פרוטוקול ועדה

הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן מושב שני פרוטוקול מס' 45 מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה יום שני, י"ט באייר התשס"ז (7 במאי 2007), בשעה 10:00 ס ד ר ה י ו ם העצמת ירושלים כעיר מדע וטכנולוגיה נכחו: חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר אריה אלדד יעקב כהן מוזמנים: פרופ' מינה טייכר - המדענית הראשית, משרד המדע צ'רלי ביטון - חבר כנסת לשעבר אריה הס - יו"ר התנועה להעצמת ירושלים עו"ד איתן פרנס - מזכ"ל התנועה להעצמת ירושלים יונתן סבן - יו"ר אגף הסטודנטים, התנועה להעצמת ירושלים גדעון בן-דרור - ראש הוועדה להעצמת ירושלים בתחום המדע והטכנולוגיה דוד איש-שלום - מזכ"ל ועדת מדע וטכנולוגיה, התנועה להעצמת ירושלים רפי נבו - מנהל אשכול טכנולוגיות סביבה BHCO, חממת אשקלון ד"ר גדעון שטחל - מנהל המדרשה החינוכית, המועצה הציונית מודי לוין - יזם בתחום התיירות המדעית ד"ר חנה ויניק - מנהלת המינהל למדע וטכנולוגיה, משרד החינוך ד"ר רונית אשכנזי - מפקחת ארצית, מינהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך רוני דיין - משרד החינוך סטיוארט ברנשטיין - סמנכ"ל הדסית, בית החולים הדסה, עין כרם רבקה שטרן - מנהלת תחום פיתוח תוכניות ושותפות 2000, הסוכנות היהודית הרשל קליין - רכז ארצי להכשרה מקצועית, ג'וינט ישראל פרופ' הלל ברקוביאר - סגן נשיא למחקר ופיתוח, האוניברסיטה העברית פרופ' מיכה אשר - ס/דיקן למחקר, הפקולטה למדעי הטבע, האוניברסיטה העברית ד"ר צחי מילגרום - סגן נשיא וראש המינהל האקדמי, מכללת הדסה ירושלים נעמי סלומון - צוות המחקר של פרוייקט מחדשי"ם, מכון ירושלים לחקר ישראל ד"ר דן קאופמן - צוות המחקר של פרויקט מחדשי"ם, מכון ירושלים לחקר ישראל פרידה סופר - מרכזת המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי אירית אגמון - מנהלת סניף ג'ון ברייס, ירושלים דניאל וייל - מנהל עמותת מחשבה טובה גדי ויסברגר - דובר בית הספר הגבוה לטכנולוגיה, מכון לב רפאל נבו - מנהל אשכול טכנולוגיות סביבה BHCO וחממת אשקלון אהוד אדלמן - מנכ"ל "בק-טק" ירושלים בע"מ ד"ר שירלי קוטנר - מנהלת ביו-ג'רוסלם, פרויקט של הרשות לפיתוח ירושלים מיכאל סנדיגורסקי - יועץ סביבתי אתי וייסבלאו - מרכז מחקר ומידע, הכנסת מנהלת הוועדה: ענת לוי רשמה וערכה: אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ העצמת ירושלים כעיר מדע וטכנולוגיה היו"ר זבולון אורלב: בוקר טוב. ברוכים הבאים. אני מתכבד לפתוח את הישיבה של ועדת המדע והטכנולוגיה שהיא גם הישיבה שפותחת את כנס הקיץ של הכנסת. אצלנו במקורות כתוב שזריזים מקדימים למצוות. יום ירושלים יחול בשבוע הבא ואנחנו כבר רוצים להקדים את המצווה של טיפול בירושלים ולהעלות אותה על ראש שמחתנו, ולטפל בסוגיה של העצמת ירושלים כעיר מדע וטכנולוגיה. לאחרונה הוקמה תנועה להעצמת ירושלים שקיבלה על עצמה כתנועה אזרחית לפעול להעצמתה של ירושלים בתחומים רבים ומגוונים. קיבלתי על עצמי – בפגישה עם אנשי התנועה – לנסות ולתרום לפעולתה המבורכת של התנועה בכנסת בעיקר בתחומים שאני קשור אתם. מאחר שהתנועה להעצמת ירושלים קבעה שיהיה נושא אחד שבו היא תנסה לפעול ולקדם, להפוך את ירושלים לבירת תעשיות, מרכז עולמי של מדע, של חינוך והשכלה גבוהה, אמרתי שנפתח את כנס הקיץ בישיבה בסוגיה זו, כך שגם הכנסת תאמר את דברה ותפעל את פעולתה לטובת העניין הזה. מרכז המידע והמחקר הכין לנו מסמך שאני מבין שיש בו תיקונים, בהם נאמר: "על פי נתונים מעודכנים שהתקבלו הבוקר מן הרשות לפיתוח ירושלים, מספר חברות הביו-טכנולוגיות בירושלים כיום הוא 89 ולא מה שכתוב במסמך, בהן מועסקים כ-2,400 עובדים. הנתונים בעמוד 6 במסמך לעניין זה אינם מעודכנים". על פי הנתונים אנחנו רואים שלירושלים יש תשתית מאוד רצינית, אולי התשתית החזקה ביותר מבין ערי ישראל, להיות באמת בירה של מדע, טכנולוגיה, חינוך והשכלה גבוהה, כיוון שמרוכזים בה מוסדות מוכרים להשכלה גבוהה, גופים רבים, ולמעשה בתוך העיר פועלים למעלה מ-30 אלף סטודנטים שלצערנו כנראה רובם אורחים רק לרגע ולא נשארים בעיר. מאחר שירושלים היא בירת המדינה, יש לכולנו אינטרס לנסות ולחזק אותה, ובוודאי פעולה להעצמת ירושלים כבירה של מדע, טכנולוגיה, חינוך והשכלה גבוהה, יש בה תרומה חשובה בצד נושאים אחרים שיכולים לפעול לחיזוקה של ירושלים. אין זה סוד שירושלים סובלת מהגירה שלילית וחלק מההגירה השלילית כוללת אוכלוסייה חזקה, אוכלוסייה משכילה, אוכלוסייה שמשלמת ארנונה ומשלמת מסים, אוכלוסייה שיכולה לתרום להעצמתה של ירושלים, והנושא שאנחנו דנים בו הוא נושא שיכול לא רק להשאיר את האוכלוסייה אבל גם יכול להביא לחיזוקה של ירושלים בהגירה בתוך המדינה ובוודאי במה שקשור בעלייה לישראל. לא ראיתי נתונים, ואני לא מכיר אותם, היכן משתכנים רוב העולים לישראל, אבל כאיש פוליטי שרודף אחרי בוחרים, וביניהם גם אחרי עולים חדשים, אני לא חש שירושלים הפכה להיות הבירה של העולים החדשים, ואני אומר את זה בלשון המעטה ומתייחס גם לירושלמים, דבר שכל אחד יכול לראות בסביבתו ובקהילתו. אני חושב שהדיון שלנו הוא דיון שיכול להיות רלוונטי לגבי ירושלים כבירת העם היהודי במובן של עיר מדע, השכלה וטכנולוגיה גבוהה. אני מציע שאנשי התנועה להעצמת ירושלים יציגו את הנושא. אנחנו לא מתכוונים להרצאות ארוכות, אלא אנחנו מטרתנו היא שבסיום הישיבה נקבל שורה של החלטות, שורה של המלצות, שורה של סיכומים, בהם אנחנו יכולים לפעול כדי לקדם את ירושלים ולהעצים אותה בתחום הזה. מי שייקח את רשות הדיבור, אני מבקש שיכוון את עצמו לא רק לומר מה הבעיות, לא רק לומר מה הקשיים והכשלים אלא גם לומר מה הפתרונות. גדעון בן-דרור: התנועה להעצמת ירושלים יוצאת מהנחה שבמקביל להשקעות הענק שמתבצעות היום בתחום הפיזי יש להתרכז בהשקעות בהון האנושי על מנת לחזק את ירושלים בהרכב החברתי שלה, בתעסוקה ובדברים שתיכף נדבר בהם. הגישה שלנו היא לא להתייחס כל פעם לפרויקט בנפרד אלא בראייה הוליסטית של מכלול המרכיבים, להציע גישה אסטרטגית שמחייבת לראות את אותם מרכיבים ביחד ולהתקדם לקראת הגשמתם. הנקודה העיקרית היא השקעה בהון האנושי, במערכת החינוך, בהשכלה הגבוהה והנושאים להתקדמות של ירושלים באמצעות פיתוח המדע, המחקר וההשכלה הגבוהה. החזון שאנחנו מציעים הוא ירושלים כבירת מדע וטכנולוגיה של ישראל, ולראות את ירושלים גם כבירת העם היהודי כמכלול של העיר ירושלים, ישראל והעם היהודי ולהתייחס גם מבחינת כיווני החשיבה איך לעשות את הדברים. אנחנו לא מנסים להמציא את הדברים בעצמנו. אנחנו מתייחסים אל מדיניות משרד המדע, מדיניות משרד המסחר והתעשייה, מדיניות משרד החינוך והתרבות, אנחנו לוקחים בחשבון גם את מה שאומרת המועצה הכלכלית-חברתית החדשה במשרד ראש-הממשלה ומציעים גישה שתכוון את התפתחותה של ירושלים בהיבט העירוני, גם בהיבט המרחבי, על מנת לחזק את ירושלים. אנחנו רוצים להדגיש שקיימים בירושלים מאגרי משאבים בלתי רגילים כמו האוניברסיטה העברית, האוניברסיטה הפתוחה, המכללה להנדסה, מכללת הדסה, מכללות אקדמאיות להכשרת מורים. היו"ר זבולון אורלב: בראש מכללת הדסה עומדת פרופסור בן-צבי שקיבלה עכשיו את פרס ישראל והתנצלה בפניי. גדעון בן-דרור: מכללת אורט, בתי החולים, בית חולים הדסה, בית חולים שערי צדק וביקור חולים. בהר חוצבים קיים קמפוס של תעשיות מדעיות – לא כולן שם שתעשיות – בו מועסקים כ-8,000 עובדים אבל מתוכם כ-2,000 עובדים באים כל יום מחוץ לירושלים ולא כולם תושבי ירושלים. מכוני מחקר ופיתוח קיימים בעיר כמו מכון ון-ליר. אני אומר את הדברים במהירות רק כדי שתראו איזה מאגרי משאבים קיימים בעיר שהם הבסיס והמנוף לפיתוח העתידי. מכון ירושלים לחקר ישראל, מכון סאלד, מכון טאוב, מכון פאלק, מכון טרומן, מכון שכטר, המכון לדמוקרטיה, מכון מאיר, יד ושם, המרכז לסובלנות אשר בהקמה, מוזיאון המדע, מוזיאון הטבע, בנייני האומה. יש שתי אוכלוסיות יעד שאנחנו רואים בהן מאגרי משאבים של ירושלים: בירושלים לומדים 42 אלף סטודנטים בכל המוסדות שהזכרתי קודם לכן ויש עוד. קריאה: במוסדות המוכרים להשכלה גבוהה לומדים 30 אלף סטודנטים. היו"ר זבולון אורלב: המספר כולל גם את הלומדים במכללות להכשרת מורים? גדעון בן-דרור: בוודאי. אלה מכללות אקדמאיות. קריאה: אנחנו סופרים כאן רק את הלא יהודים ואת הלא מוכרים. 42 אלף סטודנטים זה הסך הכול, אבל במוסדות עליהם אתה מדבר לומדים 30 אלף סטודנטים. גדעון בן-דרור: מאגרי המשאבים האלה של 42 אלף סטודנטים בירושלים, יש להשאיר מהם מספר ניכר. אנחנו רואים בתנועה גם את המגזר החרדי כאוכלוסיית יעד ליותר תעסוקה על-ידי כניסה גם של נשים וגם של גברים לעולם ההיי-טק והמחשוב, שזו הפלטפורמה שלהם להשתלבות. יושב כאן מר קליין שהוא מנהל מרכז תעסוקה. מדובר במאות, קרוב לאלפים, במגזר החרדי שנכנסים לעיסוק בנושאים הללו. בדרך כלל מדברים על אקדמיה, על האוניברסיטה העברית, אבל בתי החולים בירושלים הם מאגר משאבים בלתי רגיל והדברים מובילים לקראת מסקנות לכיוונים בהם יש להתקדם. בראייה הגלובאלית שלנו, של המערכת, לחזק את הענפים הללו, יש לראות את נושא התעסוקה כנושא חשוב, וכנושאים עיקריים יש לראות את נושא הדיור ואת סוגי העיסוקים וזאת על מנת לחזק את המדע והטכנולוגיה בירושלים. האפשרויות שיש לפתח אותן הם פארקים תעשייתיים כדוגמת הר חוצבים. גם עסקים קטנים ובינוניים היום מעסיקים אנשים אשר יש להם גישה אל הטכנולוגיות המודרניות. הדוגמה שמתבצעת היום ליד בית חולים הדסה של הקמת פארק טכנולוגי בתחום הרפואה ואני לא אציין את כל מה שעומד להתפתח שם שהוא כולל יחידות דיור. יש להתקדם גם בנושא של אזור תעסוקה לחרדים בצפון ירושלים. אנחנו אומרים את זה אחרי הרבה מאוד פגישות עם אנשים מהמגזרים האלה, קיימנו פגישות עם אנשי ציבור, עם אנשי מקצוע, עם אנשי העירייה, עם אנשי משרד החינוך, משרד המדע ומשרדים נוספים. יש לפתח את התחום של התיירות, לא רק כתיירות מזכרות או ירושלים כעיר הקודש אלא תיירות מדעית. יש לפתח את ירושלים כמרכז של כנסים בינלאומיים. אנחנו מציעים לפתח את המרכזים הקהילתיים כמרכזים יותר ממוחשבים ולהקים חוות מחשבים בשכונות. אנחנו מציעים בתהליך הזה להקים אוניברסיטה יהודית עולמית. זה לא להביא סטודנטים לשבועיים ולהחזיר אותם אלא דווקא למשוך במסגרת העצמת ירושלים למדע וטכנולוגיה את החוקרים, את האקדמאים היהודיים בעולם כדי שיבואו וישבו בירושלים ללמוד ולעסוק בנושאים מדעיים וטכנולוגיים. יש לחשוב על הפיכת ירושלים לעיר חכמה. ערים קטנות ממנה כבר עושות זאת ואריאל מהווה את המודל בנושא הזה. על מנת להגיע ליעדים הללו אנחנו מציעים לראות את ירושלים ובנותיה כמרחב תכנוני, כמטרופולין שבו סך כל המשאבים מהווים את המנופים ואת האפשרויות. איננו מדברים על ההיבט הפוליטי אלא בכיוון של מדע וטכנולוגיה, תעסוקה, חינוך והשכלה גבוהה. אנחנו מציעים – וזה עבורך, כבוד יושב-ראש הוועדה, אתגר – לחזק את ירושלים באמצעות חוק ירושלים. חוק ירושלים, כפי שהוא קיים, רואים את זה בשטח, שם בפועל דגש על נושאים פיזיים, אבל אנחנו מציעים לשים את הנושא של ההון האנושי במרכז, וכפי שאמרנו, לראות את המרחק. דבר עיקרי בכל התהליך הזה הוא הקמת מועצת ירושלים למדע וטכנולוגיה, מועצה שתקבע את האסטרטגיה, את המדיניות בראייה הכוללת, ותאפשר – בהיותה גוף מרכזי – לתאם בין הגורמים השונים וליצור איזשהו מהלך חדשני של קידום הנושאים. יש אפשרות היום להקים מכללה הנדסית נוספת בפסגת זאב, אבל מישהו צריך להוביל את זה. כולם עסוקים ברכבת הקלה, בגשר הנפלא, ואולי לא, שיהיה בכניסה בירושלים. יש לחזק את החינוך בירושלים מכיוון שקיימות כאן אוכלוסיות חזקות, אבל בירושלים עצמה כמו שהיא יש לשים דגש על נושא הדיור על מנת שהעובדים היום יישארו בירושלים. מועצת המדע והטכנולוגיה תראה את המכלול הזה של מאגרי המשאבים כמנוף לפיתוח. היו"ר זבולון אורלב: כשאתה אומר מועצה, למה אתה מתכוון? מועצה וולנטארית, סטטוטורית, עירייה, ממשלה, ציבור? גדעון בן-דרור: המועצה תתחיל כמועצה וולנטארית. יש כאן הצעה, שלא אכנס לפרטיה, האומרת שהמועצה תהיה מורכבת מהמדענים הראשיים של משרדי הממשלה, עיריית ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים, אוניברסיטאות ומכללות, מכוני מחקר, תעשיות מודרניות וחדשניות, נציגי סטודנטים, נציגי מוזיאונים ואנשים שקשורים לעניין. היו"ר זבולון אורלב: מזכירות הוועדה פנתה לעיריית ירושלים ואמרה שמתקיים דיון בוועדת המדע והטכנולוגיה על העצמה מדעית של ירושלים, אבל העירייה עד עכשיו מתחבטת מי אחראי בעיריית ירושלים הגדולה לטפל בנושא שאנחנו מדברים בו. לא נמצא כאן נציג של עיריית ירושלים כיוון שבעצם אף אחד מבין 31 חברי מועצת העיר ו-6,000 העובדים – ואני לא יודע מה מספר העובדים בעירייה – לא רואה את עצמו אחראי לקידום העניין הזה. זה נושא יתום שאף אחד לא אחראי עליו. אני לא יודע אם הרשות לפיתוח ירושלים רואה את עצמה כלוקחת על עצמה את הקידום המדעי-טכנולוגי של ירושלים. לפני שנים הייתי שם דירקטור כמנכ"ל משרד החינוך ואני זוכר שהרשות היא יותר רשות כלכלית. עצם העובדה הזאת בהחלט מלמדת שאנחנו עוסקים בנושא שנראה לי נופל בין השולחנות. גדעון בן-דרור: נפגשנו עם מנכ"ל העירייה והמשנה למנכ"ל, נפגשנו עם מנהלי המחלקה לחינוך מדעי בעירייה, נפגשנו עם נציגי ציבור, עם חברי מועצת העירייה, ויש הסכמה מאוד רחבה על מהלך אינטגרטיבי כזה. לפיכך אנחנו מציעים שעל מנת לבסס את ירושלים בהיבטים שדיברתי עליהם, ראוי להקים מועצת מדע וטכנולוגיה שתראה את כל הדברים ותראה את ההקשרים בין הדברים. דוד איש-שלום: אנחנו רוצים לברך את חבר הכנסת זבולון אורלב שראינו שהוא מזדהה עם המטרות שלנו. חשנו בפגישות שהיו לנו אתו שהוא מזדהה לחלוטין עם הרעיונות שאנחנו מעלים. המצב של ירושלים הוא חמור ביותר מבחינת ההון האנושי וההון הטכנולוגי-מדעי. יש פה נסיגה, יש פה זליגה מהירה של כל ההון האנושי והטכנולוגי-מדעי וחינוכי. אנחנו רוצים להתחיל לעשות מהפך, להחזיר עטרה ליושנה כי ירושלים הייתה באמת בירת המדע וההשכלה הגבוהה של ישראל והיא כבר לא כזאת. חבר הכנסת אורלב הזדהה עם זה ואנחנו מודים לו, לא רק כיוון שהוא תומך בעניין הזה של המועצה להעצמת ירושלים, אלא משום שאנחנו משוכנעים שהוא יכול להיות גורם מוביל ומנהיג בנושא הזה. תודה חבר הכנסת אורלב והרבה הצלחה לוועדה הזאת כי אחרת המצב יהיה גרוע. אריה הס: אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת זבולון אורלב. זה דיון ראשון מסוגו ואנחנו מנסים לקדם מותג חדש לירושלים, ירושלים כעיר מדע, טכנולוגיה, חינוך והשכלה גבוהה עולמית. לפי אתרי האינטרנט והסטטיסטיקאים הבכירים של ישראל, תוך כמה שנים 40 אחוזים מתושבי ירושלים לא יהיו יהודים. בנתון הזה ירושלים היא פחות בירת ישראל ופחות ופחות בירת העם היהודי. אנחנו רואים צורך – וזה צורך לאומי – בבניית סקטור רחב היקף למדע, חינוך מדעי, טכנולוגיה, תיירות, מדע והשכלה גבוהה בירושלים שזה יהיה הגורם הדומיננטי בקביעת הנתונים הכלכליים, החברתיים והדמוגראפיים של העיר. כלומר, יצירת סקטור רחב היקף שיעלה את ההכנסה לנפש, את שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בירושלים, ייצור כוח משיכה לחברות הרב-לאומיות, לצמיחה של חברות, ליזמות מדעית וטכנולוגית בהיקף רחב במרחב כולו, ירושלים ובנותיה, ואנחנו רואים את ירושלים כמרחב כולל, כמו שרואים את הערים הגדולות בעולם. אנחנו חושבים שיש צורך להכפיל את האוכלוסייה היהודית בירושלים ולעשות זאת עם מיטב האוכלוסיות, גם בישראל וגם בעם היהודי. סקטור מדע וטכנולוגיה הוא הסקטור המוביל בכל משק לאומי מפותח את הצמיחה הכלכלית, את התעסוקה, את איכות החיים ורמת החיים. מי שרוצה ירושלים שהיא בירת ישראל והעם היהודי כעיר בירה משגשגת, מפותחת, מושכת, אטרקטיבית, שאנחנו גאים בה, וכל אחד שנולד בה וכל אחד שמבקר בה רוצה להשתקע בה, לכן החשיבות של הסקטור הזה, סקטור מדע וטכנולוגיה, היא ראשונה במעלה. אנחנו תובעים מממשלת ישראל ומכנסת ישראל להציב את קידום ירושלים כעיר מדע וטכנולוגיה עם כל הפירוט של הפרויקטים המוצעים בחוברת שהוצגה לכם. אנחנו מציעים להפוך את זה לנושא מרכזי ולנושא לאומי. יהיה לזה אימפקט מאוד גדול על הצמיחה הכוללת של המדינה, על כוח המשיכה לעולים נוספים, וכמובן על כל הנושא של קידום ישראל כמדינת מדע וטכנולוגיה. יושבים אתנו כאן מר רפי נבו שהוא מרכז נושא תעשיות מדע ודוקטור גדעון שטחל שהוא גם מנהל המדרשה הציונית. אגב, אנחנו תנועה שפועלת במסגרת המועצה הציונית בישראל כאשר המנכ"ל הוא משה בן-נתב ובשבוע הבא יש כנס ציוני ישראלי שכל החברים כאן מוזמנים ושם יתקיים דיון מרכזי על הנושא הזה. יושב כאן דוד איש-שלום, דוקטור גדעון בן-דרור, מודי לוין שהוא יושב-ראש תיירות מדע, איתן פרנס שהוא מזכ"ל התנועה ואהוד אדלמן שהוא מנהל מרכז בית למדע ואשר קליין שהוא מרכז תעסוקה במגזר החרדי. כל האנשים האלה הם פרטנרים להעצמת ירושלים כעיר מדע וטכנולוגיה. ירושלים זו עיר שיש בה פוטנציאל אדיר. אנחנו לא ממציאים את הגלגל ולא נפלנו מהחלל אלא פשוט מסתובבים בירושלים ורואים הרבה דברים יפים. בואו נלכד אותם יחד ונהפוך אותם לגורם מוביל, ולכן גם הצורך בכלי כמו מועצת ירושלים למדע וטכנולוגיה. אדוני היושב-ראש, תודה רבה. היו"ר זבולון אורלב: פרופ' טייכר, הואיל ואת המדענית הראשית של משרד המדע ויש לך את הראייה הארצית הכוללת הלאומית, אם את מוכנה להתייחס לנושא ולומר האם ומה ניתן לעשות כדי לנסות לקדם את הרעיון הזה, לנצל את הפוטנציאל של ירושלים, את שמה, את מעמדה, את מה שיש בה כדי להעצים ולעשות אותה באמת בירה אמיתית של מדע וטכנולוגיה. מינה טייכר: אני רוצה קודם כל להוסיף ארבע נקודות ולומר למה זה חשוב. כמדענית ראשית של משרד המדע, יש לי ראייה כוללת על כל המדע של המדינה, וזאת המטרה, אבל יחד עם זאת אני מאמינה בארבעה דברים: אני מאמינה קודם כל באיגום משאבים, במסה קריטית, במיצוב המדע כמטרה לאומית ראשונה בעיני הציבור ובעיני מקבלי ההחלטות במשרד האוצר, ומיצוב המדע כמטרה ראשונית לתמיכה בעיני יהדות התפוצות. אנחנו מקבלים הרבה מאוד תרומות למדינת ישראל מיהדות התפוצות ולא מספיק מתוך זה הולך למדע אלא הרבה מאוד הולך למטרות אחרות שגם הן חשובות. ארבעת השאיפות שציינתי יכולות להתחזק בפועל על ידי הכרזת ירושלים כעיר המדע. זאת אומרת, אם הבירה של מדינת ישראל תהיה עיר המדע, אי אפשר להתעלם מזה כמטרה. אם הבירה של העם היהודי היא עיר המדע, גם בתפוצות לא יוכלו להתעלם מהמקום הזה. אנחנו צריכים גם להיות ריאליים. יש מה שרוצים ויש מה שאפשר לעשות. הרי לא מתחילים מהתחלה ועושים הכול חדש, אלא אנחנו נמצאים במציאות קיימת. כאשר נמצאים במציאות קיימת, הנושא של איגום משאבים משפיע מאוד על הרבה מאוד גורמים שלא התכוונו. כל אחד רואה שאם השקל שלו מוכפל בחמש, ההשפעה תהיה הרבה יותר גדולה. החיבור של כל הגורמים המערכתיים שעוסקים במדע בירושלים, בחיזוק אחד, יביא כוחות נוספות. השוק הפרטי שרואה שירושלים היא עיר מדע, מחליט אולי להשאיר את המפעל כאן ולא להעביר אותו להודו או לארץ אחרת, כי זאת עיר שמקבלת תשומת לב מכל העולם בנושא הזה. אם אנחנו עוברים איזשהו שלב אחד שהוא שלב שאומר שזאת בירת מדע, לא סתם האוניברסיטה העברית היא אוניברסיטה טובה, המכללות טובות, יש היי-טק בהר חוצבים, אלא עברנו שלב נוסף – ההמשך יהיה הרבה יותר קל מאשר ההתחלה. ההתחלה תמיד קשה, עד שמתניעים את המנוע והמנוע ממשיך. צריך להסביר לאנשים שכדאי להם לעבור לעיר המדע. צריך לקבל עכשיו הרבה מאוד הנחות, תרומות של העירייה כי בלי העירייה כמובן הדבר הזה לא ילך. גם האוניברסיטה העברית יכולה להגיע למקומות שאולי היא לא נמצאת שם עכשיו, אבל ברגע שיהיה איזשהו חיבור של כל הגורמים האלה, אני מאמינה שהשלב הבא יהיה יותר קל. היו"ר זבולון אורלב: כפי שאת מציגה את הדברים, זו משימה כמעט בלתי אפשרית. מינה טייכר: אני לא מנסה לעוור את עיני הנוכחים כאן. צריך לעבוד. היו"ר זבולון אורלב: המצב החוקי במדינת ישראל הוא שיש חוק עידוד השקעות הון, יש עידוד לפריפריות ויש כל מיני מערכות. הרגשתי היא שבסופו של דבר ירושלים לא מקבלת את העדיפות שהיא הייתה אמורה לקבל כדי ליצור את אותה מסה קריטית, וכאן אני מאוד לא מסכים אתך. זה מתחיל גם במערכת החינוך, כלומר, לו מערכת החינוך הייתה כזאת שהיא בעצם תורמת בוגרות שיכולות להיות עתודה לאותה תעשיית מדע והשכלה גבוהה, זו הייתה מערכת מאוד משולבת. אין לי ספק שצריך כאן חזון מאוד רציני שאני בינתיים עוד לא רואה אותו. אני רוצה להזכיר שנמצא אתנו חבר הכנסת לשעבר צ'רלי ביטון שהוא מרכז את הנושא בכנסת. אני שמח שכל פעם יש אתו שיתוף פעולה. יעקב כהן: אני רוצה להמשיך את דבריו של היושב-ראש. אני חושב שאנחנו צריכים לתבוע את עלבונה של ירושלים. עיריית ירושלים לא מצאה לנכון לייצג את עצמה בדיון חשוב כזה, אנחנו צריכים לשלוח על כך מחאה. אני חושב שהכתובת העיקרית, אם רוצים לפעול, היא עיריית ירושלים והיה צריך להיות כאן ייצוג נכבד שלה. השיח כאן הוא מאוד נעים ומאוד חשוב, אבל אם רוצים להגיע לתכלית, דבר ראשון מינימאלי הוא שעיריית ירושלים הייתה צריכה להיות מיוצגת כאן ובאופן נכבד. אני חושב שאנחנו צריכים למחות על כך שלא נמצא כאן נציג העירייה ולבקש לקיים עמה דיון רציני. ירושלים שהיא עיר הנצח, עיר הקודש, עיר הבירה שלנו, אבל אחד הנתונים הקשים הוא שירושלים היא גם עיר העוני. אנחנו מדברים על למעלה מ-30 אחוזים עוני בירושלים, שהוא אחד הממוצעים הגבוהים, וזה אומר דרשני. דיון כזה יכול לתרום להורדת אחוז העוני ואני חושב שבזה אנחנו צריכים להתמקד. אחוז הנוער הערבי בירושלים מגיע היום ל-35 אחוזים ולדעתי יש לנו כאן בעיה כאשר הרוב היהודי מצטמק ואפילו נוכל לאבד את הרוב. יש הגירה שלילית של יהודים מירושלים. אחרי שתוכנית מערב העיר ירושלים נגנזה בינתיים, אנחנו צריכים לתבוע מעיריית ירושלים שתקל על הבנייה במרכז העיר ותיתן אפשרות הגדלה, שתיעשה בנייה מסיבית, שתיתן אישורים להגדלת אחוזי הבנייה ועוד דברים שלא כאן המקום להאריך בהם, מה עוד שעיריית ירושלים לא מיוצגת כאן. הרשל קליין: למעלה מעשור אני נמצא בג'וינט ישראל ומרכז פרויקט של תעסוקת חרדים, אני חבר הוועדה הלאומית לטכנולוגיות במשרד האוצר ודירקטור ברשות לפיתוח ירושלים שעושה הרבה הרבה להעצמת התעסוקה בירושלים בציבור הכללי ובציבור החרדי. באתי לומר תודה לוועדה. היום בשעות אחר הצהרים מתחילים 28 אברכים מהמגזר החרדי קורס של בודקי תוכנה בתעשייה האווירית, באגף של פרויקט הלוויינים של מדינת ישראל, והם כולם ייקלטו שם בעבודה, והכול תודות לוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת. מנהלת הוועדה, גברת ענת לוי, הזמינה ביוזמתה דיון על תעסוקת חרדים בירושלים ובכלל והופענו שם מטעם הג'וינט, וכן הופיע כל מי שעוסק בתעסוקה חרדית, ובתעשייה האווירית עברו על פרוטוקול הוועדה וראו שמדובר בהון אנושי, פנו לראש פרויקט הלוויינים של מדינת ישראל, משה שחר, שאמר שאפשר לפנות אל אנשי הג'וינט. אכן פנו אלינו ולאחר ארבעה-חמישה חודשים, היום מתחיל הקורס בו ייקלטו כל ה-28 אברכים, ועל כך באתי לומר תודה לוועדה. אני רוצה גם לומר תודה למדענית הראשית של משרד המדע על הפרויקט היפהפה להעצמת ירושלים, פרויקט רמה בירושלים, פרויקט שהוא ביוזמתה והולך להיות עוד יותר מועצם, כך אני מקווה, והוא יתרום למדע ולטכנולוגיה גם בקרב הציבור החרדי בירושלים. אני מבקש מיושב-ראש הוועדה לזמן דיון נוסף בנושא הזה, אולי עם פורום המעסיקים, כדי להעצים את ירושלים עוד ועוד. החברים בתנועה להעצמת ירושלים יוכלו גם הם לתרום לנושא הזה. פרידה סופר: הייתי שותפה לחלק מהדיונים עם הקבוצה שיושבת כאן בקשר לנושא של העצמת ירושלים כעיר מדע. גורלה של ירושלים והעצמתה כעיר מדע קשור קשר הדוק ואמיץ במדיניות הלאומית הכוללת למחקר ופיתוח. מתוך עבודתי במועצה, צר לי לציין שכל הנושא של מחקר ופיתוח והכשרת כוח אדם מדעי-טכנולוגי – כי הרי אי אפשר שירושלים תהפוך לעיר מדע אם לא נכשיר את דור העתיד לנושא מדע וטכנולוגיה – כל הנושא הזה מתנהל והתנהל מן היד אל הפה, ויש עבודה שנעשתה במועצה בנושא הזה, מבלי שנקבעו יעדים ועדיפויות ברמה הלאומית, ללא הסתכלות על כלל המערכת ותוך הזנחה של תחומי פעילות חיוניים. זאת ועוד. התקציב הממשלתי למחקר ופיתוח יצטרך לגדול לכ-20 מיליארד שקלים לשנה וזה בכל תחומי המדע. בשנת 2005, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סך התקציב הממשלתי למחקר ופיתוח היה 3.6 מיליארד שקלים, סכום המהווה 23 אחוזים מסך ההוצאה הלאומית למחקר ופיתוח שהיא 27.4 מיליארד שקלים. אם מפחיתים את ההוצאה למשכורות הסגל באוניברסיטאות, אזי התקציב הממשלתי למחקר ופיתוח מסתכם בפחות מ-5 מיליארד שקלים. שיעור התקציב הממשלתי למחקר ופיתוח מכלל ההוצאה למחקר ופיתוח, נמוך בישראל בשליש מאשר במדינות ה-OACD, כך שסביר לדרוש שהממשלה תגדיל את תקציבה למחקר ופיתוח, לפחות מעל 10 מיליארד שקלים, כי גורל ישראל תלוי בכך, וגם כך התוכנית הכלכלית שנוסחה על ידי פרופסור מנואל טרכטנברג ממשרד ראש-הממשלה, אותה אג'נדה כלכלית-חברתית. כלומר, שורש הבעיה נעוץ – כך אנחנו רואים את זה במועצה – בהכשרת כוח אדם מדעי טכנולוגי. יש לנו נתונים שמראים שמדי שנה חסרים לפחות 5,000 מהנדסים. עשינו עבודה בשיתוף עם הצבא, עם התאחדות התעשיינים, עם משרד החינוך, וכאן שורש הבעיה וכאן צריך להתחיל. כך אני רואה את זה מתוך עבודתי במועצה. היו"ר זבולון אורלב: אני רוצה לחזור להערתה של פרופסור טייכר שטוען אותה גם פרופסור ברזניץ שטען את זה גם במליאה וגם באחת הישיבות. אחת הבעיות שלנו היא שהמדע במדינת ישראל מתפזר על פני כל קשת התחומים כמעט, ובהקשר שלנו מתפזר על פני כל מדינת ישראל. כלומר, אין מסה קריטית, לא על בסיס של מקום ולא על בסיס של תחום. לו מדינת ישראל, המעצמה הגדולה בעולם, הייתה מתרכזת בשניים-שלושה נושאים, גם על בסיס של מקום וגם על בסיס של תחומים, סביר שכל מדען בעולם שרוצה לטפל באותם נושאים אומר שהנושא הזה הוא מדינת ישראל. מה שקורה הוא שאנחנו מפוזרים בכל התחומים בעולם, לא ממוקדים, גם עוסקים בהתפלה, גם בתוכנה, גם בדיו, גם בנאנו וכולי, ובסוף יוצא שאין לנו יתרון יחסי כמעט בשום דבר, אלא אולי בהיי-טק למרות שאני לא יודע להעריך את זה. מי עומד עכשיו בראש המועצה הלאומית למחקר ופיתוח? פרידה סופר: היושב-ראש הנוכחי יסיים את תפקידו ופרופסור אילן חת ייכנס לתפקידו. היו"ר זבולון אורלב: אני מקווה שהמועצה בהרכבה החדש תוכל לבדוק גם את הנושא הזה, ואני מבקש לעשות זאת, כי זה חלק מהעניין. גדעון דיבר על כך שלירושלים יש יתרון יחסי - מעבר לרצון הערכי שלנו, מעבר לרצון האידיאולוגי שלנו לראות בירושלים כבירת מדע, כחלק מחיזוקה כירושלים – גם על הבסיס המקצועי נטו, יש בה את ריכוז המשאבים והתשתית המרוכזת הגדולה ביותר במדינת ישראל. לכן אם רוצים לחשוב על איגום משאבים ולהתרכז באיקס תחומים, לפי דעתי זה חלק מהדיונים שהמועצה הלאומית למחקר ופיתוח צריכה לקיים ואני מציע שאכן המועצה תקיים את הדיון הזה. רפי נבו: אני אחד מעשרות אלפי ירושלמים שלצערנו הרב יורדים מירושלים כמעט כל בוקר לתעסוקה במרכז הארץ. אני עושה את זה כבר 17 שנים לא רציתי בזה, אבל כנראה שעסקים ותעשייה אין בירושלים, ולכן גם התגייסתי לפעילות ציבורית וגם מעשית. עד עכשיו שמענו על ראייה מלמעלה, על מדיניות וכולי, אבל אנחנו גם זוכרים שהיכן שלא יכולים לקיים מדיניות, קמות כל מיני עמותות שנכנסות לוואקום ומבצעות את הפרויקטים מלמטה. התמזל מזלי ואני במקרה יושב על חוליה מקשרת, ובנוסף להיותי חבר התנועה להעצמת ירושלים בנושא מחקר ופיתוח וטכנולוגיות סביבה, אני גם חבר ועדת ההיגוי של פרויקט מחדשים במכון ירושלים לחקר ישראל. אני רוצה להזכיר כמה פרויקטים, כי בעצם המבחן הוא בזה שנוכל לעשות פרויקטים וכך בעצם ניצור תוכן. אם נתעסק במדיניות והחלטות, לא יהיה ביצוע. יש למשל פרויקטים כאשר מודי אחראי על הנושא של תיירות מדע וכאן מדובר בפרויקט יפהפה שמתבצע. יש פרויקט שהתחיל והוא קישור בתי הספר התיכוניים לאוניברסיטה וחשיפה למעבדות. בצד השני יש את הנושא שמוביל מכון ירושלים. מה שאני תורם לנושא זה את התחלת היוזמה של ירושלים כעיר ירוקה, כאשר הכוונה ליצור – זה החזון של טדי קולק שלא רצה כאן תעשייה מלכלכת ולכן אמר שתהיה תיירות כתעשייה - תעשייה ירוקה, אנרגיה ירוקה, ולהחזיר לכאן חממה טכנולוגית שמתרכזת בנושא של אנרגיה ירוקה, כי החממות הטכנולוגיות הירוקות הציבוריות הופרטו ולא עוסקות בזה יותר. התחלנו במגעים עם הרשות לפיתוח ירושלים על הקצאת אחד משטחי התעסוקה בירושלים לנושא של חוות ניסויים והדגמות בפרויקטים ומיזמים שאנחנו נוציא להם קול קורא על מנת למלא את זה בפרויקטים. בינתיים הייתי מתרכז בירושלים, בגלל שאין שדות תירס אין סופיים, סויה וקנה סוכר לביו-דיזל, בנושאים של אנרגיה סולרית ובנושאים של אנרגיית רוח. אנחנו עיר שיושבת על אחד המקומות הגבוהים בארץ ואנרגיית רוח ידועה כזולה ביותר כאנרגיה חלופית. היו"ר זבולון אורלב: מה עם החממה באשקלון? למה היא לא בירושלים? רפי נבו: משום ששם דאגו שהחממה תישאר כזאת שתוכל למשוך פרויקטים גם מירושלים. היו"ר זבולון אורלב: מי זה דאגו? רפי נבו: פרנסי העיר אשקלון. הם דאגו לכך שתהיה שם תעסוקה במימון המדען הראשי. היו"ר זבולון אורלב: בעיריית אשקלון יש מדען ראשי? יש כתובת? רפי נבו: המחלקה הכלכלית שבערך מקבילה לרשות לפיתוח ירושלים. צחי מילגרום: אני חושב שכדי שאפשר יהיה לבנות תשתית אמיתית לדברים שנאמרו כאן, אחד הדברים שצריך לעשות הוא לראות איך בונים את המשולש הזה שמבחינתנו הוא חינוך, אקדמיה ותעשייה. אני חושב שאלה שלושת הרגליים שיכולות להוות את הבסיס עליהם יבנו את הדברים האחרים שנאמרו כאן. בלי לבנות את התשתית האנושית וליצור את כל הדברים האלה, להביא מפעל זה דבר חסר משמעות ולעודד כשאין את מי לעודד, גם הוא דבר בעייתי. אנחנו במכללת הדסה נכנסנו בצורה רצינית גם לנושא של החינוך ואני שמח לומר שעיריית ירושלים רואה את הדברים כמונו. כאשר אנחנו מסתכלים כאן על הגרף, אנחנו רואים שאחוז זכאי הבגרות בירושלים הוא הנמוך מבין שלושת הערים הגדולות בצורה משמעותית, אבל לא רק שאחוז זכאי הבגרות נמוך מאשר בתל-אביב ובחיפה, אלא נתון שלא נמצא כאן – ואני מצטער לומר אותו – הוא שאחוז אלה שבחרו במגמות מדעיות וטכנולוגיות בירושלים, הוא הרבה יותר נמוך בממוצע הארצי. זה דבר שמחייב התייחסות ומחייב עבודה. לשמחתי מנהל מחלקת החינוך בירושלים ראה את הדבר הזה, הקים ועדה שבראשה עומדת פרופסור נאוה בן-צבי ומכללת הדסה מארחת את הוועדה. מדובר בוועדה להפיכת מערכת החינוך בירושלים למערכת חינוך שמבוססת על מדע וטכנולוגיה, כאשר הראייה הכוללת היא ירושלים כעיר מדע וטכנולוגיה. זה דבר שנעשה לפני מספר חודשים ואני שמח שמשתתפים אתנו בוועדה גם נציג האוניברסיטה העברית, פרופסור אבישי דקל, גם נשיא בית הספר הגבוה לטכנולוגיה, כך שאני מקווה שהמוסדות האקדמיים יוכלו לתת את המשקל שלהם בנושא הזה כדי שנתחיל מהתחלה, שמערכת החינוך בירושלים תשנה את פניה ותיתן התייחסות לעדיפות מאוד מאוד גבוהה לנושא של מדע וטכנולוגיה. גדעון בן-דרור הזכיר קודם שהכול מבוסס על תעסוקה, על פארקים ועל תיירות, אבל אני חושב שהחינוך – ומי כמו גדעון שהיה שנים רבות במשרד החינוך יכול לומר – הוא חשוב כי מבחינתנו היא מערכת שצריכה לפעול מגן הילדים ועד ההשכלה הגבוהה. חייבים לתת איזושהי תמונה לנושא הזה. היה ניסיון, היו נקודות שנתנו לירושלים יתרונות בנושא הזה, אבל לצערי זה דעך בשנים האחרונות ולא קיבל מספיק תשומת לב מצד פרנסי החינוך בעיר, ואם עכשיו זה הולך לכיוון של עלייה, אני מבקש לברך על זה. צריך גם להתייחס לנושא של כוח אדם אקדמי. כלומר, יש עניין למשוך לירושלים גם לאוניברסיטה וגם למכללות כוח אדם אקדמי מעולה בתחומים השונים ובעיקר בתחומי המדע והטכנולוגיה. זה דבר שצריך לראות איך עושים אותו וזה לא דבר טריביאלי. היום התנועה היא בדיוק תנועה הפוכה כאשר בורחים מירושלים. חלק מהעניין הוא חיזוק המוסדות האקדמיים בתוך העיר, למרות שאני לא בטוח שאני מסכים להצעת המועצה להוסיף עוד מכללה להנדסה כי אני חושב שגם זו הקיימת היום, לא מצליחה למלא את המכסות בסטודנטים הלומדים בירושלים, אבל צריך לחזק את הקיים. אתמול ישבנו בפגישה עם נציגת האוניברסיטה העברית ועם נציג הרשות לפיתוח ירושלים, ואחד הדברים שעלו הייתה הצעה להסתכל ולראות מה קורה במכון וייצמן. למכון וייצמן היום יש מה להציע מבחינת כוח אדם שמגיע כאשר קודם כל מדובר בדיור בתוך המכון, בסביבה מוגנת, בסביבה של אנשים שמציעים להם את החבילה של מעבדה משוכללת ומגורים בתוך המכון, גן ילדים, בית ספר וכולי, וזה דבר שמושך אנשים. אם יש תחרות בין האוניברסיטה העברית למכון וייצמן על מדען צעיר, סיכוי טוב שמכון וייצמן ישיג את אותו המדען הצעיר. אם בירושלים יכירו בזה וייתנו תנאים כאלה לכוח האדם האקדמי שרוצים בו בעיר, שיש תקנים בעיר עבורו אבל הוא לא מגיע לעיר, זה גם דבר שבהחלט יכול לעזור למימוש המטרות הנהדרות שהועלו קודם. חבר הכנסת אורלב דיבר על ההתמקדות. אני מסכים שכדאי להתמקד בנושאים בהם לירושלים יש היום כבר יתרון יחסי מבחינת התעשיות. נושא אחד שאולי כדאי להתייחס אליו הוא נושא הביו-טכנולוגיה, לא בגלל שמכללת הדסה מלמדת ביו-טכנולוגיה, למרות שזה דבר מאוד חשוב, אלא בגלל שכבר היום בירושלים נמצאת המסה הגדולה ביותר של חברות ביו-טכנולוגיות. יש את הדסית שיכולה לתת את התמיכה לזה והמנכ"ל של החברה יושב כאן ויש את המחקר באוניברסיטה העברית, בבית-החולים הדסה. כל הדברים האלה יחד, אם יחליטו לתת עדיפות לנושא הביו-טכנולוגיה בירושלים, ייתן דחיפה מאוד רצינית. הנושא הזה יחד עם הנושא של מחשוב ותקשורת שכבר קיים כאן, יכול לגרום לירושלים להיות בירה מובילה. היו"ר זבולון אורלב: כמה סטודנטים לומדים במכללת הדסה? צחי מילגרום: היום במכללה האקדמית לומדים 1,000 סטודנטים. יש תוכנית ל-3,000 סטודנטים. אני חושב שמי שיכול להיות שותף בכל הנושא הזה של קידום הנושא של ירושלים היא המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתכנון ותקצוב. אם ייתנו עדיפות לתוכניות בירושלים בתחומים שונים, זה בהחלט ימשוך סטודנטים שהיום הולכים ללמוד במקומות אחרים מקצועות שלא קיימים בירושלים. אותם סטודנטים יבואו לירושלים כדי ללמוד את המקצועות האלה וגם יישארו בה. היו"ר זבולון אורלב: יש לך מושג כמה מתוך 1,000 הסטודנטים הם ירושלמים? צחי מילגרום: למעלה מ-50 אחוזים. בסביבות 56 אחוזים הם ירושלמים. היו"ר זבולון אורלב: אתה יודע אם אלה שלא ירושלמים, כתוצאה מזה שלמדו אצלכם, נשארים בירושלים? צחי מילגרום: חלק נשארים. זה פונקציה של מציאת מקום עבודה. יש תלמידים שקיבלו הלוואות מותנות שיבוטלו אם הם יגורו ויישארו בירושלים. היו"ר זבולון אורלב: מי נותן את ההלוואות המותנות האלה? צחי מילגרום: בזמנו נתנה את ההלוואות המועצה להשכלה גבוהה. התלמידים האלה עושים כל מאמץ להישאר ולמצוא תעסוקה בירושלים. יש כאלה שאומרים לנו שאם הם ימצאו עבודה בירושלים, הם יוכלו להישאר כאן כי הם לא רוצים להחזיר את ההלוואה, אבל לא כולם מצליחים למצוא עבודה בגלל היעדר מקומות תעסוקה. הלל ברקוביאר: אני רוצה למקד את הדיון על מה יש לנו בירושלים. אחת מהסיבות – והייתי אומר שזו הסיבה היחידה - שאני סגן נשיא למחקר ופיתוח של האוניברסיטה העברית היא בגלל העיר ירושלים. הנושא יקר לי. אם מסתכלים על מה שקורה בירושלים מבחינת מדע, בעצם יש לנו את בית-החולים הדסה והאוניברסיטה העברית. יש עוד כמה דברים, אבל יש גוף אחד שנקרא הדסה והאוניברסיטה העברית, שמוביל את כל המדע בירושלים. אני מדבר על המקום שמביא ליוזמות ולמקומות עבודה. להדסה ולאוניברסיטה העברית יש היום יותר מ-30 סטרט-אפים בעיר ואין אף אחד אחר שיש לו מספר כזה בעיר, אין אף אחד שיוזם וגורם לתעסוקה עתידית. אני לא מדבר על "טבע" ועל חברות שקיימות אלא אני מדבר על העתיד. אם מסתכלים על העתיד, אין אף אחד אחר. אני חושב שזה דבר שאנחנו צריכים לעודד אותו, להמשיך אותו ולפתח אותו. הדסה והאוניברסיטה העברית מקימים היום פארק טכנולוגי בעין כרם. לאוניברסיטה העברית יש פארק בגבעת רם, במה שנקרא פעם מעונות האלף, שם יש לנו חברות שונות ולאו דווקא בביו-טכנולוגיה אלא גם בהנדסה ובמדעי המחשב. אחת מהחברות הגדולות שאנחנו מאוד גאים בה באוניברסיטה העברית שמתפתחת היום היא חברה שתאפשר בטיחות בדרכים, בטיחות בנהיגה, והיא כבר שווה 500-600 מיליון דולר בהר חוצבים. אם מדברים באופן רחב, אין הרבה מה לעשות. אל האוניברסיטה העברית עם 24 אלף התלמידים שיש לה, 75 אחוזים מהתלמידים מגיעים מחוץ לעיר. זאת אומרת שאנחנו מושכים כל שנה 75 אחוזים מהתלמידים החדשים שלנו מכל הארץ. היו"ר זבולון אורלב: אני חייב גילוי אישי. אני רמת-גני במקור, אבל 40 שנים אני ירושלמי בזכות האוניברסיטה העברית. הלל ברקוביאר: האוניברסיטה העברית נכללת בתוך 100 המוסדות המובילות בעולם וזאת עובדה שלא מזכירים אותה. זאת אומרת, יש לנו כאן כוח משיכה. למה הסטודנטים לא נשארים אחרי סיום הלימודים, אחת הבעיות שאנחנו צריכים לטפל. לאוניברסיטה העברית יש 6,000 מיטות, כך שאנחנו בית המלון הגדול ביותר בארץ, כדי לקלוט את התלמידים. אין אוניברסיטה אחרת עם כל כך הרבה מיטות. אני חושב שכדי להצליח הפתרון צריך להתמקד בכמה דברים. יש דבר אחד למשל שנקרא מוזיאון המדע שהאוניברסיטה שותפה לו, וצריך להפוך אותו למוזיאון לאומי למדע ולא רק עוד מוזיאון. יש את הספרייה הלאומית, ואנחנו עם הספר, אבל אין חוק של ספרייה לאומית. קריאה: יש הליכי חקיקה. הלל ברקוביאר: אני יודע, אבל אני רוצה שנזכור את זה. יש שם אוצר שהיה מביא אנשים, כי מדע הוא גם מדעי הרוח ומדעי החברה. אני חושב שאסור להזניח את החלק של מדעי הרוח ומדעי החברה. כאן יש לנו אוצר בינלאומי. אנשים מכל העולם הולכים למוזיאונים ולספריות, אבל כאן לא. זו הספרייה הכי טובה בעולם ואין מקום אחר בעולם בו יש כל כך הרבה עושר מבחינת האוצר הספרותי. אני חושב שהיינו צריכים לקחת כמה נקודות ספציפיות ולהפוך אותן לדגל. 30 אחוזים מהמחקר האזרחי, אנחנו מביאים באוניברסיטה העברית ובהדסה לירושלים, אנחנו מייצרים כאן 40 אחוזים של היצירות או של הידע של הפרסומים בביו-טכנולוגיה, כך שיש פה תשתית, יש פה עבודה ויש אנשים מצוינים. איך הופכים את זה למשהו יותר אטרקטיבי. אנחנו היום לא מתחרים עם מכון וייצמן אלא אנחנו מייצאים מרצים לבאר-שבע וזה בסדר גמור שאוניברסיטת בן-גוריון תתפתח כי זה חשוב גם למדינה וזה קורה בגלל האווירה ובגלל עניינים מאוד דיפוזיים שגורמים לכך שאנשים לא כל כך רוצים להגיע לירושלים. כאן אנחנו צריכים לעבוד לא רק באמצעים כלליים אלא לקחת כמה דוגמאות ולהפוך את העיר ליותר מושכת. אני רוצה לסיים את דבריי במשהו שהוא מהפכה שאנשים לא יודעים עליה. דיברנו על המגזר החרדי. מאז שהרב עובדיה יוסף אמר שבנות יכולות ללמוד גם באוניברסיטה, אנחנו רואים בשנתיים האחרונות – וזה משהו חדש – בנות מהסקטור החרדי שלא הולכות למכללות המיוחדות שלהן אלא באות ללמוד באוניברסיטה העברית והן אלו שייקלטו אחר כך בעבודה בחברה האזרחית ועל כך אני צריך לברך כי זה נותן צל של תקווה. צ'רלי ביטון: זה לא הרב עובדיה יוסף אלא בתו. הרב עובדיה יוסף עד היום חושב שלא צריך ללמוד באוניברסיטה. חנה ויניק: אני לא יכולה יותר מאשר להביע הזדהות מלאה עם הדברים שאמרה כאן פרופסור מינה טייכר ולומר שמרביתם רלוונטיים לתחום החינוך. אין לי ספק שהעצמת העיר תיתן מענה בראש ובראשונה לתושבי העיר ובכך זה יתרום לשיפור ההישגים ולהעלאת היקף הלומדים באוניברסיטאות ובמוסדות האחרים בעיר. יחד עם זאת, אני מבקשת להדגיש שאני בהחלט רואה אתגר כאן, כמי שמייצגת היום את מערכת החינוך, בבחירת העיר, לא תמיד להסתכל על הקריטריונים אלא לבחור את העיר מן ההיבט הערכי ומההיבט הלאומי ולקיים בעיר פעילויות שמערבות תלמידים במדע וטכנולוגיה וגם אל בירתנו האחת והיחידה, ירושלים. אציין רק דוגמה והיא לשם דוגמה בלבד את המדענים הצעירים. זו פעילות שנעשית בשיתוף עם המוזיאון בירושלים בהובלת פרופסור נאוה בן-צבי. לכאן מגיעים תלמידים מכל הארץ שעוסקים בפעילות מדעית-טכנולוגית. אני חושבת שאנחנו יכולים להציע לערב יותר פעילות שעוסקת בעיר עצמה וכפי שאמרתי, לבחור תוכניות נוספות שתהוונה יעד להשגת מטרה זו. אני אומרת יעד, איזשהו יעד על, ומטרה אופרטיבית, כדי שזה ייושם הלכה למעשה גם בפועל. לקחתי את זה כאתגר. אני מברכת את מי שיעשה זאת ואנחנו נהיה אתכם. איתן פרנס: אני מזכ"ל התנועה להעצמת ירושלים, אותה תנועה שנכנסת לחלל ריק, תנועה ציבורית שמבקשת להכניס את מדינת ישראל לדרך חדשה. אני אדבר ברמה הרחבה ביותר ואומר שהעם היהודי הוא עם החכמה והידע. מדינת ישראל ובירתה צריכה להיות בירת המדע של ישראל. רבותיי, מאז קום המדינה למעשה בירושלים אין כיוון ודרך ואנחנו רואים את זה היום בכל תחום שהעיר הזאת נמצאת בו. אנחנו מבקשים להעלות חזרה את ישראל על הדרך הנכונה. אנחנו לא מבקשים ליצור דבר חדש אלא רק לקבוע שהבירה של עם המדע והידע היא ירושלים בירת המדע של השנים האלה והשנים הבאות. אני אדבר ברמה קצת יותר פרטנית על פרויקטים שאנחנו מעורבים בהם. אני מבקש גם להביא לכאן בנושא מדע את חזון ידיד התנועה, מר אדמונד ישראל, נשיא הגוף האירופאי, איש יקר, יהודי בן 84 היום, הוגה דעות והיה לא מזמן אורח של האוניברסיטה העברית בירושלים. החזון שלו מדבר על כך שישראל תהפוך להיות מובילה בטכנולוגיות ותתמודד בטכנולוגיות הבינלאומיות. אני מכוון עוד יותר לפתרון בעיית האנרגיה החלופית. אני רציתי שירושלים תהיה אותו מרכז שיעסוק בחקר אנרגיות חלופיות ואנחנו עובדים היום על פרויקט כזה. זה כלי שאפשר לקחת אותו ותנועה כמו שלנו יכולה לקחת אותו הלאה, בגלל שאנחנו יכולים לעשות את הדברים האלה, לקחת את הדבר הזה לתפוצות, ולחבר אותו עם אנשים משפיעים. אדמונד ישראל מוכן לפעול כדי שבירושלים יהיה הכנס הראשון בנושא אנרגיה חלופית והוא יעזור בחוץ לארץ. אני חושב שזה כיוון נכון לירושלים בכלל, להקים בירושלים מרכז מחקר לאנרגיה חלופית ואז ירושלים תוביל בנושאים מדעים בינלאומיים. הרעיון שלנו במועצת ירושלים למדע וטכנולוגיה הוא להיכנס לחלל ריק. ברגע שכולם יוצאים מהחדר הזה והולכים הביתה, אנחנו נמשיך לעבוד על הגוף הזה שיביא לשולחן הזה ויקשר את כל הגורמים שאנחנו רואים כאן היום וגורמים נוספים, כדי שרעיון כזה יקרום עור וגידים ויצא אל הפועל. אני משאיר דלת פתוחה בפני יושב-ראש הוועדה כדי לראות איך ניתן לשלב אותנו, את היכולות שלנו, את המשאבים האנושיים שלנו. צריך לגרום לדבר הזה לקרות. אנחנו תורמים את עצמנו לצורך העניין. אני מברך על הפגישה הזאת ואני מקווה שהיא פגישה היסטורית בה ישראל חוזרת לדרך חדשה כאשר ירושלים היא בירת המדע של ישראל. דן קאופמן: יש פרויקט שאנחנו מלווים אותו בשנתיים האחרונות וזה פרויקט שנערך ביחד עם הרשות לפיתוח ירושלים ובמימון של האיחוד האירופאי. מטרת הפרויקט היא ליצור חשיבה אסטרטגית ולזהות נקודות חוזק של העיר שיאפשרו באמת לשנות את המגמה החמורה שיש בעיר של נטישה ושל עוני. במסגרת הפרויקט הזה איתרנו מספר נקודות בהן אנחנו חושבים שירושלים יכולה להתמקד ולשפר את מצבה. נקודה אחת שעלתה כאן כחוט השני בין כולנו היא ההשכלה הגבוהה ואני לא ארחיב בה אלא רק שתי מלים. להשכלה הגבוהה בירושלים יש חשיבות גם כמעסיק, אבל גם כסוג של תעשייה. האקדמיה כמעסיק היא מעסיק מאוד אינטנסיבי וכל גידול במספר הסטודנטים, יש לו השלכה ישירה על גידול במספר אנשי הסגל כאשר היחס הוא 1 ל-3 ו-1 ל-5. על כל חמישה סטודנטים מייצרים משרה. באוניברסיטה העברית למשל יש 21 אלף סטודנטים עם 8,000 מועסקים ולאו דווקא במשרה מלאה. מחפשים איך להגדיל את התעסוקה בעיר, אבל אנחנו מדברים על כך שהאקדמיה בירושלים היא מצוינת, ואם היא מצוינת, מדוע אנחנו יושבים כאן? אני חושב שאחד הדברים שאנחנו צריכים לשים לעצמנו כמטרה היא להגדיל את מספר הסטודנטים גם כדי להגדיל את התעסוקה של כוח אדם מאוד איכותי וגם כדי לשפר את האווירה הסטודנטיאלית בעיר שהייתה קיימת ואיבדנו אותה במהלך השנים ככוח משיכה כי אווירה סטודנטיאלית הופכת להיות כוח משיכה. יש הרבה דברים שצריך לעשות בנושא הזה גם ברמה של המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתקצוב שיאפשרו את הצמיחה הזאת. יש סטודנטים בירושלים אבל הבעיה היא שהם לא נשארים וכאן צריך לתת את הדעת איך אנחנו משאירים אותם, איך יוצרים מוסדות או כלים שכן ישאירו את הסטודנטים בירושלים. ירושלים היא לא מעצמה טכנולוגית וגם אין בה תעשייה טכנולוגית גדולה. הסטודנטים עוזבים את העיר מיד אחרי הלימודים וקשה מאוד אחר כך להחזיר אותם. בירושלים יש פרדוכס שמצד אחד עוזבים הרבה אנשים שלומדים בה, אבל מצד שני התעשייה כל הזמן נאבקת להחזיר אנשים לעיר. הרשות מנסה לטפל בזה באמצעות מלגות שהיא נותנת להחזרת סטודנטים, אבל אני חושב שצריך לחשוב כאן חשיבה יותר יצירתית ולראות איך אנחנו מונעים את העזיבה, אולי למשל על-ידי סבסוד לתעשייה כך שסטודנטים צעירים יישארו בעיר. יש את הנושא של הביו-טכנולוגיה ובנושא הזה הרשות לפיתוח ירושלים עושה הרבה. הרבה נעשה בנושא, אבל יש עוד הרבה מה לעשות וזה דבר מרכזי בירושלים. אנחנו עדיין רחוקים ממיצוי הפוטנציאל הזה וחבל. נושא של מדיה וטכנולוגיה. למעלה ממחצית הסטודנטים במדינת ישראל לומדים בירושלים, אבל כמובן שהם לא נשארים וכאן נדרשת חשיבה. קריאה: למה הם לא נשארים? דן באופמן: כי אין עבודה בירושלים. צריך לחשוב על כלים שישאירו את אותם סטודנטים, כמו למשל הקמת מרכז מולטי-דיסציפלינארי שיחבר בין המדעים והאומנות, שזה נושא מאוד חם היום בעולם ברמת המוסדות. זה דבר שדורש השקעה, אבל בסופו של דבר הוא מייצר את אותה אינטראקציה בין אנשי אומנות ואנשי טכנולוגיה ומדע ומוציא הרבה מאוד פרויקטים שמתורגמים לאחר מכן לתעשייה. הנושא האחרון שאני רוצה להתייחס אליו, הוא הנושא של החרדים. הרשל קליין מהג'וינט והרשות לפיתוח ירושלים עושים עבודה חשובה מאוד בנושא של השמת החרדים במקומות עבודה ואני חושב שחייבים לחשוב צעד אחד רחוק יותר וזה לא רק לשים חרדים בעבודה אלא לחשוב איך אנחנו מצליחים לייצר בטווח הרחוק מצב שיותר ויותר חרדים רוכשים השכלה גבוהה ומשתלבים בעבודות שמשתלם להשתלב בהן. החרדים מהווים 30 אחוזים מתושבי העיר, ההשמה לעבודה היא חשובה אבל כל עוד הם מושמים בעבודות של שכר מינימום, יצא שכרם בהפסדם במובן הזה שהם כבר יוצאים לעבודה אבל נשארים מתוסכלים ולא מבינים למה זה טוב. אנחנו חייבים לחשוב איך חרדים – ובמיוחד חרדים גברים – משתלבים במוסדות להשכלה גבוהה. הדבר הזה דורש תקצוב מאוד אינטנסיבי מהממשלה, כי הבחור החרדי, בשונה מהבחור החילוני, הגיע לכלל החלטה של יציאה ללימודים גבוהים בשלב שכבר למעשה לפעמים זה בלתי אפשרי לרכוש את ההשכלה כאשר הרבה פעמים הוא נשוי, לעתים עם ילדים, לעתים עם משכנתא והוא לכוד בסיטואציה מסוימת שהוא לא יכול לפרוץ אותה על ידי יציאה ללימודים. שירלי קוטנר: הרעיון של הקמת בית הספר אותו אני מנהלת נולד בשנת 2001. במועצת המנהלים שלנו יושבים נציגי יישום, מהנדסים, מכון ירושלים, חברת טבע, נציגים מהתעשייה ומהאקדמיה, והדבר הראשון שעשינו היה מיפוי מדעי החיים בירושלים. אנחנו מנסים לאתר בעיות במדעי החיים שיכולות לעזור לתעשייה ואנחנו מנסים לראות אם אפשר להקים בירושלים חממה חדשה. אנחנו מנסים לעזור ליזמים בצורת עזרה לתכנון עסקי. דניאל וייל: אני מדבר בשני כובעים, גם בכובע של צעיר ירושלמי וגם בכובע של מנכ"ל עמותת מחשבה טובה. יחד עם הרשל אני חבר בוועדה הלאומית לטכנולוגיית המידע. מחשבה טובה זיהתה כבר לפני ארבע שנים את הכשל שיש בירושלים בנושא הפרה-דיגיטאלי באוכלוסיות החלשות. הכשל הזה הוא כשל מתמשך. היו כמה פרויקטים לאומיים שעסקו בצמצום הפרה-דיגיטאלי, אבל אף אחד מהם לא נכנס לירושלים. אני חושב שאחת הסיבות היא אותה סיבה שאנחנו גם לא רואים כאן היום אף נציג של עיריית ירושלים כי הפרויקטים האלה תמיד דרשו השתתפות של הרשות העירונית. אנחנו עוסקים בבנייה והקמנו ארבעה מרכזי מחשבים בשכונות הכי חלשות בירושלים, פיתחנו מרכז מחשבים נייד שהיום עובר בין כל שכונות העיר ובין כל המגזרים ונותן הכשרות, נותן כלים, נותן פתרונות גם לנוער בסיכון, גם פתרונות תעסוקתיים בכל התחום של הפרה-דיגיטאלי בירושלים. הייתי רוצה לקדם את הדיון כאן ולנסות לראות מה כל אחד מאתנו יכול לתת ולא רק מה היינו רוצים לקבל. מה אנחנו יכולים לתת כדי להתחיל להוביל מהלך כזה. בתמונה הזאת חסרים כמובן אנשי העירייה וגם כמה אנשי עסקים שמאוד מעורבים בעשייה בירושלים, אנשים שאנחנו עובדים אתם כמו הראל מרגלית, ניר ברקת ועוד מספר אנשי היי-טק שעוסקים בתחום. אני חושב שאם כל אחד יאמר במילה מה הוא יכול לתת, נצא נשכרים ונוכל לומר שאנחנו מתחילים כאן איזשהו תהליך. בנושא הזה אני מוכן לתת משאבים, אני מוכן לפעול דרך המרכזים שלנו בהם יש נוכחות מאוד רחבה של האוכלוסיות החלשות ויש גם קשרים מאוד מסועפים עם כל הגורמים שעובדים. אני מוכן גם לתת את מרכז המחשבים הנייד שלנו. אנחנו רוצים להירתם ולהוביל את הנושא קדימה יחד אתכם. מודי לוין: אני פעיל בתנועה להעצמת ירושלים ומוביל את נושא התיירות המדעית. הנושא של תיירות מדעית הוא נושא לא חדש אבל הוא מתווסף לתיירות המסורתית של ירושלים, וכשאני אומר מסורתית אני מתכוון לתיירות הרגילה, לתיירות של ארכיאולוגיה, צליינות, אתרים, גופי הממשל וכולי, המסלולים הרגילים של ירושלים. אנחנו רוצים להאיר פן נוסף של ירושלים ברוח כל מה שנאמר כאן, ירושלים כעיר מדע וטכנולוגיה. לצורך זה הכנו תוכנית שכוונתה למפות אתרים, ולא חסרים פה אתרים שהם מדעיים, תרבותיים וכולי שניתן לשלב אותם בתוך מסלולי הסיור בירושלים. אקדים ואומר שכל אחד יודע מה הפוטנציאל התיירותי של ירושלים והפוטנציאל הזה הוא פשוט לא ממומש לצערנו ולא תמיד רק באשמתם של הגורמים הקובעים אלא לפעמים גם הנסיבות הפוליטיות או הנסיבות שמסביב גורמים לירידת התיירות. ברור ומובן מאליו שתיירות בימים הטובה שלה מכניסה כסף רב לירושלים והיא למעשה הענף המכניס ביותר שקיים במדינת ישראל. אם אנחנו מדברים על ימים טובים באמת, אנחנו מגיעים לסדר גודל של כמה מיליוני תיירים והיו לנו כבר שנים כאלו בהם הגיעו כמה מיליוני תיירים לארץ בכלל ולירושלים בפרט. כך שהפוטנציאל קיים אלא שצריך לממש אותו. אנחנו מנסים להוסיף עוד דבר. אנחנו לא מתיימרים להביא את כל התיירות לירושלים, למרות שאנחנו נשמח מאוד להיות שותפים לאורך כל הדרך בסיפור הזה, אבל אנחנו מנסים – וזה עושה הצוות בראשו אני עומד – לקשור את הקצוות בין כל הגורמים שעוסקים בנושא. קודם כל ודבר ראשון קיבלנו את תמיכת העומדים בראש משרד התיירות כאשר זה התחיל בשר הקודם יצחק הרצוג שראה את התוכנית שלנו, בירך עליה והנחה את אנשי משרדו לשתף אתנו פעולה ואכן יש לנו היום שיתוף פעולה מצוין עם משרד התיירות. זה המשיך עם השר החדש שנכנס עכשיו לתפקידו, אתו נפגשתי - יש לי היכרות קודמת אתו כי הייתי איש משטרה במשך הרבה שנים ויצא לי גם לעבוד אתו - וגם הוא אישר לנו להמשיך בתוכניות. קשרנו לפרויקט הזה כמובן את משרד התיירות שהוא חבר בכיר בצוות, את מוזיאון המדע ששימש מלכתחילה כאופציה להיות אחד האתרים שיהיו משובצים בתוכנית, אבל מהר מאוד הפכנו אותו להיות העוגן שבעצם תהיה הפלטפורמה עליו תופעל התוכנית ויש הסכמה מלאה מצדו מאחר שראו את הפוטנציאל שקיים בנושא הזה. הוזכר כאן ניר ברקת שגם הוא עושה רבות למען ירושלים, ואחד הנושאים בהם הוא עוסק הוא נושא של תיירות ותרבות. יש לו דבר שנקרא אשכול תיירות ותרבות. אנשיו הקימו גם אתר שנקרא GOLD JERUSALEM במסגרת סטרט-אפ JERUSALEM, וזה אתר יפהפה שתומך בכל הנשוא של תיירות לירושלים. האנשים שלו משובצים בצוות שלנו, כמו אילנית מלכיאור שהיא ראש אשכול התיירות. המטרות שלנו הן מאוד משותפות. זיהיתי את הפוטנציאל בשיתוף הפעולה אתם כי המטרות של אותו אשכול תיירות ותרבות הן מאוד זהות למטרות שאנחנו הצהרנו עליהן בקידום של התיירות המדעית ולכן איחדנו כוחות ואני שמח שהם נענו לאתגר. אלה ארבעת הגורמים שכרגע חוברים לפרויקט הזה. אנחנו מנסים לקשור בין כל הגופים ולצורך כך הוצאנו ניירות, נפגשנו עם אנשים, רתמנו כבר כמה גופים כמו האוניברסיטה העברית, כאשר פרופסור מגידור מאוד תומך בנו, והדסה עין כרם, שם נפגשנו עם פרופסור מור-יוסף שנתן גם הוא יד חופשית, היה לנו כבר סיור ופגישה עם דובר בית החולים הדסה ועם ראש אגף יחסי החוץ רון קורמן שגם משתתף אתנו בתוכנית. רתמנו כמובן את מוזיאון המדע ואני עומד לקשור בימים הקרובים גם את אינטל וטבע. אני מזכיר את כל הגופים האלה כי כבר השבוע יש לנו פגישה להכין את מה שנקרא פיילוט. אנחנו מכינים פיילוט שמתחיל להריץ בפועל את הנושא ויש לנו כאן מספר אתרים מדעיים שייכנסו כבר בהפעלה ממש, כך שאנחנו לא רק מדברים אלא אנחנו כבר ממש מבצעים והפיילוט הזה עומד להתחיל לרוץ אחרי שנקשור אליו קהלי יעד, נקשור אליו סוכני תיירות, נקשור אליו אוכלוסיות שאנחנו קוראים להן קהלי יעד שהן גם מבחוץ – תיירות נכנסת – ואנחנו לא פוסלים בכלל, ומשרד התיירות מאוד תומך בזה, גם את תיירות הפנים. כלומר, קהלי יעד של אוכלוסייה ישראלית מכל הגוונים כמו חיילים, סטודנטים, בני נוער וכל מי שאנחנו יכולים. כל זה במטרה להבהיר ולהאיר להם את הנושא של ירושלים המדעית. הנושא מתקדם תוך כדי תנועה. היו"ר זבולון אורלב: הקשבתי בסבלנות לדוברים הרבים ורק התחזקתי בצורך בקיומה של הישיבה הזאת במובן זה שיש אוצר תחת היד, שאין לו אבא והוא לא זוכה לטיפול כלשהו. יש חזון גדול בתפיסה שרואה את ירושלים כבירה של מדע וטכנולוגיה והשכלה גבוהה. את הדבר הזה אנחנו חייבים להטמיע, להתמיד בו ולנסות להדביק גם אנשים רבים נוספים שזהו חזון גדול לירושלים. הוועדה מאוד התרשמה שיש תשתית אמיתית בעלת עוצמה, בעלת יכולת, בעלת פוטנציאל כאן בירושלים להשיג ולהגשים את החזון הזה. יש כאן ריכוז וריבוי של ארגונים ומוסדות ובוודאי צריך לברך את התנועה להעצמת ירושלים שלקחה בשלב זה על עצמה להיות גורם ציבורי שמדרבן את כל המערכות, מנסה לשים את הנושא על סדר היום גם הלאומי וגם הירושלמי, ובוודאי ועדת המדע והטכנולוגיה מברכת את התנועה על הפעילות הזאת. תמשיכו לראות בנו כבית נאמן שבו תוכלו לנסות לקדם את המערכות האלה. אני חושב שצריך לעלות מדרגה ולנסות לבנות מועצה ציבורית בעלת משקל. לו יצויר למשל שחתן פרס נובל היה מסכים לעמוד בראשה, הוא גם ירושלמי, גם שייך לאוניברסיטה העברית וגם מדען. צריך לחשוב על כך ואני מוכן להתגייס לעניין הזה יחד אתכם כדי לבנות בהסכמה עם הממשלה, עם ועדת שרים לענייני ירושלים, ועדת שרים לענייני מדע, עם עיריית ירושלים, עם כל הגורמים - ככל שמשתתפים יותר, כך יותר טוב – לבנות מועצה ציבורית שהתפקיד שלה הוא לשים את הנושא על סדר היום ולהיות אבא לנושא, לומר לעיריית ירושלים מה היא צריכה לעשות ולאתגר אותה בעניין הזה, ולומר לממשלה מה היא צריכה לעשות, לומר לרשות הפיתוח מה היא צריכה לעשות, לומר לכנסת ולכל הגורמים האחרים. עם כל הכבוד לתנועה שאני כאמור מברך עליה, זה צריך לקבל שדרוג לאומי שאישים ברמה הלאומית יהיו חברים בה, כמו נשיא האקדמיה הלאומית למדעים, נשיא האוניברסיטה העברית, נשיא טבע ועוד כל מיני גורמים מהסוג הזה. אנחנו מוכנים להתגייס ולתת חסות לעניין הזה. זה הצד האופרטיבי שנראה לי ששדולה אזרחית יכולה לקדם את הנושא. הדיון כאן הביא אותי למסקנה לבדוק את האפשרות לעשות תיקונים בחוק ירושלים כדי לבדוק את האפשרות לתת במסגרת חוק ירושלים יתרונות לכמה נושאים שהועלו כאן. לפני שנים הייתי מנכ"ל משרד החינוך והתרבות ובאחת הפגישות בין סגן ראש-הממשלה ושר החינוך דאז, זבולון המר זכרונו לברכה, וטדי קולק זכרונו לברכה, עלתה הבעיה של ירושלים והמר מאוד לחץ את המשרד למצוא פתרונות. אמרנו לו שיש קריטריונים כאשר תלמיד בירושלים מקבל כמו תלמיד בתל-אביב, משכורת של מורה בירושלים היא כמו המשכורת של מורה בתל-אביב. הוא מאוד לחץ על העניין הזה ואז מצאנו פטנט – ועל כך קיבלתי מזכרת מאוד חמה מטדי קולק – לנושא של מענק ירושלים. כלומר, המדינה הכירה בכך שלירושלים יש את הבעיות שלה ואפשר להפריד אותה לצורך כמה עניינים ועד היום קיים מענק ירושלים בתחום החינוך ובתחום התרבות. אין לי מושג אם זה בתחום ההשכלה הגבוהה. אין לי ספק שקריטריונים הם מאוד חשובים, אבל ירושלים חשובה לנו יותר ולכן בעקבות הדיון הזה אני אעשה בדיקה עם עוד כמה חברי כנסת כדי לנסות ולהוסיף לחוק ירושלים על מנת שהחוק הזה יאפשר לתת העדפה לירושלים בתחום המדע, הטכנולוגיה וההשכלה הגבוהה, זאת בתנאים מסוימים וברוח הדברים עליהם דיברה מינה טייכר שאצלי הם דברים חקוקים ודברים מאוד נכונים. אני חושב שזו הדרך הנכונה להוביל את העניין הזה. עד כאן הדברים. אם במהלך הדרך התנועה או חברים נוספים חושבים שאנחנו יכולים לתרום, בוודאי. אני באמת מקדיש את הדיון הזה ליום ירושלים. בשבוע הבא נחגוג 40 שנה לשחרורה ולאיחודה. הייתה לי זכות להיות חייל בגדוד 71 בחטיבה 55. לכולנו יום ירושלים שמח. הישיבה ננעלה בשעה 11:45