פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 196
מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט
יום רביעי כ"כ אייר התשס"ז (16 במאי 2007), שעה 09:00
סדר היום: מבנה מערכת החינוך בירושלים –הצטמצמות החינוך הממלכתי
נכחו:
חברי הוועדה:
אלכס מילר - מ"מ היו"ר
מוזמנים:
בן ציון נמט -מנהל מנח"י, משרד החינוך
יואל טל לוטפי - סגן מנהלת מנח"ע, משרד החינוך
אתי בנימין - יו"ר הוועדה לביטחון ובטיחות, ארגון ההורים הארצי
מוטי סמט - הסתדרות המורים
אלי הוכנברג - מועצת תלמידים והנוער הארצית
מנהל/ת הוועדה: יהודית גידלי
קצרנית: איה לינצ'בסקי
מבנה מערכת החינוך בירושלים –הצטמצמות החינוך הממלכתי
היו"ר אלכס מילר:
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, אני חבר הכנסת אלכס מילר ואני מחליף בישיבה זו את יושב ראש ועדת החינוך חבר הכנסת הרב מלכיאור. הנושא היום הוא צמצום באחוזים של תלמידים במערכת החינוך הממלכתי והממלכתי דתי בירושלים. עברתי על המסמך שהכין ה-מ.מ.מ שהראה שקיימת ירידה דרמטית במספר התלמידים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי ועלייה די גדולה בחינוך החרדי. אני אשמח לשמוע את סיכום המסמך.
יהודה טרואן:
הצגנו במסמך נתונים על בסיס שנתוני החינוך של מחלקות החינוך השונות בירושלים ועולה התמונה הבאה לגבי העשור האחרון, ירידה משמעותית במספר התלמידים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי, בכל המערכת, גני ילדים, יסודי ותיכון, בשיעור של 10%. באותו זמן, בחינוך החרדי, בכל המערכת, מספר התלמידים גדל ב- 34% בערך.
בדקנו גם בחינוך היסודי שנותן ניבוי עתידי יותר טוב, תחושה של מה המגמות ולאן פני הדברים, ושם התמונה קצת שונה, בממלכתי ובממלכתי-דתי ביחד הייתה ירידה של 22.8% במשך עשר שנים, ומספר התלמידים בחינוך החרדי גדל ב- 21.6%, כלומר קצב גידול בקרב החרדים צפוי לרדת אבל עדין זו מגמת עלייה משמעותית. באותו זמן, קצב הירידה במספר התלמידים בחינוך הממלכתי הולך וגדל.
ניסינו לבדוק איך אפשר להסביר את זה, האם זה רק שינוי דמוגראפי או שיש מעבר בין זרמים. על בסיס המחקר של מכון טאו עולה תמונה שהמעבר בין זרמים היא שולית יחסית, ילדים חוזרים בתשובה שעוברים לחינוך החרדי או להיפך אנשים שחזרו בשאלה, דברים מהסוג הזה, כנראה שהתופעה הזו היא שולית.
לכן נשאר ההסבר שרוב השינוי הוא שינוי דמוגראפי. הליכים דמוגראפיים בירושלים חורגים מהמסמך הזה אבל אני אציין שני דברים שאני חושב שמוכרים בסך הכול לציבור הרחב, נושאים שנמצאים על סדר היום, הראשון זה מאזן הגירה שלילית, שהרבה אנשים עוזבים את ירושלים, בעיקר צעירים, זה נכון גם לציבור החילוני וגם לציבור המסורתי וגם בציבור החרדי קיימת התופעה הזו אם כי היא מתונה יותר, עוזבים לאזורים של בית"ר עילית, בית שמש, מקומות שיש בהם ציבור חרדי.
כמובן שגם הריבוי הטבעי בקרב החרדים, גבוה מהריבוי הטבעי של מסורתיים ועוד יותר מהחילוניים, זה גם מסביר את השינויים הדמוגראפיים.
היו"ר אלכס מילר:
תודה. בנצי בבקשה.
בן ציון נמט:
תודה. קודם כל אני רוצה לאחל לנו חג שמח, אנחנו נמצאים פה ביום ירושלים, זה לא מקרי שביום ירושלים עושים דיון כל כך חשוב ומרכזי, אני רק חושב שמיעוט המשתמשים קצת מצר לי, כיוון שאני חושב שזה אחד הנושאים שחשובים ברמת עירייה. אני רוצה לתת הקדמה לפני שאני מסביר ונותן את הנתונים.
ירושלים היא בירת ישראל. אנשים טועים לחשוב שאחריות של מה שקורה לירושלים קשורה לראש העיר, הוא צריך לטפל בעיר שלו, במזרח במערב. שתי בעיות יש בעניין הזה, הראשונה בטיפול בתשתיות במזרח ירושלים, בעיר המאוחדת הוא שונה מאשר טיפול בתשתיות במערב העיר. מבחינה חינוכית למשל, אנחנו חסרים במזרח העיר קרוב ל- 1200 כיתות לפי נתונים אובייקטיביים לחלוטין.
המדינה צריכה להבין שהמשמעות של איחוד ירושלים במובן הכי אמיתי, זה קודם כל לשים את המשאבים הנכונים במערב ובמזרח. בלי ספק, שאלה מאוד מרכזית מציקה לנו ברמת מדינה, הרוב היהודי בירושלים הוא לא ברור מאליו ולא מובטח.
למה זה כל כך חשוב לעשות ישיבה בוועדת החינוך של הכנסת ביום ירושלים והייתה לי שיחה ארוכה עם חבר הכנסת הרב מלכיאור, מכיוון שאני חושב ומשוכנע שהמקום שהחינוך תופס בתוך שיקול הדעת של הורים צעירים, לא ישוער. אנשים, בשביל בית ספר טוב, מוכנים להתאמץ בצורה בלתי רגילה.
לפני שנכנסתי לוועדה ניגשה אלי אחת מהחברות היקרות כדי שאעזור למישהו שרצה להתקבל לבית ספר מסוים אחד או לבית ספר מסוים אחר, כולנו יודעים שלהתקבל לבית ספר שנותן חינוך טוב חינוך ערכי וחינוך של מצוינות הישגית הוא דבר מאוד מרכזי בעיניי.
לכן, אתה יכול לחזק מערכת חינוכית זו יכולה להיות נקודת זינוק גם לדברים האחרים. אנשים ישקלו פעמים אם לעזוב מערכת חינוך טובה. אנשים עוברים למקומות כמו מודיעין או מעלה אדומים, הם אומרים גם קיבלנו דירה במחיר הרבה יותר זול וגם מערכת חינוך לא רעה. מעלה אדומים ומודיעין מובילות היום מערכות חינוך יפות ומפוארות.
מה שעולה מכל הדברים האלה, שאם אנחנו מסתכלים אחורה אנחנו מבינים שלהשאיר אוכלוסייה בירושלים ניתן לעשות בכמה דרכים הוזלת מחירי דיור, סטודנטים, מערכות חינוך טובות, הפקטור הזה יכול לתת נקודת ארכימדס. יש מעגל, אתה תקוע בתוך המעגל, צא החוצה מהמעגל, תעשה חילוץ מתוך המעגל החוצה ותוכל להגיע להישגים טובים.
היו"ר אלכס מילר:
אתה מסכים אתי שהעניין הזה יכול להכליל כל אזור באזורי פיתוח ובפריפריה כך שבסופו של דבר מי שישלם את המסים יהיה מרכז הארץ.
בן ציון נמט:
זו שאלה טובה, אחרי שאציג את הנתונים אני אשיב לך תשובה. ניתן כמה נתוני רקע. כדי להבין על מה מדובר, גודלה של ירושלים המוניציפאלית 126.3 קמ"ר, ניתן לשים בשטחה את תל-אביב כולה, את חיפה כולה וגם חלק גדול מרמת גן. אל תתבלבלו, ירושלים היא עיר ענקית עם שטח עצום.
מבחינת תושבים, 737,000 תושבים נכון להיום, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומספר התלמידים הוא 213,000 תלמידים. יש בירושלים יותר תלמידים מכל תושבי חיפה. בירושלים אני מנהל יותר אזרחים תלמידים מאשר כל תושבי חיפה.
נתונים על האוכלוסייה, סך כל התושבים ב- 2010 לפי תחזיות, סך הכול 787,000 מהם יהודים 515,000, ערבים ואחרים 272,000, שימו לב מה קורה ב- 2020, וראו את המגמות, נכון ל- 2010 35% ערבים 65% יהודים וב- 2020 המגמה הולכת וגדלה ל- 38% ערבים ו- 62% יהודים.
גם הנתונים האלה צריכים הבהרה. מבחינת מאגן הגירה פנימית קרוב למחצית העוזבים הם צעירים בני 20 עד 30, זה גיל קריטי שמבחינת פריון מצביע על ילדים בגילאי הגן בגילאי בית ספר יסודי. מרבית העוזבים עזבו להתגורר בתל-אביב, מעלה אדומים, בית שמש מודיעין ערי הלוויין הסמוכות לירושלים.
ראו את הפרדוקס, רבים מהם לומדים בתוך מערכת החינוך הירושלמית אבל גרים מחוץ לירושלים, זאת אומרת שמנח"י ומשרד החינוך נותנים שירותים לכל האזור ולמעשה התושבים האלה לא משאירים ארנונה בירושלים. מרבית הנכנסים לירושלים מגיעים מתל-אביב, בני ברק וכו'.
מוטי סמט:
יש מושג שמופיע במשרד החינוך של תלמידי חוץ.
בן ציון נמט:
מכיוון ששכונה כמו מבשרת, עיר כמו מעלה אדומים, רואה את עצמה בין השאר נותנת לתושבים שלה שירותי חינוך ייחודיים כמו בית הספר לאמנויות שמתדפקים על דלתותיו תלמידים רבים מחוץ לירושלים.
יהודית גידלי:
יש מקרה אחד בבית זית שלא נותנים לו לצאת.
בן ציון נמט:
אבל רבים מגיעים. דבר שני זה הסיפור של החינוך המיוחד. ירושלים היא מחוז בחינוך המיוחד, אנחנו מקבלים תלמידים מאשקלון ועד חדרה שנוסעים יום יום כי יש בתי ספר בתחום של אוטיסטיים וכדומה והורים שיש להם בעיה מסוימת שאין לה פתרון במקום אחר, מסיעים במימון של משרד החינוך תלמידים, לפי חוק הזכאות מכל הארץ לירושלים, כשהם לא תושבי ירושלים, הם מקבלים שירותי חינוך בירושלים.
מצד שני, אי אפשר להתעלם מזה שבירושלים, 35% אוכלוסיית ילדים עד גיל 14. 35% בירושלים היא אוכלוסייה צעירה. כל מה שמספרים לכם על ההזדקנות של ירושלים הם לא נכונים. אלה נתונים יבשים. תגידו נכון, זה מחולק בין המגזרים, אכן כך, הציבור החרדי הולך ומתרבה בירושלים כמוהו הציבור הערבי, הציבור הממלכתי ציוני יורד מירושלים, אבל מבחינת פוטנציאל ירושלים היא עיר צעירה. באשדוד לדוגמה 28% ילדים ובתל אביב-יפו, העיר ללא הפסקה 17% בלבד מהתושבים הם צעירים עד גיל 14. אז אל תבלבלו אותנו עם העובדות.
התפלגות כלל התלמידים בירושלים. בירושלים לומדים 225,000 תלמידים ההתפלגות היא כשבממלכתי, ממלכתי-דתי-27% , ערבי- 24%, ערבי ללא פיקוח-10%, חרדי- 39%. 27% בלבד לתלמידי ירושלים שאני מגדיר כממלכתי, וממלכתי דתי. אם היום אנחנו עוסקים ביום ירושלים בקטע של התמעטות הציבור הממלכתי בירושלים, זה הקטע. 27% בלבד מהתלמידים הם מהמגזר הממלכתי והממלכתי-דתי.
מיעוט של עדות באוכלוסייה החילונית וקצת יותר ריבוי באוכלוסיה הממלכתית דתית, אם אנחנו רוצים נתונים אמיתיים ויתר פילוח אז לציבור הממלכתי יש ירידה הרבה יותר גדולה מאשר בממלכתי-דתי. הממלכתי-דתי מייצב את המערכת אבל הציבור החילוני בירושלים לצערי לא מספק את הסחורה.
יהודית גידלי:
מאיזה גיל הנתונים?
בן ציון נמט:
מגן חובה. מרגע שחל חוק חינוך חובה למעשה.
יהודית גידלי:
אז זה לא כולל את אותם 10,000 ילדים שאין להם מקום ישוב והם נמצאים באיזשהו מקום.
בן ציון נמט:
לכולם יש מקום בתוך המערכת מגיל גן חובה ומכיתה א'. בגילאים המוקדמים יותר אין מספיק מערכות במזרח ירושלים לגן חובה, אין מבנים פשוט. שימו לב למערכת החינוך החרדי, תשנ"ח, 66,000 תלמידים, היום זה לפי הנתונים המדויקים. בשנת הלימודים תשס"ז- 87,000 תלמידים, כן ירבו.
מהחרדים נעבור למגזר היהודי, אתם רואים את הגרף, תבינו שלהוציא עליה אחת בתשנ"ט בילודה, שצריך לבדוק מה היה תשעה חודשים קודם, אתם רואים שיש ירידה די מתמדת בגרף, הפרשים לא קטנים.
במגזר הערבי, שגם הם לקוחות שלי במנח"י, יש עליה משנת תשנ"ח של 25,000 תלמידים ו- 55,000 תלמידים, אני חייב לסייג את הנתון משום שהוא מתבסס על החינוך הרשמי המוכר, החינוך הרשמי כולו ועל נתונים שאנחנו לא מקבלים אותם מהוואקף, אז חלק מזה זו השערה, כיוון שהוואקף לא משתף פעולה עם ישראל, לכן הנתונים שלו לא מלאים. להערכתנו המספר מדויק ביותר.
זה קורה בגלל שתי תופעות שכדאי שנבין, ריבוי ילודה, ותופעה שנייה היא גדר ההפרדה סביב ירושלים שגרמה להגירה פנימה. הערבים שיצאו מתחום הגדר, שגרים באזורים חיצוניים נכנסו פנימה כי חשבו לעצמם שאחר כך הגדר תיסגר והם לא יוכלו להיות בירושלים. זה יצר תופעה הפוכה של ריבוי גדול פעמים, פעם אחת ריבוי טבעי של אוכלוסיה ופעם שניה הגירה פנימה מחוץ לגדר לתוך הגדר, דבר שמחייב מבני כיתות.
יש פה נתונים מתשס"ב עד תשס"ז, ממלכתי וממלכתי-דתי מצד ימין, ערבי מצד שמאל, מפולח לפי גני ילדים, יסודי ועל יסודי. אם תשימו לב, עיקר הירידה שאני יכול להצביע עליה נמצאת ברובריקה של העל יסודי ממלכתי, וממלכתי דתי, בשנת תשס"ב היו 29,308 תלמידים, בשנת תשס"ז, יש אך ורק 26,503 תלמידים.
אלה תלמידים שנמצאים בתוך המערכת כי ההשוואה היא בין כיתה יב' לכיתה ז'. אני צריך לסגור בתי ספר, לאחד בתי ספר, לפטר מורים כי בכיתה ז' יש הרבה פחות תלמידים מאשר בכיתה יב'. אבל מעבר לשאלות הפרסונאליות המצב לא טוב.
דברנו על הירידה הגדולה שקיימת בעל יסודי בממלכתי לכיוון מטה. לעומת זאת תסתכלו על העל יסודי בחינוך הערבי ותראו שבשנת תשס"ב היו 11,637 תלמידים ובשנת תשס"ז יש 15,843, תראו איזה גידול יש.
בגילאי היסודי רואים את המגמה יותר מתונה. ביסודי בממלכתי ובממלכתי-דתי בשנת תשס"ב היו 24,000 תלמידים ובשנת תשס"ז 23,327 ירידה של 1300 תלמידים, זה לא קטסטרופה, זה מוסבר בזה שיש שנים שאנחנו רואים בהם התאוששות. היום, לאור הגידול בילודה באוכלוסייה הממלכתית דתית בעיקר הנתונים יותר מאוזנים. הבום הגדול שלנו נמצא בגילאי העל יסודי שם המצב מאד לא פשוט.
תלמידים במערכת החינוך העירוני ממלכתי והממלכתי-דתי, התנועה האדומה של הממלכתי יורדת מ- 39,000 תלמידים ל- 32,000 תלמידים והתנועה היציבה יותר היא התנועה הממלכתית- דתית שנעה בין 24,000 תלמידים בשנת תש"ס ל- 25,000 בשנת תשס"ז, אפילו גידול קטן שנובע מזה שבאוכלוסייה הזאת אחוז הילודה גבוה יותר, אוכלוסיה שמתעקשת להישאר בירושלים בכל מחיר וזה תרתי משמע כי מחירי הדיור בירושלים גבוהים, ומגיעים לשמיים.
בסופו של דבר הישיבה של היום נועדה בשביל השקף הזה. מה אפשר לעשות. אני לא רואה בזה בעיה של מנח"י בלבד, זו בעיה ארצית שהמדינה צריכה לתת לה חשיבה משותפת עם עיריית ירושלים משום שזה נושא ארצי לא רק של ירושלים.
עיר נותנת איכות חינוכית מגוונת. גם איכות ברמה האקדמית, וגם גיוון. היום אוכלוסיה מהגרת מירושלים מספרת שבמקומות הקטנים בהם הם גרים, מודיעין או מקומות אחרים יש להם בתי ספר מגוונים יותר, ואיכותיים ביותר. עם השקעות חינוכיות מאוד גדולות. אלה השקעות שקשה להשיג בירושלים כי היא עיר ענייה.
לכן עיר נותנת איכות חינוכית מגוונת לאוכלוסיה הממלכתית ומערכת חינוך אטרקטיבית. היוצא מזה ההמלצות בכחול, אני חוזר ואומר את זה בכל פורום שאני נמצא בו, המדינה רוצה לגרום לכך שיבואו אנשים נוספים לירושלים היא חייבת להגיע למצב שגני הילדים בקדם חובה יהיו חינוך חינם.
אני חוזר לשאלה שלך חבר הכנסת מילר, גם בשדרות יש בעיה וגם פה יש בעיה. יש אשכולות בגני הילדים שנמצאים כבר בתוך אשכול שנותן חינוך חינם, ירושלים לא באשכול הזה. למרות שהיא פריפריה חברתית, היא לא פריפריה במובן הפיזי , אבל היא פריפריה חברתית ולה האשכול הזה לא נותן חינוך חינם וזה אבסורד.
יש זוגות צעירים בירושלים שגם משלמים 800 דולר לדירה של 2.5 חדרים וגם צריכים להוציא הוצאה אדירה על חינוך, למה שיישארו בירושלים? מכים אותם משני הכיוונים גם מחירי הדיור גבוהים, שעליהם אולי אין שליטה כי זה במגזר הפרטי, אבל על מחירי גני חובה יש שליטה.
מוטי סמט:
המחוז הוא אזור צומח, העיר מצטמצמת. המחוז הוא צומח, מודיעין, רמת בית שמש.
בן ציון נמט:
מה קורה, אתם מכים פעמיים את האנשים. פעם אחת עם מחירי הדירות שעליהם אין שליטה, אבל פעם שנייה, אם אתה אומר להם שהם מקבלים חינוך איכותי במחיר מוזל, זה מצוין.
מערכת החינוך בגני הילדים היא מדורגת, נעה מדרגה אחת לעשר. מ- 70 ₪ לחודש עד 760 ₪ לחודש. מי משלם 760 לחודש, בעלי ההכנסה. מיהם בעלי הכנסה, אלה שמשלמים 800 דולר על דירה ואלה שמשלמים גם ארנונה גבוהה ואלה שמשלמים מס הכנסה גבוה, וגם מכים אותם בגני ילדים, זה דבר ראשון שצריך לטפל. אם רוצים להצליח עם האוכלוסייה בירושלים, תאמרו לאנשים כמשימה לאומית, בואו למערכת החינוך בירושלים כי היא גם איכותית וגם חינם בגני ילדים.
היו"ר אלכס מילר:
היום אתה מייצג את משרד החינוך?
בן ציון נמט:
יש שיתוף פעולה בין משרד החינוך ומנח"י, ואני בתפקיד מנהל המחוז.
היו"ר אלכס מילר:
אני מבין את הבעיה ואין ספק שהפתרון לדברים האלה צריך להיות פתרון מערכתי כמו שאמרת. אני מקבל מדי שבוע מכתבים מהתושבים שמדברים על נושאים שקשורים לחינוך ממלכתי והחינוך מיוחד, שבחלק מהשכונות קמו בתי ספר והם מיועדים לסגירה.
רציתי לשאול האם במישור הזה, יש פיתוח כלשהו גם מבפנים, האם מפתחים גם את המערכת הממלכתית והממלכתית דתית כדי להעלות איכות ומודעות מבפנים, שלא תהיה בעיה שנוצרת מבפנים שהתושבים אומרים שיש להם את הדברים האלה גם מחוץ לעיר ואנשים צריכים לקבל את המענה בסופו של דבר.
בן ציון נמט:
איכות, היא פונקציה של כמה דברים. קודם כל היא פונקציה של מוטיבציה. יש בירושלים אנשי חינוך בעלי מוטיבציה עצומה של בתי ספר ייחודיים שאין באף מקום בארץ. אין כמעט נושא שתעלה שאין בית ספר שנותן לו מענה. מבית ספר אנטרופוסופי, בית ספר אדם שהוא בית ספר בוטיק עד בית ספר ליד האוניברסיטה, דרך בית ספר זיו הימלפארב, בתי ספר שמחקים את ההצלחה שלהם בכל הארץ.
שאלת שאלה גם לגבי מיעוט האוכלוסייה. אתה מבין שאם יש בית ספר שהיו בו 1000 תלמידים הוא קיבל תקציב פר ראש ממשרד החינוך, לפי מספר התלמידים שלו. היום מספר התלמידים שלו הצטמצם בשליש, כמות המשאבים שאתה יכול להכניס לבית הספר מוגבלת מאד. אתה מתחיל לגבות מההורים שזה חוקי או לא חוקי, בכל אופן זה סיפור לא פשוט ואתה מגיע למצב שהאיכות שלך יורדת. זו שאלה של הביצה והתרנגולת אם המספר יורד האיכות יורדת בהתאם. אנחנו צריכים להתמודד עם שאלה מאד קשה של איך משמרים את האיכות הגבוהה בתוך אוכלוסיה שמצטמצמת ופה אנחנו פונים למדינה ומבקשים את עזרתה.
נושא נוסף, הארכת יום הלימודים בכל מוסדות החינוך בירושלים, הצטרפה חברת הכנסת רונית תירוש, שהייתה מנכ"ל המשרד שנים ומכירה את הנושא הזה על בוריו. הארכת היום הלימודים בירושלים מייצרת מסגרת איכותית לילדים ומפנה את ההורים שלהם לטובת עבודה. אם אתה רוצה ליצור מצב שיכולת ההשתכרות של ההורים, שדברנו על זה שגם הדיור יקר בירושלים וגם דברים אחרים מאוד יקרים בירושלים, אתה רוצה ליצור מצב שההורים יוכלו להשתכר, אתה נותן מענה עד השעה ארבע.
מה יעשה הילד שיוצא בשעה 13:00 או 14:00 כי משרד החינוך מתקצב אותו רק עד השעה 14:00, יסתובב ברחוב, יתגלגל, יהיה ילד מפתח? זה לא פתרון. הפתרון צריך להיות בהארכת יום לימודים באופן מסודר. יש בירושלים מסגרות שמוארכות, אנחנו רואים כמה הם אטרקטיביים, כי ההורים יכולים לעבוד.
המלצה שלישית, שבעיני היא קריטית מאד, עיריית ירושלים משקיעה בה הון תועפות למעלה משני מיליון ₪ בשנה, טיפוח מצוינות לילדים מחוננים ומצטיינים בירושלים. יש בירושלים כמה מסגרות ביסודי בגני הילדים, חלקן מסגרות הקשורות לאוניברסיטה העברית, חלקן מסגרות שקשורות אלינו , כמו בית ספר אופק, חלקן מסגרות שעובדות בעל יסודי עם פרויקטים נפלאים. קדם עתידיים, טכנולוגיים ועוד.
אם אתה מצליח ליצור מצוינות לתלמידים מחוננים בירושלים אתה מושך ציבור שההישגים, הלימודים האקדמיים מעניינים אותו מאוד. אתה מושך אותו לירושלים וזה כוח מניע לירושלים.
היו"ר אלכס מילר:
הייתה לנו ישיבה בנושא הזנה בירושלים והתקבלו פה החלטות, של לחזור למצב לפני החוק. רציתי לשאול מה קורה עכשיו.
בן ציון נמט:
יום לימודים ארוך, המוכנה יוח"א, הוא לא פשוט. יש חוק שחל בשכונות מסוימות בירושלים, ולא חל בשכונות אחרות בירושלים. החוק לא נתן מענה לנושא של הזנה. הנושא של ההזנה מוטל על הרשות וההורים.
היו"ר אלכס מילר:
גם משרד החינוך משתתף בזה.
בן ציון נמט:
הוא משתתף בזה חלקית, חלק ההורים וחלק הרשות. גביית התשלום של ההורים בשכונות האלה מאד נמוכה ולכן לא הלכנו גורף על נושא ההזנה ביום לימודים ארוך. לעומת זאת הלכנו על הזנה במקומות אחרים שם אנחנו נותנים הזנה כי מביאים את הכסף מבחוץ ויש סבסוד יותר גבוה. יוח"א הוא למעשה חוק שלא הושלם לדעתי. הוא לא הושלם בתקצוב של ההזנה, ילד שנמצא עד שעה ארבע, ובחלק מהמקומות זו ארוחה חמה יחידה שיש לו במשך היום, לא מקבל ארוחות.
אנחנו בעצמנו בעיריית ירושלים מגייסים קרנות חוץ שיתמכו בעניין הזה כי מדובר בעלויות עצומות להזנה והמדינה חייבת כאן לעזור. בזה סיימתי את המצגת.
היו"ר אלכס מילר:
חברת הכנסת תירוש את רוצה להתייחס לנושא?
רונית תירוש:
יש לי שאלה, הבנתי שראש הממשלה מקציב תקציב גבוה יחסית, מה בתוך זה, אם בכלל הולך לחינוך? אומרים שזה מיליארד, אבל אני שואלת אם דרשו מכם תכנית או שזה ילך לתשתיות כבישים ופטור ממסים?
בן ציון נמט:
יש בעיה קשה בירושלים, ישנם בעיר 30 מבנים שאבני החיפוי שלהם נושרות. התיקון של האבנים האלה עלה לאחרונה לעיריית ירושלים 13 מיליון שקלים. התשתיות בעייתיות כי הן ישנות מאד.
רונית תירוש:
אני מכירה את הבעיות, אני שואלת אם אתה ער לזה שהולכים לתקצב כמיליארד ₪, והאם ראש העיר דורש שחלק מהתקציב ילך לחינוך. זו הזדמנות, כי מי שיתפוס ראשון הוא זה שיקבל, ולא בטוח שכל המיליארד יעבור בסוף, כך שכל המקדים זוכה. האם יש תכניות מגירה של צרכים מיידיים שווה להוציא אותם. אין ספק שחינוך טוב מביא תושבים לישוב.
אתי בנימין:
אני רוצה לענות לחברת כנסת תירוש לתקציב החינוך מתוך התקציב שראש הממשלה הקצה לעיר, אנחנו כארגון ההורים יזמנו פנייה בימים אלה לראש הממשלה שחלק מהתקציב שמועבר לירושלים יהיה מסומן כתקציב למערכת החינוך. אנחנו באמת חוששים שזה תקציב שייבלע בתוך התקציב העירוני ולא נזכה ליהנות ממנו.
אני רוצה לחלוק על דברי בנצי. הוא פתח את הדברים שלו ואמר שמערכת חינוך בעיר לא דווקא תלויה בראש העירייה. אני חושבת שזה כן תלוי בראש עירייה. אם יש ראש עירייה טוב שאכפת לו ממערכת החינוך, ששם את מערכת החינוך בראש סדר העדיפויות של העיר, מערכת החינוך בעיר נראית אחרת.
לצערי, את ראש העירייה שלנו לא מעניינת מערכת החינוך. לא רואים אותו באירועים של מערכת החינוך, רק בימים האחרונים היה טקס קבלת פרס מנח"י, פרס למוסדות חינוך ואנשי חינוך מצטיינים בתחום החינוך. חס וחלילה ראש העיר לא יגיע לטקס הזה, אז יגיד לי מנהל מנח"י שהוא היה בחו"ל, אז הוא היה בחו"ל - - -
בן ציון נמט:
הוא היה בצעדה קטנה של חצי מיליון איש בטיים סקוואר.
אתי בנימין:
הכול טוב ויפה, 14 שנים אני פעילה בארגון ההורים, אף פעם לא זכיתי לראות ראש עיריית ירושלים, ולא רק הנוכחי, מגיע לטקס פרס מנח"י. לפני כשנתיים ארגון ההורים בירושלים יזם תכנית לשדרוג מערכת החינוך בעיר כדי למנוע את בריחת הזוגות הצעירים בעיר.
ישבנו בפגישה עם ראש העיר, הצגנו בפניו את התכנית, גם במישור הפדגוגי, גם במישור הפיזי, תכנית למניעת אלימות במערכת החינוך בעיר. אני מתביישת לומר שמכול התכנית, ראש העיר היה מוכן לאמץ רק את נושא התלבושת האחידה. לראש העיר לא איכפת מהמערכת בעיר.
יזמנו כנס של די לאלימות במערכת החינוך בירושלים. ביקשנו את חסותו של ראש העיר, ביקשנו את השתתפותו, ולא זכינו לראות אותו שם. הוא מתעסק בפוליטיקה.
דברת על החינוך המיוחד, יש מוסד בירושלים שנקרא "תקווה לילד נווה צבי", בית ספר וגני ילדים לילדים עם בעיות של שיתוק מוחין. הילדים האלה נמצאים בחמישה מבנים מפוזרים בכל העיר, בתת תנאים, יש תורם שמחכה כבר מספר שנים לקבל קרקע בעיר והוא מוכן לבנות מרכז שאין כמוהו במדינת ישראל, יש כסף ויש הכול.
הוועדה המקצועית החליטה שנותנים את הקרקע למוסד אבל הוועדה הפוליטית עם אנשיו של ראש העיר החליטו שהם עוצרים ומקפיאים את זה. התורם מחכה בארצות הברית, את ראש העיר זה לא מעניין.
אנחנו לא רואים שהוא עושה שום דבר למערכת. יכול להיות שהוא יושב עם מנהל מנח"י ומקבל עדכונים מה קורה במערכת, אבל זה נגמר ברמת עדכונים ולא מעבר לזה. אנחנו לא מרגישים את ראש העיר שלנו. פה זה מתחיל ופה זה נגמר. אם לראש עיר אכפת ממערכת החינוך כמו במעלה אדומים, כמו במודיעין, כמו במכבים רעות, ראש עיר שאיכפת לו מעביר את מערכת החינוך שלו לראש סדר העדיפויות בעיר, הכול נראה אחרת ולא יברחו התושבים מהעיר. רק השבוע ראינו כתבה שהתפרסמה ב- YNET , 6,000 תושבים עוזבים כל שנה את העיר.
יהודית גידלי:
יש גם 4,000 שבאים.
היו"ר אלכס מילר:
אין ספק שאחד מהפרמטרים הכי חשובים במערכת החינוך זה ראש העיר. ברור שהכול תלוי בעד כמה הוא מעורב, משקיע ומכיר. אבל עובדה שראש העיר לא כאן היום ואני מאמין שוועדת חינוך תעשה ישיבה - - -
בן ציון נמט:
הוא הוזמן?
יהודית גידלי:
הזמנו את עיריית ירושלים. אל תשכחו שהיום יום ירושלים, גם לו יש אירועים.
היו"ר אלכס מילר:
אני מקווה שוועדת חינוך בסופו של דבר תעשה ישיבה עם ראש העיר על נושא ירושלים ונוכל לראות את כל הבעיות. אני חושב שכדאי שכל עיר שיש בה בעיה של חינוך תעשה ישיבה עם ראש העיר ועם כל מי שמפעיל את המערכת בצורה כזו שיינתן דיווח על מה שקורה כי אנחנו רק מכבים שריפות בסופו של דבר כשהדברים מתדרדרים, אפשר להצביע על בעיות לפני שהן מגיעות למשהו שקשה לפתור.
מוטי סמט:
אני אדבר בשני מישורים, הדברים ידועים, תמונה עצובה מאד. אני ירושלמי ותיק, דור שישי בירושלים, ניהלתי בתי ספר בירושלים כשבתי הספר היו גדולים והממוצע היה 22 כיתות בבתי ספר. מספר בתי הספר שנסגרו מאז שעזבתי את ניהול בית הספר הוא קרוב ל- 24 בתי ספר שנסגרו במהלך השנים הללו. לאחר מכן עברתי למשרד וצפיתי מהמשרד כמפקח ארצי על ירושלים.
יהודית גידלי:
תוך כמה זמן הם נסגרו?
מוטי סמט:
תוך 19 שנה. נושא אחר ומרכזי שעלה היום הוא עודפי כוח האדם בירושלים בעקבות הנתונים שבנצי הציג. אני חרד שיעזבו עוד רבים אחרים את העיר במהלך העשור. יש היום בעיות תעסוקה קשות מאוד. יש היום כ- 3400 שעות שהמשרד מעניק לנו כפתרון בעיות ועודפי מורים במוסדות חינוך. עודפי מורים במוסדות חינוך יוצרים אווירה מאוד לא בריאה.
רבים רוצים לפרוש, אין לי מכסות גדולות לפרישה, מהדיון הזה אני יוצא לדיון של פרישות מורים במערכת החינוך. זה אומר שכמעט בכול בית ספר יש בממוצע בין ארבעה לחמישה מורים עודפים. אתמול עשינו ישיבה ודיון מקיף על העברות יזומות ממוסד למוסד. בעקבות הגירעונות הללו, שנה שעברה היו 318 העברות יזומות. טרטרו את כוח האדם ארבעה חודשים ובסופו של דבר 18 מורים בלבד עברו ממוסד למוסד כי לא היה לאן להעביר כי כמעט בכל מוסד סובלים מגרעון או מעודפי מורים.
זו אווירה לא נכונה, אווירה לא בריאה, חלוקה לא נכונה, לצערי הרב, הגידול היחיד שיש בעיר הזו הוא בחינוך המיוחד אבל זה פרק בפני עצמו, כשאני רואה את כוח האדם המיומן הטוב שיש לנו שם, ואין גירעונות אלא להפך, יש חוסר בכוח אדם לצערי הרב.
זה מביא אותי לנושא פרישת המורים. נכון שאנחנו כהסתדרות המורים חתמנו על הסכם של 1300 מורים שיעזבו את המערכת, בכל מדינת ישראל, ירושלים בית ישראל קבלה מכסה של 75 פורשים בלבד. באר שבע קבלה 90. כל הצפון קיבל פי שלוש.
העיר הגדולה בישראל, שזה כולל את המנהלים, זה כולל מורים גננות וכולל מורי מכללה. בירושלים ארבע מכללות שלהן נרשמו מעט מאד תלמידים ומספר אנשים שחייבים לפרוש מהמערכת גבוה מאד כי אין תעסוקה. עד כדי כך שהאנשים במכללות נדרשו לתת מתנה לשנה אחת בין 4 ל- 6 שעות כדי לשמור על חבריהם במערכת. מה נשאר באופן אמיתי לפרישה?
אני מדבר על פרישה מוקדמת מרצון, כאשר הבקשה והדרישות לצאת מהמערכת מתקרבים ל- 800 איש. צא ולמד באיזה מערכת אנחנו חיים ומה היו הקריטריונים. אני מדבר על המצב בכלל של ההוראה, אמנם חתמנו הסכם שמספר הפורשים שרוצים לפרוש מגילאי 50 עד 60 רע מאד, ואינני מדבר על גילאי 62 עד 67. זה לא ]לא שהמורים שחוקים במערכת, מבקשים לפרוש ואנחנו לא יכולים לתת להם. בוא נבדוק כמה מורים נכנסים למערכת, לא מטעם המשרד, מטעם עמותות או חוזים אישיים.
בן ציון נמט:
חשבתם לנייד חלק מהמורים לחינוך הערבי?
מוטי סמט:
תביא את זה לדיון בישיבה, נשקול את זה, על מה אתה מדבר? רוצה גם הפוך? זה לא רציני וזה לדיון בשולחן הזה. זה דיון מלא נפץ, זה לא המקום וחבל שאמרת את זה כאן. צא ולמד, איזה מערכת לא נורמאלית אנחנו חיים בה.
רציתי פגישה עם ראש העיר, זה לא יצא לפועל ואני אומר לך קח את רכס שלמה, דברנו על שיכונים לזוגות צעירים. הייתי בתחילת התכנית ותוך ארבע שנים לא יאומן מה קרה שם. תראה את מספר התלמידים, , מספר זוגות צעירים. לחינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי –דתי, היה קשה לתפוס כמה גבעות ולבנות. רכס אחד, 2400 זוגות צעירים נכנסים לשם, משפחות ברוכות ילדים וברוך השם החינוך החרדי גדל, אין לנו תשובות.
הבת הגדולה שלי מחנכת כיתה שמינית במודיעין באולפנא, רצתה להישאר בירושלים בשכונת גילה, היא נדדה למודיעין, כשאני מגיע למודיעין אני רואה 95% מהקהילה שבתי חיה בה הם ירושלמים, הם אומרים לא קבלנו תשובות בירושלים וכאן קיבלנו תשובות. גם ברמת בית שמש אותו דבר, 86% מהאוכלוסייה הם ירושלמים ואיש לא נותן את דעת.
תראה את בתי הספר, אורט רמות בירושלים, שהיו בה 24 כיתות בחינוך הממלכתי הפכו לשבע כיתות, בבית הספר הממלכתי הגדול ביותר בירושלים. בית הספר הזה עומד להיות מחוסל ולהתאחד עם בית ספר אחר. לאן הגענו? זו לא רק נורה אדומה, זו שריפה. ברמות יש 52 אלף תושבים.
בן ציון נמט:
יש כיתה א אחת בבית הספר הממלכתי.
מוטי סמט:
אתה מחזק אותי. ביום כזה הייתי מצפה שמערכת החינוך תשב במועצת העיר בדיון מקיף ותדבר על בינוי ולא על חינוך. על בינוי, על תשתית. אני יודע דברים מעבר למה שאני יכול לומר כאן על תכניות ולאן המבנים יעברו בעתיד מה שיצור אנדרלמוסיה בלתי רגילה והתפוצצות בלתי רגילה.
אם הגענו למצב שתהיה נדידת עמים ממזרח למערב ומבנים במערב יינתנו למזרח ושם הבעיה היא פי 10 יותר גדולה, אנשים לומדים במקלטים ובתת תנאים. גם שם אני מבין, אין בנייה. האוכלוסייה שם גדלה פי 4, במקביל לאוכלוסייה החרדית.
אנשי הממלכתי דתי הם אנשי ציונות יוצאים מהכלל, רגועים ושקטים, לא נלחמים, ואין צועק וזועק, אז זה עובר לסדר היום. אני לא רוצה לדבר רק על חינוך, לא חסרים גבעות בירושלים כמו רכס שלמה, וצריך להקים 80,000 עד 100,000 יחידות דיור. זה יביא זוגות צעירים פלוס תעסוקה, אבל הכול עובר לסדר היום. אינטל עוברת, תראו כמה מכוניות עולים להר החוצבים, הילדים לומדים מחוץ לעיר, ההורים באים לכאן, עובדים שמונה שעות , חוזרים לוילות שלהם וירושלים הולכת ומזדקנת.
אלי הוכנברג:
מה לגבי החינוך הפרטי בירושלים?
בן ציון נמט:
אין חינוך פרטי בירושלים. במגזר הערבי יש חינוך פרטי, רוב החינוך הוא מוכר שאינו רשמי אבל לא פרטי. במערב ירושלים ישנו בית ספר אחד בלבד שנקרא בית ספר דמוקרטי שיש בו 70 תלמידים.
מוטי סמט:
אני רוצה להעיר הערה חשובה, דווקא היום בוועדת החינוך בירושלים, אני מתבייש לשבת עם פחות ממניין אנשים. זה מראה על התייחסות.
היו"ר אלכס מילר:
אין ספק.
מוטי סמט:
זה לא כבוד גדול לדון ביום ירושלים על חינוך בירושלים במאמץ כזה.
היו"ר אלכס מילר:
אנחנו נסכם כך שקודם כל נצטרף לפנייה של ועד הורים של העיר ירושלים, ואולי נוסיף פניה נפרדת של ועדת החינוך, שחלק מהכסף שיועבר לטובת העיר יהיה צבוע לטובת החינוך ואני מקווה שהכסף הזה יוכל לעזור גם בבניית כיתות שדברת עליהם וגם בנושא של פרישת המורים.
אני מאמין שזה צריך להיות מסוכם גם עם יו"ר הוועדה הרב מלכיאור, שוועדת החינוך תקיים ישיבה מיוחדת בנושא העיר ירושלים עקב התלונות על ראש העיר. כשתהיה הישיבה הזמנה תצא גם לראש העיר , שיהיה מחויב להגיע לישיבה ולתת הסברים עד כמה הדברים נכונים.
אנחנו נמשיך לעודד את עניין הבניה ועידוד לזוגות צעירים בירושלים שזה יכול להעלות גם את האחוזים שלומדים בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי, שזה מה שאנחנו גם רוצים. אני מודה לכולם הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:00