פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 227
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום ראשון, ט"ז באייר התשפ"ו (03 במאי 2026), שעה 11:30
סדר היום:
<< נושא >> שכר עובדות ועובדי הטיפול הסיעודי << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
חוה אתי עטייה – היו"ר
חברי הכנסת:
שמחה רוטמן
סמיר בן סעיד
מוזמנים:
רועי בבאי
–
רפרנט רווחה, אגף תקציבים, משרד האוצר
נטלי גבאי
–
מנהלת אגף סיעוד, הביטוח הלאומי
חנן פוטרמן
–
עו"ד, הביטוח הלאומי
איברהים כילאני
–
עו"ד, סגן הממונה הראשית על יחסי עבודה, משרד העבודה
שלמה שטרית
–
מנהל חטיבה ארצית, תיק סיעוד, ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל
משה יועד הכהן
–
שופט בדימוס, יו"ר, העמותה לקידום זכויות הסיעודיים
חגי הראל
–
עו"ד, ממלא מקום יו"ר, איגוד מקצועי
יפית אור
–
מימוש זכויות גיל הזהב, תאגיד עובדים זרים
ליאת כהן
–
עובדת סוציאלית, בעלים, חברת הולנדינג קייר
עידו רחמני
–
פעיל חברתי בתחום עובדי הסיעוד
סמדר פרחי
–
נציגת עובדות הסיעוד
אסתר יפת
–
עובדת סיעודית
רינה נוי
–
עובדת סיעודית
תפארת נחום
–
עובדת סיעודית
דוד משה
–
מעסיק עובד זר
מוזמנים באמצעים מקוונים:
ליאור סטרסברג
–
מנכ"ל, עמותת מטב
עדנה שמיאן
–
מטופלת סיעודית
מנהלת הוועדה:
דיקלה טקו
רישום פרלמנטרי:
מעיין שבתאי, איטייפ
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> שכר עובדות ועובדי הטיפול הסיעודי << נושא >>
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
בוקר טוב, שבוע טוב. היום יום ראשון בשבוע, ט"ז באייר תשפ"ו, 3 במאי 2026. אני מתכבדת לפתוח את הישיבה בנושא שכר עובדות ועובדי הטיפול הסיעודי. עובדי הסיעוד בישראל, הן הישראלים והן הזרים יחד, הם עמוד השדרה של מערך הטיפול באוכלוסיות החלשות והפגיעות ביותר בחברה.
מערכת הסיעוד בישראל נשענת על אנשים מסורים הפועלים יום-יום במסירות, ברגישות, ובאחריות עבודה בטיפול בקשישים ואנשים עם מוגבלויות ובחולים הזקוקים לטיפול צמוד. מדובר בעבודה שהיא לא רק מקצוע אלא שליחות אנושית מהמעלה הראשונה. הוועדה קיבלה פנייה מאיגוד עובדי האבטחה, הניקיון והטיפול הסיעודי, וההסתדרות שאמונה על הטיפול באוכלוסיות מוחלשות, לרבות עובדי קבלן בתחום הטיפול הסיעודי שבו מועסקים כ-120,000 עובדים ישראלים.
בנוסף מועסקים בישראל היום כ-82,000 עובדים זרים בסיעוד הביתי. מטופל סיעודי ומשפחתו צריכים להחליט איזה טיפול מתאים לו. האם עובד או עובדת ישראלים שיטפלו במטופל ללא לינה בשעות מוגבלות במהלך היום, או טיפול של עובד או עובדת זרה במשך כל שעות היממה, כולל לינה ופעמים רבות כולל שבתות וחגים.
שכר העובדים הישראלים המשולם יכול להשפיע על החלטה זו. השכר הנמוך המשולם למטפלות הסיעודיות הישראליות יוצר נטישה של התחום וקושי חמור בגיוס מטפלים מקומיים. במקרה של העובדים הזרים המצב שונה. אין שכר מקסימום שיש לשלם להם. המטופלים ומשפחותיהם מחויבים לשלם שכר מינימום, כאשר הם יכולים לנכות הוצאות של מגורים והוצאות נלוות למגורים, אולם יש במציאות קושי רב לנכות סכום זה.
שמענו בדיונים קודמים בנושא על המשא ומתן המתנהל בכל ריאיון עם עובד זר על השכר המשולם, על תוספות שונות מעבר לשכר, בקשות שונות של העובדים הזרים שלא תמיד מתכתבות עם החוק ועם הנהלים. נרצה לשמוע היום על שכר המטפלות והמטפלים הסיעודיים הישראלים, שלהבנתי מקבלים שכר מינימום ולאחר משא ומתן נחתם הסכם קיבוצי שלא נכנס לתוקף, עקב סירוב משרד העבודה והאוצר לחתום על קבלת צו הרחבה.
בנוסף נבקש לשמוע מהמשתתפים היום, סוגיות בדבר שכר העובדים הזרים בענף הסיעוד הביתי ואם יש לרשות האוכלוסין וההגירה תוכניות ופתרונות בקשר לבעיות רבות שעלו בישיבות קודמות. נתחיל עם נציג ההסתדרות שיציג את הנושא. שלמה שטרית, לפרוטוקול שם ותפקיד.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
שלמה שטרית, מנהל בהסתדרות, מחזיק את תיק הסיעוד לעת עתה. אני רוצה לדבר על השכר של המטפלות. ראשית בשמו של יושב-ראש האיגוד יוסי ברבי אני רוצה להתנצל שהוא לא היה יכול להגיע, נבצר ממנו בשל אבל, אך הנושא חשוב לו מאוד ואנחנו רוצים להתקדם, לא מסוגלים יותר להמשיך עם הסחבת הזו.
המתנו בקוצר רוח שהמכרז יצא לפועל. המתנו כדי שנוכל לדבר על זכויות המטפלות, על שוק העבדים הזה. זה פשוט שוק עבדים ואנחנו לא יכולים להמשיך לשאת זאת. המכרז יצא לדרך ולצערי למרות פסיקות חוזרות של בית המשפט, לא דיברו עם העובדים. המכרז יצא, העלו עכשיו את השכר של המטפלות מ-34.30 שקלים ל-35 שקלים. כל המטפלות, אין מי שיביע את הכאב שהן נושאות.
יש לנו היום כל היום דיונים, על מקלטים. איזה מקלטים? איך היא יכולה לקחת את המטופל למקלט? מי ידבר בנושאים האלה? אני רוצה שתקשיבו למטפלות, יש עלינו לחץ גדול מאוד לצאת לשביתה. האחריות עלינו גדולה מאוד. אני לא יכול להגיד למטפלת שמטפלת במטופל סיעודי, את תפגיני, אל תבואי לטפל בו. הן חיוניות.
הן עברו את הקורונה עם הבקשות שלנו, הן עברו את המלחמות עם הבקשות שלנו. עד מתי נמשיך עם זה? אני מבקש שזה לא יהיה עוד דיון שאנחנו באים, מדברים, יושבים, שותים קפה, מוציאים קיטור והולכים הביתה. הן הולכות להפגנה. אנחנו הרמנו ידיים, חודש שביתה. תודה רבה לך שאת עוזרת, חברת הכנסת, את עוזרת ורגישה מאוד.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
נקווה שנוכל לסייע. בוועדה הזו כידוע לך, אנחנו מנסים. נשמע את גורמי המקצוע ונראה מה אפשר לעשות. סמדר פרחי, נציגת עובדות הסיעוד, בבקשה.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
שלום. קוראים לי סמדר פרחי. אנחנו במאבק הזה שמונה שנים. שמונה שנים אנחנו מגיעות לכנסת לדבר על השכר, על תנאי העבודה. שמונה שנים אף אחד לא ישב ודיבר איתנו. כבר שמונה שנים.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אתם כל הזמן מתנהלים עם הדיונים בוועדת העבודה והרווחה?
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
נכון. גם ביחד עם חברת הכנסת טלי פלוסקוב. עוד כשהיה שפיגלר ואורנה זמיר. עד היום אף אחד לא דיבר איתנו. מחליטים בשבילנו לבד. גם בחברות הסיעוד שזה האינטרס שלהן וגם ביטוח לאומי לא מדבר איתנו. הגיע הזמן שמישהו ישב איתנו. אנחנו מטפלים בכל ההורים שלכם. בסבתות, בסבים שלכם.
מחר זה אנחנו. שמישהו יגיד לי איך אפשר לחיות מ-35 שקלים היום, כשאין מעברים ויש פסיקה בעניין? למה לא נותנים לנו את זה? למה שני האחוזים המסכנים האלה, לא דיברו איתנו עליהם? נמאס לנו. מהיום, ברגע הזה אנחנו מחליטות לשבות. מכריזות על סכסוך עבודה. נמאס לנו.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
את יכולה לפרט על המעברים? אם את נמצאת בבית של - - -
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
בבית המשפט. בית המשפט פסק.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
אני אספר על המעברים.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
את עובדת אצל מטופלת ואת מסיימת אצלה, את לא יכולה לעבור למטופלת אחרת?
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
אנחנו עובדות אצל כמה מטופלים. אם למטופל יש 11 שעות, כמובן שאי-אפשר לחיות מ-11 שעות בחודש. אנחנו מטפלות בכמה מטופלים. אנחנו היחידות שלא משלמים לנו על זמן המעבר בין מטופל למטופל. אין אף דוגמה כזו במשק, רק אנחנו. למה? איפה נשמע כזה דבר? מי במשק מקבל פחות מ-27 שקלים לשעה? זה מה שיוצא לנו.
אם תורידו את המעברים, הזמן האבוד שלנו בדרכים להגיע למטופלים כשגם בדרום וגם בצפון לוקח זמן רב יותר. הן גם נוסעות עם הרכב שלהן. איפה נשמע כזה דבר? מי מכם כאן עובד כך? נטלי, מי עובד כך אצלכם בביטוח לאומי? פעם דיברתם איתנו? חוץ מהשיחות שלי איתך על שעות העבודה ועל מה שקורה, מישהו דיבר איתנו? ישבתם איתנו על השכר? חברות הסיעוד ישבו איתנו על השכר? אף אחד.
<< דובר >> ליאת כהן: << דובר >>
אתי, המעברים זה ממטופל למטופל.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
רגע, אני אתן לך.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
אף אחד. נמאס לנו. יש כאן מטפלות שעובדות כבר 37 שנים. הן התחילו עם 6 שקלים ישנים. היום הן מקבלות 34, 35 שקלים חדשים. זה 35 אגורות. נשמע הגיוני במשק שמישהו מקבל כך? זו ההערכה להורים שלכם? שמישהו יגיד לי. זו ההערכה להורים שלכם? בקורונה אנחנו רצות. נדבקו מטפלות רבות בקורונה, במלחמה. נהרגו עכשיו שתי מטפלות. העובדות הזרות לא מוכנות להיכנס לבית שאין בו ממ"ד, הן בורחות.
אנחנו נאלצות להיכנס לבית שאין בו ממ"ד והמקלט רחוק מאוד, ונשארות עם המטופל בבית כדי שהוא לא יישאר לבד. תסבירו לי למה זה צריך לקרות? איפה בני המשפחה שלא מגיעים בכלל לטפל בהורים שלהם? או שהמחוקק לא חוקק את החוק לתת להם כסף ונותנים להם כסף. בזמנו נתנו להם ארבע שעות או שליש מהרמות הגבוהות.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
כשאת מגיעה למטופלת, כמה זמן את צריכה להיות איתה? כמה פעמים בשבוע את סועדת אותה?
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
תלוי. בשבוע שעבר הייתי 20 יום עם מטופלת, חמש שעות כל יום. מטופלת דמנטית שאי-אפשר להשאיר אותה רגע אחד לבד.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
ויצא לך לעזוב אותה, ללכת למטופלת אחרת?
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
לא. נשארתי איתה רק.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
איתה 20 שעות?
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
25 שעות איתה לבד. זו משכורת לחודש? לא.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
מה השכר שיצא לך? 20 שעות לדוגמה היית איתה.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
בערך, אם את מסתכלת, 3,400 שקלים, 100 שעות. זה שכר להביא הביתה? לא רק זה, המחוקק אמור לחוקק חוק שאפשר לתת להם את הכול בכסף. למה נותנים להם את הכול בכסף? לאן הולך הכסף הזה? נתנו להם ארבע שעות או שליש. למה ביטוח לאומי היום נותן להם את הכול בכסף? מחר הם ימותו בבית, על אחריות של מי? של ביטוח לאומי? אתם אחראים על זה. נטלי, אתם. בן אדם ימות בבית, אתם אחראים.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
היא תשיב בסוף, בסדר? אסתר יפת.
<< דובר >> אסתר יפת: << דובר >>
אני אסתר יפת. עובדת במתן חן. התחלתי לעבוד קודם במטב ב-8 שקלים. היום זה 35 שקלים.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
כמה שנים את עובדת?
<< דובר >> אסתר יפת: << דובר >>
33 שנים. לא עולה המשכורת, אני לא יכולה להתקיים. המשכורת נשארת אותו הדבר.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
תגידי בת כמה את.
<< דובר >> אסתר יפת: << דובר >>
אני בת 71. אני ממשיכה לעבוד. אנחנו רוצים סכסוך עבודה, כי לא יכולים להמשיך בצורה כזו. מקשיש לקשיש אנחנו לא מקבלים את הכסף. יש הרעת תנאים.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
אנחנו נחשבות גנבות, גונבות שעות.
<< דובר >> אסתר יפת: << דובר >>
כן, אומרים לנו שאנחנו גונבות שעות. לא ייתכן דבר כזה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
היום אתן מדפיסות כרטיס, נכון?
<< דובר >> אסתר יפת: << דובר >>
לא, אנחנו לא מוכנות.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
לא שלא מוכנות.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
משהו ישב איתן להחתים כרטיס? מישהו דיבר איתן? לא מדברים איתן בכלל.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
דיברו איתנו. זה עם מיקום, הכרטיס הזה עם מיקום. כשנטלי גבאי אמרה, הוא לא עם מיקום ויש לי הקלטה של החברה שזכתה במכרז, שזה עם מיקום. הם לא עוקבים רק אחריי, גם אחרי המטופלים.
<< דובר >> נטלי גבאי: << דובר >>
חשוב לדייק שנטלי אמרה שזה לא מבצע מעקב וכן מבוסס מיקום. אי-אפשר לצטט דברים שלא נאמרו.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
וחברת הסיעוד אמרה שזה מבצע - - -
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
על זה יש לכם על מה להתעורר.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
נטלי, החברה שזכתה במכרז. יש לי הקלטה שהם אומרים שזה עוקב.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
נשמע את הדוברות ואחר כך היא תתייחס למה שנאמר. היא תתייחס - - - לא, את העלית את הטיעונים. היא שמעה, רשמה, והיא תתייחס.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
אנחנו לא אומרות שאנחנו לא מוכנות לבקרה. תשבו איתנו על הבקרה שמתאימה לסיעוד.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
מנהל החברה שאת מועסקת אצלו, הוא צריך לשבת איתם, לא את.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
למה לא איתנו?
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
היא מעוסקת ממי? מי המעביד? - - -
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
נכון לעכשיו אין חברה. אין חברה. במכרז, הם הלכו. עוד שנה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
מי מעסיק אותה? - - -
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
א.ש נטלי.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
הוא הלך? יש חברות סיעוד. אני רואה שהוא לא הגיע.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
יש מטב בזום. נעבור לדוברת אחרת, לרינה, בבקשה.
<< דובר >> רינה נוי: << דובר >>
אני רינה נוי, מטפלת כ-20 שנה. אני הייתי רוצה לדבר על משהו אחר, על מחלות מקצוע שלא מכירים בנו. לי יש בעיות עצביות בשני המרפקים, הנוירולוגית אמרה לי שזה מהעבודה. נטלי גבאי בעבר לקחה את תעודת הזהות שלי, אמרה שהיא תבדוק. עד היום לא שמעתי ממנה.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
גם אני, אמרו לי שיבדקו.
<< דובר >> רינה נוי: << דובר >>
זה דבר חשוב. יש לי בעיה עצבית.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
אין לנו מחלות מקצוע.
<< דובר >> רינה נוי: << דובר >>
אנחנו לא מוכרים במחלות מקצוע. - - - אנחנו מטפלות בקורונה ובמלחמה. אני נדבקתי בקורונה מקשישים פעמיים או שלוש. הלכתי לעבודה גם בקורונה.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
אנחנו שקופות - - -
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אם תיגשי לוועדה רפואית?
<< דובר >> רינה נוי: << דובר >>
לא מוכרים, אני שלחתי אליהם. לא מכירים לנו מחלות מקצוע.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
צריך לתקן את זה. נשמע את העמדה שלה בסוף. יש לך עוד מה לומר?
<< דובר >> רינה נוי: << דובר >>
במלחמה באזעקות האחרונות הלכנו. כשהמטופלת לא רוצה לרדת למקלט אני יושבת איתה. קשה לי לעזוב אותה בבית. אני לא אשאיר אותה לבד וארד.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
את מסכנת גם את עצמך. הדוברת הבאה, תפארת.
<< דובר >> תפארת נחום: << דובר >>
אני תפארת, בת 60. עובדת 27 שנים במטב, משרה מלאה. עובדת מצטיינת. אני בכוונה אומרת את זה. תעודות הוקרה, מהמשפחות, מהעבודה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
כמה שנים את עובדת?
<< דובר >> תפארת נחום: << דובר >>
27. אני בכוונה אומרת את זה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
מה זה עוזר?
<< דובר >> תפארת נחום: << דובר >>
אני אסביר למה אני מתכוונת. המשכורת שלי היא בדיוק כמו משכורת של מישהי חדשה, עובדת נכנסת ועובדת חצי משרה. זה דבר אחד שלא נשמע לי הגיוני בכלל. דבר שני, אני נפצעתי בעבודה. הגשתי תביעה וביטוח לאומי הזמין אותי לחקירה, שאולי אני משקרת. אני הודעתי לעבודה והכול ואני הייתי מאוד חרדתית. נבהלתי, לא הבנתי מה רוצים ממני. הם אמרו לי "גברת, לא מגיע לך, אנחנו לא יכולים לחקור את הזקנה. היא לא כשירה לחקירה". היא ראתה שנפלתי, היא לא כשירה לחקירה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
את סועדת רק קשישה אחת?
<< דובר >> תפארת נחום: << דובר >>
לא. אני סועדת חמש.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
את האחרות לא יכולים לראיין?
<< דובר >> תפארת נחום: << דובר >>
אני נפלתי אצלה בבית. אני מטופלת היום במרפאת כאב וזה מה שהם ענו לי ואמרו לי לכי תגישי תביעה אזרחית. זו אחת הבעיות, אין מי שיגן עלינו בכלל. זה נשמע לי אבסורד כל הדבר הזה שאנחנו גם בקורונה, במלחמות. יש זקנים שלפעמים יש להם תורים בבית חולים ביום אחר, בשעה אחרת. אין מי שיעשה להם את זה. הילדים שלהם גרים בחיפה. אני צריכה - - -
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
את מחויבת על פי החוק גם לקחת אותה לבית חולים?
<< דובר >> תפארת נחום: << דובר >>
כן. אני כשנכנסתי לעבודה, אמרו לי א', ב', ג'. אין קשיש אצלי שלא מקבל מענה ממני. אם אני למשל מטפלת בקשיש ויש לו אישה קשישה והיא גם מבקשת ממני לפעמים משהו, מה אני אגיד לה, לא?
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
יש לך קשר רגשי. את כמו בת בית אצלם.
<< דובר >> תפארת נחום: << דובר >>
אני מדברת איתך שאני עובדת אצל אנשים 19 שנה, 11 שנה. אני נהייתי חלק מזה. כשאני נכנסת למשרד, אני לא סובלת אף אחד, לא סובלת ביטוח לאומי. אני עובדת כי אין לי ברירה. את מבינה? אני היום בת 60, לאן אני אלך? נכנסתי לעבודה הזו מאין ברירה. עברתי דברים לא נעימים בחיי וגם נכנסתי לעבודה הזו כי אין ברירה. למה אני צריכה להיות שקופה? למה לא מעריכים את מה שאני עושה? ועוד רבות כמוני עושות. זו לא אני, אני רק נותנת דוגמה. זה חורה לי.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
סליחה, השבתות, החגים, אין מי שיגיע אליהם. אנחנו מגיעות לתת תרופות. אנחנו מקבלות שיחות טלפון מהם, אין להם אוכל. רצות לתת להם אוכל בשבת, גם בחגים.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
מהרצון האישי שלכן.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
אנחנו, הילדים - - -
<< דובר >> תפארת נחום: << דובר >>
הם מתקשרים אלינו - - -
<< דובר >> רינה נוי: << דובר >>
הם לוקחים חלק בכסף, המשפחה, והם לא עושים כלום - - -
<< דובר >> תפארת נחום: << דובר >>
באים ביטוח לאומי ומציע להם, תיקחו חלק בכסף - - -
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
הם לא שוק עבודה יותר. הסכם עבודה חייב להיות להם - - -
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
אנחנו לא מוכנות יותר להיות חיוניות. הסתיים. אל תכריזו עלינו חיוניות. חיוניות שיהיו הילדים שלהם והמשפחה שלהם. שהם יבואו בשבת לתת להם אוכל, הנכדים שלהם שיגיעו. לא שישקרו את ביטוח לאומי ויקבלו את הכסף ואנחנו נעבוד כמו חמור, ננקה להם, נשטוף אותם, נקלח אותם, נדאג להם לאוכל, ניקח אותם לרופאים, לבתי חולים. הגיע הזמן. זהו, נגמר - - -
<< דובר >> ליאת כהן: << דובר >>
אבל אתן לא עושות את כל השעות. רבות לא עושות את כל השעות. לא בגללכן, בגלל שהשכר שלכן נמוך - - -
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
הטרדות מיניות שהן עוברות? - - - כל המטפלות. בושה שאתם אומרים לנו גנבות. בושה.
<< דובר >> ליאת כהן: << דובר >>
זה לא תלוי בך, זה תלוי בשכר שאתן מקבלות. אם השכר שלכן היה גבוה, אתן הייתן עושות את כל השעות.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
דוד משה. אני אתן לכולם.
<< דובר >> ליאת כהן: << דובר >>
מה זה קשור? גם ביטוח לאומי לא צריך לממן אותך.
<< דובר >> רינה נוי: << דובר >>
האמיני לי שעם השכר הנמוך אנחנו עושות מעל ומעבר - - -
<< דובר >> ליאת כהן: << דובר >>
אני לא אמרתי שלא.
<< דובר >> רינה נוי: << דובר >>
אסור להגיד שכואב לך, אסור להגיד כלום - - -
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
סליחה, אני אוציא אותך מהדיון. תני לנו לנהל דיון, לשמוע את כולם. בבקשה דוד משה.
<< דובר >> דוד משה: << דובר >>
בוקר טוב. שמי דוד משה, עסוק עם ההורים שלו כמעט 24 שעות. כל מטפלת זרה שמגיעה אלינו, כל אחת - - - יש להם דרישות היום מפה עד השמיים. הן באות, רוצות לעבוד מה שנוח להן. לא כולן אותו הדבר. הן באות, מקבלות פה משכורות שאני בתור בן אדם נכה לא מקבל.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
יותר מהמטפלות הרגילות הן מקבלות.
<< דובר >> דוד משה: << דובר >>
עד שבוע שעבר דיברתי עם - - - הודו, רצינו לייבא. היא אומרת לי, אני מקבלת 27 דולר לחודש בהודו. היא באה לפה.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
3,000 דולר היא מקבלת כאן.
<< דובר >> דוד משה: << דובר >>
לא רק זה. הן רוצות תנאים, מה שנוח להן. שבתות 450. מה עושה בן אדם נכה שחי מקצבת ביטוח לאומי? עדיף לו שימות מוקדם על הרגליים ולא יזדקק למטפלת. זה לא יכול להיות שימשיך. הן עושות לחופשה יום אחד. חוזרות, כבר הן באות, רוצות תנאים אחרים, העלאה במשכורת. כל אחד שמביאים מחוץ לארץ צריכים להגיד לו, אתה בא, עובד פה ופה בלי להתפנק.
לא טוב לו? לקחת לו את הוויזה, להחזיר אותו בחזרה מאיפה שהוא. לא יכול להיות שאלה העובדות, במקרה שלנו גם עובדת שבאה לחמש שעות, שהיא מקבלת פחות. היא עושה גם את רוב העבודה. היא מבשלת, מנקה להורים. ההודיות באות, יושבות כל היום בטלפון. זה לא יכול להיות שהן ישתכרו כך ואלה יבואו ועוד רוצות תנאים. כל שבת היום 450 שקלים. מה יעשו אנשים שהם בפנסיה?
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
נשמע את הנציגה בהמשך, של משרד העבודה, שתתייחס גם. יפית אור, בבקשה.
<< דובר >> יפית אור: << דובר >>
אני פתחתי את מימוש זכויות לגיל הזהב בגלל כל העושק הכלכלי. בעיקר במיוחד בגלל התביעות שעורכי דין טובים. באתי לדבר על עובדים זרים. אני גם עובדת בתאגיד עובדים זרים ואני רואה כמו שדוד אמר, שהעושק הכלכלי הוא מעל ומעבר. חוץ מזה באתי לבקש ולבדוק אם אפשר לחוקק חקיקה אחרת. נכון, אנחנו ארץ ישראל, ארץ נאורה, הכול בסדר. יש גבול למשכורת שבן אדם יכול לשלם על אבא שלו, על אימא שלו.
אם אתם משווים את המשכורות בינינו לבינם לבין העובדים הזרים, מן הסתם אנחנו לא יכולים לתת את כל המשכורת שלנו וגם להוסיף עליה. זה מה שקורה בפועל למשפחות. מה שיוצא, שמשפחות קשות יום נאלצות להכניס לבתי אבות בלית ברירה כאשר ההורים לא רוצים. אין ברירה, אין כסף. שכר המינימום של עובדת ישראלית זה 6,450 שקלים.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
גם לא מגיעות לזה.
<< דובר >> יפית אור: << דובר >>
לא מגיעים. יש כאלה שכן, יש כאלה שלא. העובדים הזרים זה 6,450 שקלים. ותוסיפי את השבתות. אנחנו הארץ היחידה, אני בדקתי את זה, שנותנת להם פנסיה, פיצויים, ביטוח לאומי. ימי חופשה והבראה. ארצות לא נותנות פנסיה ופיצויים.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
וכמה אתם נאלצים לשלם כשהוא נוסע הביתה לחופשה.
<< דובר >> יפית אור: << דובר >>
דודה שלי שנפטרה אחרי 14 שנים שהייתה לה מטפלת, עובדת זרה, אימא שלי שילמה לה פנסיה ופיצויים 160,000 שקלים. מאיפה? למה? הם מרוויחים שם 100 דולר. לא צריך להשוות אותם אלינו. אנחנו צריכים לשלם להם חצי, אפילו פחות מחצי, שליש. הם עושקים אותנו. תקנה לי אוכל, תקנה לי ממתקים. תביא לי דמי כיס.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
וגם לא רוצות לעבוד.
<< דובר >> יפית אור: << דובר >>
ועוד כל היום את מוצאת אותם בטלפון ומתפנקות למה הן צריכות לקום פעמיים בלילה. אני עובדת מולם, מול העובדים הזרים, אני מדברת איתם בטלפון. כשאני מפרסמת משפחה שמחפשת עובדת זרה, אני מקבלת יותר טלפונים מעובדות שרוצות להתפטר. למה? כי קשה להן, לא טוב להן, השכר כך.
אני עונה למטפלות כאלה, אם את מתפטרת את תקבלי עבודה יותר קשה. את מתפטרת, לא תהיה לך המלצה. מטפלות כאלה שמתפטרות מהעבודה ובמיוחד כמו הטלפון שקיבלתי אתמול, אחרי שנתיים וחצי היא רוצה להתפטר. דבר כזה להעיף מהארץ.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
עורך דין חגי הראל. שם ותפקיד לפרוטוקול, בבקשה.
<< דובר >> חגי הראל: << דובר >>
עו"ד חגי הראל, ממלא מקום יו"ר האיגוד המקצועי. תודה רבה על הישיבה היום ועל השולחן הזה. אני אגיד לך מה אני חושב אחרי ששמעתי ושהיינו פה בכמה דיונים - - -
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
ובתור אחד שמכיר טוב את התחום. את העובדים הזרים וגם את העובדים הישראלים.
<< דובר >> חגי הראל: << דובר >>
הייתה החלטה בעליון לא מזמן לגבי דחייה של הערעור בבית המשפט המחוזי. צריכים לשפר את השכר של העובדים. כדי לשפר את השכר של העובדים אנחנו צריכים לקיים שולחן עגול שיהיו בו ההסתדרות - - -
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
למה עד היום לא קיימתם את השולחן העגול?
<< דובר >> חגי הראל: << דובר >>
זה לא שלא רוצים. היינו אצלך בישיבה בנובמבר 2024. לא יודע אם את זוכרת או לא.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
כן, אני זוכרת.
<< דובר >> חגי הראל: << דובר >>
ניתנה החלטה שאת מבקשת את העמדה של האוצר. אני לא יודע מה היה מאז, זה הכול עניין של תקציב. אנחנו חושבים שצריכים לקיים שולחן עגול שיהיו בו ההסתדרות, העובדים, ביטוח לאומי, המעסיקים ומשרד האוצר ביחד. כל הגורמים האלה צריכים לשבת ולחשוב איך אנחנו ביחד משפרים את השכר של העובדות.
בלי כל השותפים האלה לא נוכל לעשות את זה. אפשר לבוא ולהיפגש פה כל חצי שנה וכל שנה ולהעביר את הזמן. זה בסדר, נחמד להיות פה, או שלא. כל אחד והגישה שלו. אנחנו צריכים לקיים את השולחן הזה. אם מפה תצא הבשורה שכולנו יחד עם המעסיקים, כלל המעסיקים במשק - - -
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
הכי חשוב זה גם האוצר.
<< דובר >> חגי הראל: << דובר >>
עם ההסתדרות, יחד עם האוצר, יחד עם המוסד לביטוח לאומי, כי הוא רגולטור, ונוכל יחד למפות את הצרכים של העובדים והעובדים, רק כך נוכל לשפר את השכר.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
ולמנוע שביתה.
<< דובר >> חגי הראל: << דובר >>
לדעתי גם במוסד לביטוח לאומי יש אנשים שרוצים שהשכר של העובדות ישתפר. גם המעסיקים רוצים. אין אחד במדינה שלא רוצה, בשביל זה צריכים לקיים את השולחן העגול הזה. אם מפה תצא הבשורה, עשינו את שלנו.
<< דובר >> ליאת כהן: << דובר >>
מי שמוציא את המכרז זה ביטוח לאומי, איך הם רוצים לתת פרס. הם היו רוצים - - -
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
הם לא יכולים, הם נעולים. הם הוציאו את המכרז. העיקר הם הוציאו את המכרז, זה לא מעניין אותם עכשיו העובדים. העיקר המכרז יצא. עכשיו תחטפו שביתה שלא ראיתם שביתה כזו - - -
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
עד שנעלה את הדוברים בזום, כן, בבקשה.
<< דובר >> חגי הראל: << דובר >>
אתי, דיברנו על זה. אנחנו צריכים לעשות שילוב של ועדה נוספת, של ועדת העבודה יחד איתך. נוכל אולי יחד עם הרגולטורים וגם עם משרדי הממשלה, לרתום אותם לנושא הזה. יחד איתך, גם עם ועדת העבודה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אנחנו יותר מתמקדים על עובדים זרים.
<< דובר >> חגי הראל: << דובר >>
עם ועדת עבודה של חברת הכנסת וולדיגר, יחד איתה, שהיא תזמן אולי גם את שר האוצר ואת כל הגורמים המתאימים, כדי שנוכל לדון. זה חשוב להרחיב את היריעה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
ניתן לליאור ואחר כך לעדינה. שמעת את הדיון כאן? שמעת את הטיעונים שעלו עד כה?
<< דובר >> ליאור סטרסברג: << דובר >>
שמעתי. אני יכול להתייחס בבקשה?
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
תתייחס בבקשה למה שעלה פה.
<< דובר >> ליאור סטרסברג: << דובר >>
אני מברך אותך על הדיון.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
תודה.
<< דובר >> ליאור סטרסברג: << דובר >>
כמנכ"ל עמותת מטב, אני עוסק בתחום לא מעט שנים. זו לא פעם ראשונה שאני מופיע בדיונים בנושא הזה. לצערי במשך כל השנים האלה לא ראיתי אף אחד מהמקבילים שלי באף אחד מהארגונים, לא יודע אם יש שם, שמלווה את התחום, והייתי רוצה לראות מקבילים רבים שלי, בין אם זה בחברות ובין אם זה בעמותות - - -
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
הם הוזמנו ולא הגיעו.
<< דובר >> ליאור סטרסברג: << דובר >>
זו לא פעם ראשונה. אני המנכ"ל היחיד של ארגון של חברות. אני מנכ"ל של עמותה. אני לא מנכ"ל של איגוד חברות הסיעוד או מנכ"ל של איגוד עמותות הסיעוד. אני עמותה. לאורך כל השנים אני לבד עוסק בתחום הזה. כשאני מדבר על העתיד של איכות הטיפול בהורים של כולנו, הדבר הזה לא יקרה כמו שאנחנו רוצים שיקרה בלי שיפור יסודי בתנאי העבודה של המטפלות.
זה דבר מאוד בסיסי, מעבר לכל הדברים שהעלו פה מבחינת עבודת הקודש שהמטפלות עושות, מבחינת העובדה שבימים הכי קשים, גם בקורונה, במלחמות, במלחמה האחרונה, גם כשלא הייתה תחבורה ציבורית, המטפלות המשיכו לצאת. אני מדבר גם מנקודת המבט של האחריות שלנו הציבורית לטפל בדור הוותיק שלנו, במיוחד כשאנחנו מדברים על הנושא של הזדקנות האוכלוסייה שהופכת להיות משמעותית מאוד.
ללא טיפול בנושא הזה אי-אפשר יהיה להימנע מהדבר הזה. זה דבר נכון ערכית, הוא גם נכון מבחינת המטרות של כולנו ביחד, גם של המוסד לביטוח לאומי, גם של ארגוני הסיעוד, בין אם זה עמותות וחברות, וגם מבחינת ההוגנות מול ציבור המטפלות.
הדבר הזה צריך לקרות גם לצד המהלך המשמעותי מאוד שקורה היום ושלא קרה שנים רבות מאוד, המטפל המיומן, השינוי בהכשרה, ההשקעה בהכשרת המטפלות. מהלך שהמוסד בביטוח לאומי מוביל אותו. מהלך שגם אשר הוא חלק ממנו והמטפלות משתפות איתו פעולה. אני יכול להגיד לכם שזה דבר משמעותי מאוד. כשאנחנו מדברים על שיפור תנאי העבודה של המטפלות, אנחנו גם צריכים לדבר על הפרופסיה של המטפלות. פרופסיה שיש לה מאפיינים, הסמכה, הכשרה, אופק מקצועי. הגדרת התפקיד של המטפלת לא עודכנה שנים רבות מאוד למטפלת.
היא לא יכולה לעשות דברים רבים מאוד שהיא הייתה יכולה לעשות ולעזור מאוד כקטליזטור גדול בתהליכים רבים מאוד. אם זה בנפילות, אם זה בסוכרת ובדברים אחרים רבים מאוד. אם המטפלת הייתה מקבלת הכשרה, מה שאין לה היום במובן הזה שכמעט אסור לה לעשות כלום, הנושא של הגדרת התפקיד של הגידול בפריון של המטפלות, זה דבר משמעותי מאוד.
אני רוצה להגיד משהו בהקשר של העובדים הזרים. אני יודע, כבוד חברת הכנסת, שאת עוסקת גם בתחום הזה. עובד זר היום עולה כסף רב. לצערי הרב, במקומות רבים מאוד, אתה רואה אנשים שזקוקים לעובד זר וידם אינם משגת לעובד זר ואין גם למשפחה מי שיוביל את זה. זו עוד נקודה קריטית בעתיד המקצועי ובחשיבות של לעשות שינוי יסודי בתנאי העבודה של המטפלות ובהכשרה שלהן.
לא יהיה מנוס. המטפלות הישראליות הן העתיד של התחום. יש את הנושא של בני המשפחה ואני גם ליוויתי את החקיקה הזו, לראשונה ב-2018 אפשרו לבני המשפחה לקבל שכר מתוך המצוקה של כוח האדם של המטפלות. הדבר היום עומד על 50%, משהו שצריך לשים עליו דגש גדול מאוד, במיוחד ברמות הסיעוד הגבוהות, שיש קושי גדול מאוד.
המהלך הזה המשולב של תנאי שכר, פרופסיה, הגדרת תפקיד אחרת, זה מהלך שיחד עם המוסד לביטוח לאומי ויחד עם הציבור היקר של המטפלות שנמצאות שם ומנהלות מאבק שאני מאוד מעריך, זה דבר שחשוב מאוד לכל אזרח במדינה. התהליך שאני רואה מ-2018 ובזה אני אסיים ותודה רבה על ההזדמנות, זה המהלך הזה של הגמלה בכסף שהולך וצובר תאוצה גדולה מאוד.
זה שינוי בתפיסה הכי בסיסית של מדינת ישראל. חוק הסיעוד נוצר מתוך האחריות שיש למדינה כלפי ציבור האזרחים שלה. הנושא הזה של הגמלה בכסף, היא באה ואומרת דבר אחר. אני המדינה נותנת לכם כסף, מפה אתם תנהלו את זה. שלא נתפלא אחרי זה, אנחנו רואים הרבה מאוד, לצערי הרב, את הידיעות המזעזעות של אנשי זק"א, שמוצאים בגלל הריח אזרחים ותיקים מתים בבית ושם לא היו מטפלות. זו המשמעות של המטפלות.
אנחנו היום ביום ראשון בבוקר, עשרות אלפי מטפלות יצאו לבתים, דפקו בדלת, נכנסו, בדקו שיש מישהו בבית, יצרו חיבור, יצרו קשר אנושי וחיוך עם המטופלים. יש פה עניין של הבידוד שהוא קשה מאוד. המקצוע של הטיפול הסיעודי הוא משמעותי מאוד ואין מנוס מלהתעסק בזה, סוגיה אסטרטגית מעבר לסוגיה ברמת ההוגנות מול המטפלות. אני גאה שבעמותת מטב בחמש שנים האחרונות הקצנו למעלה מ-20 מיליון שקל ואני גאה בזה, למערכי הוקרה, הערכה למטפלות.
עשינו את זה. יש לנו קרן מלגות לבנים ולבנות של המטפלות, יש לנו קרן לסיוע כלכלי למטפלות, מוקד תמיכה לסיוע נפשי למטפלות. אף אחד לא מדבר על זה. מטפלות מתמודדות עם אובדן ואף אחד לא מתייחס לזה. אני קורא גם לארגונים אחרים לעשות זאת. זה חשוב ביותר. הבסיס האיתן של מקצוע הטיפול הסיעודי זה המטפלות. המטרה היא לתת שירות איכותי להורים של כולנו ויש לנו בעניין הזה הרבה מאוד מה להשתפר. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
יש לי שאלהה אליך ליאור. אתה חושב שתוכל לגייס מטפלות? אני לא רואה את זה, אני לא רואה שיבואו כמויות של מטפלות חדשות ויטפלו במטופלים. אני מבינה שנתנו את האלטרנטיבה של הגמלה בכסף. מטפלות רבות לא מסתדרות עם המטופלים.
<< דובר >> ליאור סטרסברג: << דובר >>
יש קושי גדול מאוד לגייס ולשמר מטפלות. זה בא על חשבון, באופן ישיר, איכות הטיפול והנושא של הגמלה בכסף, זה דבר - - - כל האקוסיסטם המאוד מפואר שיש בחברה הישראלית, יש קופות חולים והרבה מאוד. המטפלות הן אלה שמגיעות הביתה. המשמעות שלהן לאיכות החיים, לטיפול, לחיבור האנושי, קריטי. אני מודאג מאוד. אם התהליך הזה ימשיך ללא שינוי, אנחנו נראה המשך זליגה של גמלה בכסף, המשך לנושא של בני משפחה מטפלים, היום הוא 50%, הוא יגיע ל-70%. הזמן לא לטובתנו.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אתה הצגת את הבעיה, לא הצגת כאן פתרונות. מה אפשר לעשות? להעלות את תנאי ההעסקה של המטפלות הנוכחיות. מצד אחד זה שכר. כל המטפלות האלה במקביל אחיות סיעודיות להכשרה, הם מוכשרים לטפל במטופל?
<< דובר >> ליאור סטרסברג: << דובר >>
הצגתי ואני אציג עוד הפעם, צריך לעשות כמה דברים. הנושא הזה של הכשרה, הסמכה והגדרת תפקיד, ייתן למטפלות יכולת לעשות דברים רבים מאוד שהיא לא יכולה לעשות היום. הדבר הזה מייצר אופק מקצועי.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
מי מממן את ההכשרה הזו?
<< דובר >> ליאור סטרסברג: << דובר >>
התהליך הזה של ביטוח לאומי עכשיו מוביל, התהליך הזה של המטפל המיומן של ביטוח לאומי עם אשר, מובילים, הוא תהליך חשוב שהמטפלות יהיו בו, הוא נותן אופק מקצועי. ב', תנאי עבודה אחרים. יכולה להיות גם הגדרה של מטפלת ברמה בסיסית, מטפלת מיומנת יותר שתקבל יותר כסף. נושא תנאי השכר הוא נושא קריטי.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
זה מה שרציתי לשמוע.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
מי עובד בעבודה הזו?
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
הדור שלכם, עד 120, בריאות איתנה. הדור שלכם הולך ומתבגר, צריך להשלים, להביא עוד, לקלוט אנשים. לא יהיו, הפלסטר יהיה עובדות זרות, עובדים זרים וזה מה שיהיה.
<< דובר >> רינה נוי: << דובר >>
סמדר, המטפלת שנרצחה בירושלים על ידי קשיש. יש מטפלת.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
מטפלת נרצחה פה בירושלים.
<< דובר >> רינה נוי: << דובר >>
יש מטפלת, בערב החג. לא עכשיו של פסח, בראש השנה, שנרצחה בירושלים על ידי הקשיש שהיא עבדה אצלו.
<< דובר >> תפארת נחום: << דובר >>
אני, לא דקרו אותי? הקשיש לא דקר אותי?
<< דובר >> רינה נוי: << דובר >>
ואותה דקרו לפני 20 שנים.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
בואו ניתן לעדנה ואחר כך אני אתן לך.
<< דובר >> עדנה שמיאן: << דובר >>
עדנה שמיאן. אני עליתי לכאן היום מכיוון שאני מתמודדת עם ניוון שרירים, מרותקת לכיסא גלגלים וגם בעלי. שנינו מעסיקים עובדים זרים. לי יש מטפלת מהודו ולבעלי יש מטפל מהודו. לאחרונה אנחנו היינו צריכים לפטר את העובד של בעלי אחרי 11.5 שנים שהוא אצלנו בגלל התנהלות שלו, בלתי הולמת. הוא הגיע למצב שהוא קילל את בעלי ואת המשפחה שלו.
קיבלנו את הבשורה שאנחנו צריכים לשלם לו 136,000 שקל פיצויים ופנסיה. אי-אפשר לנשום במצבים האלה. ההוצאות כל כך גבוהות. - - - אומרים לנו למה אתם לא שמים בצד, למה לא שמתם בצד עד שתגיעו ליום הזה שאתם תצטרכו לשלם את הפנסיה והפיצויים? איך נשים בצד? אם העלויות שלנו כל כך גבוהות, אם כל אחד שנכנס לעבוד כאן בא ופותח מכרז, מי שמשלם יותר טוב אני נשאר אצלו. איך אפשר לעשות את זה שאנחנו צריכים לשלם להם הבראה וביטוח רפואי?
אני המעסיקה, אני צריכה לשלם גם ביטוח לאומי. אני צריכה לתת להם חופשות והכול. אני צוברת סכום מסוים, הינה המטפלת, הגיע הזמן לשלם לה את הבונוס שלה. צוברת סכום מסוים, המטפל של בעלי יוצא לחופש, אני צריכה לשלם בין 450-400 שקלים ליום בעבור מחליפה או מחליף. אף אחד אחר לא רוצה להיכנס לכאן אם אתם לא משלמים לו את הסכום הזה. איך אני יכולה להרים את הראש מעל המים? איך אני יכולה לרצות לחיות בכבוד?
אני בת 47 ואני נקרעת כשאני מדברת על זה. אני צריכה להגיד לבעלי, אתה יודע, בגיל 60-55 אנחנו כנראה נצטרך להיכנס לבית אבות, לא נוכל לשרוד את החיים האלה. איך אני יכולה לרצות לחיות ושיהיו לי התאווה והחשק לקום בבוקר ולשמוח, אם אני יודעת שאני לא יכולה להרים את הראש מעל המים? אנחנו לוקחים הלוואה כדי לשלם את הפיצויים האלה של 136,000 שקלים ואנחנו צריכים להחזיר קרוב ל-2,000 שקלים כל חודש כדי לשלם את ההלוואה הזו.
אם אני רוצה להחזיר קרוב ל-2,000 שקלים לשלם את ההלוואה, איפה המשכורת של העובדים? האוכל והכלכלה שלהם? שישי-שבת שצריך לתת להם. ההבראה, החופשה, מחלה, חגים, ביטוח לאומי וביטוח רפואי. איפה כל זה? מצפים מאיתנו שנשים בצד ליום שחור. איזה יום שחור? היום השחור הוא פה.
<< דובר >> יפית אור: << דובר >>
את צודקת בהחלט ולכן אני פה לומר שצריך להוריד את זה לגמרי, את כל הנושא של פנסיה ופיצויים.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
שמענו. אנחנו מכירים את הנושא.
<< דובר >> יפית אור: << דובר >>
או שהמדינה תישא בהוצאות האלה - - -
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אנחנו קיימנו דיונים רבים. היו כמה מלחמות. זה לא כל כך פשוט. זה הסכמים בילטרליים, עשינו דיונים, נראה איך אנחנו מתקדמים.
<< דובר >> עדנה שמיאן: << דובר >>
אני רוצה לסיים ברשותכם. תודה על הזכות שנתתם לי לעלות כאן ולדבר. כולם חוסכים כסף, לשים ליום שחור. אתם חייבים להבין, היום השחור שלנו הוא כל יום, 365 ימים בשנה אנחנו מנסים להתמודד עם זה. 365 ימים בשנה אנחנו מתמודדים עם העול הכלכלי הגדול הזה ושאף אחד לא יגיד לי אתם מקבלים רכב, קצבה. קחו את הקצבה.
אם היה אפשר, אין לי נטיות אובדניות, אני לא הולכת להרוג את עצמי. הייתי מעדיפה לא להיות כאן ויפה שעה אחת קודם, זה עד פה. אי-אפשר. אנחנו בסבל שלנו. אנחנו קשה לנו גם כך להתמודד עם העובדים הזרים שחדשות לבקרים יש להם בקשות אחרות והם עושים השוואות עם מה זו מקבלת ומה נותנים לאחרת. תנו לנו, אתם רוצים שאנחנו נחיה בכבוד? עזרו לנו. אנחנו לא יכולים להיות שקופים. אנחנו גם תורמים לחברה. מנסים להשתלב בעבודה, לעשות הכול. אי-אפשר.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
משה. ניתן לאלה שלא דיברו קודם.
<< אורח >> משה יועד הכהן: << אורח >>
משה יועד הכהן, יושב-ראש העמותה לקידום זכויות הסיעודיים ויושב-ראש הוועדה המייעצת של נציבות שוויון זכויות אנשים עם מוגבלויות. אני רוצה לחזור ולהתייחס לנושא של שכר העובדים הזרים בטיפול. מדינת ישראל כברירת מחדל, קבעה את העובדים הזרים כאלה שיטפלו בסיעודיים שלה.
אי-אפשר להתחמק מזה, אי-אפשר לברוח מזה. זו המציאות, הייתי מקווה מאוד שאפשר להשתמש בעובדים ישראלים וצריך אולי לשנות גישה ולחשוב על האפשרות הזו. אנחנו מוציאים מהמדינה מאות מיליוני דולרים בשנה, לשלם לאנשים במדינות רחוקות, סכומים שאפשר היה לשלם לאנשים כאן.
<< דובר >> ליאת כהן: << דובר >>
הם לא יעבדו 24/7.
<< אורח >> משה יועד הכהן: << אורח >>
אפשר לחשוב על עבודה במשמרות. יש מדינות, למשל מדינות סקנדינביות שיש עבודה במשמרות. גם אנשים צעירים יכולים להשתלב בעבודה הזו. הקיבעון התפיסתי שהוא גם משרת כנראה גופים מסוימים כלכלית. זו הסיבה שזה לא מתאפשר. זה דבר אחד.
דבר שני, נושא הפנסיה לעובדים הזרים. גברתי יושבת-הראש, גברתי יודעת כמה אני מעריך אותה. מצטער שחבר הכנסת רוטמן שנכנס, יצא.
יושבת כבר שנתיים על שולחן ועדת עבודה ורווחה הצעת החוק. הסיסמאות של הסכמים בילטרליים, זו לא סיבה. מה זה הסכמים בילטרליים? בשום מדינה בעולם לא משלמים היום פנסיה לעובד שהוא לא תושב. הוא לא מהגר עבודה. הם אנשים שבאים לתקופה קצובה לעבוד. הם יודעים שהם נמצאים כאן חמש שנים ושלושה חודשים ואחרי זה הם צריכים ללכת מכאן. למה צריכים לשלם להם פנסיה?
הרעיון המופרך הזה שבגלל שאימצו את התנאים שחלים על עובדים ישראלים ויש פסיקה של בית הדין לעבודה שקבע שזה ביצוע בקירוב של הסכמים קיבוציים, זה לא חוק אפילו, גורמת לזה שאנשים צריכים לשלם סכומי עתק. דיברה פה הגברת הזו. מי ישלם את ה-136,000 שקלים האלה? זה בלתי אפשרי. המדינה לא מסתכלת. יש מלחמות, קשיים, יש משברים. יש הכול. לא מזיזים. למה הצעת חוק יושבת על השולחן? בשביל מה יש בית מחוקקים? אני לא מבין את זה. איפה חברי הכנסת?
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
דיברנו. פניתי לשר הנוגע בדבר. הוא לא מקדם, מה אני אעשה?
<< אורח >> משה יועד הכהן: << אורח >>
כולנו יכולים להגיד מה אפשר לעשות. אם אפשר היה, היה צריך לעשות שולחן עגול, לזמן לכאן את כל הגורמים, שיתמודדו עם הסוגיה הזו או שהמדינה תחליט שהיא משלמת את הפנסיה לעובדים הזרים כתוספת לקצבת הסיעוד. אנחנו באים לכאן, מדברים, יפה מאוד. זה נכנס לפרוטוקול, שמענו, ראינו, הולכים הביתה והמצב נשאר.
צריכים לחשוב על זה. אני אמרתי את זה, אנחנו בשנת בחירות עכשיו. אנשים צריכים לדעת שיש כאן ציבור גדול שהוא גם ציבור של מצביעים. גם הנושא הזה יבוא בחשבון, וגם הוא מתחשב במי שיציע לו את השינוי בתחום הזה. זה עול שהולך וגדל ואף אחד לא מתייחס לזה. תמשיכו לשלם. תמצאו, קחו הלוואות.
זה הופך להיות פתרון לעשירים בלבד, זה חמור מאוד שזה כך. אי-אפשר להסתכל על זה בשוויון נפש ולהגיד "טוב, ממשיכים הלאה, יש לנו בעיות יותר חמורות במדינה".
דבר נוסף שרציתי להעלות גברתי, וצר לי שאני חוזר על עצמי כמו תקליט שחוק, נושא הסיוע המשפטי למטופלים הסיעודיים שמונח על השולחן. יש הצעת חוק.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אני דיברתי איתו, עם השר. גם לא היה, נוצר משבר. אתה יודע יותר טוב ממני. המפלגות החרדיות לא מאשרות שום הצעת חוק, העברה של הצעות חוק. אנחנו לא רוצים להפיל את ההצעה. ההצעה שנופלת, חצי שנה אי-אפשר להעביר אותה. אתה יודע טוב מאיתנו.
<< אורח >> משה יועד הכהן: << אורח >>
אני לא בא בטענות לגברתי. היא עושה מה שהיא יכולה. כשרוצים, אני ראיתי שגם בתנאי משבר יש הצעות חוק, כשנוח להעביר כספים למישהו, ממש קל להעביר.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אני מסכימה איתך. המפלגות החרדיות לא הסכימו להעביר את ההצעה, כמו בשאר ההצעות.
<< אורח >> משה יועד הכהן: << אורח >>
אם גברתי הייתה מוכנה לזמן אותם לפה, את נציגי המפלגות החרדיות יחד עם נציגי המטופלים הסיעודיים, אולי זה היה מזיז להם. גם אצלם יש אנשים כאלה. גם בקהל של המפלגות החרדיות יש אנשים רבים מאוד שהם מטופלים סיעודיים ויש להם עובדים סיעודיים. זה לא פוסח עליהם. ההצעה הזו מבחינת העלויות, היא בהרבה פחות - - -
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
ההצעה של העברת סמכויות. אין העברת סמכויות עדיין. אין שר.
<< אורח >> משה יועד הכהן: << אורח >>
גברתי, שר הפנים מתכוונת?
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אני מתכוונת לשר הפנים. במקרה ההצעה הזו היא מול משרד העבודה. הסיוע המשפטי, הוא טוען שהמפלגות החרדיות לא יעבירו לו אותה. הם לא מסכימים.
<< אורח >> משה יועד הכהן: << אורח >>
אני לא יודע. צריכים לחשוב מחוץ לקופסה. להגיד זה המצב, אלה המפלגות החרדיות.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
יש הצעות חשובות, כואבות ודחופות רבות. הכול תקוע לצערי. כל המושב. אתה יודע.
<< אורח >> משה יועד הכהן: << אורח >>
אני יודע גברתי. מה שגברתי אומרת לי, זה שעד אחרי הבחירות שום דבר לא יזוז.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אולי נקיים דיון בנושא הסיוע המשפטי.
<< אורח >> משה יועד הכהן: << אורח >>
הייתי מבקש לקיים ולהזמין לכאן את ראשי הסיעות החרדיות, שישמעו אותנו ויראו.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
בוא ננסה.
<< אורח >> משה יועד הכהן: << אורח >>
עם כל הכבוד, אני רוצה להיות זהיר בלשוני, אבל סכומים שמעבירים לכן לכל מיני אירועים והילולות, זה אחוז קטן, העלות של הסיוע המשפטי לשנה, זה מערך קיים כבר.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אני מסכימה איתך.
<< דובר >> ליאת כהן: << דובר >>
למה שלא נפנה אנחנו כגוף אליהם, למפלגות החרדיות ונסביר להן?
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
ליאת. הוא יסיים.
<< אורח >> משה יועד הכהן: << אורח >>
אני ביקשתי שיביאו אותם לכאן, שגברתי תיזום דיון איתם ואנחנו ננסה לשכנע אותם.
<< דובר >> ליאת כהן: << דובר >>
גם הם מתמודדים עם זה.
<< אורח >> משה יועד הכהן: << אורח >>
ההתמודדות, גברתי רואה, אנשים מגיעים למצבים נוראיים. אני לא מבין איך אפשר לעמוד בזה. אני ראיתי את הגברת הזו עם הניוון שרירים, היא ובעלה. יש לא מעט אנשים כאלה במדינת ישראל. היא צריכה לחשוב על התאבדות בגלל המצב הזה? במדינה? זה לא יעלה על הדעת. אנשים שהם אנשי צדקה וחסד ויודעים מה זה כיבוד הורים ומה זה והדרת פני זקן, יכולים להגיד זה לא מעניין אותנו, יש לנו דברים יותר חשובים? אני רוצה לשמוע אותם שישמעו אותי אומר את זה ויגידו לי שזה לא מעניין אותם. תודה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
כן, ליאת.
<< דובר >> ליאת כהן: << דובר >>
נחתי לפני ארבע שעות ורצתי לפה כי אכפת לי. שמי ליאת כהן, אני עובדת סוציאלית ואני בעלת חברת הולדינג קייר, זו חברה לפתרונות בסיעוד. אני הייתי מנכ"ל בתאגיד לעובדים זרים שנים רבות. זה היה תאגיד תחת חברת סיעוד וגם עבדתי בחברת סיעוד. לא ידעתי שהדיון היום זה גם על מטפלים ישראלים. יש לי גם ידע לגבי זה.
אני רוצה להוסיף למה שמשה דיבר. הנושא של השוק הפרוע בנושא של העובדים הזרים הוא קיים. אנחנו מדברים פה ועדה אחרי ועדה שיש פער בין היצע לביקוש. העובדים הזרים מוצאים את עצמם דורשים משכורות גבוהות מאוד. משפחות לא מסוגלות לשלם משכורות של 7,000 שקלים וכל הנגזרת של התנאים הסוציאליים אחר כך זה מהשכר הגבוה ולא משכר המינימום.
המשפחות הופכות להיות מעסיקות ורבות מהן לא יודעות דיני עבודה כמו אותם נכים שמגיעים למצב שהם צריכים לשלם ולא יידעו אותם והם לא ידעו. המשפחות הופכות להיות מעסיקות וצריכות לדעת מה זה דיני עבודה, ימי מחלה. בכל הנושא של העובדים הזרים פעמים רבות משפחות באות אליי. הן עושות טעויות רבות. אני גם מציעה מהיום הראשון לשים כספים בצד לצורך פנסיה ופיצויים.
בנושא של פנסיה אני חושבת שהתפיסה המוטעית פה במדינה, לזכור שהעובדים הזרים הם מהגרי עבודה. עובדים זרים לא הולכים להישאר פה אחרי גיל 62 ולא אחרי גיל 67. זה משהו שחייבים לשנות אותו. הנושא של הביטוח הלאומי, לשלם אחת לרבעון 3.6%. מעלים את הגמלה הישירה, העלו מעט את השכר, עלה מ-2025 ל-3.6%, זה עוד נטל ומעמסה על המשפחות שצריכות לשלם גם את הביטוח לאומי.
הנושא של הביטוח לאומי, בעבר הם לא היו צריכים לשלם. זה משהו שהתחיל בשנים האחרונות. אפשר גם בצורה כזו או אחרת לגרום לזה לוותר על הדבר הזה. גם הנושא של הפנסיה. דיברנו פה על נושא של תקרת שכר, צריך שתהיה תקרת שכר. אני יודעת שזה שוק חופשי ושוק פרטי וכל עובד יכול לדרוש מה שהוא יכול.
בנושא הזה שאוכלוסייה מטפלת בסיעודיים שגם כך הם עוברים מעמסות, טלטלות ובירוקרטיות, ומול קופות החולים, אתם לא יודעים מה הם עוברים שם, הם צריכים לנהל משא ומתן מול עובד זר. אני מנהלת קבוצה של 800 בני משפחה ורואה משכורות שמטפלות דורשות. אין להם מה לעשות, הם חייבים להגיד כן. אם הם לא יגידו כן, לא תהיה להם מטפלת זרה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
לא נתמקד בעובדים הזרים.
<< דובר >> ליאת כהן: << דובר >>
לגבי העובדים הישראלים. המטפלות הישראליות שמגיעות לבתים, הן העוגן של הסיעודיים. יש מטפלות שאם הן לא פותחות את הדלת לקשיש, אף אחד לא פותח דלת. אני מכירה מטפלות ואני מצטערת, אני לא אומרת שזה כאן, שלא עושות את כל השעות ולא כי הן לא רוצות לעשות אלא כי השכר שלהן נמוך.
היום מטפלת ישראלית, משפחה שמקבלת את הגמלה הישירה בכסף, יכולה לקנות שירות והם משלמים 80-60 שקלים למטפלת ישראלית. זה מה שהם צריכים לקבל, בין 80-60 שקלים. אני באה משם ומכירה. הכול עניין כלכלי וכספי. כמה שרוצים להרוויח. אם ביטוח לאומי, אם אפשר מעט להעלות את הכסף לחברת הסיעוד וחברת הסיעוד תעלה את הכסף לפי שעה למטפל הישראלי, המטפלת הישראלית תישאר את כל השעות ולא תעבוד חצי.
אני שמעתי גם קשישים שאמרו, שביקשו מהם לחתום אפילו שעבדו רק מחצית מהשעות. גם את הסיפורים האלה צריך לדעת ולשים את הכול על השולחן ולא לעשות דרמה. הן העוגן, המטפלות הישראליות, העובדים הזרים, אין מישהו אחר שיעשה את זה. אם אפשר במקום עובדים זרים, לעשות עבודה של משמרות. מטפלות ישראליות יכולות לעבוד רק 12 שעות, לא יותר מזה.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
עשר.
<< דובר >> ליאת כהן: << דובר >>
12.
<< דובר >> ליאת כהן: << דובר >>
עשר.
<< דובר >> ליאת כהן: << דובר >>
לא נכון, 12.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
אל תגידי לי, עשר. הורידו.
<< דובר >> ליאת כהן: << דובר >>
לא משנה.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
הנציג של משרד העבודה יגיד לנו מה בדיוק, כמה מותר לעבוד.
<< דובר >> אסתר יפת: << דובר >>
אצלנו שמונה וחצי.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
נשמע את הנציג של משרד העבודה אחר כך.
<< דובר >> ליאת כהן: << דובר >>
המטפלות הישראליות צריכות לקבל 80-60 שקלים לשעה. לא ייתכן שנער בין 16 מקבל יותר מהן. זה לא ייתכן.
<< אורח >> משה יועד הכהן: << אורח >>
משפט אחד גברתי היושבת-ראש.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
נציג משרד האוצר צריך לצאת לישיבה והוא ביקש לעלות בזום.
<< אורח >> משה יועד הכהן: << אורח >>
משפט אחד, נושא המחליפים שדנו בו כמה ישיבות. יש עכשיו מנהל לרשות האוכלוסין, מנהל קבוע.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
ב-18 במאי הזמנתי אותו לכאן. אתה מוזמן להיות בישיבה.
<< אורח >> משה יועד הכהן: << אורח >>
אני אהיה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
ביטוח לאומי, נטלי בבקשה.
<< דובר >> נטלי גבאי: << דובר >>
צוהריים טובים. אנחנו בוועדה מכובדת וחשוב לדייק בפרטים. נטלי גבאי, מנהלת אגף סיעוד, ביטוח לאומי. מכרז הסיעוד עבר בשעה טובה. ההסתדרות יושבת פה, מאוד מיתממת שהיא כמו לא מבינה איך קרה ההסכם. אחזור אחורה ואזכיר לכולם שעוד בהליך במחוזי ההסתדרות הייתה אחת מהעותרות יחד עם חברות הסיעוד, כנגד המכרז. מי שרוצה, כתבי הטענות פתוחים.
הם לא טענו ולו טענה אחת בנוגע לשכר של המטפלות. הם הלכו עם הטענות של הרווחים של חברות הסיעוד, זה מה שעניין אותם באותה העת. אני הייתי בהלם שההסתדרות עתרה כנגד המכרז. אם זה לא מספיק, הם הגדילו ועשו וביקשו בצעד חריג להצטרף גם להליך בבג"ץ ולעתור כנגד המכרז. מאוד יפה שהם יושבים פה ולא מדייקים. יצאו למכרז בלי לדעת.
אתם ידעתם שיש מכרז, הייתם שם, אתם עתרתם כנגדו. אם המטפלות כל כך חשובות לכם יכולתם לשתף אותן בעניין הזה - - - שלמה, אני לא הפרעתי לך, אל תפריע לי.
דבר אחר, הביטוח הלאומי לא צד להעסקה של המטפלות. גם בדיון הקודם שאלתי, האם נכון להעלות להן את השכר? כן. אני לא צד לזה, אני לא מעסיקה.
ההצעות של בואו נשב בשולחן עגול ובואו נאריך הידברות. אני לא יכולה, אני לא מעסיקה שלהן. אני יכולה להיות שותפה, להביע את התמיכה, להגיד שהעבודה שלהן היא עבודת קודש, שהן עובדות קשה, הן משקיעות. באותה נשימה אני יכולה להגיד שבבקרות שאנחנו עורכים, מצאנו פערים גדולים מאוד בדיווח שעות, ביומני העבודה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
ולא הצטמצמו הפערים?
<< דובר >> נטלי גבאי: << דובר >>
ולא הצטמצמו הפערים. יש פה אחריות. השכר לא מספיק, אולי. זה שמגיע להן לקבל על שעות ניקיון, שעתיים. כן הגענו להבנות בעניין הזה ואמרנו שנכניס שעתיים של ניקיון עבור שעת טיפול. יש פה תהליכים שעוברים. עולות פה טענות רבות. אחת, זה לא לפתחו של הביטוח הלאומי. שתיים, יש מעסיקים שהם אלה שמעסיקים אותן, חברות הסיעוד. הביטוח הלאומי משלם 21 מיליארד שקל בשנה על גמלת הסיעוד.
שעת סיעוד עולה לביטוח לאומי יותר מ-70 שקל. אי-אפשר להגיד "תעלו את השכר". נציג האוצר לצערי לא פה. יש פה עלות תקציבית. אם נקבל כסף, ברור שנעלה. לעניין הגמלה בכסף, גם בזה לא מדייקים. גם על זה התקיים דיון בבג"ץ. בג"ץ אמר פה אחד, הביטוח הלאומי מפעיל שיקול דעת מקצועי בתשלום גמלה בכסף. אנחנו לא מציעים לאנשים לשלם להם גמלאות בכסף וחשוב לומר את זה.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
זה ממש נכון שאתם מציעים.
<< דובר >> נטלי גבאי: << דובר >>
אנחנו לא מציעים.
<< דובר >> יפית אור: << דובר >>
אני עוזרת לאנשים להוציא חוק סיעוד ואתם מציעים להם.
<< דובר >> נטלי גבאי: << דובר >>
אנחנו לא מציעים.
<< דובר >> יפית אור: << דובר >>
יש לי לקוח סיעודי לגמרי שנותנים לו רק גמלה כספית.
<< דובר >> נטלי גבאי: << דובר >>
אם יש שאלות אנחנו נענה, לא כשמתפרצים. אנחנו מכבדים, מנהלים שיח מכבד. אני אקשיב לכם ואענה. אנחנו לא מציעים אף שבג"ץ קבע ואמר ששיקול הדעת שאנחנו מפעילים הוא נכון, מדויק ובחנו את זה לעילא ולעילא. לא רק במקרים שכל אחד שומע. הביאו סט של מקרים לבית המשפט העליון, הגישו עתירה.
חברות הסיעוד שילמו כסף רב מאוד כדי שייצגו אותן. בג"ץ אמר את דברו. הביטוח הלאומי רואה חשיבות בטיפול. אם היינו רוצים היינו מקדמים חקיקה של גמלה בכסף. אנחנו לא שם. לאורך השנים מעולם הביטוח הלאומי לא אמר שהוא רוצה לעבור משירות לגמלה בכסף. אנחנו מעריכים את הטיפול.
עם זאת צריך לתת שירות טוב וצריך לתת את מלוא השעות. צריך להבין שמדובר בכספי ציבור. זה לא של נטלי מהבית, זה של כולנו וצריך לעשות שימוש מושכל בעניין הזה. גם לגבי זמן המעבר שנאמר פה, המכרז נותן פתרון. אנחנו נשלם עבור זמן מעבר, שיהיה מעבר בין מטופלים כשהמכרז יתחיל לעבור.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
כמה אתם משלמים?
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אתם אמורים לשלם? - - -
<< דובר >> חנן פוטרמן: << דובר >>
עיכבתם את המכרז זמן רב מאוד עם העתירות.
<< דובר >> נטלי גבאי: << דובר >>
עיכבתם את המכרז - - -
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
ההסתדרות לא עיכבה שום דבר - - -
<< דובר >> נטלי גבאי: << דובר >>
גם אתם עתרתם, חשוב לדייק ולומר את האמת.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אתם מטפלים במעברים?
<< דובר >> נטלי גבאי: << דובר >>
ברור. בהסכם החדש, במכרז החדש אנחנו נשלם עבור מעברים. עלה כאן נושא ההכשרות, גם עבור ההכשרות. עבר נושא ההכשרות.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
בעוד שנה תתחילו לשלם להן?
<< דובר >> חנן פוטרמן: << דובר >>
לא הפרענו לך, אל תפריע עכשיו. אמרת דברים רבים מאוד לא מדויקים, נתייחס לזה.
<< דובר >> נטלי גבאי: << דובר >>
ברגע שהמכרז ייכנס והם יחתמו על הסכם.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
את יכולה לעדכן אותנו מתי?
<< דובר >> נטלי גבאי: << דובר >>
אני לא יכולה לעדכן. רק ביום ראשון לפני שבועיים קיבלנו את פסק הדין וביום רביעי האחרון הגישו את ההצעות. בכל זאת קיבלנו מאות של הצעות שצריך לבדוק אותן. אנחנו נשקיע את מירב זמננו לעשות את זה מהר ככל האפשר. יש פה הליך של בדיקה שצריך לקרות, לוודא שעומדים בתנאי הסף. כמובן שברגע שנוכל לסיים את כל הבדיקה ולהפעיל את המכרז, אנחנו עובדים על זה במרץ וללא לאות כדי שזה ייכנס.
גם נושא ההכשרות מקבל מענה במכרז. כשאנחנו נממן את ההכשרות אנחנו נשלם גם על השעות בזמן ההכשרה וזה ירד מהמעסיקים. דבר נוסף אני רוצה לומר ובזה אני אסיים. לטובת כל מי שעתר כנגד המכרז, אחד מהדגשים הגדולים ביותר שהיו גם להסתדרות העובדים, לא רק, גם להסתדרות העובדים, זה למה ביטוח לאומי מחייב במכרז החדש לשלם למטפלות הישראליות שכר מינימום ועוד ארבעה אחוזים?
אני רוצה להזכיר לכולנו מהדיון בנובמבר שהיה פה, שצו ההרחבה אומר שבמשך כשש שנים לאחר חתימתו, המטפלות הישראליות תקבלנה שכר מינימום ועוד שישה אחוזים. אנחנו חייבנו כבר עכשיו בהסכם לתת לכל המטפלות הישראליות. ההסתדרות וחברות הסיעוד עתרו כנגד זה. ביקשו שניתן זמן היערכות של שנה.
זו השנה שאתם ביקשתם ועתרתם, שלא נפעיל את זה שאנחנו מחייבים את חברות הסיעוד לשלם למטפלות הישראליות שכר מינימום ועוד ארבעה אחוזים. אנחנו דאגנו לשכר של המטפלות והיה לנו חשוב. צריך לעשות בדק בית אצל המעסיקים ואצל הסתדרות העובדים שהתעוררו מאוחר מדי והחליטו לראות את העובדים שלהם, הם היו צריכים לעשות את זה עוד בהליך במחוזי לפני יותר משנה וחצי.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
נטלי, את יכולה להתייחס למחלות מקצוע?
<< דובר >> נטלי גבאי: << דובר >>
אני יכולה להתייחס. זה לא נמצא תחת תחום האחריות שלי באגף הסיעוד. חנן יתייחס.
<< דובר >> חנן פוטרמן: << דובר >>
אני רוצה לחזק את הדברים שאמרה נטלי גבאי. עו"ד חנן פוטרמן, ביטוח לאומי. אני רוצה לחזק את הדברים שאמרה כאן נטלי גבאי. כמו שהיא אמרה ואני אחזור על זה בקצרה, אנחנו משלמים 21 מיליארד שקל בשנה לטובת גמלת הסיעוד. בתעריף שאנחנו משלמים לחברות הסיעוד, הוא מינימום ועוד ארבעה אחוזים, לעובדים, למטפלות.
יש כספים רבים שאנחנו מעבירים לחברות הסיעוד וחברות הסיעוד, זה נחשב כרווחים סמויים שלהם. הכספים האלה לא מועברים למטפלות. מדובר על תשלומים שאנחנו משלמים ברכיב של התעריף. הבראה, חופשה, מחלה. הכספים האלה, אם הם לא מועברים לעובדות ולמטפלות, הם נשמרים אצל חברות הסיעוד שעושות מיליארדים.
<< דובר >> ליאת כהן: << דובר >>
זה ממש כך. אתם צריכים ללכת לחברות ישירות.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
למה אתם לא מעסיקים אותנו ישירות?
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
כי אתם שוק עבדים.
<< דובר >> חנן פוטרמן: << דובר >>
אנחנו המוסד לביטוח לאומי, אנחנו לא מעסיקים - - -
<< דובר >> ליאת כהן: << דובר >>
למה אתה עושה דרמה? הם לא שוק עבדים.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
נוח להם לא להיות צד.
<< דובר >> חנן פוטרמן: << דובר >>
יש חוק, יש רגולציה. יש לכם מעסיקים ויש שם את הכספים שמגיעים לכם שם.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
כמה עלה המכרז כולו? כל המכרז. יצא מכרז נכון? 21 מיליארד לשנה.
<< דובר >> חנן פוטרמן: << דובר >>
21 מיליארד שקלים בשנה זה מה שאנחנו משלמים כולל הגמלה, בכסף, לא רק לחברות הסיעוד. לחברות הסיעוד אני חושב שזה 16. לא זוכר את הנתון עכשיו.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
הגמלה בכסף לא עברה חקיקה בכנסת. גמלה בכסף אמורה לעבור חקיקה בכנסת כי זה לא כסף של ביטוח לאומי.
<< דובר >> חנן פוטרמן: << דובר >>
אני לא הפרעתי לך גברתי, תני לי לסיים, זה מוציא אותי מריכוז. הדיון הזה כאן מעורר תחושת אי-נוחות בגלל הטענות של ההסתדרות. ההסתדרות הייתה בין שמונה העותרות שעתרו לבית המשפט המחוזי. בפסק דין של 140 עמודים, בית המשפט המחוזי דחה את רוב הטענות של העותרות, לרבות זו של ההסתדרות.
גם חברות הסיעוד, גם ההסתדרות, תקפו כל תג ותג, כל אגורה, כל חישוב שהמוסד עשה, נתקף, נבדק ונדחה. גם בבית המשפט העליון שהיו את העתירות של חברות הסיעוד וההסתדרות, בית המשפט העליון דחה מכל וכל את כל הטענות האלה, וקיבל את עמדת המוסד, הן לגבי החישוב של התעריף והן לגבי כל הנושאים שעלו שם בעתירות.
עוד משהו לגבי ההסתדרות. כשאנחנו נלחמו שמטפלות יקבלו את ההפרשות שלהן, ההפרשות הסוציאליות, מאוד מעניין שההסתדרות לא הצטרפה למאבק הזה ולא עמדה לצד המוסד אלא שתקה. כשההסתדרות צריכה להילחם על זכויות העובדים, רצוי שהיא תעשה את זה גם בבית המשפט לצד המוסד.
לגבי פגיעה בעבודה. פגיעה בעבודה הן של מטפלות והן של עובדים כמו כל אחד במדינה שעובד, יש פרק של נפגעי עבודה. תובעים תביעה לפגיעה בעבודה. אנחנו משלמים לפי הוראות החוק. במידה והתביעה נדחית, המבוטח יכול לגשת לבית הדין, גם שם יש את השיקולים של בית הדין. יש פסיקה, בחינה של בית הדין.
היה והתביעה מתקבלת, המוסד משלם. היה והתביעה נדחית, המוסד לא משלם. לגבי טענות כאלה ואחרות של מטפלות, יש כל מיני ליקויים שבהם יחד עם גיל, עם עבודה, צריך להוכיח שהפגיעה קרתה עקב העבודה ותוך כדי העבודה. כאמור, אנחנו משלמים לפי החוק ולפי הפסיקה. אם יהיה פסק דין לגברתי שאומר שצריכים לשלם, נשלם.
<< דובר >> תפארת נחום: << דובר >>
אם הקשיש הוא סנילי, איזה עד יהיה לי? זה מה שביטוח לאומי אמר לי.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
אנחנו עובדות בבתים פרטיים.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אני רוצה את רועי ממשרד האוצר.
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
שלום.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אני רוצה בבקשה להפנות לך שאלה. למה משרד האוצר והעבודה לא חתמו על קבלת צו הרחבה על ההסכם הקיבוצי שנחתם באוגוסט 2021 על שכר העובדות הסיעודיות? תפרט לנו.
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
רועי בבאי, משרד האוצר. לגבי צו ההרחבה יש שני דברים שהם מקבילים, שניהם נכונים לדבר הזה. א', המדינה לא צד להסכם שנחתם. ההסכם הוא בין ההסתדרות, בין העובדים, העובדות בעיקר לבין חברות הסיעוד שהן המעסיק שלהן. המדינה לא הייתה צד בהסכם, היא לא שותפה בו. אף אחד לא שאל את עמדתנו.
אנחנו לא רואים את ההסכם הזה כמשהו שמחייב את המדינה. המדינה לא הייתה חלק בהסכם. אף אחד לא התייעץ איתה, לא בדק איתה. אין מחויבות של המדינה לחתום על צו ההרחבה מכך שאנחנו לא היינו צד להסכם ואנחנו עדיין לא צד להסכם. ב', לפי חוק התקציב, לפי סעיף 40א לחוק התקציב, כל החלטה של חבר בממשלה של הקואליציה גם כן, מחויבת בהצבעה על מקור תקציבי אם היא עולה מעל ל-7 מיליון שקלים בשנה.
אנחנו מדברים על הצעה, גם צו הרחבה ששר העבודה צריך לחתום עליו. שר העבודה מחויב לחוק הזה. החתימה על צו ההרחבה עולה מעל 400 מיליון שקלים בשנה. השר לא יכול לחתום עליה מבלי שהוא יצביע על המקור התקציבי על 400 מיליון שקלים אלה שגדלים מדי שנה בהתאם לגידול בשכר הממוצע. השר, אלא אם הוא יחליט להצביע על מקור, הוא מנוע מלחתום על זה לפי חוק התקציב. אלה שתי הסיבות.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
מה אתם עושים בנושא? מה אתם מציעים?
<< אורח >> רועי בבאי: << אורח >>
אנחנו תומכים מאוד בביטוח הלאומי ובכניסה של המכרז החדש. יש שם יותר פיקוח על עניין המשכורת. העניין פה הוא חברות הסיעוד, הן המעסיקות. להן יש את היכולת לשלם לעובדות שכר גבוה יותר. הן אלה שחתמו על ההסכם הקיבוצי איתן. הן מקבלות תגמולים של השכר המינימום ועוד ארבעה אחוזים, ועוד כל מיני רכיבים אחרים בשכר שהן יכולות לבחור מה הן נותנות מעבר למינימום. צריך לשאול אותן מדוע הן לא עושות את זה, במיוחד שהן אלה שחתמו על ההסכם הקיבוצי ביחד, מול העובדים.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
תודה. נעבור למשרד העבודה.
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
עו"ד איברהים כילאני מהיחידה ליחסי העבודה, משרד העבודה. אני אחזור על הדברים שאמר רועי. נחתם הסכם קיבוצי ב-2021. הבקשה למתן צו הרחבה, גם הוגשה ב-2021. אנחנו מיד עם קבלת ההסכם פעלנו לצורך בדיקה מקצועית, הממונה הראשית רצתה לגבש המלצה לשר. חשוב לדייק שמתן צו הרחבה אינו משהו אוטומטי אלא מחייב בדיקה מקצועית והוא נתון לשיקול דעת שר העבודה.
לצורך גיבוש חוות דעת, הממונה הראשית ליחסי העבודה, פנינו לבעלי ההסכם בבקשה להוציא נתונים כמותיים וכן תקנון לאיגוד נותני שירותי סיעוד כדי לבדוק את מעמדו של הארגון. במקביל פנינו למשרד האוצר כדי לבדוק האם יש מקור תקציבי. שנה אחרי שנה אנחנו מקבלים אותה תשובה ממשרד האוצר כי אין מקור תקציבי.
רק לאחרונה ב-2026 קיבלנו את הנתונים הכמותיים שביקשנו. נתונים לא מלאים ולא קיבלנו את הנתונים הודות מעמדו של ארגון האיגוד. נכון לעכשיו בשלב זה אין מקור תקציבי. הנתונים שהומצאו לנו לא מלאים. בשלב זה אנחנו לא נמליץ לשר לקדם צו הרחבה.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
אתם לא צד לעניין, ביטוח לאומי לא צד לעניין. איפה אנחנו?
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
אני לא אמרתי שאנחנו לא צד לעניין. אמרתי משהו מקצועי.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
פעם שעברה אתם אמרתם שאתם לא צד לעניין. ישבתם כאן בוועדה הקודמת, אמרתם שאתם לא צד לעניין כי לא ישבנו איתכם. אני זוכרת במדויק מה אמרתם. זה מה שהם אמרו.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
מה אתם יכולים לסייע בנושא?
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
א', רועי צריך לקדם לנו, לאשר לנו שיש מקור תקציבי. ב', שהארגון שחתום על ההסכם הקיבוצי ימציא לנו נתונים עדכניים לגבי מעמדו, התקנון של הארגון, האיגוד. איגוד נותני שירותי סיעוד וכמות העובדים והמעסיקים שעליהם חל ההסכם לעומת עובדים ומעסיקים שעליהם צפוי לחול צו הרחבה.
ככל שיש לנו מקור תקציבי וקיבלנו את מלוא הנתונים, ברור שההמלצה שלנו לשר תהיה להרחיב, להוציא צו הרחבה. אני מציין שהמדיניות של הממונה הראשית היא להמליץ בחיוב לכל בקשה למתן צו הרחבה. הכול בכפוף לדין. כל עוד לא מתקיימים שני התנאים אנחנו לא יכולים להתקדם.
<< דובר >> דיקלה טקו: << דובר >>
אתה יכול להרחיב על מה אתם מבקשים מהאיגוד לעשות?
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
ביקשתי מספר פעמים, לא פעם אחת. יש לי תאריכים. ביקשתי את כמות העובדים שעליהם חל ההסכם הקיבוצי. כמות החברות הכפופות להסכם הקיבוצי. כמות כלל העובדים באותו ענף, בענף הסיעוד. כמות כלל המעסיקים בענף. זה מבחינה כמותית. ביקשתי תקנון של הארגון.
מדובר בעמותה חדשה, אנחנו צריכים לבחון אותה, האם היא נחשבת כארגון מעבידים. קיבלנו תעודת רישום. עמותת רישום, הכיוון הוא שלא מדובר בארגון מעבידים. ביקשתי תקנון לבדוק האם מדובר בארגון מעבידים שהוא רשאי וכשיר לחתום על הסכמים קיבוציים. עוד לא קיבלנו את הנתונים.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
עידו רחמני.
<< דובר >> עידו רחמני: << דובר >>
אני עידו רחמני, רואה חשבון. אני פעיל בתחום. יש לי אימא סיעודית בשנים האחרונות. הבאתי לפה מסמך רשמי של משרד האוצר, טיוטת חוק ההסדרים שפורסמה באוקטובר 2024. שם בשניים ומשהו עמודים, האוצר מנתח רשמית, מקצועית יפה, למה צריך לקצץ את שכר הנטו של מטפלי הסיעוד הזרים.
שם זה היה בצורה שהוצעה, שהיא צורה לא טובה. אני שלחתי להם מכתב בעבר, לא לתת להם שתיים ורבע נקודות זיכוי. הם מסבירים פה, המשפחות ממשיכות לחיות, המשפחות של המטפלים, ממשיכות לחיות במדינת מוצאם שבה עלות המחיה נמוכה בצורה משמעותית לעומת ישראל. חלק משכר העובד נחסך, חלק ניכר, ומועבר למדינת המקור.
הם מסבירים, נקודות הזיכוי האלה, ההטבות, מהוות בפועל העברת כספים ממשלם המיסים הישראלי עבור העובד הזר שמעביר את הכנסתו מחוץ למשק הישראלי. הם מרחיבים למה לא נותנים להם כל מיני הטבות אחרות שעובדים ישראלים כן זכאים להם. פה היה דיון על מטפלות מסורות נחמדות שכולנו רוצים לדאוג להן.
לא צריך להיות יותר צדיק מהאפיפיור. אנחנו צריכים כמדינה להבין שתפיסת העולם צריכה להיות, צריך לשלם מספיק שכר לעובדים הזרים כדי שיהיו מספיק מטפלים זרים ולא צריך לשלם מעבר לכך. היו פה עוד פגישות בעבר. אני חוזר על עצמי כל פעם, זו האמת והיא לא השתנתה לאחרונה. יש פסיקה של בג"ץ שהתחילה את כל הבלגאן הזה. אי-אפשר לנהל שום ענף בלי קצת מינימום קיום הסכמים.
המדינה יכולה, גם במסגרת הפסיקה הזו, לדוגמה, להחליט בתקציב צנוע, אני מדגיש, שלא דורש מיליארדים רבים כמו ההצעות שהוצעו פה לשפוך עוד עשרות מיליארדים שאין לנו עכשיו. שכל עובד שנוטש את מי שהזמין אותו, יוזמן לשימוע ושיוכל לבחור רק מתוך רשימה של שלושה מטופלים וכן הלאה.
אין לזה כמעט שום עלות למדינה, בטח לא כשמציעים פה לחתום על צו הרחבה של עוד 20-10 מיליארד לשנה. בגלל המלחמה בטח יש עוד יותר נכים והתקציב גדל. הסתכלתי באינטרנט בבית, ב-2 מיליארד שקלים לשנה שאין לנו אותם, את הסכומים האלה. זה מצריך שינוי פאזה. מה שהציעו פה, להביא את אחינו החרדים שגם הם, יש עניין של כיבוד הורים. זה לא נושא מאוד פוליטי, ולבקש מהם סיוע בנושא הזה.
היה פה מנכ"ל של חברת סיעוד קודם, ראינו בזום. הוא אינטרסנט. יש פה מטפלות מסורות ישראליות. אני רק מפרגן להן לאור מה שאני שומע. יש זקנים שצריכים טיפול 24, דברים שישראלים פחות אוהבים לעשות שקשור להתפנות בשירותים או בחיתולים וכן הלאה. את זה בדרך כלל עושים עובדים זרים, וכך זה בכל העולם המערבי. זה לא פסול. צריך שהעלות תהיה עלות סבירה.
דיברו פה על פנסיה, דיבר חברי משה. יש פה בעיה משפטית לבטל אותה. אם היו מנקים את הניכויים של 25% שהיום אי-אפשר לנקות בגלל המצב בשוק, גם היה אפשר לשים בצד 6% לפנסיה. זה הפתרון, לא צריך מראש להתאמץ. חלק מהפתרונות אפשר לעשות, אני מבין שיש בעיה כי אין שר פנים. אם חוזר ראש מינהל, אפשר להתחיל לעשות. העיקר לבטל את כוח המיקוח המאוד מופרז שיש לעובדים הזרים ושלא קיים למיטב ידיעתי בעולם המערבי.
<< דובר >> דוד משה: << דובר >>
היום יש להם דרישות חבל על הזמן. הן שואלות לפני שהן מגיעות, אם יש דמנציה. אם צריך לחתל, לקלח. הן באות, יושבות על זרי הדפנה, עם טלפון, שעתיים מנוחה. תן להן שעתיים לצאת לטייל. כל זה, יש להן דרישות מעל ומעבר.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
אני רוצה לפנות גם לביטוח הלאומי וגם למשרד העבודה. לגבי הביטוח הלאומי. נכון, אתם צודקים. עד עכשיו היינו במכרז, עם ארגון המעסיקים. היינו צריכים אותם, הם היו צריכים אותנו. לא הייתה לנו ברירה. עד היום את שומעת את משרד העבודה.
אנחנו לא יכולים לייצג את העובדים האלה מכיוון שאנחנו לא הארגון היציג שלהם. אתם יודעים למה? הם לא נתנו לנו להיות הארגון היציג. אנחנו בסך הכול מה שביקשנו ומבקשים עד כה, לטפל בעובדות האלה. הם לא נותנים לנו להיות הארגון היציג. ומושכים, אתם יודעים. הן חברות חזקות.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
למה? תשתף אותנו.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
אני לא יכול לצאת נגד הארגון. היה להם מכרז שהמכרז הזה הוא אחד המכרזים הגדולים במדינת ישראל. הם היו בעתירות מול בית המשפט ואנחנו היינו צריכים להיות כמו ילדים טובים. לא הצלחנו להשיג לכם את זה. הם משכו אותנו והבטיחו שיביאו ולא הביאו לנו עד רגע זה. אנחנו לא יודעים אם נוכל להביא לך עדיין את התקנון ואת כל הנושא הפרוצדורלי על מנת שנוכל להמשיך לנהל משא ומתן.
ידינו כבולות מכל הצדדים כובלים את ידינו. מה שאנחנו רוצים זה רק את עובדות המטפלות. רוצים את השכר שלהן, הן לא יכולות להמשיך עם 35 שקלים. הן לא יכולות להמשיך ללא הסכם עבודה. אני לא יכול לנהל איתך הסכם עבודה, אני לא הארגון היציג. בואו תעזרו לנו. אנחנו לא יודעים איך לעשות את זה.
<< דובר >> חנן פוטרמן: << דובר >>
אתה לא הארגון היציג של העובדות? אתה לא הארגון היציג בענף הטיפול הסיעודי?
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
משרד העבודה מבקש ממני כל מיני דברים שדורון רז לא היה מוכן לתת לי והוא החזיק אותנו כבן ערובה.
<< דובר >> חנן פוטרמן: << דובר >>
כשאתם פונים אלינו אתם אומרים שאתם כן הארגון היציג.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
אנחנו כן הארגון היציג, אנחנו רוצים לנהל את המשא ומתן. במשרד העבודה מבקשים מאיתנו עכשיו דבר נוסף ומחזיקים אותנו כבני ערובה. אנחנו מחפשים - - -
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
הנציג של משרד העבודה, אני רוצה לשמוע אותו.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
הוא הסביר שהוא לא רוצה.
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
חלק מהמשקלים שאנחנו בוחנים במהלך טיפול בבקשה למתן צו הרחבה זה משקלו הכמותי של ההסכם ומשקלו האיכותי בהסדרת יחסי העבודה במשק או באותו ענף. להם יש כוח כמותי, אנחנו צריכים לדעת על כמה ההסכם חל היום לעומת על כמה הוא יחול כשיורחב צו הרחבה.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
וביטוח לאומי לא יכול לתת לך את זה? הם יודעים בדיוק כמה עובדים יש במשק במטפלות.
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
ביטוח לאומי, הוא לא חתום על ההסכם הקיבוצי. מי שחתום על ההסכם הקיבוצי זה איגוד נותני שירותי סיעוד.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
אתם לא צד ואתם לא צד.
<< דובר >> נטלי גבאי: << דובר >>
יש עניין של אבטחת מידע. אני לא יכולה להעביר את המידע הזה.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
אני רוצה להסביר ברשותכם. הביטוח הלאומי, משרד העבודה ומשרד האוצר. הבנות האלה שהגיעו לפה היום, הפסידו כל אחת מהן 151 שקלים, יום עבודה. אף אחד לא משלם להן את האוטובוסים, גם אני לא. מה אתם רוצים, שנזניח אותן, שנעזוב אותן? מה אתם רוצים משרד העבודה, שלא ננהל איתן? שלא ניתן לטפל?
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
אני ברשותכם, רוצה להשלים.
<< דובר >> חנן פוטרמן: << דובר >>
חתמתם הסכם עם האיגוד. איפה הוא היום? למה הוא לא פה בדיון הזה?
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
מי?
<< דובר >> חנן פוטרמן: << דובר >>
חתמתם הסכם עם האיגוד.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
דורון? הוא בחו"ל.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
דורון רז. למה הוא לא עולה?
<< דובר >> חנן פוטרמן: << דובר >>
איפה חברות הסיעוד פה? איפה השותפים שלכם פה?
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
הם לא שותפים שלנו.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
הם מייצגים אותנו, לא דורון רז.
<< דובר >> חנן פוטרמן: << דובר >>
חתמתם איתם הסכם בלי מעורבות של ביטוח לאומי, בלי מעורבות של משרדי הממשלה.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
דורון רז לא מייצג אותנו.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
מעולם הם לא היו שותפים.
<< דובר >> חנן פוטרמן: << דובר >>
חתמתם איתם הסכם. חתמתם הסכם, בלי שעירבתם את ביטוח לאומי, בלי שעירבתם את משרדי הממשלה. איפה השותף שלך היום, למה הם לא באו לכאן להסביר היום?
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
לא הייתה לנו ברירה.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
האינטרס של דורון זה משהו אחר והאינטרס שלנו זה משהו אחר.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
למה קיימנו את הדיון? היינו מחכים שהוא יחזור מחו"ל.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
אדוני, אנחנו לא נגדכם. אנחנו גם לא בחברות, אנחנו לא עם הארגון.
<< דובר >> חנן פוטרמן: << דובר >>
פרסמנו את המכרז החדש בספטמבר 2022.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
דורון רז מייצג את החברות, לא אותנו. מי שמייצג אותנו זה ההסתדרות בלבד. ברגע זה אני רואה שזו ישיבה שסתם, כמו כל פעם. מרגע זה אנחנו בסכסוך עבודה, הסתיים. לא אתם, לא אתם, לא דורן רז, לא אף אחד. אנחנו נופלות בין הכיסאות. שלא יבואו להורים שלכם הביתה וימותו בבית, נראה אותכם, זו אחריות שלכם, כולכם. כולל דורון רז.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
כולם זורקים אותנו ממקום למקום, לאן נלך? אף אחד לא רוצה להיות איתנו. אף אחד. בוא, תעזרו לנו. אנחנו לא עם דורון רז.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
מספיק. אנחנו היחידות במשק שעובדות כך. יחידות במשק. ניקיון יסודי.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
בני ערובה.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
בישול, ליווי, ברכב שלנו. מספיק, די. נכון, הרגש עובד איתנו, רגש הקשישים האלה. גם לנו יש הורים, סבא וגם סבתא. די, מספיק. זו הפרנסה היחידה שלנו. קצבת הזקנה עלובה. מעל 70 עובדות, בגיל 72 ויותר עובדות. בושה למדינה שזה מה שקורה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא יכולים להרשות לעצמנו לצאת לפנסיה. כל החיים עבדנו, לא יכולים להרשות לעצמנו לצאת לפנסיה. עד יומנו האחרון צריכים לעבוד במדינה הזו.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
אנחנו טעונות.
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
אני הקשבתי בקשב רב.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
הקשבנו לך. אתה טוען שאתה לא צד לעניין. מי צד לעניין?
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
משרד העבודה אף פעם לא יצא נגד עובדים. בשנים האחרונות הרחבו מספר הסכמים קיבוציים. אנחנו קידמנו זכויות לכל מיני עובדים. ההסתדרות יודעת טוב מאוד כמה אנחנו מקדמים צווי הרחבה לעובדים. אני מדגיש, הממונה הראשית לא ממליצה לשר על משהו שהוא לא חוקי. א', אנחנו צריכים לבדוק משקלו הכמותי.
יכול להיות שטכני אתם חושבים, בעיננו זה מהותי. מלבד זאת, נקודה מאוד חשובה כנראה פספסתם. אנחנו מבקשם לדעת מה מעמדו של האיגוד. מדובר בעמותה חדשה. האם מדובר בארגון מעבידי? אם נגלה שאותו ארגון לא ייחשב כארגון מעבידים, ההסכם לא נחשב כהסכם קיבוצי.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
האיגוד מייצג את החברות ממזמן. מ-2018 אני מכירה.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
הם לא רוצים את הארגון הזה, הם לא רוצים אותו. אנחנו לא רוצים אותו, אין לנו עם מי ללכת. תעזרו לנו.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
הוא מייצג את החברות. הם לא חדשים.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
אין לנו עם מי ללכת.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
דורון רז לא חדש.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
עמותה חדשה?
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
מ-2008.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
זה נקרא עמותה חדשה מ-2008?
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
מדובר על עמותה חדשה בהקשר של יחסי עבודה קיבוציים. אני לא מתייחס עכשיו למועד הקמתה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
ב-2008?
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
מהמגרש של יחסי עבודה. זה ההסכם הקיבוצי הראשון. כשאנחנו בדקנו את המסמכים של העמותה, לא מדובר בארגון מעבידים. הוא לא קבע באחת המטרות שלו כארגון, לקדם יחסי עבודה של העובדים שמעסיקים אצל חבריו, לא מוסמך לנהל משא ומתן בשם החברים.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
למה ההסתדרות לא יכולה לייצג אותם?
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
הם לא יכולים לייצג מעסיקים, הם מייצגים עובדים.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
לא רוצים לייצג את המעסיקים. המעסיקים לא דואגים לעובדים. אני רוצה לייצג את המעסיקים, לא את העובדות. לא את המעסיקים. אתה שולח אותי למעסיקים, אני בן ערובה איתם. על תשלח אותי.
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
אתם לא מקשיבים.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
הם מאיימים עלי, אני אעזוב אותך, אני אלך איתך, אני אלך לזה.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
זו סתם פגישה שטוחנת מים.
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
אתה לא מקשיב. ייתכן והארגון הזה לא נחשב כארגון מעבידים, ההסכם לא נחשב כהסכם קיבוצי.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
תראו לנו את זה, זה אצלך על השולחן.
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
שלחו לכם. לדורון וליוסי.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
אל תשלח לדורון.
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
מלבד זאת, כבוד היו"ר. כמו שכתבנו, מה שאמרתי. אני ביקשתי השלמת נתונים כמותיים וביקשתי מהאיגוד את התקנון שלו. ההסתדרות פנתה אלינו, החזרנו תשובה להסתדרות ואנחנו מבקשים מההסתדרות.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
הם לא רוצים. דורון רז לא רוצה להעביר לנו.
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
אנחנו לא יכולים להתקדם בלי לדעת מי הארגון הזה.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
אנחנו לא עובדות. נקודה. במלחמה הזו שתהיה, לא נעבוד.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
דורון רז לא רוצה לתת לי, נזרוק אותם.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
הם יכולים לפרוש מהעמותה הזו?
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
נניח שאנחנו דילגנו, התקדמנו, התגברנו. רגע, ברשותך. אני רוצה להגיד משהו חשוב לפרוטוקול.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
אתה שולח אותי לדורון רז. דורון רז לא רוצה אותי.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
ואם דורון רז לא משתף איתם פעולה, מה אפשר לעשות?
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
איך אנחנו נתקדם?
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
אנחנו לא נעבוד. הקשישים האלה ימותו בבית.
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
עוד לא השלמתי את המשפט. השר לא יכול להרחיב הסכם שהוא לא הסכם קיבוצי.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
צריך לעשות פשרה ביניהם.
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
פנינו. יותר מזה, פנינו ליועמ"ש.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אתם לא יכולים לסייע, לפשר בינם לבין דורון רז?
<< דובר >> איברהים כילאני: << דובר >>
כבוד היושבת-ראש, נניח שאנחנו מתגברים על הבעיה הזו והשר נותן צו הרחבה. שלומי, אני אומר נקודה חשובה. הצדדים קבעו בתוך ההסכם סעיף, תנאי מתלה. הם קבעו שההסכם לא ייכנס לתוקף גם אם נרחיב את ההסכם, אלא בכפוף לקביעת תמחור על ידי הביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי ישפה את כל המעסיקים כולל רווח. גם אם אנחנו ניתן צו הרחבה, עדיין יש את הסוגייה התקציבית.
<< דובר >> נטלי גבאי: << דובר >>
באהבה, תביאו כסף.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
בואי תעסיקי אותנו.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
אני מבין שאי-אפשר להתקדם מפה. אנחנו מפה לא יכולים להתקדם. אין לנו הסכם, אין לנו ארגון יציג, הם לא רוצים. הם רוצים את המכרז, הם לא רוצים, מה לעשות? בואו תגידו לי.
<< דובר >> תפארת נחום: << דובר >>
נקבל יותר מתנות, נקבל חופשות. אין לנו כלום, עירומות.
<< דובר >> סמדר פרחי: << דובר >>
אנחנו בפתח מלחמה בדרך. אל תכריזו עלינו חיוניות, לא משרד העבודה ולא ביטוח לאומי. אנחנו לא נגיע לעבודה. כאן אני אומרת לכל המטפלות בארץ, לא מגיעות לעבודה, נקודה. נמאס מכם.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
אנחנו חייבים שיהיה מישהו שידבר איתנו. אף אחד לא מוכן לדבר איתנו. לא מוכנים. כשאנחנו הולכים לארגון אתם כועסים עלינו למה אנחנו הולכים לארגון. אנחנו באים אליכם, אתם אומרים שאתם לא יכולים לדבר. עם מי מדברים? אנחנו בידיים שלהם.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אני רוצה לסכם את הדיון. א', הוועדה שוב קוראת לוועדת המנכ"לים לדון בנושא משרד ממשלתי אחד שיהיה אחראי על כל הטיפול בעובדים הזרים בענף הסיעוד הביתי ולהחליט בדחיפות על משרד שיטפל ויתכלל את הנושא ולעדכן על כך את הוועדה. זה קשור לעובדים הזרים. ב', אני אמליץ ליו"ר ועדת העבודה והרווחה לקיים דיון דחוף בנושא.
ג', הוועדה מבקשת מנציגי ההסתדרות, הביטוח הלאומי, משרד האוצר, איגוד נותני שירותי סיעוד, סיעודי חברות והסיעוד, משרד העבודה המעסיקים את נציגות העובדים, להיפגש בדחיפות, לקיים שולחן עגול ולדון בדרכים לשיפור שכר המטפלות והמטפלים בסיעוד ולדווח לוועדה תוך שבועיים על תוצאות הפגישה.
<< דובר >> שלמה שטרית: << דובר >>
ומשרד העבודה, שיבוא לקראתנו. אני לא ארגון יציג. אתה זורק אותי, אתה סוגר לי את הדלת.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
ד', הוועדה תקיים ישיבה בנושא הסיוע המשפטי שעלה בדיון. ה', הוועדה מבקשת מאיגוד נותני שירותי סיעוד, להעביר בדחיפות את כל המידע והנתונים שביקשו משרד העבודה מהם מספר פעמים עם העתק לוועדה תוך שבוע. תודה, אני נועלת את הישיבה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:03. << סיום >>