פרוטוקול ועדה
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 92
מוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום י"א בסיוון תשס"ז (28 במאי 2007), שעה 09:00
סדר היום: דווח השר לקליטת העלייה חה"כ זאב בוים על ביקורו ברוסיה: הגברת העלייה
מרוסיה, חיזוק הקשר עם הקהילות היהודיות במקום.
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל נודלמן – היו"ר
קולט אביטל
יולי אדלשטיין
זאב אלקין
סופה לנדברג
מרינה סולודקין
מוזמנים:
זאב בוים – השר לקליטת העלייה, המשרד לקליטת העלייה
ארז חלפון – מנכ"ל, המשרד לקליטת העלייה
אסף דורון – יועץ בכיר לשר, המשרד לקליטת העלייה
בטי בירשטיין, המשרד לקליטת העלייה
ולנטין לידסקי – מ"מ אזור חמ"ע, הסוכנות היהודית
נתיב פרי – יועצת בכירה ליו"ר הסוכנות, הסוכנות היהודית
דפנה בונה – קרן היסוד
ישעיהו יחיאלי – ראש מינהלת נעל"ה, מינהלת נעל"ה
ד"ר מלה תבורי – ממונה תחום בכיר מק"מ, נתיב – משרד ראש הממשלה
סיני רום - נציג התאחדות עולי בריטניה, מועצת ארגוני עולים
אברהם שרנופולסקי – חזית הכבוד – עמותה להשגת זכויות פנסיה בישראל
מנהלת הוועדה: דנה גורדון
רשמה: אתי בן שמחון
דווח השר לקליטת העלייה חה"כ זאב בוים על ביקורו ברוסיה: הגברת העלייה
מרוסיה, חיזוק הקשר עם הקהילות היהודיות במקום.
היו"ר מיכאל נודלמן:
שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הוועדה. נמצא איתנו שר הקליטה, חבר הכנסת זאב בוים. נשמע ממנו רשמים מביקורו ברוסיה.
השר זאב בוים:
תודה רבה אדוני היושב ראש, חברת הכנסת קולט אביטל, כל הנמצאים כאן, שלום לכם.
ביקשתי את המפגש הזה אצל פרופסור נודלמן, יושב ראש הוועדה, כדי לתת דיווח לחברי הוועדה, על סיור שערכתי ברוסיה. הסיור נערך אחרי חג הפסח, מטרתו היתה ליצור היכרות שלי אישית עם כל מה שנוגע ליהודים ברוסיה, בהקשר לעלייה לארץ. וכשאני אומר רוסיה, בעצם צריך להגיד מדינות חבר העמים, כשבמקור הוא תוכנן גם לביקור באוקראינה, בקייב, דנייפרו-פטרובסק, שם בדיוק היו בעיות. אני יודע שפרופסור נודלמן הוא מאוקראינה. חברת הכנסת מרינה, מאיפה את?
מרינה סולודקין:
אני ממוסקבה.
השר זאב בוים:
קשה לי לעשות הבחנות כאלה.
שמחתי לקרוא היום בעיתון, שנמנעה סוג של מלחמת אזרחים, או משהו דומה לזה. המתח שם עוד קיים בין מזרח למערב, מערב לרוסיה, וכו'. נשאיר להם את זה, אבל זה שיבש את העניין. אמרו לי, אין טעם לבוא לשם, באמת לא היה.
ביקרתי במוסקבה ובסנט פטרבורג. מראש סיכמתי עם ראשי הסוכנות היהודית, ועם נתיב, שהסיור הזה יהיה משותף. אני בכלל חושב שאנחנו צריכים לעשות את החיבורים ואת שיתופי הפעולה, ולהפוך אותם למכפיל כוח בעניין העלייה, כי גם כך זה לא קל. זאת היתה המטרה מלכתחילה, נמנע הדבר ממנו, וברגע האחרון השתבש. יצאה איתי הגב' נעמי בן עמי.
הגברת מלה תבורי, מה התפקיד שלך בנתיב?
מלה תבורי:
אחראית על מחקר ועל קשרי החוץ.
השר זאב בוים:
מלה תבורי לא היתה איתנו, אבל היתה איתנו ראש נתיב, נעמי בן עמי. הצטרף אלינו מנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגיים, חגי פלג. יצאנו יחד עם הסוכנות היהודית. את מקומו של ביילסקי מילאו דניאל לברנט, שהוא יושב ראש העלייה והקליטה של הסוכנות היהודית, או של חבר הנאמנים. יחד עם פרי נתיב, שהיא היועצת האסטרטגית של ביילסקי. ליווה אותנו בני לידסקי שנמצא פה. היתה משלחת בהרכב נכון, גם מקצועית. ביקרנו ברוסיה, במוסקבה ובסנט פטרבורג.
לא אפרט את כל הדברים. רוב הסיור הוקדש להיכרות עם הגופים הפועלים בעניין העלייה, קרי, המערכת של הסוכנות היהודית, והמערכת של נתיב. קיימנו מפגשים עם גופים וארגונים יהודים. היה גם קטע בתחום המדיני עם שלטונות רוסיה, וגם כשהיה נטו מדיני, אלו עניינים של המצב במזרח התיכון, איראן, וכל הבעיות האלה.
היתה פגישה עם יושב ראש קרן הפנסיה של רוסיה, בטאנוב, ועם הצוות שלו. מייד אדווח.
ביקרנו במערכות חינוך, ראינו את מערכת חפציבה שם, זה בטח סיבוב של כל מי שמבקר, מטבע הדברים אלה המקומות שצריך לבקר בהם. בסוכנות ראיתי את הפעילויות, פעילות החינוך, החינוך הלא פורמלי, הוראת עברית, הטיפול בעולים בתהליך העליה, איך זה נעשה. פגשתי את האנשים הפעילים שם עם הצוותים, זה נכון לגבי הסוכנות, זה נכון לגבי נתיב. עקבתי אחר הפעולות האלה, נפגשתי עם האנשים, וגם עם נקרא לזה, ה"קליינטים".
נפגשתי גם עם ראשי ארגונים למיניהם, ביקרנו בכמה בתי כנסת. אין טעם לפרט יותר מדי, אולי בהקשר אחר אני אגיד משהו, על הפעילות של בתי הכנסת, כל אחד באוריינטציה שלו, ויש אוריינטציות שונות לבתי הכנסת. אבל אלו בהחלט מרכזים יהודיים מרשימים, שרובם ככולם נתמכים על ידי יהודים עשירים. אם זה לב לייב מצד אחד, אם זה ארקדי גיידמאק מצד שני, ונוספים.
מרינה סולודקין:
יש שם תחרות של מקומיים.
השר זאב בוים:
זה בסדר, אבל זאת תחרות של 'קנאת סופרים תרבה חכמה'. מבחינה זאת, אפילו כמעט בתרתי משמע, יש שם פעילות חינוכית יהודית, שהיא כשלעצמה בעיניי מאוד חשובה, עוד לפני עניין העלייה. עצם קיום חיים יהודיים תוססים, וחזרה אחרי היסטוריה קשה של שלושה, ארבעה דורות, זה לא דבר מובן מאליו. זה שמשקיעים שם בתחום הזה, בעיניי מאוד חשוב. כי קודם כל זה מבטיח בסיס והרחבה של קיום יהודי, של חיים יהודיים. היה דבר מאוד לא מובן מאליו בתקופת השלטון הקומוניסטי, וזה דבר מאוד בולט.
על אותו פרנציפ המשיך הביקור בסנט פטרבורג. גם כן היכרות עם הפעילות שנעשית על ידי הסוכנות ואנשיה, ונתיב ואנשיה. התרשמתי, ואדגיש עניין של הממשקים, ושיתופי הפעולה לפעמים, ולפעמים לא שיתופי פעולה בין שני הארגונים. פה אני רוצה להיכנס לכמה מסקנות, או
תובנות שלי, וגם של האנשים. האנשים שהיו איתי בסיור, היתרון הגדול של הסיור, היה באמת שהיינו כולנו ביחד. התכנית גובשה ביחד, וגם הסיכומים שעשינו היו סיכומים משותפים. ישבנו ביחד וכל אחד הביא את הסיכומים שלו.
אני רוצה לומר כך. ראינו קצת הבדלים וניואנסים שיכולים להצביע על דברים לעתיד. למשל, התרשמתי בהבדל ברמה המקומית, במקום שיש ראש סוכנות, או מי שעומדת בראש הסוכנות, נניח בסנט פטרבורג, וראש נתיב, הם אנשים שיש ביניהם קשר טוב, אז הקשר הטוב הזה משודר לשני הארגונים והמערכות הרבה יותר משתפות פעולה. והפוך, הרי זה הפוך. כל ארגון מושך לכיוון שלו, ויש מתח ארגוני בין שני ארגונים, גם כשעוסקים באותם עניינים, וזו המסקנה הראשונה שכולם הסכימו לה. צריך למצוא דרך, שנתיב והסוכנות היהודית, יחזקו שיתוף פעולה, והפעולות תהיינה תחת קורת גג של תכנית משותפת.
כשאתה בא למוסקבה למשל, אתה רואה שהסוכנות היהודית מקיימת אולפנים בעברית. אבל גם נתיב, המרכז שלו גם כן מקיים הוראת עברית. אין שום סיבה הנראית לעין, למה שיהיה גוף אחד, שיהיה מתואם, ושמישהו הכי טוב בתחום הזה, יעביר את זה. אמרתי הוראת עברית, אותו הדבר לגבי פעילויות. נניח שיש פעילויות לנוער, כל מיני סוגי פעילויות. אלה פעילויות של חינוך ציוני, של תולדות הארץ, שירים בעברית, ריקודים, כל הפעילות הלא פורמלית, כל הדברים האלה, אז אלה עושים ואלה עושים. לעומת זאת, יש תחומים שבהם אם היו חיבורים ומאמצים כאלה, אפשר היה לעשות יותר סדר בדברים, תחת אותה מטרה בסופו של דבר. למשל אחת הבעיות הכי גדולות, כשאתה אומר מוסקבה, את זה אני לא ידעתי, רק כשאתה בא לשם אתה רואה. זאת אומרת, המרכז של מוסקבה מטפל עד לקנטצ'קה, וכמעט איי סכאלין מול יפאן. מה קורה, כשחסר כוח אדם, וחסרים אמצעים, מה שיש תחת היד לא מנוצל בצורה מוסכמת, אז יש חסרים. למשל, אחד הדברים שמאוד קריטי לעניין של עלייה, היכולת לארגן סיורי גישוש וביקורים בארץ. זה תהליך, בן אדם שרע לו בסיביר, צריך לחכות שלושה, ארבעה חודשים, לפגישה עם קונסול, או במוסקבה, או באיזשהו מקום בדרך. אבל הוא צריך לעבור מרחקים עצומים, זה מכשול בלתי רגיל. אז הוא קודם כל מכשול אובייקטיבי, כי זה מרחקים. אבל אפשר קצת לקצר את המרחק, אם היה יותר כוח אדם, אם היה יותר אמצעים, אם היתה גם תכנית. זאת אומרת, ניצול יותר נכון של מה שיש תחת היד. דרך אגב, אחת הבעיות הכי גדולות, שמה שיש הוא חסר מאוד, ועוד אחזור לזה.
כתוצאה מכך בסיכומים ובנתונים שאספנו, אומר חגי פלד, אנחנו לא מצליחים להגיע לאחוז יחסית קטן של האוכלוסייה הפוטנציאלית לעלייה, ממש אחוזים יחסית קטנים, הוא מצליח להגיע לאחוזים קטנים.
הסוכנות אומרת במפורש, שהיא מתמודדת עם קיצוצים תקציביים הולכים וגדלים. זה לא דבר שמשתפר עם הזמן, הקיצוץ הולך ונעשה גדול משנה לשנה. אני לא נכנס עכשיו לעניין התקציב איך הסוכנות מחלקת את הכסף, מקורות הכסף, כמה כסף, מה היא עושה, בכלל מי משפיע שם, חלק מהדברים לחברי הוועדה פה ידועים היטב.
בתוך זה עלתה שורה של נושאים, שהם קשורים, או במישרין או בעקיפין לעניין היכולת שלנו לעלות. אגב, המספרים שאנחנו מדברים בהם היום, לפי ההערכות מדברים על 400 יהודים לפי הלכה, ו-כ300 אלף נוספים, הם זכאי שבות.
זאב אלקין:
הרבה יותר.
השר זאב בוים:
בסדר, יש פה הערכות. איך שלא נסובב את זה, גם הממעיטים, עדיין מוקדם מלהרים ידיים. ההרגשה היא דרך מה שהדגשתי קודם, של מיעוט תקציבים, של קיצוץ בתקציבים, גם של הסוכנות, גם של ממשלת ישראל, באמצעות נתיב, וגם של משרד לקליטת עלייה, שאתם מכירים היטב פה. שמישהו החליט, כאילו, זה לא כך, אבל התוצאה היא, שמיצינו את העניין הזה ממדינות חבר העמים. כך אפשר לחשוב מהתייחסות, וזאת בעיניי שגיאה גדולה.
בתוך זה יש דברים שלא תמיד בכסף. איגום משאבים ומאמץ, ותיאום יותר נכון בעבודת הגופים, יש לנו דברים שבידינו לעשות בארץ. באופן כללי, המשרד שלנו הוא משפיע עלייה מרכזי, בדרך שבה הוא קולט את העולים. אגב, נפגשתי עם גופים שלא הזכרתי, נניח עם קבוצות של מדענים ברוסיה, אינטלקטואלים. היה לנו מפגש סיור מוחות מאוד מעניין, אנשים אחד, אחד. הם אמרו, אין נוכחות בכלל. לא מרגישים היום ברוסיה את המאמץ לשכנע את היהודים, לרכז יהודים ולעלות לארץ. למשל, ירידי תעסוקה שהיו, פעילויות של הסברה. הסתכלתי גם בסוכנות, גם בנתיב, על לוח המודעות, מה הפרסומים שם, מה מדינת ישראל מפרסמת. לנו יש פרוייקט של עלייה קהילתית. ראיתי שם שתי ערים, אחת טבריה, ואחת עכו. אבל לא ערים נוספות. הכל ביחד ההרגשה שכאילו מישהו הרים ידיים. כאילו היתה באיזשהו מקום החלטה שאין כבר יותר אפשרויות גדולות למנף עלייה.
מרינה סולודקין:
זו היתה החלטה אסטרטגית, גם בסוכנות. לצערי הרב - - -
השר זאב בוים:
אני לא יודע אם זו היתה החלטה אסטרטגית, התוצאה היא תוצאה אסטרטגית שלילית, על זה אין ויכוח. אני לא חושב שמישהו החליט, אבל בלי משים קיצצו פה, העבירו לשם. במצטבר, פחות העם היהודי, ומדינת ישראל, משקיעים במאמץ לקליטת עלייה מחבר העמים.
אחד הדברים שלאחרונה מתעסקים בזה הרבה, הוא עניין הגיור. מי שמכיר ומצוי יודע היטב. אנחנו שפחות מעורים ובקשר יום יומי, אולי לא כל כך מבינים את החשיבות של העניין. אדוני יושב ראש הוועדה, זה נושא לדיון פה. הממשלה הקימה ועדה שבראשה עומד ארז חלפון, המנכ"ל שיושב לימיני. אני יותר ויותר חושב שמוכרחים ליצור לחץ מרוכז, כדי לחולל שינויים במקום שהוא קשה. הוא קשה, מכיוון שאנחנו יודעים בדיוק; א. כיהודים, הלכה היהודית. ב. הוא קשה שבעתיים, כי נכנסים פה גם גורמים פוליטיים למשחק הזה, צריך להגיד את זה ישר.
מרינה סולודקין:
באיזה מובן?
השר זאב בוים:
במובן הזה, שבמערכת בתי הדין, אצל הדיינים, יש כל מיני פוליטיקות. פוליטיקות של אנשים, אגב, לא בהכרח של מפלגות. יש מספר אנשים בנקודות מפתח, שזהו, שלך תוציא אותו. שווה אולי לעשות איזשהו דיון בנושא הזה. אבל אין ספק, שמה שקורה פה, משליך אחורה על ההתייחסות, על רתיעה שקיימת אצל אנשים בעניין הזה, זה דבר שמוכרחים לתקן אותו.
בעקבות הסיור הזה, קיימתי פגישה עם שלושה, יושב ראש הנהלת הסוכנות, ביילסקי, השר אביגדור ליברמן, ואנוכי. מנכ"ל הסוכנות היהודית לא יכול היה להיות, אבל היה המנכ"ל של אביגדור ליברמן, וארז חלפון המנכ"ל שלנו. סיכמנו, ודיברנו על ההתרשמויות ועל תובנות, ומה ראוי לעשות. יש לנו הבנה אחת גדולה או שתיים, על הצורך להקים צוות משותף, סוכנות נתיב. לבחון את כל הפעילויות, ולעשות סדר ותכנית מוסכמת ומשותפת, על בסיס של הבנה שצריך שיתוף פעולה.
לפעול כל אחד במקומו, כדי לחזק תקציבים. אני לא יודע כמה אנחנו יכולים להשפיע על הסוכנות היהודית. יש לנו ממשקים משלנו, בעבודה עם הסוכנות היהודית, ובוודאי בתוך הממשלה. המשרד לקליטת עלייה, נתיב תחת אחריותו של השר איבט ליברמן, ואת זה סיכמנו. היו לנו גם סיכומים לגבי הגיור, כי גם בעניין הגיור, הצורך בשינויים, איזה שינויים, עוד לא הגענו לשם. אבל ההכרה שמוכרחים לעשות שינויים בגיור כדי להקל, היא משותפת לכולם. יש גם שאלות שאולי יעברו בחקיקה, אז צריך תיאום פעולה לפחות בין שני שרים, שהם בצורה זו או אחרת, עוסקים במישרין בה.
הדבר האחרון שאני רוצה לדווח לכם, על העניין שהוא מעסיק ורגיש, והרבה זמן, וגם אנשים פה חברי הועדה, כל אחד במקומו ובתפקידיו, גם עכשיו וגם בעבר, התעסקו בזה, עניין הפנסיות מרוסיה. ביקשתי פגישה, וגם קיבלתי את העדכונים עד איפה הגענו ועמדנו. נדמה לי שבפעם האחרונה שהתעסקו בזה לפני הביקור שלי היו חברי הכנסת מרינה סולודקין, וחבר הכנסת זאב ואלקין, עם ראש הממשלה, אני פגשתי את אותם אנשים.
פגשתי את בטאנוב, ואת גברת ציזיק. אגב, לא העזתי לשאול, שרה ציזיק היתה מגיבורי תל חי, שנפלו בקרב תל חי ב-1920. הם קיבלו אותנו יפה מאוד, זה היה בחדר מאורגן ומסודר, עם מחשבים. הסוגייה כידוע לכם, מתרכזת בעיקר במאסה הגדולה של יהודים שעלו עד 1993 בעיקר. משרד החוץ שלנו, במסגרת המגעים העביר הצעת טיוטה, שבתוכם הצעה לפתרון לגבי סוגייה שהם העלו, גם בפגישה איתי כסוגייה מרכזית. אם הם יכירו בפנסיונרים, יש להם בעיה של נפח גדול של פנסיונרים, שמפורזים בכל העולם חוץ מישראל, בגרמניה, בארצות הברית, בקנדה. ההצעה של משרד החוץ היתה, שזה יהיה הסכם בילתרלי בין מדינות. כיוון שזה בהסכם בילתרלי, זה חוסך מהם, או נותן להם עילה לעצור את זה בכל מה שקשור למדינת ישראל, כי אלו הסכמים בין שתי המדינות, הם עובדים על הטיוטה הזאת. העניין שלהם היה, שהם נדרשו להרחיב קצת את הפורום שדן בנייר הזה, ולחבר אליו גם את משרד הבריאות שלהם, וגם את הביטוח הסוציאלי. ניסיתי לשמוע מהם, אם יש להם איזשהו לוח זמנים. אבל זה בעדינות, כי זה העניין. לא הצלחתי לחלץ מהם לוח זמנים, מצד אחד זה היה קצת מתסכל, כי זה היה ברמה של עידכון, איפה הם נמצאים. אי אפשר היה להתקדם יותר ממה שאתם שמעתם מגברת ציזיק. אבל בכל זאת, כיוון שזה היה בטאנוב, וכל הצוות שלו היו שם.
אני חושב שעצם המשך טיפול, והעובדה שהם רואים שזה מאוד חשוב לנו, במובן שחברי הכנסת מעלים את זה, בביקורים הם מעלים את זה, והשר מגיע ומעלה את זה, ואנחנו לא מניחים לזה. אגב, גם השגרירה שלנו במוסקבה ליוותה את הביקור הזה, זה סוג של התקדמות. אם אפשר להגיד במושגים רוסיים, הם מבינים שהם לא יכולים להתחמק מהעניין. כמה זמן הם ימשכו את זה, הם יכולים למשוך את זה, אבל אנחנו צריכים ללכת עם זה. אני מעריך, שבסופו של דבר, זו ההרגשה שלי, שאין לזה בסיס ממשי בעובדות, יותר מעצם הפגישה הזאת, והעלאת הנושא, ודיסקוס העניין.
מה היה כן. העלינו את הענין של ליקוודוטורים, והבלוקדיסטים. הם אמרו שהם פתוחים לקבל פניות, וצריך לארגן. כך גם נרשם, שהם בהחלט יבחנו כל פנייה. כנראה שיש פרוצדורה, לא נכנסו לזה פה. אבל הם אמרו שבעניינים האלה, למשל לגבי שתי הקבוצות האלה, בתנאי שלא מדובר בנכים, ובתשלום כפול. איפה שיש יוצאי צ'רנוביל, ויוצאי לנינגראד, שהם לא נכים, אז הם בהחלט מכירים, וצריך רק לטפל בפרוצדורה של העניין. נכים לא, כיוון שנכים מקבלים, שלא יהיה כפל תשלום.
סופה לנדבר:
נכים מקבלים משם?
השר זאב בוים:
לפי מה שהבנתי כן. כתוב בתנאי שלא מדובר בנכים, ובתשלום כפול. צריך להעמיד את זה במבחן. כיוון שהכל נעשה בתרגום, בעצם, אנחנו רשמנו את הדברים כמות שהם, שווה לבדוק את זה. אולי יש לארז המנכ"ל מספר הערות בהקשרים האלה.
ארז חלפון:
בקצרה. אנחנו במשרד כמובן מפיקים לקחים מהביקור של השר. כמו שהשר אמר, הקמנו צוות פעולה שלנו נתיב, ושל הסוכנות היהודית לגבי הפעילות בחמ"ע. כמו שאתם יודעים, יש כרגע ועדה שסיימה כבר את מסקנותיה, תגיש אותה לישיבת הממשלה הקרובה. ועדה שקמה, נתיב, משרד הקליטה, משרד החוץ, לגבי כל הפעילות של נתיב. גם בחב"מ, ניתן לועדה להגיש ולהגיד אם היא תתרחב, לאיזו עיר. אני לא מציע שאני אגיד את זה עכשיו. ולכן אנחנו נקים תכנית משותפת. היו כל מיני דברים נוספים, לגבי חיילים עולים בודדים. אם אחד מבני משפחתם עולה איתם, חלק מאבד מהזכויות שהם פה, ובזה אנחנו מטפלים כרגע מינהלתית כדי להקל.
במשרד שלנו, תכנית עלייה קהילתית. שמנו דגש, גם בשנה הזאת וגם בשנה הבאה, לכיוון עליה כזאת מחבר העמים בכלל. זאת עלייה שבמחקרים שעושים אצלנו במשרד, גורמת לאנשים לעלות, כי הם מקבלים תוספות מעבר לסל קליטה, ומעבר לסל הרגיל שלעולה רגיל מגיע בעלייה קהילתית, אנחנו בהחלט מתקדמים. דבר נוסף שאנחנו מקיימים כמשרד, תכנית של סיוע לבעלי עסקים, ליזמים, שעכשיו הרחבנו אותה, והגדלנו את ההלוואות בריביות. הגענו להלוואות של 70 אלף שקלים, אנחנו מתכוונים להמשיך בסביבות חודש יוני, או תחילת יולי, את התכנית הזאת גם להביא לכיוון רוסיה. כרגע אנחנו מעבדים אותה במשרד, עושים התאמה ליעדים, וביחד עם הסוכנות היהודית, אנחנו מתכוונים לשווק אותה לחבר העמים.
מרינה סולודקין:
תודה רבה לשר הקליטה, והמנכ"ל של שר הקליטה, שהגיעו ודיווחו. מאוד מעניין מה שאתם מספרים, אנשים פונים אלינו, ושואלים מה עם הפנסיות מרוסיה. כל דבר שאמרתם, אם אתם מדווחים, מאוד חשוב לציבור לשמוע שמדינת ישראל מאחורי דרישה שיהיו פנסיות.
אני רוצה לומר, אדוני השר, שזה ויכוח ישן. איגום משאבים של הסוכנות ונתיב, אני לא אוהבת את זה. למה, בגלל שבסוכנות ראינו בשנים האחרונות, שינוי במדיניות. מקצצים מחלקות, אנשים ותקציבים בשטח של ברית המועצות לשעבר, בניגוד ששם יש יותר ממליון איש שיכולים לבוא לכאן, גם לפי ההלכה ולפי חוק השבות.
אני חושבת שזאת טעות דרמטית, בגלל המרדף אחרי עלייה מהמערב, זו מטרה טובה מאוד, אבל איבדו את האיזון. בגלל זה אין עלייה מאסיבית מהמערב, כל העלייה ברוכה. נכון שרוצים לעודד, אבל לא עובדים בשטח שיש פוטנציאל גדול, וגם המצב הפוליטי מאוד בעייתי.
אני מאוד ממליצה להגיע לאוקראינה, בגלל המצב שעל סף מלחמת אזרחים בין אלה לאלה ששום דבר יהודי לא קשור לשלטון שם, וגם במצב הכלכלי שיש באוקראינה, לעודד עלייה מאוקראינה זה גם אפשרי, ופרודוקטיבי.
השר זאב בוים:
אני מקווה שלא יקרה, ושגם את לא מתכוונת, כשהגויים נלחמים אחד בשני, להכות ביהודים ולהציל את רוסיה.
מרינה סולודקין:
גם שנת 2008 מאוד בעיית ברוסיה, בגלל הבחירות של הנשיא. מה שקורה באוקראינה נותן עוד הזדמנות שאנחנו צריכים לנצל. ביוני, בהסכמתה של דליה איציק, הולכת עם נציג של ישראל ביתנו, לרוסיה. בנושא של פנסיות, ויש גם הסכמות עם השגריר בלרוסי. בגלל שהפרלמנט עובד שם ביוני, וביולי מפסיק את העבודה.
מרינה סולודקין:
יש סכסוך בין הסוכנות לנתיב. נתיב הוא מאוד חיוני.
השר זאב בוים:
זה לא סכסוך. זו התנהגות רגילה של ארגונים. היינו רוצים התנהגות לא רגילה.
מרינה סולודקין:
הסוכנות יכולה לשנות את כיוון הפעילות שלו. נתיב לא יכול. נתיב עובד בשטח של מזרח אירופה. נתיב יודע, שיש הרבה אנשים שאפשר לעזור להם לעלות. לנתיב יש ידע. היינו בביקור עם חברת הכנסת קולט אביטל, אי אפשר לשכוח את הביקור הזה, גם יושב גם בני לידסקי, שהיה נציג הסוכנות בלנינגרד.
אנחנו חברי הכנסת, והשרים של הממשלה, צריכים לקחת בחשבון שבכל ארגון, גם לסוכנות, גם לנתיב יש יעוד, ושניהם מאוד טובים לכל עניין העלייה, יש להפריד את הדברים. אני מאוד מקווה, וכמעט הצלחתי, כשהייתי סגנית השרה, לדבר במשרד, שאני לא מבינה איך כמעט כל הכסף הולך לעידוד העלייה מהמערב, וכל כך מעט כסף, 20% לתכניות של עידוד העלייה משטח של ברית המועצות. אני ממליצה, אתה השר, אתה המחליט. תעשה 50 אחוזים, וחמישים אחוזים. מייד, בנסיבות הקיימות בשטח רוסיה, אוקראינה, אתה מכיר את התועלת באנשים. תודה.
השר זאב בוים:
אני רוצה להשלים. בפגישה עם ביילסקי, ועם השר אביגדור ליברמן, היתה הבנה שנתיב תתחיל לפעול בגרמניה בקהילה שם. היא לא תפעל באמריקה, בארצות הברית. ועל קנדה יסוכם אחרי סיור שביילסקי יעשה שם. הוא יברר איך הקהילה שם, והאנשים שם וכו'. צריך להתחשב ולראות. קנדה עוד לא הוחלט.
מרינה סולודקין:
תעזור לו.
השר זאב בוים:
בסדר, לא סתם הוא מסמן את זה כנראה, זה ברור. אבל צריך להתחשב במצב. גם אביגדור מבין, בכל זאת. יש שם קהילה, ראשי קהילה. יש שם כוחות לא פשוטים. אבל כבר יש מבחינה זאת הבנה והתקדמות לפי דעתי, בזה שנתיב תיכנס לגרמניה.
מרינה סולודקין:
יש לך דובר רוסית, תפרסם בבקשה כי זה יהיה לנו נוח מאוד.
קולט אביטל:
אני רוצה להצטרף לתודה ולברכה. שאתה החלטת לשתף אותנו בנושאים האלה, כי כמוך היינו בסיור דומה, והגענו למסקנות מאוד דומות. ולכן אני גם רוצה לברך על התוכן, שאיתו אנחנו מזדהים. הגענו למסקנות מאוד דומות. הדבר המצער הוא, שלמרות שזה היה לפני שנתיים, שלוש, בעצם שום דבר לא כל כך השתנה. באנו באיזושהי תקווה מאוד גדולה, שאנחנו ממקדים את שימת הלב על כמה דברים שנראו לנו די קריטיים. החל מבעיות פריסה, דרך העדר שיתוף הפעולה בין הגופים. הצורך לאיגום משאבים, כשבעצם מה שקורה שם, שלא פעם, אנחנו רואים שאנשים עושים את אותם דברים, ואין תיאום בין האנשים.
כדי לא לחזור על מה שנאמר, נביא פה שניים או שלושה דברים. בסיור הזה, אם זכרוני לא מטעה אותי, היה מאוד חשוב ומאוד קריטי כל הקטע של החינוך היהודי, שאז נפל במידה מסויימת בין הכיסאות. הוא עבר מנתיב לסוכנות היהודית, לממשלה.
השר זאב בוים:
ניסתה לצמצמם, לא נתנו לה.
קולט אביטל:
מסגרת יחידה שפעלה איכשהו לגבי חלק מהאוכלוסייה, בתי ספר של יום ראשון, גם היא נסגרה. אנחנו התרשמנו שאחד הגופים הכי אפקטיביים בכל התחומים האלה זה חב"ד. זורמים הרבה מאוד כספים פרטיים, לכיוונים של חינוכיים דתיים אלה ואחרים. מה שנראה לנו אז, אני חושבת שהבלטנו את זה שוב ושוב, כדבר מאוד קריטי. אני מעלה את זה שוב פעם כאן, עם מטרה מאוד ממוקדת אליך ולמנכ"ל שלך, שיש צורך בכל זאת, לפתח איזושהי קונספציה בסיסית של מה אנחנו להתחיל בחינוך הזה. סך הכל, בכל מיני מקומות, היו גם בעיות של בתי ספר יהודים שפעלו כן או לא, בלניננגרד ובמקומות אחרים במסגרת השעות שמאפשרים להם לפעול, ולא יכלו להוסיף שעות חינוך. מה בעצם מבחינתנו קריטי, מה המכנה המשותף. איזה קונספציה אנחנו רוצים לפתח, כדי לאפשר לילדים האלה שמגיעים למסגרות היהודיות, להיות יותר קשובים גם ליהדות וגם לישראל.
יש אנשים שתיארו את היחסים האלה, בצורה יותר נחמדה ויותר אלגנטית. נכון הוא, ככל שיש ריבוי של גופים, נוצרים מתחים אלה ואחרים. אבל האמת ניתנת להיאמר, ואני רוצה לקוות שזה הולך להשתנות עכשיו. שהמתחים הכי גדולים שאני יכולתי להיווכח, ואני עדיין שומעת אותם היום, אגיד זאת בעדינות רבה, מתחים בין משרד החוץ לבין נתיב. גם אני באיזשהו מקום התרשמתי שלא היתה הגדרה ברורה. למשל נציג בסנט פטרבורג עסק בתידרוך עיתונאים בנושאים מדיניים ופוליטיים, שזה ממש לא היה עניינו. הציג את עצמו כקונסול של ישראל, וזה לא מתואם עם השגרירות. יש דברים מהסוג הזה, שלא מוסיפים לנו, ואני כרגע מנסה להסתכל בעיניי הגופים הרוסיים, שעוקבים אחרי מה שאנחנו עושים, ובעיניי היהודים.
אני רוצה לפנות אליך, לא רוצה לקחת צד לא לכיוון זה ולא לכיוון אחר. למען הגילוי הנאות, מי שהתמנתה ראש נתיב היא חברה טובה מאוד שלי, באיזשהו מקום אפילו פרי טיפוחיי.
השר זאב בוים:
באה מהשרות הדיפלומטי.
קולט אביטל:
במידה לא מבוטלת אני דחפתי אותה לכיוונים האלה. אם יש לי נחת, זה משם. ולכן לא תחשדו בי שאני בא לתקוף לא את נתיב, ולא את משרד החוץ. אבל פה אני דחפתי אותה לכיוונים האלה.
לא תחשדו בי, שאני באה לתקוף לא את נתיב, ולא את משרד החוץ. אבל פה מוכרחים לעשות איזשהו סדר. שלא תמשיך להיות כל הסיטואציה הזאת של מריבות ושל חוסר תיאום כי זה בעוכרינו.
ואחרון חביב, במסגרות אחרות שבדקנו, אשמח להעביר כל מידע או חומר, את האפשרות שבכל זאת נגיע באמצעות האינטרנט להרבה יותר בתי אב יהודיים בעולם, בעיקר לנוער. מה שאנחנו לא יכולים, כיוון שבאת ואמרת, וגם אנחנו חשנו כך, פשוט לא מגיעים לחלק מאוד גדול של האנשים. במקום לחשוב על עוד פריסה, ועוד פקיד, לא מזלזלת ולא מבטלת את חיוניותה. אני חושבת שצריכים להשקיע ברשת גדולה ככל האפשר של דברים מעניינים, על התרבות בישראל, ספרות, ועל כל מיני דברים אחרים שיכולים לעניין אנשים צעירים, כמובן בשפה הרוסית, ודרך זה להגיע אליהם, כל אלה שלא הולכים לאולפנים ולא לבתי הספר היהודי, אליהם אנחנו צריכים להגיע.
במסגרת כמו גרמניה, חיוני לפעול. כי שם אין את כל המימד של החינוך היהודי ממש, הם זרים ליהדות. גם התנאים שממשלת גרמניה נתנה להם, היו סך הכל מאוד טובים ומאוד מפתים. אם אדם מקבל דירה, ושכר לעשר שנים בלי להתאמץ, גם אם הוא לא עובד, אנחנו לא יכולים להתחרות עם סל כזה, לעולם לא נוכל להתחרות. ולכן, זה יותר חיוני מאשר באמריקה. כי באמריקה יש גישה לחינוך יהודי, זה הרבה יותר חיוני מאשר בקנדה. כי בקנדה יש חובה, אין דרך אחרת ליהודי, אלא ללכת לחינוך יהודי. בגלל המסגרת הקנדית, שהקתולים הולכים לבתי ספר אין מסגרות ממלכתיות כמעט.
אם היינו יכולים להתביית בסוגייה הזאת, היה חשוב. אני רוצה לחשוב, אדוני השר, שהמקום היחידי, והאדם היחידי שיכול לעשות סדר בכל האנדרלמוסיה הזאת, זה שר הקליטה. זאת אומרת, זה פר אקסלנס היכולת שלך, התפקיד שלך, הסמכות שלך. אתה יכול להוביל את זה. אני מאוד אשמח, מאוד אתמוך ואנסה לעזור, ואם תוכל אתה להוביל את הדבר הזה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תודה רבה.
מלה תבורי:
אנחנו מברכים על ביקור שר הקליטה, שכידוע לך תוכנן עוד מאוגוסט שנה שעברה. והוא סמל מאוד חשוב ששר קליטה בישראל, מגיע ומופיע בפני היהודים, זה מסר ראוי וסמלי. כפי שנאמר, גם על ידי המנכ"ל, בימים אלו יושבים צוותים שעובדים מקצועית במישורים השונים. לחשוב ביחד כיצד לאגם משאבים, ולהתפקח ולהתאים את עצמנו למציאות שמשתנה בכל עת ובאותו שטח. אל מול כל מה שקורה, האתגר הגדול הוא לא כפילות, אלא האתגר של לפרוץ מעבר לאותם עשרה, חמישה עשר אחוזים, של אוכלוסייה שכולנו ביחד מכירים ועובדים מולם. יש שם בחוץ 90% מאוכלוסיית זכאי חוק השבות, שאף גורם ישראלי ויהודי לא מגיע אליהם. וזה האתגר של כולנו. לחשוב בצורה חדשנית, הוזכר פה נושא האינטרנט על ידי חברת הכנסת קולט אביטל, ועוד אמצעים. האוכלוסייה השתנתה, היא אוכלוסייה משכילה, בחלקה אוכלוסייה לא מסכנה. זה לא עלייה מתוך מסכנות, ולכן יש מקום לדבר איתם בגובה העיניים, לפנות לאינטלקטואלים,
לאקדמאים, לאנשי עסקים, ולאוכלוסייה שגם לא חסר לה שום דבר, וזה האתגר של כולנו למשוך אותם כשישראל תהיה במרכז חייהם. הן כעולים, ואם לא אז במשהו. תשלחו את הילדים, תשקיעו, תרכשו דירות. יש מגוון תכניות, שכל אחד ימצא את הדרך למצוא מקום בליבו, ובהוויה שלו לשתף פעולה עם מדינת ישראל, ובזה האתגר, ובזה אנחנו מתמקדים. תודה.
בני לידסקי:
אני שמח לשמוע את דברי השר, ומה שחברת הכנסת אמרה, שמרגישים שהעסק של העלייה מחמ"ע לא נגמר. עד לפני שנתיים היתה גישה אולטימטית כזאת בארגונים אחרים, שהסוכנות פשוט – אם יש בחמ"ע 600, 800 אלף יהודים, ובארצות הברית 9 מליון, אז צריך עשירית מהמאמצים להפנות לחמ"ע, ותשע עשיריות לכיוון המערב. ודאי שוכחים בחלק מהפרוייקטים שכל דולר שמושקע בחמ"ע הוא כן משפיע, וכן רואים את התוצאות בחינוך ובזיקה לישראל.
אחד הדברים העיקריים שלוקים בחסר בעבודה שלנו בחמ"ע, זה העדר הסברה. השר בוים, באותו מפגש בלשכת הקשר שמעת מכמה מהם, אנחנו יכולים להשקיע בפרוייקטים לעידוד העלייה, אבל המעמד של ישראל בעיני יהודי רוסי מצוי, הוא מאוד נמוך, גם בתחום הפוליטי. כאשר כל ערוצי טלוויזיה הרוסית משדרים שידורים על מלחמת לבנון השנייה, כל הקהל הרוסי מקבל מידע מ'אל גזירה'. גם בתחומים אחרים, מספרים על מה שקורה בתוך ישראל, ובסכסוך ישראלי פלשתיני. וגם יותר רחב בתחום תרבות, ובתחום חיי יום יום של ישראל, וההסברה הזאת צריכה להיות בידיים של מדינת ישראל. הסוכנות לא מסוגלת ולא יכולה, ואין לה כלים. דווקא פה צריך להיות שיתוף פעולה בין משרדי ממשלה, דרך נתיב, דרך משרד החוץ, להוציא את זה לקהל רחב, דרך חמ"ע, שיהיה גם לאותם פלחים שלא חשופים לאף אחד מארגונים עולים.
בנוסף לזה, יש דברים קטנים מאוד, שמאוד מפריעים לנו בעבודה. ביכולתם של חברי כנסת, ואנשי ממשלה, לפתור אותם, אנשים העלו בזמן ביקורו של השר. למשל מעמד של ההורים של חיילים בודדים. הם מעכבים את עליית הוריהם, אומרים להם אמא, אל תעלי מכיוון שאני מאבד זכויות, אז אפשר לפתור את זה, אנחנו מעכבים את העלייה בידיים שלנו. עניין של אשרות עבודה ליוצאי חמ"ע. לא יכולים למסור אף פרוייקט בלי אישור של סטג'רים, אם משרד הפנים לא נותן אשרות עבודה ליוצאי חמ"ע. אני לא מדבר על זה שבמקום להביא פועלים זרים, בינתיים עוד אפשר להביא זכאי עלייה מאזורים עניים בחמ"ע, שאפילו התאזרחו, רק יבורכו.
זאב אלקין:
תודה רבה אדוני היושב ראש, מבחינתי לדבר על הנושא הזה של פעילות יהודית ברוסיה, דווקא בישיבה הזאת, ובהרכב הזה של הנוכחים, יש סמליות רבה. כי אני מדבר אחרי בייניש, הוא היה מורה שלי לעברית, עוד כשהייתי פעיל שם. וישעיהו יחיאלי שהיה המפעיל שלי כשהייתי פעיל ציוני שם. לפעמים מצטלבות הדרכים.
השר זאב בוים:
הרבה פעמים קורה שהתלמיד עולה על רבותיו.
זאב אלקין:
ישעיהו עוסק בדברים הרבה יותר חשובים. אני חושב שהביקור שלך שם הוא חשוב, ואגב, אני מקווה שהוא לא היה אחרון, כי כמובן לא ניתן ללמוד תוך ביקור אחד את כל המורכבות של החיים היהודיים, במיוחד במקום מסובך כמו רוסיה. ואני חושב שזו מסורת טובה ששר הקליטה ייצא גם לארצות, לצערי לא רבות, שהן המאגר העיקרי של העלייה למדינת ישראל, ועדיין עם כל המצב שיש, חבר המדינות מספק כמעט כחמישים אחוז מהעלייה השנתית. אני חושב שחשוב שהביקורים האלה גם יימשכו. הייתי רוצה לחדד ולחזק כמה נקודות שאתה העלית.
קודם כל הנקודה המספרית. כשהזכרת את המספרים, אמרת שיש מספר גדול של פוטנציאל לעלייה. אני רוצה לחזק את דבריך, ולעשות הבהרה קטנה, כי יש בלבול גדול בכל הקשור למספרים ברוסיה. הזכרת כאן שני מספרים 400 אלף כאיזשהו בסיס, ועוד 300 אלף של תוספת. קראת לזה אלה יהודים על פי ההלכה, ואלה זכאי חוק השבות. בתור מי שעסק בזה כמה שנים טובות, אני רוצה להבהיר את הדברים, זה גם יעזור לך בממשלה להיאבק על התקציבים. 400 אלף אלו אנשים שבמפקד האוכלוסין האחרון, הצהירו על עצמם כיהודים. בדרך כלל בשטח הזה מישהו שיש לו דרך כלשהי לא להצהיר על עצמו כיהודי, לא עושה זאת. דהיינו, אם יש לך אחת מהסבים או הסבתות שלך לא יהודי, אתה בדרך כלל לא תצהיר על עצמך כיהודי. לכן, יהודים רבים על פי ההלכה, לא נכללים בתוך 400 אלף האלה, אף אחד לא יודע בכמה אתה צריך להכפיל את המספר כדי להגיע ליהודים על פי ההלכה. 300, אלו אנשים שגרים באותו בית, עם מישהו שהצהיר על עצמו כיהודי. או במלים אחרות, אם אתה בן לאמא יהודיה ואבא רוסי, ואתה לא גר איתם בבית, אתה יהודי על פי ההלכה. או יותר נכון, אם אתה בא בעצמך, כל המשפחה שלך, כל הילדים הם יהודים על פי ההלכה, הם לא בתוך 400, ולא בתוך 300, הם בחוץ.
השר זאב בוים:
בהנחה שהם עצמם לא הצהירו על עצמם כיהודים.
זאב אלקין:
והם בדרך כלל לא הצהירו, אלא אם כן הם פעילים יהודים. כי המסורת ברוסיה להצהיר על עצמך כיהודי, אם אתה יכול לא לעשות זאת, אתה לא עושה זאת. אם אתה פעיל יהודי, ואין לך הזדהות חזקה, אז אתה תעשה זאת לפעמים כשאתה רוסי. אבל כדי שנבין את המשמעות של המפקד, אני תמיד מביא דוגמה מידידי הטוב, אז הוא היה נשיא הקונגרס היהודי הרוסי, היום הוא סגן נשיא. כשבאו ועשו אצלו בבית מפקד אוכולוסין, רשמו אותו כרוסי. הוא גילה זאת רק בסוף המפקד, שאל למה. אמרו, שאלנו אותך מהי שפת האם שלך, אמרת רוסית. אז לא שאלו את הלאום. הוא אמר לא נעים לי, אני נשיא של הקונגרס היהודי רוסי, תרשמו אותי כיהודי, אבל זה מקרה נדיר. ולכן, מקרים רבים מאוד של יהודים על פי ההלכה מעבר ל-700 האלף האלה, ובוודאי ובוודאי זכאי חוק השבות, הרבה מעבר ל-700 אלף האלה.
מהו המקדם שאתה צריך להכפיל את המספר אף אחד לא יודע, וזו בושה וכלימה, בעיקר לסוכנות היהודית, אבל גם להרבה גורמים אחרים. אף אחד לא השקיע סכום לא גדול לעשות איזשהו מחקר מדגמי, ולנסות לבדוק מהו היחס האמיתי בין זכאי חוק השבות, לאוכלוסיית המדגם. כי נעשה מפקד אוכלוסין לפני שנתיים בכל השטח הזה, והיום אתה יכול לעשות מחקר מדגמי, ולהבין את זה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
400 אלף, זה גם מספר גדול.
זאב אלקין:
אבל זה הרבה יותר מזה. כשאתה אומר 400 אלף, אז אתה אומר בצרפת יש יותר וכו'. אבל כשאתה מנתח על איזה מספרים אתה מדבר במקרה הרוסים, ואיך הגיעו אליהם. אני עד היום עומד ותוהה בעולם היהודי, אגב זה לא רק שאלה של הגורמים הציוניים, זו שאלה של הגורמים היהודיים, לא התאגדו ביחד, ולא יעשו פעם אחת מחקר. ויכול להיות שאתה תצליח לדרבן את הנושא הזה, לדעת מהו באמת המאגר האמיתי של זכאי חוק השבות שם, היום לא קשה לעשות מפקד אוכלוסין.
הסוגייה השנייה שנגעת בה, זה שיתוף הפעולה בין הגורמים הציוניים, או במקרה הזה כמעט מדינת ישראל, הסוכנות, המוסד הלאומי עם מדינת ישראל שזה נתיב. אפשר להוסיף לזה את משרד החינוך שעדיין פועל שם, כולל את משרד החוץ. הנושא מאוד כאוב, אם פעם היה מדובר על מאבק של ענקים, היום זה מאבק של גמדים. כי אם לפני עשר שנים, או לפני חמש או שש שנים, כשעסקנו בנושא הזה, הגורמים הישראלים היו המובילים בתחום של הפעילות היהודית בברית המועצות לשעבר, היום התמונה אחרת לגמרי. כל הגופים האלה עברו תהליך של הצטמקות, וצמצום תקציבים, כאשר עלות הפעילות רק עלתה, כי עלות המחייה עלתה בשטח הזה. והיום הגורמים האחרים לגמרי, הם היום הגורמים המובילים, בראשם חב"ד, בטח התרשמת מזה כשהיית שם, זה כמעט הרגע האחרון. מדינת ישראל והתנועה הציונית, השקיעו משאבים אדירים ב-15 השנים האחרונות בפעילות בשטח. תמיד היו הגורם המוביל, כל ההשקעה הזאת תרד לטמיון, לפחות לטווח ארוך. אם לא יהיה נסיון לאגם משאבים בצורה משמעותית, לא בצורה של הצהרות על הנייר. אגב, אני לא כל כך מאמין בועדות. כי מזכרוני בחמש שנים כשהייתי יועץ מנכ"ל בסוכנות היהודית, אני זוכר כמה ועדות לאיגום משאבים, ולתיאום בין הסוכנות ללשכת הקשר, הם בדרך כלל לא הולידו שום דבר. אני לא חושב שצריכים ללכת לועדות ארוכות, ולניתוחים ארוכים. הסוגיות מאוד פשוטות. יש סוגייה מאוד פשוטה של נכסי דלא-ניידי, כמה בניינים הגורמים הציוניים במדינת ישראל צריכים להחזיק בערים הגדולות, אלה הן העלויות הגדולות. היו צריכים בניינים נפרדים, או שאפשר להגיע לזה שאחד אחראי על בניינים, ושני מתקצב פעילות. הוזכר הנושא של הוראת עברית, יש נושא של הצעירים. מבחינת הפעילות אין הרבה יותר מעבר לזה. יש סוגייה רגישה אחרת, יחסים בין נתיב למשרד החוץ.
סך הכל ללכת בדרך של ועדות, זה אומר לחכות לועדה הבאה שיקומו אנשים הבאים שיבואו לנהל את הארגונים האלה. לכן תנסו להוביל כמה שיותר מהר לתוצאות בשטח בסוגיות הכי מוחשות. היום גם מחברים את כל התקציבים ביחד של נתיב, ושל תקציבי סוכנות שמושקעים בזירה הזאת, לא מגיעים לקרסוליהם של חב"ד, ולכמה גורמים אחרים שמשחקים שם. ולכן, אסור להמשיך במשחק הזה, אם לא נתעשת, כל מה שהשקענו מבחינת ההשפעה לטווח ארוך, יירד לטמיון.
סוגייה נוספת, שאתה התייחסת אליה זה אחוז למי שמגיע. אחוז של אוכלוסייה שאנחנו מצליחים להגיע אליה בפעילות. וכאן, אני חושב שצריכים לחדד נקודה אחת, זה נכון ולא נכון. זו שאלה על איזה אזור אתה מדבר. כשאנחנו מדברים על אזורים בפריפריה, אתה בדרך כלל מגיע לאחוזים מאוד גבוהים של האוכלוסייה הזכאית. סך הכל מדובר במספרים לא גדולים, כאשר רמת המחיה מאוד נמוכה, ורמת ההיצע התרבותי לא בשמיים באזורי הפריפריה, ולכן הפעילות היהודית מושכת קהל באחוזים מאוד יפים.
אבל כאשר אתה מדבר על הערים הגדולות, שם אתה נמצא במקרה הטוב, לפי כל ההערכות, שאני שמעתי כשהייתי בזירה הזאת, ואני לא חושב שזה השתפר מאז, אולי הפוך, זה 10%, 15%, מקסימום 20%. מה המשמעות של זה, לא רק שאלה שאנחנו נכשלים בערים הגדולות, המשמעות בזה שאנחנו נכשלים בכל הקהילה. כי מוסקווה ופטרבורג ביחד, שתי הערים האלה, זה יותר מ-50% מכלל יהדות רוסיה. אותו דבר ארבע ערים באוקראינה, זה יותר מ-60%. זאת אומרת, שהכישלון בערים הגדולות, כמעט משמעותו כשלון מול כל הקהילה. שם זה הרבה יותר קשה, זה מסיבות אחרות לגמרי. לקהל הזה יש הרבה בחירה, ואתה צריך להיות מאוד תחרותי כדי להגיע אליו, כי הוא חי ברמה טובה, ועם היצע תרבותי יפה, ואתה צריך להיות מאוד לא שגרתי כדי להגיע אליו. אבל בעיניי, אם לא נשקיע שם, גם העלייה לא תצא משם, וגם העמדה של ישראל תמשיך לרדת בעיני היהדות המקומית.
נקודה נוספת שנגעת בה, ואני חושב שכאן הלחץ שלך אולי יוכל לשנות משהו, וזה בעיקר קשור לסוכנות היהודית. תשומת הלב שמייחסים לכל הכיוון הזה של חבר המדינות בארגונים הגדולים, ובעיקר בסוכנות. ואפילו הדיון הזה יוכיח. הייתי מצפה לראות בדיון הזה, אני מאוד אוהב את בני, ואין מישהו כמוהו בסוכנות שמבין את השטח הזה. אבל לצידו הייתי מצפה לראות את יושב ראש הסוכנות, או את המנכ"ל בדיון כזה בכנסת. זה לא מקרי שהם לא כאן, כי הנושא הוא לא מספיק חשוב. זה מהפך שנעשה בסוכנות היהודית לפני כמה שנים, זה חלק מהמהפך של תכנית אסטרטגית חדשה, שהסוכנות אישרה, שהולכת על פי הגיון מספרי שבני דיבר עליו. יותר חמור מזה, היא הולכת על פי הגיון מספרי של נוער. כי הסוכנות החליטה שהעבודה עם נוער הוא כיוון השקעה עיקרי. מה לעשות, ובחבר המדינות מולידים יחסית מעט ילדים, המצב הדמוגרפי ידוע. ולכן כשאתה מודד בנוער, המשקל של השטח הזה הוא זעום יחסית בעולם היהודי, ובהתאם לכך מכוונים היום את ההשקעות.
מי שעולה לכאן, לא רק נוער, ולא כל כך נוער בתקופה הזאת. ולכן הפסקת השקעה בציבור הזה ככחלק משינוי של תכנית אסטרטגית שהסוכנות קיבלה במודעות, היה על זה ויכוח גדול בסוכנות. בזמנו התפטרתי מתפקידי כיועץ מנכ"ל על הרגע הזה של השינוי האסטרטגי, והתכנית האסטרטגית החדשה עדיין בתוקף. לכן הלחץ שלך כאן על הנהגת הסוכנות היהודית, ולמדינת ישראל יש אמירה בהנהגת הסוכנות היהודית, הוא הכרחי, כדי לנסות ולהחזיר ולו במשהו את ההשקעות. חלק מההשקעות אגב, לא נעלמו לגמרי, אבל הם מנותבות היום לתכניות ספציפיות, עם הבטחות של מצ'ינג. כדי למשוך תורמים, הסוכנות מבטיחה את התקציב שלה, אבל אז אתה לא מחליט איפה אתה פועל. אולי אתה מגדיל את סך סל ההשקעה, אבל בכיוונים שחשובים לך, אתה לא פועל. כי למשל הוראת עברית בברית המועצות לשעבר, אף פעם לא נמצא לזה תורם, כי זה לא עניין את אף אחד, ובתחום הזה יש רק קיצוצים כבר הרבה שנים, כי אין תורמים לזה. אם משהו מביא אנשים לחיבור למדינת ישראל זה, זה. שונה מהרבה תכניות אחרות, ואפשר להמשיך את הדוגמאות. אבל כאן צריכים לחץ מאוד אינטנסיבי של מדינת ישראל שעדיין מחזיקה בחלק מהמניות במוסדות הלאומיים, ולא מנצלת את המניות ליצירת לחץ ולדאגה לאינטרס של המדינה למאגר הפוטנציאל העיקרי עדיין של העלייה.
נקודה אחרונה בנושא הפנסיות, מאוד חשוב שאתה כשר בממשלת ישראל, כשהיית שם, והעלית את הנושא הזה ומשדר להם. חשוב מאוד שחברי הכנסת מעלים את הנושא, אבל אני הייתי פונה אליך בבקשה שעוד שני אנשים יתחילו להעלות את הנושא הזה, וזו שרת החוץ וראש הממשלה. כשנגיע לזה, אז זה יתקדם.
לצערי, השגרירה עוסקת בזה, אבל שרת החוץ לדעתי, אף פעם לא העלית את הנושא הזה ברצינות, וחבל. אני חושב שהלחץ שלך יכול לעזור כאן. מה גם שאתה הזכרת בצדק שיש סחבת, אבל יש סחבת בנושא אחר שמאוד יקר לרוסים אצלנו. שהסחבת הזאת הולכת להיפתר, וזה מגרש הרוסים. מדינת ישראל כנראה הולכת להסדר כזה או אחר מול הרוסים.
אם היינו מקשרים בין שני הדברים, וניתן לקשר בין שני הדברים, אין לי ספק, הרגשתי את זה, שהרוסים ישמחו ללכת לקראתנו בנושא הפנסיות, רק זה תלוי בנו. אם אנחנו נפתור את בעיית מגרש הרוסים, ולא נפתור את בעיית הפנסיות, נחפש את הרוסים אחר כך בסיבוב הבא. אבל כל עוד שיש משא ומתן על נושא מגרש הרוסים, ואנחנו בכיוון חיובי, אסור לפספס את ההזדמנות הזאת, ולא לגמור את סוגיות הפנסיות - - -
אתה כשר בממשלה, תוכל לעקוב, ייעשה הליקנצ' הזה והדברים לא יתפספסו.
יולי אדלשטיין:
אדוני השר, מצטרף לכל הברכות שלך. הייתי פוצח בהתנצלות ארוכה על יציאתי, אבל מכיוון שיש לך עבר פלילי כיושב ראש קואליציה, אז אתה מכיר במציאות - - -
יישר כוח על הביקור. מספר דברים, כל הנושא של עידוד העלייה, ואני יודע שהמשרד בראשותך עוסק בזה הרבה, כולל אפילו שינויים ארגוניים בזה, ואני ודאי מברך על כך, כי הסטטיסטיקות שאנחנו רואים בעיתון, גם אם לפעמים זה קצת מצחיק אותי לראות שמישהו מסכם שבשנת 2006 היו יותר יורדים מן העולים. משום מה, מנסיעותיי הלא כל כך רבות, אבל בכל זאת הקיימות, לא ראיתי בשדה התעופה בן גוריון אנשים שניגשים לדלפק, ואומרים אני יורד, אני מבקש להודיע לכולם, וגם לרשום בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שאני יורד מן הארץ.
יחד עם זאת, ודאי שחובה על כולנו לפעול לשיפור המגמות. לגבי שטחי ברית המועצות לשעבר, חבר המדינות, ודאי שאני בעד פעילות מגוונת, אבל אני מציע לנהוג בזהירות ראויה לגבי עידוד העלייה מחבר המדינות. אני חושב שדווקא לי מותר לומר את הדבר הזה, ולא חשוד ביחס גזעני כלפי עולים מברית המועצות לשעבר. עיקר הפעילות רצוי שתתרכז בריכוזי אוכלוסייה מוסקווה, סנט פטרבורג, ומרכזים עירוניים אחרים. זה קשה מאוד, זה לא יותר פשוט בימים אלה מאשר להביא עולים ממדינה מערבית, או בירה מערבית. כי ההבדלים, הפערים ברמת החיים הם לא מי יודע מה, וחיי קהילה יהודית, ראית זאת, אין צורך לשכנע אותך.
אבל יחד עם זאת, לא הייתי מציע לחזור למציאות שלגביה היו לי ויכוחים רבים עם חבריי הטובים מראשי הסוכנות ואחרים, וחיפוש בערי פריפריה קטנות אחרי אנשים שלא רק שלא היו מודעים ליהדותם, גם אף פעם לא היתה קיימת. לא בטוח שזו סוג אוכלוסייה שאנחנו רוצים בכוח להביא לכאן.
אני אומר זאת, לא על מנת להניע מישהו מלעסוק בעידוד עלייה, אלא לומר, המדיניות צריכה להיות מדיניות מאוד מחושבת, ולא רק ריצה אחרי המספרים. לגבי סוגיית הגיור, אני מאוד מברך על העניין של המשרד בזה, ושמעתי על הוועדה של ארז דברים טובים, שמתקיימים שם דיונים רציניים ומקצועיים. אני רק יכול להוסיף לזה, לפני כשבועיים הודעתי על הקמת השדולה בכנסת לפתרון בעיית הגיור, וכבר שוחחתי עם מספר חברי כנסת, ומספר נוסף אני מתכוון לשוחח בימים הקרובים. אדוני השר, הדילמה לא פשוטה, אפשר לעשות מזה שדולה מאוד תקשורתית. אתה, ואני, ואחרים כאן יכולים לסמן כמה חברי כנסת, להביא אותם לשדולה, זה יצהיר לפרק את הרבנות, וזה יצהיר שגיור זה דבר קדוש ואסור לגעת בו, וזו פגיעה בקודשי ישראל ולסטטוס קוו, ואז מחר זה יהיה בתקשורת בצורה מאוד יפה. אם מחפשים פתרונות אמיתיים זה הרבה יותר עמוק, והרבה יותר רציני. אני חייב לומר שאני בעצמי לא תמיד בטוח איפה צוואר הבקבוק כאן, כי לכאורה ביקרתי בבתי דין שיש לא מעט ביקורת מוצדקת. משום מה המספרים לא נעים לא כלפי מעלה, ולא כלפי מטה. כלומר, יש פה פלונטר שעוד לא הצלחנו עד הסוף לאתר. אני מציע, שארז וגורמים אחרים, אני אדבר גם עם הרב דרוקמן וגם עם אחרים, שיראו בשדולה בעלי ברית, ואני בטוח שגם חברי ועדת העלייה והקליטה, אדוני היושב ראש, רובם ככולם יוכלו להצטרף, ליטול חלק, איש איש על פי השקפתו. באמת לנסות ולחפש פתרונות מאיפה אנחנו ככנסת יכולים לסייע, ואם נאתר את המוקשים אולי גם ככנסת, נוכל לפעול הן בתקנים תקציביים וכל מה שיידרש.
לסיכום, אני מברך על כל הפעילות שאתם עושים בתחום הזה של עידוד עלייה, וגם קליטתה בארץ, וכל מה שנוכל לסייע, כפי שאמרתי, לסייע במשימה הזאת, בוועדה הזאת, גם בראשות מיכאל נודלמן, וגם לאורך ההיסטוריה עם יושבי הראש הקודמים שישבו כאן. האווירה היתה באמת לסייע למשרד הקליטה, לפקח היכן שצריך, ולראות בזה משימה משותפת. תודה רבה.
עקיבא תור:
היה לי הזכות ב-1984, לפגוש את חבר הכנסת אדלשטיין. עוד לפני ששנינו היינו ישראלים, והוא ראש המורים לעברית במוסקבה. סעדתי איתו את סעודת הפורים זמן קצר לפני שהוא נעצר בגין פעילות ציונית. אם היינו יודעים שאנחנו נהיה במעמד הזה, היינו עוד יותר שמחים.
יולי אדלשטיין:
תראה לאן התקדמת...
עקיבא תור:
אני רוצה לומר בשם המשרד, כשם שזכית לשיתוף פעולה מלא של השגרירה שלנו. אנחנו כאן בארץ נרצה ליטול את חלקנו בנושא עלייה. כמובן משרד החוץ לא יכול לפעול בעניין הזה מטעמים מובנים. אבל אנחנו לא רואים את עצמנו פתורים, ואנא ערב אותנו, את המטה שלנו כאן בארץ ונעשה כל מה שאנחנו יכולים, ובחפץ רב.
בנושא הפנסיה, אלמד את הנושא, ונעלה את זה בפני שרת החוץ.
היו"ר מיכאל נודלמן:
לא רק ברוסיה גם בכל המדינות.
עקיבא תור:
לגבי היחסים החבריים ידידותיים קוליגיאליים מקצועיים עם אנשי נתיב, אני רק יכול לחזק את הדברים של חברת הכנסת אביטל. אני מאוד מקווה שטורנטו, מונטיראול, הוא חלק של צפון אמריקה, ולא יספחו את ברית המועצות לשעבר. לגבי גרמניה זה מצב ייחודי.
השר זאב בוים:
למה אתה מקווה כך, דרך אגב.
עקיבא תור:
מכיוון שזה מקום שהעבודה, גם אם אנחנו עובדים עם אנשים שהם יוצאי חבר העמים, כבר דוברי אנגלית. העבודה איתם, כמו גם כן בארצות הברית, בכל מקום היכן שיש קהילה יוצאי
חמ"ע, לא עבודה נתיבית לעניות דעתנו. עבודה סוכנותית. ברור שצריך להתביית ולעבוד מאוד קשה מול הקווים האלו, אבל בכלים של סוכנות, ובכלים של משרד החוץ, אני חושב שגם מתוך הדברים של השר עצמו, ברור שיש הרבה מה לעשות בארצות דוברי רוסית.
השר זאב בוים:
אמרתי מה שאמרתי לגבי ההבנות שישנן היום, ואני מניח שהן תושלמנה לפי הסיכום שהיה. ובכל זאת, אני צריך להעיר הערה, עם כל הכבוד לכלים האחרים שאתה מדבר עליהם, כשבודקים בשורה התחתונה בתוצאות, אני לא רואה תוצאות כאלה. אז איזשהו נסיון אחר להביא לתוצאות יותר טובות, רק מתוך העניין הזה, הוא ראוי בדיקה, ונסתפק בזה, לכן שאלתי אותך.
עקיבא תור:
בעיר כמו טורנטו, או מקום כזה, יש לנו את כל המערכות הישראליות שצריכות להיות אפקטיביים, אינני רואה מקום ל- - -
בנושא הגיור. כאן אני מנצל את ההזדמנות של הנוכחות שלי לדבר בשם עצמי, לא בשם משרד החוץ. עבדתי המון עם הרשות לגיור, זו באמת טרגדיה לאומית-דתית, בכל המובנים שאנחנו לא מצליחים להתגבר ולטפל כמו שצריך. ובכל זאת, צריך לקחת בחשבון את הדברים שאמר חבר הכנסת אדלשטיין, מהבנתי מתפקידיי הקודמים, ומפגישות רבות עם הרב דרוקמן, ועם הרב קליין, נכון שיש בעיות בבתי דין. אבל יש לנו גם כן בעיה בארץ, יש לנו מאות אלפי ישראלים שאינם מעוניינים להתגייר, גם אם זה יהיה מאוד קל, ומאוד נוח.
שאלתי שאינכם חייבים לענות כרגע, האם תימשך, או האם תהיה מדיניות לנסות להעלות מארצות חבר העמים כל מי שהוא זכאי שבות, גם אם אין לו כל כוונה או רצון להצטרף לעם היהודי.
השר זאב בוים:
על זה ניתנה תשובה. אני לא בטוח אם יש פה טעות.
עלייה של כמליון ומאתיים אלף יוצאי חבר העמים שעלו לארץ, ההערכה היא שיש כ-290 אלף, שהם לא יהודים לפי ההלכה. מתוכם אנחנו יודעים, על פי בדיקות, סקרים, ששליש מהם רוצה להתגייר עכשיו, או במסגרת התעמולה או הפרופוגנדה שעשינו עד עכשיו. יכול להיות שאפשר יותר, אני לא נכנס לזה. כמו שזה עכשיו, בלי מאמץ נוסף. מתוך המאה אלף, או בכל השלבים מאלה שיש להם תעודה כדת וכדין ועברו את כל השלבים ואלה שרק נכנסו עכשיו, הכי הרבה מדברים על 18 אלף או 20 אלף בכל שרשרת התהליך. כמובן שהמספר הרבה יותר קטן לצערנו אלה שהשלימו את הכל.
עקיבא תור:
תודה רבה, ברכות על הביקור.
אברהם שרנופולסקי:
אני מצטרף לכל הברכות ששמענו פה. הייתי רוצה להדגיש, שלמרות קבלת פנסיה מרוסיה, ומאוקראינה, לא פחות חשובה גם מבחינת עידוד עולים פוטנציאלים, וזה שיפור מצבם של גמלאים עולים.
רציתי לשאול, איך להסביר שבתכנית למאבק עם העוני, שהכריזה הממשלה, אין אפילו זיכוי על 200 כמעט אלף עולים שעלו ארצה, ושצברו פנסיה כל כך קטנה שמורידה אותם מתחת לקו העוני.
למה המשרד לקליטת העלייה לא מטפל בסוגייה הזאת, למרות שבמפגש שהיה לנו איתך, הבטחת לנו לעשות צעדים מסויימים על מנת לפתור את הבעיה. תודה.
זאב אלקין:
תוספת קטנה לשאלה הזאת. במצב הקיים היום אדוני השר, דיברת כאן על עידוד עלייה, אם אתה יהודי בן 45 או בן 50 במוסקווה, כדאי לך לחכות עד שתגיע לגיל פנסיה ואז כדאי לך לעלות. סך הכל ההפסד שיהיה לך מזה שתעלה בגיל 50, הוא כמעט שווה ערך, או יותר גדול מהרווח שתצליח לצבור פנסיה במדיניות הנוכחית של התמיכה הסוציאלית ובמדיניות הנוכחית לצבירת הפנסיה. יש כאן מסר מדהים, במיוחד לתושבים באותם ערים הגדולות ולאוכלוסייה.
אתם מסודרים, אתם במקומות העבודה שלכם, בדירות טובות, אל תזוזו. כשתגיעו לגיל הפנסיה, הפנסיה נמוכה ברוסיה, וכאן תבואו ותחיו בתנאים נורמלים. האם זה חכם מבחינת מדינת ישראל ליצור מצב כזה, זו שאלה מאוד גדולה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני שמח לשמוע על הביקור שלך ברוסיה ועל התוצאות שיש לביקור הזה.
יש פוטנציאל גדול ברוסיה ובאוקראינה. כולם מבינים שהפוטנציאל יותר גדול מאשר במדינות אחרות. אני חושב שאפילו ארבע מאות אלף יהודים, זה לא הולך ברגל. אני מסכים עם זה שצריך לעשות סדר, שארגונים שעובדים במדינות חבר העמים, צריכים לעבוד בתכנית אחת, וחינוך יהודי, לכל אני מסכים.
אני רוצה להדגיש, שיש אצלנו בעיות שיוצאות מישראל, ועוברות לאוקראינה, ולרוסיה. השר הביא דוגמה שלא כדאי להגיע לישראל, לאנשים בגיל חמישים. שרנופולסקי דיבר על אנשים שהגיעו בגיל 45. כמעט חצי שנה שאנחנו במלחמה כדי לקבל פתרון. אנשים חיים תחת קו עוני, הגענו למצב שלא נרשמים עולים, ולא קונים תרופות בגלל שאין כסף לאנשים, במדינת ישראל יש דברים כאלה.
אין אפשרות לאנשים להגיע בשמחה לישראל. או שאנחנו צריכים להחליט שאחרי גיל 45 לא עובדים, כי זו עבודה קשה. עובדים עם אנשים עד גיל 45, שאצלם אין בעיות. אני מבין שהסוכנות רוצה לעבוד רק עם הנוער, הצעירים, כי זה יותר קל ויותר טוב. אבל אני לא רואה הצעות גדולות בנושא הזה.
בסך הכל אלה דברים בויכוח, ואפשר להגיע להחלטה. רע מאוד שאין תקציבים. אני לא חושב שעלייה זה משהו שאפשר שיהיה, או אפשר שלא יהיה. אולי מי שבא מרוסיה, ומחבר העמים, מליון ומאתיים, אנחנו התעייפנו פה, יש בעיות בכל הנושאים, כמו דיור, וגם לותיקים יש בעיות. החליטו לשנות מדיניות, פחות עלייה, פחות כספים, אפשר לחיות בלי עלייה. אני לא מסכים עם זה. אני חושב שעלייה זה מושג אסטרטגי. כל הבעיות שהיו עם העלייה הגדולה, מליון ומאתיים, הכלכלה טובה עכשיו, וכשהתחיל גל העלייה בשנת 1989, גם היה פיתוח כלכלי.
אחרי המלחמה, בצפון, במרכז ובדרום, ברבעון הראשון, 6,3 צמיחה. אנחנו מדינה שנמצאת במלחמות, בסכנות. הטעות הגדולה שהיה שינוי במדיניות, פחות כסף ופחות תקציבים לעלייה, גם בחוץ וגם פה. אתם כל הזמן בקיצוצים, וזה משפיע בכל התחומים. ארגונים ציבוריים לא יכולים לעבוד. במדינות דמוקרטיות, המשמעות של ארגון ציבורי מאוד חשוב. כי אם עולה מרגיש שיש לו שורשים בישראל - - -
הקמנו תת ועדה לחינוך. באים ילדים בגיל 10, ובגיל 11, וזורקים אותם לכיתה, והם לא יודעים עברית. כמה ילד יכול להיות מטומטם בכיתה. אחר כך נפתחים תיקים במשטרה, הכל משפיע על העלייה. יש מקרים שעולים מפה חוזרים לרוסיה, לאוקראינה, מפני שהם רוצים שהילדים שלהם ילמדו.
חוץ מכל הדברים האלה, אנחנו צריכים לעשות סדר. דיברנו על זה, מלחמה נגד משרד החינוך שהם צריכים לשנות יחסים שלהם לעולים חדשים. במקרה האחרון, יש שפות זרות שלומדים, ספרדית, צרפתית, יש אנגלית, יש רוסית. איזה שפה לא לומדים, רוסית. נכון, היתה ישיבה, למה רוסית, מליון ומאתיים איש, רוסית זו שפה רשמית, מי קבע את זה? זה מדיניות. כשאנחנו רוצים לשכנע אנשים שבאו לישראל, הם שומעים הכל. השפה הרוסית היא לא שפה מקובלת, ולכן אחר כך יש בעיות לשכנע אנשים להגיע לישראל.
אני רוצה לומר שהחברים שלי יתמכו, ונפנה לראש הממשלה, על זה שאנחנו חושבים שעלייה זה דבר אסטרטגי, ואנחנו מבקשים שיהיו תקציבים מיוחדים. טוב שהסוכנות אומרת ונתיב, שהממשלה צריכה לדאוג לעלייה. הממשלה צריכה להקצות תקציבים מספיקים לעבודה עם העלייה, מחוץ למדינת ישראל, וגם במדינת ישראל. בשנים האחרונות רואים שהכל קיצוצים, כך לא תהיה עלייה.
חשוב מאוד שנפנה לראש הממשלה, אני מבין שאתה תדבר עם ראש הממשלה. אני מוכן לזמן אותו לוועדת קליטה, כולם מבינים שהמצב לא טוב. תודה רבה.
זאב אלקין:
לפנות במקביל ליושב ראש הסוכנות, ולבקש ממנו לשקול מחדש את ההשקעות בכיוון של חבר המדינות, במיוחד בריכוז בערים הגדולות.
השר זאב בוים:
אני מציע להביא לדיון מיוחד את יושב ראש הסוכנות, על הסוגייה הזאת של מדיניות הסוכנות ביחס לעלייה בכלל. זה נושא העומד בפני עצמו.
היו"ר זאב אלקין:
אני מציע שגם - - -
עקיבא תור:
לפני כחודש התקשרה אלי המזכירה השנייה של שרות רוסיה בתל אביב. ביקשה להיפגש. נפגשנו במלון בתל אביב, בנושא שאמרת עכשיו. היא קראה בעיתון שמלמדים רוסית כשפה זרה שנייה, והם חושבים להקים פה רשת הוראת רוסית בבתי ספר ישראליים, ומרכזי תרבות רוסית, במטרה ללמד שפה רוסית, וביקשה מאיתנו לחלק מהניסיון בחינוך פורמלי, ולא פורמלי, שאנחנו עושים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זה בסדר, מדינת ישראל איפה יש מליון ו-200 עולים חדשים, אני לא מדבר על יוצאי רוסיה, ופתאום צרפתית זה בסדר, אנגלית זה בסדר, רוסית זה לא בסדר.
השר זאב בוים:
אני רוצה להודות על הפגישה הזאת. שמעתי מאנשים שיש להם הרבה נסיון בתחום הזה. יש פה דברים שרשמתי לעצמי. אקח אותם איתי.
לגבי העניין העיקרי, שהוא בעיניי ובעיניי כולם חשוב, צריך שינוי כמו שהיושב ראש אמר. שינוי אסטרטגי ביחס לעלייה. לראות את זה כעניין אסטרטגי. אם זה יוכר וייכנס לתודעה –
זאב אלקין:
אתה עלול להישאר בלי משרד...
השר זאב בוים:
אני לא עוצר פרוטוקול. אם זה יהיה המחיר, אני מוכן. בתנאי, שיהיה מאחרי החלטה אסטרטגית כזאת, מעמידים את הכלים כדי להוציא מדיניות כזאת לפועל. זה לא סתם אמירות, או משחק של פוליטיקה וכסאות וכו'. בעיניי זה יותר חשוב. זו גם היתה גישתי, ללכת ולקחת לסיום כזה את כל הגורמים המעורבים. לא חיפשתי לא את הכבוד של השר, ולא שיופיע בפרונט. תמיד ישבו שם כל הנציגים שהיו בכל מקום, בכל הזדמנות. הם היו שווים לשר בעניין הזה, כך אני רואה את הדברים. צריך להדביק את הממשלה כולה, את ראש הממשלה וכו' בעניין. זה לא שהם אנשים לא מבינים שעלייה זה עניין אסטרטגי, הרי כולם מבינים את זה. אבל בלי משים, על רקע של תהליכים כאלה ואחרים, אני לא יכול להגיד שמדינת ישראל החליטה שהעלייה יותר לא עניין אסטרטגי, לא. אבל בפועל זה מה שקורה.
אדוני היושב ראש, ביקשתי מראש הממשלה ישיבה מיוחדת ועדת השרים לענייני הקליטה והתפוצות לנושא הזה, לאן הולכת העלייה, לאיזה כיוונים. זו צריכה להיות הישיבה, אנחנו נכין אותה, ושם יצטרכו להחליט. אנחנו ערב תקציב המדינה ל-2008. הביטוי צריך להיות בתקציב 2008 על הרצף הרגיל שבו מטפלים פקידי האוצר, הבשורה: המשך קיצוצי ה"פלאט". אנחנו נצטרך לקצץ בתקציב.
זאב אלקין:
לסוכנות יש "פלאט" משלה.
השר זאב בוים:
לכן אני פונה לראש הממשלה, הוא גם היום דרך אגב שר האוצר. הוא היה שר האוצר, והוא מבין.
היו"ר מיכאל נודלמן:
ועדת שרים לענייני קליטה.
השר זאב בוים:
תודה רבה לכם.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מבקש, באוקטובר לאוקראינה, אחרי הבחירות.
השר זאב בוים:
תודה רבה לכם.
(ננעלה 11:00)