פרוטוקול ועדה

הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן מושב שני פרוטוקול מס' מישיבת ועדת הכספים מיום שלישי, כ"ז באייר, התשס"ז (15 במאי, 2007) בשעה 10:00 סדר היום: סובסידיות ותמיכות בחקלאות – במסגרת יום החקלאות נכחו: חברי הוועדה: סטס מיסז'ניקוב – היו"ר חיים אורון אלי אפללו אלחנן גלזר משה גפני אבשלום וילן יצחק וקנין נאדיה חילו שי חרמש שלי יחימוביץ יעקב ליצמן ניסן סלומינסקי אורית נוקד ראובן ריבלין מוזמנים: משרד החקלאות ופיתוח הכפר: יעל שאלתיאלי שמחה יודוביץ צבי אלון תניב רופא הרצל אבידור גרשון שליסל יצחק בן דוד משרד האוצר: גלית פלצור קנט – החברה לביטוח נזקי טבע בחקלאות דוד גינצבורג – מנכ"ל ניסן כספי אלדד אופיר תמי שקורי אסף שמיר הדר הלמן שמרית שמעוני תנועת האיחוד החקלאי: ירון סלומון – המחלקה להתיישבות דודו קוכמן – מזכ"ל יאיר קפלן הקיבוץ הדתי: יאיר רינמן – מזכ"ל דב מילר – מרכז ועדת המשק צביקי בן פורת – מרכז משק, קיבוץ עלומים התאחדות חקלאי ישראל: יוסף בלייר חיים חדד פיני פלץ בני יעקב פסח גרופר – התאחדות חקלאי ישראל מאיר יפרח – ארגון מגדלי הירקות יעקב כהן – ארגון מגדלי העופות שלמה רייזמן – התאחדות האיכרים אברהם דניאל איגוד לשכות המסחר: אברהם דניאל מיכל פרג שמואל דוד – שתי"ל ודיע גאווי – נציג עמותת החקלאות נזיה ריאן – מרכז מוסאווא מועצת הצמחים: מרדכי כהן (קדמון) עו"ד שאול פלס מול לוויט – המועצה לענף הלול רחל אריאלי – יועצת לחברת ערדג גלעד נתן – המממ ייעוץ כלכלי: סמדר אלחנני מנהל הוועדה: טמיר כהן רשמת פרלמנטרית:לאה קיקיון סובסידיות ותמיכות בחקלאות – במסגרת יום החקלאות היו"ר סטס מיסז'ניקוב: שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. אנחנו מקיימים היום דיון מאד חשוב. היום יום החקלאות בכנסת, שיזם חבר הכנסת וילן, ותכף הוא יסביר. לא צריך להרבות הסברים על החשיבות של החקלאות בישראל. בלי חקלאות אין מדינה. אני שמח שהאולם מלא באנשים שהוזמנו, וכאלה שביקשו להגיע. האם יש נציגים ממשרד החקלאות? אין בינתיים. אני מקווה שהם יגיעו. חיים אורון: יותר חשוב ממשרד החקלאות זה משרד האוצר. היו"ר סטס מיסז'ניקוב: משרד האוצר פה. אני מעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת וילן. אבשלום וילן: שלום לכולם. קודם כל – אני רוצה להודות ליושב הראש שכדי לקיים את הדיון דחה את הסיור בשדרות – דבר לא פחות חשוב. היינו אמורים להיות בחדר ההרצאות ואני מתנצל על הצפיפות כאן. גם הדיון הזה יצולם ויועבר למשמרת. לעניין עצמו – הכוונה, ביום החקלאות היא לא רק להתרפק על הישגי העבר ולשבח את החקלאות ואת החקלאים, זה דבר חשוב, מה עוד שבשבוע הבא זה חג השבועות וחשבנו להתחבר לכל הסמלים החקלאיים של החג, אבל היו לנו כאן בעיות, כיוון שמישהו שאל על טעימות. באתי מוועדת החינוך ושם בתי הספר החקלאיים הביאו שפע של טעימות, אבל רב הכנסת והיועצת המשפטית הסבירו לנו שזה בעייתי. אל"ף – זו פרסומת ליצרנים וזה אסור, ובי"ת – צריך לעבור את כל אישורי הבד"צים. אז ויתרנו. קריאות: הנה, הם הגיעו. אבשלום וילן: מוועדת החינוך הביאו את זה לכאן. לענייננו - קודם כל – נעשתה עבודה של מרכז המחקר של הכנסת. העבודה היתה על פי בקשתנו. זה לא קשור לשום ארגון חקלאי, לא למשרדי ממשלה, זה גוף עצמאי. לא הכנו מצגת, אבל בידכם החוברות. החוברת השניה היא של מרכז המחקר. אני אדבר על עיקרי עבודת המחקר ועל התיזה העיקרית שלה. אנחנו עוסקים הרבה מאד בעבר ומסתכלים מעט מאד לגבי העתיד, מה קורה בעולם המערבי, מה כיווני ההתפתחות במדינות המתקדמות בעולם, קרי- מדינות המערב, האיחוד האירופי, ארצות הברית קנדה ויפן, ומה אנחנו צריכים לעשות כדי להתמודד עם השינויים בשוק העולמי ולשמור על הקורה היחסית שהחקלאות הישראלית ניהנתה בה במשך דורות, גם כתוצאה ממחקר חקלאי מתקדם גם כתוצאה מרמת חקלאים גבוהה מאד, וגם כתוצאה מתמיכה לאומית ולאחר מכן –ממשלתית, כיוון שהחקלאות היתה בסדר העדיפויות הלאומי, ובערך כבר 20 שנה לפחות שהמדינה נמצאת בתהליך של שחיטת הפרות הקדושות, בעוד העולם המערבי, שהיה בבעיות דומות, שינה כיוון. ננסה לראות לאן הוא הולך ומתוך זה להקיש לאן אנחנו צריכים ללכת. נקודה שניה שקשורה, ולא קשורה: צריך להבין שבעולם היום יש ויכוח מאד גדול בין מדינות העולם השלישי לבין המדינות המערביות כאשר הן מסבסדות את החקלאות באחוזים מאד גבוהים, בעוד העולם השלישי, הטענה העקרונית שלו – שהוא איננו מסוגל להתמודד ביחסי המחירים האלה. ברמה הבינלאומית היו כמה ויכוחים מאד קשים. לאחרונה הגיעו לאיזשהו מתווה משותף - ועידת קנקון, ועידת הונג קונג, לא אכנס כאן לפירוטים. אנחנו נמצאים בעולם גלובלי, שהתנאים שלו משתנים. אם בישראל יש היום יש כ- 850 יישובים כפריים שבצורה כזו או אחרת עוסקים בחקלאות, עם שטח מכובד, כולל מרעה של למעלה מ- 4 מיליון דונם עם בערך מליארד קוב מים בשנה- חציים מים מתוקים וכל השאר – מים מושבים, עם תפוקה חקלאית של 21 מליארד שקל, מתוכם – ייצור למעלה ממיליארד דולר. צריך להבין שאם אנחנו רוצים הישאר בחזית העולמית, מוכרחים ללכת לפי הכיוונים שהעולם מתקדם אליהם. אני אתן תמצית מהחוברת – קודם כל, אל מול מי נעשתה ההשוואה? ההשוואה נעשתה אל האיחוד האירופי, לגרמניה, להולנד, דנמרק, אוסטריה, בריטניה, קנדה, שוויץ, ארצות הברית ויפן. בממוצע, כל המדינות האלה משקיעות 2% מתקציבן בתמיכות ישירות לחקלאות, לעומת זאת – בישראל זה 0.3%. כלומר, מדינות המערב היום, בשנות ה- 2000 משקיעות פי 7 ממה שמשקיעה מדינת ישראל בתמיכות לחקלאות. גם פה, רואים פה את המספרים: בישראל זה ירד ממיליארד – 200 מיליון שקל בעשור האחרון, ל-660 מיליון. מעבר לבעיה הזאת, הבעיה בישראל היא שאין מדיניות טווח ארוך, ואם העולם עובר לפיתוח של חקלאות ירוקה – אורגנית, אקולוגית, גם שילוב עם פריפריה, גם שילוב עם תיירות - אצלנו, כל המהלכים האלה הם די בראשיתיים. דבר נוסף – בתחום הביטוח החקלאית. קרן נזקי טבע תציג אחר כך מצגת, אבל בואו נגיד – במדינות המתקדמות, מכסים את הביטוח מלא ב- 50%, וכל השאר נתונים שורה נוספת של אלמנטים. אצלנו, הכיסוי היחידי הוא 30%, שלא לדבר על דברים אחרים שחסרים. זה נכון שבישראל יש פיצוי בדמות עבודה זולה, יחסית, שמבוססת על עובדים זרים, אבל אני כבר אומר, ולא כולם יסכימו אתי – הטרגדיה של החקלאות הישראלית שאנחנו כאילו מנצלים יתרון יחסי של עבודה זולה שמייבאים אותה מחו"ל. לטווח ארוך זה הדבר המסוכן ביותר. צריך להבין שהתחליף לזה זה השקעות בטכנולוגיה מתקדמת, וניצול יתרונות יחסיים שיש לנו פה, ולא עבודה זולה. לכן, אין לי פה זמן להרחיב על זה, אבל זה לא מקרה שהחקלאות הישראלית נכנסה בעצם לנישה היחידה שהיתה פנויה בפניה, לטווח ארוך זה בפירוש לא כיוון. גם לגבי התמיכות – אנחנו לא מדברים על התמיכות הקלאסיות של סבסוד ישיר למוצרים, וכו'. גם לא תמיכות עקיפות. העולם היום מגדיר יעדים, ולהם הוא נותן את התמיכה הישירה. אם נרצה להגדיר למה הולך העולם? אז קודם כל, הכוונה היא תמיד לשמור על רמה מסוימת של אספקת מזונות למדינה. זה קיים גם בישראל. דבר נוסף - שמירה על רמת מחירים סבירה לאוכלוסייה. 15-20 שנה מדברים על שיפור באיכות המזון, ולכאן נכנסים המזונות הביו אקולוגיים – האורגניים. הדבר החשוב ביותר כמעט היום בפיתוח העולמי זה החיבור בין החקלאות לבין התיירות לבין הפריפריה, כדי לשמור על האופי החקלאי ובעצם להחזיק את כל המערכות ביחד. אם ארגון הסחר העולמי הוא נגד תמיכות עקרוניות, הרי בעצם הוא לא מתנגד לכל המהלכים האלה שאליהם עבר המערב, ואנחנו לא נכנסנו אליהם. לדוגמה – היום הרבה מאד תמיכות הולכות לחקלאות ירוקה, ולחקלאות שמשמשת למאבק בתופעת המדבור. זה משתלב במדיניות שמוביל ארגון הסחר העולמי, ולכן התמיכות הישירות הופכות לתמיכות אל הפריפריה, אל חקלאות ירוקה, אל תהליכים של מדבור. אנחנו לזה בקושי נכנסנו. ישראל –ואמרנו קודם שהתמיכות שניתנו הן הגנה על תוצרת מקומית באמצעות מכסי מגן, תמיכות עקיפות, בעיקר דרך מחיר המים ועבודה, והתמיכות הישירות למימון הוצאות יצוא, ביטוח השקעות, ביטוח ייצור. בעצם, אנחנו, בשלב הקודם שבו עמדה אירופה והעולם המערבי. לא עברנו את השלב של התמיכות שעובר העולם. משהו על המים – תראו, גם בנושא המים, היום כל אחד יודע שבעשור הקרוב צפוי מחסור עולמי מאד גדול במים. ישראל, דרך החקלאות והמפעלים שקשורים לחקלאות, פיתחה תעשיית טכנולוגיות מים מהמתקדמות בעולם, החל מההתפלות, דרך הטפטופים, דרך כל הברמדים והשעונים. גם לזה אין כמעט מדיניות לאומית שמקדמת את זה, ואם נכנסים היום גידולים, כתוצאה מההתפתחות העולמית, למשל – כל מיני גידולי בריאות למיניהם – זיתים, שמן, שקדים, שצורכים יחסית מעט מים, עדיין לזה כמעט לא נכנסנו. הבעיה הגדולה בישראל – כל נושא ההשקעות בחקלאות. זה לא רק הפי שבע באירופה, אלא בכלל - לחקלאים אין מה להעמיד כערבות. אנחנו לא בעלי הקרקעות , אין פה דברים שאפשר להעמיד כערבות, וכל הקרנות והבנקים של העבר שנתנו אשראי ישיר, מסובסד כזה או אחר לחקלאות - בעצם לא קיימים. לכן, בתחרות מול המערב, המערב פתר את זה בכל מיני שיטות. בישראל, אין לזה בעצם פתרון, ולכן נתנו פה מענקים – 25%, אבל בגדול, להיכנס להשקעות משמעותיות, החקלאי הישראלי כמעט לא יכול, משום שאין לו גב שנותן לו את כל נושא הערבות ואת משך הזמן שדרוש לזה. אתם יכולים לקרוא בחוברת מה קורה באיחוד האירופי. אלה בדיוק אותם יעדים, ואמרתי קודם, גם על הביטוח החקלאי מה עושים באירופה לעומת הארץ. הדבר המעניין שם – שהוא גם משקיע על שימור סביבה, חקלאות ידידותית לסביבה, אבל הוא גם עובד על תוכניות ארוכות טווח. תראו שבמדינות השונות – איזה אחוזי השקעה נעשים מתוך הכספים שמעמיד האיחוד האירופי ישירות לחקלאות ולחקלאים. האיחוד האירופי הגדיר לעצמו 4 יעדים: השקעה באיכות הסביבה והפיכת החקלאות לחקלאות ירוקה, השקעה בפיתוח הפריפריה וחיזוקה, השקעה בבריאותם ואיכות חייהם של בעלי החיים, השקעה באיכות המזון והבטחת יכולתה של אירופה לספק את צרכיה. גרמניה – עובדת בדיוק אותו הדבר: מצמצמת את הסבסוד הישיר, מתמקדת בתמיכות עקיפות ובתמיכות ישירות, נקודתיות, שנועדו לעודד את המעבר לחקלאות ירוקה. גם בגרמניה, שוויץ וכל המדינות האחרות – תראו את החיבור גם לתיירות וגם לפרויקטים אחרים בפריפריה, כדי ליצור מכלול שאפשר יהיה לקיים את אזורי הספר. יש גם בגרמניה, וגם בעוד מדינות את נושא שימור החופים שהוא חזק מאד באירופה. יש גם קרן גמלאות לחקלאים קטנים, יש חיזוק משקים חלשים, ויש עוד נושא שבארץ כמעט לא נכנסנו אליו – ייצור חקלאי למען הפקת דלק. מי שראה איך עלו מחירי התירס, וכמה האמריקאים משקיעים – הנושא של יצור דלק ממוצרי חקלאות נכנס חזק מאד. יש גם נושא של הטבות מס בגרמניה, לא ניכנס אליו. נגיד רק שבגרמניה, 40% מההשקעה בפיתוח בחקלאות, מקורה בממשלות המחוז, ו- 60% בממשלה הפדרלית. יש כאן נושא שאנחנו גם מתעסקים אתו - מס מופחת לדיזל, סולר שמשתמשים החקלאים. בגרמניה זה כבר משנת 2001 ואנחנו לא הצלחנו להגיע לזה עדיין. גם שם, האיחוד האירופי משקיע לא מעט. הוא משקיע בסיוע ישיר לחקלאים – 80%, בפיתוח הסביבה הכפרית – עוד 15%, בהשתתפות באחסון – 5%. בהולנד- די דומים. מה שמעניין שם – הממשלה קונה מוצרים מסוימים במחיר מובטח, כאשר מחיר השוק צונח לרמה של הפסד. זה בעיקר בתחומי בשר וחמאה. שומרים על מחירי שוק. נגיע לאמריקה, שם בכלל יש תפיסה של סעד שקונים שם תוצרת חקלאית בעשרות מיליוני דולרים, כעזרה לעניים, כפילוסופיה של תמיכה של ממשלת ארצות הברית בתחומים החברתיים. דנמרק – גם היא די דומה ואנחנו רואים פה גם השקעה לא קטנה בשמירה על מחירי מוצרים. מימון מחקר חקלאי פרטי, הממשלה משתתפת. החזרי מימון השקעות, תמיכה בחקלאים צעירים, השתתפות במימון המשקים המשפחתיים. 60 אלף חקלאים בדנמרק מקבלים סיוע ישיר למשק המשפחתי, כדי לעזור להם ביכולת הפיננסית, כולל גם עזרה של המדינה לגייס הון לצורך פיתוח המשקים. תראו את אוסטריה – איזו השקעה גדולה בתחום איכות הסביבה, בשינויים מבניים ופיתוח, במחקר חקלאי ובעצם, ממשלת אוסטריה מאז שנת 2000, משקיעה מעל מיליארד יורו בשנה רק בפיתוח הפריפריה. זה מאד משמעותי גם בסדרי הגודל שלהם. אם נעבור לבריטניה- פחות או יותר אותם כיוונים. מעבר לתמיכה הישירה לחוות חקלאיות אתם רואים גם את האזורים הנכשלים וגם תמיכה ישירה בייצור ובגידול תבלינים. בבריטניה יש 4 תוכניות מיוחדות למשקים, להעביר אותם לחקלאות אורגנית. אתם רואים ששם, כל הסעיפים של חקלאות אורגנית הם בעלי משמעות. גם בשיקום שטחים חקלאיים - הם היום משקמים שטחים חקלאיים. 75% משטח בריטניה נחשב שטח חקלאי, ו – 60% מהשטח החקלאי היום מוגדר כ - שטח משוקם. הם פה משקיעים לא מעט כספים. נעבור לקנדה – בקנדה, התמיכות בחקלאות הן 2,4% מתקציב המדינה. 50% מכלל התמיכה הממשלתית לענפי החקלאות לייצור המזון מתוצרת חקלאית. עכשיו, גם ביטוח חקלאי שם שונה לגמרי ואני מקווה שהקנט יביא את הדוגמה של קנדה. נותנים קרוב ל – 700 מיליון דולר קנדי רק לביטוח יבולים ותוצרת. כל השאר – תקראו פה. שוויץ – פחות או יותר אותם דברים, אותם נושאים, אבל הפרלמנט השוויצרי רשאי להתערב בקביעת מחירי מינימום ומקסימום של תוצרת חקלאית, מה שפה – הס מלהזכיר, בשוויץ, מדינה מסודרת - תרבות חקלאית מאד עשירה. צריך להבין מעבר לזה – נעשית פעולת חקיקה מקיפה כדי להבטיח את תבואת החקלאים בקרקע - - למשקים. שוויץ הבינה שכדי לשמור על התיירות והמבנה שלה שווה לה ללכת לסבסוד כולל. לכן, הפרות עם הפעמונים באחו, התיירות בהרים, והשדות הירוקים, כל זה מכלול אחד, ושוויץ היא מדינה מסובסדת – אולי מהגבוהות במדינות אירופה. ארצות הברית – המדיניות החקלאית של הממשל הפדראלי שניה בחשיבותה למדיניות החוץ והביטחון של הממשלה. התמיכות שהממשל הפדראלי בארצות הברית נותן הם פרי מדיניות מתוכננת ל- 10 שנים. גם בארצות הברית, בחוק החקלאות, מושם דגש על הצורך בהרחבת ההשקעות בחקלאות אקולוגית, בעיקר באמצעות הגדלה בתמיכות והשקעות בייצור דלק. דיברתי על זה קודם. פה מייללים - תקציב המסגרת של משרד החקלאות הפדראלי, לא ב- State,של ממשלת ארצות הברית הוא 122.5 מיליארד דולר, 2,2 מהתקציב הפדראלי של ממשלת ארצות הברית. אני מוכן לחתום על חצי מזה, בישראל. באחוזים. אמרתי לכם קודם – קניית מזון מרוכזת של ממשלת ארצות הברית לצרכי רווחה – 57 מיליארד ו- 152 מיליון דולר. שימור הטבע, האדמה והמים – כמעט 3 מיליארד דולר. מחקר ופיתוח – 2 מיליארד, ו-351 מיליון.הממשלה האמריקאית עוזרת, גם בהסבת משקים חקלאיים לחקלאות אורגנית ולגידול תוצרת חקלאית לייצור דלק. יפן – תקראו פה, זה קצר, אבל זה לא שונה. אם נסיים את הסקירה המעניינת הזו – אנחנו רואים שלא בביטוח חקלאי, לא בחיבור פריפריה, לא בחיבור לחקלאות ירוקה –ובמתן גב להשקעות מעבר לגידולים החדשים, לטכנולוגיות החדשות, ממשלת ישראל אצלנו כמעט לא בתחומים האלה, שלא לדבר על זה שאין כמעט בנק יהודי שמאפשר להעמיד הלוואות סבירות לרשות החקלאים, שיכולים להשקיע לזמן ארוך. אנחנו נהנים מיתרון יחסי של עבודה זולה. לאורך זמן זה לא יחזיק מעמד, זה ברור לכולנו. לכן, השאלה הגדולה היא איך אנחנו, מהמקום שבו אנחנו נמצאים משנים מדיניות ועוברים לגידולים אחרים, לחיזוק הפריפריה, לבניית מבנה השקעות שמתאים למשק הישראלי, לניצול הטכנולוגיות שיש לנו, בעיקר טכנולוגיות מים. ותראו לי מה שלא מופיע פה בדו"ח, לדעתי: רוב פרדוקסלי – אם אני מסתכל על החקלאות הישראלית במאה השנה האחרונות, ניסינו לגדל פה בארץ כמעט הכל. יש לנו ענף בעלי חיים מאד מפותח. בפירות וירקות, תבלינים, פרחים, אבל באורח פרדוקסלי - - חיים אורון: חלב נפל פה מהדו"ח. גם בלי בשר עוף. אבשלום וילן: מרכז המחקר יענה. אנחנו חוזרים בשנים האחרונות בצורה די מעניינת לתחומים שגידלו כאן בתקופת התנ"ך, וכנראה – לא במקרה. גפנים ליין, כל מי שמכיר מה עשתה קליפורניה בעמק הנאפה - בקטן קורה גם אצלנו. אמרתי קודם – זיתים וגידולים אחרים שהשוק העולמי דורש אותם מאד. ניתן לפתח את זה בארץ. יש פה שורה שלמה של נושאים שחוזרים ליתרונות היחסיים שלנו. אם ממשלת ישראל תשנה את העדיפויות ותלך אתנו נכון, נוכל להבטיח גם פריפריה, גם התיישבות, גם תיירות בפריפריה. קחו את הנגב, קחו את הגליל, ואפשר להגיע לשילובים נכונים. אפשר לשנות את הדיסקט בראש, אצל כמה עיתונאים וכמה מקובעי המדיניות, וליצור דעת קהל שתתמוך במהלכים הללו. אם היום בישראל יש קרוב ל – 21 אלף חקלאים, אני בטוח שאפשר להישאר במספר הזה ואולי לעלות קצת, אבל להגיע לתפוקות יותר גדולות, שבעיקרן יהיו בחלקים הפריפריאליים. עכשיו אני מציע שהקרן לנזקי טבע בחקלאות תציג את המצגת שלה. ניסן כספי : קנט נוסדה לפני 40 שנה והממשלה עשתה עבודה יוצאת מן הכלל. יחד עם זה, במשך השנים – התמיכה הולכת ויורדת. חשוב שיכירו בחקלאות כחקלאות כענף כספי. היא משמרת קרקע, משמרת מקורות מים, מפתחת מקורות מים, והיא חשובה כענף תשתית לשמר את הקרקע ולתרום לכלכלה. מדינת ישראל משקיעה בשנים הקרובות 25 מיליארד שקל בכבישים, 26 מיליארד שקל ברכבות וסכום ההשקעה בתחום החקלאות – הוא נמוך ומבוטל. אחד הדברים החסרים ביותר בתחום הביטוח הוא התמיכה היציבה לאורך זמן כך שניתן יהיה לייצב את החקלאות. הקנט סובלת מחוזה קצר עם המדינה שכל שנה מתחדש, וצריך לייצב אותו לאורך תקופה ארוכה של 5 שנים, והתחשבות שהיא הרבה יותר גבוהה, לכיוון ה- 50%, כמו שנהוג בעולם, ולא 30% כמו שרק לאחרונה חזר וקרה בישראל לאחר קיצוץ משמעותי בשנתיים האחרונות. דוד גינצבורג: מה שאנחנו אומרים הוא שענף החקלאות הוא ענף שחשוף בצורה לא רגילה לנזקי טבע, וזה מה שמבדיל אותו, למעשה, מכל שאר ענפי המשק האחרים. מכיוון שהחקלאות חשופה מאד לנזקי טבע, וזה בעצם השוני בינה לבין כל תעשייה אחרת, יש צורך בהגנה מיוחדת על החקלאות בתחום נזקי הטבע. לשם כך קמה קנט - שהיא הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות, שהיא חברה ממשלתית, שותפות בין הממשלה לחקלאים, שנותנת פתרונות לחקלאים בתחום נזקי הטבע בחקלאות. רצינו להראות לכם כמה תמונות של נזקי טבע בחקלאות. מה שקורה בחקלאות – כשנזקי טבע בחקלאות קורים הם קורים בצורה המונית. לפניכם שקף שמציג נזקי סופה שהפילה מטע בננות שלם, של סדר גודל של 200 דונם, בראש הנקרה. זה קרה בעוד מקומות באזור. הרעיון המרכזי למה החקלאות כל כך מסוכנת – זה אף פעם לא קורה לחקלאי בודד. כשזה קורה, אזור שלם נפגע בצורה המונית. באזור ראש פינה היה ברד קשה. היה נזק גדול שהשאיר הרבה מאד חקלאים בלי אפשרות למכור משהו, השנה, מבחינת היבול. יעקב ליצמן: מה הביטוח מכסה? דוד גינצבורג: הביטוח מכסה מרמה של הוצאות ייצור ועד פחות. זה תלוי כמה יש כסף יש לחקלאים לקנות ביטוח ובכמה הם קונים. זאת אחת הבעיות שהתעוררה. למשל -נזקי קרה בתפוזים. אנחנו יודעים שכאשר יש קרה, אי אפשר למכור את הפרי יותר. מבחינה חיצונית הוא נראה בסדר, אך בתוכו הוא יבש. אתם יכולים לראות את זה בשקף לפניכם. מספיק ש- 15% מהפרי נפגע – אי אפשר למכור את הפרי הזה יותר, כי אי אפשר למיין אותו. בננות – שנפגעות מהבדלי טמפרטורות – יום ולילה, אתה פותח את האשכול ורואה נזק גדול. אתה לא יכול למכור את האשכולות. בשנה שעברה, בעין יהב, נזק של ברד מקומי וסופה הפילו בתי רשת שלמים של פלפלים שהיו ערב הייצוא. היה נזק גדול מאד. ברגע שזה קורה, אין אפשרות לייצא יותר את הפלפלים האלה. דוגמה נוספת - נזקי קרה בבריכות דגים. אמנונים, למשל, רגישים לטמפרטורות נמוכות. כשיש טמפרטורות נמוכות עם רוח קרה, מוצאים פשוט – מרבדים של דגים מתים. נזק עצום. אתה מגדל במשך שנה שלמה את הדגים , ופתאום אתה נשאר בלי פרנסה. בעצם, מבחינת הביטוח- זה מנגנון שהוא חשוב לחקלאים, כי הוא המנגנון היחיד שהחקלאים יכולים להתגונן באמצעותו כנגד נזקי טבע. זה לא משהו פיזי, אבל, כמובן – פיננסי. ברגע שש לך ביטוח טוב וקורה נזק טבע, אתה עומד על הרגליים. צריך לקחת בחשבון שבשנים האחרונות החקלאות הפכה לחקלאות של מגדלים גדולים שמשקיעים השקעות עתק בחקלאות. כדי לייצר היום חקלאות צריך כסף גדול. אם קורה נזק מאד גדול בחקלאות, נשארים החקלאים עם בעיה גדולה של אשראי שהם לא יכולים להחזיר אותו, וזה מין מחזור של נזקים גדולים. מבחינת החקלאים, הביטוח גם מאפשר להם לפתח הזדמנויות עסקיות. זאת אומרת - חקלאים לא יגדלו באזורים מסוכנים אם אין ביטוח, כי הם חושבים אפילו על תפוחי אדמה באמצע החורף – אם אין לך ביטוח שמגן עליך, זו תהיה התאבדות לגדל תפוחי אדמה בחורף ולחטוף נזקים. כמובן שהביטוח עצמו משמש כבטוחה לקבלת אשראי. ז ה דבר שאפשר יהיה בעתיד להרחיב אותו, אם ניכנס לביטוחי הכנסה שהם מעבר לביטוחי יבולים. וכמובן - הביטוח יוצר יציבות עסקית לאורך זמן לחקלאים. לא רק לחקלאים חשוב הביטוח. אתם יודעים שכאשר אין ביטוח מסודר ויש נזק גדול לחקלאות, מכיוון שהוא נזק המוני, והמון חקלאים ניזוקים – אם אין הסדר ביטוח שמסדר אותם, הממשלה תמיד נאלצת להתערב ולטפל בנושאים האלה כנושאי םשל תמיכות אד הוק, כי הממשלה הרי לא תפקיר את החקלאות ותשאיר אזורים שלמים ללא תמיכה. לכן, מבחינת הממשלה, הביטוח קודם כל מאפשר יציבות עסקית במגזר החקלאי, שזה חשוב למדינה שיהיו בה עסקים מצליחים ולא עסקים כושלים, הוא מצמצם את המעורבות של הממשלה בתמיכות לא מתוכננות. בסך הכל בשנים האחרונות – הממשלה נאלצה להתערב במינימום פעמים. הביטוח עצמו, כמובן, מבחינת המדינה מאפשר ניהול מקצועי של כל התהליך, והוא מאפשר גם יציבות תקציבית, כי ברגע שיש תמיכות אד הוק, צריך למצוא את המקור הכספי לכך. כמובן שהביטוח עצמו יוצר יציבות, כיוון שהמדינה משתתפת בביטוח, והביטוח גורם לחקלאים להשתתף בנזק ב אמצעות הפרמיה שלהם, וזה בניגוד לתמיכות אד הוק, שאף אחד לא משלם פרמיה, והמדינה מוציאה כסף מכיסה. בביטוח – החקלאים משלמים פרמיה, ולכן משתתפים. בסך הכל, הביטוח מאפשר למדינה להבטיח תוצאות, להגביר את שביעות הרצון של החקלאים, כי אתם יודעים שבתמיכות אד הוק, עד שמקבלים החלטה ועד שמשלמים לפעמים עוברת שנה. עד לפני שנה התעסקנו בתמיכות לגבי אסון טבע בשנת 1991-1992. כאשר הכסף מגיע אחרי כל כך הרבה שנים, אין לו משמעות של עזרה. הביטוח הוא דבר טוב, ומה שקרה בעולם הוא שהבינו המדינות שכדי ליצור יציבות בחקלאות בתחום הזה שהוא תחום רעוע, כדאי לתמוך בביטוח ולאפשר אותו. אז למעשה, למה נדרשת מעורבות של המדינה? – כיוון שסיכוני הטבע בחקלאות מאד גדולים, הפרמיות שהחקלאים צריכים לשלם – יקרות. אם אנחנו מדברים על פרמיות של סדרי גודל של 5% מהיקף הביטוח, שמבטא הוצאות ייצור, זה פרמיות שאף עסק בשוק לא משלם אותו. לכן, אם הממשלה לא מעורבת בתמיכה ובהוזלת הפרמיות, חקלאים לא יכולים לקנות את הביטוח. יעקב ליצמן: אם בסופו של דבר כשאנחנו יודעים מה הממשלה שילמה בשנים האחרונות עבור נזקי טבע, לא היה עדיף שהממשלה תשלם עבור כולם את הביטוח מאשר לשלם את נזקי הטבע? הרי בסוף היום אנחנו יודעים כמה משלמים. דוד גינצבורג: הרעיון של הביטוח הוא שהחקלאים יהיו מעורבים ברכישה שלו. יעקב ליצמן: - - -יותר זול ראובן ריבלין: - - היא תדון, היא תקים ועדה, והיא לא תשלם. יעקב ליצמן: התכוונתי ברצינות – הממשלה משלמת המון כסף עבור נזקי טבע. שאלתי – האם לא זול יותר בשבילה לשלם את הביטוח המלא עבור החקלאים. שאלתי אם זה לא יותר זול. היו"ר סטס מיסז'ניקוב: ניתן אחר כך לנציג האוצר לענות על זה. הוא יתייחס לזה. דוד גינצבורג: אין ספק שתהליך כזה של ביטוח מסובסד על ידי הממשלה גם מפחית את הוצאות הממשלה לטווח ארוך וגם מאפשר לעשות מנגנון הרבה יותר כלכלי ומסודר מול החקלאים. לדעתי זה הוכיח את עצמו. אנחנו, בשנות ה- 90 -הממשלה הפעילה את חוק אסונות טבע בחקלאות באופן מסיבי ושילמה סדר גודל של מיליארד וחצי שקל בערכים נוכחיים כפיצויים לחקלאים. בשנת 2000 הוקם מנגנון של ביטוח אסונות טבע שהמדינה משתתפת שם בצורה מסיבית, ב-80%, ולמעשה, המדינה לא הכריזה מאז על אסון בחקלאות. לכן, מבחינת החקלאים - הם קיבלו מנגנון ביטוח טוב, הממשלה גם יצרה מצב של חיסכון בהוצאות לטווח ארוך, והגדילה את התמיכה בביטוח - - חיים אורון: כמה? כמה היא משלמת, 30%? דוד גינצבורג: בכל נזקי הטבע, השנה- 30%. פסח גרופר: - - החקלאים – 70%. ראובן ריבלין: כל פושט רגל - - קריאות: - - - דוד גינצבורג: בסך הכל התהליך של התמיכה בביטוח הוא חשוב והוא נותן בונוסים טובים לכל הצדדים. בשתי מילים על מה שקורה בעולם - מבחינת הביטוח –השוק האירופי המשותף, ארצות הברית, קנדה, ספרד, החליטו שברגע שאתה עושה ביטוח רחב שמכסה הרבה סיכונים בחקלאות, ומאפשר לחקלאים גם לרכוש אותו במחיר נורמלי, שהוא נתמך ממשלה, החקלאים קונים את הביטוח. היום, בארצות הברית, סדר גודל של תמיכה ממשלתית בביטוחים יותר רחבים ממה שיש לנו בארץ זה 75%. מדובר על היקף כספי של 3 מיליארד דולר לשנה. שלי יחימוביץ: לעומת 30% אצלנו. דוד גינצבורג: השוק האירופאי, שבעבר בכלל לא תמך במנגנוני ביטוח ונתן סובסידיה ישירה לחקלאות, קיבל החלטה שהוא נכנס לביטוחים עם השתתפות של 50% שזה פרמיות החקלאים. שלי יחימוביץ: אנחנו הכי נמוכים בעולם? דוד גינצבורג: בעולם המערבי – כן. ספרד מטפלת בסדר גודל של 60% תמיכה בביטוח. זה הנתונים בעולם, כשבגדול המדינה מאמינה שברגע שיש ביטוח מסודר, היא יוצרת יציבות די גדולה בחקלאות, מונעת פשיטות רגל, והיא עושה תהליך טוב בחקלאות, לטווח הארוך. מבחינתנו, מה שהיינו רוצים שהממשלה תעשה בארץ, זה אל"ף – שתגדיל את התמיכה בתחום נזקי הטבע ב- 30, ב- 50%, כמו שמקובל בעולם המערבי. הממשלה צריכה להמשיך לספק לקנט רובד ביטוח משנה שלא ניתן לרכוש אותו בשוק הפרטי. גם היום הממשלה מעורבת בביטוח המשנה ברבדים מאד גבוהים, שהסיכוי להגיע אליהם הוא כמעט אפסי, אבל עדיין צריך אותו, אם רוצים לשמור על החברה לטווח ארוך. הדבר שמאד מאד חשוב לנו – לעגן את הנושא של השתתפות הממשלה בביטוח ובביטוחי משנה, בחקיקה או בהסכם ארוך טווח. מה שקרה לנו בשנת 2000- אנחנו בהסכמים שנתיים עם המדינה, דבר בלתי אפשרי לטיפול. אני בינואר עוד לא יודע בכמה הממשלה תשתתף בפרמיות. כל הרעיון של השתתפות המדינה בפרמיות זה לבוא לחקלאי ולהגיד לו: במקום לשלם שקל תשלם 50 אגורות. אני לא יכול לעשות את זה. אנחנו מאבדים את כל האפקט של התמיכה הממשלתית. צריך לסגור הסכם ל- 5 שנים, שזה דבר שמקובל בכל מערכת כלכלית ארוכת טווח. אין פה משהו שצריך לשנות את דעתה של הממשלה בטווח ה- 5 שנים בצורה דרסטית, היא במילא רוצה לתמוך בחקלאות. זה מה שהיינו מבקשים שיקרה לנו. יעקב ליצמן: האם יש שיפור בביטוח ב- 5 השנים האחרונות? קריאות: - - - דוד גינצבורג: מה שקרה בשנים האחרונות זה שמשנת 20002 הממשלה ירדה בתמיכה ל- 21% ב- 2006, והשנה זו השנה הראשונה שנעשה שינוי והתמיכה גדלה ל- 30%. היו"ר סטס מיסז'ניקוב: הנה, כבר פלוס של הממשלה. תודה לך. אנחנו נעשה סבב לסירוגין – חבר כנסת ומוזמן. ראובן ריבלין: אדוני היושב ראש, יושב ראש הלובי, ושני שרי חקלאות בעבר, שנמצאים אתנו – פסי גרופר וחיים אורון, חברותיי וחבריי. אני ירושלמי, בן בנם של ירושלמים שמשפחתו עלתה לארץ לפני 13 דורות. כל חיינו היינו בירושלים, אם כי מצד סבתי, אם אבי, אני ממשפחת שפירא שבנתה את פתח תקווה. ואני חבר, מיום כניסתי לכנסת ב- 88 בלובי החקלאי, ואני חייב לומר שכל מה שעשינו – אנחנו צריכים לעמוד על המשמר, וכל אחד ואחד מאתנו פה הוא בבחינת שומר על החקלאות, שומר על מדינת ישראל , של החברה הציונית, על היכולת שלנו לקיים את מדינתנו כאן. אני רוצה לומר שכאשר אנחנו עלינו לארץ לפני 200 שנה, לא התבססנו בארץ, למרות שפרצנו את חומות ירושלים ובנינו את שכונות ירושלים - אני מדבר על אבותיי – התנועה הציונית ועם ישראל חזר לארצו כאשר הענף החקלאות והזרם החקלאי היה לזרם החשוב ביותר שבזכותו קמה מדינת ישראל, והתבסס פה העם היהודי ומדינת ישראל, והצליח ליצור את ההבנה של אהבת הארץ עם אותם אנשים שישבו כאן כאשר אנחנו נעדרנו לתקופה ארוכה מכאן. החקלאות תמיד היתה בבחינת עניין ערכי. נכון שמבחינת שנותיה של הציונות ושל המדינה במאה ה-20, החקלאות גם פרנסה. היא גם היתה ענף שעליו התבססו רבים מתושבי הארץ. אבל היום, אם לא נראה בחקלאות עניין ערכי אלא עניין כלכלי, החקלאות תאבד וחלילה אנחנו יכולים לאבד את החיוניות שלנו, לא בגלל שאנחנו מדינה במצור , ושלפעמים מכריזים עלינו איזו בלוקאדה, בשל עמדה כזו או אחרת, או בזכות או רצון לעמידה על אינטרסים חיוניים כשאנחנו מאוימים שאם לא נעשה כך או אחרת אנחנו צפויים לחרם. אנחנו חייבים את החקלאות גם כדי לספק את צרכנו כל ימות השנה ובכל רגע. אבל בעיקר, אנחנו לא רואים, ולפעמים הגבולות מיטשטשים – ובכנסת הזו ובממשלת ישראל בה הייתי חבר פעמים רבות יש ליקויי מאורות וחושבים שצריך להסתכל על העניין כפי שמסתכלים על דברים אחרים, רק בתפיסת עולם אחת והיא התפיסה החקלאית. מדוע צריך לגדל עגבניות או פלפלים כאשר המים כל כך יקרים, ולמעשה – עלות הייצור יותר גבוהה מאשר האפשרות שלנו לייבוא. ניסן סלומינסקי: - - רואים את זה כערך, ולכן, לא שווה להשקיע בזה כסף. ראובן ריבלין: אנחנו חייבים לראות בחקלאות ערך, ובשביל זה לעמוד כאן – ופעם אנחנו באופוזיציה ופעם בקואליציה. חיים אורון ואבשלום וילן הם רוב הזמן באופוזיציה. אנחנו חייבים להבין בכל שלב ובכל רגע, כאשר אנחנו נמצאים בקואליציה או באופוזיציה, שאם אנחנו לא נעמוד לימין החקלאות אנחנו עלולים לאבד אותה, ואנחנו עלולים לאבד ערך. לכן באתי היום ואמרתי שאני חייל נאמן של הלובי הזה. היו הרבה לוביים שהשתתפתי בהם. זה לובי שמעולם ולעולם לא אעזוב אותו. כגילוי נאות אני חייב לומר שאשתי שתחיה היא בת מושב, אבל לא זה מה שמנחה אותי. אני באמת חושב שהיום הזה הוא יום חשוב, כי אנחנו חוגגים הרבה ימים שאנחנו משלמים מס שפתיים. כאשר אני שומע ויודע – ביקרתי בצרפת ובלגיה. שם רואים את הסבסוד של החקלאות כדבר מובן מאליו. בלי סבסוד החקלאות, המדינות האלה ששם אין בעיות אחרות, קיומיות, והם רואים את חובת המדינה לסבסד את החקלאות כדבר מובן מאליו. כאשר אני שומע מהמחקר של המ.מ.מ שאנחנו מסבסדים את החקלאות ב- 0.3% לעומת 3% של אירופה, זאת אומרת – 10% ממה שנותנות מדינות אחרות לקיום החקלאות, כאשר הבעיות שלהם הן הרבה פחות אקוטיות מאשר שלנו, אני רואה בזה נורה אדומה שכולנו צריכים כאן – ללא הבדל סיעה או זרם, לעמוד לימין החקלאות. נעשה זאת, כמיטב יכולתנו. יאיר קפלן: אני חקלאי, גם עובד וגם יצואן במחזור של 30 מיליון דולר. אני הכנתי פה מספר מלים ולא הרבה.. החקלאות המתקדמת של היום, עם הטכנולוגיות היקרות, בהקפדה על תקנים ההשקעה היא גדולה מאד. לקחו מרב סיכונים לאורך שנות החזרת ההשקעה. לכן אני מדבר על תמיכה בחקלאות. מכאן אגיע לשלושה נושאים בקצרה לגמרי. בביטוח החקלאי – קנט ואסונות טבע, חקלאי חייב לבטח את הגידול ללא התלבטות. כשמגיע הרגע והוא צריך להגיד כמה הוא צריך לשלם או לחסוך -מתברר שיש לו קצת ביטוח, ואז, כשיש ברד או סופה, אין לו החזרים. ההסכם צריך להיות רב שנתי – 7 או 10 שנים, היות וגם כשההשקעה היא ארוכת טווח. מי שמתחיל להשקיע בחקלאות – זה לא ליום אחד. דבר נוסף שאנחנו לא מדברים עליו אף פעם – טיפול בזבוב הים התיכון. זה היה כבר פעם מדינתי, בשנים 91-2-3 ו- 94. זה בנפשנו מבחינה חקלאית. אין ייצוא אם יש זבוב. זה חייב להיות טיפול מדינתי, בכל הארץ, ולא באזורים מסוימים. דבר נוסף - כניסה לשווקים חדשים עם מיני פרי וזנים חדשים, שבהם יש לנו יתרון, וכן בחיזוק מעמדנו במדינות שאנו כבר נמצאים שם. יצחק וקנין: כחקלאי אני אומר דבר אחד. יש הבדל אחד והוא משמעותי ביותר – בין חקלאי ותעשיין. תעשיין ברגע אחד יכול להגיד שהוא סוגר את העסק, מכריז על פשיטת רגל, ובכך נגמר העניין. חקלאי הוא בבעיה. כאשר תוקף אסון טבע או שבסוף השנה הרווחיות שלו היא לא רווחיות, אלא הפסד, הוא לא מסוגל לעזוב את המערכת הזו, גם כשהיא לא מניבה. הוא מתגלגל משנה לשנה כאשר בשנים האחרונות –אני אומר באחריות: המדינה בורחת מכל עניין של השתתפות עם החקלאים. ראובן ריבלין: בגלל זה יעקב ירד מצרימה. יצחק וקנין: גם בסובסידיה, רבותיי. גם כאשר יש עודפים –החקלאי מפנה אותם, מה שלא ידענו בעבר. כל הנטל היום הוא על החקלאים. האחוזים מדברים בעד עצמם – בכמה המדינה משתתפת. אני לא מאמין שהדבר הזה יכול להחזיק מעמד לטווח ארוך. בהחלטות של הוועדה הזו אנחנו חייבים לתת על זה את הדעת, כי מספר החקלאים יורד משנה לשנה. והוא עוד יירד. אם לא ניקח את הדברים היום לידיים - אם יש היום 20 אלף מגדלים, ופעם היו 50 אלף – היום יש מושבים שלמים שאין בהם אף חקלאי. במושב שלי כולם גידלו אבוקדו. היום אין מגדל אבוקדו אחד. אנחנו נשענים על ענף אחד בלבד, וזה ענף ההטלה . בלי חוק הגליל, גם את זה אפשר לסגור וללכת הביתה. ולכן - - ראובן ריבלין: לא מגדלים אבוקדו בגלל נזקי טבע? יצחק וקנין: היו שנים שהרווחיות היתה נמוכה מאד במיוחד מול הייצוא הספרדי. גם במרוקו מגדלים. אל תשכחו שחלק מהעדיפות שהיתה לנו זו הטכנולוגיה החקלאית. אנחנו מעבירים אותה למרוקו ולמדינות אחרות שמתחרות מול החקלאות שלנו. לכן, המדינה חייבת לתת את דעתה בנושא, ואנחנו, כוועדה, חייבים לתת לנושא הזה את העדיפות, אחרת לא נראה את מה שאנחנו רואים על המדפים. וזו הזכות הגדולה, שאנחנו צריכים להגיד על המגדלים - שהתוצרת שאנחנו רואים – לא רואים אותה בכל מקום. על זה צריך לתת את הדעת ולא להעביר את הישיבה ושבכך יסתיים העניין. הייתי אומר לנציג האוצר - המדיניות היא מדיניות של האוצר בשנים האחרונות, לברוח כמה שיותר. שלי יחימוביץ: ההשתתפות בביטוח מגיעה אלינו, לוועדה? חיים אורון: זה בתוך תקציב משרד החקלאות. ראובן ריבלין: הרשאה להתחייב זה תקציב. יצחק וקנין: הייתי רוצה לסיים במשפט מהתורה – לארץ ישראל יש את הייחודיות שלה. ארץ אשר ע הייתי רוצה לסיים במשפט מהתורה – לארץ ישראל יש את הייחודיות שלה. הפרות שלנו זה לא הפרות של ארצות אחרות, גם אם רואים שם פרות יפים. "ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה". במיוחד בפרשת השבוע, שכולה עוסקת בגידולי הארץ, הקרקע וההר, שנת השמיטה וכן הלאה. בכל זאת, יש ברכה. השאלה שלנו, שאנחנו, כממשלה, חייבים לתת את הדעת על הדברים הללו ולא להעביר את הדברים כך כלאחר יד, כי זה שלחקלאים יש את אהבת ארץ ישראל, והם לא מוכנים לוותר, וממשיכים לגדל ולעשות את מה שהם עושים - זה מכוח אותה אהבה, ולא יותר מזה. פסח גרופר: אני רוצה להעלות כמה נושאים. עם ניסיון של 20 שנה בכנסת אני מרשה לעצמי לומר: משהו מטומטם מסתובב באוויר, במדינת ישראל. משהו שלא נתפס בראש. אני לא גאון הדור, אני אזרח כמו כל אחד. אבל יש היגיון לכל אדם. דובר היה שאנחנו ארץ מדברית, זה ידוע. אנחנו על סף המדבר, זה ידוע. שאין לנו מים – זה ידוע. שהכנרת גוססת – וזה לא יעזור: שנה שנתיים אין גשמים , אין כינרת. הוחלט לפני כמה שנים – 400-450 מיליון קוב מים יותפלו. שתיתי בביתי "לחיים". אם הגיעו להחלטה שבלי זה זה לא יעזור, אני אגיד לכם למה- כי קודם כל היה להם טוב להתעסק עם יבוא מים. אז בכנסת ובוועדות – היתה התעסקות ציבורית. כשהגיעו לנושא הפשוט של התפלה – מפעל אחד מאז שהחליטו באשקלון – 100 מיליון קוב מים. מי שלא ראה – המפעל הוא הגדול בעולם להתפלה. "מקורות" על זה מוהלת עם עוד 30-40 אחוז, כי המים האלה, אין בהם בכלל מליחות. שום דבר. זה עסק אדיר. מדינת ישראל לא השקיעה ולו שקל אחד. זה הכל כסף פרטי שגויס בעולם עם חוזה ל-25 שנה. יש מחיר קבוע, וכל יום מאז שזה התחיל לעבוד, 350-400 אלף קוב מים נכנסים לצינור של "מקורות". עכשיו, אחרי 4 שנים, אומרים לי שמתחיל המפעל השני של 100 מליון בחדרה. החכמים הורידו ל -300 מיליון במקום 450. זה דבר אחד, ביום כזה, של חקלאות. שנדע איפה אנחנו עומדים. לא תהיה התפלה – לא יהיו מים. אנחנו הגענו עכשיו למיליארד קוב מים בחקלאות, שזה היה מיליארד וחצי. חצי מזה זה מים מושבים. 4-6 שנים, כמה שהאגודות והארגונים החקלאיים לחצו על הממשלה שיתנו תקציבים – את מי הביוב באזורים, וגם עוד היום לא גמרו את העבודה. אז שני דברים אנחנו עושים – גם מים להשקיה וגם לוקחים מאותה עיריה את המים, ואם לא אנחנו, זה הולך לים. ואחר כך אי אפשר להתרחץ בשבת. מדברים על החקלאות. אני הייתי אורח בשוויץ של משרד החקלאות. סיירנו ואמרתי למלווים שלנו – על ההרים, למעלה, אנחנו רואים עדרים. מי יעלה להר הזה? אז פנו אלי ואמרו לי: אל"ף- זה הסמל הלאומי שלנו, ובי"ת- תסתכל למעלה, עם משקפת, ותראה הרבה יישובים קטנים. ואז שאלתי- איך חיים שם? כל בוקר בהאים הליקופטרים ולוקחים את הילדים לבית הספר. נותנים להם מחייה מלאה, אבל, התיירות שלהם שווה את זה. עכשיו אני בא לנושא הנוסף – קרן נזקי טבע. מה קרה? קרה משהו? כל אדם יש לו ביטוחים. הקרן הזו התחילה והחקלאים מימנו אותה. אנחנו, כל חקלאי ישראל – הקמנו אותה. המדינה, שנים אחורה, הלכה ועזרה, אבל המדינה בורחת היום. הם, שצריכים לאשר. כל המשרדים בעד, ואז בא האוצר ואומר: כולם הביתה. כאן ישבתי וכך הם תמיד נהגו – כשצריכים משהו, תמיד זלזלו בנו. קרן נזקי טבע – אנחנו, החקלאים, משלמים 70%. הממשלה עשתה טובה. הפריפריה. מי אנחנו? מי גר שם, העירונים? החקלאים מחזיקים את הפריפריה. וחלק בורחים, אבל נשארים. בכל מושב – נשארים. ועל הגבול, אם לא הם היו שם, מי היה שם? הצבא. יש לנו חקלאות מפוארת במדינת ישראל. אין אותה בעולם הגדול. אנחנו 7 מיליון עם תפוקה של 21 מיליארד שקל. מזה – קרוב ל – 5 מיליארד שקל בירקות הכי טעימים בעולם, במטעים – את הפרות שלנו לא תשיגו בשום שוק באירופה. ובסך הכל – היום 21 אלף חקלאים שעובדים. אני רוצה לומר לכולכם כאן – אין לי טענה לחברי הכנסת. הם תמיד התגייסו ועזרו – אנחנו רוצים את עזרתכם כי בעניין הסובסידיות זה קיפוח נוראי. שמעתם את המספרים. לנו אין בכלל סובסידיות. יחסית זה שום דבר. מוכרחים לתת את הזריקה הגדולה הזו לתנופה של החקלאות במדינת ישראל. חיים אורון: אני רוצה להתווכח עם חבר הכנסת ריבלין, לא על מה שהוא אמר אלא על הניסיון להציג את המתח כשאילו קיים בין החקלאות כערך ובין הערך הכלכלי של החקלאות. לפי דעתי זו הצגה לא נכונה של העניין. אירופה וארצות הברית משקיעות בחקלאות כי הן מבינות את הערך הכלכלי – ציבורי שלה. אני לא רוצה ללכת לעבודות של הטכניון, ולא רק של הטכניון שניתנו כדי לעשות ערך כלכלי לכל דונם מעובד, מבחינת האוכלוסייה כולה. מה הוא האינטרס, שמדברים עליו פה? משרד החקלאות נקרא עכשיו- משרד החקלאות ופיתוח הכפר. דיברו פה על הפריפריה, והשאלה הגדולה שלפי דעתי מדינת ישראל עומדת בפניה בהקשר הזה, היא המתח בין המרכז לבין הפריפריה. ואין פריפריה בלי חקלאות, לא בארץ, לא באירופה ולא במקום אחר. אין פריפריה בלי חקלאות. והנתון של 2 מועסקים הוא לפי דעתי לא מרכז העניין. מרכז העניין הוא השאלה האם כל השטחים שניתנים לעיבוד יהיו מעובדים. זו שאלה, אם אתם רוצים – ציונית, אם אתם רוצים – אקולוגית, שאלה כלכלית, שאלה של שמירת מקורות המים. זה לא רק משום ש "אנו באנו". מה זה נקרא גליל ונגב – בלי חקלאות? אגב, שלא תהיה אי הבנה: אני מתכוון לחקלאות יהודית, חקלאות ערבית, כל מי שמעבד את הקרקע, גם בגליל וגם בנגב ובכל מקום אחר. קריאות: ברור. זה ברור. חיים אורון: ואין שום אפשרות שמחיר העגבניה ישלם את כל המערכת הזו. מזה מתחיל הסיפור. מי שרוצה להקים את כל הפריפריה הזו על העגבניה – היא לא יכולה לשלם את כל זה. ואז השאלה –איך משלמים אותו. מה שמוצג פה – סובסידיה, סבסוד, זו איזה גרסה ישנה שבה אמרו – אני רוצה עוד שקל לקילו פטם, בשביל שאני לא אפסיד עליו. המודל האמיתי שאליו הולך העולם, פעם זה היה דיבורים, ועכשיו הוא הולך לשם. והוא ילך לשם בעוצמות יותר ויותר גדולות, כי השאלות הללו של שמירת השטחים הפתוחים, ושל האקולוגיה, ובהמשך – של חקלאות שהיא יותר אורגנית, והיא תעלה יותר כסף, ולא יוכלו לשלם את המחיר רק דרך העגבניה או דרך ליטר חלב. והשאלה היא האם אנחנו מסוגלים, ולכן זה לא ויכוח עם משרד החקלאות. זה גם לא ויכוח עם רפרנט באוצר. הוויכוח הגדול הוא השאלה – מה משקלם של המוצרים הציבוריים הללו, כאשר העגבניה, החלב והפטם הוא הקצה שלהם. ולכן הוויכוח מה הוא האינטרס הלאומי בהמשך עיבוד כל קרקעות המדינה גם בשנה שיש מחירים יפים לחיטה, כמו השנה, אבל מה לעשות, כשיש מחירים יפים – יש בצורות, וכשאין בצורת –ה מחיר יורד, אבל האינטרס של החקלאי להמשיך ולעבד את אותם אלפי דונמים בנגב, למשל, הוא אינטרס לאומי רחב, מעבר לשאלה כמה חיטה יוצאת מזה. אותו הדבר בכל התחומים האחרים. לצערי לצערי הרב, לא ממשלה אחת ולא שתי ממשלות – אני זוכר דיון בממשלת ישראל על החוברת של פיתוח הכפר "כפר 2000". אני לא יודע אם מאז עדכנו אותה, אבל העקרונות בה נכונים עד היום. החיבור בין פריפריה, כפר ובין חקלאות זה הקשר הגורדי שאותו מנסים לחתוך עם ויכוחים על 30%-50% בביטוח. הרי זה אותו ביטוח עצמו. אני עוד רואה מה קורה בשטחים שהם מתחת לקו בצורת. מה המשמעות של קו בצורת? – זה סוג של ביטוח במקרה של בצורת. על מה? על החזר הוצאות. אז כבר שנים מתנהל פה ויכוח להזיז את קו הבצורת עד המקום שבו מעבדים. לא לכבוש שטחים חדשים, שלפי דעתי היה צריך לכבוש אותם, אלא פשוט להעביר את קו הבצורת לשטחים שהם עכשיו מעובדים. והחקלאים מעבדים אותם. ואם אני לא טועה –זה 6 מיליון שקל. איזה ויכוחים. אחר כך יבואו לי עם המון נאומים על הבטחת קרקעות, ועל אקולוגיה, ואתה אומר- הנה, יש לך כלי. תזיז את קו הבצורת. זו רק דוגמה קטנה, אפשר לתת עשרות דוגמאות איך בעצם מדינת ישראל לא מצליחה לאמץ תפיסה יותר כוללת. אפשר לעשות עוד שר ועוד משנה לראש ממשלה לפיתוח הגליל והנגב. אני רואה מה המשנה לראש הממשלה עושה – הוא מחלק. אישרנו פה אתמול כספים. יפה מאד. מחלקים נדבות. בסדר, שיחלקו, עיני לא צרה. אבל השאלה המרכזית היא מה קורה עם הפריפריה, שאין מה לעשות – היא מאוכלסת ב- 90%, מבחינת האוכלוסייה זה לא 2%- כי בלהב עובדים היום אולי 10-15% מחברי הקיבוץ, אבל להב מתקיימת וקיימת במקום הזה משום שזה ישוב כפרי שמעבד 10-15 אלף דונם. גם בברעם בגליל- למרות שמרוויחים המון מתעשייה טובה, ברעם יושבים שם משום שיש להם כמה מאות דונמים מטעמים מצוינים שנותנים פרנסה טובה, אבל צריכים את רשתות הביטחון שמדברים עליהם פה, כי בלעדיהם – גם מעצמה כמו ברעם, אם תהיה לה שנה גרועה – יכולה לקרוס. זה, כשמפרטים את הדיבורים מי יושב בברעם או מי יושב בצאלים או בשדה בוקר. וזה נכון לגבי כל הענפים. עוד נקודה אחת – בנושא ההשקעות. הרבה דברים ייאמרו פה. אנחנו מגיעים עכשיו ל – 2% חקלאים. אני מקווה שלא יהרגו אותי, לא מבין הקיבוצניקים ולא מבין המושבניקים - הליך הריכוז בחקלאות, אנחנו מגיעים בה לשיא עולמי. ארצות אירופה וארצות הברית יותר מבוזרים בחקלאות מאשר אנחנו. זה תהליך שיש בו המון סכנה. הוא יוצר מצב פשוט: החקלאות מתרכזת אצל מי שיכול להביא את ההון. אם לא יחזור מנגנון הרבה יותר משמעותי של יכולת להשתתף השתתפות ממלכתית בהון, לא תהיה דרך להחזיק חלק מהחקלאים כחקלאים - שלא יעמדו בתחרות הנוראית הזו ויעופו החוצה, ובי"ת - זה המסלול האמיתי להתמודד עם שאלת העובדים הזרים. אפשר להמיר עבודה בהון. החקלאי הבודד לא יכול להביא 150 אלף דולר, להקים חממה משוכללת כדי להעסיק בה 20% שכירים, מאשר בחווה לא משוכללת. אירופה עושה את זה, העולם עושה את זה, אבל פה – חוק עידוד השקעות הון היום עוות, וחוק עידוד השקעות הון בחקלאות – יודע מס הכנסה, לא ייתן שום דבר. תקבלו את התוצאות הנוראיות האלה. לכן, בסופו של דבר, השאלה הזו מורכבת מהמון נקודות קטנות, שלצערי הרב, כמו בעוד הרבה תחומים אחרים, מה לעשות? לממשלה הזו וגם לקודמותיה, אין מדיניות. יעקב ליצמן: האם נשמע מהאוצר איזו בשורה, שנוכל להתייחס אליה? היו"ר סטס מיסז'ניקוב: ניתן להם להתבטא. גזאווי ודיע: אני הגשתי נייר עמדה על הבעיות של המגזר וחילקתי אותו. יש שם 7 סעיפים, אני מבקש שתקראו אותם, וחברת הכנסת נאדיה חילו תדבר על זה. אורית נוקד: אני רוצה להודות ליושב ראש הלובי, חבר הכנסת וילן, וגם למ.מ.מ על העבודה המאלפת שנעשתה. בעיניי יש קשר בלתי נפרד בין חקלאות להתיישבות. אין חקלאות בלי התיישבות ואין התיישבות בלי חקלאות. לא בכדי אני רואה כאן את מזכירי תנועות ההתיישבות. אני חושבת שבאמת מדובר כאן בסדרי עדיפות. הדברים צריכים להתבטא בתקציב. הנתונים, כפי שהם הושמעו, על ה- 0.3% מהתקציב, בהשוואה למדינות מהעולם המערבי, ששם זה 2%. כבר יש בזה כדי להצביע, וכאן אני מאותתת לך, נציגת האוצר, לגבי התשובה. אבל עם זאת, אני רוצה לומר שהמרחב הכפרי עובר שינויים רבים, תהליך שכמובן גם עובר בעולם, אבל בעולם המערבי השינויים האלה מובלים על ידי הממשלות בשיתוף עם החקלאים. לכן יש חשיבות גדולה מאד לתוכניות שתהיינה ארוכות טווח, תוכניות שגם, בנוסף להגדלת התקציבים, על מנת לאפשר את כל הדברים שהוזכרו פה, הם גם יבטחו פרנסת מינימום לחקלאים. אתם יודעים שהמצב של מרבית החקלאים הוא בכי רע. אני כבר לא מדברת על החקלאים שהם פנסיונרים. יש גם מקום לחפש ולמצוא מקורות אלטרנטיביים למי שכבר לא יכול לעסוק בחקלאות. צריך לחוקק חקיקה שתבטיח ותגן על החקלאים כמו שנעשה באירופה. שם מכירים בחשיבות של המרחב הכפרי, הוזכר קודם –כמרחב אקולוגי, לשמור על המורשת של התיירות, וכמובן – לחבר את נושא התיירות, ואת התוכניות האלה צריך לעשות בשיתוף עם החקלאים. לחקלאים אני אומרת, כחברת ועדת הכספים שלא אחת ניצבה בפני דילמה: תבואו תמיד מאוחדים ומגובשים, עם דעה אחת. אז נוכל לעזור לכם, והדבר יבוא לידי ביטוי. 80% מהמרחב הכפרי בפריפריה מהווים אנשים ויישובים שעוסקים בחקלאות. כאן אני מחברת את זה לנושא אחר – צריך לגרום לכך שתהיינה תשתיות שתחברנה את הפריפריה למרכז. אני רוצה לומר שיש חקלאות גם במרכז, לא בפריפריה. אני לא עושה הפרדה בין התיישבות וחקלאות, וצריך, בדומה לכל המדינות – לחוקק ולהגן עליהם. כשמדברים על חקלאות אי אפשר להפריד בין המים לבין הקרקע. לרוב החקלאים, לא רק שאין בעלות על הקרקע. שיהיו חוזי חכירה לדורות. אבל לרובם אין בכלל חוזים, ואת הדבר הזה חייבים אחת ולתמיד להסדיר ולעגן. אני מקבלת את הדברים שנאמרו לגבי הקרן לנזקי טבע. אני חושבת שהדבר הזה בידינו, חברי ועדת הכספים. אני יודעים יפה מאד לאשר או לא לאשר. אפילו חברי קואליציה יכולים לסייע. אני רוצה לומר עוד דבר – הייתי בבוקר בוועדת החינוך ושם התקבלה ההחלטה שצריך לחזק את מנהל החינוך ההתיישבותי – בתקציבים. שוב, דברים שקשורים לוועדה. והדבר האחרון – לפחות לשמור על מה שיש ולא לתת לאוצר מדי שנה בחוק ההסדרים להעלות את אותם סעיפים. די אם אזכיר את הסעיף שעוסק בפטור מהסדר כובל. צריך את הדברים האלה להסיר מעל סדר היום, אחת ולתמיד. שלמה רייזמן: אני יושב ראש התאחדות האיכרים. אני רוצה לתת כמה השלמות - יש לנו חקלאות מפוארת. חבר הכנסת ריבלין שכח להזכיר שתנועת ההתיישבות הראשונה היתה התאחדות האיכרים, והיו המושבות. חבר הכנסת וילן, שמגיעה לו תודה על היום הזה, בקשר להשקעות - אמר שאין לתת ערבויות כיוון שיושבים על קרקע שלא שייכת למתיישב. בהתאחדות האיכרים, 85% מהקרקע היא קרקע שנרכשה בכסף מלא וגם כאן אי אפשר לקבל את הערבויות באמצעות הקרקע להשקעות, ובלי השקעות אי אפשר לפתח חקלאות. בעקבות התייחסות הממשלה לחקלאות בשנים האחרונות- זה לא רק הממשלה הזו, זה גם הקודמות לה - חקלאים מצביעים ברגליים. אם היו לנו פעם 60 אלף משפחות חקלאיות, ויש היום 21 אלף, זה תודות להתייחסות הממשלה של האוצר ואגף התקציבים. הבעיה היא שמי שמעבד את הקרקע הוא בעליה. כאשר אני אומר שהחקלאים מצביעים ברגליים – הקרקע לא נשארת שוממה. הקרקע עוברת לידיים אחרות. סיפקנו לחלק מחברי הכנסת ולחלק מהשרים מפות שצבועות בצהוב -איזה חלקים בגליל, במרכז, בדרום ובנגב אינם כבר בידינו, בידי החקלאים היהודים. זה עצוב מאד, חברים. נושא נוסף – הביורוקרטיה. דיבר פסח גרופר על שימוש במים מותפלים ובמי קולחין. החקלאים היו הראשונים שהבינו שצריך לעבור למים מותפלים, למי קולחין, כדי לשחרר את המים השפירים לשתיה, לרחצה ולשאר הדברים. כאשר באנו לפני כמה שנים אל שר האוצר דאז, אברהם שוחט, שצריך לגשת למפעלי התפלה, והוא אמר: ומה יהיה אם תהיינה שנים ברוכות גשם? אתם מבינים את המחשבה. הביורוקרטיה לגבי ההעברה למי קולחין היא יוצאת דופן. 7 שנים מנהלים אנשי השומרון- זיכרון יעקב, גבעת עדה, פרדס חנה, משא ומתן להקמת מפעל למי קולחין וממשלת ישראל קבעה שהביצוע יהיה לחברות פרטיות. 7 שנים נלחמים על זה ועדיין לא עשו את החפירה הראשונה. אותו הדבר בבקעת יבניאל. אנחנו מתחננים על הברכיים –תנו ל"מקורות" לעשות את זה. ויש גם מלחמת לבנון השניה נסתיימה לפני כ-9 חודשים. שולמו פיצויים, ולפתע פתאום נפסקו עבודות השמאות לחקלאי הגליל. רבו עם השמאי. מדינת ישראל חתמה עם השמאי הסכם על עבודתו וחייבים לו מיליון וחצי שקל, אז הוא הפסיק את עבודתו. נשארו 200 או 250 תיקים לא גמורים. 9 חודשים והחקלאים נרמסים על ידי הבנקים, אינם יכולים לרכוש חומרי הדברה. התאחדות האיכרים נכנסה לפעולה בעניין הזה. ואתמול, תודה לאל, חתמו על ההסכם. זה בין החשבים. הרי מי מנהל את המדינה? החשבים ואגף התקציבים. ניסן סלומינסקי: אני מעיד על עצמי שאני בין התמימים שממש מאמין בחקלאות כערך בפני עצמו וגם כערך כלכלי. אני חבר בלובי החקלאי מאז שאני בכנסת. אני לא רוצה להלאות את כולכם בכל אותם דברים שנאמרו, אני מצטרף לכל קודמיי, גם בחשיבות של הארץ וגם בכל הפירוט של הבעיות. אני רוצה לומר דבר אחד – קיבלתי את החוברת הזו ודפדפתי בה, ושאלתי את גלעד מהמ.מ.מ - האם הוא בטוח שהוא לא מטעם החקלאים, שכתב איזו חוברת עם אינטרס להראות כמה שהם מסכנים. הוא נשבע לי שהוא אובייקטיבי. מה המשמעות? אני חבר בלובי. כולם יודעים שהלובי הכי חזק כאן בכנסת זה הלובי החקלאי. אין משהו שהלובי הזה רצה ולא הצליח. חיים אורון: תביא דוגמה אחת במה הוא הצליח. ניסן סלומינסקי: אני אומר לך שהלובי החקלאי פה יש לו יכולת - - פסח גרופר: כשאני הייתי היה לובי חקלאי. לא עכשיו. ניסן סלומינסקי: אם כל החבורה המכובדת תתלכד ותבוא אלינו, תבוא עם בעיה מסוימת, אבל בעיה שאני יודע שכולכם ממוקדים בה – היתה פעם בעיה של מים. כל אחד ייצג פן אחר, עד שברגע האחרון הגיעו להסכם, ואז העברנו את זה. יש חילוקי דעות אבל אתם חייבים להתלכד ביניכם. תבואו אלינו עם בעיה, אני מבטיח לכם שכמעט ולא תהיה בעיה שאם אנחנו מלוכדים לא נצליח להעביר. נאדיה חילו: אני רוצה לברך את החקלאים על התערוכה היפה. להיכנס היום לכנסת ולהיות בסביבה מיוחדת כל כך- מכאן אני רוצה לצאת לעקרונות. הנושא של סבסוד והשקעה בחקלאות יש בו אמירה על החשיבות של הענף הזה. ברור שהיום החשיבות שמוקרנת ממשרדי הממשלה באופן כללי היא לא מספקת, והברור שבשונה מענפים שונים – מה שמאפיין את ענף החקלאות זה הקשר לערכים. בשונה מענפים אחרים, זה כמו מניה שיש בה סיכון מאד גבוה. אף פעם אין קשר בין ההשקעה לבין הניבוי של התוצאה. על הסיכון הזה וחוסר הוודאות, לדעתי כן יש מקום - ואני בהחלט בעד הקו שאומר - הסבסוד צריך להיות כאן רשת הביטחון. זה, באופן מאד כללי. ברשותכם, אני רוצה להיכנס לכמה נקודות ייחודיות שבהחלט מאפיינות את החקלאות הערבית. ברור שכל מה שנאמר על החקלאות בכלל הוא בהחלט רלבנטי, אבל יש פה כמה נקודות מאד ייחודיות שצריך לתת על הדעת עליהן והמאפיינים הם ייחודיים. קודם כל– 10% מהחקלאים במדינה הם חקלאים ערבים. ברור שלענף הזה יש שורשים מאד עמוקים. כולנו היינו חקלאים, בדורות הקודמים, כולל המשפחה שלי – בענף פרי ההדר ביפו, ומשפחת בעלי עסקה בגידול זיתים בגליל. זה לא רק קשר כלכלי, זה קשר מוסרי, ערכי, רגשי. לכן אני אומרת שהחקלאות הערבית מתמודדת היום עם בעיות נוספות – של הקצבה במים, של הקמת מרכזים שילכדו, כי זה בדרך כלל אזורים קטנים, ואין להם את החלק של ההתאגדות. הקמת מרכזים כאלה תיתן את המוצר האמיתי של הנושא הזה מענקים לבניית חממות – בכלל וגם ספציפית. אני חושבת שהפוטנציאל הוא בהחלט אדיר. יש גם את הנושא הייחודי של שטחים למרעה, וזה גם אלמנט מאד ייחודי שמאפיין את החקלאות הערבית. הוא גורם להרבה מפגעים בתוך הכפרים וצריך בהחלט להקצות את השטחים האלה, לדאוג לאיכות חיים. מי שלא יודע – 2.5 מההקצבה של המים הולכת לחקלאות הערבית, שאמרתי שמאפיינת 10% מהחקלאות. אז יש פה איזה דיסוננס מסוים, שבהחלט צריך קודם כל ליישר את הקווים, לנצל את הפוטנציאל. ופה, בלי להקים מנגנון של התערבות שהוא מנגנון מחושב, אי אפשר לקדם את החקלאים ואת החקלאות. צריך להקים מנגנונים של התערבות בעניין הזה, ממשלתית וגם מנגנונים מאד מתערבים, כדי לתת. אחת ההתערבויות זה הסבסוד, אבל זה לא הכל. צריך לשים מטרה ולהגיד במה מתערבים כדי לקבל תוצאות. אם התוצאה שמייחלים לה לא מגיעה – המנגנון צריך להיכנס לזה. אם זה הכמות של הגשמים, זה עוד מנגנון של התערבות. המפגעים פה הם דברים שלא צופים אותם. בהחלט צריך לתת את הדגש, והייתי ממליצה ליושב ראש לקיים ישיבה מיוחדת לגבי החקלאות במגזר הערבי, שיש לו מאפיינים ייחודיים. יעקב כהן: אני מענף מגדלי העופות. ענף הלול מאגד בתוכו 4,000 יצרנים שמייצרים מוצרי מזון בהיקף של מעל 4 מיליארד שקל בשנה, מזון חשוב, בערך כל ימות השנה. אני רוצה להצטרף לקריאתו של חבר הכנסת אורון שצריך לעשות הכל על מנת לשמור על אותם מגדלים שקיימים בענף ולמנוע מעבר של הייצור לבעלי הון ביחידות גדולות. אני רוצה לומר שענף הלול עשוי ועלול בדרך כלל להיפגע ממחלות או פגעי טבע, ואנחנו עושים כמגדלים למען עצמנו בביטוח הענף באמצעות הקרן לנזקי טבע, משום שזה הגוף היחיד שמבטח מחלות, כי כל חברות הביטוח המסחריות אינן עוסקות בביטוחים מהסוג הזה. במקרה הזה יש לציין שהממשלה משתתפת בעלויות הפרמיה בהיקף של 70%, ואנחנו, כחקלאים, בהיקף של 30% מעלויות הפרמיה. קריאה: הפוך. יעקב כהן: - - - אני רוצה להזכיר שלפני שנה פקדה אותנו שפעת העופות, ולמזלנו, חלק קטן מהחקלאים בלבד נפגע, הגענו להיקף של 2-3 אחוז מהענף, וזה לא דבר שהשפיע בצורה משמעותית גם על אספקת התוצרת וגם על היקף הנזקים. בקטע הזה,למי שלא יודע – המדינה מפצה את המגדלים, היות והיא מתערבת בהשמדת להקות חולות, בפיצוי ישיר על אותן להקות שנפגעות. אל תשכחו שפה, השירותים הוטרינריים, בגלל האלמנט של בריאות הציבור, לוקחים מקדמים מאד גבוהים ואנחנו מסכימים אתם בנושא הזה, ונותנים לנו הוראות עם מקדם ביטחון גבוה מאד, על מנת שבריאות הציבור לא תפגע, ואנחנו פועלים בהתאם לכך. מה שקרה שהנזקים שהיו זה לא רק הנזקים הישירים באותן להקות שהושמדו. נגרמו לנו נזקים בהיקפים אדירים והנזקים העקיפים – אם זה למשחתות, אם זה להשבתת ייצור שנאלצנו להשבית, אם זה להשמיד אפרוחים שלא הגיעו לאזורי סגר, לנזקים האלה לא היה פתרון, וועדת מנכ"לים שהוקמה על ידי ראש הממשלה, ישבה על המדוכה והגיעה למצב שהיא נתנה פתרון חד פעמי כסיוע, כנדבה. אנחנו חושבים שמגיע לנו פיצוי ולא סיוע, בגלל שנקטנו בכל מה שנדרשנו לעשות, ומכיוון שאין מענה בחוק למצב כזה, באנו מיוזמתנו ואמרנו: כמו שקורה אסון טבע בענפים אחרים, אם זה בפרות ואם זה בירקות - אנחנו רוצים שיהיה מסלול שבו העסק הזה יבוטח ויהיה מנגנון פיצוי באמצעות קנט בצורה מסודרת ומוסכמת מראש, ולא שאם חס וחלילה קורה אירוע, נתחיל לעשות חישובים מה קור האם עושים או לא. לשמחתי, משרד החקלאות מסכים אתנו בקטע הזה. והאוצר יתחמק ממתן מענה לסוגיה הזו. זה דבר שהוא פתוח. למזלנו, עברנו את השנה הזו בנס. אני רוצה להביא לתשומת לבכם שזו בעיה ברמת מדינה, והמדינה חייבת לקחת אחרית בסוגיה הזו, אחרת יהיה תוהו ובוהו. אנחנו לא נמצאים בצבא שיבואו, יתנו לנו הוראות לבצע עם השלכות כספיות ונזקים חמורים, ואנחנו נבצע כי כך אמרו לנו. ענף הלול מנסה להתאים את עצמו, בשל בעיות של איכות סביבה, בטיחות ביולוגית - לשנות ה- 2000. הוא עובר שדרוגים עם עלויות כספיות גבוהות. אני מצפה מהמדינה שבכל התחנות תסייע לכל שלוחות ענף הלול לשדרג את עצמו ולהתאים את עצמו לשנות ה-2000. אלי אפללו: אדוני היושב ראש, חבר הכנסת וילן – תודה על הדיון. זה חשוב לכולנו כי אין אדם במדינת ישראל שלא מושפע מהחקלאות. כשאנחנו מדברים על המצב הסוציואקונומי או על כל נושא – בעצם, ההשפעה הישירה של החקלאות היא קריטית, ואם המדינה לא תעזור יותר בנושא בהרבה יותר מאמץ והרבה יותר משאבים, לנושא של החקלאות, אנחנו נהפוך להיות כמו במדינות אחרות. הרי מי כמוכם יודע שבמדינות אחרות קונים עגבניה, מלפפון או תפוח ביחידות. פה אנחנו קונים ק"ג, ומי הם אלה שקונים את הכמויות הגדולות? המשפחות מרובות הילדים, דווקא הנצרכים. פה בארץ, תודה לאל, המחירים הם נמוכים בצורה שאנחנו יכולים באמת לספק להם את כל הצרכים שלהם. דווקא בפרות ובירקות, הדברים הבסיסיים שמה חיים. אני רוצה להגיד לחקלאים עצמם – אתם עושים את המאמץ הכי גדול שיכולים לעשות כדי להשתתף במאבק בעוני. אבל אם אנחנו לא נעזור, ולא ניתן להם את הכלים שיוכלו להתמודד עם הבעיות שיש, בכלל למשק, בתחום הזה – מהעובדים הזרים, למים, לכל נושא, ובטח נאמרו פה הדברים, אבל הערכה כללית בנושא הזה – ודאי כולם אמרו את אותו הדבר. לי יש כמה דברים קצת שונים. כדי לנסות ולחשוב על תפיסת עולם חדשה בנושא – היום יש חקלאות תעשייתית שזה העתיד, של מחר. אם לא יקום מרכז לעזרה כמו מרכז ההשקעות לתעשיה – אני חושב שצריך להיות מרכז לעזרה להקים תעשייה חקלאית. המרכז הזה יעודד - - חיים אורון: יש, רק אין כסף. אלי אפללו: שהמרכז יעודד וייתן הכוונה לאיזה מקומות אנחנו רוצים יותר, ושיהיה גם תקציב. אני, לפחות, יודע משר החקלאות שמחון שעושה את המיטב שביכולתו – מה שחשוב לי לומר זה שאני חושב שיש פה בוועדה את התמיכה הכי גדולה. חבר הכנסת אורון היה גם שר חקלאות ויש לו לומר הרבה. פה, בין החברים, יש לכם את התמיכה הכי גדולה שיכולה להיות. בנוסף לזה – מישהו דיבר פה על הלובי החקלאי. אני לא חושב שאנחנו צריכים להתעסק עם לובי או לא לובי. תביאו לפנינו נושאים עקרוניים שהם מאד חשובים ולא לדבר בכלליות על הרבה נושאים כי "תפסת מרובה – לא תפסת". בוועדה הזו יש קונצנזוס לתמוך בכם וגם יכולת לשנות דברים. זו הוועדה החשוב בכנסת שיכולה להשפיע באופן מיידי ולגרום לתוצאות מיידיות. אני רואה את שני הדברים הכי חשובים: א. מרכז ההשקעות ב. שינוי התפיסה של תעשייה חקלאית ג.נתמוך בכם לגבי כל הצרכים שלכם. הלובי שלכם הוא פה, בין חברי הכנסת של הוועדה. אברהם דניאל: אני רוצה דווקא לגעת בנקודה שהעלה חבר הכנסת וילן – התמיכות של ממשלות אחרות. התמיכה של 0.3 נשמעת יפה, אבל האמת – זה לא מדויק, כי 80% מתקציב המשרד הולך לתקורה, לא לסבסוד הישיר. לכן תקורה בלבד זה לא דבר שהוא תורם לנו. אפשר להביא את התחשיב השני, שאנחנו משלמים ובעצם - מוטלות עלינו גם אגרות על עובדים זרים, ואם נעשה בדיקה מדוקדקת נראה שאנחנו המסבסדים ולא המסובסדים. אז בואו נשים את הדברים על השולחן בצורה הכי מדויקת שאפשר. דבר שני- אם אני לוקח את ההרגשה של המגדלים מול הממשלות – אנחנו מרגישים מושפלים, נרדפים, אנחנו באמת במצוקה קשה מאד. אני מדבר כחקלאי מהשורה. אני גם מגדל 280 דונם פרחים במרכז הארץ. דרך אגב, גם כשמדברים על מרכז ופריפריה, אני אגלה לכם סוד – המדינה שלנו היא צרה וארוכה. אז אני לא יודע מה זה מרכז ואיפה הוא. האם ניצני עוז שיושבת על הגבול מול טול כרם זה נקרא מרכז? אני אגיד לכם בכנות - אני לא חושב שצריכה להיות בישראל אפליה בין מרכז ופריפריה –אלה שטויות. אנחנו סובלים בדיוק מאותה בעיה. לכן, הדבר הזה אולי מקביל לארצות הברית אבל לא אלינו. דבר שני - אם אנחנו רוצים להעתיק מאיזה מדינה, אז אני מציע להעתיק במדויק. וכל מדינה שאתם מציעים פה מקובל עלינו. אתם, חברי הכנסת, מתחמם לי הלב לשמוע אתכם. אבל כשמגיעים להצבעות – אתם מצביעים נגדנו. זו מצוות הקואליציה. בואו נשים את זה על השולחן בצורה הכי חדה והכי ברורה. אז אני שואל אתכם – למה אני יכול להתכוון. מה נשאר לנו? הקרן לנזקי טבע.זה הדבר היחיד שנשאר. אבל המגדל לא יכול לעמוד בעלות הגבוהה, ולכן הוא משתדל לא לעשות ביטוח. המגדלים החדשים הם למעשה מושכרים, ובאסונות הם נעלמים. אז מן הראוי קודם כל שיהיה הסכם לטווח ארוך, ובי"ת- שיסבסדו, וב- 50%. כל העולם עושה את זה, רק כאן – לא. אני אומר לכם בכנות: אני מרגיש נרדף על ידי ממשלת ישראל. יצחק בן דוד: אני סמנ"ל בכיר במשרד החקלאות. אני מצטרף לברכות ליושב ראש הוועדה וליושב ראש הלובי החקלאי, חבר הכנסת וילן. הכנס הזה מטרתו להציף קצת את הנושאים שמטרידים את החקלאות, לא ההתנצחויות היום יומיות על כל שקל ואגורה. אני בהחלט חושב שנותנים לכם במה טובה להעלות את הנושאים האלה. אני רוצה קודם כל לאזן את התמונה שהצטיירה מהדו"ח של יחידת המחקר של הכנסת. הוא השווה את התמיכה לחקלאות כאחוז מהתקציב. בעולם היום מקובלת שיטת השוואה קצת שונה, שמביאה לידי ביטוי את כלל התמיכות וההקלות שהחקלאות נהנית מהן. החסרון של השוואת אחוז ההוצאה לתמיכה בחקלאות מסך כל התקציב הוא שהוא מביא לידי ביטוי רק את ההקצאה התקציבית, ואת כל אותן תמיכות שהחקלאות ניהנת מהן, כמו: הגנה מפני יבוא – שזו ההגנה הגדולה ביותר שהחקלאות ניהנת ממנה, וגם – כל מיני הסדרים מוסדיים, מנהליים וחוקיים שגם תורמים להגנה על החקלאות. לדוגמה – הפטור שיש לחקלאות מהסדר כובל. קריאה: כמה זה שווה? תגיד ישר –כמה זה שווה? יצחק בן דוד: אני לא אומר שההגנה הזו לחקלאות, פטור מהסדר כובל, לא קיים במדינות אחרות, קיים גם בחקלאות, רק שהוא לא בא לידי ביטוי בדוגמה שהוצגה פה. לכן, המדד שמשמש להשוות את כל התמיכות האלה בחקלאות נקרא באנגלית PSE: Producers Subsidy Estimate, וזה מדד שנעשה בו שימוש בכל מדינות ה- OECD שמדינת ישראל עומדת להצטרף אליהן בקרוב. מדד זה מגלם בתוכו של כל התמיכות, כולל, למשל, את ההגנה או התמיכה שיש לחקלאות בדמי היוון. אז נכון שאם אנחנו משווים את המדדים האלה, אז מדינת ישראל נמצאת בשלישון התחתון. יש מדינות כמו שוויץ ויפן שהן הכי תומכות בחקלאות שלהן בעיקר בצורה של הגנה מנהלית, מכסית, על החקלאות שלהם מפני יבוא. האיחוד האירופי שלפני 5 שנים תמך במונחי ה- PSE, כלומר – במונחי סך כל התמיכות באחוז מערך הייצור החקלאי, תמך בערך ב- 45%, ויצא היום ב- 33%. המצדד של ארצות הברית עומד על כ- 16%. ישראל נמצאת איפה שהוא בסביבות ה- 20%, למרות שבארץ, מכיוון שאנחנו עדיין לא חברים ב- OECD לא נעשה מיסוד של המדד הזה, אבל בהחלט אנחנו נמצאים בליגה הנמוכה מהבחינה הזו של תמיכה בחקלאות. קריאות: ולכן? יצחק בן דוד: המסקנה היא שבהחלט – יש תמיד מקום להגדיל את התמיכה, ויש גם לדבר על סוגי התמיכה. אנחנו בהחלט חושבים שיש מקום לעבור להסדרים רב שנתיים בכל מה שקשור לתמיכה בחקלאות. החקלאות היום היא חקלאות שדורשת השקעות רבות. אין מה לעשות. מספר היצרני, החקלאים בכל העולם הולך ויורד. כל חקלאי, על מנת לשמר רמת חיים סבירה חייב לגדול ועל מנת לעמוד בתחרות, גם מפני יבוא, למרות שהיבוא היום די מוגבל - נדרש לבצע השקעות. ביצוע השקעות במשק החקלאי מחייב איזשהם תנאי רקע ארוכי טווח, ואני חושב שמבחינה הזו - - חיים אורון: גם בזה אנחנו בשיא. 2.2- יש מעט מדינות מפותחות בעולם שזה ירד כל כך. יצחק בן דוד: בארצות הברית זה מגיע ל – 1.5. באיחוד האירופי כולו, אם אני מנטרל את המדינות החדשות שנכנסו, הם הגיעו מתחת ל – 2%. פסח גרופר: משווים אותנו לאירופה, לאמריקה. תשווה אותי לרפובליקת בננות. מה אתם מדברים? אתם יושבים פה, בא איש כזה וגמר את כולכם. קריאות: - - - פסח גרופר: 20% תמיכות יש לנו בחקלאות? איך מעיזים לומר את זה? יצחק בן דוד: לכן אני חושב שמערכת התמיכות צריכה להיות מסודרת במסגרת רב שנתית על מנת שחקלאים יידעו את תנאי הרקע שבהם הם פועלים, שוב- בגלל מרכיב ההשקעות הגבוה בחקלאות. אני חושב בהחלט שיש מקום להגדיל את התמיכות שנחשבות כירוקות, כלומר- מבחינת תנאי ארגון הסחר העולמי, תמיכות להחזקת שטחים פתוחים – יש לזה חשיבות גדולה. אנחנו במהלך של משא ומתן עם האוצר בנושא הזה. כבר היום אנחנו תומכים בעדרי בקר לבשר. שתופסים בערך כ- 800 אלף דונם מדינת ישראל. אנחנו כנראה הולכים לגבש יחד עם האוצר, ועם הקרן לנזקי טבע, איזשהו מודל של ביטוח הכנסה לאחזקת שטחי בר וכותנה בהיקף של כ- 800 אלף דונם נוספים. מהבחינה הזו – אם נגיע לזה זהו הישג משמעותי מבחינת יצירת שווי המשקל בין החקלאות לבין צרכי הגנת הסביבה. נושא של השקעות הוא בהחלט תמיכה ראויה, ואני חושב שבנושא הזה יש מקום להתמקד בשנים הבאות בהשקעות גם להגדלת תשתית הייצור בעיקר לייצוא, כי זה המוצא העיקרי של התוצרת החקלאית בעתיד, כל הגדלה של הייצור החקלאי מיועד לייצוא, מפני שאפשרויות הרחבת השיווק בשוק המקומי מוגבלות. יש מקום להשקיע בתשתיות חוסכות כוח אדם. נצטרך בהחלט - - של נושא הביטוח החקלאי, לא רק בהיבטים שציינתי לגבי השלבים בתוכנית אלא בכלל לגבי הגידולים האחרים, הוא נושא מאד חשוב כי הוא משחרר את המדינה ממחויבויות לפצות וגם משמש כבטוחה בהיעדר בטוחות טובות אחרות בסקטור החקלאי. היו"ר סטס מיסז'ניקוב: אחרונה חביבה – נציגת האוצר. תנו לה להתבטא. יעקב ליצמן: בדרך כלל במשרדי ממשלה – אם יש בשורה טובה, השר עצמו מגיע. אם שולחים רפרנטית – זה אומר משהו אחר. גלית פלצור: הייתי רוצה להתחיל עם מה שחברת הכנסת אורית נוקד אמרה לגבי ההתיישבות- היא דיברה על כך שהחקלאות היא חלק מההתיישבות ובסך הכל מדובר על מדיניות ממשלתית לפריפריה. אפשר להיכנס גם לעניין התעסוקה, ובסך הכל מדובר על מדיניות ממשלתית שנכנסת בגדר סדרי עדיפויות של הממשלה. הממשלה היא זו שקובעת כמה תמיכות בסופו של דבר החקלאים יקבלו – ורואה לפניה תחומים שהחקלאים לא רואים: חינוך, בריאות, ביטחון ועוד. כל מה שאתם רוצים. לא קראתי את המסמך של המ.מ.מ אבל לגבי ההשוואות הבינלאומיות אני רוצה להוסיף על דבריו של יצחק בן דוד – בנוסף לדברים, אם מתייחסים לאחוז התמיכות מסך התקציב יש כאן פספוס, כי מדינת ישראל היא לא מדינה מערבית, לא מהאיחוד האירופי. יש לה בעיות יחודיות. יש לנו יחס חוב – תוצר שגם אליו צריך להתייחס, יש לנו גירעון - - קריאה: יש עודף של 7 מיליארד. אבשלום וילן: זה לא נכון, אל תכנסי לזה, תקציב הבריאות האמריקאי הוא 14% מהתל"ג ופה – פחות, ובאירופה – פחות. זה עובד לכל הכיוונים. כאשר אתה רואה רצף סדרתי שבכל העולם, עם בעיות כאלה ואחרות זה כמעט פי 6, 7 או 8 - משמע אנחנו בבעיה, גם אם הבאנו שלום לאזור. גלית פלצור: לגבי עניין הביטוח- הייתי רוצה להתייחס באופן כללי לנושא הסובסידיות. החקלאי, מבחינה כלכלית, רואה את הסובסידיות כתחליפיות. למה הכוונה? מבחינת החקלאי לא משנה אם המדינה מסבסדת את הביטוח או את ההון, כי בסך הכל, אותו שקל שהוא מוציא על ההון הוא יכול גם להוציא על הביטוח או על כוח אדם. לכן צריך להסתכל על זה כמכלול, כולל. מבחינת סבסוד הביטוח, לדעת האוצר יש בעיה של עיוות המערכת הביטוחית ברגע שהמדינה משתתפת ביותר, באופן כללי, והופכת את זה, נגיד – ל-100%, כפי שהחקלאים ודאי ירצו. קריאות: לא רוצים. גלית פלצור: נדמה לי שזה היה 50 עד כה – עכשיו רוצים 70. קריאה: לא היה אף פעם 50. גלית פלצור: המדינה בעצם הופכת את הקנט – ברגע שהיא מגדילה את ההשתתפות שלה בביטוח בעצם - לחברת שמאויות ולא לחברת ביטוח, ובנוסף לכך המדינה היא מבטח המשנה הבלעדי, כמעט הבלעדי. ברגע שיש אסון טבע שלא ניתן לפתרון על ידי חברות הביטוח או על ידי הקנט, המדינה בכל מקרה תכנס - - שי חרמש: זה תפקידה. יש חוק. גלית פלצור: היו עוד נושאים שעלו כאן. לפי מה שהבנתי – חבר הכנסת וילן התייחס לזיתים וגפנים - - אבשלום וילן: אמרתי בסוף, כדוגמה. גלית פלצור: אנחנו חושבים שלהתמקד בענפים ספציפיים זו טעות. צריך לפזר סיכונים לאורך כל ענפי החקלאות בכלל. תמיכות ספציפיות בתחומים כאלה ואחרים, עלולים להביא להתמוטטות ענף שלם. רואים את זה גם בצרפת, כשכולם הלכו לגדל גפנים. אנחנו מעודדים את התמיכה במו"פ. לישראל יש יתרון יחסי בכל מה שנוגע למחקר ופיתוח חקלאי. לכן חשוב לפתח טכנולוגיות חוסכות כוח אדם. אנחנו לא חושבים שלהוסיף עובדים זרים כפי שנעשה כרגע זה פתרון ראוי. הייתי רוצה להוסיף מה שלא צוין על ידי יצחק בן דוד – שר החקלאות מקדם את נושא התקינה, הסטנדריזציה בחקלאות, בכל מה שקשור לחקלאות אורגנית. נבחנת גם האפשרות למתן אשראי לחקלאים. עוד נקודה אחת – העניין שאנחנו מנסים לקדם כבר מספר שנים את צמצום פערי התיווך במקטע הקמעונאי והסיטונאי. אתם, כחקלאים, ודאי מודעים לכך שרשתות השיווק גוזרות קופון על חשבון שחקלאים וגם על חשבון הצרכנים. לכן, כשאנחנו באים ומנסים לקדם סוג של חקיקה שתצמצם את הפערים האלה, אני מאד מקווה שלפחות חברי הכנסת לא ימנעו את המהלך הזה, כפי שנעשה ב- 2006. היו"ר סטס מיסז'ניקוב: לי עצמי יש המון שאלות ולא אשאל אותם כי לא אקבל תשובה. יעקב ליצמן: אז אני שמח שהורדת לי חצי מהנאום. אתה הבטחת לי בתחילת הדיון שהאוצר יענה. בינתיים נציג האוצר הלך הביתה. היו"ר סטס מיסז'ניקוב: יש כאן נציגה מהאוצר. יעקב ליצמן: אבל היא לא יודעת מה שאלתי. אז אני אשאל קודם. אז כפי שהתחלתי ואמרתי קודם – תודה לחבר הכנסת וילן על היוזמה. אני מודה מאד לנציגת האוצר. אני מכבד אותם, כי בסך הכל היא נשלחה לכאן, לגוב האריות, לענות על דברים שהם יודעים שאין תשובה להם. גלית פלצור: אם אפשר להעיר – אני חושבת שזה תפקיד משרד החקלאות. יש הרבה דברים שעומדים על הפרק - - יעקב ליצמן: אני מכיר את הדרך – האוצר יגיד – חקלאות, שמעתי את הנאום של השר שאמר ש "צריך" ו "צריך" אבל לא עושים כלום. אני, שלא מבין בחקלאות ובדברים שדיברו כאן, יודע דבר אחד: שזה היה פעם יסוד פה, במדינה, ואסור לאבד את זה. רואים את זה גם בפרשת השבוע. יש ברכה מיוחדת, מדובר על שמיטה שצריך לשמור. אני רוצה להתמקד בחקלאות כרגע – זה דבר שידענו שהוא הפאר של החקלאות כאן. היום אנחנו מייצאים בוץ. הייצוא, מה שבאמת צריך - - מה שהממשלה עושה זה פשוט – היא לומדת מכל המדינות, אבל היא מחפשת את הגזרות. למשל – לא שמעתי כאן על הבעיות עם העובדים הזרים, ויש המון - - - היו"ר סטס מיסז'ניקוב: יש דברים שנידונים בוועדות אחרות. אי אפשר לפתור פה את כל הבעיות - - יעקב ליצמן: אמרתי לפתור? אמרתי שזו בעיה וצריך להעלות אותה. עובדה שמתנכלים להם בעובדים זרים. אני אתן עוד דוגמה, שכן שייכת לוועדה: מס הכנסה. אנחנו מדברים על דברים שהיו בוועדה, שדנו עליהם כאן, הרבה בעיות שהאוצר עשה. אז נניח שאין לכם כסף לסבסד, נניח. ניהלנו כאן מאבק להגדיל את ההוצאה, אבל אי אפשר לעשות הקלות במס הכנסה? יש המון הכנסות במדינה. להגיד שהממשלה רואה הכל? היא רואה את הכל ולא עושה כלום. גלית פלצור: יש מספר החלטות ממשלה שמתגבשות בנושא החקלאות. ברגע שהממשלה תציג אותן, תקבל את התשובות. היו"ר סטס מיסז'ניקוב: אנחנו סיימנו את הדיון. בדיון של שעתיים אי אפשר לטפל בכל העניינים. חבר הכנסת וילן העלה פה מספר נושאים שרצה שנתייחס אליהם בדיון הזה. הוא לא התייחס לנושא מס ההכנסה. אם אתה רוצה ליזום דיון על מס הכנסה בנושא החקלאות – לדעתי זה נושא מאד ראוי. אבשלום וילן: חבר הכנסת ליצמן דיבר על נושאים שטיפלנו בהם בשנתיים האחרונות – על 2 ורבע נקודות זיכוי. היו פה דיונים, והאוצר יכול היה לפתור אותם. יעקב ליצמן: זה מה שאני אומר- נניח שאין כסף לתת, אז תפתור את הבעיות בשיטות אחרות. יש לי הרבה מה להגיד אבל אני אסיים. היו"ר סטס מיסז'ניקוב: אני בטוח שנשארנו עם המון שאלות. אני שוב רוצה להודות ליוזם הדיון. הימים האלה הם חשובים מאד כי יש 7 ועדות שדנות היום בנושא החקלאות, ואחר כך יש דיון במליאה. הנושא עולה היום על סדר היום הציבורי, עולה למודעות וזה מה שחשוב. אנחנו נמשיך לטפל בנושא, יש פה לובי בנושא, והוועדה תמשיך לעקוב. אני אקרא את מה שיוזם הדיון הציע כסיכום - - יעקב ליצמן: אני מבקש ממך להעלות את נושא מס ההכנסה. היו"ר סטס מיסז'ניקוב: בסדר. אני קורא את הצעת ההחלטה, ואנחנו נמשיך לעקוב אחרי היישום של הדברים: ועדת הכספים פונה לממשלת ישראל לשנות את המדיניות בנושא התמיכה בחקלאות, ולהשתיתה על העקרונות הבאים: 1. ככלל – הצגת החקלאות כיעד תשתית לאומית ארוך טווח. 2. העלאת התמיכה הממשלתית בפיתוח החקלאי לסך השתתפות של 50%. 3. הכנת תוכנית לאומית לפיתוח הפרפריה בשילוב חקלאות עם מיזמים תיירותיים. 4. העמדת אשראי ארוך טווח לרשות חקלאים בערבות המדינה, דבר שיאפשר לחקלאים לבצע שינויים טכנולוגיים ומעבר לענפים חדשים. 5. מתן עדיפות לכניסה לענפים חדשים של חקלאות ירוקה, אורגנית, אקולוגית וכו'. הממשלה תעמיד לצורך כך תקציבים מתאימים. 6. הוועדה ממליצה לממשלה לתת ביטוי תקציבי הולם לעקרונות אלה בתקציב 2008, לגבש תוכנית חומש שעל פיה תהיה התמיכה החקלאית בתקציב המדינה כ- 2%, לעומת 0,3% כיום, כמקובל במדינות מערביות מתקדמות. קריאה: עובדים זרים - - היו"ר סטס מיסז'ניקוב: אפשר להוסיף דברים רבים נוספים, בואו לא נרד ליותר רזולוציות בנושא. אנחנו מדברים עכשיו על מקרו. אני מודה לכם, הישיבה נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 12:40