פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 288 מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה יום שלישי, ט"ז בשבט התשפ"ו (03 בפברואר 2026), שעה 12:30 סדר היום: << נושא >> טיפול הממשלה ביישובי הצפון במהלך מלחמת חרבות ברזל - המישור האזרחי-כלכלי, דוח מיוחד 2025 << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אלון שוסטר – היו"ר מיקי לוי חברי הכנסת: יעל רון בן משה מוזמנים: דגנית שי – מנהלת אגף ביקורת, משרד מבקר המדינה ינון גמליאל – מנהל ביקורת, משרד מבקר המדינה שלומית שמש – מנהלת אגף רשויות וקהילה, מינהלת תנופה לצפון דריה צפריר חסקין – יועצת משפטית, מינהלת תנופה לצפון ליאת כהן – סמנכ"לית אסטרטגיה, מינהלת תנופה לצפון דנה יוליוסבורגר – רפרנטית פנים, אג"ת, משרד האוצר נועה שוקרון – רפרנטית מו"פ והשכלה גבוהה באג"ת, משרד האוצר יעל ענטר רוסט – מנהלת אגף תכנון, משרד הכלכלה והתעשייה גלבוע זינגר – מנהל צוות תכנון ופיתוח מרחבי, משרד ראש הממשלה אוהב ברכה – צוות פיתוח מרחבי, משרד ראש הממשלה שמעון וייס – מנהל תחום בכיר צעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי לימור לב – ממונה מחוזית תכלול נושא שיקום הצפון, משרד הרווחה והביטחון החברתי אלישבע לוי – עוזרת, ייעוץ משפטי, משרד הרווחה והביטחון החברתי יהודית בר און – מנהלת אגף בכיר תקומה תנופה, משרד החינוך איתיאל בירן הרדן – מנהל אגף פיתוח ארגוני ברשויות מקומיות מינהל שלטון מקומי, משרד הפנים יורם אבן צור – חבר מליאת המועצה, מועצה אזורית גליל עליון שחר יפרח – יו"ר אגודת הסטודנטים, מכללת תל חי סיון קורן – יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, התאחדות הסטודנטים הארצית ברק דרור ונדרמן – מנהל תחום מנהיגות ואסטרטגיה, קרן אדמונד דה רוטשליד לי-אור רפאל פנחס – מנהל תחום מדיניות וקשרי ממשל, תנועת אור שי אילן – מנכ"ל שותף, תוצרת הארץ - תנועת קהילות הצעירים של ישראל אילן פרידמן – פורום ארלוזורוב מנהלת הוועדה: פלורינה הלמן לוין רישום פרלמנטרי: הילה מליחי רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> טיפול הממשלה ביישובי הצפון במהלך מלחמת חרבות ברזל - המישור האזרחי-כלכלי, דוח מיוחד 2025 << נושא >> << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> שלום רב. היום יום שלישי, ט"ז בשבט התשפ"ו, 3 בפברואר 2026. אני פותח את ישיבתה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא: טיפול הממשלה ביישובי הצפון במהלך מלחמת חרבות ברזל – המישור האזרחי-כלכלי, דוח מיוחד 2025, ישיבת מעקב. אנחנו מקיימים את הישיבה הזאת במסגרת יום מיוחד ביוזמתה של חברת הכנסת יעל רון בן משה, תושבת קו העימות הצפוני, שנמצאת בטח בוועדה אחרת כרגע והיא תצטרף אלינו; בנושא שנה לחזרת אזרחים ליישובי הצפון המפונים במלחמת חרבות ברזל, וכמובן, האתגרים העצומים שהטלטלה הזו מביאה עלינו. דיון זה יעסוק ויתמקד – אני רוצה לחדד ולתאם ציפיות – בנושא הצעירים. כתוב פה חזרת הצעירים, אבל בנושא הצעירים שנמצאים ושיבואו. נושא הצעירים ככלל. צעירים עד 35, זאת הכוונה, סדר גודל. אם רוצים לחלק לשלושה חלקים: יש מי שנמצא ועבר את הלחימה ונשאר במקומו, מי שפונה פינויים שונים למרחקים שונים ולא חזר, ומי שמצטרף. תוך כדי שאני מדבר, יש ארבע קבוצות – אלו שפונו וחזרו, אלו שלא זזו, אלו שפונו ועדיין לא החליטו סופית, ואנחנו מחויבים לראות אותם כאוכלוסיית יעד ראשונה במעלה, לטעמי, והאוכלוסיות החדשות שרואות את ההגעה לצפון כמטרה אישית שלהם. הסוגיה הזו עומדת בליבת החוסן הלאומי שלנו, והסיבה לכך היא שאם אנחנו לא נהיה מסוגלים לבצע את המהלך מעורר ההשראה שקורה בדרום שלא מוחקים את הצלקות ההיסטוריות, אבל בצדן קמים – יש מי שאומר כארי או כלביא, ויש מי שאומר בקושי עצום, אבל קמים – אנחנו נמצא את עצמנו נכשלים. המקום שעליו אנחנו מסתכלים כרגע, קריית שמונה – בצדק – הוא אבן דרך ייחודית, הוא צומת שצריכים להתבונן עליה, אבל לא המקום היחיד. אנחנו מוכרחים להיות מסוגלים "להתנפל", במירכאות, באופן חיובי על חלקת ארץ לא גדולה – אגב, יותר גדולה מאשר קו העימות הדרומי, הרבה יותר גדולה – וליצור בו את התחושה שזה דבר נכון ואחראי להקים שם בית, להקים שם משפחה. יש דוח מבקר מדינה שאנחנו נשמע אחר כך בקצרה עליו, אבל אני מבקש להפנות את תשומת הלב להמלצה השלישית בדוח שקובעת כי בעת גיבוש המענה הממשלתי יש לראות בעידוד חזרתם של תושבים צעירים ומשכילים – ואני מוסיף גם צעירים שיהיו משכילים יותר בעתיד, וגם צעירים שיחליטו שהם ילמדו מהחיים – רכיב מהותי במשימה הלאומית של שיקום ושל פיתוח המרחב היפה הזה. כיאה לסוגיה הוליסטית מורכבת – שהרי נושא הצעירים נוגע כמעט לכל תחום מחיינו – אני רוצה לחדד, הרי כל רכיב וכל החלטה שתתקבל בטריטוריה מסוימת מהרשויות, או במשרד זה או אחר, או רשות מדינתית, תהיה רלוונטית. אנשים צעירים, או כל בן אדם, רוצים לראות תשתיות זורמות, רוצים לראות איכות סביבה, רוצים לראות מוקדי תעסוקה, פרנסה, השכלה, וכמובן ביטחון. היו לי כמה שיחות מקדימות לקראת הדיון הזה, וכאן בישיבה אני מבקש לראות מצד אחד מהן הנקודות הארכימדיות, מהם הצמתים העיקריים, או זירות הפעולה המשמעותיות ביותר שייתנו מענה לצורך שלנו להיות אטרקטיביים עבור אנשים צעירים, או אם תרצו בגישה אחרת, לייצר להם זירה, סדן, לפעילות והגשמה עצמית, ומציאת משמעות לחיים. מנגד, לצד אותם מוקדי עשייה לראות מהם צווארי הבקבוק, מהם הקשיים, מהם הכשלים, איפה הם מתמקדים. בתחום הזה אני רוצה לחדד, בוודאי לא פה, לא נתמקד כאן בסוגיות הרות גורל, חשובות, קריטיות, כמו חינוך משובח, כמו מערכות בריאות משוכללות, כמו דרכי תעבורה נוחות. הכול טוב, הכול נכון, את זה צריכים לעשות, אלו המיליארדים שבהם צריכים לעסוק בתקציב הייחודי לתנופה ובתקציבים ארוכי הטווח. אני רוצה להתמקד כאן בשאלה שנוגעת בסקטור מסוים, הסקטור הצעיר. כמו שאמרתי, הוא בוודאי רלוונטי להתבוננות מזווית של יישוב, זווית של רשות מקומית, מועצה אזורית, אשכול המרחב כולו יש בו צורך לשתף פעולה בין גופים אזרחיים מוניציפליים ממשלתיים. זה נושא שחייב להסתכל כל הזמן על טווחים קצרים, מידיים, נותנים מענים או פתרונות או אטרקציות לטווחים מידיים, קצרים, אתמול, בשבוע הבא; וכלה ברכבת לאצבע הגליל ואוניברסיטה פה ואוניברסיטה שם. זה לא במקום. זה לא במקום, אבל בעשרות מיליוני שקלים אפשר לחולל נפלאות בתחומים של מנהיגות, של קהילה, של סיוע בפתרונות דיור. אם צריך יותר, צריך לשים את זה על השולחן, בהנחה שזה קריטי. אני רוצה לחדד שבשונה ממינהלת תקומה בדרום, שם המינהלת מובילה מהלכים ומשתפת בהם את משרדי הממשלה, הרי שבצפון מינהלת תנופה, הגם שתקומה פרסה חסותה בצורה כזאת או אחרת – בסוגריים, אני מקווה שלא תפגע לא בדרום ולא בצפון – התהליך לא מובל בהכרח על ידי המינהלת המרכזית, תהליך הרבה יותר מבוזר. יש בזה יתרונות, אבל זה דורש חשיבה אינטגרטיבית, שולחנות עגולים, אובליים אם תרצו. שיתופי הפעולה בציר טריטוריאלי ובציר של תוכן. ולכן אני שמח שחברי גלבוע ממשרד ראש הממשלה, שאנחנו מכירים משנים אחרות ומתחומים אחרים, ולאו דווקא יש לו נגיעה ישירה לפה, נמצא אתנו כאן ויוכל להעשיר אותנו ככל שימצא לנכון. תוכניות אינטגרטיביות שמשתפות את הרשויות, היישובים, הארגונים האזרחיים ומשרדי הממשלה. נשמח לשמוע התייחסויות. דיברתי על שלוש או ארבע הקבוצות. המענים צריכים להתייחס במפורש ובמפורט – לא כאן כרגע, אבל פה אפשר לשרטט קווים לדמותם כשבונים אותם – גם לאתגרי הטווח המידי, גם לטווח הארוך יותר. אלו תוכניות שדורשות מעט תקציב והרבה יוזמה מקומית, ואלה תוכניות מרובות משאבים, מובלות על ידי המשרדים בשיתוף המקומיים. נושא הצעירים אינו מצוי בתחום האחריות והסמכות של משרד אחד. צריך לשים לב לזה, זה הבדל גדול. יש כמה תחומים כאלה, אבל תחום הצעירים הוא אחד כזה, אין בו ניהול מרכזי מעצם אפיונו הבירוקרטי, ובמובן מסוים מעצם הגיל, שקשה לאסוף אותו. הוא דורש עירוב הצעירים עצמם, יצירת מוקדים להשפעה של החבר'ה הצעירים בתיאום עם מומחים לתחומים השונים וממלאי תפקיד במישור המקומי והארצי. הדיון, כמו שאמרתי, מכוון לשתי המטרות: אפיון התוכניות משנות המציאות, מחוללי השינוי ואיתור צווארי הבקבוק, החסמים. אנחנו נתחיל עם נציגת מבקר המדינה, דגנית שי, מנהלת אגף ביקורת. << אורח >> דגנית שי: << אורח >> מנהלת אגף ביקורת. אגף הביקורת שעשה את הדוח הזה. בכמה מילים, כי כבר קיימנו דיונים, הדוח הזה מדבר בעיקר על גיבוש מדיניות ממשלתית לשיקום הצפון בעקבות המלחמה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני מתאם ציפיות, אנחנו לא נעסוק במינהלת תנופה ובכלל התוכניות. תקשיבו היטב, אבל הדיון יתמקד בסוגית הצעירים. << דובר_המשך >> דגנית שי: << דובר_המשך >> אנחנו גם נסמן פה איפה הצעירים יכולים להיות. בגדול, אפשר להגיד שבמשך תקופה ארוכה הממשלה לא הצליחה לגבש מדיניות בנוגע ליישובי הצפון. בינואר 2024 ראש הממשלה הורה להכין תוכנית רב שנתית. בתוך התוכנית הרב שנתית היה אמור להיות עיסוק גם ביעדים דמוגרפיים, וגם במשיכת אוכלוסיות חדשות, שזה מתכתב עם הדיון שאתה מבקש לקיים היום. זאת אומרת, זה כולל בתוכו גם את עניין הצעירים, והם כמובן משתלבים בכל אחד ממרכיבי התוכנית. העניין הוא שגם במאי 2024, גם באוקטובר 2024, גם בדצמבר 2025, הממשלה מקבלת החלטות – אני חייבת להגיד, החלטות מאוד רחבות ומשמעותיות – וההחלטות האלה בינתיים לא מתבצעות בהיבט של גיבוש תוכנית רב שנתית שנותנת מענה למרכיבים השונים בחיים ביישובי הצפון, כולל למרכיב הצעירים בתוך הנושא הדמוגרפי. גם היום יש על השולחן החלטת ממשלה מדצמבר 2025, זה כבר אחרי שהסתיים הדוח, ששוב הממשלה אומרת משרד ראש הממשלה יביא בתוך 45 ימים תוכנית רב שנתית שתעסוק בעניינים האלה. אנחנו לא רואים עד היום תוכנית כזאת. נמצא פה נציג משרד ראש הממשלה, יכול להיות שהיא כרגע בהתהוות, אבל זה משהו שעוד לא ראינו אותו מגיע לממשלה. בסופו של דבר, בשורה התחתונה, אנחנו רואים ניסיונות של שנתיים לגבש החלטות ותוכניות, וגם כשההחלטות מגובשות, אנחנו רואים שברמת היישום, הביצוע, הוא חלקי, חסר, לא מספק. כן הוקצו תקציבים, אבל גם כשמוקצה תקציב הוא צריך להיות מנוצל, ואם הוא לא מנוצל, אז בסוף השנה הוא חוזר לאוצר המדינה. אז המבחן האמיתי הוא מבחן היישום. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה. אנחנו נמצאים עם שמעון וייס, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> דבר ראשון, אנחנו ברשות הצעירים במשרד הנגב והגליל. המנדט שלנו הוא הצעירים בכל הארץ. מה שאנחנו עושים זה בונים תשתיות בכל הרשויות. אנחנו רואים שהרשות המקומית אחראית על התחומים שלה, ובשנתיים האחרונות ב-187 רשויות יש יחידות צעירים בכל רשות ורשות. ספציפית לצפון בשתי החלטות ממשלה היו סעיפים על צעירים. במענים המידיים היו מעל שלושה מיליון, שכמעט הכול מנוצל. שתי רשויות שלא ניצלו את זה הן רשויות שלא היו מפונות. היו גם מענים בלתי פורמליים, בקיץ הייתה החלטת ממשלה למענים בלתי פורמליים. היו שם מעל עשרה מיליון שכללו את כל הסיפור של החזרה - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה לנוער? << דובר_המשך >> שמעון וייס: << דובר_המשך >> לא, צעירים. אני עוסק רק בצעירים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> לא פורמלי לצעירים, בוגרי צבא, מגיל 18 ומעלה. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> כתבו לא פורמליים, הכנסתי לשם צעירים וזה הגיע. צעירים מ-35-18, מעל עשרה מיליון, שזה כולל שבעה מיליון מלגות לסטודנטים רק תושבי המקום. התוכנית פועלת, היא כבר לקראת סיום. אפשר להגיד שהיא עשתה הרבה פעילות, הרבה פנאי שעשינו שם בכל יחידות הצעירים ברשויות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> שלומית, סמנכ"לית במינהלת תנופה, בזום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היא בדרך לכאן, אז אם רוצים אותה פיזית. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> נשאל – שלומית, מה שלומך? רק לדעת מתי את אצלנו, מה אומר הוויז? << אורח >> שלומית שמש: << אורח >> אני אהיה אצלכם ב-13:20 רק, אז אם אתם רוצים, אני קשובה ואני יכולה להתייחס. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אולי תקשיבי. אני חושב שחשוב לנסות לדלות מבין השורות איך מתקדמים. שמענו כרגע משמעון מרשות הצעירים בנגב וגליל על מספר נושאים. אני חושב שהגישה העקרונית צריכה להיות הקמת שולחן משותף שעוסק בתחום הזה לאזור הצפון, ושם לבנות איזושהי תוכנית – היא לא תוכנית ממשלתית, היא משלבת תוכניות ממשלתיות בתוך יוזמות מהשטח מהמישור המוניציפלי ומהארגונים האזרחיים. אני שולח חץ לסיכום כהמלצה. << דובר_המשך >> שלומית שמש: << דובר_המשך >> בהחלט יכול להוות איזשהו פיילוט שאולי יכול להתרחב. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תישארי אתנו, תנהגי בזהירות, ובינתיים תקשיבי ליוזמת היום המיוחד בכנסת, יעל רון בן משה, שאומרת אם אני לא בבית, אז לפחות אני אביא את הבית לכנסת. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> משהו כזה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה לכל מי שנמצא כאן. תודה, חבר הכנסת מיקי לוי, שליווה את הנושא של הצפון בהיותו יו"ר הוועדה, וממשיך גם היום. נגיד בפתחו של היום שהפינוי של התושבים – שאני חושבת שעוד נמצא את הזמן לעסוק בו, איך הוא בוצע, ואם הוא בוצע נכון – נבע ממשבר ביטחוני חריף. אני לא צריכה להזכיר לנו את התמונות שכולנו ראינו ב-7 באוקטובר, והאמת היא שאזרחים לא חיכו להוראת הפינוי, פשוט נכנסו לאוטו, ראו את המראות הקשים. אלון, אתה היית בשיא הסערה, אצלנו ראו את זה, נכנסו לאוטו ונסעו. אבל הפינוי הרשמי היה רק עשרה ימים לאחר מכן, עם החתם צו האלוף, כשצה"ל כבר היה ערוך על הגדרות, ורק אז התחיל המסע הרשמי, מסע שנמשך עוד שנה וחצי, של משפחות שהיו בחלק מהמקרים כל התקופה בבתי מלון, משפחות אחרות מצאו כבר דיור אחר, שכרו דירות במקומות אחרים, ולאחרים, צריך להגיד, הוא נמשך עד היום. אנחנו יודעים שבקריית שמונה שליש מהתושבים עוד לא חזרו, זה כמה אלפים. אפשר להתווכח אם זה 8,000 או 9,000, אבל אנשים שעדיין לא חזרו הביתה. תארו לכם שעכשיו היו אומרים לכם היום אתם לא חוזרים הביתה. הבגדים שעל גופכם הם הבגדים, לכו למלון, תמצאו שם את בני המשפחה ואולי בעוד שנה וחצי תחזרו. והמסע הזה הוא כבר לא מסע ביטחוני. יש לו כמובן רגל ביטחונית משמעותית מאוד, ואף אחד לא יחזור לגור במקום לא בטוח, אבל מרגע הפינוי המסע נהיה חברתי, כלכלי, עם הרבה מאוד השלכות. והמסע הזה לא תם. היום הזה הוא יום שהוא הזדמנות עבורנו פה בכנסת לעצור, להסתכל מה קרה בשנה האחרונה, לא ברגע הפינוי, לא במרכזי הפינוי, מה קרה מאז שאמרנו לאותם אזרחים תחזרו. והדבר הראשון שאנחנו רואים הוא שהאזרחים חזרו בחלק גדול מהיישובים. הרבה בזכות החוסן הפנימי שלהם, החוסן האישי, החוסן המשפחתי, החוסן הקהילתי – המדינה הייתה צד צופה בדבר הזה – אותם אזרחים חזרו מתוך אותו חוסן פנימי. הרובד הבא הוא השלטון המקומי שהיה עם התושבים מ-7 באוקטובר מ-06:30 בבוקר, כשהתחלנו לשמוע את הדברים שקורים בדרום. אותו שלטון מקומי שהיה עם התושבים במרכזי הפינוי, ואחר כך עם ההתפזרות לדירות, והילדים לבתי ספר שונים; וגם לפני שנה, בקריאה לחזור – מי שהיה שם זה השלטון המקומי. הזדמנות להגיד תודה לחברינו בשלטון המקומי על כל העבודה הטובה שהם עושים. ועל הרובד הזה יש את הרובד השלישי של המדינה, של משרדי הממשלה. ראינו את דוח מבקר המדינה, דוח חמור מאוד שכבר נידון פה בוועדה. אני חושבת שזה היה עוד בתקופה שחבר הכנסת לוי היה יושב-ראש הוועדה. הוא אומר שהמדינה חודשים ארוכים מאוד כלל לא הבינה שצריך לטפל ברובד האזרחי. אני זוכרת היטב, ישבו פה גם נציגים של משרד ראש הממשלה, שלא הבינו בכלל איך הם קשורים לדבר הזה, למה הקבינט האזרחי-כלכלי צריך להתכנס, זה בכלל של שר האוצר, מה אנחנו במשרדי הממשלה קשורים לזה. בשורה התחתונה, זה פשוט לא קרה. אבל היום הזה, שוב, לא עוסק באותה השנה הראשונה ולא בחודשים הבאים של הפינוי, אלא בשנה החולפת. אבל השנה החולפת עם החזרה ליישובים מגיעה אחרי הפרק המאוד מורכב הזה ומשברי – גם הביטחוני, גם החברתי, וגם של חוסר תפקוד של זרועות רבות של הממשלה. ועל זה אנחנו רוצים לפתח את הצפון. אני בכוונה לא אומרת לשקם. לשקם – עם כל הכבוד, שיעשו מי שיעשו בעזה. אני לא רוצה שיקום בקריית שמונה, אני לא רוצה שיקום בשלומי, אני רוצה פיתוח לאזרחי הגליל הנוכחיים - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> את לא רוצה מינהלת טכנוקרטים לצפון? יכול להיות שזה יהיה יעיל לרגעים מסוימים. << דובר_המשך >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אפילו לא בצחוק. אנחנו מדברים על פיתוח, וזו הזדמנות עבורנו להסתכל קצת למעלה ולהגיד בשנת ה-100 למדינת ישראל, שנת 2048, אנחנו נהיה בערך 16 מיליון אזרחים. הגאוגרפים, אנשי התחזיות יכולים להגיד לי 18 מיליון, בסדר גמור. אנחנו צריכים לראות איך 12 מיליון איש יגורו בין חדרה לגדרה. זו משימה ענקית שהיא הרבה יותר גדולה מהנגב המערבי או מקו עימות בצפון, אבל זה חלק מאותו שיח. 7 באוקטובר, והאסון הגדול שכולנו היינו מוותרים עליו, מאפשר לנו לכנס איזשהו מאמץ כדי לראות איך מפריחים את האזורים האלה, איך מביאים שלושה מיליון איש לגור בגליל, עוד כמות דומה של אנשים לגור בנגב, אולי גם בערבה, ואיך אנחנו משחררים קצת את העומסים במרכז הארץ. הנושא הזה של פיתוח הצפון הוא נושא שצריך לעניין כל ישראלי. כל מי שרוצה שגם החיים בין גדרה לחדרה יהיו חיים סבירים – שיהיו בהם שירותי בריאות, חינוך, תרבות ורכבות מתפקדות – צריך לדאוג לזה שלא 12 מיליון איש יגורו בין חדרה לגדרה, אלא שיהיה איזשהו פיזור. עדיין, הבשורה היא שבין גדרה לחדרה יגורו שמונה מיליון איש, אבל זה כנראה אירוע שאפשר יהיה לנהל. בתוך זה לראות איך כשאנחנו עסוקים בכיבוי השריפות שקורות עכשיו בשטח, של גן שלא יפתח בשנה הבאה, שהוא כבר נפתח אחרי החזרה לצפון, אבל משפחות עוזבות את היישוב והגן הזה ייסגר, איך תוך כדי כיבוי השריפה הזו והישארותו של גן הילדים הזה פתוח גם בשנה הבאה, אנחנו מסתכלים איפה היישוב הזה יהיה בעוד חמש שנים, בעוד עשר שנים, בעוד 20 שנים, והוא בוודאי צריך להיות אחר ממה שהוא היום. בזה אנחנו מתרכזים ביום הזה, ופה ספציפית בדיון הזה, בדוח מבקר המדינה, דיון מעקב, אני מניחה שאמרת את זה בפתח דבריך. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אמרתי, ואמרתי שאנחנו מתמקדים בצעירים. << דובר_המשך >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ובתוך זה, ההתמקדות בנושא הצעירים, שאם אנחנו מדברים על חזון וצמיחה דמוגרפית, וישראל 2048, אפילו אני קצת מבוגרת מדי בשביל להיות יעד של התוכנית הזו, אבל בוודאי שכשאנחנו מדברים על צמיחה דמוגרפית, אנחנו מדברים על צעירים. צריך להגיד שכשאנחנו מדברים על צעירים, אלו לא רק בני 18 או בני 20 – זה גם, וזה חשוב מאוד – אלו גם אותן משפחות צעירות, אנשים בני 40 שיש להם שלושה ילדים בבית, שהם מחזיקים את היישובים שלנו בגליל פורחים. הם נמצאים אחרי הצוהריים במגרש המשחקים, והם קונים במכולת הקטנה, והם שולחים את הילדים לחוג, ומזה המורה לריתמיקה מתפרנסת, ולזה יש עוד הרבה מאוד אדוות. המשפחות הצעירות, הצעירים בכלל, זה יעד שאני חושבת שצריך להיות של המדינה בכלל, ושל הדיון שלנו היום פה בפרט. שוב, תודה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> היעד שלנו בצפון הוא לעשות מה שעשיתם בגעתון, שהמורה לריתמיקה הקימה בית ספר למחול. << דובר_המשך >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון. צריך בשביל זה משוגעים לדבר, וצריך לזה גם מדינה שמאפשרת ולא מקשה. אני עוד לא מדברת על עוזרת, אבל לפחות תנו לנו לרוץ קדימה עם המשוגעים לדבר, נשמע כאן שרוצים לעשות, ורק צריכים קצת עידוד. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה, יעל, על היוזמה. אני רוצה לזהות את שי אילן מתוצרת הארץ, וברק דרור מקרן רוטשילד. אני ארצה להסב את תשומת לבכם לכך שלצד משרדי ממשלה, לצד רשויות מקומיות, שהם הגורמים הסטטוטוריים שנבחרים, שתפקידם לעסוק במה שהם עוסקים, ישנו מספר לא קטן של ארגונים מהחברה האזרחית, המגזר השלישי, שחלקם פעילים שנים ארוכות, וחלקם הוקמו כתוצאה מהאירוע האפוקליפטי של 7 באוקטובר. הם פעילים, פעילים מאוד, בשטח, ופעילים מאוד בהקשר הזה שבו אני מבקש לעסוק, ואני אחזור ואחדד. אנחנו עוסקים בנושא צעירים. מכיוון שאין כאן אחיזה היררכית ברורה וחד משמעית – זו לא יחידה של ביטחון או של הצלה שמאורגנת, זה אפילו לא תחום של חינוך, שברור לגמרי מי אחראי עליו, אלא זה בין תחומי, אז יש את ההיבט של ההתארגנות, האם ללכת לגישה מבוזרת יותר שבה כל רשות, משרד, ארגון אזרחי, עושה את הדברים החשובים בתיאום, פחות או יותר, עם שכניו; או לחילופין – מה שאני חושב שהוא הדבר הנכון לעשות בתחום כזה, כמו גם במספר תחומים אחרים – הקמת שולחן עגול, או סגלגל, שבו באים לידי ביטוי הגורמים השונים, כל אחד על פי מעמדו ויכולותיו ומשאביו ויתרונותיו היחסיים, ובצורה מתואמת פועלים. ברשותכם, אני מפליג למחוז אחר לגמרי. הייתי לא מעט שנים, עשור וחצי פלוס, ראש מועצה, ואחד הדברים שאני מאוד שמחתי בו ומאוד גאה בו זה הקמת שולחן עגול שיש לו גיבוי סטטוטורי מסוים. המהות של שולחן עגול בתחום מרחב השקמה, הפיתוח, השימור, או פיתוח מוטה שימור, יש בו הקשרים דומים, אבל החשיבות היא שיושבים שם גופים פורמליים מהמגזר הראשון, המדינה והרשויות המקומיות, וארגונים אחרים, ירוקים בהקשר הזה, ואחרים. הניהול היה ניהול משתף על בסיס יצירת הסכמות. אני מבקש מברק, אולי תספר לנו קצת מה אתם עושים. מה שאני בעיקר מבקש מהדוברים, לעסוק במה תצורת ההתארגנות הנכונה שתיתן את היתרון היחסי לכל הגורמים בהינתן מערכת ההפעלה הקיימת. אנחנו לא ממציאים עכשיו תקומה חדשה. תקומה זה בדרום, תנופה זה בצפון, זה אחרת. אנחנו נפעל כמו שאפשר לפעול בצפון כרגע, לא נחכה. אנחנו צריכים לפעול בחודשים הקרובים למען הצעירים או למען הצפון והצעירים בצפון. בבקשה. << אורח >> ברק דרור ונדרמן: << אורח >> בוקר טוב. קודם כל, תודה רבה לך, היושב-ראש, על העלאת הנושא הזה. אני מנהל תחום האסטרטגיה והמנהיגות בקרן אדמונד דה-רוטשילד, ואנחנו עוסקים בצמיחה, בשגשוג ופיתוח של הפריפריה מאז ימי הנדיב הידוע, יותר מ-40 שנה, אבל מאז המלחמה ממוקדים בצעירים ובעוטף ובצפון, במה שהמדינה הגדירה, פחות או יותר, תחת מינהלת תנופה ותקומה. החזון שלנו – אני מדבר עלינו, אבל אנחנו עובדים עם הרבה שותפים, עם קרנות, משרדי ממשלה, שמעון שותף, תקומה ותנופה, אז אני קצת מדבר גם בשם פילנתרופיה. אנחנו עובדים עם צעירים ומאמינים שאם אנחנו נצייד אותם בכלים הנכונים, בידע, במשאבים, בהכשרות, החבר'ה האלה יובילו לצמיחה ושגשוג של האזורים שאנחנו מדברים עליהם. אולי זה המקום להזכיר שהצעירים האלה, שהיה פה שיח לפני המלחמה, ובכלל, במדינה, שאולי זה דור הטיק-טוק ואולי החיבור למדינה פחות ממה שאנחנו זוכרים וחושבים, אבל ראינו שכשהמלחמה התחילה, החבר'ה הגיעו לא רק מכל קצוות הארץ, מכל קצוות העולם, להתגייס ולעזור. לכן אנחנו מאמינים ובטוחים שהחבר'ה האלה הם אלו שיעזרו לנו, יעזרו למדינה, במצב החירום הלאומי שנוצר כאן להצמיח ולהוביל לשגשוג. אם אני אתחיל מלמעלה – ואני חושב שציינת נכון את האוכלוסיות החשובות שצריך להתמקד בהן – ונחשוב על הסיבות העיקריות שבגינן צעירים וצעירות יבואו לצפון, מן הסתם, חלק מהעניין הוא יוקר המחייה פה במרכז. יקר פה, ושם יש הקלות מס. אני חושב שצריך להמשיך בסיפור הזה, ויש דיור מוזל ומסובסד, ואלו דברים גדולים שהמדינה צריכה להמשיך ולטפל בהם ולעשות אותם. הנושא של איכות חיים – מי שרוצה לגור בסביבה ירוקה, צמודי קרקע, וקרבה למשפחה ולקהילה. אלו הדברים בגדול. כמו שאמרת, הפילנתרופיה והחברה האזרחית לא יכולים להקים ערוצי תחבורה, ביטחון, הקלות במס, דיור, חינוך ובריאות – כל הדברים האלה לא אצלנו. מה שאנחנו כן מאמינים ועושים ועוסקים בזה, שכדי שצעירים יבואו לצפון ולעוטף, דבר ראשון שחשוב הוא הנושא של תעסוקה. במסגרת היכולות שלנו אנחנו לא יכולים לפתח אזורי תעסוקה ולעודד מעסיקים לבוא, אבל אנחנו כן יכולים לעזור בהכשרות, כן יכולים לעזור בעידוד צעירים לעבור למקצועות עכשוויים – כל השימוש בטכנולוגיה של בינה מלאכותית והסבות מקצועיות. זה דבר שאנחנו עושים. עידוד הצמיחה הדמוגרפית – אנחנו מאמינים שאם הצעירים לא יבואו והערים לאט-לאט יזדקנו, היישובים, והמרחב יהיה שומם, זה יוסיף את הנטל על המדינה, אין הכנסות מארנונה ואז המדינה צריכה לשלם. אז אני אומר, הדבר הראשון בעיני צעירים – וזה מסקרים שערכנו – זו תעסוקה. קודם כל צריך מקומות תעסוקה. אבל זה לא מספיק, ואם ניתן לחבר'ה, הצעירים והצעירות, רק תעסוקה, הם לא יישארו. ויש את כל המעטפת, מה שנמצא גם בזמן העבודה, אבל גם אחרי שעות העבודה. אני מדבר על תרבות, על אומנות, ועל קהילתיות, ועל הבר הזה שרוצים לצאת ולבלות עם חברים, שאין את זה שם. וזה עוד יותר מחמיר כשכל המפונים הצעירים שבאו וראו שפה במרכז יש, ואם צריך – דיברתם על חוגים – אז הולכים דקה מחוץ לבית, ואם רוצים בר, יורדים למטה, ולא נוסעים שעה לקולנוע או לדברים כאלה. הסיפור הזה של קהילתיות, תרבות ואומנות הוא בעינינו הדבר השני והמשלים לתעסוקה, ואי אפשר אחד בלי השני. אלה דווקא דברים שחברה אזרחית מאוד יכולה לעזור ולתמוך במיזמים משותפים עם הממשלה, בקולות קוראים של הממשלה, ואנחנו רתומים לדברים האלה. דיברתי על תעסוקה ודיברתי על קהילתיות, ואני חושב שהדבר האחרון – ואני אסיים בזה – זה העניין של מנהיגות. אני סוגר מעגל. כמו שהצעירים הגיעו לעזור לנו, למדינה, לעצמם, במאמץ המלחמתי, אנחנו מאמינים שהם ייכנסו עכשיו גם להובלה ביישובים ובמרחבים וייקחו תפקידי מפתח. יהיו מעורבים בתוך השלטון המקומי בהחלטות, ייכנסו לישיבות ויהיו חלק מהיוזמות והדברים שהם מאמינים ושיבואו מתוכם שצריך לעשות כדי למשוך אחריהם עוד הרבה צעירים וקהילות לתוך האזורים האלה. תודה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה, ברק. אני מבקש משי אילן, תוצרת הארץ. תסביר מה זה תוצרת הארץ. << אורח >> שי אילן: << אורח >> תודה רבה. שי אילן, מנכ"ל שותף של תוצרת הארץ. תוצרת הארץ היא תנועה שמקימה תנועות סטודנטים וקהילות צעירים. היא קיימת כבר כ-15 שנה. בקריית שמונה אנחנו עובדים כעשור, גם במרחב בכלל. אני אציין, כי הם יושבים לשמאלי, אנחנו יצאנו מבית התאחדות הסטודנטים, שזה תהליך משמעותי וחשוב, בטח לקריית שמונה, ובטח עוד תדונו בו. כבר מתחילת המלחמה אנחנו עסוקים מאוד גם בתהליכי הפינוי של קהילות שלנו שהיו בקריית שמונה ובמרחבים נוספים, וכמובן בדרך חזרה הביתה, ואיך חוזרים הביתה, כשניתנה ההוראה שאפשר לחזור, ואני אגיד בכנות, חלק קצת לפני זה. אני רוצה לומר שתי נקודות שכבר נגעת בהן, זה חשוב מאוד בתוך הדיון הזה. תהליך אחד הוא חזרת הצעירים שהיו לפני המלחמה וצריכים לחזור, וזה חשוב ומשמעותי בשביל פיתוח האזור לא פחות מהבאת צעירים חדשים, לפעמים אפילו יותר. צריך להחזיר את הצעירים הביתה, זה תהליך מאתגר, נגע בזה קודם בדבריו שהמעבר למרכז הנכיח את הפערים הקיימים בכל תחום כמעט – מבריאות, תרבות, תעסוקה, חינוך. הכול הונכח, ואנשים, בטח מקריית שמונה או ממרחבים נוספים, בטח הם גרו בסביבת גוש דן, ומאוד מאוד קשה לוותר ולחזור הביתה אחרי שאתה מבין את המשמעות של הפער, בטח אם אתה אוכלוסייה חזקה, עם איזו כוכבית. זו אוכלוסייה יותר אמידה, שיכולה להרשות לעצמה להישאר במרכז, ואז אנחנו בתהליך לא טוב של תהליך החזרה. גם פנימה בתוך הקהילות שלנו יש לנו תהליך שמקשה את החזרה הביתה. לפני המלחמה היינו בקריית שמונה כ-250 צעירים בתוך המרחב של תוצרת הארץ. היום אנחנו 100, זה המספר, שמתוכם 60 סטודנטים ועוד 40 במרחב של בין צעירים למשפחות צעירות. התהליך הזה הוא חשוב ומשמעותי, וגם המרחב הנוסף. בתוך התהליך של החזרה הבנו את החשיבות המשמעותית גם לצאת מהמרחב העירוני של קריית שמונה לקיבוצים וליישובים. עשינו קמפיין שנקרא עוברים צפונה, עד היום הוא רץ, קמפיין משמעותי מאוד. אני אגיד שבארבעה ימים שהוא עלה לאוויר אי שם באפריל, בארבעה ימים נרשמו מעל 1,000 איש. ואני אומר את הנתון הזה בשביל להבין שיש צעירים שרוצים לעבור צפונה. שלא נטעה במשקולות. צעירים רוצים לעבור צפונה. למה? כי רוצים את החיים בגליל, רוצים את האוויר הנקי, רוצים את הקהילתיות, רוצים את המרחבים, וגם, אני אגיד בכנות, יש פה הזדמנויות לצעירים לשדרג את מקום מגוריהם, בין אם זה המגורים במרחבי הדשא בקיצוץ, וגם לילד הנחל בקריית שמונה. צריך להגיד, נחל זורם גם בקריית שמונה. זה מאוד חשוב ומאוד משמעותי. עם זאת, לעומת התהליך המשמעותי של רצון לעבור צפונה, אנחנו נתקלים בקשיים של המעבר. אני רוצה לשים פה כמוקד משמעותי את אחד הקשיים המהותיים ביותר, מצוקת הדיור. אנשים בדרך כלל לא חושבים על מצוקת הדיור כשמדברים על הצפון. מדברים על פינוי, לא חזרו, בטח יש הרבה בתים. אבל לא, יש מצוקת דיור, וגם הדיור שקיים, רבים לא רוצים להיכנס אליו מכל מיני סיבות – הוא ישן, מיושן, בלוקים ישנים יותר. צריך להגיד שרוב הצעירים שרוצים לעבור צפונה, בטח עם משפחה, רוצים לשפר את רמת הדיור שלהם ואז הם נתקלים במרחב שהוא פחות ממה שהיה להם במרכז. פה צריך את המדינה. פה חברה אזרחית לא יכולה להיכנס ולעשות, בטח לא בפתרונות מידיים. אני רוצה להוסיף פה עוד נקודה שתמיד שואלים אותי – למה צעירים רוצים לעבור צפונה? חוץ מכל ההטבות האישיות החשובות יש פה גם ציונות. זו לא מילה גסה. אנשים רוצים במרחב ההשפעה הנוכחי לקחת חלק בבניית הבית המחודש, רוצים לקחת חלק בזה. האפקט הזה של ציונות, אני חושש שיש לו שעון חול מסוים, כי המציאות משתנה במדינת ישראל כל כך מהר, והיום אנחנו במאני-טיים. אז אם המדינה תדע ליצור פתרונות מהירים – לא תוכניות של פיתוח עוד שכונות בקריית שמונה לעוד חמש שנים, אני לא יודע איפה נהיה בעוד חמש שנים, אנחנו לא יודעים מה יקרה בעוד שבוע – זה יכול לשנות את המשוואה בצורה מאסיבית ומהותית. אני אסיים במשפט שאני תמיד אומר. אנחנו עובדים עם צעירים כי אנחנו מאמינים שצעירים יכולים לתת את המענה האמיתי לאתגרי השעה כמעט בכל תחום – כי הם גמישים, כי יש להם מסוגלות, כי יש להם כוח, כי הם רוצים. אני מאמין – ולכן אנחנו מתעסקים בקהילתיות – שקהילה נותנת מענה לאתגרי הצעירים. עכשיו נעבוד על כל החסמים של דיור, תעסוקה, חינוך, נייצר את השילוב הזה, ויש לנו פתרונות מדהימים. הם קיימים ואפשר להגיע אליהם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מעולה. שי, תודה. תודה על מה שאתם עושים, וגם לארגונים אחרים שלא הצליחו להגיע ואולי נמצאים בזום. אני מבקש מיורם אבן צור מהמועצה האזורית גליל עליון שנמצא בזום. שלום, מה נשמע, יורם? << אורח >> יורם אבן צור: << אורח >> יושב-ראש הוועדה, קודם כל תודה לך על ההזדמנות כל הזמן להציף ולהאיר את הנושא של הגליל והצפון. צריך לומר ביושר – הגירת הצעירים והיעדרותם בגליל העליון ובצפון רבתי היא לא מהמלחמה, היא לפני המלחמה. כלומר, היעדר קונספט או מחשבה לגבי צעירים בכללי בגליל, זה משהו שהוא לא חדש. נכון שזה התעצם עם המלחמה, אבל לפני המלחמה שמעתי גם הורים מעודדים את הילדים לעזוב את האזור כי אין פה מה לעשות. אין פה את מפעלי העוגן ההייטק המיוחלים, שהיו צריכים להגיע לדעתי עכשיו לגליל. אין פה סוג של ערובה או ניסיון עתידי כדי ליצור פה תעסוקה במרחב למשפחות צעירות ולצעירים באופן כללי. אני רוצה להגיד שנניח אוניברסיטה, כמו שהייתה מכללת תל-חי, יכולה להיות מנוע מדהים להישארות סטודנטים איכותיים באזור אצלנו. אבל לטובת העניין הזה צריך לבנות מנגנון, זה לא משהו שיכול לבוא ככה לבד. אני חייב להודות, כאחד שמכיר את האזור ומכיר את השטח היטב מכל מיני בחינות, אני חושב שזה פספוס. יש פה שני דברים – אחד, הישארות הצעירים שגדלו פה. דבר שני הוא ההגירה החיובית של סטודנטים שמגיעים הנה, אבל הם מסיימים את הלימודים ועוזבים. גילוי נאות, עבדו אצלי חלקם בכל מיני פרויקטים שמעודדים סטודנטים להישאר כאן, אבל זה לא החזיק מים כנראה. אם אפשר, ברשותכם, להגיד מספר דברים שאני חושב שהם מאוד חשובים כדי להשאיר פה את הצעירים. מה שהם צריכים זו תעסוקה הולמת עם אופק ותמיכה ביזמויות מקומיות, דיור בר השגה למשפחות צעירות, חינוך איכותי, וכמובן תרבות ופנאי. אלה לא סיסמאות, זו המציאות שלנו פה בגליל. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה, יורם. ברשותכם, אני רוצה לעבור למשרדי ממשלה שנמצאים אתנו. משרד האוצר, משרד ראש הממשלה, תנופה – יצטרפו ברגע שרוצים. משרד הרווחה, לימור. לימור, אתם דוגמה – גם משרד התחבורה או משרד החינוך – למשרדים מיניסטריוניים ששולטים על תחומים רציניים ביותר, משמעותיים ביותר. משרד הרווחה – משפחה יודעת שבחייה אין רק אירועים מלבבים, ואתם, מה לעשות, אמונים על הרגעים שדורשים את הסולידריות החברתית, המדינתית והאזורית. נגיד שאתם יושבים בשולחן כזה, או שאתם חושבים על סוגית הצעירים, אתם יכולים להגיד כל מה שאנחנו עושים – או שהצעירים נהנים, או שהצעירים רואים שיש את השירות המסוים, וכמובן שצריך לחזק את שירותי הרווחה בצפון. השאלה היא מה הם אותם עוגנים ארכימדיים שרלוונטיים במיוחד לטעמכם לתחום הזה, או שלא קיימים? אי אפשר לאפיין נקודה בתחום שלך. << אורח >> לימור לב: << אורח >> קודם כל, תודה על השאלה. במסגרת תוכנית שנקראת יתד משרד הרווחה עוסק בצעירים שבהגדרה הם חסרי עורף. זאת ההגדרה של האוכלוסייה שלנו, אבל בעקבות השנתיים וחצי האחרונות הצטרפו אוכלוסיות נוספות שאנחנו עוסקים בהן – מפונים, לוחמים, שורדים מהאירועים השונים – ולכן אנחנו רואים צורך מאוד גדול בהרחבת השירותים. אני חושבת ששולחן כזה שאתה מדבר עליו הוא קריטי כי אם פה דיברו על הנושא של מה עושים הארגונים שהציגו, משרד הרווחה הוא לאוכלוסייה ליד זה. התפקיד שלנו הוא לעזור לצעירים עוד לפני שהם בהכשרות לתעסוקה, מוכנות לתעסוקה ודברים אחרים שיעזרו להם כדי להיות חלק. גם אנחנו מזהים את התעסוקה כגורם מרכזי לשילוב של צעירים, להגעה והישארות שלהם בצפון. ולכן בפלח שבו משרד הרווחה מטפל באוכלוסיית הצעירים, בהבנה, שכמו שאמרו פה קודמיי, זה המנוע לצמיחה בצפון, אני חושבת ששולחן כזה שבו מה שמשרד הרווחה יוכל להביא זה גם תוכניות קיימות וגם תוכניות שנמצאות בקנה. ברגע שתאושר החלטת ממשלה יש דברים נוספים שנרצה לעשות, לא את כולם נממש במסגרת התקציבים החדשים, אבל לפחות את חלקם. לכן שולחן כזה יכול לתת את רצף השירותים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מצוין. אני רוצה לתת לכם דוגמה, אני לא יודע אם אתם מכירים את זה, אבל משרדים אחרים ודאי מכירים, תל-חי, נדמה לי שהנדסאים מכירים. בקיבוץ שלי בדרום יש קבוצה יוצאת דופן, הם נקראים לוחמים לבנייה, מגזר שלישי יחד עם ארגונים אחרים עובדים על כך בסיוע המגזר השני והראשון הרעיון הוא לקחת לוחמים שיוצאים עם משקעים, חלקם פוסט-טראומטיים וחלקם זקוקים לקבוצתיות בקהילה. הם עובדים, הם מייצרים תעסוקה, הם לומדים להיות מנהלי עבודה באתרי בנייה. הם יכולים להמשיך אחר כך בספיר בדרום, או עכשיו הם בתל-חי. הם לומדים בתל-חי בסביבה, או יעבדו בסביבה, אז לומדים ועובדים, רוכשים מקצוע, חיים ביחד בקבוצה. זו רק דוגמה לדברים שיכולים לקרות כשיושבים ביחד ומביאים כל אחד את הדיסציפלינה שלו, את היכולות, את המשאבים, את החשיבה, את היצירתיות. << דובר_המשך >> לימור לב: << דובר_המשך >> בהקשר של משרד הרווחה זה מאוד נכון כי המשאבים, לצערי, של המשרד לטובת צעירים, הגם שהגדרתי אותם בתוך האוכלוסיות, הם לא מאוד גדולים. לכן מה שאנחנו יכולים להביא כדי לתמוך בתוכניות מהסוג הזה עבור צעירים שיוכלו להשתלב בהם, בעיניי מאוד משמעותי. מבלי איזושהי ראייה כוללת, יהיה לנו מאוד קשה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רוצה לומר אמירה של גיאוגרף. אני לא גיאוגרף, אבל עסקתי בשכנוע של אנשים צעירים שזה אחראי לבוא לגור בכפר עזה, אז הצלחנו וחלקם נטבחו. אנחנו צריכים להמשיך את המהלך הזה. אני אומר את זה בצורה הכי כואבת ומישירה מבט אל המציאות. זה שנכשלנו כישלון חרוץ לא אומר שהדיסציפלינות האלו צריכות ללכת יחד עם קונספציה כזאת או אחרת שקרסה. ומה שאנחנו צריכים לעשות זה להשתמש במשאבים הקיימים ממילא. רוב המשאבים קיימים. חלקם הם משאבים עודפים, אבל יש, כמו שאמר החבר, אנרגיות שכרגע ממקדות תשומת לב למקום – למה זה כל כך חשוב? כי האנשים המבוגרים זקוקים לצעירים הרבה יותר מההיפך. ברגע שמגיע אדם צעיר, קהילה צעירה, היא נותנת נינוחות, תחושת רווחה וחוסן בהמשך גם לאנשים המבוגרים. << דובר_המשך >> לימור לב: << דובר_המשך >> רק עוד משפט אחד, ברשותך. אני מניחה שלא יהיה ויכוח על הצורך בשולחן כזה. העניין הוא מי יוביל וינהל אותו כדי שזה אכן יקרה. ואם הוועדה פה תוכל להביא להחלטה כזאת, זה יהיה מבורך. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> רמז – מישהו מהיושבים כאן. אנחנו נמשיך. יש לנו את משרד הפנים, איתיאל. אתם אמונים גם על הרשויות, ואולי על דברים נוספים שרלוונטיים. << אורח >> איתיאל בירן הרדן: << אורח >> אני איתיאל, מנהל אגף חדשנות ופיתוח ארגוני של הרשויות בתוך מינהל השלטון המקומי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מה שהיה פעם מפע"ם או הפעיל את המפע"ם? << אורח >> איתיאל בירן הרדן: << אורח >> הפעיל את המפע"ם. אני בתוך מינהל השלטון המקומי שיחד עם המינהלים האחרים של המשרד – מינהל פיתוח כלכלי וכולי – אנחנו מתייחסים באופן ישיר לרשויות. בדיוק בזה רציתי לפתוח בהתאם לשאלה שלך. אני מרגיש שאתה מדבר על העוגן הארכימדי בתוך הסיפור הזה, והעוגן הארכימדי, שהוא שם, בין אם נדון עליו ובין אם לאו, הן הרשויות המקומיות. אני יודע שזה תחת הכותרת שלי להגיד את זה, אבל אני אומר את זה גם בלי - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רוצה לחדד. התשובה שאתה נותן היא לא תשובת תוכן של פרויקט כזה או אחר, אלא תשובה ארגונית שלטונית. << דובר_המשך >> איתיאל בירן הרדן: << דובר_המשך >> כן. וגם רציתי לומר תשובה שהיא מנגנונית, שהיא אפורה כמעט. אני אומר גם בתפיסת העבודה שלנו, וגם מינהלת תנופה, שאנחנו עובדים איתה רבות כדי לייצר תוכניות ייעודיות לדבר הזה, בסוף השלטון המקומי והרשויות המקומיות פוגשות את זה יום-יום בשטח באמת, והן מכריעות. הרבה מהדברים שנאמרו פה, שהם אחרי תעסוקה או ביחד עם תעסוקה – בין אם זה חינוך ובין אם זו העובדה שאתה צריך לבנות את הבית שלך ותקבל את הטפסים בזמן ותקבל את הדברים הרלוונטיים, ולא ייקחו שנתיים-שלוש-ארבע – ואני בכוונה יורד פה לאפור של זה – תלויים בסוף לא רק בשירותים שהשלטון המקומי נותן, הם תלויים באנשים. תלויים בעובדה שיש אנשים שיתפקדו עם זה, תלויים בעובדה שיש תהליכים מיטביים שיעשו את זה. ואנחנו רואים שהשלטון המקומי, שאנחנו עובדים צמוד אליו מאוד בצפון, ודיבר פה ראש המועצה, נדרש לחיזוק. אני משווה את זה, אפרופו תחילת דבריך, לתקומה, למה שקורה בחבל העוטף, וציינתי את זה בוועדה הקודמת, שבחבל העוטף במסגרת כל התמיכה שקורית בחבל העוטף יש מבחן תמיכה ייעודי לתמיכה של חיזוק הרשויות. זה מבחן תמיכה גדול מאוד של 138 מיליון שקל שמטרתו לקחת את הרשויות המקומיות יד ביד - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אתה מדבר על הדרום. << דובר_המשך >> איתיאל בירן הרדן: << דובר_המשך >> כן, אני מדבר על הדרום. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ומכאן נובע לגבי הצפון ש-? << דובר_המשך >> איתיאל בירן הרדן: << דובר_המשך >> אני אומר את זה, גם אנחנו מחכים לתוכנית צפון לאותו דבר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> פה אני רוצה לומר, אומנם זה לא עונה ישירות, זה פרוס לכל רוחב הגזרה מה שאתה אומר כרגע, בצדק, כמה מהנדס צריך – אתה מדבר בהקשר לצעירים או שאתה מדבר באופן כללי? << דובר_המשך >> איתיאל בירן הרדן: << דובר_המשך >> אני חושב באמת שצעיר שמגיע, אחרי שהוא עובר את התוכניות הגדולות, בסוף הוא מקבל 90% מהאירוע - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני איתך. << אורח >> איתיאל בירן הרדן: << אורח >> זו מסגרת ההתייחסות שלי בהקשר הזה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בסדר גמור. מה שאני מבקש ממך, מהמשרד, זה לא לחכות לתוכניות – להידרש להן, להיות מעורב, לבקש לוודא שהסיוע שאתה מדבר עליו יקרה, ובעניין הספציפי הזה שלנו לוודא שיש תגבור של לפחות אדם בכל רשות, לפחות, אולי מילגאים וכולי שעוסקים בדיוק בתחום הזה של הצעירים. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> אם אפשר רק לחדד, צעיר שבא לצפון – 90% מה? << דובר_המשך >> איתיאל בירן הרדן: << דובר_המשך >> זו אמירה לוועדה פה ולדיון. בהסתכלות שלנו, צעיר שמגיע לצפון, רבים מאוד – 90% זה לא מספר מדויק, אבל רבים מאוד – מהשירותים, ובסוף מהמפגש שלו עם היומיום ועם הדיור שלו הוא מהרשויות המקומיות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> עם הרשויות המקומיות. הוא רוצה לחזק את הרשות המקומית, שהיא זאת שנותנת הרבה מאוד בשירותים. זאת הכוונה. זה משיק, זה מאותן תשתיות אנושיות שצריך לחזק אותן. משרד החינוך מיוצג על ידי יהודית בר און בזום. עסקנו כאן בנושא של למידה מרחוק במשרד החינוך, נכון, חבר הכנסת לוי? נראה אם זה עובד. חבר הכנסת לוי, יושב-ראש הוועדה הקודם, שואל אם את יכולה לדווח על מספרי התלמידים שחזרו לנו בצפון. מה המצב? << אורח >> יהודית בר און: << אורח >> אנחנו עומדים על 95% תלמידים שחזרו. יש רשויות שפחות חזרו בהן כמו מטולה, כמו שתולה, שאין להן אפשרות שיקומית לחזור. אבל מרבית הרשויות – שלומי, קריית שמונה, שעומדת על 90%, ויש כאלה שעומדים אפילו על יותר מ-100%, בסך הכול בממוצע הכללי אנחנו עומדים על 95% של תלמידים שחזרו. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> באיזה יישוב האחוז הכי נמוך שחזר? << אורח >> יהודית בר און: << אורח >> מטולה, מן הסתם, 45%, וגם שתולה וזרעית. אבל מטולה בעיקר, וזרעית. << דובר >> ליאת כהן: << דובר >> צריך לזכור שבשתולה בשכונת הצעירים נפגעו כל הבתים, אז זה הגיוני שהם לא יחזרו. זה יישוב קטן יחסית. מטולה אותו דבר. אני ליאת כהן מתנופה, סמנכ"ל אסטרטגיה. כשמדברים באחוזים זה נשמע הרבה או מעט. אבל כשאומרים ש-30% מקריית שמונה לא חזרו, אם מלכתחילה היינו 24,000 תושבים, אז 16,000 הם מעט מאוד תושבים בשביל לקיים חיים. אותו דבר בהרבה מאוד מקומות. יחד עם זאת, אנחנו עושים, גם עם משרד החינוך, הרבה מאוד צעדים לטובת קידום צעירים. 1.4 מיליארד הושקעו רק בחינוך, סבסוד מעונות יום. הנה, שלומית תגיע, הבטחתי לשלומית שאני משאירה לה את הבמה. שלומית, בואי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אנחנו נחזיר לקדמת הדוברים את יהודית. אנחנו לא עושים כרגע סקירה מלאה, כמובן, בדקה לגבי מה שאת חושבת שראוי לדעת לגבי החינוך, שהוא נושא עוגן בוודאות, אבל הוא בתחום ממוקד שלכם, משרד החינוך. השאלה שמונחת כרגע כאן על סדר-היום הוא נושא הצעירים בהיבט הבין-תחומי. כי בתחום המשרד אני סומך עליכם – מחוז צפון נהדר, המשרד ממוקד. קדימה, יהודית. << אורח >> יהודית בר און: << אורח >> קודם כל, אני רוצה להתנצל בשמה של ד"ר אורנה שמחון שלא יכולה הייתה להגיע, ואני במקומה, אבל כל מה שאני אומר זה לזכותה, מנהלת מחוז מקצוענית, נחושה, ללא פשרות. מי שנמצא פה, אני מניחה שמסכים איתי. כל מה שקורה בצפון זה בהובלה ובמנהיגות שלה. אנחנו הובלנו להחלטת ממשלה 3374 שב-21 בספטמבר נחתמה. לדעתי החלטת הממשלה על תחום החינוך זה הפרק הראשון שנחתם במסגרת תנופה, ובהחלטה הזו יש מספר פרקים. בכל הפרקים אנחנו מקדמים את המהלכים הרלוונטיים. יש את הפרק של הגפן, שזה תקציב למוסדות ולרשויות, בין השאר, גם את - - -, ככל שאתם מדברים על הצעירים והבוגרים, מענים לימודיים, רגשיים וחברתיים בכל שכבות הגיל. וגם לנושא הרשויות, וברשויות - - - לדעת למצות את התקציב הזה אל כל מה שהיא רוצה, כולל בוגרים בתחום - - - בהיבטים חינוכיים ברשות שלה. תקציב נוסף הוא העצמת אגפי חינוך, שזה תקציב מאוד חשוב ומשמעותי שבו התפיסה היא שהתקציב ניתן לחמש שנים, ואחרי חמש שנים, מן הסתם, התקציב יפסק, ככל הנראה. אבל מה שחשוב לנו כמשרד חינוך בשיתוף פעולה מדהים עם מינהלת תנופה, עם אג"ת, האוצר כמובן, אנחנו מקדמים את הנושא של ביסוס מנגנונים ותשתיות בהעצמת הרשות ואגפי החינוך ברשות כדי שגם כשלא יהיה תקציב, הרשות תתחזק ותוכל להמשיך להניע את התהליכים בכוחות עצמה. אני רוצה להתייחס לעוד משהו בלתי פורמלי, ברשותך. תקציב נוסף זה הבלתי פורמלי, אפרופו צעירים. יש פה 125 מיליון לאורך חמש שנים גם לרשויות, ליחידות הנוער והצעירים ברשויות, וגם לארגונים ולתנועות הנוער, תקציב מאוד משמעותי עם מנדט למימוש ולקידום כל עולמות הבלתי פורמלי והצעירים. יש עוד תחומים, ככל שתרצה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> יפה לדעת. השולחן המשותף הזה, בין אם הוא יקום, כמו שאני מקווה, ובין אם הוא יתהווה בדרך אחרת, הוא צריך לדעת שיש תקציב והרשויות המקומיות, הארגונים האזרחיים ומשרדים שכנים צריכים לדעת שזה קיים. אני מאוד מודה לכם על כל מה שאתם עושים. << דובר_המשך >> יהודית בר און: << דובר_המשך >> אני אגיד עוד מילה אחת, ברשותך. יש גם מאמץ גדול להביא כוח הוראה חדש לצפון. יש מהלך של תמריצים, יש מהלך של יוזמות, אפילו כולל דיור. בהחלט אנחנו רוצים גם לתחזק את כוח האדם הקיים, צוותי ההוראה הקיימים בצפון, אבל גם להביא צוותי הוראה חדשים, בעיקר בתחומי הטכנולוגיה וה - - -. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> יישר כוח. תודה רבה. אני רוצה לשאול את נדב מהחטיבה להתיישבות. הוא בזום? לא נורא, החטיבה פועלת. אני רוצה להציע לשלומית. נקשיב לעוד שני משרדים מרכזיים. אנחנו נשמע את דנה או את נועה. ולאחר מכן אנחנו נשמע את גלבוע, שכפי שהבטחתי לכם, הוא יודע דבר או שניים על ניהול בין-תחומי, בין-ממשלתי, בין-משרדי, בין-אגפי, רב שנתי. בבקשה, דנה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> גברתי, אם אפשר, לרדת לפירוט: כמה מוצע, למי ניתן, מה ניתן מכל הסכום הגלובלי של המיליארד. אני מחזיק את זה לפניי, ואם אפשר דיווח. << אורח >> דנה יוליוסבורגר: << אורח >> אני אגיד שהדיון פה הוא בענייני צעירים. אנחנו כרגע מסתכלים קדימה - - - << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> את מטפלת רק בנושא הצעירים? << אורח >> דנה יוליוסבורגר: << אורח >> לא, הדיון. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אם את לא יודעת, תגידי לא, אז בפעם הבאה אני אבקש את זה, כי כסף זה חשוב, הם לא יכולים לעשות כלום בלי כסף. << אורח >> דנה יוליוסבורגר: << אורח >> אין בעיה, אני אכתוב את זה לעצמי. נדבר אחר כך על מה רמת הפירוט שאתה רוצה, ואני אחזור אליך. בענייני צעירים – יש תוכנית גדולה שמקודמת שאמורה להתקבל בתוך 45 יום, אנחנו עובדים על זה עם מינהלת תנופה, וזו ההזדמנות לייצר תוכניות עבודה שתומכות בהישארות של צעירים בצפון. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אפרופו כסף, יש שישה מיליארד שהיו בקופה, עדיין, זו הייתה הפעם האחרונה שאני נתקלתי, כי ביתר כבר התקבלו החלטות. את מדברת על זה, באילו תחומים? << דובר >> ליאת כהן: << דובר >> חמישה מיליארד. בכל יום יש החלטות, זה אומר שאנחנו עושים עבודה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מעולה. ומבחינת התחומים? << אורח >> דנה יוליוסבורגר: << אורח >> זו אמורה להיות החלטה כוללת לכל הצפון. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מצוין. ואז את אומרת קודם כל זה הזמן, 45 זה מספר גנרי, יכול להיות שהוא יהיה 60 ימים, אבל זה הזמן לקפוץ למים ולהשפיע. << אורח >> דנה יוליוסבורגר: << אורח >> כן, בדיוק. ואנחנו עובדים על זה עם תנופה. בסוף תנופה הם מינהלת היישום, הם מתעדפים וזו הזדמנות להכניס תוכניות להשארת צעירים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה בינתיים. גלבוע, בבקשה. << אורח >> גלבוע זינגר: << אורח >> תודה רבה. גלבוע זינגר, מנהל צוות תכנון ופיתוח מרחבי במשרד ראש הממשלה. לכאן התבקשתי להגיע. הניהול הוא במינהלת תנופה לאזור הרלוונטי. אני אספר שהצוות שלי מתעסק בפיתוח מרחבי, בעולמות של בעיה זדונית. בעיה זדונית, Wicked Problem, זו בעיה שיש עליה הרבה מאוד תיאוריות. זו בעיה שמוגדרת בגדול כבעיה מורכבת, בלי התחלה ובלי סוף, בלי פתרון אחד נכון, עם הרבה שחקנים וריבוי אינטרסים שונים, ושכלי אחד לבדו לא מספיק לטפל בבעיה. אלו העולמות שבהם אנחנו מתעסקים, בעולמות של פיתוח מרחבי זו אחת מהסוגיות. הפתרון שאנחנו מצאנו, שהוא הפתרון הנכון, הוא ייצור של תוכנית. אנחנו בדרך כלל עושים תוכניות פיתוח הוליסטיות מתוכללות, שכוללות את כל תחומי החיים הרלוונטיים, שמוודאות גם מינוף של כלים וגם כמובן למנוע סתירה בין כלים שונים. במילה אחת, לא סתם לזרוק כסף. בהקשר של תחום הצעירים, כי זה תחום הדיון, נראה לי שאפשר להגדיר אותו מאותם עולמות של בעיה זדונית. וכשניגשים לכזה תחום צריך לשאול קודם כל מהו קהל היעד, או מיהו צעיר. הצעיר של משרד החינוך הוא לאו דווקא הצעיר של משרד נגב-גליל, והפתרונות יהיו פתרונות שונים. לאחר מכן צריך לשאול מה המטרה, או שוב, או מי קהל היעד. אנחנו רוצים את אלה שיישארו, או את אלה שיחזרו, או את החדש שיגיע? שוב, קהלי יעד שונים, פתרונות שונים. ואז להגדיר את תחומי הפעילות הרלוונטיים. שרבטתי לעצמי תחומים הכי גנריים: חינוך, תעסוקה, אקדמיה, קהילה, דיור, איכות חיים וביטחון אישי. אף אחד פה לא נפל מהכיסא, נכון? ויש כמובן עוד. ואז לראות מי השחקנים, מה הכלים הרלוונטיים, ואיך מחברים את כולם ביחד לתוכנית אחת. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רוצה שתחבר את זה ללוחות הזמנים. אנחנו שומעים, בצדק, אנחנו רוצים מהר מאוד, מחכים כבר שנתיים לתוכניות, והנה, 45 יום לתוכנית הכוללת האחרונה המשמעותית. השאלה היא מה ההצעה הקונקרטית למשרדי הממשלה, לארגונים האזרחיים, ששומעים שעוד רגע לא יהיו אפילו פירורים, אלא זה הזמן עכשיו, בחודש-חודשיים הקרובים. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> משרד ראש הממשלה הוא המתכלל? אתה מכיר את המילה מתכלל? << אורח >> גלבוע זינגר: << אורח >> אני מכיר, וגם עושה את זה בחיי היומיום שלי. בחבל הארץ הזה הממשלה החליטה להקים מינהלת של 40 תקנים. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אנחנו מכירים את המינהלת היטב. << אורח >> גלבוע זינגר: << אורח >> זאת המינהלת שמנהלת את האזור הזה. אתה הרמת לי פה להנחתה, כדי שתוכנית כזו תתממש, צריכים לקרות שני דברים – אחד, להיות ממוקדים ומוכווני מטרה, כי קל מאוד להתפזר. ממש קל להתפזר על תחומים שונים. והדבר השני, צריך שיהיה בעל בית אחד. כשיש יותר מידי אנשים ששמים את הידיים בתוך הקלחת, התבשיל מקדיח. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> בהחלטת הממשלה יש מי בעל הבית? << אורח >> גלבוע זינגר: << אורח >> ברור. ברור. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> השר אלקין? << אורח >> גלבוע זינגר: << אורח >> השר אלקין הוא שר המינהלות. תחתיו יש את מינהלת תקומה, שעושה את עבודתה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> גלבוע, על מה אתה אחראי? << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כרגע הוא נותן מהידע שלו ומה שהוא צבר. אין לך אחריות ישירה על האירוע הזה. << אורח >> גלבוע זינגר: << אורח >> לא, ובכוונה לא, בגלל ההיבט הזה של ניהול. כמו שבעבר לא היו שני מפקדי מחוז בירושלים במשטרה, אלא היה מפקד אחד בירושלים של המשטרה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> בוא נעבור למי שכן אחראי, אם משרד ראש הממשלה לא אחראי. << אורח >> גלבוע זינגר: << אורח >> לטעמי ראש הממשלה הוא אחראי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כרגע המינהלת יושבת באוצר? << דובר >> ליאת כהן: << דובר >> המינהלת יושבת באוצר, השר שלנו הוא השר אלקין. לשאלה מה עשינו – מתוך 12.5 מיליארד שקל שקיבלנו, שבעה מיליארד כבר הוקצו בהחלטות. כל משרד שאומר עשינו בצפון, עשינו מכספי תנופה. בסוף לא היה עוד כסף במדינה לטובת העניין הזה, אלא רק הכסף שקיבלה תנופה. מתוך 12.5 מיליארד, שבעה מיליארד כבר הוקצו להרבה מאוד החלטות, גם לצעירים וגם לאחרים. התחלנו מאוחר, תהליכי ההקצאה במדינה לא זרים לכם, וכסף מגיע לאזור בדרך שלו ובדרכים הרגילות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ליאת ושלומית, אני מבקש שתתייחסו לגופו של עניין להצעה הקונקרטית. נאמרו פה כמה דברים, אני לא יודע אם הם הכי חשובים, אבל הם מוקדו בסוגיה הרב תחומית הזאת. זה מסוג הדברים הזדוניים שתמיד אפשר יהיה לומר רטרואקטיבית נגענו ועשינו. כי באמת נגענו ועשינו הרבה. << אורח >> גלבוע זינגר: << אורח >> בעיה זדונית שהממ"מ יכולים אולי לחקור ולהרחיב בעניין. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רק רוצה לחדד, שלומית, הבקשה שלי מכם היא ליזום. שאלו מי בעל הבית – תנופה, היא בעל הבית. היא בעל בית שצריך לנהל דיירים עצמאיים. המתכונת, המבנה הוא לא מבנה של תקומה. אומנם מקבלים סיוע במטה, אבל הקונסטרוקציה היא קונסטרוקציה אחרת ויש הרבה שחקנים, כל אחד ברמת היררכיה שונה. אני חושב שהתמצית של מה שמוצע כאן זה לייצר שולחן עגול שבו תהיה חשיבה על התחומים שמדובר בהם. זה קודם כל, מבחינת הקונסטרוקציה – שולחן עגול. לא לזרום בסוג של נראה מה יהיה, וכל אחד יעשה את המיטב. כל אחד ודאי יעשה את המיטב, אבל האירוע הזה, שהוגדר כבעיה שצריך לתפוס אותו ולאחוז בו שלא יתחמק לנו כמו סבון חלקלק במקלחת, אנחנו צריכים לעשות את זה בצורה משותפת ויש לנו לחץ של זמנים, וטוב שיש לנו לחץ של זמנים. זה לא בעוד שבוע, אבל זה גם לא בעוד חצי שנה. צריכים למקד את השאלה – מהן הפעולות הארכימדיות, המיוחדות? זה שאנחנו בונים בתי ספר, וזה שאנחנו צריכים להיות אטרקטיביים למחנכים, זה מצוין, זה נעשה ממילא וזה ישפיע, בין היתר, כמו נושאים אחרים כמו בריאות, ביטחון ותשתיות על האנשים הצעירים. אבל מהם אותם פרויקטים קונקרטיים שהם לא במיליארדים, הם במאות אלפים או במיליונים – במנהיגות, בפתרונות דיור, בתרבות וכולי – בשיתוף פעולה בין אזורי? השאלה שלי אליכם היא אם אתם מוכנים להרים את הכפפה הזו ולייצר שולחן משותף לנושא הזה, אולי גם לנושאים אחרים? << אורח >> שלומית שמש: << אורח >> קודם כל תודה לך, ליעל, על היוזמה ועל הדיון. אני אגיד שהצעירים היו, ועודם, בראש מעייני תנופה. לתוכניות שלנו ככלל יש שלוש מטרות ויעדים – צמיחה דמוגרפית, צמיחה כלכלית או צמצמום פערי השכר והכלכלה האזורית, שיפור רמת איכות החיים והשירותים במרחב. עד כה עברו לא מעט החלטות, כמו שליאת ציינה, בסך כולל של שבעה מיליארד שקלים. אנחנו מודעים לזה שיש פער מאוד גדול בין הסכומים הגדולים וההחלטות שכבר עברו לבין מה שהגיע וכבר נוגע בשטח. אבל ההחלטות שלנו כולן כבר נגענו בדרכים כאלה ואחרות בתחום הצעירים, וכך גם ימשיך להיות. בהחלטות הראשונות היו כספים לחיזוק יחידות הצעירים: גרעיני צעירים, מכינות, כפרי סטודנטים, כמה וכמה החלטות על האוניברסיטה ועל אקדמיה בכלל במרחב. הכשרות ותעסוקה מכוונות באופן ייעודי לצעירים, לג'וניורים ולמשרות איכות. כל ההחלטה הגדולה של סבסוד המעונות לאוכלוסייה עובדת או לומדת, ובדרך כלל הילודה שייכת לצעירים, גילאי לידה עד שלוש. עולם התמריצים – איפה שנגענו, נגענו כמובן גם בצעירים. השקעה בעולמות החינוך, כמו שנגעו בו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> שלומית, אני עוצר אותך רגע כדי לומר את הדבר הבא – א', אני מניח שהמגע שלכם עם הצעירים עצמם לא היה גבוה. מעריך. שתיים, יש הבדל מהותי, גם אם רוצים מלכתחילה, אבל בוודאי בדיעבד, להראות שעושים את הדברים הנכונים, ואני בטוח שכל מה שנגעת בו נכון – אי אפשר לעשות פה משהו שלא ישפיע על צעירים – לבין להתבונן על אותה מציאות מורכבת כרגע מעיניים של צעירים. << אורח >> שלומית שמש: << אורח >> מסכימה. אני רק פורסת כי שאלתם קודם מה עשיתם. חבר הכנסת אמר דברו קונקרטית, אז אני משתדלת לדבר קונקרטית אילו החלטות כבר עברו ומה עוד יעבור. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זו התשובה לחבר הכנסת לוי, עכשיו התשובה אליי. << דובר_המשך >> שלומית שמש: << דובר_המשך >> שוחחנו גם שיחה מקדימה, אין לנו אלא לברך ולעודד הקמה של צוות כזה, גם להוביל אותו. בתפיסת העולם שלנו כמינהלת תנופה, וגם עם המעבר עכשיו, אנחנו לא מחכים – לא שהמטה יהפוך למינהלת ולא לשום דבר – אנחנו פועלים, פועלים כל הזמן ככל יכולתנו, ואנחנו לא נחכה. אנחנו כבר פועלים ואנחנו נמשיך לפעול. ועוד יותר, במינהלת המתהווה יש תקן ספציפי לעולם הצעירים. אז אנחנו לא נחכה עד שזה יקרה, אנחנו יכולים כבר עכשיו לכונן - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> משתי סיבות לא כדאי לחכות: התקן הזה הוא תקן של אדם חדש, ו-ב', הוא תקן יחסית זוטר. אני חושב שהמהלך הזה צריך להיות מובל על ידיכם, וזה כמעט תנאי שתהיה ישות מאוד משמעותית, לא חייב להיות ראש המינהלת, אבל אדם מאוד משמעותי ממינהלת תנופה שיוכל להיות גוף מרכזי בהובלה של גופים אחרים, של משרדים אחרים, ארגונים אחרים ורשויות כמובן. << דובר_המשך >> שלומית שמש: << דובר_המשך >> פה אתה גם נוגע – אתה שאלת גם מה הנקודות הארכימדיות, אז נגעו פה, אין צורך לחזור, אבל הייתה חסרה לי הנגיעה הזאת שבסוף האדם וגם הצעיר מחפש משמעות. לא רק ציונות, גם משמעות, ויכול להיות שהציונות אולי תתרופף יותר מהר מהמשמעות, בטח בדור צעיר אחרי המלחמה. ואנחנו מאוד מכוונים לזה, לענות גם על הצורך הזה. באופן טבעי גם פריפריות, והצפון בפרט, זה עולם יותר של יזמים ואנשי הגם וגם, לא רק שכירים, גם עצמאיים, ולהביא הרבה מקום וביטוי לעולמות התוכן האלה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> הערה חשובה. << דובר_המשך >> שלומית שמש: << דובר_המשך >> כמובן, תעסוקה, מגורים, כל מה שכבר נגעו פה, אלו גם עולמות תוכן שאנחנו נוגעים בהם ומתעסקים בהם והיה חסר לי רק הסיפור הזה של המשמעות. הקמה של בית לקהילתיות – זה לא רק מיתוג, זו המהות של חבל הארץ הזה. ביקשת לדעת גם חסמים, וליאת נגעה בזה בחצי משפט. החלטות תנופה לא מתויגות כהחלטות תנופה, ויש הרבה יותר מדי אגו-סיסטמי. אקו-סיסטם זו סיסמה, אבל אם לא נצליח לעשות את המעבר המאוד הנדרש הזה של שותפות אמיתית, שולחן אובלי, כמו שאמרת, סגלגל, כן, משתף ואפקטיבי, אז זה יהיה משחק בכאילו. זאת הבקשה שלנו לאורך כל ההחלטות שלנו, ובמיוחד לגבי שולחן הצעירים. זאת נקודה שאתם והוועדות – אנחנו משתמשים בוועדות הכנסת, לא נרתעים מהן, בסוף כל הכלים כולם משרתים את המטרה להתקדם. לצד שלוש המטרות שלנו יש לנו עוד מטרה שהיא לא כתובה במסמכים, אבל אנחנו אומרים אותה ומתכוונים אליה, שכל שקל ייצא, וגם ייצא באופן הכי אפקטיבי ולא יחזור אחורה. היום עוד אין לנו מספיק יכולת תכלול כמו שהיינו רוצים, וגם מעקב ובקרה ולדעת מה האפקטיביות ולאן מגיעות אותן החלטות, מה האדוות שלהן. אנחנו עובדים על זה ומייצרים כל הזמן תמונת מצב, אבל זו השותפות האמיתית לשקף מה באמת קורה, מה מתגלגל ומתהווה. משפט אחרון שחשוב לי לציין. אנחנו נקבל על עצמנו בשמחה ובאהבה תכלול של אירוע מז'ורי של הצעירים במרחב תנופה, אבל המתודולוגיה שלנו היא שאנחנו אירוע אפיזודי. אנחנו לא רוצים להשאיר אחר כך איזושהי מפולת – לא של כספים או יכולות. בסוף הכול צריך להיות באיזושהי מדרגיות, ובסוף להשאיר את השטח אחרי שאנחנו נצא ממנו בעוד ארבע או חמש שנים עם יכולות גבוהות הרבה יותר, ולהשאיר שם את היכולות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מערכת עובדת, ברור. תודה. בסוף אם תרצי להוסיף עוד משפט, אנחנו נעבור. אני רוצה לוודא שבסיכום, כשאני אדבר על השולחן העגול ועל היוזמה שלכם והובלה שלכם שזה יהיה מקובל עליכם, ואת אומרת שכן. << דובר_המשך >> שלומית שמש: << דובר_המשך >> כן. << דובר >> ליאת כהן: << דובר >> בסוף זה התפקיד שלנו, בשביל זה הקימו אותנו. << אורח >> שלומית שמש: << אורח >> אני מכירה את שני המנהלים שלנו – גם אביעד וגם השר אלקין, אני יכולה להגיד בבטחה שכן. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מצוין. אנחנו נעבור לחברים ממכללת תל-חי. רגע, הממ"מ, מיכל. << דובר >> מיכל לרר: << דובר >> תודה. רציתי לשאול את הנציגות של מינהלת תנופה שאלה תהליכית. איך אתם מבינים את הצרכים של הצעירים? כי אתם גוף רזה מבחינת כוח האדם. מהי התשתית העובדתית או הנתונים שמשמשים אתכם כדי לבנות את התוכניות? האם זה דרך ההבנה של הרשויות המקומיות? האם יש לכם דרכים אחרות? אני אשמח לשמוע איך זה נעשה. << אורח >> שלומית שמש: << אורח >> מיכל, נכון, אנחנו רזים, אבל אנחנו גם צנועים אז אנחנו עובדים הרבה מאוד עם כל מי שרק רוצה לעבוד אתנו – גופים אזרחיים ואחרים, ואנחנו פוגשים לא מעט, ויש ארגונים אזרחיים, ויש גופים שפועלים. אנחנו הצטערנו לשמוע שאנחנו הגוף הממשלתי הראשון שתקצב את מרכז הידע ומהמחקר של אוניברסיטת קריית שמונה והגליל בהקמה, והרחבנו את הפעילות שלהם גם לגליל המערבי. הרבה סקרים. יש לנו מלווים ברשויות עצמן שכל הזמן בודקים את התחומים השונים שמעסיקים אותנו, ויש לנו גם פרויקטורים למול משרדי הממשלה. יש אצלנו פרויקטורית מוכשרת במיוחד שעוסקת בכל העולמות של הצעירים והצמיחה הדמוגרפית. עינת אצלנו בתחום הקהילתיות. אנחנו מעט אנשים, גם כשנהפוך למינהלת המיוחלת עדיין נהיה מעט לעומת המשימות והצרכים, אבל אנחנו על זה ככל יכולתנו וכל הזמן. גם אתם בממ"מ יודעים הרבה פעמים שאתם פונים אלינו ומקבלים את המידע ואת הנתונים גם עם מעט עובדות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה. אני מבקש מהחברים לא מכבר מכללת תל-חי – השתנה כבר פורמלית? << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> קודם כל, אני מהאגודה הסטודנטיאלית תל-חי, אבל תרשו לי לעשות פה אקט מרגש, כי אנחנו לא בהקמה יותר, אנחנו אוניברסיטה רשמית. אפשר להוריד את המכללה, לזרוק אותה לפח, ונישאר עם תל-חי כאוניברסיטה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה בדוכן במליאת הכנסת אסור. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> עם כל הכבוד לך, אני מאוד מעריך אותך ואת הרצון שלך לאקט הזה. אני שמעתי את זה כבר שלוש פעמים בעבר. המל"ג הכיר? << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> הכיר. גם החלטת ממשלה, המל"ג הכיר. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תחזור אלינו כשהחלטת הממשלה תצא לפועל. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> יצאה כבר. זה כבר משהו אחר, ניתן לאנשים שמתעסקים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> שחר, מאוניברסיטת תל-חי. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> שחר, אני יושב-ראש האגודה הסטודנטיאלית של אוניברסיטת תל-חי, קריית שמונה. נישאר רק עם תל-חי הקרוע, ונמשיך את הבדיחה הזאת אחרי זה. אני רוצה להגיד כמה דברים. עד עכשיו כל מי שדיבר, 99% ממי שדיבר, לא צעיר. ומדברים פה על צעירים ואיך מביאים צעירים לצפון. << אורח >> שלומית שמש: << אורח >> לא נעלבנו. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> אני מתנצל, זו לא המטרה. אני בא להגיד – אני צעיר מהצפון, ואנחנו צעירים מהצפון, ויש פה לא מעט צעירים מהצפון שבאים ומדברים, וכל הזמן מעלים נתונים ומעלים דברים. אני יכול להגיד שהייתי פה גם בנובמבר, ויש לי גם הקלטה, אני לא אשמיע אותה, לא רלוונטי, אם אתם רוצים, שממש צעקתי באיזושהי ישיבה של הנגב והגליל בנובמבר 2024, אם אני זוכר נכון, שאין תוכניות עדיין. ואני מבין שהתוכניות – גם אם יש, גם אם אין – אני לא יודע בכלל, אין לי מושג כי שום דבר לא יורד לשטח, מבחינתי עדיין אין תוכניות. וגם עד שהן יצאו לפועל, אנחנו נחכה עוד כמה חודשים או שנים. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אתה סתם אומר, כי יש אנשים שעובדים. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> לא ירדו לשטח. << אורח >> שלומית שמש: << אורח >> אתה יכול לקחת טלפון, להזמין אותנו, ונבוא. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אתה מדבר בגדול ואתה עושה לעצמך נזק. אני מציע לך - - - << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> אתה קוטע אותי ואז נוצר נזק. אני משקף תחושות. אני אשמח לסיים משפט. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אבל אתה אומר אין תוכניות, קבעת עובדה. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> אני שואל. רוצים לשמוע – אני אדבר, לא רוצים – אני אקום ואלך, הכול בסדר. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אנחנו רוצים שתהיה מדויק. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> אני אשמח להיות מדויק. אמרתי – לא יורד לשטח. לשטח. כשאני לא יודע מה התוכניות, מבחינתי אין תוכניות. אני לא יודע, אני אמשיך לשאול מה התוכניות. אנחנו מדברים פה על תוכנית לאוניברסיטה, אני שם אותה בצד. אפשר לעשות לי פרצופים ואפשר לעקם לי פרצוף, והנה, אני צעיר, ואני מייצג 5,000 צעירים בצפון, גם בקצרין וגם בקריית שמונה וגם בכל הגליל העליון, גליל מזרחי. זאת אומרת שאם אין לי נתונים, אני לא יודע. אני אגיד עוד משהו, אני פניתי לא מעט למינהלת תנופה. רוב התשובות שקיבלתי: אין מינהלת, אין יושב-ראש מינהלת. שנייה, ליאת, אני רואה שאת מסתכלת עליי. באיזשהו שלב הפסקתי, אני לא יודע לאיפה הדברים הגיעו. אני רוצה להגיד עוד כמה דברים. יש לנו נתונים ויש לנו סקרים. אפשר להגיד שאני עושה פה נזק, מי שלא טוב לו, סליחה – או שאני אצא, או שאני אשמח אם תתאפקו. ישבנו פה ודיברנו פה, ועד עכשיו אתם אומרים לא הצליחו לגבש מדיניות, וזה נאמר בהתחלה, לדעתי מדוח מבקר המדינה. כל כך הרבה פעמים עלינו לכנסת והצגנו תוכניות ורעיונות, ומעולם לא אמרו לנו כן, בואו, הדלת פתוחה. אני אישית המשכתי, הגעתי ועליתי, יש גם עדים שראו אותי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> שחר, אני רוצה לשאול את השאלה הבאה: בעוד כ-45 יום, כך על פי החלטת הממשלה, צריכה להתפרסם התוכנית הקונקרטית. להתפרסם, או שאתם תקבעו, זה יבוא להחלטת ממשלה? << אורח >> שלומית שמש: << אורח >> תעלה להצבעה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מה שאני מבקש ממך זה להיות שותף. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> אני אשמח. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> יפה. הנה, אפשר עכשיו פה, בין יושבי הצד הזה. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> מושלם. זו הבקשה העיקרית שלי, להיות שותף כצעיר, כמי שמייצג המון צעירים. בסוף כל העיניים מופנות לאוניברסיטה, לסטודנטים. בתוך חמש שנים יש תוכנית של האוניברסיטה להכפיל את כמות הסטודנטים, פקולטות חדשות שייפתחו כמו הנדסה, כמו וטרינריה, דברים עם הישגים גדולים לצפון שהאוניברסיטה מביאה. והעיניים עכשיו מסתכלות על הסטודנטים. ואם מסתכלים על הסטודנטים, אנחנו צריכים לא לראות איך מביאים אנשים לצפון, אלא איך משאירים אותם, כי בסוף האוניברסיטה היא פס ייצור של אנשים איכותיים בגוון תחומים, ואיך משאירים אותם. פה השאלה שצריכה להישאל, לא איך מביאים אנשים חדשים, הם יגיעו לאט-לאט כשכבר יתחיל להיווצר הד. אני אשמח להתייחס לכמה דברים, ברשותכם, כי ישבתי פה והקשבתי להכול, והחזקתי לא להתפרץ כי אני לא חוצפן. נאמר פה שצעירים מקבלים את רוב השירותים. אני לא כל כך מבין על אילו שירותים מדובר. תחבורה ציבורית – מתחת לכל ביקורת. אין חיי תרבות ואין חיי קהילה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> הערה לטובת מי שאמר. מי שאמר, ממשרד הפנים נדמה לי, התכוון שמקבלים – מה שמקבלים, מקבלים. << דובר_המשך >> שחר יפרח: << דובר_המשך >> מה מקבלים? << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כדי לשפר, לטייב, אופטימיזציה של השירות שאתה מקבל, הוא מבקש שיהיו כלים – כמעט הייתי אומר לשלם את המשכורת הראויה ואת התנאים המתאימים להיות אטרקטיבי למי שייתן את השירותים. זה היה בהקשר הזה. אף אחד לא השתבח בשירותים מהפכניים יוצאי דופן. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> אני לא כל כך הבנתי, אבל אוקיי. אולי אני לא מבין את הדבר הזה. נאמר פה ש-16,000 אנשים חזרו לקריית שמונה. אף נתון לא מדויק. אף אחד לא יודע להגיד נתון מדויק, וחשוב שכל אחד שיוצא מהחדר הזה יידע שאין נתון מדויק של הדבר הזה כי אין דרך למדוד אנשים שחזרו צפונה. אין דרך למדוד. בודקים את זה דרך רשות האוכלוסין, בודקים את זה דרך חשבונות המים, ארנונה. אף אחד לא יודע להביא נתון מדויק. תלכו ברחובות של קריית שמונה – החל מהשעה 17:00 בערב אין נפש חיה, אין מה לחפש שם. וזה מראה שאין אנשים בצפון. אין אנשים, לא חזרו. אולי חזרו 13, אולי חזרו 26, אני לא יודע, אבל אין נתון מדויק שמקבע את הדבר הזה. אז להגיד פה – אנשים פה מסביב לשולחן שאמרו – שיש נתון של 16,000 או קצת יותר או קצת פחות, אין נתון מדויק על הדבר הזה. זה מסר שחייב להיאמר פה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> על סמך מה אתה אומר את זה? << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> הוועדה לפיתוח הנגב והגליל – ישבתי שם בשבוע שעבר כשהיא הגיעה לקריית שמונה, וכולם פה אחד הסכימו שאין נתון מדויק. גם העירייה, גם המועצות, גם חברי הוועדה. אם כולם מסכימים, אז אין נתון מדויק. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> רע מאוד. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> ברור שזה רע מאוד. ברור. והנה, מסכימים איתי גם פה. << אורח >> שלומית שמש: << אורח >> לצערנו. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> תודה רבה. זה באמת לצערנו. << דובר >> ליאת כהן: << דובר >> זה לעבור בית-בית ולראות מי נמצא שם. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> אין דרך. << אורח >> שלומית שמש: << אורח >> גם הסקרים הטלפוניים, כשהתקשרו לכל תושב ותושב - - - << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אנשים יכולים לחיות בלי חשמל ומים? ארנונה לא משלמים, אבל חשמל ומים? << אורח >> שי אילן: << אורח >> אבל יש אנשים שלא באמת חזרו ונשארו עם הכתובת, ומגיעים רק בסופי שבוע. << אורח >> שלומית שמש: << אורח >> לפי המים אנחנו יודעים לנטר, זה המקום הכי מדויק. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> שמחתי לזרוק פצצה לשולחן. כי אם יש נתון שאתה לא מכיר, אז בסדר, תכיר את הנתון הזה, נתון מאוד מעניין. אני רוצה לחדד את הדרישה שאנחנו כן נהיה מעורבים בתהליכים כצעירים בדבר הזה. העניין של גיבוש המדיניות. סקרים – בימים אלו ממש אני בסקר, הוא עדיין פתוח, ביקשתי להוציא נתונים. שוב פעם מדברים על העניין של תעסוקה, על קהילה ועל דיור. אני לא יודע אם יש התייחסות בתוכניות לדבר הזה. אני אשמח להכיר כי יש גם רעיונות פרקטיים איך הדברים האלה מתנהלים. יש דברים שאנחנו מנסים לקדם באופן עצמאי. אם אפשר לערב אותנו ביחד עם תנופה, אני יותר מאשמח, ואם אפשר לדלג יד ביד לעבר שקיעה, עוד יותר טוב. חבר הכנסת שוסטר, יושב-ראש הוועדה, אתה התייחסת לשולחנות עגולים. אני אישית מקיא משולחנות עגולים. אני נמצא בשולחנות עגולים של אוניברסיטה, ואני נמצא בשולחנות עגולים של ארגונים חברתיים, ושולחנות עגולים מטעם הממשלה, שולחנות, שולחנות, שולחנות, וכולם מדברים על אותו דבר. כולם גם מביאים את אותם רעיונות ולכולם יש שאיפה - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מה אתה מציע? << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> בואו ניקח את החומרים שקיימים. למה עוד שולחנות עגולים? אני אקח את הדברים שקיימים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני מבולבל אם אתה רוצה להשתתף או לא. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> - - - שולחן עגול יחד עם המינהלת כדי להתעדכן וכדי להביא רעיונות. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> רגע, פה זה עוד שולחן עגול, שנחשוב על דברים חדשים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> שחר, תחתור לסיום. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> חבר הכנסת לוי, אתה כל הזמן קוטע אותי, אני אשמח - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> לא, אתה מתבלבל. תסתכל אליי, זה ירגיע אותך. << דובר_המשך >> שחר יפרח: << דובר_המשך >> אבל אני עונה לו תשובות. מהכבוד, אני רוצה לענות על תשובות. דיברנו פה על מלגות של שבעה מיליון שקלים שחולקו, זה היה רק לתושבי קריית שמונה. לא כל הסטודנטים הספיקו להעביר - - - << דובר >> ליאת כהן: << דובר >> ממש לא, הרבה יותר. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> לא? אז זו טעות שלי, אולי אני טועה. אני מכיר. << דובר >> ליאת כהן: << דובר >> עשרות מיליונים של מלגות חולקו. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> זה מה שנאמר פה בשולחן. עוד פעם, לקחתי את הנתונים, רשמתי. דיברו פה על שבעה מיליון שקלים. נאמרו פה דברים ואני רשמתי אותם במחברת. עכשיו אם אומרים שאלו דברים לא נכונים, אז אני לא יודע מי אמר את הדברים. לא רשמתי שם ליד כל הערה. אני מתייחס לדבר הזה, ואז אומרים לי לא נכון. אז מי אמר את הדבר הזה? שיגיד זה כן נכון, כי פתאום מדברים פה על עשרות מיליוני שקלים שחולקו במלגות, למרות שנאמר פה חד משמעית שבעה מיליון שקלים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אתה רוצה לברר את הנקודה? מישהו רוצה להגיב? אולי שמעון. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> כן, שבעה מיליון – זה לא התקבל? בוא איתי לקריית שמונה. << אורח >> שלומית שמש: << אורח >> שמעון אחראי בחלוקה בין כפרי לעירוני על קריית שמונה. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> אני גם בכפרי, יש שבעה מיליון, לא רק קריית שמונה. << אורח >> שלומית שמש: << אורח >> לא, היו הרבה יותר משבעה מיליון במלגות. << אורח >> שמעון וייס: << אורח >> שוב פעם, מלגות לסטודנטים – שבעה מיליון, את זה אני יודע. << אורח >> שלומית שמש: << אורח >> דרך נגב-גליל יש עוד מלגות. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> איזה עוד מלגות? << אורח >> שלומית שמש: << אורח >> אנחנו נשמח לפרוס בפניך. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> שחר, אחד הסיכומים של הוועדה, המלצה חמה להיפגש. אני לא מכיר לעומק את שלומית, אבל אני בטוח שהיא תסכים להיפגש גם פה וגם במקום אחר בצפון. << אורח >> שלומית שמש: << אורח >> משפט. אחת, חמור מאוד – אני לא יודע אם אתה רק אומר או שבאמת עוד לא פגשת אותנו. אנחנו לפחות פעמיים בשבוע באזור שלכם ספציפית. << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> לא פגשתי. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תחליפו טלפונים. << אורח >> שלומית שמש: << אורח >> אני כבר לא סופרת את כמות הפעמים שהיינו במכללה, גם כשהסטודנטים לא היו שם כדי להיערך. דבר שני, אני מבינה את תחושת השובע משולחנות עגולים, אבל אני לא מכירה דרך אחרת לעקוב אחרי דברים וללוות ביצוע. אם אתה מכיר, אני אשמח שתגיד איך עושים את זה. בכל מקרה, אנחנו נחליף טלפונים בסוף הישיבה, ואנחנו מגיעים, ונמשיך להגיע. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה. שחר, אתה רוצה לסיים? << אורח >> שחר יפרח: << אורח >> התייחסו לזה גם מקודם, המטרה היא לצמצם בירוקרטיה, בעיקר למינהלת. לזה רציתי להתייחס כי הם כן נתנו את זה להערה, וזה סופר חשוב כדי לייעל את התהליך הזה. אני באמת אומר, אם מינהלת תנופה באמת תהיה אחראית ותהיה הראש של כל הדבר הזה, אני בחוצפתי אפילו אדרוש שמי שינהל את העניין של הצעירים יהיה צעיר מהצפון, ואם מחפשים בן אדם כזה, יש לי בן אדם כזה שגם אפילו - - -לחפש את המשרה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה. סיון. << אורח >> סיון קורן: << אורח >> אני אחזק בקצרה ואגיד קודם כל תודה על כינוס הוועדה החשובה הזאת. מרגיש לפעמים שהנושאים הפריפריאליים פחות סקסיים, אבל אותנו הם מאוד מאוד מעניינים. גם ברמה הרוחבית, בסקרים שאנחנו עושים ברמה הארצית, אנחנו מזהים את משולש הזהב הזה של דיור, תעסוקה וקהילה. אנחנו רואים את זה גם בדרום וגם בצפון. היום בדרום זה עובד יותר טוב, הרבה-הרבה יותר טוב. וצריך להגיד שלדעתי צריך לפחות שתי צלעות מהמשולש הזה כדי שלצעיר יהיה אטרקטיבי מספיק להישאר, ובטח לרצות או לחשוב לעבור צפונה. לדעתנו זה אומר דיור ותעסוקה, כי שני הדברים האלה כבר יגבשו את הקהילה סביב זה. וצריך לחזק גם את הערים, כי סטודנטים היום הולכים לגור בכל המושבים מסביב, בכפרים וביישובים היפים האלה, ובסוף קריית שמונה נטושה, אנחנו רואים את זה. צריך שהמדינה והעיריות ידאגו לדיור בר קיימא, משם זה יתחיל, ומשם כדור השלג הזה פשוט יתגלגל ואנחנו כאן לרשות תנופה וכל גורם שרוצה להתייעץ עם הצעירים, אנחנו כאן בשבילם. בהצלחה למשתתפים, זה צורך לאומי וזו הצלחה של כולנו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אנחנו צריכים למצוא מטאפורה אחרת, כדור שלג הוא פחות חיובי. משהו טוב שהולך וגדל. << אורח >> סיון קורן: << אורח >> משולש הזהב. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה. תודה רבה על תשומת הלב שאתם ברמה הארצית, הסטודנטים, משקיעים בפריפריות הללו. תודה לכל העוסקים והעוסקות במלאכה הזו. אני מודע לסיזיפיות של העבודה הזו, שחר, אתה ביטאת את זה הכי פשוט, נמאס משולחנות עגולים, אבל לא עלינו המלאכה לגמור ואנחנו לא יכולים להתבטל ממנה. אני מכיר דרך אחת – שכל אחד בתחומו יעשה את הכי טוב ויהיה הגון – איך למדנו? עם אקו-סיסטם ולא אגו-סיסטם. הדרישה שלך להיות שותף – בוודאי. לא נעסוק כרגע במינויים אישיים, אבל עצם הפעולה המשותפת היא תנאי. אני אסכם. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אני יכולה להגיד משהו? שוב תודה, אדוני היושב-ראש, ולכל המשתתפים. סליחה שנאלצתי לצאת לדיונים נוספים תוך כדי, ככה הכנסת עובדת. אני מודאגת, אדוני היושב-ראש, מקצב הדברים, מאיך שהם מבוצעים. זו לא ביקורת אישית על מי שעובד כאן, וכשמגיעים פרגונים, אנחנו מפרגנים. אמרתי את זה בדיון קודם, שבעת המופלאים של מינהלת תנופה הם שבעת המופלאים, אבל עדיין הדברים – לא בגלל שבעת המופלאים, בגלל המצב, בגלל רוחב ועומק הבעיה. תאר לך שהיו נוחתים פה עכשיו 100 מיליון שקלים והיו אומרים לך תנהל את זה. רק עד שהיית מבין איך אתה מוציא מכרז, עם מי אתה מתקשר, מה בכלל הצורך, הייתה חולפת שנה. אז אני חושבת שמשימה כל כך גדולה שממשלת ישראל מטילה על שבעה אנשים זה שורש הבעיה. זה לא היה צריך להיות באופן הזה, ואנחנו יכולים ויודעים להשוות גם לתקומה ולראות מה כן עבד שם וחבל שזה לא בוצע בצפון. מפה זה נגרר טלאי על טלאי, לפעמים עם הצלחות, אבל גם עם הרבה דברים שחבל שקורים באופן הזה. שמענו בדיון קודם את שאול גולדשטיין, הפרויקטור של קריית שמונה, שאומר יש הרבה דברים שקורים, אבל אחד הדברים שהכי חסרים לי זה כוח אדם שיבצע את הדברים. הדבר הזה משתרשר אחר כך גם לרשות המקומית, שפתאום נוחתת עליה איזו תוכנית, אבל מי יבצע אותה עכשיו, העובדים הסוציאליים שקורסים, עובדי מינהל חינוך שקורסים? אז זה לא רק העניין של התקציב, זה גם העניין של התקנים של כוח האדם, ואנחנו עושים את השיח הזה שנתיים וכמעט ארבעה חודשים לתוך האירוע. זה מאוד מאוד מדאיג ומעציב. צריך לציין, בדיון הקודם נציג קק"ל סיפר על העבודה המופלאה שלהם, שמגיע להם את כל הברכות, אבל אולי זה קשור בי, גם אותי זה מעציב שקק"ל היא זו שצריכה לזווד את כיתות הכוננות ואחר כך לדאוג לציוד לכיבוי שריפות לכיתות הכוננות. עכשיו קק"ל רכשה 120 דירות בקריית שמונה. האם זו לא משימה שמדינת ישראל, הגדולה והחזקה, הייתה יכולה כבר לעשות? ומשם לצאת לציבור, להגיד יש פה 120 דירות פנויות – בואו סטודנטים, דיור בתשלום סמלי עם הטבות נוספות. ואנחנו נגררים לתוך האירוע הזה, שכולו מלא כוונות טובות, אבל הדברים לא קורים מספיק טוב. אם התחלנו את הדיון הזה, וגם בפתח דבריי - - - << דובר >> ליאת כהן: << דובר >> צריך להגיד שזה היה בשותפות עם המדינה. הכסף הופיע בהחלטת ממשלה, וההסכמה עם קק"ל היא שהדרך הנכונה – הדיור הציבורי הזה הוא של המדינה מלכתחילה. ההסכמה עם קק"ל היא שהדרך הכי נכונה לעשות - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> את אומרת שהמימוש הוא דרך תקציב קק"ל. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> אז זה שוב טלאי על טלאי. << דובר >> ליאת כהן: << דובר >> זה לא טלאי, זה חלק מחשיבה רחבה. << דובר_המשך >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני חושבת שמדינת ישראל יודעת להגיד משרד האוצר או משרד הבינוי והשיכון. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> יש מעשה אמנויות שנקרא מעשה טלאים. לפעמים זה יוצא יפה. << דובר >> יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >> כן. זה בדיוק זה. כל אחד מכם מופלא במה שהוא עושה, אבל בשורה התחתונה הדברים הם מעטים מידי, מאוחרים מידי. עכשיו מדברים פה על הקמה של שולחן עגול . אני שמחה מהבשורה הזו, אבל בסך הכול, אני חייבת לומר, אני בעצב גדול על זה שעכשיו אנחנו מדברים על הדברים האלה. אני לא רוצה שנסיים את הדיון באווירת נכאים. אתה תסכם. אני יודעת שאני גרה במקום הטוב ביותר בארץ, אבל אני מתחברת לדברים של הבחור הצעיר. אני לא יודעת איפה הילדים שלי יבחרו לגור, ואני יודעת שזו המשמרת שלנו לוודא שהם ירצו לגור במקום המופלא שאנחנו חיים בו. זו משימה ענקית, וזו משימה לאומית, וזה לא רק על הכתפיים שלך, או שלך, או שלך. אבל אנחנו לא מספיק שם, זה לא מספיק טוב. מדוח המבקר שנכתב ושם זרקור ענק על הכשל החמור בתפעול, ועד הדיון היום, זה לא מספיק טוב, אדוני. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בהמשך לדברים שלך אני אומר שבמשך 16 שנים שבנינו את יכולת העמידה אל מול האתגרים הביטחוניים בעוטף עזה, הייתי נוהג לומר שבניגוד לראשי רשויות אחרות שבוחנים את ההצלחה שלהם במחירי הנדל"ן או במספרי התושבים – אפרופו צמיחה דמוגרפית – הכול חשוב ורלוונטי, אני נהגתי לומר שמה שמעניין אותי זה אם האדם המבוגר דווקא, הוותיק, כשהוא הולך לישון – לא בבוקר, בבוקר כולם מקטרים – כשהוא הולך לישון בערב והוא מסכם את היום, את היממה, את השנה, את החיים, האם הוא שבע רצון? האם הוא חושב שהוא עשה דבר נכון בזה שהוא תקע יתד במנרה או בשתולה או בשלומי? המשימה שלנו היא לגרום למבוגרים שחיים שם להחליט שהם עשו דבר נכון, ולהרבה מאוד צעירים – אפרופו הדיון הקונקרטי – לקבל החלטה דומה בנסיבות חדשות. ההערות הכלליות לגבי הפעילות בצפון, כל מה שיעל אמרה, ודאי נכון. הטענות האלה לא נסתרות מעיניכם, אתם מכירים את זה, מפנימים את זה. יש לכם כושר פעולה שאני מקווה שהוא גדל. ציינתי, ואני שב ומציין שאני מקווה שהוא יעבוד, ועובד יפה. אני יודע שזה לא קל. גם הדרום וגם הצפון צריכים להתרגל לשיטת הפעולה החדשה, שאנחנו צריכים לעקוב אחריה, וזה יהיה בוועדות אחרות, אולי גם פה. הוועדה קוראת למינהלת תנופה להקים שולחן משותף למשרדי הממשלה, הרשויות המקומיות והארגונים האזרחיים לגיבוש תוכניות למשיכת צעירים ולביסוסם במרחב של קו העימות הצפוני. גיבוש התוכניות מחייב שיתוף פעולה בין משרדי, בין ארגוני, בין רשותי, בין תחומי, ואני מוסיף את הצבע המיוחד הזה שהוספת – אקו-סיסטם וקצת פחות אגו-סיסטם. התוכניות צריכות להיבנות בהבחנה בין תוכניות לטווח מידי, בינוני וארוך, שמתהוות ממילא במשרדים וברשויות המקומיות. השולחן ישמש זירה לביטוי היתרון היחסי שיש לכל שחקן בתחום. מצופה – אפרופו ההערות האחרונות – ממינהלת תנופה, מהרשויות המקומיות, מאוניברסיטת תל-חי ומהארגונים האזרחיים לשלב בתהליכי קבלת ההחלטות את הצעירים שחיים, לומדים ועובדים במרחב. הוועדה מבקשת ממינהלת תנופה לעדכן אותה בתוך חודשיים על הפעילות בתחום הצעירים, תוכניות, אישורי ממשלה וביצוען. אני מודה לכם שבאתם ונועל את הישיבה. תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:20. << סיום >>