פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 214
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ט בסיוון התשס"ז (05.06.2007), בשעה 09:45
סדר היום: הצעת חוק הגבלת מספר תלמידים בכיתות לימוד, התשס"ז-2007
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור – היו"ר
אלכס מילר
יוסף שגאל
רונית תירוש
מוזמנים:
חה"כ מגלי והבה
חה"כ נאדיה חילו
חה"כ יעקב כהן
עו"ד מיכל סגל – יעוץ משפטי, משרד החינוך
מוהנא פארס – מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך
כאמל עטאלה – לשכת הדובר, משרד החינוך
לאה רוזנברג – סמנכ"ל ומנהלת המינהל הפדגוגי
ריקי ארמן – רפרנטית חינוך, משרד האוצר
מיכל צוק – משרד האוצר
אבישי פדיצור – משרד המשפטים
ברכה מציאל – ארגון המורים העל יסודיים
נעמי ריפתין – יו"ר המזכירות הפדגוגית
פיני קבלו – מרכז השלטון המקומי
עו"ד פזית קלונר – מרכז השלטון המקומי
יועצת משפטית: מרב ישראלי
מנהלת הוועדה: יהודית גידלי
רשמת פרלמנטרית: מיטל בר שלום
הצעת חוק הגבלת מספר תלמידים בכיתות לימוד, התשס"ז-2007
היו”ר מיכאל מלכיאור:
שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה.
אלכס מילר:
פרשת השבוע היא פרשת המרגלים. הפרשה מתעסקת באחד המקרים אשר חרטו גורל של עם שלם למשך 40 שנה ואף יותר. מפרשת המרגלים אנו לומדים שני לקחים עיקריים. האחד, הוא שעם ישראל שולח הלכות ברגע של אמת, רגע לפני הנגיעה ביעד הנכסף, את מנהיגיו במטרה לפתוח צוהר ואולי לגלות טפח מן החלום רגע לפני התגשמותו.
מנהיגי העם יוצאים במשימה ושבים כאשר לפניהם נגלית חצי כוס הריקה. במקום לגלות מנהיגות ולהבין, כי גם אם יש אמת בדבריהם הרי ששוברי החלום עלולים לרסק מורל של עם שלם. המנהיגים בוחרים לגלות תבוסנות ולהדביק את נתינם בפחדם. העונש על חטא לשון הרע של מנהיגים נוחל את העם כולו. 40 שנים נוספות במדבר, 40 שנה שבהן כל לילה הגברים נאלצים לישון בקבריהם, כל לילה להיפרד ממשפחתם בידיעה כי ייתכן ומחר בבוקר לא יתעורר.
אנו לומדים כי עונשו של חטא חל גם עם שומע. הלקח השני הוא שיעור בביטחון עצמי. כאשר שבו המרגלים ופנו אל העם אמרו: והיינו בעיניהם כחגבים. גם אם אמת הדבר ואכן נראו המרגלים כחגבים בעיני ענקי הארץ, אין עליהם להרגיש כך. אם ביטחונם היה מוצק לא היו מרגישים כך. אם היו משדרים ביטחון, הפחד לא היה משתקם. כיצד ידעו הם שנראו בעיניהם כחגבים? זו התחושה שלהם. כאשר יוצאים למלחמה או אפילו למשא ומתן, חייבים לבוא בתחושה של גדולים, תחושה עצמית מלאת ביטחון, ולא לחשוב כיצד האויב רואה אותי אלא איך אני רואה את עצמי. עונשם של המרגלים חמור במיוחד מעצם העובדה כי היו הם נבחרי העם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אפשר להרחיב הרבה בנושא הזה, גם בהתייחסות לשב"כ של אותם זמנים, אבל לא נעשה את זה עכשיו. אני שמח שהגיעו נציגי האוצר. עכשיו אנו רוצים לעבור על הצעת החוק. בעצם אפשר להגיד, שהחוק הזה בא להשלים מהלך שאנו באים לעשות ביוזמה ודחיפה של חברת הכנסת רונית תירוש. לחלק מאיתנו יש הזכות להצטרף לקטעים שונים ואפילו ליזום קטעים שונים, אבל היא מובילה את המהלך הזה. רונית התחשבה במצב הנפשי של אנשי האוצר, ואני לא מדבר על המצב הכלכלי.
החוק הזה בא להשלים את העבודה, מדובר על ילדים בכיתות א'-יב'. יש לנו חוק נפרד שדן בכיתות הגן. עכשיו אנו דנים בחוק נפרד על בתי הספר. זה חוק שאנו מכינים אותו לקריאה ראשונה. כל אחד שעמד בפני כיתה, יודע שלנהל כיתה עם 40 תלמידים זה בלתי אפשרי. כל המומחים לאלימות, לפדגוגיה ולצרכיו של התלמיד, יודעים שזה דבר שיאפשר ללמד בכיתה.
הייתי בכנס אילת בנושא עיר ללא אלימות. אחד מהפרופסורים הציג מחקר שאומר, שמספר התלמידים הוא לא דבר מכריע בנושא ההוראה. אני הקטן לא עשיתי מחקר, לא מבין שום דבר, אני רק חבר כנסת פוליטיקאי, אבל לפעמים יש קצת שכל ישר. אני גם לימדתי כמה שנים. כל מי שעמד לפני כיתה יודע שהדבר הזה הוא בסיסי בחינוך. עם כל הכבוד למחקר הזה, אני לא מאמין בזה ואנחנו לא נתחשב בזה. הפרופסור קם כדי להגן על עצמו ולהסביר את המחקר. כל הזמן אנו שומעים על המחקר הבודד הזה אל מול 50 מחקרים בכיוון ההפוך.
המחקר הזה מצא שכאשר מצמצמים את מספר התלמידים מכניסים מורים הרבה פחות טובים לכיתות. זה מה שהוא הסביר. אני אמרתי לו: מה זה שייך לדיון פה.
רונית תירוש:
הסברת את זה בצורה יוצאת מן הכלל. אני אוסיף ואומר, שגם דו"ח וילנאי שטיפל בנושא אלימות הציג 26 המלצות, שאני כמנכ"לית השתדלתי ליישם את כולן, למעט אחת.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אני לא בטוח שכל חברי הכנסת יודעים מה זה דו"ח וילנאי.
רונית תירוש:
היתה ועדה שדנה בנושא מניעת אלימות במוסדות החינוך, שהמליצה על 26 המלצות. למשל, שבכל בית ספר תהיינה יועצות, שיקטינו את מספר התלמידים בכיתה וכו'. ככל שיכולתי מילאתי אחר ההמלצות, כאשר אחת עמדה לי לרועץ, אותה המלצה כבדה מבחינה תקציבית של הקטנת מספר התלמידים בכיתות.
ככל שנקטין את מספר התלמידים בכיתה, בעיקר בעידן שבו המורים לא מהלכים אימים על התלמידים – היום יש יותר חוצפה, יותר תעוזה, פחות גיבוי למערכת גם מצד ההורים והבית, העדר סמכות שהוא תוצר של הרבה דברים – אין ברירה אלא להקטין את מספר התלמידים בכיתה. כך גם יקטינו את ממדי הלחץ, העצבים והתחככות והאלימות, וגם יאפשרו יותר זמינות של המורים לתלמידים כדי לאתר במקום בעיות של למידה, לקויות וחסכים. ככל שנקדים ונטפל, המדינה בראייה ארוכת טווח תחסוך מיליוני שקלים. היום אנו מכבים שריפות. אין לנו ראייה אסטרטגית. אנו בונים כיתות עמוסות, והתוצרים הם אלימות, נשירה של תלמידים, בעיות של דימוי עצמי וילדים שפוגעים בעצמם ובמערכת עד כדי נשירה מהמערכת. חלקם מגיעים לבתי כלא וחלקם לא עובדים כי הם לא מאמינים בכוחם. אז המדינה מוצאת את עצמה משלימה להם הכנסה במסגרת תקציבי ביטוח לאומי, רשויות הסעד ובתי הכלא. זה עולה כסף, ואת זה המדינה לא מתמכרת. אני טוענת, שבשיטה הזאת אנחנו נחסוך את כל הכספים הללו שיבוזבזו לריק. לכן, גם מבחינה תקציבית החוק הזה הוא בהחלט ראוי ונכון.
אני עשיתי תחשיב כך שבמשך 12 שנה בכיתות החינוך היסודי המספר ילך וירד מ-40 תלמידים בכיתה ל-28 תלמידים בכיתה. כל שנה נוריד ילד. בחטיבת ביניים ועליונה נתייצב על 32 תלמידים בכיתה לאחר תהליך של 8 שנים.
אלכס מילר:
לאן הוא ירד?
רונית תירוש:
לכיתה אחרת. זה מצריך בנייה של כיתות נוספות, ומצריך גם גיוס של מורים נוספים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הכוונה שאם תגיע למספר הזה, אתה תפתח עוד כיתה, זה יתחלק לשניים.
רונית תירוש:
האוצר העריך את זה ב-6 מיליארד שקלים. אני מעריכה את זה ב-4 מיליארד. אם בממוצע מדובר על 10 שנים, אז 4 מיליארד ב-10 שנים זה 400,000,000 שקלים בשנה. אני אסביר את עקרונות התמחור. בכל בית ספר יסודי יש מינימום שתי כיתות בשכבה. בדרך כלל מדובר על 3 כיתות, ולפעמים גם 4 כיתות. בבית ספר העל יסודי זה נע בין 5-6 כיתות עד 10-20 כיתות. לי היה בית ספר עם 21 כיתות בשכבת. אני הולכת על המינימום. נניח שיש בכיתה אחת 29 ילדים ואז אני צריכה להוריד ילד, ובכיתה השנייה יש 35 ילדים ואני צריכה להוריד משם 6 ילדים. אני פותחת כיתה נוספת. זה כאשר אני הולכת לחומרה. אפשר גם לקחת תחשיב של סך התלמידים בשנתון, לחלק אותם ל-28 ולהגיד מה מספר הכיתות שהמדינה צריכה, אבל זה לא נכון לעשות זאת. זה לחומרה. צריך לקחת סימולציות של בתי ספר ולראות. אני לא לקחתי ובדקתי כל בית ספר, ולכן לקחתי את המינימום. הממוצע הוא 3 כיתות בשכבת גיל ביסודי. מ-3 כיתות אתה פותח כיתה רביעית.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
החשבון הוא מאוד פשוט.
רונית תירוש:
בחינוך היסודי אני צריכה תוספת של 4,000 כיתות, כאשר כל כיתה עולה חצי מיליון. לכן, מדובר בשני מיליארד שקלים. בחינוך העל יסודי אני צריכה 2,000 כיתות, ולכן מדובר בתוספת של עוד מיליארד. בסך הכל מדובר בשלושה מיליארד. המיליארד הנוסף הוא לשם תוספת של תקני מורים. אלה הן העלויות.
אני רוצה להעלות משהו למחשבה. הכותרת של ההצעה הזאת התפרסמה, ובעקבותיה קיבלתי מכתב מאישה מאוד נבונה שאמרה לי: במקום לעשות תהליך כזה נחליט כי בשנה הבאה בונים 28 כיתות א'. כך ממילא בתהליך של 12 שנה אנחנו נייצב את כל המערכת. לדעתה היתרון הוא, לא לפרק פתאום כיתות אלא מראש לבנות 28 כיתות ולהתחיל כך בתהליך רב שנתי. זה רעיון לא רע בכלל, ולכן אני מצאתי לנכון להעלות אותו פה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני לא מאמין בתחשיב הזה. הממוצע של תלמידים בכיתה היום הוא הרבה פחות מ-40. הרי כמה כיתות יש בארץ שיש בהן 40 תלמידים היום?
רונית תירוש:
נכון. אני לא הפחתתי את הכיתות שבהן כבר יש 28 תלמידים. הלכתי לחומרה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
המספר הוא הרבה יותר נמוך.
מיכל צוק:
זה לא נכון.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
זה נכון. את תגידי שגם אחר כך הממוצע לא יהיה 28 תלמידים.
רונית תירוש:
הממוצע הוא 26, וכאשר נוח לאוצר הוא מזכיר את זה.
מיכל צוק:
אין מחלוקת שהממוצע לא 40.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בשנים הראשונות זה לא יעלה כמעט כלום. מאחר ואני רוצה שנצביע על זה היום, אני מבקש התייחסות קצרה מאוד של משרד החינוך ומשרד האוצר.
לאה רוזנברג:
אם הנושא הוא תוספת תקציב למשרד החינוך – וזה לא הנושא – אני יכולה לומר שהוא נחוץ מאוד. הראייה החינוכית שלי אומרת שלקשור את תוספת התקציב במשהו טכני כמו גודל כיתה, זה מהלך של כבילה. המשמעות של המהלך הזה היא תוספת של 20 שעות בבית ספר יסודי. גזלת האוטונומיה של מנהל בית הספר להחליט, שיש כיתה אחת שאולי שם צריכים להיות רק 15 תלמידים ובכיתה אחרת 30 תלמידים, אנחנו נוטלים ממנהל בית הספר.
חוק יום חינוך ארוך מבורך לכל הדעות, אבל כיוון שהחוק מחייב קיומו של יום לימודים ארוך, של 41 שעות בשבוע, למנהל בית הספר אנחנו לא נותנים שיקול דעת האם אפשר לקצר בשעה ולעומת זאת לתת שעת רוחב.
גם בחטיבה העליונה אנחנו נדרשים לפעמים לקבוצות לימוד קטנות בגלל סיבות מקצועיות של תחום הלימוד.
רונית תירוש:
זה לא מונע את זה.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
בכל תחום אפשר לעשות קבוצות קטנות. אל תגידי לי שאיזה מנהל ירצה שיהיו למעלה מ-32 תלמידים בכיתה.
לאה רוזנברג:
אני חושבת, שיש אפשרות אחרת לבחון את כל הנושא של הרכבי הלימודים בבית הספר. אני חושבת שבחטיבה עליונה יש מקום לשיעורים של 150 תלמידים כאשר מדובר בהרצאות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אף אחד לא מונע לקיים הרצאה בפני 150 תלמידים.
לאה רוזנברג:
אתם ביקשתם את התייחסותי המקצועית.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל זו לא התייחסות מקצועית לחוק. את לא מציעה שנגדיל את מספר התלמידים בכיתה עד ל-150 תלמידים.
לאה רוזנברג:
זה התייחסות לחוק, שכובל בעניין טכני את הצורך בתוספת של שעות לימוד לבית הספר, אבל לא נותן למנהל בית הספר ולצוות החינוכי להחליט בנושא טכני של מספר התלמידים בכיתה, בדבר שאין לו קשר לשנה נתונה, לתלמידים נתונים, לגודל קבוצה ולאוכלוסיית המורים. אם הרעיון הוא תוספת של משאבים למערכת החינוך, אני מאוד בעד. לקבוע לאן המשאבים האלה ילכו נראה לי פגיעה פדגוגית ביכולת של בית ספר לנהל את הצרכים הפדגוגים.
נעמי ריפתין:
הסתדרות המורים מברכת על הצעת החוק הזאת. אני לא רואה בו חוק טכני, אלא חוק מהותי וחשוב מאוד לחינוך ולפדגוגיה. אני מורה בעל יסודי. 150 תלמידים זה לא בית ספר, זה לא חינוך ולא פדגוגיה.
לאה רוזנברג:
אני מבקשת לא לסרס את דבריי. נתתי דוגמה של הרצאה שיכולה להינתן מול 150 תלמידים. אני מבקשת לא להשתמש בזה עכשיו למטרות פופוליסטיות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זאת היתה דוגמה לא טובה.
לאה רוזנברג:
מותר לי.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
אם כראייה לדברייך את מביאה דוגמא כזאת, אז את לא יכולה לכעוס שמשתמשים בזה אחר כך. אני מבין טוב את המחשבה שלך.
לאה רוזנברג:
אבל לא סיימתי את המחשבה. כן סיימת. נתתי לך לסיים, אבל הדוגמא הזאת היתה אומללה ביחס לחוק.
לאה רוזנברג:
לא נתת לסיים ולהגיד שיש אפשרות לקיים הרצאה בפני 150 תלמידים, ובמקביל צריכות להיות קבוצות של 5 תלמידים, הכל לפי העניין שבו עוסקים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
ודאי הרבה יותר טוב להרכיב קבוצות של 5 תלמידים כאשר יש לך כיתות יותר קטנות. כאשר יש לך 40 תלמידים בכיתה, האפשרות להרכיב קבוצות של 5 תלמידים בקבוצה כמעט ולא קיימת. לכן, החוק הזה ודאי יעזור הרבה מאוד.
נעמי ריפתין:
המורים חולמים להוריד את מספר התלמידים בכיתות. אני מלמדת משנות ה-70, וזה חלום שלי. אם זה יתגשם זה יהיה נפלא. לכל מנהל יש פרורגטיבה לחלק קצת אחרת וליצור קבוצות כאלה ואחרות. הלוואי והחוק יתממש.
ברכה מציאל:
אני רוצה לחדד איזו נקודה. החוק הזה מדבר על מקסימום תלמידים בכיתה. יש בהחלט הצדקה להוריד את המקסימום. גם היום הממוצע הוא נמוך יותר. ישנן כיתות רבות מאוד, שבהן יושבים 40-41 תלמידים. כך בלתי אפשרי לעבוד. העניין הזה של המקסימום לא לוקח ממנהל את היכולת לעשות שינוי פנימי גמיש. זה לא יפתור מחר בבוקר את בעיית החינוך במדינת ישראל, אבל זה בטוח נותן לנו אופק חיובי לעתיד.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כך גם יש סיכוי שירצו להיות מורים בישראל.
פזית קלונר:
ההצעה מבורכת מבחינה פדגוגית. כל הטוענים שזה ייטיב עם התלמידים, צודקים. מבחינת עלויות, זה מחייב בניית כיתות לימוד. בניית כיתות לימוד מחייבת את הרשויות המקומיות להשקיע כי יש מצ'ינג שהיום הוא 13%. זה מחייב את הרשויות להוציא מכסן עוד כספים, כאשר המצב הוא גם ככה קשה. אנחנו מבקשים, שהאוצר יממן ב-100% את החוק.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
לדעתי, זה פשוט. החוק הזה חייב להיות ממומן על ידי האוצר. אי אפשר להפיל את זה על הרשויות המקומיות.
אלכס מילר:
אני רוצה להתייחס בקצרה לדבריה של נציגת שרת החינוך. עם כל הכבוד, יש בעיה. החוק הזה בא בעקבות בעיה שקיימת בשטח. יש שתי אופציות: או שאתם נותנים אלטרנטיבה אחרת, או שאתם אומרים שתשמחו לבצע את החוק אם יהיה לו תקציב. את אומרת, שמבחינתך מתערבים פה בהחלטות של מנהל. אם את לא נותנת אלטרנטיבה אחרת איך את מורידה את מספר התלמידים בכיתה ל- 28, אין לך יכולת להגיד שאנחנו מתערבים. אתם, הרשות המבצעת, לא נותנים שום פתרון. לפעמים צריך לשבת, לשאול מאיפה בא הכסף ולבצע את החוק. כאשר יש אלטרנטיבה אחרת, אתם צריכים לבוא ולהוכיח עד כמה האלטרנטיבה שלכם טובה יותר מהחוק.
מיכל צוק:
לגבי העלויות של החוק, גם לשיטתה של חה"כ תירוש מדובר כאן בעלויות ניכרות. כאשר אני נסמכת על נתונים של משרד החינוך מבחינת מספרי הכיתות, אני רואה כי מדובר בתוספת של כ-10,000 כיתות כאשר כל כיתה נכון להיום עולה 600,000 שקלים. לכן, מדובר על 6 מיליארד שקלים לפחות. גם אם זה פרוס על 12 שנה, לפי הצעת החוק, מדובר ב-500,000,000 שקלים לשנה בממוצע.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
ברור שבשנים הראשונות זה יהיה מעט.
מיכל צוק:
בכל מקרה, ברור שבהיקפים האלה גם בשנה הראשונה יהיה מדובר בעלויות תקציביות. בהקשר הזה גם הועדה וחברי הכנסת צריכים לשקול את המשמעויות התקציביות והאחרות של מכלול הצעות החוק בנושאים האלה. רק הבוקר אישרתם כאן הצעת חוק שמדברת על פיצול של כיתות א' ו-ב'.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בברכתכם.
מיכל צוק:
כאן לא באים ובוחנים מה ההשלכה של זה ואיך מיישמים את זה בפריסה רב שנתית, ומבקשים שכבר מחר בבוקר יאשרו הצעת חוק שיש לה השלכות תקציביות ניכרות. נציגת הסתדרות המורים ברכה ומאוד שמחה על הצעת החוק, אבל אני מציעה לכולם לראות מה היכולות של המדינה. מצד אחד הסכם עם המורים, רפורמה בעלויות אדירות.
נעמי ריפתין:
זה סדר עדיפויות של המדינה.
מיכל צוק:
גם כאשר עושים סדר עדיפויות, בלתי אפשרי לעשות גם וגם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם לא היינו מתחשבים בזה, לא היינו מסכימים לפריסה הזאת. אנחנו חושבים שזה דבר דחוף שהיה צריך לעשות אותו מזמן. היינו עושים את זה על פני 3-4 שנים, אבל בגלל שידענו את כל החישובים הללו החלטנו כך. אנחנו מתחשבים בזה ועוד איך. מה השורה התחתונה שלך? האם את תומכת בחוק?
מיכל צוק:
לפי החלטת שרים בעניין ולאור העלויות הניכרות של הצעת החוק, אני מתנגדת להצעת החוק. לגבי השלטון המקומי – הרשויות הן אחריות לפי החוק על הפעלת מערכת החינוך ביחד עם המדינה. יש להן גם אחריות וחלוקת תפקידים מאוד ברורה. אנחנו הגענו לסיכום אתם לגבי איך מממנים כיתות לימוד ואיך מעדכנים את המחירים, בברכתם ובהסכמתם. לבוא כאן ולהגיד שהאוצר יממן את החוק ב-100% זה לא נכון. יש חלוקת תפקידים בין המדינה לשלטון המקומי.
רונית תירוש:
האם זה בסדר שנצביע פה ולא נעלה את זה להצבעה במליאה השבוע?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כן, אני מחליט מתי זה יעלה למליאה.
מיכל צוק:
אם מישהו חושב שזה הגיוני לכתוב שזה יתחיל משנת תשס"ח, הוא טועה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני הייתי רוצה שתביאי לפה נתונים לגבי כמה כיתות עם 40 תלמידים קיימות היום. אם אין לך נתונים על זה, ההערה שלך לא מובנת פה.
מיכל צוק:
אין לי את ההתפלגות. עדיין, אפילו אם יש כיתה אחת כזאת, ולפי מה שנאמר כאן בדיון יש כיתה אחת כזאת, אי אפשר לבנות כיתה לשנת הלימודים הקרובה. יצאו כבר ההרשאות לשנת הלימודים הקרובה.
רונית תירוש:
אז בואי נדחה את התחולה לשנה אחר כך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אם יש לך הסכמה, נהיה מוכנים להתפשר גם בנושא הזה.
מיכל צוק:
אין הסכמה של הממשלה.
מרב ישראלי:
מקריאה את הצעת החוק.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
יש פה הצעה לשנות את זה לתשס"ט, ואנחנו מסכימים לשינוי הזה.
מרב ישראלי:
כפי שנאמר, החוק הוא תקציבי. לפי הערכת האוצר מדובר ב-6 מיליארד שקלים.
מוהנא פארס:
לנו יש הערכה אחרת. אתם לקחתם בחשבון רק תקציב של בינוי, אבל מדובר גם בתקציב לתוספת שעות הוראה ושל מינהלות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מה ההערכה שלכם, 20 מיליארד?
מוהנא פארס:
7 מיליארד שקלים.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
פעם שעברה הכפלת את ההערכה של האוצר. היום אתה מתון.
רונית תירוש:
כאילו משרד החינוך לא רוצה את החוק הזה. אני לא מאמינה שמשרד החינוך הוא מחמיר יותר ממשרד האוצר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
בדיון הקודם הם הכפילו את הסכום שהציג משרד האוצר. כולם פה הפו להיות נציגי האוצר.
רונית תירוש:
משרד החינוך הורס את המערכת של החינוך. זה לא יאומן.
היו”ר מיכאל מלכיאור:
כנראה שאתם צדיקים גמורים. הכל יאומן פה. אני מבקש להצביע.
הצבעה
בעד – 7
נגד – אין
נמנעים - אין
אנחנו מעבירים את החוק לקריאה ראשונה במליאה, אבל זה לא יעלה השבוע. תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:30