פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 137
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
שהתקיימה ביום שלישי, א' ניסן, תשס"ז, (20/03/2007), בשעה 14:00
סדר היום: 1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סכנת פינוי של 400 משפחות מרובות ילדים
מבתיהן בעיר יפו, של חה"כ נאדיה חילו.
2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): מאות צווי הפינוי ש נשלחו לתושבי הדיור
המוגן ביפו, של חה"כ ואסל טאהא.
נכחו:
חברי הוועדה:
נאדיה חילו – מ"מ היו"ר
דוד אזולאי
ג'מאל זחאלקה
עבאס זכור
דב חנין
ואסל טאהא
מוזמנים:
אורה חריש – סגנית מנהלת אגף נכסים ודיור
בועז פרידמן – סגן מנהל מחוז ת"א, מינהל מקרקעי ישראל
איציק בלה – חברת עמידר
שמואל ברוך לבקוביץ – סמנכ"ל המישלמה ביפו, עירית תל אביב-יפו
לואיס וויליאמס – ועד עג'מי
עומר סכסכ – יו"ר האגודה למען ערביי יפו
גבי עאבד – סגן יו"ר הוועדה למען ערביי יפו
אמיר בדראן – האגודה למען ערביי יפו
אסתר סבא – תושבת יפו
הגר מטר – תושבת יפו
סמי אבו טהאדה – מזכיר בל"ד
אחמד אבו עט'וונה – אחראי התנועה האיסלאמית
סאלח מטר – תושב יפו
לנא טאטור – ועדת עמותת יפו
שמואל כהן – נציג פעילים ביפו
פאדי שביטה – מרכז הוועדה העממית, יפו
מנהלת הוועדה:
יפה שפירא
רשמת פרלמנטרית:
אתי אפלבוים
1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סכנת פינוי של 400 משפחות מרובות ילדים
מבתיהן בעיר יפו, של חה"כ נאדיה חילו.
2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): מאות צווי הפינוי ש נשלחו לתושבי הדיור
המוגן ביפו, של חה"כ ואסל טאהא.
מ"מ היו"ר נאדיה חילו:
צהריים טובים. אני פותחת את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה. על סדר היום: דיון מהיר – סכנת פינוי של 400 משפחות מרובות ילדים מבתיהן בעיר יפו של חברת הכנסת נאדיה חילו והצעה לסדר היום (דיון מהיר): מאות צוןוי הפינוי שנשלחו לתושבי הדיור המוגן ביפו, של חבר הכנסת ואסל טאהא.
אני רואה שיש כאן נציגים ממשרד הבינוי והשיכון, מנהל מקרקעי ישראל, חברת עמידר, עירית תל-אביב ויש פה מוזמנים גם מהמשפחות, נציגי האגודה למען ערביי יפו. אני מניחה שנמצאים פה גם נציגי הוועדה הציבורית שקמה.
אנחנו נשאף לקיים הדיון במשך שעה וחצי. הנושא: בעיות הדיור ביפו באופן כללי ובאופן ספציפי והאירועים האחרונים. הדיון היום הוא ביוזמתי וביוזמת חבר הכנסת ואסל טאהא. פנינו בהצעה דחופה לנשיאות הכנסת וההצעה נתקבלה.
לפני שאני פותחת את הדיון אני אתן תחילה זכות דיבור למציעים, חברי הכנסת, אחר כך נציגי המוסדות, נציגי המשפחות והקהילה. אנחנו נשאף להגיע לנוסחה של הצעת סיכום ולא רק לשמוע על הבעיות. אם רק נביא את הבעיות, לא נקבל תוצאה. השאיפה שלי היא שבסוף הדיון תעלה הצעה שתתגבש במהלך הדיון.
בעיית הדיור ביפו היא בעיה מאוד קשה והיא לא חדשה. זאת בעיה היסטורית שהיו לה תחנות ביניים במשך השנים. במשך השנים היו התערבויות הן מטעם המוסדות והן מטעם הקהילה. משנת 1970, חל שינוי במדיניות, לאחר שנכנס נושא שיקום השכונות. היתה אז נכונות מסוימת לעצור את מדיניות ההריסה. אני לא רוצה לפרט בעניין הזה, אבל בין האוכלוסייה ובין המוסדות היה מן הסכם סמוי, לשאוף לאיזון מסוים בין מדיניות הפיתוח ובין מדיניות השיקום.
להסכם הזה היו כמה צעדים ואני רוצה להתייחס לשלוש קבוצות בעייתיות. אחת, הקבוצה של הזכאים מכוח הזכאות הסוציאלית, שזאת בעיה בפני עצמה ולא נרחיב עליה היום. את הפיתרון לזכאות הסוציאליות היו אמורים לתת המוסדות וגם לזה אין עדיין פיתרון סופי.
החלק השני זאת הזכאות. הרבה משפחות ביפו מחזיקות בתעודות זכאות. היו ניסיונות ב-1995 והסכמים כאלה ואחרים בשנת 2000. נבנו מספר יחידות על פי הסכם משפטי קודם. חלק מההסכם וההמשכיות נעצרו מסיבות שונות, שאני לא רוצה להיכנס אליהן. חלק מהגורמים אומרים שלא היה ביקוש, וזה נכון, אבל בניתוח האמיתי אנחנו רואים שחוסר הביקוש נבע ממחדלים ומאי יכולת אמיתית להגיע למימוש הזכאות וזאת בשל המצב הסוציו אקונומי של התושבים.
הסוגיה השלישית, שעליה נרחיב היום, היא תחת המסגרת של דיון מוגן ודירות עמידר. כיום המצב הזה מעורר קשיים ומאוד לוחץ על משפחות. מהנתונים שבידי, ישנם קרוב ל-500 צווי פינוי. איציק, אמרת שהיום יש פתרונות לחלק מהנושאים ואתה תציג אותם.
קיימת גם בעיית הפלישות. אנחנו לא נוגד החוק, אבל הפלישות נעשו מתוך צרכים ומדחק אמיתי של משפחות. זה לא נעשה רק בשנה האחרונה , אלא היסטורית. זה נעשה לא לצרכי נדל"ן או הרחבה ולוקסוס אלא מדחק מאוד אמיתי. היום הם מקבלים צווי פינוי בשל חוסר היכולת של חלקם אפילו לממש את זכאותם ויש החלטה של היועצת המשפטית בעניין הזה. הבנתי שאם הם מוגדרים כפולשים הם לא יכולים לקנות. זאת גם סוגיה בעייתית. היועצת המשפטית רחל זכאי, נתנה הנחיה שלפולשים לא מוכרים. אם יש לכם אינפורמציה אחרת אז תבהירו את הנקודה.
ברור שבמהלך השנים בוטל גם סל הסיוע שהיה בעבר. גם הנושא של מענקים של 30 ו-50 בוטל. אנחנו היום נמצאים בנקודת זמן שיש אפליה בקבלת משכנתאות בין יהודים וערבים.
דוד אזולאי:
בדמי מפתח אין זכאות.
היו"ר נאדיה חילו:
אני מדברת באופן כללי. מימוש המשכנתאות דרך הבנקים הוא בלי שום תמיכה או סיוע ממשי. הנושא היום נוגע לא רק למשפחה אחת. הכנסת ונבחרי הציבור לא יכולים לאפשר מצב שמשפחות תישארנה ברחוב, גם אם היו פלישות בעבר וגם אם פה ושם נעברו עבירות. צריך פשוט לצלם מצב נתון ולנסות להגיע לפיתרון כדי שחלק מהמשפחות לא ימצאו את עצמן ברחוב.
אנחנו מודעים לתנופת הפיתוח ונמצא פה ברוך. תושבי יפו מברכים, בדרך כלל, על שיקום יפו ופיתוחה אבל לא כל דבר נמדד רק במכרזים פתוחים ובנדל"ן. צרכים אנושיים, על פי תפיסתי, צריכים לבוא גם לידי ביטוי בעניין הזה.
רשות הדיבור לחברי חבר הכנסת ואסאל טאהא.
ואסאל טאהא:
חברת הכנסת נאדיה חילו נכנסה כמעט לכל פרטי הפרטים. כתושבת יפו היא התייחסה למכלול הבעיות שהתושבים סובלים מהם. הסוגיה שרציתי להדגיש היא סוגיית צווי הפינוי שהיא באמת סוגיה ציבורית. זאת לא בעיה של משפחה אחת או של אדם אחד ולכן אנחנו מתייחסים אליה כסוגיה חשובה שגורמים כמו הכנסת והממשלה וגורמים אחרים צריכים להתערב על מנת למצוא פיתרונות למצב שאליו נקלעו משפחות רבות. בסיור שלי נפגשתי עם חלק מהמשפחות, שחלקן נמצאות כאן. ראיתי את המצב הנפשי שבו הן שרויות, מצב מאוד קשה. המשפחות מאוימות כל הזמן. מחכים וחושבים שמי שדופק על הדלת זה שוטר עם ההוצאה לפועל שרוצה לגרש אותם..
דוד אזולאי:
מוציאים אותם על זה שהם פלשו או על זה שלא שילמו?
ואסאל טאהא:
יש סיבות שונות, אין סיבה אחת. יש כאלה שהתגוררו בבתים והחוזה כנראה נגמר, פג תוקפו והם לא ידעו. מאחר והם לא ידעו, למרות שאולי יישמעו טענות שנשלחו התראות ונשלחו כל מיני דברים, אבל בשל הליקויים השונים ביפו הם לא ידעו. לא יידעו אותם בצורה נכונה. לא ניהלו איתם משא ומתן. לא הזמינו אותם על מנת לפתור את הבעיה. יש הרבה סוגיות, חבר הכנסת דוד אזולאי, לא רק אלה שפלשו.
אין אדם שפולש לבית אם הוא לא זקוק. אני חושב שמדינה, ואפילו מועצה, ואפילו עיריה, צריכה לדאוג לתושביה לעניין מינימאלי של קורת גג. לאפשר לכל משפחה לחיות בכבוד מינימאלי שתהיה לה קורת גג. אני חושב שהיה צריך לנהל משא ומתן עם הפולשים כדי לסיים את הסוגיות האלה. אני חושב שצריך להסתכל על הסוגיה הזאת לא רק במבט המשפטי גרידא. יש להסתכל גם על הבעיה הזאת מהמבט האנושי, זכויות האזרח, מול המוסדות השונים, מול העיריה, מול הממשלה, מול עמידר החברה שמטפלת ומול גורמים אחרים. המבט המשפטי גרידא לא יפתור את הבעיה, זה רק יחמיר את הבעיה ויביא אותה למימדים שאנחנו לא רוצים.
כש-400 משפחות כפול 5 נפשות שזה כ-2000 איש, קיבלו צווי הריסה, זאת סוגיה מאוד רצינית וחמורה שצריך לטפל בה בצורה נכונה. אני חושב שאם לא יהיה טיפול נכון שיפתור את הבעיה ויוצעו פתרונות שיתאימו למצב הקיים ביפו, זה רק יוביל לעימות שאנחנו לא רוצים אותו, לא ביפו ולא במקומות אחרים. אנחנו אומרים את זה בפירוש. אם יזרקו 2,000 איש מהתושבים של יפו לרחוב, ויותירו אותם בלי קורת גג, לאן זה יוביל? זה יוביל לעימות עם המוסדות, עם העיריה, עם הממשלה, אפילו עם המשטרה. את זה אנחנו לא רוצים. אנחנו לא מחפשים ולא רוצים. אנחנו באמת הבאנו את הנושא לדיון בוועדת הפנים על מנת לשמוע את כל הגורמים ולהגיע להצעות ופיתרונות על מנת שנוכל לעזור לאנשים האלה שחיים כל הזמן תחת איום.
היו"ר נאדיה חילו:
נציג מנהל מקרקעי ישראל, מר בועז פרידמן. אם תוכל, אני מאוד מבקשת שתיתן לא רק תיאור של המצב אלא גם מהם הפיתרונות שלכם.
בועז פרידמן:
בזמנו היתה פניה של עורך דין ניקולה גדיר וענינו לו בצורה מסודרת. צריך לזכור שלפלוש לנכס זאת עבירה על החוק, נקודה. גם אם יש צורך וגם אם יש מינוס בבנק, אני לא גונב מהמכולת. את זה צריך לזכור כבסיס לדיון.
היו"ר נאדיה חילו:
גם אנחנו אמרנו את זה.
בועז פרידמן:
הפלישה היא לא חוקית. יותר מזה - - -
אמיר בדראן:
איך אתה מגדיר פלישה?
בועז פרידמן:
תכף נדבר על זה. דרך אגב, המקרה שהצית את כל הגל הזה, רחוב הלימון 3, זאת דוגמה קלאסית לפלישה לתוך חלקה נוספת. כאשר פולשים לשטח לא ניתן לשווק אותו ולמצוא יותר פיתרונות דיור. זאת אומרת שאדם אחד, בהחלטה לעבור על החוק ולפלוש לחלק מחלקה, לא מאפשר לרשויות להוציא את אותה חלקה לשיווק ולייצר 3, 4, 7 פיתרונות דיור אחרים.
היו"ר נאדיה חילו:
כמה דירות כאלה יש לכם?
בועז פרידמן:
יש הרבה.
היו"ר נאדיה חילו:
לכמה דירות פלשו ונשלחו צווי פינוי? תן לנו מספר.
בועז פרידמן:
לעמידר יש נתונים מדויקים ועדיף שהם יגידו.
יש החלטה מ-1996, שניתנו בה הנחות והטבות. ישנה החלטה 405 מ-2001 שהגדילה שיעורים של הנחות. יש החלטת מועצה 921, שמנהל מקרקעי ישראל האריכה את תקופת ההנחות.
אמיר בדראן:
הנחות על מה?
בועז פרידמן:
מכר נכסי רשות לפיתוח ביפו. יש את החלטה 962 בנושא ניהול נכסי ר"פ ביפו - - -
אמיר בדראן:
אנחנו לא מבינים את מה שאתה אומר, זה לא ברור. אולי במילים הרבה יותר פשוטות נוכל להבין מה אתה מתכוון.
בועז פרידמן:
אני מדבר פה על סדרה של לא מעט החלטות שנתנו למעשה הנחות כאלה ואחרות לתושבים שנמצאים ביפו, לדיירים המוגנים, אם זה במכר.
לגבי מה שאמרת קודם. רחל זכאי, היועצת המשפטית למנהל, קבעה קו אדום. היא אמרה שאם יש מצב שיש פולש שפלש לחדר שהיה אטום והוא ועשה תוספת בניה, משהו ברמת הסבירות, אז אנחנו את הדבר הזה מסדירים. אבל אם בא מישהו ופלש ליחידת דיור, לבית, את זה היא לא מקבלת ואנחנו לא יכולים לאפשר מכר כי אנחנו מחויבים בחוק חובת מכרזים. יש פה יחידת דיור ואין סיבה שאם איציק פלש אליה, אי אפשר יהיה להוציא אותה למכירה ואולי בועז יזכה בה כדין וכחוק. לכן יש את האבחנה שרחל זכאי קבעה.
עוד מעט עמידר תמסור את המספרים. כשיש פלישות לחדר ויש תוספת בניה כזאת או אחרת אנחנו די בחריקת שיניים מאשרים אותה, כי גם זה לא תקין. אבל כשיש פלישה של משפחה לנכס, זה קו אדום שאי אפשר לקבל אותו. מחר בבוקר אני אקום ואגלה שפלשו אלי הביתה כי כוח הזרוע שולט.
היו" נאדיה חילו:
כמה כאלה יש?
בועז פרידמן:
יש בערך 100 כאלה שאפשר להסדיר. אנחנו עושים עשרות ישיבות ועשרות ועדות כדי לראות מה אפשר לעשות. יש את האחרים שאיתם אי אפשר להגיע להסדר.
רק כדי לסבר את האוזן, מצבת החובות של עמידר על אי גביה עומדת על 130 מיליון שקל ביפו. חלק גדול מהמקרים אנחנו מסדירים בהנחות מאוד גדולות.
היו"ר נאדיה חילו:
שזה לאורך תקופה של כמה שנים?
בועז פרידמן:
אלה חובות שנמשכים לאורך שנים שצריך לשלם אותם.
דוד אזולאי:
החוב הזה לא נולד ביום אחד. למה חיכיתם עד שצברתם כאלה חובות? אני מכיר את זה. בזמנו, חבר הכנסת עבאס זכור ואני טיפלנו במקרים דומים בצפון. ישבנו עם המנהל באזור הצפון והגענו להבנות. חובות כאלה לא מצטברים ביום אחד, אלה חובות של שנים.
אולי עמידר גיבורים על זקנים.
בועז פרידמן:
עמידר היא זרוע של מנהל מקרקעי ישראל.
דוד אזולאי:
למה אני אומר את זה? כי אני מכיר מקרים שבהם מדובר על חוב קטן מאוד. פינו אישה בת 80 השבוע בחולון. שמואל הדר הגדול שלכם, החצוף הזה, שאפילו לא מוכן לדבר עם חבר כנסת. אישה זקנה שקיבלה דירה בחולון מפנים אותה. היס"ם היה שם. אני מתחנן לדבר איתו, והוא מפנה אותי לדוברת שלו. הדברים האלה לא נולדים ביום אחד.
בועז פרידמן:
ההצגה שלך אינה נכונה, עם כל הכבוד.
דוד אזולאי:
אתה יכול להגיד לי לא נכון.
בועז פרידמן:
זאת לא אישה זקנה. זאת אישה זקנה?
דוד אזולאי:
זאת אישה בת 80.
בועז פרידמן:
עם ילדים ונכדים וכולם פלשו. אבל זה לא הנושא כרגע.
היו"ר נאדיה חילו:
זאת אחת הדוגמאות שמאפיינת את הערים המעורבות. אני מבינה את ההתפרצות כי באמת הבעיות דומות. לא סתם שאלתי כמה שנים וכמה מקרים. אמרת שיש משפחות שפלשו לדירות שלמות. מתי בערך היתה הפלישה? מה קרה היום, בנקודת הזמן הזאת, שאתם היום החלטתם להיכנס מה שבמשך הרבה מאוד זמן לא בוצע ולא יושם. מה קרה היום.
בועז פרידמן:
זה לא קרה היום. זה תהליך לאורך זמן. האיתור של הפולשים, במיוחד לאותן יחידות שלמות - דרך אגב, כשיש חדר אטום ופולשים אליו מתוך הבית, לוקח זמן לאתר. אבל לגבי כל הדברים האלה, התהליך הזה לוקח זמן. מעת לעת מאתרים דברים כאלה ואז מגישים, על פי החוק, תביעה לסילוק יד. התהליך לוקח זמן. מקבלים פסק דין בשלום, ובדרך כלל זה הולך לערעור במחוזי. זה הולך להוצאה לפועל. הדברים האלה לוקחים זמן. לא קמנו אתמול בבוקר והמצאנו 500 פלישות.
היו"ר נאדיה חילו:
מבחינתך מיצוי התהליך הוא רק בדרך משפטית?
בועז פרידמן:
ממש לא.
היו"ר נאדיה חילו:
הבנו שיש בעיה. מה ההצעה שלך לפתור את העניין.
בועז פרידמן:
אני אומר שיש מכלול של הצעות. אין רק בעיה אחת. יש מכלול של בעיות. למשל, כדוגמה, אישרה רחל זכאי, בישיבה עם יעקב אפרתי, משהו שהוא מאוד חריג ומרחיק לכת. במקרה ויש דייר שיש לו חובות, והוצא נגדו פסק דין לסילוק יד והוא ורוצה לקנות את הנכס, למרות שיש פסק דין של בית משפט בישראל, אם האדם ירצה לשלם את כל חובותיו, המינהל יחזיר אחורה את הגלגל ולמעשה יתעלם מפסק הדין ובכפוף לתשלום כל החובות האדם יוכל לקנות את הנכס ולהיות עליו בעלים. אז אי אפשר לומר שאין פיתרון.
אמיר בדראן:
זה פיתרון? שתיק הוצאה לפועל טופח במשך 10 שנים, כשהחוב היה בהתחלה כמה מאות שקלים והופך להיות 150,000 שקל וזה בנוסף למחיר הרכישה, זה פיתרון?
היו"ר נאדיה חילו:
תודה רבה. יכול להיות שבמהלך הדיון נחזור אליך. אנחנו נשמע את עורך דין בדראן ואחר כך ננסה לראות איך אנחנו מתקדמים לפיתרון.
דוד אזולאי:
האם אפשר לתת דוגמה של חוב שטפח? תן דוגמה של בית אחד או שניים, איך פתאום החוב טפח.
אמיר בדראן:
יש כאלה בטונות.
דוד אזולאי:
תן לנו דוגמה או שתיים כדי לסבר את האוזן.
בועז פרידמן:
תציג גם את המקרים שהיו חובות שבסוף במקום לגבות את דמי השימוש הראויים גבינו דמי שימוש כדייר מוגן. גם את זה תציג. יש עשרות מקרים כאלה.
היו"ר נאדיה חילו:
מר פרידמן, אם הגעתם לפיתרון ובאתם לקראת התושבים זה בהחלט צעד ראוי ואנחנו מבקשים שתמשיכו לבוא לקראת התושבים.
בועז מזרחי:
אני מנהל את ועדות עסקאות וניהול נכסים במשך שנתיים. יגיד לך גם איציק, אני מקבל החלטות מרחיקות לכת שחלקן על כתפי הצרות.
אמיר בדראן:
אני מדבר לא רק בשם התושבים אלא אני מייצג גם את האגודה למען תושבי יפו שלקחה על עצמה את המאבק הזה בגל הפינויים וההריסה הפוקד את התושבים ביפו. יש גל מאוד גדול, לדעתי הוא מכוון ומתוכנן. הבעיה מתחילה בדיוק איפה שהגדיר אותה נציג המינהל, מר בועז. זווית הראיה שלהם היא כזאת, שהנחת היסוד, כמו בדוגמה שלו, שהאנשים כאן הם גנבים. אמנם הוא לא אמר את זה באופן מפורש, זה היה רק במטאפורה, אבל זאת הנחת היסוד. מה הכוונה? שמדובר פה בעבריינים. אלה אנשים שלא צריך לחלק להם פרסים כי הם פלשו לדירות. הנחת היסוד השניה היא שיש פה חובות. אתם יודעים כמה חובות יש כאן? 130 מיליון שקל.
מה זה אומר? מה שמניע את המינהל, ואת זה אנחנו רואים גם בשטח, זה העסק הנד"לני, הכסף. דייר מוגן שיושב בבית שלו משלם 30-40 שקלים בחודש. על אותו בית, אם יפנו אותו, ישווקו אותו במכרז החופשי, יקבלו עליו מאות אלפי דולרים, אם לא מיליוני דולרים, תלוי איפה נמצא הבית.
יש משפחה אחת, קוראים לה משפחת חטאב שיושבת בשערי ניקנור ממש ליד הנמל. הוצאו 4 תביעות פינוי כנגד כולם למרות שכולם גרים באותו מתחם סגור ולא פלשו לשום מקום נוסף. אתה מדבר איתי על לגליזציה ושזה רק חדר אחד. אני לא יודע על מה אתה מדבר. אני מאוד מאמין שזה הכיוון וכאן אפשר למצוא פתרונות. מה ששמעתי ממך כרגע זה מבורך, הלוואי וזה יוכל להיות מיושם ברגע שניגע באופן פרטני בכל מקרה ומקרה. זאת המטרה שלנו בדיון הזה, לא רק להציג את הבעיה אלא לנסות לתת לה פיתרון.
הפיתרון צריך להגיע מהמוסדות וגם מהאנשים המכובדים שיושבים כאן, שבעצם אמונים כל אחד על משרד מסוים שיכול לבוא ולתרום את התרומה שלו לפתור בעיה שהיא לא בעיה של פרט אחד או של משפחה אחת. זאת בעיה של כלל האוכלוסייה הערבית, שיש עליה סכנת קיום ביפו. ואני לא מגזים בכל מילה שאני אומר. סכנת קיום.
חבר הכנסת שאל מה בעצם קורה שם. יש כל מיני סכנות שם. איך זה מתחיל? זה מתחיל עם מלחמה שמנהלים גורמים שלטוניים כנגד האוכלוסייה בכל מיני חזיתות. החזית הראשונה זה לפי חוקי תכנון ובניה. ברגע שאתה דופק מסמר בצורה לא נכונה, אתה בונה קיר שהתמוטט או נפל, אתה צריך היתר בניה. אם אין לך היתר בניה אתה עבריין חוק. אם אתה עבריין חוק מוציאים כנגדך צו הריסה מנהלי תוך 30 ימים אתה מקבל טרקטור אצלך בבית והורסים לך לא רק את הקיר אלא גם דברים אחרים על הדרך. לפעמים זה בלי כוונה אבל זה מה שקורה כי הבתים שלנו מתפוררים.
יש צווים אחרים שהם צווים שיפוטיים. אז יש צווים שבעצם יושבים שם כבר 10 שנים או אפילו יותר. יש צווים מלפני 20 שנה שמוציאים מהמגירה ודווקא פתאום היום, ממש במקריות מוחלטת מוציאים אותם לפועל. ואיך מוציאים אותם לפועל? באים כוחות יס"ם, באים כוחות משטרה. יודעים שאנשים לא רוצים להתפנות לרחוב מרצונם החופשי. אין להם מקום אחר ללכת אליו. אם הם בונים חדר נוסף זה בגלל מצוקת דיור, מצוקה כלכלית, זה לא בשביל להתעשר.
יש תביעות פינוי. התחלנו עם הגל הראשון שהתחיל לפני 6 חודשים או אפילו שנה. עמידר, שהיא סוכנת של מנהל מקרקעי ישראל, באמצעות עורכ הדין שיש לה, שטפה אותנו, את מרבית האוכלוסייה היפואית בגל של מכתבים, התראה לפני פינוי: "תבואו להסדיר". אני טיפלתי במשפחה לפני 8 חודשים. עד היום לא קיבלתי ישיבה אחת בעניין של התיק שלי, כל פעם מתירוץ אחר.
היו"ר נאדיה חילו:
כמה מכתבים נשלחו?
אמיר בדראן:
אין לי את המספר המדויק. גם כאן אין לנו פרטים.
דוד אזולאי:
זה פתאום בבת אחת?
אמיר בדראן:
כן, גל של מכתבים. עברנו את הגל של מכתבי הדרישה וכעת יש מכתבי פינוי. אלה תביעות שמתנהלות בחלקן בבית משפט, בחלקם קיבלו כנגדם פסקי דין לפינוי ובחלקם האחר, אפילו קיבלו פסקי דין בלי שאנשים התגוננו. כך שזה לא תמיד הפרוצדורה של שנים. לפעמים מספיקים 30 ימים, במיוחד אצל האוכלוסייה המסכנה שיש לנו, כי אין להם אפילו כסף לשכור עורך דין ואין להם את היכולות המנטאליות או הכישורים הנדרשים בשביל להגיש כתב הגנה לבדם. אחרי 30 ימים הם מקבלים פסק דין כנגדם ועם זה הולכים להוצאה לפועל, ואז זה מאוד קל.
דוד אזולאי:
ואז החוב מתחיל לטפוח.
אמיר בדראן:
ההוצאה לפועל זה הדובדבן שבקצפת. פסקי הדין הם אף פעם לא רק לפינוי מהדירה, בדרך כלל הם מלווים בדרישה לתשלום של דמי שימוש ראויים, לא רק לזמן התביעה אלא 7 שנים אחורנית. לפעמים מבקשים גם 12 שנים אחורה למרות שהם יודעים שיש התיישנות לאחר 7 שנים אבל זה לא מעניין אף אחד. גם כשבאים להסדיר את העניין עם עמידר ורוצים לקנות את הנכס, אומרים שיש פסק דין פינוי ואתה צריך לבטל אותו. מה זה לך לבטל אותו? אתם המנהל. אומרים: "לא, תגיש בקשה, תפנה לעורך הדין שלנו ותשאל אם הוא מוכן לתת לך ביטול פסק דין". בדרך כלל הוא לא מסכים. וגם אם הוא מסכים צריך ללכת שוב לבית המשפט.
הבעיה היא שאתם מסתכלים על הדברים מהזווית היחידה של החוקים היבשים, אם זה תכנון ובניה, אם זה חוק הגנת הדיירים. מרבית הדיירים שלנו ביפו מתגוררים בדירות שבהם הם דיירים מוגנים. הבעלים הם לרוב מנהל מקרקעי ישראל שהוא הבעלים של הדירות ושל הקרקעות.
גבי עאבד:
גם הם פלשו.
אמיר בדראן:
הם קיבלו את הבעלות על מרבית הנכסים האלה באמצעות חוק נכסי נפקדים. בעצם אלה בתים שהיו שייכים לערבים פלסטינים לפני 1948 או גם אחרי שעזבו את הארץ, וכך על פי חוק נכסי נפקדים, המנהל הפך להיות הבעלים של אותן דירות. אנחנו הבעלים הפכנו להיות הדיירים של המדינה. עכשיו, אחרי שאנחנו גרים שם 40 שנה, גם אבא שלי, גם סבא שלי וגם אני, אני נמצא בפני בעיה חוקית לחלוטין.
חוץ מהבעיה הזאת הקיומית שלנו היום עקב גל צווי ההריסה, עקב תביעות הפינוי וההוצאה לפועל של צווי הפינוי, וזריקת המשפחות לרחובות, יש עכשיו סכנה ממשית שהמנהל לא מתייחס אליה כרגע. פה אני מושיט יד למנהל וקורא להם להתייחס לבעיה הזאת. חוק הגנת הדייר מגביל בצורה משמעותית ביותר את העברת הזכות בדירה ליורשים. זאת אומרת, אם אני דייר מוגן מקורי, אני יכול להעביר את זה רק פעם אחת לבן שלי. יש עוד תנאי מאוד קשה שבמידה והבן של הבן שלי נולד כשאני הייתי בחיים, 6 חודשים לפני שהלכתי לעולמי, ואין לו דירה אחרת. כשאומרים שאין לו דירה אחרת זה לא רק אם יש לו דירה על שמו, זה אפילו אם הוא גר בשכירות במקום אחר או שהוא גר אצל אנשים במקום אחר, זה אומר שיש לו דירה אחרת. הנכס בעצם חוזר לבעלים. מה הבעיה? הבעיה שכל יפו היא כך. כל יפו כמעט מרביתה אלה אנשים שגרים בדיור מוגן וזה לא רק ביפו.
קריאה:
וזה כבר נקרא פולש.
אמיר בדראן:
תכף הוא יהיה פולש. עוד שנה שנתיים הוא פולש. זה עבריין. יש תביעות פינוי שמתנהלות אצלי כרגע לאנשים כאלה. שסבא שלהם גר בדירה ואבא שלהם גר בדירה והם נולדו בדירה אבל הם פולשים. עכשיו הוצאו נגדם תביעות פינוי.
זאת בעיה גם של יפו, רמלה, חיפה ולוד. שימו לב, אלה כל הערים המעורבות. איפה שיש ריכוז של ערבים, זאת התוצאה בסוף.
היו"ר נאדיה חילו:
עורך דין בדראן. הבעיה ידועה. אנחנו יכולים לדבר שעתיים שלוש על מצוקות הדיור. מה אתם מציעים?
דוד אזולאי:
מה ההצעות שלך לפיתרון?
אמיר בדראן:
הפיתרונות לא יכולים לבוא רק מהחוק היבש. אם כל הזמן יתייחסו אלינו, גם בעיריה וגם במינהל, כמי שצריך להתייחס אליו לפי פסקי דין ולפי חוק יבש, אז אנחנו תמיד נהיה עברייני חוק. צריך להתייחס אלינו מזווית אחרת. התושבים היפואים, וזאת בעיה שיכולה להיות גם בחולון. ביפו רוב האוכלוסייה הוא ערבי. הבעיה שלנו היא בעצם הכסף. אין לנו כסף לרכוש.
ג'מאל זחאלקה:
יש כסף, למה? אני אגיד לך איפה הכסף. הוא דיבר בשם המדינה ולא בשם המינהל. אני רוצה להעיר שמדינת ישראל לוקחת כסף משכירות של הוואקף המוסלמי ומעלימה אותו במשרד ראש הממשלה. שוכבים שם מיליונים על גבי מיליונים באופן בלתי חוקי. הם רוצים להגיע להסדר? אני חושב שאפשר לפתור חלק גדול מבעיית החובות בדרך זאת ואנחנו לא מבדילים בין מוסלמים לנוצרים לעניין הזה. כנ"ל גם בעכו כנ"ל גם ביפו. הכסף הזה חולק עד לפני 5 שנים כמלגות לסטודנטים. הפסיקו את המלגות וזה אחד מתיבות הפנדורה שמעלימים אותם. באופן בלתי חוקי אתם לא מחזירים אותו לתושבים. הוא חייב לחזור לתושבים. אין כמו התושבים של יפו שאצלם קיים הוואקף הזה, לקבל את הכסף בצורה של פיתרון הזה. לכן זה לא צד אחד שהאנשים לא שילמו, גם המדינה לא שילמה.
אמיר בדראן:
אתם צריכים להתייחס להתחייבות של המדינה. בשנת 1996 - - -
ג'מאל זחאלקה:
בדראן, מדובר במיליונים על גבי מיליונים. אני כבר 3 שנים מחפש שמישהו ייתן לי דוח כמה כסף יש שם. כל שנה אומרים לי שיש שם מיליונים. זה לא חוקי. אם אתם לא תפתרו את הבעיה הזאת תהיה תביעת ענק.
אמיר בדראן:
יש פה מצוקת דיור שהתפרצה כמו הר געש בשנת 1996. היה גל של פלישות של התושבים מתוך מצוקה לתוך הדירות האטומות. היום כבר לא נשארו דירות אטומות. בעקבות גל הפלישות האלה, הגענו תושבי יפו להסכמה, במסגרת התחייבות של המדינה, לספק 400 יחידות דיור כי הם ראו שאי אפשר להמשיך להתייחס לאנשים בצורה של פולשים, הם הבינו את זה.
היו"ר נאדיה חילו:
איציק, האם היית בהסכם הזה?
אמיר בדראן:
לא, איציק הגיע בשלב מאוחר יותר.
בהתחייבות הזאת - - -
איציק בלה:
22 יחידות דיור.
אמיר בדראן:
אולי, לא נתווכח על המספרים. 80? 100? כמה שתרצו. איפה כל האחרים? איפה פתרתם את מצוקת הדיור? איפה בניתם למישהו? יש לנו 90 משפחות ערביות זכאיות של משרד השיכון. 220 איש נמצאים ברשימה, מתוכם גם יהודים. איפה הדיור הציבורי?
היו"ר נאדיה חילו:
תספר על שני הבג"צים שהיו בעניין הזה.
אמיר בדראן:
אנחנו פנינו בעתירה לבית המשפט, ורק אחרי שעתרנו לבית המשפט בעניין של אי עמידת המדינה בהתחייבות שלה כלפי תושבי יפו, עצרנו אחד מהבניינים ברחוב יהודה הימית. במסגרת הסכם ויתרנו על הבניין הזה, נפתחו 22 יחידות דיור למכרז. היתה לנו בעיה עם אגרת הפיתוח.
איציק בלה:
היו 95 יחידות דיור, תדייק.
אמיר בדראן:
אני מדייק טוב מאוד בכל פרט. העניין שאתה מזכיר כרגע רק מראה עד כמה אתם יודעים שישנה בעיה של מצוקה כלכלית אצל האנשים האלה. כי מרביתם לא יכולים לקבל הלוואה בבנק כי הבנק רואה בהם אנשים משכבה סוציו-אקונומית שאי אפשר לסמוך עליה. אז אם המדינה לא נותנת להם פיתרונות, הבנק ייתן להם פיתרונות? איפה סלי הסיוע? איפה השיקום החברתי והפיזי? למה הם נפסקים ביפו? מה הסיבה?
היו"ר נאדיה חילו:
מדוע הופסק סל הסיוע?
אמיר בדראן:
כבר שנים שהוא לא קיים.
היו"ר נאדיה חילו:
חשוב להגיד שהיו בתוך כל התחנות של הסבל פיתרונות וסלי סיוע בהתערבויות שונות. אחד הפיתרונות היה האינתיפדה של הדיור, שזה באמת היה מנוגד לחוק, אבל זה הראה מצוקה כל כך קשה של דיור. אז ישבו והגיעו לשולחן משותף עם התושבים והגיעו לפיתרון.
אמיר בדראן:
גם היום אין ברירה אחרת.
היו"ר נאדיה חילו:
היה סל סיוע שניתן לתקופה מסוימת לערבים ובוטל, אם אני לא טועה בשנת 1998. היה גם, לגבי הזוגות הצעירים, הלוואה לפיתוח. אז אמרו התושבים: "אנחנו גם מוותרים על 22 דירות". ואז באו לקראתם. אני רוצה להוביל לנקודה שבשיקול דעת ובגמישות מסוימת, מעבר לחוק היבש - כולנו יודעים שגם בבתי משפט ובבג"צ ולשופטים תמיד ניתן מרווח מסוים של שיקול דעת. אני רוצה להוביל לכיוון הזה.
אני אומרת בכנות. אם זה באמת 500 ונשארו רק 300 ו-100 הגיעו לפיתרון - אף אחד לא ישלה, לא השלטונות, ולא המנהל ולא משרד הבינוי והשיכון, שאני מוחה לפרוטוקול על כך שהם לא מצאו לנכון לשלוח נציג שלהם לפה, לא יאמין שהפיתרון ל-300 משפחות יהיה בפינויין. כולנו יודעים באיזה משפחות מדובר ושלמשפחות האלה אין כסף. הכיוון צריך להיות משהו בהסכם, בפשרה, בדיאלוג, בגמישות.
בועז פרידמן:
אני לא רוצה להתווכח. אמיר מכיר אותי, ישבתי איתו לפחות במשא ומתן אחד.
דב חנין:
כן ירבו משאים ומתנים.
בועז פרידמן:
יש המון. אמרתי לפחות אחד כי שנינו יודעים על מה אנחנו מדברים. צריך לשים לב מי יושב פה כרגע. איציק, כנציג עמידר, מבצע את העבודה שלו לפי נהלים והגדרות. גם מנהל מקרקעי ישראל מבצע את הדברים שלו לפי חוק. יכול להיות שחסר פה נציג משרד הבינוי והשיכון שהוא זה מחליט על ההטבות. יכול להיות שחסר פה נציג משרד ראש הממשלה.
אורה חריש:
אני נציגת משרד הבינוי והשיכון.
היו"ר נאדיה חילו:
לא ראיתי אותך. אתן לך בהמשך את רשות הדיבור.
בועז פרידמן:
בסופו של דבר את ההטבות האלה ואת תעודת הזכאי לא נותנים מנהל מקרקעי ישראל וגם לא עמידר. בסופו של דבר כולנו נציגים של המדינה אבל כל אחד עוסק את החלק שלו. אני, כמובן, לא מתעסק בחקלאות,לא מתעסק בתעודות זהות. אני מתעסק בתחום שלי.
אמיר בדראן:
למה לא להפוך את זה למשהו בין משרדי?
איברהים:
האזור של עג'מי ביפו הוא אזור שהוכרז כשיקום פיזי וחברתי. לצערי, הממשלה לא החליטה להוציא את השיקום הפיזי - - -
היו"ר נאדיה חילו:
איברהים, אני רוצה לומר לך משהו מאוד חשוב. אתמול התקיים דיון בוועדת הכלכלה על שיקום שכונות. גם בדיון הזה ביקשתי. אתה יודע מה הסיבה שהם לא הכניסו את עג'מי? הם לקחו ממוצעים של סוציו-אקונומי. את יפו מכניסים לסוציו-אקונומי של תל אביב. אז אם בעג'מי המצב הסוציו-אקונומי, כמו שכולנו יודעים, הוא 4 בסולם של 100, אז לוקחים שכונות של 98, כמו צהלה וצפון תל אביב וכוללים את השכונות הערביות. אני מחיתי על זה ואנחנו לא נעבור על כך לסדר היום. שר השיכון יודע, ואני פניתי אליו. הוא צריך לבוא לשכונות ולראות. יפו זה לא תל אביב וצריך לקחת אותה בפני עצמה.
איברהים:
אני רק הפניתי לנקודה חמורה. בעצם לא היתה החלטת ממשלה להוציא את עג'מי משיקום שכונות פיזי, אבל באופן מעשי שיקום השכונות לא מבוצע ולכן אין סל סיוע כי לא מכירים בזה כשיקום פיזי למרות שאין החלטות ממשלה.
עבאס זכור:
עורך דין בדראן דיבר על הרבה דברים שעליהם רציתי לדבר. אני מכיר מישהו שהציעו לו להציע לוועדה שהוא מוכן לשלם 90 אלף שקל והוא הסכים, לפי הבקשה של עורך דין של עמידר. כשישבה הוועדה הם אמרו שהם לא מקבלים את ההצעה של עמידר. למה זה מביא? שהסכום ההתחלתי יהיה 90,000 שקל. כאילו שהוא מסכים על 90,000 שקל ועכשיו מתחילים לדון איתו שהסכום ההתחלתי הוא 90,000 שקל. זה גם מסוכן מאוד. אני מציע שמי שפלש לפני 10 או 15 למה לא למכור לו, הוא מוכן לקנות?
בועז פרידמן:
עורך דין בדראן, אתה עורך דין ואתה יודע שהחוק אומר 10 שנים בהסכמה פוזיטיבית. חוק חובת מכרזים מאפשר לך למכור בהתאם למכרז.
אמיר בדראן:
אתה נאחז בקרני המזבח של החוק.
עבאס זכור:
אני אומר לך שהדייר כבר גר 10 שנים או יותר. תמכור לו, למה מכרז? אתה מציע במכרז 100,000? הוא מוכן לשלם 100,000. הוא כבר שיפץ את הבית שלו, הוא גר בבית שלו, תמכור לו. בשביל מה המכרז? תעשה מכרז ואף אחד לא יתמודד על המכרז הזה. יש לדייר שפלש זכות ראשונה, תמכור לו. כשאומרים שלא מוכרים לפולשים, זה דבר מסוכן מאוד.
צריכים להבדיל בין שני דברים. כשאומרים פולש, יש פולש למאוכלס ויש פולש לנעול. מי שפלש לנעול, אז תציע לו משהו. אבל מי שפלש למאוכלס, כפי שתיאר עורך דין בדראן – הבית של אבא שלי או של אמא שלי, אם אני גרתי כל החיים ונולדתי בבית ובתקופה האחרונה, לפני שאבא שלי נפטר, לא גרתי איתו 6 חודשים, אם אני חזרתי לגור בבית הזה, אני נקרא פולש. זה מסוכן. אני עבריין שגרתי בבית של אבא שלי. זה גם יקרה איתך.
אמיר בדראן:
עוד שנה שנתיים יהיה גל כזה בכל יפו ובכל עכו.
עבאס זכור:
האם זה נקרא פולש ועבריין שהוא גר בבית של ההורים שלו?
בועז פרידמן:
אני יכול לשנות את החוק?
אמיר בדראן:
אולי תקפיאו את כל המכרזים במקום לעשות כל כך הרבה כסף על חשבוננו?
עבאס זכור:
לא יכול להיות שהוא יהיה פולש אם הוא גר בבית של אבא שלו. זה של אבא שלי ושל סבא שלי ואני נקרא פולש לבית הזה.
צורה נוספת של פולש. דמי שכירות החודשים 300 עד 100 שקל. מי שלא שילם שנה זה נקרא פולש. אולי אין לו את ה-1,000 שקל.
איציק בלה:
אתם מקצינים וחבל. זאת לא מטרת הדיון.
עבאס זכור:
אני אביא לכם דוגמאות שמי שלא שילם שנה או שנה וחצי יש לו צו פינוי על 360 שקל. למה לא לשבת איתו ולעשות הסדר? אין לו 500 שקל, כולם יודעים איך אנשים חיים, במיוחד אנשים שחיים במצב סוציו-אקונומי קשה מאוד. למה לא להציע לו לחלק את התשלומים?
דבר נוסף. עמידר עושים שיפוץ לבית בלי להחתים את בעל הבית כמה החלק שלו לשלם. אחרי שמסיימים את העבודה שלהם אומרים לו שהוא צריך לשלם 100,000 שקל. למה לא עשו איתו הסכם על החלק שלו. זה קורה גם בעכו.
איציק בלה:
חבר הכנסת זכור, אני נורא מצטער. עורך דין בדראן דיבר דברים לא נכונים.
עבאס זכור:
אני מביא לך עובדות מהשטח.
איציק בלה:
אתם אומרים דברים לא נכונים.
עבאס זכור:
אני אביא לך דוגמאות מהשטח. ישבנו, אני וחבר הכנסת אזולאי ועשינו הסדרים בעכו. אני מציע, כמו שקרה ביפו שפתרנו חלק גדול בין הבעיות, צריך להבדיל בין פלישה לנעול. מי שפלש למאוכלס והוסיף חדר או שיפץ בית בלי הסכמת עמידר, או לא שילם שנה או שנה וחצי, לעשות הסדר בין עורכי הדין של התושבים מול הפקידים או מנהל עמידר ביפו.
דוד אזולאי:
לפני קצת פחות משנה קיימנו בוועדה דיון דומה בקשר לערביי עכו העתיקה. חבר כנסת עבאס זכור, היה יוזם הדיון הזה. מאוד הייתי רוצה שנגיע לאותו הסדר שהגענו אליו אז. אני חושב שזה יכול להיות אקטואלי גם במקרה הזה. כשמדברים על פולש משתמע שהוא עבריין ולא חייבים לו כלום. אבל כאשר מדובר בפולש למאוכלס וכתוצאה מסיטואציה מסוימת הוא נקרא פולש, אני חושב שעל פולשים כאלה צריך לחול דין אחר.
יושבים כאן אנשים מכובדים ואני חלילה לא מזלזל באף אחד והם לא יכולים לתת מענה. פה מדובר ברמה של מנכ"ל או מנהל המחוז שיכולים לתת מענה באמצעות היועץ המשפטי. אבל הבעיה היא לצערי הרב, צר לי להגיד את זה, היא ההתנהגות של אותם גורמים שמפנים את הדיירים. למשל עמידר, שלפעמים הפ קצת אכזריים. קצת לגלות סבלנות ורגישות. לא יעלה על הדעת שבאים לאנשים - בואו נהיה עם יד על הלב. אתם מסוגלים לקום מחר בבוקר ולבצע את כל הפינויים האלה? אתה יודע שאתם לא מסוגלים, למה לעשות את זה? למה ליצור עימות כשמראש אתה יודע את התוצאה שלו?
ברשותכם אני חייב לגלוש למה שקרה לי השבוע עם אנשי עמידר. זאת התנשאות חצופה שאין כדוגמתה בחברת עמידר. כחבר כנסת אני פונה לעמידר ומנסה לפתור בעיה. אני פונה למנכ"ל.
היו"ר נאדיה חילו:
אני הזמנתי את איציק אפרתי.
דוד אזולאי:
אני מדבר על מנכ"ל עמידר. למה שיבואו? הם תפקידם להתעלל באנשים. שמואל הדר, אני פונה אליו ומתחנן לדבר איתו, הוא לא רצה לדבר איתי. אמרתי שאם כך נוהגים עם איש ציבור, מה קורה עם אותו אזרח מסכן שפונה לאותו שמואל הדר? הוא פרא אדם, אם זאת ההתנהגות של פקיד. אני מבקש ממנו, מתחנן, על פי החוק. אישה זקנה בת 80, תסביר לי, תן לי מענה. אני פונה למשטרה ולמנכ"ל, השארתי לו 4 הודעות, הוא לא סופר אותך. רבותי, ההתנהגות הזאת היא לא התנהגות. ככה לא פותרים בעיות. באמצעות בתי משפט לא פותרים בעיות. אני אומר לכם שיש דרך לפתור. אני אומר לך גברתי היושבת ראש, גם פה יש אפשרות ללכת על אותה נוסחה שצוות מכאן מוועדת הפנים של חברי כנסת, יחד עם מנהל המחוז, גם של עמידר, גם של המנהל, באמצעות היועצים המשפטיים ופתרנו את הבעיה ברוח טובה ויש שקט. גם פה אפשר לתת פיתרונות, אי אפשר להשאיר את זה כך.
אמיר בדראן:
בינתיים מוכרים את יפו. אז שבינתיים יקפיאו את המכרזים או את צווי הפינוי.
דוד אזולאי:
אנחנו עשינו שלב א', שלב ב' והתקדמנו עם זה. גם פה אפשר להגיע לאותן הבנות. אבל צריך לגלות קצת רגישות. אני פונה לאנשי עמידר. אני מבקש, תביע את מחאתי. אני רואה את זה בחומרה רבה. זאת חוצפה שאין כדוגמתה שהמנכ"ל שלך, שמנהל המחוז שלך, לא מסוגלים להרים טלפון ולהחזיר תשובה על דבר הומאני של אישה בת 80. גם אם אתם צודקים שהיא לא היתה בסדר והיא פלשה וחוב של 100,000 דולר. אבל כשפונה איש ציבור כדי לפתור את הבעיה, לא יעלה על הדעת שזאת ההתנהגות.
היו"ר נאדיה חילו:
רשות הדיבור לאיציק בלה. אני מבקשת לא לחזור על אותם דברים. לי חשוב לתת זכות דיבור לאנשים שגרים ביפו. אנחנו רוצים להציע פיתרון.
איציק בלה:
רציתי לציין שחברת עמידר זאת שלוחה של מנהל מקרקעי ישראל. אנחנו הזרוע המבצעת של מנהל מקרקעי ישראל. אנחנו פועלים על פי החלטות בתי משפט וכמובן החלטות של מנהל מקרקעי ישראל שמחייבות אותנו.
אני רוצה למסור כמה נתונים שיסתרו את דבריו של עורך דין בדראן. ביפו יש היום 497 פולשים, שהם בעצם 17% מסך הנכסים שאנחנו מנהלים.
היו"ר נאדיה חילו:
בכמה אנשים מדובר?
איציק בלה:
בערך 5 אנשים למשפחה. עשיתי ניתוח של מספרים שיעזור לכולם. אנחנו מדברים על 106 פלישות, שהן פלישות של חדר, שירותים, מחסנון, מעבר ודברים מהסוג הזה. בדרך כלל אנחנו מגיעים איתם להסדרים במסגרת הוועדה לניהול נכסים, ברשותו של בועז שיושב מימיני.
היו"ר נאדיה חילו:
כלומר, הם נמצאים בתהליך של הסדר?
איציק בלה:
כן. אני אגיע גם למספרים האבסולוטיים ואת תיראי שיש מגמה כזאת. ישלנו 81 נכסים מאוכלסים של יורשים שטוענים לזכויות. זה נמצא בבדיקה.
הבעיה שלנו היא בסעיף 3 ו-4. קיימות 195 פלישות ליחידות עצמאיות. בתשובה לחבר הכנסת אזולאי, אנשים שנכנסו לדירות ריקות. אני רוצה לספר על משהו שקרה לי אתמול.
היו"ר נאדיה חילו:
באיזה טווחי זמן הפולשים האלה?
בועז פרידמן:
זה יכול להיות גם 10 ו-15 שנים וגם שנתיים ושלוש.
אתמול קיבלתי טלפון מאזרח שאמר שיש דירה של חולי נפש. חולה הנפש התאשפז באברבאנל ופלשו לו לדירה. אנחנו צריכים גם להיזהר מזה.
היו"ר נאדיה חילו:
כמובן שאנחנו לא בעד העניין הזה.
עבאס זכור:
כמה כאלה יש?
איציק בלה:
אני כרגע גם נכנס לקטע האנושי של חברי הוועדה לניהול נכסים בראשותו של בועז. יש לנו מקרה של אישה קשישה ערביה מיפו. דיברנו עם כל מי שרק אפשר היה לדבר. פניתי לבית המשפט שיורה לקשישה הזאת להתפנות לחודש ימים כי אני רוצה להשקיע בדירה 100 אלף שקל לרווחתה, לשפץ את הנכס. חבר הכנסת אזולאי, פה אנחנו מדברים על רגישות חברתית. הגעתי לסיור וראיתי אותה לוקחת דלי עם צואה ויוצאת החוצה. נכנסתי לדירה ובאותו יום קיבלנו החלטה שמשפצים לה את הדירה. בסוף הבנתי שהיא מפחדת שיקחו לה את הדירה. נתתי התחייבות. פניתי למנכ"ל העיריה ולכל הוועדים ביפו. פניתי גם לבית המשפט שיחייב אותה לתת לי להיכנס ולשפץ לה.
קריאה:
למה אתה לא מדבר באופן כללי?
איציק בלה:
כי נוצרה פה אווירה - - -
היו"ר נאדיה חילו:
מר בלה, הוועדה בעד הרחבת הגישה שאתה מספר עליה וסגנון ההתנהלות כלפי אותה קשישה. אנחנו בהחלט בעד הדבר הזה.
איציק בלה:
מאוגוסט 2002, שאז חברת עמידר נכנסה לנהל את יפו, ביצענו 177 הסדרים עם פולשים קלים שעורך דין בדראן דיבר עליהם. ביצענו 50 הסדרים לפולשים.
אמיר בדראן:
לא הבנתי מה זה ה-177.
איציק בלה:
מייד אסביר. קיימנו ב-4 שנים 52 ועדות. אנשים דיברו כאן שמפנים אנשים עם חובות. קיימנו 52 ועדות ועברנו על כמעט 1,000 בקשות.
אמיר בדראן:
כמה התקבלו?
איציק בלה:
לגבי פינויים. לא פונו דיירים עקב חובות לחברת עמידר. לא פונו דיירים בגין תוספות בניה. בשבועות האחרונים מדברים בעיקר על שתי משפחות, משפחות סבא ואקילה שזה פלישה לנכס צמוד. המגמה שלנו בסך הכל היא להגיע להסדרים, אבל הכל במסגרת החוק. הנייר של רחל זכאי, היועצת המשפטית של המנהל, מחייב את כולנו. עו"ד בדראן דיבר על הגמשת החוק. אנחנו, הפקידות הממשלתי, לא הכתובת לשנות חוק.
אמיר בדראן:
לא הפניתי את זה אליך.
איציק בלה:
יש מחוקק שהוא יכול לשנות את החוק, לא אנחנו. אנחנו לא הכתובת.
היו"ר נאדיה חילו:
מה אתה מציע בבעייתיות שנוצרה היום?
איציק בלה:
הבאתי לפה עובדות שמציגות - - -
אמיר בדראן:
כמה תביעות פינוי יש היום בצנרת בבתי המשפט?
איציק בלה:
בערך 80 תביעות ביפו.
בועז פרידמן:
במדינה יש מאות. איציק מנהל רק את עניין רשות הפיתוח ביפו. המנהל מנהל עוד הרבה נכסים ועוד הרבה קרקעות ולהם יש פולשים.
איציק בלה:
עמידר מנהלת נכסים. המנהל מנהל נכסים וגם קרקעות.
בועז פרידמן:
רוב ההקלות שיש בכלל נכסי רשות הפיתוח, מגיעות מתוך הצוות של איציק שמצליח לזהות, מביא את זה לרחל זכאי.
אמיר בדראן:
יש קריטריונים להקלות האלה? אפשר לראות את ההנחיות?
בועז פרידמן:
כן.
עומר סכסכ:
בעבר דיירים הוצאו מדירותיהם כי הן לא ראויות למגורים והדירות האלה נמכרו למי שמשלם יותר כי הן כבר הפכו להיות מתאימות למגורים. כשערבים גרו בהן, הן לא היו ראויות למגורים. זה החוק. כשמדברים על חוק זה מקומם אותי. אם אנחנו עושים עבירה קטנה אז אתה עברת על החוק. כשהם עוברים על החוק, זה המדינה, אז מי יגיד להם שהם עברו על החוק.
גבי עאבד:
פלישה זה לא חוקי. הרי המדינה הפלישה אזרחים יהודים לתוך הבתים שלנו לאחר קום המדינה. היתה לנו דירה 4 חדרים ושני חדרים לקחו למשפחה וזאת פלישה. כשהמשפחה עזבה, הם היו צריכים לשלם להם עבור הדירה שהיתה שייכת לנו. אותו דבר בנכס פרטי. לאחות של הסבתא שלי היה בית והיא נפטרה בלי לעשות צוואה. אחות שלה, שהיא הסבתא שלי, גרה איתה. 50% הלכו לנכסי נפקדים שהיו בלבנון ואז הייתי חייב לשלם עוד 152 אלף דולר כדי לשחרר את הרכוש של המשפחה. גם אלה פלישות לא חוקיות. אני לא יודע איך פה יש פלישות חוקיות ופה יש פלישות לא חוקיות.
דב חנין:
אני מכיר היטב את הנושא הזה. בתקופה האחרונה הייתי כמה פעמים ביפו. אני חייב לומר לך, גברתי היושבת ראש, אני מאוד מודאג. אנחנו כולנו צריכים להיות מודאגים ממה שקורה ביפו. בציבור הערבי ביפו יש חששות מאוד כבדים ואני חושב שיש גם מתח מאוד גדול. אני מבין גם את החששות וגם את המתח. הציבור הערבי ביפו, מרגיש, בצדק, שהוא נמצא תחת איום. ההיבט שאנו מדברים בו היום הוא רק חלק מתמונה כוללת של הרגשה של הציבור הזה שהוא אזרח בעיר שהיא גם העיר שלי. גם אני תושב העיר תל אביב יפו כואב לי שבעיר שלי ישנם אנשים שמרגישים שהם נמצאים תחת הכוונת. הם נמצאים תחת הכוונת בנושאים שאנחנו מדברים בו היום אבל גם בנושאים אחרים.
ג'אמל זחאלקה:
האוכלוסייה בסכנה, לא המדינה בסכנה.
דב חנין:
נכון. האנשים שאנחנו מדברים עליהם היום הם האנשים העניים ביותר בתוך האוכלוסייה הערבית ביפו. הציבור הזה שחי בדיור המוגן, שהוא בעצם כבר לא מוגן. מה נשאר מוגן? אם זה להיות חשוף לחסדי עמידר? אני חושב שחבר הכנסת אזולאי תיאר מה שקורה לאנשים אצלכם במערכת. אני דווקא שמחתי לשמוע את הסיפור שסיפרת על אותה אישה מבוגרת שרציתם לעזור לה. לצערי הגדול, ואני באמת אומר את זה בצער גדול, אני חושב שזאת לא הפרקטיקה הרווחת, זה לא מה שקורה למאות אנשים שגרים בדירות עמידר ביפו. אתם דיברתם על 80 תביעות בצנרת. אני חייב לומר לכם שמהתמונה שמצטיירת מדובר ביותר תביעות. אולי חלקן לא תביעות שלכם אלא של מנהל מקרקעי ישראל. אני מבין, למשל, שהתביעה של משפחת סבח, שהייתי בביתה, ומאוד הצטערתי שבית כזה עומד בסכנת הריסה, למרות שאני מבין שהוא נבנה ללא היתר, אבל לא היתה להם אפשרות לקבל היתר שם.
אסתר סבא:
זה נבנה בהיתר שהם קיבלו בשנת 1972.
דב חנין:
את תדברי אחר כך ואני אשמח לקבל תמונה מדויקת. אני מבין שהתביעה הזאת לא נכללת במספרים שלכם כי היא לא נכללת בקטגוריה של תביעות שאתם מתעסקים בהם. תראו, אנחנו מדברים על אנשים שחיים במשך שנים בדיור הזה ובמשך השנים האלה המשפחות גדלות, הם צריכים לסגור מרפסת או חדר. כאשר המערכת נוקשה מידי ואין שום אפשרות במסגרת המערכת הזאת למצוא פתרונות, לפעמים אנשים בונים בלי היתר. אני לא אומר שזה המצב במקרה שלהם, הם בוודאי יתארו אותו יותר טוב ממני, אבל אני לא שולל שיש מקרים שאנשים בנו ללא היתר. זה בהחלט חלק מהמציאות. אבל זאת לא מציאות שאנשים עשו אותה מתוך התלהבות ומתוך בחירה. אף אחד לא שמח לחיות תחת איום של צו הריסה. אם אפשר היה לקבל היתר, תאמין לי שכולם היו מקבלים היתר בצורה מסודרת. מי רוצה את הבעיות האלה?
כל אחד מהמקרים האלה זה משפחה. אני לא מכיר את כל המשפחות האלה, אני מכיר כמה מהן ואני רוצה להגיד לכם שאחד אחד, שאם היינו חברה ראויה ומתקבלת על הדעת, היינו מתגייסים כחברה לעזור להם ולא באים להוסיף להם צרות נוספות באיום על הבית שלהם.
גברתי היושבת ראש, יש שני צדדים לבעיה. צד אחד, שכבר הזכרתי והוא צד של מיעוט לאומי שמתגורר ביפו מאות רבות, אם לא אלפי שנים, ואני חושב שהעובדה שיפו היא עיר מעורבת, היא אחד הדברים הכי יפים שיש ביפו. זה נכס בלתי רגיל לעיר הזאת, שהיא יכולה להציע. לצערי הגדול ישנם כמה גורמים בחברה הישראלית שאת הנכס המדהים הזה, היפה הזה, שהוא פוטנציאל נפלא של פיתוח יפו, מציגים כבעיה ואת האוכלוסייה הערבית של יפו מציגים כאיום שצריך כנראה לטפל בו באמצעים קשים ולדחוק את רגליו.
יש צד שני לבעיה הזאת וזה הצד הכלכלי כי חלק מהמקומות שבהם נמצאים הבתים האלה, נמצאים לא רחוק מהים. אם יעשו למשפחות האלה את המוות ובסופו של דבר הם יתייאשו ויפנו את בתיהם, כי הם לא יצליחו בכל המלחמות הבלתי פוסקות. בסופו של דבר, כמו שכבר קרה ביפו, יפנו אותם ויקימו שם פרוייקט אנדרומדה ג' או ו' ויהפכו את זה לקהילה סגורה לעשירים בלבד. אפילו אי אפשר לעבור משם כי כל השטח הופקע משליטת הציבור. זה הפך להיות נחלה פרטית של אנשים עשירים. אני מאוד מודאג, גם מהבחינה הזאת, מההתפתחות של העיר הזאת שהיא גם העיר שלי. אני לא רוצה לראות את העיר תל אביב כעיר של עשירים מאוד ושהעניים מאוד מוזנחים ולאט לאט נדחקים החוצה מהעיר הזאת.
הדברים קשורים גם לדיון שקיימנו בוועדת הכלכלה על פרוייקט שיקום השכונות. אנחנו רואים מצב בתל אביב כל השכונות העניות בתל אביב למעשה מתייבשות מבחינת שיקום פיזי, מבחינת שיקום חברתי כבר מזמן התייבשו והן מיובשות. זה לא רק תקציבים של משרד השיכון אלא תקציבים של הרבה משרדים. המצב של עג'מי הוא המצב הכי קשה מכל השכונות שדיברנו עליהם. אם אתם מסתכלים בפרמטרים סוציו-אקונומיים, זאת אחת השכונות הכי עניות בארץ שנמצאת בתוך עיר מאוד עשירה.
היו"ר נאדיה חילו:
לידיעתכם, בסולם הדירוג הסוציו-אקונומי מ 1 ל-100, שכונת עג'מי קיבלה בזמנו 4, ושכונת הארגזים היתה 19 והשכונה הכי גבוהה היתה 98. אתמול אמרתי את זה בוועדת הכלכלה ואז קמה מישהו מרחובות ואמרה שהיא דואגת לתושבים של השכונה שלה.
דב חנין:
לכן אני חושב שאתם כחברה ציבורית מחויבים לשליחות ציבורית ביחס לציבור הזה. והשליחות הציבורית ביחס לציבור הזה צריכה להיות שליחות של סיוע ועזרה מאוד רצינית. היום אתם בעמדה שיכולה להשפיע על גורלו של הציבור הזה.
גברתי יושבת הראש, הישיבה הזאת מאוד חשובה אבל נראה לי הכי חשוב שנמצא ממנה עם תוצאות מעשיות. אני מציע שורות של החלטות שאנחנו צריכים לקבל ואני חושב שהן יכולות להואיל.
הדבר הראשון זאת פניה לעמידר למנהל מקרקעי ישראל ולעירית תל אביב. לשלוח להם מכתב שיתאר את הדיון שהתנהל פה היום בוועדה, את הדאגה שהביעו כל חברי הוועדה שהשתתפו בדיון על המצב שהולך ומתפתח ביפו. צריך לקיים מורטוריום מלא על צווי הפינוי וצווי ההריסה ולקיים מורטוריום על המכרזים שמוצעים לנכסים ביפו. עד שהתהליך של ההידברות עם הציבור ביפו יושלם ויגיעו לתוצאות, אני חושב שחייבים להפסיק לאלתר את כל התהליכים האלה. זה יכול להועיל גם למתח המאוד קשה שבצדק הולך ומתפתח ביפו.
נקודה שניה. אני מציע שהוועדה תיזום הזמנה לכאן גם של ראש המינהל וגם של ראש עירית תל אביב. אנחנו צריכים לשמוע הסברים מהדרג הבכיר ביותר. אתם באמת האנשים שבשטח וגם אם אתם משתכנעים שאנחנו צודקים, אין לכם את כל הכלים בכדי לפתור את כל הבעיות האלה. כוועדת הפנים, אנחנו צריכים להזמין את ראש העיר, להזמין את ראש מנהל מקרקעי ישראל לדיון מאוד רציני בהשתתפות נציגי האוכלוסייה הערבת ביפו כי אני לא משוכנע שהם יכולים להיפגש איתם ולהשמיע את כל הדברים האלה אם אנחנו בוועדה לא נקיים את הדיון הזה. כמובן שגם את שר השיכון. אגב, דיברתי איתו בנושא הזה.
היו"ר נאדיה חילו:
הזמנתי אותו לסיור ביפו ואני לוחצת שיבוא. אמרתי לו שאם אחרי שהוא יבוא ויתרשם, ההחלטה תהיה לא לתת את פרוייקט שיקום השכונות, אני אקבל את ההחלטה.
דב חנין:
החלטה שלישית. בהמשך לדבריו של חבר הכנסת אזולאי, יש לנו באמת יש ניסיון מוצלח עם עכו. אני מציע שגם בנושא הזה יוקם צוות מעקב או ועדת משנה שתעקוב אחרי מה שמתרחש בתל אביב יפו. אגב, אני אשמח שחבר הכנסת אזולאי, למרות שהוא מעכו, יתנדב לתרום לנו מניסיונו בעכו.
אני פונה לכל חברי הכנסת. אני מציע שניזום הצעת חקיקה מטעם חברי ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת שתציע תיקון רוחבי מקיף לכל חוקי הדיור הציבורי בישראל בהתייחסות קונקרטית לשאלות האלה. יש לפעמים מצב של פערים בלתי נסבלים בין הלשון הפורמאלית של החוק לבין המציאות. למשל, הביטוי פולשים הוא ביטוי שבכלל לא מתאים לרוב האנשים שאנחנו מדברים עליהם. אלה אנשים שנולדו בבית הזה. פתאום, מתוקף הגדרה פורמאלית, הם הפכו לפולשים.
ברוך לבקוביץ:
אני לא מתכוון להיכנס לנעליו הגדולות של ראש עירית תל אביב יפו, אבל אני נציג העיריה במקום. אני סמנכ"ל המישלמה ליפו, זה גוף שראש העיר הקים בקדנציה הקודמת כזרוע שיושבת ביפו כדי לשקם את יפו ולתת לה עדיפות. אנחנו פועלים במקום כבר שנה 8 והושקעו ביפו רבתי למעלה מ-600 מיליון שקל.
דב חנין:
לצערי, בעג'מי לא רואים את זה.
ברוך לבקוביץ:
רוב ההשקעות נעשו גם בעג'מי וגם במקומות אחרים. מרבית התושבים הערביים מקבלים את הפיתוח הזה בחיוב. אנחנו עוד בתחילת הדרך. הזכרת את אזור עג'מי. כרגע נמצא בעבודה פרוייקט בהיקף של 40-50 מיליון שקל, להחזיר לתושבי עג'מי את הים, שלקחו להם והפכו אותו להר של זבל.
אני רוצה לומר שהדגש של העיריה, בראיה הציבורית, קודם כל לשקם את התשתיות: כבישים, מדרכות, גנים ציבוריים ועוד.
אמיר דיבר על צווי הריסה. מדיניות עירית תל אביב יפו היא מדיניות כוללת להקפיד עד כמה שניתן לקיום צווי הריסה של בניה בלתי חוקית ללא הבדל לאום דת או גזע, בין אם זה ביפו או בכל שכונה אחרת. עושים את זה בשנים האחרונות, ואין, חלילה, כל כוונה מכוונת לאוכלוסיה ערבית כזאת או אחרת.
לעניין ההצעות שהועלו פה. אנחנו כמישלמה ליפו, אנחנו נשמח לקחת חלק בראייה הכללית, לשבת סביב השולחן עם חשיבה ולתרום את תרומתנו בראייה הכוללת של יפו כד לקדם את הנושאים שעומדים לדיון.
אמיר בדראן:
אולי בינתיים להקפיא את צווי ההריסה.
ברוך לבקוביץ:
אני לא חושב שזאת הצעה מעשית.
ג'מאל זחאלקה:
הדברים ששמעתי עכשיו מזכירים לי את הקלישאה של הבן של פורד: "להומלס מניו יורק יש את אותה זכות לישון מתחת לגשר". אתה נותן לציבור היהודי מגוון אפשרויות למגורים ולציבור הערבי אתה לא נותן שום דבר ואומר שאתה מפעיל את החוק באותה מידה. לזה אתה נותן 20 דונם לבנות ולשני אתה נותן 2 סנטימטר ואתה אומר שתפעלו באותה מידה כלפי מי שיבנה. קודם כל שאתה תקיים את החוק ותעשה שוויון בין האזרחים לכל תושבי תל אביב יפו ואז תבוא בטענות.
אני רוצה חשוב מאוד שבהחלטות הוועדה נצא כאן בהחלטה. ההנחה היא שהתושבים לא יעזבו את הבתים שלהם. יש בעיה, שורשי הבעיה הן בעיות כלכליות והזנחה ואפליה. המינהל, עמידר, זה לא טקסטים קדושים. אתם צריכים להתאים את עצמכם לבעיות המיוחדות של האוכלוסייה הזאת, שזאת אחת האוכלוסיות העניות ביותר בארץ. האחריות היא אחריות של הממשלה. אם חוק גורם סבל לאנשים והוא לא מוצדק לא צריך להפעיל אותו. אם נוהל שלכם גורם סבל בלתי מוצדק לאנשים, צריך לבטל אותו. אם יש פקיד אצלכם שמתעלל באנשים צריך לזרוק אותו. קודם כל מדובר באזרחים ויש להם זכויות.
אני מודיע לכם מעכשיו באחריות מלאה, אנשי יפו לא יעזבו את הבתים שלהם. בבקשה, ינוהל משא ומתן, תהיה ועדה, נגיע להסדרים. אני שוב מזכיר שהמדינה מפרה חוק בכל הקשור לאוכלוסיה הערבית ביפו. אנשים לא שילמו את התשלומים? אלה אזרחים שאין להם מה לאכול. המדינה לקחה כסף במיליונים ועל פי חוק היא חייבת להחזיר את זה לרווחת התושבים. אני מדבר על הכספים של הוואקף האיסלאמי. אז בואו נשב ונעשה הסדר. אתם רוצים לכפוף בכוח? אני אומר לכם שזה לא יעבוד.
אסתר סבא:
בקשר למשפחת סבא. כשפניתי אליך אמרת לי שהשופלים שלכם עולים הרבה יותר כסף. אמרתם שזה עולה 300,000 עד 400,000 שקל לפנות אותי מהבית. אבל לא חשבת לרגע שאני נמצאת שם משנת 1972 בחוזה מוכר שנעלם מעמידר. חוץ מזה, הבית הזה חמי השכיר אותו משנת 1967. את הזכות של הבן אתם גובים ממנו ונותנים את זה לנכד, שאני לא יודעת מאיפה הוא בא, והילד ייצא מהבית. זה חוק?
הגר מטר:
התחתנתי בשנת 1970, הבאתי 7 ילדים. היום יש לי 9 נכדים, אני בת 52. עכשיו שולחים לי בתוך חודש לפנות את הדירה. זה בית של חמי, בנו לי בגינה שלהם והתחתנתי. בחיים לא באו אלי ולא דיברו איתי. בניתי שם בשנת 1970. הבן שלי בן 33. היום שולחים לי סילוק? תגידו לי לשלם 500 שקלים או 600 שקלים. לא פנו אלי. פנו אלי עם התביעה לזרוק אותי לכלבים. לאיפה אני אלך?
אמיר בדראן:
זאת תביעת פינוי פלוס תביעה כספית. היא חייבת להם 258,000 שקל.
פאדי שביטה:
אני רוצה להזכיר כמה נקודות קצת בקונטקסט ואז להגיע להצעה. אני חושב שיש פה חוצפה בלתי נתפסת איך שהממסד פועל בנושא הזה. אני לא מפנה את זה אישית לנציגים שיושבים פה אבל אי אפשר לדבר על זה בלי קונטקסט. הקונטקסט הוא ש האדמות האלה וכל הנכסים שאנחנו מדברים עליהם הם נכסי נפקדים. המנהל לא קנה אותם במכרז, המנהל לקח אותם. האפוטרופוס העביר אותם לרשות הפיתוח וכך נקבעה הבעלות של המנהל עליהם.
בועז פרידמן:
המדינה היא הבעלים.
פאדי שביטה:
דיברתי על הרשויות, כולם זרועות ממשלתיים ויש להם אחריות. המנהל שולט על 93% מאדמות המדינה והוא לא הקצה אותם בעבר, מלבד בנגב כדי לרכז את האוכלוסייה הבדווית בנגב. מעבר לזה הוא מקצה ליהודים ולא מקצה לערבים וזאת מדיניות ידועה. האזור הזה בעג'מי היה אזור מוקפא במשך 20 שנה. אנשים לא יכלו לקבל רישיונות ולכן הכריחו אותם לעבור על החוק. אי אפשר לדבר על זה בלי קונטקסט.
במכרזים בשוק החופשי המנהל מתנהל כגוף כלכלי לשום דבר. יש לו שיקולי רווח ולא שיקולי רווחה. זאת הנקודה המרכזית. המכרזים הללו צריכים להיות מוקפאים. ההצעה שלי היא שצריכה להיות חקיקה. צריך פה חקיקה מגונת בחוק וצריך למצוא מודל שמדבר על הזכות הראשונה לתושבים של המקום לפני שמוכרים לעשירים אמריקאים שבאים לקנות דירה כדי לבוא חודשיים בקיץ.
אבו סעיד:
אני אבא ל-8 ילדים, אני בן 80. נולדתי ביפו ונשארתי ביפו. עכשיו היה לי בית ברחוב 4 והרסו את הבית מבחינת רטיבות כי אמרו שהבית מסוכן. עברתי לשבטי ישראל. אני לא קורא עברית. נכנסתי לשופטי ישראל אמרו לי שזה הבית. עכשיו נתנו לי חוזה. אני לא קראתי אותו ואני לא יודע לקרוא אותו. נתנו לי חוזה על 3 חדרים, ואת יתר האדמה והבית. נתנו לי את כל הבית ואמרו זה תמורת זה. אני גם שילמתי משכנתא עד שגמרתי אותה. עכשיו אומרים שזה דבר שאתה לא יודע עברית, מה לעשות. אבל מי אשם פה? אני אבא ל-8 ילדים. אם אני בניתי חדר או שניים לילדים שיגורו במחסנים שהיו לי, זאת לא פלישה.
סמי אבו טהאדה:
אני רוצה להוסיף נקודה אחת. בכל הדיון כאן דובר על המקרים ועל המספרים שנמצאים פה. בקונטקסט הגדול צריך לראות שמספר האוכלוסייה אחרי 1948 עלה מ-4,000 ל-20,000. מספר יחידות הדיור ביפו ירד לערבים. הם הוצאו מהעיר העתיקה, שמו אותם בעג'מי וגם התחילו להרוס את עג'מי. לא צריך להיכנס להיסטוריה אבל מבחינה עובדתית האוכלוסייה מתרבה ואין היצע לא לאלה שאין להם כסף וגם לא לאלה שיש להם כסף.
אני אתן דוגמה למקרה אחד. חברים קנו מכרז של המנהל לפני 6 שנים, על פי חוק, ושילמו 1.2 מיליון למנהל. לקחו, כביכול, אדמה עם זכויות בניה בשנת 2000, עם מהנדס ועם אדריכל, הכל על פי חוק כמו שהמינהל עמידר והעיריה רוצים. ב-2007 הם עדיין לא התחילו לבנות כי יש עד עכשיו עוד 15 יועצים שהם התבקשו לעבור דרכם. ועוד כמה מהנדסים, והכל עובר דרך חברות פרטיות. לא שאתה הולך למנהל הנדסה ונותנים לך תיק ותבוא אחרי 3 חודשים. האנשים בתהליך כבר 7 שנים. 4 מהם התחתנו. אלה שהתחתנו גרים כבר 4 שנים בשכירות, זה כמעט 100,000 דולר.
זאב פרידמן:
מה הכתובת?
סמי אבו טהאדה:
ברחוב מדרש פנחס. החבר'ה שם כבר בתהליך 7 שנים. אלה יש להם, 3 מהם רואי חשבון. יש גם את התהליך הזה וגם את זה צריך לראות. יש הרבה בירוקרטיה בדרך ויש הרבה בעיות גם לאלה שיש להם.
לאלה שאין להם, ובנו חדר – הגישה שאתם מדברים עליה כפולשים, לדעתי מתארת את כל המערכת. ההישג הענק הזה לתת לקשישה 100,000, הוא בעיני מעשה אנושי מאוד. אבל הפחד של הקשישה לצאת לעזוב את הבית כדי לשפץ אותו והיה צריך לעבור את כל זה כדי לשכנע אותה לשפץ, זה אומר כמה ביטחון יש ביניכם לבין הציבור, משום מה. בגלל ההיסטוריה הנפלאה שלכם עם הציבור, כנראה יחסי האמון שלכם עם הציבור מצוינים. גם על זה צריך לתת את הדעת.
גבי עאבד:
כל הסיפור של השיקום והפיתוח נעשה כדי למכור את יפו לכל מי שיש לו יכולת כלכלית. כל יום שני וחמישי עשרות מהאוכלוסייה היהודית, ולא מיפו אלא מכל רחבי הארץ, מגיעים ליפו כדי לראות מכרזים, אדמות, וגם בתים שמפנים אותם לטובת הנושא של המשק הפתוח או הנכסים שעומדים דרך המכרזים הפתוחים. פשוט מאוד, יפו היום יקרה. לא רק לאותם אנשים שרוצים למכור, גם למי שרוצה לקנות, אבל עוד יותר יקרה לאוכלוסיה שגרה בתוכה, גם יהודים וגם ערבים. כפי שאמר ד"ר ג'מאל זחאלקה, אנחנו לא נעזוב את יפו ואנחנו לא נעזוב את הבתים.
אחמד אבו עטוואנה:
המשלחת שיושבת פה מייצגת את הוועדה העממית שהוקמה במאבק. שנית, אנחנו עומדים על זכותנו. המדינה לא עושה לנו טובה. אנחנו נולדנו בארץ הזאת. אנחנו מבקשים את הזכות שלנו להמשיך את ההשתלשלות ההיסטורית של אבא שלי ושל סבא שלי להמשיך ולהתקיים על אדמתי. זאת לא נדבה, זאת הזכות שלי. אנחנו באנו לכאן בכוונה טובה וברצון טוב לפתור את הבעיות. אני מבקש מכל הגורמים שמעורבים בעניין לפעול לפתור את הבעיה כל עוד שאפשר. אנחנו היום עדיין חיים בהשתלטויות של אירועי אל אקצה בשנת 2000. אל תדחקו את האנשים עד הקיר כי אחרת אין מקום אלא להתקדם הלאה. לכן אני מבקש מכל הגורמים שפה, השכבה העניה והחלשה ביפו זה תוצאה של אפליה והזנחה של הממסד. האנשים האלה לא היו עניים ולא היו שכבות חלשות. יפו היתה עיר כל כך גדולה, ויש לה את כל האמצעים להיות ברמה הכי גבוהה. התוצאה שאנחנו חיים בה היום היא תוצאה של הממסד, של הכיבוש, אם תרצו, של ההזנחה והאפליה של הממסד נגדנו. אני מבקש בצורה פשוטה, אנחנו פה כדי לפתור את הבעיה. תנו לנו יד ביד לפתור את הבעיה.
היו"ר נאדיה חילו:
ברור שכל מי שהתבטא בדיון דיבר מתוך מעורבות וכאב. יכולתי לשמוע גם את הנכונות של שני הצדדיים להגיע להסדר. אני רוצה להציע המלצות הוועדה:
1. הוועדה מביעה את דאגתה העמוקה בנושא פיתרונות הדיור ביפו והסכנה שמאיימת כיום על משפחות רבות ביפו שמצבן הסוציואקונומי ירוד ביותר.
2. הוועדה רואה באחריות המדינה, מוסדותיה, מקרקעי ישראל, עמידר, משרד השיכון והעיריה, כגופים שאמורים לתרום לפיתרון מצוקת הדיור והמשבר שהיום הגיעו אליו ביפו.
3. אנחנו מציעים הקפאת המצב הנוכחי עד להקמת מסגרת או פורום שידון ויקבל החלטות בעניין.
4. הוועדה ממליצה למצוא פתרונות ולבוא לקראת משפחות שפלשו לדירה בלית ברירה ובהיעדר פיתרונות דיור גם לזכאים וגם למשפחות מצוקה.
5. הוועדה פונה לחברת עמידר, למנכ"ל, למקרקעי ישראל ולמשרד השיכון לגלות גמישות ולהירתם למאמץ משותף לפיתרון הבעיה.
6. הוועדה מציעה להקים ועדת משנה או צוות לפיתרון סוגיית הדיור. אני מציעה שבצוות זה יהיו יהיו 4 חברי כנסת: ואסל טהא, דב חנין, אזולאי, ואני גם אהיה חלק מהוועדה. הרכב הוועד: 2 נציגי תושבים, נציג עירית תל אביב, נציג מנהל, נציג עמידר ונציג משרד השיכון.
7. ועדת המשנה תעביר תוך שבועיים את מסקנותיה והמלצותיה לוועדה.
אני בהחלט רוצה לקוות שברוח טובה ובמשא ומתן ובגמישות מאוד רבה עניינם של תושבים ומשפחות וילדים יעמוד מול עיני הגורמים ולא רק הנדל"ן והרווח הכספי. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 15:46