פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 215
מישיבת ועדת החינוך התרבות הספורט
יום שלישי, י"ט בסיוון התשס"ז (05.06.2007), בשעה 10:30
סדר היום: הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סגירת גני טרום חובה במגזר הדרוזי, של חה"כ מגלי והבה.
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור – היו"ר
ג'מאל זחאלקה
מוזמנים:
חה"כ מגלי והבה
חה"כ נאדיה חילו
סלאח אלשייך – מפקח על החינוך הדרוזי במחוז חיפה, משרד החינוך
אדי הרשקוביץ – סמנכ"ל ומנהל מינהל כלכלה ותקציב, משרד החינוך
מיכל חורין – לשכה משפטית, משרד החינוך
מוהנא פארס – מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך
כמאל עטאלה – לשכת דובר, משרד החינוך
נעמי ריפתין – יו"ר המזכירות הפדגוגית, הסתדרות המורים
מרגלית וקסלר – הסתדרות המורים
פרח חלבי – מנכל אגף חינוך, עיר הכרמל
רפיק קדור – סגן ראש עיר הכרמל
סמי להיאני – דובר ועד יישובי בעיר כרמל
נדא ווהבי – מנהלת מחלקה לגיל הרך, עיר הכרמל
נביה נסראלדין – יו"ר פורום הדרוזים והצ'רקסים
זייאד דג'ש – ראש מועצת מג'אר
מנהלת הוועדה: יהודית גידלי
רשמת פרלמנטרית: מיטל בר שלום
הצעה לסדר היום (דיון מהיר): סגירת גני טרום חובה במגזר הדרוזי, של חה"כ מגלי והבה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אני מעביר את זכות הדיבור לחברי שמראה שהוא לא ישן על זרי הדפנה והניצחון של החוק החשוב שהעברנו ביוזמתו אתמול בערב. כבר הבוקר הוא ממשיך. אי אפשר מצד אחד לעשות מחווה רצינית, חשובה ומכוננת כלפי העדה הדרוזית במדינת ישראל, ומהצד השני להגיד שסוגרים להם גנים. אני לא למדתי את העובדות, אבל אני סומך על חה"כ מגלי שיסביר לנו את הדברים.
מגלי והבה:
אדוני היו"ר, אני רוצה לברך אותך. אני אומר שבצדק עזרת לנושא שהוא היסטורי ממדרגה ראשונה. זה לעשות צדק עם העדה הדרוזית. אני מקווה, שפרי עמלנו המשותף יצליח, ואותו מוסד גדול יהווה ציון דרך ארוך שנים לעדה הדרוזית בישראל. ציפיתי שיהיו בני עדות אחרות שיתמכו בחוק, כמו הערבים, אבל אף אחד לא תמך בו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בניגוד למה שהיה בוועדה.
מגלי והבה:
אנחנו שמחנו על עצמנו לאורך ההיסטוריה, ותמיד הצלחנו. אני מבטיח לאלה שלא רוצים שנהיה עצמאיים, שאנחנו נוכל לסמוך על עצמנו ולהשיג את מבוקשנו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
פה הם לא התנגדו.
מגלי והבה:
לא. אם יו"ר הוועדה מסביר על החשיבות של החוק והנושא, הם לא יכלו להתנגד. היה יכול להיות אחרת, אבל זה עניינם. אני רוצה לומר, שמקובל שבדיונים חשובים בעלי השלכות תקציביות יופיעו השרה או המנכ"ל. לא מזלזל באף פקיד ממשלתי, אבל אני כן מזלזל באותה שרה ובאותו מנכ"ל שהם לא הגיעו לכאן. בכנסת הקודמת כמעט ולא היה דיון שבו גם השרה וגם המנכ"לית הופיעו. אנחנו נבחרי ציבור, ומקבלי ההחלטות צריכים להגיע לכאן. פריימריס שיעשו במקום אחר. אני אומר את הדברים האלה לפרוטוקול, וגם אמרתי אותם מעל במת הכנסת. אנחנו נמצא את הדרך איך למחות. ועדת החינוך והתרבות צריכה להיות הבמה עליה יעלו בעלי התפקידים החשובים ביותר, במיוחד שאנחנו מדברים על עניין חשוב כמו הנושא של היום – סגירתם של 49 גני ילדים לגילאי 3-4 במגזר הדרוזי.
אני התחלתי לברר למה היתה החלטה הזאת, ואמרו לי שהיתה החלטת בג"צ. מי פנה לבג"צ? ועדת המעכב העליונה של ערביי ישראל, עדאללה ומסאווה. הם צודקים שהם פונים. הם צריכים להילחם למען שוויון זכויות, אבל לא יכול להיות שבג"צ יגיד שצריכים להיות קריטריונים שוויוניים והמסקנה של משרד החינוך היא לבטל את העדיפות הלאומית לאותם יישובים. כאשר אתה בא ורואה את מדד הטיפוח שהם קבעו, אתה רואה שהם החליטו להוריד אותנו מהמדדים האלה. כאילו אנחנו לא זקוקים למדדי טיפוח. עיוור רק יכול להגיע למסקנות כאלה ולבטל את מדדי הטיפוח. מדד הטיפוח למגזר הערבי היה 6.24 והוא עלה עכשיו ל-7.29. מדד הטיפוח לדרוזים היה 8.8 ועכשיו הורידו אותו ל-7.1. לבדואים היה 8.4 ועכשיו העלו אותו ל-9. אמרו כי השירות הצבאי הוא לא מדד אצל הדרוזים. כאשר מדברים על הבדואים כן לוקחים בחשבון את השירות הצבאי. 83% מבני העדה הדרוזית משרתים שירות חובה ביחידות קרביות, לעומת 74% במגזר היהודי. אני הופתעתי לשמוע במליאת הכנסת, שהשרה אומרת שהשירות הצבאי הוא לא מדד וכי היא מוחקת אותו. האם זה לחנך את דורות העתיד?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
האם המדד הזה אמור להיות אובייקטיבי?
מגלי והבה:
את מדד הטיפוח היא קבעה ביחד עם הצוות שלה במשרד החינוך. הם אמרו שמצב הכלכלי הוא 20%, השכלת ההורים מהווה 40%, ארץ מוצאה מהווה 20%. אולי היינו צריכים לרשום שארץ המוצא של הדרוזים הוא בצפון איי ערב ואז המדד היה משתנה. אני מרגיש שאנחנו מאה מיליון דרוזים, אבל אנחנו 113,000 תושבים בלבד. זה פחות משכונה אחת בתל אביב או בירושלים. מאז קום המדינה הזאת לקחנו על עצמנו את כל החובות. כאשר זה מגיע לעניין הזכויות, יש כאלה שסבורים שאפשר למחוק במחי יד את הקיום שלנו.
כאשר אני רואה את ההחלטה האומללה שמדברת על סגירת 49 גנים, כאשר אנו מדברים על כך ש-90 נשים הולכות להיות מחוץ למסגרת החינוך, אני לא מבין. אני הייתי במשרד החינוך והתרבות וראיתי את ספר התקציבים. גם פה יושב אחד שהוא מכיר הכי טוב את מסגרות התקציב. האם רוצים להעניש את הדרוזים כי הם נחמדים? זו תפיסת העולם של משרד החינוך, שלא לדבר על רמת החינוך. אם היה לנו מצב חינוך טוב הייתי מוותר על הגנים, אבל לא כך המצב. מצב החינוך אצלנו הוא בין הגרועים. ההישגים הלימודיים נמוכים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בגלל זה העלו את המדד.
מגלי והבה:
צריך לזכור גם שאנחנו מדברים על ילדים ומשפחות קשיי יום. האנשים שלנו רגילים לחיים צנועים ומסתפקים במועט, אבל לבוא למשפחה דלת הכנסה ולהגיד לה שהיא צריכה לשלם 700 שקלים לגנים מגיל שלוש עד ארבע זה לא בסדר. אין להם מאיפה.
אני מציע שפעם אחת ועדת החינוך תלך לבקר את יחידת הדרוזים. אני לא יודע מאיפה המוטיבציה הזאת של אותם אנשים צעירים. איך אנו בונים חברה בלי גנים, וכשאלה יגיעו לגיל 18 נגיד להם להתגייס? איך נגיד להם: כאשר הייתם בני שלוש לא הייתם חשובים למדינה הזאת. אלה החלטות שאין להם מקום.
במסגרת טיפוח הצפון אמרו שרוצים לעודד את כולם. על הנייר נתנו קרוב ל- 932,000,000 שקלים, ומתוכם 169,000,000 למגזר הדרוזי. אם אתה רוצה לחזק את החינוך ביישובים האלה ורוצה להשקיע 169,000,000 שקלים, איך אתה אומר שאין לך 35,000,000 שקלים לגנים האלה. יש פה אנשים שלא יודעים איפה הם חיים. אולי במשרד החינוך אמור למישהו: תתחיל לשחק. שרת החינוך לא עושה צדק איתנו. אני פניתי אליה. ברגע שהיא מורידה מדדים על ימין ועל עיני לא צרה באוכלוסייה הערבית. אני אומר,שכל מי שצריך יקבל שוויון ועידוד, אבל לא על חשבוננו. לא על חשבוננו. לא ניתן את זה.
אני לא מדבר הרבה, אבל אני עושה. אני אומר למשרד החינוך, כי אנחנו לא נקבל את ההחלטה של שינוי המדד ולא ייסגר גן אחד. אי אפשר למכור אותנו. אנחנו יודעים מה האוצר נותן ומה יש לכם. אחד התנאים יהיו, שלא תהיה סגירה של הגנים. אני לא רוצה לדבר על ההשלכות. נמצא פה יו"ר פורום ראשי הרשויות. הפקידות שנמצאת פה עושה, כוללת סמנכ"ל הכספים, יודעים כמה מאמצים הוא עושה על מנת שהגנים האלה לא ייסגרו. אני רוצה שנצא מפה עם החלטה, שמשרד החינוך ימצא תשובה לגנים האלה. אפשר למצוא 35,000,000 שקלים מתוך התקציב הזה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
על אף שחה"כ מגלי אומר שהוא לא מרבה בדברים, הפעם הוא כן דיבר באריכות, כנראה שזה מתוך הכאב בליבו. אנו נבקש מאדי הרשקוביץ להסביר את העניין, ולהגיד איך אתם בעלי תשובה. איך אתם מתכוונים לפתור את הבעיה?
אדי הרשקוביץ:
הנושא מגיע לשולחן הזה כתוצאה מהחלטת בג"צ, שקבעה שהעדיפות הלאומית במשרדי הממשלה בכלל, במשרד החינוך בפרט, איננה תקניה אלא מפלה. לא משרד החינוך החליט על כך, אלא בג"צ. לכן, הוא חייב אותנו לבוא אליו חזרה עם מפה חדשה שוויונית, שתהיה מקובלת עליו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
למה לא עשיתם?
אדי הרשקוביץ:
זה מה שעשינו.
רפיק קדור:
לא. אלה קריטריונים שאתם קבעתם.
אדי הרשקוביץ:
כאשר אנו קובעים קריטריונים, אנחנו צריכים להעביר אותם לבג"צ, כאשר באמצע נמצאת הפרקליטות. זה לא מה שאנחנו רוצים. זה צריך להיות שוויוני, ולכן משרד החינוך באמצעות ועדה בנתה מדד חדש, שבנוי על מדד פריפריאלי. לא זה המקום להציג את המדד הזה. על פי זה אנחנו מחלקים.
לנושא של גני ילדים – התשובה של משרד החינוך היא שהוא יכול לטפל באשכול אחד ולהגיע עד איזה אשכול שהוא רוצה, זה תלוי בכסף. הכסף שעומד לרשותנו מאפשר לנו לקיים את אשכול אחד ואת אשכול שתיים. לצערנו, הדרוזים נמצאים באשכול שלוש ובאשכול ארבע.
משרד החינוך ער לבעיה, ואין לו שום עניין ש-1,400 תלמידים שלומדים במגזר הדרוזי לא ימשיכו באותם גנים. הוא מחפש היום חלופה אחרת. אנחנו נביא חלופה אחרת, כדי שהמצב במגזר הדרוזי לא ישתנה.
ג'מאל זחאלקה:
מה החלופה?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
האם ברור לגמרי שאתם תפתרו את הבעיה?
אדי הרשקוביץ:
זאת החלטה של המשרד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כלומר, ברור לגמרי שהגנים לא ייסגרו.
אדי הרשקוביץ:
זאת ההחלטה של המשרד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם זאת החלטת המשרד, אין סיבה שכולנו נגיד שזאת חייבת להיות החלטת המשרד. אנחנו נקבל החלטה ברוח הדברים הללו.
נאדיה חילו:
אני מאוד מברכת את חברי על הדיון הזה. ללשכה שלי הגיע מכתב של מנהלת מעון מעוספייה, שכתבה לי שהיא מודעת להשלכות הקשות של העניין, שיכולות לפגוע בשני פלחים חשובים שצריכים באופן כללי תגבור: אוכלוסיית הנשים שעובדות ואוכלוסיית הילדים. אמר חברי, כי 90 נשים עלולות למצוא את עצמן בלי עבודה. מדובר על הגננות פלוס אותן אמהות שצריכות את השירות הזה.
קריאה:
מדובר ב-2,100 נשים. מדובר ב-2,100 תלמידים שהאמהות שלהם יצטרכו לשבת בבית.
נאדיה חילו:
עשיתי את החישוב הזה. מדובר ב-1,960 אמהות. מדובר בפגיעה בילדים, כי אחוז מאוד גדול מהילדים האלה יישארו בבית. אחוז מאוד גדול של האמהות גם יישארו בבית. היום אנו נלחמים בנושא הזה. אני שמה יד לקידום נשים באופן כללי, נשים ערביות, ואנו מבקשים לתגבר את השירותים של ההכשרה המעשית. לא יכול להיות שתתקבל החלטה מבלי לבדוק את ההשלכות של אותה החלטה.
אני חושבת שערך השוויון הוא ערך מוחלט, שלא צריך להתנות אותו בשום קריטריונים. יש פתגם בערבית שאומר: שכאשר מישהו בא לסדר עניין, במקום לסדר הוא הפך אותו לעיוור. כך גם לגבי הבג"צ. במקום לבוא ולתת פתרון יותר שוויוני ליישובים הערביים ולפתור את הבעיה של חוסר השוויון, הוא גרם לקיצוץ השירות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זו לא המלצת הבג"צ.
נאדיה חילו:
זו התוצאה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בג"צ אומר שההחלטה שהגיעה אליה הממשלה,לעשות חלוקה לאומית ולשכוח מאוכלוסיות שלמות בתוך המדינה, זו החלטה לא חוקית. המדינה היתה צריכה לבוא ולומר, כי אנחנו עכשיו עושים את זה בצורה נכונה. זו החלטת ממשלה ולא המלצת הבג"צ.
נאדיה חילו:
נעשה שימוש לא נכון בכלי הזה ששמו בג"צ.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
התוצאה היתה כזאת. אנו מאוד מקווים שעכשיו כל הפגמים הללו יתוקנו
נאדיה חילו:
לנושא הזה פוגע באנשים בצורה מאוד קשה. מי שקורא את המכתבים, יודע שהאנשים האלה לא יוכלו לשלם את ה-700 שקלים. אני לא מדברת רק על 50%, אלא על הרבה יותר. זו תהיה פגיעה בריקמה החברתי שמאוד חשובה למדינה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל משרד החינוך בא לפה ואומר דברים ברורים וחד משמעיים. יש התחייבות מוחלטת פה.
מרגלית וקסלר:
אני גננת. אני רוצה לומר, שלא מדובר רק ב-41 גנים, אלא ב-141 גנים שאמורים להיסגר בשל הפרטה של המערכת. הסכנה שאורבת לנו היא בשל ההפרטה. במקום לשפר את התנאים ולתת לכולם באופן שוויוני הולכים על דרך משפט שלמה: לא להם ולא לנו, בוא נחתוך את הילד. זה מה שעשו. חתכו בבשר החי, והשאירו את הגננות, את הגנים ואת מדינת ישראל חשופים לגופים אינטרסנטים. ברשויות המקומיות מפנים היום את ההורים להרשמה בעמותות. יש סכנה של הפרטת המערכת במימון המדינה. כל הגנים המוכרים שאינם רשמיים ממומנים על ידי משרד החינוך. הם נתנו היום תקציב לבעל מוסך, שפתח היום רשת שמנהלת גנים. הוא מקבל 670 שקלים על כל ילד. הוא משלם לסייעת ולגננת, שלרוב זאת גננת לא מוסמכת, בסך הכל 2,000 שקלים. הוא הציע לאחד מראשי הרשויות שוחד של 10,000 דולר אם הוא ייתן יד להפרטה. זה בעל מוסך שרצה לפתוח רשת של גני ילדים. אין לו שום מושג בחינוך והחינוך הוא לא מה שעומד לנגד עיניו.
ג'מאל זחאלקה:
אולי הוא רוצה ללמד את הילדים מכונאות. אולי הוא רוצה להביא אותם לעבוד במוסך, והיו דברים מעולם.
מרגלית וקסלר:
למוסד חיוכי יש מטרות חינוכיות. אני רואה בביטול סדר העדיפות הלאומית סכנה קיומית למדינה, מפני שלמקום ממנו יוצאת המדינה נכנסים גופים המטיפים להשמדת המדינה. יש לי עדות של גננת מאחד הכפרים הדרוזים, שהיתה ב-18 במאי במשרד החינוך וסיפרה כי בגנים של העמותות תלויה התמונה של הלינץ' ברמאללה וכי הם מהללים ומשבחים את רצח הציונים. אני רואה בזה דבר שיש לגנתו.
מוהנא פארס:
זה בלבול דברים.
מרגלית וקסלר:
זה לא בלבול.
נביה נסראלדין:
אני רוצה לחדד נקודה, שראשי הרשויות במגזר הדרוזי, הצ'רקסי והערבי נלחמים על מנת לא להכניס עמותות לתוך היישובים. מי שנותן את האישורים לכך, זה משרד החינוך. זו לא השחתה של ראשי הרשויות.
השאלה כאן, היא למה היתה העדפה לאומית? על מנת להשוות את המגזר הלא יהודי למגזר היהודי. יש בג"צ. הבג"צ לא אמר לבוא לעשות הפליה בתוך המגזר בעצמו. אפילו במגזר הדרוזי בעצמו יש הפליה. השרה הגיעה למספר יישובים וחנכה גנים לגיל 3-4, ובשאר היישובים שמה איקס. אותו דבר קורה גם במגזר הערבי. אנו מייחלים ליום בו נחייה בשוויון. כאן היה מחטף של משרד החינוך והתרבות, היתה מדיניות מכוונת על מנת לפגוע. מדד הטיפוח הוא הפליה בפני עצמו. כל המגזר הלא יהודי נמצא בתוך המדינה מאות שנים. הקריטריון הזה לא רלוונטי למגזר הלא יהודי, ובייחוד למגזר הדרוזי והצ'רקסי. אני רוצה להיות שווה.
סמנכ"ל הכספים דיבר על אשכול אל"ף ובי"ת. אחוז האבטלה במגזר הדרוזי והצ'רקסי הוא 14.6%. אם נוסיף את הכוח העיקרי, שחה"כ נאדיה חילו מייצגת, אנחנו עוברים את 46%. זאת אומרת, שכל היישובים הדרוזים נמצאים באשכול אחד ושניים.
קריאה:
אלה נתונים מהלמ"ס.
נביה נסראלדין:
פנינו בנושא, אבל אף אחד מהמשרד לא טרח לענות לנו ולעדכן אותנו. אני שמח שישנה תשובה, אבל אם התשובה היא חד פעמית חבל על הזמן. אנחנו רוצים תשובה לצמיתות. צריכים לכלול את כל ילדי היישובים של הדרוזים במסגרת של חינוך חובה לגילאי 3-4. זה מגיע לנו כמו שמגיע לשאר היישובים.
נקודה נוספת, היא בתי הספר. היום מדובר במורות. כולן יצטרכו להיפלט החוצה. יש קיצוץ של מיליון שקל בכל בית ספר מקיף. לגבי הנושא של ההסעות - הרשויות המקומיות כעסו ואנו יודעים למה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
דנו בזה בשבוע שעבר.
נביה נסראלדין:
אדוני, מדד הטיפוח יפגע בתקן השעות הבסיסי של הילדים בעלי מוגבלות ובעלי יכולות נמוכות.
רפיק קדור:
אדוני, אני הייתי עד לביקורים שלך לביקורים שלך במגזר ובעיר עצמה. מי כמוך מכיר את הבעיות. לא מספיק הבעיות הקיימות, מוסיפים לנו עוד בעיות. לדעתי, ההחלטה היא אומללה מאוד. אנחנו מוחים בתוקף על ההחלטה הזאת. אם זה יתממש, יהיו לכך השלכות מרחיקות לכת. אני מאמין, שאנחנו הדרוזים הוכחנו את עצמנו. אין צורך בכל פעם לחזור על אותה מנגינה ושוב להוכיח את הדברים. אני אומר, שהגיע הזמן שמדינת ישראל, שאנו כל כך גאים בה, תוכיח את נאמנותה לדרוזים במדינה.
יש החלטה של ממשלת ישראל בעניין עיר כרמל, שאנחנו בעדיפות אל"ף בחינוך. אם כך, אין מה לגעת בנושא הזה. לדעתי, קביעת סדר העדיפויות לא נכונה. חייבים לקחת את הנושא הזה ברצינות, על מנת לתקן את העוול שעומד להיגרם לתושבי העיר.
ג'מאל זחאלקה:
כבוד היושב ראש, אני חושב שהוועדה שלנו צריכה לנהל דיון מקיף בנושא ההפרטה בחינוך בכלל. בגלל הבעיה הזאת, הוועדה צריכה להוביל מהלך להכללת אשכול 3 בנושא.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
האם אתה יודע מה המשמעות התקציבית של כך?
מוהנא פארס:
אין לי תחשיב של אשכול 3.
נדא ווהבי:
זה 5,000,000 לעיר כרמל בלבד. מדובר על 25,000,000 שקלים בערך.
ג'מאל זחאלקה:
הקריטריונים שופרו כדי שיהיו יותר מאוזנים, אבל יש קריטריון שהוא משמעותי מאוד עבור הציבור הערבי בכלל ובגלל זה העדה הדרוזית, וזה עבודת נשים. ההחלטה הזאת תפגע פגיעה חמורה מאוד בעבודת נשים. לא מדובר רק במתן פיצוי לאנשים עם הכנסה נמוכה. זה גם יעכב את היציאה של המשפחות החלשות לעבודה.
במשרדים האחרים בממשלה, במיוחד בתמ"ת ובאוצר, יש נכונות להשקיע הרבה כסף בעידוד נשים לצאת לעבודה. אני חושב, שצריך שיתוף פעולה בנושא הזה על מנת לפתור את הבעיה ביישובים בהם יש אחוזים נמוכים של נשים היוצאות לעבודה. זה יפתור את כל הבעיה. המכה הזאת תחזיר את הנשים אחורה, תעשה את האנשים יותר עניים עם כל המשמעות של זה. הרבה נשים לא ייצאו עכשיו לעבודה. אישה שצריכה לשלם 1,400 שקלים לגן של שני ילדים, לא תצא לעבודה עבור 2,000 שקלים. אי אפשר להתעלם מזה. אפשר לפנות לתמ"ת ולאוצר בנושא הזה, כי הם מחפשים איפה להשקיע בשביל לעודד יציאת נשים לעבודה. כאן בדיוק המקום. צריך לקחת גם את המימד הזה כאשר מטפלים בבעיה הזאת.
נדא ווהבי:
אני אישה ואמא לילדים בגיל שלוש, ואני גם עובדת עם המחלקה לגיל הרך. רציתי להגיע לכנסת כדי לדבר על גיל שנתיים ולא על גיל שלוש. רציתי להילחם, להכניס את גיל שנתיים למסגרת, כדי לעודד את הנשים לצאת לעבודה. רק 1.6% מהנשים הדרוזיות עובדות. בשנת 1990 אחוז הילודה היה 3.20% והיום 1.20%, וזה בגלל שאין לנו לאן ללכת עם הילדים שלנו. אנחנו לא יכולים לשלם עבורם בחינוך הפרטי. עד שהגברים הרשו לנשים להשכיל ולעבוד לקח זמן. רק 17% מהאוכלוסייה הדרוזית הם עם תעודת בגרות. על מה אתם מדברים? הבעיה היא עם פיטורי נשים. נשים לא יכולות לצאת לעבודה, לא יכולות להשאיר את הילדים אצל הסבתא. אתם מחזירים אותנו עוד פעם אחורה. לצערי, למדנו משהו לא טוב במדינת ישראל. למה כאשר אני רוצה דבר אני צריכה לקחת אותו ממישהו אחר? אני רוצה להיות כמו. הערבים לא התכוונו לקחת מאיתנו את הזכות שיש לנו, אלא להשוות את עצמם אלינו. זה גם מה שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים ללכת עוד צעד אחד קדימה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אמרת דברים מאוד חשובים.
סאלח אלשייך:
אני אדבר בשני כובעים, גם כדרוזי וגם כפקיד משרד החינוך. אין ספק, שזו בעיה חריפה מאוד. אני מרגיש את זה יומיום. היום ביישובים הדרוזים הנושא הזה הוא שיחת היום. שמענו את ההתחייבות של אדי, ואני יודע שהמשרד כל הזמן מחפש דרך איך לפתור את הבעיה. אני שמח שאדי אמר את זה כאן. ההתחייבות הזאת כוללת גם את ההסעות וגם את התקן. שמעתי, כי המנכ"ל בודק בכל יישוב ויישוב ובכל בית ספר, מה ההפרש לעומת התקן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני שמח, שאנשי משרד החינוך שמחים על מה שאומרים אנשי משרד החינוך.
מוהנא פארס:
מה שאדי אמר זה חד-משמעי.
מגלי והבה:
אנחנו מכבדים את מה שאדי אמר, אבל השאלה היא האם השרה והמנכ"ל קיבלו החלטה כזאת. אם לא, זאת התחייבות של פקיד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא.
נאדיה חילו:
אדוני שאל אותו פעמיים את השאלה, והוא התחייב.
מגלי והבה:
אני מכבד את המעמד שלך. אם אתה אומר שזאת התחייבות של השרה ושל המנכ"ל כהנחיה, אז המצב הוא שונה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מידיעה, אני לא יכול לתת התחייבות מפורשת. בהתחלה הוא אמר: אנחנו מחפשים דרך. אחר כך הוא אמר: יש החלטה וזו החלטה מוחלטת. הוא חזר על זה פעמיים. זה גם נכון לגבי המוחזקות בבתי הספר.
מוהנא פארס:
אין ספק שזו ההחלטה. אני חייב להעיד, שמשרד החינוך כל הזמן מחפש אפשרויות לפתור את הבעיה במגזר הדרוזי. הוא לא הלך לכיוון הטכני בלבד. המגזר הדרוזי חשוב מאוד למשרד, ולכן ההחלטה באה עקב הרבה דיונים.
קריטריון של ארץ המוצא הוא לגבי עולים חדשים בלבד. אני לא רוצה שיחשבו שבולגרי שעלה לפני 40 שנה מקבל גם. זה לא נכון.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אנחנו רוצים לתת העדפה לעולים, ובפרט לעולים שבאים מאזורי מצוקה. לאוכלוסייה הזאת יש בעיות סוציו-אקונומיות קשות. אנו רוצים לתת את העדפה הזאת מבלי שזה יפגע בהעדפה מתקנת לאוכלוסייה חלשה מבחינה סוציו-אקונומית, גם אם היא נמצאת פה 1,000 שנים. צריך לדעת איך לעשות את זה.
מוהנא פארס:
המשרד תקצב ילדים שנולדו בארץ על סמך זה שההורים שלהם עלו בשנת 1982.
מגלי והבה:
האם מכתבי הפיטורין וההנחיות שנשלחו לרשויות אכן מבוטלים?
מוהנא פארס:
אדי אמר באופן מפורש, שהדברים יסודרו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אולי ראוי שכבר עכשיו, בעקבות ההתחייבות של המשרד, שתבטלו את המכתבים. אל תחזיקו כל כך הרבה משפחות באוויר.
פרח חלבי
ההודעה הזאת בשבילי היא הודעה מוסמכת לאי פיטורי גננות. בנוסף, יש לבחון מחדש את הקריטריונים. נושא השירות הצבאי הוא לא דבר שצריך לבחון אותו לאורך כל הדרך, אבל הוא קריטריון קיים, שאנחנו לעולם לא נוותר עליו. אנחנו הגענו השנה לוועדה הזאת 3-4 פעמים. זה לא נכון לבחון אותנו לאורך כל הדרך. אני מבקש שאתם תעשו מאמצעים שאנחנו לא נגיע יותר לכאן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
על זה אני לא מתחייב. אנחנו נגיע לפה בכל פעם שאנו חייבים, כל פעם שעושים שטויות.
סמי להיאני:
אני תקווה, שמשרד החינוך חושב שתוספת היא לא על חשבון כספים אחרים שאמורים להיות בתוך המערכת הקיימת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לא.
סמי להיאני:
אני מקווה שההצהרה של אדי לא תהיה על חשבון משהו אחר. אני בתקווה שנקבל תקצוב נוסף על התקצוב הקיים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כל דבר בא על חשבון משהו, אבל זה לא יבוא על חשבונכם.
סמי להיאני:
אני רוצה להעביר את ההחלטה הזאת כהחלטה סופית. כתבתי: שאדי אמר שהוא מחפש חלופה אחרת במגזר הדרוזי, והחלטת המשרד היתה: "ברור לגמרי שהגנים לא ייסגרו". אני אצטט את המילים האלה בפני כל אמא.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני רוצה לסכם את הדיון. חה"כ זחאלקה העלה רעיון חשוב. אנחנו נעשה את זה בהזדמנות חגיגית. צריכים לדון בכל החינוך הפרטי מול החינוך הציבורי במדינת ישראל. זה דבר שעולה יומיום בדיונים פה. לדעתי, יש כאן חוסר ביצוע של המדיניות. באירועים חגיגיים אנו מהללים את החינוך הציבורי כדי לחזק, אבל בפועל בהרבה מאוד תחומים מחלישים. אני בעד חינוך שוויוני וציבורי, חינוך ששם דגש על סדרי עדיפויות חברתיים. בשביל זה צריך לגרום לשינוי תפיסה.
לגבי הדיון הנוכחי, אני רוצה לברך על ההתחייבות החד-משמעית שקיבלנו משרד החינוך. אני בטוח שזה יגובה גם על ידי משרד האוצר. אני מברך על ההתחייבות החד-משמעית של הממשלה דרך משרד החינוך לתקן את העוול שנעשה. ההתחייבות כללה ביטול מוחלט של ההודעה שיצאה מטעם המשרד לגבי סגירת הגנים במגזר הדרוזי בישראל. אנחנו מברכים על כך ומבקשים מהמשרד להבהיר לנו מסביב לשולן את העניין, וגם להבהיר למורים שזאת ההחלטה. אני מכבד את זה שעוד לא מצאו בדיוק איך לעגן את ההחלטה הזאת בצורה נכונה בתוך המשרד. השורה התחתונה פה ברורה, ואנחנו נאפשר למשרד לעשות את הכל בצורה תקינה וראויה כדי שנוכל לראות שהעוול הקשה שנעשה יתוקן. ברור שיש להחלטות הללו לגבי עבודת נשים, אבל אנחנו מופקדים קודם כל על החינוך בישראל. אני שמח שאנחנו יכולים לברך על המוגמר, ואנחנו כמובן נעקוב אחר הביצוע של הדברים. תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:30