה מוועדת הכספים לשר האוצר ולשר התעשייה כדי שיביאו את הנושא הזה לדיון בממשלה. כמו שהממשלה התחייבה בזמנו, שתמצא קודם כל פתרון תקציבי ותסגור את הנושא התקציבי. לאחר מכן זה יגיע לאישור ועדת הכספים.
ראובן ריבלין:
לגבי אותם ישובים להם זה הובטח ותוקצב.
אמנון כהן:
מדובר בשלושה-ארבעה הישובים אלה ואני לא עומד להתפרס על כל 99 הישובים. אני רוצה שיהיה טיפול נקודתי בדברים הללו.
עד שהנושא הזה לא ייפתר, כל פנייה של משרד האוצר לוועדת הכספים בנושא העברה תקציבית, אני מבקש לעכב אותה.
חיים אביטן:
אני חושב שאם אני אציג את התמונה, אולי תחליטו אחרת. אני כראש עיר לא בא להאשים אף אחד אבל העיר חדרה היא עיר למודת פיגועים. בשנת 2004 היה פיגוע ובפיגוע זה נהרגו אנשים בשוק העירוני שהיה שוק עלוב ולא מאובטח. ראש-הממשלה דאז, שר האוצר ושר התיירות הזמינו אותי לפגישה כאן והייתי בפגישה עם נציגים רשמיים של משרד האוצר ומשרד התיירות, ויש לי את הפרוטוקולים. אמרו לי שאם אני אבנה שוק תיירותי, הם יסייעו. לכן תכננתי והקמתי ואני בונה שוק תיירותי. יש לי כאן פרוטוקול בו נאמר שעיריית חדרה תשלם 25 אחוזים ו-75 אחוזים יתוקצבו על-ידי הממשלה, מחצית העלות תתוקצב ממקורות האוצר וממשרד התיירות. זה בא לדיון בוועדת הכספים ויש לי פרוטוקול מ-21 בדצמבר 2005. כאן כתוב, בקשה 665, תיירות שוק חדרה והבקשה הזו אושרה כאן. אני מדבר על אישור ועדת הכספים של הכנסת של מדינת ישראל, ואני הזרוע הביצועית של הממשלה בעיר. הסוחרים שם ללא שוק, ללא פרנסה, והתושבים ללא שירות. את השוק התחלתי עכשיו לבנות והסתמכתי על 4,6 מיליון שקלים שהובטחו לי.
ירון זליכה:
זאת לא התחייבות שלטונית.
חיים אביטן:
אני לא מתערב בעניינים הפנימיים. כאזרח מדינת ישראל אני מכבד את שר האוצר, אני מכבד את שר התיירות ואני מכבד את נציגי המשרדים שישבו אתנו בפגישה.
חיים אורון:
אני מציע לקיים דיון עקרוני על הקטע הזה של הדיון, מה תפקיד הכנסת ומה תפקיד הממשלה. לא שמו את אינטל בקריית מלאכי? כי שר האוצר קיבל החלטה על קריית גת ולא על קריית מלאכי וזו הייתה זכותו המלאה.
יואל לביא:
אדוני היושב-ראש, אני מבקש להמשיך את הקו אותו התחיל חבר הכנסת חיים אורון. חבל שדוקטור ירון זליכה יצא. מעטפת המשאבים שכל מי שעוסק בניהול היא קטנה ממעטפת הצרכים שלו. מעטפת המשאבים שעומדת לרשות כל אחד מאתנו, מאלה שעוסקים בניהול במדינה, היא קטנה ממעטפת הצרכים והפתרון הניהולי, כדי לתת מענה לכל הצרכים, הוא בתוכניות רב-שנתיות. אנחנו עוסקים פה בתוכנית אופק שהייתה רב-שנתית, הוחלטה על-ידי ממשלת ברק, עברה לממשלת אריק שרון לביצוע. להתחיל עכשיו לחפש איזה פרמטרים יש עם חשדות פוליטיים של מישהו שנמצא ברשימה הוא לא ראוי, או לא מצוי או לא צריך להיות – ושמעתי כאן את הדברים, איך התקבלו החלטות והוחלט על ישוב כזה ולא על ישוב אחר – זה פשוט לא נכון. אי אפשר ללכת לחפש בכל דבר מדדים אובייקטיביים. אני מזדהה עם מה שאמר כאן חבר הכנסת חיים אורון.
זו הייתה החלטה לגיטימית והיא לוותה במספר דיוני ממשלה. ישבנו כל ראשי הרשויות עם המנגנונים המקצועיים ונבחרי ציבור במספר מפגשים עם ראשי ממשלה כדי שהדברים האלה יצאו לדרך. יצאו לדרך למעט בשני תחומים: משרד המסחר והתעשייה. היה פה רמז של ירון זליכה איך התנהל המשרד באותם ימים, אבל אנחנו עומדים מול תושבים, מול סוחרים, יש התחייבויות, היו ביקורים של שרים, ביקורים של נבחרי ציבור אחרים, פקידים מקצועיים, וקיבלו את ההחלטה. אצלנו דובר על 8 מיליון שקלים לשוק ו-4 מיליון שקלים לרחוב הרצל. אלה החלטות של ועדת הכספים של הכנסת והן נפסלות בדרך שאני חושב שהיא לא ראויה. יש החלטות שהן לגיטימיות כאשר הן מתקבלות בראייה רב-דיסציפלינארית ולאו דווקא דרך מדד אובייקטיבי שמאושר על-ידי יועץ משפטי כזה או אחר.
היו"ר יעקב ליצמן:
כפי שאמרתי קודם, אני אקים ועדת משנה בראשות אמנון כהן שהוא יחד עם חבר הכנסת ריבלין יזם את הדיון. חבר הכנסת כהן יתחיל לעבוד כבר השבוע, והחברים שירצו להשתתף, ישתתפו. חבר הכנסת כהן יברר את ההתחייבות השלטונית ויבדוק מה קורה עם הכסף.
חיים אורון:
קראתי בעיתון שהממשלה הקימה ועדה בראשות אהרן אברמוביץ ורענן די-נור. אם אני מבין מה שכתוב בעיתון, זה בדיוק לשאלה הזאת. אני מציע שוועדת הכספים תדבר על הנושאים הללו כי סיפור חדרה הוא מקרה פרטי באלפי סיפורים. אתה מכיר את זה מהישיבות, ואני מכיר את זה ממשהו אחר. המערכת תקועה. הצעקה שלי שזה יעלה לנו בשני מיליארד שקלים בחוק מתוקן למתנחלים מרצועת עזה, כי הכול תקוע ולא כי אין כסף.
היו"ר יעקב ליצמן:
אתה צודק. ועדת הכספים תקיים כאן דיון אחרי שנקבל את המסקנות של הוועדה בראשות אברמוביץ ודי-נור.
תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:15.