פרוטוקול ועדה
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 216
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, כ' בסיוון התשס"ז (6 ביוני 2007), שעה 09:30
סדר היום: הצעת חוק הספריות הציבוריות (תיקון - מימון ושירותים), התשס"ו-2006
של חבר הכנסת מיכאל מלכיאור (פ/1190).
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור – היו"ר
יצחק גלנטי
מוזמנים:
ויקטור בן-נעים – ממונה המחלקה לספריות, משרד המדע, התרבות והספורט
מירב כהן – לשכה משפטית, משרד המדע, התרבות והספורט
רותם וולף – משרד האוצר
אורלי און – איגוד הספריות
גילה גבאי – ארגון הספריות
איטה מרוא – ארגון הספריות
רבקה כהנא – ארגון הספריות
קרין אדר – ארגון הספריות
חגית טמיר – ארגון הספריות
נאוה לבנה – ארגון הספריות
נדיה זלדס – ארגון הקוראים בספרייה הלאומית
דינה אורדן – ארגון הקוראים בספרייה הלאומית
ייעוץ משפטי: עו"ד מרב ישראלי
מנהלת הוועדה: יהודית גידלי
רשמת פרלמנטרית: שלומית כהן
הצעת חוק הספריות הציבוריות (תיקון - מימון ושירותים), התשס"ו-2006
של חבר הכנסת מיכאל מלכיאור (פ/1190)
היו"ר מיכאל מלכיאור:
שלום לכולם. ברוכים הבאים. אנחנו דנים היום בחוק שלי, שהוא תיקון לחוק הספריות. יחסית הנושא פשוט, לכן לא נפתח את זה לדיון רחב. במשך הרבה שנים היתה הידרדרות בתקציב שהמדינה נתנה לספריות הציבוריות בישראל. נטל גדול יותר ויותר נפל על הרשויות המקומיות, שזה באחריותן במידה רבה, והמדינה נתנה פחות ופחות. במיוחד בפריפריה, שם לרשויות אין הרבה אמצעים, הספריות בסכנה והן נסגרות. ואולי דווקא בפריפריה צריכים יותר מכל מקום את הספריות. זה מעניין ללמוד, אגב, מי הם הקוראים, כי ברור שאוכלוסייה שהיא יותר בהרגלים של קריאה, אוכלוסייה יותר אינטלקטואלית, משתמשת יותר בספריות. יחד עם זה, יש פיזור מאוד מעניין. למשל בציבור הערבי בישראל, שמבחינה סוציו-אקונומית הוא בין הציבורים הנמוכים בישראל, יש שימוש יותר מהממוצע בספריות ציבוריות. אבל בגדול השימוש בספריות בירידה מתמדת ב-20 השנים האחרונות, ובמספר של כלל האוכלוסייה, לפי נתוני מרכז המידע והמחקר, יש ירידה של הקוראים הרשומים בספריות ציבוריות מ-25% בשנת 1985 עד 15% בשנת 2005. לעומת זה צריך לציין, שיש עלייה מאוד רצינית בשנים האחרונות במספר השאלות הספרים.
ויקטור בן נעים:
אני אסביר למה. אחת ההשערות היא, שפעם השירות היה ניתן חינם, וכל קורא היה רשום באופן עצמאי בספרייה ציבורית. בשנים האחרונות רוב הספריות הציבוריות גובות תשלום, בניגוד לחוק ובניגוד להנחיות שלנו, אבל בגלל המצוקה הכספית של הרשויות המקומיות, והיום רוב ההרשמה היא הרשמה של מינוי משפחתי. יש ירידה נומינלית במספר הקוראים, כי זאת הרשמה משפחתית, אבל אני עדיין שואל כמה קוראים רשומים, כי הבסיס האישי חשוב לנו ולא רק התא המשפחתי. מצד שני, יש עדיין השאלות. זאת אומרת, אותו קורא שפעם כביכול היה לוקח רק שני ספרים בחודש, היום אותו מנוי לוקח 10 או 15 ספרים לחודש, כי זה משפחתי.
יהודית גידלי:
אם כך, אז מספר הקוראים גדל.
ויקטור בן נעים:
אני מבקש מהספרנים שיבדקו כמה קוראים יש להם, גם אם מדובר במנוי משפחתי. כי אם אנחנו רוצים לתת שירות טוב, אנחנו צריכים לדעת מי הקוראים. ברמה של רישום משפחתי מבלי לדעת קצת יותר על אותה משפחה, האוסף הוא לא משמעותי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מתוך הנתונים שיש לנו, שבאים ממך בעיקר, שאתה אחראי במשרד החינוך על הנושא של הספריות, הרי שהמגמות הן לא ברורות. מה שכן ברור, שיש גידול קיצוני משנת 2001 עד שנת 2005 במספר ההשאלות, מ-6.7 מיליון השאלות ל-8.2 השאלות. זה גידול של 20% תוך ארבע שנים. אני לא מאמין, אגב, שאנשים לוקחים הרבה יותר ספרים כל אחד.
ויקטור בן נעים:
לא כל אחד, אלא משפחה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
צריך לבדוק את הדברים הללו. אבל יש תופעה אחרת, שיש לה הסבר טבעי, שבחדרי העיון יש ירידה גדולה. זה ברור שזה בגלל האינטרנט.
ויקטור בן נעים:
התלמידים שבעבר היו מגיעים בהמוניהם להכנת שיעורים בספריות ציבוריות, בשנים האחרונות לא רואים אותם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
נמצאים אתנו כאן תלמידים מבית-ספר בנתניה. אתם משתמשים בספרייה?
תלמיד:
יש לנו ספריית בית-ספר.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
מישהו מכם הולך לספרייה עירונית?
תלמיד:
אני הייתי פעם.
דורית בר:
לכן אני מאוד מתפלאת על הגידול במספר ההשאלות. לפי הסטטיסטיקה הלא מסודרת שאני עושה, כמעט אף אחד מהתלמידים לא מנוי בספרייה ציבורית.
יהודית גידלי:
מה גודל הספרייה בבית הספר?
דורית בר:
הספרייה בבית הספר מאוד מפותחת. זה בית-ספר שש שנתי בנתניה, "אלדד".
היו"ר מיכאל מלכיאור:
האם יש פעולה של הספריות בבית הספר כדי לעשות יחסי ציבור?
תלמיד:
יש לנו יומני קריאה, שזה מחייב אותנו לקרוא שני ספרים בשנה. לעשות על כל אחד עבודה מפורטת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
האם יש משהו מטעם הספרייה? האם פעם היו אצלכם מהספרייה העירונית?
תלמיד:
לא.
מירב כהן:
אני רוצה להציג באופן יותר אישי זווית שונה של מה ששאלת את התלמידים הגדולים, וזה מנקודת מבט של הילדים הקטנים יותר. אני תושבת העיר מודיעין, ויש שם ספרייה עירונית נהדרת. אני רואה הרבה פעמים אימהות שבאות עם שניים-שלושה ילדים, יושבים מסביב לשולחנות ופשוט קוראים. גם אם זה לא מתבטא בלהגיע לדוכן ולשאול, כי זה כרוך בדמי מנוי, יש הווי של לשבת עם ילדים, להוציא ספרים מהמדף, להסתכל, לקרוא קצת. יש פרסומים בעיתונות המקומית של שעות סיפור. אומנם זה כרוך בתשלום של 20 שקלים לילד בלבד, לא להורה, אבל זה בבחינת יחסי ציבור כדי להביא אנשים לספרייה. אבל ברוב שעות הפעילות אחר הצוהריים, כשאני מגיעה לשם, יש המון משפחות צעירות שיושבות וקוראות. אני לא מסתכלת מי הולך להחליף, אבל יש גם הפעילות שתורמת לאנשים שנמצאים שם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה ברור שאנחנו צריכים לבער את הנגע הזה של דמי מנוי, לא רק בגלל שזה בלתי חוקי אבל גם בגלל שזה בוודאי מרחיק אנשים מהספריות. אני קורא למשרד התרבות לעשות מה שצריך.
ויקטור בן נעים:
אני מבקש להוסיף לגבי מודיעין, שמדובר ביישוב חדש, אז מראש מערכת הספריות נבנתה בצורה של ספרייה משולבת, גם ספריות בתי-ספר וגם ספרייה ציבורית בניהול אחד. אותו הדבר במכבים ורעות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה רעיון טוב. זה נתון חשוב, לעומת מה שיש במחקר של מרכז המחקר והמידע, הנושא הזה שהרבה ממשפחה אחת קוראים.
מאז שהחוק עבר בקריאה טרומית, היה משא-ומתן אינטנסיבי עם משרד האוצר, בסיוע הספריות שתרמו רבות להעלות את הנושא. ספריות וסופרים שמאוד רצו לשנות, שהמדינה תהיה יותר אקטיבית ושאפשר יהיה לפתח יותר, שיהיה תקציב יותר גדול. העניין עלה במצוקת הספריות. היה שיתוף פעולה מאוד חשוב של הרשויות המקומיות, שאמרו שהחלק שלהם עלה בהתמדה במשך השנים. אפשר לראות בטבלאות של מרכז המחקר והמידע, כמה ההשתתפות של הרשויות המקומיות עלתה במשך השנים. אפשר לראות שהעלייה משנת 1990, שאז ההשתתפות היתה 31 מיליון, לשנת 2005, שההשתתפות היתה בערך 37 מיליון. זאת עלייה שהיא יותר מהמדד וכל עלייה אחרת. זה קצת מטעה לגבי 2006.
ויקטור בן נעים:
זה גם מספר שונה של יחידות. אולי הסטטיסטיקה שלי מבחינה זאת מטעה, כי בשנה מסוימת היה מספר מסוים של יחידות, ובשנה אחרת מספר יותר גדול.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כתוב שב-2006 ניתוספו תל-אביב, חיפה ורמת-גן שלא היו. המציאות היום היא שיש תקצבי של כ-170 מיליון שקלים, שמתוך זה הרשויות המקומיות מכסות 151 מיליון, ומהמדינה מכסה 19 מיליון. זה אחוז שהלך וירד בכלל ההוצאה במשך השנים. ניהלנו משא-ומתן בהשתתפות מלאה עם משרד התרבות ועם משרד האוצר. גם משרד האוצר אמרו מראש שהם מעוניינים להגיע להסכם ולהסדר ראוי ורצוי, ואכן הגענו לפשרה, שהיא לא פשרה שהיתה ראויה במקרה אופטימאלי, אבל בהחלט זו פשרה שמביאה בשורה מאוד גדולה לעתיד הספריות הציבוריות במדינת ישראל ולכל המשמעות של הדבר הזה לגבי צמצום פערים, לגבי פיתוח הקריאה במדינה. היום ספרייה זה לא רק קריאה, זה כל סוגי האומנות והיוצרים והסופרים. יש פה אפשרות בהחלט, על בסיס הסיכומים הללו, להגיע למקום אחר לגמרי ממה שאנחנו נמצאים. ברור שבכל הדברים הללו אנחנו גם חייבים להתחשב באילוצי האוצר ובאילוצי התקציב. אני רוצה לשבח מאוד את הנציגים ממשרד האוצר שהשתתפו במשא-ומתן הזה. הם ניהלו את זה בצורה קשוחה מאוד, אבל בהחלט עם רצון להגיע לסיכומים למען העניין.
הסיכום הוא כדלהלן: א. ההשתתפות של הרשויות המקומיות ממשיכה להיות כמו שהיום, לפחות. כמובן שכל הסכומים יכולים לגדול, ובוודאי יהיה בכך צורך, אבל זה לא יהיה בעקבות העלאת ההשתתפות של המדינה, וזה היה כל הרעיון. כי אחרת העוגה הכללית לא היתה גדלה, אלא היינו נשארים באותו מקום. ב. שתהיה פריסה על פני שש שנים של עליית השתתפות האוצר מההשתתפות הנוכחית, שהיא היום 19 מיליון שקלים, להשתתפות בעוד שש שנים בפריסה שווה, ולהגיע להשתתפות כוללת, שהיא תהיה 50% - לא 50% מהסכום הכולל, מהעוגה החדשה הגדולה, וזו פשרה מצדי, אלא 50% מהתקציב שיש היום. זאת אומרת, היום התקציב הוא 170 מיליון שקלים, בעוד שש שנים השתתפות המדינה תהיה 85 מיליון שקלים במקום 19 מיליון שקלים. דהיינו, תוספת תקציב על פני שש שנים של 66 מיליון שקלים. כמובן אז יצטרכו להגדיל את זה לפחות כמו עליית המדד. זאת אומרת, משנת 2008 זה יהיה 11 מיליון שקלים כל שנה, עד שנגיע לסכום של 85 מיליון, שזאת היתה מטרת החוק. אני חושב שזה הסכם הגון, שיש בו בשורה. אנחנו פותחים היום את שבוע הספר, זה יום חגיגי מאוד, וזה בהחלט גם יום שמתאים לבשר בו את הבשורה הזאת. אני בטוח שהסופרים יהיו שמחים, גם בגלל שהם בעד הספרים וגם בגלל שפתאום יקנו יותר מהספרים שלהם בספריות, וזה בהחלט לגיטימי. אני מאוד שמח על כך.
הכול מוסכם. יש לי את הדברים בכתב ממשרד התרבות וממשרד האוצר, הכול חתום ומוסכם. מה שנשאר לנו לעשות זה לתרגם את ההסכם הזה לתוך החוק. לא מקובל לכתוב סכומים בתוך חוק, ולכן השאלה איך ננסח את הדבר כך שלא תהיה טעות.
יצחק גלנטי:
אני למדתי שאצל האוצר בתקציבים שונים יש אחוזים קטנים ואחרים גדולים. צריך לדעת מה קורה כאשר מדובר מבחינת ההשתתפות של העיריות. הרי ההשתתפות של העיריות לא נאמרת באחוזים, אלא היא נאמרת בסכומים מוחלטים. כאשר אתה אומר 50% מ.. אתה בעצם כן קובע.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
נכון. אתה תראה עכשיו את מעשה ידיה של האומנית שלנו, מירב. עבדנו על זה קשה מאוד כדי למצוא ניסוח. יש לי הסכמה של האוצר, ואני רוצה לציין את זה, שלא יכול לחול על ההסכם הזה קיצוצי רוחב, וזה ברור כי זה חוק. לפעמים מגיעים לאיזשהו סיכום ואחר זה נשחק, כי יש קיצוצים. דבר שני, שהוא לא פחות חשוב, שהכול יהיה תוספת לתקציב של משרד התרבות. זאת אומרת, לא מצפים ממשרד התרבות להוציא. אנחנו לא נכתוב את הסיכומים האלה בחוק, אני רק אומר אותם גם לפרוטוקול.
אני רוצה לציין שקיבלתי את המכתב של מרכז השלטון המקומי בישראל, שהם היו בהחלט חלק מהעניין, והם מצטערים על כך שעקב מחלה הנציגים שלהם לא יכלו להגיע. כתוב פה: אנחנו מעריכים ומוקירים את הצעת החוק המטילה את תקציב החינוך לספריות העירוניות. השלטון המקומי תומך בהצעת החוק ככתבה וכלשונה ואנחנו מודים לך.
עו"ד מרב ישראלי:
יש סעיף אחד לפני סעיף התקציב, שהוא סעיף של הגדרות. לשם כך אני צריכה את משרד המשפטים, ומשום מה הם לא הגיעו, כי זה נושא של זכות יוצרים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מדגיש שזאת לא הכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יהיה עוד דיון אחד לפני הסוף, למרות שאני מודיע שזה יהיה מאוד מהר ומאוד קצר, כי אני רוצה להעביר תוך שבועיים את כל החבילה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. לכן אפשר יהיה לעשות עוד תיקונים אם צריך.
עו"ד מרב ישראלי:
אני מציעה שנכניס את זה, למרות שזה לא קיים בחוק הספרים, שנותנים ספרים לספרייה הלאומית, לספרייה בגבעת-רם, חוק ההפקדה. אבל בכל זאת אני רוצה שבשלב הזה נכניס את זה ואחר כך נראה אם יש בזה צורך.
אני מציעה כמה תיקונים לאור חקיקה אחרת. שימור של יצירה, כמשמעותה בסעיף 1 לחוק זכות יוצרים – את ההגדרה של "יצירה" אני מציעה שלא נפנה לחוק זכות יוצרים, כי שם זו יצירה מקורית, אלא "שימור של יצירה ספרותית, דרמתית, מוסיקלית או אומנותית" – שאלה סוגי היצירות שיש שם. "באמצעי כלשהו המאפשר לראותה, לשומעה, לאחזרה או לשעתקה".
אני אוסיף הגדרה של שעתוק, שיש בחוקים אחרים. היום אחד הדברים שספרייה מחזיקה זה קלטת. כדי להרחיב את המושג של קלטת לכל מדיה, צריך הגדרה.
יצחק גלנטי:
המינוח "קלטת" מתייחס בדרך כלל לאותו סרט פלסטי שמגולגל סביב גרעין מסוים. אבל היום אנחנו קצת יותר מתקדמים, ויש גם דיסקים.
עו"ד מרב ישראלי:
בעיקרון בחוק הקלטת נכנסת להגדרה של תקליט, שתקליט הוא "בכל צורה שבה הוא מופץ, לרבות קלטת או תקליטור". הרעיון הוא שרצו להרחיב גם את האמצעים, מעבר לספר.
אני מציעה להכניס הגדרה של שעתוק, שיש בחוקים אחרים: "הכנת העתק של טביעה או של חלק ניכר ממנה". וקלטת נשארת "התקן כלשהו שיש עליו טביעה", ואז זה מכניס כל מיני סוגים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
צריך להכניס פה "כל פיתוח טכנולוגי".
איטה מרוא:
אני מנהלת ספרייה אזורית חוף הכרמל. אתמול דיברו בחדשות על כך שימיו של התקליטור מגיעים כנראה לסוף הדרך, ויחליף אותו שבב של זיכרון.
עו"ד מרב ישראלי:
זאת בדיוק הכוונה. ברגע שאת אומרת שטביעה זה בעצם שימור של יצירה באמצעי כלשהו, שמאפשר או לראות או לשמוע או לאחזר או לשעתק, זה בעצם הכול. זה הרעיון.
רוני בונדי:
אני תומך מאוד בנושא הספריות. אין לי ספק שצריך וחייבים לסדר בכלל את כל הנושא של זכויות יוצרים ותקליטור ושבבים והקרנות ואודיו והשמעה ומוסיקה וכו'. החשש שלי הוא שאם נכניס את העניין בתוך החוק, תהיה בעיה מבחינה משפטית. בוועדת כלכלה מתנהלים כבר למעלה משנה וחצי אין-ספור דיונים, עם כל הגורמים היוצרים והמוסיקאים וכו', ועד עכשיו לא הצליחו להגיע להסכמה. השאלה היא אם אנחנו פה לא מכניסים איזשהו עז, שבכלל לא קשור לעניין.
עו"ד מרב ישראלי:
אנחנו לא מתעסקים פה בנושא של זכויות יוצרים, שאלה הסכמים אחרים. אנחנו עוסקים בשאלה מהם תפקידי ספרייה, מה ספרייה צריכה להחזיק.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זו הגדרה מה זאת ספרייה, זו לא הגדרה כמה צריך לשלם, אם צריך לשלם, ולמי מגיעות הזכויות. אין לזה שום קשר, אנחנו לא מטפלים בזה.
נדיה זלדס:
אני מדברת בשם הקבוצה העומדת מול הספרייה, בשם הקוראים. הדברים שאני מעלה כאן הם נכונים לגבי כל ספרייה ולגבי כל שימוש בכל המצוי בספרייה. מנקודת מבט של מי שעוסקת במחקר ואני נאלצת מטבע עיסוקי להעתיק ולשעתק הרבה חומר, כדי להשתמש בו שימוש הוגן לצורך מחקר ולצורך היכרות מעמיקה עם החומר הזה, אחד הדברים שמדאיגים אותי בחוקי זכויות היוצרים אלה ההגבלות על השימוש ההוגן של החוקרים בחומר הזה.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה לא הדיון, זה לא קשור. אין לזה שום קשר לחוק הזה. זה מאוד מעניין, מאוד חשוב, אבל אין לזה שום קשר.
יצחק גלנטי:
על-מנת להניח את דעתה של הגברת ואת דעת הקוראים בכלל, ובמיוחד אלה שמשתמשים בזה לצורכי מחקר, כדאי לציין שבניסוח הזה של שעתוק וכו' יצוין הנושא של הגבלה שלא לצורכי מסחר.
עו"ד מרב ישראלי:
לא. החוק הזה בכלל לא עוסק בתחום הזה. זה לא בתחום שיפוטנו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אין לזה שום קשר לחוק הזה. אנחנו מגדירים מה ספרייה צריכה לעשות. אנחנו לא מגדירים למי מגיע אילו זכויות, ומתי אפשר לשעתק ומתי להעתיק.
עו"ד מרב ישראלי:
זה יידון במסגרת של חוק זכויות יוצרים. הנושא הזה כרגע נדון בוועדת הכלכלה.
הגענו לסעיף שדובר עליו קודם, הסעיף של התקציב. הכוונה שלו נאמרה פה קודם, שזה בעצם להגדיר איזשהו סכום בסיס, שהוא הסכום הכולל שניתן עכשיו, לשנת 2007, לספריות הציבוריות, הן על-ידי האוצר והן על-ידי הרשויות המקומיות. זאת אומרת הסכום של 170 מיליון.
ויקטור בן נעים:
מהנתונים האחרונים הגעתי כבר ל-173 מיליון.
יצחק גלנטי:
אז מדוע לא ייכתב במפורש "על-פי בסיס של תקציב 2007"?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה מה שיהיה כתוב, אבל צריך להכניס את זה בשפה משפטית.
עו"ד מרב ישראלי:
אפשר לקפוץ לתוספת של סעיף (ו), שם יש שתי הגדרות. יש "סכום הבסיס", שזה "הסכום הכולל של השתתפות אוצר המדינה והרשויות המקומיות בהחזקתן ובניהולן של הספריות הציבוריות בשנת 2007".
רותם וולף:
באופן כללי לא נראה לי נכון לקבוע לגבי סכום שאנחנו עדיין לא יודעים אותו. יכולים לקרות כל מיני דברים, כמו שב-2006 פתאום נכנסו עוד ספריות למימון.
עו"ד מרב ישראלי:
נכתוב "ערב תחילתו של התיקון הזה".
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מקווה שכל אנשי הספריות שומעים שיכול להיות פה משב רוח רענן, שפתאום האוצר יחליט להוסיף סכומים ניכרים, וחוששים שזה ייכנס פה לבסיס החוק.
עו"ד מרב ישראלי:
אנחנו מקבעים את הסכום, שאנחנו יודעים שהיום הוא 170 מיליון.
ויקטור בן נעים:
הסכום לא השתנה. זה היה תמיד 160-170. השנה, מבחינת החישובים שלי, כללתי במסגרת הספריות. אבל בשנה שעברה כל הספריות הוציאו 167 מליון. זה לא שפתאום הסכום קפץ.
יצחק גלנטי:
היה חשש שמא האוצר ירצה להוסיף לשנת התקציב הבאה.
עו"ד מרב ישראלי:
אני כותבת "ערב תחילתו של חוק הספריות הציבוריות", ואז לא תהיה בעיה. זו ההגדרה הראשונה, שזה "סכום הבסיס".
ההגדרה השנייה היא "הסכום הקובע", שזה "סכום ההשתתפות בפועל של רשות מקומית בהחזקתה או בניהולה של ספרייה ציבורית שבתחום שיפוטה בשנת 2007". זאת אומרת, זה הסכום שרשות מקומית ספציפית משתתפת עכשיו בפועל בספרייה ציבורית ספציפית.
אני חוזרת להוראות של החוק, אחרי שקראנו את ההגדרות. סעיף (ב) לחוק הקיים, שקבע את השתתפות אוצר המדינה עד 50%. אנחנו מחליפים את הנוסח ומה שייקבע עכשיו זה "אוצר המדינה ישתתף בהחזקתן ובניהולן של הספריות הציבוריות בשיעור כולל של 50% מסכום הבסיס". אחר כך יש לנו הוראה של החלה בהדרגה, אבל בסופו של דבר זה הגיע לסביבות 85 מיליון שקלים.
סעיף (ב) הקיים בעצם מדבר על השתתפות בהחזקתה ובניהולה של ספרייה ציבורית, ואחר כך ניתנת אפשרות לשר לקבוע קריטריונים גם לגבי המיקום הגיאוגרפי של הספרייה וכל הדברים האלה. זאת אומרת, יכולה להיות דיפרנציאציה בהשתתפות בספריות שונות. כאן אנחנו בעצם קובעים רק את הסכום הגלובאלי. השאלה שלי היא האם צריכה להיות התייחסות בסעיף הזה לאופן החלוקה גם של הסכום הגלובאלי הזה שהאוצר משתתף לספריות הספציפיות. איך זה נעשה בפועל היום?
ויקטור בן נעים:
בפועל יש מדד סוציו-אקונומי ויש הבדל.
עו"ד מרב ישראלי:
אתם מחלקים את זה?
ויקטור בן נעים:
כן. הסכום מגיע ממשרד האוצר אלינו, ואנחנו נותנים על-פי הקריטריונים שקבענו.
עו"ד מרב ישראלי:
ואלה קריטריונים לפי סעיף (ב)?
ויקטור בן נעים:
כן, אבל הם לא מופיעים בחקיקה הראשית, הם מופיעים בחוק תקציב המדינה, ששם יש הקריטריונים לחלוקת התקציב.
עו"ד מרב ישראלי:
כי יכול להיות שאנחנו כן צריכים להגיד פה משהו לגבי אופן החלוקה.
רותם וולף:
חשוב לי לציין, שכסכום כולל לנו זה לא משנה, כי אני חושבת שרעיונית יותר נכון להשאיר את המצב הקיים. מעבר לקריטריונים הסוציו-אקונומיים יש גם רשויות מקומיות שלא עומדות בחוק וגובות כסף מהקוראים, והתקצוב שלהם לא אמור להיות אותו תקצוב. לצורך העניין הקריטריונים מפורסמים ברשומות.
עו"ד מרב ישראלי:
אפשר בסעיף (ב) לא למחוק את הסיפא. יש "עד לפי סעיף (א)", שאת זה אנחנו מחכים, שזה עד 50% מהעלות השנתית. יש סיפא שיכול להיות שהוא יכול לעמוד עדיין גם עם הרישא החדש, גם עם השיעור הכולל של 50%: "שר האוצר, בהתייעצות עם שר הפנים ועם הוועדה המייעצת, ובאישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, יקבע תנאים ואמות מידה לקביעת שיעור ההשתתפות של אוצר המדינה בהחזקתה של ספרייה ציבורית, בין השאר בהתחשב במיקומה הגיאוגרפי של הספרייה", ואז יש הוועדה המייעצת.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה עוד חוק שאתם לא מקיימים. הייתם צריכים כל שנה להעביר אלינו.
ויקטור בן נעים:
יש פסיקה שאומרת שחוק התקציב הוא מן התייעצות. בעצם אתם התייעצתם ביניכם.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
כתוב "לוועדת החינוך".
עו"ד מרב ישראלי:
אני חושבת שאפשר להשאיר את הסיפא הזה.
ויקטור בן נעים:
זה היה האוצר, והוא לא עשה את הפעולה הזאת.
רותם וולף:
באופן כללי לא רשום שזה צריך להיקבע בכל שנה. אם יש קריטריונים קבועים ברשומות, זה בסדר.
עו"ד מרב ישראלי:
אני משאירה את הסיפא, ואז יהיה סכום גלובאלי, ובנוסף לזה יהיו קריטריונים לחלוקה לספריות ספציפיות.
לגבי השתתפות של הרשויות המקומיות, שזה החלק השני של ההסדר. מה שקבוע היום זה בסעיף (ג): "הרשות המקומית תשתתף בהחזקתה ובניהולה של ספרייה ציבורית שבתחום שיפוטה בשיעור שלא יפחת מ-50% מהעלות השנתית שנקבעה לפי סעיף (א)", שאת זה אנחנו לא מבטלים. עדיין יש קביעה של עלות שנתית ומינימום השתתפות. אבל מכיוון שהיום חלק מהרשויות משתתפות ביותר והוסכם שזה יקובע, מה שנוסח פה זה "או בשיעור הסכום הקובע" – שכפי שאמרתי זה השתתפות ב-2007 – "הגבוה מביניהם".
רותם וולף:
לא כדאי גם פה לשנות ל"ערב תחילתו של חוק התקציב"?
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הסכום הקובע זה בערב השנה.
עו"ד מרב ישראלי:
כן. זאת היתה הכוונה בשני המקרים, ערב תחילתו של חוק התקציב. ואז אנחנו גם משמרים את המינימום של 50%.
יש עוד תוספת של סעיפים (ה) ו-(ו) לסעיף 5, שאת ההגדרות כבר קראתי. הדבר הנוסף זה הצמדה למדד, כי אנחנו בכל זאת קובעים פה חוק שהוא לדורות מעכשיו והלאה, אנחנו לא קובעים הוראת שעה. לכן "סכום הבסיס והסכום הקובע יהיו צמודים למדד הצרכנים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה במועדים שיקבע השר בתקנות". זאת אומרת, המועדים כל כמה זמן זה מתעדכן, ייקבע בתקנות.
רותם וולף:
זה משהו שחדש לנו. אני מסכימה שזה מאוד הגיוני, אבל בגלל שמדובר פה במחירים, אני חושבת שצריך לכתוב פה בהסכמת שר האוצר.
עו"ד מרב ישראלי:
בדרך כלל אנחנו עושים את הדברים האלה בהקשרים האלה. אני מוסיפה "בהסכמת שר האוצר".
התחילה, כפי שסוכם, זה מתחילת שנת הכספים 2008, מהתקציב הבא. החוק קובע את תחילתו של סעיף 5 כנוסחו בסעיף 2 לחוק זה, ביום כ"ג בטבת התשס"ח (1 בינואר 2008). ובהחלה בהדרגה, שזה מה שסוכם עם האוצר, שזאת פריסה על שש שנים.
"השתתפות אוצר המדינה, כאמור בסעיף 5(ב) לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 2 לחוק זה, תהיה בהדרגה כמפורט להלן".
אני ניסחתי פה, ויש הצעה של יושב-ראש הוועדה לנסח את זה קצת אחרת. בשנת 2008 ההשתתפות צריכה להיות בשיעור של 30 מיליון, שזה 19 פלוס השיעור השווה כל שנה. חשבתי לקבוע איזשהו שיעור מסכום הבסיס שמהווה 30 מיליון מ-170 מיליון ואז פריסה בהדרגה על חמש שנים, עד 2013. אבל אפשר לקבוע שהסכום של 2008 זה הסכום שהאוצר שילם ערב תחילתו של חוק זה, בתוספת שיעור שווה לכל השנים שאחר כך.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
הסיכום ברור. התוצאה בשני הנוסחים היא אותה תוצאה.
רותם וולף:
זה בסדר מבחינתנו, אבל אם זה נשאר כמו שזה זה צריך להיות משהו כמו 17%, 18%.
עו"ד מרב ישראלי:
נעשה 18% ואז זה פותר לנו את הבעיה.
יצחק גלנטי:
יש לנו הסכמה ברוב קולות.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
פה-אחד. האם יש עוד הערות?
נאוה לבנה:
חשוב לציין לגבי דמי מנוי, שעל כל שקל שהמועצה מקבלת, שהכסף יירד מדמי המנוי.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
משרד התרבות הבטיח לנו בהבטחה חגיגית, שיפעילו את כל האמצעים הניתנים, ויהיו אמצעים עכשיו. לפני כן המדינה היתה אומרת: אני לא אשלם לכם, והם היו אומרים: ממילא אתם לא משלמים שום דבר. אבל עכשיו, שיש אמצעים, האכיפה באמצעות החוק תהיה לא רק רצינית יותר אלא גם אפקטיבית כדי שהדבר הזה ייפסק כליל. אנחנו כמובן נעקוב בוועדה.
מי בעד הצעת החוק, לקריאה ראשונה, עם התיקונים שנעשו? מי נגד?
ה צ ב ע ה
בעד – 2
נגד – אין
החוק בעזרת ה' יבוא בתחילת שבוע הבא, עוד בשבוע הספר, לקריאה ראשונה. מייד לאחר מכן אני מתחייב להכין את החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, בהנחה שגם המליאה תקבל את החוק.
אורלי און:
אני רוצה בשם הספריות, שנוכחים פה הרבה מהשטח, להודות לחבר הכנסת מלכיאור שלקח על עצמו את התיקון לחוק והוא מוביל אותו בבטחה ובהצלחה. אני מקווה שנגיע אל הסוף תוך שבועיים. תודה בשם כולנו.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
תודה לכם על כל הזירוז.
דורית בר:
בשם התלמידים והמורים, תודה. זה היה מאלף.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני מודה למשתתפים ולתלמידים ולכל מי שליווה אותם ולכל מי שעסק במלאכת הקודש. כל טוב.
הישיבה ננעלה בשעה 10:30