פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 254
מישיבת ועדת הכלכלה
שהתקיימה ביום שלישי, כ"ז אייר, תשס"ז, (15/05/2007) בשעה 13:00
סדר היום: דיווח שר החקלאות ופיתוח הכפר על פעילות המשרד
נכחו:
חברי הוועדה:
משה כחלון – היו"ר
רוברט אילטוב
אבשלום וילן
מוזמנים:
שלום שמחון - שר החקלאות ופיתוח הכפר
יעל שאלתיאלי - מנכ"ל, משרד החקלאות ופיתוח הכפר
יוסי ישי - משנה למנכ"ל ומנהל רשות התכנון, משרד החקלאות ופיתוח הכפר
עליזה כהן - יועצת בכירה לשר, משרד החקלאות ופיתוח הכפר
יצחק בן דוד - סמנכ"ל ייצור וכלכלה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר
משה גורן - מנהל שה"מ, משרד החקלאות ופיתוח הכפר
אברהם הראובני - התאחדות האיכרים
גרשון שליסל - מנכ"ל ארגון עובדי הפלחה
שמואל לויט - מנכ"ל המועצה לענף הלול
ניסן כספי - יו"ר דירקטוריון, קרן ביטוח נזקי טבע בחקלאות
דוד גינזבורג - מנכ"ל קרן ביטוח נזקי טבע בחקלאות
אילן אשל - מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות
מאיר בראון - התאחדות מגדלי הבקר
חי בנימיני - ארגון מגדלי הדרים
ד"ר ארנית רז - חברת הנהלה, התאחדות חקלאי ישראל
פייסי גרופר - חבר הנהלה, התאחדות חקלאי ישראל
יעקב כהן - מנכ"ל ארגון מגדלי העופות
חיים חרמוני - מועצה אזורית שער הנגב
חגי שורץ - חקלאי, ראש פינה
יאיר קפלן - חקלאי, תל מונד
רוברט עמרוסי - חקלאי
יוסי מלול - התאחדות מגדלי בקר
יוסף אזולאי - מזכיר ארגון המושבות
זהבה דנציגר - חקלאית
ארנסט דנציגר - חקלאי
בלה שיק - מזכירה, ארגון דייגי ישראל
דוד פרי - חקלאי, גילת
גרשון אמבא - רפתן, מושב פטיש
מרים סבטי - רכזת ועדה חקלאית, מועצה אזורית מרחבים
דוד גלעדי - מזכיר מושב שתולה
רפאל נסים - חקלאי, מושב אחיטוב
עמוס זהביאן - חקלאי, מושב אחיטוב
אפרים דוד - חקלאי, מושב אחיטוב
עופר דנין - רכז הוועדה החקלאית, מועצה אזורית עמק חפר
יורם סהר - חקלאי, מושב אמץ
שמואל גבריאל - רפתן, מושב פטיש
עודד גלזר - סגן וממלא מקום ראש מועצה מקומית מגידו
גברי ברגיל - מזכיר התנועה הקיבוצית
צדי אבנר - מועצה אזורית בקעת הירדן
זאב שור - מזכיר התנועה הקיבוצית
אלי ג'ורני - הנהלת התאחדות מגדלי הבקר
אברהם דניאל - איגוד מגדלי הפרחים
איתן בן דוד - מזכיר תנועת המושבים
מנהלת הוועדה:
לאה ורון
רשמת פרלמנטרית:
אתי אפלבוים
דיווח שר החקלאות ופיתוח הכפר על פעילות המשרד
היו"ר משה כחלון:
צהריים טובים וברוכים הבאים. אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. הנושא: דיווח שר החקלאות ופיתוח הכפר על פעילות המשרד.
היום נערך בכנסת יום החקלאות. אני רוצה להודות לכם על התערוכה ועל התצוגה המרהיבה במסדרונות. ברוך הבא אדוני שר החקלאות הנוכחי ולשר לשעבר פסח גרופר.
הוועדה הזאת עוסקת בחלק מהנושאים של משרד החקלאות ואנחנו מכירים את הנושאים מקרוב. אנחנו מכירים את החשיבות והערך הלאומי של החקלאות, הן במישור המקצועי, בפיתוח, ובערך ההתיישבותי. לכולנו ברור שבנוסף להיותה מקור פרנסה, החקלאות משמשת גם אחיזה בשטח, אחיזה בקרקע, דבר שהוא חיוני ונחוץ בימים האלה.
התרומה של החקלאות היא גם בכך שהמדינה לא מתחילה בחדרה ומסתיימת בגדרה. את החקלאים אנחנו פוגשים בכל קצות הארץ וזאת בניגוד לתחומים אחרים שמעדיפים לקיים את העסקים שלהם באזורים מאוד מוגדרים בארץ, דבר שמקשה ויוצר פערים אדירים. בחקלאות זה לא כך.
אנחנו רואים שהחקלאות בארץ מהווה כ- 2% מהמשק. בעולם, ככל שהחקלאות יותר נמוכה, המדינה נחשבת ליותר מפותחת. לדעתי, לנו זה לא צריך להתאים. אצלנו קיים גם הנושא של הפיתוח בתחום החקלאות. אני חושב שלמדינת ישראל לא היה נגרם נזק אם החקלאות היתה מכפילה את עצמה ל-6%, זה רק היה מוסיף ליכולת ולכבוד.
על פי מחקר של מרכז המידע של הכנסת אנחנו רואים שמשנת 1995 עד 2007, יש ירידה של 50% בתמיכות הממשלה בחקלאות. בעבר התמיכה הממשלתית עמדה על 1.2 מיליארד שקל והיום היא עומדת על 660 מיליון שקל. ראינו גם שבמדינת ישראל אין מדיניות ארוכת טווח לקידום התפתחותו והתייעלותו של המשק החקלאי. כמעט ואין השקעה במחקר ובפיתוח ובמעבר לחקלאות ירוקה, דבר שיכול לגרום נזק לענף בהמשך.
אני מברך אתכם ואת יושב ראש השדולה, חבר הכנסת וילן, שיזם את היום החשוב הזה. חבר הכנסת וילן בבקשה ואחריו כבוד השר.
אבשלום וילן:
תודה, אדוני היושב ראש. הרעיון מאחורי יום החקלאות בכנסת היה להביא למודעות הכנסת, הממשלה והציבור, את תפקידה של החקלאות במדינת ישראל, במחשבה קדימה ולא אחורה. בראייה היסטורית כולם משבחים ומהללים אבל כשאנחנו חשבנו על היום הזה, חשבנו שצריך להסתכל קדימה.
קראנו את המחקר שהכין מרכז המחקר של הכנסת. המדינות המערביות המתקדמות, קרי מדינות האיחוד האירופי, ארה"ב, קנדה ויפן, משקיעים היום בחקלאות פי 7 ממדינת ישראל. מדינת ישראל נמצאת בחזית הראשונה של הטכנולוגיה, הידע ורמת החקלאים. אבל, מסתבר שאצלנו כמה עיתונאים, הבירוקרטיה שמקבלת החלטות, שרי הממשלה שתקועים בעבר, לא רואים לאן הולכת המדיניות העתידית גם בפיתוח המוצרים, גם בתמיכות, גם איך מחברים את הפריפריה לתיירות. אנחנו פה בדיסקט של העבר וכל הרעיון של היום הזה הוא לנסות להחליף דיסקט ולהסתכל קדימה ולהבין את החיבור של החקלאות כפריפריה, עם התיירות, עם השקעה בפרויקטים נכונים, בגידולים נכונים ועם נושא המים. נושא המים הולך להיות הנושא המרכזי, ההייטק של 20 השנה הבאות בעולם. בישראל יש הכי הרבה ידע בנושאים הללו. איך מחברים את כל הדברים האלה ובעצם יוצרים חקלאות מתקדמת? יש פה מזג אוויר טוב, חקלאים מצוינים, יש פה מערכות היסטוריות וטכנולוגיות קיימות. כל מה שצריך הוא שמקבלי ההחלטות ידעו לתת את ההשקעות המתאימות כדי שנוכל לצאת קדימה.
היו"ר משה כחלון:
תודה רבה לחבר הכנסת אבשלום וילן, יושב ראש השדולה החקלאית בכנסת. לגבי המים, נקיים כאן דיון בעוד שבוע וחצי ונעלה גם את ההשלכות לגבי החקלאות.
מישהו רוצה להגיד משהו לפני שאאפשר לשר?
פסח גרופר:
השאלה מה אפשר להעלות? רציתי להעלות את נושא התאילנדים.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
אדוני יושב ראש הוועדה, מנהלת הוועדה, יושב ראש השדולה החקלאית בכנסת ומנכ"לית משרד החקלאות. בראשית הדברים אני רוצה לומר שוועדת הכלכלה של הכנסת היא הבית הפרלמנטרי של החקלאים והחקלאות בישראל. למזלנו התפתחה מסורת בוועדת הכלכלה של הכנסת, שזה הבית וזה גם המקום שלא מתגוששים בו אלא בדרך כלל נוטים להבין את החקלאים. אני שמח שאדוני יושב ראש הוועדה שומר על המסורת הזאת באדיקות ואפילו משפר אותה עוד יותר מאשר בעבר. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לך ולצוות הוועדה על שיתוף הפעולה היוצא מן הכלל בהרבה מאוד נושאים, שבדרך כלל החקלאים לא מרגישים אותם ביום יום, אבל בסוף זה השולחן שבו הם עוברים. אני שמח שבתקופה שלך, כיושב ראש הוועדה, זה קיבל מעמד יותר חזק ממה שהיה בעבר.
כמובן שאני רוצה להודות ליושב ראש השדולה החקלאית על קיומו של היום הזה. היום הזה הוא יום חשוב מאוד. מצד אחד, הוא שם על השולחן את ההצלחות הגדולות, ומצד שני, גם את הבעיות הגדולות. היכולת שלנו, כחקלאים, להגיע לכל קצוות הארץ מלאי גאווה ועם נפיחות בחזה היא בהחלט דבר משמעותי ומרשים. בסופו של דבר הכותרת היא: "ואף על פי כן". ואף על פי כן, למרות נתוני עבודת המחקר של מרכז המחקר של הכנסת, אפשר לומר שאף על פי כן חקלאות ישראל נחשבת למובילות בעולם המערבי. זה בהחלט לא קרה במקרה. זה קרה בגלל העובדה שמדינת ישראל קמה והתבססה על החקלאות. זה בהחלט דבר שהוא מאוד משמעותי. אגב, בכל המישורים, גם ברמת היצוא, גם ברמת השוק המקומי, גם ברמת ההדרכה וגם ברמת המחקר. בוודאי בהרבה מאוד תחומים אחרים.
אדוני יושב ראש הוועדה יודע שכאשר הוא מבקר בחוץ לארץ בשווקים של ירקות ופירות, כל אחד מאיתנו מתפתה לראות כמה זה עולה. ברור לחלוטין שהתברכנו בחקלאות שיודעת לתת לאזרחי ישראל תוצרת טרייה בכמויות ענקיות ובמחירים הכי סבירים בעולם. בסוף זה היתרון הגדול באמת של כל אחד מאיתנו, כי מדינת ישראל היא בסופו של דבר הצרכנית הכי גדולה של ירקות וצרכנית גדולה מאוד של פירות.
בשבוע החולף הייתי בווייטנאם שבה יש 70% חקלאות. זה כאילו ש-70 אנשים מייצרים ל-100 איש את המזון שלהם. במדינת ישראל 2 אנשים מייצרים ל-100 איש את מזונם, פלוס היצוא. כשאתה מתייחס לנתון המסוים הזה, אתה רואה שיש פה משהו מדהים מבחינת היכולות שלו. אגב, 50% מהיצוא החקלאי של ישראל נעשה דווקא במדבר. זאת המדינה יחידה שהצליחה לכבוש את המדבר ולייצר כמויות של פירות וירקות שלא מקובלים בשום מקום אחר בעולם. בסופו של יום אתה שואל את עצמך, אם אנחנו כל כך מתקדמים אז מה לא בסדר? איפה הבעיה בסופו של דבר?
צריך לומר, בהזדמנות שאנחנו נמצאים אצלך בוועדה, את הדבר האמיתי. כשכל אחד מאיתנו מסתכל אחורה הוא רואה פחות אנשים. זאת אומרת, החבורה שנמצאת פה ושלא נמצאת פה, התחילה את הדרך לפני כמה עשרות שנים עם הרבה יותר אנשים טובים ויקרים, שגם סימנו את גבולות מדינת ישראל, גם עיצבו אותה, גם כבשו את הביצות ואת המדבר, גם יצרו מזון למדינת ישראל וגם ייצאו אותו לחוץ לארץ. אלא מה? היום הם מעטים. הם מעטים בעיקר בגלל מדיניות ממשלתית, בעיקרה מדיניות מכוונת.
אם בראשית קום המדינה אחוז החקלאים היה הרבה יותר גדול, ואפילו עד לפני עשור וחצי הוא היה ברמות הרבה יותר גבוהות בכל אחד מנקודות ההתיישבות, היום אנחנו בעצם מעטים מול רבים. ולא בכדי פתחתי את השיחה פה בכך שאמרתי שמזלנו שהפרלמנט עוד איכשהו בעדנו. אני אומר את זה בכוונה ונוח לי להגיד את זה בוועדת הכלכלה של הכנסת. ללא ספק המשמעות האמיתית היא, שרבים וטובים נעלמו בשנים האחרונות, חלקם אפילו תוך ביצוע מעשים טרגיים.
תוך כדי זה שהחקלאות נתנה את אחת הפריצות שלה קדימה בקנה מידה בינלאומי, בשני העשורים האחרונים עסקה החקלאות הפרטית, החקלאות השיתופית בקיבוצים והחקלאות המשפחתית במושבים בשינויי מבנה ענקיים ובהחזרי חובות, אותם תצטרך לשלם אותם עוד עשור וחצי לפחות. בלי ספק שונה פה משהו מאוד מהותי בסולידאריות של החברה הישראלית כלפי החקלאות וכלפי החקלאים.
אנחנו צריכים להגיד את הדברים ביושר. זה יום שבו יש לנו הזדמנות לא לעסוק ברגולציה ובויכוחים עם המשרדים השונים אלא להגיד את מה שיש בנפשנו. ללא ספק קרה פה מהלך גדול. באמצע שנות ה-90 התחיל המהלך, שלא באשמת החקלאים, של שימוש בעובדים זרים. אין ספק שמי שבודק את הנתונים של החקלאות הישראלית בעשור וחצי האחרון, יודע שהיתה פה פריצה בתפוקה החקלאית שלא היתה כמותה מאז קום המדינה. בין היתר, כי קרו שני דברים אלמנטריים שסוף סוף החקלאים זכו בהם. כתוצאה מהעובדה שהיה שינוי מבני, שלא באמצעות החקלאים, וכתוצאה מהעובדה שהחקלאות עברה מעבודת המשפחה ועבודה עצמית לשימוש בידיים עובדות, קרו שני דברים מרכזיים. אגב, כל בעל עסק עשה אותם מראשית קום המדינה אבל לחקלאי זאת היתה פעם ראשונה הזדמנות לרכוש ידע, לצאת ללמוד, להתפתח, להסתכל קצת מה קורה בעולם ולהגיד שלשם הוא רוצה להגיע. קרה עוד דבר, שהוא התחיל לנהל את העסק כמו כל עסק כלכלי, מה שלא היה לפני כן.
זאת אומרת, העבודה הזרה, שאותה כל כך תוקפים, בעצם גרמה לשני המרכיבים מאוד משמעותיים ביכולת של החקלאית הישראלית להתפתח ולצעוד קדימה למקומות שאף אחד מאיתנו לא היה מאמין שיגיע.
זאת נקודה שצריך להבהיר באופן ברור. אני יודע שהחיכוך התמידי בינינו לבין החברה הישראלית, במה שקשור לעובדים זרים ומים, יימשך כל הזמן. אבל זה חיכוך שהוא חלק מקיומה של החקלאות הישראלית. העובדה שהרבה מאוד חקלאים יצאו לרכוש ידע, ויצאו לנהל את המשק ברמות מתקדמות, היא אחד הדברים החשובים ביותר. אני מסתכל על חלק מהאנשים. יש פה אנשים שמנהלים עסקים חובקי עולם. חברת היצוא מספר אחת של מדינת ישראל היא לא בהייטק, לא בתעשייה הביטחונית, לא בתעשיית הטקסטיל וגם לא בתעשיית המכונות. חברת היצוא מספר אחת של מדינת ישראל היא חברה ליצור חקלאות, אגרסקו. זאת החברה עם המחזור הכי גדול ליצוא במשק הישראלי. יש עוד הרבה חברות טובות ביצוא החקלאי אבל אני נותן את הדוגמה כדי להבין את המושגים של מה התפתח מול העיניים, למרות מדיניות ממשלתית מכוונת של התכווצות ולא של התפתחות. זה קרה, בין היתר, בגלל הרבה מאוד אנשים טובים.
הנקודה השלישית. בשנים האחרונות מדינת ישראל מייצרת פעם וחצי ממה שהיא צריכה באמת. זה אומר שכמות הייצור במדינת ישראל הוא 150%. 25% יוצא לחוץ לארץ, בעיקר למדינות אירופה. אבל 25% אחרים מיועדים להאכיל הרבה מאוד פיות שהם לא בני העם הישראלי יהודי אלא להאכיל את העם הפלסטינאי. צריך להבין שבשנים האחרונות המשק הישראלי התפתח גם כדי להאכיל את העם הפלסטיני. שערו בנפשכם שלא היינו עושים, העולם היה זועק נוכח העובדה שאנחנו לא עושים את מה שאנחנו צריכים באמת לעשות. זה אומר שיש פה מדינה קטנה עם מעט מאוד מים שמייצרת פעם וחצי ממה שהיא צריכה.
אני אומר את הדברים כי דווקא שנת היצוא של השנה האחרונה נחשבת בין היותר טובות שהיו בעשור האחרון. בעיקרון זאת אחת השנים הטובות מאז קום המדינה. אני רוצה שתבין שהיצוא החקלאי במדינת ישראל עשה בשנה האחרונה בית ספר לעמי העולם. אני אומר את זה במושגים הללו כי לפעמים לא מבינים מה זה להתמודד עם מדינה כמו ספרד, שהיא מאוד קרובה לשוק והיא יכולה להסיע את התוצרת שלה במשאיות, ובכל זאת אנחנו גוברים עליה בשוק שלה ומקבלים מחירים כפולים. זה קורה גם בגלל העובדה שיש פה חקלאים מצטיינים וגם בגלל שיש פה מערכת תומכת של מחקר, הדרכה, הגנת הצומח ושירותים וטרינריים בין הטובים בעולם, שמסוגלים לתמוך בחקלאות הישראלית ברמות כאלה שמדינות העולם רוצות אותה יותר ויותר.
בלי ספק אנחנו מסוגלים לייצר גם 200% ולהכניס הרבה מאוד דולרים ויורו למדינת ישראל בתנאי ויינתנו התנאים הסבירים. מענקי השקעות הפך להיות משהו שהוא פריבילגיה אם כי בשנה האחרונה חזרנו למציאות שהיתה ב-2002 מבחינת ההשקעות בחקלאות. בגדול, יש יכולת לחקלאות במדינת ישראל, למרות מגבלותיה, בשני תנאים של מים ועובדים, לייצר פי 2 ולהגיע כמעט לכל נקודה בעולם.
קורה פה משהו שהוא אבסורד. בממשלה הראשונה שבה כיהנתי כשר חקלאות, אמר שר האוצר דאז, סילבן שלום, כשחזר מכינוס השנתי של האו"ם, שהוא פגש הרבה מאוד מדינות ערביות. שמעון פרס שאל אותו מה הוא הציע להם. הוא אומר: "הצעתי להם חקלאות". שמעון פרס שאל אותו אם יודע שהחקלאות הזאת עולה כסף ושהמחקר וההדרכה שלה עולה כסף. אני אומר את הדברים כי לפעמים כשאתה פותח את הברז והמים זורמים, זה נראה דבר שהוא מובן מאליו. זה לא דבר מובן מאליו שהשווקים ימשיכו להיות כפי שהם. זה לא מובן מאליו שהפרה הישראלית תמשיך להיות מספר אחת בעולם כל הזמן. בלי מערכת של עוגנים ובלי היכולת לתמוך בחקלאות ובחקלאים אין שום סיבה בעולם שהפרה הישראלית תמשיך להניב את תפוקת החלב הכי גדולה. זה לא יקרה. אנחנו שוקדים בימים אלו על חוק החלב ועדיין ממתינים לקבל את ההערות של המגדלים, מתוך כוונה שהחוק הזה יחוקק כמה שיותר מהר בוועדת הכלכלה על מנת להגן על החקלאות במדינת ישראל.
מאחר ולא הצגנו את המצגת עם הנתונים של החקלאות הישראלית, אגיד אותם בגדול. בסופו של דבר החקלאות הישראלית היא ענף כלכלי מהמובילים מהמשק. היא עושה סדר גודל של בין 20 ל-22 מיליארד שקל בשנה, מתוכם כ-1 מיליארד דולר ליצוא, שזה בערך 25% מהסכום שהזכרתי, כמעט בכל הענפים. זה בהחלט דבר שהוא נמצא בקצה של הדברים.
אנחנו הכתבנו בשנה הנוכחית מדיניות חקלאית שלוקחת בחשבון את העובדה שכשאנחנו מסתכלים אחורה אנחנו רואים פחות אנשים. לכן, לצד העובדה שהחזרנו את התקציב שהיה ב-2002, במאמצים לא פשוטים, החלטנו ש-40% מתקציב המשרד ילך לטובת נושאים של פיתוח הכפר, כדי לאפשר לכאלו שכבר אינם עוסקים בחקלאות או לכאלו שרוצים לשלב יחד עם החקלאות תיירות חקלאית ויזמויות חקלאיות של עיבוד תוצרת חקלאית ואחרים, את האפשרות לעשות את זה. המדיניות הזאת תהיה בחמש השנים הבאות. זה נכון שמבחינת הכללים הבינלאומיים זה דבר שלא נחשב לסבסוד. אנחנו נשאף להגדיל אותו כל הזמן.
בשנה האחרונה הצלחנו להגדיל את מספר העובדים הזרים ב-3,000 עובדים והשלמנו את המכסה שאוישה רק עם 21,000. אני מקווה שבסוף השנה הנוכחית החקלאות תעמוד על 29,000. זה לא מספיק ולכן נדרשת מדיניות ממשלתית שאומרת שבשנים הבאות, אם מדינת ישראל לא רוצה להגדיל את מספר העובדים הזרים בישראל, היא תצטרך להשקיע מאות מיליוני שקלים בטכנולוגיות מתקדמות שחוסכות ידיים עובדות. אין שום אפשרו לרדת מהמספר של ה-,29,000 או 30,000. אפשר להעלות ממנו וגם זאת בתנאי שתהיה השקעה של מאות מיליוני שקלים בטכנולוגיות מתקדמות, ברובוטיקה ובאמצעים שלא עשינו אותם עכשיו. נכון שחלק מהחקלאות כמו בענבי יין, שקדים וזיתים, עבר לטכנולוגיה שכמעט לא מצריכה ידיים עובדות וצריך להגיע לכך גם בענפים אחרים, אבל זה דורש השקעה מאוד גדולה.
נושא החמישי הוא נושא המים. אחרי מאמצים מאוד כבדים הגענו להסכם עם החקלאים. אשמח להיות מוזמן לדיון שיתקיים פה בנושא המים, כי לנושא המים יש השלכות יותר רחבות מאשר רק לחקלאות. הגענו להסכם, הממשלה יחד עם החקלאים, יחד עם ארגוני החקלאים, על הסדרת תעריפי המים בעשור הבא, כולל מנת ברזל, שימוש במי קולחין בתשתיות של מים, כך שפחות או יותר העניין הזה הוא עניין מוסדר. אחת הבעיות בהסכם היא, שככל שתעלה כמות מי ההתפלה במדינת ישראל, כך יעלה מחיר המים. מאחר ועבודות התשתית של השבה של מי קולחין לחקלאות, לא נעשות בקצב הראוי. הסבירות היא שמדינת ישראל תילחץ ותצטרך להגדיל את מצאי המים על ידי התפלה. אלה שני כלים שלובים שיכולים ליצור בעיה מאוד כבדה. מצד אחד יכולה להיות בעיה של חוסר מים, אם תהיה שנה נוספת כמו השנה הנוכחית. מצד שני, תיצור פיגור גדול. כפי שזה במזון, גם במים אנחנו מחויבים לדאוג לפלסטינים ולחלק מהירדנים. לכן הסבירות היא שבעוד 10 שנים למדינת ישראל יהיה חוסר אדיר של מים. לכן הדיון שאתה מתעתד לעשות פה הופך להיות קריטי, בעיקר כדי ללחוץ על המערכת הממשלתית להיכנס לקצב מואץ.
המדיניות האחרונה של הממשלה התקיימה בחודש אפריל 2001 בממשלה בראשות אריאל שרון שקיבלה סדרת החלטות, שאם כולה היו מיושמות, חלק גדול מהבעיה לא היה קיים. יחד עם זאת, כמו כל דבר, יש פיגור גם בעניין הזה ואני שמח שהדיון הזה יתקיים פה כי הוא יכול להאיץ בממשלה לקבל החלטות.
נושא שישי. צריך לזכור שהחקלאות הישראלית עברה שינוי מאוד גדול. לכן מה שקורה בתוך ההתיישבות הכפרית, או בתוך המרחב הכפרי במדינת ישראל דורש טיפול מאוד יסודי. השינויים המבניים בקיבוצים ובישובים, אבל בעיקר בקיבוצים, לא יוכלו להתממש בלי השקעה ממשלתית כבדה בתשתיות. מצד אחד, צריך לאפשר לחקלאות המתקדמת ולכל אותם אלו שלא עוסקים בחקלאות, להמשיך ולהחזיק מעמד. לכן אני שמח שהממשלה הקימה ועדה משותפת למשרד האוצר, משרד החקלאות ומשרדים נוספים כדי לבחון את ההשקעה בתשתיות בישובים האלה.
שתי נקודות נוספות שאני רוצה לגעת בהן זה המחקר וההדרכה. אין שום סיכוי בעולם שחקלאות ישראל תמשיך ותתקדם אם המחקר וההדרכה לא יהיו בראש סולם העדיפויות. אנחנו נמצאים כרגע במציאות שבלי שנשקיע קפיצת מדרגה במחקר החקלאי, אנחנו עשויים לעמוד במקום. עמידה במקום, מבחינתי האישית, היא נסיגה לאחור, לכן נדרשת קפיצת מדרגה. אנחנו מסוגלים לחשוב על היעדים הבאים של החקלאות בכל העולם, בחקלאות מדייקת, בהנדסה גנטית, במזון מהונדס, בקבלת התרופות שלנו דרך הירקות והפירות. אנחנו מסוגלים לעשות הרבה מאוד דברים אם תהיה השקעה במחקר. אנחנו צריכים לתמוך את המחקר גם בהדרכה לחקלאים. אנחנו נמצאים כרגע במהלך שבו היתה החלטת ממשלה קודמת, שרצתה לצמצם את ההדרכה המקצועית לכדי 30 מדריכים בכל מדינת ישראל. אני מאוד מקווה שבמאמץ גדול נצליח, בחודשים הקרובים, בעזרת ועדת הכלכלה, להוביל מהלך שישנה את זה שיחזיר את המציאות למה שהיה קודם עם הדרכה שתוכל לממן את עצמה ולהגיע לכל חקלאי.
אמרתי שהחקלאים של היום הם חקלאים שרוצים ללמוד יותר מאשר בעבר. הם סבלו מכל שדה הניסויים שהיה בראשית קום המדינה. זה היה שדה ניסויים אחד גדול והיום כל אדם שרוצה לעשות משהו, רוצה שאחוז ההצלחה שלו יהיה גדול.
לסיכומם של דברים צריך להגיד שני דברים שהם מאוד משמעותיים. לחקלאות הישראלית יש תפקיד מרכזי בשמירה על השטחים הפתוחים. אין מדינה בעולם שיכולה להתקיים ללא השמירה על השטחים הפתוחים. זה תפקיד כבד מאוד, קשה מאוד והוא חלק מהנושא האקולוגי במדינת ישראל והוא עולה כסף. הסיכוי להרוויח על ידי עיבוד של 20,000-30,000 דונם של גידולי שדה, הוא כמעט קלוש. לכן מדינת ישראל תידרש למצוא מודל שיאפשר תמיכה בחקלאות בשטחים הפתוחים. זה נושא כבד והייתי שמח אם גם הוא יועלה לדיון בוועדה. אנחנו יכולים למצוא את מדינת ישראל עם שדות בור גדולים ועם בעיות אקולוגיות קשות מאוד שלא נצליח להתמודד איתן. מודלים הסוג הזה קיימים בכל המקומות בעולם. עלויות עיבוד שטחים כאלה ידועות. אני חושב שזה דבר שהוא מחויב המציאות. זה חלק מהתמיכה שגם תהיה מקובלת על ארגון הסחר העולמי.
בשנה האחרונה עשינו שינוי במועצת הצמחים, מתוך כוונה לעשות שני דברים מרכזיים. גם החוק הזה יגיע לוועדת הכלכלה. אנחנו נשמח, אם אדוני היושב ראש יאפשר לנו, להעביר את החוק בקריאה שניה ושלישית, לפני היציאה לפגרת הקיץ. עשינו שני דברים מרכזיים. אחד, אנחנו מקטינים את ההיטלים שישולמו על ידי החקלאים בקנה מידה גדול החל מהשנה הבאה. הדבר השני, אנחנו מחזירים את הסמכויות ממשרד החקלאות בחזרה למגדלים. בראשית החודש הבא נעמוד במצב שבו ייבחרו נציגי המגדלים. הם רק לא יוכלו לתפקד אם החוק לא יעבור בקריאה שניה ושלישית, אחרי שהוא יעבור בקריאה ראשונה בממשלה. אנחנו נשמח אם אדוני יסייע בידינו כדי שהחברים שנמצאים פה יוכלו להוציא את האנרגיה שלהם במקום שהם צריכים להוציא אותה.
הדבר האחרון, החקלאות הערבית המסורתית. אנחנו מקיימים 3 תכניות ממוקדות לפיתוח החקלאות במגזר הערבי, הבדואי והדרוזי. אנחנו חושבים שיש לנו פיגור של שנים בפיתוח החקלאות במגזרים האלו ואנחנו מאמץ גדול להשקיע את המיטב ואת כל היכולות שלנו בפיתוח החקלאות במגזרים הללו, גם בתשתיות וגם בכניסה למשקים מודרניים מתקדמים. אנחנו עושים את זה גם בנגב, גם בגליל וגם במרכז הארץ ונותנים שם עידוד מיוחד.
לסיום אני רוצה לומר את אחד האבסורדים שקיימים במשרד החקלאות והם לא קיימים במקומות אחרים והם לא באשמתנו. בסופו של דבר, חקלאי במרכז הארץ שמגדל פרחים ירקות או כל גידול אחר, לא שונה במהות ממגדל בפריפריה. המדיניות הממשלתית, נכון לרגע זה, שמרכז הארץ, נכון לרגע זה, הוא נטול מענקים. המדינה יכולה להרשות לעצמה לעודד את הפריפריה אבל היא לא חייבת לעשות את זה על חשבון אחרים. נוצרים אבסורדים שהם כמעט בלתי סבירים בין מגדלים בפריפריה לבין מגדלים במרכז הארץ. אני אשמח אם גם בעניין הזה ועדת הכלכלה תיתן את דעתה כדי ללחוץ על המערכת הממשלתית לאפשר לנו לעודד גם את החקלאות במרכז הארץ כיוון שיכולה להיות לנו בעיה גדולה אם מרכז הארץ יהפוך להיות בטון. חשוב למדינת ישראל שיהיו ריאות ירוקות.
אני מודה לך שאפשרת לי להציג את היעדים של המשרד. אשמח שתפתח את הדיון.
היו"ר משה כחלון:
תודה רבה אדוני השר. כמובן שמשרד החקלאות יכול להמשיך ולראות בוועדת הכלכלה בעל ברית לנושאים של המשרד ושל החקלאים. אתה זוכר שגם היינו שותפים מלאים לתגבור של העובדים הזרים. רצינו 5,000 אבל 3,000 זה גם טוב. אחרי שלקחו אותי לסיור בעמק בית שאן והכניסו אותי ל-5 דקות לחממה, הבנתי למה צריכים תאילנדים. אתם יכולים לראות בנו בעלי ברית גם להמשך.
אנחנו נפתח את הדיון.
פסח גרופר:
אני רוצה להעלות שני נושאים. כל מילה של השר היא מאה אחוז. אני רוצה להעלות בפניך, אדוני השר, שני דברים. אמרתי את זה היום בהזדמנות אחרת. עם כל הכבוד למדינת ישראל ולעם היהודי ולמוח היהודי, החליטו לפני כמה שנים שאנחנו הולכים להתפלה של 450 מיליון קוב מים. ראיתי את ההחלטה הזאת לפני 4 שנים. עד שהתחילו ועד שעשו, הקימו מפעל אחד באשקלון, הוא הכי גדול בעולם. כל יום הוא מכניס 350-400 אלף קוב של מקורות. זאת הצלחה יוצאת מהכלל. מדינת ישראל לא נתנה גרוש וחצי. לא צריך את הטובות של האוצר ולא של מבקר האוצר. אנשים פרטיים וחברות מחוץ לארץ גייסו את הכסף, קרוב למיליארד דולר. יש הסכם עם המדינה על 25 שנה, יש מחיר קבוע וזה עובד. עכשיו מתחילים לבנות את השני בחדרה. מה אומרים לי יודעי דבר? זה יהיה 200,000 אולי נגיע ל-300,000.
השר, בצדק, אמר שאם יהיו מים תהיה חקלאות, לא יהיו מים, לא תהיה חקלאות. מה עשו החקלאים? בשום מדינה זה לא קרה. מהמיליארד קוב מים שהחקלאות היתה צורכת, היא צורכת היום 400 מיליון ו-600 מיליון אלה מים מושבים. כבר שנים שהחקלאים מבקשים תקציבים לעשות את מפעלי הביוב האלה למים מושבים. אבל יש זמן, עוד שנה ועוד שנה. יכולנו היום לעמוד עם עוד 200-300 מיליון קוב מים. מצד שני, אתה נותן גם שירות לציבור, זה לא הולך לים. אם החקלאות לא היתה לוקחת את המים האלה, בהרבה חופים בארץ לא היו יכולים להתרחץ כי היו שופכים את המים האלה לים. זה דבר אחד שרציתי להעלות למודעות של המים.
הדבר השני, יש כאן סקנדל, יש כאן משהו איום ונורא, אנטי דמוקרטיה. השר הסביר לגבי הפועלים התאילנדים. הרי צריך לעשות צרות לחקלאים. הקימו מנהלת. פסקי הדין זה מנהלתי, אין ערעור ואין שום דבר. אין שיקול דעת ואין כלום. במקרי רצח ואונס יש ערעורים ומופיעים עורכי דין. החקלאים - יוק. באים לחקלאי, חיפשו ומצאו שהוא לא היה חתום על חוזה העבודה עם התאילנדי, קיבל קנס 5,000 שקל. התאילנדים אוכלים על הארץ. אתה שם שולחן, הם מוציאים את השולחן. באה המשטרה המהוללת, אתם נותנים לאנשים לאכול על הרצפה? 5,000 שקל.
קריאה:
כפול מספר העובדים.
פסח גרופר:
הגיעו לחדר ופתאום הם אומרים שחסר שקע. מה? לתאילנדי לא יהיה תקע כדי להרתיח מים חמים? 5,000 שקל. צריך לסדר להם מטבח. אומרים למה מסביב עשיתם נירוסטה במקום חרסינה?
היו"ר משה כחלון:
איך מטפלים? בזמנו שוחחתי עם אפרים כהן והוא אומר לי שזה ישתנה בימים הקרובים והוועדה עובדת על זה.
פסח גרופר:
בחוצפתי צלצלתי לשר המשפטים. דיברתי איתו על זה ועל הגניבות. אני מבקש ממך שתיפגש איתו. הוא עלה על שני הדברים האלה ואמר שזה לא יכול להישאר כך ומוכרחים לשנות את החוק. לדעתי, יש לך עכשיו את הזדמנות לשבת עם שר המשפטים, אני בטוח שהוא ילך לקראתך.
רוברט אילטוב:
לגבי העובדים הזרים דנו פה בוועדה ואני מבין שהשר התערב ועלתה כמות הפועלים. אני חושב שעדיין חסרים בין 15% ל-20% ידיים עובדות. צריך להגדיל בעוד 6,000 איש. זה דבר שהוא מתחייב כי אנשים סובלים והתוצרת הולכת לטמיון מפני שאין מספיק ידיים עובדים.
אנחנו צריכים למצוא את הפיתרון. אולי לא לעזור, אבל לא להפריע. שהממשלה והמוסדות לא יפריעו. לדוגמה, כל חוות הבודדים שהמדינה הביאה אותם והיום לא נותנים להם לחיות. אומרים להם שהם לא זכו במכרז ועליהם לעזוב, אבל הם כבר 10-15 שנה במקום. יש המון כשלים שצריך לבדוק ולבחון. אתם החקלאים יש לכם ה כתובת ואתם יכולים לפנות אלינו. אנחנו לא אנשי מקצוע ולא חקלאים ואנחנו צריכים לדעת המידע.
אני לא חושב שצריך להגדיל את מספר החקלאים. אני חושב שיש מספיק חקלאים. צריך לשמר את זה ולעזור להם.
שמואל דוד:
אנחנו נמצאים כאן בשם כמה רועים מהציבור הבדואי בנגב, שאלתנו איך מתכוון השר להתנהג ביחס לשאלה שעלתה הן בציבור והן בבתי המשפט. אנחנו רוצים להגיע שיהיה דיאלוג רצוף עם המשרד, שתהיה אפשרות לפתור בעיות של שטחי מרעה, של קידום הענף לכיוון של דירים וזנים משובחים יותר. אנחנו רוצים לדעת מה בדעתך לעשות.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
על כך תענה מנכ"לית המשרד.
אברהם דניאל:
מתשובת השר הבנתי למה רוצים להרוג את החקלאות. הוא אמר שאנחנו מייצרים יותר מידי בהשוואה לאוכלוסיה. לכן זאת הסיבה שהממשלה רוצה, כנראה, לחסל את החקלאות.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
זה לא מה שאני אמרתי.
אברהם דניאל:
שלום, הרצית יפה מאוד, רק אני לא מבין איך אתה לא מצליח לשכנע את הממשלה? הרי אתה יושב שם. חמור הדבר שאתה לא מצליח לשכנע את הממשלה. חבל שאתה לא מצליח לשכנע את הממשלה.
דבר שני, נושא האפלייה. נגעת בזה גם בנושא ההשקעות וגם בנושא חלוקת העובדים. לדוגמה, כרגע דיברתם על תוספת של 3,000 עובדים. זאת אחיזת עיניים. בואו נשים את הדברים על השולחן ונבדוק מה נעשה. החלטת הממשלה אמרה שנעשה הפרדה בין הפריפריה למרכז כי הפריפריה מרוחקים מהמרכז ולא יכולים לקלוט את הישראלים ולכן ניתן להם. מה ההעדפה? כל מעסיק יהיה חייב לקלוט עובד ישראלי בתמורה לעובד זר. בפריפריה פטרו אותם מהעניין הזה.
אני אתן לכם דוגמה למה כולם שווים: מגדל שגר בעולש מקבל כל בוקר עובדים ישראלים מכפר תמרה, כבול וכל האזור הצפוני. לוקח שעה וחצי להגיע למשק שלו. מדימונה לערבה לוקח שעה. תסביר לי את ההבדל. אני מנסה לומר לכם שההתניה זה דבר חמור שלא ניתן ליישם אותו. אם הממשלה חושבת שישראלים יכולים מעוניינים בחקלאות, עליה לעשות מעשה. סיסמא זה לא עוזר.
איברהים אבו כף:
אני רוצה לדבר בקשר למים בחקלאות בנגב. במשרד החקלאות בבאר עושים אפליה. לעדר שלי נותנים מים לשלושה חודשים חד פעמי. אצל חברינו היהודים נותנים לשנה שלמה. לגבי המרעה אותו דבר.
היו"ר משה כחלון:
זה רק בדואים ויהודים או שזה סוגים של מרעה?
אברהים אבו כף:
זה רק בדואים ויהודים.
היו"ר משה כחלון:
ואם לבדואי יש שם של יהודי?
אברהים אבו כף:
אז נותנים לו.
היהודים משלמים 1.2 שקל לקוב לחקלאי אנחנו משלמים 5 שקלים. . שנתיים אני מבקש את זה ממשרד החקלאות ולא נותנים לי את זה.
איתן בן דוד:
אני רוצה לברך אותך על משפט הפתיחה שבו הגדרת את החקלאות הישראלית כעניין עסקי וכעניין לאומי. אני רוצה להתייחס גם להשוואה שנעשתה בין המדינות המפותחות לבין המדינות המתפתחות. אני שמח שאנחנו מוגדרים כחקלאות עם הרבה בעיות אבל ששייכת למדינות המתפתחות. הנכס מספר אחד של החקלאות במדינות המתפתחות זה הפטור מההגבלים העסקיים. זה משהו שתה אחראי עליו ואותו צריך לבסס ולשמור מכל משמר.
דיברו כאן על השקעות ועל איך שההשקעות הממשלתיות יורדות ומה קורה בעולם המערבי. בעולם המערבי רוב הבעלות על הקרקע היא בעלות פרטית. החקלאים מצליחים למנף, באמצעות משכון הקרקעות, מנופים פיננסים לביצוע השקעות. כאן מרבית האדמה היא בכלל בבעלות המנהל. אנחנו יושבים על חוזים קצרים ולא מסוגלים להשתמש במכשיר הזה לצורך מינוף פיננסי.
שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:
זה מופיע בדוח המחקר של הכנסת.
איתן בן דוד:
הדבר השלישי. יש לנו חקלאות מפוארת בתחום ההדרכה, היצוא וכדומה אבל יש לנו את אחת החולשות הגדולות בעולם המערבי בהגשת המוצר לצרכן הסופי. יש לנו תשתית רעועה בצורה בלתי רגילה בכל החוליה הסיטונית. על כך הצרכנים והחקלאים במדינת ישראל, רק בנושא פירות וירקות, כתוצאה מאי טיפול בכשל שוק הזה, מפסידים מיליארד שקל בשנה.
הדבר הרביעי זה חוק ההסדרים. חייבים להעיף אותו מכל הטיפול שלו בנושאים החקלאיים. רק ב-1972 חוקק בוועדה הזאת חוק מועצת הפירות, לאחר 3 שנות דיונים ולאחר 32 דיונים. ובאבחת חרב, בשנת 2003 או 2004, במסגרת חוק ההסדרים, החוק הזה נמחק. אני חושב שפה צריך להיות סטופר גדול.
לאה ורון:
זה נושא מאוד גדול בכנסת וניהלו עליו מלחמות, וחבל שתשחית עליו את הזמן.
איתן בן דוד:
אבל זה אחד האיומים על החקלאות הישראלית. אם דרך חוק ההסדרים הצליחו להעביר כאלה מחטפים ולהרוס תשתיות שנבנו ונהרגו במשך עשרות שנים, זה האיום מספר אחד על החקלאות הישראלית.
הדבר החמישי זה מרכז הארץ. במרכז הארץ יש בהחלט יש אפליה לרעה של ניהול החקלאות. יש העדפה של הפריפריה, וכולנו בעד זה, גם אנשי המרכז. חייבת להיות מדיניות מסודרת שמגדירה יעדים לאיפה לוקחים את החקלאות במרכז הארץ. לא להוביל את האנשים לפשיטת רגל ויציאה החוצה.
דבר נוסף. מכרנו את תנובה. הרפתנים נכנסו לחששות גדולים מאוד בקשר לעתידם, ובצדק רב. אנחנו כרגע בעיצובו של חוק החלב. האוצר בוחש ומחליש את הזיקה בין היצור המקומי לבין היבוא. מחליש מאוד את הענף הזה. הבקשה שלי היא לשמור על הרפתנים.
יעל שאלתיאלי:
הנושא של עדרי הצאן הוא נושא מרכזי מאוד בתכנית העבודה שלנו. מכיוון שפיתרון במרעה לא יהיה, אנחנו מדברים על תכנית כוללת לעדרי הבדואים. תכנית של אינטיסיפקציה של הענף, גידול במזון מוגש מצד אחד, ושימוש בכבשים ולדניות שייכנסו למשק. אנחנו מדברים היום על שטח שאותר כבר בדרום, כניסה לפיילוט מלווה על ידי שירות ההדרכה והמקצוע, על ידי מכון וולקני. הנושא הזה סדור מאוד וייתן פיתרון לא מחר בבוקר אבל תוך תקופה קצרה. הוא גם מגובה בתקציבים.
היו"ר משה כחלון:
מה לגבי מחירי המים?
יעל שאלתיאלי:
הבוקר השר הנחה אותי להקים ועדה. הנושא של מחירי המים הוא תופעה באגודות המים הפרטיות במגזר הלא יהודי.
היו"ר משה כחלון:
אז זה לא משהו מכוון?
יעל שאלתיאלי:
לא.
היו"ר משה כחלון:
אתם קונים מאותו מקור?
איברהים אבו כיף:
כן.
קריאה:
תעריפי המים נקבעים על ידי המדינה בתקנות שהכנסת קבעה. התעריפים לבדואים הם אותם תעריפים כמו למגזר היהודי. הבעיה היא שהם צורכים את המים דרך ספקי משנה ולכן הם משלמים להם תוספות. תעריף ג' זה 1.70 שקל ולא 5 שקלים.
יעל שאלתיאלי:
בכל מקרה, הנושא הזה ייבדק ואנחנו נוכל לעדכן אותך בתוצאות של הבדיקה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר:
אמרתי להם היום שאם הייתי צריך לשלם 5 שקלים לכל החקלאות, הייתי סוגר אותה באותו יום.
איברהים אבו כיף:
אז ימותו לנו הכבשים, אדוני השר.
היו"ר משה כחלון:
תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:00