פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 14
מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים
יום שלישי, כ"ז באייר התשס"ז (15 במאי 2007), שעה 13:00
ס ד ר ה י ו ם
מכירת תרופות ללא מרשם לקטינים
נכחו:
חברי הוועדה:
נסים זאב – היו"ר
רונית תירוש
מוזמנים:
בתיה הרן - מנהלת אגף הרוקחות, משרד הבריאות
עו"ד נילי דיקמן - משרד הבריאות
ד"ר מיקי אריאלי - רוקח מחוזי, מחוז מרכז, משרד הבריאות
עו"ד דוד גנוט - משרד הבריאות
איריס יוגב - הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול
רפ"ק אהוד וולף - קצין פיקוח ובקרה, מז"פ, המשרד לביטחון פנים
סלומון עזרא - הסתדרות הרוקחים בישראל
צליל ליאור - מורה בבית-הספר האקדמי לסיעוד דינה
חוה מרים סקרלץ - סטודנטית בבית הספר לסיעוד דינה
דבורה קופר - סטודנטית בבית הספר לסיעוד דינה
דנה ויבנצוב - סטודנטים בבית הספר לסיעוד דינה
נונה וינוקורוב - סטודנטים בבית הספר לסיעוד דינה
מנהלת הוועדה:
בת-שבע פנחסוב
רשמה וערכה:
אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ
מכירת תרופות ללא מרשם לקטינים
היו"ר נסים זאב:
אני פותח את ישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים. אנחנו דנים בנושא מכירת תרופות ללא מרשם לקטינים. לאחרונה נפוצה התופעה שנערים ונערות באופן הקל ביותר נכנסים לבתי מרקחת, רוכשים תרופות שמותרות שלא צריך עבורן מרשם רופא ועושים בזה שימוש. כנראה גוברת המומחיות והמודעות איך להכין קוקטייל מתרופות ולהפוך אותו לסמים מסוכנים. לפעמים זה יותר מסוכן מהסמים שנמכרים בשוק כי לאותם נערים אין מודעות לגבי החומר המעורב עם חומר אחר, מה הסיכון שלו ומה ההשלכות שלו. הנזק לפעמים הוא בלתי הפיך. מצד שני יש כאן איזושהי בעיה להגביל כך שכל תרופה תחייב מרשם רופא, דבר שהוא בלתי אפשרי. היום מדינת ישראל היא הצרכנית הגדולה ביותר של תרופות ולכן גם יש תחרות במכירת תרופות והשוק הוא השוק הטוב ביותר מבחינה מסחרית.
צריך למצוא את האיזונים המתאימים כאשר מצד אחד זה לא יהיה מופקר ומהצד השני לא נוכל לאסור מכירת כל תרופה שהיא כפי שעשינו לגבי האלכוהול. יש חוק קיים ויכול להיות שצריך להחיל אותו לגבי התרופות, וביקשתי את מנהלת הוועדה לשבת עם היועצת המשפטית כדי לראות איך אפשר להגביל אבל להגביל בצורה שלא תפגע במכירת התרופות בכלל ובבתי-המרקחת. אני לא רוצה שנמצא את עצמנו במצב שכל מי שמוכר תרופה או מי שבא לקנות תרופה יהפוך לעבריין. יש תרופות מאוד שכיחות עבורן לא צריך ללכת לרופא, לבקש מרשם עבורן ולבזבז את הזמן שלהם ושל הרופא.
הייתי רוצה לשמוע את אנשי המקצוע כי אלה אנשים שיש להם רעיונות מקצועיים. לכן הוזמנו לכאן נציגי משרד הבריאות ונציגי המשרד לביטחון פנים.
בתיה הרן:
אני מאוד שמחה על הישיבה הזאת ואני חושבת שהעיתוי שלה גם די מתאים כי מדובר בכניסה לדלת פתוחה. משרד הבריאות מינה ועדה לנושא הקודאין והוועדה סיימה את עבודתה והגבילה את מכירת הקודאין בצורה כזאת שהמינונים וגם החוזק של אותן טבליות או אותם סירופים הוא כזה שברובם יצטרכו מרשם רופא, זאת אומרת, הם ישווקו רק על פי מרשם רופא. אלה שלא ישווקו על פי מרשם רופא, ישווקו בתיעוד מלא ובמעקב מלא של הרוקח. ברור שקודאין אי אפשר למכור מחוץ לבתי המרקחת. אותן תרופות שנקראות תרופות שלא בידי רוקח ולא בבית מרקחת, אותן תקנות, אותה הצעת חוק שנקבעה לפני כשנתיים יצרה רשימה של תרופות למעט קודאין ולמעט אפדרין.
נילי דיקמן:
התקנות בנושא מכירת תכשירים רפואיים שלא בבית מרקחת הם כבר בתוקף. אנחנו בעצם מוציאים בצורה מבוקרת מספר תכשירים יותר קלים שאין בהם שימוש לרעה החוצה, מבית המרקחת למכירה במקומות מורשים, כמו תחנות דלק או סופר-פארם.
בתיה הרן:
זה נעשה בתנאים מאוד מגבילים כאשר שם אסור למכור קודאין, אסור למכור אפדרין ואסור למכור בכלל תשלובות של תרופות. זאת אומרת, מחוץ לבתי המרקחת מבחינה חוקית וגם מעשית, אין בעיה.
היו"ר נסים זאב:
אם אין צורך במרשם רופא, מה זה משנה אם זה סופר-פארם או בית מרקחת?
בתיה הרן:
משנה מאוד. אם אדם קונה תרופה מהרוקח ששואל אותו בשביל מה ומי נותן לו את האזהרות, מסביר לו את תופעות הלוואי, שואל אותו על תרופות נוספות שהוא לוקח שאולי יש אינטראקציה ביניהן. לכן חשוב שתרופות תימכרנה על-ידי הרוקח וזה חשוב לבריאות הציבור. ישנן כמה תרופות שהן יצאו בעקבות חוק ההסדרים והתקנות עליה דיברה חברתי עורכת-הדין דיקמן וזו רשימה מוגבלת של חומרים, ושוב, לא בשילובים, אותם ניתן לרכוש גם במקומות מחוץ לבתי המרקחת כאשר הסיכון בהן הוא בהחלט נמוך יותר.
משרד הבריאות מינה ועדה לנושא הקודאין, קיבל את המלצותיה ומכירת התכשירים שמכילים קודאין ברובם יהיו תחת מרשם רופא ובחלקם הקטן מוגבלים על-ידי מה שנקרא מרשם רוקח שיצטרך לדווח ולתעד כל מכירה כזו של תכשיר שמכיל קודאין, גם כשהוא ללא מרשם רופא. עוד לא קיים מרשם רוקח, אבל זה תיעוד שידרוש מהרוקח לתעד כאילו זה מרשם רוקח.
היו"ר נסים זאב:
מה קורה לאותו נער שבא לבית המרקחת, הרוקח מזהיר אותו ומסביר לו, אבל מוכר לו?
בתיה הרן:
השאלה שלך היא מצוינת וזו שאלה שאנחנו נצטרך להתמודד אתה. יש הצעת חוק שכתובה גם כאן והיא אומרת שלמעשה אסור למכור תרופות ורעלים לילדים מתחת לגיל 16 וזה מחמיר ביותר. יכול לבוא נער עם מרשם רופא שניתן לאימא שלו אשר רתוקה למיטה ומבקש מהרוקח את התרופה עם מרשם הרופא עבור האם שצריכה קודאין.
נילי דיקמן:
יש שתי תקנות שאוסרות על מכירת תכשירים רפואיים, גם עם מרשם, לילדים מתחת לגיל 16. מדובר בסעיף 14 לצו הרוקחים, סיווג רעלים, רישומם ואחזקתם, כאשר נאסר שיווק רעלים לקטין ורשימת הרעלים מפורטת בתוספת. הרבה מאוד מתכשירי המרשם מוגדרים היום כרעלים. כאן הרוקח צריך להקפיד למכור את התרופה רק לקטין מעל גיל 16.
סלומון עזרא:
לרוקח יש בעיה. תמצאי לי בתקנון איפה נאמר שהרוקח צריך לבקש תעודה מזהה.
נילי דיקמן:
בתקנות שהסדירו את הנושא של מכירת תכשירים מחוץ לבתי המרקחת, תכשירים ללא מרשם שלא על ידי רוקח, כאן בהחלט מי שמוכר חייב לוודא שמדובר בקטין מעל גיל 16 ויש לו סמכות בתקנות לבקש מהקונה תעודה מזהה כדי לוודא זאת.
היו"ר נסים זאב:
יש לו סמכות, אבל זה לא מחייב.
נילי דיקמן:
לא, הוא חייב לוודא שהוא מוכר לקטין מעל לגיל 16.
סלומון עזרא:
לא בבית המרקחת אלא מחוץ לבתי המרקחת, כמו למשל בתחנות הדלק.
היו"ר נסים זאב:
יש לו סמכות אבל זה לא מחייב אותו ואם זה לא מחייב אותו לדרוש, יכול להיות קטין שנראה מעל גילו.
נילי דיקמן:
תכשירים ללא מרשם אבל שנמכרים רק על ידי רוקח ורק בבית מרקחת, יש איזושהי מגמה של החמרה ויתכן שישנם היום תכשירים שנחזיר אותם לסטאטוס של חובת מרשם רופא, אבל ההחזרה הזו תיעשה לגופו של עניין. כשאנחנו מוצאים תכשיר שאנחנו מזהים בו שיש שימוש לרעה, כמו קודאין וגם אפדרין, שאלה חומרים שעשויים לשמש אנשים לשימוש שהוא לא רפואי, את התכשירים האלה בודקת ועדה מקצועית ואם היא מוצאת שאכן כך המצב, נכניס לחובת מרשם רופא.
היו"ר נסים זאב:
הייתי רוצה לשמוע לגבי היקף התופעה.
מיקי אריאלי:
לפי הנתונים הביקורים בחדרי מיון בגין שימוש רב באופן כללי, גם של תרופות ללא מרשם וגם תרופות עם מרשם, הגיע לאותה רמה של המקרים של אנשים שמגיעים לחדרי מיון בגלל שימוש בסמי רחוב. יש תופעה של שימוש לרעה גם בסמי מרשם וגם בסמים ללא מרשם.
היו"ר נסים זאב:
מבחינת האפקט ו"ההנאה".
מיקי אריאלי:
לפני שנה וחצי הוזמנתי על-ידי ימ"ר שרון כאילו להגיע למעבדה בנתניה שחשבו שהיא מייצגת את סם האונס. בסופו של דבר מצאתי בפח האשפה קרטונים של תרופה שניתנת ללא מרשם ומהווה מקור לייצור סם מסוכן.
בתיה הרן:
משרד הבריאות מינה שתי ועדות כאשר ועדה אחת היא לקודאין ולפי ההמלצות יש היום הגבלה וצריך מרשם רופא. הוועדה השנייה מטפלת באפדרין, נושא עליו מדבר מיקי, כאשר קרוב לוודאי, לפי מה שאני רואה מדיווחי הביניים של הוועדה, היא תמליץ להעביר את כל האפדרינים והפסוידו-אפדרינים לתרופות שיחייבו מרשם רופא.
מיקי אריאלי:
התרופה שכמעט הכי נפוצה להתאבדות היום היא פרסיטאמול, אקמול, דקסמול. היום אפשר ללכת לכל תחנת דלק ולרכוש אותה. הרוקח בכל זאת ערני והתפקיד שלו הוא לשאול, אבל היום בכל תחנת דלק אפשר לקנות את התרופה בכמות שרוצים. לנו אין כוח אדם על כל הנושא של מכירת OTC.
היו"ר נסים זאב:
אני רוצה למקד את הדיון. הדיון הוא על תערובת התרופות שהופכים אותה לסם. אנחנו לא מדברים על מישהו שרוצה להתאבד ומחליט לקחת רבע קילו תרופה מסוג אקמול. אנחנו מדברים על יצירת סמים.
מיקי אריאלי:
הסודופדרין הוא הדוגמה הקלאסית. כפי שבתיה אמרה משרד הבריאות מטפל בנושא וכנראה כמו בארצות-הברית נחמיר בכל הנושא של פיקוח מאחר שזה חומר ממכר שהיום אפשר לרכוש אותו ללא מרשם.
היו"ר נסים זאב:
האם זה גם נמכר כך?
מיקי אריאלי:
יחד עם המשטרה אנחנו מפקחים על הפיצוציות. לפי מה שאנחנו יודעים, ויודעת המשטרה, שגם בפאבים יש מכירה של החומרים האלה.
היו"ר נסים זאב:
יש סוחרים שמתמצאים בתערובת ובתרכובת והם מעבדים את זה ומוכרים את זה.
סלומון עזרא:
לא. זה לא. העיבוד נעשה באותו רגע.
היו"ר נסים זאב:
אני שואל אם זה הגיע למצב של סחר, כמו סחר בסמים.
סלומון עזרא:
הכדורים, כן. אפשר לסחור אתם בכל מקום.
היו"ר נסים זאב:
אנחנו מדברים על תערובת. לא כל אחד מבין בזה, אבל יש סוחרים שכן מביאים ונותנים למי שרוצה מה שנקרא תחליף סם.
סלומון עזרא:
זה לא יכול להיות כך.
היו"ר נסים זאב:
למה בשימוש אישי כן ובמסחר לא? אני מדבר על מכירה כזאת בפאבים. אולי המשטרה יכולה לתת לנו תשובה לגבי השאלה.
אהוד וולף:
אין לי תשובה לכך. יש תופעה של חומרים שמגיעים היום והם אינם רשומים בפקודת הסמים ואסורים כרעלים רפואיים. לפי מה שמיקי יודע, יש אנשים שבעבר עסקו בענייני סמים והיום עברו הסבה מקצועית לתחום יבוא חומרים כאלה שהם רעלים רפואיים שהם עדיין לא כלולים בפקודה, חלקם בגלל שזה בתהליך וחלקם בגלל שעדיין לא הוגשו. אחת הכתבות בעיתון נותנת תיאור מלא לגבי חלק ממה שיש, כאשר חלק מהחומרים אנחנו מכירים מהמעבדה ואלה חומרים שיש להם אפקטים והשפעות דמויי סמים שגם הן מתוארות כאן בצורה ציורית למדיי. מסופר כאן איך לצרוך, עם מה לערבב, איפה אפשר למצוא וכולי.
היו"ר נסים זאב:
אין איסור על הפרסום הזה?
אהוד וולף:
הכתבה נקראת "חומר טוב" ולמטה כתוב ש"המערכת אינה מעודדת את השימוש בחומרים, אבל אם ממש דחוף לכם לשלוח תלונה, נא לעשות זאת עד תחילת השבוע".
היו"ר נסים זאב:
תשאיר לי את העתק העיתון הזה כי בהצעת החוק צריך להתייחס גם לכתבות. אגב, גם אני ראיתי כתבות עם תמונות שאומרות לנערים האלה שיש להם אלטרנטיבה להתענג ולצאת מהבעיות שלהם דרך הסמים.
מיקי אריאלי:
לפני כחודשיים נעשתה עבודה משותפת של המשטרה, משרד הבריאות ומכס ישראל כאשר נעשתה פשיטה על המעבדה לייצור חומרים אלה. משרד הבריאות תפס 3 מיליון קפסולות ריקות ומכונת כדורים. לפני שבוע הוגש כתב אישום. זה לפחות חלק משיתוף הפעולה של משרד הבריאות, משטרת ישראל והמכס.
היו"ר נסים זאב:
יישר כוח.
בתיה הרן:
כשאני קוראת את החומר שהוגש לנו על-ידי מחלקת המחקר והמידע של הכנסת, אני חושבת שבסיכומים הם מפנים לשלושת הדברים שלדעתי לגביהם צריכה להתקבל כאן החלטה. ברור שאנחנו לא מדברים על הדברים שהם לא חוקיים, כפי שפירט מיקי, שזו באמת בעיה רצינית שהמשטרה וכל אוכפי החוק חייבים להתגייס אליה. אנחנו עומדים כאן מול בעיה, כפי שהגדרת מצוין קודם, שצריכה לראות את האיזון שבין האפשרות לקבל תרופות לטיפול עצמי ובין הסיכון שבשימוש לרעה. משרד הבריאות עם הוועדות, עם האנשים המקצועיים, צריך לבחון חומר חומר לגופו ולהחליט האם החומר הזה ראוי שיהיה עם מרשם רופא, האם החומר הזה ראוי שלא יצא מבתי המרקחת, האם החומר הזה ראוי שתהיה עליו מגבלה כמו רישום, מעקב וכולי.
מדברים כאן על מספר התקנים של רוקחים מפקחים. בוודאי ש-10 רוקחים מחוזיים ועוזריהם בכל מדינת ישראל, יהיה להם מאוד מאוד קשה במשאבים כאלה לאכוף את הנושא, גם של החוק וגם לגבי גיל 16. ברור שילדים לוקחים תרופות עבור הוריהם, ולפעמים הם בני 12 ולפעמים הם בני 8, והשאלה איך אנחנו צריכים אולי לכתוב את החוק או את הנוהל בצורה כזאת שיהיה יותר ברור, יותר נהיר ויותר נכון לבריאות הציבור. זה הדבר השלישי שכתוב כאן, לעודד הסברה בקרב הרוקחים בישראל להקפדה יתרה. זה התפקיד שלנו ואנחנו נשמח לקחת את זה על עצמנו.
סלומון עזרא:
במרץ 2006 ארצות-הברית אימצה חוק והחוק מדבר בדיוק על מה שאנחנו מדברים. בחוק נאמר מה תפקידו של הרוקח.
היו"ר נסים זאב:
תן לנו אותו. אנחנו ננסה לאמץ את הכתוב בו.
סלומון עזרא:
כפי שאמרה בתיה הרן, צריך לתעד את כל המכירות האלה. החוק בארצות-הברית כבר מיושם. לפני כשנה אני לא ידעתי אבל מישהו הראה לי איך הוא מגיע לאמפיטאמין נקי.
קריאה:
מאיפה הם יודעים איך לעשות זאת?
סלומון עזרא:
הם יכולים ללמד אותנו. כאן אתה יכול לראות את המבנה המולקולארי של החומר שמוכרים בלי מרשם רופא ואיך מגיעים לחומר.
היו"ר נסים זאב:
אנחנו לא נכנסים לפרטים אלא מדברים על הרעיון.
איריס יוגב:
רציתי להתייחס לשלוש נקודות. אנחנו ברשות מובילים ועדה בין-משרדית לבחינת חומרים פסיכו-אקטיביים ובמסגרת עבודת הוועדה הזו באמת ליווינו את הוועדה המשותפת של משרד הבריאות, של הרשות ושל גורמים נוספים לבחינת החזרה של קודאין לתרופות מרשם. עכשיו אותה ועדה עוסקת באפדרין, והוועדה לבחינת חומרים פסיכו-אקטיביים היא בהחלט שותפה. בוועדה הזאת אנחנו בוחנים חומרים חדשים שמופיעים בשוק ושוקלים אם להכניס אותם לפקודת הסמים.
באשר לבתי המרקחת. יש יוזמה משותפת למשרד הבריאות ולרשות למחשב את בתי המרקחת. היוזמה הזו היא גם על דעתם של בתי המרקחת הפרטיים. כרגע המחשוב מתעכב מסיבות תקציביות אבל אנחנו צופים שעד סוף השנה יימצא תקציב מתאים לפחות להתחלת עבודת המחשוב.
היו"ר נסים זאב:
מי צריך לתת את התקציב? הרשות או משרד הבריאות?
איריס יוגב:
הרשות מאתרת את התקציב מקרן.
היו"ר נסים זאב:
מה העלות?
איריס יוגב:
מדובר ב-500 אלף שקלים. זה ייתן תוכנת מחשב, רשת מחשב בין כל בתי המרקחת ואם א' יקנה תרופה באילת ומחר הוא ילך לקנות את אותה תרופה בקריית שמונה, מערכת המחשב תתריע על כך שהוא קנה אתמול את התרופה.
בתיה הרן:
אם הוא ישלח מישהו אחר, המערכת לא תתריע על כך.
איריס יוגב:
נכון.
קריאה:
כשאני קונה תרופה, אני צריך להזדהות?
איריס יוגב:
כשאתה קונה תרופה בבית המרקחת של קופות החולים ממילא אתה מזדהה. לקופות החולים יש את המערכת הזאת. אנחנו מדברים על תרופות מרשם.
סלומון עזרא:
קוד התרופה עדיין לא אחיד בבתי המרקחת בארץ.
איריס יוגב:
יטפלו בזה. ברגע שתכניסו את המערכת, יטפלו גם בקוד של התרופה.
לגבי הנתונים של ה-30 אלף בני נוער, רציתי לומר שהנתונים האלה מבוססים על הסקר האפידמיולוגי שהרשות עשתה בשנת 2005.
היו"ר נסים זאב:
עכשיו המספר גדול יותר?
איריס יוגב:
כן.
היו"ר נסים זאב:
אנחנו נסכם את הישיבה. פי שאמרתי בתחילת הדיון, אני מתכוון להביא את הנושא לחקיקה ונבדוק את זה עם אנשי המקצוע בתיאום עם היועצת המשפטית, גם של משרד הבריאות וגם של הוועדה. נמצא את הנוסח המתאים כדי מצד אחד לא יהיה מצב בו נפגעות זכויות האזרח ולא נפגע באדם שבא לקנות תרופה פשוטה, אקמול או אספירין, ומצד שני שהנושא לא יהיה מופקר ופרוץ. אולי נגביל את הגילאים וכך נוכל להשיג את שני הדברים יחד.
אני מסכם את שלושת הנקודות שמוזכרות כאן בכתב:
1. יש לבחון את שינוי רשימת התרופות הנמכרות ללא מרשם באופן שיאזן בין החמרת הקריטריונים לרכישת תרופות מסוימות בכפוף להצגת מרשם שעלולה להקשות על נגישותם של חולים לתרופות שלא מצריכות בדיקה רפואית.
2. יש לבחון את הגדלת מספר התקנים של הרוקחים המפקחים על בתי המרקחת במשרד הבריאות כדי לאפשר רגולציה אפקטיבית של המשרד על בתי המרקחת. השאלה אם זה לא מחייב תקציב. אנחנו יכולים להעלות רעיונות שיש להם השלכות תקציביות שבסופו של דבר לא נוכל לעמוד בהן. אני חושב שצריך למצוא דרכים אחרות, כפי שהוזכר כאן, דרך המחשב כאשר כאן מדובר בעלות חד-פעמית שנותנת בקרה וזאת במקום להגדיל את מספר המפקחים. אין אפשרות להעמיד מפקח על כל שכונה.
3. יש לעודד הסברה בקרב הרוקחים בישראל על הקפדה יתרה במקרה של מכירת תרופה - במקום לעודד הסברה, הייתי אומר לחייב ואולי להנחות – ללא מרשם לקטין.
אני מקווה שהצעת החוק תיתן תשובה ומענה בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות, ואני אודה לכם על כך.
תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 13:40.