פרוטוקול ועדה

הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן מושב שני פרוטוקול מס' 259 מישיבת ועדת הכלכלה שהתקיימה ביום שני, י"א בסיוון התשס"ז – 28 במאי 2007 – בשעה 12:30 סדר היום: מינוי מנכ"ל לחברת החדשות של ערוץ 2 נכחו: חברי הוועדה: משה כחלון – היו"ר אבשלום וילן דב חנין שלי יחימוביץ' ישראל חסון רן כהן אפרים סנה רונית תירוש מוזמנים: מועצת הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו       נורית דאבוש יו"ר מועצת הרשות השניה   איילת מצגר מנכ"ל בפועל   משה שוורץ עוזר מנכ"ל   עו"ד אביטל בן חמו   עו"ד דרור גדרון הלשכה המשפטית   מתמחה חגית רוזנמן לשכה משפטית חברת קשת       עו"ד ניבה כובשי היועצת המשפטית וסמנכ"ל   צביקה ליבליך סמנכ"ל שיווק חברת החדשות של הערוץ השני     האגודה לזכות הציבור לדעת       פרופ' אלי פולק יו"ר   נילי בן גיגי וולף מנכ"ל   נטע לקט רכזת האגודה מועצת העיתונות       עו"ד עמיהוד בן פורת היועץ המשפטי מומחים שונים       טומי לפיד   מיקי רוזנטל   עו"ד גלעד ברנע מנהלת הוועדה: לאה ורון רשמת פרלמנטרית: הדס דויטש מינוי מנכ"ל לחברת החדשות של ערוץ 2 היו"ר משה כחלון: בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. הדיון מתקיים לפי בקשתה של חברת הכנסת יחימוביץ'. אני מבקש לקרוא את המכתב של מועצת העיתונות ולאחר מכן את הסעיפים הרלוונטיים בחוק. מועצת העיתונות שולחת מכתב, מתנצלים על כך שלא יכולים להגיע, וכותבים: "מבלי להתייחס למועמד זה או אחר, מועצת העיתונות סבורה כי אין להרשות מצב שבו ירוכז כוח עודף בידי הזכיינים בדירקטוריון חברת החדשות. עמדת המועצה היא שיש להעניק את עיקר הכוח ויכולת ההכרעה לנציגי ציבור שאינם מייצגים כל אינטרס מלבד אינטרס הציבור, חופש הביטוי וחופש העיתונות. בברכה, אבי וינברג, מזכ"ל מועצת העיתונות". אני מבקש לקרוא שני סעיפי חוק רלוונטיים – אחד, 66(א), חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990, "בעלי המניות של חברת החדשות של ערוץ 2 יהיו הרשות ובעלי הזיכיונות לשידורי הטלוויזיה בערוץ 2 כלהלן: (1) לרשות יהיו 40% ממניות חברת החדשות המקנות זכויות הצבעה באספה הכללית של החברה. (2) לבעלי זיכיונות לשידורי טלוויזיה יוקצו 60^ של מניות הצבעה וכן כל המניות המקנות זכויות לקבלת רווחים ולהשתתפות ביתרת נכסיה של חברת החדשות בזמן פירוקה". 68: "מועצת המנהלים של חברת החדשות תמנה את מנהל חברת החדשות, על פי המלצת נציגי בעלי הזיכיונות בחברה; מנהל חברת החדשות ייבחר ברוב של 75% מחברי מועצת המנהלים". אני מבין שיש פה תמהיל של ה-75%. אבשלום וילן: מה הגדרת תפקידו של המנכ"ל? היו"ר משה כחלון: מנהל חברת החדשות בנוסף לשאר תפקידיו ישמש עורך ראשי של שידורי החדשות. אבשלום וילן: כתוב משהו על כישוריו, מה הוא צריך להיות? היו"ר משה כחלון: אין דרישה כזו. אני נותן את רשות הדיבור לחברת הכנסת יחימוביץ'. שלי יחימוביץ: ביקשתי ממך, אדוני היושב ראש, ונענית לי לקיים את הדיון הזה לפני שהוגשה עתירה לבג"ץ, עתירה שהגשנו יחד ח"כ רן כהן, ח"כ אריה אלדד ואנוכי. אני הייתי מעדיפה שהדיון הזה לא יתקיים. כבוד שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי ביקש תשובות מקדמיות מהצדדים ואף הסביר מפורשות שכל החלטה שתתקבל במהלך 15 היום שבהם הוא מצפה לתשובות, היא הפיכה, בהתאם להחלטה הסופית שתתקבל בעניין, ולכן חשבתי שמפאת כבוד בית המשפט ראוי לא לקיים דיון זה, אך הבנתי מהיועמ"ש לוועדה שעלול להיווצר פה תקדים מסוכן שזה עלול להיהפך למעשה שגרה, שמי שיבקש לבטל דיון בוועדה יגיש עתירה לבג"ץ וכך ייווצר מכשיר לביטול של דיונים בוועדות. קיבלתי את הטענה הזו, היא נראית לי חשובה, לכן אני חושבת שלא צריכות להתקבל פה החלטות היום, בצל אותה בקשה של כבוד השופט, שלצערי לא כל כך כובדה על ידי מועצת הרשות השנייה שנחפזה לקבוע עובדות בשטח כאילו משהו בוער. לכן לא אבקש שיתקבלו פה החלטות וגם מהצדדים לעתירה, אפילו לא אבקש תשובות מפורטות, אותן תשובות שהם מתכוונים לתת בתוך 15 יום כי אנו בעיצומו של הליך משפטי. אני ביקשתי לקיים דיון זה כי יש לי תחושה ואף ידיעה שבחודשים האחרונות חוק הרשות השנייה נרמס ברגל גסה. זה חוק שנכנסו בו מלכתחילה סעיפים כבדי משקל, אגב, בתשומת לב יתרה, סעיפים שאם אנו מחברים אותם אחד לשני, אנו מקבלים באופן ברור ביותר תמונה ברורה של למה התכוון המחוקק. המחוקק התכוון שבנתנו את הכלי רב ההשפעה והעוצמה על התודעה הציבורית, שקוראים לו חדשות ערוץ 2, בנתנו את הזיכיונות לבעלי הון יש להם גם שליטה רחבה על עסקים אחרים במשק ואג'נדה משלהם, שבנתנו את הכוח הזה יהיה חיץ ברור בין התחום שלהם לבין זכותו של הציבור לקבל מידע נטול פניות, בעצם לגונן על הציבור מפני האינטרסים של בעלי ההון באמצעות הכנסת כל מיני חסמים ובלמים, למשל באמצעות העובדה שבדירקטוריון יש 40% נציגות לנציגי הציבור למרות שיש להם 0% בעלות על ההון, בשעה שלזכייניות יש 30% לכל אחת, כלומר המחוקק העניק יתרון מלכתחילה לאינטרס הציבורי. עוד קבע המחוקק שבהחלטות מז'וריות כמו החלטה למנות מנכ"ל דרוש רוב של 75%, וכשעושים את החיבור של שני הדברים האלה אנו מקבלים אמירה ברורה – אסור שלא תהיה זכות וטו לנציגי הציבור בבואם לאשר מינוי של מנכ"ל לחברת החדשות במקרה הספציפי הזה. למה הדבר הזה כל כך קריטי? לפעמים בוועדת הכספים אנו מנהלים דיונים באמצעות הרשות לניירות ערך על מינוי מנכ"לים ודירקטוריונים וכן הלאה, פה לדבר הזה יש חשיבות מפליגה; מנכ"ל חברת החדשות אינו מנכ"ל תפעולי, הוא עורך ראשי של התוכן המשודר, יש לו שליטה ישירה על התכנים. הוא יכול לקבוע איזו כתבה תשודר ואיזו לא. בלי לפגוע בשום כלי תקשורת אחרת – זה כלי התקשורת החשוב ביותר היום במדינה, מדורת השבט, המכשיר שדרכו מתעצבת התודעה במדינת ישראל, לכן מה שהתרחש בחודשים האחרונים נראה לי מסוכן באופן חסר תקדים, המצב הוא שיהיו כך וכך מועמדים ראויים לתפקיד המנכ"ל, שני נציגי הציבור אנשים ראויים וטובים עם רזומה מפואר שאינו מטיל ספק ביושרם, יצחק לבני ורחל בן-ארי, אם כי איני רוצה להיכנס כאן לגופם של בני אדם אלא לגופו של הליך, שני נציגי ציבור, אמרו: האיש הזה שבעלי ההון, מוזי ורטהיים וסמי עופר רוצים למנותו, האיש הזה לא מספיק ראוי בעינינו, יש טובים ממנו, ואף פירטו למה, ואם אכן הוא ימונה, נפרט את הנימוקים האלה בעתירה אחרת שאנו מתכוונים להגיש. היו להם טיעונים ענייניים, מקצועיים. יכול להיות אפילו שההתנגדות שלהם היתה מפתיעה משהו, על כל פנים היא היתה עניינית באופן ברור. אז נאמר להם ונרמז להם והועבר להם המסר שאם הם לא יתמכו במועמד של בעלי ההון, כהונתם לא תוארך, הם יודחו. היו"ר משה כחלון: מי יכול להדיח? טומי לפיד: זה לא הדחה. נגמרה להם הקדנציה, ולא חידשו אותה. שלי יחימוביץ: הטיעון שיושמע כאן הוא שהקדנציה שלהם הסתיימה, אבל התהליך הזה נמשך זמן ארוך. מה קרה? בזמן שהתהליך הזה נמשך, ומתקיימות ישיבות על מינוי מנכ"ל, מושכים את הזמן בכוונה, הרי יש מועמדים ראויים שחפצים להיות מנכ"ל חברת החדשות ונחשבים אנשים מקצועיים, אך היתה משיכה מכוונת של המהלך, תוך שהם משדרים להם בזמן המהלך שאם הם לא יתכופפו, לא תוארך כהונתן ויבואו אנשים שכן יבחרו במועמד שבעלי ההון חפצים ביקרו. זה מה שקרה בפועל, וזה היה תהליך אלים, כוחני. היו"ר משה כחלון: אם השניים האלה היו ממשיכים לכהן, לא היו 75%? שלי יחימוביץ: לא, זה בדיוק העניין. היה רוב של נציגי ציבור שאכן ביטאו את רצון הציבור ושיקפו את האינטרס הציבורי בצורה הטובה ביותר. באו אותם שני נציגי ציבור טובים, ישרים והגונים, והתהליך נמשך במזיד כדי שלא תתקבל החלטה, כי אי אפשר היה לקבל את ההחלטה שבעלי ההון רצו בה כל עוד השניים האלה מכהנים, ואכן פגה כהונתם ואכן ביום ראשון בצעד תמוה הם הוחלפו באחרים. לי, אגב, לא ברור איך נעשה תהליך האיתור שלהם. האם פורסמו הודעות ברבים שמחפשים חברי דירקטוריון חדשים, האם היתה ועדת איתור, האם נעשה מעמץ לפנות ליועמ"ש לממשלה כדי לשאול אם יש תחליף לוועדת רביבי או שפניץ, האם מישהו ניסה ליצור שקיפות בתהליך הבחירה? פתאום במחטף בזמן שהשופט מבקש תשובות מקדמיות הם ממונים במהירות אדירה, כאילו הבית בוער מעל ראשם, ואם הם לא יקיימו כאן ועכשיו, אוי ואבוי מה שיקרה כאן. במהלך הטיפול שלי בעניין שוחחתי עם שר התקשורת, כתבתי מכתבים, ביקשתי כינוס הוועדה הזו, גם עתרתי לבג"ץ, הועברו אליי כל מיני מסרים שלא ייתכן שפוליטיקאים יתערבו במינויים. לא רק שזה לא ייתכן, זה רצוי, זה חיוני. חברי כנסת חוקקו את חוק הרשות השנייה, הם ממונים על ביצוע חוק הרשות השנייה והחל מהיום נפקח לא רק על העניין הזה, אלא גם על הכנסת תוכן שיווקי בשידורים שכבר עבר כל גבול, גם לרעת הציבור, ואני מבקשת שאיש לא יירא מהאיומים המרומזים האלה לכאורה, על כך שפוליטיקאים מנועים מלהתערב, מה עוד שאנו רואים פה התערבות כל כך אינטרסנטית של בעלי ההון, לצערי, בשיתוף פעולה של מועצת הרשות השנייה. אסור להתערב בתוכן השידורים, גם לא בגופם של מועמדים אך כן בגופו של הליך, וההליך כאן זועק לשמיים בחוסר התקינות שלו. היו"ר משה כחלון: שר המשפטים לשעבר, בבקשה. טומי לפיד: תודה רבה על הכבוד. אדוני היושב ראש, אני פה לא על תקן של מה שאני היום עושה, כי אני עושה ביד ושם, אך הייתי מנכ"ל רשות השידור, היה לי חלק בחקיקה הזו שאנו מדברים עליה, וכמשקיף אני מודה לך שאפשרת לי להופיע. אין לי שום דבר נגד רפי גינת ואני חושב שהוא עיתונאי מעולה. אני מיניתי אותו בזמנו להיות העורך של כלבוטק, שהוא עשה מזה גדולות. מה שמדאיג אותי פה זה קפיטליזם דורסני, וזה מדאיג אותי כי אני מאוד בעד קפיטליזם ואני חושב שבעלי המאה צריכים להיות בעלי הדעה, אך קפיטליזם דורסני מקומם את הציבור נגד השיטה ומקרב את הדעות השמאליות שאני מתנגד להן. לכן הדאגה שלי היא שההון לא ינצל לרעה פרצות בחוק כלשהו. מה שפה קורה, ואני מצטער לומר שיש לזה חלק גם לגב' דאבוש, שמטעם הציבור היא היו"ר של הגוף הזה, שאם היא מתנגדת למה שהבעלים רוצים, הם לא יכולים למנות מנכ"ל כי השלישייה מהווה את האחוז שמונע מהבעלים להחליט, לכן עד שהגב' דאבוש תמכה שהפרוצדורה הזו לא רצויה, נציגי הציבור, היה להם כוח למנוע, כיצד ובאילו אמצעים ובאילו נימוקים שכנעו הבעלים מיו"ר המועצה מטעם הציבור לשנות את עמדתה – זה בעיה שצריך לבדוק אותה. אך נוצר מצב, ואני חייב להודות שהוא חבר קרוב וידיד שלי וקודמי בתפקיד מנכ"ל רשות השידור, יצחק לבני, שהוא אחד העיתונאים הבכירים, המעולים במדינה הזו, ונתמזל מזלה של חברת החדשות שהוא היה עד עכשיו היו"ר. לא מתקבל על הדעת שאם יש ויכוח בין הבעלים לנציגי הציבור על מינויו של מנכ"ל, הבעלים דואגים לכך שיוחלף היו"ר. אם כך הדבר, למה כל הפיקוח הציבורי? הפיקוח הציבורי נחוץ מפני שהרשיון לשדר טלוויזיה מסחרית הוא רשיון להדפיס כסף, ואם מדינה נותנת רשיון לכך, היא צריכה גם לפקח. באתי למחות נגד החלפתו של יצחק לבני בתפקידו בעזרת נציגת הציבור רק כדי שלא יספרו רק כדי לאפשר לבעלים למנות את מי שהם רוצים. צודקת חברת הכנסת יחימוביץ' וצודקים אלה שפנו לבג"ץ, שהליך כזה יש למנוע. תודה. ישראל חסון: האם יצחק לבני, כשהוא נבחר, הוא נבחר בהליך שונה? נורית דאבוש: לא. ישראל חסון: שנית, מר לפיד, אני מודה שהיתה לי הזכות להיות עם מר לבני לראשונה בחיי בוועידת מדריד שלושה ימים ברציפות, ואני מסכים אתך שהוא אישיות רצינית, אך אני גם מודה שאני תמה על ניקיון הכפיים שאנו מדברים על אדם שמשפיע ומבלה שבוע בחופשה פרטית עם ראש הממשלה. אנו שמים על השולחן הליך וזכויות של בעלי הון להשפיע על הליך. אם אנו מדברים על ניקיון כפיים, בואו נשים עוד עובדות על השולחן- - טומי לפיד: אגב, מדובר לגופם של אנשים. אני חושב שאני יכול לומר את זה גם בשמו של יצחק לבני וגם בשמו של ראש הממשלה – אוי לנו אם ניהפך למדינה שבה אדם צריך לחשוב פעמיים לפני שהוא מבלה חופשת פסח עם מישהו שמא נציגי השב"כ יחשדו בו. מה שאמרת עכשיו זה מסוכן מאין כמוהו, הרבה יותר מהנושא שעליו התכנסנו. לא ייתכן שמישהו במדינת ישראל יפחד להיות חבר של מישהו אחר. אבשלום וילן: ישראל חסון הוא חבר כנסת, אני מסכים אתו, אך ההערה על נציג השב"כ היתה מיותרת. ישראל חסון: אולי יש דבר אחד שעוד לא התקלקלנו בו – להסתכל ביושר על הדברים מכל הזוויות. נכון שכשנוח קשר להון הוא מאוד לא סימפטי והוא מונח פה על השולחן לטובת מטרה מסוימת וגם קשר לשלטון הוא בעייתי בתפקידים מסוימים. אתה צעקת לא פעם ולא פעמיים על הקשרים לעמרי, למשפחה. טומי לפיד: דווקא לא. דב חנין: אני חושב שהדיון שמתקיים פה היום הוא חשוב, ואני מציע שלא נקיימו לגופם של אנשים, למרות שההערות שנשמעו פה היו לעניין. השאלה היא עקרונית וציבורית והוועדה הזו צריכה לקבל בה החלטה ברורה. יש לפני בית המשפט העליון עתירה רצינית, אך לא זה הנושא שהוועדה צריכה לדון בו. בית המשפט העליון יבחן את השאלות המשפטיות ואנו צריכים לבחון את הזווית הציבורית, וכשאנו מדברים על ערוץ 2 אנו מדברים על כלי תקשורת מרכזי, מדורת השבט של התקשורת הישראלית לטוב ולרע, ואנו מדברים על תפקיד שבמידה רבה קובע את סדר היום הציבורי. כאשר חוקק החוק אחד הדברים שהטרידו את המחוקקים היה הרצון להבטיח פלורליזם, להבטיח את העובדה שלא בעלי אמצעי תקשורת מסוג אחד יוכלו לשלוט על אמצעי תקשורת מסוג אחר, בעלות צולבת – אך לא עשינו כלום אם אנו נשארים רק במישורים הפורמליים של הגדרות בעלות צולבת. אם אנו לא נמנע את המצב שבו אותם אנשים שולטים באמצעי התקשורת הכתובים וגם בחברת החדשות של הערוץ השני, למרות שפורמלית הכל יהיה לפי הכללים, אנו החטאנו את המטרה שאנו רוצים להבטיח את הפלורליזם במערכות התקשורת שלנו. היו"ר משה כחלון: והייתי מוסיף עוד סעיף – לאנשים שלא תהיה להם השפעה, כמובן על פוליטיקאים. זה הסעיף המרכזי, אני חושב. דב חנין: התהליך שאנו נמצאים בעיצומו – התחיל פה תהליך שנראה כמאיים על הפלורליזם של מערכות התקשורת שלנו. ברמה הציבורית והעקרונית השאלה היא האם הוועדה הזו ממלאת את תפקידה ואומרת באופן ציבורי וחד: אנו דורשים להבטיח את המערכת הזו כמערכת פלורליסטית, ולכן אנו מבקשים להימנע מכל צעד שיהפוך אותנו למערכת ריכוזית יותר. זו הסכנה הגדולה שעומדת לפתחנו, ומה שקורה עם אי חידוש המינוי של שני נציגי הציבור, שאגב, אחת מהם, עד שלשום חשבתי שדווקא כן מאריכים את מינויה, פתאום אני מתבשר שטעיתי, כנראה שעם הארוחה בא התיאבון, לכן הדברים האלה מדאיגים. אני ממליץ על החלטה של הוועדה שפונה למועצת הרשות השנייה כעמדת ועדת הכלכלה של הכנסת ומזכירה למועצת הרשות השנייה את חובתה כגוף רגולטיבי מטעם הציבור להבטיח את הפלורליזם, את ההפרדה המוחלטת ברמת המעשה, ברמת שיקול הדעת, החשיבה והמינויים בין כלי תקשורת ואמצעי תקשורת שונים ולכן כל הליך הבחירה שיתבצע צריך להיות מונחה על ידי הרעיון הזה כשיקול מרכזי. אבשלום וילן: איני חושב שהדיון פה הוא ברמה האישית אלא בנושא עקרוני. אני לא הגשתי בג"ץ, אני בשמונה שנים בכנסת הלכתי פעם אחת לבקש סעד מבג"ץ בגלל השקפה עקרונית, ואני בטח לא חושב שבגלל שכרגע העניין הזה תלוי ועומד, אנו לא יכולים להחליט. נעשה פה שימוש ציני בעייתי. אני לא חושב שהבעיה פה היא העניין האישי. הבעיה העקרונית היא שבעלי השליטה החליטו שהם רוצים עורך מסוים ומי שלא מתיישר עם עמדתם מוזז. זה לעשות צחוק מרוח המחוקק. אגב, מאותה סיבה בדיוק כאשר ראש הממשלה אריאל שרון פיטר שני שרים לפני הצבעה, שידע מראש שהם לא בעמדתו, יצאתי בתקשורת נגד המהלך ואמרתי בתקשורת: חוקי אך מסריח. יש פה בדיוק אותה דוגמה. אני מניח שהייעוץ המשפטי של בעלי השליטה בערוץ השני מצא את הטריק המשפטי שעל פניו יכול לעבור משפטית, אך זה לעשות פרסה מרוח המחוקק. היו"ר משה כחלון: אני מרגיש לא נוח בדיון הזה. אני מרגיש שאתמול נבחר רפי גינת, והיום טוענים את כל הטענות. אבשלום וילן: אני יוצא מנקודת הנחה שמה שאמר שר המשפטים לשעבר לגבי רפי גינת מקובל לחלוטין. הדיון פה הוא בהליך העקרוני – האם מותר לבעלי השליטה להחליף חברים באמצעות מניפולציה כדי שעמדתם תתקבל. אני חושב שלא. חברת החדשות ברייטינג הגבוה שיש לה היום מעצבת את סדר היום התקשורתי של מדינת ישראל, לכן ההליך פה צריך להיות נקי מכל רבב וצריך, שתשעת האנשים האלה הגיעו למסקנה שהוא האיש המתאים ביותר מבלי שנעשו מניפולציות. אדוני, אני מציע שהוועדה תביע את מורת רוחה מההליך שנוצר פה ותפנה לכל תשעת החברים ולכל 60% על 40%, קרי לבעלי ההון, נציגי הציבור ותגיד: יש באפשרותנו לשנות את החוק, איננו מתכוונים לעשות כך, אך כדי שלא נעשה את זה אנא שמרו על רוח המחוקק ואל תתחבאו מאחורי משפטנים. אם תכופפו את רוח המחוקק, לא תותירו לנו בררה אלא לפנות לחקיקה. מיקי רוזנטל: אני לא מייצג אף אחד פה חוץ מאת האמונה שלי, ואני אפילו עלול להיפגע ממה שאני עומד לומר פה כי אני מתפרנס מטלוויזיה בערוץ המסחרי, אך הדברים הם כל כך משמעותיים, שביקשתי להופיע; אני הייתי סמנכ"ל חברת החדשות, אני מצוי בעניינים. יש משחק כדורגל בשכונה, פתאום בא בריון שכונתי, תופס את הכדור ביד ואומר: מותר ביד. יש לנו זירה ציבורית, יש בה הרבה שחקנים, כולם נבחרים או מבוקרים, יש שחקן משמעותי במשחק הזה – תקשורת מסחרית, והוא לא כפוף לשום דבר, אף אחד לא בוחר אותו, אף אחד לא מבקר אותו, והסכנה מהעריצות הזו של התקשורת כל כך חמורה, ומוזר שזה בא מפי - אני אדם שעושה תקשורת, ומבקר את כל העולם, ובמבנה התקשורתי שלנו, יש לנו ערוץ 2 שהוא מין סוג של תקשורת פרטית עם השגחה ציבורית, וההשגחה הציבורית היא השופט במשחק הכדורגל הזה, והיא לא מתפקדת, בענייני חדשות בפרט. אם במהדורת חדשות בחדשות ערוץ 10 יכול להיות חסות של הבנק הבינלאומי בתשלום, הרשות לא ממלאת את תפקידה. עכשיו זה הגיע למקום הכי קריטי כי אם זה לא ייעצר כרגע, ואני מכיר את כל הנימוקים, לפחות ממה שקראתי בעיתונים, שההחלפה לא שייכת למינוי המנכ"ל וכו'. העיתוי אינו יכול להיות מקרי. השתלשלות העניינים אומרת רק דבר אחד, שהרגולטור הציבורי התכופף בפני האינטרסים הפרטיים, אין שום פרשנות אחרת שאני יכול להבין אותה שתאמר את זה. איני רוצה להתייחס לגופו של האיש, אך אני האחרון שיקרא למחוקק להתערב בענייני תקשורת. מצד שני, ההפקרות שבה מתנהלת היום התקשורת הישראלית מחייבת את הרגולטור להיות שחקן הרבה יותר משמעותי ממה שהוא עושה היום, והוא עושה מעט מדי. גלעד ברנע: אני מייצג את העותרים בעתירה. עלה פה נושא מסוכן וצריך להגיד עליו דברים ברורים – ניסו כל הזמן להלך על הח"כים שהגישו את העתירה אימים, ולומר: מה פתאום אתם מתערבים בנושא הזה? אתם פוליטיקאים, מה אתם דוחפים את היד לתוך הקלחת ומתערבים בזה? אם חברי הכנסת האלה, שהם מכל גוני הקשת, לא היו עושים את זה, אף אחד לא היה מרים את הכפפה, הדבר הזה היה גמור, כי יש פה גורמים כל כך חזקים שרוב האנשים אפילו פוחדים להתמודד אתם. יש פה כשל שוק מוחלט. רוב האנשים כולל רוב חברי הכנסת חששו להרים את הכפפה כי אמרו: ימחקו אותנו בתקשורת. גורמים כלכליים חזקים שולטים גם על אמצעי תקשורת מסחרית, תאגידים מסחריים גדולים, ואנשים חוששים, לכן דווקא במובן הזה חברי הכנסת הם היחידים שהרימו את הכפפה ועושים את העבודה הרצויה להגן על האינטרס הציבורי. הנה מה שאמר המחוקק: "חברת החדשות תקיים שידורי חדשות מדויקים, נאמנים ומאוזנים ולא ישותפו בהם עמדותיהם ודעותיהם הפרטיות של מנהלי החברה, עובדיה ובעלי מניותיה", זה סעיף 64. כלומר המחוקק אמר: למרות שזו חברת חדשות בבעלות של חברות שהם זכיינים פרטיים, יש עצמאות תוכנית של התכנים החדשותיים, אני דורש מהם אמינות, שקיפות, אי תלות. בדבר הזה מנסים היום לפגוע בצורה הכי בוטה. לגבי המינויים שאתמול הבשילו במועצת הרשות השנייה, אני מדבר על אותם אנשים שהוחלט על מינויים לתפקיד דירקטורים בחברת החדשות, ד"ר יהודה לנקרי, פרופ' גולדברגר - האנשים האלה, לא היתה פנייה לציבור להציע מועמדות, לא היתה ועדת חיפוש, הכל נעשה בהליך מחטפי לא שקוף. אנו מדברים על מועצת הרשות השנייה, זה נאמן ציבורי, זה גוף שאמור לפעול לטובת האינטרסים של כולנו, הכל נעשה שבמשטרים אפלים היא אולי עוברת, אבל במקום נורמלי היא לא עוברת. כשהגוף כושל, גם אתם בתור ועדה שמפקחת על ביצוע החוק וגם כמחוקק צריכים להתערב. בהליך הקודם שמינו את הדירקטורים, למיטב ידיעתי היה גם הליך של ועדת רביבי. היום זה לא מובא לוועדת שפניץ, וגב' שפניץ אמרה שזה לא בתחום אחריותה, לכן אתם מעבירים את זה בלי שום הליך שבודק. אין שום גוף ציבורי שבודק כמו ועדת רביבי. היו"ר משה כחלון: מה יום מיומיים? מה היום שונה מאתמול? מיקי רוזנטל: שני נציגי הציבור הצביעו נגד המועמד רפי גינת, היתה הצבעה ואמרו להם: לכו, נביא דירקטורים אחרים שיצביעו אחרת. נורית דאבוש: לא היתה הצבעה. מיקי רוזנטל: לא היתה הצבעה אך היתה עמדה מפורשת שאמרו אותה, ולכן החליפו אותם. גלעד ברנע: עד אתמול היו תשעה חברים בדירקטוריון חברת החדשות. שניים מהם, יצחק לבני ורחל בן-ארי בוועדת האיתור שלא סיימה עבודתה הביעו עמדתם נגד רפי גינת. על פי חוות הדעת של היועץ המשפטי של החברה, כאשר יש תשעה חברים ושניים מתנגדים, אין הרוב הנדרש. מסמסו את הליך הבחירה של המנכ"ל עד סיום הקדנציה של לבני ובן-ארי, לא ממנים אותם מחדש, מביאים שני אנשים אחרים, מפסיקים את עבודת ועדת האיתור באמצע שלה, פשוט מרסקים את התהליך הזה. עכשיו שכל אחד יחשוב אם זה תקין או לא. ישראל חסון: אני חושב שאני צריך להתנצל, אך אני לא מכיר אף אחד מהנפשות הפועלות – לא את בעלי ההון ולא את המועמדים, להוציא את יצחק לבני שפגשתי לראשונה בחיי לשלושה ימים. אותי מעניין רק דבר אחד – לי היה מאוד נוח, וטומי, הערת הערה שאני חייב להתייחס אליה – הערתם הערה, שלי אמרה: זה אדם שקובע את סדר היום, שמשפיע, ששולט, ואסור לבוא מכיוון ההון. לכן שאלתי אם נכון שהוא יבוא מכיוון השלטון. מבחינתי, שני הדברים האלה אינם בריאים. גם אני, אם הייתי מתמודד, לא הייתי מבלה חופשה גם אם ראש הממשלה חבר שלי, מתוקף תפקיד ממלכתי וראייה ממלכתית. אך זה לא הנושא פה. אני רוצה להבין, שמישהו פה מהאנשים שיוצאים נגד יסביר לי מה היה השוני בתהליך הבחירה של לבני לעומת תהליך הבחירה הנוכחי? נורית דאבוש: שהוקמה ועדת האיתור. מועצת הרשות השנייה נדרשה למנות מטעמה נציגים ודירקטוריונים של חברת החדשות של ערוץ 2 עם הקמתה של חברת החדשות של ערוץ 10, המועצה נדרשה אז למנות את הנציגים מטעמה, והמועצה הקודמת היא זו שמינתה, לא היתה ועדת איתור במועצה הקודמת, הובאו אהוד גרוס ויצחק לבני לאישור המועצה, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו בחנה אותם על פי תנאי סף שנבחנו גם המועמדים היום, אישרה את מינויים והם התחילו את תפקידם, יצחק לבני בחברת החדשות של ערוץ 2, אהוד גרוס בחברת החדשות של ערוץ 10. בישיבת המועצה דאז ביקש אחד מחברי המועצה שהם יעברו גם את שאלת ועדת רביבי, הם ממלאים את הטפסים בדיוק כמו בוועדת רביבי, הובאו בפני ועדת רביבי, עברו את המסננת של ועדת רביבי, גם בהליך הזה היתה פנייה שלנו, יושבת פה נציגת משרד המשפטים, שפניץ הודיעה שהיא לא רואה בעצמה את הצורך שבה המועמדים האלה ייבחנו, אך אנו בוחנים אותם באמצעות היועץ המשפטי של הרשות השנייה, אנו בודקים את כל שאלת כשירות תפקידם הן בהיבט ההשכלה, הן בהיבט הניסיון והן בשאלת ניגוד העניינים, ועובדה שגם בהליך הזה היו לפחות שלושה אנשים שהוגשו שמותיהם לפני ועדת האיתור וכתוצאה מניגוד עניינים הם לא אושרו. היו גם כאלה שכתוצאה מזה שהם לא עמדו בתנאי הסף והניסיון וההשכלה הרלוונטיים, הם לא אושרו. עקרונית, לבני ובן-ארי עשויים לסיים תפקידם ב-30 במאי שנה זו. אנו נדרשנו לשאלת המינוי של הדירקטורים לפני יותר משנה. אני מדברת בשמם של 15 אנשי ציבור, מועצה פלורליסטית, מייצגת שבג"ץ גמר עליה את ההלל רק לפני חודשיים, ואמר שהיא מועצה שמייצגת את הציבור הישראלי, שיושבים בה אנשים ראויים, שכל אחד מהם עבר את ועדת שפניץ, אותם 15 אנשי ציבור בחנו את שאלת התפקוד של אנשי הציבור בחברת החדשות של ערוץ 2 ובחברת החדשות של ערוץ 10 והיו שלושה פרמטרים כדי לקבוע את עמדתם בעניין זה – אחד, אכן ההפקרות התקשורתית שקיימת בחברות החדשות, וגילינו שבשנה האחרונה יש הפקרות תקשורתית בחברת החדשות של ערוץ 2 שעיקרה לא מעט אייטמים חדשותיים לחלוטין שמי שמכניס אותם למהדורות החדשות הם הזכיינים של ערוץ 2, קידום של טאלנטים של קשת ורשת במהדורת החדשות, הענקה של 3.5 דקות שידור לתוכניות כאלה ואחרות, פתיחה של חלונות במהלך שידור של חדשות. מבחינתנו כנציגי ציבור זה דבר חמור, אנו רוצים לשמר את החדשות כשמורת הטבע של המידע במדינת ישראל וככאלה התרענו לפחות שלוש פעמים, קראנו לנציגי הציבור שלנו לפחות שלוש פעמים, הודענו להם על מורת הרוח שלנו לפחות שלוש פעמים, ואני חושבת שכשמדברים על הפקרות תקשורתית, זו הפקרות תקשורתית מול הצופה. זה פרמטר חשוב, משמעותי ואסור לזלזל בו. אגב, הוא לא קיים בערוץ 10. אבשלום וילן: למה לא קנסת אותם? נורית דאבוש: אין לנו איך לקנוס את חברת החדשות. מבחינתי, יושב שם נציג ציבור. כתבתי יותר מאשר מכתב אחד – אגב, לא רק אני, חברי המועצה. אבשלום וילן: מה הכלים שלך? נורית דאבוש: יש לי כלים. הדבר השני הוא שאלת הגיוון שיש בחדשות הן ברמת התוכן והן ברמת כוח האדם. אנו חושבים שיש לתת שיתוף אמיתי לחברה הישראלית בחברות החדשות של 2 ושל 10, לא ראינו שנציגי הציבור עשו עבודתם בעניין הזה. חברת החדשות של ערוץ 2 נמצאת בגירעון תקציבי של 15 מיליון ₪, שמבחינתנו, נציג ציבור ויושב ראש דירקטוריון פעיל היה אמור להיות אחראי על השאלה הזו. אלה השאלות שעלו לדיון בשאלת המשך כהונתם של יצחק לבני ורחל בן-ארי ואהוד גרוס, וכל ניסיון להציג את זה כמצג של הדחה של השניים הוא ניסיון להציג מצג שווא. לשאלת מנכ"ל חברת החדשות קיבלו השניים האלה באופן חריג, היות שמועצת הרשות השנייה לא אמונה על שאלת בחירת מנכ"ל חברת החדשות, היא לא אמורה להתערב, היא אמורה לגבות ציבורית את שולחיה באותה חברה, אמרנו את זה באופן מובהק בישיבת מועצה, נתנו להם את הגיבוי הציבורי ויותר מכך – אני פניתי יחד עם חברי למועצה, ד"ר דוד אלכסנדר גם למר יצחק לבני וגם לעו"ד בן-ארי והצענו להם להמשיך את כהונתם בחצי שנה עד שיסתיים הליך בחירתו של המנכ"ל. השניים סירבו לכך, הם אמרו: או שלוש שנים או שום דבר. מיקי רוזנטל: לבני מכחיש. נורית דאבוש: ישבנו, אני לא מפקפקת ביושרו הציבורי של לבני, אל תפקפק ביושרם הציבורי של 15 חברי מועצה, של דוד אלכסנדר ושלי. זה לא שאלה של בעלי ההון. אף אחד מהם לא דיבר אתי, אף אחד מהם לא דיבר עם אף אחד מחברי המועצה. אין לנו שום קשר בנושא הזה. העובדה שד"ר יהודה לנקרי ופרופ' גולדנברג הולכים להיות נציגי הציבור – אני רוחשת להם אותה אמינות ציבורית, יושרה, הגינות, בעיניי הם מסוגלים לעשות עבודה שונה, להביא את חברת החדשות למצב הרבה יותר נכון והגון ציבורית כלפי מגזרים שונים, מגזרים מגוונים שלא באו לידי ביטוי, ואני חושבת שהכנסת צריכה להעניק לשניים האלה, כמו שהעניקה ליצחק לבני ולעו"ד בן-ארי, את אותה תמיכה, כי קשה לי להבין למה צריך לפקפק ביושרם הציבורי של השניים האלה. אבשלום וילן: הם יצביעו נגד? נורית דאבוש: אני לא ביקשתי מיצחק לבני ולא שאלתי אותו טרום החלטתו בעד איש כזה או אחר מה עמדתו. אבשלום וילן: מוזי ורטהיים בחיים לא דיבר אתך? נורית דאבוש: לא דיבר אתי. אם אתה רוצה, אני מוכנה להגיש עכשיו תצהיר ויגישו אחרים תצהיר שבו יגידו שהם דיברו אתי או עם מי מחברי המועצה. לא היתה כאן הצבעה חד משמעית. לגבי לבני, מועצה שלמה שיושבים בה נעם סמל, שיושב בה ד"ר דוד אלכסנדר, שיושבת בה רחל פרימור, שיושבים בה 15 נציגי ציבור, מועצה שלמה החליטה לא להאריך את כהונתו של יצחק לבני. אז כולם לא ישרים ציבורית? צריך לפקפק ביושרם הציבורי של כל ה-15? אבשלום וילן: איש לא מפקפק ביושר הציבורי, רק צירוף המקרים פה- - שלי יחימוביץ: למה אתה אומר שאיש לא מפקפק? אני מפקפקת. רונית תירוש: אני נכנסתי לפה בתחושה שהיתה לחברת הכנסת יחימוביץ' שנעשה פה ניסיון למחטף, לנצל מומנטום ולהתאים את המועמדים לצורכי השלטון, אך כפי שאני שומעת את הדברים אני חושבת שזה ניסיון קלוקל לקשור דבר בדבר, שהרי יש פה לוח זמנים סדור וידוע מראש. לקראת סוף כהונה צריך לחשוב האם הם באמת עשו את עבודתם. אני כצופה מהצד מסכימה שהיו פה הטיות ונטיות שלא אהבתי, אבל אני לא הגורם המקצועי שצריך להחליט. היא מנתה את שלושת הפרמטרים שעל פיהם החליטו, ואם אנו מאמינים לה, ואני נוטה להאמין לה, הם כשלו, הם לא עשו תפקידם באופן נאמן, ולכן הם צריכים לסיים את תפקידם. רצה הגורל שבדיוק בעת הזו גם צריך לבחור מנכ"ל. הגדילו לעשות לדבריה שאמרו להם שלא ייצא מצב שייראה כניסיון מחטף – תישארו עד סוף תהליך בחירת המנכ"ל, ואז תשתחררו מתפקידכם כי אינכם ראויים להמשיך בו. כדי שלא יהיה מי שיגיד שעשינו את החילופים רק כדי להתאים לעצמנו מנכ"ל, תישארו, והם אמרו: לא רוצים. אני, אגב, לא הייתי עושה את זה, כי אם כשלו, כשלו. אם עשיתם את זה, על אחת כמה וכמה, אני מברכת, ולכן איני רואה פה יכולת לקשור בין הדברים. טומי לפיד: אולי אמרו להם: תישארו חצי שנה מתוך מחשבה שאם תוך החצי שנה הזו אתם תצביעו עם מי שאנו רוצים, נאריך אתכם אחרי חצי שנה, ואם לא תצביעו בעד מי שאנו רוצים, לא נאריך לכם? רונית תירוש: אני מודה שאני מאבדת מדי יןם את התמימות שלי כאן, אך לא עד כדי כך. נורית דאבוש: היה פה קמפיין תקשורתי מובנה היטב שרץ לאורך כל התקופה הזו. גם אנחנו יכולנו לומר את מה שאמרתי עכשיו לחברת הכנסת תירוש ולהצביע על הכיוונים שלנו. לא אמרנו את זה, והנושא הזה עלה אתמול בישיבת המועצה, אגב, יושבים שם אנשים שאמונים גם על סדרי המינהל התקין, ומהבחינה הזו העלה את זה אתמול נעם סמל, והוא שאל שאלה טובה: למה לא הגבנו תקשורתית? בהיבט הערכי אני חושבת שיצחק לבני הוא איש ראוי, הוא איש ציבור לכל הדעות, גם הוא וגם עו"ד בן-ארי, ולפעמים גם במשחק התקשורתי צריך שההיבט הערכי יוביל. אבשלום וילן: על הסירחון הציבורי. נורית דאבוש: הדיון הוא רק פרסונלי, כי שים לב מי הוביל את הקמפיין הזה. האם מישהו פה, למעט חברת הכנסת יחימוביץ', שאני מאוד מכבדת, שניהלתי אתה שיחת טלפון, האם מישהו מיושבי השולחן הזה הרים אליי טלפון וביקש ממני לדעת מה ההליך? האם פניתם אליי ושאלתם מה העמדות? היו"ר משה כחלון: לשם כך מתקיים הדיון, כדי שתוכלי לומר את הדברים. שלי יחימוביץ: אגב, נורית דאבוש התקשרה אליי, לא אני אליה. דנה נויפלד: היועמ"ש משיב בעתירה והוא עוד לא גיבש עמדתו, עמדתו תוגש לבג"ץ בבוא העת. טרם מונה מנכ"ל לחברת החדשות. מדובר בחברה פרטית מיוחדת, היא גוף דו מהותי. כאשר תבוא המועצה לבחון את מינוי המנכ"ל, מתוקף זה שחלים עליה חובות של המשפט המינהלי, צריך לקחת בחשבון גם את האינטרס של הציבור. ההחלטה הזו עוד לא התקבלה. צריך לשקול שיקולי הגינות. שלי יחימוביץ: יש לכם הצעה לחלופה לשפניץ? דנה נויפלד: זה משהו שאפשר לבחון אותו, אך לא אגב הדיון הזה. נורית דאבוש: אני פניתי לרביבי כדי שיבחן את העניין של האופן האישי כאיש פרטי. הוא העדיף לא לעשות את זה. לאחר מכן פניתי לשופט בן-דרור, גם הוא העדיף לא לעשות את זה וסמכו את ידם על הבחינה המשפטית שלנו. שלי יחימוביץ: אני חולקת על חבריי שביקשו שנקבל פה החלטה, שוב - מפאת כבוד בית המשפט. המטרה של הדיון הזה היא להציף את הסוגייה. את מזכירה לי, נורית דאבוש, את משה סנה שבנאומים שלו שבהם היה טיעון חלש היה כתוב: טיעון חלש, להרים את הקול. נאמרו פה דברים חוצבי להבות על טובת הציבור. זה שאומרים: ארבע רגליים טוב, שתי רגליים רע לא הופך את זה לאמת. הדברים שאת אומרת, נורית דאבוש, אינם קשורים למציאות כלל ועיקר. הם נולדו בדיעבד כדי להצדיק התנהגות ברוטלית של מוזי ורטהיים ושל סמי עופר, שלפחות גורמים מסוימים מטעמם איימו מפורשות על הדירקטורים, שאם הם לא יאשרו את רפי גינת, הם לא יישארו דירקטורים. הדבר הזה נמשך חודשים, ישיבות לבחירת המנכ"ל מוסמסו באופן חד משמעי כיוון שהיה ברור שיש רוב נגד נציגם עלי אדמות של בעלי ההון שהם חפצים ביקרו. אגב, היו הצעות להאריך את כהונתם, לא נאמר להם שההצעה להאריך את הכהונה עד שייבחר מנכ"ל, זה דבר שאינו נכון. היו הצעות מגונות להאריך להם באופן זמני את הכהונה. את יודעת למה הן נעשו? כי גם את ידעת שיש משהו מאוד מסריח באי הארכת הכהונה תוך כדי מרוץ. לכן באו ההצעות להאריך את הכהונה באופן זמני, לכן בא הרעיון לעשות הפרד ומשול ולהאריך את כהונתה של רחל בן-ארי אך לא את כהונתו של לבני. נורית דאבוש: בשביל הגילוי הנאות, מדובר ביושב ראש פעיל שקיבל שכר של 25 אלף ₪ בחודש. יצחק לבני היה אחראי יותר מבחינתנו מאשר עו"ד בן-ארי. שלי יחימוביץ: זה לא נאמר לי במכתבים ששלחתם אליי. אבל מלכתחילה ההצעות האלה היו הצעות כיוון שעננה כבדה של אי נוחות בלשון המעטה שרתה מעל התהליך הזה. אין פה שני צדדים. יש פה הרבה מילים שמכסות על מציאות מסוכנת, כי אנו רואים פה מהלך ברוטלי שבו בעלי ההון מכתיבים את נציגם להיות העורך הראשי של כלי התקשורת החשוב במדינת ישראל ומצליחים במזימתם לפחות לעת עתה, וכל הדיבורים על הדאגה לשלום הציבור – אם היתה הפקרות חדשותית, איפה היית כל השנים האלה? נורית דאבוש: אני רק שנה. שלי יחימוביץ: ומה עם ההפקרות של התוכן השיווקי הוולגרי שנכנס לכל שידורי הערוץ השני? במציאות התרחש תהליך ברוטלי, שבהם כפו בעלי ההון את המועמד שלהם, ומשלא באו על סיפוקם מתחו את התהליך עוד ועוד עד שנפטרו ממי שעמד בדרכם לבצע את זממם. אנו צריכים שלא לאפשר לתהליך הזה לקרות, הם עושים צחוק מאתנו, המחוקקים. תפקידנו הוא לגונן על הציבור מפני מינויים שנעשים ישירות בידי בעלי ההון בשיתוף עם הרשות השנייה, שזה השילוב המסוכן ביותר. התפקיד שלנו כפוליטיקאים, וכעיתונאית לשעבר חוויתי גם לחצים של פוליטיקאים, אך חמורים מכולם היו לחצים של בעלי הון, במיוחד בערוץ השני, התפקיד שלנו הוא לא להתערב בזהות עיתונאים, עורכים וכן הלאה, אך התפקיד שלנו הוא לפקח על ניקיון תהליך המינוי, שכן הוא מעוגן בחוק. כשעושים צחוק מהחוק שחוקקנו, תפקידנו לקרוא אותם לסדר גם בעניין של התוכן השיווקי. שאלה אינפורמטיבית, שמעתי שהיו כמה מועמדים ומתוכם נבחרו. כמה מועמדים היו? איך הם אותרו? ומי הנוספים שנפסלו ומדוע? נורית דאבוש: נעביר לך את הפרוטוקול. היו"ר משה כחלון: גברת דאבוש, את יכולה להגיב לדברים שהיא התייחסה אליך אישית. חברת הכנסת יחימוביץ, מובילת המאבק בנושא של תוכן שיווקי היא הגב' דאבוש. שלי יחימוביץ: מן השפה אל החוץ. היו"ר משה כחלון: בוועדה. אנו נקיים דיון על מסקנות הוועדה, נזמין אותך אליו. בבקשה, גב' דאבוש. נורית דאבוש: אני מוותרת. רן כהן: הדיון הזה חשוב בדבר אחד – בזה שנהיה הפה של הציבור והמגן של הציבור. אני מכיר את הפרוצדורה של הכנסת, ואני יודע שהיא לא בדיוק עובדת כך, אך הייתי מציע שכן נניח נייר על שולחן הכנסת. לאה ורון: זה בלתי אפשרי. רן כהן: אני לא בטוח בעניין הזה. אני מציע לרשום את זה לפנינו, שהוועדה מודאגת מכך שהתהליך הזה נעשה באופן בלתי תקין. רונית תירוש: אנו כבר לא מודאגים. רן כהן: אני מביע דאגתי מהתהליך הזה שמתרחש היום ברשות השנייה שבא לתת בידי בעלי ההון את הפה של המדינה, וזה יכול להיות אסון גדול. נורית דאבוש: בכל זאת, לגבי איפה הייתי שנה – אני מוכנה להעביר אליך את הפרוטוקולים של כל השנה וחצי שבהן אני יושבת ראש המועצה. אגב, זו המועצה היחידה שהשקיפות שלה היא שקיפות מלאה, ותראי שלא רק שהיינו, לצערי, נציגי הציבור בחברת החדשות של ערוץ 2 לא היו שם כדי להשמיע קול, ואם היה מישהו שהשמיע קול זה מועצת הרשות השנייה שבראשותי. לגבי שאלת התוכן השיווקי, זאת המועצה היחידה שנטלה על עצמה את כל שאלת התוכן השיווקי, הקימה ועדה ציבורית, העמידה בראשה את פרופ' אסא כשר. אם תקראי את המסקנות של הוועדה הזו, ואעביר לך את המסקנות, תראי שהוועדה החמירה יותר מאשר הקלה, ויושב ראש ועדת הכלכלה קיבל מאתנו מסמך שאומר שאנו מוכנים להביא אותו לפה. שלי יחימוביץ: המסקנות מקלות באופן חסר תקדים. היו"ר משה כחלון: הצפנו פה מספר פעמים את נושא התוכן השיווקי בוועדת הכלכלה בשנה האחרונה, נקיים דיון בנושא. העמדה שלי היא שהליך בחירת המנכ"ל צריך להיות תקין מהותית ולא רק פורמלי, לא יהיה נכון שפוליטיקאים יתערבו במינויים/תכנים, כי מינויים משפיעים על התכנים. התערבות בעלי ההון היא פסולה. תודה רבה, הישיבה נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 14:00.