פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 203
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, כ' באייר התשס"ז (08.05.2007), בשעה 12:00
סדר היום: המצוקה בתקנים ובכוח אדם במכון הפתולוגי אבו כביר
נכחו:
חברי הוועדה:
משה שרוני – היו"ר
אחמד טיבי
חיים אמסלם
אריה אלדד
מוזמנים:
ד"ר בנימין דוידזון – מנהל בית החולים אסף הרופא
רות רלבג – מנהלת אגף התקצוב, משרד הבריאות
ראובן קוגן – רפרנט בריאות, משרד האוצר
סנ"צ איציק קורניו – ראש מדור זיהוי חללים, המשרד לביטחון פנים
סנ"צ מרים אזורי – ראש מדור סיוע מרחבי, המשרד לביטחון פנים
ריקרדו נחמן – סגן רופא משפטי ראשי, המרכז הלאומי לרפואה משפטית
ד"ר יהודית זנדבנק – מנהלת בפועל, המרכז הלאומי לרפואה משפטית
יהודה משי זהב – יו"ר זק"א
עו"ד רחל הלמן – יועצת משפטית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
מנהלת הוועדה: וילמה מאור
רשמת פרלמנטרית: מיטל בר שלום
המצוקה בתקנים ובכוח אדם במכון הפתולוגי אבו כביר
היו"ר משה שרוני:
שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה.
אחמד טיבי:
המכון לרפואה משפטית הוא המוסד היחידי בארץ המספק שירותים רפואיים משפטיים, ותחום פעילותו הוא לא רק נתיחת גופות אלא גם כל מה שמופיע בנייר העמדה של ה-מ.מ.מ: ניתוח קורבנות מחלות זיהומיות קשות, זיהוי קורבנות, בעיקר במקרי אסון רב נפגעים, בדיקות פיזיות שלן קורבנות אלימות מינית ופיזית, מנת חוות דעת על פי מסמכים רפואיים וטכניים, והוראת רפואה משפטית. המוסד מוכר, ויש התמחות מוכרת ברפואה משפטית במכון.
אני כנבחר ציבור וכרופא המגלה עניין ורצון לסייע למכון הזה להמשיך ולעמוד על רגליו ולתת שירות טוב יותר, רוצה לסייע להנהלת המכון במעמסה הכבדה המוטלת עליה ועל הרופאים במתן שירותים לכלל הציבור. מלבד היותי רופא, אני נחשף לכך כאשר אני נדרש לסייע לאנשים לחלץ גופות של אנשים שנהרגו בתאונות דרכים או במקרי רצח, בעיקר בסופי שבוע. יש מצוקה של כוח אדם, חוסר בתקנים. לפי נייר העבודה חסרים 19 תקנים. למרות שפה כתוב שיש 7 תקנים של רופא משפטי, 6 מאוישים. יש דרישה לשדרוג המכון והשירותים בסך 4,000,000 שקלים, שאמורים להינתן בפריסה על פני 5 שנים.
ישנה בעיה בסוף השבוע. כאשר אנשים מוצאים את מותם בימי שישי-שבת וצריך להביא אנשים לקבורה, אין מספיק כוח אדם כדי לבצע נתיחה. בכל פעם שמתבצעת נתיחה זה בגדר טובה למי שפונה, או שבכל זאת אין תקנים והם נמצאים במקום אחר, גם בימי חול. זה יוצר מצב לא תקין, גם לגבי אנשים דתיים, להביא אנשים לקבורה כמה שיותר מהר.
אני יוזם את הדיון הזה כדי להעלות את הנושא של מצוקת כוח האדם והבעיה התקציבית על סדר היום. אני משתמש בוועדה כדי למנף את הנושא הזה ולעזור למכון ככל האפשר, על מנת שיוכל לקיים את כל המוטל עליו. אני רוצה להודות לאנשים שעושים עבודה קשה מאוד.
אריה אלדד:
אני מכיר את עבודת המכון שנים רבות, גם מעבודתי בצבא, ואני יודע איזו עבודת קודש נעשית שם. אני יודע גם איך המצוקה משפיעה על תהליכים רבים אחרים במדינה, תהליכים משפטיים, תהליכים רפואיים. מדינת ישראל נמצאת בנסיגה חמורה בכל מה שקשור לנתיחות, לקביעת סיבת המוות. המקום היחיד שבו מתקיימת עבודה בעלת משמעות בתחום הזה, זה במכון לרפואה משפטית. הנתיחות שמתבצעות בבתי חולים הן ספוראדיות מאוד, הן כמעט נדירות. אני יודע שאם לא נצליח לגרום לרשות המבצעת לחזק את המכון ולתמוך בו, אנו עלולים למצוא את עצמנו במצב משברי גם בהיבטים הרפואיים, גם בהיבטים המשפטיים וגם בהיבטים המחקריים. אני סבור, שהדיון ראוי ואני מקווה שנצליח למנף אותו כדי לסייע למכון.
בני דוידזון:
משנת 2004 המכון הועבר לניהולו של המרכז הרפואי אסף הרופא. הישיבה הזאת מבורכת. המכון הוא היחידי במדינת ישראל, שעוסק בתחום שאנו קוראים לו רפואה משפטית אבל הוא מאוד רחוק מרפואה. הוא כלי לעזרתם של אמצעי אכיפת החוק במדינת ישראל. הוא אוסף ראיות גם ממתים וגם מחיים, כדי לעזור לרשויות האכיפה להגיע לדין צדק. כתוצאה מהיכולות האלה התפתחו יכולות נוספות, כמו זיהוי קורבנות. הדברים האלה באו לידי ביטוי גם בתאונות, גם בפעילות טרור במדינת ישראל וגם באסון הצונאמי, כאשר אנשי המכון ביחד עם אנשי המז"פ עשו שם תהליך זיהוי בצורה שמעוררת כבוד בכל העולם.
כל זה טוב ויפה, אבל המכון הזה ממוקם בבית ישן בתל אביב, שלא מתאים לצרכיו. הוא עבר מסמכות משטרת ישראל למשרד הבריאות מסיבה פשוטה – כי יש שם רופאים. העבודה של המכון למשרד הבריאות היא אפס. כל עבודתו היא לטובת משטרת ישראל ומשרד המשפטים, והשאר למען צה"ל.
היו"ר משה שרוני:
אולי צריכים לחשוב על העברת בעלות.
בני דוידזון:
אנחנו חושבים על העברת בעלות, ואנו הצענו את זה אפילו בפומבי.
היו"ר משה שרוני:
אבל לא כולם קופצים על זה.
בני דוידזון:
עבודתו תלויה יותר בכוח אדם מיומן ובאמצעים מתוחכמים. בעידן של היום, כאשר המדע והזיהוי הביולוגי הופך ליותר בולט ודומיננטי בכל תחומי הרפואה המשפטית, המכון לא יכול לעמוד בזה מבחינה תקציבית.
המכון עבר במהלך 7 השנים האחרונות מסכת נרחבת של הלקאה פומבית, מעבר לוועדות הפורמאליות שהוציאו מסקנות לגביו. זה פגע בתפקוד שלו, עד כדי כך שמתמחים טובים שרצו לבחור במכון הזה נעלמו. גם אנשים שעוסקים בזיהוי הביולוגי, אנשים עם תואר שני ושלישי במדעי הביולוגיה ומדעי המעבדה, מתוגמלים על פי דרג השכר של משרד הבריאות ולא של משטרת ישראל. ההבדלים האלה גרמו לכך שיכולת המכון להחזיק כוח אדם מיומן ומקצועי הלכה והתדלדלה. הגענו למצב שבו חלק מן הבדיקות לא מתבצעות, למגינת לב כל הגורמים במדינת ישראל, ולעיתים אף צריך לבצע זאת בחו"ל בעלויות גבוהות.
אנחנו קיבלנו באהבה את העול הזה, ואנו מרגישים את עצמנו אחראים פתאום לכל הרפואה המשפטית במדינת ישראל. אנו מבינים את כובד המשימה. עשינו עבודה מאוד נרחבת ויסודית, שכתוצאה ממנה יש היום הרבה דברים שהשתנו במכון, גם מבחינת צורת התנהלות מסוימת, גם מבחינת נורמות, גם מבחינת סוג העבודה, גם מבחינת גיוס מתמחים. שוב יש מתמחים למכון והוא הפסיק להיות כזה מפחיד. אתם גם לא קוראים עליו שום דבר בעיתונות פתאום. כל הדברים האלה נעשו בזכותנו, אבל גם אנחנו מגיעים היום לקצה יכולת הביצוע. היות והמכון הזה היה נחשב כבית חולים קטן בהגדרות של משרד האוצר ומשרד הבריאות, הוא היה מתוקצב בצורה כזאת. התקציב שלו לא לקח בחשבון את העובדה, שכמעט כל עבודתו נעשית עבור המשרד לביטחון פנים ומשרד המשפטים.
כאשר הגענו לקצה גבול היכולת, פנינו לגורמים האלה, בייחוד למשרד לביטחון פנים. למשרד לביטחון פנים יש מנכ"ל מאוד פעיל. הוא לקח את העניין עליו, הוא יזם, ואנחנו יצרנו עבודה מאוד יסודית, תוכנית רב שנתית למשך 5 שנים, שבה המכון יקבל את צרכיו – הכל מלבד בניין חדש - ומצבו ישופר מבחינת תקציב תפעולי, מבחינת כוח אדם ומבחינת ציוד, בעלות כוללת של 23,000,000 שקלים שיוחלקו ל-5 שנים. חלק מן הסכום הוא עבור הוצאות חד פעמיות, וחלקו עבור הוצאות שוטפות.
הלכנו לפי קריטריונים בינלאומיים, וקבענו רופא אחד ל-250,000 איש. לכן, אנחנו מדברים על לפחות 8 רופאים מומחים כדי לתת שירות טוב לכל מדינת ישראל. היום ישנם רק 3 רופאים. אחת שהיתה ברחה בעקבות הזובור הקודם. כיום המכון נותן שירות טוב רק לאזור המרכז. לא כל הגופות מגיעות למכון, וצריך לקחת הכל בחשבון. המסמך הזה עובד במשרד הבריאות, והוא חתום על ידי שלושת המנכ"לים: משרד הבריאות, המשרד לביטחון פנים ומשרד המשפטים. המסמך הזה הוגש לקובי הבר.
היו"ר משה שרוני:
עד כמה שידוע לי, כאשר המסמך שלנו יצא משרד האוצר עדיין לא קיבל שום דבר.
בני דוידזון:
המסמך עבר בדיקה אחרונה במשרד לביטחון פנים לפני שבועיים. אני הייתי שותף לבדיקה שלהם. שאלו אותי שאלות, ולאחר מכן הם חתמו גם. זה נגמר במשך השבועיים האחרונים. כל התהליך הזה נעשה במהירות גדולה מאוד, תוך חודשיים. חבר הכנסת טיבי מודאג מנושא שחרור הגופות, שזו בעיה קריטית לבני הדת המוסלמית. צריך שיהיה ברור, שהמכון לא מבצע שום דבר בעצמו. הוא קבלן עבודה. כל עוד אין היתר מהמשטרה, אסור לו לבצע שום דבר. אם הגופה מגיעה במהלך שישי-שבת, ישנה הנחיה קבועה במכון מזה שנתיים וחצי, שכאשר מדובר בבן העדה המוסלמית או שיש דרישה של המשפחה ללא קשר לדת לשחרור מוקדם, הגופה משתחררת במהלך סוף השבוע. היום זה נורמטיבי.
אחמד טיבי:
ממתי זה?
בני דוידזון:
שנתיים וחצי.
אחמד טיבי:
ההנחיה קיימת, אבל המציאות שונה כי יש עומס. בחודשים האחרונים פניתי אליכם מספר פעמים. הפעם האחרונה היתה לפני חודש. בבוקר פניתי לפרופ' היס, שהיה במקום אחר, הוא היה צריך לבדוק מקרה אונס, ולכן הוא לא יכל לשחרר. לאחר מכן, התברר שהוא יכול והוא שחרר. זה לא בדיוק תרגום של ההנחיה.
בני דוידזון:
ההנחיה קיימת שנתיים וחצי, אבל אנו צריכים לזכור שבמהלך החצי שנה האחרונה היו במכון לרפואה משפטית שני רופאים. למרות זאת, נעשה כל מאמץ לשחרר בסוף שבוע. הפניות שלך היו פניות חריגות. רוב הפניות אינן כך. יש כונן בשבת שעושה את העבודה הזאת.
מרים אזורי:
בכל חקירה של מקרה רצח יש שני גופים שעובדים יחד: המז"פ והמכון. בתקופה האחרונה אנו לא מצליחים להביא תוצרת איכותית בתיקי החקירה שבהם אנו מטפלים. בכל מדינה מתוקנת רופא פתולוג צריך להגיע מיד לזירה. יש חשיבות שהוא יהיה במקום בזמן הקרוב ביותר למציאת הגופה, כי יש ממצאים שצריכים להיבדק במקום. הדבר הזה לא נעשה היום, כי בדרך כלל יש רק רופא אחד לשניים ואז צריך להחליט או שסוגרים את המכון או שבן אדם נוסע לזירה. האירועים לא תמיד מתרחשים בין 07:00 ל-17:00. לפעמים זה בשעה 02:00 בבוקר או בשעות אחרות. המצב הזה פוגע קשה באיכות החקירות של מדינת ישראל.
הרבה מאוד מהמוצגים, אותם חפצים שנמצאים בזירות עבירה ומהם אנו יכולים להוציא ממצאים מז"פים, נבדקים במכון. המעבדה הביולוגית היא מצוינת, אבל היא לא מסוגלת לתת את המענה לחקירות האלה. מדובר בבדיקות D.N.A, בדיקות מסובכות ורגישות מאוד. המדינה לא מקבלת חקירה בזמן הנכון ובהיקף הנדרש. הדבר הזה פוגע בנו ובאיכות הממצאים שאנו מביאים למשרד המשפטים, ובסופו של דבר גם פוגע בצדק.
ישנן בדיקות שהפסיקו לעשות אותן. אין בדיקות של עצם ושערות. השירות הזה נעלם מהארץ.
אחמד טיבי:
האם אין בדיקה של שערות עכשיו?
מרים אזורי:
הפסיקו לעשות, כי הם מצאו את עצמם עם שני אנשים. כל מה שהם עושים, זה בהתנדבות. הם עושים הרבה מעבר למה שהם יכולים. הם מנסים לתת שירות מעל ומעבר לכוחות שיש להם.
איציק קורניו:
אנו מבצעים את התהליך הזה בכל אסון רב נפגעים ביחד עם המכון לרפואה משפטית, עם הרופאים הפתולוגים במיוחד. ליווינו את כל האירועים בשנים האחרונות, כולל הצונאמי ורעידת האדמה בטורקיה. עד היום האירוע הגדול ביותר היה האירוע בנתניה במלון פארק. אנו רואים מה שקורה בעולם: תאונות רכבת ותאונות מטוס, ויודעים שצריך להיערך לזה.
הנושא הזה הוא מאור חשוב לאותם אנשים מאמינים ולאותם בני משפחה חיים, שרוצים לדעת מה קורה עם קרובי המשפחה שלהם. התהליך הוא תהליך מדעי. זה מתבצע על בסיס בדיקה רפואית, בדיקת תביעות אצבע או D.N.A, ולכן הוא לוקח זמן ועולה כסף רב. אנחנו נדרשים על ידי הממשלה להיערכות באירוע קיצון של רעידת אדמה של 16,000 חללים. מדובר בהיערכות מאוד רצינית. אני יודע שרוב הגופים לא ערוכים לזה, וגם אנחנו. צריכים להשקיע גם במישור של כוח האדם וגם במישור הכספי. אם לא נהיה ערוכים לזה מראש, יהיה קשה מאוד להיערך לזה תוך כדי.
יהודה משי זהב:
אני חייב להגיד, שהעבודה שעושים רופאי המכון זו עבודת קודש. אני רוצה לומר שהחוסר בכוח האדם פוגע גם בכבוד המת וגם בכבוד החי. כולם מכירים את המושג של הלנת המת. היהודים המאמינים מקפידים להביא לקבורה באותו יום. בגלל המחסור בכוח האדם אין רופא שיעשה את הבדיקה באותו היום, ואז אנו נתקלים במקרה של הלנת המת. זה פוגע גם בחיים, כי כל עוד שיקירה של המשפחה לא מגיע לקבורה אין לה את מנוחת הנפש.
במכון משתדלים שהזיהוי המקצועי יהיה תואם גם את הזיהוי ההלכתי. במכון יש נציג של הרבנות הראשית, שהוא נמצא שם על רבע תקן. מחזיקים אותו כדי שהזיהוי יהיה תואם, והוא מקבל 600 שקלים בחודש. זה ביזוי. הוא נמצא שם בשעות לא שגרתיות ומשתדל שהזיהוי יהיה גם על פי ההלכה.
יהודית זנדבנק:
אני רוצה להוסיף נקודה אחת. הידע בכל התחומים קיים במכון: בתחום הרפואי, בתחום המעבדתי ובכל התחומים הקשורים למשטרה ולצבא. הידע קיים, אבל צריך את היכולת לגייס את האנשים המתאימים. ברגע שיהיו לנו את האנשים האלה נוכל לפרוח. לא צריך להביא מומחים ממקומות אחרים. היום אנו נוכל להתקדם מתוך מה שיש לנו, בתנאי שנוכל להשיג אנשים, והשגת אנשים עולה כסף.
היו"ר משה שרוני:
בשביל להשיג אנשים טובים, צריכים משאבים.
רות רלבג:
בכניסתי שמעתי את ד"ר דוידזון. אנחנו העברנו את המכון לבית החולים, כי היו גם הרבה מאוד בעיות אדמיניסטרטיביות וחשבנו שהמטריה של בית חולים גדול כמו אסף הרופא תוכל ליעל את הניהול השוטף. אין לנו ספק שהמעבר לבית החולים עזר מאוד למכון, ופוגע בבית החולים. בית החולים תומך היום במכון באופן מעשי בהרבה מאוד תחומים: בכסף, בידע ובזמן ניהולי. התקציב של המכון הזה לא עודכן 20 שנה. בשעתו המדינה תקצבה בתוך תקציב המשרד לביטחון פנים 4 תקנים. זה לא השתנה ולא הותאם במשך הרבה מאוד שנים. העבודה שנעשתה פה היא עבודה מתוך ניסיון לתת פתרון למכון מודרני, שמתאים למאה ה-21 במדינה מערבית, שיהיה מסוגל לתת מענה גם למשרד המשפטים, שקונה היום בדיקות בחו"ל, גם למשרד לביטחון פנים, שקונה מאיתנו את השירותים, וגם לצה"ל.
אין אפשרות היום לעשות יש מאין. אם לא נקבל את הדרישות הצנועות שמתחייבות כדי להעמיד את המכון בסטנדרטים הראויים מבחינה מקצועית, אי אפשר לעשות יש מאין. הטענות הרבות שהצטברו בעבר על כל מיני נהלים כבר לא קיימים. את זה עשו בעבודה רבה ובמיומנות רבה, בהתערבות מקצועית והתערבות ניהולית. עכשיו הגענו למצב שבו אין לנו כלל משאבים. ללא משאבים לא נהיה מסוגלים לתת תשובות טובות, ונשמע את מה שמז"פ אומר, את מה שהצבא אומר ואת מה שאנשי הציבור אומרים. במשך כל השנים עשינו יש מאין בשביל הקטסטרופות. אי אפשר לנהל מכון כזה בצורה של משבר. לכן, פנינו לקובי הבר. שלושה מנכ"לים של משרדים פנו אליו אחרי עבודה גדולה מאוד שעשו אנשי המקצוע והנהלת בית החולים והמכון, והצגנו בפניו את מה שצריך. זה לא מקח וממכר. אנו מצפים, שהוועדה תתמוך בזה ותעזור לנו לקדם את העניין הזה מול משרד האוצר.
היו"ר משה שרוני:
אולי נעביר את הניהול של המכון למשרד האוצר.
רות רלבג:
יש לי כמה דברים בתור לפני המכון.
אריה אלדד:
זה בניין שעומד באבו כביר, ואולי משרד ראש הממשלה מעוניין בנדל"ן.
ראובן קוגן:
טרם קיבלתי את הפנייה של המנכ"לים לקובי הבר.
רות רלבג:
בבקשה, קח את המסמך.
ראובן קוגן:
ממה ששמעתי כאן, אני מבין שיש פה 3 סוגיות. הדבר הראשון הוא נושא של מצוקת גיוס כוח אדם לנושא הפתולוגיה. המדינה מכירה בזה. במסגרת הליך בוררות שכר רופאים, שמתנהל בימים אלה על כל מערכת השכר של הרופאים, המדינה הגישה גם את הנושא הזה. המדינה גם ביקשה להציע מודל למתן פתרונות למצוקה במקצועות הרפואה, ונושא הפתולוגיה הוא אחד הנושאים שאמור להיות מטופל שם.
בני דוידזון:
זה לא קשור לזה.
רות רלבג:
צריך תקנים.
ראובן קוגן:
הנושא השני, הוא השאלה מי מקבל את השירותים מהמכון ומה ההשתתפות של גורמים אחרים במימון המכון. כפי ששמענו, את רוב השירותים נותן המכון למשרד לביטחון פנים. כפי שכתוב כאן, ההשתתפות כרגע עומדת על מיליון ו-200,000 שקלים, כאשר השירותים שנמכרו למשרד הזה הם בסביבות ה-5,000,000 שקלים. יכול להיות שהמנכ"לים המליצו על הגדלת ההשתתפות או מימון בין משרדים. מבחינת אגף התקציבים אין בעיה לעדכן את ההשתתפות, כך שיבטאו את ערך הפעילות הריאלית שמוכרים המשרדים אחד לשני.
רות רלבג:
אנו לא נתנגד שתתנו את הכסף למשרד לביטחון פנים, והוא ישלם לנו עבור השירות.
ראובן קוגן:
הנושא התקציבי שאני הכרתי בנוגע למכון, זה הנושא של טיפול בנפגעי תקיפה מינית. זה הנושא שעלה בדיוני התקציב לשנת 2007. שם המשרד ביקש לקדם תוכנית לפיתוח המרכזים האלה, כאשר בין היתר הוא ביקש תוספת תקנים של פתולוגים רפואיים למכון לרפואה משפטית. התקנים האלה ניתנו בבסיס תקציב 2007. המכון טוען שזה לא הגיע, אבל אני מאמין שזה יגיע.
בני דוידזון:
זאת לא הבעיה.
היו"ר משה שרוני:
הבעיה המרכזית, היא שחסרים 19 תקנים ולא תקן אחד. אם רוצים לקדם את הנושא הזה ולתת מענה בדרך של כל מדינה מתקדמת, זו הנקודה שצריך לדון בה. לא יכול להיות שמשאירים את המכון באותו בניין 60 שנה. רוצים להביא אנשים שיתמחו שם בתנאים כאלה.
ראובן קוגן:
זאת הסוגיה שאני הכרתי עד היום. אחרי העבודה של המנכ"לים, משרד הבריאות יעלה את זה בדיוני התקציב לשנת 2008. אני מאמין שאם בסדר העדיפות של המשרד יתפוס עדיפות כל כך גדולה, אז גם יימצא לזה מענה במסגרת תוספות תקציביות לשנת 2008.
בני דוידזון:
נעשתה פה עבודה שפויה שחילקה את כל הצרכים על פי התפתחות נורמטיבית, גם מתוך הכרת הצרכים של מדינת ישראל וגם מתוך הקשיים של מדינת ישראל. זה מחולק ל-5 שנים ולוקח בחשבון התפתחות טבעית של המכון, מתוך כוונה למלא את כל המטלות שלו, כפי שהוגדרו על ידי כל המשרדים הקשורים, כולל היכולת לבצע בדיקה של נפגעי תקיפה מינית ואלימות נוספת בכל קצבי מדינת ישראל, ולא רק באזור המרכז. זה נכתב בצורה נכונה וראויה. חשבנו על זה הרבה ותרגמנו את זה לכסף. כל סכום שנכתב שם, הוא סכום אמיתי בלי ניפוחים. אין שם מקום למיקוח.
רחל אלמן:
אנחנו רואים את הייעוד שלנו במתן עזרה לנפגעות. יש חלק קטן, 20% מהנפגעות שפונות אלינו, שבוחרות לחרף את נפשן ולהגיש תלונה במשטרה. כדי להגיש תלונה במשטרה הן צריכות באותו יום של מעשה התקיפה המינית להיבדק על ידי רופא משפטי. הבחורות האלה פזורות על פני כל מדינת ישראל. המקום היחיד שנותן להן אפשרות לעבור את הבדיקה הזאת, זה בית חולים וולפסון במרכז הארץ.
אותו מעשה שהבחורות האלה מתכוונות לעשות, הגשת תלונה במשטרה, הוא מעשה גבורה מבחינה ציבורית. זה לא משהו שעומד כדי לשרת את המטרות שלהן. זה משהו שהוא בסיס לביאור תופעה במדינה. כל אלה הן בעיות ציבוריות של המדינה. אלה לא בעיות אישיות שלהן. הן מוכנות לקחת חלק כואב מאוד במהלך הזה, כדי שאותו תהליך יתבצע. מדינת ישראל היתה צריכה לשלוח אליהן הביתה מישהו שייקח את אותן הראיות ויבצע את אותן הבדיקות הנחוצות להליך הפלילי. בפועל, אותן בחורות שעוד נכונו להן אירועים חזקים ולא נעימים, כבר בשלב הראשון הזה, באותו יום הנורא שבו התרחש אותו אונס, צריכות להיבדק על ידי רופא משפטי. אותן אלה שגרות במטולה צריכות לנסוע לבית החולים וולפסון ששם יש רופא משפטי. הדרישה הזאת מזעזעת. המילים הרגילות שאני משתמשת בהן בהקשרים המשפטיים לא מתאימות לכאן. זו דרישה לא אנושית, מזעזעת ורשעית.
היו"ר משה שרוני:
מה את מציעה?
רחל אלמן:
אני לא יודעת מי הוא אותו רופא שצריך לבדוק אותן, האם זה צריך להיות גניקולוג או רופא משפטי. אם זה צריך להיות רופא משפטי – וכרגע נקבע על ידי משרד המשפטים שזה חייב להיות איש המכון לרפואה משפטית, פתולוג שעבר הכשרה של 4-5 שנים - אז צריכים להיות נוכחים בבתי החולים ברחבי הארץ רופאים של המכון לרפואה משפטית, שיוכלו לבצע את אותה בדיקה מיוחדת הנחוצה לצורך איסוף הראיות לצד אותה בדיקה רפואית. מדובר פה בשירות שאותה בחורה נותנת לתהליך של אכיפת החוק לתהליך הפלילי. זה לא משהו שבא לקדם את ענייניה האישיים. המדינה צריכה להעמיד לרשותה את אותם כלים הנדרשים לצורך זה.
רות רלבג:
משרד הבריאות הכין תוכנית להקים 5 מרכזים ארציים, ובכללם המרכז של וולפסון ובני ציון, שיוכלו לטפל בנפגעות תקיפה מינית בזמינות יותר טובה. מכיוון שלא ניתן להעמיד רופא משפטי בכל אחד מהמכונים האלה, בגלל הבעייתיות שהוצגה פה, ניסינו להגיע להסכמה עם ד"ר דוידזון שיעמיד לנו רופאים שיגיעו בהתראה קצרה למרכזים האלה. במרכזים האלה תהיינה עובדות סוציאליות, שיוכלו לטפל בנפגעת. את הנושא של הבדיקה של הרופא המשפטי יקבלו מהמכון בהתראה קצרה, והוא יוכל להעמיד את כוח האדם הזה. בגלל שיש להם מצוקה נוראה, אין טעם להקים היום את המרכזים וליצור ציפיות, כי ללא הרופא המשפטי אין בזה תועלת. לכן, כל הסיפור הזה מתעכב. אנו חוזרים בדיוק לאותה נקודה. מרכז הידע נמצא כרגע במכון. בתי המשפט מקבלים רק את הבדיקות של הרופאים המשפטיים. למרות שיש לנו תוכנית, שהקצינו לה משאבים כספיים, אי אפשר כרגע לבצע אותה בגלל הבעיה במכון. הפתרון צריך לבוא ממשרד האוצר. אם שלושה מנכ"לים התפנו לעניין הזה, צריך לקדם את העניין בלוח זמנים מהיר ביותר.
היו"ר משה שרוני:
הוועדה תקבע את זה כדי לממש את זה בצורה הטובה ביותר. אני רוצה לסכם את הישיבה:
1. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת רואה בדאגה את מצוקת התקציב וכוח האדם במכון הלאומי לרפואה משפטית. מצוקה זו מתבטאת בהיקף השירותים שהמכון מספק למשטרה ולפרקליטות המדינה, וגורמת לעיכובים בהליכים הפליליים.
2. הוועדה רואה בחומרה את העובדה שבשל מצוקת כוח האדם במכון אין ביכולתם של הרופאים המשפטיים לבצע בדיקות קליניות לנפגעות תקיפה מינית המתגוררות מעבר למרכז הארץ.
3. הוועדה קוראת למשרד הבריאות, משרד המשפטים והמשרד לביטחון פנים לקבל לאלתר החלטה בשאלת כפיפות המכון הלאומי לרפואה משפטית. על משרדים אלה להכריע איזה משרד יקבל עליו אחריות מקצועית ותקציבית למכון זה כך שניתן יהיה להתמודד בצורה טובה יותר עם המצוקה בה נתון המכון.
4. הוועדה קוראת למשרד הבריאות, משרד המשפטים, המשרד לביטחון פנים ומשרד האוצר לבחון את הדרישות לשדרוג המכון במטרה לגבש תוכנית תקציבית מוסכמת שתאפשר למכון לספק רמת שירותים הולמת. הוועדה קוראת למשרד האוצר להיענות לדרישות התקציביות שהועברו אליו ע"י המכון – 23 מיליון ₪ בפריסה של 5 שנים.
5. הוועדה תזמן את נציגי המשרדים הנוגעים בדבר בעוד כחודש כדי לדווח לה על ההסכמות שהושגו בין המשרדים. הוועדה תבקש להציג בפניה את פרטי התוכנית לשדרוג המכון וכן את לוח הזמנים לביצועה. תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:15