פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 150
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
שהתקיימה ביום שני, כ"ו באייר התשס"ז – 14 במאי 2007 – בשעה 12:00
סדר היום: 1. אישור תקנות התכנון והבנייה (פטור מאגרה להגשת עררים לוועדת ערר לפי סעיף 198 לחוק), התשס"ו-2006
2. תקנות התכנון והבנייה (שעורי אגרות להגשת עררים לוועדת ערר לפי סעיף 12א לחוק), התשס"ו-2006
נכחו:
חברי הוועדה:
אופיר פינס-פז – היו"ר
נאדיה חילו
דב חנין
מוזמנים:
משרד הפנים
דוד פילזר
מנהל אגף הנחיות תכנון
עו"ד שירה ברנד
משרד האוצר
אריאל אבלין
רפרנט מינהל מקרקעי ישראל
משרד המשפטים
לשכת השמאים
מרכז השלטון המקומי
ארגוני איכות הסביבה
דרור עזרא
מפלגת הירוקים
יועץ משפטי: תומר רוזנר
מנהלת הוועדה: יפה שפירא
רשמת פרלמנטרית: הדס דויטש
1. אישור תקנות התכנון והבנייה (פטור מאגרה להגשת עררים לוועדת ערר לפי סעיף 198 לחוק), התשס"ו-2006
היו"ר אופיר פינס-פז:
שלום רב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. משרד הפנים, בבקשה.
דוד פילזר:
אלה עררים שהאגרה עבורם נקבעה בתיקון לחוק לפני מספר שנים, ואותו תיקון גם הסמיך את שר הפנים לקבוע פטור מהערר. היינו בפני ועדת הפנים של הכנסת ב-24 באוקטובר והוועדה אישרה כהוראת שעה את התקנות שהצענו אז, ונתבקשנו לתקן את הפטור בכך שפטור מהערר לא יהיה מותנה בזכייה בערר.
שירה ברנד:
מדובר בכ-837 ש"ח לערר שאינו עולה על חצי מיליון ש"ח ומעל זה 1,675 ש"ח. זה אולי עוד עשרה שקלים יותר. הפטור היה זמני, ואפשר היה לחזור ולבקש פטור קבוע, שאחד הפרמטרים הוא גם תוצאות הערר.
דוד פילזר:
עד היום לא היה פטור. קיבלנו את אישור הוועדה באוקטובר, רק באחרונה התפרסמו התקנות והן יהיו בתוקף לחצי שנה. נתבקשנו בתוך חצי שנה לחזור לוועדה. אכן אנו פה היום אחרי שהיינו בוועדת משנה של המועצה הארצית באישור ליד המועצה הארצית ששר הפנים חייב בהתייעצות אתם, ועכשיו הגענו הנה.
היו"ר אופיר פינס-פז:
מה השינוי שאתם רוצים?
דוד פילזר:
שהפטור לא יהיה מותנה בזכייה בערר, שיהיה קבוע. זאת היתה בקשת הוועדה ואת זה יישמנו.
נאדיה חילו:
מבחינת העררים, ודאי יש לכם נתונים באחוזים, מבחינת האוכלוסיות שמגישות ערעורים. אתה יכול להצביע על חתך? אני רוצה לדעת מי אוכלוסיית היעד בהגשת ערעורים מבחינת חלוקה ערבים-יהודים.
שירה ברנד:
אנו מדברים על עררים לפי סעיף 197 לחוק, לפי 198, זה בעצם עררים על פגיעה מתוכנית, החלטת ועדה מקומית לא לשלם פיצויים בעקבות פגיעה מתוכנית. אין לנו נתונים לגבי פילוח אוכלוסייה ערבית-יהודית. כנראה באוכלוסייה הערבית מגישים פחות עררים.
היו"ר אופיר פינס-פז:
כמה מגישים בשנה?
שירה ברנד:
כלל העררים מכלל הארץ – אלפים בשנה.
נאדיה חילו:
למה הכוונה "פחות"?
היו"ר אופיר פינס-פז:
למה אתם באים לדיון כזה בלי נתונים?
שירה ברנד:
אין לנו פילוח עורר לפי דת, גזע ומין. יש לנו פילוח לפי מחוזות. המחוזות הדרום והצפון מגישים פחות עררים ממחוזות מרכז ותל אביב, ולכן ההנחה היא שמכיוון שהאוכלוסייה הערבית במחוזות האלה גדולה יותר מאשר במחוזות המרכז, מגישים פחות עררים. מעבר להנחה הכללית הזו אין לנו נתונים שמפלחים עורר. העררים מקבלים מספר וזהו.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אבל למה אתם באים לדיון בלי נתונים?
דוד פילזר:
כי לא נשאלנו לעניין הזה- -
היו"ר אופיר פינס-פז:
היועץ המשפטי לוועדה אומר שנשאלתם. זה לא בסדר.
נאדיה חילו:
אני גם רוצה לדעת כמה מתקבלים, כמה לא מתקבלים.
דוד פילזר:
אני מתנצל בפני הוועדה אך נתבקשנו לעניין סעיף פטור לתקנות הללו. ראינו את זה כעניין טכני במהותו ויישמנו את בקשת הוועדה.
דב חנין:
אני חושב שההערה של חברת הכנסת חילו וההערה שלך, אדוני היושב ראש, נוגעים בלב העניין, כי השאלה היא מהותית. אני מודאג מהמידע שאתם אמרתם, שיש פחות עררים במחוזות הצפון והדרום - זה אומר שאנשים פחות משתמשים בזכות שלהם להגיש ערר. יש כל מיני חסמים שמונעים מהאזרחים להשתמש בזכויות שלהם לפי חוק התכנון והבנייה, ופה בתקנות האלה מציעים, אני לא מדבר על צד הפטור אלא על המקל שמתחבא מאחורי הגזר – יש פה שיעורי אגרות שלא השתנו למרות דיון קודם שקיימנו בוועדה הזו וביקשנו להנמיך בצורה משמעותית את האגרות, הרי פה דיברנו על כך שאנו חושבים שזה חסם כלכלי נוסף על כל החסמים שקיימים ממילא על האזרחים להשתמש בזכויותיהם להשפיע על דיני התכנון והבנייה ואני מצטער גם מהותית על כך שלא מצאתם לנכון להיעתר לבקשת הוועדה ולהוריד משמעותית את סכומי האגרות.
אני מציע, אדוני היושב ראש, שלפחות את התקנות השניות- -
היו"ר אופיר פינס-פז:
אפשר לאשר את הראשונות. יש בעיה?
תומר רוזנר:
בעניין התקנות האלה יש שני עניינים; אחד, הפטור מותנה בכך שהעורר יביא אישור מהעירייה שבה הוא גר שהוא נזקק, שהוא פטור מארנונה, ואז הוא מקבל את הפטור. ברוב המקרים הגורם שהוא נגדו עורר, שזה ועדה מקומית- -
היו"ר אופיר פינס-פז:
זה גם על פי החוק? הגדרה לנזקק הוא אדם שלא משלם מס הכנסה, למשל. אין כמעט פטור מארנונה.
שירה ברנד:
מדובר על הנחה בארנונה מסיבות כלכליות.
תומר רוזנר:
אז אחת, זה חל על יחידים ולא על תאגידים שלא יכולים לקבל הנחה בארנונה.
שתיים, העורר נזקק לאישור מהגורם שהוא עורר נגדו בדרך כלל. הוועדה המקומית זה בדרך כלל העירייה והוא צריך להביא אישור מהעירייה כדי לקבל את הפטור מהוועדה המקומית, לכן יש לאפשר, לדעתנו, לעורר מנגנון של הארכת מועד כדי שהוא לא יהיה תלוי בעירייה ויפספס את המועד להגיש את הערר כי אין לו כסף להגיש את הערר בנושא זה.
שירה ברנד:
אני חושבת שזה בא עם הארנונה – זה בא עם שובר התשלום שלך לארנונה, לדעתי.
דוד פילזר:
זה מצב עובדתי. זה לא קשור לשיקול דעת של העירייה.
נאדיה חילו:
גם הנושא של ה-50%, השאלה אם הם מממשים את זכותם, אנו גם יודעים באיזה מצב העיריות נמצאות, אלה שבכלל אין להם גם לא משלמים - יש המון בעיות בעניין זה.
היו"ר אופיר פינס-פז:
היועץ המשפטי אומר שעלולה להיות ועדה מקומית או עירייה או רשות מקומית שתרצה להערים קשיים על העורר ולא תיתן אישור.
שירה ברנד:
אבל יש ודאות של 90% שזה מופיע בחשבון.
תומר רוזנר:
גם בתקנות התכנון שמדברות על האגרות התכנוניות המקוריות שאדם משלם כשהוא מגיש בקשה לשימוש חורג או להיתר בנייה, יש אפשרות לתת פטור, יש שיקול דעת למשרד התכנון לתת לו פטור אם הוא מביא אישור מפקיד סעד שיש לו קשיים חומריים. זה חל על כל אדם, לאו דווקא שמקבל הנחה מארנונה. ואז יש פקודה על הוועדה לתת לו פטור מאגרה המקורית שהוא משלם. כאן יכול להיווצר מצב שקיבל פטור מהאגרה ההיא אך כשמגיש את הערר על ההחלטה, הוא חייב לשלם.
שירה ברנד:
אלה תקנות אחרות. ב-198 אתה לא מגיש ערר על החלטה שקשורה להיתר בנייה. זה לא קשור להיתר בנייה שביקשת או לא ביקשת. המחוקק כבר קבע סכום בלי מנגנון פטור, ואנו באים עם הצעה למנגנון פטור.
נאדיה חילו:
אני מציעה, החלופה של ביטוח לאומי בנוסף, שתהיה גם חלופה, כי היא תרחיב את הקריטריון ותיתן הגנה גדולה יותר - לא רק ה-50% ארנונה, אלא שיהיה סעיף נוסף שייתן זכאות גם לאלה שלא מקבלים ביטוח לאומי.
שירה ברנד:
מי שתובע את התביעה לפיצויים הזו בא מצויד בעו"ד ובשמאי, הוא כבר שילם שכר טרחתם. אדם יכול לבוא לבד, אך 99% מהאנשים לא מגיעים לבד.
נאדיה חילו:
אי אפשר לומר לאדם שאין לו לשלם את הארנונה 50%, שייקח עורך דין. זה הטלת מעמסה תקציבית נוספת על האנשים.
היו"ר אופיר פינס-פז:
איפה נקבעים הקריטריונים? זה עניין פנים ממשלתי.
שירה ברנד:
כן.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אנו רוצים להציע שתרחיבו אותם בשני דברים; אחד, העובדה שגופים לא יכולים ליהנות בכלל, וזה ייעודם - יש גופים לא עשירים, למה לא נותנים להם?
דוד פילזר:
הם בעלי נכס.
היו"ר אופיר פינס-פז:
יש גופים שהם נטולי יכולות אך מרובי נכסים. יש אנשים שיש להם נכסים יפים ואין להם מה לאכול. זה נפוץ במגזר הערבי והדרוזי. יש גם גופים כאלה. מעוטי יכולת – למה לא לתת להם? אנו רוצים להמליץ לכם לחשוב על מנגנון פטור על פי קריטריונים גם לגופים נפגעים, ושתיים, תבחנו האם ברמת השטח יש בעיה לאזרחים לקבל מהרשות המקומית את אישור הפטור. יכול להיות שיש בעיה, ואז תחליטו מה עושים. הכי חשוב להביא אישור מהבית בלי להזדקק לשלטונות. זה המנגנון הכי טוב – פחות בירוקרטיה ולא תלוי באדם.
מי בעד בקשת שר הפנים בנושא? אנו מצביעים על הנוסח כפי שהוא כי אין לנו אפשרות לשנותו לטובה כרגע. הסכומים הם בחוק והקריטריונים הם לא בתקנות.
דב חנין:
הם כן. נאשר בתנאים שאדוני אמר, ואם לא יסכימו, יחזרו לוועדה.
דוד פילזר:
כל עוד הוועדה לא מאשרת את התקנות, היא מרעה את המצב.
היו"ר אופיר פינס-פז:
היא לא משפרת את המצב. אם הייתם מקבלים את ההצעה שתכינו קריטריונים גם לגופים – אין על זה ויכוח. אם יש גופים שתסכימו שזקוקים לפטור – גם אתם מסכימים. מה הבעיה להכניס את זה פנימה?
שירה ברנד:
במסגרת הדיון שנערך גם בוועדת המשנה וגם במועצה הארצית בנוסח התקנות, הדעה הרווחת היא שכשיש גוף ויש לו נכס, ומטילים עליו לשלם 837 ש"ח או 1,600 ש"ח, והוא בכל מקרה נושא בתשלום שכר טרחתו של השמאי והעו"ד- -
היו"ר אופיר פינס-פז:
אז צריך להוסיף לו גם את ההוצאה הזו? תבדקו את זה. מקסימום תהיה קבוצה ריקה.
דוד פילזר:
נבדוק, נביא את זה לוועדת משנה ולמועצה ארצית ונדווח לוועדה.
היו"ר אופיר פינס-פז:
נכתוב פה שאנו גם מאפשרים פתח לגופים ולא רק ליחידים.
דוד פילזר:
אתה לא יודע מה קורה כתוצאה מכך היום.
היו"ר אופיר פינס-פז:
לא קורה דבר.
שירה ברנד:
התקנות הקודמות אושרו כהוראת שעה של חצי שנה שהתפרסמה בתחילת מאי. לחצי השנה הקרובה יש פטור לאותם אנשים שקבועים היום בתקנות שעומדות בפניכם, רק זה פטור זמני.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אני מביא לאישור את התקנות בנוסח הנוכחי. תיקחו את הבקשות שלנו לתשומת לבכם ותקדמו אותן, וניפגש בוועדה. אני נותן בכם אמון עד שתפרו את האמון.
מי בעד תקנות התכנון והבנייה (פטור מאגרה להגשת עררים לוועדת ערר לפי סעיף 198 לחוק), התשס"ו-2006? מי נגד? לא עבר.
דב חנין:
אם אדוני יקרא את הנוסח הזה ויאשר את הנוסח בהתניה בנוסח של אדוני, אצביע בעד.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אי אפשר כרגע. עוד לא הייתם שרים, אני מאחל לכם שתהיו, ואני אומר לכם, זה מותנה בשני שרים – האוצר והפנים. זה יתקע את מה שרוצים לקדם פה להרבה חודשים. אתם יוצרים פה מציאות רעה לתושבים. אם נתעקש על זה בנוסח הזה, לא יהיה כלום. אני יודע מה אני אומר.
דב חנין:
אני מתייחס בכובד ראש לניסיונך. האם אדוני יסכים שלהחלטתנו תצטרף בקשה שאנו מבקשים ממשרד הפנים לחזור אלינו תוך חודש בתשובה לשאלות של אדוני ואז נוכל לקיים דיון נוסף על השאלה הזו?
היו"ר אופיר פינס-פז:
45 יום. אתם לא יודעים איזה מסלול הם צריכים לעבור.
דב חנין:
בסדר.
היו"ר אופיר פינס-פז:
רביזיה. מי בעד? אנו בכפוף לזה שאתם בתוך 45 יום מדווחים לנו בכתב או בעל פה, איך הממשלה רואה את החלטות הכנסת בהקשר הזה – מי בעד התיקון? מי נגד? מי נמנע? אושר.
2. תקנות התכנון והבנייה (שעורי אגרות להגשת עררים לוועדת ערר לפי סעיף 12א לחוק), התשס"ו-2006
היו"ר אופיר פינס-פז:
התקנות השניות, בבקשה.
דוד פילזר:
אלה העררים ה"רגילים", לפי סעיף 12א' לחוק ליד כל ועדה מחוזית יש ועדת ערר מחוזית. היום אין אגרות לעררים. החוק הסמיך את שר הפנים לקבוע אגרות. היו לפני יותר מחמש שנים אגרות לתקופה ניסיונית, הוועדה אישרה לתקופה מוגבלת, היו בתוקף כתשעה חודשים, פקעו ושר הפנים שלפני-לפני הקודם ביקש שנחדש את העררים. הסכומים היו קצת שונים. שר הפנים הקודם ביקש להוריד את האגרה מ-300 ₪ ל-180 ₪. באנו לוועדה, הוועדה ביקשה מנגנון פטור, את זה אכן עשינו, הוועדה גם הציעה הבחנה בין יזם גדול לקטן, כאשר נגדיל את האגרה לגדול ונקטין לקטן. בסוגייה הזו לא הצלחנו – לא מצאנו מנגנון.
שירה ברנד:
יכול להיות שמישהו מבקש בקשה בסך הכל לשנות קו בניין באיזו תוכנית, הפרויקט גדול וקו הבניין קטן. ההבחנה בין אלף ל-180 זה הבחנה בין גדול לקטן. אלה שהתנגדותם נדחתה משלמים 180. קשה להבחין במגיש ההתנגדות – להיכנס לתוכן ההתנגדות ומזה לקבוע את סכום האגרה. האלף ₪ מייצג את גודל הפרויקט. מי שיש לו ארנונה מופחתת פטור מהאגרות האלה, גם מה-180.
תומר רוזנר:
הוועדה בישיבתה הקודמת ביקשה נתונים על העררים כדי שתוכל להתרשם לפחות על הסכום הגבוה.
היו"ר אופיר פינס-פז:
לאן הכסף הזה הולך?
דוד פילזר:
לאוצר המדינה. כמעט כל אגרה שקובעת המדינה אינה ייעודית.
היו"ר אופיר פינס-פז:
הרי זה לא יחסום עררים. מה זה נותן?
שירה ברנד:
רצינות לעניין.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אז נעשה הכל 180 ₪.
דרור עזרא:
כתבנו נייר עמדה והגשנו אותו. אני הגשתי עררים לנושאים שאיני קשור אליהם עקרונית. אין סיכוי שאצטרך להוציא 180 ₪ מכיסי ולשלם על כך. השקעתי זמן בשמחה, אך לא אשקיע מכיסי בעניין זה.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אתה מדבר על בעל לא עניין ישיר.
דרור עזרא:
למשל, במועצה אזורית חוף השרון, שהיא מאוד בעייתית, יש שם מישהו שכל הזמן מגיש עררים. הוועדה מתנהלת באופן בלתי ראוי, יש החלטות ועדה מחוזית בעניין זה. זה דוגמה שלא יהיה פיקוח ציבורי על ועדה מקומית שמתנהלת באופן בלתי ראוי.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אבל אם אני מחליט לטרטר את המערכת כי זה חינם – המערכת צריכה להתגונן.
דרור עזרא:
הם מטפלים בסימפטום של החולי, כאילו שמו איפור על חצ'קונים. הבעיה פה היא שאין פה מעורבות ציבור בהליכי תכנון. המעורבות באה בסוף הדרך.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אם מישהו מחליט לשגע מערכת צריך להתגונן – הרי המערכת צריכה לתפקד. צריך לשמור על איזונים. אני בכלל הייתי עושה את זה, מי שמערער פעם בשנה – תנו לו לערער. אם נתקלים במערער סדרתי שרוצה להוציא את המערכת משיווי משקל – שישלם. זה העניין. פה אף אחד לא אמור להתעשר. זה הולך לאוצר המדינה, זה לא משרת את משרד הפנים ככלי ביצועי, זה נועד להרתיע מערערים סדרתיים.
דרור עזרא:
זה ירתיע עררים ציבוריים.
הוספתי גם בהצעה שכתבתי, שיהיה פטור כללי לכל הגופים שעניינם באיכות הסביבה, להוסיף את זה לסעיף 3.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אני מציע שנקבע רף, שאדם לא יוציא את המערכת משיווי משקל, שנקבע שעורר ציבורי או אישי לא יוכל להגיש לוועדת ערר מחוזית אחת יותר מחמישה עררים בשנה, כלומר פטור לחמישה עררים ראשונים. מעבר לזה ישלמו את מה שכתוב. זה מה שנאשר. אם שר הפנים לא רוצה לחתום, שלא יחתום.
שירה ברנד:
אבל ועדות הערר כל כך מוצפות, שאפילו המחוקק הכיר בזה ופיצל אותן לשתיים; אחת דנה רק בנושאים התכנוניים והשנייה רק בנושאי הפיצויים ובהיטל השבחה. ועדות הערר האלה דנות בכל כך הרבה עררים, ו-180 ₪ לא חוסם הרבה אנשים.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אלף ודאי חוסם.
תומר רוזנר:
אגרה נועדה לממן פעולות.
אריאל אבלין:
זה לא אומר שהכסף לא חוזר למימון אותן ועדות.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אני זוכר שהייתי צריך לריב אתכם על כל שקל, אני לא מגזים. אתם עושים שני דברים במשרד האוצר – מפריטים או מייבשים. את משרד הפנים אי אפשר להפריט כי הוא גדול מדי אז מייבשים אותו.
אריאל אבלין:
זה לא נכון. מינהל התכנון הוא מושא לקנאה של כל משרד הפנים.
היו"ר אופיר פינס-פז:
להוציא את משרד הפנים, כי במשרד הפנים אתם רואים ענף שהוא מקור לצמיחה, וכל מה שמעניין את משרד האוצר זה צמיחה כדי ששר האוצר יוכל לומר שבתקופתו היתה צמיחה. מינהל התכנון במקרה נחשב באוצר כמעודד צמיחה, וכל היתר נחשב להוצאה, אז מייבשים.
אריאל אבלין:
המטרה שלנו היא לקדם את החברה בישראל.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אנו מציעים מנגנון הגיוני שהעבודה תתבצע ומי שירצה להיות סדרתי יישא בהוצאה.
שירה ברנד:
רוב העוררים הם לא סדרתיים.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אבל גרוש לא בא אליך. זה נראה לנו סביר.
שירה ברנד:
זה כמו לא לאשר את התקנות.
היו"ר אופיר פינס-פז:
למה צריך להטיל עוד מסים על הציבור?
אריאל אבלין:
יש זכות לציבור לערער על החלטות, אך יש להם גם זכות לערעור על החלטות של בתי משפט וכו' - עדיין נדרש מהציבור לשלם אגרה, יש עלויות למערכת כתוצאה מאותם עררים. אנו רוצים למנוע ערעור קנטרני. אף אחד לא הולך להתעשר מזה. השאלה היא עקרונית – השאלה אם אנו רוצים שהערעור יהיה פתוח לכל אחד, ללא מגבלה, או האדם יראה אפילו עלות קטנה.
מעבר לצד שמערער יש לזכור את הצד של מי שמגיש את התוכנית, ויש לו זכות שהתוכנית שלו תגיע למיצוי הדיון. יש צד שנפגע מהערר.
דב חנין:
הם אומרים שזה חסם.
היו"ר אופיר פינס-פז:
האוצר רוצה להרוויח פעמיים.
אריאל אבלין:
אנו מחויבים גם לצד שמגיש את התוכנית, לא רק לצד שמערער.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אני אומר שוב, אתם באים לדיון כזה, לפחות הייתם באים עם יו"ר ועדת ערר. אתם לא מביאים נתונים, לא באים עם אנשי השטח שלכם, ואתם מצפים שנאשר דברים כחותמת גומי. זה לא סביר. אני לא יכול לשלול את הסכומים, יש היגיון מסוים במחיר שאדם יידע שיש מחויבות לתלונה שלו. כל דבר שהוא חינם, מתייחסים אליו בפחות כבוד. אף אדם לא יפשוט רגל בגלל 180 ₪ אם הוא לא עותר כל יום.
דרור עזרא:
עמותות לוקחות אזרחים ועוזרות להם להגיש עררים.
לגבי ההתנגדויות, היד על ההדק לדחיית התנגדויות תהיה קלה כי אנשים לא יגישו עררים. זה פגיעה גם במנגנון של הההתנגדויות. זה הסיפור פה, חסם מפני הפרעה. הדרך להוריד את העררים הללו היא לתת לציבור להיות מעורב בהליכי התכנון.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אני אומר לכם מה אנו מאשרים; עותר ציבורי יתחיל לשלם רק מהעתירה הששית ואילך בוועדת ערר אחת בשנה.
שתיים, כל עותר, ערר ראשון יש לו חינם. מהשני בשנה, אלה יהיו הסכומים ויש לו מנגנון של פטור.
דב חנין:
לגבי עותר ציבורי, אני מסתכל על ארגון כמו אדם, טבע ודין. ארגון כזה מול ועדה של חוף השרון יכול להגיש בשנה אחת עשרות עררים. זה לא כי הם רוצים להטריד את המערכת, לכן הייתי מציע שארגונים ציבוריים כמו שהגדרנו אותם בחוק, שעניינם שמירה על איכות הסביבה, יהיו פטורים.
שירה ברנד:
למה לא ארגונם שעניינם שמירה על נגישות נכים?
דב חנין:
בסדר, גם.
היו"ר אופיר פינס-פז:
למה להגיש עשרות?
דב חנין:
הם עושים את זה בשבילנו, כדי שהחוף הזה יישאר שלנו, לא כי משעמם להם. מבחינתי, שלארגונים כאלה יהיה פטור. עותר רגיל מהערעור השני כמו שאדוני הציע – זה הגיוני.
היו"ר אופיר פינס-פז:
חמש תוכניות לשנה זה המון.
דרור עזרא:
יש שימושים חורגים, יש הקלות.
היו"ר אופיר פינס-פז:
אבל אתה אומר שעל כל תוכנית מגישים ערר אחד שיש בו המון סעיפים.
דרור עזרא:
יש הקלות, שימושים חורגים. זה המון.
היו"ר אופיר פינס-פז:
נלך עם ההצעה של דב, לארגונים ציבוריים בגלל שאין מנגנון פטור כרגע, ניתן להם עשרה עררים בוועדת ערר מחוזית בשנה – פטור, ומהערר ה-11 תשלמו 180 ₪. מי בעד? פה אחד.
דוד פילזר:
ההבחנה בין אלף ל-180 נשאר? מה סכום העררים?
תומר רוזנר:
גם מישהו שרוצה היתר לעבודה מצומצמת ולא נותנים לו צריך לשלם אלף ₪.
שירה ברנד:
האגרה של ההיתר היא כבר 250 ₪.
דרור עזרא:
הגופים הציבוריים לא מגישים תוכניות.
תומר רוזנר:
אני מציע להבחין בין מי שמערער על תוכנית – ואז מוצדק שזה יהיה אלף ₪, אבל כשמדובר- -
היו"ר אופיר פינס-פז:
אני מציע כך, למעט סעיף (ב), שיהיה 180, וכל השאר יהיה אלף. הערר הראשון לכל אזרח יהיה חינם בשנה, אם יש ערר נוסף הוא ישלם את הסכומים המפורטים בכפוף לזה שיש לו זכאות לפטור - כן או לא, ולגופים ציבוריים מותר עד עשרה ערעורים בשנה בוועדת ערר מחוזית.
תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:15.