פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 192
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ז באייר התשס"ז (15.05.2007), בשעה 09:00
סדר היום: עתיד החינוך החקלאי וההתיישבותי במדינת ישראל
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור – היו"ר
אלכס מילר
אורית נוקד
מוזמנים:
חה"כ אבשלום וילן
זאב מילר – משרד החינוך
יוסי אלימלך – מפקח על החקלאות, משרד החינוך
ישראל וייסנשטרן – מפמ"ר מדעי החיים, החקלאות והסביבה, משרד החינוך
יחיאל שילה – מנהל המינהל לחינוך התיישבותי, משרד החינוך
ציונה להב – מנהלת כפר סילבר, משרד החינוך
משה גורן – מנהל שה"מ, משרד החקלאות ופיתוח הכפר
אילן שדה – ראש מועצה אזורית מנשה, מרכז המועצות האזוריות
ישראל נדיבי – סמנכ"ל, מרכז המועצות האזוריות
אבי אהרונסון - מנהל מחלקת החינוך של התנועה הקיבוצית
מנשה סמיר
פסח קופר
מנהלת הוועדה: יהודית גידלי
רשמת פרלמנטרית: מיטל בר שלום
עתיד החינוך החקלאי וההתיישבותי במדינת ישראל
היו”ר מיכאל מלכיאור:
שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אנחנו חוגגים את ההתיישבות העובדת והחקלאות במדינת ישראל, לכבוד כל מי שעוסק במלאכת הקודש של בניית הארץ, בניית הקרקע וההתיישבות. זה גם מתאים לעונה. בתורה השבוע קראנו על הכניסה לארץ, שמלווה בכל החוקים החברתיים הנוגעים לעובדים בקרקע.
קיבלתי פנייה מחה"כ וילן שנייחד את הדיון הראשון הבוקר לנושא, ונעניתי בשמחה לבקשתו. מאחר ואנו אמונים לא רק על חגיגות ושבחים לחקלאי ישראל, צריך לומר גם את החששות. אם אנו לא נדע להתנהל כמו שצריך אחד עם רעהו, הארץ תקיא אותנו. ראינו את זה כמה וכמה פעמים בהיסטוריה של עם ישראל. בזה אנו ניבחן. לא כתוב בתורה שאנו ניבחן בכמה אנשים מניחים תפילין או כמה אנשים עובדים עבודה זרה, אלא איך אנו מתנהלים בצורה החברתית הקרקעית שלנו. להתיישבות העובדת יש חלק מרכזי בכל הקיום של הציונות החדשה והחברה.
אנחנו נעסוק גם בנושא של החינוך ההתיישבותי. יש כמה וכמה היבטים לנושא. אני רוצה להודות לכל מי שטרח והביא לשולחן שלנו דברים טובים. אני שמח שהגיעו החברים מההתיישבות, חה"כ אבו וילן וחה"כ אורית נוקד. לקבל את אורית, שהיא חברה בוועדה שלנו אבל לא תמיד מגיעה אלינו, זה לא קל. זה בגלל שהיא בוועדת כספים דואגת להתיישבות. היא יודעת מתי כן להגיע, בדברים הכי חשובים. אני מציע שאתם תפתחו בדברים קצרים.
אבשלום וילן:
קודם כל אני רוצה להודות לך, אדוני היושב ראש, שנעתרת ברצון לדיון על החינוך ההתיישבותי. בשבוע הבא חג שבועות, הבאת הביקורים ופרי הארץ. עברתי פה ויה דה לרוזה עם כל האישורים של המוצרים. אמרו לי שהכל צריך להיות באישור בד"ץ. אמרתי שזו רק תערוכה, והרב של הכנסת אמר לי שאנשים הולכים ואוכלים מבלי שנראה. נתתי את מילתי, ואני מקווה שהכל יהיה בסדר.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
בשביל חשש מגזל לא צריך בד"צ, אבל בשביל האוכל צריך אישור בד"צ.
אבשלום וילן:
אני חושב שיש טעם לדון בחינוך ההתיישבותי, כי חדשות לבקרים יש מערערים על הצורך בו, כמה זה עולה לנו והאם יש בזה היגיון. משנות ה-60, כאשר יגאל אלוני היה שר החינוך ונקבעה הקונספציה, ועד היום, זה נתון בויכוח תמידי. אין לי בעיה עם הויכוח, אלא עם המסקנות והמשמעות.
יש עבודה מאוד גדולה שעשה מרכז המחקר של הכנסת, שמוכיח איך העולם המערבי: ארצות הברית, קנדה, האיחוד האירופי ויפן, מתמודד עם השאלות של החקלאות, פריפריה והחינוך הכפרי. כל העולם המערבי עבר היום לשים דגש על הפריפריה ולאינטגרציה שלה בתוך המערכות הלאומיות.
אם יש לנו יתרון, זה בכך שהחינוך ההתיישבותי כולל בתי ספר מצוינים. אם יש יתרון יחסי לפריפריה במדינת ישראל, זו רמת החינוך. את זה חייבים לזכור ולשמור. אומרים: כמה בתי ספר יש באמת ומה כבר עושים שם בחקלאות, וזה נכון ולא נכון. הדגש הוא על החינוך לחקלאות, על הקשר לאדמה, על העבודה והתפרנסות. אני בוגר בית ספר קיבוצי-חקלאי של פעם, שבו מגיל אפס עובדים בענפים החקלאים. כמה גשם ירד במהלך החורף היתה החדשה הכי חשובה. כי כאשר היינו משק חקלאי בבצורת לא היינו מתפרנסים. כשהיה גשם היתה פרנסה. בכל מקום שאני לא אמצא, תמיד כאשר אני מתקשר הביתה בבוקר אני שואל כמה גשם ירד. הקשר לאדמה ולארץ, הוא קשר מאוד חשוב. זה אחד הדברים הכי בסיסיים והכי חשובים, שנותנים לנו את תחושת ההזדהות עם מה שקורה פה.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אני כל בוקר דאגתי שיהיה מספיק גשם, שניתן אחר כך למדוד בתפילות. אין ספק, שהחיבור לארץ מקבל היום מימדים בנושא הסביבתי. אנשים הפכו להיות אורבניים, מנותקים מן הקרקע. המגע עם הקרקע כדי שתהיה תחושה מה זה פיתוח חברתי, מאוד חסר היום. אנחנו מאוד מעודדים את הילדים שלנו ללכת ולעסוק בחקלאות, ולעשות את זה כחלק מהאחריות החברתית-סביבתית.
אורית נוקד:
אין חקלאות בלי התיישבות. חייבים לחזק את המעמד של החקלאות. צריך לקבל את ההחלטות הנכונות, ולשמור על הערכיות והייחודיות של החינוך ההתיישבותי. חשוב לשמוע את הדברים של נציגי ההתיישבות.
אלכס מילר:
כשאמרת שצריך לחבר את הילדים לנושא של החקלאות, אני נזכרתי בכך שאת הסטודנטים ברוסייה היו שולחים בכל שנה לאסוף תפוחי אדמה לתרומה. הנושא הזה מאוד חשוב. אני אחד מאלה שחושב, שהנושא של אקולוגיה וחקלאות הוא אחד מהכלים החשובים בהעברת ערכים לצעירים במדינת ישראל, כערכים ציוניים. צריך להעלות את הנושא על סדר היום, כך שאולי נצליח שגם בבתי הספר בערים הגדולות ייכנס גם הנושא הזה. פעם היתה פינה ירוקה, ועכשיו כל הדברים האלה כמעט ונעלמו מבתי הספר. אנחנו יכולים להתקדם ולהעלות את המודעות גם בבתי ספר רגילים.
אבשלום וילן:
האם אתה אספת פעם תפוחי אדמה?
אלכס מילר:
היינו נוסעים פעם בשנה לאוקראינה, והייתי מתעסק עם זה.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
יש לנו אורח מאוד חשוב, שפעם היה בן בית פה. היום הוא בבית הלורדים.
פסח קופר:
אנחנו באנו ליום החקלאות, ויש לי כמה דברים לומר. אני בא ממשפחה של 100 שנות חקלאות. חקלאות מדינת ישראל היא אחת מהמפותחות והיפות בעולם, אבל יצא לנו שם רע. יש פה דברים אדירים. התפוקה החקלאית לשנה היא על סך 21 מיליארד שקלים. אנו מעבדים 3,000,000 דונם אדמה מ-21,000,000 דונם שקיימים בכל מדינת ישראל. אנחנו צורכים מים בסכום של מיליארד קוב. הדבר המעניין, הוא שחצי אלה מים מושבים. החקלאים שנים לחצו שיתנו תקציבים, כך שהיום כל מי הביוב הופכים למי השקיה. עושים את הטובה הגדולה למועצות והעיריות, שאנחנו בחקלאות קולטים את המים האלה.
אנו מיצרים ירקות בארץ בסכום של 4 וחצי מיליארד שקל. במטעים 3 וחצי מיליארד. בענף הדרים חצי מיליארד. בענף גידולי שדה מיליארד וחצי. בענף הפרחים מיליארד אחד. בענף הבקר 3 מיליארד. בענף הלול 3 מיליארד. זו חקלאות אדירה, אבל דור ההמשך הוא לא מה שהיה פעם. אני בא ממשפחה של 100 שנה, שבה כולם ידעו שהם חקלאים. היום הולכים ללמוד, היום מתפתחים. זו טרגדיה. הרבה לא רוצים להישאר בחקלאות. לכן, אנו קבוצה מאוד מצומצמת. בסך הכל יש 22,000 חקלאים מוצהרים. שכירים ישראלים עובדים אצלנו במשקים.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
כמה ישראלים יש?
פסח קופר:
יש 23,000 תאילנדים ו-19,000 ישראלים. אני רציתי שאנשים ירגישו שיש חקלאות נהדרת וטעימה.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
לא הזכרת את יחסי החוץ של ישראל.
פסח קופר:
אנחנו בשותפות עם כל השוק המשותף באירופה. אני רוצה לדבר על החינוך. אני אתן לכם את התמונה. בפרדס חנה יש בית ספר חקלאי שקיים 70 שנה, בית ספר החקלאי פרדס חנה. יש שם רפת, לול, חממת פרחים. אנו מעבדים 1,600 דונם אדמות מדינה בפלחה. יש לנו 1,500 תלמידים עם פנימייה של 130 ילדים. אני מזמין את מי שרוצה לראות דבר יפה, לבוא ולראות. הכל ירוק, עם עצים, מסודר ונקי. מה הטענה שלי? אני עכשיו היו"ר מטעם התאחדות איכרים, שאנחנו כביכול הבעלים. חסרים לנו 8,000,000-10,000,000 שקלים בסך הכל. המשרד של יחיאל הולך, רץ ודופק על השולחנות. הגענו אל האוצר, ולו יש זמן. את מי מעניין 1,450 תלמידים? שלא יגידו לי שהחינוך הוא בראש סדר העדיפויות. זה שקר.
יש לנו חלקת אדמה שאני רוצה להפוך אותה לאדמה שנוכל למכור כנדל"ן, כדי שתהיה הכנסה. האוצר אומר שהוא דן בזה, אבל אנו נמשכן את האדמה לזכותו. איך אני יכול להגיד שיש חינוך? יש חינוך, אבל לאלה שצריכים לדאוג לחינוך לא איכפת מהחינוך. גועל נפש. אני יהודי שגילו מעל ל-80. לא היה דבר כזה פה בכנסת. כאשר היינו באים לשרים באוצר, היו עוזרים. היום כלום. אדוני, אני מודה לך שנתת לי להוציא מהלב מה שכואב לי, אבל זה לא עניין פרטי שלי.
יחיאל שילה:
הנושא כבר נדון בכל הוועדות, ונמצא אצל החשב הכללי. זה נמצא בשלב של הכנת הקריטריונים ופרסום ברשומות. יש אישור לעניין הזה.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
למה אתם לא מקצים את הכסף שצריכים?
יחיאל שילה:
יש תוכנית הבראה מסודרת לגבי פרדס חנה. לפני כמה שנים האוצר ומשרד החינוך נתן 2,000,000 שקלים לפרדס חנה כהלוואה עומדת. חוץ מזה, הוא קיבל מענקים נוספים, את כל המודרכות ואת כל ההוצאות מהמינהל של משרד החינוך. כרגע הוא נקלע לגירעון גדול מאוד. יש הסכמה עם כל הגופים והגורמים, אבל ישנה פרוצדורה ארוכה. צריך להוציא קריטריונים ולהעביר למשרד המשפטים, וכן לפרסם ברשומות.
פסח קופר:
ימותו עד אז.
יחיאל שילה:
אף אחד לא ימות. בית ספר עומד ומתפקד יפה.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
כלומר, יש הבטחה של משרד החינוך שהעניין ייפתר.
יחיאל שילה:
תסמוך על פסח. הוא רץ לכל הכיוונים.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אני סומך עליו, אבל אני פחות סומך עליהם. האוצר לא מנהל את החינוך במדינת ישראל. פסח, אני מתפלא שאתה קונה את מה שמוכרים לך. מוכרים לך שמדובר באוצר.
יחיאל שילה:
זה האוצר.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אבל אתם אחראים על החינוך. בוא נסגור את משרד החינוך כי בכל ישיבה פה אומרים לי: אנחנו רוצים, אבל האוצר לא מאשר. בשביל מה קיים משרד החינוך?
יחיאל שילה:
זה לא נכון. פה יש מענק מיוחד, שהאוצר הסכים עליו. זה מתקציב משרד האוצר. זה תקציב ייעודי וייחודי לבית ספר פרדס חנה.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אני שומע את התשובה הזאת בארבע ישיבות יומיום. לא איכפת לי מאיפה תיקח את הכסף. אני שמח שלא תוציא את זה ממשרד החינוך, כי יש מספיק יעדים לכסף של משרד החינוך. אני רוצה לשמוע, האם אתה מסוגל לפתור את הבעיה. אתה פה הודעת שאתה פותר את הבעיה.
יחיאל שילה:
אני אמרתי שאנחנו בדרך לפתרון הבעיה, כיוון שהבעיה היתה קודם כל עם האוצר.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
האם אתה יכול להודיע לנו מתי הדבר יגיע לפתרון?
יחיאל שילה:
זה תלוי במשרד המשפטים להוצאת קריטריונים.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
קריטריונים צריך. פסח, אלה זמנים חדשים. אז לא היו קריטריונים.
פסח קופר:
אתה יודע מה זה קבלת קריטריונים? צריך להעביר מכתב של קריטריונים מחדר אחד לשני, וזה לוקח 3 חודשים. אותי קשה לסדר. אני דיברתי עם שני שרי אוצר, והם שיקרו לי. אני הפכתי את העולם בשביל בית הספר הזה.
יחיאל שילה:
קודם כל תודה לחה"כ אבו וילן על היוזמה לדיון. החינוך ההתיישבותי היום מחנך קרוב ל-70,000 תלמידים ב-120 בתי ספר אזוריים וכפריים. חוץ מזה, יש לנו קרוב ל-150 פנימיות. היום החינוך ההתיישבותי אחראי על שלוש מערכות: בתי ספר אזוריים, החינוך הפנימייתי והחינוך החקלאי. חקלאות זה לא סטיגמה, לא מילת גנאי ולא דבר גס. אצלנו הנושא של החקלאות זה ערך.
פסח קופר:
אני דיברתי על הציבור.
יחיאל שילה:
אנחנו מפעילים היום קרוב ל-150,000 תלמידים במדינת ישראל, שעוסקים בצורה כזו או אחרת בחקלאות. זה מתחיל בבתי ספר היסודיים, דרך חטיבות הביניים ועד בתי ספר האזוריים, שבהם יש חממות מתקדמות של היי-טק. ישנם 35 כפרי נוער חקלאיים לכל דבר ועניין, שאין מה להתבייש בהם מבחינת החקלאות המתקדמת.
אנחנו מדברים על סדר גודל של 1,400 עבודות גמר בתחום החקלאות. עבודות חקר ועבודות גמר שנעשות בתוך החינוך ההתיישבותי מהוות 50% מכלל עבודות הגמר והחקר במשרד החינוך, למרות שהחינוך ההתיישבותי מהווה כ-10% מכלל תלמידי משרד החינוך בחטיבות הביניים. אנחנו מדברים על 1,500 תלמידים שנבחנים בבחינות הבגרות בחקלאות ו-2,300 בבחינות המעשיות. קרוב ל-5,500 תלמידים עובדים יומיום בענפי משק חקלאיים. אנחנו קשורים למכונים חקלאים ואוניברסיטאות. ישנם קרוב ל-100 חוקרים שעובדים אתנו יחד. אני מציע, שכל אחד מהחברים שלנו יאמר כמה משפטים.
ישראל וייסנשטרן:
יש חינוך חקלאי בישראל, למרות שבציבור לא יודעים זאת. החינוך החקלאי ניתן בשלוש מסגרות: בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים, בתי ספר חקלאיים וחוות לחינוך חקלאי ואיכות הסביבה שנמצאים באזורים השונים של הארץ. בכ-600 בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים מלמדים חקלאות בהקשרים של סביבה. יש 29 חוות של חינוך חקלאי ואיכות הסביבה במדינת ישראל, מדימונה בדרום ועד קריית שמונה. כל שבוע מגיעים 60,000 תלמידים ללמוד חקלאות. לאותן 29 חוות מגיעים מאות ילדים: מהחטיבה העליונה מגיעים תלמידים לעשות עבודות מחקר ברמה של עבודות גמר. יש מאות כיתות גן, שמגיעות כל שבוע לאותן חוות. בסך הכל מדובר על 60,000-70,000 תלמידים שמגיעים לחוות, מבלי להיכנס למה שקורה בבתי ספר היסודיים וחטיבות הביניים. החקלאות, במיוחד בבתי הספר היסודיים וחטיבות ביניים, נותנת תשובות לתלמידים בעלי לקויות למידה וצרכים מיוחדים. זה מאוד מפותח בבתי ספר לחינוך מיוחד, בהם יש צורך בהיבט השיקומי. יש היום למעלה מ-80 בתי ספר על יסודיים, שבהם נעשית פעילות חקלאית, לימודית ומחקרית.
יוסי אלימלך:
שיש לנו 14 רפתות גדולות, שמייצרות ברמה כלכלית. המרכז שלנו הוא לימודים לכיוון בחינות בגרות. יש לנו מטעים, גידולי שדה, יש לנו נוי, שזה ענף מרכזי מאוד במערכת שלנו. יש לנו כ-60 בתי ספר שמקיימים חממות, שחלקן משמשות לתהליכי ייצור מבחינה כלכלית. רפת, אורווה, שזה ענף חדש. יש לנו לול, דיר, כלבייה. אנו מגדלים כלבים ברמה בין הטובות בעולם. יש לנו מחלבה, דגי נוי וגידולי שדה. בנוסף, יש לנו גם ענפים מתקדמים כמו בית בד. יש לנו שמן שמייצרים בכפר הנוער בעזרת תלמידים בשיתוף פעולה עם משרד החינוך.
אילן שדה:
אני שמח על היום הזה ועל ההזדמנות שלנו כמועצות אזוריות להציג את החינוך ההתיישבותי. זה מחוז שלנו, אבל גם כחינוך יסודי בהתיישבות. אנו גאים מאוד בחינוך שקיים אצלנו. התנועה ההתיישבותית עברה בשנים האחרונות הרבה מאוד משברים. העוגן ששמר על האוכלוסייה בהתיישבות, היה החינוך בפריפריה. אתמול הייתי ראש ועדת מכרזים במועצה אזורית, וכל אלה שבאו לא היו בהתיישבות. כולן שלחו את ילדיהן להתיישבות, בגלל החינוך הטוב והמיוחד שאנו מעניקים בהתיישבות. בכדי שיבואו וירצו לחיות בפריפריה, וזה לא קל.
עקרון השילוב הוא דבר שמובנה אצלנו, ואנחנו לא יכולים בלעדיו. התפיסה הקהילתית שלנו אומרת, שכולם חיים יחד, יתחנכו יחד. קיצצו אצלנו את נושא ההסעות. אין אפשרות לנהל מערכת מסודרת ללא הסעות. סגרנו בתי ספר קטנים, והתחייבו לנו למימון של 90% מעלות של ההסעות. היום אנו נמצאים ב-50% מימון בבתי הספר העל יסודיים, וביתר אנו נעים בין 75% ל-80% מימון. כל הזמן מקצצים, והנטל הוא עלינו ועל המועצות. ברור שמה שהולך להסעות זה במקום לתת עוד לילדים שלנו.
המגמות אצלנו בבתי הספר הקטנים עולות יותר. אנו יודעים שהחינוך אצלנו עולה כ-10% יותר מאשר במקומות אחרים. פסח, אתה לא סתם בגירעון. אתה בגירעון, כי לאט לאט מקצצים לך את השעות. בסופו של דבר, גם לנו יש את הגבול. נדמה לי, שהמדינה הורידה מעל סדר היום שלה את החשיבות של החינוך בפריפריה כשומר על האוכלוסייה בפריפריה. המסר המרכזי שצריך לצאת מהמקום הזה, הוא לתת יותר לחינוך בפריפריה, כי הוא עולה יותר. התלמיד לא מקבל יותר, הוא צריך לקבל את מה שמקבלים בכל מקום אחר. אנחנו לא יכולים להגיד לתלמיד לעלות על אוטובוס ולקבל מגמה בבית ספר אחר מזה שאתה לומד בו. את הכל אנו חייבים לתת בבית הספר שלנו. אני מקווה, שייצא מפה מסר. נאבקנו בנושא ההסעות, וכל פעם אנשי האוצר מפחידים אותנו בבג"צים ולא נותנים פתרון.
מנשה סמיר:
אבו נגע במצב הקיים במדינות המערביות. ההזנחה של הפריפריה באה לידי ביטוי בחינוך, אבל היא פגעה גם בחקלאות וגם באוכלוסייה עצמה. חברת הכנסת אורית נוקד אמרה, שהתיישבות זו חקלאות. דבר אחד יכול להבטיח את שני הדברים, וזו המערכת החינוכית. אנחנו היום מתחילים להיות לפני שוקט שבורה. לא לעולם חוסן. זה שהמערכת היום היא עדיין איכותית לא אומר דבר. כבר היום אנו מזהים תהליכי שחיקה. על מנת לשמור על העקרונות של שילוב, קהילתיות, מענה לצרכים המיוחדים של כל האוכלוסייה ועיצוב קבוצה שתישאר בפריפריה, החינוך מחייב תוספת ייחודית.
במדינות מערב אירופה היתה שחיקה, וכתוצאה מכך הפריפריה החקלאית גססה. בצרפת ובגרמניה נאלצו להשקיע הון עתק כדי להחזיר את האוכלוסייה האיכותית לפריפריה. זה עלה להן ביוקר, בגלל ההזנחה. ב-5-10 השנים האחרונות היתה שחיקה במערכת החינוך בכלל, ובמערכת החינוך ההתיישבותית עוד יותר, וזה בגלל העלויות שהוזכרו כאן על ידי אילן.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
האם אתה יודע כמה עולה לגדל קילו תפוחי אדמה בנורווגיה, וכמה סובסידיה המדינה נותנת כדי לקיים את זה?
אבשלום וילן:
תן לנו את הנפט של נורווגיה, ונסתדר.
מנשה סמיר:
כדי להבטיח שהמערכת הזאת תצליח, אנו חייבים לחשוב ולדבר על רצף חינוכי. במערכת החינוך ההתיישבותי יש פער. בתי ספר היסודיים נמצאים במחוזות הגיאוגרפיים, כאשר ד"ר שילה עם הצוות שלו עושה עבודה מצוינת אך ורק מכיתה ז'. אפילו בדברת, אם מותר להזכיר את הוועדה הזאת, דיברו על רצף חינוכי. אם אנו רוצים רצף התיישבותי, חקלאי-ערכי, חברתי אנו חייבים לעשות זאת.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
למה אתה מתכוון? האם אתה מתכוון שכולם ימשיכו מהיסודי לתיכון?
מנשה סמיר:
מערכת החינוך ההתיישבותי, שעומד בראש ד"ר יחיאל שילה, מטפלת בילדים שלנו רק מכיתה ז'. עד כיתה ו' אנחנו מטופלים בבתי ספר יסודיים רגילים במחוזות הגיאוגרפיים ללא זיקה ייחודית או התמחות בתחומים שאנו עוסקים בהם כאן.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
כלומר, היית רוצה שהיסודי יעבור להיות חלק מהחינוך ההתיישבותי.
מנשה סמיר:
כן, כדי שהרצף החינוכי, החברתי, הקהילתי של החינוך ההתיישבותי ושל החינוך המיוחד יישמר.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
למה מתנגדים לזה?
מנשה סמיר:
האם במדינת ישראל מחוז יוותר על בית ספר? צריכה להיות הכרעה של הדרג הפוליטי, של שרת החינוך, של ועדת החינוך של הכנסת. צריך להיות כאן גיבוי למהלך הזה.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
זה נושא שצריך ללמוד אותו יותר לעומק. לא הייתי רוצה לעשות הכרעה לפני שאני שומע פה את כל הצדדים, אבל זה נשמע מאוד הגיוני מה שאתה אומר.
קריאה:
זו הסיבה שלא עושים את זה.
מנשה סמיר:
ההיגיון אומר, שאפשר לקחת את התיכונים מיחיאל ולהעביר אותם למחוזות ואז יהיה גם כן רצף. יהיו כאלה שיאמרו גם את זה, אבל אז אנו מאבדים את הערך המיוחד של ההתיישבות, של החקלאות.
זאב מילר:
אצלי בכפר לומדים 1,500 תלמידים, והם נאבקים כדי להגיע לאשל הנשיא. כאשר אתה שואל את הילדים ממיתר, מלהבים ומהקיבוצים מה הסיבה שהם מגיעים אלינו, הם אומרים בצורה ברורה, שמעניין אותם יום העבודה. את מה שהם מקבלים באשל הנשיא הם לא יכולים לקבל במערכת העירונית האחרת. ילדים עובדים אצלנו החל מכיתה ט'. יום העבודה מתחיל בשעה רבע לשמונה בבוקר ומסתיים בשעה שתיים בצוהריים. העבודה היא בשדה, ברפת, בדיר, בלול, עבודה קהילתית.
יהודית גידלי:
כל יום או פעם בשבוע?
זאב מילר:
יום בשבוע, אבל עבודה מאוד משמעותית. הילדים הנכבדים, שהוריהם לא האמינו שהם יבואו עם בגדי עבודה, נעליים גבוהות וכובע טמבל, ויחזרו הביתה עם ריח של רפת, מגיעים אלינו מכל האזור. בכל שנה יש לנו 100 עבודות גמר. העבודות האלה זוכות לפרסים בינלאומיים. אצלנו בכפר פיתחנו שני פטנטים.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
איזה פטנטים?
זאב מילר:
בסין יש בעיה של טפטפות. הטפטפת נסתמת. באו אלינו אנשי נטפים, והציגו לנו את הבעיה. ישב תלמיד מוכשר מלהבים ופיתח נוסחה שתורגמה למכשיר, שמייצר טפטפות עבור מפעל נטפים. נפתרה בעיה אדירה בסין.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
האם הוא מקבל תגמולים פר אזרח בסין?
אבשלום וילן:
פר טפטפת עדיף.
זאב מילר:
העבודה הזאת קיבלה פרס של אוניברסיטת תל אביב, פרס המים, ושל המלך השבדי.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
מה קשור מלך שבדיה לזה?
זאב מילר:
הם מעמידים פרס לשאלות המים, ואצלנו בכפר שאלת המים היא דבר מרכזי מאוד. אנחנו הכפר הראשון והיחיד בעולם בעל תו תקן 14,001. כל הכפר הפך להיות מהפכה בתחום הסביבה.
יש שאלות שיעניינו כל יהודי, שאלות של מוסר. יש אצלנו דיון על זכויות של בעלי חיים. לפני חודשיים היה משפט ציבורי אצלנו בכפר, האם ראוי לכלוא שתי תרנגולות בכלוב אחד, או לעשות חקלאות חופש. הדיון המוסרי הזה לא יכול להתקיים בבית ספר שהוא לא בית ספר התיישבותי.
תלמידה:
חשוב לי לציין את הנושא של הטיולים השנתיים. בכל שנה אנחנו יוצאים לטיול של 5 ימים. הטיול הזה מאוד משמעותי. השנה התלמידים נאבקו כדי לצאת לטיול הזה. הוא מאוד משמעותי ומשפיע על כל התהליך בבית הספר. זה טיול שהוא לא מתקיים במלונות. אנחנו ישנים בשטח ומכינים לעצמנו את האוכל.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
זה לא בתי מלון באילת.
תלמידה:
לא.
אבי אהרונסון:
המינהל לחינוך התיישבותי זו אחוזה שלא רואים כמוה בתוך משרד החינוך. זו משפחה. המפקחים במינהל הם לא קרציות של מנהלי בית הספר, אלא השותפים שלהם. ההתעקשות הזאת נראית בולטת לעין במקומות אחרים. העניין הזה של חיזוק המינהל על ידי הרצף החינוכי הוא מאוד משמעותי.
אני רוצה להעיר שני דברים. הדבר הראשון הוא הגיל הרך. יש אנומאליה בחינוך בארץ. החינוך מגיל לידה עד גיל 3 קשור למשרד העבודה. זה אנכרוניזם בלתי אפשרי, מנותק מכל רצף חינוכי.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
הממשלה החליטה להמשיך באנומאליה הזאת על אף ההמלצות שלנו בנושא. עם זאת, היחידה טובה. האנומאליה הזאת קיימת בגלל אמהות עובדות. לא הסתכלו על חינוך לילדים כחינוך אלא כשמרטפות.
אבי אהרונסון:
זו אנומאליה שצריך לפתור אותה.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
שכנעת אותי.
אבי אהרונסון:
אני רוצה לציין גם את החינוך הבלתי פורמאלי. פה יש שילוב בין החינוך הבלתי פורמאלי לבין החינוך החברתי של המינהל. ישוב פריפריאלי, גם אם הוא בלב שרון, הוא יישוב כפרי ויש לו את הדינמיקות שלו. החינוך הבלתי פורמלי משתלב יפה מאוד עם החינוך החברתי שהמינהל מקיים בתוך בתי הספר.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
תנועות הנוער.
אבי אהרונסון:
מצד אחד יש גם תנועות נוער, אבל גם את המערכת החינוך הבלתי פורמלית שהמועצה מפעילה. משקיעים בזה המון כספים. המדינה לא נמצאת בתוך העניין.
ישראל וייסנשטרן:
הנושא היום הוא חינוך חקלאי. אני רוצה לומר, שחקלאות במערכת החינוך היא משאב חינוכי.
ציונה להב:
אנחנו בית ספר ייחודי על אזורי ללימודי חקלאות, היי-טק, סביבה וחברה, וכפר ניסויי ליזמות, "יחד זורעים עתיד". כמו זאב, אני יכולה להתגאות ולומר שבאזור נלחמים כדי להגיע אלינו. לצערי, לא נותנים לתלמידים להגיע אלינו, בעיקר העיריות כמו אשקלון. יש בעיה עם אזורי הרישום. שווה לבוא, לראות ולהתרשם. 65% מתלמידנו הם בני עולים חדשים. יש לנו 950 תלמידים ומתוכם 270 בפנימייה. החינוך לחקלאות משיג את כל מה שאנחנו כאנשי חינוך היינו רוצים להשיג אצל התלמידים שלנו: נתינה, שותפות, אחריות ותרומה.
ציונה להב:
נתת תמונה מאוד יפה.
אורית נוקד:
הדברים מדברים בעד עצמם. אחת המסקנות של הישיבה, היא שאנו נחזק את החינוך ההתיישבותי, ונקווה שיהיו תמיכות תקציביות לכך. כפי שעלה מהדברים של מנשה, חשוב שיתקיים דיון עומק על הנושא של המינהל. אני מבטיחה לבוא.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אני רוצה לסכם את הישיבה. הוצג בפנינו ביום חגיגי זה הפן החיובי והמשמעותי של מה זה ציונות. כרגע מתקיים גם קונגרס ציוני. אתמול הייתי בפנל שם, ושם שמענו את כל מה ששמענו פה, ההישגים ואת זה שכוללים את כלל התלמידים, גם תלמידים עם צרכים מיוחדים, העבודה באדמה, המחקר וכו'. יש פה תמונה יפה, שלא ידועה לציבור הישראלי. על אף הביקורים שהיו לי בבתי הספר האלה, אני מוכרח להודות שגם אני למדתי דברים חדשים ויפים.
אנו רוצים לחזק את ידיכם במשרד החינוך, בבתי הספר והמועצות האזוריות. אנו רוצים שתראו בנו, בכנסת ישראל, בוועדת החינוך, שותפים לקידום הנושאים הספציפיים. בהצהרות לא נבנה.
אני מצפה ממשרד החינוך ומשרד האוצר לסיים את התהליך של בית הספר החקלאי בפרדס חנה. אני מצפה לקבל דיווח בוועדה על סיום מוצלח, ולא נכנס פה את כולם כדי לפתור את הבעיה.
בהמשך נקיים דיון המשך לגבי הנושא של הרצף. נשמע את כל הצדדים ואת כל ההיבטים של הויכוח הזה, כדי שאפשר יהיה לקבל החלטה משכלת. תראו בנו שותפים בכל דבר ועניין כדי לפתח את הפן הזה של הציונות. תודה רבה לכולכם.
הישיבה ננעלה בשעה 10:00