פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 28
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, י"ב בסיוון התשס"ז, (29 במאי 2007), שעה 12:30
ס ד ר ה י ו ם: התפשטות תופעת האלכוהוליזם בקרב בני נוער ודרכי מניעה
וטיפול במסגרת יום השלטון המקומי
נכחו:
חברי הוועדה:
שלי יחימוביץ – היו"ר
רן כהן
מוזמנים:
פקד סימון אייזיק – קצין מדור נוער, המשרד לבטחון פנים
רפ"ק ידידה אריה – קצין רישוי ארצי המשרד לבטחון פנים
גליה שחם – מפקחת על מניעת עישון, אלכוהול וסמים, משרד החינוך
איריס שרייבר – מנהלת ביה"ס המקיף באריאל, משרד החינוך
ניצה פלדמן – מורה, מחוז דרום, משרד החינוך
נורית לויץ – מפקחת על הייעוץ מחוז ירושלים, מדריכה למניעת התמכרויות, משרד
החינוך
איתן גורני – סגן מנהל הרשות הלאומית למלחמה בסמים
ד"ר דוד קמינסקי – משרד הבריאות, טיפול בהתמכרויות
מרינה שדה – מרכזת תחום טיפול בנפגעי אלכוהול, משרד הרווחה
הדס פילצר – מדריכה ארצית, שפ"י , היחידה למניעת אלכוהול עישון וסמים
אילה מרקוביץ – מדריכה ארצית שפ"י, היחידה למניעת אלכוהול, עישון וסמים
אלמוג בורשטיין – חבר מועצת עיריית הוד השרון
קרן לאנסקי – נוער למען זכויות האדם הבינלאומי, סניף ישראל
שולה אגמי – יועצת מרכז השלטון המקומי
רותי ברזילי – מרכז השלטון המקומי
יוסי נשרי – ראש העיר קרית אונו
צבי הויזליך – סגן מנהל שרות לילד ולנוער משרד הרווחה
טל מעין – יו"ר ועד הורים עירוני קריית אונו
ניצן פלדמן – לשכה משפטית המועצה לשלום הילד
נגה נחשון – משרד החינוך
שרה שונמי – "מצילה" – הרשות לבטחון פנים, עיריית תל אביב
אסתר הרשלר – "מצילה" המשרד לבטחון פנים, חוף אשקלון
עדינה קיליג – יועצת חינוכית, ביה"ס רעות ירושלים
רחל פוגל – מדריכת שפ"י ביחידה למניעת אלכוהול, סמים וטבק קריית אונו
יאיראפטר – מנהל מכון יסודות
קובי זמיר – מנהל חטיבת ביניים בן צבי קרית אונו
רינה יצחקי – דוברת הוועד הישראלי למען יוניסף
דון שאול – תלמיד
משי אטווה – תלמידה
נועה פלח – תלמידה
מאיה מילר – תלמידה
מנהלת הוועדה: רחל סעדה
רשמה: מעיין מכלוף - חבר המתרגמים בע"מ
ערכה: שלי עשהאל – חבר המתרגמים בע"מ
התפשטות תופעת האלכוהוליזם בקרב בני נוער
ודרכי מניעה וטיפול במסגרת יום השלטון המקומי
היו"ר שלי יחימוביץ:
שלום לכולם, אני פותחת את הישיבה.
קודם כל אני מברכת אתכם בשמחה ואני שמחה על הקהל הרב שנמצא פה, בנושא שאני מודה שמעולם לא עסקנו בו באופן ייחודי, תמיד עסקנו בו כתת נושא, הכנסת עסקה בו כתת נושא. אנחנו היום במסגרת יום השלטון המקומי, וביקשתי באמת לכנס את הוועדה לזכויות הילד על עניין שהוא ייחודי והוא לא עוד טחינה של אותם נושאים שעסקנו בהם עד היום, ואחרי התלבטויות הגענו למסקנה שיש נושא שהוא לחלוטין, הוא מטופל ברמת הרשויות פה ושם, בהיקף כזה או אחר, אבל בוודאי אין מודעות ציבורית לחומרת ההיקף שלו.
אני לא מדברת רק על אלכוהוליזם אלא בכלל שתיית אלכוהול כנורמה אצל בני נוער במסגרת בילויים שלהם, דבר שבעבר היה תופעה חריגה והיום אני מניחה שכל מי שהוא הורה פה, או כל מי שהוא תלמיד, יודע שזה כמעט חלק בלתי נפרד מבילוי משותף, והגילאים שבהם הדבר הזה מתרחש הולכים ויורדים בקצב שיטתי ומהיר במיוחד. לכן גם אם עוד לא הגענו אפילו לבעייה האקוטית של אלימות על רקע אלכוהוליזם, עצם התרבות של צריכת אלכוהול כחלק מתרבות הפנאי היא לבדה שווה דיון בפני עצמו, והייתי שמחה אם היו כאן התייחסויות, לא רק לפשיעה שנגררת מאלכוהוליזם אצל בני נוער אלא גם אלכוהוליזם כביטוי לתופעה תרבותית חדשה ומצערת לטעמי, אם כי במידה רבה אנחנו במקרה הזה משדרים לילדים שלנו לעתים מסר כפול, כיוון שהמבוגרים שותים אלכוהול.
אני חס וחלילה לא באה לגנות פה שתיית אלכוהול, ולכן יש פה בעייה של העברת מסרים לילדים, מסר שהוא מעט יותר מורכב מהמסר הרגיל של אנחנו לא עושים את זה אז אתם אל תעשו את זה, שזה המסר הכי פשוט להעברה לילדים, כאן בפירוש יש מסר שהוא יותר מורכב, הוא כרוך גם אם לא באיסור מוחלט בלימוד שליטה ומינון, וזה מביא אותנו לאיים קצת יותר מורכבים משחור ולבן.
אני כבר אומרת לכם מראש, אנחנו לא נצליח שכל הנוכחים פה יאמרו את דברם, אבל אני כן אבקש מכל מי שנמצא לקצר במידת האפשר, לא לרמת המבזק אבל להשתדל לקצר בדברים ולמצות אותם, ולהגיע במהירות למסקנה, כדי שנספיק לשמוע כמה שיותר מהנוכחים, ואנחנו נתחיל בגליה שחם, מפקחת על מניעת עישון, אלכוהול וסמים, ואני חוזרת ומבקשת, לא לדבר היום על סמים, יש ועדה אחרת שמכונסת ממש בשעה הזאת ודנה על סמים, אנחנו מתמקדים בסוגיית האלכוהוליזם.
גליה שחם:
קודם כל אני מברכת את הוועדה הזאת על זה שהוועדה הזאת מתייחסת לנושא, אני חושבת שצומחת פה תופעה בקצב יותר מהיר ממה שאנחנו מוכנים להתמודד איתה, וזו בעיית השתייה הבעייתית בקרב ילדים. לא הייתי קוראת לזה אלכוהוליזם כי אלכוהוליזם זו כבר מחלה, אנחנו מדברים באמת על איזו שהיא תופעה חברתית.
אני אקצר בדבריי, כי אנחנו דאגנו שיהיו פה גם מורים, בהתראה מאוד קצרה אנחנו זימנו לכאן, את הקבוצה מבאר שבע ומנתיבות אני לא רואה, אני מקווה שלא מעכבים אותם בכניסה כי היה לנו נורא קשה פה עם כל הכניסה של התלמידים, אבל בכל אופן נמצאים פה מקריית אונו, נמצאים פה מאריאל, נמצאים פה גם מדריכים מהיחידה שלי שעוסקים בנושא של האלכוהול. אנחנו מהנתונים האחרונים של הרשות למלחמה בסמים, כשראינו את העלייה בנתון של השתכרויות, בני נוער שמדווחים על השתכרות, ב-2005 הרשות למלחמה בסמים הוציאה את הסקר האפידמיולוגי שלה, ואחד הנתונים המדאיגים שם היה שעשרים וחמישה אחוזים מהילדים בגילאי שתים עשרה עד שמונה עשרה מדווחים על השתכרות אי פעם, יכול להיות גם חוויה של השתכרות אחת, אבל זה אומר דרשני. שתים עשרה זה כיתה ז', הסקר הוא מכיתה ז' עד יב'. נתון מחריד לכל הדעות.
נתון נוסף, תשעה עשר אחוזים מהילדים מדווחים על שתייה של יותר מחמש מנות בערב אחד. זאת אומרת שאנחנו כן עומדים פה מול תופעה חברתית שכנראה עדיין לא מספיק מגיעים, עם כל הזעזוע שיש לנו אחרי ל"ג בעומר ויום העצמאות, היו דיווחים בחדרי מיון על ילדים שאיבדו הכרה, היה אירוע מאוד מאוד חמור בבאר שבע של נער בן שבע עשרה שנפטר כתוצאה משימוש באלכוהול בעת בילוי ל"ג בעומר. זאת אומרת שאנחנו עדים לאיזו שהיא תופעה באמת חברתית שאנחנו חייבים להיערך אליה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
ספציפית לאזורים מסויימים, לשכבות סוציו-אקונומיות מסויימות?
גליה שחם:
אני לא חושבת שאפשר לומר את זה. אני חושבת שהיא תופעה חברתית רחבה, היא מאפיינת איזה שהוא שינוי בערכים ובנורמות התנהגות בחברה.
ומול תמונת המצב הזאת החלטנו שהנושא של אלכוהול עולה בסדרי העדיפויות שלנו. דווקא בנושא של סמים יש איזו שהיא עצירה. ראינו שאנחנו חייבים את הנושא של האלכוהול להעלות בסדר העדיפויות של ההתייחסות. בשנה שעברה יצאה תכנית חדשה לבתי הספר העל יסודיים, והתחלנו להפעיל את מה שאנחנו אוהבים ורואים בו הצלחה, תכנית עמיתים, בנושא של אלכוהול, מה שפעם עשינו רק בנושא של סמים ועישון התחלנו להרחיב בנושא של אלכוהול.
השנה חלק מהפעילות בבתי הספרף נעשתה ביחד עם הרשויות המקומיות. מכיוון שהיום זה יום השלטון המקומי בכנסת אז באמת הזמנו את אותן פעולות שנעשו ביחד עם הרשויות המקומיות, כשיש כאן גם תלמידים שאני אשמח אם תינתן להם אפשרות הדיבור, ולכן אני את שלי אקצר, אני רק רוצה עוד לומר שאנחנו זו השנה השלישית הכנסנו לבתי הספר תכנית התערבות עם ילדים שמעשנים או שותים או משתמשים שימוש מזדמן בסמים. התכנית נקראת תכנית אופי, המטרה שלה היא לאתר את הילדים שמדווחים על עצמם שהם עושים איזה שהוא שימוש בסמים, מבחינתי אלכוהול זה סם,
היו"ר שלי יחימוביץ:
מה זאת אומרת אלכוהול זה סם, אז מבוגרים יכולים לצרוך את הסם הזה חופשי וילדים לא?
גליה שחם:
לא, אני חושבת שזה מתחיל מזה שמבוגרים צורכים אלכוהול, אני חושבת שילדים, לא חושבת, זה הוכח במחקרים, ילדים מתוודעים לאלכוהול במסגרת המשפחה, במסגרת אירועים משפחתיים. לצערי מסיבות בר-מצווה היום מתקיימות עם מה שנקרא בר אקטיבי, כמו שדואגים לפינת נרגילות דואגים לבר, זאת אומרת זה משהו שמתחיל דווקא מהמבוגרים, אבל הילדים הם הופכים להיות פה איזה שהוא קורבן, כי לילדים אין את אותה יכולת שליטה ומידה שאנחנו מצפים שיהיה למבוגר. לא שיש לכל המבוגרים, אבל לילדים מתבגרים עוד יש פחות. ולכן כשזה הופך להיות משהו מאוד מקובל ונמצא בכל בית אז זה זמין מאוד.
לגבי תכנית אופי, נמצאת פה אחת המנחות שלנו מבית ספר באזור ירושלים שמנחה תכנית אופי, אני מאוד אשמח אם גם תתנו לה לספר כי זה לא פשוט לאתר בתוך בית ספר ילדים שידווחו על עצמם שהם שותים ושהם רוצים לעשות שינוי, ולעשות איתם עבודה, זו עבודה של התערבות, של עשרה שנים עשר מפגשים שבועיים, וזו עדינה שנמצאת כאן. ואני מאוד אשמח אם היא גם תוכל להגיד לפחות שני משפטים. אני חושבת שמאוד חשוב לשמוע את הילדים כי הם מתארים באופן הכי אוטנטי את המקום שבו הם נמצאים, ומה קורה להם מבחינת אלכוהול.
אסיים בסיפור של ל"ג בעומר. צלצלה אליי אחת מחברותיי, שהבן שלה בכיתה ח', עם קבוצת ילדים מאוד טובה, ופה החלק הזה של הפיקוח ההורי יורד, שהילדים לא ידעו שהכינו מצבורים של אלכוהול למדורת ל"ג בעומר, הם שתו ואחד הילדים מהקבוצה איבד את ההכרה. במשך רבע שעה הילדים התווכחו אם להזעיק את ההורים שלו או לא, כי אז היה נחשף הנושא של האלכוהול.
היו"ר שלי יחימוביץ:
איפה זה היה?
גליה שחם:
באזור, במקום מאוד טוב.
היו"ר שלי יחימוביץ:
איך זה הגיע לידיעתכם?
גליה שחם:
האמא צלצלה אליי להתייעץ איתי מה לעשות.
היו"ר שלי יחימוביץ:
יש לי שאלה, למה הם פנו אליכם?
גליה שחם:
כמשרד החינוך, לבקש עזרה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
באיזה גילאים מדובר?
גליה שחם:
כתה ח'. מה שהיא סיפרה לי באותה הזדמנות, שהיא יודעת שבכיתה ט' המסיבות האלה נהוגות יותר, הילדים של ח' מחקים את הילדים של ט', ובעצם שאלה מה לעשות. וכתוצאה מהאירוע הזה ההורים, בית הספר התארגן אבל ההורים ביישוב התארגנו בעצמם. פתאום נדלקה להם הנורה האדומה מאוד מאוד חזק מול העיניים,
היו"ר שלי יחימוביץ:
יש גם את תופעת השתייה בטיולים שנתיים, צריך לזכור.
גליה שחם:
לגבי הנושא, בואו נגיד ככה, בתי הספר נדמה לי זה המקום כמעט היחיד שבו חל איסור על הכנסת אלכוהול באופן מוחלט, אלא לטקסים דתיים. זה נמצא כבר בחוזר מנכ"ל משנת 90'. לנושא של טיולים שנתיים ומסיבות, איפה בית הספר נתקל, או באמת בסיפורים של סוף שבוע או מסיבות שהיו מחוץ לבית הספר, או במהלך טיולים שנתיים כשילדים מביאים אלכוהול למרות האיסור המוחלט ואז בית הספר מתמודד.
אני שלחתי לאתי, ממחקר ומידע בכנסת, ואנחנו כרגע מוציאים לבתי הספר ערכת הדרכה איך לפעול לגבי טיולים, מה שאנחנו למדנו שצריך לעשות הכנה מאוד טובה, להגיע להסכמה ביחד עם ההורים שההורים יהיו שותפים, להחלטות האלה, להסכמות האלה, שאין מביאים אלכוהול לטיולים, שילד שנתפס אצלו אלכוהול מוחזר הביתה, לא משתתף בטיול. הבעייה היא מאוד סבוכה.
אנחנו מפעילים כשישים מדריכים לכל בתי הספר ברחבי הארץ, שהתפקיד שלהם הוא להנחות את בתי הספר באמת בהתמודדויות עם כל הנושא הזה ובתכניות המניעה, ומה שאני רוצה להשאיר לך זה את התכנית שלנו שנקראת טיפ-טיפה, אלכוהול במידה נכונה.
רן כהן:
מה הגורם המדרבן להערכתכם, זה המשפחה, בית הספר, תנועת הנוער, זה חברה עבריינים?
גליה שחם:
להערכתי השינוי הוא כרוך בשינוי באמצעי התקשורת. המון פרסומת, המון מכירה חופשית בכל מקום, למרות שיש חוק שאוסר מכירה לקטינים מוכרים חופשי. מה שסיפרתי על מסיבת ל"ג בעומר הילדים קנו בסופר מרקט היישובי את האלכוהול למסיבת ל"ג בעומר. אין אכיפה, המון פרסומת והמון בתקשורת, אין תכנית אירוח בטלויזיה בלי אלכוהול על השולחן. לא שהתקשורת אשמה אבל זה משקף הלך רוח. זה משקף הלך רוח בציבור, אין היום ארוחה משפחתית, אירוע משפחתי בלי אלכוהול חופשי.
היו"ר שלי יחימוביץ:
תודה גליה. עכשיו אנחנו נשמע ממש בקצרה את התלמידים שנמצאים כאן, ונעבור למשתתפים האחרים. מי רוצה לדבר?
גיא:
אני גיא תלמיד כיתה ט'.
היו"ר שלי יחימוביץ:
ספר לי קודם כל אם זה נשמע לך מוכר התאור הזה.
גיא:
זה נשמע קצת מוכר. זה לא חד משמעי לכולם, אבל יש אחוז די גדול של בני נוער ששותים.
היו"ר שלי יחימוביץ:
גם בכיתה שלך?
גיא:
כן.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מה זה אומר שותים?
גיא:
לרוב שותים בימי שישי בחופשות, כשיש זמן ואין לימודים, חלקם עד שכרות וחלקם רק בשביל לתפוס ראש.
היו"ר שלי יחימוביץ:
שותים באירועים, במסיבות?
גיא:
כן, לרוב.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מה שותים, איזה משקאות?
גיא:
וודקה, בירה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
כמה משקאות במסיבה אחת יכול ילד אחד לשתות? לכמה זה יכול להגיע?
תלמיד:
במסיבות אצלנו כעקרון אסור להכניס אלכוהול לתוך המסיבה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
ומעבר לרמת העקרון?
תלמידה:
כעקרון בכל מסיבה או כל אדם ששותה הוא שותה משהו כמו שתיים או שלוש כוסות בערך, ואני לא מדברת על אנשים שממש מגזימים.
היו"ר שלי יחימוביץ:
ומה עם אנשים שממש מגזימים?
תלמידה:
האנשים שממש מגזימים, שותים היום ואת יכולה בדרך כלל למצוא אותם מעולפים איפה שהוא.
היו"ר שלי יחימוביץ:
זאת אומרת זה נגמר בעילפון לעתים קרובות. ומה אתם עושים אם ילד מתעלף?
תלמידה:
בדרך כלל כשאנשים מתעלפים, זה כבר אנשים שרגילים לראות אותם מעולפים. זה בסדר, כי אריאל זה עיר קטנה, מכירים שם את כולם, ואם מישהו מתעלף אז בדרך כלל מזעיקים את ההורים שלו, לוקחים אותו למוקד או משהו, כבר מכירים, יודעים איך להתמודד.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מה, זה מעשה שגרה, יודעים כבר לקרוא להורים של הילדים שמועדים לפורענות?
תלמידה:
לא, בדרך כלל קוראים להורים שלהם אבל אם קורה להם משהו אז הולכים למוקד.
גיא:
יודעים איך להתמודד עם זה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
עוד משהו אתם רוצים להגיד בעניין? טוב, אז תודה לכם.
יוסי נשרי:
שלום, קודם כל אני מברך על המפגש הזה, אני חושב שזה מפגש שטוב שעושים אותו. אני רוצה ברשותך לומר רק מספר מלים ולתת רשות דיבור לנציגים הנכבדים שהגיעו מקריית אונו. מידי יום אנחנו מטפלים וטיפלנו ונאבקים בנושא, אבל מה שחשוב לי, חשוב מאוד שראשי רשויות יקחו על עצמם את המשימה כמשימה עירונית וייאבקו עד חורמה התופעה הזאת, כולל שיתוף ההורים, כולל כל הפעילויות, עם מערכת החינוך, עם הרווחה, עם המתנ"ס, עם כל הגורמים העירוניים שקשורים לזה, כי התופעה היא תופעה בלתי נסבלת.
דיברו פה על הנושא שהולכים לסופר, אני רק אספר סיפור ואני אעביר את השרביט ליתר חבריי, כי הם באו מקריית אונו במיוחד לספר איך אנחנו נאבקים ומה אנחנו עושים.
היו"ר שלי יחימוביץ:
אתם תצטרכו לבחור אחד מכם שידבר. מצטרפים אלינו תלמידים מנתיבות ובאר שבע, שלום לכם, בואו כנסו ותפסו לכם מקום.
יוסי נשרי:
אני רוצה לספר לך ולמאזינים, שאולי אני לא מספר להם סיפור חדש, אבל התלמידים הם מתוחכמים, הם נכנסים לסופרמרקטים, ולוקחים ארגזי קולה של שישיות, עוברים דרך המדפים של המשקאות החריפים, מוציאים כמה בקבוקים, מכניסים במקום זה משקאות חריפים, סוגרים את הקרטון בחזרה, עוברים דרך הקופאית, היא בבר-קוד מעבירה קולה אבל בפנים יש גם משקאות חריפים, וככה הם מופיעים, כי אצלנו אנחנו אסרנו על המרכולים למכור לקטינים, אבל יש להם את הדרכים החלופיות שלהם איך לבצע את הסחר.
רחל פוגל:
שמי רחל פוגל, אני מדריכת שפ"י, מניעת אלכוהול סמים וטבק. המהלך שאנחנו עשינו הוא באמת מהלך עירוני, שכלל את שיתוף כל הגורמים בעיר, כמו שראש העיר הצביע, שזה כלל רווחה, שירות פסיכולוגי, קידום נוער, מתנ"ס, בני נוער.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מה זה אומר בפועל, איך מטפלים בזה?
רחל פוגל:
אנחנו כינסנו פורום גדול ככל האפשר, כולל הורים ובני נוער, לדון בנושא, בשיתוף מומחים, והיו לנו שלוש פגישות. בפגישה הראשונה הפגישה היתה להצגת עמדה ולבירור מה חסר ומה צריך. מנהלי בתי הספר היו נוכחים, וגם היועצות וגם המב"סיות, שזה מובילים בית ספריים לנושא של טבק, סמים ואלכוהול.
בפגישה הראשונה, עלו כמה דברים, כמו שיתוף פעולה עם המשטרה בכל נושא האכיפה, אכיפה בגינות הציבוריות. דיווח מהמשטרה לבתי הספר לגבי ילדים שבסוף שבוע משתכרים וביום ראשון מגיעים כאילו כלום לא קרה. בית ספר לפעמים לא יודע אפילו, הילד מתנהל כרגיל. ובקשה באמת לעשות ריענון של תכניות העבודה בתוך בתי הספר ועבודה בתוך בתי הספר לכיוון של תקשורת מורים תלמידים, בכיוון של בדיקת גבול פנימי, גבול חיצוני, דיאלוג עם הורים.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מה זה בכיוון, יש פעילויות שנעשות?
רחל פוגל:
כן, ואכן בעקבות הדברים האלה קיימנו פעילויות גם אם מומחים, גם עם גורמי חוץ שישנם פה ויושבים פה חלקם, יאיר אפטר היה אצלנו, וגם מרינה שדה, כמומחית מטעם הרווחה היתה אצלנו.
היו"ר שלי יחימוביץ:
הבנתי מה העקרון הכללי, אבל מה בפועל עושים?
רחל פוגל:
בפועל פעילויות בתוך הכיתות, פעילויות בתוך בתי הספר, פעילויות בקידום נוער ובתנועות הנוער, ופעילות עירונית יחד עם ההורים. הקמנו סיירת הורים, שהסיירת הזאת משותפת להורים, מנהלי בתי ספר והרשות המקומית, בשלושה ראשים, ששוב, העקרון של השותפות, שזה בעיה של כולנו ביחד, נותן מוטיבציה, מגביר את האמביציה באמת לטפל בנושא, כולל משטרה שהיא שותפה תמיד.
קיימנו גם מהלך אכיפתי בתוך בתי הספר. שאלת קודם את גליה לגבי מה עושים בנושא של טיולים שנתיים. ראש העיר ומנהלת אגף החינוך יצאו עם הכרזה חד משמעית, בשיתוף עם ההורים כמובן, הכרזה חד משמעית, בשיתוף עם ההורים ובלחץ ההורים, ההכרזה שוללת אלכוהול מכל סוג שהוא לכל אורך היום.
הכרזה, אמירה, כשהאמירה הזאת מהדהדת. עכשיו האמירה הזאת שהדהדה, נתבקשו מנהלי בית הספר את האמירה הזאת להדהד במכתבים לכל ההורים בבתי הספר, ויותר מכך, נתבקשו לומר להורים מהם הנהלים ונהלי הענישה לגבי ילד שייתפס משתמש או שנמצא בכליו אלכוהול, וההורים והתלמידים, לקראת יציאה לטיול שנתי נתבקשו לחתום על הסכמה משותפת של הורה ותלמיד שהם מתחייבים לבדוק שלילד לא יהיה אלכוהול וכן מאפשרים לבית הספר לבדוק במידת הצורך בכליו של הילד. וזה בשביל להגן על השני, שלא יימצא. זה בכלליות.
היו"ר שלי יחימוביץ:
תודה רבה. שמענו כאן על משהו שהוא יותר בתחום האיסורים ואכיפה והעברת המסר, והענישה וההתחייבות. יש כאן מישהו שמתעסק בשורשים היותר עמוקים של תופעת האלכוהוליזם? שבודק למה זה קורה? יש איזה שהוא טיפול שהוא מקדים את העניין?
היו"ר שלי יחימוביץ:
מאיפה אתה דון?
דון שאול:
אני מ"נוער למען זכויות אדם הבינלאומי", ואני מחיפה. עשינו מחקר בגוף שלנו למה בדיוק נערים ובני נוער משתמשים בסמים, גם בסמים וגם באלכוהול. בעצם גילינו, עובדה שגם יכולים לראות אותה, שבעצם לוקחים אלכוהול וסמים רק בשביל לברוח מהמציאות. יש הרבה מאוד דברים שמקשים על המציאות של בני הנוער היום, ובעצם כשאנחנו לוקחים אלכוהול וסמים אנחנו בעצם בורחים מהמציאות. עכשיו יש לי פשוט רעיון איך אנחנו נוכל לעשות משהו מסויים כדי באמת להוציא את בני הנוער משימוש יומיומי אפילו באלכוהול, פשוט על ידי כך שאנחנו לא נאסור עליהם להגיד מה לא לעשות או נשים להם חוקים ונגביל אותם, כי ככה הם יעשו את זה יותר. צריך להבין את הפקטורים. מה שבעצם יש פתרון זה לתת מידע מה זה בעצם עושה. אם אנחנו לא אוסרים עליהם, אומרים להם אל תעשו, אלא פשוט נותנים להם מידע לגבי מה זה אלכוהול, מה התופעות שלו, אני חושב שזה יכול לעבוד הרבה יותר.
היו"ר שלי יחימוביץ:
תודה רבה דון.
יאיר רפטר:
אני מנהל מכון יסודות שעוסק בתחום מניעה. לגבי מה שדון אמר אז קודם כל רוב בני הנוער לא שותים בגלל שהם נמצאים באיזו שהיא מצוקה. אנחנו היום מדברים על שתייה – בעיה. זאת אומרת אנחנו הפכנו את היוצרות. זה חלק מהתרבות, זה מעוגן בתרבות, גליה התייחסה לזה, אני לא אתייחס שוב. אבל הסיבות שאנחנו רואים שכיחות כל כך גבוהה של שתייה בקרב בני נוער זה פחות בגלל איזה שהוא צורך פסיכולוגי כזה או אחר, זה פשוט עניין חברתי, זה טרנדי, זה "קולי", זה מגניב כמו שבני נוער קוראים לזה.
השכיחות והיכולת של בני נוער להגיע למשקאות, למרות שהחוק אוסר על מכירה של משקאות אלכוהוליים נובע מקיום של פיצוציות כמעט בכל פינה, בערים, בעיקר במתחמי בילוי, כל נושא החנויות באיזורי בילוי כדי להיות באותם מקומות, יש מתחמים בתל אביב למשל שיש שם פיצוציה ליד פיצוציה כדי למכור את האלכוהול. אין שום אכיפה בנושא הזה של המכירה. הורים, שהם מרכיב מאוד מאוד מרכזי בסיפור הזה, מאפשרים לילדים בכיתה ח' ובכיתה ז' לצאת לכל מיני הרפתקאות ומסיבות שמתחילות באחת בלילה ומסתיימות בחמש בבוקר, כמו מועדון החממה שנמצא בכפר ויתקון, זה דוגמא אחת. לא מוכרים שם אלכוהול בתוך המיתחם, אבל יש, באיזורי המיתחם כמובן יש מי שימכור את האלכוהול, וילדים פשוט לוקחים מהבית בקבוקים של משקאות אלכוהוליים, עולים איתם להסעה המאורגנת ומגיעים אל המיתחם.
רן כהן:
מה שאתה אומר בעצם, שיש מבוגרים שמעודדים מכירה.
יאיר רפטר:
בפירוש כן, בעלי עסקים בוודאי שכן, הורים לא מעודדים אבל בוודאי לא מונעים שתייה. הורים היום יותר ויותר חוששים ומפחדים מהילדים שלהם, היכולת שלהם להיות אסרטיביים ולייצר בקרה הורית אנחנו רואים בזה קושי מאוד מאוד גדול, זה לא קשור רק לאלכוהול.
היו"ר שלי יחימוביץ:
אגב אובייקטיבית יש לך בעיה לייצר בקרה הורית כשהילד לא נמצא בבית.
יאיר רפטר:
ודאי, אם אני מאפשר לילד שלי לצאת לבילוי, כשהוא יוצא באחת עשרה וחצי בלילה בהסעה, כשהמסיבה מתחילה באחת בלילה ומסתיימת בחמש לפנות בוקר, אז יש לנו בעיה.
רק כקוריוז, בבית שאן, בבית ספר בבית שאן, בפורים האחרון יצא אוטובוס, ולא מבית ספר כמובן אבל ילדי בית שאן עלו להסעה פרטית, שאורגנה, למסיבה ב-TLV, שזה מועדון בתל אביב. הם נסעו שעה וחצי עד המועדון, ההסעה יצאה בעשר וחצי, האוטובוס הגיע למיתחם ה-TLV, בנמל תל אביב. רקדו, בילו, כמובן שתו, חזרו בשש לפנות בוקר בהסעה.
כל הבילוי הזה עלה מאה חמישים שקלים לכל נער, זאת אומרת הסעה פלוס הגעה למועדון. אחת הנערות איבדה הכרה, באלכוהול אין מצב של עילפון, תיקון, זה בעצם אובדן הכרה. אחת הנערות איבדה הכרה באוטובוס עצמו, לא הגיעה הביתה, היא הוסתרה אצל אחת החברות, וזה אגב, ברוב המקרים זה מה שאנחנו רואים, ההורים לא יודעים על אובדן הכרה, ההורים לא שואלים איך הבת לא הגיעה הביתה. זאת אומרת פה הנושא הזה הוא מאוד מאוד מרכזי.
אני אגע רק בקצרה במה ניתן לעשות. קודם כל חייבת להיות מניעה של זמינות המשקה, קודם כל, דבר ראשון, ויש חוקים במדינת ישראל שאמורים להיאכף בנושא הזה ולמנוע זמינות של אלכוהול ומכירה של אלכוהול לבני נוער. איך, יש כאן כמה עצות כיצד ניתן לעשות את זה. חייבים לחזק בקרה הורית בכל דרך אפשרית, כי בסופו של דבר הילד יוצא מהבית והילד חוזר הביתה וההורה לא יודע לאן הוא הולך וההורה לא יודע איך הוא חוזר הביתה. זו נקודה מאוד מאוד מרכזית.
הגבלת שעות בילוי, נקודה מאוד מאוד חשובה, צריכים להגביל שעות בילוי בפתיחה של מועדונים לבני נוער. יש בני נוער עם תעודות זהות ויש בני נוער ללא תעודת זהות. נער ללא תעודת זהות לא צריך להסתובב בחמש לפנות בוקר ברחוב. צריך לחשוב באיזו שהיא דרך כזאת או אחרת להגביל שעות בילוי, להגביל פתיחה של מועדונים לבני נוער והגבלת זמנים בפתיחת של מועדונים של בני נוער.
היו"ר שלי יחימוביץ:
אגב, אני באופן אישי מתנגדת להצעה הזאת שלך.
יאיר רפטר:
בתור מי שמסתובב בכל הארץ ורואה את התופעה ונפגש עם הרבה מאוד הורים, אני רואה את הדרישות גם של הורים ומה הם מצפים גם כן שיקרה.
הגברת המודעות בקרב בני נוער, ואני חייב לומר לגבי מערכת החינוך שעושה עבודה נפלאה, כמי שעובד עם מערכת החינוך, היא עושה עבודה מאוד מאוד יסודית. הבעיה שלנו היא מחוץ לתחום של מערכת החינוך עצמה,
היו"ר שלי יחימוביץ:
אם כי אם כי מערכת החינוך עושה את עבודתה כהלכה אז תוצאות העבודה הזאת ניכרים גם מחוץ לבית הספר.
יאיר רפטר:
יש המון המון כוחות שפועלים פה, זה לא רק ברמת החינוך. והנקודה האחרונה שאני אציין, צריכה להיות ציפייה לשותפות של תעשיית האלכוהול ומניעת הנזקים. וזה קיים בעולם, זה מוכר, זה גם רשום בדף העמדה, שותפות של תעשיית האלכוהול, אם לא במניעה לפחות בבקרת שתייה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
תודה רבה.
אייזיק סימון:
מבחינת משטרת ישראל, מחלקי הנוער בפרישה ארצית אנחנו נערכים בכמה מישורים. המישור הראשון שאנחנו נערכים בו זה מישור האכיפה. עיקר האכיפה שלנו מתמקדת רק בנושא הזה, בזה אנחנו מתמקדים, זה בנושא של מכירת משקאות אלכוהולים על ידי בגירים. בכלל זה בנושא של פיצוציות או מקומות שבהם מרוכזים עסקים שמוכרים משקאות לבני נוער.
אם אנחנו מסתכלים קצת על נתונים, אז בסך הכל אנחנו יכולים לראות עלייה בכמות התיקים הפליליים שנפתחים כנגד אותם עסקים או אותם בגירים שמוכרים אלכוהול לבני נוער. מבחינת מספרים המספרים הם יחסית קטנים. אם אנחנו מדברים על שנת 2006 אז נפתחו תשעים ושמונה תיקי חקירה כנגד בעלי פיצוציות או בעלי עסקים שמכרו משקאות אלכוהוליים. אם אנחנו מסתכלים על נתונים של שנת 2007 אז יש לנו גידול של מאה אחוזים עד היום. בשנת העבודה 2007 אנחנו הצבנו כיעד, כמטרה, לשלב את תכניות העבודה של מחלקי הנוער, את הנושא של האכיפה של העבירה הנ"ל.
היו"ר שלי יחימוביץ:
כלומר יש לכם יעד להגביר את האכיפה?
אייזיק סימון:
בהחלט כן, זה בתכניות העבודה של מחלקי הנוער השונים. מה גם שהקמנו בשנים האחרונות, לפני כשנתיים, יחידות נוער חשיפה ופרישה ארצית, שחלק מהיעדים של אותן יחידות זה להתמקד בעברה הזאת ספציפית, גם להפעיל את המודיעין, מקורות מודיעין כסוכנים וכו', סביב לפיצוציות.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מה זאת אומרת?
אייזיק סימון:
כדי שיבצעו קניות וכו'. אנחנו עושים גם את זה. כמובן הדבר מותנה באישורי פרקליטות וכו' במקרים המתאימים. מעבר לכך אנחנו מתמקדים גם בנושא של מניעה. דובר כאן על נושא של סיירת הורים, אז סיירת הורים מוכוונת על ידינו. אנחנו נמצאים בוועדות ההיגוי העירוניות במסגרת תכניות אסא, ושם אנחנו עובדים בשיתוף. זאת אומרת מבחינתנו אם אותם בלשי נוער שנמצאים במקומות הבילוי ורואים את אותו קטין שבעצם שותה אלכוהול למעשה אין לי איזה שהוא כלי אכיפתי, אני לא יכול לעצור אותו, אני לא יכול להעביר אותו לתחנה בכוח.
היו"ר שלי יחימוביץ:
אגב צריכת אלכוהול אצל קטינים זאת לא עבירה?
אייזיק סימון:
כמובן שלא, רק המכירה. לכן בעצם לאותם בלשי נוער אין כלים אכיפתיים. אנחנו לא יכולים לבוא ולקחת אותו בכוח לתחנת המשטרה או להשתמש בסמכויות שיש לנו כנגדו.
היו"ר שלי יחימוביץ:
בכמה יישובים פועלות סיירות הורים?
אייזיק סימון:
אין לי נתונים מדוייקים אבל היום אני יכול להגיד לך שהדבר תופס תאוצה, וכמעט בכל עיר, כמעט בכל יישוב עירוני היום אנחנו רואים את הסיירות הורים האלה, בורציאציות כאלה או אחרות.
רן כהן:
החוק מחייב כל רשות עירונית להקים ועדה?
אייזיק סימון:
כן.
רן כהן:
הוועדות האלה עובדות אתכם?
אייזיק סימון:
מבחינתנו, שיתוף הפעולה הזה עם המועצות המקומיות במסגרת אותן ועדות יישוביות הוא שיתוף פעולה מבורך, ובהחלט אנחנו רואים תוצאות, גם במישור האכיפתי וגם במישור המניעתי, דרך הסיירות הורים.
ידידה אריה:
בנושא של הפיצוציות, משטרת ישראל באה אחרי שיש עבירה, או שקונים או שנוהגים בשתייה וכדומה. הנושא של הפיצוציות זה באחריות של הרשות המקומית. יש שני חוקים שיכולים למנוע מכירת משקאות באותו מקום. יש את החוק של תנאי בריאות של משרד הבריאות שאומר שקיוסק, ברגע שהוא רוצה למכור משקה משכר הוא צריך דרישות אחרות. וזה בתחום הרשות המקומית להגביל אותו, בעיקר פיצוציות שעשרים וארבע שעות פתוחות. ומעבר לזה יש חוק נוסף, חוק עזר עירוני שהם יכולים להגביל את המקומות ששם מוכרים.
היו"ר שלי יחימוביץ:
תודה רבה. יש כאן חבר'ה מבאר שבע ונתיבות, שפעילים בתחום או שרוצים לדבר?
ניצה פלדמן:
החבר'ה האלה היו שותפים בסמינר עמיתים שהעברנו השנה בבאר שבע והצטרפו אלינו גם נתיבות ומיתר, ויש כאן כמה נציגים ואני אולי אתן להם עכשיו את רשות הדיבור.
משי אטווה:
אני מנתיבות. היה לנו את הסמינר של עמיתים בנושא מניעת נזקי השימוש באלכוהול. למדנו כל מיני דברים, הסיבות שבני נוער משתמשים, איך, למה, וגם למדנו על המשקאות האלכוהול עצמם, כמה אחוזים יש באלכוהול, נגיד שפחית בירה שווה לכוס יין ששווה לכוס של משקה חריף, שזה דברים שאנשים באמת לא יודעים, כי יש מבוגרים נגיד ובני נוער ששותים פחית בירה שחושבים שזה לא חזק, אבל זה בעצם שווה לכוס טקילה, והם לא יודעים את זה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
אני מודה שגם אני לא ידעתי.
משי אטווה:
אצלנו בבית הספר אני ועוד מספר תלמידים הכנו מצגת שהצגנו אותה בפני ההורים, שיהיו גם מודעים למה שקורה בקרב בני הנוער. יש לנו פעילויות, במשך השבוע אנחנו מתכננים לעשות פעילויות בנושא אלכוהול כדי ליידע אותם, כי יש כאלה שלא יודעים, יש ילדים שלא יודעים מה הנזקים של אלכוהול והם חושבים שזה לא עושה כלום, שזה רק להנאה. ועברנו ערב בבית הספר שהצגנו את המצגת ושאלנו אותם שאלה, להורים, מי שיודע שהבנים שלהם, מי שיודע ששותים. אולי רק שני הורים הצביעו. זאת אומרת שההורים לא מודעים לכך שהילדים שלהם שותים. יש הורים שיש להם ילדים שלא מסתירים את זה. רוב הילדים מסתירים את זה מההורים.
היו"ר שלי יחימוביץ:
אני רוצה לשאול אותך משהו, אתה אומר שמתוך כיתה שלמה שני הורים ידעו שהילדים שלהם שותים?
משי אטווה:
לא מתוך כיתה, מתוך שכבת ז' וח'.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מה ההערכה שלכם, לעומת מה שההורים חושבים, כמה באמת הילדים שותים? רוב הילדים שותים?
משי אטווה:
רוב הילדים, כן. מגילאים שלוש עשרה, ארבע עשרה. זה מתחיל מגיל שלוש עשרה. אנחנו מנסים לשכנע אותם לא, אבל יש כאלה שמקשיבים ויש כאלה שלא. בכללי שום ילד אתה לא צריך לשכנע אותו לשתות, אבל כשתסביר לו מה הנזקים של האלכוהול הוא כמה שיותר יפחית בשתייה. הוא ישתדל.
היו"ר שלי יחימוביץ:
עוד משהו שאתם רוצים להגיד, לספר?
תלמידה:
העברנו בכיתות כל העמיתים פעילות על גוף האדם, ודיברנו על מה אלכוהול עושה לכל איבר בגוף. הילדים הזדעזעו לשמוע מה שזה עושה, כי אתה שותה ואתה לא יודע באמת מה עובר עליך אחר כך בגוף. יכול להיות שאולי זה לא קורה מייד אבל עם הזמן הנזקים נהיים קשים יותר.
היו"ר שלי יחימוביץ:
תודה רבה. נמצא כאן סמנכ"ל הרשות למלחמה בסמים.
איתן גורני:
הממשלה הטילה עלינו ב-2005 את המשימה של המאבק באלכוהול בצד המאבק בסמים. יחד עם זה, כל הליכי החקיקה שמטילים עלינו את החובה אבל גם את הזכויות לא הושלמו, וגם מבחינה תקציבית עדיין על הנושא הזה של אלכוהול לא תוקצבנו, ולכן אנחנו משתמשים בתקציב של המלחמה בסמים גם לצרכי הלחימה באלכוהול, כי אנחנו רואים את הלחימה באלכוהול כחלק מהמלחמה בסמים הכללית, כי צדקה גליה כשהיא אמרה שאלכוהול גם הוא סם, אמנם הוא לא סם אסור אבל הוא סם, והנזקים שלו הם מרובים.
היו"ר שלי יחימוביץ:
היא אמרה עוד דבר, היא אמרה שעניין צריכת הסמים דווקא התייצב ואפילו יורד והאלכוהוליזם כל הזמן מטפס.
איתן גורני:
אני לא הייתי אומר שהסמים יורד, אבל לא נדון על זה כאן, אבל האלכוהול עולה.
צריך גם לומר שאם משווים בין נוער שמשתמש באלכוהול ונוער שלא משתמש באלכוהול הנטייה של המשתמשים באלכוהול להמשיך ולהתקדם בסמים לבין הלא משתמשים באלכוהול. גם מחכים לומר, שאת אולי ניסית להפריד, יש קשר חזק בין אלימות ואלכוהול.
בניגוד לסמים אחרים, אם נניח אם בנאדם לוקח הרואין אז הוא דווקא נרגע. אבל מי שלוקח אלכוהול אז נהפך דווקא אלים, וחלק גדול מהתופעות של אלימות, במועדונים של נוער, בפאבים, בציבור, הם על רקע של שתייה וסמים. אני לא רוצה להאריך אבל אנחנו צריכים, מהרגע שהתמנינו איגדנו יחד עמנו את כל הרשויות האחרות שעוסקות בתחום, לא שהם לא עשו לפנינו, הם עשו גם לפנינו, אבל איגדנו ביחד וכיום אנחנו פועלים בעיקר יחד עם משרד החינוך, יחד עם משרד הרווחה, יחד עם משרד הבריאות ועם משרד הקליטה גם, ואנחנו עובדים על פיתוח תכניות מניעה בתחום האלכוהול, בצד פיתוח תכניות המניעה בתחום הסמים.
אנחנו הטלנו על כל האנשים שלנו בשטח, המתאמים שלנו בשישים מקומות לפעול גם בתחום האלכוהול. אנחנו התחלנו לעשות כל מיני קבוצות שעוסקות בנוער עולה, במיוחד עולים מברית המועצות, ויש לנו פרוייקט נורא יפה יחד עם משרד הרווחה ומשרד הקליטה, שלצערם לא יכלו להיות כאן היום, ביקשו ממני להגיד, פרוייקט בקרב נוער רוסי עולה בשבע ערים.
היות שזה בכל אופן יום הרשויות המקומיות, הזכירו כאן את הנושא של פיצוציות, אני רוצה להרחיב על זה בכמה מלים לנושא בכלל של מכירת האלכוהול ונפיצותו. וכאן אנחנו כאן הרבה יותר ליברלים מאשר מדינות מערביות, כמו ארצות הברית, כמו קנדה, כמו אנגליה. באנגליה סוגרים את הפאבים באחת עשרה בלילה, לא רק לצעירים, גם למבוגרים. באמריקה ובקנדה לקנות אלכוהול צריך ללכת לחנות אלכוהול. אצלנו בכל פיצוציה מוכרים חופשי חופשי. בסופר, באמצע הלילה אם מישהו בא לו לקנות עראק. ואני גם הסתובבתי, גם בתוקף תפקידי וגם לא, קצת בפיצוציות בלילה. לא כל כך שואלים אותך בלילה בן כמה אתה. אז באמת השאלה אם לא צריך לעשות איזה שהן מגבלות על מכירת אלכוהול.
נניח למשל בסופרמרקטים, לא שלא ימכרו, לזה אין לנו כוח, אבל נניח שיעשו מקום מיוחד למכירת אלכוהול, ועם קופה מיוחדת, ושם כן יזהו את מי שקונה וכן יבקשו לפעמים תעודת זיהוי. האם זה נכון בכלל שפיצוציות ימכרו כל הלילה אלכוהול. זה סוג הדברים שאנחנו מנסים להוביל חקיקה לגביהם. עשינו משהו בתחום הנהיגה והצעירים, היום צעירים שנוהגים ושותים יכולים או לא לקבל רישיון נהיגה שנה או לאבד את זה שהיה להם. והשאר בהזדמנויות הבאות, ואני נורא מתנצל.
מרינה שדה:
אני מרינה שדה, מפקחת ארצית בשירות לטיפול בהתמכרויות, אני במקרה גם תושבת קרית אונו וגם בסיירת. אז קודם כל אני מומחית בתחום האלכוהול, וניהלתי מרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול הרבה מאוד זמן, זה תחום המומחיות שלי, ואני חייבת בכל זאת להתייחס גם לעובדה שהוא סם קשה, במובן הזה שהוא סם שמשנה תודעה. אנשים ששותים, ואני מניחה שפה אנחנו לא מדברים על משהו שהוא אסור, כולכם אני מניחה נתקלתם יותר מפעם אחת בשתיית אלכוהול, אלכוהול משפיע באופן מיידי על הגוף ועל התודעה ועל התחושה ועל ההתנהגות. מה שאני חושבת, אם אנחנו מדברים על שלושה גורמים עיקריים שמביאים, אפרופו מה שגם דון אמר או נשאל, סביב מה מביא אנשים לשתות אלכוהול ולהתמכר, אני חושבת שהיום רוב האוכלוסיה או קרוב למאה אחוז אוכלוסיה חשופה ושותה אלכוהול. אחוז מסויים מאותה אוכלוסייה בכל זאת יפתח התמכרות. מבחינה תרבותית היום אלכוהול נמצא בכל מקום, זמין, נגיש.
בתרבות שתייה, אני עוסקת בתחום הזה מעל עשרים שנה, אני לא זוכרת שלפני עשרים שנה, וגם אז היינו עוסקים במניעה, היה בכלל מצב כזה שבכל בית בכל מקום כזאת תודעה, כזאת לגיטימציה ציבורית, חברתית, שיווקית, לא היתה אני חושבת אף פעם כמו שקורית היום. היום רוב בני הנוער שותים. אבל יש כאלה מסויימים מבני הנוער שיהפכו בסופו של דבר להיות אלכוהוליסטים בעתיד, וזה אותם אלה שמבחינה התנהגותית כן בורחים מהמציאות, מחפשים עזרים, זמינים וזולים, שנמצאים בכל מקום, בכל בית אפילו, שאפשר לקנות אותם בכל מקום, על מנת להשתכר, לברוח מהמציאות, כמפלט, ככלי התמודדות וכו'. וכמובן יש אנשים מבחינת מטען גנטי יש להם את האפשרות להפוך להיות אלכוהוליסטים.
אני חושבת שצריך גם לקחת בחשבון את הגילאים. אנחנו מדברים פה בעיקר שתים עשרה-שמונה עשרה. אני חושבת שיש פלח אחד שאנחנו בכל אופן משרד הרווחה מתייחסים אליו, שזה מעל גיל שמונה עשרה. שום חוק כבר, לא מכירה ולא שום סוג של חוק, חיילים ואנשים צעירים, אנחנו יודעים שהיום צעירות זה משהו שנמשך קצת מעבר למה שהיה פעם. אלכוהול היא מכת מדינה. אני חושבת שאם אנחנו רואים את המימדים וגם את הנתונים של הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול, את אחוזי העלייה שיש מתחילת שנות השמונים ועד היום זה מדבר בעד עצמו. יש נתונים של הרשות. אגב עד לפני שהם קיבלו את נושא האלכוהול הם תמיד בדקו את נושא האלכוהול.
אלכוהול למעשה הוא חומר כל כך מטעה. הרי הוא יכול להיות באמת סתם, לגמרי באמת לא בעייתי. אתה יכול לשתות כוסית אחת, כל עוד לא תנהג ולא תיכנס לאיזו שהיא קטטה אז הכל בסדר.
היו"ר שלי יחימוביץ:
אגב, בואו נשמור על פרופורציות, מה שקורה לרוב האנשים כשהם שותים אלכוהול, הם לא מייד נכנסים לאוטו והורגים או מכים או מה שזה לא יהיה.
מרינה שדה:
בוודאי. ולכן אני חושבת שהמסרים העיקריים והעבודה העיקרית שצריכה להיעשות היא העבודה המניעתית והסברתית. אנחנו בשישים יחידות לטיפול בנוער קשה לנו לראות שם אלכוהוליסטים. אבל למה קשה לנו לראות שם ילדים עם בעיות שתייה, לא בגלל שהם לא שותים, כמעט כל בני הנוער שותים בכל מקום, גם בעיר שלי וגם בערים אחרות. משום שהם לא מגיעים לטפל, משום שלא ניתן אפילו לדבר איתם על זה שאולי יש להם איזו שהיא בעיה. אלכוהוליזם זו מחלה שמתפתחת במשך המון המון שנים.
היו"ר שלי יחימוביץ:
אז אולי בכלל לא צריך להשקיע בתחום האיסור המוחלט וכן להגיד שזה מותר, אבל שיהיה בפיקוח ובשליטה,
מרינה שדה:
קודם כל אין איסור מוחלט, האיסור היחיד הוא במכירה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
אני מדברת על המסר שעובר לילדים.
מרינה שדה:
המסר לא צריך להיות אסור. אמרו פה הילדים, אין טעם לאסור משהו שהוא מותר לכל כך הרבה אנשים ושהוא יכול מאוד להיות גם בלתי מזיק.
היו"ר שלי יחימוביץ:
זאת אומרת, שמלכתחילה אנחנו לא מדברים כאן על איסור מוחלט.
מרינה שדה:
אני חושבת שכל הפעילות צריכה להיות פעילות הסברתית, העברת מידע, ולמעשה לפתח בקרב בני נוער וצעירים עמדות לגבי ההתייחסות שלהם לכל מיני דברים, ביניהם גם אלכוהול. אנחנו פעם היינו דברים על זה שכשמחנכים לשתייה נכונה מחנכים בערך כמו לחינוך מיני. גם לחינוך מיני אף אחד לא יבוא ויאמר זה אסור. אבל זו תופעה שאנחנו יודעים שאתה עלול להיפגע ממנה, ומאחר ואתה עלול להיפגע אתה צריך לחשוב איך לעשות את זה, מתי, עם מי ואיפה ואיך להימנע חלילה מנזקים. אז המסר צריך להיות אותו מסר.
אי אפשר לבוא ולהגיד, אולי בגילאים מאוד צעירים באמת זה הגיוני שיגבילו את הילדים, אבל כשאנחנו מסתובבים בעיר בסיירת ורואים ילדים עם בקבוקי וודקה, שקונים אותם בכל מקום.
היו"ר שלי יחימוביץ:
תודה רבה. חבר הכנסת רן כהן משפט סיכום,
רן כהן:
אני חושב שהתופעה היא תופעה מאוד חמורה ומדאיגה, כיוון שהיא יכולה להביא בני נוער, שיכולים להיות לגמרי לגמרי רגילים ושפויים ורציונליים שבעקבות שתייה הם יכולים לאבד את הרציונליות ואת השליטה על עצמם. לצערי הרב אני לא בטוח שציבור ההורים מאוד מאוד מודע לעניין הזה בצורה מספקת. אבל אני אם הייתי רוצה לא הייתי מפעיל פה את החוק, הייתי יותר מנסה למצוא כלים שהנוער עצמו, בני הנוער עצמם ייאבקו נגד התופעה הזאת.
כלומר רק במקום שבו נערים ביניהם יווצר אנטי-טרנד, נקרא לזה ככה, של השתייה, רק אז יש סיכוי לדעתי למצוא כלים מספיק אורגניים בתוך הנוער כדי לנסות ולהתמודד עם התופעה הזאת. ולכן הייתי ממליץ לפנייך אם אפשר לגייס את ראשי תנועות הנוער לעסוק בדיון הזה, גורמים שמפעילים נוער, מתנ"סים, במקומות אחרים, כדי לראות באיזה אופן יוצרים את אותו אנטי לטרנד הזה. כי נדמה לי שיש כל הכלים במדינה שהטרנד הזה כן יימשך ויתרחב ויעמיק. גם המצב הבטחוני, גם הכאוס הציבורי, הפוליטי, שלא לדבר על דברים אחרים שאני לא רוצה להזכיר אותם. נדמה לי שצריך היום לעקור את התופעה הזאת בדרך שבה בני הנוער עצמם ייאבקו בתופעה. כמובן כל מה שאת תמצאי לנכון לקדם בעניין, עם משרד החינוך ומשרדים אחרים.
היו"ר שלי יחימוביץ:
תודה רבה חבר הכנסת כהן, רינה יצחקי מיוניצף.
רינה יצחקי:
תודה. קודם כל ברכות על עצם העלאת הנושא החשוב הזה, ובעיקר אני רוצה לברך על שיתוף של ילדים בפעילות שנעשית. אבל אני לא יכולה להישאר רק בברכות כי בנייר שאתם הגשתם מצויין מה ששאלתי קודם, שלושת אלפים שמונה מאות שבעים וכמה בתי ספר. במסמך שלכם כתוב שמגיעים לשבעה אחוז מהילדים. שבעה אחוז מהילדים זה לא טיפול, אם כי אם כל אחד שעושה עושה עבודה נהדרת ועושה עבודה חשובה והמודל ישנו ואנחנו יודעים מה צריך לעשות, וכל הנסיונות לחפש, אנחנו יכולים לדבר, להוסיף לדבריו של דון לא רק בריחה מהמציאות, צריך גם לתת תכנים נוספים. אבל זה הכל בבחינה של בינתיים יודעים שאפשר לטפל בדרך הזאת, ולא משתמשים בה, כי שבעה אחוז זה בדיחה.
חזי שוורצמן:
יש כאן סעיף במסמך, תאונות דרכים כתוצאה מנהיגה, ככל שלמשל אגף התנועה במשטרה מפעיל יותר אמצעים לגילוי אלכוהול בעיקר בסופי שבוע בממוצע מגלים מתוך אלף נהגים שנבדקים מאתיים תחת השפעת אלכוהול, ואחוז לא מבוטל הם נהגים צעירים בין הגילאים שבע עשרה ועשרים ושלוש.
היו"ר שלי יחימוביץ:
מה זה חלק לא מבוטל, איזה אחוז?
חזי שוורצמן:
הבעיה שבדו"חות באמת אין את הגיל. תאונות הדרכים שמתרחשות בסוף השבוע המורחב, חמישי, שישי שבת, חמישים אחוז הן תאונות דרכים של בני נוער, שבע עשרה עד עשרים ושלוש. והאלכוהול שם הוא קוד חברתי. זאת אומרת אין בילוי בלי אלכוהול.
היו"ר שלי יחימוביץ:
גם אצל מבוגרים אגב צריך לומר.
חזי שוורצמן:
ברור. אבל אצל הצעירים, יש לנו מזל שהטקילה והשוטים הם די יקרים, במועדונים חמישים שקל למנה זה די יקר, אז מסתפקים אולי בבירה. הבעיה היא כזאת, בני נוער שמדווחים לנו, יש לנו מגע איתם, שבעצם הבעיה היא לא בשיכורים המוחלטים שלא יכולים לנהוג מבחינה מוטורית אלא אלה שמרגישים שעדיין כשירים, וזו בדיוק הטעות שלהם, כי הם נכנסים לרכב, הזמן תגובה שלהם הוא יותר ארוך, חלוקת קשב נפגעת, שדה ראייה נפגע, ובעצם כשנוצר תרחיש בכביש, הולך רגל או רכב שהם צריכים לסטות ימינה ושמאלה פתאום הם מגלים שהם לא אותו דבר. זמן התגובה עולה מאפס נקודה שמונה לשתי שניות, ואז יש תאונה.
לסיכום, יש עלייה משמעותית בתופעה של נהיגה של בני נוער תחת השפעת אלכוהול בכבישים, אני מדבר על גילאים שבע עשרה עד עשרים ושלוש. וחלק מהשורשים טמון גם במבט לאחור.
אביבה:
אני גם מב"סית של בית הספר וגם מפעילה תכנית אופי בבית ספר. אני רוצה ככה לשתף אתכם, אני חושבת שעיקר הבעיה עם אלכוהול זה האמביוולנטיות שלנו כמבוגרים וכאנשים שאנחנו מעבירים הרבה פעמים מסר כפול. מספיק להתייחס לנושא של היהדות, שהיהדות רואה את האלכוהול בכל טקס דתי כדבר חשוב ומרכזי, כלה בנערים שבעצם גדלים על המסר הזה של מותר/אסור. בתווך הזה יש לנו את המשחק הזה מה מותר ומה אסור. כשנער או נערה מגלים בעצם שאלכוהול, כמו שנאמר פה, יכול לפתור בעייה. אני מרגיש "אין", אני מרגיש "קול", אני מרגיש שייך.
כל המירקם החברתי הזה בעצם מתנקז אצל הנערים הרבה פעמים, הם חווים את עצמם גדולים או מסוגלים לפתור כל מיני בעיות. ואנחנו עובדים בתוך בית הספר שלנו, גם בעקבות התכנית וגם בעקבות תכנית עמיתים בפיתוח של דיאלוג סביב הנושאים האלה. דיאלוג זה אומר שאנחנו מדברים ובאמת אין דברים שאסורים, או אין מיתוסים או אין דברים שאנחנו לא יכולים לגעת אלא הניסיון הוא בהחלט לגעת באותם נערים ונערות שהם משתמשים באלכוהול כמנוף לפתרון של כל מיני בעיות או כמוצא לכל מיני תסכולים או חרדות או לדכאון.
והרבה פעמים הופך להיות האלכוהול כאקמות רגשי, או איזו שהיא תרופה עצמית, שהם עצמם בעצם נותנים לעצמם, ראו שפעם אחת זה פתר להם בעייה או זה הרגיע חרדה או זה איפשר להם ליצור קשר עם בחורה, זה עזר להם, הנה, באותה מסיבה הרגשתי בושה, לא יכולתי ליצור איתה קשר, פתאום אחרי כוסית אחת יכולתי לגשת לאותה בחורה, אז זה בעצם איפשר לי אולי אחר כך להמשיך. ואנחנו דנים על הדברים, אנחנו מעלים את הדילמות, את הקונפליקטים, מה קורה כשאדם מתרגל להרגיש שמח רק באמצעות האלכוהול. איפה הרגש לי, איפה הרגש בא לידי ביטוי.
רון פרייזלר:
במשרד החינוך אני מפקח על פנימיות ובנושא סמים ואלכוהול, כל ההתנהגויות בסיכון בחינוך הפנימייתי. אני רוצה להעלות על נס נקודה אחת שאני חושב שהיא עברה פה ולא ניתן עליה מספיק דגש, וזה מה שנאמר פה על ידי הילדים. מדברים פה על התמכרות ושתיית אלכוהול ואלכוהוליזם וכל הסיפור הזה. אני חושב שצריך לייצר מצב של אפס טולרנטיות לנושא, באופן מוגדר, ברור ומוצהר. ילדים בני עשר, אחת עשרה, כל ילדי ישראל נחשפים ליד הסיפור הזה. היום לבחינה במתמטיקה שמעתי שעשו את הלימודים יחד עם האלכוהול, כחלק בלתי נפרד מהעניין הזה.
שאלתם פה את הילדים וילד אחד הגיב ואמר, רבותיי רוב הילדים בכיתות ז', ו', שותים אלכוהול. אז לאן נגיע, צריך להגיע לרמה של להיות אלכוהוליסט? לכן צריך לייצר מצב של עצירה מוחלטת של העניין הזה. עכשיו אנחנו מדברים, אנחנו מכירים מה קורה לנו, כולל מה קורה לילדיי, בביתי. ואני אומר לכם שהמצב מדאיג, ודווקא ובמיוחד במשפחות שכביכול נחשבות למשפחות שהן ערות לעניינים האלה. המצב מדאיג ולכן צריך לשים את זה, לא לחכות למקום הזה שזה יהיה זה, ומבוגרים זה בסדר. רבותיי, כל מקרי האלימות, או מרבית מקרי האלימות של ימי שישי, חמישי, הם מקרי אלימות שהם תוצאות לוואי של אלכוהול. לא שהשתכרו אלא של הטרום. ולכן המלחמה צריכה להיות פה ממש ממש מלחמה, ולא במלים פשוטות ורגילות.
היו"ר שלי יחימוביץ:
תרשה לי להניח שהורים שמודעים לזה זה הורים שנהנים מכך שילדים משתפים אותם בזה.
רון פרייזלר:
לגמרי לא. אני חייב לומר את זה כהורה, היכולת שלי להגיע למקום, בילד אחד לא היתה שום בעיה, הייתי בשיתוף פעולה מלא, בילד אחר, יש לי ארבעה ילדים במערכת החינוך הזאת, זה בתחבולות תעשה לך מלחמה, ואני מודיע לכם שהילדים שלי מצויים ליד העניין הזה, לא רוצה לומר מצויים בתוך העניין הזה, וידינו כבולות, ואנחנו חסרי אונים, עם כל הנסיונות שלנו לעשות את המלחמה, ובעיר שלי נעשית עשייה משמעותית בתחום.
היו"ר שלי יחימוביץ:
אני מעריכה את גילוי הלב שלך.
איריס שרייבר:
אני מנהלת בית ספר מקיף באריאל, שש שנתי. התופעה הזו ידועה ומוכרת מאוד, כל מה שמספרים, אני חושבת, וכך אנחנו תופסים את הנושא, צריך להסתכל עליו מהרבה מאוד היבטים, והיבט אחד שלא דיברו עליו היום כל כך, ההיבט הזה של האכיפה שהוא מאוד מאוד חשוב, זה נכון, שיתוף הורים, ויש לנו את כל זה באריאל, עשינו ערבי הורים עם הצגת יחיד, פגישה עם נגמלת, הרצאות מידע והרצאות על מתבגרים ועל בני נוער להורים, עשינו לילדים ימי מוקד, באמת בתחום ההסברתי, נזקי אלכוהול והרצאות עמיתים, ילדים שמרצים לילדים.
את כל זה אנחנו עושים, ואני חושבת שצריך להתייחס בצורה מאוד ברורה במערכת החינוך על הנושא של התרבות כפי שאמרו, היעדר המשמעות, מחפשים ריגושים זולים, אין משמעות, מחפשים איזה שהוא פורקן מהיר, מחפשים להשתולל לפעמים. לפעמים מחפשים לברוח מבעיות ולא להתמודד. אלה דברים שצריך לתת תרבות אחרת, בניגוד למה שרואים בטלויזיה.
במסיבת סיום אני לוקחת את שכבת יב' לסיור לילה בירושלים, עם ארוחת ערב חגיגית לראות את החומות וסיום הטקס בכותל. אני לא רוצה לקחת אותם למועדון, כפי שעושים בהרבה מאוד בתי ספר בארץ, עם נשף נוצץ, עם עקבים ומחשופים, זה מזמן שתייה. טיול שנתי צריך להפוך להיות מסע חינוכי ולא עוד טיול שבו בערב עושים פעילות של קריוקי ומסיבת לילה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
תודה רבה. דוברים אחרונים, אתי וייסבלאו ממחלקת המחקר שהכינה עבורנו את המסמך הזה, בבקשה.
אתי וייסבלאו:
רציתי לציין את מי שלא נמצא פה, שזה אני חושבת מרבית הרשויות המקומיות שבהן אני חושבת שאין שיתוף פעולה מספיק של ההורים, ואין תכניות, כי אין מימון ואין מי שייזום אותן, ויכול להיות שדווקא אלה המקומות שבהם יותר צריך.
היו"ר שלי יחימוביץ:
את הדיון הזה תחתום שולה אגמי, שהיא מהשלטון המקומי, יועצת אז היא מן הסתם תייצג את כל הרשויות. ואכן המטרה של הדיון הזה בין היתר היא ליצור איזה שהם דפוסים. אני חושבת שאנחנו גם נבקש מנציגי היישובים שכן מקיימים תכניות כאלה אצלם להעביר לנו בכתב את התכניות האלה כדי שנוכל ברשותכם לשתף גם את הרשויות האחרות במסמך מסכם שאנחנו נוציא. בבקשה.
טל מעין:
אני יו"ר ועד ההורים העירוני של קריית אונו, נמצאת בקשר עם בני נוער מלבד הילדים שלי כבר המון שנים, הם הגיעו אלי בתחילה, ואני שומעת פה את כל הילדים שמדברים, ואכן לצריכת אלכוהול יש המון סיבות. זה יכול להיות מצוקה, זה יכול להיות סיבה אחרת. את שלי פתחת את הדברים שלך בהשוואה בין מבוגרים לילדים, כשאמרת שמה שאנחנו עושים יקשה עלינו לפעול בתחום הזה עם הילדים שלנו. זה ההבדל בין המבוגרים והילדים.
משהו נוסף שלא דיברת עליו, ואני יודעת שזה מאוד נוגע לך ואת מאוד מחוברת אליו, זו העובדה שמכיוון שבני הנוער מתחילים את השתייה המאסיבית בכיתה ז' למשל גם הפריצות המינית שהולכת יחד עם זה וניצול של ילדות שתויות עולה. וכמו שאנחנו לא היינו מצפים מילדים בכיתה ז' לקיים יחסי מין מלאים כי נראה לנו שזה לא נורמלי ובסדר, הם לא יכולים גם לשתות. זה ממש הולך ביחד. בסיורים פרטיים שאני עושה בפארקים, וגם בסיורים עם סיירת הורים, אבל אני למשל נתקלתי בילדה מאוד צעירה, בשלוש בלילה בפארק. החברים שלה השאירו אותה שם. יש בעייה כשאתה שותה, הערכים שלך נעלמים. וזה משהו שאני מעבירה להם בשיחות שלי איתם, אתה שותה אלכוהול והכיעור מתפרץ, אם אתה רוצה ואם לא.
היו"ר שלי יחימוביץ:
הגרסה המקובלת אומרת שהתכונות שלך הדומיננטיות נעשות עוד יותר בולטות, אז אנשים מוסריים מן הסתם נשארים מוסריים גם אחרי שהם שותים.
טל מעין:
החיבור החברי נעלם. עכשיו הילדה הזו נשארה בפארק, לבד, שתוייה. ואני שאלתי אותה למה היא לא הולכת הביתה, את לבד פה,
היו"ר שלי יחימוביץ:
את זה גיליתם בסיירת הורים?
טל מעין:
לא, זה היה סיור עצמאי שאני עשיתי. אני סקרנית, נורא חשוב לי להבין אותם, והאמת שאני מגיעה לתובנות לא קלות לגבינו כהורים. והיא אומרת לי טל, אני מוכנה להישאר פה עד הבוקר, גם תוך סיכון שאני אאנס אפילו, אבל אני לא רוצה שההורים שלי ידעו. ולמה אני אומרת את זה, כשאנחנו העברנו אצלנו בבתי הספר את המכתב, שמחייב הורה וילד לחתום לפני כל טיול שנתי הגיעו אליי תלמידים מיא', זועמים, ומה הם אמרו לי, שתבינו פשוט את העיוות התפיסתי אצל הילדים היום, הם לא כעסו על עצם המכתב, שיגע אותם למה עירבת את ההורים.
למה את צריכה לערב את ההורים, תני לנו לחתום על המכתב הזה. למה את צריכה שאמא ואבא שלנו יחתמו. הם באמת חושבים שלהורים שלהם אין שום חלק בכל ההליך הזה. ורמת המודעות של ההורים היום היא מאוד נמוכה, ואני רוצה להגיד לכם שגם הורים שמתוודעים בדרך לא דרך לכך שהילד שלהם שותה לא תמיד יודעים להתמודד עם הבעיה הזו, זה נורא מפחיד אותם. ומערכת החינוך עובדת נהדר, יש סדנאות נהדרות, הסדנא שיאיר העביר אצלנו למשל בחטיבה זיעזעה הרבה מאוד הורים וילדים, הוא עשה עבודה נהדרת.
הילדים נאלצו להודות בדרך עקיפה בפני ההורים שלהם שיש להם בעייה. אבל צריך לעזור גם להורים פה. הסמכות ההורית שקופה, אנחנו צריכים לחזק גם אותם. האחריות מוטלת לא רק על כתפי מערכת החינוך, אי אפשר להפיל את הכל על הילדים הנהדרים האלה, כי אין דבר יותר קשה מלעמוד מול חומה של שכבה של ארבע מאות ילד ולהגיד להם חבר'ה, אתם טועים, אני צודק. גם כעמיתים אני בטוחה שהעבודה שלהם לא קלה, זה נורא קשה להיות עמית, נורא קשה לעמוד בלחץ הזה. ההורים חייבים להיכנס פה לתמונה. זו המשוואה – הורים, מורים, יועצות וילדים ביחד. והקטע של ההורים פה לא קיים.
נורית לויץ:
אני מפקחת במשרד החינוך וגם מדריכה למניעת התמכרויות ואמא לשבעה ילדים. ואני אומרת שזה פוסח על שום הורים, מכל המגזרים. זה נמצא. ומה שדיברת על התופעות שיוצאות בזמן ההשתכרות, קיבלתי דיווח הבוקר על ילדים שמקבלים בית לבד בשבת. שני ילדים בכיתה ח', קיימו יחסי מין בפני ילדים אחרים, והפגיעה שהיתה שם גם בילדים האחרים, שעמדו מהצד, כי היה שם אלכוהול, הרבה אלכוהול, וזה דברים שקורים, אני מקבלת דיווחים יומיים.
סוניה מיכאלי:
אני ד"ר סוניה מיכאלי, מדענית ראשית במשרד לקליטת עלייה, לשעבר מפקחת במשרד החינוך, מנחה קבוצות בני נוער בנושא התנהגויות חריגות בהשפעת סמים ואלכוהול, ודוקטורט על התנהגויות חריגות בהשפעת סמים ואלכוהול ומעבר בין תרבותי. לפי המראה והמבטא אפשר להבין מאין באתי.
לגבי שימוש באלכוהול, אנחנו באמת יש לנו הרבה מאוד, אני זוכרת שאחת מהמנחות, חברות שלי שנים, באמת מ-92' הייתי אחראית ארצית בנושא תכניות מניעה, שימוש בסמים ואלכוהול בקרב דוברי רוסית, ואני זוכרת את הקטסטרופה ואוי ואבוי מה שראו ילדים בגיל שש עשרה, שבע עשרה, בכיתה יא', שתו מבקבוק וודקה באוטובוס. אני זוכרת שהזעיקה אותי בטלפון בהול דחוף לבוא לפנימיה מסויימת ולשוחח עם הילדים.
היו"ר שלי יחימוביץ:
היום זה כבר מעשה שיגרה את אומרת.
סוניה מיכאלי:
אני בכל אופן לא רוצה כאן, מספיק זעזועים יש בעקבות שתיית סמים ואלכוהול. אני מדברת על נוער שיש לו הרבה מאוד סיבות. אני רוצה לחזק את הגישה של שיתוף ומעורבות הורים. ואני גם משם, אני זאת שנתתי המון הרצאות גם אנשי משטרה, במשרד החינוך, בצבא, שרצו להבין את התופעה. יש קודים תרבותיים, שתיית אלכוהול.
הרבה מאוד פעמים אני שמעתי מילדים מסיביר שאמא שולחת את הילד בסיביר ונותנת כוסית וודקה. אני קוראת כאן נייר עמדה ואני רק רוצה לומר שמה שכן עובד זה עבודה עם הורים. ושבסופו של דבר מי שאומר את הלילה טוב ובוקר טוב לילד, לא משנה באיזה יחסים ההורים והילדים נמצאים, זה משפחה. מפורקת, קרועה, רבים, מתגרשים, בכל מקרה מקום של משפחה הוא משמעותי ביותר. ומה שיועצות חינוכיות יעשו ומה שפסיכולוגים יעשו ומה שאת תעשי וכנסת וכל החוקים זה באמת יהיה עוד טיפה ועוד טיפה. המשמעות היא בתוך המשפחה. זה ניסיון שלי, כמעט שלושים שנה בפסיכולוגיה חינוכית, ולכן אני רוצה את הנקודה של מקום הורים וההשקעה בסדנאות להורים.
שולה אגמי:
שלי, אני רוצה להודות לך בשם מרכז השלטון המקומי על היוזמה בכינוס הוועדה ובבחירת בכלל הנושא הזה שהוא חשוב מאוד לדון בו. אני רוצה להתייחס לראשי רשויות שלא נמצאים, יש לנו היום יום שלטון מקומי בכנסת, פועלות פה אחת עשרה ועדות ויתכן שזו הסיבה שכל אחד, גם השעה שלנו שונתה כמה פעמים וזה קצת שיבש את כל התכנית.
הרשויות המקומיות עושות כל מאמץ בנושא לסיוע בני נוער במלחמה בסמים, באלימות ובאלכוהוליזם. עשרות ראשי רשויות אימצו את תכנית אס"א, זה ראשי תיבות של אלימות, סמים ואלכוהול, שפועלת רבות בתכניות מרובות במניעת התופעה. מחלקת הנוער במשטרה מפעילה תכנית אינטגרטיבית של כל הגורמים בקהילה, עירייה, משטרה, גורמי רווחה. התכנית נמצאת בעיצומה ברשויות רבות. אנו מקווים שהתכנית תישא פרי.
אין ספק, ואנחנו כאן מתייחסים כמרכז שלטון מקומי, אם יועמדו לרשויות תקציבים נוספים ניתן יהיה להרחיב את הפעילויות בקרב בני נוער. ראינו שבעצם, ואני כן מצטרפת לכל הנושא של בני נוער שיכולים באמת להפעיל פה תכניות רבות, דווקא בני נוער, דווקא הייתי שמה דגש בבני נוער, שהם הכתובת שלנו, השגרירים שלנו, גם בהסברה, על מנת למנוע כמה שאפשר. ופה, עוד פעם, מדובר בתקציבים.
היו"ר שלי יחימוביץ:
תודה רבה. יש מישהו מהילדים שלא דיבר שרוצה להגיד משהו?.
נועה פלח:
לפני שעברתי את הקורס אז הועבר גם קורס לשכבה על ידי מבוגר שבא ודיבר ושמעתי את התגובות של ילדים אחרי הקורס ואמרו הוא ממציא, כדי שיפחדו, הוא לא אומר את האמת, הוא מגזים, הוא מפריז, ואחרי שאני באתי והעברתי את הקורס התגובות היו שונות, ויותר לקחו את זה והפנימו את זה. אני חושבת שכשאחד הילדים מדבר זה לא נכנס מפה ויוצא מפה.
היו"ר שלי יחימוביץ:
תודה רבה. אנחנו סיימנו, נגמר לנו הזמן, אני מתנצלת, תודה רבה לכולכם, זה היה מרתק. נכון שבשבילכם זו עשייה יומיומית, אבל אני חושבת שבדיון הציבורי התופעה הזאת של צריכת האלכוהול, אכן לא אלכוהוליזם אלא צריכת אלכוהול כתופעה תרבותית המונית באמת לא מטופלת מספיק, ואני שמחה שקיימנו את הדיון הזה.
אני רק רוצה להגיד בשולי הדברים, אני מתנגדת לחקיקה. מכאן לא תצא הצעת חוק שתגביל תנועת בני נוער או כניסה שלהם למועדונים. אני מאמינה בכבוד האדם וחירותו של הילד, הנער והמבוגר כאחד.
ולכן התרופות כאן לחלוטין לא יבואו מכיוון חקיקה, מה גם שחקיקה קשה לאכיפה בדברים האלה. אנחנו יודעים, לחוקק חוק לפעמים זה די קל, לאכוף אותו הרבה יותר קשה. ואין ספק שתחום החינוך, המודעות, ההידברות עם התלמידים, עם המורים, עם ההורים, הוא עומד בראש סדר העדיפויות. אני מבטיחה לכם שאנחנו נקיים דיון נוסף בעניין הזה.
אכן עם תנועות הנוער, נתייעץ עם כולכם מי כדאי שיהיו המוזמנים כדי שנהיה אפקטיביים. ושוב אני שמחה שעניין האחריות ההורית עלה כאן, זה נושא שאנחנו תמיד מפספסים אותו, כיוון שאנחנו מחוקקים, הממשלה מושלת, הכנסת מחוקקת, לפעמים, ואנחנו איך שהוא שוכחים את תפקיד ההורים בחינוך, שהוא התפקיד הכי קריטי בסופו של דבר.
בזה שום ועדת כנסת לא תעזור, אלא אם כן סוכני השינוי, גם מטעם השלטון המקומי, גם מטעם בתי הספר, יעבדו גם בשיתוף עם ההורים כמובן ויהפכו אותם לפעילים המרכזיים פה בעיצוב התודעה והנורמות וההרגלים. אני מודה לכולכם, ואני שוב מבקשת ממי שיש לו תכנית כתובה שיעביר אותה אלינו בהמשך. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:00