פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 41
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
יום שני, י"ט באייר התשס"ז (7 במאי 2007), שעה 11:00
ס ד ר ה י ו ם
פניות ציבור של אזרחים, נפגעי מלחמת לבנון השנייה
נכחו:
חברי הוועדה:
סופה לנדבר – היו"ר
מוזמנים:
דוד רוטנברג - רשות המיסים, משרד האוצר
יעל מבורך - רפרנטית שיכון, אגף התקציבים, משרד האוצר
אל"מ יחיאל קופרשטיין - ראש מחלקת מיגון, פיקוד העורף, צה"ל
איריס דרוקר - ס/ראש חטיבת ביטוח ותביעות, משרד הביטחון
שלומית מור - סגן מנהל מחוז חיפה, משרד הבינוי והשיכון
רונן רק - ראש תחום פרט וחריגים, משרד הבינוי והשיכון
בתיה כרמון - ממונה על פניות ציבור, משרד הפנים
משה הראל - מנהל מחוז חיפה והצפון, המשרד לקליטת העלייה
עידו נחום - דובר וממונה על פניות הציבור, משרד הרווחה
מיכל אבגנים - פניות הציבור, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
אילנה זהבי - פניות הציבור, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
דוד בן-ימיני - ראש מינהלת שיקום הצפון, משרד ראש-הממשלה
רותי אברמוביץ - ממונה על פניות הציבור, משרד ראש-הממשלה
כרמל סטינגר - מפקחת ארצית, אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי
יובל פרנקל - מנכ"ל חברת עמיגור
יצחק אפרתי - סמנכ"ל חברת עמידר
מירב גלבוע - מנהלת מרכז כרמיאל ועכו, עמותת ידיד
עו"ד מרינה פולינובסקי - עמותת ידיד
אורן סקורניק - תעשיות בית-אל
עו"ד ישראל יונגר - ב"כ הנפגעים במלחמת לבנון
מרדכי סבג - נפגע במלחמת לבנון
ירון זוהר - נפגע במלחמת לבנון
ניקה שמחוביץ - נפגעת במלחמת לבנון
יורם פנחס - נפגע במלחמת לבנון
סמי רז - נפגע במלחמת לבנון
גדי מדברי - נפגע במלחמת לבנון
חיים נודלמן - נפגע במלחמת לבנון
הלנה לנדסברגר - נפגעת במלחמת לבנון
יוסי אמרגי - נפגע במלחמת לבנון
קובי כהן - יו"ר מטה הפעולה של הנכים בישראל
יניב רונן - מרכז המחקר והמידע, הכנסת
מנהלת הוועדה:
שלומית אבינח
מזכירת הוועדה:
מירב שמעון
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
פניות ציבור של אזרחים, נפגעי מלחמת לבנון השנייה
היו"ר סופה לנדבר:
אני פותחת את ישיבת הוועדה לפניות הציבור.
קיבלנו מסמכים מכל המשרדים אליהם פנינו, ומדובר במשרדים שחייבים לטפל באנשים שנפגעו פיזית ובנזק שנגרם לרכוש.
אני רוצה שתתייחסו לנושא אולם קודם כל נתחיל בשמיעת האנשים שנפגעו ברכבת, אנשים שאני מכירה מהסיור שערכה סיעת ישראל ביתנו בבית החולים רמב"ם. אני מבקשת מכם לספר לנו למה עד היום לא קיבלתם טיפול ומדוע הייתם צריכים לפנות לעורך-דין.
ניקה שמחוביץ:
מאז האירוע עדיין לא עברתי ועדת נכות כי כל פעם בביטוח הלאומי הולך חומר מסוים לאיבוד.
היו"ר סופה לנדבר:
כמה פעמים אבד החומר?
ניקה שמחוביץ:
פעמיים.
היו"ר סופה לנדבר:
כמה ניתוחים עברת מאז הפגיעה?
ניקה שמחוביץ:
אני חי על כדורים. יש לי פגיעת ראש ופגיעת גב והם עושים ממני משוגע. הגעתי למצב שאין לי מה לעשות כאן ואני לא יודע מה לעשות.
היו"ר סופה לנדבר:
ממה אתה חי?
ניקה שמחוביץ:
אני חי מימי המחלה שאני מקבל מהרכבת, ימים שתבעתי בגין השנים שעבדתי שם.
היו"ר סופה לנדבר:
10 חודשים.
ניקה שמחוביץ:
כן.
היו"ר סופה לנדבר:
והמדינה? אין מדינה.
גדי מדברי:
אני עובד חברת חשמל. נפגעתי מטיל. עברתי פגיעת ראש. לי יחסית היה מזל כי הוציאו לי את הכדורים מהראש, אבל גם לי במשך 10 חודשים מאז עוד לא הייתה לי ועדה. המזל שלי שאחרי חצי שנה חזרתי לעבודה, קודם לעבודה חלקית ועכשיו אני עובד במשרה מלאה, כך שיש לי משכורת, אבל היו לי חודשים, בהם הילד למד והייתי צריך לשלם עבור הלימודים, שלא קיבלתי משכורת והצטברו לי חובות, ובביטוח לאומי כלום לא קורה.
ירון זוהר:
אני נפגעתי במוסך הרכבת. למען האמת אצלי הסיפור עם ביטוח לאומי כבר התחיל בבית-החולים, כאשר באה אלי פקידה. אני נפצעתי בכל הגוף ובעין אחת לא ראיתי.
היו"ר סופה לנדבר:
אני זוכרת אותך. אתה זוכר שהייתי אצלך?
ירון זוהר:
כן. אותה פקידה באה אלי ואמרה לי שכבר עברתי ניתוח עוד לפני הפגיעה. עברתי ניתוח שבכלל לא קשור לראייה. אחרי שהשתחררתי מבית החולים הלכתי מיד לרופא העיניים שלי שיאמר מה קורה כי אני לא יודע מה מחפשים עלי. הייתי זקוק גם לניתוחים ברגליים וחשבתי כמה ימים אם ואיזה ניתוח עברתי ברגליים, ונזכרתי שכאשר הייתי תלמיד בטכניון, עברתי ניתוח של ציפורן חודרנית. הם באים אלי ואני אשם שאני בכלל פונה אליהם. באותה שיחה שהייתה לי עם הפקידה, היא אמרה לי שאין טעם לפנות לעורך-דין, אבל אחר כך, כאשר הבנתי את דבריה, אמרתי לה שאני רואה לאיזה כיוון את הולכת ולכן אני כן אלך לעורך-דין למרות שקודם לכן לא חשבתי בכיוון הזה.
נושא של ועדות רפואיות. אצלי הוועדות הרפואיות נעשו אחרי כחצי שנה או ארבעה חודשים אבל יש עוד שתי ועדות רפואיות שאני צריך לעבור. בוועדה הרפואית נתנו לי אחוזי נכות ואמרו לי שהוועדות האחרות ישלימו.
היו"ר סופה לנדבר:
כמה אחוזים נתנו לך?
ירון זוהר:
האחוזים מזכים אותי בקצבה. כשהייתי בביטוח לאומי, כל הזמן השתמשו בי כדי להעביר מסר שאני אפעל נגד האינטרסים של העובדים שלי. אמרו לי שאני זכאי לקבל דמי פגיעה לשלושה חודשים ראשונים ולאחר מכן אני זכאי לקבל דמי פגיעה עד תשעה חודשים, ואפילו אפשר עד שנה. המשיכו לשלם לי משכורת מלאה מעבר לשלושת החודשים, כפי שמקבלים נפגעי איבה. הכירו בי גם כנפגע איבה וגם כנפגע עבודה.
היו"ר סופה לנדבר:
במה אתה בחרת?
ירון זוהר:
אני בחרתי עבודה. אמרו לי בביטוח לאומי שלפי חוק נפגעי פעולות איבה אני זכאי עד שנה. בבית החולים באו אלינו וביקשו שנחתום כדי לסגור את החשבון מול בית-החולים. לאחר מכן, כשהגשנו את הבקשה לתביעה לפי חוק נפגעי עבודה, שלחו מכתב שאנחנו מוכרים גם כאיבה וגם כעבודה, אבל התשלומים שהיינו מקבלים מעבר לדמי הפגיעה, כשהיינו מוכרים כנפגעי פעולות איבה, הם פסקו. עכשיו נוח להם לומר שאנחנו לא נפגעי פעולות איבה אלא נפגעי עבודה, כך שלא מגיע לנו שום דבר אלא רק ימי מחלה.
חזרתי לעבוד, וכך גם ייעצו לי האנשים שמטפלים בי.
ישראל יונגר:
אני יכול לתמצת לך את כל הבעיה.
היו"ר סופה לנדבר:
אתה תתמצת יותר מאוחר כי קודם אני רוצה לשמוע את האנשים. לא נהוג לתת את רשות הדיבור לעורכי-דין בוועדה, אבל לאור מה שאני שומעת אני כן ארצה לשמוע אותך.
קריאה:
גם אני נפגעתי מהטיל ברכבת. רציתי להתייחס לקטע הרפואי שבין ביטוח לאומי למכבי. ביטוח לאומי נותן למכבי את הביטוח הבסיסי ולא משלמים את הביקורים אצל רופאים מומחים פרטיים אליהם הלכתי. דווקא בתקופה שאנחנו לא עובדים ואין לנו כסף, אנחנו צריכים לממן את זה ועד היום יש לי קבלות על סך של אלפי שקלים. ביטוח לאומי נותן את הסטנדרט, אבל הרופאים אליהם שולחים אותנו, הרופאים הרגילים של מכבי, לא יודעים את הבעיות שיש לנו ולא פותרים אותן וכל מומחה עולה הון.
אני עדיין לא חזרתי לעבודה מלאה אלא לעבודה של כמה שעות. אנחנו שורפים את ימי המחלה שלנו עם שכר מינימום. כל אחד שנפגע כאן, נפגע גם בכיס כי אין לנו משכורת. אם רופא מומחה אליו אני הולך קובע לי למספר טיפולי פיזיותרפיה, ביטוח לאומי מאשר רק חמישה טיפולים כאלה כי זו המכסה וזאת למרות שהרופא מאשר את מספר הטיפולים לפי מה שקורה לנו.
ניקה שמחוביץ:
הבעיה בביטוח לאומי היא שכל הזמן לוחצים אותנו ללכת לכיוון של נפגעי פעולות איבה, כי לפי חוק נפגעי פעולות איבה מגיע לנו עד 6,000 שקלים. אני נפצעתי בעבודה וזכותי לבחור באיזה מסלול ללכת.
היו"ר סופה לנדבר:
נכון, זכותך לבחור.
ניקה שמחוביץ:
הם דוחפים אותנו כל הזמן ללכת לכיוון נפגעי פעולות איבה. כנפגע עבודה מגיע לי עד 36 אלף שקלים. אני לא יודע למה הם דוחפים אותנו לכיוון הזה.
קריאה:
אני חזרתי לעבודה די מהר, אבל אחרי כן נקלעתי למצב שלא יכולתי להמשיך לעבוד והייתי צריך לעזוב, בגלל בעיות נפשיות יותר, בגלל המקום עצמו. עכשיו בביטוח לאומי אישרו לי פסיכולוג, אבל אומרים לי שזה רק לחמישה מפגשים, ואם אני לא אמשיך במסלול נפגעי פעולות איבה, לא מגיע לי יותר. אני עוד לא החלטתי לאיזה כיוון אני הולך. לממן פסיכולוג מכיסי, כרגע אני לא יכול.
היו"ר סופה לנדבר:
אתה גם לא צריך. אני חושבת שיש אחראים במדינת ישראל שחייב לטפל בך. בהמשך אנחנו נשמע מביטוח לאומי מה הזכויות של הנפגעים ואיך הם יטפלו בכם במהירות.
אני חייבת לציין שכאשר היינו אצלך בביקור בבית-החולים, אתה היית יותר אופטימי מאשר אתה עכשיו. אם הרגו אצלך את כל האופטימיות, אני חושבת שזה דבר חמור מאוד.
קריאה:
בשיחות רבות ביטוח לאומי מזכיר את נפגעי פעולות איבה. בשיחה האחרונה הסברתי להם שאני עבדתי ונפל לידי טיל, אליו הייתי קרוב מאוד, ואני יודע שכאשר אני פתחתי עיניים, הייתי כולי תפור ויש לי עוד את התמונה שאני יכול להראות אותה לחברי הוועדה.
היו"ר סופה לנדבר:
אני זוכרת אותך היטב, אבל תראה לחברי הוועדה ולאנשי הביטוח הלאומי. אני זוכרת את התמונות של הילדים שלך.
קריאה:
עכשיו אני צריך לבחור. אני מסביר להם שאני בן אדם חולה, אני חי על כדורים, יש לי שיתוק בפנים ויש לי בעיות גב עד היום. אני לא רוצה להתעסק בזה אלא להתעסק בבריאות שלי.
היו"ר סופה לנדבר:
היה לי מאוד מוזר שהייתם צריכים לקחת עורך-דין.
קריאה:
עברתי שיקום מאוד ארוך. הייתי מאושפז חודש בבית-החולים רמב"ם ואחרי כן עברתי עוד חודשיים טיפולים ושיקום ברוטשילד. במהלך המעבר שלי מרמב"ם לרוטשילד, באו אלי אנשי ביטוח לאומי ואמרו לי שאם אני לא אחליט עכשיו בין נפגעי פעולות איבה לבין נפגעי עבודה, הם יזרקו אותי מבית החולים. כך אמרו לי, במלים האלה. באותו זמן הייתי בלחץ, מילאתי טפסים רק כדי שאוכל להמשיך בשיקום בבית-החולים. המזל שלי שהגעתי לעורך-דין יונגר שהרגיע אותי ולא נתן לי לעשות שטויות.
ישראל יונגר:
תסביר למה בכלל פנית לעורך-דין.
היו"ר סופה לנדבר:
אני אתן לך את רשות הדיבור. חשבתי שאדם שנפצע במדינת ישראל מקבל מהר את הטיפול הראוי. לא יכול להיות שאתם צריכים לפנות לעורך-דין כאשר במדינת ישראל יש מי שצריך וחייב לטפל בכם במהירות.
סמי רז:
נפגעתי מטיל ברכבת, יש לי רסיס בלב. לא מזמן בחרתי להיות נפגע תאונת עבודה. עורך-הדין הגיש את הבקשה לביטוח לאומי ושאלו אותי למה אני הולך לכיוון הזה ולא לכיוון נפגעי פעולות איבה. בכוח הם רוצים שאני אהיה נפגע פעולות איבה ולא תאונת עבודה.
קריאה:
אני עובד במוסך רכבת ישראל. אני באתי לעבודה לתת שירות ונפגעתי ברכבת מטיל. כמו שאני נותן את השירות, אני מצפה מביטוח לאומי שייתן לנו את השירות כמו שצריך ולא יטרטרו אותנו ממשרד למשרד.
ישראל יונגר:
אני רוצה לומר, בניגוד לדעות שהושמעו, שמדינת ישראל חוקקה חוקים טובים והגונים, אבל היישום שלהם תקוע בדרך ואסביר זאת בתמצית.
אני עורך-דין שעוסק בתאונות הכי גדולות בארץ. מסיבה זו פנו אלי הנפגעים ואני מצהיר מראש שאמרתי להם שאני לוקח מהם שכר סמלי בלבד.
אני מחזיק בידי מקרה בכתב שנהג האוטובוס שהתפוצץ בדצמבר 2001 עם 16 הרוגים בדרך נווה שאנן. הוא קיבל את הפיצוי שלו באוגוסט 2006 וללא ריבית. החוק מדבר על כפילות, ובצדק, אי אפשר לתת גם פעולת איבה וגם תאונת עבודה, אבל ברגע שהאיש מחזיק משכורת מעל 8,000 שקלים ברוטו לחודש, כלכלית הוא אמור לבחור בתאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי שהוא הסוכן של משרד הביטחון, שזרק את החוק הזה לחצר האחורית, וסליחה על הביטוי, וכך נפטר מכל הנפגעים האלה, במקום להתייחס אליהם בחוק פעולות איבה כמו לנפגעי צה"ל, אין שום יחס.
ברגע שאדון ירון נפגע, לקחו את אשתו ואת ילדיו למלון, קנו להם סוכריות וצעצועים. עכשיו, כשהוא רוצה לבחור בתאונת עבודה, מאיימים עליו שיורידו לו 15 אלף שקלים עבור המלון ועבור הסוכריות. אומר ירון שהוא לא ביקש מלון, אין לו כסף למלון, ומדוע הוא צריך לשלם את זה מכיסו. בא המוסד ואומר שרק בסוף הדרך מותר לך לבחור לכאן או לכאן ועד אז לא תקבל לא פה ולא פה. זהו המצב כרגע. לאנשים יש נכויות גבוהות מאוד, עד מאה אחוזים, אבל בגלל שהמוסד רוצה מאוד שיבחרו בפעולת איבה, והאנשים אומרים לא, הם לא רוצים, הם רוצים לבחור בתאונת עבודה – ולא בגלל שעורך-דין יונגר הסית אותם אלא בגלל שהם הבינו וקלטו, והבהרתי להם את החוק בהגינות רבה – משום שעדיף להם ללכת בדרך הזאת.
לכן, אני מבקש, אם יושב כאן נציג המוסד והוא יודע חוק כמוני, כך אני מקווה, מותר לשלם לנפגעי פעולות איבה, ואם הוא בחר בתאונת עבודה, נא לשלם לו לפי תאונת עבודה. והיה ויתברר שהוא קיבל יותר מדי, זו אפשרות תיאורטית, האיש במסלול ארוך מאוד מול ביטוח לאומי עד קצבת זקנה ולאחר מכן, כך שתמיד יהיה מהיכן לגבות חזרה את הכסף. רחמנות על האנשים האלה. זה מסתובב עם כדור בלב, זה עם עורק סגור, זה בלי עיניים, זה עם טיל בראש ולא מקבלים כסף. זה לא יתכן. הם לא מקבלים לא מקדמות ולא כלום.
אומרת להם הפקידה של ביטוח לאומי שלא ידברו עם עורך-דין יונגר כי הוא מסית אתכם. אני לא מסית אף אחד, לא ביקשתי מאף אחד שיבוא אלי ואני לא מחפש עבודה, אלא אני פשוט שומר עליהם.
לכן רבותיי, אני מוכן למסור את השם ואת תעודת הזהות של הנפגע שנפצע בדצמבר 2001 וקיבל כסף באוגוסט 2006. זה לא יתכן.
הוועדות האלה לא נגמרות אף פעם. מדוע אי אפשר אחרי שנה לסיים את קביעת אחוזי הנכות? אם יש התפתחויות לחומרה או לקולה, תמיד פותחים את הנכויות האלה, אבל תנו לאנשים מנוח. העיסוק בוועדות האלה הוא עיסוק מיותר, מזיק ומנציח להם את הנכות, וחבל.
אני לא יודע מי נמצא כאן כנציג ביטוח לאומי כאן, אבל אני מבקש שישתפו קצת יותר פעולה. אנחנו לא נגד ביטוח לאומי. המוסד לביטוח לאומי לא צריך להפוך למוסד לאומי לביטוח.
כרמל סטינגר:
אני מפקחת ארצית באגף השיקום ואני אתחיל בדברים שאתה אמרת, שאתה לא נגד הביטוח הלאומי. אני יכולה להבטיח לך שאנחנו לא נגד האנשים ולא נגד הנפגעים, למרות הדברים שנאמרים כאן ושעלול להשתמע מכך.
ברשותכם, אני רוצה לתאר את תהליך העבודה אצלנו כי עלו כאן טענות מאוד קשות, כאשר לחלקן אני אתייחס כאשר נגיע לנושא הוועדות הרפואיות.
העבודה מתחלקת לשתיים, של אגף השיקום ואגף נפגעי פעולות איבה. נדמה לי שאת אמרת שהמטרה היא לתת טיפול מהיר ומענה לצרכים, ואכן כאשר קורה אירוע, אנחנו כאגף השיקום, הדבר הראשון שאנחנו עושים הוא לפגוש את האנשים, לבדוק את הצרכים שלהם ולתת מענה. כתוצאה מכך אנחנו מגיעים לבתי החולים ובבתי החולים בהחלט מתחילים את הטיפול באנשים, עוד לפני שנעשתה הבחירה שנתייחס אליה. אם יש צורך בעזרה בבית לתקופה הזאת, אם יש צורך בסידור במלון, אם יש צורך בתשלום עבור כל מיני הוצאות בזמן אשפוז, אנחנו מתערבים בזמן הזה. אגף נפגעי פעולות איבה מתחיל במה שהזכרתם, בתט"ר - תגמול טיפול ראשוני - וזה כדי שלאדם תהיה הכנסה מינימאלית בתקופה הזאת.
ישראל יונגר:
על חשבון?
כרמל סטינגר:
זאת ההתערבות הראשונה שלנו. אחרי ההתערבות הראשונה מתחיל התהליך של הוועדות הרפואיות. האנשים שנפגעו באסון הרכבת הוכרו בפגיעה כפולה, גם נפגעי עבודה וגם נפגעי פעולות איבה. ברשותך, אני יכולה להקריא את החוק על מנת שנדע על מה אנחנו מדברים.
סעיף 16(א) לחוק נפגעי פעולות איבה אומר:
"הזכאי עקב מאורע אחד לתגמול לפי חוק זה – חוק נפגעי פעולות איבה – ולגמלה לפי חוק הביטוח ונפגעי עבודה, ישולם לו תגמול לפי חוק זה, ואולם תוך שישה חודשים מהיום שבו נמסרה לו הודעה על החלטת הרשות ואם הוא נכה לפי חוק זה, גם תוך שלושה חודשים מהיום שבו נמסרה לו הודעה על קביעת דרגת נכות לצמיתות, הברירה בידו לבחור בגמלה לפי חוק הביטוח.
בחר הזכאי לתוך תקופה כאמור בגמלה לפי חוק הביטוח – זאת אומרת, בחר בנפגעי עבודה – תשולם לו הגמלה של נפגעי העבודה בניכוי הסכומים ששולמו לו כתגמול לפי חוק זה – נפגעי פעולות איבה – בתקופה בעדה מגיעה לו הגמלה.
זאת אומרת שכולכם בשלב הזה מתבקשים קודם כל לעבור ועדה רפואית של אגף נפגעי פעולות איבה. זה כמובן אחרי שהייתה הכרה של הרשות כפעולת איבה. במקביל עושים ועדות רפואיות של נפגעי עבודה. שני התהליכים הולכים במקביל. זה נכון, לפעמים הוועדות הרפואיות נמשכות יותר מדיי זמן ואנחנו מודעים לנושא הזה ואנחנו מטפלים בו. אני אשמח להתייחס לכל דבר פרטני, אבל מבחינת התהליך חשוב לי לתאר את התהליך כדי שתהיה באמת הבנה של הדברים ושלא נצא כמוסד שיוצא כנגד האנשים ורק מחפש היכן לפגוע בהם.
על פי החוק הזה, יש אנשים שהטיפול בתביעה שלהם מסתיים תוך מספר חודשים ויש אנשים שהטיפול באמת נמשך מספר שנים כאשר כל מקרה לגופו של עניין ואני נותנת הבטחה נאמנה שכל מקרה פרטני שיינתן, ייבדק עד תומו ותינתן תשובה מלאה בלי שום טיוח והסתרה של הדברים.
היו"ר סופה לנדבר:
כמה זמן אתם צריכים כדי לטפל? אנחנו מסרנו את הרשימה של אותם אנשים שהיו נמצאים כאן. יש לך תשובות לגבי כל המקרים?
כרמל סטינגר:
קיבלנו את הרשימה אתמול ואני אתייחס אליה. אני אומר לכם היכן הבעיה. הבעיה היא שנדרשת בחירה בין נפגעי פעולות איבה לנפגעי עבודה.
ישראל יונגר:
כבר בחרנו.
ניקה שמחוביץ:
למה הביטוח הלאומי מאבד את החומר?
כרמל סטינגר:
אני מבטיחה לך שגם אם לא תקבל תשובה היום, עד סוף השבוע אתה תקבל תשובה מלאה.
חלק מהתהליך שהתעכב כאן באמת היה בגלל הבחירה. אין חובה לעבור דרך איבה, ואני מבטיחה נאמנה שאין שום מדיניות במוסד ללחוץ לכיוון של בחירה בנפגעי עבודה, אבל מכל חוק נגזרות ההטבות והזכאויות שלו והן שונות לחלוטין. הזכויות של נפגעי איבה הן שונות לגמרי משל נפגעי עבודה וכשאתה בוחר במסלול אחד, אתה לא יכול ליהנות מההטבות של המסלול השני.
ישראל יונגר:
לא ביקשו מלון וצעצועים.
קריאה:
כל יום באו לבית החולים וביקשו שנחתום על טפסים.
כרמל סטינגר:
נכון. אני חושבת שאנחנו מאוד פתוחים ללמידה ואנחנו נשמח ללמוד את התהליך, ואם יש משהו שבתחושה שלכם לא נאמר לכם מספיק ברור בבית החולים, אנחנו בהחלט ניקח את זה לתשומת ליבנו כך שהדברים להבא יובהרו.
היו"ר סופה לנדבר:
אם לא קיבלת את הרשימה, אני אמסור לך אותה. אני חושבת שהעברנו את הרשימה בזמן.
כרמל סטינגר:
הסיבה של קביעת התט"ר – תגמול טיפול ראשוני – שהוא מיידי ואפשר לשלם מהיום הראשון לאירוע. דמי פגיעה לנפגעי עבודה אפשר לשלם רק אחרי 90 ימים, ואז המשמעות היא שאנשים נשארים 90 ימים בלי הכנסה.
קריאה:
לא חתמתי על שום מסמך של פעולות איבה, כך שאיך הגדירו אותי כנפגע פעולת איבה?
מולה סמבי:
אני עברתי ועדה של נפגעי פעולות איבה ואחרי כן אמרו לי שאני עובר לנפגע תאונת עבודה. אי-אפשר לאחד את התיקים? עברתי חמש-שש ועדות. בסופו של דבר אני אותו אדם ואותם רופאים מטפלים בי.
היו"ר סופה לנדבר:
כולנו בני אדם וכולנו מבינים שהאנשים האלו שנפגעו צריכים לבחור בחוק זה או בחוק אחר וכי אין כפל חוקים, אבל יחד עם זאת אנחנו חייבים להיות בני אדם ואנושיים. אני יודעת שיש מקרים שחוק אומר דבר אחד, אבל יש יוצא מן הכלל. לפני מספר שנים מצאתי ברחוב אישה שמשרד הקליטה לא היה יכול לטפל בה. אותה אישה הייתה עורכת-דין ומצאו אותה ברחוב רעבה ללחם ואני הייתי יושבת-ראש קרן ולקחתי על עצמי לאסוף תרומות ולעזור לאנשים שנמצאים במצוקה, נכנסתי יחד עם העובדים של הפדרציה לבית שלה. את הבושה הזאת אני לא רוצה לתאר לכם. האישה הייתה על משהו שנקרא מזרון אבל היה רחוק ממזרון, הבית היה ריק לחלוטין, ועבורו היא שילמה 450 דולר באשדוד. הרשיתי לעצמי להיכנס למטבח וגם שם – פשוט בושה. פתחתי את המקרר וכאשר פתחתי אותו היו לי דמעות בעיניים. הבאתי לה מזון. לא הסתדרתי עם משרד הקליטה ולכן פניתי למנכ"ל חברת עמיגור שיושב כאן ואמרתי לו שאני לא יודעת מה לעשות, לאישה הזאת לא נותנים אישור לדיור מוגן, כי לפי הקריטריונים היא לא מתאימה. יובל פרנקל הכניס אותה לדירה. אספתי את הדברים, הבאתי לה מזרון וריהוט ואחרי שלושה שבועות החלטתי לבקר במקום הזה, ואז הסתבר לי שהאישה מתה. לפני כמה שבועות הגיע אלי מישהו שהחליט לתרום מיליון שקלים לניצולי השואה ואמר לי שהוא החליט לעשות את זה אחרי שהוא ראה את הסיפור הזה בטלוויזיה. אחרי שלושה שבועות בהם היא חיה בתנאים נורמאליים וכאדם, היא מתה בהוסטל הזה. אני צריכה להגיד ליובל פרנקל תודה כי הוא לא הסתכל על הקריטריונים ועל החוקים אלא הוא הסתכל על כך שכולנו בני אדם ואזרחי מדינת ישראל.
את עובדת לפי החוקים, אבל אני עובדת לפי חוקים של אנושיות. לא יכול להיות שאדם שצריך להביא לילדים שלו אוכל, אין לו כסף לזה. לא יכול להיות שאדם שכאשר אני ראיתי אותו אחרי הפגיעה חייך, והיום הוא במצב רוח קשה מאוד בגלל הבירוקרטיה. הייתי לידך ואני זוכרת איך חייכת אחרי פגיעה קשה מאוד, אבל היום אתה לא מחייך. אני לא מסכימה עם זה ש-10 חודשים לא מטפלים באנשים האלה. לזה אני לא מסכימה.
כרמל סטינגר:
ברשותך, אני רוצה לסיים כי התחלתי לדבר על הנושא של הצורך בבחירה ובאמת אין שום הכוונה בעניין. הבעיה היא – וכאן בהחלט ניתן לסיים את התהליך – שחוץ משניים, אם אני לא טועה, אף אחד לא הגיש בקשה לבחירה. את הבחירה צריך לעשות בכתב. צריך להגיש אלינו בקשה בכתב שמתבקשת הבחירה.
ישראל יונגר:
יש כאלה שלא הגישו פעולת איבה ואתם משייכים אותם.
כרמל סטינגר:
לא, הם לא צריכים להגיש איבה.
קריאה:
אני הגשתי לתאונת עבודה ביום הראשון.
ניקה שמחוביץ:
ראינו באינטרנט שיש איזו סוכנות יהודית שתורמת לנפגעי פעולות טרור, שנה מיום האירוע. חבר שלנו, מודי, דיבר עם עובדת השיקום שלנו והיא אמרה שהיא שלא יודעת כלום, אבל אני ידעתי שיש דבר כזה והשגתי את החומר הזה. היא הבטיחה לו שהיא תחפש. שלחתי את החומר לעובדת השיקום והיא אמרה שהיא תמצא את הטפסים המתאימים. אחר כך היא התקשרה אלי ושאלה אותי עוד פעם במה אני בוחר. אמרתי לה שאני לא יודע מה אני בוחר, אבל אני יודע שאני לא ישן ואני לוקח היום שמונה כדורים ביום, כדורים פסיכיאטריים. אני לא בוחר כלום אלא אני בוחר בזה שאני אהיה בריא. אני צריך לטפל בבריאות שלי. לשם כך יש לי עורך-דין ואתם צריכים לדבר אתו ולא לדבר אתי. נושא כזה שהיא הייתה צריכה לדעת עליו, אנחנו אלה שהיינו צריכים להביא לידיעתה, שיש סוכנות שתורמת. היא צריכה רק למלא טופס ולשלוח.
היו"ר סופה לנדבר:
אני רוצה לקבל ממך תשובה.
כרמל סטינגר:
חבל על הסחבת כי אפשר לסיים את זה במהירות. הדבר היחידי שאנחנו מבקשים הוא שאנשים יבואו ויחתמו על מכתב שמבקשים לקבל נפגעי עבודה.
ישראל יונגר:
חתמו ולא מקבלים כסף.
היו"ר סופה לנדבר:
אני רוצה לתת לך שבוע ימים ואחרי כן לקבל ממך תשובה לגבי כל אדם. אני לא רוצה לקיים את הוויכוח כאן.
כרמל סטינגר:
מקובל.
היו"ר סופה לנדבר:
אני רוצה שתטפלו באנשים במסירות כפי שאתם יודעים לעשות זאת.
כרמל סטינגר:
אנחנו מאוד משתדלים לעשות זאת.
היו"ר סופה לנדבר:
עד כה לא הבנתי למה הם היו צריכים לקחת עורך-דין, אבל עכשיו, כאשר הגעת לוועדה עם האנשים האלה, אני מבינה טוב מאוד. אני מבקשת לפתור את הנושא במהירות ולתת לאנשים תשובה ברורה שתספק אותם, עם העתק לוועדה לפניות הציבור.
דוד בן-ימיני:
במינהלת שיקום הצפון מטעם משרד ראש-הממשלה טיפלנו אולי ב-200-300 אנשים באופן אישי, מעבר לבעיות הכלליות. אני בטוח שיש עוד מאות שלא הגענו אליהם כי הם לא פנו. מי שפנה, טיפלנו בו.
היו"ר סופה לנדבר:
כמה פנו אליכם?
דוד בן-ימיני:
מאות. כל אחד פנה עם בעיה אחרת. טיפלנו בהלנה, בבתים שנפגעו וכולי. אני לא רוצה לדבר על הפעילות הזאת דווקא ולא לקשור כתרים לשום דבר, אבל בסוף המבחן של כולנו – ואני אומר את זה לביטוח הלאומי – לתת לאנשים האלה – אלה במקרה יושבים כאן ויש עוד הרבה שנפגעו ולא גמרו עם מס רכוש ויש ויכוח על הכסף – תחושה טובה. זה המבחן. אם הם באים לכאן ותחושתם לא טובה, מטרטרים אותם, נכשלנו. לא יכול להיות שלא יהיה טיפול כירורגי בפינצטה באנשים – אני לא רוצה להגיד מסכנים – שנפגעו. זה פשוט לא להאמין. עזבי אותי מהחוק הזה כי בסוף יהיה שיקול דעת של ועדה. הרי החוק לא יכול לעולם להקיף את כל המקרים שהמציאות מייצרת. לשם כך יש שיקול דעת. יש לחץ של האנשים, אתם רואים פגיעות, אז תזיזו, תגמישו את החוק.
ישראל יונגר:
תנו מקדמות.
דוד בן-ימיני:
אנשים היו צריכים להגיע לכאן? זה לא מקובל עלי.
ישראל יונגר:
מה עם הוצאות המלון והצעצועים? ישלמו מכיסם או אתם תוותרו להם?
כרמל סטינגר:
אנחנו פועלים לפי החוק.
היו"ר סופה לנדבר:
עולה כאן תמונה קשה, אבל אני מאמינה שאתם תטפלו באנשים האלה תוך שבוע ימים, למרות שעשרת החודשים שעברו היו מספיקים.
כרמל סטינגר:
אני כן מרגישה חובה לומר עוד כמה מלים כי הרי ברור שהגוף שאליו מופנים החצים הוא באמת הביטוח הלאומי. אני חושבת שמקבלים איזושהי תמונה שהיא תמונה לא כל כך מאוזנת שבאמת חבל לי עליה. אמרתי שיש טענות שחלקן מוצדקות, כולן תיבדקנה, ויש את החלק של העשייה שלנו ושל התמיכה. אני חושבת שחבל מאוד שהחלק הזה של עבודה שמושקעת ושנעשתה, ואני חושבת שאנשים יודעים על מה אני מדברת, אנשים שנוכחים כאן, חבל שזה נבלע ולא בא לידי ביטוי ומצטיירת תמונה שהיא שחורה משחור.
לגבי עניין של שיקול דעת, יש לנו טווח מאוד מצומצם של שיקול דעת אבל שיקול הדעת לא יכול להיות נוגד את החוק. אם החוק מאפשר איזושהי גמישות, אנחנו הולכים אתה, אבל כשחוק כותב שחור על גבי לבן מה אפשר לעשות, אנחנו לא יכולים לעשות אחרת.
היו"ר סופה לנדבר:
הבנו את זה. בזמן המלחמה קיימנו כמה ישיבות וגם אז התמונה לא תמיד הייתה מאוד ורודה. החלטתי שמטרת הישיבה תהיה קודם כל אנושית כי אני רוצה שאנשים אלה יקבלו מענה. מספיק שהם נפגעו ואני לא רוצה שהם יסתובבו מלאי טענות כי זה לא מגיע להם.
כרמל סטינגר:
אני מסכימה.
היו"ר סופה לנדבר:
אני מניחה שבשבוע הבא נהיה אתך בקשר ונקבל תשובות.
ישראל יונגר:
ואתם מוותרים על המלון ועל הצעצועים.
היו"ר סופה לנדבר:
אני מאמינה שעשיתם עבודה קשה וממשיכים בכך, אבל את הרי יודעת שכל מקרה הוא מקרה אנושי ואנחנו כוועדה לפניות הציבור בחרנו לעצמנו את הדרך לטפל באנשים. השנה טיפלנו במאות אנשים ואני מוכרחה לומר שטיפלנו בהצלחה רבה. כאן צריך לומר מילה טובה למשרדי הממשלה ששיתפו אתנו פעולה. למשל לא מזמן קיימנו ישיבה עם אנשי משרד הפנים, כאשר ילד היה צריך להיכנס למדינה, ואכן תוך שבוע הילד עלה ארצה.
יחד עם זאת במלחמה לעתים הצטיירה תמונה מאוד קשה, ראינו את העורף ואת הטיפול בו, ראינו איך לא היה תיאום בין המשרדים השונים, ואני מקווה שתיקנתם את הטעון תיקון ולא רק מדובר בפציעות הפיזיות אלא טיפול שאנשים צריכים לקבל אותו.
מטרת הישיבה הייתה לעקוב אחרי הטיפול של משרדי הממשלה השונים אחרי המלחמה, לבדוק את הפקת הלקחים בכל המשרדים ולבדוק איזה פניות קיבלתם במשרדים ואיך טיפלתם בהן. הזמנו לכאן גם את נציגי משרד הבינוי, משרד הביטחון, משרד האוצר, משרד הפנים, משרד הקליטה, משרד הרווחה, משרד התעשייה ומשרד ראש-הממשלה ואני רוצה לשמוע מכם מה קרה אחרי המלחמה, כמה פניות קיבלתם, מה עשיתם ומה נשאר עוד לעשות.
לפני שנשמע את התייחסות משרדי הממשלה, אני מבקשת לשמוע את נציגי עמותת ידיד.
מירב גלבוע:
בעקבות המלחמה העמותה הקימה חמישה מרכזים חדשים שהם כרמיאל, טבריה, קריית-שמונה, עכו ונהריה. נכנסנו על מנת לשמוע את כל אותם האנשים שלא קיבלו את המענה בתוך המשרדים השונים. אני אתן למרינה להציג מקרים פרטניים אבל ברמה הכללית מדובר בעשרות פניות של אנשים שיש להם בעיות עם מס רכוש ובעיות כלכליות מאוד קשות כאשר אותה מלחמה גרמה לשבר כלכלי והביאה אנשים למצב שהידרדר ומעמיק ככל שהזמן עובר. יש הרבה אנשים שגם לפני המלחמה מצבם היה קשה, אבל הוא הורע אחרי המלחמה.
היו"ר סופה לנדבר:
כמה מתוך הפונים אליכם קיבלו טיפול ראוי וכמה לא?
מרינה פולינובסקי:
לאחר שנכנסתי לתפקיד, בדקתי פניות שהתקבלו במרכזי ידיד בעקבות המלחמה ומה מצב הטיפול בהן. בחלק ניכר מהפניות הסתיים הטיפול, כאשר אנשים פנו לבית המשפט והגישו תביעות או כאלה שקיבלו את המענק הדרוש. עם זאת, יש פניות שהטיפול בהן נמשך גם כיום. התחומים העיקריים שאנחנו עדיין ממשיכים בטיפול הם מול ביטוח לאומי ולשכת התעסוקה, מכיוון שגילינו שהיו אנשים שבמהלך חודש אוגוסט מסיבות שונות לא התייצבו בלשכות התעסוקה, הייתה הודעה של דוברת לשכת התעסוקה שאנשים צריכים תוך שבועיים להסדיר את עניין ההתייצבות שלהם וחלק מהאנשים לא ידעו שהם צריכים לעשות זאת, חלק מהאנשים היו בחוץ לארץ כי הם ברחו מהמלחמה, ולאחר שבספטמבר הם חזרו והתייצבו, שללו להם את הקצבאות. היה לנו מקרה אחד שהסתיים לאחרונה כתוצאה מהתערבות של מבקר המדינה והאנשים קיבלו קצבה. מדובר בזוג פנסיונרים שבעצם הקצבה נשללה להם לחודשיים ורק אחרי שמונה חודשים, עכשיו, יש לי מכתב תודה שהם כתבו למרכז על הטיפול בהם.
פונים אלינו גם כיום אנשים שהגישו תביעות למס רכוש, כאשר מדובר בתביעות גם של עסקים קטנים וגם של אנשים שנפגעו. האנשים מקבלים תשובה שהתביעה עדיין בטיפול. חלק מהאנשים קיבלו מקדמה ואין עדיין תשובה לתביעה. זאת אומרת, אנחנו לא מדברים על ערערים, כאשר גם התשובות לערערים מתקבלות אחרי חודשים. אנשים לא מקבלים תשובה לתביעה המקורית. יש לי למשל תיק של מישהו שקיבלנו בדצמבר אישור שהתביעה בטיפול, אבל עד היום היא בטיפול.
היו"ר סופה לנדבר:
אני רוצה שתעבירי לי את המקרים ואנחנו נטפל בהם.
מרינה פולינובסקי:
נושא נוסף שהיה במס רכוש הוא שסירבו להעביר לאנשים את השומות של הבתים שלהם. אלה בעיקר פניות שהיו לנו מצפת. נושא העיכובים מאוד מטריד אנשים כמו למשל הפונה הזה עליו דיברתי, כאשר יש בעיה של אנשים שהיו להם פרויקטים חדשים והם לא יכולים להציג פעילות שאפשר להתייחס אליה לשנת 2005 על מנת לקבל פיצוי. האנשים האלה התקשרו עם ספקים ועם גורמים שונים ושילמו תשלומים וכיום העסק שלהם התמוטט. אלה אנשים רגילים שלא היו בהבטחת הכנסה או משהו כזה, אבל בעקבות המלחמה הם התמוטטו והם בהוצאה לפועל והם לא מקבלים את הפיצויים.
דוד בן-ימיני:
אחרי המלחמה אנחנו הקמנו את מינהלת שיקום הצפון כדי לטפל מטעם משרד ראש-הממשלה. המגמה לא הייתה לטפל ישירות באנשים כי יש את כל המערכות שעובדות, אלא לראות שהמערכת עובדת. מהר מאוד מצאנו את עצמנו זוכים לפניות של אנשים שפנו אלינו בבקשת עזרה.
כדי לסבר את האוזן, אני רוצה לתת מספרים. סך הכול הוגשו 185 אלף תביעות כנגד המדינה דרך מס רכוש. אפשר לומר שמתוך קרוב ל-200 אלף תביעות אלה, אנחנו נמצאים היום במצב שבערך באלפיים לא הסתיים הטיפול. אנחנו חוזרים לשאלה מה זה משנה אם אלפיים או מספר אחר – כל אחד הוא עולם ומלואו ולכל אחד יש את הצרות שלו ולא איכפת לו מה-185 אלף האחרים.
נשארו לנו עדיין מספר בתים שלא הגיעו להסכם עם מס רכוש ואנחנו מחכים לוועדות הערר. במשרד המשפטים לא הצליחו להקים את ועדות הערר ואני מקווה שבשבוע-שבועיים הקרובים הן תוקמנה ותתחלנה לעבוד. מתוך 240 בתים שנפגעו בצורה משמעותית – נפגעו יותר מאלפיים בתים בצורה כזו או אחרת כאשר רובן המכריע נפגע פגיעות קלות שלא היו משמעותיות ואפשר היה להמשיך לגור – מתוכן לגבי 13 בתים לא הגיעו לסיכום. כנראה שב-14 בתים לא יצליחו להגיע לעמק השווה ויצטרכו ללכת לערר. יש הרבה מקרים שמס רכוש לוחץ לסיים ולחתום, וזה לא בסדר. לכן יש ועדת ערר שאפשר להופיע בפניה אם לא מוכנים להגיע לפשרה.
סמי רז:
בא שמאי, רואה בית בלי חלונות ובלי כלום ואומר שהוא מעריך את הנזק ב-20 אלף שקלים.
דוד בן-ימיני:
חתמת לו?
סמי רז:
בטח שחתמתי. איפה אני אגור? הבית מלא זכוכיות.
אני הייתי מאושפז ברמב"ם בקומה השמינית. בזמן ההפגזה, אחרי שמונה ימים, פינו אותנו משם וזרקו אותנו לאכסניה בנתניה ואחרי כן בתל-אביב ואנחנו המשכנו טיפולים בלניאדו ובאיכילוב, מקומות שלא הכירו אותנו ולא היה בפניהם את התיקים שלנו. איזה מלון נתתם לנו? כל יום הוצאתי מאות שקלים עליי, על אשתי ועל שני ילדיי. בנוסף לכך הוצאתי כסף על תרופות. חזרתי הביתה, הבית שלי בקריית אתא נפגע, אין לי חלונות, אין לי מכוניות ואין לי כלום. בא אלי שמאי, אדם שאתם משלמים לו באופן פרטי כדי שיסגור תיקים, ואמר לי 20 אלף שקלים. עד היום הרהיטים שלי שרוטים. איך אתם סוגרים תיקים? בשיטה הזאת יכולתם לסגור גם מיליון תיקים.
דוד בן-ימיני:
תעביר אלי את הפרטים ואנחנו נטפל בזה.
מדינת ישראל שילמה עד היום פיצויים, כולל תשלומים בגין אובדן הכנסה, 3 מיליארד ו-300 מיליון שקלים. יש לנו עדיין בעיות עם החקלאים, כ-150 חקלאים שלא גמרנו אתם את הפיצויים, מתוך אלפיים. כאן זה הרבה יותר מורכב כי לא מדובר בקיר שבור.
המינהלת יכולה לקבל כל טלפון, אנחנו עובדים גם מול אנשים פרטיים, אנחנו בקשר עם מס רכוש.
היו"ר סופה לנדבר:
מה מספר הטלפון?
דוד בן-ימיני:
04-6940060. ברשות המסים היה משבר, ולא צריך לברוח מזה, בעקבות מה שקרה בדצמבר עם מנהל הרשות. המערכת במס רכוש קיבלה מכה רצינית והיא לא כל כך התאוששה ביכולת שלה לטפל בדברים, אבל הדברים חוזרים עכשיו למסלולם.
היו"ר סופה לנדבר:
אמרת קודם שכל מקרה הוא מקרה אינדיבידואלי וכל אדם הוא עולם מלא. אם אדם מסתובב היום בלי כסף והמשפחה שלו נמצאת על סף התרסקות, זאת בושה למדינת ישראל. 10 חודשים אחרי המלחמה, אני לא מקבלת יותר תירוצים. היום אני יוצאת לתקשורת ואומר שאנחנו נקבל פניות אותן נעביר אליכם ונדרוש לבצע את הדברים במהירות רבה. לא יתכן שאחרי המלחמה לא למדנו את כל השגיאות ולא מתקנים אותן. בזמן המלחמה ראינו שלא היה תיאום בין המשרדים השונים וראינו את התמונה הקשה, אבל 10 חודשים זה בהחלט מספיק זמן לתקן את התמונה ולתקן את העוול שנגרם לאנשים.
אנחנו נפרסם היום את מספר הטלפון שלכם ואתם תצטרכו לטפל בפונים.
דוד בן-ימיני:
אין שום בעיה.
משה הראל:
אנחנו נקטנו במדיניות של פעילות יזומה בקרב העולים. בצפון בזמן המלחמה שהו 220 אלף עולים. בקטע הראשון סייענו לכל משפחה שנפגעה בפעולת איבה על-פי דוח של עובדת סוציאלית והמשפחה קיבלה סכום מסוים לחשבון הבנק שלה.
היו"ר סופה לנדבר:
איזה סכום?
משה הראל:
1,500 שקלים.
היו"ר סופה לנדבר:
מה זה 1,500 שקלים היום?
משה הראל:
את מכירה את תקציב משרד הקליטה. אנחנו לא באים להחליף משרד ממשלתי כלשהו אלא אנחנו באים בנוסף. כל המשפחות מקבלות את סל הקליטה ואת האמצעים הכספיים השגרתיים. מעבר לפיצוי פעולות האיבה, נתנו לאלף משפחות בשנת 2006 סל פיצוי למשפחות שנפגעו ולעוד 500 משפחות ניתן בשנת 2007.
הכפלנו את הסיוע לתעסוקה. כל מעסיק שקולט עולה עד 10 שנים בארץ, אנחנו מסייעים לו עד 75 אחוזים משכר מינימום השתתפות בשכר. שיקמנו עסקים של עולים שנפגעו במלחמה והגדלנו את ההלוואות ליזמים עולים, על ידי כך שהכפלנו את הסכום מ-35 אלף ל-70 אלף שקלים. את שכר הלימוד בקורסים הכפלנו מ-1,300 שקלים ל-2,600 שקלים.
כל אלה הן פעולות יזומות כי הבסיס היה לעזור לנפגעים שנפגעו, לעזור לחלשים, לאלה שלא מצליחים לעבוד, ולאלה שעובדים פתחנו את כל מסלולי הסיוע, הכפלנו את סכומי הסיוע, השלמנו את כל שעות הלימוד באולפנים, ועולים עד שנה בארץ שלא התייצבו לשירות התעסוקה קיבלו את הכספים מיד בתום המלחמה ללא צורך בהתייצבות. ביצענו גם עשרות פעולות קהילתיות של הפגה ומתח וגם בסיוע הקהילתי שלנו השנה נמשיך בפעילות הזאת.
רונן רק:
אנחנו בעיקר עסקנו במתן פתרונות של סיוע בשכר-דירה.
אני דווקא רוצה להחמיא לביטוח לאומי שעשה מהלך אמיץ, כאשר ערב המלחמה הוא קבע שכל מי שנתמך על ידי ביטוח לאומי, ממשיכים לו אוטומטית את תשלום הקצבאות. אני חושב שזה מהלך עם סיכונים מסוימים, אבל גם אנחנו אימצנו את המודל הזה ואמרנו שמי שערב המלחמה קיבל, לא בוחנים אותו, לא בודקים אותו, לא עושים כלום אלא הוא ממשיך לקבל אוטומטית במשך שלושה חודשים.
גם אחרי כן כאשר המשכנו לטפל וראינו אנשים שהם לא זכאים, לא לקחנו להם את הכסף בחזרה כי זה לא היה נכון לעשות זאת. מקרים מסוימים של אנשים שהגיעו ואמרו שבתקופה הזאת הם רצו להגיש, הקמנו ועדות טכניות שאומרות שמי שגר בצפון והיה זכאי בתקופה הזאת, מקבל סיוע רטרואקטיבית וזאת מבלי להיכנס לכיסו ומבלי לפשפש בכל מה שקרה, אלא היותו גר בצפון באותה תקופה מזכה אותו בתשלום רטרואקטיבית. לנו לא ידוע על מקרה שלא נפתר, אם כי יכול להיות שיש אנשים שאנחנו פשוט לא יודעים עליהם.
יצחק אפרתי:
עמידר במהלך המלחמה ואחריה שיפצה 716 דירות בעלות של כ-2.5 מיליון שקלים. כמו כן הורדנו את הקריטריון לגבי שיפוץ והכנת מקלטים. בניגוד למקובל, בשיתוף פעולה עם משרד השיכון, לקחנו על עצמנו שיפוץ של 616 מקלטים בעלות של כ-1.2 מיליון שקלים, וכמו כן עסקנו בשיפוץ מוסדות ציבור, כ-135 מוסדות ציבור בבניינים, בעלות של כ-8 מיליון שקלים. עד היום נשארו כ-17 דירות בקריית שמונה שניזוקו קלות, אבל עדיין העניין לא טופל מאחר שהדיירים הגישו את התביעות שלהם באיחור. בימים אלו מס רכוש אישר את המפרטים ואנחנו בימים הקרובים ניגש לשיפוץ. מדובר על 17 דירות עם פגיעות קלות מאוד.
באופן כללי, חברת עמידר עשתה פעילות גדולה מאוד בכל אזור הצפון. אנחנו לא מכירים תלונות בסדר גודל שמחייב בדיקה כזו או אחרת. נכון שהיו כל מיני תביעות קטנות כאשר בהתחלה הייתה בעיה עם מס רכוש, אבל בסך הכול העבודה נעשתה בצורה תקינה.
תודה רבה לכל אלו שהיו שותפים למאמץ.
יובל פרנקל:
גם אנחנו טיפלנו בשורה של דברים. קודם כל, ברמת הפגיעה, נפגעו כ-200 דירות - 120 דירות בדיור הציבורי וכ-80 דירות בדיור המוגן. רוב הפגיעות היו פגיעות קלות מאוד. לדעתי היה מקרה אחד שהיה צריך לפנות דייר. לגבי מוקדי מס רכוש – אני יודע שזה מאוד באופנה להתקיף את מס רכוש,ש אבל אנחנו עבדנו מול מוקד נהריה, מול המוקד בחיפה ומול חצי מוקד שפעל בכרמיאל – אני מתנצל, אבל יש לי להגיד מלים טובות.
היו"ר סופה לנדבר:
במקרים שאנחנו ראינו, מס רכוש הגיע מיד אחרי הפגיעה.
יובל פרנקל:
תוך כדי אש. הייתה לי גם תחושה של רחבות לב. יכול להיות שיש מקרים, אבל הייתה לי תחושה שיש מדיניות של סיוע.
חוץ מזה, שיפצנו 1,600 מקלטים ברחבי הצפון, לא רק בערים שהם ערי עמיגור, הכול מתרומות שהושגו על-ידי הסוכנות היהודית. אני מדבר על מקלטים בבתים פרטיים ולא על מקלטים ציבוריים.
יש פרק שהוא מאוד חשוב וקשור לעלייה. יש לנו כ-3,000 דיירים קשישים בהוסטלים בצפון. היו ערים – אני לא יודע את הנתונים, אבל אני קורא את מה שפורסם בתקשורת – ש-60-70 אחוזים מהאוכלוסייה עזבו אותן. אנחנו בדקנו בהוסטלים על פי רישום יום-יומי וראינו שבין 85 אחוזים ל-90 אחוזים מהדיירים נשארו עם הצוות. אנחנו עצמנו עלינו לשם והצוות סירב לרדת למרות שהצענו לו להתרענן. הבאנו תיאטרון ואופרה, והיו תרומות נוספות שהסוכנות גייסה של מזגני אוויר, מאווררים, והכנסנו אותם גם למקלטים פרטיים, גם למקלטים ציבוריים וגם לבתי הדיור המוגן.
בשירות מס רכוש עסקנו בשיפוץ מוסדות חינוך וגם כאן היה חשוב שהדברים ייפתרו עד ה-1 בספטמבר וההשקעה הייתה סדר גודל של 5 מיליון שקלים.
אני לא אומר שאין תלונות ואני לא אומר שאולי הן קיימות ולא הגיעו, אבל אני לא יכול לומר שאלינו הגיעו תלונות.
היו"ר סופה לנדבר:
אומרים לי שכל הפניות שעברו דרכנו, גם עמידר וגם עמיגור טיפלו בהן.
יובל פרנקל:
הסתבר לנו במהלך המלחמה שהיכן שהיה לנו ממ"ק – מרחב מוגן קומתי - הקשישים ישבו בו, והיכן שהיה מקלט, הייתה לנו בעיה כי לא היה לאנשים זמן לרדת אליו. כעת אנחנו בתוכנית משותפת, שאני מקווה שהביטוח הלאומי יענה עליה והוא עומד לעשות זאת, להקים גם בבתים הישנים ממ"קים כדי שאם חלילה נזדקק, זה יקל על הקשישים.
אורן סקורניק:
אני יועץ לתעשיות בית-אל בזיכרון יעקב. בתוקף העבודה שלי אני פוגש לא מעט אזרחים שחוו את המלחמה בצפון. אנחנו מוכרים את המערכות האלה ואנחנו נתקלנו בהרבה מאוד סיפורים של אנשים שחוו את המלחמה, אנשים ששהו שעות בממ"דים, בחלק מהמקרים הממ"דים היו אטומים לגמרי ובחלק מהמקרים הם היו פשוט סגורים. אחד הדברים שעלה בסיפורים הוא שאנשים אחרי פרק זמן מסוים בממ"ד חוו חוויות של חנק או תחושה של מחנק וכששאלנו אותם מה הם עשו בשלב הזה, הם אמרו שהם פשוט פתחו את הדלת. האינסטינקט הבסיסי היה לפתוח את הדלת כדי שייכנס אוויר. אנשים אחרים שפנו אלינו ואנשים שפונים, פונים כדי לרכוש את המערכות שלנו, סיפרו לנו שאצלם לא הייתה בעיה של חנק כי הם פשוט לא סגרו את הדלת. הם ישבו בממ"ד בזמן הפגזות והשאירו את הדלת פתוחה, מתוך איזושהי תחושה בסיסית.
היו"ר סופה לנדבר:
מה הפתרון?
אורן סקורניק:
אני לא רוצה כרגע להתייחס לפתרון, למרות שיש פתרונות, אלא להעלות שאלה מדוע בעצם אין הנחיות ברורות לציבור האזרחי. הציבור האזרחי הוא האחראי למקלטים שלו, לממ"דים שלו. אין גורם סטטוטורי שיש לו אחריות על מה שקורה בממ"ד הביתי. אני מניח שפיקוד העורף יאמר את דברו אבל אני רוצה לשאול מדוע אין הנחיות ברורות לציבור כיצד לנהוג בסיטואציות של חירום בהם אנשים נדרשים לשבת בממ"ד.
היו"ר סופה לנדבר:
כנראה היו הנחיות, אבל לא תמיד אנשים היו ממושמעים. כנראה מה שקרה במלחמה גרם לאנשים להתנהג כמו שהם התנהגו.
אורן סקורניק:
שאלה נוספת היא מה נעשה היום כדי למנוע חזרה לסיטואציה כזאת, כי אולי יתרחשו עלינו סיטואציות הרבה יותר קשות ממה שאנשים חוו כאן בקיץ האחרון.
יחיאל קופרשטיין:
אני אתייחס לנושא של סכנת החנק בממ"דים. אין לי מילה רעה אחת לומר על מערכות צינון, בטח לא של החברה הזאת, אבל בין זה לבין המשפט סכנת חנק בממ"דים, יש הבדל מאוד גדול ומה שכתוב כאן, זאת שרלטנות.
הממ"דים האלה מיועדים לשהייה של אנשים. כמו בכל חלל סגור, יש הפחתה של חמצן כי האדם נושם אותו. בממ"דים האלה אפשר לחיות כשהם אטומים באטימה טוטאלית במשך שלוש שעות. אני אישית חוויתי ניסוי כזה עם מדדים בתוך המערכת, עם מסכת אב"כ, ובמלחמה הזאת לא היו מסכות, ופרק זמן של שלוש שעות בחדר אטום מגיע לקצה העליון, לסף הכי קשה שאנחנו מגדירים אותו בבעיית נשימת חמצן.
לכן, לומר שאי אפשר לשהות בחדר בהתקפה קונבנציונאלית כמו שהייתה בלחימה הקודמת, כשהחדרים האלה היו נכנסים ויוצאים מהם בסוף כל אזעקה – ואני מזכיר לכם שההוראות היו שאחרי 15 דקות מהאזעקה אפשר לפתוח את הדלת – זאת שרלטנות לשמה. האם צריך מערכות צינון בממ"דים? כן. אני אשמח מאוד שיהיו מערכות צינון בממ"דים. האם אנחנו מסוגלים היום לכפות על האוכלוסייה להוסיף אלף דולר כדי לקנות כזאת מערכת? אני לא בטוח. האם המדינה יודעת לשאת בסכום כזה? אני בטוח שלא. לכן צריך למצוא את העמק השווה בתוך הדברים האלה. יש אמת פיזיקאלית אבל יש גם שרלטנות עסקית. המסמך הזה נמצא בצד של השרלטנות העסקית.
הנושא של המקלטים עלה במלחמה בצורה מאוד בולטת. מה שעלה באופן מאוד קשה היו המקלטים המשותפים הפרטיים, אלה שנמצאים בבתים המשותפים. הבעיה המרכזית שעלתה שם היא בעיית אחזקה ואני חושב שזה מאוד מתאים לוועדה, מכיוון שהאוכלוסייה הבעייתית ביותר הייתה אוכלוסייה שגם לא מחזיקה לעצמה את חדר המדרגות וגם לא את הדשא והמקלטים שלה מוזנחים כי אין לה איך לטפל בהם. נוצרה יוזמה של עבודה בניהול של משרד ראש-הממשלה, של אדון בן-ימיני, לבצע איזושהי פעולה מול המקלטים הפרטיים דווקא, דבר שלמדינה קשה לעשות כמדינה כי זה נכס פרטי.
קריאה:
אחרי המלחמה.
יחיאל קופרשטיין:
אחרי המלחמה. זה נכס פרטי וקשה מאוד לטפל בו. זאת יוזמה שאנחנו הצטרפנו אליה. מי שמממן את היוזמה הזאת היא הקרן לידידות ואנחנו נכנסים לעבודה כאשר בסוף העבודה נגיע למצב בו אני מקווה שנצליח להעמיד יותר מ-2,500 מקלטים משותפים פרטיים, רכוש פרטי של האוכלוסייה, במצב כשיר ותקין. זה פרויקט שהוא פרויקט אמנם פילנטרופי שאני כלובש מדים לא כל כך אוהב אותו, והייתי מעדיף שהמדינה תעשה את זה, אבל כנראה שאי אפשר לעשות את זה בגלל שיש פה התנגשות בין נכס פרטי. הדבר היותר חשוב, שאני חושב שהוועדה צריכה להכיר אותו, שנעשית עבודה במשרד ראש-הממשלה כדי לקבוע את המנגנון איך מחזיקים את המקלטים האלה בעתיד. זאת אומרת, איך נדאג לזה שבעוד שנה, שנתיים ושלוש המקלט המשותף הזה יהיה באמת כשיר למלחמה.
היו"ר סופה לנדבר:
איך עושים את זה?
יחיאל קופרשטיין:
יש פה כמה הצעות. אני מזכיר לכם שהאחריות על פי חוק היום היא שמי שאחראית לזה היא הרשות המקומית, אבל ברשויות המקומיות שאנחנו מדברים בהן, בעיקר אלה שנפגעו, קשה מאוד לעשות את זה. אני מניח שלעיריית צפת אין את הגרוש האחרון כדי להשקיע את הכסף הזה. הפתרון הכספי יהיה כנראה קרן שיעמיד משרד ראש-הממשלה, ממנה ישלמו את התשלומים האלה. כך זה נראה או זה חלק מההצעות. אני מקווה שיגבשו את זה לפני תחילת העבודות. זה תנאי להיכנס לעבודות כי אחרת נשפוך כסף ובעוד חצי שנה לא יהיה כלום.
היו"ר סופה לנדבר:
כמה זמן זה ייקח?
יחיאל קופרשטיין:
העבודה היא מאוד קצרה, סדר גודל של פחות מחצי שנה עד שיסיימו את העבודה הזאת.
בין שנת 2001, מועד היציאה מלבנון, לשנת 2006, מועד המלחמה, השקיעו רק דרך הצינור של פיקוד העורף 90 מיליון שקלים בשיפוץ מקלטים. במלחמה היה נראה כאילו הם נעלמו ולא היו שם. שיפצו מקלטים ציבוריים, בנו ממ"דים, בנו מקלטים, אחזקות, מערכות פתיחת מקלטים, 90 מיליון שקלים וכאילו הכסף הזה נעלם. חסר מאוד המנגנון הזה שבחוק מופיע בצורה מאוד ברורה. כתוב שהרשות המקומית אחראית לאחזקה, אבל דה-פקטו זה לא קורה.
לדעתי מנגנון האחזקה שמופיע בחוק מ-1951 לא אקטואלי למה שקורה היום. הרשות המקומית של 1951 היא גוף מאוד חזק, והרשות המקומית של שנת 2006 היא גוף שבקושי משלם משכורת.
היו"ר סופה לנדבר:
אתה מציע שנעשה שינוי בחקיקה?
יחיאל קופרשטיין:
אני מציע שתעקבו אחרי העבודה שנעשית במשרד ראש-הממשלה. מי שמרכז אותה הוא אחד העוזרים של ראש-הממשלה, אודי בראוור, כדי לראות שבאמת זה מתקדם.
דוד רוטנברג:
אני רוצה להודות על המחמאות שניתנו למס רכוש. אני רוצה להעמיד מספר נתונים. כפי שדוד בן-ימיני אמר, אנחנו טיפלנו בכ-200 אלף תביעות, מתוכן 25 אלף תביעות נזק ישיר וכל השאר נזק עקיף. בתחילת המלחמה מספר עובדי מס רכוש עמד על שישה עובדים אבל הוא גדל ל-200 עד 300 איש תוך כדי לחימה, כולל שמאים, כולל חבירה לחברות משקמות כמו עמידר, עמיגור, משרד השיכון, יפה נוף, שאני יכול לחלק מחמאות על שיתוף הפעולה ועל העבודה אתן. יש מקרים בודדים כמו 17 בתים ו-12 דירות שלא הושלם הטיפול בהן או שיש סכסוך מסוים על גובה קביעת הנזק, אבל מדובר בפחות ממאית האחוז מסך התביעות שטופלו. אם לא היו תלונות מסוימות, זה היה נושא לביקורת המדינה. אם כולם היו שמחים ומאושרים, היינו צריכים להרים גבה ולשאול איך יכול להיות מצב כזה.
קריאה:
לא אמרתי שלא אישרתם. 17 דיירים הגישו את התביעות שלהם באיחור ולכן זה מתעכב.
דוד רוטנברג:
מועד הגשת התביעות הוארך כמה פעמים עד 31 בדצמבר ולמרות זאת יש כאלה שהגישו לאחר המועד הזה. אף על פי כן אנחנו מטפלים בכל התביעות האלה. אני אישית טיפלתי בעשרות, אם לא מעל, תביעות שהופנו לאגף בין אם על ידי החברות המשקמות, בין אם על ידי חברי כנסת או שרים, ואני ממשיך לטפל.
היו"ר סופה לנדבר:
תשאיר לנו את מספר הטלפון שלך.
דוד רוטנברג:
בסדר. יש שבעה מוקדים שפעלו בזמן המלחמה – 4 מינהלות שונות שהוקמו לכל הנזקים. אם יש נקודות מסוימות כמו הנזקים לחקלאות, 120 חקלאים שלא טופלו, הרי מדובר בנזק גדול וזו תביעה פרטנית שכל אחד הגיש את התביעה באופן פרטני ולא לפי המסלול הירוק שהמחוקקים יצרו. סך הכול שולמו כ-3.5 מיליארד שקלים, שזה סכום לא מבוטל. ישנן לפעמים הגשות וערערים כאשר עד עכשיו הוגשו כ-2,000 ערערים שמהווים רק אחוז אחד. גם ב-2,000 ערערים האלה אנחנו עושים דיון מחודש ומנסים ללכת לקראת המערערים ולהתגמש עד כמה שניתן. אנחנו ממתינים להקמת ועדת ערר. יש גם בג"ץ כנגד המדינה עוד מלפני המלחמה, שקובע שעל המדינה להקים ועדת ערר שעוד לא הוקמה וכאן זה המקום לבקש מהוועדה לנסות לקדם את זה אצל שר המשפטים, שר האוצר ושר הביטחון כדי שיוקמו כמה שיותר ועדות ערר בצפון. הערערים נמצאים בעיכוב כי אין לנו אפשרות לדון בהם. מי שצריך להקים את ועדת הערר הוא שר המשפטים. שר המשפטים הנוכחי פנה בכתב לשר האוצר ולשר הביטחון כדי שימליצו על המועמדים מטעמם ואכן הם עשו זאת.
כל הנושא של השמאויות, נושא שהזכירו נציגי עמותת ידיד, אנחנו מתגמשים מעבר לחוק. הערערים הם לא טיפולנו, כך שאנחנו לא יכולים לפנות בשם ועדת ערר שלא קיימת. לגבי כל שאר הנושאים, השמאויות או דברים שאמורים להימסר לניזוק, אלה מסמכים פנימיים, יש דיון אתו, כל שמאי, במידה שיש מחלוקת, אפשר לגשת עם השמאי ולבדוק שוב את השמאות שלו. הכול ניתן לדיון חדש, כמובן שהכול בגבולות הסביר וגם בית המשפט העליון מסכים אתנו.
בתיה כרמון:
התלונות העיקריות שקיבלנו בזמן המלחמה ואחרי המלחמה הן בדרך כלל תלונות על תפקוד של ראשי הרשויות ובעלי התפקידים ברשויות. התלונות היו על אנשי רשויות וראשי רשויות שקיבלו תקציבים והשתמשו בזה לצרכים אחרים, ולציוד שהתקבל והם העבירו למקורבים. אלה דברים שקשה מאוד לטפל בהם במסגרות האלה כי זה דורש בדיקות וחקירות שגם למשרד הפנים קשה לעשות אותן. יש הרבה תלונות על אנשים שעזבו ולא תפקדו, ואיך זה שהיום, למרות שהם התנהגו בצורה הזאת והזאת, נותנים להם תפקידים כאלה וכאלה. אלה דברים שהציבור יצטרך לשפוט אותם כשיגיע מועד הבחירות הבאות. בדברים שהם פליליים ובעייתיים יותר, יש כבר כאלה שנתנו את הדין והוגשו כתבי אישום.
נושא של תקציבים או דברים מסוג הזה, זה לא קשור אלי אלא זה ברמה של שרים וברמה של מנכ"לים.
היו"ר סופה לנדבר:
מה עשיתם עם מועד 106 כאשר בחלק מהמקומות בכלל לא פעל?
בתיה כרמון:
אני לא יודעת אם הנושא הזה הוא באחריות של משרד הפנים. שוב, זה נושא של אחריות של ראשי הרשויות.
היו"ר סופה לנדבר:
תחזרי למשרד ותיתנו לנו תשובה שאומרת איזה לקחים הפקתם.
בתיה כרמון:
אני זוכרת את הישיבה הקודמת שדיברנו על זה, בה העליתי רעיון שבאמת צריך להיות בקשר עם הגופים שעוסקים מבחינה טכנית, איכשהו לנתב את הנושא הזה של פניות טלפוניות למוקדים ארציים שלא חייבים לשבת דווקא במועצה.
יחיאל קופרשטיין:
זה לא יכול להיות כי מה תעשי כאשר כל המדינה תהיה מותקפת, והדבר השני הוא שהם צריכים לתת תשובה לגבי העיר. הם צריכים לתת תשובה עירונית.
בתיה כרמון:
בפעם הקודמת דיברנו על הרבה מספרי טלפון שאנשים לא יודעים בדיוק לאן לפנות. אמרנו שהמספרים יהיו מספרים אחידים.
יחיאל קופרשטיין:
יש את 106, יש את מוקד פיקוד העורף, יש את המשטרה וזה מספיק ולא צריך יותר מזה.
היו"ר סופה לנדבר:
תלמדו את זה ותאמרו לנו מה אתם עושים עם זה.
שלומית מור:
אנחנו למדנו כמה לקחים כאשר למשל בנושא המקלטים הציבוריים, אתה ודאי יודע שיונה יהב נתן הוראה לכל התושבים לא לרדת למקלטים הציבוריים. הוא הודיע את זה גם בטלוויזיה וברדיו ואמר לא לרדת למקלטים הציבוריים. אנחנו הולכים על נושא של בניית ממ"דים כאשר בכל אזורי עדיפות לאומית א' ו-ב', מי שהולך לבנות ממ"ד, אנחנו נותנים לו מענק של 13 אלף שקלים. נכון שזה לא מספיק, אבל אנחנו בעד זה.
יחיאל קופרשטיין:
אני מציע לכם לפרסם את זה.
היו"ר סופה לנדבר:
משרד השיכון נותן היום כספים כדי לבנות ממ"ד.
שלומית מור:
באזורי עדיפות לאומית א' ו-ב', מי שמבקש לבנות ממ"ד, אנחנו נותנים לחו 13 אלף שקלים מענק.
היו"ר סופה לנדבר:
הכסף שאתם נותנים מספיק לבנות ממ"ד?
שלומית מור:
לא. ממ"ד עולה 12 אלף דולר. עשינו עוד דבר אחד וגם אותו כדאי שהציבור ידע, שבעצם אנחנו נותנים גם מסלול ירוק לבנות את הממ"ד. אם קודם ביקשת מהעירייה לבנות ממ"ד והיא העמידה קשיים, היום אנחנו אומרים שאנחנו הולכים למסלול ירוק. הבקשה לא צריכה לעבור את כל הוועדות אלא היא הולכת במסלול ירוק כדי שאפשר יהיה לבנות את הממ"ד בשטח של שמונה מטרים.
היו"ר סופה לנדבר:
קיבלנו לא מעט פניות בנושא. אני מציינת שאני אקדיש לנושא הזה ישיבה נפרדת.
עידו נחום:
אני מדבר על מה שקורה אחרי המלחמה. אנחנו מטפלים יותר בצד החברתי ופחות בצד הכלכלי של התושבים. קיבלנו תוספת תקציב של 42 מיליון שקלים עבור טיפול פוסט-טראומתי באוטיסטים ובנכים, הקמנו מרכזי חוסן קהילתיים, הקמנו תחנות ייעוץ למשפחה כי יש הרבה מאוד בעיות במשפחה כתוצאה מהמלחמה.
היו"ר סופה לנדבר:
אתם גם נותנים פסיכולוגים?
עידו נחום:
לא פסיכולוגים אלא זה יותר טיפול של עובדים סוציאליים. פסיכולוגים שייכים למשרד החינוך, אבל במרכזי החוסן שלנו גם נותנים טיפולים קבוצתיים בעיקר.
מיד אחרי המלחמה הוצאנו לנופשונים אנשים עם פיגור שכלי, טיפלנו במסגרות חוץ-ביתיות, פיתחנו צוותי חוסן וחירום בישובים ועשינו הרבה מאוד פעולה של הפקת לקחים כדי להיות מוכנים – ואני מקווה שלא נצטרך – למלחמה הבאה.
היו"ר סופה לנדבר:
מה אנחנו עושים עם אדם שצריך לקבל טיפול פסיכולוגי? צריך לפנות למשרד החינוך?
עידו נחום:
כן.
מירב גלבוע:
יש עמותות שמטפלות בזה.
היו"ר סופה לנדבר:
אני לא רוצה עמותות אלא אני רוצה את המדינה. אני לא רוצה עמותות ואנשים פילנטרופיים כמו גאידמאק.
מירב גלבוע:
אני יכולה להשאיר מספר טלפון. יש מחלקה, יש פסיכיאטרים ושם נעשה פרויקט מאוד יפה בטיפול בנפגעי פוסט-טראומה ונפגעי טראומה. מפנים לטיפול של בין שש לשמונה מפגעים וכאשר יש איזושהי בעיה מגיעים לביטוח לאומי. האדם שמגיע למקום לא צריך לשלם.
עידו נחום:
אפשר לגשת דרך הלשכות לשירותים חברתיים.
היו"ר סופה לנדבר:
איך קורה שאדם שצריך לקבל טיפול, לא מקבל אותו?
מירב גלבוע:
מדובר בטיפול ראשוני. זה לא טיפול מתמשך אלא זה בין שישה לשמונה מפגשים שמהווים טיפול ראשוני.
קריאה:
אני קיבלתי 10 מפגשים ובזה זה הסתיים למרות שאני זקוק לעוד.
היו"ר סופה לנדבר:
אני חושבת שעם כל הכבוד, אנחנו נמשיך במדיניות העוקבת אחרי הפקת הלקחים. היום הייתי נדיבה מאוד והייתי מסוגלת לחלק מחמאות, אבל עד גבול מסוים. אני חושבת ש-10 חודשים זה זמן מספיק כדי לטפל באנשים. אני אעקוב אחרי ביטוח לאומי ואני רוצה לקבל תשובות ברורות לכל מקרה של אדם שהגיע היום וגם לגבי אלו שלא היו מסוגלים להגיע.
בתיה, אני מבקשת לתת לנו תשובה לגבי מוקד 106. נתנו כאן טלפונים ארציים ואני חושבת שמוקד צריך לפעול ולעבוד כמו שצריך.
חבל לי שהייתם צריכים להגיע לכאן וחבל לי מאוד שהייתם צריכים לפנות לעורך-דין. מצאנו בביטוח לאומי אוזן קשבת ואני מאמינה בהם שהם יטפלו במקרים.
אנחנו נודיע לציבור שהוא יכול לפנות אלינו. אני לא רוצה שנהיה מי שקושר את הציבור עם המשרדים השונים, אבל יחד עם זאת, אם אנשים לא מצאו אוזן קשבת במשרדים השונים, הם יפנו אלינו. לא יכול להיות שאחרי מלחמה כל כך קשה ופגיעות כל כך קשות, לא למדנו שום דבר ולא הפקנו את הלקחים. אני מבקשת לטפל בציבור עם אוזן קשבת, ואם יש חוקים, אנחנו אלה שמחוקקים אותם ואנחנו גם יכולים לשנות אותם.
אנחנו צריכים לדעת שהיום המלחמה הייתה בצפון, מחר חלילה וחס היא יכולה להיות בכל מקום במדינת ישראל, ואנחנו צריכים ללמוד שעם ישראל לא צריך לקבל סיוע מהעמותות ולא צריך לקבל סיוע מגאידמק ואחרים. תודה להם על העזרה שנתנו ועל העזרה שהם ממשיכים לתת, אבל יחד עם זאת אנחנו עם, אנחנו מדינה ואנחנו חייבים לתת את הטיפול לבד ללא עזרה וסיוע.
אני אסירת תודה לכם על שבאתם וכאמור, אני אעקוב מקרוב אחרי פעולות המשרדים השונים.
לגבי בניית הממ"דים אנחנו נקיים ישיבה נפרדת.
לכם אני מאחלת לחזור לחיים.
תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 12:45