פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 186
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
שהתקיימה ביום רביעי, כ"א באייר התשס"ז - 9 במאי 2007 - בשעה 10:00
סדר היום: הצעת ועדת החוקה לשינויים בשיטת הממשל - הרכבת הממשלה על-ידי ראש הרשימה הגדולה - דיון
נכחו:
חברי הוועדה:
מנחם בן-ששון - היו"ר
טלב אלסאנע
זאב אלקין
יצחק גלנטי
משה גפני
יצחק לוי
אברהם מיכאלי
סעיד נפאע
דוד רותם
מוזמנים:
אורן מוסט, עמותת "יש תקווה"
עדי שטרנברג, עמותת "יש תקווה" ונציג פורום הנשיא
איל טל, עמותת "יש תקווה"
גידי גרינשטיין, "יש תקווה"
פרופ' אברהם דיסקין, האוניברסיטה העברית
ייעוץ משפטי: אייל זנדברג
מנהלת הוועדה: דורית ואג
רשמת פרלמנטרית: הדס דויטש
הצעת ועדת החוקה לשינויים בשיטת הממשל - הרכבת הממשלה על-ידי ראש הרשימה הגדולה - דיון
היו"ר מנחם בן-ששון:
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.
בזמנו כשנתתי את המתווה אמרתי שבחלק מהחוקים נעסוק במערכות שלמות - עכשיו אנו מגיעים לחוק יסוד הממשלה, ויש בתוכו יותר מתיקון אחד. השאיפה היא בפרק הזה להגיע לתיקון הסעיפים הרלוונטיים ולהצביע עליהם ולא כמו שעשינו עד עכשיו, סעיף-סעיף, כי אני מניח שהתיקונים בחוק יסוד הממשלה יהיו ממוקדים, ספורים וענייניים ואז נוכל לתקן אז X הסעיפים ולהעלות את החבילה כולה להצבעה.
הסוגיה הראשונה היא הטלת האחריות להרכבת הקואליציה לאחר הבחירות. כיום נשיא המדינה מתייעץ עם הסיעות, ההתייעצות של נשיא המדינה עם הסיעות גובה את מחירה, בבחירות האחרונות זה היה מוחשי מאוד, כפסע לכאורה היה לפני כך שימין ושמאל יתאחדו כדי לתמוך בראשות ממשלה של מי שאחרי זה נמצא אפילו לא כשיר, לדעתן של אותן סיעות, להיות שר ביטחון. לדעתי, זה מהלך שיכול להיות שצריך היה לעשות חד יותר, גם כאן אפשר ללכת בצעדים גדולים יותר, אך אמרנו שכל השינויים שאנו עושים הם מדודים - שראש הרשימה הגדולה הוא שצריך להרכיב את הקואליציה בלי שיקול דעת לנשיא המדינה. למה שבכל זאת נשיא המדינה יטיל עליו? יש לנו נשיא ויש לנו מסורת והנשיא מייצג במקרה הזה את הריבונות, לכן הגישה היא שהנשיא חייב יהיה להטיל על ראש הרשימה הגדולה. יש פה שאלות אחרות שיכולות לעלות, הניתוח הזה כבר נעשה על-ידי הייעוץ המשפטי בנייר שקראתם, ובקצרה יחזור עליו היועץ המשפטי.
דוד רותם:
ביקשתי הצעה אחרת; איני חושב שנכון שלא יהיו בפני החברים כל ההצעות כשדנים בנושא. אנו דנים עכשיו בהצעה אחת, כשיש הצעות אחרות. בישיבה הבאה נצטרך לקיים שוב דיון באותו סעיף כי תהיה הצעה נוספת. עכשיו נדון בזה, נגיע להחלטות ואז נדון בזה שוב? ראוי לדון בכולן יחד.
היו"ר מנחם בן-ששון:
ההצעה שלך אומרת: אנו הולכים למשטר נשיאותי ולא פרלמנטרי. זאת הצעה שיכולה לידון בכל נקודת זמן, ואם היא תזכה ברוב, כל העבודה שלנו תהיה לא רלוונטית.
דוד רותם:
לכן אני רוצה שכבר בסעיף הזה נקבל את זה- -
היו"ר מנחם בן-ששון:
אולי, אבל אז היינו צריכים לעשות את זה בתחילת המהלך.
מרכז המחקר של הכנסת נמצא כאן, הם נמצאים בעיצומה של עבודה על הנושא הזה, וכבר יש תוצאות ראשונות שלכם. תראו את ההשוואה, את הנהלים במדינות אחרות ואת המסקנות שהם הסיקו - מה עולה מהבדיקות שלהם. קיימת הצעה שאומרת במהותה: אנו לא מעוניינים במשטר פרלמנטרי ייצוגי כפי שהיה קיים עד היום, אנו רוצים לתת הרבה יותר סמכויות לראש הממשלה - סמכויות וטו, דברים שלא קיימים היום במסגרת המשטר הקיים. בזמנו כשהתחלתי את הבירור הסתבר לי שהצעה זו לא זוכה לאמון של רוב סיעות הבית. לא דנים פה בוועדה בלי שמכינים חומר. אי אפשר יהיה לדון בהצעה שלך בלי שהתכוננו אליה היטב - להביא חומר משווה, לראות מה המשמעויות של הדברים. לכן איני בשל, כי אנו מבחינת ההכנה לא יכולים להגיע לדיון בו.
אברהם מיכאלי:
יש פה הרבה סעיפים יחד.
דוד רותם:
אני ביקשתי שראש הממשלה ייבחר בבחירות ישירות. האירועים שהיו בחצי השנה האחרונה מוכיחים כמה זמן נכון. אילו ראש הממשלה הנוכחי היה נבחר בפתק נפרד, אני לא בטוח ששר הביטחון שלו היה מסתכל במשקפת בלי להוריד את המכסים. הוא היה יכול לקחת איש מקצוע ולא איש פוליטי.
אני מדבר על בחירת ראש הממשלה. אני מדבר על מצב שראש הממשלה נבחר בפתק נפרד. בזמנו אמרו שהשיטה גרועה כי זה הגדיל את מספר המפלגות הקטנות שהפכו לסחטניות. אם אנו מעלים את אחוז החסימה וקובעים שני כללים, הרי שלא יקרה אותו מצב שקרה אז, לכן זה צריך לידון יחד עם הסעיף הזה. כשנגיע לסעיפים אחרים, נדון בהם.
היו"ר מנחם בן-ששון:
לסעיף הזה התשובה פשוטה יותר; הכנסת נתנה דעתה לסוגיות הללו בעשור וחצי האחרונים בצורה אינטנסיבית. אני לא מתכוון לא לתת אפשרות להעלות את זה, אך זאת לא השאלה שבה אנו דנים היום. היום אנו דנים בשאלת ההטלה, אם לא משתנה החוק לכיוון שאתה מציע. אתן הזדמנות להעלות את השאלה הזו, ובניתי את סדר היום כפי שבניתי כי אמרתי כבר - היה לנו שולחן עגול מקדים, היו לנו הידברויות עם אנשים מתוך הכנסת. ההערכה שלי היום שלהצעה שלך יש פחות תומכים מכדי שאפשר יהיה לקבל לה רוב לכנסת, אך לא אמנע מלדון בה.
אברהם מיכאלי:
אדוני היושב ראש, האם אכן נדון בשיטת בחירת ראש הממשלה? כי הוא צודק בהערתו - אם אנו הולכים לדון בשיטה אחרת, למה לנו לדון בהטלת התפקיד על רשימה גדולה או לא, כי אין בזה טעם?
היו"ר מנחם בן-ששון:
ההצעה הזו, אין לה רוב, להערכתי, אך מוכרחים לדון בה, כי חבר מתוך הוועדה מבקש לדון בה.
אברהם מיכאלי:
ההיגיון אומר שכן נדון קודם בשיטה ורק אז נדון בביצוע.
אייל זנדברג:
הדיכוטומיה בין משטר נשיאותי לפרלמנטרי לעתים קצת מתעתעת. יש מגוון מרכיבים בשיטת הממשל, המרכיבים היום בשיטה הישראלית הם פרלמנטריים, אולי הלב שלהם הוא שהממשלה פועלת מכוח אמון הכנסת, ראש הממשלה נבחר מתוך הכנסת, לא בחירה ישירה על ידי העם.
הנושאים שהיו"ר מעלה כרגע על סדר היום הם בשיטה הקיימת, שהממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת, אפשר להפיל את הממשלה במהלך כהונתה, אפשר גם להציע שינוי שמשנה את היסודות. אם נערוך שינוי כזה, אפילו לעניין הפתק, קרי מי יבחר את ראש הממשלה, זה שינוי יסודי. אם ראש הממשלה נבחר ישירות על ידי העם, זה דורש שינויים מרחיקי לכת. אם עושים כך, זה מחייב דיון חדש. אם מחליטה הוועדה לא לדון כרגע במסלול האחר, העובדה שקיימת הצעה למשטר אחר, נדמה לי שהיא לא יכולה מהוועדה לדון בתיקונים של ההסדר הקיים, שמבוסס על תפיסה יותר פרלמנטרית ועדיין אפשר להכניס בו שינויים, ולכן ההצעה לדרך הבחירה, הנושא שנדון היום כאן הוא על מי הנשיא יטיל את התפקיד להרכיב ממשלה, ומי יבחר את ראש הממשלה - זה משהו אחר לחלוטין.
היו"ר מנחם בן-ששון:
לא אמנע מחברים להעלות נושאים שקשורים בשינויים בשיטת ממשל. להערכתי, יהיה קשה לעשות שינויים קיצוניים, אגב זה עוד יותר קשה במצב קואליציוני ככל שהוא הופך להיות מורכב יותר ויותר. לכן צריכים להיות ריאליים. סדר העבודה הוא כזה כי נועצתי עם כל סיעות הבית, וראיתי שהכיוון שהציע חבר הכנסת רותם לא היה זוכה ברוב והייתי יכול להפילו בהפלה טכנית. לא נכון לעשות את זה. היועץ המשפטי יידרש להכין את העבודה, גם מרכז המחקר. חייבים להכין חומר לפני דיון.
אנו מגיעים אל המהות.
גידי גרינשטיין:
תנועת "יש תקווה" הוקמה כדי לתמוך בתהליכים שנועדו לחזק את יכולת ממשלת ישראל למשול. מדינת ישראל סובלת מאחת מהמרחבים הציבוריים החלשים ביותר בקרב המדינות המפותחות, על פי הנתונים של ארגון הסחר העולמי, אנו ממוקמים במקום ה-29 מתוך 30 מבחינת הביצועים של המרחב הציבורי. אנו אחת המדינות היחידות שבה המגזר הציבורי שלה מתפקד בסטנדרטים בינלאומיים בצורה משמעותית יותר נמוכה מהמגזר העסקי או מהפוטנציאל של האוכלוסייה. יש לנו אוכלוסייה שהיא אחת מהמובילות בעולם מבחינת השכלה וחשיפה לטכנולוגיה, המגזר העסקי שלנו מהמובילים בעולם. אנו מייחסים את שורש הבעיה לשיטת הממשל, שמייצרת קדנציות קצרות ולא יציבות.
היו"ר מנחם בן-ששון:
הצורה שבה אני קורא את החלק הראשון של דוח ועדת וינוגרד אומר אותו דבר.
גידי גרינשטיין:
ועדת וינוגרד חקרה סימפטום של הבעיה, לטעמנו, והיא גם רוקדת על קצות האצבעות במה שהיא קוראת אילוצים משטריים שמונעים תהליכי קבלת החלטות נכונים.
אנו מתמקדים בשתי תופעות - קדנציות קצרות ולא יציבות ופיצול בזרוע המחוקקת ופיצול בזרוע המבצעת שמקשה על עיצוב, תכנון וביצוע מדיניות כמעט בכל תחום שמחייב שיתוף פעולה בין זרועי מתמשך וקבלת החלטות, המדינה מתפקדת ברמה לא מספקת.
אנו מאמינים שהנושא של מינוי ישיר של ראש הרשימה שניצחה בבחירות לראשות הממשלה, יש אפשרות שהוא ישנה משמעותית את תפקוד הזרוע המבצעת ואת המבנה של הזרוע המחוקקת. כשאנו מדברים על מינוי ישיר של ראש המפלגה הגדולה, אנו מדברים על שלוש נקודות עיקריות; ראשית, מייד עם פרסום תוצאות הבחירות מי שהוא ראש הרשימה שקיבלה את מרב הקולות יוכרז כמנצח ויקבל ארכה להציג את הממשלה בפני הכנסת אך לא יידרש לאמון של רוב חברי הכנסת ויוכל להתחיל לתפקד מייד, אך הממשלה תוכל ליפול; אם יהיה חבר כנסת אחר, שיוכל להצביע על קואליציה של 61 חברי כנסת, אותו אדם אחר ימונה לראשות הממשלה.
יצחק לוי:
כל שבוע תתחלף כך הממשלה.
גידי גרינשטיין:
אם יש אי אמון קונסטרוקטיבי, ואפשר להקים ממשלה של 61 חברי כנסת, בבקשה, אנו רוצים להתייחס לכמה מרכיבים.
היו"ר מנחם בן-ששון:
אגב, לסוגיית האי אמון לא נתייחס בשלב הזה, כי היא תהיה פרק נפרד מעבודת הוועדה.
גידי גרינשטיין:
אנו מאמינים שהמינוי הישיר הזה יעודד אנשים להצביע למפלגות הגדולות. לכן אני חושב שצריך לשקול אותו יחד עם העלאת אחוז החסימה, יכול להיות שהדברים הללו הולכים לאותו כיוון, וייתכן שיחד זה הולך רחוק מדי.
שנית, אנו מאמינים שאחרי כינון הממשלה, מאחר שזהות ראש הממשלה תהיה ידועה מראש, יכולת אותו אדם להקים קואליציה חזקה ולהשפיע על זהות השרים בתוך מפלגתו ואולי גם ממפלגות אחרות תתחזק. היכולת של ראש הממשלה למשול תגבר. אנו מאמינים שתיווצר זהות רבה יותר בין ראש הממשלה, הרכב הממשלה והרכב הכנסת כי תהיה מפלגה גדולה שתעמוד אחרי ראש הממשלה.
התמריץ להקמת הקואליציה של למעלה מ-61 חברי כנסת יישאר בעינו. כבר כיום הכנסת מכירה באפשרות שתהיה ממשלה שלא נהנית מתמיכת רוב חברי כנסת אבל לא ניתן להפיל אותה באי אמון קונסטרוקטיבי. המצב הזה קיים כבר היום. תיאורטית, אותו מצב שבו הממשלה מקבלת אמון של 61 חברי כנסת יכול להתקיים רגע אחד בלבד - במועד השבעת הממשלה, מייד אחר כך אחת הסיעות יכולה לעזוב את הקואליציה, והממשלה לא תיהנה מתמיכת רוב חברי הכנסת. אך אנו יודעים שממשלה כזו לא יכולה לתפקד, הכנסת תחוקק נגד הממשלה. התמריץ להקים קואליציה שתכלול את רוב חברי הכנסת יישאר בעינו והוא נובע מהרצון לחוקק את החקיקה הנדרשת כדי לתמוך בממשלה. לכן אנו טוענים שאותו צורך באמון חברי הכנסת הוא מעשה סמלי שנזקו עולה על תועלתו. הוא לא משנה מהיסוד את ההתנהלות הפוליטית של חברי הכנסת.
אורך הקדנציות הממוצע של השרים; נכון להיום אורך הקדנציה הממוצע של שר - קצת למעלה משנה. המדידה מתייחסת לעשר השנים האחרונות. הנתונים הם של ועדת מגידור, המרכז להעצמת האזרח.
היו"ר מנחם בן-ששון:
מה סטיית התקן של הממצא הזה?
גידי גרינשטיין:
ממשלה ממוצעת מכהנת קצת יותר משנתיים. אורך קדנציה ממוצע של שר קצר מקדנציה ממוצעת של הממשלה כי חלק משמעותי מהשרים לא מכהנים קדנציה מלאה. המטרה שלנו היא להזיז את הממוצעים. כשיש שיטה פרלמנטרית שקובעת אורך קדנציה ממוצע של ארבע שנים, אורך הקדנציה הממוצע של ממשלה בהגדרה יהיה פחות מכך. נכון להיום הוא כשנתיים, אם אפשר יהיה להרים אותו לשלוש שנים, ולהרים את אורך הכהונה הממוצע של השרים לאזור שנתיים-שנתיים וחצי זה שינוי משמעותי בהתנהלות הממשלה. חשוב לזכור, כל עוד עוסקים בשיטה פרלמנטרית, מדובר בממוצעים, וההזזה של המחט על הסקאלה זה תהליך ארוך. מוקד השינוי צריך להיות הארכת הקדנציות של השרים כדי שיוכלו לתרגם את המנדט שקיבלו מהציבור למדיניות. נכון להיום הפקידות וגופים חוץ ממשלתיים שיכולים לתקוע מקלות בגלגלי המערכת, יש להם עוצמה אדירה מול שרים שהקדנציות שלהם קצרות, לכן השרים לא מצליחים ברובם הגדול לממש את סדר היום שלהם.
אנו מאמינים שאם ציבור יידע שראש הרשימה הגדולה ממונה לראשות הממשלה זה ידחוף להגדלת המפלגות הגדולות ואז תהיה זהות רבה יותר בין זהות ראש הממשלה, הרכב הקואליציה וזהות השרים. לראש הממשלה יהיה חופש רב יותר כי יהיה קשה יותר להפילו, למנות שרים שהוא יוכל לעבוד אתם. נכון להיום שניים משלושת השרים הבכירים בממשלה הם יריביו הפוליטיים של ראש הממשלה מתוך מפלגתו ומבחוץ.
יצחק לוי:
אתה לא קובע את מי ממנה.
גידי גרינשטיין:
אחת השאלות שעולות היא האם יש חשש שמפלגה קטנה שמונה למשל 20 ח"כים - ראש מפלגה כזאת תזכה ברוב הקולות ולכן מי שעומד בראשה ימונה לראשות הממשלה, אנו מאמינים שהסיכוי לכך זעום, כי המינוי הישיר של ראש המפלגה הגדולה ידחוף אנשים להצביע למפלגות גדולות, ולכן הסיכוי שתהיינה הרבה מפלגות קטנות פוחת.
אני רוצה להתייחס למספר נקודות שעלו במסמך שנשלח על ידי אייל זנדברג; ראשית, העלית את השאלה, מה יקרה אם רשימה זכתה במספר מזערי מסוים של מנדטים. אנו אומרים שהסיכוי לכך זעום אך הרעיון של לקבוע סף מקובל עלינו.
נקודה נוספת, האם הכלל של מינוי ראש הרשימה הגדולה יחול רק במצב של הרכבת ממשלה עם בחירת כנסת חדשה, התשובה שלנו חיובית.
יצחק לוי:
למה שזה לא יהיה אוטומטי?
גידי גרינשטיין:
אנו מדברים על מצב שראש הממשלה התפטר, הפסיק תפקידו, והשאלה היא אם הולכים לבחירות אוטומטית, או נותנים הזדמנות לחבר כנסת- -
יצחק לוי:
למה שלא ניתן לשני ברשימה, למשל, או לראש הרשימה השנייה?
זאב אלקין:
הוא רוצה להשפיע על הבחירות, לא על הממשל.
גידי גרינשטיין:
השאלה השלישית, האם התפקיד יוטל על מי שעומד בראש רשימת המועמדים להבדיל מראש אגד של רשימות, סיעות או מפלגה. אנו אומרים בפירוש - ראש רשימת המועמדים שהוצגה בפני הציבור – לא ראש המפלגה הגדולה ולא ראש הסיעה הגדולה.
אייל זנדברג:
השאלה היא אם אגד של מפלגות.
יצחק לוי:
אותו זה לא מעניין.
גידי גרינשטיין:
הנקודה הבאה, אנו אומרים שראש הרשימה הגדולה לא צריך את אמון הכנסת במועד ההשבעה.
השאלה החמישית מדברת על ניסוח מדויק של לשון החוק ביחס לזיהוי חבר הכנסת שעליו מוטל התפקיד, להבחין בין מפלגה, סיעה ורשימת מועמדים. אנו חוזרים לנקודה הקודמת - רשימת מועמדים.
סעיף שש, מדובר פה על מה קורה אם יש ויכוח או ערעור על תוצאות הבחירות. להערכתנו, צריך לקבוע מועד מוסכם שבסופו מפורסמות התוצאות ועל בסיס זה מתקבלת ההחלטה.
סעיף שבע, אנו מסכימים – זה עניין טקסי, לנשיא לא יהיה שיקול דעת בבחירת המועמד. המטרה היא לתת יתרון לראש הרשימה הגדולה. אם הוא לא מסוגל להקים קואליציה, זה חוזר למנגנון הקבוע בחוק כיום.
סעיף תשע, אם יש שתי מפלגות שתזכינה במספר קולות זהה, יופעל המנגנון הרגיל - גם לכך אנו מסכימים.
סעיד נפאע:
בתחילת הדברים אמרת שאם הולכים על העלאת אחוז החסימה, זה ייראה מרחיק לכת מדי. מה עדיף בעיניך?
גידי גרינשטיין:
מבחינת היכולת למשול, לעצב ולבצע מדיניות, לתת מענה לצורכי האזרח, המינוי הישיר חשוב יותר מהעלאת אחוז החסימה. העלאת אחוז החסימה תשפיע על הרכב הכנסת, להערכתנו, וקשה לנו לראות את השפעתה על יכולת הממשלה לתפקד.
יצחק לוי:
במציאות כך היה מקום המדינה - ראש הרשימה הגדולה מקים את הממשלה. אי אפשר יהיה לקבל את ההצעה שהממשלה תקום בלי רוב של הכנסת. זה נגד המשטר הפרלמנטרי. חוץ מזה, זה יגרום לאי יציבות גדולה מאוד, כי ה-61 האחרים, גם אם לא יפילו את הממשלה, לא יתמכו בה. זה יגרום לערעור גדול מאוד, לכן זה לא קביל לגמרי, שממשלה לא תזכה ברוב של הכנסת.
בעיניי, השיטה הזו יכולה להשיג רק מטרה אחת. היא לא תשיג יציבות, כי היא משפיעה רק על השלב הראשון של הקדנציה. אתם אומרים: אנו רוצים להשפיע רק על הבחירות. גם כשהיו מפלגות גדולות - שרון - 40 מנדטים וכן הלאה, אני חושב שאתם לא נוגעים בלב הבעיה. אתה רוצה שבסוף לא יהיה איחוד לאומי או בל"ד ושכולנו נצביע ליכוד או משהו כזה. אני לא מבין למה לנו בכלל הדבר הזה. יש הצעות שיכולות לגרום לשינוי בשיטת הממשל בצורה אמיתית הרבה יותר. צריך לתת לוועדות על פי משרדים להחליט החלטות תקציביות, לעשות דברים שיש להם תוחלת ממשלית, ארגונית, בירוקרטית, של חלוקת כוחות, ולא לבוא עם הצעות כמו זו, שרק מרגיזה חלק מהמפלגות ורק משמחת חלק מהמפלגות האחרות.
אני מתנגד לכל ההצעה הזו. איני רואה בה שום תועלת שיכולה להביא לקידום המטרות החשובות. לא אלה הפתרונות.
כמה הערות לגבי ההצעה עצמה; יכול להיות שמפלגה גדולה בזמן קצר אחרי הבחירות, מתברר שהיא מתפרדת לגושים. איך פותרים את הבעיה הזו? כאשר היו ממשלות מיעוט במדינת ישראל, הן התפרקו, היה להן קשה מאוד למשול. למה ליצור מנגנון שמקים ממשלה חלשה? זה מה שאתה יוצר. אתה מדבר על 30 מנדטים, ולאט-לאט תצרף, תוך כדי תנועה. נתניהו היה אומר: תוך כדי תנועה. זאת לא שיטת ממשל. זה בלתי אפשרי.
אני מציע להוריד את ההצעה הזו מסדר היום.
זאב אלקין:
אתייחס לשתי ההצעות, כי הן נראות לי די שונות. השינוי שמציעה הוועדה הוא כמעט קוסמטי. אתייחס לשינוי של "יש תקווה" - אני מתנגד לו משתי סיבות; אחת, יש פה פגיעה ברעיון של משטר פרלמנטרי. אם כבר רוצים ללכת למודל כזה, אפשר ללכת לשיטה של בחירה ישירה של ראש ממשלה שיקראו לו נשיא. מי שזוכר את הצעת החוק של ישראל ביתנו זוכר שיש שם שני נשיאים בכובעים שונים.
הבעיה השנייה שלה היא אי יכולת תפקוד בכנסת. ממשלה שלא יכולה להעביר בשלום אף חוק בכנסת ולא יכולה למנוע חקיקה פרטית שהולכת נגד דעת הממשלה היא ממשלה מאוד מקרטעת וההצעה שלכם מזמינה את המצב הזה. ממשלה מול הכנסת לא תוכל לתפקד, ויש לכך סכנות של פריצה של המסגרת התקציבית, של אנדרלמוסיה בכל תהליך החקיקה וכו'. על כן אני חושב שיהיה לא נכון ללכת על ההצעה הזו.
יחד עם זאת, ההצעה שמונחת בפנינו נכונה, לטעמי. אני מציע שננסה לבדוק היסטורית מה שילמו ראשי המפלגות הגדולות ביותר לשותפים הקואליציוניים טרם הוטל עליהם התפקיד. עצם הטלת התפקיד של הרכבת הממשלה, יש פה מיצוב מעמד במידה עדיפה על כל המתחרים, לכן ראשי המפלגות הגדולות דאגו מראש לסכם את העניינים עם השותפים הקואליציוניים טרם הליכה להתייעצות. ברגע שהטלת התפקיד תהיה אוטומטית, לפי ההצעה הזו, יכולת הסחטנות הקואליציונית תקטן, לדעתי. ברגע שברור מי הולך להיות ראש ממשלה, המחיר הקואליציוני יירד. אביא את הדוגמה האחרונה, בסוגייה שעלתה פה של שר הביטחון, לפי מה שהתפרסם, הסיכומים העקרוניים בסוגייה הזו נעשו לפני הליכה לנשיא בגלל הרעיון ההזוי לכאורה של לדלג על המפלגה הגדולה ביותר ולהרכיב ממשלה אחרת, וזה היה רק לפני שנה. ברגע שמישהו עוסק בהרכבת ממשלה, רוב המפלגות עוסקות כבר בשאלה, איך מצטרפים לשם ולא איך עושים קואליציה נגדית. כל עוד זה פתוח אצל הנשיא, הרבה יותר קל להשפיע, לכן התיקון, לפי דעתו של חבר הכנסת לוי, הוא לא מזיק ולא משנה. לדעתי, הוא יכול להועיל.
יצחק לוי:
יבואו נתניהו וברק ואולמרט או ציפי לבני או מי שתבחרו, ושלושתם יגידו: תצביעו לי.
זאב אלקין:
אם דעתך צודקת ואין פה שינוי מול הנוהל הקיים, המפלגות הקטנות יוכלו להשמיע דעתן לציבור והציבור ישפוט.
לגבי הסוגיות שביקשתם להתייחס; הסוגייה הראשונה, אני נגד להגביל את הסעיף הזה לגודל מסוים של מפלגה, לא רואה פה שום היגיון.
היו"ר מנחם בן-ששון:
מפאת קוצר הזמן אני מציע שתמשיך את דבריך בישיבה הבאה.
תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:00.