פרוטוקול ועדה

הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן מושב שני פרוטוקול מס' 257 מישיבת ועדת הכלכלה ‏יום שני, י"א בסיון התשס"ז (‏28 במאי, 2007), שעה 10:00 סדר היום: 1. פיתוח טכנולוגיות מים חדשניות לייצוא נכחו: חברי הוועדה: משה כחלון – היו"ר רוברט אילטוב יצחק זיו דוד טל אבשלום וילן (מ"מ) מוזמנים: עודד דיסטל - מנהל פרויקט אגמים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה דודי מזרחי - ראש ענף המטה לקידום השקעות, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נורית ברונר - ראש ענף מחלקת דרום אירופה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה פרופ' עמוס הדס - חוקר במכון קרקע למים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר שלום גולדברגר - מנהל המח' לבריאות הסביבה, משרד הבריאות אברהם טנא - מרכז פרויקטים, אגף ההתפלה, רשות המים והביוב אור גולדפרב - אחראית מחקרים, רשות המים והביוב רפי איפרגן - סמנכ"ל להנדסה וטכנולוגיה, חברת מקורות יצחק קרייתי - מנהל המחלקה לחקלאות מים וסביבה, מכון הייצוא הישראלי זיוה פתיר - מנכ"ל מכון התקנים הישראלי ירון בן ארי - מנהל תחום טכנולוגיות מים, מכון התקנים הישראלי הלן עטרות - מ"מ מנהלת אגף התקינה, מכון התקנים הישראלי שוקי קפלן - סגן מנהל אגף תעשייה לשירות, מכון התקנים הישראלי ורד אורן - דוברת מכון התקנים הישראלי הדס שקולניק - עוזרת הדוברת, מכון התקנים הישראלי פרופ' רפאל סמיט - ראש מכון גרנד למחקר המים, הטכניון פרופ' אבנר עדין - האוניברסיטה העברית, ווטר פרונטס מירה רשדי - מנכ"ל ווטר פרונטס חברות לפיתוח מוצרים להשקיה רועי עמיצור - מנכ"ל BPT ד"ר פזית זיו - מינהל פיתוח, BPT איתן לוי - מנכ"ל אקוויז – טכנולוגיות מים חכמות רונן הלדמן - מנכ"ל IPNP ד"ר אורי לוי - סמנכ"ל חברת אטלנטיום יוסי לביא - משנה למנכ"ל חברת נטפים יחיעם ששון - מנכ"ל פרוטקט בע"מ בוקי אורן - יו"ר ווטק ישראל, ונשיא ומנכ"ל מיזם המים של חברת אריסון מנהלת הוועדה: לאה ורון רשמת פרלמנטרית: אירית שלהבת פיתוח טכנולוגיות מים חדשניות לייצוא היו"ר משה כחלון: בוקר טוב. אני מבקש לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום: פיתוח טכנולוגיות מים חדשניות לייצוא. הדיון ביוזמתה של מנכ"לית מכון התקנים הישראלי, גברת זיוה פתיר. אני מברך אתכם כמובן לרגל חגכם. ידוע לנו שהתקנים הישראלים נוגעים לכל מישורי החיים, לכל תחומי הפעילות המשקית, ומשקפים את חובת המדינה להגן על התושבים, הצרכנים. למכון התקנים הישראלי תפקיד חשוב בסיוע לצרכנים לממש זכותם לבחור מוצר איכותי וטוב. התקן מסייע לצרכנים בישראל המוצפים מדי יום בפרסומות ומבצעי קידום מכירות של מוצרים או שירותים, ומאפשר הגנה לצרכן מפני מוצרים פגומים, כמובן תוך הבטחת בטיחותם ובריאותם. תו התקן, שלצערי עדיין לא קיים בכל מוצר ומוצר, בכל שירות ושירות, מסייע לצרכנים, מאפשר להם לזהות מוצרים לשימוש יום-יומי ולהבטיח כי ירכשו את המתאים והראוי ביותר. התקן, שאת הכנתו מרכז מכון התקנים בישראל באמצעות מאות ועדות, הוא מסמך בו מפורטות כל הדרישות המתייחסות לחומר, למבנה, לתהליך הייצור, לתפעול, לסימון ולאריזה, לשיטות הבדיקה, לכללי העבודה וכולי. התקינה בישראל מבטיחה, בנוסף להוזלת הייצור, גם הקלה על הסחר הבין-לאומי, ויוצרת שפה משותפת לישראל ולעולם הגדול. אני מברך את משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שתפקיד השר הממונה עליו להכריז על תקן כתקן רשמי, ומבקש לברך פעם נוספת את גברת זיוה פתיר, מנכ"ל מכון התקנים הישראלי, שביוזמתה מתקיים שבוע האיכות הבין-לאומי בכנסת, וכמובן גם בוועדת הכלכלה. אני בטוח כי השתלבות מכון התקנים הישראלי בפרויקט בין-לאומי של פתרונות מים מתקדמים תיתן יתרון לפיתוחים ישראלים ולתעשייה הישראלית בעולם ובכך תסייע להמשך הצמיחה, לעידודה וליצירת מקומות עבודה נוספים במשק. אלה דברי הוועדה, זאת התפיסה שלה באשר לחשיבות מכון התקנים הישראלי, פעילותו ועתידו. דוד טל: יש לי הצעה לסדר. גברת זיוה פתיר, מדוע עד היום מכון התקנים הישראלי לא קבע שום תקינה לגבי עבודת חברי הכנסת והממשלה? זה חלק מן השירות שאנו אמורים לתת ... אבשלום וילן: עוד אין מכשיר שמסוגל למדוד את זה מבלתי להתפרק מיד ... דוד טל: אני מוכרח לומר שיש לי נגיעה כלשהי למכון התקנים – פעם הייתי חבר במכון התקנים הישראלי, וכמדומני גם תמכתי במינויה של גברת פתיר למנכ"לית המכון, זה למען הגילוי הנאות. עם כל העליות והמורדות שהיו במכון התקנים, אני סבור שמכון התקנים הוא גוף חשוב, שחייבים לחזקו כל הזמן. כל אימת שדיברו על הפרטה כזו או אחרת – אני סבור שלא בהכרח, ולא בכל מקום, ולא בכל ארגון צריך לעשות הפרטה. לא בכל ארגון כאשר עושים הפרטה מייעלים את פעילותו או מעלים את רמת הביצוע שלו לטובת האזרח. לא כל דבר צריך להפריט. יש ארגונים שעובדים היטב כפי שהם. צריך להשגיח תמיד ולפקח עליהם, כפי שאנו עושים, אבל להשאירם בחיים. אני יודע שהפעילות של גברת פתיר במסגרת העולמית כיושבת-ראש ההנהלה הטכנית של ISO מוערכת מאוד. אני סבור שהתרומה של מכון התקנים הישראלי במסגרת העולמית ראויה לציון, ושמח שמדינת ישראל נמצאת על המפה גם מהבחינה הזאת, משום שהתקנים – גם באירופה ובארצות-הברית – חודרים יותר ויותר, כל ה-ISO למיניהם. כמעט בכל תחום היום משדרגים את הנושא הזה. אני רוצה לברך את מכון התקנים על שעשו עד היום, ועל שיעשו בעתיד. אבשלום וילן: אני מבקש לומר משפט רקע, ברשות אדוני היושב-ראש. הנושא שמגיע לכאן, של הפיכת ישראל לשחקן עולמי בנושא פתרונות מים מתקדמים, בהקשר למכון התקנים וגם לפני כן, הוא אחד הנושאים החשובים ביותר. שוחחתי על כך כבר מספר פעמים עם מר בוקי אורן. ועדת הכלכלה, והכנסת בכלל, לא עסקה במישור הזה. מי שרואה את המחסור העולמי הצפוי בעשרים השנים הקרובות ואת היתרון היחסי האדיר שיש לטכנולוגיות הישראליות, והיכולת שלנו להשתלב בזה, יכול להגיד לכם שהמומחים הגדולים ביותר להיי-טק בעולם חוזים שבעשרים השנים הבאות זה יהיה השוק המרכזי, בהיקף גדול אף יותר מן ההיי-טק, עקב היווצרות מחסור במים. לכן אני רוצה לברך על הדיון הזה. הדברים משולבים, כפי שראינו גם במסמכים. ישראל היא גורם מוביל בעולם, גם בטכנולוגיות, גם בתקינה. זה מסוג הדברים שאנחנו צריכים לא רק לפקח ולבקר עליהם, אלא בפירוש גם לדחוף קדימה את המאמץ הטכנולוגי ואת הסיוע הממשלתי כי יש כאן פוטנציאל אדיר לצמיחה מהירה מאוד, ואני מקווה מאוד שנעשה כן. זיוה פתיר: קודם כול, תודה רבה. חבר הכנסת טל, לא במקרה יצאנו בקמפיין: "מכון התקנים למדינה מתוקנת". דוד טל: זה אותו שורש. זיוה פתיר: אנחנו פותחים היום את שבוע האיכות הלאומי. מאתמול ועד סוף השבוע יתקיימו פעילויות רבות בכל רחבי הארץ, בעיקר בתעשייה וקצת בממשלה, הרבה מאוד בצבא, במשטרה ובארגונים אחרים, כאשר המטרה לקחת את האיים של האיכות ולהציף אותם כדי שיראו אותם וישמשו מופת. בדרך כלל שומעים רק על הדברים הרעים שקורים לנו וכתוצאה מכך מעצימים את הרע ולא את הטוב. נעשות פעילויות רבות מאוד במהלך השבוע הזה, בעיקר בתעשייה ובסקטור העסקי. ביום רביעי צפוי להיות יום פתוח במכון התקנים, שבמרכזו חדשנות וטיפול בנושאים פרטניים של תקינה, כמו ביומטריה, שזה נושא נהדר לדיון בוועדה, מדרכונים ביומטריים ועד נושאים אחרים. דבר שני שרציתי לומר בפתיחה, אני יושבת-ראש ההנהלה הטכנית של ISO העולמי – ISO זה לא רק ISO 9000, אלא כל התקינה בעולם בכל הנושאים, שמים רק אחד מהם. בתוקף תפקידי ב-ISO ייצגתי אותם בשבוע שעבר ב-World economic forum בים המלח. זאת היתה חוויה חזקה מאוד. באחד ממושבי הכנסת, בדיון על המשאבים, השתתף שיח' מבחריין, יורש העצר, האחראי על כל תוכניות האנרגיה והפיתוח העתידיות של בחריין. הוא אמר, ואני מצטטת: "בחמישים השנים הקרובות אנחנו עומדים לאבד את כל מקורות הנפט או הדלק הפוסילי. לכן עלינו להיות מובילים באנרגיה אלטרנטיבית. עליכם להבין שהובלה באנרגיה אלטרנטיבית – שזה נושא מרכזי כשלעצמו – מיועדת כולה לייצור את הדבר החשוב יותר מנפט – מים". ואת זה אמר יורש העצר מבחריין. "ולפיכך אילו הדברים שעשיתי: הקמתי קרן, של מספר מאות מיליונים, קניתי פקולטה שלמה ב-MIT ואני מעביר אותה לבחריין, בניתי סניף שעוסק כולו באנרגיה חלופית ומים". אז תדעו מי משקיע הכי הרבה כסף, איפה ולמה. אלה הם השווקים המתעוררים הכי חשובים. אנו רואים עצמנו במכון התקנים כפלטפורמה לתעשייה ולייצוא הישראלי להיות מוביל עולמי. עשינו את זה במספר מצומצם של מקרים עד היום, בעיקר בתעשיית ההשקיה. זאת הזדמנות. אנו בראשית הדרך. אין תקינה עולמית, ואם נצליח בצורה חכמה ומדויקת להוביל את התקינה העולמית נוכל להיות כמה דקות לפני האחרים. היוזמה הזאת בשלב זה מתקבלת נהדר כי ישראל מתחברת לנושאים האלה. אחר-כך כשאתן סקירה מפורטת קצת יותר אוכל לתאר מה נעשה כבר בשנה הקרובה. אני מציעה שמר בוקי אורן, שהוא מומחה גדול למים, יציג את המבוא, ואחר-כך נשמע את נציג משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ונרחיב על מה שאנו עושים. בוקי אורן: בעבר הייתי יושב-ראש "מקורות". היום בתוקף תפקידי הציבורי אני יושב-ראש "ווטק ישראל" – זאת הוועידה הבין-לאומית שתתקיים, כחלק מהחלטת ממשלה, באוקטובר 2007 כדי למצב את ישראל כ'עמק הסיליקון' של טכנולוגיית המים העולמית, ובתוקף התפקיד ממנו אני מתפרנס אני נשיא ומנכ"ל חברת ההשקעות של "אריסון" בתחום המים. אני מברך מאוד על הדיון הזה. כפי שאמר חבר הכנסת וילן, זו הזדמנות לוועדה הזאת. אני רוצה לטעון בבירור שתחום טכנולוגיית המים עשוי להיות בטווח בינוני שוק היצוא מספר שתיים של מדינת ישראל, אחרי ההיי-טק. בטווח הארוך יתכן מאוד שיוכל להתמודד להיות שוק היצוא מספר אחת. מדברים כאן על תחום שבוודאות עשוי להיות גדול יותר מהיצוא הביטחוני של מדינת ישראל, גדול יותר מהיצוא החקלאי של מדינת ישראל. החוכמה הגדולה, איך המדינה דואגת לכך שהפוטנציאל הזה יתממש. כרגע אין בעצם גוף בכנסת שמלווה את ההתמודדות הזאת. הבית של הוועדה הזאת לדעתי יהיה בית מצוין למעקב אחר מימוש התוכנית הזאת. פעמים רבות אומרים שהמונח "אופטימי" לא כל-כך אמיתי, אז הייתי רוצה להגיד למה אני כל-כך ריאלי בהתייחסות שלי לשוק הזה. אני לא מהנדס מים, בניגוד לרבים מחבריי היושבים בחדר הזה, אלא איש עסקים. לימדו אותי כאיש עסקים שכאשר הביקוש עולה וההיצע יורד נוצר פער שצריך לטפל בו. הביקוש למים נמצא בעלייה מתמדת כתוצאה משתי עובדות מהותיות: גידול מספר האוכלוסין בעולם, וגידול ברמת החיים. כרגע יש כ-6-7 מיליארד תושבים בעולם, ואומרים שתוך שלושים שנים יהיו 9 מיליארד תושבים, והם צריכים יותר מים. אז מצד אחד יש גידול בביקוש למים. מצד שני יש ירידה בהיצע המים. כולנו מדברים על תוצאות התחממות כדור הארץ. יש פחות גשם בעולם – אוסטרליה מתמודדת כעת עם הבצורת החריפה ביותר במאה השנים האחרונות, 47 אחוזים מארצות-הברית נמצאים בבצורת, ההייד-פארק בלונדון בקיץ האחרון היה צהוב כי באנגליה לא ירד גשם. כלומר, הספקת המים הולכת ויורדת, והביקוש עולה. אפשר להסתדר בלי טלפון סלולרי, אך אי אפשר להסתדר בלי מים. אם תגידו לי: אוי, אנחנו עומדים לקראת משבר לאנושות, אגיד לכם להירגע מכיוון שמיום שלמדו להתפיל מים – יש מספיק ים בעולם, ואז פתאום הבעיה כולה הופכת למשבר טכנולוגי ולמשבר כלכלי. כלומר, אם אנחנו מוכנים לשלם 60 סנט לקו"ב מים יש די מים למלא את כל הביקוש. אבל 60 סנט זה נורא יקר, וכאן בדיוק נכנסת הטכנולוגיה. זה המודל העסקי הפשוט ביותר: יש ביקוש ענק שמחפש טכנולוגיה שתוריד את המחיר. כפי שטירוף להתפיל מים ואחר-כך להשקות עם אותם מים בהצפה, אלא נכון יותר להשתמש בטפטוף כדי לחסוך מים; כפי שטירוף, בסידני באוסטרליה למשל, לעשות התפלה ובו בזמן את מי הקולחין שלהם לטהר ולשפוך לאוקיינוס, נכון הרבה יותר להשקות איתם חקלאות ולשחרר מים; כפי שקרה עכשיו בלונדון, כאשר חברת המים של לונדון (Thames water) הציעה לאור הבצורת לראש עיריית לונדון להקים מתקן התפלה, והוא אמר שכל זמן ש-33% מן המים נוזלים בצנרת לא יקים שום מתקן התפלה, שיתקנו קודם כול את הצנרת. מדובר על עולם שלם של טכנולוגיה שחייב להוריד את מחיר ייצור המים, וכאמור העולם שלנו לא יודע לחיות בלי מים, והפתרון יבוא מהטכנולוגיה. למה ישראל? למרות שאנו רגילים מאוד-מאוד לא לפרגן לעצמנו, מתברר שקרה משהו במדינה הקטנה שלנו. תספרו לי על תעשייה אחרת שבארבעה האלמנטים המשמעותיים ביותר מובילה כמספר אחת בעולם: - בהשקייה אנחנו בוודאות מספר אחת בעולם; - בהתפלה – מתקן ההתפלה הגדול ביותר בעולם מצוי באשקלון; רפאל סמיט: המתקן הגדול ביותר למתקנים מסוגו. בוקי אורן: אכן, במתקנים מסוגו, בטכנולוגיה שאף היא הוצעה במקרה על-ידי יהודי ישראלי מאוניברסיטת בן גוריון בשם סידני לאו; - בהשבת קולחין – לא לשפוך שופכין לים, אלא לטהר אותם, להשקות איתם כותנה, לשחרר את המים של הכותנה ולשתות את המים הטובים – ישראל היא מספר אחת בעולם, 75 אחוזים מן המים בישראל מטופלים ומושבים לחקלאות ואנחנו מקבלים מים זמינים; - ואנחנו נמצאים בעיר הקודש ירושלים, כאשר אתם פותחים כאן את הברז אין לכם מושג אם המים הגיעו מהכינרת, מהתפלה באשקלון או מקידוחי אשתאול בבית-שמש – ניהול מערכת המים של ישראל, שמבוצע על-ידי חברה שאני אוהב מאוד, "מקורות", גם הוא במקום הראשון בעולם. מצד אחד יש ביקוש עולמי ענק. מצד שני, במרכיבים הכי גדולים ישראל נמצאת במקום הראשון. נאמר עוד שני דברים על ישראל הקטנה, שאנחנו לא רגילים לפרגן לה. אחד, על תנאי האקלים שלה. מדינה קטנטונת, בגודל של ניו-ג'רסי, אבל תנאי האקלים של ישראל מייצגים למעלה מ-50% מן האקלים בעולם. מישור החוף דומה מבחינה זאת לקליפורניה, באר-שבע דומה לנבאדה, ירושלים דומה ל..., ואילת דומה לאקפולקו. כלומר, אפשר לעשות כאן הרבה מאוד דברים. תצרפו לתהליך הזה את עולם היזמות הישראלית – וכאן אני מגיע לתפקיד הוועדה ולתפקיד של מכון התקנים – ספרו ליזמות הישראלית שיש שוק עולמי, שיש כסף, שיש תהליכים שצופים פני העתיד. אם היזמות הישראלית – כאשר גם בזה אנחנו בפירוש מספר אחת בעולם – תעבור לעולם המים, שוק טכנולוגיות המים יהיה מנוע היצוא לפחות מספר שתיים של מדינת ישראל, הרבה מעל התעשייה הביטחונית ומעל התעשייה החקלאית, עם התמודדות טובה מאוד לכיוון תעשיית ההיי-טק. אין הרבה מנועי צמיחה כאלה. מה תפקיד המדינה? מה תפקיד מכון התקנים? כיום אני מייצג כסף גדול, כלומר הכסף הגדול והבשל הבין כבר שיש כאן תעשייה גדולה. כדי להניע תעשייה, בשלב התחתון יש כשלי שוק, ושם בדיוק תפקיד המדינה, להקטין חסמים. בכלים של המדינה עליה לגרום לכך שהאקדמיה תתמקד יותר בתחום הזה. יש כיום כ-2,500 סטארט-אפים בישראל, אולם רק 100 עוסקים במים, וזה מעט מדי, משום שהאקדמיה לא מחוברת דיה למעשה ורוב עם ישראל הולך ללמוד תקשורת וכן הלאה ולא לתחום שיש בו דווקא הכי הרבה כסף. המדינה יכולה לפעול בתחום החממות הטכנולוגיות ובהשקעות הראשוניות. מגיעים לכאן אין-סוף משקיעים זרים המחפשים במה להשקיע בישראל, אך אין מספיק יזמות ישראלית במים. היו"ר משה כחלון: זה לא עניין של מודעות? בוקי אורן: אכן זה קשור להגברת המודעות, וזה בין היתר תפקיד של דיון כזה בכנסת, תפקיד של ממשלה. אני מצפה שכל חברי הכנסת, מראש הממשלה ועד כל השרים הרלוונטיים, יגידו בכל מקום אפשרי: חברים, בזה מדינת ישראל מתמקדת. וכאן אנחנו מגיעים לתשתית המדהימה. בעבר הקמנו ארגון שנקרא "ווטר פרונטס" – הבאנו את כולם, וכמו מגדל בבל לראשונה כולם התחילו לדבר תחת אותו גג. ביוזמה של מר אורי יוגב ושלי הוקם הארגון הזה, שעשה עבודה יפה. ואז הגיע ממקום נכון מכון התקנים, שהבין שעלינו ללכת לייצוא. מדינת ישראל, כמדינה קטנה, צריכה שייכנס אליה מטבע זר חזק. אנחנו לא צריכים נדבות, אלא יכולים לעשות את זה לבד. אבל כדי לפרוץ לשווקי ייצוא, אין ספק שהתקינה המובלת על-ידי מכון התקנים, בראשות גברת זיוה פתיר, היא כלי ענק. היא פרצה דרך בהשקיה, ויכולה לפרוץ דרך בכל אחד מן התחומים של תעשיית המים המתפתחת. חבר הכנסת כחלון, אני רואה את תפקיד הוועדה במעקב ובהובלה. יש היום החלטת ממשלה שמגדירה את תעשיית המים כתעשייה בעדיפות. צריך לעקוב שהחלטת הממשלה הזאת מבוצעת. אני לא יודע באיזו ועדה של הכנסת בודקים את זה. היו"ר משה כחלון: מה המשמעות, תמריצים? בוקי אורן: מר עודד דיסטל ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה יפרט על החלטת הממשלה, כאשר חלק ממנה נגע להעברת תקציב למכון התקנים. מישהו צריך לפקח שהחלטת הממשלה מבוצעת. דבר שני, צריך לעודד קבלת החלטת ממשלה נוספת. התקציב שהוקצה בהחלטת הממשלה היה זעום למדי, אולם סברתי שאין צורך בכסף, העיקר שתהיה החלטת ממשלה. הוקצו כ-30 מיליון דולר, ואני לא בטוח שהכסף הועבר בכלל. עליכם להבין, בו בזמן סינגפור, שמתמודדת באותו שוק, הוציאה סכום הגדול בערך פי 250, כי שם מבינים שכאשר יש הזדמנות צריך לזוז קדימה. מדינת ישראל, עם תוצר לאומי של למעלה מ-100 מיליארד דולר, משקיעה בתחום הזה 30 מיליון דולר, כלום, מה גם שרובו בא מכל מיני תקציבים שהדביקו ו"צבעו" פעם שנייה. אין ספק שמכון התקנים הוא כלי, הוא תשתית. אם אנחנו רוצים לקדם את התהליכים האלה ולפרוץ לשווקי ייצוא – מכיוון שאנחנו מובילים עולמיים אנחנו יכולים להגדיר תקנים ישראלים שאחר-כך יהפכו לתקנים בין-לאומיים וזה יקל מאוד על התהליך. חבר הכנסת כחלון, אני מציע שתיקח את הנושא החשוב הזה תחת חסותך ותחבק אותו. אני מציע שמדי 3 חודשים תעשו דיון מעקב, לבחון איך הנושא הזה מתקדם – כמה חממות נכנסו, כמה פרויקטים הוצעו, וגם – אני מקווה שהקדנציה הזאת תימשך לעד, אבל מכיוון שהדבר הזה כבר נמצא בהתקדמות תוכלו לראות את תוצאות התהליך כבר בקדנציה הזאת של הוועדה. כמי שליווה את עבודת הכנסת בשנים האחרונות מקרוב, לפעמים אפשר גם בכנסת להשיג הרבה תוצאות. בשינוי המבני של "מקורות" חבר הכנסת דוד טל היה מעורב מאוד. חבר הכנסת לשעבר דוד מגן עמד בראש ועדת חקירה פרלמנטרית על המים. אבשלום וילן: הוועדה בראשות חבר הכנסת לשעבר דוד מגן, שעסקה במים, הוציאה נייר טוב מאוד. בוקי אורן: אני מציע שתקחו אליכם את הנושא הזה ותזמנו ישיבות מעקב מדי 3 חודשים. אפשר להשיג תוצאות טובות בעזרת גברת זיוה פתיר. דוד טל: לפני כ-3 חודשים השתתפתי בכינוס של Euro-med בתוניסיה, שם דיברו על כינון קשרים בין-לאומיים, ואחת הבעיות העיקריות שעלו לדיון באותו כנס, גם על-ידי מדינות אירופה וגם על-ידי מדינות הים התיכון – אלג'יריה, מרוקו, תוניסיה, ירדן – היא בעיית המים. כולם דיברו על המים, דיברו על הנושא בצימאון, תרתי משמע. זה משלים את הדברים שנאמרו כאן על חשיבות הנושא הזה בשנים הקרובות. זיוה פתיר: כדי ליצור שינוי, צריך תמיד שלושה דברים: מנהיגות, יצירת ביקושים, ויצירת תשתיות כדי שאם יהיו ביקושים אפשר יהיה לממשם. מה מיוחד במים, השונה מתחומים אחרים של היי-טק וכולי? מים זה מזון באריזה של צינור. אין בעולם תחום המחייב רגולציה יותר ממים. במים יש תקינת מזון, מצד אחד, ויש תקינה הקשורה באיכות הסביבה, ורגולציה של איכות הסביבה, וכל נושא הביטחון, ונושא התשתיות האסטרטגיות, ולכן מעורבות ממשלתית חזקה. אי אפשר למכור טכנולוגיה, אי אפשר לעשות שום דבר עם מים מבלי להתאים את הפעולה לחוקים ולתקנות במדינות שונות. לצורך הדוגמה, בהודו יש 600 תקנים ותקנות בתחום המים. לדאבוני הרב, בניגוד למדינות אחרות, אף אחד מהתקנים לא אימץ ולו תקן בין-לאומי אחד. ישראל יצרה 30 תקנים בין-לאומיים בתחום ההשקיה. מהתקנים האלה ההודים לא אימצו אף אחד. אם אנחנו רוצים להשתלט, לצורך העניין, על השוק ההודי, בנוסף לדברים אחרים אנו מוכרחים לשנות את התקינה ההודית, לא את התקינה שלנו כי את התקינה הבין-לאומית כבר עשינו. ולכן צריך לעשות כאן עבודה בין-לאומית חזקה מאוד. לקחנו את זה על עצמנו כנושא אסטרטגי, לעסוק בתקינה, לעסוק בבדיקות, לספק הדרכה, לספק סרטיפיקציה – "התעדה" בעברית – שתבטיח שאכן אפשר לתת אישור למישהו שיוכל למכור ביתר קלות בדרום-אפריקה, כי לא קונים כלום בלי התעדה בתחומים האלה. עליכם להבין, העולם הזה מאוד רגולטורי. מכיוון שיש לי חלון הזדמנויות, במשך 4 שנים אני יושבת-ראש הוועדה הקובעת אילו תקנים ייעשו בעולם, אני יכולה להשתמש במעמדי כדי לעשות את זה. לדוגמה, ב-30 באוקטובר תתקיים כאן הישיבה הראשונה של IWA (International Workshop Agreement), על Water security. זאת ועידה של חברות המים העולמיות, שכולן חייבות לשלוח אליה נציגים ולהיות כאן במשך 3 ימים. אתמול קיבלנו אישור פורמלי מהצרפתים שחששו שגנבנו להם את הבכורה. זה לא פשוט, למי שמכיר את חברות המים ואת המשמעות של העניין הזה לצרפתים. אנחנו נקדם מאוד את העניין כיוזמה ישראלית שתקבל גיבוי עולמי. בוועדה אחרת שלנו, בתחום ה-Security, שאנחנו מובילים בכובע אחר, השתתף סמנכ"ל רפא"ל, שאמר: תאשרו את הנושא הזה שם, כי הוא רצה ביומטריה וזו היתה עסקה טובה של חיבור יחדיו. מה התחומים האלה? צריך לזכור, הוועדה הראשונה שאימצנו היא ועדה של ציוד השקיה, שגברת הלן עטרות היא המזכירה הבין-לאומית שלה. בוועדה הזאת, מתוך 36 תקנים שיש בכלל בעולם 28 הם תקנים ישראלים, בנוסף ל-4 תקנים צרפתים, 3 אמריקאים ואחד קנדי. לדאבוני הרב, אין לנו יותר תחומים כאלה. בתחום זה שיעור התעשייה הישראלית מן השוק העולמי פנטסטי, כ-40 אחוזים, ונציגי התעשייה היושבים כאן יגידו האם אני מדייקת. אם נצליח לעשות דבר דומה בתחומים אחרים – וזה תחום רגולטורי – נהיה במקום אחר. אני מסתכלת על טיוטות שעשינו בכל מיני נושאים – ביטחון מים, סינון מים. אנחנו חייבים להשקיע הרבה. יושבים כאן נציגים בכירים מאוד של האקדמיה הישראלית בתחום הזה. בלי האקדמיה זה לא יעבוד. בלי שייצרו כל שנה מהנדסים בתחום הזה זה לא יעבוד. בלי שיהיו סטארט-אפים זה לא יעבוד. בעבר היה הכי מכובד ללמוד הנדסת מים. עלינו לחזור לכיוון הזה. באמצעות התקציב המצומצם שקיבלנו מהממשלה לשנתיים, של מיליון שקל בשנה, בנוסף לקליטת אנשים עשינו מחקר גדול, מיפינו את כל שקורה בעולם, מיפינו את התעשייה הישראלית וקבענו באילו תחומים אסטרטגיים צריך להתמקד, ואז כשזיהינו את הביקושים בעולם ואת התחומים החזקים של ישראל, אמרנו: כאן נתמקד על תקינה ספציפית. אנחנו מתחילים בדיון הזה בכנס Watec, אליו יגיעו נציגים של הוועדות העיליות, של חברות המים הכי גדולות בעולם. צריך להתחיל להזמין אותם מייד לאירוע הזה. כמו כן הגשנו הצעת מחקר, שאני מקווה תתחבר לטכנולוגיה הישראלית. תקינה היא תמיד הגשר בין טכנולוגיה ובין העתיד. מי ששולט בגשר, שולט בעתיד. לכן צריך לתרגם את הטכנולוגיה תמיד לתקינה. בשקף הזה אתם רואים את המיפוי שנעשה עבורנו. לקחנו את כל החברות הפועלות היום – הסגמנט מופיע בצד שמאל, שם המדינה ואופן הטיפול במים, כאן החברות, כאן הסטארט-אפים – ומזה אפשר היה לגבש את בשלות התחומים, לאן אנחנו צריכים להתקדם. ואז עשינו סקירה של השוק בעולם ובעקבות זה החלטנו במה להתמקד. שני הדגשים העיקריים שלנו הם טיפול במים, במי שופכין וקולחין, וביטחון מים. כאשר רואים את השם ישראל – היא ה"מֶכַה" העולמית בנושא ביטחון, ולכן אנו יודעים שאם נעשה משהו על ביטחון מים כולם יבואו אלינו. מצדי שיבואו בשביל ביטחון מים ויקבלו גם דברים אחרים. בתערוכה בסוף השנה יהיה גם מושב מיוחד על תקינה ואני רוצה שחלק מן המוזמנים לכנס ירצו, ואז יצטרכו לבוא, ועל-ידי כך נוכל להביא אנשים בכירים יותר. כתוצאה מהדיון הזה הייתי מבקשת בעיקר להצטרף לקריאה של מר בוקי אורן: אנא תעשו מעקב, אנא תקראו לעבור לשלב ב' של תוכנית הממשלה ולממש 200 מיליון שקל לפחות. היו"ר משה כחלון: כמה הם הקצו, 30 מיליון דולר? עודד דיסטל: 130 מיליון שקל. ירון בן ארי: הקמנו ועדות בשני תחומים, כפי שציינה גברת זיוה פתיר: תחום ביטחון מים – מוצרים ואמצעים לביטחון מים, מודלים לטיפול במים, וניהול אירוע – טכנולוגיות וחומרה לניהול אירוע בתחום המים. יושב אתנו מר יחיעם ששון, תת-אלוף במילואים, בעל חברה לביטחון מים. רתמנו את ה"בולדוזר" הזה והוא כותב לנו את טיוטת המסמך ל-IWA. בתחום ביטחון המים יש לנו כבר ועדת מומחים בין-לאומית. תחום נוסף שהתחלנו לקדם לאחרונה, ומתקדם פחות, הוא טיפול וטיהור בשפכים והשבה. זה תחום שישראל מובילה בו. 70-80 אחוזים מן השפכים של ישראל מושבים היום לחקלאות, ויש גם השבה לתעשייה, יש תחילת טכנולוגיות בתחום הזה. נשמע בהמשך סטארט-אפ בנושא הזה. אנחנו מקדמים שתי קבוצות עבודה בתחום הזה. התחומים בהם נטפל: כאן אתם רואים את רשימת התקנים, ואני בכוונה לא מפרט, חבל על הזמן. נטפל בהם במסגרת קבוצות עבודה בהן משתתפים אנשי אקדמיה, אנשי תעשייה ונציגי ממשלה, שיכתבו הצעות וטיוטות תקינה לנושאים הללו בתקינה הבין-לאומית. הכול מכוון לתקינה הבין-לאומית. מה בוצע עד היום: כינסנו שני פורומים גדולים בנושא הזה. היו"ר משה כחלון: מה כוונתך כשאתה אומר "ביטחון במים"? ירון בן ארי: ביטחון מים נוגע במקצת בנושא בטיחות. הכוונה להרעלת בארות, טרור, מלחמה, רעידת אדמה, טעות בתפעול של "מקורות" – אם חס וחלילה נשפך יותר מדי חומר חיטוי שיכול להזיק לאדם, זה כבר אירוע מים. תקרא לזה "אירוע מים", ולא "ביטחון". בכוונה הלבשנו מעל זה את כובע הביטחון כדי שלישראל תהיה מובהקוּת להוביל. בכל זאת אנו נחשבים בעולם כטובים מאוד בנושא הזה. אנחנו מייפים את זה במקצת. התלבטנו קשות איך לעשות את זה. בוקי אורן: אין דבר שיכול ליצור פניקה יותר מאשר חשש להרעלת מים. דוד טל: כלומר תמליצו ל"מקורות" את התעלה הפתוחה מצלמון ועד אגם אשכול לעשות במינהור, בתעלה תת-קרקעית ולא בתעלה פתוחה? ירון בן ארי: ייתכן, ואם לא נמליץ על אמצעי גידור ואמצעים בלתי נראים, ואולי התרעות, כי חלק מן המודלים מתייחסים למיקום מכשירי ניטור לזיהום מים, איפה למקם ואיזה כמות מכשירים. דוד טל: יש שם דגים. ירון בן ארי: לא די בכך. אנחנו רוצים אינדיקציות נוספות, לעבור לשלב נוסף של אינדיקציות כדי שתוכל להיות שקט. זיוה פתיר: הדגים לא מדברים ולא יכולים להודיע. ירון בן ארי: בסך הכול אתה ואני רוצים שכל יום כשאנו פותחים ברז יהיו מים ראויים לשתייה. די שתהיה סטייה מהנורמה, שתדליק אצל מישהו נורות אדומות ויידע איך לתפעל את המערכת. החזקת הביטחון דורשת עבודה סיזיפית מאוד. כל סטייה מהנורמה צריכה להדליק למישהו נורה אדומה ולקרוא לביטחון מים. רפי איפרגן: אני סמנכ"ל להנדסה וטכנולוגיה ב"מקורות". התעלה הפתוחה שאתה מכיר מכילה מים שאינם מי-שתייה, אלא מי כנרת עוד לפני שמגיעים לטיפול ולפני שעוברים תהליך. דוד טל: כלומר אפשר להרעיל אותם ואחר-כך יצננו אותם ... רפי איפרגן: היום בתעלה הפתוחה יש הרבה מאוד מכשור, שלא נפרט כאן, שמגן על המים, גם באמצעים פיזיים וגם באמצעים של ניטור. "מקורות" פועלת בעניין הזה שנים רבות, בפיתוח אמצעים וגם שיטות של ביטחון מים, ויש עוד הרבה לעשות בעניין הזה. בוקי אורן: אני מבקש להוסיף עוד משפט על מה שעושה חברת "מקורות", ומר רפי איפרגן אחראי על כך – פרויקט שנקרא Watec. "מקורות" פתחה, באופן ייחודי ברמה הבין-לאומית, את 3,000 המתקנים שלה לשני סטארט-אפים ישראלים כדי שיבדקו טכנולוגיות חדשות. הסמנכ"ל להנדסה וטכנולוגיה ב"מקורות" הראה לי לפני רגע נתונים, שלמעלה מ-236 פרויקטים הגיעו להיבדק ב"מקורות". בעניין זה הם ייחודיים ברמה העולמית, בניהול מר רפי איפרגן. היו"ר משה כחלון: אני מבקש לשמוע יזמים פרטיים. רועי עמיצור: אני מנהל סטארט-אפ שנקרא BPT. החברה החלה לפעול בשנת 2000. היזם והאיש שהקים אותה הוא ד"ר מוטי פרי, וזאת החברה השנייה שהוא מפתח בתחום הזה, כאשר החברה הראשונה שפיתח נקראה "מוצרים ממברנות", שנמכרה מאוחר יותר לאחד הענקים בעולם. החברה עוסקת בתחום הממברנות – סוג של מסננים חכמים, ומתמחה בנישה של ננו-ממברנות. היתרון של הננו-ממברנות, שהן מסוגלות להפריד חומרים ברמה סלקטיבית מאוד, להוציא חומרים ספציפיים ולהשאיר חומרים אחרים בזרם. החברה מעסיקה כיום 20 אנשים, מתוכם 10 מהנדסים, 4-5 דוקטורים. היא סיימה את שלב הפיתוח שלה ונמצאת בשלב האימפלמנטציה של הטכנולוגיה. תהליך הפיתוח כולו נעשה במהלך 5 השנים הראשונות של פעילות החברה, בעיקר באמצעות מימון פרטי וסיוע של קרנות מאירופה, הקרן החמישית והשישית של השוק האירופי, שעזרו במימון התוכניות הללו. חשוב להבין שבתחום הזה דברים אורכים זמן. בניגוד לעולם ההיי-טק, בו מתחילים לפתח מוצר היום ומחרתיים כבר יש איזה דיסק שאפשר לשלוח ולהתקין במקום כלשהו, בתעשייה הזאת התהליכים ארוכים, שגם הפיתוח וגם האימפלמנטציה שלהם אורכת זמן כי אלה טכנולוגיות פיזיות, לא דברים וירטואליים, לא תוכנה, אלא דברים פיזיים שצריכים להגיע לשטח, להיבדק, ורק לאחר שעובדים לאורך זמן אפשר להגיד שהטכנולוגיה קיימת ועובדת. היו ניסיונות רבים שלא הגיעו לשלבים האלה, ולכן צריך כאן הרבה סבלנות, אורך-רוח ואוויר לנשימה. אגיד בהערת סוגריים, אני סבור שזה אחד המקומות שממשלה יכולה לתמוך, במקומות שהפיתוח אורך זמן רב יותר וצריך יותר סבלנות, כי פעמים רבות ליזמים הפרטיים אין יכולת להמתין את משך הזמן הדרוש כדי להגיע לתוצאות. היו"ר משה כחלון: באיזה שלב אתם נמצאים? רועי עמיצור: הפיתוח הסתיים, המערכות עובדות. מתקנים ראשונים נמצאים כבר בתעשיות מובילות בארץ, כמו "טבע", "מכתשים" ו"קרליין", שמסייעים לנו, גם בגלל הצורך שלהם, וגם מתוך הבנה שיש כאן אפשרות להשיג פריצת דרך עולמית בהחדרת הטכנולוגיות. המוצרים עובדים כבר למעלה משנתיים, וכעת אנו בשלב שמתחילים לצאת איתם החוצה לעולם. מה יתרון החברה? יש גופים נוספים המפתחים ממברנות בעולם, אבל BPT, בזכות ד"ר מוטי פרי והצוות שבנה וההיסטוריה של עשרים שנות עבודה בתחום הזה, נחשבת היום כמרכז מצוינוּת עולמי. יש מעט מאוד גופים העוסקים בתחום הננו-ממברנות עם רמת ידע והבנה מעמיקה כפי שקיימים בארץ. יש כאן בהחלט מרכז מצוינוּת שאפשר להתחיל לבנות סביבו. אחת הבעיות בשפכים תעשייתיים, שמגיע זרם, שנקרא לו ג'יפה, שמעורבבים בו כל מיני דברים, ומאחר והכול מעורבב ביחד צריך בסופו של דבר להשמיד אותו. לוקחים זרמים ענקיים, מיליוני קו"ב בחודש, אפילו במדינת ישראל שלא כבדה בתעשייה, שהתחילו בתור חומרים יקרים בתחילת התהליך, ובסוף משמידים אותם – באמצעות אידוי, או שריפה, או הטמנה. עושים כאן במקביל שני דברים. ראשית, משמידים דברים יקרים מאוד, ובעיקר מים, כי בסוף מתברר ש-85-90 אחוזים מהזרם זה מים, אז מיליוני קו"ב מים, שהתחילו כמים טובים בתחילת המפעל, מגיעים להשמדה בסוף כחומר מזיק. שנית, עלות ההשמדה ענקית. כדי להשמיד צריכים לייצר אנרגיה. ייצור האנרגיה, ההחזקה והניהול של זה עולים כסף רב. BPT פיתחה טכנולוגיה שמאפשרת לממברנות, לאותם מסננים, לראשונה לפעול בתוך שפכים תעשייתיים אגרסיביים מאוד, לאורך זמן, מבלי שהממברנות ניזקות. במקום להשמיד את השפכים אפשר להפריד אותם שוב. לוקחים זרם מסובך מאוד ומגעיל נורא שמגיע מאיזה מפעל ומפרקים לשלושה זרמים: זרם של חומרים אורגניים, זרם של מינרלים, ו-85-90 אחוזים זרם של מים הניתנים להשבה. היו"ר משה כחלון: מן הסתם השבה לתעשייה. רועי עמיצור: אפשר להחזירם למפעל, או להשקייה, או למגדלי קירור. המפעל יכול לייצר מערכת סגורה כמעט, אבל אפילו אינו מעוניין בכך, עדיין לא צריך להשמיד את המים הללו. למה לאייד או לשרוף אותם אם אפשר למחזר אותם? מכיוון שמדינת ישראל מובילה היום במיחזור שפכים מוניציפליים, יש כאן הזדמנות לקחת תחום שמייצר בעיה קשה מאוד ולהפכו לתחום שלא מבזבז כמויות מים אדירות כאלה. הטכנולוגיה הזאת מאפשרת את השבת המים והחומרים היקרים, והורדה משמעותית בעלויות. כתוצאה מכך – וזה אחד הדברים שאנו מנסים לעשות בשנה האחרונה – התחלנו לעבוד בנמרצות גם עם מכון התקנים ועם כל הגופים המקדמים את תפיסת המים, גם בארץ וגם בעולם, מתוך הבנה שאפשר לייצר תקינה חדשה. אחת הבעיות של תקינה, שחייבת להיות Best available technology כדי לייצר תקן כי אם אין טכנולוגיה המאפשרת ביצוע תקן במחיר סביר ובתהליכים סבירים התקן לא יקרה. יכולים לכתוב איזה תקן שרוצים, הוא לא יקרה. אם זה יהיה יקר מדי או מסובך מדי, הוא לא יקרה. אנחנו מאמינים שהצלחנו באמצעות הטכנולוגיה שלנו, והתפיסה והמודעות של מכון התקנים לעניין הזה, להתחיל להוביל לכיוון תקנים שיחייבו לא רק טיפול בשפכים, אלא גם השבה של מים. אם אפשר כבר היום להגיע למיחזור מים, למה לא לחייב את המפעלים ואת התעשייה לא רק לנקות את השפכים אלא למחזר את המים שלהם? למה שייקחו מים טובים ויקרים בכניסה, במקומות יקרים מאוד ולא זמינים - - - היו"ר משה כחלון: ומה העלויות? אף אחד מאתנו לא רוצה להשקיע קילו זהב כדי לקבל קילו עופרת. רועי עמיצור: זה מה שאני אומר. מאחר ובלאו הכי צריך לטפל בשפכים, ועלות הטיפול בשפכים בהשמדה יקרה מאוד, אנחנו הצלחנו גם להוזיל את העלויות – והוכחנו זאת – בסדר גדול של בין פי שלוש לפי חמש בין העלות האלטרנטיבית של מחיר הטיפול באמצעות השמדה ובין עלות שמאפשרת גם מיחזור. לכן לדעתנו נוצרה כאן הזדמנות טובה לתקינה חדשנית שלא היתה קיימת עד היום. דוד טל: אתם אמורים לדאוג לנו למים מינרליים מתוך הברז? רפי איפרגן: את זה סידרנו. רועי עמיצור: כפי שנאמר כאן, יש חשיבות רבה מאוד לכניסה של התחום הציבורי לסיוע ותמיכה בתעשייה הזאת. יש צורך לעודד ולהגדיל גם את מספר בוגרי האוניברסיטאות ולתמוך בסטארט-אפים, ואחר-כך לאפשר את התקינה ואת הליווי לשוק. אחד הדברים המהותיים יותר עבורנו בשלב זה הוא הקמת מערכי ייצוא. בעולם הטיפול במים ובשפכים, בניגוד לעולם ההיי-טק, לא כולם צריכים להיות מהנדסים או דוקטורים. חלקים רבים של התעשייה הזאת זה מה שנקרא Old industry – מכניקה, עבודה פיזית, הרבה מכונות וציוד הדורשים עובדים ומפעילים, אנשים שהם עובדי כפיים. יש כאן הזדמנות, לא רק ליצור תעשייה מובילה בעולם, אלא באמצעות עידוד ממשלתי לייצר גם הרבה מאוד מקומות עבודה באותם מקומות שהם היום מוכי אבטלה. כאן התעשייה בהחלט לא צריכה להתמקד בגוש דן, אלא יכולה לעבור למקומות בהם אפשר להקים מפעלים עם עובדי כפיים, שיקבלו תעסוקה במשק עתידי, לא במשק היסטורי. לא בטקסטיל ולא בתעשיות שעוברות למזרח הרחוק, אלא בדברים שמתקדמים עם הטכנולוגיה ושמייצרים מקומות עבודה לעובדי כפיים. תעשיית המים מתפתחת. ישראל יכולה להיות גוף מוביל. בסך הכול אנחנו יכולים לייצר מעבר לשיפור התנאים כאן עמידה באיכות הסביבה, שיפור המים וניצולת המים במדינת ישראל. אפשר לייצר גם תדמית טובה מאוד למדינת ישראל כמובילה, לא בתחום ביטחוני שבו הקונוטציה שלילית, אלא בתחום חיובי שבו עושים משהו טוב לעולם. יש הרבה מאוד יתרונות ללכת דווקא בכיוון הזה. התמיכה הממשלתית חשובה. אם נדע לעשות את זה נכון, כפי שאמרו מר בוקי אורן וגברת זיוה פתיר, אפשר לייצר מובילוּת עולמית, אפשר לייצר תעשייה. יש לנו כבר את השם ואת המוניטין כגוף מוביל בתחום המים. צריך לרכב עליו, ואפשר גם לנצל אותו ליצירת מקומות עבודה ובניית תשתית במדינת ישראל. בוקי אורן: הערה אחת לגבי האופטימיות שלי, שתיארתי אותה כאופטימיות ריאלית. מר רועי עמיצור שדיבר לפני רגע היה מספר שתיים ב"קומברס". המעבר של אנשים מתעשיית ההיי-טק לתעשיית המים היא דוגמה. לא מדובר על מדע בדיוני, אלא זה יכול לקרות ואנחנו יכולים אכן להוביל את ישראל קדימה. מר רועי עמיצור הוא דוגמה בפועל למעבר של ההיי-טק לתעשיית המים. ירון בן ארי: אני מציע שנעבור לנציג תעשייה בוגרת, המשנה למנכ"ל חברת "נטפים", מר יוסי לביא. יוסי לביא: אני רוצה להתייחס לשלוש נקודות מבט בסוגייה הזאת, מהתחום שאני עוסק בו ומתמצא בו: הרציונל העסקי, שחלקו הוצג כאן ואתייחס אליו בקצרה; המודל השיווקי שאנו מאמינים בו מניסיוננו הדל בשווקי העולם – השאלה בדרך כלל איננה איך נכנסים לשם, אלא איך נשארים שם ומתרחבים, אלה החיים העסקיים; והתקינה ככלי שיווקי – התקינה נועדה להגן על האזרח ויכולה להוות כלי שיווקי אדיר. הצילומים האלה מייצגים בדיוק את מה שנאמר. זה לא יקרה רק בעתיד, אלא קורה היום. קרוב למיליארד אנשים הולכים לישון רעבים בגלל בעיות של אספקת מזון, ו-5 מיליון ילדים מתים מדי שנה בגין מחלות הקשורות במים וברעב. לא אתן לכם הרצאה של שעה, אלא רק את הכותרות לגבי החיבור שבין מזון ובין מים, שהוא ענייננו. אוכלוסיית העולם, כפי שצפוי שתגדל בעשרים השנים הבאות, תצטרך עוד 54% גידול במזון. למי שלא יודע, כדי לגדל מנת מזון ממוצעת בעולם נדרשים 2,000 ליטר מים. כדי לא למות בצמא נדרשים 4 ליטר מים ביום. נעבור ישר לסוגיית המים. כידוע, בכל העולם יש בסופו של דבר פחות מחצי אחוז מים זמינים. פחות ידוע החיבור הזה – בשביל לספק את מנות המזון שנצטרך לספק בעתיד צריך להגדיל את כמות המים בעולם ב-32 אחוזים. במילים פשוטות, צריך להוסיף 24 נילוסים לעולם. אין דרך כלכלית לעשות כן בכל הקשור לחיבור שבין גידול המזון ובין כמות המים. הדבר הזה יוצר בעיה. צריך לדעת ש-70 אחוזים מן המים בעולם הולכים לחקלאות. חסכונות שצריך לעשות בתחומים האחרים קטנים בהשפעה העולמית. "הכסף הגדול" של המים, או עיקר בזבוז המים מצוי בחקלאות. מי שייתן פתרון לתחום הזה, יביא פתרון. מי שייתן פתרונות לתחומים האחרים, עוזר לדבר המרכזי. כאן רואים את רמת האפקטיביות: "יעילות ההשקיה, הבשורה הישראלית". במילים אחרות, כששופכים ליטר מים לאדמה, איזה אחוז בסופו של דבר מביא את התוצרת, את הפרי, את העלה או את הפרח. אציג שתי נקודות קיצוניות. השיטה הנהוגה בעולם, שיטת ההצפה, הניצול שלה בין 40-60 אחוזים. כלומר 50% מהמים שנשפכים הולכים, או למעלה או למטה, אבל לא מגיעים לצמח. נעזוב את כל הנתונים באמצע ונעבור לשיטת הטפטוף. בטפטוף 90 אחוזים מן המים מגיעים לתוצרת ורק 5-10 אחוזים הולכים לאיבוד. כיוון שזאת ועדת הכלכלה, מותר לדבר במושגים של תעשייה וכלכלה. לדעתי אף מפעל רציני בעולם לא קונה מכונה שהפחת שלה 50%, פרט למכונות המים. אגב, כל הנתונים שאני מציג כאן הם מהבנק העולמי, אספתי אותם לכלל מצגת אחת. מה המיוחדוּת הישראלית? מכל השטח החקלאי בעולם, די שנסתכל על האחוזים – רק 3 אחוזים מושקים בטכנולוגיה חכמה חוסכת מים, טכנולוגיית טפטוף או טכנולוגיה אחרת. נוסיף לזה גם את ה-14 אחוזים. כלומר 17-18 אחוזים מהשטחים החקלאיים מושקים בטכנולוגיה חוסכת מים. 80 אחוזים מן השטחים מושקים בהצפה, בבזבוז של 50 אחוז. יש רק מדינה אחת חריגה בכל העולם שעובדת אך ורק בטכנולוגיות חוסכות מים, מדינת ישראל, וזה מה שמביא אחר-כך את כל התוצאות. המשחק בעולם, רמזתי על כך קודם, אנחנו רוצים להיות מיוחדים, להיות טובים, להיות לאורך זמן, ולא רק לעשות איזה בליץ ולצאת החוצה. יש לנו יכולת למצב עצמנו כפתרון ישראלי, טכנולוגיה חכמה לשימוש יעיל במים לחקלאות, שזאת עיקר הבעיה שהצגתי קודם. והדבר השני, עלינו לבדל את עצמנו. אם נהיה דומים מישהו אחר ינצח אותנו, אין צל של ספק. רק על-ידי שני הכלים האלה אפשר, על-פי הניסיון שלנו, לשרוד בשוק העולמי. הבאתי לכם תמונות מיוחדות של השקיה בשנת 300 לספירה בתקופה האינקה, אז השקו על-ידי ששפכו מים על השטח החקלאי. התמונה הבאה היא משנת 2007 וצולמה בארצות-הברית, שם משתמשים בשיטת ההצפה, בבזבוז של 50 אחוזים מן המים, אותו דבר בדיוק. האם העולם התקדם? זאת הבשורה, המנוף שעליו לדעתי צריך להלביש כל דבר הקשור למים, וזה יוצר את ההבדל. הקו החום בשקף הזה הוא כמות המים שהצמח צריך. אם לא נמצאים בכמות הרטיבות הזאת, נוצר בזבוז. מימין רואים את שיטת ההצפה, ש-80 אחוזים משתמשים בה – שופכים את המים על פני הקרקע, היא מתייבשת תוך 7 ימים ואז שופכים פעם נוספת. מספר שעות בלבד המים מצויים בכמות שהצמח צריך. זה הדור הראשון של ההשקיה בעולם. הדור השני הוא דור הטפטוף הקונבנציונלי, כאשר משקים פעם ביום. כאן נמצאים כבר קרוב הרבה יותר אל התחום הנכון. אבל עכשיו אנחנו מדברים על הדור השלישי, שמשמעו: הצמח יקבל כפי שהוא צריך. זאת הטכנולוגיה החדשה. נכון, אנחנו הטכנולוגיה הוותיקה. תעשיית הטפטוף הישראלית היא סטארט-אפ שקיים כבר 40 שנים, פשוט סטארט-אפ נכון. יש מיליוני ניסיונות בעולם, שמהווים רק 3 אחוזים. מתי הגיעה פריצת הדרך? עכשיו. עכשיו הזמן לזה. הכול מחובר כמובן לחיישנים למטה ומשדרים כדי לקבל בדיוק מה שצריך. אנו סבורים שהתקינה היא בהחלט כלי שיווקי. זה שההודים לא נמצאים על התקינה הבין-לאומית העכשווית, זה סתם? הם לא קוראים דואר? הם לא רוצים. טוב להם להיות היכן שהם נמצאים. בשקף הבא אציג היכן טוב לנו להיות. כך אנחנו עובדים אכן בתחום ההשקיה ואני סבור שצריך לעשות את זה גם בתחומים אחרים. זה כולל את אסטרטגיית הבידול שציינתי קודם – צריך לבדל מהמצב הקיים ולומר שאנו שונים. אם לא בידלת, אתה יכול לספר סיפורים; ומיצוב איכותי גבוה – לעולם מי שהולך למיצוב איכותי גבוה הוא שיגיד: אני רוצה תקינה מבדלת. מי לא ירצה בכך? מי ששומר על רמה נמוכה, כי לשם מה הוא צריך את זה? השקף הזה מציג אינדיקציות של מוצרים ישראלים לעומת מוצרים ממקומות אחרים בעולם בתקינה. כך עובדים בעולם, כך עובדים נגדנו, וכך אנו עובדים עם מכון התקנים. דרך אגב, צריך להגיד כאן שזה צוות משולש, יש עוד מכון אחד שעוזר מאוד – מכון הייצוא. בתחום הזה יצרנו משולש: מכון התקנים, מכון הייצוא והתעשייה שהולכים ביחד. לא אגיד שאנו משתלטים, יש לנו עוד הרבה מאוד במה להשפיע, אבל כך בדיוק מציירים את קווי הגבול. ואז כשאנו מסבירים ללקוח, לממשלה, למוסד בין-לאומי, אומרים: תסכלו על התקנים. התקן מבדל בין חכם ללא חכם, בין יעיל ללא יעיל ועושה לנו את העבודה. אלה דוגמאות. הצוות שלנו התמקד עד כה באירופה. כדי להמשיך לשמור על ההובלה שלנו עלינו להמשיך לשמור שם על העמדות; על הודו כבר דובר כאן, אין לי מה להוסיף; נכנסנו גם לאוסטרליה בסוגיית השימוש במים מושבים ושימוש בטכנולוגיה הישראלית של טפטוף, טפטוף טמון המצריך תקנים מיוחדים כי יוצר שימוש בטוח יותר במים מוּשבים; ובאמריקה הלטינית. אתן רק דוגמה אחת מהתחום הבין-לאומי. בתחום הבין-לאומי יש צוות שמפתח, יחד עם מכון התקנים, מכשיר מדידה שבעזרתו אפשר יהיה להגיד אילו מים מתאימים יותר או פחות. וכמו בכל מהפיכה מדעית, בסוף צריך לייצר סרגל, כאשר לא היה סרגל קודם לכן, ולשים על הסרגל כל מיני סימנים שלא היו קודם. זה אחד הפיתוחים שעושים עכשיו ואני סבור שעשוי לעזור. אם נכניס את הסרגל הזה ככלי מדידה, זה אחד הכלים שעשויים אכן לעזור לנו בעתיד. ירון בן ארי: נבקש מסמנכ"ל חברת "אטלנטיום", ד"ר אורי לוי, לספר על הסטארט-אפ שלהם. אורי לוי: שלום, יש לי תואר כפיסיקאי, תואר ממכון ויצמן, ופוסט דוקטורט מניו-ג'רסי בתחום אלקטרו-אופטיקה. תודה רבה על ההזדמנות שאתם נותנים לי להציג בקצרה את החברה, את הטכנולוגיה, ולקשור אותה קצת עם התקינה. כמה מילים על החברה. חברת "אטלנטיום" נוסדה במרץ 2003, בהשקעה של כ-10 מיליון דולר בסוף 2006 מ"אלרון". יש לנו כבר יכולת ייצור מסוימת. יש לנו פריסה עולמית ויכולת שיווק, עם מטות בארצות-הברית, סין ואוסטרליה. אנו מעסיקים 45 עובדים, 30 נציגי מכירות עם חוזים חתומים בפריסה עולמית. במרץ 2007 נכנסה "אטלנטיום" לרשימת מאה החברות הפרטיות המובילות, מהן 10 ישראליות, שפיתחו Water disinfection technology that uses advanced hydraulic optical principles to ensure that no microbes escape. אנחנו עוסקים בטיהור מים. מיקרובים הם הדברים הרעים, וצריכים שלא "יברחו" דרך המערכת. אנחנו קוראים לטכנולוגיה שלנו The hydro-optic disinfection technology, כלומר אופטיקת מים. בשקף הזה נראה המוצר. יש מנורת אולטרה-סגול בשני הצדדים, עם פוטונים אולטרה-סגולים המעקרים את החיידקים. המכשיר מודרני ומתקדם, עם אפשרויות בקרה. תעשיית ה-UV כבר עתיקה מאוד, UV disinfection הוא כבר בן מאה, אך הצליחה להוציא לעצמה שֵם של מתקנים לא כל-כך אמינים. היו"ר משה כחלון: זה סוג של פילטר שדרכו עוברים המים? אורי לוי: לא. זה אור שפוגע ב-די-אן-אי של חיידקים, וכתוצאה מן הפגיעה בדי-אן-אי הם לא יכולים להשתכפל. זה נקרא disinfection. קריאה: תגיד: קרינה. אורי לוי: אני לא אוהב את המונח ולא משתמש בו כי יש לו קונוטציות שליליות מאוד. כאן מדובר באור, שיש לו קונוטציה חיובית. בשקף הזה רואים סנסורים המשפרים את אמינות המוצר. כאן יש מנורות אולטרה-סגולות, שלא כדאי לשים את היד כדי להשתזף דרכן כי הן מאוד אנרגטיות, שמוציאות אור. המים זורמים מסביב והאור עובר דרך איזה חלון ונכנס לתוך הנפח. כאן אראה לכם אנימציה על מה שעושה ה-UV לחיידקים. דוד טל: אתה יודע מה האור הזה, הקרינה, עושה לחיידקים. אתה יכול לומר גם מה זה עושה למים? האם יתגלה בעוד 10-20 שנים ששתיתי מים שגרמו לי למחלה כלשהי? אורי לוי: כאשר מדובר ב-Disinfection יש ל-UV שני יתרונות. האחד, אם לא רוצים לסנן, אם אין בעיה של חלקיקים אלא יש רק משימה Disinfection, כלומר לעקר חיידקים, השיטה הכי זולה היא Ultra-violet. והיתרון השני – No disinfection by-product, לא משקיעים תוצרי לוואי במים. זה נקי מאוד לסביבה ולא עושה כלום למים. השיטה זולה ובטיחותית, ולפיכך מומלצת. לא הבאתי לכאן שקפים שיווקיים, אבל יש לי שקף המראה שתעשיית ה-UV גדלה ב-7 השנים האחרונות בפקטור 5. בוקי אורן: זה יחסית לכלור, שמרגישים אותו ויודעים שנשאר משהו ממנו במים. אורי לוי: אלה המיקרובים במים. כאן יש מנורה. כאן יש חלון שקוף. המנורה מוציאה פוטונים – חלקיקי אור, ממש כמו כדורים, וחלק מן הכדורים נבלע במיקרובים ופוגע ב-די-אן-אי שלהם. יחיעם ששון: מה לגבי זיהום כימי? אורי לוי: זה המודל של "אטלנטיום" והוא ייחודי. לא אלאה אתכם ברזי הטכנולוגיה וביתרונות של "אטלנטיום". בתערוכה בהולנד, "Aqutec 2006", זכתה "אטלנטיום" בפרס החדשנות. עשינו Performance validation בסוף 2006, מבצע גדול מאוד של העברת מערכת כזאת לארצות-הברית לתקינה, שנמשכה חודשים רבים, כדי לקבל תווי תקן ולהראות שמה שאנו טוענים שהמכשיר עושה הוא אכן עושה. דוד טל: אתם הצעתם את התקן? אורי לוי: התקן הוצע על-ידי "EPA guided validation" (EPA – Environmental Protection Agency). דוד טל: אני מכיר יצרנים רבים בארץ שמציעים למכון התקנים תקן שהם סבורים שנכון וראוי לקבוע. אורי לוי: אתייחס בשקף האחרון להמלצותי, כיצד לדעתי מכון התקנים יכול לסייע, שזה בקונטקסט של הישיבה. כאן מדברים על Log-inactivation, שעל כל מיליון חיידקים שעוברים את המערכת רק אחד פעיל, רק אחד יכול להתרבות, וכל השאר, 6 לוג, לא פעילים. זה הישג יפה מאוד. קיבלנו את הנתונים מרשות עצמאית שבדקה את הנתונים. Optional regulatory requirements – אלה דוגמאות איך רגולציות ספציפיות, שקל לנו ליישם כי כבר יישמנו אותן, למתחרים קשה ליישם. כאן יש ארבע דוגמאות: - Sensor for each light source – לכל מנורה יש סנסור. זה נחמד מאוד. לנו כבר יש את זה. - Built-in water transmission monitor – אנחנו החברה היחידה בעולם שמודדת את איכות המים העוברים במערכת בזמן אמת, ואיכות המים משפיעה מאוד על המוצר ולכן אנחנו כל הזמן מווסתים את הפעילות כדי להבטיח מנה מינימלית. זה דבר חשוב מאוד. בפנים יש לנו זכוכיות שמאפשרות לנו לעשות את זה בקלות יחסית, ובזול. - Narrow dose distribution function. - Low risk of mercury in the water – גם זה חשוב. בוקי אורן: מעניין לציין בוועדת הכלכלה, שהיא לא ועדה הנדסית אלא מתבוננת על תהליכים, שהעובדה שחברה כמו "אטלנטיום" משתמשת בחברה ממשלתית כמו "מקורות" כאחד מאתרי הניסוי שלה, זה דבר מבורך מאוד. אנחנו צריכים להסתכל כאן על תהליכים. דוד טל: בשקף הקודם ציינת שרק חיידק אחד ממיליון יכול להתרבות. השאלה לאיזו כמות הוא יכול להתרבות. לפעמים די במיקרוב אחד שיתרבה בנפח עצום. אורי לוי: אתה צודק. עכשיו זה תלוי בתקינה ובאפליקציה. יש אפליקציות שזה בכלל לא נורא, שזה הישג גדול. אם אתה מגדל דגים ויש במים מיקרוב אחד, ופעם ב-7 בימים המיקרוב הזה מגיע כבר ל-1,000 מיקרובים ושוב יורד לאחד, או למשל באפליקציה של שטיפת בקבוקים – אם יש מיקרוב אחד במים ששוטפים את הבקבוקים, לא נורא. זה תלוי באפליקציות. איתן לוי: אני מנכ"ל "אקוויז". את "אקוויז" הקמנו, שני מהנדסים צעירים בוגרי טכניון, רונן שכטר ואני, בשנת 2000, אחרי 10 שנים בערך של עבודה בתעשייה. אחרי שחלקנו ביחד ספסל לימודים, כאשר אחד המורים שלנו היה פרופ' רפי סמיט היושב כאן לידי, יצאנו אל התעשייה, ראינו מה הולך ופיתחנו טכנולוגיה על בסיס ידע ראשוני שפותח במכון מחקר בארץ. היו"ר משה כחלון: מה ההשכלה שלכם? איתן לוי: למדנו הנדסה כימית בטכניון. למעשה הנדסה כימית היא אחד מצינורות ההזנה של אנשי טכנולוגיה בתחום המים היום. יש בטכניון גם מחלקה להנדסה סביבתית. גם באוניברסיטת בן-גוריון יש מחלקה להנדסה כימית ומחלקה שמתמחה במים. אלה גופי האקדמיה שמזינים מהנדסים. אבנר עדין: יש גם מחלקה באוניברסיטה העברית. איתן לוי: וגם מחלקה יפה מאוד ברחובות. ירון בן ארי: גם במכללת תל-חי. זיוה פתיר: והכול ביחד לא מספיק, זה משפט המפתח. איתן לוי: נכון. היום "אקוויז" נמצאת בתאוצה של גיוס עובדים חדשים. היו לנו 12 עובדים לפני שנה, 15 עובדים לפני חודשיים, 20 עובדים היום, ובעוד שנה יהיו לנו 50 עובדים בעזרת ה'. אנחנו מחפשים בנרות עובדים טובים שיכולים להצטרף למערכת, מצוינים באקדמיה, שצריכים לצבור ניסיון, וכן אנשי מכירות ואנשי התקנות. השילוב עם ההיי-טק בארץ עוזר מאוד כי אנחנו קולטים בוגרי היי-טק, אנשי מכירות שרגילים להסתובב בכל מיני מדינות עלומות-שם, ואנשים שיודעים לרדת עם ארגז כלים ולהתקין מתקן בעצמם. אלה יכולות שהתפתחו בארץ בעשר-עשרים השנים האחרונות, וזה לא מובן מאליו. הקמנו את החברה בשנת 2000. אנחנו מתמחים בטיפול ביולוגי בשפכים. שפכים מטופלים בצורה ביולוגית, כלומר מביאים את השפכים אל תוך בריכה ומכניסים אוויר כדי שהחיידקים יוכלו לנשום. אלה חיידקים שאנו רוצים שיתפתחו, בניגוד למיקרובים הקודמים. דוד טל: כמו "אקטימל". איתן לוי: החיידקים האלה אוכלים את הזיהום שבשפכים עד שכבר אין זיהום, השפכים מטוהרים, אבל גדלו הרבה חיידקים, ואז זה עובר לאגני שיקוע, שם החיידקים שוקעים והמים הצלולים יוצאים ועוברים תהליכי סינון וחיטוי עד שיכולים לשמש להשקיה או לזרום לנחלים. דוד טל: ומה עושים עם הבוצה? איתן לוי: הבוצה מטופלת, מעוקרת לרמה שהיא כבר לא פעילה. נותנים לחיידקים לאכול את עצמם קודם כול, ואז כאשר אכלו את כל שאפשר לאכול, את החלק הנותר מחטאים ומפזרים בעיקר בשדות, או כחומר דלק. רפאל סמיט: בינתיים מהשפד"ן זורקים את זה לים. ירון בן ארי: נכון, אבל בחיפה עושים מזה קומפוסט. אבשלום וילן: יש דרישה לבוצה בחקלאות כי אפשר להשתמש בה כדשן לאחר שהיא מתייבשת. ירון בן ארי: את זה אפשר לעשות בשדות הגדולים של הנגב, אך בצפון באזורי מגורים לא יכולים לעשות את זה. אבשלום וילן: הדרום והנגב יכולים לקלוט את כל הבוצה כמעט. איתן לוי: מאחר והחיידקים אוכלים את הזיהום אנחנו רוצים להחזיק כמה שיותר חיידקים בבריכה כדי שהחיידקים יוכלו לאכול יותר, ולכן בנינו להם בתים. פיתחנו חלקיקי פלסטיק שמאופיינים בשטח פנים גדול מאוד. זה חלק מן הפטנט שלנו. החיידקים מצפים את חלקיקי הפלסטיק וכך אנחנו מגדילים את היכולת של המתקן לטפל. אם מתקן תוכנן לטפל ב-1,000 קו"ב לשעה, כאשר מוסיפים את הפלסטיקים האלה הוא מטפל ב-2,000 קו"ב לשעה, בלי צורך לבנות בריכות נוספות. את הידע הזה יישמנו במספר יישומים תעשייתיים. אחד מהם, משמעותי מאוד, יש תקנות חדשות לאיכות קולחין שמתפרסמות בכל העולם. בארץ פורסמו לפני כשנה תקנות ועדת ענבר, שמיושמות עכשיו בהדרגה. בארצות-הברית יש תקנה EPA סעיף 44, באירופה תקנה 27191. התקנות הללו מחייבות מתקנים קיימים להוסיף תהליך של סילוק אמוניה מהשפכים, לא רק סילוק של העומס האורגני, ועל-ידי הוספת הפלסטיקים הללו למתקן ניתן לעשות את זה באופן זול מאוד, פשוט וקל. זה מקצר את זמן ההקמה ויש לו מספר יתרונות. פרט לכך, הקמת מתקנים לטיפול בשפכים תעשייתיים – בתעשיית המזון, תעשיית בתי זיקוק, מחלבות; שדרוג בריכות חמצון שמפיקות קולחין באיכות ירודה מאוד – אנחנו מוסיפים מתקן קטן בסוף הבריכה והופכים את המתקן לאיכותי; פיתחנו גם מערכות למִדְגֶה מתועש – דגים שצורכים כמות גדולה מאוד של מי-שתייה במִדְגֶה צפוף, אנחנו מאפשרים למחזר את המים הללו לבריכה עצמה שהופכת להיות מִדְגֶה במעגל סגור. ניקח לדוגמה את בריכות הדגים בעמק בית-שאן הצורכות 30 מיליון קו"ב מים שפירים בשנה. היו"ר משה כחלון: הם המציאו כבר טכנולוגיות עצמאיות בבריכות שלהם. הייתי שם בסיור וראיתי שיש להם כל מיני טכנולוגיות למיחזור. איתן לוי: הטכנולוגיה הכי נפוצה היא עדיין לזרוק משאבה באופן לא חוקי בירדן או על-יד איזו באר ולשאוב מים ... הפטנט שלנו נרשם בכל העולם ואנחנו מופיעים הרבה מאוד בכנסים מדעיים ובכנסים מקצועיים. זכינו בפרס ראשון על חדשנות בכנס האחרון ב... בארצות-הברית. לא מזמן פורסם גם מאמר עלינו ב... שציין את הטכנולוגיה שלנו כאחד הפתרונות הטובים לבעיית איכות השפכים. אנחנו משווקים בכל העולם כמעט. יש לנו רשת סוכנים באירופה, זכיינים בארצות-הברית, יש לנו סניף באמריקה הלטינית וסוכני משנה באמריקה הלטינית. אנחנו מתחילים להיכנס גם לאזור המזרח הרחוק. יש לנו היום התקנות בצ'ילה, ברזיל, מקסיקו, ארצות-הברית, ספרד, איטליה, שווייץ וישראל וקצב ההתקנות הולך ומתרבה משבוע לשבוע. נכנסנו לפני מספר חודשים לברזיל ולספרד, בעזרה גדולה מאוד של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. רק בשבוע האחרון פתחנו שני מתקנים חדשים, ובשבוע הבא עוד שניים יפתחו. מה שאנחנו חושבים שצריך לעשות, הצמיחה תגדל בעזרת סיוע ממשלתי, פיתוח של עוד טכנולוגיות בשיתוף עם התעשייה והטמעה שלהן במגזר העירוני. תודה רבה. רפאל סמיט: כולנו עדים לקיצוץ משמעותי בשנים האחרונות בתקציבי האקדמיה. עליכם להבין שהמשמעות היא בראש ובראשונה קיצוץ בחברי סגל צעירים, דווקא בשטחים האלה, כי לא מקצצים בתחום ההיי-טק או החשמל, אלא מקצצים בתחום הזה – לא מקבלים חברי סגל חדשים, יש קיצוץ משמעותי במלגות לחברי סגל צעירים, למסטרנטים ודוקטורנטים, שהם דור המנהיגים הבא של הטכנולוגיות האלה. כתוצאה מכך סטודנטים שמגיעים לעסוק בתחום הזה, שעושים זאת מתוך הכרה בחשיבותו, בסיום לימודיהם 90 אחוז מהם הולכים להיי-טק ולא נשארים בתחום המים כי אין להם עדיין מספיק מה לעשות בתחום הזה. זה אומר גם קיצוץ בתקציבי מחקר. הממשלה החליטה על העברת תקציבי מחקר, אך החלטות אלה לא יושמו עד היום. 30 מיליון השקלים שהוזכרו כאן, חלקם היה צריך להגיע לתקציבי מחקר דרך משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, אך הכסף לא מגיע והמצב גרוע. כאשר מדברים על פיתוח טכנולוגיות מים, יש אנשים טובים באקדמיה שרוצים להיכנס לתחום. הם נכנסים לתחום ונוצרת היום תחרות גדולה הרבה יותר על המקורות המידלדלים של המדינה באספקת תקציבי מחקר. כתוצאה מכך עובדים בתקציבים קטנים בהרבה, מצומצמים בהרבה, ואין לנו יכולת תחרות בגורמים אקדמיים בארצות-הברית ובאירופה. אבנר עדין: אני מבקש כמובן לחזק את דברי חברי מהטכניון. אני פרופסור בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית בירושלים, בוגר הטכניון לשעבר. הוזכרה כאן האקדמיה מספר פעמים. אני מקווה שבדיון אחר אפשר יהיה להרחיב את הדיבור על תפקיד האקדמיה. האקדמיה, כפי שראינו, מספקת את כוח האדם המתאים. האקדמיה עוזרת גם ביזמות, גם מעצמה, וגם מספקת את השלב הממש ראשוני. לפני שמפתחים מוצר שהולך לאתרים של "מקורות" לבדיקה, לדוגמה, יש לאנשים רעיון שצריך לבחון במעבדה, לפתח אותו, לתת לו אור ירוק או אדום, Go או No go, שעולה מעט מאוד כסף אם נעשה בהתחלה במעבדה באוניברסיטה. לפיכך לאקדמיה יש תפקיד מרכזי מאוד בתחילת כל תהליך, וגם בפיתוח. בנוסף על כך, לאקדמיה בישראל, בניגוד להרבה מוסדות בחוץ-לארץ, יש מעורבות יישומית, גם מתוך פטריוטיות וגם מתוך כוונה לקדם את הנושאים. גם פרופ' סמיט וגם אני יושבי-ראש של ועדות שונות. הגשתי לאחרונה למשרד הבריאות את דוח הוועדה לעדכון תקנות איכות מי השתייה, שגם בו יש רעיונות היכולים לעזור להמשך פיתוח של דברים. לכן חשיבות האקדמיה כאן היא מעל ומעבר, וצריכה למצוא ביטוי בתוכניות האסטרטגיות של הממשלה. אשמח מאוד להזמין פורמלית את חברי ועדת הכלכלה של הכנסת לבקר באקדמיה. אני מוכן לעזור לארגן את הביקור, כדי שתראו במו עיניכם איך הדברים נעשים שם. היו"ר משה כחלון: אחרון הדוברים הוא מר עודד דיסטל, מנהל פרויקט אגמים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. תיכף תגיד לנו כמה כסף עובר לאקדמיה ומתי, נשמע הכול. עודד דיסטל: אני מנהל פרויקט אגמים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. אני מתנצל בשם מנכ"ל המשרד, מר גבריאל מימון, שרצה להגיע לכאן אבל נתקע במודיעין עלית בדיון על אבטלה והשמת אוכלוסיות מיוחדות. הפעילות של מכון התקנים חשובה מאוד ומבורכת. לא אכנס כאן ליותר מדי סופרלטיבים. אני חושב שזה נעשה. אני רוצה לתת לכם בקצרה מבט מקרו מעל התוכנית, כדי שתבינו שהפעילות של מכון התקנים היא חלק מתוך פזל שלם של דברים שקורים. דוד טל: תוכל לומר לנו אולי מתי יעברו 30 מיליון השקלים? עודד דיסטל: זה מורכב קצת יותר, כי ה-30 מיליון מורכבים מהרבה פרטים. היו"ר משה כחלון: אמר מר בוקי אורן שה-30 מיליון זה כסף שנספר כבר ארבע פעמים. כאשר ביקשו כסף לכלי כתיבה למשל, נאמר: קיבלתם כבר, כאשר ביקשו למשהו אחר, נאמר להם: קיבלתם כבר. כל הזמן מדובר על אותו כסף. עודד דיסטל: אני מבין שהקהל כאן מכיר היטב את אופן הפעילות של אגף התקציבים וכדומה. ב-18 ביוני 2006 ממשלת ישראל קיבלה החלטה אסטרטגית, מינתה את משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה להוביל מהלך כולל של פיתוח טכנולוגיות מים. חשוב לציין שהדגש הושם על טכנולוגיות מים בהיבט של ייצוא, לכן זה הועבר למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. אבשלום וילן: עברה שנה. מה עשיתם מאז נתקבלה ההחלטה הזאת? שמענו את הסקירה של מר בוקי אורן, שמעת מה אמרתי אני. עזוב אותנו מהקשיים. אתה יושב שם כדי לקדם את העניין. המבחן שלך, של המשרד שלך, האם העניין מתבצע או לא. לא מה אמר לך החשב וכל הדברים מסביב. מה עשית ב-355 הימים שעברו? תוכל להסביר לנו? עודד דיסטל: עוד אלמנט חשוב, עליכם לדעת שזה פרויקט ייחודי, מבחינה זאת ששותפים לו בערך 10 משרדי ממשלה וגופים שונים. אני סבור שאין פרויקטים דומים לזה. דוד טל: זה עדיין לא מתרץ את הקושיה. עודד דיסטל: אני מגיע לקושיה. זה בנוי על שיתוף פעולה מתוך חזון משותף של כל הגורמים הללו שרואים את מטרת הפרויקט. הפרויקט מתמקד בארבעת התחומים שלהלן: השקעה במשאב האנושי; מחקר ופיתוח; הטמעת טכנולוגיות בשוק המקומי – שזאת בעיה שמר איתן לוי מ"אקוויז" ציין, הקושי בהחדרת פרויקטים לשוק המקומי. יש כסף במינהל תאגידי ביוב ובמינהל תשתיות ביוב, שני גופים האמונים על הטיפול בשוק המקומי, והרעיון הוא שלחברות טכנולוגיה תהיה אסמכתה מקומית כדי שיוכלו להזמין אנשים מחוץ-לארץ לראות טכנולוגיה עובדת בשוק המקומי; והתחום הרביעי, שהוא בעצם מטרת כל התוכנית, הפריצה לשוק העולמי, כאשר בתוך המשבצת הזאת ממוקמת הפעילות של מכון התקנים, הפעילות של מכון הייצוא, מינהל סחר חוץ ומערך הנספחים הכלכליים. המטרות שלנו בטווח בינוני ובטווח רחוק, כפי שציין מר בוקי אורן, ליצור תעשייה מייצאת, תעשייה משמעותית, עם Flow של חברות סטארט-אפ, ליצור בערך 50 חברות בסדרי גודל של "אקוויז", "אטלנטיום", "בלו-איי" ואחרות. הכלים השונים העומדים לרשות התוכנית מתחילים לפעול, חלקם כבר פועלים, חלקם עדיין בהליכים של כניסה להפעלה. למשל הכלי של מכון התקנים הוא חלק מן התוכנית. הועבר תקציב ייעודי למכון התקנים וכפי שאתם רואים יש כבר פעילות. היו"ר משה כחלון: מה גודל התקציב שהועבר? עודד דיסטל: מיליון שקל בשנה. זה 3 מיליון שקל במהלך שלוש השנים הקרובות. ירון בן ארי: בשנה שעברה קיצצו 20-30 אחוזים ממנו. עודד דיסטל: אם תקרא להגדלת התקציב, אשמח. אני פטריוט גדול של התוכנית הזאת. החממה הטכנולוגית כינרות בצפון הארץ הופרטה. היא חממה ייעודית לטכנולוגיית מים. קיבלה השקעה מאיש עסקים קנדי, מר רון שטרן, בהיקפים של כ-30 מיליון דולר; יש פעילות של אשכולות מים בחממות באשקלון ובשדה בוקר. בשדה בוקר זה יתחיל לפעול במהלך חצי השנה הקרובה. כמו כן יש החלטת ממשלה על הקמת מרכז טכנולוגיות מים בשדה בוקר; שיתוף פעולה בין ישראל ובין צרפת במחקר ופיתוח; יש פעילות משמעותית עם חברות גלובליות. כולנו יכולים לרצות, ואנחנו בהחלט רוצים, שתצמח כאן "נוקיה" ושיהיה פה "צ'ק פוינט" בתחום המים, אבל חשוב לנו גם שיתוף הפעולה עם חברות גדולות. הדוגמאות של "אינטל", "מיקרוסופט" ו"מוטורולה" – הלוואי ונוכל ליישם גם בתחום המים. כפי שאתם רואים, יש לנו פעילות עם "סימנס", GE, ABB, "דאו כימיקלים" – חברות ענק; אני שמח לציין שהשוק הפרטי לא מחכה לממשלה ובתחום הזה מתקדם לבד. כ-10 קרנות הון סיכון פעילות בתחום הזה היום; אנחנו יוזמים שיתוף פעולה עם רשויות מים בכל העולם. יש לנו הסכמים עם בייג'ינג, מדריד, מלבורן וכולי. הסיפור של מדריד נהדר, קשר שהתחיל לפני כשנה והוביל כבר למספר חוזים – "אקוויז" ו"מקורות" חתמו חוזה עם "קאנאל איזבל" – חברת המים של מדריד, ועוד. היו"ר משה כחלון: היכן אתה רואה את השוק הזה עומד בעוד שנה? עודד דיסטל: הציפייה שלנו, שנצליח לגדל דור שלם של חברות חדשות, ושנצליח לסייע לחברות בסדר הגודל הזה, חברות קטנות ובינוניות, לפרוץ לשווקים העולמיים. היו"ר משה כחלון: כלומר אתם במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בעלי ברית לעניין הזה? עודד דיסטל: אנחנו מובילים את כל התוכנית הזאת. היו"ר משה כחלון: לגבי תקינה הבנו שנעשית עבודה. אני מדבר על דחיפת היזמים. רפאל סמיט: שום דבר מזה עוד לא הגיע לאוניברסיטאות. היו"ר משה כחלון: הפעילות באוניברסיטאות לא פחות חשובה, כל המחקר. עודד דיסטל: התרגילים הידועים שנעשים עם תקציבים צבועים נעשו גם כאן. היו"ר משה כחלון: מלחמות עם האוצר תמיד היו, ויהיו. זה לא נולד היום ולא ימות היום. עודד דיסטל: אני מתחבר למה שאמר מר בוקי אורן בתחילת הישיבה. הרעיון שלנו היה להגיד: אישרתם 130 מיליון שקל, זה סכום לא גדול, אבל בסדר, בואו נתחיל לעבוד, אנחנו רוצים להגיע לתוצאות. היו"ר משה כחלון: המשרד מאמין בזה? המשרד רואה בזה אכן, כפי שאמר מר בוקי אורן, מה שעומד להיות הענף מספר שתיים אחרי ההיי-טק? עודד דיסטל: אין שום ספק. הנספחים שלנו שמים את זה על השולחן. המשרד מתפעל מערך של נספחים בכל העולם. אבשלום וילן: יצרתם קשרים בעמק הסיליקון? יש שם הרבה מאוד משקיעים. עודד דיסטל: אנחנו עובדים גם שם. מר בוקי אורן ישתתף בכנס שיתקיים בחודש יוני בניו-יורק וידבר עם משקיעים פוטנציאליים. הנספח שלנו בלוס אנג'לס עובד על זה. היו"ר משה כחלון: זמננו קצר, לכן תאמר משפט אחרון. למרות שאתה באמת נותן תשובות. עודד דיסטל: אני רוצה לשתף אתכם בכך שדברים קורים, אלה לא דברים בעלמא. היו"ר משה כחלון: קודם כול, אני שמח. התשובות שלך מספקות. עודד דיסטל: אירחנו בארץ משלחת של עיתונאים זרים ביוזמה של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מכון הייצוא ומשרד החוץ. היו כאן 25 עיתונאים ושימו לב לכותרות שהתפרסמו בשבועיים-שלושה האחרונים: "לה פיגארו": "ישראל היא עמק הסיליקון של טכנולוגיית המים"; וכן פרסומים מדרום אפריקה ומהולנד. הכותרות הללו משרתות את התעשייה הזאת. כאשר "אקוויז" או "אטלנטיום" יבואו למקומות האלה, מי שראה את הכותרות – זה עושה את העבודה. כנ"ל קוסטה-ריקה. שודר סרט חדשותי של CNBC. הגיע צוות לארץ ושכנענו אותם לעשות סרט על תעשיית המים הישראלית. הסרט שודר בארצות-הברית ובאירופה ומופיע באתר של CNBC, מספר שבע בצפיות בכל ההיסטוריה של CNBC. אז הדברים עובדים. בוקי אורן: אולי עלינו לדבר יותר בעברית, כי באנגלית אנחנו כנראה כבר בסדר. אנחנו צריכים לדבר גם פנימה. עודד דיסטל: בשקף הזה רואים על קצה המזלג סדרת פעילויות שעומדות להתבצע בחודש יוני. תראו את האינטנסיביות, את ההיקפים. מדברים כאן על כל העולם – ארצות-הברית, אירופה, אסיה. המערכת עובדת. יש עוד הרבה לתקן. אני מתחבר למה שאמר פרופ' רפי סמיט. כן, צריך לחזק עוד המון דברים. אנחנו רוצים להראות תוצאות. היו"ר משה כחלון: תודה רבה. כפי שרמז מר בוקי אורן, את הרעיונות תפיצו גם בערוצים הישראלים, לא רק בחוץ. תעשו מסיבות עיתונאים גם כאן. הדיון הזה היה עבורי מרענן מאוד, אפשר להגיד חדשני. לא חשבתי בכלל בכיוון הזה. ועדת הכלכלה, כפי שאתם יודעים, מפקחת גם על משרד החקלאות וגם על משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בנושא המים, אך זה לא הגיע אלינו, וחבל. בכל זאת אני רואה שאתם עושים עבודה חשובה ורבה, בנוסף למכון התקנים ולגורמים הפרטיים. אבל זה צריך לבוא לידי ביטוי, צריך להציף את זה ככל היותר. אני מבקש לסכם. גם גברת פתיר וגם מר בוקי אורן ונציגי התעשייה והחברים מפיתוח מוצרי מים ביקשו כי מנהיגי מדינת ישראל, ראש הממשלה, השרים וחברי הכנסת יגידו כי מדינת ישראל הולכת לכיוון הזה, לקידום פרויקטים של פיתוח טכנולוגיות מים וקידומן לשם הייצוא והפיכת ישראל לגוף מוביל בעולם בתחום המים. ועדת הכלכלה, שמפקחת על משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ובאמצעותו על מכון התקנים מצד אחד ועל פיתוח מקורות המים ואיכותם מצד שני, מוכנה להרים את הכפפה. נצטרך להתייעץ כיצד לעשות את זה, אולי במסגרת ועדת משנה. לא נקבל את ההחלטה הזאת עכשיו. הוועדה רואה בטכנולוגיות המים פוטנציאל מרכזי לקידום הייצוא הישראלי. הוועדה תעקוב אחר התקדמות מימוש התוכנית הלאומית לקידום טכנולוגיית מים באמצעות בקרה על הנעשה בתקינה הלאומית והבין-לאומית, תמיכה בסטארט-אפים, קידום האקדמיה ופיתוח תוכניות לימוד בתחום המים. הוועדה מבקשת כי מנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ידווח לה בכתב בתחילת כל רבעון על התקדמות התוכנית ועל תוכניות המשך. הוועדה קוראת לממשלה לעבור לשלב השני של התוכניות ולהקצות כ-200 מיליוני שקלים נוספים בשלוש השנים הקרובות. דוד טל: אני רוצה להוסיף משהו, ברשותך אדוני. הוועדה צריכה לקבוע שתשואת ההשקעות הללו גדולה בכל קנה מידה ולכן לקרוא לממשלה ולמשרד האוצר להגדיל את ההשקעות בתחומים הללו. אבשלום וילן: הייתי מוסיף עוד עניין. אני מציע שאנחנו אכן ניקח על עצמנו את הבקרה. אני חושב כבר זמן רב שזה אחד התחומים שאפשר להתקדם בו במהירות. שמענו דברים רק על קצה המזלג. אני מציע ששלוש פעמים בשנה נעשה כאן בקרה על ההתקדמות. ממשלה היא תמיד גוף בירוקרטי וכבד, וכאן צריך לרוץ מהר. חשוב שנהיה ועדה מפקחת. היו"ר משה כחלון: נעשה את זה. כמובן כאשר נקבל עדכון בכתב ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה תהיה לנו אינדיקציה איך זה מתקדם. אני מאמין בהתקדמות. אחרי ששמעתי את מר עודד דיסטל אני אופטימי מאוד. נקבע דיון נוסף בעוד 3-4 חודשים ונשמע על התקדמות הדברים. תודה רבה. הישיבה נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 11:45