פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 206
מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט
יום רביעי, י"ג בסיון התשס"ז ( 30 במאי 2007), שעה 09:00
סדר היום: 1. צו העבירות המינהליות (שינוי התוספת לחוק), התשס"ז-2007
2. תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – כלבת ופיקוח על כלבים),
התשס"ז-2007
נכחו:
חברי הוועדה:
יצחק לוי - מ"מ היו"ר
מוזמנים:
עו"ד יפעת רווה, משרד המשפטים
עו"ד מיכל סגן-כהן, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, לשכה משפטית
ד"ר שלמה גראזי, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, השירותים הווטרינריים
ד"ר טומי שדה, ועד ארגון הרופאים הווטרינריים ברשויות המקומיות
אבי גולדברג, ההתאחדות הישראלית לכלבנות
טל ליפקה, ההתאחדות הישראלית לכלבנות
עו"ד ראובן לדיאנסקי, תנו לחיות לחיות, מנכ"ל ויועמ"ש
אורי יפה, ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בעלי חיים
יועצת משפטית:
עו"ד אפרת רוזן
מנהלת הוועדה:
דורית ואג
קצרנית פרלמנטרית:
אסתר מימון
1. צו העבירות המינהליות (שינוי התוספת לחוק), התשס"ז-2007
2. תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – כלבת ופיקוח על כלבים), התשס"ז-2007
היו"ר יצחק לוי:
רבותי, אני מבקש לפתוח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט. הנושא הוא צו העבירות המינהליות (שינוי התוספת לחוק), התשס"ז-2007 ותקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – כלבת ופיקוח על כלבים), התשס"ז-2007. תמי סלע, אפשר להתחיל להציג את התקנות.
תמי סלע:
הדברים קשורים. לפי חוק העבירות המינהליות, כשרוצים לקבוע עבירות מסוימות שכבר קבועות כעבירות בחוקים היום, כשרוצים לקבוע אותן כעבירה מינהלית, בעיקר כדי לשפר ולייעל את האכיפה כאשר חושבים שזה סוג של דברים שלא רוצים שייחשבו כעבירה פלילית, ואלה מצבים פשוטים יחסית מבחינה עובדתית, ופקח שמטיל קנסות מינהליים יכול לבצע את האכיפה הזאת ולא צריך דווקא הליך של כתב אישום, וכל ההליך המשפטי הארוך והמסורבל של שני הצדדים במקרים האלה לא נחוץ, צריכים גם לקבוע תקנות לגבי אותן עבירות וגם להוסיף את הצו, את אותן תקנות, לתוספת של חוק העבירות המינהליות.
אנחנו מדברים על כל מיני עבירות מינהליות לפי חקיקה שמתייחסת לכלבת ולפיקוח על כלבים. לפני כמה שנים הכנסת נדרשה לנושא הזה, וחוקקה את החוק להסדרת הפיקוח על כלבים--
היו"ר יצחק לוי:
זה חוק שאחראי עליו שר החקלאות?
מיכל סגן-כהן:
כן.
תמי סלע:
--שקובע כל מיני עבירות, אחר כך נראה את העבירות עצמן, שחלקן רוצים לקבוע עכשיו כעבירות מינהליות. מכוחו גם הותקנו תקנות, בין היתר תקנות להסדרת הפיקוח על כלבים בעניין כלבים מסוכנים וגם תקנות כלליות להסדרת הפיקוח על כלבים, וגם שם יש כל מיני הוראות שרוצים לקבוע אותן כעבירות מינהליות.
היו"ר יצחק לוי:
החוק חוקק ב-2002, לכן אני מניח שאלה לא התקנות הראשונות שאנחנו עכשיו מתקנים?
תמי סלע:
אלה תקנות ראשונות, שכבר נקבעו לפי החוק והתקנות מכוחו, כעבירות מינהליות.
היו"ר יצחק לוי:
חוץ מזה האם יש עוד תקנות לחוק?
שלמה גראזי:
כן, יש תקנות לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים.
תמי סלע:
מבקשים פה לקבוע גם הוראות מכוח פקודת הכלבת, שהוא חוק ישן, ותקנות לפי פקודת הכלבת, ששם יש כל מיני הוראות. היה לנו כבר שיג ושיח עם המשרדים, חלק מהדברים נתקבלו, יש גם הערות של ארגונים, שחלקן מתייחסות לנורמות עצמן, אבל, כמובן, אם הנורמה בעייתית, לקבוע אותה כעבירה מינהלית, זה משהו שאולי לא רוצים לעשות.
היו"ר יצחק לוי:
איפה סעיפי החוק שמסמיכים?
תמי סלע:
קודם כול, יש חוק העבירות המינהליות, שזה חוק שקובע ש"שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות כי עבירה על הוראה שנקבעה בחוק מהחוקים המנויים בתוספת" – החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, וגם פקודת הכלבת, את שניהם מוסיפים עכשיו בצו – "שאינה פשע, היא עבירה שבשלה ניתן להטיל קנס בדרך מינהלית".
היו"ר יצחק לוי:
דבר ראשון שצריך לקבוע זה הצו.
תמי סלע:
צריך את החוקים להוסיף בתוספת באמצעות צו, וגם את התקנות הספציפיות.
היו"ר יצחק לוי:
האם את רוצה לקרוא את הצו?
תמי סלע:
"בתוקף סמכותי לפי סעיף 4 לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985 (להלן - החוק), בהסכמת שר החקלאות ופיתוח הכפר" – צריך את ההסכמה של השר הממונה על ביצוע אותו חוק שאותו מוסיפים לתוספת – "ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אני מצווה לאמור:
שינוי התוספת לחוק
1. בתוספת לחוק -
(1) אחרי -
טור א'
טור ב'
"פקודת האגודות השיתופיות
תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי -
אגודות שיתופיות), התשס"ד-2003"
יבוא:
"פקודת הכלבת, 1934
תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי –כלבת ופיקוח על כלבים), התשס"ז -2006";
(2) בסופה יבוא:
טור א'
טור ב'
"חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002
תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי –כלבת ופיקוח על כלבים), התשס"ז-2007""
היו"ר יצחק לוי:
אפשר לאשר את הצו?
תמי סלע:
אפשר לאשר את הצו, אבל אם את התקנות לא נאשר, אין מה להוסיף לתוספת.
יפעת רווה:
כדאי שזה יהיה בתוספת בכל מקרה, כי מבחינה עקרונית זה מתאים.
תמי סלע:
אם לא נאשר את התקנות, אנחנו מאשרים צו שיש בו שם של תקנות שעוד לא קיימות.
יפעת רווה:
בתוספת לחוק העבירות המינהליות יש הרבה חוקים שהוסיפו בהתחלה ב-1985, ולא הפכו אותן לעבירות מינהליות, כך שאין בזה נזק.
היו"ר יצחק לוי:
סיימנו את קריאת הצו. הצו ברור. נאשר עכשיו או אחר כך, זה לא משנה. נעבור לתקנות.
תמי סלע:
אגב, פעם היה נוהל, כאשר מעבירים את התקנות, לפרט את נוסח התקנה.
יפעת רווה:
הייתם אומרים לי, הייתי מעבירה במחשב.
תמי סלע:
הכנו את זה, כי אנחנו לא יכולים לעבוד עם מספרי הסעיפים, אבל פעם לא היו מקבלים מסמך כזה.
דורית ואג:
בעיקרון לא נאשר ולא נטפל בצווים ובתקנות שלא יבואו מפורטים. כי הייעוץ המשפטי עובד ימים על עבודה שלא שלהם.
תמי סלע:
נראה את העבירות עצמן ואיזה קנסות מציעים.
היו"ר יצחק לוי:
אלה תקנות להסדרת הפיקוח על הכלבים. רבותי, נתחיל לקרוא את התקנות, ותמי סלע תפרט תקנה-תקנה, ונראה מה סעיף ההסמכה והתקנה. אם אין הערות – מאשרים. יש הערות – נדון.
תמי סלע:
בסוף צריך אישור אחד לכל התקנות.
סעיף 2(א) לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים קובע "לא יחזיק אדם כלב שגילו עולה על שלושה חודשים, אלא אם כן ברשותו רישיון בר תוקף להחזקת הכלב, שניתן לפי חוק זה." זה הסעיף בחוק שאותו רוצים להפוך לקנס מינהלי של 500 שקלים.
דורית ואג:
מתי החיסון הראשון של כלב?
שלמה גראזי:
בגיל שלושה חודשים.
דורית ואג:
זה לא נותן אוויר.
מיכל סגן-כהן:
החיסון, לפי תקנות אחרות. יש תקנות חיסון ויש תקנות רישיון.
דורית ואג:
הרישיון בא עם חיסון.
מיכל סגן-כהן:
יש חובת חיסון עצמאית, ויש חובת רישיון, והרישיון איננו בר תוקף אם אין חיסון.
תמי סלע:
יש תנאים לרישיון, אחד מהם – שיש חיסונים.
היו"ר יצחק לוי:
מה שדורית ואג אומרת, שצריך רווח בין החיסון לבין הרישיון, לא לקבוע את אותו זמן.
שלמה גראזי:
יש רווח, זה מגיל שלושה חודשים.
מיכל סגן-כהן:
מגיל שלושה חודשים חלות שתי חובות: האחת רישיון, והשנייה חיסון.
שלמה גראזי:
מגיל אפס עד גיל שלושה חודשים אפשר להגיש בקשה לרישיון.
היו"ר יצחק לוי:
האם למישהו יש בעיה עם התקנה הזאת?
ראובן לדיאנסקי:
אני בא בשם הארגונים למען בעלי חיים להביע זעקה שעוסקת בעובדה, שמשרד החקלאות, בטרם יזם הטלת סנקציה פלילית וקנס- - -
היו"ר יצחק לוי:
זו מינהלית, לא פלילית.
ראובן לדיאנסקי:
היא גם סנקציה פלילית בסופו של דבר.
יפעת רווה:
הסנקציה הפלילית כבר קיימת בחוק מלפני שנתיים.
ראובן לדיאנסקי:
להטיל על הציבור קנסות לפני שיש איזה סוג של הידברות בין משרד החקלאות לבין ארגונים למען בעלי חיים, בעיני היא מיותרת. אני חושב שהיה נכון אילו הצדדים היו יושבים ומנסים לראות על אילו סעיפים מטילים קנסות ועל אילו סעיפים לא. בנוסף יש היום מצוקה, שאנשים לא מוכנים, או לא רוצים, או לא מתלהבים לאמץ בעלי חיים. וברגע שהקנסות כל כך גבוהים בחלק לא מבוטל מהתקנות שאנחנו כנראה נעבור עליהן, תהיה רתיעה נוספת מצד הציבור לאמץ בעלי חיים.
היו"ר יצחק לוי:
מה עדיף, עבירות מינהליות או עבירות פליליות?
ראובן לדיאנסקי:
בעיני עדיף להגיע למשהו בהסכמה.
היו"ר יצחק לוי:
החוק קיים, אנחנו לא באים לחדש חוק. באופן כללי אנחנו מעוניינים שהחוקים שיתקבלו יבוצעו ויאכפו אותם. היום יש חוק, והחוק מטיל עבירות פליליות, ואנחנו אומרים שבתקנות האלה אנחנו מוסיפים את החוק הזה לחוק העבירות המינהליות כדי להקל, לא כדי להחמיר.
תמי סלע:
זה לא רק עניין של הקלה, כי ברור שכאשר יש עבירה מינהלית אפשר לאכוף גם אותה.
יפעת רווה:
זה בהחלט לאכיפה יותר אפקטיבית.
היו"ר יצחק לוי:
זה לשתי המטרות יחד.
ראובן לדיאנסקי:
הופכים פה את הציבור למסחטת כסף. מה יקרה? ימנו פקחים ברשויות המקומיות. ראש עיר שירצה להכניס כסף לקופתו, יעמיד פקח בכל צומת, על מנת לוודא שכלב לא בורח מהבית.
היו"ר יצחק לוי:
תכף נגיע לכלב בורח. מה אתה אומר? אתה אומר שכדי להקל על בעלי החיים וכדי להקל על אנשים שמגדלים בעלי חיים, אנחנו לא צריכים לאכוף את החוק?
ראובן לדיאנסקי:
מה שאני אומר זה דבר אחר לחלוטין. הגענו בוועדת החינוך של הכנסת לאיזו מסקנה והסכמה שצריך להקים צוות, שכלולים בו גם נציגי הארגונים וגם משרד החקלאות, לברר ולבדוק על אילו סעיפים מטילים קנסות, מה גובה הקנסות. זה נקבע באופן שרירותי. למה זה 500 שקלים ו-1,500 שקלים ו-10,000 שקלים? איפה ההיגיון שעומד מאחורי זה? למה לא לשבת ביחד עם נציגי משרד החקלאות?
היו"ר יצחק לוי:
נשמע את תשובת משרד החקלאות.
ראובן לדיאנסקי:
למה לא לשבת עם הארגונים ולנסות להגיע לעמק השווה?
היו"ר יצחק לוי:
אדוני, אנחנו מבינים בפעם הראשונה.
מיכל סגן-כהן:
החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, כשהוא נחקק, היתה לו מטרה לעשות סדר בעניין החזקת הכלבים בכל הרשויות המקומיות בישראל. היום המצב הוא שרשות מקומית, כמו שהיא יכולה להטיל קנס על חוסר ניקיון שכלב גרם, באותה מידה היא יכולה להטיל קנס על זה שכלב הולך בלתי קשור, יש חוק עזר לדוגמה, ואפשר לעשות את זה. מטרת החקיקה הזאת, בין היתר, היא, כמו שהחוק להסדרת הפיקוח על כלבים עשה סדר ואחידות בנושא החזקת הכלבים, הרישום שלהם, הסימון, עכשיו יהיה הדבר גם בנושא של עבירות מינהליות, שלא יהיה מצב, שמי שגר ברמות משלם 700 שקלים על עבירה, ומי שגר בתל-אביב משלם 350 שקלים על עבירה.
היו"ר יצחק לוי:
למה לא באתם בדברים עם הארגונים?
מיכל סגן-כהן:
הארגונים, את דברם בנוגע לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים הביעו.
היו"ר יצחק לוי:
איזה נזק היה נגרם אם אתם, לפני שהייתם קובעים את התקנות גם על גובה הקנסות, גם על סוגי הקנסות, הייתם מזמינים אותם לפגישה אחת איתכם? הייתם אומרים להם שאתם מתכוונים לתקן תקנות כאלה, אנחנו רוצים לשמוע את דעתכם. מה הבעיה?
ראובן לדיאנסקי:
הכלב שלך יברח מהחצר, יעמוד פקח וייתן קנס של 700 שקלים.
היו"ר יצחק לוי:
כרגע אני לא צריך את העזרה שלך.
מיכל סגן-כהן:
יש קושי בעניין. אני מרגישה חוסר איזון לשבת רק עם מי שמייצג את בעלי החיים – ואנחנו רואים את עצמנו, משרד החקלאות, גם כמייצגי בעלי חיים – בלי לקבל את עמדת הציבור. באיזה מקום הדבר פה לא מאוזן.
היו"ר יצחק לוי:
גברתי, אני מעיר הערה, נמשיך בקריאה, נשמע אם יש מחלוקות. בדרך כלל רצוי להתייעץ עם בעלי עניין. יש ארגונים שעוסקים בזה, שמתמחים בזה, שלקחו על עצמם הרבה פעמים בהתנדבות לעשות עניין שהוא חיובי לציבור, שהוא טוב לציבור – למה לא להתייעץ איתם? דעת הציבור זה משהו מאוד אמורפי, בכל עניין, בכל תקנה, אפשר להגיד מה דעת הציבור. דעת הציבור מבחינתי זה את, דעת הציבור זה משרד המשפטים, דעת הציבור זה אני. יש ארגונים שמתמחים בעניין הזה, ולכן לא היה נגרע שום דבר אם הייתם מתייעצים אתם.
מיכל סגן-כהן:
לא היה נגרע, אבל יש במידה מסוימת חוסר איזון בכך שהצד שלמענו נעשו התקנות, שלמענו נעשתה החקיקה ולמענו קיימת הפקודה, שהוא לא יהיה חשוף למחלות סופניות, הוא לא מיוצג.
היו"ר יצחק לוי:
אני מייצג אותם.
טומי שדה:
אני רוצה לבוא להגנת משרד החקלאות ויתר המשרדים הממשלתיים.
היו"ר יצחק לוי:
אני מציע שנסגור כאן. אנחנו נעבור על התקנות, נשמע הערות, אם נחשוב שיש צורך בהתייעצות – נעשה, אם נחשוב שאפשר לגמור – נגמור.
טומי שדה:
כבודו העלה את השאלה למה לא.
היו"ר יצחק לוי:
לא העליתי את השאלה, הערתי את ההערה, וההערה נרשמה. אם יהיה צורך בדיון נוסף, אני מציע שתתייעצו, אם לא, יכול להיות שנגמור היום.
מיכל סגן-כהן:
אני מקווה שבכל זאת נוכל לקדם את התקנות.
ראובן לדיאנסקי:
לא נוכל לקדם.
היו"ר יצחק לוי:
אדוני, אני מקדם, לא אתה. אני מאוד מבקש שנהיה ענייניים.
תמי סלע:
לעניין סעיף 2(א). צריך, לגופו של עניין, לחשוב האם חושבים שזה לא מוצדק לדרוש שלבעל כלב יהיה רישיון.
היו"ר יצחק לוי:
על פי מה קבעתם את גובה הקנס? האם זה קנס סטנדרטי?
יפעת רווה:
עקרונית, כשאנחנו קובעים קנסות על עבירות מינהליות, ואנחנו עושים זאת בהרבה מאוד תחומים, אנחנו משתדלים לעשות דיפרנציאציה בין הדברים החמורים יותר לדברים החמורים פחות. למשל, יש פה קנס מאוד מבהיל של 10,000 שקלים, זה קנס על ייבוא של כלב מסוכן. זאת אומרת, מישהו לוקח כלב מחוץ-לארץ לארץ, מטיס אותו במטוס, כלב מסוכן שיכול להתרבות פה, ואנחנו מכירים את המקרה הקיצוני שקרה, כשילדה ממש נטרפה על ידי כלב, אבל יש גם מקרים רק של נשיכות של ילדים, זה לא נגרם במוות, אבל התוצאות חמורות ביותר, לכן יש הצדקה לקנס של 10,000 שקלים. לעומת זאת, יש דברים פחות חמורים, הם לא טכניים, אבל, למשל, בנושא של רישיון, אם הוא איחר בשבוע, איחר בשבועיים, הקנס נמוך בהרבה. מעבר לכך, יסביר משרד החקלאות, כי יש דברים שהם מאוד מקצועיים, ולכן קיבלנו את המלצות המשרד.
מיכל סגן-כהן:
העונשים הקבועים בחוק הם הרבה יותר חמורים. הקנס הזה הוא קנס, שמצד אחד בא לתת אות אזהרה למי שמחזיק כלב, שיחזיק אותו בהתאם לחוק, והוא קנס סביר בהתאם לעניין.
היו"ר יצחק לוי:
אם אני אומר שלאות אזהרה מספיק 250 שקלים?
מיכל סגן-כהן:
לפי הניסיון שיש לנו, זה לא ירתיע מספיק.
יפעת רווה:
יש איזה מרחב שבו הקנס יכול להיות סביר, יכול להיות סביר 400 שקלים ויכול להיות סביר 600 שקלים, זה לא מתמטיקה. ניסינו לקבוע קנסות שנראו לנו באיזה מתחם סבירות. גם בתחומים אחרים, לפעמים הוועדה אומרת שנראה לה 400 שקלים, ולנו נראה 600 שקלים.
היו"ר יצחק לוי:
אם אני מדבר על אדם שנוהג בלי רישיון, שוכח את הרשיון בבית. כמה הוא משלם?
יפעת רווה:
100 שקלים.
היו"ר יצחק לוי:
וכלב ששכח את הרישיון?
שלמה גראזי:
זה לא שכח את הרישיון, זה לא הוציא רישיון.
היו"ר יצחק לוי:
הבנתי, אז תן לו כפול, תן לו פי שלושה.
יפעת רווה:
אדם שנוהג בלי רישיון מוזמן לבית המשפט וצפוי להחרמת רכב.
היו"ר יצחק לוי:
מכיוון שמדובר בעבירות חדשות, בעבירות שהציבור צריך להתרגל אליהן, אני לא אומר שלא נקבע 500 שקלים, אני רק רוצה להבין.
מיכל סגן-כהן:
העבירה איננה חדשה, חובת הרישיון חלה מקדמת דנא.
היו"ר יצחק לוי:
כעבירה מינהלית היא חדשה.
תמי סלע:
רציתי להעיר דברים ששמעתי כשדיברתי עם חלק מהארגונים, שאני חושבת שהם רלוונטיים גם לגובה הקנס. הבנתי שבקרב האוכלוסייה של עולים חדשים, במיוחד ממדינות חבר העמים זה מאוד-מאוד מקובל, גידול הכלבים מאוד נפוץ, לוקחים אותו מאוד ברצינות, ויש לעודד את זה.
יפעת רווה:
אנחנו מסכימים, זה לא סותר.
היו"ר יצחק לוי:
אנחנו מדברים על הגובה, לא על עצם העבירה המינהלית. אני מסכים שתהיה עבירה מינהלית ושיהיה קנס, כרגע אני רק מדבר על גובה הקנס, אני לא מדבר על עצם העבירה ועצם הקנס.
ראובן לדיאנסקי:
צריך לזכור שלא כל הכלבים מתגוררים ברמת-אביב, ויש גם בעלי חיים שמתגוררים גם באזורים אחרים עם בעליהם, בשכונות מצוקה למשל, ותמי סלע דיברה על עולים חדשים. לכן גובה של 500 שקלים זה גבוה מדי.
היו"ר יצחק לוי:
כמה נראה לך?
ראובן לדיאנסקי:
100 שקלים.
שלמה גראזי:
צריך להביא בחשבון שזה לא משהו שאתה חייב לעשות, לא חייבים להטיל את הקנס באותו רגע.
ראובן לדיאנסקי:
אתה רשאי.
הייתי מצפה למשל, לגבי כלבים, לא בשלב הראשון, בשלושת החודשים הראשונים, במתן הרישיון הראשון, ואולי גם לאחר מכן, שהשירותים הווטרינריים בכל עיר ועיר ישלחו מכתב, ייתנו איזה ארכה, מספר ימים. בום טראח, נגמרת התקופה – קיבל קנס 500 שקלים. למה?
שלמה גראזי:
זה לא כך, זה לא נכון.
ראובן לדיאנסקי:
האם יש חובה בחוק לשלוח מכתב התראה לבעל כלב?
שלמה גראזי:
כן.
מיכל סגן-כהן:
הרישיון מתחדש מדי שנה, והוא נשלח לבעליו של הכלב.
היו"ר יצחק לוי:
אנחנו מדברים על הרישיון הראשון. כשאדם הולך לעשות רישיון נהיגה, אף אחד לא שולח לו הזמנה לעשות רישיון. בואו נלך שלב אחר שלב.
יפעת רווה:
העבירות של הכלבים כבר קיימות מכוח חוקי העזר, וקיימים היום בהרבה מאוד צווי עבירות קנס. כשאנחנו עושים צווי עבירות קנס יש כל מיני, למשל, דריכה על הדשא וכן הלאה. הנושאים של כלבים, בגלל הסיכון של נשיכה, הם תמיד נקבעים בקנס הגבוה ביותר, זאת אומרת, 660 שקלים, זה מה שקבוע היום בהרבה מאוד מקומות.
דורית ואג:
חלק 490 שקלים.
יפעת רווה:
בגלל האינפלציה זה הועלה בצו, והיום הקנס הוא 660 שקלים. כדאי שהוועדה תדע.
היו"ר יצחק לוי:
יש לנו הערה או דיון לגבי גובה הקנס. התקנה היא בסדר. לגבי גובה הקנס עוד נדבר. נמשיך הלאה.
תמי סלע:
העבירה השנייה, 8(ה), שרוצים לקבוע כעבירה מינהלית קובעת: "בעליו של כלב ידווח לרופא וטרינר עירוני או לרופא וטרינר מוסמך על שינוי במקום מגוריו הקבוע, על העברת הכלב לבעלים אחרים, ואם מת הכלב – על מותו; עבר בעליו של כלב להתגורר בתחומי רשות מקומית אחרת" – פה הסכמנו שייקבע מועד של שבוע, יהיה סייג שייכנס לתוך הוראות התקנות עצמן – "ידווח על מקום מגוריו החדש גם לרופא הווטרינר העירוני של הרשות המקומית האחרת".
היו"ר יצחק לוי:
עם מי הוסכם?
תמי סלע:
מול משרדי הממשלה, כי לא ברור מתוך ההוראה כרגע בתוך כמה זמן צריך לדווח, וזה צריך להיות משהו ברור. לנו נראה שהקנס גבוה על הסוג הזה של הדברים, גם כי הם לא תמיד אינטואיטיביים .
ראובן לדיאנסקי:
עניין מקום מגוריו – אנשים צעירים עוברים דירות, הרבה פעמים, בשנה אחת, למספר יישובים, לא באותו עיר.
היו"ר יצחק לוי:
מה הבעיה להודיע?
ראובן לדיאנסקי:
הרבה פעמים גם צריכים להגיע לידי כך שמשנים כתובת במשרד הפנים, ופה מטילים חובה, שאדם צעיר, שמחזיק בכלב, שעובר דירות, למשל באזור המרכז – תל-אביב, רמת-גן, גבעתיים וכן הלאה – צריך לנהל פנקס של דיווחים לרשויות שהוא עובר ממקום למקום.
דורית ואג:
מה הוא עושה עם רישיון הנהיגה, כששולחים לו לכתובת הרשומה במשרד הפנים?
היו"ר יצחק לוי:
אתה מגזים קצת.
ראובן לדיאנסקי:
פה יש סנקציה של 700 שקלים קנס.
היו"ר יצחק לוי:
קודם כל, מדברים על 500 שקלים ולא על 700 שקלים, דבר שני, עדיין לא אמרנו אם זה יהיה 500 שקלים או לא, דבר שלישי, הדיווח עצמו זה חובה, צריך לדווח. זאת עבירה שנמצאת.
ראובן לדיאנסקי:
יש לי בעיה על עצם הדיווח.
היו"ר יצחק לוי:
אנחנו לא משנים את החוק. אתה מדבר על גובה הקנס.
ראובן לדיאנסקי:
בדברי כאן אני מתייחס רק לעניין גובה הקנס.
היו"ר יצחק לוי:
על הגובה נדבר אחר כך.
תמי סלע:
הוראה 11(א) קובעת: "המחזיק בכלב לא יאפשר את יציאתו מתחומי חצריו (להלן – החצרים), אלא אם כן הכלב מוחזק בידי אדם המסוגל לשלוט בו, באמצעות רצועה שאת אורכה וטיבה יקבע השר". בעניין הזה הפנינו שאלה למשרדים, כי הסעיף הזה בחוק להסדרת הפיקוח על כלבים נמצא בסעיף שקובע שאסור ללכת עם הכלב משוחרר, אלא רק עם רצועה, ויש גם הוראה שאומרת שראש רשות מקומית רשאי להכריז על אזורים שבהם כן אפשר להסתובב עם הכלב, בלי רצועה, ולכן ניסינו לברר האם נקבעו מקומות כאלה. התשובה שקיבלנו היא, שלא נקבעו. המידע שהועבר לנו, שלא נקבעו אזורים.
מיכל סגן-כהן:
נקבעו גם נקבעו.
שלמה גראזי:
לא נקבע בכל הרשויות.
מיכל סגן-כהן:
לאחרונה נקבע בפארק הירקון בתל-אביב.
ראובן לדיאנסקי:
רק בתל אביב, בראשון לציון ובירושלים.
שלמה גראזי:
בראשון לציון עדיין לא נקבע.
היו"ר יצחק לוי:
זה שהרשות לא קבעה, זה לא אומר שלכלב מותר להסתובב ברחוב בלי רצועה ולהבהיל אנשים.
ראובן לדיאנסקי:
אסור, אבל יש מצבים שבהם כלבים מתחמקים ובורחים. יש מושבים, למשל, שבהם דרך קבע כלבים נוטים לצאת ממתחם החצר, ותמצא בכפר מימון את ראש המועצה שולח פקחים- - -
היו"ר יצחק לוי:
סוף-סוף אני יכול לתקן את העניין, ללכת לראש המועצה שלי, ולהתחיל להטיל קנסות על השכנים.
ראובן לדיאנסקי:
ראש המועצה יעמיד שם פקח ויעשה "בוכטה" הכנסה למועצה.
יפעת רווה:
אנשים עושים ג'וגינג וכלבים רודפים אחריהם, זה לא כל כך סימפתי.
היו"ר יצחק לוי:
גם במושב ילדים נבהלים, אנשים פוחדים, אנשים ננשכו, זה שכלב גר במושב ואדם גר במושב, זה לא אומר שיש שינוי פיזיולוגי ומנטלי מוחלט, לא של הכלב ולא של האדם, הם נשארים אותו כלב ואותו אדם. נכון שבמושבים, לפחות אצלנו, יש מנהג של כמה מחברינו לשחרר את הכלב בלילה, ואני לפעמים לא יכול לצאת לתפילת שחרית, כי מסביב לאוטו יש כלבים. קודם כול, מי שהולך בלילה קצת פוחד, ילדים שחוזרים מפעילות קצת פוחדים, ובבוקר אתה לא יכול לצאת.
ראובן לדיאנסקי:
אני לא מדבר על העיקרון, אני מדבר על גובה הקנס. לאדם שיש לו שני כלבים שיוצאים מהבית, הוא ישלם 1,400 קנס?
יפעת רווה:
שלא ייצאו מהבית.
ראובן לדיאנסקי:
אם הוא בורח לחצר?
היו"ר יצחק לוי:
אתה ממעיט 1,400 שקלים קנס ליום...
מיכל סגן-כהן:
אם אתם רואים היום בעלי כלבים הולכים עם הכלבים, לרוב אתה רואה אותם היום הולכים עם רצועה ועל הרצועה תלויה שקית פלסטיק. ממה הדבר הזה נובע? זה נובע מכך שהרשויות המקומיות אכפו את חקיקת העזר שלהן, ואנשים התרגלו למלא את הוראות החוק, זה הכול. אין מצב שאישה מבוגרת תלך ברחוב ותחליק על דבר שהיא לא צריכה להחליק.
היו"ר יצחק לוי:
אתה אומר שהקנס גבוה?
ראובן לדיאנסקי:
מאוד. משפחה שההכנסה שלה 4,000 שקלים- - -
היו"ר יצחק לוי:
אדוני, אתה מבהיר את הדברים שלך בפעם הראשונה מצוין, אנחנו לא צריכים את הפעם השנייה.
יפעת רווה:
בכל ענייני הכלבים ברשויות המקומיות, ההמלצה שלנו 660 שקלים, היו מקרים- - -
היו"ר יצחק לוי:
בכמה רשויות נקבעו מרחבים או אזורים שבהם הכלב יכול להסתובב ללא רצועה ובכמה לא?
שלמה גראזי:
ברובן לא נקבעו.
ראובן לדיאנסקי:
תגיד שרק בשתי רשויות נקבעו.
שלמה גראזי:
אני לא רוצה להגיד מה שאני לא יודע, אני לא רוצה שיכניסו לי מילים לפה.
היו"ר יצחק לוי:
מי האחראי על אכיפת הסעיף הזה ברשויות?
שלמה גראזי:
ראש המועצה.
מיכל סגן-כהן:
לפי דעתי, הטענה שלא נקבעו אזורים היא לא במגרש הנכון. יש סמכות לקבוע, למעט באירוע כלבת, שאז ההתרה הופכת לאסורה. במקום שעורך-הדין לדיאנסקי יגיד את המילים פה, שיתכבד עורך-הדין לדיאנסקי, יפנה לרשויות המקומיות ויבקש אותן להכריז מתוקף סמכותן.
היו"ר יצחק לוי:
מה כתוב בחוק לעניין הזה?
שלמה גראזי:
ראש הרשות המקומית רשאי לקבוע. ואנחנו לא מתנגדים להוציא מכתב מטעם מנהל השירותים הווטרינריים לראשי הרשויות ולרופאים הווטרינריים הרשותיים, שייפנו בבקשה לראש הרשות להסדיר את המקומות האלה.
ראובן לדיאנסקי:
יכול כבוד שר החקלאות ליזום.
היו"ר יצחק לוי:
אנחנו נוציא מכתב, מטעם הוועדה, לשר החקלאות, לשר הפנים ולמרכז לשלטון מקומי. דורית ואג, תנסחי מכתב, אם מנחם בן-ששון יחתום עליו זה יהיה יותר טוב, אם לא, אני אחתום, ונבקש מהם לזרז את ביצוע הסעיף הזה.
שלמה גראזי:
הערה לגבי גובה הקנס. אם אתם רואים שיש עלייה מ-500 שקלים ל-700 שקלים, הסעיפים הקודמים הם סעיפים טכניים, שזה חובות דיווח, פה אנחנו כבר מדברים על דברים שהם לא טכניים.
היו"ר יצחק לוי:
זה מובן. השאלה שנשאל בסוף היא, האם הרצפה גבוהה מדי והאם התקרה גבוהה מדי, והאם אפשר יהיה לעשות שילוב אחר. אני כרגע עובר על התקנות, ואני מבין שהעבירה השלישית בדירוג היא גבוהה מהעבירה הראשונה והעבירה השנייה. זה ברור ומובן.
יפעת רווה:
אנחנו שומעים את נציגי הארגונים, אין ארגון לאנשים שננשכו.
היו"ר יצחק לוי:
אני האיזון שלהם.
אורי יפה:
בריאות הציבור זה הדבר הכי חשוב כאן, אבל היום, כשאנחנו מגיעים למצב שבמידה ואתה, בחלק מהרשויות, מסגיר כלב, דווקא על ידי ההסגר אתה מסכן את הציבור, כי אין סטנדרטיים, ואין פיקוח על ידי הרשויות המקומיות, זה לא במשרד החקלאות, זה בחוץ. אם אין מערכת שיכולה לקלוט כלב, הציבור למעשה לא יכול לעמוד בזה, ולא מעוניין למסור, בחלק מהמקומות, את הכלבים, והסטיגמה קשה. לכן גם דחו את הכניסה לתוקף של חוק הנטישה בשנה ושמונה חודשים, ולכן הנושא מגיע לוועדה רק עכשיו. שנה ושמונה חודשים המדינה נדרשה להציג פתרונות אחרים מהמתה, ולא עשו כן.
היו"ר יצחק לוי:
נגיע לזה. אני מציע שכאשר נגיע לסעיפים שאתה רוצה להתייחס אליהם, נדבר על זה. אנחנו עוברים לסעיף 18(ג) (2).
תמי סלע:
זה בתוך סעיף יותר מפורט, אבל אחד הדברים זה "מוסר מידע כוזב בפרט מהותי, כדי שיירשם במרכז הרישום", כשיש פה כוונה להטעות.
שלמה גראזי:
בעיקר מדובר על כלבים מסוכנים, האם עוקרו, לא עוקרו, סורסו, לא סורסו.
היו"ר יצחק לוי:
האם יש הערה למישהו בעניין הזה? אין הערות. אנחנו ממשיכים הלאה.
תמי סלע:
אנחנו עוברים להוראות לפי התקנות להסדרת הפיקוח על כלבים. הוראה 2 היא "לא ייבא אדם כלב מסוכן". היתה לנו התלבטות והשתכנענו שזה בסדר. ההגדרה של כלב מסוכן, לפי התקנות, כוללת כלבים מרשימה של שמונה גזעים שנקבעו בהליך, גם באישור ועדה של הכנסת, לפי חוק הסדרת הפיקוח על כלבים, וגם הכלאה של כלב עם כלב מאחד הגזעים האלה, ובלבד שההתנהגות והתכונות הפיזיות של הכלב המוכלא דומות לתכונותיו של הגזע.
חשבתי שכעבירה מינהלית זה אולי בעייתי, העניין של ההכלאה. מצד אחד, אני כמובן מבינה למה קובעים את זה, כי אז בקלות אפשר לטעון שהוא לא גזעי, מצד שני זה יכול גם להביא לסיטואציות שזה לא כל כך ברור, ואולי אפשר לטעון טענות נגד מישהו שלא היה כל כך מודע. בסופו של דבר, משום שמדובר גם על תכונות פיזיות וצריך, להיות דמיון ממשי, אז אני יכולה להבין מאיפה זה בא, ואני מקווה שהשימוש שיעשו בזה הוא לא כדי להתנכל למישהו שהכלב שלו דומה לרוטוויילר, שהיה לו איזה סבא רוטוויילר.
יפעת רווה:
ההגדרה דורשת דמיון פיזי.
תמי סלע:
משום שהסוג של העבירה בא להגן על דברים יותר חמורים חשבתי שזה בסדר.
היו"ר יצחק לוי:
הלאה.
תמי סלע:
תקנה 3: "לא יחזיק אדם כלב מסוכן אלא אם כן הוא הבעלים או המחזיק של הכלב, גילו עולה על 18 שנים, והכלב מוחזק ברישיון שניתן כדין ובהתאם לתקנות אלה".
תקנה 4(1): "בעליו של כלב מסוכן או מחזיקו – (1) יגדר וינעל את החצרים שבהם מוחזק הכלב באופן שימנע מהכלב אפשרות לצאת מהם".
תקנה 4(2): "יציב בכל כניסה לחצרים כאמור שלט שבו כתוב "זהירות כלב מסוכן"; גודל כל אות בשלט לא יפחת" מכך וכך.
תקנה 4(3): "יחסום את פיו של הכלב בזמם בכל עת שיש בסביבתו של הכלב אדם נוסף זולתו, שגילו מתחת ל-16 שנים".
היו"ר יצחק לוי:
אפילו בתוך החצר?
יפעת רווה:
אם יש אדם נוסף מתחת לגיל 16.
מיכל סגן-כהן:
אם הבת שלי תלך לדירה אחרת, יש בה כלב מסוכן, אסור לבעליו של הכלב לתת לכלב להיות במחיצתה של הילדה, אלא אם כן יש לו זמם.
אורי יפה:
מה עם הילדה שלו? אני יודע על הרבה אמסטפים בתוך בית, ואי אפשר 24 שעות להיות עם זמם, הוא צריך לשתות. לרוב הם בלי מחסום.
מיכל סגן-כהן:
אף אחד לא אמר 24 שעות. צריך לדאוג לבטיחות הילדים.
אורי יפה:
יסכימו איתי המומחים פה, שלרוב, האמסטפים מאוד-מאוד חברותיים, רק אם מחנכים אותם בחומרה זה מאוד מסוכן כשהם נושכים. ברוב המשפחות שמגדלים אותם כמו שצריך הם מלקקים, ואין סיכוי שישימו מחסום בתוך הבית, אף אחד לא יעמוד בזה.
מיכל סגן-כהן:
לאור מה שראיתי לאחרונה, כשמדובר על כלבים מסוכנים, לא מדובר רק בבני אדם, מדובר גם בכלבים אחרים שנטרפים על ידי כלבים מסוכנים. דבר ראשון, צריך לחשוב אפילו על בעלי חיים אחרים. דבר שני, אחרי המקרה של הילדה שנטרפה, ועכשיו לנו יש תביעה נוספת בעיריית ראשון לציון שכלב נכנס בבית דירות, הדלת היתה פתוחה, הוא פגע בילדה בדירה אחרת שהיתה במיטתה. לא ייתכן להשאיר את המצב הזה.
אורי יפה:
אני מנסה למנוע את המקרה הבא. הבעיה היא לא הכלבים, אלא חלק מהמגדלים. כרגע לפחות, אם נכריח את הציבור לשים מחסום בפה בתוך הבית- - -
היו"ר יצחק לוי:
אתה רוצה להחליף את התקנות, אנחנו באים לקבוע קנסות מינהליים לתקנות. אם היינו דנים בעצם התקנה, היינו צריכים לשקול את התקנה, לפחות לגבי בני הבית, כי התקנה, לפי הניסוח שלה, נראית שחלה גם על בני הבית--
קריאות:
ברור.
היו"ר יצחק לוי:
--ויש גזרות שהציבור לא יכול לעמוד בהן. אי אפשר להגיד שתגדל כלב, אבל כל היום וכל הלילה הוא יהיה עם זמם כי יש ילד עד גיל 16. זה לא ייתכן, זה לא הגיוני. יכול להיות שהיה צריך לעשות חוק שאחד שיש לו ילדים קטנים לא מגדל כלב מסוכן, אולי זה היה צריך להיות יותר דרקוני, אבל אין לנו את זה. יש לנו כרגע חוק, ואנחנו מתייחסים לחוק הקיים. מה שנשאר לדון כרגע, אם להעביר את זה לתקנה מינהלית או לא, והאם להטיל קנס.
תמי סלע:
יש גם אפשרות ביניים להכניס איזה סייג שקובעים את זה כהוראה מינהלית, למשל, להגיד: זולת בני ביתו.
היו"ר יצחק לוי:
אני לא רוצה להכניס הוראה כזאת, כי ההוראה הזאת צריכה לבוא אחרי דיון הרבה יותר רציני, לגבי כל העניין של גידול כלבים מסוכנים במקום שיש בו ילדים.
שלמה גראזי:
המחוקק אמר את דברו. עצם זה שהוא קבע חובת סירוס ועיקור הוא אמר שאנחנו לא רוצים את הגזעים של הכלבים האלה במקומותינו.
ראובן לדיאנסקי:
יש פה שני סעיפים רלוונטיים, סעיף 4 שמתייחס לכלבים בתוך חצרים, שאנחנו דנים בו עכשיו, לעניין כל מה שאדוני אמר, כלב מסוכן שמגדלים בתוך דירת מגורים, שחייב על פי החוק, ויש על זה קנס מינהלי, להחזיק כלב בתוך בית עם זמם. ויש סעיף 5, שמדבר על כלב מסוכן ברשות הרבים. נתנה נציגת משרד החקלאות דוגמה לתביעה של כלב שנכנס לבית מגורים אחר, לתוך דירה, מדובר על עבירה לפי סעיף 5 ולא לפי סעיף 4. כמו שאדוני אמר, זאת גזירה שאי אפשר להטיל על הציבור. מישהו מתאר לעצמו שאני אגדל כלב מגזע מסוכן וכל היום הוא ילך עם מחסום? זאת התעללות לשמה. זה בניגוד לחוק צער בעלי חיים.
היו"ר יצחק לוי:
לכן צריך לעשות הבדל בין הקנס של סעיף 4 לסעיף 5, זאת דעתי. אדם צריך הרבה יותר להיזהר כשהוא מוציא את הכלב מהחצר שלו מאשר בתוך החצר, אם כי גם בחצר שלו הוא צריך להיזהר, אבל בכל אופן יש הבדל אם אדם מחזיק בחצר שלו ואדם מחזיק לא בחצר שלו, מבחינת השמירה. אם הוא גדר וקיים את הסייגים הקודמים, שהוא גדר, נעל ושילט, ולא שם זמם, וילדה מבני עקיבא נכנסה להתרים עבור חולי סרטן, והוא נשך אותה בחצר, חוץ מהנשיכה וחוץ מהתביעה, תשלם עוד 1,500 שקלים. זה כאילו אומר שהוא צריך להחזיק אותו כל הזמן עם זמם, וזו בעיה.
מיכל סגן-כהן:
המחסומים היום זה לא המחסומים שהיו פעם שאי אפשר לשתות.
היו"ר יצחק לוי:
זה לא משנה. את אומרת שכלב מסוכן צריך להחזיק 24 שעות עם מחסום.
יפעת רווה:
אם יש ילד ליד.
היו"ר יצחק לוי:
אנחנו מדברים על משפחות נורמטיביות, או שיש ילדים או שילדים באים לבקר, או שחברים של ילדים באים לבקר.
ראובן לדיאנסקי:
אם יש משפחה מסורתית, שמגדלת חמישה ושישה ילדים ברצף--
היו"ר יצחק לוי:
מה זה קשור?
ראובן לדיאנסקי:
--בחיים הכלב הזה לא יהיה בלי זמם פה, כי תמיד יש ילד קטן מתחת לגיל 16 בבית, כל שעה ביום.
היו"ר יצחק לוי:
רבותי, אני לא רוצה כרגע להמשיך את הדיון, תיכף נדבר על כל הסכומים. אני רוצה לקבל תמונה כוללת, ונדבר על הסכומים.
דעתי כרגע, יכול להיות שאני אשנה את דעתי, לדעתי, יש להבדיל בין הקנס בחצר לבין הקנס ברשות הרבים. יכול להיות, שאני טועה. אם אני טועה, תגידו לי, נדון בזה עוד רגע. בואו נגמור את הקריאה, ואחר כך נדבר על הסכומים. אנחנו עוברים לסעיף 5.
תמי סלע:
"בעליו של כלב מסוכן או מחזיקו לא יתיר את יציאתו של הכלב מחצרים או את הימצאותו של הכלב ברשות הרבים אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1) הכלב מוחזק בידי אדם שגילו עולה על 18 שנים והוא מסוגל לשלוט בו בכל רגע ולמנוע מהכלב לפגוע באחרים; (2) המחזיק כאמור בפסקה (1), מחזיק את הכלב ברצועה שהכלב לא יכול להשתחרר ממנה ואשר אורכה אינו עולה על 2 מטרים; (3) פיו של הכלב חסום בזמם."
היו"ר יצחק לוי:
כל זה לגבי כלבים מסוכנים?
שלמה גראזי:
כלבים לא מסוכנים צריכים להיות מוחזקים ברצועה קצת יותר ארוכה, אבל בלי זמם על הפה.
היו"ר יצחק לוי:
קדימה. סעיף 7.
תמי סלע:
הוראה 7 לא תיקבע כעבירה מינהלית, כי היא לא עבירה בתקנות עצמן.
היו"ר יצחק לוי:
אנחנו מוחקים את הוראה 7.
אורי יפה:
זו הוראה מאוד חשובה. היום, לצערי, הכלבים האלה נמכרים לכל דיכפין מעל גבי האינטרנט.
היו"ר יצחק לוי:
הבעיה היא לא מהותית, היא משפטית.
אורי יפה:
לעמותות אסור לקבל את הכלבים האלה, זאת בעיה.
ראובן לדיאנסקי:
הבעיה, שלמשרד החקלאות אין מוטיבציה לחוקק חוקים למען בעלי חיים, אלא רק על קנסות.
היו"ר יצחק לוי:
בסופו של דבר זה גם לטובת בעלי החיים. אם לא היו תקנות כאלה יכול להיות שהיה אפשר היה להחזיק כלבים מגזעים מסוכנים בארץ, וזה מסוכן. צריך להסדיר את זה, וכל הסדרה היא לטובה, לא לרעה.
תמי סלע:
יש הוראה מכוח התקנות הכלליות להסדרת הפיקוח על כלבים שאומרת: " בעליו של כלב שמוחזק בחצר, יציב בכל כניסה לחצר כאמור, במקום גלוי שלט שבו כתוב "זהירות כלב"; גודל כל אות בשלט לא יפחת מ-5 סנטימטרים." זה כלב לא מסוכן, על זה מציעים קנס של 500 שקלים.
היו"ר יצחק לוי:
הלאה. פקודת הכלבת.
תמי סלע:
מכוח פקודת הכלבת יש הוראה: " בעליו של בעל-חי שנשך אדם חייבים לעשות את הדברים הבאים במשך עשרים וארבע שעות לאחר שנודע להם דבר המקרה: (א) להודיע את העובדה לרופא הממשלתי או לרופא הווטרינר הממשלתי הקרובים ביותר, וכן - (ב) אם היה הבעל חי הנושך כלב, חתול או קוף — חייבים בעליו לקחתו למאורת הבידוד הקרובה ביותר; ואם לא היה כלב, חתול או קוף — יעצרוהו בדיר, ברפת או במקום אחר שיאושר ע"י רופא וטרינר ממשלתי".
היו"ר יצחק לוי:
מה זה בעל חי?
שלמה גראזי:
זה חתול, קוף, כלב ויכולים להיות עופות, כי ההגדרה בפקודה מאוד רחבה.
היו"ר יצחק לוי:
הקנס פה הוא 2,000 שקלים, ומה זה "200 שקלים עבור כל יום"? מה זה מועד ההתראה? מי מתרה פה?
יפעת רווה:
בחוק העבירות המינהליות, בשביל שלא יקרה מצב שבו רשויות לא עושות כלום במשך שנים ארוכות, ואז יספרו על כל יום וייתנו קנס, בתיקון שעשינו ב-2003 התנינו את האפשרות להטיל קנס נמשך, בזה שייתנו התראה. יטילו את הקנס הראשוני עם התראה ויגידו, שאם הוא לא מתקן את ההפרה בתוך שבוע-שבועיים, כמה שירשמו בהתראה, יטילו קנס נמשך על כל יום.
היו"ר יצחק לוי:
ממועד ההתראה יטילו 200 שקלים כל יום?
יפעת רווה:
כדי שיהיה לו תמריץ לתקן את זה, כי אחרת הוא יכול לשלם את הקנס ולהמשיך לא להעביר את הכלב לבידוד.
תמי סלע:
יש פה חפיפה עם הוראה אחרת שנגיע אליה אחר כך. דווקא ההוראה הזאת היא זאת שכן בסדר, שם נדרשים 24 שעות ממועד הנשיכה, ופה זה מהמועד שבו נודע לבעלים, גם שם התאמנו את זה באותו אופן.
אורי יפה:
היה קודם כול תקדים על מעצר בית בתחום הזה. הרעיון הוא להמשיך לשמור על בעל החי, לראות אם הוא חי או מת.
היו"ר יצחק לוי:
הנושך או הננשך?
אורי יפה:
הנושך. אם הוא מת בתוך 10 ימים, או אפילו 14 יום- - -
היו"ר יצחק לוי:
למה שהנושך ימות, הננשך צריך למות.
אורי יפה:
זה הסימן שהוא חולה. זאת תקופת הדגירה של המחלה.
שלמה גראזי:
למחלת הכלבת יש תקופת דגירה, שהיא יכולה להיות עד שישה חודשים. מרגע שהמחלה מפסיקה את תקופת הדגירה ומתחילים להיראות סימנים קליניים, זאת התקופה המידבקת והמסוכנת לחשיפה לכל מי שנמצא בסביבה.
בעשרת ימים האלה אנחנו, והגורמים המקצועיים בעולם, בדעה שבעלי חיים שנגועים במחלת הכלבת ושהתחילו להראות סימנים קליניים, לא חיים יותר מעשרה ימים מרגע שהם התחילו להראות את הסימנים, למרות שיש מחקרים עכשיו שטוענים שזה יכול להיות גם 14 יום. במידה שהכלב, החתול או הקוף, או בעל חיים אחר, מת בתקופת הזמן של עשרה ימים, זה אומר בסבירות שהוא היה חולה בכלבת, ואז אנחנו מתחילים לעשות לאנשים ולכל הכלבים שהיו בסביבה טיפולים מונעים שנדרשים למנוע את המחלה הזאת. זאת התקופה של עשרת הימים.
תמי סלע:
מה עם הכלב הננשך?
שלמה גראזי:
ברגע שאנחנו יודעים על כלב, אנחנו עושים חקירות אפידמיולוגיות לראות מי היו בסביבה, אם היה מגע עם עוד אנשים.
היו"ר יצחק לוי:
גם הננשכים מוסגרים?
שלמה גראזי:
גם החיות הננשכות מוסגרות, ויש אפשרות, לפי הפקודה, גם להשמיד אותם כחלק מהטיפול. בני אדם עוברים ייסורים רבים בזריקות ובטיפול.
אורי יפה:
היום פחות ייסורים, רק שלוש זריקות אם אני לא טועה.
שלמה גראזי:
אלה שתי זריקות שניתנות בחיסון סביל באופן מיידי, ואחרי זה עוד חיסונים. אני לא רופא הומני, אבל זה לא סיפור נעים.
אורי יפה:
היום בני אדם, ליתר ביטחון, נדרשים לקבל חיסון. כ-15,000 אנשים בשנה מקבלים חיסון אחרי נשיכה, וזה מצוין, כי למעשה 40 שנה לא מת אדם בארץ מנשיכת כלב.
שלמה גראזי:
זה ממש לא נכון.
אורי יפה:
לפי מה שאני יודע, היו שלושה מקרים: שניים מחתול ואחד מחולדה.
היה תקדים של מעצר בית כדי לשמור על כלב בריא בחצר בהשגחה של וטרינר לא מזמן, לפני חצי שנה או שנה, בחדרה. הדבר הגרוע ביותר הוא, שמשרד החקלאות לא שולט במערך של ההסגרים, זה נעשה על ידי הרשויות המקומיות. לרוב הרשויות אין מאורות ברשות, הכלב מוסגר לרשות אחרת. התנאים מחפירים, וזה הגיע בזמן האחרון להרבה מאוד כותרות בעיתונים. יש ניסיונות לשנות את זה בהצעות חוק. כבר ארבע קדנציות שלא הצליחו להחליט בפתיחת המאורות ברשות לאימוץ, בהכשרת העובדים. הפקחים הם אלה שהולכים לתת את הקנסות, לפקחים האלה היום יכול להיות עבר פלילי ויכול להיות שהם בכלל לא מתאימים לתפקיד, ומשרד החקלאות יודע את זה. חלק מהווטרינרים לא משתפים פעולה עם משרד החקלאות, אפילו במקרים כמו שפעת העופות. ד"ר דגנית בן דב, הממונה על חוק צער בעלי חיים, אמרה לנו שמרוב המקומות היא לא מקבלת דיווח.
היו"ר יצחק לוי:
מה המסקנה של הדברים?
אורי יפה:
בן אדם נותן כלב למקום כזה, הוא חוזר במקרה הטוב עם פרעושים, ובמקרה הרע הוא לא חוזר.
היו"ר יצחק לוי:
כלב נשך – מה פתרונך?
אורי יפה:
כדי שאנשים יסגירו את הכלב, צריך מקום ראוי. כשבן אדם יודע שהכלב יחזור משם בריא ונקי הוא יהיה מוכן להסגיר. היום יש בעיה, זה לא נמצא ברוב הרשויות.
טומי שדה:
קשה לי לעמוד בהשמצות שהולכות באופן חופשי. ניהלתי במשך 34 שנים את השירות הווטרינרי של עיריית ירושלים. לפני 30 שנה לא היתה תחנת הסגר בירושלים, ונאלצתי אז, עד שנפתחה תחנת הסגר, להסגיר בהסגרי בית. הווטרינר העירוני הוא לא פסיכולוג, הוא לא יכול לקרוא את הפרצופים של בעלי הכלבים, הכלבים הנושכים הוברחו לאילת וגם ללונדון, ואז הנשוכים צריכים לקבל זריקות מיותרות. אנחנו צריכים להגן על בריאות הציבור. אנחנו שומעים כאן השמצות מצד אנשים שמגנים על בעלי כלבים, לא על כלבים, קשה לשמוע את זה.
היו"ר יצחק לוי:
אני לא מתכונן כרגע לפתח את הדיון בעניין הזה.
אורי יפה:
אני מתנצל, חצי מהרשויות מדווחות.
היו"ר יצחק לוי:
אנחנו כרגע עוסקים בתקנה, כאשר בעל חי נשך אדם. למה רק אדם?
תמי סלע:
התקנה האחרת היא גם על נשיכה של בעל חי וגם על נשיכה של אדם.
היו"ר יצחק לוי:
בעל חי שנשך אדם, מובן שצריך לעבור איזה הליך של בדיקה ושל הסגר. אין לנו אפשרות, מבחינה ציבורית, להגיד שתהיה הסגרת בית. אין אפשרות כזאת. הציבור לא מסוגל לזה, יש אולי מעטים שמסוגלים לזה בציבור. אנשים מכל שכבות הציבור מגדלים כלבים, אנחנו לא יכולים להטיל את החובה הזאת על האנשים, לכן אנחנו חייבים להזדקק לשירותים העירוניים, אותן מאורות וכן הלאה.
אורי יפה:
לא חובה, אבל אפשר לתת את האפשרות.
תמי סלע:
אתה לא יודע למי לתת.
היו"ר יצחק לוי:
הדבר הזה דורש איזו הוראה בחוק – אני לא יכול לעשות את זה בתקנות – או בתקנה מיוחדת שתגיד מה התנאים, מי מפקח על זה, מי נותן את האישור. אנחנו לא יכולים לעשות את זה כלאחר יד דרך התקנות האלה. אם אנחנו רוצים לדון בזה, יכולה להיות כאן הצעה לראות באיזה תנאים מאפשרים הסגר בית, מי מאשר את זה וכן הלאה. כרגע, גם אם חצי מהרשויות מטפלות כראוי, כמו שאתה אומר, קודם כול, חצי זה הרבה, הלוואי ובכל הדברים חצי היו מטפלים כראוי, וחוץ מזה אין לנו כרגע מנגנון אחר להציע. אנחנו כרגע רוצים שהמנגנון הזה יפעל. אולי, מכל התקנות הקודמות, זו התקנה שהכי מדברת על בריאות הציבור.
מיכל סגן-כהן:
הכלל הוא לא שכלב נושך כל יום.
ראובן לדיאנסקי:
מה שעומד לפנינו זה רק העניין הצר, שמבחינתנו, בחלק מהדברים, הוא המשמעותי והגדול, וזה עניין הקנסות. חברי כאן דיבר על בעיית הפקודה וההתיישנות שלה, אני רק יכול לבקש הצהרה דקלרטיבית מאדוני, שיקרא למשרד החקלאות לעשות רפורמה בפקודת הכלבת.
היו"ר יצחק לוי:
אני לא יכול לומר, כי אני לא כל כך בקיא בעניין, אני רק מציע לך, שאם יש לכם רצון לרפורמה, דברו איתי כחבר כנסת מן המניין, לא כיושב-ראש ועדה, ואולי נציע רפורמה, צריך ללמוד את זה קצת יותר, אני לא יכול כרגע להצהיר הצהרות.
ראובן לדיאנסקי:
הרמתי את הכפפה.
מיכל סגן-כהן:
אם עורך-הדין לדיאנסקי יציע רפורמה, שיביא בפני יושב-ראש הוועדה גם את פסיקת בתי המשפט העליון בכל הנושא של פקודת הכלבת.
היו"ר יצחק לוי:
הבהרנו את העניין. אנחנו ממשיכים הלאה.
אורי יפה:
צריך להביא בחשבון שהיום נעשה חלק מהדברים לצורך נקמה.
היו"ר יצחק לוי:
אדוני, היום מסגירים בעלים לשנה מאסר בגלל נקמה. מה זה קשור לעניין?
ראובן לדיאנסקי:
הוא מדבר על פקודת הכלבת שהיא בעייתית, היום אדם הולך ללשכת הבריאות ואומר: נשכו אותי- - -
היו"ר יצחק לוי:
אנחנו שומעים פה בוועדה מקרים שנשים אומרות שהבעל הרביץ להם, ובסוף מתברר שזה לא נכון, והוא היה בבית הסוהר שנה, כי היא לא בישלה לו את החמין כמו שצריך.
אורי יפה:
כמו שאמר אדוני קודם, הנושא זקוק לרענון.
היו"ר יצחק לוי:
רבותי, אמרתי לכם שאתם מוזמנים אלי לחדר.
שלמה גראזי:
הפקודה היא מ-1934, אבל לאורך השנים נעשו בה רענונים.
היו"ר יצחק לוי:
אדוני, אני לא מבקש עכשיו לא את משרד החקלאות ולא את המחוקקים. אמרתי שאני מוכן לשמוע, זה הכול.
אורי יפה:
גם ארגון הבריאות העולמי הווטרינרי קבע שבאזור פה הכלבת לא נחשבת מגפה. מעבר לזה, פקודת הנזיקין קובעת שאם אני מחזיק פינצ'ר למשל, ילד של שכן שלי בא, תפס לו את הראש, והפינצ'ר נשך אותו, ויש לי מקרים כאלה, בפקודת הנזיקין האחריות היא לאו דווקא על הבעלים, כי הוא הגן על עצמו או על בני משפחתו או על הרכוש. זה לא אמור ליפול על הבעלים.
היו"ר יצחק לוי:
אדוני, אנחנו לא מדברים כרגע על אחריות, אנחנו מדברים כרגע על דיווח.
תמי סלע:
אחריות להביא אותו למאורה, ואם לא, מי יביא אותו אם לא הבעלים שלו.
היו"ר יצחק לוי:
דיווח והסגר, לאחר מכן ילכו לתביעה אזרחית, ידברו על משהו אחר. הלאה.
תמי סלע:
9(א)(1): " מנהל השירותים הווטרינריים רשאי להכריז במודעה שיפרסם ברשומות כל אזור כאזור נגוע בכלבת וההוראות דלקמן תחולנה על אזור כזה עד שהמודעה תבוטל: (א) אם היה האזור אזור עירוני: — (I) בעל כלב חייב בכל אלה: (1) לשמור את כלבו בחצריו; (2) לשים מחסום על פי הכלב, ולקשור את הכלב ברצועה או בשרשרת שארכה אינו עולה על 2 מטרים בשעה שמוציאים אותו מהחצרים". מה ששאלנו את המשרדים זה, איך מפרסמים את ההכרזה הזאת, וגם כמה שכיח שיש הכרזות כאלה, וקיבלנו תשובה שזה מפורסם באמצעי התקשורת, זה לא קורה כל כך הרבה.
ראובן לדיאנסקי:
עד כמה שכיחות ההכרזות האלה?
היו"ר יצחק לוי:
נשמע ממשרד החקלאות.
שלמה גראזי:
היתה ביקורת על השירותים הווטרינריים בבג"ץ על עצם העובדה שכל המדינה היתה מוכרזת במשך שנים כאזור נגוע כלבת, זה היה בבג"ץ שדן בחתולים באזור ערד.
היו"ר יצחק לוי:
מתי זה היה?
שלמה גראזי:
בסביבות שנת 1996. לאחרונה, ב-2003, הכריזו, כשהיו מקרים של כלבת באזור של יער בן-שמן וביישובים מסביב. מאז לא נעשה שימוש בזה.
תמי סלע:
לכמה זמן היתה ההכרזה בתוקף?
שלמה גראזי:
בדרך כלל חצי שנה.
ראובן לדיאנסקי:
זאת אומרת, ארבע שנים אין כלבת.
שלמה גראזי:
כלבת יש, זה שלא הוכרז זה משהו אחר.
ראובן לדיאנסקי:
אדוני חייב להבין שיש הידברויות בנושאים שונים לגבי עניין בריאות הציבור, אם הוא מול טובת בעלי החיים. חוק צער בעלי חיים מול בריאות הציבור. תמיד יש מתח סביב העניין, ומשרד החקלאות תמיד מנופף בדגל בריאות הציבור, גם כשאין מקום לנופף בדגל הזה. יש פה משקעים. אם לפעמים זה לא עניינית- - -
טומי שדה:
על מה עניינית אתה מדבר?
ראובן לדיאנסקי:
הבריאות רק שמורה לאדוני.
היו"ר יצחק לוי:
הוא אמר עצמו שהוא דיבר לא עניינית.
שאלנו שאלה ספציפית, באיזה דרך אתם מפרסמים.
שלמה גראזי:
קודם כול בדרך שמוטלת עלינו כחובה בחוק, יש פרסום ברשומות.
תמי סלע:
מבחינת הציבור, שאחר כך אמור להיות כפוף להוראה הזאת ולשלם קנס, זה לא מספק. מעבר לזה, טומי שדה, שהיה מנהל השירות, אתה יכול להציג איזה מקרים.
טומי שדה:
מעבר לזה, מפרסמים בתקשורת.
מיכל סגן-כהן:
צריך להבין מה המשמעות של אירוע כלבת. לא מכריזים על כלבת כדבר שבשגרה. יש כלב נגוע בכלבת או שועל נגוע בכלבת, בודקים ומטפלים בעניין הספציפי. מתי מכריזים על אירוע כלבת? כאשר מנהל השירותים הווטרינריים סבור שמבחינת הטיפול- - -
היו"ר יצחק לוי:
גברתי, אנחנו לא מתווכחים איתך על הנושא המקצועי.
מיכל סגן-כהן:
כשהוא מכריז זה במצב כשהוא חייב להגן על הציבור. איך הוא מגן על הציבור? הוא צריך להודיע לכל התושבים שבסביבה.
היו"ר יצחק לוי:
אין בעיה.
מיכל סגן-כהן:
הוא מפרסם באמצעי התקשורת.
היו"ר יצחק לוי:
אנחנו מדברים פה על קנס של 2,000 שקלים, וזה לא קנס קטן. יבוא המשרד או מי שאחראי על העניין הזה ויפרסם ברשומות על אזור שהוא אזור שנגוע בכלבת, ויפרסם בעוד עיתון אחד, ואחר כך יתחילו לקנוס אנשים ב-2,000 שקלים. האם יש נהלים במשרד החקלאות? האם יש נוהל פרסום של אזור נגוע בכלבת?
מיכל סגן-כהן:
התשובה היא, שזה מפורסם בכל אמצעי התקשורת.
היו"ר יצחק לוי:
זו לא תשובה, כי אותו אדם שהיה אז אחראי על כך, ב-1993 או ב-1996, או ב-2000, פרסם, וזה שיהיה מחר יגיד, שאין לו תקציב והוא לא מפרסם, שהוא מפרסם רק ברשומות. אני רוצה שיהיה נוהל מחייב, זה הכול.
מיכל סגן-כהן:
המשמעות של אירוע כלבת שמוכרז, שהרבה מאוד אנשים שהיו במגע עם בעל חיים כלשהו באזור חייבים מיד להיכנס ללשכות הבריאות ולקבל בדיקה.
היו"ר יצחק לוי:
גברתי, אני שואל שאלה פשוטה. למה את עונה תשובה מסובכת לשאלה פשוטה? האם יש נוהל?
שלמה גראזי:
יש נוהל טיפול באירוע כלבת.
היו"ר יצחק לוי:
אני מדבר פה על פרסום.
מיכל סגן-כהן:
אם אין נוהל של פרסום, אנחנו נקבע נוהל של פרסום.
היו"ר יצחק לוי:
מתי נוכל לקבל את הנוהל? אני מדבר כרגע על נוהל של פרסום של אזור נגוע בכלבת. פה מדובר על כך שמטילים על אוכלוסייה, שיכולה להיות של 1,000 איש, או יכולה להיות של 100,000 איש, חובה בחוק, שיכולה להיות בעלת משמעות של קנסות משמעותיים. אני מבקש שלא נאריך בדיון. גברתי, אני מקבל את מה שאת אומרת. בתוך כמה זמן אנחנו יכולים לקבל נוהל?
שלמה גראזי:
יש נוהל כתוב לטיפול באירוע כלבת, אני צריך לבדוק אם יש בו הנושא הזה של הפרסום.
ראובן לדיאנסקי:
אין נוהל פרסום.
היו"ר יצחק לוי:
מתי נקבל את הנוהל, האם שבוע, שבועיים, חודשיים?
שלמה גראזי:
בין שבועיים לחודש, זה סביר.
היו"ר יצחק לוי:
תמי סלע, אני מבקש שתעקבי אחרי זה, ובעוד חודש אני מבקש לראות את הנוהל.
אורי יפה:
בהערות כתוב: כיצד מפורסמת הודעה ובאיזה תדירות. היום, למעשה אין כמעט כלבת בזכות חיסון אוראלי. כרגע לפחות, עד כמה שלי ידוע בשנה האחרונה, לא מוזרמים תקציבים ואין חיסון אוראלי בחלק מהאזורים, והתחילו מקרי כלבת בגולן.
היו"ר יצחק לוי:
לכן הנוהל חשוב מאוד עכשיו.
אורי יפה:
למה לא נותנים תקציבים לחיסון אוראלי?
היו"ר יצחק לוי:
אתה רוצה שבדיון של קנסות מינהליים נפתור את כל הבעיות.
אורי יפה:
לא, להצביע עליהן. אי אפשר לא לדעת.
טומי שדה:
הנוהל נוגע לאדם אחד בלבד, והוא מנהל השירותים הווטרינריים, הוא המכריז.
היו"ר יצחק לוי:
מנהל השירותים הווטרינריים הוא פקיד של משרד החקלאות. אני מבקש ממשרד החקלאות, אולי תעבירו לדובר- - -
טומי שדה:
זה הולך לדובר אוטומטית.
היו"ר יצחק לוי:
כשהייתי שר, אני יודע מה עשיתי. שר החקלאות הזה, אני לא יודע מה הוא עושה. אני רוצה ממשרד החקלאות נוהל של הכרזה על אזור נגוע בכלבת.
מיכל סגן-כהן:
יכול להיות שיש לי הנוהל.
היו"ר יצחק לוי:
כשנראה את הנוהל, אני אגיב, אבל לפי דעתי הנוהל צריך לרדת להודעה לכל אחד מבעלי הכלבים.
שלמה גראזי:
זה נעשה במקרים שאנחנו יודעים על נשיכות.
היו"ר יצחק לוי:
אתה מדבר על הכרזה של אזור נגוע.
שלמה גראזי:
אתה לא יכול, לדוגמה, באזור של עיריית תל-אביב להודיע לבן אדם בן אדם.
היו"ר יצחק לוי:
יש רשימה, כולם נרשמו אצלך. מה הבעיה בדוורור? אתם אומרים שזה קורה פעם ב-25 שנה. מה הבעיה? זה לא דבר של כל יום. אמרתי את דעתי, תדונו בזה במשרד.
שלמה גראזי:
אני מטיל חובה על רשות, ואין לי דרך לכפות עליה.
היו"ר יצחק לוי:
למה הדבר דומה? למשל, שהיינו אומרים עכשיו שיש וירוס מאוד מסוכן, ואנחנו יודעים מי האוכלוסייה המסוכנת. האם לא היינו מנסים להגיע לכל אחד?
מיכל סגן-כהן:
יש נוהל של פעילות המערכת הווטרינרית בעת אירוע כלבת, והוא מסביר בצורה מאוד מסודרת, נוהל של שישה עמודים, יכול להיות שלנוהל הזה יוסיפו הוראות שאומרות שאנחנו מודיעים לרשות המקומית שהיא תתלה במקומותיה.
היו"ר יצחק לוי:
תביאו לי נייר של משרד החקלאות לגבי הנוהל.
אורי יפה:
צריך להעביר לבעלי הכלבים הרשומים.
תמי סלע:
סעיף 9(ב) זה גם סיטואציה, שהוכרז אזור כאזור נגוע בכלבת: "(ב) אם לא היה האזור אזור עירוני: (I) חייבים בעלי כלבים לקשור את כלביהם בתמידות: בתנאי כי כלבי רועים אין צורך לקשרם אלא בשעות שבין שקיעת החמה וזריחתה; וכן - (II) בלא רשות מאת הרופא הווטרינר הממשלתי אסור לשום דייר להחזיק יותר מכלב אחד ולשום רועה אסור להחזיק בלא אותה רשות יותר משני כלבים בעד כל עדר בקר או צאן ושום כלב לא ייחשב ככלב רועה בקשר עם עדר בקר או צאן אלא אם כן הוא נלווה אל העדר. כל שאר הכלבים יוצאו להורג: בתנאי כי כל המחזיק משק לגידול גזעי כלבים או כלבי ציד יש לפטרו מהוראות הסעיף הזה לפי אותם תנאים שייקבעו ע"י מנהל השירותים הווטרינריים".
היו"ר יצחק לוי:
אותה הערה. נמשיך הלאה.
אורי יפה:
לגבי מה שאמרת, לגבי כלב אחד, זה לא קיים בחוק.
היו"ר יצחק לוי:
זו העתקה מהחוק. אני לא מדבר על חוק עזר עירוני, אנחנו מדברים על החוק שלנו.
אורי יפה:
מותר לאדם להחזיק רק כלב אחד?
תמי סלע:
הוא צריך היתר מהרופא הווטרינרי העירוני, בסיטואציה שיש אזור כלבת.
היו"ר יצחק לוי:
זה דבר שצריך רענון, כמו שאמרת.
תמי סלע:
הגענו לתקנות הכלבת (חיסון), ופה יש הרבה הוראות שחלות בעצם על המחסן ולא על בעל הכלב. תקנה 2 אומרת: " לא יבצע אדם, זולת מחסן, חיסון נגד מחלת הכלבת".
תקנה 3 אומרת: "(א)לא יחזיק אדם כלב אלא אם כן הכלב חוסן לפי תקנות אלה. (ב)תקנת משנה (א) לא תחול לגבי כלבים שמוחזקים במאורת בידוד".
היו"ר יצחק לוי:
מי רשאי לחסן כלבים, רק רופא וטרינר?
שלמה גראזי:
כרגע, על פי החוק, רק רופא וטרינר.
תמי סלע:
בתקנה 3 יש עבירה נמשכת, מיום התראה 150 שקלים לכל יום.
בתקנה 6(א)(1) יש כל מיני הוראות לגבי המחסן: "(א) מחסן לא יחסן בעל חיים אלא אם כן הוא ביצע את כל הפעולות האלה: (1) בדק את בעל החיים ומצא שהוא חופשי מסימני מחלה העלולה לפגוע ביעילות החיסון";
ראובן לדיאנסקי:
אני רוצה להעיר הערה לגבי תקנה 3, לגבי חובת חיסון. צריך לזכור שכשאדם מגיע עם כלבו לקבל רישיון, באותו אקט מקבל הכלב חיסון נגד כלבת.
שלמה גראזי:
לא בהכרח.
ראובן לדיאנסקי:
זה מה שאני עושה עם הכלבה שלי.
טומי שדה:
זה מה שאתה עושה, זה לא בהכרח נכון. זה תלוי בגיל הגור.
היו"ר יצחק לוי:
אתה גר בעיר או במושב?
ראובן לדיאנסקי:
בעיר.
היו"ר יצחק לוי:
זה ההבדל בין עיר למושב, כי במושב תולים בערב שבת הודעה, שביום שלישי, ב-10:00, יהיה הווטרינר, וכל מי שצריך משהו, יבוא. זה לא משנה, רישיון, לא רישיון, אנשים מביאים את הכלבים.
תמי סלע:
צריך לתת חיסון.
ראובן לדיאנסקי:
בוודאי, אבל דיברנו על תקנה שמתייחסת לרישיון לכלבים.
היו"ר יצחק לוי:
אלה שתי תקנות שונות, וזה בסדר שאלה שתי תקנות שונות.
ראובן לדיאנסקי:
אני מדבר על גובה הקנס.
היו"ר יצחק לוי:
אמרנו שנדבר.
למה תקנה 6(א)(1) היא 4,000 שקלים, והשאר 1,500 שקלים? זה מאוד גבוה.
מיכל סגן-כהן:
חיסון צריך להיות אפקטיבי, התקנה הזאת כבר לא חלה על הכלבים, כבר לא חלה על מחזיקי הכלבים, אלא היא חלה על המחסנים. המחסנים הם שאחראים על כלבי הציבור.
היו"ר יצחק לוי:
למה התקנה הזאת היא 4,000 שקלים וכל השאר 1,500 שקלים, מה ההבדל?
תמי סלע:
גם תקנה משנה (2) זה מידע שעלול לפגוע ביעילות החיסון.
ראובן לדיאנסקי:
4,000 שקלים מתייחסים לזה שהווטרינר, לפני שהוא נותן חיסון כלבת, צריך לבדוק שהכלב בסדר.
היו"ר יצחק לוי:
זה מובן מאליו. רופא בודק בן אדם שיש לו שפעת ורוצה לתת לו זריקה, הוא לא בודק את האיש?
ראובן לדיאנסקי:
אחוז התמותה הגבוה ביותר בעולם נגרם מאבחון לקוי של מחלות בקרב בני אדם.
היו"ר יצחק לוי:
והתקופות שיש הכי פחות תמותה זה כשיש שביתת רופאים, זה הוכח.
תמי סלע:
ההבדל בין התקנות, שבתקנות עם קנס יותר נמוך, אלה דברים שהם יותר דיווחים שהוא צריך לקבל או לבדוק כל מיני פרוצדורות מול בעל הכלב, לעומת דברים שהוא צריך לעשות בעצמו, בדיקה או פעולות שהוא אחראי לעשות. אפשר, כמובן, לתהות על ההבדל.
היו"ר יצחק לוי:
תקנה 2, מדובר פה ממש במרמה או נטילת סמכות שלא כדין, "לא יבצע אדם, זולת מחסן, חיסון נגד מחלת הכלבת" או שזה אדם שמתחזה כווטרינר, אז מוצדק שיהיה פה קנס גבוה. לגבי השאר יש לי בעיה.
מיכל סגן-כהן:
אם הוא עושה את החיסון בלי שהוא בדק את הכלב, החיסון יכול לא להיות חיסון, לכן זה צריך להיות מאוד חמור. המחלה היא חשוכת מרפא, לכן זה חמור מאוד.
היו"ר יצחק לוי:
אצל רופא הומני שלא בדק, גם לביו יש קנס מינהלי? נניח, הוא דילג על בדיקה. אני לא מבין את העניין. שמעת פעם שעל רופאים יש קנסות מינהליים, על כך שהם לא עשו בדיקה? הלוואי שזה היה כך.
תמי סלע:
6(א)(3): "(3) היה בעל החיים כלב – בדק ומצא שהכלב מסומן לפי חוק ההסדרה בסימון שפרטיו, שהוא אימת בקורא שבבים, רשומים ברישיון; לא היה הכלב מסומן, יסמנו לפי תקנות ההסדרה";
6(א)(4): "(4) היה בעל החיים כלב או חתול, קיבל מידי בעליו הצהרה, בחתימת ידו כי, למיטב ידיעתו, הכלב או החתול לא נשך בתקופה של עשרה ימים לפחות לפני יום החיסון."
6(ב): "המחסן לא ישלב חיסון נגד כלבת עם טיפול רפואי העלול לפגוע ביעילות החיסון".
6(ג): "המחסן יאשר בטופס הרישיון, בחתימת ידו, את ביצוע החיסון ומועדו".
6(ד): "היה בעל החיים כלב – יוודא המחסן את פרטי הרישום במרכז הרישום; מצא שאין רישום במרכז – ידווח לרופא הווטרינר העירוני בהתאם לתקנות ההסדרה".
היו"ר יצחק לוי:
אתם מאוד קשים עם הווטרינריים.
שלמה גראזי:
אנחנו רוצים להסדיר גם את הנושא הזה.
היו"ר יצחק לוי:
ההסדרה פה היא סופר הסדרה.
שלמה גראזי:
אנחנו חושבים שיש להם אחריות.
אורי יפה:
יש פה רק בעיה אחת, שפוגעת בבריאות הציבור, וחבל שאנחנו לא שמים לב לזה. יש כאן משהו שלא קשור אחד לשני, יש רישיון וחיסון כלבת. חיסון כלבת, אם זה יישב עכשיו אצל כל וטרינר, והוא ייתן הרבה חיסוני כלבת בארץ, לכל חתול וכלב שהוא רואה, זה טוב, כמובן כשהוא בריא. ואנחנו היום מסדירים, שזה לא יכול להיות. רוב העמותות, לדוגמה, לא יכולות לקבל, כי צריך הסדר מאוד מיוחד במשרד הבריאות.
תמי סלע:
לא הבנתי. הם לא יכולים לבוא ולקבל חיסון?
אורי יפה:
היום קשה מאוד לקבל חיסונים. רופא וטרינר שמחליט להסתובב בארץ לעשות עיקורים לחתולים, אין לו ממי לקבל חיסונים, הוא צריך לרוץ לכל מקום. לעומת זאת, היום ידוע שהחיסון טוב לארבע שנים.
היו"ר יצחק לוי:
אתה מדבר עם רישיון או בלי רישיון?
אורי יפה:
עם רישיון, כשאתה בא לקבל חיסון, על פי רוב זה יעלה מעל 120 שקלים, אם הכלב מעוקר – 43 שקלים, החיסון עצמו עולה 80 סנט. חשוב לחסן כמה שיותר. במיליון דולר אנחנו מחסנים את כל המדינה, גם את הכלבים וגם את החתולים. החיסון תקף לארבע שנים. אנחנו פה מצרפים את זה לרישיון, ובגלל זה רק חצי מהכלבים בארץ מחוסנים.
היו"ר יצחק לוי:
כי לחצי אין רישיון?
אורי יפה:
כן, אני מדבר לטובתכם.
היו"ר יצחק לוי:
הוא יסתובב ברחובות ויתחיל לחסן?
אורי יפה:
אנחנו אומרים לאדם: אתה רוצה חיסון כלבת, זה לא ארבעה שקלים.
היו"ר יצחק לוי:
מה אתה רוצה מהווטרינר, שיתחיל לסייר ברחובות ולחסן?
אורי יפה:
אני חושב שלא צריך להתנות את החיסון ברישיון.
היו"ר יצחק לוי:
אין פה התניה, ההתניה לא קיימת.
שלמה גראזי:
הרישיון מותנה בחיסון, החיסון לא מותנה בשום דבר.
היו"ר יצחק לוי:
אם משרד החקלאות יחליט לעשות מבצע חיסונים, אף אחד לא מונע ממנו, בין אם יש רישיון בין אם אין רישיון. מה שכתוב פה זה הפוך, הרישיון תלוי בחיסון, לא שהחיסון תלוי ברישיון. אם יחליטו באזור מסוים או בכל הארץ, או שהוא ימצא מיליון דולר לחסן את כל הכלבים והחתולים, שיחסן, רק נברך אותו. אין מניעה כאן.
תמי סלע:
אם בא כלב בלי רישיון, שרוצים לחסן אותו, הוא ממילא מבקש להסדיר את הרישיון.
שלמה גראזי:
אנחנו לא דורשים את זה מהווטרינר, זו חובה של הרשות המקומית.
תמי סלע:
6ה אומר: " נודע למחסן מורשה על אירוע כלבת באזור, לא יבצע חיסונים בבעלי חיים ששהו בו אלא באישורו של הרופא הווטרינר המחוזי ובהתאם להוראותיו; לענין תקנת משנה זו, "אזור" – תחום שהיקפו וגבולותיו נקבעו בידי הרופא הווטרינר המחוזי בהתייעצות עם הרופא הווטרינר העירוני הנוגע לענין".
תקנה 8: " מחסן ידווח על כל חיסון וסימון שביצע, בתוך 7 ימים ממועד ביצועו לרופא הווטרינר העירוני של הרשות המקומית שבתחומה מתגורר בעל הכלב; הדיווח ייעשה בהתאם להוראות תקנות ההסדרה".
התקנה האחרונה היא תקנה מתקנות הכלבת, שהיא חופפת הוראה שראינו קודם, מה שלא חופף, שזה גם נשיכה של בעל חיים. תקנה 2(א): " חיה שנשכה אדם או בעל חיים, חייב בעלה להביאה למאורת הבידוד הקרובה תוך 24 שעות ממועד הנשיכה". פה נוסיף בתקנות, שזה ממועד הידיעה של בעל החיה.
ראובן לדיאנסקי:
אנחנו, כמובן, מתנגדים לגובה הקנס.
היו"ר יצחק לוי:
עכשיו נדבר על גובה הקנסות. אני אומר לכם מה, לדעתי, קנס סביר. יש כאן עבירות שהן עבירות קלות יותר ויש עבירות חמורות. בקלות צריך להקל, ובחמורות צריך להחמיר. בחלק מהעבירות הקלות החמרתם, ולכן כדאי לעשות שינוי בקנסות. אני מציע שב2(א) וב-8(ה) הקנס יהיה 250 שקלים.
מיכל סגן-כהן:
אני חוששת שיש פה בעיה.
היו"ר יצחק לוי:
אני רוצה להציע הצעה שלמה, ואחר כך תעירי.
ב-11(א) אני מציע להוריד ל-500 שקלים, ב-18(ג)(2) נראה לי בסדר, בתקנות הסדרה 2 זה נראה בסדר, וגם תקנות 3, 4 ו-5 נראות לי בסדר. תקנה 4(3), אני לא שלם עם זה, אני חייב לומר, כי אנחנו לא נותנים כאן פתרון סביר לאדם שמגדל כלב.
יפעת רווה:
אפשר לרדת לדרגת ביניים, בין 4(2), שהיא הכי קלה, שזה עניין השלט, לבין תקנה 5, שזה הכי חמור.
היו"ר יצחק לוי:
זה צעד בכיוון הנכון, אבל אין לי פתרון.
ראובן לדיאנסקי:
הפתרון הוא אפס.
היו"ר יצחק לוי:
אני לא חושב שאפשר לקבוע אפס.
ראובן לדיאנסקי:
אדם יחזיק כלב בביתו עם מחסום?
היו"ר יצחק לוי:
מצד שני, אם לאדם יש בבית כלב מהסוג המסוכן, והוא מקבל אורחים, או שהוא מסוכן לחברים של הילדים שלו, הוא כן צריך לזמום את הכלב.
ראובן לדיאנסקי:
לא בסמכות הוועדה לקבוע את העניין הזה.
היו"ר יצחק לוי:
זה בסמכות, כי זו עבירה קיימת בחוק.
ראובן לדיאנסקי:
הקנס לא בא לדיון לצורך הדוגמה שעלתה כאן.
היו"ר יצחק לוי:
זה כלול בתקנה הזאת.
ראובן לדיאנסקי:
אם ניתן להפריד בין אדם שבא לבקר בביתו- - -
היו"ר יצחק לוי:
אין לי אפשרות להפריד, זה חלק ממה שתבואו לדבר איתי. יש לי אפשרות או לעשות קנס אפס או לעשות קנס של 1,500 שקלים, או לעשות משהו באמצע.
תמי סלע:
או לעשות סייג, אבל לא אחרי דיון שהוא לא מספיק מעמיק.
דורית ואג:
מתי יבוא פקח לראות אם הוא שם זמם?
אבי גולדברג:
זה מגיע רק בסכסוך שכנים.
היו"ר יצחק לוי:
בקנס על תקנה 4(3) הייתי מקל אם הייתי יודע שיש מבוגר בבית, שאין מצב שרק הילדים נמצאים בבית. אם יש מבוגר בבית, אם פתאום הכלב נכנס להתקפה, הוא יכול לשלוט בו. התקנה הזאת לא מפותחת מספיק, היא לא ברורה מספיק.
ראובן לדיאנסקי:
זה לא מעשי.
היו"ר יצחק לוי:
מצד שני, אני לא יכול לשים קנס אפס, זה יהיה מסר מאוד לא נכון.
ראובן לדיאנסקי:
משפחה שיש לה כלב מסוכן, הילדים מגיעים בשעה 14:00 מבית הספר- - -
היו"ר יצחק לוי:
אף אחד לא יתלונן אם לילדים לא יקרה כלום. אתה צריך להבין שמישהו שיתלונן או כשהילדים של השכנים באו לבקר וקרה משהו, או שלילד שלו קרה משהו, אז מישהו יבוא ויתלונן וכן הלאה.
ראובן לדיאנסקי:
בתנו לחיות לחיות יש מחלקה משפטית שהמהות שלה היא לקבל תלונות מהציבור על התעללויות בבעלי חיים. לא פעם אנחנו נתקלים ביריבויות בין שכנים, בדברים שאתה לא יכול לתאר לעצמך.
היו"ר יצחק לוי:
גם בבני אדם זה קיים. אין לי פתרון לזה. אדוני, יש כל מיני עבירות בחוקים במדינת ישראל, ואתה לא יכול לתת תרופה להלשנות ונקמנות. יכולים להיות אלף דברים, התרופה היא במערכת החינוך.
תמי סלע:
אפשר לעשות סייג.
היו"ר יצחק לוי:
הסייג הנכון הוא, שיהיה מבוגר בבית.
יפעת רווה:
גם זה לא מספיק, כי באותם מקרים שקרו אסונות היה מבוגר.
היו"ר יצחק לוי:
זה המינימום. אם קורה אירוע, שיהיה אדם שיוכל להשתלט על העניין.
מיכל סגן-כהן:
אי אפשר להשתלט.
ראובן לדיאנסקי:
אם האם אחראית היא לא תשלח את הילד שלה לבית שהיא חוששת שיש בו כלב מסוכן.
מיכל סגן-כהן:
היא לא יודעת. משרד החקלאות ראה חובה לעצמו להגן על הציבור.
היו"ר יצחק לוי:
רבותי, אני מוריד את תקנה 4(3) ל-1,000 שקלים.
ראובן לדיאנסקי:
זה כאילו לא עשינו כלום.
היו"ר יצחק לוי:
אדוני, זה מה שיצא. תבוא עם רפורמות – נדבר. בתקנה 5, 1,500 שקלים זה בסדר.
תמי סלע:
תקנה 7 ירדה.
היו"ר יצחק לוי:
תקנה 19, זה נראה לי 250 שקלים.
תמי סלע:
זה השלט של כלב רגיל.
ראובן לדיאנסקי:
האם אפשר, במקום 250 שקלים, נעלה ל-500, ונוריד את ה-1,500 שקלים ל-750 שקלים?
היו"ר יצחק לוי:
אדוני, אנחנו לא ב"שוק מחנה יהודה" עכשיו.
תקנה 4(1) אני רוצה להשאיר, זה בסדר.
אורי יפה:
היום אנחנו בבעיה קשה עם זה.
היו"ר יצחק לוי:
אדוני, גמרנו את הדיון, כרגע אנחנו מדברים על הקנסות. פה יש סעיף שנוגע באופן ישיר לבריאות הציבור.
הקנס בתקנה 9(א)(1) צריך להשאיר. בתקנה 9(ב) הייתי מוריד.
שלמה גראזי:
למה להוריד?
ראובן לדיאנסקי:
אדוני ביקש לגבי תקנה 9(א)(1), שיביאו את נוהל הפרסום. האם אדוני מאשר את הקנס לפני שיביאו את הנוהל?
היו"ר יצחק לוי:
כן. אני עכשיו גומר את התקנות. כשיגיע הנוהל נבוא בדברים עם משרד החקלאות, ואם לא ימצא חן בעינינו, נשפר אותו. אני לא מתנה זה בזה. לא נאשר את כל התקנות, למעט תקנה אחת.
ראובן לדיאנסקי:
אשרי המאמין שהנוהל הזה יגיע.
שלמה גראזי:
אם הוא יגיע?
ראובן לדיאנסקי:
אני שמח שאני איש מאמין.
היו"ר יצחק לוי:
סעיף 9(ב) לא מדבר אלי. אני בינתיים לא מאשר את תקנה 9(ב).
ראובן לדיאנסקי:
אולי אפשר לבקש לא לאשר גם את תקנה 9(א) עד שיתקבל הנוהל.
היו"ר יצחק לוי:
התשובה – לא.
ראובן לדיאנסקי:
הנוהל הזה לא יגיע.
היו"ר יצחק לוי:
אדוני, הנוהל הזה יגיע בתוך חודש. משרד החקלאות אמר שהוא ימציא לנו, והוא ימציא לנו. למה אתה חשדן כל כך? תתעניין אצל תמי סלע בעוד חודש.
מיכל סגן-כהן:
אני מבקשת שעורך-הדין לדיאנסקי יתחייב עכשיו להתנצל התנצלות פומבית בשלושה עיתונים יומיים, אם זה יגיע במועד.
ראובן לדיאנסקי:
בטח, על חשבונך.
היו"ר יצחק לוי:
זה נרשם בפרוטוקול, כשיגיעו הנהלים, נדבר על זה.
בתקנות הכלבת, הקנס בתקנה 2 בסדר, הקנס בתקנה 3 בסדר, את הקנס בתקנה 6(א)(1) הייתי מוריד ל-500 שקלים.
אני לא מבין מה כתוב פה, אתם אומרים שהרופא לא טוב, אז תפטרו אותו.
ראובן לדיאנסקי:
הוא לא יכול לפטר, יש רופאים פרטיים שנותנים זריקות.
שלמה גראזי:
יש לנו כלי נוסף שלנו לאכיפה על הרופאים הווטרינריים, באמצעות אמצעי משמעת, שניתן להטיל על רופא וטרינר על פי חוק הרופאים הווטרינריים. אנחנו רוצים שיהיה גם זה וגם זה.
היו"ר יצחק לוי:
500 שקלים זה לא מספיק?
מיכל סגן-כהן:
זה חלק מפרנסתו של אדם.
היו"ר יצחק לוי:
למה אנחנו לא עושים אותו דבר אצל רופאים. מה ההפליה הזאת?
יפעת רווה:
משרד החקלאות יכול לחיות עם 2,000 שקלים.
מיכל סגן-כהן:
הוא חייב לדעת, שבצד פרנסתו יש לו גם אחריות שהוא ישא בה.
היו"ר יצחק לוי:
זה מובן מאליו.
שלמה גראזי:
לא תמיד.
היו"ר יצחק לוי:
הכלי פה הוא לא קנס מינהלי. אם הרופא לא בסדר, צריך לטפל בעניין הזה.
שלמה גראזי:
הדברים מתמשכים, גם הליכים פליליים גוזלים הרבה מאוד זמן.
היו"ר יצחק לוי:
טוב, 1,500 שקלים לתקנה 6(א)(1).
מה אתם רוצים מווטרינר ב-6(א)(2)?
מיכל סגן-כהן:
הוא לא יחסן את הכלב לפני שהוא מתחקר את הבעלים.
היו"ר יצחק לוי:
אם אחר כך התברר שהבעלים הסתיר ממנו?
שלמה גראזי:
זה משהו אחר, הוא עשה דברים בתום לב ושמו לו מכשול.
תמי סלע:
אפשר לקבוע קנס אחיד אם הוא לא ביצע את כל הדברים שהוא צריך לבצע. למה כל דבר בנפרד?
היו"ר יצחק לוי:
אני מציע תקנות משנה (2), (3) ו-(4) להוריד ל-1,000 שקלים, ותקנה 6(ב) להוריד ל-1,500 שקלים. תקנה 6(ג) ותקנה 6(ד) להוריד ל-250 שקלים. הקנס בתקנה 6(ה) אפשר להשאיר. הקנס בתקנה 8 אפשר להשאיר, ואת הקנס בתקנה האחרונה אפשר להשאיר.
יפעת רווה:
בגדול הכול מסוכם, פרט לעניין של שתי התקנות הראשונות, שכבר בכל הרשויות נקבע 66 שקלים, וגם הקנס הזה כבר מוריד, ואנחנו רוצים להשאיר 500 שקלים, שזה יהיה דומה למה שנעשה היום.
תמי סלע:
ברגע שזה יהיה הקנס, זה מה שיחייב.
ראובן לדיאנסקי:
אדוני, זו בשורה לכל בעלי הכלבים, שהרשויות המקומיות גוזלות כסף.
היו"ר יצחק לוי:
בכמה רשויות מקומיות יש חוק עזר כזה?
יפעת רווה:
הרבה מאוד.
היו"ר יצחק לוי:
לגבי שתי העבירות הראשונות, אני מתכוון.
יפעת רווה:
עשרות רבות.
היו"ר יצחק לוי:
בכל העשרות הרבות, הקנס הוא 600 שקלים?
יפעת רווה:
הקנס הוא בדרך כלל 660 שקלים, אלא אם כן היה 460.
מיכל סגן-כהן:
חלק מתקציב הרשויות המקומיות לשפר את המכלאות זה באמצעות העבריינים שמשלמים את הקנסות.
היו"ר יצחק לוי:
כמה אוכפים את זה?
יפעת רווה:
זה נאכף. צריך לשאול כל רשות ורשות, אני מניחה שיש פערים בין הרשויות, כמו שאני רואה בהרבה תחומים. הצו הבא, למשל, זה צו של אשדוד, שנכלל בו חלק על כלבים, אבל לא יהיה טעם כבר לאשר את זה, לאור העובדה שהוועדה כבר אישרה את החוק הזה.
היו"ר יצחק לוי:
אני מוכן לבוא לפשרה, ואני אסביר. אני מוכן להבדיל בין 2(א) ל-8(ה). אני מוכן, בתקנה 2(א) להשאיר 500 שקלים ובתקנה 8(ה) להוריד ל-250 שקלים.
היו"ר יצחק לוי:
אנחנו מצביעים גם על הצו וגם על התקנות. אני מבקש מתמי סלע לעבור ביעף על גובה הקנסות, כדי שכולנו נהיה מיושרים.
תמי סלע:
בתקנה 2(א) זה 500 שקלים; בתקנה 8(ה) זה 250 שקלים; בתקנה 11(א) זה 500 שקלים; מתקנה 18(ג)(2) עד תקנה 4(3) זה נשאר כמו שהיה, ששם זה ירד ל-1,000 שקלים; תקנה 5 נשארה אותו דבר; תקנה 7 בוטלה; תקנה 19, הקנס 250 שקלים; תקנה 4(1) ותקנה 9(א)(1), הקנס נשאר; תקנה 9(ב) לא מאושרת; תקנות 2 ו-3, הקנס נשאר; בתקנה 6(א)(1) הקנס הוא 1,500; תקנה 6(א)(2), (3) ו-(4) זה 1,000 שקלים; תקנה 6(ב) זה 1,500; תקנות 6(ג) ו-(ד) זה 250 שקלים; 6(ה), 8 ו-2(א) נשארים.
אורי יפה:
בנוגע לתקנה 4(1), על עוד ייתנו דחייה לחוק הנטישה, גם כאן אני מבקש לא לאשר את תקנה 4(1), להתנות את זה בכך שיהיו מתקנים ראויים להחזיק בהם בעלי חיים. אי אפשר לקבל כלב חולה, וזה קורה כל הזמן.
שלמה גראזי:
יש לי שאלה לגבי הסעיף שהורדת לעניין האזורים הלא עירוניים, בתקנות ב(1) ו-ב(2). יש העניין של קבלת ההסכמה של האדם הפשוט. אנחנו רוצים שתהיה החובה של קשירת הכלב.
היו"ר יצחק לוי:
אני מוכן, בלי כל התנאים.
שלמה גראזי:
נאשר רק את (ב)(1).
תמי סלע:
לא יכולים להטיל חובה מוחלטת לקשור, חייבים להיות עם התנאים שיש פה, כי זו עבירה חדשה, שלא קיימת בחוק. אי אפשר לחוקק כאן עכשיו עבירה.
יפעת רווה:
תמי סלע צודקת. זה אומר להטיל על כך שבעלי הכלבים יקשרו את כלביהם בתמידות, והתנאי אומר שעל כלבי רועים אין צורך לקשרם בשעות שבין שקיעת החמה והזריחה. נראה לי שאת זה אפשר לאשר.
היו"ר יצחק לוי:
יש פה עוד כל מיני דברים.
תמי סלע:
אחר כך יש העניין של הרשות, שאסור להחזיק יותר מכלב אחד בלא אותה רשות.
היו"ר יצחק לוי:
אנחנו מאשרים את סעיף ב(1) בלי (2), והקנס 2,000 שקלים.
רבותי, אנחנו מצביעים על הצו והתקנות.
הצבעה
אושרו פה אחד, בכפוף לתיקונים, צו העבירות המינהליות (שינוי התוספת לחוק), התשס"ז-2007 ותקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – כלבת ופיקוח על כלבים), התשס"ז-2007
היו"ר יצחק לוי:
הצו והתקנות התקבלו ואושרו. תודה רבה, רבותי.
הישיבה ננעלה בשעה 11:45