פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 252
מישיבת ועדת הכלכלה
שהתקיימה ביום שלישי כ"ו אייר, התשס"ז (15.05.2007) בשעה 10:00
סדר היום: חוק זכות יוצרים, התשס"ה-2005.
נכחו:
חברי הוועדה:
משה כחלון – היו"ר
מוזמנים:
עו"ד עמית אשכנזי – מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
עו"ד יסמין סהר-גרוס – משרד המשפטים
עו"ד יפעת רווה – משרד המשפטים
עו"ד סטיב בוארון – פרקליטות המדינה
ריטה גולשטין – לשכה משפטית, משרד התמ"ת
עו"ד יאירה פרנקל – רשות ההגבלים העסקיים
עו"ד שירלי דרחי – רשות ההגבלים העסקיים
עו"ד ראובן מלצר – אגף המכס
עו"ד עופר ויסוקר – יועמ"ש, יס
עו"ד שרון שמש – מנהלת הסדרת השידורים לציבור
עו"ד ענת טל – האוניברסיטה העברית, ירושלים
עו"ד ורד אשכנזי – שידורי קשת בע"מ
עו"ד אביגדור דנן – יועמ"ש, הטלוויזיה החינוכית
עו"ד אייל שגיא - מייקרוסופט
עו"ד גלעד וקסלמן – יועץ לאיגוד האדריכלים העצמאיים
עו"ד הדס פלד – סמנכ"ל "רשת"
עו"ד דור ליאונד – קבוצת "הארץ"
עו"ד אלי נחום – לשכת עורכי הדין
עו"ד חנה מצקביץ' - יועצת משפטית, רשות השידור
אריה שילה – איגוד האדריכלים העצמאיים
ציפורה רוזן – מנהלת מרכז לתיעוד, בית התפוצות
עו"ד איל פרייס – יועץ משפטי, הפדרציה לתקליטים
עו"ד אמיר רוזנברג – יועץ משפטי, איגוד המפיקים
עו"ד קובי זכאי – פרטנר תקשורת
עו"ד ארנן גבריאלי – אקו"ם
ירמי קדושי – מפיק ותסריטאי, הפקות המזרח
ימין מסיקה – במאי ומפיק, הפקות המזרח
אריה שילה – איגוד האדריכלים העצמאיים, ולשכת המהנדסים והאדריכלים
ייעוץ משפטי: אתי בנדלר
מנהלת הוועדה: לאה ורון
רשמת פרלמנטרית: אתי אפלבוים
חוק זכות יוצרים, התשס"ה-2005
היו”ר משה כחלון:
בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום: הצעת חוק זכות יוצרים, התשס"ה-2005. בישיבה הקודמת הגענו לסעיף 62 והצבענו עליו. היום אנחנו מתחילים בסעיף 63 בפרק ט', המדבר על עונשין. רוב הסעיפים שנדון בהם היום הם כבר אחרי תיקונים שנעשו בשנת 2002. אנחנו נקריא ונקיים דיון.
אני אבקש מעמית אשכנזי להתחיל להקריא את הסעיפים ואז נפתח בדיון. ההתרשמות הכללית היא שמדובר בעונשים חמורים, מאסר של 5 שנים וגם 2 מיליון שקלים קנס. אנחנו רוצים להרתיע אבל אנחנו לא יודעים עד כמה.
עמית אשכנזי:
אני רוצה לומר לגבי התפתחות הסעיפים האלה מאז 2002. משרד המשפטים חוקק את הסעיפים האלה בשנת 2002, בנפרד מהרפורמה שעכשיו אנחנו נמצאים במהלכה, באמת על מנת להעלות בצורה מאוד משמעותית את רף הענישה, פעם אחת, ופעם שניה להגדיר בצורה מאוד ברורה מהן העבירות הפליליות בזכויות יוצרים כי עד אז הן היו מנוסחות בשיטות וניסוח שהיו מתאימות לחקיקה שהיתה בשנים קודמות.
כמו שאתם יודעים, עבר תיקון 39 לחוק העונשין ויש לנו את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לדברים האלה יש השפעה גם לגבי ניסוח עבירות בפלילים. הקו המנחה של החקיקה ב-2002 היתה העלאה משמעותית של רף הענישה, כאשר אנחנו כל הזמן נשאנו את עיננו, ועדיין נושאים את עינינו, למחויבות הבינלאומיות של מדינת ישראל. סעיף 61 להסכם טריפס, מחייב את המדינות החברות לקבוע עבירות פליליות שירתיעו וימנעו פיראטיות מודעת בהיקף מסחרי. כמו שידוע לכולכם, מ-2002 וגם עוד לפני כן היינו ברשימות שחורות למיניהן של משרד הסחר האמריקאי. לאחרונה קראנו בסיפוק את הדוח של 2007. מה שלא מצא חן בעיניי האמריקאים אלה דברים שקשורים בתרופות והגנה על תרופות וכל מיני דברים במישור של פטנטים, שזה לא הדיון שלנו כרגע.
גם מבחינת הדוחות של ארגון הוי.אס.איי, ארגון המייצג חברות תוכנה, אנחנו בירידה בשיעור הפיראטיות של תוכנה ביחס למדינות אחרות במערב. אני אומר את הדברים האלה כדי לומר שאנחנו חושבים שהחקיקה ב-2002 גם נתנה תוצאות, לפחות ברמת האכיפה ובוודאי ברמת איך שהדברים נראים.
יושב פה סטיב בוארון מהמחלקה ה כלכלית בפרקליטות המדינה. החקיקה ב-2002 היתה חלק ממהלך משולב של משרד המשפטים והמשטרה שבו הוקמה יחידה ארצית לקניין רוחני ובמקביל לזה הוקמו צוותים ללוחמה בפשיעה בקניין רוחני.
היו”ר משה כחלון:
מה התנובות?
סטיב בוארון:
מאז הקמת היחידה הזאת ישנם תיקים פליליים שמסתיימים בעונשים, תלוי בחומרת המעשים. מדובר במקרים של הברחות שבהם מעורבים היבטי מס. מדובר בעונשים מעל שנת מאסר בדרך כלל. מבחינת רמת הענישה יש הבדלים בין תרופות מזייפות לבין חולצות מזייפות, אבל מדובר גם בעונשי מאסר בפועל שהוטלו על אנשים, בעיקר לאנשים שזאת לא העבירה הראשונה שלהם. לאכיפה הזאת יש משמעות. בעלי הזכויות מעורבים בהליכים הפליליים, הם גם מודעים לתוצאות. אני חושב שדרכם עובר המידע הזה גם למדינות אחרות. אנחנו משתתפים גם בכנסים ובהם אנחנו מעבירים את המידע. מבחינת האכיפה הפלילית אין למדינת ישראל להתבייש לעומת המדינות האחרות בעולם.
אתי בנדלר:
מה העונש הכבוד ביותר שהוטל עד כה.
סטיב בוארון:
לא מזמן הוטל עונש של שנתיים מאסר בפועל על הברחת של סיגריות מזויפות. מבחינת זכויות יוצרים יש בדיסקים עונשי מאסר בפועל. מדובר ב-9 חודשי מאסר שהוטלו לאחרונה על מישהו. זאת לא היתה עבירה ראשונה שלו.
עמית אשכנזי:
"פרק ט': עונשין
63. (א) העושה אחת מאלה, דינו - מאסר של חמש שנים או קנס פי עשרה מן הקנס קבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין):
(1) עושה עותק מפר של יצירה לשם מסחר בו;
(2) מייבא לישראל עותק מפר של יצירה, לשם מסחר בו.
ב. העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס פי שבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין:
(1) עוסק במכירה, בהשכרה או בהפצה של עותק מפר של יצירה;
(2) מוכר, משכיר או מפיץ עותקים מפרים של יצירה בהיקף מסחרי;
(3) מחזיק עותק מפר של יצירה, לשם מסחר בו."
ג. המייצר או המחזיק חפץ שייעודו עשיית עותקים של יצירה, כדי לעבור עבירה לפי סעיף קטן (א)(1(, דינו – מאסר שנה או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(א)(4) לחוק העונשין.
ד. נעברה עבירה לפי סעיף זה בידי תאגיד, דינו – כפל הקנס הקבוע לאותה עבירה".
הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) הוא 202,000 שקלים.
היו”ר משה כחלון:
זה בכפולות אז זה 400,000.
קריאה:
זה 4 מיליון ולא 400,000. זה פי 10 כפול 2.
עמית אשכנזי:
מבחינת ההערות שהתקבלו. יש 3 הערות לסעיף הזה, שאותן אסקור ואומר מה עמדתנו. ההערה הראשונה קשורה לנושא של עותק מפר, שנעשה על ידי ארגון שמתקין את העותקים אצלו בארגון ואת אותם עותקים שהוא מתקין, יש בהם כאלה שהם לא ברישיון. למשל, לארגון יש הרשאה ל-10 עותקים והוא מתקין אצלו בארגון 20 עותקים. חברת מייקרוסופט מבקשת שהצעת החוק תעסוק גם בעבירה פלילית על הדבר הזה.
העמדה שלנו היא כדלקמן: התכלית של הסעיפים הפלילים המאוד כבדים האלה היא להילחם קודם כל בנושא של הפצה לציבור. הציבור קונה את העותקים הפיראטיים האלה וזה מהווה תחרות ישירה לזכויות של בעלי זכויות יוצרים, וזאת התופעה שבה אנחנו רוצים להילחם בה בכלים הפליליים.
היו”ר משה כחלון:
אם אדם העתיק לעצמו 100 עותקים ולא מכר אותם?
עמית אשכנזי:
במקרה הזה, בשונה מהפיראט שייצר את העותקים במחסן או במקום שאנחנו לא מכירים, במקרה הזה התקיימו מספר דברים. אחד, לאותה חברת תוכנה יש רישיון עם האדם הזה. זאת אומרת, היא מכירה בקיומו של כזה אחד ולכן זה לא מישהו שהוא לגמרי לא עלה לה על הרדאר בשום הזדמנות. שניים, אותו אחד שעשה עותקים בארגון שלו, לא ספק מבצע הפרת זכות יוצרים מבחינת הפרת זכויות יוצרים האזרחיות. בהקשר הזה עומדים לבעלי הזכויות לא רק התנאים שכתובים ברישיונות התוכנה אלא עומדים לרשותו כל הכלים של הפרת זכויות הקניין. בנקודת המוצא של אכיפת זכויותיו יש לו את חוזה הרישיון שהוא עשה עם אותו אחד. הוא גם יודע שקיים אחד כזה, הוא יודע שקיים מישהו שקנה ממנו תוכנה. יש לו גם את הכלים האזרחיים המאוד משמעותיים, שעליהם צריך לקיים דיון נפרד, אבל הם בוודאי כלים מאוד חזקים שקיימים. זה לא המצב כשמדובר על מישהו שמשכפל עותקים במשרד או במפעל.
איגוד האינטרנט מעיר הערה יותר מורכבת להתמודדות. הם חוששים ממצב שבו רישיון תוכנה הופך עותק לעותק לא חוקי. אחד מיסודות ההגדרה של עותק מפר הוא כמובן יסוד ההרשאה. יש תחומים שבהם אותה הרשאה בפרקטיקה לא ניתנת בצורה של רישיון ואז אין בעיה, אפשר מאוד בקלות לדעת. ניתנה רשות או לא ניתנה רשות. בעולם התוכנות השימוש מותנה ברישיון. ברישיון יכולים לכתוב מרשה לעשות עותק או לא מרשה. אבל אם ניקח את זה לקיצוניות, אפשר גם לכתוב: אני לא מסכים שתתקין את זה על מחשב מתוצרת כך וכך, וגם זה יהיה תנאי שכלול ברישיון. עולה השאלה מה קורה כאשר מישהו קנה את המוצר, מפר את תנאי הרישיון. האם העותק שבידיו הופך להיות עכשיו עותק מפר? והאם, כתוצאה מזה, על גבי העותק המפר הזה, פעולות שייעשו, הופכות לעבירות פליליות.
התשובה לזה לא פשוטה והיא נובעת מהמורכבות שקשורה בתחום הזה, שצריך לקבל אישור מבעל זכויות היוצרים לעשות פעולות. עצם העובדה שזה עלול להפוך לעותק מפר זה עדיין לא הופך את זה לעבירה פלילית כי בסעיף הזה נדרשים עוד דברים. נדרש שיעשו את העותק הזה לצורך המסחר. אם היסוד של לצורך מסחר לא מתקיים, אז אנחנו לא שם. אם לא עושים בו פעולות אחרות בקונטקסט המסחרי, אז גם אנחנו לא מגיעים לעולם הפלילי. יש שני מצטברים.
אני חייב לשים את הדברים על השולחן. בנסיבות שבהן מדובר במישהו שהוא מפיץ של חברה, פתאום מפר את תנאי הרישיון ויש סכסוך אזרחי על מה מותר לו לעשות. הוא, כחלק מפעולת ההפצה שלו, עושה גם פעולות מסחריות. בדיון הזה יש מורכבות ואנחנו אומרים שלדעתנו יש שני חסמים לפחות בפני הגעה לדיון פלילי בהקשר הזה. חסם אחד הוא שהעבירה הפלילית דורשת תנאים נוספים. חסם שני קשור לעובדה שהדין הפלילי מתייחס מאוד בזהירות לסכסוכים אזרחיים, גם במישור של היסודות העובדתיים של העבירה וגם במישור המודעות של העבריין.. אני לא רוצה לקבוע איפה עובר הקו, אבל בנסיבות של סכסוך אזרחי מסוג כזה או אחר, יסתכלו מאוד בזהירות האם אותם עותקים שנעשו בתוך הסכסוך הופכים למפרים. התשובה לא נותנת פיתרון מוחלט כי אנחנו לא יודעים לתת פיתרון ניסוחי לעולם הזה של התוכנות בשלב זה.
הערה אחרונה היא של הפדרציה לתקליטים והיא עוסקת לא בסעיפים שקיימים כאן, הסעיפים שחוקקו ב-2002, אלא בסעיף שלא חוקק או לא מוצע לחוקק אותו כאן וזהו סעיף שקיים היום בפקודת זכות יוצרים. הוא תורגם לא נכון ומעורר אי וודאות בפסיקה אבל אין מחלוקת שהפרשנות שלו היא שהוא נועד לקבוע עבירה פלילית על ביצוע פומבי של יצירה ללא רשות מבעל זכות היוצרים.
הסעיף אומר: "הגורם לשם תועלתו הפרטית להצגה ברבים של יצירה שיש בה זכות יוצרים שלא בהסכמתו של בעל זכות היוצרים". הפדרציה טוענת שהיא לא מכירה מקרה שבו אכיפתה הפלילית של העבירה לא היתה מתאימה. שמענו על מקרה אחד שבו מישהו בכלל ניסו לאכוף את העבירה. זאת אומרת, המשמעות של קיומה של העבירה הזאת בספר החוקים עד היום לא לגמרי ברורה. יש משמעות, מבחינתנו, לכתוב עבירות בספר החוקים שבמודע לא אוכפים אותם. אני אסביר למה. אנחנו חושבים שהמחויבות הבינלאומית וגם הרציונל של מעורבות של המדינה, משטרה, פרקליטות, הליכים פליליים, בתי סוהר, קנסות פליליים והפרות זכויות יוצרים , צריכות היות במקומות שזה הכי יעיל וגם ההפרות הן מהסוג שפוגע הכי הרבה. ביצוע פומבי ושידור מטבעם נעשים בפומבי, בשונה מאותו פיראט שיושב במחסן ומייצר ומוכר בבסטות. אלה דברים שיש כנגדם סעדים אזרחיים מאוד משמעותיים שאנחנו מכירים מהעולם האזרחי. בחלק גדול של המסחר, והפדרציה לתקליטים היא דוגמה, כל הנושא של קבלת הרישיון ואי קבלת הרישיון הוא נושא שנתון בין גופים שמצד אחד הם בהסדרים כובלים, או בעלי כוח שוק מרכזים כוח שוק, לכן הוספת הסנקציה הפלילית לכל המשוואה הזאת, יוצרת לדעתנו חוסר איזון. זה לא מוצדק , לא ברמת השיקולים של המשפט הפלילי. הסעיף הזה נשאר על כנו ב-2002 כי לא היו עדיין הגדרות של ביצוע פומבי כי נשארנו עם החוק המנדטורי. הוא לא נאכף ולדעתנו אין טעם לכתוב עבירה שלא אוכפים אותה.
היו"ר משה כחלון:
איך החוק יכול לבדוק שלא הסרדינים יקבלו 5 שנים אלא הכרישים?
יפעת רווה:
עצם זה שנאמר שזה לצרכי מסחר זה כבר לא סרדינים. אם הוא עושה את זה בהיקף מסחרי הוא לא סרדין, וזה החסם הכי טוב. אם הוא עושה את זה בהיקף מסחרי קטן, עדיין יש הצדקה להעמיד אותו לדין אבל זה יבוא לידי ביטוי ברמת הענישה. בית המשפט לא יעניש מישהו שעשה 10 עותקים מפרים כמו חבורה שיש לה מפעל לזיופים.
היו"ר משה כחלון:
יש הערות לסעיף הזה?
אייל שגיא:
אני בשם מייקרוסופט. מבחינת חומרת העונשים, חמש השנים האלה הם על הנייר בלבד. אני חושב שרמת הענישה נמוכה. במקרים רבים היא היתה אמורה לעלות. במקרה של ה-9 חודשים היתה הפצה. זה שכתוב פה 5 שנים, לא צריך להתרגש מזה. בתי המשפט לא מגיעים לרף הזה וגם לא מתקרבים אפילו לנצל את התקרה.
היו”ר משה כחלון:
אם הייתי שאותו אדם שמתעשר מזה יישב 5 שנים, הייתי.
אייל שגיא:
אני הפרקליטות גירדו בפדחתם וניסו לחשוב על מקרה אחד והגיעו למסקנה שאולי מישהו קיבל 9 חודשים אחרי שהיה בהפרות כמה וכמה פעמים. ה-5 שנים האלה הם על הנייר לגמרי. זה נדיר מאוד מאוד, אולי מקבלים על תנאי, אולי מקבלים עבודות שירות. אני חושב שרמת הענישה נמוכה. במקרים רבים היא היתה אמורה לעלות. במקרה של ה-9 חודשים זה הפצה של עשרות אלפי עותקים של ספר. אבל זה יותר טוב מכלום. זה שכתוב פה 5 שנים וזה נראה הרבה, לא צריך להתרשם מזה. בתי המשפט לא מגיעים לרף הזה, וגם לא מתקרבים אפילו לנצל את התקרה פה.
היו"ר משה כחלון:
אם הייתי יודע שאותו אדם שעושה את העושר יקבל 5 שנים, הייתי מעלה ל-15. אני יודע מה שיקרה. אותו עולה חדש, שמחפש פרנסה והוא מפעיל את המכונה, מלבישים עליו את התיק והוא יושב בכלא.
אייל שגיא:
ממש לא.
מבחינת ההערות של איגוד האינטרנט השאלה היא תיאורטית לגמרי. הסכמי התוכנה לא חלים על המפיצים אלא רק על המשתמש. את ההערות האלה אני בכלל לא מבין.
לגבי הסיטואציה של בעל עסק שעושה עותקים ומשתמש בהם לעצמו. עמית אמר שמקרה הקיצוני זה עותק שקנה 10 עותקים, יש לו 20 מחשבים, והוא עשה 10 עותקים נוספים. זה לא המקרה הקיצוני. המקרה הקיצוני היותר נפוץ זה בעל עסק שאין לו שום עותק ושהוא עשה 20 או 30 עותקים. במקרה הזה אין לי הסכם רישוי של תוכנה, האדם הזה לא חתם איתי על הסכם. הוא לקח עותק מפר ועשה כמה עותקים שעשה. אני לא יודע על קיומו. ההבדל בין תוכנה לעומת תקליט הוא שעותקים של תוכנה אתה צריך לעצמך. אף אחד לא צריך 10 עותקים של תקליט לשימוש עצמי. מבחינת התוצאה הכלכלית, שכאדם לא קנה 20 עותקים, זה כאילו הפיץ אותם ב-20 עותקים למישהו אחר. הוא חסך את הכסף הזה.
לכן הצענו למשרד המשפטים, שאני יודע שדעתו לא נוחה מההפללה לשימוש עצמי, זה לעשות סף. לא כל אחזקה של עותק מפר אלא, למשל, אם נסתכל בסעיף 63ב3 שבה כתוב: "מחזיק עותק מפר של יצירה לשם מסחר", אפשר לכתוב שאחזקה של 20 עותקים מפרים לשם עסק, היא כמו לשם מסחר.
היו"ר משה כחלון:
זה תלוי בסוג העסק. אם אתה דוכן פלאפל, אז גם 3 עותקים.
אייל שגיא:
במקום לבוא עם עמדה טוטאלית ולומר כל אחזקה של עותק מפר לשימוש עצמי היא פלילית, אנחנו מבינים את החששות ולכן אנחנו מציעים פשרה.
אייל פרייס:
אני מבקש להתייחס להצעתו של משרד המשפטים לבטל את העבירה של ביצוע פומבי כעבירה פלילית. מדובר בביטול של סעיף שקיים בחוק מאז קום המדינה. מדובר בסעיף שמקובל במדינות העולם. הסעיף הרלוונטי שקיים נמצא בפקודה. סעיף 3(1)(ב) קיים מאז קום המדינה. הוא קיים באנגליה, בגרמניה, לא ברור לנו מדוע מבקשים לבטל. חברי אמר שרוצים להילחם בהפצה של עותקים. היום אנחנו נמצאים בעולם חדש אנחנו לא נמצאים בחוק של 1911 ולכן הצורך בהשארת העבירה הזאת הוא חזק יותר. אנחנו נמצאים היום בעולם הדיגיטאלי, בעולם האינטרנט, עולם שבו אנשים מפיצים את היצירות או משמיעים אותם באינטרנט. אם אנחנו נקבע פה אבחנה שזה מה שקובע החוק המוצע, בין הפצה של עותקים שהיא אסורה ומהווה אישום פלילי, לבין איסור על ביצוע פומבי שהוא מותר, אפשר יהיה לעקוף את האיסור הפלילי באופן טכני. איך נעקוף באופן טכני? במקום להפיץ את היצירה באינטרנט באופן שמאפשר לך להוריד עותק למחשב שלך, אתה רק תשמיע את זה באינטרנט. הנה ייווצר מצב שבו אדם מבצע את הדברים בהיקף מסחרי, בכוונה, הוכחת אצלו את יסוד הכוונה והזדון אצלו, יהיה פטור מסנקציה פלילית. לכן אדוני אנחנו סבורים שחייבים להשאיר את האיסור על ביצוע פומבי ועל שידור כסנקציה פלילית.
לגבי האכיפה. נכון שמרבית התיקים שהוגשו עד היום, ולא היו במישור האינטרנט, הוגשו במישור האזרחי ולא הפלילי והמישור הפלילי נשמר לסיטואציות מאוד לא קונבנציונליות. לא מדובר בעולה או אדם שהחליק. מדובר באנשים שמנהלים עסקם פיראטיים להפצה של עותקים בהיקף מסחרי. אנחנו מדברים פה על גורמים מפוקפקים שמתעסקים בעניין הזה, כאשר הדבר הזה מהווה חלק משרשרת רחבה יותר של עבירות, כמו עבירות מיסוי, עבירות של הברחה וכדומה. כמובן שאת חברות התקליטים מעניינת הנגזרת של הפרת זכויות היוצרים.
היו”ר משה כחלון:
לגבי הסעיף שהוסר. איפה זה יכול לשמש פירצה? זה הדבר היחיד שאני לא שלם איתו, אחרת היינו מאשרים את הסעיף.
עמית אשכנזי:
מי שמפיץ באינטרנט עותקים מפרים, ואם מישהו עושה את זה לצורך מסחרי, זה בוודאי ובוודאי. לדעתנו זה צריך להיכנס לסעיף ההפצה, העבירה הפלילית הקיימת. בוא נעשה אבחנה בין ביצוע פומבי באינטרנט כי כאן אנחנו מכירים הרבה מאוד תופעות שאני לא יודע אם אנחנו מנסים לנהל נגדם הליכים אזרחיים לפני שמדברים על פלילים. אני לא יודע מה ההשפעה שלהם על אינטרסים מוגנים אחרים. היום לכל אחד יש בלוג, כל אחד מצלם עצמו באינטרנט, וזאת דרך שמתפתחת. יכול להיות שבחלק מהמקרים יש תכנים מפרים ויכול להיות שלא. אני לא בטוח שאתה רוצה ששוטר יכנס למישהו ויתחיל לתפוס אותו כי יש כזאת עבירה פלילית. אני גם לא יודע אם אנחנו רוצים מכתבי התראה כאלה.
היו”ר משה כחלון:
האם החששות שלו נכונים? עורך דין פרייס אמר שההסרה של הסעיף במקור יכולה לגרום לכך שאנשים ינצלו את ההשמעה הפומבית ובכך יעקפו את האיסור הפלילי של הפצה.
עמית אשכנזי:
אני שוב אומר. מדובר בעבירות פליליות. כשבאים לעבירה פלילית צריך לבדוק אחד לאחד את התקיימות יסודות העבירה. יש עיקרון החוקיות, העבירה צריכה להיות ברורה. אני לא רואה איך סעיף שקיים בחוק מאז 1924, מישהו עכשיו יעשה לו פרשנות לצורך הפצת עותקים באינטרנט, כשיש לנו סעיף הפצה משמעותי. אם תהיה כזאת תופעה של פליליות אנחנו לא נהסס.
אייל פרייס:
כשם שחברי הביע את החשש מפני היטפלות לגורמים קטנים באינטרנט. כאשר מישהו מוציא לשון הרע בבלוג באינטרנט, הדבר הזה מהווה לשון הרע ולא אמרו שבגלל שקיים חשש שמא מישהו יוציא לשון הרע בבלוג, אז נכתוב שאין לשון הרע. לא, זה לשון הרע. כשאתה מגיע לשלב האכיפה אתה בודק את הסבירות, האם ראוי או ראוי להגיש כתב אישום. לא אומרים מלכתחילה שאין לשון הרע. היסוד הוא שיש לשון הרע.
צריך לזכור שביצוע פומבי ומכירה של עותקים אלה שתי הדרכים המרכזיות להפיץ את היצירה. מבחינה משפטית אלה שני דברים שונים. זה העתקה וזה הפצה בפומבי. מה ההבדל בין למכור 100 עותקים כעותקים, לבין מצב שאני מקרין את זה בפני 1,000 אנשים? מבינת המחוקק, מדובר בדיוק באותו סוג של שימוש מאסיבי פומבי ביצירה ללא רשות.
ירמי קדושי:
גם ברדיו ובהרבה מקומות משמיעים יצירות. יש אנשים שעושים זאת לשם יחסי ציבור. אתה לא מרוויח מזה כסף. מי שעושה את זה בצורה מסחרית עושה זאת כדי להרוויח כסף.
אייל פרייס:
קדושי מחזק את מה שאני אומר. באותם מקרים שבהם מדובר בעניין מסחרי, כאשר הוכחה כוונה והוכחה ידיעה. אין לנו בעיה עם אלה שמשדרים, הבעיה שלנו היא בפיראטיות באינטרנט. אנשים שמתחבאים מאחורי שרתים שנמצאים בחוץ לארץ. לגורמי פשיעה הרבה יותר נוח להיכנס לתחום הפיראטיות רחוק מהעין הציבורי.
עמית אשכנזי:
אין ויכוח בינינו. צריך להילחם בהפצה של עותקים פיראטיים באינטרנט. במידה שזה בהיקפים שמתאימים לאכיפה פלילית, צריך גם שהמדינה תאכוף את זה. אין ויכוח. אנחנו טוענים שהסעיף זה, ובוודאי לא הסעיף המיושן מ-1911 הוא התרופה.
אייל פרייס:
אני הצעתי את הנוסח המודרני איך זה צריך להראות כפי שזה מופיע באנגליה. לא יתכן שבהליך פלילי יעמדו שני נאשמים. אחד אפשר לעשות הורדה למחשבים של המשתמש והשני היה צריך לעשות את הקליק שבו יש "סטרימינג". את האחד ירשיעו ואת השני יזכו, כאשר יש אותו מספר כניסות לאתרים שלהם, אותה פגיעה בבעל זכות היוצרים, אותה כוונה ואותה פיראטיות.
ימין מסיקה:
אני מבקש לא להטעות. לא מדובר ב"הורדה", מדובר בהשמעה פומבית. לא מדובר ב"סטרימינג" אלא רק בהשמעה פומבית. מדובר באינטרנט כדי שאנשים יוכלו לשמוע בלבד. עם זאת הורדה, זאת עבירה. אני מבקש לא להטעות.
אייל פרייס:
אני לא מטעה.
ימין מסיקה:
לא בגלל שיש לכם פחדים מכך שאנשים יעשו עבירות כאלה ואחרות, אתם תמנעו מאזרחים ליהנות מהאפשרות הזאת שיוכלו - - -
אייל פרייס:
הסעיף הזה לא מטפל באזרחים אלא בפיראטים. אני חושב שאתה מתבלבל.
ימין מסיקה:
אני דבר על האזרחים שרוצים ליהנות מהאפשרות לזכות בהשמעה פומבית באינטרנט. אתה מנסה למנוע את זה כי לך יש אינטרס.
הדס פלד:
לגבי הסעיף זה. למרות שעורך דין פרייס אמר שזה לא יחול של שידורים ברדיו ובטלוויזיה, עדיין הנזק בהשארת סעיף כזה בספר החוקים גם לגבי האינטרנט, הוא נזק רב. מתבצעים היום גם שידורים באינטרנט ועל מנת לבצע שידורים באינטרנט צריך לרכוש זכויות יוצרים ומבצעים. על מנת לרכוש זכויות יוצרים ומבצעים צריך להתקשר עם תאגידים בעלי כוח מונופוליסטי גדול. זה לא עניין של מלחמה בפיראטים - - -
קורי זכאי:
לאף אחד מהגופים הללו אין כוח מונופוליסטי. את חיה באותה מדינה כמונו.
הדס פלד:
זה גם עלול לפגוע פגיעה חמורה באינטרס הציבורי בעצם העברת השידורים.
היו”ר משה כחלון:
סעיף 63 מאושר.
עמית אשכנזי:
"64א. נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה מהעבירות המפורטות בסעיף 63 (בסעיף זה – עבירה) בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; הפר את חובתו האמורה, דינו - הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.
ב. נעברה עבירה בידי תאגיד או עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא המשרה הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו האמורה.
ג. בסעיף זה "נושא משרה" - מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, ופקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה".
היו”ר משה כחלון:
יש הערות לסעיף? גברת מצקביץ' בבקשה.
עמית אשכנזי:
סליחה, רשות השידור לא מוגבלת מבחינת ועדת שרים בהצגת עמדות כאלה פה? זה הערות שאתם הערתם בתוך הדיונים הפנימיים?
היו"ר משה כחלון:
עמית, עזוב את הפרוצדורה.
חנה מצקביץ':
אין לי מושג. אנחנו העברנו את ההערות שלנו לוועדה. לצערנו אנחנו לא מוזמנים לוועדת שרים.
אנחנו רוצים להעיר לגבי הניסוח בסעיף 64ב', "הוכיח שעשה כל שניתן" זה דבר מאוד לא מוגדר ויכול להיות בעייתי, במיוחד נוכח זה שאנחנו יודעים שההגדרה של זכויות יוצרים עדיין לא כל כך מוגדרת כראוי. לכן אנחנו מציעים שבמקום "כל שניתן" יהיה כתוב "במסגרת הסביר" או לתחום את זה במסגרת שניתן לתחום. מה זה כל שניתן?
קריאה:
הניסוח הזה זה ניסוח סטנדרטי. יש על זה לא מעט מאמרים. הפרשנות היא "כל שניתן באופן סביר". ברור שהכוונה היא לסביר.
היו”ר משה כחלון:
סעיף 64 מאושר במלואו.
עמית אשכנזי:
"פרק י: הוראות שונות
65. החזקות המפורטות להלן יחולו בכל הליך משפטי, אזרחי או פלילי, שעניינו הפרת זכות יוצרים או זכות מוסרית, אלא אם כן הוכח אחרת:
1. מופיע על היצירה בדרך המקובלת שמו של אדם כיוצר היצירה, חזקה היא, שאתו אדם הוא יוצר היצירה; החזקה האמורה בפסקה זו תחול גם לעניין שמו הבדוי של אדם, ובלבד שזהותו של בעל השם הבדוי ידועה בציבור;
2. לא מופיע על יצירה שמו של אדם כיוצר היצירה ויוצרה אינו ידוע בציבור, או שמופיע עליה שם בדוי של אדם שזהותו אינה ידועה בציבור,חזקה היא כי אדם ששמו מופיע על היצירה בדרך המקובלת כמפרסם היצירה, הוא בעל זכות היוצרים בה;
3. מופיע על יצירה קולנועית בדרך המקובלת שמו של אדם כמפיק היצירה, חזקה כי אותו אדם הוא מפיק היצירה".
הסעיף הזה הוא חלק מאותן הוראות שחוקקו ב-2002. בעצם הוא ניסוח מודרני להוראה שאנחנו מחויבים בה בסעיף 15 לאמנן ברן. אנחנו העתקנו מה שניסחנו אז והבאנו לכאן. הסעיף זה קובע את כלל ברירת מחדל, חזקה עובדתית, לגבי הוכחת מיהו היוצר. זה כדי להקל על בעלי זכויות בניהול הליכים.
בהקשר הזה היתה הערה של הפדרציה לתקליטים, אותה אנחנו מכירים משנת 2002. הם מבקשים להוסיף לסעיף הזה חזקה לגבי המופיע על תקליט, שם מפיק התקליט.
אייל פרייס:
אני אסביר מאיפה בא הסעיף הזה. נושא זכויות יוצרים יש בו תחום ייחודי לעומת דיני קניין רוחני אחרים, בכך שזכויות יוצרים לא רושמים. בניגוד למה שרושמים אצל רשם הפטנטים, זכויות יוצרים לא רושמים. יש לזה גם נימוקים היסטוריים, אבל אני לא רוצה להכביר על הוועדה. התוצאה היא שכאשר אדם מגיש תביעה הוא לא מביא נסח, כפי שהוא מביא בזכויות יוצרים אלא הוא מצהיר שהוא הבעלים של זכויות היוצרים. בעניין הזה קבע המחוקק, חזקה שאם מופיע על היצירה, בדרך הרגילה, שמו של היוצר, חזקה שהוא היוצר. זה הגיוני.
לגבי תקליט, הבעלים של זכות היוצרים בתקליט הוא המפיק, כך קובע סעיף 33. צריך לחד את העניין שכאשר מופיע על תקליט שמו של המפיק, חזקה שהוא היוצר של ההפקה, של התקליט. למה?
היו”ר משה כחלון:
ואם הוא נתן למישהו להפיק 100 תקליטים וקרא לזה "כחלון תקליטים בע"מ"?
אייל פרייס:
לאדוני מותר היום להיכנס לאולפן תקליטים ולהקליט שירים של נעמי שמר.
היו”ר משה כחלון:
יש לי זכות יוצרים על התקליט?
אייל פרייס:
בוודאי. מהן הזכויות שיש לחברות התקליטים? בהקלטות שלהם. לא במילים, לא בלחנים ולא בביצועים אבל בהקלטה. אם אדוני יפיק על חשבונו תקליט עם שירי קאוור של נעמי שמר, הוא יכול לעשות את זה. שמה של נעמי שמר יופיע כיוצרת על גבי התקליט. בסוגריים אומר שזה תהיה חזקה לעניין העובדה שנעמי שמר היא המחברת של המילים ושל הלחנים. אבל יופיע גם שמו של אדוני בתור מפיק. אם יהיה כתוב שמו של אדוני כמפיק, והחוק נותן גם הגנה לזכות יוצרים בתקליט, בנפרד מהמילים והלחנים, זאת הכוונה. לחדד שהכוונה היא פה למפיק. המפיק הוא היוצר. למה? כי היוצר הוא בעל זכויות היוצרים הראשון. בהיעדר אבחנה כזאת יש ערפול אותו אנחנו רוצים להסיר.
ירמי קדושי:
כל אחד יכול לרשום את השם שלו על תקליט. יש זמרים שהלכו לאולפנים, הקליטו שירים על חשבונם הפרטי. הלכו למפיצת תקליטים וחתמו איתם. חברות התקליטים אמרו להם שאם הם רוצים שהם יפיצו את התקליט, ההפקה היא שלהם. אותו מפיץ הוא לא מפיק התקליט. גם בסרטים זה לא אותו דבר. יש כוח שוק, יש לאנשים שליטה. יש מפיצים שיש להם שליטה בשוק והם יכולים לכתוב מה שבא להם ואפילו לשקר. ברור שאותו זמר ויוצר לא ילך לבית משפט.
אייל פרייס:
בסך הכל נאמר שזאת חזקה. אני מדבר על מצב שבו אדם, שאיננו מפיק התקליט, רושם הצהרה שהוא המפיק בשעה שהוא איננו כזה.
היו”ר משה כחלון:
הוא קיבל את זה. אנחנו מבינים את המצוקה של האמנים.
אייל פרייס:
אולי אפשר היה להעלות את אותה טענה לגבי יוצר? שיבוא כביכול אדם שירשום את עצמו כבעלים של זכויות היוצרים במילים ובלחנים. למה פתאום אנחנו מדברים על תקליט? אני לא מבין על מה אנחנו מדברים פה.
אתי בנדלר:
השאלה היא מה קורה בשוק.
אייל פרייס:
יש פה אנטי מצד גורמים מסוימים אינטרסנטים כלפי כל דבר שנאמר בהקשר של חברת התקליטים, משל הן חברות הטבק לפחות. אני מוחה על כך. זה פשוט ניסיון לבלבל את אדוני. אין שום קשר לסוגיה שאנחנו מדברים בה. מדובר בסך הכל בחזקה. אם הלך אדם ורשם ללא זכות שבדין כמפיק, בשעה שהוא איננו כזה, בניגוד לחוזה שנחתם בין הצדדים, זאת חזקה שניתנת לסתירה. אלא מה? מאחר ובתי המשפט לא יכולים להתעסק בכל המקרים של הבעלות, במקרים שאין מחלוקת מתייחסים לזה כחזקה.
ירמי קדושי:
אני לא מדבר רק על תקליט אלא גם על יצירה קולנועית ועל דברים שמפיצים אותם ואנשים כותבים על הכריכות מה שבה להם, או כותבים בגוף הסרט מה שבא להם. צריך להתייחס לכך שאדם שמפיק ויוצר זה האדם שבאמת בשטח עשה את העבודה ולא מה שכתוב. יש כאן הטעיה וזה נותן יותר כוח לאנשים שיותר חזקים לגנוב את הבעלות. זה מה שקורה הרבה היום בשוק.
היו”ר משה כחלון:
מה יש לכם נגד הפדרציה לתקליטים?
עמית אשכנזי:
אין לנו שום דבר נגדם. הסעיף הזה בסך הכל קובע חזקות. מה המשמעות של זה?
היו”ר משה כחלון:
למה תקליט לא?
עמית אשכנזי:
אני רוצה להתייחס גם לקולנוע כי זה יחדד את הדברים. הנושא של הקולנוע נכלל, כי זה מה שכתוב באמנת ברן ואנחנו חייבים לכתוב את זה. מדובר בחזקה שבדרך כלל תחול לא בין המפיק לבין היוצר, שזה מה שאתה מדבר עליו, שבא מפיק ליוצר ואומר שהוא כותב את השם, אלא בעצם הוא יכול בתביעות כנגד צדדים שלישיים. השאלה היא, האם זה נכון לכתוב את השם של מפיק התקליט כברירת מחדל על התקליט וזה צריך לחול כלפי צדדים שלישיים.
עכשיו התשובה למה לא עשינו את זה. כשחוקקנו ב-2002 פנינו לפדרציה לתקליטים מספר רב של פעמים, לא פעם אחת ולא פעמיים, אצלי מתועדים 4 פעמים, וביקשנו שיביאו לנו דוגמה אחת או שתיים שמראה את הקשר בין מה שכתוב על התקליט לבין המצב הקנייני. אין בכלל ויכוח שאם מישהו מנהל את ההפקה הוא הבעל הראשון של התקליט. השאלה, האם זה מה שכתוב על התקליט זה המצב האמיתי. לא הביאו לנו דוגמאות.
אייל פרייס:
קשה לי להתמודד לגבי טענה על מה שהיה ב-2002.
היו”ר משה כחלון:
עורך דין פרייס, יש לך דוגמאות?
אייל פרייס:
ב-2006 נתתי הערות לסעיף הספציפי הזה, לא פנו אלי מטעם משרד המשפטים ולא שאלו אותי שום שאלה. עכשיו אומרים לי שב-2002 היו התכתבויות.
היו”ר משה כחלון:
עורך דין פרייס, יש לך דוגמה או שתיים על מקרים כאלה?
עמית אשכנזי:
אני רוצה להפנות לפסק דין לידיה אופיר. תבעה לידיה אופיר את חברת מדיה דיירקט על זה שהפיצו מערכונים של שייקה אופיר ז"ל. וראה זה פלא, מסתבר שהד ארצי היא זאת שהפיצה את התקליט והיועץ המשפטי של הד ארצי העיד שכתוב השם של הד ארצי ולא של פשנל, שהוא זה שהפיק את התקליט במובן הקנייני. הוא אמר שהתקליטים שם של הד ארצי וללידיה אופיר אין מה להגיד בעניין. בבית משפט הנוכח לגמרי הפוך. אנחנו לא יכולים לבוא לכנסת ולהגיד, סליחה, ברירת המחדל בתביעה שכל השמות שמופיעים על התקליט, במיוחד בעולם שתקליטים מודפסים בכל מיני מקומות בעולם, יש כל מיני רישיונות שעוברים בין חברות תקליטים. אני לא חושב שזה אחראי לכתוב את זה כשאין לנו חובה כזאת וגם לא ברור שזה נכון.
אייל פרייס:
יש לי מיליון דוגמאות. לא ידענו שיש טענה כזאת מצד משרד המשפטים.
אני לא ממציא פה את הגלגל. יש אמנה שחברי מכיר אותה היטב, זאת אמנת זכויות יוצרים העולמית. יש שם אמנה שנקראת אמנת רומא. באמנה הראשונה יש התייחסויות לעניין של החזקה שכותבים אותה. יש חזקה מיוחדת לתקליטים שאומרת שאם מופיע שם המפיק והפרסום הראשון על גבי התקליט, יש חזקה כזאת.
היו”ר משה כחלון:
עורך דין, אנחנו נאפשר לך לדבר פעם נוספת עם משרד המשפטים. תביא את הדוגמאות, אם יש לך ואת האמנות. לא יכול להיות שהדברים האלה יעלו כרגע על השולחן. זה יותר מידי כבד בשביל דיונים קצרים.
ירמי קדושי:
אני יכול להביא דוגמאות שסותרות את מה שהוא אומר.
היו”ר משה כחלון:
אז גם אתה תעמוד בקשר עם משרד המשפטים ותיתן להם דוגמאות הפוכות. אם משרד המשפטים ישתכנע או אם אנחנו נשתכנע, נדון בזה פעם נוספת.
עמית אשכנזי:
זה לא נכון מה שנאמר כאן ואנחנו נעשה את הדיון כמו שביקשת.
היו”ר משה כחלון:
סעיף 65 מאושר בכפוף להנחיות.
עמית אשכנזי:
"עיכוב בידי המכס
66. א. בעל זכות היוצרים ביצירה שזכותו הופרה או שקיים חשש סביר שתופר, רשאי למסור הודעה בכתב למנהל המכס, שהוא בעל זכות היוצרים ביצירה, ולבקש ממנו לעכב את שחרור הטובין שלטענתו הם עותקים מפרים של היצירה, ולנהוג בהם כטובין שייבואם אסור על פי פקודת המכס.
ב. ההודעה לפי סעיף קטן (א) תכלול אחד מאלה:
1. דוגמה של עותק לא מפר של היצירה שיש למבקש זכות יוצרים בה ושלגביה הוא מודיע על יבוא עותקים מפירים;
2. קטלוג או כל מסמך אחר המאפשר למנהל המכס להשוות בין היצירה לבין העותקים המפרים.
ג. בעל זכות היוצרים ימסור למנהל המכס, בהודעה, את הפרטים שלהלן, ככל הידוע לו:
1. מספר החבילות העומדות להתקבל;\
2. ציון מספיק של אמצעי היבוא או שם האניה, המביאים את העותקים המפרים;
3. היום שבו עומדים העותקים המפרים להגיע לישראל".
ד. בעל זכות היוצרים חייב להמציא למנהל המכס ראיות ראשוניות, וערבות עצמית בסכום שקבע מנהל המכס, כדי לכסות כל הוצאה הקשורה לעיכוב או כדי לפצות על כל נזק שייגרם על ידי העיכוב, אם יתברר שהעיכוב לא היה מוצדק, וכן לשלם כל אגרה שנקבעה לעניין זה לפי פקודת המכס.
ה. הוראות סעיף זה לא יחולו על עותקים מפרים שיובאו לשימוש עצמי כהגדרתו בסעיף 129 לפקודת המכס.
ו. בסעיף זה, "מנהל המכס" – המנהל כהגדרתו בפקודת המכס."
הסעיף הזה גם משקף התחייבויות בינלאומית מבחינת אמצעי הגנה יעילים לרשויות המכס. הוא קיים היום בחוק, אנחנו מעתיקים אותו כפי שהוא. לא היו לגביו הערות. נמצא פה ראובן מהמחלקה המשפטית של המכס. זה סעיף שעובד היום.
ציפורה רוזן:
יש לי הערה לשונית. במשפט הראשון בא' כתוב: "רשאי למסור הודעה בכתב למנהל המכס, שהוא בעל זכות היוצרים ביצירה". ברור שהכוונה היא לא שבעל הזכות הוא מנהל המכס. אני מציעה להפוך את סדר המילים "ימסור למנהל המכס הודעה בכתב שהוא...".
עמית אשכנזי:
את צודקת.
לאה ורון:
נציג המכס, האם היו אליכם פניות של בעלי זכויות?
ראובן מלצר:
מה שאנחנו עושים בפועל, ברוב המקרים זה לגבי סימני מסחר. אנחנו מקבלים מראש הודעה מבעל הזכות שעומדים להגיע טובין מסוימים שפוגעים בזכויותיו.
היו”ר משה כחלון:
בדרך כלל זה בעקבות פניה של בעלי הזכויות או מיחידת מודיעין של המכס?
ראובן מלצר:
אני מדבר על אכיפת סעיף 200א לפקודת המכס שעוסק בפרוצדורה כאשר אנחנו מגלים טובין כאלה. המכס יכול לקבל הודעה מראש כי לבעלי הזכות יש לפעמים מערכת מודיעינית מאוד מפותחת. הם יכולים, למשל, לומר שקונטיינר מסוים יגיע לחיפה ביום כך וכך. לפעמים הם נותנים לנו גם את שם היבואן. אנחנו מזינים את המחשב, מחרימים את הסחורה ומפעילים את סעיף 200א' לפקודת המכס. סעיף 200 א' אומר שאם אנחנו, על פי הודעה מראש, או לפעמים אנחנו בודקים לפי הצרכים של המכס, מוצאים סחורה שלפעמים מפרה סימן מסחר או זכות יוצרים במובן חוק זכות יוצרים זה, אנחנו מודיעים גם ליבואן וגם לבעל הזכות. בעל הזכות מפקיד ערבות בנקאית במכס. יש לו 3 ימים להפקיד ערבות בנקאית עם אפשרות הארכה. אחר כך על בעל הזכות להגיש תובענה לבית משפט תוך 10 ימים. אנחנו מעכבים את הסחורה על פי החוק, ואז בעל הזכות מגיש תובענה לבית המשפט. אנחנו חלק מהמשפט, אבל אנחנו נותנים לבעל הזכות את יומו בבית המשפט כי זה משפט אזרחי בין המפר לבין בעל הזכות.
היו”ר משה כחלון:
קרה פעם שמישהו עצר סחורה של מתחרה שלו כדי שלא תגיע במועד?
ראובן מלצר:
יכול להיות ניצולים כאלה. ודאי היו מקרים מעטים.
היו”ר משה כחלון:
הזמן הוא קריטי. אם הסדרה הזאת תגיע לשוק בערב פסח, אז יכול להיות שהשני ימכור פחות.
ראובן מלצר:
יכול להיות שהיו מקרים כאלה, לכן מדובר במשפט אזרחי בין שני גורמים. המכס עושה מה שמוטל עליו. קרה שבית המשפט קבע שהטובין בעצם לא מפרים ואז יש מלחמה בין בעל הזכות לבין היבואן.
אתי בנדלר:
איך אתם קובעים את גובה הערבות העצמית?
ראובן מלצר:
לפי הודעה זה כתב שיפוי על כל ההוצאות.
אתי בנדלר:
זה לא מוגבל בסכום?
ראובן מלצר:
לא, כתב שיפוטי. לפי סעיף 200א, בכל הוצאה הקשורה לעיכוב ונזק שייגרם. יש הוצאות בקשר לעיכוב, למשל הוצאות אחסון. אם בעוד שנתיים התיק נגמר ובית המשפט אומר להשמיד, זה טוב ויפה אבל הטובין היו במחסן וזה עולה הרבה כסף.
לאה ורון:
הטובין זה בעיקר הנעלה והלבשה? מה עיקר הטובין שמעוכבים?
ראובן מלצר:
הכל. היו לנו טלוויזיות, מיקרוגלים, טקסטילים, בגדים מכל מיני מותגים. זה יכול להיות גם אוכל, שזה בעייתי כי זה מתקלקל, אבל היו כל מיני דברים.
ארנן גבריאלי:
מהפרקטיקה אני יכול להגיד שבנושא סימני המסחר זה פועל בצורה יוצאת מן הכלל. מאז שחוקקו את הסעיפים האלה, אחרי הסכם טריפס, המכס פועל בצורה מאוד יעילה ומגיעים הרבה טובין מזייפים, בעיקר בתחום סימני המסחר. נותנים הודעה לבעל הסימן, הוא מפקיד ערובה. בדרך כלל זה לא מגיע למשפט כי היבואן אפילו לא טוען שזה לא מזויף. כשזה מגיע לבית המשפט, בית המשפט קובע. מהפרקטיקה שלי לא נתקלתי במקרה של תלונת שווא.
אתי בנדלר:
מה עושים עם הטובין?
ארנן גבריאלי:
משמידים.
היו”ר משה כחלון:
סעיף 66 מאושר.
סעיף 67 מאושר. חוק זה יחול גם על המדינה.
סעיף 68 מאושר.
אנחנו עוברים לפרק יא.
עמית אשכנזי:
סעיף 69 זה הסעיף ההיסטורי.
"69. דבר המלך על חוק זכות יוצרים, 1911 (הטלתו על ארץ ישראל) 1924 – בטל, וחוק זכות יוצרים 1911, לא יחול עוד בישראל".
זה המקום להגיד שהדרך שבה חוק זכות יוצרים, מבחינה משפטית, חל בישראל, היא דרך הוראה של המלך ג'ורג' החמישי.
היו”ר משה כחלון:
סעיף 69 מאושר.
עמית אשכנזי:
"70. בפקודת זכות יוצרים, סעיפים 1 עד 3א' ו-3ו' עד 15 – בטלים."
הסיבה שאנחנו מבטלים חלק מהסעיפים, שבסעיפים שבהם לא מוצע לבטל בפקודת זכות יוצרים, הוסדר ההסדר שנקרא "הסדר אל מול העתקה פרטית". פה מדובר באותה הסדר שקובע שמצד אחד, עשיית עותק פרטי של יצירה על גבי קלטת מותר. מצד שני, נקבע שהממשלה מפצה את בעלי הזכויות בגין השימוש, מפצה או משלמת, כל אחד לפי תפיסתו המשפטית, בגין הפעולות האלה או בגין איזושהי זיקה לפעולות האלה. הדבר הזה טופל בתזכיר נפרד שפורסם ועבר ורצה להשתלב בהצעה הזאת. הוא כרגע עדיין בטיפול בתוך הממשלה בגלל מחלוקות פנימיות ואנחנו נביא את זה לקו הגמר, בכל מקרה, יחד עם הדבר הזה. נכון לרגע זה זאת התשובה הפורמאלית.
היו”ר משה כחלון:
אתה רוצה לסדר את המחלוקות בממשלה?
לאה ורון:
האם הכוונה בקו הגמר ביחד עם אותה הצעת חוק שמונחת על שולחן הוועדה?
עמית אשכנזי:
כן, זה יגיע יחד.
אייל פרייס:
יש לי שאלה למשרד המשפטים לגבי חקיקת המשנה. מה יקרה עם חקיקת המשנה ביום שהחוק שבו נכנס החוק הזה לתוקף אם לא קיימת עדיין חקיקת משנה חדשה? מה דינם של כל הצווים? יש צווים משמעותיים מאוד. האם הצווים יישארו בתוקף עד לחקיקתה של חקיקת משנה חדשה או שמא מרגע שסעיפים 69 ו-70 לחוק קובעים שהחקיקה הראשית בטלה, האם הדבר הזה גורר בטלות גם של חקיקת המשנה?
עמית אשכנזי:
סעיף 23 לחוק הפרשנות קובע את ההסדר בתקופת הביניים. בחוק הזה יש סעיפי הסמכה שמחייבים לחוקק להתקין. אבל מאותו יום ברור שהם ימשיכו לחול. מבחינת הצווים הבינלאומיים, למיטב הבדיקה המשפטית שעשינו לקראת החוק, הצווים ימשיכו לחול באותו אופן.
היו”ר משה כחלון:
יש חקיקת משנה ששואבת את הכוח שלה מחקיקה ראשית. הוא אומר שברגע שיבשת את החקיקה הראשית, הרגת את השורש הזה. מה קורה עם חקיקת המשנה? ממה הוא שואב את הכוח שלו? יש תחליף?
אתי בנדלר:
סעיף 23 לחוק הפרשנות קובע לאמור: "משבוטל חיקוק בטלים עימו התקנות והמינויים שנעשו מכוחו. אולם, מקום שהחיכוך המבטל קובע הוראות במקום המבוטלות, התקנות והמינויים שנעשו מכוח ההוראות המבוטלות, יעמדו בתוקפן, עד שיבוטלו בתקנות ובמינויים מכוח החיכוך המבטל".
היו”ר משה כחלון:
סעיף 70 מאושר.
עמית אשכנזי:
"71א. בפקודת המכס, בסעיף 200א(א) –
1. ברישה, במקום "בסעיף 7ד לפקודת זכות יוצרים" יבוא "בסעיף 66 לחוק זכות יוצרים, התשס"ה-2005 (להלן – חוק זכות יוצרים);
2. בפסקה (1), במקום "ההעתקות" יבוא "העותקים";
3. בפסקה (3), במקום "סעיף 7ד לפקודת זכות יוצרים" יבוא "סעיף 66 לחוק זכות יוצרים".
היו”ר משה כחלון:
סעיף 71 מאושר.
עמית אשכנזי:
"72. בחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, בתוספת השניה, בפרט (3) במקום "סעיף 10(ג) ו-(ד) לפקודת זכות יוצרים" יבוא "סעיף 63(ב) לחוק זכות יוצרים, התשס"ה-2005".
זהו הסעיף שאומר שאפשר להגיש קובלנות פליליות על עבירות שעד 3 שנים.
ארנן גבריאלי:
לגבי א' לא תהיה קובלנה פלילית פרטית?
עמית אשכנזי:
זאת עבירה של 5 שנים, גם היום אין.
היו”ר משה כחלון:
יש הערות לסעיף 72? סעיף 72 מאושר.
עמית אשכנזי:
"73. בחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, בסעיף 40(4) במקום פסקאות משנה (א) ו-(ב) יבוא:
(א) חוק זכות יוצרים, התשס"ה-2005".
אלה סעיפים שקשורים בהסמכה ובסמכות.
"74. בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, בתוספת הראשונה בפרט (16), במקום "פקודת זכות יוצרים" יבוא "חוק זכות יוצרים, התשס"ה-2005".
"75. בחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003, בתוספת הראשונה, בפרט 4, במקום סעיף 10(ג) ו-(ד) לפקודת זכות יוצרים" יבוא "סעיף 63(ב) לחוק זכות יוצרים, התשס"ה-2005.
"76. בחוק שידורי טלוויזיה מהכנסת, התשס"ד-2003, בסעיף 15, בהגדרה "קנין רוחני", במקום "זכויות יוצרים לפי חוק זכות יוצרים, 1911, ופקודת זכות יוצרים" יבוא "זכות יוצרים לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ה-2005".
היו”ר משה כחלון:
יש הערות לסעיפים 73 עד 76? סעיפים 73, 74, 75, 76 מאושרים.
אנחנו חוזרים לסעיף ההגדרות, סעיף 1.
עמית אשכנזי:
"1. בחוק זה –
"זכות יוצרים" – כמשמעותה בסעיף 11".
סעיף 11 זה אותו סעיף שמגדיר את המעשים שהם מהווים את זכות היוצרים הכלכלית.
היו”ר משה כחלון:
אנחנו נעבור הגדרה הגדרה ונאשר כל הגדרה בנפרד. יש הערות לגבי הגדרת זכות יוצרים?
הגדרת זכות יוצרים מאושרת.
עמית אשכנזי:
"זכות מוסרית" – כמשמעותה בסעיף 47".
זה הסעיף המקביל לסעיף 11 שעניינו זכויות מוסריות. הוא מגדיר את אותן שתי זכויות מוסריות עליהן דיברנו בישיבות קודמות.
היו”ר משה כחלון:
יש הערות? הגדרה זכות מוסרית מאושרת.
עמית אשכנזי:
"טביעה", לעניין צלילים – שימוש של צלילים באמצעי המאפשר לשמעם או להעתיקם;
הביטוי הזה נובע מהאמנות הבינלאומיות שעוסקות בתקליטים.
היו”ר משה כחלון:
הגדרת טביעה – שימוש בצלילים, מאושרת.
עמית אשכנזי:
"יצירה אדריכלית" – בנין או מבנה אחר, וכן מודל לבנין או למבנה כאמור".
היו”ר משה כחלון:
הגדרת יצירה אדריכלית מאושרת.
עמית אשכנזי:
"יצירה אמנותית" – לרבות רישום, ציור, יצירת פיסול, תחריט, ליטוגרפיה, מפה, תרשים, יצירה אדריכלית, יצירת צילום, ויצירת אמנות שימושית;"
אריה שילה:
בהגדרה הקודמת הופיעה המילה "מודל". בהגדרה הזאת מופיע "מפה או תרשים וגם יצירה אדריכלית". המילה "תכנית" שהיא בעצם הביטוי האופייני ביותר ליצירה אדריכלית, לא מופיעה פה.
עמית אשכנזי:
השאלה, מה הנפקות המעשית של הגדרה של יצירה אדריכלית. בסופו של דבר הקטגוריות שאנחנו מדברים עליהן כאן הן לא קטגוריות ששוללות הגנה או מונעות הגנה. זאת אומרת, עצם העובדה שלא כתבנו בתוך הגדרת יצירה אדריכלית את הביטוי תכנית, לא אמרנו שתכנית כזאת לא מוגנת. אתה רואה בתוך יצירה אמנותית שזה כבר מופיע בפנים.
אריה שילה:
המילה תכנית לא מופיעה גם בהגדרה השניה.
עמית אשכנזי:
בסדר, כתוב "לרבות". זה נכון גם לגבי יתר ההגדרות.
היו”ר משה כחלון:
מר שילה מבקש לכתוב "תכנית".
עמית אשכנזי:
אני לא בטוח אם זה מתאים לכאן או שזה יותר מתאים דווקא ליצירה ספרותית, כי כך זה מוגדר היום.
אתי בנדלר:
השאלה באמת האם זה יהיה מוגן כיצירה אדריכלית או כיצירה ספרותית.
היו”ר משה כחלון:
האם אתה מסכים שתכנית זאת יצירה אדריכלית.
קריאה:
תכנת אדריכלית היא יצירה אדריכלית.
עמית אשכנזי:
אני רוצה לבדוק את זה.
היו”ר משה כחלון:
זה ייבדק, נמשיך הלאה.
יש הערות לגבי יצירה אמנותית? יצירה אמנותית מאושר.
עמית אשכנזי:
"יצירה דרמטית" – לרבות מחזה, יצירה קולנועית, יצירה דרמטית-מוסיקלית, יצירת מחול ופנטומימה;
יש הערה של פורום היוצרים שמבקשת לכלול גם את היצירה התיעודית הקולנועית. אנחנו מסכימים. מבחינתנו אפשר להוסיף: "יצירה דרמטית לרבות מחזה, יצירה קולנועית דרמטית, תיעודית או אחרת, יצירה דרמטית מוסיקלית, יצירת מחול ופנטומימה".
באחד הדיונים הקודמים שינינו את הנוסח שהיה בהצעת החוק. ההגדרה השתנתה ל"יצירה דרמטית, לרבות מחזה, יצירה קולנועית דרמטית, תיעודית או אחרת".
אתי בנדלר:
אני לא רואה שיש שינוי לעומת הנוסח המקורי.
עמית אשכנזי:
מבחינתנו אפשר להוסיף לזה "יצירה קולנועית דרמטית, תיעודית או אחרת".
אתי בנדלר:
איפה אתה רוצה להוסיף את זה? בהגדרה של יצירה דרמטית?
עמית אשכנזי:
"יצירה דרמטית, לרבות מחזה, יצירה קולנועית דרמטית, תיעודית או אחרת, יצירה דרמטית מוסיקלית, יצירת מחול ופנטומימה". הם טוענים שיש יצירה קולנועית דרמטית שזה פיקציה, ויש יצירה קולנועית שזה תכנית תיעודית.
אתי בנדלר:
מה זה יצירה אחרת? מכיוון שמוצע לשנות את הנוסח ואנשים שנוגעים לעניין לא נמצאים כאן, לא הייתי מציעה לאשר כרגע את ההגדרה הזאת. צריכה להיות עוד ישיבה לגבי כל הדברים שנשארו פתוחים, כל הנושא של מפיקי הסרטים, בעלות ביצירה.
עמית אשכנזי:
סליחה, אני טעיתי, הסתכלתי על קובץ ההערות כדי לוודא שאנחנו מתייחסים לכל ההערות, ואז קראתי הערה במקום הנוסח. מהרישומים שלנו אני רואה כך: הגדרת יצירה דרמטית נשארה כפי שהיא בהצעת החוק אבל בעקבות ההוראה של זכייני הרשות השניה וה נושא של הקולנוע תיעודי, הגדרה מפורשת ליצירה קולנועית. ההגדרה אומרת כך: "יצירה קולנועית, לרבות יצירה טלוויזיונית וכל יצירה הדומה במהותה ליצירה קולנועית או ליצירה טלוויזיונית".
היו"ר משה כחלון:
אני חושב שזה מכסה.
לאה ורון:
התווספה עוד הגדרה.
אמיר רוזנברג:
הנוסח המקובל בדרך כלל וגם השימוש השגור הוא יצירה אומנותית. אם אתה משתמש בנוסח של יצירה אורקולית, אתה לא צריך להיכנס לרזולוציה בתוך החוק ולהגיד או קולנועי או טלוויזיוני. האינטרנט לא נכנס. אני מציע שהשימוש יהיה ביצירה אורקולית כיוון שהיא כולל את כל הז'אנרים וכך זה גם מוגדר בעולם.
עמית אשכנזי:
אני רוצה להבין. אתה אומר בהגדרת יצירה דרמטית, במקום לכתוב יצירה קולנועית לכתוב יצירה אורקולית.
אמיר רוזנברג:
כן. יצירה אורקולית זה הביטוי השגור. ברגע שעזבת את זה אתה לא גומר עם זה. אל תשכח שיש גם את האינטרנט. זה הביטוי גם בפסיקות וגם באמנות בינלאומית וגם בארץ.הקולנועי והטלוויזיוני הם חלק מהאורקולי. אם אנחנו עוסקים בחקיקה צריך לתת את הביטוי שכולל את הכל.
עמית אשכנזי:
אני מסתייג מהאמירה שזה הנוסח המקובל באמנות. באמנות מדברים על "FILM" ועל "PRODUSER OF FILM".
אתי בנדלר:
אם נחליף את ההגדרה, להערכתך, מה ייכנס לכאן שלא נכנס להגדרה?
אמיר רוזנברג:
המון. יש גם אינטרנט וכל מיני קליפים שאינם קולנוע או טלוויזיה.
היו"ר משה כחלון:
אם נקבל את ההגדרה של אורקולי, מה זה יעשה בשוליים?
עמית אשכנזי:
אין לי בעיה עם ההגדרה. אני מציע שנציע נוסח לקראת הישיבה הבאה.
הדס פלד:
בתזכיר מ-2003 יש הגדרה ליצירה אורקולית. הצעתם שם הגדרה. בואו נקרא אותה ונראה.
היו”ר משה כחלון:
אנחנו מקבלים את התיקון לגבי יצירה אורקולית. אם יהיה שינוי תביאו אותו?
אתי בנדלר:
בישיבה הבאה תביאו לנו הגדרה חדשה?
היו"ר משה כחלון:
למה אי אפשר לאשר את זה עכשיו?
אתי בנדלר:
אתה יודע מה ההגדרה של יצירה אורקולית שהם מציעים.
אייל פרייס:
"יצירה אורקולית – תביעה המאפשרת הצגה של סדרה של תמונות נעות באמצעות מכשירים מתאימים".
עמית אשכנזי:
אני מבין שאתה מציע לכתוב יצירה אורקולית במקום יצירה קולנועית?
אמיר רוזנברג:
כן.
עמית אשכנזי:
זה לא נראה לי בעייתי.
אתי בנדלר:
אני מבקשת לקרוא את ההגדרה המוצעת ליצירה אורקולית, כדי שהיא תירשם.
עמית אשכנזי:
"יצירה דרמטית, לרבות מחזה, יצירה אורקולית".
אתי בנדלר:
יצירה דרמטית כוללת יצירה אורקולית. אני מבקשת את ההגדרה של יצירה אורקולית.
עמית אשכנזי:
"יצירה אורקולית, לרבות יצירה טלוויזיונית וכל יצירה הדומה במהותה ליצירה קולנועית או ליצירה טלוויזיונית".
אתי בנדלר:
אתה לא הזכרת את היצירה הקולנועית אז אתה לא יכול להגיד "לרבות". אני מציעה שלישיבה הבאה תבואו מוכנים. בינתיים זה לא מאושר.
לאה ורון:
יצירה דרמטית לא אושרה.
היו"ר משה כחלון:
נמשיך הלאה.
עמית אשכנזי:
"יצירה משותפת" – יצירה שנוצרה בידי מספר יוצרים במשותף ולא ניתן להבחין בחלקו של כל אחד מהם ביצירה".
אמיר רוזנבררג:
חסרה הגדרה ליצירה מורכבת. כשנגיע ל-33 ו- 35, לא רק בהקשר זה, עושים הפרשה בין יצירה משותפת ליצירה מורכבת. יצירה משותפת זה הקפה, יצירה מורכבת זה הגרגרים. יצירה מורכבת היא יצירה שנוצרה על ידי מספר יוצרים, לא במשותף, וניתן להבחין. למשל, יצירה קולנועית. צריך למצוא בחוק - - -
עמית אשכנזי:
למה צריך? איפה זה חסר? מה המשמעות המעשית?
אמיר רוזנברג:
המשמעות עצומה. ליצירה הקולנועית שותפים יוצרים רבים אבל אפשר להבחין ביצירות שלהם. אחד הויכוחים המרכזיים שמתנהלים פה בוועדה, נובע מהקונפליקט הזה. נניח שתסריטאי הוא בעל זכויות יוצרים בתסריט והשאלה היא מי הבעלים בסופו ש דבר של הסרט, שכולל בתוכו שרשרת של יוצרים. לכן, במיוחד כשיש הגדרה ליצירה משותפת, צריך הגדרה ליצירה מורכבת כדי שיהיה לנו את הכלי. אחרת תהיה לנו הבעיה ב-35. שם עולה הקונפליקט הזה והוועדה תצטרך לדון מה הבדל בין זכויות היוצרים של היוצר בתסריט לבין הסרט והאם זה אוטומטי שהזכות שלו היא בסרט. לכן שווה להגדיר את זה.
עמית אשכנזי:
זה הכנה לסעיפים שדנים בבעלות. השאלה איפה ההגדרה רלוונטית לי בהמשך החוק? למיטב הבנתי יש לנו שדיון שהוא לא בדיוק קשור להגדרה מי הבעלים ביצירה קולנועית. צריך לדון בזה.
אתי בנדלר:
כשיהיה הדיון שם, נחזור.
עמית אשכנזי:
אם יהיה צורך, תציע את זה בהמשך.
היו”ר משה כחלון:
יצירה משותפת מאושרת. בהמשך, אם יהיה צורך, נחזור להגדרה של יצירה מורכבת.
עמית אשכנזי:
"יצירה ספרותית" – לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט וכן תוכנת מחשב;"
זאת ההגדרה המקובל ויש בה את הייחוד שמאחר ותכנית מחשב מוגנת בזכות יוצרים, אז גם היא נחשבת כיצירה ספרותית.
היו”ר משה כחלון:
יש הערות? ההגדרה של יצירה ספרותית מאושרת.
עמית אשכנזי:
"יצירת פיסול – לרבות תבנית או מודל של פס;
היו”ר משה כחלון:
יש הערות? יצירת פיסול מאושרת.
עמית אשכנזי:
"יצירת צילום" – לרבות יצירה המופקת בתהליך הדומה לצילום, ולמעט צילום שהוא חלק מיצירה קולנועית".
היו”ר משה כחלון:
הערות לגבי יצירת צילום.
קריאה:
אם נשנה לאורקולי, נצטרך לשנות גם פה.
עמית אשכנזי:
"לקט – לקט של יצירות לרבות אנציקלופדיה א אנתולוגיה, וכן לקט של נתונים לרבות מאגר מידע".
זאת הגדרה טכנית שנועדה להגיד שיש גם סוג כזה של יצירות. מה שהופך אותן ליצירות מוגנות זאת העובדה שסידור הנתונים נעשה בצורה יצירתית או שיש בו מקוריות.
היו”ר משה כחלון:
הגדרת לקט מאושר.
עמית אשכנזי:
"מפיק" - לעניין יצירה קולנועית או תקליט – מי שאחראי על ביצוע הפעולות הדרושות לשם יצירת היצירה הקולנועית או התקליט, לפי העניין."
ההגדרה הזאת היא ההגדרה המקובלת להגיד מיהו אותו בעל זכויות.
היו”ר משה כחלון:
יש הערות? הגדרת מפיק מאושרת.
עמית אשכנזי:
לגבי עותק מפר כבר הצבענו.
"פרסום" של יצירה – העמדה של מספר סביר של עותקים של היצירה, בשים לב לאופייה, לרשות הציבור, ברשות בעל זכות היוצרים, למעט ביצוע פומבי של היצירה או שידורה ולמעט הצגה לציבור של יצירה אמנותית;"
לדעתי הצבענו גם על הסעיף הזה.
אתי בנדלר:
לא.
עמית אשכנזי:
הסעיף הזה נועד לייצר את הזיקה לישראל בהתאם לסעיפים 8, 9 ו-45. הוא נועד לחדד מה ההבדל בין פרסום בשפת בני אדם לבין הפרסום שנדרש לצורך הגנת - - -
הדס פלד:
יש לי הערה לגבי דברי ההסבר. בדברי ההסבר כתוב: "המפיק הוא הגורם הכלכלי העומד מאחורי היצירה". זה פשוט לא נכון ואני מבקשת שזה יתוקן.
אתי בנדלר:
אין דרך לתקן דברי הסבר.
הדס פלד:
יבוא בית משפט, מסתכל בדברי ההסבר ויכול לחשוב שזאת כוונת המחוקק.
אתי בנדלר:
הוא לא מפרש את דברי המחוקק, הוא מפרש את ראייתו של מציע הצעת החוק, קרי הממשלה, בשלב גיבוש ההצעה.
עמית אשכנזי:
השאלה היא בעצם איפה משתמשים בהגדרת מפיק. תסתכלו, זה לא בסעיפים שאתם מדברים עליהם.
הדס פלד:
אנחנו יכולים להיות בסיטואציה שתהיה הצבעה על הסעיפים האלה ואז לא נוכל לחזור אחורה.
אמיר רוזנברג:
אני חושב שמה שנאמר בדברי ההסבר זה נכון. המפיק הוא בוודאי הגורם הכלכלי שעומד מאחורי עשיית הסרט.
קריאה:
אם המזמין זה אנחנו אז אתם לא הגורם הכלכלי.
עמית אשכנזי:
יצטרכו לבדוק לפי הנסיבות, לכן אין פה אמירה ערכית.
הדס פלד:
אם אנחנו מזמינים ומממנים, בגלל שהחוק מחייב אותנו להזמין דרך מפיק חיצוני, הוא עונה להגדרה ואנחנו לא.
היו”ר משה כחלון:
אבל הוא לא יכול להפוך אותו לגורם כלכלי.
הדס פלד:
אם יבוא בית משפט ויפרש את הגדרת מפיק, אז דברי ההסבר האלה - - -
היו”ר משה כחלון:
אני לא יודע, אף פעם לא דנתי בזה.
הדס פלד:
השאלה היא אם אפשר לעשות צעד אחורה ולהחליט שאחרי שנדון ב-33(5) נחזור להגדרת מפיק.
אתי בנדלר:
השאלה את מבקשת לשנות את הגדרת המפיק או את דברי ההסברה להגדרה.
חנה מצקביץ:
אני אומרת שהיא צודקת. כשאנחנו באמת מזמינים הפקות מבחוץ אז המפיק מוגדר כמפיק, למרות שאנחנו המממנים.
אתי בנדלר:
אני מבינה שאין לכם הערות להגדרה אלא רק לדברי ההסבר. ועדת הכנסת יכולה להיעזר בדברי ההסבר כדי להבין את כוונת המציע. עיקר הדברים החשובים, מבחינת המחוקק ותהליך החקיקה, אלה הדברים שנאמרים ומוסברים בוועדה. הוועדה איננה מאשרת וגם הכנסת איננה מאשרת את דברי ההסבר. הוועדה מאשרת את נוסח החוק וכך גם המליאה.
הדס פלד:
הבקשה שלי היא שנחזור להגדרת מפיק, כאשר נדון בסעיף 33(5) ונראה איך יהיה הנוסח שם.
לאה ורון:
בינתיים ההגדרה של מפיק אושרה בוועדה. היה ויהיה לכם צורך, תבקשו מיושב ראש הוועדה לחזור.
היו”ר משה כחלון:
אם יהיה צורך נחזור לזה.
הדס פלד:
אפשר לומר לפרוטוקול שאנחנו נחזור.
היו”ר משה כחלון:
זה מה שאמרתי. אין לנו יכולת לגעת בדברי ההסבר.
הדס פלד:
לעמית יש יכולת.
אתי בנדלר:
אין לו יכולת, זה פורסם.
לאה ורון:
כשהצעת החוק עולה למליאת הכנסת לקריאה השניה והשלישית, היא לא עולה עם אותם דבר ההסבר, הם אינם. אלה כבר פורסמו.
אתי בנדלר:
הם יישארו בספר הצעות חוק לעולם.
אמיר רוזנברג:
עם כל הכבוד לגופי השידור, הם קופצים על משהו שהם לא היו צריכים לקפוץ. המפיק הוא הגורם הכלכלי העומד מאחורי עשיית היצירה ולא מאחורי מימונה. מי שעושה את הסרט זה לעולם לא גוף השידור.
לאה ורון:
אתה שוב עוסק בדברי ההסבר שהם לא רלוונטים.
היו”ר משה כחלון:
עורכת הדין פלד, אם יהיה צורך ונידרש לזה, נחזור.
אייל פרייס:
יש לי הצעה לגבי פרסום. ההגדרה מבוססת על האמנות הבינלאומית. יש לנו גם פרסום מסוג חדש והוא הפרסום באינטרנט. כאשר מעמידים את היצירה באינטרנט, לא בהכרח מעמידים את העותקים אלא מעמידים את היצירה עצמה. היא נמצאת באתר וכל אחד נכנס לאתר. הצעתי היא שבמקום שיהיה כתוב: "מספר סביר של עותקים של הצירה, בשום לב לאופייה", יהיה כתוב "העמדה של היצירה בשים לב לאופייה".
ארנן גבריאלי:
אדוני, יש זכות חדשה בחוק הזה. סעיף 15 והעמדה של יצירה לרשות הציבור. זאת בעצם הזכות באינטרנט. הניסוח של פרסום הוא בדיוק כמו הניסוח הזה וזה עלול לבלבל. אלה שני דברים שונים. יש פרסום של היצירה, יש זכות חדשה של העמדה לרשות הציבור. מוכרחים לשנות פה את הנוסח כדי שתהיה אבחנה בין שני הדברים. בסעיף 11(5) כתוב: "העמדת יצירה לרשות הציבור כאמור בסעיף 15". זה בדיוק אותו הנוסח כמו של הפרסום. זה מנוסח באותם מילים כמו הפרסום, וזה לא הגיוני.
עמית אשכנזי:
לנוסח פה יש משמעויות לעניין הזיקות הבינלאומיות. אם הוועדה רוצה, אני מוכן לבדוק את זה.
אייל פרייס:
על פי אמנת ברן, פרסום זה הוצאת עותקים לציבור. לכן בפרסום אפשר יהיה כתוב "הוצאת היצירה לציבור" ולא "העמדה", ואז לא ייווצר בלבול בסעיף הזה.
אתי בנדלר:
לכתוב "הוצאה" במקום "העמדה". "הוצאה של מספר סביר של עותקים של היצירה בשים לב לאופייה לרשות הציבור".
אייל פרייס:
ההערה שלי נאמר לגבי "מספר סביר".
אתי בנדלר:
אתה לא צריך את זה.
עמית אשכנזי:
אנחנו צריכים לזכור למה אנחנו נכנסים לזה. יש פה עניין של איפה נעשה הפרסום הראשון. אלה הסעיפים שזה מפנה אליהם. איפה נעשה פרסום ראשון באינטרנט? אנחנו לא יודעים לענות על זה. אני מציע להידבק לנוסח של אמנת ברן כי זאת המשמעות של הפרסום פה, למיטב הבנתי. אני מוכן לבדוק את זה.
אתי בנדלר:
אם אתה מסתכל בסעיף 11, יש לך את הפרסום ויש לך פעולה אחרת או סוג אחר, שזה ב-5 – העמדת היצירה לרשות הציבור. אתה לא תובע על הפרה מכוח הפרסום אלא מכוח העמדת היצירה.
עמית אשכנזי:
זאת לא תביעה על הפרה. שימו לב לשימוש בהגדרת פרסום בסעיף 8, 9 ו-45. הסעיפים הללו עוסקים בזיקה לישראל. הדרישה היא על יצירה שפורסמה לראשונה בישראל. אני מוכן לקבל את ההצעה של אתי לגבי הוצאה של עותקים.
אייל פרייס:
הנושא של פרסום בוא בראש ובראשונה הוא בסעיף 11(2). ליוצר יש זכות מתי היצירה שלו תצא לאור. הוא יכול לשמור אותה במגירה כמה שהוא רוצה. סעיף 11(2) אומר את זה.
היו”ר משה כחלון:
מה היית מוסיף או גורע מההגדרה?
אייל פרייס:
אני רוצה להתייחס ל"מספר סביר של עותקים". אם היוצר בוחר לפרסם את יצירתו באינטרנט לא צריך להגביל אותו במספר עותקים משום שבאינטרנט את עניין של עותקים. לכן זה צריך להיות "הוצאת היצירה, בשם לב לאופייה, לרשות הציבור".
עמית אשכנזי:
אני מקבל את מה שאייל אומר, אבל אני מנסה לחשוב על מצב - - - הרי העמדה לרשות הציבור זאת ממילא זכות עיקרית שלו.
היו”ר משה כחלון:
העקרונות ברורים, תמצאו את הנוסח בהמשך. ההגדרה תנוסח לפי מה שהתוות.
עמית אשכנזי:
אני חייב לחדד. מספר עותקים זה משהו שלפי הבנתי בא מהאמנות וצריך להישאר איתו. המצב שאייל פרייס חושש מפניו, שמישהו ישים לו באינטרנט ללא רשותו את היצירה, זה מוגן בלי קשר אם זה פרסום ראשון או לא. יש סעיף מפורש כזה שהוספנו. בין אם זה פרסום ראשון, בין אם לאו, אסור לשים את היצירה של מישהו באינטרנט בלי רשותו.
היו”ר משה כחלון:
אתם מתכוונים להיפגש, תדברו גם על זה.
אמיר רוזנברג:
הסעיף מחריג ביצוע פומבי. סעיף 13 מגדיר מה זה ביצוע פומבי. אני מדבר על ההודעה של הפרסום.
עמית אשכנזי:
זה לא נחשב כפרסום.
אמיר רוזנברג:
אני מסכים עם מה שאייל אמר. בסרטים, להבדיל מתקליט והתכנים של התקליט, הפרסום הוא גם הביצוע הפומבי.
עמית אשכנזי:
אמנת ברן אומרת את זה.
"תכנית מחשב" – תוכנת מחשב בכל צורה שבה היא מבוטאת".
היו”ר משה כחלון:
הגדרת תכנית מחשב מאושרת.
עמית אשכנזי:
"תקליט" – טביעה של צלילים, למעט טביעה של צלילים ביצירה קולנועית".
אתי בנדלר:
הוחלט שזה יידון שוב כשנדון בסעיף 32.
אייל פרייס:
זה עוסק בשאלת הבעלות. אנחנו פה מגדירים את היצירה. כל היצירות האחרות הוגדרו. צריך להגדיר בכלל מה זה תקליט. אין לי התנגדות לסיפה שזה "טביעה של צלילים". לגבי יצירה קולנועית זה יידון כי יש מחלקות בשאלה מהי היצירה הקולנועית. אבל לגב תקליט?
אני מקבל את ההגדרה כפי שהיא, אבל אם יש מחלוקת לגבי הסיפה, שהיא תידון בנפרד לגבי היצירה הקולנועית כאשר ידעו מה היא. כרגע, תקליט כטביעה של צלילים, מקובלת.
היו”ר משה כחלון:
הוא אומר שברגע שיתקיים דיון על הנושא של יצירה קולנועית, נשנה.
אתי בנדלר:
כרגע ההגדרה מאושרת כפי שהיא.
קריאה:
למה תקליט ולא הקלטה. כל השוק מדבר על הקלטות. הקלטה יכולה לבוא לידי ביטוי במה שאנחנו קוראים תקליט.
היו”ר משה כחלון:
אנחנו לא חוזרים 8 חודשים אחורה. הוחלט לבטל את ההגדרה של תקליט מסחרי. הגדרת תקליט מאושרת, כפי שהיא מופיעה.
הגדרת השר, שר המשפטים, מאושרת.
תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:50