פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 209
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
מיום שלישי, כ"ז באייר התשס"ז ( 15 במאי 2007), שעה: 12:00
סדר היום: הצעה לסדר היום (דיון מהיר): אלימות כנגד עובדים סוציאליים,
של חבר הכנסת יואל חסון
נכחו:
חברי הוועדה:
משה שרוני – היו"ר
יואל חסון
מוזמנים:
אהובה קרקובר - מנהלת היחידה לארגון ומנהל ברשויות המקומיות, משרד הרווחה
רחל אנגלברג - סגן מנהלת תחום ארגון ומנהל כוח-אדם ברשויות המקומיות, משרד הרווחה
מיכה הרן - חוקר ילדים, איגוד העובדים הסוציאליים
יהודית גלנץ - רכז רווחה, המרכז לשלטון מקומי
יצחק רוזנברג - מנהל אגף רווחה ביהוד
עו"ד רביב מייזל - מ"מ ראש תחום מדיניות ציבורית, ההסתדרות הרפואית
מנהלת הוועדה: וילמה מאור
רשמת פרלמנטרית: אושרה עצידה
הצעה לסדר היום (דיון מהיר): אלימות כנגד עובדים סוציאליים, של חבר הכנסת יואל חסון
היו"ר משה שרוני:
צהריים טובים, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. על סדר היום הצעה לסדר היום (דיון מהיר) בנושא אלימות כנגד עובדים סוציאליים, של חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת חסון, בבקשה.
יואל חסון:
אדוני היושב ראש, תודה רבה על קיום הדיון בנושא החשוב הזה.
בשבוע שעבר הותקפה עובדת סוציאלית בכפר קמה בצפון על-ידי מטופלת שביקשה להחזיר את ילדיה לרשותה. היא תקפה את העובדת הסוציאלית, חבטה את ראשה בקיר, וגרמה לאשפוזה בבית החולים לאחר שהתעלפה. בעקבות התקיפה שבתו העובדים הסוציאליים לחצי יום.
רק אתמול הותקפו רופא ואחות על-ידי בנו של חולה בבית חולים שערי צדק. הבן שראה את הרופא קושר את ידיו של אביו למיטה כדי לתת לו טיפול, תפס אותו, השכיב אותו על הרצפה וחבט בו. אחות שניסתה להפריד בין השניים גם הותקפה על-ידי הבן.
אנשי צוות רפואי, עובדים סוציאליים, עובדי רווחה וצוותים מטפלים אחרים חשופים באופן תמידי לתקיפות פיזיות, איומים, וקללות מצד מטופלים ובני משפחותיהם.
ב-25 השנים האחרונות אף היו שלושה מקרי רצח של עובדים סוציאליים. למעשה, אין יום שלא מתרחש מקרה אלימות מסוג זה, והתופעה רק הולכת ומחמירה. עובדים סוציאליים רבים שסובלים מאלימות מילולית מידי יום אף אינם נוהגים לדווח על כך. אני קצת מכיר את הנושא הזה באופן אישי מחברים שעוסקים במקצוע, ולפעמים נראה שזה מקצוע כפוי טובה.
אך בשונה מאלימות כנגד רופאים ואחיות, קיימת פחות מודעות לאלימות כלפי עובדים סוציאליים. בנוסף, בבתי החולים קיימת שמירה משטרתית, וכך גם בסניפי הביטוח הלאומי. לעובדים הסוציאליים אין הגנה.
חייבים לנקוט במדיניות של אפס סובלנות לאלימות, ולנקוט בכל האמצעים האפשריים על מנת למגר את התופעה.
חשוב לי לומר וחשוב לי גם לשמוע את עמדת המשתתפים בדיון כאן, שאני בוחן יוזמה לתיקון חוק העונשין אשר תקבע עונש מינימום של שישה חודשים לתוקף איש צוות רפואי כהגדרתו בחוק, וזה כולל גם עובדים סוציאליים, על מנת להגביר את ההרתעה והענישה.
מעבר לכך, אני סבור כי יש לבחון יוזמות נוספות, כגון אפשרות של ליווי משטרתי או אבטחה לעובדים סוציאליים הנפגשים עם מטופלים בעלי פוטנציאל לאלימות. קיום השתלמויות לעובדים סוציאליים בנושא התמודדות עם האלימות, וכיוצא בזה. תודה רבה.
היו"ר משה שרוני:
יותר טוב להוציא חוק שהמשרדים הממשלתיים חייבים לתת הגנה לעובדים שלהם. לאדם שעובד במקום כלשהו יש הגנה, והמשרד חייב לתת לו הגנה.
נציגת משרד הרווחה, בבקשה.
אהובה קרקובר:
האירוע המדובר בכפר קמה בגליל. כלומר, ברשות מקומית. נעשה אבחנה בין עובדי משרד לבין עובדי רשויות מקומיות. עובדי משרד חובת המשרד בהגנתם. עובדי הרשויות המקומיות הם עובדי רשויות מקומיות כמו שאר עובדי הרשויות המקומיות.
היו"ר משה שרוני:
אבל, המימון בא מהרווחה.
אהובה קרקובר:
לא, המימון לא בא מהרווחה כפי שראשי ערים המימון לא בא ממשרד הפנים, והם לא מקבלים מימון. המימון גם שם הוא מימון של הרשות המקומית.
אנחנו בעד חקיקה, כי גם כאשר קורה אירוע לא תמיד העובדים מוצאים לנכון לפנות בתלונה במשטרה, כי במקרים מסוימים העובדים חושבים שמבחינה טיפולית זה יצור נתק בין העובד למטופל. באותם המקרים שכן פונים למשטרה, הטיפול של המשטרה הוא לא מהמשובחים בגלל קוצר ידה, אין לנו טענות אליהם. אבל, גם כאשר מוגשת תביעה ברוב המקרים התיק נסגר מחוסר עניין לציבור. ברגע שהתיק נסגר מחוסר עניין לציבור אין לציבור עניין להתלונן במשטרה, ואם תהיה איזושהי חקיקה בוודאי שזה בהחלט יעזור.
יחד עם זאת, החוק הוא לא הפתרון האידיאלי. אנחנו צריכים לעשות פעולות מניעה לפני כן. יש לנו יחד עם איגוד העובדים הסוציאליים תוכניות להכשרת עובדים. מנכ"ל המשרד מינה ביום ראשון שעבר צוות, והיום הצוות מגיש את המסקנות למנכ"ל ולשר לגבי הפתרונות שהמשרד יכול להציע, כולל פתרונות חדשים כדי לסייע בהגנתם של העובדים.
צריך לזכור שכל דבר שאנחנו עושים מחייב גם את הרשויות המקומיות. אם יודעים מראש כמו המקרה של כפר קמה, שיש פוטנציאל לאלימות, היה מצופה מעובדת לזמן שוטר מהמשטרה. היא פנתה לראש הרשות וביקשה לקנות גז מדמיע שהוא לא הפתרון האידיאלי, והוא אמר: אין כסף, את לא יכולה לקנות. אנחנו נותנים הנחיות מאוד מאוד ברורות ללוות את פקידי הסעד כאשר פקיד הסעד הולך למשפחה, ואנחנו כן מממנים שומר שילך איתה למקום אם ישנו חשש כלשהו שנובע מזה שמוציאים ילד מהבית ויכולים ההורים להתפרץ. אנחנו כן נותנים חד פעמית סיוע. העניין הוא שלא תמיד הרשויות המקומיות גם כשאנחנו נותנים סיוע, מוכנות לשלם ולממן את הפעולה גם אם אנחנו ניתן את הסיוע. כלומר, זה חיבור של כמה דברים.
יואל חסון:
האם אתם מחזירים לרשות את הכסף?
אהובה קרקובר:
אנחנו מחזירים לרשות המקומית כמו כל דבר.
יואל חסון:
והרשות אומרת שאין לה עכשיו מזומנים כדי לשלם.
אהובה קרקובר:
כן, הנה המקרה הקונקרטי שהיה.
על-פי דבריו של ממלא מקום מנכ"ל מרכז השלטון המקומי שרון עזריאל, בשנה הקרובה -
ב-2008 - ייעשה סקר מאוד גדול לגבי נושא האלימות ואמצעי המיגון של העובדים הסוציאליים. אנחנו כל הזמן עם היד על הדופק בנושא הזה, וכל הזמן מנסים למצוא פתרונות. צריך לזכור תמיד שהמקרים שאנחנו עוסקים בהם, לא האוכלוסייה, הם כל כך קשים שתמיד יש איזשהו פוטנציאל לאלימות.
מעבר להוצאת ילד מהבית, או טיפול בזקנים, או מצבים מהסוג הזה, ישנן גם מטלות חדשות שאנחנו צריכים לשקול אותן בכובד ראש, שהביאו לנו גל אלימות מאוד קשה. בחודשים האחרונים היו מקרי אלימות מאוד קשים בנושאים שקשורים לתלושי מזון, ובמקרים אחרים של סיוע קונקרטי לאנשים - לא סיוע של טיפול סוציאלי. המקרים האלה מעלים לנו את רף האלימות בצורה משמעותית. נניח שעמותה נותנת חמישים מנות מזון, ומאה איש מגיעים מהיישוב אז מה אתה עושה עם אותם מאה איש בהנחה שהם באמת זקוקים? כלומר, המערכת משחקת בכל מיני משחקים, וכל מה שאנחנו נעשה אנחנו גם צריכים לראות אלו מטלות מטילים על שירותי הרווחה שהן פוטנציאל אלימות, למרות שלכאורה זה נראה תמים וטוב מאוד. אנחנו נופלים על הרבה מקרי אלימות בדברים באמת קונקרטיים שלא בטוח ששירותי הרווחה אמורים - - -
היו"ר משה שרוני:
עו"ד רביב מייזל, בבקשה.
רביב מייזל:
עיקר הדיון הוא לגבי העובדים הסוציאליים ולכן כדאי שאני אדבר אחריהם.
יהודית גלנץ:
אני מברכת ושמחה על היוזמה לקיים דיון בנושא הכאוב הזה. כפי שגברת קרקובר ציינה, משרד הרווחה לא מממן אמצעי אבטחה לעובדים הסוציאליים, וכאילו הרשות המקומית צריכה לממן את העניין הזה, למרות שרוב המשרות ממומנות על-ידי משרד הרווחה. ברור ש-75% ממימון המשרות, ממומנות על-ידי משרד הרווחה מלבד מאבטח. חלק מההנחיות בונות על צפי -במידה ואתה יודע שיש איזשהו מקרה שעלולה להיות אלימות. אבל, איך אפשר לבנות על צפי? חלק מהדברים ניתן לצפות, וחלק מהדברים לא ניתן לצפות.
לגבי נושא האבטחה - היום מקובל שבכל בית קפה, ובכל בית קולנוע יש מאבטח, ובכל רשות מקומית יש מאבטח. רק בלשכות הרווחה שלשם מגיעות אוכלוסיות עם מצוקה מאוד מאוד קשה עם פוטנציאל לאלימות בגלל המצוקה שלהם, משום מה זה לא מובן מאליו שיש מאבטח.
רף האלימות עולה כאשר התנאים הפיזיים של חלק מהמחלקות לשירותים חברתיים עדיין במצב מחפיר. לפני מספר שבועות הייתי במחלקה לשירותים חברתיים שיושבים בה חמישה עובדים סוציאליים בחדר אחד קטן. איך אפשר לא להתרגז, איך אפשר לא להתפרץ כאשר אדם מגיע טעון?
הבעיה המעיקה ביותר היא העומס שמוטל על העובדים הסוציאליים. עובד סוציאלי לא מסוגל לתת את השירות הראוי ללקוח שלו.
היו"ר משה שרוני:
האם את חושבת שבמשרד הרווחה לא יודעים שחסר להם 250 תקנים לעובדים סוציאליים?
יהודית גלנץ:
אני משוכנעת שהם יודעים, והם אפילו מצדדים בטיעון הזה. כדאי להיאבק בקטע הזה. שמעתי היום את השר, והשר צידד דווקא בעמדה הזאת. הוא ניסח אותה הרבה יותר טוב אפילו ממה שאני מנסחת. אבל, אני מדברת כרגע על עובדות. העובדה היא שהעובדים הסוציאליים בתנאים שהם עובדים בהם, לא מסוגלים לתת את השירות הראוי ללקוח. כשאנשים נמצאים במצוקה ובצרה בהחלט, יכול להיות שהם מתפרצים.
יצחק רוזנברג:
אני מנהל אגף רווחה ביהוד, ונציג ארגון מנהלים בוועדות נגד אלימות שמופנית לעובדים סוציאליים.
דיברו פה על הפוטנציאל של אלימות, ואני רוצה להדגיש שאלימות זה אלימות זה אלימות, גם אם זה מילולית, ובוודאי אם זה פיזית, או כל צורה אחרת שהיא אלימות. חלק מהאוכלוסייה שנמצאת במצוקה בכלל לא מתכוונת אלינו במעשי האלימות. אבל, אצלנו זה מתפרץ, וחלק מזה הוא מכיוון שלא קיבלו את המענה כמו שציינו קודמיי על דברים שבהיגיון היו צריכים לקבל, אבל אין לנו את האמצעים.
אנחנו נחשפים לתופעות של אלימות כמעט יום יום. זה לא מקבל ביטוי בתלונות כי חלק מהעובדים אומרים: בין כה לא עושים שום דבר, אין ענישה, האוכלוסייה הזאת מגיעה שוב ואנחנו נצטרך לראות אותם ולהתמודד איתם. למנהל אגף רווחה אין בכלל רשות להגיד לפונה אלים שלא יגיע מחר. כלומר, אין סנקציות כל זמן שאדם לא נענש וקיבל איזושהי התראה מבית משפט.
אני רואה ארבע פעולות שצריך לעשות בגדול. קודם כל, מניעה ראשונית. כלומר, יש לתת תנאים סבירים. למשל, מבנה כמו שצריך, חדר קבלה כמו שצריך. יש צורך בתנאים אופטימאליים שנותנים את האווירה הנינוחה. כשבאים למשרד בו יש אווירה נינוחה ושטיחים, אז אנשים מתנהגים בהתאם.
שנית, יש צורך באמצעי התגוננות שונים. זה יכול להיות טלוויזיה במעגל סגור שעולה היום ממש גרושים, עם שליטה ובקרה של כניסה ויציאה של אנשים. זה יכול להיות שומר, גז מדמיע, לחצני מצוקה, קשר ישיר למשטרה, לקב"ט – כל גורמי האבטחה והביטחון.
דבר נוסף, הדרכת העובדים ועריכת השתלמויות לעובדים בנושאי התגוננות, ואיך להתמודד עם אלימות. יש צורך גם בהדרכת השומר כי בדרך כלל מדובר בפקיד קבלה. לפעמים גם ההתייחסות שלו לאדם כבר יכולה להשפיע ולהרגיע. למשל, אפשר לקבוע עובד במחלקה שהוא יהיה אחראי על הנושא ויעשה בקרה, פיקוח, וידאג לאמצעי הגנה וכו'.
שלב אחר הוא הטיפול באלימות כאשר מתרחשת אלימות.כלומר, איך להתגונן כאשר מתרחשת אלימות. למשטרה יש סדרי עדיפויות, ולפעמים המשטרה מגיעה לאחר שהנזק נעשה. צריך להגדיר את הנושא הזה כך שהוא יהיה בסדר עדיפות גבוה של המשטרה. המשטרה מבקשת שהעובד יבוא ויגיש תלונה. אבל, הרבה פעמים העובד צריך לחכות בתור של ממתינים עד שמגיע התור שלו להגיש תלונה. לדעתי, פה צריך לתת עדיפות לעובד. כמובן שהרשות המקומית צריכה להתערב.
היו"ר משה שרוני:
משרד הרווחה והרשויות המקומיות צריכים לשכנע את המשטרה שיש לנושא הזה עדיפות על. אפשר להגיע להסכמה די טובה בנושא הזה, הם רק צריכים לסכם את זה.
יצחק רוזנברג:
השותפות והאחריות היא של יותר גורמים. זה מתחיל מהרשות המחוקקת שצריכה אולי לחוקק עוד חוקים בתחום האלימות, זה הרשות השופטת שתעניש כמו שצריך, ולא שלמחרת יבוא האדם ויצחק עלינו.
היו"ר משה שרוני:
אתה צריך לקחת בחשבון שאדם מגיע ללשכה סוציאלית כאשר הרבה דברים מעיקים עליו, ואין פתרונות, הוא לא מקבל פתרון. העובדה שהוא לא מקבל פתרון היא המניע לאלימות ולהשתוללות.
יצחק רוזנברג:
האם זאת הצדקה?
היו"ר משה שרוני:
לא אמרתי שזו הצדקה, אבל אפשר למנוע את זה. משרד הרווחה צריך לפנות לראש הממשלה ולהגיד לו שמשרד הרווחה נמצא היום במצב שהוא לא יכול לתפקד. אם אני הייתי עובד סוציאלי הייתי משכנע את כולם לא לבוא לעבודה. לא יכול להיות שמתעלמים כבר כמה שנים מהמחסור בעובדים סוציאליים. חסרים 250 תקנים ואין תקציב. בשביל מה אני מחזיק משרד עם עובדת סוציאלית אם היא לא יכולה לפתור את הבעיה? זוהי הנקודה. אני לא מצדיק אלימות, אבל זה הגורם לאלימות. את האלימות צריך למנוע בעזרת משאבים.
יואל חסון:
הבעיות האלה הן לא חדשות, הן לא בעיות של הממשלה הזאת ולא בעיות של הממשלה הקודמת. אבל, הממשלה הזאת כן הגדירה לעצמה שינוי סדרי עדיפויות, וגם ראש הממשלה במינוי האחרון של שר הרווחה הגדיר. יש שר רווחה חדש שהוא מאוד דומיננטי, יש לו השפעה גדולה מאוד על ראש הממשלה. אני חושב שהוא אחד משרי הרווחה החזקים ביותר שהיו בשנים האחרונות. השאלה היא, האם אתם ממליצים לשר להעביר את התקציבים הקיימים או החדשים לנושא הזה?
יצחק רוזנברג:
היושב ראש אמר שאם יתנו תקציבים לנושאים האחרים לא תהיה אלימות.
יואל חסון:
את זה אפשר להגיד תמיד על עוד הרבה דברים.
היו"ר משה שרוני:
הנושא הוא קרדינאלי, הוא כבד. אם אנחנו באים לכאן ודנים בדיון מהיר בנושא זה, הממשלה חייבת לדעת שהמנורה האדומה כבר נדלקה, נקודה. השאלה, היא איך מכבים את המנורה. כל אחד יכול לתת סיסמאות, אבל השאלה היא מהם הפתרונות כדי למנוע אלימות, זו הנקודה המרכזית בנושא זה.
אהובה קרקובר:
הזכרתי שביום ראשון שעבר מונה צוות במשרד להציע פתרונות. הצוות מגיש היום את ההמלצות שלו לשר ולמנכ"ל. אני מקווה שתוך פרק זמן לא ארוך יהיו אי אלו פתרונות. אבל, מאחר והחומר טרם הוגש אני לא יכולה להתייחס לפרטים שבו. אני מניחה שכאשר השר והמנכ"ל יראו את החומר, הם יתייחסו אליו.
היו"ר משה שרוני:
אני מקווה שימצאו פתרונות לאחר השיחה שלי עם שר הרווחה. אני לא אומר שהפתרון צריך להיות פתרון של מאה אחוזים, אבל צריכים להתחיל בהדרגה עד שמגיעים למקסימום. אי אפשר לבוא ולטעון תמיד שיש אלימות, צריך לתת פתרון ולמנוע את האלימות.
מיכה הרן:
אני רוצה להביא לידיעתכם שיומיים לאחר האירוע בכפר קמה, הוצתה לשכה בשפרעם. אנחנו מודעים לגל עכור של אלימות כלפי עובדים סוציאליים וכלפי המוסדות שהם מייצגים. מה שהוא קורה הוא נורא. יש הצתות, יש הטרדות, יש איומים, יש תקיפות, יש פגיעה ברכוש. בלשכה בקרית-ים עובדים חמישים עובדים, ואין שם אפילו לא שומר אחד. איך דבר כזה יכול להיות? לא מדובר במשרדים שבהם עובד אדם אחד, שניים או שלושה, אלא מדובר בלשכה שבה מועסקים חמישים עובדים.
יואל חסון:
בבעלות מי הבניין שם?
מיכה הרן:
אני לא יודע.
יואל חסון:
האם הבניין הוא עירוני, ממשלתי?
רחל אנגלברג:
הכול עירוני.
מיכה הרן:
זוהי רק דוגמה אחת. אני חושב שישנן בערך 30% או 40% לשכות שבהן אין מיגון, אין אמצעי הגנה, אין שמירה, אין אבטחה, אין לחצני מצוקה.
איגוד העובדים הסוציאליים מצפה שהמשרד יהיה שותף פעיל בעריכה של קורסים והשתלמויות לעובדים סוציאליים בנושאים כמו יציאה ממצבי מצוקה ומאלימות. אנחנו מבקשים שהמשטרה תיתן עדיפות לאירועי אלימות, ושלא תסגור תיקים, ושגם הפרקליטות לא תסגור תיקים מחוסר עניין לציבור. במציאות הקיימת אי אפשר לפעול.
השאלה המרכזית היא, מי צריך לממן את השמירה? האיגוד בדעה שצריך לקבוע תקציב ייעודי לנושא השמירה.
היו"ר משה שרוני:
השלטון המקומי יחד עם משרד הרווחה צריכים להגיע לאיזשהו הסכם, ולפתרון טוב בנושא הזה. אני בטוח שהם יכולים להגיע לזה בלי שום בעיות.
יואל חסון:
אין כאן ויכוח על העניין שישנו צורך. אני מציע שהוועדה תבקש ממשרד הרווחה להציע איך משרד הרווחה מתמודד עם הבעיה הזאת של מחסור באבטחה כפי שהיא עולה כרגע. את אמרת שאתם מקצים תקציב לטובת אבטחה בצורה של הקצבה לרשות, אבל הרשות ברגע עצמו לא יכולה להוציא את הכסף לממש את זה.
אהובה קרקובר:
אמרתי שישנם מקרים שצריך להצמיד לעובד הסוציאלי שהולך לביקור בית, מאבטח או שומר. למקרים הבודדים האלה אנחנו נותנים.
יואל חסון:
אבל אבטחה קבועה במבנים אין.
אהובה קרקובר:
אבטחה קבועה המשרד שלנו לא מממן.
יואל חסון:
הייתי מציע שמשרד הרווחה יציג לוועדה תוך זמן מוגדר, כיצד הם מתמודדים עם נושא מימון הרשות לאבטחה הכוללת.
רביב מייזל:
אני מברך על הדיון. ההסתדרות הרפואית מטפלת בנושא אלימות בכלל כנגד צוותים רפואיים, והעובדים הסוציאליים הם כמובן חלק מהצוות הרפואי על-פי חוק, ובפרט כמובן רופאים. אני מצטער שאין כאן נתונים לגבי היקף התופעה.
אהובה קרקובר:
יש לנו נתונים גם שלכם וגם שלנו.
רביב מייזל:
יש לי נתון שאני חושב שהוא קצת יהמם אתכם. נערך מחקר באוניברסיטה העברית בשנת 2005, והתוצאה שם היא ש-75% מכלל צוותי חדרי המיון בבתי החולים בישראל אמרו שהם חוו אלימות בשנה שקדמה למחקר, כלומר בשנת 2004. מדובר ב- 75% מכלל הצוותים הרפואיים. הם דיווחו לאוניברסיטה העברית.
אהובה קרקובר:
אבל, לא למשרד הבריאות.
רביב מייזל:
הר"י מפעילה גם כן מוקד אלימות כלפי רופאים, והדיווחים אצלנו מגיעים כמעט ברמה יומית. הדיווחים הם בוודאי לא כל המקרים שקורים. הטיפול הנכון מבחינת המחוקק זה באמת אם חבר הכנסת חסון יקדם את אותה הצעת חוק שהוא דיבר עליה, להחמיר את הענישה. זה אולי הפתרון הכי מהיר והכי נגיש, משום שחינוך והסברה ובניית מבנים הוא נכון, ואנחנו תומכים בזה, אבל זה פשוט ייקח הרבה יותר זמן. אני מאוד אשמח אם חבר הכנסת חסון יוכל לקדם את הנושא הזה.
יואל חסון:
האם אתם חושבים שהגברת הענישה היא אמצעי מרתיע?
אהובה קרקובר:
זה אמצעי מרתיע, אבל זה לא חזות הכול. זה במפורש רק חלק. יש מקרים כמו שציינתי קודם, שאירוע מילולי לא סימפאטי לא צריך להיות. אבל כפי שאמר היושב ראש, זה נובע מאיזושהי אי יכולת לתת את המענה. לכן, צריך לעשות אבחנה בין סוגי האירוע. לא על כל אירוע אתה הולך לתביעה משפטית. אבל, במקרים החמורים מענה של חקיקה הוא בהחלט יהיה מענה טוב, כי עד היום אנחנו במצבים שבהם תיקים כל הזמן נסגרים, וזה לא עושה שום דבר.
רביב מייזל:
הנושא מספיק חשוב, אולי כדאי לעשות הצעת חוק מטעם הוועדה.
היו"ר משה שרוני:
הוועדה לא יכולה. פתרון של ענישה הוא פתרון של שלב אחד, וישנם עוד הרבה פתרונות.
אני רוצה לסכם את הדיון. הוועדה רואה בדאגה תופעות חמורות של אלימות כלפי צוותים רפואיים, עובדים סוציאליים ופקידי סעד.
הוועדה קוראת לשר הרווחה ולשר האוצר לבחון את טענתם של העובדים הסוציאליים בכל הנוגע לעומס העבודה המוטל עליהם, ולתנאי עבודתם המהווים מרכיב חשוב במקור לאלימות כלפי העובדים הסוציאליים.
הוועדה קוראת למשרד הרווחה ולמשרד לביטחון הפנים, לבוא בדברים עם מרכז השלטון המקומי בדבר המאמצים להגנתו של העובד הסוציאלי, כמו טלוויזיה במעגל סגור, אספקת גז מדמיע, התקנת לחצני מצוקה, ליווי ואבטחה בפגישות עם מטופלים מסוכנים.
הוועדה דורשת משר הרווחה להגיש לה בתוך שבועיים ימים את המהלכים שיקבע לשיפור ביטחונם של העובדים במחלקות לשירותים חברתיים.
תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 12:40.